פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת הכלכלה
01/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 199
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ח באדר התשפ"ב (01 במרץ 2022), שעה 11:30

הרשויות המקומיות כגורם מפתח לחיזוק העסקים הקטנים, הבינוניים והזעירים בנגב

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
סמי אבו שחאדה
מאזן גנאים
לימור מגן תלם
אורי מקלב

סמי אבו שחאדה
ענבר בזק
יעקב מרגי

ידידיה גרינוולד - רפרנט פנים באג"ת, משרד האוצר

דנה פז - מרכזת בכירה עסקים קטנים וביניניים, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים

יוהן אטלן - מנכ"ל מועצת הנגב

סאאד אליאס - מנהל פיתוח כלכלי עסקי, אשכול נגב מזרחי

חדוה גבריאל - מנהלת תחום יזמות, אשכול נגב מערבי

צליל פולק - מנכל, מטרונגב, אשכול נגב מערבי

מרב ברלב שטרית - נציגה, אשכול נגב מערבי

אוהד שקד - מכללת ספיר

סופית אייזנברג זבולון - מנהלת תחום יזמות ועסקים קטנים, מועצה אזורית שער הנגב

דניאל ברססט - מוביל תחום ממשל וכנסת, תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל

אמיר בשאראת - יועץ כלכלי, ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות

אבו אלקיעאן יצחק - סגן ראש מועצת חורה, מועצה מקומית חורה

אורי כרמל - מנכ"ל ארץ עיר

ניסן בן חמו - ראש עיר ויו"ר מועצת הנגב, עיריית ערד

בני ביטון - ראש עיריית דימונה, מרכז השלטון המקומי

יאיר שרף - סמנכ"ל התיישבות, תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל

אופיר ליפשטיין - ראש מועצה אזורית, מועצה אזורית שער הנגב

עידית חנוכה

יפה קרינצה

הרשויות המקומיות כגורם מפתח לחיזוק העסקים הקטנים, הבינוניים והזעירים בנגב

שלום, אנחנו מתחילים דיון נוסף היום בוועדת הכלכלה, דיון חשוב מאוד בסוגיית הרשויות המקומיות כגורם מפתח לחיזוק העסקים הקטנים, הבינוניים והזעירים בנגב, אבל בנגב כתמונת ראי לגליל וכתמונת ראי לפיתוח הכלכלה. בנגב יש עשייה רבה בתחומים הללו. מועצת הנגב, שזכיתי להיות מייסדה, עם אנשים טובים, ולראות את ההשפעה שלה, כפי שהיא עולה וצומחת, וגופים אחרים בנגב, שתרמו לפיתוח הנגב ויציגו פה – מכללת ספיר, תנועת אור ואחרים. כמובן, התייחסות של חברי הכנסת אחרי שנשמע את הצגת הדברים מהשטח.

ככלל, מדינת ישראל נדיבה ומהירה בהקלות מס לחברות בין-לאומית, ואז אנחנו רואים רווחים כלואים ורווחים אבודים ואנחנו רואים חברות שאיכשהו מוצאות את עצמן לא משלמות מיסים בארץ. לצד העובדה הזאת, המנגנונים לסיוע לעסקים קטנים ובינוניים – שיש כמה מסלולים, בעיקר בתחום האשראי – לא תמיד מגיעים לשטח.

אני יכול להדגים את זה על ירוחם, היו לנו אולי 40-50 עסקים כאלה. באים ואומרים להם: אם אתה רוצה הלוואה תיסע לבאר שבע, יש שם איזה מישהו שעוסק – פעם זה היה מטי, אחרי זה היה אליאב או משהו כזה. מי ייסע, תגיד לי? בעל חנות פלאפל ייסע לבאר שבע לעשות תוכנית עסקית?

מזל שלא שלחו אותו לתל אביב.

כן. ואז לקחנו פרוייקטור, אני גייסתי כסף. פרוייקטור מקומי לעסקים קטנים. ואז פתאום נגב גליל היו בקשר אתי והיו להם איזה 300,000–400,000 שקל לכל הנגב לעסקים קטנים. ירוחם לקחה את רוב הכסף.

טוב מאוד.

וכל עסק קיבל 40,000 שקל מענק, מתוכו 3,000–4,000 שקל תוכנית עסקית, לראות שהוא באמת הולך להשתפר בשיווק האינטרנטי, בציוד שלו, בפרסום ובתשתיות. אם הוא רוצה לעשות אוכל, קונה תנור או מה שהוא צריך. וכל העסקים האלה התייצבו. נתנו להם רישוי עסקים והגענו ל-100–150 עסקים. עכשיו כל יום נולד עסק בירוחם סביב תיירות וכו'. אתה רואה כמה כסף קטן, והמדינה ידעה לתת מענקים לעסקים קטנים – נגב-גליל. באתי למשרד הכלכלה ואמרתי: איפה התוכנית הזאת? תביאו כמה עשרות מיליונים, נעשה פיילוט. אני עוד מחכה לתוכנית הזאת. אבל הנגב לא מחכה, הנגב יוזם ומוביל.

נמצאים אתנו גם ראשי רשויות בנגב – ניסן בן חמו, בני ביטון ואופיר ליפשטיין. הם אתנו בזום. ניסן בן חמו הוא יושב-ראש מועצת הנגב, ניתן לו לפתוח בכמה מילים.

גם מחורה נמצא פה.

וגם מאזן היה, ראש העיר של סכנין, אבל לא ראיתי מחורה. מי פה מחורה?

אני מחורה, סגן ראש המועצה.

ברוך הבא אבו אלקיעאן יצחק. כל הדוברים, הדיון שלנו הוא שעה, אין לנו הרבה זמן. כל הדוברים, ממש דקה–שתיים, לא להאריך. לרחם עלינו, להגיד את הדברים חד וחלק, קצר ולעניין. ניסן בן חמו, יושב-ראש מועצת הנגב, בבקשה, ידידי.

שלום לכולם. מיכאל ביטון, יושב-ראש הוועדה, שמח על קיום הדיון, כל החברים שיושבים פיזית במקום וכל חבריי לזום. יושב-ראש הוועדה נגע באחד האתגרים הגדולים שלנו בנגב. צריך להתחיל ולומר: קורים דברים טובים בנגב – בשיווקים, בפיתוח, במעבר תשתיות כבדות – והגיע הזמן גם לטפל בסיפור כשל הכלכלה המקומית, קרי העסקים הקטנים.

אחד הדברים שאנחנו רואים ועדים להם זה שבנגב העסקים הקטנים נמצאים בסיכון גבוה ביחס לעסקים אחרים בשאר מדינת ישראל, והקריאה היא ברורה – קודם כול לרכז מאמץ בעסקים הקטנים, זה אחד ממנועי הצמיחה שלנו. נכון שיש לנו פה מפעלים, תשתיות והעסקה אחרת, אבל בעסקים הקטנים אנחנו חייבים לטפל. הסיפור של כלכלה מקומית מקיימת, הסיפור של אדם שיהיה אחראי, מקדם עסקים קטנים. נכון שיש תוכניות; מה שקורה היום הוא שיש שלל תוכניות שצריך לחבר אותן. המעוף הוא דבר מצוין, הוא נותן את התמיכה לעסקים. יש דברים מצוינים שאנחנו עושים דרך המעוף, אבל בסוף, בכל הרשויות המקומיות, מקדם עסקים מקומיים. יש הרבה אלמנטים: של רישוי עסקים, של תוכניות כלכליות, כל הסיפור של נוכחות דיגיטלית, שאנחנו מנסים לקדם אצל העסקים – כל זה כתוכנית מתכללת. צריך לקחת את זה ולרכז את זה, גם ברמת האשכולות, ויושב פה יושב-ראש אשכול נגב מזרחי בני ביטון, זה אחד הדברים שאנחנו מקדמים באשכול נגב מזרחי.

אבל ברמת הרשויות המקומיות אנחנו צריכים לעשות עבודה – גם מועצת הנגב, יחד עם ארץ-עיר ועוד גופים. עשינו עבודת עומק איך אנחנו רואים את התוכנית העתידית, ומפה אני מקווה שתצא קריאה של הוועדה לתת דגש על הנושא הזה. זה השלב הבא שבו אנחנו צריכים לעסוק ולהתעסק, גם כראשי רשויות, גם כארגונים וגם כממשלה.

אשריך ניסן, גם על התוכן וגם על התמצית ועל המסר הבהיר. בני ביטון, ראש העיר דימונה ויושב-ראש אשכול נגב מזרחי ושותף במועצת הנגב. בנימין, החיסרון היחיד שלך שאתה מהצנחנים אבל בכל השאר אתה בסדר.

