פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



30
ועדת העבודה והרווחה
23/02/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 103
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, כ"ב באדר א התשפ"ב (23 בפברואר 2022), שעה 9:11

השתלבותן של נשים היוצאות ממעגל האלימות בתעסוקה

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר

הדס דגן בלום - עובדת סוציאלית, מנהלת התוכנית "צומחות יחד בראש מורם", ויצו העולמית

שני שפיר - לשכת מנכ"לית ויצו, ויצו העולמית

רבקה נוימן - מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצו העולמית

אדווה קרא וזאנה - מנהלת תוכנית "דף חדש" בקהילה, ארגון "בעצמי"

עינת סגל - מנהלת תוכנית "דף חדש" בקהילה, ארגון "בעצמי"

שירלי דיין - מנהלת שירותים לקידום תעסוקה, ארגון "בעצמי"

מיכל ישועה - מנהלת תחום הכשרות, מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית

אורנה ארביב - ליווי נשים, עמותת מחדש

יעל אנגל ליצ'י - מנכ"לית העמותה, עמותת מחדש

מיכל פעילן - עיתונאית וכתבת בתחום הרווחה, קשת 12

בת שבע - נפגעת אלימות במשפחה

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

תמר שוורץ - עובדת סוציאלית ומנכ"לית, ארגון רוח נשית

רעות שאער - עורכת דין, מנהלת פניות הציבור, האגודה לזכויות האזרח בישראל

נחמי ברוכים - מנהלת מרכז הזדמנויות, מנהל ותעסוקה, זרוע העבודה, משרד הכלכלה והתעשייה

ה' - נפגעת אלימות במשפחה

נעה בן שבת

יעל סלנט

ענת נחום - חבר תרגומים







השתלבותן של נשים היוצאות ממעגל האלימות בתעסוקה

בוקר טוב לכולם ולכולן, בעיקר אני רואה פה נשים רבות ויקרות שהגיעו לכאן הבוקר הזה, אני חושבת במאמץ משותף. תיכף אנחנו נגלה את הדברים שמחברים בין כולנו כאן הבוקר.

אני מבקשת לפתוח את ישיבת הבוקר של וועדת העבודה והרווחה. היום ה-23 בפברואר 2022, כ"ב באדר א' תשפ"ב, השעה היא 9:00 בבוקר. הדיון היזום שאנחנו נערך הבוקר יעסוק בהשתלבותן של נשים היוצאות ממעגל האלימות בתעסוקה. האמנם ועד כמה ומהם הקשיים ומה תפקידה של המדינה והאם המדינה עושה מספיק עבור אותן הנשים ומה הנתונים האמיתיים – עד כמה שאפשר לדעת? ומי בסוף אותם האנשים ונשים טובים וטובות בדרך, שעוזרים לאותן נשים לצאת ממעגל האלימות מצד אחד ואז לחזור לחיים, להשתלב בחברה, להיות עצמאיות וגבירות לעצמן ולילדים שלהן ולמשפחה שלהן, על מנת שיוכלו להיות אחראיות על גורלן וזאת מבלי להיות תלויות באיש – לא מבחינה כלכלית ולא מכל בחינה אחרת, על מנת באמת לזקוף את הראש ולהיות נשים שיכולות לכלכל את עצמן ולדאוג לעצמן.

אז קודם כל אני באמת רוצה להודות לכל מי שהגיעה לכאן הבוקר. יש כאן נשים אמיצות שחוו בעצמן את האלימות והן הסכימו באומץ להגיע לכאן – חלקן אפילו פיזית. יש לנו אורחות שגם איתנו בזום וביקשו שלא להיחשף ואנחנו כמובן גם נכבד את זה. אז אולי נתחיל ככה במעט נתונים, בשביל המסגרת ומספר נתונים ששווה כבר בתחילת הדיון והדברים לומר באופן ברור.

נשים שיוצאות ממקלט לנשים מוכות, הן חוות הדרה משוק העבודה. זאת בשל העובדה שהן נאלצות לקטוע את מהלך חייהן על מנת לשמור על חייהן ועל חיי ילדיהן. הן מתמודדות עם קשיים כלכליים משמעותיים – כמו אובדן מקום עבודה, אובדן של זכויות, קטיעת אופק ההתפתחות שלהן המקום העבודה המסודר ולמעשה בעל כורכן, הן נאלצות להתחיל חיים חדשים במקום חדש ולא מוכר.

נשים שלא מטופלות במקלטים וחוות במערכת יחסים אלימה – שליטה כלכלית של בן הזוג ואנחנו יודעים כמה הדבר הזה מונע את ההתפתחות התעסוקתית של האישה. אפילו חבלה מכוונת המיועדת לפגוע במאמצי האישה ובסיכוייה להשתלב בשוק העבודה, בבידוד חברתי, בידוד משפחתי וקהילתי, מה שתורם לחוסר תחושת המסוגלות האישית ובכלל.

חוק עבודת נשים מקנה הגנות לפני פיטורין לנשים שיוצאות ממקלט לנשים מוכות, אבל נשים שנפגעות אלימות פיזית ומילולית, נפשית ורגשית, שלא יוצאות מקלטים – נופלות בין הכיסאות. אין להן הגנה תעסוקתית מבחינת הטיפול הנגיש להן, היקף המענים הרבה יותר מצומצם ולא מוסדר בחוק וצריך לזכור שלא כל הנשים מעוניינות להיכנס למקלטים, לא לכולן זה מתאים להיכנס למקלט ויותר מכך, גם אלה שכבר כן מעוניינות – ברוב הפעמים אין להן מקום.

אם ניקח באמת את מעט הנתונים שקיבלנו, אז לפי הנתונים הרשמיים שמסרה משטרת ישראל לממ"מ, בשנת 2020 נפתחו במשטרת ישראל מעל ל-20,000 תיקים בגין אלימות בין בני זוג – אלימות פיזית ואיומים. ברוב בתיקים הללו, כ-87% הנפגעת הייתה האישה. בשנת 2021, בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל נפתחו מעל ל-9,000 בקשות לצווי הגנה וזה עד לחודש נובמבר 2021.

לפי נתוני משרד הרווחה, נכון לחודש נובמבר 2021 ישנם כ-169 מרכזים לטיפול באלימות במשפחה, חלק מהמרכזים הן יחידות קטנות המאוישות רק על ידי עובד סוציאלי אחד, שעובד בחצי משרה. רק בכ-64 מרכזים ישנם יותר משלושה אנשי צוות.

אני עוד מדלגת פה על כמה נתונים, כמובן שהם יופיעו כאן באתר שלנו. חשוב לי אבל להגיד שגם בשנת 2020 הוקמו עוד שני מקלטים חדשים – מקלט ייעודי לאוכלוסייה מעורבת ומקלט נוסף שנועד להתמודד עם עומס הפניות שנוצר עקב וירוס הקורונה ואולי הדבר הכואב ביותר הוא, שנכון לשנת 2020 כ-40% מהנשים ששהו במקלטים שבו אל הגבר המכה והאלים, חלק ניכר מהן פעל כך בשל המצב הכלכלי וחוסר ברירה. הן שבו אל אותה הזירה שפגעה בהן, אל אותם ימים קשים ואל אותו הגבר האלים שפוגע בהן, אולי גם בילדיהן - אין ספק שגם בילדיהן. זה המצב.

אז עם הנתונים הלא פשוטים הללו אני רוצה לפתוח את הדיון שלנו הבוקר הזה. אתן יודעות מה? אני אחרוג ממנהגי ודווקא בגלל שפנתה אליי אורנה קודם, ככה ברמה האישית, אז הייתי שמחה אורנה שאת דווקא תהיי זו שפותחת את הדיון. בואי בבקשה תציגי את עצמך.

שמי ארביב אורנה, אני בת 54, אמא לשלושה, סבתא לאחת. לפני שנה נכנסתי לשנה למקלט ושמו "אישה לאישה" וזה אחרי שנים שלא הסכמתי להגיע, אבל זה היה כבר מצב של או למות, או להגיע לשם. בסופו של דבר החלטתי שאני מגיעה כי אין לי ברירה ושם החיים שלי השתנו.

אני רק רוצה להגיד, אמרת (יושבת הראש) פה כמה דברים ואני אומרת את זה בצער רב, הלוואי שכמה נקודות וסליחה על ההתרגשות, סליחה מראש.

להיפך, אנחנו מברכים אותך גם על האותנטיות ועל הכוחות ועל האומץ. אני מאוד מאוד מודה לך, אורנה, על כך שהגעת.

את אמרת כמה נקודות שהן מה זה רחוקות מהמציאות.

אז את תגידי.

כשאשה מגיעה למקלט, אני למשל באופן אישי, אחרי 40 שנה של אלימות בהכל – מכות, דקירות, הכל מהכל. אני לא, אנחנו לא מתחילות מאפס. אתם שוכחים את זה, אנחנו בתהום.

מתחת לאפס.

בדיוק, בתהום. אנחנו קודם כל צריכות תעלות מהתהום, להגיע לקרקע ואז משם להתחיל. אבל כשאנחנו רוצות להתחיל הם אומרים לנו "תלכו לעבוד". אני, בחודש השני שהייתי במקלט כבר רציתי לצאת לעבוד.

כן?

אנחנו יוצאות בלי כלום, לא בגדים, שום דבר אין לנו. את יודעת? זה מצחיק, כל מי שרואה אותי ככה, אומר "מה? היא נראית טוב", זה מה שהם רואים, לא רואים מה אנחנו עוברות. אני התחלתי לעבוד, פיטרו אותי משתי מקומות עבודה ואת אומרת שיש חוג הגנה על זו שנפגעת?

נכון.

זה ממש לא מדויק. אני הייתי מקבלת התקפים בעבודה ולאורך כל הדרך קיבלתי שם מחמאות על כמה אני טובה, כמה אני זה. בסופו של דבר אני פוטרתי בגלל זה, לא משנה אם תעשו את העיקוף ואמרו לי שזה לא בגלל זה, בסופו של דבר קשה להם להתמודד עם ההתקפים שאני חווה, עם התקפי החרדה, עם זה שאני לא יכולה בוקר אחד לקום כי אף אחד לא יודע איזה לילה אני עברתי, כמה אמבולנסים הגיעו אליי הביתה. רק בשנה האחרונה אני הייתי מאושפזת מעל לשש פעמים. מישהו יודע את זה? שיבוא מישהו ויגיד לי שאני יכולה לחיות רק מ-3,700 ₪, שמתוכם 3,000 ₪ הולכים לשכירות. איפה כל התרופות, איפה הנסיעות, איפה אוכל, איפה קיום? איפה כל הדברים האלה?

מה היית צריכה?

אני לא רוצה לשרוד, לא רוצה לשרוד.

זה מה שרציתי לשאול. אני בטוחה ככה מההיכרות הקצרה שלי איתך שאת אישה גאה ואשה חזקה ולא אישה שרוצה להסתמך על קצבאות.

ממש לא.

את רוצה לעבוד.

בטח, זה מה שאני אומרת. בחודש השני אני כבר יצאתי לעבוד. אני רוצה להיות עצמאית, אני רוצה לבנות את עצמי מחדש.

אז איפה זה תקוע? מה את מרגישה שלא נמצא כאן באמצעי.

אישה שבאמת לא יכולה, שתבוא. את יודעת לכמה זמן לקח לי להתקבל למרכז תמר? שנתיים. מי יטפל בי עד אז? זה שאני מקלת עובדת סוציאלית או שיחה עם פסיכולוגית אחת לשבועיים? זה מה שיעזור לי? אני צריכה להבריא קודם, בשביל להיכנס לאיזה שהוא מעגל חיים, אני צריכה את ההבראה הזאת. אין לך פה מקום להבריא – זורקים אותך למים ותתחיל עם זה. אני לא מדברת אפרת על כל הבירוקרטיות שאת צריכה לעבור, את צריכה להוכיח תמיד שאין לך אחות, את צריכה להוכיח תמיד שזה מה שעברת, את צריכה ללכת למשרד הרווחה, משרד השיכון.

מה? כי לא מאמינים לך?

זה לא כי לא מאמינים, כי זה בירוקרטיות.

של מה? מה את צריכה להוכיח כל פעם מחדש?

תביאי מסמך כזה, תביאי מסמך כזה, תביאי אישור שהיית במקלט, תביאי אישור מהעובדת הסוציאלית, תביאי את כל העדויות מהמשטרה, תביאי את כל זה. כל זמן שאת רוצה להבריא יהיה שם מישהו שידאג להזכיר לך "גברת, זה החיים שהיו לך", אף אחד לא באמת נותן לך להתחיל מאפס.

מה היית רוצה שיקרה? איך את חושבת שאפשר לתקן את המצב הזה?

