פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



17
ועדת החוץ והביטחון
27/02/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 85
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום ראשון, כ"ו באדר התשפ"ב (27 בפברואר 2022), שעה 12:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "משבר תנאי ההעסקה של עובדי משרד החוץ מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל"

חברי הוועדה: רם בן ברק – היו"ר
אמילי חיה מואטי

אופיר אקוניס
מיכאל מלכיאלי
אורית סטרוק
עמיחי שיקלי

רחל מרלי - יו"ר ועד עובדים, משרד החוץ

יוסף לוי ספרי - מנהל מחלקה, משרד החוץ

גלית פלג - מנהלת מחלקת מש"ב חו"ל, משרד החוץ

יאיר פרומר - מנהל מחלקה בינ"ל 2 וחבר ועד העובדים, משרד החוץ

חיים לוי - ראש חטיבת משאבי אנוש פנים, משרד החוץ

אלנתן הורביץ - כלכלן אגף שכר, משרד האוצר

דניאל בונפיל - יו"ר ההסתדרות מרחב י-ם

אייל לוי - מזכיר איגוד מקצועי, ההסתדרות

איתמר אדלשטיין

אסף פרידמן

דפנה סידס כהן

שרה צוולנר

אפרת מורלי

הילה לוי

"משבר תנאי ההעסקה של עובדי משרד החוץ מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל"

צוהריים טובים לכולם, אנחנו נמצאים כאן בעקבות בקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת אופיר אקוניס ומיכאל מלכיאלי, לגבי המשבר במשרד החוץ, סכסוך העבודה במשרד החוץ. אני נעניתי לבקשה בשמחה, ואני חושב שמשרד החוץ הוא גוף שתפקודו חשוב ביותר. משברים כאלה לא עושים טוב לא למדינת ישראל, לא לאזרחי מדינת ישראל ולא ליכולת שלנו לתפקד בעולם. אנחנו מאוד מאוד מוגבלים בזמן, כי דחפנו את הנושא בין שני דיונים, ולכן אני אתן מכל גוף רק לנציג אחד לדבר, ובסופו של דבר ננסה להביא את המשבר הזה לידי פתרון. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני באמת מעריך את העובדה שנמצא זמן מהיר, על אף שאנחנו מדברים על דיון מהיר, ובכל מקרה היה אמור להתקיים על פי תקנון הכנסת ואישור נשיאות הכנסת לפני כשבועיים, בישיבתה, לאור הבקשה שלי ושל חבר הכנסת מלכיאלי. כותרתה של ההצעה היא משבר תנאי ההעסקה של עובדי משרד החוץ, המהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל. אני מודה לך ולצוות הוועדה, כפי שאמרתי, על קיום הדיון הזה היום, ביום שהוא איננו יום שוטף של עבודת הכנסת. של ועדותיה – כן.

יצא כך הדבר, במקרה לגמרי – זה דבר שלא תוכנן, ודאי לא כשחבר הכנסת מלכיאלי ואני הנחנו את הבקשה לדיון מהיר – שאנחנו בעצם במשבר בין-לאומי, שיכול להוות אולי איזשהו סמל למצבם הסדיר של עובדי ועובדות משרד החוץ, השליחות והשליחים, כאשר הם מייצגים את מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, פעולותיך בזירה הבין-לאומית בתפקידים כאלה ואחרות ידועות היטב. מדובר על חוד החנית של משרדי הממשלה, שלא נמצאים בארצנו אלא מייצגים אותנו בחו"ל, בתנאים קשים מאוד. אגב, התנאים הקשים הם לא בוושינגטון ולא בלונדון ולא במדריד. הם במקומות אחרים, למשל קייב. זאת דוגמה ממש יום-יומית, ואני מבין שהשגרירות פונתה בשלום, הועברה למקום אחר באוקראינה ומתפקדת משם תחת אש תרתי משמע. זאת לא אמירה סתמית.

כאשר אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על ייצוגה של מדינת ישראל, שמירה על אינטרסים אסטרטגיים, הסברתה, הבעת העמדות שלה, אבל גם טיפול בישראלים רבים. את זה אנחנו רואים כרגע, וזה הדבר שעומד כרגע למבחן. אגב, אני מצטער שלא הקשיבו להתראות שיצאו מטעם המדינה, הממשלה ומשרד החוץ לפני כשבועיים וחצי, אבל לא צלחו. בהם צריך לטפל במצב חירום.

הפגיעה המתמשכת בעובדות ועובדי משרד החוץ, שהם באמת חוד החנית של כוחותינו מחוץ לגבולות ישראל, היא בלתי נסבלת. אני שמח שמשרד האוצר שלח נציג, ואני גם יודע שמתקיים מחר דיון במשרד האוצר בעניין שהעלינו על סדר-היום.

אני רוצה לומר בגילוי נאות, הייתי שר בממשלות קודמות, ולדאבון הלב לא הייתי שותף באופן מוחלט לעמדות של משרד האוצר בעניין זה. אמרתי, וביום מן הימים ייחשפו הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה – אגב, אני בעד לקצר את זה הרבה יותר מהשנים שחוק הארכיונים מחייב – ולראות שם איך בדיונים בנושא היחסים בין משרד האוצר למשרד החוץ, אני מתייצב לימינם של עובדי משרד החוץ כשר מדע לשעבר, כשר שקיבל שירות מצוין מעובדות ועובדי משרד החוץ במקומות טובים יותר, ובמקומות מסובכים יותר.

למרות הדברים הללו, שהיו גם בממשלות קודמות – הינה, אני אומר את הדברים ביושר – או במשרד האוצר בממשלות קודמות, אם לדייק את הדברים, והעומדים בראשו, שלא היטיבו עם עובדות ועובדי משרד החוץ, למרות זאת נחתם הסכם בשנת 2017. אני מבין מעובדי ועובדות משרד החוץ, אשר נפגשתי איתם כמה וכמה פעמים לפני הפגישה הזאת, שההסכם הזה לא רק שאיננו מיושם, תנאיו נשחקים. אני רוצה להעלות על השולחן את נושא התנאים שבהם עובדות ועובדים נציגינו במשרד החוץ, לבדוק מול משרד האוצר מדוע ההסכם מ-2017 איננו מיושם, כפי שהיה צריך להיות מיושם. אני מניח שוועד העובדים ייצג את זה בצורה יותר ספציפית, אדוני היושב-ראש, לגבי התנאים היום-יומיים, ועם דוגמאות רבות. אני מדבר על מדיניות.

דבר נוסף, תנאי השירות נקבעים באופן בלעדי על ידי החשב הכללי במשרד האוצר, בעוד הדבר הזה יכול להיקבע על ידי מנכ"ל משרד החוץ עם ועד העובדים ועם השליחים, בצורה של הידברות, ולא להישאר בידי משרד האוצר. זה יכול להיות סיכום של הישיבה הזאת. אגב, יש דוגמאות וזה קורה במוסדות אחרים, שהם ממשלתיים או סמי-ממשלתיים. זה קורה, ואפשר לקחת כמה דוגמאות מהם ולא להשאיר אותם חשופים בצריח. אתה יודע, בימינו זה ממש תרתי משמע, בעיקר בין אוקראינה לרוסיה, ולמדינות הגובלות במזרח אירופה, לאור האירועים שאנחנו רואים משם.

