פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



19
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 135
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ח' באייר התשפ"ב (09 במאי 2022), שעה 9:15

סגירת החברה הממשלתית - החברה לחינוך ימי

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז
אלון טל
יוסף שיין

יאיר אידר - סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות, משרד האוצר

חיים ביטרן - מנהל אגף רכש נכסים ולוגיסטיקה, חינוך התיישבותי, משרד החינוך

מוטי אלמוג - מפקח ארצי על החינוך הימי

מנחם זלצמן - רע"ן תכנון תואר, משרד הבטחון

אהוד ערב - רע"ן אוג, צה"ל

רפי אפל - יושב ראש עמותת הבוגרים, קציני-ים

אל"מ מיקי קיסרי - עמותת הבוגרים, קציני-ים

סיגל כהן - עו"ד, חברת עמותת בוגרי קציני ים

אבי לוי - יו"ר איגוד קציני הים

סימונה מנו - הנהגת ההורים

ד"ר אייל צור - ד"ר, חבר פורום קהלת

רבקה שרגא - מנכ"לית, רבקה שרגא יח"צ

אבינועם גורן - מנכ"ל החברה לחינוך ימי

צביקה שפירא - מנהל אגף כלכלה וקשרי חוץ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

תמי סלע

יהודית גידלי

מעין מכלוף, חבר תרגומים

סגירת החברה הממשלתית - החברה לחינוך ימי

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לכל חברי ועדת החינוך, אנחנו מתכנסים היום לדיון ראשון בוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, לאחר הפגרה שהייתה לנו. אמנם ראיתי גם ברשתות החברתיות שלכולם כאן שיושבים בחדר מחברי הכנסת לא הייתה ממש מנוחה, אלא המון המון פעילות ועבודה פוליטית ופרלמנטרית בשטח, ראיתי גם חלק מהמשלחות שיצאתם אליהן כדי לייצג את מדינת ישראל. ואני שמחה ככה שאנחנו מתכנסים היום בבוקר.

קודם כל ברכות לצוות הוועדה, גם כן שאנחנו מתחילים לחזור לשגרה של דיונים. יש המון המון נושאים על הפרק למושב הקרוב. אנחנו נשב ונעדכן גם כן את לו"ז הוועדה מראש, משום שיש לא מעט חקיקות שאמורות להגיע לוועדה, לא מעט תקנות שאמורות להגיע במושב הקרוב, והנושא הגדול, שהוא באמת פתיחת שנת הלימודים, יש לנו באמת עד סוף יולי לראות שאנחנו אכן מוכנים לקראת פתיחת שנת הלימודים בספטמבר, שמערכת החינוך מוכנה, עם לא מעט דברים שהעלינו לאורך השנה, עם אתגרים לא קטנים.

אז אנחנו היום פותחים את הדיון בנושא החברה הממשלתית, סגירת החברה הממשלתית, החברה לחינוך ימי. אנחנו מבינים, קודם כל שאותה חברה ממשלתית, שבעבר בעצם נשקה למספר בתי ספר בחינוך ימי, למעשה לאט לאט צומצמה. עד למצב שבו היום היא למעשה אחראית במקום על מספר בתי ספר על בית ספר אחד בודד. אנחנו, ויושבים פה המון חברי כנסת שמכירים את מערכת החינוך, נמצאים בלא מעט פנימיות, מוסדות חינוך, מכירים לעומק את הנושאים.

עומדת פה שאלה מאוד גדולה ותהייה גדולה, מדוע צריך חברה ממשלתית על מנת לתפעל בית ספר אחד יחיד ובודד. מה העלות שהציבור משלם מכספו לטובת מעמד של חברה ממשלתית, כדי שתנהל את אותו בית ספר בודד. והאם יש יתרונות, או רק חסרונות בעניין הזה. משום שבסופו של דבר כשהמדינה מקצה את המשאבים, ומשרד החינוך מקצה משאבים לטובת חינוך התלמידים, אנחנו מעדיפים שרוב התקציב יגיע בסוף כהשקעה לתלמידים עצמם, שנמצאים ככה באמת בשלבים שבהם אותו בית ספר יכול לתת להם כלים לפיתוח, להעצמה, למצות את הפוטנציאל האישי שטמון בהם. וגם פה, אנחנו ערניים ללא מעט תקציבים בתוך משרד החינוך, שלא מנוצלים בצורה יעילה, בצורה טובה, שבסוף הם מתפזרים על מספר מקומות, במקום להיות מושקעים בילד עצמו.

ולשם כך כינסתי את הדיון הדחוף הזה. אני רוצה שקודם כל נפתח עם משרד החינוך, אלא אם כן חברי הכנסת רוצים לברך ולומר כמה מלים לפני כן, גם על פתיחת המושב. לאחר מכן אני רוצה לשמוע ממשרד החינוך, את חיים ביטרן, מנהל אגף רכש, נכסים ולוגיסטיקה בחינוך ההתיישבותי. נשמח לשמוע ממך היכן הנושא נמצא. משום שאני מבינה שכבר התקבלה סוג של החלטה באמת לסגור ולהעביר את זה באמת לאותה בעלות של בית הספר. ולהבין את המורכבות ולהבין איפה הנושא נמצא על הפרק.

חבר הכנסת יוסי שיין, בבקשה.

בוקר טוב ליושבת ראש הוועדה ולכל חבריי שנמצאים כאן, באמת יש לנו הרבה באג'נדה. אני רק רוצה לומר שלוועדה שלנו יש תפקידים חשובים שאני נוכחתי בהם גם בעולם, במשפט אחד החלטה אמיצה שלנו כאן, בתחילת המושב הקודם, לפתוח את בתי הספר, להשאיר את הכל פתוח, בניגוד להמלצות של אנשי משרד הבריאות, אני אומר את זה פה, שהיה לנו דיון גדול, היא החלטה קריטית הייתה, וכשנסעתי עכשיו, הייתי בקנדה, במסגרת משלחת של הכנסת, מה שקורה כשלא פתחו, התוצאות הן חמורות ביותר במקומות אחרים. ולכן אני רוצה באמת לברך את העבודה שעשינו. וחשבתי על זה בדיעבד איך זה נעשה כאן, וזה באמת חשוב לנו, לא על מנת לטפוח לנו על השכם, אלא באמת עבודה מאומצת של לימוד החומר והבנה בזמנים אקוטיים.

כאן על סדר היום יש לנו נושא נוסף. אני מכיר אותו עוד מתקופתי, כשהייתי בחיל הים, תקופה קצרה אמנם, אבל מכיר את הנושא. אז אני לא רוצה לקחת יותר זמן, אני חושב שראוי לעסוק בנושא הזה באפקטיביות כפי שידענו לעשות בעבר. אז ברכות לכולם, נזוז קדימה.

בוקר טוב גברתי יושבת הראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני שמח לחזור. היו לנו שמונה שבועות של פגרה מאוד עמוסים ומלאים. גם בנושאים חינוכיים, כאן של ועדת החינוך ובכלל. אני חושב שמחכה לנו כנס קיץ מרתק עם הרבה מאוד משימות. ומוטל עלינו חברי הכנסת לייצג את טובת המדינה, את טובת התלמידים. כבר ההיערכות לשנה הבאה בעיצומה, ונושאים מאוד גדולים על סדר היום שלנו. היום אנחנו מתחילים ככה בדוגמית חשובה, באמת כיצד תראה שנת הלימודים הבאה, במידה רבה ייקבע בחדר הזה, ואני תקווה שאנחנו נצליח להביא לידי ביטוי, גם בהחלטות שלנו, גם בדברים שלנו, את הממלכתיות הנדרשת להכנה של מדינת ישראל לשנה הבאה, אחרי שנים לא פשוטות. תודה.

אני מצטרף למקהלת המברכים, ליושבת ראש הוועדה, למרכזת הוועדה שממשיכה לחנך אותי, למדתי שאנחנו נמצאים בכנס קיץ ולא במושב קיץ. אני דווקא אנצל את הדקה שלי לברך את הממשלה על ההחלטה של ועדת השרים לחקיקה אתמול לקדם את חוק האקלים. אנחנו נצטרך עוד לשפר מאוד את החוק הזה אצלנו. אבל שמתי לב למחדל אחד, שאין בו בעצם התייחסות לחינוך אקלימי. והנה בזמן הפגרה נפלה החלטה מאוד אמיצה באונ' בן גוריון להפסיק את ההשקעה או את המעורבות בקרנות שלהם בחברות שהן חברות נפט שמוסיפות לגזי החממה. אני חושב שזה משבר עולמי, ואולי אנחנו נמצא את הזמן במהלך הקיץ הזה, כשנתחיל להרגיש כמה זה חם, גם לחשוב איך נוכל אנחנו לגייס את מערכת החינוך, גם השכלה גבוהה וגם את כל הרמות. אבל ככה התחלנו, ובהצלחה גברתי יושבת הראש.

תודה רבה לחברי הכנסת יוסי שיין, אלון טל, מושה טור-פז. ואנחנו נעבור ללב הדיון. חיים ביטרן, בוקר טוב. שלום, אנחנו נשמח לשמוע ממך סקירה איפה הנושא עומד. אני מבינה, אם תוכל להגיד לנו מה היה לאורך הדרך, אנחנו מבינים שהיו גם המלצות, ואיפה הנושא נמצא כעת.