קודם כל שיכירו בנו כנפגעות. אנחנו נפגעות כמו כל נפגע. אישה לא יכולה לחיות וגם אם היא רוצה לצאת לעבוד, היא לא יכולה. רובינו, באמת אני אומרת, אני הייתי במקלט והכרתי שם ים של נשים. בגלל שהייתי שם שנה אז הספקתי להכיר, את יודעת כל פעם מחזוריות חדשה ורובנו חולות. אנחנו קודם כל צריכות טיפול ושמישהו יתמוך בנו, למרות שהיינו רוצות את יודעת, לצאת לדרך חדשה ולעשות, את לא באמת יכולה.

היום את עוזרת לנשים אחרות?

אני מאות משתדלת. יש תקשיבי, אני לא חס ושלום מזלזלת בשום מוסד ובשום כלום, את יודעת, כשאני אני מגיעה למשרד הרווחה אומרים לי שאין תקציב, אין תקציב ואין תקציב. רק על תרופות בחודש הזה עולות לי כ-1,000 ₪, כי לא מוצאים את הבעיה שיש לי. את יודעת כמה מחלות כבר קיבלתי במשך החצי שנה הזאת? שמצנעת הפרט אני ממש לא רוצה לפרט.

ברור.

אבל יש אחת שזה פרטי, האנשים הפרטיים עוזרים לי יותר מאשר מוסדות הציבור. למה?

שוב אני אנסה למקד את השאלה, כי אני רוצה שתיכף אולי נשמע גם נציגים ממשרד הרווחה. את יכולה לשים רגע את האצבע ולומר לנו 'אם עכשיו הייתם פותחים את החסם', לא תקציב. אולי זה בכלל נמצא במקומות אחרים.

אני אענה לך. לפני שהגעתי למקלט פניתי לעובדת הסוציאלית שלי במשרד הרווחה ואמרתי לה "..אני מתחננת, אני נשארת שם בשביל שלילדים שלי תהיה קורת ג. את לא מבינה, הוא מרביץ, הוא מכה, הוא עושה הכל, הילדים שלי אוכלים ממנו מכות. בבקשה ממך תעזרי לי בסיוע, תעזרי לי בדירה, משהו. אני לא יכולה להחזיק בית. הייתי כבר באשפוז בתל השומר ואין לנו אפשרות.." אחרי שהגעתי למקלט ואחרי שהוא כמעט הרג אותי באותו היום אמרתי לה "..שלא תטעי, בגללך ובגללך ורק בגללך.."

חזרת הביתה?

בדיוק.

היית צריכה לחזור הביתה, או תקופה?

לא הייתה לי ברירה.

כי לא היה לך מקום ללכת אליו.

יש לי שלושה ילדים. איפה אני אשים אותם, לאן אני אלך, לרחוב? שלא תטעי, גם כשהייתי במקלט הייתי בוכה, אנשים לא יודעים. 30-40 שנה הייתי איתו, את חושבת שאת לא מתגעגעת? כי זה מה שאתה מכיר. אתה לא מכיר משהו אחר בחיים שלך. כלכלית, אני ראיתי נשים במקלט ובגלל מצב כלכלי הן חוזרות הביתה, היא אומרת לילד שלה "..יש במיטה מה לאכול? יש קורת גג, אני אישאר שם בשביל שלילד שלי יהיה.." אבל היא רוצחת את עצמה לבינתיים ואת זה אף אחד לא יודע.

ברור. אורנה תודה על הדברים האלה. אם יהיה לך מה לומר בהמשך, כמובן שאני אפנה אלייך.

תודה רבה לך.

נמצאת איתנו גם ה', היא נמצאת בזום. אנחנו לא נחשוף את פניה וזאת לבקשתה ואנחנו רק נוכל לשמוע אותה וגם היא מבקשת להשמיע את קולה.

בוקר טוב לכולם.

קוראים לי ה' ואני גם יוצאת ממעגל האלימות. לפני כשלוש שנים אני יצאתי ממעגל האלימות, נכנסתי למקלט לנשים מוכות והייתי במקלט לתקופה של חצי שנה, עם שניים מתוך שלושת הילדים שלי. כפי שידוע, ילדים מעל גיל 13 לא יכולים להיכנס למקלט עם האמא. במקרה שלי גם אם זה היה מתאפשר, אני לא חושבת שהוא היה מצטרף אליי, אבל זה מאוד קשה כל העניין הזה שבאמת צריך לבחור. יצאתי לאחר חצי שנה לדירת מעבר.

כלומר עוד לפני כן בעצם, בנקודה שבה היית באתה העת היית צריכה לבחור מבין ילדייך, אני מבינה נכון? אם את יוצאת גם למקלט ומשאירה חלק מאחור?

זה ממש ככה. גם הילד שהיה ויצא איתי בגיל 13 בדיוק, הוא אפילו ממש לפני גיל 13 וזה היה ממש מאבק.

למה הכוונה?

שאמרו לי "..ילד מגיל 13 לא יכול להיכנס למקלט. זה לא מקובל וזה לא מתאים, אלה הנהלים שלנו.." וזהו, זה פשוט, זה קרע לי את הלב. זאת אומרת, בסופו של דבר הוא כן הצטרף אליי. אבל זה היה מאוד לא פשוט והיו איתי במקלט נשים שעזבו את הילדים שלהן, שהם מעל גיל 13 וגם ככה כל ההתמודדות היא כל כך קשה ואמא שנוטשת את הילד שלה וגם היא לא נוטשת אותו בבית טוב, אלא היא יודעת שהוא נשאר בתוך אלימות.

כן.

זה ממש קשה.

ואז מה? שהית שם במשך חצי שנה במקלט?

הייתי במשך חצי שנה במקלט של "בת מלך". אני יכולה להגיד רק דברים טובים, עם כל החשש שהיה לי לצאת למקום כזה ועם כל הסטיגמות מהעבר, רק דברים טובים. באמת.

אחרי חצי שנה ששהיתי שם יצאתי לדירת מעבר שקיבלתי למשך שנה, דירת מעבר מטעם "אישה לאישה" וזה עזר לי להתחיל לעמוד על הרגליים, כי אני הייתי בעצם חסרת עצמאות. אני לא ידעתי אפילו לפתוח מכתבים, מכתבי חשבונות – איך משלמים, מה עושים, לא ידעתי וגם לא הייתה לי שום אפשרות כלכלית. זאת אומרת, הייתי בלי כלום, הייתי גם עם חובות שהבן זוג שלי לשעבר השאיר על שמי.

בקיצור, הייתי חייבת את כל התמיכה ואת העזרה הזאת וזה ממש עזר לי. באותה התקופה עבדתי כעובדת סוציאלית, כן עובדת סוציאלית (צוחקת), מה שככה אפשר לי גם לחזיר או לפחות להתחיל להחזיר חובות, כי בעצם לא הייתי צריכה להתעסק עם תשלום לשכר דירה וגם בעצם להתחיל ללמוד להתנהל ולחיות בכוחות עצמי.

בעצם אחרי שנה הייתי צריכה לצאת מדירת המעבר ולהתחיל להתמודד עם החיים – שזה היה לי מאוד מאוד קשה, מאוד מפחיד, מאוד מרתיע ובעצם אמרו לי "רגע, את לא לבד, לא זורקים אותך לים. יש את דף חדש, הם ילוו אותך ויהיו איתך לאורך כל הדרך, ממש ליוויי צמוד וזה ממש נתן לי ביטחון, באמת. אני, אין לי מילים לתאר את התחושה שאני לא לבד.

אני חושבת שמה שגם מאוד מאפיין את הנשים שנפגעות אלימות שמתחילות ככה חיים חדש זו הבדידות. ממש בדידות שהיא קשה מנשוא וקיבלתי ליווי ובמקביל, היה לי תמיד חלום ורציתי ללמוד סיעוד, אבל לצערי הרב זה לא התאפשר לי, כי לא הייתה לי תמיכה מבן הזוג ואני מניחה שזה מובן מאליו למה.

ברור והיום, כשאת מסכמת את התקופה האחרונה שעליה ככה סיפרת בהרחבה, אני שומעת ממך שהליווי הוא החלק החשוב והעיקרי, המסגרות שלתוכן המשכת לחיות – אם זו הדירה ואם זה הליווי באמת. אלו הדברים שאת חושבת היום, כשאנחנו יושבות כאן בוועדה שאלו הדברים שצריך לחזק? כי בין היתר, אני מכירה הצעת חוק שאמורה להגיע אלינו בקרוב ואנחנו כמובן נתמוך בה, זו הצעת חוק שירותי רווחה של זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות וכאן מדובר גם על הצעת חוק של חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, להעניק עוד מענק חודשי לתקופה מסוימת. כלומר, האם מדובר כאן בעניין שבו הכסף הוא המשנה את המשחק, או שדווקא מדברייך אני שומעת שמדובר כאן על מערכת סוציאלית עם הרבה תמיכה, שהיא זאת שמלווה לבסוף אתכן, את הנשים שיצאו מהמקלטים כדי, את יודעת תמיד אומרים דגים וחכות וכו'. האם בסופו של יום אנחנו צריכים לשים יהבנו על אותן המסגרות שיעזרו לכן לצאת החוצה ולהיות עצמאיות – זאת השאלה שלי.

אז אני אגיד לך, קודם כל – ברור שצריך איזה שהוא בסיס כלכלי מינימלי, איזה שהוא קיום הולם, כי אחרת אם אני עסוקה בהישרדות אני לא פנויה לטיפול שלי ושל הילדים לי וזה פשוט בלתי אפשרי. חשוב לי גם לציין שאני כן עשיתי שינוי והחלטתי להגשים את החלום שלי ועזבתי את מקצוע העבודה הסוציאלית וכיום אני חזרתי להיות סטודנטית, אבל אני בלי הבטחת הכנסה ואני נפגשתי גם עם שר הרווחה בנושא וזה פשוט לא ייתכן. הרי מי שסטודנטית באופן אוטומטי נשללת הזכאות שלה לקבל תשלום של הבטחת הכנסה. עכשיו בגלל שאני חד הורית, אז בעצם כן אפשר היה לבדוק את הבקשה הזאת מחדש, אבל אז צריך אני חושבת 12 חודשים מתוך 15 חודשים אחורה, של תעסוקה רציפה. אבל זה משהו שבעצם לא היה לי כי הייתי במקלט לנשים מוכות.

כן, מצב ייחודי.

בקיצור, אני עכשיו בלי הכנסה ובלי כלום. אני לפני שבועיים רק התחלתי לעבוד וגם, רק בסופי שבוע, בימים שאני לא לומדת – חמישי, שישי, שבת. זה מאוד קשה לי, ממש קשה. אז אני כן בהחלט חושבת שצריך את התמיכה הכלכלית ובמקביל לכל שירותי הרווחה מסביב על מנת להעצים אותנו. זה כל כך קשה לצאת פתאום וזה לא שאת יוצאת בראש שקט. כל הזמן יש לך התמודדויות – אם זה מהבן זוג לשעבר שעדיין מתנהג באלימות רבה או הילדים שנמצאים בתוך סיטואציה מאוד מאוד קשה. צריך לדעת איך לקבל כלים להתמודד עם כל זה.

אוקיי, תודה רבה ה' על הדברים שלך, גם אלה נקודות שכדאי וחשוב שאנחנו נתייחס אליהם. אני חושבת שאנחנו נשמע, עוד לפני שאנחנו נגיע למשרד הרווחה. משרד הרווחה בזום, אז אנחנו נפנה למשרד הרווחה ואני מבקשת מכן שמעבר לזה להיות קשובות לכל הדיון ולהתייחס גם לנקודות שעולות במסגרת הזו. אני מבקשת לעבור לעובדת הסוציאלית הדס דגן בלום מויצו העולמית. שלום הדס.

שלום ותודה.

את מנהלת התוכניות בויצו, נכון?

מנהלת תוכנית "צומחות יחד בראש מורם", שאולי ה' בדיוק, אני חושבת שהיא כבר פתחה לנו את הפתח. הקבוצות שלנו בויצו הוקמו כבר לפני כארבע שנים, מתוך היכרות קרובה שלי גם, כמנהלת מקלט לנשים מוכות לשעבר, עם התהום שאליה נופלות נשים אחרי מקלט והבדידות שהיא חלק בלתי נפרד מחייהן וכולנו יודעים שבדידות היא גורם הסיכון מספר אחד.

הרעיון הוא באמת להוות ולבנות קהילה לאותן הנשים שעזבו את חייהן ואת בתיהן, בדרך כלל זה לעיר אחרת, איבדו את העורף המשפחתי ואת הקשרים המשפחתיים – הן והילדים שלהן והכוונה היא בעצם לליווי של תמיכה כקבוצה שמתבססת על התשתיות של ויצו וקבוצת המתנדבות של ויצו בפעילות פעם בשבוע ובעצם אנחנו רואות שנוצרות קהילות של נשים לאחר פרידה בזוגיות אלימה, בתהליך בניית חיים עצמאיים.

הוזכר פה וכולם גם יודעים, גם המחקרים מדברים היום על לפחות עשר שנים שהנושא של האלימות עוד ממשיך אחרי הפרידה מזוגיות אלימה. כלומר האתגרים שהנשים האלה מתמודדות איתם הם קשים וכמו שככה אורנה אמרה, מתחילות ממינוס את החיים. כך שהנושא הזה של הליווי והתמיכה הוא קריטי.

