כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/4593



הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים –
5
22.1.2002

פרוטוקולים/עובדים זרים/4593
ירושלים, ל' בשבט, תשס"ב
12 בפברואר, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 91
מישיבת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
שהתקיימה ביום ג', ט' בשבט התשס"ב, 22.1.2002, בשעה 09:00



ס ד ר ה י ו ם

מצוקתם של הנכים והסיעודיים בהעסקת העובדים הזרים
ישיבת הזדהות עם שביתת הנכים

חברי הוועדה: היו"ר איוב קרא

יונה קידר, סמנכ"ל בכיר בנושא כוח אדם ושעת חירום, משרד
העבודה והרווחה
ד"ר שלמה אלישר, מנהל אגף שיקום, משרד העבודה והרווחה
צפורה שנקמן, מנהלת אגף האכיפה, משרד העבודה והרווחה
יעקב בוכריס, מנכ"ל שירות התעסוקה
מתי הכהן, מנהל המחלקה הקונסולרית, משרד החוץ
עו"ד אלן זיסבלט, משרד המשפטים
עו"ד ג'ין אולמן, משרד הפנים
עו"ד נעמה אלבה, משרד הפנים
שלמה מורד, איגוד חברות הסיעוד
גדעון הוכנברג, חברת אחיעוז, חברות כוח אדם לסיעוד
צפורה גלעד, חברת אחיעוז, חברות כוח אדם לסיעוד
שמחה בניטה, יו"ר ארגון "מזור"
שושנה טובול, ארגון "מזור"
בלה צור, נציגי הסיעודים
אבלין וולדשטיין, יו"ר עמותת בני משפחות חולים סיעודיים
אבי סלומה, חוג מעג"ל
פנינה רובינשטיין, חוג מעג"ל
יהודה דורון, יו"ר ארגון הנכים בישראל

תמי ברוך

חבר המתרגמים בע"מ


מצוקתם של הנכים והסיעודיים בהעסקת העובדים הזרים
ישיבת הזדהות עם שביתת הנכים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לבחינת
בעיית העובדים הזרים.
החלטנו לקיים היום ישיבה מיוחדת כהזדהות עם מאבק הנכים ולהתרכז בעיקר בנושאים שנוגעים לוועדה זו, העסקת עובדים זרים על-ידי הנכים והבעיות בהן נתקלים בתקופה זו כאשר כל יום אנחנו מקבלים תלונות על עובדים שבורחים ועוזבים אנשים במצוקה קשה ללא קבלת פתרון מהגורמים השונים.

אני רוצה להתייחס לחלק ממכתב שנשלח אלי על-ידי ארגון הנכים לגבי ההוצאות החודשיות של נכה סיעודי וחשוב לי שהנוכחים יתייחסו אליו.

ההוצאות החודשיות על העובד הסיעודי הן: חדר (חלק יחסי בשכר-דירה, ממוצע ארצי) – 440 שקלים. ריהוט, לרבות מיטה, ארון, שולחן, כיסא, מצעים, מגבות וכולי – 280 שקלים. עבודות וחומרי ניקוי לחדר – מאה שקלים. מוצרי ניקיון והגיינה למטפל – חמישים שקלים. הוצאות חשמל לתאורה, לחימום, לקירור, למכשור חשמלי וכדומה בחדר – 150 שקלים. מים לרחצה – חמישים שקלים. החלק היחסי, מיסי ארנונה, ועד בית וכולי – מאה שקלים. דברים נוספים – חמישים שקלים. יש עוד הוצאות נלוות כמו מימון מזון וכלכלה – 1,200 שקלים. ביטוח לאומי – שמונים שקלים. ביטוח בריאות – מאתיים שקלים. תשלום דמי כיס – בין שמונים ל150- שקלים.

סכום כל ההוצאות הללו מגיע ל2,850- שקלים שמהווים הוצאה חודשית. סכום זה מתווסף לשכר המשולם לעובד הסיעודי עבור עבודתו.

הסיוע שניתן לנכים למימון הטיפול הסיעודי נע בין 800 שקלים ל2,400- שקלים בחודש. הסיוע הניתן לקשישים למימון הטיפול הסיעודי נע בין 142 שקלים ל1,130- שקלים.

לאור הנתונים שציינתי, אנחנו רואים שלכל הדעות המצב לא טוב וראוי להתייחסות רצינית.

אני אתן קודם כל את רשות הדיבור לנציגות הנכים ולאחר מכן יתייחסו נציגי משרד העבודה והרווחה.

אני הכנתי את המסמך שאדוני ציטט ממנו. אנחנו
נתקלים בתופעה שפוגעת בציבור הנכים שמעסיק עובדים זרים ומשלם שכר של 550 דולר לחודש לעובד וזה בהסכם שאנחנו עושים עם העובד עוד בהיותו בחו"ל כאשר הוא יודע כמה הוא מקבל. כאמור, עורכים עם העובד הסכם בו נאמר לו ששכרו יהיה 500 דולר פלוס לינה וכל הדברים שאדוני ציין שהם נלווים לשכרו.

מגיע העובד, עובד שנה ויום אחד מחליט ללכת וכאן הוא הולך ל"קו לעובד" ומגיש יחד עם הארגון הזה תביעה משפטית כאשר בתביעה הנכים נדרשים לשלם הלנת שכר בסכומים שאין להם אותם.

אנחנו שומעים על דיונים שמתקיימים בוועדה אחרת של הכנסת לגבי שכר מינימום לכלל אזרחי מדינת ישראל והופעתי שם ושאלתי מדוע לא מכינים הסתייגות שחלק מהדברים שציינתי במכתב שאדוני קרא ממנו ייכנסו למסגרת השכר וזאת כדי שלא ייווצר מצב שמצד אחד אנחנו מדברים על שכר מינימום ומגדירים אותו, אבל מצד שני נתבעים על-ידי ארגון "קו לעובד" או על-ידי המטפלים עצמם שמגישים תביעות משפטיות לבית-הדין לעבודה.

אני אומר לכם שברוב המקרים הנכים נפגעים ואת התופעה הזו אני רוצה למנוע.

כאן הכנתי טבלה שמראה את המינימום שבמינימום. אם אני מדבר על הוצאה בגין חשמל בגובה חמישים שקלים בחודש, לקחתי את המינימום וזאת על-מנת להראות כמה עולה לנו להחזיק עובד. אני רוצה לציין שיש מקרים שמעסיקים שני עובדים כי אם הנכה פגוע בארבע גפיים ולא מסוגל לבצע שום פעולה, הוא מחזיק בביתו שני עובדים וכאן מדובר בהוצאה מאוד גבוהה כאשר אף אחד לא נותן לנכה את הכסף כדי להחזיק את העובדים הללו והוא צריך להוציא ממה שהוא מקבל והוא כמעט לא מקבל כלום. מי שיש לו כסף, לוקח עובד סיעודי, אבל מי שאין לו, לא לוקח. יש כאלה שאין להם מה לאכול והם לא לוקחים עובד למרות שהם זקוקים לו.

לדעתי צריך לעזור לנו להגיע לשלב בו נוכל לקחת את העובד הזר ולהעסיק אותו אצלנו כשהוא עולה לנו כמה שפחות. יכולנו לקחת עובד ישראלי, אבל הוא היה עולה 1,500 דולר למשמרת בת שמונה שעות. אם הנכה היה מעסיק את העובד הישראלי במשך יממה, ההוצאה הייתה 13-12 אלף שקלים. אנחנו לוקחים עובד סיעודי זר כדי להוזיל את המחיר. חייבים לקחת בחשבון ההוצאות את כל ההוצאות שנלוות לשכר כי אחרת נמצא את עצמנו עם תביעות רבות.

