פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



25
ועדת החינוך, התרבות והספורט
07/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 127
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' באדר ב' התשפ"ב (07 במרץ 2022), שעה 11:15

תנאי העסקתם של הקב"סים במערכת החינוך

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז
עופר כסיף

יעקב מרגי
אורית סטרוק
שלמה קרעי

חיים מויאל - מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

רוני שטרק - כלכלנית אגף השכר, משרד האוצר

אורלי טרי - יו"ר ועד הקב"סים, הסתדרות המורים

שרה כהן - קב"סית

מאור צמח - קב"ס

עירית ורונין - ממונה על תנאי שירות, מרכז השלטון המקומי

שי פרוכטמן - יו"ר איגוד מנהלי החינוך ברשויות, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

תמי סלע

יהודית גידלי

מעין מכלוף, חבר תרגומים



תנאי העסקתם של הקב"סים במערכת החינוך

צהריים טובים לכולם, ברוכים הבאים לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אני שמחה לפתוח את הישיבה היום. ישיבה חשובה, לדעתי זו ישיבת המשך שלישית כבר בעניין תנאי העסקה של הקב"סים במערכת החינוך.

תראו, אנחנו לכל מקום שאנחנו מגיעים בארץ, אנחנו שומעים פעם אחר פעם, בייחוד בתקופת הקורונה, על פערים אדירים של נשירה, ונשירה סמוייה. אפילו בסיור שהיינו ממש לפני שבועיים, אמרו לנו, יש אולי קב"ס אחד לאלף ילדים. לדעתי זה היה אפילו יותר. ממש מגיעים למספרים אדירים.

בסופו של דבר, האנשים האלו הם האנשים שנמצאים בשער, ומשאירים את אותם ילדים בתוך המערכת. אם הם לא היו שם ועושים את עבודתם, המערכת לא היתה יודעת איפה הילדים. לא שהיום אין תקלות, גם היום יש ילדים שלא יודעים בכלל שהם נשרו, משום שאין מספיק כוח אדם כדי לטפל בכל המקרים האלה.

אבל אלו שמגיעים אליהם, אני שמעתי סיפורים לאורך החודשים האחרונים, לאורך הדיונים שעשינו, של מסירות אין קץ, של קב"סים שלוקחים את הילדים האלה. הילדים מגיעים, דופקים להם באמצע הלילה בדלת של הבית, ואין להם לאן ללכת. ואותו קב"ס אומר בוא תישן אצלי, הכל בסדר, נטפל בזה מחר בבוקר. אלו ילדים שנמצאים בסיכון, ובלי האנשים האלו שיאמינו בהם וישקיעו בהם וישלחו אותם חזרה, ויחזירו אותם לסוג של מסלול, הילדים האלה ילכו לאיבוד.

ואנחנו רוצים להשקיע בילדים האלה בדרך הטובה ביותר. ואם אין דרך, אנחנו שומעים על מלא תכניות, ונוער בסיכון, ונשירה והכל, ובסופו של דבר, כשאנחנו מכמתים את היכולת, ואת המספרים של איפה נשארים הילדים האלה, מי מצליח להשאיר אותם, זה האנשים האלו.

ולכן, קודם כל אנחנו כוועדה, בהובלתה של אורית סטרוק, שעיקשת לדבר הזה יום ולילה, ולא מורידה את זה מסדר היום באמת, החלטנו לקחת את זה כפרוייקט של הוועדה, כדי לדאוג להם. אז חשוב לי כאן שהמשרדים הרלוונטיים ישמעו על כך, ידעו על כך. זה כבר דיון שלישי, ואנחנו לא נפסיק, עד שנדע לדאוג להם כמו שצריך, כדי שהם יוכלו לדאוג לילדים שלנו. זו המטרה.

עם הדברים האלו אני אתן ככה לחברי הכנסת, ממש בדקה כל אחד לומר את הדברים, משום שאנחנו כבר דיון שלישי, אז גם כן כל החברים מגיעים בעקביות, משום שהנושא חשוב להם וקרוב ללבם. נמצאים איתנו כאן חבר הכנסת משה טור-פז, חברת הכנסת אורית סטרוק, חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת כסיף, שאכן עוקבים מקרוב, נמצאים, מתעניינים, מנסים לדרוש את הדיונים, עוזרים במקרים פרטניים, ולכן כמובן אנחנו נפתח אתכם. בבקשה, חבר הכנסת טור-פז.

בוקר טוב, אכן הדיון הזה הוא דיון חשוב ביותר, ולכן אנחנו כאן. אני חושב שתפקיד הקב"סים במערכת החינוך הוא תפקיד קריטי. בואו נזכור שאחרי שנתיים של קורונה אנחנו עוד יותר מרגישים את חשיבות מקומם של הקב"סים. עוד יותר מאשר בנשירה הגלוייה, בנשירה הסמוייה, ובהשארת התלמידים בבית הספר. בחשיבות הזו אין הלימה בינה לבין תנאי הקב"סים. לא נעים לי לומר, אבל אני חושב שהיום, אם צעיר רוצה לעבוד, אז אולי עדיף שיילך לעבוד בבניין, או בטיפול, מאשר בביקור סדיר. כי מה לעשות, המשכורות שם יותר טובות, והתנאים יותר סבירים. ונוסיף לכך שקב"ס מטפל היום בלמעלה ממאה ילדים, זה בלתי אפשרי.

אני חושב גבירתי היושבת ראש שהגיע הזמן שהוועדה תדרוש דברים באופן מיידי. הראשון זה שיפור דרמטי בתנאי הקב"סים. אני אומר דרמטי כי אנחנו לא צריכים חמישה אחוז או עשרה אחוז או דמי שתיה. אנחנו צריכים העלאה משמעותית, שזו תהיה גאווה לעבוד כקב"ס, להשתכר גם כמו קב"ס. מה שהיום באמת קב"ס או מורה, מורה לפעמים מרוויח כפליים. אם יש לך מורה שעבר להיות קב"ס, הוא ירד בתנאי ההעסקה שלו בארבעים, חמישים אחוז. זו הזיה. וזה לא הייטק, בואו נזכור.

דבר שני, אנחנו צריכים יותר קב"סים. אנחנו צריכים במדינת ישראל היום, על שש מאות שלושים תקנים, שבע מאות שלושים, בפועל זה לא מספיק, אחד למאה זה אחוז קטן מידיי. אנחנו צריכים לעלות לכיוון האלף. לשם צריך לכוון. אז בעיניי אלה שני הנושאים שהוועדה צריכה לשים על ראש סדר יומה. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד ממש תודה מעומק הלב, לך גבירתי היושבת ראש, שבשבוע האחרון של המושב את מוצאת זמן לדיון הזה. זה לא דבר של מה בכך. העומסים עליך הם אדירים. ואנחנו יודעים את זה כמי שמשתתפים באופן קבוע בישיבות כאן.

אגב, רק שתדעו, נאלצנו לבטל דיונים בשלישי ורביעי.

ואני רוצה להגיד פה לחבריי, גם חבריי הקב"סים, וגם חברי הכנסת. שבוע שעבר ראיתי שעדיין לא רשום דיון על תנאי ההעסקה של הקב"סים בסדר היום, אז ישר פניתי לשרן. היא אומרת לי אורית לא לדאוג, אם אני הבטחתי שזה יהיה, זה יהיה. אז באמת תודה מעומק הלב, ותודה לכל חברי הכנסת, באמת בלי הבדלי מגזרים, ודעות פוליטיות. בעניין הזה של עתיד הנוער אנחנו כולנו שותפים. שותפים מלאים, ואנשים שבאו לכאן שוב בשבוע האחרון הזה, שהוא עמוס מאוד, ובאו לפה בשביל הנושא הזה. חברי הכנסת שבאו, הם אתכם, תדעו את זה. הם באו לפה בשבילכם.

חבר הכנסת טור-פז, שני הדברים שאמרת הם דבר אחד. כי הסיבה שיש לנו נשירה של קב"סים היא בגלל שתנאי השכר לא מצדיקים את העבודה שמוטלת עליהם. ואנשים מחפשים את עצמם במקומות אחרים, לפעמים בכאב לב גדול. אבל זאת התוצאה. ובסוף אם אנחנו רוצים לדאוג שלא תהיה נשירה, ואם אנחנו רוצים לדאוג לא רק שלא תהיה נשירה, אם אנחנו רוצים בסוף לדאוג שכל ילד שלא מוצא את עצמו, ימצא את עצמו בזכות זה שיש מבוגר אחד שמאמין בו, ומכוונן אליו, והולך איתו את הדרך, ומוצא בשבילו את המקום ואת המסגרת ואת הפינה שבה הוא יכול לפרוח ולצמוח, אם אנחנו רוצים להעניק את הדבר הזה לילדינו אנחנו חייבים לדאוג לתנאי העסקה טובים לקב"סים.

מה שאני ממש מבקשת, וסיכמנו את זה גם, שרן, שבאמת בדיון הזה אנחנו נחתור סוף סוף לתוצאות. כי על הנושא הזה מדברים המון. דיברו על זה כשיעקב מרגי היה יושב ראש הוועדה. ודיברו על זה הרבה לפני כן. באמת, אני חושבת שלאורך עשר שנים אני שומעת בוועדות החינוך של הכנסת שמדברים על הצורך לשפר את שכר הקב"סים. הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים. תודה רבה רבה.

תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת יעקב מרגי, לשעבר יושב ראש ועדת החינוך, בבקשה.

תודה יושבת ראש ועדת החינוך, לחברתי אורית סטרוק, חברי הכנסת, והקב"סים. תראו, אני מכבד מי שיושב מעבר לשולחן, הפקידים שבאו, בעלי התפקידים. אבל כשאני רואה מי לא נמצא כאן, לצערי אורית לא תוכלי להגיע היום לשום הכרעה. הלוואי ותוכלי. ואני אסביר למה.

כשמדברים על קב"סים צריך לדבר על מעמדם ושכרם. העיוות, ואני מסכים עם אורית, קודם כל לגבי תת תקינה, והשכר, זה אחד תלוי בשני. ברגע שהשכר יעלה לא תהיה תת תקינה וחוסר בקב"סים. מצד אחד מבקשים תנאי סף, עובד הוראה, עם ניסיון בהוראה. זאת אומרת שהוא היה מורה, הוא השתכר כמורה. אתה מביא אותו להיות עובד רשות מקומית, בשכר נמוך. סליחה על הביטוי, אני לא יודע אם השלטון המקומי נמצא כאן, לא פוגע בכם, להיפך, מתוך דאגה לקב"סים, אני אומר הם כמעט חצר אחורית ברשות המקומית. מי פחות מי יותר. מרוב שהרשות מייחסת להם, זה עוד איזה זבוב טורדני שמפריע, כשיש נער נושר אף אחד לא רוצה לשמוע על התופעה הזאת, והם מתמודדים עם הבעיות של מערכת החינוך. סליחה על הביטוי, עם החצר האחורית של מערכת החינוך.

אם אין כאן את השלטון המקומי, שייצור משבר וידרוש מהאוצר, ומשרד החינוך אכן ישים זאת על השולחן וידרוש את זה מהאוצר, זה לא יקרה. אני התכנסתי אולי שלוש או ארבע פעמים בנושא הזה. את, כבר אני בתקופה הקצרה, ומעריך את זה, כבר כמה דיונים בסוגיה הזו של הקב"סים. הרי כולם יודעים את הבעיה. ולכן אני אומר, זה גם לא סקטור שיאיים בהשבתה אז מישהו יתרגש. לא יתרגשו.

השלטון המקומי נמצאים איתנו בזום.

