פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 35
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ' באדר א התשפ"ב (21 בפברואר 2022), שעה 10:00

חצי מהילדים שנהרגו בתאונות בשנה האחרונה - ערבים

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
מופיד מרעי
עלי סלאלחה

אחמד טיבי

זהבה רומנו - מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, משרד הבריאות

איטי זיכרמן - מרכזת בכירה בטיחות ילדים, משרד הבריאות

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתית במוסדות חינוך, משרד החינוך

לי ליבר - חברת הנהלה, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אלעד כליף - מנהל תחום נתונים, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עדי נעמת - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

סיור חלבי - מנהלת אגף ההסברה לחברה הערבית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

סמיר סובחי מחאמיד - ד"ר, ראש עיריית אום אל פאחם, מרכז השלטון המקומי

תמי סלע

תמי ברנע

אפרת שלמה - חבר תרגומים



חצי מהילדים שנהרגו בתאונות בשנה האחרונה - ערבים, של ח"כ אחמד טיבי (מס' 1778).

בוקר טוב אני רוצה לפתוח את הדיון, היום ה-21.02.2022, כ' באדר א' התשפ"ב, הנושא היום חצי מהילדים שנהרגו בתאונות בשנה האחרונה הם ערבים, של חבר הכנסת אחמד טיבי.

חבר הכנסת טיבי בבקשה, אני נותנת לך את זכות הדיבור הראשונה, ולאחר מכן נראה את המצגת של בטרם.

תודה רבה גברתי היו"ר, אין ספק שמדובר בנושא מדאיג וכרוני, הנתונים האלה מוכרים מזה שנים רבות, לגבי היפגעות ילדים בחברה הערבית בתאונות, גם אני קיבלתי את הנייר עמדה של בטרם, שעוקבת אחרי הנושא הזה ומציגה מספרים מדויקים.

הילדים הערבים בישראל נמצאים בסיכון מוגבר להיפגעות ותמותה מתאונות, ועל פי הנתונים של בטרם, הילדים בחברה הערבית הבדואית, כל הילדים הערבים מהווים כ- 24% מאוכלוסיית הילדים בישראל. הילדים בחברה הבדואית מהווים כ- 5%, אבל בנתוני תמותת ילדים בתאונות, יש להם ייצוג גבוה משמעותי.

בשנת 2021, מתו בתאונות 56 ילדים ערביים, מתוך 117 ילדים, אנחנו לא רוצים שאף אחד מהילדים ייפגע או ימות, ה- 117 הם 117 מקרים יותר ממה שצריך ולא צריך. 26 ילדים מתוכם היו מהחברה הבדואית, הילדים מהחברה הערבית היוו, תקשיבו, 48% ממקרי התמותה, והילדים מהחברה הבדואית היוו 22% מהמקרים, כאשר אני חוזר, השיעור שלהם מהאוכלוסייה הוא 5% בלבד. הסיכון של ילד ערבי להיהרג בתאונה, גבוה פי 2.7 מהסיכון של ילד יהודי, הסיכון של ילד בדואי לעומת זאת, גבוה פי 6.3 מהסיכון של ילד יהודי.

בבחינת המגמות לאורך 15 השנים שחלפו, ניתן לראות שחלה ירידה בשיעור תמותת הילדים מהיפגעות בלתי מכוונת בכל המגזרים, אולם הירידה בקרב ילדים יהודיים, גבוהה פי 2.4 מהירידה בקרב ילדים ערבים, ירידה של 55% לעומת ירידה של 23% בהתאמה.

אנחנו נשמע לגבי המלצות, בטיחות הילדים, קשור באופן ישיר למספר משרדי ממשלה, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הכלכלה, משרד התחבורה, והרשות לבטיחות בדרכים, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, משרד ביטחון הפנים, משרד שוויון חברתי, מי לא.

על כל חשוב שכל המשרדים האלה ישלבו ידיים לגבי תוכנית עבודה, שיש בה עשייה ממשית, כדי להוריד את המספרים האלה, ועקב היקף הבעיה בחברה הערבית, יש להקצות תקציב משמעותי מתוך החלטת הממשלה החדשה 923, בכדי לייצר מהלך כולל לילדים מהחברה הערבית, בצפון, במרכז, בדומה לפרויקט שקיים היום בחברה הבדואית, המשלב אסטרטגיות פעולה שונות לקידום בטיחות ילדים ברשויות המקומיות.

לאור בעיית התשתית בחברה הערבית, כמו שדוח בטרם אומר, יש להקצות תקציב ייעודי נפרד לקידום תשתיות פיזיות בטוחות, ביישובים הערבים בישראל.

ואני אסיים בחברה הבדואית ששם ההיפגעות היא רחבה יותר, יש לייצר בהחלטת הממשלה החדשה של תוכנית החומש לחברה הבדואית, תקציב מאובחן ועצמאי לנושא מניעת היפגעות ילדים בתאונות, בסך 4 מיליון שקל בשנה בלבד, שזה לא הרבה, במקום להתרכז באכיפה והריסות בתים, להמשך התוכנית המיושמת היום ושכוללת שילוב של אסטרטגיות פעולה למניעת התאונות.

המשך פיתוח ויישומים מהלכים בשטח מותאמים לחברה הבדואית, התאמת פתרונות ולא התאמת החברה, אני אהבתי את הביטוי הזה בדוח, התאמת הפתרונות ולא התאמת החברה, לא לכפות דפוסים שהם זרים לחברה, לייצר מהלך שיביא לפיתוח מנהיגות מקומית, שתוכל להפעיל משילות עצמית ביישובים, שתביא ליישום ההמלצות, שבסופם יביאו לירידה בהיפגעות, או בתמותה של תינוקות, תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת מופיד מרעי.

בוקר טוב תודה גברתי היו"ר, האמת שאני אגיד כמה דברים אפילו בנימה של כעס, בנימה של כעס כי יצא לי פעם להיות מנהל אגף מגזרים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לפני כעשור.

כשאני מסתכל על הנתונים שהוצגו כאן וקיבלו חיזוק מחבר הכנסת טיבי, ואני שואל את עצמי בעצם מה השתנה בשנה האחרונה ממה שהיה לפני עשור? אותה מלחמה, אותם דברים, אותם מהלכים, אותו תהליך פרסומי, אותו תהליך הפנה שניסינו לעשות בזמנו בקרב החברה, ואנחנו לא מתקדמים.

כשאמרתי בנימה של כעס כי אנחנו לא מתקדמים, עשרות שנים לא מתקדמים, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת טיבי שמעלה את זה כרגע בנתוני 2021, אבל התופעה היא תופעה ארוכת זמן. בסופו של דבר בתאונות דרכים וגם באלימות, אבל כרגע זה לא הנושא שלנו, במיוחד בתאונות חצר, במיוחד במגזר הבדואי ובמיוחד במגזר הבדואי בדרום, הנתונים מאוד, מאוד ברורים. זה לוקח אותנו לאורך כל הדרך, ואנחנו נמדדים בסופו של דבר על פי התוצאות במעשה, האם יש ירידה או אין ירידה, בפועל אין ירידה.

נכון הכוונות של כולם טובות, בטרם אני מכיר את העבודה של בטרם, עבדנו ביחד, פעלנו ביחד, בהרבה מאוד מישורים, הכוונות מצוינות, תקציבים יש, תוכניות יש. בפועל אנחנו צריכים, גברתי היו"ר, למצוא את המנגנון המחייב שנוכל אנחנו, חברי הכנסת, לבקר את החלטות הממשלה, או יישום החלטות הממשלה גם בתחום הזה, זה תחום מאוד, מאוד כואב.

תודה רבה חבר הכנסת מרעי.

אגב הערה ברשותך גברתי היו"ר, נכון להיום ישנן שתי החלטות ממשלה, גם לחברה הערבית וגם לחברה הערבית הבדואית עם תקציב מפורט, באף אחת משתי התוכניות, אין הקצאת תקציב ייעודית לבטיחות ילדים, והזכרתי את זה אבל אני חוזר על זה.

אנחנו נעלה את זה עכשיו בדיון, אנחנו נשמע את משרדי הממשלה.

אני חייבת להודות שהנתונים הם מזעזעים, תחשבו אם היו אומרים לנו שיש כמות כזו של ילדים, שמתה לצורך העניין בקורונה, האם המדינה לא הייתה מזדעזעת עכשיו עד עמקי נשמתה, ומכריזים על עוד יותר מצב חירום, או אם אנחנו מדברים בכלל על תמות ילדים בכל דבר אחר, אני חושבת שזה היה פותח כותרות.

אנחנו נמצאים בנתונים שהם לא טובים לכלל ילדי ישראל, על אחת כמה וכמה כשאנחנו רואים מגמה כל כך גבוהה ולא סבירה, בכלל לא שמספר אחד הוא סביר, אבל עדיין ברמת הפרופורציה והסטטיסטיקה בחברה הערבית.

אני כן אציין שלא רק על הדיון הזה אלא בכלל הדיונים של הוועדה לזכויות הילד, כשאנחנו רואים שמשרדי הממשלה לא חולקים מידע אחד עם השני, לא יושבים ומדברים האחד עם השני, והרבה מאוד דברים נתקעים או נופלים בין הכיסאות לאורך השנים.

אני הגשתי הצעת חוק שקיבלה אישור גם ממשרד המשפטים, אנחנו עובדים על זה במהלך הפגרה, לייצר גורם שהוא מתאם ומתכלל לכלל ילדי ישראל, כך שלא ייווצר מצב שבו ילדי ישראל נופלים שוב בין הכיסאות כפי שאנחנו רואים.

אני, מרגע שנכנסתי לתפקיד הזה חשכו עיני, בכל מה שקשור לילדים, ישראל פשוט לא דואגת לילדים שלה, ועל זה הוועדה הזו החליטה לשים סוף ועל כן הצעת החוק הזו הוגשה, ואני שמחה שגם קיבלנו אור ירוק ממשרד המשפטים, על מנת ליישם את זה.

אני מאוד מקווה שגם בנושא הזה, ככלל בשאר הנושאים שעוסקים בילדים, אנחנו נראה את המגמות משתפרות ויורדות.

חבר הכנסת סלאלחה, אתה רוצה לומר כמה מילים?

כן.

בבקשה.

אני שואל, למה 50% מהילדים שנהרגים בתאונות דרכים, לצערנו הרב הם ערבים? התשובה היא פשוטה, א' אין תשתיות בכפרים וגם לא בערים הערביות, אין תשתיות, ואנשים הולכים בין הרכבים, זו סכנת חיים.

ב' מודעות, אין מודעות, לא בבתי הספר, לא בגנים, ולא במועצות ולא בכל המקומות, ואם אנחנו ניקח את הנושא הזה, ונשעה זרקור על הנושא הזה, אני חושב שאנחנו כן יכולים להפחית את התאונות האלה.

ג' אכיפה, אני רואה את הרכבים, איך נוהגים בכפרים, אישה נוהגת, יש לה ילד על הכתף ויש לה פלאפון על האוזן, והיא נוהגת גם במהירות, רואים אותה.

סטטיסטית דווקא הוכח שנשים לא נוהגות במהירות באופן יחסי לגברים, אני סתם אומרת, אני מניחה את זה כאן.

סליחה, אני הבאתי את הדוגמא הזו לא כנגד נשים, אלא אני רוצה גם לשים את הנושא הזה על סדר היום שלנו, הרי הגבר אין לו את הילד הזה על הכתף.

