פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



31
ועדת העבודה והרווחה
01/03/2022

הכנסת העשרים-וארבע
מושב שני

פרוטוקול מס' 108
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ח באדר א התשפ"ב (01 במרץ 2022), שעה 11:00

במסגרת ציון יום הקהילה הגאה בכנסת ישיבה בנושא להט"ב בגיל הזהב

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
יוראי להב הרצנו

איתן גינזבורג

נמרוד גורנשטיין - עו"ד, יועץ מנכ"ל לענייני להט"ב, המשרד לשוויון חברתי

עדי בן מרדכי - מנהלת תחום תכנון מדיניות, אחראית על הגיוון

אור תום עדי - מנהל פעילות במרכז הגאה בתל אביב – יפו, עיריית תל אביב – יפו

חן אריאלי - סגנית ראש העיר, עירית תל אביב – יפו

נורית שיין - יושב ראש וועד ומנהל, אגודת להט"ב

סיגל גולדין - ד"ר, ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב, אגודת להט"ב

רפאל אפלר ח'טאב - ד"ר, עמית מחקר, אוניברסיטת חיפה

ענת ניר - חברת דירקטוריון, חושן – מרכז החינוך וההסברה של קהילת הלהט"ב בישראל

נטע דובדבני - סמנכ"לית מערך הטיפול והייעוץ, האגודה למען הלהט"ב

אייל ליברמן - חבר וועד ומייסד, "חברותא – הומואים דתיים"

נתנאל יצחק רובל - חבר וועד, חברותא - הומואים דתיים

יעקב חי מקמלאן - קשיש להט"ב בגיל השלישי

בן זילברמן - עובד סוציאלי, רכז תחום הגיל השלישי והרביעי בבית הפתוח

עדן גלעד - עובד סוציאלי, טראנס סקסואל

אלון שחר - מנכ"ל, הבית הפתוח לגאווה וסבלנות בירושלים

ליאור מנצרי - בית הקהילות חיפה

גל שחם - עובד סוציאלי ראשי לחוק ההגנה על חוסים, אגף בכיר אזרחים וותיקים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

ענת נחום - חבר תרגומים





במסגרת ציון יום הקהילה הגאה בכנסת ישיבה בנושא להט"ב בגיל הזהב

גבירותי ורבותיי אני מתכבדת ושמחה לפתוח את ישיבת הבוקר שלנו, של וועדת העבודה והרווחה. היום ה-1 למרץ, 2022 – כ"ח באדר א', תשפ"ב והשעה היא 11:00 בבוקר.

התכנסנו כאן היום באולם החגיגי של הנגב במסגרת ציון יום הקהילה הגאה בכנסת ישראל והנושא הבוקר אצלינו בישיבת הוועדה יעסוק בלהט"ב בגיל הזהב. זה נושא מעניין מאוד ואני מודה מאוד לך קודם, חבר הכנסת איתן גינזבורג, לך חבר הכנסת יוראי להב ארצנו. תודה רבה לכם קודם כל על האפשרות שניתנה לנו גם בוועדה הזו, לעסוק בנושאים האלה שהם חשובים, מורכבים, מעניינים. נושאים שבהחלט יש לנו כחברי כנסת מה לתרום על מנת להמשיך ולקדם, ההתקדמות היא נראית לעין ואי אפשר לומר שלא ובכל זאת, עדיין יש כברת דרך שעלינו כחברה להמשיך ולעשות ואני מאוד שמחה על האפשרות שניתנת לנו כאן גם בנושא הספציפי הזה.

אני מברכת אתכם מאוד על כך שהצלחתם לגייס את הכנסת כמעט כולה ביום הזה ואם אני לא טועה, שמונה וועדת שונות עוסקות בנושא. אז יש כוח. זה רק מראה, באמת, אני חושבת על התגייסות ועל ימים אחרים – אולי זה יישמע קצת מוזר או מליצי וקצת "נשפך", אבל כן ממשלת השינוי, כי יש בזה כוח. יש כוח בממשלה ובחברי כנסת שמצליחים להעלות לסדר היום נושאים שאולי בממשלות קודמות לא היו מקבלים כזו תהודה ומצליחים לצבוע את הכנסת בצורה כזו. אז ישר כוח לכם, לשניכם. אני אשמח לשמוע אתכם ואחר כך נקיים את הדיון.

תודה רבה גברתי יושבת ראש הוועדה. תודה לך על הדברים החכמים ועל הנכונות שלך לפתוח את הוועדה לדיון בנושא הקהילה הלהט"בית ובאמת להיות חלק מתוך היום הזה. היום שבו הכנסת עוצרת או בעצם מייחדת את ישיבותיה לסוגיית הלהט"ב ואני כמובן מברך את חברי, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, יושב ראש השדולה למען הלהט"ב, שותפי, שנמצא פה איתנו.

הקהילה הגאה התבגרה, היא התבגרה בהרבה מאוד מובנים, גם ביחס למקום שבו היא נמצאת ככלל מאיפה שהיא הייתה לפני הרבה מאוד שנים אחורה, ממקום של הסתתרות למקום של גאווה, למקום של עמידה על זכויות, למקום של הישגים, אבל היא גם התבגרה בגיל. יש נטייה להתייחס לקהילה הגאה במונחים של, פעם זה היה על זכויות ואחר כך זה הלך לכיוון של הקמת משפחה ומדברים על טרנסים ועל ילדים ועל יציאה מהארון והחוויות האלה. אבל לעיתים שוכחים גם את גיל הזהב, את האנשים המבוגרים יותר. לעיתים אלה הם פורצי הדרך של הקהילה הגאה בהרבה מאוד מובנים, אלה שפרצו לנו את הדרך ואת היכולת לשבת כאן בפנים חשופות ולדבר על הדברים.

דור המדבר, המייסד.

דור המדבר, דור המאבק, הדור שחווה את התקופה שלהיות להט"ב היה להיות עבריין, שזו הייתה עבירה פלילית, הדור שהיה צריך להסתתר, הדור שנאבק והיום אנחנו צריכים גם להקדיש לו את תשומת הלב כי הוא מתמודד עם קשיים וסוגיות שאנחנו, שוב, הוא הדור החלוץ אז אנחנו עוד לא יודעים אותם ורק הוא יודע אותם ורק הוא מכיר אותם. אז אנחנו צריכים להסב את תשומת הלב שלנו גם לסוגיות האלו. לפי ההערכות יש היום בישראל משהו כמו 75,000 אזרחים וותיקים להט"בים, מעל גיל 65 כשרק כ-1,000 מהם מוכרים בארגוני הקהילה הגאה.

אני חושב שיש פה מגוון רחב של נושאים שצריך לדון בהם. לצערי גברתי יושבת הראש, אני לא אוכל להיות בדיון הזה מכיוון שאנחנו צריכים להתפזר בין כל הוועדות. אבל אני מאוד מאוד שמח שהסכמת לקיים ולייחס את הדיון של וועדת העבודה והרווחה בסוגייה הזאת, סוגייה מאוד מאוד משמעותית שצריך לתת לה תשומת לב ולא רק היום. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממשיכים עם הדיון הזה במעקב שוטף לאורך כל תקופת הכהונה של הכנסת הזו, כדי לראות איך מסייעים ועוזרים ומתקנים את מה שדרוש.

אז אני שוב מברך את כל הבאים. זה מאוד מאוד מחמם את הלב שדווקא באולם שהוא אחד הגדולים במשכן הכנסת יש פה נוכחות כל כך מרשימה ואני מאחל לכם דיון פורה. אנחנו נשמח לקרוא את הסיכומים בסוף של הדיון הזה ולראות איך אנחנו יכולים ואיך אפשר לסייע ולקדם את הנושא הזה בהמשך הדרך.

תודה רבה חבר הכנסת איתן גינזבורג.

תודה רבה וסליחה שאני צריך לעזוב ולהמשיך הלאה.

חבר הכנסת יוראי להב ארצנו, בבקשה.

תודה רבה. לא יכולתי לבחור שותף חכם ורגיש יותר מאיתן גינזבורג לנושא הזה ואני מאוד מאוד שמח שאנחנו אמנם כמו קרקס נודד, עוברים מוועדה לוועדה, אבל כמו שאמרת גברתי יושבת הראש, זה מעיד על העובדה שהכנסת בוחרת לייחד את יומה לנושא הזה גם כאן, גם בשדולה שתיכף תתכנס, גם במליאת הכנסת וככל שסתיו יאשר לי אני אישאר כאן כי זאת וועדת הבית שלי.

נכון. אתה חבר בכיר בוועדה הזו.

באמת, אני חושב שפה זו הוועדה הכי חשובה בכנסת ישראל ולכן אני שמח שאנחנו דנים בה. לפני 33 שנים, בחודש הזה בדיוק ביטלה הכנסת את האיסור על משכב זכר. שולמית אלוני ז"ל, חברת הכנסת לשעבר היא זו שהובילה את הביטול. היה אסור להיות הומו במדינת ישראל.

היום, אני בן 33, אני נולדתי כחצי שנה אחרי שבוטל החוק הזה, הגחתי לעולם והיום אני חי בזוגיות בתל אביב, אני יכול ללכת עם בן זוגי. אני אמנם לא יכול להתחתן בארץ, אבל הזוגיות שלי מוכרת כ"ידועים בציבור", אני עכשיו מתחיל – הודות לממשלת השינוי, אני מתחיל בתהליך של פונדקאות כדי להקים משפחה כאן בישראל. אני מרגיש שאנחנו כמו כל זוג רגיל או לפחות מנסה להרגיש כמו כל זוג רגיל בסביבה שאוהבת אותי ותומכת בי.

אבל לפני 33 שנה זה לא היה המצב. כמו שאמרתי, אנשים כמוני היו מוגדרים כפושעים. לא יכולתי להיכנס לזוגיות, היה לי מאוד קשה להיכנס לזוגיות, לא הייתי יכול להקים בית ומשפחה וכמו שחברי כאן אמר, הקהילה הגאה מתבגרת וטוב שכך, אבל צריך לייחד משאבים וחשיבה על אלו שלא יכלו להקים זוגיות, להקים משפחה והם היום חיים בבדידות רבה, שהיא זרה לרוב בני גילם.

על כן אני חושב שהדיון הזה הוא מאוד מאוד חשוב, כי מדובר בקבוצה רחבה מאוד שמונה עשרות אנשים במדינה, שצריך לייחד תשומת לב משאבים ובעיקר עניין, בהם, בחיים שלהם, בצרכים שלהם ואני חושב שהנוכחות של המשרד לשוויון חברתי פה היא חשובה מאוד ואני מאוד מאוד אשמח לשמוע את הנוכחים על מנת להבין בעצם מה הם הצרכים, להתחיל למפות אותם ולראות מה הם המענים שהממשלה הזו צריכה ויכולה לתת על מנת להפיג מעט את הבדידות שהם חווים ולענות על הצרכים שלהם. אז תודה רבה לך אפרת.

תודה רבה ואני באמת לוקח את הדברים החושבים שאתה אומר. קודם כל על גילוי הלב, אני תמיד מתרשמת מחדש מהיכולת שלך לשתף מהחיים שלך ומהסיפור שלך ולפתוח את הלב, יש בזה המון כוח ואני ממש מודה לך על כך.

תודה לך.

אז שתי מילים ואז אני עוברת אליהם, כי אני באמת חושבת שיש חובה מבחינתי לשמוע אתכם בדיון הזה ובכל זאת, בגלל שצופים בנו ובגלל שהכנסת והפרוטוקול זוכרים את הכל, אז כדאי שגם נאמר כמה נתונים ואולי גם תרצו להתייחס לזה בהמשך, מי שירצה.

אז לפי מחקר של מכון ברוקדייל, 27% מהלהט"בים בישראל עדיין חוששים שדעות קדומות או אפליה ישפיעו לרעה על הטיפול או השירות שהם יקבלו. כ-25% חוששים לחשוב את הנטייה המינית שלהם בפני הצוותים של מערכת הבריאות. כ-11% דיווחו שהם נמנעו מלפנות לקבלת שירותים כי הם חששו להיחשף. במחקרים רבים בעולם ובישראל נמצאו פערים בעולם החברתי והבריאותי בין זה של הלהט"בים לבין זה של ההטרוסקסואליים.

אני חייבת לומר שכמות הנתונים שהגיעו אליי ובאמת, אולי שווה לנו לשים עליהם את הדגש. על כך שבני הקהילה מזדקנים, סובלים מתחלואה כפולה של מערכת מקצועית הנובעת מגזענות המאפיינת התייחסות רצינית פחות לתלונות של זקנים, הומופוביה ויחס מפלה לשונה. עוד עולה חשש שבשל צורך במטפל או צורך לעבור למסגרת דיור, הם יצטרכו להיכנס שוב לארון ופחד שלא יטופלו כראוי בגלל מי שהם.

