פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



3
ועדת משנה לחינוך דתי
06/03/2022

הכנסת העשרים-וארבע
מושב שני



פרוטוקול מס' 4
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לחינוך דתי
יום ראשון, ג' באדר ב' התשפ"ב (06 במרץ 2022), שעה 10:00

סיור במסגרות החינוך הממ"ד ברחובות

חברי הוועדה: משה טור פז – היו"ר

שושנה נגר - מ"מ ראש מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך

בועז קולומבוס - ממונה ארצי חמ"ד על יסודי, משרד החינוך

אורלי בטיטו - מפקחת חמ"ד יסודי ועל-יסודי, משרד החינוך

זהר בלום - ממלא מקום וסגן ראש עיריית רחובות

רחל בן יצחק - מנהלת מחלקת חינוך על יסודי, עיריית רחובות

אבי קיש - מנהל קרית החינוך עמוס דה-שליט, רחובות

מרים חדד - רכזת חברתית, תיכון דה-שליט, רחובות

אליחי דדי - מנהל חטיבת הביניים אמי"ת המר

אבי שיש - מנהל בית ספר אמי"ת המר

דוד פסטין - מנהל חטיבת הביניים, ישיבת אמי"ת אביחי

שי גולדנברג - רכז אקו סיסטם, בית ספר אמי"ת המר

תמר פרידמן - מנהלת בית ספר לוטם, רחובות

דוד טברסקי - מנהל ישיבת הדרום, רחובות

יעקב ארביב - ישיבת הדרום, רחובות

פזית שני - מנהלת מרכז פסג"ה, רחובות

צופית גולן - יו"ר הנהגת הורים רחובות, סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית

זהבה לנצמן - יועצת ליו"ר ועדת המשנה לחמ"ד

יובל וורגן - ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לירון וייס - דוברת הוועדה

אפרת צוקרמן - מנהלת אגף החינוך והנוער, עיריית רחובות

אתי דנן

סמדר לביא, חבר תרגומים



סיור במסגרות החינוך הממ"ד ברחובות

בוקר טוב, חברים. שמחים להיות כאן, איזה כיף, עיר הקודש רחובות. לרחובות קוראים ירושלים הקטנה.

יש לנו אחוז חרדים כ-24% בערך. זה מאז ומעולם, העיר רחובות הוקמה על ידי קבוצה של חרדים שעלתה, המוסד החינוכי הראשון היה תלמוד תורה, זה בית הספר הראשון בעיר.

גם בציונות הדתית תמיד היו אומרים שהדתיים של רחובות דומים לדתיים של ירושלים בכל מיני מאפיינים.

כן, גם אחוז הדתיים הלאומיים יחסית גבוה, הוא גם עולה, מאוד מאוד מגוונת. הדבר היפה ברחובות, שהוא שונה מירושלים, זה שכולם חיים, מקצה לקצה אנחנו אומרים, כולם חיים ביחד, ללא מלחמות.

נמצאת איתנו אפרת צוקרמן, מנהלת האגף, שחולה בקורונה. כמו המנהלת לחינוך יסודי שהייתה אמורה להיות פה וחלתה בקורונה, ומנהלת החינוך המיוחד, שהייתה אמורה להיות פה, חולת קורונה. בקיצור 50% מאלה שהיו בכנס חינוך באילת בשבוע שעבר חולים בקורונה.

שם הם נדבקו?

כן, שם הם נדבקו. אני הייתי, אבל לצערי הייתי שם חולה, לא יצאתי מהחדר. קיבלתי דלקת ריאות.

זה הציל אותך מהקורונה.

לא, חליתי לפני שבועיים והחלמתי.

חברים, אני אגיד כמה מילים לפתיחה וזהר, אני אעביר אליך. אז קודם כל נעים מאוד, תודה רבה, כיף לבוא, צוות ועדת המשנה לחינוך דתי. אנחנו ביקשנו לבוא לכאן לרחובות במסגרת העמקה שהוועדה עושה בנושא רישום בכלל, רישום דתי בפרט ומחשבה שאנחנו בונים יחד עם החמ"ד על מבט אזורי על רישום ואמרנו שאין טוב ממראה עיניים, לבוא ולראות את הדברים בעיר גדולה שגם יש לה יחסי ממשק ערים עם סביבותיה ובעצם לנסות לגזור מזה מסקנות למקומות אחרים.

זה באמת מעניין שפגשתי פה בחוץ את צוות צביה ואת צוות החמ"ד של המחוז, גם את גדי וגם את ינקי ואחרים, והסוגיות האלה פוגשות אותנו בהמון מקומות.

בועז נמצא פה, הוא תיכף יצטרף אלינו. בועז קולומבוס אחראי על העל יסודי בחמ"ד, ארצי.

זה פוגש אותנו בנושא הרישום, זה פוגש אותנו בנושא הקמת בתי ספר. אנחנו באים עכשיו מדיון בבית ספר, לא במגזר הדתי, שקם השנה ולא קיבל רישיון ובאנו יו"ר ועדת החינוך ואני לבחון מקרוב את הטענות שלהם כלפי המשרד, האם הטענות שלהם צודקות. אני אומר לכם בהערת סוגריים, יש הרבה דברים צודקים. אז נושא הרישום, נושא הקמת בתי ספר, נושא בתי ספר קטנים ונושא תשלומי הורים, כולם כרוכים אחד בשני ולכן אנחנו חושבים שהנושא הזה הוא מפתח שאנחנו מנסים לחבר אותו.

תודה על ההזמנה, ואנחנו יודעים, עם כל האילוצים שיש לכם זה מאוד משמח. אני מבין שאנחנו פותחים פה ואחר כך אנחנו עוברים לבית ספר 'המר', נכון?

כן. בכוונה בחרנו את בית ספר 'המר' כי הוא בית ספר מקיף, הוא ממלכתי דתי אבל הוא מקיף, הוא לא ישיבתי ושם אפשר לראות את השילוב, גם את קליטת העלייה, גם את הוותיקים, וזה היה בית ספר שהיה על סף סגירה לפני מספר שנים והיום יש לו חמש כיתות בשכבה. זה אומר איך עושים את השינוי בעיר שגדלה לעומת שתי ישיבות מאוד מאוד חזקות.

אבל הוא מקיף מיוחד, כי הוא מקיף שקולט גם את החבר'ה החלשים ביותר, אבל בהחלט גם נותן מסלולים לחזקים.

הוא מאתגר עד מופת.

שזה בנים?

רק בנים.

ומה המקבילה שלו לבנות?

אמי"ת הלל.

אז אתמול, תראה איזה עולם קטן, הייתה מכינה קדם צבאית אצלנו בקיבוץ ואני עושה תמיד סביב באיזה תיכון למדתם ומה החוויה שלכם, ואחת מהן אמרה שהיא למדה באמי"ת רחובות, ושאר הדיון התקדם, מה היה טוב, מה היה לא טוב. היה מאוד מעניין. אז יש לי מידע פנים, מה שנקרא.

כן, הוא המקביל והשינוי שם, תיכף נדבר על רחובות, זה שהייתה החלטה אסטרטגית לעשות שם י"ג-י"ד, שזה מה שחיזק הרבה מאוד תלמידים שראו את האופק, גם הצבאי וגם תעסוקתי, שחיל האוויר שותף שם.

אצל הבנים.

יפה מאוד. אוקיי, אנחנו שלכם, חברים.

קודם כל ברוכים הבאים. נעשה סבב היכרות. אני זהר בלום, ממלא מקום ראש העיר, מחזיק תיק החינוך, בימים אלה גם את הקליטה, אנחנו בהליך קליטה מאוקראינה, במהלך סוף השבוע אמורות להגיע שלוש משפחות, העירייה שכרה מספר דירות, יש לנו כבר תלמידים שאמורים לקלוט אותם מחר בחב"ד בנים. הצליחו לברוח מאודסה. זה חלק מהפרויקט.

אבל כשמדברים על חינוך, אז החל מהבוקר כל בתי הספר אוספים ציוד על מנת שבסוף השבוע נוכל לשלוח ציוד בשיתוף פעולה של השלטון המקומי והסוכנות היהודית ומשרד החינוך. עכשיו אנחנו אוספים את כל הציוד בכל בתי הספר ובסוף השבוע נשלח למחנות הפליטים שם את כל מה שצריך.

אני צופית, אני יו"ר הנהגת ההורים העירונית של רחובות ואני סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית, שני כובעים. אני חייבת להגיד שאנחנו הנהגה ייחודית יחסית בנוף, כי אצלנו יש את הכול מהכול. אפרופו תשלומי הורים, אז הנציג לתשלומי הורים של המוכש"ר הוא רחובותי, הוא חרדי. הנציג החרדי לוועדות של תשלומי ההורים שהוקמו השנה - - -

איפה הילדים שלך לומדים?

במגוון. יש לי שניים ביסודי בעיר, אחד בתחכמוני ואחד בבראשית, שזה שני ממ"דים, והגדול יותר בקשת, המעורב דתיים-חילוניים במזכרת בתיה, הגדול שלי בוגר עמיחי ובוגר רוח השדה.

לפני שאני אציג את עצמי, אפרת צוקרמן, דיברנו עליה קודם, מנהלת אגף החינוך והנוער. אפרת, את חסרה לנו כאן. אני רחל, אני מנהלת המחלקה לחינוך על יסודי בעירייה. אנחנו נציג איזה תהליך עשינו מול הממ"ד פה בעניין של לחבר אותם ולעשות התאמה בדיוק לתהליכים שעוברים בממלכתי.

(המשך סבב היכרות).

אני אתחיל, אנחנו נשלב את שני הדברים ביחד, כי זה קשור אחד לשני, קצת סקירה על העיר רחובות. כשמדברים על העיר רחובות אנחנו מדברים על חינוך מקצה לקצה. אצלנו אין הפרדה בין ממלכתי, ממלכתי דתי או חרדי, ילד הוא ילד וכולם מקבלים שווה, לא חיכינו לחוק נהרי, שהחלו אותו לפני מספר שנים, אלא אמרנו שכל בית ספר שיהיה שותף מלא שלנו, בגרויות, ליבה והכול, בית הספר יקבל תקצוב מלא כמו כל בית ספר ממלכתי אחר.

גם אם הוא לא בניהול עצמי אנחנו מחשיבים אותו כאילו הוא בניהול עצמי ונותנים לו את כל התקצוב, כמובן בשיתוף. יש הרבה מאוד רשויות שמחולק ממלכתי דתי לבד, ממלכתי וחרדי, אצלנו כולם ביחד.

כמה בתי ספר לא נמצאים במשחק הזה?

אין לנו, אין בכלל, גם הפטור שותף מלא, בישיבות, ביקורים שלנו, הגעה. אין תכנית עירונית שהפטור לא יושב אצלנו. אחת לשבועיים כל מנהלי הפטור אצלי, רישום דרכנו.

כמה כאלה יש?

יש לנו שני בתי ספר פטור.

וישיבות קטנות לא?

ישיבות קטנות אנחנו התחלנו תהליך, אנחנו שותפים מאוד בליטאים.

של קרעטשניף?

הקרעטשניף, אנחנו בפנים חזק. בנינו להם מבנה חדש, אנחנו היום אצל הליטאים, אנחנו בונים להם מבנה והם שותפים שלנו מלאים. לחב"ד יש ישיבה והיא מקבלת מאיתנו תחזוקה מלאה, עושים בגרות, התחלנו עכשיו. ברחובות החב"ד הוא ממלכתי דתי ולא במחוז החרדי. הישיבות, אנחנו לאט לאט מהדקים בישיבות קבועות, נכנסים אליהם, אני מסייר שם על מנת להכניס אותם חלק מהעיר. בסופו של דבר עדיין יוצאים החוצה.

פה זה דיון שצריך להשקיע מחשבה עם המשרד. יש נתק מוחלט בין הצד הפדגוגי לצד שרואה צרכים עירוניים. אתה יכול לקבל החלטה בוועדה פדגוגית לפתיחת בית ספר ואתה בא למינהל ופתאום אומרים: עם כל הכבוד, מי אתם שתקבלו את החלטה?

אתה מדבר בהקשר של המחוז החרדי?

לא, בכלל, בכללי. אני נותן את זה בכוונה לחרדים, כי שם הם פחות, זה לא כמו הממלכתי או ממלכתי דתי. גם עם הממלכתי דתי יש לנו המון בעיות עם מינהל הפיתוח, באי ההכרה בצרכים או בשוני בין ממלכתי לממלכתי דתי, או לחרדי. הרי ממלכתי ברחובות, אין בעיה, בתי ספר ניזונים, יש לנו רישום פתוח, הכל טוב ויפה.

הרישום הפתוח הוא בתיכון?

בכול, מ-א' עד י"ב. בחטיבות בממלכתי דתי, מ-ז' עד י"ב, זה גם רישום פתוח.

כל הורה בעיר יכול לרשום את ילדו לכל חטיבת בינתיים דתית?

כן. תיכף ניגע בזה. זה רישום ממוחשב, לא מגיעים לבתי הספר, לא מגיעים לכאן, הכול ממוחשב, עם שולחנות עגולים, עם חשיבה, עם הילדים המאתגרים, איך מחלקים אותם לכלל בתי הספר, מה אחוז העירוניים, כי ברחובות המיפוי הוא קצת יותר רחב. כל ילדי קרית עקרון לומדים ברחובות, ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי.

זה המיפוי שלהם.

נס ציונה, ממלכתי דתי לומדים ברחובות, מזכרת בתיה ממלכתי דתי ברחובות. כל המושבים והקיבוצים לומדים פה, יד בנימין ועכשיו העבירו לנו את - - -

אבל ביד בנימין יש ישיבה תיכונית.

אבל הם באים לפה.

הם יכולים לבחור? אם אתה רוצה משהו אחר אתה יכול לבוא לרחובות?

כן.

כשהרישום קיים, אני מתעכב על זה שנייה, כי זה לב עיסוקנו, אז אתה מקבל הסעה? הם מקבלים הסעות מהרשויות?

הם מקבלים הסעה, כן.

מהרשות שלהם כן.

זה חלק מהמלחמה של ראשי המועצות שתהיה להם הסעה.

בכל רשות יכולה להיות הסעה רק לשני מקומות.

אז תסביר לי, אני לא יודע אם אתם יודעים, ביד בנימין, שיש שם ישיבה תיכונית של יועד אהרוני, זה לא הרישום או שזה אחד והם יכולים לבחור אחד?

אחד, הם יכולים לבחור גם את רחובות. אסקוזידו, ראש המועצה, נלחם על זה מאוד מאוד חזק, שרחובות יהיה המיפוי בעקבות צרכים שהתושבים שלו ביקשו להגיע לרחובות.

ואז יש לו הסעה גם לכאן.

כלומר יש לו מוסד שלו, יש לו מוסד ברחובות וההורים יכולים לבחור ביניהם.

נכון.

זה נפלא.

מותר לבחור עוד אחד, חוץ מהמקומי שלך?

ברחובות אנחנו נותנים שלוש אופציות.

לא, יש להם את המקום שלהם ועוד אחד.

עוד אחד שהוא פה, ברחובות.

כן, אלא אם כן אין להם.

עוד פעם אני שנייה מתעכב על זה, פלך קרית עקרון, העיר קרית עקרון מאפשרת מן הסתם רישום לפלך קרית עקרון.

אין להם כמעט בנות לקרית עקרון.

אז כולם באות לרחובות.

הוא סלקטיבי, הוא יקר מאוד. אתה מדבר על קרית עקרון, הם סוציואקונומי קצת יותר נמוך.

קרית עקרון, הרוב מגיעים לכאן. ממש מעל 95%.

זה לא כאילו אתם, אבל ראש הרשות לא דרש כשהקימו את פלך קרית עקרון שהם יהיו חייבים לקבל את התלמידות של קרית עקרון?

לא, אין שם כל כך הרבה תלמידות בקרית עקרון.

לא משנה, אם יש חמש, יש שבע.

לא, אבל הן לא רוצות. הוא ראה בזה עוגן שיכול לשנות את פני היישוב. זה משנה, כי הם ב-100% בגרות, מאוד איכותי.

זו הבדיחה, כשמפרסמים את מדד הרשויות בבגרויות קרית עקרון מקבלת 100, כולם יודעים שזה פיקציה, כי התלמידות של קרית עקרון זה כלום, זה רק פלך קרית עקרון.

אני אגיד לך יותר אבסורד, כשהם קיבלו את המעל 90% בגרות באו לצלם, רק הטלוויזיה לא ידעו, צילמו בית ספר יסודי כי אין להם תיכון, אין תיכונים בקרית עקרון. הם לומדים ברחובות, יש לנו כ-1,000 תלמידים מקרית עקרון שלומדים בעיר רחובות, ברחובות יש כ-40,000 תלמידים בסך הכול, לא כולל הישיבות.

אנחנו גם מחילים בעיר רחובות, אמנם החוק יצא עכשיו מלידה עד גיל שלוש, אבל אנחנו כבר שלוש שנים עובדים על מלידה עד גיל שלוש, מכינים את זה ויש לנו קבוצה שמטפלת בזה על ידי אגף הגיל הרך שלנו, אנחנו כבר מטפלים לפני החוק. אנחנו מאוד מאוד מקווים שבקרוב יהיה גם תקצוב, שנוכל להקים את זה בצורה יותר מסודרת, בחשיבה, על מנת שנוכל להכין את הילדים.

טוב, אני נותן לך לחזור להציג, יהיו לי עוד הרבה שאלות.

העיר רחובות, יש לנו כ-423 מוסדות חינוך, שזה גני ילדים ובתי ספר, לא כולל מעונות יום, שמהמצגת הבאה הם כבר יהיו בפנים, יש לנו עוד 60 עובדות. יש לנו 32 בתי ספר יסודיים, 14 חטיבות, 15 תיכונים וארבעה בתי ספר חינוך מיוחד, שזה הדגל העירוני. הדבר המרכזי שהעיר מדברת עליו זה על הילדים עם הצרכים המיוחדים, מציאת פתרון בעיר רחובות.

מה ההבדלים ביניהם, בין בתי הספר לחינוך מיוחד? מה האופי שלהם?

יש לנו אחד בבית חולים קפלן, יש לנו את בית ספר עידוד, שהוא נקרא היסודי, את לוטם, זה מכיתה ז' עד גיל 21. יש לנו עוד בית ספר אחד, 'גשר' שקלטנו אותו, שעבר מחולון. אנחנו עכשיו בהליך הרחבה, 29 רשויות לוקחות חלק בבתי הספר בעיר רחובות.

הן מושקעות גם בדברים נוספים? נגיד עכשיו אתה רוצה לטפל בפיזי, אז יש לך שותפים שם?

אין לי עזרה. משרד החינוך עד היום לא מצא את הדרך איך לשפות רשויות מקומיות. אומרים לך קח את ה-870, או בחינוך מיוחד את האגרה.

אגב, מבחינתנו, זה הצוות המקצועי, זה הסיפור. כי מה העניין? יש לנו מערכת לא אפשרית של 257 רשויות. רחובות היא סוג של עיר מחוז חינוכית ובחינוך מיוחד אומר לנו זהר, 29 רשויות שולחות לארבעה בתי ספר לחינוך מיוחד שמשרתים אותם. אם מחר בבוקר יש סתימה או צריך לבנות אגף, זה כאב ראש רק של העיר רחובות למרות ש-29 רשויות שולחות לשם. למה אין תפיסה אזורית? למה אין תפיסה שאומרת שזה צירוף של זה?

וזה אותה חשיבה שאני חושב על החינוך המיוחד לחינוך הדתי. בואו נסתכל על זה אזורית ובואו נייצר מושג, יש מושג במשרד החינוך של בית ספר רב אזורי, אבל זה רק לענייני רישום, זה לא לענייני אחריות פיזית, זה לא לענייני הרשאות, זה לא לעניין שום דבר, זה מין נתק בתפיסה.

יש איזה אבסורד. כמו המקום הזה, עיריית רחובות בנתה את הפסג"ה בעלות של כמעט 20 מיליון שקל, הפסג"ה הזאת משרתת את מורי רחובות רק 40%, כל שאר ה-60% זה רשויות אחרות. אין אף אחד שמשתתף, לא באב בית, לא במזכירות, לא ניקיון, כל ה-100% נופל על העיר רחובות כי עוד לא מצאו את הדרך איך עושים את זה. אותו דבר זה המתי"א של החינוך המיוחד ברחובות-נס ציונה. 100% על העיר רחובות.

נגעת בדבר מאוד משמעותי. כשמדברים על אגרת לימודי חוץ, זה 800 שקלים, על מה זה? השתתפות באב בית, חשמל, מזכירות, דברים מאוד מאוד בסיסיים. העיר רחובות משקיעה עוד כמעט 30 מיליון שקל בשעות תוספתיות, מה זה אומר? ברחובות לומדים יותר פיזיקה, כי הקמנו מרכז ללימודי פיזיקה שהוא ממלכתי וממלכתי דתי, כולם ביחד לומדים במכון וייצמן. אנחנו משקיעים ביותר מתמטיקה, יותר עברית. בכל השעות התוספתיות. מגמה עולה הרבה כסף.

יש למה שזהר אומר רק צד אחד שני, אנשי רחובות, אלייך זה מכוון, הצד השני הוא שזה טוב להיות החזק כי החזק בסוף כן קובע את כללי המשחק. צריך לומר את זה בכנות, הוא גם משלם יותר, אני לא רוצה לומר מקבל יותר, אבל הוא בעצם קובע את המדיניות. זה היתרון שהוא המחוז.

לא תמיד. אנחנו עשינו שרירים עם קרית עקרון ואמרנו שהחל מ-1 במאי אין רישום, או שאתם מוסיפים כסף על אגרה נוספת או שלא, אין בעיה, תוותרו על המיפוי, תלכו למזכרת בתיה, לאן שאתם רוצים, לא רחובות יותר. כי לא יכול להיות שילד עולה לי כמעט 4,000 שקל ואני מקבל 850. אני לא מדבר, לא על שיפוצים, לא על מחשבים, לא על כלום, השוטף של ילד בבית ספר הוא כ-4,000 שקל.

בכל העיר, או בבית הספר הזה?

בכלל העיר. הבאנו משרד רואי חשבון חקירתי - - -

בנוסף שמשרד החינוך נותן?

מעל מה שהמשרד נותן.

פי חמישה.

אתה נותן יותר שעות, אתה נותן יותר ניקיון, אב בית לא מוכר במשרד החינוך, אין יותר. מזכירים ושרתים זה נקרא, אבל זה כולל ניקיון. היום בשביל לנקות בית ספר, שכל היום יהיה ניקיון, נגמר לך כל המזכירות. על מזכירה אתה מקבל 70,000 שקל, היא עולה 140,000, 160,000 עלות מעביד.

אז כל הדברים האלה, אמרנו, לא יכול להיות יותר ועצרנו, ומשרד החינוך חייב אותנו לקבל ואמרתי לא יתקבלו ושלחו אותנו לגישור. בגישור אנחנו קצת התכופפנו, אמרנו אין בעיה, אנחנו לא נעשה את זה. אפילו מלגות לפולין העירייה שלנו הייתה צריך לשלם לילדים כי לא יכול להיות שבאותה כיתה חלק יוצאים. מתנות למסיימי י"ב, עיריית רחובות מימנה 100%, אף אחד לא משתתף.

כשאנחנו מדברים על פערים חברתיים פה יושבים המון פערים חברתיים ואתם מבינים, רחובות לוקחת אחריות על תלמידיה ועוד על תלמידים נוספים מסביב. מה קורה בג'סר א-זרקא או בחורה? בסוף בסוף ברוב המקרים היא לא תוסיף את ה-3,200 הנוספים והיא תיתן את מה שהמדינה מחייבת אותה לתת. על הפער הזה יושבים המון פערים בחינוך, על היחס בין 800 ל-4,000. 4,000 זה הממוצע העירוני שלך?

כן, ממוצע עירוני לילד.

כלומר אתה מחשב 40,000 תלמידים, הצד הזה של מנהלה וכלליות - - -

ושעות. השעות זה הרבה מאוד.

וזה גם ממוצע של גנים יסודי ותיכון?

וסייעות.

דיברתם על חינוך מיוחד, ההכרה היא הרי לכיתה בבית ספר סייעת אחת, אצלנו לכולם יש שתיים. איך יכולים להסתדר עם שמונה עד 12 ילדים קשים בבית ספר לוטם, רובם לא מדברים, אלימים. צריכים לפחות שתיים. הן לא מחזיקות מעמד. אני גם משלם להם יותר.