אולי אני אתייחס ככה לנושא שכבר הועלה פה, אנחנו כולנו יודעים שכדי שיתבצע וכדי שיתרחש באמת תהליך של שיקום צריך איזו שהיא פניות ויציבות רגשית וזה לא יכול לקרות אם אין דיור, אם אין דיור שהוא ראוי ובר השגה לאשה ולילדים ואם אין איזה שהוא ליווי ותמיכה וכך גם הפניות לתעסוקה. ככה אורנה סיפרה קצת על הציפיות של הסביבה והחברה ואיך הן יכולות בעצם לעבוד, אבל הן לא פנויות לעבודה ובטח לא בשנה הראשונה ואנחנו מזהות אצלינו בקבוצות שאפשר להתחיל לפנות לתוכניות תעסוקה אחרי שנה או שנתיים, כשחלה איזו שהיא התייצבות מבחינת דיור ואיזו שהיא התייצבות מבחינת הילדים.

אנחנו מוצאים שאצלנו קודם כל נשים שיוצאות מקלט לנשים מוכות ואחרי פרידה מזוגיות אלימה, אפשר לומר שהן חיות בעוני. כ-75% מהן עובדות, אבל הן עובדות בעבודות שאינן דורשות מהן מיומנות מיוחדת. כלומר עבודות שהן או מזדמנות, שעתיות וכל משבר קטן, כל קריאה של ילד לבית הספר, כל כמובן בידוד או קורונה כל מקרה כזה או שלא הצליחה לקום בבוקר כי יש לה בעיות רפואיות כאלה ואחרות, הן בעצם לא מקבלות שכר.

יש להן, הרי יש הכשרות שהמדינה מעבירה. כמה מהן פונות? האם יש להן עדיפות?

לא, זו לא עדיפות אבל גם הן לא פנויות לפנות להכשרות כי ההכשרות הן הכשרות רציניות. הן מחייבות אותן.

של כמה חודשים.

נכון, אבל הן לא יכולות להיות פנויות ולהשתלב ולהתמיד בהכשרות האלה ובטח שלא בשנה – שנתיים הראשונות. לאחר מכן יש על מה לדבר.

אם כבר ככה הוזכר, ה' הזכירה את הנושא של הילדים. צריך להבין שהן יוצאות מהבית עם ילדים ושם הילדים האלה בעצם, איך לקרוא לזה? עם המורכבויות שלהם. הן בעצם מלוות ילדים שנפגעו רגשית. הן כל יום שני וכל יום חמישי נקראות לבית הספר או לגן, כי ילד התנהג, כי ילד חולה, הן מנהלות של הליכים משפטיים שרק התחילו ואינם נגמרים, בירוקרטיה שיש להתמודד איתה. כלומר להתמסר למשהו בתקופה הראשונה, זה בלתי אפשרי.

אז מה כן אפשרי?

הן שורדות. צריך לייצב וצריך לעזור להן בנושא של דיור, הן צריכות להיות פנויות מהדאגות ומהמצוקה של דיור. הן ככה, אורנה הזכירה את זה ואנחנו גם יודעים מההיכרות איתנו, זה הוזכר פה, מבחינה כלכלית הן כולן נושאות איתן הלוואות וקשיים כלכליים עוד מלפני. הן שורדות. הן ייקחו כל דבר לעבודה, אבל זה לא עבודות שבסופו של דבר יאפשרו להן איזה שהוא קיום בכבוד ושיוכלו לעמוד בכל ההוצאות שלהן, כך שאי אפשר לדבר על תעסוקה בהקשר שלהן מבלי לשזור את הכל ביחד ומבלי לבנות מעטפת של דיור, של תמיכה רגשית ואז אפשר יהיה לדבר על התעסוקה.

אבל אם אני לא טועה, נשים שיצאו ממקלטים לנשים מוכות, יש להן את המעטפת של דיור, כמו ששמענו עכשיו.

לא, לא כולן.

הן מקבלות סיוע בשכר דירה, שהוא היום תלוי בסטטוס אם היא אישה בודדת וזה.

900 ₪.

אה, אוקיי.

אבל ביחס לשכר הדירה שהיום צריך לשלום זה אולי 30% ושלא נדבר על נשים איפה הן שוכרות דירות וכמה קשה בלי שיקים, בלי ערבים, בלי כלום. זאת אומרת, הדיור שהן משיגות הוא בדרך כלל דיור שהוא לא יציב ולאורך זמן, ישנן נשים שנדרשות בשנתיים – שלוש הראשונות להחליף כמה מקומות, כי בדרך כלל דירות הן באזורים של פינוי – בינוי, תמ"א 38, כל מיני התקשרויות שהן לא לאורך זמן. כלומר הנושא הזה הוא קריטי ביכולתה של האישה ללא קורת גג יציבה, אישה לא יכולה להתפנות לתהליכי שיקום במצב שכזה.

אני מבינה, תודה רבה לך הדס. רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה – ויצו העולמית. בבקשה.

כן. אני אשלים את הדס, אנחנו עובדות יחד וגם אני מנהלת מקלט לשעבר וליוויתי כבר מאות אם לא אלפי נשים וילדים ביציאה ממעגל האלימות. אני רוצה להגיד רק כפתח, אנחנו כחברה דורשים מ נשים שהן נפגעות אלימות, ברגע שאת בסיכון או אחרי. הסיסמא הזו "אל תישארי. אחרי הסטירה הראשונה – צאי".

נכון.

זו דרישה חברתית מאוד מאוד ברורה, אל תישארי בגיהינום הזה עם הילדים שלך, יש לך נורה – צאי. אנחנו לא ממשיכים את המשפט והמילה הזו "צאי".

צאי לאן?

גם צאי לאן וגם, איפה אנחנו כמדינה רואים אותך בשנייה שלאחר היציאה מהבית? ויותר מזה זה האנשים במקלטים או נשים שיוצאות ולא דרך מקלט, רוב הנשים יוצאות ממעגל האלימות לא באמצעות מקלט. לצערי לא מספיק מקלטים בארץ פתוחים עבורן או מסגרות אחרות. הן יוצאות לקרב של החיים שלהן. התחושב שלהן היא "היית במקלט, יצאת ממקלט, את כבר לא בסכנה ואת על דרך המלך" וזה ממש לא.

מעכשיו תסתדרי.

שם מתחיל האתגר. המקלט הוא התערבות קצרת טווח, התערבות במשבר ואיך שהוא מייצבת את המצב ומורידה את רמות המסוכנות מתחילה הליך משפטי. זה המקלט, הוא כאילו עושה את הפעולה של ההוצאה מהבית ונשים שיוצאות בכוחות עצמן בתוך הקהילה נמצאות במצב הרבה יותר מורכב, אבל כולן מגיעות אחרי לתהליך של בין שמונה לעשר שנים, בן הזוג עדיין בסביבה, יוצא - חוזר, יוצא - חוזר, התמודדויות עם ילדים פגועים בצורה מאוד מאוד מורכבת, התמודדות עם מעסיק שכן או לא סובלני מולן, התמודדות עם בעלי בתים שלא מעוניינים להשכיר להן בתים. הן מסתובבות בחוץ בחיפוש אחרי דיור מול שוק דיור שרק הולך ונהיה קשה יותר.

התוכנית שאנחנו מדברות עליה "מחשבות מסלול מחדש", היא מתיישבת על הקהילות שלה ועל קהילות השיקום שלנו ברחבי הארץ והיא אומרת, אנחנו נותנות להן את השנה הזאת. את השנה ומשהו להתמקם ולהתחיל לנשום ורק אז בעדינות ובתהליך קבוצתי אנחנו מתחילות להכין אותן. על מנת שאשה תרוץ אחרי הכשרה היא צריכה להבין מה היא רוצה לעשות, מה היא מסוגלת לעשות ומה הם הכישורים שלה, אבל גם מה המציאות שבה היא פועלת. ישנם כל כך הרבה שיקולים לפני הבחירה של ההכשרה ומיצוי הזכויות סביב ההכשרות ואחר כך לשלב את זה עם ילדים ועם חוסר במערכת תמיכה, כאילו.

ואת זה אתן נותנות, מעין סוג של גורם מתכלל?

אנחנו בדיוק. "מחשבות מסלול מחדש" זו גם תוכנית קבוצתית והיא יושבת על בסיסה קהילתית שאומרת "אנחנו עוצרות אותך", "אנחנו המעטפת שלך, בואי נמשיך". היא לא אצה רצה להכשרה מקצועית או ללימודים או אפילו להתחייבות לעבוד בעבודה שלה כעובדת סוציאלית שמחייבת גיוס של משאבים. מה שלנו, נשים שאין להן את כל הנטל והמשא המורכב הזה על כתפיהן, גם לנו תחום התעסוקה והקריירה והשילוב של בית ומשפחה הוא קשה.

כן.

אני לא צריכה לספר מנקודת מבט מגדרית, מה זה אישה עובדת. עכשיו בואו נשים על כתפינו.

נוסיף על זה את השק הזה.

את השק הכבד והמורכב הזה.

תאמרי לי בבקשה רבקה, כמה זמן התוכנית שלכן כבר קיימת?

תוכנית מחשבות מסלול מחדש נפתחה בזמן הקורונה, לאו דווקא לנשים נפגעות אלימות. אנחנו רצנו מיד אחרי הסגר הראשון עם עשרות תוכניות כאלה ואנחנו כבר במחזור החמישי עכשיו, של נשים שנפלטו מן הבתים שלהן.

כמה נשים עברו אצלכן בתוכנית?

מאות.

מאות נשים?

כן.

ואתן יש לכן כבר מדדים לגבי ההצלחה 5של השתלבותן של נשים אחרי שהן עוברות את התוכנית שלכן.

המדדים שלנו משקפים את המורכבות של שוק התעסוקה בארץ נכון להיום, משקפים את המורכבות של אי סגר – קורונה במדינה ישראל. אין סגר, אין חל"תים, אין קצבאות, אין תמיכה, אימהות בבית עם ילדים ואין להן שום שגרה שהן יכולות לקיים מבחינת עבודה והמדינה החליטה שאין יותר סגרים אז היא גם לא רואה אותן יותר. זה מה שהתוכניות שלנו משקפות, את האובדן דרך הזו.

לא, אבל דווקא במקום שבו אתן מעורבות ומלוות.

אנחנו שם מעורבות, מלוות את הקבוצה, אבל את המציאות שלה מרגע שהיא עוזבת את הקבוצה, חוזרת ולמחרת בבוקר או כבר באותו הערב ההודעת וואטסאפ הנוראית של "הורים יקרים" – "הורים יקרים" זו הודעת וואטסאפ שאף הורה לא רוצה לקבל כבר חצי שנה.

נכון, ברור.

אימהות לא מצליחות – לא להתחייב על הכשרה מקצועית, לא להתחייב על כניסה למקום עבודה חדש. זאת אומרת, אנחנו עושות את התוכניות שלנו, אבל המציאות היא כל כך שונה.

כן. המצב האובייקטיבי שפוגע בכל כך הרבה אזרחים, במקרה של הקבוצה הזו זה אפילו עוד יותר, העוול הוא גדול מאוד.

כן, בדיוק. זה עולם של אי וודאות ומדינה שצריכה להיכנס ולתת איזו שהיא וודאות. כלומר, הפכנו ממדינה שחילקה חל"תים וקצבאות ומענקים – עברנו לאפס. ישנה איזו שהיא דרך ביניים שאומרת "אוקיי, אמנם אנחנו לא בסגר אמיתי". כמו שאנחנו כבר לא במלחמות במדינת ישראל, אלא רק במבצעים צבאיים, אז אנחנו לא בסגר אבל יש איזו שהיא דרך ביניים. אל תתנאו חל"תים וקצבאות ומענקים לכולם, תבחנו, נגיד משפחות צעירות, נגיד נשים, נגיד נשים נפגעות אלימות, נגיד נשים שהן חד הוריות או יחידניות. אפשר לברור ולבדוק למי בכל זאת בתקופה המוטרפת הזאת צריך עדיין לעזור כדי שהן תשתלבנה בשוק העבודה, כדי שהן תצלחנה להתפרנס. תקשיבו, נשים סיימו את היתרות – יתרות חופשה, יתרות מחלה, מחלת ילד.

אם אני אבקש ממך לסכם את דברייך ב- to do list. תני לנו, או לגורמים במשרד הרווחה, שלצערי לא הגיעו לכאן באופן פיזי ואני קצת מתפלא על כך. אמנם מותר כמובן, לקיים דיונים גם בזום וגם בתקופה הזו ובכל זאת, אני חושבת שזה תמיד הרבה יותר מכובד כשמגיעים נציגי הממשלה והמשרדים הרלוונטיים לדיון, להשתתף באופן בדיונים. אבל הן נמצאות איתנו בדיונים ואנחנו נפנה אליהן בהמשך.