השורה התחתונה שאנחנו נרצה לקדם כאן, היא כמובן לבדוק כיצד אנחנו יכולים לעודד את המודעות ואת הפתיחות בקרב אנשים מקצוע, להקל על בני הקהילה לפנות לכל גורם שיזדקקו לו ללא פחד מהסתייגות או מאגרסיביות ממסדית, לדרוש ממשרדי הממשלה השונים שעוסקים בנושא הדרכות ייעודיות על הנושא – מאנשים המקצוע בתחומי הרווחה והבריאות.

אני שמחה לשמוע אתכם היום, כמו שאמרתי ואני רוצה לפנות בראש ובראשונה אל מר יעקב חי. שלום אדוני ותודה רבה שהגעת לכאן הבוקר הזה. גם אתה רוצה לשתף אותנו למעשה בחוויות האישיות שלך, כדי שאפשר יהיה קודם כל להבין ולהזדהות, אני רוצה שתשתף אותי בראש ובראשונה כדי שאני אבין.

אז שמי הוא יעקב חי מקמילאן. תודה רבה על היום הזה, תודה רבה על ההזמנה. אני במקצועי אדריכל, ירושלמי, בן של הקהילה הבגדדית. אבי הגיע להודו, דודי נלחם במלחמת העצמאות וזה היה ככה רקע של 60 שניות. מעבר לזה אניח חי חיים פתוחים. באיזה שהוא שלב במחצית חיי, בגיל 30, באותו הזמן החלטתי שאני יוצא מהארון ולשמחתי, בגלל שאני בא ממשפחה מזרחית – הודית אוהבת, אז לא היו דרמות וזה עבר די בקלות. מאז אני נמצא בכל מקום שבו אני יכול לעזור, לתמוך, לתרום ולקדם.

כיום אני משתתף במסגרת של קבוצה של הגיל השלישי בירושלים, הקבוצה הזאת נפגשת אחת לשבועיים. הקבוצה היא מדהימה, רוב האנשים המשתתפים בה הם בארון, יש סבים ויש אנשים שהם מפחדים. כאילו, זה מדהים לראות איך כשהם נכנסים בדלת הם הופכים להיות מישהו אחר כי יש חופש. יש להם מקום שבו הם יכולים לדבר על דברים מהעבר שלהם, יש מקום שאני יכול לומר למר X "..שמעתי ממר Y שהשם שלך הוא לא השם שלך, אז אולי תגיד לי באוזן מה השם האמיתי שלך..".

זו קבוצה שנפגשת במשך שעה פלוס. כל הנושא הזה של הקבוצה של הגיל השלישי הלהט"בית במסגרת הבית הפתוח בירושלים, זאת הייתה יוזמה של איש יקר מאוד בשם עדן, שהוא היה עובד סוציאלי שעשה את ההתמחות שלו בגיל השלישי והוא זה שפתח את הקבוצה הזאת בהתנדבות. אז עדן, אם אתה שומע אותי באיזה שהוא מקום, ברכות ותודה. עדן עזב והשאיר קבוצה שממשיכה לעבוד, התחלף המנחה שלה.

אני לא אוהב להתחיל לבכות ואמרו לי "..בכנסת אתה צריך לבוא ולבכות..". אבל צריך יותר משאבים, צריך יותר אחד לאחד.

למה אבל לבכות?

אני צוחק, אני אמרתי את זה בצחוק.

לא, אני רק מנסה באמת. קודם כל, אני חושבת שיש באמת משהו מאוד מאוד מרשים ביוזמה הזו שקמה מהשטח ומסייעת לקבוצה ספציפית שלא רק בארון, אלא גם קצת בחושך.

לגמרי.

ולכן ולשים את זה גם עכשיו בכנסת ולשמוע באמת את הצרכים וזה מה שהייתי באמת רוצה. אז כשאני שואלת אותך "למה לבכות", זה לא כדי לשמוע באמת, לא בשביל לחטט לך, אלא באמת להבין על מה הבכי?

אני חושב שזו קבוצה שבגלל שחלקה הגדול הוא בארון ולחלקה הגדול קשה להביע בחוץ, כי זה לא מה שקורה בקבוצה. מה שקורה בקבוצה הוא סוג של study case ואנחנו כן מתפקדים כקבוצה, אני חייב לומר. אבל הייתי שמח אם כקבוצה היו לנו יותר משאבים למשל כדי לצאת לטיולים, לעשות עבודה עם אנשים מקצוע, למשאל אנחנו שלושה משתתפים שמתעסקים באומנות והיה מדליק אם היה יכול לבוא אמן כזה או אחר ולשבת עם הקבוצה כטיפול באומנות. עכשיו, בגלל שאני אדריכל ובגלל שאני מתעסק באומנות, אני יכול להסתכל מצלמה אולי, so cold חצי מקצועי.

אני כן חושב שעל הקהילה הלהט"בית בגיל הזה צריך להיות חוק שהטיפול הפסיכולוגי הוא בחינם. לא קופת חולים שנותנת שישה חודשים ב-180 ₪. זה לא עובד. אני חושב שזה דבר שהוא אפשרי אם את שואלת אותי מה לעשות.

למה זה צריך להיות חינם?

אני אסביר למה. לבחור בגילי קשה לבוא לרופא ולהגיד לו "..אני זקוק לטיפול להט"ב כי אני גיי..". כי אם הוא מפחד להגיד את זה לבן שלו, מחשש שאולי הוא לא יראה לו את הנכד שלו בגלל שהוא גיי, ככה זה עובד גם עם רופא. בבית הפתוח יש אפשרות לעשות בדיקות אנונימיות, אז אני הולך לעשות אחת לשלושה חודשים בדיקת HIV כי הרופא שלי מכיר אותי עוד מהתקופה שבה אני טיפלתי בהורים שלי וכולי והוא יודע והוא מבין, למרות שאני לא אומר את המילים. אבל אני רואה מה אני עובר כי אני עובר חיים פתוחים. ברגע שאדם מבוגר להט"ב יכול לגשת ולקבל את זה חינם, הוא לא צריך להסביר – הוא פשוט בא לקבל את זה. זה בדיוק כמו שמגיעים היום לבית הפתוח ואפשר לעשות בדיקות ויש רופאה.

אני חושב שצריך להיות, אני מאוד אוהב את הביטוי של חיים נחמן ביאליק ושל ריטה 'אם להכניס תחת כנף'. צריך להרחיב את הכנף הזו, לא לחכות שמישהו יפתח אותה, אלא לאפשר מטריית כנף, לאפשר אותה לאנשים שהם נמצאים בבדידות – חושך זה under statement. זאת אומרת, אנחנו מתקשרים האחד לשני ואנחנו, אם אני צריך שרוני- נקודה קום יגיד לי אם הוא מגיע ולבקש ממנו את העוגיות שאני אופה, אנחנו עושים את זה. תתארו לכם שכל המרחב הזה היה מרחב של חופש, שהיה מאפשר לעוד אנשים להיות בתוך המרחב הזה, עם עוד תוספת שעות לכל המרחב הזה. השעה ורבע הזו אחת לשבועיים עם מישהו שעושה את זה בהתנדבות כי הוא, יש לו בן זוג ויש להם שני ילדים והוא צריך ללכת, איך אומרים? "לקלח ולהשכיב" אז זה לא מספיק. כאילו אין פה.

זאת אומרת, אתה אומר שיש פה צורך, צורך ייחודי או באמת אולי, שונה ומותאם ואפשר לתת כאן את המענה, אולי גם אם לא בהרבה מאוד תקציבים, אבל במידה ויינתן ואפשר יהיה למלא אחר הצרכים האלה, מה זה ייתן? או מה זה יעשה? איך אתה רואה את המפגשים האלה? כמה זה מקדם, פותר בעיות, אולי שם באמת אותך ואת האחרים במקום אחר בחיים? אני מקווה שהשאלה שלי הייתה ברורה.

השאלה מאוד ברורה. אז אני אשתף, אוקיי? ברמה האישית. הקימו עכשיו באוניברסיטת תל אביב, יחד עם עיריית יפו תל אביב וכו', הקימו פרויקט, זה בעצם ארכיון שנקרא 100 להט"בים של הגיל השלישי. הם עשו את שלהם, פנו אליי, אמרתי כן. אני לילה קודם כל הלילה הייתי בחרדה נוראית וחזר לי ההתקף חרדה שהוביל להתקף לב וכולי. מה אני בסוף רוצה להגיד?

למה היית בהתקף חרדה?

אני לא יודע. אני, יש לי מטפלת פעם בשבוע ואני יושב איתה כן? אני לא. אבל, אילולא היו חברים שיכולתי להתקשר אליהם בשעה שש בבוקר ולהגיד "..אני חווה התקף חרדה, אני צריך אותך.." ועשינו טיפול - - - וכולי. עכשיו, אני מסתכל על כל הדברים שאני עושה ברמה האישית. צריך להכפיל, להגדיל אותם, להוסיף להם אפסים – לכל מי שמפחד ולכל מי שלבד. אני חי לבד, אני טיפלתי בהוריי כי להוריי היו ילדים. אבל אני כן חושש אפילו מדבר פשוט, כמו לעשות כזה מסמך של אפוטרופסות, למי? לבן דוד? לחבר? אם היה איזה שהוא גוף, אם רק היה איזה שהוא מקום.

אנחנו אפילו כמה אנשים שמדברים על אפשרות של לחשוב על מכירת נכס אחרי מותנו וליצור בית אבות שיהיה מיועד לקהילה הלהט"בית. אנחנו עושים, אבל אם אני לא אגיע לעירייה וכאדריכל אני יודע ויהיה שם איזה שהוא סעיף בחוק התכנון והבנייה במסגרת החמישה אחוז, שיתן לי הקלה אם אני רוצה לעשות כזאת פעולה – זה לא יעזור. אני עובד מול קירות ואני, אני שט כרגע בין העניין המקצועי לבין העניין האישי.

אז אני מקווה שאיפה שהוא יהיה העניין הזה. אני מגיע לכאן עם מונית והמונית נכנסת ושואל השומר אם הגעתי לוועדה ולאיזו וועדה הגעתי, אני אומר לו "..הגעתי לוועדה.." והלשון שלי נסגרת. אני לא אומר "הגעתי לוועדה להט"בית ואני לא חי בארון. אז תתארי לך או תתארו לכם אנשים שמפחדים ללכת לקופת החולים, מפחדים ללכת לרופא ולבקש בדיקה כזו או אחרת – אצל אורולוג, אצל קרדיולוג. הנושא הוא מאוד מאוד רחב והוא מספיק יצירתי ומספיק חשוב כדי שיהיה איזה שהוא מאגר שיאפשר טיפול בנושאים האלה ואני פתוח לשאלות, אני מוכן לענות על כל שאלה.

כן לגמרי. אני באופן יחסי, אני מרגישה כאן אינטימיות בחדר הזה, אז בהחלט. תודה רבה יעקב. אתה מוזמן גם כמובן להצטרף.

תודה לכם.

תודה רבה לך על הדברים החשובים מאוד מאוד.

כן, ממש. חן אריאלי, שלום.

צוהריים טובים, תודה על הדיון החשוב הזה. רק כמו שהרבה פעמים לדור הוותיק עושים קצת מחיקה.

רק אני אומר כמובן – סגנית ראש עיריית תל אביב יפו.

ופעילה לסבית כבר למעלה מ-20 שנה. אני רוצה להגיד שכמו שלפעמים לדור המייסדים של הקהילה עושים מחיקה, אז חשוב לי ככה, כי פתחתם את הדיון ושמחתם נורא שהשדולה הגאה הרימה אותו והכנסת אבל אני רוצה רק לציין שיום הגאווה הראשון בכנסת ישראל התרחש לאחר הירצחה של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2015, על ידי הארגונים והוא נולד בתוך האגודה אחרי שדפקנו על דלתו של יושב ראש הכנסת דאז וממש אילצנו אותו לאור הרצח הזה לקיים יום גאווה מיוחד וכך זה נולד. אז היה לי חשוב ככה, את גאוות ההיסטוריה של הארגונים קודם כל לשים ככה פה על השולחן. זה נולד מהשטח.

לא את צודקת, ממש.

ואני שמחה שיש היום שדולה גאה עם חברי כנסת גאים ועם שותפים גם כמוך וגם כמו האנשים שמנהלים את הדיונים אבל זה צמח מהשטח והשטח פה חי ובועט היום וצריך לתת לו את המקום שלו. אז סליחה רק על היעדר הפוקוס מהנושא.

לא, לא את צודקת בהחלט.

אבל אני חושבת שזה גם קשור. כי עצם זה שאנחנו עושים את הדיון על הגיל הוותיק של הקהילה, במסגרת וועדת הרווחה בראשותך זה כבר אומר משהו ומסביר משהו על התפיסה שלנו את הגיל הזה ובכלל את הגיל הזה בתוך הקהילה.