באיזה עיר ראינו שראש העיר אמר לנו בגאווה שהוא הולך להקים סוף סוף בית ספר לחינוך מיוחד.

ברעננה, יש את בית ספר ליאור, הוא הקים כבר.

לא, חדש, שהוא הולך להקים. זה היה רז בראשון? אני לא זוכר. אמרתי לעצמי, בואנה, חינוך מיוחד זה פריבילגיה, כאילו צריך, כולם צריכים חינוך מיוחד, הוא אומר לי: כן, אבל אתה יודע, אני הולך לשלם על זה המון כסף, אני לא אקבל שיפוי על חלק גדול מהכסף.

אבל זה נותן לך את הנשמה לכל המערכת. יש לנו כ-100 כיתות חינוך מיוחד בתוך בתי הספר הרגילים, יש לנו כ-68 גנים לחינוך מיוחד ברחובות שקולטות, יש לנו במגזר החרדי רשת עירונית. הם היו עמותות, הודענו להם, נגמר, הפכנו את כולם לממ"חים, וזה מלחמה מול שני מוסדות, חב"ד החזיקו את זה עצמאית והקרעטשניף, אמרנו להם שנגמר, שאנחנו הופכים להיות הבעלים של זה.

של מה?

של כל גני החינוך המיוחד של המגזר החרדי, שכל הילדים יקבלו שווה. תשמע, אף אחד לא חשב שיהיה משבר כזה שאין מטפלים, שבעצם 20% מגני הילדים היום לא מקבלים טיפולים. זה בעייתי, אבל זה ברמה ארצית, זה לא רק ברחובות.

זה ברמה ארצית, חוסר באנשי מקצוע.

אין אנשי מקצוע היום בגני הילדים של החינוך המיוחד, לא בממלכתי, לא בממלכתי דתי, כל הפרא רפואי.

גם בתוך בתי הספר יש קושי עם זה, לא רק בגנים.

כי זה עמותות מפעילות וזה מאוד קשה. בסופו של דבר כולם גוזרים את הקופון ובסוף אם המטפל לא מקבל את מה שהוא מצפה הוא הולך לפרטי ובשעתיים הוא עושה מה שהוא מרוויח ביום.

ברמה התקציבית בעיניי זה יושב בפער בין ארגוני המורים לבין הרשויות המקומיות, למה? כי כשאתה מסתכל על תקציב החינוך, על ה-73 מיליארד שקלים של 2022 מה שגדל זה שעות התקן, עלות שעת התקן כל הזמן גדלה ושם המורים עשו עסקה מצוינת והם יעשו עוד עסקה כזו, אבל למי לא היה כוח כזה? כל הפרא רפואי, כל הסייעות, כל אבי בית ומזכירות, כל זה לא צמח באותה רמה.

אז מה קרה לנו בעצם? הפערים החברתיים יושבים בדיוק במקומות האלה, כי מורה מקבל אותו דבר גם במרכז וגם בפריפריה, לפעמים בפריפריה הוא מקבל יותר, אבל סייעת בפריפריה, הרשות, אם היא לא יכולה לשלם, אז או שאין לה או שהיא משלמת לה 70,000 לשנה, אבל במרכז אתה משלם את העלות האמיתית.

אין סייעות היום.

אתה יודע שאצלנו מפעילים גנים גם כשאין גננות? גננת חולה או משהו כזה, אבל הרשות משלמת על זה והיא לא מקבלת על זה שיפוי.

בכל בוקר נתון יש חוסר של 30 גננות. למשרד החינוך אין מחליפה אחת, כי הן לא רוצות לבוא. הנה, הם קיבלו כסף לתקנים, לא נרשמות. ומה קורה? אז אני מביא שתי סייעות, ההורים כועסים עליי: מה פתאום פתחת עם שתי סייעות? אבל הדבר השני הוא לסגור.

יש לנו דיון בימים הקרובים. אורית סטרוק רצתה להגיע, אבל בסוף היא רצה לכנסת לדיון אחר, אבל יש לנו דיון על הקב"סים. זו עוד דוגמה, הנה תחום שלם, כולה רק 730 אנשים בארץ שהם אחראים על כל הילדים הנושאים, יחס של 120 ילדים לכל קב"ס, שזה בלתי אפשרי לעבודה, וזה הפורמלי, יש הרבה יותר, ושם גם לא התקדמנו בשכר אז אין קב"סים.

איך יפה בן דוד קראה להם בכנס? שכחו אותי בבית. על הקב"סים.

אף אחד לא חשב עליהם, השאירו אותם והם נשארו.

אבל כמוהם תחשבו, אין גננות, אין סייעות. 360 גני ילדים, כל בוקר, אנחנו משש בבוקר מחפשים כ-50 עובדים כל בוקר. עזבו את הקורונה, שזה בכלל מטורף, אבל לסגור גן או לא לסגור גן? אז אנחנו מעסיקים בחודש, אנחנו מחליפים כ-30 גננות ביום, בסוף החודש אנחנו לא מקבלים מהמדינה שיפוי, למה? כי הם אומרים לנו שהם יבואו לבקש את הכסף ממשרד החינוך. אף סייעת לא מוכנה שיהיה לה תיאום מס, היא עובדת רשות, לא רוצה, אלה אנשים פשוטים, הם לא רוצים להתחיל לרוץ לתיאומי מס.

יוצא בפועל שעיריית רחובות בשנה בכמעט 2.5 מיליון שקלים מממנת את זה והמשרד לא משפה אותנו, כשבכלל הן עובדות מדינה, הן לא עובדות שלי. זה אבסורד. כמו שעושים בבתי ספר, המנהל יכול להביא כל מחליף, הוא רושם אותו והוא מקבל.

זה דברים שצריך לחשוב לשנים הבאות. בשנה הבאה תהיה בעיה קשה, יש חוסר בגננות וסייעות. הסייעות חתמו על הסכם שהן יקבלו עכשיו תוספות. שוב, זה נופל על הרשות, אבל בסדר, אני חושב שצריך לתת את זה.

אז אתם רואים את כל המגוון שיש לנו בגני ילדים, בבתי ספר. רחובות הולכת לפני פיתוח מאוד משמעותי, אנחנו נמצאים פה בקרית משה, אחת השכונות הקשות במדינת ישראל שנחתם הסכם גג לבינוי פינוי, שזה שונה מכל ההסכמים שהיו עד היום. אנחנו לא הורסים ובונים, אנחנו מתחילים לבנות עכשיו 4,000 יחידות דיור, מעבירים, הורסים, בונים, מעבירים והורסים.

זה חברות קבלניות? זה מכרזים?

כן, יצא מכרז של מינהל מקרקעי ישראל עכשיו ל-2,000 יחידות ראשונות, אמור להיות פה שישה בתי ספר יסודיים, שני תיכונים וקרוב ל-80 גני ילדים חדשים.

בשכונה הזאת?

בשכונה הזאת. מתחילים לבנות עכשיו, מ-2,000 יחידות ל-10,000, זה הולך להיות שינוי. זה עיר, זה 40,000 תושבים שיהיו רק פה בגוש הזה.

ואתה יודע לאפיין מגזרים, מי יגור פה?

קשה לנו עדיין לאפיין, אבל זה יהיה כמו כל העיר, האופי של העיר, יישאר, אני מעריך כמו בכל מקום. באזור המזרחי שאנחנו הולכים לבנות עוד 10,000 יחידות, שעכשיו אושר בתכנית ונחתם הסכם גג גם, זה עוד 10,000 יחידות. לדעתי שם יהיה יותר ציבור דתי לאומי, כי שם רוב מערכת החינוך היום הממלכתית דתית נמצאת באזור המזרחי של העיר. גם שם אנחנו הולכים לפתח ולעשות.

יש לנו בשכונה הזאת בית ספר ממלכתי דתי חדש, שהוא פנימייתי, ישיבת מצפה יריחו פתחו פה שלוחה מאוד מאוד חזקה. זה עבר ועדה פדגוגית של משרד החינוך.

פה בקרית משה?

בקרית משה.

ישיבה קטנה?

כן, מ-ט' עד י"ב, ממלכתי דתי.

אבל הם עושים את רוב לימודי החול בי"ב, לא?

לא, אחר הצהריים.

איך אני יודע? שלמה קרעי הביא איזה יום את הבן שלו, אז תחקרתי את הילד, כמו שאני עושה תמיד, הילד בדיוק נבחן באותו יום למצפה יריחו, אז שאלתי אותו מה תכנית הלימודים, אז הוא אמר שהוא לומד עד ארבע לימודי קודש ומארבע לימודי חול. אז הם פתחו פה שלוחה?

יש לנו כאן שלוחה. הילדים הם ברובם מבחוץ. השנה אפשרנו להם חמישה ילדים מרחובות.

התנאי שלנו היה עד 10% שיהיו תושבי העיר, היעד היה לחזק את השכונה ולא להרוס את בתי הספר, שהתחרות תהיה איטית, לא בבת אחת להכות בישיבת הדרום בעמיחי, על מנת שהם יוכלו להתארגן ולעשות, אבל גם להם אין כבר מקום, זה שלוש כיתות בשכבה, וזה עבר את הוועדה של משרד החינוך, הכירו בצורך.

בועז אמר שיש ביקוש עולה למוסדות פנימייתיים לבנים.

כן, אבל לא מכירים, המינהל ההתיישבותי לא מכיר בפנימיות, אין תקצוב כרגע, הם בקושי שורדים כלכלית. ואז אתה בא למינהל הפיתוח ואתה אומר שצריך לבנות את בית הספר, אומרים לי: מי אישר לכם? אמרתי: אתם ישבתם בוועדה, לא התנגדתם, אישרתם סמל מוסד, אישרתם מנהל, אישרתם תקצוב.

זה יהיה עם פנימייה?

זה עם פנימייה. העירייה משקיעה שם.

אז איך יהיו לכם ילדים מרחובות? כי הרי הם גרים פה.

מי שבוחר להיות במוסד הולך להיות בפנימייה.

משרד המנכ"לית האחרון, שמוסר על פתיחת רישום בתי ספר יסודיים במינהל לחינוך התיישבותי, כלומר זה שייך למחוז?

בית הספר שייך למחוז, הפנימייה כאילו אמורה להיות בהתיישבותי, אבל ההתיישבותי לא מוכן לקלוט.

אורלי, הם לא היו אצלנו בוועדות.

ההתיישבותי היו בוועדה של הפתיחה והם הצביעו בעד.

כן, אבל השנה בוועדה הם לא היו.

בגלל שזה פנימייה זה משהו אחר.

אז בית הספר הוא במחוז והפנימייה היא בהתיישבותי?

כן.

כל הפנימיות זה ככה.

יש אבסורד. יש ועדה שמאשרת בית ספר, איך יכול להיות שאחרי זה, כשבאים לתקצוב לבינוי – הילדים האלה איפה ילמדו? או שתגידו שלא מאשרים, אל תפתחו.

התקצוב הוא לבית הספר או לפנימייה?

לבית הספר, קודם כל שיהיה להם כיתות לימוד.

ומי יממן את הפנימייה?

השאלה אם יגייסו תרומות. אין דרך אחרת.

זו שאלה.

מינהל החינוך ההתיישבותי מממן בניית פנימיות?

לא, אין להם תקצוב כבר שנים.

אז המועצה היא שמממנת את בתי הספר?

כרגע כן.

נכון לעכשיו אין מי שמממן. אנחנו מממנים כרגע את המבנה שלהם.

שזה מבנה בית ספר?

מבנה בית הספר.

ופנימייה? איפה הם ישנים?

הבאנו להם יבילים, קנינו עשרה יבילים עכשיו.

הרשות?

הרשות, מה נעשה? הם כבר קיבלו. הם יודעים את עמדתי, אני התנגדתי כי ידעתי שזה מה שיקרה ואמרתי את זה בוועדה: לא, הכול בסדר, אל תדאג. ואז הגיע יום הדין, הגשנו את בקשות המינוי ל-2022, סירוב, הם לא ילדי רחובות.

עשרה יבילים זה הרבה כסף.

כן, ועכשיו אני צריך עוד עשרה.

בטח, צריך עוד, כי זה צומח.

על פי החוק מותר להם עד ארבעה ביביל לישון.

זה בור בלי תחתית.

כן, הם כבר מעל 100 ילדים.

אז צריך לאסדר את זה, מי מתקצב את כל ה –

כן, אף אחד.

אוקיי, בוא נמשיך.

אלה המבנה שלנו עם בתי הספר. בתי ספר חרדים, כפי שאמרתי, יש לנו לכלל המגזרים פה, עובדים כחלק אינטגרלי ממערכת החינוך העירונית.

בוועדת המשנה האחרונה היה לנו דיון על מעברים בין מגזרים ודיברו אנשי הממ"ח ויש מעברים מסוימים הלוך וחזור, אתם גם רואים את זה?

יש גם מהממ"ד לממלכתי, גם וגם.

ברור.

מהממ"ח לחמ"ד יש, בעיקר בסביבות סוף יסודי או ז', שאז הם מצטרפים לחמ"ד.

מ-ו' ל-ז', יש הורים שרוצים, אומרים שביסודי שלילד יהיה את הצביון הדתי ואחר כך שולחים אותו ל – בממ"ח יש מסגרות עירוניות היום שזה קצת לוקח מהחמ"ד. פתחנו אנתרופוסופי חרדי ממ"ח.

באמת, אין מסגרת שאין פה.

שההורים אומרים שהם רוצים משהו ייחודי.

אנתרופוסופי חרדי.

יש פה דמוקרטי ממ"ד, אנתרופוסופי.

אנתרופוסופי ממ"ח, הוא יושב פה בחצר האחורית פה ממש.

שהקהל שלו הוא ממלכתי דתי או חרדי?

הוא חרדי, ממלכתי דתי קצת יותר - - -

בוא נגיד שיש לילדים שם אחים גם בממ"דים הרגילים וגם בקבוצת יבנה.

גם בחרדי.

זה לא החרדי הרגיל.

זה החרד"ל יותר אולי.

מנגד פתחנו ממ"חים מתחרים לבית יעקב, שזה מלחמה ענקית, בנות ובנים. בנינו לבנים כבר בית ספר חדש, העברנו אותם, אבל המחאה של הרבנים - - -

איך באה לידי ביטוי המלחמה?

הם מתקשרים להורים. בעבר אם היית רוצה להתקבל לבית יעקב אין מקום, תמצאו. אז יבנה קולט לנו בשנה כ-60 בנים או בנות מרחובות. פתאום עכשיו כשיש את הממ"ח הם מוכנים לקלוט: תביאו לנו חמש, שש כיתות, העיקר שלא יילכו. מתקשרים להורים, מדברים.

כלומר, בוא רק נסביר, יצרת תחרות עירונית בין הממ"ח לבין בית יעקב על ידי זה שפתחת ממ"ד.

אבל אם בן רשום לעץ חיים, שהוא ממ"ח, הבת לא יכולה להתקבל לבית יעקב. זה החלק הכי קשה.

זה הדרך שהם נלחמים בזה.

אבל החשיבות שלנו שיהיה ממ"ח ואנחנו עיר מובילה בתחום הממ"ח. אפרת, כמה גני ילדים יש לנו ממ"חים?

יש לנו שישה גני ילדים.

שלושה בנים שלושה בנות? איך זה מתחלק?

לא, יש לנו גם את הקרעטשניף, את הקרעטשניף העברתי לממ"ח.

נכון. אני רוצה לעשות לכם סדר. קודם כל רואים שבאתם מהשטח, אז הרבה שאלות והרבה תהיות לגבי מה שקורה. אני אעשה קצת סדר. דיברנו על הרישום. זהר התחיל לדבר על פרס חינוך ארצי, זה פרס חינוך ארצי לעיר הזאת שהיא עיר גדולה ומסודרת עם לב של מושבה מפעם.

נתחיל עם מספר המוסדות. 57 גני ילדים. יש לנו 47 גני ילדים ועוד עשרה גני ילדים של חב"ד. שימו לב למספר הילדים.

פה חב"ד זה ממ"ח?

ממ"ד.

העברתי אותם, הם היו מוכר שאינו רשמי, אני הודעתי להם שאם לא אז אין תקצוב והם עברו.

והם העדיפו ממ"ד על ממ"ח?

כן.

גם היסודי וגם העל יסודי שלנו.

לכאורה התקצוב אותו דבר, לא?

אני לא יודע עד כמה זה אותו דבר.

את יודעת להגיד למה הם בחרו בממ"ד ולא ממ"ח?

לא היה ממ"ח פה. לא היה, זה היה תחילת הדרך של הממ"ח.

לי בירושלים היו חב"ד ממ"ח.

זה תלוי גם לפעמים ברשות. אני בשתי רשויות, בשתיהן החב"ד הוא בחמ"ד.

סליחה, אפרת, תמשיכי.

תשעה בתי ספר יסודיים. כמעט כפול מספרי הילדים בבתי הספר היסודיים ואחר כך שבעה בתי ספר על יסודיים, כשיש לנו ירידה, ויש לנו ירידה דרמטית, ושמעתי אתכם ככה מדברים על זה, על זליגה של ילדים, 600 ילדים שזולגים לבתי הספר הממלכתיים, עוזבים את החינוך הממלכתי דתי ועוברים לבתי הספר הממלכתיים.

אפרת, הנתון הארצי שיובל הציג לנו זה 14%, כלומר בין היסודי לעל-יסודי בחמ"ד 86% ממשיכים, 2% הולכים לחרדים, 12% הולכים לחילוני. זה לא רחוק מזה. זה די דומה.

ברחובות 13%-12%, זה הנתון. אנחנו רוצים לדבר על מודל הבחירה, רציתם לשמוע על הרישום, אז מודל הבחירה, אני מתחילה לדבר על מודל הבחירה בממלכתי. בשנת תשע"ח רחובות נכנסה לפיילוט שנקרא מרחבי חינוך, אתם בטח מכירים, אזורי בחירה מבוקרת, בעיר בתי הספר העל-יסודיים הם אזורי בחירה, כל אחד בוחר את מה שהוא רוצה, המרחב הוא פתוח.

ביסודי זה היה מורכב. הפכנו את העיר לשישה אשכולות. לקחנו את בתי הספר היסודיים ואנחנו מאפשרים לילד או להורה להירשם לאשכול. לדוגמה נדבר על אשכול שלוש, רמת אלון, שז"ר ויבנאלי. הורים מהמרחב לקחו את כל המרחב וחילקו אותו לשישה אשכולות.

ויש בית ספר על אזורי?

כן.

הורים מהמרחב יכולים לבחור להירשם איפה הם רוצים ללמוד לפי הייחודיות של כל בית ספר. המהלך הזה חיזק מאוד מאוד את בתי הספר, את השותפות עם ההורים וניכר שההצלחה מאוד מאוד גדולה.

אני רוצה לדבר רגע על אחד המרחבים. יש לנו את מרחב אחד שהוא מרחב של הרבה מאוד זוגות צעירים. מי בעצם מימן את כל התהליך הזה? משרד החינוך עם הרבה מאוד כסף, עם עובדים שלו והכול, והם הקימו את המרחבים. כשאתה בא למינהל הפיתוח הוא אומר: אני לא מכיר בזה, מה פתאום? מה החליט לעשות? אני אומר משרד החינוך, הוא יוזם את זה, הוא מממן את זה, ואז במרחב אחד, בניצני המדע יש לי שש כיתות א', פרחי המדע חמש כיתות א', פה ארבע. אני אומר להם שצריך להוסיף בינוי, כי ניצני המדע הוא ארבע, הם אומרים: אז התוספת, תשלח אותם למרחב שתיים.

לסמילנסקי, למרחב שתיים.

אני אומר להם שזה לא הגיוני, זה לא אותו מרחב, הם אומרים: אותנו לא מעניין, אנחנו לא מכירים את המרחבים האלה. וזה חלק מהעניין עוד פעם, שהפדגוגיה לא מדברת באותו משרד. אז מה קורה? הרשות צריכה לממן על חשבונה עוד פעם יבילים והיא תזרוק לחצר בית ספר, בית ספר מדהים, אם היה לכם זמן לראות שם, יבילים בחצרות. אין קשר באותו משרד, וכן נכון ללכת על פי פדגוגיה כי זה מה שעובד, לא משהו אחר.

ושקלתם לאחד אשכולות? שיהיו פחות, נגיד שלושה ולא שישה?

לא, המרחקים. אני צריך לתת להם הסעות ליד הבית. זה גיאוגרפי.

אפרת, תמשיכי.

אז כמו שהתחלתם לדבר, באמת יש לנו מגוון אפשרויות למגוון תלמידים בעיר, המון המון מסלולים. יש לנו רמת אלון, מסלול דמוקרטי, יש לנו את אותו מסלול דמוקרטי, תיכף נפגוש אותו, בממלכתי דתי, בבראשית, לראשונה במדינת ישראל מסלול דמוקרטי בבית ספר שהוא ממלכתי דתי. יש לנו אנתרופוסופי, בבית ספר בגין, יש לנו אנתרופוסופי גם בחרדי. ביבנאלי יש לנו את קשת, מסלול שלא כל כך מצליח להתרומם, ובשנה הבאה אנחנו פותחים מסלול חדש ביבנאלי, מונטסורי, ויש לנו את בית ספר השיטה.

אנחנו עוברים לממלכתי דתי. בממלכתי דתי בתי הספר נכנסו לתוך מרחבי חינוך קצת יותר מאוחר. יש לנו בית ספר עוגן לכל ילדי העיר, זאת אומרת לכל ילד לפי הקרבה לבית, ויש לנו בתי ספר על אזוריים, נועם בנים, נועם בנות, תלמוד תורה הראי"ה, חב"ד בנים וחב"ד בנות, וכמו שהזכרתי קודם, מסלול דמוקרטי בבית ספר בראשית.

אפרת, מה מאפיין את תלמוד תורה הראי"ה? מה מיוחד בו?

זה בעצם תלמוד תורה, הוא היחיד פה בעיר שהוא תלמוד תורה והוא יושב פה בשכונה. גם מצפה רחובות שפתחנו יושב פה בשכונה.

יש לנו גם מכינה קדם צבאית.

אז בתלמוד תורה אין ליבה?

בטח שיש.

יש, הם לומדים הרבה יותר.

נכון, הם לומדים יותר לימודי קודש, אבל בהחלט יש לימודי ליבה.

אפרת, נשאלתי שאלה לגבי בתי ספר בחמ"ד והחינוך המיוחד, האם חמשת הממ"דים העל אזוריים, יש בהם כיתות חינוך מיוחד?

כן. בכל בתי הספר, גם ביסודיים וגם בבתי הספר העל-יסודיים, לא בכולם, אבל ברובם יש כיתות חינוך מיוחד, נכון, אורלי?

לא, לא מדויק. בחמ"ד, מבחינת הרשות כל שנה אנחנו פותחים במקום אחר ויש מסלולים, יש בית ספר שהוא מתמחה בתקשורתי, אז כיתות החינוך המיוחד בו הן תקשורת ו - - -

אבל זה גם בעל אזוריים?

חד משמעי, כן.

אין שם כיתות, יש לך ילדים משולבים.

לא, יש שם גם וגם. אבל בחב"ד אנחנו - - - כדי שיהיה לנו מענה לבנות וגם לבנות.

גם בדמוקרטי אין.

בדמוקרטי אין מבנה.

אני אומר לכם שוב, אורית סטרוק רצתה להגיע לסיור הזה והיא לא הצליחה, אבל היא אמרה לי שהיא מבקשת שנבדוק האם יש בתי ספר בתוך הציונות הדתית שבאופן שיטתי לא קולטים חינוך מיוחד כי זה לא - - -

אין בית ספר שמסרב. יש בתי ספר שאין להם כיתות, זו הבעיה שלהם.

ובחרדי שיהיה חינוך מיוחד?

לא, אין דבר כזה.

זה תלוי גם במשרד, למי הוא נותן. המוסד בטח רוצה, יש מוסד שלא רוצה?

לכולם אצלנו יש מב"ר ואתג"ר.

אפרת, איך את כראש מינהל חינוך מתמודדת עם בתי ספר בחמ"ד שאומרים לך: לא מתאים לי מב"ר, לא מתאים לי אתג"ר, אני רוצה רק את היפים והאמיצים?

