פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



17
ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים
08/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים
יום שלישי, ה' באדר ב' התשפ"ב (08 במרץ 2022), שעה 14:35

חזון ועקרונות של תכנית רב שנתית למלחמה בתאונות דרכים

חברי הוועדה: בועז טופורובסקי – היו"ר

עילם שגיא - משנה למנכ"לית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבינועם (אבי) נאור - יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שניר זיידל - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

אריאלה לברטי הכטלינגר - מדריכה מרכזת ארצית זהירות בדרכים, משרד החינוך

עמיר ג'יבלי - ראש מחלקת מחקר ופיתוח, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

דוד דהן - יושב-ראש ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

אסנת אלגום מזרחי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אוריאל לין - נשיא איגוד לשכות המסחר, יושב-ראש הרלב"ד לשעבר

יחיאל מונטג - מנכ"ל, עמותת "עיניים בדרכים"

דורון קדמיאל - יושב-ראש עמותת "עיניים בדרכים"

לימור רבקה הירשפלד - שותפה במיזם "תהיו טובים"

יוסי פוקר - אחראי על הבטיחות, איגוד האופניים בישראל

נעם תנעמי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

ששי שדה - יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות העובדים הלאומית

ישראל גנון - יושב-ראש ארגון נהגי האוטובוס, הסתדרות העובדים הלאומית

ד"ר משה בקר - מנהל אקדמי בתחום התחבורה, ITS מערכות תבוניות בתחבורה

בוריס צרנובלסקי - חוקר תאונות דרכים

שמעון סודאי - קצין בטיחות בתעבורה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

דקלה טקו

אורי פנסירר



חזון ועקרונות של תכנית רב שנתית למלחמה בתאונות דרכים

שלום לכולם, אני גאה ונרגש לפתוח את הישיבה הספציפית הזאת של ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. יושב לימיני, מר אבי נאור, האחד והיחיד, אדם שהשקיע המון-המון שנים במלחמה בתאונות הדרכים. הוא עשה את זה בזמנו הפנוי, מכספו האישי והפרטי, עשה את זה למען הצלת חיים ואני חושב שמדינת ישראל ובכלל האזרחים וכל מי שמשתמש בדרכים במדינת ישראל חייב לאבי נאור המון-המון תודה.

כששמעתי שהוא הסכים לקבל את המינוי של יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – הרלב"ד, הייתי מאושר ואני עדיין שמח ומלא תקווה. הרעיון עם המינוי הוא – ואבי בטח יציג את זה בעצמו – שסוף כל סוף יהיה תכלול של נושא תאונות הדרכים. בוועדה הזאת ישבנו אינספור פעמים ודיברנו על כך שתאונות הדרכים, אם לא נתייחס לזה כאל מלחמה, לא נוכל לנצח במלחמה. והמלחמה הזאת היא מלחמה שצריכה לקבל את שיתוף הפעולה והסנכרון של הרבה מאוד משרדים שחלקם נמצאים כאן מסביב לשולחן, חלקם אולי בזום, אבל חלקם אולי אפילו לא הגיעו. ובגללכם הוקמה במקור הרלב"ד, מההסתכלות הזאת ההוליסטית של העיסוק בתאונות הדרכים.

עם השנים, בשנים האחרונות, דיברנו על הירידה בתקציבים של הרלב"ד, על לקיחת סמכויות מהרלב"ד, וגם על זה שהחוק עוד לא תוקן עם הסבר ברור של מה הן הסמכויות. והרלב"ד, בגלל כל מיני סיבות שהן סיבות לא ענייניות, הרלב"ד איבד הרבה מאוד מכוחו. ונושא תאונות הדרכים חזר להיות נושא שכל משרד מטפל בו בצורה כזו או אחרת. הוועדות הבין-משרדיות לא התכנסו כמעט, והשרים לא התכנסו כמעט לדון בכך. כל הזמן היו לנו ציפיות, כל הזמן היו אמירות על תוכניות, כל הזמן היה הצהרות של שרי תחבורה למיניהם על כך שעד שנת 2017 נרד לכך וכך הרוגים, ועד שנת 2020 נהיה במקום כזה ואחר. אבל קרה מה שברור שיקרה – כאשר אין מישהו אחד שאחראי, וזה ירד בסדר העדיפויות של כל משרד כי אף משרד לא הרגיש שאליו באים בטענות או שעליו האחריות הכוללת. ומספר ההרוגים, ממצב של שיפור החל להיות מורע ומורע. גם בקורונה, הרבה אנשים נהרגו ונפצעו בתאונות הדרכים, וגם בשנה האחרונה אנחנו עדים לכמות הרוגים בלתי נתפסת. בשנת 2021, אני חושב שהיו 364 הרוגים; 69 ילדים נהרגו כבר מתחילת השנה. ילדים, אופנועים, רכבים כבדים, נושא הטכנולוגיה – כל כך הרבה נושאים שאפשר לטפל בהם.

רק בשביל להדגיש את היכולת שלנו בוועדה לקדם דברים – החוק הראשון שעולה ומצביעים על היום במליאה בסביבות השעה חמש או שש, היום אנחנו מעבירים את החוק, החוק שיאפשר את הניסויים ברכבים אוטונומיים. בדרך כלל חקיקה כזאת לוקחת שנתיים, התחייבנו שאנחנו נקדם את זה כמה שיותר מהר, והנה, אנחנו מביאים את זה לפני היציאה לפגרה, בשביל שכבר בחודשים הקרובים יהיו ניסויים ברכבים אוטונומיים במדינת ישראל – בין הראשונים בעולם. למה זה קשור לוועדה? כי אנחנו יודעים שזה יציל חיים. טכנולוגיה מצילה חיים. ולכן אני אמרתי לאבי כשהוא נבחר שיש לו שיתוף פעולה מלא, וכולנו חיילים של המלחמה הזאת בתאונות הדרכים, ונעזור איפה שיש חסם. אנחנו לשירותך אבי לעזור ולטפל בזה.

לשמחתי וגם בהסכמת שרת התחבורה – שאנחנו כמובן מעריכים את מאוד את המינוי הזה וגם את ההסכמה שלה – אבי והרלב"ד הסכימו לבוא ולהציג את העקרונות של המלחמה בתאונות הדרכים בשנים הקרובות. ברור שעוד אין תוכנית מפורטת, רק אושר המינוי שלך. אני שמח מאוד שהסכמת לבוא לוועדה ולהציג את הנושא. יכולת לבקש עוד הרבה זמן, יכולת להגיד שאתה צריך ללמוד, אבל מי כמוך יודע שכל יום אנשים מאבדים את החיים שלהם ונפגעים בתאונות הדרכים, וזה משפחות שלמות. לכן אני מאוד אשמח.

לפני שאני מעביר אליך את רשות הדיבור, אני רק רוצה להגיד משהו שהוא לא בסדר. בישיבה האחרונה של הוועדה ביקשנו ממשרד התחבורה ומהרלב"ד שעד סוף חודש פברואר, יראו לנו פתרונות לגורמי הסיכון וכשלי הבטיחות שתועדו באותה ישיבה שנגעה לרכב כבד, אוטובוסים והסעות ילדים. הייתה ישיבה מקדימה עם הרלב"ד, שכמובן אני מעריך אותה מאוד, אבל לא קיבלנו התייחסות רשמית. הוועדה שלחה תזכורת לפני כשבוע, ועד היום, אנחנו כבר במרץ, עברנו את המועד האחרון ולא קיבלנו. הדברים הללו עלי לא מקובלים. מי נמצא כאן ממשרד התחבורה? תציג את עצמך ואשמח לקבל התייחסות למה לא עמדת בהנחיה ובבקשה מהוועדה.

עילם שגיא, המשנה למנכ"לית משרד התחבורה. נעביר את הנתונים בהמשך. אין לי תשובה לתת לך, מצטער. שניר, אתה רוצה להשלים?

אנחנו נהיה מולכם, יש לנו את החומרים ונעשה את הבדיקות.

מאה אחוז. בבקשה שזה לא יקרה יותר. אתם יודעים שאני אתכם לכל אורך הדרך, אבל כמו שאני בחיי לא אגיד שאעשה משהו ולא אעשה אותו, אני מצפה את אותו הדבר מאנשים שעובדים איתי ואיתנו ועם הוועדה הזאת. תודה רבה. אבי, בבקשה.

תודה לחבר כנסת בועז טופורובסקי שהזמנת אותנו לכאן היום. חוץ מאשר הפעמים הטקסיות שאני מופיע, זו הפעם הראשונה, ואני שמח שזה בפני הוועדה הזו. אין דבר יותר נכון ומתאים מבחינתי מאשר להתחיל את זה כאן.

כמו שחבר הכנסת טופורובסקי אמר, פורמאלית אני שבוע בתפקיד, מעשית אני קצת יודע יותר מאשר שבוע. מוקדם מדי להציג תוכניות ובשלב הזה אשמח לשתף במחשבות, בחזון, בקווים הכלליים לתוכניות. וכמובן שאני בוודאי מחויב להגיע לכאן בכל עת, אבל להיות במצב שאנחנו מוכנים להצגת תוכניות וקבלת אישור לפני הממשלה, מה שנדרש באופן פורמאלי – אנחנו רוצים שזה יהיה לא יאוחר מאשר עוד שלושה חודשים. כמובן שאנחנו לא יורדים עכשיו לדממה ואומרים: בואו נדבר בעוד שלושה חודשים; יהיו תוצרי ביניים, יהיו אבני דרך, ואשמח לבוא לכאן ולשתף את הוועדה במחשבות ולאן אנחנו הולכים ומה המרכיבים העיקריים שאנחנו עוסקים בהם.

כששרת התחבורה והבטיחות בדרכים הטילה עלי את התפקיד, היא הבהירה שהיא חותרת להפחתה דרמטית בשיעור ההרוגים, הנפגעים והנזק המשקי הנגרמים בגין תאונות דרכים. ושהיא מאמינה בכל לב שיעדים אלו הם בני השגה ושתעשה כל שביכולתה לסייע לי ולרלב"ד לעמוד במטרות אלו. זה כל מה שאני הייתי צריך לשמוע בשלב הזה. לא קיבלתי – לא חוזים ולא הבטחות. קיבלתי את כוונתה ואת מטרתה בראייה הזאת של השרה. אנחנו דיברנו, ואני יודע שיש לי, לרלב"ד, גב מאוד חזק, ואנחנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה.