אני רוצה להגיד שאנחנו נפגשנו עם המנהלת הבין משרדית השבוע, לקחנו אותה לאחת הקהילות, היא באה לבקר בערב. היא מאוד שם – בעניין של השיקום התעסוקתי.

ומה זה אומר?

הם יפתחו היום דיון על הנושא של האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים. זה יושב על אותו הזמן וזו גם, חקיקה ששנים אנחנו מנסות להעביר.

אני כן רוצה להגיד שהיא הכירה את הקהילה, היא ראתה את הריצה למרחקים ארוכים של התוכנית הזאת, של המעטפת הזאת. היא פגשה את הנשים, היא דיברה איתן – גם עם גננת שקיבלה גם וגם עם אמא לשבעה ילדים שהודיעו לה שבן הזוג משתחרר עוד רגע בשחרור מנהלי, כי צפוף נורא בבית הסוהר. גם לאלה שהם מסוכנים נורא, צפוף להם נורא בכלא.

ההתמודדויות שלהן, היום יומיות, הן משרה מלאה והיא הבינה את זה. היא הבינה את התהליך המדורג וארוך הטווח שצריך לעשות. זו בעצם תפירת חליפה נפרדת ואינדיבידואלית לכל אישה בהתאם למורכבות של המציאות שאיתה היא מתמודדת.

אבל אני רוצה להגיד משהו. שיקום תעסוקתי הוא עוגן הכרחי ליציאה ממעגל האלימות. גם המחקרים וגם הניסיון שלנו לאורך עשרות שנים, אני מלווה נשים נפגעות אלימות מאז שנת 92'. הסיכוי שלהן לצאת באמת ממעגל האלימות ולא להיות במין דלת מסתובבת למקלטים או למרכזים למניעת אלימות או לחזרה לבן הזוג האלים ובריחה, היא היכולת שלהן לעמוד על הרגליים ולדעת שיש להן איך לקום מחר בבוקר, איך לשלם חשמל, איך לא להיזרק מהבית. שתהיה להן איזו שהיא מציאות של ביטחון והחשיבות של השיקום התעסוקתי המדורג היא המרכז, כאילו בלעדיה זה לא יקרה. בלעדיה זה פשוט לא יקרה וכאן המדינה צריכה לשים את המשאבים שלה.

כן, רבקה תודה רבה.

בבקשה, תודה לך.

בת שבע, בוקר טוב לך.

בוקר טוב. אני קודם כל רציתי להגיד תודה רבה למיכל שהזמינה אותי וגם תודה רבה על כל התמיכה והעזרה שלך. אני רציתי קצת לספר לכן את הסיפור שלי בתקווה שאפשר לעשות פה באמת שינוי.

יש לי שני ילדים קטנים, בן ובת. הבת שלי בת שנתיים וחצי, הבן שלי בן שנה. אני עליתי לארץ עם אבא שלי לפני עשר שנים, אחרי שאמא שלי נפטרה ואבא שלי גידל אותי לבד. אני פגשתי את בעלי לפני ארבע שנים ובאמת, חשבתי שזה הבן אדם הכי מושלם שפגשתי בחיים שלי. כמובן שזה היה מתחת למסכה, אני ראיתי בן אדם כל כך טוב, שהיה עוזר לאנשים ובאמת הרגשתי מזל שפגשתי אותו. הוא עובד בקבע כבר מלא שנים, בצנחנים – נגד תחמושת, נכון להיות אני לא יודעת מה התפקיד שלו. אני הבנתי באופן פתאומי שאני ממש צריכה לעזוב את הבית וזה קרה אחרי שראיתי שינוי דרמטי ומפחיד בהתנהגות שלו כלפיי ואני ידעתי שזה רק היה עניין של כמה זמן – אולי יום או יומיים, עד שזה הולך להגיע למצב של אלימות פיזית, אבל אני הצלחתי להרגיש את זה אז לכן אני יצאתי לפני.

אני הייתי באמת בודדה מאוד בגללו, אבל אני פניתי לעובדת הסוציאלית וגם לפסיכולוגית והן אמרו לי "..את כרגע בסכנה קבועה ואת צריכה באמת לאת האופן מיידי מהבית.." עכשיו, הן שאלו אותי כל מיני שאלות וביקשו שאתן להן כמה דוגמאות על מה הוא עושה, מה הוא דורש ממני וחשוב לי להדגיש פה שהרבה מאוד פעמים זה תהליך בשביל האישה ולוקח לה זמן להבין שזו באמת אלימות. אני לא גדלתי בבית עם אלימות בכלל. אני גדלתי בארצות הברית והכל היה באמת מושלם בילדות שלי ואפילו אני לא הבנתי שזו באמת אלימות, אבל אני הבנתי שאני בסיכון. אז אמרו לי שזו כן אלימות, אמנם לא אלימות פיזית וכמו שאמרתי – הספקתי לצאת משם לפני.

את יכולה לפרט במה מדובר? אולי עכשיו זה יפקח אולי את העיניים או את האוזניים למישהי אחרת ששומעת אותנו, שתדע למה את מתכוונת?

אני הייתי פשוט בכלא. היה לי אסור כמעט לצאת מהבית בלעדיו, הוא שם מערכת ג'י פי אס על הטלפון שלי, היו לנו מצלמות בבית, היה לי אסור לתת את הכתובת שלנו לשכנים אפילו או כשאני פוגשת אנשים חדשים ברחוב, אני לא יכולה להגיד להם מה הכתובת שלנו. היה לי אסור אפילו להגיד לאבא שלי את הכתובת שלנו כי קנינו בית והיה לי אסור להגיד לו.

הוא בודד אותך, פשוט בודד אותך מהעולם.

כן. הוא איש צבא, היו כל מיני חוקים בבית. הייתי צריכה לשים הכל בקווים, לספור דברים לפי צבע. הוא גם היה אובססיבי מאוד. היו לו מחסנים, רק חודש אחרי שילדתי את הבן שלי הייתי צריכה לצאת ולקום בשעה 6:00, לצאת איתו ולסדר דברים במחסנים שלו – דברים נורא כבדים. הוא גם שפך עליי כוס קפה, על הראש שלי, כשלא הסכמתי לקום בבוקר. אז אפשר להגיד שאלו כל השלבים לפני האלימות הפיזית, אוקיי?

והסתובבת כבר בפחד?

כן.

הבנת כבר אז שלמרות ילדותך הטובה בארצות הברית, הבנת כבר אז שמשהו כאן חורג מהנורמה.

כן ואחרי שבת מאוד אינטנסיבית אני ברחתי למשרד הרווחה בוקר אחד, כשהוא היה בעבודה. זה היה אחרי יום באמת משוגע והם שלחו אותנו במונית ישר למקלט בתל אביב. אני הייתי במקלט במשך תשעה וחצי חודשים.

עם הילד?

הילד שלי היה בן שלושה חודשים, כן, עם הילד ואני יכולה לספר גם על התקופה שלי שם ועל כל התהליך שעברתי שם, אולי בהזדמנות אחרת. אבל זה באמת סיפור מדהים אני חושבת. רק זה שאני יושבת פה אני חושבת שזה באמת משהו מדהים וזה רק בזכות התהליך שאני עברתי שם.

עכשיו, אני עזבתי את המקלט לפני שלושה חודשים. אני לא צריכה כמובן לשלם שכירות למשך שנה, אני פוגשת עובדת סוציאלית אחת לשבוע, גם יש לנו קבוצת נשים וככה יש לנו איזו שהיא תמיכה. אני עושה בייביסיטר מהצד, יש קורס שאני הולכת לעשות בסוף חודש מרץ.

מה את הולכת ללמוד?

רציתי להיות אחות, אבל זה קצת כבד עליי כרגע אז אני הולכת לעשות קורס - - -. זה משהו יותר קל, כאילו קצת יותר רגוע.

מבחינת ההתחייבות שלך והזמן שאת צריכה להשקיע בזה? אלה השיקולים שלך כשאת אומרת שזה "כבד"?

כן וגם מבחינת הכסף. עכשיו אני הייתי אמורה לקבל עד 90% זכאות על הקורס הזה ואני כבר התחלתי את התהליך בלשכת התעסוקה בתל אביב, לפני מספר חודשים והייתה לי מתנדבת שהגיעה למקלט שבו שהיתי אחת לשבוע על מנת לעזור לי עם זה, עם כל התהליך ועם כל המסמכים, גם היה לי קשה עם השפה ובכלל עם הבירוקרטיה. זה מאוד קשה.

סיימתי את הכל והיא אמרה לי "..ברגע שיש לך את התאריכים של הקורס, תגידי לי ואנחנו נתחיל את התהליך.." כי זה לוקח לפחות חודש עד שאת מקבלת את האישור. לא היו לי את התאריכים עד שהגעתי לירושלים. אני הגעתי ללשכת התעסוקה בירושלים ושם היא אומרת לי "..את צריכה להתחיל את כל התהליך מחדש..", אז אני אמרתי לה "..למה? את לא רואה את הכל מולך על המחשב, את כל מה שעשיתי?.." אז היא אמרה לי "..לא, מה שעשית בתל אביב זה מה שעשית שם ועכשיו את צריכה להתחיל הכל מחדש..".

מה שהיה נשאר במדינת תל אביב.

אני אמרתי לה בסדר והחלטתי שאני פשוט עשיתי את החישוב של אם אני יכולה לשלם אותו לבד, כי זה לא קורס יקר, אז אני הולכת לשלם לבד.

והעיקר להתחיל.

כן, בדיוק. אני רוצה לבנות את החיים שלי מחדש ואני לא רוצה ולא מוכנה לחכות.

את צודקת. אז את מתחילה את הקורס אוטוטו?

כן.

על חשבונך?

כן.

אפרת, אני יכולה רגע להתייחס?

כן, אני בדיוק רוצה לפנות אלייך. בת שבע, תודה רבה לך על הדברים, אם תרצי להוסיף משהו בהמשך את מוזמנת.

תודה.

ובהצלחה רבה מכל הלב.

תודה רבה לך.

ועל הכוחות המדהימים שלך, באמת. אני ממש מחזקת אותך.

תודה רבה.

מיכל פעילן, ערוץ 12 החדשות. כמובן תודה לך שהצטרפת אלינו והגעת. את מלווה בענייני הרווחה שנים ארוכות, על כל היבטיו השונים של התחום הזה וכמובן, הנושא החשוב הזה אני יודעת כמה הוא יקר וחשוב לליבך. גם סיקרת את הנושא הספציפי הזה באחת מהכתבות שלך וההיכרות שלך עם בת שבע.

אז כשאת שומעת את הדברים האלה, כי בסוף אנחנו שומעות את הסיפורים והלב שלנו נקרע. אנחנו כן שומעות על התוכניות שקיימות וגם כן את הנכונות של משרד הרווחה, אבל באמת שחוזר אלינו כל פעם מחדש עם ידיים כבולות של תקציבים ובכל זאת, מהניסיון שלך ומהסיקור שלך, מה אפשר או צריך או ניתן לעשות?

אז אני רגע רק רוצה לומר תודה לך אפרת. הדיון הזה הוא מאוד חשוב ובאמת, גם אחרי שידור הכתבה את פנית אליי וזה לא מובן מאליו וחשוב לי גם לומר רגע משהו לבת שבע. כשבאנו לבת שבע הביתה, זו הייתה הדירה שהיא קיבלה ממשרד הרווחה ובחיים לא הייתי בדירה שהרגישה כל כך פחות בית, מהדירה שהייתי בה. הדירה הזו יש בה ספר חומה אחת, שנראית כאילו נקנתה לפני 20 שנה, לא היה שטיח, השטיח הגיע אחרי, נכון?

כן.

וישבנו שם כל הצוות ואמרנו, "..איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות יש לה ילדים קטנים, איך יכול להיות שהבית נראה ככה?.." ומהרגע שבו יצאנו משם כל מה שניסינו לעשות זה להשיג ריהוט ובגדים וצעצועים ובאמת, אנשים טובים וחברות טובות שהתנדבו ותרמו. אבל זו הדוגמא הקטנה שחשוב לי לתת. כי נכון, נותנים להן דירה, היא קיבלה דירה. אבל הדירה הזו היא לא בית ונותנים סיוע לנשים בשכר דירה, נותנים להן אולי 1,000 ₪ בממוצע? – זה לא באמת עוזר. נותנים מענק לנשים שיוצאות ממקלט, על סך 10,000 ₪. דיברתי עם שר הרווחה, מר מאיר כהן על הסכום הזה. מה זה 10,000 ₪? מספיק שהיא הייתה שבוע אחד בחוץ וזה נגמר.

נכון מאוד.

