פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
09/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 38
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, ח' באייר התשפ"ב (09 במאי 2022), שעה 12:30

קידום פתרונות עבור מטופלים סיעודיים בהתמודדות עם נטישה של עובדות ועובדים זרים

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר

אתי עטיה

עינבל משש - ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

משה נקש - מנהל אגף היתרים

שריי גבאי נוריאל - יועמ"ש אגף סיעוד, רשות האוכלוסין

שירי לב רן לביא - הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה, משרד הכלכלה

עדי יעקובי - פעילה, מאבק נגד נטישות וקומבינות העובדים הזרים

ליאור זיסר יוגב - המשרד לשוויון חברתי

סיגלית אבירם - קידום פתרון נטישת עובד זר, מאבק נגד נטישות וקומבינות העובדים הזרים

עינת קולמן - מובילת המאבק, מאבק נגד נטישות וקומבינות העובדים הזרים

רמי סלהוב - פעיל חברתי בהובלת המאבק בנגישות העובדים, מאבק נגד נטישות וקומבינות העובדים הזרים

דן אלבז - פעיל, מאבק נגד נטישות וקומבינות העובדים הזרים

אביבה שומיל - אזרחית, מאבק נגד נטישות וקומבינות העובדים הזרים

לאה גולדברגר - מנהלת תוכנית ידידי דמנציה, עמד"א - עמותה לחולי דמנציה

מאיה בנדס - עורכת דין, מטה מאבק הסיעודיים בישראל

רענן שנהב - עובד סוציאלי, אופק רגב עובדים זרים בע"מ

איתן בנימין - מיסד ומנהל השדולה, השדולה הישראלית למען קשישים

סיגל בורנשטיין אוחיון - אמא, אלו"ט

שמחה בניטה - יו"ר עמותת "מזור"

שמוליק מזרחי - יו"ר, הסתדרות הגמלאים

אריאלה בן צור - חברת הנהלה, אחיעוז - חב' כ"א לסיעוד

יריב שוריאן - יושב ראש, אחיעוז - חב' כ"א לסיעוד

שמוליק מזרחי - יו"ר, הסתדרות הגמלאים

נעה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

אתי בן-שמחון


קידום פתרונות עבור מטופלים סיעודיים בהתמודדות עם נטישה של עובדות ועובדים זרים

צהריים טובים לכולם, אנחנו מתכנסים לישיבת ועדת בנושא: קידום פתרונות עבור מטופלים סיעודיים בהתמודדות עם נטישה של עובדות ועובדים זרים בארץ. זו אחת הסוגיות שמגיעות אלינו ללשכה, ומספר תלונות בסוגיה של נטישה. אנחנו בקשר עם כל הארגונים. כל מי שמייצגת את האוכלוסייה הזאת, ומין הראוי ראינו לקיים את הדיון הכול כך חשוב.

חשוב לי מאוד שני דברים. אחד – קודם כל לשמור על רוח מתורבתת של דיבור. לשמור על פרטיות בני-האדם. אני יודעת שהדיון הוא אמוציונלי, בואו ננסה לשמור על הרוח ולמצוא פתרונות ולקדם פתרונות. תודה.

מבקשת להקפיד על הזמן. תנסו לא לחזור על אותם דברים. אני רוצה לתת לכולם רשות דיבור מבלי להיות בלחץ. אני מבקשת להשתדל לתחום הכול בזמן.

עינת קולמן, המאבק נגד נטישות וקומבינות של העובדים הזרים. אני נגד המילה קומבינות. אז בבקשה.

אפשר לקרוא לזה סחיטות.

בואו נדבר על הבעיה. יש סוגיה של נטישות. בואי ננסה להבין בדיוק, נרד לעומק של הסוגיה הזאת, וננסה למצוא לה פתרונות. בבקשה.

קודם כל, תודה רבה על הוועדה החשובה הזאת. אני מודה לך, וגם כמובן למיכל, שדחפתם אותה שתהיה פה.

הדיון נדחף. לא דחפנו, הוא נדחף.

בסדר, העיקר שזה זז.

בכל מקרה, הנושא של הנטישה הוא נמצא אצל הקשישים, אצל הנכים, ואנחנו חווים אותו יום יום. אנחנו מוצאים את עצמנו ללא מטפל. יש פה מהקבוצה של המאבק כמה נשים שבאו לספר את הסיפור, ואנחנו מטרתנו להביא מסר, שהעם ואנחנו דורשים צדק סיעודי. קודם דיברנו על הנושא הזה שהתאגיד יהיה המעסיק, ואני אומרת – איפה הפתרון שהתאגיד יהיה המעסיק? אם היום התאגיד היה נותן לנו את הפתרונות כשעוזב אותנו עובד זר, הוא היה ישר רץ למצוא לנו עובד זר אחר, אז הייתי אומרת – אוקיי. הכיוון חיובי. אם היום כשהעובד הזר סוחט אותנו, התאגיד היה בא ועומד מולו, ומטפל בנושא, הייתי אומרת – אוקיי. זה רעיון טוב התאגיד. שוב פעם, בכל הנושא של תאגידים – אני אפילו באופן אישי חוויתי שהיו טובים, וכאלה שבגללם יצאתי למאבק הזה ואמרו לי גם כל מיני מסרים שבעצם פגעו בטיפול של אמא שלי.

כשאומר לי תאגיד שאני חייבת לתת שעתיים מנוחה לעובד זר, כאשר אימא שלי שמונה שעות נמצאת במרכז יום ביום, והוא אומר לי שהחוק דורש כשאני אתן שעתיים, ואין כזה חוק, אז כבר המסרים שמעבירים התאגיד הם פוגעים בזכויות שלי. ולכן, אני אומרת, לא ייתכן שקשיש מונשם ימות.

כשאמא שלך הייתה במרכז יום, היא הייתה מלווה על-ידי אותה מטפלת?

לא. היה לה שמונה שעות חופש ביום, כאשר התאגיד שבעצם הוא זה שהביא את העובדת הזרה מחו"ל, מלבד זה שבכל התהליך הוא ניסה להגיד כמה קשה לעובדת הזרה, ומה פתאום להשאיר אותה שישי שבת לבד את העובדת הזרה שהיא רק צריכה לעבוד שמונה שעות ולא יותר. אז אני רוצה להגיד לך, להגיד שהתאגידים ייקחו את הגושפנקא שיהיו המעסיקים, כמה זה פתרון אתם צריכים למדוד לפי שביעות רצון של המטופלים.

טוב. הסוגיה של התאגידים היא לא סוגיה עכשיו, אנחנו לא שם. בואי נתקדם.

בתוך הקבוצה, יש הרבה מצבים מאוד קשים שקשיש נעזב, והוא נופל מהמיטה והוא מת. בתוך הסוגיה הזאת אנחנו מגיעים למצבים שעובד זר בא לקשיש ואומר לו – אם אתה לא תיתן לי כסף, אז מחר לא תראה אותי. אין שום מתן זמן להתארגנות למשפחה.

אני רוצה להבין, ברגע שקורה מצב כזה, מה קורה בעצם במידה והמשפחה נמצאת שם, העובדת הזרה אומרת – היי, תביא לי יותר כסף, או אחרת אני עוזבת. לאן הטלפון הראשון שהמטופל, המעסיק עושה? מה הכתובת?

נכון להיום יוצא מצב שאנחנו הקשישים והנכים ובני המשפחה מטפלים, מחפשים בתוך רשתות חברתיות. הרבה פעמים התאגיד לא ימצא לך בעצם עובד זר חלופי, ואז בעצם את זאת שהולכת לחפש את העובד הזר, את זאת שמפסיקה לעבוד, את זאת שמתחילה לטפל באמא שלך, או בילד הנכה, זה מה שקורה בפועל.

בעצם את אומרת כזה דבר. יש לי זכות הרי על-פי חוק שבעצם עובד זר אחרי שבעה ימים מתחילת העבודה שלו יכול בעצם לתת התראה, תוך שבעה ימים ללכת. אז את בעצם אומרת, נתן את ההתראה שבעה ימים, אני עוזבת או עוזב בלילה אחד, יכול לקרות גם מצב כזה. ואז בעצם את אומרת, התאגיד או הלשכה הפרטית לא נותנת לי את המענה, הטלפון הראשון בעצם את לא עושה אותו לרשות האוכלוסין, אלא את הולכת לרשתות החברתיות, זה מה שאת מציגה.

כן. בדרך כלל גם כאלה שנוטשים תובעים. עוד מעט תשמעי סיפור על מישהי שהיא לא חוקית ותבעה.

מה זה לא חוקית ותבעה? אז מי שמעסיק אותה, למה שיעסיק אותה לא חוקית?

אני אסביר על הסיטואציה שהיא מדברת עליה.

יש מצב של בלבול. בהתחלה אומרים – אפשר להעסיק לא חוקי, ואז אנשים מתחילים להעסיק לא חוקי, ואז קשה להם למצוא עובד זר אחר, אז אין להם ברירה, אז הם לוקחים לא חוקי. אנחנו כולנו עדים פה, כל מי שיושב פה בחדר שמעסיקים הרבה אנשים לא חוקיים, כי המדינה לא דואגת שיהיה לנו מספיק עובדים שאפשר לרשום אותם בוויזה, והמדינה לא עושה מספיק אכיפה כדי שהעובד הזר יגיד – אוי ואבוי, אני לא אעשה את זה. אם היה חוק שאומר – נטשת, סחטת – לארצך חזרת, זה החוק שיפתור לנו את כל הבעיות.

שריי, מה שלומך?

אני יועצת משפטית של אגף הסיעוד ברשות, ברשות האוכלוסין.

תעני לה על השאלה הזאת.

מה שאמרתי כדי למנוע את הנושא של הנטישות והסחיטות, אנחנו צריכים סנקציות. ולכן אני אומרת – נטשת, סחטת – לארצך חזרת.

שלום ולא להתראות.

אני אומר מספר דברים. קודם כל, הרגולציה ברשות האוכלוסין, בהחלט שמה דגש על העניין הזה של מניעת נטישות. קודם כל הנהלים שלנו כמובן נוהל הודעה מוקדמת שמחייב עובד זר להודיע מראש לפני עזיבה. לצידו יש סנקציה כמובן. ככל שעובד נוטש מבלי להודיע, ואנחנו יודעים על כך, אז הוא מזומן אלינו לשימוע, ויש סנקציות. לצד זה כמובן, נוהל שמגביל מעברים גיאוגרפיים נועד בראש ובראשונה לעודד התמדה באזורים הבעייתיים יותר, ולמנוע מעובד זר לעבוד. תקנות הכניסה לישראל, מעברים שקובעים למעשה שמעל מספר מסוים של נטישות, או מעבר של עובד זר בין מטופלים, הוא גם מוזמן אלינו לשימוע ויש סנקציות לצד זה.

אני חושבת שהכי הרבה ניסינו לטפל בתופעה הזאת, זה באמת בתיקון 32 לחוק הכניסה לישראל, בתיקון שמתייחס לוועדה הומניטרית שמחייב חלק מתנאי הסף מחייבים את העובד בהתמדה.

גברתי היושבת-ראש, תבקשי ממנה סטטיסטיקות כמה תלונות הוגשו וכמה גורשו.

אני מודה לך שאתה מבקש ממני שאני אעשה את העבודה שלי. באמת תודה, אנחנו ניתן לאנשים להציג את הדברים שלהם. נכבד כל אחת מה שהיא מציגה.

