פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



30
ועדת הכלכלה
06/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 202
מישיבת ועדת הכלכלה
יום ראשון, ג' באדר ב' (06 במרץ 2022), שעה 9:00

הצעה לסדר היום בנושא: "התנהלות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות (מרב"ד)", של חה"כ אורי מקלב

חברי הוועדה: אורי מקלב – מ"מ היו"ר
מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר ועדת הכלכלה)

ולדימיר בליאק
קטי קטרין שטרית

אפרים (אפי) רוזן - מנהל אגף רישוי ובקרה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

תמר פרידמן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

בני שאולי-כהן - עו"ד, הלשכה המשפטית, אגף השכר, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ד"ר ספי מנדלוביץ - משנה למנכ"ל, משרד הבריאות

דוד אזולאי - מנהל תחום חטיבת הבריאות, משרד הבריאות

ד"ר יובל דאדון - רופא אחראי בסניף מרב"ד ת"א, משרד הבריאות

נעמי מורביה - יו"ר, מטה מאבק הנכים בישראל, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

יהודה דורון - יו"ר, ארגון נכי הפוליו, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

מומו אלנקווה - ארגון נכי ישראל, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

רות פרמינגר - יו"ר ועדת חקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה הארגון היציג, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

אליהו בן מויאל - סמנכ"ל, עמותת מיוחדים, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

אסתר בן מויאל - מנהלת בעמותה, עמותת מיוחדים, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

דני קרוק - עמותת מיוחדים, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

משה אופק - מנכ"ל, תמן תעשיות מערכות נהיגה, חברות לאבזור רכבי נכים

אייל מלמן - מנכ"ל, א.צ.מ איבזור וציוד מכוניות בע"מ, חברות לאבזור רכבי נכים

שמעון רחמים - אזרח שנפגע מהתנהלות המרב"ד

עודד פלר - האגודה לזכויות האזרח

ד"ר ירון סחר - ראש אגף השיקום ומ"מ מנהל המרב"ד, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל, משרד הבריאות

שחר בר - רפרנטית תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אלי סבן - ראש היחידה לרכב רפואי, משרד הביטחון

עידן קלימן - עו"ד, יו"ר ארגון נכי צה"ל, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

אוריין דוידוביץ - חברת ארגון לי"ן – למען ילדים נכים, ארגוני נכים ובעלי מוגבלויות

עדי בן עמי - יו"ר הסתדרות עובדי המדינה במרחב ת"א, ההסתדרות הכללית החדשה

ישראל גנון - יו"ר ארגון נהגי האוטובוס, הסתדרות העובדים הלאומית

רונית פרל - עו"ד, מנהלת, האגודה הישראלית של יצרני בטון

רובי ברדוגו אלבראנס - עו"ד, יו"ר ועדת מכון רפואי לנהגים, לשכת עורכי הדין

עידית חנוכה

אירית שלהבת



הצעה לסדר היום בנושא: "התנהלות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות (מרב"ד)", של ח"כ אורי מקלב (מס' 141)

אני מברך את כולם בבוקר טוב, שבוע טוב ואפילו חודש טוב, אנחנו בראש חודש אדר. ביום שישי לא ישבנו ואני חושב שאנחנו הוועדה הראשונה שפותחת את השבוע בשעה מוקדמת יחסית ביום ראשון, על אף שזה לא ימי הפעילות של הוועדות, אבל התבקשתי על ידי יושב-ראש הוועדה הקבוע, מיכאל ביטון, למלא את מקומו. מנהלת הוועדה והנהלת הוועדה עשו מאמץ לקיים את הדיון הזה היום. זה השבוע האחרון של מושב החורף כך שיש לחץ גדול מאוד על הוועדה, אבל רק בגלל חשיבות הנושא הוועדה מצאה זמן מוגבל כדי שנוכל לשבת, בעקבות דיון מהיר שביקשו כמה חברים בכנסת, ואני אחד מהם, בנושא המרב"ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים).

אקרא בפניכם בקצרה את הבקשה, שמשקפת חלק מן הדברים, או נקודות מרכזיות שרצינו היום לדון בהן.

אני מקדם בברכה את כל מי שיושב על יד השולחן – משרד הבריאות, משרד התחבורה שעשה מאמץ להגיע לכאן. אני מבין שיש גם מצגת קצרה של משרד הבריאות. ככל שיתאפשר הזמן אנחנו נעשה מאמץ לשמוע את כולם. זה גם תלוי, אם כולנו נדע לקצר ולתמצת ולמקד את הדברים שלנו.

ביקשנו לכנס את ועדת הכלכלה לדיון מהיר בעקבות כך שיש תורים ארוכים והתנהלות כושלת של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות.

"התמקדנו בנהגי אוטובוס – היום חסרים במשק אלפי נהגי אוטובוסים ומשאיות. תנאי הכניסה לקורסים להכשרת נהגים מקצועיים הם שהמועמד יעבור בדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. היום התור הוא כ-150 ימי עבודה ותוצאות הבדיקות נשלחות לאחר זמן, לעיתים לאחר חודשים רבים. התנהלות זו גורמת לכך שאדם שמעוניין בהכשרה להיות נהג משאית, אוטובוס או מורה נהיגה צריך להמתין כשנה עד שהוא רשאי להתחיל את הלימודים, כאשר בזמן הזה חלק גדול מן המועמדים מתייאשים ומוצאים עבודה אחרת.

גם לגבי נכים, קשישים ונהגים רגילים שנדרשים לאישור המרב"ד, הם נאלצים להמתין זמן רב כדי לקבל תור לבדיקה, ותקופה ארוכה נוספת כדי לקבל את תוצאות הבדיקה. אנחנו מדברים גם על זמן המתנה ארוך לתור וגם אחרי שכבר נבדקו הם צריכים להמתין זמן רב לתוצאות הבדיקות.

בנוסף, התקשורת עם המרב"ד קשה ומסורבלת. אין מענה זמין בטלפונים. תוצאות הבדיקה נשלחות בדואר רגיל ולא במייל.

בשנים האחרונות ועדות הכנסת ערכו דיונים רבים בנושא. הובטחו הבטחות אך המצוקה רק הולכת ומתעצמת.

אני מבקש את הכינוס של הוועדה."

הקראתי את זה כדי למצות את הנקודות שאנחנו ביקשנו לדון בהן.

ביום 24 בפברואר, לפני כשבוע, חברת הכנסת קטי שטרית, חבר הכנסת איתמר בן גביר, חבר הכנסת אבי מעוז, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ואני שלחנו מכתב לשר הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות, שאנחנו דורשים לבצע שינויים באופן התנהלותו של המכון הרפואי. "לא ייתכן שמרכז ציבורי בעל חשיבות כה רבה נמצא בזמינות אפסית לקביעת ועדות טיפול והתייחסות לפניות מן הציבור ומחברי כנסת כאחד." במכתב הרחבנו אודות אותו "המכון האמון על כשירות הנהיגה למבקשים להוציא רישיון לרכב ציבורי ומשא כבד, ונמצא בעומס, עד כדי חוסר תפקוד מוחלט. צריך לתעדף לקביעת הוועדות ולטיפול בפניות אזרחים אשר פנו למרב"ד בעקבות פציעה או נכות זמנית הנוהגים בדרכים באופן קוהרנטי ובכך מהווים סכנה למשתמשי הדרך, ומי שהתלו את רישיונם, ונהגי רכב ציבורי שמבקשים למטרה עתידית ולא להשפעה עכשווית על אורח חיים אותו הם רגילים לקיים," ועוד ועוד, לא אלאה אתכם בכל המכתב הזה.

רבותי, לא צריך להרחיב על מי שמשתמש ומי שצריך להגיע לשירותים ולטיפול של המרב"ד – אנחנו יודעים שיש מגוון אנשים ממגוון אוכלוסיות שצריכות להגיע.

בראשונה נזכיר את הזריזים והחרוצים שהגיעו לפה, זה אנשים בעלי צרכים מיוחדים, בעלי מוגבלויות, שהן בפעם הראשונה והן בהמשך צריכים לקבוע את הזכאות לרכב. זאת ועדה אחת, שיכולים להמתין לה זמן רב, ואחרי זה, כפי שאמרנו, יכולה להיות גם ועדה שממתינים חודשים רבים עד שיודעים איזה רכב הם זכאים לקבל. לאחר מכן אותם אנשים צריכים ללכת לעוד ועדה לכשירות נהיגה – איזה סוג של כשירות, מה הם צריכים, אילו אביזרים, איך הם יכולים לנהוג, מה הם יכולים לבצע ברכב. וגם אם לא צריך ועדה לזכאות הרכב אז עד שאדם מקבל תשובה על זכאות לרכב זה לוקח זמן רב.

למה לא לחבר ביחד את הוועדות? למה שאדם שמגיע מרחוק והוא צריך ועדות, למה הוא לא יכול להגיע לוועדה א' בשעה 9 ובשעה 9:15 לוועדה ב'? כל אדם עם מוגבלות יש לו הרבה קשיים להגיע ומאמץ להגיע. כפי שנעשה במקומות אחרים – בביטוח הלאומי אדם מגיע לוועדה אחת על הכול. זו הצעת ייעול פשוטה מאוד, אם קצת יודעים לנהל את הדברים.

אנחנו מדברים על כמה מקומות בארץ שבהם יש – בתל אביב, בחיפה של פמי פרימיום. מי שחושב שלצרכים כל כך רבים, מדובר על קרוב ל-50,000 אנשים שצריכים להגיע לשירותים של המרב"ד זה מספיק? יש לנו עוד שירות שמקבלים במקום אחד בארץ, ובתל אביב במקום כזה עמוס? היעלה על הדעת? זה מתן שירות שצריכים לתת לעשרות אלפי אנשים שמבקשים את השירות, במקום אחד בארץ או במקום וחצי?

וגם אם זה בחיפה – אגיד לכם למה אני מדבר על מקום וחצי. שאלו אותי מה רע בחיפה, אז אקרא לכם מכתב שקיבלתי משלמה. בחודש מאי, לפני כמעט שנה, הוא ביקש להוציא רישיון נהיגה על אוטובוס זעיר. הוא נשלח למכון פמי פרימיום לבדיקה רפואית. כמה הוא שילם? קרוב ל-1,000 שקלים, 987 שקלים. זה עוד נושא, המחירים. הבדיקה התקיימה ב-6 במאי. לאחר ארבעה חודשים – לאחר כמה זמן סביר שהוא יקבל תשובה ממשרד ממשלתי על הבדיקה שהוא ערך? ארבעה חודשים. מה התשובה שהוא קיבל? העברנו את התיק שלך למרב"ד. דהיינו, אנחנו שלוחה, אנחנו אולי קיבלנו זיכיון אבל יש דברים שאנחנו לא יודעים לעשות. מאיזו סיבה? למה לא? למה התיק שלו היה צריך לעבור למרב"ד? הוא לא קיבל את התשובה מפמי פרימיום.

הם לא קיבלו סמכויות.

אני מניח, תיכף אנחנו נשמע. אז הוא שילם אגרה, הוא חיכה ארבעה חודשים לתשובה, והתשובה היא ברוב ששון שהוא צריך להגיע למרב"ד, ואין נימוק. המרב"ד הזמין אותו לבדיקה ל-9 בדצמבר, כלומר לאחר ארבעה חודשים. ביקשו ממנו עוד פעם לשלם אגרה. למה אדם ששילם אגרה אחת צריך לשלם עוד אגרה? ביקשו ממנו עוד 987 שקלים. הוא לא יודע מדוע הוא נשלח, למה הוא צריך לשלם פעמיים, למה הוא צריך להיטלטל לחיפה ואחרי כן צריך להגיע לתל אביב. הוא רוצה לעבוד בעבודה שכל כך נצרכת – ונמצא כאן אפי רוזן, אני חושב שחשוב מאוד שהוא יחזק את דברינו על המחסור הגדול שיש לנו בנהגים לרכבים ציבוריים, מחסור של אלפי נהגים. זה לא דבר של אקסטרות להיות נהג ציבורי, זה צורך שמבחינתנו הוא מעבר רק למחסור שמתבטא בסוג של סחבת או בזמן רב יותר. זו שאלה של חיים, שאין נהגים, שנהגים נאלצים היום לעבוד הרבה יותר שעות מאשר הם צריכים, החברות מנסות עם כל נהג לנצל את מקסימום היכולת שלו לנהוג. אנחנו נמצאים במצב שנובע יותר מרק פקקים או עיכובים, הרבה יותר מכך.

בוקר טוב חברת הכנסת קטי שטרית, אחת מיוזמות הדיון.

