פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
01/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 31
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום שלישי, כ"ח באדר א התשפ"ב (01 במרץ 2022), שעה 9:30

שימוש בחומרים ממכרים בקרב הקהילה הגאה - לציון היום למען זכויות הקהילה הגאה

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
אלון טל – מ"מ היו"ר

איתן גנצבורג
מיכל רוזין

קרן רוט איטח - ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

נועם בירנבאום - מדריך התמכרויות, עיריית תל-אביב-יפו

גיא ישראל יוסף - עו"ד, רכז תחום התמכרויות להט"ב, עיריית תל אביב-יפו

עומד אלעד - מנהל מערך עו"ס טרנס, ארגון מעברים

אילן מלכא - רפ"ק, המשרד לבטחון פנים

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, מינהל תקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

דפנה גרינר - עו"ס, מנהלת הקליניקה לטיפול ולייעוץ גאה בתל אביב

דוד רועי צוקר - ראש מדור רפואת להט"ב בקהילה - קופת חולים כללית

בת שבע פנחסוב

מעין מכלוף, חבר תרגומים


שימוש בחומרים ממכרים בקרב הקהילה הגאה - לציון היום למען זכויות הקהילה הגאה

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון ביום חגיגי זה בכנסת שאנחנו מציינים, יום הצדעה לקהילה הלהט"בית. אנחנו בוועדה מיוחדת לענייני סמים ואתגרים לנוער. ואני מתכבד לפתוח דיון מיוחד שאנחנו מקדישים לנושא התמכרויות והתנהגויות כפייתיות בקרב הלהט"בים בישראל.

לפני שנתחיל אני מבקש לומר כמה מלים. החלטה בכל העולם, של אנשים להצטרף או להביע את הזהות המינית שלהם, להצטרף לקהילה הלהט"בית, היא החלטה אמיצה. אבל היא כרוכה במחיר אישי, במיוחד לאור דעות קדומות בחברות ובמשפחות. ולכן זה לא צריך להפתיע שהמצוקה הנפשית, שהיא לפעמים מלווה החלטה כזו משמעותית, היא אמיתית. ויש לא מעטים שמתמודדים עם אותה מצוקה, ובדידות, וחרדות, עם התמכרויות שונות, אלכוהול וסמים.

ונכון יהיה לדעתי לוועדה זאת לשמוע, להקשיב, לראות איזו תמיכה המוסדות של המדינה ושל השלטון המקומי נותנים לאותם צרכים שהם צרכים אני חושב באופן אובייקטיבי שונים. ואולי יותר דחופים מהקהילה שאיננה להט"בית. ועל זה אנחנו נתמקד היום בדיון. יש הרבה אנשים שביקשו לדבר, ונשתדל לתת כמה שיותר לדבר. אני מבקש שכל מי שכן ידבר, שידבר עד כמה שאפשר בצורה יעילה וקצרה כדי לאפשר לכמה שיותר דוברים לדבר.

לפני שנתחיל אני מבקש להקליט הודעה. אני אבקש, כיושב ראש הוועדה, לקבוע, לפי סעיף 120.ד.1.ג. לתקנון הכנסת, שהשמות של כל מי שביקש ו/או יבקש לכסות את השם שלו, כדי שלא ייגרם לו או לזולתו נזק, יהיו חסויים. ולא יירשמו בפרוטוקול. אם מדובר בקטינים או חסרי ישע, זה לפי סעיף 120.ד.1.ב לתקנון. אנחנו רגישים לזה שיש אנשים שמעדיפים לשמור על אלמוניותם במהלך הדיון, ונכבד את זה כמובן.

אני מבקש להתחיל את הדיון. אני קיבלתי נייר מאוד מאוד מקיף וכולל, מישראל יוסף מעיריית תל אביב. קראתי בעיון, ואני חושב שגם היה מלומד, אבל גם היה פרקטי. אולי תפתח ותציין איך אתה רואה את האתגר הזה, עם היקף הבעיה, במקום שאני אקריא מהדף שלך מוטב לקבל את זה ממקור ראשון. אז ברוך הבא, גיא, לוועדה, וברוך הבא לכנסת.

קודם כל תודה רבה על ההזמנה ותודה רבה על המעמד. זה מאוד מרגש, ואנחנו מודים על ההזדמנות. באמת כדי לדבר על היקף התופעה של ההתמכרויות בקרב קהילת הלהט"ב, צריך רקע קצר. אנחנו מדברים על זה שפחות או יותר משנת 2011 היו נסיונות, בעיקר דרך עיריית תל אביב-יפו, לתת מענים לסוגייה. הנסיונות האלו בחלקם צלחו, בחלקם פחות. היו סיבות תקציביות, סיבות ארגוניות. בשורה התחתונה, בשנת 2019, ממש לפני משבר הקורונה, נפתח בפעם הראשונה שירות ייעודי להתמכרויות אך ורק לקהילת הלהט"ב, מתוך ההבנה שיש צרכים מיוחדים.

אני רוצה רק לתת היקף על כלל התופעה, ולמה אנחנו מדברים על צורך בשירות ייעודי. אנחנו מדברים על זה שאם קהילת הלהט"ב על פי מחקרים מהווה בהערכה כעשרה אחוזים מכלל האוכלוסיה בישראל, ושהיא נוטה להתיישב בערים גדולות יותר, אבל בנוסף לזה היא גם נוטה בדרך כלל לסבול מנתוני בריאות, הכנסה, תמיכה חברתית ומשפחתית נמוכים ביחס לשאר האוכלוסיה. זה תיכף יתחבר לסוגיית ההתמכרויות.

שאלה מקדימה, אולי תסביר לוועדה את הרקע האישי שלך והתפקיד שלך. נראה לי שזה ייתן יותר עוצמה לדברים שלך, בתור אחד שהוא בר סמכא.

אני עובד סוציאלי, שבעצם מרכז את תחום התמכרויות להט"ב בשירות הייעודי הייחודי שכרגע ישנו בארץ, מזה כשנתיים וחצי. בחיי האישיים אני גם חוקר את הנושא באונ' בר אילן, את הנושא של התנהגויות בריאותיות וצריכת סמים בקרב להט"בים בישראל.

בקיצור מדובר באדם שאולי מתמקד בנושא יותר מכל אדם אחר בארץ.

במעט. אני רוצה קצת לתת נתונים יבשים, ואז לדבר על הסוגייה ממקום יותר אישי. הנתונים היבשים באמת מדברים על זה שבהערכה, אם אנחנו מדברים על זה שאוכלוסיית הלהט"ב היא כעשרה אחוז מכלל האוכלוסיה בישראל, יחד עם זאת הנתונים המחקריים מדברים על זה, כולל נתונים שעלו ממחקרים של נתוני ועדת הסמים של הכנסת בנושא הקהילה, שבין עשרים לשלושים אחוז יותר צורכים סמים בצורה תדירה, מאשר בקרב האוכלוסיה ההטרו-סקסואלית. עשרים אחוז יותר. מדברים על כתשעה אחוז בקרב הטרו-סקסואלים, ובין עשרים עד שלושים אחוז בקרב קהילת הלהט"ב. אחוז מאוד גבוה.

יחד עם זאת אנחנו רואים שאפילו שאמור להיות ייצוג יתר בשירותי ההתמכרויות שקיימים בארץ, היחידות האמבולטוריות, שירותי ההתמכרויות העירוניים, יש דווקא ייצוג חסר.

אולי תסביר למה זה חשוב. כלומר השאלה הראשונה שנשאלת מדוע הציבור הזה הוא שונה מכל ציבור אחר. שיקבל שירותים כמו כל אחד. האם יש צרכים או מאפיינים מיוחדים שמצדיקים את השירותים הייחודיים?

אז קודם כל צריך לדבר על זה שלא רק שהתדירות או המועדות לצריכת סמים היא גבוהה יותר, גם סוגי הסמים הם ייחודיים. אנחנו רואים שבקרב נשים לסביות דפוסי השימוש נעים בעיקר סביב שימוש במריחואנה, באלכוהול, בקוקאין ובכדורים מרגיעים. אנחנו רואים שבקרב גברים הומואים או ביסקסואלים יש שימוש גבוה בכל מיני חומרים, אבל חומרים מיוחדים שלא קיימים בקרב האוכלוסיה ההטרו-סקסואלית. סמים שנקראים טינה, קריסטל-מט', GHB או GBL, כמו שמכירים אותו בפרשת אלון קסטיאל כסם האונס. אנחנו מכירים גם סמים שנקראים K, קטמין, אלו סמים מיוחדים שמתחברים מאוד לכל מיני פרקטיקות תרבותיות, אישיותיות בחיים של קהילת הלהט"ב.

אפשר ללמוד קצת על מידת הסכנה של הסמים האלה, לעומת חלופות?

בוודאי. קריסטל-מט' למשל, הוא ממכר פי שלושה מקוקאין. אפשר להיכנס לסיבות ביולוגיות למה זה קורה, אבל זה חומר שיש לו השפעות מאוד מאוד מרחיקות לכת על היבטים שונים של תפקוד בחיים של האדם שצורך אותו. גם אם עושים בו שימוש ספורדי, אחת לתקופה, אפשר לראות בדרך כלל שהשימוש הולך ונעשה יותר עצום ככל שהזמן ממשיך.

אני רוצה כן אבל רק לגעת בסיבתיות. כי זה חשוב. אני לא רוצה שמתוך הדיון פה נצא עם איזה משהו שמחזק סטיגמות שליליות על דפוסים בתוך קהילת הלהט"ב. כי הסיבתיות פה היא חשובה והיא קריטית. ורק כדי להסביר אותה, כן חשוב לי לומר שיש בתוך קהילת הלהט"ב עוד שתי קבוצות ייחודיות, שאני חושב שחשוב להתייחס אליהן, שזה קהילת אנשים על הרצף הטראנסי, שהם חשופים מבחינת לחצים של חיים להרבה יותר לחצים. סובלים הרבה יותר מחוסר בטחון דיורי, תעסוקתי, וגם זה תיכף יתחבר לסוגיית השימוש בסמים.

אז רק כדי לתת את ההסבר, אני נותן שלוש נקודות קצרות. הסיבה הראשונה לשימוש גבוה יותר וצריכת סמים בקרב קהילת הלהט"בים קשורה להומופוביה. חשיפה להומופוביה, הקושי להזדהות עם דמויות הוריות, בשונה מילדים שגדלים בבית שרואים את אבא או את אמא כדמויות שהם יכולים להזדהות איתם. אצל נער או נערה להט"בים יש כבר מילדות תחושה שאני קצת שונה וחריג בתוך המבנה הביתי הראשוני שבו אני צומח.

בנוסף לזה יש חשיפה, לא רק מתוך המשפחה או הסביבה הקרובה, גם מתוך אישי ציבור, לפעמים מתוך המשכן המכובד הזה, שאומרים אמירות שממש מאתגרות את היכולת להרגיש בנוח עם הזהות. כשאנחנו מדברים על אנשים בוגרים זה אתגר. אבל במיוחד כשאנחנו מדברים על אנשים בגילאים צעירים יותר, בני נוער למשל.

