פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



23
ועדת העבודה והרווחה
06/04/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 114
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, ה' בניסן התשפ"ב (06 באפריל 2022), שעה 9:30

מערכות הסיוע והטיפול בפצועים ובנפגעים מאירועי הטרור

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
מופיד מרעי

מיכל וולדיגר
קטי שטרית

ירון כהן - המשרד לביטחון פנים

אפרת ליפשיץ פרקש - לשכה משפטית, המשרד לביטחון פנים

תומר ליפטומן - קמד חקירות, המשרד לביטחון פנים

בני חפץ - רמ״ד זיהוי פלילי ארצי, המשרד לביטחון פנים

גור אשל - ר׳ תחום תוכניות ונהלים, המשרד לביטחון פנים

חנה צפריר - ממונה על היערכות שעת חירום לשכות בריאות, משרד הבריאות

שלומי מור - סגן בכיר ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

כרמל סטינגר - מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

עפרה גולני - פקידת תביעות, המוסד לביטוח לאומי

טליה לבנון - מנכ"ל, הקואליציה הישראלית לטראומה

הדס רוחם - מנהלת יחידת חוסן, איחוד הצלה

הילה שבורון - מנהלת תחום קהילה וחוסן, נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי

ענת קספריוס אלון - עו"ד, ארגון נפגעי פעולות איבה

אלי יפה - מגן דוד אדום

שי שמאי גליק - מנכ"ל ארגון בצלמו

נילי פינקלשטיין - משפטנית, משרד המשפטים

אתי כהן - מנהלת רווחה בעיריית באר שבע, מרכז השלטון המקומי

רות פרמינגר - יו"ר ועדת חקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה

ארלט מויאל - מנהלת הרווחה עיריית בני ברק, מרכז השלטון המקומי

טל פרי גדלין - אחות חמ"ל קורונה, שירותי בריאות כללית

יובל חמו - ממונה קשרי ממשל ותקשורת, מכבי שירותי בריאות

ויקטור ברו - ממונה שע"ח, קופת חולים מאוחדת

רותם ערבה - מתמחה בארגון, ארגון נפגעי פעולות איבה

עינב קצמן - אגף רווחה, עיריית חדרה

יעל סלנט

ענת כהן שמואל

איה לינצ'בסקי




מערכות הסיוע והטיפול בפצועים ובנפגעים מאירועי הטרור

בוקר טוב, אני מבקשת לפתוח את הדיון בנושא מערכות הסיוע והטיפול בפצועים ובנפגעים מאירועי הטרור. נוכח הפיגועים הקשים שגבו את חייהם של 11 בני אדם, אני רוצה להתחיל את הדיון בחצי דקה של דומייה. האירועים האלה פגשו אותי בביקור בוושינגטון יחד עם יושב-ראש הכנסת בשיחות מול הקונגרס לחיזוק הקשרים בין הפרלמנטים. לקבל את התמונות הקשות תוך כדי השיחות, היו רגעים שלא אשכח כמובן.

אני רוצה להשתתף בצערן של כל המשפחות ולכבד את זכרם של דוריס יחבס, של משה קרביצקי, של לורה יצחק, של מנחם מנוחין יחזקאל, של לוחמי המג"ב יזן פלאח ושיראל אבוקראט, של השוטר אמיר חורי, של יעקב ישראל שלום, אבישי יחזקאל, ויקטור סורוקופוט, ודימטרי מיטריק. יהי זכרם של כל האנשים האלה ברוך.

הדיון הזה הוא למעשה סוג של הקדמת תרופה למכה. המדינה שלנו למודה ומנוסה בפיגועים ובאסונות ושכללה את כליה כדי לטפל ולסייע לנפגעים ולמשפחות. חשבתי לעצמי שלפני שנתחיל לשמוע על משפחה או על מקרה או על בעיה שצצה בהמשך, ראוי וכדאי שנתכנס, נרים את הכפפה ונבחן את עצמנו האם יש מקום לשנות דברים באופן רוחבי כדי להקל על הנפגעים, כדי לפשט עבורם את הבירוקרטיה ולהושיט אליהם יד בצורה יעילה, חמה ומכילה יותר. גם ספציפית, ככל שיש במקרים הקשים האלה מקרים שצריכים טיפול וסיוע, הרי שאנחנו בכנסת מבקשים לסייע.

אני קודם כל מודה לכל מי שהגיע לדיון הזה הבוקר כדי לשתף אותנו ולהציף את הדברים כדי שביחד נוכל לעשות את התיקונים המתבקשים. נפתח עם הביטוח הלאומי ברשותכם, עם שלומי מור. אולי תיתן סקירה מסוימת של הגוף שלכם, הטיפול שלכם, גם כלפי האזרחים הישראלים וגם כלפי האזרחים הזרים שנרצחו בפיגועים האלה. אני יודעת שבמקרה של שני האוקראינים כבר יש החלטות אקטיביות כדי לסייע למשפחות.

בוקר טוב. עורך-דין שלומי מור, סגן בכיר ליועץ המשפטי במוסד לביטוח לאומי. כפי שציינה גברתי, לצערנו אנחנו למודי ניסיון ממקרים רבים שקרו בעבר בהם הביטוח הלאומי, כמי שאמון על נושא התגמולים לנפגעי פעולות איבה במדינת ישראל, נדרש לתת סיוע ומענה מיידי בלי הרבה פרוצדורות, על מנת שאנשים יקבלו מיד, בשעתם הקשה ביותר, את הסיוע. הסיוע הזה מתחלק לסיוע שהוא אס.או.אס מיידי דחוף וסיוע מתמשך.

בשלב הראשון, כיוון שברור אף אחד לא ילך למלא טפסים ואין לנו שום כוונה כזו, הביטוח הלאומי הוא זה שיוזם, המשפחה לא צריכה לעשות דבר. אנחנו מקבלים קובץ נתונים שנקרא "אדם", זה קובץ ממשרד הבריאות של כל הנפגעים על מנת שאנחנו בדחיפה, נקבל את המידע על כל מי שנפגע. הרבה פעמים המשפחות לא יודעות ולא פונות, אז אנחנו מקבלים את המידע, שולחים את העובדים הסוציאליים שלנו מאגף שיקום של הביטוח הלאומי לבתי החולים כדי להיות בקשר מיידי עם המשפחות הללו. כמובן שאנחנו פונים גם ברגע שיש שבעה.

כבר בשלב הראשון אנחנו נותנים סיוע בכל אספקט שניתן לתת, החל מסידורי ההלוויה, אוהל, הסעות, הטסה של קרובי משפחה אם צריך, אפילו אמבולנס במקום אם חלילה יהיה צורך, עד רמת מים לאנשים, על מנת שיהיה סיוע מיידי ראשוני ביום הראשון ובהלוויה. די מהר אנחנו נותנים גם סיוע כספי ראשוני, לא אכנס לסכומים, אבל מדובר בסכומים מיידים קודם כל שהמשפחה תוכל להתאושש ושיהיה לה מענה ראשוני להוצאות הראשונות. זה בשלב הראשוני על מנת לתת את הסיוע והחיבוק הראשוני.

יש נוהל במדינה שנקרא נוהל "חבצלת" שכמה וכמה גורמי מדינה עוסקים בו במקרה של פטירה והבאה לקבורה. כאמור אנחנו גם חלק ממנו. גם לגבי הקבורה, החוק והתקנות קובעים סכומים מוגדלים, למעשה מוכפלים, על מנת שחלילה המשפחות לא יצטרכו לשאת בעלויות של הקבורה של קרוביהם עקב אירוע איבה. כך שישנה מעטפת ראשונית, מענה שניתן למשפחות בשלב הראשון.

לאחר מכן, אחרי השבעה כי בשבעה אנשים עוד לא פנויים לזה, האנשים שלנו מגיעים, מגישים את התביעות הנדרשות ואנחנו מכניסים אותם לכל הסעד המאוד רחב ומאוד נדיב שניתן גם לחיילי צה"ל, שעוטף את המשפחות הללו, החל מסיוע פסיכולוגי, כלה בסיוע כלכלי וקצבאות, מענקים, כל דבר שיכול לסייע להם.

הסעד זהה?

הסעד זהה. נפגעי פעולות איבה זכאים על פי חוק לכל הזכאויות וההטבות שזכאים להם חיילי צה"ל ובני משפחותיהם. זה הסעד הרחב ביותר שמדינת ישראל מעניקה ואנחנו שמחים שגם נפגעי איבה נכללים בסל הזה.

גברתי שאלה לגבי התושבים הזרים, האוקראינים שנרצחו. כל נפגע פעולות איבה, על מנת להיות מוכר, צריך לקבל שתי הכרות. ראשית, ההכרה שהאירוע הוא אירוע איבה. ההכרה הזו ניתנת על ידי משרד הביטחון. במשרד הביטחון יש רשות מאשרת שעושה את זה וכמובן שבמקרים כאלה זה לוקח מעט מאוד זמן והם עשו את זה באופן מיידי כי ההכרה הייתה ברורה.

השלב השני הוא הכרה לפי חוק הביטוח הלאומי. גם פה הדברים אינם מסובכים. חוק הביטוח הלאומי קובע מטבע הדברים, שאם אתה אזרח או תושב, אם נכנסת ארצה כדין, אתה זכאי. באופן פרטני לגבי שני האנשים הללו, לפי בדיקה שעשינו נכון לעת הזו, הם נכנסו ארצה כדין. כיוון שהם נכנסו לארץ כדין על פי הגדרה של נפגע בחוק התגמולים – נפגעי פעולות איבה, הם על פניו זכאים לכל ההטבה כמו כל אחד. אנחנו בודקים אם יש להם נשים או בנות זוג, זו בדיקה סבירה כי מדובר בהטבות מאוד מפליגות ואנחנו רק רוצים לוודא שאכן מדובר בבנות זוג כפי שצריך.