אדם שחושב שהוא ילך להיות נהג, הוא לא יודע כמה זמן זה ייקח לו, הוא לא יכול לקחת עבודה אחרת בגלל שהוא צריך רק לחכות לדעת אם הוא יכול או לא יכול, ואחרי כן גם לעבור את ההכשרה עצמה, שהיא הכשרה ארוכה. לכן נשאלת השאלה האם באמת צריך לכל הדברים האלה, בשביל להיות נהג באוטובוס זעיר, הדרך היחידה שאדם יוכל ללמוד היא רק בדיקה ארוכה של המרב"ד? אין אישור רופא שהוא יכול להתחיל ללמוד, או בדיקת עיניים? אני לא מדבר על הרבה מעבר לכך, אני לא מדבר על הקמת מכונים פרטיים, שאין ספק שזה מה שצריך להיות בסופו של דבר, רפורמה. כפי שידענו להוציא את הטסטים, את המבחנים המעשיים ואת המבחנים התיאורטיים למכונים פרטיים, כמו עוד הרבה דברים שידענו להוציא החוצה, למשל טסטים שנתיים לרכבים, אנחנו צריכים גם פה לעשות את זה. לא מובן.

זה אולי השירות הלקוי ביותר שיש היום במדינה, אני לא מכיר עוד שירותים כאלה. אני מתעסק כבר שנים רבות בפניות ציבור. הדיון הראשון שקיימתי כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור היה על המרב"ד. תנחשו מתי זה היה? ב-2009, לפני 13 שנים. אנשים שנולדו אז הם כבר אחרי בר-מצווה. 13 שנים ואנחנו נמצאים באותן נקודות.

יותר גרוע.

באותן נקודות שעלו לדיון וגם הרבה יותר גרוע בהרבה דברים.

אני חושב שהכנסת עצמה, אם זה הוועדה לענייני ביקורת המדינה, אם זה ועדת הכלכלה, אם זה הוועדה לפניות הציבור, כבר דנה לכל הפחות תשע ישיבות על המרב"ד. התחלפו מנהלים, התחלפו אחראים מאז, לפעמים מסיבות שאני לא יודע מה הן, לאחרונה התחלף מנהל מסיבות שאנחנו מצטערים שהן הסיבות שהוא נאלץ לעזוב. אני מבין שיש היום ממלא מקום למנהל המרב"ד. מי הוא?

ירון סחר.

הוא נמצא בזום.

אני לא רוצה להרחיב על הדבר הזה אבל כשיש בירוקרטיה וכשיש קשיים אז כולנו יודעים שהמבוא לשחיתות או לחשדות הוא שיש קשיים גדולים מאוד ויש בירוקרטיה גדולה מאוד ואז אנשים מנסים בכל דרך שהיא לעקוף את הבירוקרטיה הזו. זו עוד סיבה למה אסור לנו שיהיה דבר כזה מבחינה אמיתית. בשל כל הסיבות שאמרנו אבל גם בשל סיבות של יושרה ושל שקיפות או היעדר שקיפות.

אני רוצה לרכז את הדברים ולהתכנס אל תוך הדברים האלה. לא שמנו דגש על אנשים שנאלצים לעבור את המבחן של מרב"ד בעקבות אירוע רפואי או נפשי שהם עברו. עדיין זה לא אומר שהם לא כשירים אבל מכיוון שהם עברו איזה אירוע אנחנו צריכים לבדוק את זה. יש סיכוי גדול מאוד שהם כשירים, רק הם צריכים לעבור בדיקה. אנחנו גם צריכים לדעת אם אנחנו לא יכולים בדבר הזה להקל.

אביא את הדוגמה של אלימות בנהיגה. הסיכומים שתשעה מתוך עשרה מקבלים את הרישיון, אנשים שבאים לבקש להיות נהגי רכב ציבורי, אם זה משאיות, אם זה מורי נהיגה, אם זה נהגי מוניות, אם זה נהגי אוטובוסים. אנחנו לא מדברים על חשש מובנה. אנחנו צריכים לבדוק את זה. להתחיל רק ללמוד עם אישור מסוים – למה אנחנו לא יכולים לתת את זה? קח אישור מסוים, תגידו מה אתם רוצים. אתם רוצים לבקש אישור כזה – שיביא אישור כזה ויתחיל ללמוד, שאדם ידע לאן הוא הולך. אדם לא יעזוב עבודה, והוא לא יכול להתחיל שום עבודה אחרת, כאשר הוא צריך לחכות. אילו אנשים יחכו כדי לקבל אישור ללמוד להיות נהגים ציבוריים כאשר האופק מאוד מאוד לא ברור וההמתנה כל כך ארוכה?

אנחנו לא יודעים בדיוק, אנחנו רוצים לשמוע על הקריטריונים על אלה שנפסלו. אנחנו יודעים שיש נכי צה"ל שגם רוצים להגיד פה דברים.

אנחנו יודעים שכל מי שיש לו רישיון צה"לי צריך לעבור את המרב"ד לכשירות בהתאמה לאזרחי. גם זה לוקח זמן רב.

אנחנו ניגע בעוד דברים. לא נקיף הכול בגלל שאני רוצה לתת גם לאנשים עצמם אפשרות להתבטא ולדבר. הוועדה הגבילה אותנו בזמן לדיון, בשעה 10:30 יש ישיבה נוספת בוועדה, כך שאנחנו צריכים להתכנס, שכל אחד מן הדוברים יתכנס לזמן קצר, ניתן שלוש דקות לכל דובר.

נתחיל בדבריה של חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתה אופטימי בסקירה שלך. אני עדיין לא מדברת על מי שנפסל, אני מדברת על זימון, לזמן את האדם.

אמרתי שבעקבות אירוע רפואי, כדי לקבל את הרישיון שהיה להם אנשים צריכים לפנות למרב"ד.

אומר ואגיד שאנשים מחכים – האופטימי ביותר זה חצי שנה. אנחנו מדברים על פרנסה של אנשים, אנחנו מדברים על כך שאנשים צריכים לקבל תשובה. אנחנו מדברים על תפוח שצריך לקבל אישור, שאותו אדם, שכבר כשיר וזה בסדר, אבל הוא צריך את התפוח. כמה זמן צריך לחכות? יותר מתשעה חודשים כדי לקבל אישור על תפוח? יש דבר אבסורדי כזה עלי אדמות? אני לא ראיתי, לא נתקלתי בכזאת חלמאות. זה מכון שצריך לסגור אותו. אסור שהוא ימשיך להיות ואני אעשה הכול כדי לסגור אותו. אנחנו עושים בלי סוף רפורמות כאלה ואחרות, ודבר כל כך אלמנטרי, כל כך פשוט – גורמים לאישה לא לעבוד יותר משמונה חודשים בגלל שהיא צריכה לקבל תפוח. היא אומרת לעצמה: אם אתקין את התפוח מבלי לקבל אישור ואתפס על ידי שוטר – טראח, שלילה במקום, כי זו עבירה על החוק. שמונה חודשים היא לא עובדת. בגלל מה? בגלל תפוח. לא ראיתי, לא שמעתי על כזו חלמאות, כזו אכזריות. לכן אין פתרון אחר אלא לסגור.

אדוני היושב-ראש, אתה ועוד הרבה חברים יקרים בכנסת הזו מכנסים ועדות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ושום דבר לא משתפר, שום דבר לא נעשה. שמעתי אפילו על דברים חמורים מאוד, הרבה יותר, אבל את זה אמשיך הלאה עם השר לביטחון פנים על מה שנעשה במכון הזה, על סדרי עדיפויות של איך מבקשים מאנשים להגיע.

מענה. אין גם מענה. אם אני רוצה לברר מה הסטטוס של הפנייה שלי – נייט, אף אחד לא ירים אפילו את הטלפון. לא פיזית, לא בטלפון, לא באמצעות מייל, לא באמצעות פניית ציבור. החצופים האלה, שמקבלים ממדינת ישראל את התשלום שלהם, אפילו לא טורחים להרים את הטלפון. אני שואלת את עצמי: מה הם עושים כל היום אם לוקח כל כך הרבה זמן לענות למייל או לשיחת טלפון? אני כבר לא מדברת על זימון להגיע.

עצם העובדה שממלא מקום המנהל לא טרח להגיע לכאן, זה מתחיל כבר מזה. זה הזלזול בעיניי. מתחילים בזה שלא מכבדים את המקום הזה. אני מבטיחה לאותו ממלא מקום, לצערי הרב אני לא אשאר בכל הדיון כי אני צריכה לרוץ לדיון אחר, אבל אני מבטיחה לו שבכל פעם שאני אעלה לדוכן המליאה אני אזכיר גם את המכון וגם את מי שעובד שם. אני רוצה לראות שזה לא יגיע לאוזן קשבת.

פניתי גם בכתב לשר הבריאות ושאלתי אותו מה מצבו של המכון, כיצד הוא מטפל באנשים האומללים האלה שנזקקים בסך הכול להחזיר את הרישיון שלהם. אני לא מתערבת בשיקולים המקצועיים, הכול טוב. עבדתי בשני משרדים גדולים מאוד, גם במשרד החינוך וגם במשרד התחבורה, אני מכירה את כל הכללים. אני גם מכירה את גורמי המקצוע, אני מכירה את כל השיקולים, הכול טוב ויפה. לא מתערבים בשיקולים המקצועיים. אנחנו מדברים על הדרך, על התהליך.

לא הגיוני, לא סביר שההתנהלות הזאת תמשיך. היא חייבת להיפסק. במתכונת הנוכחית זה לא עובד. אם משהו לא עובד צריך לשנות אותו. חלה חובה עלינו כחברי כנסת לעשות הכול כדי למנוע פגיעה אזרחית וכדי למצוא פתרונות, להעניק מענה הכי יעיל, הכי מהר שאפשר לפניות הציבור, כי זה לא יכול להימשך.

הכוח והעוצמה שנתנו למכון הזה כדי להיות אמון על כשירות הנהיגה של מי שמבקש להוציא רישיון נהיגה, העוצמה הזו היא כנראה עוצמה משחיתה. לא הגיוני שנתנו כל כך הרבה כוח למכון מסוים להחליט על גורל של אנשים, על הפרנסה שלהם, על מצבם הבריאותי. אני לא מדברת על המצב הבריאותי אם כן אפשר או לא אפשר אלא על התסכול שמתפתח כתוצאה מכך שאדם יושב בבית ומחכה לאישור המיוחל. אגיד לכם את האמת, גם זה לא מגיע. זה מגיע אחרי הרבה עינויים, הרבה מכתבים מעורכי דין. כמה מאמללים את אותו אדם שבסך הכול מחכה לזימון? זימנתם אותו – תנו לו תשובה אם כן או לא. בלתי אפשרי בעיניי, לא ייתכן שדבר כזה לוקח כל כך הרבה זמן כדי לתת לו תשובה, האם הוא כן יכול להמשיך לנהוג או לא יכול להמשיך לנהוג.

אני כאן מתחייבת להמשיך את הטיפול בנושא הזה. אני עוקבת אחרי המכון הזה. לא ארפה עד שהדבר הזה ייפתר. אני חושבת שהאומללות והפגיעה הנוראית והבלתי הפיכה באזרחי ישראל, שמשלמים את המיסים שלהם, שהם אזרחים הגונים, שבסך הכול רוצים מגורם המקצוע הזה תשובה. לא הייתי קוראת לו גורם מקצוע, הייתי קוראת לו גורם מכשיל. אני מצפה מהם לעשות את הדברים כפי שצריך. והיה ולא, אני בעצמי אגיש הצעת חוק לפיזור המכון הזה.

תודה רבה על הדברים, שמבטאים את הקושי הגדול שיש לרבים שפונים אלינו.

עשרות ומאות פניות.

איזה קושי, איזו התייחסות, אבל בעיקר גם פגיעה. אדם שביקר אצל רופא בנושא נפשי מיד מועבר השם שלו.

הבנתי שגם המשנה לשר הבריאות נמצא כאן. זה במשמרת שלכם, זה במשמרת של משרד הבריאות.

הגיעה אלינו פנייה, משהו טרי מעכשיו, תושב בית שמש כתב לנו מכתב לפני קצת יותר משנה: "אני חולה אונקולוגי ואחרי ניתוח של כריתת רגל שמאל דרך פרק הירך. אני צריך להגיע לרכב עכשיו, אני בוודאי צריך." היה לו רישיון והוא צריך להגיע למרב"ד. זה היה בפברואר 2020. הוא כתב לי בדצמבר 2020 שאחרי התכתבויות הוא עדיין ממתין לוועדה, במשך עשרה חודשים.

אתה מבין? עשרה חודשים המתנה לחולה אונקולוגיה. אני כבר לא מדברת על ההוצאות שבטח יש לו כתוצאה מכך שהוא צריך להתנייד, כמה הוצאות יש לו.

אנחנו כתבנו לו לקראת הדיון הזה, ב-3 במרץ: "יחזקאל, שלום רב, בעקבות פנייתך ופניות נוספות שהגיעו לשולחנו של חבר הכנסת אורי מקלב הוא יוזם דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא התנהלות המרב"ד. הדיון יתקיים ביום ראשון הקרוב." כך כתבנו לו בשבוע שעבר. "אם ברצונך להשתתף בישיבת הוועדה בזום או פרונטלית נא שלח שם, טלפון ומספר תעודת זהות". העוזר שלי כתב את זה. מה התשובה שקיבלתי? "מאוחר מדי, לצערי הרב יחזקאל נפטר מסרטן לפני ארבעה חודשים". כך כתב לי הבן שלו. רק תבינו על מה אנחנו מדברים. זה טרי מעכשיו.

