פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



33
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
09/05/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 52
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ח' באייר התשפ"ב (09 במאי 2022), שעה 09:00

1. הצגת תוכנית העבודה של הרשות לקידום מעמד האישה.
2. הצגת המלצות הצוות לקידום שוויון מגדרי על פי החלטת ממשלה 2331.

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
גבי לסקי

ענבר בזק
נירה שפק

איילת רזין בת אור - עו"ד, מנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי

אושרה פרידמן - סגנית מנהלת, הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי

סופי כהן - תקציבאית, הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי

אורלי לאופולד - ראש מטה לראש הרשות, הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי

סיגל אבנון סוויצקי - יועצת מנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום נפגעי/עות תקיפה מינית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רום בראב - אגף התקציבים, משרד האוצר

הילה טנא-גלעד - עו"ד, ממונה זכויות אדם, משרד המשפטים

אושרה לרר שייב - ממונה על שוויון בין המינים בחינוך, משרד החינוך

לירון זוהר - משרד הבריאות

לימור חודדה - ממונה על השוויון המגדרי, המשרד לשירותי דת

מהרי מולוגטה - מנהל תחום ייצוג הולם, אגף לשוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה, משרד ראש הממשלה

מיראל נח'ול - עו"ד, מנהלת תחום בכיר גיוון ושוויון, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

הילית בן צבי - ראש תחום שוויון מגדרי, מרכז השלטון האזורי בישראל

גנית לב-ארי - ראשת מינהל נשים, רשויות מקומיות

בדיעה חניפס - יועצת לקידום מעמד האישה, רשויות מקומיות ערביות

גלי עציון - עו"ד, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה, ארגון נעמ"ת

אושרת חודפי - יועצת למעמד האישה, ועדת היועצות למעמד האישה

נטע לוי - עו"ד, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

הדס צמח סננס - עו"ד, קידום מדיניות וחקיקה, רוח נשית

תניה מורקס - מנכ"לית, פורום דבורה- נשים במדיניות וביטחון לאומי

עדי וימר - מנכ''לית, אל הלב

בת-שבע שני כץ - עוזרת מנכ''לית ורכזת קשרי חוץ וממשל, אל הלב

חמוטל גורי - עמיתה בכירה, 1325 נשים למען שלום וביטחון

ד"ר טובה בנסקי - ראשת צוות 1325, נשים עושות שלום

רחל סוויסה - רכזת שותפה צוות 1325, נשים עושות שלום

טל הוכמן - קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

הלה נויבך - עו"ד, מנהלת התחום המשפטי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

ענת טהון אשכנזי - מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים, המכון הישראלי לדמוקרטיה

הדס בן אליהו - מנהלת 'יודעת' - מרכז ידע נשים ומגדר, מכון ון ליר

מרב דגן - מארגנת בתחום חופש דת ומגדר, שתי"ל

אבישג עוזרד - עו"ד, מנהלת תחום חקיקה ומדיניות, מרכז רקמן, אוניברסיטת בר אילן

מיכל גורן - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

אורית להב - עו"ד, מנכ"לית, ארגון מבוי סתום

ד"ר טל דקל - חברת הנהלה, אחותי-למען נשים בישראל

קרן בר יהודה - עורכת דין

ד"ר נבילה אספניולי - מנכ"לית, מרכז אלטופולה

דלית אזולאי

טלי רם



1. הצגת תוכנית העבודה של הרשות לקידום מעמד האישה

2. הצגת המלצות הצוות לקידום שוויון מגדרי על פי החלטת ממשלה 2331

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. ה-9 במאי 2022, היום אנחנו נעסוק בהצגת תוכנית העבודה של הרשות לקידום מעמד האישה ואני מברכת על הצטרפות מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, עורכת הדין איילת רזין. אני חייבת להגיד שזה רגע משמח לברך אותך קודם כול על התפקיד החדש. לראות אותך עוברת מהכיסאות שם, לידי, זה לא מעבר של סתם, זה מעבר מחברה אזרחית, מניסיון ללחוץ ולעשות לובינג ולעבוד מאוד קשה – ואת עבדת מאוד קשה איתנו גם בוועדה ובאופן כללי כנציגה של איגוד מרכזי הסיוע – למוקד קבלת ההחלטות, להיכנס לתוך העשייה, בואו נגיד הממלכתית והממשלתית, כדי לקדם את הנושאים.

אני יודעת שעומדים בפנייך הרבה אתגרים. אנחנו מודעים לכל המכשולים שעלולים להיות בדרך. אני מאוד מקווה שתביאי איתך, וכבר מרגישים את זה, רוח חדשה לרשות, לנסות באמת לקדם את הדברים שהרבה זמן ניסינו ודיברנו וקיימנו דיונים על הצורך שיתקדמו בתוך הרשות. אני שמחה ומברכת.

אנחנו גם היום בפתיחתו של מושב חדש של הכנסת. נכון, חברת הכנסת נירה שפק?

אני חגיגית. את לא רואה?

אני רואה שאת חגיגית. אני לא יודעת אם אנחנו נוכל להיות חגיגיים מעבר ליום הזה.

אנחנו נהיה חגיגיים.

חוץ מהעובדה שאנחנו פותחות מושב חדש ואני מאוד מאוד מקווה שיהיה מושב שנוכל לשרת בו כמה שאפשר את הציבור ואת ציבור הנשים במדינה. אני גם מאוד מקווה שאת הימים הקשים שעברנו בשבועות האחרונים גם כן נעבור. לצערי הרב, אני חושבת שכמה שאנחנו רוצים לשרת ולשנות בנושא העיקרי שעדיין משלמים עליו בדמנו, המשך הכיבוש, אנחנו לא מצליחות להשפיע כנראה בימים האלה להתקדם ולו בצעד אחד לסיום מעגל הדמים שמשלמים עליו מחיר מאוד כבד.

אבל, גם כן עומדים בפנינו במושב הזה אתגרים רבים. בפגרה כולנו שמחנו על הידיעה שנתקבלה בקשתה של מדינת ישראל להצטרף לאמנת איסטנבול. כולן יודעות שבנובמבר שנה שעברה הוועדה קיימה דיון מיוחד בהשתתפות שלושת השרים הרלוונטיים: גם שר המשפטים, גם שר החוץ וגם שר השירותים החברתיים, ובישיבה הוכרז על זה שהממשלה קיבלה החלטה לבקש להצטרף לאמנת איסטנבול.

זה תוצאה ופירות של עשייה ממושכת, גם של הוועדה הזו אבל בעיקר גם כן של התנועה הפמיניסטית, ארגוני הנשים, הארגונים שנאבקים באלימות נגד נשים. למי שלא יודע, זאת אמנה שהאיחוד האירופי פיתח כדי לפתח מדדים שכל מדינה שחותמת או מצטרפת לאמנה בעצם מתחייבת לעמוד במדדים האלה ולעבוד כדי להגיע למדדים האלה באיך נאבקים באלימות נגד נשים.

לצערנו הרב, במקום שהנושא יהפוך לנושא באמת חגיגי, שסוף סוף המדינה מכריזה מחויבות, גם ברמה הבין-לאומית למאבק באלימות נגד נשים, הפך לסוג של מתקפה של ארגונים רבים, כולל גם לצערנו חברי כנסת – האמת, בגלל שאני לא מצליחה להבין את הרציונל מאחורי המתקפה שהם מנהלים בימים האחרונים, אני לא מצליחה לנסח איך הם רואים את הנושא – חוץ מאשר גישה שהיא בעיקרה גישה שמתנכרת לזכות הנשים על עצמן ולחיים בלי אלימות, לחיים בעקרונות השוויון והחופש לקבל את ההחלטות על עצמן ועל חייהן, אני לא רואה שום היגיון. זה מה שעומד מאחורי המתקפה הזו על ההצטרפות, לאומנות שרוצה להתנכר לכל הנשים שאינן שייכות לקבוצה לאומית אחת שהיא היהודית, הרצון לעמוד נגד כל אפשרות לסייע לנשים, או מהגרות או פליטות או מה שתגידו – לא שהמדינה עושה חיל בנושא הזה – אני חושבת שאין להם מה לדאוג, עד היום גם הממשלה הזו עומדת בצורה איתנה נגד זכויות של פליטות ומהגרות ומבקשות מקלט, אבל אני חושבת שאנחנו רואות, כמו שראינו בעבר, סוג של נסיגה בשיח של זכויות אדם, זכויות נשים בעיקר, ואנחנו חייבות להיות ערניות וחייבות להבין שהמתקפה הזו לא אמורה לעבור בשקט. תראו מה קרה בארצות הברית, ההחלטה של בית המשפט העליון לסגת מכל הנושא של מתן זכות להפלות לנשים הוא נושא שמסמן לאן הרוח נושבת גם בארצות הברית אבל יש לו השלכות בעולם כולו, ולצערי גם המתקפה הזו בנושא איסטנבול.

יצא ממנה דבר אחד טוב. ראיתי באיזושהי כתבה שהכותרת הייתה: תומא סלימאן מצווה, או משהו כזה, וסער מיישם. הלוואי וזאת המציאות, תאמינו לי, המצב של כולנו היה הרבה יותר טוב. זאת לא המציאות. אני מכבדת את השרים שקיבלו את ההחלטה להצטרף לאמנה.

סליחה על הפתיח הארוך, אבל לכו תדעו עוד כמה זמן אני אהיה פה ואוכל להגיד את הדברים שלי. לא?

אל תדאגי, אנחנו בונים על קדנציה שלמה. תכיני את הדיון הבא ואת זה שאחריו, הכול בסדר.

לא, אני הכנתי הרבה דיונים. השאלה לא על מה בונים, השאלה מה ריאלי. זאת השאלה.

עורכת דין איילת רזין, מנכ"לית הרשות, אנחנו ביקשנו לשמוע ממך איך את רואה את העשייה של הרשות תחת ניהולך ומה התוכניות. אני יודעת שאת כבר קיבלת לידיים שלך מסמך שהוכן לפני שאת נכנסת. אנחנו נשמח לשמוע מה אתן מתכננות ואנחנו נגיב אחר כך. אני אתייחס גם למסמך, גם לביקורת שהייתה, אבל בואו נשמע, קודם כול תציגי לנו את התוכנית. בבקשה.

קודם כול, תודה. תודה לך, היושבת-ראש, גם על המילים החמות וגם על השותפות לדרך, שהיא רק ממשיכה, וגם מצפה ומקווה שתעלה הילוך, וגם לכל החברות הנוכחות פה, שבאמת אמרתי את זה כבר, עם רובכן נפגשתי כבר בתפקידי הזה. כנראה שלא הייתי מקבלת על עצמי את התפקיד הזה אם לא הייתי יודעת שיש לי שותפות לדרך, מקצועיות, עם ניסיון, עם חיבור לשטח שאני מאוד מאוד מאמינה בו, לא הייתי יוצאת לדרך בלעדיכן ואתן לצידי שותפות, נדמה לי שכולכן יודעות את זה.

גם חשוב לי שתכירו, רובן של חברות הצוות ברשות הן פה, חשוב לי שתדעו שאנחנו כתובת, כולנו, בשבילכן. לצידי סמנכ"לית אושרה פרידמן, אתמול נכנסה לצוות הרשות אורלי לאופולד, ראש המטה ברשות; לצידה סופי כהן, התקציבאית; סיגל אבנון סוויצקי, יועצת ברשות, ולא נמצאות כרגע: רות ומאיה ונעמי ומוחמד, שהוא בטח בזום, שגם הם חלק מהצוות ברשות ואנחנו כולנו לרשותכן וננסה להיות עד כמה שנוכל כתובת ומענה.

אני יודעת שהזמן שלי קצוב ובעיקר באמת חשוב לי לשמוע אתכן. אני חייבת להגיד, עאידה, מספיק קשה לי לא לשבת שם, זה המקום הקבוע שלי, איפה שאת יושבת, מיכל, ופתאום אני מסתכלת ואני רואה את עצמי. יש פה איזה שיקוף סימבולי.

תיאמתן את הצבעים?

ברור, דיברנו הבוקר. אמרתי, שותפות, חברות. זה ממש ככה מטלטל לי להסתכל על עצמי שם.

אני באמת אציג את עיקרי הפעילות והתוכנית לעתיד. היא מחולקת בהתאם להמלצות הוועדה הבין-משרדית, על פי החלטת ממשלה 2331. אני רוצה כבר לעשות סדר ואני יודעת שיש פה הרבה שבאו לומר את דברם על ההמלצות ועל התהליך ועל האופן שבו הם התקבלו. אני קשובה לכול, וכמובן מיום היכנסי לתפקיד אני שומעת התייחסויות לזה. אני רק רוצה לעשות רגע סדר כפי שאני רואה אותו.

יש כמובן את החלטת האו"ם 1325, רובכן עוסקות בהחלטה בהיבטיה השונים. בעצם מה ש"מפעיל" – במירכאות – את הממשלה ומקנה לנו, לרשות, סמכות לפעול זו החלטת ממשלה. החלטת הממשלה היא 2331, ובעצם המלצות הוועדה מתייחסות להחלטת הממשלה.

אני מבינה ואני אומר את זה כבר עכשיו, שהיה איזשהו פער בתהליך. אנחנו לומדות אותו, אנחנו שומעות אתכן ואני מקווה שנצליח להימנע מפערים דומים בתהליך.

לגבי המהות, אני רוצה לומר שההמלצות של הוועדה – ישבו שם באמת מיטב נשות המקצוע, כמובן בשיח עם ארגוני חברה אזרחית – ההמלצות הן חשובות, ההמלצות בעצם נשענות על החלטת ממשלה מ-2014 שלא קוימה, ועם כל הביקורת, חשוב לא לשפוך את התינוק עם המים וכן להסתכל על חצי הכוס המלאה שההמלצות האלה מהוות ובעצם הן עיקרי הבסיס לתוכנית העבודה שאני מייד אציג.

לפני שאת מתחילה אני רוצה להגיד משהו טכני אבל הוא מהותי, אני מרגישה בבית להעיר את זה כאן בוועדה. אנחנו כחברי כנסת מקבלים חומר מראש, לומדים אותו, מכינים אותו. אני אתמול עברתי על התיק, אני נערכתי, למדתי מחקרים. זה שמגיעה מצגת שאני רואה אותה פה ולא הייתה לי האפשרות – אין כאן סודות מדינה – אז במינהל תקין שמים ומאפשרים לי לעשות את הכלים הפרלמנטריים שלי. אני מרגישה, בטח מאיתנו, לדרוש את המקצועיות הזאת.