אנחנו תיכף נדבר, הנה, מודל הבחירה בעל-יסודי. אז מודל הבחירה בעל יסודי הוא מאוד מאוד מסודר בתוך אתר העירייה, התלמידים נרשמים, בוחרים עדיפויות ומקבלים לפי העדיפות שהם רוצים. מה שהיה לפחות כשאני הגעתי לפני ארבע שנים, קצת פחות, אני יכולה להגיד את זה בפורום הזה, כולם יודעים את זה, הרישום לעל יסודי הממלכתי דתי התקיים בבתי הכנסת בדרך כלל.

בבתי הספר ובבתי הכנסת.

אני יכולה להתערב רגע, אפרת?

כן, בטח.

אז קודם כל השאלה שלך לגבי החינוך המיוחד, בישיבת עמיחי יש כיתות תקשורת, איפה שיש תקשורת אין לקויי למידה. בישיבת הדרום ובהמר יש לקויי למידה, אצל הבנות יש לנו באמי"ת הלל כיתת לקויי למידה, באולפנה צביה אין וגם בחב"ד בנות אין.

בחב"ד בנות יכול להיות שבשנה הבאה ייפתח.

אין להם את המבנה עדיין.

בצביה לא רוצים?

בצביה רוצים, יש בעיה של מקום מאוד מאוד גדולה. אני כן רוצה לקחת אתכם טיפה אחורה. אפרת התייחסה ממתי שהיא נכנסה לתפקיד ואני נכנסתי חצי שנה אחריה, מה שהיה בחינוך הדתי זה היה פשוט – זה כאילו חיים במקום אחר. באמת. אני משם, אז אני מכירה את השפה. ואז התחלנו תהליך - - -

היינו מסתכלים ופתאום אנחנו רואים שאין לנו מקום בכיתות, רגע, עוד לא פתחנו את הרישום.

בדיוק. ואז התחלנו תהליך של הבניה של העבודה מול הרשות. חשוב להגיד שהרשות היא באמת מפתחת תפיסה עירונית, זאת אומרת זה עוגן משמעותי, אגף החינוך הוא עוגן משמעותי ומפה זה מתפצל.

אני צוחק כי אני שמעתי, כאילו סדנא דארעא חד הוא, היה לי ראש אגף חרדי וראשת אגף חילונית שהיה להם את אותה בדיחה. הוא היה אומר: אצלנו אתה מתכנן את הילדים לפי איפה אתה רוצה אותם בבית ספר, אז הוא היה אומר, אם אני רוצה בית יעקב מסוים, זה היה בירושלים, אני צריך לתכנן את הילדים לפי השנתונים. והיא הייתה אומרת לי את זה על כל מיני אנתרופוסופיים, היא הייתה אומרת: תקשיב, כדי להגיע לשם אתה מתכנן את הילדים לפי השנתון. ככה.

אז התהליך היה תהליך מאוד לא פשוט, הם המון התנגדויות. זה הגיע למצב שעשינו שולחן עגול לפני שלוש שנים, כינסנו אותם.

לפני שלוש או ארבע שנים. אנחנו כבר כמעט ארבע-חמש שנים בתהליך.

היו תלמידים שאף אחד לא רצה אותם, אז אמרנו אין בעיה, נתכנס ואחר כך נעשה חלוקה, זה ייקח את זה, זה ייקח את זה. זה היה צעקות, זה היה מטורף.

בצבא קוראים לזה סנאט, מחלקים את הקצינים ואז השאלה איך מעבירים את אלה שלא.

אנחנו עברנו תהליך רחב.

בשנה האחרונה בחוברת הרישום יש ימי חשיפה בממ"ד, ימי חשיפה בממלכתי, יש תהליך רישום והמקוון בממ"ד. ואני גם אמרתי להם, מי שלא ביצע רישום לא משובץ.

עוד דבר, קודם כל זה שיתוף פעולה באמת של המשרד והעירייה לשבת, זה תהליך, כי המנהלים והרשתות היו רגילים, כל אחד הראשון חוטף ומביא את הילדים, אבל לא נתנו להם גם השנה, יש כאלה שרצו להתחיל כמה ימים לפני, כלום, עצרנו להם, אמרנו להם - - -

לא, אותו תהליך, אותו דבר.

זה מהלך שהתחיל לפני עשר שנים בחמ"ד ברמה הארצית.

בירושלים זה התחילה ב-2010.

במיוחד גם סביב מוסדות על אזוריים, יצרנו לו"ז מחייב בין אלה שלא חייבים כלום לאף אחד ואז התחלנו במעגל של רשויות.

אנחנו יצרנו את המהלכים של החמ"ד והתאמנו את זה לתהליכים.

יש לכם את זה במצגת.

יש את זה. אתה יכול להעלות את חוברת הרישום? הפיק היה שהשנה המנהל של ישיבת עמיחי, שזאת ישיבה שהיא מאוד מבוקשת, הוא אמר לי: רחל, יש לי יותר מדי רישום, אני לא יכול לקלוט, כל מי שביצע רישום בשלב של הרישום, הוא אומר לי: אני לא בודק מי, מבחינתי את מי שאת רוצה את שולחת. הוא כל הזמן מתהדר בזה, כי הוא היה מאוד ממיין. אמרתי להם שאין אליטות ברחובות, אין דבר כזה.

זה גם חסך לו הרבה עבודה.

אני אגיד יותר מזה, לפני כמה שנים, לפני שהם נכנסו לתהליך, בתור מי שעברה את זה, הילדים שלנו קיבלו תשובה מבית ספר, ואז התחיל כל הרחש בחש, שבת זכור, זה היה תמיד: אני לא התקבלתי לאף בית ספר, זה היה קטלני. אין את זה יותר. זה לא קיים יותר.

יש לי שתי הערות, בועז, בעניין הזה. דבר ראשון, יש לי גיסה שהיא ראש של שתי מדרשות מאוד מאוד מבוקשו בתל אביב, הם עכשיו חגגו 20 שנה, היא אמרה לי: אתה יודע מה עשה לי סדר? ברגע שהתחיל לי עודף רישום הודעתי ביום הראשון על הגרלה, וזה עזר. מי שלא מתאימה בעליל, אז זה – אבל נוצר מעגל של עודף רישום והיא כל הזמן גם מגדילה את המדרשות, אבל היא אמרה ברגע שאתה מסדר את זה מראש. בציונות הדתית זה היה עושה לנו סדר.

יש לנו הגרלה.

תחשוב שנייה על נווה שמואל מקור חיים, וכל השאר. אם הייתה הסכמה של שני שלבים. שלב ראשון אתה מכניס את המעגל של מי שמתאים, בשלב שני אתה - - - בירושלים, בלי לפרט שמות, היו לנו כמה בתי ספר, גם בממלכתי, שהיה להם נוהל מיון, אמרנו שאנחנו לא יכולים להמליץ, יהיה יותר פשוט, בואו נגדיר תנאי סף שהם לא הכי גבוהים, שהם שתי דרגות מתחת, כלומר מי בכלל נכנס לאגן הניקוז של בית הספר שיכול להתמודד עם התכנית, ומי שנכנס הגרלה. ואז, באמת, תשמע, לא את כל אחד, אבל אתה בהחלט נותן הזדמנות שווה.

אני תיכף אדבר איתך על ההגרלה. הצטרפה אלינו פזית שהיא מנהלת הפסג"ה.

שלום, ברוכים הבאים.

אני אגיד לכם על ההגרלה. למשל ביסודי, כשאנחנו מגדירים מראש כמה כיתות, יש בתי ספר שאנחנו עושים הגרלה, מבקר העירייה יושב איתנו, זה הכול חשוף, נציג הורים יושב בהגרלה.

טוב, בוא נדבר על הדברים הרגישים. איך עושים בחינת רמה דתית? אמרתי רגיש.

זה בתי הספר.

איך עושים בחינת רמה דתית?

כל בית ספר במקום שלו מבחינת לימודי הקודש, שעות לימודי הקודש, עד איזה שעה הם לומדים, כל בית ספר. יש לנו בסך הכול כרגע את שלושת בתי הספר, ישיבת הדרום, אמי"ת עמיחי ואמי"ת המר.

וביסודי יש לנו את נועם - - -

אנחנו מדברים רגע על החטיבות.

שאלתי גם וגם.

צביה ונועם זה אותו דבר.

אז איך הם קובעים רמה דתית?

אין כזה דבר קובעים רמה דתית. יש ריאיון של בית הספר עם התלמיד.

שהוא לתלמיד או להורים?

לתלמיד.

ביסודי זה להורים, בכיתה א' בנועם זה להורים.

אני חייבת להגיד שאחד הדברים שמאוד מטרידים את ההורים בעיר, וזה לא סוד, הן יודעות, אנחנו ישבנו על זה לישיבה מאוד מאוד מקיפה, זה העובדה שאין קריטריונים שקופים של מה בדיוק ההגדרה ואז נשאלות שאלות שהן לא רלוונטיות להחלטה אם לקבל את הילד או לא. נבדקים ציונים שלא נבדקים בבתי ספר אחרים.

בבית ספר ממלכתי, אם אני שולחת את הילד שלי לכיתה רגילה, לא למופת, אף אחד לא בודק את הציונים שלו במתמטיקה ובשפה ובאנגלית. אין לי בעיה שיבדקו ציונים בתנ"ך, בגמרא, במשנה, לגיטימי, זה בית ספר דתי, אתה רוצה מוגבר דתי. אחת הבעיות שעולות מאוד קשה מהשטח, כולם, כולל נועם, כולל חב"ד, כולל הכול והכול, זה שאין קריטריונים שקופים וברורים.

אני אגיד לך מה עשיתי. כן, סליחה, בועז.

א', האתגר פה יותר מורכב כי קריטריון הציון הוא לא תמיד רלוונטי. זאת אומרת תלמיד מצוין שאורח החיים בבית שלו הוא מסורתי הוא יקבל 100 בתנ"ך ומשנה כי הוא תלמיד טוב ובחור חרוץ.

אז מה כן?

אז השאלה איזה שאלות אתה שואל ומה רלוונטי. אפשר לשאול את הילד אם הוא הולך לבית הכנסת בשבת, כל מיני שאלות על אורחות חיים ביתיות, אבל להתחיל לשאול אותו שאלות של מי החברים שלך ולאיזה תנועת נוער הם הולכים, כן או לא, לא בהכרח רלוונטי.

זאת שאלה.

לא בהכרח רלוונטי.

יש מושג של תקנון בית ספרי, זה המושג החוקי. דרך אגב, עשיתי את אותו דבר עם החרדים בית יעקב. בשלב מסוים עלו טענות לאפליה, עדיין עולות, ובצדק, באתי לבית יעקב ואמרתי להם: חברים יקרים, תראו את התקנונים שלכם, ובתקנון, אצלם אפילו מקפידים לתלות אותו בבית ספר, כדי שאף הורה שבא לריאיון לא יוכל להגיד שהוא לא ידע.

בתקנון של בית יעקב, זה אנקדוטה, את מכירה את זה, למשל אסור ללעוס מסטיק. לעיסת מסטיק בתקנון בית יעקב זה עילה לא לקבל לבית ספר. אני לא נכנס שנייה למה, אלא אני נכנס לאיך. יש תקנון, התקנון אומר: זה בבית ספרנו לא קורה. אם אני אחפש אני אמצא את התקנון הזה, זה התקנון, ואתה יודע, זה מתאים לך או לא מתאים לך.

יש אורך החצאית ואורך השרוול.

מה קורה? אחרי ששואלים השאלה הגדולה היא איך אתה בודק את זה, זה הרבה יותר מסובך. אני לא יודע אם אתם מכירים, יש עכשיו החלטה של משרד החינוך להפסיק את נוהל אחים ואחיות. גם זה אתגר. חבר'ה, מלפני שבועיים אין נוהל אחים ואחיות, יש כרגע בג"צ של הדמוקרטים מול המשרד, שרק עכשיו יצא לדרך, שבא ואומר שאתם לא מכירים במושג שנקרא קהילה. זה יושב על תפרים מאוד מאוד עדינים.

זו אחת הבעיות שלנו בדמוקרטי. אנחנו מכירים את זה.

נכון, עכשיו אנחנו מתמודדים עם זה.

אז בעצם אתם אומרים שעדיף שיהיה תקנון שקוף?

צריך שיהיו קריטריונים שקופים, אני לא יודעת איך.

אני חושב שאת צודקת, צופית.

אבל צריך להבין שזה לא כזה פשוט.

אני אגיד לך משהו, הכנסת היא הראיה ששקוף זה לא תמיד טוב, כי בכנסת כל מה ששקוף נהיה ברדק. זה המצב, ככל שיש יותר מצלמות יש פחות ענייניות, אבל כשעוסקים בקבלת תלמידים לבית ספר אני חושב, בועז, וזה גם אליכם באמת, הנושא של תקנון ברור וגם השאלה איך אתה בודק אותו. עצם העובדה שהמוסד נאלץ להתמודד עם האמירה הזאת זה אומר שזו אמירה מאוד חשובה.

אבל אליה וקוץ בה, כיוון שאם אני מדבר במעבר מ-ו' ל-ז', לחטיבת ביניים, על פי חוק כל בית ספר פתוח לכולם על פי רבעים. בוא נגיד שהגענו לאיזה שהוא מהלך עירוני שמאפשר בחירה. אם יש בחירה וכולנו בשולחן עגול בסופו של דבר מסכימים, אם אני יוצר קריטריונים אז באופן מובנה אני בעצמי מייצר פערים ובעיות. אותו תלמיד, שאם יש לו יכולות חלשות יחסית, ואני רוצה לייצר איזון בין בתי הספר ולחלק את הזכות לעבוד גם עם תלמידים מורכבים בין כמה בתי הספר, אבל אם הוא לא עומד לי בקריטריון של התקנון אז אני לא יכול לקלוט אותו.

אבל אם הוא לא דתי מספיק אין לך מה לקלוט אותו לשם.

אבל גם את זה קשה להגדיר, כמה דתי, כמה בדיוק דתי ואיך לבדוק.

כן, אבל לפעמים בתי הספר משתמשים בזה, דווקא בתי הספר היותר תורניים משתמשים בזה כסנן.

אבל, בועז, עדיין יש סינון. יש ריאיון ועל בסיס הריאיון – אחר כך כשאני ארשום את הילד שלי אני ארשום את השלוש שביקשתי, אבל לא בהכרח אני אקבל את הראשון כי לא בטוח שעברתי שם את הריאיון.

כי כנראה זה לא התאים לתקנון.

שנמצא איפה?

ואנחנו כבר ממש כמעט לא נמצאים שם.

אני קודם כל חולקת עלייך ואנחנו כבר ממש כמעט לא נמצאים שם.

כמעט שאין מצב שילד לא מקבל את מה שהוא רוצה.

בדיוק.

אלא אם כן באמת חוסר התאמה. יש כאן כזאת פתיחות, גם מנהלי בתי הספר עברו מהלך מאוד רחב בלקבל גם אחרים.

את מדברת על מה שהיה לפני שלוש שנים.

לא, אבל זה מה שיש פה עכשיו, אנחנו דיברנו על זה לפני חודשיים.

אבל אני מסבירה לך שאנחנו לא שם.

צופית, אנחנו ממש ממש לא שם. נעשה מהלך במהלך ארבע השנים האחרונות, אני חושבת שבעיר רחובות בפרט כמעט כל תלמיד מקבל את מה שהוא מבקש. אנחנו עושים את המקסימום, אלא אם כן באמת יש חוסר התאמה, מבחינה תורנית בעיקר אנחנו מדברים.

או חוסר התאמה או עודף רישום.

או עודף רישום שאין לנו ברירה. זה בוודאי. אבל אנחנו ממש משתדלים לתת את מה שמתאים לילד וגם את מה שהוא רוצה.

ובואו נזכיר שאנחנו מדברים על כיתה ז', כשעוברים לרישום לכיתה ט', אז כבר בכלל אנחנו באזור אחר.

אנחנו כן נגיד שיש לנו שם - - -

הדתיים לא קולטים ב-ט'?

בטח שכן, אני אגיד. קולטים ח'-ט' שלא בטובתנו, כי הרבה פורשים מהממ"ח ואנחנו נאלצים לקבל אותם וזה אתגר.

הבעיה הגדולה גם עם הבנות.

ואנחנו לכאורה מחויבים לקלוט אותם.

אין רשויות מסביב לרחובות שיש להם בתי ספר שהם מסיימים בסוף כיתה ח'?

יש לנו גם פה.

יש לנו את נתיבות משה פה.

אני אסביר בירושלמית, אבל זה בטח נכון גם לרחובות. ירושלים עם כמה מועצות אזוריות מסביבה, גוש עציון ומטה יהודה ועוד. ברוב המועצות האזוריות בתי הספר מסיימים כיתה ח', שמונה שנתי, ואז בעצם כל תהליך הקבלה לבתי ספר שהוא מוסדר ב-א' או ב-ז', אין כללים בכיתה ט', וכאן אנחנו נכנסנו לתהליך התערבותי מול בתי הספר.

אצלנו זה בטל בשישים. אתה מדבר אולי על עשרה ילדים במחזור.

אנחנו מדברים בעיקר על נתיבות משה, חרדי, שב-ח' הם מסיימים.

בצביה אין קליטה ב-ט'?

לא שאנחנו יודעים.

לא מסיבית? אז בואו אני אספר לכם לדוגמה, בממ"ד, לא בממ"ח ולא ב - - -

אני אגיד לך גם למה, כי אין לנו בתי ספר באזור שמסיימים ב-ח'.

אז מה קורה במועצה אזורית שהיא שכנה של עיר, המועצה האזורית מסיימת ב-ח', לפעמים הילדים נורא איכותיים, ואז בתי הספר בעיר מתחרים על הילדים האלה, זה כמו בצבא, היו אומרים 'משבח גדודים'. אז הם אומרים: אני ב-ז' קולט לפי כללי העיר, אבל ב-ט' אני יכול לבחור רק את הילדים שאני רוצה, אני גם עושה טובה, כי אלה ילדים מחוץ לעיר. ואז מה קרה? נכנסנו כרשות למשא ומתן מול בתי הספר האלה, כמה הם קולטים ב-ט', במרכאות או לא במרכאות על חשבון הילדים העירוניים. זה ממש משא ומתן.

דווקא המצב הזה לא קורה לנו. מה שקורה לנו זה הפוך, הממ"ח שמסיימים פה ב-ח', שזה נתיבות משה, שאני מבינה שלאט לאט הוא קטן, שאנחנו צריכים לקלוט אותם ב-ט' ואז הם באים עם פערים וזה לא פשוט.

או בנות שהיו באולפנות או היו במגזר החרדי שמעיפים אותם איפה שהוא בין ז' ל-ט'.

ושוב אנחנו צריכים לקלוט אותם אצלנו וזה לא פשוט. ואז גם אין מקום.

עם הבנות יש לנו בעיה.

הבעיה היא בפערים הלימודיים?

גם פערים לימודיים, גם לפעמים פערים תורניים.

נעשה הפסקה כמה דקות.

כמה דקות הפסקה, נכניס את המנהלים ואחר כך נמשיך.



(בהמשך הסיור)

אנחנו רוצים להציג לכם שיתופי פעולה שקיימים בין החינוך המיוחד לבין בתי הספר, יש לנו את המר, ממלכתי דתי.

(סבב נוכחות).

אני מנהל קרית החינוך על שם עמוס דה-שליט, בית הספר התיכון הראשון ברחובות. תמר שהפכה להיות דה-שליט ברבות הימים. אנחנו בית ספר מאוד גדול, 2,400 תלמידים, שתי חטיבות ביניים ותיכון. נספר בהמשך על הקשר.

אני הרכזת החברתית של התיכון, תיכון דה-שליט.

מנהלת בית ספר לוטם, חינוך מיוחד על יסודי לתלמידים מקסימים שמתפקדים על הרצף האוטיסטי.

(המשך סבב נוכחות).

שים את הסרטון בבקשה ומשם נתחיל.

תראו משהו מיוחד. כשתראו משהו מיוחד, כשמדברים על שיתופי פעולה ממלכתי וממלכתי דתי, תראו מה יוצא ממשבר בין לאומי שהיה.

(הקרנת סרטון).

תודה. תמר, בבקשה, מנהלת לוטם.

האמת היא שאני עוד באנרגיות של הטקס האחרון שהתקיים בשבוע שעבר כי רואים, על פי שר החינוך, שעברו כמה שנים, וחשוב לי לומר שזו תכנית שהיא כבר שמונה שנים, מחזור תשיעי, וזה מאוד חשוב לציין. זו לא אופנה חולפת, אלא משהו עירוני שמשנה לשנה קיים. אנחנו מדברים על שותפות אמיתית בין שני בתי ספר, קרית המר, שזה ממלכתי דתי, ובית ספר לוטם, שהוא בית ספר על אזורי.

יש פה תהליך מאחורי זה, זה לא הטקס עצמו רק לשמח את התלמידים ולשמח את המשפחות, אלא אנחנו עוברים ביחד תהליך שמתחיל באוגוסט ומסתיים השנה בחודש מרץ, שבוחרים תלמידים בהמר שיכולים ללוות את התלמידים שלנו. יש אפליקציות, יש תוכנות, שבעזרת האייפד ובעזרת כל הטכנו פדגוגיה אנחנו מכינים את התלמידים בעזרת הנערים, הם עוברים תהליך, הם עוברים שיח רגשי, יש שלבים, ההורים מקבלים תפקידים ואנחנו מדברים על טקס קהילתי שאי אפשר להירגע מזה.

מרגש ביותר, כל שנה מחדש.

זה שמונה שנים שההנהגה העירונית, ראש העיר, זהר, כל אגף החינוך, הפיקוח, מגיעים מדי שנה, כל בית הכנסת מלא באנשים ורואים את הרווח ההדדי ורואים את הכוחות של התלמידים שלנו, הם על כל הרצף. אף תלמיד לא מפסיד את זה, הוא צריך להיות רק בן 13 כדי להגיע לזה וזה פשוט שותפות אמיתית ומשהו שבאמת מביא את המשפחות גם לרגעי שמחה והתלמידים שלנו מיישמים זכות הכי הכי בסיסית, זה לעלות לתורה על פי המסורת היהודית.

וכל זה נולד בעצם ממשבר בין לאומי לפני תשע שנים. אנחנו קיבלנו החלטה, אף אחד לא רצה לטפל בבר מצוות לילדים האוטיסטים ולקחו את זה בעצם הרפורמים. יזהר הס לקח, הוביל את זה, עם הרבה מאוד גיוסי תרומות, אבל מה לעשות, בבית הספר הזה היו חרדים והיו ממלכתיים דתיים והיו חילוניים והממלכתי דתי והחרדי אמרו שהם לא יעלו בבית ספר רפורמי והעירייה אמרה עד כאן, אנחנו רוצים אירוע עירוני.

ואז נולד משבר ענקי, באמת משהו עצום, שנשיא המדינה ניסה להתערב ויזהר הס יצא נגדו בתקשורת. כל הקהילות היהודיות בעולם התחילו לכתוב נגד הרשות המקומית, לעצור לנו תרומות, ומזה נולד משהו מדהים. הגיע אליי רפי מיימון, מנהל בית ספר המר, ביחד עם תמר והרב גד, אמרו שהם הולכים לעשות משהו אחר, נבנה תכנית עירונית לבר מצוות שכולם ביחד.

אבל אז אתה צריך למצוא בית כנסת שמוכן, שההורים והאימהות עולים איתם לתורה והכול באותו מבנה, והיה לנו את הרב בר אילן, שהוא רב בית הכנסת והוא אמר אין בעיה, במקרה הוא עשה גם את הבר מצווה שלי וגם את החתונה שלי, והוא אמר: אין בעיה אצלנו בבית הכנסת. ומזה נולד באמת אחד האירועים המדהימים, אני חושב, במדינה. לראות את ההתרגשות. חלק מהילדים בכלל לא מדברים אז היינו צריכים לבנות אפליקציה באייפד, שהם לוחצים על ציורים וזה מדבר בשמם. אבל לראות במשך כל השנה שילדי המר באים לבית ספר לוטם ועושים את הפעילות. זה לא משהו רגעי, זה שיתוף הממלכתי שאמרנו שברחובות אין גבולות.

איזה סוג של פעילות? מה הם עושים.

אליחי, תספר.

אם אפשר רק קצת דברי הקדמה. שורש המילה נתן מיוחד מאוד בזה שאפשר לקרוא אותו משני הצדדים, גם מצד ימין וגם מצד שמאל, ומה שבעצם אני בא להגיד, שיותר ממה שהתלמידים שלנו נותנים הם מקבלים בחזרה. הרווח הנפשי, הרגשי, הפרופורציות בחיים בתהליך שהתלמידים מקבלים הוא רווחה מדהים. התלמידים עוברים מכרז כדי לחנוך תלמידים מלוטם.