זה נושא אחד עליו דיברתי בדוח שהגשתי.

אוכלוסיית הנכים נזקקת לעובדים הזרים. אנחנו
רוצים לדבר על הקושי שניצב בפני אנשים הזקוקים לעובד זר.

אנשים ממתינים למעלה מחצי שנה, מקבלים הודעות לקוניות משירות התעסוקה ואין מענה ופתרון. במידה שהתשובה שלילית, אפשר לערער אבל ועדת הערר מתכנסת אחת לשנה או שהיא מהווה פיקציה ואיננה קיימת אלא מתכנסת כדי לדחות את הבקשות של הזקוקים לעובד הסיעודי הזר.

יש הנחייה לא להאריך שהיית עובד זר מעבר לשלוש-ארבע שנים וזה מהווה בעיה כי הנכה קשור לעובד הזר. נוצר קשר חם וכל נתק יגרום נזק בלתי הפיך לנכה.

המסמך דורש, מעבר למסמכים הרלוונטיים, גם דוח של עובד סוציאלי לגבי המשך שהותו של העובד הזר, אבל דוח זה עולה בין 100 ל150- דולר ולנכה אין כסף לשלם את הסכום הזה. אם אכן ניתן דוח עובד סוציאלי, גם זה לא מבטיח את הישארות המטפל. אגף הרווחה של הרשות המקומית וקופת-חולים שמכירה את המטופל איננה מאמצת את הדוח הסוציאלי.

יש מקרים שהעובדים הסיעודיים הזרים בורחים למעסיקיהם הנכים ואכן אתמול למשל קיבלתי פקס מאישה נמוכת קומה שהעובדת שלה ברחה ועכשיו עובדת במקום עבודה אחר בו מקבלת 1,200 דולר בחודש.

אני אחד המקרים שיהודה הזכיר כשהתייחס
לתביעה משפטית. העובדת שלי עדיין לא תבעה אותי אבל היא כבר פנתה ל"קו לעובד".

אנחנו זוג נכים, אני מרותקת לכיסא גלגלים ובעלי פגוע מוח. העסקנו קרוב לארבע שנים עובדת זרה ובתוך התקופה הזו, לאחרונה, היא נכנסה להריון אבל למרות הריונה רציתי להמשיך ולהעסיק אותה. היא לא המקרה הראשון של עובדת זרה שנכנסה להריון, אלא הייתה אצלי עובדת שעבדה אצלי עד חודש התשיעי ואז נסעה לפיליפינים, ילדה וחזרה אלי ועבדה עוד שנתיים.

בספטמבר נגמר לי אישור ההעסקה ורציתי להגיש בקשה להארכה אבל העובדת אמרה לי שהיא רוצה מכתב שחרור. שאלתי אותה אם היא עוברת למשפחה זרה או האם היא נוסעת לפיליפינים אבל תשובתה הייתה שלילית וכי מה שהיא רוצה זה רק מכתב שחרור.

באחד הימים ארזה את החפצים שלה ועזבה אותנו וזה בלי להגיד שום דבר.

בלי לקבל מכתב שחרור.

אני לא אתן לה כי אם היא עוברת למשפחה
אחרת, אני אוכל לקבל עובדת אחרת. נשארנו חסרי אונים. אני לא מסוגלת לתפקד, יש לי עוד שני ילדים בבית ובעלי לא יכול לעזור לי. פנינו לכל מיני גורמים, גם לביטחון פנים וגם לבתיה כרמון במשרד הפנים, אבל כבר מעל שלושה חודשים לא קיבלנו תגובה מאף אחד. מצד שני, להפתעתי קיבלתי מכתב מ"קו לעובד" ובו נאמר שאני פיטרתי אותה, דבר שהוא לא נכון. כשקיבלתי את המכתב בנובמבר, התביעה שלה הייתה על קרוב לשלושים אלף שקלים ויכול להיות שהיום הסכום מגיע לארבעים אלף שקלים.

פניתי לסוכנויות לעובדים זרים ומה שאני יכולה לקבל כרגע זה רק עובדת זרה ששוהה בארץ ולא מאשרים לי להביא עובדת מחו"ל. עובדת זרה שמגיעה מחו"ל עולה בין 500 ל600- דולר. אם אני לוקחת עובדת ששוהה בארץ, אני צריכה לשלם קרוב לאלף דולר וזה מלבד כל ההוצאות שציין יהודה, כשאני לא מדברת על גניבות ועל שיחות טלפון כשהסכום מגיע לסכום גבוה מאוד.

מה קורה עם התביעה?

זה עדיין לא הגיע לכדי תביעה.

במקרה של תביעה אתם נושאים בנזק?

כן. אני אאלץ ללכת עכשיו לחפש עורך-דין, ואני
לא יודעת למי לפנות, וזה יעלה לי סכום כסף גדול.

אם את יוצאת חייבת, את משלמת?

אני מניחה שכן. ב"קו לעובד" לא בדקו ולא הרימו
טלפון לשאול אותי האם זה נכון או לא נכון.

זה לא מעניין אותם.

ללא כל בירור מוקדם, הגיעה אלי תביעה. למה
אני צריכה לשאת בעונש ולא אותה עובדת זרה שנשארת בארץ והולכת לעבוד במקום אחר? היא תלך לעבוד אצל משפחה אחרת ללא אישור ותקבל את הסכום שהיא דורשת.

נמצאת אתי נכה קשה מאוד ורציתי שתשמעו גם
את ההיבט שלה. ייחדתם ישיבה לנכים לאות הזדהות עם ההפגנה, אבל חבל שנציגי הרשויות הרלוונטיות לא נמצאים כאן.

נציגי משרד הפנים נמצאים כאן.

נמצא גם מנהל רשות התעסוקה.

חבל שחגי הרצל מהמשרד לביטחון פנים לא נמצא
כאן.

נמצאים כאן נציגי משרדי הממשלה. בהמשך
נשמע את נציגי משרד העבודה והרווחה שהם צריכים לתת לנו את התשובה כי הטיפול בעובדים הלא חוקיים קצת שונה היום מכפי שהיה קודם לכן.

אני מאושפזת היום בבית-חולים אלין ואמורה
לצאת לקהילה בשבועיים הקרובים. גם בן-זוגי הוא על כיסא גלגלים כי ארבעת גפיו לא מתפקדות ולא יכול להזיז אותן מלבד את כפות ידיו. אנחנו אמורים להעסיק שני עובדים זרים כדי שנטל העבודה יתחלק ביניהם לפי משמרות.

קיבלנו אישור משירות התעסוקה. אחרי חצי שנה שהאישור היה בידינו, רצינו להאריך אותו אבל לקח לנו חודש ימים לקבל את האישור המחודש, תקופה שלדעתנו היא מאוד ארוכה כי אם נישאר ללא מטפל באותה תקופה, מי יטפל בנו? הגיעו המסמכים, קיבלנו אישור משירות התעסוקה ולאחר מכן הועברו האישורים שלנו למשרד הפנים אבל משרד הפנים משום מה איבד את המסמכים שלנו. מאחר שמדובר בשני עובדים התחילו לשאול שאלות רבות, למרות ששירות התעסוקה נתן את האישורים, ועיכבו את כל התהליך. היינו בעיכוב של שלושה חודשים. נכון שהיום אנחנו נמצאים במסגרת, אבל מה קורה עם קבוצת אנשים שנמצאת בקהילה ולא מקבלת מענה מיידי למטפלים?

