כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/3248




5
הוועדה ולבעיית עובדים זרים
מיום 5.6.2001

פרוטוקולים/עובדים זרים/3248
ירושלים, כ"ג בסיון, תשס"א
14 ביוני, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מספר 64
מישיבת הוועדה לבעיית עובדים זרים
שהתקיימה ביום ג', י"ד בסיוון התשס"א, 5.6.2001 בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר יאיר פרץ

ישראל כץ
איוב קרא

משרד השיכון והבינוי: שושנה אמיר כהן – אגף לניתוח מידע

יעקב בוכריס – יועף מקצועי בכיר לשר
אפרים כהן – ראש מנהלת העובדים הזרים

חגי הרצל – יועץ השר לעובדים זרים
תנ"צ מרדכי משעני
פקד אריאלה נמט – קצינת חוליית נציגויות זרות

מיכל יוספוף

יחיאל רז – סמנכ"ל בכיר

מתי הכהן – מנהל המחלקה הקונסולרית

אבי שדה

ז'קלין זוהר
שלומי מורד

סיגל רוזן

אברהם הראובני

נתן פרנקל – מנכ"ל חברת מליבו – נציג הקבלנים
שמואל ארד

מדיניות משרד העבודה והרווחה בנושא עובדים זרים
בהשתתפות שר העבודה והרווחה

תמי ברוך

רקורד שירותי הקלטה

על סדר היום: המדיניות של שר העבודה והרווחה
כלפי העניין של העובדים הזרים. אני רוצה להודות לכבוד השר על שנענה לבקשתי ובא לוועדה בימים כאלה קשים למרות עיסוקיו הרבים, אנחנו רואים בעניין הזה חשיבות מהמדרגה הראשונה בכל ההיבטים.

בכמה מילים אתאר את מה שקורה היום בעניין של העובדים הזרים ואז נוכל לשמוע את נציגי הארגונים השונים, הבנייה, החקלאות, הסיעוד, והתעשייה. אנחנו נשמע גם את מסקנות הוועדה שכבוד השר הקים ושסיימה את עבודתה.

על מנת למצות את הדיון הזה ולתת לו את המשקל הסגולי הייתי מבקש מכל ארגון וארגון שיתמצת את דבריו, לא לחזור על דברים, הדברים הם ברורים ויש לנו שר שקולט מהר. אני בטוח שהדברים ייקלטו וגם נוכל למצות ולהגיע בדיון הזה למסקנות כלשהן או לכיוון מסוים כדי לפתור את הבעיה.


אדוני השר, העניין של העובדים הזרים הוא בעיה קשה ותופעה קשה למדינת ישראל מאז שהתחלנו עם העניין הזה. הבעיה הזאת הלכה והתפשטה והגיעה לממדים שהיום קשה לסבר את האוזן מה שקורה היום עם העניין הזה. היום הגענו למצב שיש קרוב ל200,000- עובדים זרים לא חוקיים במדינת ישראל. בוועדה הזאת קיימנו דיון מקיף בעניין הזה עם השר לביטחון פנים לבדוק ולבחון את כל ההיבטים כדי לטפל בבעיה הזאת שהיא בעוכרינו. בבעיה הזאת אנחנו צריכים לשים את כל הדגשים על מנת שנוכל באמת להוציא את העובדים האלה שהם לא חוקיים במדינת ישראל ולהביא לכך שאותם עובדים זרים שתופסים את מקומותיהם של העובדים הישראליים, ואני אומר דווקא הלא חוקיים תופסים את מקומותיהם, כי לא מדובר, אדוני השר, ואני רק מסבר את אוזניך, אם אנחנו היום לוקחים ומביאים עובדת סיעודית לאישה שזכאית על פי חוק ונבחנה על פי כל אמות המידה ואותה אישה סיעודית מקבלת את העובדת ואחרי יומיים או אחרי שבוע או חודש עוזבת את האישה, היא הולכת לצפון תל-אביב לעבוד באותו מקום שעבדה ישראלית לפני כן בעבודות משק בית ודברים אחרים.

התופעה הזאת היא בממדים גדולים. שמעתי שיש קרוב ל30,000- עובדות סיעודיות שמטיילות היום, ואם אנחנו נדע לאכוף את זה בצורה נכונה, אני מאמין שנוכל בפעם אחת, מספיק שהאכיפה תיעשה בצורה מסודרת, אני מאמין שנוכל להחזיר את המעגל ולאפשר לעוד אלפי עובדות ישראליות להשתלב בענף הזה של הסיעוד או במשק הבית.

הבנייה – הבעיה היא קשה לאין שיעור ובפרט בימים הקשים האלה שהרשות הפלשתינאית מנהלת נגדנו מלחמה ואין כניסה של עובדים. הענף קורס בכל ההיבטים למרות שיש הקצאה של 42,500 עובדים.

הקצאה של כמה יש?

יש הקצאה של 42,500 עובדים.

יש הקצאה של 44,000 עובדים.

44,000 עובדים, יכול להיות שישנה הגדלה נוספת. אני
מעודכן בפרט מהישיבה האחרונה ב42,500- עובדים
באשר לעניין הזה.


אחת הבעיות הקשות מאחר שיש עניין של היצע וביקוש, מאחר שיש עניין של ביקוש לידיים עובדות היום, יש בריחה וגניבת עובדים מקבלן לקבלן או ממקום למקום. דבר שיוצר כשליש לפחות בנתון הזה, כשליש ברחנים על פי נתונים של התאחדות הקבלנים. שליש מתוך 42,500 העובדים או 44,000 העובדים לפי גרסתו של החבר יעקב בוכריס, כשליש היום לא עובדים בענף על פי האשרות שהתקבלו כחוק וכדין לאותם הקבלנים.

הפלשתינאים שלא נכנסים - עד לפני פרוץ האינתיפאדה עבדו במדינת ישראל קרוב ל60,000- פלשתינאים בענף הבנייה.

זה לא מדויק אדוני. בסך הכל 22,000 עובדים חוקיים.

60,000 פלשתינאים לא חוקיים, 22,000 פלשתינאים
חוקיים שנכנסים למדינת ישראל באשרות חוקיות. כיום, על פי הנתונים הקיימים, על פי נתוני שירותי התעסוקה, למרות שיש אולי אשרות דה-פקטו, יש אשרות דה-פקטו לבן אדם להעסיק פלשתינאים בשירות התעסוקה ומשלם כדת וכדין, הם לא נכנסים משום שהם חוששים לחייהם וגם האנשים שמעסיקים אותם או הסביבה הקרובה חוששים להעסיק את הפלשתינאים.

אלה הם הנתונים, אדוני השר, ברשותך אני אנסה לתת לכל אדם להציג את הבעיה בתמצות, אחר כך אני אבקש להציג את מסקנות הוועדה ואחר כך אדוני השר יציג.

אנחנו נתבקשנו להציג את מדיניות המשרד.

אני מבקש מאדוני השר להציג את מדיניות המשרד
בעניין של העובדים הזרים בהתאם למסקנות
הוועדה שהקים אדוני.

אדוני היושב ראש, חבר הכנסת יאיר פרץ, ומכובדיי.
הרבה לחדש אין לנו. אני חושב שהמדיניות שלי פחות או יותר הותוותה כבר בימים הראשונים, הושמעה כמעט מעל לכל במה והורגשה גם כן בשטח בצורה הברורה ביותר, הן בצמצום מתן ההיתרים והן בעניין של האכיפה או לפחות הרצון שלי לאכוף את העניין של העובדים הזרים הבלתי חוקיים.

עם כניסתי לתפקיד התבררו לי נתונים שאנחנו מדברים היום ותלוי את מי שואלים, אנחנו מדברים על כ98,476- עובדים זרים חוקיים, שהחלוקה מתבצעת כך: 44,033 עובדים זרים בענף הבנייה, חקלאות – 21,599 עובדים זרים, סיעודי – 28,970 עובדים זרים ששם ישנה העלייה הגדולה ביותר, תעשייה – 3,874 עובדים זרים ששם ישנה הירידה הגדולה ביותר. סך הכל 98,746 עובדים זרים חוקיים, כאשר אנחנו מדברים על עוד כ150,000- עובדים זרים בלתי חוקיים, ויש שאומרים שזה רק הערכות מינימליות, שיש כנראה הרבה יותר. יש גם כן מספרים מקלים, קצת פחות.

כל אחד מאיתנו מבין שחברה שהחליטה לבנות לעצמה בית לאומי לעם היהודי, היא רוצה לבנות את עצמה עם תעסוקה לתושבי מדינת ישראל ולא לתושבים במדינות העולם.



המציאות מראה שהמשק הישראלי אינו יכול לספק את כל הצרכים, צורכי העבודה וגם לא סוגי העבודה מתאימים לצביון הישראלי או לאופי הישראלי. אומנם בעבר, עם קום המדינה, הייתה לנו ציונות מסוג אחר ששם העבודה היהודית הייתה העבודה בחקלאות ועבודה בבניין ועבודה בכל תחום. לצערנו הרב, היום אנחנו כבר פיתחנו לעצמנו דברים: "זה קשה", "זה לא נראה לי", "זה לא בשבילי", שכנראה השלב הבא יהיה שאנחנו גם כן נביא לפה צבא של זרים שיילחמו בשבילנו כי זה גם יהיה כבר יותר מדי קשה בשבילנו.

קיבלתי בשבוע שעבר מכתב מוזר ביותר מארגון המשאיות, שמבקשים ממני לתת להם להביא 1,000 נהגים עובדים זרים מחוץ לארץ משום שיש קושי לענף במציאת עובדים זרים נהגים. אני חושב שזה כבר שיא האבסורד אם אנחנו לא מסוגלים לספק. אמרתי: אין בעיה, אם חסר נהגים, אני אתן עכשיו הכשרה מקצועית ל1,000- נהגים, אין שום בעיה. אני מוכן לתת בהכשרה מקצועית 1,000 נהגים. כמה נהגים יש לנו בצבא? כמה נהגים יש לנו באזרחות?

לכן אנחנו הגענו למצב כזה שכל דבר שאתה בא לדבר, לא שזה קשה, ישראלי לא יכול לעשות, לא יכול לעשות. אצלי לא מקובל הדבר הזה. האבטלה הולכת וגדלה מחודש לחודש. מכניסתי לתפקיד הנתון שקיבלתי הוא שכל חודש בדרך כלל האבטלה עולה בממוצע של 0.6 אחוז. חודש הבא כבר תיארתי לי 2.1 אחוז. חודש הבא 1.5 אחוז, בימים הקרובים אני אקבל שוב את הנתונים של האבטלה, שאין לי שום ספק, היא תלך ותגדל מכיוון שישנה פגיעה קשה בענף המלונאות והתיירות, ועכשיו הולכים להיות פיטורים גדולים מכיוון שאנחנו לא מסוגלים לתת את מה שנקרא חל"ת – חופשה ללא תשלום, שאנחנו מימנו 3 חודשים לענף בתי המלון והשקענו בזה כ40- מיליון שקל. 40 מיליון שקל עבור 3 חודשים כדי להציל את הענף מקריסה ושיחזיקו עדיין את העובדים. האוצר בא ואומר: אנחנו לא מסוגלים יותר לממן את העניין של החופשה ללא תשלום כי זה דבר שניתן חודש, חודש וחצי, חודשיים. אני בתור שר היטבתי עימם ונתתי עוד חודש, אבל אי אפשר מעבר לכך. כנראה שהדבר הזה באמת יגרור גל של פיטורים כי אין להם במה להחזיק אותם בבתי המלון. בתי המלון הולכים ונסגרים. אני הצעתי לאותם בתי מלון, אם אתם באמת דואגים לחופשה ללא תשלום לאותם עובדים, אז יש לכם הרי גם עובדים זרים באותם בתי מלון, את מי פיטרו עד עכשיו, את הישראלים? אז תעשו הסבה, תוציאו את העובדים הזרים ותכניסו את הישראלים. אבל תמיד אני נתקל באותה תשובה: שמע, אבל יש לנו עובדים זרים ואי אפשר. למה? כי מתברר שעובד זר למעסיק במדינת ישראל זה הדבר הכי משתלם, הכי טוב. עובד זר עובד נוח, אתה יכול לעבוד איתו יותר שעות. אני מדבר כשכל זה כאשר אתה לא מיישם את החוק של העובדים הזרים.

אם באמת היה מיושם חוק העובדים הזרים במתכונתו המלאה, שזאת הייתה המטרה, אז אנחנו באמת היינו מגיעים למצב שאולי בשלב מסוים המעסיקים הישראלים היו חוזרים קצת לעובדים הישראלים.

