פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
07/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 34
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום שני, ד' באדר ב (07 במרץ 2022), שעה 11:30

מצב של מורים ומורות צעירים/ות במערכת החינוך

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר

רון כץ
אוסאמה סעדי

שירה גרוס - רפרנטית חינוך אגף שכר משרד האוצר

איל רם - סמנכ"ל ומנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

יולי תמיר - פרופ', שרת החינוך לשעבר

דוד מעגן - ד"ר, ראש תחום חינוך גבוה וכוח אדם בהוראה, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

אלון באום - יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת אורנים

אורית גור כהן - יו"ר משותף מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר

טל לוריא - מורה בבית ספר

סמדר מורס - מנהלת בית ספר

טל צוברי - מורה לאזרחות במצפה רמון

עומר שחר - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

מירום שיף - יו"ר הנהגת הורים ארצית

אברום תומר - פורום קהלת

צליל תמיר - מורה

בת שבע פנחסוב

מעין מכלוף, חבר תרגומים



מצב של מורים ומורות צעירים/ות במערכת החינוך

שלום לכולם, קודם כל כיף לעסוק בנושא שכל כך קרוב ללבי, עם הרבה פרצופים מוכרים, אנשים שכבר הרבה שנים אנחנו עסוקים יחד במצבה של מערכת החינוך בכלל, ובמצב המורים בפרט, ובמיוחד המורים הצעירים, שנכנסים למערכת.

אני חייב להגיד עם יד על הלב, שאני מרגיש שזה אולי הדבר הכי גדול ומשמעותי שאני, ובכלל, אנחנו בתקופה הקרובה צריכים להתעסק בו. ויש פה עוד דרמות גדולות שקורות כרגע סביבנו, בעולם ובארץ. אבל כל מה שקשור למעמד המורים צריך בעיניי לעבור מהפך, וכמה שיותר מהר.

אני יודע שכבר הרבה זמן במשרד החינוך יש נכונות לעשות שינויים משמעותיים. יש גם שרה שנכנסה עם הרבה מאוד אמביציה, עם הרבה מאוד רצון לעשות שינויים, ולא לקפוא על השמרים, ולא להשאיר את המערכת מאחור. ואני אומר את זה על כמעט כל הסוגיות שקשורות למערכת החינוך. יש הרבה מאוד דברים שכבר תקופה ארוכה תקועים. האנשים במשרד רוצים לעשות שינויים, גם אנשים במשרד האוצר רוצים לדחוף לשינויים. אבל המערכת עדיין לא מספיק מעזה לעשות שינויים.

אני מדבר עם חברים שלי, מורים ומורות מכל הארץ. שחוקים. מרגישים מתוסכלים. המצב שלהם באמת קטסטרופלי, של תחושה שאנחנו לא יכולים להמשיך להחזיק במערכת. זה ודאי היה לפני שהקורונה התחילה. זה עולה עלייה דרמטית בעקבות הקורונה. אנחנו מנהלים איתם את השיח בסוף בטלויזיה על כן שביתה, לא שביתה, כן ימי חופש, לא ימי חופש. אבל בסוף הצוותים נשחקים. ומנהלי בתי ספר, ומנהלי חטיבות, והמורים והמורות עצמם בסופו של דבר יום יום צריכים לקום בבוקר ולעשות את העבודה הקשה. אם זה לנהל במולטי-טסקינג את הזום, או את הכיתה, ולצערי הרב חלקם לא מסוגלים או לא רוצים להישאר בתוך המערכת הזאת.

השכר הוא כמובן אחד המרכיבים הכי דרמטיים. שאם סוף סוף נעלה אותו, וסוף סוף נעשה שינוי משמעותי במעמד המורה, בוודאות נצליח להשאיר הרבה יותר מורות ומורים במערכת. אבל השכר הוא לא הכל. יש עוד הרבה מרכיבים, שקשורים לתחושת האוטונומיה והגמישות של אותו מורה שנכנס למערכת. שהרבה פעמים נכפה עליו, מהנהלת בית הספר, אפילו כשהיא גם לא רוצה בזה. מנהלי בתי ספר שהיו מתים לייצר סביבה הרבה יותר פתוחה ומאפשרת, גם בהיבטים פדגוגיים, ודאי בהיבטים של שכר, אבל בכמעט כל ההיבטים, ופשוט לא מצליחים, בגלל שהמערכת עוד לא זזה מספיק מהר.

אנחנו מדברים הרבה פעמים על מורים ומורות. אבל יש גם גננות, וגננים, ככל שיש כאלה. וצריך לזכור, כשאנחנו מדברים על שינויים במערכת, אנחנו צריכים לדבר על שינוי שהוא רב גילאי, ולהתייחס לכל הרצף, ולא לשכוח ולא להזניח אותם. אני יודע שבמשרד זה לא יקרה, אבל מכיוון שבשיח תמיד הן נשכחות, אז אני דואג להזכיר אותן, זה צריבות שלי מהתקופה שניהלתי את ועדת חינוך, ותמיד היה חשוב, בצדק, לוודא שאנחנו מתייחסים למערכת כמקשה אחת.

אז אני מסכם ואומר, בתקופה הקרובה יתחילו דיונים עם הסתדרות המורים, איפה שהוא בטח גם הארגון יהיה שם, עם המדינה, משרד החינוך, משרד האוצר, כולם, בכל מה שקשור להסכמי השכר. והסכמי שכר הם הזדמנות דרמטית לעשות שינוי משמעותי במערכת. זה לא הכל, זה לא חזות הכל, אבל זה בהחלט הזדמנות להעלות את מעמדם של המורים הצעירים, לא רק לשפוך כסף למערכת, אני מבטיח לכם שאני אעשה הכל כדי שהאוצר יכניס הרבה כסף למערכת, אבל זו לא חזות הכל. הכסף גם צריך להיכנס בצורה חכמה ויעילה, ולייצר מצב שבו הרבה מורים שמתחילים את דרכם בשנים הראשונות ירצו להישאר במערכת, ולא ינטשו אותה. בסוף זה אחד היעדים הכי דרמטיים, ולשם אנחנו צריכים לשאוף.

אז עד כאן מבחינתי כפתיחה. נשמע עכשיו, יש לנו כמה נציגים, גם של משרדי הממשלה, גם חברה אזרחית, כמובן מורים, שמבחינתי כרגע, עם כל הכבוד לכולם וגם לי, הם הכי חשובים. אנחנו צריכים לשמוע את הקול שלהם, ולהבין מה קורה ביומיום. יש לנו מנהלים, בקיצור, נשמע את כולם. אבל נתחיל ממשרד החינוך. נתחיל עם איל רם, סמנכ"ל מינהל ומנהל עובדי ההוראה, בבקשה.

שלום לכולם, קודם כל במסגרת תפקידי אני בעצם אחראי על ארבעה תחומים מרכזיים: כל עולם ההכשרה והקליטה של המורים, הפיתוח המקצועי והקריירה, עולם ההכשרה של המנהלים והמפקחים, ותומכי ההוראה, שירות לאומי, מורות חיילות וכל שאר המתנדבים שמגיעים. אני אישית לא עוסק בסוגיית תנאי ההעסקה, אבל מן הסתם אם זה יעלה פה, אני מתואם גם עם סוניה פרץ, שהיא הסמנכ"לית המקבילה לי שעוסקת בתנאי העסקה. כמובן אפשר להעלות גם דברים לשם, אני רק מסביר מה תפקידי בכוח.

קודם כל כמה הערות כלליות למה שאתה אומר. המשבר הוא גדול מאוד, הוא עמוק מאוד. משבר שאני לא זכור לי כמוהו. הוא משבר קודם כל עולמי, צריך להגיד. יש בכל העולם כיום משבר דרמטי בתחום של המורים. שהוא מועצם בעקבות הקורונה. אנחנו עדים בכל העולם למצב, שפשוט אנשים לא רוצים לעבוד. אין לי מילה אחרת, לכל מי שנמצא פה בחדר, שזה אנשים שקמים בבוקר וזה הדרייב שלהם, לצאת, ללכת לעבוד, יש תופעה היום עולמית של צעירים, שהיא הרבה יותר גדולה מכל עולם ההוראה.

הדבר הזה מחריף ברמה הארצית. מכיוון שאנחנו המדינה היחידה בעולם המערבי שהילודה פה היא כמעט פי שתיים מאשר בכל העולם המערבי האחר. ולכן אם המקבילים לי מתלבטים מה לעשות עם מורים כי נסגרים בתי ספר, אנחנו כל הזמן צריכים לפתוח עוד ועוד. גם רק בישראל יש ארבעה מגזרים, שהתנועה ביניהם מאוד נמוכה. כלומר עדיין במגזר הערבי ובמגזר החרדי, בחברה הערבית ובחברה החרדית יש לנו עודף של מורים, אבל הדבר הזה לא בא לידי ביטוי בצורה משמעותית בתוך החברה האחרת. גם בגלל חסמים גיאוגרפיים, אבל בעיקר בגלל חסמים תרבותיים. אנחנו מאוד מנסים לעודד מעברים כאלה, אבל הם מוגבלים, ויש בהם הרבה בעיות. יש לנו תכנית, ביחד עם המשרד לשיוויון חברתי, של שילוב מורים ערבים. הצלחנו להגיע כבר לאלף שמונה מאות. ברמה המערכתית זה כלום. ברמת אלף שמונה מאות מורים שהשתלבו בחברה היהודית, מצאו עבודה, כיתות, תלמידים, השפעה של זה, היא השפעה דרמטית. אנחנו מעודדים את זה. אבל זה מוגבל. בחורה צעירה בסחנין בעודף, וחוסר שקיים ברחובות, זה לא ממש מסתדר.

ובארץ, יש משהו שנולד, כבר לפני הרבה שנים, אני חושב שגם משרד האוצר, לשמחתי אני מקווה שגם הארגונים היום מבינים שצריך לתקן אותו, שזה הפער האדיר בין מורים צעירים ומורים ותיקים. אנחנו המדינה היום עם הפערים השניים הגדולים בעולם בין מורים צעירים למורים ותיקים. משיגה אותנו דרום קוריאה רק בקצת, ואנחנו שנינו ליגה בפני עצמנו לעומת כל האחרות. וזו דרמה מאוד גדולה.

מה אנחנו עושים, ממש בקצרה, חלק מהדברים עוד נמצאים בתהליכי אישור, אני לא יכול לשים אותם עדיין פה. אבל אנחנו בתהליכים מאוד אינטנסיביים גם של היוועצות ושל בנייה של תכנית אסטרטגית, שכבר השבוע היא מגיעה למנכ"לית ולשרה. זו תכנית מקיפה כוללת. היא רוכבת, כפי שאתה אומר, באמת על זה שנפתח בעצם המשא ומתן להסכמי שכר, אולי שירה תרצה להרחיב על זה יותר. הסכם שכר בין האוצר לבין הסתדרות המורים. משרד החינוך הוא שותף מלא בתוך הדבר הזה לגבי מה הצרכים.

יש מהלך נוסף, רחב, שמכירים כבר, שהוא מהלך של סוגייה של הגמישות, של התרחבות משמעותית של הגמישות שניתנת לעובדי ההוראה, כבר השנה, ושנה הבאה עוד יותר. זה גם תוצר שמדברים עליו הרבה שנים, אבל הוא מקבל תאוצה בעקבות הקורונה. זה גם חלק ממעמד של כמה אתה אוטונומי לנהל את עניינך.

והוא תלוי רק בדברים שיקרו בהסכם?

בפני עצמו, אני שם אותו בפני עצמו. אני תמיד אומר, זה פאזל של אלף חלקים. עד שלא כל החלקים קשה לראות את התמונה, או לפחות הרבה. אז יש מספר חלקים של הדבר הזה, אבל אלה שני חלקים שכבר יצאו לדרך, משמעותיים.

החלק הנוסף שכבר יצא לדרך והוא משמעותי זה הנושא של מתווה הכשרה חדש, שנבנה אחרי שלוש שנים, שמדבר גם על הכשרה רציפה לרמה של תואר שני, עדיין הוא לא אושר תקציבית עד הקצה שלו, אבל הוא מדבר גם על תהליכי מיון, גם על הכשרה ברמה של תואר שני וגם על הרחבה מאוד משמעותית של העבודה המעשית, שיש לה גם השפעות על מעמד המורה.

צריך להגיד שגם אתה כנציג המשרד וגם אני ישבנו יחד בוועדה הזאת. אמנם אני נטשתי אותו בשלב מסויים, לאירוע המטורלל הזה שאני חי אותו עכשיו, אבל שווה לציין.

אז זה המתווה. חוץ מזה יש עוד מהלכים מאוד דרמטיים בתחומים של קליטה, של קריירה, של גיוס לתכניות ייחודיות. אנחנו מדינה שיש בה המון תכניות ייחודיות. סתם נתון מעניין, תדעו שעברנו את הסף ויותר מחמישים אחוז מהמורים החדשים בישראל הם אנשים שעושים הסבת אקדמאים, כלומר אנשים שכבר הלכו בעצם, עשו תואר במשהו והחליטו מתי שהוא לפנות להוראה. ובהמון תכניות ייחודיות. אנחנו אחת המדינות הגדולות של חותם, או כל מיני תכניות מהסוג הזה, לטוב ולרע. כי אם היה פה עודף של מורים יכול להיות שלא היה צורך בתכניות ייחודיות. מכיוון שזה, אז בישראל כמו בישראל יש כל מיני תכניות ייחודיות, והמצאות של השטח, ודברים מהסוג הזה. בקיצור יש עוד רשימה של דברים, שנמצאים היום.

אני כן יכול להגיד לסיכום שגם השרה, שהיא היתה באמת מורה ומחנכת ומכשירת מורים, וגם המנכ"לית שלנו, שכמובן צמחה בתוך כל המערכת בכל התפקידים והדברים, הדבר הזה נמצא אחד מחמשת המטרות המרכזיות של המשרד, ונמצא בסדר היום בצורה מאוד אינטנסיבית ומשמעותית. ולכן מהבחינה הזאת אנחנו נמצאים בתקופה קשה, אבל מאוד מעודדים מהיכולת שלנו בשנה הקרובה לעשות שינויים משמעותיים. נשמח לשמוע כיוונים, רעיונות, לכל דבר ועניין, בפתיחות רבה.

