כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/1978

5
הועדה לבעיית עובדים זרים
25.10.00

פרוטוקולים/עובדים זרים/1978
ירושלים, ט' בחשון, תשס"א
7 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 45
מישיבת הוועדה לבעיית עובדים זרים
יום רביעי, כ"ו בתשרי התשס"א (25 באוקטובר 2000), שעה: 09:30

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
גדעון עזרא
יאיר פרץ
אופיר פינס –פז
אלכסנדר צינקר

בני אלון

יוסי ישי מנכ"ל, משרד החקלאות
יחיאל רז סמנכ"ל, משרד החקלאות

אפריים כהן ראש מינהלת עובדים זרים,
משרד העבודה והרווחה
יעקב איש – שלום משרד העבודה והרווחה

בתיה כרמון מנהלת מחלקת אשרות, משרד הפנים

סא"ל יצחק גורביץ' ראש ענף כלכלה באיו"ש,
מתאם הפעולות בשטחים, משרד הביטחון

מתי הכהן מנהל המחלקה הקונסולרית, משרד החוץ

עמיחי כץ רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

חגי הרצל יועץ השר לעובדים זרים, המשרד לביטחון פנים
פקד חגית בן נון ראש חוליה, אגף המודיעין, המשרד לביטחון פנים
פקד מיכל דואנס המשרד לביטחון פנים
פקד דודי פרץ מחלקת חקירות, המשרד לביטחון פנים

רחל הולנדר מנהלת אגף מידע וניתוח כלכלי,
משרד הבינוי והשיכון

נתן פרנקל סגן נשיא התאחדות הקבלנים
יוסי ארבל משנה למנכ"ל התאחדות הקבלנים
ספי שניר מנהל אגף עובדים זרים, התאחדות הקבלנים

פסח גרופר נשיא התאחדות האיכרים
שלמה רייזמן מנכ"ל התאחדות האיכרים

עמי אוליאל מזכיר אירגון מגדלי הפירות


מנחם דוידזון מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר
אברהם דניאל מזכיר איגוד מגדלי הפרחים
מאיר יפרח מזכיר אירגון מגדלי ירקות

תמי ברוך

דרורה רשף

המצב הפוליטי – הביטחוני והשלכותיו על העסקת פלשתינאים ועובדים זרים במשק


המצב הפוליטי – הביטחוני והשלכותיו על העסקת פלשתינאים ועובדים זרים במשק

אני פותח את הישיבה. הישיבה הזאת בעיני היא ישיבת חירום. היום שמעתי הרבה ויכוחים על השאלה אם יש מצב חירום פוליטי – בטחוני שיחייב ממשלת חירום או אין. אני לא רוצה להכריע בויכוח הזה, אבל זה שבענפי משק מסוימים המצב הוא מצב חירום, אני חושב שעל זה אין שום ויכוח. הזיתים נרקבים. העגבניות הולכות לאיבוד. אתרי בניה משותקים והממשלה, לפחות עשרה ימים או שבועיים מאז שהמצב פחות או יותר ברור, עוסקת בכל מיני סיסמאות וויכוחים מיותרים ולא מחליטה דבר. אני חושב שזה דבר חמור ביותר.

אני שומע הצעות להביא מובטלים. אז תחליטו על חוק גדליה גל בגרסה החדשה, על תשלום דמי אבטלה למי שיתגייס לענפים האלה, על הסעות, על משהו. תחליטו. דובר על הלבנה, לגליזציה, של עובדים לא חוקיים, שאני בעד זה גם ללא קשר למשבר הנוכחי, אבל תחליטו. בסוף מביאים למצב ששום פתרון אין, אתם, החקלאים והבנאים, משלמים על זה מחיר אישי ואני לא מבין למה המדינה צריכה לגרום לכם את אבדן הפרנסה. אנחנו כצרכנים בסוף נשלם את המחיר הסופי בירקות ובפירות ובכל דבר אחר.

לכן אני חושב שהמטרה צריכה להיות להחליט. אני מזמין את כולנו להיות פתוחים לכל מיני פתרונות, לא לפסול שום דבר ולהגיע לחבילה שאמורה להציל את המשק. לפחות את ענף החקלאות וענף הבניה. אני שם חקלאות במקום הראשון כי שם הימים – ואולי השעות – קובעים. אתר בניה, אם הוא ישותק שבועיים ומשהו זה הפסד, במיוחד כשמגיעים לגשמים וכולי, אבל בכל זאת מה שקורה בחקלאות זה פשוט בלתי הפיך.

לכן, אחרי כל הגזירות שכבר נפלו על הענף הזה, אני מציע שאנחנו בראש וראשונה היום נתמקד בו, נעבור לבנין ואני מניח שיש עוד ענפים שסובלים, במקומות שהעסיקו פלשתינאים. בסך הכל בצורה בלתי חוקית, כי זה לא היה מותר להעסיק עובדים זרים, אבל בפועל יש לנו עוד ענפים רבים, שונים ומשונים ששם מרגישים צורך בכוח אדם. במקום שאפשר לספק תעסוקה לישראלים חייבים לעשות את זה, אבל צריך לנקוט בצעדים פרקטיים, לא בדמגוגיה. לא בסיסמאות. לא בקריאה לעבודה עברית. זה לא יפתור שום בעיה היום. במקום שאין פתרון חייבים לתת אישורים להבאת עובדים זרים ואני בטוח, שכל בעל עסק, אם מחר יתייצב אצלו מובטל ישראלי בתמיכה ממשלתית ויתגייס מהיום למחר לעבודה, הוא ייקח אותו ולא ינצל את הרשיון שיתנו לו לתאילנדים או לסינים. לכן אני יוצא מתוך הנחה שאנחנו חייבים פה לצאת בקריאה ובהצעה מאד מגובשת, גם בתחום העובדים הזרים וגם בתחום של גיוס המקורות הפנימיים.

אני מציע שאנחנו נפתח את הדיון בסקירת המצב של מנכ"ל משרד החקלאות. מר כהן, רצית לומר משהו?

