פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



31
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
17/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 46
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ט"ז באייר התשפ"ב (17 במאי 2022), שעה 11:00

זכויות ילדי אסירים

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר

ינון אזולאי

לירן קליין - כלאי, רת"ח חקיקה, שב"ס, המשרד לביטחון פנים

אביטל וייץ - ר"כ, רת"ח אוכלוסיות מיוחדות, שב"ס, המשרד לביטחון פנים

יעל סיני - יועצת השר לביטחון הפנים, המשרד לביטחון פנים

אביב ישראלי - עו"ד יועמ"ש בט"פ, המשרד לביטחון פנים

ירון אביגד - רע"ן מערכות אג"מ, המשרד לביטחון פנים

דורון תנעמי - מרכז פרויקט נגישות, המשרד לביטחון פנים

עידית זהר - רת"ח פיתוח תוכנית טיפול כוללני, המשרד לביטחון פנים

איילת רצון - מפקחת ארצית נפגעי עבירה קטינים, השירות לילד ונוער, משרד הרווחה

נטלי מופסיק - עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

מיכל גולד - המתאמת הבין משרדי למניעת עבריינות נוער, משרד המשפטים

מיקה ונקרט - ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

דנה רוטשילד - יחידת התיאום למניעת עבריינות נוער, משרד המשפטים

מיכל אברהם - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נינה ירלובה - עוזרת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ענר שופטי - מתמחה, משרד המשפטים

גבריאלה לבנפלד - מתמחה מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מוריה כהן בקשי - ראש אשכול ילדים משפחה ורווחה, משרד המשפטים

נגה כהן - מתמחה המחלקה לניהול ותפק"מ, משרד המשפטים

אורנה קרשטיין - ממונה הכלה והשתלבות, שפ"י, משרד החינוך

אילן שמש - סגן מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

אריה ביבי - חכ"ל, מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

לילך בן משה - סגנית למפקח הארצי, הרשות לשיקום האסיר

איילת גינדי - מנהלת המרכז הרב תחומי מפתחות, הרשות לשיקום האסיר

לימור אברג'ל - דוברת, הרשות לשיקום האסיר

נירית הראל - מ"מ מנהלת מחוז מרכז, הרשות לשיקום האסיר

רומי כהן - יועצת שיקום מחוזי, הרשות לשיקום האסיר

אלעד דהן - סגן ליועץ המשפטי, הרשות לשיקום האסיר

תמר אלדר - עו"ס, הרשות לשיקום האסיר

דבורה לילך - מנהלת תחום בכירה גמלאות, המוסד לביטוח לאומי

עירית עמיאל - ממונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

ארתור איתן - מנהלת פרויקט, תכנית לאומית פר"ח

עדי נעמת - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

נסרין עליאן - מנהלת קליניקה משפטית, האוניברסיטה העברית בירושלים

שירן רייכנברג - מנחת הקליניקה לזכויות נוער וצעירים בסיכון, האוניברסיטה העברית בירושלים

מורל גויטע - סטודנטית באוניברסיטת רייכמן

תומר הדס - סטודנט למשפטים

מינדי בוקשפן - יו"ר, עמותת דרור למשפחה

תמר אנגל - נציגי המשפחות

אנג'ל ברנס - נציגי המשפחות

רוני ברנס - נציגי המשפחות

איציק שרם - נציגי המשפחות

נס מי-פז - דובר, הקשב"ה

אירית סגל - ראש צוות – רווחה, נס ציונה, מרכז השלטון המקומי

זיו לידרור - מנהלת תכנית משפט רחוב, קליניקות משפטיות

נירה לאמעי רכלבסקי

תמי ברנע

שלומית יוסף



זכויות ילדי אסירים

עוד מעט צהריים טובים לכולם. אני רוצה לפתוח בבקשה את ישיבת הוועדה. 17 במאי 2022, ט"ז באייר התשפ"ב. הנושא היום: זכויות ילדי אסירים, ישיבת מעקב במסגרת היום המיוחד שמתקיים היום בכנסת. אשמח לפתוח עם מספר עדויות שהגיעו לכאן לוועדה. רק אקרא טופס משפטי. אני לא יודעת אם יש צורך בכך היום, אבל אקרא ליתר ביטחון.

חיסוי פרטים אישיים של דוברים בוועדה המיוחדת לזכויות הילד. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות וקטינים שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים וטיפול והשגחה של עובד סוציאלי, התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך, והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות, דוברים או קטינים. כמו כן, ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

אני רוצה לפתוח בבקשה עם מר רוני ברנס וגברת אנג'ל ברנס. אנג'ל, את רוצה להתחיל? קודם כל, תודה רבה על ההשתתפות שלכם ותודה שאתם מסכימים לדבר ולחלוק עם הוועדה.

תודה על ההזמנה.

תודה רבה שהזמנתם אותנו.

קודם כל אתחיל בזה שכאשר לימור התקשרה אלי די הייתי בלחץ, כי לא ידעתי מה להגיד, כי אני לא זוכרת. מבחינתי מהיום שאבא שלי יצא מהכלא הכחשתי את הסיטואציה. אבא שלי לא היה מעולם בכלא, אני ילדה רגילה, יש לי אבא רגיל ומשפחה רגילה לגמרי. ואז פתאום התחילו לשאול אותי שאלות והכול צף לי. אז אני יכולה להגיד לך שבתור ילדה, לפני שהתפרסמתי, לפני שהגשמתי את החלומות שלי, חששתי מאוד. לא ידעתי אם לספר שאבא שלי בכלא, לא לספר. היו שמועות, אבא שלי עשה כך, עשה כך. להגיד, לא להגיד. בתור ילדה אני מרגישה שאבא שלי עשה מעשה לא נכון, אבל אני פושעת? אני לא פושעת, אני ילדה רגילה, הכול בסדר. לאט לאט גדלתי.

בת כמה היית?

כשהוא נכנס הייתי בת תשע. היום אני תכף בת 21. הזמן עבר, וכמובן כשאין גבר במשפחה ואין בסיס, ואימא היא חד הורית והיא גם בהיריון ואנחנו חמישה אחים, אז אין עמוד תווך. ואני בתור ילדה בת תשע אמרתי: אני האבא, ומה שצריך אני אעשה ואני אצא לעבוד ואני ארוויח את הכסף ואני אגן על המשפחה הזאת. וגדלתי ובגיל 13 התקבלתי לתוכנית בטלוויזיה, הגשמתי את החלום שלי והתחלתי לעבוד. המוטיבציה שלי הייתה שאני אעבוד, אני אביא את הכסף. לא יחסר לנו אוכל ולא יחסר לנו שום דבר. גם האחים שלי, כמובן שזה בא במקום הנפשי, יש פצע, כי אבא שלי בכלא ואין לי אבא. אני יכולה להגיד שעד גיל 18 לא היה לי אבא ולא ידעתי מה זה כשיש אבא. ידעתי מה זה אימא, אבל אימא לא נמצאת, כי אימא גם צריכה לעבוד ואימא צריכה לטפל באחים שלי. אז יש הפצע. הייתי צריכה לדבר עם מישהו, הייתי צריכה שמישהו יעזור לי. הייתי צריכה לחשוב פעמיים, כי אני רוצה שיהיה לי אוכל בבית ואני רוצה שהכול יהיה בסדר עם האחים שלי ושלא יחסר להם כלום, אבל מצד שני אני צריכה טיפול. אבל אני לא יכולה לקבל טיפול, כי אני לא יכולה להרשות לעצמי. זה משהו שהיה לי מאוד קשה.

במסגרת בית הספר, יועצים?

לא.

הם ידעו?

כולם ידעו. כל המדינה יודעת שאבא שלי היה בכלא. בחיים לא הסתרתי את זה. ברגע שהתפרסמתי ויצאו שמועות, מיד הבהרתי לכולם שאבא שלי בכלא, הוא העלים מס וזה מה שיש. הכול בסדר. אבא שלי עשה טעות והוא יושב בכלא, ואני ילדה רגילה ואני רוצה לחיות ולהגשים חלומות. עם כל זה, אין לי עזרה. כמה שניסיתי וביקשתי, אין מי שיעזור. כי עם כמה שהיועצת מתוקה וחמודה, אין לה הכלים לעזור לי, עם כמה שהיא תרצה לעזור לי. היא לא יכולה. התביישתי להגיד את זה, אבל אני ילדה בת 21 תכף, ולכל האחים שלי יש טיקים מהפגיעה הנפשית. כך זה בא לידי ביטוי. בתור ילדה הייתי עושה תנועות חדות פתאום או הייתי משתעלת מלחץ, והייתי מתביישת. עד היום לא אמרתי את זה בחיים בפומבי, אבל כן, יש לי טיקים מלחץ נפשי, כי לא היו לי הכלים שיעזרו לי ולא היה לי מי שיעזור לי. ברוך השם, ביום שאבא שלי יצא הבנתי מה זה אבא, כי לא היה לי את זה. אני חושבת על אותם ילדים שאין להם אבא, או אין להם אימא, וכמה זה חסר לילד. לפעמים גם זה לא בגלל שאבא בכלא, לפעמים אין לילד אבא או אימא, וזה כל כך חשוב שתהיה לילד הגנה ושיעטפו אותו ושיעזרו לו.

אני יכולה לספר על הביקורים. ביקור הוא חצי שעה, והדרך לביקור – אחותי קלסטרופובית עד היום. שמים אותנו בחדרים קטנים, כאילו אני פושעת, עושים עלי בדיקות. אני ילדה, הייתי בת תשע, עשר. אפשר להגיע לביקור פעם בשבוע, הייתי מגיעה פעם בחמישה חודשים, בשמונה חודשים. אימא שלי ניסתה לחסוך מאתנו את הדבר הזה, כי יש סיוטים בלילה. למה השוטר צועק עלי? למה אני צריכה לעבור דרך מנהרות? אני לא פושעת, אני ילדה רגילה, אני רוצה לבוא לבקר את אבא שלי. יש לי חצי שעה, יש לי חלון, אני צריכה לדבר איתו דרך הטלפון. או אם יש לי חצי חלון, עושים לי טובה שחצי פתוח, אני מזדחלת ואני רוצה ללטף אותו, אבל השוטר בא ואומר: זוזי, לא לגעת, לא לגעת, לא להעביר ידיים. אבל אני בסך הכול רוצה לחבק את אבא שלי. זה לא צריך להיות חצי שעה, זה לא נכון, צריך להאריך את זה. אם יש לילד חצי שעה עם אבא שלו והוא לא מתקשר, ולפעמים לילדים קטנים אין טלפונים ואין לאבא מה לדבר איתו בטלפון. אני זוכרת שאבא שלי היה מתקשר אלי ואומר לי: מה איתך? אבא, הכול בסדר.

כל פעם שהיה קורה לי חס ושלום משהו, אבא שלי היה מתקשר ראשון. עשיתי תאונת דרכים, אני על הרצפה, אני לא יודעת מה קורה איתי, ואבא הוא הראשון שמתקשר. אבא שם, ברוך השם. עם כמה שהוא לא היה איתי, הוא היה. אבל יש ילדים שקשה להם לתקשר ואין להם איך לדבר עם אבא בטלפון, וחצי השעה הזאת היא קריטית. הביקור הזה עם אבא, להיות שם, שהוא מחבק אותי, שהוא אומר לי שהכול יהיה בסדר, שזה תכף ייגמר, התקווה הזאת שהוא מעניק לי, זה משהו שהוא כל כך קריטי לילד. זה כל כך נכון וכל כך צריך. מי שעשה טעות, עשה טעות. הוא משלם על זה, הוא ישלם על זה. לא מבקשת שום הקלות. מה שהוא עשה זה מה שהוא יקבל. אבל הילד הוא לא פושע. הילד הוא ילד וצריך לקבל את זה.

תודה. יש כרגע הצעת חוק מבורכת של חבר הכנסת ינון אזולאי מש"ס, שכרגע גם נדונה במשרדי הממשלה, וזה נבע גם מתוך דיונים שערכנו פה בוועדה לזכויות הילד, שגם אם יש לאסיר ילד אחד או עשרה ילדים, בסוף הזמן הוא לא עבור האסיר אלא עבור הילדים. לכן לא צריך להסתכל על זה כחצי שעה, אלא חצי שעה פר ילד. כי הילד צריך לקבל את מה שחשוב לו. וזה עניין של להפוך את תמונת המבט מהאסיר אל הילד של האסיר שלא אשם בסיטואציה אבל כן סובל. תודה, אנג'ל.

