פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
23/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 39
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, כ"ב באדר א' התשפ"ב (23 בפברואר 2022), שעה 9:42

הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: "החמרה דרמטית במצוקות הנפשיות של צעירים ובני נוער"

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
עלי סלאלחה

מיכל וולדיגר
סמי אבו שחאדה

יובל רווה - דר', מנהל מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, משרד הבריאות

יוכי סימן טוב - מפקחת מצבי לחץ ומשבר, משרד החינוך

טל אדיב - מנהלת מחלקה (פסיכיאטריה), משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נעמי אבוטבול - מפקחת ארצית (מועדוניות וסמך מקצועיים) , משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לירון אשל - יועמ"ש, המועצה הלאומית לשלום הילד

ענבל חרמוני - יו"ר ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

מעיין ליטוין - עו"ס, ראש צוות נוער רמת גן, מרכז השלטון המקומי

איריס כהן יבין - נציגת החברה לבריאות הנפש בקהילה, ההסתדרות הרפואית בישראל

אוהד אלקריף - משרד האוצר

יובל חמו - ממונה קשרי ממשל ותקשורת, מכבי שירותי בריאות

שני בר טוביה - דר', מקדמת מדיניות, פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל

רומי גמר - עו"ס לנערות בסיכון

גל תמים סיקולר - מנהלת שירות פסיכולוגי, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

ג'ני גולדשטיין - ד"ר, פסיכיאטרית ילד ונוער, מרכז רפואי שערי צדק

תמי סלע

תמי ברנע

איילה בנד, חבר תרגומים

"החמרה דרמטית במצוקות הנפשיות של צעירים ובני נוער"

אני רוצה לפתוח את הדיון. היום ה-23 לפברואר 2022, כב' באדר א' התשפ"ב. היום הנושא הצעה דחופה לסדר היום בנושא החמרה דרמטית במצוקות הנפשיות של צעירים ובני נוער, של חברת הכנסת מיכל וולדיגר וחבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר וחבר הכנסת אבו שחאדה, אני רוצה להודות לכם באופן אישי על שכינסתם את הדיון המאוד חשוב הזה.

מגיעות אלי לא מעט פניות מהורים לנוער שנמצא במצוקה קשה ואני בדיוק סיפרתי על זה לפני כמה ימים פה בוועדה שעד שלא פוגשים את אותו נער ואותה נערה שחווים חרדות ודיכאון ולעיתים גם מנסים לפגוע בעצמם וחוסר האונים המוחלט של ההורים מה עושים עכשיו. מה עושים עכשיו, אמרו לי שהילד שלי במצוקה, זאת תחושה נוראית, אמרו לי שהילד שלי מנסה לפגוע בעצמו, מה אני עושה. ואז מסתבר שאין נוהל מסודר ואני יודעת את זה. יכולים לספר לי כאן כל מיני סיפורים עכשיו גם משרדי הממשלה, חוויתי את זה על בשרי אך לפני שבועיים כשניסיתי לסייע לאותם ההורים. אולי ללכת למיון, אולי לחפש פסיכיאטר, אין פסיכיאטר, אין פסיכולוגים ציבוריים, פרטי גם מאוד קשה למצוא מעכשיו לעכשיו שלא נדבר על העלויות. פסיכיאטר פרטי רק לאיבחון 2,000 שקלים. האם זאת מצוקה שהיא אמיתית, האם היא לא אמיתית, האם היא תחלוף, מה זה אומר, אני משגיח על הילד שלי, ההורים משתגעים, ההורים לא ישנים בלילה, הורים עושים משמרות בבית כדי לא להשאיר ילד לבד. פתאום חוזר לך ילד שזקוק לבייביסיטר וגם הילד עצמו, אותו נער או אתה נערה אומרים אני לא רוצה את הבייביסיטר הזה, תניחו לי.

הוא עוד מתמרד. המצב בבית הופך להיות בלתי אפשרי עבור ההורים ומצוקה קשה שאין דלת פתוחה עבור אותם נערים ונערות והמדינה במקרה הזה גם מדיונים קודמים לא נמצאת במקום שבו היא יכולה לתת את הסיוע המקסימלי לא למשפחות ובוודאי לצערי הרב גם לא לאותם נערים ונערות.

אז אני שוב מברכת אתכם מעומק ליבי על שכינסתם את הדיון הזה. אנחנו נפתח בכם חברי הכנסת ולאחר מכן אנחנו נראה מצגת. חברת הכנסת וולדיגר בבקשה.

אז קודם כל שוב תודה ענקית לך מיכל שאת תמיד שליחה נאמנה לכל תחום הרווחה בכלל אבל לילדים בפרט שיודעת, מיכל אין לי מילים, שאת יודעת לראות את הבעיה בצורה הוליסטית ולהסתכל מכל הכיוונים וזה לא משנה אם זה בא מהימין או בא מהשמאל, לא משנה מה, את Dedicated לנושא עצמו ובהחלט אני מוקירה ומעריכה עד מאוד.

תודה.

לא חדש לי התחום של בריאות הנפש, הוא תחום שהוא תחום הדגל שלי, באתי בשביל זה, אני אשאר בשביל זה ואני אמשיך עם זה. יש לנו כל כך הרבה מה לתקן בתחום שהוזנח שנים לא רק בילד אלא לאורך כל חיינו מהגיל הרך שגם שם יש בעיה עם פסיכיאטרים להתפתחות, פסיכולוגים התפתחותיים וכו', מהגיל הרך ועד גיל זקנה וקשישים שגם שמה יש בעיות לא מעטות כי בעצם כולנו זה גוף ונפש ולא צריך להגיד בריאות הנפש כאילו זה רק אותם אלה שנמצאים בקצה הרצף, גם הם חשובים מאוד וחברה נמדדת על פי החוליות החלשות שלה, בהחלט, אבל אנחנו צריכים להבין שלפעמים כשזה רחוק מאיתנו אנחנו פחות חושבים שזה חשוב. אז כל אחד פה צריך להבין שזה קשור בו ותלוי בו, גם הוא זקוק בצורה כזאת או אחרת לפסיכולוגים, למרפאים בעיסוק, כל קשת המקצועות הקשורים בתחום בריאות הנפש והמצב שמה מזעזע.

אני רוצה לגעת בגלל הנקודה הספציפית הזאת, לא צריך לחזור עוד פעם, אני הולכת פה מוועדה לוועדה והנושא הזה כבר ידוע, שהקורונה הקפיצה לנו את הנושא הזה ושמה זרקור, וזה לא זרקור על מקום שהוא לא היה מלכתחילה מורעב, הוא היה מלכתחילה מורעב אבל גם כמות הפניות רק הלכה והתגברה כי גם כמו שאמרתי זה פוגע גם באנשים "נורמטיביים", זה פוגע בכולנו. המצוקה היא נוראה.

אבל הגדיל לעשות משרד הבריאות ויצא לפני חודש חודשיים שלושה באיזה כותרות נורא יפות של תוכנית חירום לילדים ונוער בתחום בריאות הנפש בעלות של עשרה מיליון שקל, עשרה מרכזים, זה מדהים, אני לא מלגלגת, אני חושבת שזאת תוכנית מאוד חשובה של עשרה מרכזי התערבות במשבר ברחבי הארץ מצפון עד דרום, שהיא תהיה מבוססת על מתמחים. צריך להקצות 30 מתמחים שהם יהיו בתוך המרכזים האלה, זה לא הרבה כסף עשרה מיליון כי כבר יש מרכזים כאלה רק צריך להקצות את ה-30 תקנים של מתמחים והם יקטינו את העומס הרב על המערכת, כי כבר הוכח שטיפולים מהירים ומיידיים במשבר פותרים בעיות גדולות, ענקיות אחר כך. ולכן העשרה מרכזים האלה, וזה יצא בקול צעקה רמה ובירכתי ואמרתי כל הכבוד.

את יודעת מה קרה עם זה, נדא. למה נדא, כי עכשיו יצאו עם תוכנית יותר גדולה, 900 מיליון שקל לכל הנושא, מתוכנית דחופה אנחנו יוצאים עכשיו עם תוכנית לאומית.

איך שמעתי השבוע, הסכנה הגדולה ביותר של הטוב ביותר זה המצויין.

אז עכשיו יוצאים עם תוכנית ענקית של 900 מיליון שקל ואני אפילו שמעתי בוועדת הבריאות אתמול 920 מיליון שקל, אז שאלתי מה קורה עם התוכנית הדחופה, זה נכנס פנימה. את יודעת כמוני, אולי אפילו יותר טוב ממני, שאם זה נכנס פנימה איזה דחוף ואיזה נעליים, אולי יוקם מרכז אחד בעוד חמש שנים. ולכן אני רוצה שחלק מסיכום הוועדה יהיה הביצוע, לי נמאס, אני הולכת מוועדה לוועדה ובכל ועדה מדברים איתי על ועדה בין משרדית ונקים את זה ונקים עוד צוות ויבנו עוד תוכנית ויגישו עוד מסקנות והקלסרים שלנו בכנסת ושל שרי הממשלה יהיו מלאים בקלסרים וביצוע נאן. ולכן אני סומכת עלייך מיכל ועל הוועדה הזאת שיכניסו לתוך הסיכומים ולתוך משהו שנדאג לזה, שלא צריך עוד תוכנית.

את יודעת שאנחנו עושים דיוני מעקב וכשאנחנו אומרים פה משהו בוועדה אנחנו נוטים גם לעשות על זה מעקב ולוודא ביצוע.

קודם כל עזבי את התוכנית של ה-900 מיליון, מברכת עליה, רוצה עכשיו את הביצוע ואת ההקמה של העשרה מרכזים הללו, תאמיני לי זה יעשה שיפור עצום בתוך מערכת בריאות הנפש בפרט אצל ילדים ונוער.

אני אגיד לך איפה הבעיה שלי, המצוקה, אנחנו חווינו את הסגרים של הקורונה וילד שהיה במצוקה עוד קודם לכן, זאת תופעה שידענו שהיא קיימת עוד קודם לכן, הקורונה העצימה את כל הנושא הזה. ויש עכשיו עליה דרמטית של בני נוער שנמצאים עכשיו - - -

התמכרויות, אובדנות.

עכשיו, אתמול מה עושים איתם. עכשיו אני יכולה לומר לכם שיש הורים שצופים בנו - - -

אבל מיכל, המרכז הזה אפשר להקים אותו.

הם מצפים שאנחנו ניתן להם פתרון. להגיד להם מה אני צריך לעשות עכשיו.

דיברתי עם יושב ראש האיגוד לפסיכיאטריית ילדים ונוער, המרכזים האלה יכולים לקום היום, היום, כי כבר יש פיזית את המקום, אפילו לא צריך כסף, צריך את ה-30 תקנים של מתמחים, זה מה שצריך.

אנחנו נשמע אותו.

וזאת לא בעיה, זה היום, זה לא מחר, זה לא מחרתיים, זה לא בעוד עשר שנים, עשרה מיליון שקל זה כסף כיס למדינת ישראל. אני רוצה להגיד לכם מה שאמרתי בוועדת בריאות, זה פוליטי קצת ואני מצטערת, מה לעשות אנחנו בכנסת, אני שומעת את שר הביטחון אומר אני שובת, לא בא, לא מצביע כי אני רוצה את הפנסיות, מרצ או העבודה, אני כבר לא יודעת מי עושה מה, אני כבר מבולבלת, שובתים כי הם רוצים את שכר המינימום להעלות. איפה שר הבריאות, למה הוא אומר אני לא מצביע בשום מקום אלא אם התוכנית הזאת יוצאת לפועל.

כי אולטימטום זאת לא דרך לפתור שום דבר. זה ילדותי.

לא משנה, אבל ככה שומעים, אני אומרת, הצורך הזה, תקשיבי, כשמגיעים לייאוש גם אולטימטום זה משהו. הדבר הזה היה צריך לקום שלשום וזה היה פותר לנו הרבה דברים. אז די לפטפטת, בואו נתחיל לעשות.

תודה. אני כבר מציינת, אנחנו בשעה 11 בגלל תקנון הכנסת נאלצים לסיים את הדיון, יש לנו הרבה דוברים, זה דיון חשוב, זה לא יהיה דיון אחרון, אני לקחתי את זה אלי, הפניה של ההורים אני חייבת להודות נגעה לי, אני לא ישנתי לילות, אמיתי, אני פשוט הפסקתי לישון, זה לא יוצא לי מהראש.

