משותפת עליה-ילד - שימוש בסמים על-ידי ילדי עולים

2

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לזכויות הילד
23.2.2005

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול
מישיבה משותפת לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - 212
והוועדה לזכויות הילד - 111
יום רביעי, י"ד באדר א' התשס"ה (23.2.2005), שעה 09:00

שנתון המועצה לשלום הילד והמשרד לקליטה העלייה בנושא: שימוש בסמים על-ידי ילדי עולים -
הצעה לדיון מהיר של חבר-הכנסת דני יתום

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
יגאל יאסינוב
דני יתום
רן כהן
יעקב מרגי
מרינה סולודקין

עמיהוד בהט - מנהל גף קליטת עלייה - משרד החינוך אילן שמש - מפקח ארצי בקידום נוער - משרד החינוך
רון פריזלר - מפקח פנימייתי - משרד החינוך
רימה גלקין - מדריכה ארצית בנושא מניעת שימוש בסמים בקרב
העולים החדשים - משרד החינוך
ד"ר בלנקה לטוטה - מחלקת סמים - משרד הבריאות
איריס מורדקוביץ - מנהלת השרות להתמכרויות - משרד הרווחה
יובל זיז - קצין נוער מחוז ירושלים - המשרד לביטחון פנים
שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה - המשרד לקליטת העלייה
ד"ר רחל בר-המבורגר - מדענית ראשית -
הרשות הלאומית למלחמה בסמים
נעמה צוייג - הרשות הלאומית למלחמה בסמים
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד
גרי קליימן - אגודה ישראלית למען ילדים עולים
בוריס אלגרט - אחראי תוכנית סל"ה - הסוכנות היהודית
דיאנה ברש - עובדת-סוציאלית - נוער סמים - עיריית ערד
צגה מלקו - קול ישראל - מנהל מדור באמהרית
ירון מנשה - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
מילנה יערי - רכזת קואליציה למען נוער עולה בסיכון
רעיה ריגר - פורום הורים עולים ידידותי
אתי פלס - פורום עולים עולים
אנטון גולדשטיין - מדריך בנושא מניעת שימוש בסמים בקרב העולים החדשים
דנה מירולוז - מדריכה בנושא מניעת שימוש בסמים בקרב העולים החדשים
יאן גלייזר - מדריך בנושא מניעת שימוש בסמים בקרב העולים החדשים

דנה גורדון

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ



שנתון המועצה לשלום הילד והמשרד לקליטה העלייה בנושא:
שימוש בסמים על-ידי ילדי עולים -
הצעה לדיון מהיר של חבר-הכנסת דני יתום

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות משותפת עם הוועדה לשלום הילד. אנחנו מתכנסים היום, לא בפעם הראשונה ולצערי אני מניחה גם לא בפעם האחרונה, כדי לדון בבעיה כאובה של נוער נושר, נוער שמשתמש בסמים. ועם זרקור מיוחד לנוער עולה.

אנחנו כבר הקדשנו לנושא הזה כמה ישיבות בעבר, כשהסתבר לנו שבעצם אחוזי הנשירה מבתי-ספר בקרב בני-נוער עולים הוא הרבה יותר גבוה מאשר מבני ותיקים או ילידי הארץ. גם השימוש בסמים רב יותר מאשר בקרב בני-נוער ישראליים. גם בהשוואה לעבר ולמרות כל המאמצים שנעשים, אנחנו נוכחנו לדעת שבעצם המספרים רק גדלים.

והסטטיסטיקה שהביאה אותנו היום לדיון הזה היא העובדה ש-14,5 או 14,6 אחוז מקרב בני-הנוער העולה, בבתי-ספר, הודו שהם משתמשים בסמים, לעומת 9,8 אחוז מקרב בני-הנוער העולה הוותיק. אבל זה רק בבתי-ספר, כשאנחנו מדברים על נשירה מבתי-ספר ועל שימוש בסמים אחרי שעות בתי-הספר, אנחנו רואים שיש 43 אחוז מקרב בני-הנוער העולה שהוא מנותק לעומת 28,4 אחוז בקרב הנוער הותיק.

מצד אחד, אולי יש בכך בשורה טובה שהנוער העולה הותיק נקלט קצת יותר בארץ, נפלט פחות לרחוב. מצד שני, העלייה במספרים בקרב הנוער העולה, ביניהם אתיופים שלא הביאו אתם את ההרגלים האלה מאתיופיה, וגם מחבר העמים, כל אלה נתונים מאוד מאוד מדאיגים. והיוזמה לדיון הזה הנוסף, באה הפעם מחבר-הכנסת דני יתום לאחר דיון מהיר במליאת הכנסת.

ולכן, לפי כל הנהלים אני מתכבדת להעביר אליו את רשות הדיבור, בבקשה.

תודה רבה לך, חברת-הכנסת קולט אביטל. בוקר טוב. כאשר התפרסמו הפרסומים הראשונים אודות הדוח האחרון שעוסק בילדים עולים בישראל בשנת 2004, יחסית למצב של ילדי ישראל כולם, ואני כמו כל עם ישראל לדעתי, הייתי אומר שהייתי ב"שוק". זה לא חדש לי כמובן מכיוון שאני יליד הארץ הזאת ואני מלווה את מה שקורה במדינת ישראל שנים ארוכות.

אבל התמונה שמציג הדוח לצערי הרב, כפי שמציגים גם דוחות של שנים קודמות, היא תמונה מאוד עגומה. עד כדי כך עגומה ועד כדי כך קשה שאי אפשר לדעתי להסתפק יותר בדיבורים, אלא צריך לגשת למעשים. וחשוב מאוד שהתוצאה של הדיון הזה תהיה כזו שתשרטט קווי פעולה אפשריים שיאפשרו להגיע לשיפור משמעותי במצבם של העולים ובמצבם של ילדי העולים.

אני רוצה לציין מספר נתונים שלדעתי הם צריכים לזעזע כל אחת ואחד מאתנו. זה שנתון של המועצה לשלום הילד ומשרד הקליטה, כפי שידוע לכם. זה אותו שנתון שמונח כאן לפנינו. יש כמה הדגשים שהם לצערי הרבים הדגשים לחומרה ולא הדגשים לקולא. שהם מציגים ומצביעים על מצבם העגום של ילדי העולים.

היו"ר קולט אביטל, דווקא בשנת 2004, אני אומר שנת 2004, זאת שנה שבה מרבית העולים שעלו בגלי העלייה הגדולים היו צריכים להיות כבר חלק אינטגרלי בלתי נפרד מן החברה הישראלית. זה לא עולים שעלו בשנה שעברה או לפני שנתיים.

ואנחנו עדים לכך שלמרות שחלפו 10 שנים - או לפחות 10 שנים לגבי חלק מן הילדים העולים, לגביהם אולי פחות קצת - עדיין אנחנו רואים שניתן לעשות אבחנה ברורה בין מצבם הסוציו-אקונומי של ילדים עולים לבין המצב הסוציו-אקונומי של ילדים שנולדו למשפחות שאינן משפחות של עולים.

למשל, שיעור העבריינות בקרב ילדי העולים החדשים גבוה מהשיעור שלהם באוכלוסייה ביותר מפי שלושה. קרי, אם הם מהווים כ11- אחוז מכלל האוכלוסייה - הרי שיעור העבריינות הוא קרוב ל-37 אחוז, שזה נתון נורא שמחייב פעילות ולא רק אומר "דרשני". 23 אחוז מהם חוששים ללכת לבית-ספר בשל האלימות.

העולים החדשים שותים יותר אלכוהול, מעשנים יותר וצורכים יותר סמים מבני נוער וילדים צבריים או ילדי ותיקים. הנתונים מצביעים על גידול של 21 אחוז בתיקים פליליים לבני-נוער שבהם מעורבים עולים בשנת 2003 לעומת שנת 2002.

חברת-הכנסת קולט אביטל דיברה על נשירה. השנתון מלמד שבשנת 2004 מספר התלמידים הנושרים מבתי-הספר, מקרב ילדי העולים, הוא גדול בשיעור ניכר מאחוז הנשירה של תלמידים ותיקים.

כן, פי ארבע.

כן, והדבר בולט בעיקר בקרב אלה שעלו אחרי 1998 וזה פי ארבע. אלה הם פי ארבע בערך משיעור הנשירה של ילדים ותיקים. ודבר נוסף, אולי אחרון, זה מדד העוני. תחולת העוני, שזה מדד לקביעת שיעור העוני, בקרב ילדי העולים גבוה יותר מתחולת העוני בקרב ילדי ותיקים. 25 אחוז לעומת 21 אחוז בהתאמה.

נכון מציינים הנתונים שתשלומי ההעברה - אותם תשלומים שנועדו להעברה למשפחות נזקקות על-מנת להקל על המצב הסוציו-אקונומי - תשלומי ההעברה הצליחו להוריד את שיעורי הילדים העולים בקרב משפחות העוני באופן ניכר. וזה מלמד עד כמה חשוב שמדינת ישראל, במסגרת המדיניות הכלכלית-חברתית שלה, לא תתנתק מן האוכלוסייה אלא תמשיך לסייע לאותן משפחות חלשות.

והרי אנחנו עדים לכך שבשנים האחרונות ישנה מגמה גוברת והולכת לנתק את המדינה מאחריותה לגורל אזרחיה החלשים. הדבר בא לידי ביטוי בפגיעה בקצבאות למשפחות חד-הוריות, בפגיעה בקצבאות לזקנים, בפגיעה בסל הבריאות, בפגיעה בקצבאות לאחרים. ואם חלילה וחס הפגיעה הזאת תגיע בממדים גדולים, הולכים וגדלים, גם לאוכלוסייה שעליה אנחנו מדברים - הרי שבבת-אחת אנחנו נראה קפיצה גדולה מאוד של תחולת העוני בקרב ילדי העולים.

