פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



9
ועדת החוקה, חוק ומשפט
01/03/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 227
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ח באדר התשפ"ב (01 במרץ 2022), שעה 15:00

דיון מיוחד: הזכות להורות – מאבק הקהילה הגאה לשוויון

חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר
איתן גינזבורג

יוראי להב הרצנו
נעמה לזימי

שר הבריאות ניצן הורוביץ
נועם אלקריב - מנהל מדיניות ציבורית במרכז הגאה, עיריית ת"א

אור קשת - מנהל קשרי ממשל, האגודה למען הלהט"ב

ריקי שפירא - עורכת דין, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

ד"ר שחר גלוברמן - אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל

רן פול-דיין - מנכ״ל Men Having Babies

שי ברמסון - יו"ר, חברותא – הומואים דתיים

נתנאל יצחק רודל - חבר ועד, חברותא – הומואים דתיים

ג'ייסון גרינספן - חברותא – הומואים דתיים

מיה אליצור - חברת ועדה מנהלת, בת קול

לילך זהר - חוקרת-מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל

עודד פריד - מנהל, פורום למדיניות ציבורית

מצדה מצלאוי - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ליאורה אברמוביץ - ממונה ייצוג חסויים, לשכה משפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר טלי בורלא - מנהלת תחום משפחות חדשות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רקפת עצמון - עו"ס ראשית לעניין סדרי דין, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

בלה רדונסקי - ייעוץ משפטי מחוזות חיפה והצפון, משרד החינוך

תמי אזרזר - מנהלת, רשות האוכלוסין וההגירה

תנייה גולדשטיין - מנהלת, רשות האוכלוסין וההגירה

שרון אסיסקוביץ - רפרנט מחקר ביטוח אימהות, המוסד לביטוח לאומי

אסתר נמרודי - מנהלת תחום אימהות, המוסד לביטוח לאומי

ד"ר רועי צוקר - מנהל תחום להט"ב, קופת חולים כללית

דורי ריבקין - מנהלת תחום מוגבלויות, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל

ד"ר יואה שורק - ראש צוות ילדים ונוער, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל

ד"ר קארי ורשבסקי - מנהלת קשרי חוץ, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל

אביתר אקוקה - ראש דסק כנסת, מכון על משמר הכנסת מבית התנועה המסורתית

איל קופמן

מוריה אביגד

הזכות להורות – מאבק הקהילה הגאה לשוויון

מכובדיי, צהרים טובים לכולם. ברוכים המתכנסים והמתכנסות, אנחנו נמצאים בדיון מיוחד בנושא הזכות להורות – מאבק הקהילה הגאה לשוויון, במסגרת ציון יום מיוחד בכנסת למען זכויות הקהילה הגאה. אני מברך כמובן את חברי וחברות הכנסת היוזמים של היום החשוב הזה, שאני מקווה שימשיך להתפתח כמסורת בבית הזה. בתוך הקבוצה הזו חברינו חבר הוועדה, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת איתן גינזבורג.

אני מברך גם את כל נציגי ונציגות הארגונים של החברה האזרחית, של הקהילה הגאה וארגוני החברה האזרחית שפועלים בתחום קידום שוויון זכויות הפרט שמתייצבים לצד הקהילה הגאה במאבק הארוך, ובעיניי רב ההישגים, אל עבר שוויון מלא. יצטרף אלינו עוד מעט גם שר הבריאות, חברינו ניצן הורביץ, שגם הוא כמובן ישמיע את הדברים גם מכוח תפקידו כאחד מהשרים הנוגעים לדבר. הנה הזכרנו והצטרפת, השר הורוביץ.

אני אבקש לפתוח בשתי אמירות: האחת, יש בעיניי חשיבות גדולה לימים מהסוג הזה בוועדות הכנסת ובמליאה. יש בעיניי חשיבות גדולה לאמירה נורמטיבית ערכית שיוצאת מהבית הזה, מחדרי הוועדות, משולחנה של הממשלה, אבל, האתגר שמונח לפתחנו הוא לא רק אתגר של אמירה ערכית ונורמטיבית, חשובה ככל שתהיה, ישנן סוגיות מעשיות, משמעותיות, שמונחות על שולחנה של הממשלה, על שולחנם של שרים ושרות, על שולחן ועדות בכנסת. הדיון הזה, גם אם הוא לא יהיה דיון ארוך, מבחינתי הוא דיון ראשון מתוך רצף דיונים שאנחנו צריכים לקיים בוועדה הזו, שהיא הוועדה המרכזית שאמונה על הבטחת זכויות היסוד של אזרחי ואזרחיות ישראל. אני מקווה שהנושאים שאנחנו נציף היום על רגל אחת ימשיכו להתברר בוועדה הזו ושאנחנו נירתם לקידום מעשי של הסוגיות שיוצגו כאן בסקירה.

האמירה השנייה שאני אחזור אליה גם בסיום דבריי היא שבעצה משותפת עם חברי הכנסת שיזמו את היום הזה בחרנו להעמיד במרכז הדיון בוועדת החוקה את הזכות להורות, וזאת למרות שאנחנו מודעים היטב שטרם הגענו למנוחה ולנחלה במסע הארוך אל עבר השוויון של הקהילה הגאה, של חבריה, של חברותיה, בהרבה מאוד תחומים חשובים אחרים. הבחירה המשותפת בלהציב את הזכות להורות היא בעיניי בחירה שיש בה מסר.

יש כוחות, גורמים, תנועות, אישים, כולל בתוך הבית הזה, שמנסים בצורה מובהקת ומכוונת לבוא ולומר שהזכות לחיי זוגיות, שהזכות לחיי משפחה ושהזכות להורות, שהיא חלק מתוך הזכות הרחבה לחיי משפחה, במובהק ובמופגן לא צריכה להיות נחלתם של הומוסקסואלים ולסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וטרנסיות. לא אחת האמירה הזו מלווה בשימוש או בניכוס מזויף של מושג ערכי המשפחה, שימוש מזויף, שימוש בעיניי בזוי, שימוש מניפולטיבי, במושג של ערכי המשפחה.

התפקיד שלנו ברמה הנורמטיבית הוא לא רק לעמוד נגד אותם כוחות ריאקציונרים שלא אחת מניפים לא רק את דגל חיי המשפחה אלא גם את דגלה של היהדות, או את דגל המסורת הדתית בכלל, אלא אנחנו צריכים בצורה מכוונת, וכולנו יחד, להעמיד בדיוק את הטענה הנגדית: מי שמאמין בזכות לחיי משפחה ומי שמאמין שחיי משפחה הם אחד מהביטויים המובהקים של האנושיות של כל אחד ואחת מאתנו ושל החברה האנושית, צריך להבטיח את מימוש הזכות הזו, את הנגישות לזכות הזו, לכל אדם שחי בחברה שלנו. וכל מי שפועל לצמצומה של הזכות להורות, של הזכות לחיי משפחה, של הזכות לזוגיות, הוא האויב המר של ערכי המשפחה. הוא זה שלא מכיר בחשיבותה של המשפחה לאושרו של האדם, למימוש העצמיות שלו ולמימוש צלם האלוהים שבו נבראנו כולם.