את צודקת.

את צודקת במאה אחוז, חברת הכנסת שפק ואני חייבת להגיד שגם בינינו היה שיח על הנושא. אני אמרתי שאם זה לא היה דיון מאוד מיוחד על הרשות, בדרך כלל כשמגיעה מצגת ברגע האחרון אני לא מרשה, אני לא נותנת לקיים עליה דיון כי אני חושבת שזכותכם לקבל את המידע, ללמוד אותו ולהגיע מוכנות לדיון, אבל בגלל שזה דיון על הרשות לא יכולתי.

אני מסכימה. הערתי את זה רק כי אנחנו מקצועניות, אז בואו נהיה עד הסוף.

את צודקת במאה אחוז.

גם אני אומרת שאת צודקת, זו לחלוטין אחריות שלי. אני כן אומר שמבחינתי זו תחילת הדרך כאן, והכול פתוח לביקורת, הכול חשוף, אני גם אשמח להעביר. זה לא היה מהמקום הזה.

לא, ברור.

בגלל שאני בתחילת הדרך הדברים ככה נבנים תוך כדי, המצגת התעדכנה עוד הבוקר בעקבות דיונים שהתקיימו אתמול ואני גם אספר עליהם מייד.

איילת, את צריכה לשים לב שלכולנו יש ציפיות מאוד גדולות, במיוחד לאחר המצב הקודם של הרשות, וממך יש ציפייה ודרישות שאולי הרמנו ידיים בסוף הקדנציה הקודמת, אני לפחות הרמתי ידיים, אז עכשיו אני יודעת שממך אפשר לבקש עוד. בבקשה.

(שקף: כיווני פעולה – אלימות נגד נשים). נושא ראשון, אלימות נגד נשים.

תני לי להבין. הוועדה הבין-משרדית הוקמה בנובמבר שעבר, ואני חייבת להגיד, גם ארגוני השטח לחצו כדי שתקום וגם אני כיו"ר הוועדה בזמנו וגם הגשתי שאילתה והבטיחה לי השרה מירב כהן שהיא תקים ועדה כזו, ואכן הוקמה הוועדה.

לאלה שהצטרפו עכשיו, כדי שיקבלו את הרקע. החלטת הממשלה 2331 הייתה ב-2014 וכבר הייתה שם החלטה להקים ועדה בין-משרדית שתבנה תוכנית, והכול מסתמך על 1325, נרצה או לא, הכול מסתמך על 1325, החלטת מועצת הביטחון. זה שנגזר ממנה מה שטוב לנו ומה שנוח לנו כנראה או לחלק מאיתנו מתוך המדינה, אבל ההחלטה שעומדת ברקע היא 1325. הוועדה הבין-משרדית התחילה להתכנס בינואר או בנובמבר.

לא. חודשה בעקבות החלטת הממשלה של 2014.

חודשה, וצירפתם אליה גם שיח עם נציגות מהחברה האזרחית.

כן.

ועל סמך ההמלצות של הצוות הזה, שיש עליו ביקורת ותיכף נשמע על ההמלצות, אתם בניתם את מה שאת הולכת להציע. כן?

יש פער אחד בכל התהליך שתיארת, אני כן חייבת לשקף לפחות את עמדת הממשלה. יש פער בין 1325 ל-2331 בהחלטה.

ברור.

2331 הוא חלק מסוים שבחרה הממשלה להתייחס אליו.

אני אמרתי. נגזר מ-1325 מה שהיה נוח למי שגזר בזמנו.

זה כבר פוליטיקה שאני לא יכולה להתייחס אליה.

כלומר, רוקנו את 1325. כשנסע מניו יורק לתל אביב, בדרך הוריד את הקונפליקט ואת הסבל של הנשים.

הוא נסע לירושלים, לא לתל אביב.

שדה התעופה בתל אביב. אוקיי.

שוב, אני מתייחסת לנדבכים בתוך 2331, זה התוצר שקיבלתי. אני אומר, זה לא מוגבל לזה, אני לא מציגה עכשיו את המלצות 2331, אני מציגה את חזון הרשות, תוכניות העבודה של הרשות וחלק מהפעילויות שכבר מתקיימות.

לגבי אלימות נגד נשים אני אומר שהנושא של אלימות במשפחה – אתם לא תראו פה בעצם אלימות במשפחה, הנושא של אלימות במשפחה כולו מובל על ידי משרד הרווחה, בעצם הוא מתכלל את העבודה ועובד בשיתוף עם כל המשרדים, אז ההובלה היא שלו.

הרשות, גם מכוח חוק, גם מכוח אג'נדה מובנת, עוסקת בהיבטים הרחבים של אלימות נגד נשים בהקשר ובשיתוף עם כל המשרדים, בוודאי משרד הרווחה.

אני מתייחסת לכמה תוכניות שיש לנו. אחת, בהמשך לוועדת מדז'יבוז', שישבה והגישה את ההמלצות שלה, אנחנו בעצם פועלות ליישם את ההמלצות לגיבוש תוכנית למאבק בתופעת הטרדות מיניות במקומות עבודה. אני מניחה, מקווה, שראיתן כולכן את הקמפיין שבעצם התייחס לעומדים מנגד, עומדות מנגד. יש כאן תמונה, תזכורת שבעצם מציגה כל מיני סצנות של הטרדה והיא בעצם פונה ל-Bystanders, שזה משהו שהוועדה זיהתה כאמצעי משמעותי שלא נגעו בו עדיין, שיכול להיות מאוד רלוונטי במאבק באלימות והטרדות במקומות עבודה ואלימות מינית במקומות עבודה. יש לנו גם תקציב ואנחנו נרחיב את הקמפיין הזה.

יש את הנושא של הכשרות, הכשרות ל"סוכני איתור" במקומות העבודה לליווי ומתן מענה מותאם של נפגעות אלימות, שוב, בכל ההיבטים. חשוב לומר שזה לא בהכרח אותן יועצות או ממונות, זה אותם אנשים, נשים, פונקציונרים בתוך מקומות העבודה שאנחנו רוצות להעביר אותם הכשרות, כשיש הבנה שיש להם את ה-capability, את היכולות הרגשיות, האינטליגנציה הרגשית – מקומות העבודה אמורים לזהות אותם ואנחנו נעביר אותם את ההכשרה הזאת, בשיתוף הארגונים וגורמים נוספים בממשלה כדי לדעת להושיט יד בצורה מותאמת.

יהיה כאילו תפקיד חדש חוץ מהממונה?

זה לא תפקיד. זה ארגז כלים, זה להוסיף עוד אנשים. יש את הממונה ויש את אחראית משאבי אנוש, זה גורם נוסף בתוך מקום העבודה.

זה נע"ת? זה נוסף על תפקיד?

אני אגיד את זה בצורה הכי פשוטה. יש את האנשים האלה, את הנשים האלה במקום העבודה שמסביבן הכול קורה, אליהן פונים, שהן לא נושאות בתפקיד.

אז זה נוסף על תפקיד. יש להן תפקיד ואתם נותנים להן - - -

זה לא נוסף על תפקיד במובן שהן נושאות בתפקיד רשמי. זה כמו שאנחנו רוצים להכשיר מורים לדעת שיהיו להם את המשקפיים הרגישות, שידעו להושיט יד. אני לא רוצה לקרוא לזה נע"ת כי זה לא תפקיד, זה מין תפקיד מוסרי ערכי – אם אני מזהה, חושדת, חושבת. זה מתחבר גם ל-Bystanders שדיברתי עליהם קודם.

זה קצת מבלבל כי בעצם החוק דורש ממונה.

זה לא סותר.

אני יודעת. אני חושבת שזה איכשהו ייצור איזשהו בלבול ובעייתיות במקום העבודה של למה לפנות לאדם ההוא או האישה ההיא במקום הממונה, ומה הסמכויות ומה זה יכול לעשות ומה זה יכול לעשות ואיך החלוקה.

קודם כול, האינפוט שלך כמובן הוא מאוד מאוד חשוב וכשנצא לתהליך אנחנו נשמח שתיתני, את בוודאי מכירה את המאטריה היטב מן השטח. זה לא ממונה על מניעת הטרדות מיניות במקום העבודה. הכוונה היא לתת ארגז כלים למי שממילא נמצאת במקום הזה שהכול מגיע אליה.

יש את הנושא של הכשרות לאנשי מקצוע ממערכת אכיפת החוק והמשפט. שוב, הכותרת היא אלימות נגד נשים בכל ההיבטים שאינם ספציפית נוגעים באלימות במשפחה. אני אומר שגם הנושא של הדרה נכנס שם וגם הנושא של היכרות עם הנושא של נשים בזנות, זה עוד דגש בהקשר הזה של הכשרות.

ממש בפסח יצא קול קורא לרשויות המקומיות בשיתוף משרד הרווחה, שכותרתו: נאבקות באלימות נגד נשים. מדובר ב-5 מיליון שקלים שבעצם חוזרים לציבור להיות מושקעים בתוכניות שיציעו הרשויות בנושאים מאוד מאוד נקודתיים שעוסקים באלימות נגד נשים. אני גם אעשה ספוילר, בקרוב תהיה תוכנית דומה – זה לא שלי להכריז עליה, אבל גם סכום מאוד מאוד משמעותי שיחזור לציבור בדמות קול קורא לקידום נשים, ואני לא אוסיף.

לא ממש קלטתי.

יש פרויקט נוסף, קול קורא נוסף כזה שאמור לצאת בקרוב, בסכום מאוד משמעותי, גם כן שיופעל באמצעות הרשויות המקומיות, שמיועד לקידום נשים.

נשמע עליו כשהוא יוכרז.

זה לא שלי להכריז עליו עדיין, אנחנו ליווינו מקצועית.

אם הרשות תהיה מופקדת עליו, זה שלכם. זה שלך.

היא לא. אנחנו ליווינו מקצועית.

יש את הנושא של הטרדות מיניות באקדמיה, אני יודעת שאנחנו נקיים פה דיון בנושא הזה בקרוב. אנחנו, ביחד עם המוסדות השונים, עובדים על טיוב פלטפורמת הדיווח.

עדיין?

עדיין.

כבר טייבנו אותו.

אז יש לנו דרך לעבור, חד-משמעית, ובגלל זה אנחנו בשיח. קיימנו דיון פה בשבוע שעבר או לפני שבועיים. כן, צריך לטייב אותו כי באמת אנחנו קשובות לדברים שעולים מתוך השטח.

אוקיי. אנחנו מקיימות עוד דיון גם כן.

אני רואה שכתוב אקדמיה ולא כתוב מערכת החינוך. מה עם כל הנושא של הטרדות מיניות בתוך מערכת החינוך, תלמידים? אני שואלת כי אני אומרת שרשום אקדמיה ואין התייחסות למערכת החינוך, בתי ספר. זה משהו שאתם מתעסקים איתו, כל הנושא של הטרדות מיניות בבתי ספר, או שזה לגמרי משרד החינוך, לא בסמכותכם?

לא קנינו סמכות כי לפי חוק, המוסדות צריכים לדווח לנו ולוועדה ולגורם שלישי.

מוסדות אקדמיים.

משרדים כן, אבל מה עם מערכת החינוך, בתי ספר, לא?

לא.

סליחה, הדיווח אליכם הוא רק על בגירים?

הדיווח הוא על מוסדות אקדמיים. לפי החוק, הדיווח של המוסדות האקדמיים צריך להיות גם לוועדה, גם לרשות וגם למשרדים הרלוונטיים.

המשרד הממונה, הרלוונטי.

זאת אומרת שכל מערכת החינוך, היא בכלל לא קשורה אליכם, זה ישירות משרד החינוך.

כן.

לא קנינו סמכות בחוק, אבל זה בהחלט חלק.

אבל נגיד הכשרות, הכשרות למורים.

לא, לא.

לא בהקשר הזה. אני אגיע לזה תיכף.

אני לא יודעת אם הרשות, זה התפקיד שלה להתחיל לעשות הכשרות. אני, יש לי דעה אחרת בנושא, אני לא חושבת שהרשות צריכה להתחיל עכשיו לעשות הכשרות. גם מה שנאמר על בתי משפט.

למען הסר ספק. לא אני אעמוד ואעביר את ההכשרה.

לא מדובר עלייך, ברור.

לא אני ולא חברותיי לצוות. אנחנו מבקשות תקציב, או שיש לנו תקציב, תלוי באיזה הקשר, ואנחנו נוציא מכרז או קול קורא או באיזו קונסטלציה משפטית.

אני חושבת שתפקידה של הרשות כן לפקח על העבודה של המשרדים, לדאוג שהמשרדים יעשו את ההכשרות שהם צריכים לעשות, להטמיע את החשיבה המגדרית, להטמיע את הנושאים שאנחנו חושבים ולדאוג שזה יפעל, ולא להפוך לסוג של, כי זה סתם יעמיס על הרשות. ככה אני תופסת.

אני רוצה להעיר לשיח שנאמר כאן, ושוב, סליחה שאני באה מהריבוע אבל ככה אני רגילה. יצא חוק, חוק הרשות לקידום מעמד האישה ב-1998, מוגדר שם בדיוק מה תחומי הפעולה ומה התפקידים.

נכון.

בין התפקידים, כתוב בפירוש: לייעץ למשרדי ממשלה, לעקוב אחרי מילוי המלצות של מבקר המדינה ולקיים מעקב ובקרה לגבי פעילות משרדי הממשלה בנושאים שבתחומי פעילות הרשות.

לכן, גם פה, שוב המלצה, בטח פעם ראשונה שמגיעים, לבוא וקודם כול לספר לכולנו כאן כי אולי לא כולנו מלווים את המקום הזה כל הזמן ויש לא מעט שמקשיבים – נעים מאוד, זה הרשות, זה הייעוד שלה, זה התפקידים שלה וזו עכשיו תוכנית העבודה שאנחנו עושים, שמוגדרים.

אני מקבלת את ההערה. אני רק אומר שיש הרבה החלטות ממשלה, יש כ-20 החלטות ממשלה שהן נוספות על מה שכתוב בחוק.

נכון. לגמרי. אבל כשמדברים על הסמכות בסוף – בכל החלטת ממשלה מדברים על הסמכות – עאידה אמרה קודם, אני לא רוצה לקחת את הזמן אבל את תכתיבי כמה היא תהיה משמעותית, כמה זה חשוב. אני לא חברה בוועדה הזאת אבל הנושא הזה הוא בליבי, אני חושבת שאני פה יותר מהרבה חברות ועדה.

