פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



26
ועדת הבריאות
22/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 92
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, כ"א באדר א' התשפ"ב (22 בפברואר 2022), שעה 12:00

בריאותם הפיזית והנפשית של חוסים בהוסטלים

חברי הוועדה: עידית סילמן – היו"ר

מיכל וולדיגר
שירלי פינטו קדוש

סיגל מורן - מנכ"לית משרד הרווחה והביטחון החברתי

שגית ארבל אלון - רופאה ראשית, מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נורית שלפמן - סגנית ראש האגף לשיקום בריאות הנפש, משרד הבריאות

נועה בן שאול - עורכת דין, אקי"ם ישראל

יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

רחל-לי גפן - מנהלת תוכן ומדיה, הלובי למלחמה באלימות מינית

עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

גלית קרנר - יועצת של ארגון הורים למען דיירים בחוץ ביתי בישראל

חני כספי - גזברית, אקי"ם ישראל

יצחק שמואלי - חבר הנהלה, אנשים - ארגון נכי שיתוק מוחין

ילנה ליאיצ'בסקי - חברת ועד מעון בני ציון, ועד הורים ארצי

נועה פוגל



יהונתן הדרי

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים

בריאותם הפיזית והנפשית של חוסים בהוסטלים

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות. היום כ"א באדר א' התשפ"ב, 22 בפברואר 2022. על סדר היום: בריאותם הפיזית והנפשית של חוסים בהוסטלים בעקבות פרשת ההתעללות במעון לחוסים בני ציון, ובכלל דברים שקיבלנו לאורך זמן בוועדה.

נעשה דיון גם בוועדת העבודה והרווחה בנושא, כאן אנחנו רוצים לתת את ההיבט הנפשי והבריאותי הפיזי של החוסים. נמצאת איתנו גם מנכ"לית משרד הרווחה וכן גורמים מקצועיים מתוך המשרד, משרד הבריאות ומשרד הרווחה בזום. אנחנו תכף נראה לשמוע אותם ומשתתפים נוספים.

אני רק אומר שלפי סעיף 120 לתקנון אנחנו נוכל להוריד מהפרוטוקול חלקים מתוך הדיון בהקשר של חוסים וחסרי ישע, במידה ויהיו כאלה.

במידה ונדרש לכך.

אני רוצה לפתוח עם מנכ"לית משרד הרווחה שנמצאת איתנו כאן בזום, סיגל מורן, היא נמצאת בסיור כרגע ועולה אלינו. היא תציין את שורת הצעדים שנעשים היום בתוך המשרד. סיגל, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות. אני בקריית שמונה בסיור במרכז תעסוקה מקסים לאנשים עם מוגבלויות. אני אגיד בקצרה כי היינו בדיון ארוך בוועדת העבודה והרווחה. אני אומר שאנחנו כמו רבים אחרים וכמובן ההורים, עדיין לא מתאוששים מהאירועים הנוראיים שהיו בבני ציון.

אנחנו עסוקים מאוד בשורה ארוכה של פעולות, קודם כל בבני ציון שם אנחנו מתמקדים, נדמה לי שהפעולות שעשינו עד היום ידועות. הוצאנו את המפעיל, החלפנו את הניהול, נכנסנו לנעלי הניהול, כרגע אנחנו מפעילים את המעון בימים האלה. אנחנו נמצאים בשלבים של בחירת מפעיל חדש שאנחנו מאמינים ובטוחים שייקח את המעון הזה ויהפוך אותו למקום ראוי, בטוח ומוגן עבור הדיירים.

אין ספק שאחד התחומים שדרושים בהם שיקום זה המרפאה בבני ציון, דוקטור שגית ארבל תוכל לפרט על העניין הזה. אני מאמינה שתוך זמן קצר נוכל לדבר על תוצאות. חשוב לי לומר שיש הרבה מאוד רבדים של פעילות גם ברמת המשרד, אנחנו כמובן גם בהפקת לקחים עמוקה בתוך המשרד. אמרתי בכל הזדמנות שאת המשבר הזה אנחנו לא נבזבז, אנחנו פועלים בשורה ארוכה של צעדים.

אי אפשר לשנות את הכל ביום, אבל כבר השבוע אנחנו הולכים לפרסם נהלים חדשים במגוון תחומים, וועדות בדיקות, נהלי צפייה במצלמות, נוהל אירועים חריגים ועוד. עשינו רביזיה על כל הנהלים בכדי לצמצם את הסיכויים שאירועי אלימות מכל סוג שהוא יישנו. אני משוחחת כל הזמן עם המון הורים ואני אומרת לכולם שלצערי אני לא יכולה להתחייב ששום אירוע לא יקרה בשום מקום, אני יכולה להתחייב שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים בכדי לצמצם את הסיכויים שזה יקרה.

חשוב לי לומר עוד נקודה אחת. בהיבט של ההורים בבני ציון, בעזרת הקואליציה לטראומה הצענו לכל ההורים בבני ציון ליווי ומתקיימות קבוצות תמיכה להורים כדי לנסות לעזור להם מעבר להיבטים הפרקטיים שאיתם אנחנו עומדים בקשר, לעזור להם להתמודד עם התחושות המאוד קשות שהם מסתובבים איתן מאז שהאירוע הזה נודע לנו. אנחנו נמשיך ללוות את המעון באופן צמוד, אני באופן אישי אמשיך ללוות את המעון באופן צמוד גם אחרי שייכנס המפעיל החדש.

נראה לי שבשלב זה נמצאים פה עוד אנשי המקצוע של המשרד, הם יוכלו להרחיב כמובן לגבי שאר ההיבטים.

צריך לומר שמה שראינו, המראות האחרונים בבני ציון היו מאוד קשים. המענה, הפיקוח, אנחנו יודעים שמהרגע שהמדינה החליטה להוציא את זה למיקור חוץ הוא לא רק חסר וחלקי, הוא לא קיים בהרבה מההיבטים שלו. בסופו של דבר האוכלוסיות סובלות מהזנחה שלנו כמפקחים ומחוקקים, וגם מבחינת כשירות הצוותים, המטפלים הרפואיים שנמצאים שם, בטח בנושאים של פגיעה אלימה, פיזית או נפשית במי שהכי זקוקים לנו ברגעים הקשים שלהם, זו פגיעה נוראית.

אני רוצה לשמוע את גלית קרנר שנמצאת איתנו בזום מכיוון שהיא צריכה לרדת יחסית מוקדם, היא מייצגת קבוצות גדולות של הורים ומסייעת להם בהתנדבות עצומה. גלית הייתה כאן גם בוועדה הקודמת.

אני חייבת לומר שכינסתי דיון וועדה למרות שידעתי שכבר התכנס דיון וועדה אחד. רצינו לדבר גם על ההיבטים היותר בריאותיים, פיזיים ונפשיים, וגם רצינו להביא כאן את האמירה והעובדה שכנסת ישראל לא עוברת על זה בשתיקה. אנחנו לא מוכנים לראות מראות כאלה ולקבל את מה שאנחנו מקבלים ממשפחות שמרגישות שהיקר להן מכל הוזנח או הופקר, ובנוסף לומר את האמירה שאנחנו כמחוקקים, היחס של החברה לחלשים שבה, לחסרי הישע, לאלה שזקוקים לנו, היא מעידה על הכלל. זה המעט שמכיל את המרובה ואם בו אנחנו לא נהיה טובים ולא נפיק לקחים על מנת להשתפר ולהיות הכי טובים שאפשר, אז מה לנו כי נלין. זה מעיד על כולנו וזו אחת החולות והצרות הרעות. בזה אנחנו נדרוש ונרצה להשתפר.

שמו כאן סכום כסף גדול, אבל צריך לראות שהוא מגיע ליעדו ושהתוכנית מתקיימת ובאה לידי יישום, לא רק בוועדת העבודה והרווחה אלא גם וועדת הבריאות תפקח על זה ותוודא, כי אנחנו לא ניתן למראות כאלה לחזור. מי שיעשה דבר כזה פעם נוספת, דעו לכם שאנחנו נגיע, נעשה ביקורות פתע, אני וכל חברי הוועדה. אנחנו נדפוק על הדלת, נפתח וניכנס כדי לראות מה קורה, אנחנו גם נשאל את החוסים איך הם מרגישים.

מפה אני רוצה להגיד לכולם שכל מי שחושב שהיקר לו מכל נמצא בסכנה, במשבר או שלא מתייחסים אליו טוב, יש כאן את הטלפון שלי ואת הטלפון של הוועדה, תכתבו לנו ואנחנו נכתת רגלנו ונלך לבדוק. לא תקרה מציאות כזאת, כל מי שיושב אי שם במוסדות צריך להבין שהוא תחת פיקוח שלנו ותחת העיניים שלנו, אנחנו נחמיר ענישה עם מקרים כאלה.

גלית, בבקשה.

תודה רבה עידית, אנחנו ננסה להיות ממוקדים. הדברים שאמרת נכנסים ללב כל ההורים שאני מייצגת, אני חושבת שזו עבודה ראויה שלכם ויש תחושה שאחרי עשרות שנים, זה מה שאני שומעת מאותם הורים, פעם ראשונה יש הרגשה שמישהו יושב בכנסת ואכפת לו מהילדים שלהם ומהצעדים שננקטים. הדרך עוד ארוכה ואני רוצה לומר מספר דברים.

אנחנו מודים גם לגברת סיגל מורן שנכנסת ומנסה לעשות מה שהיא מבינה ויכולה כדי לרענן את השורות, אבל זה לא מספיק. למשל אתמול הוצאתי פנייה בשם וועד המשפחות של מעון בני ציון אל משרד הרווחה. אפרופו השקיפות ושינוי הגישה, הם מבקשים להיות חלק או לפחות להישמע בתהליך הבחירה של המפעיל החדש. קרו כאן אירועים קשים שאנחנו ממש מקווים ומייחלים שהם לא יקרו, אבל על מנת שהם לא יקרו הדבר הראשון שכל מי שעוסק בתחום צריך להבין זה שהעיניים הכי טובות והלב הכי נכון זה של ההורים. יש וועד של הורים מקסימים ואכפתיים שמייצגים את כלל המשפחות שפנו אליי ומבקשים שיזמנו אותם לפגישה, לפחות נוכל לומר את דברינו - - -

גלית, אני רוצה לשאול האם ההורים והמשפחות מקבלים סיוע וטיפול מגורמי הבריאות והרווחה? הם מקבלים סיוע נפשי כדי להחזיק את עצמם ואת ילדיהם בכל התהליכים האלה? אגב, לא רק מי שהתעללו בו או מצאו מקרה כזה או אחר, בשוטף, מה היום משפחה מקבלת בשוטף כדי שהיא תחזיק מעמד במציאות הלא פשוטה הזו?

אני לא יודעת איך זה עובד בפועל מבחינת היעילות של התהליך, אבל כמו שסיגל אמרה נפתח צוהר לטיפול גם במשפחות, ואני יודעת מלקוחות שלי, חלק מהם הורים לילדים שנפגעו והתעללו בהם, שגם בילדים עצמם מטפלים עכשיו. ספציפית לנושא השיקומי, תהליך כזה קיים, לא בדקתי האם הוא מהיר. אגב, זו העת לומר שלטעמי בראייה לעתיד צריך לעשות נהלים מקוצרים לאותם הורים, למשל מול המשטרה בהגשת תלונות מהירות עם קבלת תשובות, למשל מול משרד הרווחה, אני מאוד שמחה לשמוע שגם מול משרד הבריאות כגורם המפקח על ההתנהלות הזו. ראוי לציין את זה.

