פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



19
ועדת החוץ והביטחון
10/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 102
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שלישי, ט' באייר התשפ"ב (10 במאי 2022), שעה 9:00

יום הגליל בכנסת

חברי הוועדה: רם בן ברק – היו"ר
צבי האוזר
מאיר פרוש
נירה שפק

אופיר סופר
אורית סטרוק
יעל רון בן משה

סגן שר הביטחון אלון שוסטר
אהרון לוי - סא"ל, רע"ן מרכיבי ביטחון, פקע"ר, צה"ל

אביחי שטרן - ראש העירייה, עיריית קריית שמונה

משה דוידוביץ - ראש המועצה מטה אשר, מועצה אזורית מטה אשר

עידו גרינבאום - ראש המועצה עמק הירדן, המועצה האזורית עמק הירדן

עמיחי בלוט - ארגון השומר החדש

אסף פרידמן

חיה הורביץ-בכר, חבר תרגומים



יום הגליל בכנסת

בוקר טוב חה"כ סופר, דוידוביץ, בוקר טוב לחה"כ פרוש. אני רוצה לפתוח את הישיבה. בוקר טוב לכולם, אני שמח לפתוח את הישיבה שדנה בחשיבות של ההתיישבות של מדינת ישראל לאורך הגבולות, בדגש על ההתיישבות בגבול הצפון ובגליל כמרכיב חשוב בביטחון שלנו.

אתם יודעים, אני אתן כדוגמה את קיבוץ חניתה. קיבוץ חניתה הוקם בשנת 1938 כאיזושהי תגובה למרד הערבי הגדול, והרצון להקים יישובים בן לילה בשביל שהם יעזרו בהגנה. לי יש קשר קצת אישי עם הקיבוץ, כי אחת מהמשאיות יצאה ממושב נהלל, איתמר בן ברק, דודי, הוביל את המשאית יחד עם אחרים, והם הקימו את הקיבוץ הזה שלימים גם קבע את הגבול הצפוני של מדינת ישראל בתוכנית החלוקה.

זאת אומרת, אין שום ספק שההתיישבות במדינת ישראל היא זו שקבעה את הגבולות והיא זו ששמרה על הגבולות, ושומרת עד היום לאורך כל השנים האלה. התפקיד שלנו בכנסת והתפקיד שלנו כמדינה, זה לראות שהיישובים האלה מוגנים מספיק ויש בהם מקורות פרנסה, ואנחנו דואגים לאותם אנשים אמיצים שהתיישבו רחוק מאוד מהמרכז ושומרים על הגבולות.

אז אנחנו נפתח את הדיון. סגן השר, אלון שוסטר, בבקשה.

שלום, אני רוצה להודות ליוזמי היום, יום הגליל, זהו ההקשר, חה"כ סופר וחברתי רון בן משה, ולאמיצים שהגיעו, קודם כל מהצפון, דוידוביץ השכים קום, וגם לחברי הכנסת שמכבדים את האירוע.

התחלת ב-1938, יו"ר הוועדה, ואני במהלך צוק איתן קיבלתי ספרון קטן שעוסק בפליטים יהודיים ב-48, כלומר בתש"ח. מסתבר שעשרה אחוזים מהאוכלוסייה היו פליטים, אבל בהקדמה שאותה אני מידי פעם משנן לעצמי, נתנו מבוא איזה סוג של פליטות הייתה ליהודים בארץ ישראל המתחדשת, והם התחילו מדצמבר 1919, כאשר פינו את הנשים והילדים מתל חי.

כעבור חודשיים שלושה היה הקרב הגורלי, כפר גלעדי כבר הייתה שם, מטולה כמובן ומושבות אחרות, אבל תל חי מוכר ונחקק. למה אני מספר את זה? משום שהאירוע הביטחוני הקלאסי, שהוא אולי גם הקונצנזואלי, אתם יודעים, טרומפלדור נראה כסמל או נבחר כסמל גם למה שקוראים ימין וגם למה שקוראים שמאל, גם סוציאליסט וגם איש צבא.

כן, גרו שם אזרחים, גרו שם תינוקות, גרו שם אימהות ונשים, ונאלצו להתפנות כבר ב-1920, וכך בגבולות הארץ. מה שקראת לו, כבוד היו"ר, הפרעה, היה תזכורת של חברי פרוש שעשה כמה דברים בעברו, בין השאר כסגן שר השיכון - - -

במעמד שר.

שר?

במעמד שר.

במעמד שר.

ביבי היה השר שלי.

ביחד עם קודמי למועצה האזורית, שי חרמש, ביצע בעצם את ההרחבה במצב המשברי של הקיבוץ שלי, בעיצומו של משבר. אגב, לא משבר ביטחוני, זה היה משבר כלכלי דמוגרפי.

סבתא שלי, אמא של אבא שלי, קבורה ביבניאל, כי סבא שלי הקים שם תלמוד תורה והוא גם התעמת עם שמואל דיין.

כן, נו - - -

וסבתא שלי קבורה ביבניאל, על הגבול.

כל זה, כדי לומר רק שההיאחזות שלנו כאן בארץ הזו, הארץ המובטחת, ארץ אבותינו, ארץ המולדת, כל הדיבורים היפים והחשובים, ואם תרשו לי, כל התפילות החשובות ומכמירות הלב והעמוקות, הם או מותנים או צריכים להיעזר, כל אחד על פי תפישתו, באחיזה ממש, בקרקע כמו שהיו אומרים פעם החלוצים. הקרקע זה לא רק ההימצאות, ולא רק היסודות, ולא רק החומה והמגדל, הבית והשמירה ומרכיבי הביטחון, נציג צה"ל, אלא בראש ובראשונה ההכרה של החשיבות באחריות האישית של בני האדם שנמצאים על אדמתנו המשותפת, ומקבלים את ההוכרה מכלל הציבור.

חבריי שחיים בעוטף עזה, חבריי שחיים בגבולות אחרים ובוודאי בגבולות המאוד מאוד מאתגרים אסטרטגית בגבול הלבנון וגבול סוריה, הם מוכרחים לחוש את התמיכה, את הרוח הגבית המתמדת. רק לפני יומיים הייתה החלטת ממשלה, הביאו הצעה חשובה לחיזוק מספר ערים בנגב המזרחי. כך ראוי היה לעשות, רק שאת היישובים הכפריים שכחו בבית.

כשאחד מראשי המועצות התחיל להסביר לי למה חשוב להיאחז בגבולות הארץ, גבולות מצרים, גבולות ירדן, אמרתי לו שיניח לי ושלא ייתן לי את התחושה הנוראית הזאת שהוא צריך להסביר לי, הוא, החלוץ שמקדיש את חייו לחיים בפריפריה ובספר. אני צריך כנציג מדינה לשמוע אותו מתפתל ומסביר לי באלף טעמים למה צריך לסייע לו?

אנחנו פה במקום הזה, בממשלת ישראל, בכנסת, במערכת המשפט, צריכים לתת את הגיבוי המקסימלי למי שבחרו לחיות את חייהם בספר ובקצווי ארץ. צריך לסייע לבני אדם, כבוד היו"ר, למצוא את צורות החיים המועדפות עליהם. יש עיר, ויש יישוב קהילתי, ויש קיבוץ, ויש מושב, וצורות שונות של התנהלות, ואנחנו פה צריכים לתת להם את הגיבוי.

למה זה חשוב? משום שבמקום שבו יש יישוב, לחברים במדים ולעושי הביטחון בלי מדים יש את המודעות, יש את הדמות של התינוק, של הזקן, של הוותיק, ושל המבוגרים שהחליטו לחיות שם את חייהם, וברור להם שאותה סיסמה שכתובה במפקדות צה"ל על חובתם או משימתם להגן על תושבי הגליל ועל היישובים תהיה ברורה.

אני מאוד מודה לכם, לכל מי שהגיע הנה, ומבקש שכולנו, כל אחד במקומו, כל אחד בשעתו, ירגיש שמשימתו באשר הוא חי, באשר הוא עובד, לסייע לשליחה של מדינת ישראל, שליחי העם היהודי, שנמצאים על הגבולות ובפריפריה לבצע את משימתם. תודה רבה.