אני העליתי את הנושא הזה מכיוון שאני חושב שאנחנו איננו יכולים להישאר שווי נפש ביחס לנתונים הללו. אני מקווה מאוד שהנתונים הללו, בוודאי בחדר הזה, הם לא נתונים יבשים, חברת-הכנסת אביטל, הם נתונים שצריכים לעורר אצל כל אחת ואחד מאתנו תחושה קשה מאוד של כשלון וחוסר הצלחה, שלנו כחברה ושל ממשלת ישראל כממשלה, לקלוט את האוכלוסייה של העולים ולטפל בה כיאות.

תודה רבה לחבר-הכנסת דני יתום. אני רוצה להזכיר שני דברים ולהוסיף דבר אחד. שתי הישיבות האחרונות שאנחנו הקדשנו לנושא הזה - אחת, בנובמבר 2003 ואחת, בדיוק שנה אחרי זה, בדצמבר 2004 - דיברנו על נשירה בקרב בני-נוער עולה פי ארבע מזו של נוער ותיק. שנה אחרי זה - 25 אחוז נשירה מבתי-הספר בקרב התלמידים האתיופיים.

נכון שיש גם הצלחות, נכון שהוועדה הזאת גם דנה בכך שבכל זאת הרבה יותר ילדים עולים והרבה יותר ילדים אתיופיים זכאים לקבל תעודות בגרות מאשר בעבר. אבל לא לשם כך התכנסנו, אני רק אומר את זה לשם הפרופורציה. דבר שני, חבר-הכנסת יתום, שאתה לא נגעת בו, בני-הנוער העולים לא רק מעורבים באלימות ופותחים להם תיקים, הם גם קורבנות לאלימות.

זאת אומרת, יש הרבה מאוד אלימות שגם מופנית כלפי ילדים עולים. וכשאנחנו מדברים על אחוזי האלימות, עושים שימוש בסמים, כל המכלול הזה צריך לזכור שני דברים. שחלק מהסיבות שבגללן הילדים האלה מגיעים לפשיעה, לרחובות, לסמים, לשימוש באלכוהול וכו', נובעת מזה שאין להם את הסביבה המתאימה שאליה הם נקלטים בבתי-ספר.

חלק מזה נובע ממצב סוציו-אקונומי נמוך; חלק מזה קשור בכל המצב המשפחתי. ולכן מה שאנחנו ניסינו להביא ביתר הישיבות שבהן אנחנו דנו בנושא, זה בטיפול אינטגרטיבי, לא רק בבני-הנוער, אלא במכלול של בני-הנוער בתוך המשפחות. ואנחנו לא פעם ולא פעמיים פנינו גם למשרד החינוך, גם למשרד הקליטה, גם לג'וינט, גם לכל הגופים שמטפלים בכל הנושא הזה.

כמובן גם לאגודה למניעת שימוש בסמים שנמצאת אתנו כאן היום. ואנחנו נרצה לראות היום אם יש איזה שהיא התקדמות בטיפול בנושאים. אני מבינה שחבר-הכנסת יאסינוב רוצה לדבר.

בוקר טוב. תודה גבירתי היושבת-ראש, תודה חבר-הכנסת דני יתום שהעלה את הנושא החשוב הזה. אני רוצה להתחיל במשפט שאולי רובכם שמעתם. "אין ילדים רעים, יש ילדים שקשה להם". ועל הילדים האלה אנחנו היום מדברים. לא יכול להיות שאנחנו נדבר רק על צד אחד, שקשה להם, או שהם נמצאים על מצב שהם נמצאים בו בלי להבין מה קרה ואיך זה קרה.

זה לא סוד שהרוב, ואני לא צוחק, רוב התלמידים העולים שבאים, עולים ארצה, הם בעצם מסיימים את הידידות שהיתה להם. הם הופכים לאנשים שהם נכנסים לחברה חדשה ללא בסיס בה. הם צריכים לבנות את הקשרים שלהם בבית-ספר, ברחוב, עם השכנים, מחדש. וגם זה לא סוד שרובם נתקלים בקשיים. וחלק מהמקומות פשוט, תלמידים אחרים ותיקים יותר או ותיקים, לא מקבלים אותם.

במקומות אחרים, אנחנו שמענו פה רק לפני פחות משנה איך מורה מרמת-גן, יהודייה, "תחזרו לרוסיה, תוכלו …". דרך אגב, המורה עדיין מלמדת בבית-הספר. עכשיו, מה הילדים רואים אחרי בית-ספר- להורים קשה מאוד והם מנסים, הם מנהלים מלחמה למען החיים של ילדים, של משפחה ושל אותם הורים.

ולפעמים נתקעים בבעיות כמו לדוגמה, מאבק של משטרה נגד עולים חדשים באשקלון. המאבק נמשך. כמו לדוגמה בעיות שגויות של משרד החינוך ששולח ילדים בריאים ונורמליים לבתי-ספר לחינוך מיוחד וכו' וכו' וכו'. ומה קורה? הילדים רואים שכל העולם נגדם.

ומה הם עושים? הם מחפשים חברים. איפה הם מוצאים אותם? ברחוב. כי קל שם, כי שמה אתה לא צריך להוכיח למה יש לך מבטא. עכשיו אתה לא צריך להסביר למה אתה לא יודע תנ"ך, זה או שלמה, אתה לא שמעת איזשהו סופר אחר עברי.

אתה לא צריך. מה שאתה צריך להגיד שם, "אני כמוכם". אתה צריך להיות, להרביץ, אולי לעשן, אולי לשתות משהו. ושם העבריינים מחכים להם, כי הילדים האלה הם פלסטלינה שממנה אפשר לעשות הכל. עכשיו תראו, נכון שעכשיו אנחנו דיברנו שדו"ח דברת, סוף-סוף בדו"ח דברת כתוב שאפילו עדיף לתת לפעמים שיעורים ברוסית או בשפת האם לתלמידים האלה.

לא בדיוק. צריך לשפר את רמת הידיעה.

לא, לא רק שזה, גם נאמר שם שהמורה הוא אפילו יצטרך, אם תהיה אפשרות, לתת הסבר בשפת האם לתלמידים האלה. כי מה קרה? לפעמים הם לא מבינים - לא בגלל שהם אחרים, לא בגלל שהם לא בסדר - לא מבינים כי קשה. מה לעשות, יש לעולים מנטליות קצת שונה. לא אחרת, לא רעה, לא מאיימת, שונה, משלהם.

והמנטליות הזאת היא לא פוגעת באף אחד וגם היא לא מאיימת על המנטליות של הישראליים. כי צריך להבין שאנחנו מדינת עולים. רוב הישראלים, או שהם עצמם עולים או שילדים של עולים בדור אחר. ואני אגיד לכם עוד משהו. אני אישית נתקלתי בדבר, שילדים עולים, לפעמים בכל הסקרים הם משקרים. אני לא רוצה להגיד שכל המספרים האלה הם לא נכונים.

כי יכול להיות שחלק מהם אמר: "אני מעשן, ככה אני יותר חזק, אני יותר מבוגר". יכול להיות שמישהו אחר פשוט אמר אמת וילד ותיק לא אמר אמת. כי יכול להיות שגם הם מעשנים. אני אומר את זה לא בגלל שאין בעיה, אני אומר, חברים, מה שקרה שבעיתון אנחנו קראנו, ילדים עולים עניים יותר, אלימים יותר.

אם היה פה כתוב גם כן בכותרת "וזכאים לבגרות יותר" כי ידוע שאחוז ילדים עולים מחבר המדינות הזכאים לבגרות, גבוה בהרבה מהממוצע של ילדים ישראליים ותיקים. נכון, יש מקומות אחרים, בתי-ספר יחידים ששם זה יותר. אבל בממוצע גבוה יותר.

מה אתה מציע?

אני מציע לעשות חושבים. הבעיה קיימת, הבעיה קשה. אני רוצה להבין מאיפה באים סמים. מאיפה באה האפשרות שהמורה או המחנך או שוטר, במקום לראות את שורש הבעיה, מתחיל מיד להעניש. כי גם כן זה לא סוד, שאחוז גדול מאוד, גדול מאוד של ענישות ופתיחת תיקים לגדולים, אחוז גדול מאוד בין תיקים שנפתחו נגד ילדים עולים - באותן נסיבות התיקים נגד ילדים ותיקים לא נפתחים. כי יש להם "דוד" שוטר או "שכן" שוטר או מישהו אחר שוטר. תודה.

תודה.

לבסס אותם בעובדות.

אני מוכן לבסס אותם על עובדות.

אני מתכוונת להעביר את רשות הדיבור ליושב-ראש הוועדה למעמד הילד, חבר-הכנסת רן כהן.

בוקר טוב, חברת הכנסת אביטל, חברי הכנסת, אורחים נכבדים. אני מתנצל על האיחור, לצערי לא יכולתי להגיע מוקדם יותר. אני מודה לכם שהתחלתם בדיון החשוב הזה. נדמה לי שהפרמטרים שבהם אנחנו צריכים לדון אינם בניסיונות להטיל האשמות על כאלה ואחרים.

נכון.