בפועל, אנחנו בעצם במאבק לכל קומבינת הנטישה של עובדים הזרים. אני יכולה להגיד לך אלפי סיפורים של אנשים של נטישות. את יודעת מה, אפילו אם מישהו בא לעבוד אצל אותו קשיש והוא עבד אצלו שבוע והוא רוצה למחרת לעזוב - זו נטישה, מפני שאין איך לטפל באותו ילד אוטיסט, ואין איך לטפל באותו קשיש.

בואי נגדיר מההתחלה גם שאני אבין מה זה אומר נטישה? את יכולה שריי להגדיר לי בעצם מה זו נטישה?

אני אומר. זה בדיוק מה שהתכוונתי להשלים. הרשות, ובכלל, כל הענף הזה נמצא תמיד במתח שבין לא לכבול עובדים זרים למטופלים סיעודיים משום שאנחנו מכירים את הבעייתיות של זה. אנחנו מכירים את בג"ץ הכבילה. אנחנו גם לא רוצים לכבול עובד זר שלא טוב לו, ולא נכון לו לעבוד אצל מטופל סיעודי לכבול אותו בכוח לאותו מטופל. מהצד השני כמובן, אנחנו עושים כל שביכולתנו למנוע נטישות. נטישות מבחינתנו, זה עובד זר שמסיבות לא כשרות שניצל לרעה את האשרה שלו, פשוט עזב מטופל סיעודי, ובפרט לא הודיע לו על כך, ולא נתן לו מספיק זמן להתארגן.

זה קורה המון ב-188.

מה שאני רוצה פשוט לומר, ההגדרה של הנטישה צריך לשנות אותה, כי מבחינתי נטישה זה גם מישהו כמו שציינתי שהתחיל עבודה ולא נתן זמן התארגנות. כלומר, גם אם בן-אדם צריך לתת שבוע, אבל לא מצאנו עובד זר חלופי - - -

אבל קולמן, היית רוצה להחזיק עובד זר אצלך בבית, או עובדת, היא לא רוצה לעבוד. היא יהודיה, נתנה את השבעה ימים, או את ה-14 ימים, או חודש, ואז את רוצה להחזיק אותה בכוח? ואם היא רעה לאימא שלך? היא לא בסדר. היא לא מתפקדת. הן לא מתקשרות, אין ביניהן הרמוניה, היית רוצה להחזיק אותה בבית?

מה שקורה בפועל, בדרך כלל, הן עוזבות. אם הקשיש או הנכה אומר שזה לא מתאים לו, זה משהו אחד. באוכלוסיות חסרי ישע שאנחנו מתפשרים על כל כך הרבה דברים, את יודעת, אבל כמה דברים אנחנו מתפשרים – את רוצה להיפגש עם החבר שלך בערב - נו בסדר. את רוצה עוד כסף לאוכל - נו בסדר. את רוצה ללכת לשלוש שעות ניקיון – נו בסדר. אנחנו מתפשרים על כל כך הרבה דברים, ולכן, מרבית הנטישות קורות מצד העובד הזר שיש לו את הפיתוי של הכסף, הפיתוי של המקרה הקל. אנחנו בדרך כלל מוכנים להתפשר. מעט המקרים שתמצאי אנשים שיגידו לעובד הזר לך.

תודה. יש לנו את אביבה. יש לנו את דן. יש לנו את סיגלית, ויש לנו את עדי, כולכם מאותו מטה מאבק לנטישות וקומבינות של עובדות ועובדים זרים. תנסו לדבר על דברים שונים על מנת למקסם את היכולת של הדיון.

בבקשה, עדי יעקבי מהמאבק.

אני עדי יעקובי. דיברתי קודם על המקרה של הבן שלי של נתנאל.

מה הסיפור של נתנאל, ספרי לי.

נתנאל בן 14. הוא הובחן בגיל שנה ושמונה חודשים עם תסמונת הנטר, זו מחלה גנטית נדירה. לצערנו חשוכת מרפא. לא נשאר לו עוד יותר מדיי זמן. המצב מדרדר מרגע לרגע. אבל אנחנו חיים עם מה שיש, מחזקים אותו, אוהבים אותו והוא איתי בבית.

אני הגעתי למצב שהייתי חייבת להעסיק עובדת זרה, כי לא הייתה לי אופציה אחרת, כי המציאות היא מציאות וכולנו חיים באותה מידה, וכולנו יודעים שאי-אפשר להסתמך ולפרנס בית, בטח לא משפחה של חמישה נפשות היה בזמנו מקצבת נכות של ילד. אני העסקתי עובדת זרה – 188 ויזה הומניטרית. הומלץ לי גם על ידי כל מיני חברות ותאגידים למיניהם שפניתי אליהם שעדיף למצוא 188 שכבר נמצאים בארץ וזה הרבה יותר מהיר והרבה יותר יעיל. הבאתי בחורה, על פניו נראתה מקסימה. היה לי קשה למצוא מישהי בגלל שאנחנו משפחה עם עוד אנשים בבית. התפשרתי המון גם מבחינת השכר. זאת אומרת לא שילמתי מה שמומלץ בחוק.

כמה שילמת?

זה התחיל מ-6,700 שקלים בסיס, פלוס 100 שקלים בשבוע עבור דמי כיס. לא הגבלתי אותה באוכל, אנחנו גם ככה עושים קניות. כל פעם שהיינו עושים קניות, ביקשה מה שהיא רצתה, היא קיבלה ממני הכול, הכול קיבלה, לא קיזזתי לה אגורה. יום בהיר אחד, היא באה אליי בדרישה - - -

אחרי כמה זמן?

אחרי שנה, בדיוק כשהגשנו את הבקשה לחדש לה את הוויזה ושילמתי את הכסף. היא באה אליי בדרישה שהיא רוצה עוד כסף, שקשה לה. פתאום אחרי שנה קשה לה, והיא רצתה עוד 1,800 שקלים בחודש, ואמרתי לה שאין לי מאיפה, והלוואי והייתי יכולה, כי הרווחה גם של הבן שלי וגם שלנו, משהו מאוד חשוב, וחשוב להגיד את זה גם שכולם פה יבינו, אני מניחה שהרוב פה יודעים, אי אפשר לכבול את עצמך לטפל באדם סיעודי כל הזמן. יש לנו חיים. יש לנו משפחות. יש לנו ילדים. יש כאלה שאחד מההורים סיעודי. יש את ההורה השני שגם צריך את התמיכה. כולנו צריכים להיות קצת עם זמן לנשימה. מאוד קשה למצוא עובד לילד סיעודי לשמונה שעות, או לשבע שעות. שוב פעם, מה שדיברנו קודם, אין הגדרה כזאת ילד סיעודי בחוק, ולכן, זה גם כן אחד מהעניין.

כשאמרתי לה אין כסף, היא אמרה לי שהיא רוצה ללכת לתל-אביב לשישי שבת, אחרי שהיא אמרה לי שהיא לא רוצה ללכת, אמרתי לה אין בעיה תלכי. היא לא חזרה. היא סיננה אותי במשך שלושה ימים, אמרו לי מחר, מחר, בסוף קיבלתי תביעה מ"קו לעובד". יש לי החודש איתה בית-משפט. היא תובעת על 50 אלף שקלים. אין שום הצדקה לסכום הזה. אני אמרתי לה – בואי נעשה את גמר חשבון. היא לא נתנה הודעה מוקדמת. היא עבדה אצלי שנה, היא פשוט עזבה. הגדרה של נטישה, אפרופו, הם פשוט קמים והולכים ככה. אף אחד לא מדבר איתך. אף אחד לא שואל אותך.

למי פנית?

פניתי לחברה שממנה חידשתי לה את הוויזה שרשמתי אותה, ואמרו לי שינסו למצוא לי מחליפה. לא מצאו לי מחליפה. לא מישהי שהייתה לשביעות רצוני.

הגיעו אבל את לא קיבלת כל אחת.

לא הגיעו. הגיעו שתיים שהיו מהאזור שלנו שחיפשו 188, רצו גם כן סכומים אסטרונומיים. אני כבר לא יכולה לשלם את הסכומים האלה. אני חודשיים וחצי ישבתי בבית עם הילד, איבדתי מקום עבודה בגלל העניין הזה. נכנסתי לחובות. אני עכשיו עושה חדלות פרעון. אני כולי תקווה שבית המשפט יבוא לקראתי בעניין של התביעה שלה, כי להם יש ייצוג משפטי, ולי כרגע אין, ואני לא בטוחה שאני אספיק להעביר את כל החומרים לחברים המקסימים פה שאמרו שיעזרו לי.

כרגע מצאתי מישהי אחרת פיליפינית. כרגע אני חזרתי לעבוד, ואני מקווה לעמוד על הרגליים. אפרופו הגדרה של נטישה, זה בדיוק הגדרה של נטישה. אני הייתי על סף קריסת מערכות. הייתי בקריסה כלכלית. הייתי באיומים, מכתבים מעורכי דין, אין שום הצדקה לזה. ואף אחד מבחינת גורמי אכיפת החוק לא בא לטובתי.

שאלה, שריי, בעצם ברגע כזה שעובדת שנה אצל משפחה, כמו שעדי אומרת, היא קמה הלכה תוך יום אחד בלי התראה מוקדמת, ובעצם יש לה את הזכויות שלה. בטח צריך לשלם לה את הפנסיה, וכל מה שמגיע לה לשנה.

הם לא מגיעים. הם פשוט הולכים ל"קו לעובד" ותובעים על כמה שיותר כסף.

מבחינת רשות האוכלוסין הסיפור הזה בעצם - היא עבדה שנה, מגיע לה על העבודה שלה כשנה על הנטישה הזאת. מה עושים במקרה הזה?

אנחנו כמובן לא מטפלים בנושא של זכויות עבודה. לצורך כך יש כמובן את המנגנון האזרחי, זה לא בתחום הסמכות של הרשות. אבל ככל שמתקבלת תלונה כזו, אני לא בטוחה אם התקבלה או לא בעניין שלך, אבל מתקבלות המון תלונות, הן מגיעות לענף הרלבנטי, ענף אכיפה מנהלית. אנחנו כמובן קוראים את התלונות, את הראיות האסמכתאות המוצמדות להם. מזמנים את העובד הזר לשימוע. במידת הצורך, במקרה שהדברים ברורים כפי שהיא מציגה אותם פה, אז נוקטים בסנקציות כלפי העובד הזר.

מה הסנקציות?

עד כדי יציאה מישראל, ביטול רישיון ויציאה מישראל.

תספרי לנו בוועדה מה אתם מודיעים למשפחה? שזה חוק איסור חופש - - -

אני רוצה רגע בבקשה, ברשותך, לעשות סדר בדברים, כי הפכו את זה לדיאלוגיה. קודם כל, יש פה היקף מאוד גדול של עובדים זרים בענף הסיעוד כ-57 אלף, רובם ככולם עושים עבודה טובה אצל מטופלים סיעודיים, וגם יש המון לצד המכתבים של התלונות, יש המון מכתבי תודה והערכה לעובדים האלה שהפכו להיות חלק מהמשפחה. צריך להבחין בין הודעה מוקדמת לבין עזיבה של עובד ללא הודעה מוקדמת שזו נטישה של חסר ישע, וזו עבירה פלילית חמורה בעיניי. כבר אמרתי את זה בדיונים קודמים, מבחינתנו, כל מקרה שיבוא לפתחנו על דיווח של נטישה של עובד זר, הוא לא יעבוד במדינת ישראל בענף הסיעוד ולו יום אחד.

אני דיווחתי וזה לא מה שקרה. הלכתי למשטרה. שלחתי לכם תלונה וזה לא מה שקרה. היא עכשיו מנסה לקטוע אותי כבר שלוש פעמים.

