כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/5057



5
הוועדה לבעיית עובדים זרים
14.5.2002

פרוטוקולים/עובדים זרים/5057
ירושלים, י' בסיון, תשס"ב
21 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 98
מישיבת הוועדה לבעיית עובדים זרים
שהתקיימה ביום שלישי, ג' בסיוון התשס"ב – 14 במאי 2002 – שעה 09:00

1. אכיפת החוק כנגד העסקת עובדים זרים שנטשו את מעסיקיהם.

חבר הוועדה: איוב קרא – היו"ר

חגי הרצל - יועץ השר לעובדים זרים, משרד לבטחון פנים
רפ"ק אבשלום אלן - ר' מחלק זרים של יפתח, משרד לבטחון פנים
עו"ד שושנה שטראוס - יועמ"ש במשרד העבודה והרווחה
ציפי שינקמן - מנהלת מח' אכיפת חוקים, משרד העבודה
והרווחה
עו"ד לאוניד קוגן - יועמ"ש – ראש מח' אכיפת עובדים זרים, משרד
העבודה והרווחה
עו"ד נעמה אלבה - משרד הפנים
מיכל יוספוב - ממונה על עליות מיוחדות, משרד הפנים
עו"ד ג'ין אולמן - משרד הפנים
עו"ד אירית בראון - עוזרת ליועץ המשפטי, שרות התעסוקה
עו"ד דן אורנשטיין - משרד המשפטים
יוסי שבת - ניתוח מידע וכלכלה, משרד השיכון והבינוי
יוסי אורן - ממונה עובדים זרים ברשות לתכנון, משרד
החקלאות
עו"ד מיכל פינצ'וק - האגודה לזכויות האזרח
שאול גרסיה - קו לעובד
יהודה שגב - התאחדות הקבלנים
אלי לנדאו - מנהל אגף עובדים זרים, התאחדות הקבלנים
יאיר יצחקי - התאחדות הקבלנים
אבי אהרנסון - התאחדות הקבלנים
דוד גת - חבר בהתאחדות הקבלנים
יאיר ביטון - התאחדות הקבלנים
אלי כהן - דובר התאחדות הקבלנים
אברהם הראובני - אחראי על נושא עובדים זרים, התאחדות האיכרים
גלעד ליבני - המועצה האזורית ערבה
אבי שדה - המועצה האזורית ערבה
רפי אביזוב - מנהל כ"א במועצה לשיווק פרי הדר
חיים חדד - מזכיר ארגון מגדלי הפרחים וצמחי הנוי ונציג איגוד
חקלאי ישראל
אורי חיון - ארגון מגדלי הירקות
יוסי אונגר - ארגון מגדלי ההדרים

תמי ברוך

הדס דויטש



1. אכיפת החוק כנגד העסקת עובדים זרים שנטשו את מעסיקיהם

שלום רב. אני רוצה לברך את כל מי שהגיע לישיבה, שבעיניי עוסקת באחת הסוגיות הקשות שיש להתמודד איתן.

אנחנו רוצים לשמוע ממשרדי הממשלה ולהשמיע לנציגי הקבלנים, החקלאים והמעסיקים כיצד מתמודדים עם בעיית הנטישה של העובדים הזרים, שמגיעים בצורה חוקית, והופכים להיות לא-חוקיים, גם אם יש להם אשרות. כמובן שעובד שמגיע לחברת בנייה או לחקלאי, זה היינו הך, ובעצם נטישתו הוא הופך להיות לא-חוקי. זה שיש לו אישור לא ופך אותו לחוקי. התופעה הזאת מדאיגה, ומדינת ישראל ממוקמת במקום הראשון בין מדינות עם שוהים לא-חוקיים. זו מעמסה כבדה מאוד על החברה בישראל, הרגשה נוראה – שצריך לטפל במאות אנשים בצורה לא-חוקית, ובפועל גם משליכה על משפחותיהם. אם הם מקימים כאן משפחה, אין חשיבות לסטטוס שבו הם שוהים, וזה עוד עול כספי כבד על המדינה. אנחנו רוצים לדון על הקונספציה הזאת.

דיברתי על זה אתמול על ראש הממשלה. פתחתי את הדיון של סיעת הליכוד בדברים הללו. לדעתי, מצד אחד הקבלנים צודקים, אך מצד שני – מדינת ישראל אינה מסוגלת להתמודד כרגע עם הסוגיה הזאת. אנחנו דנים פה כדי למזער את התופעה הזאת, והייתי רוצה לשמוע בפרוטרוט מציפי – מה אתם מתכוונים לעשות ומה אפשר לחדש לקבלנים. כרגע יש סגירת-שמים, ומה שעומד על הפרק זה איך להוציא את הלא-חוקיים מפה. לא מדובר רק בפלסטינים, אלא גם בעוד עובדים זרים – מסין, מרומניה, מתורכיה ומעוד ארצות כאלה. הייתי רוצה לשמוע פרטים על הסוגיה הזאת. תחילה אתן לנציגי הקבלנים והחקלאים להגיד את דבריהם.

אנחנו נמצאים באחת מהנקודות הקריטיות בנתיב העבודה בענף הבנייה והתשתית במדינת ישראל. השמים סגורים מהראשון בנובמבר, ואין אפשרות להביא עובדים זרים. הקף הצרכים שלנו נמצא לקראת סיכום עם משרד העבודה והרווחה. הבעיה שמציקה מאוד כרגע היא הקף הברחנים.

היום כמות הברחנים מגיעה לשיעורים של בין 30% ל- 50% של עובדים זרים שנוטשים את מקום העבודה שלהם, תלוי באזור ובקבלן. חלק גדול מהם לא ממשיך לעבוד בענף הבנייה, והולך לעבוד אצל קבלנים לא רשומים, שאין להם אישור להעסיק עובדים זרים. נגרמים לענף ולקבלנים נזקים בהיקף של מיליוני שקלים כתוצאה ממחסור בכוח עבודה, ונוצרים פיגורים. בסופו של דבר, הקבלן רוצה שיהיו לו עובדים בכמות המספקת, כדי שיוכל לבנות, לעמוד בלוח הזמנים, ולתת מבנה באיכות הנדרשת. אין היום בידי מי שמשתמשים בעובדים שום כלי שמאפשר לנו לטפל בתופעה, ואנחנו חושבים שרק בכוחות משותפים של משרד העבודה, משרד הפנים ושינוי בחקיקה אפשר יהיה לטפל בתופעה הזאת. אם לא נטפל בה היא תלך ותורחב. צריך למצוא את הדרך ליצור הרתעה כנגד העובד שנוטש את מעבידו, שלא יהיה כדאי לו לעזוב את המעביד, ובמידה והמעביד מצא את אותו עובד – שתהיה בידיו היכולת להביא אותו לגורמים המוסמכים ולדאוג לכך שהוא יעזוב את הארץ. היום אנחנו חסרי-אונים. אני מבקש שתשמע ממספר קבלנים שלנו איך הדברים מתנהלים מהשטח.