אני מקווה. הם צריכים לרצות. הם צריכים לרצות לשפר, וכשהשלטון המקומי רוצה, הוא יודע לעשות את זה. יש לו כוח אם הוא רוצה. לכן אני חושב שהדיון, מעבר להצהרות, צריך גם לדבר עם יושב ראש מרכז השלטון המקומי, לגייס אותו בשיחה שלך, שרן, או עם מספר חברי כנסת. כי חיים ביבס כשהוא רוצה, כשהוא משוכנע לדבר, הוא יודע להשיג את זה. אנחנו צריכים לשבת ולתאם עם השלטון המקומי. כי האוצר לא יבוא מעצמו. אני לא רואה לא את האמון על השכר באוצר, לא את אגף התקציבים, ואת יודעת מה, גם לא את תקציבני משרד החינוך באים לשפות את הקב"סים.

לכן אני אומר, צריך קודם כל לשכנע, לבוא בהסכמה, עם מרכז השלטון המקומי, שהוא המעסיק, שאכן זו משרה נחוצה, איכותית ונדרשת. ואין מציאות כזאת שמישהו יכול לעבוד בשכר כזה. כי אף אחד לא יבוא מהוראה, אף אחד לא מתנדב להישאר במשרה מלאה ולרדת בכמה עשרות אחוזים בשכר. וגם המעמד, עובד רשות מקומית, באמת, כמעט נשכח ונזנח. תודה.

תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

בוקר טוב ותודה רבה על הדיון הזה. אני מברך ומודה ליושבת ראש ולחברי הכנסת, לחבריי פה. אני לא אחזור על מה שהם אמרו. אני רק רוצה קצת לעבות את זה. אני מסכים עם הדברים שנאמרו. כולנו יודעים שבתקופת הקורונה הנשירה גדולה באופן משמעותי. לפי נתונים שפורסמו לפני כחודש, קצת יותר, הנשירה הסמוייה עומדת על כשלושים אחוז. והקב"סים כמובן הם ראש החץ במאבק נגד הנשירה הזאת. ובעצם כשאנחנו מזניחים את הקב"סים, ואין לי מילה אחרת. יש הזנחה. אתה יודע מה, אני אהיה יותר חריף, הזנחה פושעת של הקב"סים.

למיטב ידיעתי, וכאן תקנו אותי אם אני טועה, הפעם האחרונה, חשוב לי להגיד שעצרתי בדרך להזדהות עם המפגינים בחוץ, הקב"סים, דיברתי איתם בחוץ, ולפי מה שאמרו לי למעלה מארבעים שנה לא היה עדכון בשכר. מ-1979 כמדומני. כמעט ארבעים וחמש שנים. חברים, הדבר הזה הוא לא יכול להיות. הוא פשוט בושה, והרבה יותר גרוע מבושה. איך יעלה על הדעת שבכלל מישהו שעובד לא יעודכן שכרו כמעט ארבעים וחמש שנה. קל וחומר איש חינוך. קל וחומר עוד יותר אחרי תקופה של קורונה, שהנשירה הסמוייה עלתה, לפי הממצאים, בשלושים אחוז.

אנחנו צריכים לעשות פה לא תיקון, אנחנו צריכים לעשות פה שינוי רדיקלי. הקב"סים בזכות ולא בחסד מגיעים להם תנאי העסקה, לא רק שכר, אלא תנאי העסקה, סופר ראויים. כי זה לא רק העניין, כמובן שיש קשר, אני מסכים עם מה שאמרו חבריי קודם, כמובן שיש קשר בין התקינה לבין השכר. אף אחד לא ירצה, גם אם יש לו את השליחות הכי מדהימה, עם שליחות לצערנו לא הולכים למכולת. אבל גם אלה שבאמת עושים את זה מתוך שליחות, ומוותרים על משכורת-על, בלשון המעטה, לא יכולים לחיות עם זה. וייפלטו גם הם. אתם יודעים מה, נשירה תהיה גם אצל הקב"סים. ויש כבר.

לטובת הילדים שלנו, ולטובת מערכת החינוך, ולטובת כל החברה, ולטובת הקב"סים, אנחנו צריכים לעשות פה שינוי מהפכני בתנאי ההעסקה. לא יתכן שקב"ס צריך להיות על מאות ילדים לפעמים. זה לא יכול להיות. אנחנו חייבים לעשות פה שינוי עמוק, ומייד. יש את הכסף, ויש את הרצון לכולם. וצריך פשוט רק להפעיל את זה.

תודה רבה על הדברים. ואכן במלים אלו אני אשמח להתחיל לעבור לדוברים שלנו, על מנת שנוכל לראות איך אנחנו יכולים להתקדם.

קודם כל, בסיכום הדיון הקודם ביקשנו מספר בקשות מהמשרדים ומהגורמים הרלוונטיים. הדבר הראשון שאותו ביקשנו הוא קודם כל איזה שהוא סוג של ישיבת חשיבה על תכנית חירום למניעת נשירה בקרב בני נוער. והוועדה רוצה לדעת האם התקיימה איזו שהיא ישיבה כזו, והאם התכנית נמצאת בסוג של פעולה, או בנייה.

הדבר השני, בעצם ביקשנו נתונים על נשירה, כמה נשרו, כמה נמצאים בנשירה סמוייה. כמה תקנים של קב"סים חסרים, ובכמה רשויות מקומיות אין יחידה לקידום הנוער.

הדבר השלישי שביקשנו הוא בעצם ישיבת משא ומתן בין האוצר למשרד החינוך, לבין הקב"סים והייצוג שלהם, על מנת לראות כיצד אנחנו מתחילים איזה סוג של דלת, כדי לפתוח, כדי לראות איך אנחנו מתקדמים משם.

אז אלו בעצם הדברים שאנחנו דרשנו, בסיכום הדיון הקודם. אני רוצה קודם כל לתת את זכות הדיבור לנציג משרד החינוך שנמצא אתנו, חיים מוייאל, מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון, תודה רבה שהגעת אלינו היום. קודם כל לנו כוועדה חשוב לשמוע את עמדת משרד החינוך בנושא הזה, ובעניין הקב"סים. מהי הגישה, ואיך אתם נכנסים לתוך אותו דיון, שיח, יחד עם הקב"סים. האתגרים, המצוקות, שבעצם ניצבים בפניכם.

הדבר השני, אנחנו נשמח אם תוכל גם כן להגיב לחלק מהדברים שביקשנו מהישיבה האחרונה. בבקשה חיים.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל בסיפור קצר, דוד יושב פה, הוא קב"ס. היינו בשבוע איתור נושרים, והלכנו לראות שני נושרים, פיזית. אחד העקרונות שלנו זה לעשות מה שאני קורא נגיעה בראשים. זאת אומרת זה לא רק אני אתבונן בהם במחשב, בטלפון, אלא ללכת לראות אותם פיזית. ראינו שני ילדים, מאוד מורכבים, לצערי מהחברה החרדית. אחד יושב שנתיים בבית, היו נסיונות כאלה ואחרים ולא הצליחו. ובכל זאת הצלחנו להביא אותו, לשכנע אותו ללכת ליחידה לקידום נוער היל"ה, ולבנות לו חליפה אישית. מה שהוא מבקש. הוא רוצה יום, יומיים, ולאט לאט בעצם להביא אותו. ודוד עשה פה עבודה יוצאת דופן. זה אחד.

השני, יושב בבית, אחרי חצי שנה שהוא היה בישיבה, והוא לא רוצה לחזור. והוא רוצה להגיע, הוא ביקש להגיע לכפר נוער. ושוב, צריך להגיד את זה, וזה העמדה. דוד בתושיה מטורפת, פשוט עשה את כל העבודה. אני הייתי צריך לעשות סוג של גיבוי. והילד הזה הלך לראיון, ואנחנו מקווים מאוד שמחר, מחזיקים אצבעות, שהוא יגיע לכפר, ויירד ממצבת הנשירה.

ראשית אני רוצה להגיד את עמדתי, גם האישית וגם המקצועי, וההערכה שלי לגבי העבודה של הקב"ס. זה גוף קטן, אני חושב שהוא סיירת. אנחנו עשינו עבודה עמוקה בחמש שנים האחרונות, של הכשרה, והוצאה של קב"סים לא ראויים, והיו. אני חושב שבתקופה של חבר הכנסת מרגי היו הרבה מאוד טענות כלפי הקב"סים, אבל אני חושב שהיום הרבה פחות. יש הרבה מאוד עבודה, והכשרה, ועשייה מאוד משמעותית. זו באמת סוג של סיירת, שקופצת על הילדים ברגע שאנחנו מזהים אותם. וגם כשלא. הם באים ועושים את העבודה. אז קודם כל הערכה מאוד גדולה. ואנחנו כל הזמן בתהליך של פיתוח של מקצועיות, ופיתוח של תפיסות, והתבוננות עמוקה. והרעיון המרכזי זה למצוא חליפות אישיות לילדים שמאוד מאוד קשה להם במסגרות הרגילות. צריך להגיד את זה.

רצינו ללכת לראות ספר בן שבע עשרה, יש לו מספרה. הוא בעל עסק, בן שבע עשרה. והוא קצת התרגש מאתנו. ילד בן שבע עשרה. וכל מה שרציתי להציע לו דרך אגב זה שיעשה את השתים עשרה שנות לימוד דרך הילה, כדי שאם הוא ירצה לעשות איזו שהיא הכשרה מקצועית תהיה לו תעודה.

אז העמדה שלנו קודם כל היא עמדה מאוד מאוד חיובית. וחלק גדול מהדברים שחברי הכנסת אמרו פה הם נכונים. ואני מאשר אותם. השכר נמוך, הרבה מאוד שנים השכר לא עודכן.

לפי הידע המקצועי שלך, אתה נמצא כבר בתפקיד שנים. מה ראוי שיהיה השכר של קב"סים? אתה מדבר עכשיו על ללכת איתם לבתים. עבודה גם בשעות הלילה. ברור הרי שהיום הם לא מתוגמלים גם על אותן שעות נוספות, שהם משקיעים מרצונם, כדי לסייע לאותם ילדים. כשאתה מכיר מקרוב את העבודה היומיומית שלהם, אם אתה היית צריך להגיש סוג של המלצה לאוצר, מה היה הטווח של ההעלאה, מה היו ההיקפים.

אז היה דיון, לפני כשלוש שנים בעניין, וישבנו ודנו, ויש הצעה מסודרת בהקשר הזה.

הצעה של משרד החינוך?

ישבנו עם הסתדרות המורים, הגוף שמייצג את הקב"סים. אני אתן דוגמא אחת, למשל עובדי קידום נוער, אנחנו יודעים שהשכר שלהם נמוך, ועדיין הוא יותר גבוה משל הקב"סים. באזור העשרים אחוז. משהו פה, החלקים האלה הם חלקים שאנחנו צריכים לפחות לעשות איזו שהיא פעולה.

דרך אגב עשינו שתי פעולות אז, והצלחנו בהן. אחת היה דבר מוזר ביותר, לא הכירו בשנות הוותק של הקב"סים כמורים. שינינו את העניין הזה. והדבר השני, היתה איזו שהיא תוספת של חמש מאות שקל, שעובדי הרשויות המקומיות קיבלו, והם לא. סידרנו גם את זה, גם את זה הם קיבלו. אבל זו תמורה מאוד מאוד קטנה שהצלחנו שם לעשות,

מה ההבדלים בין עובד קידום נוער לבין קב"ס?

בשעות העבודה. בגדול, אני נותן נתונים, אם תרצי אני אוציא מסמך מאוד מסודר, שאז הצגנו אותו. אחד אמרתי עשרים אחוז הבדל בשכר. כל הנושא של שעות עבודה, עובד קידום נוער עובד כשלושים ושש שעות, וקב"ס עובד ארבעים ושתיים שעות. ועוד כל מיני דברים.

אני חושב שהצענו איזו שהיא הצעה, שהיתה סבירה. ביחד עם זה, אני חושב שצריך לשבת ולהתכנס, ואני אומר שוב, עמדת משרד החינוך היא אומרת שצריך לשבת ולדון בסוגיה של שכר הקב"סים. צריך לשבת ולבחון אותה, ולראות עד כמה ניתן באמת להביא את השכר של הקב"סים והתנאים שלהם לתנאים סבירים. אז זאת העמדה שאני רוצה להציג פה.