המסר שצריך לצאת מהדיון הזה הוא שאותם אלו שמניפים כביכול ברמה את ערכי המשפחה, הם הסכנה הגדולה ביותר למרכזיותם של חיי המשפחה בחברה הישראלית. אנחנו, אלה שכאן בחדר הזה והרבבות, מאות-האלפים והמיליונים שתומכים במאבקה של הקהילה הגאה לשוויון, אנחנו אלה שמקדמים את ערכי המשפחה בחברה הישראלית ואנחנו ניצבים למול כוחות ריאקציונרים שמבקשים לפגוע במרכזיות חיי המשפחה בחיינו ובחייה של החברה הישראלית והחברה האנושית בכלל.

אדוני השר, בבקשה.

תודה ליושב-ראש הוועדה, שהוא גם חבר וגם שותף. תמיד אנחנו אומרים שהוא האדמו"ר שלנו.

אצלנו אין אדמו"רים.

גם בנושא הזה גלעד שם את האצבע על הנקודה הנכונה. מה שנקרא "ערכי משפחה" ע"י אותם חוגים קיצוניים, הכוונה שלהם היא דכאנית. הכוונה היא לא רק להלל את הדרך שלהם אלא להגיד שמשפחות מסוגים אחרים הן לא אפשריות, הן מזיקות ופוגעות ובעיניהם יש רק דרך אחת למשפחה. אגב, אנחנו רואים את זה גם בדברים אחרים, פעם גם הם היו נגד אפשרות של גירושין, הם פועלים נגד הפלות, נגד תרומת איברים, כל מיני סוגיות שבהן הם מנסים להשליט נורמה מסוימת שהשפעותיה על הרבה מאוד אנשים היא קשה ביותר.

בנושא שלנו, ההורות, הנורמה שהייתה שלטת כאן הרבה מאוד שנים מנעה מאנשים את הזכות הבסיסית ביותר להקים משפחה. כשאתה חושב על החיים – מה בחיים הדבר הכי חשוב? הזוגיות, המשפחה, הילדים, הבית. בסוף זה הדברים הכי בסיסיים והדברים בסיסיים האלה נמנעו מהקהילה הזאת במשך הרבה מאוד שנים.

היה בג"ץ, כי הרי פונדקאות מותרת לפי החוק אבל הייתה מותרת רק לזוגות גבר ואישה ונשים יחידניות, אבל לא הייתה מוכרת לגברים ולא הייתה מוכרת לזוגות של גברים. במשך כל הזמן הבג"ץ הזה באו בטענות שווא: הנה, הכנסת תכף עושה, והנה הכנסת תכף עושה, ואתם יודעים, זה לא עבר בכנסת בגלל סיבות שאנחנו מכירים, והדברים האלה הלכו ונמשכו. אנשים הוציאו הון תועפות וטרטרו את עצמם ואת התינוקות שנולדו בכל מיני מקומות ותלאות. נורא ואיום.

אז בא הבג"ץ וכשבאו אלי בתור שר בריאות– הפרקליטות רצתה שוב פעם לבקש דחייה – אמרו לי: הנה, יש ממשלה חדשה, היא תנסה להעביר את זה בכנסת, כשכולנו ידענו, אמרתי ליועץ המשפטי לממשלה שזה לא יעבור, אז בשביל מה להוליך שולל? בשביל מה ההצגה הזאת? אמרתי: מספיק ודי. אמרתי: זאת תשובתי – אם בג"ץ יפסוק שניתן לקיים את הפונדקאות הזאת, אז אני, בתור משרד הבריאות, אחבק את הפסיקה הזאת ואיישם אותה בלי בעיה. בעצם הזמנתי, אני יכול לספר, סוג של הזמנתי את הבג"ץ לפסוק כפי שהוא פסק, ואכן הוא פסק כך.

עמדנו בפסיקה תוך חצי שנה. זה לא היה פשוט גם בתוך משרד הבריאות כי הרבה מאוד שנים הרוח הייתה שונה. עשינו כך שאת אותם כללים שחלים לגבי זוגות בהליכי פונדקאות, גבר ואישה או אישה בודדת, החלנו באותו אופן בדיוק, בדיוק, גם על גברים בודדים, מה שנקרא אבות יחידניים, וזוגות של גברים, את אותה ועדה, אותם הליכים וכו'. כבר ניגשו כמה זוגות של גברים לוועדה הזאת ואני יודע שהם כבר קיבלו אישור והם יוצאים לדרך.

אצלנו זו מדינה מסודרת, זו מערכת בריאות מסודרת ומדובר בילדים, ולכן ההליך כאן הוא מפוקח, הוא מסודר, הוא אחראי. זה פה, זה בארץ, זה בעברית, זה בבית חולים ישראלי, לא צריך אזרחויות ובדיקות לשלוח מחו"ל, את כל הדברים שהנה, איתן יוכל לספר לכם כי הוא עשה את התהליך הזה. זה פה.

אני חושב שזה עושה את זה הרבה יותר נכון, הרבה יותר נגיש. זה גם שומר, בגלל שזה מסודר ומאורגן, על הזכויות והמעמד של האישה שעושה את הפונדקאות, שגם זה מאוד חשוב לנו לעשות כי אנחנו כולם אזרחים ישראלים, כולם זכאים לבריאות טובה, גם האישה שעושה את הפונדקאות ואנחנו בתור משרד הבריאות צריכים גם לשמור עליה וזה חשוב לנו מאוד. כמובן שגם ההיבט הכספי הוא בלי השוואה בכלל למה שכרוך בחו"ל.

אז אני מאוד שמח על זה, ובניגוד לכל רואי השחורות שהיו, שאמרו: מה, ברגע שניתן את זה כך זו תהיה פריצת כל הגדרות, אני לא אתן שתהיה פריצות כל הגדרות ואנחנו נפקח על זה ונעשה את זה כמו שצריך. הנה, כבר הזוגות שהגישו בקשות לוועדה ואושרו, התהליך הלך מהר. כן, יש טפסים למלא, זה לא פשוט, בכל זאת אתה מביא ילד לעולם, זה דבר שצריך להיות מסודר ואנחנו רוצים להבטיח שכל ההיריון וכל הזכויות יישמרו אז אנחנו בודקים, אבל עושים את זה מהר וביעילות וזה קורה.

אני מאוד שמח כי זה באמת מאבק – שאתם תראו, עוד כמה שנים לא יבינו על מה נאבקנו, יגידו: מה היה כל כך מסובך? למה זה היה כל כך קשה? – זה באמת סוג של מהלך היסטורי. אני יכול להגיד שזה לא פותר את כל סיפור ההורות. למשל, נושא אימוץ. נכון שאין בישראל הרבה ילדים שמועמדים לאימוץ, אנחנו חברה שמרנית, אין הרבה הריונות שמסתיימים בצורה הזאת, אבל בכל זאת זוגות להט"בים הם לא בעדיפות בתהליכי אימוץ וזה צריך להשתנות. אני חושב שצריך בפני גורמי האימוץ – זה לא אצלי, זה משרד הרווחה - - -

ממתינים לתשובת המדינה לבג"ץ.

צריך להיות אותו סטטוס. לכל החשוכים האלה שבאים משמיצים ומציקים אני אומר, תסתכלו על המשפחות, תפתחו את העיניים, זה כבר מזמן לא מה שהיה לפני 100 שנה או 50 שנה. החברה התקדמה. המשפחות – עזבו את ההורים, תשאלו את הילדים כבר, יש במשפחות הגאות ילדים גדולים, גדולים-גדולים, תשאלו אותם איך זה לגדול במשפחה גאה, מה הם עברו ותוכלו לשמוע מהילדים עצמם.