אלה הם הדברים שהביאו אותי, אדוני, להביא את הדברים אל שולחנה של הכנסת. ידוע לכולם, כמובן, שסיכום הישיבה הזאת מונח על שולחנה של הכנסת. הוא אומנם דיון מהיר ולא הצעת חוק, אבל הוא מחייב. לכן, אני מבקש תשובות ברורות ולא מתחמקות ממשרד האוצר, שיש לו לעיתים התמחות בהתחמקויות ובמכבסות מילים, בעניינים שקשורים ליחסי העבודה. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה לך, חבר הכנסת אקוניס. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון בזמנים מאוד עמוסים, וגם להודות ליוזם הדיון, חבר הכנסת אופיר אקוניס, שהאיר גם את עיניי.

אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שקדמה לדיון הזה ישיבה פורמלית שלי גם עם חלק מוועד העובדים, וגם בדיקה נוספת עם מנהלי אגפים בכירים מאוד במשרד החוץ היום, שאותם שאלתי האם כצעקתה. האם מה ששמעתי זה אכן מדויק, או שיש פה איזשהו סכסוך של אגו, של כבוד, וצריך לדעת את האמת. חלקם הגדול ביקש שאני לא אצטט את השם שלהם, והכול שיחות מחוץ לפרוטוקול. כשאנחנו ביקשנו את הדיון הזה, עוד לא היה הנושא של אוקראינה, ועל אחת כמה וכמה, הסיפור עכשיו. התמונה שעלתה אצלי ממשרד החוץ – אני לא מכיר את המשרד הזה כל כך טוב – היא של משרד משותק. דיברתי עם כמה שגרירים שלנו בכמה מדינות בעולם, על תנאי ההעסקה שלהם. אומר לי שגריר: אני לא יכול לנסוע במונית, אני צריך לנסוע ברכבת או באוטובוסים, דבר שלוקח לי לפעמים 12 שעות, כי משרד החוץ קיצץ בהמון תנאים. ולא מדובר בבתי מלון מפוארים, אלא בדברים בסיסיים.

אני מבין שהסכסוך הוא על השכר בעיקרון.

יש פה חבילה של דברים.

ברשותך, בבקשה. אני מבין שההוצאות והתקציב של משרד החוץ גדלו בהרבה. מה שלא גדל, בינתיים, זה השכר של העובדים.

אפשר לדון בהיקף הגידול התקציבי. אנחנו לא טוענים כנגד יכולת המשרד לבצע פעולות שדורשות תקציב. אנחנו טוענים לגבי כלים שהם בעולמות ההעסקה והתנאים של העובדים. גם הדברים שחבר הכנסת מלכיאלי דיבר עליהם, גם הם בעולמות התנאים. הם לא בעולמות התקציב.

התמונה המדאיגה הזאת מראה שלאף אחד בדרג מקבלי ההחלטות לא באמת אכפת מהמשרד הזה. אם הייתי חושב שהשר מנותק מהמשרד, אולי מיותר, אבל אנחנו רואים מעורבות מאוד מאוד גדולה של השר במינוי מקורבים בכל מיני מדינות קצה.

לשר יש מכסה של 11 מינויים פוליטיים, ויש לו הזכות להשתמש במכסה הזאת. היחידה שלא השתמשה בזה, הייתה ציפי לבני, למעט מינוי אחד לאו"ם.

בואו ננסה לקיים דיון מקצועי.

לא זה הדיון. רק אמרתי שהשר מכיר את המשרד, ומצד שני, נראה שיש ניתוק מוחלט לצרכים האמיתיים של המשרד. אני מצטרף למה שאמר חבר הכנסת אקוניס, ואנחנו מצפים לתשובות אמיתיות ממשרד האוצר, איך הם חיים עם המצב הזה.

חברת הכנסת אמילי מואטי, בבקשה.

שלום, חברים יקרים, שמחה שאתם כאן. אולי להבדיל מחבריי, אני מכירה את משרד החוץ ואת שירות החוץ הישראלי.

לא, לא, אנחנו מכירים, חברת הכנסת מואטי.

אמרת שאתה לא מכיר.

אני אמרתי.

לא, הפוך. אני שיבחתי אותם בכל מקום.

אני חיה עם דיפלומט מזה שלושים שנה, שהתחיל את השליחות שלו בשנות השמונים בבלגיה. היה שגריר במספר מדינות, עמד בראש הצוות המדיני במשפט של אריק שרון, וזה קצת כמו לחיות עם מנתח מוח. כל הבעיות שצפות סביב משרד החוץ, וכל האתגרים, אני מכירה אותם ברמת שפת אם. המשרד הזה חשוב לו, המשרד הזה חשוב לי, ובאמת צריך להגיד לכם תודה על הימים האלה. בתנאים בלתי אפשריים, תחת התחלה של סכסוך עבודה, הוכחתם שהשליחות הלאומית חשובה לכם יותר מהסיטואציה הנוכחית, שנקלעתם אליה.

אני רואה ביחסי החוץ של מדינת ישראל נדבך משמעותי גם ביחסי הביטחון – בביטחון המדינה, בביטחון הלאומי, בבניית הכוח ובבניית הביטחון. הרבה אנשים טועים לחשוב, שהעבודה שלכם זה להסתובב בקוקטיילים ולסגור כל מיני עניינים עם הנהגות אחרות ועם דיפלומטים אחרים. זה רחוק מהמציאות. זה רחוק שנות אור מהמציאות. כשאני מדברת על בעלי, הוא דווקא פונק. אני מדברת על מציאות שבה לשגרירים אין כסף למוניות, לרכבות. לא מתקיימות פגישות שצריכות להתקיים. אין מספיק תקציבי אירוח. אני יודעת ששר החוץ הנוכחי מאוד קשוב לזה. אני בטוחה שאפשר להגיע להסכמים מולו ומול מנכ"ל משרד החוץ.

הדלת שלי פתוחה לכל עניין. אני מבקשת מכם, עד כמה שניתן עם כל המורכבות, להיות זרוע פרלמנטרית ואוזן קשובה עבור האתגרים שלכם. אני ממש ממוש מודה לכם שאתם כאן, וסליחה על האיחור בקביעת הדיון.

אני אציין שחברת הכנסת אמילי מואטי היא יושבת-ראש ועדת המשנה לענייני חוץ בוועדת החוץ והביטחון.

חברת הכנסת אורית סטרוק, את רוצה להוסיף?