אני רוצה רק להעיר הערה. מאחר ואדוני היושב ראש, אתה טענת שלא מחליטים, אז אני מבקש רק להביא לידיעתך…

זה מהבוקר.

אני מדבר על שלשום. התכנסה וועדת שרים בהשתתפות שר האוצר, שר העבודה והרווחה ושר הבינוי והשיכון והתקבלו שם שתי החלטות: אין מתן היתרים לעובדים זרים מעל המכסה שאושרה…

החלטה גאונית.

דקה אחת, אני מבקש לא להפריע.

אני קורא בעיתונות ששר העבודה עדיין מתנגד ושר האוצר מתנגד.

זה מה שאמרתי, החליטו לא לתת.

הבנתי. אז לזה, תסלח לי, אני לא קורא החלטה. כי החלטה להקפיא את המצב כמו שהוא זו החלטה הרסנית, קטסטרופלית למשק. מה זו החלטה? לא להחליט זה, כמובן, סוג של החלטה, אבל זה בזיון. הפקרות, כמו בכל תחום אחר. כן, סליחה.

אז אמרתי, יש שתי החלטות.

הראשונה לא להחליט והשניה?

השניה לא ללגליזציה. ושלוש, כל שינוי משתי העמדות האלה, יתקבל רק באישור הממשלה.

אז זה שני לאווים. טוב, אני מודה לך על הדיווח. אני מעביר את זכות הדיבור למנכ"ל משרד החקלאות. בבקשה.

בחקלאות הועסקו כששה עשר אלף עובדים מהשטחים ונכון לעכשיו ההתמקדות, גם בענפים וגם באזורים, היא כזו:

הענפים שנפגעו קשות, זה א', מסיק הזיתים. עבודת מסיק הזיתים למעשה מתמקדת בחודש ימים. שבועיים שלושה למסיק זיתים למאכל ואותו זמן לזיתים לשמן. כל המסיק, למעשה, בוצע על ידי עובדים מהשטחים במסגרת של משפחות, חמולות. 14 עד 15 קבלנים, שניידו את המשפחות והעובדים ממטע למטע וכך ביצעו את המסיק. אין חלופה למסיק הזיתים. לא בזרים ולא באחרים, אלא בעובדי שטחים, באותן משפחות ואותם אירגונים שעשו זאת בעבר. בקטע הזה לפחות הובטח לי היום שיש סיכוי סביר שעד סוף היום אנחנו נקבל כנראה תשובה חיובית או איזה פתרון חיובי שיאפשר בתנאים מסוימים וזמנים מסוימים כניסה של עובדי שטחים במסגרות שיהיו מקובלות. פה אני מעיר שגם בעבר היה מקובל שגם בעיתות סגר, עובדי מסיק הזיתים נכנסו.

להפתעתי ביממה האחרונה הקו כאן השתנה ואני מאד מקווה שעד סוף היום נקבל תשובה חיובית לגבי כניסת עובדי שטחים למסיק הזיתים ובכך נציל את הענף. כי אם יחלפו שבועיים, הענף הלך.

הנושא הבא זה קטיף ההדרים. עיקר קטיף ההדרים מבוסס על עובדי שטחים. כאן יש קושי נוסף. בשל היציאה מלבנון ניידנו כאלף ומאה עובדים זרים שהיו מועסקים בהדרים לטובת יישובי קו העימות בצפון. היום, כאשר אנחנו מנסים להחזיר אותם לקטיף ההדרים כפי שהיה מקובל בעבר, מתברר שכשבע מאות עובדים מתוך האלף ומאה מחליפים את העובדים הלבנוניים שאינם ולכן אי אפשר לנייד אותם חזרה. לגבי היתר, כשלוש מאות או ארבע מאות עובדים, אנחנו עושים מאמץ להחזיר אותם מיישובי קו הצפון, שגם הם נמצאים במצוקה לא קלה, דרומה.

מה הטווח לענף ההדרים?

טווח הקטיף?

כן.

עכשיו, למעשה, מתחילים את העונה. העונה למעשה התחילה.

בענף הועסקו בעיקר עובדי שטחים. עיקר הקטיף למעשה מבוסס על עובדי השטחים. העדרם של עובדי השטחים, למעשה, מעמיד בסכנה גם את הענף הזה.

ענף נוסף זה גדיד התמרים. אנחנו נמצאים בעיצומה של העונה. גם בקטיף וגם במיון ואריזה. גם כאן חלק ניכר מהענף מבוסס על עובדי שטחים. בחלק מן המקומות – אתמול סיירתי בבקעה והופתעתי לראות – עובדי שטחים מגיעים. הייתי אתמול בבית אריזה בבקעה וראיתי עובדי שטחים, אמנם לא בכמויות שהם רגילים לקבל, אבל חלק מן העובדים שמעבר לקו הירוק, מגיעים, אף כי במשורה. אם ניקח בחשבון שאנחנו מדברים באזורים שהם מנותקים גם מבחינה ביטחונית ולכן גם חלופות אחרות בעייתיות מבחינות אלה, יש לנו בעיה אמיתית בגדיד התמרים.

יש לנו גם בעיה באיזורים גיאוגרפיים. ביישובי קו התפר, חלק ניכר מכל הפעילות למעשה התבססה על עובדי שטחים. יישובי קו התפר למעשה נמצאים במצוקה קשה מאד של עובדים בחקלאות. כנ"ל, כמו שאמרתי, בבקעת הירדן, בנגב הצפוני, גוש קטיף, פתחת שלום ואשכול. כל האיזורים האלה נמצאים במצוקה קשה.

