פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



25
ועדת הכנסת
08/03/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 85
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, ה' באדר ב' (8 במרץ 2022), שעה 15:10

1. בקשת יושב ראש ועדת החוץ והביטחון לאישור מיזוג הצעות החוק הבאות:
1. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (מ/1509).
2. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"א-2021 (פ/1994/24), של חבר הכנסת צבי האוזר.
3. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2021 (פ/2276/24), של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת.
4. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (פ/2997/24), של חבר הכנסת אבי דיכטר.
2. פניית יושב ראש ועדת החוץ והביטחון בדבר טענות נושא חדש בעת הדיון בהצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (מ/1509).

חברי הוועדה: ניר אורבך – היו"ר
ווליד טאהא
בועז טופורובסקי
אחמד טיבי
יצחק פינדרוס

צבי האוזר
רם בן ברק
גבי לסקי
אוסאמה סעדי
מיכל רוזין
שמחה רוטמן

מירי פרנקל שור
איילת לוי נחום

נועה בירן - דדון

יפעת קדם



הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022, מ/1509

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. היום יום שלישי, ה' באדר ב' התשפ"ב, 8 במרץ 2022. נתחיל בנושא הראשון שעל סדר היום: בקשת יושב ראש ועדת החוץ והביטחון לאישור מיזוג הצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (מ/1509). 2. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"א-2021 (פ/1994/24), של חבר הכנסת צבי האוזר. 3. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2021 (פ/2276/24), של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת. 4. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (פ/2997/24), של חבר הכנסת אבי דיכטר. יציג את הנושא יושב ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת רם בן ברק.

תודה רבה, אדוני. בהסכמה של כלל המציעים, כולל ההצעה ממשלתית, החלטנו לאחד את ההצעות. הגענו לנוסח שמקובל על כולנו, לכן אנחנו מבקשים לאחד את הצעות החוק.

חברת הכנסת גבי לסקי, בבקשה.

עושים מיזוגים של חקיקה כאשר מדובר בחקיקה שעיקרה דומה. במקרה הזה, אני חייבת לומר, שהניסיון למזג בין כל הצעות החוק מייצר חקיקה חדשה לגמרי שאיננה דומה במהותה להצעה שהובאה על ידי הממשלה, מאחר ובאופן חד משמעי המיזוג יוצר עכשיו הצעה שמכניסה את הפן הדמוגרפי אל תוך החקיקה, משהו שלא היה קודם, ואנחנו יכולים לראות את זה באמצעות סעיף המטרה. על אף שהכותרת דומה, על אף שחלק מהסעיפים דומים, המהות באופן חד משמעי איננה דומה, לכן אי אפשר לעשות מיזוג בהצעות החוק האלו.

תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, כמובן שאנחנו מתנגדים גם לחוק הממשלתי וגם לחוקים הפרטיים. כשאני מסתכל על הנוסח הממשלתי ועל הנוסח של הצעות הפרטיות, על הנוסח המעודכן שהובא לוועדת החוץ והביטחון שאנחנו עכשיו מגישים עליו הסתייגויות, מנמקים את ההסתייגויות ואוטוטו מצביעים עליו, הוא ייצור כלאיים, שעטנז. הצעות החוק הפרטיות זה אותו נוסח שהיה במשך 20 שנה, רק אז ביקשו להוסיף מכסות, ביקשו שקיפות. אין בשלוש הצעות החוק הפרטיות סעיף מטרה, אין בשלוש הצעות החוק הפרטיות את התחולה הרטרואקטיבית של החוק הזה, לכן מה המשמעות של המיזוג? כשאתה ממזג הצעות חוק פרטיות עם הצעת חוק ממשלתית ההצעות צריכות להיות דומות. פה ההצעות לא דומות אפילו למוצר המוגמר. אני לא יודע מאיפה לקחו את כל הסעיפים החדשים האלה, ותיכף נדון בטענה שלנו לנושאים חדשים בנוגע לנוסח המעודכן והאחרון שהופץ מטעם הוועדה.

אני מבין את הסיטואציה הפוליטית, אנחנו לא עיוורים, אנחנו יודעים שרוצים להעביר את זה בהסכמה של חלק מהקואליציה עם גוש ה-52, דבר שהוא תקדים. זו פעם ראשונה מאז כינונה של הממשלה הזאת שעושים את החוק הזה על ראשם של חלק ממרכיבי הקואליציה, ולכן רוצים למזג את הצעתו של חבר הכנסת דיכטר, את הצעתו של חבר הכנסת רוטמן, מקבלים את הדברים שלהם ואת הטיעונים שלהם שאף פעם לא היו. תראה לאן הגענו, אדוני יושב ראש ועדת הכנסת. יש סעיפים ויש דברים חדשים בנוסח המעודכן שאפילו בהצעות החוק הפרטיות לא היו. בממשלת ימין, בממשלת נתניהו במשך 12 שנה החוק הזה היה מאושר שנה אחרי שנה ללא שינוי של תג או פסיק. היינו מגיעים, דנים, מגישים, רואים נתונים, היה מגיע נציג השב"כ שהיו חוקרים אותו, היו מגיעים נציגי משרד הפנים. אף פעם לא שינו פסיק או תג. פתאום עכשיו עם האוכל בא התיאבון. שמחה, כל הכבוד, ראית שאפשר לסחוט, אז למה לא עד הסוף. הצד השני, מה לעשות, גם אמר, "יאללה הזדמנות". אתם צריכים לחשוש מהעניין הזה, זה תקדים מסוכן, כי היום זה חוק האזרחות, מחר מתכננים לכם עוד דברים.

אתה אומר את זה כחבר בכיר באופוזיציה.

כחבר בכיר באופוזיציה, אבל לא בגוש ה-52. כשאני מסתכל על הצעת החוק של שמחה רוטמן, אני רואה ממש מילה במילה, אפילו את אותו מספור של סעיפים, ואז יש את סעיף המכסות והשקיפות. חברי יו"ר ועדת הפנים, אתה צריך לשבח את שמחה רוטמן, ואני מקריא מסעיף 12: "שר הפנים יביא לאישור ועדת הפנים של הכנסת.."

עידנתי. אתה רואה שעידנתי את החוק?

לא, כי קיבלת את כל מה שרצית, אמרת שאתה הולך לוועדת חוץ וביטחון ולא צריך את ועדת פנים. זה השינוי היחיד שהיה.

זה שינוי שמצריך לטעון נגדו נושא חדש.

את זה טוענים בוועדה למטה. אתה באיחור, ווליד.

אנחנו נעשה את זה, אוסאמה. אחרי שמסיימים פה עוד נואמים למטה עליו.

גם כשאני מסתכל על הצעות החוק של צבי האוזר, של רוטמן ושל דיכטר אני לא רואה מילה או חצי מילה על העניין הזה של התחולה הרטרואקטיבית, מה שמופיע עכשיו בחוק המעודכן בסעיף 10, 10א, 10ב, 10ג, 10ד.

ההנמקה הזאת היא על חשבון הנושא חדש?

לא. אי אפשר לאחד בין מה שלא היה קיים באף אחת מהצעות החוק.

שמחה, למה אני אומר לך שעם האוכל בא התיאבון? כי את הדברים האלה לא חלמת לקבל. כל הכבוד לך שהצלחת לסחוט את הלימון עד הסוף. ואני אומר, אי אפשר למזג את כל הצעות החוק.

זה היה נכון לומר, אוסאמה, אם הוא היה עושה טוב לחברה. אם הוא עושה קטסטרופה ערכית לעצמו ונזק אדיר לאחרים, אי אפשר להגיד שהוא סחט עד הסוף. אתה יודע, צריך למצוא לו הגדרה אחרת במושגים.

חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

אני אשמח לשמוע, כי באמת בכל הדיונים שלנו עד עכשיו לא שמעתי, ואני הרבה שנים בכנסת, נימוקים ללמה ההצעות האלו הוצמדו במליאה. כשהצעות מוצמדות הן צריכות להיות זהות, דומות במהותן. יש לפניי את ההצעות של רוטמן, של האוזר ושל דיכטר שיש בהן נקודות שלא מופיעות בהצעת החוק המקורית. אני מבקשת לדעת מדוע הן לא נחשבות בגדר הרחבת הנוסח הסופי של החוק שאנחנו טוענים עליו נושא חדש. אני לא מבינה איך ממזגים חוקים שיש בהם קביעת מכסה לאישור בקשות, מה שלא קיים בחוק המקורי, עם כל מה שכתוב פה לגבי שר הפנים שיביא לאישור ועדת הפנים וכדומה. כך גם בהצעת החוק של צביקה האוזר יש תוספת שמרחיבה ולא קיימת. יש את סעיף 9, לפיו שר הפנים יפעיל סמכותו לפי סעיפים 2,3,4,5 בהתאם לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לרבות על פי עקרונות. כזכור לי, האוזר, ותגיד לי אם אני טועה, לא הוסכם על זה עכשיו, זה לא נכנס לנוסח הסופי, אז איך בכלל אפשר לאשר את המיזוג הזה, ומדוע אנחנו ממזגים את הצעת החוק הזאת? גם בהצעה של דיכטר יש את הסעיף שמדבר על חוק הלאום, שזאת הרחבה משמעותית של החוק במקורו. גם אצלו יש את סעיף 9 כמו אצל האוזר, והוא עוד הוסיף את חוק יסוד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ואת סעיף 1 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אני אשמח לשמוע הסבר מדוע החוקים האלה במליאה הוצמדו אם הם לא זהים במהותם, אם הם הרחבה משמעותית על החוק המקורי. ההרחבות האלו נכנסו עכשיו לחוק, לכן הן נתפסות כנושא חדש. אני רוצה להבין איך אפשר למזג עכשיו את החוקים ומה הצורך למזג את החוקים.