אנחנו מגיעים היום למצב, ברוך ה', שאנחנו עושים חשיפה לשכבה ט', בפני 130 תלמידים, מציגים להם את התכנית, תמר עולה, היועצת שלה עולה, אנחנו מדברים על התכנית, מקרינים להם את הסרטון ואומרים להם שמי שרואה את עצמו מועמד מתאים להוביל את התהליך הזה שיגיש מועמדות. עשרות תלמידים מגישים מועמדים עם קורות חיים ולמה הם מתאימים להוביל תהליך כזה. זה פשוט מדהים.

זה תהליך שהתלמידים צריכים לוותר על לימודים, הם יוצאים בימי ראשון על חשבון כמה שעות לימודים, הם צריכים לדאוג להשלים את זה אחר כך. זה דורש מהם מחויבות מאוד מאוד גדולה ומסירות לתהליך והרווח העצום הוא רווח שלא ניתן לתאר אותו. אם אנחנו כאנשי חינוך לא נאפשר לתלמידים שלנו את המקום הזה של להיחשף לתלמידים עם צרכים מיוחדים מחינוך מיוחד אז איפה הם יגלו אמפתיה, איפה הם יגלו חמלה, איפה הם יגלו בעצמם תכונות שאם לא הבר מצווה הם לא היו מגלים.

איך יצרתם את היוקרה הזו, שזה נחשב להגיע? מה גרם לזה, בעיניך?

אני חושב שזה הרבה דברים ביחד. עצם הטקס, שמגיע ראש העיר וסגן ראש העיר וכל הפרסטיז'ה מסביב, אנחנו מאוד מוקירים ומעריכים ותמר מגיעה והיועצת שלה מגיעה. הם מגיעים לטקס. אגב, הם גם שותפים, בכיתות ז'-ח' אנחנו מדברים על זה בבית הספר וזה יוצר אימפקט.

גם המכרז הוא גם חלק מהיוקרה, שתלמיד צריך להתאמץ למשהו.

אני מספר לכם מעולם אחר. בשבוע שעבר פגשתי שתי מכינות קדם צבאיות, דיברתי איתם על למה הם כל כך אוהבים את המכינה וכמעט כולם דיברו במה מכינה שונה מתיכון. הם אמרו שעצם העובדה שהם בחרו ובחרו בהם למקום הזה זה מייצר – אתם יודעים, יש עכשיו מחשבות במשרד החינוך על לייצר מכינה בתיכון, יש כמה פיילוטים כאלה שנעשו.

לנו יש. לא חצי שנה, אצלנו זה שנה שלמה. זהר עזר לנו להביא ממש מתחם מיוחד עבור זה.

יש באמי"ת המר פיילוט נפלא. כדאי לבוא ללמוד.

זה מאוד מעניין, כי העניין הזה של יצירת יוקרה ושהילדים מרגישים שלא מפילים עליהם אלא הם בחרו, הוא סוד לא קטן בחינוך, זה סוד מאוד מאוד גדול. לכן שאלתי איך יוצרים את זה, זה לא מובן מאליו.

יש גם הרבה מאוד פעולות של גאוות יחידה, שהם באים וכולם עומדים בתור, זה החלק היפה. זה לא מצביעים: אתה, אתה ואתה נכנסים, אלא לכל פרויקט בבית ספר יש תהליך של בחירה.

אפרופו, הילדים שלי לומדים בבית הספר המכיל הראשון בארץ בראשית גוש עציון ומשם לקחו את מודל האינקלו שמרחיבים אותו היום ושאלתי את אחד המארגנים: למה אתם כל כך אוהבים את זה, הוא אומר: זה נורא פשוט, כל השעות השוות זה של הילדים מהחינוך המיוחד, אבל לא נותנים להם את זה רק להם, אלא בונים קבוצות של ארבע, אם אתה זוכה אתה מצטרף לשעות שלהם, אז יש שעות נגרות, אתה לא תקבל אותם לבד, אתה תקבל אותם כחלק מקבוצה. אז כולם רוצים להיות, זה נקרא מרכזים וזה יוקרתי ואתה רוצה להיות שם. ואם אתה ממש זכית אז אתה מארח ילד אצלך בבית, זה כאילו נחשב ל – כל מיני דברים שמייצרים יוקרה להכלה ולשילוב וזה באמת לגדל ילדים אחרת לגמרי.

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי גם זה העבודה המערכתית בתוך התיכון. כביכול אם המנהל השנה שלח איזה שהיא איגרת, כי חלק מההכנות עשינו בזום כי אי אפשר היה לבוא באופן פיזי, והדבר השני, אני חושבת שאני מתרגשת מאוד מדי שנה זה לראות את הצוות והתלמידים שמשתמשים בכלים של החינוך המיוחד כדי ליצור קשר. זה האייפד, זה השפה, זה הברכה האישית, זה השילוב של המסורת עם הכלים של החינוך המיוחד וזה בעיניי מדהים.

תציגו את הפרויקטים יחד עם מינהל חברה ונוער, בנושא של חיבורים בין ממלכתי וממלכתי דתי.

אנחנו כבר כמה שנים, טובות מה שנקרא, אני חושב שהרב זאב, שעומד בראש אולפנת צביה, אנחנו יצרנו קשר לפני חמש שנים, אנחנו מקפידים כל שנה לקיים פעילות של בנות שרצה. בדרך כלל זה משלחות שנפגשות שם, השנה כבר עשינו מהלך נוסף שהם נפגשו גם אצלנו בבית הספר. בדיאלוג שלנו קבענו איפה הגבולות ומה חשוב לדעת איך להכיל ויש מפגשים מרגשים מאוד.

מסביב למה נפגשים?

מסביב לשיח.

הנושא הוא שיח?

כן. אנחנו עובדים עם מינהל חברה ונוער אז אנחנו עובדים גם עם הדרכה מקצועית שבה בדרך כלל המפגש הוא אצלנו או המפגש הוא אצלם ואחר כך אנחנו יוצאים לטיול משותף בירושלים. לפעמים, למשל באחת השנים עשינו את השיח סביב ציור, הייתה תערוכה בכנסת, אפילו שר החינוך הקודם, לא אצל בנט, יש לנו בוגרת שהייתה עוזרת – מתקשרים אליי מתוך הלשכה ואומרים לי: הציור פה זה שלכם, כתוב 'דה שליט', מה קורה? אז התערוכה הזאת הייתה במשרד החינוך, אחר כך עברה לכנסת, ללשכת השרה, אז זה רץ כל הזמן.

אבל אנחנו לא רק בשיח, אנחנו בשיח תמידי, זאת אומרת זה נהפך להיות, השיח של התלמידים זה העיקר, אבל גם אנחנו כמנהלים מתייעצים, עובדים, מה שלא היה קיים קודם. זאת אומרת יש שיח ואני רוצה להגיד לך שאנחנו גם כמנהלים מחוברים. יש קבוצת מנהלים ממלכתי ויש ממלכתי דתי, אבל עדיין יש שיח בינינו כבני אדם, כאנשים.

מסביב למשהו?

פעם אחת היה לנו ניסיון, שלא צלח בסופו של דבר, ואנחנו מהשטח באים וקוראים, ואני מקווה שבמשרד החינוך התחלפו כל הפרסונות אז זה יקל עלינו יותר. היה לנו שיח של מנהלים, אני עשר שנים בתפקיד אז יש לי פרספקטיבה, של מנהלים מהדתי והחילוני, וישבנו ולמדנו את הרב קוק, הכנו טיול בעקבות תחנות 'הרב קוק בארץ ישראל'. בסוף הטיול עצמו לא הצליח, לא יצא לפועל נקרא לזה, אבל יש שיח ובאים מהשטח אנשים ואומרים: אנחנו רוצים קשר, לא מספיק לנו מה שיש.

זה דבר מאוד יפה, מאוד מתחבר לרחובות, שבאמת יש כאן מגוון מאוד גדול. אני יכול להגיד לך שאצלנו יש 220 מורות ומורים, מתוכם יש לפחות עשר מורות חרדיות, יותר אפילו, בית ספר הכי הכי חילוני, יש מורות חרדיות בכל המקצועות, מכימיה ועד כל דבר, ומורות בממלכתי דתי ומורות כמובן חילוניות ואפילו כאלה שמגדירות את עצמם אתאיסטיות, אבל כולם יודעים לחיות ביחד ועובדים ביחד.

מקסים. יש לי שתי הצעות אליכם, אחת אליך ואחת אליהם, גם לאפרת. הדבר הכי טוב שעשיתי בתור מנהל מחלקת חינוך זה שבשלב מסוים קיבלנו החלטה, קיצצנו כמה תכניות ותיקות מדי, זה היה כשנכנסתי לתפקיד, והודענו שכל הכספים והתוספות לפרויקטים חינוכיים מסוימים יתקיימו עם השתלמות מנהלים רב מגזרית. עשינו קול קורא, לא חייבנו אף אחד, כל המנהלים בעיר, יש לנו 700 בתי ספר אז הייתי חייב לבחור, לא יכולתי את כולם, אבל הגדרנו 50 בתי ספר ומראש קבענו מכסה לפי מגזר, שזה לא היה מקובל בעיר, היו 12 דתיים, 12 חילוניים, 12 חרדיים ו-12 ערבים והשארנו עוד שניים למי שירצה יותר.

ואז עשינו את השתלמות המנהלים הראשונה על נושא הקהילה, זה היה נושא ניטרלי שמתאים לכולם, ובהשתלמות הראשונה נכנסנו לחדר 50 המנהלים הנבחרים ובסוף ההשתלמות הם אמרו: אתה יודע, זו פעם ראשונה שאנחנו יושבים באותו חדר, תמיד היה לנו לפי מגזר. גם היינו צריכים תרגום לערבים, כי לא כולם ידעו שפה ברמה מספיק גבוהה. וגם החרדים באו וישבו בחדר, כי זו הייתה השתלמות והיא הייתה מגובת תקציב, כלומר היה תקציב גם לבית הספר, אבל בתנאי שהמנהלים משתתפים בהשתלמות.

ומאותו יום ייסדנו את הכיוון הזה. אז זו תובנה אחת, זה אליכם. התובנה השנייה, אני 35 שנה בעסק של מפגשים, מאז שהייתי תיכוניסט, אחר כך מדריך בגשר, אחר כך מדריך למורים מתנחלים ופלסטינאים ובסוף בתור מנהל בית ספר ומנהל מחלקת חינוך. פגשתי המון פרויקטים, כולם טובים, אני אגיד לכם בעיניי מה הכי טובה, היום יש בישראל 200 בתי ספר שנפגשים לא סביב מפגש אלא סביב למידה.

זה מודל שלמדנו בצפון אירלנד. בקצרה, הצפון אירים הרגו אחד את השני הרבה יותר מאיתנו, הקתולים והפרוטסטנטים, למרות שכשאנחנו מסתכלים אנחנו לא מבדילים בין קתולי לפרוטסטנטי ובטח אי אפשר לזהות אותם, אבל הם הרגו אחד השני מאוד באכזריות עד שנת 1998, שנחתם הסכם שלום, ואז פרופסור לחינוך דווקא, שזה בא מהאקדמיה, זה לא קורה הרבה, הוא בא עם רעיון איך מחברים. הוא בא למנהלי בתי הספר והוא שאל אותם מה חסר להם, ונגיד הוא מצא שני בתי ספר שרצו להקים מעבדת כימיה ולהוסיף שעות כימיה כי לא היה להם במערכת, הוא אמר סבבה, הוא הביא תרומה או כסף עירוני ואמר: בסדר, אבל תקבלו רק אם אתם ביחד.

כלומר הם התחילו להפגיש תלמידים סביב למידה. ואצלנו, אנגלית זה הנושא הכי חזק בישראל היום והיום יש 200 בתי ספר בישראל שנפגשים אחת לשבוע, לא כל התלמידים, אלא כיתה או שתי כיתות סביב למידה של משהו. היה עוד שינוי אחד שהם עשו, הם חייבו אותם לבוא לבית ספר אחד של השני, למה? כי כששאר הילדים, 2,200 הילדים, רואים בנות דתיות פתאום והן לא זומביות, הן לא חייזריות, הן כמונו, רק מבית ספר אחר.

ובצפון אירלנד יש תלבושת אחידה אמיתית, לא כמו אצלנו, אז אצלם לפי הצבע של הז'קט אתה מזהה ילד מאיזה בית ספר הוא, אז הם באים עם הז'קטים, פתאום אתה רואה בבית הספר הקתולי ילדים עם ז'קטים פרוטסטנטים ולהיפך. וזה שבר להם – הם עשו מחקרים, כבר 14 שנה הם עושים את זה והחזון שלי הוא שזה יגיע לישראל. כלומר מסביב ללמידה.

יש ועדה ששרת החינוך הקימה לפני שבועיים שעוסקת בחיים משותפים, עומד בראשה אבי דנון, משנה למנכ"ל משרד החינוך, שנועדה לבחון איך מחזקים את החיים המשותפים. קודם כל תעביר את התובנות שלהם, הן שוות לא פחות משלי, אבל אני אומר לכם שאם תצליחו לעשות משהו קבוע מסביב ללמידה שהיא צורך הדדי, ואולי יש לכם את זה כבר, בעיניי זה עוד מדרגה ואפשר להגיע לשם.

אני רוצה להגיד, קודם כל אני מאוד מסכימה איתך. כשעשינו את התערוכה על ירושלים בין הדתיים לחילוניים אז תוך כדי עבודה התלמידים למדו אחד על השני. זאת אומרת זה לא היה ברמת שיח, אלא זה היה ברמה של פתאום התלמידים מצביה נחשפו לזה שיש אצלנו נוצרים בבית הספר, ילדות רוסיות, בנות רוסיות שהן נוצריות. זה היה להם כזה מוזר פתאום לעמוד ולצייר את ירושלים מההיבט החילוני ומההיבט הדתי. אני חושבת שבאמת ממפגש למפגש הם למדו להכיר, ללמוד. וזה באמת, כשיש פרויקט משותף, המפגשים של שיח הם טובים, אבל כשיש פרויקט מאחד זה תהליך, אתה לומד להכיר ופתאום הילדה או הילד שישבו ליד, זה כבר לא איזה מפלצת שיושבת ליד, אלא זה ילד, בן אדם, זה קיבל משמעות אחרת לחלוטין.

זה יפה. גם הקורונה עשתה לנו הרבה דברים רעים, אבל אחד הדברים שהיא עשתה טוב זה שבלמידה המשותפת, ככה נקרא הפרויקט הזה, 'למידה משותפת', אז כשאתה עושה את זה היברידי אתה חוסך הסעות וחוסך עוד. זה לא אותו דבר כמו פנים אל פנים, אבל הם התחילו לעשות חלק מהמפגשים כשהילדים יושבים בבית הספר ועושים קבוצתי או אישי במחשב. זו עוד דרך.

אגב, פדגוגיה היברידית זה בעצם דבר שמכנס סביב מקצוע, במיוחד בתיכון שיש מגמות ויש בחירה של תלמיד את מה שהוא רוצה ללמוד, ואם אתה מייצר סביבה כזאת אז ברור שהחיבורים יכולים להיות פה בין ממלכתי וממלכתי דתי. כמו שיש בפיזיקה, אבל זה לא היברידי.

אני רק אגיד שיש פרויקט סביב מטלת הביצוע באזרחות שמאפשר בקול קורא לעשות את זה בשיתוף פעולה בין בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים, כתפיסה. אפשר לבחור נושאים שקשורים לליבת הדיון וגם להגיע לשיח וגם לפעמים לקונפליקט, אבל בצורה מבוקרת ותהליכית סביב מטלת ביצוע באזרחות. ואם כבר יש תשתית של קשר אפשר לקחת את זה לשם.

ועוד משפט אחד, להפגיש תלמידים זה קל יחסית, להפגיש צוותים זה יותר מורכב. אני חושב שגם על זה אסור לנו לוותר. מקום שבו התלמידים נפגשים צריך גם לייצר מרחב שהצוות נפגש ולפעמים זה עם ווליום קצת יותר מורכב, אבל גם על זה אסור לוותר בעיניי.

סיפרתי לך על מגוון האוכלוסייה של המורים אצלנו, אז במפגשים אצלנו, רחובות היא עיר גדולה, אבל עיירה קטנה, שטייטל, אז מה שאני רוצה להגיד זה שהמורים שמגיעים, תמיד יש אחד או שניים שמכיר, שיודע, שלמד, והחיבורים האלה כל כך יפים. אם לא יהיה חיבורים בצוות אז זה לא יקרה.

כשמדברים על רחובות, על סבלנות וסובלנות, שזה דבר שמאוד מאוד מאפיין, ואמרנו קודם על 13% או 14% שלא עולים בין ו' ל-ז', הם נכנסים בעצם לבתי הספר האלה. אני נותן בכוונה דוגמה של בית ספר שלא נמצא פה, בית ספר למדעים, אחוז מאוד מאוד מאוד גבוה מהציבור הדתי לאומי עם כיפה, עובר שם בין ו' ל-ז', אבל גם בין ט' ל-י', עוברים לממלכתי. לכן בית הספר אמר: אנחנו עם הסבלנות וסובלנות. למשל המסע לפולין הוא מסע שומר שבת, למרות שבית הספר הוא חילוני לחלוטין.

אז הרבה מאוד החלטות עירוניות היו שאנחנו עושים מסע שומר שבת ועם כל הדברים האלה. גם אצל אבי, הדגש לקחת את הילדים ולישון בכוונה בקרקוב במרכז בשביל שכולם יוכלו לעשות ברגל את הכול, זה באמת כדי לכבד את כולם, שזה דבר שמאפיין את העיר.

אתה מבין את זה? זה בא מלמעלה, יש כאן איזה שהוא ציר של חשיבה, של התארגנות סביב הערך הזה שלא משאירים אף אחד.

חברים, קודם כל שלום לכולם, לכל מי שהצטרף, שמי משה טור פז, כולם קוראים לי קינלי, חבר ועדת חינוך ובאתי בהזמנתו של זהר ושל החמ"ד, בועז והצוות שלו, קצת ללמוד את מערכת החינוך של רחובות בכלל והממלכתי דתי בפרט. אני ראש ועדת המשנה לחינוך דתי.

יש לי נושא כללי שאני עוסק בו הרבה שנים, כאמור 35 שנה, אבל גם בכנסת, והוא החיבורים בחברה הישראלית. אני אמור לנסוע, אם נגמור הצבעה בכנסת, ביום שלישי עם חבר הכנסת פינדרוס מיהדות התורה לדובאי. החברוּת היא עוד מהיותי ראש מחלקת חינוך בעיריית ירושלים והוא היה חבר מועצה, סגן ראש עיר. אז זה רק מראה לכם, קואליציה, אופוזיציה, חרדים, דתיים, בסוף העולם הוא קצת יותר מורכב מזה ואנחנו הולכים לפגוש לבנונים, סורים ואמירתים בדובאי כי זה מדינות המזרח התיכון שמסביב לים התיכון.

אני אומר כאן משפט כללי, שלא קשור לוועדה, בעיניי המשימה מספר אחת של מערכת החינוך, מספר אחת, יותר מבגרויות, יותר מציונים, יותר מנשירה, היא היום חיבורים בחברה הישראלית. אני יודע שרחובות היא עיר שהיא יחסית מפותחת בזה, אני קורא לכם, ללא קשר למגזרכם, מקומכם, לעשות כמה שיותר בעניין הזה.

את חטאיי אני מזכיר היום, הייתי מנהל תיכון שש שנים, זה היה בית ספר דתי, הצלחתי לא רע בקשר הדתי חילוני, הצלחתי לא רע בקשר הקיבוצניקים, מושבניקים, בית שאנים, פתחתי אותו לילדי העיר בית שאן, זה בעיניי אולי ההישג הכי חשוב שלי כמנהל בית ספר, נגיד בציר היהודי ערבי והחרדי לא הצלחתי בכלל. כלומר לא הצלחתי שם לייצר חיבורים.

בירושלים היה לי כבר יותר קשה, כי כמה שירושלים מקוטבת יש בה את כולם ואיכשהו זה הפך להיות הדנ"א. היום, עשר שנים אחרי שנכנסתי, זה כבר חלק מהדנ"א העירוני, אבל באמת אני אומר, 95% מהתלמידים בישראל מעידים שלאורך כל שנות לימודיהם הם לא יפגשו ילד ממגזר אחר, אלא אם כן הם עוברים, כמו שאתה אמרת, זהר.

לכן אני חושב שזה ממש צו מוסרי, חברתי, ערכי ממדרגה ראשונה וכל בית ספר יעשה כחוכמתו והבנתו. אמרתי, הניסיון שלי, לפני 20 שנה יצאתי למבצע 'חומת מגן', הייתי אז מ"פ במילואים, לחמנו בטול כרם, חוויה קשה במובן הלוחמני של המילה, וחודש אחרי זה טסתי להנחות מעגל עבודה באנטליה של מורים מקדומים ומורים משכם. לא פרויקט שלי, אבל גייסו אותי לזה.

ככה חודש אחרי 'חומת מגן' מצאתי את עצמי באנטליה עם 15 מורים כאלה ו-15 מורים כאלה. לא קל, לא עישנו מקטרת שלום ולא שעשינו הסכם שלום, המחלוקות נשארו, אבל ההבנה שזה חייב להיות היא הכרחית.


(בהמשך הסיור)

אנחנו נציג שני בתי ספר פה, את ישיבת הדרום וישיבת עמיחי, אנחנו נסיים פה ונעבור להמר.

שלום, אני אעשה בקצרה איזה שהיא סקירה. אני דוד, מנהל חטיבת הביניים בישיבת אמי"ת עמיחי. אני אסקור בקצרה את הישיבה. זו המצגת שהצגנו בפרס החינוך המחוזי.

אבל אם אתה יכול להגיד לי מיקוד גם בנושא הרישום זה יעזור.

אוקיי. אלה עיקרי הדברים. בגדול תפיסת בית הספר, מה שנקרא החזון שלנו, הוא סביב להיות הולך וגדל, כלומר האמונה היא שכל מי שנכנס בשערי המוסד, בשערי הישיבה, צריך לגדול, כולל צוות, כולל תלמידים, ולא רק לגדול, אלא להיות הולך וגדל באמצעות תהליך של צמיחה וגדילה. לכן זו גם המתודה של ההצגה.

אלה בגדול המספרים מבחינת זכאויות, מבחינת היחידות, מבחינת האכלוס, כמות התלמידים וכמות אנשי הצוות. לא נעלה את המספרים, אבל הם מוצגים למי שירצה להרחיב. מבחינת תעודות הבגרות, אלא היחידות שבהם אנחנו עוסקים, אלה האשכולות, המגמות.

מעניין, אשכול ב', הערבים צריכים לבחור בין ערבית, מחשבים וסייבר, נכון?

כן, זו אולי אחת הנקודות הרגישות היום המגמות.

משם מגיעים ל-8200. אלה כרטיסי הטיסה.

ב-8200 יגידו לך: רגע, למה אתה מחייב אותם לבחור בין ערבית לבין סייבר?

השנה זה כבר לא יקרה כי אנחנו מבינים שיש נקודה מאוד רגישה, כאלה שרוצים ללמוד גם מחשבים וגם ערבית, כי זה בעצם זה מכניס אותם ל-8200 אז יוכלו ללמוד גם וגם. והתחלנו את זה כבר מכיתה ט', כלומר כבר בכיתה ט' הקמנו טרום מגמת ערבית כדי להכין.

אלה בגדול הנושאים של ההצגה, אני לא אתעכב על כל הדברים. אלה בעיקר תמונות סביב הנושאים המרכזיים. אז בגדול הדבר המרכזי בישיבה זה כל מה שקשור לתורה, לתורה ואהבה. לימוד תורה שהוא לא רק מה שחייב, אלא גם לפני זה.

