פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



39
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/05/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 140
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י' באייר התשפ"ב (11 במאי 2022), שעה 9:29

היערכות מערכת החינוך לקליטת תלמידים מאוקראינה

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
עלי סלאלחה

אלינה ברדץ' יאלוב
מיכל וולדיגר

טירה גלינויר - מנהלת האגף לקליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך

אריאל וייס - מדריך, מרכז ארצי לחינוך חברתי, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

סיון גולדשטיין הבר - סמנכ"לית וראש חטיבת רשויות, ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה

אילן ברוש - מנהל אגף חירום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אמציה דויטש - הנהגת הורים ארצית

דב ליפמן - חבר כנסת לשעבר, יד לעולים

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגום - ארגון מורים עולים

ד"ר שני בר טוביה - מקדמת מדיניות, פורום ארגוני הפליטים

ד"ר יונה שרקי - עו"ד, המרכז למדיניות הגירה

אורי סלע - כתב חינוך, וואלה

מירי סעדה - מחזיקת תיק חינוך מיוחד, עיריית קריית מלאכי

שרה שוויכה - מנהלת בית ספר, חב"ד

עקיבא לם - ראש תחום ממשל

רז קינסטליך - ראש העיר ראשון לציון

דוברת וייזר - רו"ח, מחזיקת תיק החינוך, סגנית ראש העיר רמת השרון

נעם וילדר - עו"ד, המועצה לשלום הילד

צח בן יהודה

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים


היערכות מערכת החינוך לקליטת תלמידים מאוקראינה

בוקר טוב לכולם. אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. התכנסנו היום לדיון חשוב, דיון מעקב, על היערכות מערכת החינוך לקליטת תלמידים מאוקראינה.

היה לנו חשוב מאוד לקיים את הדיון הזה היום וזאת מכמה סיבות. קודם כל, אנחנו מבינים שיש כאן שתי קבוצות של אוכלוסיות שלמעשה צריך לתת להן פתרונות שונים או מענים שונים. יש לנו כאן את זכאי חוק השבות שלמעשה אמורים לקבל סל קליטה. לוועדה פנו ספר גורמים בכל מיני בקשות או כל מיני שאלות לגבי ילדים שלא שולבו בגנים משום שלא היה מקום, לא שולבו בבתי ספר משום שלא היה בהם מקום ומטרה היא לראות איך משרד החינוך נערך, כמה הוא כבר הצליח לקלוט לתוך מערכת החינוך והיכן יש עדיין מחסור.

האוכלוסייה היא אותה אוכלוסיית פליטים.

סליחה, הם לא נקראים פליטים אלא נמלטי מלחמה.

נמלטי מלחמה. בסדר. נמלטי מלחמה על אשרת תיירות?

כן.

השאלה היא האם יש לילדים הסדר מבחינת חינוך. אם תוכלו להסביר לחברי הוועדה מה ההסדר, איך התכוננה מערכת החינוך לקליטה שלהם.

טירה גלינויר, אם תוכלי לתת לנו סקירה. נמצא אתנו גם אריאל וייס שיוכל גם הוא להתייחס. תנו לנו סקירה אחד אחרי השני כדי להסביר לנו היכן עומד הנושא.

המשרד נערך מראש ולבקשת משרד העלייה והקליטה הוכנה תכנית מגירה לאירוע של קליטה של כ-5,000 עולים חדשים. המציאות קצת השתנתה אבל היינו ערוכים מאוד והיה לנו בסיס לפעולה. בבסיס הפעולה שלנו התייחסנו לשתי קבוצות אוכלוסייה, האחת היא זכאי חוק השבות ועולים חדשים, והשנייה, ילדים שהגיעו כנמלטי מלחמה באשרת תייר. בנינו תכנית עבור העולים שיגיעו הישר למגורי קבע באופן שהמשרד קולט את כל התלמידים העולים, הם נרשמים ברשות המקומית והמשרד מקצה לטובתם את כל המשאבים להם הם זכאים.

האם המשרד לגבי חלק מהפניות שהגיעו ביקש להמתין לתחילת השנה ולא הכניס אותם כרגע באופן מיידי?

לא. לאור המצב המשרד גם התגמש מאוד. למשל אם היה צריך החרגה של ילד בגן מבחינה מספרית, אפשרנו זאת לרשויות מקומיות. כל ילד שהגיע למגורי קבע, לרשות המגורים שלו, קיבל מענה למרות שבשלב הזה של השנה כבר היה די מאוחר. אנחנו כל הזמן בקליטה. עד אתמול נקלטו כ-902 תלמידים עולים חדשים.

מתוך כמה?

תכף אני אומר. הגיעו למעלה מ-4,000 ילדים. לשוהים בבתי המלון המשרד - בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה, החברה האזרחית, מתנדבים, תנועות נוער, הרבה מאוד גופים טובים וכמובן הרשויות - הפעלנו 42 מוקדים חינוכיים בלתי פורמליים שייתנו גם מענים רגשיים לפי צורך. אריאל וייס מנהל את חדר מצב שהמשרד פתח. כל משפחה שעוברת לרשות, כמובן שהילדים נקלטים במסגרות החינוך.

היכן היו מרכזי הקליטה העיקריים?

היו הרבה בירושלים. סיון, היו כמעט 11 מלונות?

בשיא היו לנו 40 מלונות בו זמנית, מתוכך 11 בירושלים. היו בנוף הגליל ובנצרת.

ממטולה עד ערד.

אבל איפה היו המוקדים העיקריים?

ירושלים, נוף הגליל כולל נצרת, נתניה. נצרת טופלה על ידי נוף הגליל ולכן אנחנו מתייחסים לזה כמקשה אחת.

דיברתן כאן על שתי אוכלוסיות. אני רוצה לדבר על מישהו שנופל בין הכיסאות. בחול המועד פסח נסעתי לכמה מקומות, בין היתר למעלה אדומים, קבוצה שהרבנית ובר לקחה לאזור אולפנה, שם הם במשך כל חג הפסח, ונתקלתי בבעיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. משפחות שיש להן שני ילדים שכן נקלטו כעולים כי עוד לפני המלחמה ההורים עשו סידורים מול השגרירות ובהחלט נכתבו ככאלה שהם זכאים, ונניח שניים או אחד או שלושה אחרים יותר צעירים – בין היתר אולי בגלל המלחמה לא רשמו אותם ולא הצליחו להגיע לשגרירות או לא משנה למה – שאין להם את המסמכים ואין להם את כל מה שנדרש והם לא פה ולא שם. כלומר, הם לא נמלטי מלחמה על אשרת תייר. הם מקבלים אישור זמני. מה בנוגע לקבוצה הזאת? יש לא מעטים כאלה ונתקלתי בלא מעט כאלה.

אני אענה. אם ההורים של הילדים הם בסטטוס של עולה חדש או עולה חוזר, יש לנו מה שנקרא ילד נלווה.

הם מטופלים כמו האחים שלהם זכאי חוק השבות?

כן.

אני רוצה להרחיב את אותה שאלה. יש הורים שהגיעו לפעמים גם בלי מסמכים. משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית מבקשים מסמכים, בין אם הם על נישואי ההורים, תעודות פטירה, בר מצווה, שיחה עם הרב או מכתבים מהרב. חלק מהאנשים הגיעו בלי כל המסמכים האלה כי נסו על נפשם. גם זאת שאלה למשרד העלייה והקליטה. יש עיכובים בקבלת אותה תעודת עולה או עולה חדש. אנחנו כאן מדברים על משרד החינוך אבל אין ספק שגם שם נדרש פתרון. השאלה היא קודם כל למשרד העלייה והקליטה לגבי איזה פתרון או איזה מענה ביניים נותנים להם עד להצגת אותם מסמכים.

השאלה השנייה היא האם משרד החינוך קולט את הילדים באופן שקולט עולים עד לקבלת אותם מסמכים.

הם זכאי חוק השבות.

את רוצה שאני אתן סקירה על הנושא הזה?

בבקשה.

מה-24 בפברואר עת החלה הלחימה עד הבוקר הגיעו 18,583 עולים מאוקראינה, רוסיה ובלרוס. אלה שלושת המדינות המרכזיות שאנחנו מתייחסים אליהן בסיפור הזה. צריך לומר שבאמת בשונה מעלייה רגילה שנערכים אליה מראש, מכינים את המסמכים ומגיעים אחרי שכבר יודעים שעולים ובהתאם לזה גם מקבלים סל קליטה, כאן היינו במצב אחר ומהר מאוד כמשרד נערכנו למצב הזה.

הגירה רצונית ולא בריחה.

בדיוק. נוצר הדבר הזה שנקרא זכאי חוק השבות כאיזשהו מעמד ביניים, דבר שלא היה לפני כן בצורה הזאת. התהליכים שנתיב עושה לרוב בחוץ לארץ, העברנו גם לישראל. כלומר, בשיא היו לנו ב-14 נקודות שונות משהו כמו One stop shop לשינוי מעמד. מגיעים העולים, נמצאת גם נתיב שעושה בדיקת זכאות היהדות שלהם, נמצאת שם רשות האוכלוסין ונמצאת גם משרד העלייה והקליטה, כדי להצליח בבת אחת להביא אותם מהמצב בו הם נמצאים עד למצב של קבלת תעודת עולה בצורה המהירה ביותר. בנוסף, בסיוע של הסוכנות היהודית כל מי שנמצא במצב הביניים הזה כזכאי עלייה, מקבל ביטוח בריאות. זה לקח כמה ימים – הימים הראשונים - אבל היום אין מישהו שהוא בלי ביטוח בריאות גם אם הוא מגיע והוא עוד לא עולה.

אלה שמגיעים עם אשרת תיירות או שאתם נותנים להם מעמד?

תעודת מעבר חד פעמית.

כל מי שמגיע בצורה מוסדרת, נקרא לזה כך, בין אם זה דרך הסוכנות היהודית או דרך גופים דומים, נעשה תהליך עוד בחוץ לארץ שנקרא Go no go. בעצם נעשית איזושהי בדיקה ראשונית, עוד לא עם כל המסמכים אבל כדי להבין שככל הנראה – ובאמת באחוזים כמעט מוחלטים צודקים – זה אדם שזכאי לעלות ואלה מגיעים ואנחנו מתייחסים אליהם כבר בנתב"ג, מהרגע הראשון, כזכאי חוק השבות ואת שאר התהליך כבר עושים להם כן. הם זכאים למלונות של משרד העלייה והקליטה, הם זכאים לכל הליווי, הם מקבלים ביטוח בריאות והם בעצם נחשבים מהרבה בחינות כעולים אבל את העלייה הם יעשו רק אחרי שהם יסיימו את התהליך.

נכון להיום 8,287 שינו מעמד בתוך ישראל, רובם תוך כמה ימים. כלומר, מן הסתם היה איזשהו צוואר בקבוק בתחילת הדרך.

מתך ה-18,500 כמה הגיעו כבר עם אישורים ויש להם אישורים?

9,235. הם הגיעו כעולים. הגיעו עם אשרות.

וכל השאר שינו מעמד תוך כדי?

נכון.

עוד 8,000?

עוד 8,287. אנחנו יודעים היום על 1,061 שטרם שינו מעמד וחלקם כי הם הגיעו ממש בימים האחרונים. רובם כי הם בוחרים כנראה לא לשנות מעמד, כלומר, אנחנו כמדינה כמובן לא מחייבים אף אחד לעשות עלייה.

אלה שברחו מהמלחמה ונמצאים על אשרת תייר, מדובר בכ-1,061?

לא. אלה זכאי חוק השבות. זה עוד לא נוגע במה שחברנו ממשרד הרווחה יספר על כל אלה שאינם נחשבים זכאי חוק השבות.

כשדיברת על 8,000 ששינו מעמדם, ממה למה?

שינו מעמדם מאשרת תייר לעולים. קיבלו אזרחות. קיבלו תעודת עולה. קיבלו תעודת זהות.