נקודה נוספת, שהיא נורא נורא חשובה, מעבר לגיבוש הזהות המינית, זה משהו שאנחנו קוראים לו בעגה מקצועית הומופוביה מופנמת. במובנים מסויימים זה או הפנמה של העמדות השליליות שאנחנו לומדים מהחברה, או לסירוגין אי הפנמה של דברים חיוביים, ייצוגיים חיוביים. האפשרות להקים קריירה, משפחה, זוגיות, להרגיש בנוח עם הגוף שלי, עם הסביבה שלי. לכונן מערכות יחסים מיטיבות. כשאנחנו לא רואים ייצוגים לזה בתרבות, בחברה, בספרות, בסביבה הקרובה והרחוקה, אז גם יש אי הפנמה של החלקים החיוביים הללו.

במלים אחרות, אני לא מרגיש בנוח עם זה לחלוטין, אבל כן אפשר לקרוא לזה כסוג של שנאה עצמית. הביטויים שלה זה חוסר אמונה שאני יכול לחיות חיים שיכולים להקיף את כלל הצרכים שאני זקוק להם על מנת להגיע לזהות אינטגרטיבית.

ונקודה שלישית, שהיא לא פחות חשובה. אנחנו צריכים להבין שאם להט"בים חווים הרבה יותר הדרה חברתית, ותחושה של חוסר תמיכה משפחתית, הקשר עם קהילת הלהט"ב הוא הרבה יותר קריטי, הוא הרבה יותר חשוב. הוא מספק את תחושת השייכות והבטחון, כמעין משפחה נבחרת, שהלהט"בים לא מקבלים מהסביבה שבה הם צומחים. בתוך קהילת הלהט"ב יש כל מיני פרקטיקות, וכל מיני תהליכי סוציאליזציה, שבחלקם גם מעודדות צריכת סמים מוגברת יותר, בהמשך לשתי הנקודות שציינתי קודם, שזה תהליכים של דחק נפשי כתוצאה ממפגש עם החברה, והיעדר תמיכה חברתית.

אני חושב שזה מהווה הזדמנות לעבור אולי על שלבים, כלומר מבחינת היערכות החברה לאתגר הזה, האם תוכל לציין מה לדעתך החלוקה הנכונה בין מוסדות המדינה, וגם הקהילה עצמה, כי זו לדעתי אחת השאלות, עד כמה מדינת ישראל היא זאת שצריכה לטפל בזה. תחושת הבטן שלי שהיא צריכה לתת את המענה, אבל יכול להיות שדווקא אתה בדעה שהקהילה, או השלטון המקומי. אז אנא, תעזור לנו, לפחות לאחר שחשבת על זה קצת יותר ממני.

ברישא של הדברים שלי ציינתי שנעשו נסיונות בעבר להגיע או לעזור לאוכלוסיה לקבל מענים מתוך המענים שקיימים במדינה שלנו. בכל עיר כמעט יש יחידה להתמכרויות, אם לא כמה בערים הגדולות. יחד עם זאת אנחנו יודעים שהמטופלים שאנחנו עובדים איתם מדווחים על זה שהשירותים נחווים כבלתי עבירים. הם חווים גם את האנשים שצורכים את השירות, אנשים מהקהילה ההטרו-סקסואלית, שלהם דפוסי שימוש שונים בהכרח. אבל גם את אנשי הטיפול בעצמם, כלא מצליחים להבין את הסיבות לשימוש. כמו שאמרתי הן ייחודיות. יש לחצים נוספים שמתמודדים איתם.

בנוסף לזה הם מרגישים שיפוטיות וביקורתיות כלפי אורח חיים להט"בי, שבחלקו יש פרקטיקות מיניות, פרקטיקות תרבותיות שהן שונות.

אני חוזר לשאלה המוסדית, מי לדעתך אמור לספק את העזרה הראשונה לפחות, למי שכן התמכר, מחפש דרך אחרת.

למדינה חייבת להיות אחריות בנושא הזה. בין היתר כי כמו שציינתי למדינה יש קשר ישיר לסיבה למועדות גבוהה יותר לשימוש בסמים.

אתה חושב שהמוסדות הפנימיים הם חזקים מספיק?

לא. אני חושב שלצערי לא. ובתוך הנייר עמדה אני ציינתי שאני ממליץ בחום, מצד אחד גם על הכשרה של אנשי מקצוע בתחום בפריסה הארצית. יש המון עובדים ועובדות סוציאליות, המון אנשי מקצוע בתחום שאמורים להכיר את הנושא. אבל אני יודע לומר ממקור ראשון שאפילו לא מכירים את השמות של הסמים. לא מכירים למשל פרקטיקות או דפוסי שימוש מיוחדים ללהט"בים.

אני חושב שציינתי את זה בנייר עמדה, שיש דפוס מיוחד שנקרא בינג'. ופה אנחנו רואים שהאסטטיקה של השימוש, אנחנו נוטים לחשוב על התמכרות בקרב האוכלוסיה כאנשים, סליחה על הדיבור, שבורי תחנה מרכזית, אנשים שלא מצליחים לתפקד. האסטטיקה של השימוש בקרב להט"בים לפעמים נעה בתמונה שבה אנשים בימים א' עד ה' עובדים ומתפקדים משמונה בבוקר עד שמונה בערב. הם מקיימים אורח חיים מלא, הם אקדמאים, שעובדים במקצועות החופשיים. כשמגיע סוף שבוע יש איזה שהוא פורקן שקורה, סביב הלחצים הללו.

רק להוסיף, השירות שלנו הוא שירות ציבורי, היחיד בישראל ובמזרח התיכון, שממומן על ידי מדינת ישראל. בשירות שלנו עובדים כרגע רק אני, אנוכי, עובד סוציאלי, והאדם שיושב לימיני, שתיכף יציג את עצמו, נועם, שהוא מדריך התמכרויות. אנחנו שני האנשים היחידים שעוסקים בתחום הזה באופן ייעודי בכל מדינת ישראל. לשירות שלנו יש כרגע קרוב לשמונים אנשים ברשימת המתנה. וכמו שציינתי בנייר עמדה אנחנו מדברים על מעל מאה אלף פונים פוטנציאלים בפריסה ארצית. אם עשרה אחוז מהאוכלוסיה הם להט"בים, וכשלושים אחוז מהם צורכים בצורה מוגברת סמים, אז אנחנו מדברים על כמות מאוד גדולה של אנשים, שכרגע לא מקבלים מענה.

חשוב גם לומר דבר אחד אחרון, השימוש בסמים בצורה עצימה קשור גם לנתוני בריאות ירודה, הידבקות ב-HIV, מחלות מין, קשור לאובדן תעסוקתי, קשור לאובדן של יחסים, קשור לאובדנות. קשור גם בין היתר לעובדה שהדבר הזה חוצה מגזרים. הוא לא קיים רק אצל צעירים או רק אצל מבוגרים. לנו בעבודה שלנו פגשנו אבות, שמתמודדים עם זה. אבות לילדים. פגשנו אנשים צעירים, אנשים מבוגרים, נשים טרנסיות, גברים הומואים. המבוגר אצלנו בן ששים ושלוש אם אני לא טועה. הצעירה אצלנו בת עשרים ושתיים, כי אנחנו לא מקבלים מתחת לשמונה עשרה. והיו המון פניות מבני נוער.

אני מודה לך מאוד. אני אציין שלאחרונה סיימתי ספר מצויין, זה נקרא אימפריה של הכאבים. זה מדובר על משבר אופיואי, ואני שמח לשמוע שכנראה השימוש באופיואים, לפחות בקהילה, לא שונה, לפחות מבחינת דפוס, מהקהילה הרחבה. זה באמת סיכון גדול.

אני אבקש לשמוע נציג מארגון מעברים. אני מעוניין לשמוע, אנחנו מדברים על סימפטומים, והשאלה האם מישהו יכול לדבר על נסיונות למנוע התמכרות במקור. מה ההסברה הפנימית בתוך הקהילה הגאה.

קוראים לי עומר אלעד, אני גם עובד סוציאלי. אני מנהל את מערך עו"ס טרנס בעמותת מעברים לקשת הטרנסית, זה כרגע המערך הסוציאלי היחידי שמוקדש לקהילה הטרנסית בישראל. עמותת מעברים כולה מוקדשת לקידום הקהילה הטרנסית בישראל. ואני עובד סוציאלי כעשר שנים, ובין השאר עבדתי גם בנושא של התמכרויות, מחוסרי דיור וכו'.

אני רציתי לדבר היום בעצם, גיא תיאר מאוד יפה את אוכלוסיית הלהט"ב והשימוש בסמים, וגם הזכיר את הקהילה הטרנסית, שבאמת יש לה מאפיינים ייחודיים.

הבנתי שכל מה שהוא אמר על הקהילה ההומוסקסואלית זה עוד יותר נכון לגבי הקהילה הטרנסית, מבחינת אחוז המשתמשים והיקף המצוקה.

נכון. אין הרבה מחקר בנושא, יש ממש מחקרים בודדים שנעשו בישראל וגם בעולם על הקהילה. אבל כולם באופן גורף מצביעים על הנתונים האלה, כולל נתונים מאוד מאוד גבוהים של אובדנות, של מצוקה. הקהילה הטרנסית מתמודדת עם הרבה מאוד דברים. יש הדרה חברתית מאוד מאוד חמורה, קשיים בתעסוקה, והמון המון דברים שאנחנו יודעים מהמחקר על התמכרויות שהם מאפייני סיכון, בנוסף לטראומה ולדברים שגיא הזכיר.

אני רציתי בעיקר להתייחס לכמה נושאים. גם לעניין שגיא הזכיר שאין מענים ייעודיים, בתוך המענים הקיימים הקהילה הטרנסית מתמודדת עם הנושא של מגדר, וכל המענים כיום עד כמה שאני יודע מחולקים לפי מגדר. וזה קושי עיקרי שמתמודדים איתו בקהילה.

יש כיום חוזר של משרד הבריאות שכן נוגע בקהילה הטרנסית, ואני חושב שמאוד נכון לפעול במסגרת הוועדה הזאת, והעיסוק בהתמכרויות וסמים, ליישם את החוזר הזה בהתאם. זה חוזר מאוד טוב, שכמה מהכותבות שלו בחדר.

בנוסף אני חושב שמשהו שלי מאוד חשוב, מהניסיון האישי שלי והמקצועי, הנושא של מענים בטווח. אני חושב שמיזעור נזקים זה משהו שבאופן כללי אין בישראל, מענים של מיזעור נזקים, והם מאוד מאוד נכונים לקהילה הטרנסים. מיזעור נזקים, אני רק אגיד בכמה מלים, זו שיטה טיפולית בהתמכרויות, שהיא על איזה שהוא רצף. כשמתמודדים עם ההתמכרויות בתוך הרצף הנפשי והטיפולי, ולא בהכרח הפסקה מיידית. אני רואה את זה בעבודה שלי המקצועית כמשהו שהקהילה הטרנסית מאוד זקוקה לו. אני חושב שהקול הזה בכלל קיים בקהילה הטיפולית בישראל סביב התמכרויות, אבל אני כן רוצה,

האם הטכניקות של הטיפול באנשים שהם סובלים באמת מהתמכרות קשה, הן שונות? פשוט אולי הרקע הפסיכולוגי שונה, אבל בעצם, לפעמים זה טיפול תרופתי, מה מאפיין את המענה שאנחנו צריכים לתת, אם הוא שונה, או דומה?