אני עומד כאן היום בצניעות ועם זאת באמונה שאנו, מדינת ישראל, על זרועותיה ובראשם הרלב"ד, יכולים לעמוד במשימה ולהגשים יעדים אלו. תאונות הדרכים, מאות ההרוגים, אלפי הפצועים, ומעגל ההולך וגדל של שכול וכאב אינם גזירת גורל. אנו עומדים לשנות את המציאות, לשפר את מצב הבטיחות בדרכים במדינת ישראל ולהציל חיים. במהלך השנים זכיתי לחקור וללמוד לעומק את תחום הבטיחות בדרכים. ביקרתי במדינות רבות שהצליחו לשנות את פני הבטיחות בדרכים בארצם, מדינות כמו אוסטרליה, ניו זילנד, אנגליה, הולנד, גרמניה, שוויץ ומדינות צפון אירופה, שהן רק חלק מהמדינות שביקרתי בהן. למדתי לעומק את פרטי התוכניות שלהן, הצלחותיהן וכישלונותיהן. התובנה המרכזית שלי משנות עיסוקי הרבות בתחום הבטיחות בדרכים, גם בישראל ובעיקר בעולם, היא שיש מכנה משותף העובר כחוט השני בין ההצלחות. הראשון והחשוב במעלה הוא קיום תוכנית לאומית עם יעדים ומדדים ברורים. תוכנית שהיא רב שנתית, רב מערכתית ורב ארגונית; מוסכמת על כל השותפים ומתוקצבת בהתאם. המרכיב השני הוא ניהול ריכוזי של התוכנית, תוך יכולת לרכז מאמצים, לאגם משאבים, ולקיים תהליך קבוע של מדידה והערכה. והמרכיב השלישי הוא מחויבות ותמיכה נחושה של הדרג הממשלתי והדרג הפרלמנטרי. לשמחתי כל שלושת הנקודות הללו – או שכבר מתחילות להתקיים או עומדות להתקיים.

הרלב"ד, ביחד עם גופי הביצוע הממשלתיים השותפים לתהליך, ערכו תוכנית-על המתמקדת במספר נושאים עיקריים לטיפול וקוראת לצמצום שיעור ההיפגעות ב-50% עד לשנת 2030. אנו שוקדים עתה על עדכון התוכנית והפיכתה לתוכנית עבודה ממוקדת וישימה. אנו נביא תוכנית זו לאישור השרה והממשלה תוך חודשיים-שלושה, זאת תהיה תוכנית עובדה מלאה וסדורה הכוללת לוחות זמנים, תקציבים, מדדים ויעדים. אנו נבקש כמובן להביא תוכנית זו להצגה ודיון, לכאן, לוועדת המשנה לבטיחות בדרכים בפרט ולוועדת כלכלה בכלל.

השרה מיכאלי, בהיותה ממונה על הבטיחות בדרכים, קבעה שהרלב"ד הוא הגוף העליון הנושא באחריות לבטיחות הדרכים, הן מכוח חוק הרשות והן מתוך הצורך לקיום גוף אחד שתפקידו לנצח, לתאם ולהוביל את יישום התוכנית הלאומית. השאלה הזאת, שאתה גם הזכרת אותה, היא אמורה להיות שאלה פתורה וחלוטה – הרלב"ד הוא הגוף העליון לטוב ולטוב.

ואחרון חביב, מידת המעורבות והמחויבות שיש לשרה מיכאלי בנושא הבטיחות בדרכים, לצד החזון התחבורתי הכללי שלה. כמו גם המחויבות שיש לוועדה זו ולחברי הכנסת מיכאל ביטון ובועז טופורובסקי, נוטעים בי את האמונה והתקווה למחויבות ותמיכה נחושה של הדרג הממשלתי והפרלמנטרי.

אני מלא אמונה וביטחון שאנו מתחילים היום תהליך שיצמצם את הקטל בדרכים וימנע כאב וסבל ממשפחות רבות. הדרך לא תהיה קלה ולא קצרה אולם בסופה, נעמוד באתגרים שהצבנו לעצמנו. תוך חמש שנים, אנחנו שואפים להפחית עד 50% בתאונות דרכים, בהרוגים ובפצועים. אני אומר תוך חמש שנים, האיחוד האירופאי קבע תוכנית של 30 – 50, קרי עד שנת 2030. אני חושב שיש לנו מרכיבים שאנחנו יכולים להגיד: אנחנו יכולים לעשות את זה מהר יותר. חלק הם מרכיבים מאוד עצובים, שהם העובדה שיש הרבה דברים שניתנים לעשות שלא נעשו, ונעשו במדינות אחרות. ככה שהם צריכים להשיג את התועלת השולית, בעוד אצלנו יש הרבה דברים שהם מבחינת ה-low hanging food , הפירות שאפשר לקטוף אותם כי הם נמוכים. ולכן אני חושב שתוך חמש שנים, אפשר להגיע ליעדים האלה. זה ללא ספק יעד שאפתני, אבל הוא בר ביצוע.

והמטרה השנייה זה למצב את ישראל בין חמש המדינות המובילות בעולם בבטיחות בדרכים. אפשר לדבר על כל מיני מדדים, אבל אם אפילו נסתכל בראייה של הרוגים למיליארד קילומטר, אנחנו פחות או יותר פי שתיים מהטובות שבמדינות אירופה. אנחנו צריכים להגיע, אנחנו בסביבות 5.6 הרוגים למיליארד, והמדינות המובילות הם בסביבות 2.8 – 3.0 הרוגים למיליארד. אפשר גם למדוד את זה, זו לא סתם אמירה. ואנחנו נגיע לשם, אנחנו נהיה בגרפים האלה, אנחנו נהיה בין חמש המדינות המובילות.

כפי שאמרתי, התוכנית תתבסס על עבודה שכבר נעשתה בשיתוף המשרדים השונים וזיהתה 15 נושאים המהווים אבני יסוד לתוכנית לאומית. בהתאם לתוכנית זו, תערוך הלרב"ד ביחד עם שותפי הביצוע, תוכנית יישום ותוכניות עבודה שיפרטו את השיטה ותוכנית הפעולה על מנת להוציא את התוכניות הללו לפועל. התוכנית תכלול שתי אבני יסוד, האבן הראשונה, זה השנתיים הראשונות. בסופם, יושגו תוצאות ביניים שכבר ישקפו שינוי מגמה – שהוא כבר שינוי משמעותי, נקרא לזה שינוי מובהק – ויצביעו על תחילת הירידה בנפגעים. זאת מטרה אחת של האבן הראשונה. המטרה השנייה היא שבמהלך הזמן הזה, נכין את מדינת ישראל וגופי הביצוע השונים, כך שיהיו מוכנים להשלמת התוכנית והשגת התוצאות הסופיות. זאת אומרת, השלב הראשון שהוא בסדר גודל של שנתיים, אפשר לראות אותו ככניסה לתהליך. לא מחכים עם התוצאות, נקבל כבר תוצאות, אבל זה עדיין המסדרון שיוביל אותנו לאבן השנייה שזאת תוכנית חומש שתכלול את השנתיים הראשונות ועוד שלוש שנים, ושמטרתה: השגת התוצאות הסופיות - - - לקיום של התוכנית.

התוכנית תגובש, תיושם ותנוהל בראייה כוללת, תוך תיאום, ניצוח וביצוע מדידה והערכה של כל גופי הביצוע. יישום התוכנית ייעשה באופן מדורג, אנחנו לא ניקח את התוכנית ונסתער על כל הארץ. זה לא עובד ככה, זה לא יוכל להיעשות, לא מבחינה תקציבית ולא מבחינה ארגונית. אנחנו נגדיר תתי קבוצות של נושאים ושל אזורים כמו נפה או איזשהו חבל ארץ, ובמקום הזה נתחיל ליישם את התוכנית. בהדרגה נרחיב, גם את הכיסוי הגאוגרפי וגם את הנושאים שאותם אנחנו ניישם. כאשר אנחנו תוך כדי זה נבדוק ונראה – הנושאים שיוכיחו את עצמם מבחינת התוצאה, מבחינת האפשרות לעשות את זה, יזכו לקדימות. נושאים שלא יציגו הצלחה, נצטרך לחזור ולתקן אותם בהתאם ואז להפעיל אותם עוד פעם. במקביל, יהיו נושאים שהם כלל ארציים באופי שלהם, שאתה לא עושה את זה רק בנפה, אלא אתה עושה את זה עם מטרה לכסות את כלל המדינה. גם זה, בהדרגה, אבל הקצב הוא שונה מהקצב של התוכנית המרכזית.

כמובן שאת כל הנושאים האלה נלווה במדידה, במחקר מדידה והערכה שיוכיחו לנו, וכולנו מכירים את האמירה שמה שאינו נמדד אינו מנוהל. הרלב"ד בראשותי תשאף למדוד ולהעריך כל פרט בתוכנית הלאומית. נקפיד לקדם תוכניות מוצלחות ולתקן או להפסיק כאלו שאינן בקטגוריה זו.

רשימת הנושאים שנראה לנו שיכללו בתוכנית הלאומית או לפחות אני מבקש להדגיש שזו רשימה ראשונית בראייה זאת, או לא כל כך ראשונית, אבל זאת לא רשימה סופית. נושא אחד שהוא רחב מאוד וראוי מאוד לתשומת לב, זה הנושא של עיר בטוחה. הרשויות המקומיות, רשויות יהודיות; ערביות; דרוזיות; צ'רקסיות. עיר בטוחה כולל בתוכו הרבה מרכיבים – מרכיב של אכיפה, מרכיב של תשתיות, מרכיב של חינוך וגם מרכיב של נהגים צעירים, ובוודאי הנושא של ילדים. אנחנו יודעים שההיפגעות של ילדים במדינת ישראל היא גבוהה מאשר יחסית לגודל האוכלוסייה וכן הלאה, היא גבוהה מאשר במדינות אירופה. ואנחנו צריכים לטפל בנושא היפגעות ילדים ואוכלוסיות פגיעות בכלל. אבל אני מדגיש את הנושא של ילדים, של נהגים צעירים וכן הלאה.