יש לי לא מעט מקרים. אני לא רוצה לפלוש כי לא מדובר בחינוך אבל אם כבר נכנסנו, אני כן מעלה את זה. לא מעט אנשים ופגשתי רבים שמספרים לי על אותה בעיה, שהיו לו שני ילדים, נוספו לו עוד שניים והוא לא יכול לקבל אפילו סל קליטה בלי אישור שהם משפחה. אפילו לא מוכנים להכיר שהילד הוא שלהם. כבר הביאו תעודת לידה אבל תעודת הלידה היא באוקראינית והם לא יכולים להביא אפוסטיל כי שם יש מלחמה. הם לא יכולים לרשום את הילדים בתעודת הזהות. אם היינו באירוע רגיל ובעלייה רגילה, אני מבינה את מה שהמדינה רוצה לעשות אבל המדינה כבר הביאה אותם לכאן, הם כבר כאן, והקושי שהם עוברים, אי אפשר לתאר אותו. יש להם שני ילדים שכן רשומים ושניים שלא רשומים ואין להם מעמד. הם לא יכולים לקבל סל קליטה מלא כדי להבין לאן הם הולכים. הם לא הלכו למלונות כדי לחסוך למדינה, הם מצאו איזה סבתא, אבא, דודה והם גרים איתם. הם מספרים לי על טרטורים שהם עוברים בין משרד הפנים בתל אביב לבין משרד הפנים בירושלים. הם באמת צועקים לעזרה שנראית לי בסיסית ביותר. איפה משרד הקליטה?

אנחנו עוזרים. אני חייבת להגיד בכנות שאלה לא נתונים שהגעתי מוכנה איתם בהקשר הזה.

אני אשלח לך.

בשמחה. שוב, אני לא רוצה לייצג את נתיב ולא את רשות האוכלוסין אבל העבודה הייתה צמודה והם הגמישו ביחס לשגרה את כל התהליך. כל הדברים הפרטניים, אפשר להתייחס אליהם בהמשך.

אני אומר עוד כמה דברים. ביחס לנושא לשמו התכנסנו, אני חושבת שכן חשוב לציין שמעבר לשוני מהעלייה הרגילה, באמת כי האנשים האלה ברחו והם לא תכננו לשים את חייהם כרגע בישראל, נכנסת המורכבות הנוספת - וגם כשנערכנו מראש לא ידענו לצפות אותה – והיא שגברים מגיל 18 עד 60 לא יכולים לעזוב את אוקראינה. המשפחות הצעירות שהן המשפחות הרלוונטיות לכניסה למערכת החינוך, הן משפחות שכיום הן משפחות מפוצלות. כלומר, האבא נמצא באוקראינה, פעמים רבות גם לוחם למען מדינה אחרת, והאם והילדים עושים כאן תהליך עלייה. זאת סיטואציה שהיא מאוד מאוד מורכבת. אנחנו מלווים אותם – משרד החינוך, משרד הרווחה, אנחנו – באופן צמוד אבל זאת מציאות שהיא מורכבת. היכולת של אימא שבשגרה שלה היא לא אם יחידנית ופתאום היא אם יחידנית.

בואו נקל עליה. לא נשים עליה עוד מצוקות.

את צודקת.

את צודקת. אני מציעה, מיכל, שתעבירי את הפרטים של המקרים האלה.

העברתי את זה לכל גורם אפשרי. בינתיים אין תגובות.

תעבירי גם לי. אני אעשה את הפנייה ונראה איך אנחנו מטפלים בזה.

רק דוגמה. 11 משפחות מתוך 20 נתקלו באותה בעיה.

נחזור לנושא הדיון.

אני אומר עוד מילה בהקשר הזה. גם ביכולת להתמקם במערכת החינוך – ועוד מעט משרד החינוך ירחיב ויאמר מה אנחנו עושים כמענה ביניים - היכולת להיכנס לתוך מסגרת חינוכית מצריכה ממשפחה לדעת שהיא התמקמה במקום מסוים, להיות בדירה, להחליט שכאן הם נמצאים, להפסיק את הקשר עם כיתת האם שלהם באוקראינה. זה תהליך שהוא תהליך די מורכב והמשפחות מתמודדות איתו בצורה שונה בהתאם לרצונות שלהן.

כמה אנשים יש לנו באשרת תייר והם נמלטו מהמלחמה?

בוקר טוב. שלום ליושבת ראש הוועדה ולחברים. תודה על ההזדמנות להגיע לוועדה. זומנתי בדקה ה-90 ואני חושב שזה מאוד חשוב להסביר את הנושא. אני ראש אגף חירום של משרד הרווחה והפרויקטור, פרויקט צו השעה שזה הטיפול בכל נמלטי המלחמה באוקראינה.

מתי יצא לכם זימון?

אתמול קיבלתי זימון. זה בסדר. אני רק אומר שזה חשוב וטוב.

אין מצב. כולם קיבלו באותו יום.

אין בעיה. הכול בסדר. אני רוצה לעשות סדר במספרים. נכון להיום בבוקר הגיעו לישראל 28,700 אנשים מרוסיה וחבר העמים ואוקראינה.

לפני רגע אמרתם 18,523.

אני עושה סדר בכל המספרים. מתוכם 19,100 מאוקראינה שהם על אשרת תייר והם בהגדרה נמלטי מלחמה.

כל מי שהגיע, כולל אלה שזכאי חוק השבות?

יש שלוש קטיגוריות: עולים, זכאי חוק השבות ונמלטי מלחמה. משרד הרווחה מטפל באמצעות מוקד צו השעה, בשיתוף פעולה עם הג'וינט ומד"א, בנמלטי המלחמה. אלה שאנחנו קוראים להם פליטים בטעות. אני הפרויקטור של המבצע הזה.

הם מונים 28,700?

לא. הם מונים 19,000. נכון להבוקר, מהטיסה של אתמול.

כל השאר הם עולים?

כן. כל השאר הם עולים וזכאי חוק השבות.

כמה עולים וזכאי חוק השבות?

מאוקראינה, 9,300. 18,500 – כולל רוסיה ובלרוס. 9,300 מאוקראינה.

אני רוצה לדייק את נושא הילדים.

המספרים לא מסתדרים לי. אני לא מצליחה להבין בין המספרים האלה.

אני אעשה הפרדה בין אוקראינה למדינות האחרות. מאוקראינה המספר שאתה אמרת, סך הכול הוא?

נכון להבוקר, מאוקראינה על אשרת תייר הגיעו 19,000 אנשים.

רק מאוקראינה.

רק מאוקראינה.

רק מאוקראינה 19,000 על אשרת תייר. כלומר, מה שאנחנו מכנים פליטים.

נכון. נמלטי מלחמה.

כמה זכאי חוק השבות ועולים?

עוד 9,300.

ומכלל המדינות?

זכאי חוק השבות ועולים 18,583.

שזה גם מרוסיה ובלרוס.

כולל ה-9,000 שהזכרתי מאוקראינה.

לא הבנתי.

תתחילי מהתחלה ותגידי כמה אנשים הגיעו בסך הכול.

המספר הכולל ומתוכו כמה מאוקראינה.

אתה מתעסק רק באוקראינה. אני מתעסקת באוקראינה, רוסיה ובלרוס.

הבנתי. כמה כולם ביחד?

28.700. זה הכול.

לא בטוח. הם אומרים לא.

רק מאוקראינה זה 28,000.

36 אלף.

36 אלף אנשים נכנסו למדינת ישראל.

אני לוקחת אחריות רק על המספרים אצלי.

אנחנו כמדינה לוקחים אחריות על כולם.

מתוך ה-36,000, כמה מהם זכאי חוק השבות ועולים?

18,500.

עכשיו זה מסתדר לנו קצת יותר.

בקיצור, חצי-חצי.

חלק מהם זכאי חוק שבות ועדיין לא קיבלו תעודת עולה.

מתוך ה-18,000, כמה הם עולים?

היום נשארו לנו 1,061 שעוד לא עשו את התהליך.

אם כן, בערך 17,000 הם עולים.

מעל 17,000. נכון.

חצי מהנכנסים הם זכאי חוק השבות וכולי ומחציתם נמלטי מלחמה.

נכון.

עוד שאלה לגבי נמלטי המלחמה. יכול להיות שחלק מהם בסוף כן יימצאו כזכאים או שברור שהם לא?

הם עושים את זה כל הזמן. הם אמרו שמרגע שהם הגיעו לארץ, כבר היו 8,000 שלמעשה שינו את המעמד.

שינוי מעמד זה גם זכאות לעולים.

כאלה שמטופלים על ידי משרד הרווחה.

שהם כאן באשרת תייר.

אני אסביר. מי שהגיע על אשרת תייר, הוא בהגדרה הגיע על אשרת תייר. הוא לא זכאי חוק השבות והוא לא עולה חדש. הוא הצהיר כבר שהוא מגיע לכאן לפרק זמן, לשלושה חודשים. דרך אגב, אין יותר מדי אטרקטיביות לבוא לישראל מסובב אוקראינה. זאת המדינה שהכי פחות מטפלת כמו שצריך בנמלטי מלחמה אבל הם הגיעו בגלל זיקה או קרבה כזו או אחרת או איזה שהם אינטרסים אישיים להגיע לכאן. נכון להבוקר אנחנו במדינת ישראל מטפלים בסדר גודל של 19,000 נמלטי מלחמה. מוקד צו השעה שהוקם באחריות משרד הרווחה, באמצעות סיוע הג'וינט ומד"א, מטפל בהם בחמישה ממדים: סיוע בנושא של מזון, בנושא של רפואה, כולל ביטוח רפואי, כולל טיפול רפואי, בנושא של השמה במקרים של צורך בלינה, בטיפול סוציאלי נפשי ובהשמה במסגרות רווחה. זה פרויקט צו השעה והוא מתוקצב על ידי משרד האוצר ומשרד הרווחה.

אנחנו מנסים להבין לעניין מערכת החינוך. מתוך ה-36,000 שהגיעו לכאן, בין אם הם עולים, זכאי שבות או נמלטי מלחמה, כמה מהם הם ילדים?

אני אתייחס למה שאני מטפל בו, שזה נמלטי מלחמה. נכון להיום בבוקר מתוכם יש 5,800 ילדים בגילי חודש עד 18. מתוך ה-5,800 – אני רק אציין – קרוב ל-1,920 פנו למוקד בנושא של טיפול רווחתי. מתוכם יש לנו 90 ילדים עם מוגבלויות כאלה ואחרות, נכויות, מוגבלות נפשית וטיפולים שקשורים בהגדרה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אלה המספרים נכון להבוקר, מהנתונים של מוקד צו השעה.

כמה ילדים במסגרת החינוך?

זאת סוגיה שנדבר עליה.

מתוך העולים וזכאי השבות, כמה מתוכם הם ילדים?

יש לנו 4,361 שהגיעו לישראל מגיל אפס עד 18. חשוב לציין שיש כאלה שיצאו מישראל ויש כאלה שהם בגילאים קטנים יותר. אם אנחנו מסננים לגילי בית ספר שהיום נמצאים בישראל, אנחנו מדברים הבוקר על 2,585 ילדים.

את מדברת על בית ספר יסודי ותיכון?

כן.

את לא כוללת גן ילדים? אנחנו מדברים על גיל 3 עד 18. זה חינוך חובה בישראל.

אני יכולה להגיד לך שמגיל 4 עד 6 יש 807 ילדים.

זה חשוב. זה 3,300. זה עוד 800 ילדים.

אפשר לחזור על המספרים?

היום יש כ-4,500 ילדים, מגיל אפס עד 18.

מגיל 3 עד 18 שעלו מה-24 בפברואר מהמדינות הללו ונמצאים היום בישראל – יש לנו 3,390.

4,361 ילדים מגיל אפס עד 18.

שנכנסו לישראל.

שהגיעו ויש להם זכות השבות או שיש להם מעמד עולה. כמה ילדים יש בגיל 4 עד 18?

בפעם הבאה תכינו טבלה.

יש טבלה מוכנה.

בנתונים האלה את כוללת גם את רוסיה ובלרוס, נכון?

נכון.

את יכולה לתת את הנתונים לגבי אוקראינה באופן ספציפי?

היא אמרה. מתוכם 3,300 הם בגילי בית ספר וגן. מגיל 4 עד 18.

כמה מתוך ה-3,300 נמצאים כרגע במסגרות חינוך ולכמה עדיין לא נמצאה להם מסגרת חינוכית?

902 שובצו במערכות חינוך ולומדים.

צריך להגיד שעוד 450 נמצאים במלונות וילדים שבמלונות עוד לא משובצים במסגרות החינוך. יש להם מענה חינוכי במקום.