בכפרים שלנו אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג כאילו אנחנו לא במדינת ישראל, ויש משטרה, משטרה קהילתית שלא נוקטת שום דבר, לצערנו הרב.

נהיגה בניגוד לכל הכללים, נהיגה במהירות בתוך הכפר, אני רואה אותם וזה קופץ מפה, וזה קופץ משמה וזה מסכן.

זקנים גם כן דרך אגב, שהם לא יכולים להגן על עצמם בעולם הפרוע הזה, נוהגים בלי חגורה, כל זה אפשר למנוע רבותי על ידי אכיפה. אם אנחנו אוכפים את החוק, אז אני חושב שאנשים יתחילו לנהוג כחוק.

ד' על ידי סיוע למועצות המקומיות, כן לבנות תשתיות ראויות בכפרים ובערים שלנו, וזה חסר לנו, זה לא בגלל שאנחנו באמת לא רוצים להשתנות, המדינה רומסת אותנו בכל הנושא הזה, וחשוב מאוד שהמדינה תיקח את זה לסדר יומה, ולהשקיע ולסגור פערים בכפרים, בערים שהם לאוכלוסייה הערבית.

אני חושב שבתי הספר יכולים להיות חלק מצוין בשביל להגביר את המודעות, גם בקרב הילדים עצמם, וגם בקרב ההורים. אם אנחנו נשים אתת הנושא הזה על סדר יומנו, בבתי הספר, במועצות, במתנסים ובכל המקומות, אז אנחנו יכולים להפחית את האסון הזהה שקורה יכול להיות לכל אחד ואחד מאיתנו, אפילו כאלה שמתנהגים כחוק, היות ועבריינים נמצאים ככל הזמן מסביב.

הנהגים הערבים למעשה כשנוהגים בכפרים, מתנהגים בברוטליות, אבל כפי שאני תמיד אמרתי לתלמידים בבית הספר, כשאתם נוסעים לכרמיאל, פתאום אתם אנשים נאורים, טובים, מתנהגים יפה, נוהגים יפה, לא זורקים לכלוך, הכל, הכל, אותו בן אדם הופך להיות אדם של המאה 21.

אז יש לנו בעיה, ויש למדינה בעיה, אנחנו צריכים לתקן את שניהם, אני מקווה שלא נשמע יותר על ילדים הרוגים, לא אצל היהודים ולא אצל הערבים, תודה רבה.

בהחלט, תודה רבה חבר הכנסת סלאלחה, אנחנו נעבור למצגת של בטרם.

תודה רבה לך חבר הכנסת טיבי שיזמת את הדיון.

שם ותפקיד לפרוטוקול.

שמי לי ליבר, אני חברת הנהלת בטרם, ארגון לבטיחות ילדים, ואני מודה מעומק ליבי על היוזמה לקיים את הדיון הזה, ואני מודה לך כבוד היו"ר שזה בנפשך, ועל היוזמה שלך להקים גוף מתכלל, כי אנחנו רואים את הנחיצות והחשיבות של זה, תודה רבה לכם מכובדי שהבאתם את הנושא החשוב הזה לדיון.

התמותה של ילדים בחברה הערבית, היא הרבה מעבר לייצוג שלהם באוכלוסייה. רק אתמול שמענו על ילד בן חמש שמת כתוצאה מפגיעה של חמור, מהחברה הערבית, מהחברה הבדואית, ילד בן חמש.

הדיון הזה רבותי הוא בשביל הילדים האלה, בשביל המשפחות שנהרסות, שנגמרים להם החיים, ואנחנו פה כדי לספר את הסיפור של הילדים האלה, את הכאב הזה, אנחנו מניחים אותו פה על השולחן, כי אנחנו רוצים למגר את התופעה ואנחנו יודעים לעשות את זה.

אנחנו בבטרם יודעים איך לעשות את זה בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם כל גורמי הממשלה שהזכרתם. אנחנו עובדים נהדר עם משרד הבריאות, יש לנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם הרשות לבטיחות בדרכים, עם משרד התחבורה וכו', וכו', וכו'. מה שחשוב מאוד כמו שציין כבוד חבר הכנסת טיבי, שיהיה תקציב ייעודי מאובחן, צבוע, לנושא של בטיחות ילדים.

עכשיו אני אעביר את רשות הדיבור למנהל הנתונים שלנו של בטרם אלעד כליף, תודה.

בוקר טוב, הילדים בחברה הערבית הם ילדים בסיכון, הם מהווים פחות מרבע מכלל הילדים בישראל, אבל תופסים 46% מכלל מקרי התמותה בהיפגעות בחמש השנים האחרונות, בקרב החברה הבדואית המצב אפילו גרוע יותר, 5% מהילדים תופסים 20% מכלל מקרי התמותה.

מה קרה בשנת 2021? 117 ילדים ובני נוער נהרגו בשנת 2021, 56 מתוכם, כמעט חצי היו ילדים מהחברה הערבית, 26 ילדים, שמהווים 22% מכלל הילדים ההרוגים בישראל היו ערבים ממחוז דרום, כלומר בדואים.

כשאנחנו מסתכלים על שיעורי התמותה, התמונה מתבהרת, הסיכון של ילד ערבי למות בתאונה, גבוה פי 2.7 מהסיכון של ילד יהודי, הסיכון של ילד בדואי גבוה פי 6.3 מהסיכון של ילד יהודי בישראל.

ומה קורה בשנת 2022? מתחילת השנה נהרגו בתאונות תשעה ילדים, מתוכם שישה, והאחרון בהם רק אתמול בחברה הערבית, שישה מתוך תשעה, 2/3.

לאורך 15 השנים בין 2003 ל-2017 חלה ירידה בשיעורי התמותה של ילדים מכלל החברה הישראלית, אבל בתשובה למה שאמר חבר הכנסת מרעי, אנחנו כן מתקדמים, אנחנו מתקדמים בקצב איטי ובעיקר אנחנו מתקדמים בקצוות שונים לילדים מהחברה הערבית לחברה היהודית, מה שרק מגדיל את הפער בסיכונים של ילד ערבי להיהרג, לבין הסיכונים של ילד יהודי להיהרג בתאונה במדינת ישראל לאורך השנים.

כאן אנחנו בחרנו להציג שלושה גורמי היפגעות אקוטיים בחברה הערבית, קודם כל בחלק הימני של השקף אתם יכולים לראות, שמחצית מהילדים הערביים שנהרגו בשנה שעברה, נהרגו בדרכים ובסביבת הרכב.

ילדים ערבים תפסו סך הכל 55% מכלל מקרי התמותה בדרכים, מה שאומר שהסיכון של ילד ערבי להיהרג בתאונת דרכים בשנת 2021, גבוה פי 3.8 מהסיכון של ילד יהודי.

בשנה הזאת גם חלה עלייה במקרי הטביעה בהשוואה לממוצע של 2017 עד 2020, מחמישה מקרים בממוצע בשנה, לתשעה מקרים בשנת 2021, ומוות בשריפה, מממוצע של 3.25 מקרים בשנה, לשישה מקרים בשנת 2021.

אני אעביר שוב את רשות הדיבור ללי.

טוב, מה שאנחנו רואים פה, אנחנו מנסים להבין, אנחנו יודעים היום מה הקושי, הקושי של היישובים בחברה הערבית, של האנשים, של התושבים בחברה הערבית והבדואית, אין להם תשתיות.

כמו שציינת, חבר הכנסת סלאלחה, כבישים, אין כבישים, אין מדרכות, יש חוטי חשמל גלויים, זה סכנה, יש בורות מים, לא רק בחו"ל כמו האסון שקרה, גם אצלנו טובעים בבורות מים.

אמרנו העדר תשתיות, תרבות הבנייה ביישובים הללו היא בנייה עצמית, ללא סטנדרטים של בטיחות, הבתים לא עוברים אישורי אכלוס, אין מדרכות, אין הפרדות כבישים.

זה לא תרבות הבנייה, זה תרבות התכנון, ומי שאחראי על התכנון זה הוועדות לתכנון ובנייה, הן אלה שצריכות להוביל את התהליכים של התכנון, הם בונים, או המצב שהגיעו אליו בעל כורחם, החצר הפכה להיות החניה, החצר הפכה המגרש של הילדים, החצר הפכה להיות המקום שקושרים את הגמל והחמור בדרום, והכל באותה חצר, וגם למשחק של הילדים, ולא סתם יש שם תאונות דרכים, במיוחד בנסיעה לאחור לילדים.

תודה רבה לך על התוספת החשובה.

אין מקום לילדים לשחק, לצאת, אין להם.

בהחלט, אין להם גני משחקים, אין להם מתקני ספורט, אין מגרשי כדורגל, אין מתקני ספורט, הם משחקים בכבישים בדיוק כמו שציינתם.

רציתי לחדד שהתכנון צריך להיות גורם פני העתיד ולא להגיד שהם בנו לא בהתאם, זה אילוץ מה לעשות.

צריך לעשות את זה, צריך לייעד תקציבים כדי לממש וליישם את כל ההמלצות האלה.

לא מייעדים תקציבים, אני יכולה להגיד לכם שאני סיירתי בכפרים ברחבי הארץ, בדואים ושל המגזר הלא יהודי באופן כללי, רוב היישובים הם במצב סוציו אקונומי 2 או 3, מדובר על אוכלוסייה שמשלמת מיסים כחוק, באחוזים מאוד גבוהים, לעיתים אפילו גבוהים יותר מאשר בערים בחברה היהודית, ומשום מה המדינה מסרבת פעם אחר פעם לתת עץ של תפוחים, אלא מתעקשת בכל פעם לתת סל תפוחים ולקוות שמישהו יידע לחלק אותו נכון, וזו הסיבה שאנחנו רואים גם בתאונות דרכים, גם בתאונות בכלל, גם בחינוך, גם בהשקעה בילד באופן כללי, גם במגרשי ספורט, ומאוד קל ולומר הם, אני אוהבת את המילה הם, הם לא יודעים לנהל את עניינים בעצמם.

אז לא, הם חלק ממדינת ישראל, שהיא מדינה מתוקנת, שאוהבת לחשוב על עצמה כמערבית, אבל כן עושה איפה ואיפה בין אוכלוסייה אחת לשנייה, וזה מאוד בולט, זה מאוד בולט גם פה בוועדה לזכויות הילד כמעט בכל תחום שאנחנו ניגע בו.

יש עדיין ילדים שרוכבים על החמור כדי להגיע לבית ספר, הולכים איזה חמש, שש כדי להגיע לבית ספר.

חבר הכנסת מרעי, אני מכירה ילדים שאין להם שירותים בבית ונאלצים לצאת לבור בחוץ.

משקים עצים וצמחים גם בלילה בחוץ.

חבר הכנסת מרעי אני מסכימה איתך לגמרי, ובהמשך למה שאתה אמרת שעמיתי אלעד ציין, יש תוצאות, התוצאות מוכחות, עשינו כמו שאתם רואים פה בשקף הזה, עשינו פרויקט נפלא בנגב בדרום לחברה הבדואית, ולאורך שש שנים, הפרויקט הוא פרויקט הוליסטי שמתכלל 360 מכל הזוויות ומכל ההיבטים, כולל הסברה, כולל העצמה, כולל חינוך, כולל הכל, ובמשך שש שנים, תמותת הילדים בחברה הבדואית ירדה ב- 35%.