האמת שבאתי פשוט בשביל לתמוך. אני חושבת שכל אחד מעובדי משרד החוץ הוא כמו חייל של מדינת ישראל. חייל בשדה הדיפלומטי, שהוא לא פחות חשוב, אפילו לא בגרם אחד, מהשדה הצבאי או המודיעיני. ממש חייל מטעמנו. אני יודעת מההיכרות שלי, שהיא אולי לא רחבה כמו של אופיר אקוניס או אמילי מואטי, שאתם עובדים בתת תנאים ביחס לנדרש.

באתי להביע את התמיכה שלי, ואני לא אאריך בדברים, אבל מכיוון שאנחנו נמצאים תוך כדי ניסיונות לחלץ מאוקראינה גם ישראלים וגם יהודים זכאי חוק השבות, אני רוצה לשים על השולחן בעיה שנתקלתי בה. מיום שישי בבוקר אני בקשר אין סופי עם אנשים שמנסים לצאת משם, ואני יודעת שזה לא הנושא, אבל אני שמה את זה כאן, מכיוון שאתם כאן, ומכיוון שאתה כאן, אדוני היושב-ראש. פורסמו מספר נקודות גבול, שבהן אמור להיות נוכח נציג של משרד החוץ לטובת סיוע לאלה שמנסים לצאת. הוא לא תמיד נוכח. קיבלתי פנייה מישראלי שמנסה לצאת משם עם אשתו ובתו. הוא הגיע לאחת מנקודות הגבול המפורסמות, ומכיוון שכאשר הוא נכנס לאוקראינה, הוא נכנס עם הדרכון האוקראיני, האוקראינים לא נותנים לו לצאת. אמרתי לו שהוא בנקודה שבה אמור להיות נציג של משרד החוץ.

הוא אזרח אוקראיני?

הוא גם אזרח אוקראיני.

הדיון הזה יש לו מטרה, ואני חושב שזה נכון. יש חדר מצב ואפשר לפנות עם כל בקשה. בעיקרון, האוקראינים לא נותנים מגיל 18 עד 40 לצאת, גם אם הם יהודים.

אני יודעת, ואני מכירה את זה. אני רק מציינת את העובדה שלא היה שם נציג. אני מבקשת, אם אפשר לדאוג שלפחות בעמדות הגבול שפורסמו, יהיה נציג.

יש נציגות בגבולות. יאיר לפיד פרסם אתמול את רשימת הגבולות, שדרכם אפשר לצאת.

בכל מקרה, אני ודאי תומכת בכל לב, בדרישה שעלתה כאן. אנחנו צריכים שאתם תוכלו לייצג אותנו בצורה הכי טובה, וכדי לעשות את זה, אתם צריכים תנאים. זה אל"ף-בי"ת.

תודה רבה. חבר הכנסת שיקלי, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני מעדיף להתייחס בהמשך.

יושב-ראש ועד העובדים של משרד החוץ, בבקשה.

תודה רבה, ותודה רבה על קיום הדיון הזה. אני רוצה לפתוח דווקא בדברים שנאמרו לא על ידי, ונאמרו ממש לפני שעה קלה: בימים הקרובים יגיע לאוקראינה מטוס, ועליו 100 טון ציוד הומניטרי ישראלי, לאזרחים שנמצאים גם באזורי הקרב, ולאלה שמנסים לצאת: ערכות לטיהור מים, ציוד רפואי ותרופות, וגם אוהלים, שמיכות, שקי שינה וציוד נוסף, שיכול לסייע לאזרחים שנמצאים מחוץ לביתם במזג האוויר החורפי הקר. במקביל, משרד החוץ ועובדיו עושים לילות כימים, על מנת לסייע לישראלים שנמצאים בגבול ורוצים לצאת משם הביתה. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות להם, אתם עושים עבודת קודש.

את זה אומר ראש הממשלה נפתלי בנט ממש לפני שעה קלה, ואני חייב לומר לכם שלסיוע ההומניטרי הזה יש שם ושם משפחה. קוראים לה גלית פלג, היא יושבת פה, והיא זאת שמרכזת את הסיוע ההומניטרי של מדינת ישראל. במהלך סוף השבוע הזה גלית עסקה בלי סוף בהעברת הסיוע ההומניטרי לאוקראינה. מדובר על תיאום של טיסות, מדובר על תיאום של חברות מסחריות שמעבירות ציוד, וכן הלאה. רק דבר אחד שכחו, שגלית היא עובדת וגלית זכאית לקבל שכר על העבודה הזאת. במשרד החוץ הפכה להיות תרבות שאנחנו יודעים לעבוד מחוץ לשעות ובסופי שבוע, ללא כל תגמול. כשדיברתי איתה במוצאי שבת, היא אמרה לי: אני אפילו לא יודעת איך אני מדווחת על דבר כזה, פשוט עבדתי במהלך כל סוף השבוע. אני לא יודעת איך לעשות את זה.

אבל זה לא דבר ייחודי, משום שבמשך השבועות האחרונים מתקיימים חיתוכי מצב בוקר וערב במשרד החוץ, ועשרות עובדים נמצאים בהם. חלקם יושבים גם בזום מהבית, והם צריכים להגיע מוכנים לדיונים האלה ולקרוא חומרים. אף אחד לא חושב שצריך לשלם להם על זה, כי זאת תרבות ארגונית. זאת תרבות ארגונית של מחויבות, ולא ישלמו לנו. ואנחנו נעשה בכל זאת.

אבל השכר הוא גלובלי, לא?

לא, הוא לא שכר גלובלי. הוא שכר פר שעה. אתה מדבר על חו"ל, ואני מדבר על הארץ. בארץ הוא לא גלובלי.

זאת אומרת, אתם מחויבים ל-9 שעות עבודה ביום?

מחויבים ל-8.30 שעות עבודה ביום, ומשלמים לנו על כל שעה נוספת, עד כמה שיש תקציב, עד כמה שיש מסגרת. אנחנו מבצעים עבודה רבה, שהיא מחוץ לשעות העבודה במשרד.

אז אני שואל שוב. אם זה לא גלובלי, והיא מחויבת ל-8.30 שעות עבודה ביום, האם מעבר לשעות האלה את מגישה שעות נוספות?

לא בבית, לא בשישי ולא בשבת. אם אני נשארת במשרד עד שמונה בערב במקום עד חמש, אני מגישה.

וכשאת עובדת מהבית את לא מגישה. הערת ביניים, אני חושב שאם אתם משווים את עצמכם ובצדק, כי גם אני משווה אתכם ככה, לאחת מהזרועות של הממשלה בתחום הצבא, כמו שהשוו אתכם חברי הכנסת אמילי מואטי, אורית סטרוק ואקוניס, יכול להיות שיש מקום שזה יהיה גלובלי.