אם אני מסכם את מה שאתה אומר, אז קודם כל אמרת פה, וטוב שכך, שתוצג השבוע תכנית למנכ"לית, שהיא יותר רחבה, ולא נוגעת רק להסכם. ובעיקר אני חושב שאתה אמרת, ואני מסכים מאוד, יש עכשיו הזדמנות. במשרד יש עכשיו אנשים שרצו להיות במשרד החינוך, גם השרה, גם המנכ"לית, בוודאי אתם, כדרג מקצועי בכיר. וזאת הזדמנות שלנו לגרום למערכת להשתנות, ולהעז ולא לקפוא על השמרים. בעיניי זה הדבר הכי משמעותי, שאני מקווה שתהיה עליו פה הסכמה. תודה רבה שהגעת.

נמצאים אתנו כאן הרבה אנשים חשובים, אבל בכל זאת שרת חינוך לשעבר, פרופ' יולי תמיר, נשיאת מכללת בית ברל, ושנקר לפני כן, ועוד כמה דברים משמעותיים, בבקשה, נשמח מאוד לשמוע את ההתייחסות שלך למצב שאנחנו נמצאים בו.

אני שמחה להצטרף לישיבה החשובה הזאת. נראה לי שהנושא שאתם עוסקים בו הוא באמת אולי ה-נושא הכי חשוב שאפשר לדבר עליו כרגע בתחום החינוך. כי השחיקה בשכר המורים הפכה את המאמץ האדיר שמורים ואנשי חינוך נפלאים שנמצאים בשטח באמת ללעג ולקלס. אף אחד לא מוכן, בצדק, ללמוד שלוש שנים, עכשיו אומרים תעשו שלוש שנים תואר ראשון, ועוד שנתיים תואר שני, ותעשו השתלמויות בשטח ותמשיכו ללמוד ולהתפתח. ובסוף מורים מגיעים לכיתה, ונדמה לי שקראנו רק בסוף השבוע הזה, אחר כך הולכים למלצר או לעשות עבודות נוספות. זה דבר שלא יעלה על הדעת.

צריך להגיד שני דברים. ראשית, חד משמעית, הסכם אופק חדש מ-2017 היה צריך להתחדש, והיה צריך לעשות העלאה נוספת בשכר המורים. בעצם יש פה הלנת שכר מטעם המדינה, שהיא חמורה מאוד לדעתי. כיוון שהם ניצלו את העובדה ששנות הקורונה ושנים ללא תקציב, לא להעלות את השכר למורים ביסודי. זה נראה לי אפילו לא נושא, כשעושים דיון עם האוצר, אז הנוהל הוא שהאוצר נותן משהו, ואז מבקשים משהו בתמורה. זה דבר שצריך להיות מובן מאליו כצעד ראשון להתחלת כל משא ומתן. בעצם ההשוואה של השכר באופק חדש, יצירת, או סיום של השהיית השכר המתמשכת, ובאמת הלא מוצדקת למורים מ-2017. זה הרבה שנים. השאלה המעניינת אם למישהו יהיה אומץ לדרוש את זה רטרואקטיבית. זה חמש שנים של שכר למורים, לאנשים שבעצם הפכו להיות בעל כורכם אנשים עובדים, אבל גם אנשים עניים. חלקם הגדול, ואני לא מפחדת להשתמש במילה הזאת, אנשים עניים.

אבל זה לא מספיק. כי גם אם נעשה את זה, אנחנו עדיין נהיה בשכר בינוני מינוס. צריך לזכור, כשעשינו את אופק חדש אז הפער בין שכר המורים לשכר המינימום היה עשרים אחוז. שכר המינימום הופך להיות ששת אלפים שקל. אנחנו צריכים לפחות להיות עשרים, עשרים וחמישה אחוז מעל שכר המינימום. וזה אני מדברת על מהלך מערכתי. משהו שמגיע למורים, שכמובן אחר כך, ופה צריך לזכור, יש פה שתי תפיסות מתנגשות. נכון, אנחנו רוצים לתת שכר הוגן והולם למורים החדשים, אבל רוצים גם לתת תגמול על השתלמות והתפתחות מקצועית. הפער צריך לצמוח לא מוותק אוטומטית. הוא צריך לצמוח, כמו שקורה היום בהסכמים, מזה שאנשים לומדים. ומורים, צריך להגיד, את זה הציבור לא יודע, לומדים כל השנים. הם מקבלים תוספת שכר עבור השתלמות. והדבר הזה צריך להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת השכר.

הדבר השלישי הוא שצריך לחשוב, ואני אשמח בהזדמנות אחרת, לא לזה נועד המפגש הזה, אני חושבת שצריך להציג מודל חדש שמאפשר למורים השתכרות תוספתית בתוך בתי הספר. למי שרוצה ולמי שמוכן. במקום שאנשים ילכו למלצר או לנקות בתים או ילכו לעבוד בסופר, אני מציעה מודל שמאפשר שחלק מהכספים שהמערכת עכשיו מוציאה לשימוש חיצוני, תחת הגפ"ן, מי שמכיר את המושג החדש הזה, גמישות ניהולית פדגוגית, שחלק מהכספים האלה ייועדו לעודד מורים ליצור ולחדש בתוך המערכת. וכתוצאה מזה, ההשקעה בתמורה לעשייה, אפשרות לקבל גם שכר נוסף. זה לא יהיה שכר פלט, קודם דיברתי על שכר פלט, שמגיע מתוקף עבודתו או עבודתה של המורה. אני מדברת גם על שכר תוספתי. בסופו של דבר אנחנו רוצים למשוך לתוך המערכת הזאת אנשים שהם גם יוזמים, יצירתיים, חדשניים. אני חוששת מאוד שאנחנו הולכים למצב שאנחנו דווקא בזכות כל מיני רעיונות טובים שיש במערכת אנחנו מעודדים הוצאה של האנשים היותר חדשניים ויזמיים מחוץ למערכת.

אני קוטע אותך רק כדי להבין משהו. את מציעה שבתוך המנגנונים של השכר יהיו מנגנונים פנימיים בתוך המערכת הבית ספרית, שעל ידי יוזמות, יצירתיות, חדשנות, אפשר יהיה לקבל תוספות שכר?

נכון. אני מציעה שחלק מהכספים שמיועדים עכשיו לחדשנות חינוכית, לאוטונומיה של מנהלים וכו', אפשר יהיה לנצל אותם רק לתשלום לאנשים פנימיים שיביאו ויקדמו וייצרו יזמויות חינוכיות. במקום שנעשה בעצם הפרטה של המערכת. ואני אשמח רם לשלוח לך מצגת, אני לא רוצה לגזול את כל הזמן, יש פה הרבה אנשים חשובים שרוצים לדבר. אני חושבת שיש הזדמנות עכשיו לתת למורים דרך השתכרות נוספת בתוך מערכת החינוך. כי הכשרונות האלה פשוט מתבזבזים, אני רואה פה את סמדר, שעושה דברים נהדרים, בבית ברל עובדת עם המון בתי ספר, חדשניים, יצירתיים. למה שבמקום שהם יארזו את החדשנות שלהם וידעו לשווק אותה לבתי ספר אחרים, אנחנו נביא המון אנשים חיצוניים שיציעו רעיונות טובים יותר וטובים פחות, ואנשי החינוך עצמם בסוף יהיו כאילו כלי הקיבול של החדשנות במקום היזמים והיוצרים. זאת גישה לא נכונה של המערכת. אני רוצה את החדשנות בתוך המערכת, לא בחוץ. אז אני אשמח לקיים על זה דיון עם תרצו.

אני חושבת שהצעד הזה מאוד חשוב, אני שמחה שאתם מקיימים את הפגישה הזאת. אני מאוד מקווה שהמשא ומתן יתקדם. אני מאוד מקווה שהוא לא יהיה משא ומתן ברוטאלי. האוצר הרבה שנים אמר, ההישג שלי זה שעצרתי את השכר של המורים. אני חושבת שזו באמת הבושה של האוצר. זה לא ההישג שלהם. הם עשו מהלך שהחליש את המערכת, ואנחנו כל שנה רואים יותר ויותר את התוצאות שלו. החמש שנים האלה, של עצירת השכר הן נזק בלתי משוער לחינוך הישראלי. אז קודם כל תחזירו את מה שלא נתתם. ואחר כך נתחיל לדבר, ופה רם אני חושבת שלוועדה יש תפקיד מאוד חשוב, מהיכן מתחיל הדיון. הוא לא מתחיל מאפס. יש הסכמי שכר שקיימים, וצריך לממש אותם. אחר כך צריך ללכת לשלבים הבאים. תודה רבה.

תודה רבה, גם על ההתייחסות וגם על כמה כיוונים די יצירתיים. בכל זאת, כדי שנדבר גם קצת על בסיס נתונים, אז אני אשמח לשמוע את נציגת האוצר, שירה גרוס, רפרנטית חינוך באגף שכר. תציגי קצת נתונים, כדי שנדבר על בסיס מציאות קיימת.

שלום לכולם, אני אתחיל מלהגיד שאנחנו שותפים מלאים לתחושה של הבהילות, והתחושה שהגיעה השעה לעשות מעשה, ואנחנו באמת במשבר שחייבים כמה שיותר מהר לפעול, ולהוביל שינוי. אני אגיד כמה מלים על שכר המורים המתחילים, ושכר בכלל במערכת החינוך.

מדינת ישראל משקיעה הרבה בחינוך. עלויות השכר בלבד של המורים, של עובדי ההוראה בסך הכל, עומדות על ארבעים ואחד מיליארד שקלים, שהם כעשרה אחוז מתקציב המדינה. ועם זאת, כמו שאנחנו יודעים, שכר המורים המתחילים הוא נמוך. גם השכר למשרה מלאה עומד בממוצע על שמונת אלפים חמש מאות שקלים, כשהשכר לעובד עוד נמוך מזה בגלל שיש בעיה להעסיק את המורים המתחילים בהיקפי משרה מלאים. הנתונים שמוצגים כאן הם במערכת החינוך הממשלתית, שזה אומר גני ילדים, חינוך יסודי וחטיבת ביניים. השכר בתיכונים הוא קצת גבוה יותר.

תסבירי שוב פעם את ההבדל בין המשרה לעובד, הרי ברגע שהוא במלאה אז הוא במשרה מלאה.

השכר בעמודה העליונה הוא השכר במשרה מלאה. השכר בעקומה התחתונה מראה בעצם את היקף המשרה שעובד ממוצע מקבל, לפי שנת ותק. בשנתו הראשונה, היקף העסקה ממוצע הוא ששים ושניים אחוזים. זה באמת שיעור מאוד נמוך. זה אומר שגם אם נעלה את השכר באופן משמעותי, אם לא נעלה את היקפי המשרה בתחילת הדרך זה עדיין יהיה מאוד קשה למורים מתחילים להשתכר שכר ראוי.

אז איך זה יכול להיות שמדינת ישראל משקיעה כל כך הרבה בחינוך, ועדיין השכר הוא כל כך נמוך בתחילת הדרך? אז כפי שבאמת איל הציג, מדינת ישראל מצטיינת בפערי השכר בין המתחילים והוותיקים.

וזו מגמה שמתפתחת, או שזה היה לנו תמיד? אני מנחש שישבו פה אנשים לפני עשר שנים, וחמש עשרה, ראו את זה וניסו לשנות את זה בהסכמי השכר הקודמים.

נכון, ויש לזה הרבה סיבות היסטוריות. אבל אנחנו בשנים האחרונות במגמה של לשנות את זה. גם ההסכם האחרון עם ארגון המורים בשנת 2018 הביא הישג של שכר מורה מתחיל שמונת אלפים ₪. אז אנחנו כן במגמת שינוי.

רק נקודה אחרונה, שאפילו התפקידים עצמם, התגמול עבור התפקידים עצמם, גם הוא תלוי בותק. למשל מחנך בשנתו הראשונה מקבל כשש מאות שמונים שקלים על התפקיד, ובשיא הותק יקבל כאלף חמש מאות שקל על אותו תפקיד. אז גם גמול התפקיד, שהוא הדרך הכי זמינה כיום שיש למנהל לתת תגמול עבור אחריות נוספת, עבור כשרון, אפילו הדבר הזה מושפע מוותק. וזה פשוט מכריח, בסוף תהיה איזו שהיא שמיכה, וככל שיהיה משקל גדול יותר לוותק אז יותר מהמשאבים ילכו לשם. ולכן אני חושבת שבהסכם הקרוב משימה מרכזית של כל הצדדים, גם שלנו וגם של ארגוני המורים היא ליצור מבנה שכר חדש, שיהיה בו שיפור דרמטי לשכר המורים המתחילים, לעומת השכר שמדגיש רק את הוותק. וגם צריך לשים לב שהרבה פעמים, כולם מדברים על שכר מורה מתחיל, וזו יכולה להיות סיסמה יפה, אבל בסוף כדי שנוכל להביא הישג בתחום אז צריך לשנות את מבנה השכר, ויש לזה השפעות גם על הוותיקים.

וזה משהו שמתחיל להיות מדובר, עוד לא מדובר, יש משא ומתן, אין משא ומתן, בגדול תגידי לנו.

המשא ומתן בתקופה הקרובה יתחיל להתקיים. אני חושבת שיש תפקיד מאוד גדול לשיח הציבורי בנושא הזה. אני חושבת שההסכם הקרוב יכול להיות הזדמנות לעשות שינוי. ואני חושבת שעם אומץ של כל הצדדים יהיה אפשר להביא לשינויים ולהשיג הישגים, לשנות דברים במערכת גם מצד השכר אבל גם דברים שונים שהיה קשה לאורך השנים למערכת להשיג. אני חושבת שזה הזמן לדרוש מכל הצדדים ללכת קדימה.