בעיה נוספת היא גם כן מכיוון אחר, ואצלנו בשירות התעסוקה, ואני לוקח את העוון עלי, על שירות התעסוקה במשרדי. שוב, יד קלה על ההדק במתן העניין של דמי האבטלה. לא מנסים למצות את העניין שעובדים ישראלים ילכו לעבודה. באים, מקבלים את הסירובים והולכים הביתה. יש לנו בעיה אצלנו בשירות התעסוקה, שאני בוחן אותה, בעיה בשכר המינימום. מה פתאום שבן אדם ילך לעבוד? הרי בדמי האבטלה הוא מקבל יותר, אז אני מעדיף דמי אבטלה מאשר לקבל סכום כל כך נמוך.



כך אנחנו נמצאים בפלונטר מסוים שאנחנו, מדינת ישראל, משקיעה היום בעניין של דמי אבטלה והבטחת הכנסה 5.5 מיליארד שקל, שרק דמי אבטלה לבד זה 2.7 מיליארד שקל. כלומר, המון כסף בימים שאנחנו זקוקים לכל שקל.

אתמול ישבתי עם אנשי משרדי לקצץ את 4 האחוז, שזה 74 מיליון שקלים, שאלתי: מאיפה אני אקצץ?, אני אקצץ ממפגרים? מילדים בסיכון שזרוקים ברחובות? מנשים מוכות? מאוטיסטים? מתסמונת דאון? ישבתי רק לראות, אין, אין מאיפה לקצץ, ואנחנו הולכים פה ומשקיעים מיליארדים במתן אבטלה, שלדעתי, אפשר לצמצם את זה בצורה דרסטית ביותר. בכפרים גם יהודים ובכפרים ערבים אני שומע שאנשים עובדים במקומות עבודה מסודרים, חצי שנה הם מצהירים על עצמם כעובדים, ומקבלים גם כן משכורת מוגדלת, ובחצי השנה השנייה הוא אומר לו: אל תצהיר עלי, והוא הולך חותם דמי אבטלה וחוזר לעבודה שלו, מגיעים עם טנדרים ללשכות שירותי התעסוקה עם הקבלן, חותמים במרוכז, וחוזרים למקומות עבודותיהם.

אנחנו מה שנקרא, לא רוצה להגיד מדינה מטומטמת, אבל אנחנו הולכים ובוכים בכל העולם שיתנו לנו כסף. מצמצמים פה בכל המשרדים על חשבונם של המסכנים, הולכים לבטל פה קצבאות ילדים, ומה אנחנו עושים? אנחנו הולכים ומחלקים מיליארדים לאנשים שאת חלקם אפשר להכניס לשוק העבודה.

להגיד לכם את כל ההשלכות מה קורה כאשר בן אדם מובטל, כשאנחנו מחנכים חברה לאבטלה להיות אנשים בטלנים, הבטלה היא אם כל חטאת. לכן הדיון הזה היום נפל לנו בדיוק בזמן.

אתמול הממשלה הכריזה על סגר, שדרך אגב, אני הייתי גם כן מאלה שדורשים אותו. מצד אחד אני דרשתי כל הזמן, אני מעדיף פלשתינאים שאפשר לסמוך עליהם, עד כמה שאפשר לסמוך היום על פלשתינאים, שהם לא יהוו מפגע ביטחוני, אבל מצד שני אני גם כן אמרתי: תעשו סגר, תעשו סגר גדול, והנה הסגר באמת הגיע ואנחנו עכשיו נמצאים לכאורה בצעקה גדולה, שמעתי אתמול את הקבלנים, שמעתי את החקלאים, שכולם זועקים חמס 100,000 טון פירות על העצים. מה קרה פתאום שהתעוררו אתמול שנהיה להם 100,000 טון? כך קראתי היום בעיתון "הארץ".

אני שואל רק מה קרה במשך כל החודשים האחרונים, מילה אחת לא שמעתי. מרגע שנכנסתי לתפקידי בחודש הראשון הייתה זעקה גדולה ומרה לגבי החקלאים שאין מי שיקטוף את הפירות. באתי, עשיתי מייד החלטה, קיבלנו שאנחנו משחררים 800 היתרים. באתי לשחרר אותם על פי חלוקה שעשינו.

יש פער של 800 היתרים שלא חולקו, אדוני השר.

אני מדבר עכשיו על 800 ההיתרים הנוספים. עשיתי

אני אעשה בפריפריה, במקומות שאין להם באמת פלשתינאים, ואז הלכו שתי חברות והגישו את הבג"צ ונתקענו עם 800 ההיתרים, ואז פתאום קרה משהו מוזר. לא הבנתי למה אף אחד לא זועק, בבית משפט אסור לצעוק כי זה כבוד בית המשפט? כאשר זה השר אז אפשר להיכנס ופתאום הפירות נרקבים ושם בבית המשפט הפירות לא נרקבים, לא הבנתי מה קורה.




לכן שמחתי מאוד על הדיון כאן היום, מכיוון שאני חושב שהמדיניות שלי לא תשתנה בעקבות כל הלחץ ובעקבות כל הזעקות למרות שאני באמת רוצה לסייע לכולם. אני רוצה לתת דוגמה מה זה רוצה לסייע לכולם, אני חושב שהשיא בעניין של העובדים הזרים היה בשנה שעברה, שזה היה 6.4 אם אינני טועה, המפתח שלהם היה 6.4 ל1,000- איש, ואני פתאום נתתי היום 6.8, כלומר, אני רק מראה את הרצון שלי כשיש מה שנקרא נפגעי סגר ויש באמת פגיעה מסוימת, אז אני באמת משתדל לשחרר, למרות שעוד לא שחררנו הכל, אבל זה לא בגללי, מכיוון שכשנכנסתי למשרד מצאתי פקק גדול של כ700- תיקים שעדיין לא נבדקו. הבאתי תקציב מהאוצר לתוספת של מהנדסים, בודקים, אולי הגיעו היום ל150- תיקים בסך הכל. יש לנו עדיין פקק גדול מאוד ואינני יכול לשחרר את ההיתרים, למרות שאני משתדל להביא עוד מהנדסים, הדבר לא הולך.

אני חושב שיש לנו כוח עבודה במדינת ישראל. לפי שירות התעסוקה, יש לנו כ170,000- דורשי עבודה, ולפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש לנו כ220,000- מובטלים במדינת ישראל. יש לנו כוח עבודה פה במדינת ישראל. אני יודע שיגידו: ניסינו, עשינו ירידים והכל. אינני יודע כמה ניסיתם וכמה לא. אני אתן לכם דוגמה. פנו אלי לפני כשבועיים-שלושה מקלאב-מד, למיטב זיכרוני, פנו אלי אנשים מכובדים, שר התיירות פנה אלי, הם זקוקים ל150- עובדים בדחיפות, אלה עובדים ייחודיים שאי אפשר בשום אופן ישראלים, חייבים רק עובדים מחוץ לארץ. אמרתי: יתהפך העולם, אני לא אתן. מה זה לא תיתן? תבוא אלי למשרד. באו וישבו איתי, שאלתי אותם: מה אתם צריכים עכשיו? טבחים? מלצרים? שוב מדברים איתי ואומרים: צריך ייחודי בשפה מסוימת, כמו שהזכרתי בזמנו את העניין של התאילנדים שעשו הסתה בדבריי כאילו שאני גזען ואמרתי שהם מלוכסני עיניים. אני ישבתי פה על הכיסא הזה בדיוק לפני שנה וחצי בהיותי שר הבריאות ואני דאגתי לילדי העובדים הזרים הבלתי חוקיים, נתתי להם חוק בריאות פה על חשבון המדינה. אז אני בטח לא גזען בעניין הזה. אז הם רוצים עובדים ייחודיים. אמרתי: אין כזה דבר, ייעשה יריד, ואחרי שייעשה היריד וניווכח שאין עובדים ישראלים שמתאימים לאותו תחום, אנחנו ניתן לכם. עשו יריד, ומתוך 150 עובדים הענקנו להם כ50- עובדים והשאר בינתיים עבודה ישראלית. דאגנו למשפחות ישראליות. אותם 70 או 80 ישראלים שקיבלו את העבודה, חסכנו גם למשק המדינה עכשיו, במקום לתת להם את דמי האבטלה, במקום שיישבו בבתים שלהם, אז הנה מדינת ישראל הרוויחה כתוצאה מהדבר הזה.

אותו הדבר אני אומר היום, רבותיי, גם בבניין. נכון, אלה עבודות קשות מאוד, גם בחקלאות, השאלה היא כמה משלמים לאנשים. אם תשלם מחיר טוב, אין לי ספק…

נתן לי העוזר שלי, מר יעקב בוכריס, דוגמה חשובה מאוד שאנחנו מכירים אותה מהיום-יום. ענף הזבל – הרבה פעמים באים אנשים בארץ ואומרים לי: תעשה טובה, אתה יכול לעשות איזו פרוטקציה ברשות הזאת, ואני שואל: איזה תפקיד אתה רוצה? מנהל כללי? סגן מנהל כללי? רק תגיד, הוא אומר: לא, אני רוצה לעבוד בזבל. מה, בזבל אתה צריך פרוטקציה? הוא אומר: כן, זה הכסף הכי טוב. אני מעדיף לעבוד בזבל. למה אתה מעדיף לעבוד בזבל? הוא אומר ששם מקבלים את הכסף הכי טוב. כלומר, גם זבל אבל הכסף הוא כסף טוב, אנשים יבואו לעבוד, אני אומר לכם שאנשים רוצים לעבוד.

רבותיי, אם אנחנו נשלם טוב, נשלם בצורה טובה, נכון, זה יעלה לכם אולי את העלויות, אבל תפקידי בתור שר העבודה לבדוק לעבודה ישראלית בשלב ראשון. זה לא שיש לי משהו חלילה וחס נגד עובדים זרים. אנחנו הרי זקוקים להם ומשתמשים בהם וזה דבר חשוב. אבל אני אשתמש בהם רק בתור אופציה אחרונה, ואינני
מדבר על הסיעוד כי אנשי הסיעוד יודעים, מי שיסתכל על המספרים יש עלייה דרמטית. אם אני אסתכל בשנת 1996 בסיעוד היו 8,000 עובדים פלוס, אחר כך בשנת 1997 – 11,000 עובדים, 14,000 עובדים, 21,000 עובדים והיום 27,970 עובדים. בעניין של הסיעוד הרבה אני לא יכול לעשות שם מכיוון שאלה מקרים הומניים. פה באמת יש קושי גדול ביותר.

והמעסיק הוא הקשיש בן ה70-.

גם שם יש הרבה מה לסדר בעניין של הסיעודי.
הברחנים, שזאת בעיה קשה מאוד, אינני יכול לפתור את כל העולם עכשיו בבת אחת, גם על זה אנחנו עובדים. אבל אני אומר, אנחנו צריכים בתור חברה ישראלית לפתור את הבעיות בתוכנו.

החקלאות – הקמנו את הוועדה, הצוות הזה הבין- משרדי בינינו לבין משרד החקלאות. שם הצלחנו להגיע למצב שגם שר החקלאות אמר לי: אם יהיה לנו את הפלשתינאים 22,000 עובדים פחות או יותר שיש לנו היום בענף החקלאות, זה מספיק מבחינתנו, אנחנו נפעל לניוד במקומות העבודה ממקום למקום, נכין לך תוכנית עבודה מסודרת שנה מראש, אנחנו יודעים פחות או יותר כל ענף כמה הוא צריך, יש לנו תוכנית מסודרת שאני מקווה ששם אנחנו נגיע לסידור. אותו הדבר גם כן אני מקווה להגיע בענף הבנייה.

במידה שמיצינו את הכושר הישראלי שלנו במדינת ישראל של העבודה, ונגיע למסקנה שאכן באמת אין מה לעשות, כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בעובדים זרים, אז אנחנו נשב, נשקול, נעשה את זה בצורה מווסתת ואינני מתלהב ואינני מתרשם מכותרות בעיתונים או בתקשורת. לא חלילה וחס שאינני דואג, אינני רוצה שאף מקום פה במדינת ישראל יקרוס, אני רוצה לעזור לכולם כי זה תפקידי לסייע גם לעובדים וגם למעסיקים, אבל בואו נהיה מבוקרים. אנחנו בנינו לנו פה מדינה אחרי 2,000 שנות גולה לא כדי שאנחנו נבוא ויהיו לנו עובדים ועובדים, אינני רוצה אפילו להתייחס לעניין של האכיפה.