והחיסרון שלך, אדוני היושב-ראש, חברי וידידי, שאתה מגולני. קודם כול, אני מפרגן לניסן. אני חושב שהוא אמר דברים כדורבנות. מיכאל, אתה יודע את העבודה היפה שעשית בירוחם ואנחנו כל כך גאים בך שאתה יושב-ראש הוועדה שלנו. אני חושב שאתה האיש הנכון במקום הנכון.

אני רוצה להתעסק בהיבט של עבודה איכותית ולהמשיך בקו שניסן אמר. תראו, בדרום יש מערכות חינוך מהמובילות במדינת ישראל. רק לסבר את האוזן, דימונה זכתה בשלושה פרסי חינוך, כולנו משקיעים, כמעט 50% מתקציב העיריות שלנו הולך לחינוך, השקעה פר תלמיד. אנחנו משקיעים המון המון כסף. עד לפני מספר שנים, לצערי הרב, היינו מייצאים את הילדים שלנו למדינת תל אביב; ברוך השם, היום ההגירה השלילית נעצרה. נעשית עבודה יוצאת מן הכלל בערד, בירוחם, בדימונה, בבאר שבע, בנתיבות, באופקים – בכל המקומות. אבל מה שאנחנו צריכים זה מנוע צמיחה, והעסקים הקטנים הם מנוע צמיחה.

אנחנו חושבים שהקורונה לא עשתה רק דברים לא טובים, עשתה גם דברים טובים, ואני נותן דוגמה את קמביום בירוחם, שבאו ופתחו עכשיו שלוחה אצלנו גם בדימונה.

קמביום זה בית תוכנה ואפליקציות של בוגר ישיבת הסדר ואישתו הפסיכולוגית, שנשארו בעיר, נמכרו למטריקס, גדלים. יש גם את מיינדסט, יש בדימונה יזמים. אלה העתיד שלנו, והם גרים בנגב והכסף נשאר בנגב, לא הולך לבעלי הון.

מה שאני אומר, מיכאל, בדיוק בכיוון שאמרת. במקרה נמצאים אצלי עכשיו נציגים של השגרירות מאמריקה והם שומעים את זה. אמרתי להם: אני חייב להיכנס לדיון הזה, קודם כול, לכבד את היושב-ראש ואת כל הסובבים. הוא שאל אותי: מה הבעיות שחסרות לכם? מה שחסר לנו, מיכאל – זה מסר לשרת הכלכלה, לראש הממשלה ולשר האוצר: חסרה לנו תעסוקה איכותית. תראה, מבחינת בנייה אנחנו בפיתוח אמיתי, אני בונה אלפי יחידות דיור, הנה, אני אומר לכם, אבל ללא תעסוקה איכותית לא נצליח להשאיר את הדור הצעיר שלנו, הדור האיכותי שלנו. אנחנו מתאמצים. צריכה להתקבל החלטת ממשלה, והחלטה נקודתית לגבי כל הנגב המזרחי.

כיושב-ראש אשכול הנגב המזרחי, אני אומר לך, מיכאל: פה צריך לתת משאבים וכספים ולמקד אותנו בנושא של תעסוקה איכותית, למתג את ערד בנושא תיירות. גם ירוחם וגם דימונה עושות היום תיירות. אני חושב שהיום, עם מה שקורה עם משבר הדיור במדינת ישראל, הנגב זה הדבר הבא של מדינת ישראל וכולנו יחד, ביחד איתך, מיכאל, נממש את חזונו של דוד בן גוריון. תודה על כל העשייה שלך.

אם השגרירות האמריקנית הגיעה אליך בימים הקשים שלהם, סימן שהם באו להירגע קצת.

בנימין, החבר הכי טוב שלי, מה עם היישובים הערביים בנגב? לא הזכרת אותם.

אגיד מילה-שתיים. קודם כול, נפגשתי עם מנסור עבאס ברהט וחנכנו את היכל התרבות שם. אני חושב שבאמת, אם אנחנו רוצים לחיות כמו שצריך בנגב, צריך שיהיה טוב למגזר הבדואי. המגזר הבדואי לא צריכים לנסוע, לא לחברון, לא לשכם, לא לג'נין ולא לירדן. הם לא לומדים את תורתו של ז'בוטינסקי שם. צריך להקים להם פה מכללה, תעסוקה ודיור. הם האחים שלנו.

בהחלט, מצטרפים אליך. בנימין, מילים כדורבנות, איש יקר. יצחק אבו אלקיעאן מחורה, סגן ראש העיר. היה לך שם ראש קודם מוחמד אלנבארי, עכשיו מי ראש העיר?

חאבס אלעטאונה.

אנחנו מברכים אותו בהצלחה. חורה היא אחד היישובים בנגב שעשו את הקפיצה היזמית והפיתוחית הכי גדולה בנגב. בבקשה, יצחק.

ועדיין יש עוד צעדים על מנת להמריא ביישוב של חורה. שלום לכולם, אתייחס בכמה מילים – וכמה מילים של בדואי יכולות להתארך עד חמש מילים. אדבר על אזור התעשייה של חורה. אזור התעשייה של חורה הוקם בשנת 2000 או 1999 ואז, בזמנו, הוגדר כאזור תעשייה ומסחר ושווק בקטגוריה הזו. מאז באו בעלי העסקים והקימו שם סופר – כל אחד לפי טעמו ולפי הצרכים שלו. היום המינהל באים לבעלי העסקים ואומרים להם: לא למטרה הזאת אזור התעשייה שווק, ויש שם בעיות.

יש לזה פתרון, יצחק. אתה משנה את התב"א של השטח לריבוי שימושים. את זה העירייה צריכה לעשות.

אנחנו עדיין לא עירייה, אנחנו מועצה. אנחנו שייכים לוועדת נגב מזרחי, שיש לנו ביקורת עליה, שהיא מעכבת. אעבור מנושא לנושא – אם היא אמונה על התכנון והבנייה ביישובים הבדואים, היא באמת צריכה לסייע, לתת יד, לעזור ולא לעכב.

מי יושב-ראש הוועדה היום?

הגברת כרמית פנטון. לצערי הרב, כבר אתמול קיבלנו מכתב שראשי הרשויות, שהם חברי הוועדה, מנתקים קשר ולא יכולים לשתף איתה פעולה מאחר שכל התוכניות של ההנדסה להקים בתים ולהסדיר את הבתים ביישובי הקבע, עדיין הכול תקוע ולא מתקדם כלום. אז איך אנחנו רוצים בסופו של יום לתת תמריץ לבדואים שיושבים מחוץ ליישובי הקבע, להכניס אותם ליישובי הקבע? תושבי יישובי הקבע סובלים ואף אחד לא נותן להם יד, אף אחד לא עוזר להם. הגיע הזמן והגיעה השעה לקחת את זה לתשומת לב.

לגבי אזור התעשייה, יש שני דברים כדי שתצליח במאבק שלך שם: 1. כסף לתכנון – כספי תכנון זה או שהממשלה נותנת לך או שהעירייה בתב"רים עושה תוכנית סטטוטורי ואז מגישה את זה לוועדה. כל אזורי התעשייה בנגב צריכים להיות בריבוי שימושים. באזור התעשייה במצפה רמון כבר יש תיירות, יש מלונאות. באזור התעשייה בירוחם אנחנו עושים אזור תעשייה בריבוי שימושים. העתיד הוא לא שיש רק מפעלים, העתיד הוא שיש עסקים, שיש יזמים, שהכל קורה באותו מרחב. אנחנו נעזור לך עם הפנייה לוועדה לראות איפה זה עומד. אני לוקח על עצמי לדבר עם יושב-ראש הוועדה האזורית שם, אבל אתם צריכים לראות שיש תקציב לתכנון, כי אם לא עשיתם תוכנית אין מה לאשר. אם תעשו תב"ע והם לא אישרו אותה, אנחנו נדחוף אותם לקדם ולאשר.

היישוב חורה מונה מעל 20,000 ונותן מענה לפריפריה של עוד 20,000 – יחד 40,000. הוא נמצא בצומת שוקת על כביש 31 וכביש 60, שזה לא הרחק מהרשות הפלסטינית. אז אולי הגיעו הזמן והשעה לתת דגש לאזור התעשייה של חורה, לפתח אותו עוד, על מנת שהאנשים שלנו לא ייסעו לרשות הפלסטינית וישקיעו את כל כספם שם אלא ישקיעו את זה בחורה.

יפה, וגם ילמדו במכללה בנגב.

והגיע הזמן, אם אפשר, להקים מכללה בתוך חורה או בסביבה שם - -

חייבים. אני לא יודע מי רוצה, אבל גם רהט רוצים.

- - כי עלויות הנסיעה לחברון זה הרבה.

מכללה אחת בנגב - - -

בחברון לא מלמדים אותם תורת ז'בוטינסקי.

כן, זה נאמר. תודה רבה, יצחק. אופיר ליפשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב, בזום. קדימה, אופיר, קצר ולעניין, כמו שאתה יודע.