תודה. רוני, בבקשה.

עשיתי עבירת מס מאוד גדולה. עשיתי טעות כבדה מאוד. אחרי שנים שהייתי איש עסקים נורמטיבי, רגיל, נכנסתי לאיזושהי סיטואציה שמשם לעשות טעות של להעלים מס זה הדבר הכי לא נכון לעשות, ועשיתי את זה. מאבא בעל משפחה עם ילדים והכול מסודר, נכנסתי לתוך בית סוהר. עברתי תקופה של 9.5 שנים קשות מאוד. הקושי הכי גדול זה שאין לך הילדים ואין לך הבית, ואתה רגיל לילדים ולבית. אני לא איש של רחוב, כל הזמן זה היה בית-משפחה-עבודה. כל הזמן אמרתי: אני טעיתי, אני עשיתי את הטעות, הילדים שלי לא עשו שום דבר, אשתי לא עשתה שום דבר.

אם הקשר עם הילדים הוא לא רציף, באיזשהו שלב כשהאבא יוצא מבית הסוהר יש מצב שהוא לבד. שאין מי שיקבל אותו. החברה גם ככה לא מקבלת אותו. קשה מאוד לחברה לקבל, ואני גם מבין אותם. אני טעיתי, ואנשים שלא טועים לא רוצים להיות עם אנשים שטעו. יש כזה מצב.

יש לנו את רש"א, שאני חושב שאם לא היה הבית הזה אני הייתי קורס בשחרור שלי. כי אומנם יש לי ילדים טובים, משפחה שעוטפת אותי מכל הכיוונים ולא משאירה אותי רגע אחד לבד, אבל כשאתה יוצא רגע מהבית אתה לבד, ויש את רש"א שכל הזמן איתך ולא משנה מה אתה צריך. אם זה מסיבות ואם זה דברים אחרים, הם עושים הכול כדי שתהיה מוגן. ואני כל הזמן אומר, זה הבית המוגן השני שלי. אם רוצים שהילדים של אותם אסירים יהיה להם קל אחר כך, רוצים אותם בחברה משתלבים רגיל, רוצים שיהיו פרופסורים ודוקטורים וכל מיני דברים, תן להם את המענה בתור ילדים, אל תמנעו מהם את היכולת לגדול רגיל ואז לא תקבלו אותם עבריינים בהמשך. אם תרחיק ילד מאבא שלו, תמנע ממנו אבא, הוא יגדל בדרך לא נכונה, לא יהיו לו יועצים, מה אתה מצפה ממנו? שים את העץ עקום כשאתה שותל אותו, הוא לא יכול לגדול ישר בחיים. אם תטפח אותו כשהוא קטן ותעזור לו, ויש למדינה הזאת מספיק כוח לעזור לילדים, נקבל מהם אחר כך רק פירות טובים. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אחת השאלות ששאלנו בדיון הקודם היה קודם כל התייחסות המערכות השונות. לא סתם שאלתי על מערכת החינוך למשל. כי הייתה טענה שאמרה שלאו דווקא צריך ליידע את משרד החינוך, לא תמיד הילד יודע שהאם או האב נמצאים במאסר. אם מדובר על תקופה קצרה, מנסים להעלים את המידע הזה מהילד. עלו הרבה מאוד שאלות, אבל בסוף השאלה היא האם מערכת החינוך יודעת. אמרתי שאם ילד יודע ומתנהג בצורה שונה בכיתה, מביע זעם, מביע איזושהי התנהלות שהיא חריגה, האם מערכת החינוך יודעת לבוא למשל ולתת לו את המענה, ולא להגיד: הילד הזה מופרע, אני מוציא אותו, ומשם ההידרדרות. גם שמענו נתונים על כך שילדי אסירים עלולים להידרדר למקום של פשיעה בעצמם, ואז נשאלה השאלה גם איך המדינה מונעת את זה, באילו כלים היא משתמשת כדי למנוע.

המילה שאת מחפשת היא העברה בין דורית.

תודה רבה. עלו כאן הרבה מאוד שאלות, ואנחנו נעבור על השאלות האלה ונראה מה נעשה מהדיון הקודם ועד עכשיו.

לאחותי יש התפרצויות זעם.

בת כמה היא?

היא בת 19. בתור תלמידה היא הייתה מאוד מופרעת, כולל לזרוק כיסאות. היא לא ידעה להתמודד עם הסיטואציה. ברגע שאבא שלי נכנס לכלא היא התפרצה הרבה פעמים. ברוך השם יש לי הורים שתמכו. גם אם אבא לא היה, הוא היה לכוון והוא עזר לי. גם אני לא יודעת מאיפה קיבלתי כוחות, ברוך השם מלמעלה, אבל הצלחתי בשיחות לנסות לאזן את זה. אבל יש אנשים שאין להם והם צריכים את האיזון הזה. ההתפרצויות האלה עלולות להגיע למצב שילד יהיה ברחוב, שילד יברח ולא תעניין אותו המשפחה. ילדים צריכים מישהו שידבר איתם, שיבין אותם. ילד לא יכול להסביר לפעמים מאיפה זה בא ולמה. גם אני לפעמים לא יודעת להסביר למה אני עצובה ולמה קשה לי, וצריך את הדבר הזה. לאו דווקא טיפול עם מישהו אחד על אחד, אלא לבוא ולהבין אותו ולהיות שם בשבילו ולתת לו ולעזור לו. אני רואה את האחים שלי, אנחנו מתמודדים עד עכשיו, למרות שאבא שלי בחוץ. גדלנו לבד, גידלנו את עצמנו. אני למדתי מהרחוב. יש לי חכמת רחוב, כי הייתי ברחוב. אני יודעת מה זה להיות בחצות הלילה בתחנה מרכזית בתל אביב ולא לדעת איך לחזור הביתה. אני יודעת מה זה שלא היה לי שקל לשלם לרכבת או למונית. לא ידעתי איך אני חוזרת הביתה, ולא רציתי להתקשר לאימא שלי ולהדאיג אותה. אני אמצא דרך, אני אשיג את הכסף, אעשה הכול ואגיע הביתה. אצל ילדים אחרים זה חלילה להיות ברחוב, לישון על ספסל. ברוך השם לא הייתי צריכה לישון על שום ספסל ויש לי בית, אבל למי שאין דרך ומי שלא מוצא את הדבר הזה חייב להגן על הילדים האלה, כי אנחנו רוצים שהם יגדלו ושהם יהיו אזרחים טובים ושיהיה להם טוב. שאדם יהיה מאושר ושיהיה לו הכול ושהכול יהיה בסדר ושרק יהיה בריא. זה חשוב מאוד. תודה.

תודה רבה.

אני דוברת הרשות לשיקום האסיר. גם אנג'ל וגם רוני ציינו מדם ליבם את כל מה שהם עברו, ואני מניחה שהם עוד יעברו. מה שכן, יש כאן איזושהי דיכוטומיה שאני רוצה שנשים אותה פה. מדובר על מצב של ילדי אסירים כשהם נמצאים בתוך הכלא וכשהם בחוץ, כשהם אסירים משוחררים בטייטל. לנו יש המנדט הטבעי ברשות לשיקום האסיר לטפל בהם כשהם בחוץ. אנג'ל ציינה את המעטפת או אפילו את המעט שהיא קיבלה מאיתנו.

דיברנו על זה בדיון הקודם, שאתם לא מקבלים את הרשימות. זה נחרת בזיכרון שלי ושל הוועדה, וזה ללא ספק חלק מהשאלות שאנחנו מעלים.

אני שמחה. מצוין, תודה.

איילת גינדי, מנהלת המרכז הרב-תחומי מפתחות, תציג לנו את איציק.

מרכז מפתחות של הרשות לשיקום האסיר זה מרכז שמטפל בגברים שישבו במאסר בגין עבירות של אלימות במשפחה. אנג'ל, עם כמה שאת מרשימה ומרגשת, גם בתוך הסיטואציה הקשה הייתה לך הזכות לחוות אבא שחווית אותו כאבא.

נכון.

אנחנו מתעסקים באוכלוסייה שהאבות לפעמים הם אלה שפגעו בילדים ובאימהות של הילדים האלה, כך שאפילו לשמור את התפקיד הזה לא תמיד מתאפשר להם. העבודה במסגרת של ההוסטל שהרשות מפתחת – זאת המסגרת היחידה שאפשר לטפל בילדים ובנשים של אסירים שעברו עבירות של אלימות במשפחה. כי בחוץ אין מעטפת שמגנה על האישה והילד. העובדה שהמטופל, שהאסיר המשוחרר נמצא אצלנו במסגרת שהיא מסגרת סגורה, מאפשרת הגנה גם לאישה וגם לילד לטפל בעצמם.

איך מגיעים אליכם?

אלה אסירים שישבו במאסר. יש לנו יועצים בבתי הכלא שהם מאתרים דרך המחלקות בכלא. האנשים שמגיעים אלינו מגיעים תחת התניה שיפוטית, ברובם בתקופת השליש. אמרתי את זה בוועדה הקודמת, אני אומרת את זה גם היום, הבנצ'מרק זה לא כשהילד נולד, הבנצ'מרק זה לטפל בהורה. אנחנו נמצאים פה בבית המחוקקים ואנחנו זקוקים לחוק שיחייב טיפול בהורה. בלי חוק שיחייב טיפול בהורה אנחנו לא מונעים את ההעברה הבין-דורית הזאת שדיברת עליה. הרשות שוקדת הרבה מאוד כדי להכניס את החוק הזה לתוך המערכת, וזה יכול לעבור רק דרך חקיקה.

נמצא איתנו כאן איציק שרם. איציק הוא בוגר של ההוסטל. הוא יספר קצת. הוא ביצע את העבירה שלו כשהוא היה צעיר מאוד, בסביבות גיל 18.

בוקר טוב. כמו שאיילת אמרה, אני נכנסתי לבית סוהר בגיל צעיר מאוד, 22. למעשה בגלל כל מיני דברים שעברתי גם אחר כך במאסר, כולל להכיר אישה שממנה נולד לי בן, היום כשאני מסתכל על זה זו המטרה שלי למעשה, לעצור את ההעברה הבין-דורית הזאת. כי אני רואה כמה נזק יכול להיות מהבן שלי כמו שאני עשיתי. אני לא רוצה לראות את הבן שלי מגיע למצבים האלה.

בן כמה הבן שלך?

היום הילד בן 10.

הוא חווה אותך במאסר?

יצאתי לחופשות מבית הסוהר. מה ששינה אצלי הרבה מהתפיסה הזאת זה הטיפול הגדול שעשיתי בהוסטל. כשהילד נולד הייתי מסתכל על הרצונות שלי, על מה אני רוצה. אני לא יכול להגיד שבהתחלה זו הייתה המטרה הכי נכונה להביא ילד מתוך כוונה לדאוג לו. אם הייתי חושב על זה אז, אולי הדברים היו אחרת. עכשיו אני לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור, אבל אני יכול להסתכל קדימה ולנסות לתקן את הטעויות שעשיתי ולנסות לגדל אותו, כמו שרוני אמר, וליישר את העץ.

כמה שנים הבן שלך חווה אותך כאסיר?

כל חייו. למעשה השתחררתי רק לפני שלוש שנים. ישבתי 27 שנים בבית הסוהר. אחד הפחדים הכי גדולים שלי זה לראות את הבן שלי מגיע לאותם דברים. אני ישבתי על רצח שביצעתי בגיל צעיר, כמו שאמרתי. גם כי גדלתי עקום. הייתה לי משפחה שלא ממש דאגה לי. אבא שלי למעשה גם ישב בבית הסוהר כשהייתי ילד, ועם רקע כזה מאוד קל להגיע לאן שהגעתי. הפחד הכי גדול שלי הוא שהבן שלי יגיע לאותם דברים, וזו המטרה הכי גדולה שלי היום בחיים, לנסות ליישר את העץ הזה, לתקן אותו כמה שאני יכול במה שאני יכול כדי שהוא לא יגיע למקום הזה.

עד כמה אתה מרגיש את התמיכה הסביבתית של המדינה? אני אפילו לא מסתכלת על זה כגוף כזה או אחר, אבל כמדינה.