אנחנו מבקשים לקחת את המודל הזה, ואנחנו יודעים לעשות לו, עשינו מודל עם התאמה תרבותית, התאמנו אותו לתרבות של החברה הבדואית, אנחנו יודעים לעשות התאמה תרבותית לחברה הערבית, ואנחנו מבקשים להגדיל אותו ולהכיל אותו על כל היישובים הערבים והבדואים בארץ, בצפון, במרכז, ובדרום.

זה מה שאנחנו מבקשים, ואנחנו מאוד, מאוד מקווים, שתצא מפה הבשורה, שיהיו תקציבים ייעודיים, מובחנים, לחברה הבדואית והערבית.

אתם יודעים לתחם בדיוק מה הצרכים שלכם?

אנחנו יודעים, אנחנו מדברים על בסך הכל 4 מיליון ₪ בשנה, תקציב ייעודי וצבוע לבטיחות, פשוט לבטיחות ילדים שיהיה, זה מה שאני מקווה מאוד שייצא לנו מהדיון הזה.

אגב, אני ממליץ ליו"ר הוועדה ולוועדה, ללא קשר לעמדות פוליטיות ומה שקורה בנגב, לבקר ולראות מקרוב את מצב הילדים הבדואים בכפרים הלא מוכרים.

אנחנו בשנת 2022, כדאי שתבקרו שם ותראו, לא רק תשמעו את ההצעות לדיון מהיר, אלא לראות בשטח, זה משהו מעולם אחר, זה כאילו מדובר במדינה אחרת , תת תנאים, תנאים לא אנושיים, כך אי אפשר לנהל ילדות נורמלית, כי זו ילדות קשה ביותר, ולכן גם בגלל היעדר התשתיות ואמצעי הבטיחות, ילדים מוצאים את מותם ונהרגים.

חבר הכנסת טיבי, הוועדה הזו רואה כל ילד באשר הוא ילד, ולא מעניין את הוועדה אם הוא גר באזור לא מוכר בנגב, או בהתיישבות הצעירה של אזור לא מוכר אחר.

ילד הוא ילד, לא אשמתו איפה הוריו החליטו לשכן אותו, הוא אזרח במדינת ישראל, הוא אזרח שווה זכויות במדינת ישראל ומחובתנו לדאוג להם, בלי קשר למיקום הגיאוגרפי.

בהחלט, אני רק רוצה לציין שהתקציב שדיברנו עליו של 4 מיליון ₪ הוא רק ייעודי לחברה הבדואית, אנחנו רוצים להגדיל ולהקצות תקציבים לכלל החברה הערבית בארץ.

אני רוצה להבין, אתם מדברים על 4 מיליון ₪ כדי להמשיך את הפרויקט בדרום אצל הבדואים בדרום, ואת אומרת שצריך עוד תקציבים זהים כדי ליישם את מה שעשיתם במגזר הבדואי בדרום, על כלל החברה הערבית בארץ, אני מבין אתכם נכון?

כן.

אני גם חבר בוועדה לענייני ערבים, אני רוצה לדעת איך אני מתבטא שם.

אז אני מאוד, מאוד מבקשת, שאת מה שאמרת מילה במילה, אני מאוד, מאוד מקווה שאנחנו נצליח, שאתם נבחרי הציבור שלנו תצליחו ליישם את זה ולהביא את זה לכדי פעולה.

האם הייתה דרישה לכספים האלה והתקבל סירוב, או שבכלל לא הוגשה הבקשה לאותם 4 מיליון ₪?

אני לא יכולה להגיד לכם, אני מתנצלת.

אנחנו יכולים לקבל משהו מסודר? פנייה מסודרת?

אורלי מנכ"לית בטרם נמצאת בזום?

לילי

אורלי מנכ"לית בטרם נמצא בזום, היא תוכל לדבר ועד שיעלו אותה אני יכולה רק לומר כבוד חבר הכנסת מרעי, כל מילותיך הן חצובות בסלע, ואנחנו עשינו פרויקט נפלא בדרום שהוא מוכח, אבל מה גם יש שיתוף פעולה נהדר עם משרד הכלכלה והמשרד לשירותים חברתיים שאיתם אנחנו עושים את העבודה, אבל עוד מעט מסתיים התקצוב שלו, אז לא רק שאנחנו לא נמשיך את הפרויקט בדרום, אלא תהיה נסיגה אחורנית בכמה עשרות שנים.

בהשוואה גם לתקציבים של המגזר היהודי, הם כן ממשיכים? התקציבים של המגזר היהודי כן ממשיכים כרגיל?

אנחנו עדיין בבקשה ובחיטוט רגליים כדי לגייס תקציבים גם למגזר היהודי בוודאי.

אני מציע שבאמת תגיע מבטרם פנייה מסודרת כולל עלויות, להגיד כמה בדיוק כי דין הבדואים בדרום זה לא דין הבדואים בצפון, דין הבדואים בצפון זה לא דין החברה הערבית.

לעשות את האבחנה הזאת, למרות שחלק מהאנשים אומרים שלא צריכים לעשות אבחנות, כן צריכים לעשות אבחנה, כי החליפה שצריך לתפור אותה בעתיך, היא חליפה ייעודית נקודתית גם לאזור וגם לחברה.

אני כן מצטרף אם כבר אני מדבר, לבקשה של חבר הכנסת טיבי לגבי סיור בדרום, לא חוכמה אני חייתי בדרום, כל השירות שלי הייתי עם הבדואים, אני חוויתי, אני חייתי איתם, אני יודע בדיוק על מה מדובר שם, אני ישבתי, אכלתי, ביליתי אצלם, שירתו איתי בצבא לא מעט בדואים, המצב שם רב מאוד. הבעיה ששנים זה לא מתקדם לשום מקום, זה משהו שלי באופן אישי היום כחבר כנסת מפריע.

אני ברשותך, גם ראש עיריית אום אל פאחם נמצא בזום, ד"ר סמיר סובחי.

אנחנו נסיים את המצגת, נעלה את המנכ"לית ונמשיך.

ממש בדקה קצרה, אני באמת רוצה להגיד שהמודל שלנו בדרום שמובילה אותו מנהלת המרחב דרום שלנו, ליאת ורד חן ושחר, יש שם צוות שמכשיר מתנדבים, העצמה, אנחנו עובדים בצורה הוליסטית, כלומר עם הסברה, עם הכשרה, בכל זה אנחנו יודעים לעשות התאמה תרבותית, עשינו התאמה תרבותית לתשעה יישובים בדרום.

אנחנו צריכים תקציבים לכל הארץ, תקציב של 4 מיליון ₪ הוא בהחלט מיועד לתשעה יישובים בדרום, וכמו שאתם רואים, אני לא אקריא לכם, אנחנו מבקשים שיהיה תקציב ייעודי ומובחן בהחלטת הממשלה, כדי להמשיך ולייצר מהלך הוליסטי, גם בדרום וגם בכל הארץ.

אנחנו מבקשים גם להמשיך לתקצב לחברה הבדואית את ה-4 מיליון ₪, כי בהיעדר תקציב תהיה נסיגה אחורנית, כמובן חשוב מאוד שיהיה המשך פיתוח מהלכים בשטח, שמותאמים תרבותית גם לחברה הבדואית, וכמו שאנחנו יודעים לעשות היום, פיתוח מנהיגות שתמשיך ותעצים את נושא בטיחות הילדים בכלל היישובים הערביים והבדואים בארץ, כל זה כדי למנוע את האסון הבא מכובדי, תודה רבה לכם.

תודה רבה.

אנחנו נעבור למנכ"לית של בטרם, אורלי סילבינגר, קודם כל רפואה שלמה.

תודה רבה, אני מתנצלת שאני לא אתכם, אני גם כן מודרנית, חיובית לקורונה.

מה שנקרא, הצטרפת לסטטיסטיקה.

כן, תודה רבה לכבוד חבר הכנסת אחמד טיבי שיזם, ולך מיכל יו"ר הוועדה שמעלים את הנושא הזה, אני לא אקח הרבה מזמנכם, אני רוצה לעשות סדר.

ראשית, אנחנו עובדים עם משרד הבריאות שנים רבות במיזם משותף, ותקציבים שהמטרה שלהם לייצר פרויקטים ופיילוטים, שבסופו של דבר, ארגון בטרם רואה רק גורם אחד מול העיניים והוא הממשלה.

כשאנחנו גורמים לייצר מהלך, להוביל אותו מספר שנים ורואים שהדברים עובדים כמו שצריך ביוזמה שלנו, יחד עם משרדי הממשלה, אנחנו עוברים ומעבירים את זה ליישומם, וככה הרבה מאוד פרויקטים שיזמנו, ועל כן אנחנו עובדים גם עם משרד הרווחה, גם עם משרד הכלכלה, משרד החינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ומוביל את הפעילות איתנו משרד הבריאות, ובאמת הקרדיט שלו הוא כבר עשרים וכמה שנים איתנו במהלך הזה, ונמצאת איתנו גם זהבה ובאמת כל הכבוד לה.

אני רוצה לעשות פה סדר רק בדבר אחד, יש לפעמים בלבול בין דברים שעדיין לא הגיעו למצב של White System Impact וצריכים לעבור על הממשלה, לבין דברים שכבר גמרנו ואנחנו יכולים להגיד לכם, חברים, אנחנו שמים את יהבינו, אנחנו תעודת הביטוח שלכם ותעבירו אותה הלאה, ותיקחו.

הרבה דברים עשינו עם משרד הבריאות, הדרכת יולדות, משרד הבריאות היום זה שלו, אנחנו המצאנו את הדבר הזה יחד עם משרד הבריאות, אנחנו תמיד עובדים יחד עם המשרדים.

הפעילות שכרגע נעשית בדרום היא פיילוט מצוין, עוד לא הגענו למצב של White System Impact שהממשלה תיקח, ולכן מאוד חשוב שבשלב הזה, הפרויקט הזה יקבל עדיפות המשכית, ואנחנו שמים 4 מיליון ₪ כי אנחנו לא רוצים לחכות עוד שש שנים להגיע לעוד 35%, אם זה עובד צריך להמשיך ולעבוד.

נמצאת איתנו ליאת ורד חן שמובילה את הפרויקט הזה, אני לא סתם קוראת לה מלכת הדרום.

אני לא מכירה הרבה ארגונים, שהצליחו להוריד 35% של תמותת ילדים בהיפגעות, אבל תזכרו רק דבר אחד, הפרויקט הזה בדרום שותפים איתנו גם משרד הבריאות, גם משרד הרווחה, גם משרד החינוך וגם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עם תקציבים שהיא מכניסה לשם בנוסף מידי פעם, זה דבר אחד ולכן את זה חייבים להמשיך.

דבר שני, כדי להעביר את הפעילות הזו שתצליח בכל הארץ, כאן מדובר על תשעה יישובים, אנחנו מדברים על עוד מספר לא מבוטל של עשרות יישובים ערביים, נדרשת אדפטציה, זו המומחיות של בטרם. בטרם הוא הארגון המקצועי לצד הממשלה, שיודע לעשות את האדפטציה הנכונה, יודע להטמיע את זה לתוך המקומות הנכונים, ולהעביר את זה בהמשך לממשלה.