במקביל, טיפול במרחב הבין-עירוני; כאשר אנחנו מסתכלים על הרוגים ופצועים קשה, פחות או יותר אפשר להגיד, בהרוגים יש יותר הרוגים יחסית במרחב הבין-עירוני. זה אחוז גבוה יותר מאשר במרחב העירוני. בפצועים קשה – זה הפוך. אם אנחנו משקללים את הכול, המרכיב והחשיבות, גם בעירוני וגם בבין-עירוני, המרכיבים האלה הם שווים וצריך לטפל בהם כשני צירים – גם בעירוני וגם בבין-עירוני, אלה צירים מקבילים. יש לטפל כנושא רוחבי באכיפה, הרתעה, בתי משפט, רכב כבד, רכב ציבורי והסעות, אופנועים, micro mobility – רכבים זעירים. כמו שאמרתי, נהגים צעירים וקבוצות אוכלוסייה פגיעות מכל סוג והולכי רגל.

הרבה אתגרים עומדים בפנינו, ראשית חיזוק יכולת הרלב"ד הן מבחינה מקצועית, הן מבחינה מדעית והן מבחינה ביצועית. התאמת מבנה הארגון למשימותיו, ובהתאם – התאמה תקציבית. אנו זקוקים לזכות מחדש באמון כל בעלי העניין, כולל הציבור כולו, באמונכם אתם, שאכן אנו בפני שינוי מגמה שיש תקווה אמיתית לחולל את השינוי ולעמוד ביעדים. יש אתגר גדול בעובדה שכאשר אנחנו מדברים על בטיחות בדרכים, אנחנו מדברים על סביבה שהיא גם רב תחומית וגם ארגונית. אין אף ארגון אחד בודד שיכול לקחת ולכסות 80% מהנפגעים ולהגיד: זהו, בואו, מדינת ישראל תעשה לו מיקור חוץ והוא יעשה את זה וזה ייפתר. אנחנו מדברים באוסף של מרכיבים שהם תחומים שונים וגם ארגונים שונים. ארגונים שונים, בין אם זה משרדי ממשלה שונים, ובתוך משרדי הממשלה, זה לא בדיוק שההומוגניות חוגגת, ואנחנו רואים שגם שם יש צורך בתיאום וביצירת אקלים של עבודה משותפת. ולכן האתגר הזה הוא אתגר ממש-ממש חשוב. כאשר התפקיד של הרלב"ד בתוך התפקיד הזה, זה לנצח, זה להוביל, זה למדוד. אנחנו לא פועלים מכוח סמכויות, אני לא יכול ואני גם לא בטוח שאני רוצה לבוא למשטרת ישראל ולהגיד להם מה לעשות או לבוא לגוף אחר ולהגיד להם מה לעשות. אבל אני כן רוצה שיהיה מצב שכשאנחנו עובדים עם משטרת ישראל, משטרת ישראל יש לה את התוכנית שהיא חלק מהתוכנית הלאומית שאנחנו, הרלב"ד, אנחנו הבעלים של התוכנית, ואנחנו יכולים בהידברות – ונתתי את המשטרה כדוגמה – לראות שהתוכנית הזאת משתלבת ומבוצעת במסגרת התוכנית. וכאשר אני אומר התוכנית, אני מתכוון מבחינה ביצועית, מבחינה תקציבית, מבחינת יכולת המדידה של מה שנעשה.

המשרדים השונים, משרד התחבורה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, הרשויות המקומיות, משרד החינוך והמשרד לשוויון חברתי ועוד משרדים רבים, שכולם, אנחנו כרלב"ד צריכים לתאם, לנצח, לתכלל וליצור מצב שאנחנו רואים שכל הגופים האלה עובדים במסגרת התוכנית הלאומית.

כמו נושא הביצוע, כך נושא התקציבים. גם התקציבים מחולקים, ולפעמים, ברוב המקרים, אין עין אחת בוחנת שרואה את זה. היה לי שיח עם משרד האוצר, ואמרתי: התקציב היום של הרלב"ד הוא סדר גודל של 70 מיליון שקל, ועם כל מיני כספים נוספים שמגיעים כמצ'ינג, אנחנו מגיעים לסדר גודל של קצת יותר מ-100. היה בזמנו את דוח שיינין, שדיבר על 550. אני ער לעובדה שזו לא השוואה של תפוחים עם תפוחים. 550 כלל גם את המשטרה, 70 לא. אבל כל אופן זה מצביע על ירידה משמעותית מאוד. ואז אמרו לי באוצר: לא, מדינת ישראל מוציאה על בטיחות יותר מאשר 70. אמרתי – טוב, אז תראו לי על מה. והיו צריכים ללכת ולעשות עבודה ולחטט בספרים ולמצוא את הסעיפים. מה זה אומר? אני לא מדבר על הסדר שלהם. זה אומר שאין מישהו שיכול להגיד: אהה, אתה רוצה לדעת? ומוציא את הנייר מהכיס ואומר: הנה, זה מה שאנחנו מוציאים עבור בטיחות. על זה אני יודע שעשינו, זה הצורה שאנחנו יכולים למדוד את מה שעשינו. זה ההבדל שאני מדבר עליו. לא איפה הכסף נמצא. אני לא חושב שיש איזה קדושה בעובדה שהכספים שמושקעים יעברו דרך חשבון הבנק של הרלב"ד. אבל יש קדושה בעובדה שתהיה עין בוחנת שמסוגלת להסתכל על כל הכספים האלה ולבדוק עלות מול תועלת, ולבוא למדינת ישראל ולהגיד שהכספים הציבוריים האלה מושקעים בצורה הנכונה ביותר במבחן התוצאה. אני מאמין שהנושא התקציבי שכמובן עולה ויעלה הוא נושא חשוב, אבל בראייה שלי הוא לא הכי חשוב או לפחות הוא לא היחיד שחשוב.

חשובה היכולת לבנות את הרלב"ד עם ההסכם עם המשרדים האחרים, בתור הגוף העליון המתכלל – שאלה לא יהיו מילים בעלמא, שזה יהיה משהו שעובד כך. יש גוף שאחראי על התוכנית הלאומית, שיודע להוביל את התוכנית הלאומית והוא באחריות הזאת, יש לו את מה שאין מילה בעברית לזה, את הaccountability– . זאת אומרת, הוא בא אם יש הצלחה 100%, להצלחה הרבה אבות. חס וחלילה ויש כישלון, זה הגוף שצריך לתת את הדין וחשבון על מה נעשה, מה לא נעשה, למה נעשה או למה לא נעשה. כך אני רואה את זה.

ואני שמח מאוד לסיים כאן במה שהתחלתי. כאשר היו השיחות טרם כניסתי לתפקיד, הנושא הזה עלה בצורה משמעותית מאוד בשיח שלי עם השרה מיכאלי, והיא תתמוך בזה, והיא תיתן את אותה רוח גבית נדרשת. ואם הרוח הזאת קיימת, אז החוק פחות מעניין אותי. כי קשה לי לבוא ולתבוע שיתוף פעולה ולהראות את סעיף 17 בחוק. קל לי לבקש שיתוף פעולה כאשר יש יחסים של שיתוף פעולה ואנחנו רואים שאפשר לעבוד יחד, וזה מה שיהיה.

ואני רוצה לסיים בנימה אישית, אני מלווה את המאבק בתאונות דרכים כמעט שנות דור. אני מחויב למאבק וזאת שליחות חיים עבורי. אני חדור אמונה שניתן להציל חיים ולמנוע סבל, צער וכאב מאזרחים רבים. זה נוגע לכל אחד ואחת מאתנו. ילדינו שהלכו הבוקר לבית ספר, בנות ובני זוגנו שיצאו לעבודה, בני כל הדתות, בני כל הגילאים, בני כל המינים. זה מאבק משותף לכולנו – לציבור, לכנסת ולממשלה. זו פעם ראשונה שאיני פונה לממשלה בתביעה למעשה. הפעם אני זה שמחויב להניע לעשייה בשם הממשלה. אני מתחייב להפוך כל אבן על מנת שנצליח ושנוביל את ישראל להיות אחת המדינות המובילות בעולם בבטיחות בדרכים. תודה.

תודה רבה. כל מילה, ואני כיושב-ראש הוועדה, אני מתחייב שהוועדה הזאת תעזור כמה שהיא יכולה והיא לוקחת את מה שאמרת וגם מצפה עכשיו מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לכל אותם נושאים. ברשותך, אני רוצה להגיד לך כמה דברים, שני דברים עיקריים: ראשית, הוועדה הזאת בשנים האחרונות התכנסה ועשתה בעצמה גם בדיקה ועשתה אפילו מעין שימוע – זה לא היה בתקופתי – לכל המשרדים עם המון-המון המלצות. אני מניח שאתה מכיר אותן, אבל אנחנו גם נעביר לך את זה, כי חשוב מאוד שתהיה המשכיות בנושא הזה.

הדבר השני, גיליתי תוך כדי – כמו שאתה יודע שזאת גם שליחות חיי, אמנם פחות שנים ממך, אך השליחות עדיין קיימת – אנשים מדהימים במשרדי הממשלה השונים. אנשים שזאת גם משימה חשובה בשבילם, חלקם יושבים כאן מסביב לשולחן, חלקם לא הגיעו מכל מיני סיבות. ואני בטוח, הם רוצים אפילו יותר מאיתנו שיהיה איזשהו תכלול ושהכול יעבוד בצורה מסודרת, ולא כל פעם יבואו להם עם איזשהו רעיון, ואני בטוח שתקבל שיתוף פעולה מלא. אני מתחייב לך כאן שאיפה שאין שיתוף פעולה, נעזור לשיתוף פעולה שיקרה, בטוב כמובן, ואם לא בטוב אז בעוד יותר טוב.

אנחנו כאן נעמוד לרשותך. אפתח את הדיון לדוברים. אסנת, בבקשה.

צוהריים טובים, תודה רבה אדוני היושב-ראש, שמי אסנת אלגום מזרחי, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני מלווה את ועדת הכלכלה ואת ועדת המשנה בראשות חבר הכנסת בועז טופורובסקי כבר שלוש שנים, ואלה שלוש שנים שקרו בהם הרבה דברים. ואנחנו מברכים, ביחד, גם אותך אבי, ואני מברכת על הדיון הזה היום, ומקווה שזה יהיה המשך של דרך חשובה מאוד שנעשית כאן בוועדה.