דבר נוסף שמשלים את כל הסיפור, היות ויש לנו כבר אלפי, אולי עשרות-אלפי, משפחות גאות כאלה והמון ילדים, צריך גם לראות שבמערכות של חינוך, תעסוקה וכו' אותם ילדים מתקבלים ומתייחסים אליהם בצורה שווה ומכבדת, ולא גורמים להם לכל מיני מבוכות בבית הספר או בגן. זה צריך גם לעבור בתוך מערכת החינוך. הדברים האלה מתקדמים אבל צריך ללחוץ יותר חזק כדי שזה יקרה.

בסוף ההישג הזה שאנחנו מצליחים לאפשר לאנשים להגיע למימוש הזכות הכל-כך בסיסית הזאת בחיים להורות, זה דבר גדול וזה דבר מרכזי ביותר בתחום זכויות האדם, כי זו אולי אחת מזכויות האדם החשובות ביותר, הזכות שלך לחיות עם בן זוג, בת זוג, לפי בחירתך, הזכות שלך להביא ילדים, לקיים תא משפחתי, לחיות בצורה מכובדת ומכבדת. הדברים האלה הם מאוד חשובים.

אני מאוד שמח שאנחנו מצליחים להתקדם בעניין הזה ונצליח עוד. העיקר לא לפחד, באמת לא לפחד מכל ההסתה, כל ההפחדה והדברים האלה. אם היינו הולכים בדרך שלהם אז לא היינו זזים מילימטר, מילימטר לא היינו זזים גם בתחומים אחרים. צריך להעז, צריך אומץ, צריך נחישות והנה אנחנו עושים את זה. אז תודה לכל הגורמים, זה לא משהו אישי, שעשיתי לבד, זו הייתה דרך ארוכה מאוד עם ארגונים ופעילים, באמת כל הכבוד. שהחיינו וקיימנו ושנזכה לעוד הצלחות כאלה בקרוב.

יישר כוח, השר, תודה על התרומה האישית שלך מחוץ לכנסת, בתוך הכנסת ובממשלה לקידום הנושאים. חבר הוועדה, סגן יושב-ראש הכנסת, איתן גינזבורג, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כל החברים שנמצאים כאן, זה דיון מאוד-מאוד חשוב. בתקופת הקורונה הפכנו לסוג של ועדת קורונה כי זו הייתה הוועדה שעסקה בכך, השר זוכר את חוק הקורונה ואת כל התקנות שעברו פה.

היום הסתיים מצב החירום.

בבקשה. מתחיל מצב בריאותי מיוחד, וזה הודות ליוזמתו של יושב-ראש הוועדה והסכמתו של שר הבריאות.

סוף סוף לבוא לכנסת ולא לדבר על קורונה, זה כבר טוב.

בדיוק. אז, א', אני מאוד מודה לך על פתיחה, אדוני היושב-ראש, וגם לך, אדוני השר. אנחנו מדברים על הזכות להורות, על עצם ההגדרה שלנו. אנחנו שומעים כבר הרבה, יש קמפיינים שלמים, ממומנים בכסף רב – איזו מוטיבציה יש לאנשים לשים שלטי חוצות – מיהי משפחה. אני מציע לכל בעלי המוטיבציות המיותרות האלה להתחיל להתרגל, פשוט להתחיל להתרגל ולהשלים עם המציאות, כי גם המשפחה שלי היא משפחה.

אנחנו קיימים, אנחנו לא ניעלם, אנחנו לא נלך לשום מקום. אימא ואבא, אבא ואבא, אימא ואימא, אם או אב יחידניים, דתיים, חילונים, מסורתיים, משפחות מעורבות. משפחה זו משפחה והדברים צריכים להיות מאוד-מאוד ברורים לכל אלה שמנסים להנדס תודעה אחרת. הם קוראים לנו מהנדסי תודעה, נראה לי שמי שמנסה להנדס תודעה אחרת זה אלה שיש להם את המוטיבציות האלה, מממנים קמפיינים, מדברים את כל דברי הבלע האלה.

מהרגע שאמרנו את זה – וטוב שזה ייאמר, יהדהד ויהודהד בכל מקום – הזכות להורות היא זכות בסיסית בתוך העולם הזה שנקרא משפחה. אני מאוד-מאוד מברך אותך, אדוני השר, על ההישג שהובלת את עמדת המדינה בצורה כזאת שבג"ץ בסוף פסק כפי שהוא חושב שדברים צריכים להיראות, לפי עקרון השוויון, לא לפי איזו אג'נדה בג"צית, לפי עקרון השוויון. אם מגיע משהו לנשים מגיע גם משהו לגברים. That’s it. מאוד פשוט. Very simple.

העובדה שהיום אפשר להביא ילדים בישראל זו זכות גדולה, כבוד גדול וזה חשוב מאוד. לא כולם זכו לזה, כמו שציינת, והקשיים עדיין קשיים. כמו שאמרת היום בשדולה, אתה לא מחכה לאף אחד, אתה רץ קדימה, אז אני מציע שגם בנושא הזה נתחיל לרוץ קדימה מעבר לזה. המנגנון שבו מביאים ילדים לעולם בישראל הוא מנגנון ייחודי. הפונדקאות בישראל היא פונדקאות ייחודית. היא לא קיימת בהרבה מקומות, היא לא חופשית, ולראייה, רוב ההורים שהביאו ילדים מפונדקאות לא עברו את התהליך בארץ, ולא בכדי. לא סתם הם מעדיפים לנסוע, חלקם נאלצים לנסוע, למקומות אחרים, כי בארץ זה עדיין תהליך מסרבל.

אני חייב לומר שהיום לגברים יהיה יותר קל מאשר לנשים כי נשים צריכות להוכיח משהו ולגברים אין מה להוכיח – את חוסר היכולת להיכנס להריון הכוונה, שלא יחשבו דברים אחרים. אני חושב שגם בנושא הזה צריך לעשות מחשבה, למה צריך להיות איש דת בתוך הוועדה? שאלה גדולה. אני לא יודע. אני זורק את זה מכיוון שאלה דברים שאנשים יצטרכו להתעסק איתם. אני מודה שגברים אולי קצת פחות יתקלו בקשיים האלה במסגרת הוועדה, היום זה יהיה לכם יותר בקלות, אבל עדיין הרוב עושים את זה בחוץ לארץ, אנחנו צריכים גם לחשוב על הדברים האלו. ברור לי שהדברים קשורים לחקיקה, ועמדת פה על הקשיים של הדברים והמורכבות, אבל צריך לדבר גם על-כך.

גם בתחום האימוץ, אדוני, שהזכרת, יש את הצוות הבין-משרדי שדן בזה יותר מדי זמן עם תפיסות מאוד-מאוד מיושנות. אנחנו זוכרים את רשימה א' ורשימה ב' ואיפה הקהילה הגאה נמצאת – בתוך רשימה ב', אחרונים ברשימה. גם זה צריך לרדת מסדר-היום. אדוני, כשגבר ואישה רוצים להביא ילדים הם לא עוברים שום ועדה, לא עוברים שום תהליך ולא עוברים שום בחינה של אף אחד, פשוט באים ויולדים. אז אני מבין את המורכבויות ואני לא מיתמם, אבל צריכים להבין שאנחנו, בקהילה הגאה, לא צריכים להיות ברשימות אחרות, בתחתית הרשימה. אנחנו צריכים להיות כמו כולם. התפיסות היום שנמצאות – בעיקר, אגב, במשרד הרווחה, יש לומר – צריכות להתחיל לעבור מהעולם. אמרתי את זה גם לשר הרווחה.