את חברת כבוד.

אני חברת כבוד. ככל שיהיו תכנים שהם יותר רלוונטיים, יותר נבוא לכאן ולא נראה משהו שהוא לא רלוונטי ואז, אוקיי, נקרא את הסיכום אחרי. ופה זה את, זאת טביעת האצבע שלך.

כדי שנוכל באמת להתקדם, בעצם ההערה שלך, חברת הכנסת שפק, היא גם כן מצטרפת להערה שהערתי. אנחנו חושבים על הרשות בצורה מסוימת. אני אתייחס כשתסיימי, בואו ניתן לאיילת להציג את שאר התוכנית אבל קצת יותר בזריזות כדי שנפתח את הדיון.

אני אשתדל להתייחס ברמת הכותרות, אם תרצו אני ארחיב. יש את הנושא של אלימות מגדרית פוליטית, זה נושא שאנחנו נעסוק בו, ונעסוק בו הרבה, בעיקר לקראת הבחירות המוניציפליות הקבועות בקרוב. זה מהווה חסם עבור נשים להתמודדות וזה משהו שאנחנו נעסוק בו, גם בהקשרים של תוכניות מנהיגות, גם בהקשר של ממש מיפוי התופעה וגם צעדים מניעתיים ואכיפתיים.

הדרה, ציינתי קודם, זה נושא גדול; קידום חקיקה רלוונטית. אני מצטרפת כמובן לכל הדברים שאמרת בהקשר של אמנת איסטנבול. אנחנו, מהמקום המקצועי שלנו והניסיון שלנו מזהות שזה הכלי האפקטיבי ביותר שאנחנו מכירות כרגע לקידום המאבק באלימות נגד נשים ואנחנו תומכות בו כמובן; אלימות כלכלית; התיישנות; חוק האפוטרופסות. עכשיו במקביל יש דיון של חוק שאנחנו מאוד מעורבות בו, של חיסיון מטפל-מטופל, כל הנושאים האלה כמובן.

(שקף: ייצוג הולם). אני עוברת לנדבך של ייצוג הולם. אנחנו – שוב, לפי חוק – מקבלות נתונים מהמגזר הציבורי, אוספות בעזרת דוחות חשובים שארגוני חברה אזרחית גם מנפקים, נתונים אודות ייצוג נשים בכל העמדות – גם בתפקידים, גם בוועדות, גם במוקדי קבלת החלטות – ואנחנו מתוך זה גוזרות מדיניות.

יש לנו מאגר נשים מומחיות, יש בו למעלה מ-2,000 נשים שעומדות בתנאי סף. חשוב לי כן להרחיב בכל זאת בדקה על המאגר כי חשוב לי שתכירו אותו גם אתם. זה מאגר שנולד בעצם לקידום נשים לתפקידים בכירים בתוך הממשלה, אבל אנחנו מזהות שזה פשוט אוצר הדבר הזה ואנחנו מתכוונות להשקיע באוצר הזה, גם להרחיב אותו וגם באמת להכשיר אותו.

זה טוב, אני מכירה את הרעיון. השאלה עד כמה באמת יש במשרדים שימוש במאגר הזה.

לא מספיק. לא מספיק. זה מה שרציתי להגיד.

איך מתכנסים שיהפוך אותו רלוונטי באמת?

זה רק למשרדים?

הוא נולד בשביל המשרדים, בשביל לקדם נשים לתפקידים בכירים בממשלה. כך זה היה, ואלה גם תנאי הסף. הם היו מאוד מאוד מותאמים לתנאים של הנציבות. אבל, כמו שאמרתי, הבנו שיש בידינו אוצר, אנחנו מתכוונות להשקיע באוצר הזה, א', בהכשרות שלו, ב', בשגרור שלו גם לתקשורת וגם לפאנלים. תמיד אומרים לנו, רצינו נשים אבל לא היו נשים להייטק או לנושאי ביטחון.

אני יודעת שפורום דבורה למשל, בכל פעם שעולה נושא, בכל הקבוצות יש קדימה רשימת מומחיות ומתקשרים. תניה מתקשרת ממש תוכנית תוכנית בטלוויזיה ומעמידה, ואנחנו רואים את התוצרים, אבל זה צריך להיות מנוהל. זה צריך להיות מנוהל.

נכון. וזה מוכיח את עצמו.

אבל בואו נזכור, אני שוב אומרת. אני חושבת שהרשות, יש בידיים שלה את הסמכות יותר מארגוני חברה אזרחית. היא גוף ממשלתי. צריך שתהיה יותר עבודה איך באמת המאגר הזה ינוצל על ידי גופי הממשלה כדי לקדם נשים באמת כי אם ימשיכו לעבוד כמו שהם עובדים היום, המאגר יהיה מלא בנשים מדהימות אבל אף אחד לא יתייחס אליו. צריך לחשוב לעומק מה צריך מבחינת תקנות ומבחינת נוהלים, שהמאגר הזה יהפוך רלוונטי לכל מכרז, לכל משרה שנפתחת בשירות הציבורי.

זה נכון, וגם את העבודה הזאת אנחנו נעשה מול המשרדים, מול המנכ"לים, מול סמנ"כלי כוח אדם. זה בהחלט משהו שאנחנו מתכוונות למנף אותו וגם להרחיב אותו. זה מתקשר גם לנושא של ייצוג נשים בתקשורת, אני אומר שהדגש שלנו הוא על אוכלוסיות גיוון ונשים מבוגרות. אנחנו בונות כרגע את התוכנית וקידום חקיקה גם בהקשרים האלה – אני לא אכנס כי זה עוד לא בשל.

(שקף: הטמעת חשיבה מגדרית). יש את הנושא של הטמעת חשיבה מגדרית, גם זה מוגדר על פי חוק שאנחנו צריכות לעסוק בהקשר של דברי חקיקה. אני אומר שאנחנו תופסות את התפקיד שלנו בצורה רחבה יותר מתוך החלטות הממשלה – אפרופו הערתך, חברת הכנסת שפק.

אז באמת הנושא של הטמעת חשיבה מגדרית קודם כול בממשלה כמעסיקה הגדולה במדינה. יש לנו תקציב פיילוט לעשרה משרדי ממשלה של ליווי מקצועי להטמעת חשיבה מגדרית בהקשר של תקציב.

הסנונית הראשונה, התנענו את התהליך מול משרד התחבורה, התחלנו תהליך מרתק, אני בטוחה שיהיו לו גם תוצאות מאוד משמעותיות. נקודת המוצא – אומנם זה פיילוט וזה משהו שהוא מאוד מוגבל – אבל ברגע שיש כבר את ארגז הכלים הזה, you can't go back. יש כבר את המשקפיים רגישות המגדר האלה וזה כבר משליך על כל קבלת ההחלטות בכל העולמות.

במה זה שונה מהתוכנית הקודמת שהייתה בעצם? כי היה ליווי של מרכז אדוה דרך הרשות לכמה משרדי ממשלה בעבר. נכון?

אני אשמח להרחיב בנושא הזה. נכון, את צודקת לגמרי. ההבדל הוא שבעצם למדנו מתוך ניתוח תקציב מגדרי שנעשה בתוך המשרדים מספר תובנות. אחת מהן זה שגם אם משרד באמת רוצה לעשות ניתוח, הוא לא באמת יודע איך לעשות את זה הלכה בפועל, שלא נדבר על זה שהניתוח צריך להיות בעיקר על תוכניות ליבה, וככל שנקדים לעשות את זה ככה נוכל גם לדון בזה בהיבטים של התקציבים ההמשכיים, ולכן התהליך הזה הוא בעצם ללוות אותם ממש אחד לאחד כדי לבחור את התכנים, לעשות את הניתוח נכון ולהציג את הממצאים בצורה יותר סדורה.

לצערי הרב, אחרי כמה שנים וכמה תקציבים היינו צריכים להיות כבר מעבר לזה.

נכון.

משרדי הממשלה בתקציב האחרון עשו בעיניי צחוק מכל המושג של תקצוב מגדרי, ומשרד האוצר משום מה השתלט על הנושא הזה והוא זה שכיוון, ואני חושבת שאם מתכננים לעשות עוד תקציב, אין שום סיבה שעדיין יתעסקו בפיילוטים. יש החלטת ממשלה שכל משרדי הממשלה צריכים לכתוב, לנתח את התקציב ולהגיש אותו מנותח תקציב מגדרי. היו אמורים כבר להיות מעבר לזה. טוב שיש פיילוט, אבל לצערי אני חושבת שהממשלה מחליטה החלטות ולא נותנת שום כלים ליישום. זה לא אמור להיות פיילוט, אנחנו כבר צריכים להיות מעבר לזה.

אני אגיד רגע אמירה כחברת ועדת כספים. הרי ישבתי בהצגה גם אצלך וגם בוועדת כספים. כשמשרד מגיע אני שואלת אותו. אני לא חושבת שזאת בעיה רק של משרדי הממשלה, זו בעיה בכלל. זה כמו שכל משרד צריך להציג תוכנית מוכנות לחירום והם לא מציגים. זה תלוי מה סדר העדיפות שמוגדר.

בסדר, אני אחראית על תקצוב מגדרי, אני אדבר על זה.

נכון. ולכן אני מסכימה איתך שלא צריך להיות פיילוט, יש מספיק כבר, יש אנשי מקצוע, ודי כי כל פעם כשנותנים פיילוט זה נותן עוד פעם – בסדר, בואו נישאר בתחום האפור. לא.

הבעיה כאשר נותנים פיילוט, אני אמרתי, טוב תמיד להכשיר צוותים כדי שיעסקו בתקצוב מגדרי אבל מבחינתי זה גם שהממשלה מחליטה על תקציב לפיילוט, לא באה ואומרת, החלטנו שכולם עושים תקצוב מגדרי, עכשיו כולם נכנסים תוך חודשיים לתהליך למידה וכאשר מכינים את התקציב גם בודקים אותו בעין זו.

אני לא באה בטענות אלייך ולא אליה, לצערי הרב זה הממשלה צריכה להחליט. או שהיא כן עומדת בהחלטות שלה לעשות תקצוב מגדרי ולהקפיד כאשר מביאים את התקציב הזה שהוא יהיה כזה, או שלא. ראינו בתקציב האחרון שהם לא הקפידו והם לא ניסו אפילו לעשות את זה.

לכל משרד ממשלתי יש ועדה בכנסת שאחראית עליו. ניקח את התקשורת בכלכלה, לא משנה מה. אם תהיה מודעות לזה, בסוף יש לנו גם מעבר לממשלה, כנסת, וכנסת יש לה כלים לעבוד. ואני לא פוסלת רגע ממה שאמרת אבל יש לנו כלים.

אני רוצה להגיד בהקשר הזה, שוב, אנחנו רק בתחילתה של הדרך, התחלנו מול משרד התחבורה, אנחנו בקשר גם עם גורמים באגף התקציבים לעבור איזשהו תהליך, עם המשרד לשוויון חברתי, גם בבית אנחנו מתניעות את התהליך הזה. אנחנו זוכות לשיתוף פעולה וקשב רב. אני בטוחה שזה קשור גם לדרישה הולכת וגוברת מצד הכנסת, מצד ארגוני חברה אזרחית, לקדם את הדבר הזה. אני מרגישה שיש לנו שיתוף פעולה מלא. שוב, אנחנו בתחילתה של דרך, אבל זה כן בשורה מבחינתנו.

חוות הדעת המגדריות, גם כן חובה על פי חוק של הרשות. סיגל אצלנו תהיה אמונה על הנושא הזה ואנחנו לומדות אותו, אני חייבת לומר, ואנחנו נהפוך יותר ויותר כתובת למשרדי ממשלה. אנחנו כן רוצות לעבור גם תהליך עם החברה האזרחית ולהנגיש את אותם גורמים שעוסקים בכתיבת חוות דעת מגדריות לחברות, גם לממשלה אבל גם – זה יותר התפקיד שלנו, אני אומר, אבל הכול פתוח – אבל בעיקר למגזר הפרטי, וכבר עשינו כמה חיבורים. הדבר הזה הוא בשורה חשובה, זה חלק ממש מנושא הליבה של הרשות, שרק הרשות עוסקת בו וזה חשוב.

גלי מנעמ"ת – שנמצאת איתנו – אמרה לי ואני אוהבת את הביטוי הזה, שחינוך זה החיסון ולא האנטיביוטיקה אז אני שמחה נורא לדבר על זה, ונמצאת גם שותפתנו אושרה לרר ממשרד החינוך. יש פיילוט ב-77 גנים לחינוך לשוויון מגדרי בגיל הרך. הושלמה ההכשרה של הצוותים ועכשיו בעצם זה ממש מוטמע בגנים ביחד עם הכשרות. יש תנאים מאוד מאוד סדורים וקפדניים איך לעבור את התהליך הזה, לעבור הטמעה ולא רק לסמן וי על הדבר הזה, ממש, כולל תקציב לאביזרים ולספרים וכל המעטפת. זה פרויקט שאני מאוד נרגשת להיות חלק ממנו ואני גם מאוד מאוד מאמינה בו כי בסוף כמו שאמרתי, זה החיסון ולא האנטיביוטיקה.

זה נעשה גם בחברה החרדית והערבית?

עוד לא. אנחנו בפיילוט, 77 גנים.

בחברה הערבית יש.

בחברה הערבית כן, סליחה. לצערי, עוד לא. אנחנו ביקשנו תקציב להרחיב את זה לכל הגנים, אני מקווה גם ליסודי.

אבל הבחירה של הפיילוט הייתה יכולה להיות שבתוך ה-77 זה יהיה מגוון מלכתחילה. למה לא?

דרך אגב, בחברה החרדית הגנים מעורבים בכלל?

אושרה אולי תתייחס.

לא, לא.

אני יודעת, פתחתי נושא חדש. סליחה. סתם אני סקרנית.

זה עלול להגיע לדיון מאוד רחב.

אתם לא רואים בציור אבל אנחנו ביקרנו בגן, זו הייתה באמת חוויה מבחינתי מכוננת, אני אשמח להזמין גם את הוועדה לביקור בגן כזה, זה באמת עושה טוב על הנשמה ואני מאוד מאמינה בזה.

אני לא אעבור על כל הסעיפים אבל בהקשר הזה יש לנו הרבה טקטים שקשורים לחינוך, לחינוך לשוויון הזדמנויות מגדרי – בארגונים ותנועות נוער, במוזיאון בית התפוצות, מה שנקרא היום "אנו" – אז אנחנו גם בדגש הזה.