אבל אז נצטרך לתת תשובה לשאלה אחרת: איך יכול להיות שעובדים במשרד החוץ מקבלים השלמת הכנסה? איך ייתכן שעובדים במשרד החוץ נקלטים, ומתחילים בשכר של 6,000 שקל? הם יוצאים לחו"ל, מבצעים לפעמים שתי שליחויות, חוזרים למשרד, והשכר שלהם הוא עדיין 7,000-6,000 שקל, אחרי שבע-שמונה שנים של עבודה במשרד החוץ?

יש לי שאלה משלימה, לשאלתו של היושב-ראש. ההסכם מ-2017 לא טיפל בזה? זה לא כל כך מזמן.

לא, הוא לא טיפל.

וכוננויות אין?

יש שתיים. אני חייב לומר לכם, אני עוסק באמל"ט, באמריקה הלטינית.

כל יום אנחנו כוננים.

אין יום שבו אנחנו לא נדרשים למשהו, מקרה חירום שקורה בטורקיה או ברוסיה או בארצות הברית או באפריקה. אין יום כזה.

אני עוסק באמריקה הלטינית, ואתם יכולים להבין שברגע שאני מגיע הביתה, יום העבודה שלי רק מתחיל, משום שהנציגויות רק מתעוררות בשעות האלה. מישהו צריך לחשוב איך מתגמלים את זה.

יוסי, זה שאתם יוצאים לחו"ל וחוזרים, אתם לא עולים בדרגה בשלב הזה?

זה מוסיף לשכר 10%, כלומר מ-6,000 ל-6,600. זאת התשובה, חברת הכנסת.

אני רוצה להמשיך ולהעיר, שהבעייתיות היא לא רק עם העובדים בארץ. הבעייתיות באה לידי ביטוי בזה, שיש פחות ופחות עניין של צעירים להתקבל היום למשרד החוץ, ואם הם כבר התקבלו, הם פשוט עוזבים אחרי זה. הם עושים שליחות או שתיים ועוזבים, כי הם הבינו את העניין.
היה לנו מפגש עם צעירים במשרד החוץ, צעירים בוותק שלהם, שנמצאים בחו"ל. הם אמרו לנו: חבר'ה, הסכסוך שאתם מתעסקים בו נורא מעניין, אבל להגיד לכם את האמת, זה פחות מעסיק אותנו. כששאלנו אותם למה, הם אמרו: כי אנחנו לא מתכוונים להישאר. אתם מדברים על דברים שהם בעתיד שלנו, ואנחנו לא רואים איזה עתיד יכול להיות לנו פה.

השכר בחו"ל הוא סביר?

לא. השכר בחו"ל צריך להביא בחשבון עולמות של משפחה. אני עובד מדינה בדרג ניהולי בינוני. בן זוגי עובד מדינה בדרג ניהולי בינוני. אופיר הכיר אותו. אם אנחנו יוצאים היום לחו"ל, אנחנו יורדים בהכנסה המשפחתית שלנו משמעותית.

אבל אתה אומר שבארץ מרוויחים מעט.

אני אסביר את המצב. הסכם 2017 צריך היה לעשות תיקון של השכר בחו"ל, והוא אכן עשה תיקון מסוים. לא מושלם, אבל עשה תיקון מסוים. לו הוא היה מיושם כלשונו, מצבנו היה היום סביר בחו"ל. מצבנו היום גרוע בחו"ל, מפני שיום אחרי חתימת ההסכם, משרד החוץ לקח לעצמו את כל מה שלא נכלל בהסכם, את כל כספי התוספות ששולמו, ולא היו הסכמיות.

נציג משרד האוצר, תעמוד על הנקודה הזאת בתשובה.

משרד האוצר החליט חד צדדית להפר את כל ההבנות ואת כל ההסכמות שהיו, ובמשך שלוש השנים האחרונות אנחנו מדברים על שליש מהשכר, פחות או יותר, של העובדים בחו"ל, שנלקח על ידי משרד האוצר. שנית, לשאלתכם, לגבי מה המשמעות של משפחה. שליח, בת זוגה או בן זוגה יוצאים עם הילדים לחו"ל, ובן או בת הזוג מאבדים את הקריירה שלהם. הם יכלו להיות מנתחי מוח, חברת הכנסת מואטי ציינה בצדק, יכלו להיות חברי כנסת, ובמקום זה הם יושבים כפקידים בשכר של 1,000 או 1,500 שקלים בחודש בנציגות, ומקריבים את הקריירה שלהם. המשמעות היא שבסוף הקריירה, אחרי 40 שנה, ולא אחרי 20 שנה כמו אנשי צבא, בגיל 67, הפנסיה המשפחתית של שליחי משרד החוץ תהיה בין 8,000 ל-9,000 שקלים. האם אנחנו יכולים לחיות עם זה? אחרי 40 שנה, שליחי משרד החוץ שמסכנים את חייהם, שמקריבים את כל הקריירה שלהם, שמקריבים את הרווחה של הילדים שלהם, שלפעמים לא רואים את ההורים שלהם במשך שנים, יכולים לחיות בשלום עם זה, שבסוף הם ייצאו עם פנסיה של 8,000 שקלים?

נכון, זאת הפנסיה.

האם זה נשמע הגיוני למישהו פה בחדר?

השאלה היא האם אנחנו יכולים לגייס כוח אדם איכותי עם משכורות כאלה.

שאלה נוספת היא האם יש משהו שאפשר לעשות עם בני הזוג.

אין לנו הרבה זמן, ואני באמת רוצה שזה היה דיון אפקטיבי. חבר הכנסת שיקלי, אתה רוצה להעיר הערה?

כן. ישבתי עם אנשי משרד החוץ לפני הדיון הזה ללמוד את הנתונים, מה שאפשר, ואני רוצה להתייחס לאנשים שהם בליבת האירועים. אותם אנשים שעושים קורס צוערים וכל הדברים האלה. לא להתייחס רוחבית למשרד, כי אני לא מבין את כל הפעילות הרוחבית. המצב המתואר, שבו מתחילים בשכר התחלתי כל כך נמוך, אין לזה שום קשר לשוק האזרחי, ושום קשר לשירות הציבורי, בוודאי לשירות ציבורי ביטחוני. המציאות הזאת מחייבת שינוי, וזאת נקודה ראשונה ברורה. אני חושב שנכון אולי שהדיון על השכר ייעשה במשרד החוץ ועם שר החוץ, ולא באופן שרירותי על ידי משרד האוצר.

אני אגיד הערה אחרונה, שאנחנו צריכים לצמצם מינויים פוליטיים בתפקידים של משרד החוץ, כי מה שראינו כרגע עם - - -

אני ביקשתי, נכון? נכון או לא?

אנשים עובדים כל החיים כדי לקבל את התפקידים האלה - - -

ביקשתי או לא? נכון שביקשתי?

- - - שולחים את זועבי - - -

אני מבקש שלא תערבב מין שאינו במינו. הם לא המציאו את המינויים הפוליטיים. יש 11 מינויים פוליטיים, ואף אחד לא עבר את זה בינתיים. אם אתה רוצה לעשות דיון ענייני, תישארו ענייניים. אם אתם רוצים לעשות ויכוח לא ענייני, אתם מוזמנים לעשות את זה במקום אחר. בבקשה, יושב-ראש ועד העובדים.