צריך להכיר במציאות הזאת, כפי הנראה היא מאוד מאוד קשה. ילדי העולים נמצאים קודם כל במציאות יותר קשה מילדים אחרים. משום שהם עוברים את תהליך העלייה. ההתנתקות ממדינותיהם והניסיון להיקלט בארץ. זאת מציאות מאוד קשה. לא פעם הילדים במצבים האלה הם הקולטים של ההורים שלהם. והם בעצם אלה שעושים את התיווך שבמגמת הקליטה בארץ. ואומץ הלב ותהליך ההתבגרות שלהם הוא הרבה יותר מוקדם מכפי שהוא קיים לגבי ילדים אחרים. זהו העניין האחד.

העניין השני- צריך לזכור שמגמת הפשע תביא למכה ולחוליות חלשות יותר. אז אני אומר גם לחבר-הכנסת יאסינוב, מאחר ואני הייתי שנים רבות יושב-ראש של מוסדות לגמילה בסמים, למעלה מ10- שנים, וגם אני יודע את המאבק של הרשות הלאומית למלחמה בסמים.

המאבק הוא רב תחומי. ונכון, יש גם מאמץ לנסות ולמנוע הגעת סמים. לדאבוננו הרב, אנחנו פה לא נשפיע על ההימצאות של הסמים בשוק הנוער בארץ. הנושא של הסמים ישנו והוא מתנפל על שוק הנוער. הנגישות קיימת. והבעיה הזאת היא בעיה שצריכה להטריד אותנו, לדעתי, קודם כל מנקודת הראות של הילדים והאם ניתן לחזק אותם באופן ישיר. בי"ת, אפשר לחזק את משפחות הוריהם כדי לסייע להם לעמוד בזה.

וגימ"ל, מה אפשר לתבוע ממערכת החינוך, מהמערכת המוניציפאלית, שהיא בעצם זאת שהכי נגישה לילדים הללו. לנסות ולחזק אותם מפני הרעה החולה של הסמים, מבריחי הסמים וסוחרי הסמים, שהם רואים בנוער הזה נוער מאוד מאוד קל להשגה ושמאוד קל להשפיע עליו.

אני מציע באמת שננסה להתמקד במרכיבים הללו ואולי גם נשמע קודם כל לגבי התרשמות או מידע מהמכונים השונים שנמצאים כאן אתנו לגבי מה ידוע להם. אני כבר רואה פה נתונים מהדו"ח של המועצה של שלום הילד, של ד"ר קדמן.
אני מבין שיש שם נתונים מאוד מאוד קשים שמצביעים עליהם, או מוסדות אחרים. המשרד לקליטת העלייה, נדמה לי, יש לו נתונים. למשטרה יש נתונים, אולי אפשר לקבל את זה. ובעיקר לאחר מכן אולי יחד עם חברתי קולט אביטל, נעבור גם לקטעים באמת שבהם נדון, מה ניתן וחובה לעשות בכדי לתקוף את הבעיה הזאת ולהציל את הילדים מהאסון הנורא הזה.

צריך לזכור, להביא ילדים להתמכרות לסמים, לפעמים זה לגדוע את חייהם. וזה להרוס את חיי משפחותיהם. אני אומר לכם את זה, אני התחלתי את המעורבות שלי במאבק בסמים דווקא בעניין הזה, זה משפחות נפגעי סמים. זו היתה תמונה מחרידה לראות משפחות הרוסות, אבל הרוסות ממש עד היסוד, מכך שאחד הילדים שלהן נפל לסמים.

עכשיו חסר עוד למשפחת עולים בדיוק שזה יקרה לה, האסון הזה. נדמה לי שצריך לנסות לתקוף את זה מהכיוון הזה. תודה רבה.

תודה רבה. מכיוון שאת הנתונים בכל זאת קיבלנו כאן והם לא משמחים והם רק הולכים ומתדרדרים. הייתי מבקשת אולי מד"ר קדמן להגיד כמה מלים ואולי להיכנס קצת יותר לעומקו של העניין. כי התובנות שלך חשובות בנקודה הזאת יותר מהסטטיסטיקות.

תודה רבה. אני רוצה קודם להודות למשרד הקליטה, בהרבה מאוד עמוק, אני מוכרח לומר, הזמין מאתנו את השנתון הזה ולמעשה תמך לכל אורך הדרך באיסוף הנתונים ובהוצאתו לאור, ולא נרתע גם מלפרסם את הנתונים באופן פומבי. אני מכיר משרדים אחרים שהיו גונזים דוחות כאלה רק כדי שלא ייווצר רושם רע על המשרד. למשרד הקליטה היה אומץ לעמוד מאחורי הנתונים ולפרסם אותם והם ראויים לכל שבח.

אני גם רוצה להקדים ולומר, אולי בהתייחס לאיזושהי הערה של חבר-הכנסת יאסינוב שאני מזדהה אתה, שאנחנו צריכים מאוד להיזהר לא להכתים את כלל אוכלוסיית העולים. האוכלוסייה סובלת מספיק מסטיגמות ואנחנו צריכים מאוד להיזהר. מצד אחד, לא להסתיר את הנתונים, לא לטאטא אותם מתחת לשטיח, להתייצב מולם באומץ.

אבל מצד שני להיזהר מאוד מכותרות שכל ילדי העולים מכורים לסמים וכל האמהות שלהם זונות ואתם יודעים לבד, למה שאמשיך את כל היתר. זה לא נכון. אוכלוסיית העלייה איננה נופלת כהוא זה מהאוכלוסייה הותיקה בישראל. זה הורים טובים, זה ילדים טובים, ואסור להכתים אותם, מפני שזה רק יכניס עוד יותר לאותו מעגל שאנחנו כל-כך חרדים מפניו.

ויחד עם זה, אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל אל מול פני המציאות ולא להתכחש אליה מפני שיש לנו בעיה. והבעיה מתחילה קודם כל מכך, ואמר את זה חבר-הכנסת רן כהן מאוד נכון, העלייה ארצה גם אם אצלנו היא קרויה בשם מאוד יפה, צריך לזכור אותה, מדובר בהגירה. והגירה כרוכה במשבר חמור מאוד לכל משפחה.

זה כך בכל העולם. זה שקראנו להם אצלנו לא מהגרים אלא עולים, שזה שם הרבה יותר מקבל, אז איך מייחסים פעם ללוי אשכול שאמר: "ישראל מאוד אוהבת עלייה, אבל מה לעשות, לא כל-כך אוהבת עולים". אז אנחנו אומרים, "זה עלייה, תגידו תודה שנתנו לכם לעלות אלינו". אבל בזה אנחנו לא פותרים את זה שמדובר במשבר הגירה.

ומשבר הגירה הוא משבר שצריך להתמודד אתו וצריך לסייע למשפחות להתמודד אתו. זה לא ייפתר לבד. אנחנו חושבים, "או-קיי, הם עלו ארצה, תגידו להם יפה תודה שקיבלו סל קליטה ועוד כל מיני דברים ועכשיו הכל יהיה בסדר, זה יסתדר עם הזמן, גם אנחנו היינו כולנו עולים". זה לא מסתדר עם הזמן. זה משבר שצריך לטפל בו.

עכשיו הבעיה כפי שמשתקפת בשנתון הזה וגם בנתונים שהיו ידועים מזמן, היא העובדה שכמעט לכל אורך הדרך, הפרמטרים של ילדי עולים, מצבם קשה הרבה יותר מאשר ילדים ותיקים. ואם זה היה בפרמטר אחד, ניחא, אבל זה כמעט בכל הפרמטרים. ונכון הגדיר את הדברים חבר-הכנסת יתום שיש קשר בין המצב הכלכלי של המשפחות; יש קשר בין הנשירה מבתי-הספר.

אגב, אילו הייתי נשאל פה "אם צריך לשים את היד על מקום אחד שצריך לתקן אותו מיד, מה היית מציע?", הייתי אומר "להילחם על כל ילד שיישאר במסגרת החינוכית". אנחנו יותר מדי בקלות מוותרים על ילדים במערכת החינוך. הוא קצת מפריע - "לך הביתה"; הוא קצת לא מסתגל - "לך לבית-ספר לחינוך מיוחד". וההורים לא רוצים ללכת לחינוך מיוחד ומהר מאוד הילד נושר.

וכשהילד נושר, אני אומר לכם את זה בוודאות, אין פה שום חוכמות, ילד שנושר ממערכת החינוך דרכו קצרה מאוד לסטטיסטיקה של המשטרה. של עבריינות, של פריצות, של עבירות רכוש וגם של סמים. יש קשר ברור בין הדברים. ולכן המשימה הראשונה שלנו להיאבק על כל ילד וילד, עולה על אחת כמה וכמה. להשאיר אותם במערכת, גם אם זה קשה למערכת.

הפתרון הכי קל להוציא ילדים כאלה החוצה. יש לנו אינספור דוגמאות ספציפיות איך בקלות המערכת מוותרת על ילדי עולים והם מוצאים את עצמם בחוץ. משמוצאים את עצמם בחוץ, אז אנחנו נצטרך לגייס את הרשות למלחמה בסמים וגורמים אחרים לתקן דברים שיהיה הרבה יותר קשה לתקן אותם.

זה מתחיל בשלבים מאוד ראשוניים. אני השבוע קיבלתי מידע על שני ילדים אתיופיים מערד שמתחילת שנת הלימודים לא משולבים בגן-ילדים, הם בגילאי גן-חובה. מתחילת שנת הלימודים לא משולבים. יש איזה בעיות של תיאום, אני לא רוצה להיכנס אליהן, בין משרד החינוך למשרד הקליטה. פתאום מפילים קבוצה של ילדי עולים, מגיעים לאיזשהו יישוב, המערכת שם לא מוכנה, מתחילים ויכוחים, כן לקלוט לא לקלוט אותם.