מה זה? מסלול נשים פורצות דרך ביהדות ובציונות?

כן. זה פרויקט משותף שלנו עם משרד התרבות והספורט.

את לא רשומה?

אני לא שם, לא.

נשמח להזמין גם לשם. זה מרתק.

לא, לא, תודה. אני חושבת שהרשות צריכה לעסוק בנשים באופן כללי במדינת ישראל ולא בקבוצות ותת קבוצות, במיוחד שזה לא רק היהדות אלא גם הציונות. יש פה גם נושא אידיאולוגי, זה להיכנס יותר ויותר לנישה שהיא אידיאולוגית פוליטית ולא רק בעניין של נשים באופן כללי, על כל גווניהן.

זה המוזיאון.

את לא חייבת לענות על הכול, איילת.

צודקת.

יש דברים שירשת ויש לי גם את הזכות הירושה לבקר.

נכון. אני אתייחס בכותרות לשקף האחרון: קידום נשים בשוק התעסוקה. יש את כל הנושא של הטמעת חשיבה מגדרית בשוק הפרטי. יש לנו פיילוט עם משרד המדע, אנחנו שמנו תקציב משותף כדי לעשות איזושהי תוכנית Tailor made לחברות הייטק להטמעת חשיבה מגדרית. זו דריסת רגל כמעט ראשונה בשוק הפרטי מצד הרשות כמובן.

למה רק בהייטק?

זה היה שיתוף פעולה עם משרד המדע. שוב, זו דריסת רגל ראשונה.

אה, זה שת"פ עם המשרדים. אוקיי.

זה שת"פ עם משרד המדע. אני רק אומר שכהחלטה ככה אסטרטגית, ההתמקדות היא בעיקר קודם כול במשרדי הממשלה. ברור, גם חברת הכנסת שפק הקריאה, מן החוק, אנחנו חושבות שצריך באמת לעשות שם איזושהי סטנדרטיזציה, איזושהי רגולציה לגבי כל הנושאים שדיברתי עליהם, ורק אז נוכל בעצם גם לבוא בדרישות החוצה, אבל גם יש כל מיני פרויקטים מן הסוג הזה.

אני אסכם. יש מהלך גדול מאוד שמוביל המשרד, השרה, כמובן בשיתוף הרשות, בשיתוף משרד הכלכלה, זרוע העבודה שותפתנו, לכל מה שקשור להתאמת שוק העבודה למשפחה, לא רק לנשים. כמובן שהתוצר הוא גם קידום נשים ואפשרות שלהן להתקדם, גם להיות אמא וגם להיות אשת קריירה שמגשימה את רצונותיה ויכולותיה, ויש לזה כל מיני היבטים – גם כל מה שקשור לחופשת לידה לאבות ומה שקשור לשעות עבודה גמישות ועבודה היברידית ומעבר משעות לתפוקות וכל הדבר הזה – אנחנו כרגע בתהליך של למידה, בניית אסטרטגיה, תוך היתכנות של מה אפשר לקדם בקונסטלציה הנוכחית.

זה ככה בגדול. לא דיברתי על מעורבות שלנו בכל הנושא של פליטות שמגיעות מאוקראינה, על נשים בזנות, על צווארון ורוד, שעוד מוקדם לדבר על זה אבל אנחנו כן מאוד מאוד שם, הנושא של סייעות.

אנחנו מחר מקיימות דיון על הנושא הזה.

אלה כל הדברים שעוד לא דיברנו, יש עוד אבל חלק מהדברים שעוד לא דיברתי. זהו. לא זהו, יש עוד הרבה, אבל חשוב לי בעיקר לשמוע.

תודה רבה, איילת. אני מאוד מקווה שהעשייה הזו באמת תצא לדרך. אני חושבת שלרשות יש סמכות ותפקיד שלא קיים אצל שום גורם אחר, לא בכנסת ולא בחברה האזרחית, שהינו באמת לנסות להחדיר את הראייה המגדרית ואת העשייה המגדרית, את ההבנה המגדרית לתוך משרדי הממשלה איפה שמתקיימת בעצם הפעילות האינטנסיבית של המדינה כלפי האזרחיות שלה.

החלקים שקשורים למשל בחוות דעת מגדריות על החוקים שמחוקקים במדינה כבר שנים, התפקיד החשוב הזה של הרשות לא התקיים כמו שצריך. אני חושבת שצריך לתת לזה משאבים וחשיבה ועבודה מאוד אינטנסיבית כי בסופו של דבר בחוקים האלה אפשר לשפר המון ואפשר לגרוע המון. ואנחנו יודעים שיש ניסיונות, והרבה ניסיונות, ופתחתי בזה, להחזיר את הגלגל אחורה ולנסות לפגוע במה שהשגנו לאורך שנים כארגוני נשים וכתנועה פמיניסטית, וחשוב מאוד שהרשות תהיה על המשמר ושחוות הדעת המגדרית שלה לוועדת השרים לחקיקה תהיה בעלת משקל, ולא עניין של אולי נגיש, אולי לא נגיש ולא עניין של אולי ניקח את חוות הדעת הזו ואולי לא, כי בסופו של דבר הרשות צריכה להיות סמכות בנושא הזה ואסור שמשרדים ינסו לקדם חוקים שיפגעו בנשים והרשות לא תהיה שם, סליחה, כלב השמירה שמונע את זה או החסם האמיתי להדוף בהתחלה כי בסופו של דבר אתם יכולים לשבת בוועדות האלה, אנחנו לא יכולים לשבת ואני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב גם כן לנסות ולקדם את היעדים האלה.

אומנם, אנחנו נתייחס שוב לעניין של המלצות הצוות הבין-משרדי ועד כמה הוא באמת קרוב בסופו של דבר בתוכנית שיצאה לרוח הדברים של 1325. אני יודעת שהבעיה נובעת מזה ש-2331, כאשר נתקבלה ההחלטה הזו, היא הייתה עם פער רציני מרוח 1325, אבל חשבנו שהצוות אולי יצמצם את הפערים. חברת הכנסת נירה שפק, רצית להתייחס. אומנם התייחסת תוך כדי אבל באופן מתומצת.

קודם כול, אני מברכת, מברכת את השרה שבאמת עושה פעילות, נפגשתי איתה לא פעם בנושא הזה שהוא באמת במהותי, ואני חושבת שזה לא מהותי כי אני אישה, זה במהותו של כל אחד אמור להיות, וגם שרת הכלכלה שעוסקת בזה לא מעט, את הזכרת כאן את זרוע העבודה ואתכם, ויש כאן הרבה עבודה.

אני מדברת מניסיון אישי קודם כול, לפני שאני נמצאת במקום שאני נמצאת בו היום. בסוף, כאלוף משנה במילואים היום, שפרצה ארבעה תפקידים כאישה ראשונה בצה"ל שמתוכם שניים נשארתי גם האישה היחידה, ואני כבר משוחררת עשר שנים, זה לא כיף להגיד את זה. אני לא אומרת את זה כי אני פרצתי אלא הדרך שעברתי ומסלול המכשולים והתלאות והצורך לגדל את הדור הבא, זה משהו שאסור שיחוו, ואני רואה שזה קורה ולא רק בצבא. ולכן, יש כאן תפקיד מאוד מהותי, גם ביצירת המראה וגם ביצירת הדחיפה, שעאידה, הזכרת אותה עכשיו, בכל הוועדות והכול.

אני חושבת שיש כמה דברים שחייבים לדבר עליהם. פעם אחת, מאגרים. מאגר מבחינתי זה לאגור. לא, אני רוצה מרלו"ג, אני רוצה מרכז הפצה, והתפיסה צריכה להפסיק לדבר במאגרים. אני תכלס, לא רוצה להתאגר, לא רוצה שישימו לי נפטלין. זה דבר אחד, זו תפיסת העולם שלי.

זה נושא שאין בו קואליציה ואופוזיציה ולכן כולנו בו, כולנו בו. לא רואה סיבה שח"כ או ח"כית או שר או שרה מקואליציה, אופוזיציה, לא ירצו שיהיה קידום, לא להורים שלהם, לא לילדים שלהם ולא לחברים שלהם ולשכנים שלהם ולכולם, וזה הנושא. כל נושא שהוא, אם זה כזה לוגי למה זה לא קורה, זה מה שאנחנו צריכים לטפל בו.

בהקשר הזה, גם לא מדברות. עושות. אני רוצה שיותר ויותר נשים בעלות השפעה, ויש מלא כאלה, קיימות נשים. כל הזמן שמעתי על לגדל, לגדל, לגדל. איפה אלה שנמצאות? איפה אלה שנמצאות על השולחן, ולגייס אותן. לא ראיתי תוכנית שמביאה אותן גם החוצה, אני מאוד רוצה לראות את זה. אנחנו מספיק שנים מקום המדינה וגם לפני ואחרי, כל התחומים יכולים לבוא ולעשות, אז אני באמת מבקשת שנעשה.

אני חושבת שתת הייצוג הזה ביחס לשיעור שלנו באוכלוסייה הוא משני תחומים מבחינתי. פעם אחת – את מכירה את תפיסתי "נשים על השולחן", כבר הצגתי אותה מזמן – הגיע הזמן שיותר ויותר נשים יגידו: זוזו, זה המקום שלי. זוזו, זה המקום שלי. לא להתבייש להגיד את זה. הבדיחה שכולם אומרים, תמיד משווים בין גבר ואישה, הגבר רואה דרישת תפקיד, מסתכל על הרשימה, אומר: יש כאן נושא אחד שאני מכיר, מגיש קורות חיים. אישה רואה את עשרת הדברים, יש כאן נושא אחד שאני לא מכירה, אני אוריד. גם את זה צריך להוריד מסדר-היום. הבדיחה הזאת היא בדיחה שיש לה זקן, אני שמעתי אותה בתור ילדה בבית ספר יסודי, אז הגיע הזמן שנפסיק לעשות את הדברים האלה.

גם על השולחן פה. אנחנו נורא מרוצות אבל תסתכלו כאן, רק נשים.

לא, יש פה איזה גבר אחד.

וצדיק בסדום, שניים, שלושה. מה קורה פה? זה לא בעיה. כל אחד וכל אחת צריך לבוא ולהגיד לבן זוג שלו, למנהל שלו, לפקוד שלו – סליחה שלפעמים בורח לי הצבא – לבוא ולהיות על השולחן, להיות על השולחן ולבדוק למה. כן, בעלי קצין משטרה, ניהלתי איתו הרבה שיחות מה קורה עם קידום נשים אצלך, מה קורה, ולמדתי גם משם הרבה דברים.

האויב של הטוב מאוד זה המצוין. מספיק לשפר, לשפר, לשפר. עאידה, אני מתחברת למה שאמרת. בסדר, נעשה משהו, יש לטייב – סבבה, בואו נפעיל את זה ואז נמשיך לטייב. אי אפשר כל הזמן לחכות, זה מתחבר לעשרה דברים שיש ואחד אני לא מתאימה אז בואו נשפר ונחכה. לא, יש משהו.

הדבר שאני רוצה להתייחס אליו, מעבר לקנס האימהות והמס הוורוד וכל הנושאים שאנחנו מדברים עליהם, זה הנושא של הבחירות. אנחנו לפתחן של בחירות – לא ארציות, לא להתבלבל – בחירות לרשות המקומית עוד שנה וקצת, ואני אומרת, מה קורה.

אני מנסה לשתוק עכשיו.

כן, מאושר לך. אני חושבת שכל מי שעברה, ואני עברתי בחירות, אותו קמפיין "תתמודדי" – שלא דיבר אליי; תתמודדי, מה? מי שכבר החליטה להיות תהיה, מה עשינו כדי לגרום להן תתמודדי? – וניסיתי את ההכשרות, כולל של עמותת כן, ויש לי את הביקורת על מה שהיה שם. אנחנו צריכים לטפל בזה עכשיו. החוק שלי עומד למושב הזה על תקנה 12 שמדברת על שליש מהסיעה שיהיו בה נשים, יקבלו תוספת תקציבית, זה לא חל על מועצות אזוריות. אני, כאחת שהתמודדה במועצה אזורית, אמרתי: יופי, אני מאה אחוז. איזה מאה אחוז, איזה נעליים? הכול שילמתי לבד. מה קרה? למה? כי זה לא סיעה. אבל כשיש לרשות סיעת בודד זה נספר. כשבסיעה רשומים שניים זה נספר. נטפל בזה, צריך את כולנו פה, ולא רק ארגוני נשים.

ביקשתי דוח מהממ"מ לקראת יום ההשתלמות שהשתתפת בו ועשיתי בפברואר אם אני לא טועה, על קידום נשים במגזר הציבורי, זה משהו שאפשר למדוד אותו. מעבר לנתונים המטורפים שקיבלנו שם, דיברתם על תקשורת? אז מה קורה כשבתוך התקשורת רק 20% נשים, ולא פלא שכשעושים חקר כמה מסוקרות בתקשורת, 80% מסוקר גברים. אז כל הדברים האלה זה נושאים שצריך לטפל בהם.

ואני רוצה באמת באמת לא לראות מצגת. אני יודעת, את באת רק להציג וברכות. תכלס, מה עושים בשלושה חודשים הקרובים, בחצי שנה הקרובה, בשנה הקרובה, ולקבוע יעדים. אם בחירות ברשויות המקומיות זה יעד, אז אנחנו היום – לא, אתמול היינו צריכים לטפל בו – והמון בהצלחה, אנחנו זקוקים לזה כולנו.

תודה.

תודה רבה.

אני מצטערת, יש לי ועדת חוץ וביטחון. אנחנו צריכים לשמר את הייצוג הנשי גם שם.

חברת הכנסת ענבר בזק, בבקשה.

תודה. קודם כול, גם אני רוצה להגיד תודה לאיילת על ההצגה. את חדשה בתפקיד, המון המון בהצלחה. מהיכרות שלי איתך מתפקידים קודמים אין לי ספק שתצליחי ותכניסי הרבה מאוד אנרגיה. מצטרפת גם לדברים שאמרה חברתי נירה שפק על השרה שלך שמאוד ככה חדורת מטרה.

מצד שני, נירה פה אמרה על אין קואליציה ואופוזיציה וכולנו צריכים לקדם נושאים שקשורים לנשים. אני חייבת להגיד פה בטיפת תסכול שאני לא חווה את זה כרגע ככה. גם לי יש כמה הצעות חוק שקשורות לקידום נשים ונחסמות כרגע. מאוד מתסכל. אני אומרת, יש פער מאוד גדול בין הכוונות - - -

אני חייבת להגיד, אומנם אני אוהבת הרבה מהדברים שנירה אומרת, אבל אני חושבת שזה אילוזיה להגיד משפט כזה, שכולנו פה מסכימים על קידום. לא.