יש, לאור ההיכרות שלך עם משאים ומתנים כאלה, זה ריאלי לסיים אותם עד תחילת השנה, זאת השאיפה, יש שאיפה כזאת?

אני מניחה שזה יהיה תהליך בכמה שלבים. כנראה שמשהו יקרה עד סוף השנה הזאת, וימשיך לשנה הבאה.

מלבד השכר יש עוד כמה נקודות. בסוף המורה צריך גם להרגיש שרואים אותו, ורואים את המאמץ שלו, שיש הכרה ביזמות וחדשנות, כמו שיולי תמיר אמרה. אנחנו צריכים למצוא את הדרכים לתת למערכת כלים, לתת למנהלים כלים לראות את המורה ולהעריך אותו. אנחנו צריכים להתאים את משרת ההוראה לדור ה-Y ולדור ה-Z. אנשים הרבה מאוד כבר לא באים למשרה של ארבעים שנה. צריך לחשוב מחדש על משרת המורה. צריך להפוך את בית הספר לארגון דינמי, שיש בו תנועה, שיש בו שינויים. ואפשר גם לעשות את זה תוך שמירה על הבטחון התעסוקתי.

וכמובן שהסכם השכר לא בא לבד, וצריך ללוות אותו עם יצירת מעטפת חזקה למורה בתחילת הדרך, מסלולי קריירה, אולי לחשוב על הליך קבלה יותר יוקרתי למערכת, איך אנחנו יוצרים משהו כמו התכניות הקטנות והיוקרתיות היום, אבל בסדר גודל יותר רחב. ובאמת אני אסיים ואגיד שזו הזדמנות היא לא קורית כל שנה, ועם אומץ גם של ארגוני המורים, גם של משרד החינוך ושלנו, אני חושבת שאפשר להגיע להישגים.

תודה רבה. את אומרת ארגוני המורים, גם עם ארגון המורים זה על הפרק, במשא ומתן?

המצב שהיה עם הסתדרות המורים, שכבר כמה שנים אנחנו אחרי מתי שאמור היה להיחתם הסכם, הוא קרה בכל המגזר הציבורי. וארגון המורים הוא דווקא הארגון שחתם על הסכם הכי מאוחר שיש, רק ממש בסוף החודש הקודם נגמרה תקופת ההסכם. לכן יהיה גם משא ומתן עם ארגון המורים.

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. תודה שאתה מכבד אותנו בנוכחותך פה.

תודה רבה. זה אחד הדיונים היותר חשובים שנעשים פה, בטח בתקופה הזו. אני יכול לומר לכם שהסוגיה הזו אם לא תיפתר, תשפיע רוחבית על כל מערכת החינוך. בסופו של דבר אם תיקח בנאדם מלפני שלוש מאות שנה ותביא אותו היום למדינת ישראל, הוא לא יזהה לא את הכבישים, לא את הבניינים, לא את המכוניות. ואם תרצה שהוא יהיה רגוע תכניס אותו לכיתה, הוא יזהה בדיוק את אותו מבנה של כיתה, את אותו שולחן ואותם כסאות. ואת זה אנחנו חייבים לשנות. כי בסופו של דבר המורים הצעירים, אליהם אנחנו מכוונים. ותמיד צריך לזכור שהניסיון של המורים הוותיקים הוא יקר מפז, וצריך לשמור עליו, אבל חייבים לעשות מבנה ארגוני חדש.

אני יכול לומר לך, בתור מי שהיה ראש מינהל חינוך בעיר גדולה, עם ששים וארבעה אלף תלמידים, פתח תקווה, אי אפשר להמשיך להתעלם מהסוגיה הזאת, כי הפערים בין המורים הוותיקים למורים החדשים גורמים לזה שמורים חדשים ממוצע ההעסקה שלהם כל כך קצר, ההכשרה שלהם לא מספיקה להתבצע כמו שצריך. ואני חושב שדווקא עכשיו אנחנו צריכים לתת את כל הגב לחבר'ה הצעירים, בייחוד אנחנו רם, צריכים לתת את כל הגב לחבר'ה הצעירים בנושא הזה, כי לא יכול להיות שיהיה הסכם חדש והם לא יתוגמלו כמו שצריך. וזה מדובר גם על צמצום הפערים גם בהכשרות, גם בתגמולים, אם אנחנו מדברים על מענה למנהלים שיהיה להם גמישות ניהולית, אז באותה גמישות ניהולית אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתגמלים מורים צעירים, שלמנהל יהיה אינטרס, ותהיה גם היכולת לתגמל את המורה הצעיר. אז אנחנו נראה שבתי הספר עפים קדימה.

אני מסכים עם כל מילה. והדבר המעניין בעיניי בסיפור הזה שגם תהיה עליו הסכמה מרוב הקשת של תפיסת העולם הכלכלית. זה גם מעניין, זה לא קורה לנו תמיד.

גם פה צריך לראות שההסכמה היא אמיתית. צריך באמת ללכת איתם את הכברת דרך הזאת. אני אפילו במקום הצעירים הייתי הופך להיות יותר קיצוני.

נגרום להם לנוע. כדי שלא נהיה מהפה אל החוץ, אני אעבור עכשיו לטל לוריא, ממיזם שנקרא "יומנו של מורה". בבקשה טל, נשמח מאוד לשמוע.

שלום, תודה רבה על ההזדמנות. אני אומר כמה דברים, יכול להיות שאני אחזור מעט על דברים שאמרו לפניי, אבל אני חושב שחשוב מאוד שהדברים האלה גם יגיעו למטה, מהשטח, מהמורים עצמם. קוראים לי טל לוריא, אני מורה, אני מלמד בגוש עציון, בתיכון שש שנתי. אני מלמד גם בחטיבת ביניים וגם בחטיבה עליונה. כלומר אני מושפע גם מהסכם שכר אופק חדש וגם אופק.

זה הקטסטרופה הכי גדולה,

נכון. חשוב לי לומר שהמורים הצעירים במדינת ישראל עובדים במציאות מאתגרת. מצד אחד הם מיוצגים בעל כורכם על ידי ארגונים שמתווים מדיניות של הסכמי שכר אחידים. מהצד השני הם כפופים למשרד מאוד ריכוזי. למורים היום אין יכולת להשפיע על השכר שלהם, המשרה שלהם מאוד נוקשה, והתוצאה היא שאין להם יכולת להיות מנהיגים, מובילים ויוזמים בשטח בבתי הספר. ובאמת התוצאה, כפי שכבר נאמר כאן, שהרבה מהמורים הצעירים והאיכותיים עוזבים בשנים הראשונות של העבודה.

שוק התעסוקה היום הוא לא מה שהיה בעבר, והמורים הצעירים היום שונים מהמורים הצעירים שהיו בעבר. אבל אופן ההעסקה במערכת החינוך נשאר בדיוק באותה מתכונת מיושנת. מצד אחד הסכמי שכר אחידים, ומצד שני מעט מאוד אוטונומיה למורים. בניגוד לשוק הפרטי, בניגוד לכל אותם מקצועות שקורצים למורים האיכותיים, שעוזבים את המערכת ורוצים שכר גבוה, שכר המורים במערכת החינוך לא קשור כמעט בכלל לא לכישורים של המורים, לא לכוחות שלהם, הוא מושפע בעיקר משני משתנים. מורים מבינים בדרך כלל, קצת אחרי שהם נכנסים למערכת, שהם צריכים לעשות כמה שיותר השתלמויות, חלק קשורות להוראה וחלק בכלל לא, ופשוט אחרי זה להמתין. וגם אם מורה איכותי איך שהוא הצליח להשיג תפקיד בהתחלה, הוא יגלה מהר מאוד שהתוספת האחוזית יש לה מעט מאוד השפעה על השכר שלו.

כדי לשנות את המצב הזה, שהוא מצב קצת מקולקל, אני חושב, כמו שאמרה לפני שירה, שצריך להשטיח את סולם השכר, כך שפער השכר בין משרת מורה מתחיל למשרת מורה בסוף הקריירה יהיה קטן יותר, ולא פי שתיים וחצי כמו שהיום. כמובן שזה יצטרך לצמצם את המרכיב האחוזי שיש בוותק. וגם אני חושב קצת כמו שיולי אמרה לפני זה, אולי לא לתת אפשרות לעבוד בתוך בית הספר, אני דווקא הייתי, אני סומך מאוד על המנהלים, אני חושב שעדיף תת למנהלי בתי הספר תקציב עבור איזה שהוא גמול הצטיינות, או הייתי רוצה שאפשר יהיה להעסיק מורים באמצעות חוזים אישיים, ולא תחת הסכמי השכר.

השכר זה רק מרכיב אחד שמשמעותי, אבל הוא לא היחיד. הבעיה השנייה היא שהמשרה של המורים היא מאוד אחידה ומקובעת. כלומר אופק הפעילות של המורה, הכל נקבע באופן שרירותי וריכוזי. המנהלים, האיכותיים מאוד, יש מעט מרחב פעולה בנוגע למאפייני המשרה של המורה. הרכב השעות גם הרבה פעמים לא יעיל, כלומר היחס בין שעות פרונטליות בכיתה, לבין שעות שהן תומכות הוראה. בהקשר הזה אני חושב שצריך להגדיל את האוטונומיה של המורים גם בבניית תכניות הלימודים, גם באופן ההוראה, גם בדרכי ההערכה. וגם צריך להגדיל את הגמישות של המנהלים בקביעת מאפייני ההעסקה והמשרה של המורים. אני חושב שאם נעשה את השינויים האלה אנחנו נביא פנימה חזרה לתוך מערכת החינוך דור של מורים מנהיגים, חדורי מטרה ושליחות, שגם משוחררים מהלחץ הכלכלי וגם מסוגלים להגשים חזון, ולהצעיד את מערכת החינוך קדימה.

אני רק רוצה לומר לסיום שהמהלכים האלה לדעתי צריכים לבוא יחד עם ניתוק מסויים מהייצוג של ארגוני המורים כפי שהם פועלים כיום. כלומר מורים שנכנסים למערכת החינוך מיוצגים באופן אוטומטי על ידי ארגוני המורים. ארגוני עובדים יכולים להיות תוספת מאוד מבורכת ומשמעותית,

איך אתה מציע לעשות את זה?

אז אני אומר, היום ארגוני המורים פועלים בצורה לא שקופה, ודואגים בעיקר למורים ותיקים. וכל מורה שמנסה קצת להיות מעורב, מבין שלנו המורים הצעירים בשטח יש מעט מאוד השפעה על המדיניות של אותם ארגונים. בהקשר הזה, כמו שבמגזר הציבורי לפעמים אפשר לעבור להעסקה באמצעות חוזים אישיים, וכמו שיש העסקה שהיא העסקה לאו דווקא באמצעות הסכמי שכר, אז אני חושב שיש שינויים שאפשר לעשות גם בכיוון הזה, ויש עוד הרבה רעיונות לשינויים שאפשר לעשות.

אני רק אשאל, ויש איזה שהן התארגנויות של מורים? זה קורה? כולם נכנסים לתוך הארגונים וזהו?

אני מאוד מנסה להוביל בחודשים האחרונים התארגנויות של מורים מהשטח. זה מאוד מורכב. מורים שניסו להתארגן באמצעות נציגים בעבר נכנסו לסאגות משפטיות מאוד לא פשוטות. שנית, כמו שכולנו יודעים יש את חוק השליש, וזה נהיה מאוד מורכב. ולפעול בתוך ארגוני המורים, ולנסות לשנות את המדיניות, שהיא לא המדיניות שאותה הארגונים מובילים, יש לזה השלכות הרבה פעמים מאוד לא פשוטות עבור המורים, גם באמצעות לחץ שמופעל על המנהלים, וכמו שיש פה עוד חלק מהאנשים שנמצאים פה בדיון, שיודעים טוב מאוד שלהעביר ביקורת בתוך מערכת החינוך, גם על המדיניות של הארגונים וגם על המדיניות של משרד החינוך זו פעולה שהיא מאוד לא פשוטה, והרבה מורים לא רוצים לעשות אותה.

תודה רבה טל, גם על הכנות. בעיניי אתה אומר דברים, לא שאני לא מודע להם, אבל קשים. מציאות שבה מורים צעירים, אגב הם לא חייבים להיות צעירים, אבל נגיד ויש קורלציה בין צעירים למתחילים במערכת, מנסים להתארגן, או אפילו רק להביע ביקורת, ואתה מדבר פה על חשש. לצערי זה לא חדש לי, אבל זאת לא מציאות שאנחנו צריכים לקבל אותה. ופה בטח בוועדה הזאת כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, ולא לחשוש. ואני מקווה מאוד, גם מהיכרות עם הגורמים שלא תהיה לזה שום משמעות והשלכות. זאת המטרה של הכנסת, גם לעזור, לפקח, לדבר, ושאנשים יגידו את כל מה שהם רוצים. תודה רבה לך.

מהמורים נעבור למנהלים. נמצאת אתנו אורית גור כהן, יו"ר משותף של ארגון מנהיגים. הרבה זמן לא נפגשנו בדיון בוועדה, אני שמח. בבקשה.

צהריים טובים, קודם כל דיון מבורך וחשוב, ותודה לטל גם על הדברים שהוא אמר. אני מסכימה עם כל מילה שלו.

אני רוצה להגיד שהמצב הוא הרבה יותר חמור ממה שככה שומעים. מנהלים בבתי הספר כבר מתריעים שנים רבות על מחסור במורים. אנחנו כל שנה פחות ופחות מורים, דיברו על תחומים מסויימים אבל למעשה היום כמעט בכל תחום אין מורים. אנחנו מגיעים לפתיחת השנה במצב שחסרים לנו מורים, אני לא מדברת עכשיו על מורים טובים או ראויים, אני מדברת על מצב שחסרים מורים, המצב באמת מאוד מאוד קשה. כל הזמן אנחנו שומעים ממנהלים, מה עושים, איך פותחים את השנה.