דיברנו קודם על שיתופי הפעולה והדגשתם את הסיפור הזה של שיתוף סביב למידה. מה שאנחנו עושים היום בשיתוף סביב למידה זה שיתוף פעולה דווקא עם בתי הספר היסודיים סביב לימוד התורה, אנחנו קוראים לזה 'התורה המחברת'. יש לנו שלוש תקשורת בישיבה, כיתות נערים על הרצף האוטיסטי שהם אצלנו. הם אצלנו, לא צריך ללכת רחוק. יש זמן שבועי שבו לומדים ביחד, כלומר יש חברותא של תלמיד עם תלמיד מכיתת תקשורת ויש גם חברותא עם בתי הספר היסודיים. כיוון שיש בנות, אז הר"מ של הכיתה הולך להעביר שיעור לבנות והבנים הולכים לעשות חברותא עם התלמידים שלנו. זה החיבור שקורה פה סביב הדבר הזה.

יש פה כל מיני פרויקטים, שלא נתעכב עליהם, אני עובר לעולם הפנימי הרגשי. פה אני מבקש להדגיש את הסיפור הזה של 'מרחבי הצמיחה'. כיוון שדיברנו על להיות הולך וגדל אז יש זמן מובנה במערכת שבו צומחים בתחומים שונים. צומחים בתחום של מוזיקה וצומחים בתחום נגרות ויש עוד המון המון קורסים. מה שעשינו זה פשוט שאלנו את המורים במה הם טובים, מה הם אוהבים, מה הדרייב שלהם, אז יש לנו אחד שאוהב קשתוּת, אחד שאוהב נגרות ואחד שאוהב - - -

כמה תלמידים יש לכם בכיתה ז' היום?

112.

ומה הייתה האופציה השנייה שלהם? אם הם לא היו לומדים אצלך איפה הם היו לומדים? ומה השיקול שלהם? למה הם באים אליך?

יצא לי לראיין לא מעט לאחרונה מתמודדים לכיתה ז' וזו שאלה שאני שואל תמיד, למה אתה מעוניין.

כמה ביקשו להגיע? כמה ראיינת?

קרוב ל-300.

300 התראיינו ו-112 הגיעו?

יש כאלה שאתה אומר להם לא?

לא הוא, הרשות אומרת.

אתה אומר למישהו שרוצה להגיע לעמיחי שהוא לא יכול?

אם הוא לא תושב העיר.

אוקיי, אבל תושב העיר שרוצה עמיחי יקבל בהכרח?

מי שרוצה עמיחי ואין לנו בעיה של מכסה, אז - - -

אבל אני שואל, יש לך אובר ביקוש.

יש אובר ביקוש ואז אנחנו עוברים להגרלה.

על סמך מה אתה ממיין אותם?

אני לא באמת ממיין, אני יכול להמליץ לרשות. אני ממיין הישגים, תעודות.

אבל בסוף איך נקבע?

זו סוגיה שאנחנו עוסקים בה כעת.

ב-112 יש גם כיתת תקשורת?

לא, בנוסף יש תקשורת.

אז זה ארבע כיתות?

זה ארבע כיתות, שלוש פלוס תקשורת.

כמה מהעיר וכמה מבחוץ?

90% מהעיר, אבל בסוף יש לנו גם רשויות מהסביבה שאנחנו צריכים לתת להם מענה, כגון מזכרת בתיה.

שוב, כשאתה דוחה ילד על סמך מה אתה דוחה אותו?

ילד שהוא תושב חוץ אני יכול להחליט כן או לא, מבחינת תושבי רחובות זו החלטה של הרשות.

ועל סמך מה אתם דוחים?

אנחנו לא דוחים בגדול. אם בית הספר מתריע על ילד ואומר: תשמעי, רחל, זה ילד שאני חושב שיהיה לו מאוד קשה להיות ביום לימודים כזה ארוך אז אני הרבה פעמים מזמינה ילדים ושואלת אותם. אם אני רואה שהם ממש מתעקשים הם נשארים, הם יקבלו.

מה שקורה בדרך כלל שמי שמתעקש, למרות שאנחנו אומרים לו שהעומס הוא גדול מדי, הדרישה היא מאוד מאוד גדולה, בסוף הוא –

112 ילדים זה ארבע כיתות?

לא, שלוש כיתות מאוד מלאות.

אולי תגיד להם איך אתם לומדים אצלכם, שיטת הלימוד היא אחרת.

צריך להגיד שאנחנו לומדים במרחבים, אלה לא כיתות רגילות. יש לנו גוגיות.

ילדים עוזבים אותך בין חטיבת ביניים לתיכון?

יש עזיבה בין ח' ל-ט', אבל זה תמיד לפנימיות.

כמה עוזבים אותך?

אחדים.

אבל אתה 470 בכל בית ספר. אם אתה 112, תכפיל 112 בשש היית צריך להיות קרוב ל-700.

112 זה חריג. זה בשנתיים האחרונות.

זה הולך וצומח.

השנתונים הגדולים שלך זה שתי כיתות?

כן.

ומי שעוזב אותך אתה מאבד תלמידים מאוד חזקים?

לפעמים, כן. יש סיטואציה שתלמידים מאוד מאוד חזקים רוצים את הפנימייה, הם רוצים יום מלא של תורה.

אז אתה מאבד אותם. זה מחליש אותך לקראת ט'? לא. ואתה קולט גם ילדים ב-ט'?

כן, מבחוץ בדרך כלל.

לא, מאיפה הם באים?

לרוב מיד בנימין.

ביד בנימין לומדים עד ח'?

לא, הם עוזבים שם והם באים לכאן.

מיועד אהרוני הם באים אליך?

כן.

למה? מה פחות מתאים להם שם?

ממה שאני שומע, הישיבה שם מצטיינת - - -

אני אענה לך. א', תמיד הדשא של השכן ירוק יותר, בלי שום קשר לשום דבר. ב', האוריינטציה שם מאוד מאוד ישיבתית.

אנחנו מקום עם מצוינות לימודית מאוד גבוהה, בין אם התוצאות ובין אם זה שיטת הלמידה המיוחדת שלנו, זה עושה את השם, אנשים באים בשביל זה.

מנהל בית הספר, הרב שמעון שושן, הוא הבין בשנתיים האחרונות שקבלה של תלמידים שהם לא בדנ"א הטבעי שלהם והם חלשים גם לימודים הם יכולים בהחלט להעצים אותם ולהרים אותם.

לתת להם מענה.

יש החלטה לפתוח את הדלתות יותר?

נכון.

מי שלא מתקבל לא אליך ולא אליך, לאן הולך?

אמי"ת המר.

עוד שאלה, קורונה, נשירה סמויה, כמה אחוזים אצלך?

קטנים מאוד. אבל עבדנו מאוד קשה בשביל זה. פשוט החלטנו באיזה שהיא החלטה אסטרטגית, בסבב הראשון, שאנחנו פשוט לא מוותרים על אף אחד, אם זה כולל ללכת לתלמיד הביתה, או להביא את ההורים שלו, אם זה מפגשים בחוץ, פשוט לא מוותרים על אף אחד. מה שקרה, כתוצאה מהדבר הזה לא איבדנו אף אחד.

אף אחד? אין לך נשירה סמויה בבית הספר?

לא היה לנו בתקופת הקורונה, בכלל.

זה מאוד חריג, מאוד מאוד חריג.

פשוט מיקדנו את כל המחנכים לדבר הזה, אנחנו בעצמנו, רוב הזמן מצאתי את עצמי - - -

לא היו קשיים רגשיים אצל תלמידים שלא - - -

בוודאי שכן.

ברוב בתי הספר שלנו בחמ"ד ברחובות לא הייתה נשירה סמויה עקב קורונה.

אני יכולה להגיד לך שהמעברים שקורים לי זה כאלה שכבר לא דתיים ומבקשים לעזוב.

כן, זה אני מכיר, אבל סביב רגשי?

עד היום, עד עכשיו אנחנו מתמודדים עם קשיים רגשיים.

נכון, יש יותר בעיות רגשיות, אבל מטופלות, זה לא שבגללן אנחנו מאבדים את התלמיד.

צריך לומר בכנות, ההתמודדויות שיש לנו השנה, בכיתה ז' בעיקר, תלמידים שלא חוו את כיתה ה' בעצם סביב משמעת, סביב הרגלי למידה, סביב רגשי, זה משהו שאנחנו לא חווינו אף פעם.

זה מורכב יותר.

קיבלתם את הסל הרגשי עכשיו?

כן, אנחנו משתמשים בו.

ואת סל השתלמות צוות קיבלתם גם? לא זוכר איך קוראים לו, סל גמישות המנהלים להשקיע בצוות שלהם?

כן, 'באים בטוב', בוודאי. אנחנו משתמשים בו, פיצלנו קבוצות, בגלל הכיתות הגדולות, הבאנו מורים נוספים כדי לפצל כיתות.

אם בית הספר ממשיך ככה אז אתה מגדיל את עצמך בכמעט 50% בשנים הקרובות.

נכון, זה אולי האתגר הגדול, אין לנו מקום פיזית.

זה חוזר למינהל הפיתוח שלא מכיר.

אתה יודע מה אתה צריך לבקש ממינהל הפיתוח, אתה צריך לבקש שכמו ב-2018-2017 ייתנו לך לבנות על חשבון הרשות בהתחייבות שהם יחזרו לך.

לא, הם לא מוכנים להכיר בצורך, למה? כי הם אומרים שיש ילדים לא מהמיפוי לפעמים.

אחד האתגרים שלנו עכשיו, הדבר שאנחנו שוברים עליו את הראש, זה איפה.

איפה שמים אותם.

אין לנו מקום. כיתות תקשורת הולכות לגדול. קיים סיכוי שנקבל כיתה נוספת.

כיתה נוספת, כיוון שהם מוכשרים אצלנו לסיפור של תקשורת ברחובות.

ניתן לך להציג מהר, אבל הבנת שאת השאלות שמעניינות אותי כבר שאלתי.

אני כן רוצה לדבר רגע על הפדגוגיה, כי זה המענה שלנו.

איך אתה מארגן 112 ילדים?

אז יש לנו מרחב למידה, זה לא כיתה. זה מרחב מאוד גדול עם חלונות זכוכית, הלמידה בנויה על לנסות להוריד למינימום את שלב ההרצאה, כלומר אנחנו מנסים לבנות בית מדרש - - -

כמה מורים יש לך על 112 ילדים ברגע נתון?

ברוב המקצועות יש לי מורה נוסף.

כלומר ארבעה מורים על שלוש כיתות?

יש אפילו מקומות עם חמישה. באנגלית ומתמטיקה יש חמש הקבצות. אנחנו משתמשים במשאבים שאנחנו מקבלים, בשעות תוספת וכדומה כדי להביא את המורים האלה, מתוך הבנה שאנחנו צריכים לעבוד בכיתות קטנות מאוד. ישנם מקצועות שלא, אבל רוב המקצועות, 85%, אנחנו עובדים עם מורה נוסף לפחות במרחבי למידה.

מרחב למידה יכול לכלול למידה מגוונת, כלומר יש תלמידים שצריכים שנדבר אליהם אז נדבר אליהם, יש תלמידים שצריכים ללמוד בחברותא ילמדו בחברותא, תלמידים שצריכים הקניה עם מחשב יעשו הקניה עם מחשב. אנחנו משתדלים שכשיש שיעור גמרא יהיה שיעור גמרא לכולם, כלומר כולם נכנסים ביחד, בשיעור תורה כולם נכנסים ביחד, ויש שכבה לומדת. זה לא כיתה לומדת, זה שכבה לומדת. כך אנחנו נותנים מענה להיבט הזה של הכיתות הגדולות וגם יש פדגוגיה חדשנית.

אנחנו מכשירים את המורים לעשות את הדבר הזה. אלה מרחבי הצמיחה שאנחנו בונים. קצת לסבר את האוזן מה קורה במרחבי הצמיחה. יש זמן בשבוע, חילקנו את זה למרחב לב ודעת. לב זה כל מה שקשור לטיפול הרגשי, למענה הרגשי, ודעת זה מיומנויות של המאה ה-21. זה פה שיעור קרטה. זה אני, אגב. בעוונותיי כשהייתי צעיר הייתי קרטיסט אז אני מלמד קרטה. יש פה קורס פרמדיקים, יש אמנות עץ, נגרות מה שנקרא בלעז.

זה קורה במרחבי הצמיחה. זה שעות, זה כרגע שעתיים, אנחנו נרחיב את זה בעזרת ה' בשנה הבאה, שעות במערכת שבהם קורים דברים. רוב הדברים קורים על בסיס המורים שלנו, זה מורים שלנו שפשוט עושים ואז הם מלמדים מה שטוב להם.

זה צמיחה גם לצוות.

כי הוא מלמד את מה שהוא רוצה. דבר אחד שחשוב לי להגיד, כי שאלת על זה בהקשרים של קורונה. בקורונה פעלנו בשיטות המיפוי.

תלמידים שהולכים לאיבוד ונראים לעתים רחוקות כמה יש לך כרגע בחטיבה?

יש לי כחמישה על כל שכבה.

כלומר 5%.

כן, אבל אנחנו עליהם לגמרי. בתקופת הקורונה הייתי עושה מיפוי כזה כל שבוע, לקחנו את התכנית של גמזו, רמזור אדום, צהוב וירוק, והיינו ממקמים את התלמידים. ידענו שהאדומים והצהובים, אליהם הלכנו הביתה.

כמה אדומים יש לך כרגע?

אמרתי, חמישה.

זה ה-15?

כן.

ובחטיבה העליונה המצב דומה?

לא, בחטיבה העליונה זה פחות. אנשים מתבגרים, תופסים את עצמם.

הם לקראת בגרות, הם לא רוצים להפסיד.

זה לא שאין, יש, אבל בחטיבה העליונה הכיתות קטנות יותר, אני מדבר על שניים בערך לכיתה.

כל הכיתות רגילות בחטיבה העליונה, או שיש גם כיתות מב"ר?

יש כיתת תקשורת אחת.

אין מב"ר.

אנחנו לא מסלילים כיתות. כתפיסת עולם לא מסלילים כיתות. הם גם לא יקבלו, בקושי העיר מקבלת.

הם לא יקבלו, הם לא עומדים בפרופיל.

יש לכם תלמידים משולבים בכיתות?

כן, המון. למעט בכיתה ז' יש לנו תלמידים משולבים.

מה האתגר הכי גדול שעומד בפניך היום כמנהל חטיבה?

האתגר הכי גדול שלי זה שכבת ז' השנה, הם מאתגרים אותנו באופן מיוחד בכל מה שקשור להרגלי למידה, משמעת. אני עוסק בדברים שלא עסקתי בהם בשלב הזה של השנה.

ה'-ו' הם היו בקורונה.

והם גם כיתות גדולות. זה מאוד מעסיק אותנו. זה לוקח אותך באופן שוטף ליום יום התמידי ואתה מנסה לווסת את הפער בין להסתכל קדימה לבין היום יום. זה משהו שמאוד מאתגר אותנו.

אוקיי. סיכום.

סיכום הדברים, אני דווקא אסכם בפיתוח הצוות. פיתוח הצוות שלנו בנוי גם סביב נושא הבחירה, סביב נושא הצמיחה האישית, כי אנחנו מבינים שמה שעושים לצוות אוטומטית מוקרן, אתה לא צריך לעבוד גם עם תלמידים, ברגע שאתה עובד עם צוות הצוות עובד. הצוות שלנו, ברוך ה', הוא צוות מצוין, בגלל זה הביקוש הגדול כי הצוות מאוד מחויב לעבודה.

יישר כוח.

תודה רבה רבה, הרב דוד, יישר כוח גדול. הרב טברסקי, בבקשה.

אני חושב שהאידיאל שלנו והחזון שלנו, עוד מעט נגיע לזה. דבר ראשון, קינלי, אנחנו עבדנו ביחד בירושלים.

כן.

בקרית נוער, כשאני ניהלתי את החטיבה. איך אנחנו מדברים על מצוינות כשהגמרא היא אבן הדרך וכשאנחנו מדברים על לימוד תורני אנחנו מדברים על לימוד הגמרא. זאת אומרת לימוד הגמרא הישיבתי, כיתות בית מדרש, זה בדנ"א של הישיבה, איך אנחנו בסופו של דבר מחנכים אותם כשהם מגיעים לישיבות, 95% מגיעים לישיבות הסדר, ישיבות גבוהות, מכינות, אני חושב שמה שהוספנו בשנים האחרונות זה באמת לדבר על מצוינות בכל התפיסה. לא רק במקום הלימודי של גמרא.

ישיבת הדרום דוגלת בחינוך, לאהבת תורה, לעבודת ה', באווירה מעצימה ומכילה על ידי בנייה ערכית ואישיותית מתוך חינוך לאחריות. מהמקום של אחריות ויצירת תחושת שייכות הם באמת מרגישים בישיבת הדרום, הסלוגן שלנו היה ישיבה שהיא בית. ארוחת הצהריים הישיבתית שעדיין קיימת שם, שבתות ישיבה שקיימות שם, החגים. ובכלל אנחנו רואים את ישיבת הדרום כמגדל אור תורני.

פה אני רץ דווקא לסוף, יש הרבה אירועים שאנחנו עושים בישיבת הדרום שהם מגדל אור תורני לכל העיר. למשל הושענא רבא, יום העצמאות שאנחנו עושים לכל תנועות הנוער, ליל שבועות, מדרשת שבת. הבאתי פה רק כמה דוגמאות. הסלוגן שלנו: מישיבת הדרום תצא תורה.

אותו דבר, פתחנו עכשיו חדר בריחה על נושא שמיטה, לכל העיר. השמיטה היא נושא כבד ללמד, העירייה בדיוק חנכה את זה, זהר היה שם בשבוע שעבר, איך אנחנו מלמדים את השמיטה בצורה חווייתית, לא רק אסור-מותר, אלא בצורה הרבה יותר כיפית ויותר נעימה. אז המקום הזה של ישיבת הדרום של משם יוצאת התורה.

יש לנו רבנים של צהר שהם מחתנים גם את הבוגרים שלנו וגם מכל העיר, הדרכת חתנים מתוך הישיבה, גם הולך להיות לנו שיתוף פעולה עם מכון פוע"ה.

עוזבים אותך בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה?

זה אחד הדברים שעשינו, כמעט שלא, בודדים בודדים. ממש כמעט שלא, מדובר על תלמיד אחד או שניים. עשינו עבודה מאוד מסודרת בנושא הזה ובעיקר היינו צריכים להעלות את הרמה התורנית, שבאמת אין מה לחפש בישיבות אחרות בחוץ. עוד מעט נדבר על המחירים ששילמנו.

אתה אומר שצמצמתם את המעברים בזה שהדגשתם את הרמה התורנית?

עברו הרבה לישיבות תורניות פנימייתיות. שם היה עקב אכילס שלנו והיינו צריכים להראות שהנה, יש פה היצע ישיבתי טוב, חזק מספיק.

האנגלית שם בחמש יחידות, זה 99%.

צריך להבין, כ-21% מתלמידי החינוך הממלכתי דתי בארץ במעבר מ-ח' ל-ט' עוזבים את השש שנתי ועוברים לארבע שנתי. זה הנתון. השאלה מאיפה הם באים, אבל זה 70 ומשהו מוסדות פנימייתיים לבנים ובנות ארבע שנתיים, מאלוני הבשן, לחבר'ה שלא מצליחים, עד מקור חיים לחבר'ה שרוצים את ה – כל הרצף הזה. זה הנתון. לכן כשאנחנו מודדים התמדה במעבר מ-ח' ל-ט' אז זה נתון שלקחנו בחשבון. אנחנו כמדינה מאפשרים אותו, אז אנחנו לא יכולים לצפות לנתוני התמדה של 100%.

ברור.

אז זה אחד הדברים שעשינו, א', להעלות את רמת המצטיינים שעבדנו עליה בצורה מאוד מאוד סדירה וטובה ואת הארבע-חמש יחידות מתמטיקה ואנגלית.

כל מיני תכניות מצוינות ברמת הקודש. כל זה ברשות. אנחנו מדברים המון על מקום של הרשות בישיבה. יש לימוד לפני התפילה, אחרי התפילה, באמצע, סדר ערב, סדר בוקר, זאת אומרת יש המון דברים שאנחנו עושים במהלך הישיבה, רשות, מי שרוצה.

שני מסלולים ראשיים יש בישיבה, ראינו שחבר'ה רוצים את המקום הישיבתי, אבל רוצים גם את הדבר הנוסף, תגבור תורני ותגבור תורני מדעי סייבר. היום הלכנו עם תכנית שביט של מכון וייצמן, מכון דוידסון, גם לתת את המקום המדעי. את סייבר נמצא ברשות אחרי הלימודים. פתחנו את זה לכולם, גם החבר'ה של התגבור התורני רוצים סייבר עם חברת סייבר פור יו ופתחנו את זה אחרי הלימודים.

מגמות. פתחנו את זה ונתנו אפשרות. למרות שכולם אצלנו עושים חמש יחידות תלמוד, ואני מדגיש תלמוד, אנחנו נלחמים על זה ואנחנו סובלים מזה גם - - -

הגישה של לעשות תושב"ע וללמד לשמה יותר, זה לא מתאים לכם?

זה לא עובד. בדקנו את זה - - -

אני שומע את זה בהרבה מקומות, עד שלא נפצח את זה –

כשזה פנימייה וזה יותר ממוסגר יש אולי אפשרות להתחיל לשחק עם האפשרויות האלה. כשאתה בחור אקסטרני ואתה בחמש רוצה ללכת הביתה ויש לך עוד פעילויות - - -

היה לנו דיון השבוע על רפורמת הבגרויות. אנחנו כמדינה נכשלנו במושג של לימוד לשמה, לא רק בתורה, בכל דבר. המסר הוא מה שלא בוחנים לא לומדים. בזמנו, כששי פירון ניסה את רפורמת הלמידה, זה היה הרעיון שלו. עברנו כמעט עשור ולא התקדמנו הרבה. בוא נודה על האמת, אם אנחנו לא נפצח את האירוע הזה של לימוד לשמה, ושוב, לא רק בתורה, גם בדברים אחרים, אנחנו בבעיה.

בסופו של דבר כשאתם במשרד, לא אתה, המשרד בא ואומר שהוא נותן את אותו תגמול לזה ולזה, והילדים לא טיפשים, וההורים בטח לא טיפשים והם יודעים ורוצים לאפשר לילדים את הכי טוב הם יכולים לשלב הבא, אז אי אפשר לשחק עם זה ולתפוס את העגלה משני הקצוות. לשמה לשמה, אבל הם רוצים - - -

מה האחוז שעושים תושב"ע?

אצלנו עשרה תלמידים עושים תושב"ע.

השאר גמרא?

כולם תלמוד. אנחנו משלמים על זה מחיר לא פשוט.

מה זה המחיר הזה?

דבר ראשון מספר המצטיינים.

זה מוריד את מספר המצטיינים?

ברור.

זה ביחס לאחרים גם.

זה מוריד את מספר המצטיינים, זה אומר גם כמה הם יכולים בסך הכול להשקיע. זו שאלה שאנחנו מתמודדים איתה יום יום, היא לא פשוטה.

אני חושב שהיינו צריכים, בועז, זה כבר אצלכם לגמרי – כשתלמידות שלי היו רוצות לעצבן אותי אז הן היו שואלות אותי, לימדתי גמרא לבגרות, אם השיעור הזה הוא לבגרות, אז הייתי אומר להן: לא, זה לחיים.

לימדתי אותן שש שעות גמרא לבגרות ושעתיים גמרא לשמה. השעתיים לשמה היו הכי טובות בפער, אבל אם אנחנו לא נצליח לבצע את זה כמשהו בילד-אין, ואני יודע, זה בניגוד לרוח הדור, זה בניגוד לרוח משרד החינוך, זה בניגוד להכול, אני חושב שבלימודי הקודש אנחנו מפסידים בענק בגלל הבגרויות. בסוף בסוף התלמידים לא אוהבים את הבגרויות, הם עושים אותן כי הם צריכים ולימוד התורה לא יכול להיות בקטגוריה הזו. אני יודע, זה לחצות רוביקון, אבל האמת שאני לא חושב שהתלמידים שלנו יאהבו יותר גמרא אם הרמה של הבגרות תהיה יותר גבוהה, אני חושב שהם יאהבו את הגמרא אם נצליח להאהיב עליהם את הגמרא, וכנ"ל בתנ"ך וכנ"ל במחשבת. אנחנו באמת לא מצליחים בזה ובעיניי זה מצב נורא.

דרך אגב, ישבתי עם חסיד בעלז ביום חמישי ודיברנו על האתגרים שלהם. הוא אמר לי שהם העבירו את כל הישיבות הקטנות שלהם למבחנים. כל שבוע עושים מבחן. אמרתי לו: תגיד לי, הם לא שונאים את זה? הוא אומר לי: לא, הם מתים על זה. אמרתי לעצמי שהם עשו טעות, הם היו צריכים להישאר בלימוד לשמה. הם עושים להם כל שבוע מבחן בגמרא כי הם רצו איכות. אני לא יודע, אני חושב שלא ככה משיגים איכות.