זו עוד בעיה שחייבים לחשוב ולמצוא פתרון.

לשם כך אנחנו יושבים כאן.

לא מדובר ביותר כסף אלא ביתר הקשבה,
בהערכת המצב , ברגישות וביעילות.
בירושלים במשרד הפנים יש מעלית מאוד צרה וכדי להגיע לדבר עם מישהו, צריכים לשלוח את השומר או שהפקידה תרד למטה, כך שלפעמים מחכים למטה בסביבות שעה-שעתיים. מעבר לזה, במשרד הפנים אין מקום להיות בו ולכן לפעמים צריכים לחכות בחוץ וזה לא נעים.

אני אתייחס לנושא גם כאישה נכה וגם כעובדת
סוציאלית ובדבריי אני מתייחסת לאותו דוח שמשרד הפנים דורש.

כעובדת סוציאלית אני רוצה לומר שזה לא מקצועי ולא יעלה על הדעת שמשרד הפנים יכתיב לעובדת סוציאלית מה לכתוב. בטופס ששלחתי לכם העתק ממנו כתוב בפירוש שצריך לפנות לעובד סוציאלי או פקיד סעד בקופת-חולים, ובמאמר מוסגר אני מציינת שבקופת-חולים אין פקיד סעד אלא רק במחלקה לשירותים חברתיים. בין היתר כתוב שצריך להיות משפט בו נאמר שייגרם נזק בלתי הפיך, ואנחנו מדברים על הארכת השהות לעובד שנמצא חמש שנים.

במקרה את הטופס הזה קיבלה נכה מאוד קשה שהיא דוקטור לפסיכולוגיה. היא כמובן יכולה לנמק ולכתוב בדיוק למה היא צריכה להמשיך עם אותה עובדת, למה היא רוצה ולמה העובדת רוצה. העובדת הסוציאלית בקופת-חולים לא מכירה את האישה והיא גם לא מכירה את רוב הנכים שהם כן צלולים. לבקש מעובד סוציאלי שיבוא ויכתוב דוח רק לצורך העניין הזה ושהוא יסיק את המסקנה שייגרם נזק בלתי הפיך, זה מאוד לא מקצועי ואי-אפשר לכתוב דבר כזה.

אני עשיתי גם עבודת שטח ודיברתי עם עובדים סוציאלים שהם רכזים של קופת-חולים. הסתבר לי שהם לא ידעו ולא קיבלו הוראה כזאת והם אמרו שאם הם יקבלו הוראה כזו, הם ייגבו תשלום וזו בעיה נוספת.

עומדת השאלה לגבי חסרי ישע שאינם צלולים, חולי נפש, או אנשים עם פיגור, או אנשים סיעודיים מבוגרים. לגבי המבוגרים, דרך חוק סיעוד תמיד יש עובד סוציאלי שמלווה אותם ומכיר אותם. כך לגבי פיגור. אני מדברת על אנשים שהם עצמאיים בדעותיהם ואין להם עובד סוציאלי שמלווה אלא הם יודעים להתבטא לבד. אנא, הורידו את זה כדי שלא יהיה לנו יותר קשה.

עובדים סוציאלים בקופת-חולים לא עובדים משרה מלאה וקשה מאוד להשיג אותם, לקבוע פגישה ולבוא לקופת-חולים.

אני עוברת לנושא השני שדנו בו פעם בוועדה, לגבי נכים לצמיתות ביחס לשירות התעסוקה. דיברנו על זה שנכים לצמיתות לא יצטרכו לחזור ולהגיש שוב את הטפסים הרפואיים וכאן אני לא מדברת על הצהרת עורך-דין, אם הנכה נמצא בסיעוד מוסדי או לא, שאולי כן צריך לחדש אותה. לגבי מצב הנכות לצמיתות, נא להבין שגם משרד הביטחון וגם ביטוח לאומי מוכנים לומר שזה נכה לצמיתות ולכן אני חושבת ששירות התעסוקה לא צריך לבקש שוב ושוב את כל הדוחות האלה. נכה לצמיתות אף פעם לא יבריא. אני מבינה את הנושא של הטיפול המוסדי, אבל אני לא מבינה למה לגבי נכים לצמיתות כעבור שלוש שנים או ארבע שנים או חמש שנים צריך לצרף מחדש את כל המסמכים.

אתמול הייתי בפגישה אצל הרצל גדז' לגבי הנושא
הזה של מעל ארבע שנים. יש לו הסכם מוכן - כאשר הוא צריך להחתים את השר ויצאו חוזרים לכל הסניפים – שנכים שנקבעו להם שש נקודות בביטוח לאומי, העובד יוכל להישאר ולעבוד אצלם גם מעבר לחמש שנים, אם הוא עבד אצל אותו חולה שלוש שנים לפחות. דווקא מהבחינה הזאת אחרי הפגישה שלנו עם השר זה הוסכם והחוזר יצא ממש בימים הקרובים לכל סניפי משרד הפנים.

מאוד חשוב להפריד בין הגוף היצרני שזה תעשייה, חקלאות ובניין, לבין עובדים סיעודיים שזה גוף לא יצרני ולא רווחי אלא גוף תלוי. אם אתה עושה את ההפרדה הזו, צריך לעשות אותה גם בנושא של שכר. השכר שהנכים מקבלים הוא 2,600 שקלים במקרה הגבוה כשהוא נכה 150 אחוזים. שכר העובד משום מה הוא בדולרים כאשר הדולר היום הגיע ל4.56- שקלים. כלומר, השכר שלהם עולה באופן מתמיד כאשר הקצבה שלנו משולמת בשקלים והיא איננה עולה. נוצר מצב – על זה מאבק הנכים – שנכים מקבלים 1,700 שקלים והם צריכים לשלם 2,600 שקלים. אני לא יודעת איך החישוב שנעשה כאן הגיע ל2,800- שקלים, אבל אני שלחתי מכתב והוכחתי בכתובים שעובד מתחיל מגיע ללמעלה מאלף דולר כאשר השכר הכולל שלוקחים – גם אם הוא מקבל גמלת נכות, גם אם הוא חסר רכב ומקבל 1,600 שקלים להסעות – הוא לא מגיע ליותר מ5,900- שקלים בחודש. כלומר, הנכה צריך לשלם לעובד סכום של למעלה מאלף דולר, ורוב הנכים עליהם אנחנו מדברים לא יכולים להישאר אפילו שעה לבד, כך שהם צריכים לקנות את יום החופש. יום חופש לעובד מתחיל עולה חמישים דולר, לעובד שנה שנייה זה כבר ששים דולר, ואני משלמת היום לעובדת שלי 300 שקלים ליום חופש. כלומר, השכר של העובדים עולה בהתמדה כאשר הגמלאות שלנו לא עולות בהתמדה.