שלום, אדוני היושב-ראש מיכאל. אנחנו פה עם כל ראשי המועצות בכנס של רמת הגולן. דיברתי פה עם ראשי המועצות, כמה הם מדברים על הנושא של העסקים הקטנים. בסוף זה המנוע שמצמיח. אנחנו רואים בעוטף עזה שמתי שנותנים דחיפה זה עובד. הרשות לעסקים קטנים תמכה, יש לנו שם אקסלרטור ומביאים עוד עסקים. אנחנו חייבים לחזק את התמיכה בעסקים הקטנים, זה המנוע, זה הלב. במקום שאנשים ייסעו לעבוד למרחקים הם יוכלו להתפרנס ביישובים הקטנים, במועצות האזוריות, זה כל כך חשוב. עושים עבודה, חייבים להגדיל את התקציבים על מנת שנוכל להמשיך ולהצמיח את האזור הזה. אז אני מודה לך על הדיון הזה. כל כך חשוב, ויש שם נציגים מכל האזור שלנו שיודעים כמה זה חשוב. אנחנו תומכים, כל ראשי המועצות פה, בחיזוק העסקים הקטנים.

תודה על הדברים הממוקדים שלך. אתן לך נתון שאתה פשוט לא תישן בלילה, יכול להיות שוועדת המשנה להייטק תעשה על זה דיון עומק. גילינו שהושקעו בקידום הייטק בנגב – בעיקר בנגב. זה הלך לחמש חברות, חברה אחת קיבלה מעל 300 מיליון שקל. כל התוכנית הזאת, לא יודעים אם היא הביאה 100 עובדים לנגב או 200 עובדים. היית משלם לכל עובד מיליון שקל, היית מביא 600 עובדים. אני אומר לך שהחשיבה הזאת, שלא הולכת לעסקים הקטנים, אם נקים בנגב 3,000 עסקים קטנים והם יעסיקו שלושה עובדים כל אחד, זה 10,000 עובדים. וייסגרו 500 עסקים, אבל יישאר משהו בנגב. הנדיבות הזאת, שמצד אחד נתנו 624 מיליון שקל לחמש חברות, ואחת מהן קיבלה 300 מיליון, ולא הבאנו כלום לנגב מול מה שאנחנו רוצים לעשות עם עסקים, זה פער בלתי נסבל. הממשלה יודעת לתת מענקים לעסקים קטנים, עשיתי את זה בירוחם. אבל למה זה תוקצב במאות אלפי שקלים במשרד שאין לו הרבה, במקום לעשות איזו תוכנית לאומית לעסקים קטנים ולהתחיל בפריפריה, כי השכיחות של יזמים ועסקים שם היא נמוכה יותר ממה שקורה בצפון. תודה רבה לך.

מיכאל, יש לנו חממה טכנולוגית, יש שם 30 חברות, מעסיקים 150 עובדים בשנתיים האחרונות ואנחנו יכולים להגדיל את זה פי עשרה, פי 15 בכסף קטן. רק צריכים לתת לנו את המשאבים לזה ואנחנו נמשיך ונצמיח את העסקים הקטנים. זה העתיד שלנו, בטח באזורים שלנו.

תודה. עכשיו נאפשר למועצת הנגב, למכללת ספיר ולתנועת אור להציג, כל אחד מכם שלוש דקות, ואחרי זה סבב חברי כנסת. אני מבקש לעמוד בזמנים, להיות חדים ומהירים. כל אחד שלוש דקות. מועצת הנגב, יוהן אטלן, המנהיג הבלתי מעורער, המנכ"ל המייסד של מועצת הנגב. היה צעיר כשהקמנו את זה, הוא מזדקן.

הוא מסרב להתייאש.

אתה מכיר אותו, מרגי? יוהן, שלוש דקות.
(הצגת מצגת)

תודה, מיכאל, יושב-ראש הוועדה והיושב-ראש המייסד של מועצת הנגב. תודה לראשי הרשויות - לראש כעיר שלי בני ביטון וליו"ר שלי היום ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד. אני חושב שהנושא הזה, של העסקים, קיבל תאוצה בשנים האחרונות בנגב. קורים הרבה דברים טובים בנגב. הסוגיה של העסקים התחילה לבעור בנגב ולפני שנתיים ראשי הרשויות קיבלו החלטה שזה אחד מהנושאים המרכזיים שמועצת הנגב צריכה לקדם וגם הארגונים החברתיים – ארץ-עיר ו-JNF – יחד עם האשכולות, חברנו יחד לקואליציה גדולה של ארגונים שפועלים לקדם את הנושא הזה.

מיכאל, אתה יודע, הנגב יודע לפני כולם מה טוב לנגב והוא מתחיל לפעול לפני כולם והרבה פעמים לא מחכה שהממשלה תבוא. אנחנו כאן כדי לספר לכם על מה שצמח מהשטח, על הצורך הענק. הנגב נמצא בפני צומת דרכים מאוד גדולה; ישראל נמצאת בפני צומת דרכים. אתגר הכפלת האוכלוסייה הוא אחד האתגרים הגדולים שעומדים לפתחנו ונצטרך לתת עליהם את הדעת, ובוודאי שהנגב מושפע מהאתגר הזה. בשקף הבא אתם יכולים לראות שבשנת 2015 הנגב חצה את קו ההגירה השלילית ועבר להגירה חיובית. הנגב נמצא בצמיחה חיובית בשנים האחרונות. מגמת הצמיחה הזאת תלך ותגבר עם הזמן, ואנחנו חושבים שלדבר הזה יש השפעה מרחיקת לכת. זאת הזדמנות גדולה, אבל צריך גם להסתכל על העתיד, לראות מה תמהיל האוכלוסייה שיגיע, למה היא תזקק ומה הצרכים. ברור לנו היום שהסיפור התעסוקתי הוא הסיפור המרכזי שיצליח לאפשר לנגב לצמוח.

הנגב, ביחס לאזורים אחרים בישראל, נמצא עם מספר העסקים ל-1,00 נפש הקטן ביותר – 40 עסקים ל-1,000 נפש בעוד שהממוצע הארצי הוא 60 עסקים ל-1,000 נפש. בתל אביב, סתם בשביל לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על 100 עסקים ל-1,000 נפש. אז רק תבינו איפה הפער נמצא, וכשאנחנו מדברים על הנגב אנחנו מדברים על אזור שיש בו הרבה יותר שכירים מאשר עצמאים ביחס לאזורים אחרים; יש בו פחות הייטק מאזורים אחרים; יש בו יותר עובדים בלתי מקצועיים ביחס לאזורים אחרים; יש בו עוגנים תעסוקתיים גדולים שעליהם מתבסס הנגב והם עוגנים סופר חשובים, במיוחד התעשייה המסורתית. התעשייה היצרנית היא הסקטור התעסוקתי שהנגב נשען עליו באופן מאוד חזק. צריך להבין שכשאנחנו מדברים על צומת הדרכים שהנגב נמצא בו היום, גם הסיפור הזה מקבל איזשהו פוקוס כי התעשייה משתנה לנגד עינינו ואנחנו רואים את יחס ההעסקה בתוך התעשייה הולך ויורד. מצבת העובדים בתעשייה הולכת ומצטמצמת, ועם השנים היא תלך ותצטמצם אפילו עוד יותר, כך מחקרים - - -

יוהן, המלצות אופרטיביות.

מה שאנחנו אומרים, מיכאל, זה הדבר הבא: הנגב היום נמצא במצב שבו יש משקל לתעשייה היצרנית, ונצטרך למצוא פתרונות לדבר הזה בעתיד הקרוב. הפתרונות שאנחנו, במועצת הנגב, הם: עוגנים תעסוקתיים ברי קיימא. מיכאל, אתה יודע שעבדנו על הסיפור של נמל תעופה בין-לאומי בנגב, וזה עוגן תעסוקתי אדיר של 30,000 משרות, ובוודאי שהוא יהיה משמעותי. גם בית חולים שני בנגב, שנמצא על הפרק, הוא עוגן תעסוקתי גדול והוא גם, כמובן, עונה על הצורך של האוכלוסייה. אבל, כמו שמיכאל אמר, הסוגיה של העסקים הקטנים היא מנוע צמיחה לא מפוצח, וחייבים לפצח אותו. אנחנו, בנגב, פעלנו כדי להתחיל לייצר את הקצוות שמאפשרים למנוע הזה לצמוח. אתן לאוהד לספר על האתגרים של עסקים בנגב כדי שתוכלו להבין מה האתגרים הספציפיים שעומדים בפני עסקים.

אוהד שקד, מכללת ספיר, בבקשה.

(הצגת מצגת)

תודה רבה, קודם כול, על הבמה. אנחנו מודים על שיתוף הפעולה וחשוב לי גם להגיד שזה לא מובן מאליו שהאקדמיה נמצאת כאן בכזו מעורבות.