אני עדיין לא ישנה.

אז אני מבטיחה שזה לא יהיה דיון אחרון בנושא הזה. בבקשה חבר הכנסת אבו שחאדה וכל שאר הדוברים לקצר בבקשה, אנחנו חייבים להספיק לשמוע את כולם.

תודה רבה גבירתי יושבת הראש על הדיון המאוד חשוב הזה. אני גם מברך על העשייה בוועדה המאוד חשובה הזאת ואנחנו מדברים פה על העתיד של כולנו ועל הילדים של כולנו וזה הנושא הכי חשוב בעיני. הוועדה הזאת עושה עבודה חשובה מאוד. אני גם רוצה להודות למאות העובדים הסוציאליים ששלחו לנו את המספרים המאוד קשים של המצב של בריאות הנפש של ילדים ובני נוער במצב המאוד מורכב שבו אנחנו נמצאים, כך שהקורונה יש לה לא רק השלכות כלכליות ופוליטיות, יש לה גם השלכות מאוד קשות על בריאות הנפש של האוכלוסיה ואני עדיין מרגיש שהענין של בריאות הנפש לא מופנם, חשיבותה של בריאות הנפש לא מופנמת מספיק. אנחנו עסוקים המון בבריאות בכלל של הגוף אבל הבריאות של הנפש עדיין יש איזה שהוא חוסר הבנה כמה זה חשוב, כמה זה קשה.

אני רואה את שרת החינוך נלחמת ואומר חבר'ה, הנפש יותר חשובה עכשיו ומקבלת אש על זה שהם לא לומדים מספיק מתמטיקה. יש רגעים שבהם הנפש יותר חשובה ממתמטיקה. מה לעשות, זה יותר חשוב.

ובלי בריאות הנפש לא יהיה לא מתמטיקה, זה לא יהיה. גבירתי יושבת הראש, אשתי יועצת באיזה שהוא תיכון ביפו ואני על הנושאים האלה שומע כמעט באופן יומיומי וזה עוד במקום שבו העירייה יחסית מתפקדת, והנתונים מאוד קשים. אנחנו מדברים גם על הרבה יותר נסיונות אובדנות, אבל אנחנו גם מדברים על הרבה יותר צריכה של אלכוהול ושל סמים.

הפרעות אכילה.

עישון, בני נוער מתחילים לעשן, מחפשים את המפלט.

בריאות הנפש הזאת, המצוקה הזאת יוצאת בהמון דרכים מאוד קשות. אנחנו מאבדים את הילדים האלה, אנחנו מפסידים את הילדים, זה קשה.

גם כשילד יוצא מזה בסוף זה צלקת לכל החיים, הוא תמיד יזכור את הרגע הזה של התחושה הזאת ואין סיבה שילד יחווה את זה.

ולכן אני ממשיך את דבריה של - - -

מיכל, האם אי פעם ראית שמישהו מהציונות הדתית יחד עם המשותפת מסכימים על כל מילה? כל מילה אני מסכימה.

בגלל זה אני אוהבת את הוועדה הזאת.

אני חושבת שזה צריך להיות כותרת, איפה העיתונות, כותרת ענקית, אם נריב ונלך מכות זה יהיה כותרת, אבל אם אנחנו מסכימים על משהו שהוא כל כך הכרחי וכל כך חשוב, אף אחד לא נמצא פה, לא שומע את זה כי זה לא מעניין את התקשורת.

גם אם הקואליציה פה כי אני מסכים לגמרי גם לגבי הענין של טיימינג, אין לנו זמן לאבד פה, ברגע שהדברים האלה נדחים אנחנו מאבדים ילדים. זה לא נושא שסובל דיחוי. ולכן אני אשמח לשמוע מה יש לכולם להגיד ואני מאוד מקווה שבסוף הדיון הזה אנחנו נצא עם המלצה ברורה, להתחיל עכשיו לעבוד וכשיבואו תוכניות, מצויין, אנחנו מברכים, אנחנו בעד, אבל עכשיו אין מה לדחות, אי אפשר.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, אני כל פעם כשאני עוסק בסוגיות של בריאות הנפש בחברה הערבית, גבירתי היושבת ראש, אומרים לי טוב, אתה צודק אבל אין לנו פסיכולוגים, אין לנו מטפלים, ברגע שאין למדינה, היא דואגת שיהיה, לוקחת את החוגים הכי טובים, נותנת את המלגות, תקחו את הסטודנטים המצטיינים שיהיו שם, אנחנו צריכים אותם. היתה תוכנית מצויינת של הכנסת כוח אדם לפסיכולוגיה ומקצועות של בריאות הנפש לחברה הערבית, התוכנית הזאת חייבת לחזור, אולי נקיים על זה איזה שהוא דיון, אבל התוכנית הזאת חייבת לחזור, אנחנו לא יכולים להישאר כל הזמן שנכון יש צורך זה בעייתי, ואין. זאת לא תשובה.

זה גם יוצר פערים חברתיים עצומים.

זה חוצה מגזרים.

אמנם החרדה והדיכאון לא מסתכלים לא על הכיס של הילד ובאיזה בית הוא נמצא, אבל אם ההורים יש להם את הכלים, 2,000 שקל לשלם לאיבחון של פסיכיאטר פרטי - - -

אבל אין תורים.

עוד 450-500 שקלים לטיפולים פסיכולוגיים פרטיים שהם מצאו, אז אחלה, אז אותו ילד יהיה מטופל, ומה קורה אם אין.

מיכל, את מציירת תמונה ורודה מדי, כי גם בפרטי אין. עולם הפסיכיאטריה הולך ונעלם, הכמות שיוצאת לפנסיה גדולה מהכמות שנכנסת לשם, כי הסטיגמה - - -

כאשר מספר האוכלוסיה עלה בצורה דרמטית.

אין שום פרופורציה, אז עוד חמש שנים לא יהיו פסיכיאטרים, גם אם נרצה לא יהיו, ולכן מדינת ישראל צריכה להיכנס היום, זאת השעה, עוד יום זה כבר מאוחר מדי.

זה מזכיר לי שבאנגליה היו חסרות אחיות, היה מחסור האחיות, ואנגליה יצאה כמדינה לקמפיין חוצה מדינות, לא חוצה את המדינה שלה, חוצה מדינות, הטבות מפה עד הודעה חדשה רק תבואו תקבלו את המלכות, וזה עבד. אז ככה זה נראה כשמדינה שמה לנגד עיניה דברים אחרים ומצוקה שהיא מעוניינת לפתור אותה. חבר הכנסת אבו שחאדה יש לך עוד משהו להוסיף, אנחנו עוברים למצגת.

תודה רבה.

נעבור לענבל חרמוני, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, מצגת, תודה רבה.

תודה. איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים ערך סקר בקרב העובדים והעובדות בשטח.

אני שוב מברך על הסקר, כל הכבוד לכם, הערתם אותנו.

מה שאנחנו רואים זה שאלה שנשאלה האם חל גידול בקשיים הרגשיים והנפשיים, אנחנו רואים את מה שאמרת חברת הכנסת וולדיגר, מדובר כבר בכנסת כמה פעמים, זה לא באמת חדשות חדשות, יש עליה בייחוד בחרדה ודיכאון, את נשות ואנשי המקצוע פה זה בטוח לא מפתיע וגם כל אדם, אנחנו מבינים שאנשים פה שאמרת יושבת ראש הוועדה כשהם בקצה הם נדחקים עוד יותר לקצה, בטח ילדים ונוער שסגרנו אותם גם בגלל הענין הבריאותי מלא בבית ומסתגרים, העובדות והעובדים מדווחים על זה גם בשטח, שפשוט הילדים הרבה יותר מסוגרים בדלת אמות והרבה פחות גם רואים אותם אז הרבה יותר קשה גם לעלות על המצוקות.

זה גם ענין של חברים, אנחנו שוכחים שהיה ניתוק חברתי מאוד גדול, אז אם ילד עלה לכיתה חדשה או עבר מיסודי לחטיבה אין לו חברים, אין לו את שעות הפנאי אחר הצוהריים, זה מצב שהוא לילד, איזה כלי יש לילד בן 13-14-15 כדי להתמודד עם זה, אין לו. אין סיכוי.

נכון, וגם אם המצוקה היא לצורך הענין בתוך הבית אין עוד מבוגר שרואה, זה בתוך מערכת החינוך בדרך כלל או מערכת החינוך הבלתי פורמאלי.

אני כן אומר מילה טובה שוב ל-105, הם לא נמצאים איתנו פה היום, אני שמעתי מספר פעמים שבגלל שהילדים כל כך מסוגרים וישנים רוב שעות היום ולא יוצאים מהבית הם לפעמים מעליים פוסטים אנונימיים כי הם לא רוצים להזדהות, 105 מאתרים ומודיעים להורים ואז מתחילה שרשרת חיול. הבעיה היא בשרשרת חיול שמרגע שפנו ההורה נשאר עם המה קורה רק שאין לו מה לעשות עם זה. אז זאת מילה טובה ל-105.

ה-105 זאת יחידה מצויינת, אבל זה לא הענין וזאת לא הבעיה. החרדה, הדיכאון, פגיעה עצמית שזה כבר תוצר של שני הדברים האלה, בעיות התנהגות אותו דבר, זה סימפטום שהופך להיות גם הבעיה עצמה. הפרעות אכילה, אני אגיד שאנחנו שומעים גם שגיל ההתחלה של הפרעות אכילה יורד, זה היה 13-14 וזה ירד עכשיו לגילאי 10-11-12, זה גם קשור לישיבה בבית ולמצוקות שהולכות ומתמשכות גם עכשיו כשהילדים חוזרים לבית הספר אבל חוסר הוודאות נמשך.

85 אחוז מהעובדות הסוציאליות בשטח מדווחות שההמתנה היא למעלה מחודש, אבל החדשות הרעות באמת זה שמתוך אותם 85 אחוז 20 אחוז מדווחות על זה שההמתנה היא בין שלושה לשישה חודשים ושימו לב כמה מתוכן מדווחות שההמתנה היא גם בין חצי שנה לשנה. כמעט 50 אחוז מהעובדות, 41.5. חברות וחברים, גם חודש וגם שלושה חודשים אבל בטח חצי שנה ושנה זה חיים שלמים.

אפשר לאבד ילד.

למי שפגוע רגשית ונפשית ונמצא במצוקה ובטח ובטח לילדים וילדות ובני נוער צעירים. זה בלתי נתפס, זה חסר טעם. אחרי שנה הוא כבר לא זוכר מה היה לפני שנה, המצב מידרדר גם כמו שאמרת וגם חברת הכנסת וולדיגר - - -

זה יכול להתחיל מחרדה ודיכאון עד למחשבות שילד רוצה לפגוע בעצמו.

ובהחלט יש גם עליה באובדנות.

יש פגיעה עצמית ויש אובדנות, אלה שני דברים שונים אבל פגיעה עצמית עלולה להוביל לאובדנות.

נכון. בטעות מה שנקרא, אבל גם האובדנות, אני רוצה להגיד שאחד הדיווחים המטרידים שאנחנו שומעים מהשטח זה שגם עובדות סוציאליות לחוק הנוער כשהן בכוננות, חלק ניכר מהפניות אליהן היום בעליה משמעותית זה סביב אובדנות. זה שונה ממה שהיה בעבר, שהיה סביב מצוקות אחרות וסביב אולי אלימות בבית וכיו"ב, הרבה הקפצות סביב הנושא של אובדנות.

ואגב אני אגיד על זה עוד מילה, בגלל שמדובר היום בתופעה שהיא גדולה, תמיד זה היה וכמו שאת אומרת חל שינוי ואנחנו יודעים גם למה חל השינוי הזה בשנתיים האחרונות כי קרה פה משהו במדינה, ברגע שהולכים לפסיכיאטריה ציבורית או למשהו שהוא ציבורי אותו ילד עלול לקבל את אותה נקודה. נקודה שחורה בתיק, זה מגיע לדיווח לצבא לצורך הענין. ההורים מתים מפחד - - -

לא, זה לא מגיע.

זאת טעות נפוצה.

אז אם זאת טעות נפוצה אז צריכה לצאת מפה קריאה, אני אומרת לכם, הזמזומים שאתם שומעים אלה ההורים, אלה הורים שצופים בנו, הם מפחדים, הם אומרים הילד שלי עכשיו במצוקה, אני אלך לפרטי, אני לא רוצה שתהיה לי נקודה שחורה בהמשך, אני לא יודע מה קורה עם זה.