אני לא מכירה את המקרה הקונקרטי, אני אשמח לבדוק אותו אחרי הדיון. אבל שוב פעם אני חוזרת ואומרת – צריך להבחין בין חובת הודעה מוקדמת שקיימת לעובד זר בענף הסיעוד, והיא אפילו מוגברת מהחוק. יש חוק עונשין – סעיף 36 מדבר על נטישה של חסר ישע. לגשת להגיש תלונה במשטרה קודם כל. יש חובה של לשכה פרטית לדווח על האירוע הזה. אתם פה מתארים מצב שאתם אוספים עובדים מכל מיני מקומות בלי שנרשמה העסקה שלהם כדין. בלי ללכת ללשכה פרטית ולבדוק שהעובד הזה אפשר להעסיק אותו, שאין תלונות אחרות נגדו, כלום ושום דבר. אתם אוספים אנשים, מעסיקים אותם, כי אתם אומרים יש מחסור, אז מותר לעשות הכול. בעולם שאין כללים, זה ייראה באופן הזה.

אבל זה לא מה שקרה פה.

אז תביאו עוד 20 אלף, ואף אחד לא יעשה את זה. אף אחד לא יעשה את זה אם יהיו פה עובדים.

אי אפשר לאסוף עובד ללא לשכה פרטית. לא לרשום אותו, להעסיק אותו שלא כדין. אתם לוקחים לתקופות ניסיון כאלו ואחרות, לא רושמים את העסקה ואחר-כך מתלוננים.

אבל הנטישה היא לא המקרה הזה.

אבל זה לא מה שקורה. אנחנו רושמים אותם - - -

זה כן קורה, כי יש פה חובה. קודם כל, ללשכה פרטית יש חובת דיווח על אירועים חריגים, בין היתר זו נטישה.

אנחנו כבני משפחה שמתעסקים, הלכנו לחברת השמה כזאת או אחרת, או לתאגיד כזה או אחר.

אני שוב פעם אומרת, לשכה פרטית, ואני מדייקת בדברים. זה חלק מהדברים. אתם רוצים שהדברים יטופלו, אתם רוצים שהדברים ידווחו, יש חובה ללשכה פרטית, ואבוי – הנה, הלשכות שומעות אותי. ואבוי ללשכה פרטית שלא תדווח על אירוע חריג, כי אנחנו ננקוט באמצעים כנגד אותן לשכות פרטיות. הן מכירות את הרגולציה הזאת.

אבל יש מלא מקרים כאלה. גם כשלי הייתה בעיה - - - שום דבר, חוץ מלעזור לעובדת הזרה ולדחוף אותה לעבודה ישר....

אתם רוצים פתרונות, או שאנחנו רוצים להמשיך לריב פה? - די.

אני חושבת שמה שעינבל מציגה הוא כזה דבר. קרה מקרה, אם אין הודעה מוקדמת ויש מקרה של נטישה, הם רואים אותו ברשות האוכלוסין כמקרה מאוד חמור. היא אומרת, הצעד הראשון, ואני פונה פה לכולם דרך הוועדה. הצעד הראשון, העובדת קמה ונטשה. נכון, אתם באמצע אירוע דרמטי. זה יכול להטריף את העולם. החיים משתנים. כן, זה אירוע דרמטי, לצד זה שאתם צריכים לטפל באותו בן או בת משפחה שהם צריכים את העובדת הזרה.

כן. אירוע. איך מתמודדים עם האירוע? אם העובדת הזרה או העובד הזר לא נותן התראה מוקדמת, זה יחשב מבחינת רשות האוכלוסין כהפרה חמורה. הדבר השני, אתן מודיעות ומודיעים ללשכה הפרטית. הלשכה הפרטית מחוייבת לדווח לרשות האוכלוסין - זה המצע שצריך לעשות אותו. השאלה שלי שנשאלת היא כזאת. רשות האוכלוסין בעצם משקפת ללשכות הפרטיות לפי הדיווחים שלהם השנתיים, כן לשכה פרטית איקס מתוך ה-97 הלשכות שיש לנו בארץ, הם כן מדווחים על האירועים שקורים אצלם. רשות האוכלוסין משקפת לה כמה מתוך התחום ההשמה שלה, כמה נטשו, עזבו, היו הפרות, זה משהו שהוא בעצם משתקף ללשכות הפרטיות?

קודם כל זה כתוב בנוהל, זה חלק מהחובות של הלשכות הפרטיות, והן אמורות לעשות בדיוק מה שכתוב בנוהל. ודאי שלעתים יש פערים שאנחנו מקבלים דיווח ממשפחה, ואז אנחנו בודקים מיד אם היה דיווח על אירוע חריג, ולעתים יש פער, ואנחנו עושים שימועים בנושא הזה. אני אומרת שוב פעם, אנחנו מתייחסים לדברים בצורה מאוד חמורה. לא בהכרח זה תמיד נטישה. אבל יש תלונות של משפחות. מטבע הדברים זה היקף מאוד גדול של עובדים, זה יחסים מאוד אינטימיים. זה 24/6, יש פה שני צדדים. יש קושי שהוא אינהרנטי בתהליך העסקה. כן, הלשכות מדווחות על פיטורין. הלשכות מדווחות על התפטרות. הלשכות מדווחות על סיום העסקה, נטישה ללא חובת הודעה מוקדמת. כן זו חובה שלהם. האם הם עושות את זה במאה אחוז? אני לא יודעת, הם התייחסו. אבל לעתים כן, יש פערים. יש תלונות ממשפחות, בעוד שהלשכות לא דיווחו.

אבל בפועל העובדת הזרה שעזבה את אימא שלה - - -

זה לא עובד. לא כל אחד אומר משפט. אנחנו לא נסיים את הדיון. אני רוצה להתקדם.

רק להשלים במשפט אחד. תיארת נכון את התהליך – הדיווח ללשכה והלשכה מדווחת אלינו. ברגע שאנחנו מקבלים דיווח כזה, אנחנו חוסמים את אותו עובד כדי שלא השתבץ לעבודה עתידית אצל מטופל סיעודי לפני שאנחנו נערוך בירור. לפעמים העובד נעלם. אנחנו צריכים לחסום אותו, כי בפעם הבאה שהוא יבוא כבר ידווחו עליו שהוא רוצה להתחיל העסקה אצל מישהו חדש – אנחנו נגיד לו רגע, סטופ, יש לנו דיווח, אנחנו צריכים לבדוק אותו, כדי שלא ייווצר מצב שבו משפחה חדשה התחילה להעסיק, רשמו אותו. אחרי כמה זמן מגיע הדיווח, אבל בינתיים הוא כבר חצי שנה אצל מישהו והם מרוצים.

אז הוא עבד חצי שנה לא חוקי.

מה שאני מבינה, שיש פה נתק מסוים, חלק כנראה מהמשפחות שאומרות – אוקיי. נסתדר לבד, כנראה התחושה של הבדידות היא גם משהו שמאוד ברור בדוח שדיברנו עליו בוועדה הקודמת. יש תחושה של בדידות מאוד גדולה, גם בתוך אירוע וכאוס מאוד גדול שקורה בתוך המשפחה כאשר עובדת, עוזבת, נוטשת, או שלא נקרא לזה. חובת הדיווח היא כנראה מאוד בסיסית - כמו שאמרת קולמן, והשגתם פה סנקציה. כל עוד שהלשכה הפרטית לא מעודכנת, ולא מדווחת לרשות האוכלוסין, אחר-כך אני אבוא בטענה – תרשמי בבקשה, גברתי, מיכל דיבנר כרמל, שאני רוצה בסיכום לבקש מרשות האוכלוסין את הנתונים של הלשכות שמדווחות על מקרים של עזיבה ונטישה והכול. השאלה שנשאלת אחר-כך לרשות האוכלוסין, היא בעצם מה עושות אותן לשכות שיש בתוכן חוסר דיווח, תנועה מאסיבית של עזיבה, של נטישות שקורים. יכול להיות שרשות האוכלוסין צריכה לשקף ולדרג את הלשכות הפרטיות שיכול להיות שחלק מהלשכות הפרטיות לא מתפקדות כראוי, לא נותנות את העבודה שלה כראוי, וחלק עושות עבודה מצוינת, וכנראה צריך לשקף לציבור ולהגיד להם – יש לשכה שעובדת מצוין והיא שם וקשובה בשבילכן, ויש לשכות שלא עובדות מצוין מה נעשה? לא כולם אותו דבר.

בבקשה, שירי לב רן לביא.

עו"ד שירי לב רן לביא, אני ממונה על זכויות עובדים זרים בזרוע העבודה במשרד הכלכלה. אני מבקשת להתחבר לדברים שאמרה ענבל בצורה נחרצת, וטוב שכך. אני אומרת את זה בדיוק מהכובע של מי שאמונה על הזכויות של העובדים הזרים. אנחנו בשום פנים ואופן לא נתמוך בנטישה של עובדים זרים, אני אומרת את זה גם בכובע של התפקיד שלי. אבל, אי אפשר לקרוא לכל סיום העסקה או עזיבה של עובד לקרוא לו נטישה. אני לא מכירה את המקרה הספציפי שהוצג פה קודם, ואני גם לא רוצה להפוך את זה לזירה של התגוששות. אני יכולה לספר על לא מעט מקרים של עובדים זרים שנתנו הודעה כדין, לפעמים אפילו בת חודש, ועדיין לא נמצא עובד מחליף, והמשפחה לא נתנה לעובדת לצאת, ממש ככה, למרות שהעובדת עשתה את כל מה שהיא התחייבה לעשות.

יש שני צדדים למטבע. יש פה שתי אוכלוסיות עם הרבה מאוד רגישויות. העניין הוא כזה - איך אנחנו דואגים לא להגיע למצב הזה. זאת אומרת, זה שיהיו עובדים או מטופלים שינצלו מצבים כאלה, זה לא בסדר, ולזה לא צריך לתת יד. אבל כדי למנוע מלכתחילה את המצבים האלה, אני רוצה להציע שני מקומות שבהם לדעתי שני צמתים יכולים למנוע את האירוע הזה מראש. הצומת הראשון, זה בעצם לייצר עד כמה שאפשר את ההתאמה הכי טובה בין העובד לבין המטופל. פה יש תפקיד מאוד חשוב, ואני חייבת להגיד מהמפגשים שלי ללשכות, אני אומרת את זה בכל מקום, ללשכות יש עבודה נורא קשה, מורכבת, מאתגרת, רגישה, והרבה מהן עושות את זה, בעיניי לפחות בצורה מאוד טובה להבין את הצרכים של המטופל, כי לא כל מטופל דומה למשנהו. להבין את הצרכים של המטופל. להבין את המורכבות של המשפחה, של הסביבה. יש פה נציגים של הלשכות שיידעו להסביר את זה יותר טוב ממני, ולמצוא את המטופל שיודע לתת מענה לצרכים האלה.

אם אנחנו מוצאים את המצ'ינג הזה, לפעמים אומרים זה כמו לזכות בפיס. לא תמיד זה כמו לזכות בפיס, לפעמים אפשר לתת מענה לרוב הצרכים. אבל להסביר למטופל מראש למה לצפות כשהוא מעסיק עובד זר. ולהסביר לעובד למה לצפות לקראת העבודה שלו, שזה לא הולך להיות עבודה קלה של להעביר זמן מצד אחד, ולמטופל להסביר שנמצא איתו בן-אדם שגם לו יש צרכים.

המטפל מעניין רק כסף.