יש כאן עוד 2,200 ילדים שזקוקים למסגרות.

שני שליש.

אלה זכאי חוק שבות? זה לא כולל את נמלטי המלחמה אלא רק את זכאי חוק שבות ועולים. הילדים האלה מעניינים אותנו, ה-2,200 האלה.

למיטב הבנתי זה קצת פחות מ-2,000.

אחרי כל החישובים אנחנו ב-2,200. אם הייתם מעבירים אלינו את הטבלאות לפני כן, היה הרבה יותר קל.

איזה נתונים שתרצו, נעביר אותם בצורה ברורה.

התחלנו תהליך משותף של הצלבת נתונים על מנת לראות מי מהילדים עדיין לא משובץ וביחד עם הרשויות המקומיות לנסות להגיע לילדים האלה. סיון ואני עושות זאת במשותף.

מי זה התחלנו?

מנהלת האגף לקליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך.

ואני סמנכ"לית משרד העלייה והקליטה ואחראית על רשויות, ארגונים וקהילה.

סיון, למדתי ממך ש-440 ילדים שנמצאים בתוך ה-1,200 שהם לא בתוך מסגרות, בעצם מקבלים מענה בתוך בתי המלון.

נכון.

מקבלים איזה מענה חינוכי כזה או אחר. אם אני מוסיפה את ה-440 ל-902, אני מגיעה כמעט למחצית מהתלמידים בגילים האלה שכן מקבלים מענה ומחצית לא מקבלים מענה. הבנתי נכון?

נכון.

עוד שתי הערות לעניין הזה. קודם כל, החוק מחייב באמנה שישראל חתומה עליה בהקשר של ילדים פליטים שתוך 90 ימים מרגע שילד נמצא בישראל, אנחנו מחויבים לקלוט אותו במוסדות חינוך.

אני חוזר לעולים. הרי יש כאן כמה מורכבויות. לילדים האלה יש כבר תעודות זהות וכתובות.

בדיוק לזה אני רוצה להתייחס.

זה משפיע על כל תהליך הקליטה שלהם במוסד חינוכי. הרי בסוף מי שעושה את הקליטה זה לא משרד החינוך אלא זאת הרשות המקומית. היא מחויבת לקלוט ילד שנמצא ברשותה ושם 90 ימים זה לא המספר אלא היא חייבת לעשות זאת מיד. איפה זה עומד?

אני רוצה להתייחס. את נתוני משרד ההרשמה, בסוף יאמר משרד החינוך. אני רוצה להסביר על התהליך. כל עולה וזכאי חוק השבות שנוחת בנתב"ג מחליט אם הוא הולך לרשות מקומית, למשפחה, למקום שהוא בחר ללכת אליו, או שהוא הולך למלון. הם זכאים לשהות במלון בהתחלה שבועיים ואפשר להמשיך את התקופה לחודש כדי לסייע להם בהליכי הקליטה ובתהליכי ההתמקמות. אלה שמגיעים למלונות מקבלים מענה שבנינו מראש במשותף – משרד החינוך ומשרד העלייה והקליטה - בתוך המלונות. זה ניתן על ידי מורות חיילות, על ידי תנועות נוער, על ידי מתנדבים. על זה ידבר משרד החינוך. זה החלק הראשון. היום מדובר ב-450 תלמידים. צריך לומר שעכשיו לאט לאט מצטמצמים המלונות. התחלנו במספרים הרבה יותר גבוהים.

החלק השני. אומרים שיש להם משפחה בירושלים, יש להם משפחה בחיפה, הולכים לרשות המקומית. כל מי שנשלח – כל יום משרד העלייה והקליטה מוציא רשימה שמגיעה במייל לכל מחלקת קליטה ברשות ובה פרטי הקשר של מי שהגיע ב-24 השעות האחרונות לשטחה כדי שתדע הרשות המקומית ליצור קשר עם אותם אנשים, לוודא שהם רוצים או צריכים עזרה בתהליכי הקליטה, רוצים לשנות מעמד, לא רוצים לשנות מעמד.

מי ממונה על זה ברשות המקומית? הרי יש כאן מקרה גבולי. בדרך כלל כאשר האזרח מגיע לרשות, הוא נרשם ומרגע שהוא נרשם, הוא מופיע בדאטה בייס של הרשות ואז אין בעיה, הרשות מחויבת. אבל כאן זה תהליך הפוך.

יש כאן שני תהליכים. מחלקת הקליטה ברשות המקומית מקבלת את המידע. אני אומר שמתחילת המבצע הוספנו 45 פרויקטורים. אחד הכלים שיש למשרד העלייה והקליטה ברשויות המקומיות זה פרויקטורים שמתמכים על ידי המשרד והם עובדים של הרשות המקומית במחלקת הקליטה. הוספנו 45 פרויקטורים במימון מלא של המשרד מהם מפוזרים ברשויות אליהם הגיעו הרבה עולים.

אפשר לומר כבר עכשיו באיזה רשויות הם מתרכזים בעיקר?

היא אמרה. ירושלים, נתניה, חיפה.

יש בעלייה הזאת הרבה מאוד קשישים. הם לא מתמקמים באותם מקומות. מבחינת הילדים אני יכולה להסתכל כבר עכשיו.

הצועדת בראש זאת חיפה. יש את נוף הגליל, נהריה, נתניה. יש רשויות אליהן הגיעו קבוצות גדולות של משפחות צעירות.

כמה שאלות זה בסדר אבל אני רוצה למקד את הדיון ולהחזיר אותו ל-2,200 ילדים שאין להם מסגרת.

יש כאן שני תהליכים. תהליך אחד קורה ברמת הרשות המקומית. ברמת הרשות המקומית הם מקבלים את הנתונים, בוודאי לגבי כל מי שעושה עלייה דרך משרד הפנים וגם הם מקבלים מאתנו את הנתונים של מי יגיע אליהם בין אם הוא הגיע נתב"ג או בין אם הוא סיים במלון והוא אומר שהוא עובר לרשות המקומית הזאת והזאת ואז אנחנו מעדכנים את מחלקת הקליטה באותה רשות. שם גם נעשית העבודה למצוא את אותם הילדים ולסייע להם להירשם למסגרות החינוך. צריך לומר, ואני בטוחה שמשרד החינוך עוד מעט יתייחס לכך, שהרבה מהם עוד לא רוצים לעשות את זה.

דבר שני. דיברנו בינינו המשרדים, מתוך רצון לזהות את המגמות, לא רק את עבודת הרשות המקומית אלא לומר שבואו נבין מי אלהה-1,200 בבתי הספר, או קצת יותר, שלא נרשמו. האם הם ברשות מסוימת, האם הם בשכבת גיל מסוימת, האם הם אלה שמגיעים ממשפחות יחידניות או ממשפחות אחרות, האם הם שייכים לזרם דתי מסוים. כלומר, להבין מי האנשים האלה. בשביל הדבר הזה אנחנו צריכים להצליב נתונים בין המשרדים. כלומר, צריך לקחת את הנתונים שבמשרד העלייה והקליטה, את הנתונים שבמשרד החינוך ולהפגיש אותם. זה תהליך הוא תהליך מורכב בתוך משרדי ממשלה והוא מצריך ועדת העברת מידע. אנחנו כבר החלטנו לעשות את זה ואנחנו בתוך התהליך המשותף הזה בין המשרדים כדי להבין את המגמות ולראות האם יש כאן עוד איזושהי סוגיה משמעותית שצריכה מענה ברמת המדיניות.

משרד החינוך, אם אתם יכולים לספר לנו על התכנית שאתם עושים במלונות ולכמה מתוך ה-2,200 ילדים אתם נותנים מענה, לאלו שלא משולבים במסגרות.

אני קודם כל אסביר את הפעילות. אנחנו הפעלנו את מכרז החירום של משרד החינוך. השעה היא לא שעת חירום אבל זה מצב מיוחד ולכן הפעלנו את מכרז החירום של משרד החינוך. יש לנו איזשהו ספק שנותן לנו את כל המשאבים שאנחנו צריכים.

במסגרת הפעלת מכרז החירום בכל מוקד הפעלה שיש במלונות מינינו מנהל מטעם משרד החינוך. מנהל חינוכי. הוא מצד אחד כפוף לממונה מטעם משרד הקליטה ומצד שני הוא אחראי על כל הפעולות החינוכיות שנעשות באותו מלון. אני אקדים ואומר שאנחנו לא בודקים תעודות זהות בכניסה. זאת אומרת, כל מי שמגיע אלינו והוא נמלט מלחמה, עולה, זכאי, לא זכאי. ואני אומר יותר מזה, אנחנו כמשרד החינוך מביאים את ההורים.

כאן אתם נותנים גם מענה ל-5,800 ילדים שהם עם אשרות תייר?

בעיקרון כן.

מי שמשוכן במלוניות?

מי שמשוכן במלונות ובמוקדי הפעלה בעיקר. יש לנו כמה מקומות שזה לא רק במלונות אבל רוב המשוכנים במלונות – ותקני אותי אם אני טועה – אלה עולים או זכאים.

לא רוב. כל. כל מי ששוהה במלונות, זה אך ורק זכאים או עולים.

נקודות הפעלת החינוך שאצלנו הן במלונות, לא עוסקים בנמלטי מלחמה שאינם זכאי.

היו ערים כמו באר שבע שגם אליהן הגיעו נמלטים. לדוגמה אשדוד.

גם אשדוד וגם באר שבע.

זאת אומרת, אנחנו לא בודקים תעודות זהות.

מי שמגיע, מגיע.

כן.

אתם לוקחים איזשהו מתנ"ס?

מוקדי הפעלה. מוקדי הפעלה הם המלונות. מבחינתנו כל מלון כזה שהוא מלון של משרד הקליטה, מינינו שם מנהל חינוכי. בנוסף היו לנו מקומות שפחות קשורים למרכז הקליטה כמו בבאר שבע ובאשדוד. כפי שאמרתי, יש לנו עוד כמה מקומות קטנים כאלו.

כמה מקומות יש לכם בסך הכול?

היו לנו 42 מוקדי חינוך, הפעלה.

בתקופת השיא.

בתקופת השיא. 40 בתוך המלונות ושני מרכזים, אחד באשדוד ואחד בבאר שבע, שקלטו גם ילדים שהם לא רק עולים חדשים אלא גם מתארחים ברשות.

במסגרת ה-42 המקומות האלה, היו עוד מקומות שנתנו שירות.

לגבי 40 מוקדי ההפעלה שאתם מנהלנים כרגע - - -

ניהלנו.

המספר הצטמצם.

כמה יש היום?

היום אנחנו מדברים על 12.

היום יש כבר פחות עולים במלונות ויש פחות מלונות. היום יש 24 מלונות, בחלקם כבר יש מעט מאוד אנשים.

כמה תלמידים וילדים אתם קולטים ב-12 המרכזים?

אני יכול לומר לך שהיום, נכון לאתמול, יש לנו 582 ילדים מדווחים. לכאורה אמורים להיות קצת פחות. אנחנו מטפלים בילדים שקשורים למערכת החינוך. יש לנו מקומות שהם לא מוקדי הפעלה שלהם אבל כפי שאמרתי אנחנו נותנים להם שירות. לכן המספרים לא זהים במאה אחוזים למספרים של משרד הקליטה כי לנו יש עוד ילדים שהם לכאורה לא רשומים אצלם.

מכאן המספר שאני מניחה שהוא בין משרד העלייה לבין משרד החינוך, משום שאם יש לכם 580 ילדים במוקדי ההפעלה פלוס 900 שמסודרים בבתי ספר, אז מדובר כאן על אולי 1,800 ילדים שעדיין אין להם מסגרת. מה קורה עם ה-1,800 ילדים אלה שהם זכאי חוק השבות? שהם עולים? שהם זקוקים לבתי הספר האלה? איך אתם מכניסים אותם לתוך בתי הספר?

אני אתייחס למספר שלם. חלק מהילדים, לדעתי למעלה מ-800 ילדים, הם בגילי אפס עד 3.

נכון. לכן הורדנו מ-4,360 ל-3,300.

זה בדיוק מה שסיון התייחסה אליו קודם, שאנחנו בתהליך לראות למה הדלתא לא מכוסה.

אתם לא יודעים מה קורה עם הילדים האלה?