מדובר פה בפורצי הדרך של הקהילה הגאה בישראל, מי שסללו לנו את הדרך למאבק, מי שבזכותם כולנו יושבים פה סביב השולחנות האלה ובכלל יכולים להיות חברי כנסת גאים מחוץ לארון ולסביות גאות מחוץ לארון בעיריית תל אביב והנוכחות של הנושא הזה צריכה להיות בכל אחד מהדיונים פה היום. בתרבות, בחינוך, במורשת, בשימור ההיסטוריה ואנחנו צריכים, זה אחד הנושאים המובילים על סדר היון של היום, אז תודה לך שאת מובילה אותו.

אני חושבת שצריך להבין וידברו פה בטח החברים. להט"בים בגיל הזהב נכנסים חזרה לארון והם משחזרים בעצם הרבה מאוד פעמים את טראומת הארון מלכתחילה ואין מענים עבורם. אני גם אשמח לשאול את הוועדה ואני גם אשמח אם היא תעקוב, כי בכנסת ה-20 הייתה וועדה מיוחדת שאמרוה הייתה להקים תוכנית אב לאומית לטיפול בזקנה, עמדה בראשותה חברת הכנסת טלי פלוסקוב ואני לא יודעת אם התוכנית הזו יצאה לפועל, אבל אז בשמנו הארגונים האלה באו ודיברו והציגו את הלבטים של אוכלוסיית הלהט"ב הגיל הזהב והצענו את המענים והפתרונות והצרכים בשטח. זה היה בכנסת ה-20, אנחנו כבר כמה וכמה כנסות קדימה ואני לא יודעת אם נעשה אם זה משהו או שיש לוועדה מקום לבדוק, כי אנחנו באים לפה שנה אחר שנה ומשטחים את הדברים ובשטח הרבה דברים לא ממתנים וזה המקום לבוא ולומר את הדברים האלה.

חשוב לי להגיד שלא רק נכנסים חזרה לארון בגיל הזה, אלא גם הצרכים הופכים ועוד יותר משתנים בין כל אותיות הלהט"ב, טרנסיות בזקנה כמובן יש להן צרכים אחרים לגמרי, גברים הומואים בזקנה יש להם צרכים אחרים לגמרי, נשים לסביות הזקנה יש להן צרכים אחרים לגמרי וכל אחת מהאותיות והזהויות שמרכיבות את הקהילה שלנו נכנסים לתוך צרכים מאוד מאוד שונים ומובחנים.

אני חושבת שהדיון הזה הוא אחד הדיונים החשובים של היום הזה. אני חושבת שלשים על סדר היום הציבורי את העובדה שזה העתיד של כולנו וזה גם ההיסטוריה של כולנו ושחשוב לא לשכוח את ההיסטוריה של מי שעשו ופרצו דרך לפנינו.

יש סוגיה נוספת שחשוב מאוד בעיני שתעלה כאן ואני מניחה שגם תעלה על החברים והיא מה שנקרה הלייט בלומרים, האנשים שבדורם לא היה נוח וקל כמו שהיום, שהרבה יותר נוח וקל לצאת מהארון בעידן האינטרנט, המידע הרבה יותר בחוץ. אלו אנשים שהקימו משפחות בישראל, הם חיו חיים מטרו-נורמטיביים לגמרי ובגיל הזקנה יצאו מהארון וגם להם יש צרכים אחרים לגמרי וכל הדברים האלה צריכים לקבל מענה וממה שאני יודעת בשטח.

רגע אבל יש היום או אין לחלוטין מענה על הנקודות האלה שאת מציינת?

יש מענים מאוד נמוכים, הטח שלא מתואמים להיקף של האוכלוסייה. כלומר, איתן גינזבורג נתן פה נתונים ובעיני הנתונים האמיתיים הם גבוהים יותר. גם השאלה היא מה אנחנו מגדירים "גיל הזהב".

נכון.

בקהילה ההומו סקסואלית, קהילה שמקדשת את אידיאל הנעורים והיופי, הגיל הזה מתחיל הרבה יותר נמוך. בקהילה של הנשים המספרים משתנים. המדינה מגדירה את גיל הזהב בגיל מסוים ובקהילה שלנו הגילאים קצת משתנים. כמובן שטרנסית בזנות בגיל הזהב, מנעד הגילאים שלהם הם שונים ולכן הגילאים צריכים להיות מאוד מאוד מדויקים וצר לי להגיד כאחת שנמצאת בתוך השטח ובטח כמי שצמחה בארגונים ואחר כך ברשות, הם לא מותאמים וצריך לעשות פה ממש תוכנית. הייתי בודקת גם מה או אם יש מקום ויש התייחסות בזרקור מסוים בתחום - - - .

אז אני זורקת אלייך את הכפפה הזו ודווקא בגלל הבקיאות והנכונות הזו שלך, כן, אנא – אם יש לך את האפשרות באמת להציב בפנינו לא רק את הסוגיות, אלא את הדרך שבה אנחנו יכולים ככנסת ישראל להמשיך ולקדם אני מאוד מאוד אשמח.

אז אני רוצה רק להגיד שנייה שהפתרונות יוצגו פה מפי כל החברים שידברו עליהם והם גם הוצגו פה בעבר. אבל אני חושבת שאם אנחנו באמת רוצים להגיד "אנחנו ממשלת השינוי", זו ההזדמנות שלנו וזאת נקודת המפנה.

לקחת את זה וליישם.

לקחת את זה בטורבו קדימה, כי אין לנו זמן. המספרים הולכים וגדלים וזה הזמן כל עוד אנחנו ישובים כאן.

אוקיי, אז אני אשמח ככה לשמוע. תודה רבה חן, יוראי רצית לשאול משהו?

כן אני רציתי לשאול את חן, שבאמת יש לה ככה, היא חלוצה של הלאום. אני אוהב את המילה "דינוזאור", זה מרתיע או, כן. אבל את באמת אחד מחלוצות או פורצות הדרך ובגלל שיש לך ניסיון גם בארגונים החברתיים וגם בעיריית תל אביב וגם כאן בבניין הזה, אני כן אשמח לראות איך את משרטטת את שיתוף הפעולה שבעינייך צריך להיות בין משרדי הממשלה, הבית הזה, עיריית תל אביב והארגונים האזרחיים סביב הנושא הזה שהוא בעיני אחד מהכי חשובים כמו שאמרת. איך את רואה את זה?

אני חושבת שכמו תמיד, הממשלה צריכה לקחת אחריות ואחריות מתבטאת בתקציבים ובמשאבים. הרי לפעמים גם בנאדם שמרכז את הנושא הזה שנקרא "זקנה בתחום הלהט"ב" ויכול להתחיל לכתוב תוכנית, אני לא יודעת מה קרה עם התוכנית הלאומית – כי שם עשינו את כל הדברים והמענים כבר הצענו אותם בשטח, אנחנו לא ממציאים את הגלגל. נסענו בעולם, למדנו מה קורה בעולם, ארצות הברית למשל מאוד מאוד מתקדמת בנושא הזה. אני כראשות קטונתי מלקחת אחריות גם במקומות שלי, מכיוון שיש שיטת רווחה במדינת ישראל ובכלל השיטה היא – אנחנו מסתמכים על השלטון הלאומי ומבחינת השלטון הלאומי עיריית תל אביב היפה ככל שתהיה עירייה מתקדמת וליברלית והראשונה שחרטה על דגלה לעטוף את הקהילה על כל צרכיה ומעניה, צריכה פה גם את התערבות הממשלה ואת התערבות המשרדים הממשלתיים, אין אפס.

הפתרונות נמצאים על השולחן והארגונים היום יותר מתמיד מוכנים לשים את התוכניות האלה על השולחן הן קיימות, הן הוגשו כבר בעבר. כלומר הפתרונות קיימים, צריך רק שותפים כמוכם שישמו את הנושא הזה, כי הוא באמת נושא שהרבה פעמים נדחק הצידה.

כן. תודה.

תודה חן. בן זילברמן, שלום. עובד סוציאלי, נכון?

כן.

ורכז תחום הגיל השלישי והרביעי בבית הפתוח.

נכון מאוד. אז כפי שאמרת, אני בן ואני אספר קצת על הבית הפתוח. הבית הפתוח זה מרכז קהילתי בירושלים שפועל כבר 25 שנה. יש לנו קבוצות לכל הגילאים, ביניהם גם לקשישים להט"בים, קבוצות שמיועדות לנשים וקבוצות שמיועדות לגברים, שנפגשות אחת לשבועיים ואחת לכמה זמן ישנם גם אירועים חברתיים שקורים.

אני רוצה להגיד כמה דברים גם בהקשר לדברים שנאמרו כאן. אז גם חבר הכנסת יוראי להב ארצנו וגם איתן גינזבורג וגם חן אריאלי הזכירו בעצם את המאפיינים של גיל הזהב ושל להט"בים בגיל הזהב ואני חושב שצריך להבין שמרבית חייהם הם חיו במדינה שפגעה בהם, דה פקטור פגעה בהם.

במדינה? זאת אומרת הממסד פגע בהם? או האוכלוסייה?

הממסד, זאת אומרת החוק.

החוק.

החוק הפלילי, כן החוק הפלילי אסר על משכב זכר עד שנת 88'.

אה, מה שיוראי דיבר עליו.

כן, מה שאני הפניתי זה למה שהוא אמר ואני חושב שיש כאן איזה שהוא כאילו – צריך להבין את היחסים של 'יש כאן מישהו שנפגע' ועכשיו, כשהם מגיעים לגיל של זקנה בשעה שהם אין להם עורף משפחתי למרביתם, אנחנו רואים את הנתונים והם מאוד מאוד גבוהים ביחס לאלו שאין להם ילדים, אוקיי? מעל גיל 70, קרוב לכ-80% אין להם ילדים. המשמעות של זה היא שאין להם עורף משפחתי וקהילתי וזאת אומרת שהם מסתמכים על השירותים הציבוריים, כלומר – שירותי הרווחה ושירותי הבריאות.

אני מזכיר את כל הדברים האלה על מנת שנבין שאם אנחנו כמדינה עשינו משהו או פגענו במכוון או שלא במכוון, פגענו באוכלוסייה שלמה כשהיא מגיעה לרגע שבו היא חסרת אונים, מחובתנו לתת להם סיוע ולא רק כקשישים רגילים, אלא גם בהבנה של 'אנחנו פגענו בהם ואנחנו צריכים לסייע להם'.

זאת אומרת אתה אומר 'בואו, אנחנו עשינו את העוול ועכשיו הם צריכים אותנו יותר אפילו".

בואו נתקן.

אז זה לא רק בגלל הגיל שלהם, אלא גם בגלל ההתנהלות של המדינה.

נכון.

שהוסיפה.

בהחלט. עכשיו לגבי הדברים שאמר יעקב חי מקמלן, שהוא חבר קרוב, משתתף פעיל בבית הפתוח, הוא מדבר הרבה מאוד על ההיבטים של הקבוצה. כאן צריך להגיד שבכל הארץ פזורים מועדונים שמיועדים לגיל הזהב, המועדונים האלה יש בהם חוגים, סדנאות, הרצאות. הפעילויות האלו והמערך הזה קיים לפי מה שאנחנו חושבים בבית הפתוח, זה שראוי לחשוב איך לקחת את התוכנית הזאתי וליצור מועדונים ספציפיים שיהיו יעודים לגיל הזהב, שיהיו שם סדנאות מותאמות, תכנים מותאמים וכמובן שהמקום יהיה דיסקרטי ושיאפשר לאנשים שמגיעים לשם ביטחון, זה בעניין שמתייחס לזה.

בקשר למה שאת הזכרת, אוקיי? על הנתונים שעלו במחקר, כן? האחוזים של אלו שנמנעים מלגשת ללשכות הרווחה – יש פער. צריך לזכור שחבר'ה שהגיעו למחקר, הם חבר'ה שברובם מחוץ לארון ואני אומר את זה מתוך היכרות קרובה שלי עם החוקרים שנאור וורד ברגמן, משהו כזה – אם אני לא טועה באיות. זאת אומרת, מדובר פה באוכלוסייה יחסית חזקה. גם יעקב שהעז להגיע לפה, יעקב כמה מתוך חברי הקבוצה שלך היו מוכנים להגיע לכאן?

שניים, שלושה.

אחוזים בודדים.

שניים שלושה, אנחנו מדברים על קבוצה שמונה כ-20 חברים, זאת אומרת.

אז בעצם אתה בא ואומר שהנתונים שאני הצגתי הם לא משקפים בעצם, אלא שהנתונים האמיתיים הרבה יותר גבוהים.

בדיוק, לא משקפים. אז זהו, אנחנו אני אגיד, בבית הפתוח אנחנו הבנו את המצוקה הגדולה שיש בגיל הזהב ולכן לפני חמש שנים הקמנו תוכנית שהיא ייעודית לגיל הזהב.