יש שם עוד תסבוכות, במיוחד עם העלייה הנוכחית מאתיופיה שלצורך גיור מחייבים אותם ללכת לבתי-ספר ממלכתיים דתיים ואלה לא כולם תמיד מוכנים ולא בכל יישוב יש מספיק מערכת. ומהיום למחר בבוקר פתאום צריך לשלב ילדים. כשילד בגן-חובה מתחילת שנת הלימודים לא הולך לגן-חובה, הוא בעוד כמה שנים יהיה בשנתון הבא חלק מהסטטיסטיקה. אין פה חוכמות, מהר מאוד.

אגב, אני רוצה לומר לכם שקיבלתי בימים האלה סקר מחקר חדש נוסף מאוד מעניין, שגם בו מעורבת הרשות הלאומית למלחמה בסמים, שאני רוצה לשבח את מחלקת המחקר שלה, מאוד מאוד. יושבת פה ד"ר רחל בר-המבורגר. הם עושים עבודה נפלאה, שלא תמיד זוכה להכרה, במחקרים שהם עושים, שלטעמי, מדי מעט עושים בהם שימוש.

וזה מחקר שנעשה בבית-חולים "אסף הרופא". מחקר מאלף, אני מציע לכולם לקרוא אותו. אגב, גם במחקר הזה, שנעשה ב2003-, פורסם ב-2004, בין 34 אחוז ל-40 אחוז מהילדים שאותרו בחדר המיון של "אסף הרופא" בשל שימוש בסמים ובאלכוהול, היו ילדים עולים. אני אומר שוב, בין 34 -ל40 אחוז.

חלקם באוכלוסייה הוא 11 אחוז, תזכרו. זה אומר, שפי שלושה עד פי ארבעה ילדי העולים - אגב, יש את כל המספרים מפורטים, גם יוצאי אתיופיה, גם יוצאי חבר המדינות - היו באחוזים עצומים, מזוהים כמשתמשים באלכוהול או בסמים. אני לא אתייחס לכל המחקר פה, אני רק רוצה לומר מה מטריד אותי וזו גם השאלה מה צריך לעשות. בסוף המחקר מסופר שם שני דברים מאוד מעניינים. יש חלק מסוים.

ד"ר קדמן, אבקש לקצר, תודה.

אני כבר מסיים. יש חלק מסוים מהשנה שפתאום הסתבר שיש מעט מאוד ילדים עם שימוש בסמים ואלכוהול. ומה קרה- המצב השתפר? לא, הסתבר שהרופאה שהיתה אחראית על הפרוייקט יצאה לחופשה ואז פתאום בחדר המיון הפסיקו לשאול את השאלות. למה אני אומר את זה? כי ממצא שני שיש שם הוא שקרוב למחצית מאלה שזוהו כמשתמשים בסמים ואלכוהול שוחררו לקהילה ללא מעקב. זאת אומרת, הם כבר זוהו, כבר ידוע שאם צריך משהו - הם שוחררו.

גם אלה, כותבים עורכי המחקר, שגם אלה ששוחררו עם הפניה למעקב, אף אחד לא בדק אם הם הגיעו לשירותי הרווחה המקומיים. זאת אומרת, יש לנו מצב פה שבית-חולים מסוים, ואגב, רק בית-החולים בדק, איתר ילדים כאלה ולא עשינו עם האיתור שום דבר. החוכמה היא לא רק לאתר - החוכמה היא לא רק לקבל נתונים מהמשטרה, שהם נתונים בעיני אמינים מאוד, חבר-הכנסת יאסינוב, ואני לא חושב שמישהו רוצה לנפח אותם.

השאלה היא האם אנחנו לוקחים את הנתונים האלה ומיד מתגייסים כדי לתת לילדים האלה מענה. משפט אחרון- באותו מחקר של "אסף הרופא" גם ניסו לראיין את הילדים ולהבין למה הם משתמשים בסמים. היו כמה תשובות. שתיים מהבולטות היו, והזכירו את זה פה כמה חברי-כנסת, "כדי להיות מקובלים". תארו לעצמכם שהוא צריך להשתמש בסמים כדי להיות מקובל כי אחרת הוא לא מקובל; ודבר שני- לברוח מהמציאות. ואנחנו צריכים להתמודד עם העניין בזה שנציע פתרונות כדי שילדי עולים לא יצטרכו לברוח ממציאות קשה ולא יצטרכו להשתמש בסמים על-מנת להיות מקובלים בחברה.

תודה רבה. ד"ר רחל בר-המבורגר, הרשות הלאומית למלחמה בסמים, בבקשה:

אני כמי שמכהנת באמת ברשות הלאומית למלחמה בסמים בנושא מחקר כמדענית ראשית. מיום הקמת הרשות מנסה גם לראות את התמונה במעקב אורך, נוסף למה שנאמר כאן כי אני חושבת שזה יעזור לנו קצת להבין. הרבה פעמים טוענים שמשבר ההגירה הוא הסיבה לשימוש בסמים.

לפחות כפי שאנשים חושבים ותמונת מעקב-אורך שאנחנו עשינו מאז 1990 עד הסקר האחרון שעשינו בשנת 2001 - הסקר הבא יתפרסם עוד השנה, אני מקווה - מראה משהו שחשוב לנו להבין אותו. עד שנת 2001 ילדי העולים החדשים לא השתמשו יותר בסמים - כי הם שתו יותר אלכוהול - אבל לא השתמשו יותר בסמים מאשר הצברים ילידי הארץ או העולים הותיקים.

להפך, הצברים ילידי הארץ, עד שנת 1995, אפילו, השתמשו יותר מאשר העולים. קרה משהו לקראת השנים האחרונות, לקראת התקופה הנוכחית הזאת שילדי עולים משתמשים יותר בסמים מאשר החברה שנולדה בארץ או העולים הותיקים. ואני חושבת שכאן אנחנו צריכים לשים לב, אני מדברת על תלמידים, אני לא מדברת על הנוער המנותק. הנוער המנותק, כפי שנאמר, זאת כבר בעיה. אבל כשמדובר בתלמידים שנשאלו מאז ומתמיד בעברית, זאת אומרת, התערו כבר בבית-ספר, היו מסוגלים לענות לשאלון בעברית, ורק בשנים האחרונות, בשלוש-ארבע השנים האחרונות, מדווחים על הרבה יותר שימוש בסמים. אם אני אדבר באחוזים, אז אנחנו מדברים על 14 אחוז לעומת 9 אחוז.

בשעה שבשנת 1995 זה היה בערך אותו הדבר. ושנים קודם לכן, אמרתי, היה להפך, תמונה הפוכה שילידי הארץ. זאת אומרת, שהצורך הזה של שימוש בסמים אצל ילדי העולים נובע כנראה לא רק מזה שהם לא נקלטו, למרות שהם לומדים והם תלמידים והם לא נשרו, אלא אולי בגלל התנהגויות שהם מסגלים לעצמם בתוך החברה הישראלית. ובכך יש צורך לנו כאן בוועדה הזאת להבין שזה לא רק בא ממצוקות של הגירה אלא ממצוקות נוספות שקרו בשנים האחרונות.

יתר המחקרים, ויש לנו באמת הרבה מאוד מחקרים- המחקר על ילדים יוצאי אתיופיה, שאני חושבת שגם הוועדה הזאת דנה בו, מראה שלילדים יוצאי אתיופיה יש באמת מצב עגום בשימוש בסמים שמתחיל והם מדווחים על כך שמתחיל בכך שהם אפילו גונבים מההורים שלהם כסף כדי להשתמש בסמים. כך שאנחנו באמת עושים עבודת מחקר ארוך, ממושך ומצביעים על התמונה הזאת.

אני רציתי בפני הוועדה הזאת להביא את הנושא שזה לא רק משבר הגירה ואולי זה לא משבר הגירה אלא משבר הקליטה שלהם כאן בארץ.

ברור, משבר הקליטה, ההגירה, זה מבחינתנו אי נוח.

אבל התמונה שהתהפכה לקראת שנות האלפיים היא שמטרידה אותי כאזרח וכמי שעוקבת, מנסה במעקבי-אורך לראות מה קורה לילדי העולים במדינת ישראל.

האם יש איזשהו קשר עם המצב הביטחוני?

אנחנו ניסינו לראות האם יש קשר, ונכון שמצאנו במחקרים אחרים שמאוד יכול להיות שיש חרדה מצבית, חרדה קיומית, שהולכת וגוברת עם פיגועים, אבל בכך אין שוני רב בין ילדי עולים לילידי הארץ.

אז מה הסיבה?

מצב כלכלי?

מצב כלכלי יותר חמור, יש פערים יותר גדולים.

אלה הסיבות?

זה מכלול של סיבות. זה גם משבר בתוך המשפחות.

סיגול של מנהגים. כי אנחנו יודעים שהתגודדות, והילדים האלה משתדלים עכשיו לא להיראות, להפך, להתבודד ולסגל לעצמם מנהגים משל עצמם. זאת תופעה שאנחנו צריכים לשים לב אליה, היא קיימת. למה היא קיימת? זו כבר סיבה אחרת.

האם אתם עושים השוואה לשכבות החלשות, ותיקות ועולים? זאת אומרת, השוואה בין זה לזה?

ניתוח של מצבים סוציו-אקונומיים בתוך הסקרים האלה לא מראה על הבדלים. אבל כאן הקבוצות כבר קטנות מדי. אני לוקחת את הקבוצות הגדולות כי התופעה כתופעה היא לא תופעה שכל הילדים משתמשים, אני מדברת על 14 אחוזים, אז יש לנו 86 אחוזים שלא משתמשים בסמים.