צריך להגיד בשבח מכללת ספיר שהיא יודעת לעשות שותפויות גם עם ערים, גם עם עמותות וגם עם ארגונים. ככה הבאנו לירוחם תואר ראשון של כולנא, ספיר. אתם פתוחים וגמישים, וזה טוב מאוד.

זה גם מכללת ספיר וגם האנשים שפה, הם השותפים שלנו, אנשי השטח שמקבלים אותנו. זה לא פשוט שאנשי אקדמיה פתאום יקשיבו להם, לא כולם אוהבים. יוהן ביקש ממני להציג מחקר שעשיתי במסגרת הקואליציה, שאולי יתפור את הדברים שאתם מדברים עליהם, גם על הנושא של האוכלוסיות השונות שגרות בנגב, גם על הנושא שלך, אדוני היושב-ראש, שדיברת על הכספים שזורמים אבל לא תמיד מגיעים, מהרבה מאוד סיבות והרבה בעיות.

החלטנו להתמקד בתפקיד אחד, שהוא תפקיד של מקדם עסקים. אבל לפני שאדבר על המחקר הזה דווקא אדבר על מחקר שעשינו עם משרד המדע, שיסביר מה הסיפור של האתגרים בנגב. זה מחקר שעשיתי עם ד"ר יוסי כהן במימון משרד המדע. אנחנו יכולים לראות את ההבדל בפיטורים של עסקים בנגב ובהוצאה לחל"ת. אתם רואים את המספרים, אני לא צריך להסביר. לא אסביר את התיווך הסטטיסטי שעשינו פה, אבל בגדול, אנחנו מצליחים להראות סטטיסטית שהסיבה לפיטורים והסיבה לחל"ת אלה אותם קשיים של עסקים בפריפריה: בעיות של תזרים מזומנים, בעיות של לקוחות, בעיות של מציאת עובדים. אנחנו רואים בפועל איך זה משפיע ישירות על הפיטורים של העסקים הקטנים והזעירים בנגב, עסקים שמעסיקים עובד אחד, שניים, שלושה – אותם עסקים שדיברתם עליהם.

יש לנו חוזקות בנגב, לא רק חולשות. יש לנו יתרונות, יש הזדמנויות. אני מקווה שתסמכו עלי, אני קופץ על הצד המתודולוגי.

המלצות אופרטיביות. תאמין לי, מה שאתה כתבת במחקר, שצריך מנהיג אחד בעיר לעסקים קטנים, זה עשינו לפני עשר שנים, בלי אקדמיה. שיהיה בכל עיר מנהיג לעסקים קטנים, הוא יביא את המענקים, את ההלוואות, את התוכניות העסקיות, יכניס אותם לאינטרנט. הוא ירדוף אחריהם.

תודה, היושב-ראש, שעזרת לי כאן. אם אפשר, שני שקפים אחרונים. קודם כול, יש תפקיד כזה. דיבר ראש מועצת שער הנגב, יש אצלו את צופית, שגם נמצאת כאן ומאזינה בזום; חדווה שנמצאת כאן היא בוגרת של תפקיד כזה; יש פה את מאיה מנתיבות שעושה את זה. יש את התפקיד הזה, רק מה - - -

לא בכל הערים.

בדיוק. לא מופיע בכל הערים, לא תמיד זה תקן מלא. אנחנו רואים את התפקיד ואנחנו רואים את ההשפעה החיובית שלו.

הבאתי את זה מתורמים, בעוונותיי, לירוחם. תגיד לי, זה הגיוני שתפקיד כזה יהיה בתרומות?

בדיוק. אם יש ראש רשות שמבין חשיבות, אז הוא מוצא כל מיני דברים. אתם יכולים לראות שהתקן הזה, לפעמים הוא חצי משרה, לפעמים הוא 75% משרה, לפעמים הוא תיירות. דווקא ברשויות שיותר חסר בהן – אין. למשל, באופקים אין כרגע מישהו שיושב על הדבר הזה, ביישובים הבדואים והערבים זה חסר.

עיר של 30,000–40,000 בסוציו-אקונומי 3, מדהימה, עם ראש עיר מסור, עם צוות, עם אנשים שאוהבים אותה ואין מי שילווה את העסקים.

הבעיה בחוסר התקינה ומשהו שצומח מהשטח, שאתה רואה שמצד אחד הוא טוב ומצד שני הוא לא מאורגן, היא לא רק ביש או אין, אלא מי בא לעשות את התפקיד, איזה תקציבים הוא מקבל, מה היכולות שלו לפעול. שום דבר לא מאורגן, אז יש פה הרבה אנשים עם סכין בין השיניים שהביאו כספים. אם אתם רוצים סיפורי הצלחה, אתן לכם מגילה ששמעתי בדרך בכל רשות. היופי של מאיה, של צופית – אחת יודעת להתמודד עם מצבי חוסר שגרה, שהם שגרה אצלנו, בנגב המערבי; השנייה יודעת לתעל לתוך החברה החרדית אצלה את הדברים שמתאימים לה; מי שעובד עם האוכלוסייה הבדואית מצליח לתעל את הכספים, שאתה היושב-ראש דיברת עליהם, שמתפזרים בכל מיני מקומות, והוא מצליח לחבר גם לתורמים וגם - - -

החזק מתחזק והעני מתענה. זה הסיפור.

צריך תפקיד כזה, זה מה שאנחנו מבינים. אנחנו מבקשים את עזרת וגם את משרד הכלכלה, כמועצה. נתתי את ההסבר למה צריך את הדבר הזה, מה הוא יכול לעשות ואיזה יופי יכול להיות אם יהיה תפקיד מוגדר, עם תקציב מוגדר, עם תקן, עם הכשרה, עם ליווי מקצועי. התפקיד הזה יכול לעשות פלאים, בעינינו.

תודה רבה. יאיר שרף, סמנכ"ל התיישבות תנועת אור, ואחר כך ח"כים. קצר, יאיר, אם אפשר.

אשתדל לקצר. אתם מכירים, תנועת אור מקדמת בשנים האחרונות את הסיפור של שני מרכזים חדשים במדינת ישראל והסתכלות על הנגב והגליל בצורה אחרת, לא כפריפריה שצריכה מענק וסיוע אלא כעתיד וההזדמנות של מדינת ישראל. אנחנו עושים את זה עם הרבה שותפים, שרובם נמצאים פה, בחדר ובזום.

מבחינת מיקוד וכיוון, אנחנו מבינים שהיום להגיד הייטק זה לא מספיק, וביחד, בתהליכים שאנחנו עושים היום בדימונה, באופקים וגם בגליל, חשוב שכל עיר וכל מרחב יידע לדייק לעצמו תחום כלכלי שבו הוא מייצר את ההתמחות ובו הוא מייצר את הערך המוסף. יש תחומים שבהם אין לנגב יתרון מובהק על פני תל אביב ולייצר את היתרון הזה ייקח שנים רבות. הסיפור של הטמעת טכנולוגיות וחדשנות בתעשיות מסורתיות – חקלאות, תעשייה – ובתחומים נוספים, כמו חינוך, מיכאל, שאתה מכיר היטב בירוחם, זה סיפור שנותן יתרון יחסי גדול מאוד לגליל ולנגב ואנחנו צריכים להתמקד לא רק בקידום עסקים באופן כללי אלא לקדם את הכותרות האלה, שאנחנו יודעים לתת בהן ערך נוסף משמעותי. ההשלכות של זה vi גם מחקר וגם כיוון. מבחינתנו נכון להתלות את המשאבים האלה גם בזה שיהיה כיוון ברור ולא נהיה all over the place.

הנקודה השנייה שאני רוצה להוסיף זה לא רק מיקוד בתחום אלא גם מיקוד במקום. אני חושב שהסיפור של מרכזי הערים, במיוחד כשמסתכלים על העסקים הקטנים והבינוניים, הוא סיפור קריטי. אנחנו מדברים על הערים שלנו שמתרחבות לשכונות חיצוניות; הרבה מאוד מהעסקים והמסחר יוצאים לביג – שם קוד – שנמצא בדרך כלל על הכביש, שלא צריך להיכנס ללב העיר והעיר בפנים מתרוקנת. חשוב לנו מאוד לקדם את העסקים שנמצאים במרכז העיר, להציע שם חוויה לדור הצעיר שהיום, אם להגיד את האמת, הוא עוזב, הוא לא נשאר. אנחנו צריכים להציע לו את הפאב, את בית הקפה, את חלל העבודה, כדי שיהיה מה שימשוך אותו וישאיר אותו. אלה שתי התוספות שלנו: 1. מיקוד בתחום; 2. מיקוד באזור גיאוגרפי. אנחנו חושבים שזה סופר קריטי כדי להצליח לייצר את הקפיצה.