אני רק רוצה לומר כמה דברים לגבי נושא הוועדה שלך, הבריאות הפיזית והנפשית של החוסים בהוסטלים. חלק גדול מהתרעומת של מספר הורים שפנו אליי נבעה למשל מכך שלראשונה הם ראו את הסרטונים של ההתעללות בערוץ 12. הגיעה אליי אימא של אחד מאלה שנפגעו ואומרת לי תראי, אני נדהמתי לגלות את הבן שלי נכנס לחרדה, לא שהתעללו בו, בסרטון רואים שהוא צופה בהתעללות של דייר אחר. לכן אני חושבת שימים יגידו האם הסיוע שמעניק משרד הרווחה להורים האלה וכמובן לדיירים הוא באמת מספק, או שאולי צריך להרחיב את השורה.

פנה אליי אב בשם אילן ואמר לי שבאברבנאל יש מחלקה בשם נוער בית אוטיזם. אנחנו רוצים לומר גם דברים טובים, מדובר במחלקה היחידה בארץ שמתמחה באוטיזם. מנהל המחלקה דוקטור בלס הוא מקצוען אמיתי, צוות המחלקה מעולה, יש בית ספר במחלקה עם שתי כיתות, כיתה לתפקוד גבוה ולתפקוד נמוך. הם משלבים טיפול תרופתי וטיפולים רגשיים ופרא-רפואיים.

מה הבעיה? יש במחלקה רק כעשר מיטות בלבד, זמן ההמתנה הוא תשעה חודשים. זה לא סביר, צריך לבדוק את התקנים ואת ההתנהלות במקומות שצריכים לאפשר לאותם ילדים בתפקוד נמוך ובינוני שצריכים וזקוקים לטיפול רגשי ופסיכיאטרי. מה שקורה היום בחלק גדול מהמוסדות לא מתקבל על הדעת.

יש כאן אינטרסים הפוכים, שני אינטרסים מנוגדים לטובת הדיירים. אחד, האינטרס של חלק מהצוות הוא שקט תעשייתי, איך משיגים שקט תעשייתי? כל כך הרבה פניות, נותנים לאותם דיירים תרופות לא במינון המתאים, לא פונים בבקשה לקבל את אישור ההורים הרבה מאוד פעמים. ישבה אצלי אתמול אימא שהיא אחות במקצועה שסיפרה לי שהיא נכנסת להוסטל ומבקשת לדבר עם הרופאה והיא בורחת לה, מבקשת לדבר עם האחות והיא בורחת. הם נותנים טיפולים לא מתאימים ולא משקיעים. הרי טיפול פסיכיאטרי ותרופתי אמור להיות טיפול תומך, הוא לא הטיפול הבלעדי. זה אינטרס אחד, השקט התעשייתי שאני מקווה שגם אותו תבדקו.

הדבר הנוסף זה כמובן האינטרס הכלכלי של חברות התרופות בדחיסת והלעטת הדיירים, ובאופן כללי אנשים בתרופות שלאו דווקא משקמות ומספרות את הסיפור האמיתי. תרופות פסיכיאטריות אין תחליף לטיפול ושיקום, זאת הכותרת. הטיפול צריך להינתן בהסכמה ובמינון נמוך כתמיכה למי שזה עוזר לו, לא באופן גורף ורוחבי. זה נושא שעדיין טעון ביקורת ובדיקה.

מאוד חשוב לי לומר כמי ששומעת כל כך הרבה הורים ופניות ממקומות אחרים, בני ציון זה שם קוד להתנהלות רוחבית לא תקינה - - -

נכון. כמה אנחנו לא יודעים עליהם, על כמה מקומות אנחנו לא שומעים, כמה הם מוסתרים ונמצאים במחשכים. זו לא התנהלות של חברה תקינה, סליחה.

אני רוצה לומר שהפסיכיאטריה בהקשר הזה, כמה שהיא יכולה להיות חיובית אם היא מגיעה כטיפול נלווה עם תמיכה של אנשי צוות מיומנים, היא יכולה להיות נהדרת אבל היא השתלטה בהרבה מאוד פעמים וביותר מידי מקרים כמענה בלעדי. ניתנים מינונים לפי משקל ולא לפי הנפש והדרישה.

התחושה של חלק גדול מההורים היא שהדברים שנעשים מאחורי הגדרות, אף אחד לא רואה אותם. חלק גדול מהבקשה שלהם זה לפתוח, להרוס את הגדרות המטפוריות, להיכנס, לבדוק, לאוורר, להכניס לשם את אור השמש. צריך להיות שקופים עם ההורים בעניין המינונים, הטיפולים וכל הסל שצריך להינתן לכל דייר. כל דייר מקבל בין 15,000-20,000 ₪, תאמרי לי בבקשה האם נעשתה בדיקה כמה הוחזר לסל של אותו דייר עבור שירותים שלא ניתנו לו, למשל במהלך שנות הקורונה. לטעמי צריך לעשות את הבדיקה הזאת הרבה קודם.

צריך לעקוב אחרי הכסף, יש בין 15,000-20,000 ₪ לדייר למעון, את יכולה לעשות את החישוב השנתי, כ-45,000,000 ₪. מה האינטרס של הזכיינים ומנהלי ההוסטלים, הכל באוכל, אני שומעת הרבה תלונות על אוכל. זה לא רק עניין הפסיכיאטריה, כדי שאדם יהיה ב-Well being טוב, אנחנו צריכים לדאוג שהוא יישן טוב, שיהיה מטופל טוב, שתהיה עין אוהבת, טיפול תרופתי טוב, אבל השירותים האלה עולים כסף. הרבה פעמים חלק גדול מזה הם שירותים נלווים, אם זה בידור או דברים אחרים שמתוקצבים. בשנתיים האחרונות הם לא ניתנו כי המוסדות היו סגורים לכניסה חלק גדול מהזמן, מה קרה עם התקציב הזה? לאן הוא הלך?

אני יוצאת בקול קריאה שהגיעה העת לבדוק את הדברים האלה ולהחזיר את התקציב לאותו סל ספציפי של הדייר, ככל שהוא לא נוצל. כמובן בשלב הבא ההורים רוצים את האפשרות לקבל את התקציב ישירות אליהם, לאותם הורים מסוגלים שיכולים לקחת את הילד שלהם לדיור בקהילה, לשילוב עם עוד דייר אחד או שניים, זה לא צריך ללכת אוטומטית למעונות. אתם צריכים לחשוב גם בכיוון הזה. בזה אני סיימתי את הדברים החשובים שהיה לי לומר.

תודה רבה. חברת הכנסת שירלי פינטו, בבקשה.

אני רוצה לברך את יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת עידית סילמן, על קיום הדיון החשוב הזה. אני כן רוצה להגיד שכל נושא ההתעללות ותת התנאים בהוסטלים אני מכירה כבר שנים. לפני שבוע הגעתי לביקור פתע באחד מההוסטלים בארץ. כחברת כנסת, לקח לי 40 דקות להיכנס להוסטל, הם פשוט חסמו אותי פיזית מלהיכנס, הם לא הרשו לי להיכנס. הם עמדו פיזית בדלת ולא נתנו לי להיכנס למרות שזה מוסד שמקבל על כל דייר בין 15,000 ₪ ל-20,000 ₪ כמו שאמרו כאן. הם מחויבים לתת לחברי כנסת ולאנשי ציבור להיכנס ולראות את התנאים, מדובר בכספי ציבור שמגיעים אליהם.

כשהגעתי ראיתי תת תנאים, זה פשוט נורא ואיום. המקררים נעולים, אין להם זמינות לאוכל ושתייה, הם הופכים אנשים עצמאיים לאנשים תלויים בדברים. זה כל כך נוראי לראות בחדרים את המצב שהם חיים בו. השירותים ריקים, כולנו יודעים מה זה שירותים נקיים שמשתמשים בהם בבית, יש נייר טואלט, יש סבונים, רואים שיש חיים. שם ראו שהם ריקים ומסריחים כי הפכו את האנשים האלה לתלותיים. תמיד הם אומרים מיליון תשובות, לא, הייתה פה בדיוק מנקה והכל נקי פה.

בנסיעה חזור לכנסת נפל לי האסימון שכולם עם חיתולים, לא מתקלחים. הופכים אדם עצמאי, החזון הוא להפוך אנשים ליותר עצמאיים ומפותחים, אבל הופכים אותם לחסרי ישע, תלותיים, הורסים אותם גם נפשית וגם פיזית בשביל להמשיך להצדיק את קיום המוסדות האלה. זה נוראי, זה פשוט אבסורד ואני מזועזעת מהדבר הזה, מגודל המקרה הזה.

לא מדובר רק בבני ציון, זה כמעט כל ההוסטלים בארץ וזה לא יאומן. לא רק זה, גם כשהגעתי הם הוציאו את כל הדיירים לעשות התעמלות בוקר, ורואים כמה שזה מבוים. המורה להתעמלות עם ג'ינס ועקבים, לא ככה עושים התעמלות בוקר, אל תנסו לעבוד עליי. ראיתי שזו הצגה שעשו לכבודי.

מהרגע שהפרשה התפוצצה הגשתי בקשה לשר האוצר להקים ועדת בדיקה ממשלתית על הנושא ואני שמחה שהוא מקים ועדה בראשות שופט שיבדוק את הנושא הזה. במקביל אני בונה הצעות חוק גם לטווח הקצר שיאפשרו להורים כבר עכשיו לבוא ולבקר את יקיריהם שנמצאים בהוסטלים האלה בכל שעות היום, ללא דיווח מראש, בלי שום צורך בתיאום מראש כי הם לא אסירים. להגיע רק לחדר משפחה ולשבת עם הילד שלך לכמה שעות בהודעה מראש, זה לא אמור להתנהל ככה. פשוט הופכים אותם לאסירים ומביאים אותם בצורה של תצוגה, זה לא יכול להמשיך ככה, אני לא מוכנה שהדברים האלה ימשיכו ככה. תודה רבה.

אנחנו תכף נעבור למשפחות ולמי שהגיע. אני חייבת לומר שזה מזעזע ברמות. מהיום שראינו את זה בטלוויזיה וזה לא רק מהיום, זה גם לפני, זה גם תוך כדי, זה גם אחרי. כל הכנסת הזו, כל אחד מחברי הכנסת צריכים לצאת יום אחד בשבוע לסיור. אם 120 ייסעו, אף אחד יסתיר שום דבר והטיפול ישתנה.

אני קוראת מפה לשר הרווחה, אני יודעת כמה משאבים הוא משקיע וגם סיגל מורן, הם באמת מנסים לעשות כל מה שאפשר. כל חברי הכנסת של המשכן פה יהיו לצידכם בשינוי התופעה המזעזעת הזאת. אי אפשר שזה יהיה הטיפול, ואני מצטרפת למה שאמרה גלית, קחו את הכסף, תתנו אותו למשפחות, המשפחות יסתדרו אם אתם לא מסוגלים להפיק את המירב. צריך פיקוח ממשלתי וציבורי של המשרד, מפקח מטעם המשרד בכל מעון כזה.

בכמה מעונות מדובר?