אנשי משרד הבריאות הכינו מצגת אבל עוד לפני שאתם מציגים את המצגת אני רוצה להעלות עוד שניים, שלושה או ארבעה דוברים כדי שנשקף על מה אנחנו מדברים, לא רק מההיבט שאנחנו הצגנו, אולי יש כאן היבטים אחרים.

ראשון הדוברים יהיה אפי רוזן ממשרד התחבורה. עד היום אני לא בטוח שהמרב"ד היה צריך להיות במשרד הבריאות, אני חושב שהוא היה צריך להיות במשרד התחבורה, אז זה היה נראה אחרת. משרד התחבורה הוא הקליינט, הוא הקונה, הוא המפנה. פרט לדבר הרפואי עצמו כל השאר קשור למשרד התחבורה. כל מי שצריך את השירות הזה הוא בעצם משרד התחבורה או אנשים פרטיים. ביטוח לאומי הוא גם לא משרד הבריאות ועם כל זה הוא מעסיק רופאים. למה משרד התחבורה לא לוקח את כל הטיפול במכון הזה ושם את זה אצלו? זו שאלה אחת.

שאלה שנייה, אפי, בשנת 2017, השתתפת בישיבה כאן, הייתה מסקנה והבטחה שתוך 21 ימים נהגי הרכב הציבורי ובקשות לרכב ציבורי ייענו. אנחנו נמצאים בשנת 2022, עדיין אנחנו דנים באותו דבר, על כך שממתינים חודשים רבים עד שמקבלים בכלל זימון לבדיקה.

בוקר טוב חבר הכנסת מקלב. קודם כול, בשביל הסדר, אני אמנם נציג משרד התחבורה. צריך להגיד שהמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר מנדלוביץ, הוא חדש בתפקידו, אין לו יד ורגל במה שהיה, אבל אחרי כמה פגישות בינינו, אני כמעט בטוח שהוא הולך לתקן את זה.

אז שמשרד הבריאות יפסיק להתייחס למיתרי הקול ויתייחס למרב"ד, זה יותר חשוב. יש סדרי עדיפויות כי ברגע שהוא נכנס למשרד הוא טיפל בזה. זה חכם מאוד, חשוב מאוד, חיוני מאוד. פה אנחנו מדברים על חיי בני אדם. בני אדם צריכים את הפרנסה שלהם. שמעת עכשיו על אדם שנפטר כאשר חיכה לקבל אישור מן המרב"ד. אז בואו נדבר על סדרי עדיפויות. לא משנה כמה זמן לוקח לאדם להיכנס לתפקידו.

גם מנהל המרב"ד הוא עכשיו ממלא מקום. התחלפו כמה וכמה בעלי תפקידים, אבל זה לא לגופם של אנשים. לגופו של משרד – המשרד נכשל בהתנהלות שלו.

אדוני, הרי אני לא אענה לחברי כנסת אם תוקפים אותי, אז אציג את המשנה המקצועית שלי. בסוף אני מכיר את מקומי. נזכור שאנחנו עושים כל היום כדי לנסות לקדם את הדברים.

בשורה התחתונה, השירות שאנחנו נותנים – ובכלל לא משנה כרגע אם זה רשות הרישוי או אם זה משרד הבריאות – אגב האזרח יודע להגיד שאנחנו הבעיה. אתה צודק אדוני, האזרח נושא עיניים למשרד התחבורה, הוא אומר: אתם אחראים על הרישיון. מה מעניין אותי המכון הרפואי? לכן הבעיה שלנו היא אותה בעיה. אני כרגע לא מן הצד השני של המתרס.

לשאלתך האם ניתן או לא ניתן להתחיל ללמוד בלי אישור רפואי – ניתן. המחלקה המשפטית המפוארת של משרד התחבורה דאגה לכך שניתן יהיה לחתום על הצהרה שאדם יכול להתחיל ללמוד, אבל הוא מבין שאם בסופו של דבר הוא ייפסל על ידי המכון הרפואי הוא לא ימשיך. אבל זה לשים מכשול בפני עיוור, ואסביר מדוע הציבור לא עושה בזה שימוש. תאר לך, אדוני, שאדם ישלם 13,000 שקלים למכללה ופתאום יגלה שהוא לא כשיר רפואית. לכן הפתרון הזה הוא כמו אקמול.

צריכים לשנות את המסע של הלקוח במכון הרפואי. אדם במדינת ישראל צריך תוך חודש וחצי להיות מאושר או לא מאושר. אגב גם להיות לא מאושר לקורס נהיגה זה בסדר, להגיד למישהו שהוא לא כשיר זה לגיטימי, זה מקצועי. אתם הרי לא טוענים למקצוע, אתם טוענים לתהליך, ובצדק.

נכון.

לגבי מה שעשינו – אדוני היה סגן השר ואחזיר אותך אחורה. אכן ב-2017 התחייבנו. כמה חודשים לאחר מכן הייתה קרן טרנר מנכ"לית משרד התחבורה. לקחנו 5.5 מיליון שקלים מהכיס שלנו ושמנו כסף והוצאנו את זה למכרז פרטי. לא לקחנו שקל מן הכספים שהיו בסליקה של המכון. האזרחים המשיכו לשלם למשרד הבריאות ואילו משרד התחבורה הוציא את הכסף. הייתה אז חברה בשם מדיטון, אפשר להגיד כי זה היה בעבר. באמת תוך חודש ימים הייתה תשובה. אני מזכיר, לפני כן במכון – דוד אזולאי עוד זוכר את זה, הוא היה בלשכת המשנה – לקח שנה כדי להיות נהג. מי בא להיות נהג במדינת ישראל? לא מהנדס אטום, לא אני. אנשים אחרי שניסו כל עבודה ולא הצליחו באו להיות נהגים. אף אחד לא יחכה שנה. למעשה אנחנו פוגעים בשכבות הכי חלשות שיש. לקח חודש. להפתעתנו, חבר הכנסת מקלב, ב-2019 מ-3,000 נהגים בממוצע שהוכשרו קודם לכן בשנה הכשרנו 5,300 נהגים. זאת אומרת שהשיטה של מעבר לזכיין פרטי עבדה.

היום אנחנו עובדים עם זכיין אחר. משך הזמן שזה לוקח הוא ארבעה חודשים, חמישה חודשים. זה רע מאוד. ראשית, זה בין חצי לשליש מן הזמן של המכון. שנית, אנחנו לא מהססים – הזכיין מוחלף, נקודה. הייתה לנו אופציה להאריך איתו לעוד שנתיים, הארכנו לו בחצי שנה, כתבנו מכרז ואנחנו יוצאים החוצה. מכפילים את כמות הרופאים.

מי הוא הזכיין עכשיו?

זה לא משנה, חבר הכנסת מקלב. זה לא בעיה, ברשומות זה מופיע. אני לא בא לעשות פה שיימינג. אני בא להגיד איך אנחנו מגיבים. יהיה מקום גם בחיפה, גם בתל אביב וגם בבאר שבע. נכפיל את כמות הרופאים, נכפיל את כמות הפסיכולוגים ונטפל בזה.

עדיין, אדוני, הבעיה המרכזית היא האזרח הפשוט.

מה הלו"ז? מתי זה יהיה?

שנייה, עברנו לאזרח הפשוט, שהוא הבעיה. אני רוצה לשמוע, זה מעניין מאוד.

באוגוסט יתחיל לפעול הזוכה, לפי התכנון. יש לנו כרגע זוכה. הכוונה היא לרדת מארבעה–חמישה חודשים בחזרה לחודש וחצי, שזה זמן סביר.

מה המכון עושה?

רק על נהגים מקצועיים. הרי הוצאנו את זה מן המכון הרפואי כי זה לא יכול היה להמתין שנה שלמה. הרעיון היה, המכון הרפואי בזמנו, ב-2017–2018 כשישבתי כאן, היה מטפל ב-42,000 לקוחות בשנה עם X כוח אדם. אמרנו בכלכלה פשוטה: אם אני מוציא 12,000 לקוחות, שאר ה-30,000 יקבלו שירות מהר יותר. זה לא קרה. אז בעצם לא הועלנו לאזרח הפשוט, ואני מיד מגיע לזה, חברת הכנסת שטרית.

מה הבעיה המרכזית היום?

ה-12,000 האלה, מה אנחנו הולכים עכשיו לעזור? לכל מי שיבקש? אני מניח שיפנו הרבה יותר.

ברגע שיהיה מספר כפול של רופאים, פסיכולוגים וכיתות הדרכה, כי יש את מבחן המחשב הידוע הזה – שאדוני מקבל עליו הרבה פניות, מדוע השאלות הן כאלה – ויעבדו בשתי משמרות, כפי שעבדנו עם מדיטון, יהיו הרבה יותר נהגים בהרבה פחות זמן. זה ייפתר, נקודה. כפי שהבטחנו ב-2017 ופתרנו את זה ב-2019, אמנם אני לא אהיה כאן לעתיד לבוא, אבל אני אומר לך שזה ייפתר בתוך כמה חודשים. אגב כל דבר שהתחייבנו לוועדה קיימנו.

החברה שזכתה ב-2017 וב-2019 המשיכה לכל אורך - - -

החברה הקודמת עשתה עבודה טובה מאוד.

צריך עוד מילה אחת, אדוני. עם כל הביקורת שיש לי על החברה, צריך לזכור שבמשך כמה חודשים לא עשו בדיקות בכלל בגלל הקורונה ונוצר לנו פער של 15,000 נבדקים שצריך לתת לו מענה. אנחנו רואים את זה גם בדברים אחרים, בטסטים. הם לא יכולים לעשות את זה בחודש, אבל חמישה חודשים זה הרבה זמן. הם היו צריכים לעשות את זה.

אבל אתה מדבר על הכשרת נהגים. מה עם דברים אחרים? מה עם תפוח? מה עם בנייה כזאת או אחרת? דברים פשוטים מאוד. לוקח שנה וחצי לזמן אדם שצריך תפוח?

הוא עוד לא אמר מילה אחת על הנכים.

מתי הזכיין הנוכחי נכנס?

לפני שנה וחודשיים.

בתנאי המכרז אתם לא קובעים תוך כמה זמן הוא צריך לתת תשובה?

בוודאי, אבל באמצע הייתה הקורונה וקשה מאוד מדעית לדעת מה המשמעות של הפער שנוצר.

אז למה נתתם לו הארכה של עוד חצי שנה אם אתם רואים שהוא לא עומד בתנאים?

אדוני צריך להבין שבמדינה לכתוב מכרז, להוציא אותו, לתת תקופת היערכות ולסכם אותו לוקח זמן. לחברה פרטית זה היה לוקח יומיים.

במילים אחרות: עוד דחייה ועוד דחייה ועוד דחייה.

אני אומר מראש, לגבי הנושא של התאמת רכבים לנכים – אני לא עוסק בזה כי זה לא תחום של משרד התחבורה.

שאלתי אם החברה הראשונה שזכתה, חברת מדיטון - - -

לפי תנאי המכרז תוך כמה זמן צריך לתת תשובות?

תוך 21 ימי עבודה. כך יהיה גם במכרז החדש. זה יוצא בערך חודש ברוטו, שזה הזמן הסביר והנכון לתת שירות איכותי.

אבל איך הם יתגברו את הקצב? מה הם יעשו כדי להדביק את הקצב? אתם משתמשים כל הזמן במילה קורונה. קורונה זה גם לא משהו שייגמר מהר, יש עוד וריאנט ועוד וריאנט. צריך לדעת לחיות עם זה.

אני מזכיר לגברתי שאני לא מן המכון הרפואי. אם אתם רוצים לתקוף אותי, זה בסדר.

לא תוקפים אותך. שואלים אותך אם אפשר במכרז להכניס תגבור כדי לנקות שולחן.

עניתי קודם. אמרתי שמכפילים את מספר הרופאים, מכפילים את מספר הפסיכולוגים. הכפלה באופן אוטומטי מבחינת הסתברות זה הגברה של כמות הרופאים, אין לזה תיאור אחר. אם יש היום חמישה ויהיו עשרה, זה מגדיל את מספר הרופאים.

אגב, כמות המועמדים השנתית לא משתנה. זה בין 10,000 ל-11,000 אנשים בשנה, כך כבר שש–שבע שנים ברצף.

אלה לא הנתונים שקיימים היום, היום המספר גדול הרבה יותר.

ממש לא. עם הנתונים האלה אי אפשר להתווכח. אני מציע לא להתווכח על הנתונים.

הוא מדבר על קבוצה מסוימת היום.

שהיא קטנה מאוד יחסית לבעיה שיש לנו.

אני מניח שאם השירות יהיה טוב ואם הזמן יתקצר אז יותר אנשים יבקשו את השירות. אנשים היום לא הולכים ללמוד להיות נהגים מכיוון שהם צריכים לחכות עשרה חודשים או שנה שלמה.