אני ער להחלטות הממשלה ולמעשה מר כהן פה חידש ועידכן. ההחלטה כרגע אומרת בצורה אבסולוטית וחד משמעית לא. אנחנו צריכים לעשות את הכל כדי לפעול בינתיים כעובדי מדינה, תחת אותה החלטה. לפחות אני, כעובד מדינה, מחויב לעבוד תחת אותה החלטה ואני צריך לעשות את הכל כדי לצמצם את הנזק. אז כפי שאמרתי, במסיק הזיתים אני מקווה שהעניין פתור. לגבי נושאים אחרים, הבוקר ישבנו ארבעה מנכ"לים. אני עכשיו בא מישיבה של ארבעה מנכ"לים: חינוך, עבודה ורווחה, חקלאות ודתות. הקמנו צוות שעכשיו ממשיך לשבת, לנסות לתפור פתרונות חירום זמניים. אני יודע וכולם יאמרו לי את זה וגם אני אומר את זה מאה פעם וכולנו עברנו את הסרט הזה, של תלמידים, של משוחררים, של שכר מסובסד ושל כל מה שאתם רוצים, זה נכון. אבל כל עוד החלטת הממשלה לא משתנה ואני עדיין לא רואה שהיא משתנה, כל מה שאני יכול לעשות זה לעשות את הכל כדי לצמצם את הנזק.

כבר קיבלנו החלטות ובאיזורים הסגורים, גם בגוש קטיף וגם בבקעת הירדן, אנחנו מנסים לתפור פתרונות חירום שיוכלו לעבוד כבר מיום ראשון, שמבוססים על דעתם של המתיישבים, על כוחות של תלמידים ובני ישיבות מקומיים שמקבלים מיד היתרים של משרד החינוך לצאת לעבודה. היום כבר פותרים את נושא הביטוח.

אתה מדבר ברצינות?

כן.

אתה לא יודע מה אתה מדבר.

אל תפריעו. מה קרה לכם?

אני רגיל שמפריעים. תראו, אני לא תמים וגם אני אומר בכל פעם ששואלים אותי שהייתי בסרט הזה, אבל אם אנחנו במצב שזו החלטת הממשלה וכרגע אין בכוחי לשנות אותה, כל מה שנותר לי זה להקטין את הנזק. כל פעולה שתגרום להקטנת הנזק ולו במעט, אנחנו צריכים לעשות אותה. תלמידים – אנחנו יודעים את המגבלה – תלמידים לא ייכנסו לחממות. לא נשלה את עצמנו. אם הולכים על תלמידים, אז תלמידים הולכים לקטיף הדרים ובתי אריזה. זהו. אם בכלל. רק לזה. לא לזיתים ולא לחממות. זה ידוע.

אנחנו מדברים על דברים אחרים. בודקים את האפשרות לשכר עידוד ויושבים כבר עכשיו עם האוצר כדי לבדוק את האפשרות לעודד ולעודד מסיבית כדי לקלוט עובדים. לבדוק אפשרות לקלוט את הנפלטים מהתיירות, כאשר הנפלטים מהתיירות הם חיילים משוחררים.

בגדול, כולנו היינו מצפים שינתן פתרון קבע, פתרון מקצועי, פתרון אמיתי, פתרון לטווח ארוך, בגלל שהנחת העבודה היא טווח ארוך. ההנחה היא שהמצב הנוכחי כנראה – לא רוצה להגיד מתי – יחזיק מעמד מספר חודשים ניכר. גם פתרונות של תלמידים הם פתרונות של שבועיים. לא יותר מזה, על פי המגבלות. אם לא יוחל מצב חירום, גם הכלים האלה הם כלים לטווח קצר. אלה כלים לא מקצועיים. אנחנו מכירים את הנזק של הכלים האלה. אנחנו מכירים את הקושי של הכלים האלה. אף אחד לא ילמד אותי מה הבעייתיות של הכלים האלה, אבל לשבת ולא לעשות כלום זה לא פתרון ולא כך אני נוהג.

ההערכה המקצועית שלך, כבוד המנכ"ל. האם הענף, עם גיוס כל הפתרונות האפשריים, יכול להסתפק ולגמור את הקציר של העונה מבלי תוספת עובדים זרים. הערכה מקצועית. אני לא מתייחס כעת להחלטה פוליטית.

אני לא אשתמש במונח עובדים זרים. אני אשתמש במונח "כוח אדם מקצועי בחקלאות". התשובה: לא.

אוקיי. אני רק רוצה לשאול את הנציג של מתאם הפעולות בשטחים. למה הפעם אתם לא נותנים, בהסכמתם של בעלי המשקים עצמם, שאומרים: יש לי ראיס מקומי ערבי-ישראלי שתמיד היה מביא לי מאיזור ג'נין כך וכך עובדים, אני מכיר כל אחד מהם שנים, אני בטוח, אני מבקש אישור שהם ימשיכו לבוא.

בתוך כל העובדים הפלשתינאים שהיו מגיעים לעבוד בישראל, יש כמות של בין עשרים ושלושים אלף שנקראו עובדים חסיני סגר. עובדים שהיה הסכם עם המעסיק ועם משרד העבודה והרווחה, שגם במצב של סגר, הם נכנסים.

בשל החלטת ממשלה, ראש הממשלה וגם בשל הנחיות של הצבא, בשלב זה לא נכנסים גם עובדים אלה. ההשפעה היא על החקלאות, על התעשייה ועל הכל. עד מתי המצב יימשך, אנחנו לא יודעים. מבחינתנו אנחנו ערוכים לאפשר כניסה של אותם אנשים, אבל רק אם תינתן החלטה להכניס אותם.

שוב, אני כעת לא מדבר מבחינת פוליטית. מבחינה מקצועית, אתם כגורם מתאם בין הזרוע הביטחונית לבין המישור האזרחי והכלכלי. אתם רואים לנכון לאפשר את זה? אתם חושבים שיש בזה סיכון ביטחוני יותר מדי גדול, או שניתן לעשות את זה? לא במושגים של ענישה או משהו, אלא "תכל'ס", לפי הדרישות שלכם ולפי אמות המידה שלכם.

אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הביטחונית כי אני לא יכול להביע דעה בנושא. בתחילת המשבר היינו ערוכים להכניס את האנשים שהם קריטיים לתעשייה, לחקלאות ולבניה. אותם שלושים אלף. התקבלה הנחייה שלא יכנסו פועלים פלשתינאים, גם אותם פועלים שהם חסיני סגר. בסופו של דבר לא נכנסים אותם אנשים, עד שתשונה ההחלטה.