גם ביחס להורות פסיקתית ופונדקאות חו"ל צריך להתקדם. היום אנשים עוברים תהליכים קשים גם בחו"ל. נכון שאפשר לעשות גם בארץ, אבל מכיוון שעדיין עושים בחו"ל, הבירוקרטיה שאנשים חווים מחוץ-לארץ היא מיותרת, היא מקשה. הרבה מזה זו רשות האוכלוסין וההגירה – דיברנו על זה, זה שיחרר את הפקק, שר הרווחה שיחרר פקק. אני מקווה שמשרד המשפטים – שזו הוועדה של משרד המשפטים – יבין שלא צריכים להכביד, יש לנו מספיק משקולות על הכתפיים.

הסוגיה האחרונה שהייתי רוצה לדבר עליה בתוך הזכות הזו להורות זה עניין הגיור. זו גם סוגיה קשה ומורכבת וצריך לבחון אותה, אדוני היושב-ראש – ואתה מומחה לתחום הזה – איך הדברים האלה מופשטים יותר, כי היום, בשביל לעבור תהליך גיור למי שעובר פונדקאות בחו"ל נניח, זה תהליך בלתי אפשרי. זה תהליך כמעט בלתי אפשרי. אני אומר את זה מתוך ניסיון וידע אישי.

יש גם גישה של גיור אורתודוקסי מטעם המדינה. אני מכיר מאות זוגות גאים ומאות הורים יחידניים שחווים חוויה מאוד טובה בגיור שמוביל את רישום ילדיהם כיהודים במרשם האוכלוסין ואין לי אלא להמליץ על השיטה הזו.

אני מסכים. אני מכיר את זה מקרוב ועד לכך. אני רק אומר שהאופן שבו בסוף המדינה מקשה על כל הסיפור הזה הוא דבר שצריך לדון בו ולראות איך אפשר להתעסק בו.

אבל אם נתמקד, ראשית אני רוצה להודות לך על הנכונות המידית שלך לקיים את הדיון הזה. אנחנו היום איחדנו את כל ישיבות ועדות הכנסת, ועוד מעט גם את המליאה, לציון יום הקהילה הגאה, להציף את הנושאים שמטרידים את הקהילה הגאה, לראות איך פותרים אותם. אני רוצה להודות גם לך, השר, על הנכונות. לא צריך להכביר במילים. תודה לך, השר הורוביץ.

גם לגבי הנושא הזה, אני מקווה, אדוני, למרות שזה כאילו לא טבעי שהוועדה הזאת תעסוק בתחום הזה, זה צריך להיות דיון ראשון, סטרטר כמו שאמרת, לעקוב אחר הדברים האלה. יש ועדה בין-משרדית בראשות משרד המשפטים, אין שום סיבה שלא נעקוב אחריה ונבקש ממנה תשובות ותגובות. אני מאחל לכל מי שרוצה לממש את החלום להיות הורה לממש את החלום הזה. לכולם ולכולן הזכות להיות הורים. אני מודה לכם מאוד.

תודה, חברינו חבר הכנסת גינזבורג, על הדברים החשובים. אני קיבלתי את הדף החשוב והמרגש של "חברותא" בנושא הליכי גיור אורתודוקסיים לילדים. אני אומר רק משפט אחד ואני אשמח לפתח אתכם את הנושא אחר כך. בזכות מאמצי הזרמים הלא אורתודוקסיים מדינת ישראל היום מכירה בהליכי גיור של בתי דין פרטיים פה במדינת ישראל, לרבות בתי דין אורתודוקסיים.

אני קורא לכם מכאן, בצד המשך המאבק על מה שקורה במערכים הממלכתיים, תפעלו להקמת בית דין לגיור אורתודוקסי מחוץ למערכי המדינה של 3 רבנים ויותר, אורתודוקסים, שמכירים בעניין הזה. כל הפסיקה קיימת. לא תהיה בעיה להגדיר את זה כגיור שנעשה ע"י בית דין של קהילה מוכרת. אל תחכו, אל תחכו לאיזושהי התפכחות של ממסד שלא מתפכח גם בעשרים-אלף סוגיות אחרות. עשו את המעשה. בתוך הקהילה האורתודוקסית הישראלית יש מספיק רבנים שילכו אתכם, ואם אין מספיק, תמצאו מי מכם הולך ולומד רבנות, מקבל סמיכה ומקים בעצמו את בית הדין האורתודוקסי לגיור שמקבל לא רק כי צריך אלא חוגג את ההורות הגאה כאן במדינת ישראל.

אמירה חשובה מאוד.

מכובדיי, אני רוצה לבקש שנתייחס לסוגיות מעבר לאמירות החגיגיות. בואו נבחן את הסוגיות. אני זורק לעבר השר הורוביץ, חבר הכנסת גינזבורג וגם ארגוני הקהילה את השאלה האם נכון במסגרת הוועדה הזו להקים ועדת משנה שתעסוק בקידום זכויות היסוד והשוויון של הקהילה הגאה. יש טעמים לכאן ולכאן בהקשר של ועדות משנה. חברינו חבר הכנסת גינזבורג מומחה גדול לענייני הבית הזה. אני שם את זה פה על השולחן. בעיניי, ככל שהחברה האזרחית של הקהילה הגאה תחשוב שהדבר הוא מתאים וחברי כנסת שעוסקים בנושאים יחשבו שזה מתאים, אני בהחלט חושב שצריך ונכון לעשות את הדבר, אבל נעשה את זה מתוך דיאלוג.

ראשון הדוברים עו"ד אור קשת, האגודה למען הלהט"ב. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, תודה רבה גם לשר הבריאות ניצן הורוביץ על השתתפותו בכל היום הזה, בדיונים, בשדולה, וכמובן לחבר הכנסת גינזבורג על הובלת האירוע הזה ביד רמה יחד עם חבריו לשדולה.

לגבי הסוגיה של ההורות, האפליה עוד רחוקה מאוד מסיומה. היה לנו הישג מאוד משמעותי בפונדקאות ולכן נושא שמיני ירד מנייר העמדה ששלחנו לוועדה, אבל הצגנו לכם שבע סוגיות שהן סוגיות חשובות שמשפיעות על נגישות להליכי פריון ולכינון הורות למאות-אלפי אנשים מהקהילה הגאה, נשים, גברים, סיסג'נדרים וטרנסג'נדרים. אני לא אעבור עכשיו על כל הסוגיות כי יש סוגיה אחת, שהיא גם הוזכרה והיא סוגיה בוערת שיכול להיות שעומדת בפני איזושהי הכרעה, הכרעה היסטורית, סוגיית האימוץ.