אדוני היושב-ראש, אני מציע, כפי שאומרת חברת הכנסת שטרית, לעבור לאזרח הפשוט. אני לא מסכים אתך לגבי הנהג המקצועי ואגיד לך מדוע. הבעיה בנהגים מקצועיים לא חונה בזמן ההכשרה והכנסת יודעת את זה. הבעיה חונה בתנאים. אם אני מכשיר בכל שנה 3,000 נהגים ורק 600 בסוף הולכים לנהוג, וגם מתוכם 300 הולכים הביתה, אז אנחנו רואים איפה הבעיה, זה מתחת לפנס. הבעיה היא בתנאים, הבעיה היא במשכורת, אין איפה לעשות פיפי בהפסקה, סליחה שאני אומר את זה.

זה מתחיל בהתחלה. ככל שיהיו נהגים אז התנאים שלהם, לא רק השכר, יהיו טובים יותר.

אגב זה מצב שתמיד היה, זה לא דבר חדש.

עכשיו לגבי שאר הסקטורים.

במדינת ישראל ברגע שלאדם מלאו 70 שנה, זה היה אמור להיות יום שמח, זה הופך להיות יום עצוב, כי החל מגיל 70 אדם צריך להגיש הצהרה רפואית כדי לחדש את רישיון הנהיגה. ומה לעשות, בגיל 70 יש מה שאנחנו קוראים לו מחלות זקנה. תודה לאל שאפשר לחיות איתן עוד 40 שנים – קצת לחץ דם, קצת כולסטרול, אי ספיקת לב. דרך אגב, אשמח אם זה יקרה לי רק בגיל 70, הנה אני כבר אומר. ואז אדם צריך להגיע למכון הרפואי – זה השכן שלי, זה השכן שלכם, זה אזרח שרק רוצה לקחת את הנכדים ולנסוע לעבודה. הוא מחכה חודשים ארוכים. אדוני, אין פתרון אחר פרט מאשר להוציא את זה לרפואה הקהילתית.

נכון שלפי הנוהל זה לוקח 140 ימי עסקים?

זה מה שכתוב במכון. זה רע מאוד.

זה נראה לכם סביר?

זה בדיחה גרועה, זה חמור מאוד.

אצל מי בכלל עלה הרעיון לכתוב את זה?

חבר הכנסת בליאק, אתן לך עוד מעט את זכות הדיבור. אנחנו כבר דיברנו על זה.

אם אתם שואלים על נהלים שבתוך המכון, אני מציע להסתכל לשם – מי שכתב את זה הוא המכון הרפואי. מי שסובל מזה הוא אני כרשות הרישוי. אנסה לדבר בשם שנינו. אין פה שני צדדים. אני עונה לך עכשיו כבר כאזרח. כבר התרגלתי שאני משלם מיסים כבדים במדינה אבל אני רוצה לקבל שירות טוב, והשירות שאנחנו נותנים הוא שירות רע מאוד. זה אולי הרפורמה האחרונה שלא אספיק כבר לעשות, אולי לשמחתך, דוד אזולאי, אני הולך לפני שאני מצליח.

אנחנו לא מקבלים את הפרישה שלך.

צריך להוציא את זה לרפואה הקהילתית. ביקרתי בצרפת לפני ארבע שנים, שוחחתי עם סגן שר הפנים שאחראי על זה. הוא אמר לי: לקחנו 1,000 רופאים מן הקהילה, עשינו השתלמות של שלושה ימים.

לא יאומן.

לכן ציינתי שד"ר מנדלוביץ הוא חדש בתפקיד. דיברנו על זה. הוא נכון לקחת את זה לכיוונים הללו. אבל אני אומר לבית הזה, הרעיון הוא לא לסגור את המקום הזה. את צודקת, גברתי, שבמצב הנוכחי הוא עונש, אסור שכך יקרה. האם נכון לשמור על האינטרס הציבורי כדי לדעת מי יכול לנהוג? כן. אבל כאשר זה שמונה חודשים זה פגיעה באינטרס הציבורי. אם המכון יידע לתת תשובה בתוך שבועיים יש לו זכות קיום, בוודאי, אבל הוא לא יכול. סליחה שאני אומר לכם, הוא מחזיק מעט מאוד רופאים. אלה שהם אין-האוז הם רופאים שאני לא הייתי הולך אליהם ואתה לא היית הולך אליהם. צריך לאפשר לו להפנות את זה לרפואה הקהילתית. מה הבעיה? לא יגיד את זה ד"ר מנדלוביץ, ובצדק: קופות החולים לא משתפות פעולה, לא נוח להן לשתף פעולה בעניין הזה. ניסינו להפחית רגולציה. אני מקבל תשובות מרופאים, כאשר אני כותב: האם להערכתך הוא יכול לנהוג? כותב לי הרופא: זה לא בסמכותי. חברים, אם זה לא בסמכותו אני בטח, כבוגר מדעי המדינה, זה לא בסמכותי.

אבל יש מנועים למשרד הבריאות לפעול מול קופות החולים, כשהוא רוצה הוא יודע לפעול. כשהוא לא רוצה הוא לא יודע לפעול?

אני לא יכול להתיר שיחה.

חבר הכנסת מקלב, לא סתם אמרתי כך. חבר הכנסת מקלב, אתה מכיר אותי.

מכיר ומוקיר.

בלי הבית הזה זה לא יזוז. זה פתרון פשוט – יש אלפי רופאים מצוינים בקהילה. אגב אלה שאומרים שרופא בקהילה ישנה המלצה – הרופאים הם אנשים אמינים ומהימנים ואף אחד לא יוותר על פרנסתו כדי להגן על מישהו. הרופאים יכולים לקחת את זה על עצמם.

לאדם יש אי ספיקת לב. האם קרדיולוג מבית חולים איכילוב או שיבא, שהיום הבנתי שהוא אחד מעשרת בתי החולים הטובים בעולם, לא מסוגל לתת חוות דעת שהאדם כשיר לנהיגה? הוא צריך לחכות חצי שנה, לבוא למכון לרופא שיכול להיות שלא נגע בלב של אדם כבר שלוש שנים?

לכן הבית הזה יכול לעזור לד"ר מנדלוביץ לקדם את הדבר הזה ולהוציא את זה החוצה. אבל צריך לזכור, צריך להיזהר מאוד מן הכעס על המכון הרפואי, לא לשפוך את התינוק עם המים. במדינת ישראל צריך להיות מכון רפואי. הנהגים המקצועיים חייבים להיבדק היטב כי זה מגן על האינטרס הציבורי. צריך להקל מאוד בניהול סיכונים על האזרח הפשוט. זה אפשרי.

את הדברים האלה בדיוק אמרת ב-2017. זה מופיע בפרוטוקולים. אתמול בלילה עברתי על זה. לכן אם אתה שואל אם צריך לסגור את המכון או לא – דברים שלא נעשו מ-2017, במשך חמש שנים, אנחנו מעריכים מאוד, יש רופאים חדשים ובעלי תפקידים חדשים, אבל יש כאן בעיה במערכת, בתפיסה.

אנחנו גם נבקש מן הממ"מ לכתוב מסמך משווה, מה קורה במדינות אחרות, איך זה עובד שם. אתה אומר שקופות החולים לא משתפות פעולה. בשביל זה יש את משרד הבריאות שיידע להפעיל רגולציה. זה דבר אחד.

דבר שני, בשוק שיתירו את זה יהיו גם מכונים פרטיים או רופאים פרטיים שיהיה להם כדאי להתמקצע בנושא הזה. אני לא אומר שכך המדינה צריכה להתנהל, על ציר פרטי, אבל בכל אופן בנושא הזה תהיה תחרות וזה יכול גם להשפיע על קופות החולים בסופו של דבר, שרופאים יהיו רשאים ומוסמכים לתת אישורים, במיוחד אם אנחנו מדברים על אנשים מעל גיל 70, במיוחד אם אנחנו מדברים על אנשים שעברו איזה אירוע רפואי שאפשר להגדיר אותו. אפשר להגדיר על איזה אירוע רפואי לא צריך לחכות למכון. כאשר רופא מדווח שאדם עבר נניח אפילו אירוע מוחי מסוים, אני חושב שיש הגדרה רפואית לאירועים רפואיים, אם כך וכך – אנשים חוזרים לעבודה, אנחנו נותנים להם סמכויות אחרות, דברים לא פחות חשובים וחיוניים שיכולים להיות גם מסוכנים, ועם כל זה אנחנו יודעים בסופו של דבר לקבל את האישור ברגע שהוא ניתן על ידי רופא. החוכמה תהיה של משרד הבריאות לפעול לקבוע קריטריונים, לקבוע תבחינים כדי שנתכנס לאשר אותם, ואחרי זה אנשים ייבדקו או על ידי קופת חולים או על ידי רופאים פרטיים או בכל דרך אחרת. למה הדבר הזה לא יכול להיעשות על ידי מכון פרטי? כפי שעשית בטסטים, מבחן נהיגה מעשי הוא לא פחות חיוני, ואנחנו יודעים שחברות חיצוניות יודעות לעשות את זה, זה לא פחות סיכון שאנחנו לוקחים על נהגים שלא מוסמכים לעבור את ההכשרה לכאלה שצריכים לעבור את המכון. מה שטוב לדברים אחרים צריך להיות טוב גם לכך.

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. אחרי זה נעשה סבב קצר של דוברים.

אדוני, רק הערה אחת לפני חבר הכנסת. בסיכום שלך, אדוני, אני מבקש ממך, הרעיון של המכונים הפרטיים יעשה טוב לחמישה אנשים במדינת ישראל ורע מאוד למיליון אנשים, בשל סיבה פשוטה. שונים הטסטים מן המכון. אין טסטים שאתה יכול לעשות בקהילה. אם אני משלם לקופת חולים מכבי בכל שנה מס בריאות ודמי חבר ואני יכול לקבל רופא קרדיולוג או אורתופד בלי לשלם בנוסף לכך, אין סיבה שאדם בן 70 בפנסיה, שגם הפנסיה לא מי יודע מה לרוב האנשים, יצטרך לשלם מאות שקלים למכון פרטי. הבית הזה יודע לעשות את זה בתוך שנייה. יש קופות חולים, יש אלפי רופאים. לא צריך לשלם ולו שקל. כולנו משלמים מס בריאות.

אדם לא ישלם מחיר יקר יותר מן האגרה שהוא משלם היום.

הוא ישלם.

אז מה אתה מציע?

שזה יהיה דרך קופות החולים.

אבל היום הוא משלם אגרות.

הוא לא יצטרך, זה מה שאני מציע.

אבל היום הוא כבר משלם, היום משלמים מאות שקלים.

אבל הבית הזה יכול להציל אותם. לא צריך לשלם אגרה. שילך לקרדיולוג, ישלח אישור שהוא בריא ונגמר הסיפור.

יהיה מכון פרטי והמדינה תשלם עבור זה. מאותה סיבה היא תשלח אדם בן 70 למכון והיא יכולה לשלם עבור זה דרך קופת חולים או בדרך אחרת. התפיסה צריכה להיות אחרת לגמרי אחרי כל כך הרבה שנים, צריך להשתחרר.

בהמשך למה שאמרת, אדוני, אני הולך אתך. אני חושב שבמדינת ישראל צריך להיות מכון רפואי שצריך לבדוק נהגים. הבדיקה אמורה לקחת חודש קלנדרי לכל היותר, בטח בשנת 2022. אתם אנשי מקצוע, אתם צריכים להביא את הפתרון ואנחנו נבדוק אותו. אם יידרש להזרים עוד כסף אז אנחנו נדאג לזה. אם יידרש איזשהו רה-ארגון בתוך המערכת אז גם אנחנו נדאג לזה. אבל תביאו פתרון. זה לא אמור לקחת יותר מ-30 ימים. תודה.

תודה לחבר הכנסת בליאק. אני חוזר ואומר, זה צריך להיות משרד התחבורה. משרד הבריאות צריך לקבוע תבחינים רפואיים, קריטריונים רפואיים, כפי שיודע לעשות משרד הבריאות לגבי הרפואה הכללית בקהילה. כמו בקורונה – משרד הבריאות קבע ולקח מכונים פרטיים לעשות בדיקות. הוא צריך לקבוע מה הוא דורש ממכון כזה, ואתם במשרד התחבורה, שהוא משרד שמוכיח בזה יעילות ברפורמות שהוא עשה כמו בדברים שמניתי, אין שום סיבה שגם לא תעשו בזה רפורמה. אתם הקליינט המרכזי. משרד הבריאות הוא חלק קטן.

אבל הוא החלק הדומיננטי.

אבל זה לא צריך להיות כך.

הייתי ראש מטה של שר התחבורה. אלפי פניות היו לנו למשרד והיינו פונים. זה לא היה אפי רוזן, לפניו היה מישהו אחר, וזה לא עזר, זה לא זז, מפני שאותם רופאים הם שמחליטים, אותו מכון הוא שמחליט. למשרד הבריאות יש יותר כוח בנושא הזה מאשר למשרד התחבורה.