אני יכולה גם להוסיף שחשוב מאוד שהמדינה תיתן עדיפות את הדיור העצמאי. יש המון אנשים שלא צריכים לחיות שם בכלא סגור, הם יכולים לחיות בדיור עצמאי בקהילה יחד עם תמיכה מהממשלה שתיתן לזה עדיפות תקציבית, שתהפוך אותם לאנשים עצמאיים שיכולים להתפתח, ללמוד, ללכת לסופר לבד, להגשים את החלומות שלהם, זה מתבקש.

אני רוצה לשתף אתכם שב-28 לפברואר, יום שני הקרוב, אני עושה שדולה בנושא. חברת הכנסת עידית סילמן כמובן מוזמנת לשדולה למען אנשים עם מוגבלויות בשביל להשמיע את הקול הזה יותר חזק.

אנחנו נעבור הלאה, אני רוצה לשמוע כמה שהצטרפו אלינו ונמצאים פה פיזית. יצחק שמואלי מארגון אנשים, נכי שיתוק מוחין, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אני יצחק שמואלי מארגון אנשים. אנשים זה ארגון נכי שיתוק מוחין, אמנם זה נושק לעניין ההוסטלים ומגורים בקהילה, אבל אנחנו בימות השנה עוזרים ועוסקים עם כל מי שצריך עזרה.

אני אציג את עצמי, כמו שאתם רואים אני יושב בשנים האחרונות על כיסא גלגלים, אבל בעברי עבדתי יותר מעשור בחינוך מיוחד. לצורך העניין אני בעל תואר בכיר לחינוך מיוחד, עבדתי בהוסטלים, אני מכיר את המערכת במפנים, לפני ומפנים. אם תקמטו את שעות העבודה שעבדתי, זה כמו 30 שנים.

שמעתי קודם את הגברת שדיברה - - -

עורכת הדין גלית קרנר.

אני מצטרף לכל מילה ואף יותר.

היא מייצגת הרבה הורים והרבה משפחות.

עם כל הכבוד ליושבת ראש הוועדה ולחברת הכנסת שירלי פינטו, איפה שאר חברי הכנסת? אם מותר לי לבקר אתכם, זה לא כל כך מעניין אתכם, את אלה שלא באו לפה? זה לא מספיק סקסי? לא מספיק ענייני? אם היה מדובר בכסף או בתוכנות רוגלה כולם היו מגיעים לפה, זאת חוצפה ועזות מצח, זה לא נאה ולא יפה. מדובר פה בחיי אדם, איפה הם? זה לא קשור לימין, לשמאל, לדתיים, לחרדים, זו בושה וחרפה ותעודת עניות למקום הזה.

אני רוצה להצטרף ולהגיד לך משהו. שאלו אותי למה אני מקיימת את הדיון אם כבר היה דיון בנושא הזה בוועדת העבודה והרווחה. אמרתי שקודם כל לא היה דיון כזה, כי אנחנו מתייחסים להיבטים הפיזיים והנפשיים של מי שתומך במי שתומך בנתמכים ובמתמודדים. דבר נוסף, מה זאת אומרת למה לקיים עוד דיון? אנחנו צריכים לקיים על זה כל יום דיון עד שהמצב ישתנה.

כל יום בכל וועדה.

לכן אני מצטרפת למה שאתה אומר ואני באמת חושבת שאנשים יכלו לקחת אפילו פסק זמן מכל הדיונים האחרים, ואם הם שומעים אותנו עכשיו אנחנו מזמינים אותם להצטרף אפילו לכמה דקות, לבוא לכאן ולהגיד שהם יבואו וייצאו איתנו לשטח כי אנחנו נהיה שם. סיגל מורן יודעת, אנחנו מולה, מול השר ומול הצוותים, אנחנו לא ניתן למצב הזה להישאר ככה.

עידית, זה לא קשור לעניין, אני מדבר על שנת 2015. אני לא פוליטי ואני לא קשור לשום מפלגה. יצא לי להיפגש עם שר הרווחה של היום שהיה גם אז באיזשהו כנס במודיעין. מכל מה שהוא דיבר תפסתי אותו בחוץ ואמרתי לו, אני מבקש ממך, אין לי כוחות, אני כרגע לא יכול להיות פעיל פיזית או זמין, אין לי את הכוחות כמו שהיו לי אז. לצערי חליתי והתרסקתי. ביקשתי ממנו לקחת את העניין של חולי הנפש, ההוסטלים ופגועי הנפש, המצב קטסטרופלי ואני אומר לכם את זה באחריות.

יש פה פגיעה של כל המשרדים, יש פה הפקרות, אין פיקוח, יש כסת"ח אחד על השני ואני אומר את זה מידיעה ומנגיעה אישית. ברגע שהעניין הזה הפך להיות עניין כלכלי, ואל תגידו לי לא, הכל פה עניין כלכלי של מקסום רווחים. פספסתם את הייעוד שלכם עם נשמות של אנשים מסכנים, פגועי נפש. ההשקה בין פיזי לנפשי, הרמב"ם אומר גוף ונפש אחד הם, ברגע שפגעת פה פגעת פה, אין אפס. ברגע שאתם רוצים למקסם רווחים, לעגל פינות ולעצום עין, ככה אנחנו נראים.

אין לכם מושג באיזה ריקבון אנחנו נמצאים. מה שהיה בבני ציון הוא נייר הלקמוס, קצה הקרחון, אני אומר את זה באחריות. אני יודע שיש פה אנשי ממשלה או ביטוח לאומי, אני לא בעניינים האלה, אבל אני אומר לכם שיש פה הפקרות ברמה שחבל לכם על הזמן. זה חוסר פיקוח, זה כיסוי אחד על השני, הטיפול מופקר. כמו שאמרה הגברת הקודמת, לא יתכן לשים אנשים בערבוב של מוגבלויות בהוסטל או בקהילה, כל אחד מפרה את השני מבחינה קוגניטיבית והתנהגותית, מכל הבחינות.

אני לא אחד שישב וכתב על הקיר דיאגרמות, אני עבדתי בשטח, לכלכתי ידיים, אני לא רוצה להיכנס לדברים. אני מכיר את המערכת ואני יודע מה זה לתת תרופות, מה זה פסיכיאטר שבא לראות 24 חוסים בעשר דקות, מה זה, פיצוחים? אתם יודעים לאיזה תופעות לוואי זה גורם? בשביל להשקיט את המערכת נותנים כדורים, תמסטלו אותו, תעשו אותו זומבי, למה? כדי שיהיה שקט, כדי שלמדריך יהיה שקט, כדי שבלילה הוא יוכל לישון בשקט ולא לקום באמצע הלילה. הייתם עושים את זה לילדים שלכם? אף אחד לא היה עושה את זה. פה אומרים יאללה, הוסטל, ההורים באים פעם ב - -

גם ההורים אשמים פה, למה שמתם ילד ושכחתם ממנו? ילד זה נשמה, נכון שהוא פגוע נפש, איך שתקראי לזה. פעם היה ויכוח אם לאוטיסטים יש רגש או לא. אני מדבר על לפני משהו כמו 15 שנים, הייתה תאוריה שהם חסרי רגש. אני עבדתי עם אוטיסטים, יש להם יותר רגש מאנשים רגילים.

צריכה להיות פה הפשלת שרוולים כללית של הבריאות, של הרווחה, אני לא יודע של מי. צריך להיכנס לעובי הקורה ולמה שקורה במשרד הרווחה, ואני אומר את זה מניסיון. הייתי אצל המפקחת, עשיתי עבודת שטח, תאמיני לי. עבדתי שנים במוסד, אני לא רוצה להגיד את השם כדי שלא יהיה לשון הרע, אבל הוא היה היחיד שמעיד על הכלל. אני מכיר הרבה מקומות ומוסדות, והסירחון הוא אותו סירחון.

ביום שהלכתי להתלונן במשרד העבודה, הלכתי למפקחת והבאתי חברים עם תיעוד, עם צילומים, הקלטות ורישומים על דברים שהיו מסמרים לכם את השיער - - -

המדינה כולה צריכה להיעמד על הרגליים.

עוד לא הגעתי לתל אביב וכבר כולם ידעו שיצחק שמואלי היה אצל המפקחת. איך אמרה לי המנהלת? קיבלת ד"ש מהמפקחת. כשפיטרו אותי בגלל זה הם אמרו שהם לא אוהבים אנשים שלא מיישרים קו עם המערכת, במילים האלה.

תודה יצחק.

אני לא מיישר קו עם מערכת עקומה ולעולם אני לא איישר עם אף אחד.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את חני כספי, בבקשה.

אני אדבר, שלום.

נועה, בבקשה.

נועה פוגל, אני אחות של דייר בבני ציון, סליחה על הדמעות. אני חושבת שנקודת הזמן הזאת מנקזת בצורה מאוד חשובה מה זה להיות משפחה לילד עם צרכים מיוחדים. אני מאוד שמחה על התכנסות הוועדה, תודה גם לחברת הכנסת שירלי פינטו שהשתתפה בהפגנה שלנו תודה לך שכינסת את הדיון.

אני רוצה להגיד כמה דברים לגבי דבריה של סיגל, מנכ"לית משרד הרווחה. אנחנו כמשפחה לא מרגישים שאנחנו מקבלים מענה לכל המצב, זה לא נכון.

בתור אחות את מקבלת מענה?

לא. תכף אני אגיד דבר מאוד בסיסי, אבל אני רוצה להגיד שכרגע אח שלי נמצא בשלוחות, יש לבני ציון שלוחות עם 24 דיירים. כשההורים שלי רשמו את אח שלי לבני ציון הם רשמו אותו לשם, לא לשלוחה. כרגע חברת אלאור שסרחה ממשיכה להפעיל את הדירות האלה. אנחנו לא רוצים שהשלוחות יהיו תחת חברת אלאור, אנחנו רוצים שהן ישתייכו למפעיל החדש שיפעיל את בני ציון. על זה אף אחד לא נותן מענה ולכן אני מעלה את זה פה.

אנחנו רושמים את הכל.

אני רוצה לדייק לגבי מה שאת מעלה - - -

אנחנו נבדוק את זה עוד מעט עם סיגל מורן.

אנחנו עוד מחכים לתשובה.

סיגל עדיין איתנו? אם סיגל לא איתנו יש עוד נציגים מהרווחה, עוד מעט הם יענו.

אנחנו נשמח, לא קיבלנו תשובות והסיפור נמצא בכותרות הרבה זמן.

בהמשך למה שהעלית, אין טיפול במשפחות. אנחנו מעלים כאן מצב נקודתי של אלימות כלפי אנשים בוגרים. אח שלי עזב את הבית בגיל 20, היום הוא בן 29, הוא נמצא 9 שנים במעון בני ציון. אני לא מדברת רק כאחות, אני מדברת גם בכובע של עובדת סוציאלית שיקומית, אני עובדת עם אנשים עם צרכים מיוחדים וכשההורים בוכים לי אני אומרת להם, אני לא יודעת להגיד לכם אם יהיה להם יותר טוב כשהם יהיו גדולים. אני לא אומרת את זה כי אמפטית מידי או כי אני רגישה מידי, לא רואים את האוכלוסייה הזאת כבני אדם, קודם כל תראו אותם כבני אדם.

אני רוצה להגיד עוד דבר. אנחנו פה בוועדה לגבי המצב הפיזי והנפשי, אני רוצה להגיד משהו לגבי הנפשי ואני מתחברת לגבי מה שקודמי אמר. אני חולקת עליך, המשפחות - - -

הם מקבלים טיפול עכשיו? מי שנפגע מטופל? עוזרים להם?