בחברה שלנו יש מספר רב של ויזות – 1,400 ויותר. בערך 40% מהם ברחו, למרות שאנחנו
מקפידים לתת את כל התנאים לעובדים.

אדוני היו"ר, בכל הדיונים של הועדה הזאת אני מחיתי נגד המלה לברוח, כי השימוש במילה הזאת אומר שגם עובדים זרים, שאינם אזרחים - - -

בסדר, נקרא להם נוטשים.

בערך 40% מהעובדים נוטשים. הסיבה לכך היא שיש חוסר בעובדים בענף הבניין באופן כללי, וחוסר בעובדים הזרים במקצועות הרטובים באופן פרטי. יש יותר מ- 120,000 עובדים, ובשטח - למעלה מ- 200,000 עובדים בענף הבניין. הפלח של העובדים הזרים הוא קטן ביותר, ומדובר רק בעבודות רטובות, שמשום-מה, לא יהודים, לא ערבים ולא דרוזים רוצים לעבוד בזה. כולנו התקדמנו בחמישים השנים באחרונות, והילדים שלנו לא רוצים לעבוד בעבודות רטובות. הם עדיין חשמלאים ונגרים, אך לא עובדים בבטונים. זאת עובדה. אנחנו חסרי-עובדים, ולכן יש תופעות של תשלומי יתר, כדי לקבל את העובדים המעטים שיש. לקבלן לא מוסדר יש יתרון יחסי: הוא לא משלם את תנאים סוציאליים ואת כל ההוצאות להבאת העובד, כשלעיתים מדובר באלפי דולרים לעובד. הוא מקבל על ידי קליטת-נוטש חינם ללא מאמץ, ומשלם להם 7-6 דולר לשעה. זה גם הסכום שעולה לי, אבל כשאני משלם את הסכום הזה, העובד מקבל רק 3-2 דולר לשעה; את כל היתר מקבל הבודק הרפואי ברומניה או העסקן שהביא אותו, ביטוח לאומי וכן הלאה.

אנחנו לא יכולים להתחרות עם הלא-חוקיים מבחינה כלכלית. למרות שעקרונית אני חושב שזו מלחמה בטחנות-רוח - לנסות להתגבר על חוסר אמיתי על ידי חקיקה ואכיפה - ברור שהמצב האיום הוא מעבר להפקר, ובלתי נסבל. יש כמה מקרים שחברות כוח האדם דיווחו למשרד הפנים ולמשטרה על נוטשים וציינו את שמם, מקום מגוריהם ומעסיקם הנוכחי, אך לא קרה עם זה כלום. היו לפחות שני מקרים שאני מכיר; באחד המקרים הצלחנו להביא את העובדים לשוטרת של מבקר הגבולות בנתב"ג. העובדים אמרו לה שהם לא רוצים לנסוע, והיא שחררה אותם. היה מקרה אחר; האיש שהביא אותם לשטח נעצר, והעובדים השתחררו. זה מרתיע ולא בריא. ככל שזה פחות חוקי, כך העוסקים בזה הם יותר אלימים ומפחידים, ולא בא לי להילחם עם העולם התחתון בשביל הכבוד הזה. אני חושב ששאלת העקיפה היא אמנם משנית לעצם החוסר בויזות, אבל למען הנקיון הציבורי – זה חייב להתנהל כמו שצריך. אם זה לא חוקי, צריך לפנות לנוטשים ולדואג שהם יוכשרו או יוצאו מהארץ.

אני מנסה לחשוב על ראייה מפוכחת וריאלית של משרדי הממשלה דווקא. לגבי עובדות אין ויכוח; מספר העובדים הבלתי-חוקיים, וזאת עובדה שהם בלתי-חוקיים, הוא בין 150,000 ל- 200,000, ואלה הם שמתקשרים למצב שוק העבודה בישראל ושוק האבטלה. הם עובדים בכל אותן תעסוקות שיכולות לקלוט עובדים ישראלים. השלטון צריך להיות מודאג מאלה, ולא מ- 45 של עובדי הבנייה, שהיום עובדים על פיגומים, ונכון להיום אין להם תחליף מלא של ישראלים. נדמה לי שמשרדי הממשלה מסכימים לזה. אם משרד העבודה הולך לתת לקבלנים סכום מסוים, הוא מכיר בזה שאין לו תחליף לענף הבנייה. ענף הבנייה, לפחות "סולל בונה", ואני אומר את זה בזהירות רבה, בקושי מחזיק את הראש מעל המים. החברה הזאת, שהיא הגדולה ביותר לבנייה בישראל, עשויה לקרוס מבחינה כלכלית משום שאין לה עם מי לבצע את העבודות שהיא התחייבה אליהן. מדובר בשני מיליארד שקל בשנה.

לאורך השנים, אף אחד לא טיפל בזה ברצינות – לא משרד העבודה ולא המשטרה; עובדה היא, שהאנשים האלה לא מורתעים, ועובדה שיש דינמיקה של עוזבים לטובת השוק החופשי, ומי שעובד מסודר וכחוק לא מסוגל להחזיק אותם. אצלי בחברה, הכמות, שהיא כבר יותר מאלף איש, הולכת וגדלה, כי המציאות היא כלכלית לחלוטין: הם מקבלים שם יותר. כקבלן אני לא יכול לעשות כלום, ואף אחד לא עושה משהו בצורה שמרתיעה את ה- 150,000. אין להם שום בעיה עם שלטונות המדינה.

מול העניין הזה יש שלוש דרכי פעולה אפשריות; מדינת ישראל יכולה להחליט שאין יותר עובדים זרים. זה לא מעשי במציאות שלנו, אבל זאת אפשרות. אפשרות שנייה היא לעשות ויזה אישית. החברות יתחרו ביניהן, והעובד יחליט עבור מי לעבוד. גם זה בסדר, אבל אז המדינה צריכה לוודא שהעובד הזה עובד רק בתחום הבנייה, החקלאות או הסיוד. אפשרות שלישית היא לעבוד במצב הקיים, כשמקציבים מספר ויזות מסוים, ואם עובד עוזב – או לתת אפשרות להביא עובד אחר, או לטפל בו.