מאחר ואנחנו מדברים היום בעיקר על חזון ועל עקרונות של תוכנית רב-שנתית, אז לא אדבר עכשיו ארוכות, אלא אציג שתי סוגיות מרכזיות שאני חושבת שחשוב יהיה לבחון אותם בעצם לעתיד. קודם כל הנושא של נתונים, אציג קצת נתונים כי אי אפשר בלי. זה חשוב מכיוון שנתונים מתחברים לנו באופן ישיר למדיניות. מדיניות מותוות מנתונים ומשתנה ומתגבשת תוך כדי תנועה. אנחנו יודעים כולנו וגם בועז הציג קודם בקצרה, שבשנת 2021 הייתה לנו עלייה בכל המדדים – בתאונות, במספר הפצועים והנפגעים, וגם במספר ההרוגים. אם נדבר על מספר כולל, זאת עלייה של 5.5%; 11,428 תאונות ב-2021 לעומת 10,800 בשנת 2020. הייתה לנו עלייה בכל סוגי חומרת תאונות הדרכים – תאונות קטלניות, עלייה של 17%, שזה 335 תאונות קטלניות ביחס לשנת 2020. ועלייה במספר ההורגים, בשנת 2021 עמדנו על 363 הרוגים לעומת 305 איש, עלייה של 19% ביחס לשנת 2020.

אנחנו כן מציינים ומודעים לזה ששנת - - -

אצל הרלב"ד 369 בשנת 2021.

אני לקחתי את הנתונים מהלמ"ס ומהרלב"ד. יכול להיות שצריך לבדוק את זה. שם מבחינת מספר ההרוגים, דובר על 363. מה שכן, אנחנו יודעים ומדגישים ששנת 2020 הייתה שנה חריגה מבחינת הקורונה, סגרים וירידה חדה בנסועה. נכון שהייתה לנו ירידה במספר ההרוגים ובמספר התאונות, עדיין, עם הירידה הניכרת בנסועה הייתה ירידה של 14% בהשוואה לממוצע של השנתיים הקודמות – 2018, 2019 – אנחנו כן רואים שהירידה במספר ההרוגים ובמספר הפצועים יחסית הייתה יותר נמוכה מהירידה בנסועה. זאת אומרת – 9% פחות הרוגים, 10% פחות פצועים קשה, בהשוואה לשנתיים שקדמו, לממוצע של 2018 – 2019. אנחנו יודעים את זה אבל זה חשוב להדגיש, כי זה לעניין קבוצות הסיכון, אז דווקא במספר הנפגעים מקרב כלי רכב זעירים ורוכבי אופנוע הייתה לנו עלייה של 7%. זה ככה מבחינת נתונים. אנחנו מכירים את הנתונים, אבל זה חשוב, כי המדיניות נבנית כתוצאה מנתונים.

אנחנו יודעים שמבחינת יעדי ממשלה, אבי הזכיר קודם יעדים כמותיים שיש גם באיחוד האירופי. אז גם בישראל לאורך 15 השנים האחרונות היו יעדים שונים. אם זה בתחילה בדוח שיינין – יעד כמותי שעד לשנת 2010 לא יהיו יותר מ-360 הרוגים. אנחנו יודעים שהיו 375 הרוגים באותה שנה. אם זה יעד נוסף, עד שנת 2015, ירידה מתחת ל-300 – לצערנו באותה שנה נהרגו 356 איש. היעדים כל הזמן, מה שנקרא, היו ונמצאו על הנייר. מה שכן וחשוב מאוד לציין, וזה במבט בין-לאומי: מדינות ותקופות שבהן יושמה תוכנית מקיפה רב-שנתית לבטיחות בדרכים, המדינות הספציפיות הללו ראו הצלחות טובות יותר.

גם בישראל.

גם בישראל. ברגע שכן היו תוכניות, ראינו את זה בשימוע שהוזכר קודם לכן, שימוע שנעשה פה ב-2016 בוועדת הכלכלה של הכנסת. בעקבותיו גם הוכנו תוכניות, והייתה החלטת ממשלה ב-2017. אלה שנתיים שראינו בהם ירידה וראינו גם המלצות ספציפיות מאוד בתחומי הפעולה שהוזכרו קודם, אם זה באכיפה, בחינוך, בתשתיות, בהסברה לציבור, בקבוצות סיכון ובעוד תחומים אחרים. אלה תחומים שסיכמנו בדוח שהכנו כהמשך למעקב אחרי המלצות ועדת הכלכלה.

מה שבאמת חשוב, אם אנחנו מסתכלים במבט קדימה, וזאת התקווה, שמהדיון הזה נמשיך לעסוק בדיוק בסוגיות החשובות האלה. קודם כל השאלה הכי מרכזית שאבי הזכיר אותה קודם בצורה מאוד בולטת, זה הנושא של הרלב"ד כגוף מתכלל. אנחנו יודעים שלא רק בחוק אלא גם בפועל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לכתחילה הוגדרה כגוף מתכלל. ואנחנו רוצים לשאול האם הגוף הזה מקבל את הכלים, לא רק את התקציבים, אלא גם כלים אחרים שנחוצים לו כדי להיות הגוף הפועל, המתכלל שחלוקת התפקידים שהוא עורך בין הגופים השונים נעשית בצורה מיטבית. זאת שאלה וכמובן זאת שאלה לבחינה ולעבודה חשובה הלאה.

וכמובן, כפועל יוצא מזה, השאלה הבאה היא סטטוס התוכנית הלאומית. תוכנית שכבר הונחה על שולחן הממשלה, תוכנית שהוזכרה עכשיו שחשוב יהיה לעקוב מה קורה מבחינת קידומה. חלק בלתי נפרד מזה זה הנושא של התקציב. אנחנו יודעים שבשנת 2020 לא היה לנו תקציב מדינה. הרבה פרויקטים הוקפאו, כמו למשל פרויקט מוקדי סיכון. חלקם גם לגמרי נעצרו. מכאן עולה השאלה, אנחנו עומדים בפני תקציב חדש לשנים 2023–2024, אז זה חלק מהעיתוי לשאול – עד כמה המרכיבים השונים של התוכנית כלולים ונכללים בתוך התקציב הקרוב לשנתיים הקרובות? וכמובן, כמו שצוין קודם, סטטוס של תוכניות שדיברנו עליהם פה כבר בוועדה, כמו הטכוגרף הדיגיטלי, כמו הפחתת העומס בבתי המשפט, מאגר פסולי רישיון של משרד התחבורה ושל המשטרה. אלה תוכניות שכבר התחילו, שכבר הוקמו צוותים ושכבר התחילו לפעול, ונדרש מעקב אחרי הנושא הזה.

לסיכום, מאחר והנושא נלמד תוך כדי תנועה, הוא גמיש ודינאמי, ואנחנו בודקים אותו לאור הנתונים. אז חלק מהעניין זה לראות כיצד אנחנו לומדים מדפוסי היפגעות של השנים האחרונות, עם אצבע על הדופק, לצורך התוויה של מדיניות. ולכלול את כל היעדים האלה ואת כל הנתונים האלה בתוכנית עם יעדים מוגדרים ועם שיתוף פעולה של כל הגורמים. תודה רבה.

מה שאסנת בגדול אומרת לך זה שאנחנו נדע לפקח. אתה תקבע יעדים, והיא לא תפספס אף יעד ואף מדד ותדע להגיד לי.

אני יכול להגיד שני מילים?

מאה אחוז, אני מציע שאחר כך רק אולי תרשום, כי יהיו התייחסויות ואז תתייחס בסוף לכל הדברים. איך שאתה רוצה, זה בסדר, בבקשה.

שני דברים: דבר ראשון, בקשר לנתונים ועובדות. אנחנו מתכוונים ברלב"ד למנות מדען ראשי ואנחנו מאמינים מאוד במה שנקרא: evidence based. אנחנו לא עושים שום דבר מהבטן, זה דבר אחד.

ואני חייבת לציין שיש לכם צוות מחקר נהדר. אנחנו עובדים כל הזמן בשיתוף פעולה.

הוא לא צוות מדעי, הוא צוות מחקרי. אני רוצה גם יכולת מדעית. זה דבר אחד. דבר שני, אני חייב לתקן אותך – כאשר אנחנו מסתכלים על מגמות בתאונות דרכים, מכיוון שמבחינה סטטיסטית המספרים לא גדולים, אז תמיד יהיו שיני מסור. ואז השאלה היא איפה אנחנו נמצאים? אז רק כדי לתקן, מבחינת תוכנית שיינין, הגענו בשנת 2010, 2011 אל מתחת ל-300 הרוגים. וזה בפירוש, ראית שיש מגמת ירידה שאחר כך השתנתה לצערי הרב והפכה למגמת עלייה. למה אני מציין את זה? כי חשוב מאוד ללמוד מה נעשה ומה לא נעשה, כמו שאמרתי לגבי תוכניות אחרות. יש הרבה דברים שנעשו במדינת ישראל שהפתעה – עשו מה שהתוכנית אמרה והגיעו תוצאות. צריך דווקא להסתכל על המספרים שאת אמרת גם בתקווה, משום שאנחנו רואים שהיו תוצאות.

ברשותך אוסיף, שגם מה שהיה פעם אולי לאו דווקא נכון להיום. לאור ההתפתחות הטכנולוגית ועם השינויים הדחופים שקורים, היום יש נגישות להרבה מאוד דברים. הטכנולוגיה למשל כדוגמה שיכולה להציל חיים שאז לא חשבו על זה בכלל.

אנחנו נמשיך. אמרתי מקודם שיש אנשים טובים במשרדי הממשלה וגם יש אנשים נהדרים בעמותות וארגונים שפועלים מזמנם כל הזמן, ועושים עבודה נפלאה. עוד מעט נשמע את חלקם.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לאוריאל לין, אוריאל לין מעבר לזה שהוא חבר כנסת לשעבר, נשיא איגוד לשכות המסחר, הוא היה יושב-ראש הוועדה ויש לו המון מניות בתחום. ואני שמח מאוד שבאת וגם רצית לבוא ולתת מהיכולות ומהידע העצום שיש בידך.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על כך שהזמנת אותי. יתר על כן, אני רוצה לברך את אבי נאור, גם על תרומתו העצומה בעבר, בהתנדבות, ואין שום ספק שהארגון שהוא עמד בראשו, אור ירוק, יצר מודעות אדירה לצורך להיאבק בתאונות הדרכים וגם עשה הרבה מהלכים חשובים. מדבריו, אני רוצה לאחל לו הצלחה. מדבריו, אני חושש שהוא נכנס לשדה מוקשים. סלחו לי שאני אומר את זה, אני רוצה שתבינו – אני הייתי בתפקיד של יושב-ראש הוועדה כמה שנים. והייתי גם בתפקיד של אבי נאור כמה שנים, לא הרבה. מי שהכשיל אותי בתפקיד שכיום אבי נאור רוצה לקבל – זה משרד התחבורה. משרד התחבורה, פשוטו כמשמעו, בואו לא נשחק.