אנחנו גאים על הזכות הזאת, אין ממשלה שנייה בישראל ואנחנו לא חושבים שצריכה להיות, אבל עד שזה יקרה, חייבים להקצות תקציב ייעודי לבטיחות ילדים, ולתת לנו לבטרם לעשות את העבודה עבורכם הממשלה, עבור הילדים האלה, ולכן עבור כל היישובים הנוספים צריך תקציב אדפטציה ותקציב פעילות, כדי שאנחנו נוכל להגיד לממשלה קחי.

אני חושבת שהזמן שאנחנו מבזבזים בלחפש את התקציבים, בלרוץ אחריהם, הוא זמן שבו אנחנו יכולים להציל ילדים.

אני חושבת שהחשיבות של הוועדה הזאת, היא בעובדה שיש שתי החלטות ממשלה, בשתי החלטות הממשלה האלה היה צריך להיות תקציב ייעודי לבטיחות ילדים, לצערי מה שאנחנו רואים בהחלטות האלה, יותר יושב בתחום הבטיחות בדרכים, ואני חייבת להגיד לעמיתי ברשות הלאומית, כשהם צריכים להחליט מה הם עושים, הם גם בוחרים את שלושת הדברים המובילים בהיפגעות בדרכים, זה לא תמיד ילדים, ולכן גם אם הם ירצו לתת לנו עדיפות, לפעמים הם מתקשים בזה.

הנושא של בטיחות ילדים ערביים היא בנפשנו, ולכן זה צריך להיות מתוקצב בצורה ברורה, אנחנו לא צריכים לחפש את התקציב, הוא צריך להיות מאוד מובחן, אנחנו צריכים לדעת איך להגיע אליו.

בטרם הוא לא ארגון עסקי, הוא לא מחפש לעצמו תקציב, הוא מחפש באמת להציל חיים ולעשות טוב, ולכן מה שאנחנו עושים בחברה היהודית, היום מסוגר וכתוב ונמצא בתוך הסכמים, לצערי הרב בחברה הערבית עוד לא הצלחנו לייצר את המסלולים המסודרים האלה, ושוב אני לא מדברת אתכם לעד, אני מדברת עד שאנחנו נעבוד עם הממשלה ונגיד להם קחו, זה שלכם, הטעמנו עבורכם, עכשיו תעשוWhite System Impact זה התפקיד של בטרם, זה ארגון שקם לטובת הממשלה, לטובת הילדים כדי לעזור לכם.

יש לנו מומחיות של פיתוח תוכניות, אדפטציות תרבותיות, קידום מהלכים ציבוריים ומדיניות הסברה, ומחקר ונתונים שאנחנו עושים הכל, הכל יחד עם שותפינו בממשלה, ובאמת קרדיט גדול לכם, לא היינו יכולים בלעדיכם, אבל אני חושבת שהיום גם קצת קשה בלעדינו, תודה.

תודה רבה.

תודה רבה, גברתי היו"ר, אני ב-18, 19 לינואר שיגרתי מכתב לוועדה בעקבות מעצרו של ילד בדואי בן תשע. 30 שוטרים הגיעו לכפר זרנוק כדי לעצור ילד בן 9, החזיקו אותו בתחנה למשך 10 שעות, ורק אז שחררו אותו, ומאז הילד לא מדבר ולא מתקשר עם הסביבה.

שיגרתי את זה כדי לקיים דיון כאן במעצרי ילדים בנגב, ונעצרו מספר ילדים בחודשים האחרונים, וזה הפך להיות תופעה ולכן לדעתי זה שווה דיון, אפרופו שמגיע לכל ילד זכויות ללא קשר לאיפה שהוא גר.

בסדר גמור, אם אני לא טועה גם חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין ביקשה דיון כזה, אנחנו אם נספיק לפני הפגרה מה טוב, ואם לא אנחנו נעשה את זה מיד בתום הפגרה.

תודה רבה, אנחנו נעבור לראש העיר אום אל פאחם בבקשה.

ד"ר סמיר סובחי.

בוקר טוב שלום, תודה גברתי היו"ר, תודה ד"ר אחמד טיבי שפנה אלי על נושא מאוד, מאוד חשוב.

לצערי הרב יש לי חוויה אישית מאוד קשה, אני גם איבדתי ילד בגלל תאונה כזאת, אז אני חושב שצריך לחיות את החוויה הקשה הזאת גם בטיפול נמרץ ברמב"ם, גם בלוינשטיין בשיקום, ולראות את האנשים כדי באמת לדעת על מה מדובר.

אני אצלול ישר להצעות לפתרונות, ואני אתן כמה דוגמאות, הנושא של מודעות אני חושב שהוא מאוד קריטי, חשוב ובטרם עושה עבודה מאוד, מאוד טובה, גם גופים אחרים כמו הרלב"ד, אבל מה לעשות, אם יש לי מרכז לזהירות בדרכים בעיר והוא מתוקצב ממש במאות אלפי שקלים, יש לי רלב"ד שהוא אזורי, לא יכול לתת פתרון לעשרות תלמידים. רק שתביני גברתי היו"ר, מדובר כאן בהמון משאבים.

דבר שני נושא התשתיות, ואני אתן כמה דוגמאות, אם מתקצבים לי 5 מיליון שקל לכביש, שבסיכומו של יום אני עושה כביש בתוואי ש-5 מיליון שקל מספיקים אבל מה לעשות, אני לא עושה מדרכות, אני לא עושה כל אמצעי בטיחות שצריך, ולכן הכבישים שלנו והתשתיות שלנו נראות כפי שנראות. אם אני צריך לקחת מתקציב הביטוח הרבה תקציבים לנושא של בטיחות בדרכים, כי הנושא בוער בתוכנו, זה אומר שאני לא מתפנה גם לעסוק בתקציבי ביטוח בדברים אחרים.

דבר נוסף, יש גם חסמים אצלנו, אנחנו גם מנסים לבטל את אותם חסמים, אם אנשים מתנגדים לכביש ליד בתי ספר, ליד קומפלקס של בתי ספר וצריך ללכת לבתי המשפט עם אותם אנשים, זו עוד סוגייה שאנחנו מתמודדים איתה.

הנושא של הפרדת חניות בעיקר בחברה הערבית הבדואית, אני חושב שזה נושא מאוד, מאוד חשוב שצריך לתת עליו את הדעת, ואני הקשבתי עכשיו היטב לחבר הכנסת טיבי, ואני חושב שחשוב מאוד לבקר שם ולראות, ולבקר בכל החברה הערבית.

הנושא של שימוש באמצעים דיגיטליים הוא גם קריטי והנושא של אכיפה. אני אתן לכם בנושא של אכיפה דוגמא, אם אני בא ומתחנן כדי להגביר את המשילות ולהגביר את האכיפה אני רוצה להגדיל את השיטור העירוני, ומאפשרים לי לצאת למכרזים, ואותו יחב"מ שהשוטר עבד אצלם 31 שנים, הם לא מאשרים אותו לעבוד אצלי כאחראי אכיפה, או פקח שעבד בעיריית חיפה 10 שנים, היחב"מ לא מאשר אותו אצלי לעבוד.

חבר'ה אני צריך להרים כמה גבות, לא רק גבה אחת ולשאול, אם אתם רוצים ממני לעשות משילות ואכיפה, אז תנו לי את הכלים, אם אתם רק שמים מקלות בגלגלים, אנחנו לא נגיע לשום מקום.

לכן אני חושב שכל הדברים האלה ביחד, עשויים לסייע לנו להקטין למינימום את הנושא של תאונות ילדים ותאונות בכלל.

תודה, תודה רבה.

ככה זה נראה כשהעיניים של המדינה לא נמצאות באזורים מסוימים במדינת ישראל.

משרד הבריאות בבקשה.

כבוד היו"ר חברי הכנסת, תודה רבה על ההזדמנות. שמי זהבה רומנו, ואני מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים במשרד הבריאות.

שנים אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ארגון בטרם, במסגרת מיזם משותף ובמסגרת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים. בטרם הוא חלק מאיתנו, ואנחנו ממש מחוברים ומקדמים ביחד נושאים מאוד, מאוד חשובים.

אני קצת רוצה לספר על התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, התוכנית הלאומית בעצם קרמה עור וגידים בהחלטת ממשלה ב- 2012, שבה הוחלט בעצם לתכנן תוכנית לגבי בטיחות ילדים במדינת ישראל, ותהליך התכנון הסתיים בשנת 2014, ניסינו לבקש תקציבים, קיבלנו לראשונה את התקציב בסוף 2017, כאשר 10 מיליון ₪ זה התקציב לתוכנית הלאומית, 4 מתוך משרדי ממשלה רלוונטיים, שהם משרד החינוך, משרד הכלכלה, משרד התחבורה באמצעות הרלב"ד, משרד הרווחה, והגורם המתכלל זה משרד הבריאות. אז כמו שאמרתי, 4 מיליון שקל מתוך המשרדים, ו- 6 מיליון שקל מהאוצר.

התוכנית הלאומית קבעה לעצמה חזון, אני ברשותכם אקרא את החזון של התוכנית הלאומית. חוסנה של מדינה נמדד בשמירה על דור העתיד, על בטיחותם ובריאותם של ילדיה, התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, פועלת להעלאת המודעות בקרב הילדים והמבוגרים, לשמירה על הבטיחות ולצמצום היפגעות בלתי מכוונת, תוך הקפדה על התנהגות בטוחה ובריאה.

התוכנית הלאומית בעצם הציבה לעצמה ארבע אסטרטגיות: האסטרטגיה הראשונה זה נתונים ומידע, אנחנו חושבים שבאמצעות נתונים ומידע אפשר ונכון להבין מגמות של היפגעות, זירות של היפגעות, ולקבוע מדיניות ולקבל החלטות ועל פיהן לפעול.

חינוך והסברה באמצעות קמפיינים, רדיו, טלוויזיה, מדיה דיגיטלית, כמובן שהחינוך וההסברה מותאם תרבותית לאוכלוסיות השונות, בדגש על האוכלוסיות שנמצאות בסיכון.

אני חייבת רגע לעצור אותך, זה נשמע כמו תוכנית אסטרטגיה לגוף שעוד לא קם.

לא, הוא קם.

אני אומרת, אבל את אומרת לי על נתונים ומידע, חינוך וכישורים והכשרות, האם זה קיים היום?

זה קיים היום.

זאת אומרת לא צריך להקים את הדברים האלה?

לא, לא, התוכנית הלאומית קיימת כבר משנת 2018.

אני יודעת, אבל את אומרת אסטרטגיות פעולה, זה דברים שכבר יש להם לפרמנטציה בשטח היום, לא רוצים לעשות אותם?

לא, לא, לא, נכון מאוד, זה החזון.

מה שהראיתי קודם לכן, זה החזון שלנו ואנחנו פועלים על פי החזון, אלה האסטרטגיות שלנו ואנחנו כבר פועלים על פי האסטרטגיות שלנו, כשאנחנו מדברים על נתונים ומידע, כבר הקמנו דשבורד של מידע, התחלנו לאסוף מידע מבתי החולים, ומחדרי המיון, מהאשפוזים, כרגע אנחנו מטייבים את התהליך של המידע, יש דשבורד שהוא כרגע נמצא בתהליך של טיוב, אני אראה לכם בשקף האחרון איך נראה הדשבורד, הדשבורד יהיה פתוח לקהל הרחב, כמובן דוחות מסוימים, יהיה פתוח לחוקרים מהאקדמיה, אנחנו רוצים לעודד סטודנטים שיבואו ויעשו מחקרים ויהיו חשופים למידע, המידע יהיה חשוף, יש חדרי מידע במשרד הבריאות ואנחנו ניתן להם גישה לחדרי המידע, וככה אנחנו נוכל בעצם להפיץ את התורה של בטיחות ילדים בקרב האוכלוסייה הכללית.