אבל את הסיוע הראשוני, ההטסה, הגופות הוטסו על מנת להיקבר באוקראינה ובנות הזוג עצמן, מי שבחרה בכך, אחת מהן, גם הוטסה. ברגע שהייתה בדיקה לגיטימית שווידאה שאכן מדובר בבנות זוג שנופלות בהגדרה מכוח החוק, כמובן שהן והוריהם כמובן, כל המעגלים שזכאים מכוח החוק, ישולמו.

אני ארצה לשמוע התייחסות של משרד הבריאות. יש כל מיני טפסים שהנפגעים צריכים למלא כדי לקבל את הזכויות. הסתכלנו באתר ויש לא מעט כאלה, טפסים וזכויות, אם נגרם לו נזק כזה או אחר וצריך להגיש תביעה נפרדת. האם לא כדאי לחדול מהבירוקרטיה הזו ולנסות לאחד את הכול?

בוקר טוב, שמי חנה צפריר מהאגף לשעת חירום. הייתה צריכה להיות פה בלה בן גרשון מאגף בריאות הנפש, נבצר ממנה להגיע כי היא נמצאת באוקראינה למטרות טובות. בהתייחס לשאלתך, הכול תלוי בסיבת הפציעה או הפגיעה. אם מדובר בנפגעי חרדה או בפצועים, אני חושבת שאין תהליך בירוקרטי שהוא בטווח המיידי, יכול להיות שאת מתייחסת לנושא של המשך טיפול. אבל מבחינת הטיפול הראשוני, אין מעטפת בירוקרטית.

העלית את הנקודה של בריאות הנפש, נפגעי חרדה. האם אתם מקבלים רשימה ויוצרים קשר עם האנשים ומיד מושיטים להם יד? מה רוחב היריעה שאתם נותנים?

המעטפת היא במעגלים על פי נוהל של טיפול בכל נושא החרדה. בראש ובראשונה, מכיוון שהמענה ניתן על ידי קופות החולים, הן יודעות להיערך באופן מיידי למתן מענה לנפגעי חרדה גם אם מדובר בנפגעים שנמצאים בזירת האירוע או מעגל שני של קרובי משפחה. קופות החולים נותנות גם מענה טלפוני וגם פיזי. יש את מרפאות בריאות הנפש של קופות החולים ושל משרד הבריאות שנותנים מענה מיידי. באותם אזורים בהם יש מרכזי חוסן, אז מרכזי החוסן נותנים את המענה הזה. יש מערך שלם של טיפול שברגע שאנחנו יודעים על פעולה, בלה גרשון, כמי שאחראית על נושא שעת חירום באגף בריאות הנפש, ישר יוצרת קשר עם הקופות ומבקשת מהם על פי צורך להגביר את המענה באזור כזה או אחר. יש מערך שלם שיודע ישר לתת את המענה. נמצאים בקשר כשמדובר בצורך בטיפול ממושך יותר, של 24-12 מפגשים של סיוע, אז יש קשר ישיר עם הביטוח הלאומי.

את מדברת על מרכזי חוסן ואני יודעת שיש אנשים, לא רק נפגעי חרדה, גם הפצועים עצמם, גם להם צריך לתת את הטיפול הנפשי בכל מה שקשור בפגיעה וגם לבני המשפחה שלהם. זה הרבה יותר רחב מאשר הפגיעה הספציפית באדם. אנחנו מכירים את מערכת בריאות הנפש שמורעבת כבר שנים, אז האם בכלל יש כוח אדם שיכול לעסוק בזה? זה שיש זכות זה חשוב וטוב, השאלה אם אפשר להוציא אותה מהכוח לפועל. דבר שני, בנושא של "ריצ'ינג אאוט" זה שיש מרכז חוסן ויש פגישות זה טוב, אבל לא כולם יכולים ללכת פיזית לקבל את זה. אני יודעת שאין במערכת בריאות הנפש את האפשרות להגיע הביתה ולתת את העזרה בבית של אותם מתמודדים. השאלה היא איך אתם מתמודדים עם זה. פנו אלי בפניות אנשים שלא מסוגלים ללכת, בין אם פיזית כי הם נפגעו פיזית או פשוט לא יכולים כי הטראומה גדולה מידי והם מפחדים לצאת מהבית.

כפי שהזכרתי, כיום לשמחתי הקורונה קדמה את כל הנושא של קבלת מענה וסיוע מרחוק. יש מערך של סיוע גם בפניה טלפונית כך שמי שלא יכול להגיע פיזית יכול לקבל מענה בזום או בטלפון.

השאלה אם יש אנשים שמגיעים לבית? זאת הבעיה.

מטפלים אולי לא. אבל הוזכרה מערכת "אדם" שזו מערכת של משרד הבריאות שמאפשרת הרשמה וזה עונה על שאלתך לגבי רשימות. כל מי שפצוע פיזית לא מונע ממנו להיות גם נפגע חרדה, להפך. מערכת "אדם" מקושרת גם לרשויות המקומיות. הרשות המקומית מקבלת הודעה על דבר פציעתו של אותו אדם, מי שמקבל באופן ישיר זו מחלקת הרווחה של הרשות וזה נותן להם את האפשרות ליצור קשר עם אותו נפגע ועם המשפחה.

אני מבקש להשלים את מה שנאמר על ידי חברתנו ממשרד הבריאות ולומר שכל הטיפול הפסיכולוגי ניתן כמענה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אנחנו מאפשרים לכל נפגע לבחור את הפסיכולוג שהוא רוצה. אנחנו מממנים את זה באופן מלא וכל הסדר שצריך על מנת שהוא יקבל את הטיפול הזה. זה נעשה דרכנו, לא על ידי משרד הבריאות.

האם הנפגע צריך לממן מכיסו ואז לקבל החזרים?

התשובה היא לא. אם תוכל מנהלת אגף השיקום להעיר בנושא, אני אשמח.

לפני שהוא מוכר, יש גם את השלב עד שהוא מוכר.

היועצת המשפטית התייחסה לאותו נוהל חרדה, לאותם מרכזי חוסן, בהם נאמר לאנשים שהם לא צריכים אפילו להגיש תביעה. אם הם חשים מצוקה, שייגשו למרכזי החוסן, יקבלו סיוע פסיכולוגי אפילו לפני הגשת התביעה. זה שלב ראשון שניתן, הטיפול הזה כל כך חשוב על מנת למנוע נזק מתמשך.

אולי הגיע העת להכניס את זה לבסיס התקציב, כי מרכזי החוסן לא נמצאים בבסיס התקציב שזו בעיה בפני עצמה.

אנחנו אחרי פיגועים קשים בהם נהרגו גם שוטרים וגם אזרחים על ידי מחבלים. מה שהכי חשוב ונכון לעשות זה לדעת לחבק את המשפחות בשני מישורים: האחד הוא המישור הרגשי, יצא לי להיות בהלוויות של השוטרים והשוטרת, לא הספקתי לעבור אצל כולם אבל עשיתי את זה כי יש פה צורך לחזק את המשפחות ברגעים הכי קשים שלהם, זה חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו מדברים כרגע, שזה החיזוק והטיפול בנפגעים.

במערכת המשטרתית, מאחר והם מוגדרים, משרד הביטחון יודע לטפל והמערכת המשטרתית עצמה יודעת לחבק את המשפחות. צריך לחבק את המשפחות של האזרחים שנהרגו כנפגעי פעולות איבה. פה חסרים לי שני דברים, חסרות הרשויות המקומיות כחוליה חשובה מאוד בטיפול, לא רק ביטוח לאומי והעובדות הסוציאליות של הביטוח הלאומי שיודעות להגיע למקום, אלא גם העובדות הסוציאליות של הרשויות המקומיות שיודעות להגיע בזמן הנכון. ברגע שיש פיגוע דוגמת חדרה או בני ברק, המחלקה הסוציאלית של העירייה או של הרשות, יש לה תפקיד מאוד חשוב בזמן המיידי, לחבק אותם ולהתחיל לטפל בהם.

כשאתה אומר חסרים, אתה מתכוון פיזית? הם אתנו בזום, תכף נפנה אליהם.

זה חשוב שהעובדות הסוציאליות של הרשויות המקומיות תהיינה החוליה הראשונה, אחרי זה כל השאר. הם מגיעים ראשונים לאירוע ,ברגע שמודיעים למשפחה.

מי מתחלל את כל הגורמים? יש את משרד הבריאות, הביטוח הלאומי והרשויות המקומי. מי המפקד של הטיפול?

זה מורכב כי זה בשלבים. מהרגע שמודיעים שיש אירוע יש את השלב הראשון. החוליה הראשונה היא הרשות המקומית ואחריה נכנסים מוסדות הממשלה. הייתי במרכז החוסן בשדרות, הלכתי לבדוק מה אפשר לעשות, מרכזי החוסן יכולים לעזור ולסייע כל אחד בתחום שלו. מרכז החוסן שייך לרשות המקומית ולכן הצינור עובר דרך הרשות המקומית.

צריך לחזק את מרכזי החוסן, נאמר על ידי חברתי, אני לא יודע אם הם מתוקצבים או לא, צריך לראות איך אנחנו מחזקים את מרכזי החוסן. גברתי יושבת הראש, לא בכל הרשויות יש מרכזי החוסן, שלא נתבלבל.

ברור. גם נסגרו הרבה.

מרכזי החוסן נבנו למצבי חירום אחרים כמו למשל בעוטף עזה, ביישובי קו הגבול בצפון. אני לא יודע אם יש מרכזי חוסן בשאר המקומות. דבר אחרון שביקשתי שתהיה התייחסות, האם יש סיוע למשפחות? איך מגישים את הבקשה? הגשה של בקשה יכולה להבריח אנשים שאומרים שאין להם כוח להתעסק עם זה. זה חשוב שהנושא הזה יעלה.

שאלה קצרה, יש כאן גם את העמדה של "בצלמו", זה חשוב לגבי הזכויות של נפגעי עבירה. זה נושא מאוד חשוב כדי לתת להם את התחושה ששומעים אותם ונמצאים שם.