תראו, אנחנו במאבק בתאונות בדרכים עוסקים בשמירה על החיים. ואנחנו צריכים כל הזמן לזכור את זה. זה לא עוד איזושהי פעולה. זה מאבק לשמירה על החיים ועל המדינה מוטלת חובה מוחלטת לשמור על החיים של תושביה. בתחום תאונות הדרכים היא נכשלה. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שבתנופה שאתה רוצה להקנות לנושא הזה, אכן היא תמשיך ושיתחיל פה באמת עידן חדש כפי שאתה אמרת.

אבל אני לא רוצה פה לשחק משחקים ולעטוף את הדברים במילים יפות. אני אומר לכם בכל הרצינות מתוך הרבה ניסיון של עשרות שנים. אני לא אפרט את כל ניסיוני, התחלתי כעורך דין שעסק רק בתאונות דרכים. הגעתי לכנסת, קיבלתי את תפקידו של יושב-ראש הוועדה כיום, לאחר מכן ביקש ממני שר התחבורה לקבל את תפקידו של אבי נאור. הכרתי גם את אבי נאור. ומי שהכשיל אותי בעבודתי, היה משרד התחבורה. אני יכול לומר לכם ששנה וחצי לאחר שאני הגעתי לתפקידי כיושב-ראש הרשות לבטיחות בדרכים, מספר ההרוגים בישראל היה היסטורית הנמוך ביותר.

כשאנחנו מדברים היום על תוכניות, אל תחשבו לרגע אחד שלא היו תוכניות מקיפות בעבר. אני יכול להגיד לכם, בשנת 1987, אדוני היושב-ראש, כדאי שתעיינו בזה, הייתה ועדת חקירה פרלמנטרית בראשות מיכה חריש ובראשותי, והגשנו שורת המלצות חשובות שחלק מהן לא בוצע על היום. כשאני קיבלתי את התפקיד של אבי נאור כיום, לאחר שלושה חודשים הייתה כבר תוכנית מפורטת, הכי מפורטת שיכולה להיות, החל מהגיל הרך, עבור לחינוך, המשך בהסברה, המשך באכיפה, תשתיות, כבישים וכל הקשור בכך.

אני רוצה היום להעביר לכם מתוך ניסיוני הלא מועט, קצת מהתובנות שאני רכשתי במהלך השנים. תראו, הצירים העיקריים שבאמצעותם אתה יכול להוריד תאונות דרכים בישראל הם בעיקר שניים: תשתיות כבישים ואכיפת החוק. מה זה אכיפת החוק? אכיפת החוק אומרת שאתה רוצה שהנהגים יצייתו להוראות תקנות התעבורה, ולצורך זה אתה צריך לשנות את דפוסי ההתנהגות שלהם. אנחנו לא יכולים פה לשחק משחקים, אנחנו צריכים להבין למה אנחנו צריכים לחתור ולמה אנחנו צריכים להגיע. כדי שתבינו את המשקל של תשתיות: בשנת 1967 היו בישראל לא יותר מ-240,000 רכבים. באותה שנה, מספר ההרוגים היה 700. היום אנחנו נמצאים במדינת ישראל עם מספר של כלי רכב, יש גם מדדים של נסועה וכדומה, של קרוב ל-4 מיליון; מספר ההרוגים? כ-350. למה? בעיקר בגלל שיפור אדיר בתשתיות במדינת ישראל.

פעם היינו נוסעים בכביש שמשני הכיוונים הנוגדים היו רק נתיב אחד בלי שוליים, בלי מעקה בטיחות, תשתית כבישים איומה. חלקכם לא התנסה בזה אישית.

גם היום, צפונית לקרית שמונה.

אדוני היושב-ראש, לעומת מה שהיה כשאני הייתי עורך דין ועסק בתאונות דרכים – אין מקום להשוואה. אז בשנה שהיו רק 240,000 רכבים, נהרגו 700 איש. את זה אני רק בא לומר לכם, עד כמה שתשתית כבישים היא גורם מרכזי ומשפיע בכל מה שנוגע בהורדת תאונות הדרכים.

הנושא השני שדיברתי, כמובן עניין האכיפה, שינויי דפוסי ההתנהגות, ואני רוצה לומר לכם שיש עוד כרגע רכיב חשוב מאוד, שיושב-ראש הוועדה התייחס אליו, והוא הטכנולוגיה. הטכנולוגיה הבטיחותית הפנימית בתוך כלי הרכב היום, זה עוד רכיב בעל משמעות מאוד-מאוד חשובה שיכול לסייע לנו מאוד להוריד את תאונות הדרכים. אבל לא, שלא לגזול הרבה מזמנכם. חזון זה יפה, כללים לבניית תוכניות זה יפה, ואני מסכים עם כל מה שאמר אבי נאור ואני מקווה שכך זה ייבנה, ואני אומר לכם כרגע מדבריו, אני חושש שאם לא תהיה חלוקת סמכויות ברורה, אבל עם סמכויות אמת – אי אפשר להצליח בעבודתה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ואני אומר לכם את זה מתוך ניסיון, לא בגלל שהשר רוצה להכשיל –הפקידות בהרבה מקרים מכשילה. יועצים משפטיים וכדומה וכדומה, אני לא אומר לכם את זה סתם, זה לא סיפורים, זה פשוט מתוך ניסיון אישי.

שימו לב לכמה נקודות שאני חושב שחייבות להיכלל בכל תוכנית חשובה ולא רק על בסיס עקרונות. דבר אחד שבחנו אותו כמה פעמים – מכוניות משטרה סמויות. ההרתעה שלהם הרבה יותר חזקה ממכונית משטרה גלויה. אני לא רוצה להיכנס להסברים, אדוני היושב-ראש, אני יכול להסביר, אבל קודם כל הנקודה. למה זה כך? יש לנו בתוך הערים פקחי תנועה עם סמכויות מוגבלות. אנחנו לא נותנים להם מספיק סמכויות כדי להיאבק בתאונות הדרכים או למנוע תאונות בתוך הערים, כי המשטרה בדרך כלל מתנגדת. אבל פקחים אלה בהכשרה נאותה יכולים לגרום ולתרום הרבה לאכיפת החוק בתוך הערים. זה בהכשרה נאותה, והם רבים ויש לנו כמה אלפיםץ משום שביננו לביננו, כולנו יודעים: יש מעט מאוד שיטור של משטרה בתוך הערים פנימה.

דבר נוסף שאנחנו צריכים היום להבין אותו – האופניים החשמליים. אנחנו לא נוכל להילחם בתופעה הזאת. אנחנו חייבים להגביל את המהירות באופן מובנה, כמו שעושים בסייגוואי בארצות הברית – המהירות מוגבלת ל-11 מייל. פשוט להגביל את המהירות, אין חוכמות. בכלל אני רוצה לומר לכם שאי אפשר בנושא הזה של מאבק בתאונות הדרכים לשחק בסלחנות או ברחמנות או בואו לא נהיה יותר מדי חזקים, חלילה או להיות פשרנים. לא, זה לא הולך. זו האמת.

עכשיו תיקחו תופעה שאנחנו חייבים לשנות אותה מבחינת החוק, אדוני היושב-ראש. העניין הזה של אנשים שמורשעים בעבירות תנועה וממשיכים לנוע בדרכים בהרשעה של בתי המשפט. היה לנו מקרה של עבריין שעבר 60 עבירות תנועה ולא שללו לו את הרישיון. 120 עבירות תנועה ולא שללו לו את הרישיון, עד שהוא הרג אדם. והם הרגו אדם, לאחר תקופה ארוכה. אני רוצה שתבינו, אדם שעובר ונתפס ומורשע בעבירה תנועה, זה לא העבירה הראשונה שהוא עובר. יש מחקר בטכניון, משה בקר בטח מכיר אותו, שאמר שאדם יכול לעבור 1,000 עד 10,000 עבירות תנועה כדי להיתפס פעם ולהיות מורשע פעם אחת. יש עבריינים מועדים שבתי המשפט מתייחסים אליהם בסלחנות. נותנים להם אפשרות להרוג.

אני סבור שכל אדם שהורשע בעשר עבירות תנועה, חייבים לשלול את רישיונו לעשר שנים בלי שום משחקים. ואם הוא נוהג בתוך שלילת רישיון – להפקיע לו את הרכב לפחות לשנתיים. זו הרתעה אמיתית ואחרת אנחנו לא נוכל להשיג תוצאות.

כמו כן, אני רוצה לומר לכם עוד דבר – מעברי החצייה להולכי רגל. זה עדיין לא מקום בטוח להולכי הרגל. משום שאנחנו הגברנו את חובת הזהירות שרכב שמתקרב למעבר חצייה ואמרנו, כשאתה מתקרב למעבר חצייה, תאט קודם כל. תבחן אם מישהו רוצה להיכנס למעבר החצייה. אם מישהו רוצה להיכנס למעבר החצייה – תעצור. והנה נהג עם מערבל בטון הורג אישה קשישה בתוך מעבר חציה.

אוריאל.

אני עומד לסיים. מה עושה השופט? ארבעה חודשי מאסר. תבינו, פה מדובר בנהג שנוהג במשאית כבדה, מתקרב למעבר חצייה, לא מאט, מפר את הוראות תקנות התעבורה, הורג אישה בתוך מעבר החצייה, השופט משדר לכולנו: זה לא כל כך נורא הדבר הזה. ואדוני היושב-ראש, בכוונה נתתי כמה דברים אופרטיביים כדי שנבין שבנושא תאונות הדרכים, אי אפשר רק לדבר על חזון. צריך לדבר על מהלכים ממשיים. איך אתה תוקף את החולשות. איך אתה בעצם מביא לכך שתהיה הרתעה אמיתית. אחרת, אתה לא תתקדם. אנחנו לא נוכל להתקדם בגישה פרשנית, בגישה סלחנית – זה פשוט לא הולך. ואחת התופעות של הסלחנות זה גרימת מוות ברשלנות. אז אני יכול להגיד לכם שאם מישהו חלילה יהרוג ברשלנות מישהו מבני משפחתי, אני לא כל כך אסלח לו משום שהוא הרג אותם ברשלנות. אני לא רוצה שהוא יהרוג אותם ברשלנות, ואנחנו צריכים להילחם גם בתופעה הזאת של הרשלנות. תודה רבה לכם.