אולי אפשר לעשות את זה, כמו שיש פרויקט מעורבות חברתית, אתה בעצם רוצה לחנך ילדים להיות מעורבים בקהילה ואתה נותן להם את נקודות הזיכוי.

זה נורא נחמד, אבל בסוף אין קרדיטציה.

אז כן לעשות קרדיטציה בבגרות.

אבל מי ייתן? זה רק המשרד יכול או האוניברסיטאות יכולות. אנחנו לא יכולים להגיד, צריך להגיד לו: יישר כוח גדול, גדלת לתורה, עשית את מה שההורים שלך ציפו ממך. נחמד מאוד, אבל עם זה לא הולכים למכולת.

זה כמו בלימודי אקדמיה, יש לך שלוש יחידות על משהו.

כן, שם יש קרדיטציה, בזה אין. תושב"ע ותלמוד זה אותו דבר.

אתם מצליחים ללמד כסדר גמרא לשמה? על הסדר?

הבגרות בתלמוד היא לא על הסדר, לצערי.

לא, אני מתכוון האם אתם מצליחים בשגרת התלמידים להכניס להם בשבוע ממוצע מעבר לגמרא לבגרות גם גמרא לשמה?

יש תלמידים שעושים דף יומי.

יש המון קבוצות שלומדות תורה לשמה.

באיזה אחוז?

בכיתות התורניות שלנו, כיתה ז', ח', ט', י', חוץ מגמרא עיון לומדים על מסכת בבקיאות, כל שנה. זה דברים שהם לומדים אקסטרה.

בי"א-י"ב לא?

בי"א-י"ב, בגלל התלמוד והם לחוצים על ה-22 דף אני לא יכול לתת להם גם זה. זה גם תוספות וגם הסוגיות.

אני אגיד לכם משהו, זה לא עיקר דיוננו, ואנשי הוועדה, אני מתנצל שנכנסתי פה לדיון נישתי, אבל באמת אני בטוח שאנחנו צריכים לשנות כיוון. אני לא חושב שאנחנו נצליח להאהיב לימוד תורה ביותר ויותר בגרויות יותר ויותר קשות. איך משנים פה כיוון אני לא יודע. עסקתי בזה 15 שנה בשטח, בללמד וכמנהל בית ספר, אבל המקומות היחידים שהצלחנו זה כשהצלחנו להחדיר שעות לשמה בתוך שעות החובה. היה לי רב בית ספר שהיה מלמד בהפסקות, כל מה שהוא לימד בהפסקות היה התורה הכי משמעותית, כל מה שהוא לימד בשיעורים ממש לא. אי אפשר להצליח כשזה לבגרות, זה פשוט אי אפשר.

זה נכון, מצד שני קשה יהיה להגיד שבמקצועות הליבה לא נמצא בכלל - - -

לכן הלכנו על זה.

זה עובד נהדר.

אני רוצה להציג מודל אחר. תלמידים שבוחרים מגמות כמו סוציולוגיה, כמו פיזיקה, כבחירה במגמה, נבחנים לבגרות ברמה גבוהה ומספרים או נותנים ציונים גבוהים מאוד ברמת שביעות הרצון. זאת אומרת אלמנט הבחירה פה הוא לא פחות משמעותי מאלמנט הבחינה. ברגע שבחרת וגם לימדו אותך כמו שצריך –

אתה אומר להפוך את הקודש למגמות?

אתה צודק שאתה אומר לגבי פיזיקה, כי הוא נותן לו קרדיטציה אחר כך גם לדברים נוספים.

אבל גם מי שהולך למגמת ארץ ישראל, שלא נותן קרדיטציה, אבל אם המגמה היא מגמה חווייתית התלמידים נהנים להיות בה. גם סוציולוגיה, וגם כאלה שלא שוות כלום, בינינו.

חברים, זמננו הולך ותם ולא אמרתם כלום על הרישום.

אני אגיד ככה, אני פותח נושא.

כמה ילדים יש לך בכיתה ז'?

76.

שתי כיתות?

שלוש. נפלה לנו כיתה בשנייה האחרונה.

הוא פתח ואז נפלה לו כיתה.

היינו אמורים להות 77.

איך אתה סוגר את שעות התקן?

הרשות עוזרת.

מי נותן לך?

זהר נתן לנו, הרשת נתנה לנו.

אבל למחנך, לר"מ, אין גמול חינוך.

נכון. אנחנו עוברים טלטלה בשנתיים האחרונות. לפני שלוש-ארבע שנים רצו לפתוח אצלנו מסלול שנקרא סנהדרין, לא הסכמנו שהוא ייפתח אצלנו. הוא נפתח בהמר. כתלמיד של הרב דרוקמן לא הסכמתי שהוא ייפתח אצלנו. מקום שהם דרשו הפסקות שונות, מורים שונים, גדר שונה, ארוחת צהריים.

כאילו סיירת?

לא סיירת, מסלול נפרד.

כן, אבל סיירת נפרדת.

כמו שהרב גורדין פתח באור עציון.

נכון.

כאילו הסללה פנימית.

נכון.

ולא הסכמת.

ולא הסכמנו.

מסיבות אידיאולוגיות.

לגמרי.

ואיבדת בגלל זה תלמידים.

ואיבדנו בזה המון תלמידים. היום אנחנו מתלבטים מה אנחנו עושים.

לא יודע אם המון.

הם הולכים להמר. שם הם פתחו.

הם פתחו וברוך ה' מצליח להם יפה. הציבור הדתי לאומי עובר, אתה מכיר את זה הכי טוב, סוציולוגית לשני הקצוות, להיות המיינסטרים - - -

בשנה הבאה פותחים ישיבה. שוב, אני לא אכנס כאן למה דעתי על זה, אבל הם התייעצו איתי. תשמע, שוב, זה היפים והאמיצים של הציונות הדתית, זה מה שזה יהיה.

לגמרי.

מה יכול לקרות כשאתה פותח כיתה אחת שהרב גורדין פותח אותה בהר עציון, מה אתה מצפה שיקרה? זה לא יהיה היפים והאמיצים?

זאת שאלה. כדי להיות המיינסטרים באמצע, אנחנו במצב סוציולוגי לא פשוט, אנחנו מנסים להרים את שני הדגלים של מצוינות ושל תורה, אנחנו עובדים קשה על הדבר הזה. בשנה הבאה, לא הייתה לנו ברירה, אנחנו פותחים כיתה ט' של מסלול פנימייתי בהדרכה של מקור חיים, בהשראה של מקור חיים. הבאתי ר"מ, 12 שנים במקור חיים, הרב מרדכי כהן, שהולך להקים את המסלול הזה. אני אומר את זה בחלום נהדר, כי אני חושב שזה יוסיף המון.

מה אתם אומרים על זה?

אני שמחה בזה.

דנו בזה לפני ביחד.

אני חושבת שזה יפתח להם עוד רישום.

זה שזה יעזור לישיבה זה ברור.

זה קורה בלחדש ולהתחדש ולחשוב אחרת.

וכמו שאת אומרת, הרישום שם נפלא.

אני אגיד דבר אחד, בעיר או בקבוצת אוכלוסייה מסוימת, בעיניי מה שחשוב זה לשמר איזה שהוא סוג של איזון בין מוסדות. אם נוצר מצב שבו יש מוסד אחד שברור שהוא קולט רק תלמידים מסוג מסוים ומוסד אחר הרבה הרבה פחות זו בעיניי הבעיה. ברגע שיש תחרות, כי אי אפשר להימנע ממנה, בטח לא בציבור הדתי, אבל ברגע שברור לכל המוסדות שהם שותפים במאמץ העירוני בגיוון האוכלוסייה, שותפים מלאים, אז אני אומר - - -

נכון, והם שותפים מלאים כולם במאמץ העירוני.

אז אני אומר, אז אני יכול להבין ולקבל גם תהליכים - - -

דרך אגב, זה נפתח רק מכיתה ט', לא הסכמנו לפתוח את זה מכיתה ו'.

זה חכם מצדך. אני רוצה לומר משהו ברמה הערכית, אני חושב שזה נכון, ואני אסביר למה, התלבטתי בזה כל שנותיי כמנהל בית ספר וגם אחר כך כמנהל מינהל חינוך, אני חושב שזה נכון. באמת בתיכון לא כולם צריכים אותו דבר, אתה גם לא יכול לתת אותו דבר כשהפערים אצלך גדולים. כשזה מייצר הסללה של בית ספר לבית ספר אז זה באמת לא הוגן, אבל כשזה פנים בית ספרי ויש לך כיתה מסוימת ואתה לא שם גדר הפרדה, היא מסלול, אבל כולם יודעים שהמסלול הזה דורש יותר, אולי אפילו בדברים מסוימים נותן יותר למה שמתאים לילדים האלה, בעיניי זו אמירה לגיטימית בחברה. גם כמעט בלתי אפשרי לנהוג אחרת.

אני יכול לומר לך שבכל פעם שבאו מנהלים, ובאו הרבה פעמים להתייעץ איתי, גם מנהלים חילוניים, אמרתי להם שיעשו את זה ואני אסביר לך למה, כי בסוף כשאתה מגיע למסקנה שאין לך ברירה זה כמעט מאוחר מדי. אם אתה לא עושה את זה אתה מאבד תלמידים למוסד אחר, שהוא בדרך כלל הרבה יותר סגרגטיבי, הרבה יותר ממיין, ואתה נשאר, מה לעשות, בלי השליש שהוא שליש חזק באיזה שהוא מובן, לא משנה אם תורני או לימודי. לכן הסללה פנים בית ספרית כשיש תחרות ואין ברירה היא נכונה כל עוד נוהגים במערכות יחסים, למשל משתפים, הקבצות, מגמות, פעילות חברתית, אבל גם יוצרים את תחושת הסיירת.

אני כדי להילחם על בית ספר אזורי, שהיה בנים בנות, עשיתי כיתות בית מדרש, בסוף זה הציל את בית הספר. המנהלים שאחריי ביטלו את זה, אחרי שתי דקות ראו שהם בבעיה והחזירו את זה באופן אחר. ואני אגיד לך עוד דבר, ניסיתי להציל בית ספר חילוני בירושלים מאותו מצב, הוא לא הסכים, הוא בסכנת סגירה היום, לקח כמה שנים והוא כבר לא יכול להחזיק.

כלומר יש בעניין של התחרות ושמירת האליטות כל הזמן דינמיקה בישראל, ומה לעשות, האליטות שלנו רוצות חינוך מעולה, במיוחד אנשים שחוזרים מחו"ל, זה תמיד מתסכל אותם, הם רואים ב-SAR בניו יורק או במיימונידס בבוסטון, לא משנה, כל מקום שממנו חזרו: למה קיבלתי כזה חינוך ופה לא? ואז הם רוצים משהו דומה. ובסוף אם לא תייצר את זה בתוך המוסד שלך זה יהיה פשוט מוסד נפרד וזה מה שיהיה.

מקור חיים זה רעיון טוב, כי באמת מקור חיים פיצחו משהו בלימוד תורה, שהוא בעיניי נדיר מאוד בציונות הדתית, מאוד נדיר, ואני תמיד אומר לחבריי החרדים: אתם רוצים לראות לימוד תורה רציני, לכו תתחרו עם מקור חיים. לא הרבה יכולים להתחרות.

יש שם גם תורה, שאני חוויתי אותה שלוש שנים, עם הרב דב, תורה של החבורה. אני חושב שיש בה הרבה אמת.

במסקנות הוועדה, המשפט שאני אמרתי עכשיו, זה משפט שאותי הוא מנחה, בואו נייצר מסלולים פנים בית ספריים ופחות חוץ ובית ספר נפרד. ככל שנוכל לעשות את זה אני חושב שהתלמידים שלנו יקבלו גם את הטוב וגם את המשותף.

ובמאמר מוסגר צריך לדעת שזה גם מסוכן. אנחנו היינו בהמון דיונים על זה, מה קורה לכיתות הנמוכות, מה זה עושה להם.

הכול תלוי באיך מטפלים בהם. אנחנו נפגוש את זה עכשיו בהמר ואנחנו נראה שכל מסלול כזה מקבל את המענה המותאם.

דרך אגב, מה שקורה למכון לב עם מסלול תלי"ה שבסוף זה יצר פנים ג'נטריפיקציה בחינוך, זה נכון. יש בזה סכנה, צריך לעבוד בזה מאוד קשה.

נראה שבדרום זה יוצר לנו בעיות מסוג אחר לגמרי. פותחים מסלולים, אבל כל מסלול הוא כל כך מדולדל שהוא לא מחזיק את עצמו.

אנחנו צריכים לסיים, משפט סיום שלך.

אז אני אומר, לנסות כמה שיותר להעלות את דגל התורה בעיר ובישיבה. עם פתיחת המגמות החדשות, פתחנו שש מגמות חדשות, ביו טכנולוגיה, פיזיקה, מדעי המחשב, לראות איך אנחנו מייצרים את שניהם ביחד עם בעיקר המון המון רשות, פה אני מתחבר למקום של הרשות, כמה שיותר דברי רשות.

יישר כוח לשניכם. אני אגיד לך משהו, שוב, כי עברתי את התהליך הזה, הייתי גם בצד של החזקים וגם בצד של החלשים, טעמתי את כולם, בסוף יש איזה משהו שאתה צריך לדייק מה ההורים רוצים, אתה צריך לדייק את זה. אנחנו בדרך כלל חושבים שאנחנו יודעים, אבל הרבה פעמים כשאנחנו שואלים באמת, וכל פעם כשבאים אליי להתייעץ איתי על הקמת בתי ספר אני אומר – הייתי במרום הגליל אצל עמית סופר, אח של אופיר, ואמרתי לו: עמית, קח קבוצה של 15 הורים הכי חזקים ברשות שלך - - -

שולחן עגול, לשמוע מהם.

תשאל אותם. לא מה אתה חושב שהם רוצים ולא מה אתה חושב שהם יגידו, אלא מה הם רוצים, את זה תיתן להם. תיתן להם את זה הם יישארו אצלך, לא תיתן להם הם יברחו לך. שיהיה בהצלחה רבה, נעים מאוד לעסוק בחינוך.


(בהמשך הסיור – בית ספר אמי"ת המר)

צהריים טובים לכולם, ברוכים הבאים לקרית החינוך אמי"ת המר ברחובות. אנחנו נפתח בסרטון תדמית, לאחר מכן, אנחנו בחטיבת הביניים, נדבר על חמישה המסלולים, שישה מסלולים בעזרת ה' בשנה הבאה, כל תלמיד בוחר במסלול מסוים שמתאים לו לפי האישיות שלו והכישורים שלו ותכונות הנפש שלו. הרב אבי יציג את מרכז חברותא ואת המכינה לחיים, ושי, המנהל של אקו סיסטם אצלנו בבית הספר בקריה, ידבר גם על תכנית מדהימה שנקראת 24/7 וגם על העולם של net skills, שיתוף פעולה עירוני בין בתי הספר העירוני.

נתחיל עם הסרטון. (הקרנת סרטון).

אז זאת קרית החינוך אמי"ת המר וננסה בקציר העומר לתת לכם טיפה טעימה ממה שקורה בקרית החינוך. אני מנהל חטיבת הביניים. בחטיבת הביניים, בשלוש השכבות של ז' ח' ו-ט' יש לנו 18 כיתות, לאמור שש כיתות בכל שכבה. בכל שכבה יש לנו חמישה מסלולים כאשר מסלול אחד, מסלול יח"ד, מסלול שמיועד לתלמידים ההטרוגניים, ראשי תיבות של יזמות, חברה, דרך.

אנחנו פותחים שתי כיתות הטרוגניות בכל שכבה. בשנה הבאה בעזרת ה' אנחנו הולכים לפתוח מסלול שלישי שייקרא רגבים, מסלול שמחבר אדם ואדמה, שיתוף פעולה יחד עם החוות בשילר ויחד עם החווה החקלאית שנועד, כמו במסלולי רגבים שיש בארץ, להוציא את התלמידים החוצה לעבר השדות, לעבר האדמה ולהרגיל אותם וללמד אותם על כל העולם הזה.

'יחד שבטי ישראל' זו התפיסה החינוכית. בקרית חינוך אחת אמורים להימצא כל התלמידים בקשת הדתית, התלמידים המצטיינים לימודית, התלמידים המצטיינים תורנית, התלמידים שמצטיינים בחדשנות פדגוגית ותלמידים מצטיינים בספורט או ביזמות או בכל תחום אחר, וגם תלמידים מכיתות קטנות עם לקות למידה, אבל בוודאות שיש להם עולמות תוכן רבים אחרים, ואותם אנחנו רוצים להפגיש. המפגש הישיר הזה, הבלתי אמצעי, יוצר קסם בתוכו, וזה על רגל אחת המהות של קרית החינוך אמי"ת המר. נעבור ממש בקצרה על המסלולים.

זהר, אז הסנהדרין בעצם מתחרה ראש בראש עם הישיבה הקטנה החדשה?

זה מחזיר אותנו לפגישה הקודמת שישיבת הדרום אמרה: אני לא רוצה. אני חושב שנכון בית הספר עשה של לשנות קו. מי שלא יודע, לפני שבע שנים בית הספר היה על סף סגירה. ילדי רחובות לא רצו ללמוד פה, הוא היה על כמעט 39% הצלחה בבגרות, אבל ילדי רחובות לא, הוא הצטייר כקולט עלייה, רובם היו יוצאי העדה האתיופית, הרחובותים לא רצו ומהסביבה הגיעו.

ואז באמת הגיע לפה צוות עם ברק בעיניים והם אמרו שהם הולכים למשהו אחר. כיתה אחת הייתה, אמרו שהם מקימים את כל המגמות האפשריות, העירייה והרשת הכניסו יד עמוק לכיס, אבל לא רק כספית, גם חשיבה. ובאמת, בשינוי הזה כשהלכו מכיתה ז' עד י"ד כבית ספר אחד, בחשיבה, ופה נכנס העניין שעד היום לצערנו במשרד החינוך לא מבינים את המהות של שינוי.

אני עושה הפרדה בין הממלכתי דתי לממלכתי, כי בממלכתי ברחובות יש באמת, איך אני קורא לזה? היפרשוק ענק, אפשר לבחור הכול, אבל בשביל לעשות משהו ייחודי בממלכתי דתי ולחזק אותו צריך לפעמים להביא כאלה חזקים שלא תמיד במיפוי. וזה שאומרים לנו: אה, הבאתם שני ילדים במיפוי, תישארו עם שלוש הכיתות בשכבה שבנינו ולא שש כיתות, תסתדרו, לא מעניין אותנו.

נכון להיום אנחנו מסיעים ילדים מפה, הסמל הזה, לומדים במרחק של יותר מקילומטר, או יבילים בכל החצר, או נמצאים פה, שזה שטח פרטי, זה בית כנסת פרטי שנבנה על ידי - - -

לקחנו עוד מבנה כדי לתת ואז י"א-י"ב שם, אבל המורים כל היום רצים מפה לשם.

כן, אם ראיתם את המגמות, הקונדיטוריה והכול, זה בית ספר ממלכתי שהם אורחים שם.

מאיפה מגיעים רוב הילדים שהם לא מרחובות?

עומדים היום בתור להיכנס לפה.

יש הרבה תלמידים למשל מראשון לציון שמתחננים להגיע לפה כי בראשון לציון המענה הדתי שניתן להם הוא פחות טוב מאשר מקבלים פה. אז לסנהדרין ולמופת יש אוכלוסייה מאוד גדולה מראשון לציון. מנחל שורק, אין להם תיכון דתי מקיף, יש להם ישיבה תיכונית, צביה קטיף ביד בנימין, אבל אין להם תיכון דתי. אותו סיפור בגדרה, שאין לו תיכון שהוא בנים ובנות נפרד.

ישיבת הדרום פותחים עכשיו מסלול של מקור חיים אצלם.

מכיתה ט'.

זה יתחרה בכם בסנהדרין?

אצלנו זה מתחיל מכיתה ז', אצלם מכיתה ט'.

אתה חושש שיעזבו אותך?

לא, שם זה פנימייה. גם מצפה רחובות וגם רשפי לב מדברים על פנימייה, פה זה אקסטרני.

שם זה אולי יהיה מול מצפה רחובות, אף על פי שמצפה רחובות, שוב, זה לרוב לא מרחובות.

אבל ברוך ה', כשעושים עבודה טוב יש עבודה לכולם. אני אומר בשיא הכנות והאמת, יש עבודה לכולם, ברוך ה', העיר פה רק גדלה ומתרחבת.

אנחנו בצרות של עשירים פה, כי באמת תלמידים לא חסרים, רק צריך לתת את המענה הנכון והמדויק לכל אחד.

נכון, איך אני אומר? לכל תלמיד צריך לתפור את החליפה המתאימה שלו ושיהיה בעיר רחובות. זה היעד שלנו.

אנחנו התחלנו, כמו שזהר אמר, בשתי כיתות לפני שמונה שנים, היום אנחנו בשש כיתות ואנחנו באמת לצערנו כל הזמן דוחים תלמידים מבחוץ שהם רוצים להצטרף לקרית החינוך, כי באמת המקום צר מלהכיל. יש פה בתוך הקריה למעלה מבנים יבילים. אני לא מדבר על זה שזה בית ספר לבנים דתי, שזה אומר שגם ככה הם צריכים את המרחב שלהם, את הספייס שלהם, וגם את זה אין להם, גם תלמידים שלומדים פה, למשל בכיתות סנהדרין ומופת, אנחנו משכנים אותם במבנים יבילים, שמצד אחד זה פתרון זמני, מצד שני אתה רוצה לזוז מעבר לכיתת הלימוד וזה באמת צורך מאוד מאוד גדול שאנחנו מעלים פה היום.

אני רוצה לגעת בשתי נקודות, מעבר למסלולים. נקודה ראשונה זה 'החינוך בלב שלנו'. זה הלוגו שלנו בקרית החינוך אמי"ת המר. אנחנו מדברים על החינוך בלב שלנו. אני רוצה להגיד ביחס לזה שתי אמירות. אמירה ראשונה, אנחנו באמת באמת מאמינים שכשאנחנו מגיעים עם הלב אפשר לעשות הכול. מסירות הנפש שיש אצל מנהל הקריה ואצל הרשות ואצל הפיקוח ואצל הרשת, אנחנו גם זוכים לקבל מזה וזוכים להעביר את זה גם לתלמידים. זאת האמירה הראשונה.

האמירה השנייה, תלמיד שלא פנוי רגשית הוא גם לא פנוי ללמידה. לכן כחלק מהתפיסה הזאת כ-90% מתלמידי חטיבת הביניים, לא משנה באיזה מסלול הם לומדים, גם תלמידים במסלולים יוקרתיים כמו סנהדרין או מופת, זוכים לתרפיה רגשית פעם בשבוע. פעם לפני שבע-שמונה שנים היינו קוראים לזה בשם מכובס, אימון, אולי פעילות, אולי חוג, היום תלמידים יכולים להגיד לך: המנהל, אפשר תרפיה עם כלבים? המנהל, אפשר תרפיה במוזיקה? זה תהליך שבמהלך השנים נוצר פה.

יש לנו בבית הספר, בקרית החינוך, מרכז טיפולים משפחתי. 30 משפחות, 30 תלמידים עם המשפחות שלהם מגיעים לפה לטיפול משפחתי פעם בשבוע. תבינו, הרבה פעמים תלמיד עם הורים גרושים או עם איזה תקיעות אחרת מגיע לפה כשהדבר האחרון שמעניין אותו בעולם זה לימודים, אבל משהו במפגש הזה של הטיפול, של הביחד, של היועצת שפתאום נחשפת למה שעובר על התלמיד, פתאום נראה אחרת בכיתה לגמרי.

לכן ברוך ה', אני יכול להגיד, באמת עם יד על הלב, שלמרות שזה בית ספר שמכיל פי שלושה מהגודל המקורי שלו ולמרות שזה בית ספר לבנים, ברוך ה' האקלים פה הוא אקלים מצוין והנתונים של התמונה החינוכית רק מראים את זה.

שאלתי קודם על נשירה סמויה בעקבות הקורונה, תן לנו אחוזים בערך, על כמה ילדים אנחנו מדברים?

