כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/5028



5
הועדה לבעיית עובדים זרים

פרוטוקולים/עובדים זרים/5028
ירושלים, ג' בסיון, תשס"ב
14 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 97
מישיבת הועדה לבעיית עובדים זרים
שהתקיימה ביום שלישי, כ"ה באייר התשס"ב – 7 במאי 2002 – שעה 09:00

אכיפת החוק כנגד שוהים בלתי-חוקיים במגזר הערבי.

חברי הוועדה: איוב קרא – היו"ר
אבשלום וילן
אלכסנדר צינקר

סולימאן עזסי - ראש המועצה המקומית ברא
חגי הרצל - עוזר השר לעובדים זרים
עו"ד גלית לוי - לשכה משפטית
אפרים כהן - ראש מנהלת העובדים הזרים
ציפי שנקמן - מנהלת מח' אכיפת חוקים

תמי ברוך

הדס דויטש





----------------------













1. אכיפת החוק כנגד שוהים בלתי-חוקיים במגזר הערבי

אני פותח את ישיבת הוועדה. נדון כאן היום על השהייה הבלתי-חוקית בעיקר של ערבים פלשתינים מאיו"ש בתוך הכפרים הערביים והטיפול בהם. הגיעו הרבה תלונות מגורמים שונים מתוך המגזר הערבי, על כך שזה הפך להיות נטל ומטרד. בכפרים מסוימים יש כמעט 20% מתושבי המקום שהם שוהים בלתי חוקיים, או אנשים שמסיבות שונות נמצאים שם, כשהם לא אמורים להיות שם. אני מעריך שלמרות שבחודשים האחרונים ישנם יחסית יותר מעצרים מבעבר – זו לא התשובה למיגור התופעה של שוהים בלתי-חוקיים בתוך הקו הירוק. אני חושב שצריך לראות את הקונספציה הזאת בראייה של רווחת אזרחי ישראל, ערבים כיהודים, ולראות איך מתמודדים עם הבעיה הזאת. נמצאים פה ראש מועצה והצד של המשרד לבטחון פנים.

כמובן שהשכר שלהם הוא יחסית זול, והשעות שהם יכולים להקדיש הם גורמי-מפתח להרבה מעסיקים להעסיק אותם. בישובים באיו"ש זה הביא לידי כך שלא פעם, בדרכים שהן לא דרכים, מנסים בכל מצב להשיג את התושבות והאזרחות בישראל. אנחנו מקבלים תלונות כאלה, אי אפשר לעבור על כך לסדר-היום, וצריך לדעת איך לטפל בתופעה כזאת. אני רוצה לשמוע את סלימאן עזסי, ראש מועצת ברא. זהו אחד הכפרים היפים, לדעתי ה"סביון" של המגזר הערבי, שדואג מאוד לרווחת תושביו, והישוב נמצא בסטטוס מאוד גבוה. מאוד חשוב לנו להגיע לפתרון של הבעיה הזאת, שהיא מאוד רגישה בעיניי, בכיוון חיובי. אנחנו לא מחפשים אף אחד, אין לנו כוונה להיות מדינה עם מחשבה שמרנית, אך יש בעיה שמתלוננים עליה, ואנחנו רוצים לשמוע מה קורה שם.

צריך לדבר על הבעיה בצורה כוללת יותר. הבעיה הזאת מתרחשת בכל הארץ, ולא רק במגזר הערבי. בארץ יש הרבה עובדים זרים – מהשטחים או מחו"ל – אך משום מה הדגש מושם על המגזר הערבי. הבעיה במגזר הערבי היא, שיש הרבה בחורות נשואות בשטחים. חלק גדול מהבעלים שלהן לא קיבלו תעודות זהות ישראליות. בזמנו, כשלא היה סגר ממושך ומצב קריטי כמו היום, היתה אפשרות שההורים של הנשים יעזרו בשליחת כספים ומזון, כי הבעלים לא יכולים לצאת אל תוך הארץ לעבוד. ההורים דאגו לבנותיהם, והרבה פעמים הנשים גרו אצלם, עם הילדים. יש בעלים שנשארו בשטחים, ויש שהיו באים בסתר לאשה. יש בקשות לאיחוד משפחות, הגישו למשרד הפנים בקשות כאלה לאיחוד משפחות, וזה נמשך עד היום. הרי אי אפשר למנוע מבעל לבוא לאשתו! זו תופעה מאוד נפוצה.