כמה מרכזים כאלה יש לכם בארץ?

לא, זה הבית הפתוח, הוא ירושלמי. הבית הפתוח בירושלים פונה רק לאנשי ירושלים.

אה, אוקיי ואיך הרשות המקומית משתפת אתכם פעולה?

זה מורכב, אולי לא נוכל יותר לפרט על זה אבל אנחנו כן בתהליכים ואנחנו עושים עבודה, אני תיכף אתייחס. אני כן אספר לך.

אוקיי, לא בכוונה אני נוגעת בזה כי ברור לי שאני נוגעת בבעיות, אז בוא נציף אותם.

את דוקרת נקודה חשובה וגם במיוחד בירושלים. מה שאני יכול להגיד זה שבשנה האחרונה. אוקיי, מה שאנחנו פוגשים או מה שאני פוגש, כי אני בסופו של דבר עובד סוציאלי ואני פוגש ומלווה קרוב ל-100 קשישים שמגיעים אלינו לבית הפתוח. אני עורך איתם שיחות אישיות – מה שנקרא "הערכות פסיכוסוציאליות" ומה שאני חוזר ומקבל זה חשש וחרדה מאוד גדולים מלגשת לשירותי הרווחה בעיר על מנת לבקש מהם עזרה. את אותו הדבר הם חשים גם מלדבר ולשתף את רופא המשפחה.

אני מנסה להסביר להם שהיום אנשים יותר ליברליים ויותר מקבלים, אבל החשש הוא גבוה מאוד והם לא מוכנים לגשת לשם וזה כנראה נכון, כנראה שאנשים שלא עוברים הכשרה בנושא של להט"ב לא יבינו איך לטפל בלהט"ב ואחת מהמסקנות שאנחנו צריכים לצאת איתן מהדיון הזה היא שגם עובדים סוציאליים בלשכות הרווחה וגם רופאי משפחה בקופות החולים צריכים לקבל הכשרה מקצועית על ידי המשרדים הרלוונטיים, שזה משרד הרווחה ומשרד הבריאות וזאת על מנת שיאפשרו להם לדעת איך להתמודד עם אותה האוכלוסייה.

בדיוק אתה מוביל אותי לאיש.

עובדים סוציאליים מקבלים הכשרה, אבל לא ללהט"ב בגיל הזהב, רק ללהט"ב צעירים.

אז אני אדייק. יפה, יפה, נקודה חשובה. אני אדייק, עובדים סוציאליים לענייני קשישים שיושבים בלשכות הרווחה, שיקבלו הכשרה ייעודית.

מצוין, דייקנו את זה ואני ממש לוקחת את השאלה שלך ואני כבר מפנה אותה לעו"ד נמרוד גורנשטיין, יועף מנכ"ל לענייני להט"ב מהמשרד לשוויון חברתי. אהלן.

היי, נעים מאוד.

אמנם אני חושבת שרצית גם לשמוע את משרד הרווחה והוא נמצא איתנו בזום, אנחנו תיכף נפנה אליו גם. יש מה להשיב על זה?

כן, יש מה להשיב על זה. היי בן, יש חלקית מה להשיב על זה. אני אגיד קודם כל שתחום הלהט"ב המשרד לשוויון חברתי הוא חדש, זה בשנה האחרונה נכנס ואנחנו רק מתכוונים להעצים את זה קדימה. אנחנו קבלנו תקציבים בנושא.

יש תקציבים בנושא הספציפי?

כן, יש תקציבים בנושא.

יש תקנים היום?

במשרד?

כן?

בוא נגיד, כרגע יש מכרז לאחראי או מנהל תחום להט"ב. למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה בממשלה שייועד תקן ייעודי רק לאוכלוסיות להט"ב – לפחות למיטב ידיעתי, אני מקווה שאני לא טועה. אני כרגע יועץ מנכ"ל ובשנה וחצי האחרונות אני ועוד יועץ עובדים על תחום הלהט"ב ומבצעים את התקציבים האלה כמו היחידה המקצועית.

מתי אמור התקן לצאת לפועל? מתי אתם אמורים לבחור?

בחודשיים הקרובים אני מאמין שהמכרז יסתיים.

בחודשיים הקרובים, יפה ואז מה הוא אמור לעשות, מה יהיה תפקידו?

תפקידו יהיה הלכה למעשה, זאת אומרת התפקיד שלו יהיה מנהל תחום שיהיה לו תקציב למימוש להט"ב – תקציב קואליציוני והוא עוד לא בבסיס, אבל הוא כן מובטח לשלוש השנים הקרובות והתפקיד שלו יהיה לתת מענים לאוכלוסיות הלהט"ב. אנחנו כבר עושים את זה ואני כבר אגיד איך, אבל אני אנסה ואני מנסה למקד את האמירה לגבי אזרחים וותיקים.

אז קודם כל המשרד לשוויון חברתי, מעבר לזה שהוא שואף להיות בית ממשלתי לאוכלוסיות הלהט"ב, הוא כבר בית לאזרחים וותיקים וזו צומת שהיא מאוד מרכזית מבחינתנו כעניין של מדיניות. אני יכול להגיד שבאגף לאזרחים וותיקים אצלינו אנחנו התחלנו בשנה האחרונה להטמיע התייחסות לאזרחים וותיקים שהם להט"בים ובמסגרת הזאת קיימנו יום עיון ליועצים ברשויות המקומיות לאזרחים וותיקים, הגיעו מעל 60 יועצים, זה היה בזום וביום העיון הזה הבאנו לדיון להט"ב וותיק שסיפר את סיפר חייו, הבאנו אשת מחקר מאוניברסיטת חיפה שנתנה נתונים מחקריים. היה יום מאוד מוצלח מבחינתנו ואנחנו כבר, זה כבר היה ספתח שעשינו באופן מיידי.

מעבר לזה אני יכול להגיד שאנחנו יצאנו בשנה האחרונה בקול קורא לרשויות מקומיות, להקמת מרכזים גאים ומתן שירותים לאוכלוסיית הלהט"ב ברשויות מקומיות, אנחנו חשבנו שהמענה יהיה מאזור ה-20 רשויות מקומיות, הצטרפו כ-70 רשויות מקומיות.

ברצינות?

כן וכבר יש 72 רשויות מקומיות ברחבי הארץ שנותנות, מתחילות לתת שירותים ייעודיים לקהילות הלהט"ב ואנחנו הכנסנו סעיף בתוך.

אני לא חושב שזה נכון.

רגע, אנחנו גם לא שומעים אותך. אנחנו תיכף נשמע אם תרצה להתייחס.

אני מכיר שיש לנו 70 הסכמים חתומים, אבל בוא. אני אשמח לשמוע אם.

אוקיי, יש לכם 70 הסכמים חתומים?

יש לנו 70 הסכמים חתומים.

יש לכם נתונים שתומכים בזה?

סליחה?

רק שנייה, אדוני. אתה צריך קודם כל לשים את המיקרופון שלך קרוב אליך אם תרצה שנשמע וגם, לומר מי אתה על מנת שגם הפרוטוקול ידע או שתמתין ונפנה אליך עוד מעט.

בוא נגיד שאני הייתי לכל הפחות , יכול להיות שיש בעיות אחרות ואני אשמח לדון בהן. לכל הפחות, אני בעצמי ערב לכך שישנם כ-70 הסכמים חתומים מול רשויות מקומיות.

יפה.

אני יודע לומר שיש מעל ל-30 רשויות מקומיות שכבר איישו תקן של חצי משרה מלאה של תקן אוכלוסיות להט"ב, הם עובדים כבר.

אנחנו מדברים על להט"ב בגיל השלישי.

סליחה? אני לא מדבר כרגע עדיין.

אז כדאי שתחליט אם אתה מתייחס או לא, כי זה קצת – אותי בכל אופן זה מבלבל.

נמרוד, אני ד"ר רפי אפלר ח'טאב תכננתי להגיד דברים, אבל לגבי 72 רשויות שכבר מעסיקות מישהו בתקן של.

לא, 30 ומשהו רשויות מעסיקות.

להט"ב בגיל השלישי? אני לא חושב שזה נכון.

לא, זה לא מה שאני אומר.

אה, סליחה. אז אני לא הבנתי.

אני אומר ש-72 רשויות מקומיות חתמו עם המשרד לשוויון חברתי על הסכם לפיתוח אוכלוסיות להט"ב.

להט"ב בכלל, לא בגיל השלישי. אה, הבנתי. סליחה.

בתוך ההסכם הזה, 30 ומשהו רשויות מקומיות כבר איישו לדעתי, להבנתי, זה משהו שהוא בקנה מידה בעיני מאוד גדול של שינוי מוניציפאלי של המעורבות של הרשויות המקומיות והממשלה בתחום אוכלוסיות הלהט"ב, המגזר השלישי עשה עבודה מאוד יפה לפני כן, אבל לדעתי זו הפעם הראשונה.

פשוט הנושא של הדיון בוועדה היום זה להט"ב בגיל השלישי.

אני מבין ואני מגיע לזה, אתה כבר תשמע את הפואנטה. אז בתוך המסגרת הזאת אנחנו חייבנו את כל הרשויות, את כל 70 הרשויות , לבחור פעילות אחת שהיא עוסקת באזרחים וותיקים להט"ב. זאת אומרת ויש לנו כל כוונה לאכוף את זה ואני יכול להגיד לכם שבמסגרת התקציב הזה בראשון לציון כבר נפתחה קבוצה לאזרחים וותיקים להט"בים. ההחלטה מה לעשות עם התקציבים מבחינת הפעילויות, היא של הרשויות המקומיות וזה גם לא העניין, אני לא מעוניין לבוא לרשויות מקומיות ולהכריח אותן לעשות דברים בגלל שאזרחים וותיקים זה תחום כל כך חשוב מבחינת המשרד לשוויון חברתי, אמרנו שפעילות אחת מתוך כ-10 פעילויות שהן יצטרכו לבצע השנה, בנוסף לרכז שעושה עוד דברים, זה יהיה חייב לפנות לאוכלוסייה של האזרחים הוותיקים.

דבר אחרון שאני אגיד זה על תקציבים קודמים. אנחנו כרגע בונים את התוכניות לשנת 2022, 2023 ו-2024. מבחינתנו זה יעד מרכזי לעשות התייחסות ישירה, לא רק דרך הרשויות המקומיות לאזרחים וותיקים. אין לנו עוד תוכנית חתומה ובנויה. זה חד משמעית בטיפול ומבחינתנו זה בעדיפות עליונה.

אוקיי, מישהו רוצה להפנות שאלה לנמרוד?

אני רוצה רק להגיד שיש לנו קשר מאוד קרוב למשרד לשוויון החברתי, אני נפגשתי לא מעט עם איריס כהן ואנחנו, כאילו יש – אתם שותפים סופר חשובים בכל הסוגייה הזאתי ויש תוכניות שהן כרגע מתבשלות ואני חושב שבהקשר הזה יהיה נכון לעשות וועדת מעקב בעוד כשלושה חודשים על מנת לראות באמת איך הדברים מתפתחים.

כן, בהחלט. אני אשמח לשמוע.

אבל הדלתות שלכם פתוחות בפנינו תמיד ותודה על זה ואני מאוד שמח על זה.

תודה רבה נמרוד ותודה בן. הנציג של משרד הרווחה והביטחון החברתי איתנו בזום, גל שחם – עובד סוציאלי ראשי לחוק הגנה על חוסים, אגף בכיר אזרחים ואזרחיות, וותיקים אני מניחה. שלום גל.

שלום רב. אני קודם כל רוצה להצטרף לברכות על המפגש החשוב הזה ואני חושב שהנושא הזה הוא נושא שהולך ומתחדד לגבי הצרכים הייחודיים של אוכלוסיית האזרחים הוותיקים.

אנחנו במהלך השנה וחצי האחרונות עשינו שיתופי פעולה ועשינו ממש מחקר מעמיק ביחד עם האגודה, ביחד עם חושן, נפגשנו עם קבוצות שנפגשות בערים שונות – יש פה את אביתר, את רפי, את בן, שכל אחד מהם מוביל קבוצה. נפגשנו עם אותן הקבוצות לגבי צרכים שונים, עשינו קבוצות מיקוד של אוכלוסיית אזרחים וותיקים להט"בים, על מנת לחדד את הצרכים הייחודיים שיש.

אנחנו יודעים שיש מאפיינים ייחודיים ויש צרכים ייחודיים ואני שמח מאוד שהנושא הזה עולה לדיון פה בכנסת ישראל. אני גם רוצה לשתף שאנחנו.