הנה נמצאים פה אנשי המשטרה, שאני חייב להגיד שהם היו אמורים לספק את הסחורה ועל כך יש לנו סיכום עם השר, חודש מאי, לפי הנתונים שלי, פחות מחודש אפריל, כלומר, 217 אנשים שבו לגבולם ולארצם, זה מה שדווח לי, ואני הייתי מצפה מהמשטרה שתעשה את תפקידה כי זה לא תפקידי. אני מראה לכם את כל ההחלטות של כל הממשלות הקודמות, מה שכתוב שם במשרדי העבודה והרווחה והפנים יסייעו למשרד לביטחון פנים בפעילותיו לאכיפת החוק כאמור. כלומר, אני עושה את המלחמה שלכם במקום שאתם תעשו את המלחמה, וגם השר שלכם עם כל הכבוד לא צריך ללכת לתל-אביב לכל מיני ארגונים כאשר הדברים מנוגדים לחוק במדינת ישראל. זה כבר עניינים פרטיים שלכם ואני מצפה שאתם תקיימו את החוק כלשונו וככתבו, ואין זה מתפקידי לעסוק בגירוש או בהוצאה, זה תפקידכם. לנו יש מחלקת האכיפה שהיא מסייעת בידכם, אנחנו נשמח לשמוע גם מכם את העדכונים.

אנחנו מתכוננים גם כן להקים רשות להגירה. יש הסכמה של שר הפנים, יש הסכמה של משרד האוצר, עם המשרד לביטחון פנים עוד לא סגרתי, אבל אני מתאר לעצמי שהם ירצו בשמחה רבה להעביר את כל העניין לרשות ההגירה. התחלנו כבר בבדיקת העניין, זה לא מהיום למחר, אני מתאר לעצמי שזה ייקח כמה חודשים. בסופו של דבר אנחנו נרכז. רשות ההגירה היא תרכז את כל העניין של העובדים הזרים משלב הקליטה עד השלב של הגירוש, כל הפרטים יבואו בהמשך.

אלו פחות או יותר הדברים למרות שיש לנו עוד הרבה דברים להרחיב. אני אשמח לשמוע את כולם, כמובן, בדרך ארץ, אם יש לכם כאב אני מבין את הכאב, אני רוצה להתמודד ולסייע, אבל באמות המידה שאני קבעתי אותם בתור מדיניות, ואם הממשלה תחליט לשנות מדיניות או משהו כזה והיא תגיד: אין מה לעשות וחייבים להביא עובדים זרים או בכל דרך, אז אנחנו נתמודד כבר עם החלטת הממשלה, תודה.

תודה רבה, אדוני השר. מר יעקב בוכריס, כמה מילים
בסיכום הוועדה שהשר מינה.

למעשה אנחנו נמצאים כבר בשלב של כתיבת הדוח,
זאת אומרת, אנחנו מדברים על כמה עניינים אבל הוא עוד לא ראה את כל ההמלצות, אבל בעיקרון אינני רוצה לחזור על הדברים של השר, אבל יש עניין משמעותי מאוד שהשר לא התייחס אליו וזה שאנחנו מעוניינים שהאכיפה תתבצע כבר בארצות המוצא. אנחנו קבענו איזה שהן אמות מידה בעיקר בסיעוד, כישורים נדרשים גם בבניין וגם בחקלאות, כישורים נדרשים מאנשים שאמורים להגיע לפה. אנשים שיידעו לאן הם באים, אנשים שיעברו הכשרה מקצועית ואנשים שיידעו את חוקי העבודה של מדינת ישראל, האנשים שיעברו את כל הבדיקות הרפואיות שנדרשות כבר בארצות המוצא. אני חושב שאם יהיה לנו מנגנון של בקרה וסינון, אנחנו נוכל למנוע חלק גדול מהאנשים שמגיעים לפה לא לעבודות שנדרשות בישראל ואז הם הופכים להיות ברחנים. זה חלק מהאכיפה. אנחנו רוצים לעשות את זה כמו שמקובל בכל העולם המערבי, באמצעות נספחי עבודה. מי שמכיר את השגרירויות פה, ארצות-הברית, קנדה, גרמניה, יש נספחי עבודה או ממונים על ההגירה. אני חושב שזה עניין חשוב מאוד.

אינני רוצה להציג פה מספרים כי הדוח עדיין לא הוצג בפני השר, כפי שציינתי, אבל בעיקרון אנחנו מדברים על מכסה קבועה של עובדים בענף הבניין ועובדים בענף החקלאות, שהיא יורדת בהדרגה. זאת אומרת, נאמר איקס עובדים, איקס מינוס זה עובדים קבועים שיישארו לאורך כל הזמן, והמינוס הזה זה עובדים שהם ירדו במהלך של 3 או 4 שנים לרמה שאנחנו חושבים שצריכה להיות פה של עובדים זרים. אינני רוצה להגיד מספרים.

זה בלי שום קשר לכמות הבנייה שתיבנה בארץ? הנתון
הזה שאמרת הוא נתון קבוע?

הנתון הזה הוא לקבוע היום איזו שהיא מסגרת של
עובדים זרים בענף הבניין והחקלאות. המסגרת הזאת תהיה חלק קבוע שאנחנו צריכים אותו במהלך כל הזמן. נאמר בבניין - צריך כל הזמן עבודות רטובות, אז אנחנו מציעים להכניס טכנולוגיות. במסגרת הדיונים הייתה אצלנו הגברת רחל הולנדר ממשרד הבינוי והשיכון, והיא אמרה שמשום שיש כוח אדם זול זה מנע את ההתפתחות של הענף בעניין שיפורים טכנולוגיים. אני שאלתי אותה אם אפשר לכמת את זה, אז היא אמרה שמדוע על 15 אחוז צמצום במספר העובדים בעבודות רטובות, ואחת ההמלצות המרכזיות שלנו בענף הבניין זה להקים איזו שהיא ועדה משותפת למשרד העבודה והרווחה ולמשרד הבינוי והשיכון ולשירות התעסוקה, רשויות התכנון, משרד האוצר, החשב הכללי, הסתבר לנו לדוגמה שבמכרזים של החשב הכללי יש התניה שהבנייה הציבורית תיעשה שלא במסגרת בנייה מתועשת. הפוך על הפוך. העניין של חוק תכנון והבנייה שיעודד את הבנייה הזאת. אנחנו רוצים לשתף את הציבור, לשנות את העמדות של הציבור לגבי

בנייה מתועשת. והסתבר לנו משיחות עם התאחדות הקבלנים שהבנייה המתועשת הכי איכותית שקיימת היא ברמת אביב ג'. שם כל הבנייה היא מתועשת והעמדות של הציבור כאילו בנייה מתועשת היא פחות טובה. הרי זה לא הגיוני שאדם שגר ברמת אביב ג' ישלם כאילו הוא הולך לגור בדירה נחותה מאשר במקומות אחרים, זה לא הגיוני. אז צריך לעשות מערכת הסברה ביחד עם לשכת הפרסום הממשלתית, עם התאחדות הקבלנים והבונים, משרד הבינוי והשיכון.

דבר שלישי – להכין תוכניות לשילוב ישראלים בענף הבנייה. לדעתי, אנחנו לא מיצינו את הפוטנציאל שקיים של ישראלים שיכולים להיכנס לענף הבניין. אני חושב שעם הצבא, כל העניין הזה של עבודה מועדפת, אנחנו צריכים לחשוב אולי במסגרות אחרות, לא חצי שנה או שנה, אלא לתקופת זמן ארוכה יותר, וגם העניין של השכר שהזכיר פה השר. אני חושב שהגורם המכריע אם יהיו עובדים ישראלים בענף הבניין ובענף החקלאות, יותר בבניין מאשר בחקלאות, זה השכר שמציעים לאנשים. אם יציעו לאנשים שכר גבוה יותר, אני מאמין שיגיעו, והדוגמה של הזבל זו דוגמה קלאסית. אנשים שמרוויחים טוב, הם מוכנים לעבוד בכל עבודה.

הסיעוד – אנחנו התייחסנו הרבה, אנחנו רוצים לעשות כמה שינויים ברמה של תרשים הזרימה. היום למעשה יש פעמיים בדיקות של ועדות רפואיות, ועדה רפואית של ביטוח לאומי שעל פי חוק הסיעוד, ולאחר מכן יש עוד ועדה של שירות התעסוקה, הוועדה לענייני עובדים זרים בסיעוד, זה נראה לנו מיותר, זאת אומרת, לקחת את אמות המידה, מבחן ATL או מבחן המוגבלות של הזקן או של הנכה על בסיס אמות המידה האלה יהיו כאלה שיקבלו באופן אוטומטי את העובד הזר ויהיו כאלה שלא יקבלו, פשוט לא יקבלו. אני חושב ש28,000- עובדים זרים בסיעוד זה הרבה מאוד, ואני מאמין שאנחנו נצמצם את המספר הזה. אנחנו מנסים לאפיין את האוכלוסייה שקיבלה עובדים זרים כדי ללמוד עוד משהו בעניין הזה.

אנחנו הכנו כישורים נדרשים לעובדים שיגיעו לפה

1. גיל מומלץ בסיעוד יהיה גיל 30-50, שזה מבטיח בשלות מסוימת, יציבות ויכולת פיזית למלא את המטלות שמוטלות על העובד. שמענו פה דוגמאות של אנשים שהגיעו לסיעוד בגיל 60. העובד כמעט סיעודי והוא הגיע לטפל בחולה סיעודי.

2. מצב רפואי תקין על פי הוראת חוק עובדים זרים וכן בדיקת הריון. בעיקר נשים שמגיעות כשהן כבר בהריון והן יולדות פה את הילדים שלהן ואנחנו אחר כך צריכים לטפל גם בעניין הזה.

3. אישור משטרה על היעדר הרשעה.

4. השכלה – הדרישה המינימלית 12 שנות לימוד.

5. ידע באנגלית – הדרישה של רשויות ההגירה בקנדה לדוגמה. בקנדה אפילו דורשים תעודת בגרות.

6. ידע בסיסי בבישול ובהפעלת מכשירי חשמל.

7. רשיון רכב בינלאומי – אם אתה רוצה להסיע את הזקן או את הנכה.

ישנם עוד הרבה אמות מידה שאנחנו קבענו אותם, זה
בשונה למה שקרה עד היום.

אני מאמין שתוך שבועיים יהיה גם המבוא וגם
ההמלצות ויובאו לידיעת השר. זה חלק מהמדיניות של
המשרד בעניין עובדים זרים.

אדוני השר, ברשותך, אין לי ספק וגם ליושבים כאן אין
ספק ששירות התעסוקה גם בחלוקת העובדים הזרים נהג בצורה ברורה עם אמות מידה ברורות ואין אפילו הרהור כלפי אותם קבלנים או אותן חברות שקיבלו את המכסה המגיעה להם.

אחת הבעיות המרכזיות שנוצרה ופה צריך לתת את הדעת, בתקופה הקצרה הזאת, בתקופת החירום של מדינת ישראל, התקופה שהפלשתינאים לא נכנסים למדינת ישראל והעניין של הברחנים. אלה שתי הנקודות המרכזיות שגורמות לענף לקרוס.

על מה אתה מתבסס שהענף קורס? אני לא הבנתי.

על סמך זה ששמענו פה באחת הוועדות, אדוני השר,
שקבלנים גדולים וחברות גדולות מפסיקים את הבנייה במדינת ישראל, סגרו את האתרים והלכו לבנות בחוץ לארץ. אני מכיר חברה נוספת שפנתה עכשיו בקריאה נרגשת שהיא זכתה בהרבה מכרזים, לא משתלם לה להתחיל משום שיש קנסות על אי הגשת עבודות בזמן. אלה דברים שהם ברורים. אלה שתי הנקודות המרכזיות.

אין לי ספק, אני מסכים אדוני השר וכולנו פה מסכימים, שאחת הבעיות הקשות במדינת ישראל זה צריך לעבוד ולעמול, להוציא מקרב המדינה את 200,000 העובדים הזרים הבלתי חוקיים. אלה שחוקיים שבאים בדין צריכים פשוט מאוד לבדוק ולבחון את אמות המידה על פי הצרכים. אם יש ישראלי שיכול לעשות את העבודות הרטובות ויבוא ויעבוד ויש הצעות ויש ירידים ונעשו דברים פה והוועדה שמעה פה אין ספור דברים שנעשו.

בתקופה שהייתה באופקים האבטלה הכי גדולה כאשר סגרו את המפעלים, אני לא אשכח את התקופה הזאת, בא קבלן לקטיף ואמר: אני מעמיד שני אוטובוסים לטובת תושבי אופקים עם משכורת מכובדת ששירות התעסוקה גם תמך בסכום נוסף, אז ביום הראשון הגיעו 3 עובדים, למחרת באוטובוס אחד היה עובד אחד מתוך כל המובטלים, משכורת מכובדת יותר מאשר מה שהם הרוויחו קודם.