תודה רבה, סגן השר, הדברים חשובים. חה"כ אופיר סופר, מיוזמי היום הזה, בבקשה.

בוקר טוב אדוני היו"ר, חשבתי שתגיד "חברי".

חברי זה ברור, זה ידוע לכל.

אז כן, תודה רבה לכל מי שהגיע מהבית, ולכל מי שמגיע כל שבוע מהבית. אני שמח לפתוח את היום הזה פה, דווקא בוועדה הזאת, בחוץ וביטחון. יש כמה דיונים שמתנהלים עכשיו בהקשר הזה שעוסקים בבריאות, שעוסקים בהקמתה של אוניברסיטה, אבל אני חושב שהדיון הזה חשוב מכולם, מכיוון שהוא מסביר ומזכיר לכולנו למה אנחנו כאן, למה אנחנו כאן בארץ הזאת ולמה אנחנו כאן בגליל.

לשמוע אותך, רם בן ברק, מספר את הסיפור המשפחתי הכל כך שורשי ונוגע, ואחר כך לשמוע את אלון, אז אני אגיד שכשהיו לי כמה דקות בחדר, אז פתחתי איזשהו ספר שקראתי אותו בנערותי, שנקרא 'אש בגליל' שגם מדבר על 1938, ראש פינה, על חבר'ה שמגיעים מתל אביב לראש פינה. אני חייב להודות שהיו שם קטעים שהזכירו לי ממה שסובלים החקלאים היום, כנופיות שמבעירות תבואה והתמודדויות מאוד דומות.

אני אומר את זה כי אנחנו, בסוף כשאנחנו זוכרים את ה'למה', אז אני חושב שאנחנו פוגשים את זה סביב סוגיית החקלאות. כשאנחנו זוכרים את ה'למה' אז אנחנו נזכור את זה סביב הטבות המס, כשאנחנו זוכרים את ה'למה', נזכור את זה סביב מנועי הצמיחה שאנחנו צריכים לדאוג להם, וגם הבריאות. הרווחה זה דבר חשוב, והשוויוניות זה דבר חשוב, עיקרון השוויון, אבל התחושה שלי היא שבמדינת ישראל איכשהו בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים, איכשהו קצת בושה לדבר על ציונות, קצת בושה לדבר על התיישבות, כי איכשהו ערך השוויון קצת הורס את הכל.

היו חברים שהוציאו את הסרטון בשבוע שעבר, דני עברי, יחד עם בצר ועם גולינסקי, וואלה אמרתי יפה, הרבה זמן לא שמענו את הלקסיקון ולא שמענו את הסלנג. ההפוך של זה, חלילה, זה לקרוא לציונות 'גזענות'. ההפוך של זה, זה לבוא ולהגיד שאם אני מקדם עכשיו התיישבות יהודית בגליל, זאת אומרת שאני גזען, וזה ממש לא כך. אני חושב שחלק מהגשמתו של החזון הציוני זה שגם הכפרים הערבים ייראו טוב, אבל אי אפשר להתעלם, ובעקבות השנה האחרונה עוד יותר, ביתר שאת, מהמושג שנקרא 'נאמנות'. אז אנחנו צריכים לדבר גם על רוב יהודי, אנחנו צריכים לדבר גם על רוב שנאמן.

אני אגיד שאמר לי פעם מישהו שנושא בתפקיד מאוד בכיר, והוא ערבי נוצרי, שהוא מרגיש שהם, הערבים הנוצריים, פספסו שהם לא באו כמו הדרוזים, כשמבחינתנו הדרוזים הם אחים לנשק, אחים, ואני חושב שאנחנו גם צריכים לנהוג כך במדינה, בהתאם, בהקשר של התגמול שלנו לעניין הזה.

אני אגיד שכשאני שכבתי פצוע ברמב"ם, אז היו פצועים גם מביר אל מכסור, ואם אני קורא הודעה, או מקבל פוש לפני שלושה שבועות או ארבעה שבועות, על זריקת אבנים על כוחות ביטחון בביר אל מכסור, אז אני שואל, מה קרה? מה איבדנו? זאת אומרת, מה הלך בדרך? זאת אומרת, מעמוס ירקוני עד לנרטיב שאותו מייצר היום, זה פחות נעים לשמוע ואני אגיד דברים אולי טיפה פוליטיים, לנרטיב שמייצג אותו עבאס עכשיו, בפוסט האחרון.

פה צריך להתעורר, כי אנחנו יודעים שגם איחוד האמירויות מייצג את האסלאם, אבל הוא מייצג אותו בצורה אחרת. אפשר לדבר על התהליכים שקורים אצל הבדווים בנגב, ואפשר לדבר על התהליכים שקורים אצל הבדווים בצפון, ולמה זה קורה, למי שעוקב אחרי המסגדים שבונים שם. כשאנחנו מדברים על התיישבות כביטחון, אז כולכם פתחתם ב-38, וגם אני את הבוקר פתחתי כמו שאמרתי, בספרון הזה, ב-38, ואי אפשר להתעלם מזה.

אי אפשר להתעלם מזה שציר ואדי ערה יהיה ציר בעייתי, אפרופו משמר לאומי, כוחות מג"ב וכאלה. אי אפשר להתעלם מהציר של צומת גולני, ואני אומר, כשאני קורא ששר הביטחון הוציא מעצר מינהלי כנגד אנשים בטורעאן, בתור מישהו שגר כמה מאות מטרים משם, זה מטריד אותי.

לכן, אני חושב שהדברים שפתחתם איתם אתם, ואני אומר 'אתם' כי אתם האנשים שנמצאים בשמאל ובשמאל הציוני, לא צריכים להישאר רק לימי חג ולימים כאלה, אלא זה צריך להישאר לכל השנה, כי אסור לנו לשכוח את זה. תודה רבה.

בבקשה, חה"כ שפק.

תודה רבה, ותודה למי שיזם את היום הזה. תמיד כשעושים ימי ציון, אז אנחנו שואלים למי נעשו ימי הציון הזה. אז קודם כל, אמנם יש הכרת תודה למי שנמצא וגר ומאייש וחי ונושם כל פינה בארץ, אבל יש אזורים שהם יותר נדרשים ומורכבים, וגם אצלנו זה יום תזכורת מעבר לתודעה, לעשות צ'ק ליסט ולראות מה עוד החובות שלנו.

אני כל הזמן מספרת, בסיפור האישי שלי, שבעלי הוא בן משק מנאות מרדכי, המשפחה קבורה שם, והוא אומר שהוא היה מילדי הקטיושות והיום הנכדים שלו מכפר עזה הם ילדי הקסאמים, ואנחנו לא רוצים לא את הקטיושות ולא את הקסאמים. כל שנה כשאנחנו עולים לשם לבית הקברות, זאת תזכורת. אנחנו עוברים ואנחנו רואים את החולה, ואנחנו רואים דברים נפלאים, ואנחנו אומרים שיש לנו ארץ שצריך לשמור אותה ולתת אותה הלאה.

אני בוחרת לדבר על שלושה דברים. אחד, 22 במאי 1970. אוטובוס אביבים, ילדי אביבים, בשבוע הבא יש גם את יום הציון, נדמה לי ב-17, ביום שלישי או רביעי. ילדים שנסעו כרגיל לבתי הספר האזוריים, כולנו מכירים את זה. אני העליתי את הילדים, בעזרת השם גם את הנכדים, על האוטובוסים הצהובים שייקחו אותם לבתי הספר ולחוגים, וחוליית מחבלים של 'החזית העממית לשחרור פלסטין' במארב פשוט ירדה לעבר אוטובוס של ילדים.