אני אגיד על זה כמה דברים. אני חושבת שזה מידע שאתם מבינים אותו ויודעים אותו יותר. יש הרבה ילדים שהם עדיין לומדים ב-זום באוקראינה.

רוב הילדים.

הם עדיין לא רוצים בשלב הזה להיכנס למערכות החינוך.

יש איזושהי הכנה? אולפנים בהם קולטים אותם ללימוד השפה? להכניס ילד כזה לבית ספר בצורה מיידית, אני מניחה שזה בלתי אפשרי כי אין לו מושג בשפה. מה מבחינת האולפנים? איפה הם נמצאים? האם נפתחו כיתות לילדים? תגבורים? איפה זה עומד?

אמרתי בהתחלה שהמשרד כן הקצה עבור הילדים הנקלטים את כל המשאבים הדרושים על מנת שבתי הספר יוכלו לקלוט אותם בצורה מיטבית.

מה זה אומר? יש אולפן בבית הספר?

בתי הספר הקולטים קיבלו שעות אולפן.

מה זה שעות אולפן? כמה שעות?

זה תלוי בקבוצת הילדים.

כמה ילד מביא איתו?

שש שעות.

תלוי בגיל.

בשבוע?

כן. שבועיות. כמובן המשרד גם מקצה מגשרים חינוכיים בין תרבותיים ברשויות. חשוב להבין שהרשויות מאוד מאוד מגויסות לאירוע והיכן שצריך אנחנו ביחד באמת בהגמשה וגמישות לאירוע הזה. בהיבט של הילדים האחרים, של נמלטי מלחמה, יחד עם השלטון המקומי וחדר מצב צו השעה של משרד הרווחה בנינו תכנית. אנחנו ממש מקווים שהיא תתחיל כבר לפעול בשבוע הבא. היו סוגיות של ביטוח למרות שהיינו מוכנים מהתחלה להפעיל באותה מתכונת כמו מוקדי החינוך שביצענו במלונות בחלק מהרשויות. בדיוק על אותו פורמט, אני מקווה שבשבוע הבא נוכל כבר להתחיל להפעיל אותם עד שהילדים יוכלו להיכנס למסגרות החינוכיות. אנחנו גם ערוכים לפעילות קיץ, גם עבור העולים החדשים – אולפנים ומענים תוספתיים, טיפול רגשי, חברתי, מעטפת שלמה - וגם עבור הקבוצה השנייה.

אני רוצה להסיט את הדיון גם ל-5,800 ילדים שלמעשה כרגע על אשרת תייר והם לא זכאי חוק השבות והם לא עולים. מה קורה מבחינת מערכת החינוך? אתה דיברת על רווחה, על מעון רפואי וכולי. מה מבחינת מערכת החינוך?

אני אתייחס. קודם כל, אנחנו שומעים את הקושי כבר כאן לגבי עולים וזכאי חוק השבות. תחשבו מה עובר על אותם 5,800 ילדים שהם נמלטי מלחמה והעיסוק המרכזי שלהם זה קודם כל בהישרדות ובמציאת קורת גג. הם לא עובדים, הם צריכים לאכול ובנוסף לכל זה יש 5,800 ילדים שנמצאים במרחב הזה. זה האתגר הראשוני.

ההורים על אשרת תייר לא רשאים לעבוד?

לא רשאים לעבוד. אסור להם לעבוד. הם על אשרת תייר.

אבל זאת אשרת תייר עם איזושהי חריגה לנמלטי מלחמה.

הם לא רשאים לעבוד. זו הבעיה המרכזית.

על מה הם נשענים?

יש כאן הרבה נושאים שהם בצנעת הפרט ואני לא רוצה לגעת בהם. אין להם יכולת השתכרות והם בעצם נתמכים על ידי אותן משפחות שקולטות אותם. כבר עברו חודשיים מרגע שהם הגיעו והנטל הוא קשה מנשוא. רוב הזמן אנחנו מתעסקים בהעברת כסף למזון. זה מעבר לבעיות הנפשיות שאני לא אפרט.

כאילו מכריחים אותם להישען על המערכת.

הם נשענים על המערכת או על אלה שהביאו אותם וזה יוצר בעיות מאוד מאוד קשות במרחב האזרחי. אני רק אפרט ואומר שרוב נמלטי המלחמה נמצאים בכמעט 50 רשויות ברחבי הארץ ואנחנו יודעים לומר בדיוק היכן הם נמצאים. לנו אין מלונות ואין מקומות אכסון חוץ מכאלה שאנחנו מזהים שם מצוקה.

איפה הם שוהים?

יש לנו 50 רשויות מוגדרות ואנחנו יודעים כמה בדיוק יש בכל רשות. הגדולות שבהן הן חיפה, ראשון, אשדוד, פתח תקווה, תל אביב, אשקלון, בת ים, נתניה ובאר שבע.

חצי מדינה.

אני אוסיף ואומר שמי שנמצא במצב של משבר בנושא של קורת גג, אנחנו בהתקשרות עם שלושה בתי מלון, עם מה שנקרא 1,000 מיטות זמינות וכרגע אנחנו בהשמה של 180 משפחות במלונות שלנו, שמשרד הרווחה שכר ומשלם לטובת הנשוא הזה. זאת לא העדיפות אלא המקומות החריגים.

לנושא החינוך חשוב לי לומר שאנחנו לקראת הקיץ. תחשבו שכבר חודשיים אותם ילדים – הם לא זכאי מערכות החינוך – בבוקר לא הולכים למסגרות חינוך. הם זכאים רק אחרי שלושה חודשים להיכנס למערכת החינוך ואנחנו עוד שבועיים נכנסים לשלושת החודשים, מה-24 בפברואר 2022, זמן תחילת המלחמה. מה קורה עם שעות אחר הצהריים? כלומר, כל המערכת צריכה לקבל החלטה האם אותם נמלטי מלחמה מקבלים טיפול או לא, ואיזה טיפול. אני חושב שככל שהזמן יעבור המצוקה תהיה גדולה יותר.

נכון. אני רוצה לומר משהו בהקשר הזה. אני חושב שהאינטרס הישראלי הראשון במעלה הוא לשלב כמה שיותר מהילדים האלה במסגרות עכשיו. אני מדבר בטח על העולים אבל גם על ילד שהוא פליט. ילד שעלה לכאן עכשיו עם ההורים שלו – כמה אלפי ילדים כאלה – אם אנחנו נחכה עד הקיץ, עד ה-30 ביוני, משמעות הדבר שיולי-אוגוסט הלכו לו. הוא לא ייקלט במסגרת אחרת. לעומת זאת, אם הוא הגיע עכשיו לרשות, נגיד לנוף הגליל, והוא נקלט בבית ספר יסודי או תיכון, אפילו בגן ילדים, ילדים תוך חודש-חודשיים מתחילים לקשקש את השפה והם הנקלטים הכי מהירים. לכן יש לנו אינטרס ראשון שהילדים האלה יהיו כמה שיותר מהר במסגרות לפני הקיץ. דרך אגב, גם יהיה להם חודש אבל את השנה הבאה הם כבר יתחילו מנקודת מוצא אחרת לגמרי.

בכל מקרה אנחנו מחויבים לזה לפי חוק.

נכון, אבל אני אומר שיש כאן גם עניין של לדחוף את זה.

לא תספיקו. זה עוד חודש. שבועיים. לא תספיקו להכניס את כולם למסגרות.

לא מצליחים להכניס אפילו את זכאי חוק השבות.

זה לא מדויק. אנחנו ערוכים. ילדים על אשרת תגייר, בנינו עבורם מסגרת, המשרד תקצב את זה, אנחנו בקשר יום יומי עם השלטון המקומי ובנינו תכנית משותפת.

אני מאשר את מה שהיא אומרת. נבנתה תכנית. היא עדיין לא יוזמה אבל נבנתה תכנית.

עלתה סוגיית הביטוח ופתרנו אותה. היא נפתרה. צריך גם לשמור על הילדים. אנחנו יכולים להפעיל את המהלך הזה ואנחנו נעשה את זה כבר בשבוע הבא.

כלומר, עד עכשיו הוא לא נפתח ועכשיו אתם תפתחו.

זה לא מדויק. היו שני מוקדים – באר שבע ואשדוד – שעבדו נפלא. צריך להבין שהמשרד כמשרד חינוך היה ערוך מזמן.

אם כן, הבעיה הייתה ביטוח.

כן. גם.

חודשיים לא היה להם ביטוח? לכל הילדים במדינת ישראל יש ביטוח.

בוא נדייק.

אני רוצה להבין את זה.

אילן יאשר את כל מה שאני אומרת. הייתה סוגיה של הביטוח הרפואי. היא נפתרה על ידי משרד הרווחה. אז הבנו שזה לא מספיק.

ילד תייר שמגיע לישראל, אין לו ביטוח. משרד הרווחה עשה התקשרות עם חברת טרם וביטח את כל הילדים ואת כל נמלטי המלחמה, לא בביטוח אלא במענה רפואי לכל הבעיות הרפואיות עד גיל 60 ומגיל 60 ומעלה בהתקשרות כפולה במחיר באמצעות חברת ביטוח וקופת חולים. כלומר, הסוגיה הביטוחית לילדים עד גיל 60 נפתרה באמצעות טיפול רפואי לכל המענים. אני יכול לפרט לכם כמה קיבלו עד היום טיפול. כל טיפול כזה יורד מהסל של 4,7 מיליון שקלים לטובת החודש הנוכחי. ומגיל 60 פלוס באמצעות חברת ביטוח וקופת חולים שעשינו אתם גם התקשרות בתקציבים מאוד מאוד גבוהים. הנושא הביטוחי של הבריאות הוא היקר ביותר בכל הפרויקט.

משרד האוצר תקצב את זה לפני תקופה. איפה זה עומד?

משרד האוצר תקצב הכול.

גם ההתקשרות הייתה לפני תקופה - עם טרם לפני כחודש ולגבי ביטוח הראל ולאומית, לפני כשבועיים.

הביטוח קיים חודש.

אם זה הדבר היחידי שמנע, מה קרה?

הביטוח שנעשה הוא ביטוח רק לטיפול ב-טרם. חירום. שברת רגל, יש כיסוי ביטוחי לטיפול. זה לא ביטוח שמכסה פעילות שאנחנו מזמינים את הילדים אליה ואנחנו יכולים לדעת שהכול בסדר.

לכל בית ספר יש ביטוח מבחינת עצמו.

נכון.

לכל המדינה. לכל הילדים. יותר מזה, הביטוח הזה, גם אם את נוסעת עם הילד שלך לחוץ לארץ והוא נפצע, יש לו ביטוח.

ו

צריך להבין. אלה סוגיות משפטיות הן לא הצד שלי באירוע. יש כאן גם את השותפים שלנו בשלטון המקומי. רצינו לעשות את הדברים בצורה מסודרת יחד איתם ולא להנחית עליהם בגדר קחו ותעשו. לא. זאת שותפות.

אנחנו לא תוקפים אתכם. אנחנו פשוט רוצים שהילדים ייכנסו למסגרות חינוך.

יש הרבה ילדים שיש להם עוד זמן עד שהם יוכלו להיכנס למערכת. אנחנו ערוכים. עשינו מיפוי. יש 15 רשויות שאפשר להיכנס אליהן כבר בשבוע הבא, יש בהם ריכוזים מאוד גדולים של ילדים.

אני מבקשת לרגע לעצור את זה כי נמצאים אתנו גם נציגים מהרשויות המקומיות שהייתי רוצה לשמוע אותם, איך הם מתמודדים ואיך ההתקשרות מולם. יש לנו את ראש העיר ראשון לציון רז קינסטליך? הוא ירד מה-זום. הוא ביקש לדבר בתחילת הדיון. אולי אפשר לנסות להשיג אותו.

הוא אמר שהוא יורד כי אין לו זמן.

יש לי שאלה לגבי הביטוח. זה תופס גם לגבי ילדים בפעילות שהם עושים אחר הצוהריים?

כן. הביטוח שעשינו.

אם ילד הולך לחוג ספורט, זה תופס?

הפעילות שאנחנו עושים לילדים, מה שאנחנו מציעים לרשויות, אנחנו רוצים שהאחריות תהיה משותפת אבל לא להטיל על הרשות. אם הרשות בוחרת לארח את הילדים בשעות אחרות שהן מחוץ לפעולות שאנחנו מנגישים, זה שלה. בסוף הוא מנהלת את האירוע.