לצערי, כל הציונות שהייתה בעבר והבנייה ומה שאבא שלי עשה ובנה ב10- אצבעותיו בירושלים ובבית שמש, היום הדברים האלו לא קיימים. היום אנשים פונים לכיוון אחר. בעניין של החיילים המשוחררים – אתה רוצה לשער בנפשך שחייל משוחרר גם אם תשים אותו בעבודה מועדפת עם מענק יבוא היום לעשות את העבודות הרטובות, יבוא היום ליצוק בטון? הוא יקום בשעה 6 בבוקר? גם תמורת 10,000 שקל, גם תמורת המענק. קל לו לנתב את דרכו היום ללכת קודם כל לשנה טיול במזרח הרחוק ואחר כך הוא מתחיל את הלימודים שלו באוניברסיטה. התקדמנו, זה דור אחר.

כולם הולכים לאוניברסיטה?

אין לי ספק, אדוני השר, המדיניות שלך היא מדיניות
נכונה, צריך להילחם ולהיאבק בתופעה של העובדים הזרים בצורה שאין לי ספק שזה פגע רע לחברה הישראלית בכל המובנים, גם בתרבות, גם בחברה, גם בנישואים, גם בכל. אני רואה את זה כמחלה ממארת בקרב העם בישראל. אבל יש גם את הצד הנוסף, שיש היום את המעסיקים שיש להם היום, שזה חלק אדיר. ישבו פה 3 מפעלים שמעסיקים רק עובדים ישראלים, נשר, אשקלית ובטון, והם מעסיקים רק ישראלים עם משכורת מכובדת. פיטרו לפני תקופה מסוימת 160 עובדים. ישב פה מנהל המפעל וקיטר ואמר: פיטרתי, אין לי. זאת שרשרת, כשנעצרת הבנייה באופן אוטומטי אין בטון, אין מלט, הוא חייב לפטר את העובדים, והם אנשים ישראלים לכל דבר, שהם מפוטרים כתוצאה מכך. לכן צריך לראות את המכלול של הבעיה.

יכול להיות שבענף הבנייה היום, לאור הנתונים שיש להם, ובוודאי מר יעקב בוכריס בחן על פי המטרז' של הבנייה ועל פי אמות המידה שקבע שירות התעסוקה, היום מגיע לענף הבנייה 44,000 עובדים ואסור להכניס עובד אחד נוסף. מה שקורה עם הברחנים והפלשתינאים שלא נכנסים, זה מה שיוצר את החור הגדול.

הברחנים בורחים לאתרים אחרים, זה בסדר.

לא לאתרים אחרים. הלוואי שלאתרים אחרים.

אם יש שכר אז הוא לא יברח, הוא יהיה מרוצה אצל
המעסיק שלו אם יהיה שכר הולם.

צריך פה אכיפה.

אדוני השר, אני אזרח המדינה בדיוק כמו שכל אחד
אחר, ואני מצפה מממשלת ישראל שתאפשר לי לבצע את עבודתי עם העובדים שאני צריך. אינני רוצה אף עובד זר אחד. אני רוצה עובדים ישראלים, לא אכפת לי שיהיו יהודים, שיהיו ערבים, אני רוצה עובדים ישראלים. אני מעסיק עובדים יהודים ועובדים ערבים, בשמחה רבה. אנחנו מעסיקים בענף שלנו עשרות אלפי ישראלים מהנדסים, מנהלי עבודה, עובדים, ואם ננתח תעשיות נלוות, זה מאות אלפי ישראלים.

עכשיו באה ממשלת ישראל ודחפה אותנו, ויש על כך אין סוף פרוטוקולים להעסיק עובדים פלשתינאים. אינני רוצה עובד זר אחד. אני בדיוק כמוך חרד לעתיד החברה הישראלית. אינני רוצה עובד זר אחד. אבל מה לעשות, פרצה האינתיפאדה. אני כשהייתי פה, בירושלים, המנהל הכללי של סולל בונה תקופה מסוימת, העסקתי מאות עובדים פלשתינאים כי הישראלים לא באו לענף. כאשר אחר כך נהייתי המנהל הכללי של סולל בונה ישראל, העסקנו עשרות אלפי עובדים פלשתינאים כי כך מדינת ישראל דחפה אותנו לעשות, היא אמרה: אנחנו רוצים יחסי שכנות, תעבדו. הענף שלנו העסיק 20,000 עובדים פלשתינאים רשמיים ועוד 40,000 עובדים ללא היתר בנייה. לא אנחנו היכנסו אותם. הם עברו במעברים. אני אינני שוטר. אין לי מנגנון לבדוק את האנשים, מגיע אלי עובד אני מקבל אותו. אני יוצא מתוך הנחה שבאיזה שהוא מקום בדקו אותו. המספרים שאני אומר הם אינם מספרים שהגיעו מאיתנו, אלה מספרים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אלה מספרים שקיבלנו אותם מהם, אלה המספרים שעובדים בהם. מה לעשות שפרצה האינתיפאדה, הגבירו את האכיפה בתחום הזה ומספר העובדים האלה ירד. היום כולם לפי החדשות מהיום, לאור הפיגוע שהיה, גם העובדים הרשמיים שאמרו שיהיו חסיני סגר וכדומה, גם הם אינם נכנסים. נוצר לנו מחסור של עשרות אלפי עובדים, אני לא אנקוב במספר.


אנחנו מבצעים פרוייקטים, בתוכם פרוייקטים לאומיים, ומתוך היכרות איתך שהיו לנו כמה שיחות, אני בטוח שאכפת לך מתעשיית הבנייה. אני יודע שאכפת לך מתעשיית הבנייה ואתה כן דואג שהענף הזה לא יקרוס. אני מסכים שלא נשים לב למה שאומרים, אבל בוא נראה מה שקורה. מה שחשוב זה לא מה שאומרים אלא מה שקורה.

קיבלנו פה עבודות במדינת ישראל. אני יכול להגיד לך שישנם היום מספר פרוייקטים במגדל העמק שצריכים לבצע עבודות של היי-טק, של נשיונל סמי קונדקטור היום עושים עבודות בעשרות רבות של מיליוני דולרים רק הקמת הבניין שלאחר מכן יספק תעסוקה למאות עובדים. לוח הזמנים לפרוייקטים האלה הוא קצר מאוד. אין לנו היום עובדים לבצע את העבודות האלה. בפרוייקטים האלה יש קנסות כבדים מאוד מצדם, כפי שאמר יושב ראש הוועדה, וזה לא הפרוייקטים היחידים, יש הרבה מאוד פרוייקטים. אנחנו בונים דירות לישראלים, אנחנו בונים מבני ציבור, אנחנו בונים בתי חולים, התבססנו תוך כדי הבניות האלה על מה שהיה, תערובת של עובדים ישראלים, עובדים פלשתינאים ואת אותם מעט עובדים זרים שהיו, שהתעסוקה שלהם היא בעבודות הרטובות, שאנחנו לא מצליחים לעניין הזה לגייס ישראלים.

הצענו לכם, ואני חוזר ומציע, אתם רוצים שיעסיקו עובדים, ואתה צודק, יש בעיה של שכר. אמרנו לכם: אתם רוצים לפתור את הבעיה הזאת, בבקשה. נעשה את הבעיה ביחד. אני חושב שזו טעות, אבל אם אתם רוצים, בבקשה.

מה טעות?

אני אסביר מה הטעות. אנחנו לא תמיד נהיה באבטלה.
אני חושב שיש תמיד אבטלה חיכוכית, הייתה ותמיד תהיה, ואם אנחנו נעלה את השכר לענף הבניין פי 2 או פי 3 מהשכר הממוצע, חלק גדול מעובדי התעשייה ינהר אלינו, ואז מה יהיה שם? יהיה חסר. נכון שכרגע יש אבטלה, אבל חלק מהאבטלה הזאת לענף הבנייה, צריך לזכור דבר אחד, זה לא קטיף של עגבניות או של תפוזים, יש איזו שהיא מקצועיות בעניין הזה. אני לא יכול לקחת בחור שנפלט אתמול מעבודה בבית מלון ולהעביר אותו אלי שיהיה טייח.

אני רוצה לומר לך שמדינת ישראל קלטה ב15- השנים האחרונות טכנולוגיה יותר מאשר הרבה ארצות מערביות אחרות. אם תסתובב לאורך נתיבי איילון ותראה שם את המשרדים שצומחים, כולם אחד לאחד מבוצעים בטכנולוגיה הכי חדישה. אם תראה את הבניין של 60 הקומות שבונים "אביב", באירופה יש 4 סטים של תבניות מהסוג הזה, ואנחנו החמישי. הם בונים עם הידראוליקה מלאה, אין סט יותר משוכלל מזה. לא כל פרוייקט אפשר לעשות עם טכנולוגיה חדישה. כשאתה בונה בית פרטי, אתה לא יכול לעבוד איתו בטכנולוגיה, כשאתה בונה בית מגורים שתוכנן על ידי משרד השיכון, והוא בא ואומר לנו: אתם תבנו, אתה מקבל שכונה של 400 יחידות דיור שהדעת נותנת שתעשה אותה בטכנולוגיה חדישה, והם מתכננים לך מתוכם 400 יחידות דיור תחלק ב20- זה 20 בניינים בערך, אז אתה מקבל טאבה כזאת שיש לך שם מתוך 20 הבניינים יש לך 14 טיפוסים, איך אתה יכול לתעש את זה? אנחנו מדברים איתם שנה ושנתיים ושלוש, הם אומרים: כן והם לא עושים שום דבר בעניין.

כרגע חסרים לנו עובדים. אני בא לממשלת ישראל ואני אומר: רבותיי, אנחנו צריכים עובדים. ישראלים אי אפשר לספק, פלשתינאים אין, חייבים להביא את אותם פלשתינאים. אנחנו מבקשים ממך, אדוני כבוד השר, שתדאג לענף שלנו, להכניס מיידית את העובדים. אנחנו נהיה איתכם בהכשרת עובדים, ואני רוצה לחזור להצעה שלי.

אתם רוצים עובדים ישראלים, תכריזו על פרוייקטים לאומיים שהעובדים הם אך ורק עובדים ישראליים, מכרזים ממשלתיים.

מכרזים ממשלתיים והאוצר מתנגד לזה.

תבואו ותכשירו לצורך העניין עובדים, השכר שם יהיה
פי 4, שיהיה פי 4, אבל זאת הדרך להכניס אותם. דיברנו איתכם, הסכמתם, כבר שנה שלמה שום דבר לא נעשה. תודה רבה.

אני שמעתי את שר העבודה אחרי האירוע באולמי
ורסאי בנאום שמבחינתי האישית הסכמתי לכל מילה שלו. אנחנו במלחמה וזה לא עניין ביטחוני פה עם הפלשתינאים, והסכמתי לכל מילה שאמר השר, אבל יש לזה מחיר. אני אומר לכם: זה לא היום הסגר שהתחיל בעקבות האירוע המתועב הזה בדולפינריום. זה מאוקטובר, אני אומר בהמעטה. חצי שנה כבר אין לנו פלשתינאים. אם פתחו את הסגר לשבוע או ל10- ימים, אז נכנסו לענף 5,000-6,000 עובדים. אבל זה נמשך מאוקטובר, אני לא רוצה ללכת אחורה, זה גם קרה לפני זה. על כל יום שסגר כאילו פתוח כשברמאללה קורה משהו, רבותיי, אני אחרי 31 שנה בצבא, אז סוגרים ברמאללה. יש חסיני סגר שמותר להם להיכנס, אבל ברמאללה ובשכם ובמקומות אחרים סגור, הם לא מגיעים בכלל, שלא לדבר על הרצועה, בכל אירוע ברפיח או בכל מקום אחר. זאת אומרת, גם חסיני הסגר וגם הסיפורים האלה שעליהם הסתמך הענף, הם לא עובדים והם לא עבדו והשנה הם לא יהיו.

רבותיי, אמרתי את זה למר אהוד ברק ואני אמרתי את זה למר אריק שרון לפני חודש ואני אומר את זה גם לכם וגם לך אדוני שר העבודה, ואני קושר את זה לנאום שלך שהוא היה נכון לתפיסתי האישית.