שלום, שמי כרמל סטינגר, מנהלת את אגף השיקום בביטוח הלאומי. אני אשמח לתאר בכמה דקות את העבודה שלנו. הגוף שמתחלל את הטיפול בנפגעי פעולות איבה, בין בפצועים ובין במשפחות שכולות, זה הביטוח הלאומי. יש בביטוח הלאומי את אגף נפגעי פעולות איבה ואת אגף השיקום. היום אירועים קורים מהר, עוד לפני שמספיקים לקבל הודעות כולם כבר יודעים בתקשורת. יש חלוקת עבודה מאוד ברורה ומסודרת בינינו לבין הרשויות המקומיות. אנחנו מקיימים אחת לשנה או שנתיים כנס שעושים בו את כל תיאומי העבודה בינינו.

מרגע קורות האירוע, פצוע מגיע לבית חולים, עובד השיקום יוצר קשר כבר באותו יום עם השירות הסוציאלי בבית החולים כדי לבדוק האם יש צרכים. מה שלמדנו במשך השנים, שיש צרכים מאוד מגוונים. צריך לזכור שאנחנו מטפלים באוכלוסייה שהיא אוכלוסייה שאין אותה במשרד הביטחון ובמשך השנים נדרשנו לפתח מענים מיוחדים למשל לאוכלוסייה של ילדים, אוכלוסייה מבוגרת, הרבה מעבר לגיל העבודה.

עובד השיקום עושה תחלול, רואה מה הצרכים, אנחנו ערוכים לתת ונותנים מענים, כל אחד לפי צרכיו. זה אומר שאם יש עכשיו פצוע ויש לו שלושה ילדים בבית ואישה. האישה רוצה להיות עם הבעל, אם היא לא נוהגת, בתקופה הזו היא מקבלת הסעות כדי להגיע אליו, שהייה במלון לאישה ולילדים אם הוא נשאר מספר ימים. לגבי הילדים, אם אין מישהו במשפחה וברוב הפעמים המשפחה לא פנויה לטפל בהם, אנחנו מממנים מטפלת, מממנים מנקה, את כל הצרכים של הבית. המצב הוא לא נורמלי ואנחנו מנסים לתת את הפתרונות שבתוך הלא נורמלי הזה, כמה שיותר לשמור על שגרת חיים מינימלית. אנחנו מלווים את המשפחות מרגע האירוע עד להמשך.

עד מתי המעטפת הזו ניתנת?

כל אחד לפי צרכיו. יש לנו פצועים שמאושפזים גם למשך שנה ושנתיים. המעטפת הולכת ופוחתת בהתאם לצרכים של המשפחה. אבל יש משפחות שממשיכות ומקבלות מעטפת לאורך כל התקופה.

כלומר אין הגבלה מבחינת מתן הסיוע של הביטוח הלאומי?

אפשר לבדוק אותנו, הכול לפי הצרכים של המשפחה. מבחינתנו, האחריות שלנו היא מהרגע שהבן אדם הגיע אלינו עד 120. בין לגבי פצועים ובין לגבי המשפחות. אני רוצה להבהיר לגבי הטיפול הפסיכולוגי ולעשות סדר. אנחנו עושים הפרדה בין נוהל חרדה לבין טיפול פסיכולוגי. נוהל חרדה במקור בא לעשות את ההפרדה בין פיצוי לטיפול. יש הרבה נפגעי חרדה, לא בהכרח הם יהיו מוכרים אחר כך כנפגעי פעולות איבה, הם צריכים לקבל קודם כל מענה. הרעיון בא כדי למנוע נזקים עתידיים. במקרים האלה, מרבית הטיפולים של נוהל חרדה הם במרכזי חוסן. אגב, מרכזי חוסן נפתחים לפי צורך, לפי אירועים וכל אחד יכול לקבל סיוע, מי שהיה באירוע וגם מי שראה בטלוויזיה ונכנס לחרדה, יכולים לקבל את נוהל חרדה.

אלה שנפצעים ואחר כך נקבעים להם אחוזי נכות, הטיפול הפסיכולוגי הוא כולו אצלנו בביטוח הלאומי. נדמה לי שאמרת שיש תור בשירות הציבורי ואכן מהמקום הזה אנחנו פועלים. יש לנו כ-500 פסיכולוגיים פרטיים. יש מערכת ממוכנת עם כל הפסיכולוגים לפי שפה, לפי התמחות, קליניקה נגישה, כאלה שעושים ביקורי בית. אגב, אצל הרבה משפחות אנחנו עושים ביקורי בית והמימון הוא מימון ישירות למטפל. זה לא עובר דרך המטופל. המקרים שזה כן עובר, הם אם מישהו בוחר במטפל חריג ואנחנו מאשרים. חשוב לדעת שיש מעטפת וחיבוק של המשפחות מרגע האירוע.

לגבי משפחות שכולות, אנחנו מגיעים כבר בשבעה. ביום חמישי עובדי השיקום ומנהל הסניף הגיעו לביקורי תנחומים אצל משפחות הקורבנות מבני ברק. בביקורים האלה, למדנו על זה במשך הזמן, לא תמיד יש תקשורת עם האלמנה מכיוון שזה לא הזמן. יש תמיד איש קשר במשפחה שאתו אנחנו מתקשרים ובהמשך, אחרי השבעה מגיעים שוב לביקור בית. כנ"ל עם הפצועים, נשאלה שאלה לגבי התביעה. אנחנו באים עם התביעה. אנחנו עוזרים למשפחות למלא את התביעה.

גם אם זה וירטואלי, אתם באים ומסייעים למשפחה למלא את התביעות האלה.

יתרה מזו, יש לנו חוברות הסברה גם לפצועים, גם למשפחות, מביאים גם אותם.

לא נתקלתם במשפחות שיש להם קושי רב ולכן הן לא ממצות את הזכויות שלהן? האם אתם לא חושבים שצריך לעשות שם רביזיה?

אגף נפגעי פעולות איבה יוזם את התביעות. לא נתקלנו, אבל מבחינתנו אנחנו נותנים את המעטפת. אם יש משהו שלא חשבנו עליו נשמח לשמוע.

נשמע מהנציגה של הארגון אם היא יכולה לייעל את הדברים. ישנה סוגיה שעולה לא פעם ראשונה, גם במקרה הזה, אני לא יודעת מי הגורם האחראי שיכול לענות עליה, אולי משרד הבריאות. עניין של שחרור הגופות מאבו כביר אצל מי זה? משרד הבריאות? למה תמיד יש עם זה קושי מבחינת הזמן שזה לוקח? אי אפשר להסדיר את הסוגיה?

אני מתנצלת אבל אני לא מצויה בסוגיה ולא רוצה להגיד דברים סתם. אני יודעת שלפעמים מדובר בתהליכי בדיקה, אבל אני לא יודעת להגיד מעבר לזה איפה הבעיה.

זו לא פעם ראשונה שיש בעיה של חוסר ודאות. אין מנגנון או יצירת ודאות למשפחות, שגם ככה אלה הרגעים הקשים בחייהן. צריך למצוא פה ייעול ופתרון לעניין שחרור הגופות לקבורה. נציגי המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

שלום, ירון כהן, רמ"ח זיהוי פלילי ארצי. בעיקרון, במקרים כאלה, אדם שהגיע למוות בלתי טבעי בנסיבות פליליות, אף על פי שמדובר באירוע טרור, אלה נסיבות פליליות. כתוצאה מכך אנחנו צריכים להיערך גם לנושאים חקירתיים שעשויים לעלות בהמשך ולכן, כשגופה מגיעה למכון לרפואה משפטית אנחנו צריכים לנסות לאסוף נושאים שאנחנו סבורים שעלולים לעלות במהלך החקירה הפלילית המשטרתית, כמו למשל ביצוע CT במכון כדי לבדוק שברים או דברים כאלה.

כשיש נפגעים רבים חשוב לנו לעבוד לפי המדרג של היועץ המשפטי לממשלה סביב זיהוי גופות. התהליך הראשון שנעשה הוא זיהוי בהיכרות אישית על ידי קרוב משפחה מדרגה ראשונה. במקרים רבים אנחנו רוצים לאסוף גם נתוני זיהוי נוספים, במיוחד אם יש הרבה נפגעים. נתוני זיהוי נוספים כמו ט"א, די.אנ.אי, משנן, סמנים רפואיים למקרה שבו אנשים בשעתם הקשה עלולים לזהות לא נכון, או חלילה שתהיה טעות בזיהוי. לכן לפעמים זה לוקח מעט זמן לשחרור.

מי מלווה את המשפחות בזמן הזה? צריך שיהיה אדם אחראי במקום מעבר לרופאים, מי אחראי ונמצא שם עם המשפחה מעבר למנהל המכון שעסוק בעבודה המקצועית עצמה?

מהניסיון שלי המכון לרפואה משפטית מצוי בתל אביב, שם שירותי הרווחה מיד נכנסו לפעולה לטפל במשפחות. אנחנו יותר גורמי אכיפת חוק, פחות עם כישורי רווחה.

קצין הנפגעים שלכם נמצא תמיד בקשר עם המשפחה.

כן, בוודאי, עם משפחות של שוטרים. דברתי על אזרחים.

הבדיקה במכון באה לחזק את העובדה שהוא נפגע בפעולת איבה.

הדברים האלה עולים ויכולים לעלות בכיוונים שונים ומשונים כמו תביעות אזרחיות כאלה ואחרות.

נגע בנקודה שדברנו עליה עם הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות, על המעטפת שאתם נותנים לשוטרים שנפגעים ונרצחים באירועי טרור כאלה.

אני פחות מצוי בנושא הזה לפרטי פרטים ואני אשתדל לענות. מרגע שנודע לנו על שוטר שנפגע, מערכות אמ"ש נכנסות לפעולה, קצין הנפגעים פוגש את המשפחות, קציני מענה נפשי פוגשים את היחידות מהן יצא השוטר ומשתדלים לתת סיוע נפשי ככל שניתן. אנשי הזיהוי הפלילי באירועים כאלה מטפלים באנשים שלנו מיד אחרי הטיפול באירוע, הם מן הסתם צריכים גם מענה.