באיזה הקף של תופעה אתה מעריך שמדובר ברמה הכללית?

זו תופעה גדולה, מעל 15-10 אחוזים. בכפר ברא יש 30 בחורות שהתחתנו בשטחים, חלקן הגדול חזרו, והבעלים שלהן לא יכולים לבוא. הבעיה היא לא עם האשה והילדים שלה, כי הם ישראלים, ולכן הם אצלנו. הבעיה היא עם הבעל, המפרנס. יש משפחות גדולות, עם 12 ילדים, וזה קשה. גם המועצה עוזרת להם לעבוד. אני מסתכל על זה גם לטווח הארוך. סיפרתי לעלמה גרוס, מנהלת מחוז משרד העבודה והרווחה, שאני רואה את זה כסיכון עתידי, כי הילדים האלה, שחיו בגדה בשטחים, והתרגלו לזריקות אבנים וחיים במצב כלכלי קשה מאוד, וכאן בארץ, רואים בתים גדולים, עם אבות שמפנקים את הילדים שלהם, לבוש שונה – הם רואים תרבות אחרת, וזה מעורר אצלם נקמה. לכן בכפר שלי אני סובל כבר כמה שנים מבעיות-אלימות; לילדים האלה יש מנהיגות מסוימת, וחבורות של ילדים עושים מעשי-ונדליזם בכביש, בבית הספר. כלומר, כבר ניתן לראות את התוצאות השליליות. ביקשתי ממנה לעשות סקר מיוחד עבור האנשים האלה, היא נענתה וערכה אסיפה לכל מיני מנהלי-מחלקות במשרד העבודה והרווחה במחוז, יצאה עם סקר, ואני יכול לשלוח אותו אליכם. יש שם ממצאים ברורים. שלחנו את זה למשרד הרווחה, והבעיה היתה רק חוסר תקציב – איך ליישם את זה. צריך לשים את האנשים האלה במסגרות מיוחדות. הסכנה היא לטווח הארוך יותר; הסכנה היא שהילדים האלה, שחיו בתרבות מסוימת ועברו לתרבות אחרת, אין להם את המסגרות כמו לשאר הילדים המקומיים. אין להם בית משלהם, אבא שידאג להם ומי שיתן להם, אמא בקושי לוקחת כסף כדי לפרנס, ונוצרת תחושה של נקמה, שמסוכנת לטווח הארוך. על זה אני מתריע. כפר ברא ידוע ככפר הכי שקט בארץ, כפר נאמן ביחסים בין התושבים, עם העולים, וביניהם לבין היושבים מסביב. אנחנו הכפר הכי יפה בארץ, שמקבל חמישה כוכבים פלוס – מבחינת ניהול תקציבים – ניהול תקין. יש בו 3,000 תושבים המורכבים משתי משפחות בכפר – שתי משפחות שהן ביחסים טובים ביניהן, גם עם יחסי נישואין. אבל בחמש השנים האחרונות יש לי תחושה שהילדים הצעירים האלה, בגילאי 10 ומעלה, במיוחד אלה שבאו מהשטחים, והם ישראלים…

יש גם נשים נשואות וגם גברים נשואים?