אני רגע רוצה לשאול אותך לגבי המחקרים שאתם עשיתם ואני חלק מהם לפחות כבר עלה וגם אצלינו, עניין הבדידות שעלה למשל? אני מניחה שגם בטח עלה אצלכם – האם אתם נותנים לזה או מתכוונים לתת לזה איזה שהוא מענה? כך אותו הדבר גם לגבי, שמענו מקודם על טיפול, על שירות, על פנייה של האוכלוסייה הזו למוסדות הבריאות ואחרים, האם זה גם משהו שאתם העליתם במסגרת העבודה שעשיתם והאם גם לזה יש לכם איזה שהוא מענה? אם כמובן תרצו להעלות פה עוד נקודות אתם כמובן, כל המוזמנים כמובן, מוזמנים לכך. אז אם אתה יכול להתייחס לכך.

אני אשמח מאוד גם לנצל את הפורום הזה כדי לבשר שאנחנו באמת משיקים תוכנית ייחודית לאוכלוסיית הלהט"בים – האזרחים הוותיקים. השירות הזה ייתן מענה גם ברמה הטיפולית של עובד סוציאלי שיתן את המענה ואת השיחות הייחודיים לאוכלוסיית הלהט"בים בגיל השלישי וגם בפן החברתי, חשוב גם הנושא הזה בכלל של להעלות מודעות למאפיינים הייחודיים. בן הזכיר את זה גם – להעלות מודעות בקרב אנשי מקצוע והנושא הזה הוא באמת אמור לחתוך את כל השירותים שניתנים לאוכלוסייה=ת הלהט"ב בגיל השלישי.

יש שירותים, שוב, יש שירותים שהם לא חייבים להיות ייעודיים אבל צריך להכיר על מנת לתת את המענה בצורה הטובה ביותר, לעשות את החיבורים, את התיווך, אבל בהחלט אנחנו רוצים לבשר שאנחנו ממש בימים אלה עומדים להשיק את השירות הייחודי והייעודי לאוכלוסייה זו.

וגם לגבי ההכשרות הספציפיות שכפי שעלה כאן, נדמה לי שבן העלה את זה, איזה מענה אתם הולכים לתת, האם אתם מתייחסים לזה? נותנים לזה איזה שהוא דגש?

לגבי ההכשרות, בואו רגע נבין ככה – כשאנחנו רוצים לגייס עובדים סוציאליים ייעודיים לתפקיד, חלק מהאחריות שלנו היא גם להכשיר את העובדים. אבל מה שה - - - זה איזה שהוא תהליך חוצה משרדים או חוצה שירותים, של להעלות את המודעות. כי הנושא הזה הוא מאוד מוכר גם מהקהילה ואני גם נתקלתי בתופעות מביכות וקשות מצד רופאים שמגיבים בצורה מבישה, פשוט מבישה ועוד פעם, זה היה לפני הרבה שנים.

אבל אני בדיוק מבין על מה מדובר וכמה זה קשה לבוא ולפתוח – אם אתה בא בכלל על בעיה בציפורן והם שומעים שאתה מהקהילה, הם מיד נכנסים להיסטריה ומגיבים בצורה לא מותאמת ובטח שאני יכול להבין את אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, שמתקשים אפילו להעז ולשתף ולפתוח ו/או לצרוך שירותים כאלו ואחרים.

אני אומר עוד פעם, בתפקיד שלי גם אחראי על הנושא של החוק וגם על הנושא של מניעת התעללות והזנחה באזרחים וותיקים ואנחנו נתקלים באמת במצבי קיצון. לפעמים אנשים לא יצרכו שירותים בסיסיים ויעדיפו להגיע למצבי קיצון, מאשר לעמוד במצב המשפיל – עוד פעם, התפיסה שלהם שוב נשענת על היסטוריה, היסטוריה קשה ועם תופעות כאלה ואחרות והם צריכים את ההתייחסות הייחודית והם צריכים את המענה הייחודי וכמובן, אנחנו כן פונים מפה לעוד תקציבים ייחודיים כדי שאפשר יהיה להרים עוד פעם – ברמה החברתית ומבחינת האחריות שלנו לאוכלוסיות שאנחנו לא מסתכלים עליהן ושהן היו די שקופות.

ואם עכשיו היה לכם תקציבים, הייתם יודעים מה לעשות איתם? איך לשנות ואיך לתקן?

כן. אנחנו כבר, בשירות הזה שאנחנו הולכים להשיק, כבר אנחנו מדברים על לפחות התחלה של מתן של איזה שהוא מענה. אבל שוב, הנושא הזה כל הזמן צריך לצמוח ולגדול.

עד כמה אתם משתפים או מבקשים מאזרחים או מאנשים שנוגעים בדבר, מאנשים שבאמת זה עבורם ולא עובדים להם מעל הראש, אלא בהחלט עובדים בשיתוף פעולה עם השטח? בשביל לנסות להגיע לתוכנית הנכונה, לפתרון הנכון?

אז כמו שאמרתי, אנחנו התחלנו מבדיקה ושיתוף של כל הגורמים. האגודה פה היא שותפה שלנו וגם חושן ועשינו תהליך מאוד מאוד ארוך שכולל פגישות, גם עם אנשים מקצוע שמעבירים את הקבוצות וכולל גם עם האזרחים הוותיקים.

אוקיי. גל תישאר איתנו, אנחנו אולי נרצה עוד לפנות אליך בהמשך.

שלום, שמי אייל ליברמן ואני כאן עם נתנאל הודל ואנחנו מייצגים את ארגון חברותא – הומואים דתיים, כשאני אתייחס לא רק להומואים. אני רוצה להתייחס לנושא של פחד מלגשת לשירותי הרווחה ולשירותי הרפואה ולנגישות של השירותים האלה כתוצאה מכך.

בבקשה.

אני עצמי בן 47, אני זוכר את התחושה שלי כשאני ניגש לרופא ומשתף אותו באיזו שהיא בעיה וחושב שזה רלוונטי להגיד לו מה הנטייה המינית שלי וחווה את התגובה ולא ניגש לאותו סוג של רופא במשך עשור. אנחנו מדברים כאן ואני, אני פעיל, אני יצאתי מהארון כבר באותה התקופה, זה נושא שהוא מאוד רגיש.

אנחנו מדברים כאן על אנשים שבמשך רוב שנותיהם חיו כעבריינים תחת החוק, נחשבו כחולי נפש, סוטים, אם אנחנו מדברים על אנשים שהם דתיים – תועבה, משכב זכר בין אם הם עושים את זה או לא וכשהם ניגשים לשירותי הרווחה או לרופא, זה לא מספיק ששירותי הרווחה והרופאים יהיה מיודעים ולא יעשו טעויות מביכות כמו שכרגע שמענו. הבן אדם שניגש אליהם צריך לקבל את האיתות הזה, את ההבנה שעומד מולו מישהו שיכול לבטוח בו.

כשאנחנו מדברים על אנשים דתיים ואנחנו בחברותא עובדים בשיתוף פעולה עם הבית הפתוח כשמדובר על אנשים דתיים בירושלים – לפעמים חרדים, הרופא שהוא ניגש אליו, עובד הרווחה, זה מישהו שנמצא בקהילה. זה מישהו שנמצא בקשר עם שאר האנשים סביבו. הבן אדם הזה, ייתכן שהוא בארון, אף אחד לא יודע עליו והוא חושש כי הוא לא יודע מה תהיה התגובה. זה לא מספיק שהרופא יגיב נכון במידה ו..

אז מה? איך אתה?

ואנחנו, אני אגיד עוד דבר.

כן?

אנחנו כלהט"בים מאוד רגישים לניואנסים. אנחנו יודעים לחפש את ההומופוביה ולשמוע אותה, גם כשמולינו הבן אדם טוב באמת מכל הלב ואני רוצה לתת קרדיט לרוב אנשי הטיפול והרופאים שהם אנשים טובים. אבל מספיקה הבחירה הלא נכונה של מילים, הימנעות מאמירת המילה "הומו". בכל גיל זה משהו אחר ואני לא מומחה לגיל הזהב, אבל היא מספיקה כדי שאנחנו ניקח צעד אחורה ולא נעשה את זה.

מה שאנחנו צריכים זה שני דברים: קודם כל אנחנו צריכים רפרנט, אנחנו צריכים מישהו מתוך שירותי הרווחה שישב בתוך הארגונים שאלינו פונים והוא יוכל לתת מענה, יוכל להיות איש הקשר בין הארגונים, בין האנשים שפונים אלינו לכל השירותים האלה.

גל יש לכם מישהו כזה? האם יש רפרנט כזה? אייל דיבר כאן בפתיחות ואמר כאן דברים ברורים לחלוטין ותודה על כך אייל כמובן והוא העלה נקודה ספציפית והיא קודם כל הבעיה עצמה, אבל גם למעשה את האפשרות להתמודד איתה ולעשות דרכה את השינוי.

הוא דיבר בעצם על רפרנט מסוים שיהיה עם הארגונים ובקשר עם הקהילה כדי, איך אתה אומר? אתה תגדיר את זה יותר טוב ממני, בשביל לסייע בשטח?

אני אבקש מבן להשלים אותי כאן.

זו נקודה מאוד חשובה.

נכון.

כי בואו נגיד שאנחנו מצליחים שבעוד לא משנה כמה, נגיד חצי שנה, כל העובדים הסוציאליים וכל רופאי המשפחה יקבלנו הכשרה בנושא של להט"ב והם כבר יודעים לעשות עבודה. אבל, אותם הקשישים שיושבים בבית, אותו ההומו בן ה-80 לא יעז להרים טלפון ללשכת הרווחה כי הוא לא יודע את הדברים האלה, אוקיי?

אוקיי, אז בוא נמקד לגל את השאלה או למעשה את הצורך.

אז הנה אני מגיע לזה, אנחנו צריכים מישהו שישב בתוך ארגוני הקהילה ושהוא יהיה אחראי ואמון על החיבורים בין אותם הקשישים ללשכות הרווחה ולרופאי המשפחה שמכורים ככאלו שעברו הכשרה, להט"ב friendly אם תרצו לקרוא לזה ככה.

כן, אנשים שאפשר לסמוך עליהם אם תרצו.

אני אגיד לכם ברמה שהיא מהסיפורים האישיים שלי.

אז רגע, גל אתה יכול להתייחס לזה? אני חושבת שזה קודם כל הפתרון הוא נשמע לי ישים, הוא נשמע לי ברור והוא גם מה שאני אוהבת זה שהפתרונות והצרכים באים מהשטח, בוא – ככה זה הדבר האמיתי.

אז בואו נדייק את זה. פתרונות מהשטח – הם צריכים להגיע לאותו עובד סוציאלי שנמצא באותה הקהילה, שהוא מגיע לאותה הקהילה והוא מכיר את השירותים בקהילה, הוא זה שאמור ליצור את הממשקים ולהיות הכתובת באותה הרשות המקומית ובעבור אותה האוכלוסייה. ברמה של המשרד לשוויון חברתי אני הכתובת, אני הכתובת לתכלול מול כל הגורמים על מנת שאנחנו ניטיב לתת את המענים המותאמים לאוכלוסייה הזאת.

אז כלומר אם יש עכשיו מקרה בשטח, הנה בן רצית לספר על משהו למל, על מקרה.

כן. אז נגיד למשל, אני ישבתי בשלושה או בארבעה החודשים האחרונים עם 25 איש בבית הפתוח – 60 להט"בים. מתוכם כמה וכמה היו צריכים עזרה במיצוי זכויות וליווי פסיכו סוציאלי בלשכות הרווחה. אלו דברים שאני, מתוקף תפקידי ועם כל הקבוצות והדברים האחרים, אני לא יכול להגיע אליהם.

אני אומר, בואו ניגש ביחד ללשכת הרווחה, אני אבוא איתך, אני אשב איתך, אני אחפש בעבורך את אותו העובד סוציאלי שאני יודע שהוא ילווה אותך. הוא לא מוכן וזה משהו שאני אגיד את זה ככה – אם אני לא הייתי עושה איתו את המהלך הזה הוא לא היה עושה אותו, הוא לא היה ניגש. אם הייתי אומר לו "יש עובד סוציאלי נחמד בלשכת גוננים, תלך לשם".

נגיד יש את גל.

גל הוא לא עובד סוציאלי בלשכת רווחה, הוא לא עובד סוציאלי קשישים. אם יש עובד סוציאלי קשישים שיושב בלשכת רווחה ויש עובד סוציאלי קשישים – אם אני אגיש לו שייגש לשם הוא לא ילך, הוא לא ילך. עכשיו אני מנסה להבין, גל אתה לא מישהו שיכול באופן פרקטי ויום יומי לחבר?

נכון, אני צריכה רופא לא יודעת מה, רופא עור, רופא פנימאי.

אני צריך מישהו פרקטי שיעשה את זה.

אבל לכם במקום שבו, בואו נעשה סדר ככה. איפה שיקום השירות הזה, איפה שהרשות המקומית אכן תיענה בחיוב ויקום בה השירות הזה, אז זה יהיה עובד סוציאלי שהוא העובד סוציאלי בשטח, עובד סוציאלי ייעודי לתחום הזה, שהוא חלק מצוות הקשישים, צוות האזרחים הוותיקים ושהוא מכיר גם את כל הקולגות ואת כל השירותים הנדרשים.