בוקר טוב לכולם, מדובר בחברה שהיא לא רשת חינוך. היא חברה לכל דבר ועניין. חברה כלכלית, שנמצאת תחת רגולציה של רשות החברות. היא גובה תקורת ניהול משני מוסדות שהיא מנהלת, שאחד מהם אנחנו מקווים שלקראת סוף השנה גם יירד מהניהול שלה. וזה כסף שיכול להישאר במוסדות. זאת אומרת החברה לא מביאה כסף משלה. היא נהנית מכסף שמשרד החינוך מעביר לשני כפרי נוער, בערך כשלושה מיליון שקל לשנה תקורה, שבמקום שילכו לטובת התלמידים, היא הולכת למטה של חברה. חברה כלכלית גרידה.

העלות בעצם של החברה הממשלתית היא שלושה מיליון שקלים בשנה?

במקורב, כן.

על התפעול שלה?

כן, במטה החברה. עכשיו החברה הזו היא בעצם מביאה איתה רגולציה, שמחוייבת מרשות החברות. אנחנו מוצאים את עצמנו בשני כפרי נוער, עם רגולציה של תעשיה אווירית. עם משהו פשוט מפלצתי, שלא מתאים לכפר נוער. זה מתאים לחברה כלכלית, זה מתאים לחברה שנבחנת על ביצועים כלכליים, לא לכפר נוער חינוכי.

מאחר וכל התקציב של החברה בא מהכספים של הכפרים, או כספים של משרד החינוך, אין תקציב חיצוני של החברה, אין תרומות, אין שום ערך נוסף לפעילות הזו של החברה כמטה, מאחר ובכל כפר יש מטה תפעולי משלו. ולשים עליהם עוד מטה, שלא מביא שום דבר כערך מוסף, זה נראה לנו פשוט הכבדה על הכפרים.

יש עוד מישהו בחינוך ההתיישבותי, בפנימיות, שמנוהל על ידי חברה ממשלתית?

יש לנו עוד שלוש חברות ממשלתיות – כפר הנוער שפייה, יש את הכפר הירוק. הכפר הירוק הוא גם כפוף לרשות החברות, אבל יש שם פיזור אחר של השותפים. החברה לחינוך ימי היא הגוף היחידי מבית שלושת הכפרים האלה שהיא באמת מאה אחוז במימון שלנו.

היא גם אוריינטציה שונה, מבחינה מקצועית שונה.

נכון, ולכן היא מכבידה מאוד על הפעילות של הכפרים האלה. היא ממש מכבידה. היא אבן ריחיים על הכפרים האלה.

רק שאלה, לסבר את אוזני, בכפר הירוק יש גם מוסדות פרטיים בתוך המסגרת הזאת.

נכון.

איך זה עובד העסק הזה?

הכפר הירוק יושב על שטח אדמה שהוגדר כשטח לצרכי חינוך. ובתוך השטח הזה, ככל שמגיעים מוסדות שהם מוסדות חינוך, בתי ספר פרטיים, בתי ספר בינלאומיים, ומבקשים להפעיל שם מוסד חינוכי, מבחינתנו אנחנו לא רואים בזה בעיה. החברה מרוויחה משכירות, מתפעול.

זה למטרות רווח.

חלק. לא הכל, חלק.

אני אומר, יש נושא של רווח. מה שפה אתם כותבים לא קיים רווח, יש הפסד.

אני חייבת לומר שזה לא נטול בעיות. אמנם זה לא הדיון, אבל אני אשמח אמנם לשוחח איתך אחרי זה, אני מבינה שיש שם בית ספר, בכפר הירוק, עם מעל לחמש מאות תלמידים, שכרגע החליטו פשוט לא לחדש לו את החוזה שכירות שם. יש שם מצוקה של חמש מאות משפחות, הם לא יודעים איפה הם הולכים ללמוד בשנה הבאה.

אני רק שאלתי, כי שם לפחות אין להם הפסדים.

כן, כי הם מקבלים את השכירות. זה מיליוני שקלים שבעצם משלמים שכירות.

אני אתן לך דוגמה יותר חדה. הם מפעילים שם את השלוחה של האוניברסיטה הפתוחה. שזה לכאורה באמת כלכלי אבל זה חינוך וזה מגודר וזה נפרד לפי הנהלים שלנו. לנו אין בעיה כל עוד זה משהו שהוא חינוכי, וזה משרת את המטרה שלשמה הוקם המקום.

בחזרה לחברה בבקשה. תראו, יש לנו גם בעיה עם אופן קבלת ההחלטות. מאחר וזו חברה שכפופה לרשות החברות, ככל שהם מקבלים שם החלטות, אם זה בדירקטוריון כשהיה להם, ואם זה לא, לכאורה הם גם מקבלים החלטות שלא קשורות למשרד החינוך או באישור משרד החינוך, אלא הם כפופים להנחיות רשות החברות. לא תמיד ההחלטות שהם מקבלים הן החלטות שמקובלות עלינו כמשרד חינוך. לא תמיד הן החלטות חינוכיות. בלי להבין את ההשלכות של זה, לצערנו אנחנו גם לא מסוגלים לכפות עליהם שום התנהלות אחרת, כי ניהולית הם כפופים לרשות החברות. הם גם מציגים את זה בצורה כזאת. יש בזה מן האמת, שזה נכון, מנכ"ל החברה הנוכחי, שנבחר על ידי רשות החברות, נבחר על פי פרמטרים של מנכ"ל חברה. זאת אומרת בחנו האם הוא מתאים בכל הניואנסים של לנהל חברה, השכלה, היקפים תקציביים. אבל הוא לא איש חינוך. אין לו שום השכלה בתחום החינוך. אין לו שום דבר בתחום החינוך. אבל הוא לכאורה מקדם מהלכים חינוכיים בכפר. זאת אומרת מבלי שאנחנו יודעים לבוא ולהגיד שאכן יש מאחורי זה משהו מקצועי. ואנחנו בבעיה בקטע הזה. כי אנחנו לא יכולים לכפות עליו מהלכים אחרים.

אנחנו נדבר אחר כך על בית הספר עצמו, ועל המשמעות שלו גם כן.

לכן מה שאנחנו חשבנו שראוי לעשות זה פשוט להוציא את החברה הזו מבחינתנו שהיא לא תהיה אחראית על מוסדות חינוך. לקחת את הנכס שנקרא קציני ים, להעביר אותו תחת אחריות משרד החינוך, כנכס. ולהוציא את ההפעלה של הנכס הזה לרשתות חינוך שיודעות להתמודד, שיודעות לתת מענה פדגוגי מתאים, שיודעות לתת תמיכה מתאימה לבית ספר מהסוג הזה. ולקדם את המקום הזה למקום אחר שהוא צריך להיות בו, ולא כפי שהוא תקוע היום מכל מיני בעיות רגולטוריות אחרות. שיש לנו ממש בעיה קשה איתה.

הבעיה שלכם כפי שאתם מתארים אותה, והמסמך שקראנו, באמת בעיה רגולטורית, ובעיה שאתה אומר שניהול החברה לא בעצם מוסיף, אין ערך מוסף לתפקוד. זה מה שאתם אומרים.

נכון, חד משמעית.

עכשיו אתה אומר, ופה השאלה, אתה אומר שבמידה וזה יועבר לגורמים פדגוגיים במשרד החינוך, אלף העלויות תהיינה פחותות, ובית הניהול יהיה יותר יעיל. זה מה שאתה אומר?

חד משמעית. אני אתן לך דוגמה מאוד קונקרטית. אנחנו יש לנו, יש בית ספר ימי במבואות ים, שאנחנו הוצאנו עכשיו מכרז להפעלה שלו על ידי גוף חינוכי. שלכאורה כרגע עדיין החברה מנהלת אותו, אבל כגוף ניהולי אין לה שם אמירה, אנחנו הוצאנו מכרז. אנחנו מתחרים במכרז שלושה פרמטרים: אחד זה את אחוז התקורה שאותה רשת חינוך לוקחת. זאת אומרת רשת שתיקח מן הסתם את תקורת המינימום. והשני זה את הכסף התוספתי שהרשת הזו מביאה. וזה איזה שהוא כסף מאוד מאוד חשוב שרשתות חינוך גדולות יודעות לתת לנו לתוך הכפרים, לפיתוח של המקומות האלה, שאין לנו אותו היום.

מה שקורה, רשת חינוך כזאת שבאה עם מעטפת פדגוגית משלה, עם אגף חינוך פדגוגי משלה, יודעת לתמוך פדגוגית במוסד, היא נותנת לנו ערך מוסף מאוד מאוד גדול. וכשאנחנו מתחרים עכשיו את הגופים שבאים להתמודד על הפעלה של מוסד כזה, הם בעצם, מי שיקבל את המוסד הזה הוא אותו מוסד שיעמוד בתנאי סף חינוכיים סבירים, וייקח את המינימום כסף שהוא צריך לקחת כדי לקיים את המוסד הזה.

וזה יהיה על בסיס, למשל, המקבילה שלהם כפי שאני רואה את זה, זה פנימיות צבאיות.

לא, יותר. אתה יכול לקחת כפר נוער שמופעל על ידי ויצ"ו. ויצ"ו כרשת יש להם חמישה כפרים, והם מביאים המון תורמים.

פה יש לנו רק בית ספר אחד.