כאשר אתה מתיר כניסה למדינת ישראל ל10,000- פלשתינאים חסיני סגר, אני אומר לך שמדינת ישראל, משטרת ישראל וזרועות הביטחון, והייתי שם 31 שנה בתפקידים מרכזיים, מאבדים שליטה על מי שנכנס, על גבם נכנסים עוד 30,000 איש. סיכון ביטחוני לאומי ממדרגה ראשונה. אין דבר כזה 10,000 רשיונות והשאר בצד השני. אין דבר כזה. כאשר יש סגר מוחלט עוד איכשהו אפשר להשתלט על העניין, אבל כאשר אתה מכניס 10,000 איש, על גבם רוכבים עוד 30,000-40,000 איש, אתה לא מסוגל להשתלט על זה ולכן אני מקבל את כל מה שאמרת, אבל זה חלק מהעניין. לנו בפועל נעלמו 60,000 פלשתינאים.

אדוני השר, לפי דעתי, כנראה שגם לא אתה ולא ממשלת ישראל מבינים, ואני שומע את זה בשאלות שלך, הענף בקריסה והאבסורד הגדול, אתה לא היית פה, הבאנו את התעשיות שמלוות אותנו. ישב פה מר משה פרץ מ"פרץ בונה הנגב" לפני שלושה שבועות, אחת מהחברות הגדולות, הוא הציג פה 8 פרוייקטים ברחבי הארץ שהוא לא יכול לפתוח, יש לו חוזים, הוא מתחיל לשלם קנסות, 8 פרוייקטים כאלה, זה לפי דעתי 300-400 עובדים ישראלים חוץ מהזרים שעושים את העבודות הרטובות. היה פה מר אבי אהרונסון, הוא לא רצה להזכיר שמות, הוא זכה במכרז על סמי קונדקטור במגדל העמק, פרוייקט לאומי לא למאות אלא לאלפי עובדים ישראלים. הוא התחייב לסיים אותו ב9- חודשים. עברו כבר כמעט 3 חודשים והוא בפיגור של חודש וחצי. יציקות בטון שלא היו בארץ משהו כמו 60,000 מטר קוב. מר נתן פרנקל, שהוא גם מהנדס וגם המנהל הכללי
של אחת החברות הגדולות בארץ, הוא יכול להגיד לכם מה זה. הוא לא יעמוד בזמנים, המפעל לא ייפתח בזמן. יש לנו מאות פרוייקטים משותקים ומאות אחרים שלא נפתחים והחברות קורסות והישראלים שיכולים להיכנס לעבודה, לא נכנסים כי אין הבסיס, אין השלד, אין העובדים הרטובים.

אני אסיים דבר אחד, אדוני השר, האמן לי שגם אני גדלתי פה, וכשהייתי צעיר בחופשות בית ספר עבדתי בבניין, זה לא אותו בניין שעבדו בו כלליים לפני 20 ו30- שנה וזה לא הדור שלנו. אני אומר לך פה עם היד על הלב, כל אחד שישים את היד על הלב ויגיד לעצמו אם הוא מכיר מישהו בחוג המכרים הרחב שלו במשפחה והמכרים שמוכן ללכת להיות טייח גם אם נכפיל את משכורתו, ואני אומר לך, אדוני השר, בענף הבנייה אין עובד ישראלי אחד שנמצא במשכורת המינימום. אין אחד, כולם מתחילים בשתי דרגות מעבר למשכורת המינימום.

ממשלת ישראל היא המתנגדת הגדולה להעלאת משכורת המינימום. הלוא אתם בממשלה עוצרים את ההצעה של מר אמיר פרץ להעלות את זה ל1,000- דולר. מה זה 1,000 דולר? אני אומר לכם שאצלנו כל העובדים הישראלים הם כמעט כפול מזה. מה זה 1,000 דולר? ב2,000- דולר, על 1,500 דולר יבואו ישראלים להיות טייחים ורצפים? בואו נמצא מהדוגמתיות. מה שאנחנו מבקשים על הברכיים מתחננים לממשלה.

לפי דעתי, הם לא מבינים את ממדי הקריסה, אינני מדבר על הביטחון ועל הכלכלה. אני מדבר רק על הצד הזה, תראו מה שקורה בבנקים, את החובות המסופקים, אנחנו הולכים לאסון כלכלי, לא מבינים את זה. אתם לא מבינים את עוצמת הקריסה, וכרגע המרכיב העיקרי בכלל במקומות שרוצים לעבוד זה העובדים הזרים.

הפקק שאדוני השר דיבר עליו הוא לא מזמנו, אבל הוא מזמננו. רבותיי, ב1- בינואר הוועדה המפורסמת של שירות התעסוקה הייתה צריכה לגמור את עבודתה ולתת אשרות ולתת מכסות ל700- חברות. אנחנו נמצאים היום בחודש יוני והקצה עוד לא נראה, בדקו 150 תיקים מתוך 700 התיקים. השנה נגמרת, נשרפת. כל בקשתנו, אדוני השר, יש מצב חירום לאומי גם פה. תנו לנו מינימום עוד 15,000 עובדים עד סוף השנה, נראה מה קורה עם הפלשתינאים.

זה גדל מהפעם שעברה.

לא, אנחנו מדברים כל הזמן על 15,000 עובדים כל
הזמן. כל הזמן אנחנו מדברים עליהם, בכל הניירות שלנו, אנחנו צריכים להגיע למשהו כמו 55,000 עובדים, זה המינימום להחזיק את הענף ולא לפטר ישראלים. אני אומר שאנחנו צריכים להגיע למינימום 55,000 עובדים. אני לא עושה חשבון מתמטי. אני נותן לך את המינימום, חסרים 60,000 פלשתינאים, ממשלת ישראל הוסיפה לנו על זה עם התוספת שאתה מדבר על 8,000 העובדים, על 22,000 החוקיים. קיבלנו 8,000 עובדים, ועל 40,000 העובדים האחרים לא קיבלנו כלום, זה גם שליש ממה שצריך. לכן אני אומר: המינימום הוא כ15,000- עובדים, הוא קו של 55,000-56,000 עובדים. תנו לנו את האשרות האלה עד סוף השנה, השנה כבר נשרפה כמעט ונראה מה קורה עם הפלשתינאים בעוד חצי שנה. בשנה הזאת, אדוני השר, אתה יודע את זה, הם לא יהיו פה ואסור שהם יהיו פה, לא בחודשים הקרובים, עם ההסתות, עם הגלים האלה יעבדו איתם בקומה רביעית? הפועלים הישראלים יברחו משם כשתעלה להם 3 פלשתינאים לקומה רביעית באיזה מבנה. הם לא יסכימו לעבוד איתם, ובצדק.

מר שמואל ארד, אתה ברור, תודה.

אני מוכרח לומר משהו, ואני אומר את זה בכנות, לא
כדי לפגוע, אבל מכל הדיבורים על ציונות, ואני איתך בדברים האלה, פועל אחד לא בא לעבודות האלה. שנים אנחנו שומעים את הדברים האלה, ציונות ציונות, אף אחד לא בא לעבוד בגלל הדברים האלה. בוא נאמר לרגע אחד שאני אפילו מקבל את מה שאתה אומר, זה עניין של חינוך של עם. זה מהיום למחר? אנחנו עומדים עם השריפה היום ומדברים איתנו על ציונות. אבל אני רוצה להגיד לך יותר מזה.

משנת 1967 ועד היום בעצם אף יהודי, אני מדבר על החקלאות בלבד, בעצם אף יהודי לא בא לחקלאות. עם כל החינוך ועם כל הנאומים הגדולים, מי בא לעבוד? או פלשתינאים או אחרים, אבל לא באו לעבוד יהודים. לבוא היום ולומר: אנחנו היום יש לנו יהודים והם יבואו לעבוד, אתה יודע כמוני שאף יהודי לא יבוא לעבודה בחקלאות, ואינני רוצה להוסיף על מה שאמר פה חבר הכנסת יאיר פרץ, אבל אני רוצה להוסיף עוד מילה.

אני עוסק אצלנו גם במגזר הערבי, וזאת גם בעיה, זו לא בעיה, זה לזכותם אולי. היום במגזר הערבי כמעט שלא תמצא אדם שמוכן לעבוד בחקלאות, גם לא הילדים וגם לא הנשים. היום חלקם הגדול, לא תמצא היום בית במגזר הערבי שאין בו אנשים שהולכים ללמוד לימודים אקדמאים. גם משם כבר אין מה שפעם היה. מה שבזמנו היה שם, וזה היה איזה שהוא מקור עבודה בחקלאות, גם זה איננו. כאשר מתחילים לתת דוגמאות גם אני מוכן לתת דוגמאות.

מדברים פה על לשלם מחיר, ואני שומע את זה לא רק מהשר, אני שומע את זה גם פה. חקלאי שלנו פרסם בקול ישראל שהוא מוכן לשלם 6,500 שקל עבור עבודה בחקלאות. אני לא אלאה אותך בכל הסיפור שהיה, בקיצור, בא בן אדם אחד, זה היה באזור של אשדוד, שמו של החקלאי זה מר בוקסר מנס ציונה. הוא נסע איתנו, הוא אמר: אנחנו כל כך רחוק, אדוני, תחזיר אותי חזרה ב6,000- שקל, תחזיר אותי חזרה ולא רצה לעבוד בחקלאות.

היה פה דיון בכנסת על שכר המינימום. דובר אז על 1,000 דולר. יש עמותה שנקראת "תנו לעבוד בכבוד", אינני רוצה להגיד מה ההיסטוריה שלה, אבל הם בכל דבר נדחפים ונואמים, הם הביאו שתי נשים, כמו שאתה רואה אותי בגובה שלי, אני אומר לך את זה בכנות, אני ישבתי עם דמעות בעיניים. הם אמרו: תראו, בואו תשמעו יש פה אישה שאנחנו רוצים שתשמעו אותה. באה האישה והתחילה לבכות: אני מתביישת, בעלי מובטל, הבן שלי בן 27 מובטל, אני פותחת מקרר הוא ריק. אני אומר לך בכנות גם היום עוד רגע יורדות לי דמעות מהעיניים. יצאנו החוצה אני אומר לה: תשמעי משהו, את ובעלך מובטלים ואין לכם עבודה, אני מוכן לדאוג לכם לעבודה בחקלאות. מה היא אומרת לי? בחקלאות תלך תעבוד אתה.

אני מדבר עכשיו על התאחדות הכרם, הוצאנו מכתב לכל החקלאים שלנו בגלל בעיית הבריחה. בעיית הבריחה היא בעיה קטסטרופלית. רק לידיעתך, זה נהיה עסק ממוסחר, אינני בטוח שהתאילנדי כל כך רוצה לברוח כמו שהיום זה נהיה עסק ממוסחר. נוסעים עם טנדרים לוקחים תאילנדי שעובד אצלך ואומרים לו: 350 שקל ותביא לי פועל תאילנדי. נוסעים עם הטנדר, הוא לוקח חברים שלו ומעביר אותם. אין פה עניין שאתה משלם או משלם פחות, פשוט משלמים לזה שמביא אותם. אנחנו הוצאנו מכתב ואמרנו לאנשים: שלמו יותר.

למה התאילנדי מסכים אם לא משלמים לו בנוסף?

כי בא חבר. אם אתה תראה איך תאילנדי מגיע, הוא
מגיע עם פנקס גדול יותר מהפנקס הזה, עם כל הכתובות של מה שאתה רק רוצה בארץ. יש לו קשר עם החברים שלו כי הם קשורים אחד בשני. אז אומר לו: שמע, למה לך לעבוד פה קשה, אין שעות נוספות, בוא תעבוד אצלי, אצלי יש היום שעות נוספות, יש פה קטע של שעות נוספות איתם כי הם מאוד רוצים לעבוד שעות נוספות ואז הם מתחילים לברוח ממקום למקום.

לנו בשנה שעברה ברחו 12 אנשים מאזור קדימה. הם ברחו בקיץ. לקראת החורף פתאום הם צלצלו, אנחנו רוצים לחזור. מה קרה? מה פתאום רציתם לחזור? עכשיו בתות יש עבודה. הבריחות הן לא רק על רקע של שלם יותר שלם פחות.

כיוון שאנחנו באמת בנקודת חירום, אני בא ואומר דבר פשוט: תנו לנו להביא אפילו מתנדבים. באנו ואמרנו: תנו לנו להביא מתנדבים ל3- חודשים. אנחנו מדברים על עבודה עונתית. חלק גדול מהעבודה בחקלאות זו עבודה של חודשיים שלושה.