12 נוסעים נרצחו, שמונה מתוכם ילדים, 19 ילדים נפצעו, ילדה נוספת בהמשך מתה בשל הפצעים שלה. זה לא נורמלי, ילדים בדרך לבית הספר. יש לנו הרבה מה לעשות כדי לראות שזה לא יחזור, ויש לנו הרבה חובה. צריך לחזק את החוסן, לא רק חובה, למלא ברקמים ובמערכות סייבר, ובחיילים וחיילות. אנחנו צריכים לתת מעבר, ואנחנו צריכים גם לתת חוסן נפשי, וזה גם התפקיד שלנו פה בכנסת ובממשלה.

שתיים, אופיר, כמו שאתה אומר, אני ממש פותחת במה שאתה אומר, כלומר, אנחנו צריכים לשמר ולמצוא את ה'כן' ולדאוג לזה שהכל יהיה טוב וישרוד, ולא רק להגיד 'הטובים' ו'הרעים'. לטפל ברעים אבל לא להכניס את כולם להכללה הזאת, וזה גם בשבילנו. צריך לתת מענה לעורף האזרחי, להיאחז בקרקע, אגב חקלאות, יש דיונים במקביל בוועדת הכלכלה. לטפל בתעשייה, ביזמות, לראות שהכל אפשרי, ולשמור על החוסן.

ושלוש, אני בחרתי לסיים עם שיר שכל פעם שאני נוסעת בצפון, שירתי בצפון בפיקוד צפון, עוברת שם במילואים מספר שנים בגייס הצפוני, וכל פעם שאני נוסעת בנופים היפים של הצפון, תמיד מזמזם לי שיר אחד כשאני עולה לשם, "הילדה מגדות". בילדה מגדות, ועוד דיברנו על הגליל, גליל עליון עכשיו:

"פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת..."

ואני בוחרת לעבור לתקווה בשיר הזה, והיא אומרת:

"הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא...

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת".

אנחנו רוצים יותר לצחוק, פחות לבכות, ושתהיה פריחה, וזה התפקיד שלנו פה כל יום. תודה.

תודה. אנחנו נעבור לחה"כ יעל, שהיא מיוזמי הדיון, ואחרי זה נעבור לראשי מועצות, ואז נחזור לשלושה חברי הכנסת שנמצאים פה.

תודה רבה, אדוני היו"ר.

אדוני היו"ר, יש לי רק שאלה קטנה, אולי אני טיפה איחרתי, שנייה אחת. יעל, יישר כוח גדול, ודאי. האם שמעו כבר את נציגי צה"ל בעניין הזה?

עוד לא.

תודה, ותודה יעל.

כן, בבקשה.

אז תודה, אדוני היו"ר, על זה שהסכמת לקיים את הדיון הזה ועל זכות הדיבור כעת. אני מתנצלת שאיחרתי, מתקיימים עוד דיונים שקשורים לגליל והגעתי משם.

את לא צריכה להתנצל.

בעצם, הכותרת מבחינתי של היום הזה, ואני חושבת שנושא הדיון פה משקף את זה, זה הצורך הלאומי שלנו להמשיך ולחזק את הגליל. אנחנו, בתוך 25 שנים, מדינת ישראל לשמחתנו תמנה למעלה מ-15 מיליון אזרחים. המחשבה שאיכשהו זה יסתדר מעצמו, ואנשים יעברו לגור בנגב ובגליל, היא מחשבה שלצערי איננה רלוונטית, ואנחנו צריכים לפעול על מנת שיהיה פיזור דמוגרפי נכון בישראל.

זה הדבר הנכון עבור מדינת ישראל, בכלל. זה הדבר הנכון עבור מרכז הארץ, שלא יוכל להכיל 11, 12 מיליון אזרחים, נהיה בקריסה מוחלטת. וזה הדבר הנכון עבור הגליל והנגב. היום אנחנו ביום הגליל, אז נתמקד בנושא הגליל.

תראו, אם אנחנו לא ננקוט בפעולות עכשיו, אנחנו למעשה מקבלים את תוכנית החלוקה משנת 1947. המשמעות היא, שבנגב המזרחי ובמרכז הגליל, מדינת ישראל לא תהיה קיימת. אנחנו רואים את המגמות לגבי נדידה של אוכלוסייה, איזה אוכלוסיות עוברות למרכז הארץ ואיזה אוכלוסיות לא יכולות לעבור למקומות אחרים, ואנחנו רואים את המגמה של כמה יהודים גרים בכל אזור.

היום, בהר שאני גרה בו בגליל, אני מיעוט. זה בסדר מבחינתי ששכניי עם מעדות אחרות, מדתות אחרות, מדברים בשפה הערבית, אבל כדי שמדינת ישראל תוכל למשול באזורים האלה, אנחנו חייבים להשקיע שם. המחשבה שנער, שהיום הוא אולי בן 14, כשיהיה בוגר שלא יתגייס לצבא, שלא למד במוסדות אקדמיים בישראל, ואולי הוא לא דובר עברית, יחשוב שהוא חלק ממדינת ישראל, ואנחנו ביום שנצטרך להגן על גבולנו הצפוני, נוכל להעביר כך כוחות דרך סח'נין או דרך טמרה, או בכביש 70, והכל יעבור בשלום, אז ראינו בשנה שעברה ב'שומר חומות' מה קורה עם הדברים האלה.

המצב הזה ילך ויחמיר אם אנחנו לא נייצר השקעות נוספות בגליל ובנגב. למעשה, מדינת ישראל עם 15 מיליון אזרחים, צריכה לכלול יותר מרכזים כלכליים. לא מספיק יותר שיש מרכז כלכלי אחד בתל אביב, ולמה אני מציינת את הרכיב הכלכלי? כי ללא יכולת להתפרנס בגבולות, אנשים לא יגורו שם. אנחנו עכשיו בדיון בוועדת כלכלה, במאבק שלדעתי ילווה אותנו לאורך כל היום, בנושא הלולים באבן מנחם, בזרעית ובשתולה.

מה אנחנו חושבים שיקרה אם אי אפשר יהיה לגדל שם תרנגולות מטילות? אתה התבטאת בנושא במליאת הכנסת. יהיו שם מגדלי הייטק? במה אנשים יעבדו במקומות האלה? ואם ביישובים האלה לא יהיה, כיצד אנחנו נוכל להבטיח את הגבול הצפוני? אני מקווה שאנחנו נשמע התייחסויות גם של הנציגים המקצועיים בעניין הזה.

אני קוראת לנו, לכולנו, להתגייס לדבר הזה, להביא החלטת ממשלה לצפון, כפי שידענו להביא שלשום לנגב המזרחי, על פיתוח כלכלי של אזור הצפון. יש לכך השלכות על החוסן הלאומי שלנו, והשלכות ביטחוניות. אני מצפה ממך, אדוני היו"ר, כן למצוא את הזמן להגיע לדיונים אחרים בוועדות שמתקיימים היום, ולהגיד, חבר'ה, זה לא עניין רק של איפה יתפרנסו יותר או פחות. לדבר הזה, אם תוקם אוניברסיטה בגליל, אם יהיה שדה תעופה עד אירופה, אם תהיה רכבת לגליל המזרחי, אם יהיו אזורי תעשייה מתקדמים, יש השלכות על היכולת של מדינת ישראל להגן על גבולותיה. אנחנו חייבים להתחיל לדבר את השפה הזאת, ולקבל החלטות לגבי הצפון. תודה רבה, ותודה גם לאורחים שהגיעו מרחוק.

תודה רבה. ראש מועצת מטה אשר, דוידוביץ, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היו"ר, חברות וחברי הכנסת. היום מבחינתנו זה יום חג, כי יש דיון מתמשך על כל הסוגיות שקשורות בגליל. אנחנו השכמנו קום, כמו שאתה אמרת, להגיע לפה היום מוקדם כדי לדבר על הגליל. אז אני, ברשותכם חברי הכנסת, רוצה להתייחס לשתי נקודות בלבד, שקשורות לוועדה שאתה עומד בראשותה, אדוני היו"ר, ואשמח גם לקבל תשובות והתייחסויות. תראו, בזמן שאנחנו יושבים כאן, צה"ל התחיל אתמול מבצע רחב היקף שקוראים לו 'מרכבות אש'.