אין בעיה עם הגברים הנשואים. מה שחשוב הוא הבעל, שהוא המפרנס. הבעיה היא עם הבחורות הישראליות, שהתחתנו עם בחורים מהשטחים. הם נשואים מספר שנים, יש להם מספר רב של ילדים, וצריך לבדוק איך אפשר לבדוק את הבעיה הזאת, ולעזור. יש פה מצב חברתי, אנושי. זה גם טוב למדינה: במקום שהבעל יבוא במסתור ויחזור במסתור, והאשה תהיה בלי בעל ובלי פרנסה… יש פה על מיני בעיות, שהמדינה לא יכולה לקבל. למה שהאשה תיענש? היא לא אשמה, היא התחתנה עם מישהו, שעכשיו יש ביניהם מרחק. אי אפשר לסבול את זה, והלחץ תמיד בא על ראש המועצה עם הבקשות.

אתה אומר שיש אצלכם שתי משפחות. 3,000 התושבים הן שתי משפחות?

כן, שתי משפחות גדולות. אחת - 55% מהתושבים, והשנייה 45%. מה שמאפיין את כפר ברא, הוא שאנחנו לא קולטים אנשים מבחוץ בכלל. אנחנו נמצאים במרכז הארץ, ואתם מוזמנים לבקר את הכפר.

צריך להתחשב במצב האנושי הזה, ולהסתכל לטווח הארוך. יש בערך 90 ילדים מהבחורות האלו, והבעלים לא כאן. זה אסון חברתי עתידי. יש לזה אפקטים שליליים רבים, ואנחנו מנסים להשתלט על הבעיה. אני מאוד סובל מזה, ונותן גם מכספי שלי. הילדים הם בני 5-4 עד 18-17, בגילאים שצריכים תשומת לב מיוחדת, כדי שלא ידרדרו.

הממסד מכיר בהם?

אני לא מקבל עבורם כלום. הם תושבים של הכפר, אבל צריכים תגבור מיוחד. משרד העבודה והרווחה הכיר בתגבור הזה, וצריך לעשות מסגרות מיוחדות לנשים ולילדים שלהן מבחינת תגבור, עבודה, לימוד וחינוך מיוחד. יש להם צרכים מיוחדים. המחקר על זה נמצא אצלנו, ואם תצטרכו אותו, אני מוכן לשלוח אותו אליכם כדי שתוכלו לעזור. מנהלת המחוז אומרת שאין להם כסף בגלל הצמצומים. לכן אני מתריע, כדי שחס וחלילה לא יקרה משהו. אני את שלי עשיתי, והשאר לא בידי.

משטרת ישראל פעלה לעצור הורים של ילדים כאלה בתוך הישוב?

לא, לא היו מקרים כאלה, אבל במשטרה יש בעיית כוח אדם. בקושי מגיע סיור אחד בלילה. אבל יחסית המקום שקט, ואין תופעות חריגות כמו בשאר המקומות הגדולים.

יש עובדים פלשתינאים ששוהים באופן בלתי-חוקי בכפר ונשארים לישון?

לא, אין.

אתה רוצה להגיד לי, שאף אחד מהאבות של 90 הילדים האלה לא נמצא?

הם בטח באים בסתר. רוב העבודות שלהם הן בחוץ; בתל אביב, בכפר-סבא, בראש-העין, בפתח-תקווה ובאזורי התעשייה, כי בכפרים אין עבודה.

הם לקחו בעבר עבודות של אנשים מקומיים, במפעלים הקטנים בכפר שלכם?

אתה ראית בעצמך בביקור, שבמפעלים שלנו עובדים תאילנדים. יש לנו מפעל לפרחי נוי, מפעל משותף – ערבי ויהודי. בזמנו עבדו שם מהשטחים וישראלים. עכשיו עובדים שם מקומיים ותאילנדים.

אבל לפני כן היו שם פלשתינים?

כן, בטח, ולכולם היו אישורים.