משרד הבריאות צריך להיות הגורם המקצועי שקובע תבחינים. החלק המעשי להפעיל מכון כזה לא חייב להיות במשרד הבריאות.

לכן צריך להוציא את זה ממשרד הבריאות.

ביטוח לאומי הוא משרד הבריאות? ביטוח לאומי קובע הרבה דברים כביטוח לאומי. הוא לא גורם מקצועי של בריאות, הוא גורם ניהולי. התבחינים יכולים להיקבע על ידי רופאים. אומרים לו: אתה צריך בשביל זה רופא, או שהוא קובע לעצמו. במקרה הזה משרד הבריאות יכול לקבוע למשרד התחבורה: אתם צריכים רופא שיאשר אותו, אתם צריכים פסיכולוג שיאשר אותו, ומי צריך, זה שעבר ניתוח, זה שעבר כך או אחרת. את שאר הדברים משרד התחבורה יכול לנהל, הוא ינהל את זה הרבה יותר טוב. למה זה צריך להיות במשרד הבריאות?

גם זה שאין קשר בין רישיון הנהיגה, שזה המטרה, שלזה משרד התחבורה אחראי, לבין משרד הבריאות, שעוסק רק בחלק הרפואי של העניין, אני חושב שזאת הבעיה. משרד התחבורה הוא הקליינט, הוא הגורם המקצועי בעניין רישיון הנהיגה, הוא הגורם הניהולי הממונה על כך. את התבחינים האלה משרד הבריאות צריך לקבוע.

מיקדנו את הדיון הזה על משך הזמן של ההמתנה. אנחנו יודעים שיש נושא של תעריפים, מחירים, אנחנו רוצים שתהיה פריסה גדולה יותר, אנחנו רוצים שיהיו תבחינים או דרגות של נכות הרבה יותר פתוחות והרבה יותר נגישות, הגדרות, אבל לא נצליח לדבר על הכול כעת. אפשר להעלות את זה בקצרה. אנחנו רוצים להתמקד בנושא לוח הזמנים לפני שנשמע את נציגי משרד הבריאות. בבקשה, מי אתם?

אני מפורום המאבזרים.

מומו אלנקווה בבקשה, נשמע עוד דוברים ואז נפנה למשרד הבריאות ואחרי כן אתן גם לכם לדבר. עד שלוש דקות לכל אחד.

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני שמח שאתה יושב כאן בדיון ומנהל אותו כי אנחנו עברנו אתך כברת דרך. אתם משתמשים במילים יפות מאוד בנושא המכון. המרב"ד הוא מקום שמתעלל בנכים, הוא מקום שנותן למשפחות להתרסק. אין שם יד מקצועית. ממנים שם אנשים לא מקצועיים, נותנים שם אבזור רפואי בכלל לא מתאים לנכים, מסכנים את החיים שלהם ושל בני משפחתם. חייבת לקום ועדת חקירה על המכון. זה מקום מושחת. בכל שנה–שנתיים מישהו אחר מגיע לשם ומתברר שיש לו כמה דירות ותופסים אצלו רכוש ומפטרים ועושים שם "מונקי-ביזנס".

אדוני היושב-ראש, המרב"ד מסכן חיים. מהיום תדעו, אנשי השטח של הנכים מתחילים להתארגן למאבק מול המרב"ד. לא ייתכנו הדיבורים האלה של עשר או שמונה שנים. נגמרו הימים האלה. הנכים צריכים להיות בכל הדיונים שעוסקים באבזור. לא לתת לאנשים לא מקצועיים לנהל את החיים שלנו.

אם תראו איזה אבזור נותנים לאנשים – אנשים באים לארגון בוכים. אם לא היה הארגון, אם לא היו החברים האלה שיושבים פה הנכים היו יותר אומללים. כל אחד פה מקבל עשרות פניות ואנחנו נאלצים להגיד: למה נתת את האוטו הזה? למי נתת את האוטו הזה? זה לא מתאים לו. לא אכפת לך מן האדם, שהוא יכול להיהרג, שהוא יכול להרוג אנשים? איפה האחריות של המדינה פה? אתם משלמים מיליונים לקופים. המכון הוא מקום פושע. הגיע הזמן לעשות סדר. לא 200 ימים ולא 80 ימים. אנחנו בעידן של הייטק, אפשר לקבל את הכול מידית, לא צריך את הפוזות הללו.

תודה רבה על הדברים היוצאים מן הלב. יהודה דורון, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה. רציתי לגעת בנקודה שהמכון מזמין נכה לצורך כשרות נהיגה, הוא כותב את המסקנות שלו ואז הוא לא נותן את המסקנות לנכה אלא שולח את זה למשרד הרישוי. אנחנו פונים למשרד הרישוי ושם נאמר שמשרד הרישוי עוד לא קיבל את זה. לוקח לפעמים שנה, שנה וחצי, ואני מכיר מקרים כאלה שלא קיבלו תשובה איך הם צריכים לנהוג בכלל. למה? כי המכון לא העביר – בירוקרטיה, תיקים מבולבלים שם, הכול בצורה לא מסודרת. מי שאומר שהדברים מתנהלים כפי שצריך – לא.

אנחנו כל הזמן נאבקים עם הביטוח הלאומי, להפריד את ועדת גודל הרכב מנושא האבזור ומן הכללים שצריכים להיות לנכים. צריך להיות נתק, ואסביר לכם למה. ישב משרד התחבורה ביחד אתנו, ביחד עם אנשי הביטוח הלאומי, ביחד עם כל הנציגים וקבענו שאין לתת לנכים יותר רכבים מסחריים. למה? כי הרכבים המסחריים גורמים נזק לנכים. אתם קבעתם, אתה, אורי מקלב, במשרד שלך, עם השרה ועם כל הגורמים, קבעתם והוצאתם פנייה: רק רכב נוסעים שיצא מן המפעל כרכב נוסעים. המכון ממשיך לתת לנכים רכבים מסחריים שגורמים נזק לציבור הנכים בעמוד השדרה, נכים צריכים לעבור ניתוחים, בלגן שלם.

עוד לא סיימתי. אני חייב להגיד כמה דברים חשובים. בקיצור, המכון גורם לנכים נזק בשל הארכת המועדים. עד שנכה מקבל את האישורים לוקח לו שנים.

דבר נוסף, נכה בידיים – שים לב מה יש לי, היד שלי נכה, ויש נכים עם שתי ידיים נכות – צריך הגה מרוכך. אומר המכון: הגה מרוכך – עכשיו לא. למה? אתה עושה שיקולים כספיים או אתה צריך לתת לי תשובה רפואית? אתה חייב לתת לי את מה שמגיע לי, לא את מה שאתה רוצה בגלל כסף. את המכון לא מעניין כמה כסף זה עולה, זה מעניין את הביטוח הלאומי. אמר מנכ"ל הביטוח הלאומי למכון בישיבה: לא מעניין אתכם כמה זה עולה. אתם תקבעו את הדברים שהנכה צריך כדי שיוכל לתפקד בצורה חופשית.

מאחר והדברים האלה לא קורים – היום זו ישיבה קצרה שלא מתאימה לנושא – אני מבקש לקיים דיון רציני יותר על הנושא שלנו.

בנושא המקצועי אתה צודק. אני חושב שכל הנושא המקצועי, מה מבקשים ואיך מבקשים, איזה סוג רכבים ואיך זה נעשה, אני חושב שהכנסת צריכה לזמן רופאים מקצועיים שיידעו לתת לנו גם את השיקול מן הצד השני. יש אנשים שמתמצאים בזה, יש ארגונים שמתמחים בזה ואנחנו נצטרך לערוך דיון. אני גם אפנה לוועדה לפניות הציבור או לוועדת הבריאות – צריך לרדת לעומקן של כל הנקודות שאתה מדבר עליהן, אבל לא עכשיו במסגרת הדיון המהיר כי יש לנו זמן קצוב.

גם אזכיר את אבנר עורקבי זיכרונו לברכה, שנפטר מקורונה ואנחנו זוכרים אותו לטובה. אני זוכר אותו היטב, שהוא דיבר על חוסר ההתאמה. פשוט ראיתי את הפרוטוקולים ונזכרתי בדברים שהוא אמר על חוסר התאמה לילדים נכים, על סוג רכבים שהמזגן בהם לא מגיע אחורה, על עוד ועוד דברים שנוגעים לחלק מקצועי. היום אנחנו מתמקדים בנושא הזמנים, אבל בחלק המקצועי יש מגוון דברים שצריך לדון בהם.

מינו עכשיו אדם לא מקצועי בשם רון גולדשטיין. הוא לא מקצועי, הוא לא יודע לתת את הכלים הנכונים. צריך לשלוח אותו הביתה באופן דחוף. אם לא, אנחנו נשלח אותו.

כבר שלחו אותו פעם אחת הביתה.

אני מניח שייצא מכרז למנכ"ל קבוע.

גולדשטיין צריך ללכת הביתה. הנכים רוצים לעמוד ליד הבית שלו.

עוד דבר אחד חשוב. כרגע יש החלטה שלכם, של משרד התחבורה עם הביטוח הלאומי עם כל הגורמים, לתת רכבי נוסעים לנכים. כאשר הנכה מגיע למכון, המכון בניגוד להחלטה שלכם נותן לנכים רכבים מסחריים, כאשר הוא יודע שזה גורם נזק. את זה צריך לעצור ברגע זה, עכשיו, כי כבר עבר הזמן והיו צריכים לנהוג כך.

תודה יהודה. עו"ד עידן קלימן מארגון נכי צה"ל, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הוועדה, ותודה רבה על הזימון המהיר שעשית.

לא אחזור על הדברים שנאמרו פה. אני רק רוצה לציין פה את עניין נכי צה"ל, ואסביר. נכי צה"ל שזכאים לרכב רפואי מטעם המדינה בשל פציעתם, שמבקשים לממש את זכאותם הראשונה לרכישת רכב בסיוע משרד הביטחון, מופנים לבדיקת כשירות נהיגה, על אף שיש ברשותם רישיון נהיגה טרם הכרתם כפצועי צה"ל.

אדוני דיבר על זמני המתנה הארוכים והבלתי סבירים אז כמובן שבעניין הפצועים הצעירים מדובר בחסם משמעותי לתחילת שיקום.

אדוני דיבר גם על המחסור ברופאים במכון. אני מדגיש גם שיש מחסור ברופאות במכון לפצועות צה"ל, כבר נתקלנו בזה, פצועות שעברו בצבא כל מיני פגיעות שנדרשות לבדיקה רק על ידי רופאות. אין את זה במכון לבטיחות בדרכים.

מומי אלנקווה ידידי היקר וגם יהודה דורון דיברו על אביזרי הנהיגה ואני עומד מאחורי כל מילה שהם אמרו.

אני מבקש להתייחס לדבר אחד, ברשותך אדוני, בקצרה, כי אני מבין שהדיון קצר. על אף שדיברת על לוחות הזמנים, אני מדבר על משהו חשוב מאוד, שבחודשים האחרונים אני עוסק בו יותר מדי. אני מדבר על שלילה או התליה של רישיון נהיגה ללוחמים נפגעי פוסט טראומה, שעקב פציעתם הקשה הוכרו במשרד הביטחון על סעיפי ליקוי של פוסט טראומה, עם 30% או 50% נכות. בחודשים האחרונים אני נתקל באופן מתמיה, מדהים ומקומם, אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה, בקצינים בצה"ל, לוחמים ששוללים להם את רישיון הנהיגה עקב אי התאמה אישיותית, מבלי שום משנה זהירות של המכון, מבלי שיש שום עבר תעבורתי של אותו פצוע.

איך המרב"ד מגיע אליהם?

כאשר אדם מוכר כנכה צה"ל, במפגש הראשון והיחיד שאמור להיות לו עם המכון לבטיחות בדרכים עד גיל 70, כפי שנאמר פה, מגיע בחור צעיר, שכל פשעו שהוא לחם למען מדינת ישראל, והוא מוכר על פוסט טראומה ואין לו שום עבר תעבורתי.

אתם מקבלים אחרי כן את הפרוטוקול כדי לדעת מדוע ויש לכם אפשרות לערר?

זה עוד בעיה, שבפרוטוקול אין הנמקות.

אז איך אדם מערער? איך יכול נכה צה"ל או כל אזרח לערער אם אין לו פרוטוקול?

זה בדיוק העניין.

תיכף נבקש תשובה בעניין הזה מד"ר מנדלוביץ.

אנחנו מגיעים לוועדות הערר, שייאמר לזכותן שבמרבית הפעמים מבטלות את ההחלטה.

השלילה הזאת היא בניגוד לפסיקה של בית המשפט העליון, שחד-משמעית לא שוללים רישיון נהיגה לאדם שאין לו עבר תעבורתי. זה דבר אחד.

דבר שני, אני מדבר פה על חבלה מהותית ומשמעותית בשיקום של הפצוע, בעוד אבן דרך בחוסר אמון שיש בין הפצועים למדינה, כפי שאדוני יודע.