היום אני מרגיש את זה בפועל, כמובן דרך המסגרת שאני נמצא בה עדיין, בהוסטל. בלעדי זה הייתי הולך לאיבוד. קשה לי לדמיין מצב שהייתי משתחרר לא להוסטל ולא עובר את מה שעברתי. זה משהו שאני לא רוצה אפילו לדמיין את זה.

כמה זמן אפשר להיות בהוסטל?

בעבר הייתה בעיה גדולה מאוד לשחרר אסירים שישבו בגין עבירות רצח, ואפשר להבין את זה. הרשות נרתמה ואמרה: אנחנו נאפשר להם להיות שנתיים במסגרת של הוסטל, שהיא מסגרת לינה, ומעקב לאורך כל תקופת השליש שלהם. כך שלא היה מישהו שאמרנו לו: הסתיים טיפולך. הרשות לא אומרת כאלה דברים. אנחנו ממשיכים לטפל ככל שאדם אומר "רוצה אני". כשמדובר בעבירות כאלה וההתניה השיפוטית היא ארוכה, מן הסתם גם המעקב הוא לתקופה ארוכה. אז איציק היה במשך שנתיים בדיירות בהוסטל, שזאת מסגרת מאוד אינטנסיבית. אני מזמינה אתכם לבקר אצלנו. היום הוא נמצא בשלב ב', שזה שלב של הבוגרים שמטופלים באופן אמבולטורי. כך שהמעקב הוא מעקב מאוד מאוד צמוד. הם ממשיכים להגיע לקבוצות, לשיחות פרטניות. הרשות נותנת מעטפת.

סיוע במציאת עבודה.

סיוע במציאת עבודה, מעקב אחרי עבודה, סיוע ככל שניתן במסגרת סלי הסיוע למטופלים. ערך מוסף חשוב מאוד זה הטיפול הזוגי והמשפחתי שמתאפשר רק במסגרת כמו שלנו. כי רק אנחנו יכולים לתת את ההגנה לאישה ולילדים. מהבחינה הזאת אני חושבת שהרשות עושה, והעבודה היא פה לפניכם.

למרות מגבלת הזמן נתתי הנחיה חד משמעית שכל אסיר משוחרר, גם במלא, גם בשליש, לא קוצבים לו זמן. הוא יכול להגיע אלינו מתי שהוא רוצה, כולל היום למשל אנחנו חושבים מחוץ לקופסא. כי עם ילדי אסירים אסור לך לחשוב בדרך מרובעת. למשל, אחד הדברים שעשו הוא "קפה ומאפה". יכולים לבוא אסירים לשעבר או בכל סיטואציה.

כל סוג של אסיר?

כל סוג של אסיר, כן. אנחנו קוראים לזה וולונטריים. אסירים שהשתחררו בעבר והם יכולים לבוא, גם עם עברו עשר שנים, ואנחנו לא צריכים לטפל בהם, אנחנו כן נותנים טיפול.

אם מדברים על ילדי אסירים, אני רוצה לומר שחלקים מהם חווים טראומה, החלקים האחרים חווים משבר, ורק מעטים מאוד יכולים לצאת כמו משפחת ברנס. אנג'ל אומרת שהיא בסדר, אבל יש בעיה עם אחותה.

גם אני לא בסדר.

זה די נדיר. אני חוזר על מה שאמרתי. המחשבה למשוקמים חייבת להיות מחוץ לקופסא, כי אחרת האנשים שסיימו במלא, אין להם שום יתרון לבוא אלינו. אבל בכל זאת יש לנו מאות אסירים כאלה שבאים אלינו.

אנחנו מדברים כרגע רק על האסירים. איפה הילדים שלהם? האם הם זוכים לאיזושהי מסגרת?

עוד מילה על האסירים. גם נתתי הנחיה שבכל מחוז אצלי, וגם במרחבים, תהיה גם משחקייה לילדים. כשההורה בא לטיפול הילד יכול לבוא לשחק. הגדלנו לעשות למשל אצל הילד ובהוסטלים אחרים אנחנו גם מביאים את המשפחה למפגש עם האסיר לשעבר. כי איציק למשל, כשהוא יצא מהכלא הוא לא ידע איפה הבנק וכדומה. אז לעזור לו בעניינים האלה ולחבר אותו חזרה אל המשפחה. כי הילדים גדלים והוא לא שם לב, הם צמחו והוא לא היה שם. בדברים האלה שאנחנו עושים יש מחשבה שונה, כולל הדרכות לילדים, כולל הסעות לילדים. אנחנו מסיעים אותם וזה מתקציבים אחרים.

סליחה שאני קוטעת, כי אני בטוחה שאתם עושים עבודה יוצאת דופן. השאלה שלי עד כמה זה מעיד על הכלל. בסוף כשאנחנו מדברים היום על זכויות ילדי אסירים, ואני כן נשענת על הדיון הקודם שהיה פה, אנחנו כן מבינים שהיה קצר בהעברת מידע. לשב"ס אין מושג כמה ילדי אסירים יש, באילו גילאים, על מה מדובר בכלל. המידע הזה לא עבר לרש"א, שכן יכולים לטפל. ביטוח לאומי, שיכול להעביר את הנתונים, אמר שאין לו בעיה להעביר. מיד נבדוק אם אכן כך קרה. בכלל, באופן כללי העברת נתונים על מנת שכאשר אנג'ל מדברת – לא שזה יפחית מהקושי או מהמשבר, כי זה קורה מעצם העובדה שההורה לא נמצא, והוא לא נמצא לא בגלל שהוא טס לחו"ל לחופשה.

בחלק מהתוכנית אנחנו דוגלים, שהשיקום של האסיר צריך לבוא דרך המשפחה. כי אנחנו חושבים שחלק גדול משיקומו של האסיר זה המשפחה, זה הילד, זו האישה, אלה ההורים. לכן אנחנו נותנים את הדעת בנושא הזה של המשפחה. היכן שאנחנו יכולים לתת טיפול במשפחה, לא רק באסיר, שם אנחנו עושים את זה. כך שבנושא הזה אני לא אומר שאנחנו עושים מאה אחוז, כי אנחנו לא מגיעים לכל המאה אחוז, אבל אנחנו משתדלים להגיע למירב.

מיכל, את צודקת, כי הרבה פעמים חלק מהמטפלים אצלנו הם אלה שמיידעים את המסגרות. זאת אומרת, מגיע אלינו המטופל, האסיר המשוחרר, ודרכו אנחנו מתוודעים לילדים ולמצוקות שלהם ואז אנחנו מתחילים ללכת לפנימיות שבהן הילדים נמצאים, למחלקות הרווחה, וזה כבר מאוחר.

לפי החוק רש"א אמורה לתת טיפול למשפחות האסירים, לא כתוב בשליש, לא כתוב אחרי ועדה. היא אמורה לתת טיפול לילדי אסירים.

חד משמעית. אבל רש"א עוסקת כל הזמן באיתור וולונטרי.

אבל זה לא אמור להיות איתור וולונטרי, זה בדיוק העניין. מיד נמשיך עם רש"א, אבל נמצאת איתנו כאן תמר. תודה, איציק.

שלום לכם. אני אם חד הורית לשלוש בנות קטינות. הגרוש שלי יושב בכלא ולכן לבנות שלי אין זכויות. אין להן זכויות להוצאת דרכון, כי זה מותנה בביקור בכלא. אני מתנגדת לבקר בכלא, כמובן.

לא הבנתי למה אין להן דרכון.

אין להן דרכון כי צריך את חתימת האב. האב נמצא בכלא, והוא רוצה שהן יבואו לבקר. אני לא מוכנה שהן יבקרו את אבא שלהן כאסיר בכלא. הן מדברות איתו בטלפון וזה מספיק.

אני לא זכאית לסיוע מהמדינה. לא מזונות, לא ביטוח לאומי, שום דבר. את הכול אני עושה בכוחות עצמי ומגדלת אותן, ברוך השם, טוב. הטיקים, ההתפרצויות, הבעיות – אני חווה עם הבנות. אף אחד לא אמר לי שהוא בכלא, שמעתי ממנו.

(תמר בוכה ויוצאת מאולם הוועדה).

בואו נתקדם לכיוון של תשובות. רש"א, האם יש הנתון של מספר הילדים הקטינים?

לא במלואו.

כמו שנאמר כאן בדיון הקודם, המנדט שלנו בסיום המאסר בטיפול בילדים, מבחינת חוק אנחנו אמורים לדעת גם קודם. אין לנו מידע, אין לנו נתונים.

עדיין לא? גם אחרי הדיון הקודם?

עדיין לא. אנחנו יכולים רק לטפל באלה שמגיעים אלינו.

זה גם מה שאמרתם בפעם הקודמת, רק תנו לנו, יש לנו היכולת לבוא ולטפל בכולם, אלא שאף אחד לא שולח.

אתם מטפלים, אגב? אצלכם יש רישום של כמה מטופלים אצלכם?

מדובר ברישום חלקי. בפעם הקודמת נתנו את המספרים של פרויקט פר"ח, שזה בעיקר פרויקט הדגל ושאנחנו יודעים יותר מספרים. אין לנו מספרים שלמים. אני יכולה להגיד שבשנה האחרונה, מתוך סיכום שנה של 2021, מעבר לפרויקט פר"ח אנחנו טיפלנו במחוזות השונים ב-147 ילדים.

אני רוצה לומר משהו על פרויקט פר"ח, אם אפשר.

אנג'ל, אני מתנצלת. תזכרי את זה. אני חייבת להתקדם בדיון, אחרת לא נשמע תשובות.

ביטוח לאומי יכול לתת את הנתון של ילדי האסירים?

אני מנהלת תחום בכירה, גמלאות, ביטוח לאומי. כפי שאמרתי גם בדיון הקודם, כל מידע שיידרש אנחנו נמסור.

הוא נדרש. ביקשנו אותו. אמרנו שצריך אותו, ומה קרה מאז?

כדי למסור את המידע יש חוק הגנת הפרטיות, יש סעיף 23(א), יש דרך, יש פרוצדורה שבה מבקשים את המידע.

ומה עשית על מנת להתחיל את הפרוצדורה?

אני לא אמורה להתחיל.

תודה רבה. מוריה כהן בקשי, משרד המשפטים, ראש אשכול ילדים, משפחה ורווחה. אני רוצה להפנות אליה את השאלה המשפטית שאת העלית כאן.

שלום ותודה. קשה קצת לדבר אחרי הדברים שנאמרו כאן.

אבל היא לא מקבלת את הזכויות שלה כי המידע לא עובר לגופים שיכולים באמת לתת את המענה ולעזור.

בישיבה הקודמת כבר אמרתי כשעלתה שאלת החסם שנראה על פניו שיש דרך להעביר. אבל כיוון שהיו גם גישות אחרות אנחנו קיימנו דיון בין-משרדי בסוגיה הזאת, בהשתתפות כל הגורמים, רש"א, הביטוח הלאומי, השב"ס, משרד הרווחה וגורמים אחרים.

משרד הרווחה גם היה?

גם משרד הרווחה היה. כל הגורמים היו. כשיש גם מחלוקות, זאת הדרך לפתור. בין התפקידים של הרשות לשיקום האסיר יש התפקיד לסייע למשפחות האסירים בעת המאסר ולא רק לאחריו או בשני שליש. באמצעות הלשכות לשירותים חברתיים שליד הרשויות המקומיות וגופים אחרים. זאת ההגדרה שנמצאת בחוק.

אבל אם הם לא יודעים מי הם משפחותיהם זאת בעיה.

אני בדיוק שם. חוק הגנת הפרטיות אוסר העברות מידע, ואין ספק שזה מידע רגיש, אבל חוק הגנת הפרטיות מאפשר העברת מידע כשמסירת המידע דרושה למטרת ביצוע כל חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות והתפקידים של מוסר המידע או מקבלו. במקרה הזה זה בהחלט מידע, כפי שאמרתי, במסגרת התפקידים של מקבל המידע. לכן באופן עקרוני ניתן להעביר מידע לרשות לשיקום האסיר.

השאלה למה זה לא קורה.

זאת התפיסה העקרונית של הדברים. בישיבה שקיימנו התברר שאם אנחנו מדברים על השב"ס כמעביר המידע, המידע שנמצא היום בידי השב"ס, כך נאמר לנו, הוא מידע על האסירים, בעוד המידע על ילדי האסירים הוא מידע שמתקבל מהאסירים עצמם שמדווחים בטופס מסוים.