חבר-הכנסת יאסינוב, בבקשה תן למישהו אחר לדבר גם. תודה. חבר-הכנסת מרגי.

תודה רבה. אני עליתי בגיל שנתיים, כעולה ותיק אני אומר המדינה לא השכילה להפיק לקחים מכל העליות שהיו מאז קום המדינה. לא ייתכן, העלייה היא ברוכה, למדינת ישראל היא עלייה ברוכה, אפילו בעוד 50 שנה אנחנו עדיין נהיה מדינה שקולטת עלייה ושהמדינה בהתהוותה. למרות שאנשים כבר מרגישים זקנים במדינה, שהמדינה כבר זקנה, המדינה עדיין צעירה.

ואני אומר את זה כדי מחשבה גם לעתיד. זה לא חוכמה להתעסק רק בטעויות. הפקת לקחים מהעליות הקודמות לא נעשתה. מביאים קבוצה גדולה וברוכה של יהודים במסות אדירות, בלי הכנה של הקולט ובלי הכנה של הנקלט, לאיזה מנטליות היא באה.

עכשיו ליגאל יאסינוב, באמת שאסור להדביק סטריאוטיפים בשום חברה, בשום הכללה. טעות לחשוב שאם נטאטא ונצניע את זה, נפתור את הבעיה. לא נפתור את הבעיה. יש הרבה בעיות ואני רוצה להתייחס לטיפול קצה שד"ר קדמן העלה. והעליתי את זה בהרבה נאומים שלי בכנסת ובשאילתות.

לא ייתכן שהסוכנות ומשרד הקליטה יחליטו בבוקר לקלוט, להביא 300 משפחות עולים, ולהחליט. הם מחליטים לאיזו רשות מקומית להביא אותם, כשהרשות המקומית, סליחה שאני אומר את זה, לא מסוגלת לטפל בותיקים קודם. לא ייתכן שבלוד יהיו עדיין מרכזי קליטה, זו עיר שלא מסוגלת לתפקד.

לא ייתכן שבאר-שבע תהיה עתירה במרכזי הקליטה. לא בגלל שבאר-שבע לא רוצה לקלוט עולים, היא רוצה לקלוט עולים, היא לא מסוגלת. שירותי הרווחה ברשויות המקומיות לא מסוגלות להרים את הכפפה הזו. ואני אומר, סליחה, באמת אין בזה אמירה פופוליסטית ואין בזה אמירה.

אנחנו רוצים עולים, לא ייתכן להביא מסות למקומות אחידים. אני חושב אם ברמת אביב, ביישובים קטנים, ויפזרו חמש משפחות ושש משפחות פה ועשר משפחות פה, תאמינו לי שהקליטה תהיה יותר טובה. מרכזי הקליטה לא הוכיחו את עצמם. תודה.

אתה אומר דבר בעצם מאוד מעניין. אתה אומר שהיווצרות מצב של מצוקה מאוד גדולה בתוך מדינת ישראל היא אנטי עלייה, היא אנטי קליטת עלייה. כי המצוקה החברתית היא כל-כך קשה של המובטלים ושל העולים שבעצם זה מחליש מאוד את החברה ביכולת שלה לקלוט.

לא, זה פוגע בעולים. עזוב החברה, החברה מתמודדת.

זה פוגע ביכולת של החברה הזאת לקלוט.

זו לא הבעיה, זה לא מה שאני רוצה לזעוק. אני רוצה לזעוק את זעקתם של העולים שבאים, מביאים אותם לרשויות חלשות שלא מסוגלות לקלוט אותם.

זה נכון. אנחנו גם ישבנו עם הרשויות המקומיות ולפני שבוע או עשרה ימים, חבר-הכנסת מרגי, ישבנו עם רשויות מקומיות חלשות כמו למשל קרית- מלאכי, ש-50 אחוז מהתושבים הם עולים, עיריות שלא מסוגלות יותר לקלוט עולים.

ואחת ההמלצות שלנו בפני השרה לקליטת העלייה היתה לפזר את העולים גם על-פני יישובים חזקים יותר. כשאחת מהבעיות הגדולות היא כמובן גם גובה המשכנתאות שניתנות לעולים, שבגלל אותו הגובה הם לא מסוגלים ללכת לרכוש דירות במקומות אחרים. אז הדברים הלאה קשורים אחד בשני ובשלישי.

אבל אם מישהו ממשרד הקליטה ירצה להתייחס ומה שהייתי מבקשת אולי שננסה גם לדבר על פתרונות. אני מבינה שיש תחילתו של פרוייקט חדש משותף בין משרד הקליטה לבין הרשות הלאומית למלחמה בסמים.

במספר משפטים להשלים על מה שקשור בעצם למקום גם של המידע וגם של הידע. העבודה המשותפת עם המועצה לשלום הילד על השנתון, מבחינתנו נועדה כדי ליצור כלי שלא רק המשמעות שלו זה להעלות על סדר היום או לשקף בעצם את המצב של בני-הנוער העולים, אלא גם לתת גם לקובעי מדיניות, גם לנותני שירותים ובעיקר ברשויות המקומיות, כלי שייתן להם בעצם מידע ברור יותר לגבי בעצם תכנון של איזו אספקה של בעצם של שירותים לעולים שמתגוררים באותה רשות מקומית.

אני חושבת שאחד מהתוצרים היותר מקווים מבחינתנו הוא, מעבר לזה שזה בהחלט עלה על סדר היום במרבית השירותים, זה שהרשות המקומית תדע בעצם להשכיל ולבחון בעצם את הפרופיל של הנוער העולה באותה רשות ביחד עם כל הגורמים האחרים. בעצם ליצור לאורך בעצם זמן את אותן בעצם תכניות ואת אותם מענים שאמורים בעצם להתאים לאוכלוסייה של העולים באותו יישוב.

ומבחינה זו אני גם לא רואה את השנתון כמשהו שהוא חד-פעמי, אלא משהו שהוא בעצם עתיד גם להתעדכן ובעצם מבחינתי באמתחתו של בעצם של כל גורם שבעצם נותן את השירות כדי באמת ליצור שפה משותפת מבחינת הנתונים ומבחינת הידע שקיים.

עכשיו מבחינתי יש לנו כרגע בעצם שני נושאים, נקרא לזה שני נושאים נוספים או שני מחקרים, שבעצם גם העלו את הנושא, גם אצלנו ובוודאי גם עם שותפים נוספים, על סדר היום בצורה שהיא הרבה יותר ברורה. אותו מחקר בעצם שד"ר רחל בר-המבורגר דיברה עליו לגבי דפוסי שימוש בסמים בקרב יוצאי אתיופיה, הוא נעשה בשיתוף פעולה עם המשרד לקליטת העלייה.

והוא כבר מתוך ההמלצות שמופיעות באותו מחקר, נעשו בעצם תהליכים שאני אנסה לפרט אותם בקצרה בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, אבל לא רק אתם, כי אני חושבת שהמשמעות היא, זה כאן איזשהו שיח בעבודה משותפת עם הרבה מאוד שירותים וגורמים. כי זה לא משהו שיכול ליפול על כתפיים של גורם אחד בלבד.

כרגע יש גם תכנון משותף למחקר חדש עם הרשות למלחמה בסמים, שזה "דפוסי שימוש בסמים בקרב יוצאי חבר המדינות", כדי שוב לעבות גם את מאגר הידע שיכוון אותנו לפעולה. עכשיו, אותם נתונים או חלק מן הנתונים שמופיעים כאן הם נתונים שהיו ידועים לנו לפני-כן.

זאת אומרת, המשמעות העיקרית שלהם באמת זה איזה שהיא אסופה שיוצרת כלי כרגע שהוא הרבה יותר זמין ונגיש. אבל חלקם כבר היו לנו לפני-כן, כולל גם אותו נתון של דפוסי השימוש בסמים במערכת הבית-ספרית בשיעור של 14.6, שזה כבר היה אצלנו כבר בעקבות מידע שקיבלנו מהסקר האפדימיולוגי של שנת 2001. והוא כן בעצם יצר וכיוון אותנו לניסיון לפעולות שונות בנושא.

אני מוכרחה לציין שני דברים. האחד, שמעבר לתקציבים שהם בהחלט מכובדים שקיימים בתוך המשרד לאורך זמן, שעוסקים בעיקר בתחום של החינוך הבלתי פורמלי בנושא של שעות הפנאי, בנושא של תגבור לימודי. הרבה מאוד פעילויות שנעשות באמצעות אגפים שונים אצלנו במשרד. ניתן גם השנה באופן ייחודי וכתוספת תקציבית, כספים חדשים שהשנה נכנסו לתוך המשרד ובעצם הועברו לאחריות של השירות שלי. כבר בשלהי 2003 וגם ב-2004. 2005 -אנחנו עוד מחכים לתקציב. ההנחה היא שזה יהיה אותו תקציב.

זה אותו הכסף שקיבלנו לעידוד עלייה, נכון?

נגזרו ותוכננו במהלך השנה האחרונה שורה של צעדים ופעולות שהמרכיב המרכזי שלהם זה בעצם תכניות שהן גם טיפוליות וגם מניעתיות בדגש על נושא של התמכרויות, של נוער עובר-חוק ובנושא של מניעת אלימות במשפחה. כי אחד גם בעצם הגורמים בעצם עלולים להוביל למצבי סיכון גדולים יותר בקרב הילדים.