אני רק רוצה להבין, מה זה לשבת, אתם כמשרד החינוך מתכוונים לדרוש את זה מהאוצר, שינוי ושיפור של תנאי ההעסקה שלהם? הרי אתם בסופו של יום נותנים שבעים וחמישה אחוז מהשכר. עוד עשרים וחמישה אחוז זה הרשויות המקומיות. אז מבחינתכם זה יעד עכשיו?

חברת הכנסת סטרוק, אני הסברתי את זה, אני לא מעסיק, וזה קורה המון בהקשר הזה. אני לא מעסיק, אני מעביר את השכר, ובגלל שזה שיפוי שאני משפה את הרשויות אז בעצם אני קובע את כללי העבודה וכו'. אבל אנחנו חושבים ומעוניינים שצריך לשבת ולדון בזה, עם כל הגורמים. זה לא איזו עמדה נייטרלית. זו עמדה שאומרת שצריך לדון בחלק הזה.

חיים, תראה, אנחנו דורשים תנאי סף עובד הוראה. וקב"ס לא מורה, בוא, צריך לשים את זה על השולחן.

אבל קב"ס מגיע מוותק של הוראה, סליחה, חבר הכנסת, קב"ס תנאי הסף שלו,

תאמין לי שאני יודע. אתה עוד לא ירדת לסוף דעתי, ואתה מגיב לי.

אני רק מבקשת, זכות ההתפרצות והשאלות נתונה לח"כים בלבד.

אנחנו מצד אחד דורשים תנאי סף של עובד הוראה עם ותק בהוראה. ואנחנו יודעים שהוא לא עוסק בהוראה. אם אתה שואל אותי, הוא יותר עובד סוציאלי מאשר הוראה. או שתבטלו את התנאי סף האלה, תבקשו תנאי סף אחרים, וככה תהיה האיכות. או שתדרשו תנאי סף אחרים, עבודה סוציאלית. כששואלת אורית, לא רק לגבי הדרישה של השכר, תראה אנחנו היום בעשור השמיני של מדינת ישראל, הרבה דברים שחשבנו שהם הכי טובים מקום המדינה, מתחילות טענות. אמנם במדינת ישראל משתנים לאט. תעשו חשיבה. תגדירו את המקצוע הזה מחדש. תנו לו שכר בהתאם.

לא יתכן לאחוז בחבל משני קצותיו. מצד אחד אנחנו מבקשים עובד הוראה. אני אומר לך, מנכ"לית משרד החינוך, ביחד עם השרה, צריך לומר ביושר, לפי הגדרת הציפיות שלנו מהקב"ס אנחנו דורשים עובד הוראה. או שתאמצו שהמועמד להיות קב"ס מי שיקלוט אותו יאמץ לפחות או את השכר שלו, אם הוא ירצה לקבל אותו, יגיד לך השכר שלך גבוה, לא מקבל אותך. שכר שהוא בא איתו מההוראה. שכר אחרון. או תקבעו עובד הוראה מתחיל עם עשר שנות ותק. תקבעו משהו. אתם לא יכולים להיות מקובעים במצב של שכר מינימום פלוס.

תודה רבה.

אנחנו יודעים שמערכת החינוך היא מערכת שיש לה פרופסיה, יש לה שפה, ולכן אנחנו מאמינים שקב"סים צריכים להיות עם תעודת הוראה. זו תפיסה. עוד פעם, אין לי ויכוח איתך, ולכן אני אומר, יש פה אמירה שצריך כל הזמן גם להחזיק אותה בהקשר הזה. זה לא שאני אכניס, ויש הרבה מאוד שיתופי פעולה של הכנסה של עובדים סוציאלים לתוך המערכת וכו'. בסופו של דבר השפה היא שפה חינוכית, פדגוגית.

תשלמו חינוכית פדגוגית.

בסדר.

זו שאלה אליכם אבל.

אז אני חושב שזה חלק, אתה הצעת, ואני חושב שזה נכון, צריך לשבת, לקבוע את היעדים ואת המדדים וכל מה שקשור בזה. כולל הסוגיות של השכר.

האם זה נכון חיים שהקב"סים לא יכולים להנות מתנאי העסקה של עובדי הוראה, בגלל שהם בעצם לא מלמדים בכיתות?

והאם לעקרון הזה, של מי שלא מלמד בכיתה לא יכול לקבל תנאים, אופק חדש וכדומה, האם יש חריגים לעקרון הזה, שבתוכם יכולים אולי להיכנס גם הקב"סים.

התפיסה אומרת שמי שלא עוסק בהוראה, ממש בתוך בית הספר, לא יכול לקבל שכר של מורים. אתה צריך להיות מורה. אתה צריך להיות מורה בפועל. אבל היוצאים מן הכלל הם גם שאלה. אני לא יודע להגיד, אולי מנהלי אגפי חינוך. צריך לבדוק את זה. אין כמעט במערכת,

יועצות מקבלות אופק חדש?

יועצות מלמדות, בתוך הכיתה. אני לא מדבר,

חיים, עזוב את מה שצריך להיות. אנחנו כולנו משחקים בנדמה לי. אנחנו ברמה הבית ספרית יודעים.

יש לי שאלה, אני רואה פה לא מעט הבדלים בין בעצם קב"סים לבין עובדים לקידום נוער. החל משכר, חופשות, מקרים וכו'. האם יש התנגדות בעצם של משרד החינוך אולי להגדיר גם אותם כעובדי קידום נוער, אולי עד לפתיחת אותם הסכמי שכר?

פרופסיה אחרת, צריך לדון, לפחות בהשוואת התנאים.

חיים מויאל אומר לך, מבחינתו לתת להם עכשיו אופק חדש. זה לא הוא. זה האוצר. הוא לא המעסיק שלהם.

מרגי העלה את זה ב-2018 בוועדה.

חיים, תודה רבה על הדברים.

יש לי גם שאלה. הרי הקב"סים אמורים להיות מיוצגים על ידי הסתדרות המורים.

יש פה איזו שהיא מניעה, הם לא מגיעים לוועדה,

העוות נובע מזה, הסתדרות המורים אתם יודעים כמה זמן לקח, והגננות, יש סדרי עדיפויות.

זה מצטרף לשורה של ועדות שלא מגיעים אליהן, ואולי זה גם כן מראה על סוג של רצינות, ואולי באמת לקראת הסכמי השכר הבאים כדאי לבנות התאגדות,

אל תבני על הסכמי השכר. את יודעת למה, זה מה שרציתי לומר לך, שכחו אותי בבית, את מכירה את זה? בהתחלה שכחו את הגננות, עכשיו קצת התרגלו לגננות.

צריך שהקב"סים יהיו בארגון שייצג אותם כראוי, זה יכול לתת גם כן פתרון לדבר הזה. אנחנו ראינו כבר אנשים שעשו מהפיכות שונות מהתאגדויות כאלה.

במלים אלו אנחנו נעבור למשרד האוצר, שנמצא אתנו גם כן היום. נמצאת אתנו רוני שטרק, מאגף השכר. שלום, בוקר טוב רוני. אנחנו יודעים שבסופו של דבר אתם דנים אל מול הארגונים על איזו שהיא תכנית כללית ביחד עם כולם. אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שפעם אחר פעם בתוך הסכמי השכר הקב"סים נדרסו. אין לזה מילה אחרת. התעלמו מהם לחלוטין. אני לא חושבת שיש מגזר אחר, שמשנות השבעים, משנת 76' לא נגעו בשכר שלהם. זה משהו בלתי נתפס. זאת אומרת קודם כל השאלה היא פה האם האוצר לא שם איזו שהיא נורה אדומה לעניין הזה. כי ברור שהדבר הזה יעלה בעתיד.

הדבר השני, אנחנו מבינים הסכמי השכר אמורים להיפתח. השאלה שלנו היא קודם כל עמדה רשמית של משרד האוצר לעניין הקב"סים. ואל תגידו לי הסכמי השכר. מה העמדה הספציפית שלכם לדבר הזה, שמשנת 76' יש פה מגזר שלם שלא עודכן השכר שלו.

אנו מבקשים לדעת האם ניתן עד לפתיחת הסכמי השכר, מה אנחנו כן יכולים לעשות. אל תגידו לנו מה אי אפשר לעשות, תגידו לנו מה כן אפשר לעשות. והועלו כאן מספר דברים, החל מהגדרה כעובדי הוראה, וכלה באולי ממעד של קידום נוער, שאגב יש להם פחות הכשרה ועדיין הם מקבלים שכר יותר גבוה. איזה פתרונות יצירתיים אתם יכולים לתת לנו, עד לאותה פתיחה של הסכמי השכר.

והדבר השלישי הוא קודם כל האם התקיימה הישיבה המקדימה שאותה הוועדה דרשה, עם האוצר, משרד החינוך והשלטון המקומי, על מנת לדון כבר בפתיחת ההליכים האלו. ומה היא עמדתכם בעניין הזה.

בסדר, אז אני אתחיל מהנושא הראשון, שתנאי ההעסקה והשכר לא עודכנו מזה מספר שנים. ב-2017 נחתם הסכם קיבוצי, שחתום עליו מרכז שלטון מקומי והסתדרות המעוף כנציגות העובדים. ושם היו כמה שינויים. היתה תוספת שקלית של חמש מאות שקלים שמתעדכנת, כמו שהזכירו את ההכרה בשנות הוותק,

זה כל המשק קיבל, זה לא עדכון ספציפי.

היה גמול ניהול שלא היה, והכרה בכפל תואר. העלו את האחוז תוספת בגין כפל תואר. במסגרת עסקת החבילה, דיברתם לא לדבר על ההסכמים, אבל עסקת החבילה בעצם חתומים על שקט תעשייתי.

אולי תפנו ליו"ר ההסתדרות, מהחמישים מיליון שהוא קיבל, שיקצה למגזר חמש מאות מיליון.

זה לא מהבהב לכם כסוג של נורה אדומה?

אני אגיד שאנחנו בעצם לא צד להסכמים האלה, אנחנו כמשרד האוצר, הממונה על השכר, אנחנו מאשרים את ההסכמים.

הם נתנו את הדמי שתיקה. לבר-דוד, הם נתנו דמי שתיקה, ושיעשה בהם מה שהוא רוצה. שבע מאות עובדים מה הם מזיזים לו בבחירות הבאות.

ככל שתהיה הסכמה בתוך ההסתדרות, נציגות העובדים והמעסיקים.

יש לי שאלה רוני, אם עכשיו משרד החינוך מאשר, אם עכשיו משרד השלטון המקומי גם מאשר את ההטבה הזו, או את קידום התנאים, האם אתם תתנגדו, במידה ואתם לא צד אלא רק מאשרים את העסקה?

אנחנו עדיין בתוך הסכם השקט התעשייתי. צריך להבין באמת מאיפה מקורות התקצוב של הנושא הזה. עסקת החבילה, העבודה מאוד מוערכת,

קודם כל ההסכמים נפתחים עוד מעט. אנחנו מעוניינים לתת פתרון זמני, עד לפתיחת ההסכמים. אבל שני דברים, אחד ההסכמים ייפתחו, השאלה היא אם לכם תהיה התנגדות בעניין הזה.

ככל שתהיה הסכמה, משרד החינוך, המעסיקים וההסתדרות יחליטו להקצות מתוך עסקת החבילה את הסכומים, לנו לא תהיה התנגדות לדבר הזה.

מבחינתכם עכשיו לעדכן לשבע מאות האנשים האלו, במידה ויש הסכמה עם השלטון המקומי, עם ההסתדרות ועם משרד החינוך, אתם תאשרו את זה?