הם מדווחים בטופס מסוים לשב"ס. אבל שאלנו את השב"ס בפעם הקודמת והשב"ס אמר: אני לא יודע. אין לו הנתון הזה. לא רק זה, גם הנתון הזה הוא חסר כל חשיבות מבחינתם, מעבר לשעת ביקור.

אנחנו מסתמכים על דברי האסיר.

וזה וולונטרי, הוא יכול גם לא לדבר.

אני אסביר מכאן את המתווה. זה לא אומר שאי אפשר לעשות העברת מידע ולהגיע לתוצאה. זה אומר שצריך לבנות את המתווה המתאים במקרה הזה. אנחנו חשבנו לפחות על שני מקרים עקרוניים שיאפשרו את העברת המידע. מתווה אחד הוא מתווה של הצלבה של המידע עם מידעים במרשם האוכלוסין על ילדיו של אדם, ומתוך המידע הזה הפקת המידע.

ביטוח לאומי ושב"ס יכול לעשות לך את ההצלבה הזאת די בקלות.

אפשרות אחרת היא אפשרות של קבלת הסכמה. בדרך כלל כשאדם מוסר את המידע מרצונו אז יש בעיה להעביר את המידע הלאה לגורמים אחרים. אפשר גם לבקש את הסכמתו. אבל בכל מקרה, כשיש מתווה עקרוני ואין חסם, הדרך להעביר – זה גם לפי תקנות העברת מידע – יש ועדות לגורם המוסר, לגורם המקבל. יושבים יחד ובונים את המתווה להעברת המידע הזה.

למה אי אפשר פשוט לבקש את זה מביטוח לאומי ולחסוך את כל הטררם?

באופן עקרוני לא ברור לנו שלביטוח הלאומי בלי עיבוד, כלומר כמידע שכבר נמצא אצלו למילוי תפקידו, כל ילדי האסירים זכאים לקצבה ולכן יש הטיוב הזה. יש לכם אפשרות להגיע למידע הזה.

לנו יש מידע מרשות האוכלוסין.

אז אתם יכולים לעשות הצלבה.

אוטומטית רשום אצלה על כל אדם אם הוא אסיר, בלי קשר לקצבאות.

זה לא מידע שלי.

מה זאת אומרת זה לא מידע שלך?

יש בעיה להעביר מידע שמקורו הוא לא אצלי. אם המידע מקורו במשרד הפנים, אז הם צריכים לפנות.

אני רק אומרת שגוף מקבל מידע לצורך מילוי תפקידו, כמו המוסד לביטוח לאומי, ויכול להיות שיש לו גם כל מאגר מרשם האוכלוסין לצרכים אחרים, זה לא אומר שמותר לו להעביר את כל המידע הלאה או לעשות בעצמו את ההצלבות. אבל יש דרכים אחרות. וגם אם יש כאן משהו שהוא ממילא מוצלב, יכול להיות שהוא ייבדק. אבל עקרונית לא נכון ללכת דרך גוף שבמקרה יש לו את זה לצורך מילוי תפקידו והוא גם צריך לעשות עיבוד למידע.

אז מה עושים?

קודם כל צריך לבנות את התוכנית של איזה מידע יועבר.

אלך רגע אחורה. כי כשמדובר על מתווה, זה סוג של פרויקט. מי אמון על זה? מי עובד על זה? מי מתווה את לוחות הזמנים על מנת שזה יקרה? אני שואלת שאלה, ואת אומרת: הבנו שצריך מתווה. שזה טוב, כי עשיתם את קבוצת החשיבה הזאת. אבל בסוף אני רוצה לדעת מתי זה קורה. מי אחראי על התהליך.

צריך לייצר את זה.

מי המפקח? מי המנהל? אצל מי אני דופקת בדלת ושואלת מה קורה.

בדרך כלל זה מקבל המידע, אבל יושבים ביחד כמה גורמים ממשלתיים, רואים את המידע הנדרש. כמו שאמרתי, מתווה משפטי עקרוני קיים לדבר הזה.

אני שואלת שוב, מי אמור לייצר את המתווה?

אני חושבת שזה שיתוף של הגורמים, קודם כל רש"א וגורמים אחרים, שישבו על הדברים האלה.

מי אמון על לוחות הזמנים של המתווה?

זו שאלה לא אלי.

זאת הסיבה שאני שואלת מי אחראי. כי אחרת יגידו לי כל הזמן: לא אלי השאלה, השאלה אליו. וזה לא יקרה. אני אקיים פה דיון מעקב, ישבו פה יושבי-ראש הוועדה לזכויות הילד גם בעוד שנתיים, ועדיין התשובה תהיה "לא אני". אז אני רוצה לדעת מי אחראי על הפרויקט הזה שקוראים לו המתווה של העברת המידע, על מנת שילדים יקבלו את הזכויות שלהם. וכשאני מדברת על אחראי, אני מדברת על איסוף הנתונים, ההיבט המשפטי, לאסוף את משרדי הממשלה, להגיד לי: חברת הכנסת מיכל שיר, אנחנו היום בחודש מאי, בחודש יולי אנחנו מתחילים את התהליך. אחרי חגי תשרי, בסביבות נובמבר, נוכל להציג לך משהו ראשוני, ועד ינואר 2023 זה יוצא לפועל. זה מה שאני רוצה לשמוע. עכשיו תמצאו לי את הפתרון. ועד אז אני לא רוצה לשמוע מישהו שמגלגל אחריות בין משרדי ממשלה, כי זה לא מעניין אותי. ישבתם עם הביטוח הלאומי, עם משרד המשפטים, עם השב"ס, מצוין, תעשו את זה, כי זאת העבודה שלכם. אני רוצה לדעת מי אחראי על התהליך, קובע את לוחות הזמנים. כי אחרת אתם תכדררו גם את הוועדה, כי אנחנו יודעים איך זה עובד. ואתם יודעים שאני לא כועסת לשווא.

אני יושבת-ראש עמותת "דרור למשפחה", עמותה שמסייעת למשפחות וילדי האסירים. כל אדם שנכנס לכלא, הכסף שאמור להגיע אליו עובר לביטוח לאומי. זאת אומרת שלביטוח לאומי יש מאגר מידע. בטוח שהם יודעים מי כל אסיר שנמצא בכלא. ביטוח לאומי, אני לא יודעת אם אתם צריכים אישור מיוחד בשביל להעביר את הנתון הזה, כי אתם לא אומרים מה שם הילד. תגידו במספרים, יש כך וכך ילדים. גם הנתונים משתנים כל יום, כי אסירים נכנסים ואסירים יוצאים.

אני לא חושבת שמבוקש מידע סטטיסטי.

היא כן מבקשת קודם מידע סטטיסטי. היא רוצה לדעת כמה ילדי אסירים קטינים יש.

הכוונה הייתה פה להעברת מידע בין גופים.

ביטוח לאומי, אמרתם שיש לך הנתונים האלה. השאלה היא אם את יכולה לספר לוועדה כמה ילדי אסירים קטינים יש.

אין לי מושג כרגע.

למה? יש לך הנתון.

אני צריכה לעשות עיבוד.

אז הוועדה לזכויות הילד תשמח לקבל את הנתון מהמוסד לביטוח הלאומי. לדעתי, אגב, גם ביקשנו את זה בדיון הקודם. תבדקי את זה. אני לא בטוחה אז אני לא מבקרת, אבל נשמח לקבל את הנתון.

בתרשים הזרימה אנחנו ברש"א האחרונים בלקבל את הנתונים האלה. אנחנו נעשה הכול שזה יעזור לשקם את הילד.

אני יודעת. לא סתם שאלתי מי מנהל האירוע של הדבר הזה.

אני רק אוסיף שמנהל האירוע לעניין העברת המידע בלבד זה הגורם מקבל המידע לפי תקנות של העברות מידע לפי חוק הגנת הפרטיות, והוא פונה לגורם שמוסר את המידע. על כל הפרויקט עצמו מבחינת מה הולך להיות עם זה, איך מטפלים וכו', זה בוודאי דבר בין-משרדי שצריך לעשות.

רש"א צריכה לפנות לשב"ס? אנחנו מחליטים ששב"ס הולך לייצר את המידע הזה? כי צריך לזכור שבשב"ס המידע לא קיים, הוא צריך להיות מיוצר.

לכן צריכה להיות פה תוכנית. הצענו כמה מתווים.

הצעתם כמה מתווים, השאלה היא למי אתם הצגתם את המתווים כדי שהוא יוכל לעשות אותו.

הצגנו בישיבה לכל הגורמים שהשתתפו בישיבה, ואני חושבת שעכשיו צריך לשבת ביחד ולהפעיל את זה הלכה למעשה.

מי אמון על זה שתשבו ביחד?

הוועדות יושבות ודנים על הדברים. אמרתי, היוזמה הראשונה היא של הגורם שמבקש את המידע. הישיבה צריכה להיעשות, ויש ועדות מיוחדות להעברת מידע לכל אחד מהגופים. הם יושבים ביחד, הם בונים, ואם צריך את מרשם האוכלוסין כהצלבה אפשר. עושים את זה בצורה מידתית כדי שלא תהיה פגיעה. זה אפשרי.

רש"א צריכה דרך המשרד לביטחון פנים?

רש"א צריכה לפנות לגופים שבידיהם המידע.

רש"א פונה והיא לא מקבלת.

רוצים ליצור מתווה שמוסכם כאן שראוי, רצוי ואפשר שתקבלו. אבל אתם צריכים לענות על הכללים.

מי מתנדב להיות המנהל?

אני מתנדבת.

כי בסוף, בלי שיהיה מנהל אירוע, מישהו שבא ואומר: משרד המשפטים, ביטוח לאומי, רש"א, שב"ס, כל נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, וקובע בתאריך מסוים אנחנו יושבים, אלה המסקנות, אלה היעדים, אלה המטרות, עד תאריך מסוים זה יוצא לפועל – זה לא יקרה. אנחנו משחקים פה משחקים? שב"ס, אתם יודעים לעבוד אחרת? אני, יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, שאני נמצאת ב-17 במאי, אני רוצה לדעת ב-17 ביוני למי אני פונה להתחלת התהליך, בסוף אוגוסט למי אני פונה לדעת מה קורה עם זה, בתחילת 2023 האם זה יוצא לפועל. זה מה שאני רוצה לדעת. אם יש לכם בעיה, תגידו לי. אני אדבר עם משרד המשפטים, אדבר עם שר המשפטים, אולי נצליח למצוא שם איזשהו מנהל. אולי אנג'ל תסכים לשבת עם כל משרד.

אני חושבת שזה מה שאני אעשה בסופו של דבר.

כי בסוף כל אחד עושה כאן עבודה מאוד טובה, ואני לא מזלזלת לא במשרד המשפטים כמובן, גם על היצירתיות של חשיבה מאומצת וכינוס משרדי הממשלה וחשיבה על מתווים. זה חלק מהותי מהעבודה בשורה התחתונה. ורש"א עושים עבודת קודש. ושב"ס – יש לכם הבעיות שלכם. כל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול בתוך גזרת האירועים שלו. אבל בסוף כשאנחנו מדברים פה על ילדים ועל ילדי אסירים ואנחנו מבינים את הנזק שנעשה, ואנחנו מבינים שיש פתרונות ועכשיו רק צריך לבוא וליישם אותם, אני מנסה לראות איך אנחנו לא מכדררים אותם. אני לא באה בטענה כאן לאף אחד ממשרדי הממשלה או המחלקות השונות. אני באמת מנסה להבין איך מתקדמים מהנקודה הזאת. כי אחרת הדיון הזה הוא לשווא. כי בסוף כשאיציק מדבר על הבן שלו בן העשר, לי אין פתרון לתת לו מעבר לעובדה של תראה איזה נכס שמסוגל לקלוט, לטפל, לטפח ולייצר את המטרה שאנחנו רוצים. כל הגופים רוצים מאוד לעזור, אבל נתראה מתישהו. זה לא יקרה, ויהיו עוד אנג'לים, ואנחנו לא רוצים.

במקרה הטוב אנג'ל.

במקרה הטוב.

צריך להבין אם שב"ס מבינים איך לייצר את המידע הזה. נתחיל עם זה.

שב"ס בסופו של דבר מטפל באסירים ויש לו מידע על האסירים, וכשאנחנו מדברים על העברת מידע זה פחות העולם שלי. אם משרד המשפטים ירצה להרחיב הוא ירחיב. אנחנו צריכים דבר ראשון לדעת מה מבקשים, מה המידע המבוקש, וכרגע אין בקשה כזאת על הפרק. ככל שלשב"ס יהיה מענה ביחס לאוכלוסיית האסירים אנחנו נידרש לזה.