אני לא שותפה לאמירות האלה בשום פנים ואופן.

אבל זה נכון. אפילו ברמה הסטטיסטית זה לא נכון. זה לא נכון באופן אבסולוטי, וגם ברמה הפרקטית לא נכון, ואני מוכנה לתת על זה את המספרים. ברגע שתהיה התאמה כמה שיותר נכונה – אני מאמינה שזה יצמצם באופן משמעותי.

מה צריך בשביל שהלשכה הפרטית שבחלם עושים עבודה מצוינת – מה צריך לעשות לנו, כמדינה, על מנת לאפשר לדבר הזה להתקיים ולעשות את המצ'ינג הזה הכי טוב שאפשר?

אני חושבת שהידע המקצועי נמצא אצל הלשכות.

הנקודה השנייה, ופה אני מציעה מה אני יכולה לתת בתוך הדיון הזה. לממונה על זכויות עובדים זרים, יש את הסמכות לגשר בין שני צדדים בהנחה ששני הצדדים מעוניינים בכך. כשאני מדברת על הצדדים, אני מדברת על המעסיק, המטופל ולעובד. כבר עשינו גישורים כאלה. אי אפשר בתוך דיון בכנסת מענה למקרים ספציפיים. כל מקרה יש לו את הרגישויות שלו, וגם יש צד נוסף שאנחנו לא שומעים אותו כאן. אנחנו כן יודעים לתת את המענה לגישור הזה. אנחנו עשינו לא מעט גישורים כאלה. רובם הגדול הסתיים בהצלחה. אף אחד לא העובדים ולא המטופלים רוצים להשחית את זמנם בבתי משפט. אם אפשר להגיע להסכמות ולהבנות, אנחנו נמצאים כאן בשביל לתת את המענה הזה.

אני מודה לך.

לאה גולדברגר, עמותה לחולי דמנציה. בבקשה.

אני רוצה רק לקחת ולצמצם קצת את הסוגיה הזאת באמת לאוכלוסייה של אנשים עם דמנציה שמונה כ-200 אלף אנשים בישראל. בתוך הקבוצה המאוד גדולה הזאת שמדברים עליה קשישים. בתוך הקבוצה המאוד גדולה שמדברים על סיעוד, יש תתי קבוצות שגם הן מייצרות איזשהו מדרג נטישה. אנשים עם דמנציה הם פחות מועדפים לעבודה. הם נתפשים כקשים יותר בגלל התנהגויות מאדגרות, אלימות שיכולה לקרות כחלק מתקשורת לא מיטבית.

אבל פתרתם את זה מאוד יפה דווקא בהכשרות שאתם כן נותנות ונותנים.

ההכשרות לא קורות מספיק. יש לנו קורסים דיגיטליים שאנחנו מנסים לעודד את המשפחות להביא לפני העובדים הזרים. יש שיתוף פעולה עם הרשות שאמורים להביא אותנו בפני קבוצות חדשות שנכנסות לארץ, גם לא הייתה הכשרה ראשונה.

הסכמים בילטרליים? עשיתם את ההכשרה הראשונית?

עוד לא הייתה הכשרה ראשונה. היינו בקשר, אבל עוד לא הגענו לפחות להתחיל להגיע לפני קבוצות חדשות שנכנסות לארץ. דיברו פה על מספרים מאוד גדולים שכבר קיימים, שנמצאים פה בארץ והם בלי הכשרה. והנושא הזה של הכשרה שמה בצד את הכסף וסנקציות. הנושא הזה של הכשרה הוא קריטי באותו מצ'ינג, כי עובד שלא מרגיש שיש לו את הכלים לעבוד, נבהל בפעם הראשונה שיש איזה אירוע חריג, איזושהי התמודדות עם חזרתיות, עם כפייתיות, נבהל ומיד רוצה ללכת.

איזו קבוצה של עובדות ועובדים זרים שכן מחזיקות ומחזיקים מעמד עם האוכלוסייה הזאת הספציפית של הדמנציה? עם אנשים שיש להם יותר ניסיון בארץ, מה?

אנשים עם רקע יותר טיפולי - בכלל. משפחות שיודעות לתווך יותר טוב איך לעשות, ואיך לגשת, ונותנות כלים וטיפים, ונמצאות קצת יותר בתוך המשולש. הם מעורבים יותר כדי להיות חלק משמעותי בתוך ההרמוניה הזאת. אבל זה קשה מאוד. ולכן, אנחנו מאוד מנסים לדחוף את הנושא של ההכשרה, כי זה עוגן מאוד חשוב בתוך המצ'ינג הזה. וזה לא רק לאנשים שמיועדים לאנשים עם דמנציה, כי הרבה פעמים אנשים מיועדים לאדם סיעודי, והירידה הקוגניטיבית מתחילה אחר-כך, ואז פתאום, רגע, מה קורה פה? זה לא האדם שאנחנו רגילים, התנהגויות שלא הכרנו קודם, ואז נבהלים.

בהגדרה שלנו כל אדם שהוא בתחום הטיפול הסיעודי לקשישים, ולא רק, יש מקרים של דמנציה פחות מגיל 65, חייבים לעבור הכשרה בסיסית, בין אם זה הכשרה מרחוק באמצעות קורס דיגיטלי, בין אם זה מפגש פנים מול פנים במסגרת האוריינטציה או ההכשרה או כל דבר שיש כדי לתת כלים, כי המשפחה הזאת לא רק שאם יהיה מקרה נטישה נמצאים באיזושהי בלבלה וניסיון למצוא איזשהו עובד חדש, מטפל חדש, זה לנסות למצוא מחט בערימת שחת, זה לא כמו שדיברו פה קודם על זה שמורידים ומתפשרים על הכול, אז פה כבר באמת באים – רק תבואו, רק תבואו לטפל, כי אף אחד לא רוצה לעבוד עם המשפחות האלה.

אני רק רוצה להוסיף עוד משפט אחד לגבי התמריצים שהוזכרו לגבי מעברים גיאוגרפיים. אני חושבת שחשוב שיהיו גם תמריצים לגבי עבודה עם משפחות של אנשים עם דמנציה, כדי לעודד כמה שיותר כן לעבוד עם המשפחות האלה. ולהישאר איתם, וכן לתת איזשהו תמריץ על התמדה עם משפחה של אדם עם דמנציה, אז אחר-כך יוכלו לבקש.

איזה תמריץ? מה היית עושה? להאריך את השנים של השהות בארץ?

להאריך שהות. לעבור לאזור גיאוגרפי אחר טוב יותר. זאת אומרת כן אפשר לתת תגמול, בונוסים, מה שזה לא יהיה, כדי גם להודות לאנשים שכן עושים עבודה נהדרת עם משפחות עם אנשים דמנציה, וגם על אחרים שרוצים ומחפשים עבודה, לעודד אותם לא למחוק את המשפחות שלנו, ולא לתעדף אותנו.

כמו הקבוצה של קהילת הדמנציה בארץ, יש גם כל כך הרבה קהילות שגם רוצות העדפה. כן. אנחנו באירוע. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות ולשלוח את תנחומיי לד"ר נתי בלום, שבדרך כלל היא פה איתנו, ובהחלט דרכה נחשפנו לסוגיה הכול כך מורכבת. האבא שלה נפטר, והיא קמה היום משבעה. אז נתי שלנו, חיבוק מאוד מאוד גדול. תודה רבה.

עו"ד מאיה, ממטה המאבק. אני רוצה לתת רקע ולענות אולי על השאלות ששאלת מה זו בעצם נטישה. איפה אנחנו מוצאים את המקור למה זו נטישה. אז כל נושא הנטישה של קטין או חסר ישע, בא לידי ביטוי בחוק העונשין בסעיפים 363, ו-368. יש את חוזר ראש מינהל אוכלוסין והגירה 2/11, שמדבר על מהי נטישה. הוא קובע כי הזנחה משמעותית או חסך בצרכיו הבסיסיים של הזקן, ביניהם נטישה. בעקבות הנוהל הזה, או במקביל אליו, יצא נוהל מתן הודעה מראש לפני התפטרות שבעצם הרחיב את הוראות חוק הודעה מוקדמת, ובעצם, אני לא אחזור על דברים שנאמרו פה, אבל מטה המאבק עשה עבודה, ובא עם מספר פתרונות שלדעתו יכולים לפתור את הסוגיה הזאת. הראשונה ביניהם – זה קידום פיקוח ואכיפה ייעודים לענף הסיעוד. היום, ברשות אוכלוסין והגירה, יש את היחידה שמפקחת על נושא הנטישה, אבל היא מפקחת על כלל - - - שמעסיקה עובדים זרים, בין אם זה בחקלאות – כל הדיווחים מגיעים לאותו אגף.

זה לא מדויק. בוא נתחיל, הכול במינהל עובדים זרים בהתאם לתחומי האחריות.

בתחום האחריות הזה, תקנו אותי אם אני טועה, יש עובד סוציאלי אחד שאחראי על בדיקת כל הדיווחים האלה, והעברתם למוקדים הרלבנטיים.

יש שניים – מפקחת ארצית שהיא סיימה את העבודה שלה ואנחנו מחפשים עובד סוציאלי שישמש כמפקח ארצי. ויש לנו עובד סוציאלי של לשכות ומשפחות.

גם שניים על 77 אלף אזרחים סיעודיים שמעסיקים עובדים זרים - נכון, לא לכולם יש בעיות עם נטישה, אבל יש רבים מהם - בין אם מוצדקים יותר, ובין אם מוצדקים פחות, והדברים האלה, לטעמנו, לא מטופלים מהמקום הזה.

אבל זה לא שני עובדים סוציאליים אצלנו. בלשכות הפרטיות יש עובדים סוציאליים שלהם יש את החובה, לא רק את היכולת לבקר בבתים. טרום השמה, חודש אחרי, ופעמיים בשנה. חשוב להגיד.

אין להם את היכולת לתת את הסנקציות או להפעיל את הסנקציות שלכם יש.

חשוב להגיד שמעבר לגורמים המקצועיים כפי שעינבל אמרה, זה לפי תחומים ומקצועיות, יש גם יועצים משפטיים שמלווים את עניין השימועים וההליך המינהלי הזה בכל תחום ותחום. תחום חקלאות, תחום סיעוד, כל אחד עם המומחיות שלו.

אני אתייחס למשהו שאמרתם קודם. אני דיברתי עם לשכות. לשכות אומרות לי באופן חד-משמעי, כשעובדים דווחו כנוטשים, יכולים לשים אותה מחדש את המשפחה חודשים ארוכים לאחר מועד הנטישה מבלי שהתבררה התלונה, וזה דבר שאנחנו יודעים אותו באופן ודאי.

קודם אנחנו חוסמים אותו - - - בצורה לא חוקית.

לא. ההשמות נעשות באופן חוקי. אני אעבור לפתרון הבא.

אני אשמח. תעבירי לי דוגמאות שאני אבדוק.

אני אשמח כמובן להעביר לך.