אחר כך נדבר על זה, זאת סטיגמה. זה היה אולי בעבר וזה תוקן.

יש לנו עוד הרבה מה לתקן בחקיקה בנושא של סטיגמה אבל זה כבר לדיון אחר.

אנחנו רואים שיש המתנה גבוהה גם לטיפול בקהילה וגם לאבחון פסיכיאטרי שמאפשר לטפל בצורה הרבה יותר מדוייקת, בלי אבחון פסיכיאטרי, לא תמיד, אבל לפעמים בלי אבחון פסיכיאטרי אנחנו יורים לכל הכיוונים, המטפל הרגשי או המטפלת הרגשית, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, ויכול להיות שאבחון פסיכיאטרי יכול לקצר את התהליכים.

אנחנו רואים שגם במענים למעטפת סביב הילד או הנער או הנערה גם יש המתנה, כמעט 80 אחוז מהעובדות מדווחות על המתנה של למעלה מחודש שהמשפחה צריכה להמתין למענה שהיא מקבלת, הרי הילד לא חי בוואקום, ושוב הנתונים היותר קשים של המתנה של כמה חודשים - - -

ובזמן הזה ההורים לא עובדים, אני שוב חוזרת למשמרות של לשמור על הילד, זה הופך בית וזה הופך משפחה.

הסקר נערך בקרב 458 עובדים ועובדות סוציאליות מכלל הארץ, פחות או יותר מאוזן מבחינת מחוזות, חשוב להגיד, גם פריפריה גם מרכז גם חברה ערבית גם חברה חרדית גם חברה חילונית, יהודית וכן הלאה, וזה בתקופה של בין ה-5.1.2022 ל-9.1.2022, כלומר יחסית לא מזמן.

אני ברשותך רוצה להגיד כמה מילים קשות. זה נכון שהסיפור הזה לא התחיל עכשיו, הוא התחיל למעשה לפני כמה עשרות שנים כשבאופן מכוון מערכת בריאות הנפש יובשה, אני אומרת באופן מכוון כי כמו שאומרים זאת לא טעות, זאת מדניות. לא רק מערכת בריאות הנפש, גם מערכות הרווחה, יושבת פה עובדת סוציאלית מראשון לציון, אני מקווה שהיא תקבל זכות דיבור עוד מעט, וכל התחומים גם של בריאות הנפש וגם של הרווחה המשפחתית הקהילתית מיובשים באופן מכוון. אני רוצה להגיד שיש משרד אחד שמנהל את רוב המדיניות של מדינת ישראל, שוב, לא מעכשיו, וזה משרד האוצר. בסופו של דבר יש תוכניות לפעמים למשרדים, יפות, יש אולי דברים שצריך לתקן, יותר, פחות, מנסיוני אני רואה שמי שתוקע את העסק ומסתכלים על זה רק משורת האקסל זה באוצר וחייבים, בעיני זה הבסיס, אני הגעתי למסקנה שלזה צריך לשים סוף. אם בסופו של דבר משרדי ממשלה לא מצליחים להוציא מדיניות מקצועית שאנשים מקצועיים ישבו וחשבו עליה בגלל שמשרד האוצר לא מאפשר, אני לא מסירה את האחריות ממשרדי הממשלה האחרים, אבל צריך לקחת בחשבון, אי אפשר רק להגיד מילים יפות, צריך לתקציב וגם כמו שאמרה חברת הכנסת וולדיגר, צריך לתקצב וגם שזה יצא לפועל מהר. זה צריך לצאת לפועל מהר ולא אחר כך מגלים מלא סייגים ומלא אותיות קטנות שהכניסו כדי שיהיה קשה למצות את הסכום הזה.

יש פה במדינת ישראל מדיניות ושאיפה של חלק גם מיושבי הכנסת הזאת לצמצם את השירות הציבורי, מדברים על זה שאולי לא צריך להעלות שכר לעובדים ולעובדות, חבר'ה, זאת התוצאה. אין אנשים בתחום של בריאות הנפש.

אם המדינה עושה הפרטה ולא אומרת את ההפרטה, זאת בעיה, כי אז גם השוק לא יודע להסתנכרן בהתאם.

בתקנים, אני רוצה רק ברשותך להגיד שגם כשיש תקנים פנויים אין בנמצא היום לא עובדות סוציאליות, לא פסיכולוגיות, גם בגלל העומס, גם אם כרגע יפתחו עוד תקנים אין מי שיבוא לעבוד.

זה לא מדוייק.

ולכן או שמשנים את כיוון הספינה לחלוטין ומבינים אחרי שנתיים כאלה שהשירות הציבורי כולו חייב להיות מעובה, מתוקצב - - -

אבל לא היתה תוכנית שכר, אנחנו היינו בדיון - - -

תוכנית השכר של העובדים והעובדות הסוציאליות עוד לא חתומה - - -

עוד לא חתומה?

כן, כי משרד האוצר יש לו זמן.

אני לא מאמינה.

גם על זה יהיה דיון בוועדת הרווחה, למשרד האוצר יש זמן, ה-200 מיליון לכאורה כבר, לא משנה שיש עוד הרבה דברים לתקן חוץ, אבל גם זה, זה היה צריך להיכנס.

זה מה שאני אומרת, שכל הזמן יוצאים בכותרות ענקיות, הגענו, עשינו, אבל בפועל זה לא קורה.

בפועל לוקחים את הזמן כאילו אם זה יהיה מנוסח כך או אחרת בהסכם זה מה שיפיל את מדינת ישראל. אבל זה שהילדים האלה מחכים - - -

הייתי נאיבית, חשבתי שזה כבר ממן נחתם ואתם כבר בתוכו. אז הייתי נאיבית.

אנחנו בכל מקרה היינו מגיעים כנראה לעדכן אותך, אבל אנחנו בתוך הניסוחים. אבל זה לא יתכן, אני כבר אמרתי לממונה על השכר - - -

שערורייה.

זה לא יתכן שארבעה חודשים לקח להם לשים לנו טיוטה על השולחן. זה לכאורה לא הנושא המרכזי אבל זה נכון שהוועדה הזאת, זה נכון שאת עושה את החיבור, גם פה וגם במקצועות אחרים ובסוף מי שסובל זה ילדים נוער משפחות וכל הציבור בישראל וכולנו כחברה דרך אגב, הדברים האלה אנחנו נשלם עליהם הרבה יותר גם חברתית וגם כלכלית, ברור, אבל בשביל זה צריך להרחיק ראות ולהיות מוכן לגזור את הסרט לא בהכרח בקדנציה של עצמך בין אם אתה פקיד בכיר ובין אם אתה שר או שרה.

תושה רבה, הדברים שלך כל כך חשובים.

זאת צריכה להיות החלטת ממשלה עם תוכנית עבודה ולא לוותר, כי במשרד האוצר גם באגף תקציבים וגם בממונה על השכר אחר כך הם דואגים שכל שקל העובדים רוצים לגנוב אותו, אז מעמיסים על ההסכם כל מיני דברים בלתי אפשריים ואז זה לוקח חודשים. למה משהו שכבר הגיעו אליו להסכמות לוקח חמישה חודשים להניח טיוטה על השולחן, זה רק דוגמה, זה אותו דבר מה שיקרה עם העשרה מיליון ועם ה-900 מיליון ועם התוכנית של אלימות במשפחה.

בתוך קלסר על המדף.

זה בלתי נסבל, צריך להבין שמה שאנחנו רואים פה זה סימפטום של מדיניות של עשרות שנים במדינת ישראל, חייבים להפסיק את שלטון העריצות הזאת של האוצר שרואה את הדברים רק דרך שורת האקסל, זה בלתי נסבל. אני אומרת לכם את האמת, אני כבר לא יודעת לפעמים איך לפרוץ את החומה הזאת, אני לא מוותרת ואנחנו נעשה מה שצריך כל הדרך, אבל זאת חומה בלתי נסבלת.

אנחנו מסכימים איתך. אנחנו כאן צבא אני חושבת - - -

למה צריך כל הזמן להילחם על המובן מאליו, על שלומם של ילדים של קשישים של נשים - - -

אני חייבת לומר לך שהגעת לוועדה הנכונה. לא שם הוועדה אלא שם יושבת הראש, שביחד עם אבו שחאדה אנחנו נעשה את הכל לא כדי שתהיה עוד תוכנית, כי לי נמאס מתוכניות, אני בעד ביצוע. תוכניות קיימות, יש לנו תוכניות מדהימות - - -

בואו נתחיל מהביצוע את אומרת. בהחלט.

בואו נתחיל מהביצוע, עוד תוכנית ועוד תוכנית ועד שישבו עליה - - -

אבל גם ההבנה שאי אפשר להפריד בין זה לבין הדיבור על השירות הציבורי - - -

ברור, חד וחלק.

על ההעלאות שכר, אי אפשר להפריד בין הדברים האלה ועל תקציבים באופן כללי. על כל פסיק צריך לריב. מעט אנשי המקצוע שכן קיימים, הפסיכיאטרים המעטים, הפסיכולוגים המעטים, גם בשירות הפרטי הם גם מרשים עכשיו לעצמם כי הם מעטים, הם יודעים שהם מעטים אז המחירים, בדקתם את המחירים בשוק הפרטי לאחרונה, אלף שקלים.

חברה חפצת חיים צריכה להשפיע בשירות הציבורי, המגזר הפרטי לא מעניין.

מה זה המחירים האלה, מי יכול לשלם את זה.

תודה רבה. בבקשה רומי גמר.

שלום, אני עובדת סוציאלית לנערות, אני פונה אליכם כדי להעלות שתי סוגיות ממש חשובות. קודם כל מצוקה של מסגרות פוסט אישפוזיות, אלה נתונים שכרגע ענבל הציגה, אני אדבר על נערות כי אני מטפלת בנערות, אבל כמובן זה תקף גם לנערים. נערה שנמצאת באישפוז, אחר כך, לאחר מכן רוב הפעמים ההמלצה לצאת מאישפוז ולהשתלב במסגרת פוסט אישפוזית. לרוב מה שנכון לעשות עבור הנערה זה לעשות Door to door, מאישפוז למסגרת פוסט אישפוזית. בפועל מה שקורה, אין לנו מקומות למסגרת פוסט אישפוזית, אנחנו מחכים משהו כמו שלושה חודשים, חצי שנה, מה שקורה, הנערה הזאת חוזרת הביתה ממסגרת מוגנת שמסתכלים עליה 24/7, היא חוזרת למעין ריק בבית, היא נמצאת לבד, אין מי שיראה אותה. אני אדבר איתכם עכשיו על מקרה שקורה בימים אלו ממש, נערה שאני מטפלת בה. בנובמבר היתה ועדת החלטה שהיא צריכה להשתלב במסגרת, הילדה עדיין בבית, האמא מתקשרת אלי כל שבוע שהיא מוצאת את הילדה שלה בבית בחדר עם פגיעות עצמיות חמורות, שותתת דם, אני לא מדברת על אמא שהיא רווחה קלאסית במרכאות, משפחה אמידה, אני מדברת על אוכלוסיה שזה כולנו פה יכולנו להיות האמא הזאת, אלא שאין לה את הכלים, בחיים לא התמודדה עם מצוקה כזאת.

אני רק אציין שוב, חושבים שכשמדובר על ילדים עם פגיעה עצמית אז חושבים שמדובר על אוכלוסיות חלשות, לא, ממש לא, זה חוצה מעמד סוציו אקונומי, אין לזה שום קשר לאיזה סוג משפחה ובאיזה סוג משפחה זה קורה. שום קשר. חשוב לומר את זה. יש ציבור שלם של הורים שצופה בנו עכשיו.

המצב הוא שאני לא יכולה לתת לה את המענה בתור עו"ס נערה, היא צריכה משהו עוטף ומגן, האישפוז לא יכולים לקבל אותה, כי ההמתנה היא ארוכה ולפעמים אישפוז זה לא המקום הכי מטיב עבור נערה כי זאת מסגרת שהיא מאוד נוקשה ולפעמים הן נחשפות שם לדברים שהם הרבה יותר קשים, אז לא בהכרח זה הטיפול הנכון לה. מסגרת פוסט אישפוזית זה האידיאל מבחינתה, או למצוא איזה שהיא מסגרת מעבר, אם אנחנו רוצים למצוא איזה שהם רעיונות לביצוע, מסגרת מעבר בין אישפוז לבין מסגרת פוסט אישפוזית שתכין אותה. מה שקורה זה, לא רק שאין לי תאריך להגיד לה את יוצאת למסגרת בתאריך ככה וככה, היא לא יודעת מתי היא יוצאת למסגרת, היא ממתינה, אני לא יודעת להגיד לה מתי היא יוצאת ובינתיים היא מחכה. היא צריכה להכין את עצמה לזה שהיא מנתקת את הסביבה שלה ועוברת למסגרת והיא לא יודעת מתי. עוד משהו חמור שקורה בתוך זה, בגלל שיש לנו מצוקה של מקומות - - -

אנחנו צריכים להבין מה קורה כאן למשפחות, להורים, לבית, לאחים האחרים שנמצאים.