תרגיל, אל תבהיל אותם.

סליחה, תרגיל, נו, פרויד מה היה אומר על זה? תרגיל שנקרא 'מרכבות אש' בכל החזיתות, בים, באוויר וביבשה. כל בר דעת, זה כתוב בוויקיפדיה וזה כתוב אצל כל אחד שנמצא גם באוסטרליה, יודע שעל פי תרחיש הייחוס, הגבול המסוכן ביותר במדינת ישראל, הנפיץ ביותר במדינת ישראל, הוא הגבול הצפוני, ואנחנו מדברים היום על הגליל.

אני יושב פה לא רק כראש רשות, אני יושב פה גם כיו"ר פורום קו העימות, שמייצג 20 רשויות מקומיות. אדוני היו"ר, לפני שנתיים ממשלת ישראל תקצבה את תוכנית 'מגן לצפון', תוכנית שאמורה לתת מענה למרחב הפרטי והציבורי בכל מה שקשור להגנה לתושבי הצפון. אני, כראש רשות, שמחצית מיישוביו, 19 יישובים מתוך 32, נמצאים בקו 9-0, שנתיים אחרי תחילת התוכנית הזו, אין לי ממ"ד אחד, אחד, לא בחניתה שהתחלת בה את דבריך, לא באדמית, ולא בעראמשה. ממ"ד אחד מוצב.

אז זה נכון, יש תוכנית, ועובדים לפי תוכנית, ועובדים לאט מידי ומעט מידי. תושבי הצפון, תושבי קו העימות, שהם השכפ"ץ של מדינת ישראל, לא יכולים לסמוך רק על ההוא במרומים, הם סומכים גם עליו יקירי, אבל הם צריכים גם לסמוך על זה שיהיה להם כסות ומגן, ואין להם כסות ומגן בשעה זו כשאנחנו יושבים כאן בוועדה, ואני גם לא רואה באופק, לא בשנה הקרובה ולא בשנתיים הקרובות, מענים אפילו לא לקו 2-0. זה דבר חמור, וזה דבר שלכולנו, חלילה כשאנחנו נדרש לתת מענים ותשובות למה זה לא קרה, אז יהיו תירוצים למכביר ועוד ועדות חקירה.

אז אדוני היו"ר, ישבו אצלי נציגי משרד הביטחון וצה"ל לפני שבוע ימים, והראו לי תוכנית על אדמית, ראש הנקרה, חניתה, אני מניח שזה קורה גם אצל עמיתיי, ראשי הרשויות האחרים בקו העימות, אבל זה יקרה בעוד שנה במקרה הטוב. אני אמרתי לנציגת משרד הביטחון, תעשו תוכניות ול"ליות.

לא יכול להיות שכשאריק שרון ז"ל היה שר הבינוי והשיכון והייתה עלייה, אז הוא קודם כל שם את הקרוואנים, וקודם כל הקים מבנים, ואחרי זה עשו את ההסדרים. כשמדובר בהצלת חיים, לא צריכים ללכת לפי המסלול הקונבנציונלי. זה מה שקשור לתוכנית 'מגן לצפון'. כרגע צה"ל עושה גם עבודות על קו הגבול בכל מה שקשור לחומת המפגע, ואנחנו מסייעים לכך.

הסוגייה השנייה שרציתי לדבר עליה, פתחת בחניתה ואני אמשיך בחניתה. תראה, בשנת 2015 הכנסת, לא הזו, העבירה חקיקה פרטית. ממשלת ישראל דאז לא רצתה שזאת תהיה החלטה ממשלתית, הצעה שקשורה בהטבות המס ליישובי קו העימות. בהצעה הזו, עמד יו"ר ועדת הכספים דאז, חה"כ גפני, וכתב כי הטבות המס יינתנו למועצות מקומיות/ערים למעט מועצות מקומיות. גם אז הייתי, אמנם לא ראש מועצה אלא רק סגן, ושאלנו את כבוד היו"ר, מדוע? אז הוא הסביר לנו שהלמ"ס לא תקנן עדיין לכל קיבוץ ומושב מדד סוציו אקונומי, ולפיכך נמנעים כרגע מלתת למועצות האזוריות, אבל הורו ללמ"ס לעשות לכל יישוב במדינת ישראל מדד סוציו אקונומי.

מ-2017 יש מדד סוציו אקונומי לכל קיבוץ, לכל מושב ולכל כפר. את הטבות המס לחניתה ולזרעית, ולקיבוץ מלכיה, הן לא אותן הטבות המס שיש לשלומי ולקריית שמונה. עכשיו, התושבים בחניתה ובזרעית, הם לא הבעיה של מדינת ישראל, הם הפתרון של מדינת ישראל. כמו שאמרה יעל, לא יביאו לשם הייטק, לא יבנו שם מגדלים, אז אם את המעט הזה שהממשלה, שאני תמכתי בה, ואני רציתי שהיא תקרה, לא מסוגלת להעביר, אז מה כן?

יש לי יישוב שנמצא קילומטר ו-950 מטר מגדר הגבול. קוראים לו קיבוץ מצובה והיה שם פיגוע לפני כמה שנים, נהרגו שם קצין ותלמידה. היישוב הזה לא נקרא יישוב צמוד גדר, ולמה? כי מאן דהוא באוצר, החליט שאת המרחק מהגבול מודדים לא מגבול הגדר הטובה, שאנחנו לא יודעים לעבור אותה, אלא מהגבול הבין-לאומי. אז חסרים 50 מטרים. כך מדינת ישראל מתייחסת לאותם אלה שגרים לאורך גבולות המדינה?

אדוני היו"ר, אני הייתי שמח אם ראשית, נציג משרד הביטחון/צה"ל היה מתייחס לסוגיות שקשורות לממ"דים, וכן, מצפה שהוועדה המכובדת שאתה עומד בראשה תיתן סוף סוף פתרונות ותשובות לאותם אלה שגרים על הגבול, שלא צריך רובה ולא צריך אקדח כדי לירות בהם, עם סכין אפשר לפגוע בהם, והם מופלים לרעה. תודה רבה.

תודה רבה. עידן, ראש מועצת עמק הירדן.

אני השכן המזרחי. אז קודם כל, בוקר טוב לכולם. כמו שאמר דוידוביץ, נסיעה קשוחה בכביש הבקעה הבוקר. אגב, שתדעו למשל, אחד הדברים שאנחנו אומרים לשר התקשורת, אני לא יודע מי מכם נסע בכביש הבקעה, אי אפשר לעשות שיחת טלפון בכביש הבקעה לאורך הכביש, דקה זה עובד ושלוש דקות זה מתנתק. זאת אומרת, אנחנו ב-2022, חברים.

רוצים שיהיה לך זמן לחשוב, לא שתדבר כל היום בטלפון.

תתרכז בנוף היפה, הצהוב. אז קודם כל, אני באמת שמח לראות פה הרבה פרצופים מוכרים וחברים, ובלי קשר לשיוך המפלגתי, שבאמת הנושא שלנו קרוב לליבם של כולם. דוידוביץ נגע בכמה נקודות משמעותיות, ואני אוסיף על זה אולי עוד נקודה אחת או שתיים.

ראשית, המדינה, בשכל מבחינתה, בהרבה מאוד מקומות מבחינה בין סמוכי הגדר ממש, בין אם זה בעוטף עזה ואם זה בגבול הלבנון, ובכל היתר, ואז אנחנו מגיעים למצבים אבסורדיים, שאם אתה הצלחת, או אם אתה נמצא ממש על הגדר, אז אתה זוכה לכל מיני הטבות כולל סוגיות כבדות משקל, כמו מול המינהל או דברים מהסוג הזה, אבל ברגע שאתה טיפה מתרחק, כפי שאני תמיד אומר בתנועה הקיבוצית, דין אפיקים כדין שפיים, ודין מושב אלמגור כדין משמר השבעה.