אז מעבר לסיפור השכר, שהוא סיפור קריטי, בטח למנהלים מתחילים, נכנסות פה עוד הרבה סוגיות נוספות בסיפור הזה. אחד, כמות הכיתות שמורה צריך להיחשף אליה. היא לא סבירה. כל המבנה של מספר הכיתות. מספר התלמידים, אנחנו במדינת ישראל, כמות התלמידים מהגדולות בעולם בכיתה. מורה צריך להיחשף, שלא לדבר על כל הדינמיקות החדשות.

בעל יסודי יש את כפל הרפורמות, שמורה צריך לקבל שכר משתי רפורמות, ולדון בין שתיהן. קביעות, מצד אחד מדברים על קביעות כמשהו מאוד חיובי, אבל אנחנו כמנהלי בתי ספר צריכים לקבל החלטה מאוד מהר האם מורה יישאר בבית הספר או לא. כשאנחנו יכולים אולי להצמיח אותו אבל אנחנו לא ניקח את הסיכון הזה, כי אם הוא ייכנס לקביעות אחר כך אנחנו נהיה בבעיה. ולכן מעמידים אותנו בתוך מקומות מאוד מאוד לא פשוטים.

צריך לתת לנו אפשרות לגדל ולהצמיח אנשים בתוך המערכת. צריך לתת למנהלים באמת את האפשרות לתת למורים טובים ולמורים יזמים ולמורים תורמים תוספות שכר, ולתת גמישות ביכולת של ההעסקה שלהם, גם כספית וגם בתוך באמת מסגרת המשרה שלהם.

אנחנו מדברים על זה שהקורונה רק החמירה את המצבים, ואנחנו מדברים על מנהלים, כל מנהל היום יודע לתאר לפחות על שניים שלושה מורים שעזבו את בית הספר שלו באמצע השנה. אלה דברים שאין להם אח ורע, אנחנו לא מכירים את זה לפני כן. באמצע השנה, בגלל הייאוש, בגלל היעדר התמיכה, בגלל המצב המאוד לא פשוט שהם עברו. ונוסיף לזה את סיפור השכר, שמורה חדש היום צריך ללכת לעבוד בעבודות נוספות, כי להיות מורה זה לא משתלם. ועכשיו תשאל כל אמא יהודיה אם היא רוצה שהילד שלה יהיה מורה, ואנחנו יודעים את התשובה. יש לנו הרבה מאוד עבודה בסיפור הזה, וצריך לתת יותר גמישות, ולאפשר באמת למנהלי בתי הספר להצמיח אנשים ולעשות עבודה מאוד רצינית במכללות ובאוניברסיטאות כדי להגדיל את כמות המורים במערכת, ויפה שעה אחת קודם. תודה.

תודה רבה אורית. אתם מעורבים בשיחות, רוצים להיות? איך זה מתנהל בדרך כלל?

אנחנו פנינו למשרד החינוך יותר מפעם אחת לבקש להיות חלק בהסכמי השכר. כמובן שלא קיבלנו תשובה. אנחנו גם פנינו לאוצר ומבקשים מהם, וגם שם. ועדת החינוך של הכנסת לזכותה ייאמר חשבה שזה נכון שאנחנו נהיה, וגם פנתה וביקשה לצרף אותנו להסכמי השכר. אבל עולם כמנהגו נוהג, אף אחד לא עונה ואף אחד לא מגיב, כי יותר קל להתעלם, ואז אולי לא נוכל להגיד באמת את הדברים החשובים ואת הראיה הרחבה יותר.

אני חושבת שזה המקום להדגיש את החשיבות של מנהלי בתי הספר בנוכחות של הסכמי השכר, גם בהסכמים לגבי מנהלים חדשים וצעירים, שרוצים להיכנס, ומלאי יוזמה, וזה צריך להראות אחרת. זה בדיוק האמירה שאנחנו מובילים שנים על המחסור במורים ועל מה שצריך לתת להם בתוך המקום הזה.

בסדר גמור, תודה רבה. אני בטוח שאף אחד לא רוצה להתעלם,

אני פחות בטוחה.

לדעתי גם משרד החינוך וגם האוצר לא רוצים להתעלם מהקול של המנהלים. הקול שלכם הוא לא חשוב, הוא קריטי. וגם אם לא יושבים בתוך החדר, לא יכול להיות שלא תהיה השפעה. ואני אישית אעשה את מה שאני יכול בכלים שלי כדי לוודא שלכל הפחות ישמעו את כל העמדות שלכם. גם כארגון שמייצג, אבל באופן כללי, מנהלי בתי ספר.

אולי נישאר בזירת המנהלים ונעבור לסמדר מורס, שהיא גם מנהלת בית ספר, וגם עושה כל מה שהיא יכולה כדי לשנות את השיח, ולהשפיע על מעמד המורה. בבקשה סמדר.

שלום רם, ושלום לכל הנוכחים. אני רוצה להמשיך ולחזק את דבריה של אורית גור כהן מארגון מנהיגים, שנגעה בנקודות מאוד חשובות וקריטיות. אני חושבת שאנחנו נמצאים במשבר עמוק וחסר תקדים במערכת החינוך. אני לא יודעת כמה אנשים שלא נמצאים בשטח מודעים לעומק השבר שאנחנו נמצאים בו. ואני דווקא לא רוצה להתחיל, הנתונים הם חשובים ביותר, אבל לצורך העניין אני רוצה לדבר פחות על השכר ולדבר על האלמנטים שמובילים לשכר כל כך נמוך, של אנשי ונשות חינוך במערכת החינוך, שנובע מהתפיסה של התפקיד שלהם, או מהתפיסה שלהם כמי שפועלים בתוך השדה החינוכי. אני ארד לפרטים, כמו למשל ההכשרות, שברובן לא רלוונטיות. הן מתמקדות בדידקטיקה, פחות מתמקדות בנושא רגשי חברתי למשל, שראינו בקורונה עד כמה הוא קריטי. אני מציינת את החיבור בין הוועדה, שהשם שלה הוא ענייני התמכרויות, סמים ואתגרי צעירים בישראל, אני משערת שהוועדה הזו עתידה לעבוד ביתר שאת, אם אנחנו נמשיך בכיוון הזה. כי אני חושבת שאנחנו נמצאים במדרון חלקלק.

זה נובע קודם כל מזה שאין מושג למקבלי ההחלטות בעיניי, ואני יודעת שאני אומרת פה דברים נוקבים וקשים, ולכן אני ביקשתי להצטרף לוועדה הזאת. מפני שההכשרות לא תואמות את הצרכים בשטח. הן דידקטיות ולא נותנות כלים להתמודדות עם האתגרים העכשוויים. אנחנו לא שואלים, לא נוטים לעצור ולשאול שאלות. מיהו מורה, מה תפקידו, מה תחומי האחריות שלו. האם השאלות האלה עולות, האם אנחנו חושבים על זה בכלל. העולם הוא עולם משתנה, גמיש. הוא לא רק פדגוגי. ראינו את זה בקורונה שוב, שלא העלתה נושאים חדשים, אלא רק שמה בחלון הראווה קשיים ומורכבויות קודמות.

הנושא שהשטח לא נמצא בשיח, אפרופו מה שאמרה אורית גור כהן כאן, שהשטח, שיש לו המון ידע וניסיון, לא נלקח בחשבון. ולא נמצא בתוך פורום של חשיבה, של שיח, של הבנה, לא קיים שיח ציבורי בכלל על חינוך. מתי אנחנו מדברים על חינוך בתקשורת. מתי אנחנו חלק מהשיח הציבורי. אז מעבר לתכניות ולרפורמות. מעבר לשכר. אני חושבת שיש פה משבר מאוד רציני. הנטישה היא בלתי אפשרית. אני יכולה להגיד שאני מדברת עם מנהלים. הנטישה היא רב-מערכתית. כי כשאין מורים, אני יכולה להגיד לך רם, ולשאר החברים כאן, שמנהלים אומרים, אם אנחנו בשנה הבאה לא יכולים לסגור מערכת, גם אנחנו הולכים מכאן. גם אנחנו לא נמצאים כאן.

כשאני עברתי מכרז, היו שלושים או ארבעים מתמודדים במכרז שאני ניגשתי אליו. היום יש מכרזים מיותמים. אין אף אחד. אז אני שואלת, מה אנחנו לומדים מזה על העתיד. על החוסן הלאומי. על הבטחון החברתי שלנו פה במדינת ישראל. זה נוגע בהחלט בנקודות האלה. בחוסן. אנחנו יכולים לדבר על בטחון כמה שאנחנו רוצים, אבל איזה בטחון יש לנו, אם האזרחים העתידיים שלנו לא מקבלים חינוך. הם מקבלים חינוך רע מאוד. כי אני שואלת את עצמי רם, אם היום כל אחד יכול להיות מורה, כל עובר אורח יכול להיות מורה, אז מי הוא מורה בישראל, מה תפקידו. אתם יודעים את מי אנחנו מקבלים היום, כל דיכפין, שאין לו שום ידע בחינוך, יכול להיכנס כי אנחנו סותמים היום חורים. תקראו לזה בשם, אנחנו סותמים חורים.

באיזה היקפים?

בהיקפים הולכים וגדלים. אני יכולה להגיד לך שכשאנחנו מנהלים היום מפרסמים, לקראת שנה הבאה, אנחנו מבקשים מורים, שלא לדבר על זה שיש בתי ספר שכבר שלוש, ארבע וחמש שנים ילדים לא לומדים שם מדעים, לא לומדים שם אנגלית, אין מורים למתמטיקה. מורה לשפה מלמד מתמטיקה. הוא לא מוכשר לזה. אז דעו לכם, לשם אנחנו הולכים.

לגבי ההיקפים, אין מורים. אפשר לקרוא לזה איך שרוצים. יש כיתות שיש שם חמישה מורים בבית הספר, שהם לא מורים שעברו הכשרה בכלל. אין להם מושג ולא חצי מושג בחינוך. שלא לדבר על תחום דעת ודידקטיקה. על מה אנחנו מדברים פה רם. אנחנו במדרון חלקלק, אנחנו במורד, שאיבד את הברקסים. אין בלמים. אין בלמים. אנחנו יכולים להכניס היום כל אחד. אתה יודע למה, כי הדבר הכי גרוע שעליו אנחנו חושבים עכשיו, צריך שמרטף, בייביסיטר לכיתה, מפני שהכיתה לא יכולה להישאר לבד. זה הקריטריון. אני לא מדברת על זה שאין סייעות, לילדים שעברו ועדות וזכאים בדין לסייעות, אין להם סייעת. תחשוב מה זה, ילד שנתיים בלי סייעת. זו פשוט הפקרות לאומית.

אז אני אומרת שאין מורים, עוד מעט אין מנהלים, וגם אין אנשי מקצוע שיטפלו בילדים כגון תרפיסטים, פסיכולוגים, יועצות, סייעות, ושאר מערך טיפולי לבית ספר. אני לא מדברת על הקורונה, והקורונה רק הבליטה ושמה בחלון הראווה את הקשיים שהיו קיימים קודם לכן. ואני מתריעה פה על החוסן הלאומי והבטחון החברתי במדינת ישראל. תודה רבה.

סמדר, תודה גדולה. שומעים שהדברים מדם ליבך, וזה קודם כל הכי חשוב. ואת מציגה תמונה קשה.

נמצא אתנו מרום שיף, יו"ר הנהגת ההורים הארצית, שותף לדרך של הניסיון להפוך את החינוך למקום הרבה יותר טוב. בבקשה, זכות הדיבור שלך.

צהריים טובים, להקשיב לטל לוריא, לסמדר ולאורית, זה פשוט מפחיד לשמוע אותם ככה ולקבל את הדברים ככה לפרצוף. אז נתחיל בזה שזו לא הזדמנות מה שקורה כרגע, הסכמי השכר. זה חובה לאומית. מורה זה לא בייביסיטר. אני בכלל חושב שמורה זו לא המילה הנכונה. צריך לקרוא לזה מחנך. אנחנו רוצים שיהיו לנו מחנכים בגנים, ויהיו לנו מחנכים בכיתות, ויהיו לנו מחנכים שמנהלים את בתי הספר במדינת ישראל, אנחנו חייבים לדאוג לאנשים האלה. שתהיה תחרות על כל משרה במערכת החינוך. כי בלי הדבר הזה לא יהיה מי שילמד את הילדים שלנו. שזו המטרה האמיתית של כולנו, שיהיו לנו מחנכים איכותיים לילדים שלנו.

אני חושב שהפער בתוך מערכת החינוך בשכר, בין מורה מתחיל למורה ותיק, הוא בלתי נתפס. הוא לא יכול להימשך בצורה הזאת. וצריך לטפל בדבר הזה. בכלל צריכים להפסיק לטפל בדבר הזה של ותק, שהוא המרכיב המרכזי בעליות השכר של המחנכים שלנו במדינת ישראל. ולא חשוב באיזה מקום הם נמצאים. וצריך להתחיל לטפל ולדבר על האיכות של אותה מורה, אותה גננת, אותה מנהלת. שזה יהיה הפרמטר המרכזית, ואחד הפרמטרים שיקבעו את השכר שלהם. כי אחרת לא יהיה לנו יותר מורים, ולא נדאג שיהיו לנו מורים בתוך המערכת הזאת. וזה לא רק בנושא יזמות. זה צריך להיות בכלל. אם רוצים לקדם אוטונומיה במערכת החינוך צריכים לתת כלים למנהלים. ובלי כלים למנהלים זה סתם לתת, זה דיבורים בעלמא.

אחד הכלים החשובים שצריך לתת למנהל, שמרכיב מסויים בשכר של מורה חייב להיות מוחזק על ידי המנהל בתוך בית הספר, שהוא יכול לתגמל מורה טוב. מורה שמעניק ומחנך את הילדים בתוך בית הספר. שיכול לתת לו בונוס על מה שהוא עושה בתוך המערכת הזאת. ומהצד השני, שהוא גם יכול לפטר אותו. צריכים להבין שצריך סוף כל סוף לדבר כמו בכל מקום נורמלי, מקום עבודה נורמלי.