תודה, יאיר. תודה רבה. חברת הכנסת ענבר בזק, אני מבקש גם מהח"כים, יש הרבה שרצו ואנחנו רוצים לשמוע גם את הממשלה.

אהיה מאוד ממוקדת. קודם כול, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. כולם מדברים, מציגים את הנגב; כל מה שאמרתם על הנגב נכון ותקף גם לגליל. שם הדיון היה "נגב גליל", ומצער אותי שאין פה נציגים גם של הגליל, אז אקח את זה על עצמי.

ראש העיר ניסן בן חמו דיבר על כלכלה מקומית מקיימת – אני מאוד מתחברת לזה. הרקע הקודם שלי, לפני שהגעתי לכנסת, הייתי יועצת עסקית של משרד הכלכלה דרך מעוף במשך 12 שנים, ליוויתי רשויות ואשכולות בתחום של כלכלה מקומית מקיימת. כמובן, התמקדתי בעיקר בגליל. יש לזה הצלחות מאוד גדולות. אני מתחברת לכל מה שנאמר פה, שעסקים קטנים הם מנוע צמיחה של הפריפריה. מתחברת מאוד לדברים שמיכאל אמר, אגב, אני שנים אומרת את זה ואני שמחה לראות כי דעת חכמים מצטרפת למה שאני אומרת שנים, שהמדינה צריכה להשקיע בעסקים קטנים בפריפריה ופחות בחברות הגדולות, כי בסוף אנחנו מחלקים את המשאבים להרבה יותר עסקים, אנחנו מפזרים את הסיכונים ואז, אם חלק נסגרים, עדיין המשרות נשארות.

אני רוצה לתאר לכם לקונה שזיהיתי במהלך השנים שעבדתי. יש הרבה תקציבים שמושקעים גם בנושא הזה, של עסקים בנגב ובגליל ושל חיזוק הרשויות המקומיות, אבל התקציבים האלה מועברים בלי קריטריון שאומר שהספקים שיקיימו את הפרויקטים הם מהנגב והגליל. אתן לכם דוגמה. ליוויתי את אשכול בית הכרם, קיבלו 3 מיליון שקל לפרויקט דיגיטציה – שזה אומר להקים אתרים לרשויות של האשכול. ישבתי איתם, ניסיתי לשכנע אותם שייקחו בשביל הפרויקט חברות מהאזור של האשכול, מאזור הגליל, בסוף נבחרה חברה מהרצלייה. אמרתי להם: זה כמו דלי שהממשלה שופכת אליו מים ושופכת אליו תקציבים, אבל הדלי מלא חורים ודרך החורים האלה הכסף חוזר בחזרה למרכז הארץ.

אתן לכם עוד דוגמה. משרד נגב גליל יוצא עכשיו בפרויקט מדהים, שתהיה לו השפעה כבירה על העסקים הקטנים – 60 מיליון שקלים להקמת חנויות מקוונות לעסקים קטנים בנגב והגליל. מצוין. הגשתי שאילתה לשר, שאלתי: האם בתוך הפרויקט הזה אתם נותנים עדיפות להקמת אותם אתרים לחברות מהנגב והגליל?

בבעלות חברות.

בבעלות חברות. זאת אומרת, לא מי שהחנות תהיה שלו אלא מי שמקים את החנות. התשובה לו הייתה: לא, אין לנו תיעדוף כזה. אז אני כבר אומרת לכם: מי שבסוף תזכה במרכז תהיה חברה גדולה מהמרכז ורוב הכסף בכלל יילך לפייסבוק ולגוגל לקידום. לא חבל?

אז אני רוצה לספר פה שהגשתי הצעת חוק שמדברת על זה שרק רשויות בפריפריה – בנגב, בגליל ובאזורי עדיפות לאומית – יוכלו בתוך המכרזים שלהם, בתוך הפרויקטים של הרשויות ושל משרדי הממשלה, לתת תיעדוף לעסקים קטנים מהנגב והגליל, לתת להם תיעדוף לזכות במכרזים, כי אנחנו רוצים לסתום את החורים בדלי ולהבטיח שהכסף הזה, שהמדינה כבר שמה, כבר משקיעה עשרות מיליונים בנגב ובגליל, יישאר שם אצל העסקים הקטנים. תודה רבה.

תודה, ענבר. חבר הכנסת יעקב מרגי, איש הנגב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון. אפשר ללכת לאיבוד, לדבר על הנגב ולהתפרש. לא צריך, אני אתמקד, אנחנו בנושא של העסקים הקטנים בנגב. אתם יודע מה, ראשי הרשויות, מצדיע לכם. מועצת הנגב עושה עבודה טובה, אבל בפרקטיקה, ביום-יום, לפעמים ראשי הרשויות הם אחד החסמים הכי קשים לעסקים הקטנים בנגב. תתפסו שיחה עם מי שהקים עסק בשנים האחרונות – לקבל רישיון לניהול עסק, קחו את באר שבע כדוגמה, זה סיוט. אנשים נשברים בדרך, המוטיבציה יורדת.

נוכחות דיגיטלית – אם משרד הכלכלה רוצה באמת לסייע לעסקים קטנים להתרומם היום, אי-אפשר בלי נוכחות דיגיטלית, אי-אפשר לצמוח היום. אתה יכול לשרוד, אבל אתה לא יכול לצמוח בלי נוכחות דיגיטלית, וקשה גם להקים עסק, גם להרים אפליקציה, גם שיווק דיגיטלי. כאן צריך קצת ראש גדול, עם נשמה במשרדי הממשלה. לצערי הרב, דרכך אני מלין, לא נתקלתי ב-20 השנים שאני בכנסת שמשרד ממשלתי לא סופר חבר כנסת. לא נתקלתי. לאחרונה נתקלתי במשרד הכלכלה, שאתה שולח – תלוי איפה נפלה האבן. אין תגובות ממשרדי הממשלה לאחרונה, וחבל. הם צריכים לקחת את זה לתשומת ליבם. כל זה בסך הכול מפרה אותם, פניות ויוזמות של חברי כנסת מפרות את עבודת הממשלה.

אמרת עוגנים תעסוקתיים – אני רוצה להוסיף ליד זה בדיקות שאני עושה, מלווה לאחרונה וזועק. אנחנו משקיעים ואוהבים את אוניברסיטת בן גוריון – 8% מהסטודנטים לרפואה באוניברסיטת בן גוריון הם מהנגב. מי יישאר בנגב? כשמדברים על ספיר – עבודה טובה, תרומה של ספיר ואוניברסיטת בן גוריון לסביבה שלהם אני יכול למנות, אבל נשמה קצת. זאת אומרת, להשתדל שאחוז מסוים מהסגל יהיה מהסביבה האורבנית שלהם, הסטודנטים בפקולטות, בקורסים החשובים, שיפעילו את הנגב. זה פרויקט שלך, יוהן, לשבת על בן גוריון. לא יכול להיות, אנחנו משקיעים, אוהבים, מחבקים ומחבקים, בסוף אני משקיע בתושבי רמת אביב. כנ"ל מה שאני צופה בקושי של הכשרתם של עובדי קריית המודיעין – בסוף זה יהיה באוניברסיטת תל אביב ואז כל מה שרצינו להביא לנגב, הכול מתמסמס ועוד פעם הגדול לוקח ומשאיר אותנו עם השאריות. תודה.

תודה רבה, מרגי. מנכ"ל ארץ-עיר אורי כרמל, בבקשה.

קודם כול, הסיפור של מקדמי העסקים ברשויות, זה ריכוז המאמץ. אני יחד עם יוהן בהנהלת מועצת הנגב, על זה אנחנו מרכזים מאמץ. אבל בסיפור של תקן לכמה שיותר רשויות, תקנים מלאים למקדמי עסקים, הוא לא יכול לפעול לבד, צריך לפעול גם אזורית. בזה הנגב הוא חלוץ בארץ, אין דבר כזה כמו מועצת הנגב, לצערנו. עכשיו בגליל אני מבין שזה מתחיל להתפתח, אבל שיתוף הפעולה האזורי שקיים בנגב – עשינו בשנה האחרונה כברת דרך מטורפת בנושא של שותפות אזורית לעסקים קטנים, שותפות תלת-מגזרית של שני האשכולות, של ספיר, של המעוף ועוד ועוד. צריך לתת לזה מעטפת אזורית, שהאשכולות צריכים להוביל, של הכשרה ושל יצירת קהילה של מקדמי עסקים. הסיפור של מקדם עסקים, שזה יהיה הקטר, החלוץ, המנוע של מקצוע איכותי ומוביל. בשביל זה צריך לייצר גם קהילה של אנשים כאלה, שביחד 20 מקדמי עסקים מ-20 רשויות עובדים ופועלים יחד בשביל לקדם את העסקים הקטנים באזור הנגב. לומדים אחד מהשני, אבל גם יוצרים איזושהי נבחרת שמובילה את הנושא של עסקים קטנים.