אמרתי שכך צריך להיות.

בבית הזה לא כולם מסכימים על קידום נשים - -

בדיוק. יש הרבה אופוזיציה לקידום נשים.

- - ולא כולם מסכימים על מאבק באלימות נגד נשים.

הצעתי את עצמי להיות חברת כנסת בש"ס, אני מוכנה לעזוב את יש עתיד. לא באמת.

דרך אגב, יש הרבה אופוזיציה לקידום נשים גם בקואליציה, נגיד את זה על השולחן.

ברור.

אני חווה את זה גם עם הצעות חוק שאני הגשתי שקשורות לקידום נשים וממש נחסמות. אני חווה את זה בדיונים בוועדות, גם בהצעת חוק שהגשתי וגם בהצעות חוק שפשוט נכחתי בוועדות שקשורות להטרדות.

מה לעשות, ככה זה כשיש קואליציה לא הומוגנית מבחינה רעיונית.

לא, בואי נגיד. אנחנו יושבות משני צידי מתרס של קואליציה אופוזיציה. בואו נפרגן לקואליציה הזאת שזה לא היא המציאה.

את יכולה.

אני אומרת, זה לא היא המציאה, זה הרבה מאוד ממשלות והרבה מאוד קואליציות לפנינו שלא נתנו את הדגש המספיק לנושא הזה של קידום נשים. שוב, יש הצהרות, יש רשות, בפועל אנחנו עדיין רואים.

שוב, מאז שאני פה ואני חברת כנסת חדשה, אני רואה את דרך החתחתים שכל הצעת חוק שקשורה לקידום נשים צריכה לעבור, בין אם זה בקידום נשים גם בנושא המוניציפלי, בין אם זה בנושא הטרדות מיניות. אני חייבת להגיד שזה מאוד מתסכל, אז היה לי חשוב להגיד שיש לנו עוד דרך.

באמת רק לגבי המצגת, היא הייתה מאוד תמציתית. היה חסר לי פה טיפה יותר בשר, אולי סכומים, לא שמעתי ממך. את אומרת, יש תקציב, יש תקציב. אתם סבבה? התקציב מספיק לכל הפעילויות?

לא, לא, שלא יצא - - -

איילת, תרשמי כי נרצה להתקדם.

זה בסדר, רק באמת רציתי לוודא. את כל הזמן אומרת, יש לנו תקציב לזה, יש לנו תקציב לזה. אני רוצה לוודא שאתם מתוקצבים כמו שצריך.

הם לא.

התשובה היא לא. אנחנו לא מתוקצבים, אפילו לא בחסר. אנחנו לא מתוקצבים.

משפט אחרון לגבי מה שנירה אמרה. אני חושבת שגם נירה, גם אני וגם יו"ר הוועדה שנמצאות פה, כולנו יודעות שנשים יכולות להצליח גם בלי כל החקיקה הזאת אבל צריך להיות אישה מאוד מיוחדת עם מרפקים מאוד חזקים וכתפיים מאוד רחבות, ורוב הנשים, באמת החסמים שיש היום – גם במגזר הציבורי וגם בכלל כדי להתקדם – הם עדיין מאוד גדולים ויש לנו פה עוד הרבה עבודה וטוב שהוועדה הזאת קיימת ובועטת.

יש כאלה שחושבים שהיא בועטת יותר מדי.

לא, לא. בועטת בדיוק במידה.

אוקיי. תודה. אני פותחת את הדיון לנציגות ונציגים שנמצאים איתנו. עורכת דין נטע לוי מאיתך מעכי, ואתן יודעות כבר את הכללים. שלוש דקות, מתומצת, ישר לעניין. בבקשה.

אני אתחיל בקצרה בתודה רבה, עאידה, ותודה רבה איילת, ומזל טוב. כולנו גם שמחות מאוד על הצטרפותך, וגם תודה רבה לאושרה שהובילה את המהלך הזה של הוועדה.

אני רוצה להתחיל בדקה להשלים על הדברים שלך, עאידה, על המסגרת ועל המקור של 1325 ל-2331. יושבת כאן לצדי ענת טהון אשכנזי שהובילה את קידום ההחלטה הזאת בשנת 2014, ודברי ההסבר של ההחלטה אומרים במפורש שההחלטה הזאת בעצם נשענת על 1325, וכשישבנו כאן בנובמבר בוועדה שלך יום לפני הדיון הראשון של הוועדה הבין-משרדית, בעצם המנכ"לית לשעבר של הרשות אמרה: כן, זאת ועדה לגיבוש תוכנית פעולה ליישום 1325. ולא רק זה, הממשלה מציגה גם בפני "סידאו" את 2331 בתור צעד בדרך ליישום 1325.

לא רק, המדינה מתפארת שהינה המדינה הראשונה בעולם - -

שיישמה בחקיקה.

- - שיישמה את ההחלטה והכניסה אותה, הטמיעה אותה.

את הרכיב של הייצוג בתיקון החקיקה, בתיקון 4 לחוק שיווי זכויות האישה משנת 2005, ובעצם ישבנו בדיון הזה, ארגוני הנשים ככה באו עם המון המון ציפיות. אחד הדברים שעשינו במהלך הזה אל מול באמת מה שאנחנו ראינו כמהלך היסטורי שבירכנו עליו, היה לנו חשוב לקיים שיח רחב של ארגוני נשים ועשינו מהלך שבעיניי חשוב מאוד לשים אותו כאן על השולחן ולהביא אותו, שיח של ארגוני נשים יהודיות ופלסטיניות אזרחיות ישראל שמקדמות את עקרונות 1325 כבר הרבה מאוד שנים. ניהלנו שלושה מפגשים עם עשרות משתתפות וגם ענינו ביחד על הקול הקורא שהוציאה הוועדה.

ועדה בתוך רשות.

הוועדה הבין-משרדית, כן. והמסר שלנו היה, בואו ננצל את ההזדמנות ההיסטורית הזאת כן לעשות. לא להתעלם, לא לטשטש. אנחנו כארגוני נשים עוסקות בכל הנושאים, בהרבה מאוד צרכים ששעה וחצי כמובן לא יספיקו כדי לקדם אותם ושנוגעים לצרכי נשים, אבל 1325, הליבה שלה זה נשים, שלום וביטחון, ונשים באזורי קונפליקט, זה בהחלט רלוונטי מאוד לישראל ולחברה בישראל ולכן גם היה לנו חשוב מאוד לקיים שיח משותף של נשים יהודיות ופלסטיניות אזרחיות ישראל. הובלנו אותו יחד עם אלטופולה ונבילה אספניולי שנמצאת בזום – אני מקווה שהיא כבר הצטרפה – וביחד ניהלנו את השיח גם מול אושרה.

חשוב לי לציין. אושרה ככה שיתפה אותנו גם בהרבה מאוד שיחות, גם הזמינה אותנו לדיונים, גם נענתה להזמנה שלנו לבוא לדיון עם עשרות ארגוני נשים וזה היה צעד מבחינתנו, צעד קדימה בהקשבה, הקשבה של הרשות לארגוני נשים, וארגוני נשים מגוונות.

אבל, אז קיבלנו לידינו את התוצאה, ושם מבחינתנו הייתה, אני אגיד פגיעה, מבחינת תחושה של התעלמות, התעלמות מבחינת התכנים, התכנים והצרכים שעלו מהרבה מאוד נשים. כפי שאמרנו בנייר המסכם, אחד הדברים הבולטים זה התעלמות מצרכים שעלו מארגוני נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל שהגיעו לדיונים עם הממשלה ודיברו על נושא תפוצת הנשק ודיברנו על נושא הריסת בתים ובכלל על המציאות של אישה בחברה הערבית בישראל במציאות הנתונה. קיבלנו לידינו את הטיוטה ובסופו של דבר גם את התוצאה, והתכנים האלה לא קיימים.

כן היה למשל את הסעיף בתוצאה הסופית שמתייחס לכך שעכשיו תוקם ועדה חדשה ליישום 1325, זאת אומרת בעצם כן הקשבה לקריאה הזאת שלנו העקרונית, אבל החשש שהביעו הארגונים זה שבעצם שוב פעם – אנחנו בהחלט התגייסנו עשרות ארגונים למהלך הזה שראינו בו חשיבות רבה וחשנו שבעצם הייתה התעלמות מהתכנים שהבאנו, ולכן אנחנו רוצות להצטרף למהלך חדש שיהיה קונקרטי, שיתייחס ל-1325, אבל חשוב לנו שיהיו מנגנונים.

אני לא מבינה. מה זאת אומרת תהליך חדש יותר קונקרטי? זה היה אמור להיות ה-תהליך.

כן.

ההחלטה הייתה להקים את הוועדה הבין-משרדית. זאת ההבטחה שקיבלתי מהשרה אז, זה מה שהוכרז עליו בישיבה שהתקיימה פה. אני לא מבינה למה הוועדה, אחרי שקיבלה את המנדט, ממליצה להקים עוד ועדה שתדון בזה.

אז חשוב לי להגיד.

אני אתייחס.

בסוף. תרשמי לך.

אני רק אומר עוד דבר כי אני לא אוכל להתייחס לכל הדברים, העברנו גם נייר עמדה שעלה לאתר. חשוב לי לומר שבעצם אחת הביקורות שהעלינו גם מהמענה שלנו לקול הקורא הייתה ביקורת בעצם על להוציא החוצה את הניהול של כתיבת התוכנית לחברת הייעוץ, שניכר שבאמת לא הייתה לה – כך ניכר מבחינת התוצאה – מומחיות בתחום של שוויון מגדרי, שלא לומר 2331 או 1325, וזה בהחלט ניכר.

הם ליוו את התהליך?

כן, מכון צפנת. בישיבות שאנחנו השתתפנו הם היו.

רק בסוף.

ברובן, לא בישיבה הראשונה, אבל אני רק אומר שבעינינו כחברה אזרחית זה משהו שבהחלט הוא בידיים ובמומחיות של הרשות לקידום מעמד האישה ובידי החברה האזרחית. הסעיף הזה שנוסף של לעשות עכשיו ועדה נוספת שתעסוק ספציפית ב-1325, לזה אני התייחסתי, זה בעצם הסעיף שהתווסף בעקבות הביקורת שלנו על הטיוטה.

בפגישה האחרונה שניהלנו יחד עם נבילה אספניולי ואיתך מעכי וארגונים רבים מהחברה האזרחית היו קולות שאמרו – שוב פעם אנחנו נביא את כל הקולות שלנו ואת הצרכים ולא יהיה לכך ביטוי, ולכן אנחנו מבקשות כן להצטרף וכן לתת רוח גבית גם לרוחות החדשות אבל לעשות את זה בצורה שתבטיח שהתכנים שאנחנו מעלות ייכנסו ולא יזכו שוב להתעלמות מצד הממשלה. תודה רבה.

תודה. חמוטל גורי, נשים למען שלום וביטחון, ואחריה הדס בן אליהו. בבקשה, חמוטל.

שלום ותודה ליושבת-הראש וברכות לנציבה החדשה. אני כאן בשני כובעים, אני גם מטעם מכון קיברשטיין, מכון פמיניסטי שמושבו בירושלים, ומטעם קבוצת אימהות נגד אלימות. האמת היא שלא ציפיתי שאני אדבר כל כך מוקדם ורשמתי לעצמי דברים בהנחה שייאמרו דברים לפניי, אבל אני בכל זאת אומר.

אני יושבת כאן באיזה תערובת של התרגשות מאוד גדולה מצד אחד, ותסכול מאוד גדול מצד שני. מצד אחד, אני מסתכלת על הנשים המדהימות שיושבות שם, שהגעתן מהחברה האזרחית ושיש כאן פתח באמת לאיזושהי שותפות אחרת שמבוססת על הרבה כבוד לידע ולניסיון ולתובנות וליכולות של ארגונים פמיניסטיים מהחברה האזרחית, וזה היה קול שהיה לי חשוב להשמיע אותו שוב ושוב ושוב בדיונים גם עם הוועדה הבין-משרדית. מצד שני, אני חושבת, יש איזשהו תסכול מאוד גדול שהמצגת הזאת במידה מסוימת מבטאת מקום שאנחנו היינו בו, החברה האזרחית, לפני 20 שנה. ג'נדר מיינסטרים, כבר התחלנו להתווכח עם עצמנו אם אנחנו עוד חושבות שזה נכון או לא נכון, אם כשאנחנו אומרות ג'נדר מיינסטרים אנחנו מכרסמות בליבה של החשיבה הפמיניסטית שלנו.

אז יש פה איזשהו תסכול מאוד גדול מהפער הזה וכן איזושהי שאיפה לשותפות, וזה חוזר על העניין של לשכור מכוני מחקר פרטיים וכו', שיש כאן איזשהו לדעתי חוסר שימוש לטובה באמת בידע, בניסיון, בנכסי הידע של הארגונים הפמיניסטיים, כולל מאגרי ידע וכו', ועם איזושהי קריאה והזמנה, בגלל הנפשות הפועלות שיושבות כאן, לשותפות שמבוססת על הכבוד הזה, כבוד הדדי כמובן.

אני חושבת על זה, פתאום נזכרתי, לפני המון שנים, אז עבדתי בקרן החדשה לישראל, עאידה הייתה אז המנכ"לית המייסדת של נשים נגד אלימות והיא נסעה בתוכנית מיוחדת של הקרן לארצות הברית שנקראה Women's Voices כי ההנחה אז, לפני כמעט 30 שנה אני חושבת, זה שהכי חשוב זה שקולות של נשים יישמעו. ופתאום אני יושבת פה והווריד הפולני ככה קצת פועם לי ואני אומרת, אנחנו בשלב שאנחנו כבר לא רוצות להישמע, אנחנו רוצות להשפיע, ואנחנו רוצות שמה שאמרנו לפני שמונה שנים והשנה ובעוד נייר עמדה ועוד נייר עמדה, יבוא לידי ביטוי. ויש לי הרבה אמון והרבה כבוד לשתיכן, לאושרה ולאיילת, שאתן תעשינה את זה ואני מניחה שאנחנו נמשיך to show up אבל באמת לא רק כדי להישמע אלא כדי להשפיע.

תודה, חמוטל. הדס בן אליהו ואחריה ענת טהון אשכנזי.