הבעיה היא פה לא של כפר ברא. אני חושב שראש המועצה צודק בכל מילה, בכך שילדים כאלה גדלים לבעיית אלימות, בעיות ארוכות-טווח, וזה נמשך אל דורות שלמים שלא משתלבים בחברה אחרי זה, עם כל הסיבוכים - החל מאלימות ומדברים קטנים וכלה בכל מה שאתם לא רוצים. אבל הבעיה היא פה, שאי אפשר להוציא מההקשר. הבעיה היא קודם כל נושא השוהים הבלתי-חוקיים. יש הפרדה, אין הפרדה, יש גבול, אין גבול, או מדינה מסודרת או מדינת בלגאן. אנחנו כרגע בבלגאן, ובגלל האילוץ הפוליטי – אין שום גבול. אם יש גבול, אז למה הם לא חיים בכפר? אבל בעצם יש גבול, כי הם לא אזרחים ישראליים. אנחנו לא רוצים שוהים בלתי-חוקיים.

כלומר, יש פה דוגמה קונקרטית לבלבול הגדול שיש במדינת ישראל, ולאיך זה מתבטא בחיי היום-יום בכפר מסודר, מאורגן ונקי. לכן, לפי הערכתי, צריך לתקוף את הנושא הזה בהבט היותר רחב שלו; אם מחליטים להתלבש על השוהים הבלתי-חוקיים, ואם מחליטים, כפי שאמר ראש הממשלה, לבנות גדר הפרדה ולמקם גבול, מוכרחים לטפל גם בנושא הזה של איחוד המשפחות – לראות איפה שמים את הגבול, איך עוזרים למי במה, ואני אומר כבר מראש: אני יודע שבעצם איחוד המשפחות יש טרמפ של הכנסת עשרות אלפי אנשים אל תוך מדינת ישראל, וזה מאוד בעייתי. יש לי פתרונות לזה בתחום הפוליטי: להחזיר במזרח ירושלים 210,000, ופותרים חלק גדול מהבעיה. קובעים גבול, קו הפרדה, אבל המצב שבו 200 אנשים משלמים ברמה האישית הוא מצב מאוד קשה. זה הרבה מאוד עבודה, זה לא פשוט.

אם אנחנו לוקחים בחשבון שבכפר ברא יש עשרות פועלים, אז בכל שטח מדינת ישראל יש עשרות אלפים כאלה!

אני לא מניח שבנצרת או בגליל יש אותה כמות שלהם.

זה יכול להיות גם הרבה יותר! כפר ברא הוא מקום שלא נוח לגור בו, לא נוח לזר להופיע שם, כי חיות שם שתי משפחות. זאת סוגיה מאוד קשה ובעייתית בתוך המגזר עצמו.

שלשום עשיתי אסיפה לנציגים של כלל התושבים, ודיברתי איתם על הבעיה הזאת – של האלימות והסמים. עד לפני 8 שנים לא היתה בכלל בעיית סמים. המשטרה כבר מודעת לזה, שבקרב הצעירים יש בעיית סמים, מה שלא היה שם בחיים. כך גם עם אלימות. מחר תהיה לי ישיבה עם האחראי במשטרה הקהילתית אצלנו, עם מחלקת הרווחה, הפסיכיאטר ומחלקת החינוך כדי לדון בנושא הזה - איך למגר ומה לעשות. זה כבר בעיה, ועוד 10 שנים זאת תהיה בעיה יותר גדולה. צריך להסתכל על כל ההיבטים, וככל שאנחנו מתעכבים בפתרון ונתינת מסגרות מיוחדות לאנשים בעלי מצב מיוחד, הבעיה תגדל. עוד שנתיים נשב לפתור בעייה חמורה יותר. אם לא ניתן תרופות מיידיות – כולם יסבלו בסוף.

גם אנחנו שמענו על התופעה הזאת. מה שהאדון מדבר עליו, זה הנושא של הילדים והאנשים עם תעודות זהות. אנחנו מדברים באופן כללי, לאו דווקא על הכפר בכלל. קודם כל, לא קיבלנו בכלל בשנה האחרונה תלונות מכפרים ערביים.

גם לא תקבלי. הרבה לא מוכנים לדבר, כמו שסלימאן בא לדבר פה.