אז מה אנחנו צריכים לעשות שם, בעיניים שלי לפחות. צריכים דבר ראשון לבטל למורים בשנים הראשונות את המשרות החלקיות. כי המשרות החלקיות האלה גורמות למורים להגיע לשכר מצחיק, שגורם להם להתחיל לעבוד במשרות נוספות. ובואו לא נשכח שכל מורה יכול לקבל טלפון בערב, בשעות לא רגילות, שבע בערב, שמונה בערב, תשע בערב, מהורה, שאלה על הילד שלו. ואי אפשר לצפות ממורה שמישהו שמרוויח חמשת אלפים שקל או ארבעת אלפים שקל, והוא צריך להשלים הכנסה לבית שלו, שהוא יעשה את הדברים האלה,

אני רק אתקן אותך, הוא לא יכול לקבל, הוא מקבל.

אתה צודק. ולכן צריכים להתחיל את השכר ההתחלתי של מורים ולשנות אותו באופן דרמטי. הוא לא יכול להיות פחות מעשרת אלפים שקל ברוטו. ועל זה להתחיל לבנות את כל הסיפור. אז נכון, זה המון כסף. אבל צריכים לעשות שינוי דרמטי באירוע הזה. אחרת לא יהיו פה מחנכים. לא יהיו פה מורים.

גם בעל יסודי, יש לנו מקצועות שאין לנו מורים שם. אף אחד לא מגיע לשם. צריכים לתת לזה פתרון. צריכים להבין שאם רוצים מורה למחשבים, שזה העתיד של הילדים שלנו, צריכים לתגמל אותו בהתאם. מורה בפריפריה צריך לקבל יותר ממורה במרכז. כי מה לעשות, אנחנו רוצים יותר לתת לפריפריה. וזה לא קורה. בקיצור, כל מערכת השכר חייבת להשתנות. תפקיד של כולנו זה לראות ולדאוג למורים, לגננות, למנהלים שלנו. אחד אחרי השני. ולתת להם מענה אחר. כי זה יפה שנגיד מעמד המורה, וזה יפה שנחגוג את יום המורה פעמיים בשנה. אבל איך אנחנו יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים, ולהסתכל על אותם מורים. כשמורה מגיע למערכת החינוך, חמשת אלפים שקל. אני לא יודע, הפקידה אצלי במשרד לא מרוויחה חמשת אלפים שקל. אני לא מעז לתת לה שכר כזה. אז המחנך של הילד שלי, זה מה שהוא אמור לקבל? למישהו זה נשמע הגיוני? בואו נשנה את זה, וביחד. אין ברירה. זה הדבר החשוב ביותר, בשביל החוסן הלאומי במדינת ישראל.

תודה רבה מירום. הנהגת ההורים כבר הרבה זמן עושה עבודה טובה וחשובה. ולא מוותרת לאף אחד. גם לא לי בזמנו, וגם לא לשאר הגורמים במערכת. ובאמת, זה התפקיד שלכם. אתם צריכים להמשיך לזעוק את הזעקה, ולא לוותר לאף אחד. לא לנו, לא לנציגי הממשלה. זה תפקידם של ההורים, באמת לדאוג למערכת הזאת.

נמצא אתנו גם עומר שחר, יושב ראש מועצת התלמידים, וגם שותף מלא לדרך. בבקשה.

קודם כל אני חושב שזה דיון חשוב מאוד, טוב שהוא עולה עכשיו לפני סיום המושב הזה, ולקראת הסכמי השכר שנפתחים. לצערי היום, וכל מי שנמצא כאן יודע, שמעמד המורה הוא מאוד מאוד נמוך בתקופה הזאת, בטח אחרי הקורונה. רם, אם אתה זוכר בשנה שעברה הייתי בוועדה שלך, ועדת החינוך, ודיברנו על זה שבתקופת הקורונה המורים הפכו להיות שק החבטות הלאומי. כולם, מי שלא היה נראה לו, היו מאשימים את המורים ומדברים עלינו. על המורים כמובן.

אתה בהזדהות עמוקה עם המשימה, זה טוב.

אני גם אגיד שאמא שלי מורה, אמנם היא מורה ותיקה, כבר הרבה שנים במערכת. אבל עדיין אני מבין שהמשרה של מורה זה לא, יש שעות שמשלמים לפי איך שמסתכלים על זה, זו משרה של עשרים וארבע-שבע, עבודה קשה מאוד, אתה צריך להיות מחוייב אליה במאה אחוז. ובשביל להיות מחוייב למשרה במאה אחוז אתה צריך שזאת תהיה העבודה היחידה שלך. שלא יהיו לך עוד דברים מסביב שתצטרך להסתכל עליהם, ובטח שלא תהיה מוטרד מהשלמת הכנסה כזו או אחרת.

כנראה שאני לא מורה לחשבון, מתמטיקה ומספרים זה פחות הצד החזק שלי, אבל כולם יכולים להבין שהמשכורת של מורה היום ממש לא מתגמלת, ובטח ובטח של מורה צעיר. זה ממש לא מתחבר לעבודה שעושים. ואני חושב שמורים צעירים בעיקר צריכים לקבל המון תמיכה והרגשה שהם עצמאים בתוך המערכת. כי בסוף אדם שהוא מורה יש לו כל מיני יכולות שיכולות להגיע גם למקצועות אחרים, שהם קורצים יותר, ויש להם גם שוק מאוד גדול, ומקבלים שם שכר גבוה יותר. וכדי שהוא ירצה להישאר במקצוע הזה של הוראה ולהרגיש שהוא גם מתגמל אותו, אז זה לא רק השכר. שכר זה משהו מאוד חשוב, אבל הוא צריך להרגיש שהוא עצמאי, שהוא יכול ליצור דברים בעצמו. מירום דיבר על זה שאולי מנהלי בתי הספר צריכים להיות אלה שאחראים על השכר, אני חושב שזה נכון, אם תהיה להם את האוטונומיה הזאת. אבל גם למורה בכיתה צריכה להיות הרבה יותר אוטונומיה בעיניי. הוא צריך להיות סוג של המנהל של הכיתה, הוא לא צריך להיות זה שרק מעביר את השיעורים, אלא שיהיו לו את הכלים לחנך. להיות באמת מחנך. יש אותנו התלמידים, וצריך לעשות את זה.

אני אגיד שדווקא מורים צעירים בעיניי הרבה פעמים קל לתלמידים יותר להתחבר אליהם, בגלל שהם מאוד קרובים אלינו בגיל או מאוד מבינים דברים שמורים ותיקים כנראה שלא יבינו. אם זה אינסטגרם, רשתות חברתיות, את האתגרים שלנו ביומיום, מצליחים להבין הרבה יותר מקרוב. וגם השחיקה, בסוף יש מורים שהם הרבה שנים במערכת, מסתכלים על מערכת החינוך בתקופה מסויימת בפחות עם ראש פתוח. ודווקא המורים הצעירים מגיעים לעשות משהו חדש, ואנחנו בתהליך הזה של לחדש את מערכת החינוך צריכים אותם יותר. אני לא אדבר יותר מידיי, כי יש פה הרבה אנשים.

משפט אחרון שאני אגיד, סמדר, דיברת על זה שיש מחסור בכוח אדם. את מנהלת בתל אביב, אם אני לא טועה, בפריפריה זה הרבה יותר גרוע.

תודה רבה עומר. כמו תמיד מייצג נאמנה את התלמידים. איל, שאלה, הסיפור הזה של פריפריה ומרכז, אתה יכול להגיד על זה מילה, מה באמת המצב? כי גם אני שומע כל מיני נתונים.

בגדול החוסר הגדול הוא יותר במרכז, לא בפריפריה. מכיוון שככל שזה בעצם אל מול הזדמנויות אחרות שקיימות. הזדמנויות תעסוקתיות, בעיקר לצעירים. אז כעקרון ברמה העקרונית, אם נלך למחוזות ירושלים וצפון, יש שם פחות מחסור במורים מאשר בתל אביב ובמרכז. ברגע שהפריפריה היא פריפריה מאוד מרוחקת, והיא כבר במן משק עצמאי בפני עצמה, אז היא בעייתית. אם זה באילת, או בערבה התיכונה,

יש לנו פה נציגים ממצפה רמון.

אז אני אומר, ממצפה רמון אז זה כאילו משק עצמאי. אפילו אם מישהו גר בבאר שבע אז רק לנסוע למצפה רמון זה שעה. אז זה גם שאלה, יש כל מיני סוגי פריפריות. וזה היה נכון, אני אומר, עד לפני שנתיים שלוש. במה שקורה לנו עכשיו זו כבר תופעה חובקת,

כלומר עד לא מזמן הפער היה בעיקר במרכז, עכשיו המחסור נהיה רוחבי.

נכון ועוד פעם, לא בכל המגזרים, אבל אנחנו מדברים פה רק על המגזר היהודי, ובמגזר הערבי אנחנו נמצאים בעודף גדול יותר מאי פעם. משתי סיבות. אחת שבעצם דווקא שם הילודה נמצאת בירידה, ולכן אנחנו בעודף מורים ממש קשה. אני אומר קשה כי אנשים חדשים צעירים לא מצליחים כמעט בכלל להשתלב כי לא מתפנות משרות.

יש בזה משהו מאוד משמח, הרי קודם כל רמת הייצוג של סטודנטים וסטודנטיות ערבים במערכת ההשכלה הגבוהה עולה כל שנה, אנחנו מגיעים עכשיו בערך לייצוג כפי שהם באוכלוסיה, כמעט עשרים אחוז מהמערכת, אם אני לא טועה. אז זה מצויין. ואז הם כמובן גם הולכים הרבה למקצועות ההוראה, ואז יש הרבה יותר מורים ערבים, או מורות ערביות. אבל מה לעשות, כל עוד אין מעברים בין הסקטורים אין יותר, המספרים לא גדלים. אנחנו ניתקע יותר ויותר. אז אולי אותם אלף שמונה מאות שדיברת עליהם קודם,

הלוואי, אנחנו מאוד מנסים, כולל שאנחנו היום מעודדים ומתקצבים אפילו בעולם ההכשרה שהם יעשו עבודה מעשית כבר בבתי ספר יהודים כדי להשתפשף בדבר הזה.

אגב גם פה, זה אני אומר לך שירה, יכול להיות שבתוך ההסכם גם אפשר לייצר מרכיבים של כל מיני תוספות של מעברים, עם בונוסים והזדמנויות, וזה יכול גם לתת תמריץ משמעותי.

בהחלט, זה משהו שאנחנו גם מאוד רוצים לעשות.

זה מאוד משמעותי. אני לא יודע איפה עומדים מורים חרדים בנושא הזה, אבל גם פה יש הזדמנות משמעותית.

אנחנו בעיקר במורות חרדיות. מורים חרדים לא נמצא בעודף, מורות חרדיות נמצא בעודף. והזליגה שם, המעבר הוא לא תמיד פשוט גם בגלל טענות הדתה מהצד הזה. אז כמובן הגננת של הבת שלי שם, והכל נפלא ונהדר, אבל לא כולם רואים את זה באופן חיובי. אז גם זה מורכב. אבל תזכרו, יש פה עניין הרבה פעמים גם גיאוגרפי.

בהחלט. תודה רבה. נמצא אתנו אברום תומר, פורום קהלת, יש לי הזדמנות לאפשר לפורום קהלת להגיד דברים, ואולי אני אפילו אסכים איתם, אני לא אפספס את ההזדמנות הזאת.

תודה על זכות הדיבור. קודם כל מעודד מאוד לשמוע את הדברים פה. אני מודה שחלק גדול מהנקודות אני לא צריך לחזור, כי הן נאמרו, זה מראה שיש איזה שהוא קונסנזוס. לגבי דברים שצריכים לקרות, וזה מעודד. יש לי תחושה שאולי הגורמים היחידים שיתנגדו לכל הנושא הזה, של ההגמשה, של הדיפרנציאליות בשכר, של הכוח של המנהל לתגמל, מי שיתנגד להם זה ארגונים, שאני לא רואה את השולחן שלכם, אבל לא שמעתי ששלחו לפה נציגים, ונראה לי שזה הנושא אולי הכי חשוב שמונח להם על השולחן לשנה הקרובה, וחבל שלא יכולנו לשמוע אותם, מה דעתם לגבי הפתרונות שעלו פה, כמעט מכל כיוון אפשרי בדיון הזה.

ואני מקווה שבבוא המועד, כשהמשא ומתן יתחמם, כמה שיותר מהר, שבאמת הלחץ הזה יבוא לידי ביטוי, מכל הכיוונים. גם מהוועדה הזאת, ומכל הנציגים של הארגונים שביקרו פה, כדי לבצע את השינוי. זה לא יאומן, ב-2007 כבר יצא דו"ח מקינזי, שתורגם לעברית במיידית והראה שהדבר הכי חשוב כמעט משותף לכל מערכות החינוך המצטיינות זה באמת התגמול ההולם למורים צעירים. ואצלנו באמת איך שהוא זה קרה שבהסכמי השכר הקודמים מנסים לשפר את זה, אבל זה קצת מאוחר מידיי, ובאמת הוותק הפך להיות הגורם העיקרי, וזה משהו שיהיה חייב להשתנות. וכמובן התוספות של המנהל.

אני אגיד פה משהו אולי קצת פרובוקטיבי,

למה מאוחר מידיי? במובן הזה שבהסכם הקודם לא כללו את זה, אבל עכשיו אנחנו מסתכלים קדימה.

שום דבר לא מאוחר מידיי, אבל אני ספק, ברור שצריך להשטיח את סולם השכר, ולתת יותר למתחילים. אבל אני לא רואה איזו שהיא סיטואציה שבה המורים ותיקים לא יקבלו. יש עוגה אחת לחלק, וזה משהו שלוקח הרבה שנים, כדי לשנות את הדברים האלה. מהפכות בהסכמי שכר זה משהו שהוא לא כל כך קורה, אבל אני מקווה, הלוואי ואני אתבדה.

אנחנו לא מזדהים עם הפסימיות הזאת, אבל בסדר, בבקשה.