תודה רבה. מאזן גנאים, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. הייתי מצפה מחבריי, ראשי הרשויות בנגב, באמת לתת תשומת לב לתושבי הנגב, כי אנחנו יודעים שהם סובלים יותר מכולם. הייתי רוצה לדבר על קידום אזורי תעשייה על מנת להשיג תעסוקה לבני המקום.

חוץ מזה, נושא ההסתה נגד תושבי הנגב – צריך לשנות את השיח הזה. לא לומר: אלו הפולשים, אלו שלקחו את האדמה. כל זמן שאנחנו מדברים עליהם בצורה כזאת, שהם הפולשים והם אלה שלוקחים את האדמה ולא נכנסים אליהם ליישובים על מנת לחזק את הכלכלה של היישובים האלה, אז יש בעיה, כי אם טוב לי – טוב לך; טוב לך – טוב לי. הם כבר סובלים יותר מהכול. אני רוצה להזכיר לך – מעל 50% מתחת לקו העוני, שני שליש מהם ילדים. זו אחריותה של ממשלת ישראל להשיג להם תעסוקה והשכלה ושבאמת ירגישו שהם חלק בלתי נפרד מהנגב. לכן הייתי מצפה מחבריי, ראשי הרשויות בנגב, איך לחבק את תושבי הנגב על מנת שהנגב יהיה טוב לכולם. אני חושב שהנגב מספיק לכולם.

תודה רבה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, על קיום הדיון המאוד חשוב הזה. אני חושב שאחד האתגרים הגדולים של החברה הערבית בנגב הוא שכל העניין של הניהול והתכנון של הנגב נראה כמו פה, בוועדה – יש יהודים שמנהלים את העולם ויש ערבים שהם מחוץ למשחק. זה נראה ככה גם במספרים. ביקרנו במפעלי ים המלח, אדוני. המפעל הענק הזה מעסיק 1,500 אנשים העסקה ישירה. כמה מהם ערבים? 20. ככה זה נראה ברוב הדברים החשובים שנוגעים לתכנון, לאקדמיה, לעיריות, לכוח, למשאבים - לכול.

אנחנו מדברים פה על פיתוח עסקים ואזורי תעשייה. החברה שלקחה את עניין הגז רישתה את כל הנגב בגז, יש עכשיו גז טבעי בכל מקום. כדי לפתח אזור תעשייה רציני, אדוני, כל המפעלים שלוקחים המון אנרגיה צריכים את הגז הטבעי כי זה מוריד להם את עלות החשמל כמעט לחצי. בכל הנגב יש גז, כל נקודות היציאה הם באזורים היהודיים של הנגב, אז גם אם מאוד רוצים אף אחד לא ילך. גם יהיה אזור תעשייה, שום מפעל רציני לא ילך לשם, כי מבחינתנו, אם ילך לאזור השכן, של היהודי, זה יוריד לו את עלויות האנרגיה שלו בחצי.

יש דבר מאוד חשוב שצריך לעשות, בעיניי – צריך להעלות את המודעות בשני נושאים: אנרגיה סולרית בנגב התפתחה בצורה מדהימה, אבל רוב ההשקעות, רוב המחקר נעשו בקיבוצים ובמושבים שם. זה מוציא שליש מאוכלוסיית הנגב מהמשחק. הדבר השני, העניין של הגז הטבעי ואזורי התעשייה. חייבים להעלות את המודעות, גם בקרב ראשי הרשויות הערבים עצמם, לגבי חשיבות הנושא הזה. ודבר שני, המדינה צריכה לעזור לדחוף ולהכניס את זה לשם כדי שיהיה איזשהו פוטנציאל לפתח את אזורי התעשייה, אחרת, גם אם נהיה במקום יותר טוב תיאורטית, מעשית זה לא יקרה.

סמי, דיברת מדם ליבך, אבל על נושאים שהם לא הנושא היום, שזה עסקים קטנים. אתה צודק שהפיתוח הכלכלי בחברה הערבית הוא פחות ולא מוסדר.

גם אזורי התעשייה, אדוני.

לגבי אזורי תעשייה, המודל של רהט, בני שמעון ולהבים, שעובדים יחד ומחלקים – זה העתיד, לא שכל אחד יריב.

להיפך, בעד לגמרי.

אזור תעשייה משותף, מתחלקים, עוזרים, עובדים.

רהט-להבים זה סיפור הצלחה.

זה מהפכה, וזה עשר שנים. זה משה פאול, סיגל מורן - - -

אדוני היושב-ראש, אני חושב שלנהל את זה על בסיס לאומי זה לא טוב. להיפך, פיתוח כלכלי צריך להות משותף. ברור, אני איתך לגמרי. אבל אני אומר, יש דברים קטנים - - -

אז זה אחד. לגבי הגז, אני רוצה שתביא לי את רשימת הבעיות כי אנחנו נושפים בעורפם. נתנו סמכויות לרשות הגז לאכיפה מחמירה על החברות הפרטיות שלא הביאו גז למי שצריך. נטפל בזה, כי ראינו גם כמה מפעלים בנהרייה, בלוד ובעוד מקומות שהגז לא הגיע. המדינה עשתה את קווי ההולכה ונתנה לחברות פרטיות את קווי החלוקה. המדינה סיימה את עבודתה והחברות הפרטיות לא עשו את תפקידן. דוגמה להפרטה לא מוצלחת. אבל אנחנו עדיין עם העיניים על הדבר הזה, תביא את הרשימה וניאבק שיגיע גז למי שצריך להגיע הגז.

הזמן שלנו מתקצר, אנחנו לקראת סוף הדיון. אתן התייחסות ראשונה לממשלה, ואם נספיק, לעוד גופים. אני מבקש תשובות ממשרד הכלכלה ומהאוצר. יש פה שני נציגים, לפי מה שכתוב כאן: דנה פז מהסוכנות לעסקים קטנים וידידיה מאגף התקציבים. דנה, אני רוצה לדעת האם יש לכם היום תוכנית מענקים לעסקים קטנים? הרי המדינה יודעת לתת מענקים לעסקים גדולים ולחברות בין-לאומיות בדמות ויתור על הכנסות.

אגב, אם אפשר להוסיף פה שאלה: בזמן הקורונה היה פרויקט של 5,000 שקלים מענק לדיגיטציה לעסקים קטנים. פנו אליי ושאלו אם זה ממשיך.

1. האם יש לכם את מסלול המענקים, כי הוא היה בנגב-גליל? זו השאלה שאני מפנה אלייך. 2. האם כוונכם שבכל 266 הרשויות יהיה בסוף מנהיג לעסקים הקטנים? איך אתם מקדמים את זה, במיוחד לרשויות בסוציו-אקונומי נמוך ופיתוח כלכלי נמוך?

ידידיה מאגף התקציבים, אני רוצה התייחסות לחשיבה איך העסקים הקטנים הם מנוע וקטר צמיחה למשק והאם אתם פתוחים להשקיע באותם מענקים להרחבת עסק קיים ולהקמת חדשים, כשם שאתם עושים עם חברות בין-לאומיות ועם מרכז ההשקעות בהיבטים של תעשייה וכו'. למה אנחנו יודעים לתת מענק למפעל חדש? למה אנחנו יודעים לתת מענק לחברות בין-לאומיות ולעסק קטן, שהכי נאבק, בלי הון עצמי, בלי תזרים, הוא לא יקבל מענק? זאת השאלה שלי, אבל זה משרת את הכלכלה, ועשיתם את זה. אתם יודעים, הדבר הכי חמור לממשלה זה להצליח במשהו ולא לחזור עליו. נגב גליל עשו מענקים כאלה, והם עבדו. האם התורה הזאת נשמרה? האם יש חשיבה על הדבר הזה? אלה השאלות אליך, ידידיה. דנה ראשונה.

שלום. קודם כול אגיד שמשרד הכלכלה והסוכנות רואה חשיבות רבה מאוד בתפקיד של מקדם עסקים והיא פועלת להכשיר את כל הנציגים מהרשויות. הנציגים הם של הרשויות, הם לא נציגים שלנו. הסוכנות מספקת עוד המון כלים משלימים לתפקידים האלה.

אתן לך דוגמה. הכי קל להסביר לי שהמעדר נמצא אצל מישהו אחר – להגיד שהם האנשים של הרשויות ואנחנו נכשיר. אבל אין להם כסף לכוח האדם הזה, אבל גם לך אין כסף, נכון?

בדיוק.

אבל הממשלה יודעת לתת עתידים לשלטון המקומי, אז היא תתעדף שעתידים לשלטון המקומי ילכו להיות מנהלי עסקים קטנים ברשויות מקומיות ולבדוק לכמה רשויות יש מוביל של עסקים קטנים במשרה מלאה. מישהו יודע את התשובה? אני לא יודע, אתם צריכים לדעת. יש 266 רשויות, צריכים להיות 266 כאלה. אתם שמים עובדים בסבסוד ממשלתי בעתידים לשלטון המקומי. בהתחלה הבאתי תורם שלוש שנים; נגמר לי הכסף, הביאו עתידים לשלטון המקומי – 30 לכל המדינה, לקחתי ארבעה. אחד מהם התחיל לטפל בעסקים.