השוטרים שהיו באירוע עצמו ולא נפגעו פיזית.

גם שהגיעו אחרי האירוע וטפלו בזירה עצמה, יש לנו קצינה מע"ן שפוגשת את השוטרים ונותנת להם ליווי נפשי ותמיכה ככל שנדרש. זה קורה בשוטף ואחרי אירועים כאלה במיוחד אנחנו מקפידים לעשות סגירה של האירוע.

מה שלום משפחתו של השוטר אמיר חורי זכרונו לברכה, אתם בקשר אתם?

זה לא התחום שלו, הייתי שם אתמול והם צריכים חיזוק. המשטרה עושה עבודה יפה וצריך להגיד גם מילה טובה לביטוח הלאומי, הם יודעים לעשות את העבודה. אני אומר את זה כי פעם הייתי גם מנהל אגף אצלכם בביטוח הלאומי במלחמת לבנון. בזמנו ספקנו להם רכב משוריין כדי שיגיעו לאירועים והם באמת עושים עבודה יפה.

מבחינת הניסיון בשטח, יש דברים שלמדתם ויישמתם מבחינת הטיפול במשפחות? דברים ששיניתם בתקופה האחרונה?

ככל שאנחנו יכולים, את הטיפול בגופות אנחנו משתדלים לקצר ככל שניתן בזירת האירוע. אנחנו משתדלים להסתיר את המראות מהאזרחים שנמצאים במקום. האירועים האלה דורשים מאתנו טיפול מהיר בעיקר בקורבנות ובמפגעים, אחרי זה אנחנו מטפלים ביתר הדברים. לאחר האירוע גורמי איחוד הצלה וזק"א מטפלים בניקוי של הזירות משאריות חומר ביולוגי.

תודה רבה על הדברים האלה ויישר כוח. אנחנו מצדיעים גם מפה מהכנסת על העבודה המרשימה שלכם ועל הדברים שאתם עושים למען כל אזרחי מדינת ישראל, זה מעורר כבוד והערכה אז תודה רבה לכם. אני רוצה לעבור לנציגת ארגון נפגעי פעולות איבה.

שמי עורכת-דין ענת קספריוס אלון, היועצת המשפטית של ארגון נפגעי פעולות איבה. ראשית אני רוצה להגיד שאנחנו מברכים את כבוד יושבת-ראש העבודה על הדיון החשוב הזה במיוחד בימים האלה. ארגון נפגעי פעולות איבה הוא למעשה הארגון היציג משנת 1998 לפי חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה. הארגון שלנו הוקם במטרה לתת מענה לכל נפגעי האיבה ולפעול ליישום זכויותיהם מול הביטוח הלאומי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא מול הביטוח הלאומי וגם עם מרכזי החוסן.

חשוב לציין שבשלב הראשוני הארגון נותן מענה של ביקור בבתי חולים, ביקור הפצועים, ביקור המשפחות. נותנים תמיכה מלאה גם לחברי ארגון וגם לא לחברי ארגון. אני כבר מדברת על שלבים יותר מאוחרים. בנוסף אנחנו משתתפים בלוויות החללים ומניחים זר.

האם אתם נכנסים כפעולה משלימה? שמענו סקירה על מענה נרחב שיש, אז מה הצורך שלכם?

הביטוח הלאומי נותן את המענה הראשוני של התמיכה הנפשית והפיזית, עוד לפני שהבן אדם מגיע לוועדה הרפואית שהיא בעצם נקבעת אחרי הרבה חודשים. יש צורך שאנחנו רואים בסיוע כלכלי. כמובן שהביטוח הלאומי כן נותן תמיכה לפי הצורך, גם כלכלית.

כרגע שמענו פירוט שכולל גם עוזרת בית והסעות.

נכון, אבל גם לפעמים נזקקים לכסף, לתגמולים ואנחנו מבקשים שזה יוסדר כנוהל קבוע ומסודר.

מה הכוונה?

יש את התמיכה הנפשית שאתם נותנים ואנחנו חושבים שראוי גם להסדיר סיוע כלכלי שאותו נפגע צריך כי הוא מפסיק לעבוד כמו שנאמר והוא לא יכול יותר לכלכל את משפחתו.

הוא מקבל תגמול טיפול רפואי.

זה קיים באופן מסודר וקבוע או שזה לפי צורך?

בוודאי שזה קיים.

על פי חוקי השיקום שמהם אנחנו ניזונים בהקשרים האלה, אדם שעקב מצבו הרפואי שאינו מסוגל לעבודה מקבל תט"ר שזה תגמול טיפול רפואי והתגמול הזה מביא לידי ביטוי את הירידה בכושרו להשתכר ולכן מתגמל אותו באופן מיידי בגין כל התקופה הזו , בגין אובדן ההכנסה שלו.

אתם מוצאים בשטח שזה לא מספק?

אנחנו רוצים שזה יהיה באמת באופן קבוע. אם זה נעשה, אז מצוין. אני מבקשת רק להשלים נקודה נוספת חשובה, למרות שזה לא קשור כרגע לנושא הדיון, חשוב לזכור שאנחנו ארגון של שמונה אנשים שנותן מענה לכ-4,000 נפגעי פעולות איבה ונותן מענה לכל הסקטורים, משהו שלא קיים בארגון נכי צה"ל. לכן אנחנו מוגבלים תקציבית ויש מגבלה שבמסגרתה אנחנו יכולים לפעול. היינו רוצים לתת עזרה יותר משמעותית בשלב הראשוני.

אני מנסה להבין לאיזה חלל אתם נכנסים ועונים על צרכים שהנפגעים לא מקבלים?

הם מתקשרים אלינו ולא תמיד יודעים את הזכויות שלהם. חלקם יודעים, חלקם מקבלים תמיכה מדהימה ברגע שהאירוע קורה, כמו שתיארו כרמל ושלומי. אבל אנחנו מקבלים בשטח פניות ואי אפשר להתעלם מזה.

לכן אני מבקשת ממך לנסות להציף את המקומות האלה שאותם אפשר יהיה לתקן.

חלקם לא מודעים לזכויות שלהם, הם לא יודעים מה קורה מכאן ועכשיו. אנחנו אלה שמפנים את תשומת לבם מה הפרוצדורה. אנחנו מדברים עם הביטוח הלאומי בשבילם, מזרזים דברים. זה קורה לא באופן גורף, אבל זה גם קורה.

מקרים פרטניים של אנשים שלא מכירים את זכויותיהם ואתם עוזרים להם למצות אותם מול הביטוח הלאומי.

נכון. אני מטפלת אישית במישהו מול ביטוח לאומי והם באמת משתפים פעולה.

אין פספוסים? כולם מטופלים? כי את אומרת שיש מקרים שהביטוח הלאומי אולי לא נותן מענה.

אנחנו נכנסים בדיוק במקרים האלה.

אתם יודעים לעשות את הסנכרון ולוודא שבמערכות שלנו לא פספסנו אף נפגע שלא ידע, לא הבין או לא היה לו זמן?

חד משמעית כן.

זה מצוין שיש את הארגון הזה אבל אני שואלת שוב למה זה צריך להיות במערכות שלהם ולא במערכות של המוסד לביטוח לאומי?

כולנו צריכים לוודא בסוף שכל נפגע מטופל. מאחר ויש הרבה מערכות שמטפלות בזה, המסקנה שלנו צריכה להיות לבדוק האם צריך שיהיה גוף שיתחלל את כולם. לדעתי אגף נפגעי פעולות האיבה יודע לעשות את העבודה ולתחלל את הדברים.

יכול להיות לפעמים שנפגעים יותר מטופלים והמשפחות נשכחות באותו רגע של האירוע, אנחנו מקבלים טלפונים גם מאלמנות. למשל בפיגוע שהיה בבני ברק, התקשרה אלינו אתמול מישהי אלמנה, ששמעתי שהמחלקה המשפטית שלנו מטפלת בזה.

תודה. עורכת דין רות פרמינגר, יושבת ראש ועדת החקיקה של הארגון, בבקשה.

אני מתנצלת שלא הגעתי פיזית, היה לי חשוב להגיע, אני שומעת את הדיון ורוצה להגיד שקודם כל אין ספק שהביטוח הלאומי עושה עבודת קודש, אני בכלל לא מבקרת את הנושא. אבל אתם צריכים להבין שכשאנחנו מגיעים לשטח, מדברים האנשים שנפגעו, מדברים הפצועים שאנחנו באים לבתי החולים להיות אתם באותם רגעים ראשונים שהאדמה נשמטת מתחת לרגליים שלהם. כשבא אייבי מוזס למשפחה שכולה אנחנו באים כדי לחזק וכדי להסביר שנכון, נראה כאילו השמיים נפלו אבל לאט לאט מכניסים אותם לתהליך, מסייעים להם נותנים תמיכה רגשית ומסבירים שהם לא לבד.

לא הכול כסף, אבל אני אסביר איפה הקושי שלנו, הארגון שלנו מורכב מכל הסקטורים ואנחנו באמת תומכים גם באלמנות, גם ביתומים, גם בנכים וגם בהורים השכולים. הארגון שלנו שואף לעשות יותר לא בלסייע להם בכסף, למרות שגם שם אנחנו מסייעים. לסייע להם בתמיכה רגשית, חברתית, להביא אותם לתוך קבוצה שהם לא חריגים בה ואנחנו סובלים ממצב כרוני של היעדר תקציב.