אתם אמרתם כאן שאין לכם מידע על אסיר או אסירה לגבי ילדיהם הקטינים. ואם יש לכם, זה רק מה שהאסיר מסר באופן וולונטרי, אגב עניין אחר לחלוטין שקשור לביקורים. ביקורים זה אד-הוק בכלל, אז ממה שאני מבינה במידה שתתבקשו וכשתתבקשו באופן רשמי מרש"א לייצר כזה מידע, ובמתווה שהציע משרד המשפטים זה יהיה אגב הצלבת המידע עם רישום האוכלוסין. אתם מבינים את זה?

המתווה שהוצע על ידי משרד המשפטים מדבר על זה ששב"ס יעבירו נתונים על אודות האסירים שמוחזקים אצלו, לא על ילדי האסירים. שב"ס לא מחזיק את המידע הזה, הוא אל נדרש להחזיק את המידע הזה. שוב, יכול להיות רשויות אחרות שזה רלוונטי. עלה פה המוסד לביטוח לאומי, דברים אחרים. זו עבודה שנדרשת לעשות.

לשב"ס יש מידע חלקי. לביטוח לאומי יש מידע מלא. למשרד המשפטים יש מתווה להצלבת מידע כדי שבאמת יהיה מקור דאתה.

אבל אני רק רוצה להבהיר שבסופו של דבר גם המתווים שהוצעו על ידי משרד המשפטים הם תלוי הפתרון או המענה שאליו נדרש לתת את המידע.

בסוף זה מאוד פשוט. יש גוף שיכול לטפל. אתם עוסקים בצינור, תפתרו את הצינור.

ברגע שנדע מה נדרש לגוף.

על פי חוק שיקום האסיר, שקראתי פה את הסעיף בפעם הקודמת, רש"א מחויבת לטפל במשפחות אסירים. משפחות זה אומר ילדים. אסירים זה נדמה לי ברור מאוד מתי אדם הופך להיות אסיר. לכן, כדי לקיים את תפקידה, היא צריכה לדעת מי היא משפחת אסיר, מה היא משפחת אסיר. והיא צריכה לדעת את זה מרגע שהאדם הפך להיות אסיר. פרשנות מאוד בסיסית של החוק, והיא לא יכולה כרגע לקיים את תפקידה. בדיון הקודם זה היה מאוד ברור שאנחנו הולכים מכאן לסייע לרש"א לממש את תפקידה כלפי משפחות האסירים, שלא מתקיים עד היום.

אני רוצה להמשיך את מה שאת אומרת. גם מניסיוני, אני חברה בוועדה להעברת מידע של הביטוח הלאומי שנים רבות, למוסד לביטוח לאומי יש המון מידע. אם שואלים אותי, הגורם המתכלל המנהל את העניין זה רש"א. הם אמורים לקבל את המידע.

אבל אף אחד לא נותן להם את המידע.

יש טופס 7(א). כל מי שהוא גוף ציבורי מכיר את הטופס הזה. מגישים את הטופס הזה, אפשר בהחלט לפני כן לפנות אלי. אשמח לתת את פרטיי לגורם הרלוונטי ברש"א. אפשר לשבת לדבר במיילים או בדרך אחרת. נחליט איך כותבים את טופס 7(א). אתם אמורים להגיש את זה לוועדה ומשם זה מתגלגל באופן רגיל. זה לא תהליך מתווה חריג, זה לא משהו חדש. זה משהו שעובד המון שנים לפי חוק הגנת הפרטיות בין משרדי ממשלה וגופים ציבוריים. העברת מידע בין גופים ציבוריים זה לא דבר חדש.

אני עושה רגע שיקוף למה שאת אומרת, כי אני רוצה את התכלס. את אומרת שניקח אדם מרש"א ומכריזים עליו בתור הכתובת שמנהלת את האירוע הזה, שאחראית ואמונה על השיח עם הביטוח הלאומי בהוצאת מידע, איתך. משרד המשפטים ובחירה ויישום של אחד מהמתווים שאתם מציעים. עמידה שוטפת מול שב"ס שישתף פעולה עם כל דבר שצריך וכו'. ואפשר להתחיל להתכנס לאירוע שזה באמת יקרה. זה מה שאתם אומרים?

כן.

אני מנהלת מרחב לכיש ברשות לשיקום האסיר. זה נשמע משהו שהמתווה הזה יכול היה להתאים לו, אבל צריך לזכור שלא כל אסיר משוחרר פונה לרש"א. יש ילדים שאנחנו לא יודעים עליהם, כי האסיר בכלל לא פנה.

לכן זה לא וולונטרי של האסיר. על זה אנחנו מדברים. המטרה היא בסוף שכל ילד של כל אסיר יקבל את מלוא הזכויות, בין אם האבא או האימא שלו שהם אסירים מעוניין בכך ובין אם לא. כל מה שצריך זה שהילד או ההורה שאמון עליו ירצה את זה.

אני סגן היועץ המשפטי ברש"א. אנחנו נעשה בוועדה למידע בביטוח לאומי כנראה, זה הגוף שיש לו כלל המידע.

רש"א, מי מטעמכם יהיה מנהל אירוע?

המחלקה המשפטית.

המחלקה המשפטית של רש"א. הוועדה לא יכולה להסמיך אותך באופן רשמי, אבל אני מסמיכה אותך באופן לא רשמי להיות מנהל האירוע, לעבוד באופן שוטף וקבוע מול משרד המשפטים לבחון את המתווים, לבחור אחד ולצאת לדרך, לקבוע יעדים ותאריכים לכל דבר. ביטוח לאומי, הצלבת מידע עם השב"ס. אם יש לך איזושהי בעיה, לא עונים לך, לא עונים לך לעניין, ממסמסים אותך, תוקעים לך תהליך כלשהו, מיד הוועדה לזכויות הילד – אני מבטיחה לך – תוך יום יש כאן דיון מעקב. אלא אם כן זה שבת.

בסדר גמור. תודה.

בשמחה.

מישהו כאן דיבר על האם הילדים רוצים את זה או המשפחה רוצה את זה. חשוב להדגיש שהוועדה לא מתכוונת עכשיו לכפות שום דבר על ילדים. אולי מתכחשים למצב, לא רוצים להכיר במצב. חשוב להגיד שהמידע הזה מוגן כשהוא מגיע לרש"א. לרש"א יש חובה על פי חוק לשמור על הפרטים האלה של הילדים. אני מניחה שגם הפנייה לאותן משפחות תיעשה בשמירה קפדנית, ואני מניחה שאם הילדים יגידו לא או האימא תגיד לו, רש"א יבינו שלא. יש אנשים שחוששים מתיוג, ודיברנו על זה גם בישיבה הקודמת.

נכון. יש באמת הורים כמו רוני וכמו איציק, שמאוד מעוניינים בדבר הזה עבור הילדים שלהם. יש הורים כמו הגרוש של תמר, שהוא נוכח-נפקד ובינתיים הילדים נפגעים בעקבות זה, והיא זאת שסובלת והילדים שלה הם אלה שסובלים.

רק שתדעו שילדים לפעמים לא מבינים. אחי בן 13 ואחי בן 10 לא מעוניינים בדבר הזה. זה צריך לבוא אחרת. אם אני הייתי ילדה ששומעת שבגלל שאבא שלי בכלא יש לי תמיכה, לאו דווקא הייתי רוצה את זה. כאילו, אני מסכנה? אני לא מסכנה, אני ילדה רגילה, עזבו אותי.

יש לרש"א גורמי טיפול שיודעים איך לבצע את זה.

אני מתנצלת, בי לא טיפלו אז אני לא יודעת איך אתם עושים את זה.

אנחנו ב-17 במאי. האם ב-20 ביוני, יום שני, אפשר לבקש תמונת מצב? אני לא יודעת מה מצב המתווה וכמה הוא מורכב ועד כמה צריך לבדוק דברים לעומק. השאלה אם אנחנו יכולים פה בוועדה לקבל מכם דיווח על הפגישות שנעשו, על זרימת המידע, על איך הדברים קורים. לקבל תמונת מצב על ניהול האירוע הזה, ואני בכוונה אומרת ניהול אירוע כי זה פרויקט וזה פרויקט שצריך להקים אותו.

לפחות תמונת מצב ראשונית, בוודאי.

בסדר גמור. יום שני ה-20 ביוני.

המועצה לשלום הילד, אני לא יכולה לוותר.

תודה, גברתי. קודם כל אני רוצה להגיד לגברתי תודה על דיון המעקב, כי לרוב בוועדות אומרים שיעשו מעקב אבל זה לא קורה. אני שמחה, יש פה איזושהי בשורה בלקיחת האחריות על העניין הזה. כמי שיושבת מהצד וצפתה בדיון שהתרחש, זה היה נשמע שכל גורם מעביר את זה הלאה, וכולם אומרים: זה לא הילד שלי. ואין אבא לילדים האלה. אז זו כבר בשורה. היה קשה מאוד לראות את זה מהצד.

אמרו לפניי שדרושה עיר שלמה לגדל ילד, ואני חושבת שבכל מה שנוגע לילדים שמתמודדים במצבי סיכון ובמצבים שההורה שלהם לא מתפקד או לא נוכח, המדינה צריכה עוד פי כמה וכמה להיכנס בנעלי ההורה ולתת את המעטפת הכי הוליסטית, הכי רחבה, הכי רב ממדית שרואה את הילד מהתחלה ועד הסוף. וזה מה שצריכים לעשות. כמו שגברתי אמרה, גם אם כל גורם עושה 200 אחוז, כשאין השפה המשותפת ואין נהלי עבודה שגרתיים, לא שהם חד-פעמיים, אז הילדים נופלים בין הכיסאות.

גברתי, ראיתי גם את התגובות של משרד הרווחה ומשרד החינוך. הבנתי מתגובת משרד החינוך שאין צורך בחוזר מנכ"ל ספציפי, כי יש איזשהו חוזר כללי שמתייחס לזה. אבל כן עולות שאלות מה כן נעשה, האם חודדו הנהלים ליועצי בתי הספר אילו שאלות לשאול, איך לזהות, איך להושיט יד.

אורנה או אילן איתנו?

אני פה.

איך לפתוח את הדלת כדי לאפשר לאותו ילד להגיד: המשפחה מתמודדת עם איזושהי סיטואציה. אנחנו לא מצפים שתלמיד יבוא וידפוק אקטיבית בדלת של היועצת ויגיד: אבא שלי יושב על שוד כרגע בכלא והמשפחה מתפרקת.

דבר שני, גם מהתגובה של משרד הרווחה עולה שיש התייחסות או יש נהלים שנוגעים לילדים כנפגעי עבירה, של אלימות בתוך הבית. אבל יש אוכלוסייה שהיא מתחת לרדאר אז יודעים שהאבא יושב על עבירה חיצונית, ומה קורה איתם. אני יודעת מה התוכניות של גברתי ועל הגורם המתכלל.

זה היה המשפט הבא שלי, כי אין לי פתרון אחר. זה, אגב, קורה עוד שבועיים.

אני מקווה שהתוכנית תצא לפועל ואני נותנת את אמוני.

היא יוצאת לפועל. רק לסבר את האוזן, היו לנו לא מעט דיונים בוועדה לזכויות הילד, ונושא הנתונים ותכלול ותיאום זה משהו שחוזר על עצמו בכל נושא ונושא. זה לא ייחודי רק לדיון כאן. מאחר שהבנו שכמעט בכל תחום – בריאות, רווחה וכו' – הילדים נופלים בין הכיסאות בגלל חוסר תקשורת של משרדי ממשלה ובעיות נוספות, הוועדה לזכויות הילד, המועצה לשלום הילד, הצוות המשפטי שלנו, לקחנו את מיכל גולד שיושבת כאן, מהמחלקה למניעת עבריינות נוער, שהצליחה לעשות עבודה מופלאה ולהוריד ממאות בני נוער בבתי הסוהר לעשרות בודדות. הבנו שמחלקה כמו שמיכל מנהלת זה דבר שהוא מבורך והגשנו הצעת חוק, ומשרד המשפטים עושה את זה עכשיו כהצעת מחליטים, כלומר שזה הליך מזורז, על מנת שבפעם הראשונה בישראל לא רק הוועדה לזכויות הילד תראה את הילדים כגורם מתכלל של 360, אלא גורם ממשלתי בפעם הראשונה יוכל לראות ילדים ב-360. אני חושבת שזה צעד ראשון לפני שיהיה לנו שר לענייני ילדים ונוער, כי אני חושבת שזה דבר שהוא נדרש במדינה מתוקנת, וזה אחד הדברים היותר מרגשים שהוועדה דחפה בזכות האנשים המופלאים שמגיעים לכאן באופן שוטף וקבוע. אז עד שהגורם המתכלל הזה באמת יקום, עניין של השבועות הקרובים, אין לי פתרון אחר.