אני רוצה לחזק את מה שאת אמרת, חברת-הכנסת אביטל, על המקום של המשפחה בכל התכניות שנעשו, אחד מהרכיבים היותר משמעותיים זה מתן ביטוי ודגש יותר גדול למקום של המשפחה. אנחנו ראינו שהמשפחה היא גם גורם סיכון וגם גורם סיכוי. משפחה שמתפקדת ומתמודדת ומצליחה בעצם להשתלב בשוק העבודה, משפחה שההורים יכולים להיות הורים תומכים ומשפחות כאלה אנחנו חושבים שהתנהגויות הסיכון הן בעצם יכולות להיות מופחתות.

אנחנו חושבים, ואני חושבת מתוך שיח שמתקיים עם מרבית השותפים, גם ברמה של משרדי ממשלה ועם הרבה מאוד גורמים ושותפים שבאים גם מתוך קהיליית העולים עצמה, נעשים כרגע תהליכים גם לצורך הבנה וגם לצורך פיתוח משותף בדיוק בתחומים הללו. בתחומים של סמים, בתחומים של אלכוהול. נכון להיום לדוגמה, ואני לא אלאה אתכם, 20 קבוצות פועלות במקביל בנושא של מניעת שימוש לרעה באלכוהול, בשיתוף עם עמותת "אפשר".

זה לראשונה יצא עם תקציב ב-20 ישובים. 20 יישובים נכנסנו עם תכנית חדשה שמיועדת בעצם כן לחזק יותר את גורמי החוסן בקרב הילדים העולים. תכנית שהיא תכנית סדנאית שמבחינתו המורה בסופו בעצם של הסדנא, כרגע זה כבר מעבר לפיילוט. כי הפיילוט נעשה במספר יישובים, עבר מחקר הערכה, ונכון לשנת 2004, אנחנו השקענו בתכנית הזאת, רק בה, כחצי מיליון ש"ח יחד עם עמותת "אפשר".

התכנית הזאת כרגע בעצם גם עלתה על סדר היום הציבורי. במובן זה שגם הפרוייקט הלאומי לעולי אתיופיה, את אותה תכנית כרגע רוצה לקיים ב7- יישובי התכנית, 17 קבוצות שהתקיימו גם באמצעותם. אנחנו יצאנו עם תכנית משותפת עם הרשות למלחמה בסמים ב-7 יישובים כשהדגש הוא הורים וילדים. מבחינתנו אנחנו בעצם שמנו את ההורים כקהל יעד שהוא בו זמנית נמצא מבחינת.

מדובר בעיקר בקרב האתיופים?

התכנית בעצם מתקיימת ב-7 יישובים. ארבעה בקרב יוצאי חבר העמים, כשיישוב אחד לגבי יוצאי קווקז; ו-3 בקרב יוצאי אתיופיה. אנחנו מלווים את זה במחקר הערכה שאנחנו מממנים אותו. התכנית עצמה היא בתקצוב משותף עם הרשות למלחמה בסמים, ואת מחקר ההערכה אנחנו מממנים. אנחנו הכשרנו יחד עם הרשות למלחמה בסמים מנחה קבוצות הורים במרכז מיה.

אתם מתחילים לראות איזה תוצאות או שזה מוקדם מדי?

האנשים עובדים. תראו, התכניות בעצם בחלקן. למשל התכנית "מסיכון לסיכוי" כבר התחילה בשנת 2003 והיא פועלת גם ב-2004. זו תכנית שעובדת ברמה יישובית על קבוצה של כ-500 בני-נוער בסיכון שאותרו ביישוב מתוך מגמה בעצם להתמודד עם יישוב שלם.

אחד מהדברים שאני יכולה להגיד ברמה של תוצרים או שני דברים שאני יכולה להגיד ברמה של תוצרים, הם מתוך בעצם נתונים שהועברו אלי על-ידי ד"ר סוזי בן-ברוך מהמשטרה. האחד, שביישובים שבהם מתקיימת התכנית "מסיכון לסיכוי", בשלושה מתוכם, לא רק שהעבריינות בעצם התיקים שנפתחו לילדים העולים, לא גדלו אלא שהיתה גם ירידה.

הנתון השני בעצם שמבחינתנו אנחנו רואים אותו וזה גם נתון חדש שהועבר אלי על-ידי ד"ר בן ברוך, ששיעור התיקים שנפתחו לילדים עולים מארצות חבר העמים בשנת 2004 עלה רק ב-0.1 אחוז. המשמעות היא שלאחר שנים של עלייה בשיעור התיקים לילדי חבר המדינות בשנת 2004, היתה בעצם ירידה.

היתה עצירה, לא היתה ירידה.

עצירה של מגמה של עלייה לאורך שנים, משמעותה בעצם איזה שהיא מגמה של שיפור. אז אלו הם סוג הנתונים שכרגע אנחנו כן מנסים בעצם להתייחס אליהם כדי בעצם גם לכוון את ההתמודדות שלנו. מתוך התכנית "מסיכון לסיכוי" לדוגמה, גזרנו מודל עבודה של ליווי נוער עולה עובר-חוק, שהמשמעות שלו של ליווי בני-נוער החל מהשלב שנעשתה עבירה ראשונה כדי למנוע חזרה של עבירות.

על הבסיס של התכנית הזו פיתחנו תכנית חדשה שנקראת "סיכויים" שהיום פועלת ב-10 יישובים נוספים שהוגדרו על בסיס של הצלבת נתונים בין שירות מבחן לנוער והמשטרה שיש בהם יותר מ-30 אחוז פשיעת תיקי נוער עולה. והתכנית כרגע עובדת באמצעות עמותת "ידידים" ב-10 יישובים נוספים.

המשמעות היא כרגע שב-14 מבין היישובים שבהם יש את הנתונים היותר כבדים של פשיעת נוער עולה, יוכנס תפקיד חדש של מלווה דובר שפה שמתחבר לילד ולמשפחתו מהשלב הראשון.

אתם גם עובדים עם כל יתר הארגונים החברתיים שעוסקים, החל מאל"ם וכלה באחרים שעוסקים. יש איזה שולחן משותף לכולם?

נכון מאוד. אני חושבת שזה היה באמת חלק מהתקציב, אני אומרת את זה, אפשר ליצור איזשהו ייצוב משמעותי יותר של עבודה גם עם ארגונים. לדוגמה, כל רכזי הנוער העולה שמופעלים היום בכל ה"הפוכים", "הפוך על הפוך", בכל הארץ באמצעות אל"ם, ממומנים על-ידי משרד הקליטה. זאת אומרת, בכל "הפוך על הפוך" שיש בו גם רכז דובר, מקשר, גם דובר רוסית וגם דובר אמהרית, ממומן באמצעות משרד הקליטה.

שרה, פה יש לי כאן רשימה מאוד נכבדה של פעילויות ויחד עם זה הדוח מדבר בעד עצמו. זה דוח מאוד מאוד קשה. איפה החסמים? מה חסר כדי שהפעילות הזאת שאתם מדברים עליה תהיה פעילות ארצית, כלל ארצית, תטפל בכל המוקדים בו זמנית? כי הרי כבר אמרנו, אי אפשר לחכות. גם אם נחכה עוד שנה או שנתיים, בינתיים ירדו לטמיון חלק מהילדים.

מה חסר לכם? האם המגבלה היא תקציבית, האם המגבלה היא תקנית? מה חסר, בלי להתבייש. יכול להיות שאנחנו נוכל לסייע.

אני חושבת שיש כמה דברים. מה שאני פירטתי כאן כרגע מתייחס ברובו לבני-נוער ברמה שנמצאים בעצם ברצף הסיכון ממש בקצה כמעט. אני חושבת שבמקביל לעבודה שנעשית כאן, קודם כל חיזוק העבודה שנעשית במערכת הבית-ספרית וגם בנושא הזה כן התקיים ומתקיים כרגע תהליך של עבודה משותפת עם משרד החינוך, עם הרשות למלחמה בסמים, לצורך התאמה של תכניות במערכת הבית-ספרית בנושא של מניעת שימוש בסמים, התנהגויות סיכון ואלכוהול במערכת הבית-ספרית.

לפחות אחת מהנחות העבודה היתה, למשל, שהתכניות שמבוצעות בתוך בית-הספר, הן לא מספיק רגישות ורגישות תרבות לאוכלוסייה העולה. נעשית כרגע עבודה של תכנים שיוכנסו גם לתוך מערכת החינוך. הכי קל לבוא ולהגיד לך שחסר כסף.

זה המשפט שהוא משפט, נקרא לזה, שיכול להתאים להכל. אבל אני חושבת שלא חסר רק כסף. אני חושבת שמה שחסר זה גם כניסה יותר ברורה ומשמעותית של אנשי מקצוע דוברי שפה לתוך כל המערכות. אני חושבת שמה שחסר גם יותר זה תהליך מובנה של הכשרה בנושא של ידע ורגישות ויכולת תרבותית בכל השירותים.

גם לאלה שהם לא דוברי שפה, להכניס את זה בצורה מובנית. אני חושבת שמה שעוד יכול להוסיף זה תשומות מאוד משמעתיות שבאות מתוך גורמי חוזק וחוסן מתוך הקהילה עצמה. וזה חלק מהדברים שחלק מהציפיות שאנחנו באנו גם מול עמותות וארגונים שיש בתוך ובקרב האוכלוסייה, ואמרנו, "או-קיי, בואו ותהיו משולבים ובעצם תאפשרו גם את הערך המוסף שלכם של צעירים חזקים, גם לצורך ליווי ואיזושהי משמעות של הדדיות בין אלה שהצליחו ובין אלה שקשה להם יותר".