לכן כל הטיעונים האלה של "קו לעובד" בנושא של שכר מינימום הוא לא רלוונטי. אם המשכורת ההתחלתית של העובד היא 550 דולר בחודש והוא מקבל בין שמונים למאה שקלים דמי כיס, הוא כבר מגיע ללמעלה מ650- דולר כאשר 700 ומשהו דולר מהווים שכר מינימום, אבל בשכר מינימום שאדם מקבל מותר להוריד 25 אחוזים עבור ההוצאות הכלכליות ועבור קורת הגג. יוצא שהעובד מקבל יותר משכר המינימום. בדרך כלל כל התביעות מוגשות על-ידי עובדים ברחנים. כלומר, הם מקבלים פרס כפול, הם גם ברחנים וכדי לנמק ולהצדיק את הבריחה שלהם, הם הולכים ל"קו לעובד", הם נעלמים מהזירה לשנה לפחות ואחרי שנה הם תובעים את הנכה. לי יש נכה שתבעו אותה בסכום של 120 אלף שקלים בגלל שהיא סובבה את הנכה חמש פעמים בלילה, הפכה את התנוחות שלה כי מדובר בנכים שצריך לשנות להם את התנוחה. בגלל שהיא קמה בלילה חמש פעמים, היא רוצה שעות נוספות ובתביעה עליה אני מדברת הוגשו תחשיבים שונים ומשונים.

צריך להבין שאנחנו מדברים בנכים שחיים מקצבאות ביטוח לאומי. כשנכה כזה מקבל תביעה של 120 אלף שקל, הוא מתבלבל.

בנוסף לכך הנכה צריך לפנות לעורך-דין שגם הוא עולה כסף. במקרה של הנכה עליה אני מספרת, השגתי את עורך-דין בן-טובים שגייסתי אותו והוא הסכים לעבוד בהתנדבות. אני מגייסת עורכי-דין לשרת את הנכים האלה שחיים מקצבאות, אבל נכה שאני לא מכירה ואני לא עוזרת לה, איך נכה כזו יכולה לשלם אלפי דולרים לעורך-דין כאשר לעובדים האלה "קו לעובד" דאג להם מראש שהם גם לא ישלמו אגרה. הם יכולים לבקש כל סכום שלא יהיה כי הם פטורים מהאגרה, כי הם המסכנים ולא הנכים שחיים מקצבאות הביטוח הלאומי הם המסכנים.

נוצר מצב שהעובדים הזרים גם בורחים, גם עובדים בתקופה הזאת ומרוויחים בין אלף כאלפיים דולר בחודש, וגם דואגים להם. בכל תקופת השהייה הבלתי חוקית הזאת, מותר להם לשהות בארץ כיוון שכל זמן שאתה מנהל אתם מאבק משפטי, יש להם זכות להישאר בארץ עד תום המשפטיים ובכל התקופה הזו הם מרוויחים כסף רב והכל בכיסוי של "קו לעובד".

אני לא נגד ארגון שמגן על אנשים חלשים. אני ממש לא נגד ואני חושבת שיש מקום לארגון שיבדוק באופן שוויוני את שני הצדדים ויעשה שימוע ויאמת את הדברים. אני בעד. יכול להיות שיש אנשים שמנצלים אותם ואת המנצלים צריך וכדאי להעניש, אבל גם צריכים להעמיד אותם על חומרת מעשיהם של העובדים כדי שידעו שהם לא יכולים לנטוש את הנכים שאין מי שיפתח להם את הדלת. העובדים צריכים לדעת שהשכר הוא לא בדולרים אלא בשקלים ומראש הם צריכים לדעת שלא תהיה הגנה משפטית למי שנוטש את הנכה.

הוספתי את הדברים כי חשוב היה להעלות את הנקודות האלה כי אנשים חושבים שהעובדים שבורחים אומללים. מי שאומלל במדינה אלה הם הנכים כשהעובדים באו לכאן מתוך בחירה. אלה אזרחים שהגיעו לארץ מבחירתם, תוך חתימה על ההסכמים והם צריכים להיות צד שעומד מאחורי ההסכמים עליהם חתמו.

אני יכול להתייחס לשני אספקטים כאשר אספקט
אחד נוגע למכלול העלויות.
היום מבחינת גמלת שירותים מיוחדים לנכים, שזה בעצם משמש לסיעוד, אדם שיש לו 150 אחוזים גמלת שירותים מיוחדים, מקבל 2,612 שקלים בחודש, אדם שמקבל מאה אחוזים, מקבל 1,740 שקלים.

איך הוא יכול עם סכום זה לעמוד בהוצאות שלו?

הוא לא יכול.
אדם שמקבל חמישים אחוז גמלת שירותים
מיוחדים, מקבל רק 870 שקלים.

שמענו כאן שעלות עובד זר היא בין 850 דולר לאלף דולר, כלומר, זה נע בין 3,860 שקלים ל4,550- שקלים. טווח הפער הריאלי לגבי מקבלי 150 אחוזים גמלת שירותים מיוחדים מגיע בין 1,255 שקלים לכמעט אלפיים שקלים.

אני יכול לומר שצוות משא ומתן של השרים בנושא מאבק הנכים הציע לתת תוספת של כ600- שקלים למקבלי 150 אחוזים גמלת שירותים מיוחדים. כמובן שהבעיה היא של נכים שמקבלים מאה אחוזים גמלת שירותים מיוחדים שמהווה תשלום של 741 שקלים בחודש ואלו שמקבלים חמישים אחוזים שמהווה תשלום של 870 שקלים בחודש.

מה אתם עושים כשבורח עובד?

אני לא קשור לעניין הזה.

כל מה ששמענו כאן מטעם הנכים, הם צודקים
במאה אחוזים. אנחנו נתקלים במאות מקרים שבאיזשהו מקום "קו לעובד" נותן לגיטימציה לעובד גם לברוח וגם אחרי שהוא בורח, נותן לגיטימציה לעבוד במקומות בהם לעובד אסור לעבוד והם מציגים את זה כמטריה שהם בהליך משפטי, אבל בהליך משפטי אסור לו לעבוד במקום שאסור לו לעבוד. אין ספק שאנחנו רואים כאן – אולי, אני לא רוצה לחטוא בדבריי – שיש פה תרגיל כי יש כאן איזשהו עידוד של העובדים כאשר כביכול מחפשים איזושהי סיבה לבריחתו מהמעסיק. במקרים שאנחנו בדקנו, לא היה מקום לבריחת העובד מאותו נכה. אין ספק שאותם עובדים מעדיפים לעבוד בבתים חזקים מאשר בבתים חלשים. בכל התקופה הזו של הייצוג המשפטי כביכול יש לעובד לגיטימציה לעבוד היכן שהוא רוצה ולאו דווקא בבתים של נכים אחרים ואני חושבת שזה חמור מאוד.

מה1- בינואר אנחנו עובדים בצוותים משולבים עם משטרת ישראל ועם משרד הפנים ובתוכנית העבודה שלנו לטפל בבתים חזקים ובמשקי בית כאשר אני רוצה לציין שהיום התחלנו במבצע בהרצליה.

אם יש מקרים פרטניים, אני אשמח לבדוק.

אני רוצה לספר על תופעה שחוויתי לאחרונה.
לשדה התעופה מגיעים עובדים זרים שהוזמנו על-ידי נכים אבל הם עוברים מבלי לקבל חתימות של משטרת הגבולות ומשרד הפנים אלא נכנסים בסטטוס של תיירים כאשר משנים להם את האשרה מאשרה ב1- שניתנת לעובדי סיעוד לאשרה ב2-. יושבים בשדה התעופה ומחכים לעובד הזר במשך ארבע שעות, משהוא לא יוצא מטלפנים למשרד הפנים כדי לבדוק מה קורה, שמא העובד מעוכב, אבל ממשרד הפנים נאמר שאותו עובד בכלל לא הגיע, אבל מתברר שהעובד כבר מטייל בארץ. כך נכנסים המוני עובדים זרים. כתבתי על הנושא הזה ומשרד הפנים יודע על התופעה הזאת.