לדעתי, לא מעשי להוציא 150,000 מישראל. קשה להחזיר את המצב לקדמותו. יהיו בעיות עם ממשלות שונות, מדינות רבות לא יסכימו לקבל אותם, ולישראל אין כסף להטיס אותם. לגבי אכיפה: לפני חצי שנה החל גל של אכיפה, ועשרות ברחנים חזרו אלינו, כי הם פחדו. אני שמחתי מאוד, והעוזבים חזרו למקומות שמדינת ישראל התכוונה שהם יהיו בהם. אם תתחיל מעט אכיפה, אני כבר מתחייב להחזיר את כל אלף הברחנים שלי לעבודה ב"סולל בונה", על סמך כל התנאים שהמדינה תקבע לי. אבל הם צריכים להבין שזאת האלטרנטיבה היחידה שלהם. הם יבואו לעבוד אצלי, וכשהויזה שלהם תיגמר, אתחייב להטיס אותם על חשבוני לחו"ל. זה לא בשמיים, ואם קצת יעוררו את העניין, יפנו לסינים ולרומנים ויגידו להם לבוא ללשכות התעסוקה או לפנות לקבלנים, הם יקלטו. צריך לעשות החלטה, והיא עומדת באינטרסים של משרד העבודה, משרד הפנים ואלה שלנו בתור גורם מעוניין ומקצועי. כך אפשר להתקדם. אחרת, המספרים יגדלו, וענף הבנייה יקרוס.

קבלן שצריך לגמור התחייבות ב- 3 או 5 מיליון דולר, ויודע שאם הוא לא יסיים אותו עד תאריך מסוים הוא יפשוט רגל, כי יצטרך לשלם קנסות, יעבוד, ולא משנה באיזו דרך. מה שקורה הוא, שהקבלנים החוקיים הופכים להיות עבריינים. אני הקמתי חברה, והיום אומרים לי שאני פראייר. אין לי מה לענות כנגד זה. אם לא ייעשה משהו בנידון – אתם הופכים את הקבלנים לעבריינים, מלמדים את הסינים והרומנים, שבאים ממדינות ישרות, שהכללים פה שונים, ואתם גורמים לכך ששוק העבודה בישראל מתקלקל. הפיליפיניות הן שמביאות את הילדים לגן של הבן שלי, ושם נעוצה הביעה של העובדים הזרים בישראל, ולא מי שנמצא על הפיגומים. אם זה לא יטופל העסק ידרדר, וזה בידיים שלכם לעצור את זה.

אני קבלן-בניין מירושלים. לפני יותר משנה היו לי פועלים סיניים, שהסתיימה ההתקשרות בינינו. רכשתי 46 כרטיסי טיסה, נסעתי לשטח באוטובוס עם מאבטחים ששכרתי, נתתי להם את כרטיסי הטיסה עם השכר שלהם, ובשדה התעופה כמעט עצרו אותי. שאלו אותי אם אני מבריח אנשים מהארץ, אמרו לי שאין לי סמכות לעשות דבר כזה, וחייבו אותי לשחרר אותם, או שיעצרו אותי. זו דוגמה אישית. כלומר, הבעיה היא לא אצל הקבלנים, אלא בעיה של קבלת החלטות ברמה של חקיקה. נותנים לנו להיות עבריינים. אנחנו בעלי האשרות, והם עובדים במקומות אחרים עם האשרות שלנו. אנחנו צריכים את העובדים האלה על הפיגומים, בין אם הם ברחנים או לא.

מה קורה עם הסינים שמשלמים הון עתק כדי לבוא לעבוד פה, ואז לא מקבלים אותם?

על פי הבדיקה שלנו והנתונים על מי שקיבל עובדים זרים, יש ברשימות אנשים שהביאו עובדים זרים, שלא רשומים כקבלנים. זה שמדביקים את העניין הזה לקבלנים זה לא נכון, כי הוכחתי שגורמים מסוימים, שאינם קבלנים, קיבלו הקצאות.

אני לא מבין את העניין של הסינים. סינים לא יכולים גם עשרה דולר, כי אין להם. הם בסך הכל חותמים על חתיכת נייר שהם מתחייבים לשלם סכום מסוים, אך הם לא משלמים גרוש. אצלנו הם התחייבו לשלם סכום מסוים לחברה. הם בורחים מאותו קבלן או חקלאי, וכך יש להם את כל הכסף ביד. זאת השיטה, ואחר-כך הם מספרים סיפורים לכל העולם.

יש רק פתרון אחד לכל הבעיות שהקבלנים והחקלאים מתארים, לבעיות שיש עכשיו ושיהיו בעתיד; להביא עובדים בלי מגבלה לפי הצורך. ברגע שיהיה כזה דבר, יהיה פה רק מספר העובדים שצריך, לא יפתח שוק שחור, ולא יהיה עניין לעובד לעבור מאחד לשני. לדעתי, בגלל זה גם יהיו פחות עובדים זרים במדינה, כי כשיש מחסור מתפתח שוק שחור, ויש מוטיבציה לברוח.

אבל אז לא ישאר ענף בישראל שלא יכנסו אליו עובדים זרים.

זה לא מדויק, כי לממשלה אין פתרון לתת, לפחות לסקטור החקלאי. זאת ההחלטה שצריכה להתקבל, כי למשטרה אין מספיק כוח אדם לאכוף להתמודד עם הבעיות אלה. האנשים שבאים מהמדינות האלה רואים שפה זאת אמריקה האמיתית.

אנחנו דשים די הרבה זמן בנושא, והתוצאות הן הפוכות. במקום לייצא 13 מיליון תיבות העונה, ייצאנו רק 9 מיליון תיבות, כשהשוק היה אחד הטובים ביותר מבחינתנו בשש שנים האחרונות. המחירים היו גבוהים, ולא היינו מסוגלים לספק את הסחורה. תחשבו כמה מיליונים אנחנו, המגדלים, הפסדנו. עד היום מעולם לא קטפו בחודש מאי, וזאת שנה ראשונה שבחודש מאי עוד קוטפים.

אנחנו מנהלים משא ומתן עם משרד העבודה, הממשלה מחליטה החלטות בנושא החקלאות, בית המשפט פסק נגדם, והם לא ישמו. לאורך כל המסלול יושב שר, ומצפצף על כולם באצבע נחושה. איפה הרצל קץ'? הוא לא היה פה אף פעם! משרד העבודה נכשל. המדיניות של שר העבודה, שלא מבצע את החלטות הממשלה, רק מחריפה את המצב. בהתחלה תופעת הברחנים היתה רק אצלנו, ולא היתה אצל הקבלנים. זה כדור שלג.

לסיכום, לדעתי, צריך לדרוש להעביר את כל נושא העובדים הזרים למשרד אחר. זה בסמכות הוועדה, יהווה איום מאוד רציני, ואולי שר העבודה יתחיל ליישם את החלטות הממשלה. היום בחקלאות אין ויכוח, וגם משרד העבודה מסכים, שכ- 6,000-5,000 עובדים פחות נמצאים בחקלאות ממה שהממשלה החליטה שיהיו. צריך להוציא את הנושא הזה ממשרד העבודה, אולי למשרד התשתיות. אולי עצם האיום יתחיל להזיז אותם.