טוב, אבל אני מביאה לתשומת לבכם שלא קיבלנו תלונות, אבל באופן יזום היינו במספר כפרים. מתחילת השנה בדקנו 335 עובדי-שטחים, לאו דווקא בכפרים. ניתנו 90 דוחות למעסיקים, ובסך הכל הועסקו שלא כחוק 273 עובדים. יש הרי סגר לסרוגין; לפעמים אנחנו בודקים, ורואים שיש לעובדי שטחים רשיון. בתקופות מסוימות יש להם רשיונות.

איך השאר חוקיים? הסגר כבר קיים חודשים.

אני אומרת לכם, שיש עובדים שיש להם רשיון!

אז זה בלוף!

אנחנו בודקים כל עובד כזה מול המינהל. הם נבדקים. אני לא מדברת על מגזר מסוים. חלק מהם נבדקו גם בחקלאות. מתוכם מוגבלי-כניסה – שב"כ ומשטרה: 51.

אני רוצה לנסות להבחין בין שתיים או שלוש תופעות נפרדות. יש את העניין של האנשים שנכנסים מהרשות הפלשתינאית לשהות או לעבוד בישראל באופן בלתי חוקי, והם לא קשורים לאף אחד… אין לאף אחד מספר סופי לגבי זה.

אני רוצה להתייחס למה שאמר ראש המועצה: עניין בקשות האחמ"ש למיניהן. משנת 94', בהחלטה של הממשלה דאז, רבין ז"ל, אשה יכולה לבקש איחוד משפחות עבור בעלה בדיוק כמו שגבר יכול לבקש איחוד משפחות עבוד אשתו. שתי הבקשות נבחנות בדיוק באותו אופן; בודקים מרכז-חיים בישראל, בודקים את כנות-הנישואים, בודקים העדר-מניעה פלילית או בטחונית לשני הצדדים, בעיקר לצד המבוקש, ובהנחה שהכל מאושר ומתקיים – מאשרים את מתן המעמד לגבר או לאשה הזרים בתוך ישראל. לכן אני לא מבינה למה אצל הגברים בכפר אין בעיה, ואצל הנשים דווקא יש; אם הם באמת הגישו וביקשו בקשת איחוד-משפחות מסודרת, נבדקו שלושת הדברים שציינתי, וזה הליך שלוקח בין חצי שנה לשנה עד שנותנים את האישור בגלל כל הבדיקות שצריך לעשות, הרי שאותם גברים יכולים כבר לקבל אישור כניסה לישראל. זה אישורי מת"ק - ל- 27 חודשים במקרה של תושבי ישראל, במקרה של אזרחים – לחצי שנה, ומייד אחר כך – א' 5, שזה מעמד של תושב עם תעודה ישראלית כחולה. לא ברור איפה יש את הבעיה של אותן נשים, שהבעלים שלהן לא מצליחים לבוא ולקבל אישור כדין בישראל.

זה לוקח זמן.

זה פרק זמן מאוד קצר, לצורך הבדיקה. צריך לבדוק אם אין שם מניעה אחרת, שהבקשה סורבה מטעמים כאלה או אחרים. אבל פרט לאלה שסורבו ופרט לאלה שמתעכבות בגלל המצב הבטחוני הקשה היום, שקשה לגורמי הבטחון לתת אישור לכאן ולכאן, אני לא רואה סיבה למה הם לא הצליחו לקבל אישור בישראל.

יש החלטה של הקפאה, כמו שפורסם?

יש החלטה של כבוד שר הפנים, שאומרת שמהמועד שהוא נתן את ההחלטה ועד למועד הדיון בישיבת הממשלה, אני חושבת שזו הישיבה שתהיה ביום הראשון הקרוב או ביום ראשון שאחריו – שבינתיים, עד שתינתן החלטה אחרת, לאור המצב המאוד קשה שמדינת ישראל נמצאת בו מבחינה בטחונית, מקפיאים כרגע את כל בקשות האחמ"ש לגבי אזרחים או תושבים ישראלים, שמבקשים תושבי רשות. אבל ההקפאה הזאת היא הקפאה בת שלושה שבועות, לא יותר, ואני לא מניחה שמשם מתעוררת הבעיה של אותן 30 משפחות, והיא כלפי כולם – גברים, נשים, אזרחים – הקפאה כוללת, עד שהממשלה תתן החלטה איך לטפל בכל בקשות האחמ"ש כסוגיה קשה בכלל.