עד אז, וגם כשהוא יהיה, חשוב מאוד לתת את הכלים לאנשים שרואים את הילדים האלה ביום-יום. גם לתת את הכלים, אבל גם להוריד הנחיות מלמעלה, שזה חלק מהציפייה מהתפקיד שלהם. הם צריכים לראות באמת 360. איש חינוך, איש רווחה, אמור להיות לו רדאר מאוד רגיש.

העניין הוא שברגע שלא יושבים בגלל שמדובר על הרגישות הזאת, במיוחד עם משרד החינוך, כי כמו שאמרנו יש ילדים שלא אומרים להם שההורים שלהם כרגע נמצאים במאסר, זה רגיש מאוד ומורכב ובאמת כל מקרה לגופו. וכשמדובר בדבר הזה, השיח הכל כך עדין במשרדי הממשלה כדי לייצר את המענה הנכון – אני יכולה להבין את תשובת משרד החינוך למה זה לא בחוזר מנכ"ל, כי זה לא גורף, זה לא כללי, זה לא רוחבי. זה באמת פרטני אישי. אבל זה עדיין לא אומר שלא צריך להיות השיח הזה, ומיד נשמע גם את משרד החינוך, ולא צריך עדיין לטפל בזה גם אם זה פרטני וזה דורש קצת יותר מאמץ מאשר חוזר מנכ"ל.

משרד החינוך, בבקשה.

תודה. אכן הנושא מורכב, ושמענו פה את הנימים העדינים של הנפש של כל ילד והורה שמתמודד עם הקושי הזה ועם האתגר המתמשך. אנחנו יודעים במערכת החינוך לזהות ועובדים מאוד מאוד חזק עם צוותי החינוך על איתור סימנים למצוקה. וגם כאשר המידע מגיע אלינו, וזה צריך להגיע באמצעות ההורים או באמצעות הרווחה, זה לא משהו שידוע וילד מסומן שאביו בכלא, וטוב שכך, אז כאשר המידע מגיע בהסכמת ההורים, או שהילד עצמו מגלה את ליבו ואומר, כמובן יש הבנה של הפסיכולוגים ושל היועצים מה ההשלכות הנפשיות והרגשיות. קיבלנו פה תיאור שהן יכולות להיות, וזה תלוי איזה ילד זה פוגש ואיזו משפחה זה פוגש. זה גם לא שטאנץ שאם האבא שלך אסיר אז כך וכך. אנחנו שומעים פה מגוון גדול. ואז אתה יודע לגשת בצורה עדינה ולעשות אחד מכמה שלבים שצריכים לעשות. אם זה שיחה עם היועצת. יש ילדים שאומרים ממש לא. ואם כן, אז יש לנו פסיכולוגים, יש לנו מתוך התקנים מענים תוספתיים, ובהחלט יש רגישות מאוד גדולה. אני אישית, בהיותי פסיכולוגית חינוכית בזמנו בשטח, אני זוכרת שלושה-ארבעה מקרים שעבדתי ישירות עם ילדות ועם אימא על ליווי של משפחות במצב הזה, ולקח זמן עד שזה התגלה, כי הם קודם היו צריכים חוויה של אמון איתי כדי בכלל לחשוף את הדבר הזה שלצערנו הוא כרוך בבושה שהיא לא מוצדקת. כי כפי שנאמר פה, הילד והמשפחה לא עשו, ומי שעשה משלם את מה שהוא משלם. אז העניין הזה מאוד רגיש, מאוד עדין, ואנחנו כן מאוד מודעים לזה ומלווים את היועצים והפסיכולוגים ואת צוותי החינוך כדי להיות עם סיסמוגרף רגיש ועדין. גם כשיודעים את זה צריך לדעת איך להתייחס.

אתם לא מיידעים, נכון? זה רק אם הילד או ההורה מספרים.

או גורמי רווחה במצבים ספציפיים מאוד. אבל לנו אין בתיק התלמיד, וטוב שכך. אנחנו גם לא עובדים לפי אוכלוסיות, ילד שאבא שלו נפטר. אנחנו עובדים לפי ילד, מה קורה עם הילד.

כל פעם שהתנהגות של ילד משתנה, קודם כל צריך לקרוא להורים ולברר אם משהו השתנה במצב האישי שלו. ואז אם ההורה רוצה הוא יספר, אבל לפחות מישהו שואל אותו.

לגמרי.

אני חושבת שהכול קשור. ברגע שהנתונים יתחילו לזרום גם לרש"א ואותו ילד שאולי הוא סגור, מופנם, לא רוצה לדבר על זה, מוציא את זה באלימות או בשקט, העבודה פה תשליך בוודאות אל תוך מערכת החינוך.

לגמרי. נשמח מאוד לשיתוף פעולה, למידע ספציפי. לחלוטין הסיפור הוא מאוד רגיש ומאוד עדין.

אני רוצה להוסיף שכשילד פונה לעזרה, מבחינת גורמי החינוך ומבחינת גורמי הרווחה החובה היא לתת לילד את המענה. כי צריכים לדעת שאם הילד פנה לחינוך או לרווחה, כבר הגיעו מים עד נפש. אני כיושבת-ראש העמותה נתקלת באימהות שפונות אלי ואומרות לי: פניתי לרווחה והיא צוחקת לי בפרצוף וכואב לי. וגם לי אין הכלים לעזור. איך אני יכולה לדבר עם עובדת סוציאלית או מנהלת רווחה בעיר מסוימת שכאשר אני פונה אליה ואומרת שילד זקוק לעזרה, היא משיבה לי: מי את בכלל? למה שאני אענה לך? פה אנחנו מאבדים את הילדים האלה. כי אם האימא כבר לקחה את התעוזה והלכה לרווחה וביקשה עזרה, ומנהלת הרווחה או העובדת הסוציאלית צוחקים לה בפרצוף, נגמר הסיפור. אני רואה הרבה ילדים היום, הם בסופו של דבר מגיעים לכלא.

אני מייצגת את משרד החינוך.

רש"א, מה קורה אם ההורים גרושים, כמו במקרה של תמר? האם יש דרך לעזור ולסייע? האם אתם מודעים לדבר כזה?

המידע שמגיע לרשות לשיקום האסיר הוא בשליש האחרון למאסר, ואז אנחנו נכנסים לתמונה. אחת השאלות הראשונות שאנחנו שואלים היא על משפחה.

אז מי אמור לטפל במקרים כמו של תמר ובילדים של תמר?

יחידות הרווחה. פגשתי את תמר בחוץ לפני שנכנסנו. אנחנו לא מכירות, והתחלתי לשאול שאלות ראשוניות. בשלב הזה זו פנייה של תמר אלינו ולא להפך, כי אנחנו לא נכיר הפוך. יש לנו מספר כוכבית עם מוקד מידע שאפשר לפנות, כוכבית 2775. זה מוקד שמאויש כל בוקר, כל יום בין 08:00 ל-16:00. אנחנו אוספים פניות ואנחנו מווסתים את זה לפי האזורים בארץ. מה שאנחנו יכולים לעשות בפניות האלה, נהיה שם ונעשה. או שבאמת נתווך את השירותים בקהילה.

נציגת משרד הרווחה, מה אנחנו עושים במקרים כמו של תמר.

אני לא מספיק בקיאה.

מקרה של הורים שהם גרושים, אין מזונות, הילדים נופלים שם בין הכיסאות. האימא במקרה הזה נמצאת בסוג של מצוקה אמיתית. אין לה כל כך לאן לפנות. זה באמת מקרה ייחודי, יחסית.

הסיפור של מזונות הוא כידוע לא משהו שהוא בטריטוריה של משרד הרווחה, גם לא קצבאות ביטוח לאומי, אלא זה מול המוסד לביטוח לאומי. אבל כמו שכבר נאמר לגברתי היושבת-ראש, משרד הרווחה לא מחזיק מענים ייעודיים לילדי אסירים, אלא זו בחינה פרטנית לפי הצורך. לכן בוודאי שפתוחה לתמר הדרך לפנות למחלקת הרווחה ברשות המקומית ולבחון האם היא עומדת בעילות של סיוע של שירותי הרווחה. המענים לא נובעים בגלל המאסר אלא בגלל הצרכים שיש למשפחה. ספציפית ביחס לילדי אסירים, כמו שכבר נאמר, הסוגיה מצויה באחריות של רש"א שגם יודעת לפעול היטב בשיתוף פעולה גם מול משרד הרווחה, גם מול המחלקות לשירותים חברתיים.

אני מקווה מאוד שנתחיל באמת להפעיל את הדבר הזה שילדים יקבלו מענה.

למה למשפחות אסירים צריך לבחון האם מגיעה להם הזכות לקבל סיוע מרשות הרווחה המקומית? עצם היותם משפחה של אסירים והם פונים, שיבינו שהמצב הוא יותר רגיש וצריך לתת להם את המענה.

ברגע שאנחנו נותנים לרש"א לרכז את זה, אני מניחה שאתם תדעו גם להפנות משהו לרווחה ולבוא ולסייע גם בגורמי חוץ. רווחה אזורית וכו'. כמו שנירה אמרה, זאת החוליה החסרה כרגע.

מה גם שיש לנו נציג או נציגה, עובדת סוציאלית, בכל יישוב בארץ, בכל רווחה. זאת אומרת שיש הקשר הזה, זה לא אמור להתמסמס.

זה חלק בפאזל שחסר לנו בלחבר את כל החלקים.

יש פה סוגיה, אולי תרצי להקדיש לה דיון מיוחד, לאוכלוסייה של לא-יהודים דווקא.

יש הבחנה בין יהודים ללא-יהודים ברש"א?

לא, ברש"א ממש אין הבחנה, אבל יש קושי הרבה יותר גדול לאו דווקא שפתי אלא אולי תרבותי. אני יכולה להגיד באופן אישי שאנחנו נתקלים בילדים שהם אפילו בסיכון, ובגלל המבנה בתוך הרווחה, בתוך העיירות, המשפחה, הרבה מאוד פעמים גורמי הרווחה הם גורמים שמקורבים למשפחה עצמה ואנחנו נתקלים בקושי גדול מאוד לסייע לילד שאנחנו מזהים שהוא בסיכון. ואז אנחנו פונים ויש גם בתוך מערכת החינוך ובתוך מערכת הרווחה איזשהו מבנה שאי אפשר לפרוץ אותו. אנחנו יודעים שיש ילד שהוא במקום בעייתי ושל מצוקה, ויש שם רשת חוטים שטוויה סביב זה.

שמעתי על מקרים כאלה שלא קשורים אפילו למגזר הלא-יהודי.

אולי בחברות סגורות.

תתפלאי.

אתם לא יכולים לפנות במשרד הרווחה למפקח או למישהו מעל?

ואז זה חוזר שוב לנציג האזורי, והוא כבר יודע איך לטייח שם. פעם התקשרה ילדה מבית הספר – לא קשור לאסירים – הודיעה שאבא שלה פוגע בה והיא מבקשת לצאת, מבקשת עזרה. הגיעה ניידת משטרה, לקחה אותה מבית הספר. מסתבר שדודה שלה עובדת במשרד הרווחה, דלתות מסתובבות והחזירו אותה חזרה לבית של האבא. זה כבר עבר לטיפול של השר. לשמחתי זה לא נפוץ, אנחנו כן חיים במדינה מתוקנת, כן משרד הרווחה יודע לעבוד בצורה שהיא תקינה. הוא יודע גם לבקר את עצמו. זה היה מקרה מאוד קיצוני ולכן גם השר עצמו הופעל במקרה הזה. בחברה סגורה זה יכול לקרות קצת יותר. שווה לבדוק את זה מול משרד הרווחה איך מטפלים. אני בטוחה שלאו דווקא בילדי אסירים, אלא בכל תחום.