ואז, בסוף כשחקלאים אצלנו רוצים להגדיל את הנחלות שלהם, אז מתייחסים אליהם כמו אל סוחרי נדל"ן שמבקשים לשלוח יד לקרקעות המדינה ולהשתלט על קרקעות שאחר כך יוכלו לעשות עליהן נדל"ן, וזה בעוד המון תחומים שצריך לשים עליהם זרקור. זה חלק מהביטחון והמאבק על הקרקע שאנחנו מנהלים עד ימים אלה.

שנית, על נושא המיגון, דוידוביץ דיבר עליו, ואצלנו זאת פשוט מציאות שלא קיימת, אין מיגון וגם לא מדברים על זה. אצלנו בנו את המקלטים, לשמחתנו, במלחמת ההתשה, ומאז אנחנו תקועים באזור הזה של מלחמת ההתשה.

והדבר האחרון שצריך לדבר עליו פה, אולי אני לא בטוח שפה זה המקום לדבר עליו, זה כל הנושא של התמודדות בשעת חירום עם הנושא של פינוי אוכלוסייה והדברים האלה.

זה בדיוק המקום לדבר עליו.

הייתה תוכנית מעולה למדינת ישראל, באמת, שעבדו עליה ברמת מיטה מול מיטה לתושבי הקיבוצים והיישובים בצפון אצלי, ואז החליט מישהו שהתוכנית הזאת היא לא מספיק טובה. אנחנו עשינו עליה אימונים, כמו חיילים טובים. התאמנו ממש, הייתה לנו מיטה, עשינו תרגילים, ידענו שאם בא מישהו לקיבוץ יפתח, לאיזה קיבוץ הוא מגיע, איפה כל אחד ישן בלילה כשיפנו אותו. ואז, החליטו מכל מיני סיבות, פוליטיות כנראה, שהתוכנית הזאת היא לא טובה, וחזרו שנות דור אחורה, ועכשיו החליטו שאת מפוני הצפון יביאו לאן? לאולם הכדורסל של בית ספר דגניה בעמק הירדן.

זה הפתרון שמדינת ישראל תציע בשעת משבר ליישובים צמודי הגדר כשיחליטו לפנות אותם? אנחנו במאה ה-21 עכשיו, מי יבוא לישון באולם כדורסל בעת משבר? וכבר הייתה תוכנית טובה, אז למה לא ללכת אותה? כבר ניסינו את זה וכבר עירבנו בזמנו את שוסטר עם הפינוי של החברה מהדרום, ואיכשהו התחושה היא שמישהו רוצה לסמן 'וי' ולא לתת פתרון אמיתי. תודה.

תודה רבה. חה"כ האוזר.

כן, תודה. קודם כל אני רוצה לברך את ראשי המועצות, את כולם, את מי שיזם את הדיון הזה לציון יום הגליל. הגליל איננו גליל נפרד ממדינת ישראל, למרות שלפעמים כך נדמה, ואנחנו ביום הזה צריכים לעשות חשבון נפש כולל, להסתכל בתמונת מבט על מה נעשה בשטח ב-74 השנים האחרונות. ציינו בשבוע שעבר יום עצמאות 74.

אנחנו מחויבים, כמדינה יהודית ודמוקרטית, להפריח את כל חלקי הארץ, ובפרט את הגליל, לטובת כל תושבי האזור, יהודים וערבים כאחד, אבל, אסור לנו להטמין ראש בקיר. אני בחודשים האחרונים מנסה להבין וללמוד מהי תמונת המציאות בגליל המרכזי, ואני רוצה להתייחס לשטח העיקרי של הגליל, של אותו שטח שנמצא מבחינת המפות, שגם לשם צריך כל פעם להגיע, שטח שבין הגבולות האבסורדיים שהתוו בגבולות החלוקה של 1947, לגבולות הפסקת האש של 1949.

אני שם בצד לרגע, לצורך הדיון הזה, את הגליל המערבי, את רצועת החוף, ואני רוצה להגיד לכם שבאזור הזה, לפני כ-20 שנה, התמונה הדמוגרפית הייתה 25 אחוז יהודים ו-75 אחוז שאינם יהודים, וכיום, 15 אחוזים יהודים ו-85 אחוז שאינם יהודים.

אנחנו, במקום לשנות את אותה מציאות, ושינוי המציאות הוא לטובת כולם, יהודים וערבים כאחד, אנחנו גורמים במישרין ובעקיפין את האוכלוסייה היהודית בגליל, ואנחנו יורדים לכיוון העשרה אחוז במקום לעלות ל-50 אחוז. במספרים, ויתקנו אותי פה אולי החברים, שוב, אף אחד לא מסתכל על זה ככה אז מאוד קשה לאחוז בנתון המדויק, אבל אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-70 אלף יהודים מול 420 אלף ערבים.

עכשיו, חברים, הנתונים האלה הם לא רק נתונים רלוונטיים לסטטיסטיקאים משועממים, זה לא רק היבטים סטטיסטיים אינוסנטים, זה אירוע או מציאות שיוצרת סיטואציה, שאני אומר את זה בצער רב, ב-2022, כן? אבל אסור לשכוח ואסור לעדן את התמונה הקשה, מציאות שאיננה מבשרת טוב. לפני שאנחנו נוגעים בפרטים הקטנים שהם מאוד חשובים, דיברת פה על קו 2-0, ופה על אוניברסיטה וכולי, אנחנו חייבים להבין את התמונה הגדולה ולנהל מדיניות מלמטה למעלה מהראייה הכוללת.

עכשיו בואו ניתן את דעתנו למה שיתרחש כאן. ישראל, ואני אומר את זה בגסות, עד לפני בערך 25-20 שנה, ניהלה מדיניות, או ניהלה אסטרטגיה בגליל, שאבן הראשה שלה, או מהותה, הייתה הבנה שאסור ליצור תנאים גיאו פוליטיים שיאפשרו פוטנציאל של דרישות בדלניות בחבל טריטוריאלי מסוים. אנחנו מכירים את כך שבמערכת, אני אגדיר אותה קיצונית אצל ערביי ישראל, יש מי שמשתעשע, או שאיננו מקבל את ההכרעות של 49. אני לא מדבר על מלחמת 67 אלא של 49 - - -

צביקה, רק תצמצם, כי יש לנו עוד כמה דוברים.

אני אצמצם, אבל אני חושב שהדברים חשובים, אדוני היו"ר. אני אשמח לתת לי עוד כמה דקות.

אנחנו, עד לפני 25 שנה, פעלנו במדיניות שהיא לרווחת התושבים כולם, אבל עם הבנה של מהו האינטרס האסטרטגי הליבתי של ישראל באשר לפעולה בשטח עצמו. ב-25 השנה האחרונות החלפנו דגלים. הדגל הרלוונטי שמנחה את פעולתה של הרשות המבצעת בגליל, הוא דגל טוב, הוא דגל חשוב, הוא דגל סביבתי, אבל הוא איננו הדגל העיקרי, הוא איננו חד נס, הוא איננו הדגל היחידי, ואנחנו, בשל מדיניות שכוונותיה טובות, עלולים למצוא את עצמנו עם תוצאות קשות ביותר, תוצאות שאנחנו רואים היום ב-2022 במקומות אחרים בעולם.

אל תגידו שאני מנסה להפחיד או מעורר שדים מרבצם או מדבר מהזיות לבי. אנחנו רואים מה קורה מה קורה בשבועות האלה, בחודשים האלה, בחבלים הבדלניים באוקראינה. למה האירוע האוקראיני מתרחש, אתם יודעים? כי יש שם חבלים שהם חלק מאוקראינה שיש בהם רוב מוחלט של רוסים, ויש שם מיעוט מבוטל של אוקראינים. מה קורה בקטלוניה? ספרד היא מדינה דמוקרטית. בואו נשים את הדברים כאן לנגד עינינו.