אני עדיין לא הצלחתי להבין - ויכול להיות שפספסתי. אני מתנצלת - מה התכנית לגבי נמלטי המלחמה? אתם רוצים להכניס אותם למסגרות הקיימות?

אחרי שלושה חודשים כל הילדים רשאים להיכנס למערכת החינוך וחלה עליהם חוק חינוך חובה.

אני לא מדברת על זכאי חוק השבות. אני מדברת על הנמלטים.

אני דברתי על הנמלטים. על ילדים נמלטים, בלי קשר למעמד. אחרי שלושה חודשים כל ילד רשאי וחייב להיכנס למערכת החינוך בישראל ואנחנו נעשה את זה ואנחנו ערוכים לכך. כל מי שנמצא כאן כבר שלושה חודשים, נכנס. בהיבט של שעד שהם יוכלו להיכנס למערכת החינוך, אנחנו בנינו תכנית מסודרת בלתי פורמלית שתתקיים ברשויות עבור אותם ילדים.

היא עדיין לא עובדת, נכון? היא לא מתפקדת. כלומר, עד היום, כמעט שלושה חודשים, 5,800 ילדים שהגיעו לכאן פליטי מלחמה לא הייתה להם שום מסגרת חינוכית. בנוסף לכך, יש לנו כמעט מחצית מאותם ילדים שהם זכאי חוק השבות, שהם זכאים לעלייה, שטרם השתלבו בתוך מסגרות החינוך במדינת ישראל. קשה לנו לשמוע את זה.

מספר דוברים שנמנים על חלק מהארגונים שעובדים כאן ביחד אל מול אותן אוכלוסיות ביקשו לדבר. ישעיהו יחיאלי.

הוא עזב מזמן.

לצערי היינו חייבים לשמוע לפחות את הרקע כדי להבין.

תודה רבה כבוד היושבת ראש. אני מייצג את ארגון יד לעולים. יש לנו צוות של דוברי אוקראינית ורוסית שמטפל בכל עולה. אנחנו מדברים על זכאי שבות. האתגר הגדול ביותר לגבי שילוב במסגרת חינוכית הוא שהם עדיין לא החליטו היכן לגור. כל האנשים האלה, העולים, לא יודעים היכן יש תעסוקה, היכן הם יגורו ועד שהם מחליטים סופית שיש להם מקום מגורים קבוע ברשות כלשהי, אני חושב שאין להם יכולת להשתלב במסגרת החינוכית. לכן אני חושב שחייבים להתמקד בנושא הזה, לעזור להם כדי שיחליטו היכן הם רוצים להיות. אני חושב שבמשך הקיץ זה יקרה ואז יהיו לנו רק שבועות בודדים לעזור להם. חייב להיות מוקד. כולם שואלים אותנו איך הם מוצאים מקום חינוך. לכן חייבת להיות תקשורת עם העולים כך שברגע שהם מחליטים שהם גרים בעיר מסוימת, יש להם יכולת להתקשר והם יכולים להיכנס. האתגר הוא כי הם עדיין לא מחליטים על מקום מגורים קבוע ולכן הרשויות לא יכולות לעזור להם וכך גם משרד העלייה.

אני לא חושבת שזה בהכרח נכון משום שאם צמצמו את המוקדים ואת המלוניות מ-48 מוקדים ל-12 מוקדים, זה נשמע שדווקא כן מתחילים לשכן אותם ברשויות המקומיות בצורה מסיבית. יש איזשהו סוג של צמצום. השאלה היא מי בתוך הרשות המקומית מתחיל לתכלל את זה ולהבין. בסופו של דבר יש חוק חינוך חינם, חוק חינוך חובה. אם הם במעמד של עולים, הם חייבים לשלוח את הילדים שלהם למסגרת החינוכית.

לכן חשובה התקשורת. הם לא יודעים מה לעשות ואיך לעשות. אנחנו כל הזמן מקבלים שאלות ופניות איך מוצאים את בית הספר הנכון וכולי. אין לי ספק שיש את השירות הזה אבל חייבים למצוא את הכיוון.

הדבר השני. בנושא הפעילות שיש להם, ויש המון פעילות, אני רוצה להמליץ להתמקד בנושא של השפה. יש המון כיף, יש המון דברים שעושים.

6 שעות שבועיות של אולפן, האמת היא שזה מאוד יפה.

אבל במלונות וכולי אין להם את זה.

עשינו פעילות טרום אולפנית. יש לנו מורות חיילות של האגף.

אנחנו שומעים על הבעיות של השפה.

יש פעילויות של משרד העלייה והקליטה בתוך בתי הספר אחרי שמקבלים את השעות.

זה הדבר החשוב ביותר.

אני שוב חוזר לספורט. מערכת הספורט קלטה את העולים בצורה מדהימה. עשיתי איזו עסקה עם מרכז הפועל ומכבי, בשני המרכזים האלה, כל האגודות בכל הארץ מקבלות ספורטאים צעירים ללא תשלום, קולטים אותם באגודות והיום מתאמנים מאות ספורטאים צעירים שהגיעו מאוקראינה. גם מכון וינגייט, המדינה, משרד הספורט שיכן כ-45 ספורטאים. ביום ראשון את תראי את זה. הוציאו 45 ספורטאים מהאקדמיה ושיכנו עולים מאוקראינה שגרים ב-וינגייט ומתאמנים. המערכת הספורטיבית, החינוך הבלתי פורמלי ידעה לקלוט אותם מאוד מאוד מהר. זאת גם שפה. הם מתאמנים עם ישראלים וזאת הדרך ללמוד את השפה.

אני כן רוצה לומר שיש הרבה משפחות שיוצאות מהמלון לדיור זמני בעיר בה הן מתכננות לגור. הם למשל יודעים שיש להם קרובי משפחה בראשון ושם הם רוצים להתמקם ולכן הם קודם כל עוברים לקרובי המשפחה כדי שתהיה להם את היכולת בצורה נוחה ויום יומית לחפש את הדירה. בית הספר, ודאי בית הספר היסודי, הוא הדבר שסוגרים אותו בסוף כי זה תלוי השכונה בה ימצאו דירה והם עוד לא שם. בהרבה מהמקרים הם עוד לא שם. שוב, עלינו האחריות כמובן ואנחנו לוקחים אותה לצמצם את המספר הזה ולהבין בדיוק מה הסוגיות אבל אנחנו כן יודעים שגם כשיוצאים מהמלונות, הרבה מהמשפחות עדיין אצל קרובי המשפחה בחיפוש דירה בעיר בה הם רוצים לגור.

יש עוד תופעה שאנחנו נתקלים בה. גם אם הם רוצים להירשם לבית הספר, הם מבקשים או לשחרר את הילדים מוקדם על מנת שהם ילמדו ב-זום עם ארץ המוצא, או אם אנחנו יכולים לאפשר לילדים נניח משעה 11:00 עד 14:00 לשהות בבית הספר אבל ללמוד ב-זום עם ארץ המוצא.

את מדברת על זכאי חוק השבות?

כן.

דוקטור שני בר טוביה מפורום ארגוני הפליטים.

בוקר טוב. אני מברכת על השאלות החשובות שחברי הכנסת ויושבת ראש הוועדה מעלים. היו כאן מספיק שאלות נוקבות ולא נשאר לי הרבה להוסיף מעל זה. אני רק רוצה לחדד את מה שאמרת ואת הפליאה שלך על כך שבחלוף חודשיים עדיין לא הולכים לכיוון של אשרות עבודה ולהצטרף לקריאה של יותר ויותר חברים מהממשלה – גם השר נחמן דיבר על כך לפני יום-יומיים – שהגיע הזמן. ככל שעובר הזמן, גוברים הצרכים של הילדים האלה ושל ההורים שלהם שצריכים איכשהו להתפרנס. מסתמן שזה לא כמו שחשבו בהתחלה שהם כאן לדקה או שתיים ולאחר מכן יוכלו לחזור. זה נכון לגבי הילדים והצורך לקלוט אותם במערכת החינוך כולל קליטה אקטיבית של ילדים שהם גם עם רקע הגירתי וגם עם רקע טראומתי. זאת אומרת, זה שילוב. ילדי פליטים באים לא רק עם הצרכים שלרקע הגירתי יוצר, אלא גם עם הצרכים שרקע טראומתי יוצר. יש לזה משמעות מבחינת המענים שהם זקוקים להם.

אם כן, גם מבחינת הקליטה במערכת החינוך, גם מבחינת העניין הזה של אשרות עבודה, צריך כנראה לעשות חישוב של מסלול מחדש אחרי שכבר חלפו חודשיים ולא נראה שהמצב באוקראינה עומד להשתפר בקרוב. אני מברכת על הקולות בכנסת ובממשלה שמבקשים את שינוי התפיסה הזאת ואני קוראת לוועדה להצטרף לקולות האלה.

מישהו יכול להוסיף לנו לגבי אשרות עבודה? חסרים כל כך הרבה עובדים במדינת ישראל.

אולי נציג משרד הפנים. לא נמצא כאן נציג משרד הפנים.

יש כאן מישהו שיכול לענות על זה?

אני יכולה לומר שעד היום כל הקריאות בנושא לשרת הפנים נענו בסירוב כולל גם באמצעות עתירות בבתי המשפט. היו פליטים שעתרו וביקשו באמצעות בית המשפט אשרת עבודה. עד היום המדינה עומדת בסירובה, משרד הפנים עומד בסירובו, למרות ששרת הכלכלה הביעה תמיכה בכך, הכנסת מספר פעמים הביעה תמיכה בכך, וגורמים במשק קראו לשרת הפנים לאפשר להם לעבוד כי כרגע המשק צריך את זה.

אני רק אציין שמרבית מנמלטי המלחמה אלה הן נמלטות מלחמה וילדים, למעלה המ-75 אחוזים. אנחנו הגשנו בקשה לאפשר להם לעבוד בבתי אבות, בדיור מוגן, בסיעוד ואנחנו ממתינים לתשובה. בסך הכול זה גם מתחבר עם הצורך שלנו כמשרד הרווחה לכוח אדם במקומות האלה. יש לנו פער אדיר בכוח אדם וזה כוח אדם שיודע לעשות זאת.

בוא אני אספר לך משהו. היום כמעט ואין ענף במשק שלא מצפה לעובדים. כל ענף.

כרגע אני באה מדיון שמצמצם את מספר העובדים הזרים.

על המספר שנתתי, ה-902, את יכולה להוסיף גם 230 ילדי נעל"ה שהגיעו. חשבתי שישעיהו ידבר על זה אבל הוא יצא. אם כן, עוד 230 ילדים שהגיעו דרך תכנית נעל"ה. בסך הכול נקלטו ילדים במערכת החינוך מ-78 רשויות.

230 ילדי נעל"ה זה בערך 10 קבוצות? הם נקלטו בכפרי נוער?

בכפרי נוער.

אני רוצה לתת לקונסטנטין שוויביש, מנכ"ל איגוד מורים עולים, את ההזדמנות להתייחס. אגב, יש כאן עוד שאלה. אנשי חינוך והוראה, עולים, זכאי חוק שבות שלמעשה אולי כן יכולים להשתלב במערכת החינוך ואיך פותחים בפניהם את תכנית הלימודים או את האקדמיה להוראה ומסייעים להם גם להיקלט כאן מבחינת עבודה.

שלום. שמי קונסנטין שוויביש ואני מנהל איגום, איגוד מורים עולים. הערה אחת לגבי בתי מלון. בעיניי זאת החלטה שרירותית של שרת הקליטה לסגור בתי מלון לעולי רוסיה, אלה שעולים מרוסיה עצמה. הם לא באים מתוך מלחמה אבל הם פליטי מצפון, הם פליטי כלכלה. אני לא רוצה להרחיב על המשטר ברוסיה כי שגריר רוסיה כבר יצא פעם אחת מהכנסת אבל בכל זאת עולי רוסיה מהווים חלק משמעותי מאוד מעולי חמ"ע ולא לתת להם היום אפשרות להשתכן בבתי מלון בעקבות נתונים מפוקפקים אשר גרמו לשרת הקליטה לקבל את ההחלטה הזאת, בעיניי זאת ממש שערורייה.