את זה אני הבנתי.

בנושא הביטחוני אני לא יכול לתת לך תשובה.

ההחלטה הזאת התקבלה על בסיס שיקול ביטחוני או שזו היתה החלטה פוליטית?

שיקול ביטחוני. ההחלטה הזאת היא על בסיס שיקול ביטחוני נטו.

אוקיי. אני קודם כל מברך שני חברי כנסת שהצטרפו אלינו, יאיר פרץ ובני אלון. פסח גרופר, בבקשה.

אנחנו לא ניכנס פה להיבטים הפוליטיים. אמר המנכ"ל שהוא פקיד ממשלתי והוא צריך לבצע את החלטות הממשלה והשרים, אבל יש פה משהו שמתעלמים ממנו. אדוני היושב ראש, יש פה משהו שאני לא מבין אם הוא אטימות מוחין או משהו אחר. קרה משהו. ומה קרה?

אימפוטנטיות מינהלית.

אני יושב בעוד מוסדות. אנחנו יודעים שקרה משהו ואנחנו יודעים עוד דבר. הפעם זה לא שבעוד שבועיים שלושה הסגר נגמר ומכניסים עובדים, מפני שאני פסי גרופר, שהיתה לי הזכות להילחם במלחמת השחרור, מכריז בשמי: אנחנו התחלנו, אדוני היושב ראש, את מלחמת השחרור מספר שתיים. זו מלחמה ארוכה. שכל אחד יסיק את המסקנות שלו. זו מלחמה ארוכה. אז התחלנו, אדוני היושב ראש, את המלחמה עם עשר אצבעות והפעם אני רגוע. אנחנו התחלנו את המלחמה הזו עם כוח רב מאד. שמעת את המתאם. הממשלה תחליט.

השאלה היא אם הטמטום לא רב מהכוח.

אז אני רוצה עכשיו להסביר לך מה קורה בחקלאות. תראה עד היכן הגענו. בחקלאות עבדו 54,000 פועלים. תוסיף להם 22,000 חקלאים שגם כן עובדים, זה שבעים – שמונים אלף עובדים בחקלאות. זה מחולק. יש מהשטחים, יש ישראלים, יש 18,000 – 19,000 תאילנדים, יהודים – בבתי אריזה עוד יש יהודים שעובדים – עבדו. אני קורא להם ישראלים, אבל זה כל מיני אנשים. זהו המספר. כ 76,000. על המספר הזה – וזה חשבון מדויק – תוסיף עוד חצי בשירותים. אם זה בירקות אז ההובלה והתיווך והעניינים וכל זה. אתה פה מדבר על כמות שהכוח החקלאי מניע, של כמאה אלף עובדים. מאה אלף עובדים זה מאה אלף משפחות. משכורת גבוהה, משכורת נמוכה, אנשים חיים.

היום, כשקרה מה שקרה, מה המצב בחקלאות? אז את נושא העובדים הסברתי ואני יכול להוכיח הכל במספרים. יש לנו היום כך: הפרדסנות שהתחילה את העונה לפני שבוע, עומדת בכלל בלי פועלים. גייסו עובדי פרדסנות לאיזור התפר, לצפון, כשהם היו תקועים אז עם הפירות. אז עזרו להם להציל את הפירות ועכשיו הפרדסנות עומדת, כי היא התבססה הרבה על הפלשתינאים.

על הזיתים, מר ישי דיבר. אנחנו יודעים מה זה מסיק זיתים ואנחנו יודעים שזה שבועיים ימים ואחר כך הכל יהיה על הרצפה ולא תהיה לזה צורה של זיתים.

יש לנו את נושא הירקות. מי שראה אתמול את הכתבה בטלביזיה וקורא בעיתונות. יש לנו את העניין של הפרחים. יש לנו את הפירות ויש ענף שפיתחנו אותו בדמים – תבלינים. הצליח מאד. 100% ייצוא, אבל זה עתיר ידיים עובדות.

180 מיליון דולר ייצוא.

זה ממש משהו לא נורמלי וזה עומד לגמרי.

התיכוניסטים לא יצילו אותו? אני רק שואל.

תן לי. אני מומחה בינלאומי לתיכוניסטים ואני מומחה בינלאומי למה שאתה רוצה. אני עברתי את האופרה הזו, תאמין לי. אני מסכים, מר ישי, עם כל התכניות האלה שישבתם היום ודיברתם ועשיתם וכל הכבוד. איך אמרת? כשיש בית בוער לא מחכים למכבה האש מהאיזור השלישי שיגיע. צריך לכבות את האש. עם דליים. מה שעשו לפני מאה שנים.

אבל, לצערי הגדול, אדוני היושב ראש, "בסטה". לא נעשה כלום. לא יהיה מזה שום דבר. אני אחראי על דברי ולא – אני אבוא הנה לבקש מכם סליחה, אם יהיה משהו. שום דבר לא יהיה. אלה באים ליום או יומיים ונעלמים וכמה אני מנסה להסביר, שעבודת כפיים קשה בחקלאות – עוד מעט ידברו גם הקבלנים – אבל עבודה כזו לא באים אליה. מה אני יכול לעשות? אני דור שלישי. אני עבדתי.

אתה יודע מה? נגיד באים. למה לא החליטו על זה לפני שבוע? למה גם הדברים הפשוטים האלה נסחבים כל כך?

אני כבר גומר ואני אגיד לך למה. אני ישבתי באופרה הזו עשרים שנה וגם בממשלה ישבתי. אתה יודע למה? אדוני היושב ראש, שכולם ישמעו: לאף אחד לא איכפת. אלה נציגי הציבור שאנחנו, העם, בוחר אותם, שמופיעים בפנינו באסיפות עם ואומרים: אנחנו נשרת את הציבור עשרים וארבע שעות. האם באו אלי חברים שלי, חברי כנסת, לשאול אותי בהתאחדות האיכרים מה קורה בחקלאות? ויושב פה אחד מהם.

בשביל זה התכנסנו.