הנושא הזה של הברחנים מגיע אלינו כתוצאה מהחוסר בשוק. נוצרת בעיה, שנראה שהגופים הרלוונטים מעודדים את הבריחה, בזה שיכשירו אותם. כמו שהקבלנים אמרו, צריך לצאת נגד זה. אם מעסיק שברח רוצה להכשיר את עצמו הוא חייב לחזר לזה שהוא עסק אצלו. אין עוד אפשרויות. אחרת יהיה כאוס אמיתי בחקלאות ואצל הקבלנים.

שתי הצעות פרקטיות; דיברו פה על טענות כלפי המשרדים השונים, אך אם רוצים לטפל בעניין הזה בצורה רצינית, צריך להקים משטרת הגירה כמו שיש בכל מדינה אירופית. למשטרת ההגירה צריך להיות תקציב נפרד ושוטרים נפרדים. זה צריך להיות משהו אחר לגמרי.

הדבר השני; תופעת הברחנות בענף הבנייה הכפילה את עצמה בחודשיים האחרונים, כתוצאה מכך שאסרו עלינו לבצע ניודים בין קבלנים שיש להם אשרות וויזות. העניין הזה גרם לכך שיותר ויותר אנשים נטשו, והלכו לעבוד במקומות אחרים. חייבים לחזור לנוהל שקבע משרד העבודה הקודם, שמאפשר לקבלנים לנייד עובדים בינם לבין עצמם. ניוד הוא נוהל פנימי שמאפשר לקבלן שיש לו ויזות להעביר באופן זמני, לתקופה של חודשיים עם הארכה של חודשיים נוספים, להעביר לקבלן אחר, שיש לו ויזה. אנחנו תומכים בעניין בתנאי שתהיה רשות הגירה או משטרת הגירה, ושתהיה אכיפה כמו שצריך.

רציתי לציין את הנסיון לגרוש של עובדים, שהוא בניגוד לחוק. אתם כנראה לא מבינים את זה. אנשים פה רואים בעובדים חפצים או כלי בידיהם, אבל לעובדים מותר לעזוב מקום עבודה אם הם רוצים, כמו שלכם מותר, ולכן המושג 'בורחים' הוא לא רלוונטי. הם לא כלבים, אלא בני אדם. אדם יכול לעזוב מקום עבודה אם הוא רוצה. אנחנו מחשיבים את עצמנו חברה ליברלית, וצריך להבין שלאנשים יש חופש תנועה.

כן, אבל הם הובאו לפה כדי לעבוד במקום מסוים בחברה מסוימת.

זה עדיין לא הופך אותם לחיות.

- - -

בכל הקשור לויזות, אסור לקחת ויזות של עובד, אבל זה נעשה באופן גורף כמעט על ידי כל החברות, כולל "סולל בונה".

אני לא לוקח!

גם שכר-מינימום זה חלק מהחוק.

אני מודיע ומצהיר, אנחנו משלמים רק לפי החוק. בעניין הדרכונים – תראה את הפרדוקס; אנחנו מחזיקים דרכונים ב"סולל בונה". מי שמחזיקות בדרכונים הן חברות סיניות ממשלתיות. אני הגשתי תלונה במשטרה נגד החברות האלה, ושם דבר לא נעשה בקשר לזה. השגרירות הסינית באה למשטרת ראשון לציון, ואמרה שזה רכוש של סין. שום דבר לא נעשה!

אני מציע לקבלנים, שאם אתם לא רוצים לעבור על החוק – תשלמו טוב. אני בטוח שאף עובד לא יעזוב מקום עבודה שמשלם לו טוב. הסדרת עניין הכבילה נחוץ כדי להסדיר את העניין הזה.

אני אמשיך ממה שהוא אמר בהצעה אופרטיבית. למעשה, כל מה שהוצג פה זה הפן השני של הסדר הכבילה. הסדר הכבילה כובל את העובד למעסיק ואת המעסיק לעובד. כל הבעיות האלה יכולות להיפתר על ידי הסדרה שונה של הקשר בין המעסיק לעובד, וזה, לטעמנו, על ידי הסדר כבילה ענפי.

יש לי שאלה שנמצאת ברקע, אצלי לפחות, ולא הועלתה פה; למה העובדים הזרים צריכים לעזוב? אחת הבעיות החמורות ביותר היא הבעיה של שמירה על זכויות העובדים הזרים כאשר הם עובדים אצל המעסיקים האלה, ואני לא מדברת ספציפית על מי שנמצא פה. זה דבר ידוע, ופורסמו על העניין הזה נתונים על ידי מבקר המדינה.

את צודקת, אז תטפלו בזה. תקנסו מי שמעסיק במדינת ישראל עובד ולא נותן לו את הזכויות שלו בקנס שלא יהיה כדאי לו.

להזכירך, אני לא מדינת ישראל.

את מפנה את הדברים לכיוון הלא-נכון.

לא, אני יושבת מולך ובמקרה אני מסתכלת עלייך כרגע. אני מפנה את הדברים לאגף האכיפה במשרד העבודה והרווחה. לפי הנתונים שאנחנו קיבלנו מאגף האכיפה, 85% בערך מהקנסות שמטיל אגף האכיפה מופנים כנגד מעסיקים שהעסיקו עובדים שלא כדין. מעט מאוד מהקנסות מופנים כנגד מעסיקים שלא שמרו על חוקי העבודה. בין היתר, צריך לדאוג לזכויות של העובדים הזרים, ועל ידי כך להבטיח שלא יהיה להם רצון לעזוב את המעסיק הזה. ברגע שהעובד עוזב את המעסיק, הוא מסכן את עצמו, וזה לא דבר שהוא עושה סתם כך. אדם שמגיע לכאן יודע, ואם הוא לא יודע אז יש להסביר לו, שברגע שהוא יעזוב את המעסיק הוא מסכן את עצמו. זה כבר בגדר עובדה כמעט ידועה, שנמצאת בחקירה, לגבי הסכומים הגבוהים שהאנשים האלה, בעיקר העובדים מסין, נאצלים לשלם כדי להגיע לכאן. הם לא סתם יסכנו את הכסף הזה שהם שילמו, ויעברו למעסיק אחר, אם הזכויות שלהם ישמרו, והם יקבלו שכר ראוי.