לגבי מה שהוא אמר על התאקלמות הילדים והבעייתיות הזאת – לזה אנחנו רק מסכימים, כי זה חלק מהבעיות בסוגיה הזאת, סוגיית האחמ"ש.

השינוי המדורג התחיל מאז כבוד שר הפנים סויסה. אז התחילו להקשות.

אני רק אבהיר: לפני מספר שנים נתנו לזר שנישא עם ישראלית תושבות קבע באופן מיידי. היום יש הליך מדורג, אבל כבר בתחילת ההליך הוא מקבל אשרת-שהייה חוקית בישראל. ברגע שמאושרת הבקשה – הוא מקבל אשרה נפרדת. אני מוכנה לבדוק את המקרים האלה, כי באופן עקרוני לא אמורה לקחת יותר מחצי-שנה או שנה בדיקה של בקשת אחמ"ש עד להחלטה אם מאשרים אותה או מסרבים אותה. מהרגע שמאשרים אותה, בן הזוג הזר מקבל אשרת-שהייה חוקית בישראל מכל סוג שהוא. הוא לא בלתי-חוקי פה.

אני לא רוצה להתייחס למה שנאמר פה על אישורי אחמ"ש, אבל הסוגיה של עובדים שזולגים לישראל מוכרת. ההתרים שהיום ניתנים, וגם בתקופת גאות ושפל, זה מתי מעט. אם המספרים לפני גאות ושפל מדברים על 20,000 התרים בתוקף – היום מדברים על בודדים, ובגאות ושפל מדברים על אלפים. המצב היום, שהוא שכל עובד וכל אדם באשר הוא לוקח את עצמו ועובר באופן חופשי לישראל. אין כמעט שום משמעות להתרים שאנחנו נותנים להם, כי למעט ישובים ישראלים בתוך יהודה ושומרון, שבדרך כלל מגודרים ובשביל להיכנס אליהם צריך לעבור שמירה – אין מסביב לישובים בישראל גדרות, והם חוצים ונכנסים באופן חופשי. כלומר, ההתרים שאנחנו נותנים זה לאנשים שבדקנו, ואנחנו יכולים להגיד שהסיכוי שהאנשים האלה יהיו מפגעים או יעשו בעיה בטחונית או פלילית הם נמוכים. אבל לנו, כמינהל אזרחי, אין יכולת לאמוד כמה שוהים באופן בלתי חוקי. הכל זה הערכות. המספרים שציינתי לגבי השוהים הבלתי-חוקיים הם הערכות של הפלשתינים. זה סקר פלשתיני שעשו. הסקר הזה אומר, שבתקופת גאות ושפל היו בין 35,000-30,000 עובדים בלתי-חוקיים בישראל. כלומר, גם הפלשתינים מכירים במספרים האלה. היום, בתקופה האחרונה, הם מדברים על בין 15,000-10,000, וזה סקר פלשתיני. אנחנו גם מאשרים את זה, כי יש לנו תחושה שהם יודעים טוב מאוד מי לא עובד אצלם, כי מי שלא עובד אצלם צועק שם, והם יודעים. לנו, למינהל האזרחי ולצבא, אין יכולת לעקוב אחרי כל אחד. אין אפשרות לעצור עובדי שטחים, בגלל הגישה הנוחה והקלה יחסית לישראל, אבל לעומת זאת – עובדים זרים שבאמת באים במטוסים – זה משהו שכן אפשר לשים עליו את היד. מבחינתנו אנחנו עובדים בכפוף להחלטות הממשלה, ולא זזים ימינה או שמאלה. אין התרים שלא על פי הנוהל הרגיל. אין מצב שאנחנו נותנים התרים בגלל שמישהו מכיר מישהו. גם שמעתי מישהו אומר 'תשמע, הוא עבד אצלו בעבר…'. אין דבר כזה. כדי לחדד את הנקודה אגיד, שבתוך המינהל האזרחי, עובדים פלשתינים לא נכנסים היום! הם עבדו שנים, אנחנו משלמים להם משכורות, והם יושבים בבית. המצב הזה נשמע לא הגיוני, אבל זה עקב המצב הבטחוני והסיכון שעלול להתפתח, כי בערב הם ישן ברמאללה! זה נמשך כבר כמה חודשים.