בחטיבת הביניים יש לנו סדר גודל נשירה סמויה של 15%, משהו כזה, בהערכה גסה. אני כן יכול להגיד, כחלק מהמשך המשפט הזה, שיש לנו פה מענים מאוד רחבים. דיברתי על התרפיות הרגשיות, דיברתי על מרכז הטיפולים המשפחתי, אני מדבר על קבוצות הורים שפועלות כאן בבית הספר. 60 משפחות כל שנה מהורי התלמידים בחטיבת הביניים והתיכון משתתפים בקבוצות הורים שמונחות על ידי היועצות שלנו וכמובן 'חדר מלא', מי שמכיר, שמאפשר לתלמידים בנשירה סמויה לקבל מענה.

כל אותם 15% אתה עליהם?

אני אומר לך, תשאל את רחל, זו שנה ראשונה שאני התקשרתי גם לרחל וגם לאורלי, שמלווה אותנו בלי סוף ומרגיעה אותנו, אני חייב תאריכים לוועדות. לא להוציא, לא מוציא אף תלמיד, אבל תנו לי ועדות להתחיל להראות לתלמידים ולהורים שאנחנו לא מסוגלים. באמת התחלנו את השנה הזאת מאוד מאוד בלחץ, ברוך ה' אחרי ארבעה-חמישה חודשים זה נראה אחרת לגמרי, אבל תחילת השנה הייתה מאוד מאוד כאוטית, גם לנו כצוות חינוכי. פתאום כל הלחצים וכל חוסר המקום הזה בא לידי ביטוי.

המשאבים של 'באים בטוב' עוזרים לכם?

מאוד מאוד מאוד. כל התרפיות, כל הטיפולים הרגשיים, כל קבוצות ההורים, כל ההשקעה שיש, אם לא היינו בית ספר שיודע לקחת פרויקטים על עצמו אני לא יודע איך היינו מסתדרים.

אחד המענים בהקשר הזה זה תכניות אישיות. זה אני אומר בפרקטיקה. תכניות אישיות לתלמידים שאנחנו עושים, ותיכף נדבר גם על מרכז חברותא בקטנה, זה המקום שבחור יושב ויש לו תכנית אישית והוא מתחיל. אם בחור עכשיו נמצא במקום שהוא מגיע לבית הספר מעט אז עולים למעט פלוס, וכך לאט לאט אתה מגיע למצב שהוא חוזר לבית הספר.

אז רק לשמח אתכם שבשנה הבאה בעזרת ה' התקציבים השקליים הולכים לגדול, תפיסת הגפ"ן תאפשר לכם יותר מרחב והגשמת חלומות.

זה מאפשר לנו חמצן, באמת זה ממש ככה. יש לנו השנה שלושה תלמידים שהרסו לי כיתה. אורלי ורחל מכירות ומלוות, זה סיפור שהיה גם בבתי ספר אחרים, שלושה תלמידים שלומדים אצלנו השנה. כשיש לך כיתה של 30 בנים ויש לך תלמיד כזה בתוך הכיתה הוא הורס, פשוטו כמשמעו, את כל המרחב הלימודי בכיתה, גם ברמה הפיזית וגם ברמה התוכנית. תלמידים כאלה אנחנו בונים להם תכנית אישית, כל יום שלושה התלמידים האלה, שלוש מערכות שונות, כדי לעזור להם לבנות תכנית אישית כדי שיחזרו לכיתה. אם לא כל המענים והתרפיות והעזרה שיש איך היינו עושים דבר כזה?

צריך לומר בכנות שהגמישות הניהולית היא מעולה למעולים, היא טובה לטובים, אבל לבתי הספר החלשים, במיוחד חלשים לא בתלמידים, בהשקעות במיומנויות שלהם ויכולות הצוות, הכסף הזה ינוצל פחות טוב.

זה כנראה בכל דבר שתיתן.

זה תפקיד הפיקוח, לראות למי אפשר לאפשר ולמי פחות אפשר.

גם פה, בגלל המורכבות והחשיבה, לכן עיריית רחובות, מעבר לתקציב השוטף אנחנו נותנים פה כ-130 שעות שינשין שבועיות.

שזה הצלה.

אתה מדבר על כ-1.3 מיליון שקל שאנחנו נותנים רק בשעות, לתת את הייחודיות, את הדברים המיוחדים.

זה גם גב, שיש לך גב שאתה יכול להתייעץ, לדבר, זה לא פחות מכסף.

אולי לא ראוי להחמיא להן, אבל עדיין גם השתיקה היא לא ראויה, גם רחל וגם אורלי, באמת מתווים לנו את הדרך, איתנו יד ביד, בטח בשנה כזאת אחרי קורונה כשפתאום כל מה שהיה בשנה שעברה באוויר מתנפץ לך השנה. אם לא הליווי הזה אולי הייתה שיחה אחרת היום.

נעים מאוד, לי קוראים שי, אני שנה שנייה בבית הספר, נכנסתי כרכז אקו סיסטם של תכנית 24/7. אני רוצה להציג את התפיסה של האקו סיסטם העירוני שחוויתי אותה מאוד מהר עם הכניסה שלי. איך אני אסביר את זה? כשאני באתי לבית הספר והתחלתי להביא את התכניות שעוד מעט אני אפרט, של מה זה 24/7, אחד הדברים הראשונים שהתמודדנו איתם היה הקורונה. אנשים גם התלבטו, אם כדאי לעשות תכנית כזאת שהיא עם המון מענים והמון עמותות בזמן קורונה, בדיעבד אנחנו יודעים שזה עשה רק טוב לתלמידים פה ובכלל.

אחד הדברים הראשונים שעלו לי בראש זה איזה שהוא רעיון שאני אציג בפניכם עכשיו של איך מתמודדים עם אתגרי הקורונה והופכים את הקורונה להזדמנות. כשהצגתי את הרעיון לרפי בתור מנהל הקריה הוא אמר לי שזה מתחבר עם התפיסה של האקו סיסטם העירוני. וישר נפגשתי עם אפרת ועם רחל ובאמת היה לי את הכבוד להיות חלק מהמשתתפים של ועדת הפרס ולזכות יחד עם העיר בפרס חינוך ארצי.

הפלטפורמה של 24/7 שה- net skillsהוא תוצאה ישירה שלה יוצרת פלטפורמה שמאפשרת לראות את בית הספר, לקחת את בית הספר ולהפוך אותו לקהילה חינוכית שפועלת לא רק בשעות הבוקר, אלא גם בצהריים ואחר הצהריים ומערבת עוד כוחות חיצוניים. בעצם מרחיבים את התפיסה של מה זה כל הכוחות החינוכיים שפועלים בבית הספר.

אנחנו נכנסים לשעות הליבה ומעשירים אותן על ידי עזרה של עמותות מבחוץ, אתם תראו את זה, זה דרך המורים עצמם, זאת אומרת המורים והעמותות עובדים בשיתוף פעולה, ואז אנחנו מוסיפים גם את מה שהוא באמת אתגר של כולנו, כי בסוף התלמיד נמצא 20% מהיום שלו בבית הספר ויש לו 80% אחרים, ושם אנחנו נכנסים ונותנים עבודה חינוכית גם בצהריים ואחר הצהריים וגם בחופשים.

ככה נראית מערכת שעות מהזווית של הילד, זאת אומרת פתאום כל מה שקורה בכמה שעות של מערכת הליבה, גם התגבורים, גם לימודי הסייבר, לימודי חוץ, פעילויות, קיר טיפוס, טיולים וכן הלאה, זה איך שהתלמידים פה ברחובות ובאמי"ת המר מרגישים.

אז מתוך האקו סיסטם הזה נולדה תכנית דגל עירונית שזה ה- net skillsשאנחנו בעצם יוצרים הזדמנות. אמרנו, אמנם אנחנו עכשיו בבתים, זה מחזיר אותנו אחורה קצת, אנחנו עכשיו ברוך ה' כבר לא שם, אבל ישבנו בבתים בסגרים, החלונות של הזום היו בעיקר שחורים, לא ראינו פנים הרבה פעמים, וחשבנו איך אנחנו מתגברים על האתגרים האלה ומנצלים את העובדה שכולם נמצאים בבתים שלהם, אנחנו יכולים לעשות שיעורים לקהל רחב יותר, אפשר לעשות את זה מכל מקום, והיה חסר לעורר מוטיבציה.

אז הבנו את הצורך, הבנו שצריך להנגיש מענים חינוכיים רלוונטיים לבני הנוער מרחוק ואמרנו איך נעשה את זה? בעצם ניקח מתנדבים, אנשים מומחים בתחומם ונחבר בין אותם מומחי תוכן לבין הצרכנים שזה הילדים שרוצים לראות דברים שמעניינים אותם בזמן שמתאים להם. קצת כמו נטפליקס, מכאן השם, מכאן נהיה net skills.

הצלחנו ליצור מודל של חמש על חמש, אמרנו שהמפתח לפיצוח קוד המוטיבציה מרחוק זה לעשות קבוצות קטנות, שהתלמידים יכירו אחד את השני, יפתחו את המצלמות ויפתחו גם את הראש ללמידה שמעניינת אותם. זה מה שעשינו ב-net skills. ככה, מעבר לתחום שהם רכשו, אם זה סדנה למומחיות שפת גוף או משהו אחר, הם יכלו לפתח מיומנויות שנדרשות למאה ה-21, לארגן את הזמן שלהם, ללמוד מתוך עניין, לפתח סקרנות, את כל הדבר הזה הם עשו דרך ה- net skillsובעצם העיר ממש לקחה את זה, יצרה תקן עירוני שלא היה קיים קודם לכן, זה פרויקט שהתחיל ברחובות וזה קורה רק ברחובות.

כל התלמידים משתתפים?

כן, זה פתוח לכל הילדים בעיר, מ-ז' עד י"ב זה פתוח לכולם. זה עיקר העבודה שלנו כיום, לשווק את זה נכון, לפצח נכון איך בכל בית ספר להפעיל את זה, אבל בסוף בשנה שעברה, שזו השנה הראשונה, ואלה תוצאות יפות, כבר היו חמישה בתי ספר שמשתתפים, גם מדעים, גם קציר, גם רון ארד, גם אנחנו כמובן, והסדנאות נגעו בהמון תחומים, אם זה בישול ואפייה, מוזיקה, תכנות, אמנות וכתיבה. הייתה באמת התחלה נהדרת ואנחנו ממשיכים עם זה. זה ממשיך עכשיו לצמוח ולגדול.

והכול וירטואלי?

כן. זו שאלה מצוינת, כי אם אנחנו מתחילים ב- net skillsובלמידה און ליין אנחנו רוצים שזה יתפתח גם ללמידה נוספת. דוגמה מצוינת לאיך היה אימפקט משמעותי זה פה. פה התחלנו עם קבוצה של חמישה חבר'ה שלמדו ערבית. הם רצו ללמוד ערבית, חשבו שזה ישרת אותם בצבא, עשו קורס עם מדריך מרחוק ואז הם באו אליי, בתור מי שמיישם את האקו סיסטם פה בקריה, ואמרו שהם רוצים קורס יותר ארוך. שאלתי אותם אם יש עוד תלמידים שירצו להשתתף, הם הביאו עוד 15 תלמידים ופתחנו קורס ערבית ל-20. פה.

זה לא לבגרות?

לא לבגרות, זה לחיים. אז באמת הבנו שאפשר ליצור יש מאין ולהסיק מסקנות. זה פרויקט עירוני מצוין. זו הזדמנות להגיד תודה לזהר ולרחל ולכל מי שמוביל את הפרויקט הזה.

זה ממש לא, שמענו על הרעיון, אמרנו שהעירייה מוכנה לממן ולהתחיל לעשות את זה לכולם. אני חייב לגעת בעוד נקודה אחת, שברחובות החלום שלי, וזה יהיה, רחובות עיר אוניברסיטאית, מה זה אומר? שילד שנרשם בבית ספר, לא משנה מה בית ספר האם שלו, הוא יוכל ללכת לכל מגמה ייחודית לכל בית ספר.

אנחנו עושים את זה בשנה הבאה.

בשנה הבאה, נכון, מגמות עירוניות. אם במתמטיקה בית ספר המר יהיה חזק, מישיבת הדרום יבואו ללמוד פה. עשינו פיילוט לפני שנה, זה נקרא קומפני סיטי, יום בשבוע, כל כיתות ח' עוזבים את בית הספר שלהם, נרשמים לעשרות קורסים ומתחילים בבוקר בבית הספר שהם בחרו. יש כאלה שהגיעו לבית ספר עתיד, שזה מרכז נוער, רצו ללמוד אפייה. דווקא החבר'ה שלומדים פיזיקה ומתמטיקה. אז ארבע שעות הם היו שם ופעם ראשונה הם נחשפו בכלל לבית ספר שהוא מרכז נוער.

והסתובבו אצלנו מאות ילדים, אנחנו היינו אחראים על ההסעות ולממן את כל השאר, אבל זה פרויקט מדהים, זה בעצם היה הפיילוט שממנו זה נולד ובשנה הבאה אנחנו מתחילים עם המגמות והמטרה היא להרחיב שבאמת כל רחובות תהיה אזור אחד פתוח בתיכונים.

זה בהחלט מדהים. ואם עושים זום-אין לאקו סיסטם המקומי, שאלת, אני חושב שזו שאלה מצוינת, בסוף יש דברים שאפשר לעשות ביתרונות של האון ליין ואין תחליף למפגש ולפעילות מתוך הקהילה החינוכית, בסוף אנחנו מאמינים שבית הספר הוא הלב של העשייה, הוא לב הנביעה, זה פה בבית הספר. ככה אני רואה את זה לפחות.

בשנה שעברה כאן בבית הספר נתנו מענה דרך תכניות 24/7 לכל התלמידים בבית הספר, הוצאנו אותם ל-145 ימי פעילות מחוץ לכותלי בית הספר בשנת קורונה. השנה אנחנו עושים אפילו יותר מזה. הנתון שמבחינתי מאוד מאוד משמעותי זה זה, 45 מדריכים ומנטורים של פעילויות הכנה לצה"ל, של פעילויות תרבות, של פעילויות סייבר, נכנסים לתוך הקריה החינוכית והופכים להיות חלק מקואליציית המחנכים. זה סיפור סופר משמעותי, כי הם לא חיצוניים, אני לא ספק תוכן שמביא פעילות חוגים לבית הספר, ממש לא, כל הפעילות היא חלק מבית הספר. אני פה בבית הספר, אני חלק מההנהלה, אני יושב יחד עם המחנכים.

בשבוע שעבר היה לנו טיול שנתי, ברור ששי והצוות שלו מצטרפים אלינו לטיול, הם חלק. הם יושבים בישיבות פדגוגיות.

זה לוקח את החזון של מה שאנחנו אוהבים לקרוא חיבור בין פורמלי לבלתי פורמלי.

איפה תנועות הנוער פה?

תנועות הנוער זה השלב הבא, זה מורכב.

יש לנו מקום בלב בבית הספר.

'נירים' למשל, זה משתלב לגמרי.

'נירים' נמצאת בתוך הפעילויות החיצוניות שלנו, אבל את שאלת על מנהיגות קהילה, אני חושב שתנועות נוער צריכות להיות שם. זה חיבור משמעותי שצריך ליצור אותו. היום אנחנו עם בני עקיבא, צריך להגיד, יש לנו חבר'ה מצוינים שנמצאים פה בשלף, התחילה הפעילות של כיתות י"ב, פעילות מדהימה.

זה מה שהיה בשנה שעברה. אני אוהב להראות את השקף הזה, אם תסתכלו, באמת התכניות הגיעו, התחיל פה איזה משהו חדש בבית הספר שהשנה כבר קורה בצורה הרבה יותר עמוקה. זאת אומרת אם בשנה שעברה אני הייתי צריך בתור 24/7, משהו חדש כזה בבית הספר, להביא סדנת גרפיטי של תרבות השנה מי שמוביל את זה זו הספרייה, הספרנית החליטה שהיא רוצה להוביל תהליך של שירה וגרפיטי ביחד עם הצוות של 24/7.

קרן רמון, שייצגו אותנו בשבוע שעבר בגמר של תחרות שאם הם יזכו הניסוי שלהם טס לחלל בטיסת השיגור הקרובה, הלוואי שהם יזכו, הם חלק משיעורי המדעים. מי שמובילה את זה זו המורה למדעים, אבישג, ביחד עם מחנך הכיתה דניאל. זה תהליך שלם מדהים שקורה גם בבוקר וגם בצהריים ואחרי הצהריים ובחופשים.

מחנה הקיץ ומדריכי י"ב, עם זה אני אסיים, זו בשורה מטורפת. בקיץ האחרון היה את כל המהלכים של בית הספר של הקיץ, חשבנו איך אנחנו יכולים להעשיר את החיים החברתיים של התלמידים שכל כך צריכים את זה במהלך הקיץ, הוצאנו אותם למחנה קיץ בכפר גלים, 65 חבר'ה מחטיבת הביניים, ומי שהדריכו אותם היו חבר'ה מי"ב, שעלו ל-י"ב, באו להיכנס למכינה לחיים 'כנפי רוח', שדיברתם עליה, ורצינו להעשיר אותם ביכולות הדרכה.

עוד לא דיברנו עליה, תיכף הם יספרו קצת על 'כנפי רוח'.

עשיתי להם ממש פה מרכז הערכה, הכרחתי אותם לכתוב קורות חיים, ללמוד איך עושים את זה.

שוב, זה מה ששמענו בבוקר, על מרכז הערכה, כתיבת קורות חיים, עמידה ביעדים.

דיברו קודם על חיבור בין המסלולים, אחד הדברים שאני הכי גאה בתכנית של רפואה וחדשנות זה שיש לנו תלמידים מכל המסלולים ביחד שיוצאים פעם בשבוע לבית חולים שיקומי אלי"ן ובעצם פוגשים שם חבר'ה שהמטרה שלהם היא להתאים אמצעים רפואיים לילדים עם מוגבלויות שונות. זאת אומרת ילד שיש לו קושי להניח תפילין, לומדים לייצר איזה שהוא פתרון באלי"ן והתלמידים שמתכננים את זה הם חבר'ה מכל המסלולים שנמצאים שם ביחד. באמת זה מדהים שלא היה קורה בלי העיר, בעיניי.

רינת היא הרכזת העירונית, היא עוזרת גם מפה לנהל הרבה. בעצם המר זה האקסלרטור מבחינתי של העיר, אני רואה את זה שכל דבר שקורה פה אחר כך יכול לקרות בעיר בצורה מדהימה וזה מדהים להיות חלק מהמעבדה הזאת, מבחינתי, וככה אנחנו יכולים לראות את הנער כשלם, זאת התפיסה, גם בתחומי הדעת, גם בתחומי המיומנויות וההכשרות שלו, גם בתחומי העיר כחבר בקהילה העירונית. וכמו שאמרת, תנועות הנוער, אני לגמרי רוצה להיכנס לשם, רק צריך לראות איך עושים את החיבור הזה יותר טוב.

בתחום התיווך הרגשי, אליחי דיבר על זה המון, אבל הכול קורה תחת קורת הגג של הקהילה החינוכית אז זה מתחבר עם מה שאנחנו הולכים לעשות בזירה של ה-net skills, אבל net skills הוא תוצר של הראייה של האקו סיסטם החינוכי העירוני.

מה היה הדבר שגרם לפני ארבע-חמש שנים לניצוץ הזה של המר לעשות שינוי כיוון?

אני חושב שזה צוות, זה תמיד מתחיל מלמעלה.

זה רק אנשים.

אנשים עם ברק בעיניים.

התחלף מנהל, היה פה פיצול לבנים בנות.

אני קיבלתי לפני כמה שנים החלטה, הלכו נגדי פה דווקא הציבור הדתי, אבל היה לי יותר קל בתור חילוני להוביל אותה, שאני עושה הפרדה בין בנים לבנות ומקים גם את ישיבת עמיחי. אמרו לי שאני עושה הרס לחינוך הזה, אני אמרתי שברגע שתתחיל התחרות האמיתית ישיבת הדרום תתעורר, כי היא הייתה אז במשבר ענק, עם כל הבעיות שהיו שם, הכול, כולם עזבו ו-40% מהתלמידים לא למדו ברחובות, לא בבנים ולא בבנות, אבל אנחנו עושים את ההפרדה, משקיעים כסף, הרבה כסף, אני מדבר על מיליונים שאנחנו משקיעים היום בממלכתי דתי בשביל לחזק, גני ילדים נסגרו ברחובות והיום אנחנו כל שנה פותחים.

הצוות פה היה עם ברק בעיניים ואמרנו להם: תרוצו, אנחנו הגב, תבואו עם דברים. לפעמים הם רצו מהר מדי ואין לנו הרבה מיליונים למצוא כיסוי, אבל בסדר, אלה דברים חיוביים. איפה ראינו שהצלחנו? כשהתחילו להתקשר אליי חברי כנסת וראשי רשויות: תעשה לי טובה, תעשה לי פרוטקציה להתקבל להמר, אמרתי וואו, פה הצלחנו. באמת היום נפתח הרישומון והוא נסגר ישר.

המר היא בעודף רישום היום?

כן.

כמה ילדים בשכבת ז'?

135 תלמידים כשמצד התקינה האמיתית אנחנו יכולים לשכן פה ארבע כיתות ואנחנו כרגע על שש.

ומבנה בית הספר בנוי על שלוש כיתות בשכבה?

זה הכי חשוב מה שהוא אומר, מבנה בית הספר זה שלוש לשכבה.

יש פה אתגר.

מה גודל של שכבת ו' בנים ברחובות, פחות או יותר?

מהדתי, 230 בערך. זה בסביבות 500 וקצת, טיפה יותר לבנות.

אז המתמטיקה לא מסתדר לי.

לא, אבל יש לך קרית עקרון, נס ציונה, מזכרת בתיה וכל המושבים.

אז כמה זה יוצא איתם?

יוצא שיש לנו שלוש כיתות.

פה שש, עוד שלוש ועוד שלוש, זה 12 כיתות.

אל תשכח שגם חלק עוברים לממלכתי.

60-50 תלמידים עוברים מהדתי לממלכתי.

זה בעיניי חלק מהאתגר שלנו, המשותף.

אני אגיד לך דווקא כמי שלא בצד הזה, מה הרבה הורים באים ואומרים לי? המשבר היום הוא בממלכתי דתי יסודי, הם אומרים שכל אחד מתקבל: אנחנו באים ואז יש כאלה חילוניים, באות עם גופייה, יום הולדת בימי שישי אחר צהריים וערב, אין הפרדה בשר וחלב, הם אומרים שזה לא מה שהם רוצים ואז הם מחפשים בתי ספר חדשניים. כך קם עוד בית ספר ועוד בית ספר ועוד בית ספר והורסים את האחרים.

זו בעיה רצינית.

כי ביסודי אנחנו מקבלים את כולם.

פעם היה תל"י בממלכתי, אין את זה היום, אז הייתי קצת מחזק את היהדות בכיתות האלה. אבל הרבה חילונים, מסיימים כיתה ו' והם מראש אומרים ש - - -

ב-ט' עוזבים אתכם לפנימיות?

במסלול הסנהדרין התורני, מתוך כיתה של 30 תלמידים יש אולי חמישה תלמידים ובמקומם יש עוד 20 תלמידים שרוצים להיכנס ב-ט'.

אני אגיד שני דברים. אחת, אני משווה את זה כמו לזוגיות, שבהתחלה אנחנו כל אחד בתוך כור ההיתוך שלו ואז זה עובר לביחד. זה מה שקורה בין החטיבה לתיכון, בחטיבה הם עובדים במסלולים, כל אחד מקבל את גאוות היחידה שלו ובתיכון זה עובד בשכבות, זה גם הגיוני, סביב השפה שבסופו של דבר מגיעה לכיתה י"ב.

אנחנו היום מבינים שהיכולת של בחירה של תלמיד והרצון שלו להגיע לקבל ערכים נוספים בתוך בית הספר, זה מה שמשאיר אותו עד הדקה האחרונה ופלוס. קודם שי דיבר על זה שבקיץ תלמידים מגיעים, מדריכי י"ב מגיעים להדריך תלמידים אחרים, זה אומר שבאמת הם מחוברים לבית הספר, הם קיבלו דברים נוספים.