דירה 15, דירת האימה, ככל שידוע לנו מטופלת. גם אנחנו צריכים טיפול, הורים שנולד להם ילד מיוחד זה לגדל ילד נצחי ואין מענה לאורך כל השנים.

אנחנו מגישים לסל מטעמנו תמיכה והנחיה להורים ללא קשר לטיפול במצבים נפשיים, אני חושבת שזה צריך להיות שם בטח להורים לילדים.

אני אשמח להגיב למה שקודמי אמר, אי אפשר להגיד שהמשפחות לא דואגות לילדים, המשפחות הפכו להיות שקופות.

ברשותך, אני סייגתי את דבריי ואמרתי שזה לא הפרט שמעיד על הכלל - - -

להיות הורה לילד עם צרכים מיוחדים שאף אחד לא - - -

אני מכיר את זה מלפני ומלפנים.

זה לגדל ילד נצחי, הפכו אותנו לשקופים. ההורים שלי לא יודעים מה קורה עם אח שלי, ואני מדברת פה על הכלל. יש פה עוד חברה שגם הבן שלה יהונתן בן 19 והיא לא יודעת לאיזה מוסד הוא ילך כי הוא לא יכול להיות בבית, יש לה גם אח בבני ציון.

אנחנו לא יודעים מה המצב הרפואי של אח שלי, הוא ירד למעלה מ-40 קילו בבני ציון, קיבלנו דיווח על התפקוד הרפואי שלו, על בדיקות הדם שלו, על תפקודי הכבד שלו, נסיגת חניכיים, אין לנו שום מידע. החוק אומר שההורים צריכים לקבל דיווח על כל פעולה. הורידו לו עכשיו תרופות אחרי 9 שנים שהוא במוסד, תרופות ששימשו אותו בבית ספר. אין שום פיקוח, לא רואים אותם.

אתם לא מקבלים שום דיווח?

לא, ואם אתה רוצה לשאול מה קרה או איך הייתה בדיקת דם - - עשו לו בדיקת שיניים, אני נותנת את זה כדוגמה כי זה מציק להרבה הורים. הדיירים בבני ציון סובלים מנסיגת חניכיים ונסיגה מטורפת, מצב זחוח - - -

אני חייבת להתחבר לדברים האלה, הטיפול באנשים שגרים שם, יש שם אנשים בני 30 בלי שיניים, לא מצחצחים להם שיניים. לפני שבוע אימא סימסה לי בחרדה על זה שמחדירים לילד שלה דברים לפי הטבעת, כל הגב של הילד שלה שרוט ולא דיווחו לה. מדינת ישראל שותקת ועוברת על זה.

שתבינו איך המערכת עובדת, מי הופך להיות המוקד כשההורה זקוק לעזרה. למי נתקשר, לאב הבית, לאחמד שפשע? למנהל רוני סיבוני שפשע והוא שותף לכל הסיפור הזה? למי מתקשרים? נודע לנו בשבועיים האחרונים שיש כבר חמישה חודשים אחראית שלוחות, לא ידענו על קיומה, אנחנו לא יודעים מה תפקידה, אנחנו לא יודעים איזה מסר היא יכולה להגיד לנו.

אני אגיד לך עוד דבר חשוב שלשמו הגעתי גם כאשת מקצוע. בנוסף לכל הדברים שידועים לנו, כשאנחנו מדברים על הטיפול הנפשי והרגשי בדיירים האלה, אני בשבוע שעבר שאלתי את אחראית השלוחות מה עושים איתם עכשיו בקורונה? הם כבר שנתיים יושבים בדירה ומסתכלים על התקרה. אח שלי ספציפית בכיף, תני לו לעשות כביסה, תני לו לסדר, הוא מאושר, אבל חברים שלו יושבים ולא עושים כלום כל היום.

זו מכלאה.

מה אתם הולכים לעשות איתם? במשך שבע שנים אח שלי עבד במע"ש, פתאום הוא לא יכול לעבוד שם? היא אומרת לי קורונה, אמרתי לה שהקורונה כבר מזמן - - בתי הספר חזרו, איפה התעסוקה שלהם? בן אדם צריך לקום בבוקר, להתגלח, להתקלח, להתלבש יפה, לא משנה אם הוא סיעודי, אם הוא איש שקט או באיזו רמת תפקוד הוא. הוא צריך לקום ולעבוד, מצידי שיעבירו נייר מקצה השולחן לקצה השני אבל שיהיו עסוקים.

אנחנו חייבים להעביר שרביט לנוספים שנמצאים כאן.

עידית, אני מתנצלת, אני פשוט צריכה ללכת, יש וועדה אחרת שאני מנהלת אז אני רק רוצה להגיד משפט. כל מה שאנחנו רואים, הקושי בתוך ההוסטלים, כל מה שקורה שם, אני רוצה להגיד כל הכבוד על האומץ של המשפחות שמגיעות ומעלות את הנושא. הכי כואב לי שיש הרבה הורים שמפחדים להתלונן כי הם מקבלים איומים שייקחו להם את האפוטרופסות על בני המשפחה שלהם.

להורה אין אפשרות לאן לשלוח את הילד, אם זה דיור קהילתי או הוסטל, אין להם ברירה למרות שהם יודעים שהתנאים וההתעללויות קורים. הם גם לא יכולים להתלונן על זה. צריך להפסיק את כל האיומים האלה, לאפשר להם לחיות בכבוד. אני בטוחה שעם חברת הכנסת עידית סילמן אנחנו נעשה את זה.

אפשר ברשותך רק מילה אחת, אני סייגתי ואני שוב מסייג, לא כל ההורים כאלה והפרט לא בהכרח מעיד על הכלל. אני יכול להגיד לך על איפה שאני עבדתי, אני התחננתי שיתנו לי יד, יש דברים שצריך לפוצץ. ההורים בחרו - - -

שמואלי, אנחנו לא נספיק. חני, בבקשה.

שמי חני כספי, אני אימא ליהונתן, ילד עם צרכים מיוחדים, ואחות לאליעזר שהינו חוסה בבני ציון. לפני הכל אני רוצה להגיב לאדון הנחמד. אתה דיברת קודם על המשפחות ואני רוצה לומר לך, אני שמחה שהתנצלת והבהרת כי אתה לא יכול לשפוט אף הורה, אתה לא יודע איפה הם נמצאים. ישנם ילדים - - -

חס ושלום, אני לא אשפוט - - -

אני רוצה לומר משהו. יש ילדים כמו המקרה של אחי שאימי הכניסה אותו - - אני לא אכנס יותר מידי לפרטים, אימי אישה חולה וסיעודית בעצמה, היא לא יכולה לטפל בו. אני לא יכולה לטפל באחי כי יש לי ילד משלי, אז כל אחד והסיבות שלו. אי אפשר לשפוט אף הורה שעוזב את הבן שלו במקום כזה.

אני לא שופט אבל אני אומר שראיתי הורים שכן יכלו והם גרים דקה מההוסטל.

אתה לא יכול לדעת שום דבר כי כשהורה שם ילד במקום כזה הוא לא יכול. אם הוא יכול הוא היה לוקח אותו.

24 הורים?

בוא נסכם את זה - - -

אם זה ככה אין לי מה להגיד.

שמואלי, אני מבקשת שתיתן לה לדבר.

תכננתי לומר הרבה דברים אבל נאמרו פה מקודמיי המון דברים שתכננתי להגיד לגבי הלעטת התרופות, לגבי זה שלא נותנים לנו אינפורמציה גם רפואית ובכלל. גם אני נתקלתי במקרים בהם הגעתי למקום וביקשתי לדעת מה קורה עם אחי מבחינה רפואית, הוא נחבל הרבה פעמים, הוא שבר את האגן ואת הרגל, כולו שריטות, ואף פעם לא קיבלנו מענה אמיתי.

תמיד טייחו ואמרו לנו שהוא החליק או שמישהו מהדיירים דחף אותו, תמיד זה קרה לו מעצמו ולא כי מישהו התעלל בו. כשאני אישית ראיתי אותו מקבל צרחות ומכות על ידי מטפלים אז הם הכחישו וניסו להוציא אותי שקרנית.

אני רוצה לדבר גם על נושא האוכל. אחי אליעזר הגיע לשם - - יש לי אח יפה תואר. כל אחד חושב שבן המשפחה שלו יפה, עם עיניים ירוקות ושיער זהוב, הוא היה ממש יפה תואר. תראו אותו היום, הוא נראה, סליחה על הביטוי, כמו סומלי, כמו אלה שהיו בשואה. כולו כחוש, רזה, נראה מזעזע. תמיד כששאלתי אותם מדוע אחי נראה כך, הם אמרו לי שהוא דווקא אוכל מצוין. אני יודעת שאחי לא אוהב כל דבר, אחי מאוד בררן. בואו תגידו לי, אם יש בעיה אני ארכוש עבורו את האוכל, אני אדאג לו שיאכל. הוא פשוט לא אוכל, אני לא מאמינה שבחור שאוכל נראה כפי שהוא נראה. גם על זה אני מאוד רוצה שישימו את הדגש.

עידית ושירלי, דיברתן על זה שתיכנסו, תפתחו את הדלת, אני חושבת שאפילו לא תדפקו אלא פשוט תיכנסו בהפתעה. תבדקו מה קורה שם, תפקחו יותר. זה מבורך, אני שמחה שהעליתן את זה כי זה משהו שדיברנו עליו הרבה. אני שמחה שכולם הבינו את זה.

דיברתם על דיור בקהילה, אני לא חושבת שלכולם זה מתאים. יש כאלה שלא מותאמים לדיור בקהילה, יש כאלה שממש צריכים את המוסד החינוכי הזה. צריך לדאוג שגם במוסדות הללו יקבלו יחס הולם, יחס מכבד, יחס שמגיע להם. לא מגיע להם שיתייחסו אליהם בצורה כזאת נבזית, זה פשוט מזעזע. זה לא מגיע להם, הם אנשים, הם בני אדם. מגיע להם כבוד, מינימום שבמינימום שתוכלו לתת להם. אני מבקשת גם בנושא הזה שיתייחסו ברצינות.

קשה לי כבר לדבר על זה כי אני דשה בזה הרבה גם בקבוצות שלנו, בכל מקום שאפשר. אני כאחות לאליעזר וכאימא ליהונתן, אני חוששת מה יקרה בעתיד עם שניהם כי אני היחידה במשפחה שמטפלת באליעזר נכון לעכשיו, מכל מיני סיבות. אימי אישה סיעודית כמו שציינתי ואחי אליעזר כבר בן 50.

אני לא יודעת עוד כמה שנים הוא יישאר ויחיה שם, אני מדברת גם על הבן שלי שהוא היום בן 19, מה יקרה אתו בעתיד? אם חס וחלילה אני לא אוכל לתפקד ולהיות שם בשבילו, אני רוצה לסמוך על המערכת שאני אוכל למות בשקט אחרי 120, שאני אוכל לישון בשקט כשאני אהיה חלילה מבוגרת ולא אוכל לטפל בו. זה מה שאני מצפה מהמערכת. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה את ההתייחסות של סיגל מורן שנמצאת בזום. סיגל, את איתנו? אנחנו נעבור לדוקטור שגית ארבל אלון, רופאה ראשית ומנהלת אגף מערך שירותי הבריאות במשרד הרווחה.