כמו שאמרת, אלה מקרים שאנחנו מכירים ושאנחנו מתמודדים איתם לא מעט גם במצבים של אלימות במשפחה, ויש נהלים שאנחנו פועלים על פיהם של מה שנקרא מקרים ארציים וחסויים אם צריך. אם צריך אנחנו מעבירים בין מחלקות ובין רשויות שונות, ואם צריך גם מטפלים בהם ישירות דרך המטה.

בדיוק. יודעים להעלים את המידע הזה מהדרגים שנמצאים במקומי, שיכולים להשפיע לרעה על טיב הטיפול או שיקול הדעת. האם זה לא יכול ליפול בין הכיסאות? כן, יכול. אבל אתם צריכים להתריע ולהגיד: פה יש עניין, שימו לב. לזה אין פתרון אחר, כי את לא יכולה לשנות לא את החברה ולא את המבנה.

נכון. אבל אנחנו צריכים להגיע לדרגים האלה שיכולים לעזור לילדים האלה.

משרד הרווחה.

בכל רשות יש הפיקוח המחוזי ומעליהם יש המטה. המבנה של משרד הרווחה הוא מאוד סדור, הוא מאוד ברור. במטה הארצי יש המפקחים הארציים.

אז כשמדובר בילדים צריך ליצור איזשהם צינורות שהם הרבה יותר פשוטים, כי הדחיפות היא מאוד גדולה. לפעמים אם אנחנו מפספסים את המומנטום, במיוחד במקרים של אלימות במשפחה, מיד משתיקים.

גם היום כבר מטפלים, ובעזרת השם כשהמנגנון הזה יתחיל לפעול אנחנו נקבל הרבה יותר. כנראה שהצורך יעלה יותר ומספר המקרים שאנחנו מסוגלים לזהות של כשל אזורי בגלל תרבות, בגלל אזור גיאוגרפי, אנחנו צריכים אתכם. האם יש כתובת שאת יכולה אחרי הדיון לייצר ביניכם שיח אמיתי? לך יש בעיה, את נתקלת בבעיה הזאת בתוך מגזר, בתוך חברה סגורה – זה יכול להיות ערבים או חרדים – אתם פשוט יוצרות קשר ביניכם. זה נוהל, לכן יש נהלים בעולם.

בוודאי. יש כבר כתובת לנושא של פגיעות מיניות.

פגיעה מינית זה קל מאוד.

אם אין כתובת קיימת, בהחלט נוכל לברר ולבדוק.

פשוט תייצרי לה את הכתובת שאם היא מבינה שעכשיו יש מצב חירום היא יכולה להתקשר ולפתור את זה.

בשמחה.

רש"א, זה חלק מהאחריות שלכם. לא סתם הוסמכתם לא רשמית, אתם צריכים גם לעבוד מול משרדי הרווחה. אם יש כאן איזושהי בעיה תגידו, אנחנו נפתור את זה. כי זה סוג של הקמה של משהו חדש. לא רק של מידע, אלא גם של עבודה שוטפת. הדיון הבא יהיה למשרד האוצר שאתם קורסים וצריכים תקציבים. אנחנו כבר יודעים לאן זה הולך.

עו"ד זיו לידרור מהקליניקה המשפטית, אוניברסיטת רייכמן, בבקשה.

אני בזום, לצערי. תודה רבה.

נשמח לארח אותך כאן, כי כתבתם ואתם עוסקים בזה בצורה באמת נהדרת.

יש לנו נציגים סטודנטים שכתבו את הנייר ונמצאים שם. אני מלמדת ולכן אני מהזום. אני לא רוצה לחזור על דברים חשובים. היקף התופעה והעברת המידע כמובן חשובים, ובאופן מאוזן זה חשוב לצורך טיפול. כן רציתי רק לתת דגש על שני דברים נוספים שצוינו בנייר ונוגעים לפיתוח פרויקטים נוספים מעבר לאלה שהוזכרו בדיון הקודם, של פר"ח, שצוינה המגבלה התקציבית, הצענו שם גם למידה מתוכניות בחו"ל, באירופה ובארצות הברית, שנוגעים גם לשיתוף ילדי אסירים וגם להנגשת ידע בין היתר על ידי ילדי אסירים בוגרים לילדים צעירים יותר. זה משהו שגם נדרש לו גורם מתכלל וגם יש להם עלויות תקציביות מסוימות. גם הם עושים שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות שונות, כמו שהצענו בסעיף האחרון בנייר שלנו.

נקודה נוספת שמתחברת למה שנאמר פה קודם היא באמת התמקדות במגזר ספציפי, נניח במגזר הערבי, שהוזכר בדיון הקודם, ושיתוף פעולה עם ההנהגה המקומית. זה ניסיון נקודתי שיש לנו, ואני חושבת שגם עם מודלים אחרים לגמרי, להבדיל, כגון זנות נערים וכדומה. אפשר ללמוד משיתוף הפעולה בין הרמה המקומית לבין השלטון המרכזי, ואנחנו נשמח גם לשתף בהצעות הספציפיות שהתחילו. אבל אני חושבת שצריך גורם מניע מלמעלה גם לזה. זה היה בתמצית, אשמח להרחיב. זה גם מופיע בנייר.

רש"א.

צריך להגיד, יש לנו שיתוף פעולה עם רש"א בדברים אחרים.

עכשיו כשיש לי כתובת אני נהנית מאוד לפנות אליה כל הזמן.

אנחנו שמים לב.

תודה רבה. חבר הכנסת אזולאי נכנס. ליושבים פה, חבר הכנסת אזולאי הוא אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר בכנסת בכלל, החברתיים ביותר, ושעוסקים בכל הנושא של אסירים, שיקום אסיר, במקרה הזה ילדי אסירים. סיפרתי בתחילת הדיון על הצעת החוק המבורכת שלך על ביקור ילדי אסירים. יושבים כאן אנג'ל ברנס ואביה רוני. היא סיפרה על מה שהיא עברה כילדה. דיברנו על העשייה המבורכת שלך. אנחנו נמצאים כרגע בדיון מעקב על זכויות ילדי אסירים. גילינו שיש בעיה של העברת מידע. משרד המשפטים עשה עבודה מבורכת וחשב על כמה מתווים שונים שבהם אפשר כן לקחת את המידע מביטוח לאומי, משב"ס, מרשות האוכלוסין, ולעשות הצלבת מידע ולהעביר אותם לרש"א. לרש"א יש האפשרות לטפל גם בילדי האסירים, מה שלצערנו לא קורה היום, אלא אם כן זה וולונטרי וקורה בצורה מיוחדת. הסמכנו פה באופן לא רשמי פה בוועדה את רש"א לקחת את הפרויקט הזה. הם כרגע הפכו להיות הכתובת לתכלל עם משרד המשפטים, לבחור מתווה שהוא נכון יחד עם הביטוח הלאומי, יחד עם שב"ס, יחד עם כל גורמי המקצוע, להביא את הרשימות האלה של ילדי האסירים ולהתחיל לתת להם טיפול. מה שאנג'ל לא קיבלה מעולם, מה שהבן של איציק לא קיבל. המטרה היא שילדים יתחילו באופן שוטף וקבוע לקבל לא כי ההורה רוצה או לא, אלא כי זה הופך להיות נוהל. זאת הנקודה שאנחנו נמצאים בה כרגע. אנחנו רבע שעה לקראת סיום, אז אני כבר אומרת לשאר הדוברים כרגע לקצר מאוד את דבריהם. הבנתם כבר שכנראה יהיו כאן עוד דיוני מעקב. ביקשתי מרש"א עד ה-20 ביוני לתת דוח מסודר מי דיבר איתם, מי לא דיבר איתם, האם באמת משתפים איתם פעולה בהעברת מידע ובבניית הפרויקט הזה. כי זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה. אחרי הדוח שלהם נעשה דיון מעקב שנוכל לראות איך הדברים מתקדמים משם. חבר הכנסת אזולאי הוא מהבודדים בכנסת שעוסקים במלאכה הזאת, אכפתי בצורה בלתי רגילה. לא כל חבר כנסת שהיה נכנס לכאן הייתי עוצרת ועושה את הבריף, כי זה באמת בדמו. בבקשה.

אני עובדת סוציאלית, ראש צוות באגף רווחה ברשות מקומית. דובר פה לפניי שמשפחה הגיעה לרשות מקומית ועובדת סוציאלית צחקה לה בפנים ולא נתנה לה את הסיוע. חשוב לי לתקן פה את הדברים וגם להעלות סוגיה נוספת. כשמשפחה מגיעה ופונה לרווחה בבקשת עזרה, אנחנו מלווים את המשפחה בראייה מערכתית ממיצוי הזכויות שלהם וחיבור שלהם לשירות סיוע לאזרח ועד טיפול בטראומה לכל בני המשפחה שנותרים מאחור, אם זה האימא והילדים או האבא והילדים. לצערי אין תוכניות ייעודיות ברשות המקומית, אבל הם בהחלט מקבלים את כל ההתייחסות ממרכזים שפועלים בתוך הרשות המקומית, אם זה היחידות למניעת אלימות במשפחה או מרכזי הורים וילדים.

דובר פה גם רבות על העברת המידע באופן שוטף, להעביר שמות מגורם לגורם. יחד עם זאת אני רוצה לשים דגש על צורך במינוי של אדם בתוך השב"ס שכל תפקידו יהיה לבצע את התיאום בין הגורמים השונים ואת החיבורים בין גורמי טיפול בשב"ס לגורמי טיפול ברשות המקומית או כלל הגורמים. ואני אסביר למה כוונתי. לנו היה מקרה שליווינו, שגם כשהאם פנתה בבקשת עזרה שהגרוש שלה הטרי נכנס לכלא – הם היו גרושים שלושה חודשים – והיא ביקשה את עזרתנו, אנחנו לא הצלחנו לעבור את קצין האסירים. אז על אף שהיה לנו המידע על האסיר שנמצא בכלא ופנינו וביקשנו להגיע לגורמי הטיפול כדי לשמר את הקשר הרציף, הקבוע וההכרחי בין הילדים לבין האסיר, לא הצלחנו להגיע לאותו גורם טיפולי שיוכל לתת לנו את המענה. וכך קרה שעל אף שהמשפחה נכנסה לטיפול מקיף מערכתי, האימא והילדים, ונעשתה הבחנה של כמה גורמי טיפול של הילדים לקראת הביקור הראשון את אבא שלהם בכלא, הם ציירו ציורים, כתבו מכתבים, וכשהם הגיעו לביקור הראשון אסרו עליהם להיכנס עם המכתבים האלה והציורים שהם ציירו. הבכי והאכזבה כמובן היו גדולים, מה גם שזה יצר טראומה חוזרת על טראומה. ואני מתרשמת שאם היה איש קשר שאמון על הקשר בין גורמי הטיפול השונים, ייתכן שהביקור הזה יכול היה להיראות אחרת והחוויה של הילדים יכלה להיות שונה.

תודה. שב"ס, יש משהו שאפשר לעשות כדי למנוע מקרים כאלה בהמשך?

אני עובדת סוציאלית במקצועי. אני אחראית על אוכלוסיות ייחודיות בענף טיפול ושיקום.

זה הפך להיות מקצוע נדיר לאחרונה.

אני מאלה שעדיין במקצוע ובוחרת להיות במקצוע. אני חושבת שלאתר עובד סוציאלי בכלא, או את ראש תחום טיפול בכלא, זה דבר שגם בין גורמי הרווחה לבינינו יש ממשקים ויש כתובות ויש לנו חוברות שלהם ופרטי קשר שלנו. בתפקידי הקודם הייתי אחראית מחוזית, וכל אחד שלא הצליח לאתר היה מגיע אלי והייתי מפנה לגורם הטיפולי הספציפי. ותמיד עזרנו לאתר אסיר כזה או אחר בשביל לייצר את הממשק. בטח ובטח כשמדובר בהתערבויות שהן קורות בחוץ ונדרש גם סיוע מצדנו. וגם במקרים שצריך, גם אם זה בין ממשקים של ביקורים טיפוליים או דברים ספציפיים ייחודיים, שידוע שילדים נמצאים במצוקה או צריך עזרה ומטופלים ברווחה.

למה לא לקחת בחשבון שכמעט כל ילד שמגיע לביקור ראשון אצל אבא שלו נמצא במצוקה וצריך לקבל אותו בברכה ולא לקחת לו את הציור שהוא צייר לאבא? זה לא דורש כאן יותר מדי.