אנחנו באים ואומרים את הדבר הבא. כיום מדרג הענישה לעובדים זרים שמגיעים לבירור אצלכם, הוא גירוש או שלילת ההיתר, או קיצור ההיתר וכדומה. אנחנו באים ואומרים - בוא נאזרח את נושא הנטישות, ניתן גם את הכוח לידי האזרחים להגיש תביעות נוספות כנגד. אם היום נושא הנטישה מצוי בחוק העונשין, בואו ניתן לו דגש גם בחוקים האזרחיים שיאפשרו לאותם סיעודיים שנתבעים, גם להגיש תביעות שכנגד על נושא הנטישה, והדברים האלה היום לא נידונו עדיין בבית הדין. הם לא מקבלים מספיק דגש, והתביעות של כנגד מוגשות, או אי מתן יכולת להגיש תביעות כאלה בבית הדין לעבודה לא נידונות. אין היום את הדבר הזה. ולכן, אנחנו באים ואומרים – אפשר גם ליטול סנקציות אזרחיות כגון: הטלת קנס אזרחי על עובד שנטש מעל לגובה יכולת הקיזוז של הודעה מוקדמת שהוא לא נתן למטופל, והדבר לא בעצם יפגע בכבוד האדם, או ייתן איזושהי סנקציה חריגה של גירוש או שלילת ההיתר.

מוקד טלפוני שזה משהו שאנחנו דיברו, וגם עלה בדוח הוועדה שדיברנו בדיון הקודם. מוקד טלפוני ייעודי לאותם מטופלים שלא מוצאים בהכרח תמיד את המענה אצל לשכות, או אצל חברות הסיעוד שמעסיקים במקביל. לא מוצאים את המענה ברשות האוכלוסין וההגירה. אין להם יכולת דיגיטלית להגיש תלונות באופן מקוון כמו שנותנת הפלטפורמה כיום, וכן לנושא הנטישות שהמוקד יפעל באופן מצומצם 24/7, על מנת לתת את המענה.

אני מודה לך. דווקא, פה, במקום הזה של המוקד הטלפוני אני מאוד אשמח להפנות את השאלה שלי. משרד הרווחה – יש לכם את 118 שאני אוהבת להתקשר אליו כאשר משעמם לי בחיים? זה התחביב שלי. מה התחביב שלך אבתיסאם? – להתקשר לכל מיני מוקדים שהם משרדי הממשלה...

אז ספרי לי עליו, האם הוא כתובת? אני מבינה שיש פלטפורמה, יש פטליטיס, יש מיקרופונים, יש טלפונים.

מוקד 118 קיים, עובד, ועובד 24/7, ויכול להוות פלטפורמה לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. בנוסף, המשרד הולך, והיה לנו דיון פה, שוחחנו על זה בהפסקה פה בין שני הדיונים. הולכת לקום עוד איזשהו אגף במשרד שאמור לתת מענה לפניות של אזרחים, ואני הולכת להמליץ למשרד בעצם לחשוב על איך להקים איזושהי פלטפורמה שתיתן מענה איך להקים איזושהי פלטפורמה שתיתן מענה לנושאים שעלו.

אבל יש לכם פלטפורמה, אנחנו מדברות על אנשים שיתנו את המענה, יענו לטלפון.

יש מי שעונה לטלפון.

אז למה אנשים מבקשים את זה בעצם?

אני לא יודעת. מנסים להתקשר ל-118 ולהיעזר. ויכול להיות מהצד השני, שאולי במוקד 118, לא מיומנים לתת את כל המענה ולהתעסק - - -

יכול להיות, או שהם פשוט לא מיומנים וצריך להכשיר אנשים.

יכול להיות. אני אומרת שצריך להכשיר את האנשים כי יש פה באמת גם עניין של יחסי עובד מעביד וכל מיני דברים. אני רושמת את כל הדברים שעלו פה כדי להציף אותם בתוך המשרד, כדי לראות איך אנחנו יכולים לפתח מענים יותר מדויקים.

חני, את בעצם אומרת שנשקלת אצלכם במשרד הרווחה כן שתהיה פלטפורמה, הכשרה, בעצם של צוות שיכול לתת מענה לאותה קבוצה שהיא מעסיקה, ויש לה את העובד הזר בבית שיוכלו לתת מענה על הסוגיות האלה של העסקה המיוחדת הזאת, גם לצד עניינים של – אני בדיכאון ואני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי. או שאני שמח היום מאוד ובא לי לצאת לשמש, למשל. מהמם. סוף סוף הספינה עגנה במשרד הרווחה, והמוקד הזה יש לו היתכנות. טוב לדעת, אז אני יכולה להיות איתכם בקשר, כי אני מחפשת כתובת הרבה זמן. תודה רבה.

אני מהמשרד לשוויון חברתי. אני ממש שמחה על הדברים שעולים פה, אני אומר שאצלנו במשרד פועלים שני מוקדים שבעל כורחנו הפכנו להיות צוות שמטפל בנושא הזה.

אתם רציתם, מה זה בעל כורחכם?

ברגע שנהיינו כאלה, אנחנו רוצים באמת גם לסייע כמה שאפשר בתחום. גם המוקד לזכויות ניצולי שואה, וגם המוקד כוכבית 8840 לאזרחים ותיקים מקבלים מאות פניות בנושא מדי חודש. בתקופת הקורונה היו בממוצע 1,500 פניות בנושא סיעוד שבערך מחציתם יהיה בתחום של עובדים זרים. לצערנו, אין לנו את הסמכות הממשלתית לפעול בכיוון, אז באמת, בשיתופי פעולה מול רשות האוכלוסין, מול הקו החם של המוקד של המוסד לביטוח לאומי, וגם באופן עצמאי בפנייה ישירה ללשכות פרטיות.

מה זאת אומרת אין לכם סמכות?

המשרד לשוויון חברתי הוא לא הגורם שמפעיל מתווך, נותן אישור והיתרים לעובדים זרים. אנחנו פועלים למיצוי זכויות ולסיוע לאזרחים ותיקים וניצולי שואה. לכן, אנחנו פועלים באמצעות שיתופי פעולה הטובים שיש בין המוקד שלנו, למשל המוקד של המוסד לביטוח לאומי, יש לנו קו חם, ואנחנו מעבירים שיחות פרטניות נושאים של רשות האוכלוסין. באופן דומה, אנחנו מנסים מנגנון של שיתוף פעולה רציף לא רק בתחום הזה של עובדים זרים, ופשוט, המוקדנית שלנו, נותני השרות נאלצים לפנות באופן ישיר. שואלים את האזרח הוותיק מי הלשכה שמטפלת בך, מי חברת הסיעוד שנותנת שירות, ממש פונים ורודפים עד שהם מקבלים מענה ומבקשים לסייע ולהביא גם עובד מחליף.

תצייני שאתם במקום השלישי בטיב השרות, בשרות המדינה.

באמת, הפתעת אותי, לא ידעתי, אבל אני שמחה לשמוע. אני ארצה לדעת מי מקום ראשון ושני כדי לעקוף אותם בשנה הבאה. אני כן אומר, שמבחינתנו יש מענים. שוק העבודה הוא שוק דינמי, מתחלף. אנחנו רואים את זה בכל הענפים ולא רק בענף הזה. הפיטורין הגדולים בעקבות הקורונה שרואים תחלופה מאוד גדולה בשוק העבודה, ואני בטוחה שזה משפיע גם על הענף הזה ומייצר, ולעומת מישהו שעובד היום מהיי-טק, מחברה אחת לאחרת, פה יש תלות של אדם סיעודי שצריך את העובד הזר, והנטישה הזאת היא לא עוד תחלופה בשוק העבודה.

אבל שני דברים שיכולים לתת פה מענה, וזה גם עלה בדיון הקודם מתוך המלצות הדוח של הצוות הבין-משרדי. באמת, שתי המלצות שהופיעו בדוח, ולדעתי יישומן יתרמו מאוד ויסייעו לאותם סיעודיים ובני משפחה שחשים נטישה מעובדים זרים. 1. לייצר מדרג שמגדיר מה הקושי של הסיעודי, ובהתאם לזה מקבל עובד זר לטפל דווקא בחולים הקשים יותר. אם הם סיעודיים – אז עלה סופניים, עלה אונקולוגים, עלה מעל גיל 90 שמדובר באנשים לקראת סוף חייהם, ואז יש פחות מוטיבציה של עובדים זרים לעבוד אצלם. אבל אם הם מחויבים לעבוד עבור מדרג מסוים של רמת קושי או חולי, או מצב סיעודי, אז יש פה יכולת באמת לתת להם העדפה בבחירה של העובד הזר.

הסעיף השני, היכולת בהמשך לייצר איזשהו תאגיד שיעסיק ישירות, כמו חברת כוח אדם, עובדים זרים שפנויים להשמה מידית. גם אם נטש עובד, יש חלופה, יש פתרון שיכול להגיע מחר בבוקר.

כן. המאגר הזה מעניין של עובדים זרים שישבו - מה יעשו כל היום? איך תנהלי אותם בזמן ההמתנה?

אני חושבת שהשוק היום הוא כזה שהצורך עולה – מה שנקרא - הביקוש עולה על ההיצע. ועל כן הסבירות שיישב עובד זר ללא עבודה מאוד קטן.

נקש, מה אתה אומר על הרעיון הגאוני הזה? אני לא מזלזלת בו. הוא חשוב, הוא עולה המון.

יש פה איזו סתירה בין הדברים. אם אומרים מצד אחד, צריך שיהיה פה מאגר של עובדים. מצד שני, יש ביקוש כזה גדול שמהר ייקחו אותם, אז לא יהיה מאגר. זה לא משהו שלא חשבנו עליו. גם אצלנו, וענבל, העלתה את זה, זה היה לה גם מסגרת הצוות, והנושא של תאגידים. חשבנו אולי על הרעיון הזה של איזשהו גוף, תאגיד, שתהיה לו אפשרות לתת מענה מידי, מחליפי – יש לנו כל מיני רעיונות, זה כדיין לא התפתח לכדי משהו שהוא יישומי, אבל זה מה שאנחנו חושבים עליו. אגיד את המורכבות של זה, כי בסופו של דבר, עובד זר שממתין במאגר הזה, צריך לדאוג לו למגורים, צריך לדאוג לשכר, יש פה מורכבות מאוד גדולה, אנחנו צריכים לקחת הכול בחשבון, ולראות אם אפשר לייצר פה איזה פתרון. לא פוסלים על הסף שום דבר.

יש מקבילה לדבר הזה, אולי שהוא נמצא דווקא במקומות שאני יכולה לחשוב עליהם ככה בשלוף, כל מה שקשור בחינוך, וכל מה שקשור ברפואה. בעצם, בחינוך, סייעות בגני ילדים מחליפה מידית. סייעת מחליפה. מורה מחליפה. יש את כל הדבר הזה. שווה אולי לבחון. הרי ילדים בגני ילדים, לא ישאירו אותם לבד עם הגננת או הגננת המשנית.

הבעיה בנטישות שאנחנו דג מאוד קטן והם מרגישים כרישים. אני רוצה משפט. לנו אין כוח להילחם בעובד. אם אני הולכת למקום עבודה, ואני נכנסת לעבוד, ואני חותמת על הסכם עבודה מול המעסיק שאני צריכה לתת התראה של חודש מראש לצורך העניין אם אני רוצה לקום וללכת, ואני יודעת שאני צפויה לקנסות של א', ב', ג' במידה ולא, ואני אלך ואתבע בבית משפט אם אני אעשה את זה ואני אפסיד, כי זה החוק מחייב. רוב האנשים הפשוטים, הקטנים כמונו, אני לא יודעת אם מישהו מהאנשים פה שעונה לנו, נאלץ חלילה אי פעם להעסיק עובד זר, לעשות מדרג, או לעשות איזושהי בקשה, זה סליחה, שטויות, כי עובד שרוצה עכשיו לעבוד ולחדש את הוויזה, יבוא ויגיד – כן, כן, לכל עבודה, ואחר-כך יעזוב. אנחנו לא יכולים לנהל מולם את המאבק הזה. תנו לנו לשלם את הקצבה של ביטוח לאומי, או מה שאנחנו צריכים לשלם לאותם תאגידים, חברות, יוציאו להם תלושים, יעשו איתם את החוזה, ויילכו איתם לבתי-משפט שהם עוזבים.