תודה רבה אוריאל, אני רוצה שגם משרד התחבורה וגם המשרד לביטחון פנים יגיבו לו וירגיעו את כולנו בזה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני רק מבקש כי יש לנו עוד דוברים, בעשרה לארבע אנחנו מסיימים, אז בואו נתחשב בכל הדוברים ונהיה תמציתיים, מהירים ויעילים.

ברשותך - - -

שגיא, קודם כל זה שאבנר לא כאן, אני עדיין בהלם מזה. זו ישיבה ראשונה שאבנר לא כאן.

אני מתנצל בשמו.

אבל נוכחות של משנה למנכ"ל זה מראה על רצינות.

כן, אני מקבל הרבה מאוד מהדברים שנאמרו פה. זה לא רק הבחירה ביושב-ראש הרלב"ד החדש, בכלל, יש הבנה במשרד התחבורה שהנושא חשוב מאוד, הוא חלק מהיעדים שלנו, חלק מהחזון של השרה וחלק מפעילות המשרד. המלחמה בתאונות הדרכים היא לא רק בעיה שאנחנו מטילים לפתחו של הרלב"ד. חלק גדול מהתוכנית – לעבור מפחות שימוש ברכבים פרטיים לתחבורה ציבורית, אנחנו מאמינים שזה גם חלק מהפתרון. בוודאי לא במקום הפתרון לכל הדברים שהוצגו פה.

אני מציע שלא אתייחס פרטנית, למרות שאני מתאפק לא להתייחס פרטנית, כי יש חלק גדול מהדברים הוזכרו פה; מוקדי סיכון – מיד בינואר אישרנו כמעט חצי מהתקציב, מתקציב של 230 מיליון שקל שנתי, 100 מיליון כבר העברנו. דרך אגב, אנחנו מחכים לחלק השני בשביל לאפשר ליושב-ראש הרלב"ד להיכנס, כי אנחנו תמיד מתלבטים מה הקריטריונים וכולי.

הוזכר פה הטכוגרף הדיגיטלי, התקדם מאוד הנושא הטכני.

גם בבתי משפט, עשינו בבתי המשפט לתעבורה רפורמה גדולה מאוד.

נכון. הוזכר פה נושא הסמכויות לפקחים. לא רק זה, יש את מיזם "שומרי הדרך", אנחנו פועלים עם המשרד לביטחון פנים – הבט"פ. יש פה עניין חוקי מורכב ולא אכנס אליו, בסוף יהיו הרבה יותר דיווחים – לא חשוב אם של אזרחים או של מתנדבים או של פקחים עירוניים, ובלבד שסמכויות השיטור וסמכויות האכיפה יהיו בסוף של המשטרה. אנחנו בונים את המנגנון הנדרש. אני מציע שבגלל שיש פה המון אנשים שרוצים לדבר, שלא אציג את התוכנית. התוכנית תוצג כפי שראש הרלב"ד הציע. משרד התחבורה יגבה וישלים בכל הדברים שקשורים אלינו.

לא כדאי לך לראות מה כתבה לי מנהלת הוועדה על הטכוגרף הדיגיטלי. בוא נקווה שהדברים ישתנו, אנחנו נהיה כאן ואני אומר את זה לכם כאן, נהיה כאן כדי לוודא שכל הסמכויות והאחריות והיכולת לעשות את מה שמאמינים לנכון בידי הרלב"ד. אנחנו מאמינים מאוד בכך, ואנחנו נהיה כאן לפקח ולוודא את זה. בט"פ, בבקשה, תרגיעו אותי גם.

שלום לכולם, לי קוראים עמיר ג'יבלי, ראש מחלקת מחקר ופיתוח, אנחנו עוסקים בכל מה שקשור לאמצעים הטכנולוגיים, מכשור האכיפה ומחקר אסטרטגי. שמעתי פה ניתוח פרטני מאוד לכל נושא הנתונים, ובפתח דברי אני רוצה לברך על היוזמה לגיבוש תוכנית רב שנתית. אני אופטימי מאוד, אני בטוח שזה לא איך שנאמר כאן, שמה שהיה זה מה שיהיה, אני אופטימי מאוד שיהיה משהו אחר. כמובן, שיהיה צמצום של כל מה קשור במעורבות של אנשים וחיי אדם בכלל. כמובן שאגף התנועה כחלק ממשטרת ישראל, ישתף פעולה באופן מלא בכל תוכנית, יעדים וכל משימה שתכליתה הוא הצלת חיי אדם.

מבלי להיכנס לפרטי התוכנית ולכל הבעיות, כי באמת יש מלא בעיות, אם זה בתחום העירוני, בבין-עירוני, תשתיות וכדומה, אני רוצה לומר כמה נושאים שמבחינתנו הם עקרוניים מאוד על מנת שאנחנו כאגף התנועה נוכל להצליח להציל חיי אדם.

ברשותך בקצרה. אנחנו פחות בישיבת עבודה עכשיו, אלא הכנה לאיזה עבודה קשה הולכת להיות ואיך אנחנו לא נוותר לאף אחד.

ממש בקצרה. ראשית הנושא של כוח אדם. אנחנו מאמינים ונאמר פה יותר מפעם אחת, כמות שוטרי התנועה במדינת ישראל היא לא פרופורציונאלית לכמות הכבישים ולא לכמות הנהגים וכלי הרכב על מנת שנייצר הרתעה מביצוע עבירות תנועה ונגרום לאנשים לשנות את החשיבה שלהם. אנחנו חייבים להגביר בצורה משמעותית את כמות כוח האדם והנוכחות שלנו. נושא שני, חזקת האמינות, אתה מאוד מעורב וזאת לא הפעם הראשונה שאתה שומע את זה. אנחנו יכולים להוסיף עכשיו עוד 500 שוטרים ועוד 1,000 ניידות ובסוף כל האכיפה שלנו נתקעת בבתי משפט. היום בממוצע, להכניס מכשור אכיפה למדינת ישראל לוקח משהו כמו חמש שנים. וגם אחרי שמכניסים אותו, חמש שנים רבים בבתי משפט – כן אמין, לא אמין, אי אפשר המשיך בצורה כזאת. אם אנחנו רוצים לייצר הרתעה ופעם ואחת ולתמיד לומר שהמכשיר הזה חלוט ואמין, אנחנו חייבים לקדם את נושא חזקת האמינות במדינת ישראל. הנושא כבר עלה בעבר, זאת אחת המשימות הכי חשובות על מנת שנוכל לבצע פעילות שהיא לא תרד לטמיון.

נושא ההסברה – הנושא הזה לוקה בחסר. אני לא אומר שהגורם האנושי הוא לא דומיננטי בהתרחשות תאונות דרכים, אבל אי אפשר כל הזמן רק להאשים את הנהגים. צריך גם לתת להם כלים, להעלות את המודעות, על מנת שבאמת יבינו את הסכנות שנשקפות בדרך, ואני מדבר על כל טווח הגילאים.

הדבר האחרון שהוא גם חלק מצמצום זמנים וטיפול בבתי משפט ופועל יוצא מכך הרתעה, זה הנושא של בתי דין מנהליים. העניין הזה לדעתי יעשה שינוי דרמטי בכל מה שקשור לטיפול בנהגים. היום כל אחד שמקבל דוח יודע, הוא מגיש בקשה להישפט ביום האחרון לקראת תום 90 יום מהדוח. מחכה שנה. אם התמזל מזלו, הדוח הלך לאיבוד בדרך. אם לא, קובעים לו דיון לעוד חצי שנה, הוא לא הולך גם לדיונים. אחרי שנה, הוא בא ואומר שהוא רוצה להודות, הוא מקבל קנס קטן בלי נקודות, וכולם מרוצים. אנחנו לא מסוגלים להשפיע ככה על ההרתעה. אי אפשר לעמוד כך במשימה של ההרתעה. ואם אנחנו רוצים להשפיע, הנושא הזה של בית דין מינהלי וחזקת האמינות, הם קריטיים.

לסיכום אומר שככל שנתקדם עם הנושא של התוכנית, היעדים והמדדים כפי שנאמר פה קודם, כמובן שנפרט את זה בצורה יותר פרטנית, ונאחל לכולנו בהצלחה.

תודה רבה. אני יודע שראש אגף התנועה מחויב מאוד, אנחנו עדיין נמצאים במשטרה שהבטיחה לנו כתוצאה מהשימוע שהיה כאן – לא בתקופתי – אבל הבטיח לוועדה השר לביטחון פנים אם אני זוכר נכון, שיהיו 450 ניידות עד 2017. אנחנו עכשיו ב-2022 ויש פחות מ-300. זה חלק מהעניין. חשוב מאוד שתעבדו במשותף. המחוקק, אני אומר לך כאן, מוכן לחוקק גם חוקים קצת יותר קשים בשביל להילחם במלחמות הדרכים.

ד"ר משה בקר, אבקש רק בתמציתיות.

בהחלט בתמציתיות. אני מודה על רשות הדיבור, אני מאחל לאבי הצלחה, הוא מייצג את כולנו במלחמה הזאת. והיות שהוא גם שם את המותג של אור ירוק לפנינו, והמותג אור ירוק חדר לכל בית בישראל, אני מקווה שהוא גם יוכל להצליח. אבל אני כבר אומר לך אבי, אתה קופץ לתוך הנהר כאשר אתה תצטרך לשחות הרבה נגד הזרם. כלומר, אתה רוצה להגיע למקום הטוב, אבל אתה שוחה נגד הזרם.

א', יהיה לנו גידול ברמת המינוע בצורה רצינית, וזה בין היתר עם כניסה של רכב חשמלי ורכב אוטונומי. אנשים לא יזרקו את הרכב הרגיל שלהם ויגידו – עכשיו יש לי רכב חשמלי, אלא הוא יעבור ידיים לחלק מהאוכלוסייה שעדיין אין להם את רמת המינוע הממוצעת שישנה באירופה. אנחנו עם 410 כלי רכב ל-1,000 תושבים ונגיע תוך עשר שנים לכ-500, 550 כלי רכב ל-1,000 תושבים. כלומר תהיה מסה גדולה של כלי רכב, אתה שוחה נגד הזרם.