אני מתנצלת שאני בזום, אני ביום מילואים ויצאתי בכדי לעלות לזום. שמעתי את הדברים בקשב רב וחשוב לי להגיד שהתהליכים שנעשים הם תהליכים מאוד מעמיקים כדי לסייע ולשפר את המצב. לגבי הקהילה עליה דובר קודם, ליליאן יכולה להגיד את זה טוב ממני, אבל יש תהליך מבורך בשנים האחרונות של מעבר של אנשים לקהילה. רק בשנה הקרובה מתוכננים 400 אנשים לעבור לקהילה. זה תהליך שמוביל מנהל מוגבלויות בצורה מאוד יפה ושיטתית כדי לקדם את הסוגייה הזאת.

כמו שנאמר פה על ידי הגברת שדיברה לפניי - - -

סליחה, את מדברת על 400 מאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים או שזה 400 אחרים?

אני מדברת רק על רווחה, אנשים שנמצאים במעונות של הרווחה ועושים תהליך של - - אני לא יודעת לדבר לגבי מערכת בריאות הנפש, אני מדברת על מערכת הרווחה. יש תהליך כזה שמובל כבר כמה שנים, הוא לא התחיל היום. התהליך הזה הוא תהליך מבורך שמוביל מנהל מוגבלויות, ליליאן בראשם. חשוב שיידעו שזה תהליך קיים.

בשנה שעברה קם מערך שירותי בריאות למשרד הרווחה כדי לייצר גם סטנדרטים וגם לקדם את סוגיית הפיקוח הבריאותי במערכת הרווחה. בימים האלה נכנס מערך של בקרים כדי לרשות את המרפאות כמו שצריך. עידית, כמו שאמרת, מהפיכות לא קורות ברגע, זה תהליכים מאוד חשובים, הם קורים, הם יקרו ואנחנו נשתפר כל הזמן.

אני רוצה להגיד שיש פיקוח ברווחה, לכל מעון יש מפקחת או מפקח.

הפיקוח מכור מראש, הפיקוח לא עושה את עבודתו, הוא עובד ביחד עם מנהל המסגרת שמקבל כסף מהרווחה.

נגיד את האמת, הוא לא מגיע לאיפה שהוא צריך להגיע. אני לא מאשים אותך חס ושלום.

אני יכולה להגיד שאני מקבלת התראות מהפיקוח על תהליכים לא תקינים, אנחנו מקיימים וועדות בדיקה ומנסים ללמוד את התהליכים ולהעמיד אנשים על טעותם. אנחנו מבקרים אותם ומבקשים מהם לתקן ליקויים. אנחנו עוסקים בתהליך הזה באופן קבוע וסדור, ואני יכולה להגיד שבתקופה שאני ברווחה, אני ברווחה שנה וחצי, אני בהחלט מתרשמת שהפיקוח יודע להרים דגלים על סוגיות בתחומים שלי שהן סוגיות לא תקינות. אני לא יכולה להגיד שכל הדברים משתנים ברגע, אבל הם משתנים ומתקדמים.

למנהל מוגבלויות ברווחה יש 23 מרפאות שיניים רק לאנשים עם מוגבלות. יש תהליכים של קבלת רפואת שיניים. אני חייבת להגיד שנעשים לא מעט טיפולי שניים שגם ניתן לתת את המספרים שלהם ולהעביר לך אותם כדי שתכירי את זה.

לגבי הסוגייה של טיפולים תרופתיים, יצרנו שיתוף פעולה עם אוניברסיטת בן גוריון כדי להתחיל ללמוד את הסוגייה של ריבוי תרופות. אנחנו מכניסים כבר בשבועות האלה באופן מדגמי מספר רוקחים קליניים כדי ללמוד את התופעה ולראות איפה אנחנו צריכים לשפר אותם.

יש לנו הרבה מה לשפר, אני לרגע לא אגיד שאין לנו מה לשפר, אבל אני כן חייבת להגיד שאני נכנסת גם למקומות נפלאים שעושים את עבודתם נאמנה, מקומות שהייתי שמה בעת צורך בן משפחה שלי ללא סייג. אני חייבת להגיד שיש הרבה מאוד עובדים מאוד מסורים ברווחה שאוהבים את הדיירים כבני בית ומרגישים מסורים להם ללא לאות. אני יכולה להגיד שגם בקורונה למרות שחלקם חלו הם נשארו להיות עם הדיירים לאורך כל זמן מחלתם או באו גם כשהם לא חולים לטפל באנשים באהבה ובמסירות שאין לה קץ.

חברת הכנסת סילמן, חשוב לתת גם את הקול הזה. יש הרבה מאוד עשייה יפה בהרבה מאוד מקומות ואני חושבת שכמו שאמרה המנכ"לית, קרה אירוע שמטלטל את כל אמות הסיפים. אני מניחה שיש עוד מקומות שצריך למצוא אותם, לטפל בהם ולשנות אותם.

אני יכולה להגיד על עצמי שלפני שנה כתבתי בפייסבוק פוסט שאנשי הרווחה שפגשתי בתקופת הקורונה הם הגיבורים שלי, הם אלה שהייתי צריכה למחוא להם כפיים במרפסות ולא רק לעובדי הבריאות. הם היו שם בשביל לטפל באנשים שלא תמיד יכולים להגיד להם תודה באופן מילולי, אבל אומרים להם תודה בעיניים ובלב. הם היו האנשים שבעיניי היו הגיבורים הגדולים.

אני ממש מבקשת שגם נגיד את המילה הזאת כאן כי זה קול שצריך להישמע. אני אומרת את זה בנשימה אחת עם זה שאני לוקחת את האחריות לקחת ולשפר את שירותי הבריאות ככל שאפשר ובכל כלי שאנחנו נצליח לגייס. עד כן.

תודה רבה. אני רוצה לפנות למי שנמצא איתנו גם בזום, ביקשה לדבר ילנה מועד מעון בני ציון, ועד ההורים הארצי.

שלום וברכה. שמי ילנה, אני אימא של אריאל מדירה 13 ואני חברת ועד של בני ציון. רציתי להתייחס לכמה נקודות שהועלו כבר על ידי עורכת הדין גלית על כך שהטיפול התרופתי אמור להיות טיפול תומך במה שמקבלים או אמורים לקבל בבני ציון, זה לא המצב. קודם כל, אין שום טיפול תומך.

אנחנו מדברים על אוכלוסייה שבבני ציון רובה עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, יש גם על הספקטרום האוטיסטי. אין שום התייחסות כי רובם עם התנהגות מאתגרת, אין שום טיפול בהתנהגות מאתגרת ויש שיטות מתקדמות ומקדמות כמו למשל ניתוח התנהגות ABA, אני נותנת כמה שמות אבל יש כמובן עוד, שום דבר מזה לא קיים.

בנוסף לכך כשאני אישית ניסיתי להכניס אפילו באופן פרטי מומחית, הם אמרו שהם בעצם לא עובדים עם שיטות כאלה. זה היה לי מאוד מוזר לשמוע, איך אתם בעצם מתמודדים עם התנהגות מאתגרת מלבד תרופות? התברר לי שיש כיסא, זו בעצם תחלופה לקשירה למיטה, שם מושיבים את הדייר, הוא לא יכול לזוז משם, זאת השיטה.

במקרה של הבן שלי הוא פשוט נמצא בפינה, רחוק ומבודד מכל הדיירים האחרים. זאת תוכנית המוגנות שלו. אין שום התייחסות רצינית, מקצועית, פרא-רפואית לנושא של טיפול מקדם, טיפול בהתנהגות מאתגרת, טיפול תומך בטיפול התרופתי.

חשוב לי להגיד שהרופאה הפסיכיאטרית בבני ציון לא פוגשת את ההורים, היא לא נפגשת איתם.

למה היא לא נפגשת? היא נותנת לכם דיווח?

שום דבר, כלום.

לא רק שם, דרך אגב.

כשביקשתי לקבל את הפרטים האלה מהעובדת הסוציאלית של המעון היא אמרה שזה לא מתפקידה, אז אני מתנצלת - - -

אז מתפקידו של מי זה? מי אחראי על הדברים האלה במעון? מי נותן לך פרט כלשהו לגבי הבריאות של הילד שלך?

שאלה מאוד מורכבת, אני פונה ודורשת תשובה, אני לא יודעת להגיד מי אחראי על זה. לפני שאני שוכחת כמה דברים נוספים, הגעתי מאוד מוכנה לנושא הזה.

דבר נוסף, אני אישית שומרת את הטיפול בקהילה של הבן שלי, הטיפול הרפואי. יש לנו תרופה מאוד ישנה עם הרבה תופעות לוואי שכבר כמה שנים יש המלצה להתחיל תהליך רפואי מסודר של הורדת התרופה. הרופא אומר לי אני לא יכול, אתם בבני ציון. הפסיכיאטר אומר אני לא יכול לעשות את זה, אתם בבני ציון, אין לכם שום פיקוח, אין השגחה רפואית, אי אפשר לעשות את התהליך הזה, אתם תצטרכו להישאר עם התרופה הזאת. זה עוד משהו שרציתי להעלות.

דבר נוסף זה נושא הטיפולים הפרא-רפואיים. לפי הצורך, ויש הרבה צורך בטיפולים - - -

שאלה לי אלייך, הצוות החדש של בני ציון, ישבתם אתו? דיברתם על כל מה שלא קיבלתם עד היום? אמרו לכם שיהיה איזשהו שינוי?

כרגע המקום במצב חירום ומנסים לייצב אותו, קודם כל מבחינת הצוות. עוד לא הגענו לטיפול בנושא הבריאותי, איזושהי תוכנית רפואית מקדמת. אנחנו עוד לא שם.

אני רק אציין שנקבעה פגישה עם ועד המעון החדש לגבי נושא הבריאות ביום חמישי. זה נקבע לפני הוועדה הזאת ולפני הבקשה הזאת, הם פנו בבקשה וקיבלו. אנחנו נפגשים ביום חמישי בצורה מסודרת.

למה הם היו צריכים לבקש? זה לא היה ברור שמגיע להם לקבל את הפגישה הזאת? למה זה רק ביום חמישי, 3-4 שבועות אחרי שפוצצו את הפרשה?

מי מדבר בתוך הזום? אנחנו לא שומעים.

תרשו לי בבקשה לסיים. חשוב לי להגיד בנושא הטיפולים הפרא-רפואיים, אנחנו מדברים לא רק על הספקטרום האוטיסטי. הטיפול בסיסי שקשור לזה הוא קלינאית תקשורת. כל הורה, כל אפוטרופוס יכול להביא, זו בעצם השאיפה שלי, יכול להביא הפניה של רופא מומחה ולהגיע עם זה למעון. המעון חייב לתת מענה רפואי גם לצרכים האלה, זה לא יכול להיות רק תרופות.

שגית, למה המציאות הזאת שבעצם אנשים לא יודעים בהוסטלים מה קורה עם בני המשפחה שלהם מבחינה רפואית, מבחינה פיזית, מבחינה נפשית, מה הם מקבלים, מה המינונים? אין להם עם מי להתייעץ על זה.

קודם כל זה לא תלונה של כל ההוסטלים.

שניה אחת.

רגע, סיגל נמצאת.

ברשותך, אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל, בתוך זה יש סדר של דברים שאנחנו חייבים לעשות יותר בדחיפות. הרופאה הראשית של משרד הרווחה מטפלת בזה באופן אישי כמו שהיא תיארה. אני רוצה לומר שמה שתואר פה, יש לנו הרבה מה לשפר כמו שאמרתי קודם ואני כמובן לא מתחמקת, אבל אני רוצה להציע שתתאמי דיון לעוד חודשיים שלושה בשביל לראות איך נראה המעון בבני ציון ואיך הוא מתפקד אחרי המהפכה שנעשה שם.