יש לנו רעיונות, אנחנו משתפים כל גורם שרוצה, אנחנו מאוד מפורטים מבחינת מה כדאי לעשות בהסכמי השכר כדי לתקן, ואנחנו בחשיבה מהפכנית שם. הלוואי שדברים ישתנו. זה תלוי בלחץ הציבורי שיהיה, ובלחץ של כל קהילה חינוכית.

אני רק רוצה להגיד שבאמת אין מחסור, אם מסתכלים על כמות המורים בארץ בכללותה, ביחס לכמות התלמידים, לכאורה יש לנו המון מורים. יש לנו יחס תלמידים, יש מחקר שאני מוכן להעביר למי שרוצה, שאנחנו גם ביחס למדינות אחרות יחס התלמידים למורה פה הוא נמוך. זאת אומרת מעט תלמידים על כל מורה. הבעיה היא שהמשאב של המורים בארץ מנוהל בצורה ריכוזית, זו כמעט המדינה היחידה בעולם המפותח שבה כל עובדי ההוראה מועסקים מלמעלה על ידי משרד החינוך. ברוב המקומות זה על ידי בתי הספר, על ידי הרשויות המקומיות שמוד מעורבות בדבר הזה. אין שום היגיון בזה שהמחלקות, מחלקות של הרשויות המקומיות ינהלו את כל הנושא של הגננות. אבל הגורם המעסיק יהיה משרד החינוך, וזה נופל בין הכסאות, והגננת לא יודעת מי אבא ומי אמא שלה. אז דיברו פה הרבה על מורים, אבל המצב של הגננות הוא לא פחות קשה היום, גם בהיבט של מחסור, של תנאים, מצב מאוד קשה.

אני חושב שזו שאיפה, אפרופו חשיבה מהפכנית, אני חושב שביום שבו, כל הנושא של העסקה, גם של מנהלים אגב, יש חסמי כניסה גדולים לנושא של הניהול, וגם הוא נעשה בצורה ריכוזית, וארוכה מידיי, ובסוף הרבה מנהלים בסוף מתי הם נכנסים, באוגוסט, בשבועות האחרונים, כי הם נכנסים על תקן כביכול זמני, כי לא מצאו דרך המכרז. יש בזה כשלים שאין להם אח ורע בעולם. צריך להוריד את הדברים למטה. כשמשאב מנוהל על ידי המדינה הוא מנוהל בשלומיאליות. בצורה לא יעילה. וזה נכון גם למשאב אנושי. אני מקווה שכמה שיותר מהר, כמו במדינות אחרות, הרשויות ייכנסו לעניין הזה הרבה יותר חזק, ובתי הספר עצמם.

בתי ספר היום, כשהם רוצים לתת תוספות שכר, יש להם בעיה משפטית לעשות את זה. הם לא גוף מעסיק. הכל צריך להיות או דרך עמותה, או דרך רשות מקומית. צריך להפוך את בתי הספר לישויות משפטיות עצמאיות, שיהיה להם את היכולת באמת, גם שאם שנה הבאה יהיה להם, כמו שמנכ"לית משרד החינוך אמרה, שיהיה מיליון שקל לכל בית ספר, אז כבר דו"ח דברת מ-2005 הציע שהכסף הזה יוכל לשמש גם להעסקה, גם לתוספות שכר, בעיקר בפריפריה. צריך לוודא שבתי ספר יוכלו להשתמש, בכסף הגמיש הזה, גם לתוספות למורים, כמו שיולי תמיר הציעה. גם שהתפקידים, שבהם למנהל, שיהיה יותר כסף לתוספות לתפקידים, שהתפקידים יהיו יותר גמישים, ושגם כן יאפשרו למנהל להשפיע על התגמול של המורים הצעירים.

אני מקווה שהדברים האלה יגיעו גם למשא ומתן.

תודה רבה. כדי שלא יווצר פה רושם שאנחנו יותר מידיי מסכימים, אין ברירה, בוער בי להגיד, אני מתכוון, ברמה האישית, ואני שמעתי את זה מכולם, באמת לעודד ולדחוף לדיפרנציאציה בהסכם הזה. זה ברור שאחת המטרות הגדולות בהסכם, והוא יימדד גם על פי זה, האם הוא הצליח באופן משמעותי להעלות את השכר של המורים המתחילים. ובאופן כללי לתגמל בעוד אמצעים.

רק חשוב לי להגיד, פה אני אומר את זה לכולם, לתפיסת עולמי, גמישות ואוטונומיה זה דבר מצויין, אבל בסוף אנחנו מדברים על משרד חינוך של מדינה, שמקנה את הערכים הכי קריטיים לילדים ולילדות שלנו. וצריך לשים לב איפה אנחנו חוצים את הגבול בין גמישות והרחבת האוטונומיה לבין הפרטה, שהיא מצב שיכול להוביל אותנו למקומות מסוכנים. אני לא רוצה להתחיל לספר על כל השירותים הרווחתיים שהמדינה הפריטה בשנים האחרונות, ומה זה עשה לחלק מהשירותים, שהיום אנחנו מנסים לראות איך מחדש אני מצליח לדאוג לטיפול פסיכולוגי, שלא יחכו שנים בתור. אז אני רק שם את זה פה, צריך להגמיש, צריך אוטונומיה.

אם אפשר רק משפט אחד על זה רם, אנחנו רוצים ללמוד ממדינות שלוקחות את החינוך בצורה,

לכן אמרתי, לא בצחוק, אנחנו בהסכמה פה. כלומר גמישות, בהקשר הזה, היא מצויינת. אני רק רוצה להגיד שצריך לשים לב איפה הקו עובר, שלא נגזים בנושא הזה. אבל תודה רבה, ממש.

נעבור עכשיו לד"ר דוד מעגן, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שגם לך יש כמה נתונים להציג, ותודה רבה לך שאתה מצטרף אלינו. בבקשה.

אני רוצה רק לומר כמה מלים על הנושא של עזיבת מורים חדשים, נשירת מורים חדשים. בסך הכל זו תופעה שהיא מאוד משמעותית, בעיקר בחמש שנים הראשונות. אנחנו יכולים לראות את הנתונים באמת כעבור השנה הראשונה, יש נשירה גדולה, עזיבה גדולה של מורים. כעבור שנה, שנתיים אנחנו יכולים לראות שזה בעצם הולך, כעבור חמש שנים, די מתכנס לאחוז אחד שעוזב את המקצוע. אנחנו מציגים כאן נתונים של בעצם שני עשורים בממוצע. זה תהליך העזיבה שאנחנו מזהים בנתונים לאורך השנים. זה די חוזר על עצמו, די עקבי.

זה נתונים שאתם הצגתם כבר, או שיצרתם את זה עכשיו?

הנתונים האלו, נתונים כאלו ואחרים על עזיבת מורים חדשים מוצגים כל הזמן, בין אם בהודעות לתקשורת, בסקירות, לגורמי מקצוע במשרד החינוך, לגורמים אחרים. אבל שוב, זה בעצם ההתנהלות.

עכשיו אני חייב לומר גם ולציין, אני מניח שאין לנו מידע על מקצועות דומים, אחרים, בשוק העבודה. אבל אני מניח שגם במקצועות אחרים ותחומי עיסוק אחרים התופעה הזו חוזרת על עצמה. סביר להניח שבכל מקצוע יש איזה אחוז נשירה בשנים הראשונות, אבל לא יודע לומר אם זו בעיה מאוד אקוטית לגבי מורים בשונה ממקצועות אחרים.

גרפים זה תלוי תמיד איך מראים אותם. אני אומר, הנתון שנראה פה, אגב אני חושב שהמציאות הנוכחית היא יותר גרועה, אבל לפי הגרף זה שנים עשר אחוז בשנה ראשונה, זאת אומרת עשרה מורים נכנסו, פחות או יותר אחד עזב בשנה הראשונה. תחשבו על כל מקצוע שהוא, אנחנו ביחס לעולם לא מאוד שונים בדבר הזה. דוד יאשר את זה אני חושב, אנחנו מדברים על זה לא מעט.

התופעה הזו בסך הכל קיימת בהרבה מדינות בעולם, אנחנו לא חריגים בנושא הזה. אין לנו איזו בעיה קריטית בישראל. אני חושב שזו תופעה קיימת. אבל אני רוצה להראות כמה נתונים מעודדים ברשותכם, אם נתקדם לשקף הבא. בגדול מה שאנחנו רואים שבהשוואה לשנות התשעים יש כאן מגמת ירידה. כאן אנחנו מציגים בעצם את אחוז המורים שעוזבים בתוך חמש שנים ראשונות. זה עמד על עשירם וחמישה, עשרים ושבעה אחוז. וזה התכנס לכיוון העשרים אחוז בשנים האחרונות. בעשור האחרון.

אני חושב שיש כאן איזה גורם שהשפיע כאן על התהליך הזה, ואיל יוכל לומר על זה מילה. זה בעצם תהליך ההתמחות של מורים חדשים. שאני חושב שבמידה מסויימת צמצם גם את החוסר ודאות מצד המורים החדשים. כי השנת התמחות בעצם אפשרה להם להבין לאן הם נכנסים. וגם מבחינת בתי הספר. ובמובן הזה התמחות, אני חושב, תהליך הסטאז',

אני אגיד שבאמת דיון קשה, אבל ככה רגע אם אומרים משהו חיובי, אז ב-2018 פורסם דו"ח של ה-OECD, שהראה שמדינת ישראל היא המדינה במקום הרביעי לחיוב בעולם מבחינת כמות התמיכה במורים חדשים.

איזה פרמטרים זה מדד?

בעיקר ראיונות עם מורים, שסיפרו מה יש להם. זאת אומרת מבחינת ההתמחות היא באמת מאוד סייעה לדבר הזה. כמובן פה זה 2014, אני חושב שמאז,

אני חושב שהסוף של הגרף של 2014 מלמד אולי על המצב, ואם אנחנו בראש רואים איפה אנחנו נמצאים עכשיו, זה מצב קשה.

אני ברשותכם הייתי עובר לשקף הבא, כי אני חושב שבשקף הבא הדברים הרבה יותר ברורים. בעצם אנחנו השווינו כאן את שיעורי העזיבה של מורים בחמש שנים הראשונות. בעשור האחרון לעומת מה שהיה בעשור של שנות התשעים. ואתם יכולים לראות בצורה מאוד ברורה, בעצם ירידה, אפילו הייתי אומר ירידה דרמטית באחוזי הנשירה של מורים חדשים. יש כאן שיפור משמעותי, גם בסך הכל, במגזר הערבי והחרדי יש מגמת עלייה, אבל בעיקר מרבית המערכת אנחנו רואים ירידה משמעותית באחוזי הנשירה של מורים חדשים. וזה נתון שבסך הכל, לטעמי, מאוד מעודד. כמה מתוכם בעצם שורדים את החמש שנים הראשונות, וזה השלב הקריטי. כי ברגע ששורדים את החמש שנים הראשונות, האחוז שעוזב הוא כבר הרבה יותר קטן, והולך ומתכנס לכיוון האפס. אז אני חושב שזה נתונים מעודדים, במגזר הממלכתי.

אתה יודע להגיד מילה, השוואה מצויינת וחשובה אבל היא בכל זאת נוגעת ל-2010-2014. אני מניח שיש מגמות אחרות מאז. אתה יודע להגיד מה הן?

כשאנחנו מסתכלים על נשירה בתוך חמש שנים זה מגביל אותנו באפשרויות. אני רק אומר, על מנת להבטיח שאין מצב שמורה עוזב לשנה אחת וחוזר, זו תופעה שקיימת, די שכיחה במערכת, אנחנו לוקחים מקדם בטחון,

בעצם 2014 זה 2019 אתה מתכוון?

נכון. זה הנתון הכי מעודכן שיש כרגע. אבל אם תסתכל על נשירה כעבור שנה, גם זה נתון שאפשר להסתכל. ברשותכם הייתי רוצה להציע איזה שהם הסברים קלים למה התופעה הזאת קורית. לא כל כך ברור העניין הזה. אני חושב, כמו בכל תחום, ככל שהיקף המשרה של אדם שנכנס לתעסוקה הוא יותר גבוה, הוא יותר מחוייב ויותר מוטמע במקצוע. ולכן מה שאנחנו רואים שאחוזי הנשירה של מורים חדשים מאוד מושפעים מהיקפי המשרה. וצריך לזכור שמורים חדשים בתחילת הקריירה, וזה איל יכול גם כן להעיד על זה, הם לא מקבלים אחוזי משרה משמעותיים. לפעמים זה שישים אחוז, חמישים אחוז, ארבעים אחוז. ולכן בעצם המחוייבות שלהם, אל תשכחו שאנשים צריכים להתפרנס. ברגע שהם עובדים בהיקפי משרה נמוכים, כי המערכת לא מסוגלת להציע להם היקפי משרה מלאים, עבודה מלאה, אז באופן טבעי זה יוצר תופעה של זליגת האנשים למקצועות אחרים, ועזיבת המערכת. זו אינדיקציה שהייתי לוקח אותה בחשבון, אם אפשר ככל שההיקף משרה יותר גבוהה אז שיעורי ההתמדה יותר גבוהים. זה אנחנו מצאנו בהרבה נתונים שניתחנו.

כאן אנחנו רואים בדיוק את התהליך שדיברתי עליו, את ההבדלים בשיעורי העזיבה של מורים כעבור שנה לפי התמחות. זה הבדלים דרמטיים. מורים חדשים שלא עברו התמחות, ואני אומר, דיברו כאן לפני כן מנהלות בתי ספר, וכן הלאה, שהן מגייסות מורים מכל הבא ליד. וצריך לזכור, ברגע שמגייסים מורים שלא עברו את התהליך הסדור, של הכשרה, התמחות וכן הלאה, התופעה הזו של נשירה היא הרבה יותר משמעותית. וזה מה שאנחנו רואים, בשני המגזרים אגב.

אנחנו יודעים להגיד, סליחה שאני קוטע אותך הרבה, אני שואל אותך, ואולי איל יודע, אנחנו יודעים להגיד אם יש מגמה גדולה של מורים שנכנסים למערכת בלי הכשרה? כלומר אנשים שנכנסים למערכת בלי הכשרה?