יש פה שתי תכליות. אחת, הרחבה כך שאי אפשר למזג, ושתיים, מדוע בכלל צריך למזג. אם קיבלו חלק מהדברים שאתם הצעתם והכניסו לחוק שנמצא כרגע, למה צריך למזג אותן? איך עושים מיזוג כשאנחנו רגע לפני הצבעה על הסתייגויות ונושא חדש? מיזוג עושים בתחילת הדרך, לפני שמתחילים דיון בחוק. איך אפשר למזג שלוש הצעות שמרחיבות את החוק המקורי? למה ממזגים אותן אם כבר חלק מהסעיפים נכנסו ויש כבר נוסח שמוסכם על שלושת מציעי החקיקה הפרטית? הוא לא מוסכם עלי, הוא לא מוסכם על גבי, הוא לא מוסכם על ווליד או על אוסאמה, הוא מוסכם על חבר הכנסת רוטמן, על האוזר ועל דיכטר. תסביר לי, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, מדוע צריך למזג את החקיקות שלהם אם כבר קיבלת את ההצעות שלהם.

היות וזאת הייתה החלטה שלנו על הצמדת הצעות החוק, אני יכולה לענות בקצרה, אבל יש מכתב כמענה למכתבה של חברת הכנסת גבי לסקי. אני מעדיפה לתת תשובה מפורטת, אבל אני צריכה להביא את החומר איתי. לא התכוננתי לטענה הזאת. תעברו לנושאים אחרים ואנחנו נתארגן ונשיב באופן רחב, מסודר, מנומק מדוע מצאנו לנכון ששלוש הצעות החוק של חבר הכנסת האוזר, רוטמן ודיכטר הן דומות בעיקרן.

תתני שני משפטים, כדי שנוכל להצביע על זה.

אי אפשר להצביע בלי לנמק.

יש פה שתי טענות שטענה חברת הכנסת רוזין. יש טענה לגבי ההצמדה שזה היה לפני שהצעת החוק הממשלתית עברה קריאה ראשונה, ויש כאן טענה למיזוג. אנחנו תמיד ממזגים בהתאם להוראות התקנון לאחר סיום הדיון בהצעות החוק, לא לפני כן, כך שאנחנו פועלים כאן בהתאם לתקנון.

לא ממזגים את זה בראשונה?

בין הראשונה לשנייה ושלישית של הממשלה.

ממזגים כשמתחילים לדון, לא אחרי שמסיימים נוסח.

בדיוק.

אם מותר בתקנון, אז מותר, אבל ממזגים לפני.

ממזגים את הטרומיות בראשונה, לא בשנייה ושלישית.

אין תקנון חדש. ממזגים בדרך כלל בראשונה. אם לא מיזגו, סימן שהממשלה רצתה שהכל יימשך במסלולים נפרדים.

אנחנו בין הראשונה לשנייה ושלישית.

זאת לא פעם ראשונה שזה קורה, זו פרקטיקה שאנחנו נוהגים בה בהתאם להוראות התקנון. סעיף 84(ד) להוראות התקנון קובע: "ועדה רשאית, באישור ועדת הכנסת, למזג הצעת חוק שהועברה אליה אחרי הקריאה הראשונה (בסעיף זה – הצעת החוק העיקרית) עם הצעת חוק אחת או יותר באותו נושא שהועברה אליה אחרי הדיון המוקדם (בסעיף זה – הצעת החוק הנוספת)". יש לנו פה שתי הצעות. יש לנו את הצעת החוק העיקרית שזאת הצעת החוק הממשלתית, ויש לנו שלוש הצעות חוק שהן נספחות אליה שאלו הצעות החוק הפרטיות. זה אמנם יוצא דופן מכיוון שהצעות החוק הפרטיות מדלגות על השלב של הקריאה הראשונה ומגיעות ישר לקריאה שנייה ושלישית, אבל יש לכך הוראה שקבועה בתקנון.

זאת לא פעם ראשונה.

מבצעים אותה בכל הצעת חוק כמעט.

לא דיברנו על המיזוג עצמו. ברור שאפשר למזג, השאלה אם המיזוג קורה אחרי שכבר יש נוסח מוסכם של הוועדה.

ברגע שהצעת החוק הממשלתית עוברת בראשונה והפרטיות עוברות בטרומית מגיעים לדיון בוועדה ובישיבה הראשונה מבקשים למזג את ההצעות.

זאת החלטה של הוועדה.

האם זה לא מייתר כשיש כבר נוסח מוסכם עם שלושת המציעים?

את נותנת את ההסכמה בשמי? מי אמר שיש נוסח מוסכם?

יש נוסח שגובש עם שלושת המציעים. אם עכשיו ממזגים פותחים מחדש את הדיון על הנוסח?

הנוסח שהוגש כנוסח של יושב ראש הוועדה איננו מוסכם איתנו.

אז למה למזג?

הוא יוסכם אחרי זה.

אז בוא נדחה את כל הדיונים.

מתי אחרי זה הוא ימוזג?

האם אנחנו יכולים להצביע עכשיו על מיזוג על פי התקנון?

בהחלט.

ברגע שאחד המוצמדים אומר שהוא לא הסכים לנוסח, אז אי אפשר להצמיד.

הוא אומר: הנוסח שהציע היושב ראש איננו מוסכם על כולנו.

נכון, לכן הגשנו הסתייגויות.

אז איך אתה מדבר על מיזוג?

יש לו עדיין הסתייגות לגבי הנוסח.

אז אין הצמדה.

הוא זה שכפה את הנוסח.

בדרך כלל העניין של הצמדה זה כשיש את הסכמת המציעים להיצמד להצעה הממשלתית. כך גם במליאה.

האם לאור כל ההערות ששמענו אנחנו יכולים להצביע על מיזוג ההצעות?

ההצבעה של ועדת הכנסת היא אישור החלטתה של ועדת החוץ והביטחון לאשר את המיזוג של הצעת החוק הממשלתית עם שלוש הצעות החוק.

אני מבקש התייעצות סיעתית.

אנחנו יוצאים להתייעצות סיעתית.

(הישיבה נפסקה בשעה 15:37 ונתחדשה בשעה 15:42.)

אני מחדש את ישיבת ועדת הכנסת. לאחר ההתייעצות הסיעתית אנחנו עוברים להצבעה על בקשת יושב ראש ועדת החוץ והביטחון לאישור מיזוג הצעות החוק. מי בעד, ירים את ידו? מי נגד, מי נמנע?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 2
נמנעים – אין
אושר.

רביזיה.

נודיע על הרביזיה בהמשך.

גם אני מבקש רביזיה.



פניית יושב ראש ועדת החוץ והביטחון בדבר טענות נושא חדש בעת הדיון בהצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (מ/1509)

אנחנו עוברים כעת לפניית יושב ראש ועדת החוץ והביטחון בדבר טענות נושא חדש בעת הדיון בהצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (מ/1509). במהלך הדיון הועלו טענות נושא חדש לפי סעיף 85(ב) לתקנון הכנסת מפי חברות הכנסת מיכל רוזין וגבי לסקי לסעיף המטרה, מפי חברי הכנסת אוסאמה סעדי, מיכל רוזין וגבי לסקי לסעיף 8א, מפי חבר הכנסת אוסאמה סעדי לסעיפים 10ב, 10ג, 10ד, מפי חברת הכנסת גבי לסקי לסעיפים 3א,5ד,7א, 8, 8ב, ומפי חברת הכנסת מיכל רוזין לסעיף 5ו. נתחיל בסעיף המטרה. חברת הכנסת גבי לסקי, בבקשה.

כבר בנוסח של הצעת החוק כתוב שזאת תוספת חדשה, מה שאומר שאפילו לדידה של מזכירות הוועדה הסעיף הוא סעיף חדש לחלוטין, סעיף שלא היה בנוסח שנדון במסגרת הדיונים בוועדה. גם בהצעות של חבר הכנסת האוזר, של חבר הכנסת רוטמן וחבר הכנסת דיכטר אין סעיף מטרה, זאת המצאה חדשה אחרי שהחוקים האלה עברו בקריאה ראשונה. מבחינה פורמאלית יש לנו פה נושא חדש לחלוטין, אבל גם מבחינה מהותית יש לנו נושא חדש. יש פה נושא חדש מבחינת המהות. בכל הדיונים ביקשתי הסברים כדי להבין מה תכלית הדבר הזה, במה מדובר פה. יש פה מונחים חדשים, כמו ביטחון לאומי, משהו שבכלל לא כתוב בשום חוק. כאשר מתייחסים לביטחון, מתייחסים לביטחון המדינה, ביטחון אדם או ביטחון הציבור. אין מונח "ביטחון לאומי" בחקיקה הישראלית, ממציאים מונח יש מאין. גם בסעיף ההגדרות אף אחד לא מסביר מה הכוונה של המונח החדש הזה. בסעיף המטרה הכניסו את חוק יסוד הלאום מהדלת האחורית וכך הפכו את החקיקה.

עד עכשיו המדינה הסבירה למה יש לאפשר לקיים את הוראת השעה הזאת, להאריך אותה פעם אחר פעם, הסבירו שמדובר בנושאים ביטחוניים. כל ההרכבים בוחנים את הנושא הביטחוני אל מול הפגיעה בזכויות. הסעיף הזה מכניס לנו ממד חדש בחקיקה שאנחנו כל הזמן חשבנו שהוא מרחף מעל פניה ועכשיו זה דבר ברור וגלוי. מכניסים את המילים "מדינות עוינות של האזור, בשים לב להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית". ברגע שמכניסים את האופי של מדינת ישראל ככזה בעצם יש פה ניסיון להגיד שמדובר בחוק דמוגרפי שבא למנוע מלא יהודים להיכנס, להשתקע, להתגורר, לקבל היתר שהייה במדינת ישראל. זה הופך את כל דבר החקיקה לנושא חדש לחלוטין. לי יש את העמדה שלי לגבי זה, אני חושבת שזה מפלה וזה גזעני, אבל כרגע אנחנו לא בוחנים את העמדה שלי, אנחנו בוחנים האם הנושא הדמוגרפי היה חלק מחקיקה מקורית שעברה בכנסת בקריאה הראשונה, והתשובה החד משמעית היא לא.