בסדר גמור. אגב, בכל המעונות צריך לעשות מהפכה.

לא נדבר עכשיו על איך המפעיל הקודם הפעיל מכיוון שבגלל זה הוא לא שם. אני מתחייבת שהמצב הזה נגמר, הוא לא יהיה עוד על כל היבטיו.

אני רק רוצה לשאול לגבי השלוחות של אותו מפעיל של בני ציון שעדיין מוחזקות תחת הפעלה של חברת אלאור. מה קורה איתן?

אני אענה ואני אתייחס גם לדברים שגלית אמרה. אני חייבת להודות שהיה לי חבל לשמוע את גלית כי אנחנו בשיח פתוח, אבל אני רוצה לומר יש דברים שאנחנו לא יכולים, אנחנו לא יכולים מבחינה משפטית. לגבי השלוחות, השלוחות הן חלק מהתהליך של העברת המחליף. כמו שאמרת, היינו צריכים לייצר מצב ביניים, החזרנו מישהי מפנסיה לנהל את המעון בתקופת הביניים. בסופו של דבר זו תהיה יחידה אחת.

אפשר בבקשה רק דבר אחד נוסף?

בבקשה.

הדבר שהכי בוער אצלי וחשוב לי להשמיע אותו זה בעצם שהרווחה מקיימת במקביל שני תקנים למוגבלויות שונות, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת תקנים לכוח אדם. אנחנו מדברים כרגע על תקנים לצוות המטפל. אני אספר על מה שקורה עכשיו וגם לפני שנתיים. על 17 דיירים יש שני מטפלים ביום ואחד בלילה. קיים תקן נוסף של הספקטרום האוטיסטי באותן רמות, באותה תלות בזולת והתנהגות מאתגרת, אחד על ארבע. על זה לא מדברים ואני רוצה שזה יפוצץ מבפנים כל אדם ששומע את זה כמו שזה מפוצץ אותי.

שניה. עדית סרגוסטי, בבקשה. היא מחכה בסבלנות.

אני לא מחכה בסבלנות רק היום, אנחנו מחכים כבר הרבה שנים בחוסר סבלנות עם הסיפור של מה שקורה במוסדות. ארגון בזכות מתריע במשך שנים לגבי מה שקורה במוסדות לאנשים עם מוגבלויות. אני אספר את מה שסיפרתי בוועדה בשבוע שעבר. קבוצה גדולה של אנשים שנמצאים היום בבני ציון הועברו לשם ממוסד שנסגר לפני כ-10 שנים בפתח תקווה, מוסד שנקרא נווה יעקב והיה באחריות משרד הבריאות, בגלל התעללות והזנחה קשה שהיו שם. אני יודעת לפחות על אישה אחת שהייתה בבני ציון שהועברה לשם ממחלקת האוטיסטים באיתנים, זו גם מחלקה שהיה בה סיפור מחריד של התעללות והזנחה לפני לא מעט שנים.

שורש הרע בעינינו זה מעצם קיומם של המוסדות האלה, עצם קיומן של מסגרות גדולות, המוניות, סגורות, רחוקות מהעין הציבורית, לא רואים מה קורה שם. עשינו גם ביקורי פתע עם חברי כנסת, הייתה תקופה - - עדיין יש לי קבוצת ווטסאפ של סיירת ח"כים במוסדות. עשינו ביקורי פתע עם חברי כנסת במוסדות, וכשהגענו לביקור פתע במקום מסוים יכולנו להצביע על כשלים שקורים באותו מקום.

במדינת ישראל יש עשרות מוסדות כאלה. קרה לנו כבר שעצרו אותנו בפתח כדי שיהיה אפשר לנקות ולסדר במהירות, שלא נראה את כל הכשלים. לא זו השיטה, פיקוח זה לא הפתרון, תקציבים גדולים זה לא הפתרון. הפתרון הוא שאנשים האלה יחיו בקרבנו, שיחיו בקהילה.

נאמר כאן שיש אנשים שלא מתאים שיחיו בקהילה, אני חושבת שזו חובתנו המוסרית להתאים את הקהילה אליהם, לדאוג לזה שיהיו שירותים מתאימים בקהילה, לדאוג לזה שהם יקבלו את הסיוע שהם זקוקים לו בקהילה, שהם ילכו לרופא המשפחה בקופת החולים, שיקבלו את כל השירותים ואת כל המענים בקהילה, שלא יהיו במקומות הסגורים האלה. זה דבר אחד.

דבר נוסף, כל עוד מתקיימים מוסדות, ואני אגיד שהציפייה והדרישה שלנו גם ממשרד הרווחה וגם ממשרד הבריאות להכין תוכנית לסגירה של המוסדות האלה. זה לא משהו שיקרה ביום אחד, זה משהו שמדינת ישראל התחייבה עליו כשהיא חתמה לפני עשר שנים על אמנה בינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות. זה משהו שהגיע הזמן לעשות אותו.

דוקטור ארבל הזכירה שמשרד הרווחה עושה תוכנית להוצאת אנשים מהמוסדות. לפי מה שאנחנו יודעים, ונשמח לגלות נתונים אחרים, מדלת אחת מוציאים אנשים ומהדלת השנייה מכניסים אנשים אחרים במקומם. אם יש אנשים כמו הבן של חני, שכל עוד חני מטפלת בו הוא יכול להיות בבית עם המשפחה, אין שום סיבה שהבן של חני לא יקבל את השירותים והליווי שהוא צריך בקהילה, בדירה. זה יהיה השכן שלי, שלך ושל כל אחד מאיתנו.

הקהילה אף יכולה לעזור, להתנדב, לתרום מזמנה, ממרצה ומחלקה למען הדבר הזה.

כולנו נרוויח מהדבר הזה. אם מדברים על הבריאות הנפשית של אנשים, זה המקדם הראשון שיקבע את הבריאות הנפשית שלהם. רק בשבוע שעבר התבשרנו שמשרד הבריאות מקים ארבעה מוסדות חדשים לאנשים שיוצאים מבתי חולים לתוך מוסדות גדולים. אני מקווה שהמשרד יעשה חשיבה נוספת על הדבר הזה.

דבר נוסף, כל עוד המוסדות האלה מתקיימים, אני חושבת שמנגנוני הפיקוח והבקרה הקיימים, אנחנו רואים ויודעים שהם לא מספיק אפקטיביים. הדרישה שלנו היא שיהיה מנגנון חיצוני למשרדים שנותנים את השירותים, נציב תלונות ציבור שיישב מחוץ למשרדים האלה, שיגיע מישהו למסגרות באופן אקטיבי, ידבר עם האנשים, ידובב אותם וישמע מהם תלונות. כמו שאנחנו שומעים, הורים מפחדים להתלונן בפני הגורמים שנותנים להם את השירותים.

אני רוצה להתחבר לדברים. זה מזעזע, זה נורא, מדיון לדיון אני באמת אומרת לכם, נקעה נפשי. אנחנו רוצים להסתכל גם על ההיבטים הפיזיים והנפשיים, אבל אי אפשר להתעלם ממציאות הזויה ובלתי נתפסת שקורית מאחורי סורג ובריח. לא יכולה להתקיים מציאות כזו שהורים לא מקבלים נתונים לגבי הילדים שלהם ולגבי המשפחות שלהם, לגבי בריאותם הפיזית והנפשית, מה קורה איתם ביום יום, חובת דיווח פשוטה, אני כבר לא מדברת על המצלמות, וגם את זה צריך לתקן. זו אחת החולות הרעות.

רק עוד משפט אחד לדברים של חני. לא יתכן שאליעזר, אח של חני, לא יוכל לבחור מה הוא אוכל בארוחות שלו. זו זכות כל כך בסיסית שנשללת ממנו. גם בטובים שבמוסדות, אנשים לא יכולים לבחור מה הם יאכלו, מתי הם יקומו, כולם גרים באותם חדרים עם אותן מיטות. בסוף זה מה שמביא למצוקה.

אני לא מדברת רק על מה יבחרו, אם היו נותנים להם בחירה בין סטייק ללא יודעת מה, פה מדובר על מזון בסיסי, הילד לא אוכל בכלל. אתם יודעים שהוא לא אוכל את זה, אז תדאגו למשהו חלופי.

ואיפה ליווי של דיאטנית שצריך להיות לפי החוק?

אני מבקשת לעבור לצוות של הבריאות. אני יודעת שיש כאן עוד חברי צוות שאמורים לעלות בזום, אני רוצה לראות שכולם נמצאים.

תודה על הדיון. יש גם מחר דיון על הנושא הזה באחת הוועדות, נדמה לי וועדת העבודה והרווחה, אבל אני לא זוכרת. אני רוצה להתייחס למה שאמרה עידית במובן הזה של להקים עוד צוות, לעשות עוד וועדה. תקשיבי עידית ושיקשיבו כולם. אני תשעה חודשים בכנסת, בכל וועדה שאני יושבת שמתייחסת לאנשים עם מוגבלות מגיעים אליי אנשים מהצוות פה ומביאים לי עוד דו"ח, עוד סיכום וועדה ועוד תוכנית שיצאה, זאת מ-2018, זאת מ-2020, זאת מ-2017 וזאת עכשיו, השר יוצא עם תוכנית לאומית, כל היום יש תוכניות בלי סוף, וועדות אינסופיות שהמדינה מבזבזת עליהן כספים רבים, מביאה אנשי מקצוע, משפחות ומתמודדים. כל יום אני מגלה עוד תוכנית, עוד וועדה ועוד סיכום. מה יוצא לנו מזה? כלום.

לא צריך לעשות שום וועדה ושום תוכנית. אם שר הרווחה, שר הבריאות, שר האוצר וכל השרים הרלוונטיים יוציאו את התוכניות שקיימות אצלם בארון, תוכניות, לא דו"חות. עידית, חשוב לי שתקשיבי. אצל כל השרים הרלוונטיים יש תוכניות בארון, זה לא סיכום של דו"ח, אחרי סיכומי הדו"חות נכתבו תוכניות. לקחו צוות ואנשים שיכלו לעשות פעולות אחרות, ישבו וכתבו תוכניות יישום ואף אחד לא מיישם אותן.

אני קוראת לך כיושבת ראש הוועדה ולכל הגורמים הרלוונטיים להפסיק לשבת ולעשות עוד תוכנית ועוד וועדה, היום יש לפתוח את התוכניות הקיימות ולהתחיל ליישם אותן. היום, לא מחר ולא מחרתיים.

אני הייתי ביום חמישי בהפגנה שהייתה ברחבת המוזאון בתל אביב. פגשתי הורים, אחים ובני משפחה של חוסים - - בעיניי זה אנשים, זה לא חוסים, זה אנשים עם מוגבלות שנמצאים במסגרות חוץ ביתיות. לא בהפגנה אבל בעבודה היום-יומית שלי פגשתי אנשי מקצוע, הלכתי בעצמי לביקור פתע בבני ציון - - -

זה המפתח, ביקור פתע.