יש לה הלוואות שהיא צריכה להחזיר, היא צריכה לשלם על טיטולים, על אוכל עבור הילדים שלה. רבקה אמרה את זה בצורה הטובה ביותר ואני אשתמש גם בנתון של ויצו, שהיא לא הזכירה. הם בדקו בקרב הנשים מה הדבר שהכי קשה להן כשהן עוזבות בית אלים והדבר שהכי קשה להן שזה להרגיש לבד, שהמערכת לא איתן והדבר השני והקשה לא פחות, זה העניין הכלכלי. בסופו של דבר אישה, על מנת שהיא תוכל לעמוד על הרגליים לבד היא חייבת את העזרה של המדינה, היא פשוט חייבת.

אני היה חשוב לי לבור ולדבר היום, כי בת שבע הסכימה לדבר, אבל יש עוד עשרות נשים שפוחדות לבוא ופוחדות שיראו אותן כי הן מפחדות על החיים שלהן וזה מושג שרובינו אפילו לא מכירים את המשמעות שלו או לשמחתנו, מה זה לפחד על החיים שלך או לפחד על החיים של הילדים שלך והן עושות את הצעד הכי מבעית בעולם ועוזבות את הבית ונשארות לבד, הן פשוט נשארות לבד. אז נכון, יש את ויצו ויש את נעמ"ת ויש תוכניות של משרד הרווחה, אבל הן לבד. הן לבד.

היא מחפשת לבד עבודה, בת שבע תיארה לי את המציאות שלה, היא אוספת שני ילדים מהגן בשעה 15:00 בצוהריים וזהו ואז היא צריכה להיות איתם. אז היכולת שלה לחפש עבודה היא משבע או שמונה בבוקר, אחרי שהיא שמה אותם בגן ועד 15:00 בצוהריים ובזמן הזה היא צריכה לדאוג לכל העניין של ניהול הבית ולדברים שהיא צריכה בשביל הילדים וזהו, זה בלתי אפשרי. אז אם את שואלת אותי מה צריך לעשות – קודם כל תקציבים, זה ברור וזה קודם כל. הן צריכות סיוע כלכלי וכספי שהמדינה נותנת להן, אני לא יודעת לומר פה את סדר הגודל של הזמן.

יש המון כסף בתוכנית הבין משרדית.

נכון, נכון.

המון כסף שיושב לו בתוכנית הבין משרדית שתוקצבה סוף סוף. הכסף נמצא.

אני דיברתי גם עם מאיר כהן על העניין הזה של המענק כשהן יוצאות ממקלט אחד, שגם נשים שלא יצאו ממקלט יקבלו סיוע כלכלי. זה פשוט הזוי לי, כאילו באמת – רוב הנשים לא יוצאות ממקלט, אז הן לא מקבלות את המענק ואת הסיוע הזה של המדינה.

סליחה רגע, גם יש נשים שיוצאות ממקלט – לא כולן מקבלות דירות מעבר. זאת אומרת, את יודעת ממקלט ואת אמורה להתמודד לבד.

נכון, נכון. לא כולן מקבלות. זה המצב הטוב, המצב שלה הוא לכאורה "המצב הטוב". זה בדיוק העניין.

כן.

אני אומרת, אז קודם כל זה איזה שהוא מענק כספי מכובד וראוי שיכול לתת להן איזו שהיא התחלה שלך חיים חדשים. הן רובן יוצאות עם הלוואות וצריך לעזור להן עם העניין הזה ובטח לעזור להן עם העניין של התעסוקה. הדבר הכי חשוב זה באמת שהן יהיו עצמאיות כלכלית ובת שבע היא דוגמא מצוינת לזה. לא יכול להיות שהיא מחפשת עבודה לבד, שהיא משלמת לבד על ההכשרה שלה. בדיוק פה צריכה להיכנס המדינה – לדאוג להן לעבודות ראויות שהן יוכלו להשתכר בהן בכבוד ולעמוד לבד על הרגליים.

כן. האמת היא שבדיוק שאלתי את ענת כהן שמואלי, מנהלת הוועדה, האם יש לנו נציג מזרוע העבודה, ממשרד הכלכלה אבל הם לא מחוברים כרגע. אולי אפשר לפנות אליהם? אני רוצה להציג בפניהם גם את השאלה הספציפית הזו. אנחנו מדברים כאן לא מעט בוועדה על האפשרות או על המאמצים שהמדינה עושה, משקיעה ומשקיעה הרבה מאוד משאבים בכל עניין ההכשרות. אני מבינה את המורכבות ואתם ציינתם את זה ביושר. אני מבינה את המורכבות ובכל זאת, היום כבר יש כל כך הרבה תוכניות מותאמות ואני חושבת שזה המקום שבו אפשר להגדיר קבוצות, אפשר לשדך אותם למעסיקים אולי נכונים, אפילו לעבודות זמניות שמתאימות ליכולות ונסיבות המסוימות האלה. אני באמת מקווה שגם הם יצטרפו לכאן ואם לא אנחנו נפנה אליהם במכתב מיד אחרי הדיון. גם אל משרד האוצר אני רוצה תיכף לפנות. אבל עוד קודם לכן, יעל ויש עוד כמה אנשים אני תיכף - - -.

אני רק רוצה להגיד משהו, אלו שני דברים ממש חשובים. דרך אגב כשאת במקלט, הבעל – גם אם היו חובות, המדינה מאשרת לו לעשות פשיטת רגל. מה שקרה זה שהוא יצא מפשיטת הרגל, כל החובות עוברות לאישה. זאת אומרת, היום אני נמצאת בהליך של פשיטת רגל עם חובות של כחצי מיליון ₪ ועוד דבר, אנחנו בלי חשבון בנק. אני הייתי בכ-20 דירות עד שהתמזל מזלי, כי יעל הכירה את בעלת הבית והיא הסכימה לתת לי את הדירה. אף אחד לא מוכן לתת לי להיכנס לדירה שלו כי אין לי שיקים, אין לי ערבויות, אין לי כלום.

כן. יעל, רצית להוסיף משהו? מנכ"לית העמותה, יעל אנגל ליצ'י.

כן. אני מקשיבה לכולן ככה ואני לא מורגלת לדבר במקומות כאלה. אבל כמו שאמרה מיכל פעילן, רציתי להביא סיפור. אני מלווה נשים יוצאות מקלט בעמותת "מחדש", שנפתחה לפני חצי שנה ולפני כן בפרויקט שהקמתי לפני כשש שנים. אני מלווה עשרות נשים בחיי היום יום, אני שומעת את בת שבע ואני שומעת את אורנה ואני שומעת את האישה שדיברה איתנו, את ה' ואני מכירה אותה טוב כי אני נפגשת איתה ואני רואה אותה.

פה ליידי, אתם לא רואים אותה. אבל יושבת פה אורטל, שרצה היום לבית המשפט על הבוקר על מנת להוציא צו הגנה כי בעלה משתחרר הליך של שחרור מנהלי בעוד שלוש שעות מהכלא. כי לא היה שם מקום פשוט להחזיק אותו אחרי שלפני חודשיים בשיחה מוקלטת מהכלא, הוא הודיע לה שכשהוא יצא, ביום שהוא יצא מהכלא הוא יבוא לקשור אותה והוא יהרוג ילד אחרי ילד מול העיניים שלה ואחרי שהוא יסיים איתם הוא יהרוג אותה והוא יוצא מהכלא היום כי אין מקום בכלא.

אז אישה כזאת ונשים אחרות כמו שאורנה דיברה וכמו שעכשיו בת שבע דיברה ובאמת, את ריגשת אותי עד עמקי נשמתי, כי הנשים לא יכולות לעבוד. הן לא יכולות לעבוד לדעתי לא רק בשנה הראשונה ולא כולן וזה מאוד מורכב ואני לא אחזור על מה שהדס ורבקה כבר אמרו.

לנו יש פרויקט משותף בירושלים או קבוצה בירושלים שהיא משותפת לויצו ולעמותת מחדש שבאמת המטרה של הקבוצה הזו המאוד ראשונית, היא לבנות קהילה. כשאני רואה בקבוצה של הנשים הללו שאחת כותבת שהיא צריכה עזרה עם הילדים והשנייה אומרת לה "..תביאי את הילד, אני אשמור עליו.." ואחת נכנסה אתמול לבידוד כי גילו שהיא חיובית והן לבד פה בעולם הזה ובדיוק כמו שאמרת, אין להן אף אחד. הן יוצאות מהבית, הן עוברות לעיר אחרת, הן יוצאות מהעיר המוכרת שלהן ונשארות ליד המקלט כי הן מרגישות ככה סוג של ביטחון והן לבד בעולם הזה והן לא רק לבד – הן גם מרגישות בושה מאוד גדולה. כי משום מה הרבה פעמים אומרים להן ואת זה אני יודעת מנשים שאמרו לי "..נתן לך את הסטירה הראשונה, אז למה לא הלכת?..", או "..למה עשית שבעה ילדים?..". זה לא מעניין. זה לא עניין של אף וזה לא מעניין ואף אחד לא יודע שבגיל שמונה היא עברה התקפות מיניות חוזרות ונשנות ואף אחד לא יודע מה היא עברה מגיל צעיר.

לכן, כל המענה לנשים נפגעות אלימות – יוצאות מקלט או לא יוצאות מקלט צריך להיות הוליסטי ובאמת, לתכלל את כל הדברים יחד. יש המון תוכניות נורא יפות. אבל כשאני מלווה אישה כשיש ארבע עובדות סוציאליות – אחת לענייני סעד ואחת לענייני בית ספר ואחת לענייני חינוך ואחת ממשרד הרווחה, שיש לה עוד 100 משפחות שלמות על הראש, אז היא לא באמת מקבלת ליווי ואין שום תאום בין העובדות סוציאליות. אחד הדברים בעיני לאשה יוצאת מקלט, זה שכשהיא יוצאת מהמקלט היא צריכה לשנות את כתובת המגורים שלה בתעודת הזהות שלה במשרד הפנים ורק אז היא יכולה לקבל סיוע מהמדינה, מהרווחה. עכשיו לאן היא תשנה את הכתובת? לדירה שהיא עוד לא מצאה? לדירת המעבר? היא לא רוצה גם לשנות את הכתובת, כי ברגע שהיא תשנה את הכתובת הוא יוכל למצוא אותה והיא חיה עדיין בפחד. אז תנאי ראשון לקבלת העזרה הכלכלית מהמדינה הוא לשנות כתובת ולשנות כתובת זה תהליך בירוקרטי וזה לרוץ.

המחקר שאני עושה היום באוניברסיטה, באקדמיה, קוראים "אלימות בן זוג לאלימות מוסדית". אני חושבת שאחת מסוגי האלימות הכי קשות ואת זה אמרה לי אישה, שהיא מעדיפה לחזור לבן הזוג האלים – כי זאת אלימות שהיא מכירה ולא לחוות את האלימות הבירוקרטית.

כן, זה מטורף.

אז דבר ראשון הן צריכות בית, לא דירה, הן צריכות בית – בדיוק כמו שאמרת. אחד הפרויקטים שאני עושה בעמותה ואנחנו עושות זה פרויקט שאני קוראת לו "פרויקט משפצות" וזה שיפוץ בתים לנשים יוצאות מקלט בסיוע ארגון "אנה אדיבה" הנהדר, של אנשי חברות הייטק למיניהם. הם פשוט מגיעים, שמונה או תשעה אנשים ואנחנו ככה עושות מייק-אובר וכבר עשינו את זה לכמה דירות ואחד המשפטים הכי מדהימים שנשים אומרות לי זה שהיא לא הבינה למה הילד לא מזמין חברים הביתה ופתאום אחרי השינוי הוא מזמין והאפשרות להזמין חבר הביתה זו לא סתם אפשרות להזמין חבר הביתה, זה לא להתבייש במה שיש לי וזה לא לגור בבית עם ספה חומה ובלי שטיח.

ברור.

זה לגור בבית מאוד מינימלי ומאוד קטן ופשוט, אבל בתהליך הזה של השיפוץ האישה לוקחת חלק מאוד גדול בלבחור את הדברים. זה לא שאני באה ומביאה לה ואומרת לה "..הנה, נתנו לך את זה ונתנו לך את זה..". היא הולכת לחנויות והיא בוחרת לה דברים, היא בוחרת טפט לקיר והיא מרגישה סוף סוף שמישהו שואל אותה. כי זה קורה אחרי 20 שנה שאף אחד לא שאל אותה.

אז בית זה דבר אחד ועבודה זה דבר נוסף וסיוע כלכלי זה דבר נוסף ושינוי חוק האפוטרופסות, שאני יודעת שעומד על הפרק בשבוע הבא הוא דבר נוסף. כי מה שקורה המון פעמים בחוקים פה, זה שהם מתחילים בגדול ונגמרים בקול ענות חלושה. כי אם חוק האפוטרופסות יתחיל בגדול ויגמר בגבר שנשללת לו האפוטרופסות בניסיון לרצח ובגילוי עריות.