בוקר טוב ותודה רבה. אני אשתדל לא לחזור על מה שנאמר לפניי על ידי נטע ועל ידי חמוטל, שאני מסכימה ומצטרפת לכל מה שהן אמרו, אז אני אגיד שלושה דברים.

אני חושבת שאחרי כל כך הרבה שנים יש איזה סוג של אומץ לב שנדרש ממי ששותפות ושותפים לוועדה כזאת, לשים את הנושא של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת הפרספקטיבה הפמיניסטית ביחס לזה, במוקד של עשייה ממשלתית לקידום שוויון מגדרי. ואני חושבת שהתוצאות במסמך ההמלצות של הוועדה, אומץ הלב הזה לא בא שם לידי ביטוי, ואני אומרת את זה בכאב מאוד גדול ומתוך הבנה של הקושי לעשות את זה.

אבל בלי אומץ הלב הזה אנחנו פשוט נשארות כל הזמן באותו מקום. אין שורה בהמלצות האלה שאני לא מסכימה איתה, אין נושא מיותר ולא חשוב, הכול חשוב וחיוני ואפילו בא שם לידי ביטוי הנושא של מניעה והתמודדות עם אלימות כלכלית, שזה דבר חדש שהממשלה שמה על סדר-היום, אבל עולם שלם של החיים שלנו, חלק שלם מהחיים שלנו לא נמצא שם כי אנחנו כנשים מושפעות באופנים אחרים וייחודיים כתוצאה מהסכסוך.

שמעתי הבוקר שנפטרה פאתן זינאתי, ואני חושבת שביום כזה וכשיש את הדיון הזה, הקול שלה וההשפעה שלה הם דוגמה למה קורה לנו כנשים ומה צריך לעשות כדי שאנחנו כנשים נוכל לחיות חיים הרבה יותר בטוחים והרבה יותר צודקים ולאפשר לנו בכלל להגיע למושג הזה של שוויון הזדמנויות, ואפשר ללמוד מהעשייה שלה על זה ומהדברים שהיא ניסתה והצליחה לקדם ומהדברים שגם היא וגם כולנו עוד לא הצלחנו. את 1325 עוד לא הצלחנו. תודה.

תודה. ענת, המכון לדמוקרטיה. בבקשה.

קודם כול, אני גם רוצה לפתוח בברכות ובהצלחה רבה מאוד לך איילת, ולך ברכות אושרה, וגם תודות לוועדה הזאת שבעצם עוקבת כל כך הרבה שנים אחרי יישום 1325 וגם כמובן לאיתך מעכי, נבילה אספניולי, נשים עושות שלום, ון ליר, ובאמת כל השותפות שהן חלק מהמהלך.

אני רוצה לומר ש-1325 במובן מסוים מתוך ההמלצות כן נוכח והוא בעצם האסטרטגיה של לכרוך באופן הוליסטי את ההיבטים של הגנה, ייצוג, הטמעת חשיבה מגדרית, שאני חושבת שזה קריטי וזה מהלך חשוב.

יחד עם זאת, כמובן אני מאוד שותפה לתפיסה שהרוח הגדולה והחשובה, עצם חוט השדרה של 1325 שעוסקת בספירה של נשים, שלום וביטחון בתוך אזורי סכסוך, לא קיימת ואני אולי יכולה להיות אופטימית ביחס להקמת צוות בנושא אבל אני חושבת שכזה מהלך צריך להיות גם הוא עם לוח זמנים מאוד הדוק וברור כדי להשלים את המלאכה.

אני אגיד יותר מזה, שמתוך החלטת הממשלה יש תשתית לעסוק בהיבטים כפי שחברתי נטע אמרה, דברי ההסבר נותנים תשתית חוקית לעסוק בכל ההקשר של 1325, ויותר מכך, ללא ההיבטים של 1325, ללא התייחסות לתפוצת הנשק, ללא התייחסות לייצוג נשים בהיבטים של משא ומתן לשלום, בספירות של ביטחון, לא תהיה גם השלמה, גם של הנושאים שההמלצות עוסקות בהם, ולכן זה לא רק איזשהו קונטקסט כללי אלא זה הכרחי כדי להשלים את המהלך שההמלצות מדברות עליו.

היבט נוסף, למעשה המילה המלצות, המלאכה עוד לא הושלמה במובן הזה, זאת לא תוכנית פעולה. למדנו מתוך תוכניות הפעולה בעולם שכדי להפוך אותה לתוכנית פעולה צריכים להיות מספר מפתחות קריטיים ליישום, קודם כול למיפוי של כל גורמי הממשלה – הרשות היא מניעה והיא גורם חשוב מאוד אבל חסרים פה כל גורמי הממשלה שהם אלו שאמורים להניע את המהלך ומיפוי של הגורמים הללו, וגם הממדים להצלחה, מדדים להצלחה שהם קריטיים מתוך תוכניות הפעולה השונות שלמדנו מהן, ששם טמון בעצם המפתח להצלחה של התוכנית כולה. המדדים להצלחה שהם תוכניות, זה לא מדד להצלחה, התפוקה של תוכנית לא יכולה להיות מדד להצלחה אלא צריכים להיות פרמטרים מאוד מאוד ברורים שכוללים אחוזים של ייצוג נשים, אחוזים של הפחתה או מיגור של אלימות, שזה קריטי להפוך את התוכנית לתוכנית פעולה.

אני רוצה להתייחס לדבר האחרון שבעצם עלה פה אני חושבת כחוט השני. זה מנגנון, הוא נכלל בהמלצה, אני חושבת שזאת המלצה קריטית שצריכה להיות, כבר היום יש כלים להפוך אותה ליצירת מנגנון היוועצות עם החברה האזרחית. העובדה שהחברה האזרחית הייתה חלק זה מהלך משמח - - -

אולי הגיע הזמן להקים את ועדת ההיגוי של הרשות סוף סוף.

שהיא קבועה בחוק, הוועדה המייעצת.

אני יודעת שזה בחוק. הוועדה הזו כבר שנים לא קיימת. הגיע הזמן.

חוק הרשות לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי עבר ועדת שרים ואני מקווה שיגיע לוועדה הזאת.

הוועדה המייעצת של הרשות היא בוודאי משהו הכרחי כדי למנף את הרשות כפי שאנחנו רוצות, וגם מנגנון מסודר של חברה אזרחית.

זה לא קשור לחוק, איילת. זה כבר קיים בחוק.

בהקשר הזה אני לא רוצה לפגוע באף עבודה.

לא. דווקא השינוי שהכנסתם בהצעת החוק בעניין הוועדה המייעצת הוא לא מקובל, אנחנו ניאבק בו, אני רוצה להגיד, בעניין הוועדה המייעצת, כי מצמצמים אותה שם והופכים אותה למשהו שהוא חסר כל יכולת השפעה. סליחה, ענת, שקטעתי אותך.

באמת המנגנון חייב להיות מאוד מסודר, מאורגן, כדי שלא רק יישמע הקול אלא תהיה לזה השפעה ראויה. בהקשר הזה אני חושבת שיש פה מספיק מומחיות כדי לא בהכרח להסתמך על חברות פרטיות אלא באמת לראות את החדר הזה כפי שאתן בוודאי מכירות אותו היטב ולהיעזר בו. אנחנו – גם אני במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה – כמובן לרשותכם בהקשר הזה. תודה.

תודה רבה. עורכת דין מיכל גורן. ברוכה המצטרפת, חברת הכנסת גבי לסקי.

תודה רבה.

שלום, תודה ליושבת-ראש. עורכת דין מיכל גורן מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה. אנחנו גם מברכות ומאחלות בהצלחה לכניסה הזאת לתפקיד. דובר כאן על שיתוף פעולה עם החברה האזרחית ואנחנו שמחות שכבר נערכו מפגשים עם הארגונים.

אני אוריד אותנו רגע מהדברים המאוד יפים שאמרו כאן חברותיי לרמה מאוד פרקטית, רציתי גם להגיד על זה משהו קודם. במפגש שהתקיים עם ארגונים בחודש שעבר נכחה המנכ"לית שלנו, עורכת דין אורלי ארז לחובסקי, ודיברה בין היתר על החשיבות של הכשרת שופטים. אני חושבת שזה כן חלק מהקמפיין הציבורי שמדבר על אי החוקיות שקשורה להדרת נשים ולקידום של חוק איסור אפליה, קשור גם לאופן שבו שופטים לא יודעים לכמת כמו שצריך, לא באופן ראוי ולא באופן הולם, את הנזק שנגרם מדבר כזה, שהוא לא נזק ממוני הרבה פעמים. אני חושבת שזה כן דבר שמאוד מאוד חשוב לעשות ואני מאוד שמחה שהחוק כן מאפשר לרשות את הדבר הזה, ואנחנו מאחלות שוב המון בהצלחה ומאוד מאוד שמחות. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר טובה בנסקי.

לפני שאני אציג את עצמי אני באמת גם רוצה לברך את איילת לכניסה לתפקיד, את אושרה ואת עאידה, על היוזמה הזו הברוכה ועל המפגש הזה. אני פה יושבת בשני כובעים: בנשים עושות שלום אני רכזת שותפה של צוות 1325, ואני גם נציגה היום של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר, ואני רוצה לומר שהתהליך שאנחנו שותפות לו עכשיו – ואני אומרת שותפות כי אני מקווה שזה יהיה שותפות אכן אמיתית גם בתכנים – הוא תהליך מאוד מאוד חשוב, בעיקר לאור התהליכים של התנגדות לשוויון מגדרי שהולכים ומתעצמים היום בעולם המערבי וגם בישראל, ולכן זה מאוד חשוב, כל צעד שאנחנו נעשה לקידום שוויון של נשים.

אבל יחד עם זאת, יש כמה נקודות שאני רוצה לציין. ראשית, אני רוצה להזכיר שמדינת ישראל כחברה באו"ם מחויבת להכנת תוכנית לאומית ליישום 1325 ולהצטרף כך ל-98 מדינות שכבר היום יש להן תוכנית ליישום החלטה 1325. רק להזכיר מיידע אישי, באיסלנד עכשיו בימים אלו מנסחים את הסבב הרביעי של ההחלטה, זאת אומרת כל פעם הם עוד משפרים את ההחלטה ועכשיו הם בסבב הרביעי.

אני רוצה גם לומר שאנחנו בנשים עושות שלום וגם באגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר השתתפנו בכל המפגשים של החברה האזרחית ובכל המפגשים גם עם הרשות ואנחנו הצטרפנו לכל התהליך הזה בהתלהבות רבה ובציפיות ובתקוות מאוד מאוד גדולות, שאכן הינה עכשיו אנחנו נכין יחד תוכנית ליישום 1325 בארץ. כשראינו את התוצרים, מצד אחד הייתה שמחה כי בכל זאת יש התייחסות לשוויון, יש התייחסות לאלימות כלפי נשים, יש התייחסות להרבה מאוד נושאים שהם חלק מ-1325, וכדברי עאידה, התקווה שלנו הייתה שאכן יצומצמו הפערים בין 2331 ל-1325 בעבודה של הוועדה הבין-משרדית, אבל נראה שלא כך היה, וההצעה שהוגשה על ידי הרשות לקידום מעמד האישה לממשלה ביום האישה הבין-לאומי ב-8 במרס, בעינינו היא לא הצעה וטיוטה לתוכנית לאומית ליישום 1325. היא חשובה, יש בה נושאים מאוד מאוד חשובים, אבל לא תוכנית ליישום 1325.

אנחנו בנשים עושות שלום ובאגודה – נשים עושות שלום היא תנועת שטח שמחויבת ל-1325 ואנחנו נמשיך לקדם את התוכנית ולסייע בכל האמצעים הלגיטימיים שלרשותנו, ואנחנו מבקשות מכל נציגות ונציגי ונבחרות הציבור שיושבות כאן ומכל החברות של ארגוני החברה האזרחית לסייע כמיטב יכולתן בקידום תוכנית לאומית כזאת. להזכיר, אנחנו 22 שנה אחרי שההחלטה הזו התקבלה. אנחנו חיות באזור סכסוך, עד מתי אנחנו נמשיך לחיות כך?

תודה רבה. באופן חריג אני רוצה להגיד שמעכשיו והלאה, זהו, סיימנו השתתפויות דרך הזום. אני מודיעה שאני לא אתן ואנחנו גם נפסיק להעלות את הישיבות, לא יהיו קישורים. מי שירצה לצפות בישיבות, יצפה דרך האינטרנט. זה היום האחרון ואני באופן חריג היום אתן לנבילה אספניולי להשתתף בדיון. אני הודעתי שאני לא נותנת אבל קודם כול, נבילה – כמובן אנחנו יושבות היום בישיבת הוועדה וזו פעם ראשונה שאנחנו משתתפות לאחר פטירתה של אחותך, האלה אספניולי.

אני מציינת את זה פה כי גם דובר על האבידה של פאתן זינאתי היום, אישה מובילה מאוד פעילה בלוד, מנהלת את כל המתנ"סים הערביים בלוד, אישה פורצת דרך.

ד"ר האלה אספניולי היא אישה פורצת דרך בכל מה שקשור בחקר החינוך הערבי במדינה, היא גם חקרה המון את הנושאים המגדריים במערכת החינוך, במיוחד בשפה הערבית, השאירה את חותמה גם כפעילה פמיניסטית מאוד ידועה ומכובדת ומוערכת והיא אחת מהנשים שגם עבורי מהווה השראה ופרצה דרך לכולנו. אז אנחנו גם משתתפות בצערך, נבילה, ולכן גם אפשרתי שתשתתפי דרך הזום. בבקשה.

תודה, עאידה, תודה על התנחומים ותודה על האפשרות. אני מצטערת שלא יכולתי להיות היום בגלל ביקור אצל רופא, אבל תודה.

אני רוצה להוסיף לכל מה שנאמר בעניין הברכות, ראשית לאיילת על הכניסה החדשה לתפקיד, וכולנו תקווה שעם כניסתה של איילת נראה שינוי משמעותי ברשות. אני כל הזמן אומרת, הרשות זה מקום שנוצר על ידי נשים ועל ידי התנועה הפמיניסטית. הדרישות והמאבק של התנועה הפמיניסטית לקיום הרשות הוא בזכותנו, בזכות המאבק שלנו יש לנו רשות ולכן גם כן יש לנו ציפיות ויש לנו דרישות. וכיום, עם כל הביקורת שיש לנו וששיתפנו בה בניירות העמדה שהגשנו, שמלאים בהצעות קונקרטיות וספציפיות לעניין מימוש 1325, אנחנו רואות וחושבות על העתיד וחשוב לנו להיות שותפות, אבל שותפות אמיתית, וחשוב לנו שתהיה איזושהי הסכמה מראש שמה שמביאה החברה האזרחית, הדברים שאנחנו מביאים הם הדברים הקשורים ל-1325 וקשורים לשטח, וחשוב לתת להם מקום ולא רק לשמוע אותנו אלא גם להכניס את השיח שלנו ואת הדרישות שלנו ואת הנושאים שאנחנו מעלות, לתוכנית ב-1325.