אז הנה, עניתי לך תשובה. היום כל חברי הכנסת, מכל המפלגות, זה כך. יושבים פה אנשים מתנועת המושבים והקיבוצים והחקלאות הפרטית. תשאל אותם אם אני לא צודק. מישהו דיבר אתנו? את מי זה מעניין? זוהי המדינה שלנו ולכן אנחנו צועקים. הנה יושבים פה החקלאים. אנחנו יודעים את האסון שבא עלינו ואין לנו עם מי לדבר. ישבנו עם שר האוצר ארבע פעמים.

אין שר חקלאות.

אין שר חקלאות.

למה? יש. אבל הוא במקרה גם ראש הממשלה. גם במקרה שר הביטחון.

אדוני היושב ראש. ישבנו עם שר האוצר ארבע פעמים. אנחנו הסברנו לו והסברנו לו והסברנו לו. העלבון הזה. אז אומרים ששר הפנים רוצה להלבין שלוש מאות עובדים ולתת אותם לקו התפר. קופץ שר העבודה, מאותה מפלגה ואומר: מה פתאום? הם לא דיברו אתי בכלל. אני מתנגד. אחרי זה, שמעת ממר כהן: ישבו שלושת החכמים, הגאונים. שר זה אדם חכם. שיהיה ברור לכולכם. הוא אדם חכם. כל השרים מבינים יותר טוב מכולם. אנחנו, הפלאחים, החקלאים, מי אנחנו? אנחנו לא מבינים כלום. אז עכשיו אתה שואל בצדק למה אנחנו כל כך מתרגשים? כי אנחנו רואים את האבדון שלנו בפרנסה ומצד שני אנחנו לא רואים שום דבר. מר כהן הופיע כאן – ובזה אני גומר את דברי – הוא הודיע את מה שקראתי בעיתון, ששלושת השרים הגאונים החליטו דבר אחד: לא יתנו לייבא פועלים זרים. חקלאות מדינת ישראל, אם היא לא תקבל עכשיו חמשת אלפים ויזות חדשות...

זה חיסול החקלאות בשם העבודה העברית. בשם העבודה העברית מחסלים את החקלאות היהודית. זה מה שקורה.

אם לא יתנו לנו חמשת אלפים ויזות היום ואם אנחנו לא נביא אותם מהר – רק אתמול התברר, אדוני היושב ראש, המגזר שלנו, של התאילנדים, כולם ברשיון, כולם עברו בדיקות רפואיות, כולם יש להם חברות ביטוח רפואיות, אנחנו שומרים עליהם כמו על הילדים שלנו.

אל תגזים. אם הם עובדים ברשיון, בזה נסתפק.

בסדר. לקחתי חזרה את הדברים שלי.

גם אוכלים פה ושם בשר כלבים.

לא, זה נגמר.

בדיקות רפואיות ראינו איך עושים.

אז מה שאני רוצה לומר עכשיו זה, שמה שמר כהן אמר זה המסמר האחרון בארון המתים של החקלאות במדינת ישראל.

אני מבקש לומר מילה.

כן.

אבקש לציין שבנושא החקלאות, משנת 1996, לא הורידו היתר אחד עד היום.

...

למה? הורידו חמש מאות.

חמש מאות? זה באמת אסון. תכף תשמעו מה שקורה אצל הקבלנים אז תראו כמה שזה אסון.

לכן אנחנו עומדים היום על כשמונה עשר אלף היתרים. לא פגעו לא בשנת 1999, לא בשנת 1998 ולא בשנת 1997.

פה, בכמה דיונים וחלק מהחברים השתתפו בזה ואני ביקשתי אפילו מגברת ברוך לחפש את זה בפרוטוקול, מספר פעמים חזרתי והתרעתי: אי אפשר לסמוך על התעסוקה הפלשתינאית ולראות אותם, כביכול, לא כעובדים זרים, לתת עידוד והכל, זה דבר יותר מדי שביר. זה כתוב בפרוטוקול.

היו עובדים זרים. תוסיף לזה את הפלשתינאים, כי גם הם היו עובדים זרים ואנחנו עכשיו מדברים על תחלופת עובדים זרים ממקום מסוים – שהם פלשתינאים – בעובדים זרים ממקורות אחרים. זה הכל.

נכון. אבל רק לצורך הדיון, על מנת לתת נתונים מדויקים, לערב ראש השנה היו בסך הכל 40,294 היתרים לפלשתינאים. היתר. אני לא מדבר על לא חוקיים.

וכמה לא חוקיים?

שבעים אלף.

יש פה טעות. יש פה שימוש במושג לא מדויק. אומרים חוקיים ולא חוקיים. מה שהוא קורא "חוקיים" זה אלה שרשומים בשירות התעסוקה. יש סוג נוסף. כל עובדי השטחים שעובדים מעבר לקו הירוק בבקעה, בגוש קטיף ובאיזורים אחרים, גם הם חוקיים, אלא שהם עובדים מול קב"ט ביטחון ולא מול שירות התעסוקה. אל תשתמשו במושג לא נכון.

זה נכון, אבל זה לא שבעים אלף.

כן, אבל תמיד באים בטענות לגבי הלא חוקיים. זה לא לא חוקיים.

בסדר. אני מקבל את זה.

לכן בנושא של מתן היתרים לפלשתינאים, לנושא חקלאות, בערב ראש השנה, 6,927 פלשתינאים קיבלו היתר. רק לצורך ידיעה.

בעונת הקטיף זה לא היה אמור לגדול?

אני לא יודע את הנתון הזה.

טוב, אני הולך לפי הסדר. אברהם דניאל, בבקשה.

בנושא של העובדים הזרים, אנחנו חוזרים על אותו תפריט כל פעם. אנחנו למודי נסיון. בשנת 1990 התחלנו בקליטת האתיופים בענף הפרחים, בשיתוף עם הג'וינט עשינו עבודה מסודרת. ברגע שהם התבססו במדינה הם עזבו. אני מדבר על עולי אתיופיה, יהודים.

הבשורה היא שהם התבססו במדינה.