הוא לא הגיע עם הנתונים, אבל מה שהעלה ראש המועצה – איחוד המשפחות – זה הדבר הכי מעיק. הוא לא דיבר על התופעה של השהייה הבלתי חוקית, שהוא טוען שהיא כמעט ואינה קיימת אצלו בכפר.

הוא מדבר על המועקה שלו – על הסמים, הפשע, האלימות והילדים.

נושא הדיון הוא אכיפה של שוהים בלתי-חוקיים במגזר הערבי. אתה העלית את הסוגיה שמבחינתך נראית הכי לוחצת, וגם הנציגה של משרד-הפנים נתנה תשובה מסוימת. מסתבר שאולי הבקשות סורבו, וזאת הסיבה שהם לא הורשו להיכנס, אבל לגבי אכיפה של שהייה בלתי-חוקית – הנושא הזה עלה מדרגה במשרד ובמשטרה.

זה לא סוד שהנושא הזה מקבל עדיפות רבה מאוד באכיפה של משטרת ישראל. היא עושה את זה גם באופן עצמאי וגם יחד עם משרד העבודה, והראייה הכי טובה, היא שביקרנו בכלא תל-מונד – כלא שמייד איך שהוא נפתח התמלא עד אפס מקום; שני שליש מאלה ששוהים שם שפוטים על עבירת-שהייה בלתי-חוקית, כאשר גם מי שעובר תהליך של אכיפה ושיפוט זה אחד שכבר עבר את העבירה של שהייה בלתי-חוקית מספר פעמים ומוגש נגדו כתב אישום. זו עבירה שיש לה גם מרכיב בטחוני, זה עד שנתיים מאסר, ולכן אני חושב שאם התופעה קיימת – היא קימת בעיקר באזורים של ישובי קו התפר – מזרח ירושלים, כפר בארה, ואדי עארה, וכל הכפרים האלה בגלל הנגישות הגדולה יחסית שבה ניתן לחדור אל תוך מדינת ישראל ולעבוד. צריך לזכור, שהרוב שמגיעים מגיעים ללא פת לחם, והבעיה שלנו זה למצוא את המפגע הבודד. כמו שנאמר כאן, אין כמעט אישורים לאף פלשתינאי לעבוד בתחומי מדינת ישראל. לכן, כל מי שנמצא היום בתחומי מדינת ישראל הוא שוהה בלתי חוקי, ומערכת אכיפת החוק פועלת בהתאם, ועושה את המקסימום. הוגשו גם כתבי אישום כנגד מעסיקים, מלינים ומסיעים – שהם שלושת מחוללי הפשיעה העיקריים, שיוצרים את אותה הפשיעה שגורמת לאותם פלשתינאים לבוא באופן בלתי-חוקי.

אני מצטרף למה ששמעתי. אני ביקרתי בכמה כפרים, יש שם מתח לא פשוט. ניסינו לבדוק את העניין הזה, אבל לא תמיד היה שיתוף פעולה.

הדיווח של ציפי הוא לדעתי לא הגיוני, כי לדבריה נעצרו 335 עובדי שטחים מתחילת השנה,
ומתוכם נמצאו 273 בלתי-חוקיים.

אני שוב מדגישה, שכל עובד אנחנו בודקים מול המינהל האזרחי, וזה נתון שמשתנה מחודש לחודש.