זה גם בזבוז כספי ציבור כי זה דלת מסתובבת בלתי נגמרת.

הדבר הנורא הנוסף שקורה בתוך זה, זה שמהרגע שמתפנה לנו מסגרת אנחנו מציבים לה עובדה, זאת המסגרת או כלום. לא ניתנת אפשרות בחירה. זה דבר חמור, אנחנו מזמן בלשכות השירותים החברתיים לא מתנהגים ככה כי ברור לנו שעיקרון הבחירה זה עיקרון שמלווה אותנו והוא יעיל באיכות הטיפול והוא משמעותי. אני אתן לכם דוגמה, אם נערה עכשיו אני אגיד לה זאת המסגרת שהיא פנויה והיא מסגרת שהיא רק עם נערות והיא רוצה להיות במסגרת משולבת נערים ונערות, אנחנו עושים לה עוול. עוול חמור. אנחנו צרים לתת לנערה את האפשרות לבחור מבין שתי מסגרות או שלוש, לא להגיד לה זאת המסגרת או כלום.

עוד סוגיה שאני רוצה להתייחס אליה זה משהו שאנחנו מאוד מרגישים מהשטח. אני בורג קטן במערכת, עובדת סוציאלית לנערות - - -

אני רק מדגישה שמה שאת אומרת זאת עמדתך האישית בלבד. זה חשוב לפרוטוקול.

זאת עמדתי האישית, שלי ושל קולגות שלי במקצוע. לא האישית המקצועית, זה של קולגות במקצוע ואני גם מביאה קול של הורים ונערות שאני מלווה אותם. אני אגיד משהו שאנחנו ממש מרגישים, ההפרדה הבלתי נתפסת הזאת בין משרד הבריאות למשרד הרווחה בכל הנוגע לנוער שמתמודד עם נפש, הפך למין ייצור כלאיים של המערכת.

אני עוצרת אותך כאן. קודם כל את כל כך צודקת ולצערי הרב מדובר לא רק בבריאות הנפש אלא בכל מה שנוגע לילדים העסק מוזנח, ילדי ישראל מוזנחים, לא מקבלים לא טיפול ולא העצמה, לא לחיוב ולא לשלילה ואין דיון שלא חושכות עיני, אני יחד עם הצוות המשפטי של הוועדה לזכויות הילד בנינו, וכמובן לירון כאן מהמועצה לשלום הילד, ורד בידרמן - - -

שהיו שותפים בעוד תוכניות.

בנינו תוכנית שאושרה כבר על ידי משרד המשפטים והאימפלמנטציה תהיה בפתיחת המושב הבא, שזה גוף שהוא גורם ומתכלל, מתאם ומתכלל את כל נושא הילדים, בריאות הנפש אחד מהם, מה שאומר זה גוף שגם מייצר פורום מנכ"לים ופורום אנשי מקצוע מכל משרדי הממשלה באופן עקבי וקבוע, אנחנו ראינו איך זה עשה אימפקט נורא גדול במניעת עבריינות נוער ממאות ילדים לעשרות בודדות, הם מצליחים לרוץ, הם קלי משקל, לרוץ מהר לאתר בעיה ולפתור אותה מהר הרבה מאוד פעמים לפני שהכנסת או משרדי הממשלה מצליחים להבין שזה קיים ולכן אני מאוד שמחה כי זה בעיני בשורה, מעט מאוד פעמים אני ממש מתרגשת משינויים, אחרי שזה יהיה אחד השינויים שנוגעים לילדים בכלל ובבריאות הנפש בפרט, כי אני הדגשתי את הפגיעות המיניות ובריאות הנפש, אמרתי שאלה שני נושאים עם כל שלל הנושאים האחרים של ילדים שפה אנחנו חייבים לשים על זה את הדגש ולכן אותו גורם מתאם ומתכלל תחת משרד המשפטים הוא זה שיהיה אמון על הענין הזה ואני מאוד מקווה שבגלל שהם קלי משקל ברגע שזה עובר אז תתחילו לראות מירוץ שליחים מאוד זריז ופעולות מאוד מהירות של פתרון בעיות אל מול משרדי הממשלה.

אני רק אסיים בזה ואני אגיד מה קורה בפועל. נערה שנמצאת היום באישפוז משוייכת למערכת הבריאות, יש המלצה למסגרת פוסט אישפוזית שזאת מסגרת שנמצאת בחסות משרד הרווחה ואז היא נמצאת באיזה שהוא מעבר, האישפוז לוחץ עלינו, והם צודקים, להכניס אותה למסגרת פוסט אישפוזית, אני אומרת אין לי, אני מפעילה מכבש לחצים על הפיקוח שלי שכמו האוניברסיטאות התחלנו לתעדף נוער מי מגיע לאן, זה מצב אבסורדי ואז מפעילים לחץ עלי שאני מפעילה לחץ על הפיקוח ומה שקורה ההורים נמצאים באמצע ואומרים לי אין לי אמון בך, אין לי אמון במערכת הרווחה וכשהם מאבדים את האמון במערכת הרווחה אז ידי כבולות ואני לא יכולה לעזור לילדה שלהם, אני לא יכולה לעזור לא להם ולא לילדה שלהם וזה המצב שבו אנחנו העו"סים נמצאים בשטח.

צר לי להגיד אבל זה עוד מקרה טוב. אני מלווה, וגם דיברתי על זה אתמול באחת הוועדות, וגם מיכל זה אולי חשוב לך וכתבתי לי שזה אחד הנושאים לדבר איתך, על בחור בן 17 וחודשיים שלושה שנמצא היום בכלא אופק - - -

כלא אופק נסגר, הם עברו לרימונים.

לא, הוא עוד לא, אבל אני חייבת לומר לך שהוא נמצא, יש לי ככה קלסרים של החלטות מבית המשפט שהוא לא צריך להיות שם, הוא צריך להיות במסגרת אחרת טיפולית שיקומית כי הוא בן אדם, נכון, הוא אלים אבל בגלל ההתנהלות שלו, בגלל בעיות כאלה ואחרות - - -

אבל עכשיו אפשר להבטיח.

הוא נמצא בכלא. וכל יום נפתחת לו עוד תלונה במשטרה, הוא נמצא בכלא, על כי הוא היכה, המשטרה אומרת אנחנו לא יכולים לטפל בו, הוא צריך להיות במסגרת ואין מסגרות, אז מה כותבת השופטת בבית משפט מחוזי בערעור האחרון, שאני גם מרחמת עליה, היא אומרת, היא הזמינה את כל אנשי המקצוע למצוא לו מקום, אין מקום כי יש ב-מ.מ.מ מחקרים בלתי נגמרים על שיש מחסור במסגרות סגורות לנוער מורכב של הרווחה, אין מסגרות.

מה שנקרא מעון לתחלואה כפולה.

תחלואה משולבת, מורכבת. ואין. אז הוא יושב בכלא וההורים בוכים, הוא לא צריך להיות שמה, ועוד תיק נפתח לו ועוד תיק נפתח לו. זאת שערורייה, אני אומרת לך זאת שערורייה, ילדים ונוער זאת שערורייה. ואנחנו הורגים את הילד.

מדינת ישראל שנת 2022 גבירותי ורבותי.

המצב החמור זה המבוגרים של עוד כמה זמן, החברה פשוט הולכת ומידרדרת ואנחנו לא רואים כי אנחנו לא עוזרים לבני הנוער כרגע שהם במצוקה אמיתית.

אבל כשאין לך מקום ושמים ילדים על מזרונים ברצפה, ודיון שהיה כאן שאותה ילדה שנפגעה, נפגעה בפגיעה מינית לצורך הענין, והיא מאושפזת, ישנה על רצפה על מזרון, היא יכולה למצוא את עצמה באותו חדר ישנה במזרון לידה עבריין מין שבא להסתכלות פסיכיאטרית. סך הכל זה הגיוני, לא? זאת מדינת ישראל. אנחנו חיים במדינת עולם שלישי פשוט קישטו - - -

והיא צריכה להגיד תודה שנתנו לה מזרון, כי יש כאלה שמחכות לאישפוז ואין להן. אז היא צריכה להגיד תודה שיש לה מזרון על הרצפה.

תודה. המסר עבר. אנחנו הולכים לעשות על זה עוד הרבה דיונים. דוקטור שני בר טוביה, פורום ארגוני הפליטים למבקשי מקלט. בבקשה, בקצרה, אני רואה את הזמן שלנו, אני רוצה גם לשמוע את משרדי הממשלה, יש לי כאן עוד כמה דוברים. אז סליחה שדווקא הגעתי אלייך ואני אומרת את המשפט הזה, אבל אנחנו נסחפים כאן כי אנחנו מזועזעים עד עמקי נשמתנו אז אנחנו מרחיבים יתר על המידה אבל כדי שנצא עם משהו אנחנו חייבים לסיים עד 11, זה לא תלוי בוועדה, זה ענין של תקנון הכנסת.

תודה רבה. שמי דוקטור שני בר טוביה, אני מקדמת מדיניות של פורום ארגוני הפליטים מבקשי המקלט. כשראינו את הנושא של הדיון בוועדה לזכויות הילד אמרתי שאני פשוט חייבת לנסות להגיש נייר עמדה ולהשתתף בדיון ולומר דברים כי הנושא הזה של המצוקות הנפשיות של הנוער זה נושא שמעסיק אותנו מאוד. במהלך שנת הקורונה התעסקנו גם בהמון משברים אחרים, משבר כלכלי, אנשים רעבים, אבל הנוער זה היה אחד הדברים הכי בולטים. אני מדברת על אוכלוסיה מאוד ספציפית, על נערים ונערות שעד היום לא ניתנה להם תשומת לב כי הם היו מאוד מעטים במספרים אבל עכשיו המספרים הולכים וגדלים. אלה נערים ונערות שההורים שלהם הם מבקשי מקלט, חלקם נולדו בישראל, חלקם הגיעו עם ההורים לכאן, עבר מאוד טראומתי, גם מי שנולד בישראל סובל טראומה בין דורית, אז על כל הדברים שנאמרו עד עכשיו בדיון הם כולם רלוונטיים לבני הנוער האלה כולל ההחמרה של המצוקות בשנת הקורונה אבל יש אספקטים שהם מאוד ייחודיים וגם בני הנוער האלה עומדים בקרוב למבוגרים ויש אינטרס שהם בניגוד להורים שלהם, ופרופסור שלמה מור יוסף שהיה עד לא מזמן ראש רשות האוכלוסין וההגירה אמר את זה בעצמו, אנחנו חייבים להתעורר עכשיו כדי שהם לא יגדלו להיות בשוליים של החברה הישראלית. כמו שאמרתי, הם סוחבים טראומות עבר מאוד ייחודיות, הם מתמודדים עם מצב מאוד ייחודי בהווה כשההורים שלהם כאן במעמד זמני אבל כבר 15 שנים, זה מעמד זמני וממושך, זה מצב מאוד ייחודי. הם מגיעים לגיל 18, הם מבינים ששום דבר לא מחכה להם. רוב הדלתות במדינת ישראל, השכלה גבוהה, הכשרות מקצועיות, סגורות בפניהם. התוצאות של הדברים האלה אנחנו רואים אחוזים מאוד גבוהים של מצוקות נפשיות, של חרדות מהעתיד, קרקע שכל הזמן זזה מתחת לרגלים של הנערים והנערות האלה ואנחנו הולכים, שוב, עד היום לא עסקנו בזה כנושא ליבה כי היו מעט מאוד נערים, אנחנו חייבים להתעורר ואנחנו בפורום הולכים לעשות על זה הרבה מאוד עבודה בזמן הקרוב כדי שהצעירים האלה לא יכפה עליהם להיות בשוליים של החברה הישראלית.