נחזור למערכת החינוך ויש לי חדשות למשרד החינוך. אתם אחראים היום גם על ילדים בגילי אפס עד שלוש. לא עד גיל ארבע.

אחראים אבל לא על פי חוק.

אחראים. לכן כאשר אתם מדברים על קליטת תלמידים עולים או תלמידים פליטים, צריך לדבר גם על ילדים בגילים אלה. אני מרגיש דז'ה וו מאוד חזק מכיוון שלפני 30 שנים ישבתי בוועדת הקליטה ובוועדת החינוך בכנסת ודיברו גם על מורות חיילות ועל האגדה האורגנית הזאת שילדים בעוד חודשיים מקשקשים בעברית. כל זה לא נכון. ראשית, מורות חיילות עוזרות לקליטת ילדים כמו שבאותה מידה אני יכול לעזור לאסטרופיזיקאים במעבדה בארצות הברית. אין תועלת. שנית, הילדים לא מקשקשים בעוד חודשיים בעברית אלא נהפוך הוא. ילדים שעברו טראומה של מלחמה וטראומה של הגירה, הם גם נכנסים לטראומה שלישית והיא טראומה לשונית. הם נכנסים לסביבה שלא דוברת את השפה שהם מכירים ואין להם מושג שיש שפות שונות. אני מדבר על ילדים בגיל שנתיים, שלוש וארבע. מכניסים אותם באותן מסגרות דוברות עברית כאשר אנחנו כבר 30 שנים – כשאני אומר אנחנו, אני מדבר על איגוד מורים עולים ויש עוד מסגרות– מדברים על דו לשוניות ואנחנו עושים זאת ויש לנו ניסיון רב שנים בקליטת ילדים עולים. אנחנו יודעים איך לקלוט ילדים עולים בלי טראומה לשונית.

אנחנו פנינו לכל המסגרות - אני חושב שרק לנשיא המדינה לא פניתי בקריאה זאת – לתת לנו אפשרות להשתתף במאמץ כי אנחנו רוצים שהילדים וההורים שלהם יישארו כאן. יכול להיות שאני מאוד ציוני אבל כוונתי שהילדים יישארו כאן ולא יחזרו הביתה, לא לאוקראינה, לא לרוסיה ולא לבלרוס. אנחנו לא עושים שום דבר על מנת שזה לא יהיה.

קליטה מוצלחת היא קליטה כאשר ילדים נקלטו וילדים באים מאושרים לבית הספר, לגן ובחזרה הביתה. ההורים יכולים לעבוד בהיי-טק במשרות טובות ביותר אבל אם לילד לא טוב בגן, הקליטה לא הצליחה. הורים יכולים לא להיקלט במקצוע שלהם אבל אם הילדים מאושרים, גם הם מאושרים.

לכן אני שוב קורא לרשויות, למשרד החינוך ולמשרד הקליטה לתת אפשרות לקלוט ילדים במסגרת דו לשוניות, במיוחד לגיל הרך. הרשויות רואות את העולים כנכס שלהן ולא נותנות להתקרב אליהם. אני גם כתבתי לוועדה. בחיפה היה יריד תעסוקה וקליטה. השתתפו בו רק גורמים עירוניים. כאשר ביקשנו להשתתף ולהציג גם מקומות עבודה לעולים ולזכאי חוק השבות – כי כמו שאמרנו, כולנו עוסקים בזה – לא נתנו לנו להיכנס אלא רק לגורמים מקומיים. זה מונופול והרשויות המקומיות כרגיל רוצות לשלוט על כל דבר ודבר ולכן לא נותנים אפשרות לגורמים אחרים. יש רשויות שלא מאפשרות אפילו למשרד הקליטה להיכנס לבתי מלון כי זה שלהן. בנהריה, נהפוך הוא. נהריה וראשון, אלה דוגמאות לרשויות מקומיות שקולטות ילדים יחד עם גורמים מקומיים מהחברה האזרחית.

לכן אני מאוד מבקש לתת אפשרות למסגרות דו לשוניות להשתתף במאמץ הלאומי לקליטת ילדים עולים והורים עולים, מורים עולים וגננות עולות בפעילות שלנו.

תודה רבה. אני רוצה להעלות ב-זום את הקונסול הכללי של אוקראינה בישראל.

הוא יצא.

תבררו אם הם עדיין רוצים להתייחס ואם כן, נעלה אותו. זכות הדיבור ליונה שרקי, המרכז למדיניות הגירה.

תודה. שלום רב. שמעתי לא מעט ממה שנאמר כאן ואני רוצה להאיר את תשומת לב הוועדה לסוגיה שאני חושב שהיא חשובה.

מלבד ילדי עולים חדשים שמגיעים מאוקראינה ומרוסיה, יש להם גם הרבה מאוד ילדים שאינם זכאי שבות והם מגיעים לכאן תחת הכותרת של פליטות או של מקלט זמני. השאלה שצריכה להישאל היא מה תוכן הלימודים שהילדים האלה מקבלים. מלבד הסוגיה של המסגרות של איזו מסגרת הילדים האלה מקבלים בישראל, יש גם את השאלה של התוכן. בסופו של יום, ילד כזה שמגיע לישראל, אין שום אינטרס להנחיל לו תכנים כמו חגי ישראל, כמו נושאים אזרחות ישראלית, שפה עברית וכן הלאה. בסופו של יום הילדים האלה נמצאים כאן באופן זמני, הם נמצאים כאן במקלט, אנחנו מארחים אותם אבל חשוב לחשוב על כך שלטובתם צריך לשמר את התכנים הייעודיים שהיו אמורים להתקבל אצל אותם ילדים במדינות המוצא שלהם. אני חושב שהדבר הזה נאמר על ידי ארגון המורים העולים. יש כאן סוגיה של טראומה של שפה אבל הסוגיה הזאת עולה עוד יותר כאשר אנחנו מדברים על ילד שנמצא כאן באופן זמני, שאין כל עניין להכניס אותו לטראומה של שפה ובוודאי לא לטראומה תרבותית וכן הלאה.

אני מעלה את הנושא הזה מכיוון שנציגת משרד החינוך העלתה כאן את דרישת ההורים שהילדים יקבלו במקביל אפשרות להתקשר עם מערכת החינוך במדינות המוצא. הדבר הזה יוצא ברמה המקצועית - אבל גם מצד ההורים - שאכן הילדים האלה נמצאים כאן באופן זמני והם צריכים לקבל חינוך אוקראיני. אם יש לנו כאן נשים אוקראיניות שמגיעות על בסיס פליטות ושצריך לתת להן פרנסה, אפשר לחשוב על איזשהו מנגנון של שילוב הצרכים האלה. לראות מי מהנשים האלה במקצוען הן נשות חינוך ולראות כיצד ניתן לעשות את השילוב הזה כאן, כמובן בשיתוף פעולה עם שגרירות אוקראינה בישראל, עם שגרירות רוסיה בישראל, עם משרד החוץ הישראלי, עם משרד החינוך הישראלי וזאת על מנת לשלב כאן כוחות. אני חושב שצריך לחשוב על איזשהו מנגנון, על פרויקטור שיתכלל את הסוגיה של החינוך לילדי זרים בישראל ובפרט ילדים שנמצאים כאן באופן זמני תחת הכותרת של מקלט.

משרד הרווחה, האם נעשתה איזושהי חשיבה מול משרד החינוך לאיתור מורים אוקראינים מבין נמלטי המלחמה? אולי הקמת שני מרכזים, אחד בדרום ואחד בצפון ולשלב שם את אותם 5,800 ילדים? כלומר, זה מספר מאוד גדול של תלמידים שצריך לשלב, בין אם זאת שפה כי אולי ההורים לא בהכרח ירצו שילמדו בשפה העברית, פתאום עכשיו להתחיל אולפן במחשבה שאולי בעוד שישה חודשים בעוד שנה הם יוכלו לחזור לארץ מולדתם. אני מניחה שהם צריכים להשלים בגרויות בארץ מולדתם. כלומר, ניסיון של בנייה של נגיד שני מוסדות חינוך אוקראינים בישראל עם אנשי חינוך. הרי רוב נמלטי המלחמה, אני מניחה שהן נשים ואני מניחה שנצליח למצוא מספר רב של אנשי הוראה. אפשר אולי בשילוב עם מוסדות פרטיים ועם איגוד מורי העולים - שאני מניחה שהם דוברים את השפה – לשלב כוחות עם הקונסוליה כדי לקבל את מערכת השעות או את מערכת החינוך שלהם. כלומר, נעשה איזשהו ניסיון לשילוב, למצוא פתרון כזה מחוץ לקופסה? מדובר כאן ב-5,800 ילדים וזה אומר לפחות שלושה בתי ספר.

התשובה היא לא. אני אגיד מה כן. נעשתה עם משרד החינוך עבודה ממש טובה של בניית תכנית. צריך להבין שמי שזכאי, הוא זכאי רק אחרי שלושה חודשים. מה קורה עם אלה שהגיעו אתמול? אתמול הגיעו 70 ילדים, לפני שבוע הגיעו 1,000 ילדים והם צריכים לחכות עכשיו שלושה חודשים.

אבל בנינו את המעטפת.

לא סיימתי את הדברים.

רק 1,225 ילדים מוכרים.

לא סיימתי את דבריי. אני רוצה לומר לזכות משרד החינוך שכן נבנתה תכנית משותפת והיא תצא לפועל בימים הקרובים.

התכנית המשותפת הזאת, היא תכנית של מערכת החינוך הישראלית?

כן.

למה למעשה לא שילבתם את תכנית החינוך הזו יחד עם הקונסוליה האוקראינית לתכנית חינוך של מערכת החינוך האוקראינית?

יש הרבה פעולות נקודתיות שנעשות באמצעות החברה האזרחית, בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי. זה לא המענה ארוך הטווח.

ברור כי כמה הם כבר יקלטו מתוך ה-5,800 ילדים.

בדיוק. צריך לחשוב מערכתית ולתת מענה מותאם.

לפחות תכנית לשנה אחת. ספטמבר עד יולי. אנחנו מבינים שהמלחמה הזאת לא תסתיים.

הסוגיה של שלושה חודשים היא דרמטית. כלומר, מי שהגיע לפני שבועיים, הוא צריך לחכות עכשיו שלושה חודשים כדי להיכנס למסגרת חינוך.

אבל אילן, אנחנו הצענו פתרון. אנחנו באמת נערכנו לאירוע הזה. המשרד הקצה משאבים, אנחנו בנינו יופי של תכנית אבל לא הצלחנו לקדם אותה.

למה לא הצלחתם לקדם אותה?

רגע. גם על זה שחברי ממשרד הרווחה אומר 5,800, אני רק בתחילת שבוע זה ובהתערבות של השלטון המקומי הצלחתי לקבל נתונים וגם הנתונים שקיבלנו הם על 1,225 ילדים. אפשר להביא את כל הנתונים אבל לנו כמשרד, אם אין לנו את החיבורים, אנחנו מאוד מאוד מתקשים. זה אירוע של כמעט 10,000 ילדים שהגיעו אלינו בשליש האחרון של השנה. נערכנו. אני יכולה לשלוח לכם כל שתבקשו. באמת נערכנו בצורה מיטבית לתת לכל מי שצריך מענה.

בעוד שבועיים, כמה מתוך ה-5,800 ילדי המקלט מקבלים את התכנית הזאת?

בהנחה שכל רשות מקומית שתפנה ויש בה לפחות 20 ילדים במעמד הזה, אנחנו נפתח בה מוקד הפעלה.

כבר יצאו קולות קוראים לרשויות המקומיות?

אתמול בלילה סגרנו באופן סופי את המתווה ביחד עם השלטון המקומי.

חשוב לי לומר עוד שני דברים. חלק מהאימהות לילדים בגילים הצעירים, קצת קשה להן לשחרר. הם באים מחינוך מאוד סובייטי. זה לא שאני מתחמקת מאחריות - - -

לא. אני פשוט שואלת למה יש תקופת המתנה של שלושה חודשים. אני עליתי ב-1995.

את היית עולה חדשה.

אנחנו מדברים על זכאי חוק השבות.

לא. אנחנו עכשיו מדברים על ילדי נמלטים.

זכאי חוק השבות אמורים להיות משולבים מיידית.