ב', הדבר הראשון שלדעתי אתה צריך לעשות, ואני אומר את זה כאן בנוכחות יושב-ראש הוועדה, כי זאת פעולה של חקיקה, זאת ועדה של הכנסת. הייתי יועץ בתחילת הדרך שלך וגם של אוריאל לין, וגם הרבה מאוד שנים של ועדת הכלכלה של הכנסת. והחקיקה שנעשתה כדי לתת את המעמד הנכון לרלב"ד לא נעשתה עד הסוף כמו שצריך. אתה אמרת שאתה לא רוצה לקבוע את תוכנית השיטור. אני אומר – אתה לא תקבע את תוכנית השיטור, אתה לא תקבע את תוכנית החינוך, אתה לא תקבע. אתה צריך להיות שותף מלא בקביעת הדברים האלה. לכן אתה צריך לבנות ברשות יחידות רפרנטים מקצועיות, ויש במדינת ישראל מקצוענים, גם בתחום של האכיפה, גם בתחום של החינוך וההדרכה, גם בנושא התשתיות וגם בנושא המשפט וכך הלאה. אתה צריך לבנות את זה.

אסביר למה בזה שאסיים בדוגמה אחת: התקציב לרלב"ד על פי ההמלצה שאושרה על ידי הממשלה, 550 מיליון שקל שהוזכרו קודם לכן; ואמרו, יש תקציבים אחרים כי פיתוח התשתיות והתחבורה הציבורית, כל אלה גוזלים הרבה מאוד תקציבים. כאשר באו וקבעו את אותם 550 מיליון, אמרו: זה כסף שיש בידיים של הרלב"ד שהוא יכול להשתמש בו, וכאשר הוא בונה תוכנית בשיתוף פעולה עם המשרד המתאים או הגוף המתאים, נניח משטרת ישראל, אז בחשיבה משותפת קובעים את הקריטריונים, את סדרי הקדימות, את המקום ואת הזמן של האכיפה, זה רק בתור דוגמה. ולצורך זה, כאשר בונים את התוכנית, מעבירים את התקציב המתאים ומבקרים את התקציב.

מה שקרה, וזה בגלל שלרשות הלאומית לא היה את המעמד הזה של רפרנט, אז היא הפכה להיות צינור שמוליך את הכסף ממשרד האוצר. ואז משרד האוצר בא ואמר – אני לא צריך את הרשות בשביל להיות הצינור שיעביר בצורה חלולה את הכסף למשטרה, אני יכול להעביר את הכסף. וכך הלאה עם גורמים אחרים. אני יכול לפרט הרבה מאוד, אבל בגלל מגבלת הזמן לא אמשיך. אבל אני מקווה שיהיו עוד דיונים ואוכל להציג דברים, כי תוכניות אב שהייתי מעורב בהם, ביוזמה וכך הלאה, תוכניות לחינוך לבטיחות בדרכים, הכבישים האדומים שהגדרתי במדינת ישראל, בכל הדברים האלה הייתה לי מעורבות מלאה. ולכן יש הרבה מה לעשות, ישנו ידע, הוא לא מנוצל כמו שצריך.

יש המון אנשים עם המון ידע. אני מציע לכם לעשות סמינר שמקשיב לעצות, יש הרבה אנשים עם עצות טובות. עצות טובות ועצות טובות יותר.

דורון קדמיאל, "עיניים בדרכים".

בשתי מילים, שמי דורון קדמיאל, יושב-ראש העמותה בשם "עיניים בדרכים" שמפעילה היום הלכה למעשה את המיזם שנקרא "נשק וסע". בפתח הדברים, אבקש לאחל לאבי נאור הצלחה, הצלחה לו ולרלב"ד יחד איתו. הוא מביא איתו הרבה מאוד מטען תודעתי בתחום הזה, ואני בטוח שיחד איתו, הרלב"ד ונושא בטיחות בדרכים יתקדם.

בשנת 2019 הונחה על שולחנו של משרד התחבורה, ביוזמה רבה מאוד שלנו, ועם הידע והניסיון שלנו של "עיניים בדרכים". עבודה שמניחה את התשתית למה שנקרא – school zone, המרחב הבית ספרי. חשוב מאוד שהדבר הזה ייכנס לתוכנית העבודה, ואני שמח שאבי נאור הזכיר את נושא הילדים ואת מערכות החינוך. חשוב מאוד שייכנס משני טעמים: הראשון, בטיחות הילדים. והטעם השני, החינוך לבטיחות שילדים מקבלים מהדוגמה האישית ומההתנהגות שהם רואים של התנועה במרחב הבית ספרי. יחד עם אכיפה אלקטרונית, הדברים האלה יכולים לתרום הרבה מאוד לשקט בתחום הזה שנקרא המרחב הבית ספרי, ונעשה את זה בשיתוף פעולה עם הרלב"ד. תודה רבה.

תודה רבה. ברשותך אבי, בזכות העבודה שלהם אנחנו הסבנו 20 מיליון שקל שהולכים לבטיחות רק בסביבת בתי ספר לילדים. הכסף הזה עובר דרך הרלב"ד. אני חושב שכמו שלא פותחים בית ספר בלי שיש תו תקן לכיבוי אש, הגיוני שיהיה תו תקן לבטיחות בדרכים. ראינו בתי ספר שאני לא מאמין שילדים הולכים לשם כל יום ומסכנים כך את חייהם.

ליד ששי שדה יושב איש צנוע, מקס אבירם, ראש האגף לזהירות בדרכים של משרד החינוך שזוהי משימת חייו. אפשר לשתף פעולה איתו המון. ששי שדה בבקשה.

תודה רבה אדוני, ששי שדה, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הלאומית. ראשית, אני מבקש להביע הערכה רבה אליך אדוני היושב-ראש, על זה שלקחת את הנושא הזה, ואני רואה מה אתה עושה. כי מה שאתה עושה זה שאתה דוחף את כולם פה לעבודה. ואני רואה את העבודה שלך ואת הנחישות שלך, ואת זה שאתה דוחף דברים, ודברים מתחילים לזוז ואנחנו מברכים על כך. דברים לא זזו הרבה זמן, יישר כוח גדול.

אני דווקא יעודד קצת את אבי, ואגיד לכם ששמעתי פה הרבה מילים כמו יש קושי, יש קשיים. ובכן, יש קשיים. נגד הזרם או לא נגד הזרם – קודם כל יש לך פה הרבה אנשים סביב השולחן שיעזרו לך. קודם כל יושב-ראש הוועדה, מנכ"ל הרלב"ד בפועל שאני איתו בקשר כבר שנה. שנה שאנחנו חושבים איך לעשות את העבודה, איך לסייע. אני מכיר כבר שעה ורבע את עילם, ואני רואה את הנכונות שלו ואת הכוונות של משרד התחבורה, כך שאני, שאני לא אופטימיסט גדול, אבל אני די אופטימי נושא הזה. אופטימי לפחות לגבי הכוונות והדרך. מכאן אני מבקש לאחל לך בהצלחה.

מכאן שתי דקות למה שרציתי להגיד באמת.

תודה רבה, דרך אגב, הסימולטורים שחוויתי אצלכם היו מאוד מאוד - - -

אגיע גם לדוחות הנהגים. ואני שמח שאתה אומר את זה.

ממש בקצרה, יש עוד כמה שצריכים לדבר.

אפשר להיכנס פה לעומק שעות לדבר, אבל רק על קצה המזלג: אנחנו מנסים להתמקד בנהגי התחבורה הציבורית, נהגי אוטובוסים בכלל ותחבורה ציבורית בפרט. אנחנו יודעים שביחס לאוכלוסייה, התאונות הקשות נגרמות בעיקר על ידי הרכבים הכבדים. לצערנו, ואפילו תקנה 168 שנוגעת לשעות העבודה ומנוחה של נהגי הרכבים הכבדים, היא תקנה לא ברורה. ביקשנו וגם אתה אדוני ביקשת הנחיות ברורות איך צריך לפרש את התקנה הזאת, ועד היום לא קיבלנו.

זה חלק מהתשובות שלא קיבלנו ממשרד התחבורה. 3% מהרכבים הם רכבים כבדים – 20% מהתאונות הקטלניות, פשוט לא נתפס. בבקשה.

טכוגרף דיגיטלי – נושא שמדברים עליו כבר עשרות שנים. סוף-סוף זה כבר מתקדם. הנה עילם, קח את הנושא הזה, תעשו את זה, תקדמו את זה ותתחילו לעבוד. אנחנו כבר התחלנו לבנות תוכנית הדרכות כי צריך להכשיר. תבינו, גם כשהטכוגרף יגיע ויתחיל לעבוד, כבר צריך 80,000 נהגים שיעברו הדרכה והכשרה. התחלנו כבר לבנות את זה מול היצרן, ולבנות תוכנית הדרכות, כולל מדריכים, כדי להיות מוכנים ליום הזה ושזה לא יעכב אותנו. הנושא הזה חשוב שיהיה.

נושא של הדרכות, אדוני, אנחנו מברכים על כך שהגעת, חווית את הסימולטור ואת תוכנית ה-VR שאנחנו בונים, אנחנו מאמינים בזה.

אתה מדבר גם במקום ישראל? כי יש גם את ישראל אבל אתם בעצם באים ביחד, לשניכם זאת זכות דיבור אחת, פשוט לא אספיק לתת לאחרים זכות דיבור.

ממש בקצרה, הנושא של הדרכות הוא חשוב. אני אומר את זה מתוך ידיעה. לצערנו הרב, האזרח הוא לקוח, הנוסע הוא לקוח, צריך לעשות שינוי בתפיסה שלהם ושינוי בדרכי הבטיחות. גם שם בנינו תוכנית הדרכה ברורה מאוד, בין אם זה ב-VR ובין אם זה עיונית. אלה רק עיקרי הדברים, יש לנו תוכנית עבודה ארוכה ומסודרת מאוד ונשמח להציג אותה בנפרד. הצלחתך היא הצלחתנו, שיהיה רק בהצלחה.

תודה רבה. ששי וישראל. נעם תנעמי ממועצת התלמידים, אני רואה חשיבות רבה בזה שאתה נמצא כאן, כל הכבוד.