תודה רבה. כמו כל בעיה כמה שהיא חמורה במרכז הארץ היא מחמירה בפריפריה, כמו כל בעיה שאנחנו רואים שהיא חמורה במגזר היהודי מקבלת משנה תוקף חריף יותר במגזרים לא יהודיים, כשאנחנו מדברים על תושבים ולא תושבים, פליטים וכו', כמובן שהבעיה מחריפה אף יותר. בבקשה לירון אשל, המועצה לשלום הילד.

תודה גבירתי. אולי אני אשנה שניה את סדר הדברים ובהמשך למה שרומי אמרה פה וענבל, המדינה צריכה לשאוף לזה שהמסגרות והתוכניות יותאמו לילדים ולא שהילדים יותאמו למסגרות. זה מה שקורה היום.

מדינת ישראל בפעם הראשונה צריכה לשים את הילד במרכז, שזה משהו שיאנוש קורצ'ק לצורך הענין הבין תוך כדי מלחמת העולם השניה דבר פעוט, אבל מדינת ישראל כמדינה מתוקנת שחיה פה כבר וקיימת כמה עשרות שנים עדיין לא השכילה להפנים.

ומה שקרוה שזה לא רק שאנחנו במציאות כזאת לא משקמים את הילדים, אנחנו מביאים להחמרה. בכל הנוגע למצב הרגשי והנפשי של ילדים ונוער זה לא שהיתה כתובת כמו שאמרו פה לפני, לא כתובה על הקיר, היא זועקת מתוך הקיר. ורק בשבועיים האחרונים היינו פה בדיונים על התמכרויות למשככי כאבים, לאלכוהול, אתמול היה פה דיון על התמכרות למסכים, הפרעות אכילה, בדידות, חרדות, וגם הנתונים של השנתון הסטטיסטי שלנו מראים נתונים מאוד קשים על פי נתונים שמזכירים קופת חולים מכבי בשנת 2021 עליה של כמעט 40 אחוז בבני הנוער, אני מדברת על גילאי 12 עד 17, שאובחנו בדיכאון, עליה של 33 אחוזים בבני הנוער שאובחנו עם חרדה, עליה של 20 אחוזים בבני הנוער שאובחנו עם לחץ והפרעות רגשיות ועליה של 56 אחוזים בשיעור בני הנוער שאובחנו עם הפרעות אכילה. וזה קצה הקרחון. כי כשאומרים אובחנו היה מישהו שלקח אותם לאיבחון, היה מישהו שראה אותם, ורובם בהערכה המקצועית זה שילדים עדיין לא נראים.

עכשיו אני אגיד, בתחילת תקופת הקורונה, וגבירתי יודעת היטב וחברת הכנסת וולדיגר, הוקמה ועדה בין משרדית ששמעה, היו שותפים לה כלל משרדי הממשלה והורים ותלמידים וילדים וגובשה תוכנית רב מימדית, אקו סיסטם, שרואה כמו שאנחנו רואים את הילדים 360, שהיא מבינה שהם פעם בריאות הנפש בדיונים פה זה היה סקטור מסויים והיום בריאות הנפש זה כולם, זה כל הילדים וצריך גם, זה צריך להיות פרוס על רצף, צריכים לחזק את החוסן של הילדים, צריכים לתת כלים להורים שגם הם ידעו וכמו שאת אומרת גבירתי להתמודד עם הילדים.

את יודעת כמה הורים נואשים מסתכלים עכשיו על השידור הזה.

לצערי אני יודעת כי אנחנו מקבלים פניות שלהם.

כמה הורים עומדים עם דמעות בעיניים וצופים בשידור הזה, כדי שאולי הם ידעו מה לעשות.

הורים, סבים וסבתות, משפחות שלמות, אחים, אחיות.

בהמשך לזה, לחזק את המחזקים, משרד החינוך ועובדים סוציאליים הם ממוטטים, הם באמת עושים לא מאה אחוז, 200 אחוז בתקופת הקורונה. והם מדדים כבר. ועושים את כל מה שהם יכולים אבל כמה הם יכולים. אם יש יועצת מקצועית אחת ל-700 תלמידים ואם יש צוות מקצועי ויש מורה אחד על 40 תלמידים - - -

ופסיכולוג חינוכי אחד ל-1,500.

בתוך הכיתה הזאת יש התמכרויות ויש פגיעות מיניות, כמה הם יכולים, איך הם יכולים להושיט יד.

וחלק מהמחלות האלה הן מחלות מדבקות.

וכמו שענבל אמרה, נמאס לשמוע שאין כסף. למדינה יש כסף, המדינה צריכה לשים את זה בראש סדר העדיפויות, מאוד עצוב לשמוע בדיונים האלה ובכלל - - -

אני כבר אומרת לך שמשרד הרווחה ומשרד הבריאות שיעלו ממש עוד מעט, אנחנו מצפים, אני כבר אומרת למאזינים שלנו מהמשרדים האלה, אנחנו מצפים לתשובות. אני לא רוצה תשובה של מריחה.

אני חייבת להגיד משהו, אני רואה גם את המצב ההוליסטי, אני מכירה את משרד הבריאות היטב ולפעמים אנחנו צועקים על ה-ש"ג. הם לא מקבלים את ההחלטות, מי שמקבל זה מעליהם, הרבה פעמים אני יודעת שבחדרי חדרים כשאני מנסה לשוחח עם אי אלו אנשים אז הם אומרים את האמת אבל בפועל הם לא יכולים כי הם כפופים לשר ויש איזה שהוא סוג של היררכיה. בואי נשמע מה הם יגידו אבל אני אומרת לך שהם יספרו לך על תוכנית שיש, כי יש תוכניות לרוב, השאלה מה מתבצע, כמה כספים הוזרמו, כמה הגיע אליהם ליד, כי לא מגיע אליהם בסוף ליד כי זה משרד האוצר.

כי אם למשל אנחנו יודעים שיש את ועדת הבריאות, אנחנו יודעים שיש את ועדת הרווחה, אנחנו יודעים שיש את הוועדה לזכויות הילד, כלומר יש את גוף הביקורת על משרדי הממשלה וזה תפקיד הכנסת. אז כשאתם סופגים, אומרים לא נתנו לי, הגשנו, לא הגשנו, ואף אחד לא בא לכנסת כשאנחנו הגוף שכן אמון על לבקר - - -

שאלה אם השר מאשר להם את זה.

מה זה השר, הכנסת, הכנסת זה התפקיד שלה. אז לפחות להרים דגל אדום ולהגיד יש כאן בעיה, כדי שהכנסת תוכל לטפל בה.

הם מרימים את הדגל הזה כל הזמן. אני אומרת לכם, החטא הקדמון זה משרד האוצר, אני לא יורדת מזה.

אני רק אגיד שצריך גם להשקיע במסגרות לא פורמאליות, אחר הצוהריים, שהילדים עצמם, שאנחנו מבקשים את זה, אנחנו לא צריכים להגיע לקצה כדי שיהיה לנו מקום ללכת אחר הצוהריים לבקש, להתייעץ, אפילו בדברים שהם כרגע פעוטים אבל אולי ילכו וידרדרו. ומה שעולה מאוד חזק למרות שכולם מסתכלים על הדור כדור דיגיטלי והתמכרות למסכים, כולם אומרים דבר מאוד ברור, אנחנו רוצים את העזרה שלנו פרונטלית, פנים מול פנים, אנחנו רוצים אדם משמעותי שנוכל לתת בו אמון, שיוכל לתת לנו יד. וזאת החובה המוסרית, הערכית - - -

ואותו אדם חייב להיות, כדי ליצור אמון הוא צריך להיות אותו אדם כל הזמן, אבל הם מתחלפים בקצב מסחרר, אנחנו בתוך לופ בלי יציאה ממנו.

אני אספר לכם סיפור על נערה שהגיעה אלי, מסתבר שהיא כן נפתחה לפסיכולוגית ציבורית ומרגע שאותה פסיכולוגית הבינה שכנראה מדובר כאן במקרה שיש חשש לפגיעה עצמית היא הודיעה על זה להורים ומאותו רגע הילדה הבינה שכל מה שהיא סיפרה לאותה פסיכולוגית יצא החוצה והיא איבדה אמון טוטאלי במערכת, בהורים שלה, בכולם, לא מוכנה יותר להיפתח לאף אחד. זאת נערה שפוגעת בעצמה. לקחו בעיה והחריפו אותה.

גבירתי אני מסיימת ממש, מדובר בדיני נפשות, הרי כולנו מבינים את זה, וכל החישובים המתמטיים כמה שווים בסופו של דבר זה מה שקורה, כמה שווים בכסף חיי ילד זה שערורייה. נשבר לי הלב להגיד את זה אבל זה מה שקורה במשרדים בסופו של דבר, ככה הם עושים את החישובים. חיי ילד צריכים להבין ולצערי זה לא מובן, זה כאילו מובן אבל זה לא מובן שהחיים של ילד שווים יותר מהכל.

תודה. זה משפט מאוד קשה. אנחנו קצת נשנה את סדר הדוברים, נציגת השלטון המקומי מעיין ליטווין.

אני רק אגיד שאני לא נציגת השלטון המקומי, אני עובדת סוציאלית וראש צוות נוער באגף לשירותים חברתיים באגף רווחה. אני אגיד שאנחנו מלווים נערים ונערות מגילאי 13 עד 18, עד עכשיו בני נוער בסיכון, עד הקורונה האפיון היה יותר בפן ההתנהגותי עברייני תוקפני התמכרויות, כל מה שתיארתם פה, יש לנו כיום מעל 80 אחוז מהפניות סביב מצוקה נפשית, אנחנו מדברים לא רק על השלב של האישפוז, אני רוצה לקחת צעד אחורה, יש לנו בני נוער עם חרדה חברתית, בני נוער עם דיכאון, בני נוער שהם אולי עדיין לא לאישפוז או למסגרת פוסט אישפוזית אבל הם לא מתפקדים. אז מצד אחד בתי הספר ומערכת החינוך מצפה מהם כל פעם שנפתח סגר או משהו חוזר לאיזה שהוא מסלול לחזור למסלול ומהר ולעמוד בכל ההישגים, ומצד שני הם לא מסוגלים, ההורים לא מסוגלים. אנחנו בונים הרבה מערכות תמיכה, מאוד מנסים, גם סביב הדרכת הורים, אנחנו כאגף רווחה, אנחנו כעובדים סוציאליים, מנסים לבנות ולעשות איזה שהיא מעטפת משלימה, אבל הגבול שלנו הוא בחלק הנפשי. יש לנו בני נוער שמה שהם צריכים זה איבחון פסיכיאטרי, הם צריכים תוכנית של הדרכת הורים וטיפול רגשי נפשי בתוך מערכת בריאות הנפש. ושם אנחנו עומדים חסרי אונים מול התורים. את אמרת מאוד נכון, גם בציבורי וגם בפרטי. היום יש לנו גידול מאוד משמעותי בפניות האלה ואני רוצה להגיד את זה להורים שאולי צופים בנו, הפניה לאגף לשירותים חברתיים, אגף רווחה מה שנקרא, הוא היום מאוד נורמטיבי, פונים אלינו מכל כלל האוכלוסיה, מכל השכבות הסוציו אקונומיות, ההורים פגשים אותנו ובני הנוער פוגשים אותנו ראשונים אחרי הפניה של בית הספר או אחרי פניות של ההורים, אנחנו עושים כל מה שאפשר לבנות מערכת תמיכה בתוך הקהילה.

אני רוצה להגיד משהו כראש צוות ולהצטרף למה שאמרה ענבל, אנחנו טובעים בפניות, טובעים בעבודה ולא מצליחים לגייס עובדים. היום עובדים סוציאליים לא רוצים להגיע לשירות הציבורי וצריך להגיד את זה. מערכת החינוך עומדת מולנו דופקת על הדלת ואומרת תקבלו את בני הנוער, אנחנו לא יודעים מה לעשות איתם, הם לא מגיעים לבית הספר, הם לא מתפקדים, הם פוגעים בעצמם, הם בהפרעות אכילה, כל מה שתואר פה - - -

מעיין, את מדברת נורא יפה ואני מניחה שאתם עובדים קשה, אבל אני רוצה להגיד לך שאלי הגיעו פניות רבות ואחת מהן על משפחה שיש לה ילד שהיה במסגרות לא מתאימות והוא נהיה אלים, הוא יושב היום בבית, היא אובדת עצות, היא פנתה אליכם. יש לכם גם את המינהל לילדים ונוער ויש לכם גם את המינהל למוגבלויות, היא רוצה להגיע לבני ציון, שם זה המקום המתאים לילד שלה, אז בגלל שהיא הגיעה דרך מינהל ונוער אז אין מיטות שלהם, יש מיטות דרך המינהל למוגבלויות אבל היא לא מגיעה, הטיפול הוא הזוי.