זה מתקציב הקופסה. זאת אומרת עסקת החבילה מדברת על שקט תעשייתי, והקצאת מקורות מתוך הדבר הזה.

אז קודם כל הם אומרים לכם חבר'ה, לכו תתאגדו בארגון עובדים אחר, משום שההסתדרות זרקה אתכם פה מתחת לגלגלים. זה קודם כל. יש עוד חמישה ארגוני עובדים שיכולים לייצג אתכם אולי בקצת יותר כבוד מהבחינה הזאת. יכולים גם להקים ארגון משלהם. נראה לי שאתם תצליחו לייצג את עצמכם הרבה יותר טוב מול האוצר, כדי לבנות לכם מסגרת תקציבית לארגון הספציפי הזה שלכם. מהבחינה הזאת.

הדבר השני, תראי, מבחינתכם, עלות עכשיו של הכפפה לשכר של תעודת הוראה נגיד, באיזו עלות מדובר? שבע מאות עובדים?

זה נתונים שאני לא יודעת להגיד. אני לא מכירה את נתוני השכר של השלטון המקומי, זה משהו שאפשר לבדוק ולהחזיר תשובה.

אני אתן לך תשובה ברשותך, אם נשחק במספרים, כי בדקתי אותם קודם, אנחנו מדברים בסדר גודל של שבעים מיליון. מאה אלף שקל לעובד. זה כדי לעדכן אותם כעובדי הוראה.

אני חושב שהגזמת. מאה אלף לעובד? שנתי? זה הרבה.

חברים, בדקנו את זה. וקב"ס יורד בתנאי השכר שלו בין עשרים לחמישים אחוז לעומת מה הוא עשה קודם. אני פוגש קב"סים שהיו מנהלי בתי ספר. קב"סים שהיו מורים עשרים שנה. הם באים להיות קב"סים, הם נחתכים, אמרתי, בין עשרים לחמישים אחוז.

גבירתי, אם אנחנו מדברים על הילדים הנושרים, סליחה על הביטוי, זה לא כסף. זה לא כסף למדינה. אם המדינה רוצה,

זה לא כסף בשום פרמטר. מה זה שבעים מיליון שקל, זה באמת גרושים.

משרד החינוך, מה העלות של הכשרה של קב"ס שנושר? כמה עולה לכם להכשיר קב"ס? אם קב"ס עכשיו נושר, כמה עולה לכם להכשיר אחד חדש?

אנחנו נותנים קורס לקב"ס חדש, באקדמיה, זו לא עלות גבוהה. אבל הליווי שלו, ההדרכה שלו. אני צריך לעשות חישוב. אין לי חישוב מדוייק להגיד.

כמה נשרו בשנתיים האחרונות?

יש לנו נתון של חמש שנים האחרונות. מאתיים שבעים.

מאתיים שבעים נשרו?

וחזרו למערכת מאתיים חמישים. כלומר יש פער של כעשרים ומשהו,

זה שליש מהעובדים.

לכן לא טענתי שום טענה לעניין הזה. אבל שוב, נחזור לעניין, השכר הוא נמוך, צריך להגיד את זה.

האוצר, רוני, אתם ישבתם באותה ישיבה שהוועדה דרשה שתשבו עם משרד החינוך והשלטון המקומי? קיימתם ישיבה כזו?

אנחנו ישבנו עם מרכז השלטון המקומי, כן, אני לא זוכרת אם משרד החינוך היו. החינוך לא היו, ההסתדרות היו. המסגרת היתה שבעצם ההתכנסות תהיה סביב הסכמי המסגרת.

התכנסתם כדי להחליט שההתכנסות תהיה בעוד שנה בעצם, זה בדיחה.

בדיון הזה דובר גם על אולי שינוי במסגרת העלות שכבר ניתנה.

אבל דברים, פרטים טכניים. תקשיבי, אנחנו מדברים פה קודם כל על תקופת מעבר של שנה עד להסכמים האלו. בואו נתחיל לדבר על זה, בואו תתחילו לראות איך אנחנו מתקנים את זה. לבוא ולהגיד שאנחנו נדון בזה בשלב מאוחר יותר במסגרת הזו. זה לא מה שביקשנו. ביקשנו להוציא אותם פרטנית מהדבר הזה ולדון ספציפית לעניינם, מה המסגרת שאותה אתם רוצים לבנות. ההסתדרות ואתם. אנחנו כרגע לא מתעניינים בכל מה שקשור להסכמי השכר. אכפת לנו מהקב"סים. ביקשנו דיון מיוחד לעניין הקב"סים, מה התכנית לעוד שנה.

את יודעת מה, אותם האנשים האלה שסוחבים כבר עשרות שנים, אומרים לך שליש מהם פרשו בחמש שנים. שליש מהם. מתעלמים מהעלות של ההכשרה. אנחנו צריכים את האנשים האלה. תקשיבי, היינו בנגב עכשיו, תראי מה זה, עומדים לפנינו, על כל האיזור של הפזורה בנגב, שמונים ושניים אלף תלמידים, עשרים קב"סים. ואחוז הנשירה הכי גבוה. אחד על מעל לארבעת אלפים ילדים. את יודעת מה אותו ילד עושה כשהוא לא מגיע לבית ספר? אני הייתי שם בתחנות דלק באיזור באר שבע. את יודעת מה הם מספרים? ילדים בני שבע, שמונה, תשע, מגיעים עם רכב, בלי לוחית רישוי, איזה מוט מחודד, אומרים לבעל המקום בקופה, תן לי את כל הקופה או שאני דוקר אותך. ככה. ובורחים ככה עם הכסף. איפה הילדים האלה? הקב"סים שם. איך אחד יכול לשמור על ארבעת אלפים ילדים? זה הכל מתחיל בחינוך. הכל. הבעיה שלנו בנגב מתחילה גם בנקודה הזאת. וזו נקודה כואבת. היא כואבת ומתפרסת לכל כך הרבה תחומים.

אז ביקשנו, ביקשנו ישיבה מיוחדת. את יודעת מה, הם סחבו שלושים שנה, ארבעים שנה, חמישים שנה כמעט, הם יסחבו עוד שנה אחת. אבל אנחנו ביקשנו לבוא ולדבר ולראות מה הולך להיות בשנה הבאה.

כי אין בטחון שגם בשנה הבאה יתנו להם מענה.

ביקשנו דיון מיוחד, להתחיל לפתוח, לדבר על זה. אני לא מבינה למה לא קיימתם אותו.

אני אגיד שבלי המסגרת עלות קשה להבין לאן אנחנו רוצים להתכנס. כל דבר כזה בסופו של דבר צריך להתכנס להסכמות שיהיו בין המעסיקים, זאת אומרת בין המעסיק, להבין בדיוק לאיזה כיוון, מה הם ירצו.

מה היתה הבקשה של ההסתדרות מכם, לעניין הקב"סים? להשוות לקידום נוער? עלייה בעשרים אחוז?

לא, זה לא מה שדובר בפגישה.

מה דובר בפגישה? מה העמדות, הקווים שהציגו לאותם שבע מאות איש שהם מייצגים, אמורים לשמור ולהגן עליהם?

דובר על דרגה אישית. דרגה אישית זה דרגה מעל מתח הדרגות הקיים של העובד.

והמשמעות הכספית של זה?

חמש מאות שקל.

והגדלת גמול ניהול, של העובדים.

והעלות של גמול ניהול?

כעשרה אחוז מהשכר. והיה עוד נושא שאני לא זוכרת אותו כרגע.

גבירתי, מה שעולה פה זה שהאנשים המסכנים האלה, סליחה על הביטוי, לא יוצגו. זרקו אותם מתחת לגלגלים, הארגון היציג לא ייצג אותם. ומי שמטפל בילדים הכי מסכנים במדינת ישראל, הכי חלשים, נזרק לכלבים כי לא ייצגו אותם. זה הכל. עדיף להיות מורה, הסתדרות המורים תגן עליך. זה חוסר צדק משווע, ואני אומר גם לך, האוצר לא צריך להסכים לזה. זה לא עניין של מאבקי כוח. גם האוצר צריך לפעמים לבוא ולומר,

זה יותר מזה, זו דרישה של הוועדה. למה, כי זה אינטרס לאומי. ברגע שאנחנו אומרים לכם, חבר'ה זה אינטרס לאומי, לא אכפת לי ההסתדרות. הם לא מייצגים אותם. זה לא לשמור על האינטרסים שלהם. פעם אחר פעם הם מוכיחים את זה. אנחנו רוצים לשמור על האינטרסים שלהם. למה, כי הם שומרים על האינטרס הלאומי שלנו אחר כך. הכל מתחיל מחינוך. והם אלו שעומדים בשער. מאלו שלא מגיעים לאותו בית ספר, מאלו שהמערכת איבדה. מאלו שהמערכת לא מאמינה בהם. הם מחזירים אותם חזרה, להיות אנשים שיתפקדו בחברה. שיהיו אנשים מוצלחים. יגשימו את הפוטנציאל שטמון בהם. כל אחד כזה שאחד פה מציל, זה עולם ומלואו. הוא יכול להיות הסטרטאפיסט הבא. וזה אינטרס לאומי.

ופה אנחנו מבקשים ישיבה רצינית, אנחנו מבקשים נתונים, איך אתם מתכוונים לעדכן את השכר שלהם. תביאו כלים פרקטיים, שישתלם להם להישאר שם, ולא לחזור ללמד באותו בית ספר.

ושלא נהיה פה עולם שלישי, ששירות לעניים הוא שירות עני. כמו בעולם שלישי. כי זה מה שקורה נכון לעכשיו. מי שדואג לילדים השקופים, נהיה בעצמו שקוף. וזה התנהלות לא של מדינה מתוקנת. במדינה מתוקנת לוקחים את אלה שעוסקים בחלשים, ומעצימים אותם, כדי שיהיו יותר חזקים.

אני אציין שאנחנו נהיה ליד דרישות המעסיקים, ככל שהוא ירצה, והוא יידע,

אנחנו נעלה עכשיו את השלטון המקומי. אבל חבר'ה, יש לכם שנה עכשיו לדאוג לכם להתארגנות רצינית. אני אומרת לכם, קודם כל אורית, תאמינו לי, לא תרד מהנושא, וגם חבר הכנסת טור-פז, יש כאן, אני אומרת לכם, זה לא דיון ראשון, זה גם לא יהיה דיון אחרון, אנחנו נעקוב כדי לוודא שהדבר הזה קורה. כי כמו שאמרתי זה אינטרס לאומי שלנו. ויש לכם שנה להתארגן כמו שצריך, שמישהו ייצג אתכם כמו שצריך. אתם יכולים לעשות את זה.

ובנימה זו אני רוצה בבקשה להעלות את השלטון המקומי, שנמצא אתנו בזום. למרות שביקשנו גם כן הגעה, אבל מסתבר שהם חולים. נמצאת אתנו עירית ורונין, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אני מסכימה עם מרבית הדברים שנאמרו כאן, וגם אין טעם שאני אחזור על זה. כמו שרוני ציינה, באמת התקיים משא ומתן, ובחודש ספטמבר 2017 כן נחתם הסכם קיבוצי בדבר העלאת שכר לקב"סים, בסכום של 500 ₪.

אנחנו כבר הבהרנו את זה שזו לא היתה עלייה לקב"סים, זו היתה עלייה לכלל המשק. אז לא דנתם ספציפית לעניין הקב"סים.

אנחנו בעצם כשניהלנו משא ומתן, לבקשתכם, יחד עם ההסתדרות, וגם ביחד עם משרד האוצר, אנחנו גם הבענו את הרצון ואת ההסכמה שלנו שבעצם הקב"סים לא יבואו רק מתחום ההוראה, אלא יכולים להיות גם עובדים מתחום טיפולי, כמו עבודה סוציאלית, וגם מדריכי קידום נוער. ואז באמת לא תורגש כזאת פגיעה בשכר. כי אתם צריכים, עובד שמגיע מתחום עובדי ההוראה, הוא מרגיש באמת פגיעה אמיתית בשכר שלו. לכן אולי כדאי לעשות באמת חשיבה גם לגבי תחום טיפולי אחר.