השבוע בצפון אירלנד, לראשונה, שין פיין, המפלגה המייצגת את הקתולים זכתה ברוב בצורה דמוקרטית לחלוטין, והזכייה הזאת, או תוצאות הבחירות האלה, שמות סימן שאלה גדול על ההסדרים של מה שמכונה 'יום שישי הטוב' וכל אותה יציבות שברירית של ה-25 שנה האחרונות בצפון אירלנד הולכת אולי, ונקווה שלא, להתערער בשל השיקולים האלה, מתחת לשטח, שלא אוהבים לדבר עליהם, לא אוהבים לגעת בהם. נורא אוהבים לדבר על המקלט ועל האוניברסיטה, ולהגיד לכולם שצריך את זה לטובת כולם, אבל אלה הדברים שגם אנחנו, לצערנו הרב, צריכים להתמודד איתם.

לכן, אדוני היו"ר, לסיכום, אנחנו צריכים להישיר מבט ללבן שבעיניים של הילדים שלנו ושל הנכדים שלנו, ולוודא היום שאנחנו לא משאירים אותם במציאות מסויטת והזויה. זאת האחריות ההורית שלנו, של ראשי היישובים, של ראשי המדינה, של כל אחד מהשרים, של מינהל מקרקעי ישראל, של כל אותה מערכת פקידות בכירה שאיננה מרימה את הראש מן הפרטים ולא רואה את התמונה הגדולה, כפי שאגב ראו פה במשך שנים רבות, גם אם לא דיברו על זה כל כך ולא כתבו על זה, אבל הבינו.

אנחנו צריכים לפעול קודם כל לרווחת תושבי הגליל כולה. אסור שהדברים שאני אומר כאן יפורשו חלילה כפעולות כנגד אפלייתם של התושבים הלא יהודים של הגליל. אנחנו צריכים לוודא שיש רווחה ושוויון לאותם אנשים. אבל בצד השני, אנחנו צריכים לגלגל לאחור את התקוות של אותם גורמים קיצוניים לעתיד בדלני בגליל, בקווים שהם כמו שאמרתי בין קווי החלוקה לקווי הפסקת האש של 49, שחלק מהפוליטיקה הקיצונית של ערביי ישראל, ואני מחדד, הקיצונית, איננה מקבלת את ההכרעות, לא את ההכרעה של האומות המאוחדות ב-47 של מדינה יהודית ושל מדינה ערבית, ולא של גבולות ישראל בגבולות קווי האש של 49.

אנחנו חייבים להתעורר היום שמא ילדינו ונכדינו יחמיצו לנו פנים ויגידו לנו שאנחנו בגדנו בעתידם והשארנו להם מציאות מסויטת. תודה רבה.

תודה רבה, חה"כ צבי האוזר.

אני רואה את חה"כ סטרוק מחייכת ואני חושב שהיא רוצה להגיד לך משהו.

חה"כ סטרוק, בבקשה, אם אפשר בקיצור, כי יש עוד מספר דוברים והזמן קצר.

אני ודאי אדבר בקיצור, וזה תמיד קורה כשאני צריכה לדבר אחרי צביקה. קודם כל, אני רוצה לברך ולהודות מאוד לאופיר, ליעל, אופיר, תזכיר לי מי עוד יזם?

ענבר בזק.

ענבר, כמובן, ועוד מישהו?

אופיר כץ.

ואופיר כץ, על היוזמה של היום הבאמת חשוב הזה. הגיע הזמן שכמו שאומרים, נשים את הצפון במרכז. אם לא נשים את הצפון במרכז, אז כמו שאמר צביקה, אנחנו נאבד את הצפון ואנחנו קרובים לאבד את הצפון. המצב של הצפון הרבה יותר גרוע משל הדרום בעניין הזה. באמת, יישר כוח גדול על עצם היום הזה, תודה - - -

פשוט בחרו בשנים האחרונות להתיישב במקומות הלא נכונים.

אז אנחנו תכף נדבר על זה, אבל זה יפה שכשמישהו מדבר קצר אז אתה נכנס לדבריו. תודה לך אדוני היו"ר גם על קיום הדיון הזה.

אני אדבר קצר כי אני מאוד רוצה לשמוע את צה"ל עונה על הכותרת של הדיון, שאף אחד עוד לא דיבר עליה בכל השיח שהיה פה, וזאת השאלה מה המשמעות של היישובים כמרכיב הביטחון השוטף. לי מאוד חשוב לשמוע את צה"ל בעניין הזה, ולכן אני אקצר. אני אגיד דבר אחד, שצביקה צודק ב-100 אחוז, רק מה? הוא יושב בממשלה - - -

לא, לא, אני מבקש, אנחנו מדברים על הגליל ואופוזיציה וקואליציה - - -

הוא יושב בממשלה מעולה.

לא, לא - - -

אל תיכנסי לזה.

זה לא יכול להיות, רם, שצביקה דיבר באריכות ואני - - -

לא, אבל צביקה לא דיבר נגד הממשלה הקודמת, נכון?

לא יכול להיות, אני רוצה לומר מספר משפטים קצרים - - -

אולי תדבר פה נגד הממשלה הקודמת?

אם היא הוגנת, שתדבר גם נגד הממשלה - - -

לא, סליחה רבותיי, זה לא יכול להיות.

אולי נשמור על ממלכתיות בבקשה? אנחנו מדברים על הגליל אז בואו נמשיך.

זה באמת לא יכול להיות, זה לא יכול להיות.

בבקשה, חה"כ סטרוק, בבקשה להמשיך.

צביקה נאם פה את נאום המאה בלי מילה של הפרעה, ואני לא יכולה לדבר כמה משפטים קצרים כי הם לא מוצאים חן בעיניך? באמת? עם כל הכבוד.

חה"כ סטרוק, בבקשה.

עם כל הכבוד, צביקה, ממשלה שמכניסה את התנועה האסלאמית לתוך מסדרונות השלטון לא יכולה שלא לעשות את ההיפך.

אני רוצה לומר כך. הממשלה הזו יודעת מצוין מהם האלמנטים שהיא צריכה לעשות כדי לשנות את הדמוגרפיה בגליל, או במילים פשוטות, לעשות את מה שהיה הדגל של התנועה הציונית מאז כינונה והוא רוקן בשנים האחרונות, לייהד את הגליל.

מה שהיא צריכה לעשות זה חוק אחד פשוט, שענבר בזק, לא מהציונות הדתית בסדר? מיש עתיד, רצתה לקדם, ויאיר לפיד חסם אותו, וזה חוק האגודות השיתופיות, שזה חוק שמאפשר ליישובים הקהילתיים בגליל לגדול סוף סוף בלי לפחד שהם יהפכו להיות יישובים מעורבים. בואו נשים את זה על השולחן ולא נתבייש להגיד את זה, אי אפשר לייהד את הגליל אם כולאים את היישובים הקהילתיים בגליל, שהם בעצם המקומות שאמורים למשוך את האוכלוסיות הטובות והחזקות. כולאים אותם בתוך ה-400 משפחות ולא מאפשרים להם לגדול.

אני אומרת לכם מידיעה אישית שענבר, כתושבת הגליל, כמי שחיה את המצוקה הזו, רצתה לקדם את החוק הזה יחד עם חברתי הטובה איילת שקד וביחד עם אחרים, ומי שחסם את זה היה יאיר לפיד. אני אומרת את זה לך, אדוני היו"ר, אי אפשר יהיה לשמור על הגליל, אי אפשר יהיה לייהד את הגליל וצריך להרים את הדגל הזה מחדש, הוא דגל ציוני לגיטימי שאין מה להתבייש בו, ואי אפשר לעשות את זה אם לא ישנו את חוק האגודות השיתופיות.

אני סיימתי, ואני מאוד רוצה לשמוע את נציג צה"ל מדבר על הנושא של הדיון, על הנושא.

תודה רבה, חה"כ פרוש בבקשה, ומיד אחרי זה נציג צה"ל ואז אני אסכם. בבקשה, בקצרה כמה מילים.

אני פה בכדי להזדהות עם עצם היום הזה, הדבר הזה חשוב לי, יישוב ארץ ישראל בכל מצב ובכל מקום. אני אומר, שאם היו מתייחסים אל הגליל אז הגליל - - - יש לי הרבה מה לומר אבל אני לא רוצה לקחת מזמנכם, אבל דבר אחד אני כן רוצה לשאול, וכחבר אופוזיציה ודאי שאני אשאל את זה, ואם אני טועה אז אני מבקש מראש סליחה.