כמובן שארכון בטרם יהיה שותף לכל הנושא של המחקר, הם יקבלו גישה לחדר המחקר ויוכלו לעשות שמה מחקרים, כדי לשמור על הרצף.

נשמע כאילו ארגון בטרם יודע לעשות מחקרים עוד הרבה לפני שהקמתם מערך כל שהוא.

נכון, המטרה של הקמה של המאגר, זה בעצם לחבר בין כל הנתונים הקיימים בכל משרדי הממשלה ובגופים נוספים, אנחנו יודעים שיש נתונים במשרד החינוך, יש נתונים במערכת הבריאות, מערכת הבריאות זה לא רק בתי החולים, זה קופות החולים, המוקדים לרפואה דחופה שנמצאים בקהילה.

המטרה שלנו בעצם לאסוף את כל הנתונים מכל המקורות כי אנחנו יודעים שחסר לנו מידע, חסר לנו למשל מידע על ילדים שנפגעו ונשארו נכים לצמיתות, אין לנו את המידע הזה מביטוח לאומי, כבר יצרנו קשר עם הביטוח הלאומי, אנחנו רוצים לקבל מידע מהם על הילדים שנשארו נכים לצמיתות, ואני חושבת שזה נתון מאוד משמעותי.

אפרופו, למה כל כך חשוב הגוף המתאם ומתכלל, שפשוט כופה על משרדי הממשלה לעשות את המובן מאליו.

ברור, אנחנו יודעים שיש מידע, לא מעט מידע במד"א וגופי הצלה אחרים, יש לא מעט מידע בכבאות והצלה שגם להם יש מאגר מידע, אני חושבת שהגיעה העת לעשות מאגר לאומי, לחבר את כל מקורות המידע, ולאפשר למשרדי הממשלה לגשת למידע הזה, לקבל נתונים, לקבל החלטות, לקבוע מדיניות בהתאם למידע.

חינוך והסברה, כמו שאמרתי אנחנו יוצאים בקמפיינים שמותאמים תרבותית. כישורים והכשרות, הקמנו ועדה להכשרה, הוועדה פועלת כבר מזה שלוש שנים, בוועדה יושבים אנשים שמומחים בפדגוגיה וחינוך, כאשר הם הגיעו למסקנה יחד שנכון יותר לא לעשות הכשרה שהיא הכשרה פרונטלית, אלא נכון יותר לפתח לומדה.

אנחנו כבר נמצאים בשלבים של מיפוי של הצרכים של מחנכים, של מטפלים, מה נכון להשקיע ובאיזה אוכלוסיות ובאיזה דרך וכו', נבחרה חברה, החברה עובדת על מיפוי מול המשרדים השונים.

מה לגבי ה-4 מיליון שמדברים עליהם? האם אתם הגשתם איזו שהיא בקשה מתוך צורך ל-4 מיליון שקלים שצריך עבור החברה הערבית?

אנחנו לא הגשנו בקשה עבור החברה הערבית, אנחנו רוצים להגדיל את התקציב של התוכנית הלאומית, ובתקציב הזה של התוכנית הלאומית אנחנו נקדיש נתח מאוד, מאוד משמעותי לחברה הערבית.

אנחנו כרגע לא הגשנו איזה תקציב אנחנו רוצים, אם יורשה לי רק להמשיך, אז אני אגיד מה אנחנו מתכוונים לעשות לגבי החברה הערבית, כרגע אני מציגה את האסטרטגיות בכלל של התוכנית הלאומית.

אני יכולה לשאול גם על לוחות זמנים? כשמשרדי ממשלה אומרים לי אנחנו רוצים, אנחנו שואפים, אני רוצה לדעת על מתי?

תלוי למה לאיזה פעילות, לוחות הזמנים, יש לנו תוכנית עבודה, אנחנו עובדים על פי תוכנית עבודה מוסדרת, ואנחנו משתדלים לעמוד ביעדים, גם בתקופת הקורונה אנחנו הצבנו לעצמנו יעדים ועמדנו בהם, כמו קמפיינים למניעת טביעות, קמפיינים למניעת כוויות, כל הנושא של הקידום של המאגר, אנחנו המשכנו לקדם את המאגר גם בתקופת הקורונה, וכמובן המשכנו את כל הנושא של המכרז של הנושא של הלומדה, וישיבה עם אנשי המקצוע כדי לקדם את הנושא הזה, ולא אפשרנו לעצמנו להיתקע בגלל הקורונה, אנחנו עובדים במקביל לפעילות השגרה ולפעילות החירום שקיימת במשרד.

מתי הלומדה תהיה? - אני מניחה שעד אולי סוף החודש, אולי עוד חודשיים, אנחנו נסיים את תהליך המיפוי ונתחיל לעבוד על הסרטונים, הלומדה היא לומדה שמבוססת סרטונים שמותאמים לאוכלוסיות בסיכון, שמותאמים למטפלים, שמותאמים למחנכים, כך שאני מניחה שעד סוף שנת 2022, תחילת 2023, יהיה לנו מאגר של סרטונים, שאנחנו נוכל לפרסם אותם.

תודה.

יש לי שאלה לבטרם, עד כמה סרטונים מהסוג הזה עובדים בחברה הלא יהודית, בכלל ובפרט בחברה הבדואית ובמקומות שהם קצת יותר מרוחקים?

הסרטונים מיועדים לא לקהל הרחב, הסרטונים מיועדים למטפלים ולמחנכים, זאת אומרת שזה כן מותאם לאוכלוסייה.

מה האפקטיביות שלהם? יש לנו איזו שהיא אינדיקציה שעד כמה הם אפקטיביים בחברה שעליה אנחנו מדברים כעת?

אנחנו עדיין מדברים על תמותה של פי שש יותר מילד מהמגזר היהודי, לכן אני שואלת האם אנחנו יודעים מה האפקטיביות?

אנחנו חושבים שהאפקטיביות, היא בזה שאנחנו מתכוונים לחנך כמה שיותר צוותים, גם מטפלים וגם צוותים חינוכיים, כדי שיעלו את המודעות בקרב האוכלוסייה, והעלאת המודעות כמובן תעשה בהתאמה תרבותית, ואנחנו נתאים את התכנים לאותה אוכלוסייה.

אנחנו יודעים ואנחנו מניחים, שבאוכלוסייה הבדואית יהיה יותר נכון לעשות את האדפטציה הזאת, לשבת יותר עם ההורים, ההדרכה צריכה להיות יותר פרונטלית, פחות דיגיטלית, כשאנחנו מדברים על החברה הבדואית, אבל שוב, אנחנו צריכים לבחון את כל הנושאים האלה, כרגע אנחנו בשלבים של בחינה, אנחנו נשב גם עם ארגון בטרם שיש לו ניסיון מאוד גדול בנושא הזה, אנחנו נשב יחד איתם על הצרכים שעלו מהשטח, אנחנו נבין את הצרכים, אנחנו נתאים את הסרטונים לצרכים, אם זה סרטונים, אם זה לומדות אחרות, בשיטות אחרות.

כרגע אנחנו בתהליכים של למידה, ולמידה די מואצת, הוועדה של ועדת ההכשרה, שיושבים שם אנשים מתחום החינוך, יש להם אימפקט מאוד, מאוד חשוב.

בנוסף אנחנו מתכוונים, אני פשוט גולשת לשקפים האחרים, אולי עדיף שזה יהיה כך ולא בצורה מסודרת. אנחנו מתכוונים לקראת חודש אפריל, להקים יום עבודה לאוכלוסייה הערבית, שביום עבודה הזה, אנחנו בעצם רוצים לכנס אנשים מתחומים שונים, שיש להם ידע ויכולים לתרום, שעשו פעולות בעבר ומתכוונים להשקיע בעתיד, ולאסוף מהם כל מיני רעיונות, כל מיני דרכים, ואיך אנחנו מקדמים את הנושא בתוך האוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה הבדואית בפרט.

מתוך היום הזה אנחנו נלמד הרבה דברים, ונתרגם אותם לעשייה, נתמחר אותם ונבוא ונבקש תקצוב על זה.

באיזה חודש תבקשו תקצוב על זה?

אנחנו מניחים שאנחנו נסיים את זה לקראת אפריל, אנחנו מקווים שאנחנו נוכל כבר לקראת שנת 2023, תקציב 2023, אם נוכל עוד קודם לכן אנחנו נעשה את זה קודם לכן, אנחנו נשתדל לעשות את זה עוד קודם לכן, ולפנות ולבקש, אבל אני לא חושבת שהשנה אנחנו נספיק לבקש את התקציב כדי ליישם את התוכנית.

ישנן פעולות שנעשות גם היום בחברה הערבית, ויש לנו תקציב לכך.

האם אתם רואים את הסיטואציה הנוכחית, כמצב חירום שדורש התגייסות מיידית?

כשאני אומרת מיידית, המשמעות היא שמדובר פה על פיקוח נפש, כלומר, אם מתחילת השנה מתו תשעה ילדים, אז זה אומר שבעוד שלושה חודשים אנחנו רוצים או למגר, שזה הלוואי, או להפחית.

השאלה שלי, זה מה בכוונתכם לעשות, כדי שכשאנחנו בדיון המעקב, ויהיה דיון מעקב בסוף מאי לקראת החופשים, יהיה דיון מעקב על הנושא הזה ובכלל על בטיחות ילדים גם של אוכלוסיות אחרות.

אני ארצה לראות בסוף מאי מגמת ירידה, עכשיו אם לא תוכלו להראות לי מגמת ירידה כי לא עשיתם אימפלמנטציה, כי לוקח לכם זמן להכין תוכניות, כי לוקח לכם זמן לדרוש את התקציבים, כי, כי, כי, וילדים מתים בדרך, זה לא יהיה מקובל על הוועדה, זה ברור לכם נכון?

סליחה, היות וקפצתי מנושא אחד לנושא אחר, גם היום נעשית פעילות במסגרת המיזם המשותף עם ארגון בטרם, אנחנו תומכים בפעילות של ארגון בטרם, גם היום נעשית פעילות במשרדי הממשלה, במשרד החינוך ורותם בטח יציג את התוכנית של משרד החינוך, אנחנו תומכים בפעילויות שנעשות במשרד החינוך.

התוכנית הלאומית תומכת בתוכניות שמקדם הרלב"ד, ואנחנו תומכים גם תקציבית, גם תוכניות של משרד הכלכלה אנחנו תומכים תקציבית.

כשאני דיברתי והצגתי את התוכנית, אני מדברת על תוכנית שהיא תוכנית ענק, שאנחנו מתכוונים לעשות אותה לאוכלוסייה הערבית, אנחנו לא עומדים מהצד ואומרים אוקי, אנחנו נעשה איזה שהיא תוכנית שהיא תוכנית עתידית.

כבר היום אנחנו פועלים, כבר בשנת 2018, באמצע 2018 הקמנו ועדה לחברה הערבית, בראש הוועדה ישב ד"ר מוחמד אלנבארי, שהיה ראש מועצת חורה, ישבו בוועדה הזאת אנשים באמת מתחומים שונים, שמומחים בחברה הערבית, יש מסמך עם מסמך הבנות, איך לקחת וליישם אותו באוכלוסייה הערבית.