הנושא הדמוגרפי, גם עם כל הכוונות הנסתרות והרצונות, לא היה חלק מהחקיקה, אנחנו רואים את זה באופן מפורש בסעיף הזה. יכול להיות שזה קשור באפן מאוד מאוד רחוק לאנשים שמעוניינים לשנות את דיני ההגירה במדינת ישראל, אבל זאת שאלה אחרת, היא לא קשורה לעניין. החוק הזה שהוא הוראת שעה לחוק הכניסה לישראל בא לתת חריגים, להגיד מתי לא לפעול על פי החוק. כל הנתונים שקיבלנו היו נתונים שב"כיים, נתונים שמצדיקים מבחינתם את המניעה, את האפשרות למנוע מאנשים להיכנס לישראל אך ורק מנסיבות ביטחוניות. לא קיבלנו שום נתון גיאוגרפי, דמוגרפי או פילוסופי בנוגע לשאלה הדמוגרפית. הנושא הזה לא נדון כחלק מהצעת החוק הקיימת, לכן, כבוד היושב ראש, מדובר בנושא חדש לחלוטין שאי אפשר למזג, להצמיד. אם הוועדה הזאת תיתן גושפנקא לצרף נושא שאינו קשור להצעת החוק, נפתח פתח בכל דבר חקיקה שעובר בקריאה ראשונה לשנות אותו באופן שמשנה את המהות, את הבסיס של החקיקה, ואז לא תהיה ודאות חקיקתית ואת כל הליכי החקיקה של הכנסת אנחנו עושים פלסטר.

אין לקבל את סעיף המטרה כחלק מההצעה. השאלה אם חבר הכנסת רוטמן מסכים להצמדה או לא מסכים זו בכלל לא השאלה. העניין הוא שזה לא ממן העניין של החוק המוצע, אפילו לא של המציעים עצמם. זה מן ניסיון להרכיב הסכמות פוליטיות לא על דרך המלך, דרך הפרת התקנון של הכנסת, דרך הפרת הליכי החקיקה ודרך הכנסת נושאים שאינם קשורים לחקיקה בדלת האחורית, הפסולה והלא חוקית.

חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

אני מצטרפת לכל דבריה של חברתי הגאונה חברת הכנסת גבי לסקי. אני רוצה לדבר על סעיף המטרה. תחילתו של החוק בטיעון בטחוני. הוא עבר לוועדת חוץ וביטחון ששם הביאו את השב"כ ואת המשטרה כדי לתת את הטיעונים הביטחוניים, אבל בסוף גבר עליכם היצר, כמו שקורה לרבים מכם, ולא הסתפקתם בלהשאיר את החוק סביב המהות של הגנה ביטחונית. השרה שקד, ואני מזכירה לכם שכל התבטאות כזאת היא בסופו של דבר תכלית החוק וההסבר לו, וגם שר החוץ וראש הממשלה החליפי טענו שאין ספק שמטרתו של החוק היא דמוגרפית, היא לא רק ביטחונית. במהלך הדיונים האלה נאמר בצורה חד משמעית שמדובר פה על עניין דמוגרפי, בטח ובטח כשניסיתם להכניס את דור ב' שלא קשור לאיחודי משפחות, בטח ובטח כשפשוט גלשתם מהעניין הביטחוני. אני חושבת שהשיא של הדבר היה ההשתנה מהמקפצה בסעיף המטרה. סעיף המטרה הוא סעיף שמנוגד לכל פסיקות בג"ץ עד היום.

בג"ץ אומר לנו מה לחוקק?

ב-2003 הופיע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בוועדת הפנים, עורך הדין מני מזוז, שאמר כך: "מדובר בהצעת חוק לא פשוטה. אין חידוש בעצם העובדה שהמדינה לוקחת לעצמה את שיקול הדעת להגביל כניסת זרים לתחומה, אפילו על בסיס של איחוד משפחות. הייחוד של הצעת החוק הוא לא בשיקול הדעת, אלא בהוראה הגורפת שמתייחסת לאיחוד משפחות בין אזרחי מדינת ישראל לתושבי הרשות הפלסטינית. ההוראה הזאת התקבלה על ידי הממשלה מטעמים ביטחוניים, בגלל התהליך המוגבר של השתקעות של עשרות אלפי פלסטינים במדינת ישראל". זאת הייתה מהות החוק, זאת הייתה כוונתו, וגם כשהגיעו העתירות לבג"ץ חזרו השופטים, כולל השופט אדמונד לוי שבגללו העתירה נדחתה, שהמטרה היא מטרה ביטחונית בלבד. ואני רוצה להקריא לך ממה שהשופט בדימוס אדמונד לוי כתב: "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין. אנו קוראים גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה".

החסימה הגורפת של האפשרות להיכנס לישראל לבן/בת זוג של אזרח/ית ישראלים ללא מתן אפשרות לבדיקה אינדיבידואלית ולו המחמירה ככל שניתן על ידי מערכות הביטחון לא מעניקה משקל הולם ליחס שבין מידת הסיכון הביטחוני למידת הפגיעה בזכויות האדם. בסעיף המטרה כתוב: "בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית". הדמוקרטיה לא מופיעה בהצעת החוק הזאת, אין פה את האיזונים הנדרשים. תאמינו לי שחבר הכנסת בן ברק יושב ראש הוועדה ניסה להכניס את השינויים. אני מזכירה לכם שהוא לא רק יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, הוא גם היה סגן המוסד. הוא דיבר באופן שוטף לאורך כל החקיקה עם רשויות הביטחון, ביניהם השב"כ שאחראי על יישום החוק. הוא קיבל מהם אישורים ברורים לכך שאחרי 15 שנה אנשים יכולים לעבור מאישור מת"ק לתושבות ארעית, מה שמעניק להם את הזכות לקבל תנאים הומניטריים, לחיות פה, מאפשר לאימא ואבא להיות רשומים כהורים של הילדים שלהם, מאפשר להם ללכת עם הילדים שלהם לבית חולים. אנחנו מדברים על רישיון נהיגה, על לטוס עם המשפחה לחו"ל, על יכולת לעבוד כרוקחת, כרופאה, לא להיות מוגבלת מכיוון שהיא באישור שנחשב, כמו שאמרו לנו במשרד הפנים, כמו אישור תייר. בזמנו, אני מזכירה לך פינדרוס, שכשרצו למנוע ממבקשי מקלט, ואכן מנעו, רישיון נהיגה, הגיעו חברי הכנסת החרדים לוועדת חוקה ונלחמו נגד ההחלטה הזאת, כי הם אמרו: יש לנו הרבה אנשים שבאים לפה כתיירים ונשארים פה חצי שנה, שמונה חודשים כדי ללמוד בישיבה. שינינו את זה, הקלנו עליהם, הם יכולים להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי. לא דרשנו מהם לעשות עלייה ואת כל הפרוצדורה, אפשרנו להם את זה.

המקומות האלה שבהם אנחנו יכולים להיות הומניטריים, שבהם אנחנו יכולים להיות דמוקרטיים ולהיטיב הוצעו בוועדה, אבל לצערי הרב שלושת המתמזגים סירבו בתוקף מכיוון שכל רצונם היה להקשות, להקשיח. הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולהגיד שכמו שאנחנו מבינים את הצורך הביטחוני לשמור על מדינת ישראל, וכולנו רוצים ביטחון, כולל אוסאמה וכולל ווליד, כך אנחנו רוצים גם מדינה דמוקרטית. הדמוקרטיה שעליה נלחמנו בשלוש השנים האחרונות שתמשיך להתקיים לא תתקיים אם אנחנו נמשיך כל הזמן לכרסם ביסודות הדמוקרטיה שלנו. חלק מהביטחון של מדינת ישראל הוא בהיותנו מדינה דמוקרטית. זה מה שנותן לנו את הכוח, זה מה שנותן לנו את היכולת להמשיך לשלוט פה שלטון נכון, צודק, שלטון חוק.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

נושא חדש זה נושא שלא היה בהצעת החוק המקורית, בין אם היא ממשלתית ובין אם היא פרטית. בנוסח האחרון לפני אישורו בשנייה ושלישית הובא משהו אחר לגמרי שלא היה מלכתחילה. אני מפנה אותך ואת חברי הוועדה הנכבדים לנוסח הממשלתי, כשהנוסח הממשלתי מתחיל בסעיף של ההגדרות. זה אותו נוסח שהיה במשך כמעט 20 שנה מאז שנחקק בפעם הראשונה ב-2003 החוק כהוראת שעה. לא היה בו שום שינוי במשך כל השנים האלו. לא בתקופת של ראש ממשלה כזה או ראש ממשלה אחר, לא בממשלות של הליכוד או של העבודה. החוק הזה גם עבר את בית המשפט העליון אך ורק מכיוון שמדובר בהוראת שעה לשנה. חמישה שופטי עליון מכובדים קבעו שמדובר כאן בפגיעה בזכויות יסוד, בזכות היסוד לכבוד מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שמכוחה קמה הזכות לחיי משפחה. חמישה שופטים אמרו שיש פגיעה שעומדת בפסקת ההגבלה ושאין פגיעה מעל מה שנדרש. היה שופט שהכריע את הכף בכך שאמר: אכן מדובר בפגיעה בזכות יסוד ובפגיעה לא מידתית ומעל הנדרש, אבל מכיוון שמדובר בהוראת שעה למשך שנה נעביר את זה. בית המשפט העליון לא פסל את החוק רק בגלל שמדובר בהוראת שעה זמנית. מהבוקר ומאתמול אנחנו שומעים את גבי לסקי אומרת שהזמני הפך לקבוע. כל שנה הביאו את אותו נוסח. לא שינו כהוא זה תג או פסיק, כי אמרו שבית המשפט העליון אישר את הנוסח הזה.