אני פונה אליך יושבת ראש הוועדה, אני יודעת שאת קשובה לנושא שלנו, אני יודעת שרצית לקיים דיון מפורט בנושא, אבל תאפשרו לארגון היציג לתת מענה, לא כספי כמו שהביטוח הלאומי נותן ואנחנו מודים לו, יש לנו מענים אחרים שאנחנו רוצים לתת ואנחנו לא יכולים. אתם צריכים להבין שכולנו בארגון, הנכים, ההורים השכולים, משפחות הנפגעים, עובדים בהתנדבות בתוך הארגון. אנחנו צריכים לנהל מערכת שהיא תלוית תקציב וכל פעם שאנחנו נמצאים במצב הזה - - -

אני שואלת שוב, איזה מענים אתם צריכים לתת בשטח שלא מקבלים מהביטוח הלאומי או ממשרד הבריאות?

אנחנו רוצים לאפשר להביא נכה, הורה שכול, אחים יתומים לקבוצות האלה, אני מדברת על זה שכשהם פוגשים במצב דומה לשלהם, אני לא יכולה אפילו להסביר לכם כמה זה תורם ומחזק. אבל אנחנו לא יכולים לשנע את האנשים, לתקצב את הנסיעות, לתת ערכה נוספת שאנחנו רוצים להעניק להם, אנחנו לא יכולים לעשות. זה נשמע אולי תקציב לא גדול, אבל מבחינתנו בתקציב העני שיש לנו אנחנו מתוסכלים מאוד ורוצים לעשות יותר.

תודה רבה לך רותי. הילה שבורון מנט"ל בבקשה.

שלום לכולם, נט"ל היא עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה לפני 24 שנים במטרה לתת מענה לנפגעי טראומה על רקע לאומי ובשל כך אנחנו מטפלים ונותנים מענה לנפגעי פעולות איבה וטרור. גם באירועי לחימה ויש הרבה עבודה שעשינו לאורך השנים עם אוכלוסייה של עוטף עזה.

המענה הראשוני שלנו הוא קו הסיוע שמופעל כל יום במשך כל היום ונותן תמיכה נפשית ורגשית לנפגעי חרדה. קו הסיוע שלנו מאוד ייחודי במובן הזה שמעבר למענה הראשוני. יש אנשים שנשארים מטופלי קו לאורך שנים ושמתנדב שלנו באופן קבוע יוצר אתם קשר מידי שבוע לראות מה שלומם, מה הם צריכים, לייצר עוגן בטוח. מי שצריך מעבר לכך עובר ליחידה הקלינית לקבל טיפול פסיכולוגי פרטני לאורך כמה זמן שהוא צריך.

לשמחתי הרבה, בטיפול הזה יש שיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי ודרך נוהל חרדה זה מאפשר לנו לתת ליותר אנשים את הסיוע. המצוקה שאנחנו חווים בתחום של בריאות הנפש מגיעה גם לאזור הזה, כי בסופו של דבר גם העזרה הגדולה של ביטוח לאומי לא מספיקה כדי לגייס עוד מטפלים לצרכים האדירים, כי בסוף המטפלים בשוק הפרטי, הקליניקות שלהן מלאות.

אם יש עיכובים במתן מענה טיפולי זה לא בגלל הרצון אלא בגלל היעדר רופאים ומטפלים.

יש חסר מאוד גדול באנשי טיפול והמצוקה מתגלגלת גם לאזור הזה. יש את היכולת ואת שיתוף הפעולה בין הגופים, אבל בסוף אין מספיק מטפלים.

כמה את יכולה להגיד שהטיפול המיידי הנפשי שניתן למשפחות, לילדים, לאלמנים ולאלמנות, כמה הוא קריטי וחשוב שיינתן במהרה ובצורה רחבה?

חד משמעית. כל הספרות, כל מחקר, כל ארגון שלא נפנה אליו, המספרים מדברים בעד עצמם. ככל שההתערבות תהיה מיידית וסמוכה לאירוע, היכולת שלנו לצמצם השפעות ארוכות טווח, אנשים שיישארו במערכת ונתמכים וזקוקים לטיפול לאורך הרבה מאוד שנים, זה מצטמצם כשאנחנו מתערבים בצורה מיידית.

דרך נוהל חרדה יש לנו את הניידת הטיפולית שלנו שהוקמה כמענה בעוטף בזמנו, כשלא היו מרכזי חוסן וזה צוות של מטפלים מוסמכים שכן מגיעים הביתה לתת התערבויות מיידית לנפגעי חרדה. בשומר חומות היו כמאה בתים שביקרנו בהם באזור המרכז ואנחנו מכשירים צוות בכל הארץ. מדובר באנשים שלא הצליחו לצאת מהממ"ד לשירותים והצלחנו להגיע לבית שלהם, לעשות הרגעה ולעשות התערבות מערכתית בכל הבית.

כשמדברים על טיפול בנפגעי פעולות איבה, זה לא רק בפצועים שהיו בשטח ובמשפחות שלהם. המעגלים הרבה יותר רחבים, כל מי שצפה באירוע ומי שצופה בחדשות שמראים שוב ושוב את התמונות והעובדים הסוציאליים שבאים לטפל וכל המגיבים הראשונים שנמצאים באירוע. את זה אנחנו רואים גם בקו הסיוע שלנו, אף אירוע לא עומד בפני עצמו. בסוף, כל אירוע הוא טריגר שמעיר אירועים קודמים לאנשים שהיו באירועים קודמים כולל יוצאי צבא וכוחות ביטחון.

אלה שתי נקודות שאני רוצה לחזור עליהן: אתם יכולים לומר לי מה ההצלחה שלכם כארגון לטפל בכל מי שנשארה אתו הצלקת הנפשית הזו אם הוא היה נוכח באירוע או מעבר לכך, כמה ההצלחה שלכם להחזיר אותו לתפקוד מלא? שאלה שנייה, מתקשרת לדבריה של הילה, הניסיון שלכם להפוך את המקום הזה לכמה שיותר סטרילי מבחינת האזרחים שמגיעים, מבחינת החשיפה, תקשורת, כדי שלא יצאו המראות הנוראיים האלה בצורה כל כך מהירה ובלתי אמצעית החוצה. היום ברור שזה פי מיליון יותר קשה כשלכולנו יש את המצלמות בטלפונים. בכל זאת, האם השתנה משהו מבחינת הלך הרוח של המשטרה כשמגיעים לאירועי האסון האלה?

בפיגועים הגדולים שהיו בעבר סבלנו מזה שמחלקים שלמים של חוקרי זירה פשוט נעלמו לנו בעקבות פגיעות נפשיות, חלקם הגיעו לאשפוזי יום במצבים קשים מאוד, היום אין לנו נפגעים נפשיים. הטיפול ממש קורה תוך כדי האירוע, בסוף האירוע, אנחנו מקפידים לעשות סגירה של האירוע. כמה ימים אחרי זה קצינת המע"ן נפגשת עם האנשים שהיו באירוע והיום גם קציני הזיהוי קבלו הדרכות והם יודעים את מי נכון לשלוח לאירועים מסוימים, את מי לא נכון לשלוח לאירועים מסוימים. אנחנו מאוד ערים לעניין, מקפידים עליו מאוד. לשמחתנו הטיפול בסמוך לאירוע, מצדיק את ההשקעה ואת המאמץ שלנו בעניין, כי התוצאות הן ברורות. אובדן של כוח אדם מקצועי כמו שלנוב עקבות אירועים כאלה הוא עצום. לכן אנחנו מאוד מקפידים על זה ומאוד שמחים על המענה שהארגון נותן לנו לדברים האלה.

לעניין ההתייחסות לזירות, ככל שאנחנו יכולים, מהצד של הזיהוי הפלילי אנחנו משתדלים לצמצם מראות, משתדלים שהפינוי יהיה מהיר וכתוצאה מזה החשיפה תהיה קטנה ככל שניתן.

אנחנו רואים התמונות עם המוני האזרחים שנמצאים שם.

אלה קשיים אג"מים בניהול הזירה. אשמח אם גור יוכל להשלים בעניין.

גור אשל מחטיבת המבצעים. האירועים של הפיגועים מאוד מאתגרים אותנו. אנחנו צריכים לתת מענה לכמה מאמצים באירוע. המאמץ הראשון שלנו זה הצלת חיים, עוד לפני שאנחנו יכולים להתפנות ולחשוב על היבטים תקשורתיים וכן הלאה. קודם כל שיגיעו השוטרים לזירה, יצילו חיים, לפעמים יש חשד למטענים נוספים בזירה, מפגעים נוספים ולשם הולך באופן טבעי רוב הקשב.

בעידן של היום שכולם מצלמים בכל מקום, גם אם סגרת זירה, יכול להיות שמעבר לכביש בקומה שלישית מישהו פותח חלון ומצלם, היא מאוד מצומצמת. אנחנו גם הולכים על האיזון הדק בין מה שאנחנו מונעים לבין זה שאנחנו שיגידו שאנחנו פוגעים בחופש העיתונות וכן הלאה. לא כל אזרח עיתונאי.

זכות הציבור לדעת עומדת כחלק מהאינטרסים.

אנחנו נזהרים מאוד בעניין הזה, גם זכותו של אדם של נפגע ומשפחתו שהתמונה שלו לא תופץ.

יש פה התנגשות אינטרסים וצריך לראות מה האינטרס שגובר.

לקח לשוטרים שלוש דקות להגיע לאירוע, בשלוש הדקות האלה כנראה שעשרות אנשים הספיקו לצלם.

צריך לשנות משהו לטעמכם כדי שמשפחות כמו שהיה עכשיו לא יראו את התמונות של יקיריהם לפני שהם יודעים בעצמם?

אנחנו כרגע מתמקדים בשני דברים, דבר ראשון, מה שאפשר לכסות אז לשים פרגודים, גזיבו, עד כמה שאפשר לשמור על צנעת הפרט של הנפגעים ועל הנשמות של המשפחות שלהם. אנחנו מנסים ככל האפשר לכסות להסתיר או לשים פרגוד. לפעמים יש ריבוי נפגעים שמפוזרים על פני שטח גדול, זה מאוד מאתגר. התחלנו להתמודד עם זה בפיגועים שלה מחבלים המתאבדים בסוף שנות ה-90 ואחר כך בשנות ה-2000, זה מאוד קשה. התקשורת הרשמית והממוסדת בדרך כלל אחראית מאוד, הבעיה היא אנשים ששולחים בטלפונים.