הנכה מקבל עונש כי נכנס העובד שלו שלאותו נכה לא ידוע שהוא נכנס ואומרים לו שהוא צריך להביא מהקונסוליה מסמך המעיד על כך שהעובד לא הגיע לישראל אבל הקונסוליה נתנה אשרה לאותו עובד. עד שלא מתקבל מסמך כזה, הנכה לא יכול לקבל עובד. למה הנכה צריך להיות קורבן לכל המחדלים? משרד הפנים לא האמין לי עד שלא הראיתי לו את הדרכונים של העובדים האלה.

התופעה הזו לא ידועה לי, אבל אני אבדוק.

אני שואל למה הנכה צריך להיות קורבן. הנכה
מחכה ארבעה חודשים, העובד מטייל בארץ והוא לא יכול לקבל עובד אחר.

אנחנו נבדוק את התופעה הזאת. יושב כאן מנכ"ל
שירות התעסוקה ואני מבקש ממך להתייחס לדברים שהועלו כאן כי בידיך המפתח.

לא. זה בידי משרד הפנים.
אנחנו מאוד ערים לכל הבעיות שהועלו כאן ובמסגרת הוועדה שעמדתי בראשה – ועדה שמינה שר העבודה והרווחה לפני כשנה – התייחסנו לנושא הסיעוד ולנכים שמקבלים קצבאות שירותים מיוחדים והחלטנו שהגיע הזמן לעשות סדר בנושא הזה של עובדים זרים סיעודיים.

עוד לא הספקתי לאשר את הנוהל החדש אבל הנוהל החדש קיים והוא מקל מאוד בתהליך הגשת הבקשות כך שהנכים לא יצטרכו לעבור שוב ועדות רפואיות. סגרנו עם הביטוח הלאומי שאישורי הביטוח הלאומי יהווה עבורנו אסמכתה לקבלת אישור לעובד זר. בשלב הבא אנחנו מנסים דרך הקונסוליות או דרך השגרירויות של המדינות מהן מגיעים העובדים הזרים ליצור איזשהו פרופיל של עובד שיבוא לכאן. זה אמנם התפרסם בעיתונות בקונוטציה לא כל כך חיובית. נאמר לי שהגיעו מסין דייגים לעבודות בבניין ואנחנו לא רוצים שכדי לטפל בנכה סיעודי יגיעו אנשים בני חמישים או ששים ואנחנו מקווים שהפרצה הזו תיסגר.

אני מקווה שתצליחו במאבק שלכם ויעלו לכם את הקצבאות בצורה כזו שתוכלו לעמוד בהוצאות הגדולות שיש רק בגין העסקה של עובד. אני מקווה שתוכלו לקבל את השירותים המתאימים.

לגבי הנושא שהעלתה הגברת שדיברה על העסקת שני עובדים סיעודיים אני רוצה לומר שמבחינתנו אין מגבלה. אם מדובר בשני נכים, הם יקבלו שני עובדים.

אני אמרתי שמדובר בשני עובדים לכל אחד מבני
הזוג, שזה אומר ארבעה עובדים. שירות התעסוקה נתן את האישור אבל משרד הפנים לא העביר את הניירות כי לא הבין למה הם קיבלו אישור לשני עובדים כל אחד. השאלה מי מחליט, שירות התעסוקה או משרד הפנים.

שירות התעסוקה נותן את ההיתרים ומשרד
הפנים אמור לתת את האשרות.

הבעיה היא שמשרד הפנים עיכב את התיק שלה כי
רצה לבדוק למה היא קיבלה אישור לשני עובדים. השאלה אם משרד הפנים בחזקת רופא ובו יש צוות רפואי, או ששירות התעסוקה נותן את המכתבים הרפואיים. בתיה כרמון רוצה מכתב ובו הסברים מרופא או מחולה למה הוא קיבל אישור לשני עובדים.

היא לא צריכה לבקש את זה.

נכון, אבל תשאל במשרד הפנים.

הסמכות החוקית לתת היתרים היא של שירות
התעסוקה ומשרד הפנים צריך לתת את האשרה.

זה נושא שנתייחס אליו בסיכום.

הטענות שהועלו לגבי הבדיקות של הנכות
לצמיתות, אני אבדוק את העניין הזה אבל אנחנו לא נותנים אישורים אוטומטיים.

אני מתייחסת לתצהיר עורך-הדין. הבן-אדם עצמו
יכול לכתוב שהוא חי ונמצא בבית.

זה אפשרי. אני מאמין שנמצא פתרון.

אני מקבלת כאן אינפורמציה שאומרת שהאישור
של שירות התעסוקה הוא בחזקת המלצה וזה לא מחייב את משרד הפנים.

זה לא נכון. מי אמר דבר כזה?

עורכת-הדין של משרד הפנים.

הסמכות הסופית לתת אשרה, היא של משרד
הפנים.

לתת אשרות, כן, אבל לא לומר לבן-אדם שיביא
אישורים רפואיים.

במקרה שהועלה כאן, משרד הפנים ביקש אישור
רפואי.

למשרד הפנים אין את המערכת שבודקת אם לנכה
מגיעים שני עובדים או עובד אחד.

אין להם טופס של ויתור על סודיות.

משרד הפנים אחראי על חוק הכניסה לישראל
והוא יכול לומר שהוא לא מסכים לתת אשרה.

אני לא רוצה לחשוף את מצבי הבריאותי בפני
הפקידים של משרד הפנים בסניפים השונים.

זה גובל בהתעללות בנכים.

אני לא רוצה לחשוף לא אותי, לא את חיי ולא את
נכותי.

מדוע לא משרד אחד בלבד יטפל בכל הנושאים
השונים? למה לטרטר את הנכה למשרדים השונים?

עומד להתקיים משא ומתן על הקמת רשות הגירה
שבתוכה תאגד את כל הקונספציה של העסקת העובדים הזרים. הזמן עושה את שלו, אבל זה לא בזבנג וגמרנו.

אני מחברת כוח אדם אחיעוז שמייצגת את כל
חברות כוח אדם שמביאות עובדים זרים. אני רוצה להתייחס לנושא של עובד בורח. לפני כשנה הוחלט שכל החוקים שחלים על עובד ישראלי יחולו גם על העובד הזר וזה אומר נופש, הבראה, פיצויים וכן הלאה וכן הלאה. הייתי רוצה להעלות כאן נושא שיעזור לאורך כל הקו והוא שעובד בורח, לא מקבל מאומה ולא מגיעה לו זכות כלשהי, דבר שהוא לא ברור. עורכי-הדין או "קו לעובד" באים אלי ולי אין ברירה אלא לייצג משפחות שמהן ברחו עובדים ועכשיו אותם עובדים מגיעים ומבקשים את כל ההטבות שלהם. במצב הכי אידיאלי, בפשרה בבית-משפט אפילו, אנחנו מגיעים לשלב שאת הפיצויים הם לא יקבלו כי הם ברחו, אבל את שאר הדברים הם כן מקבלים. מדוע? מאחר שהוא ברח, לא מגיע לו פרס. לא מגיעה לו הבראה, לא מגיעה לו חופשה, לא מגיעות לו כל מיני הטבות מסביב.

אני מציעה שזה יהיה הכלל. ברגע שעובד ברח ממקום עבודתו וזה הוכח ויש אישורים על כך, בזה הוא הפר את החוזה ולא מגיעה לו פרוטה וזה יוכר גם בכל המשרדים, במיוחד בבית-המשפט.