עולים וזכאי חוק השבות, מיידית.

אני שאלתי לגבי זכאי חוק השבות.

משולבים מיידית.

אנחנו כרגע מדברים אך ורק על נמלטי מלחמה שבאים לכאן באשרת תייר.

אני שאלתי כמה פעמים האם זה קשור לזכאי חוק השבות.

לא.

הגעת באיחור קל. לפני כן דיברנו על זכאי חוק השבות ועולים. הם אמורים להשתלב במערכת החינוך בצורה רגילה. יש להם הקצאה של שעות אולפן. לא כולם מקבלים את זה כרגע, ואני אציג את זה במסקנות הדיון. יש כרגע כ-1,800 ילדים שאנחנו לא יודעים מה קורה איתם. אנחנו בדיון מדברים על 5,800 ילדים עם אשרת תייר משום שהם נמלטי מלחמה כאשר רק כנראה בעוד שבועיים ראשי הרשויות אמורים להגיש בקשה.

זה אוטומטי. רשות שתפנה לחדר המצב ותבקש – וברשות יש לפחות 20 ילדים במעמד הזה - היא תקבל את המענה. אנחנו בסגירות אחרונות מול השלטון המקומי

מה זה המענה? כיתה אחת?

לא. כמה שיצטרכו. יש רשויות שיש בהן 187 ילדים.

מה משרד החינוך מקצה להן?

אנחנו מקצים מסגרת חינוכית בלתי פורמלית, בדיוק כמו שעשינו במעונות – רכז, מתנדבים, משאבים לטיולים, לסדנאות. ממש מערכת חינוכית עבורם שהיא בהיבטים בלתי פורמליים בדיוק כמו שהחבר ציין לגבי האחר.

בשפה העברית?

לא. כמובן לפי הגודל אבל בכל מסגרת הזאת, גם במלונות ובכל מוקד הפעלה אחר, השתדלנו שמינימום יהיה בן אדם אחד, שני אנשים, שלושה אנשים דוברי השפה שיוכלו לאפשר לילדים להרגיש נוח ולבנות גשר עבור כל הפעילויות שקורות. אגב, גם לטיולים שהוצאנו דאגנו שיהיו מדריכים דוברי שפה.

האם ניסיתם לתאם את זה מול מערכת החינוך האוקראינית? איזשהו שילוב?

אני יכולה להגיד שהמשרד עשה מספר שיחות ב-זום. מאחר שהמדינה שלנו יודעת להתנהל במצבי משבר ולחימה, משרד החינוך עשה מספר שיחות ב-זום עם אנשי החינוך באוקראינה, שר החינוך שלהם עם שרת החינוך שלנו, כדי לתת לאנשי החינוך שם כלים בהיבטים של חוסן.

לא שם. לכאן. אני מבינה שהיו מספר מפגשים שאכן דובר על התמודדות מערכת החינוך בתקופת מלחמה וכולי. השאלה היא האם הייתה התייעצות של מערכת החינוך האוקראינית עם אנשי משרד החינוך כאן בארץ על תכנית הישראלית לתלמידים האוקראינים, נמלטי המלחמה.

אני יודעת שהיו פגישות. אני מניחה שהן עסקו בכל ההיבטים שאנחנו מעניקים לילדים העולים מאוקראינה.

מרגע שראש רשות מבקש ממך הקצאה לכיתה ומראה לך שיש לו 20 תלמידים, תוך כמה זמן אתם יודעים להעמיד את אותם משאבים? את הרכזים ואת המורה בשפה?

המשאבים קיימים.

זאת אומרת, למוחרת בבוקר?

תוך שלושה ימים אנחנו יכולים להעמיד מסגרת פיקס.

דוקטור שרקי, רצית להוסיף עוד משהו?

כן. ממה שאני שומע, אנחנו מדברים הרבה על שמירה, קייטנה, מסגרת לילדים. יש ילדים שמגיעים לכאן כשהם בכיתה ז, ח', ט'. אלה שנים קריטיות מבחינת התוכן הלימודי שניתן להם. אם אנחנו באמת דואגים לטובתם, אנחנו לא רק מקיימים להם קייטנה. לכן אני שואל, ואני מדגיש את השאלה, איך אנחנו מתאימים כאן בישראל את מערכת החינוך לילדים האלה, את מסגרות החינוך לילדים האלה, בהתאם לתכנים הייעודיים המקצועיים של מדינות המוצא. אני חושב שזאת הנקודה הכי חשובה. פערי הלשון בגילאים האלה הם קריטיים. הפערים המקצועיים בתחום המתמטיקה והמדעים בשנים האלה, הם קריטיים. לתת לילדים האלה להיכנס למצב של קייטנה, טיולים וכן הלאה, זה מבורך במצב של מעבר, במה שנקרא מעטפת ראשונית, אבל הילדים האלה צריכים מסגרת חינוכית עם תוכן והשאלה האם התוכן מותאם. אני יכול לומר שבאירופה התוכן לילדי זרים מותאם עם השגרירויות הזרות. זה דבר שקיים.

איך הם עושים את זה? מה המנגנון?

המנגנון הוא מאוד פשוט. משרד החינוך המקומי, ניקח לדוגמה את צרפת, יוצר קשר עם השגרירות, נאמר עם שגרירות אלג'יריה, שגרירות מרוקו – אני נותן דוגמאות מוחשיות – ושגרירות מרוקו או אלג'יריה מתאימות ביחד עם משרד החינוך הצרפתי לא רק את התוכן אלא אפילו מתאימות להם נציגי שגרירות שהם אנשי חינוך שמגיעים ואד-הוק הם באים ונותנים את המענה לאותם תלמידים. לכן אני חושב שבמקרה שלנו לא צריך ללכת לחפש את האנשים באוקראינה כי הם כבר כאן. יש נשות חינוך ואני אומר את זה אצבע ברוח. יש נשות חינוך שנמצאות כאן בישראל ומשוועות לתעסוקה. יש ילדים שצריכים את החינוך הזה וצריך את השילוב הזה. צריך את התיאום הזה בתוך מערכת החינוך הישראלית. זו עבודה של תיאום. כל הנתונים כבר קיימים, כפי שאמרה חברתנו ממשרד החינוך. המערכת קיימת ואפשר להעמיד אותה תוך שלושה ימים. אני מדבר עכשיו על התוכן. אני בטוח ומשוכנע שעם תיאום נכון מול השגרירות, מול משרד החינוך האוקראיני, מול משרד החינוך הרוסי, אפשר בהחלט לשלב בתוך אותה מערכת תכנים מקצועיים הנדרשים לטובת הילדים האלה.

תודה רבה. שרה שוויכה, מנהלת בית ספר חב"ד בנות, קריית מלאכי.

בוקר טוב לכולם. אנחנו בית ספר חב"ד אחד מתוך עשרות בתי ספר מאוד ארץ ישראל שקולטים כל הזמן עולים ועכשיו שערינו פתוחים בפני כל הפליטים שמגיעים לערים שלנו. יש לי בבית הספר 13 בנות מכיתה א' עד ו' שהן עולות חדשות.

הגיעו עכשיו בגל האחרון?

בגל האחרון, כן. בנוסף להן יש לי גם שתי מורות פליטות. זה אומר שמלכתחילה התקשרו אלי ושאלו אותי אם יש לי בנות פליטות והאם אני רוצה גם מורות. אמרתי להם בשמחה. יש לי שתי מורות במשרות מלאות.

הן לפי חוק השבות והעלייה או שהן למעשה מוגדרות על אשרת תייר?

המורות הן ישראליות שעבדו שם בחפציבה וחזרו עכשיו במטרה לחזור לשם כשיהיה אפשר.

זה משהו אחר. הן בתוך המסגרת של חב"ד.

לא. של משרד החינוך.

בחוץ לארץ הן בחב"ד?

בחוץ לארץ הן בחב"ד. לכן שלחו אותן אלי. חפציבה משייכת לכל בתי הספר ולאו דווקא בחב"ד. בתוך משרד החינוך יש מחלקה שמסייעת למורים לעבוד שם מורים ישראלים שליחים.

כן, אבל אלה לא אוקראיניות שהגיעו לארץ.

לא.

אם הן מלמדות שם באוקראינה, הן יודעות את השפה.

הן יודעות את השפה. הן גרות שם שנים. כאן הן פליטות.

אבל זה העניין. יש כאן 3,800 תלמידים שהם עולים מאוקראינה.

אני אסביר לכם למה הן פליטות.

אם כן, היא נמלטת מלחמה אבל היא לא פליטה.

היא נמלטת מלחמה. הן יצאו עם תרמיל על הגב במטרה לחזור לשם. אני רוצה לספר לכם על המורות. הן אזרחיות מדינת ישראל אבל הן שם. הן השאירו את ביתן, את עבודתן. בעל אחד שעובד שם בעסק של סרדינים, הוא השאיר את כל העסק ובא לכאן. אני רוצה לספר לכם ששתי המורות שנמצאות אצלי, חשבתי שהן יביאו לי שעות לבית הספר אבל בגלל שהן פליטות יש להן בעיה היכן לשים את התינוק, איפה לגור, להשיג רהיטים, אין להן כסף ביד. זאת אומרת, יש לי שתי מורות במשרה מלאה אבל גם הן צריכות להשיג כאן דירה.

המקום והשיח הוא לא על המורות ואני רוצה לעבור לילדות. בבית הספר יש לי 13 ילדות. בית הספר קלט אותן בחום ובאהבה. בית הספר שלנו מונה 595 ילדות, כמעט 600. בכוונה פיזרנו את כל הבנות האלה בכיתות והבנות האלה מקבלות בית חם. קריית מלאכי היא עיר חמה בארץ ישראל וזה הבית שלהן. אני רוצה לספר לכם שהבאנו להן בגדים, מכשירי כתיבה, רשת חב"ד העניקה עד 2,000 שקלים עבור כל ילדה וילדה. הרב קרצ'בסקי, מנהל רשת חב"ד, דאג לכל ילדה וילדה שזה אומר ספרי לימוד, תלבושות וכל מה שהן צריכות.

הן מקבלות שם שעות אולפן?

כבר אני אספר לך על שעות האולפן ומה הן מקבלות. אני רק אומרת לכם שעם כל הסל זה הן מגיעות מאוד בשמחה לבית הספר ואנחנו קולטים אותן יפה. טוב להן. אבל יש להן המון קושי. הן חוזרות לבית שלהורים אין חוסן. ההורים יושבים בבית ואין להם עבודה. הם מחכים כל הזמן לחזור הביתה. לכן מאוד מאוד קשה להן. הן באות עם תרמיל בלבד בלי המשחקים שלהן, בלי החברות שלהן, בלי כל מה שיש להן שם. הן מקבלות גם שעות עולים אבל לא הרבה כי הן לא רשומות כעולות חדשות אבל כן העבירו לי חלק מהשעות.

אם כן, הן במעמד אחר אולי אפילו אי אפשר היה עוד להכניס אותן לבית הספר.

זה ההסדר שעשינו בקריית מלאכי.

עם מי?

עם הרשות. כל בת שמופיעה ומגיעה לקריית מלאכי, מיד באותו יום הוא בבית הספר. הם אפילו לא הולכים לעירייה. אנחנו לוקחים את כל הפרטים ואת צילום הדרכונים.

את מבינה שזה בניגוד?

אני חלק מרשות. אני מנהלת בית ספר וזאת ההוראה שקיבלתי מהרשות. הילדים מיד מתחילים את הלימודים שלהם. אני רוצה לספר לכם שפניתי למשל למתי"א והוסיפו לי שעות של טיפול בבעלי חיים. שעת ספורט, הוספנו להן עוד שעה אחת. כל הפרטני שיש לנו במוסיקה ובכל מה שיש לנו בשעות טיפוליות, אנחנו נותנים לבנות האלה. הבנות ברוך השם תוך חודשיים-שלושה קולטות כל הזמן. הן עוזרות לי לקלוט את הבנות החדשות. הן מתקדמות גם בשפה, גם בחיים הבית-ספריים שהם כבר יותר קרובים אליהן. הן הגיעו ערב פורים ולא הבינו מה זה מסיבות פורים ומה זה התחפושות אבל היום הן במצב אחר לגמרי. כל ילדה שנכנסת לבית הספר, אנחנו עוזרים לה אבל גם היא תורמת לבית הספר.