מה המספר של העסקים הקטנים בנגב היום?

בנגב עשרות אלפים, בישראל מאות אלפים.

מה שאמרת עכשיו יכול להיות פתרון מדהים. אם יהיו באמת 266 אנשים שמובילים את העסקים האלה, הם יכולים לתת מעטפת - - -

המדינה חזרה רברס. המדינה, היה לפעמים לה ביישובים עובד והם אמרו: לא, נעשה את זה בבאר שבע, הם יבואו. איזה מנהל מכולת או פלאפל או פיצה יבוא לבאר שבע? איזה אוהל בדואי שמארח קבוצות יבוא לתוכנית עסקית לבאר שבע אם לא תבוא אליו עם המסמכים כשהוא עם הקבוצה והוא יחתום?

מההכרות שלי עם מנהלי העסקים, הרבה מהם לא ניהלו עסק בחיים ואז מאוד מאוד קשה להם ללוות עסקים כאלה. הם לא אנשים מתאימים.

אז אתה עושה ב-40,000 שקל מענק תוכנית עסקית קטנה – 4,000 שקל, לא להגזים עם הכסף על תכנון. תוכנית עסקית, ויש כסף לתכנון. למדינה יש כסף לתוכניות לעסקים – זה לא ניצול מלא; יש הלוואות לעסקים – זה לא ניצול מלא; אין לה מענקים לעסקים, שזה היה ניצול מלא. אין ניצול מלא בהלוואות, אין ניצול בהכשרות, אין ניצול מלא בתוכניות עסקיות. אומרים, המעוף: רק תבוא, ניתן לך תוכנית עסקית. 75% השתתפות עצמית שלנו, היזם רק 25% - ולא לוקחים את זה כי זה לא מספיק טוב, זה לא נגיש. זו הבעיה. אני מתלהב. סליחה, גברתי.

כמו שאמרתי, הסוכנות תומכת בכל הכלים של מקדמי עסקים ברשויות. לאחרונה הסתיים סבב שלישי של קורס כזה, בשנה שעברה התקיימו שניים, כ-120 רשויות השתתפו בתוכניות. יש לנו גם תוכניות המשך לעתיד, כמו קורס לקהילה מקדמת עסקים ועוד מגוון של פורומים, מרחבים עסקיים וכו'. אפשר לראות בתקנון שיש מגוון רחב.

לגבי השאלה על המענקים – הסוכנות לא חילקה מענקים, וכשהגיעה הקורונה הסוכנות נכנסה לנושא של מענקים לבעלי עסקים. לגבי מענק דיגיטציה - - -

הרחבה או הקמה? בקורונה נתנו עזרה לשרוד, אנחנו מדברים על מענקי הרחבה והקמה.

אז לא - - -

אם אתה לוקח 100 עסקים, נותן להם מענק והם הוסיפו שני עובדים – זה 200 עובדים, זה כמו להקים שלושה מפעלים. וזה כסף קטן, זה פחות מה-624 מיליון שקל לחמש חברות, שאני לא יודע מה קרה. רון כץ, יושב-ראש ועדת המשנה להייטק, יעשה דיון מה קרה עם 624 מיליון; מי החברה שקיבלה מעל 300 מיליון וכמה עובדים הגיעו לנגב בזכותה. שאלה פשוטה, לא? זה קצת כסף 624 מיליון? אם אתה מביא לעסקים קטנים מענקים ב-100 מיליון, זו מהפכה חברתית בישראל. 624 מיליון לקידום הייטק בפריפריה הלכו לטמיון בעשור. זה מה שאני יודע, אולי יש עוד כספים שאני לא יודע עליהם.

ההתייחסות היא רק לנושא של מענק דיגיטציה. הוא הסתיים בסוף 2021, אחרי שמלוא התקציב נוצל.

אז תפעלו להביא עובד לכל עירייה, עם עתידים לשלטון המקומי, להשתתף בעלויות?

לסוכנות אין תקציב.

לא ביקשתי תקציב, ביקשתי שתלכו לשים יד על תקנים של עתידים לשלטון המקומי. משרד הפנים בעד פיתוח כלכלי ברשויות.

אני רושמת.

הוא נותן פרויקטים כלכליים לראשי הערים, הוא רוצה שיהיו להם הכנסות מארנונה.

רשמתי את ההערה ואעביר את זה.

ומענקים?

כרגע מענק דיגיטציה נסגר.

הייתה פה שרת הכלכלה בדיווח שנתי לוועדה. אמרה שהרעיון לקידום מענקים לעסקים קטנים מעניין אותה. עשיתם דיון בנושא?

כן. כרגע אנחנו אמורים להמשיך את מענק EMV שנסגר - - -

אני מבקש מהרשות מכתב תוך חודש על הפעולות והדיונים שעשיתם לבחינת האפשרות למענקי הקמה והרחבה של עסקים קטנים בנגב ובגליל על בסיס המודל הזעיר המוצלח שבוצע בנגב גליל ברשויות בודדות. שרת הכלכלה הבטיחה להוביל את זה, תוך חודש אני רוצה מכתב ממשרד הכלכלה ומהרשות: מה הפעולות שעשיתם ומה ההיתכנות למהלך כזה עוד השנה, אולי בניוד יתרות או תקציב לא מנוצל בסעיפי ההלוואות לעסקים, להסב אותו למענקים. תודה רבה לך. ידידיה, אתה זוכר את השאלות שלי? בבקשה.

אתייחס לחלק מהשאלה. מכיוון שאני רפרנט פנים, אז פחות בהיבטים של כלכלה והמענקים לעסקים קטנים ובינוניים, אבל אדע גם להעביר - - -

במושב הבא – לא להעליב אותך – כנראה שיהיה בכל דיון שלי או הממונה על התקציבים באוצר או הסגן שלו. לא יהיה פחות מזה. למה? כי אני רוצה לדבר על פיתוח כלכלי ואתה אומר לי: אני בפנים, אני לא אדבר על מענקים. אז בשביל מה אני צריך את הדיון? אני צריך תשובות כוללניות של נציג משרד ממשלתי. אתה לא יכול להגיד לי: אני לא מבין בזה. אם אתה לא אחראי על הכול או על עסקים קטנים ומענקים, צריך לבוא מישהו אחר. אז החגיגה הזאת תסתיים. במושב הבא יגיע לכל דיון שיש בו היבט כלכלי הממונה על אגף התקציבים או סגנו או מישהו שאאשר מראש, כדי שייתן תשובות כלליות. זה חל על כל משרדי הממשלה. ההפקרות שעולים בזום לא תהיה, לא תהיה עלייה בזום לאדם שאנחנו רוצים אותו פה, נגמרו הימים, ואנשים בכירים עם ראייה כללית. תמשיך, ידידיה.

רק אציין שבנושא של הדיון זה נגע יותר ברשויות המקומיות, אבל באמת יכול להיות שיותר נכון שהיה בא לפה מישהו מצוות כלכלה. אבל באופן כללי, כמו שהוזכר פה, אני מכיר את משרד נגב גליל בגלל שבו אני כן מטפל. עכשיו המשרד מוציא מכרז להקמת 3,000 חנויות אינטרנטיות בפריפריה. זה משהו שמתוכנן כבר עכשיו, זה סיוע שאנחנו יודעים שנותנים. במסגרת החלטת הממשלה של מעבר צה"ל לנגב הייתה לנו עכשיו - - -

רגע, תן לנו להבין. מה הופך אותה לחנות אינטרנטית אם זה בפריפריה? המחסן בפריפריה?

לא, אלה חנויות נמצאות בפריפריה, אבל נותנים להן את האפשרות לשווק גם בצורה דיגיטלית.

למכור את המוצרים שלהם גם במסלול האינטרנטי. חנות קיימת שמרחיבה את הפעילות שלה לשיווק אינטרנטי - -

אכן כן.

- - או הקמה של חדשות?

אני לא יודע אם מדובר גם על הקמה של חדשות. צריך פה את משרד נגב גליל כדי שיידע לתת תשובות יותר מהותיות על הפרויקט הזה.

וההערה של חברת הכנסת בזק, שיהיה תיעדוף לבעלות מקומית או לאנשים מהנגב ומהגליל – מה שנקרא כלכלה מקומית מקיימת, כלכלה בת קיימא – שהכסף נשאר בקהילה, שלא בעלי הון יקימו את החנויות האלה, כמו שאלה שקיבלו 300 מיליון, שאני מחפש אותם עדיין, כמה עובדים הם הביאו לנגב. איך לא נאבד את ההשקעה הזאת? יש אפשרות לתעדף מקומית ויש אפשרות לתת תיעדוף לתושב המקום. עושים תיעדוף כזה בדיור, עושים תיעדוף כזה בהרבה תחומים.