גם אני מאחיעוז, ארגון ארצי של חברות כוח-אדם
לתיווך עובדים זרים. אני רוצה להוסיף בנושא הזה ולהתייחס למשהו שהוא דווקא מול הרשויות.

התזה שלנו היא שכדי למנוע או לפתור את בעיית הברחנות, לפחות באופן חלקי, אנחנו צריכים לחזק לפחות את הגורמים החיוביים שיכולים לקבע יותר את מערכות הטיפול שקיימות, שלא לדבר על ללכת ולהכות באלה שגורמים לאי-יציבות. אנחנו רואים בחברות כוח אדם, בניגוד לחלק מהדעות, כגורמים מייצבים של המערכת אבל זה בתנאי שנוכל לקבל עזרה או שיראו בנו שותפים למערכה הזאת ואני מדבר על שותפות מול הרשויות הממשלתיות, וזאת על-מנת שנוכל להוות עבורן שיתוף בעל ערך כי אנחנו בשטח, אנחנו מכירים את העובדים שנמצאים ושבורחים, אנחנו מכירים את המשפחות שנשארות ללא אפשרות לקבל את הטיפול באמצעות עובד חדש. זאת אומרת, אם אנחנו לפחות נזכה לנגישות רבה ורחבה יותר אל הרשויות הממשלתיות, אין ספק שנקצר את תקופת פתרון הבעיות.

אם רואים בנו גורם שמעודד בריחה, כפי שחושבים כיום ואני לא אומר שאין כאלה שחוטאים בזה, אין מה לדבר אתנו. יש הרבה מאוד חברות שמשקיעות את כל האנרגיות, את הרצון הטוב, עובדות ברמת מוסר גבוהה ועושות עבודה נאמנה ומוסרית מאוד מול הלקוחות שלהן. אם רואים בנו שותפים, אפשר לאפשר לנו לפחות את הנגישות הזו וזה מעבר, או בנוסף, לראות בנו "כבעלי בית" על העובדים שעובדים אתנו. לאמור, אם בורח ממני עובד ומגיע לחברה אחרת, החברה האחרת לא יכולה להמשיך ולנייד את העובד למקום עבודה אחר אלא ובתנאי שאני נותן לה אפשרות ואני יכול לאפשר זאת כשאני יודע שהמטופל שלי מכוסה. לא יצא מצב שהחברה השנייה ממשיכה לנייד את העובד, אני עומד חסר אונים עם ידיים כבולות מול הרשויות ומול הנכה או המטופל שאני עובד מולו, ואנחנו נמצאים במערבולת שקשה לצאת ממנה.

אם מפה תצא קריאה שאומרת שמכירים בחברות על-ידי משרד העבודה והרווחה שאנחנו רשומים אצלו ומפוקחים על-ידו ורואים בנו שותפים נאמנים לעבודה הזאת, אני חושב – ויעידו כל אלה שמעורבים מאוד בנושא – שאנחנו יכולים להוות עזר רב ואמיתי בפתרון הבעיות או לגרום לזירוז פתרון הבעיות. כיוון שישנם כל מיני גורמים לא חיוביים בענף הזה, צריך לחשוב היטב איך נותנים את הסמכויות, ואם נותנים, למי נותנים.

יש כאן נושא חשוב שצריך להזכיר אותו. שירות
התעסוקה הוא מוסד ציבורי והוא עושה את עבודתו כלפי הנכים וכלפי הקשישים ללא עמלה. הנושא הזה עלה כמה פעמים ואני תוהה מדוע משרד הפנים לוקח על כל דבר עמלות ומדובר בעמלות מכובדות. על פתיחת תיק, גובים עמלה, על הארכת אשרה, גובים עמלה, על החלפת עובדת מקומית, גובים עמלה. אתה צריך לשלם כספים רק כדי לומר שלום וזה דבר בלתי נסבל.

מדובר בעמלה או באגרה?

אגרה.

מה זה משנה? זה כסף.

כאן אני אומר כל הכבוד לשירות התעסוקה.
הנושא הנוסף הוא הקלות הבלתי נסבלת של בריחת עובדים.

אתם כל הזמן מדברים על עובדים בורחים ואני
מבקש שמישהו ייתן לי הצעה אופרטיבית.

אני אתן לך הצעה אופרטיבית שהנחתי על
השולחן. אולי קשה ליישם את הצעתי, אבל אני אומר לתת קנס למעסיקים בגובה של חמישים אלף שקלים.

הגשתי הצעת חוק שתבוא להצבעה.

אם המעסיקים ייקנסו, אתה תראה את כל
העובדים הזרים במקומות אליהם הגיעו לעבוד.
לגבי הבריחה. שמעתי בישיבה קודמת שאנשים ממשרד הפנים מדברים על זה – וזה כתוב בפרוטוקול – שאם עובד רואה שבמקום אחר הוא יכול להרוויח יותר, למה שלא ילך לשם? הדבר הזה עלה כאן בישיבה ואנשים התייחסו לזה בצורה רצינית. אני אומר שזה ממש בלתי נסבל. אנחנו לא מדברים על אחות מוסמכת שעובדת בבית-חולים והשכר שנותנים לה לא מתאים לה ולכן היא הולכת לעבוד בבית-חולים אחר. כאן אנחנו מדברים על עובד אתו נעשה חוזה שהוא בלתי הפיך.

מה הפתרון?

אין דבר כזה שעובד יברח. העובד הפר הסכם ולכן
הוא צריך לשלם. צריך לחשוב איך אותו עובד משלם בגין הפרת ההסכם.

חשבתי שיש לך פתרון.

קיבועו של העובד הזה לחברת כוח האדם. הבעיה
היא שמשרד הפנים – למרות שהוא ברח לי, בלי לשאול אותי – רושם אותו כעובד אצל מישהו אחר.

זה עשו לעובד שלי שברח כעבור תשעה חודשים.

לי יש פתרון. לדעתי כשאדם מגיע, מאה דולר
משכרו יוקפאו בצד ואומרים לו שהחוזה בינינו הוא לשנה כאשר בתום שנה הוא יקבל את הכספים האלה שהוקפאו.

מאה דולר זה כלום.

לא. זה חשוב להם. אני מדברת על הקפאה של
מאה דולר בחודש. יש את העניין של הלנת שכר וזה אסור. אם העובד יודע מראש, עוד בחו"ל, והוא חותם שהוא מסכים לזה – אין בעיה.

צריך להתייחס לסוגייה הזו בכללותה. כפי שאמר
אדוני היושב-ראש, כולנו מכירים את הבעיות אבל למצוא את הפתרונות זה קצת יותר קשה. בעיקרון הפתרונות צריכים להיות בכמה כיוונים ועל זה דיברנו בישיבות קודמות.

בראשית דבריי אני אומר שאנחנו אמורים לקיים שורה של דיונים בקרוב שירוכזו על-ידי מינהלת העובדים הזרים כיוון שיחד עם זאת שאנחנו מעריכים את עבודת הוועדה, אני חושב שהרשות המחוקקת רוצה שהרשות המבצעת תעבוד ותגבש את הפתרונות וזה מה שאנחנו אמורים לעשות.