אני חושב שהמדינה נדרשת לאיזה שהוא רצף של מענים. אני כן סבור שהעובדה שאנשים טרנסים, וגם הקהילה הגאה באופן כללי יש להם מאפיינים ייחודיים, זה אומר דרשני, ודורש גם להתאים באמת את המענים, גם הקיימים וגם כאלה שצריך להקים. כמו שגיא אמר, וגם נועם ידבר, אני בעצם מקבל פניות מהקהילה הטרנסית. למשל בשנה שעברה היו לנו אלף ארבע מאות פניות, כאשר יש לנו פניות שקשורות להתמכרויות אין לנו כמעט לאן להפנות אנשים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הארגונים הקיימים, בשנה שעברה גם הקמנו ביחד עם גיא ונועם קבוצה ייעודית לנשים טרנסיות, ולמדנו ביחד שמדובר באוכלוסיה שממש דורשת עבודת חיזור ושימור, ולא כי אין צורך, אלא כי יש טראומה מאוד מאוד קשה במפגש עם כל המערכות, כל מערכות הבריאות, בריאות הנפש וגם התמכרויות.

אני כן אגיד שיש מספר מענים שאני הסתכלתי על הפרוטוקול ב-2018, מהיום הזה שעסק בנושא, מאז באמת יש מספר מענים שקמו. כמו לצידך, שזה שירות שמשלב נשים טרנסיות. יש את הפעילות של גיא ונועם. אבל זה ממש פעילות מאוד מאוד מזערית ביחס לצורך.

אני מבקש לדעת, שמענו מספרים שאני חושב שבכל העולם אני שומע, על עשרה אחוז מהציבור שמזדהה כהומוסקסואל. השאלה, יש לכם הערכה לגבי מה הגודל של הקהילה שזקוקה לעזרה?

קשה להעריך, אבל ההערכות הן בין אחוז לשלושה אחוז, שזה משהו בין חמישים אלף למאה חמישים אלף אנשים. לצורך העניין זה שווה ערך לקהילה האתיופית בישראל. זו אוכלוסיה מאוד מאוד גדולה, עם מאפיינים ייחודיים משלה.

אני כן אגיד שלפני שנה כבר יצרו איתי קשר ממשרד הבריאות וביקשו לעשות יום עיון בנושא. מאז זה תקוע במשרד הבריאות, אני חושב שהכשרות וימי עיון זה משהו שעולה שוב ושוב.

אנחנו תיכף נשמע ממשרד הבריאות. אתם בינתיים מציגים את הצרכים. יש לך איזה משפט לסיום?

כן, אני חושב שבאמת הצורך בהכשרות ובמענים ייעודיים, לצד התאמה של מענים זאת הדרך לקדם את הנושא. תודה.

תודה רבה. נועם, בתור אחד משני אנשי המקצוע שבאמת עוסק בזה, נשמח לשמוע ממך. באמת הייתי רוצה לשמוע לא רק על ההיבט כשיש מי שכבר הגיע אחרי שהוא כבר מכור לסמים, אלא איך נוכל באמת לפנות לאותם צעירים כדי שכל שימוש באלכוהול וסמים יהיה מדוד, או בשליטה, ובטח לא מגיע להתמכרות.

קוראים לי נועם בירנבאום. אני מדריך בשירות מטרה להט"ב, יחד עם גיא. ובעצם מדובר כאן קצת ביציאה מהארון בשבילי, במובן הזה. הדיון הזה שמתקיים כאן הוא על אוכלוסיה שאני חלק ממנה. כלומר אני בעצמי מכור נקי, להט"ב, שכל האיפיונים שדוברו כאן עד עכשיו, על הקהילה שלי, מתייחסים אליי בעצם. אני ניצול של הסצנה הזאת.

בתור התחלה הייתי רוצה להגיד, שוב, כמו שגיא אמר, תודה רבה על המעמד הזה.

תודה על האומץ לבוא ולדבר. זה לא מובן מאליו.

זה מאפשר לי, זה איפשר לי בתור התחלה לקבל טיפול ולקבל מענה, ככה שאני אוכל היום לתת מענה לאנשים אחרים מהקהילה שלי, ולייצג כאן את החברים שלי. אז תודה על זה.

לשאלה שלך קשה לי להתייחס כרגע. אני חושב שיש כאן מרכיבי זהות כל כך עמוקים, שצריך טיפה להבין קודם את השורש של הדבר הזה בשביל להבין איך למזער את הנזקים מראש. אני אנסה לסבר את האוזן סביב מה שאני מנסה להגיד.

אני זוכר כילד, בשנות השמונים, את הדברים שאני שמעתי על קהילת הלהט"ב, על מה זה אומר להיות גיי. על כל מיני תחלואות של הקהילה הזאת. ונחרדתי בגיל הנעורים לגלות שאני חלק מהסיפור הזה. שהמאפיינים האלה אומרים שאני גיי, ואני עלול למצוא את עצמי בסיטואציות סיכוניות, בבדידות. כל המאפיינים האלה של הראשית של גיבוש של זהות, והסוד, שנמצא שם בבסיס של כל זה, אני חושב שהם חלק ממה שגורם לאדם מהקהילה הגאה, כשהוא נפגש עם עולם הסמים בתוך הקהילה, לכזה סוג של איחוד.

אני אדבר רגע על המימדים של הדבר הזה. אני לא חושב שלא הקהילה עצמה, וגם לא אנחנו עדיין, בתור אנשי מקצוע שמטפלים בקהילה הזאת, מצליחים להבין את הסדר גודל של התופעה הזאת. מספיק להיכנס לאתרי היכרויות של הקהילה, או לבוא לאירוע של הקהילה, למסיבה, לצעוד בתל אביב בימי שישי, או בימי שבת בבוקר בשביל להבין עד כמה זה ניגר לכל המרחב הזה, הקהילתי הלהט"בי. כמה השפעה יש לדבר הזה. אני חושב שאנחנו כמו באיזה לב של סערה, של צונמי, שבתוכו משייטים גיא ואני ברפסודה ומנסים לתת מענה לדבר הזה.

אני מבין כבר שהשמיכה היא קצרה ואין מספיק משאבים.

מאוד מאוד קצרה. בלי שום שיווק שאנחנו עושים בשנתיים של הפעילות הזאת לשירות שלנו, ואפילו להיפך קצת, אנחנו אפילו מנסים לדחוף פניות, להגיד אנחנו לא זמינים לזה כרגע. בלי שום שיווק יש לנו רשימת המתנה ממש מהחודש הראשון של חמישים איש, שרק הולכת וגדלה. אני רק יכול לדמיין מה יקרה אם נוכל לספר שאנחנו קיימים, ולא להסתיר את זה.

אני בא מעולם אחר של הסביבה, ומדיניות הציבורית, ואני רוצה באמת להשוות את זה לשאלה של הפקקים. אפשר תמיד לנסות לבנות יותר ויותר כבישים, ולהעסיק יותר ויותר מדריכים, אבל אפשר גם לנסות לעשות ניהול ביקושים. והשאלה איך לדעתך, בנוסף באמת, יש פה מאה אלף אנשים ברשימת המתנה, אני מתרשם מכל זה, אבל אני חוזר לזה, אני לא מזמן נתתי הרצאה בנושא שינויי אקלים אמנם למכינה. מה אפשר לעשות כדי לשנות מעט את התרבות הזאת, מכיון שאתם, זה כמו ילד הולנדי, ישים עוד אצבע ועוד אצבע. צריכים אולי לחשוב על הצונמי שהזכרת.

תראה, זו שאלה טובה. חייבים להתייחס אליה באיזה שהוא שלב. אני לצערי לא נמצא שם כרגע. אני נמצא במקום שנותן מענה לאנשים,

אתה מרגיש שהעזרה שלך מצליחה? יש לך כבר שנתיים ניסיון, אז תן אולי דוגמאות,

חוץ מזה שאנחנו השירות היחיד שנותן באמת מענה לקהילה, לקהילת הלהט"ב סביב עניין ההתמכרויות, אנחנו גם שירות שדוגל בשיטה של מיזעור נזקים. כלומר אנחנו לא רק, הרבה מהמקומות שנותנים היום מענה להתמכרויות אומרים שחור או לבן. אחד או אפס. או שמפסיקים או שממשיכים. אין התלבטות. אין איזה ניסיון טיפה להוריד את הווליום לדבר הזה.

כשאנחנו מבינים שיש כאן מינעד, שיש כאן אפשרות לבוא במגע עם האנשים של הקהילה, שנמצאים עדיין אולי בשימוש שהוא ספורדי יחסית, או נמצאים בהתלבטות סביב השימוש שלהם, ובכל זאת להשאיר את הדלת פתוחה ולאפשר לדיון הזה להתקיים,

מכורים אנונימיים ממה שאני מבין הם בגישה של הכל או כלום. כלומר מי שמתחיל עם הדרינק הראשון הוא כבר במדרון חלקלק שהוא חוזר מייד להתמכרות. זאת לא הגישה שלך אני מבין.

הגישה שלי, האישית, שלי עם עצמי, היא מאוד כזאת. אני יודע שאני לא יכול אפילו טיפה. אבל זה שזה נכון לגביי, או זה שאני גיליתי באיזה שהוא שלב, מאוחר נורא, בתוך התהליך שלי, שאני לא יכול טיפה אחת, זה לא אומר שאני לא יכול לקבל אנשים, ולבדוק איתם איך ההתמכרות שלהם משפיעה על החיים שלהם היום. איך אני יכול לעזור כשעדיין יש טיפה שימוש, או כשיש שימוש הוא עדיין לא יצא לגמרי משליטה.

אז לפני שנעבור למשרד הבריאות, אני רוצה איזה איזון מגדרי, ויש קהילה לסבית שלא שמענו. אם מישהו פה רוצה לדבר על כך.

שמי דפנה גרינר, אני עו"ס קלינית, אני מנהלת את הקליניקה לייעוץ וטיפול במרכז הגאה בתל אביב. אני קודם כל רוצה לחזק את הדברים שאמרו הדוברים לפניי. אני חושבת שגיא תיאר בצורה הטובה ביותר גם את הסוציאליזציה לשימוש בחומרים ממכרים, וגם את החוסר הקיים במענים מתאימים ומדוייקים לקהילה הגאה, ובכלל זה גם הקהילה הלסבית.

אנחנו רואים הבדלים מסויימים בשימוש בקרב נשים להט"ביות, בעיקר נשים לסביות ובי-סקסואליות. מבחינת סוגי הסמים אנחנו רואים יותר שימוש באלכוהול,

אני לא יודע אם זה עדיף, אם כבר להתמכר אלכוהול נשמע לי פחות גרוע מהחומרים ששמענו עליהם אצל הגברים. איך את רואה את זה, כבעיה?

אני חושבת שזה פחות אולי משנה סוגי ההתמכרות. אני חושבת שהדברים הדומים זה גם חוויות של טראומה ומצבי דחק, וגם צורך בחיבור ובהשתייכות, שהיום הקהילה הלהט"בית בכלל מוצאת את זה דרך שימוש בחומרים ממכרים. אנחנו לא דיברנו גם על התמכרות, לא הייתי מההתחלה בדברים שגיא אמר, אבל גם על התמכרות לסקס, גם החיבור בין סמים לסקס.

אני חושבת שבקרב אולי נשים לסביות כמו שאנחנו יודעים בכלל אצל נשים, הדברים הם עוד יותר מתחת לרדאר, אנחנו פחות רואים את זה בתוך התרבות הכללית, בתוך מסיבות או בחברה היותר רחבה. ואנחנו רואים כמו מה שאנחנו מכירים, גם לגבי פגיעות מיניות ואלימות בקשרים בין נשים, כשהדברים קורים בתוך יחסים, בתוך בתים, בתוך קהילות שהן יותר אינטימיות וסגורות. ולכן החשיבות של המניעה וההסברה היא מאוד גדולה, כי צריך להגיע אליהן. כי הן ברזולוציות יותר גבוהות.