אז איפה האישה שאני מלווה כבר חמש שנים, שהגבר ניסה לרצוח אותה מול שלושת הילדים שלה והיא שכבה מדממת על הרצפה והוא בלילה פרסם מודעת אבל ומוזמנים להלוויה שלה, אבל היה לו עו"ד מאוד טוב והוא קיבל אישום רק בגין "חבלה חמורה" והיום הוא יושב בכלא לתקופה של עוד שנתיים ואז כשהבת שלה, שהיא הייתה בת שבע והייתה צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי, אז הוא היה צריך לחתום ולאשר את זה מתוך הכלא. אבל הוא לא חתם מהכלא, כי למה לו לא להמשיך באלימות גם אחרי? אז הילדה לקח לה שנתיים עד שהיא קיבלה טיפול פסיכולוגי וקשה להאמין שיצא משהו שפוי ונורמלי מהילדה הזאת עם כל החוויות שהיא עברה.

אז זו רק דוגמא אחת, לאשה שלא מוכנה לבוא ולדבר ואני מאוד רציתי שהיא תבוא היום ואני אמרתי לה שנשים לה מסכה ונשים שק שחור על הפנים. אבל זו לצערי רק דוגמא אחת למיליון סיפורים אחרים של נשים שהן שקופות בחברה בינינו. אנשים ממש לא יודעים מה הן עוברות.

יעל תודה רבה ואכן, את אומרת מיליון אבל באמת יש להן נתונים וגם הנתונים שלנו יש הם נתונים חלקיים, כי אנחנו יודעים שלא כולן הולכות ומגישות תלונות ונכנסות לנתונים הידועים. אבל גם, מה שיש, עשרות אלפים מידי שנה – אלו פשוט מספרים הזויים. העובדת הסוציאלית תמר שוורץ, המנכ"לית של ארגון "רוח נשית", גם היא נמצאת איתנו.

שלום, בוקר טוב. אני רוצה בראשית דבריי להודות לך מאוד על הדיון החשוב והקריטי הזה, אני רוצה להגיד ואני רוצה להגיד כמה נתונים קודם כל על המצב ואז לספר לכם מה אנחנו עושות. קודמותיי, נשות המקצוע וגם הנשים האמיצות שממש חילצו עצמן בציצית ראשון, זה ממש מעשה גבורה לצאת מבית אלים – לא פחות. כולן דיברו פה על יוצאות מקלטים, הנשים שדיברו פה הן בעצמן יוצאות מקלטים, נשות המקצוע שלפניי דיברו על יוצאות מקלטים וכל כך חשוב לי להבהיר שהבעיה והמקלטים הם חשובים מאוד, אבל האוכלוסייה שם – יחסית לתופעה, היא קטנה.

בממוצע יש בשנה בין 600 ל-700 נשים במקלטים ותופעת האלימות המגדרית כוללת אחוז הרבה יותר גבוה של נשים באוכלוסייה. אנחנו יודעות מהספרות ומהפרקטיקה שמדובר בכל אישה חמישית. כלומר, כ-800,000 נשים בישראל וגם אם ניקח רק את המטופלות במרכזי אלימות במשרדי הרווחה – מדובר בכ-10,000 נשים. אני בטוחה שמלי אורגד אחריי תוכל להרחיב. אז המקלטים הם כמובן מאוד חשובים לנשים, אך רק חלק קטן מהתמונה ואני רוצה להרחיב את התמונה בכלל.

אני מסכימה עם קודמותיי שהגורם הכלכלי והגורם התעסוקתי הם גורמים מספר אחת ואני אספר לך אפרת, שאני 33 שנה עובדת סוציאלית, יש לי את הזכות לעסוק במקצוע הזה שהוא בעיניי המדהים ביותר בעולם וכשהגעתי לרוח נשית לפני שש וחצי שנים, לא ידעתי את הנתון הבא שאני רוצה להגיד לך ושהוא אגב כבר הוזכר פה ושחצי מהנשים הללו חוזרות לבן הזוג האלים. הנושא הכלכלי תעסוקתי הוא הקריטי ביותר גם בהישארות ובדחיית ההחלטה לצאת מהבית, כי היא אומרת לעצמה "איך? מה אני אעשה? איך אני אסתדר בחוץ?" וגם בחזרה.

הסיפור המרכזי כאן הוא סיפור שאנחנו מומחיות בו ואנחנו קיימות מאז שנת 2007 – מזה 15 שנה וזה הסיפור לש האלימות הכלכלית. אלימות כלכלית, שמענו את זה מדברי הנשים האמיצות שדיברו כאן – ה', בת שבע ואורנה, שדיברו כאן לפני. האלימות הזו כוללת בידוד, כוללת מניעת כל גישה לאמצעיים כלכליים – או שהוא לא מרשה לה לעבוד או שהוא "מרשה" לה במירכאות, אבל אין לה שום גישה לחשבון הבנק או הטיפוס המסתיר שמסתיר חובות ושמענו את זה גם בדבריה של ה' – חובות שלוקח לה שנים אחר כך לשלום ולהחזיר.

תמר אני פשוט ממליצה, היות ובאמת הזמן שלנו הוא קצוב שאולי באמת נתמקד בדברים שלכם כרוח נשית ולא נחזור על הדברים שכבר נאמרו.

לא, לא אני לא חוזרת. חשוב לי רק להדגיש את הנתונים האלה כי באמת, זה דיון מיוחד במינו. בדרך כלל בוועדות הכנסת מדברים על הגנה, על חירות והסיפור של הסיכום התעסוקתי כחלק מהרצף להבין שאישה, ברגע שהיא יוצאת ממעגל האלימות – בין אם זה בקבילה ובין אם זה כשהיא יוצאת ממקלט, האלימות לא מסתיימת. היא ממשיכה להתקיים בתוכה, את שמעת בעצמך על הסיוטים ועל הבעיות הרפואיות, חוסר שינה בלילה וכולי.

נכון.

והיא בודדה. כי לבודד אישה בתוך מעגל האלימות זה אחד הדברים הראשיים שעושה בן הזוג האלים. אנחנו קיימות מאז שנת 2007 והמיומנות שלנו שאותה פיתחנו היא באמת סטארט – אפ והיא יחידה מסוגה. ליווי אישי ארוך ואינטנסיבי. אנחנו עושות גם קבוצות ושמענו קודם על טיפול קבוצתי, אבל ממה שאנחנו רואות הטיפול הקבוצתי הוא מאוד מאוד מוגבל באפקטיביות שלו, משום שאישה נפגעת אלימות היא צריכה טיפול פרטני, היא צריכה ליווי אישי ארוך ואינטנסיבי וזה המסר שחשוב לי להעביר. את שאלת כל הזמן מה אפשר לעשות.

נכון.

הסיפור המרכזי הוא שהליווי יהיה ממש צמוד. אנחנו מכשירות מאות מנטוריות, אנחנו בפריסה ארצית מנהריה ועד אופקים. יש לנו 500 נשים שמטופלות אצלינו בשנה, אנחנו קוראות להן משתתפות ואנחנו מצמידות לכל אישה כזו מנטורית ונותנות לה מעטפת שלמה. גם מנטורית שנפגשת איתה כל שבוע שעתיים ואני מסכימה עם קודמותיי, בהתחלה זה רק העצמה ולהרים את העיניים ולהרים את הביטחון העצמי, עד שמתחילים לדבר על איך לכתוב קורות חיים, איך לגשת לראיון עבודה, איך להתמיד במקום העבודה. ממש להתמיד ולתת חכות ולא רק דגים. הדבר הכי קרוב לדגים שאנחנו נותנות זה לפטופ ומלגות לימודים. אני מזמינה את הנשים שדיברו פה מקודם לפנות אלינו, אנחנו נשמח לסייע להן גם בלימודים שהן כרגע מתקשות לממן, אנחנו מאוד נרתמות לדבר הזה. ייעוץ פנסיוני, ייעוץ כלכלי, אנחנו הולכות איתן יד ביד לפתוח חשבון בנק – כי הן מתות מפחד שיהיה להן חשבון בנק משלהן.

החלק השני שאנחנו עושות זה העלאת המודעות. אנחנו עושות הרצאות בכל הארץ על מנת להעלות את המודעות בנושא של האלימות הכלכלית וקידום מדיניות וחקיקה. אני מקווה שנוכל לדון גם בוועדה שלך על נושא חוק האלימות הכלכלית, שאנחנו מנסות לקדם כבר שש שנים ולצערי תקוע ולא מתקדם. שבו אם אפשר יהיה להוכיח שבן הזוג היה אלים כלכלית אז בת הזוג לא תצטרך לשלם את החובות.

יפה. אני מציעה לך לשלוח אליי או אלינו לכאן לוועדה שוב תזכורת בכתב של הנייר הזה, של העמדה של הצעת החוק ואני מבטיחה לך שאני אעשה כמיטב יכולתי על מנת לקדם גם את זה.

בשמחה.

אני צריכה לעבור הלאה ולסכם איתך. אני רוצה להודות לך תמר, אני בטוחה שיש לך עוד הרבה דברים לומר.

אני רק רוצה לומר משפט אחרון שחשוב לי מאוד להגיד.

כן, בבקשה.

בניגוד לדברים שנאמרו קודם על משרד הרווחה, חשוב לי להגיד והן יושבות איתנו כאן. חלק מהמיזם שלנו נעשה במיזם משותף עם משרד הרווחה.

כן, כן. אנחנו אגב לא אומרים שום דבר נגד משרד הרווחה. אנחנו לגמרי בעדם. אני פשוט מה שהיה לי חבל זה שהן לא מגיעות לכאן פיזית. זאת הייתה הביקורת היחידה שהיתה לי.

רק חשוב לי להגיד שזה נעשה איתן בשותפות מקצועית ותקציבית הדוקה.

נכון. בסדר גמור, תודה רבה. באמת תיכף אני אגיד למשרד הרווחה, יש לנו עוד נראה לי שתי דוברות שצריך עוד לשמוע אותן. את האגודה לזכויות האזרח בישראל, עו"ד רעות שאער, מנהלת פניות הציבור שנמצאת כאן בזום. בבקשה רעות, יש לך שלוש דקות.

שלום, ממש בקצרה ותודה רבה על הדיון הזה. אני מתחברת לדברים החשובים שאמרה תמר לפניי ואני רוצה לחדד נקודה אחת. יש בחקיקה בישראל איזו שהיא מסגרת מאוד מצומצמת ולא מספיקה אמנם, של הטבות ובין היתר הגנות בתחום זכויות במקום העבודה שניתנות לנשים נפגעות אלימות.

לצערנו, גם הזכויות המאוד מצומצמות וצרות האלה – כמו איסור לפטר אישה שהיא נפגעת אלימות בתקופה הסמוכה ממש למשבר, נקרא לזה ככה והאפשרות להתפטר בדין של מפוטרת. הן מוגדרות היום רק, בדומה לשאר הזכויות לסיוע כלכלי כמו הבטחת הכנסה במסלול מקוצר והזכויות אחרות מוגדרות היום רק לנשים היוצאות ממקלט לנשים מוכות. כמו שאמרה גם תמר, נשים יוצאות מקלט הן פרומיל, הן רק חלק קטן מאוד מהנשים נפגעות האלימות, שהן עשרות ומאות אלפים.

גם נשים שרוצות להיכנס למקלט, הרבה אוכלוסיות מתוכן לא יכולות להיכנס למקלט במצבים המשפחתיים שלהן והרבה מהן גם לא רוצות, אם נגיד את זה בינינו כי זו לא סיטואציה פשוטה ואנחנו מקדמים הצעת חוק שתכיל את כל ההטבות וההגנות והסיוע שכיום הוא מצומצם ואנחנו חושבות שצריך להרחיב אותו, אבל לפחות את הסיע הזה – לתת אותו לפחות בשוויון לנשים שהן נפגעות אלימות, שמנסות להשתקם, שהן קודם כל זקוקות לסיוע כלכלי ולהגנות במקום העבודה והן לא יוצאות מקלט ויש די והותר דרכים להוכיח שאת נפגעת אלימות, גם אם לא הגעת לסיטואציה של שהות ממושכת במקלט לנשים נפגעות אלימות.

אנחנו הגשנו לוועדה נייר עמדה בנושא הזה. אנחנו קוראות לוועדה לתמוך בהצעה שהיום אנחנו מקדמים אותה בסיוע של חברת הכנסת נעמה לזימי ואחרות ולעזור לנו לקדם אותה. זה המינימום שבמינימום, שיינתן לכל הנשים בגזרה שווה.

תודה רבה לך רעות. ארגון "בעצמי" – אדווה קרא וזאנה, בבקשה שלוש דקות.

בוקר טוב. אני עוד מעט אעביר את רשות הדיבור לעינת, ברשותך אפרת. אני רק אספר שאנחנו בארגון "בעצמי", אנחנו ארגון חברתי שפועל מעל ל-25 שנה ומתמחה בשיקום וקידום תעסוקתי בקרב אוכלוסיות מעוטות הזדמנות במגוון תוכניות. אנחנו מגיעות, אני ועינת כמנהלות תוכנית "דף חדש".