שרת הפנים, עוד בניסיון הראשון שלה ביולי להעביר את החוק הזה, אמרה שהיא לא משנה שום פסיק, גם אם היא מגיעה להסכמות כאלו או אחרות, כי זה הנוסח שהצביעו עליו במשך כמעט 19 שנה. במשמרת שלכם אתם משנים את החוק הזה באופן הדרסטי ביותר. זה לא עוד סעיף, אדוני היושב-ראש, זה לא עוד סעיף טכני שאפשר להגיד: תשמע, עברו 20 שנה, יש דברים טכניים שצריך לעשות התאמות, שינויים, פה ושם. רק עכשיו נזכרתם שצריך סעיף מטרה? בכל שש או שבע הכנסות שהיו אף אחד לא מצא לנכון להגיד שיש פה לקונה, שיש פה חסר.

בשביל זה יש ממשלת שינוי.

סעיף המטרה הזה הוא לא ממשלת שינוי, כי זה אתם שהייתם 20 שנה בממשלה.

הממשלה הזאת התכוונה שיהיה שינוי לטובה, אבל יש מישהו שמפעיל עליה סחיטה באיומים.

כבוד השופטת מרים נאור, זכרה לברכה, שדווקא דחתה את העתירות, אמרה כך: "בחלק מפסקי הדין של חבריי, כמו גם בכתיבה אקדמית בעקבות פסק הדין בעתירות קודמות, ישנה התייחסות לשאלה: האם תכליתו של החוק היא שמירה על הביטחון או תכליתו הנסתרת היא תכלית דמוגרפית. בפסק הדין הקודם עמדנו בהרחבה על כך שתכליתו של החוק היא ביטחונית. גם אם מתומכי החוק בכנסת תמכו ממניעים דמוגרפיים, אין בכך כדי לשנות את תכליתו האובייקטיבית של החוק". כל פסקי הדין, כל החקיקה נעשתה מתכלית ביטחונית. בהמשך כותבת הנשיאה בייניש: "השופט לוי, למרות שהצטרף לעמדה לפיה החוק פוגע בזכויות לחיי המשפחה ובזכות לשוויון פגיעה שאינה מידתית, קבע כי יש לדחות את העתירות ולהותיר את ההסדר הקיים על כנו על מנת לאפשר למשיבים להעמיד בתוך תשעה חודשים הסדר משופר שיצמצם את הפגיעה בזכויות האמורות". לא רק שלא עומדים עכשיו בכוונה של בית המשפט ובעמדה שמדובר בחוק ביטחוני, גם הסעיף הזה מרחיב את אפשרות הפגיעה.

אף פעם לא כתבו סעיף מטרה. זה לא בגלל ששרי פנים קודמים, ועדות פנים או הוועדות שהאריכו משנה לשנה את החוק הזה לא חשבו על כך, אלא כי הפסיקה הקיימת וההלכה הפסוקה, הידועה, הענפה והמושרשת בפסיקה של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים שדנים בעתירות המינהליות האלו של איחוד משפחות זה ששיקול הדעת של שר הפנים הוא רחב, הוא שוקל את כל השיקולים. תראו לי מתי בית המשפט התערב בהחלטות של שר הפנים, בין אם זה גירוש, לא גירוש, כניסה לישראל, אי כניסה לישראל. לא מתערבים. מה אתם עכשיו עושים? אתם מצמצמים את שיקול הדעת של שר הפנים, אתם אומרים לו: אתה שוקל רק את השיקולים של מדינה יהודית ודמוקרטית. למה? מאז 2003 אתם אומרים, ובית המשפט העליון קיבל את העמדה שלכם, שהמניע והמטרה של החוק הזה היא ביטחונית. למה אתם עכשיו באים וקובעים את העניין הביטחוני? זה קיים. למה אתה צריך לבוא ולהגיד שיש ספקות על זה? חבר הכנסת האוזר, אתה יודע שיש את סעיף 8 בחוק, שזה הלב של הוראת השעה הזאת מאז 2003 שעל בסיסה יש את הבדיקות ואת חוות הדעת של גורמי הביטחון. כאשר יש סירוב ביטחוני, מניעה ביטחונית או מניעה משטרתית זה כבר עילה לסירוב של איחוד משפחות. מספיק שיש תיק תלוי ועומד כדי להיות מסורב. כל השיקול הביטחוני נמצא בתוך החוק, נמצא בסעיף 8. מכיוון שאתם רוצים להכניס את האלמנט הדמוגרפי הכנסתם את הסעיף הזה. חבר הכנסת האוזר, רצית מעבר למדינה יהודית ודמוקרטית, וגם דיברת על זה בוועדות, להכניס את חוק הלאום.

סעיף המטרה לא נחוץ, לא צריך אותו, הוא כבר קיים בחוק. אם השיקול הביטחוני עמד מאחורי סעיף המטרה, זה שיקול שכבר קיים ואושר על ידי בית המשפט העליון. אין בנוסח הממשלתי ובנוסחים הפרטיים סעיף מטרה, אז למה אתם מכניסים אותו עכשיו? מטרה: תוספת חדשה. זה לא שהיועצים המשפטיים אמרו שזה נחוץ או שהם מבקשים, אלא מדובר בכמה חברי כנסת שאמרו: יאללה, הזדמנות לסחוט עד תום. זה סעיף שברור שהוא נושא חדש.

שמענו דיון מעמיק ורצוף בו נפרסו בפנינו כל הטיעונים כנגד הטענה הזאת, ואכן הדברים יצטרכו להישקל בכובד ראש ואז נצביע ונכריע. ראשיתו של הדיון בפני הכנסת בעניין הזה היה ב-2003. יפים דבריה של חברת הכנסת רוזין שציטטה מהדיון בוועדת הפנים מ-2003. מני מזוז דיבר אז על מה היו הסיבות לחקיקת אותו חוק. הוא ציין במפורש השתקעות של כ-130,000, 140,000 פלסטינים כתוצאה ממצוקה ואירועים ביטחוניים שהיו דאז. ההערה הזאת איננה הערת אגב, זה לא משהו שמישהו מנסה להסתיר. כשמסתכלים על הפרוטוקול מ-2003 שבסופו הוסדר החוק הזה, אפשר להבין מה הם מטרותיו, מה כוונתו של החוק, מה באו לתקן, על איזה אינטרסים לאומיים באו לשמור. הסעיף הזה נדון בוועדה דאז הלוך וחזור. זה הוצג על ידי חברי הוועדה, זו לא הייתה הערת שוליים. אני מקבל את הקונבנציה שהחוק בעיקרו הוא ביטחוני, אבל אי אפשר להגיד ב-2022 שהכנסת תעשה פלסטר לאינטרס הציבורי, תסתיר פניה בפני הציבור הישראלי ותחשוב או תנסה להציג את החוק הזה כמי שמגן על אינטרסים ביטחוניים צרים מבלי להגיד כאן על השולחן את מה שנאמר על ידי השב"כ שהציג את זה לראשונה בדיון הנוכחי, מה שלא היה בדיונים של ה-19 שנים האחרונות, את שיקולי ביטחון הנובעים מהמצב הביטחוני שנוצר ב"שומר חומות".

הדוחות והממצאים הונחו בפני חברי הכנסת. למה אתה לא אומר שלא היה?

הוא היה.

כשהוא היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון היינו אצלו בוועדה והנתונים של השב"כ היו על השולחן.

הנתונים של השב"כ תמיד על השולחן, אבל הנתונים של השנה הזאת הם נתונים אחרים, הם נתונים שמוסיפים ממד רלוונטי לשיקול הביטחוני ומבהירים מה הוא האינטרס הציבורי כשאנחנו אומרים "שיקול ביטחוני". אי אפשר לקחת את השיקול הביטחוני, לרדד אותו, לטשטש אותו ולפגוע באזרחי ישראל. אנחנו מחויבים בחוק הזה להגן על אזרחי ישראל מפני סכנות ביטחוניות בהקשרם הנוכחי, כפי שהם מתפתחים מעת לעת.

20 שנה לא היה?

השב"כ הציג בפני הוועדה הזאת שני נתונים שאני מבקש לחדד, אדוני היושב ראש, כי מדברים פה על נושא חדש, על כך שזה לא היה וזה לא קשור לביטחון. זה גם לא נושא חדש, וזה גם בלב ליבת ההקשר הביטחוני. 10% מהמתפרעים ב"שומר חומות" הם אנשים עם זיקה לאזור, הם אנשים שהם בגדר הדיון שאנחנו דנים בחוק הזה באשר למעמדם במדינת ישראל. 26% מהפרעות לאחר "שומר החומות", פרעות הנגב, הם אנשים בעלי זיקה לאזור, הם אנשים שאנחנו דנים במעמדם בחוק הזה.

"האזור" זה השטחים הכבושים, נכון? איזה אזור?