חברת הכנסת וולדיגר, משרדי הממשלה פה, משרד האוצר פה, משרד הרווחה פה, משרד הבריאות פה, אנחנו עוד 20 דקות מסיימים פה את הדיון, עכשיו תחליטו את מי אתם רוצים לשמוע. אפשר להמשיך את הדיון, הדברים הם חשובים אבל זה עבר. אם אתם רוצים להגיע למסקנות אנחנו חייבים לקצר, אני אחזור על זה שוב.

החמרה דרמטית במצוקות הנפשיות של צעירים בצל הקורונה. נושא מאוד חשוב ואני שואל את השאלה, האם הנושא נבדק בחברה הערבית הדרוזית והבדואית והצ'רקסית, זה מאוד חשוב, הילדים שלנו לא שונים מהילדים של כולם, אנחנו נמצאים בפריפריה, חברות מוחלשות שאין להן ולכן אני רוצה לחזק את החוסן של הילד, לתת הדרכה להורים איך לטפל במצוקות של הילדים שלהם, לחזק את צוותי המורים, את צוותי הטיפול שבתוך בתי הספר אם זה על ידי יועצות, אם זה על ידי פסיכולוגים אם זה על ידי גורמים אחרים, לשתף את קופות החולים בנושא חשוב זה, לקיים הרצאות ומפגשים בענין דרכי טיפול במצוקותיהם של הילדים.

תודה רבה. דבריך חשובים גם כמנהל בית ספר לשעבר שמכיר את הנושא מקרוב. גל תמים סיקולר, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

בוקר טוב ותודה רבה על רשות הדיבור. אני אקצר על פי בקשתך כי זה מאוד חשוב. אני אדבר כרגע גם כפסיכולוגית, גם כמנהלת שירות פסיכולוגי אבל גם כאמא לבני נוער. המצוקות הן מאוד גדולות, תיארתם את זה בצורה מאוד מדוייקת ומאוד חריפה ואני חייבת להגיד שבשטח ישנם פסיכולוגים רבים שמאוד רוצים וגם מאוד מגוייסים לתת את המענה, הם מלווים גננות הם מלווים מורים הם מלווים הורים והם מלווים ילדים, אבל יש מעט מאוד פסיכולוגים וכפי שאמרה עמיתתי לגבי העובדים הסוציאליים, מעט מאוד מוכנים לעבוד בשירות הציבורי עם תנאי ההעסקה הנמוכים כל כך. גם בפרטי וגם בציבורי, אני עובדת בשני המקומות, תורי ההמתנה הם היסטריים. בסורוקה למשל ששם אני גם עובדת בבריאות הנפש, תורי ההמתנה הם מעל שנה, בפרטי שגם שם אני עובדת, תורי ההמתנה הם מעל חצי שנה וכפי שגם תיארתם אני עובדת בתוך מחוז דרום, הפערים בין המחוזות השונים, בין אנשים שיש להם כסף לבין אנשים שאין להם כסף לבין אנשים שיכולים לנסוע מהערבה עד באר שבע נסיעה של מעל שעה ורבע כדי לקחת את הילד שלהם לטיפול, הוא אבסורדי. אני חושבת שיש המון תוכניות קטנות קצרות טווח אבל הם כמו לשים את האצבע בסכר, וזה לא המענה הנכון וזה לא המענה לאורך זמן. אנחנו צריכים לתת מענה לאורך זמן, לעשות תוכנית לאומית, להצטרף ולתקצב את כניסת פסיכולוגים חינוכיים והתפתחותיים לשירות הציבורי.

תודה רבה. דוקטור ג'ני גולדשטיין, מרכז רפואי שערי צדק. שערי צדק לא איתנו. מכבי שירותי בריאות, ומשרדי הממשלה. יובל חמו, ממונה קשרי ממשל ותקשורת.

שלום. דוקטור איריס כהן תדבר כרגע. ממכבי שירותי בריאות. אני אגיד במשפט, אני גם ממכבי וגם מהחברה לבריאות הנפש בקהילה. יש מרפאות לבריאות הנפש מפוזרות בארץ גם של קופות חולים גם של משרד הבריאות, מחזיקים אותם אנשים מדהימים שעובדים ונותנים מעצמם, התורים מלאים כי הם רואים המון ילדים. הקהילה, להיות בחוץ בשטח, לקבל את הילדים בהתחלה כשהמצוקה מתחילה, להיות איש הקשר הזה שכשיש את המצוקה, כשיש את האובדנות, לא להגיע לאישפוז, לטפל בהתחלה, זה הסוד. צריך לעבוד במרפאות שקיימות, צריך להוסיף תקינה, צריך לשפר תנאים, צריך לבנות עוד מרפאות באיזורים פריפריאליים, באיזורים ערביים, באיזורים חרדיים, פשוט לחזק את הקיים, לא לבנות עוד ועוד תוכניות חדשות, לחזק את מה שיש בקהילה. אנחנו עושים כל מאמץ שאפשר לתת מענה לכל המצוקות האלה. אתם דיברתם על כל הילדים, תבינו שהמון לא מגיעים אליכם כי הם מקבלים טיפול, לא מגיעים לאישפוז כי אנחנו מונעים את האישפוז, אנחנו מקבלים הרבה מאוד אנשים שאני עובדת איתם ככה בשטח וכולם עובדים, אז בבקשה, תעבו את הקיים, תחזקו אותנו, זה מה שאנחנו צריכים.

תודה רבה. אנחנו נעשה עוד דיון ואני אתן כמובן בדיון ההמשך, זה אפילו לא דיון מעקב, זה דיון המשך, ליותר קולות מן הסתם להישמע. משרד הבריאות, דוקטור יובל רווה, מנהל מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. בבקשה. שמעת כאן את הדיון, עלו כאן הרבה מאוד שאלות והרבה מאוד מצוקות.

כמובן שהעניינים מאוד מורכבים, יותר מורכבים מאיך שזה מוצג. ראיתם שהבעיה היא גדולה כללית וכל דבר או כל מקום שנוגעים בו והמענה גם צריך להיות גדול וכללי. כך שהמרכזים להתערבות דחופה הם מאוד חשובים אבל זה כמו פלסטר ולכן בנינו את התוכנית. כשבנינו את התוכנית יש בה שני חלקים, אחד להתערבות מידית ואחד לטווח קצת יותר ארוך. אבל צריך להבין כשגם כשבונים מרכז כזה שהוא מרכז להתערבות דחופה ומכשירים 30 פסיכיאטרים, ההכשרה של פסיכיאטר היא חמש שנים כך שזה לא משהו שאפשר לתת 10 מיליון וגם הסכום הוא קצת יותר, כ-25 מיליון, אפשר לתת את זה ובזה לסגור את הענין. זה 25 מיליון שקל לשנה למשך חמש שנים רק בשביל להכשיר את הפסיכיאטרים.

לא הבנתי מה אתה אומר. לא הבנתי, אז מה אתה אומר, שלא לעשות את זה, לא הבנתי מה אתה אומר. בוא נניח שכל מה שאתה אומר זה נכון, אז לא לעשות אותו?

אני אומר שזה חלק מתוכנית.

מתי היא תקויים? זה שזה חלק מתוכנית הבנתי, מתי היא תתבצע? כי תוכניות זה נורא יפה, עם התוכניות אי אפשר לטפל בילד, אפשר לטפל בילד כשזה מתקיים בפועל. אז אני שואלת מתי זה יתקיים. אם מתחילים עם זה היום תוך שלושה חודשים כבר אפשר לטפל בהם. בילדים ובנוער האלה. אז אני רוצה תשובות למתי.

תוך שלושה חודשים אפשר להרים את הפרוייקט הזה, מסכים לגמרי. אנחנו בדיונים עם האוצר ובכל הוועדות ואנחנו עוברים מוועדה לוועדה ושומעים על המצב הקשה, מכירים את המצב הקשה ואומרים את התוכניות שלנו, אני לא רואה אנשים מהאוצר, אני אשמח מאוד שאתם תעזרו להפעיל עליו לחץ. אנחנו, שוב, בדיוק כמו שאמרתי, תוך שלושה חודשים מעמידים את המרכזים האלה. ועוד דברים, דיברו פה על עיבוי מרפאות בקהילה, דיברו פה על שפ"כים, על פסיכולוגים חינוכיים במשרד החינוך, דיברו על יועצות במשרד החינוך, דיברו על הרווחה, על פנימיות, כל הדברים האלה מופיעים בתוכנית הזאת אבל התוכנית הזאת שוב, אי אפשר לזלזל בתוכנית שעולה המון כסף אבל צריך להשקיע.

אז כמה כסף אתם צריכים שהאוצר עוצר לכם, כדי שנדע להיות בתכלס. אז אתה אומר לי תפנו לאוצר, מה נגיד לאוצר, מה הסכום הנדרש כדי להתחיל היום. היום לבצע אותה. שמיכל תגיד עכשיו ונשלחים כל הטרקטורים או מה שצריך, אתה לא צריך טרקטורים, אני צוחקת, אבל מה צריך.

אל תנסו אימהות, זה לא יעבוד לכם.

התוכנית לטווח המיידי היא תוכנית של 260 מיליון שקל לשנה, התוכנית לטווח הארוך היא קרוב למיליארד, היא 920 מיליון כמוש אמרת וצריך להבין, זאת לא השקעה חד פעמית, זה בניית תשתיות, זה גיוס כוח אדם, זה דברים שצריך לתחזק אותם לאורך זמן וההזנחה שהיתה כל כך הרבה זמן אי אפשר לפתור במעין זבנג וגמרנו, האוצר יכול לתת מענק חד פעמי, זה לא מה שאנחנו רוצים.

יובל אני מצטערת שאני מפריעה, אני רוצה שניה רגע, כי מהגדול בסוף לא נראה כלום. אני רוצה להתרכז בתוכנית של עשרה מרכזים להתערבויות. בוא נתרכז רגע בזה. אני הבנתי שזה עשרה מיליון אבל אתה אומר 20, אני איתך, אני שואלת עוד פעם, בתוכנית הזאת מה צריך היום שמשרד האוצר יתן לכם כדי, הרי תליתם, היה בכל העיתונות את התוכנית הזאת ואני רוצה להוציא אותה לפועל, את התוכנית הזאת. כמה צריך שהיום יעבור אליכם כדי שזה יתחיל היום, לא 260 מיליון שקל, בוא נפרוט תוכנית ותוכנית, כי בגדול בסוף נצא בלי כלום. אז בוא נתחיל. זאת השאלה שלי.

התוכנית הזאת העלות שלה היא 22.5 מיליון שקלים לשנה, אבל שוב, היא לא תפתור את הבעיות למשל בפריפריה.

היא תתחיל לפתור משהו, אחר כך נעבור לפריפריה, צריך להתחיל במשהו. כי אי אפשר לפתור את הכל בבת אחת, צריך להתחיל במשהו, זאת תוכנית שקיימת, בואו נוציא אותה לפועל. אחר כך נטפל בפריפריה אבל תתחילו במשהו. אי אפשר להגיד אבל זה לא יפתור את זה אז גם לא נתחיל פה, צריך להתחיל. ככה אני עושה בביתי אני.

אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שהמשבר הוא כל כך גדול שאנחנו רוצים לתת קצת יותר
מאשר - - -

אני מבינה אבל אני לא מצליחה להבין דבר אחד, אתם יודעים שיש את התוכנית, אתם יודעים שכרגע היא לא מיושמת, אנחנו מבינים את עומק הבעיה, אנחנו שומעים את הנתונים, אנחנו רואים אותם, אנחנו מכירים את המשפחות האלה, זאת תופעה כל כך רחבה שלא צריך לחפש אי שם במחשכים. זה משפחות שלנו זה חברים שלנו זה השכנים, הם נמצאים מסביבנו כל הזמן. למה אף אחד לא הופך פה שולחן. איפה אתם. חלק מהתפקיד שלכם זה לא להגיד יש בעיה, זה להפוך את השולחן עד שאתם מקבלים את הפתרון ואם לא תרעידו כאן את אמות הסיפים.

ראה ערך גנץ.