נכון, אבל לוקחת אותו רשת חינוך שיש לה עוד מוסדות. אנחנו עושים את המכרז בין רשתות חינוך שמפעילות כפרי נוער אצלנו בחינוך ההתיישבותי. מישהו שיש לו גם ניסיון בלהפעיל את הדבר הזה. כי זה מצריך ניסיון. יש שם מאתיים עובדים, יש שם נכסים שצריך להפעיל. יש שם פעילות של כפר נוער שצריך לדעת להפעיל אותה. לכן אנחנו פונים בדרך כלל במכרזים האלה לגופים שכבר מפעילים כפרי נוער.

עלות של 3.2 מיליון שקל נראית על פניו עלות גבוהה. אבל אתה יודע, במאסה כזאת קריטית, השאלה אם באמת העלויות האחרות באמת תצמצמנה את העלויות האלה, או שאנחנו ניפגש בעלויות האלה אחר כך בצורה אחרת.

היה לכם ניסיון עם בית ספר ראמה.

בדיוק. למשל בית ספר תיכון חקלאי ראמה לקחה אותו רשת עתיד. רשת עתיד במקרה הזה לוקחת שלושה אחוז תקורה, ולא שישה. וגם התחייבה להשקיע כמיליון שקל נוספים מכספי הרשת, ונותנת תמיכה פדגוגית. היום בית הספר הזה פורח במקומות אחרים לגמרי.

חצי מחיר. ועוד משקיעים בתוך החינוך של הילדים.

יש לנו נציג פה של משרד התחבורה, צביקה שפירא.

אם אפשר להוסיף, אני מוטי, אני מפקח ארצי על החינוך הימי במשרד החינוך.

בבקשה.

קודם כל מחר מציינים שמונים וחמש שנים לקציני ים עכו.

ברכות. מזל טוב.

יש כנס מחזורים ענק. יש לנו ארבעה כפרי נוער. הראשון בהם זה קציני ים עכו. אורט ימי אשדוד, מבואות ים, ולפני שלוש שנים הקמנו כפר נוער חדש באילת, דתי, רשת צביה לבנים, שהוא הרביעי. ויש לנו גם מערכת מובילה, מערכת מקבילה, של בתי ספר עירוניים, שלומדים ימאות. זה כפתיח.

נחזור לעניין החברה. אני מדבר על הצד המקצועי הפדגוגי. ברשתות אחרות, אני ניהלתי בית ספר של ויצ"ו. אז ויצ"ו הפנתה אותי לתקציבים, לתחומים פדגוגיים, היה ליווי מתמיד. כאן החברה אין לה שום משמעות פדגוגית. אני חוזר, שום משמעות פדגוגית. את כל הסילבוס הימי אנחנו מחברים. הצוות שלי ואני. יש לנו בגרות של חמש יחידות, אנחנו מקיימים אותה גם בבית הספר וגם בספינות.

אגב רכישת ספינות, שזה נכס יקר, רשומות על החברה. ולמעשה מי שעשה את החברה ואת האופי של הספינות זה אנחנו. רכשנו עכשיו ספינה חדשה לעכו לפני חודשיים, על שם המנהל שמואל טנקוס, הייתי חייב את המנכ"ל שרק יבוא ויחתום. זאת אומרת את כל התהליך עשינו, שזה המון פרמטרים. ימיים, מטרולוגיים, תקשורתיים, ים תיכון ששונה מים סוף. לא אלאה אתכם. בכל אופן אנחנו יושבים כשהחברה את התקורה שלוקחת, אני אומר פה משהו לא נעים, מהפיות של הילדים שלנו. בעיקר תלמידי פנימייה. אגב זה בית ספר פנימייתי מלא, היה בו משבר לפני כחמש שנים, והיום הוא חוסם כניסה של אנשים בגלל האיכויות שלו.

כמה יש שם היום?

ארבע מאות עשרים ושניים תלמידי פנימייה. ושבעים ושישה י"ג-י"ד הנדסאים ימיים. אני גם מפקח, בכובע השני, על הנדסאים ימיים, ובכלל על טכנולוגיה בנושא. כך שאני רואה גם את התהליך של התלמידים שממשיכים י"ג, י"ד, ומסיימים כמובן. יש פה את אהוד נציג חיל היום, אנחנו עובדים עם חיל הים והם יחד איתנו בונים את תכנית הלימודים מהתיכון ועד י"ג-י"ד.

זו השנה השנייה שהקמנו אקדמיזציה ימית, באישור אונ' חיפה. הנמלים, ועדי העובדים, שהם קשים, ועדי העובדים של הים. אני לא אספר לכם, אתם יודעים יותר טוב ממני. אני אמרתי, ההצלחה של התכנית זה שוועדי עובדים שלהם הסכימו להיות חלק מהתכנית. שהתלמיד בכיתה י' לומד חמש שנים את מקצועות הים, וממשיך לאקדמיזציה באוניברסיטת חיפה, וכל זה במסגרת שלנו, ואני לא אגיד כמה מפריעים לנו מבחוץ, ותנחשו מי.

תודה רבה. משרד התחבורה, צביקה שפירא. קודם כל אני אשמח לשמוע מה עמדתכם, גם כן בעניין הזה. אבל יותר מזה אולי באמת, מבחינת אגף התחבורה, זו שאלה שאני גם כן אחר כך אעביר לאהוד מצה"ל. בעצם מספר התלמידים שמסיימים, כמה מהם בסוף משולבים בתעשייה הימית גם, עד כמה היא נחוצה, האם יש הכשרות אחרות במקומות אחרים שמכשירים אותם לתוך אותם תפקידים, שבעצם מחזיקים, מבחינה כלכלית, את התעבורה הימית ואת הסחורות שנכנסות לתוך מדינת ישראל. אנחנו רוצים גם לשמוע את הצד הזה, מבחינת החשיבות. וגם את עמדתכם בעניין החברה הממשלתית.

בוקר טוב לכולם. במשרד התחבורה למען האמת, אנחנו מצטרפים לעמדה של משרד החינוך. כפי שאמרו קודמיי, אני לא יודע מה היתרון בלהמשיך להחזיק את החברה, אם היא כפי שמשרד החינוך מתאר אותה, היא עול למערכת וזה בעצם מוריד עוד מהמשאבים של הכפרים עצמם.

לגבי השאלה ששאלת לגבי המספרים, אין לי מספרים, לגבי הנושא של הנמלים או הנושא של הייבוא של המטענים, הצי הסוחר, אין כמעט קשר בין הבתי ספר התיכוניים היום, כי מרבית האנשים שמשרתים בצי הסוחר או בשנים האחרונות לפחות הם כאלה שעברו הכשרה. ברשות להכשרה ימית בעכו. שזה בדרך כלל אנשים אחרי צבא, וכיום יש לנו מאה ועשרה קצינים פעילים בצי הסוחר. אחרי זה הם ממשיכים ומגיעים לצי הסוחר, אולי חלקם מגיעים לנמלים, אבל זה יותר הייתי אומר לכל מיני תפקידים אחרים במשק.

ואני מצטער שאין לי את המספרים, אנחנו לא עוקבים אחרי הפעילות של הבתי ספר האלה. ואמנם חלק מהבוגרים האלה, בוגרים של קציני ים, הם אחרי זה שירתו בחיל הים רובם, ומגיעים אחרי זה לצי הסוחר, וחלקם עובדים במשרד התחבורה כמפקחים. אבל מעט מאוד מהאנשים שלומדים בשורה התחתונה בבתי הספר האלה אחרי זה מגיעים לעבוד בצי הסוחר, ואולי חלקם בחברות או בנמלים, אבל הצי הישראלי, צי הסוחר הישראלי לצערי כפי שאמרתי, אנחנו עומדים על סדר גודל שלושים ושבע אוניות בצי הסוחר הישראלי, וחלק גדול מהן, יש לנו משבר בנושא של התחבורה הימית, הרבה אנשים המקצוע הימי, שאתה מפליג לפחות ארבעה חודשים כל פעם בסבב, ואחרי זה מספר חודשים בבית, הרבה אנשים מעדיפים לא להגיע ולשרת בצי הסוחר. לצערי.

תודה רבה. בדיוק קיבלתי עדכון קטן שבאמת בוגרת של קציני ים עכו, ששברה תקרת זכוכית נוספת, וקיבלה פיקוד על אניה של צים, היא הקפטן הראשונה במדינת ישראל. תודה רבה לך צביקה שפירא. אני שמחה לשמוע גם כן את העמדה שלכם בעניין הזה.

אני רוצה להעלות את אביבה שביט, בוקר טוב אביבה, מרשות החברות במשרד האוצר.

אני אציג במקומה, אני יאיר אידר, סגן מנהל רשות החברות.

אוקיי. אני אשמח שתציגו בפנינו, אנחנו שומעים פה כבר מספר משרדים ממשלתיים שבאמת תומכים בסגירה של חברה ממשלתית, שהיא נשמעת על פניו קצת מיותרת, יכולה לחסוך לא מעט, כמה מיליוני שקלים לתקציב המדינה, או יותר נכון שיהיו מושקעים בתלמידים עצמם, במקום לבוא אחר כך ולבקש תוספות כאלו ואחרות. אנחנו מבינים שיש גם המלצה בעקרון. איפה זה עומד? למה זה לא מתקדם?