משנת 2018 ועד היום, בכמה הצלחתם לצמצם בעקבות אותם המסמכים?

אנחנו עדיין לא התחלנו ליישם את המסמך הזה, כי אנחנו רוצים לקחת את המסמך הזה, אם אפשר לעבור שקף אני אראה לכם את האסטרטגיות שקיימות במסמך.

כלומר משנת 2018, אנחנו מדברים על ועדות, על מומחים, על מסמכים, אבל סטטיסטית, האם הייתה ירידה, מרגע שהתחלתם לעסוק בנושא משנת 2018, אנחנו בשנת 2022, האם סטטיסטית יש ירידה כל שהיא? אני שואלת באמת, עבדתם נורא קשה, הבאתם מומחים, עשיתם מסמכים, אני שואלת באמת, האם הייתה ירידה סטטיסטית? מישהו יודע לענות לי על השאלה הזאת?

כן, הייתה ירידה, אני לא יודע לומר, אין לי כרגע את המספרים על השנים האלו, בין 2018 לסוף 2021, יש ירידה כל הזמן.

זה בטח בגלל הקורונה.

לא, אני שם בצד את שנת 2020, שנת הקורונה שבאמת הייתה יוצאת דופן.

דווקא הילדים היו יותר בבית, אז הפגיעות היו אולי אחרות.

גם מספרית, משמעותי שנת 2020 הייתה פחות, היו משמעותית פחות מקרי מוות, אבל גם כשאני שם רגע את 2020 בצד, יש ירידה כל הזמן, ירידה בשיעורי התמותה ביחד למספר הילדים.

במגזר הלא יהודי?

גם במגזר הלא יהודי, לצערנו הירידה היא איטית, לכן אנחנו כל הזמן בשיתוף עם משרד הבריאות, אנחנו כל הזמן רוצים לדחוף ולהגדיל את נפח הפעולה שלנו.

בכמה ירידה?

שוב, כמו שאמרתי אין לי את המספרים.

הוועדה תשמח לקבל את הנתונים האלה.

הם התחילו לעבוד בשנת 2018, אני רוצה לדעת מרגע שהתחילו לעבוד, כמה עד שנת 2022 איזה ירידה הייתה, אני שומעת בינתיים דיונים, בינתיים ילדים מתים, אני שומעת דיונים, אני רוצה לדעת תכל'ס.

עכשיו אין לי ספק שכוונתכם היא טובה, ושזה המקצוע שלכם ובזה אתם עובדים, וזה מה שחשוב לכם, ואין לי ספק שאין לכם זלזול בחיי אדם בכלל ובילדים בפרט, אין לי ספק, אני רוצה שגלגלי הממשלה יתחילו לעבוד קצת יותר מהר, כשמדובר בנושאים של פיקוח נפש.

אז אני חושבת שאנחנו כן עושים ויש עשייה לא מעטה בנושא, אני יכולה לתת מספר דוגמאות, אנחנו בסיוע עם משרד החינוך, נתנו תקציבים להדרכות ליד מקווה מים, שיעורי שחייה לילדים באוכלוסייה הערבית בכלל ובאוכלוסייה הבדואית.

הבעיה היא זה שאין להם בריכות שחייה באזור שלהם, זה דיון אחר אומנם אבל אין בריכות שחייה כל כך, צריך להסיע אותם ליישובים מרוחקים, כדי שהם יוכלו להנות מיום של שחייה באיזה שהוא מקום, אבל זה כבר דיון אחר, על תשתיות ועל מצבם של האוכלוסייה הלא יהודית בישראל.

שמי רותם זהבי, אני מנהל אגף הבטיחות במשרד החינוך, תראי לא תוך חודשיים ולא תוך ארבע חודשים ולא דיון מעקב כזה או אחר, זה לא יעשה את השינוי.

כשמדברים על בטיחות מדברים בתשומות.

היא אומרת לי משנת 2018, זה לא חודש ולא חודשיים.

שנייה רגע, מדברים בתשומות, תשומות זה הדרכות, זה הסברה, וזה בהיקפים גדולים מאוד כשמדברים על אוכלוסיות של מיליוני אנשים, של מאות אלפים, כשמדברים על הורים, על ילדים, על ילדים קטנים וכו'.

זה דברים שמבחינת שינוי, הוא שינוי איטי, זה קשה מאוד לתפוס את זה, אבל זה שינוי איטי, ואם לוקחים בחשבון שינוי, אז אפשר להסתכל 10 שנים, 20 שנה אחורה, להסתכל במגמות לאט לאט, ומה שחשוב זה הפעילות שנעשית, זה הפעילות. כי זה ברור שאופי החיים של הבדואים, לא תוכלי, ולא אני ולא את, ולא משרדי הממשלה ברגע אחד יוכלו לשנות אותם, כל מה שדובר כאן על ידי חברי הכנסת, זה דברים של תהליכים גדולים מאוד.

עד כמה שידוע לי הם אזרחי מדינת ישראל יותר מ-4 שנים ויותר מ-10 שנים.

אז במשך אני יכול להגיד לך, כשאני הגעתי לתפקיד שלי, אני 20 שנה בתפקיד, כשאני הגעתי למשרד החינוך לפני 20 שנה, אז היינו עושים ועדות חקירה, בערך 10 ל-13 ועדות חקירה של ילדים שמתו, היום אנחנו לא עושים אפילו לא אחד.

כי יש שינוי, השינוי הוא גדול, הוא רב ממדי, הוא רב תחומי, הוא תרבותי, וזה תהליכים מאוד, מאוד איטיים, ולכן צריך להסתכל על זה בתבונה ובעומק, ולא בנתונים עכשיו מבתי חולים וכו', זה לא מה שיעזור.

מה שיעזור, זה אם את תצליחי לגייס תקציבים ממשרד האוצר, שיוקצו למשרד החינוך ולהעלות את זה לדיון בכנסת.

אני לא סתם שאלתי, האם מישהו דרש את התקציבים האלו?

שנייה, תני לי לסיים.

האם דרשתם וקיבלתם סירוב?

קודם כל יש לנו תקציב.

אתה מבקש ממני לבקש תקציב עבורך, אני רוצה לדעת האם אתה ביקשת.

אז רגע בואי אני אסביר לך, אני קיבלתי תקציב ממשרד הבריאות, כי אני בוועדה הבין משרדית שעוסקת בנושא בטיחות הרבה שנים, וקיבלנו 1.6 מיליון לפעילות, והגדרנו את זה למגזר הערבי.

מה אנחנו עושים? 1 מיליון שקל תוספת על לימודי השחייה שנמצאים רק למגזר הערבי ולחרדי, כי זה נקודות, אז הנה דוגמא למעט כסף, היא מקבלת, הוועדה הזו שאני שותף לה רק 6 מיליון שקל, אבל אם זה היה 40 מיליון שקל או 50 מיליון שקל, אז את מבינה, שאם אני הייתי מקבל 10 מיליון, אז הייתי עושה שינוי מאוד גדול.

אני שואלת האם דרשתם את התקציב? האם באתם ואמרתם?

חברת הכנסת מיכל שיר, אנחנו דרשנו תקציבים ודרשנו תקציב יותר גדול מהתקציב של 10 מיליון שקל, ולצערנו לא קיבלנו. וגם השישה מילון שבאנו ודרשנו אותו מהאוצר, היה לנו קושי רב לדרוש אותו, וגם ה- 10 מיליון הם מאושרים לחמש שנים ולא יותר, אז במסגרת התקציב שהיה לנו ניסינו לארגן משאבים ולתת חיזוקים למשרדי הממשלה, לשפר ולשדרג את פעילות שקיימת כבר, ובדגש על האוכלוסיות, אוכלוסייה בסיכון והאוכלוסייה הערבית.

אז כן נעשו דברים, אני מרגישה שיש כאן תחושה שבעצם אנחנו לא עשינו, ביכולת התקציבית שהייתה לנו, שבאמת יכולת תקציבית מאוד מועטה, ניסינו וקידמנו דברים, לדוגמא.

בחברה הבדואית למשל, חוץ מלימודי שחייה, אנחנו עושים הכשרה והדרכה לגננות בחברה הערבית, גם בבדואית, מפגשי הורים בגנים, נוער, חברה ערבית, הקמה וליווי של קבוצות מנהיגות בחברה הבדואית.

יש נתונים על מספרים?

ודאי שיש לנו מספרים.

כמה מתוך כמה מורות, כמה מתוך כמה גננות, כמה מתוך כמה הורים, כמה מתוך כמה ילדים.

יש, יש. אבל אם אני אגיד לך שלהכשרה והדרכת גננות יש לי 100 אלף שקל, אז המספרים ביחד לכל המגזר הבדואי הוא קטן.

אם אני אומר שיש לי 50 אלף שקל למפגשי הורים, אז המספרים בסופו של דבר כשאני מדבר על המגזר הבדואי, כשאני עוסק במחוז דרום בנושא הזה, אז המספרים הם יחסית קטנים, אז אנחנו נכנסים רק ליישוב אחד, ואנחנו לא נכנסים על כל המגזר הבדואי, ועושים מה שנקרא טיפול ממוקד בערערה, או בתל שבע וכו'.

אם היה לי עוד 3, 4 מיליון שקל אז הייתי יכול לעשות טיפול הרבה יותר ממוקד, הרבה יותר עמוק.

אני שואלת האם אתם דרשתם את העוד 3, 4 מיליון?

בוודאי שדרשנו, אז מה זה יעזור אם דרשנו.

בוודאי, אנחנו דרשנו, פנינו לאוצר מספר פעמים, גם באמצעות הוועדה הזו, ולמעשה לא קיבלנו תוספת תקציב למרות הניסיונות.

תמי, אנחנו נוציא שאלה למשרד האוצר בנושא הזה, ובדיון המעקב שמשרד האוצר יהיה כאן.

יש לנו ארגון, אנחנו יודעים איך להפעיל את הכסף, יש לנו מכרזים, יש לנו אנשים שיודעים איך לעבוד עם המגזר, אנחנו יכולים לעשות שינויים גדולים אם יהיה לנו עוד תקציבים.

אנחנו יכולים לבוא ולומר לדוגמא עם השיתוף פעולה עם הרלב"ד, השאלה של כסאות בטיחות לתינוקות, אז יכולנו לסייע בנושא לעידוד של השאלה של כסאות בטיחות, אנחנו לא יכולנו להשתתף בתהליך ההשאלה, כי לא היה לנו כסף לתת ולרכוש כסאות בטיחות, אבל כן נתנו מהתוכנית הלאומית תקציב לעידוד ההשאלה על ידי ההורים של כסאות בטיחות. אז אנחנו מנסים להעצים את התוכניות הקיימות, אין לנו אפשרות בתקציב הנוכחי לעשות מעבר לכך.

דוגמא נוספת אני יכולה לבוא ולומר גם משרד הכלכלה, משרד הכלכלה רצה להקים פורטל לרכישה נכונה באינטרנט, הפורטל הוקם בעידודה של התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, והשנה אנחנו נתנו תקציב נוסף, כדי לקדם את הפורטל בערבית. אלה הדברים שאנחנו יכולים ומסוגלים בתקציב הזעום.

מעבר לכך אנחנו עשינו קמפיינים, קמפיין למניעת כוויות, קמפיין למניעת טביעות עם התאמה לאוכלוסייה הערבית, יש לנו קישורים במצגת לראות את הסרטונים שעשינו, הסרטונים קיבלו ביקורות חיוביות מאוד דווקא בקרב האוכלוסייה הערבית.