אנחנו שנתיים אחרי, בתוך הקורונה, שנתיים בתוך משבר נפשי כל כך גדול, איפה אתם, איפה אתם גם, לא לזרוק את האחריות הם לא נותנים לנו, איפה אתם להיכנס גם לשרים שהתחלפו ולדפוק על השולחן, איפה אתם בוועדות הכנסת לבוא ולדפוק על השולחן, איפה להגיד אנחנו לא עוזבים את זה עד שאנחנו לא מקבלים את מה שצריך, יש פה בעיה, חיי ילדים בסכנה. איפה זה, זה מה שחסר לי במשרדי הממשלה. אתם עובדים קשה, איכפת לכם, הכל נופל עליכם בסוף, אתם פוגשים את הציבור. למה אף אחד לא הופך פה שולחן. אז אנחנו עכשיו נהפוך בשבילכם את השולחן. וגם את השולחן שלכם אם צריך. תודה רבה. משרד הרווחה, טל אדיב.

קודם כל שלום ונעים מאוד. שמי דוקטור טל אדיב, אני הפסיכיאטרית הראשית של משרד הרווחה. נתחיל קודם מענין חשוב שבעיני הוא חשוב להציג, משרד הרווחה הקים לפני שנה ועשרה חודשים מערך בריאות חדש, מתוך התהליך הזה קמה עמדה, אני נכנסתי לתפקיד לפני כמעט חצי שנה כך שגם בתוך המשרד נעשים מאמצים גדולים כדי לקדם את כל נושא בריאות הנפש. אני רוצה להתייחס לנושא שעלה קודם לגבי הוועדה הבין משרדית, אני חושבת שדוקטור יובל רווה, אני יכולה לומר שאני והוא בחודשים האחרונים עובדים ושוקדים והופכים שולחנות ומתריעים ומקדמים - - -

איך צרכן הקצה רואה את זה, אתם יושבים ומדברים, בסוף הצרכן קצה לא רואה את הדבר הזה, הוא מקבל חושך, אין כלום, אין מענים, אין תשובות, אין פתרונות.

קודם כל אני איתך, והדבר השני הוא שתהליכים לא קורים לא בחודש ולא בחודשיים, אנשים נכנסים לתפקידים הם מתחילים להניע דברים. הדברים על השולחן, אנחנו מתעסקים בהם כל יום כל הזמן. שנינו כרופאים, אני יכולה להגיד בריאות ורווחה כי שנינו פסיכיאטרים, שנינו כרופאים מרגישים גם בקצה את העומס הגדול, אנחנו מתעסקים בו יום יום עד שעות הלילה הקטנות, אנחנו מודעים ואנחנו גם נותנים מענה גם ברמה האישית. זאת נקודה אחת.

העובדה שיש מערך בריאות ויש רופאה פסיכיאטרית ראשית, אני חושבת שזה מגדיר עד כמה הנושא הזה על השולחן ועד כמה אנחנו עושים עבודה כדי לשנות את המציאות כי המציאות מאוד מאתגרת.

אני חייבת להגיד לך, לי קשה באוזן, סליחה שאני תוקפת כל הזמן אבל אני מרגישה שאני עושה את העבודה שלי. כי אחרת לא הייתי עושה אם הייתי שותקת. אני פניתי בשאילתא לשר הרווחה בענין מעון נעול לילדים עם תחלואה מורכבת, משולב, ואמר לי על דוכן הכנסת, מיכל, הגענו להסכמה עם דימונה והכשרנו שטח והכל טוב ויפה, והיום התברר לי, ואולי אני לא יודעת נכון, שזה לא ככה, זה לא יהיה לתחלואה משולבת, כי העירייה לא מוכנה, היא לא מוכנה ילדים עם תיקים פליליים, בקיצור הפכו את זה לאט לאט למעון הרבה יותר רך והרבה יותר קל ממה שהיה צריך להיות. כלומר מבטיחים אומרים ובסוף לא מקויים שום דבר או מקויים משהו אחר לגמרי. לדבר זה טוב, זה נורא נחמד וזה חשוב לפעמים, אבל אני בעיני רואה, תשעה חודשים אני בכנסת, אני רואה בעיקר דיבורים, אני בקושי רואה שינוי בשטח. אז נכון, תהליכים לוקחים זמן אבל צריכים לראות, אם נשווה את זה לבניית בנין אז צריכים לראות לאט לאט שהוא מתרומם, זה לא מתרומם וזה לא זז לשום מקום. ואנחנו בתוך קורונה.

באופן נקודתי לגבי השאילתא, אין לי תשובה כי אני לא מכירה את הנושא, אנחנו נחזור עם תשובה יותר פורמאלית. אין לי מה לומר, אנחנו מסכימות לגבי העשייה, אנחנו אנשי עשייה.

מה זה עוזר לנו, אתם המשרד שאמון על הדבר הזה ולהסכים איתנו לא עוזר לנו, מה לעשות, לא עוזר. אני לא מחפשת שתסכימי איתי, אני מחפשת שתעשי.

קודם כל הוקם מערך בריאות, בעיני זאת עשייה אדירה. להכניס מערך בריאות לתוך משרד הרווחה בעיני זאת עשייה גדולה, מערך שהולך ונבנה ומערך עם אנשי מקצוע.

אולי זה יעזור לנו במשבר הקורונה הבא.

זה מאוד משמעותי. נקודה שניה, ויושבת איתנו נציגה שיכולה גם היא לפרט מה נעשה בחודשים האחרונים מטעם משרד הרווחה.

אני אמשיך את הדברים של טל, אני מאגף שח"ה שמתעסק לא בקצה אלא על כל הרצף. אנחנו לפני מעל שנה בנינו תוכניות למענים לילדים בקהילה וקיבלנו בקיץ האחרון כ-20 מיליון שקלים מהאוצר לתוכנית שבנינו הרבה קודם והיא באה אחרי שהיה תקציב לאיתור בני נוער בסיכון. כל התוכנית נבעה מהמקום של איתור ילדים ובני נוער חדשים שנכנסו למצוקה בזמן הקורונה ולתת מענים. היה חלק שדיבר על איתור, הוא פעל כחצי שנה ונגמרו שם התקציבים. פעלנו לפי התקציבים שניתנו לנו וזה היה שייך לאגף צפון שהפעיל את - - -

אני מרגישה לרגע שאני מנהלת פה דיון בגוואטמלה.

תנו לי לסיים את הדברים שלי. אנחנו ביולי, ברגע שקיבלנו ביולי אוגוסט את האישור התקציבי להפעיל תוכניות מענים בקהילה שעבדנו עליהם המון, גם ברמה של להגמיש את הבירוקרטיה המשרדית ולקבל לתוך המסגרות שלנו ילדים ובני נוער שהם לא רשומים ברווחה, זה קריעת ים סוף בתוך המשרדים ועשינו את זה והצלחנו להגמיש לא רק את היכולת לתת מענים - - -

מה זה זיהוי, זיהוי זה משרד החינוך, זיהוי זה 105 שמתריעים. יש כלים לזיהוי.

מי שמקבל מענים ברווחה, זה לא ענין של זיהוי, מי שמקבל מענים ברווחה, אני מדברת על לקבל מענים ברווחה, בדרך כלל צריך להיות רישום ברווחה, אנחנו התגברנו על הדבר הזה כדי שלא תהיה בירוקרטיה ונוכל תת מענים באותו רגע לילדים שאותר צורך. וקמו קרוב ל-180 מענים כאלה מאז הקיץ האחרון שרשויות הרווחה הקימו, קיבלו את התקציבים לפי קריטריונים, אחוז הניצול אני חייבת להגיד התקציבי הוא נמוך היה בגלל שהאוצר אפשר לנו לנצל עד סוף 2021, חלק מהרשויות ויתרו על התקצוב כי לא הצליחו, צריך להעמיד פה כוח אדם ובעיית כוח האדם היא מאוד קשה, אבל עכשיו לפני כחודש האוצר אפשר לנו להמשיך לנצל תקציבים בשנת 2022 אז אני מאמינה שהתקציבים האלה ינוצלו כי אנחנו גם נגמיש אותם עוד יותר כי אנחנו מודעים למצוקה, אבל אני חייבת לנצל בהמשך לדברים הקודמים בענייני כוח אדם המצוקה של הרשויות המקומיות בגיוס עובדים סוציאליים גם למענים קיימים במועדוניות שאף פעם לא היתה מצוקה, קשה להשיג עובדים סוציאליים - - -

אבל לא יתכן שמשרדי ממשלה נשמעים בדיוק כמונו וכמו הגורמים שיושבים פה. אתם הגורם שצריך לפתור את העניינים, אתם לא יכולים להתלונן. העשייה וכוח השינוי נמצא אצלכם.

אני מציגה מה עשינו ומה אנחנו עושים.

לא, להגיד שיש בעיה לגייס עובדים זה לא מיכל ואני יכולות לשנות את זה, מי שיכול לשנות את זה זה אתם, אז אני לא יודעת אם זאת את או משרד הבריאות או משרד האוצר, האוצר, זה תמיד בסוף מגיע לאוצר. אבל הם צריכים לדפוק, שר הרווחה צריך לדפוק על השולחן ולהגיד אני לא זז עד שהאוצר לא נותן לי כסף. אז להגיד לנו פה עכשיו יש לנו בעיה עם לאייש תקנים, זה מה שאנחנו אומרות פה, את לא יכולה לחזור אחרינו.

עדיין אני אומרת שלמרות כל הקושי הזה 180 תוכניות קמו, עוד קבוצות טיפוליות שגם חילקנו לרשויות המקומיות, גם שמה אחוז הניצול היה נמוך אבל השנה הם ימשיכו לנצל את התקציבים וזה שני דברים גדולים במצוקה כזאת. וענבל חרמוני הדגישה את הענין של מצוקה ועושים עם זה, זה לא שלא עושים ומנסים לתקוף את הבעיה, את הקושי בגיוס כוח אדם.

תודה. אני חייב לעבור למשרד האוצר. אני מתנצלת, פשוט הדיון חייב על פי תקנון הכנסת להסתיים בעוד חמש דקות. אני אשמח לקבל את משרד הרווחה, אני אשמח לקבל את כל התוכניות שהוקמו ואלה שהופסקו.

אלה שהוקמו, נתונים כמה מהם בוצעו ואיך בוצעו.

כן. משרד האוצר בבקשה, כמה שווים בכסף חיי ילד. אוהד, הקפצנו אותך, מילה טובה למשרד האוצר, אנחנו הקפצנו אותם מעכשיו לעכשיו וקיבלנו מענה מהיר, אז תודה. כרגע אתה נמצא בחדר של אנשים שמאוד כועסים עליכם, כולל אני, אז מעבר לעובדה שאתה תדבר איתנו על השכר של העובדות הסוציאליות ובכלל, אני רוצה לקבל גם מענה על התוכניות שאושרו וטרם קיבלו תקציבים, מערכת שלמה שנמצאת בקריסה ולא נותנת מענה לבני נוער. אנחנו רואים עליה כל כך חדה בדיכאונות בחרדות בפגיעות עצמיות, שזה כבר הפך להיות ענין של, זה כבר לא ענין של שוליים, זה כולם, זה פשוט כולם.

אני אעשה סדר.

בבקשה. ובבקשה לנסות לא למרוח אותנו, אני יודעת שפשוט משרדי ממשלה יש להם נטיה כזאת. לא אתה אישית חלילה, למשרדי הממשלה בכללי.

אני אישית לא ואגף שכר עוד יותר לא. אז אני אסביר. אני אוהד, אני מאגף שכר במשרד האוצר, אנחנו אמונים על תשלומי השכר או מדיניות השכר של עובדי המגזר הציבורי ובכללם העובדים הסוציאליים ועוד אוכלוסיות שרלוונטיות לנושא הדיון שלכם. ואני אומר כך, אנחנו בעובדים הסוציאליים ספציפית נמצאים בישורת האחרונה להסכם מאוד משמעותי שאנחנו מאמינים שישנה את השירות הסוציאלי וישפר אותו בצורה שלא נעשתה.

מה זה ישורת אחרונה, מתי זה אמור להיכנס לתוקף?

בגלל שענבל נמצאת אצלכם היא תמיד תוכל להעיד שאנחנו אחרי - - -

אני אמרתי שזה נמרח הרבה זמן אוהד. זה מה שאמרתי ושאי אפשר כשגם כשמגיעים להסכמות חודשים אחר עוד אין דד ליין של סיום. זה מה שאמרתי והעובדות ממשיכות - - -

זה נאמר אחרי שאני שאלתי.