ב-16 במרס, בעוד שבועיים, שר המשפטים ושר הרווחה ימסרו את העמדה שלהם לבג"ץ. יש עתירה שהגשנו – המרכז הרפורמי יחד עם ארגונים גאים, יחד עם זוגות של גברים שיושבים פה, שממתינים כבר שנים ארוכות לאמץ אבל נמצאים ברשימה ב', בסוף התור, ויש לנו הזדמנות לתקן את העוול הזה. הסיפור של פונדקאות המתין להכרעה 10 שנים עד שקרה מה שקרה – אני אקרא לזה מעשה הורוביץ – שבעצם שם סוף לסאגה הזאת, שם סוף לעינוי דין, ומתוך הבנה מושכלת של הנסיבות הפוליטיות, של חוסר היכולת לקדם את זה כאן בכנסת, נתן אור ירוק לבג"ץ לקבל הכרעה שהיא הכרעה מובנת מאליה לכולנו.

אותו דבר צריך לקרות באימוץ. אם שר המשפטים ושר הרווחה לא יכולים לקדם את הנושא הזה בכנסת, יש אפיק אחר, יש דרך אחרת ויש דד-ליין. אין סיבה שנושא האימוץ ימשיך להתגלגל עוד שנה ועוד שנה ושנמצא את עצמנו בעוד 5 שנים שואלים: מה קרה פה? למה סוגיית הפונדקאות הצליחה להיפתר בתוך ממשלת השינוי, בהזדמנות הפוליטית הייחודית הזאת שעומדת לפנינו, וסוגיית האימוץ, שהיא סוגיה שבעיניי אפילו באיזשהו מובן הרבה יותר פשוטה, נותרת באוויר? אז אם יש קריאה שיכולה לצאת מהוועדה הזאת שהיא גם רלוונטית לזמן הקרוב זו הקריאה הזו בנושא האימוץ ואני מקווה שהיא תיפול על אוזניים קשובות של שני השרים. תודה.

תודה לעו"ד קשת. יישר כוח לאגודה ולכל חבריה, עובדיה וראשיה. גב' לילך זהר, חוקרת מכון מאיירס של ג'וינט-ברוקדייל, בבקשה.

תודה רבה. כבוד יושב-הראש, שלום לכולם, אני מייצגת כאן את המחקר שערכנו במכון מאיירס ג'וינט-ברוקדייל. הוא הוזמן עבור משרד הרווחה והביטחון החברתי. יושבות כאן אתנו בזום מזמינות המחקר, ד"ר טלי בורלא ורקפת עצמון. במחקר הזה אנחנו סקרנו 7 מדינות מהעולם שמפותחות במיוחד מבחינת זכויות ללהט"ב והורות ללהט"ב. הסתכלנו על כל מיני סוגיות, שגם עלו כאן וחלקן גם לא עלו, גם מבחינת המדיניות והחקיקה בנושא וגם מבחינת הפרקטיקה והיישום שלה בשטח, סוגיות ואתגרים שקיימים. הסתכלנו על אוסטרליה, ניו-זילנד, סקוטלנד, צפון אירלנד, הולנד, מחוז אונטריו בקנדה ומדינת קליפורניה בארצות הברית והנה כמה נקודות מעניינות שמצאנו ולדעתנו חשובות לדיון היום.

קודם כל, בכל המדינות שסקרנו המדיניות והחקיקה מתבססות על התפיסה שלהט"ב הם הורים ראויים. בכל המדינות רואים חוקים המכירים בנישואין וברובן גם הכרה בשותפות האזרחית וישנן אפשרויות חוקיות לממש את ההורות של להט"ב, גם באמצעות אימוץ, גם באמצעות תרומות זרע, ביצית, טיפולי פוריות והפריה וכן גם בפונדקאות עם הגבלות מסוימות.

אם אנחנו מדברים באמת על האימוץ, אז כמו שאמרתי, בכל המדינות שסקרנו יש חקיקה שמאפשרת ללהט"ב לאמץ ולהיות הורים אומנים גם. חשוב להגיד שכמובן אחרי חקיקה – זה שלב ראשון – יש עבודה על עמדות הציבור ועמדות אנשי המקצוע בשטח שמאפשרים לממש את הזכויות האלה, ששם נתקלים הרבה פעמים בחסמים ואתגרים במימוש הזכויות. אימוץ הוא אפשרות חוקית בכל המדינות המתקדמות שסקרנו. חשוב גם להגיד שניתנות זכויות להורות ללהט"ב ברוב המדינות עוד לפני ההכרה הרשמית בזוגיות, זאת אומרת, לפני חוקים של נישואין או הכרה בזוגיות אזרחית. טרם לזה כבר ניתנו זכויות להורות כך שלא תמיד צריך לחכות.

חשוב להגיד ולציין גם שמאוד-מאוד חשוב להסדיר את ההורות החוקית, כינון ההורות. אנחנו רואים בכל המדינות שסקרנו שההכרה בהורות היא קריטית במצבים של פרידה בין בני זוג. כדי לשמור על טובת הילד ועל הזכויות שלו צריך להסדיר חוקית את ההורות. יש עוד סוגיות רבות אבל אני חושבת שכאן נעצור. אני מודה לכם שנתתם לנו את הבמה.

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו הצטרף אלינו. בבקשה.

אדוני יושב-הראש, אדוני שר הבריאות, אני ביצעתי את כל מה שהמדינה ביקשה ממני ואז עוד קצת. הלכתי לתיכון וכמו בן לאם יהודייה טובה הוצאתי ממוצע ציונים סביר פלוס, ואז התנדבתי לצה"ל ושירתי 6 שנים, פי 4 ממה שדרשו ממני, והתנדבתי למילואים כקצין ובגאווה גדולה אני פטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריי. אני אוהב את המדינה הזאת, את המקום הזה, אין מקום אחר שבו הייתי רוצה לקבוע את ביתי. כל מה שאמרתי הוא חשוב אבל הוא לא רלוונטי, כי יש גרעין בסיסי של זכויות שאמורות להינתן לאדם, לא משנה כמה הוא תורם ומה הוא תורם למדינה. זה בסיס החוזה האזרחי שבין מדינה ובין אזרחיה. הזכות להפוך להיות הורה היא בתוך אותו גרעין זכויות בסיסי.

אני – אני אשתף פה ברמה האישית – רוצה מאוד להיות אבא. בן זוגי צפריר ואני בחרנו את השמות של הילדים שאין לנו עדיין. אני מוכרח לומר שאני גאה להיות חבר בקואליציה הזו ולתמוך בממשלה הזו, גם ברמה הפוליטית כי יש רוחות של שינוי – אדוני הוא חלק מאותן רוחות – אבל גם ברמה האישית, כי בזכות העמדה של שר הבריאות, של ממשלת ישראל, ובזכות היישום של פסיקת בג"ץ, בן זוגי ואני יכולים להתחיל תהליך פונדקאות פה בארץ, כי מה לעשות, שנינו אנשים צעירים, צפריר כותב דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, אני כל חיי עבדתי בסקטור הציבורי, אין לנו את המשאבים לעשות את זה בחו"ל, ועל כן, בזכות ממשלת השינוי, בזכות החלטתו של שר הבריאות והיישום הבאמת מהיר ונדרש, אנחנו יכולים להפוך להיות הורים במדינת ישראל, אנחנו ועוד מאות אלפי אזרחים במדינה.