אנחנו מישירים מבט לעיניים של תושבי הנגב ושואלים אם החוק הזה לא צריך לטפל, לא צריך להגדיר ולא צריך לחדד את אותן סכנות עדכניות לביטחון ולאינטרסים הביטחוניים הלאומיים כפי שבאו לידי ביטוי. אם נסתיר מבט מהעניין הזה אנחנו נחטא לתפקידנו כמחוקקים, נפקיר את ביטחונם של אזרחי ישראל ונעדיף שיקולים אחרים שהם אינם ביטחוניים. סעיף המטרה בא לחדד את השיקול הביטחוני במופעו העדכני, הרלוונטי לסכנות ביטחוניות, מופעו הרלוונטי לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, וזה מבוסס על חוות הדעת של השב"כ כפי שהוצגה בפני הוועדה, על פי נתונים שלא הופיעו עד היום. המופעים של "שומר חומות" הם קפיצת מדרגה בשאלת הביטחון הלאומי. אני יודע, ואני אומר את זה כמי שהיה יושב ראש לשעבר של ועדת חוץ וביטחון, ש"שומר חומות" מאתגר את מדינת ישראל מבחינה ביטחונית בהקשרים רחבים ורבים, וחלקם גם מסווגים, אבל אם יהיה דיון בבג"ץ באשר לשאלה מה ההקשר הביטחוני כפי שמופיע בסעיף המטרה, יוצגו גם נתונים אלה בהקשרם הרחב.

אני רוצה להעיר הערה באשר לאותו שילוב של "בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית". היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית היא הגדרת הבסיס של השיטה. זאת התיבה המעצבת את עקרונות השיטה הישראלית. דנו על זה רבות, ואני ממליץ לכל חבריי לחזור ולקרוא את הבג"ץ על חוק-יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. בית המשפט קבע בעקרונות האלה מה הוא הבסיס של כל ההסדר הישראלי. לבוא ולהגיד שאנחנו משלבים את זה בנושא כאילו מדובר בנושא חדש או כאילו מדובר באיזו שהיא התגנבות של הדברים, בעיני לא ראוי ולא יפה. אפילו הרמיזה שכאילו, רחמנא ליצלן, זה משקף אמירות הבאות לידי ביטוי מבחינה חוקתית-קונסטיטוציונית בחוק-יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. אני שואל את כל חברי הכנסת ההגונים כאן, האם מישהו היה מעלה על דעתו לקיים דיון בכנסת בחוק הזה או בחוק אחר ולטעון בהתרסה שהוגנבו לכאן עקרונות או רעיונות של כבוד האדם וחירותו. אם אנחנו אומרים שהחוק הזה הוא ביטחוני, הרי לא צריך לשקול שום שיקולים של כבוד האדם וחירותו, אבל לא יעלה על הדעת שלא נשקול שיקולי כבוד האדם וחירותו. מאז השינוי החוקתי, הקונסטיטוציוני במדינת ישראל אנחנו שוקלים את כל מרכיבי הליבה של החוקה הישראלית. כמו שאנחנו שוקלים הלכה למעשה בכל דבר ועניין את כבוד האדם וחירותו, כך אנחנו שוקלים בכל דבר ועניין את ההשלמה או המופע החוקתי של ישראל, שהרי החוקים האלה שזורים זה בזה ואין חוק אחד עדיף על השני. אף אחד לא יבוא ויגיד שזה התגנב, וגם אף אחד לא יבוא ויגיד שזה מטיל צל על איזו שהיא חקיקה.

אין זכאות לאף חבר כנסת לעשות ליקוט חוקתי בחקיקה רגילה. חברת הכנסת רוזין וחברת הכנסת לסקי מזכירות לי באיך שהן מתייחסות לחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי חברים אחרים במשכן הזה שבזים ומבזים את כבוד האדם וחירותו, שחושבים שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו איננו חלק מהחוקה הישראלית, איננו ראוי להיות חלק מהחוקה הישראלית ומעדיפים להתעלם ממנו, להוריד מסך כאילו לא היה. אינכם יכולים להחליט שזה חל וזה לא חל. אני טוען שחלים שניהם, ויפים הדברים שכתב בית המשפט. יושב בג"ץ בהרכב חסר תקדים של 11 שופטים ומחליט ברוב של 10 מול 1, לא של 6 נגד 5, מפרש ב-20 עתירות נגד חוק היסוד הזה. אני קורא לחבריי להישיר מבט למציאות ולהגיד: תם ונשלם, זאת החוקה, המעין חוקה ישראלית, אלה כלי העבודה שלנו כמחוקקים, נפרש אותם כחיים זה לצד זה - כבוד האדם וחירותו עם חוק יסוד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אין בזה כדי לפגוע במי שאיננו יהודי במדינת ישראל. החוק הזה בא להקל ובא להגן על זכויות יסוד של אזרחים ערבים שלצד השיקול הביטחוני שוקלים שיקולים אחרים. לבוא ולהגיד שזה לא קשור, שזה נושא חדש, שאי אפשר לשקול את זה? אם, רחמנא ליצלן, נכנסה התיבה יהודית ודמוקרטית לחקיקה, זה חוסר הבנה של ההסדר המכונן הישראלי, זו העלבה של מודל החוקה הישראלי?

חברים, תדע הכנסת וידע הציבור שיש שינוי חוקתי מאז שנחקק החוק ב-2003. אנחנו גם נותנים את דעתנו ולוקחים ברצינות את הפסיקה, את המעטפת, ואנחנו גם מבססים כאן פסקת מטרה מוכוונת, הסדר ביטחוני מעודכן, רלוונטי שנותן מענה לאינטרס ציבורי ראשון במעלה של חיים.

הפצנו כך את הנוסח, על מנת להקל על חברי הכנסת, על מנת להגיע בשקיפות מרובה, על מנת להנגיש את כל השינויים. מצאנו לנכון לכתוב "שינוי", או לכתוב "תוספת". כמובן שזה רק בא להקל על חברי הכנסת. לא העליתי אפילו על דעתי שיש בכך חריגה מגדר הנושא. ממש לא.

גם המילים "תוספת חדשה" לא ייכנסו לנוסח החוק.

בוודאי. צריך שיהיה ברור מאליו שזאת אמירה טכנית לחלוטין. עכשיו אני מבקשת לדבר על מה היא חריגה מגדר הנושא. אני מבקשת לקרוא את סעיף 85(א) לתקנון הכנסת: "ועדה רשאית לתקן הצעת חוק שהיא דנה בה לפי פרק זה, ורשאית היא לתקן גם סעיפי חוק שלא נזכרו בנוסח הצעת החוק שאושר בקריאה הראשונה, ובלבד שהתיקונים לא יחרגו מגדר הנושא של הצעת החוק". בואו רגע נגיד על מה אנחנו מסכימים. אנחנו מסכימים שכאשר מגיעה הצעת חוק ממשלתית לוועדה של הכנסת, והפעם הזאת זו ועדת החוץ והביטחון, היא מתחילה לדון בהצעת החוק. מי שמכיר אותי יודע שהרבה פעמים יצא לי לחלוק מחלוקות קשות עם הממשלה. למה? כי אני חושבת שלא נכון שהכנסת תקבל את הצעת החוק הממשלתית ככתבה וכלשונה. הנורמה צריכה להיקבע בכנסת. זה נכון שהכנסת תדון, תבחן, תטיל ספק בהנחות היסוד וגם תגיש תיקונים להצעת החוק. אנחנו עכשיו מחדדים את השאלה: האם התיקונים שהוכללו בהצעת החוק חורגים מגדר הנושא של הצעת החוק, האם התיקונים שהוכנסו בסעיף המטרה חרגו מגדר הנושא, והאם הכנסה של סעיף המטרה הוא לא בגדר תיקון. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אנחנו הולכים שנים בוועדות הכנסת ואנחנו יודעים שזאת לא הפעם הראשונה, לא הפעם השנייה ולא הפעם השלישית שזה נעשה. כך היה ויהיה. כשוועדה מחוקקת רואה שיש צורך לכלול סעיף מטרה, אנחנו עושים את זה בין הקריאה השנייה לקריאה השנייה והשלישית.

זה ההסתייגויות של סעדי לסעיף המטרה. חצי מההסתייגויות שלו הן לסעיף המטרה.

את יכולה לתת לי דוגמה?

בחוק הסמכת השב"כ, כיוון שזה היה חוק מורכב ביותר, רצינו לחדד - -

אבל לא שיניתם את המהות. פה זה שינוי מהות.

למה זה שינוי מהות? המהות היא ביטחונית.

בחוק המקורי אין סעיף מטרה.

אתם טוענים שפסקת מטרה זה נושא חדש? אז תמחקו את כל ההסתייגויות שלכם לפסקת המטרה.

הכללתו של סעיף מטרה היא פרקטיקה בכנסת שהייתה בעבר ואני חושבת שהיא נכונה. לפעמים המחוקקים רוצים להתוות את הדרך ולומר מה המצפן של הצעת החוק.

בפרט לאור השינויים שראינו.

לפעמים אנחנו ממליצים או חברי הכנסת מבקשים שייכלל סעיף מטרה. עכשיו אני רוצה לעבור לשאלה אם התיקון חורג מגדר הנושא של הצעת החוק. "מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים מיוחדים בעניין אזרחות, רישיונות ישיבה או היתרי ישיבה בישראל לגבי תושבים של מדינות עוינות או של האזור.." עד פה זה סיכום של כל הסעיפים בהם עוסקת הצעת החוק. "בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית באופן שיבטיח את השמירה על אינטרסים חיוניים ממלכתיים לביטחון הלאומי של המדינה". בדקנו, לאור ההערות של חברי הכנסת, ועכשיו הצגנו לחברת הכנסת גבי לסקי את החקיקה שמופיעה בה התיבה "אינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה" בחוק השב"כ.

כתוב שם נושא ממלכתי.