אם אני כבר קיבלתי את רשות הדיבור אז חשוב לי להגיד שבאמת השירותים הקיימים, ואנחנו יודעים בעיריית תל אביב שיש מענים לאוכלוסיה הכללית שנמצאת בתוך האיזורים האלה של ההתמכרות, הם לא עונים באופן מספיק טוב ומדוייק לצרכים של האוכלוסיה הלהט"בית בכללותה, ובתוך זה כמובן גם הצרכים של הנשים הלסביות.

אני מנהלת בעצם צוות לטיפול ציבורי של עשרה מטפלים ומטפלות, שמומחים בטיפול בסוגיות ספציפיות שקשורות לקהילה הלהט"בית. אבל הטיפול הזה הוא טיפול שאין לו שום תיקצוב עירוני או תיקצוב ממשלתי בוודאי שלא. אנחנו יחידה שקמה מתוך הצרכים של השטח, אחרי הרצח בב-נוער, ואנחנו מקימים את עצמנו, ואנחנו הולכים לקראת, ואנחנו עושים הנחות, ואנחנו הולכים באמת לקראת המטופלים כמה שאפשר. אבל אנחנו עסוקים בלממן את עצמנו. ולכן יש לנו פה מטפלים עם גוף ידע מאוד עשיר שלא יכולים להעניק אותו למי שלא יכול לשלם תשלום כלשהו.

אני יכול לבקש ממך לעזור לנו ברזולוציה של עד כמה יש לכם אפשרות לסייע לקטינות וקטינים, איזה תיעדוף צעירות וצעירים מקבלים?

קודם כל אנחנו צריכים להפריד בין קטינים לבין צעירים. גם בשירותי הרווחה זה יחידות שהן שונות. כל טיפול נפשי, כל טיפול פסיכולוגי לקטינים צריך להיעשות באישור הורים.

זו בעיה, אולי כי ההורה לא כל כך יודע,

אתה צודק לגמרי. אני רוצה להגיד שני דברים. קודם כל הבעיה, כמו שגיא תיאר את זה, הבעיה היא לא רק של קטינים וקטינות. יש שם אולי יותר סיכון, כי הסוציאליזציה מתחילה בגילאים האלה, ההסללה מתחילה בגילאים האלה. ויש לנו יכולות, דרך חוק נוער, להפעיל אותם כשצריך כדי לאפשר לילדים לקבל טיפול. אבל אני רוצה לדבר על זה שגם חבר'ה שהם כבר בגירים, ורוצים לקבל טיפול, אנחנו רואים אנשים שלא יכולים לממן. וברגע שגיא הוא העובד הסוציאלי היחיד שיכול לתת טיפול ללא עלות, אנחנו לא יכולים לעזור למאות ואלפים שהם חבר'ה צעירים, יותר או פחות, וגם מבוגרים, שזקוקים לקבל את המענה הזה. יש מי שיודע לתת את המענה הזה מבחינה מקצועית. אבל ללא תיקצוב אנחנו לא יכולים לתת את המענה.

הנקודה מאוד ברורה. אני מבקש עכשיו לשמוע ממשרד הבריאות, אני חושב שאנחנו, אני תמיד אומר שאנחנו ברגע היסטורי ברגע שהמשרד נמצא בהנהלת אישה שגדלה בזה. ואני חושב שמבחינת הקהילה הלהט"בית, זה שיש אדם גאה עומד כשר בריאות, אולי זה מן חלון הזדמנויות שלא היה בעבר. אז לכן אני מבקש לדבר עם ד"ר פאולה רושקה ממשרד הבריאות, לשמוע איך המשרד רואה את האתגר הזה. בבקשה, בוקר טוב.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני רוצה לומר שאני כמנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות כבר כמה שנים טובות פועלת באיזו דרך בעצם לתקציב שניתן לנו, שלצערנו זה לא מספיק. בשיתוף פעולה עם הקהילה הלהט"ב, עם אוניברסיטת תל אביב, איפה שיש קורס מנטורינג לקהילה הטרנסית, ואנחנו היינו שותפים וגם נתנו הרצאות שם בתחום הסמים. אנחנו גם היינו שותפים כמשרד בתרגום לעברית של אתר שקיים באנגליה, שעוסק בעצם בנושא של מין תחת השפעת חומרים, שזו תופעה מאוד נפוצה בקרב האוכלוסיה הלהט"ב, וגם הטרנסים. כדי שבאמת גם אנשים יוכלו להיכנס לאתר ולבצע טיפול עצמי לפי השיטות של מיזעור נזקים שמוצעות שם.

אני רוצה להתחיל לפני זה אם אפשר. האם את שותפה להערכה שהצרכים של הקהילה הזאת הם אכן שונים, ואולי יותר גדולים מהציבור הרחב.

קודם כל זו אוכלוסיה באמת שונה, כפי שהדוברים הקודמים אמרו. חלק מהם מתפקדים ברמה גבוהה. הם לא רואים את עצמם כמכורים. ובאמת לא כולם מכורים. חלק מהם עושים שימוש, כמו שנאמר פה, שימוש מזיק בחומרים בעיקר בסופי שבוע, במסיבות ובנסיבות שונות. אז הם לא אנשים כביכול שנראה אותם ברחוב, או זה לא אנשים שנראה אותם במסגרות הרגילות להתמכרויות. הם גם לא מזדהים עם האוכלוסיה של המכורים הכבדים.

ולכן המענים צריכים להיות מותאמים לאוכלוסיה הספציפית הזאת. הם צריכים יותר להיות בכיוון של מיזעור הנזק ופחות בכיוון של גמילה או הפסקה טוטאלית. למרות שעם הזמן חלק מהאנשים האלה גם לצערנו מגיעים למצבי קצה, גם אישפוז לגמילה.

אבל אני מבקש בכל זאת, נשמעת פה טענה שדווקא בגלל הרקע הפסיכולוגי המיוחד, והאתגר הנפשי המיוחד למי שיוצא מהארון, שיש פה אולי צורך בטיפול שונה. האם משרד הבריאות שותף להנחה הזאת?

תראה, עובדה שאנחנו הקמנו מסגרת כזאת לנשים שעברו טראומות מיניות, וזנות, ולטרנסים, ביחד. אנחנו רואים שיש פה אוכלוסיה שצריכה טיפול קצת שונה.

ומה עם אותם עשרה אחוז מהציבור שכנראה הוא הומוסקסואלי, את חושבת שגם הם, מבחינת ההתייחסות של משרד הבריאות צריכים לקבל מענה שונה, מיוחד?

תראה, אנחנו צריכים יותר הכשרות לצוותים, ואנחנו באמת מתכננים הכשרה כזאת. כי חלק מהאנשים, הייתי אומרת יותר הטרנסים, זה עוד יותר מסובך כי גם חלק מהם לוקחים הורמונים, גם הצוות צריך להבין את ההשפעה של הטיפול ההורמונלי, גם על המצב הנפשי וגם על המצב הגופני של אותם הטרנסים. זאת אומרת יש פה אתגרים מסוגים שונים. וגם סוגי החומרים, כמו שפה הוזכר, קצת שונים. ולכן הצוותים צריכים קודם כל הכשרות.

למשל לפני כמה שנים נעשתה הכשרה לתחום בריאות הנפש בנושא הטיפול בטרנסים. ואנחנו גם מתכוונים, אני מקווה, אם יהיה לנו תקציב, לעשות הכשרה כזאת. אנחנו באמת מארגנים יום עיון, כמו שהוזכר פה, על השימוש בסמים באוכלוסיית הטרנסים, בבית חולים איכילוב, שזה באמת יהיה שם שותף פעיל, ד"ר רועי צוק, שאני רואה אותו גם פה בין המשתתפים. ואנחנו מנסים לקדם את הנושאים האל.ה

למשל הרבה מאוד אנשים גם מהקהילה הלהט"בית משתתפים במסיבות, וד"ר רועי צוקר ארגן איזו השכרה.

אני רוצה לשאול אותך, אנחנו שמענו פה הערכה שאולי קבוצת הסיכון, עד מאה, עד מאתיים אלף אנשים. נמצאים לידי שני אנשים יחידים בשכר שמקבלים, וכל הכבוד לעיריית תל אביב, תיכף נשמע מראש אגף הרווחה שם. אבל האם משרד הבריאות לא צריך להסתכל על התמונה הגדולה ולהגיד תשמעו, יש פה צרכים מיוחדים, לתקצב את הסיפור הזה קצת, במיוחד אם זו קבוצת סיכון גדולה יותר.

אנחנו עשינו ישיבה בסוף דצמבר בשביל להעלות את כל הצרכים המיוחדים של האוכלוסיה הלהט"ב וגם של האוכלוסיה הטרנסית. ובאמת עלה צורך בהרבה מאוד תקציבים נוספים, גם לזיהוי מחלות זיהומיות, HIV במיוחד, על הבדיקות למחלות מין,

כן, אבל אנחנו מדברים על התמכרויות היום. ואני מניח שברגע שהרב ליצמן היה שר הבריאות רוח המפקד היתה אחרת. היום אנחנו בעידן אחר.

למרות שפתחנו את "לצידך" דווקא בזמן שהשר ליצמן היה מכהן.

אני פשוט אומר, עכשיו יש אולי נכונות יותר מלשכת השר לתת לכם רוח גבית לתת מענה. אני שואל אם יש לך חזון, איזו שהיא תכנית. אנחנו שומעים פה באמת על צרכים עצומים שלא מקבלים מענה ממשרד הבריאות. אולי זאת הזדמנות בשבילך באמת לבקש את המשאבים שאת צריכה בשביל לטפל.

אנחנו כבר ביקשנו, אין לי עדיין תשובה לכך. ביקשנו הרבה מאוד מענים, כולל הכשרה של פסיכיאטר, שיישא למקום שיש בו התמחות בנושא, ולממן את השנה הזאת, וכשהוא יחזור יוכל להדריך פסיכיאטרים אחרים איך לטפל באוכלוסיה הזאת, כולל בתחום התמכרויות. יש לנו תכנית סדורה, השאלה מה התקציבים שנקבל אדוני.

אני שואל אותך אפילו לגבי היקף התקציבים. הדעה הרווחת, לפחות בתוך הקהילה, לדעתי היא שהם מסוגלים לטפל באתגר הזה, אולי קצת יותר טוב מקופות חולים רגילות, או תכניות כלליות. האם לא חשבתם על תכנית של מענקים, להעצים את אותם מענקים? אם יש פה באמת, שמענו את ראש האגף שבאה ובאמת אומרת אנחנו לא יכולים לתת מענה בתוך הקהילה מכיוון שאנחנו במחסור עצום בכספים. בנושא הזה של ההתמכרויות, האם יש אפשרות באמת לחשוב על מימון מיוחד, או קול קורא כזה ציבורי לקראת שנת התקציב הקרובה, באמת לחשוב על זה. כי אני חושב שדווקא השר הנוכחי יתמוך ביוזמה כזו אם היא תבוא מדרג מקצועי של המשרד.