אני חושבת שזה תהליך שגם כרגע מתרחש עם הקואליציות של ארגוני העולים. שכרגע בעצם מבחינתנו בעצם אנשי קשר או גורמים שאני גם מפתחת אתם תכניות בנוסף לפיתוחים שמתקיימים עם השירותים שהם השירותים הרלוונטיים. שורה אחרונה. בלי שייעשה מאמץ משותף - אני חושבת שאנחנו יודעים מה צריך לעשות. אני חושבת שאנחנו כן מנסים לעלות על דרכים שהן דרכים משמעותיות.

יש תכניות טובות שאנחנו יודעים שהן קיימות. לו היה לנו באמת יותר תקציב, אפשר היה להרחיב אותן. בתכנית של "סיכויים", לדוגמה, כבר מגיעים אלי דרך שירות מבחן לנוער, לגבי ותיקים, ואומרים: "הלוואי והיתה לנו את אותה תכנית לא רק לגבי עולים אלא לגבי ותיקים". מבקשים אפילו שילדים שנמצאים 20 שנה בארץ שייכנסו לתכנית.

בואי לא נחזור שוב פעם לפרטים. מה את ממליצה?

מה שאני ממליצה. אני חושבת שהכיוון שאנחנו עושים אותו כרגע הוא כיוון נכון. אנחנו, לפחות מבחינתנו, השירותים והגורמים השונים, ננסה להשקיע ככל שניתן בנושא הזה. אם הכנסת פה והמקום שאתם נמצאים תוכלו להיות כאן לעזר בסימון תקציבים ברורים יותר לצרכים האלה, בהגדרה של סימון תקציבי ברור בתקציבים של כל המשרדים - אני חושבת שזה יכול להיות המשמעות, זאת אומרת, של הביטוי הנכון ביותר לנושא הזה.

תודה רבה. ירון מנשה, בבקשה, מהאגודה הישראלית למען עולי אתיופיה.
רק אבקש לקצר כי יש עוד כמה דוברים.

תודה. לגבי המחקרים של הנשירה, כי ההערכה שלנו שהנתונים של מכון ברוקדייל שזה בין נשירה בקרב תלמידים יוצאי אתיופיה, נשירה סמויה, היא עוברת את השליש מהתלמידים.

הנתונים שקיבלנו מכם רק לפני חודש היו 25 אחוז, מאז הם כבר הפכו לשליש?

לגבי נשירה סמויה, אנחנו מדברים על מעל שליש. לגבי הנתונים שהציגו.

נשירה סמויה או נשירה גלויה?

יש נשירה גלויה.

גלויה, זה לא מגיעים לבית-ספר?

גלויה זה שבתי-הספר מדווחים שבסוף השנה, בתחילת השנה, התלמידים עזבו. אבל במהלך השנה כשהתלמיד לא מגיע לבית-הספר אז הוא לא נכלל בתוך המספרים של הנשירה. לגבי הנתונים שהציגו לגבירתי, לגבי הנתונים שאמרת שהם מעודדים, של בגרות. אז קצת אני מצטער לקלקל את המסיבה, מה שנקרא.

אבל מהנתונים שהציגו ש80- אחוז ניגשים לבגרות ו-40 אחוז זכאים לבגרות. בבדיקה שלי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מה שהם לא פרסמו, זה שרק 12 אחוז מהתלמידים זכאים לתעודת בגרות שהיא עומדת בתנאי הסף של סף הקבלה לאוניברסיטה.

זאת אומרת, שיש מניפולציה ומשחק במספרים וגם הבגרות עצמה.

כן, אבל, ירון, אנחנו לא רוצים רק לחזור עכשיו על סטטיסטיקות. אנחנו חייבים להתקדם, איזה שהן מסקנות.

בסדר, אני רק אסיים במשפט. חבר-הכנסת רן כהן, יש את מי להאשים. יש מערכת חינוך ויש בהם שלא עובדים כמו שצריך. ואם מנהל בית-ספר באשדוד מתעלל בתלמידים, מכה תלמידים, ולמרות שהיושב-ראש ערכה דיון בנושא הזה ופנתה לכל הגופים - למערכת החינוך, לנציבות שירות המדינה והיה מעקב של המועצה לשלום הילד ולחץ על המשטרה - ועדיין המנהל אחרי כמה חודשים משמש כמנהל בית-ספר ועדיין לא הדיחו אותו - אז כן יש פה בעיה של מדיניות.

זו שערורייה של כל ילד, לא רק לילדי עולים.

תודה. יש לנו מוזמנים כאן, ילדים משפ"י, השירות הפסיכולוגי.

שלום לכולם. אני נכנסתי לתפקיד בשפ"י כמדריכה בנושא מניעת שימוש סמים ואלכוהול בקרב עולים חדשים. נכנסתי לתפקיד מחודש דצמבר 2004 מתוך דאגה למצב הקשה של נוער עולה. בימים האלה אני מסיימת מחקר מקיף בנושא של תהליך הסתגלות של נוער עולה שעוד כמה חודשים אני אשמח לפרסם אותו.

שבעצם המטרה היתה לגלות אותם גורמים שמנבאים הצלחה או כישלון בתהליך קליטה של נוער עולה. הנתונים שאנחנו קיבלנו, בעצם נתונים שלא נותנים לנו הסבר מדוע זה קורה לילדים ומה לעשות עם זה. בעצם אלה שתי שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו.

רק במשפט אחד, כי אני לא בתפקיד של חוקרת כרגע. יש היום צורך בליווי פסיכולוגי חינוכי לטווח הארוך, ליווי ממוקד של תהליך הקליטה ולשם כך יש מקום לעבודה משותפת ופיתוח טכנולוגיה של תהליך קליטת עלייה. כי היום כולנו מטפלים בנוער עולה ועדיין אין לה את העבודה המערכתית המשותפת של כל הכוחות, של כל האנשים שיושבים כאן.

במשך חודשיים וחצי מה שנעשה במשרד, אני התחלתי בהכשרת גורמים שעוסקים בעולים, אם זה יועצים חינוכיים, אם זה מובילים בית-ספריים, שזה תפקיד חדש שהוכנס בשפ"י, מוביל בית-ספרי בתחום מניעת שימוש בסמים. סיימנו עם הדרכת מדריכים ארציים. הגענו לאזור הדרום, כל האנשים יועצים חינוכיים, מדריכים שעובדים עם הילדים בבית-ספר, כולל נוער, הוכשרו וקיבלו לפחות על קצה המזלג, הבינו מיהו ילד עולה.

כי אנחנו לא יכולים לעבוד עם ילדים עולים בלי להבין לפחות קצת מיהו הילד שמולנו. היו לי מפגשים מרתקים במינהל ההתיישבותי, נפגשתי עם מורות חיילות שהולכות לעבוד בפנימיות עם נוער עולה, ומתברר שאותם האנשים שאמורים לתת מענה, הם אנשים שהם מכירים את העולים, עובדים אתם שנים ומכירים אותם מרחוק.

בימים האלה הוצאנו חוברת, כל מורה ומחנך למניעה שחוברת לעולים חדשים. כי הגענו למסקנה שילדים עולים, אם זה נושא של סמים ואלכוהול, ילדים עולים בגלל קשיי שפה בעצם אין להם שום חשיפה לתכנית מניעתית, אם זה בנושא של אלימות, אם זה בנושא של שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים כי פשוט הם לא מבינים את השפה או שהטקסטים או תכנים, שעובדים אתם לא מותאמים לתרבות שלהם.

בעצם החוליה החלשה ביותר מבין הילדים העולים זה העולים החדשים לאחרונה, שעדיין הם עוד לא יודעים שפה, או דווקא עולים החדשים הקצת יותר ותיקים שהם כבר כן יודעים עברית. אבל ההיטמעות בחברה הישראלית מביאה אותם ליפול לסמים.

יש פה שני היבטים. היבט ראשון זה ילדים שהם חדשים, שיש להם בעיית שפה, שעדיין לא השלימו את תהליך רכישת השפה. נושא שני שזה בעצם התכנית שמותאמת לאוכלוסייה. למשל, שאם אנחנו מדברים על שתיית ערק, כן, זה לא מדבר לילד עולה. אם אנחנו מדברים על שתיית וודקה לדוגמה, זה כן מדבר.

אם אנחנו מדברים על שתייה שזה חלק מהתרבות - אז אנחנו מדברים כבר על נזק שתייה ועל הפעלת שיקול דעת, על שתייה מבוקרת. כי אחרת כשיש בקבוק על השולחן ואתה אומר, "עד כמה שזה מזיק לבריאות" - אתה הופך להיות לא רלוונטי. לכן עובדים על מניעה אבל דרך להתחשב בהיבטים תרבותיים.

וכאן, למשל, לילד יש אפשרות לרכוש שפה כי יש פה טקסטים עם שאלות, עם אפשרות לחיבור, להשלמת משפטים. לומדים שפה אבל דרך תכנים מניעתיים. וכאן, בעצם, המשרד יצא בשיתוף פעולה מאוד יפה עם האגף לקליטת עלייה במשרד החינוך. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה, עם שרה כהן, עם הרשות למאבק בסמים.

ודבר מאוד חשוב, ובזה אני מסיימת, שנוער עולה- מאוד חשוב גם לחזק את הילדים האלה ובעצם לחזק את מיקוד השליטה הפנימי שלהם שהם ייקחו את החלק בתכניות המניעה. ולכן יש פה שלושה ילדים עולים שהם בעצם לקחו את החלק בתכניות המניעה בתחום הסמים, ואני ברשותך אתן להם לדבר.

מכיוון שאנחנו צריכים להתקרב לסיום הישיבה, אני אבקש מאחד מהם לדבר.