אם כי בפעם הזו תמונות שודרו בערוצי הטלוויזיה הרשמיים.

זה יותר בתחום של חטיבת הדוברות שאני פחות מצויה בו. עושים כל מאמץ מול גופי התקשורת מה לצלם ומה לשדר ומה לא לשדר. אני ראיתי באחד הערוצים שהם לא הבינו מה הם משדרים ותוך כדי השידור הם התנצלו והפסיקו ולא שדרו שוב, אבל התמונות רצות ברשתות, זה כמעט בלתי נמנע.

זה בהחלט דורש מכולנו לא רק לגלות אחריות באופן אישי, אולי כן לנסות לחשוב, גם אנחנו כמחוקקים, לראות מה ניתן לעשות כדי למנוע את הפגיעה האיומה הזו גם לאנשים שלא מבינים מה הם רואים ואחר כך סוחבים אתם צלקות נפשיות.

יש משפחות שנודע להם שבנם נהרג בפיגוע דרך סרטון בווטסאפ.

זה מזעזע. תודה גור על הדברים. ארגון בצלמו, שי שמאי בבקשה.

בוקר טוב, מנכ"ל ארגון בצלמו, ארגון זכויות אדם ברוח יהודית. אנחנו מייצגים היום את רוב משפחות נפגעי האיבה, כולל משפחות של חיילים ושוטרים. אנחנו מייצגים את אבא של כמיל שנאן שנרצח בפיגוע בהר הבית. המשפחות השכולות, הרבה מהם מנסות להיות חלק מהליך משפטי כנגד הרוצחים של יקיריהם. לא כולם כמובן ומי שלא, אנחנו לא דוחפים אף אחד. אבל יש הרבה משפחות שרוצות להרגיש צדק. הן לא מבקשות כסף, הן רוצות להיות חלק מההליך המשפטי.

כדי להסביר, בהליכים האלה זו מדינת ישראל מול הנאשם.

זה לא מדויק, תמיד, גם אם משהו גונב ממך אז זו מדינת ישראל נגד הנאשם. אבל בחוק הפלילי יש מה שנקרא מנ"ע – מערכת נפגעי עבירה - - -

אנחנו מדברים על אותו דבר, לא סתרתי רק הבהרתי את הדברים, שהצורך של נפגעי העבירה להיות חלק מההליך כי הם הנפגעים אבל הם לא בתוך המשחק כי מדינת ישראל מנהלת בשמם והם לא צד בהליך הזה. אני מבינה שאת הנקודה הזו אתה רוצה להעיר כדי להכניס את נפגעי העבירה לקבל זכויות.

חשוב להדגיש שהזכויות האלה לא עולות אגורה למדינה, אני לא מבקש אגורה. בסופו של דבר, המשפחות השכולות רוצות להיות מעורבות בהליך של הרס בתי המחבלים שפגעו בהם. רובם תומכים בהרס, מי שלא כמובן זו זכותו. הם לא מעודכנים, לא יודעים כלום. אם הם שומעים משהו זה רק מהתקשורת לפני או אחרי. הם לא יודעים אם יש דיונים בבתי משפט או אין. אין להם מושג בהליך.

צרפתי בנייר עמדה מכתבים של היועץ המשפטי לממשלה כבר ב-2019 שאומר לנו שאנחנו צודקים, משפחות שכולות אמורות להיות חלק מההליך הזה. שוב, זה לא עולה שקל, רק צריך לשלוח להם הודעה, לעדכן אותם שיש דיון בבג"ץ.

צריך בעצם לשנות את חוק נפגעי עבירה כך שיכיל למעשה את זכויות נפגעי העבירה מהמתה, גם ללאומני.

לא חייבים בחוק, מערכת משרד המשפטים והפרקליטות הצבאית יכולה למנות רפרנט, בחורצ'יק - - -

או בחורה.

או בחורה, סליחה. אנחנו מייצגים את המשפחות השכולות, הם יודעים את זה, לעדכן אותנו בהליכים, להגיד החלטנו להרוס את הבית, לא להרוס. גם במקרים של עסקאות טיעון, לפני זה להודיע למשפחות השכולות, אם הם רוצות להיות חלק בהליך כמובן. אנחנו כבר שלוש שנים על זה, היועץ המשפטי לממשלה נפגש עם שר הביטחון בני גנץ באופן אישי ודיבר אתו על זה. לצערי אין התקדמות למרות שכבר שלוש שנים נשלחו מכתבים ואנחנו מגובים בעמדה המשפטית של משרד המשפטים שאומר לנו שאנחנו צודקים.

זה לא הגיוני שמשפחה שכולה מתקשרת אלי ואומרת לי ששמעה באל ג'זירה שרוצים לשחרר את הגופה של המחבל שפגע בבן שלי, זה נכון או לא? אין לי דרך לדעת את זה. זה מעציב אותי כי דברו פה הרבה על תקציבים ותקציבים ואני לא מבקש אגורה לזה.

שלחת לנו אתמול את נייר העמדה, קבלנו אותו. זה לא בדיוק העוגן של הדיון, אבל היה לי חשוב שתשמיע את דבריך כי גם לטעמי מדובר בסוגיה חשובה. הזמנו את משרד המשפטים, העברנו לו את זה רק אתמול אחר הצוהריים אז אני לא בטוחה שיש לו התייחסות סדורה אבל בכל מקרה שווה לשמוע מה יש להם לומר. נילי פינקלשטיין ממשרד המשפטים, האם ניתן להחיל את חוק נפגעי עבירה זאת גם על נפגעי פעולות איבה וטרור?

שלום, הצלחתי להצטרף אליכם כדי להתייחס באופן יותר מפורט לטענה. אני רוצה להגיד קודם כל כנקודת מוצא שהעמדה הזו שנפגעי פעולות איבה רוצים להיות מעורבים ולקבל מידע היא עמדה שמקובלת עלינו. אנחנו מכירים בה ומבינים אותה. בכל זאת אני כאן כייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ואנסה להסביר את המצב החוקי, נתייחס ליישום המצב החוקי ונראה מה עוד אפשר לעשות.

כדי לנסות להסביר, אפריד בין שלושה סוגי הליכים: בתור התחלה, הליכים פליליים שמנוהלים נגד המחבל המפגע במידה ונשאר בחיים, או נגד שותפים ומסייעים, ההליכים הפליליים יכולים להיות מנוהלים על ידי בתי משפט אזרחיים או צבאיים. ככל שנוגעים בהליכים הפליליים הרגילים, חל חוק זכויות נפגעי עבירה ושי התייחס למערכת מנ"ע, מעבר למערכת שמופעלת על ידי משטרת ישראל על כל - - - אם זו הרשות החוקרת, עם זו התביעה, אם זה שירות בתי הסוהר, מחלקת חנינות. לאורך כל השלבים של ההליך הפלילי, לרשויות האלה יש חובות ליידע את נפגעי העבירה ולשמוע את עמדתו בצמתים המוגדרים פה. הנושא הזה, לפחות מבחינה חוקית, מוסדר לחלוטין. אנחנו מכירים שלפעמים יש בעיות יישום ואנחנו מתייחסים אליהם. הגופים השונים מתייחסים אליהם ומנסים כל הזמן להשתפר. זה ברמה של בתי המשפט בישראל.

בנוגע לבתי המשפט הצבאיים, שם מנהלים את ההליכים הפרקליטות והתביעה הצבאית, אני מבינה שיש כבר הסדר חוקי שמחיל את חוק זכויות נפגעי עבירה או את עיקריו, גם לגבי ההליכים האלה ובכל מקרה נמסר לי שברמת היישום התביעה הצבאית, כך גם הבנתי מנייר העמדה שהוגש, התביעה יוצרת קשר עם נפגעי העבירה ונותנת את המענה. יכול להיות שגם שם יש בעיות יישומיות כאלה ואחרות, מקרים שלא מטופלים בצורה הטובה ביותר, צריך לקיים שיח בעניין ולראות איפה אפשר להשתפר. התרשמתי, כשהייתי בעבר בקשר מול הגורמים בתביעה הצבאית, התרשמתי שיש נכונות והכרה בצורך הזה.

מעבר לרשויות האלה יש מאז 2017 החלטת משלה שנותנת סיוע משפטי מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, ללא מבחן זכאות כלכלית למשפחות השכולות, גם לטובת ההליכים הפליליים.

את אומרת שבפועל, לאור העובדה שמבינים ומכירים בצורך ובזכות של הנפגעים לקבל ידוע, בפועל, בדרכים כאלה ואחרות זה קורה או אמור לקרות וכולם עושים את המאמצים שזה יקרה, רק שאין את זה בצורה מסודרת בחוק.

מה שאמרתי עד עכשיו יש בצורה מסודרת בחוק. לגבי הליכים פליליים גם בבתי המשפט הצבאיים. העניין מוסדר בחוק. מעבר לזה בפועל, אני קשובה ומשרד המשפטים ורשויות האכיפה השונות קשובים וזמינים לשמוע טענות ביחס לבעיות בפועל. אני לא יודעת להעיד עליהן ולצאת בהצהרה שהכול עובד.

היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור > >

אז מה צריך לתקן? כי שי לא הגיע לכאן לחינם וכתב את נייר העמדה.

גם מנייר עמדה של שי הבנתי שהוא נמצא בשיח עם רשויות הצבא. הרמה הזו של היישום בפועל זה פחות האינפוט שאני יכולה לתת, אבל כן מעניין אותי לדעת אם יש בעיות.

אם קראת את נייר העמדה, אז למשל בהרס בתי מחבלים ושלילת תושבות, כל הנושאים שלא דברת עליהם.