אני אגיד שחלק, דוד אתה תגיד את זה בנתונים שיש לך, אני אגיד ברמת מדיניות. ברמת מדיניות לפני שש שנים בעצם התחלנו לעצור מגמה שהיתה תמיד שאנשים נכנסו בלי הכשרה. לא היתה מדידה לזה. לכן יש לנו הרבה יותר מדידה. בודדים נכנסים, התופעה של סטודנטים שכבר מתחילים להיות מורים עוד לפני שהם סיימו את ההכשרה נמצאת בשנתיים האחרונות בעליה.

אני ברשותך איל רוצה רק להוסיף, שוב, תזכרו, אנחנו מדברים הרבה, המערכת מתייחסת לחינוך הרשמי. צריך לזכור שיש מערכת שלמה של החינוך המוכר שאינו רשמי, שזה בעיקר התיכונים, אבל לא רק. ושם התהליכים הם מאוד שונים. מנהל בית ספר תיכון, ברצותו, והוא חייב לגייס מורה למתמטיקה, מורה לפיזיקה, מדעי המחשב וכן הלאה, הוא מגייס בוגרי אוניברסיטאות, בלתי תלוי, הם עברו הכשרה לא רעה, הסבת אקדמאים וכן הלאה. אני רק אומר, תזכרו שיש כאן מערכת שלמה של התיכונים, שהיא פועלת במידה מסויימת בחלל אחר. ולא כל מה שקשור למשרד החינוך. משרד החינוך מקצה את המורים בחינוך הרשמי ליסודי, לחטיבות ביניים, לגנים. אבל בתיכונים זו מערכת די עצמאית, והם מגייסים את המורים.

ואני רוצה לומר בהקשר הזה, כשאנחנו מסתכלים על מקורות הגיוס של מורים חדשים, צריך לזכור שלא מעט מקבלי תואר, בוגרי אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות נכנסים בעיקר לחינוך התיכוני, ולא דרך ערוצי ההכשרה.

זה בדיוק ההבדל. אנחנו כאן עשינו השוואה בין ערוצי ההכשרה להוראה, אם זה תעודות הוראה מהאוניברסיטאות, הסבות אקדמאים להוראה, המכללות האקדמיות לחינוך. אנחנו יכולים לראות שביניהם אין הבדל כזה גדול באחוזי הנשירה בתוך חמש שנים. פלוס מינוס כולם נראים אותו הדבר. הבעיה בכל אלו שמגיעים לא מהערוצים האלה. ושם אחוזי הנשירה מאוד גבוהים. פי שתיים, ואפילו פי שלוש. זה ההבדל הדרמטי לדעתי.

בגלל זה שאלתי אם יש מגמה של עלייה במספר האנשים שנכנסים למערכת והם לא מורים, כי אם העזיבה שלהם הרבה יותר גדולה זה יוצר עיוות מצב מאוד לא טוב.

כשחסרים להם מורים אז הם מגייסים. ואני אומר, שוב, צריך לזכור, הרבה היבטים לבעיה הזו. המערכת האוניברסיטאית לא מכשירה מורים לתחומי הפיזיקה, למתמטיקה, אנחנו מסתכלים על מקבלי תעודות הוראה, באוניברסיטאות מעט מאוד מקבלי תעודות הוראה, בתחומים שבהם יש ביקוש בתיכונים.

מבחינתי אני אסתפק בדברים האלו, אני חושב שהם בסך הכל די הסבירו את התמונה. יש כאן עוד היבטים שקשורים לשכר של מורים. אני אומר, הפער בשכר בין מורים צעירים, בתחילת הקריירה, למורים בשיא הקריירה, גם לפני עשרים שנה הוא עמד על פי שתיים. היום, בשנים האחרונות, הוא הולך וגדל לכיוון הפי שתיים ורבע.

אני ראיתי אפילו נתונים יותר גבוהים.

זה כאילו הולך ומחריף בגלל הסכמים קודמים, כי הוותק עולה ואז הפער ממשיך לעלות. גם מה ששירה אמרה, שההסכם האחרון הוא באמת, של עוז ותמורה, מתחיל לומר את זה לראשונה.

במובן הזה אנחנו חייבים לומר עוד נקודה אחת, שבהשוואה למדינות ה-OECD פערי השכר בין מורים צעירים לותיקים הם כמעט הכי גדולים ב-OECD וצריך לקחת את זה בחשבון. ורפורמת השכר, שתי הרפורמות המובילות – אופק חדש ועוז ותמורה, לא עשו טוב לעניין הזה, וקצת הרחיבו את הפערים, בין מורים צעירים לותיקים. אני סיימתי, תודה רבה.

תודה רבה. זה היה חשוב, ונתן לנו העמקה. יש לנו עוד כמה דוברים אחרונים. צליל תמיר, בבקשה. צריך להגיד בשביל הגילוי הנאות שגם שיתפנו פעולה כסטודנטים, וגם למדנו יחד בסמינר הקיבוצים, אי אז. אז רק נציין זאת. בבקשה.

תודה על הזכות לדבר. אני מורה זו השנה השמינית. דיברו קודם על השתלמויות של מורים, זה באמת מאוד חשוב. אז אני גם מורה, גם מחנך וגם כל מיני תפקידים בבית הספר שלקחתי על עצמי לאורך השנים, וגם בעיקר אני חונך מורים חדשים בבית הספר, גם סטודנטים להוראה. ומעבר לנתונים ששמענו עכשיו, אני בעיקר שומע את המורים, ואני יודע מההיכרים שלי עם כל החברים שלי המורים ועם עצמי.

קודם כל זה מדהים שיש פה קונצנזוס בין אנשי השטח, שהוא די מדהים והוא הגיוני, אבל זה רק מדגיש את הפער בין השטח לבין מה שקורה בפועל, וכמה הדברים לא משתנים, למרות שיש כזה קונצנזוס רחב בין כל אנשי השטח. ובאמת, אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו, שאני באמת מסכים איתם, אני אתמקד במשהו אחד.

יש פה שני סוגים של שיח שצריכים להשתנות בהקדם, והם ישפיעו בעיניי גם על המציאות בשטח. ויש את השיח הציבורי שדיברנו עליו של המורה כבייביסיטר, שמדי פעם בא בדרישות, לכסף, ובאמת זה מה שאנחנו רואים מהנציגים שלנו בתקשורת, וזה מאוד מאוד בעייתי. ויש את השיח הפנימי שלנו, של מערכת החינוך, שהוא שיח של הישרדות של המורים החדשים, שהוא גם מאוד מאוד בעייתי. הוא מציאותי, אבל הוא בעייתי והוא לא יכול להמשיך. ובאמת השיח הזה, והשינוי של השיח, הוא קריטי להמשך של למשוך אנשים איכותיים להוראה.

למדו איתי אנשים מאוד מאוד איכותיים חינוך. לא כולם המשיכו, ואנשים מאוד מאוד טובים לא המשיכו. ויש פה פער. אז באמת הפער של המעמד החברתי צריכים לפתור אותו בעניינים של שכר, ודיברו על זה פה אנשים שמבינים בזה הרבה יותר ממני, וזה מאוד מאוד חשוב. רק להבין את האבסורד, מורה חדש, מורה צעיר חדש שנכנס למערכת, אם יש לו מזל והוא מקבל אפשרות להגדיל את המשרה שלו זה אומר שהוא ייקח הרבה מאוד שעות, כשהוא חסר ניסיון, והרבה תפקידים, רק כדי להגיע לאיזה שהוא רף שכר נורמלי, שמורים ותיקים, שעושים הרבה הרבה פחות, והם דווקא אלה עם הניסיון, ירוויחו יותר ממנו בסופו של דבר. אז גם על זה צריך לחשוב, כי אנחנו רוצים שמורה חדש יעבוד משרה מלאה, מצד שני צריך גם ניסיון כדי לעשות את כל התפקידים האלה ולא להישחק על השנה הראשונה שלו.

אבל באמת החלק שאני יותר רוצה להתמקד בו זה העניין של ההישרדות בתוך המערכת. והוא מתחיל כבר מהשנים בסמינר, ובהתנסות, ובסטאז'. ובאמת יש פער, ואני לא יודע מי דיבר על זה קודם, לדעתי טל, על זה שאנחנו מתעסקים הרבה יותר מידיי בנושא הדידקטי בתוך הסמינר, והרבה פחות על מה מורה עושה בפועל עם עצמו. ובאמת יש פה פער מאוד מאוד גדול. גם אפילו בשנת התנסות בעצם מורה מעביר שיעור פעם אחת, אולי פעמיים. לא מדברים איתו בכלל על התנאים שלו. המערכת מאוד מאוד לא שקופה בפניו. וזה משהו שאפשר וחייבים לעבוד עליו.

ברגע שאנחנו רוצים שמורה לא יעבור למצב של הישרדות, אנחנו צריכים לתת לו כלים שהוא יוכל לשלוט בחיים שלו, במקצוע שלו, וכדי לתת לו שליטה צריך לתת לו שקיפות. צריך לתת לו אפשרות לשלוט בגורל שלו. כרגע, המורים שנכנסים, ובאמת אני חונך אותם שנה אחרי שנה, המון מורים, השיח הוא שאנחנו לא מבינים מה קורה, אנחנו לא יודעים איך המערכת בנוייה. ואפילו התלוש שכר, אם מסתכלים עליו, זה התלוש שכר הכי הזוי מהבחינה הזאת. יש בו המון נתונים, המון מספרים, אפילו אני עם הניסיון, גם אני לפעמים יש סעיפים בתוך השכר שלי, וגם אני מאלה שעובדים גם בעוז לתמורה וגם באופן חדש, זה בלתי נסבל, המציאות הזאת. ובאמת אנחנו חייבים לטפל בעניין של השקיפות.

הפערים בין משרד החינוך לבין השטח הם עצומים. מורה שצריך להגיע אפילו למשרד בשביל משהו רוב הפעמים חוזר עם הזנב בין הרגליים, כי הוא לא הגיע בזמן הנכון, בשעה הנכונה, והוא לא מדבר עם הבנאדם הנכון, באמת זה פערים קטנים כאלה שאני סתם זורק, משיחות עם מורים, אבל הדברים האלה נצברים. וזה ביחד עם תנאי העסקה קשים, ובאמת יש פה המון דברים שלמנהלים המדהימים אין מה לעשות עם זה. כי יש פה פערים שהם הרבה מעבר אליהם. זה קריטי.

זה מה שאני רציתי להתמקד בו, וזה דברים שלדעתי אפשר וצריך לשנות, גם מהרמה של הסמינרים, והפיקוח עליהם, וגם מהרמה של השנים הראשונות. ובאמת הדבר שלדעתי בתי ספר עושים, לפחות בית הספר שלי עושה, ואני לא יודע כמה הדבר הזה מתוקצב, ובעצם מוערך על ידי משרד החינוך, זה העניין של החניכה. האפשרות לתת חניכה בפועל למורים חדשים, וקבוצות תמיכה בתוך בית הספר, בקבוצות עירוניות.

החניכה הזאת, אם דיברנו קודם על העניין של מורה נותן הרבה יותר מהדידקטיקה, שזה עולם ישן, למקום הרגשי, המקום שאני נותן תמיכה רגשית בתור מחנך גם להורים, וגם לתלמידים, באמת תמיכה משפחתית הרבה פעמים. אני הייתי מחנך שש שנים ברציפות עכשיו, והתמיכה הרגשית הזאת היא משהו מאוד מאוד משמעותי. המחנך צריך לקבל תמיכה רגשית מבית הספר, וגם מהמערכת, אחרת הוא שוב פעם יעבור למקום של הישרדות.

בעיניי, חוץ מהעניין של השכר, ששוב, גדול עליי, כל שאר הדברים שהזכרתי פה זה דברים פתירים, דברים שאפשר לטפל בהם מייד, בלי הסכמי שכר עם משרד האוצר. וחשוב לעשות את זה עכשיו. הקורונה, כמו שאמרו פה קודם, היא פשוט שמה לנו את הכל במין התפוצצות כזאת, היא לא באמת שינתה שום דבר. השיח הזה כבר היה קודם, ועכשיו זה פשוט התפוצץ.

היא הדגישה, והכל התפוצץ לנו בפרצוף. נראה לי שאמרת את זה מצויין. זה היה נראה לי מובן מאליו, אז לא אמרתי את זה בהתחלה, אבל אם מישהו במקרה בדיון הזה ולא יודע, אז גם אני חלק מהסטטיסטיקה. למדתי הוראה, עשיתי סטאז', ואחריו שוב, הגעתי פה לאירוע הזה. אבל רוב חבריי הטובים, חלקם עזבו, חלקם לא, אבל מרגישים את אותן תחושות קשות, שכל המורים בעצם שדיברו פה מדברים עליהן, של תחושת השרידות. אגב משלל בעיות. אבל תחושת השרידות היא שלעצמה בעיה כשאנחנו מדברים על מורה שצריך לקום בבוקר, עם איזו תשוקה אדירה לתת את כל מה שיש לו לתלמידים, שגם הם נמצאים במצוקה. אז אולי שם אחת הבעיות הקשות שלנו ביותר.

הצטרף אלינו ידידי חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש, על הדיון החשוב הזה. אנחנו במרתון של ועדות היום, אז אני באתי בכל זאת לאור חשיבות הנושא.

סגרת את חוק האזרחות?

תסגרו ביניכם קודם. העניין הזה של המורים וצעירים וצעירות, אני מדבר על החברה הערבית, שיש לנו כמעט חמש עשרה אלף מורים ומורות שהם מובטלים. וכמובן שכולם צעירים וצעירות, בתחילת דרכם, אחרי שלמדו שלוש שנים, במכללות, באוניברסיטאות, עשו תעודת הוראה. אתה היית יו"ר התאחדות הסטודנטים, ואני הייתי יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים, ואנחנו יודעים מה זה סטודנט, ומה זה השקעה, והשקעה כספית, והשקעה מבחינת מאמץ וזמן ומשפחות שמצפות לסיום התואר. והם מסיימים את התואר, ואחרי זה מובטלים. לא עובדים.