אני מאוד ואהב את אבירי הסדר והחוק, אבל אני רוצה להסביר עניין פשוט. כשאומרים לי שאני זכאי לקבל שני פועלים תאילנדים, זה אחרי שבדקו אותי מלמעלה עד למטה בכל דרך שאפשר, ונקבע שלי מגיעים שני פועלים תאילנדים. באה אליי מדינת ישראל ואומרת לי, שאני אקבל את הפועלים התאילנדים בתנאים מסוימים, וביניהם, שעליי לחתום איתו על חוזה בתאילנד. אני חותם איתו על חוזה בתאילנד, מתחייב לכל מה שמדינת ישראל אמרה לי לשלם לו ולתת לו, וכשהוא בא לארץ, נואמים לי כאן שאם אני לא רוצה לעבור על החוק אז אני צריך לשלם יותר.

אני משלם כמה שקבעה לי המדינה, ולא צריך לשלם יותר. מה את מציעה פה? קבילה בתוך הענף. זאת אומרת, שאני צריך לשלם 10 דולר יותר לתאילנדי, והם יקבלו חמישה פועלים תאילנדים, כשלא מגיע להם, כי כך נקבע.

התופעה ידועה לנו. נכון שבתקופה האחרונה היא התגברה, אבל זה לא כמו שעלה כאן. התופעה היתה בעבר גם בבניין, זה לא דבר חדש, ואני רוצה לעמוד על מספר נתונים מהשטח, בעיקר מעדויות שאנחנו לוקחים מעובדים, על סיבות של עובדים שבורחים. זה לא נכון להגיד שהקבלנים לא עשו שום דבר, אבל מצד שני, יש בהחלט קבלנים שעובדים על פי החוק, ויכול להיות שהם סובלים מקבלנים אחרים, שמפרים את החוק.

הסיבות הן מגוונות. בחלקן הגדול מדובר בטענות כלפי הקבלנים, ובכלל מעסיקים, שמפרים את החוזים שחתמו עם העובדים, מלינים בתנאים לא הולמים, לא משלמים את השכר, או משלמים את השכר דרך חברות כוח אדם, כשבפועל העובד לא מקבל את הכסף שלו ונאלץ לנטוש את מקום העבודה. מצד שני, יש בהחלט עובדים, שברגע שמציעים להם מספר סנטים יותר, מחליטים לברוח. יש כאלה שבטרם הגיעו לארץ, או הגיעו לארץ ובטרם התחברו למעסיק, כבר יודעים לאן ינטשו ומי המעסיק החדש שיעסיק אותם. זו תופעה ידועה, ויש לנו יחידה במשרד, שמטפלת בנושא הזה.

דבר נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו, הוא עניין הקבלנים, שמתלוננים על הברחנים, ומצד שני, הם בעצמם מעסיקים את הברחנים. כלומר, קבלן מסוים מעסיק ברחן של קבלן אחר. אני מציעה לעשות סדר בענף עצמו, ולהטיל סנקציות על קבלנים, כדי שלא יעסיקו ברחנים. כך הברחנים ידעו שלא יקבלו אותם, או שהם יאלצו לעבור לענף אחר.

אבל מי יעשה את זה? את באה אל עצמך בטענות.

אתם לא יכולים לצפות שאנחנו נהיה המשטרה, כי אנחנו משרד העבודה והרווחה, ואנחנו לא מצפים שאתם תהיו המשטרה.

כמו שאמרתי, הטיפול הוא משולב, ואנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא והדוק עם משטרת ישראל ומשרד הפנים. שני הגופים הללו עושים את המקסימום כדי לפתור את הבעיה. כולכם יודעים שגם המצב הבטחוני מקשה על התנופה, כמו שהרגשתם בתחילת השנה. נראה לי, שהפתרון שעלה כאן, רשות ההגירה, יביא לפתרון, שיהיה תקנים או עובדים נקודתיים, שיטפלו באותה תופעה ובנושא העובדים הזרים בכלל.

בעניין הטיפול במעסיקים, אנחנו כמשרד העבודה והרווחה מטפלים מול מעסיקים. משטרת ישראל ומשרד הפנים נמצאים כאן כדי לענות לכם על נושא הגירוש, ההוצאה של העובדים ונושאי ההסדר, כדי להחזיר אותם בחזרה. בכל אופן, אגף האכיפה לא מטפל בכל חוקי המגן. הוא מטפל רק בחוקי המגן במישור הפלילי, ולגבי חריגות של מעסיקים, בכל חוקי המגן, אנחנו כאגף האכיפה לא מטפלים בזה, כי זה נמצא בטיפול בהליך אזרחי. כאן מדובר על נושאים כמו הלנת שכר, שגם זה חלק מאותן בעיות שנתקלים בהן אצל מעסיקים, אך משרד העבודה ספציפית לא מטפל בזה.

לעניין נתונים, מתחילת השנה הטלנו 20 מיליון ש"ח קנסות מנהליים על מעסיקים מפרי חוק, שמתוכם, נכון להיום, 6 מיליון שקלים כבר נגבו. מתחילת השנה יש כבר 11 גזרי דין בעקבות למעלה ממאתיים כתבי אישום שהוגשו מאוקטובר 2001. כלומר מבחינתנו, המגמה היא להחמיר כנגד מעסיקים מפרי חוק, אבל עם זאת אין ספק שצריך להרתיע את העובד, ואני מציעה שמשרד הפנים ומשטרת ישראל יתייחסו לזה.

אני מבין, שהלכתם על מעסיקים ולא על עובדים.

אנחנו כמשרד העבודה מטפלים במעסיקים, ויש כאן המשרדים הרלוונטיים, שיתייחסו לעובדים.

יש לכם הערכה כמה ברחנים יש?

אין לנו הערכה, אבל אני אדגיש שאנחנו מקבלים מכתבים, גם מ"סולל בונה" וגם מקבלנים אחרים, על נטישת עובדים, אבל זה משהו ערטילאי. אנחנו מקבלים דיווחים על נטישות, אבל אין לנו אפשרות לבלוש אחריהם. אם התלונות הן על מקום עבודה, אנחנו מטפלים בנושא, ויש כאן חלק מהחברים שיודעים על הטיפול, אבל אם הם ברחו, אין לנו אפשרות לבלוש אחריהם.

יש לי שאלה אינפורמטיבית, לא קנטרנית. מחר באים מ"סולל בונה" או מכל חברה אחרת, ואומרים לכם איפה נמצאים אנשים שעבדו אצלם. אתם תטפלו?

אנחנו מטפלים, ואני טיפלתי באופן אישי בחברה שלכם. כשאתם מדווחים על מקום עבודה ספציפי, אנחנו, בשיתוף עם משטרת ישראל ומשרד הפנים, פועלים לגירוש אותם עובדים ומטפלים בקבלן שהעסיק אותם שלא כחוק.