יש לי שאלה, כמה עובדים סוציאלים היום מועסקים אצלכם? כמה נמצאים?

אני חושבת שהמספר שבע מאות הוא מספר נכון.

וכמה תקנים פנויים אצלכם לעובדים הסוציאליים?

אני לא יודעת להגיד לגבי תקנים.

אז אני אגיד לך, יש שלושים אחוז תקנים פנויים לעובדים הסוציאליים. שלושים אחוז. אנחנו אפילו לא מדברים על התנאים של העובדים הסוציאליים. אז קשה לי להאמין שעוד בתנאים יותר נמוכים ממה שהיום העובדים הסוציאליים מקבלים, אותם עובדים סוציאליים שמקבלים שכר יותר גבוה במקומות אחרים יבואו לעבוד כקב"סים. אז בואו, אל תמציאו לנו פתרונות שבסוף לא עובדים.

אפשר גם להציע שיבואו מתחום אולי עובדי הניקיון.

אבל אני רוצה להגיד משהו, הבעיה של השכר במגזר הציבורי, ובפרט ברשויות המקומיות זה לא סוד. אנחנו מתמודדים גם עם הסייעות, כמו שאתם יודעים, אני רק רוצה לומר, ככל שיהיה לנו באמת שיפוי, אז אנחנו באמת נמצא את הדרך להעלות את השכר. אבל בסופו של דבר זה מסתכם בזה שצריך כסף. וככל שיהיה שיפוי ממשרד החינוך אנחנו יותר מנשמח לחשוב על הדרך להעלות שכר. כמובן שאני מדברת על הסכם שאחרי סיום עסקת החבילה, אנחנו מוכנים בכפוף לשיפוי לשבת ולדבר ולנהל משא ומתן. תמיד היינו פתוחים לזה. כמו שעשינו ב-2017.

קודם כל אני לא חושבת שאתם פתוחים לזה, משום שהדיון על קב"סים לכשעצמם לא עלה. לא היה שום עדכון.

כשהיו דיוני שכר בכל המשק אז היה.

לא ניהלתם דיון לעניין הקב"סים. היה דיון לעניין כלל עובדי המשק, שקיבלו את ההעלאה, שכלל עובדי המשק קיבלו.

גבירתי אני אשמח להעביר אליך באופן אישי את ההסכם הקיבוצי ספציפי של קב"סים. הוא לא של כולם, הוא פרטני ספציפית לקב"סים, ואני אשמח להעביר את זה לוועדה בשמחה רבה. הסכם קיבוצי מ-19.9.2017 שהוא ייעודי של קב"סים. חשוב להבין שכן היה פה שיפור בתנאי השכר, אולי לא כמו שרוצים, אבל במסגרת העלויות התקציביות שעמדו לרשותנו דאז, זה מה שהיה ניתן לתת. אפשר יותר בוודאי, אם רוצים יותר. זה המון תלוי בתיקצוב בסופו של דבר. אבל היה הסכם ואני אשמח להעביר אותו.

משרד החינוך מסבסד שבעים וחמישה אחוז, ואתם עשרים וחמישה אחוז?

וכל זה ביחד מגיע לשבעים אחוז משכר מורה.

אנחנו דנים כאן האם להשוות ולהעלות לפחות גם בשנה הקרובה ללא פחות מעשרים אחוז, כפי שמקבלים נגיד עובדי קידום נוער. האם השלטון המקומי, במידה והמדינה ומשרד החינוך מוצאים את המקום בעצם לתת את הצד שלהם, את השבעים וחמישה אחוז, האם אתם תתנגדו לתת את התוספת מתוך העשרים וחמישה אחוז שאתם צריכים לתת?

הבעיה היחידה, ההסכם במסגרת עסקת החבילה, שבעצם מחייב שקט תעשייתי עד תחילת 2023. אפשר להתחיל כמובן לנהל דיונים על זה, זה בוודאי.

כן, אבל הבנו שלדיון האחרון לא היה דיון כל כך מפרה.

יפה בן דוד ביקשה תוספת ניהול, אני יכולה להגיד מה היה שם, יפה בן דוד ביקשה תוספת ניהול, היה דיבור על דרגה אישית באמת,

בדקתי, דרגה אישית זה מאתיים וחמישים ₪ באמת, הגזמתי, זה לא חמש מאות.

עלו רעיונות. זה משהו שצריך לחשוב עליו. אתם רוצים את ההבדל למה עובדי קידום נוער זה יוצא יותר? כי עובדי קידום נוער הם מדריכים. אז הם מועסקים לפי נגזרת של שלושים שעות שבועיות. בעוד שבעצם קב"סים בגלל אופי עבודתם מועסקים כמו כל עובדי הרשויות המקומיות לפי ארבעים ושתיים שעות. ערך השעה כביכול יוצא גבוה יותר. זה רק לסבר את האוזן לגבי הסיבה, שתבינו למה.

קודם כל אני לא יודע למה גב' יפה בן דוד לא מגיעה לדיון כזה.

אני אגיד לך, יש לנו פה חרם על ועדת החינוך. גם לדיון על המורים לא הגיעה, גם לוח החופשות לא הגיעה, היה לנו דיון פה על הגנים הפרטיים והציבוריים, לא הגיעה, והיום הקב"סים. פתאום חוטפים חום.

אז אולי תגישי חוק, שקצת יזעזע את אמות הסיפין.

אני בררתי מול יושב ראש הכנסת לעניין הזה, לצערי כל עוד הם לא ממשרדים ממשלתיים אנחנו לא יכולים לחייב אותם, או גורמים ציבוריים, אנחנו לא יכולים לחייב אותם. ההסתדרות היא גוף פרטי. אבל אני חושבת שבסוף כשהציבור רואה כמה מזלזלים בו, הם יכולים להתארגן ולייצג את עצמם פי אלף יותר טוב ממה שארגון כזה כנראה ייצג אותם.

הבנתי שרוב הדברים נאמרו, שמעתי שרוב הדברים נאמרו. אבל באמת חשוב שהעובדות יהיו על השולחן. שקב"סים, כדי להתקבל לעבודה כקב"ס, דורשים מהם את אותן דרישות שדורשים ממורים. והשכר הממוצע, אם קב"ס היה הולך להיות מורה, הוא היה מרוויח כנראה שלושים אחוז יותר מאשר הוא מרוויח כיום כקב"ס. והדבר הזה הוא לא מתקבל על הדעת. לא משנה אם עשו איזה שהוא הסכם, אם מישהו עשה הסכם קיבוצי, פתח אותו וסגר אותו מייד בלי לעשות כמעט שום שינוי ב-2017.

לא יתכן שהמורים שגם ככה, אני לא יודע כמה קב"סים משתכרים, אבל אני יודע שמורים משתכרים משכורות שלא מספיקות בכלל. אשתי מורה, והיא משתכרת עשרים שנה ותק, והיא באמת, המשכורות הן לא משכורות בשמים בכלל, וזה זלזול בחינוך של הילדים שלנו. אשתי לצורך העניין עובדת תשעים ושתיים אחוז משרה, מכניסה שמונה וחצי אלף שקל נטו. זה משכורת של מורה, עם תואר ראשון ושני, וותק של שמונה עשרה, תשע עשרה שנה. אז אם זה מה שהיא מרוויחה אני לא יודע מה קבס"ית מרוויחה.

מדברים כאן עכשיו בוועדת העבודה והרווחה ליד להעלות את שכר המינימום לשבעת אלפים מאתיים, לששת אלפים חמש מאות. הקב"סים אולי יהיו בסוף מתחת לשכר המינימום בקצב הזה. זה לא סביר. אנחנו צריכים לעשות כאן עבודה רצינית, גבירתי יושבת הראש. אני סומך עליך, למרות שאני עדיין מחכה למוכר שאינו רשמי, ששם עוד לא סיימנו,

הייתי צריכה עכשיו לבטל יומיים של דיונים. בוא נעשה הסכם על החקיקה, ואז נכניס גם את הדיונים האלה.

אפשר לנהל דיונים תוך כדי החקיקה. גם את זה אפשר. בנושא של המוכר שאינו רשמי אני אדאג לאישור. וגם לקב"סים. אז תודה.

אני מבקשת באמת מעירית שתישאר איתנו, ואני מבקשת עירית, גם כן בעניין השאלה הזו, אם אנחנו מצליחים למצוא סוג של פתרון ביניים, לפחות עד פתיחת אותם הסכמי השכר, בסוג של העלאה מסויימת, בין אם זה עשרה או עשרים אחוז, האם אתם תסכימו להוסיף את התוספת שלכם. אנחנו נמצא את המקור, מבחינת המדינה, מבחינת משרד החינוך. האם אתם תסכימו גם כן ללכת לקראתנו, ולקראת הקב"סים. אף אחד לא מאיים בשביתה, ואף אחד לא מאיים בפתיחת אותם הסכמים שנחתמו. אנחנו מנסים למצוא פתרון לשנה הקרובה, משום שבחמש שנים האחרונות פרשו כמעט שליש מהקב"סים במדינת ישראל. וגם ככה התקנים הם כל כך קטנים על הילדים האלה. אנחנו באמת רואים את זה כסוג של משימה לאומית. אנחנו מבקשים אתכם לשים כתף מתחת לאלונקה, ולעזור לנו לעזור להם, כדי שאנחנו נצליח ביחד. זו השאלה קודם כל שאנחנו מפנים אליך.

את בעצם מבקשת מאתנו לבחון האם אנחנו נוכל לעמוד באותם עשרים וחמישה אחוז בתקופה הנוכחית בהנחה שמשרד החינוך ישים את השבעים וחמישה אחוז, כאשר אנחנו מדברים על העלאה של עשרה אחוז?

אנחנו מדברים על העלאה של בין עשרה לעשרים אחוז. אנחנו רוצים משהו, עד לפתיחת אותם הסכמי השכר, ששם אני מקווה שעד אז ימצאו באמת ייצוג שיוכל להילחם על הזכויות שלהם. אבל עד אז אנחנו רוצים כן לתת פתרון. כי אנחנו לא רוצים עוד נושרים בקב"סים עצמם. אנחנו גם ככה במצוקה שם. ולכן השאלה אם אתם יכולים לבוא ולהשתתף, תגידו לנו בכמה אחוזים, משהו שבאמת נראה לכם סביר שאתם יכולים לעמוד בו, ואנחנו ננסה למצוא גם כן את המקורות מבחינת המדינה.

אז גבירתי אני אבקש ברשותך כמובן לבחון את זה, אין לי את האפשרות לתת לך תשובה בזמן הזה, אבל אני מבטיחה שאני אעלה את זה בפני גם היושב ראש וכמובן כל הגורמים המוסמכים, ואנחנו נחזיר תשובה לוועדה.

קודם כל תודה רבה עירית, אנחנו מעריכים זאת, ואנחנו כמובן נקיים דיון המשך ונעקוב, אנחנו ממתינים לשמוע את התשובה בעניין הזה. אני מבקשת שתישארי איתנו משום שאני מניחה שיעלו כאן שאלות. נמצאים אתנו כאן לא מעט מאותם נציגים של הקב"סים, ולכן אנחנו נתחיל.

אני מבקשת לתת את רשות הדיבור לנציג איגוד מחלקות חינוך, שי פרוכטמן, בבקשה.

שלום ליושבת ראש ולחברי הכנסת, ונציגים, חיים מויאל והקב"סים, שאני מבין שנמצאים שם, רק המצלמה לא מראה לנו אותם. אני חייב להגיד שאפו גדול וכל הכבוד לכם על הדיונים האלה בנושא הקב"סים. אנחנו כמנהלי אגפי החינוך ומחלקות החינוך ברשויות, שבעצם הקב"סים עובדים אצלנו, אתנו, רואים את החשיבות הגדולה של הפעולות, המעשים שלהם. והעובדה שהשכר שלהם באמת תקוע שנים, ההגדרה של התפקיד שלהם גם היא תקועה שנים, מחייבת דיון מעמיק, הרבה מעבר לרק תוספות שכר.