לכן פניתי למינהלת העובדים הזרים כדי שתרכז את הדיונים בהם יגובשו פתרונות ולא כל כך קל להגיע אל הפתרונות כיוון שגם בוועדה זו הצגנו את הצד השני. זה לא אומר שאין פתרונות, אבל במשרד הפנים בעיקרון יש נוהל חדש שהוצא בעקבות העתירה שהוגשה לבג"ץ והנוהל הזה הוא נוהל שנוהג לגבי כלל העובדים הזרים אבל התחום הסיעודי הוא לא כמו תחום הבנייה או תחום החקלאות כי עניין לנו באנשים שזקוקים מאוד לשירותים של העובדים הזרים.

הנוהל שגובש בעקבות בג"ץ – גם עליו יש ביקורת של כל מיני ארגונים – בעיקרון אומר שיש מעבר בין מעסיקים כיוון שמבחינת הזכויות הבסיסיות של אדם, אתה לא יכול לקשור אותו למעסיק מסוים כפי שהוצע כאן. זה לא אומר שאי-אפשר לנסות להתאים את הנוהל הזה לתחום הסיעודי במקרה שעובד זר עוזב או נוטש את המעסיק, ואני בכוונה לא משתמש במילה בורח.

זו עבירה פלילית.

לצד הפלילי אני עוד אתייחס כי במקרה כזה צריך
להגיש תלונה למשטרה.
אני אומר שאפשר להתאים את הנוהל כך שבמקרים של עזיבה כמעט מרגע לרגע ואין עילה מוצדקת לכך, לא התעללו בעובד, זה יכול להוות עילה לגירוש, אבל צריך עוד לגבש את זה כי זה צריך להיות הליך מינהלי שנותן לשני הצדדים את זכות השימוע. אי-אפשר לגרש את העובד לאלתר מבלי לשמוע אותו או את נציגיו וכמובן מבלי לשמוע את הצד השני.

יש כיוון אחר שדיברנו עליו ודיבר על זה אחד מנציגי החברות. כפי שאני רואה את הדברים אחת מהבעיות היא שאם יש אדם עם מוגבלות קשה או אדם קשיש שמאוד זקוק לשירותי העובד, אם הוא המעסיק היחיד ועוזב אותו העובד, הוא נשאר בלי עובד. אם יש חברה שהחובה שלה היא לספק את העובד, בעיקרון יש פתרון או לפחות זה אמור להיות הפתרון.

לחברה אין שום פתרון.

צריך להגיע למצב - ואני אומר שאת זה אנחנו
מוכנים לבדוק, לפחות אני מוכן לבדוק – שלאותה חברה יש רישום ומאגר של עובדים. זה מסוג הדברים שאפשר לבדוק אותם.

אני שאלתי האם אפשר לומר לעובד שיש לו חוזה
לשנתיים שמשכורתו היא בדרך כלל 600-550 דולר, אבל ביד הוא מקבל פחות מאה דולר כל חודש. בתום השנתיים, כשהחוזה נגמר, נותנים לו את כל הכסף שהורידו ממשכורתו.

יש סכומים שעל-פי חוק מותר לנכות מהשכר.

אני מדברת על הסכם ועל כסף שנשמר עבור אותו
עובד.

היום אין לזה בסיס משפטי.

אני לא נמצאת כאן פעם ראשונה ולצערי הרב
אנחנו חוזרים הרבה פעמים לאותן בעיות. יש אצלנו נכים סיעודיים אבל יש אנשים שהם ממש סיעודיים וכל הבעיות שכאן נאמרו הן אותן בעיות לסיעודי בבית והוא לא נכה. כל מה שנאמר כאן רלוונטי גם לציבור הסיעודי.

הנוהל החדש מתייחס גם אליהם.

אנחנו מדברים על העזיבה או הבריחה ושואלים
כל הזמן מה לעשות עם העובד. אני חושבת שלא יהיה סדר אם לא נדבר על אלה שמקבלים את העובד. לא מספיק קנס כספי משום שיש משפחות שהן מעסיקות חדשות ולא איכפת להן לשלם סכום מסוים. אני חושבת שהעיתונות שלנו צריכה לפרסם את שמות האנשים האלה כי אם זה יהיה מפורסם – איזה בית, באיזה מקום במדינה – זה ייפגע במשפחות האלה הרבה יותר מאשר ייפגע קנס כספי. על זה דיברנו עם יושב-ראש הוועדה הקודם ומאוד נראה לו והוא חשב שאולי זו אחת הדרכים דרכה אפשר להתמודד עם התופעה.

זה בתנאי שהעובד הולך לעבוד במקום קבוע אחד,
אבל יש מקרים שהעובד הולך לעבוד במשק בית כל יום במקום אצל מישהו אחר ואז את לא יכולה לעשות זאת.

הרבה מהעובדים האלה עובדים בטיפול בילדים
ובמשק בית.

צריך קודם כל לתפוס אותם.

בעניין הזה של סנקציות על עובדים זרים, זה דבר
שהוא מאוד חשוב. מעסיק שמעסיק עובד שאין לו אישור להיות כאן עובר על חוק עובדים זרים והוא גם עובד על חוק הכניסה לישראל. אנחנו מנסים לחשוב איך אפשר לאכוף את החוק הזה יותר טוב כי אומרים לנו שגם הטלת קנסות לא עוזרת.

הממשלה, במסגרת חוק ההסדרים, הציעה תיקון חוק שהוא מהווה יותר פגיעה כלכלית, לפיו משרד ממשלתי, רשות מקומית או כל מיני גופים ציבוריים, אסור להם להתקשר עם גופים שעברו על חוק עובדים זרים. זה אמור להיות פתרון נוסף. אני אומר שלגבי הסנקציות הקונבנציונאליות שקיימות - ואני יכול לומר כאיש משרד המשפטים שיש לנו בעיה בכלל באכיפת חוקים וסנקציות קונבנציונאליות כמו קנס - אנחנו מנסים למצוא דרכים יותר יצירתיות. זה אמור להיות חלק ממגמה בה מוגשים יותר כתבי אישום לפי החוק הזה. כדי לאכוף את חוק העובדים הזרים יש שני ערוצים כאשר הערוץ הראשון הוא הקנס המינהלי ומדובר בסכום לא גבוה יחסית, והערוץ השני הוא האפשרות להגיש כתב אישום.

לגבי הקנס הגשתי הצעה לתיקון.

אני מצטער אבל אתם לא קוראים את החוק נכון.
אני לא משפטן אבל בחוק בפירוש כתוב שהמעסיק ייקנס קנס כספי כבד או יקבל מאסר.

אם אתה מעלה את זה, אני צריך להסביר
כמשפטן. אני דיברתי על שני דברים ואתה מדבר על הקנס הפלילי שמקבלים אם מגישים כתב אישום.

יש חוק והחוק אומר שמי שעובר על החוק מושת עליו קנס כפי שאתה אומר כאשר גובה הקנס מגיע עד שמונים אלף שקלים בגין עבירות מסוימות. אני מבין את החוק הזה כי אני מלווה אותו כמה שנים ומלווה כמה שנים טובות גם חוקים אחרים. אז אל תגיד לי שאני לא מבין את החוק.

לא אמרתי את זה. אמרתי שזה מופיע בחוק.

אם החוק אומר שהעובר על החוק צפוי לקנס כזה
וכזה וגם למאסר, בעיקרון צריך להגיש נגד אותו חשוד כתב אישום ולקבל פסק-דין, הרשעה וכולי. זה תהליך ארוך. לכן לפני כמה שנים חוקקו את חוק העבירות המינהליות שמאפשר למפקחים להטיל קנס וזה כמו דוח תנועה. זה קנס מינהלי ועל זה דיברנו.