לידיעתך, יש לא 100,000 טון על העצים, אלא יש 500,000 טון על העצים. נכון לרגע זה יש 100,00 טון על העצים. אבל כל מה שאנחנו מבקשים זה שתתנו לנו להביא מתנדבים לשלושה חודשים. אנחנו מוכנים לשים ערבויות בנקאיות על כל דבר שאתה רק רוצה ולהחזיר אותן אחרי שלושה חודשים. לפחות לזה תפתרו את הבעיה.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם שירות התעסוקה, עם
מר יעקב בוכריס בעניין של תוכנית העבודה, לגבי הסדר שאנחנו רוצים לעשות יחד החל מההקצאות החדשות. אני מקווה שזה ייצא לדרך החל מיולי-אוגוסט.

מעבר לזה, אני חייב להגיד שאנחנו ושירות התעסוקה ביחד עם משרד האוצר עשינו ניסיון אמיתי לתת עידוד למובטלים להיכנס לענפי החקלאות. לצערי הרב, לא קיבלו את ההצעה שלי, וההצעה הייתה 40 שקל ליום, אמרתי: יצחקו מאיתנו. כעסו עלי, סופו של דבר 40 השקלים ליום גרמו לכך שבאו במהלך התקופה נובמבר 2000 – מרץ 2001 בממוצע לחודש בין 150 עובדים ל200- עובדים בכל ענפי החקלאות הרלוונטיים המועדפים שבהם הייתה בעיה של כוח אדם. חבל שלא ניסינו על אמת לתת משהו יותר, כי באו אלי ואמרו שבשביל 800-900 שקל אנחנו צריכים לעבוד קשה? יש לנו מה שאדוני השר אמר קודם, יש לנו דמי האבטלה. אני בשביל לעבוד קשה אני אקבל את 1,000 השקלים, לא כדאי לי. המציאות הייתה חזקה יותר מכל דבר אחד. באו 200 עובדים בממוצע, שילמנו להם את 700-800 השקלים למעסיקים, אבל לא הצלחנו ליצור את מה שרצינו להפיק באותו מבצע. אם היינו הולכים על דבר אמיתי, אולי היינו מסיקים מסקנות ולומדים לקח. זה הוכיח את עצמו לשלילה, חבל שלא עשינו משהו רציני יותר.

אני ממש מוריד את הכובע בפני הנאום הסוציאליסטי
שלך, ואני מסכים לכל מילה שנאמרה פה בפתיח. אבל אני חושב שבאיזה שהוא מקום אי אפשר ללכת, וגם משטרת ישראל שעומדת ומתמודדת היום מול כל תאונות הדרכים שקורות בארץ, לא הולכת ועוצרת את כל הרכבים שמסתובבים כאן עד שלא ימצאו את כל הנהגים פורעי החוק, ואחרי כן מתחילים להתיר ולשחרר. הרי אי אפשר ללכת ולעצור מדינה.



אני רוצה להגיד לך שאנחנו עומדים ומסתכלים כיום על מפעל חיים של 400 משפחות בין 30 שנה ל40- שנה שהולך ומתרסק לנו לנגד העיניים, ואנחנו לא יודעים איך לפתור את זה ולא יודעים מה לעשות עם זה. העצירה שנעשית היום לעובדים הזרים ומה שקרה בשנה החולפת גרם כבר כרגע ל22- משפחות לנטוש את המקום, ואני חושב שכשאנחנו עומדים היום בפתחה של עונה חקלאית חדשה, אינני רואה איך 50 אחוז לפחות מהמשפחות ממשיכות ומנהלות את המשק החקלאי שלהן.

עם כל הכבוד למה שהולך לקרות היום בתוך הוועדה שמינית, אני חושב שהוועדה הזאת עושה עבודת קודש בשבילנו, אבל כשהיא תסיים את העבודה, אנחנו כבר נהיה אחרי, לפחות לפי מה שאנחנו רואים ולפי מה שאנחנו שומעים מהאנשים ומאלה שבונים את המערכת הזאת, נראה לנו כאילו אנחנו הולכים לגמור בכלל את כל ההתיישבות בערבה.

קודם כל יש לכם כמות גדולה. הקצינו לכם, אני אשם
שיש הבג"צ הזה, מה אתם באים אלי בטענות?

אנחנו בכלל לא מחוברים.

הבג"צ התעקש שביום ראשון אני מכנס את ועדת
העובדים הזרים כי היה צריך לעשות תהליך מסוים, היה צריך לשנות את ההחלטה, ועם הסכמת משרד החקלאות הסכימו איתנו, ביום ראשון מייד אחרי ישיבת ממשלה אנחנו נאשר את זה ונחלק את אותם 800 היתרים.

אנחנו אפילו לא היינו בכתובת של 700 האנשים האלה.
אצלנו לא עובדים פלשתינאים. ממשלת ישראל החליטה בזמנו ש2,000- האנשים הם לטובת אלה שנפגעו מהסגר כתוצאה מאי כניסת פלשתינאים. אנחנו בכלל לא ברשימה הזאת. מראש נפנפו אותנו החוצה מזה. גם כאשר ייגמר כבר הסגר וכבר יתחילו להיכנס פלשתינאים, אנחנו עדיין בתוך סגר. היה לנו הסדר שהיה עם משרד הפנים להכניס מתנדבים, כמו שכאן מר אברהם הראובני דיבר עליו, עצרו אותו. כולם אומרים: כן, ועומד פקיד בכיר במשרד הפנים ואומר: לא. אז עם כל הכבוד אינני יודע מי מנהל פה את הדברים במדינה הזאת. כתוצאה מההחלטה של פקיד בכיר במשרד הפנים נגרם נזק של 60 מיליון שקל ל400- משפחות שחיות בערבה. אזור שיש לגביו, לפי דעתי, אני עדיין לא שמעתי אחרת, קונצנזוס מלא לצורך בהתיישבות במקום הזה. אני רוצה להגיד לך שהמפעל הזה הולך ונגמר.

אני אומר את הדברים האלה פה כבר מספר חודשים בפורומים האלה של הוועדה הזאת, ואנשים אולי חושבים שאנחנו כאן משחקים, אבל הנה כבר עכשיו 22 משפחות קמו והלכו, ואינני יודע איך זה ממשיך ומתגלגל הלאה, ואין לי ספק שאם אנחנו נכנסים לסיטואציה הזאת הלאה, אנחנו גמרנו את סיפור ההתיישבות של הערבה התיכונה, ואני חושב שזה צריך באיזה שהוא מקום לעמוד על המצפון של מי שמקבל את ההחלטות האלה.

יש לכם 1,450 עובדים. מה הייתה ההחלטה של משרד
הפנים? להגדיל להם את זה ב30- אחוז או מה?

יש מה שנקרא הקצאה על בסיס אמות מידה ונורמות,
ספר מקצועי מאוד של משרד החקלאות. גם אם ייצא שמגיע על פי ספר אמות המידה והנורמות איקס עובדים, הם יקבלו לפחות 30 אחוז יותר, משום שאנחנו מכירים בייחודיות של האזור הזה מבחינת הנגישות של האוכלוסייה.

ניסיתי להקצות לכם באותה הקצאה מיוחדת. זה נדחה
במשרד הפנים ועכשיו זה נתקע בבג"צ.

אם הממשלה תאשר את ההקצאה שלנו, יש לך נדמה לי
עוד 50 אחוז.

זה עוד 750 עובדים, ואנחנו צריכים 2,500 עובדים.

אנחנו לא פותרים כאן את הבעיות בצורה פרטנית.

אני חושב שכל הבעיה פה זה העניין של הסיעוד, לפחות
לפי ראות עיניי. אני משתתף פה בהרבה מאוד ישיבות. צר לי שהישיבות האלה נעשות בשיתוף עם הקבלנים, התעשייה והחקלאות, זה לא קשור אלינו. זה ענף נפרד אחר לגמרי, ואם לא יטפלו בזה בצורה נאותה ובצורה עניינית טובה, אנחנו פשוט נטבע כפי שאתה אומר, 28,000 עובדים סיעודיים. אני אומר לך שיש לי פתרון. זה פשוט כתוב על הקיר. להוריד את המספר הזה לחצי, ל14,000- עובדים סיעודיים. איך עושים את זה? מספיק שיהיו תשדירים של טלוויזיה שכל מעסיק יקבל 50,000 שקל קנס אם הוא מעסיק עובדת זרה סיעודית. את זה אמרתי בישיבות ואף אחד לא התייחס לזה. פשוט אף אחד לא התייחס לזה.

יש לי מקרה של 4 עובדות זרות בלתי חוקיות, אני יודע איפה הן נמצאות. הן נטשו אנשים זקנים. פניתי למשרד העבודה והרווחה ללשכה שלך, פניתי למר אפרים כהן, אף אחד לא ענה לי, למשרד הפנים לגברת בתיה כרמון, היא לא נמצאת פה, מייצגת אותה מישהי אחרת, אף אחד לא עונה לי. אתם יודעים איפה הכתובת נמצאת, הבחורות האלה באות מוכנות מחוץ לארץ.


כל העניין של הוועדה הזאת עם כל הכבוד לה, אינני יודע במה אתם מתעסקים. אתם מתעסקים בניירת. אתם פשוט מתעסקים בניירת. אישה וזה לא משנה מה היא, אם היא אינטליגנטית או לא אינטליגנטית, מגיעה מחוץ לארץ עם כתובות שלמות בדיוק איך ומה לעשות. אחרי חודש-חודשיים היא נוטשת, היא יודעת לאן היא הולכת. היא הולכת לצפון תל-אביב, היא הולכת להרצליה-פיתוח.

צריך להבחין בין שני דברים, בין אמות המידה של
העובדים שאנחנו רוצים להביא, שדיבר על זה מר יעקב בוכריס, לבין העניין של האכיפה, שאנחנו גם כן מדברים על זה, ומדברים על הגדלה של קנסות, אז אל תפסול את הבעיה.

אני לא פוסל, חס וחלילה. אני רק אומר שאנחנו לא
מטפלים בשורש הבעיה, וזה כבר לפחות 10 ישיבות שאנחנו מדברים ומדברים. איפה עניין האכיפה פה? הגשנו תלונה ביחד עם המשפחות למשטרת ישראל, קצין במשטרת אשדוד אומר לי: אין לי מקום בתא המעצר. אני לא מונית שלך לקחת אותך לשדה התעופה. יותר מזה אני אגיד לך.

לפי הנהלים של משרד הפנים, על אותו מעסיק מוטלת האחריות לקחת את העובד לשדה התעופה ולקבל אחד חלופי במקומו. עזרתי לאותה משפחה לקחת את העובדת הזרה עד לשדה התעופה, נתתי אותה בצורה הכי מכובדת והיא עברה BOARDING PASS נתנו אותה לנציג משרד הפנים. הבנתי שהיא עולה לביקורת גבולות, לשם אנחנו לא יכולים לעלות. עלתה לביקורת גבולות, בשעה 8 בבוקר מצלצלים למשפחה ואומרים לה: גברת, העובדת לא רוצה לעלות על המטוס, בואי קחי אותה בחזרה. העובדת הזאת – הדרכון שלה פג תוקף, אין לה ויזה והיא עובדת בלתי חוקית. אם לא תיקחו אותה עד השעה 12 בצהריים ביום למחרת, אנחנו משחררים אותה. הם שיחררו אותה לפי הוראה של הגברת בתיה כרמון.

אתה פה עושה מלחמות, ועם כל הכבוד ואני מצדיק את זה, אתה עושה מלחמות איך להוציא את העובדים הזרים, ונמצאת פה גברת אחת בסמכות אדירה שמשחררת עובדת זרה בלתי חוקית. כל העניין הזה לא רציני. אתה מדבר איתי על 28,000 עובדות זרות סיעודיות. אני יכול להוריד את המספר הזה בעוד חצי שנה ל14,000-, רק תאכוף. תאכוף את העניין, זה הכל. איזה שיניים יש לאותה משפחה או לאותה חברה שאחרי שהביאו את העובדת הסיעודית, הנה היא בורחת, מה אפשר לעשות לה. היא יכולה לצאת מהבית ואף אחד לא הגיע, במשרד הפנים במחשב כתוב שהיא ברחנית. היא בלתי חוקית, שהייה בלתי חוקית. מה עושה משטרת ישראל? מה עושה משרד העבודה והרווחה? אתה יודע מה עונים לי במשרד העבודה והרווחה? סלח לי, אנחנו מתעסקים אך ורק במעסיקים. אנחנו לא מתעסקים בעובדים הזרים. אין פה גורם אחד שיכול להגיד לי: אני מוכן לעזור לך. הגעתי עד למטה הארצי למר דודו פרץ. אני עד היום מנהל איתו שיחות טלפון, כבר שלושה שבועות. אני אומר לו: הבחורות נמצאות פה, שכרו סטודיו, ביום מן הימים יקימו בית בישראל ויתחתנו, ולכם לא אכפת. הן עובדות בעבודות מזדמנות, עבודות עתיקות. אני יודע בדיוק איפה הן נמצאות, הן שכרו סטודיו באשדוד. אף אחד לא מוכן לבוא ולעזור. אז בשביל מה כל הישיבות האלה? אם את הדבר הכי פשוט, אכיפה, פשוט לאכוף, להוציא את האנשים האלה מהארץ, הרי זה מה שאתה רוצה.