שמי נעם תנעמי, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אחרי כל הדיונים בתקופה הקרובה, אני מתרגש שהגענו לדיון הזה. מבחינת חזון אנחנו מאמינים שהדיבור בעיניים הוא הדבר הכי חשוב שיש. לא ההרתעה, לא כל הדבר הזה של הרתעה. זה לא משנה. זה לא משנה את התודעה של האנשים ואת הדרך שבה הם נוהגים. בסוף אם נחנך ונביא לאותם בני נוער ונהגים את המקרים ונכניס להם לתודעה שכן, זה יכול לקרות גם להם – זה הדבר שיעשה את השינוי כמה שיותר.

אנחנו מאמינים שבתוכניות היום, וגם בשיח שקיימנו עם השותפים שלנו ממשרד החינוך, יש איזה משהו שהוא לא ברור לנוער עדיין בדברור המסרים. ואנחנו משתפים פעולה באופן מאוד רחב בעניין הזה ואנחנו נמשיך. ואגע בכמה נקודות קצרות: כל התוכניות, כל השולחנות האלה, בסוף מדברים בהם על הנוער. מדברים שם על הדור הזה שהוא לומד בסוף איך הוא עכשיו מתחיל את תרבות הנהיגה שלו, כי הוא ינהג באותה צורה גם בעוד 30 שנה. ובסוף – שם הנוער לא נמצא. אנחנו קוראים מפה לרלב"ד לערב אותנו גם שם. נהיה שם אם תקראו לנו. אנחנו מוכנים לבוא, ו - - - ממשרד החינוך כבר יודעים את זה. קראנו למקום הזה ואנחנו שם.

אלה הדברים המרכזיים. הנקודה שאנחנו מאמינים שצריך לעשות שינוי בשיטת החשיבה ולתעדף את זה בסדר העדיפויות. מתוך הקשר בעיניים ולא רק מתוך הרתעה.

נעם, תעדכן אותי אחרי שאתה נפגש איתו, בסדר?

נעדכן.

תעדכן, זה חשוב. אני בעד. בוריס צרנובלסקי, בבקשה.

שלום, אני בוחן תנועה יוצא משטרה. שנה וחצי אני "בחוץ". כולכם דיברתם על תאוריה, אני קצת אנסה לגעת בפרקטיקה מצד השוטר, מצד הבוחן, מצד מי שקבר הרבה מאוד אנשים בחיים שלו ודיווח למשפחות. הדבר הראשון, בזמנו הורידו את הקנס על היעדר ביטוח. הדבר גרם להרבה תאונות קשות של פגע וברח שהמשטרה משקיעה הרבה מאוד משאבים בשביל לאתר את הנהגים האלה. אם הדבר הזה היה עובר לקנס, קנס של 1,000, 1,000 ומשהו שקל שמעבר לעלות הביטוח. זה דבר שאפשר היה לעשות. מזמן דיברנו על זה וזה דבר שלא נעשה. מעבירים את זה לבתי משפט, אין חובת אכיפה, זה לא עבירה פיקטיבית או איך שקוראים לזה, המשטרה לא רושמת על זה דוחות וזה כל הזמן נמשך.

עוד משהו, 10% מתאונות הדרכים מטופלות על ידי בוחן. אלה תאונות שבעיקרון רשומות בפועל. וחוץ מזה, יש תאונות שנקראות ח"כ, לא "חבר כנסת" אלא "חקירה כללית", כשבן אדם מבוגר נהרג, משופד על איזה עמוד, משכנעים את הפרמדיק להגיד: לך תגיד שהוא קיבל התקף לב שניה לפני זה. וזה לא נכנס לשום סטטיסטיקה, והרלב"ד לא מקבל מזה, לא תוספת תקציבים ולא שום דבר, אבל במשטרה מקבלים קידום כי "הגענו ליעדים". יש ככה הורדה של כמות התאונות. ויש הרבה תאונות כאלו שלא נרשמות בשום מקום. אף אחד לא יודע עליהם.

דיברו על תשתיות – בירידה מכביש 6 ל-65, הפקקים נוראיים. חמש ניידות – אין ניידות במשטרה – רושמות דוחות, ואף ניידת לא מכוונת ברמזור. יכולים לשחרר את הרמזור ואף אחד לא יעקוף בשוליים ולא יהיה על מה לרשום דוחות. אבל שוטר מחויב לרשום דוחות, הוא רושם שם דוחות. יש שם חמש ניידות ויום יום בשעת השיא זה קורה. אלה הדברים הקטנים, אבל בכל זאת, אפשר להסתכל על זה ולהתחיל בזה.

כביש 6 הוא כביש מצוין, הוא לא צריך עוד נתיב.

נכון. ואני מציע לכם ברלב"ד להיעזר ולשמוע מאנשים שהיו בתוך זה. בוריס נפגש איתי ודיבר איתי על כשלים בחקירות תאונות דרכים ש - - -

זה הדבר האחרון שרציתי להגיד. יש נושא אחד שחקרתי לעומק והגעתי עם זה מאוד רחוק – רכבי נכים. רכבי נכים מורכבים על ידי חברות מיתקון בצורה שאין בה שום בטיחות. הם נוגעים בדברים שאסור להם, אין להם אישורי יצרן. כדאי לשים על זה דגש ולבדוק את זה. אני ממשיך לחקור את זה ביחד עם הוועדה, ביחד עם משרד התחבורה, הטכניון שם מגמגם קצת – כדאי מאוד לבדוק את זה.

תודה רבה בוריס. שמעון סודאי בזום, תרצה להגיד משפט?

שלום לך בועז, אני מצטרף לברכות, גם לך וגם ליושב-ראש הלרב"ד הנכנס, אבי נאור. אני יכול להצטרף לחלק מהדברים שנאמרו כאן, כל מה שקשור לגבי ההסברה והגברת המודעות ופחות ענישה. אני לא מאמין בענישה, אני מאמין יותר בהדרכה והסברה, זה עובד יותר טוב. יש פתגם שמלווה אותי כל הזמן: אין נהג מסוכן, יש נהג שלא מודע לסכנות. תנסו לחשוב על מה שאמרתי, וכמה אפשר לשפר את הנושא הזה אם אנחנו מטפלים בזה.

דבר אחרון אני רוצה להגיד, לגבי הנתונים שדיבר עליהם אבי נאור: נתונים יש, נתונים שמצביעים על מגמות כאלה ואחרות, לא אכנס לזה, ובנתונים האלה צריך לעבוד כדי להוריד את מספר התאונות וההרוגים ברכב כבד. נקודה.

תודה רבה. אבי, אתה רוצה לסכם או שאין לך מה להגיד?

שלוש מילים; בעיקר לידידיי אוריאל לין ומשה בקר – אני יודע שהמים סוערים. אני לא שותף לאיזושהי נימה, לא רוצה לומר ייאוש, אבל של חוסר תקווה.

לא אבי, זה לא חוסר תקווה, אני מדבר מתוך ניסיון. אם אין הגדרת סמכויות - - -

רגע, תן לי שנייה. אני חושב שניתן לעשות הרבה. אני חושב שהסביבה היום היא סביבה של חלון הזדמנויות. יש הרבה גורמים במדינה. אם אנחנו מדברים על ועדת כלכלה ועל ועדת המשנה לענייני בטיחות. אם אנחנו מדברים על שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. אני אפילו דיברתי עם האוצר. אני חושב שיש נכונות והבנה, ואני לא רוצה להיכנס כרגע, האם לב העניין צריך להתחיל מסמכויות או לא, אני חושב שיש לנו תקווה גדולה לעשות שינוי. ממרום גילי אני יכול להגיד, אני לא בא לכאן נאיבי, אני גם עוסק בנושא הזה די הרבה זמן, מודע לקשיים, ובכל זאת אני חושב שאנחנו צריכים להיות אופטימיים כי אנחנו נחולל את השינוי. וכמובן, איתך כבר נפגשתי, ניפגש עוד פעם. נפגשתי עוד טרום הנושא הזה. אבל באותו מקום, אוריאל, בסדר?

יש תקווה, אל תבינו לא נכונה. מי שרוצה לנצח, חייב להבין מה המכשולים באמצע הדרך. יש תקווה באופן אבסולוטי, אחרת לא היינו באים לפה.

אנחנו עוד צעירים ואופטימיים. אני רוצה לסכם ברשותכם.

קודם כל אתחיל בזה שאני קורא לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לענות לי מידית על המכתב שאני מחכה מהם וממשרד התחבורה מהישיבה הקודמת. בנוגע לישיבה הזאת, אני רוצה לברך את מר אבי נאור על מינויו ליושב-ראש הרלב"ד. ועדת המשנה לבטיחות בדרכים תיתן את כל הכלים האפשריים וכל מה שביכולתה בשביל לאפשר לרלב"ד להיות הגוף המתכלל כפי שביקשנו ואנחנו חושבים שזה נכון לנושא בטיחות בדרכים במדינת ישראל.

אנחנו קוראים לכל המשרדים השונים ולכל הגופים הממשלתיים, לשתף פעולה באופן מלא, מתוך אחריות ומתוך רצון להציל חיים, פשוט כך, חיים שהאובדן שלהם הוא מיותר וכל כך חסר תכלית ואנחנו רוצים להציל חיים כאלה. לכן ניתן את כל הכלים ונעשה כל מה שניתן בשביל שהרלב"ד בהנהגתו של מר אבי נאור, יוביל תוכנית לאומית כוללת רב-שנתית עם יעדים מדידים. נהיה כאן בשביל לפקח, לוודא שכולם משתפים פעולה, בשביל להעיר הערות, ובעיקר בשביל לעזור ולגרום לזה שאנחנו נהיה במציאות שונה וטובה יותר בשביל שיסתכלו על מדינת ישראל כדוגמה למה לעשות ולא כדוגמה למה לא לעשות.

אנחנו מאחלים לכולם בהצלחה. אני מודה, וועדת המשנה מודה לכל מי שהשתתף ולקח חלק והודה כאן וטיפל כאן ואמר שייתן וייקח חלק וישתף פעולה עם ההנהגה החדשה של הרלב"ד. נקיים עוד ישיבה של ועדת המשנה שבה נבקש מסקנות ביניים או תוכנית ביניים, ונלווה אתכם לאורך כל הדרך – בשביל לעזור, לא בשביל להפריע. כולנו כאן חיילים במלחמה בתאונות הדרכים. תודה רבה לכולכם ובהצלחה.



הישיבה ננעלה בשעה 16:00.