אני חייב להגיד שהנהלת האיגוד ומשרד החינוך, אתמול קיימנו שיח של הנהלת איגוד מנהלי מחלקות החינוך במטה משרד החינוך, הפדגוגי, בהובלה של הסמנכ"לית אינה זלצמן. קיימנו דיון בנושא הזה ודיברנו על זה שבאמת צריך, כמו שחבר הכנסת מרגי אמר, צריך לשנות את המודל תפיסה של התפקיד הזה. זה כבר לא רק אותו מורה, שפעם היה סוג של מחפש את אותם תלמידים בנשירה ויודע לתת להם את המענים. זה היום הרבה מעבר. בטח שהשנתיים של הקורונה יצרו צורך אדיר בנושא הזה.

וצריך לחשוב על איזה שהוא סוג של הכשרה של מענים נוספים לאותם קב"סים, וכמובן להתאים את זה לשכר שמתאים לדרישות התפקיד. הם היום פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מורים, הם מדריכי נוער, הם באמת בתפקיד שלהם עושים כמעט הכל. זה אחד.

דבר שני, כבר תקופה ארוכה שהאיגוד מעלה את הצורך בהוספה של תקנים. התקנים של הקב"סים ברשויות, בשלטון המקומי, הם בנויים על איזה שהוא מודל של 2016. עברו שש שנים, יש גידול טבעי, אבל לא היה גידול טבעי בתקנים. אנחנו עובדים על זה גם עם משרד החינוך. אבל שוב, כל חודשיים אומרים לנו עוד מעט, עוד מעט, משרד האוצר, משרד האוצר יתן פתרונות. חייבים לפתור את הסיפור הזה. כי זה יוריד גם קצת מהעומסים שיש על הקב"סים, שהם נשארים היום ומחזיקים בתפקיד שלהם, כי הוא שליחות עבורם.

אבל יש היום תקנים פנויים כי לא רוצים לבוא לתקנים האלה כי השכר הוא לא ראוי. אנחנו בעד להוסיף תקנים, אבל בואו קודם כל נרים את השכר.

תודה חברת הכנסת על ההערה. השכר הוא הכרחי, אבל מהבדיקה שלנו יש חוסר בתקנים. והתקנים היום, אני רק רוצה להבהיר, התקנים היום הם נעשים על פי המפתח של 2016. יש רשויות שמאז גדלו, אבל משרד האוצר, ומשרד החינוך, לא מאפשרים לאותן רשויות להוסיף תקנים לרשות. פשוט לא מאפשרים. הם מאפשרים לעשות מכרזים רק לאותם קב"סים שיצאו או לחופשת לידה או שפרשו. זאת אומרת שהתקן התפנה. אבל הם לא מוסיפים תקנים נוספים. ועל זה השיח שלנו. זה הפער שקיים, זה הפער שדיבר עליו חיים מויאל, של העשרים תקנים שקיימים. אבל תקנים חדשים של גידול טבעי, אין כאלה. לא קיימים.

מי בעצם צריך לדאוג לתקנים, האלה, משרד החינוך או משרד הפנים?

זה דיון מול משרד האוצר. אנחנו מקיימים אותו בימים האחרונים, ואנחנו מקווים שיהיו תוצאות חיוביות לעניין. אבל זה ממש על השולחן מה שנקרא. מחכים למענה בעניין.

תודה רבה על הדברים. חיים, אנחנו נשמח לקבל ממך גם כן עדכון לעניין המשא ומתן על התקנים.

אנחנו הגשנו, ראינו שבעצם התקינה שאנחנו עושים היא מ-2016, והיה גידול של בין שמונה לעשרה אחוז. והגשנו לאוצר בקשה להגדלה של התקנים באחוז הזה. וזה על השולחן. ממש עכשיו קיבלתי מייל שבעצם מזמנים לישיבה, בעניין הזה, על פי המודל שאנחנו הצגנו.

כמה תקנים יתווספו אם זה לפי המודל שלכם?

שש מאות ארבעים ותשעה היום, עוד שישים וחמישה כשלב ראשון. אבל אנחנו רוצים גם לדון כמשהו קבוע, שכל שנה יהיה גידול טבעי.

אז אני רוצה להבין, אתם כן הגשתם בקשה לתקנים נוספים, שזה כמובן מבורך וחשוב מאוד, ולא הגשתם בקשה לשינוי שכר? הרי אתם רואים שאי אפשר לאייש את התקנים הפנויים, חייבת לבוא בקשה מפורשת, של משרד החינוך, לשינוי בתנאי השכר.

ואני רוצה לשאול עוד שאלה, כי מישהו כתב לי פה, אני לא יודעת אם זה נכון או לא, שהסתדרות המורים לא חתומה על עסקת החבילה בכלל. אז אולי אפשר דרך הדבר הזה להחריג אותם, וכבר עכשיו להביא לשיפור בשכרם. אנחנו מדברים על זה שיש כבר היום תקנים פנויים, וכבר היום משרד החינוך, לפני שאנחנו פתחנו את הפה. זה לא ביקשנו מכם, אתם ביוזמתכם ביקשתם תקנים נוספים. אנחנו מדברים פה על מחסור אדיר בכוח אדם, שהוא כוח אדם חיוני לחברה שלנו.

האם זה נכון שהסתדרות המורים לא חתומה על עסקת החבילה?

כן, זה נכון. מצד שני מי שחתומים בעצם על הסכמים שנעשו, זה הסתדרות המעוף. אנחנו מבינים שכן יש,

אבל הם לא שייכים אליהם, נכון?

הגוף המייצג זו הסתדרות המורים.

אני לא מאמינה למה שאני שומעת פה. הם מיוצגים גם על ידי הסתדרות המורים וגם על ידי הסתדרות המעוף. יפה. אז עכשיו כשיש מיקס כזה, ואחד מהגופים לא חתום על עסקת החבילה, ואתם אפילו לא אומרים את זה. אני צריכה להגיד את זה ולשאול אתכם אם זה נכון, אז אני לא מבינה, אם יש פה נושא שהוא צודק והוא חשוב, וכמו שאמרה יושבת הראש, זה אינטרס לאומי עליון, שלנו כחברה, איך אתם לא מנסים דרך הסדק הזה להיכנס, ובמקום זה אתם פשוט מסתירים שקיים סדק. מה זה הדבר הזה?

כמובן שלא היה שום מקום להסתיר. כמובן, כמו שאמרנו, מי שחתום על ההסכמים עד היום היתה הסתדרות המעוף. אני מבינה שיש פה מורכבות, הנושא הזה באמת לא סגור עד הסוף מי הנציגות הרשמית. בסופו של דבר אנחנו מכירים שבשטח מי שחתום על ההסכמים זו לא הסתדרות המורים. ככל שזו תהיה הסתדרות המורים, אני יודעת שיש היום דיונים כבר שמתקיימים בעצם עם הסתדרות המורים, אפשר שהם יציגו את זה שם,

אנחנו לא מייצגים את העובדים, אנחנו מייצגים את הצרכים של החברה בישראל, את הצרכים של מדינת ישראל, של הנוער בישראל ושל כל בית ובית שהאסון הזה של הנשירה מגיע אליו. וזה אסון שיכול להגיע לכל בית. ואנחנו דורשים את זה בשביל מדינת ישראל, וגם אם הסתדרות המורים לא תציף את זה, אנחנו מבקשים שזה יוצף.

אני רוצה לחדד את הויכוח הזה, או את האי-הבנות האלה. אנחנו אמנם נמצאים בהסתדרות המורים כגוף המייצג שלנו, אבל מאחר והדירוג שאנחנו יושבים בו, וזה אבסורד, הוא דירוג של חברה ונוער, שנמצא בהסתדרות הכללית, ולכן הכלאיים האלה. אנחנו אגב בעבר, לפני שנת 98' היינו בדירוג המורים. הרבה קב"סים לא יודעים את זה. בעבר בעבר כן הינו בדירוג המורים. ואז מישהו בא מהשלטון המקומי, והחליט לעשות סדר אחר. ומי שלא היה מורה בכיתה פשוט הוצא מהדירוג הזה, והעבירו אותנו, ממש בלי לשאול אף אחד, העבירו אותנו לדירוג של הפקידים בעצם. דירוג חברה ונוער. ומפה נפלו קב"סים בשכר שלהם. גם ככה נפלו, אז נפלו עוד יותר. וזה פשוט הפך להיות קטסטרופה. קב"סים אלפי שקלים איבדו במעבר הזה. נאבקנו, והשתוללנו וצעקנו, שום דבר לא עזר.

אז אנחנו פה בכלאיים האלה כרגע, ולמרות זה, כרגע, מאוד חשוב להדגיש, שכרגע מתנהל משא ומתן, כל השנה האחרונה הזאת, והטבלה שאת קיבלת עכשיו זו טבלה שאני ערכתי אותה כיושבת ראש. נתבקשתי להראות את ההשוואה הזאת. הם צריכים לקבל את העשרים וחמישה אחוז הנוספים, שנקראים על שם האוכלוסיה הקשה שמטפלים, שאת האוכלוסיה הקשה הם מקבלים מהקב"סים. אם הקב"סים לא מעבירים להם ילדים, אין להם ילדים. אז אצלי כשאני עובדת יום ולילה, יוצאת מהעירייה באחת עשרה בלילה, אז אני לא עובדת עם אוכלוסיה קשה, אבל כשאני מעבירה את זה במחשב לקידום נוער, להמשך, של ילד שכבר נשר, שהוא כבר לא בבית ספר, אז ממש קשה מאוד, ואז מקבלים את התוספת של העשרים וחמישה אחוז. שזה אבסורד, וכאב לאורך ארבעים שנה. אני רוצה להדגיש, זה כאב של ארבעים שנה. זה פשוט עוול שאי אפשר לתאר, מה שהקב"סים עוברים כאן. זה קודם כל.

דבר שני, אני גם רוצה לתקן, התיקון והקידום של כפל תואר לא היה של הקב"סים ב-2017, זה היה של קידום נוער. הם קיבלו את הקידום בכפל תואר, לא אנחנו. אז ככה שלא קיבלנו גם את הקידום הזה. היו מעט דברים, ונכון שהחמש מאות שקלים שנתנו לכולם, ולא רק לקב"סים, והיה התיקון של שנות ותק. תארי לך שמורה שבא להתמודד במכרז, עד 2017, שזה לא מזמן, מורה היה בא להתמודד, עם שלושים שנות ותק, הרשות היתה מכירה לו רק עשר שנות ותק. והיתר היה נופל. גם ככה המשכורת נוראה, אבל לא הכירו להם בותק הזה. אבסורד. למה? ככה, זו היתה התשובה. ככה זה ברשויות המקומיות. נאבקנו ב-2017 והגענו להישג הזה, של התיקון. אבל זה היה קשה מאוד, וזה לא היה צריך להיות ככה כל כך הרבה שנים.

ובאמת לא הרבה דברים קודמו. נכון שקודם הנושא הזה של תוספת ניהול, שמנהלים לא קיבלו שקל אחד כל השנים. אפשר להבין את זה? אפשר לשמוע את זה? זה פשוט, אני לא יודעת, אין יותר גרוע מזה לדעתי. אז תוקן נורא יפה ונחמד, אחרי מאה שנה שאנחנו כבר בעצם בוכים, וקב"ס ומנהל עושה את אותה העבודה, וזה פשוט קטסטרופה. אז דברים קטנים תוקנו.