תודה, עדי.

בבקשה, יריב. תתייחס לכל העניינים של הלשכות הפרטיות.

אני יושב-ראש עמותת "אחי עוז", זו עמותה שמאגדת את הלשכות הפרטיות. מדברים פה מכל כיוון, ושוכחים מי באמת נמצא בחזית. כאדם שעושה את העבודה הזו ב-22 השנים האחרונות, וגם מייצג המון מעסיקים, וגם לשכות, ומסייע בכל מה שאפשר, ולא בהכרח רק דרך החור של הגרוש. אני יכול להגיד, אנחנו עושים רוב הלשכות, אני לא יכול לדבר בשם כל הלשכות עבודת קודש. אני קם כל בוקר, אני אומר לכם, שאני פוסט טראומטי מהתחום הזה. מעבר להיותי עד לפני שמונה חודשים מטופל באבא, שסבל מדמנציה, זכרונו לברכה. עם אח סיעודי, צעיר, זאת אומרת, מכיר מעבר לפן המקצועי, גם בחיי האישיים מסביב לשולחן השבת, יש עובדים שהם מטפלים, או חלקם לפחות קיבלו בבני משפחה, ועדיין מטפלים בבני משפחה. עכשיו נוספה לנו מטפלת גם לחמותי שתחיה ותאריך ימים.

כל המצוקות שאתם מעלים פה, תנסו לחשוב, הכול מרוכז ומזוקק ללשכה הפרטית. השיחות שלי מבוקר עד ערב, זה עם אנשים שנפל עליהם באבחת חרב, סדין אדום, דגל שחור. אני מתעסק עם אנשים שאתמול בלילה הלכו לישון בריאים, וקמו בבוקר משותקים. חולים אונקולוגים, פצועי שייטת, פצועי צה"ל, נכי צה"ל. מהמגזר הערבי, מהמגזר הדרוזי, מכל מגזר שאתם יכולים לחשוב, שם אנחנו נוגעים. אנחנו הכתובת הראשונית לכל בעיה. יש לי גם ילדים עם צרכים מיוחדים שאני מטפל בהם. אני יכול להגיד, לא בכל מקרה אפשר לטפל בבית עם עובד זר. עם כל הכבוד, גם כאשר אבא שלי לא היה ישן בלילות, אז חבר'ה, אני הייתי בא אחר העבודה, ויושב איתו בלילות, ונותן לעובד הזר לישון את הלילה.

כמה אתה מתאמץ עבור הלקוח?

כמה שצריך. כל עוד הלקוח מקשיב לרעיונות ולעצות שהתאגיד נותן לו, כי אם האבא או האמא לא ישנים בלילה, גב' קולמן, והמשפחה מסרבת לתת להם אמצעים, או לתמוך בעובדת שתטפל, או שלא תצטרך לטפל בהורה בלילה, כי יש לה את משך היום לטובת העניין - - -

זו חארטה, האישה ישנה בלילה...

זה לא ויכוח כרגע, גב' קולמן, ביני ובינך. תני לי בבקשה לסיים את דבריי. תודה רבה.

אתה מעוות את הדברים, את המציאות. המציאות היא לא כזאת.

איתן, אני נמצא בחזית הזו 22 שנים.

אתה לא נמצא בבתים 24 שעות, אתה מעוות את המציאות.

בבקשה, לא להפריע.

לגבי חולים סופניים. יש לי גם סניף בפתח תקווה, אני עובד המון מול בית החולים בילינסון בכל מה שקשור לחולים אונקולוגיים. אני יכול להגיד לכם, אצלי בלשכה הפרטית, הנושא של חולים אונקולוגים זה ראשון במעלה. זו נישה שלצערי אין בה פרנסה, אבל יש בה המון שליחות. משום שתוחלת החיים אצל המטופלים האלה היא תוחלת חיים קצרה, אבל אני שמתי לי למטרה, אני, וכל הצוות, קודם כל לסייע לאנשים האלה. הייתה יש קודם בת של חולה אונקולוגי שנפטר לצערנו, יש פה פתרונות. רשות ההגירה, אני יכול להגיד בראשות ענבל ממש, נקש, ואפילו שריי ויאיר וכל הצוות, עושים איתנו המון פעמים קבוצות חשיבה, לא מספיק לטעמי. אבל עדיין בקבוצות חשיבה, ובדיונים, בסיעור מוחות שאנחנו נמצאים, מצליחים בדרך כלל למצוא את הפתרונות. סתם כדוגמה, דיברו קודם על חולים סופניים שתוחלת החיים שלהם הם 60 יום, אז אפשר לקחת את האוכלוסייה של ה-8-13, שאמורה לשמש רק את הנכים הצעירים בעלי שירותים מיוחדים של 188, ולתת להם את האופציה – בואו תעבדו בינתיים עד שנמצא, ועד שימצאו, שזו תהיה הנישה של טיפול בחולים סופניים. אני יכול להגיד לכם, שאני הופך להיות כומר, או לא משנה מה, כדי לשכנע עובד זר לקחת משהו שאנחנו יודעים מראש שתוחלת החיים – אף עובד זר לא רוצה לקחת משהו שתוחלת החיים שלו הוא חודש או חודשיים.

זאת אומרת, יש פה מטופל, אבל אתה חוסך ממנו את זמן מוות של המטופל, את הסוף של העבודה שלו...

התפקיד שלנו זה קודם כל להנעים לאנשים את החיים שלהם בכל נקודת זמן. אנחנו משתדלים לעשות את זה. אני תמיד אומר למעסיקים – מגן עדן לא בורחים. זאת אומרת, אם העובד יהיה לו טוב, ולא משנה כמה זמן הוא יעבוד אצלך, הוא ישרוד. אני יכול לספר לכם על עשרות אם לא מאות מקרים של עובדים שהרימו את הכפפה, גם בידיעה שהמעסיק לא ישרוד יותר מחודש או חודשיים. צריך לחשוב על הנפש של העובד.

העובד של אבא שלי, כאשר אבא שלי נפטר, חודש ימים אחרי נכנס לדיכאון. ניסיתי להעביר אותו לאחי, כי גם אחי היה צריך מטפל, ולא הצלחתי, וזאת משום שהבחור נפשית היה זקוק לעזרה וטיפול. לקחנו, טיפלנו, תודה לאל, היום הוא מטפל בילד עם צרכים מיוחדים, ואנחנו כרגע בשלב של וועדה. זאת אומרת, התאגיד או הלשכה הפרטית, באמת, אני שומע הרבה דברים. דיברה פה גב' בניטה, שאנחנו מכירים המון שנים, על זה שהתאגיד לוקח את ה-300 שקלים. זה לא 300 שקלים שהתאגיד לוקח, זו אגרה שמשרד הפנים מחייב אותנו לסייע לכם לשלם עבור חידוש ההיתר, או 180 עבור חידוש אשרת העבודה.

יש שני דברים עיקריים שבהם אפשר יהיה לפתור המון מהמצוקות שעלו פה על השולחן, ואני מכיר את כולם, ומזדהה עם כולם. הדבר הראשון, חייבים ליצור זיקה בין הלשכה הפרטית למטפלים הסיעודיים. ואני יכול להגיד לכם ממרום שנותיי בתחום, ברגע שעובד מרגיש שהלשכה היא הכותבת שלו, היא האבא והאימא שלו לכל דבר, גם בדברים הכי פשוטים, או הכי לא קשורים. לדוגמה, אתמול הייתה לי עובדת שיש לה בעיה בשחלות והיא מדממת, הפכנו עולמות וסייענו לה. היא נוסעת עכשיו לטפל בהודו. דיברנו, ובקיצור, הלשכה ברגע שהיא נותנת שרות לעובד, והיא גורמת לו להרגיש שזה האבא והאימא, העובד גם במקרים לא פשוטים מקשיב ללשכה ונשאר. היה לנו מקרה לא מזמן עם גב' שירי לב רן, ונעה נאמן, על עובדת שהחליטה – עובדת מהבילטרלי שהחליטה מרגע לרגע שהיא עוזבת. אמנם נתנה מכתב, אז בסדר, זו לא נטישה, ואני מאוד כעסתי כי לא היה לה שום סיבה לעזוב, למעט שדרוג השכר כמובן. בשיחה או כניסה של עובד סוציאלי בכיר שלי לבית המטופל, הצלחנו לפחות בשלב זה להרוויח עוד חודש או חודשיים של הישרדות של העובדת בבית המעסיק.

הדבר הנוסף – רוויה כמותית של עובדים זרים. ברגע שיש מחסור, ודיבר על זה איתן בנימין, על המחסור בעובדים זרים. ברגע שהשוק הזה יגיע לרוויה, כרגע, השוק עובד באבטלה של אחוז וחצי. זאת אומרת, אצלי בלשכה בכל רגע נתון, יש אחוז וחצי מובטלים שזה כלום. עם אחוז וחצי מובטלים, אי-אפשר לנהל משברים. אי-אפשר לנהל את המקרים הקיצוניים. אי-אפשר לתת מענה לחולים אונקולוגים.

כמה אתה צריך שיהיה לך בלשכה בעצם בשביל שתוכל להתנהל, כשאתה מדבר על רוויה?

כמה צריך? בואי נגיד שאם הייתי לפחות מכפיל את זה, זאת אומרת, צריך לקחת בחשבון שאנחנו חייבים לעמוד על 97%, כי אם לא, אז יש עלינו סנקציה. זאת אומרת, אני לאורך שנים, עומד על 1.5% מובטלים, ויש תקופות גם של 1%. צריך לקחת בחשבון ברגע שיש מספיק עובדים והעובד יודע שברגע שהוא יוצא לשוק העבודה הוא לא יכול לעשות שופינג, אלא לקחת את העבודה שלעניות דעתה של הלשכה תתאים, עובדים יעבדו. לעובדים היום יש 90 יום בין עבודות, הם עושים שופינג, והם מחפשים לעצמם את העבודות.

אין להם הגבלה היום.

למה? יש להם הגבלה.

אין הגבלה של 90 יום כבר. מאז שהקורונה התחילה, הורידו את ההגבלה הזאת.

לא. רענן, אתה טועה, ואפילו מטעה. יש 90 - - -

יש הגבלה שמצויה היום בחוק הכניסה, שקובעת 90 ימים, אחרת יש סנקציות. אם הוא לא משתבץ - - -

היא ירדה בעת תחילת הקורונה.

מה שהרשות עשתה, זה פרסמה אכן ב-16 למרץ בראשיתה של הקורונה, הקלות לגבי עובדים שבין 51 ל-63 חודשים שהיו אמורים להשתבץ במהירות כעובדים מחליפים. עדיין ניתנו להם 90 ימים למציאת מעסיק. אמרנו שבמקרים האלה אנחנו לא נעמוד בדווקנות על סד הזמנים בשביל להגביל את ההיצע של העובדים.

הסיפור הזה שעושים שופינג שלושה חודשים – מה זה?

אני אסביר. ברגע שעובד סיים עבודה, גם אם נפטר המעסיק או עבר לבית אבות, פוטר או התפטר, לא משנה כרגע מה סיבת העזיבה, יש לו 90 יום עד קבלת הסטטוס.

אבל קראת לזה שופינג, למה אתה מתכוון? עובדי ניקיון, או גם וגם.

כן, גם זה, למה לא?