אני מנהלת את תוכנית "דף חדש – יוצאות מקלט", זו תוכנית שיזם והוביל משרד הרווחה לליווי נשים יוצאות מקלט מתוקף חוק זכויות נשים ששהו במקלט. ה' שעלתה, היא אחת מהבוגרות של התוכנית שלנו ואני אגיד במילה, היא נגעה – ה', בביקור שהיה לנו אצל שר הרווחה ובעקבות הביקור הזה אנחנו הגשנו הצעה לשינוי בחקיקה בהבטחת הכנסה לנשים נפגעות אלימות ויוצאות מקלט, בזמן שהן נמצאות בהכשרה ובלימודים מקצועיים וזאת אחת מהדרכים שאנחנו חושבות שבהחלט יש מקום לתמוך ולסייע דרכה בנוסף לנשים נפגעות אלימות ויוצאות מקלט באופן ספציפי. אני אעביר את רשות הדיבור לעינת על מנת שתוכל להרחיב.

בבקשה עינת, בואי תציגי את עצמך.

שלום, אני עינת סגל ואני מנהלת תוכנית דף חדש בקהילה. בהמשך לדברים של אדווה אני אגיד שהתוכנית שלנו היא תוכנית במסגרת פיילוט, התוכנית משותפת למשרד הרווחה כמובן, לקרן שוסטרמן ולארגון "בעצמי". התוכנית שלנו מבוססת על המודל המצוין והמקצועי של תוכנית "דף חדש – יוצאות מקלט".

התוכנית שלנו נוסדה בעצם על רקע ההבנה שמרבית הנשים נפגעות האלימות שעוזבות את הגורם הפוגע ונשארות בקהילה ולא יוצאות למקלט וזה מסיבות שונות שצוינו פה – בין אם זה מאחר והמקלטים לא יכולים לקלוט את הילדים והן לא רוצות להיפרד מהילדים, בין אם הילדים שלהן קטנים והן לא רוצות לגדוע את הילדים מהמסגרות ובאופן כללי הן לא רוצות לקטוע את שגרת החיים שלהן.

לנשים האלה אנחנו מבקשות לתת היום מענה כוללני, שמעניק מעטפת רחבה. אנחנו לא זיהינו מענה כזה שקיים היום, שבאמת דובר פה הרבה גם על בדידות מאוד מאוד גדולה. הצוות שלנו, עובדות סוציאליות ומלוות משפחה מלוות את האישה בתקופת המשבר הזאת במהלך התקופה הראשונה ליציאה ממערכת היחסים האלימה.

התחומים שבהם אנחנו מסייעות הם מיצוי זכויות. דובר כאן הרבה על בירוקרטיות. נשים בתוכנית שלנו אנחנו מזהות הרבה מאוד פעמים, אין להן לא את הידע ולא את הנגישות והרבה מאוד פעמים החשש להגיע למוסדות ובכל הפעמים האלה אנחנו נמצאות שם איתן והן לא לבד.

אז מיצוי זכויות, התנהלות כלכלית, סיוע בהורות ורווחת הילדים, עזרה בהתארגנות ובהצטיידות. הבתים באמת, הרבה פעמים הבתים שלהן הם דלים – בין אם האישה נשארה בבית שלה או עזבה את הבית למקום אחר וברחה ממנו. אנחנו נמצאות איתן בתקצוב וברכישה של ציוד, בחיפוש ביד 2 ובכל הדרכים שבעצם מאפשרות להן להצטייד ולהתארגן מחדש.

התוכנית שלנו מבקשת להיות כתובת עבור הנשים האלה, לסייע להן ביציאה לחיים עצמאיים ולמעשה להרחיב את המשאבים שלהן. הדגש המרכזי שלנו הוא כאמור שיקום תעסוקתי. אנחנו מסכימות למה שנאמר פה, שהבסיס לשיקום – אנחנו יודעות שזה כלל לא פשוט וזה לא קל. אנחנו נמצאות איתן בקשיים האלה, אבל אנחנו יודעות שהדרך ליציאה לעצמאות עוברת בעצמאות כלכלית ובהתבססות כלכלית. כל זה על מנת שהאישה באמת, לא תחזור לגורם האלים מתוך מצב של תלות וחוסר אונים או תגיע למקלט.

תודה. אנחנו צריכים ממש לעבור הלאה כי אני רוצה עוד לשמוע את המשרדים ולראות אם יש תשובות או קידום גם לדברים שאנחנו מעלים עכשיו, אז אנחנו נסתפק בדברים האלה. תודה רבה לך עינת. נעמ"ת, עורכת הדין גלי עציון – אותה אנחנו נשמע בהמשך אם היא תחזור. משרד הרווחה, יושבים איתנו מלי אורגד – בזום. אני רק רוצה להזכיר שדיברנו ככה קודם לכן על הצעת החוק שהגישה חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, על תשלום ומענקים נוספים לתקופה של חצי שנה נוספת ביציאתה של האישה וילדיה מהמקלט.

בעצם אין מנגנון שמוסיף איזה שהוא מענק הסתגלות ואני אקריא ככה מדבריו של שר הרווחה. מדברים שנשא במלית הכנסת, הוא דיבר על כך:

"..מידי שנה מסיימות כ-300 נשים את שהותן במקלט לנשים מוכות. פעמים רבות נשים אלו חסרות תמיכה משפחתית, כלכלית וכולי. מוצע בהצעת החוק הנידונה להרחיב את מענק ההסתגלות הקיים ולפרוס אותו לתקופה ארוכה יותר, כך שינתן סיוע המשכי בצורה של מענק חודשי למשך שישה חודשים ושיספק ביטחון כלכלי יחסי למשך התקופה הראשונה לחיים עצמאיים והוא יעמוד על סך של כ-2,000 ₪ בחודש. מוצע כי בקשת המענק תוגש למשרד הרווחה בסיוע צוות המקלט. המשרד שם דגש על הענקת המעטפת המיטבית בעבור הנשים ששהו במקלטים לנשים מוכות כשהן עושות את הצעדים הראשוניים בשיקום חייהן באמצעות מענקים חד פעמיים של כ-8,000 ₪.."

והוא ביקש כמובן מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק המוצעת ולכן היא עברה בקריאה טרומית והיא צריכה להגיע אלינו בקריאה לראשונה.

אולי גברתי תוכל לומר משהו על הצעת החוק הזו, האם כבר הגעתם להסכמות עם המציעה כדי שאפשר יהיה להתקדם?

בוקר טוב. אז ראשית זה עלה כמה פעמים ואני חייבת התנצלות אישית על כך שאני לא נמצאת ונוכחת בתוך הדיון בכנסת וזה רק בשל תוכניות אחרות שממש מנעו מאיתנו להגיע אליכם באופן פיזי ולכן אנחנו נמצאים כרגע בתל אביב.

אני אפתח ואומר וכבר שמענו פה לא מעט גם מארגונים וגם מעמותות, שחלק דיברו על זה וחלק פחות שכל התוכניות או לפחות רוב רובן של התוכניות הן תוכניות שפועלות בשיתוף פעולה יחד עם משרד הרווחה. אנחנו בהחלט שמים דגש על תחום האלימות המשפחה, אנחנו שמים את התחום הזה בסדר עדיפות גבוהה. הדבר הזה מובא אל שולחנה של הוועדה הבין משרדית כאמור, ליישום החלטת הממשלה.

יש מענים רבים ואני לא אפרט פה את כולם. אבל כן דיברתם על המענים שמשרד הרווחה נותן. אולי אני אתייחס רק לחלק מהן.

את יודעת מה, אולי אני אסייע לך ואני ככה אעלה בפנייך כמה נקודות שהייתי שמחה שתתייחסי אליהן במקום באמת לעשות את הסקירה הזו. למשל כל עניין הבדידות, האם משרד הרווחה נותן את דעתו על עניין האקוטי הזה ומוצא לזה פתרונות?

התחום הזה, הנשים הללו ודרך אגב, אנחנו מטפלים גם בנשים וגם בגברים ואנחנו מדברים פה היום על נשים, אבל חשוב מאוד לציין שגם גברים מטופלים אצלינו ויש גם כאלה שפוגעים וגם כאלה שנפגעים.

נושא הבדידות ובכלל, האוכלוסייה של נפגעי טראומה, הבדידות ככה מאוד חזקה ונוכחת ואחד מהשירותים והתוכניות שאנחנו מפעילים, הם אמורים לתת מענה גם לנושא הזה.

באיזה אופן?

רגע, אני כן אגיד שמעבר לאותם 169 מרכזים ויחידות – את דיברת על יחידות קטנות וזה נכון שחלק מהיחידות הן קטנות, כי אנחנו כל הזמן בפיתוח. אני אומרת לך ממש לפני ימים אחדים אנחנו הוספנו עוד 86 תקנים לתוך המרכזים האלו וזאת על מנת לעבות אותם ועוד תקצוב של כ-11 מיליון ₪, שממש בימים אלה אנחנו מקצים לרשויות שמטפלות באוכלוסיית נפגעי אלימות. אנחנו מנסים עוד ועוד לעבות את האוכלוסייה הזו ולתת מענה גם לנשים וגם לגברים וגם לילדים, אנחנו רוצים לתת מענים לכל אחת מהאוכלוסיות האלה.

דיברו על סל שיקום, על היציאה של נשים בעצם לחיים עצמאיים. אז נכו, סל השיקום אנחנו הרחבנו אותו כרגע ואולי זה לא מספיק.

דיברנו קודם על כסף שנמצא בתוכנית הבין משרדית, הרבה מאוד כסף יש שם. למה אנחנו לא שומעים על הכסף הזה? מה עושים איתו, מה מחלקים איתו, מה? הרי הוא נועד לצורך מסוים.

אפרת, הכסף הזה יש לכל תקציב שורה של מה נעשה איתו. הכסף הזה שייך לוועדה הבין משרדית והוא מוקצה להמון המון נושאים. עכשיו הרחבנו – ממש עכשיו, עובדים סוציאליים במשטרת ישראל, חלק מן התקציבים ניתנים למשרדי הממשלה האחרים ששותפים בתוך הוועדה. אני מזכירה שאלו - - -.

כלומר את בעצם אומרת שבעצם הטענה שהכסף לא מועבר לצרכים ולמטרות כפי שהוקצו, היא טענה לא נכונה?

אני חושבת שהיא טענה לא נכונה.

אוקיי, בסדר.

אני חושבת שכיום התקציבים, אנחנו לא מחליטים לבד, יחד עם 12 משרדי ממשלה, אנחנו יושבים וחושבים היכן לשים את הכסף. עכשיו, תראו זה חמישים מיליון ₪ כל שנה – זה נכון והם ניתנו עכשיו ואנחנו שמחים על כך. עדיין יש עוד הרבה מאוד מה לעשות עם הכסף ובכל שנה יש את היעדים המאוד ברורים לנו, לאיריס פלורנטין, כמי שמובילה את התוכנית הזאת ואני חושבת שאנחנו עושים הרבה, אני מסכימה איתך שזה לא מספיק.

טוב את זה תמיד אנחנו נאמר את זה כמעט על כל דבר. אבל את חושבת מלי שמבחינת הסדר עדיפויות בתוך חלוקת הכספים בוועדה, הכספים הבין משרדיים, מבחינת סדר עדיפויות, איפה נמצא הנושא הזה שעליו אנחנו מדברים. עניין התעסוקה של הנשים והסיוע לכך.

אוקיי, אז אני אתייחס לזה. משרד הרווחה קודם כל רואה חשיבות מאוד מאוד גדולה ואפילו מכרעת לגבי נושא התעסוקה. אנחנו ידועים שכשנשים מגיעות להשתלב ולהתקדם בתעסוקה הן נתקלות בחסמים אישיים בירוקרטיים ואין ספק, יש צורך בליווי משמעותי ומקצועי של הנשים האלה וחלק מהתוכניות ניתנות גם על ידי ארגון "בעצמי" ששמעתן עליו, גם על ידי עמותת "רוח נשית", שהציגו כאן.

אני כבר אומר, אחת התוכניות, שהיא תוכנית ככה ייחודית ושהיא אינה מתוקף חוק של נפגעות שיוצאות מקלט, היא תוכנית "בדרכן" שלא צוינה פה. זו תוכנית שהוועדה הבין משרדית מובילה.

אני רוצה עוד להספיק לגעת איתך בעוד דברים, ממש אנחנו צריכים לסיים עוד שלוש דקות ואני עוד רוצה להספיק לשמוע את משרד הכלכלה ואת משרד האוצר.

תני לי עוד מילה אחת, ממש מילה. זו עמותה ואנחנו עושים את זה יחד עם בוגרי חטיבת 8200, יחד עם google, בעצם התוכנית מכשירה בנוסף למה שנאמר פה ומסייעת לנשים בתחומי high tech. אז בעצם יש פה ייחודיות מאוד גדולה כשהתוכנית שמה דגש גם על שילוב של עבודה של נשים שצריכות גמישות, אבל גם במשכורות גבוהות יחסית.

אוקיי תודה רבה מלי.

כמה נשים השתלבו בתוכנית הזו ככה?

כמה נשים השתלבו בתוכנית שלכן שואלת מיכל פעילן?