העניין של סיכון חיים, שאתם רואים היום בהקשר של אוקראינה – פינוי המשפחות של השליחים שלנו מקייב לארץ, הזזה של השליחים לגבול פולין, האנשים שיוצאים מהארץ כדי להשתתף בפעילות שם בנקודות הגבול וכן הלאה.

כמה יצאו?

אני לא יודע במדויק. לדעתי עשרות. בסך הכול יש שם עשרות, שמגיעים גם מנציגויות אחרות. העניין של סיכון חיים נמצא עכשיו באמצעי התקשורת, אבל הוא יום-יומי. אני שירתתי בטורקיה, ואני לא צריך לספר לכם על היקף האבטחה שהייתה צריכה להיות סביבי, סיכון החיים שאני הייתי מצוי בו, והעברה שלי ממלון למלון כדי לשמור על חיי.

סיכון החיים הזה הוא תמידי, והפינויים של המשפחות, שנתקלנו בהם עכשיו, החבר'ה שנמצאים איתי פה, שהם חברי ועד – מקרי לגמרי – כל אחד מהם חווה פינוי. אני חוויתי פינוי מטורקיה, רחלי חוותה פינוי מאביג'אן, גלית חוותה פינוי ממרוקו. כל אחד מאיתנו חווה את זה, שאתה נתלש ביום אחד, לעיתים עם המשפחה, לעיתים בלי המשפחה כי המשפחה כבר בארץ קודם לכן, ואז מתחילים לדון איתך בשאלה מה התנאים שאתה תקבל. נכון להיום, ההחלטה של משרד האוצר, היא שאם המלחמה הזאת מתארכת, בעוד שבועיים מהיום, בני המשפחות של השליחים שנמצאים פה בארץ, ונתלשו מביתם באוקראינה – הילדים נתלשו מחבריהם, מבתי הספר שבהם הם לומדים וכן הלאה – וחיים היום בבתי מלון, יצטרכו להתחיל לשלם עבור הדיור הזה. אם הם זקוקים לרכב שכור, גם על הרכב הם ישלמו בעצמם.

המדינה שלנו יודעת לשלוח אותנו, אבל היא לא יודעת להגן על הצרכים שלנו אחרי זה. ועם זה אנחנו לא יכולים יותר להשלים. לא יכול להיות מצב, שבו אני אקבל טלפון מעובדת אחת, שנמצאת באחת המדינות, ותגיד: יוסי, כבר חודשים שהבת שלי הנכה לא נמצאת בבית הספר, כי שכר הלימוד פה מעט יותר יקר ממה שמקובל בארץ. ואם הילד על הרצף האוטיסטי, הוא יישב בבית שלושה חודשים. זאת ההתנהלות שאנחנו חווים ברמת היום-יום. אי-אפשר להפוך את זה בכל פעם לסכסוך עבודה. אי-אפשר, זאת לא שיטת עבודה. אנחנו לא יכולים לסכסך את יחסי העבודה בתוך משרד החוץ על כל תקלה כזאת, שמשרד האוצר גורם לנו. מישהו צריך לחשב מסלול מחדש בכל הטיפול בשליחי משרד החוץ, בעובדיו בארץ. אני חייב להודות שהמערכת הפוליטית כולה, כולה חושבת כמונו. איך אני יודע? כי ראש הממשלה אומר את זה, וראש הממשלה החליפי אומר את זה. הוא אומר את זה במילים מפורשות. הוא אומר: אני חושב שהעובדים צודקים. מנכ"ל משרד החוץ לא אמר לנו אפילו פעם אחת: חבר'ה, הגזמתם. אפילו לא פעם אחת. להפך, הוא אומר לנו: אני מבין, אתם צודקים לגמרי. אנחנו לא יכולים לנהל ככה משרד.

אנחנו הולכים מחר לדיון במשרד האוצר, ואני אומר באופן הכי מפורש שאנחנו נוהגים באחריות מהיום הראשון. מהיום הראשון אנחנו נמצאים תחת לחצים של העובדים שלנו להשבית את המשרד. בכל פעם שקיימנו אסיפה עם העובדים, מעולם לא קם עובד ואמר לי: יוסי, אני מבקש שתעצרו את כל הפעילות הארגונית, ותתחילו להיות יותר נחמדים. את זה אין לנו, אלא אמירה: תשביתו כבר את המשרד, למה אתם חננות?

אנחנו לא עושים את זה, כי אנחנו מבינים את המשמעות של הפגיעה האסטרטגית במדינת ישראל; אנחנו מבינים את המשמעות של הפגיעה המדינית; אנחנו מבינים את המשמעות של הפגיעה באזרחי ישראל, שזקוקים לשירות שלנו בחו"ל. כרגע נקטנו עיצומים מינוריים, מינוריים בארבע-חמש נציגויות. יש לנו מאות פניות לוועדת חריגים. במהלך סוף השבוע הזה היינו צריכים להחריג מקרים של נוסעים רפואיים בהקשרים של פונדקאות, כי הלב נכמר. אבל הלב שלנו נכמר בסוף.

עדיין לא אפשרתם פונדקאות?

מה זאת אומרת? לא הסרנו את העיצומים.

אני חושב שבעניין של הפונדקאות אתם צריכים לאשר.

זה מה שחשוב עכשיו?

בין היתר, כן.

אדוני היושב-ראש, אני אשמח לדעת האם מחר אנחנו נכנסים לחדר במשרד האוצר, ואנחנו יכולים לצאת משם עם הודעה, שאנחנו לא רק מסירים את בעיית הפונדקאות, אלא את כל הבעיות. אחרת אנחנו הולכים לשיתוק של משרד החוץ. אני אומר את זה, כדי שזה יירשם בפרוטוקול של הוועדה. בסופו של דבר, האחריות לניהול משרד החוץ לא מוטלת על כתפיי, היא מוטלת קודם לכול על מי שביקש מטעם הציבור את האמון שלו. אנחנו נשתק את הפעילות של משרד החוץ, אם מחר אנחנו נכנסים לחדר ונתקלים בכתף קרה. כל האמירות היפות האלה נתקלות באפס מעשה.

אדוני היושב-ראש, רק הערה אחת לסיפא של הדברים. זה בדיוק הדבר שאסור לנו להגיע אליו. אני מניח שעכשיו תעביר למשרד האוצר את זכות הדיבור, והדבר עובר לאחריות מלאה של משרד האוצר. אנחנו לא נאפשר לכם, לאפשר את הדבר הזה.

חבר הכנסת אקוניס, בבקשה, אל תנהל את הדיון.