התבססו, היה להם טוב, התרגלו. אנחנו עשינו את העבודה הזאת ברצינות והשקענו בה הרבה עבודה. קלטנו את העלייה הרוסית ללא הצלחה. בשיתוף פעולה עם דוד לפלר, מנכ"ל שירות התעסוקה ומנהל הלשכה האיזורית חדרה, חיים בר.

זה היה לפני הרבה שנים.

אני מסביר לך את ההיסטוריה.

נכון שזה היה לפני הרבה שנים, אבל זה היה בשיא של משבר תעסוקה בין העולים ולכן הנכונות לעבוד בענפים כלשהם היתה הרבה יותר גבוהה מהיום.

מה קרה? אנחנו השקענו עבודה רצינית. אוטובוסים לישובים. התברר לנו דבר אחד בסוף: העובדים לא רצו לעבוד והנזק לחקלאי גדל. למה? כשאין רצון, אז גם אין תפוקה. האנשים שהגיעו בעיקר רצו מאתנו אישורים שהם לא מתאימים לעבודה.

התחלנו אחר כך לקלוט מעבר לעלייה הרוסית, בסגרים, את מחוסרי העבודה. ראיינו אותם, אני אישית באיזור חדרה, ראיינתי עובדים וניסיתי לקבל אותם לעבודה. גם זה לא עבד ואני אומר לכם: שירות התעסוקה היה שותף פעיל, כולל המנכ"לים – אחר כך היה אלכס פארן – שיתוף פעולה אמיתי. זה נכשל. התחלנו לחשוב ואז הגענו למסקנה נוספת: שעדיף, אולי, להכשיר מנהלי עבודה לענף הפרחים. זאת מהסיבה שאמרנו שיש פה אי רצון בולט של אזרחים ישראלים לעבוד בענף החקלאות. אמרנו, בואו נתחיל לקלוט מנהלי עבודה. הגענו למסקנה שיש לנו יחידות גדולות, יש לנו טכנולוגיה וחשוב שיהיו אנשים יותר מוכשרים, יותר מיומנים ומנהל עבודה זה גם דבר מכובד, זו משכורת מעל שכר המינימום.

ניגשנו לאגף להכשרה מקצועית. צחקו מאתנו בהתחלה. ירדו אתנו לשטח. אחרי שנה וחצי היתה תוכנית מסודרת איך להכשיר מנהלי עבודה. ומה היתה הכוונה בכך? אמרנו: יהיה מנהל עבודה, זה מכובד. אחר כך אולי נגרור ישראלים נוספים. זאת היתה הכוונה. הגענו להכשרה מקצועית, אמרו לנו: תבחרו באיזה בית ספר נעשה את ההשתלמות הראשונית. אמרנו ברופין. בסופו של דבר אמרו: תראו חבר'ה. יש לנו בעיה של שלושים אלף שקל. אנחנו לא יכולים להרים את העסק הזה. הלכנו לשר רפאל איתן. הוא בעניין הזה ניסה לפעול ללא הצלחה. בסופו של דבר, אני מודיע לכם, שכנראה מי שקרא יותר נכון את התמונה זה השר אלי ישי. ביקשנו מחבר הכנסת שלום שמחון, לשאול את השר שאילתא למה לא פותחים את הקורס הזה. והוא שאל ואלי ישי הודיע במליאת הכנסת ואמר: רבותיי, מבדיקה שעשיתי, ישראלים לא מוכנים לעבוד בחקלאות. הוא שר בממשלת ישראל. הוא מסר ואמר את האמת. הוא קרא את המפה יותר טוב מאתנו. אבל אנחנו השקענו בזה וכל מה שאני מספר לכם, תוכלו לראות. זה לא דבר באוויר. יש תוכניות מסודרות.

מה קרה היום למעשה? במה אנחנו דנים? המנכ"ל מתחיל להסביר לי מאיפה הוא בא. הוא ישב, עם כל הכבוד עם ארבעה מנכ"לים נוספים. אז מה החוכמה הגדולה לשבת עם ארבעה מנכ"לים?

במיוחד משרד הדתות. מאד חשוב.

אז מה אמרו לי? בואו נקלוט עולי ישיבה. עולי ישיבה, תאמינו לי, זה טוב בשביל להחזיר חקלאים בתשובה. זאת בדיחה גרועה מאד. אומרים לי: ילבינו את העובדים. אוקיי. כל אלה, אגלה לכם סוד, שלא מולבנים ולא חוקיים, כולם עובדים.

זאת היתה אחת ההמלצות של וועדת טל. במקום שירות צבאי, אולי, ללכת לחקלאות. אני לא יודע.

יכול להיות. אבל זה גם לא יעזור, ברגע שאין רצון.

לכן מה שאני בא ואומר, זה: תראו, רבותיי. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אתם דנים ויש לי הרגשה שהשרים בממשלת ישראל, עם כל הכבוד להם, הם הגן הגדול ביותר במדינת ישראל. לא יכול להיות דבר כזה. על מה אנחנו מדברים בכלל? הם מתחילים להביא לי תוכניות מתוכניות שונות. הם התנסו? הם בדקו? שלפנים ממדרגה ראשונה.

אני תובע מיד להעביר לנו 1500 עובדים לפחות לענף הפרחים, על מנת שנוכל להתקיים. גם כך אנחנו מספיק פגרים. עוד נביא את העיט שינקר בבשרנו.

תודה.

מבחינת סדר הדיור, אנחנו נגיע לענף הבניין כאשר נסיים את הסיבוב של חקלאות. יש פה עוד כחמישה דוברים. נסכם את זה ונגיע לבניין. אני לא רוצה לערבב את שני הענפים, למרות שהבעיה היא מאד דומה.

אבל יש לנו וועדת חוץ ובטחון. הנושא ברור לנו. אז אולי נשמע גם את הקבלנים.

אוקיי. אני מקבל.