אני מסכימה עם מה שנאמר שכל מילה שהוצגה אלה דברים חיוביים אבל הם לא מהווים תרגום ל-1325 והם לא מאפשרים התייחסות ייחודית להשפעת המשך הכיבוש והמשך הסכסוך על החיים של הנשים.

דובר על נושאים שהם ביומיום שלנו כנשים פלסטיניות אזרחיות המדינה. אם אנחנו מדברים על הריסת בתים, אם אנחנו מדברים על הזכות לדיור וזכות לקיום, אנחנו מדברות על הזכויות הבסיסיות שהן נפגעות כתוצאה מהמדיניות שממשיכה ומעדיפה את המשך הכיבוש, את המשך הסכסוך, על השלום.

לכן אני חושבת, לנו מאוד חשוב להיות שותפות אבל אנחנו כן דורשות שיהיה איזשהו הסכם שכל מה שאנחנו מביאות, הוא יוכנס גם לתוכנית, גם אם בסופו של דבר הממשלה לא תסכים אבל הרשות חייבת להביא את הקולות שלנו, ואנחנו שם בשביל להשפיע ובשביל להביא את הקולות של השטח. והקריאה של הנשים וההשתקפות של הנשים, אם באמת יש רצון, חייבים להבטיח שהקול לא רק יישמע אלא גם ישפיע וישאיר את החותם שלו בתוכניות המוצעות לגבי 1325. ולהזכיר, 1325 מדבר על הסכסוך ומדבר על תפקידן של נשים בזמן הסכסוכים ובזמן הכיבוש, ולנו יש חשיבות להביא את ההשפעות גם לביטחון האנושי של הנשים וחשוב שההבטחה שתהיה מהרשות שהקולות האלה כן ייכללו בתוכנית 1325. תודה.

תודה, נבילה. אני חייבת להגיד שגם פניתי אתמול לראש הממשלה. אתן מדברות כל הזמן על תפוצת הנשק יותר בקונטקסט שהועלה על ידי הנשים הפלסטיניות אזרחיות המדינה בדיונים בגלל העניין של הפשיעה והנשק הבלתי חוקי, אבל הפנייה שלי הייתה גם כן, והצטרפתי לקריאה שיצאה מארגוני הנשים בכל העניין של ההקלות במתן רישיונות לנשק וגם להפיץ את הרעיון של קחו את הנשק שלכם למרחב הציבורי. אני פניתי לראש הממשלה והזהרתי מהגישה הזו, שהיא קודם כול גם מפריטה את האחריות על הביטחון האישי של הציבור, של האזרחים, ונותנת את זה לידיים של אזרחים שיעשו מה שבא להם, וכולנו מכירים באווירה מתוחה איך היד יכולה להיות קלה על ההדק. הדבר השני, זה פוגע גם כן בנשים עצמן, שצריכות מעכשיו והלאה ככל שיש נשק יותר לחיות בצל הטרור הקיים הזה שיש נשק בתוך בית שעלול להיות גם כן בית שמתקיימת בו אלימות.

אני פניתי לראש הממשלה וביקשתי שירסן את הגישה הזו והוא בעצמו יחזור בו מהאמירה בעיניי האומללה שהוא אמר – מי שיש לו נשק, שמעכשיו יסתובב איתו – ולקחת אחריות. אנחנו בעד שכולם ירגישו בטוחים. אני לא רוצה לראות עוד אנשים שמשלמים מחיר בדם שלהם על הסכסוך הקיים. להתעלם מהסכסוך זה לא יפתור את הבעיות, לחמש את האזרחים זה לא יפתור את הבעיה, ולקחת את 1325 ולנטרל את החלק של הסכסוך זה לא יפתור את הבעיה גם כן. חברת הכנסת גבי לסקי.

תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה לברך את עורכת דין איילת רזין בת אור על התפקיד החדש. חשוב מאוד שיש מישהי שבעצם באה מהשטח בתפקיד החשוב הזה, ועם האמירה הזאת אולי באמת ממש בקצרה כי אחרי שנבילה ויושבת-ראש הוועדה כבר דיברו אז בעצם אני רק אחזור כדי להדגיש את הדברים ממש בקצרה.

קודם כול, כמי שהייתה שותפה להעביר לראשונה את החלטה 1325 בעירייה בעולם, שזה היה בעיריית תל אביב, יחד עם חברותיי פה, עורכת דין טהון ועורכת דין לוי, בעצם אני מכירה את הקשיים של הרצון הטוב מצד אחד, ומצד שני, היישום האמיתי של מה שכתוב. ומילים יפות, אין לנו צורך יותר, עייפנו מזה, אנחנו רוצות בעצם לראות תוצאות, ומה שיש זה לא בדיוק 1325.

מצד שני, הדבר המאוד חשוב, שהדברים האלה חייבים לבוא בהידברות עם החברה האזרחית, דבר שאני יודעת שנעשה, אבל אם זה רק הידברות ואין יישום של המסקנות שעלו מהשטח, אז אין אפילו צורך שוב במילים היפות, במפגשים, וכיף לנו להיפגש אבל הדבר הזה, אין לו היתכנות אמיתית אם אנחנו לא מיישמות את מה שבא מהשטח.

ודבר אחרון, אנחנו באזור סכסוך, באזור של קונפליקט, וזה החלק העיקרי של 1325, לא רק שהקול שלנו יישמע אבל במה יישמע. ופה יש לנו מצב ייחודי שיש ארגונים מאוד פמיניסטיים, מאוד מכירים את 1325, יש קול פלסטיני, נשי פמיניסטי מאוד מאוד חזק ולא יכול להיות שהקול הזה לא ייכנס, לא רק אל תוך הדיונים אבל אל תוך המסקנות.

אני באמת מבקשת ואני יודעת שזה אפשרי, שהדברים האלה יתוקנו, שאנחנו ניכנס עוד פעם בהתכנסות לכיוון יישום 1325 כמות שהוא. זה צריך לבוא לידי ביטוי תוך שותפות של הארגונים בשטח, אבל שותפות שהיא לא רק הוצאת קיטור או העלאת המלצות אלא ממש יישום ההמלצות של הארגונים בשטח בפועל, וככה באמת אנחנו נוכל להתגאות ולהגיד, סוף סוף גם במדינת ישראל אנחנו מיישמות את 1325. תודה רבה.

תודה רבה. הדס מרוח נשית, בבקשה. אני מזכירה, שלוש דקות.

תודה רבה וברכות. אני רק לא יכולה שלא להתחבר לכל מה שנאמר בחדר בקשר ל-1325 ולהגיד שאני הדס, ובטוחה בשם קולות נוספים בעמותה, לגמרי מתחברת וחושבת שהנושא הוא כה חשוב ויש לו גם השלכות ישירות ועקיפות על מה שאנחנו עושות בעמותה, אבל אני כן אגיד אולי ממש קול קצת אחר.

בתור עמותת רוח נשית שעוסקת בשיקום כלכלי של נשים נפגעות אלימות, אנחנו מברכות את המסמך שכן יצא וכן מכיל הרבה מההמלצות ומהבקשות שלנו שייכללו בתוכנית העבודה של הרשות, בין היתר הנושא של הכשרות כמובן, הנושא של נשים בתעסוקה, ואולי מעל הכול אנחנו שמחות לראות שם את ההתייחסות לנושא החקיקה של האלימות הכלכלית.

אנחנו יותר נשמח אם ההמלצות האלה תצאנה סוף סוף אל הפועל. אנחנו, מי שיודע, מנסות לקדם את הנושא של הצעת חוק אלימות כלכלית מזה שנים רבות, נתקלות במחסומים שונים לאורך כל הדרך. הפעם, באותו יום, בהצהרה החגיגית על ההצטרפות שלנו, הרצון להצטרף לאמנת איסטנבול, הכריז שר המשפטים על הרצון לקדם את הצעת חוק אלימות כלכלית, לצערנו לא זה ובינתיים לא זה, חסמים שונים עומדים לנו בדרך, קולות חדשים-ישנים מתחילים להישמע שוב, גם הנושא של המלחמה באלימות הכלכלית. אנחנו נשמח לרוח גבית ועשייה משמעותית גם בתחום הזה, וסיוע. תודה רבה.

תודה. טל הוכמן, משדולת הנשים.

דבר ראשון, באמת ברכות. זה מרגש לראות אותך פה יושבת בצד השני ולראות באופן כללי את הרשות כשותפה יד ביד בתוך כל הסיפור הזה של בדרך לשוויון מגדרי. אני כמובן משתתפת באמירות של חברותיי, שהמהות של 1325 לא יושבת פה בתוכנית ואני לא חושבת שיש צורך לעשות עוד ועדה ועוד ישיבות, אני חושבת שדי ברור מה הכיוון ומה צריך לעשות.

אני כן אתייחס באופן קונקרטי לדברים שאנחנו היינו רוצות להדגיש בתוכנית, שמעבר לנושא בשוק התעסוקה, פערי השכר המגדריים, יש צורך להגביר את הפיקוח על פערי השכר בשוק הפרטי ולפעול לצמצום פערי השכר בשירות המדינה, שרק גדלים.

נאמר פה, אני לא אכביר במילים, בנוגע לצמצום תבחיני הנשק האזרחיים, אני חושבת שאנחנו באמת נמצאים בנקודה שהיא מאוד מפחידה, של כולנו, אגב לא רק נשים אבל בהחלט עוד יותר כשזה נמצא בבית וזה נכנס אלינו.

דובר גם על חוות דעת מגדרית. אני חושבת שחשוב מאוד להוסיף גם חוות דעת מגדריות על החלטות ממשלה ולא רק על חקיקה, אז היינו שמחות לקדם את זה ביחד. וכמובן, אני מצטרפת למרכז הרפורמי בנוגע לתופעות של הדרה, השחתת שלטים, ועוד. תודה רבה.

תודה רבה. עורכת דין בת שבע, אל הלב.

תודה. קודם הייתה כאן גם עדי וימר, מנכ"לית אל הלב, שהייתה צריכה לצאת. אני אתחיל מלברך אותך, איילת, ולאחל לך הצלחה רבה. אנחנו מחזקות אותך ובאמת מאחלות את כל הברכות ושמחות שאת שם בתפקיד.

גם אני אהיה זריזה ואתייחס למצגת וממש לתכלס של התוכנית שהוצגה. מאוד מאוד שמחנו שהשקופית הראשונה עסקה באלימות נגד נשים כי זה ממש בלב העניין.

ההערה המרכזית שלי היא באמת שיש הרבה מאוד סעיפים ותוכניות אבל חסרה הפריזמה של מניעה ראשונית. אם אמרת שחינוך זה חיסון – וזה נכון, גם אנחנו מצטרפות לזה – מניעה ראשונית זה בעצם להכניס את העניין של רפואה מונעת כדי להיאבק בנגע הזה של אלימות נגד נשים. זה קצת כמו משקפיים מגדריות, שברגע שמסתכלות דרך הפריזמה הזאת הכול משתנה, ברגע שאומרות איך אנחנו ניגשות, מה אנחנו עושות כדי למנוע אלימות מלכתחילה, הכול מסתדר.

כן, אבל צריך לשים לב. זה לא האחריות והם לא הגוף שמטפל בנושא של אלימות, בואו נשים את הדברים בפרופורציה. אי אפשר לבקש מהרשות כאשר המשרד לשירותים חברתיים הם אלה האחראים על כל הנושא של האלימות.

בהחלט, אבל מדובר בסופו של דבר בביטחון אישי ובמניעת אלימות מגדרית שמשפיעה גם על שוויון מגדרי, בכל התחומים. זה משהו שאני מאמינה שהוא כן קרוב לליבה של הרשות לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי.

קרוב לליבנו כולנו. ההערה שלי לא הייתה בגלל שאני נגד.

בהחלט. ולכן אני מציעה להחזיק גם את זה קרוב ללב ומציעה את שיתוף הפעולה שלנו בנושא. אני גם אגיד, שמחתי לראות שההטמעה של חשיבה מגדרית מערבת עבודה צמודה עם משרד החינוך, אז גם מהכיוון הזה אפשר לעבוד עם משרד החינוך כדי למנוע אלימות מגדרית.

אוקיי. תודה. נשארו שתיים שביקשו זכות דיבור, ואני מאוד מבקשת, תקפידו על הזמן, מקסימום שלוש דקות כי אני צריכה גם לתת לאיילת לענות על כל מה שהיה ואני לא אתן יותר מחמש דקות, ואחר כך אני אסכם, אז בואו נקפיד. עורכת דין קרן בר יהודה.

תודה. אני רוצה לנצל באמת את זה שאיילת פה כדי חוץ מלברך אותה גם להגיד מה הציפייה שלי מהרשות ומהתפקיד שלה, וכמו שאמרה קודם חברת הכנסת שפק, מה שעומד בבסיס זה חוק הרשות, שנותן לרשות את הסמכות ואת האחריות להוביל את משרדי הממשלה בתחום החשיבה המגדרית וגם לפקח על המשרדים, ועם הסמכות הזאת באה אחריות וצריך להטיל את האחריות על המקומות הנכונים, כמו שהיושבת-ראש אמרה לפני רגע, יש משרדים שאמונים על הדברים וצריך להפעיל אותם ולדאוג שהם עושים את עבודתם.

אם יש סימן מתחום העשייה שלי שמדאיג אותי בתוכנית הזאת זה כל מה שקשור במניעת הטרדה מינית, והקמפיין החדש וההתמקדות בסוכני איתור וב-Bystanders, כשאנחנו כאילו שמים בצד את העובדה שהחוק מטיל אחריות על המעסיק למניעת הטרדה מינית מתוך הבנה שמי שעומד בראש, יש לו את הכוח, שהרבה פעמים ה-Bystanders נתונים באותן מערכות כוח שמופעלות גם על המוטרדת עצמה, ואני רוצה להשתמש בזה כסמל גם לדבר הזה. המקום הזה שעליו צריכה להיות אחריות והציפייה שלי מהתפקיד של הרשות זה למצוא את משרדי הממשלה, את נקודות החולשה שלהם, להצביע עליהם ולחייב אותם לעשות את השינוי מבפנים, מכוח הסמכות לפקח, לדרוש מידע ולשתף את הוועדה ואת הציבור בכשלים האלה.