בוקר טוב לכולם, אני מצטרף לדבריך, מה שאמרת בתחילת הדיון ועכשיו. אנחנו מקדמים את הנושא של סגירת החברה לחינוך ימי. חשוב להבין, יש ארבעה כפרי נוער שמאוגדים בתוך חברות ממשלתיות. זה ייצוג די חריג. התאגדות בתוך חברה ממשלתית זה לא מתאים לטעמנו לתוך חברה ממשלתית, על כל המשמעויות: הרגולציה העודפת, יש לנו הוראות שונות של רגולטורים שונים שמתנגשות הרבה פעמים, ממשל תאגידי וכן הלאה. ובגלל זה אנחנו כן ממליצים לפעול לסגירת החברות האלה. התחלנו עם החברה לחינוך ימי, אנחנו גם ממליצים לסגור את כולן, כל אחת יש לה את המורכבויות שלה והדברים המיוחדים שלה, וגם נושא הדיון היום זה החברה לחינוך ימי.

מתי התקבלה ההחלטה בעצם להמליץ לסגור?

אנחנו המלצנו כבר לממשלה הקודמת, והממשלה הנוכחית כשהיא קמה, הייתה תקופת בחירות ארוכה, לא הצלחנו להתקדם עם זה בגלל תקופת הבחירות שהייתה. ברגע שעכשיו הנושא הזה באמת, יש ממשלה מתפקדת, אנחנו גם עשינו דיונים עם שרת החינוך ומשרד החינוך, ויתר הגופים הרלוונטיים, ואנחנו באמת כבר הפצנו טיוטת החלטת ממשלה להערות ולקבל תגובות, ואנחנו מקווים שזה יגיע לממשלה בקרוב.

כמה זמן נתתם למשרדי הממשלה להגיב?

הם כבר החזירו אתמול תגובות, משרד החינוך החזיר תגובות אתמול, וזה יופץ עכשיו.

אחרי כמה זמן שבעצם הגשתם את הטיוטה?

טיוטת ההחלטה הופצה לפני כשבועיים.

לפעמים כשאנחנו מקיימים דיונים זה ממריץ תהליכים שאולי היו תקועים במשך שנתיים, ואנחנו גאים בעבודה שלנו גם פה בוועדה, ביכולת לזרז תהליכים. אז הפצתם לפני כשבועיים, משרד החינוך החזיר לכם תשובה אתמול. מה הייתה התשובה?

הערות בעיקר לטיוטת ההחלטה, זה דברים יותר, פרטים, מה לכתוב בהחלטה, איך לנסח.

משרדים ממשלתיים נוספים נדרשו למענה?

ברור, לפי הנוהל אנחנו צריכים להפיץ את זה לכל המשרדים.

מי עדיין לא החזיר תשובה?

אז אנחנו צריכים להפיץ את זה עכשיו ליתר משרדי הממשלה, לעבד את התגובות, זה קצת עבודה בירוקרטית, טכנית במהותה. אני מניח שזה ייקח די מהר. הרוב תומכים, אנחנו לא רואים פה מתנגדים. אז ככל שאין מתנגדים מקרב משרדי הממשלה זה ירוץ.

מצויין, תודה רבה.

הצגתי קודם את הנתון של שלושה מיליון, שלושה מיליון אולי זה עלויות ישירות שהיום עולות לחברה, לפי הרגולציה של החברות הממשלתיות ההוצאות הן מעבר, והיום החברה יש לה בעיה מבחינתנו, מבחינת רשות החברות הממשלתיות, כלומר הבעיה היא יותר כאילו מבנית. היא לא ספציפית רק לחברה, היא יותר מבנית, במבני התאגדות.

מה זאת אומרת?

אין דירקטוריון כבר כמה שנים. לא מתפקד.

אז איך בעצם מקבלים החלטות?

זו בעיה, יש המון קשיים. יש הרבה אורגנים שחסרים בחברה מבחינתנו, כל מיני מבקר פנים, סמנכ"ל כספים.

העובדים הם כולם עובדי החברה?

כולם עובדי החברה. חשוב להבין.

הסגל שעובד שם הוא עובד חברה?

החברה היא אורגן משפטי נפרד. זו חברה לכל דבר ועניין, עם כל המשמעויות. בגלל זה, כמו שחיים תיאר קודם, לא יכולים להגיד לה מה לעשות. זה לא כמו משרד ממשלתי או משהו כזה. יש לה אורגנים ניהוליים, דירקטוריון, הנהלה נפרדת, והם מחליטים עבור החברה מה לעשות. הממשלה, השרים, מתוקף חוק החברות הממשלתיות ממנות את הדירקטורים להיות דירקטורים. הדירקטורים מחוייבים, על פי חוק החברות הממשלתיות, לטובת החברה בלבד. וזה חשוב להדגיש.

תגיד, היה זמן שזה עבד כמו שצריך?

אני מניח שזה עליות וירידות. אני חושב שהשאלה היא לא אם זה עובד או לא עובד כמו שצריך. השאלה האם זה המבנה הנכון לחברה.

אנחנו לא דנים פה בכל החברות הממשלתיות כמו שאתה עשית. אנחנו דנים פה כרגע בחברה הזאת, כי אנחנו מקבלים את הפידבק שהיא אחד – לא מקדמת את המוסד. שתיים – לוקחת כסף שהוא כסף מיותר. וזה ממילא גם פגיעה ישירה בעבודת המוסד. תיאורטית, אם הייתה חברה שעושה עבודה מצויינת היינו עושים דיון אם זה ראוי או לא ראוי שחברה ממשלתית. עכשיו אנחנו דנים בחברה הזאת, כי יש איתה בעיה.

אתה צודק. יש פה בעיה נוספת, הבעיה הכלכלית. היא בעיה נוספת שנוצרה פה. אבל הבעיה היא באמת בעיה רוחבית. האורגן לא מתאים. פתחו את זה פעם בעבר, מסיבות שאני לא כל כך מכיר, אבל יש לא מעט חברות ממשלתיות כאלה, שנפתחו בעבר, מסיבות שהיו, כנראה היה בעבר יותר נוח לפתוח חברות ממשלתיות, וזה נגרר עד היום. ולמוסד חינוכי כזה, כפר נוער, לא מתאים. לא מתאים חוק חובת המכרזים, לא מתאים כל הרגולציה שנדרש, ממשל תאגידי שנדרש מחברה ממשלתית. זה לא מתאים פה. וזה נראה לי הסיבה העיקרית שאנחנו רוצים לפרק. וזה כמובן, כמו שציינת, הבעיה הכלכלית גם שנוצרת.

האם יש מישהו שתומך בהשארת המצב כפי שהוא?

האמת היא, אני מניחה שהחברה הממשלתית עצמה. אני אעבור על עוד מספר דברים, ואז אנחנו נעלה אותם גם כן. תודה רבה לך יאיר. תודה רבה על הסקירה. אנחנו גם כן נעקוב מקרוב, כדי לראות שזה מקודם במהירות. אני חושבת שבסופו של דבר שנתיים ובזבוז של כשבעה מיליון שקלים בינתיים, שבאמת נפלו בין הכיסאות ולצערי לא הגיעו לאותם תלמידים. ולכן אנחנו נעקוב מאוד מאוד מקרוב.

ממשרד הביטחון נמצא אתנו מנחם זלצמן, ואהוד ערב. נשמח לשמוע מכם גם על החשיבות של המקום, מבחינתכם. איך הבוגרים של אותו בית הספר בסוף משתלבים, אני מניחה בצה"ל, בחיל הים, מה החשיבות של המקום לכם. אני מאמינה שיש לו רפרטואר של שנים אחורה. ומה אתם חושבים על עניין החברה הממשלתית. האם זה משפר אותם או האם זה בעצם מקשה על אותם תהליכים.

בוקר טוב, קודם כל אני מברך על הכנס והתכנסות הוועדה. אנחנו בחיל הים מחכים לזה תקופה ארוכה. עמדת חיל הים תוקפה כבר לפני למעלה משנתיים. וכשאני אומר עמדת חיל הים אני מתכוון לעמדת מפקד הזרוע, מפקד הזרוע בעבר ומפקד הזרוע הנוכחי שניהם תומכים בכך.

אני אציג את עצמי בקצרה, קוראים לי אהוד, אני אחראי על האיתור והגיוס לחיל הים זו השנה השלישית. ואני בעצם איש הקשר של חיל הים מול בית הספר, כפר הנוער וכפרי נוער נוספים, ומכללות שקשורים בכל הנושא של הכשרת כוח אדם לחיל הים.

אני חושב שזה לא ממקומי, וכל מילה שאני אגיד לגבי כפר הנוער קציני ים עכו, וכל מילה שאני אשכח לציין, תפחת מכבודו. אני חושב שמדובר בכפר הנוער שהמסורת שהוא נשען עליה, ואיכות כוח האדם שהוא מייצר, לא רק לחיל הים ולא רק לצה"ל, אלא למשק כולו, הוא כוח אדם שנשען על מסורת ארוכת שנים, שמה שבולט בו זה איכותו.

בית הספר מייצר היום לחיל הים עשרות אם לא בשנים טובות גם מאות בוגרים שמתגייסים כל שנה, בין אם זה ליחידות ההתנדבות, ובין אם זה לסד"כ הימי שלנו, שנמצא בהתעצמות בשנים האחרונות. אני מתכוון לכל מה שקשור להכשרת כוח אדם טכנולוגי, וגם למגמות השיט כמובן. ובית הספר נשען גם על בוגרי כפר הנוער וגם על המכללה, כמו שציין פה מוטי ידידי, שמייצרת בוגרים הנדסאים, עם השכלה של הנדסאי אלקטרוניקה ומכונאות ימית לחיל הים כל שנה.