מכינת 'כנפי רוח', אנחנו עושים אותה במודל שנתי. שאלתם מקודם מה עזר לנו, אז הבגרויות הפנימיות מאוד עזר לנו. אם נרד איך זה עובד, יומיים בשבוע הם לומדים את מקצועות הליבה, שזה מתמטיקה, אנגלית, מגמות, ובשאר הימים הם לומדים את שאר המקצועות לחיים, כאשר מקצוע כמו בכ"מ, תושב"ע, שלומדים זוגיות, אז אנחנו מלמדים את זה דרך השפה של המכינה וככה הם נבחנים.

אחד מהדברים שאמרתי, רציתי שכולם ישמעו את זה, ההכוון שלנו קפץ, אורלי ראתה את זה, זה לא ייאמן, בכפול. אם היינו באזור 50%-40% אנחנו מדברים על 80% הכוון ועוד היד נטויה. אין פה תלמיד שלא יילך לאיזה שהוא מקום בסוף י"ב, מבחינתנו זה אחד הדברים החשובים. מבחינת זכאות לבגרויות, אנחנו עומדים ברוך ה' על למעלה -90% זכאות לתעודת בגרות.

ושהם מכילים את כולם, גם אוכלוסיות מורכבות.

איך מתמודדים עם האופציה לעבוד בפיצרייה ולהרוויח כסף כשהלימודים או החוויה במכינה היא לא לבגרות ולא חובה?

כשנותנים להם משמעות. הם מדריכים שם, יש להם תפקידים.

יש יום בשבוע שהם יכולים לעבוד, זה נקרא ניהול עצמי והם עובדים. אז אנחנו נותנים לזה מקום, אנחנו משלבים את הדבר הזה.

יש יום בניהול עצמי?

יש יום אחד בניהול עצמי. יש לנו יומיים שנותנים את מקצועות הליבה, עוד יומיים של המכינה ועוד יום בניהול עצמי, סך הכול חמישה ימים.

כשהיומיים של המכינה זה הצוות מחליט והיום העצמי זה הם מחליטים?

כן, אבל ביחד ובשיתוף עם צוות המכינה. יש להם קורס לדוגמה מנהיגי המחר, ולדוגמה באזרחות אנחנו הולכים לכל מיני מקומות. מה שלא היינו עושים אגב אם זה היה בגרות חיצונית. אצלנו זה עבד מדהים, דוגמה הולכים לבני ברק, הולכים לאחד הקיבוצים.

רואים את האזרחות בחיים.

ממש. זה דבר אחד. דבר נוסף שייצרנו פה בתיכון, גם לדעתי מודל ייחודי וחשוב, זה מרכז חברותא. זה מקום שתלמידים לומדים את המקצועות בלמידה עצמאית. לא סתם קראתי לזה חברותא, אני הגעתי מעולם ישיבות ההסדר לפני שהגעתי לפה, 13 שנים הייתי ר"מ בישיבת הסדר ואני רואה היום שזה ממש אותו דבר. הם לומדים בחברותות ופעם בשבוע הם אוספים את כל השאלות ויש להם שיעור, הם לומדים על גבי מסעות למידה, יש לנו פה אחד המורים שכותב את מסעות הלמידה, זה ממש תשתית מצוינת. מסע למידה, יש תמונה ששלחתי, זה אומר מסע שהתלמיד לומד בכוחות עצמו בתוך בית הספר, ומה עושה המורה בזמן הזה? המורה הוא מנטור, המורה עובר בין התלמידים, יש למידה דיפרנציאלית, הוא יכול גם לעשות שיחות אישיות בזמן הזה.

19 תלמידים בשכבה י' בחרה ללמוד ארבעה מקצועות בתוך מרכז חברותא. עשיתי מבחן רף שעבר את כל השכבה, הממוצע שלהם היה 88. למה? כי הם למדו כמה רמות מעל. אמר לי המורה שמלמד אותם: אני בשביל להעביר את השיעור אני צריך ללמד כמה רמות מעל כי הם לומדים את זה לבד, אז אני צריך להגיע לרמות הרבה יותר גבוהות.

אבי, שוב, יומיים בשבוע ליבה, יומיים בשבוע מכינה ויום בשבוע ניהול עצמי. אני הכי בעד, אבל ישאל אותך מי שישאל איפה נעלמו השעות.

שאלה מצוינת, המון למידה עצמאית, מטלות, דברים שהם לומדים גם בבית. יש ימי תגבור. ימי שלישי זה ניהול עצמי, אבל בחור שצריך שעות נוספות כי קשה לו למידה עצמית אז הוא מגיע ל - - -

איך הסטת, בתור רכז מערכת לשעבר, שעות של מורים כך שהמכינה תיבנה? הרי בסוף השעות שלך בנויות אחרת. כשהתחלתם את המכינה, מתי זה היה?

בשנה שעברה התחלנו חצי שנה, השנה זה שנה שלמה. איך הסטנו את השעות?

לפני שנתיים היו לך פה שעות אחרות, לאן לקחת אותם?

אז אני אסביר. שני דברים. אחת, לקחתי את המחנכים ואם לדוגמה מלמדים בכ"מ, תמיד זה היה בכיתות אז תחשוב שהייתי נותן איקס שעות כפול ארבע כיתות, פה לקחתי את כל השעות ונתתי להם ואמרתי שמורה אחד מלמד בקבוצה יותר גדולה, כי זה מכיניסטים, אלה חבר'ה שבאים ללמוד, ואז מורים אחרים יכולים לעשות משהו אחר. זה פעם אחת, שעשינו את ההסטה הזאת.

השכבה כולה בתוך הדבר הזה?

השכבה כולה, כולל חינוך מיוחד אגב, שזה הפתעה חבל על הזמן.

זה היה תהליך, בהתחלה זה היה מבוסס על בחירה.

בשנה שעברה זה היה חצי שנה, השנה זה שנה.

יש כאן תכנית עם תשתית מצוינת.

אני מניח שכולנו היינו שמיניסטים, אז אתם זוכרים, י"ב זו שנה כזו שאנחנו לא - - -

שגם ככה חלק לא באים וכן באים ופה הם נותנים להם מענה.

הדבר השני, בשנה שעברה, יש משפך בכיתה י"ב, אם התחלנו בחמישה ימים, היינו באזור היומיים שצריכים לסיים פרויקט במגמה וצריכים מתמטיקה ואנגלית, פה מה שקורה זה שזה נשאר חמישה ימים, ימים יותר מלאים והם באים יותר. אתה שואל מה קורה אחרי פסח? באים יותר, למה? כי השעות נשארות אותן שעות, הימים הם אותם ימים.

אנחנו מקווים שיבואו יותר.

אני אומר לך שהם באים. עם בגרויות חורף כבר סיימנו, הם באים. השנה הם פה כולם. זאת אומרת זה כבר קורה, זה ברור שזה מצליח.

כשיטת עבודה זה בלי ספק יותר טוב. אתמול דיברתי עם מכיניסטים, מה אנחנו לא מצליחים להכניס בתיכון? אמון והנעה עצמית. פה יש הרבה יותר אמון והרבה יותר הנעה עצמית. אם זה יעבוד זה בסוף דגם כי בסוף באמת כיתה י"ב היא כיתה נפלאה, אבל זו כיתה שאנחנו לא ממצים אותה ואנחנו גם לא ממצים את שנות התיכון, אם לומר את האמת. מה שעשיתם פה זה העברתם הרבה יותר זמן שהם מניעים אותו והרבה יותר אמון. אם תצליחו פה זה יהיה מדהים.

אחד הדברים שעזר לנו זה מבנה אחר. זה היה בדיעבד, אבל בסופו של דבר זה שהלכנו - - -

עברתם מקום.

זה גרם להם להרגיש אחרת.

אני חושב שהמוטיבציה האינטגרטיבית עולה, זאת אומרת בסוף הם רוצים לבוא, הם באים ואז הם לומדים יותר טוב. אני רואה את זה. אני יכול להגיד לך שאני מלווה 14 תלמידים בי"ב שהם באים לפה ביום שלישי, הם מגיעים לפה לארבע שעות שכל אחד מהם מדריך צעיר של כיתות קטנות יותר ואז הם חלק מתהליך הלמידה, הם בעצם דמות לחיקוי עבור התלמידים הצעירים יותר. הם עושים את תנועות הנוער, אבל בזמן בית הספר. אותם חבר'ה גם מגיעים, מתמידים בלימודים, מצליחים.

זה גם פתרון, מה שאתה אומר. מה אתה אומר? שאם נמנה מבוגר משמעותי לכל קבוצה של תלמידים, שאותו מבוגר משמעותי ילווה אותם, יבדוק מה שלומם, יגייס את המוטיבציה, אז תגיעו ל- - -

המחנכים עושים את זה.

המחנכים עושים את זה ואז הם לוקחים מי"ב תלמידים שחונכים תלמידים בחטיבה.

שצריך להתקבל בשביל זה.

בדיוק, זאת סיירת. זה מין מעגל כזה שמוסיף.

יפה מאוד. בועז, אתם מכירים עוד בית ספר בסטטוס של מכינה שנה שלמה היום?

סליגסברג בירושלים, לדעתי.

בסליגסברג עושים חודש.

המר בבת ים.

בריאלי חיפה.

מעניין, זה התחיל לפני שש-שבע שנים וזה נפוץ כמו פטריות ועכשיו משרד החינוך חושב לאמץ את זה כגישה. זה מאוד מאוד קשה, גם אתם שנה שנייה באירוע הזה, אבל זה העתיד בלי ספק. המכינות הקדם הצבאיות פיצחו משהו ויש פה משהו. זה לא קל להעתיק הצלחה ממודל אחד למודל שני, זה לא קל לעבור מ-8,000 ל-150,000 או אפילו 100,000, אבל זה המקום.

אני רוצה להגיד משהו, ברשותכם. אם אני מנסה להסתכל על בית הספר באיים הרבים שיש בו, מסלולים, שכבות, מכינה לחיים, 24/7, אחת הנקודות המשמעותיות שעולות לי זה קבוצת שייכות. אני חושב שאחד הדברים החזקים שאנחנו כאנשי חינוך צריכים לעשות זה לבנות קבוצות שייכות לתלמידים. כשתלמיד, כשצוות, שייכים לקבוצת שייכות הם הרבה יותר מניעים את העניין הזה, הם הרבה יותר מחויבים אליו וגם אחראים עליו והם בחרו ונבחרו להיות שם. האי של קבוצת שייכות זה משהו שחוזר על עצמו לאורך הקריה השכם והערב, בכל המסלולים, בכל הפרויקטים, בכל השכבות וזאת הבשורה הכי גדולה שאפשר היום ליצור.

לא גיליתי לכם, היום מחנכים בחטיבת הביניים נמצאים כולם בסנסנה בתהליך שנקרא תצא"מ, תכנית צמיחה אישית מקצועית. כל המחנכים של חטיבת הביניים היום שם. זה תהליך של שייכות, של משמעות, של נראות, שבעיניי זה התפקיד הכי גדול שלנו כמורים.

זהר, אתה רואה תיכון כמו דה-שליט. אתה לוקח את המודל הזה ועושה אותו גם כן.

כן, חד משמעית.

מעניין אותי מאוד לראות איך תהליכים כאלה - - -

בייחוד במעורבות החברתית היום שיש להם, אני חושב שאפשר לעשות את זה. וגם פה, הם לא הדגישו את זה, אבל המעורבות החברתית בעיר רחובות של בית ספר המר היא ענקית. אין תחום, אין חג, אין פעילות שאתה לא רואה שהם קופצים ישר למים.

זהר, זה ליווי. יש פה מישהי שמלווה את זה וזה משמעותי.

נכון, יש לנו כאן מישהי שמלווה יחד עם בתי ספר נוספים, מרגישים את החמ"ד פה בתחום הזה של המעורבות החברתית כל הזמן.

אני רוצה עוד שתי נקודות. אני עובד עם הרבה רשתות, אבל החלק הנכון שעושים, לרשת אמי"ת יש שלושה בתי ספר, הישיבות הקבועות של פעם בשבועיים-שלושה, באים מההנהלה הראשית, אנחנו יושבים וחושבים ומפתחים ועושים, מזה אפשר ליצור הרבה דברים. זה גם גורם לשאר הרשתות לרוץ קדימה ולחפש את הדברים החדשניים.

ישיבת הדרום, חדר הבריחה, הדברים האלה, זה קם בעקבות זה שאומרים מה אנחנו עושים. אנחנו אומרים להם אל תעתיקו ותעשו אותו דבר, כי הכי קל היה לבוא ולעשות אותו דבר, ואמרנו להם שלזה הם לא יקבלו כסף, תעשו משהו אחר, שזה החלק החשוב. באמת, כי אחרת אתה הולך על דבר שהוא אותו דבר.

לא הצגתי לכם דבר, אנחנו מדברים על רחובות קצה לקצה, הקמנו פה מודל יפה גם במגזר החרדי, ישיבה-טק. ישיבה של חבר'ה שחורים שלומדים הייטק, חמש מתמטיקה, חמש פיזיקה, עם עידוד גיוס לצה"ל. זה דבר שהוא לאט לאט צומח, אנחנו כבר בכיתה י"א עם 20 ומשהו ילדים.

של מי זה?

נתנו עכשיו לאורט לנהל את זה, כי היה קצת קשה לעירייה. אז קראנו להם וביחד אנחנו עושים את זה, אז קראנו להם וביחד אנחנו עושים את זה. חברת הייטק מלווה אותנו בתוך התהליך הזה.

זה רק של רחובות?

רק ברחובות. אם לא, הם היו ברחוב.

וזה מדהים, כי יש הרבה רשויות שהמגזר החרדי, שלא מצליח לתפוס את עצמו, נופל.

עכשיו מתחילים להגיע אלינו מאשדוד, מהרבה מקומות. הילדים האלה, הם אמרו שהם לא רוצים כל היום ללמוד תורה, אנחנו רוצים גם זה וגם זה. אז הם מתחילים משמונה בוקר עד שבע בערב, משלבים את הכול. השנה הם ייגשו לחמש מתמטיקה, חמש אנגלית.

זהר, יש היום ארבע ישיבות הסדר חרדיות, שתיים קרובות לפה יחסית, בגן יבנה, עצמאיות. השלב הבא, כשהם יגיעו לי"ב תפתחו להם ישיבת הסדר חרדית, יש קול קורא כזה היום במשרד הביטחון, זו אחת ההצלחות הכי גדולות. הם עושים שנתיים של לימודי תורה משולבים או עם לימודי טכנולוגיה, או לימודים אחרים, ואחרי שנתיים הם מתגייסים לשירות מלא בצה"ל, או בטכנולוגיה או בקרבי. זה אחד הדברים הכי מרגשים.

במכינה פה, מפקד חיל האוויר כבר ביקר פה כמה פעמים, לאף 35 הם לוקחים את הילדים האלה. הוא אומר: חבר'ה, זה היעד שלנו. הם באים ומשקיעים פה המון, חיל האוויר.

טוב, זהר, תסכם.

קודם כל אנחנו שמחים לארח אתכם. אמנם זה היה הרבה זמן, אבל על קצה המזלג קיבלתם את מה שקורה במערכת החינוך ברחובות. אנחנו מדברים מקצה אל קצה, אבל באמת על השילובים, על הדברים הייחודיים, ולראות את כל מה שקורה. גם פה בבית הספר, יש פה מב"ר, אתג"ר, דברים שאתם לא תמיד שמים לב, אבל זה השילוב הזה של הכול ביחד ושמצליחים להוציא את המקסימום מהתלמידים, אני חושב שזה הדבר היפה פה.

יש לנו הרבה תובנות, הרבה מאוד מחשבות, יש דברים שאני חושב שביחד צריך להוביל אותם בשביל לאחד בתוך משרד החינוך את הגופים שיחשבו בין התחום הפדגוגי לתחום הבינוי. אין קשר בין הדברים ואז מי סובל? זה הילדים. אני כבר סיימתי את הלימודים שלי. התלמידים סובלים. כשלא מכירים בצורך לבית ספר כזה, זה אומר אם הרשות לא הייתה לוקחת יוזמה ובאה לבית ספר ממלכתי וחותכת לו חצי מהחצר ואומרת להם: חבר'ה, הם ילמדו שם, אז פשוט לא היה פתרון, הם היו יוצאים מחוץ לעיר, כמו שהיה עד היום, סיני יבנה 60 בשנה, 40 בשנה, נוסעים לשם כי אין לי פתרון.

תודה, זהר. מי עוד רוצה להתייחס? שוש?

אני רק אגיד, אני גם מרגיש טעימה, אבל אני חושב שמלאכת החיבורים פה בין עיר, תפיסת חינוך, פיקוח, מחוז, משרד, בעיקר קשב לשטח ולמוסדות, יוצרים פסיפס שמסכם אופטימיות. התחלנו גם קצת לדבר ולשמוע גם על הראייה של העיר כאחראית וכשותפה למה שקורה מסביבה מבחינת יישובי הלוויין בהיבטים של אחריות משותפת ורישום, ודווקא הדגם של קרית עקרון שיצא לנו לדבר עליו, שווה לראות איך מרחיבים אותו.

אז יש פה אקסלרטור מדהים, אגב גם לעיר וגם לאזור, גם לנו בחינוך הדתי, כדוגמה שאפשר לייצר חינוך אינטגרטיבי מצוין וגם לפרוץ לדרכים חדשות שאנחנו שמחים על זה ומחזקים אתכם בעניין. יישר כוח.

דווקא שצריך לחשוב עליו, ודווקא בחינוך הדתי, זה אצלי בראש הרבה, לעשות אגד יישובים. זה שונה מהממלכה. נס ציונה היא עיר של 50,000 תושבים והיא לא מסוגלת להקים בית ספר תיכון. היא צריכה לבוא אלינו ולהגיד: אנחנו משתתפים איתכם באגד יישובים.

אז בואו נתחיל לעבוד על זה.

בממלכתי אני לא צריך, יש לי 30,000 תלמידים, אבל בממלכתי דתי, אם יעשו את זה ביחד אפשר למנף את זה לדבר באמת ענק.

זאת הייתה המטרה של הביקור, לפחות מבחינתי היום, לראות את המודל שלכם כאן בעיר. לא זכיתי להיות בכל היום, אבל אני יכולה לומר שהמודל שלנו הוא מבחינתנו מודל ואני אסביר גם למה, כי מה שאתה מבין, אנחנו בחמ"ד, מבחינת הפיזור של האוכלוסייה, לא יכולים לייצר ריבוי של מוסדות וגם לא רוצים כי אנחנו לא חושבים שזה נכון, ולכן המודל של קמפוס אחד גדול שיודע לעבוד במסלולים, שיודע לתת מענה לכלל האוכלוסייה באופן מקצועי, זה הסיפור ולשם אנחנו מכוונים.

הדבר השני, אני ממש ממש שמחה לראות את השותפות. כמו שאמר בועז, אנחנו אומרים שלושה שותפים לו לאדם, אז שלושה שותפים בחינוך, רשות מקומית חזקה, איתנה, משרד החינוך, שמענו כמה המפקחת היא משמעותית, כמה המפקח הארצי הוא משמעותי פה, והמוסד עצמו, הרשת, רשת אמי"ת והמוסד עצמו. אני חושבת שזה מספר סיפור גדול ושלם.

דבר שלישי זה המכינה לחיים. אנחנו שמחים בהיותכם פורצי דרך. שמעתי את כל מה שהצגתם פה ואמרתי וואו, הייתי רוצה ששרת החינוך תהיה פה, שיושבת ראש המזכירות הפדגוגית תהיה פה, כי מה שהם מדברים אצלכם זה נפרט ביכולת שלכם לראות עתיד, לצפות עתיד ולפרוט את זה למעשה. יש פה סיפור גדול. אני בטוחה שאורלי תמשיך ותתווך את זה במשרד החינוך.

ואני רוצה להגיד תודה לך, חבר הכנסת משה, ש-א', לקח על עצמו להקים את ועדת המשנה לחינוך הממלכתי דתי, ולא רק שאתה מוביל תהליכים אלא הגעת לשדה לראות את המציאות בתוך השטח ואני חושבת שיש פה סיפור גדול ותודה גדולה.

תודה.

אם אפשר להגיד משפט אחרון. הכוח הגדול הזה, אנחנו מקבלים אותו ממנהל הקריה, מרפי, הוא מחתן הלילה את הבת שלו, הוא חשב להגיע. כשמו כן הוא, אנחנו אומרים המר, ראשי תיבות הרב מיימון רפאל.

עוד מישהו רוצה להתייחס?

הסוד טמון באנשים, בסוף זה סיפור של האנשים. כשיש מנהיגות, כשיש הובלה הכול פתיר. זה פשוט מדהים כל פעם מחדש.

אני רק רוצה להוסיף מילה, התכנית הזאת של בית ספר לחיים, איך אתם מתכננים לפגוש את הילדים אחרי הצבא? יש לכם איזה שהיא מחשבה לעשות אחרי חמש שנים ולראות איפה זה –

כן. אז קודם כל יש לנו מישהו שאחראי על קהילת הבוגרים ואנחנו מייצרים ערבים, קשור לחתך של שנים. בוא נגיד שזה גם אתגר כי עם השנים בחור שהלך להסדר או למקום כזה אז הוא מרגיש הרבה יותר קרוב להסדר מאשר לתיכון. אבל אנחנו מייצרים דבר כזה ואנחנו מאמינים שאם בחור יסיים בי"ב בצורה כזאת ברור שהוא ירצה לחזור הרבה יותר ממה שהיום זה קורה.

יש גם ילדים שאומרים שהם יחזרו להיות בתור מורים, יהיה מעניין לבדוק את זה.

אחרי חמש שנים.

יפה. עוד מישהו? אז אני רוצה לומר לכם תודה רבה. יש פה שלושה דברים שמבחינתי אני לוקח מהיום הזה. פעם אחת, למדנו לא מעט על נושא הרישום, הסיבה העיקרית שבגללה באנו, גם על מערכת יחסים של פנים ורשות בין בתי ספר ושאלנו שאלות לא קלות, איך בית הספר הזה מקבל ומה עושים בעודף רישום ומי פותח כיתה כזאת וכיתה אחרת.

למדנו לא מעט והיה לנו פוקוס מעניין על החינוך דתי לבנים ברחובות והסביבה, שזה מאוד חשוב, וגם מערכת היחסים עם הרשויות פה מסביב שבועז הזכיר ומה המשמעות של זה, ובהחלט למדנו לא מעט כיוונים והערות והתובנה העיקרית שלי היא שאין שותפות בחינם, אם רוצים שכמה רשויות ישתתפו, גם המשרד וגם הרשויות צריכים להשתתף, מישהו לוקח אחריות ומישהו צריך להיות שותף גם בתשלום וגם להיות חלק בוועדת היגוי ועוד ועוד. אבל זה דבר שאפשר לייצר אותו והוא win win אם מצליחים לייצר מערכות יחסים, באמת, כמו ששוש אמרה, הכול תלוי באנשים.

דבר שני, שלא היה במוקד, אבל שמענו פה הרבה מאוד יזמויות וחדשנות חינוכית. זה היה יפה מאוד לסיים עם המכינה לחיים כי זו באמת מכינה לחיים. זה שזה בתוך בית ספר זה מדהים וזה שאתם עושים את זה השנה שנתי זה גם מדהים, ובטח יהיו לכם הרבה תובנות. אין לי ספק שבהדרגה עוד ועוד בתי ספר וכנראה כל המערכת תלך לכיוון הזה וזה מאוד מרגש. לומדים מזה כל הזמן, אבל חדשנות היא מרגשת כשלעצמה, גם אם אחר כך זה עומד כשלעצמו, אבל יש לי תחושה שזה עוד יילך ויתרחב.

הדבר השלישי, אפרופו מה שנאמר עכשיו, שזה כמו זריקה שאתה מקבל ואחר כך אני חוזר לכנסת, זה לא אחר כך, זה עוד שעתיים, מלא וגדוש, עם הרבה מחשבות והרבה רעיונות והרבה תובנות ואז השיח הוא הרבה יותר מעמיק והרבה יותר רציני, הרבה יותר מחובר למעשה. גם משפטים שאמרתם כאן, גם תובנות, גם מבטים, גם שיתופי פעולה, גם הנה זה אפשרי ועושים את זה בהמר למה שלא תעשו את זה גם? זה בהחלט מקום מאוד מאוד מעשיר, אז תודה רבה לכם.

תודה לך, זהר, תודה לך, תודה לאנשי החמ"ד, תודה לכל אנשי הצוות שהצטרף, תודה לבית הספר שאירח אותנו מקסים, ושנעשה חינוך טוב בישראל.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.