אבל הדבר הכי חמור פה – ולא דיברתי עוד על מחירי האגרות בערר – זה שמדובר בפעולות שהן בניגוד לחוק, הן ללא שום הנמקה שמסבירה לפצוע למה נשלל רישיונו.

נבקש מד"ר ספי מנדלוביץ להתייחס לזה.

משפט אחרון, רק להגיד לך, אדוני, שבוועדות הערר אנחנו מצליחים הרבה פעמים להפוך את ההחלטה, מה שמצביע על חוסר המקצועיות – וסליחה שאני אומר, אני לא מכיר את האנשים, אבל לגופו של עניין – של הרופאים במכון.

נבקש אחרי כן מד"ר מנדלוביץ או מנציגי המרב"ד לומר מה האחוז של אלה שעברו ועדת ערר שאושרו או לא אושרו.

בוקר טוב. קודם כול, לא אחזור על מה שנאמר כאן. אני בהחלט חושבת שהדברים כואבים מאוד, אמיתיים ונוגעים.

אני רוצה להסב את תשומת הלב לשני דברים. ראשית, בנושא לוחות הזמנים, צריך להבין שיש נכים קטועי גפיים שלא מקבלים את הזימון למכון, לכן הם פשוט נוהגים בלי רישיון. זה עבירה גוררת עבירה. חס וחלילה אם הם עושים תאונה הביטוח לא יכסה אותם. הם נמצאים במצב שהם מסכנים את עצמם. אבל הם אומרים לי: אני לא אחכה שנה שייתנו לי תור, אני לא יכול. קחו לתשומת לב שיש פה נושא מאוד מאוד בעייתי.

אני רוצה להציג דוגמה. אני לא יודעת אם שם זה היה באמת הפתרון, אבל ככל שאני זוכרת, מי שרוצה לקבל רישיון נשק הולך לרופא משפחה. אדוני היושב-ראש, רופא משפחה נותן אישור לרישיון נשק. יש אנשים שמגיעים למצב, כפי שאמר עידן קלימן חברי, שאין להם שום דבר, לא קרה להם כלום, רק הפרוצדורה מחייבת אותם להגיע למכון. כאשר הם בלי אישור זה באמת מעכיר את מציאות החיים שלהם. ניתן לבחון עם רופא משפחה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, מגיעים לגיל 70 וכפי שאמר נציג משרד התחבורה – השרה לשוויון חברתי נתנה פתרון יפה מאוד לאנשים שהגיעו לגיל 70 וזכאים להנחה בארנונה, אדוני בוודאי מכיר את הסיפור הזה. זה אפשרי – מסלול ירוק או טייס אוטומטי. אני מבקשת שתפנו ותבדקו איך ניתן לעשות את זה. תודה רבה.

אין ספק. את מעלה נקודה, שגם כשהמרב"ד רוצה לפעול הוא יכול לקבוע גם תבחינים כאלה שיכולים לשלוח אישורים רפואיים. תהיה ועדה רפואית אצלם שתבחן בלי לזמן את האדם. אנשים שהם חושבים שבכל אופן הנתונים הרפואיים שלהם מחייבים להזמין אותם בפני הוועדה יוזמנו. לא יכול להיות שכל אדם מכל מגוון הדברים האלה, כולם צריכים לעבור את המרב"ד. הרי בכל אופן יש אנשים שעברו אירוע רפואי או הגבלה כזאת או אחרת או איזה סוג של מחלה שעדיין לא כולם צריכים לעבור ועדה. צריך להגדיר: אנחנו רוצים מן הרופא לבדוק את הדברים הבאים: מה מצבו מבחינה זאת וזאת, לאיזו רמה הוא הגיע. רופא הוא בעל מקצוע. גם בתוך המחלה יש מדרג שלם. הרופא יבחן באילו מקרים כן ובאילו מקרים לא צריך להביא.

משה אופק, מנכ"ל חברה לאביזרי רכבים, ממש בקצרה.

קודם כול, כולם מתייחסים לכל שאר הדברים. אני מתייחס רק לנכים. אני חושב שהשאלה הראשונה לגבי המכון צריכה להישאל: מה המקצועיות של אלה שקובעים את האביזרים? יושבים שם אנשים שאין להם מושג באבזור רכבים לנכים, אין להם שום הכשרה. לא יושב שם אפילו הנדסאי או מהנדס, לא כלום. יש שם איזה אדם שהיה קניין במשרד הביטחון.

איפה אתה רואה את הבעיה?

הבעיה היא שהוא נותן אביזרים לא מתאימים. הוא לא מבין באבזור רכב. אציג דוגמה אחת. משרד התחבורה קובע לנכה הגבלה ברישיון, שהוא מוגבל להגה כוח מרוכך. האדון – אני לא רוצה לנקוב בשם – קבע שאוטו עם הגברה חשמלית הוא מרוכך. יש חוות דעת של מהנדסי רכב שקובעים שלא כך הוא, אבל המכון לא מאשר היום את הריכוך הזה.

ישבה ועדה מקצועית שהיו בה נציגי המעבדות המפקחות, נציגי המאבזרים, הביטוח הלאומי, משרד התחבורה, כל מי שיש לו יד ורגל בתחום. הוציאה חוברת לתפארת אחרי שנתיים של עבודה, עם האביזרים והנלווים אליהם. היה מה שהיה במכון, התחלפו האנשים. חזר יועץ שבעבר החליפו אותו כי הוא יצר בעיות, והוא במחשכים – אשכרה במחשכים – אם הביטוח הלאומי עשו איזו ועדה שלא מונתה, הוועדה שמונתה קודם כאילו נמחקה, הוציאו איזו חוברת שלהם שלא קשורה למציאות, שלא מבינה כלום. אני אומר פה, ייצאו לכביש נכים עם האבזור שהוועדה קבעה ואנחנו נספור הרוגים, לא פחות מכך.

דברים חמורים מאוד. אנחנו נעביר גם למבקר המדינה את הדברים האלה. הם דברים שהם קצת מעל למה שאנחנו יכולים לעשות בוועדה.

הדבר הזה כבר קרה, היו תאונות בגלל שלא היה אבזור מתאים שהנכה היה צריך אותו.

שמעון רחמים, יש לך חלק בדיון הזה מכיוון שהפנייה שלך הייתה לנגד עינינו כאשר יזמנו את הדיון. בבקשה, שמעון, טרחת להגיע עד כאן.

שלום לכולם. אני רוצה לומר שכל מה שאני שומע פה לא מפליא אותי בכלל. ההתנהגות של מרב"ד לא מתאימה לא לעולם שלישי, גם לא לעולם שישי. הביאו פה דוגמאות מזעזעות על נכים, ויש פה את הצד השני של המטבע: אדם שהוא לא נכה ולא שום דבר, הגיע לגיל 75, שלח את הטופס המתאים, שיש בו בדיקה של רופא עיניים ורופא משפחה ואין בו שום בעיה. למרות זאת הם ביקשו ממני מכתב מרופא משפחה, למרות שהטופס היה בסדר גמור, ומנוירולוג. שלחתי להם את זה, ושניהם אמרו שזה בסדר גמור, אין שום בעיה. המכון לא ענו בכלל, לא לשיחות בטלפון. יש לי פה סיפור שלא יאומן: למעלה משנה, מפברואר בשנה שעברה, ואנחנו כבר בחודש מרץ, החבר'ה או שלא עונים או שהם משקרים ממש ביודעין. אומרים לך: קיבלנו את המסמכים. אתם יודעים כמה פעמים הם הודיעו לי שהם קיבלו את המסמכים? במאי הם הודיעו לי שקיבלו את המסמכים, באוגוסט הודיעו שקיבלו את המסמכים, באוקטובר הם קיבלו את המסמכים ושלחו לי שלושה סמסים באותו יום שהם קיבלו את המסמכים, בדצמבר הם קיבלו את המסמכים וביום שישי האחרון הם אמרו לי: קיבלנו את המסמכים ב-20 בפברואר – אנחנו מדברים על שנה אחורה – וזה ייקח 45 ימים. מה 45 ימים? אחר כך קיבלתי סמס שאני צריך לבוא לוועדה. מה שאמר היושב-ראש בעניין הזה שיש דברים שלא צריכים להגיע – המקרה הכי קלאסי זה אצלי, כי הטופס היה ממולא נכון, וגם מה שביקשו קיבלו. עד היום הזה – לא יאומן.

מילה אחת של שבח למשרד התחבורה. שלחתי את הטופס המקורי אולי טיפ-טיפה באיחור. צלצלתי למשרד התחבורה, ישר נתנו לי רישיון לחצי שנה. אמרתי: איזה יופי.

היום אתה יכול לנהוג?

אין לי רישיון.

כמה זמן חלף מהפנייה הראשונה שלך ועד היום?

שנה.

מי מייצג את המכון? ד"ר ספי מנדלוביץ או שיש גם מישהו מהמכון עצמו?

יש פה עוד נציגים של משרד הבריאות.

אני מפורום המאבזרים.

אחד מן המאבזרים דיבר, לא אתה. אני רוצה לשמוע עוד מגוון של דברים. אתה מרים אצבע כל הזמן. בסדר, קיבל אחד מן המאבזרים.

אני חושב שיש לי דברים חשובים להגיד וכדאי שהציבור ישמע אותם.

מאה אחוז, כל מי שנמצא פה בטוח שיש לו דברים חשובים, ואני גם בטוח שיש לו דברים חשובים.

אני רוצה לבקש עכשיו מן המרב"ד.

שמי ספי מנדלוביץ.

נאחל לך ברכת הצלחה. כמה זמן אתה בתפקיד?

שלושה חודשים. הכנו מצגת. אני לא יודע אם לוחות הזמנים מאפשרים, אתה תגיד לנו. אני מציע שאתן סיפתח של שתיים–שלוש דקות, להראות את הפרספקטיבה, ואז ניתן לגורמי המקצוע מאגף השיקום, מן המרב"ד וכיוצא בזה לדבר.

מכובדי, שלום. היה לי חשוב מאוד להגיע לכאן. זה לא דיון קל. היה ברור שזה לא יהיה דיון קל, אבל אנחנו כאן לא בשביל הדברים הקלים.

עוד לפני שהגעתי לתפקיד, כשלמדתי את הנושא, אין ספק שלמרות שיש קורונה ולמרות שיש הרבה מאוד דברים, המרב"ד נמצא בראש סדר העדיפויות, גם של המשרד וגם שלי. יש הנהלה חדשה למשרד. לא שאני חס וחלילה מאיין או מזלזל בעבודה שנעשתה קודם, אבל היו אתגרים אחרים.

אני רוצה לומר בראשית הדברים, באופן כללי בבחינת תהליכים יש מדדי תהליך ומדדי תוצאה. אני הולך לדבר כאן על מדדי תהליך, לא על מדדי תוצאה. אני מזמין את עצמי אחרי המושב הבא לתת דין וחשבון גם על מדדי תוצאה. אני לא יכול לתת כאן אף מדד תוצאה, בין היתר כי אין כלים לבדיקת מדדי התוצאה, כגון זמני המתנה. אני לא יכול היום בלחיצת כפתור לבקש מן האנשים במרב"ד להגיד מה היו זמני ההמתנה. זו בעיה בסיסית בניהול שירות.

אני רוצה להציג פרספקטיבה על איך אנחנו רואים את הדברים, ואז אתן לאנשי המקצוע לדבר קצת יותר ולהרחיב.

באופן כללי יש סוגיה של תפיסת השירות במשרד הבריאות. משרד הבריאות הוא רגולטור אבל הוא גם נותן שירותים. באופן כללי המשרד מתקשה בהרבה מאוד אלמנטים, לא רק במרב"ד, כנותן שירותים, כי זה לא המומחיות שלו. אנחנו לא מתנערים מן הדבר הזה. אנחנו מנסים לשפר את הדבר הזה.

בבסיס של הדברים, אני כמשנה למנכ"ל לא יכול להיות בקיא ברזי הפרטים, למרות שאני חושב שאני מכיר את הדברים יחסית לעומקם. אתאר מה אנחנו עשינו. החברים יוכלו לתאר גם מה נעשה בשנתיים האחרונות, אבל מה עשינו בחודשיים האחרונים מאז שיש הנהלה חדשה למשרד. אני מדבר על תפיסת המקרו.

קודם כול, יש בעיות קשות ואנחנו לא מזלזלים בהן. יש זמני המתנה ארוכים באופן בלתי סביר בכל שירות. אין שום דרך לתרץ את הדבר הזה, נקודה. איום ונורא.

אני גם רוצה לציין ששר הבריאות, במענה לשאילתות ששאלתי אותו, מודה ויודע, והוא אמר את זה בגילוי-לב, שיש בעיה של לוחות זמנים. זה לא שהמשרד לא חושב כך או שהוא חושב שהדברים אחרים. כלומר זו גם המדיניות של השר, וזה חשוב מאוד. את הציבור לא כל כך מעניין מה צריך לעשות, אם צריך עוד תקנים או לא. הוא רוצה לדעת בתכלס מה לוחות הזמנים, לאן אתם רוצים להגיע, מה היעדים שלכם.