אנחנו מסתכלים על אינטרסים חיוניים, ממלכתיים לביטחון הלאומי של המדינה בהקשרים הביטחוניים של הסעיף, והוא אכן מופיע גם בחוק המל"ל בהיבט הביטחוני, כך שמבחינתי אין פה שום חריגה מגדר הנושא.

מה מהות ההגדרה "ביטחון לאומי של המדינה"? גם כלכלה היא ביטחון לאומי של ישראל, גם חקלאות היא ביטחון ישראל.

הנושא של הביטחון הלאומי הוא אכן יותר רחב מביטחון המדינה, אבל מכיוון שלקחנו את התיבה הזאת מחקיקה ביטחונית זה יפורש בהתאם להיבט הביטחוני של הצעת החוק.

איך הוא פורש עד היום? הרי החוק הזה הוא לא חוק שנולד אתמול, הוא קיים כבר 20 שנה. בית המשפט ישב על המדוכה לא פעם אחת, לא פעמיים ולא שלוש.

יש אתגרים ביטחוניים חדשים.

החוק חוקק ב-2003 ותוקן ב-2005 או ב-2007. הוא לאורך השנים לא נפתח, מכיוון שהוא הוארך בדרך מאוד ייחודית. הוא לא הגיע כהצעת חוק ונפתח, הוא הגיע ישר למליאת הכנסת. במהלך הזמן יצרה ועדת הכנסת הליך שלפני שהוא מגיע למליאה מתקיים דיון בוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים שהמליצה למליאה והמליאה אישרה. עכשיו נפתח החוק ואפשר להכניס בו שינויים. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם התיקון חורג מגדר הנושא. תיקון, מבחינתי, שחורג מגדר הנושא זה תיקון שיורד לשורשו של הליך החקיקה שאינו תקין. לפי הדיון שהיה בוועדה שבו נדרשנו לתת מענה - -

מענה למה? משהו היה חסר? מה היה חסר בחוק?

היה חסר עדכון ההסדר אל מול האתגרים הביטחוניים.

בדיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון ניתן המענה. מבחינתי עכשיו אנחנו נמצאים בטענת נושא חדש בוועדת הכנסת.

זה נדון בוועדת חוץ וביטחון לא מכיוון שזה נושא ביטחוני, מכיוון שלא רציתם שזה יידון בוועדת הפנים. את יודעת שאף פעם החוק הזה לא נדון בוועדת חוץ וביטחון לבד, זה תמיד היה בוועדת הפנים או בוועדה המשותפת לוועדת חוץ וביטחון וועדת הפנים.

ה-National security זה גם ייצוא נפט, גם העדר מזון, גם העדר חיסונים. כשאתה נותן את הנושא הרחב הזה, אתה מכניס דברים שהם לא מן העניין, שלא נדונו בבג"ץ או בחקיקה קודמת וגם לא קיבלנו נתונים עליהם, לכן זה כן נושא חדש.

החוק נפתח ואפשר היה להכניס תיקונים. אנחנו לא נמצאים כרגע בדיון על מדוע הוועדה החליטה לכלול את הביטחון הלאומי של המדינה, אנחנו מתמקדים בשאלה אם נושא האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה חורג מהצעת החוק. לעמדתי, לפי סעיף 85 לתקנון הכנסת, הוספת התיבה "אינטרסים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה" אינה חורגת מגדר הנושא, היא לא נושא חדש, היא בהחלט בסמכות הוועדה.

אבל כשאת באה לפרוט את זה לפרטים את לא תדעי להגיד לי את הפרטים. אלה מונחים כלליים למדי שבאמצעותם אפשר לעשות כל מה שרוצים. הדיון הזה הוא דיון חשוב, כי הולכים להשתמש בדיון הזה גם בבתי המשפט. מירי, אני רוצה להזכיר לך שלפני שהחוק הזה הגיע אך ורק לוועדת חוץ וביטחון מישהו ניסה להעביר את החוק איך שהוא היה. לא היה חסר בחוק כלום, רם, החוק היה מושלם. מישהו ניסה להעביר אותו איך שהוא, אבל רוטמן והחבורה שלו הפילו אותו. השינוי שנמצא עכשיו הוא סחיטה באיומים של רוטמן, זה לא השינוי שהממשלה רצתה להעביר. תמיד אמרנו שהגזענות מכובסת במילים יפות. דיברו פה כל מיני מלומדים על גזענות, רק שהיא מכובסת במילים יפות. גם אם אתה משקר 100 פעמים השקרים שלך לא הופכים לאמת. גם אם אתה מנסה להסביר גזענות במילים יפות, הגזענות היא גזענות כלפי אלה שהיא מופעלת עליהם, לא משנה מה אתה תקרא לזה. על פי ההיגיון של מירי היועצת המשפטית גם בחוק הקורונה היינו צריכים להגיד: בשים לב לאינטרסים החיוניים והביטחוניים של המדינה, וגם בחוק החיסונים היינו צריכים להגיד: בשים לב לישראל כיהודית ודמוקרטית. בית המשפט העיר על השקר בשימוש במילים "היבטים ביטחוניים", וגם השופטים כתבו שברור שההיבט הדמוגרפי הוא ההיבט הבולט מאחורי החוק, מה שאני חושב שהזוי כי האנשים נמצאים בשטח. אפילו איום דמוגרפי אין פה, כי האנשים נמצאים בשטח. אין משהו שמסביר את הדבר המכוער הזה חוץ מהמילה "גזענות". זה לא ביטחון ואפילו לא דמוגרפי, זה פשוט רצון להתעמר באחר ולהפעיל נגדו כלים דיקטטוריים.

אתה לא יכול לטעון שאין נושא חדש כאשר המליאה ניסתה להעביר את הנוסח הישן ונכשלה. הרי היה נוסח שלא כלל את התוספת החדשה, תוספת שהסבירה מירי כמשהו פרוצדוראלי. היה נוסח שנפל. למה היה צריך לבוא ולעשות את הסדר החדש הזה ואחרי זה לטעון שזה לא נושא חדש? אוסאמה, מיכל, גבי, אנחנו לא טוענים לנושא חדש, כי זה כבר נושא חדש. אותו רם בן ברק ואותה קואליציה רצו להעביר את הנוסח הקודם שלא כלל את התוספת החדשה, אבל הם נכשלו. אחרי שהם נכשלו מישהו הפעיל על החלקים מהקואליציה סחיטה באיומים כדי להביא לחוק הרבה יותר גרוע ממה שהיה. המישהו הזה הצליח. הולכים איתו עם כל הדרישות, העיקר שלא יכעס ולא יחזור בו, כי אם הוא יחזור בו, חס ושלום, השמיים יתהפכו.

הכנסת, רוטמן, לא יכולה לעצום עיניים מפני גזענים, כי גם אם היא תעשה זאת עכשיו היא תצטרך להתמודד עם זה קשות בעתיד. עדיף שהיא לא תעצום עיניים. כבר היום רואים את הפנים המכוערות של הגזענות, את מה שהיא עושה כלפי כל האנשים התמימים האלה – ילדים, נשים, חסרי כל שלא מהווים שום איום על אף אחד. לטפל בבעיה שלהם בהיבטים של "בשים לב לאינטרסים חיוניים של מדינת ישראל" זה הדבר ההזוי ביותר שאפשר לשמוע אי פעם. פעם טיפלו בנו בשם הביטחון. קראתי פעם ספר, ואני לא זוכר את שם העורך שלו, שקוראים לו "בשם הביטחון". עשו את כל התועבות שבעולם בשם הביטחון, בשם טיעונים ביטחוניים ובשם מושגים כלליים שלא ניתן לפרט אותם, שלא ניתן לכמת אותם. אמרה פה מיכל בצדק שכלכלה חזקה זה חלק מביטחון לאומי, שלכידות חברתית זה חלק מביטחון לאומי. דרך אגב, רוטמן יכול לחשב את האוכלוסייה הערבית כחלק מהביטחון הלאומי.

בוודאי שהאוכלוסייה הערבית היא חלק מהביטחון הלאומי. כשאנחנו שומרים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל אנחנו שומרים על כל האזרחים הישראלים.

אני שמח שזה עושה אצלך עניין, אבל אתה משתמש בזה סלקטיבית איפה שזה מתאים לך. איפה שאני לא חלק אז אני איום, אם אתה רוצה, כולל העובר ברחם אימו שהוא איום, כמו שאמר שלמה קרעי והיושב-ראש שמע אותו. הוא אמר שהילד בן החודשיים הוא איום, הוא טרוריסט. אתה לא מחליט עבור הילד הזה שהוא טרוריסט, כי מי אתה שתקבע מי טרוריסט, מי לא טרוריסט. יש פה שיגעון אחד מוחלט שלא צריכים לעצום עיניים ממנו. לא משנה שזה קצת באיחור, אבל באיחור להתעשת ולפתוח עיניים עדיף על לעצום עיניים וללכת אחרי רוטמן לתהום.

אנחנו חרגנו פה מטענת נושא חדש לנושא חדש לגמרי. במקום לדון בשאלה האם פסקת מטרה היא נושא חדש, האם המכסות הם נושא חדש, אנחנו דנים בטענות כנגד החוק. אנחנו אמורים לעסוק עכשיו בשאלה אם הדברים האלה הם נושא חדש, כן או לא. פסקת המטרה איננה נושא חדש. הם טוענים שמדובר בניסוח של חוק הלאום. אני לא הפניתי לחוק יסוד חוק הלאום, כי בדרך כלל לא מפנים לחוקי יסוד. כל החוקים של מדינת ישראל, כולל גם החוק הזה, אמורים להיות מיושמים ומפורשים בהתאם לחוקי היסוד, כולל חוק הלאום, ולכן לא צריך לכתוב את חוק הלאום. יש פה מטרות ספציפיות לחוק, יש פה פסקת מטרה שהוספה. היא נוסחה בוועדה, נדונה.