אדוני היושב-ראש, משפט נוסף. ב-10 בפברואר נתן בית הדין לעבודה פסק דין, בסוגיה שהעלה חברי לוועד, בנושא של פגיעה בתנאי השירות, בדמי הייצוג ובתוספות שכר, שמהוות לעיתים עד כדי שליש מהשכר של העובדים בחו"ל. בית הדין דחה לחלוטין את הגישה של משרד האוצר, שהוא יכול לבצע את הפגיעה הזאת חד-צדדית, הורה לו להיכנס למשא ומתן ואמר: יש פה פגיעה בתנאי שכר, בתוספות שכר שהעובדים האלה זכאים להם, ואתה לא רשאי לעשות את השינוי הזה באופן חד-צדדי, בלי הסכמה של העובדים. יש בעיות עם מיסוי? בבקשה, נא לדון איתם. גילמת עד היום? נא להמשיך לגלם. את ההתנהלות של משרד האוצר, שמותר להם להכניס את היד לכיסנו בכל רגע נתון, כפי שבא להם, לזה אנחנו לא נסכים יותר.

ההסתדרות, אתם רוצים להעיר משהו, מעבר להעיר לי מה חשוב ומה לא חשוב?

יש לי דווקא הערה לחברים שלי בצד שמאל, לחברי הוועד המסורים והטובים, שהם פשוט לא מבינים שאם הם לא יעשו צעד, לא האוצר ולא הפקידים של האוצר – זה לא יעזור. אני חושב שאני הכי מבוגר פה, וחמישים שנה אני מתעסק באיגוד מקצועי, במדינה שלנו, ואני מצטער, עוד לא השגתי דברים בדיבור אלא במנוף. אין בררה, הם פשוט נחמדים, והם ימשיכו להיות ככה. עשינו שביתה ב-2014, וקיבלנו 90 מיליון שקל. עשינו שינויים רק אחרי תשעה ימים שבהם השבתנו את הכול. אני ממליץ להם לאורך כל הדרך, והם לא שומעים לי – זה בסדר, מותר להם – תשביתו את המקום. תשביתו.

זה בסדר לא לשמוע - - -

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל אפשר להשבית. אתה יודע מה? אתה תראה שאחרי יום - -

זה היה בהומור.

- - פתאום האוצר מוצא כסף, מוצא הכול. רק בכוח. אני מצטער. אני בעד לשבת, להתחנן, לעשות הכול וגם להשתחוות. האנשים האלה טובים מדי, ומגיע להם צל"ש על הימים האלה.

כמו שאסור לחיילים לשבות ואסור לשוטרים לשבות, אז בוודאי אתם לא צריכים לשבות. אבל אנחנו צריכים להיות כאן בשבילכם.

רבותיי, לא מנהלים כאן שיחות צד תוך כדי דיון. בבקשה, משרד האוצר. יש לכם הערכה באיזה סדר גודל מדובר?

הם מכירים את הדרישות שלנו, הנהלת משרד החוץ קיבלה את הדרישות שלנו. במשך תשעה חודשים אנחנו מבקשים שידברו איתנו, ודממה. תשעה חודשים לא מדברים, לא התנהלה פגישה אחת. אני מקווה שמחר בפגישה נקבל את התשובה.

אדוני היושב-ראש, אולי למשרד האוצר יש הערכה?

שאלתי אם לכם, לא למשרד האוצר, יש הערכה.

מדובר בסכומים לא גבוהים, לא מאות מיליוני שקלים אלא הרבה פחות מזה. הכול נמצא כבר בתוך תקציב משרד החוץ, ואפשר לסגור הסכם מחר. מחר לסגור הסכם זה אפשרי, ואז לא תהיה בעיה של עיצומים. אבל אנחנו בצומת, ואם זה לא יקרה מחר, אנחנו הולכים למקום אחר לגמרי.

בבקשה, משרד האוצר.

נעים מאוד, אני מאגף שכר, הסכמי עבודה. קודם כול, אני אשמח להתייחס. בנוגע להסכם 2017, אנחנו מדינת חוק והסכמים אנחנו מקיימים. אם יש איזושהי בעיה עם הטיפול בהסכם, כמובן שתמיד אפשר לפנות אלינו או לחשכ"ל. הסכמים זה משהו שאנחנו עומדים בו.

בית המשפט אמר לכם שהפרתם אותו. הגענו לבית המשפט, וזה לקח שנתיים וחצי, רק כדי להגיד לכם, שהפרתם את ההסכם.

חברים, זה לא דיון שכל אחד מדבר בו מתי שהוא רוצה, מה שהוא רוצה. הטענה היא שמצד אחד אתם מקיימים הסכם, ומצד שני, לקחתם את כל מה ש- והתחלתם לעשות בעיות במקומות אחרים, עד כדי שליש מהשכר. זאת התנהלות שלטענתם, וכנראה שהם צודקים, אינה הולמת.

אני אשמח להתייחס לסכסוך הספציפי. דבר ראשון, השליחים בחו"ל מקבלים שכר של למעלה מ-30 אלף שקל בממוצע. זה שכר שהוא הרבה יותר גבוה גם מהשכר הממוצע במגזר הציבורי, גם מהשכר הממוצע במשק. זה שיהיה ברור לכולם. צריך להבין שלצד השכר יש הטבות נוספות, שכוללות דיור. יש מקומות שבהם יש למדינה דירות.

חלק גדול כאן יודע מה זה להיות שליח בחו"ל. אגב, מניסיוני, השליחים שהם לא ממשרד החוץ מקבלים תמיד תנאים יותר טובים ממשרד החוץ. זה משהו שאני בתור שליח לא הבנתי, למה צריך להיות דירוג אחר בתנאים, אבל אני שם את זה לרגע בצד. אני רוצה לדבר על השכר, ואותי מעניינים דווקא אלה שנמצאים בארץ. אלה שנמצאים בארץ, הולכים לשליחות, חוזרים לארץ. איך אפשר להסביר שפה הם מקבלים 30 אלף ופה הם מקבלים 7,000. לא מובן לי.

זה כמו כל עובדי מדינה.

לא, לא, מצטער. אני עובד מדינה. הייתי בחו"ל, הייתי בארץ, והיה הבדל בשכר, אבל לא כזה הבדל תהומי. לפעמים הרווחתי בארץ יותר מאשר בחו"ל.

בחו"ל מקבלים הרבה הרבה יותר, אבל בארץ מקבלים סכום מסוים, כמו כל עובדי המדינה. אין פה משהו שבא כנגד משרד החוץ.

יש משהו. תקן אותי אם אני טועה. יש הבדל גדול בין שכר שמקבל שליח, כשהוא נמצא בחו"ל, לבין השכר שהוא מקבל כשהוא חוזר לתפקיד במשרד החוץ בארץ.

זה נובע מכך שבחו"ל הוא מקבל הרבה מאוד כסף, כמו שאמרתי.

הרבה מאוד כסף, אנחנו מתעשרים בחו"ל. מתעשרים בחו"ל.

אחרי שלושים שנה, אני מרוויח 30 אלף שקל למשפחה, בני זוג? סליחה, זה לא הרבה.