על כן אני אומר שזה רק תחילתו של תהליך. כמו ששמענו פה קודם, צריך להסדיר את עניין האימוץ וצריך לראות שבהסכמי האימוץ שלנו עם מדינות אחרות מבטלים את הסעיפים המפלים שנתניהו הסכים להם ודרש להם לאורך כל שנותיו עם כל מדינה ומדינה על מנת באמת לוודא שהזכות הבסיסית הזו של להפוך להיות הורים תינתן לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל, ללא קשר לזהותו המגדרית, לנטיית ליבו, לא משנה מיהו, מנין הגיע ומי יהיה מעורב. לכן אני מברך את שר הבריאות, את חברי ניצן הורוביץ. אני מברך אותך על קיום הדיון החשוב הזה ואני בעיקר גאה, נרגש ומאושר שיש במדינת ישראל ממשלה שרואה את כל אזרחי ישראל.

תודה, חבר הכנסת להב הרצנו על הדברים המרגשים ובהצלחה. אנחנו מקווים שבעזרת-השם - - -

זה עוד קצת ארוך אבל כן.

אנחנו רוצים שהממשלה תאריך ימים כך שזה עוד יהיה בתוך כהונת הממשלה הנוכחית. חברנו רן פול-דיין, מנכ"ל Men Having Babies, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, ארגון Men Having Babies עובד ב-8 ארצות ברחבי העולם. יש לנו עשרות-אלפי חברים שעזרנו להם להיות הורים דרך פונדקאות. הוא בעצם מנוהל בניו יורק, שם אני גר. אני גליתי מארצי וילדיי, שהם בני 21, תאומים, בן ובת, שלא היו קיימים אם הייתי נשאר כאן. אני נרגש ממש, כבוד השר, לראות את היום הזה מגיע מכיוון שאנשים כמוני – והילדים שלי היו בין הראשונים בכלל מפונדקאות בעולם – לא היו יכולים להיות בגילי הורים מפונדקאות, והגיע הזמן שזה יקרה בארץ. שהחיינו.

אני רוצה רק לתרום בכמה דקות מהראייה ההשוואתית שלנו, כמו שהחוקרת קודם דיברה. ברוב המדינות שבהן אנחנו עובדים יש התנגדות לפונדקאות מימין אבל גם בשמאל בגלל החשש מזכויות הנשים שעוזרות לנו להפוך להורים. אנחנו ראינו את השלב הראשון הנומינלי שבו אנחנו מצליחים להנגיש את הפונדקאות בצורה חוקית, שזו מכשלה כמובן ראשונה במעלה, מגיע אז השלב שבו מבינים שיש מכשולים כספיים, מכשולי נגישות אחרים.

למשל, אחד מהדברים הכי משמעותיים שאנחנו עוסקים בו כרגע זה מה שהם קוראיםfertility quality, ההבנה שההגדרה הרפואית של אי פריון הרבה פעמים משאירה עקבות ברגולציה ובחוקים שמקשים עלינו. אפילו בארץ, נגיד הביטוחים המשלימים עדיין, אני לא יודע אם הם יכסו את נושא יצירת העוברים. יצירת העוברים עצמה היא בעייתית. כל הנושא של הבנה ששוויון הוא בעצם לקבוצות שהן לא זהות, יש לנו התחלה ממקום שהוא לא זהה, ולכן צריכים להבין את הצרכים המיוחדים שלנו.

יש לנו, יחד עם ארגון "אבות גאים", כנס הפונדקאות השנתי שמיועד לאפשר לאנשים גם לקבל מידע ואנחנו גם מספקים תמיכה כספית למאות הורים בכל העולם, אבל גם עשרות זוגות ויחידים מהארץ. צריך פשוט להבין שבאמת בגלל שאין הרבה אפשרויות אימוץ, בסופו של דבר המצוקה הכלכלית שאנשים שחשבו פעם שהם לא יכולים להיות הורים ועכשיו רואים את ההורות, רואים אותה בטלוויזיה, רואים את הסלבריטאים, רואים את חברי הכנסת והשרים שיש להם ילדים מפונדקאות, באיזשהו מקום המצוקה הופכת להיות יותר קשה, מכיוון שכשאתה יודע שזה אפשרי.

בני הדור הקודם של ההומואים חשבו שזה לא אפשרי אז מילא, אבל אם אתה יודע שזה אפשרי והסיבה היחידה שאתה לא תהיה הורה היא שכלכלית אתה לא יכול לאפשר את זה לעצמך, המצוקה היא מצוקה גדולה ואנחנו מציעים את עזרתנו ואת ניסיוננו, כלל מאגר מידע מחקרי יחידי בעולם לפונדקאות ולהורות גאה, שבו יש לנו עשרות רבות של מחקרים שמראים שאנחנו הורים הרבה מאוד פעמים אפילו מעל הממוצע. תודה רבה על האפשרות לתרום כאן ושוב, תודה, תודה, תודה רבה, כבוד השר ואחרים שעסקו במלאכה.

תודה רבה. עו"ד ריקי שפירא, המרכז הרפורמי לדת ומדינה, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להזכיר את העובדה שהעתירה שלנו בנושא האימוץ הוגשה ב-2016 וכבר ב-2017 בית המשפט העליון אמר שיש לתקן את החוק כדי לאפשר לבני זוג בני אותו המין לאמץ. עוד אני רוצה להזכיר את העובדה שעוד בשנות ה-2000 כבוד השופט חשין ציין שמדובר בחוק שהוא לא מעודכן, שלא משקף את ערכי החברה, ואנחנו עומדים היום כבר 21 שנה אחרי האמירה הזו ולא נעשה דבר בנושא תיקון החוק. לצערנו, בית המשפט העליון, בעתירה שהגשנו ב-2016, לא ראה אפשרות לפרש את החוק ורצה לאפשר לכנסת הזאת לתקן את החוק, ואני חושבת שהגיע העת שעכשיו התיקון הזה ייעשה, אחרי שעברו כל כך הרבה שנים.

אני רוצה להזכיר שכאשר העתירה הוגשה ב-2016 הייתה ועדה שישבה על חוק האימוץ במשך 11 שנה ולא היו לה שום מסקנות, וכתוצאה מהעתירה היו לה מסקנות די עגומות ביחס לבני זוג באותו המין והיא הביעה עמדות די מבישות שגרמו לציבור גדול מאוד – אני לא יודעת כמה מכאן זוכרים – להפגנות ענק. יצא הציבור החוצה להפגין ולומר: לא ייתכן שזאת עמדת המדינה. זה היה ב-2017 והיום אנחנו עומדים 4 שנים אחרי כאשר בג"ץ מכוון אצבע ברורה לכנסת הזאת ואומר לה: תקני את החוק, והדבר הזה לא נעשה עד היום.

אז אני באמת רוצה לבקש מהוועדה שתוציא מכאן קריאה ברורה שהגיעה העת ששר המשפטים, שר הרווחה והכנסת הזאת יעשו מעשה, יתקנו את החוק ויאפשרו באמת לאנשים בני אותו המין לאמץ במדינת ישראל. יש בזה גם אמירה מוסרית וערכית. גם אם האימוץ לא פותח שער מאוד רחב מכיוון שאתם יודעים שאין הרבה אימוצים במדינת ישראל, עדיין ברמה הסמלית והערכית אי אפשר לחיות עם הוראת חוק כל כך מפלה.

תודה רבה. מיה אליצור, חברת הוועדה המנהלת של ארגון "בת קול", בבקשה.