אני מסכים עם ההערה הזאת, ברור שנעדיף שגם הספקים יהיו מקומיים. כמובן שצריך לוודא שזה לא פוגע בהיבטים של תחרות או בהיבטים של עלויות. צריך בכל זאת להתחשב גם בנושא הזה.

אם התחרות הייתה עובדת טוב אז הנגב והגליל היו נראים מבחינה כלכלית כמו תל אביב. אבל התחרות לא עובדת, אז כדי שהם יתחזקו הם צריכים משהו שהוא אקסטרה, מעבר לתחרות.

הכול תלוי איך מנסחים את המכרז. אני בטוחה שהשיקול הוא כמה עובדים - - -

אני מודאג מהדבר הזה.

רק אוסיף נקודה אחרונה, לגבי התקנים של מקדמי העסקים ברשויות המקומיות. בדרך כלל אנחנו לא מתקצבים תקנים. היינו שמחים להבין ולבחון גם אצלנו למה יש רשויות מקומיות חלשות שכן מצליחות להשיג תקן כזה - - -

כי הם לוקחים תורמים. תגיד לי, הגיוני? את מועצת הנגב הבאנו מתורמים, את רכז העסקים מתורמים, מכללת ספיר – חצי מהבניינים שלה מתורמים. זה תפקידנו, להביא תורמים לדאוג לפיתוח כלכלי בישראל? העסקים האלה משלמים מיסים בסוף, זה טוב למדינה. אבל תדע לך, אתה אחראי על משרד הפנים ומשרד הפנים יודע לתת לרשות מקומית מענק להקמת עסק כלכלי בבעלותה. בתוכניות פיתוח כלכלי של רשויות קיבלנו מענק להקים חניון לילה בירוחם והוא יניב לנו כסף, הוא יתחזק את האגם; קיבלנו כסף להתייעלות אנרגטית וחסכנו מיליון שקל. אתם יודעים לעשות את הדברים האלה, אבל תרדו קומה.

אתה יודע מה, אני מטיל עליך ועל הממ"מ משימה. הממ"מ שומע אותי, תמיד בחדר, נכון? הוא לא שומע. הממ"מ זה אגף המחקר של הכנסת, ואני מבקש ממנו מחקר: לכמה ישויות יש מוביל לעסקים קטנים במשרה מלאה? כמה רשויות מקומיות עוסקות בפיתוח כלכלי של מיזמים כלכליים של עצמם? מה הפערים בין רשויות בשכיחות העסקים הקטנים בקרבן, לפי רשות, לפי מצב סוציו-אקונומי, לפי כמות העסקים הקטנים שקמים, נסגרים ופועלים בקרבן? מחקר על כל ההיבט הזה של העסקים הקטנים.

אתה יכול להשיג את הממ"מ – אתה איש אוצר ואמון על הפנים – ולהתחיל לבדוק כמה רשויות עוסקות בפיתוח כלכלי. הרי אם היה יעד עליון של משרד האוצר, זה שמשרד הפנים יעשה פיתוח כלכלי ברשויות כדי להקטין את התלות במענקי איזון. אתה כן עוסק בכוח אדם; יש לך את עתידים לשלטון המקומי, יש לך מנהיגות מעוז, יש לך כל מיני דברים שאתה מממן בתוכניות מנהיגות. תייעד את זה לפיתוח כלכלי, תתנה את הכסף שאתה נותן לתוכנית עתידים לשלטון המקומי בהפנייה של אחוז מהאנשים לתחום של פיתוח כלכלי ברשויות, ואז בכל רשות יהיה בן אדם כזה והוא יגיע למכולת ולפלאפל ואנשים יידעו לדבר איתו, הוא יידע לדבר את שפתם – בערבית, בעברית, בכל שפה.

תודה רבה. אנחנו חייבים לסיים את הדיון הזה ואני רוצה לסכם אותו. יסלחו לי רבים שלא זכו לדבר. הסיכום הוא כזה: אני רוצה לברך את הנהגת הנגב שהייתה כאן היום – ראשי הרשויות, האקדמיה, שער הנגב, עמותות וגורמים עסקיים – שעשו יד אחת להבין שאחת הבעיות בנגב היא היעדר הצמיחה, הליווי והתשתית התומכת בעולם העסקים הקטנים והזעירים בנגב, מיעוט השכיחות של עסקים כאלה והביסוס הכלכלי שלהם ביחס למרכז הארץ. צורת העבודה הזאת והחשיבה הזאת היא בעצמה מופת, וראוי שהממשלה תתבונן בצורת העבודה הזאת, תחבק אותה, תתקצב אותה ותיקח אותה גם לגליל וגם לפריפריה חברתית. אבל קודם כול, תממן משהו בתוכנית הזאת ושזה לא יהיה מבוסס על תורמים או על רצון טוב או על מאבק קיומי בכל רשות כדי בכל זאת, בלי כסף, להצליח לעשות דברים יפים.

אני מאוד גאה בראשי הרשויות שהיו כאן ובמחויבותם לנושא. גם להם קוראים להקים צוות רשותי להסרת חסמים לקבלת רישיון עסק והשלמת רישיון עסק בכל ההיבטים של היתרי בנייה, הג"א ואחרים, ללחום את מלחמתם של העסקים גם מול גופים חוץ-רשותיים, כגון תאגיד המים, הג"א ואחרים, שעלולים לעכב היתרי הקמה של עסקים או רישיון עסק. עשינו את זה בירוחם, לרשות יש כוח מול הג"א, יש כוח מול תאגידי המים והיא יכולה לפלס דרך לעסקים באופן שוויוני, לא מפלה. כל עסק שצריך, אם אותו רכז יעזור לו להשלים ולהיות עם רישיון, הרישיון מאפשר לו לעבוד עם גופי ממשלה ולהית ספק של גופי ממשלה וצבא, וכשאין לו את הרישיונות האלה קהל היעד שלו קטן.

הגיעו הזמן שבמדינת ישראל תהיה תוכנית דגל למענקים, להקמה ולהרחבה של עסקים קטנים וזעירים בהובלה מקומית של רשויות מקומיות, באמצעות הידע הקיים של המעוף. התוכנית הזאת צריכה לכלול את המרכיבים הבאים: עד 10% מהתוכנית מוקצה לליווי עסקי ותוכנית עסקית מדויקת, תמציתית, קטנה, עם אנשי המעוף המלווים העסקיים. כל השאר הוא למענק הקמה ופיתוח. ההקמה והפיתוח יכולים להיות הקמת החנות, יכולים להיות רכב נייד שמוכר, יכולים להיות אתר אינטרנט שמוכר. זה יכול להיות המון דברים שמגדילים את ה-capacity, את יכולת המכירה ואת איכות השירות של אותו עסק. הדבר הזה אפשרי, ראינו את זה.

אנחנו רוצים שלצידו, ברגע שמישהו קיבל מענק של 40,000 שקל ואומרים לו: אתה יכול גם הלוואה של 20,000 או 40,000, הוא כבר יחליט למנף את עצמו ולקחת עוד סיכון. אבל בלי המענק הם לא יבואו; בלי הליווי הם לא יבואו; בלי 266 מנהיגי עסקים קטנים בכל רשות מקומית אין תוחלת לדיבורים שלנו. אני רוצה להזכיר לנגב גליל שהם ידעו לעשות את זה. אני חושב שהם לא יכלו לשאת בנטל, אבל שיחזירו את הפיילוט שלהם, שמשרד הכלכלה ילמד את הפיילוט שבוצע בנגב גליל למענקים לעסקים קטנים בפריפריה. פיילוט מוצלח, שהוכיח את עצמו. התוכנית הייחודית הזאת שהתגבשה בנגב צריכה לקבל הכרה ממשלתית, מימון ממשלתי והרחבה אל הגליל.

אני אומר לכם שנעקוב אחרי הדבר הזה במושב הבא. אני רוצה לדעת שהידקתם את הקשר בין האוצר לכלכלה, לרשות לעסקים קטנים, למשרד הפנים, בדגש על רשויות מוחלשות בסוציו-אקונומי נמוך – נניח מ-5 ומטה – ש שם תעשו את המאמץ לבחון האם יש כוח אדם, האם יש עסקים קטנים, האם יש מענקים, האם מישהו לקח שם הלוואה, האם העסק הזה מדשדש, תרתי משמע.

אני מודה לכל מנהיגי הנגב שהיו פה. לענבר אני אומר, אני פתוח לארח פה במושב הבא את מנהיגי הגליל לתמונת ראי לאותו נושא. נמשיך ונעקוב אחר הדברים. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:53.