אני מכבד מאוד את הנוכחים כאן. אני רוצה להראות להם בדקה את התפיסות העמוקות יותר איך מטפלים. זה דווקא מענה ישיר לדברים שעלו כאן על טיפול שורש בבעיה. אני חושב שהדרך היחידה לפצח את הסוגיה הזאת היא לפתור דברים מן העומק שלהם, ותיכף אציין את הדברים הללו.

אני מציין ארבעה דברים: דבר שני, היעדר תקשורת ישירה עם הפונים – אלה בדיוק דברים שעלו כאן.

דבר שלישי, יש הרבה מאוד ועדות שונות והאזרח מטורטר. אני באתי ללמוד על המרב"ד, ישבתי במוקד של כל הבריאות בקריית גת. התקשר אזרח לגבי בעיות במרב"ד, אמרו לו: מצטערים אדוני, זה ועדת ערר, זה לא שייך למרב"ד. אין לזה צורה. את האזרח לא מעניין איפה הוועדה יושבת. הוא רוצה תשובות.

והדבר הרביעי, היעדר נגישות וזמינות שירותים.

זה בקצרה. יש עוד הרבה מאוד בעיות, המון בעיות. אלה הדברים העיקריים.

בשורה התחתונה – ולא חייבים ללכת לפי המצגת – אם אנחנו מנתחים את גורמי השורש לדבר הזה, יש סמכויות בין ועדות שונות, מערכות המחשוב לא תומכות בתהליך, תהליכי העבודה לא מיטביים, אפשר לייעל אותם בצורה משמעותית, יש חוסר אמיתי בבודקים. זה בעיה שלנו, לא של אף אחד אחר – זה קשור מאוד לנושאים של רמות שכר, של בעיות בשטח של רופאים שמומחים בדבר הזה. זה נוגע לסעיפים 4 ו-5.

עכשיו אדבר על מה שנעשה. באופן כללי התפיסה, שדיברו עליה אולי 15 שנים במשרד, אבל הנה משהו השתנה בחודשיים האחרונים, היא קרתה, אנחנו פועלים לכיוון של איחוד ועדות. זה מהלך היסטורי, שבו אנחנו מרכזים את כל הוועדות של המשרד תחת גוף אחד. יותר לא יגידו לאזרח: לא, זה לא אני, זה משה. זה לא מילים בעלמא. זהו, אושר המבנה על ידי נציבות שירות המדינה, פורסם. יוצא מכרז השבוע למנהל ועדות בדרגה בכירה מאוד, מנהל אגף בכיר, זה כמו סמנכ"ל, שירכז את הנושא הזה, וכבר יצא מכרז למנהל רפואי לוועדות הרפואיות.

דהיינו, זה יהיה גם זכאות וגם כשירות? למה אתה מתכוון באיחוד ועדות?

הרעיון בסופו של דבר הוא שאזרח יבוא ל-One stop shop, ולא יגידו לו: זה לא אנחנו, תלך לשם. הוא יבוא ביום אחד, יראה את כל הגורמים השונים והם יתנו לו מענה. זה גם ניצול נכון יותר של כוח האדם והרבה פחות טרטור לאזרח, כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת.

סליחה, שעתיים בשבוע אזרח יכול לגשת אליהם. בכל השבוע – 24 שעות כפול שבע – רק במשך שעתיים הוא יכול להגיע.

ד"ר מנדלוביץ, אתם יודעים מה קורה בעולם בנושא הזה? השאלה המרכזית היא האם אתה רוצה רק לייעל את מה שקורה כיום, קצת לאחד ועדות, או שזו תפיסה אחרת לגמרי, להוריד חלק גדול מן האנשים שבכלל לא צריכים להגיע.

ברשותך, אנחנו הכנו את המענה. תיכף ד"ר יובל דאדון ידבר אחריי ואתם תראו את התפיסות החדשניות שאנחנו נוקטים. שוב, הכול ממש מן החודשיים האחרונים.

אני רוצה לציין, בסופו של דבר הדרך להוביל שינוי אמיתי היא להשפיע הן על התהליכים והן על המנהלים. דיברתי על שני מנהלים מרכזיים, מנהל ועדות מרכזי ומנהל רפואי לוועדות. מכרז אחד יוצא השבוע ומכרז שני יצא כבר. יש אישור של הנציבות לשינוי המבנה.

מונה מנהל רפואי למרב"ד תל אביב, ד"ר יובל דאדון, אדם בעל שיעור קומה, שמתוך שליחות עושה את הדבר הזה. מסתבר שביום שישי הוא הגיע ב-5:30 בבוקר למרב"ד. הוא אמר: אני לא יכול לישון בלילה כשאני יודע מה קורה שם. אני חושב שאני גאה בכאלה משרתי ציבור. הוא מונה בשבוע שעבר במכרז ונבחר.

אנחנו מאחלים לו הצלחה.

השאלה מה הסמכויות של מי שממונים. אתה יכול למנות את האנשים הנפלאים ביותר אבל אין להם סמכות.

הוא דיבר עכשיו על החלק האנושי.

יש שם נציגות לנכים?

יש דיון ביום חמישי במכון. היו אמורים להזמין נציג של הנכים אך לא עשו את זה. היה אמור להיות דיון עם הביטוח הלאומי.

כולנו מברכים על מינויים טובים. אנחנו גם דנו באופן אישי על מינויים שהיו בתוך מרב"ד. לפני שנים רבות הגיעו אלינו גם תלונות אישיות, לא רק על המערכת. ברוך השם שיש היום אנשים מסורים, עם מסירות לעבודה ונכונות רבה.

לשאלתך לגבי הסמכויות: יצא מייל ביום חמישי שהוא מקבל את הסמכויות שלי כמשנה למנכ"ל להחליט כל החלטה שהוא רוצה.

יפה מאוד.

אני רוצה להמשיך בנושא. יש ועדה ייעודית מול החשבות במשרד, שמאשרת תחת צווארי בקבוק. אני יכול להציג עוד הרבה מאוד דוגמאות, למשל התקשרויות עם בתי חולים. בחודשיים האחרונים נעשו דברים שאני אומר בזהירות שלא נעשו במשך שנים.

דיברתי מספיק. אפשר לענות עוד הרבה תשובות והרבה מענים. קודם כול, עוד מינוי חשוב מאוד, מונה ראש אגף השיקום, שהוא בהלימה ישירה, ד"ר ירון סחר, איש מדהים. הוא נמצא כאן בזום אם תרצו לשאול אותו משהו. הוא גם מביא תפיסות חדשניות לחלוטין לנושא הזה.

עכשיו ברשותכם אני מעביר את רשות הדיבור לד"ר יובל דאדון לשתי דקות, שיספר קצת על מה שנעשה ועל התפיסות החדשניות.

תודה רבה. נושא כשירות הנהיגה הוא לא נושא שהומצא רק בישראל. כפי שנאמר כאן גם על ידי אחרים, יש עבודות רציניות ומשמעותיות שנעשו במקומות אחרים. אנחנו מדברים על קנדה, על בריטניה, DVAL.

מה שאנחנו עשינו זה להגדיר בצורה ברורה מאוד מה הקריטריונים שלפיהם אנשים יכולים לקבל התליה או לקבל אישור בסופו של דבר. גם במקרה שצוין כאן, וכפי שאמר היושב-ראש, נושא של אי ספיקת לב, בסופו של דבר הכול מתמקד לקריטריונים ברורים מאוד. ברגע שיש לך דרגה רפואית 1 עם אינג'קשן פרקשן מעל 35, האדם מבחינת אותו פרמטר כשיר לנהיגה, נקודה. לא צריך לדחות את זה, לא צריך להעביר ממקום למקום. אלה הדברים שגם עשינו בחודשיים האחרונים. קודם כול הגדרנו נוהל שמסדיר בצורה ברורה מאוד מה המצבים הרפואיים שמחייבים התליה רפואית בגלל הסיכון, בגלל הצורך שלנו לשמור על בריאות הציבור. הווה אומר, כל השאר לא מהווים עילה. אנשים לא יקבלו התליות.

צעד אחד קדימה בתהליך קבלת ההחלטות זה קביעת קריטריונים שיהיו ברורים מאוד, שיאפשרו לעשות גם הדרכות לאנשים הנוספים שיגיעו, אנחנו מדברים על רופאים חדשים, על אחיות, כדי שהדבר הזה בסופו של דבר יאפשר הכשרה של אנשים חדשים וגם שקיפות באופן קבלת ההחלטות.

אתם רואים בשקף הזה – זה מבצע חיסול תיקים שיצא לדרך ב-16 בפברואר, שבו אתם רואים את התיקים, איך הם היו לפני כן. תוך שיתוף פעולה של צוות מסור מאוד שנמצא במרב"ד הייתה חשיבה ואימוץ של עבודות, כפי שעושים במינהל עסקים, כמו בכל עסק פרטי שמכבד את עצמו.

מה תאריך היעד שלכם לצמצום התורים?

אנחנו מדברים בשלושה החודשים הבאים על הורדה של 50% מן המקרים הללו. מה שאתם רואים כאן, היה חשוב להראות את אותם תיקים, את אותם דברים.

יפה מאוד, זה מעודד.

מה לגבי אנשי המקצוע של הוועדות?

זה חיסול כליל של התיקים. מה יעד ההמתנה שלכם? חודש?

אני לא רוצה לומר מספרים שאני לא אוכל לעמוד מאחוריהם.

אבל צריך לקבוע יעד.

היעד שהיה ריאלי הוא לפחות לעשות את ההורדה הזאת. התקווה היא שאנחנו נעשה הרבה יותר.

אז בעוד חודש וחצי?

יש לי הצעה: אנחנו נבוא לכאן בעוד שלושה חודשים. קודם כול נסמן וי ונוכיח שירדנו ב-50% מן התיקים ואנחנו נציב יעד מאתגר חדש, ובהמשך נעמוד בו.

אני מקבל את זה. תודה רבה.

רק רציתי להתייחס לאחת השאלות שנשאלו. בסופו של דבר גם כאשר מתקבלת החלטה על שלילה, השיקול עצמו מתועד באופן ברור מאוד בתיק הרפואי ומגיע לוועדה הרפואית. העתק של הדברים האלה נשלח גם אל הנבדק. אם יש מקרים שבהם זה לא קרה אנחנו נשמח לשמוע את הפרטים כדי לברר את הנקודה הזאת, כי בסופו של דבר, כמו כולכם, אנחנו כולנו רואים את טובת האזרח.

הגיע לכאן שמעון רחמים. אתה יודע על כמה זמן אנחנו מדברים.

תודה על זכות הדיבור. אני נציגה של ארגון לי"ן – למען ילדים נכים. אני עצמי אימא לילדה בת ארבע עם שיתוק מוחין. באתי לכאן להציג את הילדים המוסעים. דיברתם הרבה על הנהגים עצמם אבל לא עלה כל כך העניין של המוסעים, שזה הילדים ואנשים שהם סיעודיים.

קודם כול – דיברתם על ההמתנה אז אני לא אלאה אתכם יותר מדי בפרטים כי אתם יודעים כבר את עניין ההמתנה המרובה.

אני רוצה לדבר על היחס. הורים מגיעים לוועדות ומקבלים יחס משפיל. מתייחסים אליהם כאילו הם באו לגנוב ולא כאילו הם באו לבקש את הזכות שלהם.

דבר נוסף הוא נושא המשקל. היום אם תסתכלו על עקומות של ילדים, ילדים עם שיתוק מוחין, נכויות מוטוריות ותסמונות נדירות הם ילדים שנמצאים לרוב בתת-משקל. כרגע המכון טוען שילדים ששוקלים מתחת ל-15 קילוגרם לא זכאים לרכב עם מעלון ואביזרים מיוחדים כי לטענתם לפי התקן האמריקאי ילדים כאלה צריכים לשבת בכיסא בטיחות.

האמריקאי או הקנדי? לפי תקן קנדי, לא אמריקאי.

לפי תקן קנדי.

קודם כול, מתעלמים מן העובדה שילד נכה הוא לא ילד רגיל. ילד נכה לא יכול לשבת בכיסא בטיחות מבחינה בריאותית. אנחנו מביאים מסמכים רפואיים של הילד, ילדים שעברו ניתוחים צריכים לשבת עם תמיכת ראש, צריכים לשבת בפיסוק. כיסא בטיחות לא נותן להם את הדבר הזה.

דבר נוסף, איך הגיוני שמשרד החינוך את אותם ילדים שהמכון לא מאשר להם כן שולח בהסעות מונגשות אם אתם טוענים שזה מסוכן לילד?

נכון, זאת שאלה מצוינת.

לא מאשרים לנו את הכיסאות האלה. אומרים: קחו כיסא בטיחות עם תמיכות. איך אני אמורה להעלות את העגלה? אתם מספקים לנו אביזרים שיקומיים אבל אתם לא נותנים לנו דרך לנייד את הילדים שלנו. אדם נורמטיבי, הורה לא יכול להרים עגלות ששוקלות משקל כל כך כבד. אני יכולה להעיד על עצמי שאני הייתי בהיריון והייתי צריכה להרים את הילדה שלי, שהיא ילדה שלא מסוגלת לשבת, להרים אותה לרכב, להכניס אותה אל תוך הרכב. לא הצלחתי לעשות את זה.