את כל המומחים באזור.

אנחנו צריכים גם וגם. אנחנו צריכים שהעובדים הסוציאליים והרופאים ידעו לדבר עם להט"ב ויבינו לא רק את התחום, אלא איך לדבר איתנו. אנחנו צריכים שיהיה מישהו.

רגע אז מדבר איתך אייל ליברמן, שהוא מחברותא – עמותה של הומואים דתיים, הוא חבר וועד ומייסד והוא מעלה כאן את הנקודה כי צריך עכשיו פשוט לקשור פה את הקצוות. אז בוא תנסה אייל להסביר.

אנחנו צריכים הכשרה של עובדים סוציאליים ורופאים. צריך שכל מי שבא במגע עם האוכלוסייה הזאת ידע לדבר איתם. אנחנו צריכים גם מישהו שידע לרכז את זה ברשויות המקומיות כמו שהוא מציע ואנחנו צריכים להבין שיש הרבה מאוד להט"בים וככל שהם יותר מבוגרים ובאים מאוכלוסיות שהן יותר שמרניות – חרדים, דתיים, ערבים, הם לא יפנו גם לעובד סוציאלי הזה, הוא נמצא בתוך הקהילה שלהם – הם יפנו אלינו ולכן צריך גם רפרנט שיושב בינינו.

אני רוצה להגיד משהו על גל שחם. גל שחם הוא חבר קרוב, הוא עושה איתנו עבודת שטח מדהימה, אנחנו יושבים איתו ברמת הדברים הכי הכי דקים וחשוב לי להגיד באמת, שהרבה מאוד מהדברים שאנחנו מעלים בפניו הוא לוקח איתנו, אז באמת כאילו – הוא שותף תומך ותודה על כל העשייה הזאת.

אני חושב שיש כאן איזה שהוא דיוק שצץ ומבינים אותו יותר בחברות השמרניות, במיוחד חברותא שמעלים את זה כאיזה שהוא צורך משמעותי ברפרנט שבאמת מדבר על האוכלוסיות היותר, שנמצאות יותר בארון ולא יעזו לגשת והם צריכים את המישהו הזה שיחבר אותם.

טוב גל, אני חושבת שכדאי שתעשו על זה איזו שהיא מחשבה ותמשיכו את הדיאלוג הזה.

אני אשמח להתייחסות אחרונה לגל אם אפשר.

כן, בהחלט.

שמי ענת ניר, אני חברת דירקטוריון חושן ואנחנו עובדים גם יחד. אנחנו בעצם ארגון החינוך וההסברה של קהילת הלהט"ב ואנחנו מתעסקים הרבה בעבודה עם אוכלוסיות וגם הרבה פעמים בממשק באמת, בהדרכות, התחלנו בהתחלה בהדרכה של אוכלוסיות טיפול ורווחה ושיטור שבאות בממשק איתנו. אנחנו בהחלט חושבים שקודם כל ראוי וחכם בראש ובראשונה לייצר תוכנית רחבה שתדאג להכשרה של עובדים סוציאליים ביחס ספציפי לאוכלוסיית הגיל השלישי, שגם הולכת וגדלה וזו הכשרה מאוד חשובה. אנחנו כמובן שמחים ונשמח לעזור – אנחנו חלק מהתהליך הזה.

יופי, מעולה.

ואני מסכימה גם לגבי הממשק הזה, אני רק רוצה להזכיר לכולנו שההדרכות האלה ואנחנו רואים את זה למשל עם עובדים סוציאליים ועם המשטרה, אנחנו צריכים להסתכל על זה לטווח הארוך כי יש את הבעיות המקומיות שאנחנו צריכים לפתור עכשיו לאוכלוסיות שכבר נמצאות, איך נקרא לזה? "בפי התהום", כן? ויש גם את האוכלוסיות שמתבגרות והולכות להפוך לאוכלוסיות הקשישות של הלהט"ב במדינת ישראל וההדרכות האלה הן אמורות לייצר מצב שבו ייוצר מצב שבו יהיה גם פחות חשש ויהיה יותר פרסום של השירותים האלה וכולי. אז אנחנו ככה כמובן, מאוד שמחים להיות חלק מהבנייה של הדבר הזה ויש לנו ניסיון כזה עם אוכלוסיות אחרות.

תודה רבה לך ענת.

אז אני הייתי רוצה לומר משהו גם כן. אני נורית שיין ואני יושבת הראש של האגודה למען הלהט"ב.

בבקשה.

אוקיי. אני גם חלק מאותה האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה היום, אני חלק מאוכלוסיית להט"ב בגיל הזהב ובשבילי זה מעין סגירת מעגל, כי לפני 46 שנים הייתי שם כאשר הקמנו את האגודה, אז עכשיו אני ככה סוגרת מעגל.

אני רוצה לחדד את העניין של נגישות של השירותים לקהילה הלהט"בית בגיל הזהב, כי יציאה מהארון זה אחד הדברים היותר מאתגרים שאנחנו חווים וחוות וזה לא אירועי אחד, זה לא אירוע חד פעמי.

אני כבר בסביבות ה-50 שנה יוצאת מהארון כל פעם מחדש וזה היה כשהייתי בשנות ה-20 שלי, כשיצאתי בפני המשפחה שלי ולהורים שלי וזה אחר כך היה בצבא, לפני שקיבלתי את דרגת סגן אלוף והייתי צריכה לצאת מהארון בפני מפקד החייל שלי וזה היה בוושינגטון, בבית הלבן כשהשתתפתי בפנל וזה היה עכשיו אפילו פה בכנסת, כשאני צריכה עוד הפעם לצאת מהארון ועוד פעם ועוד פעם, אז על אחת וכמה, החברים והחברות שלי, שלא חיים את החיים הציבוריים אלא חיים את החיים הפרטיים – אלו שלא רוצים ללכת לרופא, שלא מקבלים את המענה בלשכת הסעד וכולי ודיברנו כאן על כל הדברים האלה.

אני חושבת שהנגשת השירותים במרווח של כל המשרדים וזה לא רק משרד הרווחה, זה משרד הבריאות, זה משרד החינוך זה משרד התעסוקה והתעשייה, זה כל המשרדים האלה שחייבים וחייב להיות ביניהם איזה שהוא קו שיתופי ואנחנו חייבים לראות וחייבות לראות את שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה על מנת שיוכלו לתת את המענה.

לא יכול להיות מצב שבמדינת ישראל יהיה מישהו או מישהי בגיל מתקדם שלא מקבל או מקבלת את המענה שמגיע לה או לו ותאמינו לי, אנחנו סוחבים איתנו הרבה מאוד ארונות ולחזור חזרה לאותו הארון שממנו התחלנו ויצאנו – זה אפל מאוד וזה אובדני מאוד ותוחלת החיים שלנו היום היא הרבה יותר ארוכה, שווה שגם איכות החיים שלנו תהיה אותו הדבר.

מה היית רוצה לשאול או להפנות כשאלה, למשרד הבריאות למשל, שכרגע הזכרת.

לעשות שחלק מכל הדרכה של רופא ובתוכנית הלימודים לרפואה – חייב להיות תחום של רפואה להט"בית ורפואה להט"בית זהב.

התייחסות.

לא רק להט"ב, אלא להט"ב זהב.

אז אני חושבת שיש לנו נציגה של משרד הבריאות, נכון? בבקשה. עדי בן מורדכי, מנהלת תחום תכנון מדיניות וממונה על הגיוון.

נכון, נעים מאוד.

אז הנה עדי, קיבלת את השאלה הראשונה כבר ולא ממני.

מצוין. אז אני מצטרפת לקודמיי ואני מברכת באמת על הדיון כאן. אני אגיד שאני באה לכאן בשניים וחצי כובעים במשרד הבריאות. כחלק מתפקידי אני בעצם אחראית ומתכללת את התוכנית האסטרטגית של משרד הבריאות להזדקנות האוכלוסייה באופן רחב ואנחנו כחלק מזה, אנחנו גם ממפים צרכים של קבוצות של אוכלוסיות שונות ולכן אני גם, אני חושבת גם שהשיח כאן הוא מאוד מאוד חשוב ומאוד עוזר לנו גם כדי להבין יותר ולדייק יותר וגם לתת לזה מקום. אז זה צד אחד וכובע אחד.

בכובע השני, עמיתי נמצא כעת בדיון אחר פה בכנסת שעונה על צמצום פערי בריאות בעצם, כחלק מזה שוב, יש הרבה מאוד קבוצות עם פערי בריאות וכחלק מזה, במיוחד בברכת שר הבריאות ולשכתו, אנחנו בעצם גם ממפים את הצרכים וגם מבקשים לתת עליהם מענה. כחלק מזה יש גם את הסיפור של כשירות תרבותית. אתם דיברתם פה על הדרכות לאנשי רפואה, צוות רפואי שאגב מדובר על צוות רפואי רחב ולא רק רופאים ורופאות, דיברנו גם על עובדים סוציאליים, מקצועות הבריאות השונים וזה חלק מזה.

יש לנו לומדת הכשרה, אבל לא מספיק מבחינתנו רק העניין שהיא קיימת באוויר העולם, אלא באופן אקטיבי אנחנו מנגישים אותה יותר ויותר.

מה הייתם רוצים שעוד יקרה או ייעשה? הנה, את יכולה לפנות, יש לך פה פרטנרים מצוינים כדי לטייב את העבודה שלכם עכשיו.

אז אני אגיד קודם כל שיש חוזר מנכ"ל בנושא. שוב, הדבר הוא מבחינה רשמית קיים. העניין הוא איך אנחנו קודם כל מזהים את הצרכים בצורה טובה יותר ושוב.

כן, כן אז הנה בדיוק על זה אני מדברת, אז את יכולה לשמוע את הצרכים אני מניחה גם מפה.

אז נכון. אז הרבה דובר באמת על נגישות, על הכשרה של הצוותים, על רגישות בעצם. אני חושבת שוב, שהמענים בגדול קיימים. אנחנו צריכים לראות ביחד ואני אגיד שיש לנו קשר קרוב עם ארגוני חברה אזרחית באופן כללי וגם עם ארגוני הלהט"ב. אגב, גם בדיונים אסטרטגיים תמיד חשוב לנו להזמין וחלקכם הייתם.

את מכירה את נורית?

תוכנית הלימודים לרפואה לא כוללים להט"ב זהב.

אז אני עוד שנייה אגע בזה. את קודמה של נורית אני הכרתי, את המנכ"ל אני אולי הכרתי ושוב, אני אגיד שזה לפתחו ועל שולחנו של משרד הבריאות ובמיוחד בקדנציה הנוכחית, לעשות את זה בצורה אקטיבית יותר.

אני אגיד שתוכנית הלימודים לא נקבעת באופן ישיר על ידי משרד הבריאות, אבל אנחנו כמובן חושבים שזה חשוב ואנחנו שוב, פועלים.

אבל יש לכם קשר מצוין למועצה המדעית, שלדעתי היא זו שקובעת את תוכנית הלימודים.

נכון, נכון. בהחלט ושוב, אני חושבת גם בהיבטים שונים של פריון ופונדקאות והליכים לשינוי מין ואני אגיד גם שאנחנו שואפים להכניס עוד היבטים שקשורים לאוכלוסיית הלהט"ב לסל הבריאות, לא בטוחה שהם בהכרח קשורים לגיל השלישי, אבל אני מניחה שבין היתר כן.

שורה תחתונה אני אגיד ששוב אנחנו נשמח גם להמשיך ולשתף פעולה. שוב, אני עוסקת יותר בהזדקנות האוכלוסייה באופן כללי, אבל גם למפות ביחד וגם בתחום צמצום הפערים, לראות איזה פערים קיימים. שוב, אנחנו בדיון על הגיל השלישי – אז לראות באמת איזה פערים קיימים ואיזה מענים יש.

שוב, חלק מהמענים עלו פה, אני בטוחה שיש עוד כמה ואנחנו נשמח לדייק ביחד ולהמשיך גם את השיח אחר כך. אני מרגישה שיש הרבה עשייה, אבל יש עוד המון עשייה שנדרשת בהיבט הזה ושוב, אני חושבת שאייל נגע בכך שיש כוונות טובות, יש כבר מודעות גדולה ועדיין דרושה שם עבודה ואנחנו צריכים אתכם על מנת להבין בדיוק מה ואיך.

תודה. רפי, אולי תציג את עצמך באופן רשמי לפרוטוקול?

היי, אני רפי אפלר ח'טאב, אני פעיל וותיק בקהילה הגאה. אני גם עמית מחקר במרכז המין הרווה לחקר אוכלוסיות מודרות בזקנה באוניברסיטת חיפה ואני גם מנחה את קבוצת משתבחים בגאווה. אני מתנצל אגב, אם נשמעתי תוקף כלפיי נמרוד קודם.