אולי רק להוסיף, לרענן את הזיכרון שלנו. במשבר האבטלה הגדול של אופקים, מועצת ההדרים העמידה שני אוטובוסים באופקים על מנת להביא ישראלים עובדים לקטיף. עם משכורת גבוהה, עם שיפור, עם שיתוף פעולה של משרד העבודה והרווחה בתפקידי הקודם. ביום הראשון בכל אוטובוס נסע נוסע אחד. ביום השני גם זה לא היה. לכן אני חושב שאנחנו דנים פה בדבר שהוא ברור לכולי עלמא. יתחילו בניסיון. עד שכל הסיפור הזה יצא לפועל, עד שיארגנו את התלמידים, התפוזים כבר יהיו על הרצפה ואז לא יהיה שיווק והנזקים יהיו בלתי הפיכים. צריך לחשוב על פתרונות הגיוניים. צריך לחשוב על דרכים שבאמת יכולות להיות יעילות לטובת המשק החקלאי.

תודה.

אני חייב לדבר.

אוקיי. אחר כך בניה. כן.

אני חייב להעביר לכם את המסר מהשטח. כנראה שאו שהשרים לא במדינה הזאת…

אין לנו שרים פה. רק חברי כנסת יושבים פה.

אז גם חברי הכנסת לא נמצאים במדינה הזאת.

הצגת את עצמך?

אני מזכיר אירגון מגדלי הירקות. ירקות חיים פחות מזיתים ופחות מתמרים. אם מגדל שהמדינה נתנה לו ברשות עובדי שטחים, בצורה מסודרת ושבועיים שלושה לא תלמיד תיכון ולא חייל ולא מתנדב ולא בחור ישיבה הגיע כרגע, לחלקות של 400 דונם למגדלים, של עגבניות שהם לא יכולים לקטוף והמדינה הזאת אפילו לא מכירה בנזק שבגללו זה קרה - אין נזקי טבע, אין משרד חקלאות שישלם את זה, אין מועצת הירקות שתשלם את זה, אין תקציבים לעסק הזה, הכל נופל רק על החקלאי ושלושה שבועות לא מקבלים החלטה במקום לקבל החלטה אמיצה - אז אני אגיד לכם עוד משהו. החקלאים הולכים להודיע לשירות התעסוקה לבטל את כל הרשיונות. אז מה תעשו? לא רוצים את הרשיונות. לא רוצים להיות תלויים בפשיטות רגל כל שני וחמישי. עוד הפעם יהיה חוק גל. כמה אפשר להסביר לכם שבהחלטה קטנה של 4000 עובדים מתוך ה 200 אלף שמסתובבים, יכולים לפתור בעיה בענף הירקות והמדינה לא תצטרך לשלם נזקים?

אני מודיע לכם שאנחנו נעשה שמאות ואנחנו נבוא אליכם ואתם תצטרכו לשלם לאותם חקלאים את כל הנזקים שנגרמים. לכן אני מציע, תרדו מכל הסיפורים של הילדים וכולי, אני מציע לקבל החלטה אמיצה, להחזיר את זה לממשלה. אנחנו לא ניכנס לשום סידורים, לא של ילדי תיכון ולא של בית ספר ולא של כלום. אנחנו לא גננות ולא מורות. חקלאים צריכים לקום בבוקר ולמצוא פועלים לטפל בשטחים ולקטוף. אם הם לא יוכלו להתפרנס, איך אמר ביבי לברק, אם להם לא תהיה עבודה, למה לכם תהיה עבודה?

אני רוצה להגיד לך, לאברהם דניאל, לפסח גרופר ולאחרים. אנחנו פה התכנסנו, חמישה חברי כנסת נכון לרגע זה - וזו עדיין פגרה, ויש עוד ישיבות, של חוץ וביטחון ואחרות – בגלל שהנושא הזה כן מאד מדאיג אותנו. לכן אני מבקש לא לצאת פה בהכללות נגד כל היושבים פה בבית הזה.

אני מעביר את הדיון לנושא הבניין כדי לתת אפשרות לסיכום ביניים לחברי הכנסת שצריכים ללכת לוועדת חוץ וביטחון. כן. בבקשה.

אני יושב ראש וועדת עובדים זרים בהתאחדות הקבלנים וסגן נשיא ההתאחדות.

אנחנו נמצאים באיזשהו משבר. אני חושב שזה אחד המשברים החמורים. אני לא לחמתי במלחמת השחרור, הייתי אז ילד, אבל אני חושב שזה אחד המשברים החמורים שלנו. לי יש רושם שאנחנו יושבים ומדברים כאילו זה עוד משברון שקורה לנו. ישבנו אתמול עם שירות התעסוקה ואני מרגיש שפשוט "מתחמנים" אותנו. זאת המילה. כל אחד אומר מה שהוא אומר, אף אחד לא מתכוון לקיים כי בעוד שעה יש לו ישיבה אחרת ולאיש לא איכפת מה שנעשה, לא בענף שלנו ולא בענף החקלאות. אני חושב שזאת פשוט תחושה קשה מאד לכולנו ששני ענפים שיש להם חשיבות כלכלית ממדרגה ראשונה למשק ולאף אחד לא איכפת מהם. האמת היא שזה לא רק אצלנו. אני רואה בתיירות. אף אחד לא נוקט איזושהי יוזמה. אני יודע שיש בעיות ביטחון ובעיות הביטחון הן קודמות, אבל בלי כלכלה אין ביטחון. נדמה לי שאנשים פשוט שוכחים את זה. יש פה עכשיו איזשהו בלבול מערכות, טרוף מערכות, אף אחד לא לוקח פיקוד.

אני, אף אחד לא יחשוד בי שאני מדבר ממניעים פוליטיים. אני לא שייך למפלגה של אופוזיציה, לא אופוזיציה, אני אישית – לא מתבייש לומר – אני שייך למפלגת העבודה, אני גדלתי שם ואני מרגיש מאד לא נוח. אני לא בא פה לתקוף פוליטית. אני בא ואומר שמישהו יתעשת.