והעובדות ממשיכות לנטוש, בגלל זה העלו אותך.

ענבל תודה.

תנו לי רגע להתייחס.

אגב אוהד גם אני הגשתי שאילתא לפני חודשיים בנושא הזה, טרם קיבלתי תשובה ממשרד האוצר.

אני לא מכיר פניה אבל אני אעשה, אני אסביר. השינוי שאנחנו הולכים לעשות במודל השכר של העובדים הסוציאליים הוא מאוד משמעותי.

אוהד, אנחנו מכירים אותו, גם מכירים אותו כאן בחדר, אני שאלתי על זמנים, אני חייבת לסיים את הדיון, אני רוצה לדעת מתי. יש לך תשובה מתי זה נכנס לתוקף?

זה לא תלוי רק בי.

אז במי זה תלוי?

המתי הוא כאשר אנחנו נסיים את שלב הניסוחים.

במי זה תלוי?

זה תלוי בנו ובארגון העובדים הסוציאליים.

אז הנה שניכם פה.

אנחנו מוכנים להתפנות ל-24/7 ואתה יודע את זה אוהד.

אני לא חושב שהבעיה שלנו היא הזמנים ענבל, ואני גם לא חושב שזה - - -

אנחנו באיחור של חמישה חודשים ואני לא מצליחה לשמוע מכם התחייבות לסיום, ועלה פה בדרך אגב, אבל זה חשוב. סיום, מתי מסיימים.

ענבל תני לו לדבר.

הנוסח אצלך, את מוזמנת לחתום עליו וההסכם גמור. זה יקח לך - - -

אבל ההסכם לא מדוייק להסכמות ואין דבר כזה שלא תהיינה לכם הערות ועדיין צריך לסיים את זה.

אז זה תהליך שצריך לעשות אותו. מבחינתנו הנוסח אצלך, את מוזמנת לחתום עליו וזה יגמר תוך 24 דקות.

אתה מוזמן לחתום על הנוסח עם ההערות שלנו וזה יגמר תוך אפילו פחות מ-24 דקות. אוהד, אתה יודע יפה מאוד, זה עלה פה כשאלה, אני לא התכוונתי להעלות את זה בכלל שתדע לך, אבל חברות הכנסת מקשרות בין המצב הגרוע של בריאות הנפש בצדק של ילדים ונוער לבין הנטישה של העובדות, שדרך אגב החמירה בשנה וחצי האחרונות.

ענבל, זה לא נושא הדיון. חשוב אבל לא נושא הדיון.

אני רוצה להתייחס. אז ברור שיש פה תהליך שצריך לסיים אותו, אנחנו נסיים אותו בהקדם האפשרי, אנחנו מפנים את זמננו לנושא ומקדישים לו את רוב הזמן שלנו - - -

אוהד סליחה שאני קוטעת אותך - - -

אבל שניה, תנו לי להתייחס, וזה בעובדים הסוציאליים באופן שלדעתנו יעשה שינוי. אנחנו בהחלט גם מתנפלים על אוכלוסיות נוספות שרלוונטיות לתחום הטיפול שלכם, אנחנו בהחלט רוצים לקדם שינויים באוכלוסיית הפסיכולוגים בשירות הציבורי, הפסיכולוגים הקליניים והפסיכולוגים החינוכיים, פסיכולוגים במערכת הבריאות ויתר האוכלוסיה הזאת. אנחנו מסתכלים על עולם כפרי הנוער ומל"י, המפעל להכשרת ילדי ישראל, המעונות לילדים במצורה, וגם שם אנחנו מתכוונים לעשות שינויים במודל השכר באופן כזה שיאפשר לנו להביא עובדים טובים יותר ולהחזיק אותם לזמן ארוך יותר ולתת להם כלים להתמודדות עם המשימות המאוד חשובות שיש להם.

לאור קוצר הזמן אני אעשה סיכום. אגף שכר מסתכל על כל האוכלוסיות הרלוונטיות לטיפול בקבוצת האזרחים שאתם מדברים עליהם. עם העובדים הסוציאליים אנחנו בישורת האחרונה, יש פה תהליך שענבל הובילה בשנים האחרונות, הוא מאוד משמעותי, אנחנו הצטרפנו אליו ואנחנו לא עוצרים רק שם. אנחנו בפסיכולוגים בשיח כדי לעשות שם שיפור - - -

רק בשיח ממאי, טוב עזוב.

אנחנו מקדמים שינוי במבנה השכר בכפרי הנוער, מקדמים שינוי במל"י, אני חושב שבזה אנחנו מסתכלים על כל האוכלוסיות הרלוונטיות ובהחלט נעשה את זה. השינויים שאנחנו רוצים לעשות הם שינויים משמעותיים, הם לא מדבקות ופלסטרים, ושינויים משמעותיים אורכים זמן.

העברתם את הכסף למשרד הבריאות על התוכנית התערבות?

יש פה תהליכים תרבותיים שצריכים לשנות.

אוהד עצור. כשאומרים לי תהליכים תרבותיים אני מתחילה, אני לא מקבלת את זה, אני לא מקבלת את זה, אני מתנצלת, אנחנו שנתיים בתוך משבר חריף. איכפת לי מהעובדים הסוציאליים ואיכפת לי מהפסיכולוגים ואיכפת לי גם מהפסיכיאטרים, איכפת לי פשוט יותר מבני הנוער. מה לעשות, איכפת לי יותר. כשאני מנהלת דיון כזה כשאני מקבלת פניות של הורים ואגב אין לך מושג כמה הורים צופים בנו כעת, ואותו הורה שקיבל טלפון ממוקד 105 שאומר לו שהילד שלו נמצא בסכנה של פגיעה עצמית, ילד נורמטיבי, ילד ממוצע נקרא לזה, והוא מתחיל להשתגע ולחפש מי יכול לעזור לו ואומרים לו אין, ואתה מתחיל לדבר איתי על תהליכים, על תוכניות שכבר אושרו, אבל הכסף לא עבר, כשאתה מדבר איתי על תוכניות ועל הסכמים - - -

זה לא התחום שלי.

גיוס של כוח אדם זה כן אתה כי אתה אחראי על השכר שלהם מה לעשות.

בסדר, אבל כל עולם התוכניות שאושרו ולא תוקצבו זה לא מגרש המשחקים שלנו. אני בעולם השכר אומר כזה דבר - - -

אבל בסוף בן אדם רוצה להביא את הילד שלו, חוויתי את זה, אני לא האמנתי, אני אמרתי אז מה הבעיה, אז תפנו. אני חיפשתי, לא אותו הורה, עשיתי ממש שירות לאותו הורה, אני חיפשתי, אין. אין. ויש משפחה בבית שיושבת עם ילד שרוצה לפגוע בעצמו, המשפחה מפסיקה לעבוד, אחים אחרים נפגעים, כולם שם בחרדה בנוסף לילד שנמצא בדיכאון ובחרדה, ואין כוח אדגם וזה קורה עכשיו וזה קורה בצורה רחבה לא בשוליים והפתרון צריך לבוא אתמול. ולכן הבקשה שלנו היא תשימו לב שאין עוד חצי שנה, אין עוד כמה חודשים, אין. הלוואי והייתי יכולה להגיד לך, אתה יודע מה, תמשיכו בעבודה הטובה, כל הכבוד, קחו את השנה הזאת תפתרו את העניינים. אין לי לתת לך את זה. הבעיה היא עכשיו, תחשוב שעכשיו דופקים לך בדלת על המענקים לעצמאיים, תשחרר קודם תזדכה אחר כך, כמוש אמרתי בקדנציה הקודמת על נושא כספים של עסקים. אין. זה קורה עכשיו, צריך אותך עם פתרון עכשיו למען הילדים האלה.

אני חושב שהתשובה שלנו מאוד ברורה, התשובה שלנו היא שאגף שכר נמצא בכל מקום ובכל אוכלוסיית עובדים ומנסה לעשות שינוי. כשאני התכוונתי תהליכים תרבותיים לא התכוונתי לאיזה שהוא משהו כדי למסמס או למרוח, התכוונתי להגיד שבעולם השכר בסוף זה ענין של תהליך שינוי שמצריך מהעובדים שהם השותפים שלנו לתהליכים האלה גם שינוי אצלם. אנחנו רוצים לעשות שינויים שישפיעו, לא שינויים שיבואו בדמות עוד איזה שהוא פלסטר כזה או אחר שבקושי עוצר את הדימום, רוצים לעשות שינוי בדמות השינוי שאנחנו אמוריים לסיים עם העובדים הסוציאליים, שינוי בסיסי מבני - - -

אני מבינה. אני רוצה לוחות זמנים, אני מתנצלת, משמר הכנסת כבר בא לפנות אותנו.

עוד משפט, בעולם השכר צריך שותפים, העובדים ונציגויות העובדים. אז ממצאנו פרטנרים מעולים בעובדים הסוציאליים, אנחנו עובדים עם הפרטנרים האחרים שלנו בגזרות האחרות וכשאני אומר תהליך התהליך הוא גם מבחינתם להבין שהשינוי המיוחל יגיע רק אם נצליח להשלים את השינויים המבניים האלה.

בינתיים אבל הילדים נופלים בין הכיסאות.

אנחנו מנסים לייצר ראיה כוללת של כל האוכלוסיות הרלוונטיות ולכן לא עצרתי רק בעובדים הסוציאליים.

אני מבינה הכל, אני שוב חוזרת - - -

וקידמנו הסכמות ואנחנו מקדמים הסכמות עם הפסיכולוגים, עם עובדי כפרי הנוער - - -

אוהד, אני מבינה הכל, אני רוצה זמנים.

בעולם השכר אני לא יכול לתת לך זמנים כי זה לא דברים שתלויים בי.

הבנתי. אז ילדים, מה שאתה בא ואומר לי ולהורים שצופים בנו, זה תמשיכו להמתין, מקווים שתצליחו למצוא פרטי ב-2,000 שקלים לדקה, אין שום בעיה, אני מבינה את מה שאתה אומר לי, שזה יהיה המסר. אתה מדבר איתי על תהליכים, אתה מדבר איתי על תוכניות, אתה מדבר איתי על הבנות, אני לא מבינה. אני מבינה שברגע זה יש ילדים והורים שצופים בנו ואין להם פתרון. זה מה שאני מבינה. וההורים האלה צופים בך עכשיו. חיי אדם. זה מה שאתה רוצה שאני אגיד לך שאני אבין את התהליכים, אני לא מבינה את התהליכים. תמצא לזה פתרון. ואני רוצה תשובות. תודה רבה. הדיון הזה ננעל.

מסקנות הוועדה, להביא את התוכנית הדחופה שעניינה הקמת עשרה מרכזי התערבות במשבר, לטיפול בילדים ובני נוער. הוועדה קוראת שלא לכלול תוכנית זאת בתוכנית הלאומית, מהלך שעלול לעכב את הקמת מרכזי ההתערבות במשבר לילדים ובני נוער. למשרד הבריאות, למשרד הרווחה, למשרד החינוך ולמרכז השלטון המקומי. הוועדה קוראת לחזק את המענים הקיימים בכל המשרדים.

למשרד האוצר, הוועדה קוראת לחתום על הסכם השכר עם איגוד העובדים הסוציאליים לאחר שהצדדים הגיעו לסיכום בנושא הזה. למשרד הרווחה והביטחון החברתי, הוועדה מבקשת לקבל לשולחנה פירוט של 180 התוכניות שהזכירה נציגת המשרד בדיון.

כשמדובר על פיקוח נפש אני לא אקבל פה אדישות, אני דורשת תשובות ואני רוצה אותן עד שבוע הבא מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים. רווחה, חינוך שלא הספקנו לדבר איתם, בריאות וכן גם משרד האוצר. ותהליכים מבניים על בעיה שקיימת כבר שנתיים, אנחנו רואים את העליה החדה, במצוקות הנפשיות של בני הנוער ובמחסור בכוח אדם ובמענים להורים ולילדים, זה לא יתקבל בוועדה הזאת. אני לא אקבל פה אדישות. אנחנו לא מדברים פה על איזה שהוא פרט טכני, אני רוצה תשובות והוועדה הזאת תעמוד על לקבל את התשובות ואם צריך להפוך שולחן אנחנו נהפוך שולחן. הבנתי.
תודה רבה, הדיון נעול.


הישיבה ננעלה בשעה 11:11.