חבל שאין לנו פה תלושי שכר של עובדים, אז היינו מציגים לכם אותם.

ואתם לוקחים על זה 50% מס, וזה מגיע ל-15 אלף שקל. זה לא הרבה מאוד כסף למשפחה. אתה יוצא עם פנסיה של 6,000 שקלים. על מה אתה מדבר?

אני אאלץ להוציא אותך מהדיון, וחבל.

קודם כול, חס וחלילה, אני לא מזלזל בשכר של אף אחד. כשאני אומר הרבה מאוד כסף, אני מתכוון ביחס לשכר הממוצע במשק ובמגזר הציבורי.

אגב, לגבי הדיור, אדוני היושב-ראש, ברוב המדינות אין למדינה דיור. במדינות הטובות כמובן – וושינגטון בוודאי, בלונדון בוודאי, בפריז בוודאי, אבל ברוב המדינות, שם השליחות קשה יותר, ואלה מדינות קשות שירות, התנאים עוד פחות טובים. אנחנו לא מדברים על המינויים הפוליטיים של וושינגטון, לונדון ופריז. שם זה נחמד.

אני אשמח להשלים את הדברים שלי. השכר הוא בנפרד מהדיור. כשאני דיברתי על השכר, זה בלי דמי ייצוג ובלי השתתפות בשכר דירה.

אם אני נוסע מחר לקניה, אני צריך לשלם את הדירה בעצמי?

לא, ממש לא. אתה מקבל שכר דירה.

איפה כן?

בשום מקום.

אז למה אתה אומר?

אני מדבר על דירות השרד.

הם מדברים על שליחים שאינם ראשי הנציגות.

יש מקומות עם דירות שרד של המדינה.

אנחנו בקשר ונשמח לשבת מחר. אומרים פה טענות שאנחנו לא מוכנים לשבת. אנחנו תמיד מוכנים לשבת עם כל גורם.

זה שקר. היה צריך התערבות של שר החוץ בשביל שתסכימו להיפגש איתנו. זה שקר.

אני לא יודע. מעולם לא התקשר אליי אף בן אדם משום ארגון - - -

חברים, לא הייתם פה מעולם בדיון? שאני אבין. מישהו מכם היה פה בדיון?

האמת היא שחיכינו שיקראו לנו.

קודם כול, אני שמח שזאת פעם ראשונה. כאן לא מדברים בלי לקבל אישור דיבור. מרימים את היד ומקבלים אישור דיבור. זה לא שוק כאן. אני מנהל את הדיון, ורק אני נותן אישור דיבור.

זאת נקודה שאני חוזר עליה חד-משמעית. אנחנו מוכנים לנהל שיח ודיון עם כולם. ספציפית, אני יודע שהיה ניסיון בעבר לייצר דיון, אבל אני לא נכנס לזה. שם אנחנו עומדים. צריך להבין, שבנוסף יש לנו ועדה שמתכנסת באופן קבוע ברמה שבועית, לעניין שיפור ושדרוג התנאים בשכר. בנוסף לזה, יש ועדה בין-משרדית, שמתכללת את כלל הנושאים של השליחים. היא מתכנסת אחת לכמה חודשים, וגם שם היא נותנת מענה בעניינים – אני לא יודע אם זה שינוי - - -

אנחנו מנסים לתת מענה כללי, וכמו שידוע פה, מחר יש לנו פגישה עם נציגות העובדים. אנחנו נשמח לשמוע שם על הכול.

אתה רוצה לענות לו?

קיוויתי שמחר הוא לא ישמע מאיתנו, אלא בעיקר אנחנו נשמע ממנו. את מה שהיה לנו להשמיע – השמענו כל כך הרבה פעמים, שהגיע הזמן שאנחנו נשמע תשובות.

מחר הפגישה הראשונה אחרי תשעה חודשים?

נכון, אתה צודק לגמרי. הסכסוך הוכרז בפועל ב-24 בנובמבר. פגישה ראשונה מתקיימת מחר, בפברואר.

אני רוצה לשמוע את חיים לוי, ראש חטיבת כוח אדם, בזום. בבקשה, מר לוי.

שלום לכם, אני ראש חטיבת משאבי אנוש פנים במשרד החוץ. קודם כול, אני באמת רוצה להודות לחברי הכנסת אופיר אקוניס ומיכאל מלכיאלי, על הבאת הנושא לדיון, ולכם – לך, אדוני היושב-ראש וחברי הוועדה – על קיום הדיון.

אני חייב לציין שמה שמציגים חברי הוועד שלנו, שנמצאים בדיון, הוא תמונה מאוד נכונה, מאוד מדויקת. משרד החוץ, כתוצאה מכל המהלכים שנעשו בשנים האחרונות, מצוי במשבר, ואנחנו חייבים לעורר את כל מי שצריך כדי לשנות את המצב הזה.

שר החוץ פועל מאז כניסתו לתפקיד לקידום ולשיפור מעמד משרד החוץ. בתוך זה, כמובן, שיפור מעמדם ותנאי העסקתם של עובדי המשרד, כפי שציינו חברי הוועד. אנחנו, כהנהלה, מאוד מקווים שהשיח, שאמור להתחיל מחר, בין חברי הוועד למול הממונה על השכר, בהנחיית שרי החוץ והאוצר, יביא לתוצאות שיבטיחו קיום הגיוני של משרד החוץ, מקצועי ובאיכות גבוהה.

אני מניח שכולכם רואים את התמונות מאוקראינה, על מעורבות משרד החוץ, ניהול משרד החוץ את האירוע, פעילותם של עובדי משרד החוץ בשטח. אנחנו המדינה היחידה בעולם, שלא רק לא מצמצמת את מספר השליחים שלנו במקום, אנחנו אפילו הגדלנו ושלחנו עשרות מתגברים למעברי הגבול. וכל זה לרווחת אזרחי מדינת ישראל, וכמובן סיוע לקהילה היהודית.

ציינו קודם, שצוער שחוזר לארץ אחרי שש שנים בחו"ל, מרוויח בין 6,000 ל-7,000 שקלים. זאת מציאות לא הגיונית ביחס למה שאנחנו מתמודדים איתו בשוק האזרחי. תנאי השכר ותנאי העבודה של עובדי משרד החוץ נשחקו במשך שנים, ואנחנו עובדים בתוך מערכת, כמו שציין יוסי. אנחנו מסורים, אנחנו עובדים, אנחנו נרתמים. אני יכול להגיד לכם, שבשבועיים האחרונים עובד משרד החוץ 24/7, כולל שישי ושבת, בגלל העניין הזה. וזה לא האירוע היחידי. היו לנו הרבה מאוד אירועים בעבר, ולצערי, אני מניח שיהיו אירועים כאלה גם בעתיד.

צריך להתרחש שינוי משמעותי בכל מה שקשור בתחום הזה. תודה לכם.

תודה. יש עוד מישהו בזום שרוצה לדבר? בבקשה, אדוני, יושב-ראש הוועד.