זה רעיון חשוב דווקא מה שאתה מעלה פה, של לבקש קול קורא. אנחנו גם מול מפעל הפיס מנסים לבקש תכנית כזאת עבור התמכרויות נוספות של האוכלוסיה הלהט"ב והטרנסים, נקווה לקבל תקציב. אנחנו מאוד מאוד מנסים לקדם את זה, בכל מיני צורות. נקווה באמת, זה נושא חשוב מה שאתה מעלה, וברור למשל, אנחנו לפני כמה שנים במרפאה רצינו לגייס פסיכיאטר מהקהילה כדי שנוכל לזהות מוקדם את השימוש בחומרים ואת המצוקות, ולא מצאנו אף פסיכיאטר שהיה מוכן להשתתף בזה. גם פסיכיאטר היום זה משאב,

כן, הבנתי שאנחנו במחסור ארצי בהקשר הזה. אני רוצה להמר שבתוך הקהילה הגאה יש הרבה מאוד פסיכולוגים שהיו שמחים מאוד להתגייס אילו היתה תמורה בסיסית.

אני רק רוצה לומר שיש לנו באמת תכנית סדורה, ואפרופו היום עיון הזה שהתחלתי לדבר עליו, הוא יתקיים במאי בבית חולים איכילוב, אנחנו נשמח להפיץ את התאריך ולראות חלק מהחברים בקבוצה שישתתפו. זה אולי יעלה גם את הצרכים המיוחדים שהקהילה הזאת צריכה. וגם בשיתוף פעולה עם רפואת הלהט"ב, של אר"י, שזה גם ארגון מאוד חשוב שקם לפני כמה שנים. אז אנחנו מוכנים לשיתופי פעולה.

תודה רבה ד"ר רושקה. אנחנו בכנסת באמת בשנה שעברה היתה קפיצת מדרגה מבחינת תקציב משרד הבריאות, נראה לי שנשארו כמה פירורים כדי להתמודד עם זה.

אני מבקש לדבר עם אהרון שבי, מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות במנהל תקון, משרד העבודה, הרווחה והבטחון החברתי. בוקר טוב אדוני, איך אתה רואה את הנושא הזה, את הקהילה הזאת והצרכים, איך משרד הרווחה רואה את זה.

בוקר טוב, אני רוצה קודם כל לציין שמה שהוצג כאן על ידי גיא הוא בעצם חלק מהמערכת של משרד הרווחה, ולתת טיפה נתונים שיבהירו את קווי העבודה. ככלל, ברגע זה מבחינת משרד הרווחה יש לנו כשלוש מאות שלושים ותשעה מטופלים להט"בים על רצף ההתמכרות, מתוכם ארבעים ושישה בני נוער, וחלק מהם מטופלים בתל אביב. כשחייבים לציין שככלל יתר האוכלוסיה מקבלת את הטיפול ביחידות השונות שמופעלות ברחבי הארץ. והדגשים האלה והמערך של להבנות משהו ייעודי בהחלט במקום. וזו איזו שהיא עבודה שהמשרד עשה, יחד עם עיריית תל אביב, בשנים האחרונות. והמסגרת שנמצאת כעת, ופועלת, והוצגה מאוד יפה כאן, היא סנונית ראשונה בתוך התהליך הזה.

חייבים לציין שאפרופו כיסוי בצפון בקרוב ייפתח מרכז מטרה להט"ב על רצף ההתמכרות בעפולה, שהמשאבים כבר נמצאים,

אולי תוכל להרחיב ברשותך, תרחיב טיפה מה היקף המיזם הזה בעפולה, כמה אנשי צוות יש, חידשת לי, לא ידעתי שיש דבר כזה.

אני אומר שבעפולה אנחנו מדברים על בנייה של זה. יש כבר תקציבים, הם עכשיו מייצרים את המבנה.

יכול להיות שבשנה הבאה אני אוכל לשמוע על מה שקורה בעפולה,

ומוקדם יותר מכך. המרכזים הם בדומה למה שגיא ציין, זה מערכת שמדברת על עובד סוציאלי, מדריך התמכרויות, גם מתנדבים. נותנת בנקודת זמן אחת מענה לעשרים מטופלים, ואז יש עוד קבוצות שנכנסות לתוך התהליך הזה. המרכזים האלה, גם תל אביב, שהוצגה כאן, הם מרכזים איזוריים. בהקשרים האלה יכולים להגיע גם אחרים.

אני חייב לציין שמשרד הרווחה מאוד מאוד פעיל בנושא הזה של מתן מענה לאוכלוסיות צעירות, שאינן רק על רצף ההתמכרות, אוכלוסיות בסיכון. במובן הזה במסגרת שירות נוער וצעירים ואגף קהילה יש מערך גם של הכשרה, גם של עובדים סוציאלים שעכשיו עובדים ויעבדו בתוך מחלקות הרווחה בהקשרים האלה. יש שם מערך של הדרכות שניתן לאוכלוסייה הזאת. המשרד מאוד עסוק,

אני שומע ממך שבתוך משרד הרווחה אתם ערים לזה שהצרכים בתחום ההתמכרות של קהילת הלהט"ב הם ייחודיים, ושאתם כבר נערכים. אני מניח שזה דבר שלא קרה, לפני עשר שנים לא היתה מודעות כזו. מתי השינוי הזה חל?

הנקודה היא לא של המודעות. המודעות היא יותר במובן של ההחלטה ללכת על מסגרות ייעודיות. אוכלוסיה על רצף ההתמכרות בקהילת הלהט"ב טופלה בהקשר הזה, גם טופלה במובן שלנו, בתל אביב יש חמש יחידות שמטפלות בטיפול באוכלוסייה על רצף ההתמכרות, והן נותנות מענה גם כיום, במידה כזו או אחרת, לאוכלוסיית להט"ב. הרעיון היה כחלק מעבודת צוות לומר שחלק מהאוכלוסייה לא תגיע ליחידות הכלליות, ואני חושב שבאמת במובן הזה תל אביב שמה את זה על הדוכן, לפני המשרד, ואמרה אנחנו רוצים להבנות את זה בצורה אחרת בהקשרים האלה. יואב בן ארצי, שהוא מנהל המערכת התל אביבית באמת הניע את זה קדימה. ומנקודה זו התחלנו. ואפרופו תל אביב, עפולה שתיתן שירות לצפון, ואני מקווה שנוכל לכוון לירושלים ובאר שבע, יוקמו מרכזים נוספים שיוכלו לתת את המענה הזה.

בגדול צריך לומר שמעבר לכל מה שתואר כאן, אנחנו מוצאים שמירב ההתמכרויות לחומרים שהאוכלוסיה שצורכת, כמו שאמרתי, כשלוש מאות ארבעים מטופלים, היא סביב הקנביס, אלכוהול, סמי פיצוציות, הקטמין והבינג' שהוזכרו בעניין הזה. ולפיכך הנושא הזה גם של עבודת שטח.

אבל שמענו שבאמת תמהיל הסמים המסוכנים בקרב הגברים לפחות של הקהילה הוא אחר. זה לא אותם סמים שאמרת, שאני חושב שהם לא מסכנים לא את החיים. שמענו על סם שממכר פי שלוש מקוקאין.

זה נכון, אבל הנתונים שלנו עדיין נוגעים לכך שסביב שלושה, ארבעה סוגי סמים, מעבר למה שצויין כאן, הקטמין והבינג', אנחנו עדיין נמצאים, גם לגבי אוכלוסיה של להט"ב על רצף ההתמכרות עם קנביס, עם אלכוהול וגם אופיאטים, ברמה כזו או אחרת, והסמים הנוספים שקיימים. זה לפחות הנתונים שאנחנו אוספים אותם בהקשר הזה שלנו.

המערכת היא בעבודה. צריך לציין שמערכות הטיפול של המשרד עומדות בפני עצמן. כששוחחת עכשיו עם פאולה זה רצף נוסף של עבודה. המערכת היא אך ורק של משרד הרווחה בהקשרים האלה, ולכן יש לה את היכולת לייצר איזו שהיא עבודה פסיכוסוציאלית מותאמת לאוכלוסיה הזאת, כולל הגעה והתאמה של המענים לאוכלוסייה. אז אנחנו בתחילת הדרך, אפשר לומר, אנחנו עם פיתוח עתידי בהקשרים האלה, ואני מקווה שזה יאפשר ליותר אוכלוסיה מהקהילה להגיע ולצרוך את השירות, וגם להגיע ליעד הסופי.

אהרון, אני מודה לך על המידע המדוייק. וכן חלק מהמטרה של היום הזה בכנסת, והדיון הנוכחי זה באמת להעלות את המודעות של כולנו, בטח ליושב ראש הוועדה, אבל גם לך. ואני מקווה אם אתה הקשבת שמעת שיש פה באמת קהילה שזקוקה למנת יתר, סליחה על הביטוי, של סיוע ועזרה.

אני באמת רוצה לחזור לאתגר החינוכי. אני מבקש לשמוע את קרן רוט איטח, ממשרד החינוך. אנחנו מדברים הרבה על הטיפול, אבל מה עם הטיפול המניעתי, או התערבות עוד בגיל צעיר, כדי למנוע. אשמח לשמוע איך משרד החינוך רואה את הסיפור.

אני קרן רוט איטח, מנהלת היחידה למניעת שימוש לרעה בסמים, אלכוהול וטבק, בשירות הפסיכולוגי ייעוצי. אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות שקשורות בחיזוק מיומנויות התמודדות עם אתגרי החיים, כדי למנוע ולצמצם את השימוש בחומרים. יש לנו מערך של פעילויות, במסגרת תכנית כישורי חיים, החל מהגיל הרך, שהמטרה שלהם בעצם לפתח את מיומנויות החוסן כדי להתמודד עם אתגרי החיים.

אנחנו לא עושים אבחנה בפעולות המניעה שלנו בין אוכלוסיית הלהט"בים לכלל האוכלוסיה. אנחנו מכוונים את הפעולות שלנו לכלל הילדים. אבל יש לנו יחידה נוספת במשרד, שזו היחידה לקידום מיניות ולמניעת פגיעה בילדים ובנוער, שאם גיא ציין קודם את החסמים ואת הקשיים שהקהילה הלהט"בית נתקלת, בקבלה העצמית, בעניין של הדחייה החברתית, בעניין של ההומופוביה, אנחנו עושים המון פעולות שמטרתן להגביר את הידע ואת המודעות של צוותי חינוך.

מאיזו גיל אתם מתחילים?

בעיקר בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה.

לגבי הסיוע הספציפי לקהילה הזאת. כי זה בדיוק הגיל שאני מניח שהזהות המינית מתחילה להיות סוגיה. ואנחנו רוצים, כדי למנוע את ההתמכרות הסמים צריך להתחיל כמה שיותר מוקדם, שאנשים ירגישו טוב עם עצמם ולא יחפשו את הפתרון באמצעות סמים.

הפעולות שאנחנו עושים באמת יותר ממוקדות בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, בכמה מישורים. מישור אחד זה באמת הגברת הידע והמודעות של הצוותים החינוכיים לדבר הזה. לשונות, לנטייה המגדרית, למאפיינים של הקהילה הלהט"בית. אנחנו עובדים בסיוע עם מרכזי הסיוע ועם הגופים שעובדים עם הקהילות הלהט"ביות, ואנחנו מקדמים סדנאות בתוך בתי הספר, שבאות להגביר את הידע והמודעות לסוגיות האלה, גם לצוותים חינוכיים וגם לתלמידים. זו פעילות שמתוקצבת בכמיליון וחצי שקל ייעודית לנושא הזה. ובנוסף אנחנו גם מלווים בתי ספר שיש בהם יציאה מהארון של תלמידים, מלווים את הצוותים החינוכיים במידת הנדרש כדי לעזור לאותם תלמידים ולסייע להם.