אז אני אגיד שאנחנו עושים ארבעה מחזורים. כרגע השתלבו כ-25 נשים. אנחנו עכשיו במזור שני שבו השתלבו מספר דומה של נשים ובסך הכל ישתלבו בסופו של דבר בארבעת המחזורים הללו כ-100 נשים.

רוח נשית דיברה, ששם יש לנו כ-500 נשים שמקבלות ליווי מאוד משמעותי. דף חדש בקהילה, שדיברו על הפיילוט המשותף של משרד הרווחה יחד עם קר שוסטרמן. אנחנו הולכים לתקצב את התוכנית הזאת ואני שמחה לומר את זה כאן, אנחנו פגשנו את אותם לאחרונה ואישרנו תקציב להמשך הפעילות.

מילה שלכם לגבי כל עניין הדיור ואולי הבית ששמעתם, הוא לא נראה ככה כמו בית. הייתה שם ספר אחת חומה וישנה, מה אתם או איך אתם הופכות את אותם הבתים שמוצעים לאותן הנשים, אותם בתי המעבר האלה, על מנת שייראו קצת יותר כמו בתים שאנחנו לוקחים עליהם אחריות ולא נזקקים לחברות פרטיות או אנשים פרטיים שירהטו להן את הבית?

את מדברת על דירות המעבר?

כן. כי אני לא יודעת אם את שמעת קודם את התיאור פשוט המוחשי והאמיתי מהשטח. כל דירה והנה תשמעי.

כשהן שוכרות דירה הן מקבלות ואני הגשתי לכם הצעה מאוד מפורטת של דיור ארוך טווח של נשים יוצאות אלימות ואני מקווה שמתייחסים אליה במלוא הרצינות.

אני אומר רק שכרגע יש לנו 14 מקלטים לנשים מוכות ועוד כ-22 דירות מעבר, זה לא בתחום אחריותי האישי, אבל אני רואה שיש עבודה מאוד אינטנסיבית וזה נמצא בטיפול האגף החוץ ביתי, מאוד משמעותית על מנת לקדם כמה וכמה תהליכים בתוך המקלטים ובתוך דירות המעבר. אם יש מקרה כזה או אחר אני אשמח ככה לתווך אותו ולנסות לראות איך אנחנו מתקדמים עם זה.

טוב מלי, אנחנו יכולות עוד לשוחח רבות בנושא וחבל לי תמיד שאין לי מספיק זמן בשביל עוד ועוד לנסות ולקדם ולשמוע דברים. אבל אני בטוחה שאנחנו נמשיך לעסוק בזה גם בהמשך, תודה רבה.

נמצאת איתנו כאן גם ממשרד הכלכלה והתעשייה, מנהלת מרכזי ההזדמנות מנהל ותעסוקה, נחמי ברוכים?

היי שלום, אני נחמי. תודה ונעים מאוד.

השאלה המאוד מאוד ממוקדת שאנחנו רוצים, כי באמת זמנינו כבר תם, של הדיון הזה היא איפה משרד הכלכלה וזרוע העבודה בפרט כמובן, איפה הוא משתלב, לוקח אחריות ונותן מענה ספציפי לקבוצה שעלייה אנחנו מדברים, לאותן הנשים שרוצות ואת שומעת את זה פה מכל עבר, אין פה שאלה של "האם אני רוצה לחזור לשוק העבודה או לא" ואלה המושגים שבסופו של דבר במשרד זרוע העבודה גם בוחנים, איפה ה-win win של כולם והאם אתם נותנים מענה בהכשרות או בכל דבר אחר עבור אותן הנשים שיוצאות ממעגל האלימות?

אוקיי. אז קודם כל, אני מתנצלת שאני לא הייתי בפתיח של הישיבה. אני חושבת שזה דיון מאוד מאוד חשוב. מהמעט שהבנתי מדובר בפרופיל של - - - אלימות, שאפשר להעריך שיש מורכבויות כאלה ואחרות ויש חסמים נוספים להשתלבות בתעסוקה. אני אגיד שהמומחיות לפרופיל רווחה נמצא במשרד הרווחה. עכשיו בימים אלו גם תחום תעסוקת רווחה שהיה עד כה תחת זרוע העבודה עבר למשרד הרווחה ולטיפול שלהם ואנחנו בשיתופי פעולה הדוקים. מרכזי ההזדמנות ימשיכו לתת מענה לאוכלוסיות רווחה, כפי שעשו עד היום ואנחנו גם מרחיבים את מנעד השירותים.

מרכזי הזדמנות אלו בעצם תשתיות שלנו, מרכזי תעסוקה עירוניים היום בכ-12 רשויות מקומיות, בקרוב ב-16, אנחנו פותחים עוד ארבעה מרכזים כשאנחנו מנגישים בעצם דרך המרכזים ודרך כוח אדם שפוגש את המשתתפים את כל הכלים שיש לזרוע העבודה בתעסוקה, כשאני תחת מנהל התעסוקה האוכלוסיות אנחנו ממוקדים באוכלוסיות שהן רחוקות משוק העבודה – אם זה חרדים, בני מיעוטים ויש לנו גם תחום של תעסוקת נשים. אני יושבת תחת תחום תעסוקת נשים ותעסוקה איכותית.

אז כשאת יושבת באמת תחת תחום תעסוקת נשים, אתם נותנים פה? אני מבינה שזה שייך יותר למשרד הרווחה וכל זאת מהשיתופי פעולה שלכם, אנחנו מבקשים שתתנו דגש גם לאוכלוסייה בעלת המאפיינים השונים האלו. אני חושבת שיש שם הסתכלות שהיא צריכה להיות הסתכלות שונה והפנייה שלנו מכאן אליכם היא בדיוק זה. שימו את זה גם במסגרת הקריטריונים שבהם אתם פועלים היום ואני יודעת שאתם מטייבים היום הכשרות, פותחים מחדש את החשיבה, אבקש מאוד ובאמת, מעומק ליבי שאת העניין הזה של הנשים האלו. תנסו למצוא פתרונות ייחודיים לבעיה הזו, בסדר? ואנחנו נשמח לשמוע מכם בהמשך.

אז כאמירה כללית בוודאי, גם תחום תעסוקת נשים בכלל – כמו שכבר אמרתי, הוא עכשיו תחום בפיתוח. אני אדייק ואומר שקודם כל תחום תעסוקת רווחה הוא תחום שעכשיו נמצא בהליך של התפתחות בתוך משרד הרווחה והוא היה שייך לזרוע העבודה.

כן, כן.

ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה.

זה בדיוק מה שאמרתי. בדיוק, בדיוק מה שאני אמרתי. אמרתי שיתוף פעולה, אמרתי שזה נמצא במשרד הרווחה ובגלל שאתם עובדים בשיתוף פעולה אז אני פונה אלייך כי דיברתי עכשיו עם משרד הרווחה ואת הבאה בתור שנתבקשה על ידי הוועדה שלנו לתת פה דגש גם על העניין הזה.

אז אנחנו כמובן ננגיש את הכלים שיש לנו – גם כלים גנריים וגם כלים שיש להם תיעדופי נשים גם לנשים האלו.

מצוין, תודה. תודה רבה לך ואנחנו נשמח לשמוע דיווח של מה הצלחתם לעשות בעקבות הדיון הזה ובאמת עכשיו נעבור למשרד האוצר שהוא האחרון והוא נוכח או בזום?

בזום.

כל משרדי הממשלה אני מבינה החליטו לא לבוא, כמו גם חברי הכנסת שהחליטו לא לבוא לדיון הזה. מי נמצא איתנו ממשרד האוצר?

הם לא בזום. היא הייתה פה כנראה והלכה.

הנציגה הייתה פה והלכה אוקיי. אז אנחנו, אלא אם כן יש למישהי עוד משהו לבוא ולסכם משהו נוסף?

כן אני חייבת להגיד וסליחה שאני מתפרצת.

בבקשה גברתי. יעל עוד שנייה. כן גברתי, אני רציתי רגע לפנות אלייך גברתי כי נדמה לי שאת לא דיברת.

נכון. שמי מיכל יהושוע מהמרכז לסיוע לנפגעי ונפגעות אלימות מינית. שמענו הרבה והרבה דברים גם דומים בין אם זה נפגעי ונפגעות אלימות מינית לאלימות במשפחה ובכלל באופן כללי. אבל אני חושבת שהם קצת נופלים ונופלות בין הכיסאות, בעיקר כשהם חווים פוסט טראומה מורכבת עם המון תסמינים וחסמים בשוק העבודה ועדיין, אין מספיק מודעות לנושא הזה ואני חושבת שזה חלק וכדאי מאוד שניקח חלק בתוך ההכשרות שאנחנו מאוד מנסות להביא, אבל זה קצת נבלע. אנחנו לא הספקנו ממש לדבר, אבל אני מקווה שזה מספיק.

את צודקת, תודה לך על הדברים. יעל אנגל ליצ'י מילה אחרונה שלך.

הפער כל כך גדול בין כל מה שקורה פה לבין מה שקורה באמת, שזה פשוט מצמרר אותי ומזל גדול שהשולחן הזה כבר, אחרת כנראה הייתי הופכת אותו כי אני לא בן אדם מנומס, אבל זה מחריד שכל אחת. אני, אם אני לא מכירה את השטח אני בטוחה שהנשים האלו הולכות כל בוקר לליווי מטורף, עם מיליון מענים ועם שפע של זה ואין להן שום דבר.

אף תוכנית ממשרד הרווחה לא מספיקה לתמוך בכל הדברים האלה. נשים לבד, הנה – אורטל לא פה, עדיין היא נמצאת בבית המשפט על מנת להשיג צו הגנה לשבעת הילדים שלה שלא ירצחו לה אותם היום בערב ולכן היא לא הגיעה והיא כותבת לי בהודעה שהיא כל כך מצטערת שהיא לא מגיעה והמצב בשטח גבירותיי ורבותיי הוא לא כמו שהוא מתואר פה בכלל ואני מזמינה אותך לסיור, ליום סיור איתי. אני אשמח שתבואו ותראו מה קורה באמת.

אנחנו נעשה. הפער הזה בלתי יאמן ואני רואה שאת נסערת יעל. טוב, אז אני שומעת על תוכניות, אני שומעת על תקציבים, אנחנו שומעים את הכל ותמיד על פניו זה נשמע כאילו שיש עשייה וזה טוב והכל ושיש כוונות טובות והכל אחלה ובכל זאת, הנה. אנחנו שומעים את הפער הזה, אנחנו שומעים על הסיפורים האלה. אז כנראה כמו שתמיד אומרים "זה לא מספיק", נדמה לי שזה לא, זה לא המשפט הנכון. זה לא שזה לא מספיק, משהו כאן תמיד נשאר לי בסוף טעם שהדברים לא נעשים כמו שצריך. אז זה לא שזה לא מספיק, זה פשוט משהו אחר.

טוב. בסוף הדיון הזה אנחנו נוציא מכתב מטעם הוועדה עם הדברים שעלו כאן. אנחנו נעשה מעין סיכום של הדיון הזה. אנחנו נבקש לשמוע כיצד גם משרד הכלכלה, גם משרד האוצר מתכוונים לתקצב, מה נעשה עם הכסף הזה באמת של התוכנית הבין משרדית. עוד נבקש לשמוע על הדברים הנוספים, עלך הדיור, על הבדידות, על תוכנית הליווי ההוליסטי וכמו שאמרנו, אנחנו נדחוף גם מתוח הוועדה את החקיקה הרלוונטית. אנחנו נעשה את זה כמיטב יכולתנו ולמרות הנסיבות המיוחדות של הכנסת והקואליציה באופן כללי, כי זה סוף המושב. אבל אנחנו כאן בשביל להישאר ואנחנו נעשה את זה.

אני רוצה מאוד להודות לכן, לכל אחת מכן. אתן, כל אחת מכן כולל מיכל, גיבורות בתחומה – אלה שמסייעות ואלה שעברו את החוויות הקשות האלה ונאלצו להתמודד עם זה והצליחו לצאת מזה והיום הן גם עוזרות לאחרות ועוזרות לילדים שלהן. אני באמת מסירה בפניכן את הכובע ואני מאחלת לכן שלא יירפו ידיכן, אף אחת ואחת מכן. אתן יכולות לראות בי כתובת ואני בטוחה שככל שאנחנו נצטרך לעשות אנחנו נעשה דברים ביחד ונגייס עוד חברי כנסת ונגייס גם את האחרים. ככל שנהיה יותר ממוקדות אגב, בדברים ספציפיים וחסמים ספציפיים שאפשר לשבור ואפשר לכופף, אתן יכולות לראות אותי כפרטנרית, באמת מוחלטת.





אז אני מאוד מאוד מודה לכן. אני מקווה שהדיונים האלה ילכו ויפחתו מהסיבה שפשוט לא יהיה בהם צורך, זאת תהיה התקווה שלי. תודה רבה לכולכן.


הישיבה ננעלה בשעה 10:47.