מה המטרה של החוק?

דיון מאוד מעניין, אבל לא קשור לסוגיה. כל טענות הנושא החדש שהועלו פה הועלו מסיבות טקטיות, עד כדי כך שבאו ואמרו שלהוסיף סעיף מטרה לחוק זה נושא חדש. אמרו את זה אותם אנשים שמתוך 50,000 ההסתייגויות שלהם בערך 10,000 אם לא 20,000 הן על להוסיף פסקת מטרה לחוק. אם להוסיף פסקת מטרה זה נושא חדש, בואו נמחק את כל ההסתייגויות האלו.

אני מוכנה להוריד את ההסתייגויות אם תוריד את סעיף המטרה.

יש תופעה של חברי כנסת שיושבים פה ומדברים לפרוטוקול של בג"ץ. הם לא מנסים לשכנע, הם לא מנסים לדון, הם מנסים לדוג טקסטים, להכניס טקסטים, כדי שאחר כך כששופטי בג"ץ ירצו, כמובן בהתאם לרצונותיהם החפים מכל נגיעה פוליטית, הם יוכלו להשתמש בזה שנאמר בוועדה ככה, בזה שמישהו ענה ומישהו לא ענה. הדיונים בוועדת הכנסת ממוקדים בשאלה: האם מדובר בנושא חדש, האם מדובר בחריגה ממסגרות החוק, לא בכל התזות נגד החוק. שופטי בג"ץ היקרים הקוראים פרוטוקול זה, ככל שברצונכם לדעת מדוע נוסחה פסקת המטרה כפי שהיא ומדוע הוכנסו כל הסעיפים לחוק, אנא עיינו בפרוטוקול ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ותחסכו לעצמכם הרבה מאוד זמן.

הייתי פה בדיון שהוחלט לאיזו ועדה לשלוח את הצעת החוק. מעניין שאחמד טיבי, ווליד וכל הסיעות טענו את אותן טענות שהם טוענים עכשיו כשהם טוענים נושא חדש. הם לא טענו משהו אחר, הם טענו את אותן טענות.

על סעיף המטרה?

פשוט מדהים איך סיעת מרצ טענה את אותו דבר, איך היא הצביעה במליאה בקריאה ראשונה נגד מאותן סיבות. פשוט מגוחך לבוא חודשיים אחרי לאותה ועדה ולשמוע את אותם נאומים, את אותו פאתוס על אותם מסכנים, על אותם דברים ועל אותה גזענות. את אותן טענות בדיוק טוענים בנושא חדש. זה פשוט תיאטרון האבסורד והבלתי מתקבל על הדעת.

האם סביר להגיד שעל סמך הניסוח שיש במטרת החוק יכול חבר הכנסת שמחה ואחרים לטעון שהשיקול הביטחוני הוא לא השיקול היחיד שעומד בבסיס החוק הזה?

אני אומר לכם מה אמרתי בוועדה. ליבתו של החוק שחוקק בשנת 2003 זה סעיף 8, וסעיף 8 הוא סעיף המניעה הביטחונית. המניעה הביטחונית וחוות דעת נוספות של גורמי ביטחון שונים הם אשר עומדים בבסיס הצעת החוק. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) הוא בעצם ענף של חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל. אמרתי בוועדה שהתוספת של מדינה יהודית ודמוקרטית אכן מעוררת קושי כי אנחנו לא יודעים מה תהיה הפרשנות. אמרתי שצריך לקשור סעיפים בהצעת החוק לסעיפי המטרה. אין ספק שלהיבט הביטחוני כל הסעיפים קשורים, אבל לפסקה של היותה ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית היה צריך יותר, אם רוצים שהיא תהיה במדרג שווה, לקשור את סעיפי החוק, אבל זאת החלטת הוועדה.

זה חורג מגבולות הגזרה של הדיון כאן. הדיון כאן מתמקד בשאלה: האם סעיף המטרה שהוסף פה לחוק הוא נושא חדש. אנחנו נעבור כרגע להצבעה בנוגע לסעיף המטרה.

התייעצות סיעתית.

(הישיבה נפסקה בשעה 17:03 ונתחדשה בשעה 17:08.)

אנחנו מחדשים את ישיבת הוועדה ועוברים להצבעה. מי בעד להגדיר את הנושא כנושא חדש, ירים את ידו? מי נגד, מי נמנע?

הצבעה

בעד – 2
נגד – 4
נמנעים – אין
לא אושר.

רביזיה.

רביזיה.

רביזיה.

אנחנו עוברים לטענת נושא חדש על סעיף 8א, על ביטול רישיון או היתר. טענו נושא חדש חברי הכנסת אוסאמה סעדי, מיכל רוזין וחברת הכנסת גבי לסקי. אוסאמה סעדי, בבקשה.

מדובר בתוספת חדשה שלא הייתה בחוק הממשלתי ובשלוש הצעות החוק הפרטיות. מכיוון שנותנים ביד אחת הקלה, רוצים לתת ביד השנייה הקשחה. ההקלה, לפי מה שנטען על יו"ר ועדת חוץ וביטחון, היא לפי סעיף 3א רבתי – שמי שהגיע לגיל 50 ויש לו אישור שהייה כדין ל-10 שנים יקבל שדרוג לרישיון ישיבה ארעי. סעיף 3א לא נותן תוספת או שיפור למצב הקיים היום, נהפוך הוא – ההנחיות שנתנה שרת הפנים שנכנסו לתוקף ומיושמות בפועל החל מ-1.2 מדברות על גיל 50 ועל מי שמחזיק רישיון שהייה כדין חמש שנים ומעלה. זה המצב היום.

אבל זה נקבע בכמות.

לא, ההנחיות הן לגבי כל מי שהגיע לגיל 50 ויש לו היתר שהייה כדין מעל חמש שנים, הכל בכפוף לבדיקה ביטחונית. אם יש מניעה ביטחונית, אז גם אם הוא מעל גיל 50 או מעל 10 שנים הוא לא זכאי. אמרנו שיש קבוצה שנפגעת מאוד, שזאת הקבוצה הוותיקה ביותר, הקבוצה שמעל גיל 50 או מעל 10 שנים. לפי הנתונים שקיבלנו מגורמי הביטחון וממה ששמענו מסגן ראש השב"כ, אין כמעט בגילאים האלה שום מעורבות באירועים ביטחוניים. דווקא הקבוצה הזאת לא תיהנה משום שיפור או הקלה. למה? כי אתה, אדוני היושב של ועדת חוץ וביטחון, באת ואמרת שהשדרוג יהיה אך ורק לרישיון שהייה ארעי, מה שאומר שמי שמחזיק בא'5 יישאר בא'5, הוא לא ישודרג. את הקבוצה הזאת ששר הפנים הקודם שדרג מהיתרי מת"ק לא'5 עכשיו משאירים בא'5, כך שכל שנתיים הם צריכים ללכת, לעבור את כל מסלול הייסורים, את כל החסמים, את כל הבירוקרטיה, להמציא עוד מסמכים ועוד מסמכים.

זה פשוט לא נכון. מה שאמרתי זה שלא חייבים להיות תלויים בחסדו או בטובו של שר פנים כזה או שר פנים אחר. בלי שום קשר, כל מי שמגיע לגיל 50 - -

זה לא מה שכתוב.

זה בדיוק מה שכתוב.

כתוב: "על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו.."

בתנאי שיש משהו שימנע מננו את זה.

זה לא כתוב. תכתוב את זה.

העובדה היא שהיום אנשים מגיעים לגיל 50 ולא מקבלים. אני רציתי לשים לעניין הזה סוף. זה לא סוד שרציתי שזה יהיה יותר מוקדם, אבל נשים את זה רגע בצד. אמרתי שאם הגעת לגיל 50 ואין עליך משהו שישלול ממך את זה - תקבל.

זה לא מה שכתוב.

זה מה שכתוב.

הנוסח לא אומר זאת.

זאת הייתה הכוונה.

הבעיה עם הנוסח.

ברגע שיש רשאי, אז הוא לא חייב, זה לא אוטומטי, לכן רצתה היועצת המשפטית לשנות ליכול.

את יודעת יפה מאוד שזה מה שיקרה. זה לא יהיה 1,600 כמו שהשר דרעי נתן, אבל מהיום והלאה בסביבות 450 כל שנה יקבלו את השדרוג. לא אכפת לי שתקראו את זה לציבור כאילו זה משהו לא נכון, אבל זאת הייתה הכוונה וגם התוצאה.

יש הבדל, במיוחד בעניינים משפטיים ובנוסחים משפטיים, בין הכוונות - -

כשהתייעצתי עם היועצת המשפטית היא אמרה לי שהחוק מבין את זה כמו שאני מסביר את זה.

איך מבחינה משפטית אפשר לפרש את זה כך שהוא חייב? תשכנעו אותי.

אם השרה איילת שקד מחליטה עכשיו שהיא לא נותנת לאף אחד ואז הולכים לעתירה לבית משפט, היא תגיד שכתוב רשאי.

היא צריכה סיבה.

איפה כתוב שהיא צריכה סיבה?

לפי שיקול דעתו ורשאי אלו שתי פרצות של לא לתת.

גם לא כתוב מטעמים מיוחדים, מנימוקים מיוחדים שיירשמו. אנחנו יודעים איך שיקול הדעת של שר הפנים.

למה יש ניסוח מעורפל שיש בו פרצה? רם, אם אתה מתכוון לזה כמו שאתה אומר פעם אחר פעם עכשיו, למה אתה לא שם ניסוח מוצק? אני אומר לך שאיילת שקד בניסוח כזה לא תחתום. גם צבי האוזר, אם יהיה שר פנים חס וחלילה, לא יחתום.