הסיפור של הוועדה הבין-משרדית שמתכנסת, דנה ומשפרת, זה קמופלאז'. לא היה ולא נברא. במשך שלוש שנים הייתי מנהל תנאי השירות במשרד החוץ. הוועדה הזאת התייחסה מעט מאוד לצרכים אמיתיים שהוצגו בפניה. היא בכלל לא מתכנסת, ואני חושב שהכינוס האחרון שלה היה ביולי האחרון. אופן ההתנהלות – הרי מה הבעיה בשירות בחו"ל? להבדיל ממקרה רגיל, שבו אדם מגיע לעבודה, עובד חודש ימים, מסיים את החודש, מקבל משכורת ובזה מסתיים הקשר הכלכלי שלו עם המעסיק, עובד שהוא שליח שנמצא ברילוקיישן, צריך להיות בקשר כלכלי עם המעסיק שלו כל הזמן. זה נוגע לחינוך של הילדים שלו, משום שאת החינוך הזה הוא לא מקבל מהמערכת בארץ, אלא ממערכת אחרת בחו"ל; זה נוגע לריפוי של המשפחה שלו; זה נוגע לדיור של המשפחה שלו; זה נוגע לנסיעות שלו לארץ; זה נוגע לקשר שלו עם בני המשפחה שלו בארץ; זה נוגע לצרכי העבודה. הקשר הזה מתמשך כל הזמן. ככל שזה נשלט על ידי משרד האוצר, זה מובל כל הזמן לשיתוק.

להגיד לכם את האמת? ליבי-ליבי עם הנהלת המשרד, משום שהיא לא מצליחה להשיג את מה שהיא עצמה חושבת שצריך היה להשיג, בהתמודדות מול משרד האוצר. הם לא מסוגלים לבצע את זה, וזה מביא לבעיה.

יש לי בקשה, שהוועדה הזאת תקבע דיון נוסף לעוד שבוע, על מנת להתעדכן במה שהתרחש בשבוע האחרון מול משרד האוצר. אם לא יהיה מעקב קבוע, ואם לא תהיה חרב של הכנסת מעל הראש של האוצר, אנחנו חוששים מאוד שהם ימשיכו ויגררו את הזמן. אנחנו ניכנס למשבר הרבה יותר עמוק, אנחנו ניאלץ לפגוע בשירותים לאזרח, ואנחנו לא רוצים להגיע לשם. אנחנו אומרים את זה לשר החוץ מהיום הראשון, שאנחנו לא רוצים להגיע לשם. תעזרו לנו להימנע מזה.

אדוני היושב-ראש, הערה בקצרה מאוד. אם הבנתי נכון את דברי הוועד, את העמדה של המשרד – עם השר וסגנו לא דיברתי, אבל עם העובדים דיברתי – אני מפנה את השאלה אליך, ודרכך לשר האוצר ולממונה על השכר, למה לא מוציאים את כל נושא תנאי השירות בחו"ל מידי משרד האוצר, שעובד על קוצו של יו"ד בעבודה יום-יומית, ונותנים את זה למשרד החוץ? תאמין לי, משרד החוץ יידע לנהל את זה היטב. כולם שומרי הסף – גם אנחנו שומרי סף, גם הם שומרי סף, גם אתם שומרי סף. כולם שומרים על כולם, ובסוף זה הרי לא ייפרץ. הרי יש מסגרת תקציב, אדוני היושב-ראש, בתוך מסגרת התקציב תנו להם לנהל את זה, ואני חושב שהם יעשו את זה בכל הכבוד כאנשי מקצוע, הקשורים לשירות החוץ, יותר טוב מכם. מבלי לזלזל במקצועיות העבודה שלכם.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון.

קודם כול, אני מאוד מקווה שהפגישה תהיה טובה ותגיעו להסכמות. האמירה שאנחנו מוציאים מוועדת החוץ והביטחון לגבי עובדי משרד החוץ אומרת, שאנחנו, מדינת ישראל, צריכים לדאוג לכך שעובדי משרד החוץ יהיו האליטה של האנשים שיש לנו במדינה. אנחנו צריכים אותם, הם הפרצוף של המדינה בכל מקום שהיא נמצאת. אנחנו צריכים את האנשים הכי טובים שיהיו שם.

בצער רב אני אומר, שעם שכר של 6,000 שקל לחודש, אי-אפשר להביא את האנשים הכי טובים. אלה לא אנשים שיעבדו במשרד האוצר במשכורת יותר טובה, אבל לא הכי גבוהה, אבל הם יודעים שאחרי זה יהיה להם תפקיד באיזושהי חברה כלכלית טובה, והם עושים את זה בשביל ההתפתחות שלהם. זאת קריירה לחיים, של 40-30 שנה, ואם אנחנו רוצים להביא אנשים טובים – דומה הדבר לצבא, דומה הדבר למוסד, דומה הדבר לשב"כ – אם אנחנו רוצים להביא את האנשים הכי טובים שיש, אנחנו צריכים לתת להם שכר הוגן. הם לא צריכים להיות מיליונרים, הם צריכים לקבל שכר הוגן ותנאים הוגנים.

חד-משמעית.

אני חושב שזה סופר-חשוב. את משרד החוץ אנחנו רואים באוקראינה, ועכשיו זה מאוד מאוד בולט, אבל שימו לרגע את אוקראינה בצד. לאורך כל השנה אנחנו חווים משברים בכל מיני מקומות בעולם. אני בעצמי חוויתי משבר וראיתי את הטיפול של משרד החוץ, אפילו בי. לכן, אני אומר לכם, צריך להביא לשם את האנשים הטובים, ואי-אפשר לעשות את זה ככה.

אני חושב שצריך לעשות איזושהי הסתכלות חדשה על כל נושא משרד החוץ ועובדיו, ולבוא עם גישה אחרת לגמרי, שדומה במהותה על איך שמסתכלים על ארגון כמו המוסד או על שירותים אחרים, שעושים שליחויות בחו"ל, אחרת לא נצליח לשמר את אותה איכות אנושית שיש היום במשרד החוץ מול העתיד.

אני מקווה שהדברים האלה יישמעו, וגם שר החוץ ושר האוצר ישכילו להביא למשהו שיהיה מקובל על העובדים, ואפשר יהיה לצאת לדרך חדשה. אנחנו נמשיך לעקוב מכאן – אמילי תמשיך לעקוב בוועדת המשנה שלה, ואם נצטרך להתכנס שוב, אנחנו נתכנס שוב. תודה רבה, ואני מקווה שלא תגיעו לעצה שההסתדרות נותנת, ולא תשביתו, ואפשר יהיה להגיע לזה בדרכים אחרות. אנחנו מודים לכם שהגעתם לכאן, ותעדכנו אותנו. אנחנו קצת מתנצלים על כך שאנחנו חותכים בזמן, אבל יש לנו סדר-יום עמוס. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:55.