הסד"כ שחיל הים מקבל הוא בעצם צינור אוויר. נכון, הוא לא הצינור אוויר הבלעדי, אבל הוא בעצם, ואני אומר את זה עם הרבה מאוד היכרות מול הנהלת הכפר, מכללת הדגל של חיל הים. ואנחנו גאים כשאנחנו אומרים את זה. ההיכרות שלי עם כפר הנוער היא היכרות מאוד מאוד טובה, אני יכול להגיד שאני חי את המתרחש בבית הספר ובכפר הנוער טוב מאוד. ואני גאה להגיד שהבוגרים של כפר הנוער שמגיעים לחיל הים, אתם יכולים למצוא כל שנה פה בבית הנשיא לידינו לפחות בוגר אחד משורות בית הספר, שמגיע, כולל השנה האחרונה, לפני מספר ימים.

האינטרס של חיל הים הוא חד ומאוד ברור. אנחנו צריכים להבטיח את השימור של הזרמת כוח אדם לחיל הים, ואני לא מדבר רק על השנה הקרובה, אלא העתיד הרחוק. כשאף אחד מאתנו לא יהיה פה נוכח במקום הזה. ואת זה אפשר לעשות עם גוף שתומך את הפדגוגיה ואת המערכת החינוכית הרלוונטית לחינוך הימי. אם יווצר תחת הקונסטלציה הנוכחית איזה שהוא שינוי בפני בית הספר, אני סבור שזה יביא להכחדה של ערוץ ההכשרה הזה, שהוא ערוץ הכשרה מאוד מאוד איכותי לחיל הים.

חיל הים משקיע משאבים כל שנה בכפר הנוער. בין אם זה בשכר לימוד לתלמידים שלומדים שם, עזרי לימוד, כל מיני אמצעים שיצאו משימוש בחיל הים, שמועברים לבית הספר ומשמשים להמשך ההכשרה. ואני חושב שמה שצריך לעמוד מול עינינו בקבלת ההחלטה זה האם בסופו של דבר החברה לוקחת מפיו של התלמיד, כמו שנאמר פה קודם, ממה שאני מבין וממה שטענו קודמיי כך הדבר. במידה וההחלטה שתתקבל תביא, ואני מקווה שזה מה שיהיה, לזה שחיל הים יוכל להמשיך להבטיח גיוס של בוגרים שלו לחיל הים, אז זה האג'נדה שחיל הים מבקש.

צריך להגיד פה גם, מעבר לזה, כן ציינו פה קודם את המספרים שחיל הים מקבל אל מול כמות תלמידי בית הספר. ראוי להגיד שכפרי נוער הם משהו שהוא רך, וערכי, ומשהו שהוא מעבר לנמדד במספרים. וזה נוער שלא תמיד היה מקבל הזדמנות, או לא תמיד היה מצליח בכל מוסד חינוכי אחר. ואני יכול להגיד לכם שה-DNA של בית הספר, והשורשים הערכיים שעליהם הוא נשען הם בדיוק המקום שמאפשרים את הדבר הזה, וזה לא מילה גסה להגיד גם אזרחות טובה במדינת ישראל, גם לשנה הזאת. תודה.

תודה רבה על הדברים החשובים שמאירים לנו קצת על הצורך באותו בית ספר.

אני רוצה לתת הזדמנות לבית הספר עצמו לומר כמה מילים. נמצא אתנו מיקי קיסרי, מעמותת הבוגרים. נשמח לשמוע אותך, את עמדתך, קצת על ההיסטוריה ועל החשיבות.

תודה לך על הדיון הזה. הבטחת וקיימת, שאפו גדול, זה לא מובן מאליו. שתי מלים על עצמי, אני אלוף משנה בדימוס, הייתי מש"ק צוללות, הייתי ראש פרויקט דולפין בגרמניה לפני מיקי גנור. וכשהשתחררתי לפני הרבה שנים החלטתי לא להיות סוכן נשק, אלא ללכת לחינוך. וניהלתי את בית ספר להנדסאים באוניברסיטת תל אביב שש שנים, אחרי זה הייתי ראש אגף חינוך בגבעתיים. בקיצור חינוך זה הקריירה השנייה שלי.

בעצם כבר דיברנו על הכל, גם איתך בביקור בבית הספר, וגם כל הדוברים לפניי, חיים ביטרן וחיל הים, ויאיר, אבל בואי נתמצת את העיקר. חברה לחינוך ימי הוקמה כדי לאגד ולנהל ארבעה בתי ספר ימיים. כי לפני זה בית ספר לקציני ים, שחוגג שמונים וחמש שנה, היה חברה ממשלתית. חינוכית. לא יודע בדיוק את המבנה, כי זה היסטוריה רחוקה. ועם השנים הוא הולך להישאר לבד. קציני ים, עם חברה לחינוך ימי. לחברה הזאת אין שום ערך מוסף, לא כלכלי ולא פדגוגי. הבאתם את הדוגמה של רם, היא דוגמה מצויינת. ברגע שרשת עתיד, שיש לה גב פדגוגי וכלכלי משמעותי, בית ספר שם פרח. לא יעזור לאף אחד כלום. דיברנו על תקורה. היא נעה בין מיליון וחצי לשלושה מיליון, תלוי את מי שואלים, בשנה. ים של כסף, שאפשר היה לעשות עם זה המון דברים, ואולי ההורים שנמצאים פה יגידו טוב ממני. ובאמת יש דו"ח של רשות החברות מ-2020, ויש דו"ח של פורום קהלת מ-2017, ואייל צור יושב פה. כולם מדברים על אותו דבר. לחברה אין שום ערך משמעותי, ודינה להיסגר.

ואני יכול כבוגר בית ספר גאה מאוד, אמנם זה לא הניהול הזה, זה ניהול לפני הרבה מאוד שנים, אבל כל מה שאני היום קיבלתי בבית ספר. צריך להבין את המושג ואת ה-DNA. דיברו פה גם, אין לי ספק, זו ועדת חינוך, אתם מדברים כל הזמן על ניהול עצמי. זה כל מה שצריך לעשות פה. לתת לבית הספר לנהל את עצמו. הוא יפרח. הוא ימשיך ויביא את המועמדים שלו לחיל הים, ואם לא, לצי הסוחר. בקיצור, צריך לדעת מתי זה נסגר. זהו.

תודה רבה לך מיקי קיסר. נמצאת אתנו כאן מהנהגת הורים סימונה מנו, מיטל זילברמן, מי רוצה להציג בפנינו את עמדת ההורים?

שלום לכולם.

תספרי לנו קצת על ההורים, על הקשר שלכם לבית הספר, ובעצם על עמדתכם בעניין.

אז ככה, אנחנו, הנהגת ההורים, אנחנו בעצם בקשר ישיר כל הזמן עם בית הספר. עובדים בשיתוף פעולה עם הנהלת בית הספר. עושים המון למען הילדים. הילדים שלנו בבית הספר זה בעצם הדבר הכי יקר לנו. ואנחנו גם חווים ורואים בכל רגע נתון עד כמה הנהלת בית הספר, ובכלל בית הספר עצמו, תורם לילדים שלנו ועושה למענם.

אני אומר באמת באמת מדם לבנו, בית הספר הזה הציל את הילדים שלנו. הרים את הילדים שלנו גבוה. עשה בשביל הילדים שלנו המון. אנחנו כאן באמת, אני רוצה לפתוח ולומר תודה קודם כל על הביקור הנפלא שהיה לך אצלנו. את ראית בעצמך את הילדים שלנו, את הגאווה שלנו. חווית את זה. ואני ממש מודה על זה שקיימת את דברייך, ובאמת אנחנו פה הגענו מהר מאוד.

בגדול אנחנו לא נכביר במלים, כי כל האנשים כאן באמת אמרו הכל. הכל נאמר פה. בשורה התחתונה, יש סערה בקרב ההורים, ובקרב הבוגרים, ובקרב, אני עוד מכירה עוד בוגרים של בית הספר, גם כאלה שהגיעו עכשיו מחוץ לארץ לכנס מחר, שדיברתי איתם, ובקרב הילדים שלנו. שבאמת חוששים למקום שלהם, לבית שלהם. ובשורה התחתונה אנחנו כוועד הורים צריכים לבוא עם תשובות להורים.

ממה הילדים חוששים?

הם חוששים שקציני ים בעצם לא ימשיך להתקיים כקציני ים.

למה?

כמו שנאמר פה מסביב, כל מה שעצם החברה לחינוך ימי לא מייצגת, יכול בעצם בעתיד להביא לאיזו שהיא הכחדה של משאב כוח אדם לחיל הים, כמו שאמר אהוד, יכול ליצור מצב שבית הספר ייסגר או שמגמות שם לא ייפתחו. כל מיני סיבות שהרבה מנו כאן. אנחנו גם ניזונים מעוד כמה נתונים מסביב, שבאים ואומרים לנו חברים, יכול מאוד להיות שאין איזה שהוא סוג של קיום לבית הספר בעתיד. וזה לא מה שאנחנו היינו רוצים שיקרה.

זה נורא פשוט. החברה מובילה לכיוון חינוכי בלתי מתקבל על הדעת. זה לא הדיון פה. אבל אמר את זה מוטי. אומרים ההורים.

אני מבקש להוסיף.