מה זה במידת הנדרש?

אולי נעשה הפסקה קצרה, כי אני לא יודע עד כמה חבר הכנסת איתן גינזבורג, שהצטרף אלינו לוועדה, ברוך הבא אדוני, הוא בטח צריך להיות בעוד שתי ועדות, אם אתה רוצה להתייחס לסוגייה, ואז נחזור אליך.

תודה אדוני היושב ראש על ההפסקה המתודית. ואני מברך את הוועדה, ואותך, שאתה עומד בראשה, ואת מנהלת הוועדה, ואת כל הצוות שנענו לבקשה שלנו לקיים דיון מיוחד בשימוש בחומרים ממכרים בקרב הקהילה הגאה. הכנסת היום עוצרת פחות או יותר את פעילותה, או מייחדת את פעילותה לעסוק בכל תחומי החיים שנוגעים לקהילה הגאה. והסיפור של עניין ההתמכרויות, סמים וגם אתגרי הצעירים הוא מאוד רלוונטי לקהילה הגאה.

אנחנו יודעים שהתופעה של צריכת סמים בקהילת הלהט"ב היא מאוד נפוצה, גם ביחס לאוכלוסייה הכללית. ויש נייר עמדה שהופץ לוועדה, ואני לא רוצה להרחיב יותר מדיי,

נעשתה עבודה טובה, ונתנו את המחמאות המתבקשות.

אבל צריכים לחשוב מה זה אומר ששלושים אחוזים מקהילה שלמה צריכים להשתמש בסמים כדי לחגוג, כדי לקיים יחסי מין, כדי לחיות עם הפחדים והרגשות המודחקים שלהם כדי להתמודד עם המצב שבו הם נמצאים. כדי להיות לעתים מסוגלים להיות מי שהם באמת. או אולי זה בעצם כדי להתמודד עם החיים שלהם תוך כדי המורכבות החברתית. ואני שמח שאתם מקיימים על זה דיון ומעלים את הנושא על סדר היום. זה נושא שלא תמיד נעים לדבר עליו. לא תמיד נעים להסתכל עליו בעיניים. עדיף לדחוק אותו. זה קצת כמו תופעת ההטרדות המיניות בקהילת הלהט"ב. עד היום לא דיברו על זה. פתאום זה התפרץ, אבל זה היה שם לאורך שנים. צריך לראות מה הכלים שאנחנו מתמודדים איתם כדי למגר את התופעה הזאת, וכדי לצמצם אותה.

ברור שלטעמי הסיפור של מערכת החינוך הוא קריטי בהקשר הזה. לכן תהיתי מה זה אומר אנחנו מתערבים כשצריך, או מסייעים כשצריך. אני חושב שהבסיס הוא מערכת החינוך. ברור שהיום העסק הזה נפוץ בצורה הרבה יותר רחבה למשל מהתקופה שאני הייתי בבית ספר. היום נערים וילדים, בגילאי שתים עשרה, כבר משתמשים בסמים כאלה ואחרים. ואנחנו צריכים לראות איך הדברים האלו מטופלים. גם להכשיר עובדים, גם להוסיף תקנים, וודאי ודאי להתייחס לאלו שכבר הגיעו למצב שבו הם התמכרו, ומשתמשים בסמים כאלה ואחרים. אגב לא כולם מכורים, יש כאלה שמשתמשים באופן תדיר, אני לא בטוח שזה ברמה של התמכרות, אבל זה ברור שזה מצב של שימוש תדיר, וגם לזה צריך להתייחס בצורה כזו או אחרת.

התופעה הזאת, של צריכת סמים מוגברת בקהילה הגאה, היתה ואולי עודנה במובן מסויים, אבל היא בהחלט תופעה מושתקת, שלא מדברים עליה יותר מידיי. צריך לדבר עליה, טוב שאתם מדברים עליה, טוב שהחלטתם לקיים דיון על הנושא הזה, כי הוא נושא שנדחק לשוליים.

אני רוצה לברך אתכם ולהודות לכם. לצערי אני לא יכול להישאר לכל הדיון, אבל אני מאוד מודה לכם על קיום הישיבה, ונשמח גם לקרוא את הסיכום שלה, ולראות איך מתקדמים מכאן ואילך.

אני רק אשמח אם תוכל לשמוע את התשובה שלי.

אני רק אגיד שמה שעולה בינתיים מהדיון, ועוד לא סיכמתי אותו, אני שומע במשרדים שהמודעות לקיום של צרכים מיוחדים, ופער מאוד גדול, אנחנו לא רואים את הביטוי התקציבי לזה. אבל זה נדבר על זה לקראת הסוף.

וזה לא בהכרח הסמים שאנחנו מכירים. זה עולם אחר לגמרי.

הסיפור של החינוך הוא בשני מישורים. פעם אחת במניעה של השימוש בחומרים, ואיך אנחנו מסייעים למתבגר להתמודד עם אתגרי החיים בכל מיני סוגיות, כולל בנטייה המינית, ללא שימוש בחומרים. זה פעם אחת בחינוך המניעתי האוניברסלי.

בכיוון השני זה איך אנחנו גם מחנכים את הילדים לסובלנות לאחר, ביניהם הקהילה הלהט"בית, ובכלל איך אנחנו מקבלים את השונה. וכשאני מדברת על הליווי של ילדים שיוצאים מהארון, הליווי היותר ספציפי ויותר פרטני, וההתמודדות עם הקשיים שעולים סביב הסיפור של יציאה מהארון, לזה התכוונתי בליווי כשצריך. הכיוון הוא בשני מישורים – פעם אחת בכיוון החינוכי, של לקבל את הקהילה הלהט"בית כחלק מהחברה, במובן של קבלת האחר וקבלת השונה. והפעם השנייה באמת הליווי היותר ספציפי ויותר פרטני, כולל הכשרה של צוותים חינוכיים, גם בחלק של השיח המניעתי, וגם בליווי של יציאה מהארון. זאת היתה הכוונה, ואני מקווה שהדברים הובהרו.

אנחנו קודם כל מקבלים בברכה את נוכחותה של חברת הכנסת מיכל רוזן, תודה רבה שהגעת אלינו. אני מניח שכמו ח"כ גינזבורג יש לך עוד כמה תחנות במהלך הבוקר. אם את רוצה להתייחס לסוגייה, אנחנו כמובן נשמח מאוד לשמוע.

אני אשתדל כן להישאר ולהקשיב, לפחות לחלק מהדיון. קודם כל אני רוצה לברך על קיומו של הדיון, ועל קיומו של יום זכויות הקהילה בכנסת. יזמנו אותו לפני כמה שנים, יחד עם חברת הכנסת יעל גרמן, ומירב מיכאלי ואחרים. ואני גאה שהיום הזה נהיה אפילו אני אגיד יום "משעמם" בכנסת. איך איזה ריגוש של וואו, יש יום זכויות הקהילה. זה כנראה אומר משהו טוב.

זה לא אומר שהצרכים פחתו,

חס ושלום, בדיוק הפוך. אני רוצה, מכיוון שאני לא באתי ללמד אתכם, אתם מכירים את הנושא יותר טוב ממני, אני באתי ללמוד מכם, אני כן רוצה להגיד שאני חושבת שיש שינוי, גם במשרדי הממשלה, לפחות בחלקם, בוודאי במשרד הבריאות, עם שר הבריאות, הוא גם יגיע לכנס בצהריים ויפרט את המהלכים שהוא עושה, אבל אין ספק שיש הבנה יותר טובה של הנושא סביב הקהילה.

אין ספק, אני לא מדברת עכשיו במישור של בעיות התמכרויות שיש בכל קבוצה וקהילה, אני רוצה להתמקד בקהילה הגאה כי אני חושבת שחלק גדול מסיפור ההתמכרויות נובע גם מאופי הקהילה, וגם באמת מהקושי של היציאה מהארון, ההתמודדות עם החברה, והמקום הזה זה המקום שלנו להתערב, זה המקום שלנו להקל, בין אם זה במערכת החינוך, במערכת הבריאות, במערכת אכיפת החוק וכו'. בסוף הצורך בשימוש בחומרים שעוזרים לנו לברוח מהמציאות גובר ככל שמצב הנפשי קשה יותר, ומצבי החיים קשים בהתמודדות איתם. ולכן ככל שנקל על החברה והקהילה אז נראה פחות התמכרויות.

יש כן מאפיינים ייחודיים מאוד בהתמכרויות בקהילה, שהם קצת נעלמים מהעין. ואני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו אולי צריכים לשים עליהם דגש. אולי בהבדל מהתמכרויות אחרות, המתמכרים בקבוצות אחרות יש איזה קונספציה לגבי התמכרויות שהן נחשבות לגיטימיות, או לא נחשבות אולי התמכרויות. כלומר אם אני צורך באופן קבוע סם לצרכים, אם זה במסיבות, ואם זה מחברים ואם זה מפרטנרים כאלה או אחרים, זה לא נחשב להתמכרות. כי זה חלק מהשיגרה. חלק מהחיים. החברה לא מזהה הרבה פעמים את ההתמכרות הזאת, כי אנחנו רגילים, התמכרות, אנחנו מסתכלים על אנשים ואומרים זה מכור, הוא מתנהג כך וכך.

זו קהילה מאוד מתפקדת, רובם בתפקוד מאוד גבוה. כשאתה רואה אדם שהולך לעבודה ומתפקד וכדומה אתה לא חושב על זה, שכשהוא מגיע בערב הביתה הוא צורך באופן קבוע. הפער הזה הוא יוצר את הדיסוננס, שמצד אחד אנשים מאוד מתפקדים, בעמדות מאוד מאוד גבוהות, ומצד שני התמכרויות. גם קשה למערכת לזהות.

אנחנו יודעים על חוסר היכולת של מערכות הבריאות בעצם לתת את המענה המתאים. כאשר הולך אדם מהקהילה לרופא, בדרך כלל או שהרופא לא יידע בכלל שהוא מהקהילה, או שגם אם הוא יגיד לו, הוא לא יבין מה זה אומר. הוא לא יידע לשאול אותו את השאלות הנכונות. הוא לא יידע אפילו לשלוח אותו לבדיקות המתאימות. הרבה פעמים יש הדרדרות במצב רפואי כי או לא מספרים לרופא שאני מקהילת הלהט"ב או שהרופא לא יודע איזה בדיקות חשוב לשלוח אותי ואיזה מענה. וכך גם בנושא ההתמכרויות. אפילו לא יודעים, אנחנו תמיד אומרים לשאול את השאלה, ברגע שרופא יידע לשאול האם אתה משתמש בכזה או אחר, האם אתה שומר על עצמך, הדברים האלה הם לא קיימים. ולכן אני חושבת שיש פה איזו הסוואה שקיימת, שצריך להתמודד איתה באופן אחר. גם בתוך הקהילה, וגם אל מול הקהילה. ואני אשמח לשמוע יותר מכם.

תודה רבה על הדברים החשובים. אני רוצה להתנצל מראש, אני אצטרך לעשות הפסקה של חמש דקות בדיון, אבל נחזור ונסיים את זה כהלכה.

אדוני היושב ראש, רק אשמח לענות על שאלות ששאלת ולא נענו, ולהתייחס.

היות ולא שמענו, רצינו לשמוע מעוד משרד ממשלתי, משטרת ישראל ביקשה להתייחס, לא בהיבט של אכיפה, אבל אם יש גורם רלוונטי מהמשרד לבטחון פנים.