יש גם בעיה שהעובדים עצמם הבינו כבר שאין שום חוק
והם יכולים מהרגע שהם יורדים משדה התעופה הם
עוברים.

נכון, את צודקת, זו הייתה המדיניות של שר המשטרה
הקודם, השר לביטחון פנים שהוא אמר: אני לא רוצה להתלכלך, למה לי להתעסק עם הדברים הללו, ונוצר רושם שאיש הישר והעקום בעיניו יעשה, וזה מה שהם הביאו, ולכן אנחנו מנסים ליצור היום מדיניות חדשה, ואני חושב שהדוברים הבאים בתור זה המשטרה, והם יענו לכם בדיוק מה הם אמורים לעשות.

זה בניגוד לכל העניינים היותר עסקיים למדינה,
בסיעוד הקשיש הוא זה המעסיק והוא היחידי שסובל בתוך מיטתו. לכולם פה, ואני אחות במקצועי, כאשר אני בעצם באה ואני חסרת אונים משום שגם לשכות הרווחה לא יכולות לתת לי מטפלת שתשהה שם 24 שעות. לאותן המשפחות אין לי בית אבות שאני יכולה להכניס ב12,000- שקל לחודש ולאותה משפחה אין, ואין לי עובדת שהעובדת הזרה שבהנחייתם של "קו לעובד" במדינת ישראל, שמנחה אותן לעמוד על הזכויות שלהן, מנחה אותן ומשלחת את כל העובדים הזרים כלפי גם החברות גם המעסיקים גם הקשישים, תלכו ותבקשו רק את התנאים. כאשר אנחנו באים בעצם החברות
ל"קו לעובד" תאתרו לנו את העובד, תוציאו אותה כדי שנוכל להכניס חדשה, כי זה החוק במדינת ישראל, מותר לעובד לעבור ממעסיק למעסיק, מותר לו לעשות מה שהוא רוצה, העובד הוא החופשי. גם אם אני באה למשרד הפנים ודיווחו עליו שהוא ברח, עוד מקבלים אותו בתנאים אחרים. אתה רוצה לעבור למשפחה אחרת, אין שום בעיה. איפה המשפחה השנייה? לא עוזר לי שאני מכניסה לכם מכתב שהוא ברח. אז מה אם הוא ברח?

אני אמרתי בתחילת דבריי שאני באתי כיושב ראש
הוועדה כזמני, החבר הקבוע שיקבל את הוועדה זה חבר
הכנסת איוב קרא.

אני מתנצל על ההתפרצות כי העניין שעולה כאן על סדר
היום הוא לדידי אחד העניינים המרתקים. כאשר הייתי יושב ראש העבודה והרווחה חשבתי שזה עניין שמן הראוי לטפל בו. אני גם באופן אישי מצוי בעניין של עובדים זרים, במיוחד בעניין עובדים סיעודיים, ואי אפשר להגיד שהצדק מונח במקום אחד, הבעיה היא בעיה סבוכה. אבל הנה באתי פשוט בתוקף תפקידי, יש פרוצדורה בכנסת: כאשר מחליפים יושב ראש לוועדה בכנסת, עושה את זה יושב ראש ועדת הכנסת וזה מין טקס פורמלי, הוא קבוע בתקנון, ולשם כך באתי.

ועדת הכנסת החליטה להמליץ בפני הוועדה לבחור בחבר הכנסת איוב קרא כיושב ראש הוועדה, ולפי התקנון אני מעמיד את זה להצבעה. מי בעד ההמלצה הזו ירים את ידו? מי נגד? אין. אני מברך אותך על בחירתך. אני מאחל לך הצלחה, ואתה יכול לתפוס את מקומך כיושב ראש הוועדה.

תודה רבה. אני מאחל ליושב ראש הנכנס איחולים על
כניסתו לתפקיד.

אני רוצה להתייחס להערה שהעלה פה מר אבי שדה
לגבי המתנדבים. אנחנו אישרנו למר אבי שדה 2 מתנדבים לכל בית אב בערבה התיכונה. הוא התחיל להביא את המתנדבים, בדיעבד התברר שהמתנדבים האלה הם תחת כותרת של מתנדבים אבל הם היו עובדים זרים. כאשר באנו לבקש ממנו דין וחשבון מה קורה לגבי המתנדבים האלה, התברר שכל המתנדבים ברחו לו מהאזור של הערבה התיכונה.

אנחנו כמשרד הפנים היינו מוכנים ללכת לקראתו ולהביא את המתנדבים כי הבנו את הבעיה שנמצאת בערבה התיכונה באותו מקום. הוא בא והציג בפנינו את הבעיה, והוא אמר שלא באים לעבוד שם כי זה מקום נידח שנמצא בנגב.

מה המדיניות שלכם לגבי מתנדבים?

מתנדבים – אם אתה מביא מתנדבים ועל פניו זה נראה
באמת כמתנדב ולא כעובד זר, אין לנו בעיה לאשר דבר
כזה.

תגובתך למה שנאמר פה על ידי אגף הסיעוד.

איך זה יכול להיות ששחררתם עובדת בלתי חוקית
שהייתה כבר על המטוס?

אני שמעתי על המקרה הזה גם אצלנו בתוך המשרד
בשיחה שהייתה לי עם עובדים שנמצאים בנמל התעופה בן-גוריון. התברר שאותה עובדת עלתה למטוס, היא השתוללה שם והקברניט לא היה מוכן להטיס אותה.

זה סיפור שעובר מאחד לשני.

סליחה. כאשר הורידו אותה מהמטוס, פנו למשטרה
שתעצור אותה והמשטרה לא הייתה מוכנה לעצור אותה. אז מה אני אעשה? אני אשאיר אותה במשרד הפנים?

שוב זה חוזר למשטרה.

זאת אחת הבעיות שדנו עליה בוועדה הקודמת.

אתה שמעת בוועדת שרים את המשנה שלנו איך צריך
להתמודד, ופה אתה הצגת את המדיניות, ואני מאוד מברך על כך, אני חושב שאתה בכיוון הנכון, כי בראש ובראשונה זכות העבודה היא קודם כל לאזרחי מדינת ישראל, וזה נכון וזה תפקידנו וזה בוודאי תפקידך. היום אנחנו מבינים לחלוטין שהעניין של העובדים הזרים זאת לא תופעה חולפת. זאת מציאות, בוודאי אחרי היציאה של הפלשתינאים. אני מאוד מבקש, אני מוטרד משני דברים: אחד, מההיקף של התופעה, גם של החוקיים וגם של הלא חוקיים. הדבר השני שאני עוד יותר מוטרד ממנו בכיסא שלי זה מכך שיש היום יותר עובדים שוהים ללא היתר מאשר עובדים בהיתר, ולכן כאשר אתה מבקש לקבוע מדיניות, חשוב שתדע את הנתון הזה, שאנחנו מתקשים וקשה לך לקבוע מדיניות, כשאני אומר לך שזה לא יעלה על הדעת וזה לא סביר ואף אחד לא צריך להסכים לזה, בוודאי אתם כרשות מבצעת ורשות מחוקקת, שיהיו פה 150,000 שוהים ללא היתר שמפרים את החוק במדינת ישראל, ואנחנו נעמוד לנגד ונמשיך לקיים דיונים ולטפל בנקודות לחץ כאלו ואחרות של כל מיני קבוצות אינטרסנטיות, פחות אינטרסנטיות, שבאמת הן מעוניינת בטובתה של מדינת ישראל בעיקר לטווח הארוך.

אני אומר לך ואני ממליץ מתוך היכרות, לא לקבל שום החלטה, בחלק שלפחות אתה יכול לשלוט עליו ולקבוע את המכסה, לפני שיש פתרון כולל אמיתי מערכתי בכלל לכל העניין הזה של העובדים הזרים.

מה שאתה אומר: אנחנו, המשטרה, לא אוכפים, והשר
לא ייתן לאנשים שזקוקים.

לא, אני מדבר אליו כיושב ראש הוועדה, ועדת שרים.

זה מה שאתה אומר.

הוא יחליט. מה שאני אומר, אני אומר מהזווית שלי.
היום זה אבסורד לנהל מדיניות כפי שאתה מנסה להתמודד איתה, כשאני אומר לך שהחלק הגדול והבעייתי, ושמעת פה קצת חלק מהדברים, רוב התופעה היא תופעה של שהייה ללא היתר. יש בעיה קשה, זאת הבעיה. זה לא יכול להיות לקבוע את מכסת ההיתרים, יש תופעות קשות ביותר. המשטרה מתמודדת עם ים
של משימות בוודאי בימים כאלו, ולכן לפני שלא יהיה טיפול מערכתי אמיתי שלך כיושב ראש ועדת שרים, שיטפלו בעניין החל ממתן ההיתרים בחוץ לארץ ועד הקצה האחרון של הגירוש, חבל לטפל במקטע מסוים בלי לטפל במרכיבים הנוספים והמשמעותיים, לטעמי, כי אנחנו נחזור לעניין הזה כל פעם מחדש.

כן, אבל אתה יודע שאצלנו מטפלים טיפול מערכתי
כולל ושמת לב שהתחלנו אפילו עם נספחים והכל, שזה ממש בזמן הקרוב הולך לצאת לפועל. אבל מה אתם עושים?

אנחנו נגיד גם מה אנחנו עושים במסגרת האפשרויות
והאמצעים של מדינת ישראל. אתה יודע בדיוק מה
מדינת ישראל העמידה לרשותנו.

המון.

ולמרות ים המשימות שמשטרת ישראל מתמודדת איתן
יום-יום שעה-שעה, יש החלטה ברורה של השר, שהיא ירדה גם ברמת המפקד הכללי, וסגן המפקד הכללי באופן אישי נכנס לעובי הקורה בעניין הזה, הבעיה היא לא המכסה של הגירוש שאנחנו חייבים לו על פי האמצעים. אנחנו צריכים ליצור את ההרתעה שלא יהיה מצב שאנשים מעסיקים או כל אחד אחר. זה הפך להיות חלק מנורמה שכל אחד ב600- דולר מעסיק לו שפחה או עבד בתוך הבית. כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה. כך אני קורא לזה.

כולל חברי כנסת ושרים שלאחר פרסום דבריי, ים של
טלפונים קיבלתי מאותם שרים וחברי כנסת
שמתרעמים.

זה מתחיל מזה שאין אכיפה אמיתית ואין ניסיון
אמיתי להתמודד עם העניין הזה בהיבט של האכיפה. דרך אגב, המספרים גדולים הרבה יותר. אנחנו הולכים בשבוע הבא, אתה תשמע אותנו למרות הכל, נעשה את העבודה. אנחנו נכנסנו לעבודת מטה מסודרת מאוד שכל מחוז נערך למרות המצב ונדרש לבצע פעילות מבצעית בעניין הזה. אנחנו נפגשים יחד עם מר אפרים כהן, יחד עם אנשי משרד הפנים, עם קציני אגף המודיעין ברמת המחוזות על מנת להשתלב בעשייה המבצעית ולתת את הטיפול המערכתי כמו שהחלטת הממשלה מחייבת אותנו.

אם ועדת השרים לא תיקח את העניין בהיבט הכולל של הבעיה, בראייה הלאומית בטווח הארוך, עם המשמעויות שלנו כמדינה יהודית דמוקרטית, אנחנו נמצא את עצמנו, ואני רואה את עצמי ופגשתי הרבה מאוד ועדות והרבה מאוד מסקנות והרבה מאוד חוות דעת, אני אומר לכבוד השר, מכיוון שראיתי שאתה נחוש מאוד, ואני אומר את זה באמת לזכותך, ואתה מכיר את הבעייתיות בעיקר בראייה לטווח הארוך, תראו מה שקרה באנגליה עכשיו. מפעלי הכותנה היו זקוקים בדחיפות לפועלים זולים, הביאו מפקיסטן ומהודו, אחרי כמה שנים הם תבעו את המעמד, הם הפכו להיות תושבים. היום 30 אחוז מהמובטלים שם זה הפקיסטנים וההודים, עניין הבחירות באנגליה זה בדיוק הסיפור הזה.

אז בואו נעצור את זה.