מזמן עברנו את זה.

קודם כל אל תגיד לי שאני לא מבין נכון את
החוק.

בחוק מצוין גם מאסר והגיע הזמן להפעיל גם את
זה.

אנחנו בסך הכל רוצים לפתור בעיה. אנחנו מבינים
את הרצון, אבל אנחנו נמצאים במציאות מסוימת.

קנס מינהלי, גם כשהוא 5,000 שקלים לכל עובד,
אומר לנו משרד העבודה שזה עדיין שווה לאותו איש שעובר על החוק ולכן כאן צריכים להיעשות שני דברים:

א. אותו תיקון חוק שאמרתי שפוגע פגיעה כלכלית במעסיקים בלתי חוקיים כי הם לא יכולים להתקשר עם כל מיני גופים ציבוריים וזה יכול להיות משמעותי עבורם.

ב. לדעתי צריך לגרום לכך שמגישים יותר כתבי אישום כי אז אפשר באמת לקנוס בקנס גבוה ובמקרים מסוימים להטיל מאסר.

אם נתפס עובד שברח אצל אדם מסוים, האם
אנחנו יכולים לקבל את השם של אותו מעסיק על-מנת להגיש תביעה פרטית נגד אותו מעסיק על נזק שהוא גרם לי בזה שאני במיטה ולא יכול ללכת לעבודה?

זה נכון שהקנס בגובה של 5,000 שקלים לא
הרתיע את המעסיקים. לפי התיקון מיולי 2000 הקנס על כל עובד הוא 5,000 אבל זה על כל עבירה והיום אנחנו מגיעים לקנסות – ואני מדברת על קנסות מינהליים – בגובה של ארבעים אלף, חמישים אלף ויש לנו גם קנסות של שמונים אלף שקלים על כל היבט.

הבעיה שלנו במקרה הזה היא איך לגרום לכך
שהקנס ישולם ואחר-כך יערערו. קודם כל ישלמו ואחר-כך יתדיינו.

אני אשמח מאוד אם קודם כל ישלמו ואחר-כך
נדבר אתם, אבל בלי קשר לזה היום חברנו למרכז לגביית קנסות של משרד המשפטים והיום מעסיק שלא משלם, מופעלת ההוצאה לפועל נגדו ואין ספק שזה מוכיח את עצמו. מעבר לזה, ברור שעדיף כתב אישום, קנסות גבוהים ועד חצי שנה מאסר והנחיית השר היא להגביר את הגשת כתבי האישום ואכן בחודשיים האחרונים הוגשו 130 כתבי אישום.

צריך לפרסם אותם.

זה מפורסם.

אני רוצה לסכם את הישיבה.
לנציג משרד המשפטים אני אומר שכאן צריכה להיות חקיקה מיוחדת לגבי הברחנים. אני חושב, ואני קורא לממשלה, שצריך לבטל בשנה הקרובה את כל רשיונות התיווך וללכת להעסקה ישירה של חברות שייקחו על אחריותן את הטיפול כך שלא הנכה יהיה זה שצריך לטפל בנושא. אני אומר שהחברות ייקחו על עצמן את ניהול העובדים הסיעודיים ועובדי יתר הענפים, כאשר החשב הכללי – ולא משרד העבודה – הוא שיוציא את המכרזים הללו. בכך בעצם כל נושא התיווך יורד , כך שכל החברות שמאושרות - שמגישות דוח ומשרד העבודה מפקח עליהן כך שה עומדות בכל הקריטריונים - משתתפות במכרזים הללו והחשב הכללי יאסור כל מגע עם מישהו שעבר עבירה כלשהי שקשורה בחוק עובדים זרים. לדעתי זה אולי אחד המהלכים שיכולים לתרום הרבה לפתרון הבעיה.

נכון שזה מסדיר את המצב, אבל עלות העובד הזר
תהיה הרבה יותר גבוהה.

זה כבר בעיה של המדינה.

אם אתה מעלה את הסכום, זה לא יפתור את
הבעיה.

אני כרגע לא נכנס לעלויות אלא אני רוצה לעשות
סדר. הממשלה והביטוח הלאומי צריכים למצוא את הפתרונות כך שהנכה ירגיש טוב ולא יהיה עזוב ונמצא במצוקה כך שאין לו אל מי לדבר.

הוא יצטרך לשלם.

לא אמרתי שהנכים ישלמו. דיברתי על הכיוון בו
צריך ללכת.

אתה אומר שהנכים לא יהיו המעסיקים.

הנכים לא יהיו המעסיקים. חל איסור על קיום
ענף התיווך בנושא עובדים זרים כך שיותר לא יהיו מתווכים אלא חברות מאושרות שיכולות להשתתף במכרזים ובזה בעצם הפסקנו את הדברים שקורים מסביב לנושא. אני לא יודע מה יהיו המקורות הכספיים, אבל כפי ששמעתי בחודשים האחרונים אין פתרון אחר למצוקה בה נמצאים הנכים ולמצב האבסורדי אליו הם נקלעו. אם זה לא יהיה, נמצא את עצמנו בעוד חמש שנים עם מאות אלפי ברחנים ואת התופעה הזו אני רוצה למנוע. העלות לא צריכה להיות על הנכה אלא צריך למצוא מקורות אחרים.

אנחנו מעלים רעיונות כדי שהממשלה תבדוק אותם. אם לא נגיע לפתרון הזה, לא יהיה פתרון למה שקורה היום.

לגבי ארגונים וולנטריים. הארגונים מאוד חשובים ואנחנו מכבדים אותם, אבל אני ממליץ לממשלה ולנציגי הממשלה השונים שנמצאים כאן שלארגון וולנטרי יהיה אסור לטפל בעובד בורח וזאת ללא קבלת אישור המעסיק.

אתה מתכוון ל"קו לעובד".

היום זה "קו לעובד" ומחר יכול להיות ארגון
אחר. אם עובד ברח ממשפחה, חל איסור לטפל בו. חל איסור על ארגונים וולנטריים לטפל באותו עובד אלא לאחר שהתקבל אישור המעסיק הקודם.

אני ממליץ למשרד הפנים לא לאשר את העסקתו של אותו עובד בורח בשום מקום אחר.

לא מזמן ביטלו במשרד הפנים את קבלת מכתב
השחרור.

לא יועסק עובד שברח ללא קבלת אישור המעסיק.
לדעתי צריך לחול איסור על הגשת תביעה נגד מעסיק ללא קבלת תגובת המעסיק לפני הגשת התביעה לעניין בריחתו של אותו עובד.

אנחנו ממליצים למשרד הפנים לא לדרוש אישור רפואי שמעיד על נכות כי משרד העבודה והרווחה מטפל בזה. משרד הפנים יכול לאשר או לא לאשר כניסת העובד לארץ.

אנחנו דורשים ממשרד הפנים לבדוק את נושא האגרות והעמלות שנגבות מהמעסיקים בגין העסקת עובדי סיעוד.

אנחנו ממליצים לכל משרדי הממשלה, במיוחד למשרד הפנים, להמשיך את העסקתו של עובד שעבד עד חמש שנים מעבר לתקופה זו וזה בתנאי שהכל כשורה.


לגבי נכות לצמיתות. אנחנו מבקשים ממשרד העבודה והרווחה להתחשב בנכים לצמיתות בהגשת המסמכים ואני חושב שמספיק שהנכה יחתום על הצהרה אחת לחמש שנים.

אני מודה לכם.







הישיבה ננעלה בשעה 11:00