אני רק אגיד שרוח המפקד החדשה, אנחנו עובדים גם על תכנית, הוא כמובן יגיד את זה בעצמו בצהריים, על תכנית הכשרות לצוותי רפואה, צוותי סיעוד, בנושא של הקהילה. כי זה קריטי.

אני מברך את היושב ראש רם שפע, שהגיע לוועדה, ומעביר לו את המשך ניהול הישיבה.

(היו"ר רם שפע)

תודה רבה לחברי אלון טל, שהחליף אותי וניהל את הדיון, ותיכף ישוב. אני לא רוצה להפריע, תמשיך בדבריך ואחרי כן אגיד כמה מלים.

תודה על ההזדמנות לדבר. אני חושב שזה מאוד מאוד מרגש לראות באמת שבכלל מתקיים דיון כזה. בארבע וחצי שנים האחרונות, שבאמת כל הנושא אני חושב של הקהילה הלהט"בית והשימוש בסמים עלה יותר ויותר לכותרות, תמיד אנחנו שואלים את עצמנו בתור קהילה האם אנחנו רוצים לסווג ולקטלג את עצמנו במקום הזה. אבל אני באמת חושב שהיום אנחנו נמצאים, וצריך לנצל את התקופה הזאת, אנחנו נמצאים במקום מספיק חזק כדי לדבר על הדברים האלה, וכדי להציף את זה שכן, זו בעיה שקיימת בקהילה הגאה, כנראה יותר מבמקום אחר. וזה כמו שחברים וקולגות פה סיפרו, על סיבות כאלה ואחרות.

לי מה שיש בראש זה בעיקר הסיפורים שלי, הסיפורים על מטופלים שלי, שהיום, צר לי להגיד אבל במדינת ישראל של שנת 2022 זה נכון גם להטרוסקסואלים, אבל זה נכון על אחת כמה וכמה בקהילה הגאה, אין מענה להתמכרויות במדינת ישראל בכל מה שקשור ליכולת בעצם להפנות אנשים למקומות שהם מרגישים שהם מתאימים להם.

וכשאנחנו מדברים על אנשים היום שמתמכרים לסמים כמו קריסטל-מת', שזה באמת אחד מהסמים שנכנסו לארץ לפני משהו כמו שלוש וחצי שנים, ורק הולכים וגדלים בתופעה ובשימוש בהם, אני מוצא את עצמי מול מטופלים, וגם כשאני מעביר הרצאות, וכל דבר שאני עושה, הרבה פעמים זה יוצר אנטגוניזם כלפי אנשים שכבר משתמשים, הרבה פעמים הם מרגישים שאני קצת מוותר עליהם, וזה די עצוב. אבל המטרה היום שאני רואה לעצמי, ובעצמי, זה בעיקר בכל העולם של מניעה. ובעולם של לדבר על מה מותר ומה אסור, ואיך לא להגיע למצב הזה של התמכרויות.

כי כשמגיעים למצב של התמכרויות במדינת ישראל, ועוד פעם, אנחנו לא מדברים על מה שנקרא ג'נקים של דרום תל אביב, אלא אנחנו מדברים על מטופלים שהם עורכי דין ביומיום, הם רופאים, הם כל מה שלא תדמיינו לכם, והם אנשים שלא מרגישים גם שהמענה שקיים היום במדינת ישראל הוא בכלל מתאים להם, אפילו במסגרות פרטיות. יש מסגרות מאוד בודדות, שגם בהן יש לא מעט בעיות, כמו וילה בהרצליה, ואני באמת באמת חושב שאם יש משהו שצריך לצאת מכאן זה באמת איזו שהיא מחשבה על מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתת יותר משאבים לעולם הזה.

מה שקורה בעיריית תל אביב הוא מאוד מאוד מבורך, יואב והחברים שלו עושים עבודה מדהימה. אבל כמו שהם אמרו לכם, אני כשאני שולח לשם אנשים אני מראש יודע שאני פשוט משלח ממני אנשים כדי שיגידו להם אין מקום, אנחנו מצטערים, אנחנו מלאים לגמרי. ואני באמת לא יודע כבר לאן לשלוח אותם. אני יכול להגיד לכם שברמה של הדברים שאנחנו כן עושים, בשנים האחרונות הבנתי, ביחד עם חברים פה ועם שותפים, אפילו ברמה הפרטית, אני בכלל מומחה למחלות זיהומיות, גם ברמת חינוך של הציבור, הקהילה הגאה, ספציפית בסמים שיותר רלוונטים, מה מותר לה ומה אסור לה, הכל מתוך הבנה שהכי טוב זה לא לעשות כלום, אבל אם כבר אתם עושים תדעו לפחות איך לא לסיים בבית חולים, או יותר גרוע מזה.

יש פה את הנציג של המשטרה, אני העברתי לקצונה הכי בכירה במשטרת ישראל לפני שנתיים וחצי בדיוק הרצאה על זה, והרבה פעמים הדיונים על זה, כשבאה אוטוריטה ומדברת על זה ואומרת שאם מטופל מצא כדור אקטסטזי, והוא עשה ומרגיש סך הכל, סיים את היום כמו שצריך איתו, אז שיקנה כמה כאלה ואותם יעשה במהלך השנה. תחשבו איזה שיח זה יוצר. כי מצד אחד המשטרה רואה את הדברים בשחור ולבן, אבל לגמרי הם מודים בעצמם שהאכיפה בעניין הזה היא מאוד מאוד מזערית. ומצד שני, זה מאוד מאוד עדיף שאם אתה יודע ששרדת כדור מסויים או חומר מסויים, תמשיך להשתמש בו,

סליחה שאני קוטע אותך, יש פה שאלה של חברת הכנסת רוזין, ואני רוצה לאפשר לעוד כמה אנשים לפני שאנחנו מסיימים.

עברת מאוד מהר על העניין הזה, אבל כרופא איך בעצם מגיע אליך מטופל, איך הוא בעצם חושף, איך הוא בעצם משתף. אתה שואל? אתה מביא אותו למקום הזה? כי אחת הבעיות שאני עמדתי עליהן זה בדיוק המקום הזה. כשבעצם מגיע מכור או מתמכר או משתמש לרופא, באותו רגע הרופא, הוא לא ישתף מרצונו החופשי, הוא לא יגיד אני אתמול הייתי במסיבה ולקחתי חומר, או אני משתמש שלוש פעמים בשבוע. איך מגיעה השיחה הזאת, אם אתה יכול רגע לשתף אותנו. אתה שואל, אתה מוביל למקום הזה, איך זה קורה?

אני יכול להגיד שהיום אני נמצא במקום, ועדיין לפעמים אני נופל בדברים, ולפעמים אני מרגיש שקצת פספסתי. אבל בגדול אני חושב שהיום אני הגעתי עם המטופלים שלי, ובמרפאת גן מאיר, המרפאה הגאה, וגם באופן כללי מפניות, למקום כזה שמטופלים ממש מרגישים בנוח לדבר איתי על זה. צריך לזכור שבתור רופאים אני תמיד מתייחס לזה, עוד פעם, חוקי או לא חוקי זה פחות, אני לא שוטר. אני מסתכל על זה כמו כשמישהו בא אליך ואומר אני משתמש בסמים, הרבה פעמים התגובה של רופא שלא למד את הנושא הזה, מתוך חוסר הידע שלו, הכי קל להגיד זה לא חוקי, אל תיגע בזה, אל תעשה את זה. אבל אני קצת מסתכל על זה כמו להגיד למישהו שמן סתום את הפה, תפסיק לאכול, או למישהו עם סכרת תפסיק לאכול סוכרים. זה הכי פשוט להגיד, אבל זה לא מתכתב עם המציאות. והמציאות היא שממשיכים להשתמש.

אני מרגיש בר מזל, שמטופלים באמת מדברים איתי בצורה מאוד מאוד פתוחה על השימוש בסמים שלהם, והרבה פעמים זה ממש מציל חיים, כי זה גם הטיפים הקטנים שאתה נותן להם, שבזכותם אתה ממש מרגיש שהצלחת חיים הרבה פעמים, כולל פעולות שעשינו עם מד"א והמון דברים אחרים. ומצד שני תחשבו שיש כל מיני תרופות קבועות של אנשים, וכל מיני דברים כאלה, שברגע שמטופל מסתיר ממך את השימוש בסמים אתה מפספס הזדמנות. וההזדמנות הזאת היא להבין ולהסביר לו שאם הוא משתמש בסם מסויים ביחד עם כדורים מסויימים שהוא לוקח ככדורים קבועים מאוד יכול להיות שזה המקור לבעיות אחרות. אז יכול להיות שספציפית הוא צריך להימנע מסמים מסויימים, וזה באמת יידע. צריך לדעת ולרצות לדעת. בתור רופא, אף אחד לא מלמד את זה בבית הספר לרפואה, אתם יכולים להיות בטוחים.

אין לי הרבה מה לסכם, חוץ מבאמת באמת חשוב מה שקורה כאן, אבל בעיקר חשוב לחשוב איך מוציאים יותר ויותר משאבים לעולם הזה שנקרא התמכרויות. והיום אין לו, לא בקופות, לא בבתי החולים, ולא בשום מקום, אין מענה טוב, והכל נעשה בצורה מאוד מאוד פרטנית.

אני לא יודע אם הייתי קובע את זה באופן כל כך נחרץ, אבל תיכף אני אתייחס לזה בסיכום שלי. המענה הוא לא מספיק טוב, חד משמעית, ודאי לא לקהילה. אבל יש מענים, הם משתפרים, מתפתחים מענים להתמכרויות, גם בפריסה. אנחנו עוסקים בזה כל שבוע. אני מרגיש שלא מספיק התייחסתי אליכם, בוקר טוב, אני יודע שכולכם דיברתם, וגם זכיתי בפעם הראשונה שחברתי חברת הכנסת רוזין מכבדת את הוועדה בנוכחותה. אני אתן לעוד כמה דוברים לדבר ואז נסכם את הדיון.

בבקשה, רב פקד אילן מלכא.

בוקר טוב, קודם כל אני רוצה באמת לברך על קיום הדיון הזה. אני חושב שזה חשוב מאוד להעלות את הנושא בתודעה. משטרת ישראל רואה חשיבות רבה במפגש שבין שוטרים לאזרחים מתוך הקהילה הלהט"בית, מתוך מקום של רגישות והתייחסות נכונה, הכלה. ולכן גם היא נותנת דגש בכל הקשור להדרכה, בכל המפגש הזה, שהוא קריטי, כי זה מה שייחרט בזכרונו של אותו אדם, לטוב ולרע.

אני מסכים לגמרי עם מה שרועי אמר קודם, אנחנו צריכים לדבר בשורש הבעיה, ולא רק בפן הפלילי החוקי. ולכן גם כשאני מייצג את מחלקת נוער ומשפחה, אנחנו בהחלט נותנים חשיבות רבה לשירות מבחן לנוער, שבעצם מעבירים לו את המקל, על מנת להמשיך את המפגשים עם אותם קטינים, ובטח קטינים מהקהילה הלהט"בית, בכל הקשור להתמכרות לסמים.

שמעתי כאן את הנתונים. הם מאוד בעיניי מדאיגים, בכל הקשור לבין עשרים לשלושים אחוזים יותר שימוש בסמים בקרב הקהילה הלהט"בית אני חושב שזה משהו שחייב לקבל התייחסות ממוקדת, ולכן אני מברך את עצם קיום הדיון הזה, ונשמח לסייע בכל דבר שאפשר במשטרת ישראל.