יש מאכערים שמבטיחים לעובדים ויזה בבתי אבות, כי עכשיו נכנס הנושא של בתי אבות, אומרים להם – אל תדאגו, יהיה לכם ויזה. העובד הזר משלם כל חודש על הוויזה הזאת, מדפיסים לו במדפסת ברזולוציות גבוהות, והם בהרגשה שהם יכולים לעבוד בבית אבות ומקפים 7,000 או 8,000 שקלים עבור שמונה שעות ביום. ובינתיים, הם צפים על הלשכה שלי, לי, לפחות בלשכה יש שניים כאלה. זה דבר אחד. כשאני דיברתי על השופינג – אני יכול לשלוח אותו עכשיו למקרה אחד, שני מקרים ביום. הוא יילך ויבחר לעצמו את העבודה המתגמלת יותר והקלה יותר. לצערי, משום שיש מחסור היום, ויש היצף במקרים, העובדים יודעים לבחור לעצמם את העבודה. אתן לך דוגמה אחת, עובדת שלי שהגיעה מהבילטרלי חודשיים עבדה, נפטרה המעסיקה, גב' תובל, והתקשרנו אליה – בואי אלינו ללשכה ונחפש לך עבודה אחרת. אמרה חבר'ה, אל תפריעו לי, אני כרגע עושה שופינג, או מחפשת לעצמי עבודה מתגמלת בירושלים. חודשיים בארץ, גברתי, היא מצאה עבודה ב-8,000 שקלים – כנראה שאנשים שיש להם את האמצעים.

זה מה שאנחנו משלמים – 8,000 שקלים.

כן. אבל היא מתחילה מ-8,000 נטו.

האם דיווחת על זה לרשות האוכלוסין?

לא, מה יש לדווח? היא לא פעלה באופן לא חוקי. היא הלכה ומצאה לעצמה עבודה.

הן עושות את זה גם לפני שהן באות לארץ. לי היא עשתה את זה כשהיא הייתה בחו"ל, הגיעה לארץ, לקחה רק את המקפצה של היתר העסקה של אמא שלי לעבודה אצל הגברת.

יש מקרים, חשוב מאוד להבין, שיש לגיטימציה. מה שאני מציע, זה קודם כל אכיפה. לתת קצת יותר זיקה ללשכות מול העובדים הזרים. אתן דוגמה. כשאני מביא עובד זר, בואו נגיד במעסיק הראשון הוא החליט שלא מסתדר לו ויש גם מקרים כאלה. הרי לא תמיד אנחנו יכולים לחזות איך תיווצר הכימיה בין המעסיק לבין העובד, זה הדבר היחיד שהוא בגדר נעלם. עדיין העובד יכול ללכת לכל לשכה אחרת. במידה או בהנחה והעובד יודע שהוא כבול, אני אקרא לזה בכוונה כבול ללשכה, אבל הוא יודע שהוא יכול למצוא עבודה, במלים עדינות יותר, הוא יכול למצוא עבודה רק דרך הלשכה שהביאה אותו לארץ, בוא נגיד, 40% מהמקרים של עזיבת מעסיקים לא היו קורים, כי למה? כי אצלי, לדוגמה, אם עובדת הייתה עוזבת בגלל ענייני או פערי שכר שהיא החליטה עכשיו שמגיע לה יותר, ולדוגמה, לא יכולתי לסרב לעזיבה שלה את המעסיק, כל מעסיק אחר שהייתי מוצא לה, הייתי מוצא לה בדיוק באותה רמת שכר. זאת אומרת, אם היא הייתה יודעת את זה מלכתחילה, היא לא הייתה עוזבת מעסיק.

היא הייתה הולכת לתאגיד אחר.

זה שאמרתי, איתן. אם העובדת תהיה מחויבת ללשכה לפחות לשנה הראשונה, 80% מהנטישות או מהעזיבות או מההתפטרויות לא היו קורות.

הבטיחו שהבילטראלי לא יאפשר להם, ככה הבטיחו. שהעובדים הבילטרליים יהיו 24 חודש אצל המטופל והם לא יוכלו ללכת ולחפש עבודה אחרת. אז אני כבר לא יודעת מה הבטיחו.

אני לא יודע.

צריך לקרוא את ההסכם הבילטרלי הסכם היישום שהוא חסוי, אני לא יודע למה.

אני רוצה לעשות סדר, כי אני רוצה לסיים.

דבר אחד אני חייב להציף. כל הנושא של מחליפים. בשל המחסור, יש היום עובדים שמחליפים לאלה שיוצאים לחופשת מולדת, אני חייב להציף את זה, כי זה משהו שהוא חורה לי. השכר שעובד, אם פעם עובדים היו נכנסים כמחליפים והיו מרוויחים סדר גודל כמו של העובד שהיה לפניהם שיצא לחופשת מולדת, למשל 5,000 היום נהיה דבר חדש – הם קבעו תעריף יומי. התעריף נע בין 350 ל-450 ליום. כאשר תוחלת החופש של העובדים בממוצע זה סדר גודל של חודש וחצי. תנסו לחשוב חודש וחצי לפי 350 שקלים, זה סדר גודל של 15,000 שקל למטופל סיעודי, שבדרך כלל המחליפים האלה, אני אומר את זה פה, מודה ומתוודה מול רשות ההגירה, בדרך כלל הם לא חוקיים כי אין ברירה, זה מה יש, ואם זה כאלה של 450 שקלים, זה מגיע ל-20,000 אלף שקל על חודש וחצי שעובד המקורי שלהם יצא לחופשת מולדת. זה משהו שאני אומר את האמת פשוט מתפלץ, לא יכול להיות שהמטופלים הופכים להיות מסחטה בשל המחסור.

היינו שמחים כתאגידים שהרשות תפרסם באתר שמאפשר לקבל פרטי מידע על עובד זר את ההיסטוריה התעסוקתית שלו, כמה נטישות היו לו, זה לא קיים. סך הכול מעסיק שפונה בפייסבוק - - -

עובד שנטש לא ממשיך לעבוד. תגיד לי, כשאתה מגיש בקשה, אז מקבל אישור או לא אישור?

אבל זה לא אומר - - -

יש לזה תשובה חוקית, כי גם שאל על זה איתן. איתן פונה אלינו לא מעט, אם אני לא טועה בעניין הזה של לדווח על איזשהו הליך נגד עובדת זרה בעקבות תלונה שהוא הגיש, ויש לנו לא מעט פניות. אז אני אומר, משום שאנחנו נוקטים בהליך מינהלי ולא פלילי, זאת אומרת, חוק העונשין לא חל בתלונות שאנחנו מטפלים בהם, אנחנו לא יכולים לחשוף מידע, זה הליך של צד ג' נגד עובד/עובדת זרה. לא יכולים לחשוף שום מידע שנוגע לצד ג' מבחינת החוק.

איך זה קשור לחוק הגנת הפרטיות אני לא הבנתי.

מה שקורה זה שאותה עובדת שנטשה מעסיק, ושהלשכה אחרי שבעה ימים רק תדווח על זה, זה מה שהנוהל מאפשר לה. אפילו היא הייתה מדווחת באותו יום.

התפטרה או נטשה?

נגדיר שהיא נטשה.

ולא דיווחה הודעה מוקדמת.

אפילו אם הלשכה דיווחה הודעה מוקדמת. אותה עובדת הולכת - - -

היא שואלת אותך שאלה, ואתה אומר נניח.

לא. עובדת נטשה לנו מעסיק. אנחנו שעתיים אחרי הנטישה דיווחנו לרשות, ואחרי שעה קיבלנו אישור שהעובדת נטשה. העברנו דיווח מסודר מטעם עובד סוציאלי אחראי של הרשות, ונמסר לנו שהעובדת נחסמה. קיבלנו כבר אישור ממנהל אכיפה שהעובדת בבירור ולא ניתן יהיה לשבצה לעבודה. מה קורה עם העובדת הזאת היא יושבת רגל על רגל? היא הלכה ללשכה אחרת, קיבלה עבודה ושובצה לעבודה. עובדת שם כבר חודש, אנחנו יודעים באיזו לשכה, והלשכה אומרת – לא ידענו - - -

אולי תפנה - - -

אף פעם לא שמעתי אותך במשרד, רק בכנסת.

אני לא פתחתי עכשיו לשכה שבה אני בדיוק התדיין על כל דבר ודבר, זה לא עובד, זה לא נכון, לא ככה מנהלים ועדה. עינבל, להבא, אני מבקשת לכל מי שיהיה לו רשות דיבור, ואני חייבת לסיים, אני פה לא דנה במקרים פרטיים. אני לפעמים שומעת ואני רוצה לשמוע. תפנה אלינו, ותגיד – פנינו, עשינו, ואנחנו רוצים את ההתערבות שלך – בשמחה גדולה. אבל לא כך לעשות לי את הדיון הזה. תודה.

אני שמחה שהגעתי לפה. אני לא אבוא לקטר או להאשים. יש לי אמא בת 82 ניצולת שואה, סיעודית במצב קשה, דמנטית בשלב 7, שזה אומר בעיות בליעה והכול. אני לא יאשים את כל המשרדים. מה הפתרונות? מ-2012, אני מטפלת בה. מה לדעתי הפתרונות שיביאו לאנשים במצב של אימא שלי שזה יעזור.

מהניסיון שיש לי מכל מה שעברתי. באוגוסט 21, הגיעה מטפלת מהודו. הגיעה באוגוסט 2021ף אחרי חודש אמר לי אני נוטשת. לא ידעתי מה לעשות, אמרתי בואי נגיש בקשה לבית-המשפט. הגשתי בקשה סעד זמני לביטול ההודעה המוקדמת שהיא נתנה של השבעה ימים. כבוד השופטת אמרה – אני לא מבינה מה את רוצה, זה חג עכשיו, אני נותנת לך עוד שלושה ימים. נתנה לי שלושה ימים, ואז היא קבעה לי דיון. אחרי שלושה ימים הגענו אני, התאגיד הגיע לדיון, ואז אמרתי לכבוד השופטת, תראי, אני לא באתי פה לבזבז לך את הזמן כדי שתגידי לי שיש חוק העיסוק ושהיא חייבת ללכת. מה שמצאתי ברשות האוכלוסין, נוהל שיצא ב-3 לפברואר 2020, יצא חוזה על ידי הגב' שירלי ששון, מנהלת אגף להסכמים בילטרליים, והוא רלבנטי לכלל העובדים. מה זאת אומרת? למדינת ישראל יש הסכמים בילטרליים עם הפיליפינים ועם סרי לנקה שמחייב כל עובד זר שמגיע, הוא מחויב להישאר שלושה חודשים אצל המטופל. מי שלא מגיע משם אז לא. באה הגב' ששון הוציא את הנוהל ואמרה – במקרים חריגים של אנשים עם דמנציה, וסיעודיים במצב קשה – החוק הזה חל גם עליהם. אבל מה צריך לעשות התאגיד? להגיש בקשה לרשות האוכלוסין לפני שהיא מגיעה לאשר.

סליחה, אני חייבת לסיים את הסיפור הזה. האם פנית לרשות?

התשובה כן. השופטת הוציאה צו לרשות האוכלוסין שחייבה אותה להסביר את הנוהל הזה.

יש לי את הוראת נוהל שהיא מתייחסת אליה, דקה אחת, ונעשה סדר פה לכולם.

בבקשה, אני רוצה לסיים.