טיבי, תנסה אותי, אני מוכן.

איך נולד סעיף 8א? כי אמרו: אנחנו נותנים צ'ופרים לקבוצה הזאת, אבל אם יש מהקבוצה הזאת מי שהוכח להנחת דעתו של שר הפנים שהוא עשה מעשה שיש בו הפרת אמונים, שר הפנים יכול לשלול את הרישיון הזה.

מאחר וזה כמעט באופן אוטומטי, שמנו סעיף - -

למה זה נושא חדש? כי 8א מתייחס לכלל הסוגים של הרישיונות, לא לקבוצה הספציפית הזאת של 3(א), ואת זה אמרתי לשמחה רוטמן ולך. אתם פה מחמירים את המצב שהיה בחוק המקורי. מה זה הפרת אמונים? הפרת אמונים זה כל דבר. זה קיים בחוק הכניסה לישראל, אבל שם יש תנאים מצטברים מתי שוללים, באיזה עילות, ויש תנאים מצטברים איך אפשר לשלול רישיון קבוע מחמת העילה של הפרת אמונים. תאמינו לי, יש לי דוקטורט בנושא הזה, כי אני הראשון שהופעתי בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כששר הפנים שלל לארבעה חברי מועצה מחוקקת פלסטינית את רישיון הקבע שלהם בטענה שהם רצו בבחירות ב-2006 מטעם רשימה שמזוהה עם חמאס. זה הגיע לבג"ץ שנים על גבי שנים, המון הרכבים. אני הייתי עורך הדין שייצג אותם, לכן אני יודע מה זה, איזה תנאים. התנאי אז היה, וזה התנאי שמופיע בסעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, שאסור להכניס בן אדם כזה ללא רישיון בכלל. זאת אומרת, אם יש לו רישיון קבוע, משאירים אותו עם רישיון זמני, ואם יש לו אזרחות, שוללים לו את האזרחות אבל משאירים אותו עם רישיון קבע. ב-8א אין שום פרוצדורה, אין שום עילות, אין זכות שימוע.

האם זה נושא חדש?

בטח שכן, כי זה לא היה בהצעת החוק הממשלתית ולא בהצעת החוק הפרטית. אתם מכנסים מין שבאינו מינו. מה שיש בחוק הכניסה לישראל שונה לגמרי מחוק הוראת השעה.

מתי מדובר בנושא חדש? כאשר הנושא לא מופיע באף אחת מההצעות, שזה המקרה בענייננו. יש שלוש הצעות פרטיות שבאף אחת מהן זה לא הופיע באופן נפרד. את המשוכה הראשונה אנחנו עוברים, אין בכלל שאלה, כי זה לא משהו שהיה חלק מהחקיקה של אף אחת מארבע ההצעות.

כל החוק הזה מדבר על התניה, על מתי יש חריג לחוק הכניסה לישראל בדבר מתן היתרים למי שמתגורר בשטחים או במדינות שמנויות בתוספת. זאת המטרה של החוק, על זה דנו בחוק. לראשונה, על אף שיש הסדרים קבועים בחוק הכניסה לישראל ובחוק האזרחות לגבי מתי אפשר לשלול, פתאום מכניסים הסדר חדש, ספציפי, קונקרטי לגבי מתי אפשר לשלול היתרים שניתנו על פי הוראת השעה. החוק הזה לא דן בזה. מדוע? כי זה מוסדר במקום אחר.

בהכנות של הצעות חוק בוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית או בהכנה מטרומית לראשונה אי אפשר להכניס תיקונים?

אם זה קשור לנושא. הלב של החקיקה הזאת זה לא איך אני מיישמת הוראות אחרות של חוק הכניסה לישראל, אלא איך אני מחריגה מקרה קונקרטי ומונעת את הכניסה של אותם אנשים. החוק הזה מתייחס למתן ההיתר, מתי אני יכולה לתת את ההיתר. הנושא של מתי אני יכולה לקחת את ההיתר הוא נושא אחר. זה נושא אחר מבחינה מהותית, מחשבתית, מבנית. יש הבדל בין הענקת רישיון לבין לקיחת רישיון. היסודות העובדתיים והמשפטיים שחלים על שתי הפעולות האלו הם שונים, הם במסגרת אחרת, יש להם תיבות מחשבה בזכויות אחרות. מי שכבר יש לו רישיון הוא לא כמו מי שלוקחים ממנו את הרישיון, ומי שמבקש את הרישיון הוא לא כמו מי שיש לו את הרישיון ולוקחים את זה ממנו. אין מדובר באותה מטריה משפטית, חוקתית ומינהלית. הסעיפים האלה לא באו להסדיר את הנושא הזה, לכן מדובר פה בנושא חדש, ואל נא תפחדו כל הביטחוניסטים שמפחדים מילדים שייכנסו לישראל. חוק הכניסה לישראל וחוק האזרחות מסדירים מתי אפשר לקחת רישיון.

הוספנו בחוק את הסיפור הזה של גיל 50 באופן אוטומטי, שכל מי שמגיע לגיל 50 משודרג מעמדו. מה בא סעיף 8א להגיד? סעיף 8א בא להגיד שבמידה ומישהו ששודרג מעמדו ניצל את זה לצורך פעילות כזאת או אחרת שאינה עולה בקנה מידה זה יישלל ממנו.

מה שכתוב שונה ממה שאתה אומר, כי 8א מתייחס לכל ההיתרים מכל סוג, לא רק לקבוצה הזאת. תכניס את הסעיף הזה בסעיף 3(א) ואז אני חוזר בי מהנושא החדש.

צודק, או שסעיף 8א קשור ל-3(א), או שאפשר לבטל את הסעיף. מה יש בהפרת אמונים שדורש את הסעיף החדש? הפרת אמונים אומרת מעשה טרור, מעשה המהווה בגידה, שידול לטרור וכדומה. האם לא כל הדבר הזה הוא סיכון ביטחוני?

למה הוא לא יכול לעמוד בפני עצמו?

אבל זה נמצא בסעיף 8.

תפתרו את זה בוועדת חוץ וביטחון.

זה נמצא בחוק הכניסה לישראל.

זה דיון יותר משמעותי מאשר הגדרת נושא חדש.

אנחנו נמצאים בטענה לנושא חדש, סעיף 85 לתקנון, והשאלה שעומדת על השולחן: האם סעיף 8א חורג מגדר הנושא של הצעת החוק. הדיון המהותי התקיים ארוכות בוועדת החוץ והביטחון.

האם הוא חורג, או אם הוא תוספת.

מה תעשה הכנסת אם לא תהיה תוספת להצעת החוק?

עדיין זה נושא חדש. כל תוספת היא נושא חדש.

השאלה אם השינוי שעליו מסכימה הוועדה ואותו היא רוצה להגיש כנוסח חורג.

האם בחוק המקורי היה ביטולי היתר? היה רק למי נותנים היתר.

עכשיו אנחנו שואלים, האם הביטול של ההיתר חורג מנוסח החוק, האם ההפניה לחוק הכניסה לישראל חורגת מנוסח החוק. במקור 8א אכן נקשר לסעיף 3(א), אבל בהמשך הוחלט בוועדה להחיל אותו לא רק על סעיף 3(א) אלא על כל החוק.

מי החליט?

הוועדה.

מירי, אל תגידי שזאת הוועדה.

אבל היושב ראש אמר שזה נוגע ל-3(א). אנחנו מסתמכים על מה שהוא אומר.

מי הרחיב את זה?

אם זה לא היה בדיון בוועדה, איך זה הפך להיות נושא חדש? אם זה לא היה, איך זה הגיע לפה?

לא אמרנו שלא דנו על זה בוועדה. צריך להחליט – או שזה מתייחס ל-3(א), או שזה מתייחס לכל החוק ואז יש לזה משמעות של נושא חדש.

נכון שבמקור 8א נקשר ל-3(א), אבל בהמשך, לאחר דיונים שקיים יו"ר הוועדה, הוחלט בוועדה - -

לא הצבענו, לא הוחלט, לא כלום.

עדיין לא אושר.

הוצע.

גובש הנוסח שעליו הוגשו ההסתייגויות.

כשהצעתם את זה אמרנו שזה קשור ל-3(א), אבל אז שמחה רוטמן אמר שזה יחול על כולם. בגלל זה הכנסתם את זה. תגידו את האמת. לא היה דיון. היושב ראש חושב עד עכשיו, ושמענו אותו, שזה קשור ל-3(א).

הוא אמר את זה.

יכול להיות שטעינו ואז נחזיר את זה לדיון בוועדה. הנוסח, לעמדתנו, משקף את החלטת הוועדה, וזה הנוסח שעליו הוגשו ההסתייגויות. אם לא יהיה שינוי בהחלטה של ועדת הכנסת לגבי נושא חדש, זה הנוסח שיגיע להצבעה. לגבי השאלה אם הסעיף הזה חורג מגדר הנושא, לעמדתנו לא, הוא עדיין נמצא בספרה הביטחונית, הוא עדיין נמצא בגדר הצעת החוק.

אנחנו יוצאים להתייעצות סיעתית.

(הישיבה נפסקה בשעה 17:42 ונתחדשה בשעה 17:47.)

אנחנו מחדשים את הישיבה. הצבעה על הגדרת סעיף 8א כנושא חדש. מי בעד הגדרת הסעיף כנושא חדש, ירים את ידו? מי נגד, מי נמנע?
הצבעה

בעד – 1
נגד – 5
נמנעים – אין
לא אושר.

נצא עכשיו להפסקה. הישיבה ננעלת בשלב זה.


הישיבה ננעלה בשעה 17:50.