יש לנו שר אוצר, יש לנו יו"ר ועדת כספים, ואני רוצה לדעת מה שר האוצר עשה, איזו פעולה הוא עשה כדי לקדם תוכניות לייהוד הגליל? אז אולי זה בגלל שאני אומר שאין רוסים שם? אם אני אשתמש בשפה שלו - - -

הם רחוקים, בגבול - - -

אני אשתמש בשפה שלו, אבל יש מקום לשאלה הזו. הרי, הוא שואל את השאלה על החרדים, אני שואל האם שר האוצר עשה פעולה מסוימת? האם קושנר, כיו"ר ועדת שרים, עשה משהו בשביל לעזור לגליל, לייהד את הגליל? איזו תוכנית יש למדינה?

למדינה לא יכולה להיות תוכנית אם שר האוצר לא בא ואומר שהוא שם כסף לדבר הזה, שהוא רוצה לגרום למענקים, שמי שהולך לגור בגליל הוא יקבל הרבה כסף, אם זה מענק, אם זאת הלוואה נוחה. אנחנו יודעים איך אפשר לשנע ציבור שיבוא לגליל.

מה הוא עושה? מכיוון שאין שם רוסים? אז אני, כאופוזיציה, בוודאי שואל את השאלה הזו. לדעתי, האשמה מוטלת בראש ובראשונה בו. הוא היה צריך להוביל מהלך כלכלי שיעזור ויחזק את הגליל ויגרום לכך שאנשים ירצו לבוא ולגור בגליל.

תודה רבה. בבקשה, נציג צה"ל.

אני אומר, אם יש רוסים בגליל אז אני לא אמרתי, אם שר האוצר עשה פעולה אני לא אמרתי, אם קושניר עשה משהו אני לא אמרתי. מטבע הדברים הוא לא עשה כי אין שם רוסים.

בבקשה, תציג את עצמך לפרוטוקול.

אהרוני, ראש ענף מרכיבי ביטחון בפיקוד העורף, אני אתייחס לפיקוד העורף וליחידה להתיישבות.

אתה תוכל להתייחס גם לשאלה מה המשמעות של היישובים לביטחון השוטף?

אני מבקש לתת לו לדבר עכשיו.

ראשית, אני אגיד שזה נמצא בייעוד העשייה, גם של היחידה להתיישבות וגם של הענף שאני עומד בראשו. רואים ערך בשימור ובאפשור ליישובים להתרחב. אנחנו לא רואים ביישובים האלה רק מושאי הגנה, אלא גם חלק מההגנה. אני מקווה שעניתי ולא רק כסיסמה, ואני אנסה להביא את זה גם בפרטים.

אנחנו מתעסקים בחיזוק של ההתיישבות ובהסתכלות שלה כמרכיב ביטחון במספר היבטים. אם זה במרכיבי הביטחון שאנחנו נותנים ליישובים, מתשתיות ועד אמצעים אחרים ומושקעים שם, בהתאם לסדרי עדיפויות שאנחנו קובעים, ונכון, יש גבולות שאנחנו שמים ולא תמיד אנחנו מסכימים עליהם, אבל אנחנו מציבים גבול איפשהו, וכשצריך אנחנו גם יודעים להחריג.

יש 82 יישובים ואנחנו רוצים להתמקד בגליל, ואנחנו מסווגים אותם ברמות משתנות של איום ובהתאם לאותה השתנות אנחנו משקיעים את היקפי המשאבים, וזה עולה ממרכיבי הביטחון, ובכל שנה למעלה מ-15 מיליון שקלים, גם בשיקום וגם באחזקה של אותם מרכיבים, וזה משהו שנעשה בשגרה ומכוון לשגרה, בסדר? ליום יום ולאתגרים שבהם מתמודדים אותם יישובים.

מאמץ נוסף זה המאמץ של המיגון, ונכון, יש תוכנית 'מגן לצפון' שנהגתה לפני ארבע שנים, עם 100 מיליון שקלים לעשר שנים, אבל היינו פה במציאות משברים, כולנו זוכרים את השנים אחרונות, והתקציבים מגיעים - - -

אבל כרגע יש תקציב.

אני עונה. ולכן, בתקציב הקיים, כבר היום יש ממ"דים שמוקמים וכבר נחנכו בתשעה יישובים. אנחנו נשלים את 21 היישובים שנמצאים, חלקם כבר גם נמצאים בשלב מתקדם של תכנון, התקבל לזה עוד תקציב השנה, וזה נעשה.

זה אמנם עבודה סיזיפית, זה לעבור בית בית שאין לו מיגון ולתכנן מה הפתרון הנכון בעבורו, ולמצוא את הפתח הנכון, ואת התוכנית של מאות ממ"דים שלוקחת בית בית וגם תופרת את הפתרון הנכון, וזה לוקח זמן, אבל כבר היום יש יישובים שמקבלים את המענה הזה וככל שנתקדם בתהליך זה ילך ויתחזק. אנחנו נמשיך ונשקיע בהתיישבות, כי, כפי שאני אמרתי, אנחנו רואים בה ערך גם כמושא וגם כרכיב הגנה.

תסביר רגע, למה ההתיישבות היא רכיב הגנה?

סליחה, את מנהלת את הדיון?

אני - - -

גברתי, אין לי זמן לעוד שאלות עכשיו. אתה, מילה אחת בלבד.

אהלן, שמי עמיחי, אני מארגון השומר החדש. אני רוצה להגיד שמדינת ישראל השקיעה רבות בביטחון החוץ שלה, השקיעה ומשקיעה, ויש תחושה שהיא הזניחה קצת את ביטחון הפנים, וכרגע יש לנו בעיה במתן מענה.

דיברו פה על הצעירים, שצה"ל יצטרך לתמרן בהם צפונה, יש גושי יישובים שלמים, והיום אנחנו ביום השנה ל'שומר החומות', שנותקו בגלל פרעות שהיו בתוך הגליל עצמו. אנחנו מלווים חקלאים, ורק בליל הסדר היה ירי על חקלאי שנכנס כחוק לשטחי מרעה באזור הבטיחה.

מה שאנחנו ממליצים ומה שאנחנו רואים ומרגישים, ראשית זה הקמת משמר לאומי, הדיון הזה נמצא במרחב כרגע וצריך לראות שמיישמים אותו ומקימים כוח שידע להתמודד עם תחושת חוסר הביטחון האישי שקיימת בגליל וגם בנגב, אבל נדבר היום על הגליל.

שנית, אנחנו צריכים להילחם ביתר שאת בתופעות הפשיעה והעבריינות, מתשלום דמי חסות, הצתות, אלימות קשה מאוד. יש לנו אינספור דוגמאות, אין לי זמן לפרט.

שלישית, לחזק את היכולת להתפרנס ואת החוסן הקהילתי באמצעות חיזוק החקלאים והחקלאות במרחב הגליל. ולבסוף, כמובן כל נושא החינוך, החינוך החקלאי וחיזוק תחושת השליחות להתיישבות במרחבי הארץ הזאת. את הקשר בין התיישבות לביטחון, לדעתי, אי אפשר לנתק אותו וצריך להעמיק ולחזק אותו.

תודה רבה, סגן השר שוסטר, מילים ספורות ואז נסכם.

ראשית, שוב תודה. חה"כ האוזר לא נמצא פה, אבל אחד המצבים הנדירים שבהם חה"כ סטרוק ואני יכולים להסכים בנושאים מדיניים עמוקים, אני חושב שאם לא מוסיפים, וחה"כ האוזר לא הוסיף דברים, איך נגיד, פוגעניים כלפי אזרחים דוברי ערבית אלא מחדד את הדברים שאמר, ואני לא אחזור עליהם, שכרוכים בהבהרת הריבונות הישראלית שכרוכה בהתיישבות של יהודים בגליל ובמקומות אחרים בארץ. אני מקבל את הדברים במלואם.