אתה דיברת על כל התכנית הפדגוגית. אז מה, יש ניסיון להתערבות בתוך התכנית הפדגוגית עצמה?

הייתי שמח להיות מופרה מאחרים. אין שום דמות בחברה שיכולה פדגוגית, מהדמויות הקיימות, לעזור לי פדגוגית. אבל להמשך דברי הגברת, הפחד הוא, המילה הכחדה היא מילה מאוד קשה. הרעיון של החברה זה לקחת את בית הספר מארבע מאות תלמידים לאלפיים תלמידים, ולשנות את האופי שלו. כולל חלילה על חשבון ילדי הפנימייה. את היית בביקור, אני יודע. אם תקחי את תחומי בית הספר, הוא מצפון סגור בשכונה, מדרום וממערב בים. וממזרח בית קברות מוסלמי. הוא מגודר כולו. כלומר כדי להביא לכאן אלפיים תלמידים בערך צריך לבנות לגובה, ועל חשבון תלמידי הפנימייה. אנחנו לא חושבים שהרעיון הזה הוא טוב. יש מספיק בתי ספר, גם של ההתיישבותי, מקיפים את עכו. וגם בתוך עכו העיר. השיקולים הם כאלה שחלילה בית הספר ישנה את אופיו, ואת טיבו. כמו שדיבר אהוד ואחרים כאן.

מסורת היא לא מילה קשה ולא מילה דוחה. אנחנו רוצים להמשיך עם המדים שלנו, עם הסמלים שלנו, עם המשטים שלנו, עם כל הפעילות הימית שלנו, כולל לחו"ל. כולם מוזמנים. בשמונה לאוגוסט אנחנו יוצאים שבע ספינות של כל בתי הספר הימיים ללרנקה, ללימסול, ולאיה-נאפה, וזה חלק מהבגרות שאני בוחן אותם המעשית. אז אנחנו פוחדים ממפלצת ענקית שתבלע את הפנימייה. זאת הבעיה.

יאיר אמר את זה במדוייק. יש בחברה מנהל מטעם רשות החברות שלא מבין כלום בחינוך. הוא לא בא משדה החינוך. ולכן יש סכנה אמיתית להמשכו של בית הספר, שהוא המקור גם לחיל הים וגם לספנות העברית. וכולנו מקווים שהספנות העברית תמשיך להתקיים.

אגף ספנות עברית, אותו תואר שעליו דיברתי קודם, בתכנית החמש שנתית, אז המכון להכשרה ימית, אונ' חיפה הסכימה שכל מה שהם לומדים במכון להכשרה ימית ייחשב כשלושים נקודות אוניברסיטאיות, למרות שהוא לא מוסד אקדמי. ואנחנו מכוונים לכיוון הצי הסוחר הישראלי, שעתיד להתפתח. אנחנו מדינה שאין לנו צי סוחר כרגע.

אבי לוי, אני אשמח לשמוע את עמדתך.

אבי לוי, יו"ר איגוד קציני הים. אני מכיר היטב את תשתית כוח האדם הימי בישראל. החלטות ממשלה בעניין הזה קיימות למכביר. הם רואים בכוח אדם ערך אסטרטגי ממעלה ראשונה, ציטוט מדברי ההסבר בהחלטות ממשלה שהתקבלו, מכירים את זה בחקיקה, המדינה מודעת לזה שבזמן משבר אוניות לא יגיעו למדינת ישראל. אנחנו רואים מה קורה באודסה, האוניות ברחו רק כשהרוסים נכנסו. אין מסחר עם אודסה. משבר צפוי אם לא תהיה תשתית כוח אדם.

ואני מצטרף למה שאתה אמרת, ולמה שמיקי אמר. אני גם מהנדס ראשי באוניות צי הסוחר. שירתי עשרים וחמש שנה. יש DNA מיוחד לבוגרי בית ספר לקציני ים. אף אחד לא ייקח את זה. כולנו הגענו לדרגות בכירות. נתבים, מפקחים, מובילים חברות ספנות הגדולות בארץ. ולכן בגלל הניהול הכושל, כחברה ממשלתית, צודק שאמר נציג משרד התחבורה צביקה שהוא לא הכשיר אנשים. זה הייעוד שלו, בין היתר, להכשיר את האנשים, בית ספר לקציני ים לא שימש את המטרה, אחת המטרות החשובות. למה, בגלל ניהול כושל. אי אפשר חברה ממשלתית שהבסיס שלה, סעיף 4.א, למקסם רווחים, ישליך על חינוך ואינטרסים של מדינה. ולכן יש מטרה, הייתי אומר ערך מוסף, חשוב במיוחד, לבנות את תשתית כוח האדם הימי במדינת ישראל. צריכה שתהיה אקדמיה ימית. והבית ספר יש לו את הכוח, את האפשרות ואת האנשים להגשים את המטרה הזאת.

אני מקווה שהחלטת הפירוק תתקבל. נצא לדרך, נשב עם החבר'ה, ונעזור להם להכשיר אנשים לטובת האינטרסים של המדינה.

תודה רבה.

אני ניהלתי בית ספר של ארבעים מיליון שקל בשנה. אוניברסיטת תל אביב. עצמאי לגמרי. לא צריך שום חברה ממשלתית לנהל את זה. צריך מנהל טוב, וגב של משרד החינוך, ולצאת לדרך.

סימונה לא הצליחה להגיד מילה, כולנו התפרצנו לה.

האמת היא שאני התחלתי בדבריי נורא נרגשת, מכיוון שבאמת מאוד מרגש אותי כל הדברים שנאמרים כאן, ואני רואה שבאמת יש הרבה אנשים מכובדים פה, שהם באמת באותה העמדה כמונו כהורים, ורואים באמת את מה שאנחנו רואים. וזה דבר הכי חשוב ובראש המעלה.

בגדול מה שרציתי לומר, בשורה התחתונה, זה אלה הילדים שלנו. וכמו שכולם אמרו, מלח הארץ, מה שיוצא מהפנימייה הזו זה דבר גדול. לא צריך לשנות. לא צריך לעשות שום דבר. צריך פשוט לשמור על זה. ממש לחבק את זה ולשמור על זה. בית הספר לקציני ים, כמו שאמרתי קודם, הציל את הילדים שלנו. הביאו אותם למקום טוב יותר. אנחנו כאימהות לביאות נלחמות עבור הילדים שלנו, עבור מה שטוב להם, ואנחנו רוצים באמת באמת לחזור לכל ההורים עם תשובה, תשובה שבה אנחנו באים עם בשורות טובות, שסוגרים את החברה לחינוך ימי, שעל זה אנחנו דנים פה, ובאמת באמת ממשיכים קדימה את הדרך ואת המסורת הנפלאה הזאת. תודה.

תודה רבה. תודה רבה על הדברים. ועכשיו אנחנו גם מבינים ממה בעצם ההורים חוששים, אחרי שהבהרנו גם את הנקודות האלה שלא עמדו בפנינו. רפי אפל, יושב ראש עמותת הבוגרים, בבקשה.

אני רוצה לציין שאני תוצר של בית הספר הזה. לפני הרבה שנים, אבל תוצר של בית הספר הזה. וגדלתי בו, התחנכתי בו.

דווקא כבוגר אני אשמח לדעת ממך על ההבדלים שלפני הקמת החברה הממשלתית ואחרי, על אופן הניהול וצורת ההתייחסות.

כשאני גדלתי בבית הספר לא הייתה חברה כזאת. היה בית ספר ממשלתי. אנחנו גדלנו ופרחנו, והצטרפנו לשירות ארוך בחיל הים. הייתי מפקד של ספינות, ומפקד של מספנים, אני חושב שהכול רכשתי שם. כל המערכת, כל סימביוזה הזאת שנוצרה בארבע שנים היא זאת שבסוף הובילה לכל מה שנאמר כאן. לא הייתה חברה כזאת, לא היו רעיונות כאלה, ואני, כששמעתי את התכנית של מנכ"ל החברה הזדעזעתי, ואני חושב שהיא מובילה לכישלון מוחלט. אני לא חושב שלמנכ"ל עצמו יש ניסיון ימי, הוא לא היה בחיל הים, לא הפליג בצי סוחר. הוא בוגר בית הספר, זה אני יודע. אבל הוא אף פעם לא שירת בחיל הים. הוא גם את שירות החובה שלו לא עשה בחיל הים. ולא הפליג בצי הסוחר. אז איך הוא יכול להכין תכנית או להכריז על תכנית שתעשה טוב למשהו שיש בו שישים או שמונים שנות ניסיון, והוכיח את עצמו בעבר והיום. גדלו בתוכנו ארבע מפקדי חיל, עשרות קצינים בכירים בחיל הים, עשרות רבי חובלים ומהנדסים ראשיים בצי הסוחר. ועשו טוב לכלכלה ועשו טוב לכל דבר שהם נגעו בו. אז בואו נשאיר את זה ככה.

כשאנחנו בחנו את התכנית הגענו מייד למסקנה שהיא לא טובה, ואין שום ספק, ושמחנו שמנהל החברות, וגם משרד החינוך לא אישרו את התכנית ולא הסכימו לאשר אותה. ואני מקווה שהתוצאה הסופית, שנמשכת כבר שנים, שצריך לסגור את החברה, שאין לה שום תוספת, שאין לה שום ערך נוסף, לא פדגוגי, לא כלכלי ולא חברתי, תיסגר, ותעלם מהעולם. תעשה את זה בזריזות הכי גדולה שבעולם. היא נסחרת כבר הרבה שנים.