אנחנו מקבלים עשרות פקסים ביום על ברחנים, אבל כמו שציפי אומרת, המידע הוא מאוד כללי, לא יודעים לאן הם ברחו, ואין מערכת כדי לבלוש. אנחנו בסך הכל תשעה אנשים ברוטו, שבעה נטו בשטח. זה כל מה שמייצרת תל אביב, שזה למעשה 50% ממדינת ישראל. 40%-30% מהמעצרים שלנו, ומתחילת השנה ערכנו בערך 700 מעצרים, הם מעצרים של ברחנים. כל השאר הם פליליים, ויש גם אחוז קטן של שהייה בלתי-חוקית.

ברגע שאנחנו יודעים איפה נמצאים ברחנים, וזה בתחום הגזרה שבה אנחנו מטפלים, הצוותים של משרד העבודה יוצאים למקום, ומטפלים בה במקום. המעסיקים מקבלים קנסות, והעצורים עוברים לרשות בתי הסוהר.

צריך להעניש את המעסיק, לא את העובד.

אבל העובד כבר ברח, הוא לא חוקי.

למעשה, המעסיקים אפילו לא יושבים 24 שעות. בחקיקה אין שום דבר שיכול להרתיע מעסיק. הקנס הכספי לא מרתיע, כי לא תמיד משלמים, הולכים לבתי משפט, זה נסחב הרבה שנים, ואין הרתעה. בתכל'ס, יום למחרת המעסיק הולך לשוק ואוסף עוד שניים. מבחינתנו, ברגע שמשרד הפנים מדווח לנו שהוא נטש את החברה, מבחינתנו הוא בר-מעצר. הוא לא חוזר מייד הביתה מהכלא. יכול להיות שהוא ישוחרר, כי הוא ברח מסיבות הומניות – לא טיפלו בו כמו שצריך או לא שילמו לו.

אז למה לא מעלים אותו על מטוס ומחזירים אותו הביתה?

יש בית דין, שנמצא במעמד של שופט שלום, ואין עליה ביקורת. אנחנו לא יכולים להתלונן על זה, ויש בעיה לא פשוטה בנושא הזה. אבל אם מקבלים דיווחים על אנשים שנטשו, יודעים איפה הם, וזה בתחום הגזרה שאנחנו מטפלים בה – אנחנו עושים את העבודה.

אנחנו נמצאים במצב של כמעט אנרכיה בכל מה שקשור לתחום העובדים הזרים, ובוודאי בתחום של הפרת תנאי אשרה. זה הפך להיות שוק דומיננטי, וזה דבר חמור מאוד מבחינת שלטון החוק. אנשים באים עם אשרות, לאחר שעשינו איתם הסכם שיבואו לעבוד במדינת ישראל, ועוד בשדה התעופה חלקם הגדול יודע שהוא הולך לעבוד כמפר תנאי אשרה, כי זה הסיכוי שלו לחזור עם ממון גדול הרבה יותר חזרה לביתו, במידה והוא חוזר.

לכן, מבחינה לאומית, שלטון החוק מופר בצורה הכי בוטה, וזה הדבר הכי חמור מבחינתי. לא יכול להיות שבשוק הזה, של הפרת תנאי אשרה בכל התחומים, בניין, חקלאות וסיעוד, נהיה מוצפים בפניות, ולא יהיו לנו כלים להתמודד עם התופעה. התוצאה היא שאין הרתעה, בוודאי בתחום של הסיעוד. לבי ממש כואב כשזקנה, קשיש או נכה מספרים לי שנטשו אותם, הם לא יודעים לאן, ואחרי כמה חודשים הם גם מקבלים תביעה של עשרות אלפי שקלים מאותו עובד על הבראה, פיצויים, מחלה, וכד'. הדברים הם חמורים ביותר. הם הולכים לבתים חזקים, עוסקים שם במשקי הבית, וגם שם אנחנו לא אוכפים את החוק. זאת האמת. השבוע פגשתי קבלן גדול מאוד. הוא אמר לי שהוא לא רוצה להיות עבריין, אבל שאנחנו כופים עליו לעבור על החוק. הוא ביקש ממני להגן עליו, ואמרתי לו שאני לא מסוגל. אני מדבר עם קציני משטרה במשרד העבודה, שאכפת להם, כדי ליצור איזושהי הרתעה. יש ממש קריסה טוטאלית. אין הרתעה, והסיבות הן ידועות; משטרת ישראל עסוקה מפה עד הראש, והכלים שעומדים לרשותנו אינם מתאימים למציאות המתהווה החדשה. הם יודעים שאנחנו לא יכולים להתמודד עם התופעה הזאת. סינים אמרו לי, שהם משלמים עד 10,000 דולר עבור הזכות לעבוד במדינת ישראל, ולכן הם עובדים באופן חוקי. אחרת, גם אם הם יחזרו הביתה, הם יחזרו ללא רווח מינימלי.

לכן, אם המערכות לא יתעשתו, וכבר ניסינו להתאחד יחד עם כל המשרדים כדי ליצור הרתעה, אין סיכוי שבעולם שנגרש 200,000-150,000. אני מדבר על שוק של למעלה מ- 300,000 זרים, וזה כולל את הירדנים, הפלשתינאים, המצרים ועובדים הזרים. אין לזה אח ורע בשום מדינה אחרת בעולם, ויש היום יותר זרים מאשר מובטלים במדינת ישראל. אגב, הוועדה שהממשלה הקימה קיבלה החלטה השבוע, שמחזקת את הקמת רשות הגירה במשרד הפנים. הוועדה היא בראשות יובל רכלבסקי, שעושה עבודה טובה ומקצועית מאוד, ועד סוף החודש הזה אנחנו קוראים להביא לממשלה המלצות, כשההמלצה העיקרית שלנו היא הקמת רשות לאומית לטיפול בכל המכלול של הזרים. זה עיגון של משאבים וסמכויות שפזורים במספר משרדי ממשלה לראשות אחת, כדי שתהיה כתובת אחת לכולם, וזה יתן את המענה הראשוני והנכון לתופעה הנוראית הזאת שמתהווה. מבחינת מדינת ישראל, מה שמטריד הוא, שאנחנו יודעים בוודאות, שבסופו של דבר שליש מסך כל הזרים האלה מתכוון להפוך למהגרים לא חוקיים במדינת ישראל. אנחנו רואים כבר דור שני לבני מהגרים, המשפחות שלהם גדלות כאן, מדברים רק עברית ולא רוצים לחזור לדרום אמריקה או לאפריקה, כי כאן הם גדלו. מבחינתם, בצדק הם תובעים את המעמד והזכויות שלהם, ואנחנו ממשיכים לשחק את הבת יענה. בסוף החודש הזה נבוא לממשלה, ואם הממשלה באמת ובתמים רוצה להתמודד עם הנושא הזה בראייה הלאומית הכוללת, בעיקר לטווח הארוך, כדי להגן על המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית וגם להגן על אלו שרוצים לשמור על החוק, היא תאמץ את ההמלצות. הכוונה היא בטווח המיידי לרכז סמכויות כבר תחת יחידה אחת, ולהתחיל לפעול, כדי שלכולכם תהיה כתובת אחת, לפחות בשלב הראשון. זו תהיה מנהלת עם 'שיניים', עם סמכויות, ויותר מזה – עם אחריות.