קודם כל, לכל האנשים שפגשתי מגיע צל"ש. בני המשפחות, אנשי המקצוע, אנשי משרד הבריאות, יש אנשים שמגיע להם צל"ש. הם אנשים מדהימים שלא מגיעים בשביל המשכורת העלובה, אלא באים לעשות טוב לעם ישראל בכלל, לאזרחי מדינת ישראל ולאנשים עם מוגבלות. יחד עם זאת, המדינה קושרת להם את הידיים והרגליים. אי אפשר לצפות מאיש מקצוע שצריך לעבוד אחד על אחד, לדוגמה בבני ציון, אחרת האדם שצריך לקבל את הליווי הולך לאיבוד. על כל עשרה יש אחד, איך אפשר לצפות ממנו שהוא יוכל לטפל באנשים האלה כמו שצריך?

בעיניי מגיע צל"ש לאלה שעושים את העבודה כמו שצריך, אבל מצד שני יש גם אנשים שהם לא ראויים להיות במקום הזה. אני חוזרת שוב ושוב בכל ישיבה וועדה שאני הולכת אליה שכל בן אדם שרוצה לעבוד עם אנשים חסרי ישע, בין אם זה תינוקות וטף, בין אם זה קשישים ובין אם זה אנשים עם מוגבלות, כל אחד בין אם הוא הולך לנקות את ההוסטל או את הדירה ובין אם הוא מטפל בפיזיותרפיה או פסיכיאטר, לא משנה, כל אחד שבא במגע עם חסרי ישע צריך לעבור את הרף הכי גבוה, צריך לעבור קריטריונים מאוד ברורים כמו מבחני אישיות, תעודות יושר, הכשרה לפני שהוא נכנס למקום כדי שיידע איך לתקשר איתם.

בהתאם לכך צריך להעלות את השכר העלוב, זה הדבר הראשון שצריך להתחיל אתו. אחרי שנתחיל עם זה אני בטוחה שדברים יהיו הרבה יותר טובים. עידית, גם במסגרות האלה, פה אנחנו לפעמים קצת חלוקות. אני חושבת שצריך מסגרות חוץ ביתיות כי לא כל ההורים הם כמו חני, לא כולם מסוגלים לזה, יש הורים שלא מסוגלים. זה עול שמי שלא עבר אותו, זר לא יבין זאת.

רק לא מוסדות, מיכל.

עזבי איך קוראים לזה, אמרתי מסגרות חוץ ביתיות. האם יהיו שם 4-5 או 15 זה כבר לא העניין כי אם יהיו מספיק אנשי מקצוע שיטפלו אחד על אחד באנשים האלה, יהיה אפשר לקיים פה משהו נורמלי, בסיסי והגיוני. אני לא מדברת על הדובדבן שבקצפת.

אני שוב אומרת, עידית, קחי את זה לעצמך, לא צריך עוד וועדות, לא צריך עוד ישיבות, לא צריך עוד תוכניות. יש תוכניות במשרד העבודה, יש תוכניות במשרד הרווחה, יש תוכניות במשרד הבריאות, יש כאלה. בואו נתחיל להוציא אותן לפועל.

דקה, דוקטור נורית.

עוד משפט אחד אחרון. אני נפגשתי אתמול עם קבוצת הורים שכמו שסיפרו פה, הם הוציאו את הילדים שלהם מהמסגרות, המעונות, המוסדות או איך שתקראו להם. הם אמרו לי, מיכל, אנחנו מגדלים אותם או אצלנו בבית או שאנחנו שוכרים להם דירה באופן עצמאי עם מטפל, זה עולה להם 15,000-20,000 ₪ בחודש. זה משפחות שבקושי יש להן לחם לאכול.

אמרתי להם תקשיבו, אני יודעת ותתקני אותי אם אני טועה, שלפני כמה שנים היה במשרד הבריאות פיילוט עם הג'וינט של חליפה אישית. הרי הילדים של אותם הורים, אם הם נמצאים במסגרות, המדינה משלמת עליהם 15,000 ₪ למסגרת. תנו את זה להורים. אתם מפחדים שהכסף הזה ילך סתם? אוקי, שהורה יגיד לכם ש - - -

סליחה, אנחנו פשוט בלוח זמנים צפוף. משפט אחרון בבקשה.

לכן אני גם מבקשת, יכול להיות שזה קיים ויכול להיות שלא. אם זה לא קיים תוציאו את זה לפועל, משהו שנקרא חליפה אישית. תתנו להורים שמוכנים לקחת את הילדים אליהם הביתה ולטפל בהם את האמצעים, לפחות משאב תקציבי. הם בכל מקרה היו מוציאים אותו.

מיכל, אנחנו חייבים לסיים. כל הדברים שאמרת גם נאמרו כאן על ידי כל האחרים במשך שעה. יש הורים שזעקו את הכאב שלהם. נורית, סגנית ראש האגף לשיקום בריאות הנפש ממשרד הבריאות. קודם כל, אני שמחה שאת חותמת פה על כל מילה, אבל בהיותך משרד הבריאות וזאת שאמונה ליישם את כל מה שכולם אומרים כאן, תספרו לנו מה בעצם אתם עושים.

אתם לא יכולים לחתום על מילים שלנו בלי לעשות אותן, אז או שתציגו לנו מה נעשה בפועל ואיך ההורים פה מקבלים את התמיכה שלכם. נניח אם קורה מקרה כזה, מה אתם בתור משרד הבריאות מציעים למשפחות? איזו חבילת סיוע נתתם לזאת שיושבת לימינך? מה נתתם לה כדי שהיא לא תהיה במשבר הזה?

קודם כל אני רוצה להפריד, אנחנו מדברים על שני משרדים נפרדים ועל מערכות שונות של דיור ושיקום.

נכון, אבל בסופו של דבר, איך אתם עוזרים לאותו אדם שנמצא בתוך מערכת - - -

שניה, אני פה אמונה על מסגרת שנקראת השיקום בבריאות הנפש. עם כמה שהייתי רוצה לתת מענה גם לשיקום ולדיור ברווחה, אני לא יכולה לתת להם מענה כי זה לא בתחום האחריות שלי, לא בתחום הסמכות שלי ובטח שלא בתקצוב שלי.

אוקי.

אני מתנצלת שאני לא אוכל לענות לשאלתך.

אוקי. אז תפקידך בכוח הוא?

אז יש את אגף בריאות הנפש, יש את ראש האגף לבריאות הנפש שאחריות על כל - - -

אנחנו מכירים ואנחנו עומדים איתה בקשר שוטף.

אני סגניתה, אני מנהלת את תחום השיקום בבריאות הנפש, כל מה שנקרא סל שיקום, סל שירותים שבא לתת מענה בדיור, חברה, פנאי, תעסוקה, שיניים, כל המכלול הזה של השיקום בבריאות הנפש נמצא באחריותי.

אז תספרי לנו איך אתם עוזרים ומה התוכנית שלכם.

קודם כל, אני רוצה להתחיל בזה שיש דברים נפלאים שקורים, דברים נהדרים, אנחנו נותנים מענה לכ-35,000 משתקמים. אני מאוד מקווה שהדברים המאוד קשים ששמענו כאן שהתרחשו בהוסטלים לא קורים בסל שיקום. אנחנו נמצאים בשטח על בסיס קבוע, וכמו שמיכל דיברה קודם יש אנשים נפלאים ונהדרים ש - - -

זה ברור, בואי נמקד כי אנחנו רוצים להיות ממוקדים בדיון. סל שיקום זה אחלה ויש לנו דיון שלהם על התחומים האלה, יש גם - - -

לצערי זה לא כל כך אחלה, יש הרבה מה לתקן שם.

מרכזים לבריאות הנפש, יש לנו דיון הזה. השאלה כרגע היא על החוסים בתוך ההוסטלים ובני משפחותיהם, איך אתם מתחברים אליהם, באיזו זווית או באיזה שלב בתוך הטיפול? הדיון הוא על זה.

אותי הזמינו לדבר על האנשים שנמצאים בהוסטלים, זו הבקשה שנתבקשתי לדבר עליה. יש אצלנו אוכלוסייה של אלפי משתקמים שמתגוררים בהוסטלים, הם לא חוסים, הם משתקמים, הם בני אדם שמקבלים שירותי שיקום בדיור בהוסטלים. אנחנו מדברים על כל נושא הבקרה שזה איזשהו מהלך שאנחנו - - אני בתפקידי שבעה חודשים, אבל גם קודמתי מזה שנים רבות מדברים על כל נושא הבקרה.

אנחנו מדברים על ארבעה ממדים של בקרה שאנחנו מנסים לנהל. מאחר שמדובר בשירותים חברתיים מופרטים לפי החלטת המדינה, אנחנו מנסים לנהל בקרה בארבעה ממדים. הממד המשמעותי ביותר בעיניי הוא הממד של ההגעה הפיזית לראות את המקום ואת המשתקמים. בשנת 2016 נעשתה עבודה מאוד משמעותית בין-משרדית, ויצאה תוכנית של בקרה על שירות חברתי מופרט.

תני לי להמר שהיא לא ממומשת.

היא רחוקה מלהיות ממומשת. נקבע איזשהו מפתח של כמה אנשי צוות אמורים להיות כדי לפקח על כמה משתקמים. אנחנו נמצאים בחצי מהכמות שנקבעה על ידי עבודת רוחב של משרדי הממשלה, אנחנו רחוקים משם מאוד, לכן הצוות שלי שפועל במחסור מטורף במשאבי כוח אדם לא יכול לראות את האנשים. הוא יכול לראות חלק מהאנשים חלק מהזמן, הוא לא יכול לענות לדרישות החוק בצורך של המעקב אחר האנשים והמסגרות.

מדובר גם בפרמטרים השיקומיים, כלומר עד כמה המקום באמת משיג את מטרותיו השיקומיות, וגם על הבקרה הפרקטית של המבנה, המזון, כל הדברים האלה. זה נגזרת של כוח אדם. אפשר לבוא אליי בטענות מה את עושה, אני מבקשת כוח אדם, אני מבקשת תקנים ואני מקבלת תשובה שלילית. זה מה שאני עושה ואלה התשובות שאני מקבלת.

אז את מבקשת מהשר שלך תקנים? מה את מבקשת? אנחנו רוצים לייצר רשימה של אותן בקשות.

יש נקודת ייחוס משנת 2016 שקובעת כמה תקנים אמורים להיות באגף בריאות הנפש על מנת לתת מענה רציף על שירות - - -

וזה מה שעדיין אין לך כביכול.

לא הדפסתי את הכל על הנייר אבל אני יכולה לשלוח את זה דיגיטלית.

אז בעצם את אומרת לי, אני מתוך משרד הבריאות, חסר לי בתוך משרד הבריאות כדי לבצע את העבודה שלי.

אני צריכה פי 2 כוח אדם.

זאת אומרת שמשרד הבריאות שמגדיר את עצמו כמי שבא ותקצב ב-400,000,000 ₪ את תחום בריאות הנפש וכדומה, זה לא קיים?

רגע, שניה.

אנחנו בסוף עושים ואת אומרת שיש לך חצי.

עידית, אני הייתי גם בדיון הקודם. משרד הבריאות צריך גם לתקצב את זה, אבל גם ש - - -

אבל את המשרד.

אני מייצגת את השיקום אבל אני לא יכולה להתעלם ממה שקורה סביבי. הבת של השכנים שלי בת 12, יש לה הפרעת אכילה ואין אף אחד שיטפל בה. אני צריכה לבחור מתוך 400,000,000 ₪ האם אני אתן טיפול לילדה בת 12 עם הפרעות אכילה שלא יכולה לקבל טיפול בקהילה כי אין טיפול בקהילה או לתת לבית חולים, כמו ששמענו בדיון הקודם, או לתת לבקרה על ההוסטלים, אני צריכה לבחור, אני לא יכולה לתת גם וגם. אני צריכה לתעדף.