אני אשמח להשלים. הליכים שהם לא הליכים פליליים, אין לנפגעי פעולות איבה מעמד מוסדר בחוק. לצד זאת, כמו שהארגון צרף את המכתבים שבאו מהייעוץ המשפטי לממשלה, יש הכרה בצורך ליידע את המשפחות בדבר ההליכים האלה. נעשו בדיקות, הייתה התחלה של עבודה, אבל כנראה שצריך להתניע ולהמשיך את העבודה הבין משרדית הזו, כי יש פה כמה משרדים שמעורבים ואני לא יכולה לייצג את כולם. אני מכירה בזה שהיועץ המשפטי לממשלה פנה לגורמים הנוספים במשרד הביטחון ואני מבינה שנעשתה גם פניה למשרד הרווחה. הדברים האלה דורשים תיאום בין המשרדים וגיבוש של מנגנון שייתן מענה טוב יותר כיוון שאני מבינה מהפניה שהמענה לא מספק. אני מזכירה שמעבר לעבודה של עמותות שונות יש כאן גם את הסיוע המשפטי שמלווה את המשפחות השכולות וזה גם מקל על הגישה לערכאות במובן הזה.

הייצוג המשפטי של הסיוע המשפטי.

זה כן מענה שהממשלה החליטה עליה מאז 2017.

היא אמרה כמו שכתבתי, שהיועץ המשפטי לממשלה פנה לשר הביטחון בני גנץ כבר לפני שנתיים ואמר לו בוא נקים מנגנון מסודר שיעדכן את המשפחות. אני קורא לשר הביטחון גם מעל במה זו, אני קורא גם לוועדה לפנות לשר הביטחון ולשר הרווחה, פשוט תקימו את הגוף הזה, זה לא תקציבי ותתנו את השקט הנפשי למשפחות השכולות כי כשמשפחה שכולה מתקשרת אלי ואומרת ששמעה באל ג'זירה ששחררו את הגופה של המחבל של הבן שלהם וזה לא הגיוני שישמעו את זה מאל ג'זירה, אז לפחות שידעו. הם אבדו את היקר להם מכל והן רוצות רוגע.

מה הייתה עמדת שר הביטחון?

הוא תמך בזה באופן עקרוני.

הוא אומר שיש פער בין זה שהוא תמך לבין מה שהוא עשה.

הוא תמך בזה באופן עקרוני, גם הוא וגם שר הרווחה אבל זה לא התקדם.

מה הייתה התשובה שלו?

שהוא תומך בזה. אין חילוקי דעות בתמיכה בנושא.

אז מה ההיגיון בתשובה שצריך להעביר למשרד הרווחה?

צריך להקים מנגנון מסודר בין משרד הביטחון למשרד הרווחה, שאחראי על הנפגעים.

זה מה שאתה אומר. השאלה מה העמדה של משרד הביטחון ומשרד הרווחה?

הם לא ענו. אני יכול להגיד לך שפניתי לשר הביטחון במכתבים רשמיים ומעולם לא קבלתי תשובה, גם משרד המשפטים, היא אמרה את זה.

אז איך הגעתם למסקנה שזה הועבר למשרד הרווחה?

במכתבים.

אז יש עמדה.

היועץ המשפטי לממשלה נפגש עם שר הביטחון בני גנץ באופן אישי, זה כתוב גם בנייר העמדה ששלחתי ואמר בוא נקים את המנהלת. שר הביטחון הביע תמיכה ופנה לשר הרווחה שהיה בזמנו איציק שמולי.

אז אני צריך לבדוק את זה מול שר הרווחה?

אנחנו נדבר באופן אישי. אבל אני אשמח שהוועדה תקרא להקים את המנגנון הזה אחת ולתמיד.

אני רוצה להגיד משהו ברשותך, צריך להיות מנגנון, שום הורה צריך להיות ניזון מתהליכים משפטיים או כל תהליך אחר שמתבצע דרך התקשורת. צריך להיות מנגנון מסודר של משרד הרווחה או כל משרד אחר כדי לערב ולהעביר את כל האינפורמציה הדרושה. על זה דברתי קודם, על החיזוק הנפשי והחיזוק שצריך לתת בסופו של דבר לאנשים.

אלה נושאים אחרים מאשר נפגעי עבירה שמקבלים על הסדר טיעון, שהוא חלק מההליך הפלילי, זה דבר אחד. אבל פה אלה נושאים נוספים ואחרים.

הם גם נושאים המשכיים ולא נוגעים לכולם.

תודה שי. התייחסות שלך שלומי לעניין שעלה אחרי הפיגועים האלה, זו הדרישה למנוע את הזכויות הסוציאליות ממשפחתו של המפגע. אני יודעת שהסוגיה הזו הייתה גם בבית משפט והיו בניסיונות של חקיקה. יש גם בחוק הביטוח הלאומי סעיף שמדבר על שלילה. סעיף 326.

הנושא מוסדר היום בחוק הביטוח הלאומי באופן הבא, החוק אומר היום שאם אדם מבצע פשע ואגב הפשע נגרמה לו נכות, הוא לא יהיה זכאי לקצבה בגין הנכות כי היא נגרמה לו אגב ביצוע פשע. לעניין פשעים שהם על רקע לאומני, עבירות טרור, הוא אומר שאם המוות שלך או הפגיעה שלך גרמו לאיזושהי זכאות לבני המשפחה שלך, בני המשפחה לא יקבלו. הפושע לא יצא נשכר מפשעו. לדוגמה, נפטר מפגע, בני משפחתו וילדיו לא יקבלו קצבת שארים. האלמנה לא תקבל תוספת לימודים מיוחדת למישהי שהיא חד הורית עם ילדים. מה שנוצר אגב הפיגוע, לא יינתן.

מה שגברתי שואלת אולי מתייחס לקצבאות אחרות. נאמר שמשפחתו של המפגע זכאית לקצבת ילדים, את זה היא ממשיכה לקבל, כך קובע החוק נכון להיום. שאלה נוספת שעלתה בפסיקה ממש לפני שנה נוגעת לסיטואציה בה ילד מבצע עבירה על רקע לאומני - - -

היה שם יידוי אבנים, הילדים היו בכלא ואז נשאלה השאלה האם לשלול את הזכאות מההורים שלהם.

בדיוק. כי קצבת הילדים שייכת להורים ולא לילד אז עלתה השאלה האם לשלול או לא לשלול את הקצבה שההורים מקבלים בגין הילד. החוק אמר שיש לשלול את הקצבה. לפני כשנה בג"ץ קבע שהסעיף הזה דינו להתבטל, נתן למדינה שנה לעסוק בנושא, אני לא אכנס לפרטים אבל הוא אמר שאין מקום לשלול את הקצבאות בלי שיהיה הסדר חוקי אחר.

זה היה רוב לעומת מיעוט.

זה היה פסק דין מאוד מפורט עם הרבה טיעונים משמעותיים. המדינה הגנה על החוק ולא עלה בידה והעניין נמצא היום על שולחן משר המשפטים, לא הגיע אפילו לכנסת. הביטוח הלאומי יישמם כמובן כפי שיוחלט, אבל זה דבר שהיא שאלת מדיניות בעיקרה.

תודה. אני מבקשת לפנות למרכז לשלטון המקומי, אתי כהן מנהלת רווחה בעיריית באר שבע, בבקשה.

שלום לכולם, אני אתי כהן, מנהלת אגף הרווחה בשירותים החברתיים בעיריית באר שבע. אמנם אני מנהלת אגף לרווחה, אבל בזמן חירום אני ראש מכלול אוכלוסייה, זאת אומרת שכולם שווים וההתערבות היא התערבות מהמקום של מכלול אוכלוסייה ללא הבדל מעמד סוציו-אקונומי כזה או אחר. חשוב לי לומר את זה כי התפיסה שלנו היא תפיסה כוללת של התערבות.

ברגע הראשון כבר יצא צוות קישור לבית החולים, יש לנו מערך מאוד מוסדר לנושא של חירום. לצערי הרב זו לא פעם ראשונה אצלנו. נרצחו אצלנו ארבעה אנשים באירוע הקשה והכואב הזה. אירוע קשה שמעורבים בו משפחות עם ילדים קטנים.

אתם נותנים את המענה והמעטפת למשפחות?

הגיע צוות קישור לבית החולים, יש צוות הודעות שהיה צריך להודיע למשפחות, לילדים שאחד ההורים נפטר. השירות הפסיכולוגי החינוכי התערב יחד אתנו, הקמנו חמ"ל לוגיסטי שטיפל בכל הנושא, בממשק עם ביטוח לאומי. אני חייבת לומר שבבאר שבע היה ממשק מעולה עם המוסד לביטוח לאומי, בעבודה משותפת.

גם אחרי האירוע הגיע צוות לאזור הביג והלך לחנויות עצמם במרכזי הקניות כדי לבדוק את התושבים ומצאנו שם אנשים בכאוס, בחרדות, יש נוהל נפגעי חרדה, אין לנו מרכז חוסן. הנוכחות שלנו בהלוויות, בכל הליווי הרגשי והפיזי, החיבור לכל הגורמים בקהילה, ביטוח לאומי, ארגונים, המעורבות הרגשית היא מאוד ייחודית. ישנה גם התייחסות להיבטים התרבותיים, לאמונות, לתפיסות, למחשבות, כל משפחה שונה מרעותה, איך אנחנו מתחברים ונותנים מעטפת מקצועית וטובה.

דבר נוסף הוא החיבור עם בתי הספר, החזרה לשגרה שיהא לא פשוטה. יש ילדים שלא רצו לחזור לשגרה, לא רצו לחזור לבתי הספר. יש הרבה כאב של הילידים שצריך ללוות.

אני מאחלת לך אתי ולכולכם בבאר שבע שתדעו כמה שפחות עבודות מהסוג הזה. תודה רבה לך. ארלט מויאל, מנהלת הרווחה מבני ברק, בבקשה.