תודה רבה. כבוד יושב-הראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כל מי שיושב כאן, תודה על עצם קיום הדיון. התלבטתי אם בכלל לדבר כי מול הסוגיה של גיור ילדים ופונדקאות בחו"ל הסוגיות שאני הולכת להעלות נראות לי כאילו בקטנה, אבל שכנעתי את עצמי שגם הקושי שלי הוא קושי ודורש התייחסות.

בתור אימא לילד שילדה אשתי וגם לילדה שילדתי בעצמי, כל פעם היה צורך בצו הורות, למי שמכיר את הנושא, ועצם קיום הצורך הזה הוא מקומם וגם נטו אפליה. אני ואשתי החלטנו ביחד להקים משפחה ולהשתמש בזרע תורם. כל זוג הטרוסקסואלי שמקבל החלטה כזאת יכול לחתום על טופס אחריות בקלות, שתי שניות, אולי מקסימום הצהרה במשרד הפנים וסיימנו את העניין. האב לדעתי אפילו יכול להיות בתעודת לידה, שזה נשמע לי אחלה, לא מכירה את זה בעצמי כמובן. זה פשוט לא פייר. עצם הדבר הזה הוא לא פייר והוא לא נכון.

אבל אני רוצה להוסיף ולהגיד שהפרוצדורה הכביכול נעימה של צו הורות, שזה "סך הכול להגיש ניירת ומה קרה" – זה לא. זו לא פרוצדורה נעימה בכלל. אפילו כשזה קל ונעים זה לא. כל מי שגם לא מרגיש בנוח, כמוני, לעשות את הדבר הזה בעצמו, כי אני עולה, אני לא גדלתי פה ועברית היא לא שפת האם שלי – ואני גם לא עורכת דין ולא עובדת סוציאלית אז אני לא מרגישה בנוח להגיש את הדברים האלה בעצמי אז זו גם הוצאה של כסף לעורכת הדין כמובן – אבל גם כל הפרוצדורה זה, הדברים שהם מבקשים, היינו צריכות ללכת לבנק הזרע לבקש מכתב על הזרע, כמה עוברים וזה פשוט חשיפה מוחלטת של כל פרט רפואי או כל דבר אחר. למי שעושה גם טיפולי IVF, שתדעו שבכל טופס יהיה רשום "טיפול IVF" וכל אחד צריך לדעת את פרטי הפרטים שלך רק בשביל שתקבלי את הזכות להורות, שזה לא הוגן.

בקיצור, הפרוצדורה היא לא נעימה וזה גם לא דבר שיש חוק שקשור אליו, זה פשוט לפי תקדים משפטי. אז גם אם אני אגיש צו הורות דרך עורכת דין מרשימה, אז מה אם לא יענו לי? מה האופציות שלי? אין חוק. פשוט הולכים ליועצת המשפטית לממשלה ומקווים שיענו לך בזמן סביר, ואם לא, אז מה את עושה? לא יודעת. היה איזה עיכוב עם צו ההורות הראשון שלנו לבן שלי, ופשוט: מה אני אעשה עם עצמי? אין לי זכות הורות עליו.

אני אספר משהו אישי, כי זה לא היה מספיק אישי עד עכשיו, הייתי בבית יום אחד, הבן שלי – שאני אוסיף שהבן שלי נולד מוקדם אז הוא גם היה מאושפז 3 חודשים, אז בנוסף לכל הזמן הזה של האשפוז וכל מה שהורה צריך להתמודד אתו, כל הסיפור של צו ההורות, אני צריכה עכשיו לאסוף ניירת ואני לא יודעת אם הבן שלי יחיה. ברוך השם, הוא חי והוא בריא.

בן כמה הוא היום?

בן 5. כל הזמן הזה היינו עסוקות עם צו ההורות. אנחנו צילמנו את התמונה לצו הורות כי צריך תמונה של המשפחה, אנחנו שם והוא באשפוז ואני עם מסכה וחלוק. תבינו מה זה הדבר הזה. אני יודעת שזה מקרה מאוד ספציפי אבל זה המקרה שלי. זה לא תהליך נעים. ואז חיכינו, יענו לנו, לא יענו לנו. לילה אחד הייתי בבית, הוא כבר היה בבית, השתחרר מבית החולים, הכול היה בסדר, אשתי יצאה לפגוש חברה ונגמרה לה הסוללה בטלפון. ניסיתי להתקשר אליה כי היא לא חזרה וכבר היה מאוחר, היא לא ענתה וזה הגיע ישירות למשיבון. אמרתי: מה קורה פה? אני יודעת שיש לי נטייה לדיכאון וחרדה, אני מודה, עדיין נלחצתי מזה. ואז פתאום מצאתי את עצמי על הרצפה בוכה כי חס וחלילה אם יקרה לה משהו אין לי זכות הורות על הילד שלי. מה אני אעשה? יבואו וייקחו לי אותו? אין לי כלום.

אני יודעת שהם לא יעשו את זה. אמרתי את זה פעם לעורכת דין והיא אמרה לי: לא, מה פתאום, משרד רווחה לא יבואו, לא ייקחו לך את הבן. היא אמרה שהיא מבינה את הקושי שלי אבל זה לא יקרה בחיים. אבל עדיין זה לא הגיוני. אני מטפלת בילד הזה, הוא בבית, הוא הבן שלי ואני צריכה לפחד שאם יקרה משהו אני לא אהיה האימא שלו.

עכשיו כבר סידרתם את זה? אתן מוכרות?

כן. אחרי שנה, ביום ההולדת שלו, קיבלנו את הצו של בית המשפט. הבת שלי נולדה אחרי הזמן אז זה היה פחות מלחיץ. סידרנו את הכול, זה היה תיק-תק. אבל זה לא צריך להיות תיק-תק, זה צריך להיות בבית חולים. אלו הילדים שלנו.

אני אוסיף עוד מילה אחת על בתי חולים ואסיים. כל פעם שהיינו צריכות לקבוע תורים בהדסה לבן שלי, שזה המון תורים כי ילד שנולד מוקדם יש לו רשימת תורים מרשימה, כל פעם שמתקשרים להדסה אומרים: אגב, גברת, לא עדכנת את פרטי הילד, מה השם של אבא שלו? אז אני אומרת: גברת, אין לו אבא, יש לו שתי אימהות. היא אומרת: אבל במערכת של בית החולים זה אב ואם. אמרתי לה: מה, באיזו שנה אנחנו? וזה היה כל פעם, כל פעם שמתקשרים לקבוע תור שואלים על זה, כי הרי זה נראה שפרטים חסרים.

חבר'ה, אתם אחד מבתי החולים המתקדמים בארץ, אולי בעולם, לא יודעת, באיזה קטע אני צריכה כל פעם להסביר לכם שלבן שלי אין אבא ולא יהיה לו גם? אז היא אמרה לי: כן, זה קשור למשרד הפנים. קודם כל, אני לא מבינה את הקשר בין מערכת בית החולים למשרד הפנים, אני מבינה שיש שיקולים פוליטיים, אבל יש מציאות. גם אם יש שיקול פוליטי יש מציאות. זה לא שאם לא תכירו בנו אנחנו לא נהיה קיימים. אנחנו קיימים. אנחנו כאן ואני לא צריכה להגיד לאף אחד כל פעם כשאני קובע תור שלבן שלי אין אבא. הם צריכים לרשום את זה בצד בהערות. תודה רבה על ההקשבה.