אתה יכול קצת לפרט, אני באה עכשיו מוועדת בטחון פנים, ואנחנו שמענו גם מהקהילה על חוסר משווע בהכשרות לשוטרים, יומנאים, סיור, שוטרי סיור, ולכן השאלה באמת עד כמה יש הבנה בקרב שוטרים, או מה עושים כדי שתהיה הבנה בקרב שוטרים, גם לתופעה, גם להבנה, גם ליחס השונה לקהילה. כי בסוף השוטר רואה נער. האם הוא מודע, האם הוא בכלל מבין, אם עומד מולו נער מקהילת הלהט"ב, שיש פה משמעות אחרת.

שמענו עכשיו על אלימות כלפי נוער להט"ב, שבעצם השוטר לא מבין בכלל שהאלימות היא על רקע להט"ב, ואיך הוא צריך לא לדבר ליד ההורים, וכל מיני דברים כאלה. מה אתם עושים באמת כדי להכשיר את הצוותים, קודם כל כדי שיראו את קהילת הלהט"ב, ושנית שידעו שהיחס צריך להיות שונה, שצריך להסתכל על זה מכיוונים אחרים. אותו ילד, נער, נערה, מתמודדים עם הזהות המגדרית, הזהות המינית שלהם. השימוש בסמים, נכון שבסוף כולם משתמשים בסמים ואתם צריכים לאכוף איסור. אבל האם יש הבנה עמוקה יותר, האם יש שיתוף של הרווחה במקרים האלה של בני נוער.

אני רוצה להוסיף לשאלה בהקשר של התמכרויות. עולות טענות כלפי משטרת ישראל גם על שיטור סלקטיבי, בכל מה שמגיע לפשיטות על מפגשים מרובי משתתפים שבהם יש צריכת סמים גבוהה יותר. וגם שמשבר השימוש בקריסטל-מת' בישראל נוצר כתוצאה משיטור מאוד מאוד גבוה סביב השימוש בסם ה-GHB או GBL. סם האונס, לאחר פרשת אלון קסטיאל. והיתה תחושה שהמשטרה נתנה דגש גדול מאוד על האוכלוסיה הלהט"בית שיש לה צריכה של החומר הזה, ובעצם יצרה סוג של משבר בסמים אחרים, כתוצאה מההפסקה של ההגעה של הסם הזה לארץ, יצרה משבר של סמים אחרים. האם המשטרה מודעת, או מדברת עם השטח, ומבינה שספציפית בהקשר של התמכרויות, למשטרה יש חלק מאוד מאוד חשוב בלהיזהר ללכת בין הטיפות באיזור שבית אכיפה לבין אכיפה סלקטיבית, שיוצרת תחושה של קרימינליזציה של זהות מינית. זה מאוד מאוד רגיש, וזה בהקשר של התמכרויות סופר חשוב.

תראו, לגבי נושא של אכיפה, בתחום הסמים, כידוע לכם משטרת ישראל פועלת ללא משוא פנים, ללא איפה ואיפה, בכל הקשור לאכיפה, לא כלפי קהילה כזו או אחרת. אנחנו מחוייבים על פי החוק, גם לנהוג במה שנקרא הגינות, וגם כלפי כל הקהילות.

אנחנו מבקשים איפה ואיפה. אני אסביר את עצמי. כאשר לא רואים צבעים ולא רואים שוני, בכל דבר, זה חוסר השיוויון. זו הגזענות. כשאני הולכת ברחוב ואומרת בשבילי כולם אותו הדבר זה אומר לי שאתה לא רואה שוני ולא מייצר אי אפליה ולא מייצר שיוויון.

יש פה סוגיות ייחודיות. הקהילה יש לה סוגייה ייחודית. להגיד אני רואה את כולם אותו הדבר ואני אוכף הכל אותו הדבר, זה לא לראות את הקהילה ומה הדרישות ואיך צריך לאכוף שם נכון יותר וטוב יותר ויעיל יותר. כדי באמת לעזור גם לאותם אנשים לצאת מהמעגל הזה. אז להגיד לכולם אוכפים אותו דבר זו תשובה שהיא בדיוק הפוכה. בעצם ענית לנו, אין שום הבדל ביחס.

אני מחזק את מה שמיכל אומרת ברצון שלנו להבין את ההתייחסות הייחודית שלכם לקהילה. הרי זאת מהות הדיון, זו מהות הבעיה. אם התייחסת רק להקשר של האכיפה, למה שנשאל פה על אכיפה סלקטיבית, בעיניי זה הקשר אחר. אם אנחנו יודעים שמגיעים לאירועים רבי משתתפים, ובגלל שהם מהקהילה אוכפים שם יותר, זו בעיה שאי אפשר לחיות איתה. פה אני מוכן שתהיו שיוויוניים. בהקשרים אחרים היחס צריך להיות אחר. אני ממקד אותך במה אנחנו מצפים שתתייחס.

אני חוזר על מה שאמרתי, אני הבנתי את השאלה והבנתי את ההתייחסות. חשוב לי להדגיש, קודם כל אנחנו לא עושים איפה ואיפה בכל הקשור לאכיפה של שימוש בסמים בין קהילה כזו או אחרת. זאת אומרת אדם מהקהילה הלהט"בית הוא שווה ערך לכל אדם אחר, בכל הנושא, בהיבט החוקי, בהיבט הפלילי. אם נתפס אצלו חומר החשוד כסם זה יטופל באותה דרך שיטופל כל אדם אחר. אם אתם קוראים לזה אכיפה סלקטיבית, ההיפך, אנחנו צריכים לנהוג כאן בהגינות, כלפי כלל הציבור, כלל האזרחים. ולא בגלל שאתה או את מהקהילה הלהט"בית אנחנו נעשה הנחות בכל הקשור לאכיפה בתחום אחזקה או שימוש בסמים. אז זה חשוב לי להדגיש. אני חושב שזה היה מובן בפעם הראשונה שהתייחסתי. בהיבט הזה, אין אפליה. יש שיוויוניות בין כולם בעניין הזה. כולם חייבים לכבד את החוק. ואם אדם ייתפס עם סם, ולא משנה מאיזו קהילה הוא, הוא יטופל כמו כל אזרח אחר. בהיבט הזה אין ספק שיש משהו אחר.

לגבי מה שאמרתי, ומה ששאלת, אני הקדמתי אותך מיכל ואמרתי שמשטרת ישראל שמה דגש וחשיבות רבה בנושא הדרכה של שוטרים, בכל המגזרים, לא רק מהסיור, על מנת, את ציינת קודם יומנאים, יש המון מגזרים של שוטרים שעובדים בשטח, בלשים, עובדי נוער, כל מגוון התפקידים שבאים במגע עם הקהילה הלהט"בית, אם הם קטינים או בגירים. אנחנו נותנים הדרכות, ואין ספק שזה חלק מאוד מאוד חשוב באיך להתייחס ברגישות.

אני יכול לספר לכם דוגמא, של טיפול בקטין, שאני טיפלתי, שפתחו עליו קבוצת שנאה, בפייסבוק, והתערבתי, בתוך הקבוצה, הצטרפתי לקבוצה והתערבתי כנציג המשטרה, כקצין נוער. וביקשתי שיפסיקו מייד את הפעילות הזאת, ואפילו נפגשתי עם גורמי הרווחה והיועצים של אותו בית ספר, שלמד בו הקטין, על מנת למגר את התופעה, וזה הצליח. וזה היה על הרקע הזה.

ולכן אני אומר, אנחנו כן פועלים ברגישות. אני יכול לומר לכם שמחלקת נוער ומשפחה, אנחנו כמערך נוער מבינים את הרגישות. גם הרבה פעמים היו לי קטינים בחקירה, שלא רצו שההורים ידעו שהם בתהליך של יציאה מהארון וכו', ולא דיווחנו. ודיווחנו לרווחה. ופעלנו ברגישות על מנת שלא ייפגעו בבית. מתוך חשש לגיטימי לחלוטין. והעדיפו שההורים לא ידעו בשלב הזה. וטיפלנו בזה בדיסקרטיות ובצורה מקצועית מאוד, ובצורה הכי רגישה שבעולם.

(היו"ר אלון טל)

אז אדוני, אני קודם כל מבקש להודות לך בשם הוועדה. אנחנו הגענו לשלב הסיכום, כי יש עוד דיון בעוד כדקה. אני מודה לכל המשתתפים, אלה שבאו וחשפו אני חושב צרכים אמיתיים, דיברו מהלב. ואני חושב ששמענו קונצנזוס, אני אנסה לסכם את זה עכשיו.

תביטו, יש עשרה אחוז מהציבור בישראל מתמודד אולי עם אתגרים מיוחדים, ולמרבה הצער זה דוחף אחוז ניכר מהם, עד שלושים אחוז, לשימוש תדיר בסמים ואלכוהול ואולי להתמכרויות. אותם מאה עד מאתיים אלף מתמכרים פוטנציאליים לא מקבלים מענה במסגרת השירותים הנוכחיים. ולכן אנחנו רוצים כוועדה להמליץ על הצעדים הבאים:

תחילה בחינה של משרד הרווחה והבריאות, בשיתוף פעולה עם ארגוני הקהילה הגאה, על הצורך להקצות תקנים נוספים. זה שיש רק שני אנשים בשכר פה מהשלטון, זה מדבר בעד עצמו.

הדבר השני, באמת לברך את עיריית תל אביב שמתמודדת עם זה, אבל לבקש שתשקול אפילו להרחיב את זה, היות ויש מוקד כל כך גדול של הקהילה. באמת אין כמו עיריית תל אביב בהקשרים כאלה.

אני הדגשתי במהלך הדיון, ואנחנו מדגישים בסיכום, את החשיבות של לא רק טיפול בסימפטומים אלא גם מניעתי. ולכן קמפיין הסברה פנימי, לרבות, הבנתי שיש את הניסיון של הקהילה עצמה להתגייס, להתמודד, ולא רק להסתמך על מוסדות המדינה והשלטון המקומי. זה כולל כמובן הכשרה פנימית, שיש בה כדי להביא להגברת הערנות וגם הכלים להתמודד עם הדברים האלה. לרבות ליווי של פסיכיאטר.

אני רוצה לציין לחיוב את משרד הבריאות שנציגה שלו ציינה שהיא מוכנה לשקול אולי פתיחת קול קורא, ייחודי, לקהילה, כדי לאפשר לקהילה, כי אנחנו מבינים מהדיונים שכנראה שיש איזו שהיא הבנה בתוך הקהילה שאם הם יקבלו את המשאבים, אולי הם יעשו עבודה יותר טובה מקופות החולים או משירותים ציבוריים אחרים. ואני מברכים על זה, ונשמח לשמוע, אולי בעוד כחודש, לקראת הדיון בתקציב, אם אכן משרד הבריאות רואה לנכון לתקצב פעילות מיוחדת כזו.

ואני רוצה גם לציין לחיוב את העובדה שיש תנועת נוער יצירתית, חיונית, פעילה, ואני חושב שבכלל ברגע שיש קטינים, הם גם כן יכולים לקבל את המידע הכל כך חשוב, ואת התחושה שחלק מהזהות החדשה שלהם איננה צריכה להיות שימוש בסמים. מי שרוצה, ודאי צריך להבין שיש מגבלות או יש סיכונים מאוד מאוד ברורים לכך.

ואנחנו מודים לכם, אני לפחות המודעות שלי קפצה כמה מדרגות. ובזה אני נועל את הישיבה. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:03.