תודה רבה רפי על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחוקר מפורום קהלת, ד"ר אייל צור, שכתב מספר מחקרים ומאמרים בעניין החברות הממשלתיות. נשמח לשמוע את דעתך לעניין אותה חברה ממשלתית.

אני מסכים לדברים שנאמרו פה. אני חושב שצריך לעשות הפרדה בין נושא החינוך הימי כשלעצמו, הטיפוח שלו, הקידום שלו, לבין התיאגוד של החינוך הימי ושל חינוך בכלל, במסגרת חברה ממשלתית. ואם אני מרחיב את היריעה, בהמשך לדברים שנאמרו פה על ידי נציגי רשות החברות הממשלתיות, אני חושב שהוועדה הזאת היא פורום מתאים, וכמובן ממשלת ישראל, לבחון את התבונה בכך שיש עדיין בתי ספר שמתואגדים כחברות ממשלתיות, מעבר לחברה הזאת, גם כשכתבתי את הדו"ח הזה ופרסמתי לפני חמש שנים אני הייתי בדעה שאף חברה, אף בית ספר לא צריך להיות מאוגד כחברה, כאשר במקרה של החברה הזאת זה יותר פשוט, כי יש רק בעלים אחד, שזה מדינת ישראל. במקרה של כפר הנוער מאיר שפיה זה יותר מסובך. כך זה גם במקרה של מקווה ישראל. במקרה של הכפר הירוק יש גם כן רק בעלים אחד.

בגלל התהפוכות הפוליטיות, אני לא יודע כמה זמן יישאר לממשלה כדי לקבל החלטות, אבל אני חושב שחשוב, עד כמה שניתן, להוביל החלטה לפירוק תוך כדי שמירה, פירוק המסגרת התאגידית ושמירה על בתי הספר, שעושים עבודה חשובה, עושים עבודה טובה, בתחום הימי, וגם בתחומים אחרים, של חקלאות ושל טבע, להמשיך ולפעול בלי הגיבנת או העול הזה של רשות החברות הממשלתיות, שיש לי אליה הרבה כבוד, אבל היא לא אמורה לעסוק בפדגוגיה.

צריך להסתכל על זה מתוך הראייה שקיימת ברשות החברות, ולא רק ברשות החברות, גם במשרד האוצר, מיקוד אחזקות המדינה. רשות החברות צריכה להתמקד בחברות אסטרטגיות, בתשתיות, בתחבורה וכו', ולא בנושא החינוך. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור, נמצא אתנו בזום מנכ"ל החברה לחינוך ימי אבינועם גורן.

קודם כל אני רק אבהיר כאן בוועדה, אנחנו לא מתפרצים, היחידים שיכולים להתפרץ זה רק חברי כנסת. יש לשמור על זכות הדיבור, ואם יש הערות - בהרמת יד, ואני אתן את זכות הדיבור לאחר מכן.

אבינועם גורן, מנכ"ל החברה, בוקר טוב. אני אשמח לשמוע את עמדתך, דעתך, קצת גם על החברה. אנחנו שומעים פה גם על התכנית. סך הכל יכול להיות שהחברה הייתה נחוצה אולי בהקמה, באמת על ארבעה בתי ספר ימיים. אנחנו מבינים שהיום בעצם החברה מנהלת רק בית ספר אחד. אנחנו שומעים פה לא מעט טיעונים, בעצם סוג של אחידות בין כל המשרדים הממשלתיים, שבעצם ברגע שזה הפך להיות חברה ממשלתית של בית ספר אחד אז בעצם התפקיד מתייתר, ולמעשה תקציבים שיכולים להגיע לבית הספר למעשה מגיעים לתוך החברה הממשלתית. ולכן הם תומכים בעצם בסגירה. אנחנו מבינים שגם מבחינה פדגוגית יש פה סוג של הנחיות, גם של משרד החינוך וכו'. אנחנו נשמח לשמוע אותך, ואת דעתך, עמדתך, בעניין הזה.

בוקר טוב, שמעתי את הדיון. אני אגיד, אתם הכנסתם אותי למהלך הזה בלי הכנה, בלי שום דבר, ומבחינתי אני אגיד את מה שיש, אין לי בדיוק ניירות לכל הדיון הזה. אני אגיד כמה דברים.

אחד, אני בוגר הבית ספר, בשנת 1973, יום כיפור, זאת הסיבה שלא הגעתי לחיל הים, אבל זה כרגע לא משנה. אני אתקן רק, אני הפלגתי שנה בצי סוחר, כולל לאחוז משמרת באוניה, עם כל המשתמע מזה. ואחרי זה התגייסתי. ונכון שלא עשיתי את שירותי בחיל הים. אבל אני בהחלט לא מתבייש בשירותי, לאורך חמש שנים.

אבל אני מביא לבית הספר, אני מכיר את המסורת של בית הספר, אני יודע מה ההיסטוריה של בית הספר. אני יודע איך בית הספר הוביל והנהיג את הנושא הימי בשנים האלה. אני יודע כמה בוגרים הגיעו לקורס חובלים בתקופה ההיא. איך הם תפסו עמדות גם בכל עולם הספנות.

אבל אני אגיד עוד משהו אחד. שלא מקבלים את זה, אני מכיר את דעתם של הדוברים, ואני מכבד את כולם בדבר הזה, אבל יש לי תחום התמחות. אני לא עסקתי בתחום החינוך. באתי מהעולם העסקי. הגעתי בעשירי לינואר לתפקיד, ואני יכול להגיד לכם, בשתים עשרה למרץ 2019, חודשיים אחרי שהגעתי, התיישבתי אצלו במשרד, ושאלתי תגיד, לא הלכו פה לאיבוד? מה זה, איפה, אין איזו תכנית אסטרטגית, מי הבעלים, מה הם רוצים, באיזה כיוון. דברים טריוויאליים שיש בכל חברה.

ואני באתי להיות מנכ"ל של חברה ממשלתית. ומבחינתי חברה, כמו שאמר יאיר לפני זה, וגם חיים, יש אורגניזם משלו, עם דירקטוריון, עם כיוונים, עם תכנית אסטרטגית, שעל הבסיס הזה מתנהלים. ואני גם שלחתי לך איזו שהיא מצגת בנושא הזה, לקראת הדיון הזה. הים הוא לא אותו ים. אני יודע שכל אנשי הים יקפצו עליי, אבל אני מוכן לעמוד מול כל חברת ייעוץ שתגיע ותשאל את השאלות, האם הים של היום זה הים שבשנת 1973, שכל הבוגרים שמתהדרים בדבר הזה, זה אותו ים וזו אותה הכשרה.

גם לא התחמקתי משאלות. וזה גם בא לידי ביטוי במצגת. שאלתי שאלה, גם את יאיר. אם מדינת ישראל רוצה מהנושא הימי, כל מה שהיא רוצה זה כישורי חיים, ויכולת לפתח את האנשים, וכל מה שקשור בזה, אז לא צריך בשביל זה חברה ממשלתית. אבל אם מבינים שהים זה משאב לאומי של מדינת ישראל, וצריך להכשיר הון אנושי בנושא, ואני מכבד מאוד את חיל הים, אבל זה לא רק חיל הים, וגם חיל הים, אני אומר, בהסתכלות של חמישים שנה, זה לא אותו חיל הים שהיה בתקופתי. הוא הרבה יותר טכנולוגי. הים היום הוא הרבה יותר מדעי, תראו את כל הפקולטות באוניברסיטאות לחקר הים. והים הוא גם יותר כלכלי ויזמי. זה לא חברות הספנות הישראליות, שהיו בתקופתו צי, עם כל מה שקשור בזה. וכוחות השוק הם הרבה יותר גדולים מאשר כל החלטה ממשלתית. ובסופו של דבר כוחות השוק הביאו את המערכת שאין היום חברות ממשלתיות, וברמה כזאת או אחרת בעצם צריך להכשיר את כוח האדם ברמה מסויימת, בתוך הדברים האלה, אבל זה לא מנועי צמיחה.

והשאלה שלי כמנכ"ל, ששאלתי כשנכנסתי לתפקיד, מהם מנועי הצמיחה של החברה לחינוך ימי, שאחד מבתי הספר זה קציני ים בשלב ראשון, אבל אין לי ספק שזה ישליך גם על בתי ספר אחרים. יש הבדל בין תחום שהוא כן מנוע צמיחה, ותחום שהוא לא מנוע צמיחה. ואני מאמין שהתחומים הטכנולוגיים, ואני מכיר את זה מתוך עבודה בתוך ישראל, ובתוך אלביט, והנושא המדעי בתחום של האוניברסיטאות, בתחומים של הפיתוח של החקלאות הימית, יש פה סטרטאפים במדינת ישראל מטורפים. מדן ועד אילת בנושא. עם תעשיות ימיות. יש פה ים של נושאים.

אני בא ואני אומר, בהחלט יש פה שאלה האם חברה ממשלתית היא רלוונטית לחברת חינוך. זו שאלה שהיא במקומה. אני לא הסתרתי אותה, וזו שאלה שהתשובה שלה נגזרת ממה מדינת ישראל רוצה. ברמה הזאת, גם לתחום הצבאי, שאני מאוד מעריך אותו, וגם לתחומים אחרים במדינת ישראל. כי הים הוא לא אותו ים.