אבל במשא ומתן, שמתקיים גם בימים אלה, אני מאוד מבקשת, ובאמת כל הכבוד לך יושבת הראש, אני התרגשתי מכל מילה שדיברת, ראיתי שאת ממש בקיאה בנושא, ואני מודה לך על כל המאמץ שאת ככה משתדלת להבהיר את העוול הנורא הזה לאורך שנים. כל הכבוד לך קודם כל. ואני רוצה לבקש ממך, בזה המעמד, גם מול האוצר, וגם מול השלטון המקומי, וכל השותפים האחרים. עכשיו לעשות את התיקונים האלה שראית בטבלה, ולא לחכות ל-2023. יש לנו עוד הרבה מה לבקש. זו רשימה מצומצמת של עוול.

תראי, קילומטרים, 375 קילומטר שאנחנו בעצם מקבלים במימון. מי שמקבל את ה-375 קילומטר, ואנחנו כל היום נושאים, בין בתי ספר, וביקורי בית, וישיבות מחוץ לעירייה, לפנימיות. רצים, ברכב הפרטי שלנו, יום ולילה. ותיכף נדבר על היום ולילה. קב"ס הוא לא עובד משמונה עד ארבע. זה יום ולילה. וזה ממש באמת כאב לב. צריך להרים את הקב"סים, למחוא להם כפיים, ואני לא יודעת איזה פרס לתת לעבודה הנפלאה שלהם, שזה פשוט, הצלת נפשות. זה לא לסדר תלמידים בבתי הספר. זו הצלת נפשות.

אז הקילומטרים האלה, שגם כן רשומים שם, זה בדיחה. אני צריכה להוציא מהכסף הפרטי שלי כל חודש מאות שקלים על הדלק שאני נוסעת מבית ספר לבית ספר? אני רוצה לשאול, למה צריך לריב ולהתווכח על דברים שהם פשוטים, וצריכים להיות ברורים. הם עוצמים את העיניים, גם האוצר וגם השלטון המקומי, עוצמים את העיניים ועוצמים את האוזניים, וכאילו לא שמעו דבר. אנחנו צריכים לריב ולצעוק ולדפוק על שולחנות, וזה עדיין לא זז. ויש לנו מקומות שראשי ערים, בגלל שהנושא של קילומטרים, והנושא של שעות כוננות ושעות נוספות, הרבה פעמים תלוי בראש העיר שיכול לתת למי שהוא רוצה. אבל זה לא צריך להיות תלוי ברצונו של ראש עיר. זה צריך להיות כתוב בחוזה ובהסכם שכר.

זה לא יכול להיות שכל קב"ס מחוייב ללכת לבתי ספר, זה לא כמו מורה שמגיע לאותו בית ספר, נכנס לבית הספר ויוצא בשעה שתיים והלך הביתה. אנחנו מיטלטלים ברחובות, ומוציאים את הדלק מכספנו, וכולם פה באמת צדיקים, כל הקב"סים, באמת אנשים מיוחדים במינם, שיכולים לבכות על זה, אבל ימשיכו מחר בבוקר לבוא ולהתניע את האוטו, ולממן את הקילומטרים האלה. וזה לא צריך להיות כך. אני מבקשת שבטבלה שהגשתי לך, ואת תראי את זה שם.

כוננות, אני חייבת לספר לכם, אני הייתי השבוע בביקור בית, עד אחת עשרה בלילה. באתי בסך הכל לשכנע ילדה לחזור לבית ספר. מצאתי אותה בוכה, בוכה שאין לה מה לאכול. מה את מדברת איתי על בית ספר. תשמעי, ילדים שם היו רעבים, בשעה אחת עשרה, כשכבר יצאתי מביקור בית, התנעתי את האוטו, יחד איתם, כולל ילדה בת שלוש, וילדה בת ארבע, וילדה בת חמש עשרה, ונסענו בבני ברק לחפש אוכל לילדים האלה. כי הם לא יכלו לישון כי אין להם אוכל. אני לא מדברת על ההוצאות הכספיות האלה, שהכספומט שלי עובד עשרים וארבע שעות. וככה כל הקב"סים. זה לא אני. זאת הגישה שלנו. אנחנו פה מצילי חיים. לא מסדרים ילדים לבית ספר רק שלא ינשרו. אנחנו מצילי חיים, אני אומרת את זה באחריות מלאה. אני יכולה לקחת אותך לבתים שאני מדברת עליהם, ולהראות לך בעיניים. וכל השבוע הזה, אני מאכילה אותם, ושוב מאכילה. נגמר האוכל, רעבים, לא יכולים ללמוד. מה אני מדברת על בית ספר.

העבודה כל כך כל כך קשה ורצינית, ובאמת מצילת חיים, שלא צריך בכלל ויכוח, לא עם האוצר, ולא עם השלטון המקומי, שאנחנו מוציאים את הנשמה עד שאנחנו בכלל זוכים במשהו. אז ב-2017 הצליח לנו דבר אחד או שניים, אבל זה ארבעים שנה במדבר שהיינו, ולא היה כלום. ואת צריכה לריב ולריב. על מה אנחנו רבים פה, דברים שברורים מאליו. והקב"ס צריך לקבל יותר מכל מורה במדינת ישראל. הקב"ס הוא תפקיד משודרג, של מורה, שהפך להיות קב"ס. זה תפקיד משודרג. תפקיד סטטוטורי וחשוב ביותר. וכאן לא צריך להיות ויכוח. כולם צריכים להתגייס כדי להציל את הילדים האלה. לא רק להציל את המשכורות של הקב"סים. להציל את הילדים האלה.

סליחה, אני דיברתי בכוונה על עשרים וארבע/שבע, כי הכוננות שכאן כתובה, אנחנו מוציאים את הנשמה ואנחנו מרגישים שאין לנו עם מי לדבר בנושא הזה. כוננות, אני כוננית כל יום. פה יש לי ילדה שקפצה מקומה שניה, אז אני רצה בשמונה בערב, זה לא קשור לאף אחד. זה לא מופיע בשעות שלי ואני לא מקבלת על זה שום דבר. בסוכות האחרון ילדה מתקשרת אליי, העירייה סגורה, אמא סילקה אותה מהבית. אז מה אני אגיד עכשיו, עכשיו אני בחופשה? לא, קמתי יצאתי, פתחתי את המשרד העירייה וקיבלתי אותה. ואז אני מתקשרת לעובדת הסוציאלית, שהיא נקראת תורנית ביום הזה, מתקשרת ל-106 לקבל את התורנית של אותו היום, היא אומרת תראי, אני לא אבוא, היא כבר אצלך במשרד, אז תתקשרי אליי, אני אדבר איתה בטלפון. אז היא מדברת איתה בטלפון, ואני באה, פותחת את המשרד ומקבלת את הילדה, שסילקו אותה מהבית. ואני צריכה ללוות אותה, כל הימים האלה, בחול המועד. וכל יום זה היה היום, שכל יום תורנית אחרת היתה, אז את לא יכולה להתחיל עם עובדת סוציאלית אחת, ולהמשיך איתה מחר, כי מחר זו מישהי אחרת, להתחיל מהתחלה. ואני קב"סית, צריכה ללוות אותה, לבוא למשרד, לפתוח את המשרד ולקבל אותה. מישהו משלם לי על זה? לא.

מתי יבינו שהקב"סים מטפלים בסיפורי חיים ומצילי חיים. לא רק נשירה. בוודאי בנשירה, אבל הרבה יותר מהנשירה. אני מאוד מבקשת את עזרתך, יושבת הראש, באמת מיוחדת במינה ברגישות שלך, לדרוש שכל מה ששם הוצע, כרגע זה נקרא תיקון עוולות, תיקון עוולות עכשיו.

תודה על הדברים. אני רוצה לתת למאור הזדמנות לומר כמה מלים, בבקשה.

אני לא הכנתי היום, ואני גם לא מתכוון לחזור על מה שאמרתי בחודשים האחרונים. אני רק פותח במלים שאת אמרת, אנחנו לא נוותר, והמשימה היא משימה לאומית. אני חושב שמשימה לאומית, אותי כשאת אמרת את המשפט הזה, זה צימרר אותי. למה זה צימרר אותי, כי המשימות הלאומיות שלנו דנים בוועדת חינוך, אבל גם בוועדת חוץ ובטחון וגם בוועדות חשאיות כאלה ואחרות. אם זו משימה לאומית, זה עומד גם לפתחכם. ובמשימה לאומית עוצרים את הכל, ולא מצביעים, ולא מוותרים, ואני יודע שיש פה לוחמות בעיקר, שזה את שרן, יושבת ראש הוועדה, ואורית, מה שאתן עשיתן בחודשים האחרונים, זיעזעתן את המערכת בצורה יוצאת דופן. ולכן אני גם קצת אופטימי היום, מהאמירות שלכן.

ואני יודע כמה אתן לוחמות אמיתיות. ועל הילדים האלה צריך להילחם. הם לא מופיעים בשלטי בחירות הילדים האלו. הילדים האלו באמת שקופים. ואנחנו המשימה שלנו לשים את הסיפור שלהם על השולחן, כרגע זה השכר שלנו, אבל הסיפור שלהם הוא הרבה יותר רחב. אורית יודעת, וחיים שהיה אצלנו בפגישה יודע מה קב"סים עושים, גם במאבקים בתוך הרשויות, מאבקים חברתיים כאלה ואחרים. אני ישבתי פה בוועדה על כמה מאבקים כאלה ואחרים שהם נספחים חברתיים לעבודת הקב"סים. ואני שמח לשמוע שאתם בחזית הזאת. אל תוותרו, עד כדי שלא תצביעו. ואתם יודעים לעשות את זה, כשזו משימה לאומית.

אני לא רוצה להכביר במלים, את הכאב שלי אמרתי בפעם הקודמת, והכאב שלי הוא עצום. הוא עצום לא רק על הבושה שאני מגיע הביתה עם התלוש משכורת. הכאב עצום שבראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל לא נמצאים הילדים האלו. את ההצלחה אפשר לראות רק בעשירונים הנמוכים. כי מי שנקודת הפתיחה שלו היא גבוהה הוא יצליח. באוכלוסיות החלשות והמוחלשות אנחנו הפה שלהם. אני מברך כל יום ששם חלקי להיות שם. אבל גם אתם, בעיקר אתם, אתם שלוחי ציבור, ואני באמת באמת היום שמעתי את המשפטים האלו, ואני לוקח אותם אתי מאוד חזק, ואנחנו לא נוותר. לא נוותר לא להסתדרויות, ולא למשרד החינוך ולא למשרד האוצר, ולא נוותר לכם נבחרי הציבור. כי אנחנו מאחורינו הילדים האלו. הילדים האלו מאחורינו. אנחנו רוצים להיות הפה שלהם. אנחנו נהיה הפה שלהם בשכר שלנו, ואנחנו נהיה הפה שלהם בעוד המון מאבקים אחרים שאנחנו עושים בשקט, ובגלוי. תודה.

תודה רבה. שרה, בבקשה.

לי קוראים שרה, אני עשרים וחמש שנה קב"סית, יש לי תואר ראשון, תואר שני, עוד כמה שנים בהוראה, שזה שבע שנים באקדמיה. חבר הכנסת קרעי דיבר על שמונת אלפים שקלים, אני מגרדת את השבע, בימים הטובים אולי את השבע וחצי, כשחלק מזה זה אחזקת רכב.

אורלי סיכמה בקיצור את מה שאני רציתי להגיד, ובאמת אני יכולה להעיד על זה שלא פעם אנחנו הולכות לביקורי בית, ואני הלכתי עם אורלי לביקור בית שלילדים לא היה נעליים, והלכנו לפוקס לקנות ביחד נעליים לילדים, כי אתה לא יכול לדרוש מילד לבוא לבית ספר כשאין לו נעליים.