מתחילת ינואר, לדעתי, לא היה כמעט שינוי. אי אפשר היה להיכנס לישראל.

אני גם לא בטוחה שהנתון הזה נכון, כי בתקופות מסוימות של סגר, לפני האינתיפאדה האחרונה, ראינו כמויות אדירות של עובדים בלתי-חוקיים. היום לא רואים את זה.

מהנתונים שלך לומדים, שיש לאנשים אישורים מזויפים.

תראה, יכול להיות גם שמתוך 330 העובדים – המשטרה מחליטה לא לעצור את כולם, מסיבות שלה.

אני מציע שלאור הנתונים שהועלו פה, אתם תוכל, סלימאן, לקחת על עצמך – לערוך ביקור, להיפגש עם המשפחות והילדים, כדי להעלות את זה לסדר היום. צריך לפתור את זה, כי מצד אחד זאת סוגיה מאוד אנושית, ומצד אחר – סוגיה בטחונית. זה לא פשוט, וגם סוגיה חברתית, שיכולה להשליך על עתיד מדינת ישראל, ואזרחים ערבים כיהודים – מבחינה כלכלית, רווחתית. מי שבורח מלפתור בעיה – ממיט אסון על האזור שלו ועל הכפר שלו. הוזמנו לכאן אנשים, וחלק מהם לא הגיע, כי הם לא רוצים לעמוד במבוכה. זה אבסורד, והתופעה הזאת מפריעה וכואבת להרבה אנשים.

אי אפשר להסתיר עובדות; בכפר ישנם דברים שאינם בסדר, ונציגה של משרד העבודה והרווחה יכולה להועיל ולעזור לנו ליישם את הדו"ח של חקר הצרכים שעשה המחוז.

בבקשה תעבירו לנו את הנתונים, כי אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פרדוקס בסוגיה כל כך רגישה, ולקונפליקט מיותר בין אזרחים ותיקים לבין אנשים שנתפסים בשוליים של הישובים, ומכרסמים בהם. אני מעריך שיהיה מצב שהנושא הזה יעלה על סדר היום, אבל אנשים בהתחלה תמיד נרתעים לדבר – בגלל 'מה יגידו אחרים'. חייבים לדבר.

זאת באמת בעיה. בהתחלה זה מועלה 'למעלה', אבל אנחנו צריכים לחקור את הנושא הזה מקרוב, ולהעלות אותו לסדר היום.

אני שומע מה לוחשים לי לאוזן ראשי מועצות וראשי ערים. מצד אחר, המשטרה ומשרד העבודה צריכים לתת יותר 'פוש' למאבק בעניין הזה. יש הרבה התרעות בטחוניות בישובים הללו. בחודש האחרון הייתי עד להרבה התרעות בכפרים הללו, וזאת גם סוגיה בטחונית ורווחתית, שיכולה להשליך על עתיד ישראל. הבעיה קיימת כל הזמן. אחרי ששמעתי את ההתרעות אמרתי לראש הממשלה שהעובדה שעוצרים הרבה לא נותנת את התשובה לשהייה הבלתי-חוקית. גם עוד מאה בתי-כלא יכולים להתמלא, אבל זה לא הפתרון. צריך לפתור את זה בצורה אחרת; ללכת אל המעסיקים, כדי שכמה יותר מהם יהיו בבית סוהר. צריך לתת יותר 'פוש' על המעסיקים ושלושת הממי"ם. זה מה שירתיע. הרי לעצור אנשים – יש מאות אלפים.

אני רוצה להעיר, שהמשטרה מגישה כתבי אישום גם כנגד המעסיק, ואני יודעת שכמה גם נעצרו.

יש החמרה, אבל זה לא מספיק, לדעתי.

כן, אבל המשטרה עשתה זה דבר גדול מאוד, כי בהתחלה בכלל לא היו מעצרים למעסיקים. זה תקדים, והשפיע על המעסיקים הישראלים!

חברים, תודה רבה. נהיה בקשר.


------------------


הישיבה ננעלה בשעה 10:25.