אז זה מה שאנחנו שואלים, מה החוסרים? אנחנו רוצים לדעת.

כשאני אומרת לך מה החוסרים, אני לא אומרת שסדר העדיפויות משרד הבריאות הוא לא בסדר, אני אומרת שמשרד הבריאות מנסה לתעדף בתוך חוסר מטורף.

איך מתעדפים? את מדברת כאן על האוכלוסיות הכי חלשות.

יש פירמידה, בסדר? כל אחד בא ומייצג את האוכלוסיות שלו. בייצוג של האוכלוסייה הספציפית שלי, אלה שבהוסטלים, זה מה שחסר לי. אחר כך יש את האנשים הבאים - - -

אז יש לי שאלה. אם זה מה שחסר בהוסטלים, מה הפנייה שנעשתה מכם, מתוך המשרד, למי מהאנשים, מתי, כדי לבוא ולהגיד שאלה החוסרים, זה מה שאין? אחרת המשרד מתהדר בזה שהוא שם את בריאות הנפש לנגד עיניו ומתקצב את זה בהמון כסף מעבר למה שצריך. השאלה היא גם איפה בתוך התוכנית - - -

מעבר למה שצריך? מאיפה את מביאה את זה?

אמרו 400,000,000 ₪.

אבל זה לא מעבר למה שצריך.

סליחה חברת הכנסת. איפה בתוך כל התוכנית הבין משרדית שכביכול אתם יוצאים אליה - - -

למה את אומרת מעל מה שצריך, זה לא נכון.

התוכנית הבין משרדית הגדולה שאתם מתהדרים בה, איפה חלקך בתוכה? האם הייתה דרישה? אתם יוצאים לתוכנית בין משרדית גדולה שמטפלת בבריאות הנפש ובילדים לנוער ואמורה להיות מושקעת ב-920,000,000 ₪, אולי יותר, ואמורה לייצר את הרצף הטיפולי. האם יש דרישה שלכם לתוך הדבר הזה? איפה אתם עומדים במקום הזה?

היו בתוכניות העבודה שלנו בקשות רבות להרבה דברים שצריך להרחיב ולעשות טוב יותר, יש הרבה חוסרים וקשיים, הכל היה בתוכניות העבודה. לא קיבלנו כמעט כלום בתוכניות העבודה.

אז לא קיבלתם. זה בעייתי מאוד.

זו המציאות.

במה תקצבתם בערך, סתם שנדע מה תקצוב תוכנית העבודה שביקשתם?

התקנים שביקשנו היו תקנים חיצוניים בשלב הזה, הם עוד לא היו תקנים פנימיים, זו עבודה שאנחנו חוזרים ועושים אותה כל כמה זמן, אנחנו נעשה אותה שוב השנה. בין היתר ביקשנו 20 תקנים חיצוניים - - -

אנחנו רוצים לעזור לכם.

הייתה בקשה ל-20 תקנים חיצוניים לבקרה על השירותים הקנויים שלנו. שוב, אני הייתי מעדיפה תקנים פנימיים, אבל בלית ברירה ביקשנו תקנים חיצוניים ולא קיבלנו. כל מה שנקרא סלי איכות, זה בעצם למשל להכניס משתקמים לתוך המסגרות האלה לראיונות עומק, גם כן לא קיבלנו תקצוב בכלל לסלי האיכות שלנו.

אם הצבעת קודם על - - -

חברת הכנסת שניה, בכמה זה נאמד בערך?

אני לא זוכרת בדיוק את הסכומים.

אוקי. יש לנו מחר גם דיון מהיר, יש לנו בהמשך דיונים גם על נושא התקצוב. אנחנו נשמח לקבל מכם את הנתונים כדי לדעת, אנחנו רוצים לעשות סדר. אנחנו נמצאים בקשר מול המשרד כרגע לקראת התוכניות שמגיעות ולקראת התוכניות שנאמר שתוקצבו. צריך לראות בכמה זה תוקצב, מה הם החוסרים וכמה צריך להשלים.

בסופו של דבר המציאות הזו היא מציאות קשה שאנחנו רואים מול העיניים והיא צריכה לבוא על פתרונה. אי אפשר להשאיר את המציאות ככה ו - - -

עידית, אני מרגישה שאת מטיפה לי מוסר כשאני זאת שהולכת - - -

בסוף אנחנו מחוקקים, הכנסת מחוקקת ומפקחת על עבודת הממשלה.

כשהייתה שביתה הלכנו כל יום לראות שאנשים מטופלים, שהכול בסדר.

התפקיד שלנו הוא לבוא ולדרוש דרישות שלא נעשות. אם יש משהו בתקציב שכמו שאת מציינת אותו הוא בחוסר גדול ולא נעשה, אנחנו רוצים לבוא ולדרוש את הדרישה הזאת כי אנחנו חושבים שזה הכרחי ורצוי. כן, הרבה פעמים מתוך המשרדים באים ויושבים כאן בדיונים ואומרים שאנחנו עושים, כשבעצם אנחנו רואים שיש חוסרים מאוד גדולים. צריך להגיד את זה, אי אפשר רק להגיד שעושים והעבודה נעשית, בסוף אנחנו רואים את הרצף הטיפולי בפועל.

אנחנו כאן באותה שותפות, אם אפשר לומר. מנגד את המשרד שממך כולם באים לבקש ולך אין יותר לתת. זה בהחלט - - -

נורית, אני רוצה לשאול אותך שאלה. קודם אמרת שיש לך תקן, לפי הוועדה הבין משרדית ב-2016 שדיברה על מפקח אחד על כל 370 מתמודדים, כשבפועל יש לך חצי.

יש לי אחד ל-700.

כלומר חסר. למה כשעידית שאלה אותך כמה ביקשת, ביקשת רק 20? את אומרת שחסרים לך - - אני רוצה להבין את הפער. יש תוכנית וכבר קבעו מה צריך ומה התקן שצריך להיות, אז למה לבקש - - -

יש לך שאלות מעולות, אני מאוד מקווה שמאחר שנכנסתי לתפקיד חודש לפני, אני מאוד מקווה שבעוד שנה אנחנו נבוא מאוד מוכנים.

אבל אם יש תקציב עוד מעט וזה לא עוד שנה, תקציב חדש שמתחילים לעבוד עליו, אם יש בנוסף גם תוכנית מתוקצבת שיוצאים אליה, מבחינתנו הדרישה של הוועדה היא שאתם תיכנסו לתוך הדבר הזה ותהיו חלק ממנו, שיתקצבו גם אתכם. לכן אנחנו מבקשים לראות את החוסרים ואת מה שצריך בתוכניות העבודה, מה שאת אומרת שצריך.

בסופו של דבר באים לכאן אנשים, החברה האזרחית, המתמודדים, המתמודדות ובני המשפחה שלהם, ואנחנו בתור מחוקקים רוצים לסייע להם ולתת את הכי טוב שהמדינה יכולה לתת. ללא שקיפות מלאה של המשרדים בלהגיד לנו מה חסר, מה אין, באיזו מציאות הם יוכלו להתקיים או להתחיל להתקיים בצורה הגיונית, אנחנו לא נוכל לבוא ולדרוש.

זו הדרישה שלנו כי יבוא כאן שבוע הבא דיון שלם עם תוכניות העבודה של המשרד שלך, יגיע לכאן השר ויציג את תוכניות העבודה של המשרד. אנחנו יחד איתכם, אנחנו רוצים לדעת שלא הכל מראה ורודה כי אנחנו רואים את זה כל יום בתוך הוועדות. אנחנו כמחוקקים נלחמים בשבילם ועבורם, בשביל זה אנחנו פה. זו המשימה שלנו ואנחנו נשמח שתעבירו אלינו את כל הדברים שלכם, זה חשוב לנו, זה קריטי למתמודדים, זה קריטי למטפלים, זה קריטי לעידית סרגוסטי שיושבת כאן ומדברת על רצף שיקומי, על סל שיקום ועל המעבר לקהילה בכל דיון מחדש. תודה רבה.

אפשר בבקשה לקבל את זכות הדיבור?

יהונתן הדרי, אני נציג פורום הבריאות של בית איזי שפירא ואני גם גר בדיור חוץ ביתי. אני אגיד בגדול שחובת המדינה, ההפרטה אינה מפחיתה את האחריות של משרדי הממשלה. לוקחים 80% מהקצבה של הדיירים במוסדות לשם מימון המוסדות. הפיקוח על הבריאות חייב להיות שיתוף פעולה תקין ופורה בין משרד הבריאות למשרד הרווחה בנושא הפיקוח על אורח חיים בריא ורפואה מונעת ומסודרת.

ההדרכה וההכשרה, צוותי המדריכים צריכים לעבור הכשרה על כל סוגי המוגבלויות, לא רק על מוגבלויות הנפש או הספקטרום האוטיסטי. ההכשרה תעזור לאנשים עם מוגבלויות לקבל את שירות איכותי יותר וגם תפחית את האלימות המופנית כלפיהם בשל השחיקה, תסכול וחוסר ידע של הצוות. יש להוציא מידי המפעילים את ההכשרה, הצוותים צריכים לעבור הדרכה והכשרה במכון הכשרה משותף לשני המשרדים, ולקבל ציון עובר במבחן שיתקיים בסוף ההדרכה. יש ליצור תורת הדרכה מסודרת, יש לחייב הדרכת ריענון אחת לחצי שנה, יש להקים מעקב מסודר וממוחשב כדי לוודא שהמדריכים יעברו הכשרה מתאימה. בנוגע לשכר ראוי, יש לתת למדריכים שכר גבוה יותר ולקבוע תנאי סף לקבלת המקצוע.

לפני שאני מסיים את דבריי, אני חייב להגיד את זה גם פה לוועדה - - -

ממש משפט אחרון כי אנחנו צריכים להתחיל דיון בעוד דקה.

אני אומר את זה ככה, כאדם שגר בדיור חוץ ביתי, גם לי נגע הסיפור של בני ציון. הבת של אח של אבא שלי הייתה גם היא באירוע הזה וזה נגע בי כמו שאני גר בדיור חוץ ביתי. הדברים וההמלצות של הפורום שגיבשנו, הן ההמלצות עליהן צריך להתבסס, עליהן צריך לעבוד. זה ישנה בצורה כזאת שלא יהיו עוד אירועים כאלה. אני בכיתי כשראיתי את האירועים האלה. צריך לעשות שינוי כלל רוחבי בכל הדיור החוץ ביתי של משרד הרווחה והבריאות ,זאת הדרישה.

תודה רבה. אנחנו נמשיך לעקוב ונקיים על זה דיונים נוספים. בכל מה שצריך מאתנו עזרה, אנחנו חיילים של המערכת לצורך זה. אנחנו צריכים להתחיל את הדיון הבא בעוד כשתי דקות ולכן אנחנו נאלצים לקטוע את הדיון ולנעול את הישיבה. אנחנו נקיים דיונים נוספים ונאפשר לכולם לדבר, רק פתחנו את הנושא. אנחנו מבינים שזה נושא טעון וגדול ושיש לנו הרבה מה לעשות בו. אנחנו נהיה על זה ביחד עם וועדת העבודה והרווחה.

תודה לכל מי שלקח חלק והשתתף, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:59.