שלום, שמעתי את כל הדוברים, שאלת שאלה מי מתחלל את האירוע וחשבתי שאנחנו, העובדים הסוציאליים, גם מתחללים וגם נמצאים בפרונט בשעות הכי קשות ואנחנו ללא משאבים. כל המשאבים נמצאים במקומות אחרים ואנחנו עם המשאב הקשה והמצומצם, שגם ככה מתקשה לתת את התשובות ביום יום, לוקח על עצמו עוד ועוד, ללא שיגידו שאגף הרווחה מוביל את הנושא הזה. הצוות שלנו יצא לאירוע נוסף אתמול בלילה, התמוטט בניין בעיר, יצאנו לשם שוב והיינו שם כל הלילה. במקרה הזה הגענו למשפחות ראשונים. פחדנו על העובדים שלנו שיפגעו כי לא היה ברור אם המחבל נמצא עדיין או לא, אבל יצאנו לשטח בראשותה של הסגנית שלי שאחראית על כל נושא החירום.

מה היית רוצה שיקרה?

התחלקנו לארבע זירות בו זמנית, 12 עובדים סוציאליים היו באזור התקרית, נכנסו כדי לתחלל בין הגופים השונים שהיו שם. היו עם המשפחות שעברו סיוט עד להודעה הברורה שאכן היקיר שלהם נפטר. צוות שהיה באבו כביר כדי ללוות את המשפחות, זה התפקיד שלנו, אנחנו מלווים את המשפחות, תומכים בהם בשעות הקשות האלה ומחכים לזיהוי הוודאי והסופי. אז אנחנו בקשר עם צוות הודעה שנמצא עם המשפחות כדי להודיע למשפחות את ההודעה המרה והקשה. חמישה אנשים נרצחו בשטח ולצערנו העבודה שלנו רק מתחילה. היה לנו ניסיון מאוד טוב עם הביטוח הלאומי.

אני קוטעת אותך כדי לשאול שוב, מה היית רוצה שנקדם מכאן?

הקשר עם הביטוח הלאומי הוא נפלא אבל מסתבר שההסדרה לא כל כך ברורה. אנחנו צריכים לשאוב מהביטוח הלאומי את הידע. אנחנו יוזמים את הקשר, אנחנו מתקשרים - - -

ביטוח לאומי, מבקשים מכם סיוע יותר מיטבי, זה בא מהשטח בעקבות הפיגוע האחרון שארע בבני ברק. תודה רבה לך ארלט.

גברתי היושבת-ראש, כל פעם שיש אסון במדינה, אסון של טרור או אסון כזה או אחר, אין נוהל כיצד פועלים. זו נקודה עליה אני מדברת כל פעם מחדש.

הגשתי בתחילת המושב הצעת חוק לנוהל או הסדר כזה כדי שלא יהיה לנו כאוס.

יותר מזה, אמרה את זה גם נציגת בני ברק וגם נציגת באר שבע. מה שקורה במצבים כאלה זה שהרשויות לוקחות את הפיקוד, המדינה נעלמת פה.

יושבים לצדך הביטוח הלאומי שאמרו דברים אחרים.

עם כל הכבוד לביטוח הלאומי, זה לוקח להם זמן, זה תמיד איטי יותר, זה מסורבל. במצב כזה, ברגע שקמה באותו רגע ועדה משותפת עם הרשות המקומית שם קרה האסון והשלטון המרכזי, יושבים באותו רגע ויש נוהל שפועלים לפיו ועובדים. כל פעם מחדש קורה שיוצאים מפה מרוצים ממה שדברו, הכול טוב ויפה עד האסון הבא שיבוא וחבל שזה יקרה. לצערנו הרב אנחנו לא יודעים מתי, חלילה וחס והלוואי ולא יהיה, האסון הבא. צריכה לצאת מפה קריאה של הוועדה שחייבים להקים גוף, או ועדה, שברגע שקורה דבר כזה, מתכנסים באותו רגע ומקימים את החמ"ל המשותף בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ופועלים. פועלים בנושא של תקציב, בנושא של מי מטפל, נושא בריאות הנפש. צריך לעשות את זה.

שמי עפרה גולני ואני עובדת באגף נפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי. רציתי לומר שיש נוהל שנקרא נוהל חבצלת פיגועים שאומר הבאה לקבורה של נפגעי פעולות איבה. כל אחד יודע מה תפקידו.

אבל יש גם משפחות מסביב. אתם לא שם, אתם מגיעים בשלב הרבה יותר מאוחר.

אנחנו נכנסים לפעולה ברגע שהאירוע מאושר כפיגוע איבה. מהרגע הזה אנחנו נכסים לתמונה. יש לנו איש קשר עם המשפחה. אנחנו בקשר עם אותה עירייה או מועצה כדי לעזור גם בצרכים המידיים של המשפחה וגם בהבאה לקבורה בין אם מדובר בהסעות, מים או בצרכים אחרים של המשפחה. לא ברור לגמרי במה מדובר, אני אשמח לדעת.

אז אולי צריך לנסות לחדד את הבעיה כדי להציף ולתקן. אני רוצה לפנות לחדרה שגם שם היה אירוע טרור קשה מאוד שגבה את חייהם של שני בנינו היקרים. עינב קצמן בבקשה.

שמי עינב קצמן, ממלאת מקום של מנהלת אגף הרווחה בחדרה. אני רוצה להדגיש שיש את הטיפול המיידי שעוסק באחרי האירוע, יש את כל צוותי מכלול אוכלוסייה ואנחנו מאוד מתורגלים בין אם זה בפיגועים ובין באירועי משבר אחרים שקורים. יש את תהליך ליווי המשפחות שהוא יותר לטווח הארוך. גם אלה שנמצאות בתהליכים להכרה במוסדות הממשלתיים כמו ביטוח לאומי ובין אלה שבמעגלים השניים שלא תמיד מוכרים. אנחנו הרבה פעמים מקבלים את הריקושטים לגביהם אם אלה נפגעי חרדה שגם לא יוכרו בעתיד, אבל אנחנו ממשיכים ללוות אותם. לדעתי לגבי האוכלוסייה הזו וגם לגבי אוכלוסייה שנמצאת בתהליך מיצוי הזכויות, שהרבה פעמים אנחנו עסוקים בתיווך מול הגורמים הרלוונטיים, חשוב שיהיה סנכרון בין כל הגורמים שעוסקים בזה.

נקודת הסנכרון עולה שוב ושוב אז כנראה צריך לעשות פה בדיקה מחודשת ולדבר עם אותן נציגות של הרשויות המקומיות שמעלות סוגיות שמצריכות ליבון. יכול להיות שנהלים ברורים אבל אין יישום שלהם. לכן היה לי חשוב לשמוע אותן מהשטח יד אתכם כדי שאפשר יהיה לשלב את הכוחות ולתקן את המקומות שנדרשים תיקון. תודה רבה לך עינב. איחוד הצלה בבקשה.

שלום, שמי הדס רוחם, עובדת סוציאלית, מנהלת מבצעים ביחידת חוסן באיחוד הצלה. דברו קודמיי על כל המענים שמקבלים בקהילה שהם מענים חשובים ומבורכים. חשוב לציין שאנחנו נמצאים בזמן האירוע. יש לנו עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, פסיכותרפיסטים שנמצאים ברגע שהאירוע קורה, כשהזירה עדיין קיימת. הם נותנים את המענה כדי לייצב את האנשים ולייצב גם את האזרחים וגם את כוחות הביטחון וההצלה. היו לנו שם חובשים ופרמדיקים שהתפרקו בזירה ואנחנו מזניקים לשם כוננים שלנו, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ונותנים את המענה עוד בשטח כשהזירה קורית. זו החשיבות של המענה המיידי הזה.

אם קודמיי דברו הרבה על שיתוף פעולה, זה המקום שחשוב להעביר את השרביט במרוץ השליחים הזה. כי נט"ל, קואליציה לטראומה, משרדי הרווחה והביטוח הלאומי נותנים את המעטפת הזו אבל לא בשעות הראשונות. כוננים שלנו היו שם, שמונה אנשי מקצוע עובדים סוציאליים שלנו היו בבתים עם המשפחה עוד לפניה רווחה, כשמחזיקים את חוסר הוודאות הזו ולא יודעים אם פצוע, מת, נפגע. נמצאים שם, מייצבים אותם כדי למנוע את תופעת תסמיני החרדה והסימפטומים של אחר כך.

אנחנו נמצאים בזירה כדי למנוע את תופעת תסמיני החרדה של אחר כך אצל נפגעי החרדה הרבים בזירה. זה בשלב הראשוני ואנחנו כמובן לא מחליפים את גורמי הקהילה החשובים שיושבים פה. אבל איפה שהוא בהעברת השרביט חשוב לרקום גם את שיתוף הפעולה.

תודה רבה לך. אני מסתכלת על כל מי שהגיע לדיון הזה ורואה אנשים טובים ונשים טובות. כל מי שיושב סביב השולחן הזה תורם מחלקו כדי לסייע לאזרחים שנפגעים במדינה, אם כוחות הביטחון או אזרחים תמימים. אני רוצה לשבח אתכם ולחזק אתכם וחייבת לומר שאת אף אחד מהדוברים לא עניין ימין, שמאל, דתיים, חילוניים, ערבים דרוזים או יהודים, זה פשוט לא מעניין, מה שמעניין הוא הלב שלכם, הנשמה שלכם, הכוונות שלכם והעשייה שלכם למעננו ולמען כל המדינה. אני מבקשת שלא ירפו ידיכם על שום דבר שאתם שומעים וכל דבר שמנסה לפגוע בכם. אתם חזקים, אתם חשובים, אתם התשתית של המדינה הזו. אני מאחלת לכם בהצלחה כמו שאני מאחלת לכולנו כי בסוף, כולם צריכים לשבת סביב השולחן, לדבר לעשות ולפעול. אני מקווה שלא יהיו לנו עוד אירועים נוראיים כאלה בהם נשכול את טובי אנשינו. תודה לכולם שהגעתם הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.