האם יורשה לי להציג את הסרטונים?

יש לנו 10 דקות לסיום הדיון, וגם מנכ"לית בטרם רוצה לומר עוד כמה מילים, אני רוצה לעבור שוב למשרד החינוך, אם יש משהו להוסיף מעבר כמובן.

אני רק אומר משפט אחד לסיום, אנחנו כאן הצגנו את ההמלצות של הוועדה, מה שאנחנו מתכוונים לעשות, זה בעצם את ההמלצות האלה, להפוך אותם לדברים שהם הרבה יותר אופרטיביים, להתחיל לפעול, לתמחר את הפעולות שאנחנו מתכוונים לעשות, כמובן בשיתוף פעולה עם ארגון בטרם, בשיתוף המשרדים האחרים, אנחנו מתכוונים לגייס גורמים נוספים כדי לקדם את התוכנית הזאת, לתקצב אותה ולבוא אליכם שתעזרו לנו כדי לקבל את התקציבים הנכונים.

עכשיו היום הפתיחה ליישום ההמלצות, זה כמו שאמרתי, זה יום עבודה משותף שאנחנו רוצים לשבת, שיתנו לנו את החשיבה הנכונה איך ליישם את הדברים באוכלוסייה הערבית, ואנחנו מבינים שיש מקום להתאים את הדברים תרבותית, ולא לבוא כמו בולדוזרים ולהיכנס פנימה, אלא להבין איך אנחנו עושים את זה בצורה הכי נכונה שיכולה להיות.

כל דבר שהוועדה הזו יכולה לסייע לכם, גם אם במעורבות של משרדים אחרים, אם אתם מבינים שיש אזור מסוים שיש בו את ההבנה אבל אין בו את התשתיות לצורך העניין, אז אנחנו נשמח שתודיעו לנו ואנחנו נעשה הכל כדי לדחוף מכאן.

אורלי סילבינגר, רצית להוסיף כמה מילים? מנכ"לית בטרם?

אתם סיימתם עם המצגת נכון?

אנחנו לא נראה אותה, אנחנו כבר דיברנו על כל מיני נושאים תוך כדי.

מה שתחליטי.

אז אולי כן אנחנו נעבור על המצגת.

אז שנייה, אורלי תאמר כמה מילים ואנחנו נחזור על המצגת עם משרד החינוך לאחר מכן.

אני אשמח שזהבה תגמור את דבריה, אני רק רוצה לעשות לנו איזה שהוא סדר אחד, צריך להבין שהתקציבים של התוכנית הלאומית, הם תקציבים למשרדי הממשלה כפי שעלה פה, משרד החינוך, משרד הכלכלה.

כשאנחנו מדברים על פרויקטים שאנחנו עושים בשטח, הם פרויקטים שהם מעבר לתקציב של התוכנית הלאומית, ואני פה מציעה לכולנו שלא נתבלבל, כי מה שיקרה כרגע, התקציב של הפרויקט הזה, אם הוא לא יהיה עצמוני, וימשיך להיות באופן קבוע כתוב כשורה, יבלע בתוך תוכניות אחרות. ולכן מאוד חשוב לי, התוכנית הלאומית היא סופר חשובה, ונעשית סופר עבודה בין המשרדים, וכמו שאמרת מיכל, היא מתהווה והדבר שהכי חשוב לנו שהיא תצליח.

אגב מי שיזם את התוכנית הלאומית זה בטרם, ומי שנעתר לה, ואני מצדיעה לו, זה משרד הבריאות שלקח את האחריות. אבל כמו שאתם יודעים, לייצר מהלך כזה ממשלתי, מיכל את אמרת, זה לוקח הרבה זמן, והתוצאות לא באות בקלות.

אני חושבת שהיתרון של גוף חוץ ממשלתי שעומד לצד הממשלה, זה היכולת להיכנס לאוכלוסיות, אם רק יכולתם לתת לליאת לתת לכם דקה להיכנס שנייה לשטח ולהבין, מה ההבדל בין לשבת מלמעלה לבין להכניס את הידיים וללכלך אותם בתוך הקהילה.

זה להיכנס לאנשים הביתה, זה להיכנס לטיפות החלב, זה לתת הכשרה לאנשי המקצוע בשטח, זה ללכת ולדבר איתם ברחל בתך, לתת הסבר בלי לשפוט אותם, אנחנו אף פעם לא שופטים את האוכלוסייה, אנחנו מבינים את הקושי, הרבה גורמים באים להסברה ואומרים, הנה זה מה שתעשו, אבל הם לא יכולים, אם אנחנו לא מבינים עם איזה קשיים הם מתחבטים ביום יום, אי אפשר זה לא עובד.

ולכן חברים, אסור לפספס את היכולת שלנו להביא את השינוי, אפילו הנתונים שזהבה מדברת עליהם עכשיו, זה מהלך שבטרם עשה עם משרד הבריאות, תקשיבו טוב: 13 שנים משרד הבריאות תמך בעיקרון שבטרם יאסוף את הנתונים מבתי החולים, ותמרץ אותם לקבל כסף על זה שהם יאספו, מי בסוף היה שם לעבוד איתם יום יום כדי שהם יאספו? הצוות שלנו, ליאת ועוד שתי מנהלות מרחבים ותחתיה עוד נציגים, שהיו בשטח בקהילה, הלכו ושכנעו אותם לאסוף את הנתונים. והיום, תראו איזה יופי, זהבה יכולה לבנות מהלך לאומי מתכלל, ולקחת את הנתונים ישירות מבית החולים, כי הם כבר אוספים אותם קבוע.

אני חושבת שזה היופי בחיבור בין ממשלה לחברה האזרחית, אסור להתבלבל, התקציבים שקיימים כיום בפרויקטים בודדים, משרד הרווחה חייב להמשיך להחזיק אותם, כדי שלא יבלעו בעוד ועוד דברים שכרגע נבלעים מתחת לקלעים.

תמיד היה מעניין אותי לדעת, וזאת שאלה שאולי אני אשאל באמת את משרד הבריאות, לא אתכם, אין לכם את התשובה הזו, כמה תקציבים משרד הבריאות משקיע במניעה? מניעה בכלל, מניעה של הכל, של מחלות, של תאונות.

אני חושבת שאם היו משקיעים יותר במניעה, אולי היה צריך להשקיע בסופו של יום פחות בטיפול, והרבה מאוד פעמים הטיפול דורש את ה-S.O.S אז שמים בטיפול ולא במניעה, וזה סוג של ביצה ותרנגולת.

תראי בקופת החולים שלך, שהם אומרים לך תלכי לפילאטיס או ליוגה וכו', זה סוג של השקעה במניעה. או לדיקור, זה בוודאי פעילות של מניעה, עוסקים בזה הרבה בוודאי.

יש יותר מודעות ללא ספק, בוודאי יש, אבל מעניין אותי תקציבית לדעת, כמה שמים בסל הזה וכמה שמים בסל הזה.

זה נכון לכל המשרדים.

בדיוק, כמה פעמים אנחנו שומעים פה בכנסת את המילה, תשקיע שקל פה תחסוך 50 שקל בעתיד, כמה פעמים אנחנו שומעים את המשפט הזה במסדרונות על הרבה מאוד נושאים.

בסדר, עוסקים בזה במשרד הבריאות באופן מאוד אינטנסיבי.

מיכל, אני רק רוצה להגיד, שתוכנית החומש עשויה לעשות נזק בזה שהיא שמה את הכל תחת סל אחד, ולא נותנת התייחסות נקודתית לתחומים שדורשים טיפול.

אני מאוד מסכימה איתך על זה.

ושוב, אני חושבת שהיא סופר תוכנית חשובה, שלא תחשבו שאני נגדה, אבל הנה ב-923 לא הכנסנו את זה כשורה נפרדת, אנחנו צריכים לרוץ לקושש, בואו לא נעשה את הטעות הזאת שוב, ואתם יודעים מה? גם ברשות הלאומית שעובדת איתנו עכשיו על 923 מוגבלת ביכולת שלה לתת כסף לעשות דברים, כי גם להם מלמעלה יש נהגים על משאיות, ויש אופנוענים. בסוף אם זה לא צבוע לבטיחות ילדים, זה לא יגיע לשם.

כסף צבוע, בסדר גמור, כן תקציב עצמאי לתוכנית ברור.

אין מה לעשות, ואני פה אומרת, תחזיקו את היתדות האלה אצלכם, לפחות לעוד חמש שנים, אחרי זה בואו נעביר את זה לכלל המשרדים, גם אני אשאף אז להעביר את זה.

בסדר גמור, תודה רבה. הרלב"ד, חלבי, ואז חינוך.

סיור חלבי, מנהלת אגף ההסברה לחברה הערבית ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

גברתי יו"ר הוועדה, חברי כנסת, שלום רב, אני אפתח את דבריי במשפט הבא: כל ילד הוא עולם ומלואו, ילדים הם בעצם מקור לאור, אהבה ושמחה, ותפקידנו כמבוגרים אחראים, להיות המגדלור שלהם, ששומר עליהם בכל אירוע.

הנתונים שהוצגו כאן הם נתונים מאוד מדאיגים ומראים שההיפגעות החמורה של ילדים מהחברה הערבית היא גבוהה מחלקם באוכלוסייה, ילדים נפגעים בעיקר כהולכי רגל וכנוסעי רכב. ילדים הולכי רגל בחברה הערבית, נפגעים פי 3.2 מהילדים בחברה הכללית.

אנחנו מזהים שלוש קבוצות סיכון, ילדים גילאי 0 עד 4, שנפגעים בעיקר בתאונות חצר, ילדים בגילאי 5 עד 9 שנפגעים כהולכי רגל, וילדים בגיל 17 עד 24 שנפגעים בהיותם נהגים צעירים.

למען הצלת חיי אדם וחיי ילדים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הקימה אגף הסברה מיועד ומיוחד לחברה הערבית, ופועלת בתוכנית ממוקדת לחברה הערבית, ומגדירה את הפעילות במסגרת תוכנית החומש.

מבין הפעולות הרבות שהרלב"ד מבצעת, ניתן למנות את הפעולות החינוכיות עם התנועות וארגוני הנוער, פיתוח ויישום מערכי שיעור בנושא חגירה וחצייה ומקומות משחק בטוחים, הדרכות לאימהות במסגרת טיפות חלב, הכנסת בעצם מיזמי הורדה בטוחה בהגעה לבתי הספר, והתאמת מתחמי הדרכה מקומיים בבתי הספר.

הרלב"ד גם פועלת להעלאת המודעות בנושא הבטיחות בדרכים בקרב בני החברה הערבית, דרך מסעות הסברה בנושאים רלוונטיים וחשובים, כגון ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד, עידוד השימוש בחגורות הבטיחות והתקני הריסון, והיה לנו גם מיזם משותף להשאלת מושבי בטיחות, שנעשה ביחד עם עמותת יד שרה והתוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, בנוסף לכך יש לנו את הקמפיינים למניעת תאונות חצר ועוד, ועוד.

כמה אתם יושבים ביחד עם משרד הבריאות ועם בטרם לשיח?

יש לנו ועדת היגוי, ועדת ההיגוי מתכנסת אחת לחודשיים וועדות מקצועיות, כשיש נציגים של משרדי הממשלה השותפים בוועדות המקצועיות שמתכנסים אחת לחודשיים.