אני חושב שמה שמאוד מאוד צורם לי בדיון הזה ואני מחכה בסבלנות ובנימוס, זה שאנחנו מדברים על להט"ב בגיל השלישי ורוב הדוברים הם לא שייכים לאוכלוסייה הזו, חוץ מנורית ויעקב חי שדיבר בהתחלה.

בדיוק, אני רק מזכירה לך שאנחנו פתחנו את הדיון עם יעקב.

וזה כמו לדבר על, כמו שסטרייטים ידברו על הצרכים של להט"בים. זה קצת צורם לי, אני מודה ואני הכנתי חמש דקות של דברים שאני ארצה להגיד.

בשמחה, בבקשה.

אז אני קודם כל רוצה להגיד שאני נשוי לאשרף ואני גם מגדיר את עצמי כ"הומו זקן גאה", אני לא יודע כמה מגדירים את עצמם ככה.

אז אני אתייחס לתמונה קצת טיפה יותר רחבה. יש בסיס מחקרי איתן – חלקכם דיברתם עליו והוא מתקיים בעיקר בארצות הברית, בארץ הוא עדיין דל מאוד אבל עקבי והמחקר הזה מראה שלהט"ב בגיל השלישי נמצאים בסיכון מוגבר לחיים בהדרה כפולה ואף משולשת. אני מדבר על הדרה בגלל גיל וגילנות, הדרה בגלל הזהות הלהט"בית וגם הדרה פנימית ופנים קהילתית. חלק מאיתנו מודרים על ידי המשפחות הסטרייטיות שבנינו כשהיינו בארון או שמהן יצאנו, חלק אחר – שלא הקימו משפחה גרעינית, נותר ללא עורף משפחתי תומך. יש לנו הרבה פחות על מי להישען כפי שנאמר פה וגם בתוך הקהילה אין לנו מרחב בטוח, אין מסגרת עבורנו וכל הפעילויות נתפסות ומתויגות כמיועדות לצעירים.

אני רוצה להציף כמה פערים – כמו שאיתן אמר, הדור שלנו גדל בזמנים להיות הומו או להיות לסבית היה לא בסדר. נרדפנו, הופללנו, אם מישהו דיבר עלינו היינו כשפל המדרגה וגרועים מרוצחים. הוכינו והאשימו אותנו בהפצת מחלות. אנחנו היינו מחלה, כתב חברתי. במקרה הטוב הושתקנו והלכנו בסדר חברתי הטרו סקסואלי והיום רבים מאיתנו נשואים בתוכנו את התלאות האלה ואתה אי הלגיטימיות הזו בזקנתנו.

חלק מאיתנו ניצולי שואה שהתרחשה בקהילות שלנו החל משנות ה-80', שואת האיידס – שואה לא מוכרת, אנחנו ניצולים לא מוכרים ובמקרים רבים גם אנונימיים ועכשיו, גם להזדקן בקהילה הגאה זה לא בסדר. ההדרה הזו משפיעה על איכות החיים כלהט"ב מזדקן במישורים רבים – חברתי, תרבותי, פסיכולוגי – אישי וגם במישור של בריאות פיזית ונפשית. חלק מאיתנו חש מודר גם מהשירות הרפואיים והסוציאליים כמו שאמרתם, שאנחנו אמורים לקבל ונמנע מקבלת שירותים המיועדות לאוכלוסיות מבוגרים בשל תחושת חוסר התאמה.

לכן יש צורך בפיתוח של מערך חברתי תומך, קהילה תומכת להט"ב ואני משתמש במושג "קהילה תומכת" לא במקרה. אני רוצה להצביע על מספר בעיות שדורשות פתרון. הבעיה הראשונה היא ממתי סופרים? יושבת הראש של הוועדה, את נגעת בזה קצת.

נכון, כן.

כל המחקר על להט"ב זקנים מצביע על כך שיש להתייחס ללהט"ב זקנים וזקנות כבר מגיל 50 או מגיל 55 ולא מגיל 65 או 67 כמקובל, זאת מסיבות של הדרה חברתית, יחס שלילי להזדקנות ומצב בריאותי. כשסופרים מהגילאים האלה, אנחנו כ-20% מהקהילה הגאה. אני בספק אם להט"ב בעצמם יסכימו להיות זקנים וזקנות כבר בגיל צעיר שכזה, אבל אסור לנו להתעלם מזה. .צריך למצוא מענים מותאמים לזהויות המגוונות.

הבעיה השנייה כמו שאמרתם, היא חוסר ידע של נותני השירותים החברתיים והרפואיים, שירותי הרווחה ושירותי הבריאות והפתרון הוא למצוא דרכים לחשוף בפניהם ולתת להם את הידע הזה.

הבעיה השלישית שלנו היא שאנחנו שקופים. הקהילה נלחמת על הנושאים שמעניינים את הצעירים, כמו הזכות למשפחה והורות למשל. לא רואים אותנו, לא מכירים בצרכים שלנו – לא בתוך הקהילה ולא מחוץ לקהילה. למעט כמה קבוצות ספציפיות בערים הגדולות ובהן הקבוצה שאני מנחה, אבל מדובר על מעט מאוד אנשים שמשתתפים בהן.

בחיפה למשל, שזו העיר שאני בא ממנה מתעלמים מהצרכים שלנו. הרבה מילים יפות, אבל אפס במעשים. יש למשל בעיית נגישות קשה בבית הקהילות בחיפה, המון מדרגות, אנחנו מתנהלים בשיח של לצאת מידי חובה עם הרשויות. חייבים לעשות עבודה, למפות ולאתר מנהיגות פנים קהילתית להט"בית בגיל השלישי. כמו נורית, כמוני וכמו אחרים שקיימת אבל מדוכאת ומושתקת ולתקצב פעילויות לפיתוח שירותים שיופעלו על ידי להט"ב.

הבעיה הרביעית היא הגדרה של אוכלוסייה בסיכון. אם יגדירו אותנו כאוכלוסייה במצבי סיכון בזקנה נוכל להיכלל במדדי התמיכה של השירותים החברתיים במוסד לביטוח הלאומי. שתי הפעולות הראשונות שצריך לכוון אליהן ואתם נגעתם בזה קצת, אחת – לתקצב ולאייש כתובת ייעודית ללהט"ב בגיל השלישי איש מקצוע מומחה מתוך קהילת הלהט"ב, לפחות ברשויות המקומיות המרכזיות וזאת לטובת מיפוי הצרכים ומתן המענה שלהם. דבר שני, לתקצב פעילות שתתמוכנה במארג החברתי של קהילת הלהט"ב בגיל השלישי ותתרומנה לפיתוח מערך חברתי תומך.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות, למשל:

· מיפוי של אנשים בודדים או כאלה שמעוניינים בהתייחסות אליהם והעלאת המודעות למענים האפשריים עבורם. זו עבודה שלא נעשית כיום.

· פיתוח קהילה תומכת להט"ב – הושטת יד לחברי קהילות להט"ב בזקנה, הכולל פרסום, net working, פעילויות אישיות מולם, בנייה של מערכי קשר – זה דבר שלא קורה היום.

· יצירת מקומות מפגש בטוחים עם נגישות פיזית ראויה.

· הקמת קו קשב ללהט"ב בגיל השלישי או שילובם המפורש בקווי הקשב הקיימים – זה דבר שלא קורה היום.

· תקצוב פעילויות חברתיות שיחזקו את קשרי הגומלין בתוך הקהילה ויתרמו לפיתוח רשת חברתית תומכת של להט"ב בגיל השלישי.

· הכשרה של מנחי קבוצות של להט"ב בגיל השלישי וקידום מסגרות להתנדבות ועזרה הדדית.

· סיוע סוציאלי – נגעתם בזה.

· שילוב של הזקנות והזקנים בפעילויות חברתיות רב גילאיות.

בקיצור, פיתוח קהילות ידידותיות להזדקנות להט"ב – l.g.b.t ageing friendly community , זה דבר שקיים בארצות הברית ושווה לראות מה נעשה שם.

אני לא נגעתי בפתרונות דיור, כי אני נגד הגליה של זקנים וזקנות לבתי אבות ובעד הטרנד של ageing in place – כלומר, יצירת תשתית שתאפשר לאדם להזדקן ברווחה אישית טובה בביתו ובקהילתו ובהקשר הלהט"ב, מגורים במרחב דיורי עם רשת חברתית קרובה שתאפשר תמיכה ועזרה הדדית בלווי ריאומטולוגי ושירותי בריאות מותאמים. עד כאן מה שהכנתי.

הייתי רוצה לסיים את הדברים הקצרים האלה עם שיר שכתב הסופר והמשורר יותר ראובני, שנפטר לא מזמן. השיר נקרא "הומו זקן הולך על הטיילת" והוא נכתב בשנת 1980:

"..הומו זקן הולך על הטיילת במוצאי שבת ליד הברים הקטנים, ליד הגלים הקטנים, ליד הסרסורים, ליד החיים הקטנים שלא אפשר היה לצוד אותם או לעכב אותם או לאהוב אותם או לקלל אותם או למות אותם או למכור אותם או לשכב איתם או להרוג אותם או לתת אותם למישהו, חינם. בתנאי שהוא יאהב אותם..". תודה.

תודה רבה לך רפי, השארת את כולנו ללא מילים. אבל אם אני כן אחפש בחזרה את המילים, אני רוצה להציע לך וגם לגל וגם למשרד לשוויון חברתי שכבר לא נמצא כאן, אני חושבת שנמרוד כבר יצא. אבל אני חושבת שהמניפסט שלך היה מלא בנקודות שצריך פשוט להתחיל להניע את הדברים, אם זה חלק בתקציב, אם זה חלק בחשיבה.

נכון.

אם זה חלק פשוט בחיבור, כמו שאמרתי מקודם – חיבור הנקודות. גל עדיין נמצא איתנו, אני לא יודעת אם אתה נפגשת איתו.

כן, גל היה אצלינו בקבוצה כמו שהוא אמר.

אז אני מכאן באמת קוראת לקחת את הדברים שנראים שאפשר להתחיל ליישם אותם, כמו שאמרה מקודם נציגת משרד הבריאות בין היתר וגם המשרדים האחרים, יש היום שר בריאות שזה חשוב לו והוא מקדם, יש פה חברי כנסת.

אני חושב שבאמת חשוב מאוד להציף את הפערים ולא להגיד "כן עשינו, זה בסדר" כשעושים. לתחושתי המציאות בשטח היום היא מציאות קשה ולא פשוטה ולא נעשה מספיק.

נכון אבל הרבה מאוד פעמים ואני נוכחתי על בשרי כבר בחצי שנה שאני פה עם דיוני הוועדה, שלפעמים זה לא עניין של תקציבים. לפעמים זה באמת עניין של מודעות ועניין של תשומת לב וסדרי עדיפויות.

אני יכול לשתף מאצלנו, אם אפשר.

אז רק שנייה. אז רפי אפלר ח'טאב, תודה רבה על הדברים האלה, אם אנחנו נוכל עוד מכאן לקדם, לקשר וכולי אני מבקשת שתרגיש בנוח לפנות אלינו ישירות ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו. בבקשה, רק תציג את עצמך.

אהלן, אני אור תום עדי, אני מנהל פעילות במרכז הגאה בעיריית תל אביב יפו, בתוך ניהול הפעילות יש גם את תחום הגיל השלישי, שהוא אחד מעמודי התווך אצלינו במרכז הגאה. יש גם קבוצה שנקראת "קשת הזהב", שזו קבוצה וותיקה שקיימת כבר מעל ל-15 שנים להומואים בגיל השלישי. יש לנו קבוצה לנשים לסביות, קבוצה לטרנסיות וקבוצה שנקראת "מעבר לקשת", שזה פרויקט שבעצם מפגיש בין צעירים להט"בים ולהט"בים בגיל השלישי והוא בעצם ליצירת קהילה בין דורית.

מבחינת כוח האדם גם, יש לנו עובדים סוציאליים שמנחים את הקבוצות, אצלינו את הקבוצות מנחים רק עובדים סוציאליים וזה מאוד מאוד קשה למצוא אותם, הם עמוסים בלי שום קשר אלינו, בעבודה הסוציאלית יש עומס מאוד מאוד גדול ולכן גם קשה למצוא את האנשים שמוכנים לשים עוד שעות נוספות על העבודה הזו, שהיא ממלאת גם במשמעות, אבל גם את לוח הזמנים ואת הזה. זה דבר שאנחנו – אני אישית מתעסק בו יום יום, במציאת הרופאים או כזה שנפל באוטובוס ואיך עוזרים לו ואיך מקשרים בין האחות ולבין.

אור נשארו לנו ממש עוד כמה דקות, כי בשעה 12:30 צריך להתחיל דיון חדש.

אני יודע, אז אני אחלק את זה.