מה שהם צריכים כמובן לכתוב זה שלבן שלך יש שתי אימהות, לא שאין אבא. מה שחשוב זה מה שיש.

אני מסכימה.

אנחנו מחזקים את ידייך ואומרים לך תודה על גילוי הלב. אני חושב שחשוב מאוד לומר, אנחנו נמצאים בעיצומו של קרב בעיניי מטורלל – יש פה איזה חבר כנסת שמאוד אוהב לדבר על הטרלולים הפרוגרסיביים – אנחנו נמצאים בעיצומו של אחד מן הקרבות הכי מטורללים מבחינתי, מבחינה דתית-אמונית, שינוי מוחלט של דיני פיקוח נפש בעולם היהדות, כאילו שינוי של שמות בטופס מצדיק אי תרומת דם. זו ממש רפורמה גדולה בדיני פיקוח נפש בעולם ההלכה.

אבל אני כן רוצה לדבר על העניין הזה בעקבות הדברים החשובים שאמרת כי בעניין הזה באמת אין קטן וגדול, וצריך לומר, זה חלק מחזית מאוד-מאוד רחבה שבה גם כשמושגים הישגים חשובים כדוגמת ההחלטה של מד"א לשנות את הטפסים לא באופן שמוציא אל מחוץ למחנה קבוצה אחרת, אלא באופן שמרחיב את המעגל, אז גם כאן אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מאבק על שמירת ההישג. אני חושב שזה דבר שכולם צריכים להיות ערים אליו, שגם כשמשיגים את ההישג צריך להשקיע הרבה מאוד מאמץ כדי לשמר, להגן ולבצר. תודה על הדברים שלך. אין בעניין הזה קטן וגדול.

מכובדיי, יש לנו עוד חמש 5 דקות עד תחילת המליאה, אני רוצה להציע את הדבר הבא: א', יש לנו באמת פה מסמך מאוד-מאוד מפורט של הקואליציה שסוקר את 7 הסוגיות שאתם ציינתם, גם הדברים ששמענו עכשיו נכללים ונזכרים בדברים. אני חושב שיחד עם השדולה כאן בכנסת צריכה להיבנות מפת דרכים. אנחנו לא כאן על מנת להעביר פעם בשנה "וי" על העיסוק בנושא הזה. צריכה להיבנות כאן מפת דרכים איך מתקדמים בכל 7 החזיתות.

אני בהחלט מסכם את הדיון עם אמירה מאוד ברורה שיוצאת מכאן, מאולם הוועדה, קריאה לשר המשפטים, לשר הרווחה והביטחון החברתי, לקבל את ההחלטה הנדרשת ההכרחית מבחינה ערכית, מוסרית, דמוקרטית, משפטית, בכל מה שנוגע לתשובת המדינה לבג"ץ בנושא האימוץ. אנחנו נמשיך לפנות לשר המשפטים ולשר מאיר כהן כדי שזו תהיה התשובה. אם נתאכזב – ואני מאוד מקווה שלא נתאכזב – אנחנו נדע איך לפעול כחברי כנסת וכמחוקקים שחברים בקואליציה. הסוגיה הזו צריכה להגיע לקו הגמר המוצלח שלה.

יתר הסוגיות גם הן משמעותיות מאוד. כפי שאמרתי, אני מוכן בהחלט לקיים כאן בוועדה דיוני מעקב בעניין הזה. אם יש מקום להקמת ועדת משנה אז אנחנו נדבר עם ארגוני הקואליציה, ארגוני הקהילה וחברי הכנסת ונבחן האם זו הדרך להתקדם.

הזכרתי את העניין של הטפסים של מד"א, אז בניגוד למאבק נגד השינוי במד"א, בסידור התפילה שלנו, של התנועה הרפורמית הישראלית, בדף שבו מובאות 7 הברכות של הנישואין חתימת שתי הברכות האחרונות היא לא רק "משמח חתן וכלה" או "משמח החתן עם הכלה", אלא גם "משמח חתנים" ו"משמח כלות", ו"אוהבים בחופתם", ו"אוהבות בחופתן". אני לא אחת אומר שטקסי החופה המרגשים ביותר שאני זכיתי לערוך כרב הם טקסי חופה של בני ובנות זוג מאותו מין. כל טקס חופה הוא טקס מרגש אבל כשאתה מבין שהטקס הוא לא רק נקודת ציון אישית וזוגית אלא גם נקודת ציון בתיקון עם ועולם ובקידום ערכים של שוויון, קבלה והכלה, אז השמחה כפולה ומכופלת.

באותן חופות, ובכל החופות, אני לא אחת אומר שיש סיבה מדוע הברכה של יוצר האדם נאמרת פעמיים. מתוך 7 הברכות שתי ברכות הן ברכות יוצר האדם, האחת היא בעבור הזוג – בין אם זה זוג של גבר ואישה ובין אם זה סוג של שני גברים או שתי נשים – שעומד מתחת לחופה. הברכה השנייה של יוצר האדם היא בעבור הילדים והצאצאים שיבואו להם אם הם יבחרו ויעשירו את משפחתם.

אני רוצה לומר שהנושא של קידום הזכות להורות של הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים הוא לא דבר שמיועד רק למימוש הזכות לחיי משפחה ולהורות של חברי וחברות הקהילה הגאה, יש לעניין הזה חשיבות דרמטית לדרך שאנחנו במדינת ישראל ובחברה הישראלית מבינים את מושג המשפחה, חוגגים את מושג המשפחה, חוגגים את מושג ההורות וכל אדם בישראל ייתרם ממצב שבו ערכי המשפחה המקובלים במדינת ישראל יהיו ערכים של קבלה ושל גיוון.

כן, בבקשה.

שלום, אני שחר, אני ממתין ברשימה לאימוץ משנת 2015. אני גם אבא מאמץ לילדה בשם טניה שאימצתי בארצות הברית, שלא יכולתי לאמץ פה אבל כן יכולתי בארצות הברית למרות שאני לא אזרח ארצות הברית.

מה שתיארת לגבי האימוץ – אנחנו מחכים לתגובת המדינה. התגובה תהיה ככל הנראה "אנחנו צריכים עוד זמן". יש פה רגע קריטי שאפשר, בדיוק כמו שקרה עם השר הורוביץ, להגיד: אין פה היתכנות, זה לא הולך לקרות ופשוט לשנות את זה בדרך אחרת. כי כרגע כולם יודעים איך זה הולך לקרות, כולם מכירים את המבנה של הממשלה, ברור שזה כרגע לא יכול לקרות, אז פשוט להגיד בצורה ברורה – המדינה צריכה להחזיר לי תשובה, אני כרגע הגשתי את הבג"ץ – לתת תשובה אמיתית: זה לא יכול לקרות, בוא נחזיר את זה לבג"ץ. מאוד מאוד פשוט.

אני לא בטוח שזו תהיה תשובת המדינה. בג"ץ יקבל בכל מקרה את התשובה ויפסוק את פסיקתו ואני מקווה, א', שהוא לא יצטרך לפסוק פסיקה כי תהיה תשובת ממשלה, ואם לא, אני מאוד מקווה שבג"ץ יאמר את דברו.

כפי שנאמר, זה בג"ץ שהוא כבר מ-2016.

נכון. תודה רבה לכולם. יום טוב. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה אחד6:02.