זה פתרון מצוין, רק צריך לקחת בחשבון, שזה עניין של זמן.

יש בממשלה הנוכחית כיוון מאוד חיובי. אתמול ראיתי אצל ראש הממשלה נכונות לגבי הנושא.

אנחנו איתכם, צריך לעשות את זה, אבל צריך להיות ריאליים. עד שהעסק הזה יתחיל לפעול יקח זמן. לדעתי, אתה צריך לתת דעתך לא רק לפתרון, אלא לראות גם מה לעשות עד אז, כי המצב הולך ומדרדר.

יש הערכה כמה נוטשים?

אין לנו הערכה כמה נוטשים את החברות, אנחנו רק מקבלים מידע מהקבלנים, ומעדכנים.

לגבי שוהים כדין שעובדים לא במקום העבודה שלהם, למשרד הפנים אין התנגדות להחזיר אדם כזה למעסיק המקורי. אם הוא מגיע למעשיהו, אנחנו מוודאים את זה, יוצרים קשר עם המעסיק, ואם הוא מוכן לבוא לקחת אותו, אין לנו בעיה שהוא יחזור למעסיק המקורי.

אני אשמח מאוד שתעבירי לנו את השמות האלה, ואנחנו נעזור לכם להעביר אותם לקבלני המקור שעליהם הם רשומים.

אני רוצה להתמקד בשני נושאים עיקריים, ובהם אתייחס גם אל נושא רשות ההגירה, שחברי חגי הרצל התייחס אליו. שני הנושאים העיקריים שעלו בוועדה הזאת הם מטבע הדברים גם הנושאים העיקריים במציאות שאנחנו מתמקדים בה, והם הנושאים של אכיפה וניידות בתוך הענף.

לגבי אכיפה, ברור שאת החוק צריך לאכוף, כולל החלטות בתי המשפט. כפי שאמר חברי, אני לא יכול להזכיר עובדות. לפעמים משרדי הממשלה מתקשים לאכוף את החוק, כולל החלטות של בית משפט. כאשר מדברים על החוק, יש חלוקה לשני תחומים עיקריים. קודם כל, מדברים על הפן של שהייה חוקית או לא חוקית, כניסה וגירוש, שאנחנו תיקנו בתיקון גדול, אבל מבחינת האכיפה, כפי שאמר חגי הרצל, אנחנו צריכים להשלים עוד מהלך. כפי שאמר מנכ"ל התאחדות הקבלנים, לרוב המדינות שמתמודדות עם תופעה של עובדים זרים יש יחידות שמיועדות לנושא הזה. הנסיון מלמד, שכאשר מקבצים פקידים לנושא מסוים ומייעדים אותם לנושא מסוים, זה יותר יעיל. זה מה שצריך לעשות, ואין מנוס מזה. כאיש חקיקה אני יודע שחקיקה לוקחת זמן, אבל אנחנו רואים שכאשר יש כמה אינטרסים שמעוניינים בחקיקה, כולל הממשלה, ואני מחזיק בידי את התכנית הכלכלית של הממשלה שאושרה לפני עשרה ימים, יש אפשרות לקדם חקיקה מהירה.

מדובר בחוק הכניסה לישראל, וגם אם יהיה פה עיגון של משאבים, צריך להבין את התפקידים על פי חוק של משרדי הממשלה השונים. אחד החברים כאן דיבר על אכיפה פרטית שהוא ניסה לעשות. נכון שהרשויות צריכות לאכוף את החוק, אך כאשר מדובר בסמכויות של השלטון, לא יכולה להיות אכיפה פרטית, וכפי שציפי ציינה, זה לא התפקיד של משרד העבודה. משרד העבודה, ככל משרד ממשלתי, פועל בתיאום עם משרדים אחרים, ולכן גם היועץ המשפטי לממשלה אישר למשרד העבודה להשתתף בצוותים משותפים עם משרדים אחרים. גם אם תהיה רשות הגירה, ואנחנו מקווים שכן, התפקיד הוא בעיקר של משרד הפנים, שאמון על החוק, וצריך לתת את המשאבים כדי לאכוף. לגבי מה שנאמר פה לגבי המשטרה, המשטרה נדרשה למלא חלל, כי לא הצלחנו להתגבר על בעיות האכיפה.

צריך לאכוף את חוק הכניסה לישראל, וכך גם את חוקי העבודה. זאת זכות בסיסית של העובדים, וזה גם אינטרס של המדינה לא ליצור תנאים של תחרות בלתי הוגנת. כעיקרון, רוב חוקי העבודה הם בעלי אופי פלילי ואזרחי ואחד, כלומר ניתן לתבוע באופן פרטי בבית המשפט, ובנוסף יש עבירות פליליות שהמדינה אוכפת. כך חוק שכר מינימום, העובד יכול לתבוע את המעסיק, והמדינה יכולה להביא את המעסיק לדין פלילי, על שהוא לא משלם שכר מינימום. כפי שאמרה ציפי בצדק, רק הנושא הפלילי נמצא בסמכות של משרד העבודה. גם פה יש נושא שצריך להתמקד בו, והתייחסו אליו בדיונים קודמים; כאשר עובדים מגישים תביעות בבית הדין לעבודה, לעיתים התביעה מתבררת רק לאחר שהם עוזבים את הארץ, ואת ההליכים האלה צריך לזרז. צעד אחד בענין הזה היה קביעת נוהל בקביעת עדות מוקדמת, אבל גם את המהלך הזה לא השלמנו. אם יש משהו בנושא האכיפה שהוועדה מעוניינת בו, זה דברים ספציפיים שהיא יכולה לעקוב אחריהם ולראות את הביצוע שלהם. הנושא המרכזי כאן הוא בענייני אכיפה.

אני לא יכול לבוא כאן עם החלטה קונקרטית של שר העבודה בממשלת ישראל בקשר לניידות בתוך הענף, אך מה שאני יכול לומר הוא שנושא הניידות בענף נמצא בבדיקה רצינית של משרד העבודה ושל שר העבודה. כעיקרון כבר יש לנושא עוגן בחוק, אך שוב – המהלך לא הושלם, כלומר בטיפול הגדול בחוק עובדים זרים נאמר - - -

דנים, דנים, דנים, אבל בינתיים הם נוטשים.