אני מרגיש כאן חוסר נוחות בזה שפתאום המשטרה
הפכה להיות הבעיה של העובדים הזרים. אנחנו המרכיב של העניין ואנחנו הבעיה המרכזית בעניין הזה. מה שהציג כאן הנציג הסיעודי, אני חושב שהוא בכלל מצביע על מורכבות הבעיה. המשטרה אינה לבד. היא חוליה בתוך כל המערכת הזאת. אנחנו נדרשים להמון תיאומים עם הגורם הזה להוציא צו, עם הגורם הזה להצביע לנו על העובדים, וכשאתה מגיע כבר לבית אז יש משפחה, ואי אפשר לקחת את כל המשפחה, אתה צריך לקחת רק את זה ולעשות סלקציה בתוך הבית כן או לא. ישנם קשיים רבים.

גם בתוך המעטפת הזאת שאנחנו עובדים בה עכשיו, המעטפת הביטחונית, אנחנו עדיין מקדישים לזה את הזמן ואת המשאבים לעשות את זה. אתם מדברים על 150,000 איש, הרי לנו הקצו מכסה של 500 איש בחודש. אנחנו לא מסוגלים ליותר מזה, וצריך להבין ש500- איש לחודש זה 6,000 איש לשנה, כשיש 150,000 איש לא חוקיים וכל שנה המספר הזה גדל, לא ייצא מזה שום דבר. זה לא אכיפה, זה בקושי לשמור על המצב הקיים. גם במצב של ההרתעה אתה מטפל רק בסוג מסוים של עובדים זרים. אתה לא מטפל במשפחות ובאלה שכבר יש להם ילדים. כל מי שהשתקע וכל מי שבעייתי אתה לא מטפל בו. הטיפול במעסיקים, הם גורמים את הביקוש, אלה שמעסיקים לא חוקיים. שם זה גם כן לא בא לידי ביטוי.

מצביעים כל הזמן על המשטרה, כמה הוצאתם. בשביל להוציא אני צריך לעבוד עם משרד הפנים, אני צריך לעבוד עם משרד העבודה והרווחה, אני צריך לעבוד עם משרד החוץ, רק התיאום בין כל הגופים האלה זה בעיה. זה עניין מערכתי.

לדעתי, צריך להקים כאן איזה שהוא גוף, איזו שהיא רשות שתרכז את כולם ותטפל באופן ממצה יותר ורציני יותר שבתוך כמה שנים יגמרו עם הבעיות, אבל כך זה לא ייגמר.

אתם קיבלתם כסף צבוע אך ורק למטרה הזאת, 47
שוטרים, רכבים, קיבלתם תקציב. אתה יודע מה אני יכול לעשות עם 47 שוטרים? הרי לכל צוות שלי אם רק תיתן לו שוטר אחד, יש לנו 60 אנשים באגף אכיפה, תן רק שוטר אחד לכל צוות, אתה תראה שאנחנו לא נגרש בחודש 500 איש, אלפים אנחנו יכולים להוציא, ותראה את האפקט של ההרתעה, אבל עם כל הכבוד אתם לא מפעילים את כל הכוח ואת העוצמה שלכם שאתם יכולים להפעיל.

אנחנו עושים את המכסימום.

כמה עובדות סיעוד זרות בלתי חוקיות יצאו מהארץ
בחודש האחרון? אני אומר לך, אפילו לא 10.

עם כל הכבוד לחברי מר חגי הרצל, ואני מסכים לחלק
מדבריו, יש החלטת ממשלה ברורה שקובעת בצורה חד משמעית שחייב להיות טיפול מערכתי. האש בוערת היום, צריך לתת פתרון מחר. העניין של הגירוש הוא לא רק המילה גירוש. כשהיום מפקחי משרד העבודה סורקים את מקומות העבודה ומגיעים למעסיק, כל עוד שהמשרד לביטחון פנים לא ממלא את המשימה המוטלת עליו, אין הרתעה. הישראלי אינו חושש מקנס מנהלי. הישראלי אינו חושש מתביעה
משפטית. הישראלי לא חושש מכלום, כי ברגע שאני לא אומר הגירוש, אני אומר הרתעה, כי גם העובדים הזרים מבינים שכשיש גירוש אז לא בורחים ברחנים, כי היום אין אכיפה והוא חייב להישאר במקום העבודה שלו. הוא חייב להמשיך להיות בתנאי שיהיו לו גם תנאי שכר הולמים. היום ישנה תופעה מי שמרוויח זה גופי התיווך שמעבירים את העובדים החוקיים והלא חוקיים לכאן, וחייבת להיות הרתעה.

למה אין אכיפה?

יש אכיפה.

מר אפרים כהן, חברת כוח אדם שהעבירה עובדים זרים
לא חוקיים, תסגרו אותה, תבטלו לה את הרשיון, זה אצלכם בשירות התעסוקה לבטל את הרשיון 24 שעות אחרי זה.

מאחר שהעניין הוא כאוב והעניין הוא בבחינה לאומית.

אתם זורקים מאחד לשני ואנחנו האזרחים סובלים.

אתם לא סובלים, אתם שותפים.

סליחה, אני בחרתי בממשלה ואני מצפה ממנה
שהיא תעשה את עבודתה. את המשטרה לא בחרתי, זאת העבודה שלה. אתם תתאמו. אני שומע אותם וזה איום ונורא.

אני אעשה את חלקת האלוהים הקטנה שלי, אני לא
הטלתי עליך אחריות, אל תטיל אתה. אם כל אחד יעשה את חלקת האלוהים הקטנה שלו, האמן לי שהדבר יהיה ירוק יותר מאשר ישרוף אצל כולם. כי אתם דואגים, הם דואגים, אנחנו דואגים, ואני חושב שגם תדאג לעובדים הזרים לתנאים. ישנו חוק שצריך לדאוג לזכויותיהם ולכבוד האדם בכללותו. אם כל אחד ימלא את החלק שלו ובתיאום, אני מדבר על מוסדות ממשלה, בתיאום ביחד, ניתן להגיע להישגים, ניתן להגיע להישגים בכך שתימצא הנוסחה המתאימה בין האיזון לשמירת החוק וגם לדאוג לכך לשמירת כבוד האדם וזכויותיו.

את זה אני שומע כבר 6 ישיבות.

אדוני, עם כל הכבוד לך אני לא מתווכח איתך. ישנה
בעיה כאובה, היא קשה, אני יכול לומר את זה עוד 8 פעמים, ולכן זה תפקידנו ואנחנו לא באים אליך בטענות, ישנה בעיית תיאום בין-משרדית וזה מחייב אתמול ולא מחר לבצע את החלטות הממשלה לתיאום, כי אם תדבר על הטיפול במעסיקים ולא תטפל בעניין של העובדים הזרים, לא עשית כלום. אם תטפל בזה, צריך להיות טיפול מערכתי אשר יסגור את כל העניין.

ישנן החלטות ממשלה שאומרות כך וכך, אם נבצע את החלטות הממשלה, אנחנו כפקידים מקצועיים מחובתנו לבצע את החלטות הממשלה, גם לשמור על זכויותיו של העובד הזר, וגם נדאג שהמעסיקים לא ישתוללו אלא יקיימו את החוק, כולל מתן שכר, כולל תנאים הולמים וכל המשתמע מכך.

על מנת להמחיש לאיזו דרגה הגענו, היום כבר הוקם
משרד בתל-אביב שיוצא עם מודעות בעיתון: דרושים עובדים זרים לנגרות, לטפסנות, לכל מיני דברים כאלה. כאשר ראיתי את המודעה נדהמתי מעיתונות כתובה עם כתובת ומספרי טלפון.

יש כבר הרבה מודעות בעיתונים: "דרושה עובדת זרה
למשק בית".

אני מבקש מהשר שיסכם, כבוד השר בבקשה.

החקלאות – גם שר החקלאות הסכים איתנו לגבי
המספר. אני מקווה שבימים הקרובים החלוקה תתבצע בצורה הנכונה או לגבי ההיערכות לקראת העתיד.

הבניין – הגדלתי את המכסה ל6.8-.
התעשייה – הגדלנו גם כן ל3.5-, למיטב זיכרוני.

אדוני השר, 3.6 ו6.8- זה ייתן את המספר של 44,000
היתרים או ייתן יותר?

זה ייתן יותר מ44,000- היתרים, אין ספק בכך. כמובן
שאנחנו עושים קיזוזים ממה שיש להם ביחס למספרים
הקודמים.

אנחנו לא נשחרר כל כך מהר עובדים זרים אלא עד שנמצה את הכוח המקומי של מדינת ישראל, של העובדים. במידה שאנחנו לא נצליח לשכנע או להכניס יותר עובדים ישראלים למעגל העבודה בחקלאות, בתעשייה ובבניין, אז אנחנו נשקול לעשות את זה בצורה מבוקרת יותר. אינני רוצה להראות קשיחות יתר ולבוא ולפגוע בשום מגזר פה, לא בתעשייה, לא בבניין ולא בחקלאות, אני אשתדל לבוא לקראתם באפשרויות שאני יכול.

האכיפה – יש בכוחכם על פי מה שקיבלתם בתקציבים, ואני חושב שאנחנו נעשה אצלנו ישיבה מסודרת יותר במשרד עם השר שלכם איתי או שאצלכם, איפה שאתם רוצים, נדון בצורה רצינית הרבה יותר, כי לא מקובל עלי 260 איש שהוצאתם או קצת פחות ואפילו 500 איש לא מקובל עלי ביחס לתקציב. אם הייתה בידינו רשות הגירה כבר הייתי מבצע את זה, לוקח את הכל לידיים שלי, אבל מה אני אעשה שבינתיים אני תלוי בכם, אין היום הרתעה, האנשים מצפצפים, חברי כנסת, אם מר ירון לונדון אומר בשידור שיש לו 2 עובדים זרים בביתו, והוא לא מפחד מאף אחד שיבוא לקחת לו אותם, ואני יודע שחברי כנסת ושרים ואנשי בוהמה וכולם - יש להם בתוך הבתים וכולם מצפצפים. אני יודע שמי שמתקיף אותי יותר זה אותם יפי נפש. אותם אנשים מהאליטה הגבוה שלהם יש אפשרות להחזיק עובדים זרים, הם אלה שבאים ולכאורה מתקיפים אותי, ותפסו איזה שהוא משפט אחד שלי ומנסים לעשות ממנו סלט ולהתקיף אותי בכל הזדמנות, זה ממש מרגש אותי.

אם אתם תסייעו בידינו, אמר לי את זה מר שמעון פרס בעצמו, אמר: רבותיי, אנחנו נכנסים לתוך בעיה, לתוך פלונטר שבעוד כמה שנים בסך הכל לא נדע איך לצאת מזה, אנחנו נבכה על כך ובואו נתמודד עם זה ברגע זה ולא נדחה את הבעיה ולא נתפוס עכשיו את הטרמפ של הפלשתינאים, ואני חלילה וחס בלי שום ביקורת עליכם הקבלנים והחקלאים כי אני חושב שזעקתכם היא כנה, אבל בואו ננסה למצוא את הפתרונות קודם כל על אלה שאני מדבר לפני שאנחנו נלך לשיטה הקלה יותר. לא רוצה להזיק לכם, לא רוצה לגרום לכם נזקים, בואו ננסה למצות את השוק המקומי שלנו. במידה שלא, נשב ונדבר הלאה. אני מבטיח שאנחנו נשב איתכם בימים הקרובים ונדבר גם כן איך אנחנו מתמודדים, איך אנחנו מיישמים.

עוד דבר חסר במערך הלוגיסטי של הישיבה הזאת,
העניין של הברחנים, שלא נתת את דעתך עליהם.
הברחנים שהיו היום בפועל הם אותם מכסה.

אם תהיה אכיפה טובה, הרי הם נמצאים באתרים, הם
נמצאים במפעלים, הם נמצאים בכל המקומות. אם האכיפה תהיה נכונה, אז אנחנו נלך ונעצור אותם. ברגע שאין לי אכיפה נכונה ואין לי כוח הרתעה, אני כל יום זועק על כך ולא נענה, אז אני לא יכול לגעת בברחנים הללו. אני אפגע גם בחברות כוח אדם וגם במעסיקים בכך שאנחנו נגדיל את הקנסות ואנחנו רוצים גם כן להכניס את האנשים למאסר. אי אפשר את כל הדברים האלה ביום אחד. אני מנסה להזיז את כל הדברים אבל טחנות הצדק טוחנות לאט.

תודה רבה לך אדוני השר.

אתם מעכבים עכשיו את חידוש הוויזות, וזה לא
בדיוק הזמן.

שבוע הבא.

שבוע הבא? תודה רבה.

11:00