רק לשאול, אם יש אנשים שלא פניתי אליהם ומבקשים עוד לומר משהו? או אה, אני פשוט לא יכולתי לקטוע את רפי אז אני מתנצלת, אז כמה שאני אספיק לשמוע עד השעה 12:30 ואיתכם הסליחה.

אז אני אחלק את זה לשניים וזה יהיה קצר מאוד. אני חושב שיש פה דיון פנים קהילתי על החשיבות שלנו כקהילה לראות את הדור השלישי, את הגיל השלישי בעצם ולהתייחס אליו בתמונת העתיד הזו לא כתמונת עתיד מאיימת, אלא באמפתיה ולתת הכרה והוקרה לדרך ויש פה דיון שהוא חוץ קהילתי שהוא בכלל על גילנות בחברה הישראלית ולראות את הגיל השלישי כגיל שיש לו תפקיד כלפיי החברה הישראלית, בטח ובטח כלפיי החברה הקהילה הלהט"בית.

צודק.

לראות את התפקיד הזה וזה מה שאנחנו מנסים לעשות במרכז הגאה ותודה על הדיון הזה היום.

תודה רבה לך אור. כן גברתי, בואי תציגי את עצמך.

טוב אז תודה רבה וקודם כל תודה על הדיון החשוב הזה, אני רוצה להצטרף לכל מי שאמר את זה. שמי עדן ואני עובדת סוציאלית במערך עו"ס טרנס, של מעברים לקשת הטרנסית. אנחנו המערך הסוציאלי הראשון והיחיד עד היום בישראל שנועד ספציפית לקהילה הטרנסית. רובנו במערך גם מהקהילה בעצמינו ואני בעצמי גם אישה טרנסית ואני כבר רציתי לבוא היום להציג במסגרת הדיון את הפן של טרנסיות בגיל השלישי, אז אין לנו כבר הרבה זמן וחלק ממה שרציתי לומר מתקשר לדברים שאנשים אחרים כבר אמרו, כל מיני סוגיות של הדרה מהמשפחה, סוגיות של דיכוי של שנים בתקופה שהיו בה הרבה פחות מענים וכולי. אז אני אתמקד בכמה דברים שהם ספציפיים לקהילה שלנו – קהילת הטרנסיות.

חוץ מזה שלצערי הרבה מהפגיעות דומות, אבל הרבה יותר חריפות בקהילה הטרנסית – אלימות, הדרה, אי מיצוי זכויות, הסללה לעוני, דברים שבין היתר מביאים לכך שבקהילה שלנו אין הרבה אנשים שמגיעים לגיל יחסית מבוגר. אין לנו כל כך נתונים ברורים, אבל אנחנו יודעים שהרבה מאיתנו מתים בגיל יחסית צעיר.

מי מאיתנו שכן מגיעים לגיל מבוגר אז כמה מהדברים הבולטים שאנחנו יודעים שחסרים היום – דבר אחד בפן הרפואי, חוץ כמובן מההצטלבות בין להט"בופוביה וגילנות וטרנספוביה וגילנות, יש גם חוסר משמעותי בידע ומחקר על כל מה שקשור לצרכים הרפואיים והגופניים של הקהילה הטרנסית. בין אם זה השפעה של הורמונים לאורך זמן וספציפית בגיל מבוגר – השפעות של מי שעושים ניתוחים או מי שלוקחים הורמונים רק החל מגיל מבוגר וקשה לתת מענה רפואי ממוקד כשעדיין אין את הידע הזה.

אנחנו היינו רוצים שהמדינה תיקח על עצמה במסגרת מחקרים על הגיל השלישי או מחקרים על להט"ב או אפילו מחקר ייעודי על מנת להבין יותר לעומק את הצרכים המהותיים של טרנסים בגיל הזהב.

דבר נוסף והוא מתקשר להסללה לעוני וזה הקושי במציאת הדיור, יש אנשים שאין להם גב כלכלי מהמשפחה והם לא הצליחו לצבור כסף לפנסיה ולכן אין להם כסף לקנות דירה, בקושי יש להם כסף לשכר דירה. דיור ציבורי – קשה מאוד לעמוד בקריטריונים וכמעט תמיד בקושי יש מקום, מענים מטעם מסגרות של עמותות הם רובם לגיל הצעיר ואנשים רבים פשוט אין להם כמעט פתרון. אז בינינו חשוב מאוד להגביר את המימון למסגרות כאלה מטעם העמותות וכמובן, קושי להגיע לבתי אבות או מסגרות סיעוד וזה לרוב מתוך חשש מהתעמרות, חדירה לפרטיות, פגיעה עקב השונות הזאת.

כמובן כמו שדיברו על הבדידות ועל הקושי להגיע לקהילה וליצור קשרים חברתיים נוספים. אז בינינו חשוב בעיקר להשקיע בהכשרות ובפיקוח על המוסדות של המדינה, המוסדות שנמצאות תחת פיקוח המדינה ולוודא שהמענים יהיו מותאמים ושלא יהיו עם טרנספוביה.

נקודה אחרונה לסיום שאני לציין היא שהקהילה הטרנסית ממש בשנים האלה מזדקנת, במובן הזה שכל הקשיים שנקרו בדרכה לאורך השנים גרמו לנו למות בגילך צעיר ברוב המקרים, אז היום כשיש יותר מענים וכשיש יותר קבלה – יותר מאיתנו מצליחים לחיות לאורך יותר זמן. אז בעוד כ-10 או 20 שנה קבוצת הטרנסים המבוגרים תהיה הרבה יותר גדולה ועכשיו זה בדיוק הזמן לפעול ולקדם את הדברים בנושא הזה.

תודה רבה לך.

אני רוצה לומר ממש מילה. שמי ליאור מנצ'ר, אני עוסק בתחום בגיל השלישי בעיריות ואני רוצה לענות על השאלה מה אפשר לעשות שלא עולה כסף.

גם אם יש שירות וכנראה התפתחו יותר ויותר שירותים, הפרסום שלהם תלוי ברצון הטוב של העירייה.

כן.

זה לא ייתכן. המדינה, היה ותיתן את התקציב צריכה לחייב את העיריות.

להנגיש כמובן, שתהיה הנגשה של המידע.

שהנושא של הפרסום, שיוצאת חוברת שירותים לאזרח הוותיק, חייבת להיות התייחסות לנושא.

חן, אתם בעירייה דואגים? סתם אני פונה אלייך כנציגה של רשות מקומית. אבל באמת, פועלים בעירייה על מנת להנגיש ולסייע לאוכלוסייה הזו למצות את הזכויות?

בוודאי שכן, אבל גם חשוב להבין שעיריית תל אביב יפו היא לא דוגמא, מכיוון שזה לא - - - גם המדינה באופן כללי, לא רק ברשויות רע מאוד וזה.

אני יודעת, גם בחיפה וערים אחרות.

אם במועצת העיר לא יהוו את דגל הגאווה על חוברת לקשיש, לא יהיה דגל הגאווה בחוברת לקשיש.

ברור, ברור. זה העניין של המודעות.

אבל אם אני לא יודע שיש לי אוזן קשבת בעירייה, אז אין אוזן קשבת בעירייה.

נכון, נכון אתה צודק לחלוטין. תודה.

שלום, אני ד"ר סיגל גולדין ואני ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב של האגודה למען הלהט"ב ואני חוקרת בין השאר גם להט"ב בגיל השלישי. אנחנו עובדים במכון המחקר בשיתוף עם חוקרים באקדמיה. אנחנו מרכזים בעצם מספר פרויקטים שנערכים במקביל במוסדות אקדמיים שונים, אני אישית שותפה במחקר שנערך בשיתוף עם המחלקה לדרמטולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, בנושא בדידות, ניכור וזקנה בקרב הומואים ולסביות.

אני רוצה לחזור על חלק מהדברים שנאמרו ואיך שהוא לתכלל אותם באיזה שהוא אופן קצת אופרטיבי.

רק אם תצליחי לעשות את זה בשתי דקות.

אני אצליח לעשות את זה בדקה. מה זה אומר כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה שקופה? אני שואלת, יושבים פה אנשים וכולנו פה מעוניינים להבין, לעזור ולקדם אג'נדה של להט"בים קשישים. אתם יודעים כמה להט"בים קשישים יש היום בישראל? אנחנו לא יודעים, אנחנו יכולים לשער.

נכון.

חלק מהשקיפות זו בדיוק העובדה שאין לנו מחקרים וכל הרצון הטוב שלנו ואני מזהה ואנחנו מזהים חלון הזדמנויות נפלא של רצון טוב ופעילות עם כל הארגונים וקובעי המדיניות. אנחנו נעים באפילה, כי אין לנו בעצם נתונים לעבוד איתם כדי לפתח את המענים המותאמים, כדי לזהות את הצרכים, כדי לזהות את גורמי הסיכון ולהבין גם איך להפעיל את התוכניות בצורה הנכונה, תוכניות מסוגים שונים.

אז קודם כל אני רוצה להציע לכל ארגוני הקהילה וגם לקובעי המדיניות שיושבים פה לתכלל ולשלב כוחות, לא רק בהקצאה של תקנים לעובד סוציאלי להט"ב קשיש, אלא לשכלל נתונים ולשלב בעצם כוחות כדי למפות קודם את - - - ולדעת איפה ואיך אנחנו עובדים.

בכלל לדעת מול מה וכמה אנשים מדובר, נכון.

אז יש לנו כבר חלק מהנתונים, אנחנו נמצאים כבר בשלבים ראשוניים של חלק מאיסוף הנתונים. אני שייכת כמובן גם לקהילה ואני מתקרבת לגיל שבו אפשר, רפי, להגדיר אותי כנכנסת עוד מעט לסף של להט"ב זהב.

לפי סולם רפי, כן?

לפי סולם רפי.

זה לא סולם רפי, זה מחקר.

אבל אני חושבת שצריך להבין מה זה מחקר, זה דבר אחר לגמרי לעשות מחקר על ידי גורמים מקצועיים שאין להם קשר לקהילה וגורמים מקצועיים שהם עובדים עם הקהילה, מתוך הקהילה ושהם עצמם הקהילה.

נכון מאוד.

וזה היתרון של המכון שלנו, של מכון המחקר שלנו. שהוא מכון מחקר מקצועי ברמה הראשונה, אבל הוא עובד עם וביחד עם ארגונים ופעילי הקהילה וזו בעצם הדרך האפקטיבית ביותר לקדם גם איסוף של נתונים מהימנים וגם קידום של אג'נדות ושל פיתוח מענים וכולי. אז אני מציעה לנו לשים תחילה את איסוף הנתונים ולקחת את זה, אני פונה פה לכל השותפות והשותפים.

קדימה, סיגל.

אז אנחנו צריכים להתחבר כדי להבין קודם איפה אנחנו נמצאים ואז להתחיל. אז קדימה.

כן. אנחנו גם עושים את זה ואני רוצה להגיד תודה רבה על הדיון הזה וגם שחשוב מאוד שיהיה דיון מעקב.

אני רוצה להגיד לכם תודה רבה. אני נכנסתי לדיון בלי לדעת כמעט שום דבר, אתם יכולים רק לדמיין – חוץ מכמה ניירות ועוזרת פרלמנטרית חרוצה שאספה עבורי כמה תחקירים.

אז אני רוצה להגיד לכם, באמת מעומק ליבי, שלא רק שזה היה מעניין, זה היה כל כך דיון רגיש ואותנטי וחשוף ומשתף ומלומד ותרבותי והכל היה כאן בכנס הזה.

אז אני רוצה לומר לכם תודה רבה קודם כל. אתם יכולים לראות בכל מי שישב פה כמובן, איתן ויוראי נאלצו ללכת ולהתרוצץ בוועדות האחרון, אבל אתם צריכים לדעת שהם שותפים, אני שותפה שלכם כדי באמת לראות איך אנחנו יכולים להמשיך ולקדם. כי אי אפשר לומר שדברים באמת לא התקדמו עם השנים ועדיין אנחנו נמצאים בפני אותם החסמים, אותם כשלים, אותם השינויים האלה, שאותם אנחנו כן יכולים לסייע בהם. אז אנא, תראו בנו פרטנרים לכל דבר שהוא לסייע ולהגיע למשרדי הממשלה, כי בסופו של דבר הם המשרדים עם הכסף ויכולות הביצוע ואנחנו מכאן, מהכנסת, נעשה כמיטב יכולתנו על מנת שגם לקיים עוד דיונים – ככל שניתן, גם לעשות שיח מול משרדי הממשלה.

אני מאחלת לכולכם קודם כל המשך יום טוב ובריאות רבה מאוד והצלחה, הצלחה. אתם כולם כאן אנשים שנושאים את הדגל ולא רק עבורכם, אלא גם בעבור באמת אוכלוסיות רחבות ואנשים אחרים ואתם כולכם פה פורצי דרך.

אז שאפו לכם, תודה רבה לכם. אני נועלת את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:27.