או-קיי. אני רק אציג, יש פה שלושה ילדים. דנה היא חברת מועצת תלמידים, היא ילדה שהיא משתתפת בכל הפעילויות כולל הנושא של השימוש בסמים. ויש לנו פה ילד שהוא ידבר.

אני עולה חדש, עליתי ב-1999. עכשיו אני לומד.

מאיפה עלית?

מברית-המועצות. אז עכשיו אני לומד בכיתה מיוחדת. מה זה מיוחדת, מסלול מחשבים ואלקטרוניקה. אני השתתפתי בסדנא של עמיתי סמים. לאחר מכן העברתי שיעורים בכיתות שלנו של השכבה. הסברתי על הנזק בשימוש חומרים פסיכו-אקטיביים.

אי אפשר להגיד שההשפעה שלי היתה כל-כך חזקה, אבל היו תוצאות. באו ילדים והיתה קבוצה של ילדים שהגיעה ליועצת בית-ספר וסיפרה על חבר שבעצם משתמש בסמים ואת הפעילות שלנו.

באיזו שפה הסברת את זה?

בעברית ולקבוצה אחת ברוסית.

תודה רבה.

אני מהקואליציה למען נוער עולה בסיכון. יש לנו פה היום עוד נציגים מקליטת עולים מקווקז, עדה ספנוב, פורום עולים עולים. ואני רוצה לומר שמאוד משמח לשמוע שהיום, זאת אומרת, אנחנו ושרה מדברים אותה שפה מקצועית. ובאמת יש התפתחות מאוד חיובית של שיתוף פעולה עם ארגונים בכלל, עם הקואליציה בפרט.

אנחנו עבדנו גם עם הרשות למלחמה בסמים ומשרד הקליטה ביחד בכל הנושא של פיתוח מדיניות לאותם שבעה פיילוטים. אז אני חושבת שיש יותר ויותר נכונות ועבודה עם ארגונים חברתיים. יחד עם זאת, למרות שיש התפתחות בהבנה של רגישות תרבותית ועבודה עם ארגונים חברתיים, ואני חושבת שפה ושם מתפתחת יותר מדיניות מסודרת בנושא למרות שיש עוד מה לעשות.

אני חושבת שחשוב להבין ששום מדיניות לא תוכל לצאת לדרך בלי שהיא מתוקצבת בהתאם. ואני לא מדברת על משרד הקליטה, כי איכשהו שם באמת יש היום את הנושא יותר ויותר על סדר היום.

אלא לדוגמה, על משרד הרווחה. אנחנו מדברים על מניעה, מניעה. אבל מתוך שיחה לדוגמה עם מישהי שמנהלת את היחידה להתמכרויות במשרד הרווחה, היא ציינה שיש בשירות שלה בין 40 ל-50 אחוז מהמטופלים שהם עולים. זאת אומרת, מסך כל המטופלים ביחידה להתמכרויות יש לנו 50 אחוז עולים.

ואז השאלה הנשאלת- האם המערכת שמבינה מה סדר הגודל של המצוקה, ומה סדר הגודל של צרכים, מתאימה את עצמה גם בהיבטים התקציביים. ואני יכולה לומר שאין דבר כזה. אין דבר כזה בכל מה קשור למשרד הרווחה ואני חושבת שגם ברשות למלחמה בסמים אין דבר כזה, כסף ייעודי לעבודה עם עולים.

אם את אומרת, את כבר יודעת.

לגבי משרד הרווחה אני יודעת בוודאות. לגבי הרשות למלחמה בסמים אני לא יודעת. אבל אני חושבת שצריך, זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על המלצות של הוועדה הזאת היום, אז הייתי שמה בהמלצות מאוד מאוד חזק לייעד תקציבים ברשויות שמטפלות במניעה וטיפול לעבודה עם עולים, תקציבים ייעודיים. משהו שאפשר לעקוב אחריו ולשאול מה נעשה עם הכסף ולאן הוא הופנה.

ואם שואלים מה לעשות עם הכסף - אז הייתי לוקחת כח-אדם ייעודי כמו ששרה כהן אמרה, ואנחנו כבר היום, אני שמחה, מדברים באותה שפה, שצריך לעשות עבודה טיפולית מתוך הבנה של הקונטקסט, מתוך הבנה של השפה התרבותית. וזה כבר לא עניין של שפה עברית, זה הרבה מעבר, ואני חושבת שלשמחתי היום כל אנשי המקצוע והמשרדים מבינים את זה.

צריך לקחת כסף גם בשביל תכניות מותאמות לטיפול. זאת אומרת, לפיתוח תכניות ולהפנמה. ואני חושב ששרה עושה הרבה מאוד דברים, אבל שרה היא לא כל השירותים, זאת אומרת, במשרדים ממשלתיים. אני חושבת שחסר מאוד שיתוף הפעולה בין - אני אומרת את זה ברמה האישית של הקואליציה - בין משרד החינוך ומשרד הרווחה, אני חושבת שמאוד מאוד חשוב למנוע מניעה.

כי אם הם לא נשארים בתוך בתי-הספר, אתה לחלוטין צודק, הם מגיעים לכל אותם המוסדות לעבריינים. זה בהמלצות שאני אשמח שיצוין וזה משהו מתוך העבודה שלנו.

אני רוצה ממש במילה אחת. בשיתוף פעולה מאוד הדוק בין משרד הקליטה, משרד החינוך, שפ"י, משרד הרווחה, ויש התכניות ששרה דיברה ולכן אני לא אפרט. יש המון קבוצות ואם בשורה האחרונה נאמר, במקום שבע קבוצות אם היינו 70 זה היה אחרת. אם היו תקציבים ייעודיים זה נכון.

אבל לומר שוב, "אין", זה כל-כך פופולארי לומר "אין שיתוף פעולה". גבירתי, יש שיתוף פעולה. יושבים בישיבות ונפגשים וכותבים תכניות ומספיק לומר שאין שיתוף פעולה, זה מקומם. אני לא אמרתי "כל-כך טוב", אמרתי "עושים".

אני חושב שבדרכה היא ניסתה לחדד את הבעיות. לא באנו פה לומר מה טוב, אנחנו יודעים. מה לא טוב, אני מצפה שתגידו.

לא, זה לא כך. אני שומעת את זה יותר מדי פעמים.

אני חושב שהדיון פה היה יותר מפרגן מאשר מצביע על הבעיות.

70 קבוצות ב-70 יישובים או ב-140 יישובים ולא 7 קבוצות, זה נכון.

את צודקת לגמרי, צריך להחיל את זה בפריסה כלל ארצית.

זה כל ההבדל. אבל יש תכניות ואנחנו יושבים ביחד.

אני רציתי להגיד שאנחנו עבדנו ביחד עם משרד הקליטה ורווחה והרשות למלחמה בסמים. היה פיילוט מאוד מאוד מוצלח בבאר-שבע, עשינו אותו שוב. ועכשיו אני יודעת שהתחילו לעבוד עולים מתנדבים שיושבים בקו פתוח בקשר לסמים. זה פיילוט ביחד. ואני מאוד מאוד מקווה שאנחנו ממשיכים לעבוד.

אבל מאוד חסר כסף לפעילות לארגונים. זה דבר חשוב.

תודה. אני הייתי רוצה אולי להקריא בפניכם את החלטות שתי הוועדות, ההחלטות המשותפות. ברור שמצד אחד אנחנו מתמודדים פה עם תופעה שהיא בסדר גודל הולך ותופח ומחמיר. למרות שאנחנו שומעים שבפעם הראשונה יש איזו שהיא עצירה בכמה מקומות.

בכל זאת הסטטיסטיקות מדאיגות מאוד. וברור שגם אם שמענו מסביב לשולחן גם על תכניות קיימות וגם על שיתוף פעולה כזה או אחר וגם על גופים שעושים את המיטב ואת המרב - אנחנו עדיין לא מתמודדים עם התופעה כפי שהיא.

וגם אם אנחנו מברכים על המאמצים שנעשים לעומת דלות האמצעים - אנחנו צריכים כאן לפחות לנסות לראות את התמונה הכוללת ולראות איך אנחנו מתמודדים אתה. ולכן הנה מה שאנחנו רוצים להחליט:

1. ועדה העלייה והקליטה והוועדה למעמד הילד מברכות על תרומתו של משרד הקליטה לפרסום השנתון "ילדים עולים", אבל הן רואות בחומרה את הנתונים המתפרסמים בו.

2. הוועדות סבורות כי המפתח הוא קודם כל במערכת החינוך ושומה עליה לעשות הכל שבידה למניעת נשירת תלמידי עולים.

3. הוועדות רשמו לפניהן את הצלחת התכניות הקיימות ואת תחילת הפרוייקט המשותף של משרד הקליטה והרשות הלאומית למלחמה בסמים וממליצה על איגום משאבים ופריסתה הכלל ארצית.

4. הוועדות סבורות כי צריכה לקום תכנית לאומית לטיפול בילדי עולים נושרים ועבריינים כאחת. תכנית שמגמתה להתמודד עם מכלול הגורמים החברתיים, המשפחתיים והחינוכיים שמביאים ילדים לסף פשיעה. הן קוראות לראש-הממשלה, לשרת הקליטה, לשרת החינוך ולמשרד הרווחה, כי הרי אין לנו שר, להקים צוות משותף קבוע שמשימתו להקים את התכנית הלאומית הזאת. כמו-כן, קוראות הוועדות לראש-הממשלה לדאוג להקצאת התקציבים הייעודיים הדרושים למטרה הזאת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:20