בסיכום, לחייב את התאגידים לקבל את החוזים שרשות האוכלוסין הוציאה, כי התאגידים מה הם עושים? הם משנים את החוזים. את החוזה שבין המעסיק לעובד זר, הם משנים שם, משמיטים, כל דבר שזה לטובתם ולא לטובת המטופל. אז לחייב אותם לקבל את החוזים האלה, כי אם הם היו מקבלים את החוזים האלה, הייתי יכולה להוציא את הנוהל הזה של ששון שיחייב את הבחורה להישאר חודש. בקשה אחרונה, אני מציעה שמי שישלם את המשכורות האלה לכל העובדים הזרים – רק לשלם להם, שיהיה ביטוח לאומי, ואז תהיה משכורת אחידה לכולם.

בבקשה, סיגלית, יש לך משהו להוסיף שלא נאמר כאן?

נאמר, אבל אני רוצה גם לספר את הסיפור שלי. יריב סיפר את הסיפור של הלשכות. בעלי לפני שנתיים חלה במחלה מאוד קשה ונהפך להיות סיעודי. הגעתי לתאגיד, ורציתי מטפל עבורו, רציתי לדעת את המחיר, ואז הוא אמר לי – לא, במחיר הזה את לא תמצאי, כי אז זו הייתה תקופה מאוד קשה, הייתה תקופת קורונה, ואז אמרו לי לא – במחיר של 5,000 שקלים, רק במחיר של 7,000, 8,000 מחירים אסטרונומיים. אז אמרתי אני אחפש בעצמי. מצאתי בעצמי דרך חברים, כי אני גם בעצמי עם כיסא גלגלים. אני 100% והוא 188%. מצאתי דרך חברים. נסעתי לירושלים, הגשתי ועדה הומניטרית, והוא טיפל בו בבית לוינשטיין, ואני הייתי בבית. הוא היה שמונה שעות איתו, לא משנה, לא אפרט הכול. ואז כשחזר בעלי הביתה, הוא היה עצבני, לא התאים לו כל הנושא הזה, כי הבן-אדם גם נשוי וגם עם ילד. בקיצור, לא התאים לו, הוא לקח את עצמו והלך.

הגשתי הודעה לרשות האוכלוסין שהבן-אדם עזב. לא קיבלתי כלום.

חזרת ללשכה הפרטית ואמרת להם שאת צריכה עזרה?

אחרי ארבעה חודשים, פתאום אני מקבלת ויזה הומניטרית. איפה הקשר? מה קורה פה?

אולי קרה משהו? מה את רוצה שאני אעשה במקרה הספציפי שלך עכשיו?

אני רוצה שתבינו שאנחנו מתמודדים עם אנשים שהם משחקים. כרגע אני מחפשת, כי אני עדיין מתמודדת עם בעל חולה, סיעודי, ולא מטופל.

תודה רבה.

בבקשה, יושב-ראש הסתדרות הגימלאים שמוליק מזרחי. הוא פשוט היה בדיון הקודם, ולא נתתי לו זכות דיבור, ואני מתנצלת. אתה איתנו? היי, מה נשמע?

שלום, תודה רבה, חברתי יושבת-ראש הוועדה, שאת מעלה את הנושאים הדחופים והמורכבים האלה. שמענו את הבעייתיות שמשפחות נמצאות עם מטפלים, וכל אחד יש לו גם את הסיפור האישי. גם לי יש את הסיפור האישי שעם אימא שהיא מטופלת, וכן הלאה, כל אחד מכיר גם את העניין מהניסיון האישי שלו. אבל כאן אנחנו צריכים להבין שפה צריך לשמור על המטופלים, והמטופלים הם אלה שזקוקים מאוד לעזרה הזו ולפעמים להוציא גם כסף כדי שיטפלו בהם. אבל יש התניות של מטפלים שהם לא רוצים לעבוד באזור מסוים בארץ, לא מוכנים לטפל בחולים כאלה, ופה רשות האוכלוסין צריכה באמת להקפיד על העניין הזה. ומי שלא מסוגל, ומי שלא רוצה – צריך לחזור לארצו. הוא הגיע לכאן כדי לטפל באנשים הסיעודיים, אנשים שזקוקים לעזרה. ומי שלא מסוגל, צריך להחזיר אותו לארצו. אנחנו מודעים למורכבות הזו. אנחנו יודעים שזה לא רק הבעיה של המטפל, אלא גם המטופל שלעתים אין כימיה ביניהם, וגם הוא לא רוצה את המטפל הזה. ולכן, צריך בהחלט למצוא פתרונות. המשרדים האלה הם אלה שצריכים לתת מענה אמיתי וטוב למשפחות. אבל שורש הבעיה לדעתי, זה המחסור בכוח אדם. עצם העובדה שהיום חסר כוח אדם, זה כמובן מגדיל את הדרישות הלא מוצדקות של המטפלים בדרישות כאלה ודרישות אחרות. ברגע שיהיו יותר מטפלים ומטפלות שיגיעו לארץ, הבעיות האלה אנחנו נראה אותן כבעיות זניחות, ולא בעיות כפי שאנחנו ראינו אותן היום בגלל המצוקה הגדולה מאוד בכוח אדם. אני מודה לך.

תודה רבה.

אני חוויתי נטישה והודעתי ללשכה. התלוננתי במשטרה, ושום דבר לא קרה. העובד קיבל ויזה חריגה אצל נכה אחר, וככה התלונה שלי הלכה פאדי, ושום דבר לא קורה. זו דוגמה שמתרחש יום יום במקרה שלנו. אני כאדם מונשם שסובל וקשה לי, ואני מתמודד עם עצמי, לא פשוט לי. אבל אני באתי לכאן כדי לתת הסבר, כי כולם מרעיפים פה, ומצער אותי לשמוע את כל הנציגים של הממשלה, ושל משרדי הפנים שאומרים - כן, אנחנו עושים, ואנחנו עושים. אני מקרה של מצב נטישה של אדם מונשם ואתם יכולים לראות אותי, ושום דבר לא קורה. יש לי שני עובדים זרים. הבחור היה הודי. הוא בא אליי שתוי, גמור. הוא ניצל את העובדה שהעובד הראשון יצא לחופשת מולדת, ופשוט הייתי בולע את הרוק שלי בשביל לא לריב איתו, בשביל לא להגיע למצבים מסויימים מסוכנים, בכל זאת, אני תלוי במכונת הנשמה. עזבי אותי כמטופל. היו מקרים שהוא משך לי את צינור ההנשמה ככה סתם. במקרה האחרון שאני מתייחס אליו, שהוא נטש אותי, והתחננתי, לא יודע באיזה דרכים לא דרכים ניסיתי לתקשר להשיג עובד, רק לתקופה עד שיחזור העובד השני. אם זו שמחה, שתהיה לנו בריאה, באמת, אני מודה לה, כמה שניסתה ועזרה לי בסוף. אבל לעצם העניין, אתם לא מבינים. הנציגים של משרד התמ"ת הם לא מבינים את השטח. הם מנצלים אותנו.

אדוני, זה בדיוק הרגע להגיד. אתה יכול להעביר ביקורת, אתה יכול להגיד מה שאתה חושב, אבל יש גבול אחד. יש פה משרדי ממשלה שיושבים מהשעה עשר וחצי, מאוד קשובים, מנסים לתת תשובות לכל כך הרבה דברים. לוקחים אחריות, אני פה לא נציגה שלהם, להיפך, אבל אני מנסה להגיד. אתה לא יכול להגיד שהם מנצלים.

הוא מדבר על העובדים הזרים שהם מנצלים אותו, לא חס וחלילה המשרדים.

וגם לא עובדים זרים, לא להכליל את העובדים הזרים, כי לא יכול להיות - - -

אבל הוא מדבר על מה שהוא נפגש.

את לא עורכת דין שלו, לא להכליל.

לא. אבל היא הייתה איתי. עכשיו, למה אני אומר את זה. המשרדים הם מנותקים מאיתנו, לצערנו הרב. כי בשורה התחתונה ידיהם של העובדים הזרים הם בעליונה. אנחנו, אולי משלמים להם, אבל הם כביכול מכתיבים לנו את מה שקורה בתוך הבית.

לא כולם.

את יכולה לכבד אותי.

אני מכבדת, אתה לא פעם ראשונה אצלי בוועדה.

אבל כל אחד מדבר מהמקום שהוא נפגש איתו.

אני מכירה את הסיפור. זו לא הפעם הראשונה שאני פוגשת את הסיפורים האלה.

לעצם העניין כמו שאני תמיד אומר, שאם יגבילו את הנושא של העובדים הזרים, שאם אני מביא עובד זר מהוויזה שלי, והוא לא מרוצה מהעבודה שלו איתי, הוא רשאי לעזוב את הארץ, ולחזור בחזרה עם ויזה אחרת, זה הכול. ואז הוא יחשוב הרבה פעמים אם להישאר או לא. לגבי הנושא של המאגרים - אין מאגרים מספיקים. אין מספיק עובדים לצערנו הרב, ואנחנו נאלצים להשיג עובדים שלא עובדים לפעמים.

אני מודה לך. בסופו של דבר, אחרי הדיון הזה, חשוב לי להגיד משהו מאוד חשוב. חברות וחברים, רוב האוכלוסייה כאן לא תסתדר בלי עובד זר. אני לא חושבת שצריך לסכם את הדיון הזה בזה שהעובדים הזרים נוטשים, והעובדים הזרים סחטנים, והעובדים הזרים הם כאלה וידם על העליונה. יש עובדות ועובדים זרים מצוינות ומצוינים. אני לא יוצאת מדיון כזה שצריך להגיד אותו באופן גלוי וכנה. הדיון הזה בא לתת פתרונות למקרים שבהם יש נטישה של עובדים זרים. יש מקרים אלה כמו בכל מקום עבודה, ולא קשור לעובדים זרים. אנחנו לא ניתן יד במקום הזה של הוועדה שבו יש מכלילים על כל העובדים הזרים.

תודה רבה לכולם, ולכל מי שהגיע לכאן. הוועדה נתנה את האפשרות לתת למקום הזה את הדיון על מקרים של נטישה ומה עושות ומה עושים במקרים כאלה, ולקדם פתרונות. אני חושבת ששמענו כאן בדיון ואנחנו נמשיך לעקוב.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה ולהגיד – הוועדה מבקשת לקבל מרשות האוכלוסין פילוח נתונים בנוגע לדיווחים שהתקבלו על עזיבת מטופלים ומטופלות ללא התראה מראש. זה משהו לפני שאנחנו מתחילים פה ב"עליהום", בוא נקבל את הנתונים האלה, ואחר-כך אנחנו נבין מה עושים עם ההיקף של התופעה. מה ההיקף שלה, עדיין לא ברור לי כיושבת-ראש הוועדה.

בנוסף, הוועדה קוראת לרשות האוכלוסין לפרסם לציבור נתונים אודות פעילות הלשכות הפרטיות, על מנת שלמטופלים ובני משפחתם יוכלו להחליט על איזו לשכה לתקשר על בסיס מידע מלא ונגיש, מספר עובדים מועסקים, התפטרות, פיטורין, עזיבה ללא התראה מראש. אנחנו נשמח לשקף לנו כוועדה ולציבור, וגם ללשכה עצמה איך היא בעצם מתנהלת.

הוועדה מבקשת לקבל עדכון ממשרד הרווחה אודות הבחינה שתיערך לגבי הקמת פלטפורמה שתיתן מענה למטופלים הסיעודיים – על זה אני ממש אברך.

אני רוצה להגיד לכם תודה רבה. אני מקווה שניפגש בדיון הבא כשיש לנו הפתרונות שיהיו כבר, ואנחנו נוכל בעצם לצמצם את התופעות של נטישה, אלימות, וכל מה שבעצם עלה כאן. תודה רבה. יום יפה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:05.