בתור עובדת סוציאלית הרבה מאוד פעמים עשיתי את התיווך בעצמי של באמת לסייע ולדבר עם הקצין שמכניס.

מי יכול לייצר נוהל כזה? כי אנחנו לא מבקשים כאן משהו, רק הסיפור הספציפי הזה שאנחנו מדברים על משפחה שעשו לה את ההכנה לקראת הביקור הראשון. זה קורה הרי כנוהל שיש הכנה לקראת ביקור ראשון, ואם מדובר על ילדים קטנים אז אומרים להם: תציירו ציורים. זה חלק מבוקסה שכבר קיימת. ואז הילדים האלה מגיעים, אז היידוע לנוהל בצד המקבל, אם הוא קיים, כנראה שמשהו שם נתקע בצינור.

אני לא יודעת במקרה הספציפי הזה, אבל ככלל שב"ס מאפשר לרוב. גם אם הילד במקרים מסוימים כשנדרשת בדיקה לאו דווקא ייכנס עם הציור עצמו, אז זה יישאר ואנחנו נעביר לו את הציור לאחר מכן ויהיה השיח ויהיה התיווך. אבל לרוב אין איזושהי מניעה להכניס ציורים. יש פריטים אחרים שאולי יש איתם יותר מורכבות, אבל לא ציור של ילד.

יש בתי סוהר שלא מאפשרים כניסה של ציורים ותמונות שהם מביאים.

אז יכול להיות שיש החלטה מקומית ספציפית. אבל אנחנו מאפשרים הכנסה של ציורים.

אני חוזרת לחבר הכנסת אזולאי. אמרתי גם בתחילת הדיון, במקרה שיש ילדים קטינים האסיר הוא לא זה שמעניין, אלא הילדים. לכן ההסתכלות של המערכת צריכה להיות על הילד, בין אם זה שעות ביקור שחבר הכנסת אזולאי מחוקק חוק בנושא הזה, ובין אם מדובר על ציורי ילדים. הדגש פה הוא על הילד ולא על האסיר. הוא נמצא באותו מקום, כנראה לא הולך לשום מקום, רק המבקרים שלו הם אלה שעוברים את אותה המסכת וגדלים ומתבגרים לתוך המציאות הזאת. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.

תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, בכלל על הדיון הזה. קודם כל, זה לא בא ממני, זה בא מאבא שלי, השר אזולאי זכרונו לברכה, שהיה פה למעלה מ-20 שנה. הוא היה מבקר אסירים ותמיד אמר לי: לך לחלש, החזק יבוא אליך. והם חלק מהחלשים שאנחנו צריכים להגיע אליהם.

כשיושבת-ראש הוועדה שמעה שאני מחוקק חוק בעניין של ביקורי האסירים, שמיד אגע בו במילה, היא נזפה בי למה אני לא משתף אותה. מאז אנחנו ביחד. זה לא שהיא איתי, אלא אני איתה באמת, ומנסים לעשות הכול. כמו שהיא אמרה, קודם כל אלה ילדי האסירים.

לפני פסח ביקרתי בכלא דקל בבאר שבע. ביקרתי אבא ל-14 ילדים. הוא אמר לי שיש ילדים ששנתיים הוא לא ראה אותם. זה לא משנה אם הילד הזה נשוי או לא נשוי, אבא זה אבא. זה גם לא משנה מה העבירה שהוא עשה. כי כשאני הולך לבקר את האסיר, אם זה לא משהו ביטחוני אני הולך לבקר כל אחד. כי אני חושב שהאסיר משלם כבר את חובו לחברה. לא צריך להתעלל לא בו, לא במשפחה שלו ולא בילדים שלו. כי אנחנו צריכים לתת את המעטפת לילד כדי שהילד לא יגיע לאותו מקום שהאבא הגיע אליו. ואני אומר שגם אבות שהגיעו לשם – אני אומר אבות, כי אימהות ברוך השם זה מעט של המעט. אגב, תלכו לבתי הכלא של הילדים ותראו מה הולך שם, אנחנו יודעים איזה כאב לב ומאיזה סוג של חברה. תסכלו גם איפה האבא היה ותראו שאני בעצם פחות או יותר צודק מבחינת המקום שאנחנו מגיעים. אבל אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לילד הזה שהוא לא יגיע לאותו מקום, ויש אבות שהם אנשים טובים שמעדו. לכל אחד יש מעידה, יש מעידה גדולה ויש מעידה קטנה.

כבר הרבה חודשים אני עם העניין הזה שאני מבקש שיסתכלו על הביקור של הילדים על פי מספר הילדים ולא על פי חצי שעה לביקור ולא משנה כמה ילדים יש. כי שלאבא יש שני ילדים, יכול להיות שעם חצי שעה אפשר להתמודד. אבל כשלאבא יש שבעה ילדים, לא יכול להיות שהוא יקבל חצי שעה שהילדים שלו יראו אותו באותו זמן, כי אז ילד יכול להגיע רק פעם בשלושה או ארבעה חודשים. ואסור שזה יקרה. אז אמרו לי, בפקודה רשאי מפקד הכלא. לא רוצה "רשאי". חייב, ואם יש בעיה אחרת הוא רשאי לשלול את זה. זה הסיפור. מחר גם יתקיים דיון בוועדה לביטחון הפנים בנושא הזה, אבל זה הסיפור הגדול, כי הילד הזה בסופו של דבר ישלם את המחיר של האבא. וכשדיברו פה על הציורים, אני גם מכיר כאלה סיפורים. כשאת, גברתי, אומרת לי שבסופו של דבר אתם מוצאים איך להעביר את זה לאבא, זה כבר לא שווה. סליחה שאני אומר את זה. זה שהאבא אחר כך ידבר עם הילד ויגיד לו: חמוד שלי, ראיתי את הציורים שלך – הילד נשאר עם צלקת שהוא לא נתן את הציור לאבא. כשהילד שלי מגיע מהגן ונותן לי את הציור, הוא מקבל את החיבוק באותו רגע. אם הוא ישאיר לי אותו שאראה כשאני מגיע הביתה בלילה מאוחר, ובבוקר אני אתן לו את החיבוק, זה לא אותו חיבוק שהילד חיכה לו באותו רגע שהוא נותן לי אותו. החום הזה שהאבא נותן לו באותו רגע, האסיר נותן לבן שלו – זה אבא לבן, זה לא אסיר לילד. כשהוא נותן לו את החיבוק הזה, את החום הזה, זה מונע עוד נפילה של הילד. זה שאחר כך העברנו לו, כל הכבוד, טוב לב, הכול בסדר.

אגיד לך יותר מזה. תארו לכם שלאבא יש יום הולדת והילד מביא לו עוגה שהוא הכין לו בבית. תגידי שזה לא אפשרי, יכול להיות שיכניסו משהו בפנים. בסדר, אז לא נרוץ לשם. אבל על הציור הזה? על החיוך הזה שהוא רוצה להראות ולקבל את החום הזה מהאבא? את הנשיקה? הנשיקה הזאת היא הרבה פעמים עם דמעות של אבא על הלחיים שהוא לא מנגב אותן. ואני אומר לכם את זה לא סתם. אני אומר לכם כי ביקרתי משפחות כאלה, כי אני בקשר עם משפחות. מתקשרים אלי אסירים מהכלא ואחר כך אני מתקשר לנשים שלהם, מתקשר לילדים שלהם. אני בקשר עם אסירים שיצאו לפני שנתיים ושלוש מהכלא. רק אתמול טיפלתי באסיר שיש לו בעיה בארנונה. אמרתי לו שלא יפנה לאף אחד, שלא יתבייש, שיפנה אלי. הוא התבייש מספיק. אנחנו רוצים לטפל בילדים האלה שכדי שהאבא חוזר הם ידעו איך לקבל אותו, כי כשהאבא חוזר לחברה הרבה פעמים הם עוזבים את הבתים, החיים כבר לא אותם חיים. כמה משפחות התפרקו בגלל זה. אבל אם לא ניתן את המעטפת לא יהיה כלום, הילד יחזור ויהיה לפעמים גרוע מהאבא.

רש"א עושים עבודה טובה. אבל גם תשמעו לרש"א, שבוועדת השחרורים ייתנו להם קצת יותר משקל. אבל אני רוצה לשאול את רש"א, איפה המחלקה התורנית? למה הם לא נמצאים פה היום? הם מייצגים משהו, ואני בקשר גם איתם. אגב, אני לא מבקר רק אסירים דתיים, אני מבקר את כולם. כל מי שיפנה אלי, כל אסיר, אני מבקר. הייתם צריכים להביא אותם, כי את יודעת שהאגף התורני מצליח מאוד. אתם יודעים ששם האחוזים מאוד גבוהים להצלחה שלא חוזרים.

אין על זה ויכוח.

אני אומר את זה כביקורת בונה, שהייתם מביאים אותם כדי שיספרו.

ינון, הגדלנו את רש"א בדיון הזה.

האגף התורני הוא חלק אינטגרלי. אני לא עושה הפרדה.

אני לא אומר שאת עושה הפרדה. אבל אני אומר שאם יש לכם מקומות תביאו לשם, כי זה עוד סוג שאנחנו מתייחסים. הרי למה יש אגפים תורניים? כי זה משהו מיוחד, אחר, שצריך לתת לו יחס אחר, לטוב ולמוטב. לא תמיד זה טוב, נכון? צריך לתת את הדגש. זו ביקורת בונה.

הם עסוקים עד היום והם הולכים להיות יותר עסוקים.

יש לכם שותף לכל דבר שתצטרכו פה בכנסת, וזה לא משנה אופוזיציה או קואליציה. אתם רואים שאנחנו עובדים ביחד. ואם לאסירים הטלפון שלי זמין, בוודאי גם לכם. האמת, יותר לאסירים, אבל אם אתם צריכים גם אז באמת.

אנחנו צריכים שותפות לחוק. שותפים לזה שיחוקקו חוק שיחייבו אנשים לעבור טיפול.

מיכל ואני מוכנים לעבוד ביחד בכל דבר. אנחנו רוצים לעזור במה שנוכל לעזור. נלמד את החוק הזה עד תומו, ומה שאפשר יהיה לעשות אני אתכם למען האסירים.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להציע לחברי להיות גם יו"ר שותף בהקמה של שדולה לשיקום אסירים משוחררים.

אני לא אוהב להיות בשדולות ולא יו"ר, אבל בגלל שזה נושא חשוב אני איתך.

מצוין. תודה רבה. האם יש עוד מישהו שרוצה לדבר ולא הביע את עצמו? אז אני מסכמת את הדיון המרתק שהיה לנו כאן.

להלן החלטות הוועדה. לרשות לשיקום האסיר, למוסד לביטוח לאומי, לשירות בתי הסוהר, למשרד הרווחה והביטחון החברתי, למשרד המשפטים – הוועדה קובעת שהחסם העיקרי למתן סיוע לילדי אסירים הוא העברת מידע בין הרשויות. הוועדה דורשת שכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לנושא יקדמו מתווה להעברת מידע בין הרשויות. הרשות לשיקום האסיר תתכלל את ייזום המתווה.

לרשות לשיקום האסיר – הוועדה דורשת מרש"א עדכון ביניים בנושא המתווה ב-20 ביוני 2022. הוועדה דורשת שרש"א יציגו את המתווה בינואר 2023.

לשב"ס – לרענן את נהלי הקשר בין אנשי הטיפול בכלא לאנשי הטיפול בילדים בקהילה, לאור עדות נציגת מרכז השלטון המקומי על קושי ליצור קשר עם אסיר בכלא לצורך שימור הקשר עם ילדיו.

הוועדה תמשיך לעקוב אחר הנושא. אומנם רש"א הוסמכו באופן לא רשמי, אבל המעקב והביקורת על משרדי הממשלה בכל מה שקשור להעברת המידע, שיתוף פעולה עם רש"א ובניית הפרויקט הזה במהירות והיעילות האפשרית, זה כן בסמכותי ואת זה אני מבטיחה שאני כן אעשה. אז אנא, להתייחס לכך ברצינות הגדולה ביותר. הוועדה הזאת בהחלט תבקש ותעשה דיוני מעקב כמעט חודשיים בנושא הזה כדי לראות שזה קם וקורם עור וגידים. רש"א, אם יש איזושהי בעיה בבקשה לפנות לוועדה. תודה רבה על ההשתתפות. תודה רבה על האכפתיות.




הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 13:16.