אני מכיר את הדיאלוג הזה היטב, ואני אומר בגלוי, שביחסים בין הממשלה לציבור, בגלל סדר היום העמוס, צריך ללחוץ כדי שנביא את הסחורה. אני מדבר על דברים שנמצאים בשלבים מאוד מתקדמים. אמרו כאן אנשים, בוודאי לגבי ענף הבנייה, שהם בעד ביטול הסדר הכבילה למעסיק מסוים, בתנאי שתהיה אכיפה. אנחנו מסכימים לכך, מדובר פה בכלים שלובים, וזה צריך לעבוד יחד.

המגמה היא לפעול לביטול הכבילה. כמובן שזה ייעשה כמו שהממשלה צריכה לעשות, בהתיעצות עם כל הגורמים. תחום הסיעוד צריך טיפול מיוחד, ונמסר לי ממשרד העבודה שיש צוות שמגיש המלצות גם בעניין הזה. אם הוועדה רוצה לקדם רעיונות מעשיים, היא צריכה להתמקד ביישום דברים שהם בשלבים מתקדמים לגבי רשות הגירה וניידות בתוך הענף או ביטול הסדר הכבילה באותו ענף.

אני מאמין שמה שהרצל מוביל ומה שכולם פה אומרים, אולי ימגר, אבל אם אני מסתכל על החקלאים בשטח, אז הפתרון הזה אולי טוב לעונה הבאה או לשנים הבאות. המצב היום הוא חמור מאוד. משרד העבודה יצא יחד עם שגרירות תאילנד, בניגוד לחברים מהערבה, ואמר לעשות סדר גם בבלגאן הזה. צריך להוציא קול קורא, בשיתוף כולנו יחד, גם עם השגרירויות השונות, לאסוף אותם ולהחזיר כל אחד למקום שאותו הוא נטש, כדי להביא את כוח העבודה החסר. יש בחקלאות קרוב ל- 4,000-3,000 נוטשים, וצריך להחזיר למעסיק את הנוטשים האלה. מצד אחד אני לא רוצה לעודד נוטשים, אך מצד שני אנחנו צריכים עובדים. החקלאים שלנו באמת סובלים מהחוסר הזה. אם נוכל להחזיר אותם למעסיקים המקוריים שלהם, נועיל לטווח הקצר. לגבי הטווח הארוך, אני מסכים לכל הרעיונות.

אני רוצה לשאול, אם מעסיק מסוים קיבל אישור להביא עובדים, למה בכל זאת משרד הפנים מתנגד. זה לא תפקידו להתנגד, ואני רוצה לדעת מה עומד מאחורי זה, כשתפקידכם לבצע.

יש החלטה של 'שמיים סגורים'.

רציתי רק לשמוע, לפרוטוקול.

אני העליתי את הנושא הזה כבר פעמיים לפני ראש הממשלה, גם אתמול, מול כל העולם. לדעתי, זאת סוגייה מאוד רגישה וחשובה, שמשליכה על עתיד מדינת ישראל באופן דרסטי. חשבתי לקבל בדיון היום רעיונות אחרים, והבנתי שהמצב מסובך אפילו יותר ממה שמחשבתי. אתמול היה ויכוח קשה בין ראש הממשלה לשר לבטחון פנים בסוגייה הזאת, אחרי שהבאתי את הנושא הזה. אני אומר כאן חד משמעית, שמרוב העומס על הממשלה בנושאים הבטחוניים, הנושא הזה שולי, למרות שאם לא היה הנושא הבטחוני, זה היה צריך להיות הנושא הראשון במעלה בטיפול.

שמעתי משר האוצר שההליכים לרשות ההגירה אוטוטו מסתיימים. הייתי רוצה יחד אתכם, המעסיקים ונציגי המגזרים, לערוך ישיבה עם רכלבסקי, כדי שישמע אתכם, וכדי שלא יהיה חלילה מצב שנציגי המגזרים לא יהיו שותפים לרעיונות של רשות ההגירה. לכן צריך לקבוע ישיבה מיוחדת של הועדה יחד עם המעסיקים, כדי שישמעו את כל הרעיונות. זה יכול להוסיף הרבה, וצריך לקבוע פגישה דחופה. ברשות הגירה מדובר במתן תקנים למשטרה, למשרד העבודה וכו', וזו עבודה רבה לטפל בסוגיית הברחנים וכל מה שסביב הסוגייה הזאת. לכן נקיים ישיבה דחופה עם כל הגורמים הללו פה בוועדה באופן הכי דחוף שאפשר, ונבקש לזרז את הקמת הרשות לענייני הגירה.

אני גם מבקש להוציא מכתב על אי כבילת ניוד עובדים באותו ענף לשר העבודה והרווחה, לשר הפנים ולשר החקלאות. אנחנו נבקש להוציא היום מכתב, שיאפשר לנייד את העובדים בין מעסיקים באותו ענף. אני חושב שלא תהיה בעייה בעניין הזה.

אני דורש ממשטרת ישראל ומגורמי האכיפה, שאם נעצר עובד שמתברר שיש לו ויזה לעבודה ושהוא נטש את המעסיק שלו, חד משמעית להעביר אותו אל ארגון הקבלנים או לארגון החקלאי, למעסיק הרלוונטי, כדי שידעו לטפל בו. הכוונה היא, כמובן, להעביר למעסיק, אבל דרך הארגון, כי יכול להיות שהמעסיק כבר לא רוצה אותו.

בנושא התאילנדים, אני מבקש לקבוע לי פגישה עם שגריר תאילנד. אני אנסה לראות אם אפשר לקדם את הנושא שלכם, ואבקש שחלק מכם יצטרפו לפגישה. אני מבטיח לעזור לכם בעניין הזה.

אני אעלה להצבעה, כנראה בשבוע הבא או בעוד שבועיים, את החוק שלי, שכבר נח על שולחן הכנסת. אני רוצה שמעסיק שחלילה יפר חוק או יעסיק עובד לא חוקי יקבל עונש של מאסר עד שנה, כולל קנס של עד 200,000 ש"ח וכולל שלילת רשיון עסק. כל עוד לא קמה רשות הגירה, המנגנון מאוד קטן, וזה כמו מנוע קטן שלא יכול לפעול. נשאר לנו לטפל במעסיקים, עד תחילת עבודת רשות ההגירה. אני מניח שברגע שהחוק הזה יתפרסם, אנשים ירתעו מלהעסיק באופן לא חוקי.

אני מודה לכם על ההשתתפות בישיבה.





----------------------------------------




הישיבה ננעלה בשעה 11:00.