תודה רבה. עורכת דין אורית להב, מנכ"לית מבוי סתום, ממש מברקית.

אני גם מצטערת, הגעתי חולה, בעיקר כי באמת חשוב לי גם לברך אותך על הכניסה לתפקיד וגם להגיד שהנושא הזה של נשים עגונות ומסורבות גט זה נושא כאוב, קיים, שקורה תחת חסותה של מדינת ישראל, ובתור מי שעומדת בראש רשות ממשלתית שפועלת מכוח חוק, אי אפשר להמשיך להסתכל הצידה ולהתעלם מהבעיה הזאת שנשים, נשללת מהן החירות הכי הכי בסיסית במסגרת מדינת ישראל.

עם כל הכבוד לכל הנושאים האחרים החשובים שעלו פה על השולחן, ואני לא מזלזלת בהם, צריך לתת את הדעת גם לתופעה הזאת. תודה.

תודה רבה. איילת, את תרצי להגיב לחלק מההערות?

כן. אני אהיה ממש קצרה כי שוב, אני פשוט בשיח מול כולכן אני חושבת, ומי שלא, אז אני מייד משגרת את הטלפון שלי ואת המייל שלי. אני בתחילתה של דרך מהמקום הזה, אתן כבר – ואמרה את זה חמוטל, חבל שהיא יצאה כי מאוד התחברתי לדברים שלה – אתן כבר מסתכלות עלינו, ואני מסכימה אתכן, הממשלה והחברה מפגרת מאחור.

אבל, אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה כי קודם כול חייבות להחזיק את התקווה, אחרת איך נשרוד, אבל, כי באמת קורים דברים ואי אפשר להתעלם מהם. זאת אומרת, דיברנו על אלימות כלכלית, שעברה משוכה אחרי שנים שהייתה תקועה; דיברנו על אמנת איסטנבול, שעברה גם כן משוכות ואני מקווה שנשלים את המהלך; אפילו ענת התייחסה לזה, גם בתוך 2331 שזורים אלמנטים מאוד משמעותיים כן מ-1325, למרות שזו לא החלטת הממשלה אבל זה מוטמע בפנים. גם כבוד היושבת-ראש התייחסה לזה בהקשרים של הטמעת חשיבה מגדרית של מה חדש, כבר שמענו על זה.

אבל זה חדש. בממשלה זה חדש. לפחות אני חווה את זה כחדש, או לא חדש אלא מתחדש. ויש הרבה קשב והרבה היענות. חשוב גם לזכור את הדבר הזה ואני משקפת לכן את זה כשותפות חברה אזרחית, שזה הישג שלכן. הוא הישג שלכן כי אתן פה ולא מרפות, וזה גם קצת שלי כשהייתי שם, כי אתן פה ולא מרפות וממשיכות לדבר ולדבר ולדבר, ובסוף זה מוטמע והנה דברים קורים. אז לא המאה אחוז שקיווינו וציפינו אבל 60%, 70% וזו כבר כברת דרך שלא היינו בה.

אני חייבת להגיד שיש גם תופעות שאנחנו הולכות אחורה בהן, שגם מטרידות אותי מאוד. דובר פה קודם על הדרה.

שני דברים ובזה אני אסיים כי יש המון מה להגיד. בהקשר של 1325, באמת אנחנו בתהליך של א', איתור הנושאים שבהם שיקפו לנו שיש פער, ובהמשך, מציאת אותם גורמי מקצוע מתוך משרדי הממשלה שיידעו לשבת יחד איתנו ועם גורמי חברה אזרחית כדי להשלים את הפער.

עלה פה הנושא של דיור למשל, משרד השיכון לא היה חלק מהתהליך, הוא צריך אולי להיות חלק מהתהליך. זה דוגמה שאני ככה משקפת, אלה דברים שיובשלו בתקופה הקרובה – שוב, בשיח עם הארגונים.

אני גם אומרת, אמרה גם חמוטל, אנחנו לא רוצות להשמיע, אנחנו רוצות להשפיע. זה מבחינתי תמצית התפקיד שלי, זו המחויבות האישית שלי כלפיכן – אם לא להשמיע באמצעותי, שזו האופציה הפחות טובה מבחינתי, להשמיע ולהשפיע, אז באופן ישיר, אני וצוות הרשות רתומות לפתוח את הדלתות.

אני חייבת להגיד, בעשייה מול הממשלה הנוכחית אני מרגישה שיש לנו המון המון שיתוף פעולה, אני גם יכולה להגיד שהשרה מאוד minded לזה ואני גם מרשה לעצמי להגיד שזו אחת הסיבות שבגינה נבחרתי לתפקיד, בגלל החיבור שלי לחברה האזרחית, בגלל החיבור שלי אליכן, ואתן איתי. לא סתם אמרתי את זה, אתן יודעות את זה, אני מדברת עם רובכן אולי אפילו כמה פעמים ביום. אתן איתי, ואם אתן לא ממש פיזית אז אני מדברת, אני והצוות, מדברות אתכן. וחשוב לי גם שתשקפו כשאתן מרגישות שזה לא, כמו שעלה כאן, ואנחנו נעשה מה שנוכל כדי לצמצם את הפער הזה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, שברור שחובת ההוכחה היא עליי, אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לעמוד בחובה הזו ובזכות הזו, ויחד אתכן, כשאתן איתי. ותודה לכן.

תודה, איילת. אני אתחבר בדיוק לחלק האחרון מהדברים שלך כשאני מסכמת את הדיון הזה. אני חושבת שעצם העובדה, אנחנו פתחנו בזה שאת עברת בישיבה שלך מהצד השני של השולחן כנציגת חברה אזרחית לצד הזה, והמעבר הוא לא רק עניין סימבולי ולא עניין של איפה יושבים בחדר אלא באמת יש פה מעבר שאני לא יודעת כמה מאיתנו, שהיינו חלק מהחברה האזרחית או מהתנועה הפמיניסטית, יכולות לעשות את זה. אני חייבת להגיד, זה לא פשוט. זה שינוי מאוד רציני, אבל בגלל המעבר הזה ולמרות הקושי שאולי את חווה בתוכך איך תסתגלי למקום החדש שאת נמצאת בו, זה מעורר הרבה ציפיות לא רק אצל חברות הכנסת שהכירו אותך כלוחמת למען זכויות נשים, ועקשנית ומגיעה לכל ישיבה ומתעקשת על הדברים שלך, אלא גם של החברה האזרחית, שהכירו אותך, הן מסתכלות עלייך ורואות אחת משלהן יושבת במקום הזה, ולכן הציפיות הן גדולות.

אני חייבת להגיד גם שהתפקיד שלך קצת מאתגר מעל תפקיד ממוצע כזה בכל מקום אחר כי מוטלת עלייך האחריות לשקם את התדמית של הרשות ואת האמון שלנו ברשות, ואלה שני דברים מאוד מאוד חשובים ואמורים להיות ממש בסדר עדיפות מאוד גבוה אצלך, ואני יודעת שהם שם, אבל זה מחייב הרבה עבודה.

ואני חייבת להגיד ומתנצלת שאני אומרת את זה בצורה הכי בוטה. התהליך שנעשה בוועדה הבין-משרדית לא עוזר לך, לא בשיקום התדמית ולא בבניית האמון. למה אני אומרת את זה? כי כולנו חיכינו לוועדה הזו, ואני יודעת שאת לא אחראית על ההחלטות של הוועדה. את נכנסת, קיבלת נדוניה כזו, אז הדברים יכוונו לשרה. אני אפנה לשרה בעניין ואני אבקש את התערבותה כדי להבטיח את זה כי זה יפגע ביכולת שלך להמשיך.

הארגונים באו בלב חפץ באמת לבנות תוכנית ואני נלחמתי פה כדי לקבל את ההחלטה של השרה שהיא מקימה את הוועדה, שכבר מ-2014 לא עשתה את מה שמוטל עליה, כדי לבנות תוכנית שקשורה להחלטת ממשלה 2331 שמסתמכת על 1325.

הדברים עלו בתוך הדיונים, והארגונים הביאו את הנושאים שקשורים אבל משום מה זה הושמט. סיפור שלם שקשור לתכנים של 1325 לא נמצא בהמלצות האלה, חוץ מההמלצה שנקים עוד ועדה שתדון בזה, ואני חושבת – אולי הן היו עדינות ואני בטוחה – אני חייבת להגיד, איילת, אם הדיון היום היה מתקיים ויושבת במקומך מנהלת אחרת, זה לא היה כל כך עדין. אני חושבת שהחברות יודעות שאת גם כן נכנסת לתפקיד אחרי, אבל גם יודעות שהציפיות ממך הן אחרות.

אבל, זה לא ממעיט מהפגיעה שנעשתה בתהליך הזה גם למטרות שלמענן הוקמה הוועדה. הוועדה, הסמכות שלה הייתה לבנות את זה והיא כשלה בזה כאשר דחקה הצידה את התכנים שהובאו על ידי החברה האזרחית שמדברים על 1325, ואני חושבת שדווקא בימים כאלה אי אפשר לא לזכור שאנחנו חיים בקונטקסט – תקראו לזה סכסוך, אני אקרא לזה המשך כיבוש, מה שתרצו – אבל אי אפשר להתנער מהעובדה הזו או להכניס את הראש שלנו בחול ולחשוב שהכול ילך בסדר.

ולכן, אני קוראת לשרה לחזור לבדוק את התהליך הזה. החומרים נמצאים שם, הארגונים העלו את הצרכים ואני חושבת שצריך לזרז את החלק הזה של התוכנית ולבדוק לעומק איך זה משתלב בתוך. הרשות לא אמורה להפוך לגוף מבצע, אנחנו רוצים שהרשות תעשה מה שכתוב בחוק. כתוב בחוק: לפקח, לשלב, להמליץ, לייעץ. אנחנו רוצים את זה כי אנחנו מרגישים, מרגישות, שיש אובדן כיוונים ומדיניות לא ברורה במשרדי הממשלה בכל מה שקשור, ושם אתן נחוצות. אתן נחוצות.

בעניין 1325 אנחנו עדיין מתעקשות. התוכנית הזו לא שייכת ל-1325. היא תובא, אני לא מדברת כאילו אני חס וחלילה אומרת לזרוק את זה, אבל אי אפשר להתעלם מהנושא של 1325 וההשלכות שלו והצורך.

אני אומרת לכם, זה לא קל לשכנע גם ארגוני נשים, ארגונים פמיניסטיים, להגיע לתהליך עם משרדי הממשלה, ועוד יותר קשה לשכנע ארגוני נשים פלסטיניות אזרחיות המדינה להגיע לתהליכים כאלה עם משרדי ממשלה.

אני את שלי אמרתי ועודדתי, ואמרתי – תלכו, תנסו, תלחצו, תשפיעו, תביאו את ה-say שלכן – אבל ההרגשה היא שהם באו ועשו והביאו את ה-say, והתעלמו מהן שוב, וזה קשה.

אני גם אפנה לשרה ואבקש שמייד יהיה מינוי לוועדה המייעצת לרשות ולהפעיל את הוועדה הזו. זאת הוועדה שאמורה להביא את המעורבות גם של חברה אזרחית, גם נשות האקדמיה, גם ציבור באופן כללי, לעשייה של הרשות. לא יכול להיות, זאת עבירה על החוק שלא מכנסים את הוועדה הזו ואני חושבת שהגיע הזמן לעשות את זה. אני יודעת שמנסים – תביאו את החוק החדש – עד שיהיה החוק וכו', הוועדה אמורה להתקיים.

אני חושבת שכדאי מאוד לקחת ברצינות את ההערות שהיו למשתתפות, גם בעניין המדדים והקריטריונים. אני רוצה להתייחס לעניין תפקידה של החברה האזרחית והידע והניסיון הטמון. אם לא הרשות לקידום מעמד האישה, שדוגלת – ואני יודעת שאת באופן אישי, איילת, כן מאמינה בזה – בידע הטמון בארגוני החברה האזרחית ובמיוחד בארגוני הנשים ובתנועה הפמיניסטית, אם לא הרשות תיקח בחשבון שכל מכרז שיוצא ממנה, יהיה בו קריטריון מאוד ברור שנותן קדימות לארגוני נשים שעוסקות בנושא, על כל גוף אחר, ובמיוחד לחברות הפרטיות ולכל מיני גופים פרטיים שעושים עסקים בנושא, וגם שיהיה קריטריון ברור מי מנהל את הגוף שזוכה במכרז ומה הייצוג של הנשים בתוך הגוף שמנהל את הארגון, כלומר שיהיו קריטריונים ברורים במכרזים דווקא של הרשות.

אם אתן רוצות לדחוף את זה במשרדים האחרים, תהוו את המודל. תהוו את המודל, תשימו שם קריטריונים מאוד ברורים. לא יכול להיות ששוב ארגונים שאין להם שום נגיעה בזכויות נשים, יכתבו לנו תוכניות עבודה. זה לא מתקבל על הדעת. אני אפנה גם כן לשרה בנושא הזה כדי גם לבנות על הידע והניסיון המצטבר בארגוני הנשים וגם כדי להוות מודל למשרדים האחרים.

אני שוב אומרת, מחכים לך אתגרים לא פשוטים, איילת, אבל אנחנו בטוחים שהניסיון שצברת והעמידה האיתנה שלך לפני שנכנסת לתפקיד בנושאים שקרובים ללב של כולנו, יעזרו לך. אנחנו גם כן נעזור ולפעמים נבקר – לא ביקור. ביקורת.

גם וגם.

גם נבקר וגם נעזור וגם נתמוך כשצריך, אבל אני שוב אומרת, אי אפשר להמשיך להתעלם מהרוח הבסיסית, מעמוד השדרה של 1325. "סידאו" קיים. לא היה צריך לעשות עוד החלטה אילולא התוספת של מה עובר על נשים שנמצאות באזורי סכסוך וסכסוך מזוין. בלי זה לא היה צורך ב-1325, היינו נשענות על "סידאו" וזהו, או אמנת איסטנבול וזהו. אז בואו נחזור לעיקרון. אני אפנה לשרה בעניין הזה, אני חושבת שצריך לחזור ולבדוק את התהליך הקודם, לקחת ממנו את החלק שקשור ב-1325 ולהוציא את זה לתוכנית פעולה. תודה לכולכן ובהצלחה, איילת.

תודה.

אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.