תודה רבה. אני מניחה שאלו גם חלק מאותם תלמידים שאתם לא יודעים מה מצבם. אני מניחה שאולי בגלל הליכים רגולטוריים טוב לדעת שאולי הרשויות המקומיות נותנות מענה מיידי במקום להמתין מספר חודשים, בין אם אלה אישורים או דברים כאלה.

אני רוצה לדייק. מדובר כן בזכאיות שבות שהמשפחה לא רוצה לעשות עלייה.

נכון.

אלה ה-1,000 שציינו בהתחלה שטרם שינו מעמד. צריך להגיד שמבחינת מדיניות יש אופן שבו החליטה ממשלת ישראל לנהוג עם עולים ומה שמקבלים עולים, וזה מה שעוזר להורים להסתדר מבחינת קרן נמלטים, מבחינת סל קליטה ומבחינת מענק הסתגלות, סיוע בשכר דירה, כל מה שבעצם ניתן להם כדי להתמקם כאן.

בסופו של דבר יש כאן בני אדם. הם נמצאים שם במצב של מלחמה, הם היו צריכים לנוס על נפשם ולמצוא מקום בטוח. המקום הבטוח הראשון שהם מצאו זה בעצם המקלט היהודי, ארץ ישראל. אלה זכאי חוק שבות הם יהודים שהגיעו לכאן כי תמיד אמרו להם בבית הספר באוקראינה שמדינת ישראל היא המקלט. ברגע שנפתחה המלחמה, הם פשוט עלו על מטוס בלי שום דבר והגיעו לישראל. הם עכשיו עושים עלייה אבל הם אומרים שהם רוצים לחזור למדינה שלהם והם מקווים שבעוד שלושה חודשים המלחמה הזאת תסתיים והם יחזרו לבית שלהם. הם אומרים שהנה מדינת ישראל נתנה להם את המקלט כיהודים והם היו בטוחים בה בתקופה כל כך קשה כאשר מתבצעים שם פשעים נוראיים, והם אומרים שמדינת ישראל נתנה להם את המקלט לשלושה חודשים והם לא רוצים – נקרא לזה כך – לנצל את זכויות העלייה שלהם עכשיו אלא אולי בגיל 18 הם ירצו להגיע לכאן ולהתגייס לצבא ואז לנצל את הזכות הזו של העלייה עם כל ההטבות וכולי. הם לא רוצים לנצל את זה עכשיו לשלושה חודשים.

למה הסגירה הזו על אותם ילדים שהם יהודים? הם לא פועלים על פי הנהלים אבל מזל שיש רשויות מקומיות שנותנות להם את המענה הזה.

יותר מזה. אם אנחנו נטפל באופן מיוחד ב-1,000 הילדים האלה, יש סיכוי ש-1,000 המשפחות האלה כן יעשו עלייה.

אני רוצה לומר כמה מלים בהקשר הזה. בקהילות היהודיות – נתתם דוגמה נהדרת בחודשים האחרונים – החיבור כל כך חזק בין יהדות התפוצות לבין מה שקורה כאן והקהילות האלה מחבקות את החברים בהן בצורה מדהימה ואנחנו רואים את זה במשרד.

אלה אחים שלהם. זאת המשפחה שלהם.

חד משמעית. אני רוצה לומר שאנחנו בסוף מוציאים לפועל מדיניות שהיא מדיניות של הממשלה, שהיא מהווה החלטות חיצוניות. היום אנחנו לא מפרידים הקשר הזה בין יהודי ללא יהודי. אנחנו מפרידים בין כאלה שיכולים קודם כל, אבל אז בוחרים לעשות עלייה, לבין כאלה שבוחרים לשהות בישראל עם אשרת תייר ולא לעשות עלייה. אלה היכולות שלנו ולפי זה גם ניתנו סמכויות למשרדים לפעול. משרד העלייה והקליטה לצורך העניין, עם הכלים שהוא יודע לתת לעולים, יודע לתת את זה למי שבוחר לעשות עלייה. כמובן אף אחד לא חייב לעשות עלייה. אנחנו כמובן מנסים לתת את הבית הטוב ביותר כפי שעושים כאן תמיד כדי שאנשים יבחרו להישאר אבל אף אחד לא מוכרח להישאר ואף אחד לא מוכרח לעשות עלייה. ברגע שהאדם בחר לא לעשות עלייה, מאותה נקודה הוא בעצם מטופל כתייר אינו עולה למדינת ישראל.

אם אפשר להוסיף עוד משהו.

אני מצטערת. אנחנו לקראת סיום הדיון. מירי סעדה, מחזיקת תיק החינוך בעיריית קריית מלאכי, את רוצה להוסיף משהו?

חינך מיוחד. למען האמת ברשותך אני מעדיפה לתת לה את הדקה שלי. היא חיה את זה והיא מרגישה את זה.

בבקשה. ממש מילה.

אני רוצה לומר שהבנות שאצלנו לא רוצות להירשם כי הן רוצות אחר כך הקלות בבגרויות. בגרות של עולים חדשים. אם הם יתחילו עכשיו את כל הנושא של העלייה, הן יפסידו את כל הזכויות שלהן לאחר מכן בלמידה כדי להוציא תעודת בגרות.

זה תמיד היה שיקול.

אנחנו יכולים לתת משאבים רק למי שרשום כעולה ולא למי שהסטטוס שלו לא ידוע.

אני רוצה להעלות את דוברת וייזר, מחזיקת תיק החינוך ברמת השרון שביקשה לומר מספר מלים מצד הרשויות המקומיות.

תודה. ממש בקצרה. לי קשה לעשות את ההבחנה בין ילד כזה או ילד אחר. אני לא יכולה לשאת את ההבחנה הזאת. יש לנו מספר ילדים שנקלטו אצלנו במערכת שהם זכאי עלייה. היום אני מבינה את ההבחנה אבל כשאני במקרה פוגשת ילד בחוג כדורגל של הבן שלי ומבינה שהוא נמצא כאן כבר חודש עם אימא שלו כי הבא נשאר באוקראינה ויש קשיים כדי לקלוט אותו – אותם שלושה חודשים שאני מבינה מהווים איזשהו מכשול ולמעשה בשלושת החודשים האלה מעבירים אותנו לשנת הלימודים הבאה, ל-1 בספטמבר כי עוד מעט מסתיימת השנה – זה משהו שמאוד מאוד קשה לי לקבל ולהכיל אותו. אני לא יכולה לראות את אותנו כאנשי חינוך מסתכלים בצורה שונה על ילד כזה או ילד אחר. אני חושבת שברגע שאנחנו כמדינת ישראל אפשרנו לפליטים להגיע, אנחנו חייבים לתת מענה רחב והוליסטי גם לצרכים הרגשיים והחברתיים של הילדים.

אלה לא רק אותן 6 שעות. אני חייבת לחדד ולומר ש-6 השעות שנותנים לילדים עולים שמאוד מוכנים לקראת החזרה לארץ – ואני מכירה את המשפחות האלה כי הרבה משפחות מגיעות מרמת השרון, ההורים עושים תהליך בחוץ לארץ ומכינים את הילדים גם מבחינה שפתית וגם מבחינה תרבותית וחברתית – זה לא אותו מענה כמו שמקבל ילד שהוא פליט מלחמה עם כל הטראומות שלו וכל הקשיים שהוא נושא איתו כאשר עוקרים אותו מהמקום בו הוא גדל בלי כל הכנה ובלי כל מענה שניתן לו לקראת המעבר הזה באוקראינה. אם כן, גם 6 השעות האלה לא מספיקות.

אני רוצה לומר עוד דבר.

משפט סיכום כי אני חייבת לסכם.

משפט סיכום. אני מבינה שיש עכשיו איזשהו מספר מינימלי של 20 ילדים שאנחנו עדיין לא הגענו אליו אבל מאוד מאוד קרובים אליו. צריך לקחת בחשבון שאותן משפחות בחרו להגיע. אנחנו לא מרכזים אותן בערים מאוד דומיננטיות כדי לתת מענה כולל שזה מצוין אלא יש משפחות שבחרו להגיע למקום מסוים ואנחנו צריכים לתת להם מענה רחב ולא רק המענה הלימודי. יש קשיים תרבותיים, קשיים חברתיים וקשיים רגשיים וצריך לתת מענה לכל הצרכים האלה.

תודה רבה. יש לנו עוד המון דברים לומר. אני רוצה לסכם את הדיון. בעוד כשבועיים אנחנו נקיים דיון נוסף על מנת לעקוב מקרוב אחרי אותה קליטה של 5,800 ילדים שכרגע אין להם כל מענה וכל פתרון. אני מבקשת לבטל את העניין הזה של השלושה חודשים להכנסתם למערכת החינוך. אין שום סיבה שהם ימתינו שלושה חודשים כדי להיכנס לתוך המסגרת הזאת. זאת דרישה של הוועדה.

בנוסף לכך, אנחנו מבקשים ממשרד הפנים – אמנם זה לא בסמכותנו – לשקול את העניין של אישור עבודה לתייר נמלט באופן חריג לאותן נשים, בטח ובטח כאשר אלו נשות הוראה, על מנת שיוכלו לסייע באותן תכניות של משרד החינוך.

אני מבקשת ממשרד החינוך למפות את המורים במסגרת אלה שהם נמלטי מלחמה. לנסות ולאתר אותם. משרד הרווחה, לאתר נשות הוראה מבין כל הפליטות ולנסות למפות אותן כדי לראות כיצד ניתן לשלב אותן בתכנית של אותם נמלטי מלחמה. יש לנו 5,800 ילדים ואני מבקשת ממשרד החינוך לשבת עם שגרירות אוקראינה בישראל, לדבר איתם בקשר למערכת החינוך האוקראינית ולנסות ולבנות תכנית שתתאים למסגרת שלהם - לא למסגרת הישראלית - משום שאלו תלמידים שישובו אחר כך למדינתם. את התכנית הזאת, אני מבקשת שתבואו ותציגו אותה כאן כדי שנדע מה התכנים שלה.

אנחנו מבקשים שבתוך אותה תכנית או אותם מרכזים, לנסות לרכז את המאמץ של כמה שיותר תלמידים בסוג של מוסד כזה עם נשות הוראה שהן למעשה גם נמלטות מלחמה והן בטח מכירות את תכנית הלימודים ומכירות את השפה. אנחנו מבקשים את זה משום שאנחנו נדרשים כרגע לחשיבה מחוץ לקופסה.

יצטרכו גם לדאוג להן לאשרות עבודה.

אנחנו נדון בזה אל מול משרד הרווחה אבל שמשרד החינוך יביא לנו תכנית מסודרת. יש כאן 5,800 ילדים. אנחנו יכולים להקים כאן שלושה בתי ספר אוקראינים על אדמת מדינת ישראל שתספק להם את היכולת ואת החינוך לחזור לתוך המערכת שלהם בסיום המלחמה ולהצליח בבגרויות, להצליח במתמטיקה ולהתגבר על המשבר האדיר הרגשי הזה ולהתחיל מנקודת גובה שם כאשר הם ישקמו את המדינה. הם יכולים להיות הצעירים שיובילו ואיזה יופי שמדינת ישראל תהיה השגרירה ותבנה להם כאן את בתי הספר האוקראינים האלה. יש לנו מספיק תלמידים לעניין הזה.

אני מבקשת ממשרד העלייה והקליטה להכין גם מסלול נפרד ליהודים שלא מעוניינים לעשות עלייה כדי בכל זאת לתת להם את הסל הנדרש לשהייה וקליטה כאן בארץ, להגמיש את זה בגלל תקופת המלחמה. צריך לאשר את זה בממשלה, לעשות מה שצריך אבל תכינו תכנית ותציגו לנו אותה עוד כשבועיים ואנחנו נדאג גם בממשלה. יש לכם כאן גוורדיה של חברי כנסת שרתומים לנושא הזה וביחד אנחנו נעבוד כדי להעביר את זה.

אנחנו נתראה כאן בעוד שבועיים לדיון מעקב.

אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת, למשרדי הממשלה, לארגונים ולרשויות המקומיות שבעניין הזה עושים לילות כימים כדי לסייע לאנשים שעברו את אחת הטראומות הגדולות ביותר שאדם מסוגל לעבור.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:01.