אנחנו מעלים את הסוגיה הזו שנים כבר, ואין פתרון. ואז אומרים תעשו הסבה. אז תציעו הסבה. אם יש אפשרות לעשות הסבה תציעו הסבה למורים ולמורות האלה. יש מחסור, אתה יודע, הייתי יו"ר ועדת חינוך וקיימנו כמה דיונים, יש מחסור במורים ומורות בחברה ובבתי ספר יהודיים. אז אפשר לקלוט, היום אין שום בעיה, יש נכונות מצד רובם של המורים והמורות לבוא וללמד. והם מלמדים את כל המקצועות. וסיימו תעודות הוראה. והם מחכים להזדמנות שלהם לשלב אותם בתוך מערכת החינוך. ואני אישית, שהתעסקתי בנושא הזה של העברות של מורים ומורות מהדרום לצפון, בסוף הפתרון היה שקלטו את המורים והמורות האלה בבתי ספר יהודים. וזה אולי בסמוך למקום המגורים שלהם, אבל זה יותר פי כמה קל מאשר לאותה מורה או אותו מורה, ויש כאלה אדוני היושב ראש, שיוצאים כל יום מהצפון, מהמרכז, לדרום, ובחזרה. יש מורות נשואות, שאני יודע שהן יוצאות בשעה חמש, חמש וחצי בבוקר, על מנת להגיע בשבע וחצי, רבע לשמונה. מסיימות את יום הלימודים וחוזרות חזרה לבית שלהן, והן אמהות לילדים. איזה חיים אלה. לכן אני אומר, כאשר יש מחסור, ומחפשים מורים ומורות, בבקשה, זה חלק מהפתרון. הסבה זה חלק מהפתרון. אולי הוצאה של חלק מהמורים שיש להם ותק,

אני לא רוצה לקטוע אותך, אבל אני רוצה לתת רעיון שנאמר כאן קודם. דיברנו על הנושא הזה, כי הוא מטריד את כולנו. אחד הכלים שדיברנו עליהם פה, לקראת הסכם שכר חדש שאמור להתהוות בתקופה הקרובה, זה לייצר גם תמריצים למורים ומורות ערביות שבעצם מובטלות בגלל שאין מקום, ללמד בבתי ספר יהודיים.

זה אחד מהפתרונות. פתרון אחר, יש כאלה שכבר מלמדים עשרים שנה, עשרים וחמש שנה, שלושים שנה, ועוד לא הגיעו לגיל הפנסיה. אז אפשר גם לתת פנסיה למורים ולמורות האלה, ולצאת, ולעשות הסבה למשהו אחר אחרי שהם כבר לימדו שלושים שנה ועשרים וחמש שנה, ולקלוט את המורים והמורות הצעירים, עם מרץ חדש.

אולי נעשה להם כמו בצבא, הם יצאו לפנסיה בגיל ארבעים ושתיים, הכל יהיה יותר פשוט.

הלוואי שיקבלו פנסיה כמו בצבא. אנחנו באותו צד בעניין הזה. ולכן אני אדוני היושב ראש, טוב שאתה מעלה את הסוגיה הזו ואת הנושא החשוב הזה. באמת מדובר, אם רק בחברה הערבית יש לנו כמעט חמישה עשר אלף, אז בחברה בכלל יש עוד עשרות אלפים, וצריך למצוא תעסוקה. כי בלי תעסוקה מה יש לצעירים האלה לעשות? אבטלה, ועוד פנאי ועוד פנאי. ולכן יש לנו אלימות,

ואז יש אלימות, ואז מתפלאים למה יש פשע. וכשאני אומר כל פעם מחדש, כשמדברים על פשיעה בחברה הערבית, וחושבים שאם יוציאו נשק הכל יהיה בסדר, לא, זה מתחיל בחינוך, והפערים שם. ושלא נדבר על תחבורה בתוך הערים, ואז תעסוקה. הכל ביחד מייצר את המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו של אלימות. בכלל אגב בחברה, אבל בחברה הערבית. אז אוסאמה, אתה תהיה שותף להמשיך המהלכים בעניין הזה, ואני יודע שאתה רץ ממקום למקום. תודה רבה.

נמצא אתנו אלון באום, יושב ראש אגודת סטודנטים במכללת אורנים. אני מניח שמייצג קולות משמעותיים של הרבה אגודות סטודנטים, שמנסות לעשות הרבה דברים בעניין הזה. אז בבקשה.

תודה רבה על הכינוס של הדיון בנושא החשוב הזה. אני פה בשם החברים שלי, שמלמדים בשעות האלה, והמצב הוא באמת מצב של הישרדות. זה נאמר פה הרבה, אני לא רוצה גם לחזור על הרבה מהדברים שנאמרו, אבל באמת היכולת לעבוד או לשרוד חמש או עשר שנים כדי להגיע למשרה מלאה, ולהגיע לשכר שיכול לכבד באמת את העבודה ואת העשייה המשמעותית הזאת, הוא מצב שהוא אבסורדי. אנחנו בוחרים מקצוע לימודים, לומדים ארבע שנים, ובסוף מגיעים למצב שהשכר שלנו נראה מאוד דומה לשכר המינימום. ויש לזה מחירים במוטיבציה, מחירים בחיי המשפחה, בניהול משק בית.

אני כן קושר בין מורים מתחילים למורים צעירים, ככה שבסוף גם מדובר בשלב של רכישת בית, של זוגיות, של הקמת משפחה. ולפי הנתונים גם ששירה בתחילת הדיון העלתה, על מנת להגיע לשכר של מעל עשרת אלפים שקל, אם אני צריך לחכות עשר שנים, בטח ובטח בשלב של גידול ילדים, אז כמו שנאמר פה קודם נגזר עליי לחיות בעוני.

חד משמעית.

אני כן אגיד לגבי חלק מהסוגיות או ההשערות שהיו פה, אז באמת אני מאוד תומך גם במעבר של סטודנטים מהחברה הערבית למגזר הממלכתי, יש אצלנו במכללות לא מעט סטודנטים שבעצם העתיד התעסוקתי שלהם תלוי בזה. אני כן חושב שצריכה להיות מעטפת ראוייה ומתאימה לסוגייה הזאת. בסוף מדובר בהיבטים חברתיים שיכולים להיות גם לא פשוטים.

דיברנו על מחסור של מורים במרכז, נראה לי שלא עלתה פה עדיין הסוגייה של עלויות המחייה במרכז. יש קשר מאוד הדוק בין השניים. עם שכר של מורה בקושי סוגרים את החודש בפריפריה, אז על אחת כמה וכמה במרכז. ולדעתי הפתרון של לגור אצל ההורים הוא פתרון נוח לחיים הסטודנטיאליים,

זה לא פתרון קבע.

ונושא אחד שגם לדעתי סמדר העלתה אותו, הוא הנושא באמת של ההכשרה שלנו כסטודנטים להתמודדות עם סוגיות ותופעות חברתיות. בסוף אני, ואני מאוד מחזק את מה שאמרת, אני סבור שהפתרון למרבית התופעות החברתיות שלנו היום בחברה בישראל נעוץ וטמון בחינוך. ובשביל זה גם ההכשרה צריכה להיות הרבה מעבר להכשרה דידקטית. צריך גם להתייחס להיבטים חברתיים ורגשיים, לנושאים של התמודדות עם התמכרויות, ומיניות בריאה, ואין ספור נושאים שהיום אנחנו לא מצליחים לגעת בהם.

וכן חשוב לי להגיד שבחודש האחרון התכנסנו, יושבי ראש אגודת הסטודנטים והמכללות לחינוך, כן לגעת בסוגייה של השכר של המורים המתחילים, לדאוג לסטודנטים ולסטודנטיות שאנחנו מייצגים היום בשלבי הלימודים שלהם, ולשנות את המצב. לייצר איזה שהוא אופק תעסוקתי, כדי לייצר בטחון, כדי לייצר יציבות, וכדי לסייע להם להישאר במערכת הזאת ולממש את השליחות החשובה הזאת. ואני קורא גם לכל מי שנמצא פה, גם בוועדה, וגם בנוכחים, להיות שותפים למהלך הזה. היו פה באמת הסכמות מקצה לקצה, וגם אנחנו יותר מנשמח לקחת חלק ולוודא שההסכמים האלה הם באמת ההזדמנות להוביל את השינוי הזה.

תודה רבה אלון. אחרונת הדוברים, נמצאת אתנו טל צוברי, שאני אגיד שגם אותה אני מכיר, ולמדנו יחד, אבל בעיקר שראיתי, תוך כדי שהיינו פה, בזמן שאיל רם דיבר, שהתלמידים צפו בדיון. זה שיעור אזרחות מיטבי.

צהריים טובים, סליחה שלא הייתי בקשב מלא לאורך כל הדברים שנאמרו, אני מחנכת כיתה י', ואני מורה לאזרחות בבית ספר השלום במצפה רמון. בית הספר היחיד, שש שנתי. ובאמת תוך כדי השיעור אמרתי חבר'ה, אנחנו עולים לזום ביחד. תוך כדי הם גם שאלו שאלות, על הגרפים, מאוד התעניינו בנתונים של הלמ"ס, זה היה מאוד נחמד.

אני רוצה ממש בקצרה, התחברתי להרבה דברים שנאמרו. אני הגעתי לפה כפרוייקט של מצפה רמון, ראש המועצה אמר חבר'ה, אין מורים, הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לסייע לכם בשכר דירה, אבל גם זה לתקופה של שלוש שנים. וכנראה הוא חשב שאחרי שלוש שנים שכר המורים משתפר משמעותית. אז גם מצפה רמון, עיירה ממש רחוקה, וזה נראה שלא קורה פה כלום, גם פה המחיר של החיים הוא לא כל כך זול.

ואני לצערי, רם עוד לא יודע את זה, אבל אני לצערי בקיץ ככל הנראה מסיימת את הפרוייקט פה, ויכול להיות שאני אעזוב את מערכת החינוך. ממש לא נעים לי להגיד, אבל ממש מעצם העובדה שאני בת שלושים ושש, עם תואר שני, עבדתי הרבה מאוד שנים בחינוך, והשכר שלי הוא בדיחה. ואני עושה כל תפקיד שיש בבית הספר. כל תפקיד. באמת. תשאלו כל מורה, "טלצו", "טלצו", הכל אני עושה. וזה באמת לא עוזר. ובמקום שאני נמצאת בחיים האישיים שלי זה פשוט לא מסתדר להרוויח שמונת אלפים שקל. ביום טוב. ביום ממש זוהר. אז אני כנראה אסיים. אבל לא באתי עם הבשורה הזאת לוועדה כדי שזאת תהיה האמירה,

אבל את משקפת את המציאות. זה בדיוק האתגר שכולנו ניצבים לפניו.

אז תודה רבה.

אז תודה רבה. זה היה אקורד סיום מדוייק למצב שאנחנו נמצאים בו. תודה טל. באמת אני חושב שבאופן יחסי לרוב הדיונים שיצא לי לנהל פה בשנים האחרונות בכנסת, אין הרבה פעמים שיש הסכמה כל כך רחבה על מה שצריך לקרות. ועדיין יש פה חשש וסקפטיות האם נצליח לעשות את זה. גם השיחות שלי עם אנשים במשרד, גם השיחות שלי עם אנשים באוצר, יש איזה חשש שאולי לא נצליח.

אז אני רוצה שנצא מפה עם קריאה ברורה, גם לשותפיי בארגוני המורים, שגם הם צריכים לצאת מהקופסה ולהעז בתקופה הקרובה. וגם המנהלים והמורים, ודאי למשרד האוצר והחינוך. באמת זאת ההזדמנות שלנו עכשיו, עם שרת חינוך שמבינה חינוך ורוצה, ומנכ"לית חדשה שכבר היתה במשרד, לא צריך ללמד אותן מה המצב, ואיל עם המקום שלך, וכולם ביחד. באמת לעשות מהפיכה אמיתית.

להכניס דיפרנציאליות משמעותית בהסכם השכר החדש שיתהווה לו בקרוב. לתגמל מורים חדשים, מתחילים, בצורה כזאת שהם ירצו להישאר במערכת. לייצר גמישות, שכמו שאמרתי היא לא תביא להפרטה, אבל היא כן תוביל ותאפשר למנהלים, ואולי לרשויות המקומיות, לתגמל מורים על בסיס הצלחות, יוזמות וכישורים, ולא רק על בסיס ותק. ואם אני אומר את זה, אז נראה לי שכולם יכולים להרגיש בנוח להגיד את זה.

ולכן אני מתחייב שאני אעשה כל מה שאני יכול ללוות את התהליך הזה בתקופה הקרובה, בכל אמצעי, נעשה פגישות בתקופה הקרובה עם הרבה מאוד מהגורמים שהיו פה. קודם כל עם מורים ומורות, אבל גם עם הסטודנטים, וגם עם המשרדים וגם עם ארגונים שיש להם כל מיני הצעות לאיך אפשר לייצר עכשיו הסכם משמעותי, שגם יעזור למשרד החינוך באמת להוביל מהפיכות שהוא רוצה להוביל, ולפעמים צריך איזו דחיפה ציבורית. בואו נייצר מצב שהשיח הציבורי לא יהיה רק בטכני, על רגע לפני שביתה, אלא על עכשיו, על זה שמעמד המורה הוא אחד הדגלים שהממשלה שלנו, שהקואליציה שלנו צריכה להוביל בתקופה הקרובה. אני מקווה שזה לא יהיה רק מלים, אלא שבאמת נצליח לעשות את זה.

תודה רבה לכל מי שנכח בדיון, תודה רבה גם לצוות, זה הדיון האחרון לפני היציאה לפגרה, אבל כמו שאני אומר בכל מקום, פגרה היא לא חופש, פגרה היא הזדמנות לחזור לפה הרבה יותר טובים לקראת המושב הבא. תודה רבה לכולם, יום נעים, להתראות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40.