לי מאוד חשוב, דיברו על תפקידי הקב"ס, אבל אני חושבת שיש פה משהו שאתם לא מבינים. קב"ס הוא לא מורה. הוא לא רק מורה. הוא באמת, כשצריך לקבל אותו, אז צריכים את התעודת הוראה, אבל הוא לא רק מורה. הוא עובד סוציאלי, הוא עורך דין.

ההבדל המהותי בין קב"ס לקידום נוער שילד לא מגיע לקידום נוער, לא תובעים את האיש קידום נוער למה הוא לא בא לבית ספר. אני צריכה לאכוף את החוק. להגיע לבית משפט עם הילד הזה. אם חס וחלילה קורה לו משהו, אז הקב"ס פה בתמונה, והאחריות היא שלו. אף אחד לא דורש אחריות מאיש קידום נוער. וזה ההבדל המהותי.

גם מבחינת השעות, אני הלכתי לעירייה לבדוק איזה משהו, שזה באמת, זה כל כך מביש, אנחנו אפילו לא מוגדרים כפקידים. פקידים עובדים ארבעים ושתיים שעות, אנחנו עובדים ארבעים ושתיים וחצי שעות, עוד חצי שעה לקב"ס, שאני לא יודעת מאיפה זה בא, החצי שעה הזאת, כשרוב המגזרים עובדים בכלל בצורה אחרת, עם חופשות שאין לנו. מבקשים מאתנו להיות מורים, עובדים סוציאליים, קב"סים, לבוא, בדרך כלל כשאתה מגיע לבית ספר אתה אמור לנהל את המערכה הזאת. לא פעם יוצא שמנהלי בתי ספר פונים אלינו. עכשיו, אחרי הקורונה יש באמת, הקושי בבתי הספר הוא מאוד מאוד גדול. מנהלי בתי ספר לא אחת פונים לקב"ס שיבוא לנהל את האירוע בבית ספר. וזה הקושי הגדול אחרי הקורונה, מעבר לזה שהיום בלתי אפשרי לאכוף את החוק, בגלל הקורונה. אז יש הרבה יותר נשירה. הרבה מאוד ילדים שנמצאים בבית, כשההורים תומכים בזה, ולנו אין הרבה מה לעשות. אחוזי הנשירה היום לדעתי הם לא שלושים אחוז, לדעתי הם אפילו קצת יותר. כשאנחנו אמורים לטפל בילדים האלה,

זה לא נתונים מדוייקים, להגיד הרבה יותר משלושים אחוז,

אני מדברת מהשטח. בתחושה שלי יש נשירה בחסות הקורונה. שהורים חוששים להביא את הילדים לבית ספר, אנחנו היום מתעסקים גם עם ילדי הגנים, שמעולם, אני עשרים וחמש שנה קב"סית, לא היה לנו כזה אחוז של ילדי גנים שלא מגיעים לגן. ההורים חוששים להביא את הילדים, ואנחנו צריכים להתמודד עם הדברים האלה.

זה לא משנה אם זה נקרא נשירה או לא, הם חייבים לדווח ברגע שהם מוכרזים כילדים שלא מגיעים למערכת החינוך.

יש עוד דבר שבאמת לא נותנים על זה את הדעת. החוק החדש של חינוך מיוחד, שמביא הרבה מאוד ילדים מהחינוך המיוחד לבתי ספר רגילים. יש פה קושי מאוד גדול, שקב"ס צריך להתמודד בבתי הספר עם ילדים עם בעיות התנהגות, שיושבים בכיתות רגילות, שזה דברים שלא היו לנו. ואת המכלול הזה באמת צריכים לתת על זה את הדעת.

אני רוצה גם לתת את הפן שלי כאישה קב"סית. אני מגיעה לביקורי בית, כשאני לא יודעת מי ייצא עליי. מוציאים עליי כלבים, הורידו לי את הכובע, זרקו לי את הכובע, ירקו עליי. אתה מתעסק באמת עם אוכלוסיות קצה, שאתה לא יודע מי יוצא עליך בביקור הבית. עובד סוציאלי שמגיע למקומות האלה, ובאמת העובדות הסוציאליות הן אחיות שלי. הבת שלי עובדת סוציאלית, אני לא באה באמת להשוות. אנחנו עובדות באמת עם אותה אוכלוסיה. עובדת סוציאלית שמגיעה לבית כזה יש לה לפחות תוספת סיכון. לנו אין תוספת סיכון. עובד סוציאלי יש לו כונן. לנו אין כונן.

אני הייתי בסיטואציה, בקיץ, זה לא נעים להגיד, היינו בטבריה בחופשה, והתקשרו אליי עובדים סוציאליים, תיכנסי לזום, גם הזום, זה דבר חדש, אתה צריך להיות כל הזמן מחובר. תיכנסי לזום, יש ועדת החלטה. עכשיו החבר'ה שלי היו בבריכה, אני הייתי בזום בוועדת החלטה, כי זה דיני נפשות. אין מישהו אחר חוץ מהקב"ס שיכול לנהל את זה. אז מהבחינה הזאת, אין לנו שעות כוננות. הטלפון שלי פתוח עשרים וארבע שבע. יכולים להתקשר אליי.

תודה רבה, אני באמת מודה לך ולכל הוועדה הזאת.

תודה רבה על השיתוף של היומיום שלכם בעצם בעבודה. ועל היכולת שלנו קצת יותר להבין לעומק את האתגרים שיש בפניכם.

עוד דבר קטן, אני חושבת שקב"סים הם ראש גדול לעומת שאר המקצועות. הם לא מורים, הם לא עובדים סוציאליים, הם צריכים להיות באמת עם אינטליגנציה מאוד גבוהה רגשית, וגם מה שיש בראש. אנחנו לא סייעות ואנחנו לא מורים, אנחנו הכל, מכלול.

תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, אם את רוצה לומר כמה מלים לסיכום.

אני מאוד מאוד רוצה שנתכנס לתכל'ס. אני בטוחה שיכולנו לשבת כאן ולשמוע סיפורים מרגשים, כי עם חלק מהאנשים שיושבים כאן ישבתי בסיורים שעשיתי, ומכל פגישה כזאת יצאתי דומעת. גם מהמסירות נפש, גם מהמקרים, וגם ממה שהאנשים האלה עוברים בהתמודדות היומיומית שלהם, אם להמשיך או לא להמשיך בתפקיד שהם כל כך אוהבים וכל כך מסורים אליו. אבל אנחנו חייבים לעבור מסיפורים למעשים. חייבים.

ומה שאני רוצה לבקש, שאם אכן קיים הסדק הזה, הסדק שבעזרת העובדה שהסתדרות המורים לא חתומה על עסקת החבילה, אפשר לפתוח את הסכמי השכר של הקב"סים, אז צריכים לעשות את זה עכשיו. אין לנו את הפריבילגיה, לנוכח מצב הנשירה של הילדים והנוער, אין לנו את הפריבילגיה לחכות. אם יש אפשרות להתקדם צריך להתקדם, ובשום אופן לא לחכות שזה יבוא מצד הסתדרות המורים. זו דרישה של הבית הזה, של הוועדה הזו, שאחראית על שלומם ועל חינוכם ועל פיתוחם של תלמידי מדינת ישראל כולם. מכל המגזרים. זה דבר ראשון.

ואני חושבת שזו צריכה להיות הבקשה שלנו הראשית, ולבקש מייד אחרי הפגרה, יש לכם פגרה ארוכה לטפל בזה. אתם לא יוצאים לפגרה, תטפלו בזה, תתקדמו, תבואו מייד אחרי הפגרה להגיד לנו לאן הגעתם. ומה השגתם. ומה אפשר לעשות. אנחנו שמענו מחיים מויאל ממשרד החינוך שמשרד החינוך רוצה לקדם את העניין הזה. אני לא רואה שום סיבה, שום הצדקה שהרשויות המקומיות לא יסכימו לתרום את חלקן גם הן. שום הצדקה. איך תשאו פנים, חברינו מהשלטון המקומי, איך תשאו פנים לציבור שלכם. באמת.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לסכם את הדיון. תראו, כמו שאמרנו כאן בוועדה, בסופו של דבר העבודה שאותם קב"סים עושים היא באמת משימה חשובה מהמעלה הראשונה. יותר מזה, במצב שבו מדינת ישראל נמצאת היום, גם מבחינת, אתם יודעים, אחוזי עלייה בתקיפות, והפשיעה במגזר הערבי, ועוד מליון ואחד דברים, ואנחנו רואים משפחות, והמצב הכלכלי שלהם. על אחת כמה וכמה המשימה שלהם זו משימה של כולם. אנחנו מגדירים את זה כמשימה לאומית של ממש. בסופו של דבר כל אחד, כל ילד שהם מצילים זה עולם ומלואו. זה ילד שעובר ממצב שבו כאשר הוא יגדל, אותו ילד יהיה עבריין, למצב שבו אותו ילד יהיה אדם שמתפקד בחברה, שתורם לה, שמסייע.

ולכן החשיבות בגיל כזה היא חשיבות אדירה. אנחנו שמים את זה כאן על השולחן. אם הפירצה שחברת הכנסת סטרוק מצאה, אנחנו כן מאמינים, הוועדה מאמינה כי יש מקום לפתוח את אותם הסכמי שכר אל מול הקב"סים.

אנחנו מבקשים שבארבעת השבועות הקרובים, לא יתקיים דיון אחד, אלא מספר דיונים, יחד עם האוצר, יחד עם השלטון המקומי, ויחד עם משרד החינוך. ולא תדונו במה צריך להיות בעוד שנה, אלא מה עושים עכשיו. אנחנו מבקשים מכם שתסתכלו על הטבלה בעצם, לכל הפחות של השוואה בעצם למעמד קידום נוער. ותדונו שם סעיף סעיף, בטבלה הזו, כיצד ניתן לשפר את התנאים שלהם. לפחות למצב של עובד קידום נוער. לא פחות מזה.

אנחנו מבקשים שהדבר ייעשה בעוד ארבעה שבועות. אנחנו מבקשים מהצוות לשמור על פרוטוקול על מנת לדווח לי באופן אישי, אני רוצה לקרוא את הדברים שהיו, ואת הסיכום שיהיה מתוך הכינוסים האלה. במידה והוועדה לא תסופק, אני כבר אומרת עכשיו, עם סיום פגרת הקיץ, יכול להיות שגם יתקיימו דיונים תוך כדי, תלוי בלחץ שבו נהיה, אנחנו נזמן לכאן את ראש אגף השכר באוצר, שיגיע לכאן כדי לנהל את זה. אנחנו נדרוש מחיים ביבס, ראש השלטון המקומי להגיע לכאן, וחיים, שמביא את עמדת משרד החינוך, שהם מעוניינים בדבר הזה, והם כן רוצים לקדם את זה. ואנחנו נקיים משא ומתן כאן. זה מה שאנחנו פשוט נעשה. שהם יעמדו ויגידו לאלה שעושים ממש לילות כימים עבודת קודש, ושהם יגידו להם למה לא עדכנו להם את השכר במשך ארבעים שנה. אני לא חושבת שאף אחד ירצה להיות בסיטואציה כזו, לא ראש אגף שכר, לא ראש השלטון המקומי, ולא אף אחד אחר. כולם מבינים פה, וגם אתם מבינים, את החשיבות ואת הנחיצות ואת הדחיפות בדבר הזה. ואני מבקשת שתביאו לפתרון. יש לנו את הפרצה הזו, בואו תתנו את הפתרון הראוי.

אני מבקשת את הדיווח בעוד ארבעה שבועות, ואם לא, אנחנו נקיים דיון המשך, עם הבכירים שיכולים לסגור את זה גם כן כאן בוועדה.

תודה רבה לכולם, תודה רבה לכל מי שהגיע מכל הארץ, ולקב"סים על העבודה הכל כך חשובה שאתם עושים. תודה רבה למשרדי הממשלה שהגיעו ולקחו חלק. אנחנו רוצים להודות על העבודה גם שאתם עושים. ולאורית סטרוק, חברת הכנסת. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 01:03.