אני אגיד גם עוד דבר אחד, אני רואה במנועי הצמיחה התפתחות של בית הספר לאלף חמש מאות תלמידים. אלף אקסטרניים, וחמש מאות פנימייה. כששמתי את התכנית הזאת, אני יודע בדיוק מה ניסו, משרד החינוך, לשים את הדברים. ניסה להגיד לי אלף שאני סוגר את הים, אחרי זה הודיע לי שאני סוגר את הפנימייה. חברים, אני גדלתי בבית ספר הזה. באתי לתפקיד הזה מתוך כוונה לסיים את תפקידי בתוך הדבר הזה ולהביא את הערכים המוספים של מה שקיבלתי לאורך החיים, כמנכ"ל של חברות, גם בארץ וגם באירופה. אני חושב שההתרפקות על ההיסטוריה היא חשובה. אבל השאלה שדירקטוריון צריך לשאול אותה זה מה מנועי הצמיחה להצמיח את הנושא, ואין לי ספק שהיסודות צריכים להיות ים. כי לים יש אופי משלו. אני מכיר אותו. אני מבין אותו בתוך העסק הזה.

בסוף אני אגיד עוד שני דברים. אחד, הציגו פה נתונים לא נכונים לדעתי, מבחינתי כל מה שקשור בזה, החברה היא בסדר גודל של מאה מיליון שקל, כאשר התקורה שאנחנו מקבלים עליה היא אחד נקודה שמונה מיליון, ולא שלושה מיליון. אפשר לבדוק את זה בספרים. כן, זה מעט, ויאיר צדק בנושא, בשביל להפעיל אורגניזם של חברה ממשלתית ברמה הזאת. הערך המוסף הוא לא רק הקטע של חשבות ושכר. הצד הפדגוגי, אני מודה, אני לא איש חינוך. אני אמנם אבא לחמש בנות, שזה נושא בפני עצמו, אבל אני לא איש חינוך. ואני חושב שהתכנית העסקית שהצגתי היא תכנית שאמורה להצמיח את קציני ים לאלף חמש מאות תלמידים, ואני מאמין בשותפים עסקיים, ואני הבאתי את הטכניון, וזרקו אותי, והבאתי את האוניברסיטה, וכנראה גם יזרקו אותי. וכל השותפים האלה הם שותפים שכתוצאה מהכניסה שלהם יכולה להכניס נכסים נוספים מחברות עסקיות, שייגזרו בטח לא רק לבית ספר, אלא יותר לתחום המדעי טכנולוגי.

אני אגיד עוד דבר אחד, ופה אני אגיד את זה לסימונה. סימונה, אני ביקשתי להיפגש איתך על התכנית, או עם ההורים, ברמה הזאת מעל שנה. מכתבים, מנשרים, השמצות, יש מפה ועד הודעה חדשה. אבל אני אגיד דבר אחד. אני מאמין שלילדים של הפנימייה מגיע יותר ממה שהם היום. תשאלו כמה חובלים מגיעים ממחזור של מאה בקציני ים, במקרה הטוב אחד נכון להיום. אין שום סיבה. לילדים האלה מגיע להיות החובלים הבאים, המנהיגים הבאים בקציני ים, מגיע להם להיות המהנדסים בטכניון. מגיע להם להיות החוקרים באוניברסיטה. והתכנית שלי תומכת בבסיס לנושא הזה. זה מה שרציתי להגיד.

תודה רבה לך אבינועם. אני חושבת שיש פה מספר דברים. אין ספק שכמנכ"ל אתה מבצע את עבודתך. ואכן ככל שהדבר נכון, הבאת תכניות, הבאת שותפים נוספים וכו'. עם זאת, השאלה היא באמת האם נדרשת חברה ממשלתית לאותו ניהול של בית ספר אחד, או האם איזו שהיא חברה פרטית או בעצם הנהלת בית הספר לא מסוגלת לעשות את הדבר הזה. הרי גם הם יצטרכו לעמוד ביעדים, הם יצטרכו להראות הישגים. הם לא יכולים פשוט ככה לשקוט על השמרים ולצפות שהכל ימשיך וינהל את עצמו. כלומר גם הם צריכים להביא תוצאות.

השאלה פה באמת, בעניין הבירוקרטיה, ובעניין הרגולציה, ובעניין התקציב, והאם באמת החברה הממשלתית נדרשת לעניין הזה.

שתי הערות קצרות. אחת, הפנימייה שלנו השנה קיבלה פנימייה מצטיינת. כשאומרים פנימייה מצטיינת זה מתחיל מהחדר מסודר, אם הילד יוצא מגולח מצוחצח, ועד לערכים שהוא מקבל. זו הערה אחת.

הערה שנייה למנועי צמיחה. הקמנו כפר נוער חדש באילת. הקמנו שם חוות אלמוגים, לתפארת מדינת ישראל, כבר בשלב הראשון של הגדילה, ביפן רוצים כבר לרכוש מאתנו את האלמוגים. בוא נאמר שאני מסכים עם כל מה שאמר המנכ"ל. למה צריך חברה? אנחנו יודעים לעשות את זה כמערכת חינוך. ואני מזכיר שוב, אין שום תמיכה פדגוגית. אנחנו עוסקים דרך אגב בחינוך הימי, מי שלא מכיר, ספנות וימאות, מדעי הים, וחקלאות ימית. זה הכובע שלי.

ולגבי אוניברסיטאות, יש לנו אוניברסיטה אחת, שיש בה חמישים סטודנטים, שניים מהם רק עוסקים בעבודה, והם דוקטורים אצלנו באילת, השאר עובדים בחו"ל, באוסטרליה וניו-זילנד. תודה.

תודה רבה על הדברים. תם זמננו, ואני רוצה לסכם את הדיון החשוב הזה. חשוב לי להבהיר קודם כל בעצם לבית הספר, לעמותת הבוגרים, להנהלת בית הספר, ולהנהגת ההורים. גם אם סגירת החברה הממשלתית זה לא פותר את ההנהלה מלהציג תכנית ארוכת טווח, להראות איך בית הספר יכול להתקדם, להתפתח, להשקיע בתלמידים, להציג תכנית אסטרטגית. גם זה בתוך הוועדה יעמוד בזכוכית מגדלת.

אני חושבת שהתקיימו פה לא מעט דיונים, גם על החינוך החקלאי, וההתיישבותי. אנחנו נעקוב מקרוב, אנחנו מבינים גם את החשיבות של בית הספר. לא רק לצבא אלא לתעשייה הישראלית כולה. תעשיית הספנות. ולכן העיניים נשואות אליכם. מרגע שהדבר הזה קורה, אותן תכניות אסטרטגיות, אותם יעדים, יפלו על הכתפיים שלכם, ואתם תצטרכו להוכיח זאת. וחשוב לי לומר את זה גם כן תוך כדי הדיון, כמובן בשיתוף משרד החינוך, ואולי חברה שתנהל, בעצם מה שיוחלט על ידי אותם משרדים ממשלתיים.

מה שהוועדה מבקשת הוא כך, קודם כל הוועדה תומכת ומבקשת לסגור את החברה הממשלתית. אנחנו לא רואים בה צורך. אנחנו רואים בה רגולציה ובירוקרטיה מיותרת. אין שום סיבה שיהיה מישהו שעומד מן הצד, איזה שהוא חריג כזה, על מנת לייצר סוג של עבודות נוספות בעצם לאנשים שאפשר לנהל את זה בעצם בתוך המסגרת. אנחנו רואים מאות בתי ספר שמצליחים לעשות את זה. אין שום סיבה שגם קציני ים עכו לא יצליחו לעשות את זה, כמובן במתווה שהאוצר ומשרד החינוך יגישו בעצם להחלטת הממשלה.

ולכן מה שהוועדה מבקשת, אנחנו מבקשים שהאוצר יוציא עוד השבוע טיוטה לכל המשרדים הרלוונטיים. נמצאים איתנו כאן גם היום משרד הבטחון, משרד התחבורה, כולל משרד המשפטים. כולם בעמדה אחת. כולם מסכימים לעניין הסגירה. ואנחנו מבקשים שבתוך שבועיים אותו ייעוץ משפטי של כל משרד ומשרד יגיב חזרה למשרד האוצר, על מנת שמשרד האוצר יוכל לבוא ולהביא הצעת מחליטים לישיבת הממשלה. אני מניחה, אנחנו היינו רוצים לקיים, אם באמת אותם משרדים יעמדו בזמנים, אנחנו מבקשים לנסות ולהביא את אותה החלטת ממשלה בעוד כשלושים יום.

אנחנו כמו שאתם ראיתם בשנתיים האחרונות, מרגע שיצאה ההחלטה, עברנו תהפוכות פוליטיות. אנחנו לא יודעים מה הולך להיות. אם כבר הוחלט, אם המשרדים מסכימים, אין שום סיבה לדחות את זה. ואנחנו לא יודעים מה יהיה. אנחנו לא רוצים לתקוע את זה עוד שנה שנתיים. ולכן הבקשה היא להכין את הטיוטה הסופית להחלטת הממשלה בתוך כשלושים יום. זו החלטת הוועדה, אנחנו במידה וההחלטה לא תעלה לישיבת הממשלה בעוד כשלושים יום, אנחנו נקיים כאן דיון נוסף, ודיון מעקב, ונזמן את המשרדים הרלוונטיים כדי לתת לנו תשובות.

תודה רבה לכולם, תודה לכל מי שהגיע. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:37.