גברת דוידוביץ, אני רואה שד"ר מנדלוביץ רושם את הדברים. הדברים נשמעו והם כואבים.

יש לי בקשה אחרונה. בבקשה, בוועדות לא מסתכלים על ההורים. אנחנו גם חלק. אנחנו המטפלים העיקריים של הילדים. תקשיבו לנו, תסתכלו על המסמכים הרפואיים שהבאנו ותתייחסו גם אלינו ולבעיות הבריאותיות שיכולות להיגרם לנו כאשר אנחנו מרימים את הילדים האלה.

הדברים חשובים מאוד. תודה.

אני מעמותת מיוחדים.

ראינו את המסמך ששלחתם, מסמך מורחב מאוד. אם אפשר להגיד את זה במשפט.

אנסה קודם כול להגדיר. נגישות – אנחנו מדברים על משרד הבריאות. המרב"ד קיים בתל אביב ובחיפה, וזה לא הגיוני. אנחנו כבר במאה ה-21, אמורה להיות נגישות לכל הארץ, לפחות בערים הגדולות.

אנחנו מדברים על כך שיש את נושא המשקל, כפי שאמרה הגברת הקודמת, של ילדים, שהעגלה יותר כבדה, משרד הבריאות מאשר עגלה כבדה.

ד"ר מנדלוביץ, יש לכם בעניין הזה תוכניות לפריסה רחבה יותר בארץ? יש לכם גם בזה יעדים?

עכשיו בוועדת המכרזים במשרד הבריאות דנים בבקשה להרחיב את הפיזור הגיאוגרפי לעוד ערים.

בבאר שבע זה קיים או לא קיים? בפרסומים שונים כתוב שיש בבאר שבע.

בבאר שבע קיים ספק, קיים גם בתל אביב עוד אחד, בעצם בתל אביב יש שני אתרים, ובחיפה, ואנחנו רוצים להרחיב את הפיזור לעוד אתרים.

אנחנו מדברים על הורים שמרגישים מושפלים בוועדות. נקבעים רכבים שבהם הילדים יושבים מאחור כמו שק תפוח אדמה. אנחנו מדברים על מקרים קשים מאוד, על ילדים שלא מקבלים את מה שצריך. אציג לכם דוגמה פשוטה: היום הורה שהילד שלו קיבל כיסא גלגלים חשמלי לא זכאי לממיר מתח. מה קורה אם הילד שכח להטעין את כיסא הגלגלים שלו? אנחנו חושבים שצריך להיות ממיר מתח גם לילדים עם כיסא גלגלים חשמלי. אנחנו מדברים על כך שהורים זקוקים לכיסא מלווה. הוא לא מאושר בוועדות. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים בזמן האחרון. אביזר בטיחות שחסר.

אנחנו לא נוכל להיכנס לכל הפרטים. הגשתם מסמך. אני מציע, אם זה יספק אותך, שד"ר ספי מנדלוביץ וד"ר יובל דאדון יעברו על המסמך. אני מקווה שתסתפק בזה. אתה נוגע בפרטים: סוג הרכב, אם פיאט מתאים או לא מתאים, אם יש מזגן או אין מזגן, אתה מדבר על מסמכים רפואיים מעודכנים. אני מציע, וזה יהא שכרנו, שהם יעברו על המסמך שלך בפירוט. אני חושב שהם ישכילו מאוד. היה שווה המאמץ שתגיע לכאן.

תודה רבה שסוף-סוף נתת לי את רשות הדיבור. אני רוצה להביא דוגמה של התאמת רכבים. המכון הרפואי לוקח לעצמו את החופש להחליט עבור הנכה בפטרונות, שאני לא מבינה את מקורה, לאיזה סוג רכב הוא ייכנס. גם אם זה רכב קטן, לא מתאים, והנכה מביא את כל ההוכחות וסרטון ומידות. זה פשוט לא ייאמן. אני מטפלת כרגע במקרה, אני חייבת לספר לכם עליו: שנתיים האיש הזה לא מצליח להחליף את הרכב שלו כי במכון הרפואי החליטו שבמקום הספרינטר 316 שיש לו הוא יקבל וינו 214. הבאנו סרטון שמנסים להכניס אותו בחברת אבזור, העלו אותו לרכב כזה, ורואים שההגה נמוך יותר מהברכיים שלו. אמרו לו: לא, אתה תיקח את הרכב הזה. והבן אדם שנתיים ממתין. בכל פעם מזמינים אותו, היועץ הטכני רון. זה פשוט לא יאומן. שנתיים הוא לא יכול להחליף את הרכב.

עכשיו אני רוצה לדבר על סוכרת. לאדם יש C1A טיפה גבוה מכיוון שהוא עבר סרטן, עבר טיפולים ביולוגיים, עבר כימותרפיה. כשהורידו לו גידול בגודל של 9 קילוגרם קצת גירדו לו את הלבלב, אז ה-C1A שלו לפעמים קצת לא במקום. הוא מביא אישורים מן הרופא פעם אחר פעם, שולח את האישורים האלה למכון. אחרי שלושה-ארבעה חודשים המכון שולח לו מכתב: נא להביא אישור מרופא. הוא מביא אישור מן הרופא. אחרי ארבעה–חמישה חודשים מבקשים עוד משהו. כל פנייה כזו עולה 680 שקל. למה הוא צריך לשלם 680 שקל מחדש בכל פעם? הוא הביא אישור מן הרופא. מה עוד?

תודה. נעמי, אלה נושאים רפואיים. נצטרך גם בדבר הזה לחשוב איך אנחנו מטפלים. בנושא הרפואי הפער בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שהמכון חושב, צריך לבדוק את זה. גם לאנשים יש זכות להגיד דברים מקצועיים, למה אתם דורשים כך ולמה אנחנו דורשים אחרת. בנושא המקצועי, שאמרת שתבחן אותו – צריך לקחת רופאים ולעשות בזה רביזיה ורפורמה. תודה על הדברים.

מן האגודה לזכויות האזרח, עודד פלר, דקה לרשותך. הוא לא נוכח.

אני רוצה להגיד שני משפטים.

מה שלא אמר חברך.

זה מופנה בעיקר למשרד הבריאות. היה מנהל השיקום הקודם, לפני ירון סחר, הוא כבר הבין, וגם קודמו, שיש בעיה בתהליכים. כל הבעיות הטכניות שמעלים פה הן בעיות שבסך הכול לגבי רבות מהן אפשר ליצור איזו תורה, איזה סדר וארגון בתהליכים כדי לקצר את התורים.

הוקמה ועדה בין-משרדית, ששותפים בה גם משרד התחבורה, גם הביטוח הלאומי, גם משרד הבריאות, גם החברות המאבזרות וגם המעבדות הבודקות. הוקמה ועדה במינוי בצורה הכי מסודרת בעולם. היא הקימה תורה שלמה כדי שמשרד הבריאות והמכון הרפואי יעבדו לפיה, וגם הביטוח הלאומי. זה עשה הרבה קיצורי דרך, הרבה מאוד דברים שהיה צריך לעשות בצורה הכי נכונה בעולם.

אבל לא פועלים עכשיו לפי זה.

היום החליט מי שהחליט במשרד הבריאות לפתוח את האירוע הזה מחדש ועוד פעם לעשות את כל התהליך, אחרי שישבו כל הנציגים. הביטוח הלאומי הציב שם נציגה מטעמו שלמדה את הנושא הזה במשך כמעט שנתיים, התמקצעה בו, הבינה אותו, והיום עברה מתפקידה לתפקיד אחר ואין מי שיאכוף את התהליך מבחינת הביטוח הלאומי כדי שימשיכו לעבוד לפי אותה תורה.

נבקש גם בעניין הזה תשובה.

אני סמנכ"ל עמותת מיוחדים. אדוני קיבל את המכתב של עמותת מיוחדים וראה מה הנושא שאנחנו מתמקדים בו. לא ארחיב.

אנחנו נמצאים במדינה נאורה ואנחנו מסתמכים על כך שהמדינה נותנת לנו את מה שראוי לתת באמת, אם זה בנושא המרב"ד, שהוא משפיל בצורה חמורה ביותר. לא ייתכן שקיימת ועדת ניידות שקובעת את הממצאים שלה ואת הקריטריונים עבור כל ילד וילד או כל נכה וכאשר מגיעים לוועדת גודל רכב זה משתנה ומסתכלים עליך כעל מי שמחזר על הפתחים. לא יכול להיות דבר כזה.

אתה צודק.

אני מקצר, אדוני, לא ארחיב. אני רק מצפה שאדוני ייתן איזו דחיפה, שכל הארגונים עם משרד הבריאות יישבו ביחד ויגבשו תוכנית עבודה משותפת כדי לקדם את המטרה.

תודה רבה.

הדובר האחרון, ממש בחצי דקה, רובי ברדוגו אלבראנס מלשכת עורכי הדין, בזום. הוא לא נמצא.

אני מתכבד לסכם את הדיון.

ראשית, תם ולא נשלם. נגענו בדברים. הצפנו אותם במסגרת דיון מהיר, וזה בשבוע האחרון של המושב ואנחנו גם צריכים להגיש החלטות למליאת הכנסת.

אנחנו נצטרך להרחיב. אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו רק נגענו בנקודות. יש הרבה מה לעשות בעניין. כל נושא שהעלו פה אפשר להרחיב עליו.

מצד אחד אנחנו רואים פה את תחילתו של תהליך במשרד הבריאות, שנראה לנו שיכול באמת לשפר את המצב. יש הרבה עבודה לעשות ברפורמות באופן כללי – איך צריכה להיות התפיסה. לא רק לשפר את השירות הניתן היום אלא לשנות את התפיסה לגבי נושאים רבים, לגבי מחלות, לגבי אוכלוסיות שנדרשות לקבל את השירות.

חשוב שמשרד התחבורה יהיה שותף הרבה יותר פעיל בדיונים. בסופו של דבר הוא הקליינט, הוא מייצג את הקליינטים שלכם.

לגבי נהגים ציבוריים, אדוני יושב-ראש הוועדה, גם שם אנחנו מקווים שתוך חודש או חודש וחצי, כפי שאמר אפי רוזן, שבישר לנו שהוא עוזב, אז קודם כול נאחל לך הצלחה, אנחנו מודים לך על מה שפעלת רבות, על השינויים הרבים, אבל אל תלך לפני שתראה שאתה מעלה את זה על המסלול הנכון.

אמרתי בתחילת דבריי, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני חושב שהשירות הגרוע ביותר שתושבי מדינת ישראל זוכים בו לצערנו הוא בנושא המרב"ד. יש בירוקרטיה בהרבה דברים אבל אופן כל כך פוגעני וכל כך קשה – יש לזה השלכות גם על נהיגה, השלכות נפשיות על השיקום, על הרבה מאוד דברים בכל הסביבה. מודה ועוזב ירוחם, כשהמשרדים מודים בכך שצריך שינוי. אני מקווה מאוד שזה ישתנה.

לצורך הפרוטוקול, אני מצרף פה את ההחלטה של הוועדה, שהוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לדווח לך בכתב בתוך שלושה חודשים על יישום מבצע חיסול תיקים וצמצום מספר התיקים הממתינים לטיפול במרב"ד. בנוסף מתבקש המשרד לדווח על יעד ההמתנה שקבע לטיפול בפניות למכון, וממליצה כי היעד שיוצב יהיה כחודש עד חודש וחצי.

כפי שאמרת, אנו ממליצים שתבואו לכאן בעוד שלושה חודשים ותדווחו על ה-50% הנותרים.

הוועדה רואה חשיבות רבה בהרחבת השקיפות של עבודת המכון, לרבות פרסום החלטות ועדה מנומקות.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות להעביר אליה נתונים על שיעור התיקים שעברו בוועדת ערר, כמה אושרו וכמה לא אושרו ומאילו נימוקים.

הוועדה סבורה כי יש להרחיב את הפיזור הגיאוגרפי של שירותי המרב"ד. שמענו ונקווה שזה יהיה גם באופן מעשי ומהיר.

הוועדה מבקשת מן הממ"מ לערוך עבורה סקירה משווה, כיצד מטופל הנושא הזה בעולם, ובעיקר באירופה ובארצות הברית.

הוועדה תקיים ישיבת מעקב לאחר קבלת התייחסות ממשרד הבריאות.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות להעביר לוועדה ולפונים התייחסות לניירות עמדה שהוגשו לוועדה לקראת ישיבה זו. הייתה הרבה תכונה בקרב אלה שבאו לכאן ואלה שלא הגיעו לכאן והם שלחו מסמכים לוועדה הזאת. בגלל קוצר הזמן אנחנו נעביר לכם את זה ונבקש התייחסות.

תודה רבה לכולם. יום טוב. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35.