יש לי שאלה.

בבקשה, שאלה אנחנו חייבים לסיים את הדיון כבר.

שאלה לנציגה של הרלב"ד סיור. קודם כל טוב שאת נמצאת שם, גם אני הייתי שם פעם מנהל אגף מגזרים. אבל יש לי שאלה, יש נציגות של המגזר הבדואי מהנגב ברלב"ד, באחד התפקידים?

לא, אין לנו.

אני מציע מאחר ויש שם - - -

בעצם יש לנו את מנהל בטיחות אזורי.

לא, לא, לא מנהל הבטיחות האזורי, אני מדבר כרגע על ההנהלה של הרלב"ד שהוא בדיונים ומביע דעתו ומאיר.

יש לנו פורום, שאנחנו בתוך הפורום הזה נפגשים עם מנהלי מטות ואנשים שהם מתוך החברה, גם הבדואית וגם מהחברה הערבית הכללית, הם אנשים שמגיעים.

טוב שהרלב"ד יעשה וישים נציגות של המגזר הבדואי בהנהלה של הרלב"ד, אני מציע לכם, אני ממליץ לכם, מאחר ובאמת הייתי שם מנהל אגף מגזרים, אני מכיר את זה, עשינו עבודה בנושא הזה, קחו נציג של הבדואים, שימו אותו ברלב"ד וזה רק ייטיב לנו.

תודה על ההצעה.

ממש מילה אחרונה כי אנחנו חייבים לסיים.

בתשתיות, הרלב"ד פועלת ומקדמת תוכנית תמרור ב-39 רשויות מקומיות, מיפוי חניוני הרכב הכבד ברשויות המקומיות, ועושה סקר על כשלי בטיחות בסביבת מוסדות החינוך.

כיווני הפעולה הנדרשים למען המשך העשייה והצלת חיי אדם, במיוחד ילדים, א' זה הגברה מסיבית של פעולות החינוך וההסברה, אם זה בבחינת שיפורי אחוזי החגירה ושימוש בהתקני ריסון, קידום אחריות הורית בנושא חציית ילדים באזורי משחק.

ב' תשתיות, יש לטפל במוקדי הסיכון ומפגעי הבטיחות ברשויות, וליישם את תוכניות התמרור, וגם כן יש להקים חניוני רכב כבד.

ג' יש לתגבר את האכיפה, במיקוד על חגירה ועל מהירות, ואנחנו גם קוראים לוועדה להמשיך לעסוק בהצלת חיי ילדים וחיי אדם, תודה לכם.

אני אשמח להראות את שלושת השקפים האחרונים.

ממש בזריזות כי אנחנו כבר חורגים מהזמן ויש כאן דיוני המשך של הוועדה.

זה קמפיין לזהירות מאש, אנחנו מגייסים רופאים לכתבות.

(מוצג סרטון בפני הוועדה)

ויש לנו עוד סרטון נוסף על מניעת טביעות.

(מוצג סרטון בפני הוועדה)

לגבי הפלקטים, כמו שיוצא לכם ככה לראות, זה פלקט שתלינו אותו בטיפות החלב, בקופות החולים, איך להצטייד לקראת היציאה לבריכה או לחוף הים, ועם הדגשים שצריך לשים לב שלא מסירים את העניים ליד מקורות מים.

בשקף הבא, דיברנו על זה, דיברנו על המיזם המשותף ועל הפעילות שלנו, אני רק רוצה להראות את לוח הבקרה, את הדשבורד, כך ייראה ה- BI של המאגר הלאומי לבטיחות ילדים, ניתן יהיה להפיק דוחות, יהיו דוחות שיהיו דוחות שהם דוחות גנריים, ויהיה בצד מסננים, כך שאפשר יהיה לבחור ולסנן נושאים נוספים, שמשרדי הממשלה או ארגונים אחרים, יוכלו להיכנס לדשבורד ולאסוף נתונים מתוך המאגר הלאומי, תודה רבה.

בסדר גמור תודה רבה.

אני יכול להגיד מילה, מיכל?

כן, כן ממש במילה ואנחנו מסיימים איתך.

אני מזמין אותך להזמין אותי אלייך, כדי שאני אוכל להציג לך את כל נושא תפיסת הבטיחות במערכת החינוך, איך זה עובד, איך אנחנו משפיעים על ילדים ועל בטיחות ילדים בישראל, וזה עולם ומלואו, לא מדובר לא במיליון אחד ולא במיליון שניים, אלא מדובר בהיקף אדיר של הכשרות, של אנשים, של בעלי תפקיד, של ארגון, של שותפות של הרשויות, זה בפני עצמו, ולכן כאן את מתמקדת בסוגייה מצומצמת מאוד כשאני מדבר על תוכנית החומש.

אבל כשמסתכלים על מערכת החינוך, שזה היקף של 60 מיליארד, אז צריך לראות מה בתוך התוכנית, בתוך המנגנון הזה של משרד החינוך, איך הוא עובד, ואיך הוא מונע ואיך הוא מחנך לבטיחות, אז זה פגישה נפרדת, אז אם תרצי אני אבוא ואני אציג את זה בצורה נפרדת.

קיבלתי, אני אשמח מאוד, בסדר גמור.

אנחנו נשמח שתזמיני אותנו כדי להציג את התוכנית הלאומית, את העשייה שלנו, יש לנו הרבה חומרים, אנחנו נכנס את זה לכלל מסמך, ואנחנו נעביר אלייך את המסמך.

אני אשמח מאוד, אנחנו גם לקראת הקיץ נערוך כמו שאמרתי, גם דיון מעקב ככה לראות איך התקדמתם, ואם אנחנו יכולים לעזור ולסייע ולדחוף, אנחנו לא רק גוף מבקר, אנחנו גם גוף שרוצה באמת לעזור כדי לראות כאן מציאות טובה יותר, וגם לקראת הקיץ בכלל, תאונות שאנחנו יודעים שילדים יוצאים לחופש הגדול, אז לעשות דיון רחב גם בנושא בטיחות ילדים לפני החופש.

יש עוד מישהו שרוצה לדבר מילה אחרונה בזום? רשות מקומית?

המועצה לשלום הילד, מילה אחרונה, אני אוהבת שהמועצה לשלום הילד, אני קוראת להם מלאכים בלי כנפיים.

תודה רבה גברתי על הדיון הקריטי הזה.

בשמחה, אני רק מגבילה אותך שוב לחצי משפט כי באמת כבר חרגנו המון מהזמן.

אני אקצר על הקיצור שתכננתי.

הנתונים הקשים האלו הם נחשפים כל שנה מחדש, למרות שני דוחות של מבקר המדינה, דוח של ועדה בין משרדית בנושא ועוד תוכניות, ולצערנו עדיין זכותם של ילדים וילדות בחברה הערבית, לחיים וביטחון בבית ומחוצה לו מופקרת, וחומרת המצב ברורה.

לכל הנתונים והפערים יש פירוש אחד, עשרות מקרי מוות של ילדים, שיכלו להימנע מדי שנה, כל התוכניות בשטח שמוצגות בהן הצלחות, כמו שהציגו היום בטרם, בהפחתת תמותה ילדים מתאונות, מראים ששיעורי התמותה הם לא גזירת גורל, ויכולים להימנע באמצעות הישענות על צעדים ותוכניות אפקטיביות, ואנחנו השתתפנו בלא מעט דיונים בנושא, והצפנו את הצורך בשיתוף פעולה בין משרדי ממשלה, ארגוני חברה אזרחית ורשויות מקומיות, אני באמת לא אפרט את הדברים.

מלבד ויחד עם שיפור התשתיות ובמקביל לעשות פעולות חינוך והסברה, כי מודעות לוועדה לא תעזור אם ילדה יוצאת מבית הספר, ואין לה כביש סלול עם מדרכה מסודרת בדרך הביתה, אז כל מה שנשאר, לשים את חייהם של ילדים בראש סדר העדיפויות, להשקיע משאבים וליישם באופן מלא את התוכניות, שכבר קיימות ברמה הלאומית וברמה המקומית כאחד.

תודה רבה, אנחנו נסכם את הדיון.

הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה, חברי התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, לשלב ידיים ולהפעיל את התוכנית ביתר שאת בחברה הערבית.

למשרד הבריאות ולארגון בטרם, הוועדה מבקשת נתונים לגבי מספר הילדים שנפגעו בתאונות, החל משנת 2018, השנה בה החלה לפעול התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים.

למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, נוכח הנתונים שהוצגו ודברי נציגת הבריאות ומשרד החינוך, הוועדה קוראת להעלות את התקציב המיועד לתוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים ממנו נגזר התקציב לתוכנית ייעודית למגזר הערבי והבדואי.

באשר לחברה הערבית, להקצות תקציב משמעותי, ייעודי, עצמאי, מתוך החלטת הממשלה 923 לצורך בטיחות ילדים בחברה הערבית.

באשר לחברה הבדואית, להמשיך להקצות תקציב ייעודי עצמאי בסך 4 מיליון שקלים בשנה, לבטיחות ילדים בחברה הבדואית, מתוך תוכנית החומש לחברה הבדואית, שיאפשר המשך הפעלת המודל המתכלל שהוזכר.

למשרד התחבורה, למשרד השיכון ולמינהל התכנון, הוועדה קוראת לפעול לתכנון מיטבי ביישובים הערבים והבדואים, שייקח בחשבון את בטיחות הילדים בפרט ובטיחות האוכלוסייה בכלל.

הוועדה קוראת להקצות תקציבים לפיתוח תשתיות ביישובים הערביים וביישובים הבדואים.

למשרד הבריאות, למשרד החינוך, למשרד הרווחה והביטחון החברתי, ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לחזק את תחום החינוך והמודעות בנושא, על ידי חיזוק מערך השיעורים והתוכניות העוסקות בבטיחות בדרכים, ובטיחות בכלל, במוסדות החינוך הערביים והבדואים.

למשרד לביטחון פנים, הוועדה קוראת לחזק את אכיפת חוקי התנועה בערים וביישובים הערביים והבדואים לשם הרתעה.

למשרד האוצר, הוועדה תקיים ישיבת מעקב בנושא, אליה יוזמנו נציגי משרד הבריאות, לעניין תקציב לתוכנית הלאומית.

אני כבר אומרת, אנחנו אולי אפילו נשקול לעשות לא רק דיון מעקב, אלא ממש דיונים מובנים, כי אני רואה שבדיון אחד זה לא כל כך יעבוד לנו.

אחד זה יהיה דיון מעקב על הדיון היום, נעשה דיון שנוגע באמת לתשתיות בסביבת ילדים, בתי ספר, גני ילדים, בריכות שחייה, חצרות וכו', ונעבור משם לכל נושא של הדרכות, הסברה, זאת אומרת ממש אולי נקדיש לזה יום שלם של דיונים בנושא בטיחות ולא רק דיון אחד, ונחלק את זה ככה שאנחנו נגיע לדברים שהם מהותיים.

את צריכה יועץ שיעזור לך בנושא הזה, לארגן את זה, מישהו שבאמת מבין את כל הנושא הזה.

אתה מתנדב?

אני מנהל אגף במשרד החינוך, אני אוכל לעזור.

אנחנו נתייעץ עם מי שצריך בוודאי, בסדר גמור, תודה רבה, תודה למשתתפים ותודה על העבודה המבורכת שאתם עושים.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:28.