בנושא 'מגן לצפון', שחבריי התייחסו אליו, יש לנו ממשלה, הממשלה העבירה תקציב והחלה ליישם החלטה של ממשלה קודמת מ-2018, שלא הייתה מסוגלת לבצע את אותה תוכנית של חמישה מיליארד שקלים להגנת הגבולות, מכיוון שלא היה תקציב. אז לא אמרתי מילה ישירה בנושאים פוליטיים, אבל הדברים ברורים.

אנחנו כרגע נמצאים עם ביצוע של כמה מאות מיליונים, זה ייקח זמן. ב-2023 יהיה חצי מיליארד, רק שבעזרת השם ובעזרת חברי הכנסת שיתמכו, גם יהיה תקציב שיבסס את זה, וכך גם בהמשך. יש לנו צוות משותף יחד עם הצבא ועם משרדי ממשלה, דגש על משרד הפנים, להקטנת הנטל הרגולטורי, כמובן בשיתוף פעולה עם ראשי הרשויות.

הערה של עידו, ראש מועצת עמק הירדן, בעניין הפינוי, מלון אורחים, צריך לקחת בחשבון שלעומת עוטף עזה, שזה נראה כמו איזה סוג של פינוי 'בוטיק', פה מדובר בפי חמש לפחות, והיכולת האמיתית היא בסטנדרטים מעט יותר נמוכים. אני מקווה שלא נצטרך, אבל אנחנו נכין את זה.

אני רוצה להצטרף פעם שנייה, בום, לדבריה או למחשבתה של חה"כ סטרוק, לגבי הצורך לחזק נתיבים להגדלת הישובים - - -

לתקן את חוק האגודות השיתופיות.

תני לו לסיים בבקשה.

למשל אחד הנושאים, צריך למצוא את הדרך לעשות את זה.

הבה, הבה נעשה זאת.

תודה רבה לכולם.

ראש עיריית קריית שמונה, אתה רוצה להוסיף משהו?

כן, בקצרה.

ברוך הבא, תודה רבה שאתה מכבד אותנו בנוכחות שלך.

אז קודם כל, שלום לכם ותודה על הדיון החשוב הזה, והיום החשוב הזה, יום הגליל. אני יודע שחברי, יו"ר הפורום דיבר והתייחס לדברים, אבל אני רוצה לחדד את העניינים מנקודת מבטה של העיר קריית שמונה.

סגן שר הביטחון, שמעת את הדברים ממני ממקור ראשון, אבל אני אשמח שגם חברי הוועדה ישמעו אותם, וגם יתייחסו, כי עד היום אנחנו ללא פתרון. הזכרת את תוכנית 'מיגון לצפון', ואני רוצה להזכיר לכולכם שהעיר הכי מופגזת בעולם, לא בישראל אלא בעולם, היא קריית שמונה. אני לא אומר את זה בגאווה, מעל 36 שנה רצופות של נפילות טילים, והכמויות, אתם יודעים מה, אולי בשנים האחרונות קוסובו משתווה אלינו, אבל בכמויות טילים ואורך הלחימה, אנחנו בטוח המדינה במקום הראשון בעולם בכמויות האלה.

אז כשמדברים על מיגון צפון, ההיגיון אומר שילכו למגן קודם כל את העיר הכי מופגזת, וכנראה את העיר שגם תהיה. נקווה שלא נצטרך, אבל ביום שיקרה משהו, כנראה שהיא גם תישאר העיר הכי מופגזת, וזה מה שלימד אותנו גם ניסיון העבר ועד היום. כשאני מסתכל על תוכנית מיגון הצפון, נראה לי שמישהו קצת התבלבל, כי ממגנים את הכל חוץ מאת העיר שיירו עליה.

זה לא נראה לי הגיוני שבמרחק כמה מטרים ממני, למשל, כפר יובל בימים אלה עובר מיגון כשלכפר יובל יש תוכנית פינוי. ביום שבו יהיו עשרות טילים או אלפי טילים, או עשרות אלפי טילים על מדינת ישראל, תושבי כפר יובל ילכו ליישוב פינוי קצה שלהם, אבל לעיר קריית שמונה אין תוכנית פינוי כאסטרטגיה שלכם, של מדינת ישראל. אתם אומרים שלא נפנה עיר בישראל, לא את העיר הכי צפונית, זה סמל, אז אם אתם לא מפנים אותנו, לא הגיוני שתשאירו אותי במטווח ברווזים בלי מיגון, ולא הגיוני שיתחילו מיגון מסביבי אבל אצלי לא ימגנו. עם כל הכבוד, אני לא מכיר טיל אחד שנפל בכפר יובל אבל בקריית שמונה נפלו אלפים. איפה סדרי העדיפויות פה?

תודה רבה.

אני מברך על היישום של ההחלטה הזו סוף סוף, אבל היה צריך להתחיל אותה אחרת, תסלחו לי.

תודה רבה, זו הערה חשובה. חברים, אני רוצה לסכם כי אנחנו כבר גולשים לדיון הבא. אני מברך את כל מי שהגיע, נאמרו כאן דברים חשובים מאוד, ואת הדברים החשובים האלה, מעבר למילים, אנחנו גם נעשה בהם דבר מעשי. אני איזום דיון כאן לחיזוק וגידול היישובים בצפון - - -

סליחה שאני מפריע, אדוני, אפשר לעשות את ישיבת ועדת החוץ והביטחון בצפון, אצלנו בקו העימות?

אתה יודע שאני מנהלל, אני תמיד מעדיף דיונים בצפון מאשר בירושלים - - -

אז אנחנו נשמח.

אז יאללה.

בוא נעשה את זה בשטח, אצלנו בצפון.

אני אשקול את זה בחיוב, אני צריך לראות.

תודה.

אנחנו נעשה דיון של הוועדה הזאת של חיזוק וגידול היישובים כמשימה לאומית וכמרכיב בביטחון הלאומי שלנו, נעשה את הדיון הזה ונדרוש לפני הדיון מהאוצר, כמו שאמר חה"כ פרוש, לבוא עם תוכנית מעשית, של כלל משרדי הממשלה, להתכונן ולבוא עם תוכנית מעשית לדבר הזה. לגבי - - -

אולי גם תדבר עם יאיר לפיד שיסיר את התנגדותו לחוק של ענבר.

לא, אנחנו נדבר על הכל.

מצוין, חשוב מאוד.

לגבי 'מגן לצפון' - - -

למרות שממילא הוא הולך הביתה עוד מעט.

חברים, נו באמת.

אולי די, באמת.

נו, אורית את מעייפת. טוב, תגידי את זה כל מושב הקיץ, זה בסדר.

חה"כ נירה שפק, במסגרת תפקידה כיו"ר ועדת משנה לעורף תקיים דיון על 'מגן לצפון', ואני מבקש בדיון הזה להתייחס באופן רציני למה שאמר ראש עיריית קריית שמונה לגבי קריית שמונה, אני חושב שצריך להתייחס לזה באופן רציני.

לגבי הטבות המס, אנחנו נראה איך ניזום דיון בוועדת הכספים. זה לא באחריות שלי, אבל מי פה חבר ועדת הכספים?

אני.

אז נירה שפק תדאג שיהיה דיון בוועדת הכספים בנושא הטבות המס.

היה אחד ויהיו עוד.

תוכנית הפינוי שעלתה כאן - - -

היו"ר, זה לא רק הטבות מס, זה גם מענקי דיור - - -

בסדר.

כל אזורי עדיפות, על המענקים והקולות הקוראים הרלוונטיים.

תוכנית הפינוי, אני לא מכיר את הנושא הזה של התופעה, גם על זה אנחנו נייצר דיון ונבדוק את זה.

עשינו שני דיונים, ויהיה דיון שלישי.

אני מודה לכל מי שבא, לנציג צה"ל. המשימה של כולנו זה לחזק את הגליל שהוזנח הרבה מאוד שנים, הגיע הזמן לשנות את סדר העדיפויות. תודה רבה.




הישיבה ננעלה בשעה 10:02.