עכשיו, לעצם העניין שעליו אנחנו מדברים פה. אנחנו במשך שנים באים ואומרים: ענף הקבלנות עבר מהפכה במהלך שנות התשעים. הושקעו מאות מיליוני שקלים בציוד, הרמנו את ענף הבניה, השקענו בציוד כתוצאה מהבאת שיטות חדשות לארץ. ענף הבניה השתנה. אני לא אומר שאת הווילות שבונים לא בונים בטכנולוגיות שבנו לפני חמש עשרה ועשרים שנה, אבל המבנים הגדולים בונים אותם על פי הטכנולוגיות הגדולות ביותר. עבודות הגמר שנעשות גם בווילות הקטנות ביותר וכמובן שגם בבניינים המודרניים, דורשות מיומנות של אנשי מקצוע, לא כאלה שגמרו אתמול ללמוד. כמו שאף אחד לא מוכן ללכת להיות מנותח אצל בוגר רפואה שלמד רפואה, אנשים לא יגורו בבניינים שנבנו על ידי בחור שלקחו אותו, לימדו אותו במשך ארבעה חודשים איך להניח בלטות ויגידו לו לך תניח בלטות. כי הוא לא יודע להניח בלטות כמו שצריך. אז נכון, זה לא שבע שנים התמחות, אבל זו שנה התמחות. מה לעשות? החוקים, מכון התקנים, אימצנו תקנים אירופאים, בואו נשמור אותם. בואו נהיה אירופאים בכל הדברים ולא רק בהכרזות.

ישבנו, כינסנו אתמול כנס חירום של הקבלנים. במשך שנים היו פועלים זרים, אמרו לנו: תקטינו את הפועלים הזרים, תקבלו פלשתינאים. אמרנו בבקשה. אמרו לנו: בואו תכשירו ישראלים. התאחדות הקבלנים השקיעה עשרות מיליוני שקלים בהכשרת עובדים ישראלים. כמו שסיפר פה החבר מענף הפרחים, גם אותנו עזבו ואני מצדיק את החבר'ה הצעירים שעזבו את ענף הבניין. אדם שיש לו I.Q. בסדר גודל מסוים יכול להתפרנס ולתרום לכלכלת ישראל יותר בענף ההיי-טק מאשר בבניין. זה נכון. הצעירים שלנו לא רוצים לעבוד בבניין. אז אמרו לנו: תעסיקו ישראלים. פתחנו מעבדה, השקענו בה עשרות מיליוני שקלים וכמות הישראלים שנשארו בענף הבנייה הוא קטן מאד. נשארו אולי מנהלי עבודה וימשיכו להיות מנהלי עבודה. אנחנו מכשירים אותם. פועלים לרצפות, לטייחות, לבטון, לעבודת בטון ולברזלנות, לא נשארים. זאת עובדה.

למרות זאת עשינו את מה שאמרו לנו חברים שישבו פה, בחדר הזה. אמרו: תכשירו אותם, הכשרנו. אני אומר יותר מזה: גם היום אנחנו מוכנים להכשיר, אבל אנחנו צריכים פתרון למחר בבוקר. חסרים לנו כרגע עשרים אלף עובדים פלשתינאים חוקיים ואתה קודם הגדרת מה זה פועל פלשתינאי חוקי או לא חוקי. בענף שלנו לצערי הרב – וזה בעידודה של ממשלת ישראל – יש לך מחסום בטווח של חמישים מטר, במרחק של מאה מטר עוברים אלפי אנשים ואף אחד לא בודק אותם, אבל אחר כך כשאנחנו באים לממשלה ואומרים: האנשים האלה עובדים אצלנו, אומרים: אצלי רשום עשרים אלף חוקיים. זה שיש עוד עשרים אלף שבידיעת הממשלה הם נכנסים לעבודה פה, אף אחד לא אומר לגבי זה כלום. לנו היום חסרים ארבעים אלף עובדים.

זה בעידוד, בעצימת עין, באי נקיטת שום צעדים נגד, אנחנו הרי בדקנו את זה.

אומרים לנו – ואנחנו תמכנו בעניין – אנחנו הולכים לקראת שלום, תעסיקו פלשתינאים. אמרנו בבקשה. נעסיק פלשתינאים. אתם תספקו, אנחנו נעסיק. הרחקנו לכת. לפני כחצי שנה היתה לנו פגישה ביוזמה שלי עם שר העבודה של הרשות הפלשתינאית – בזמנו זה היה מר נאץ', אני לא יודע מי זה היום – נפגשנו אתו, היה ציבור גדול מאד משירות התעסוקה, דרך אגב, שהיום משום מה נדמה לי שאין פה אף אחד מהם.

היה אמור להיות הסמנכ"ל.

בכל אופן, נפגשנו אתם וניסינו לעשות סידור שיבואו לפה פלשתינאים. אמרנו נכשיר אתכם, אנחנו נדאג שיביאו כספים בינלאומיים להכשרה, מדינת ישראל תכשיר והיתה הסכמה מקיר אל קיר שזה יעשה. סוכם שימונה צוות. אנחנו על המקום מינינו צוות, הם אמרו שימנו צוות שיקיים שיחות. חלפו יום ושבוע וחודש וחודשים, הם לא מינו את הצוות. שלחתי מכתבים, לא קיבלתי תשובות. אותם זה לא מעניין.

הם פשוט עסקו באגירת האבנים… אבני בניין.

…בהכנות למה שיש היום.

אנחנו נותנים לכם פועלים חסיני סגר. שמענו היום מה קרה לחסיני הסגר. אנחנו לא האמנו. אבל למרות זאת אמרנו אוקיי, תביאו אותם. בשביל מה יש ממשלה?

הם חסיני סגר. לא חסיני הפרדה.

הם נבדקו מבחינה ביטחונית ואמרו לנו, שכאשר יהיה סגר, יתנו להם לעבור אותו.

רבותיי, ממשלה נבחרת וקיימת כדי לטפל במצבי חירום כאלה. אנחנו כרגע צריכים עובדים. אותי זה לא מעניין אם זה עובדים ישראלים – ואני מדגיש: עובדים מיומנים שמסוגלים לעשות את העבודה. ותסלחו לי על הביטוי הלא-פרלמנטרי: אנחנו לא צריכים פתרונות "חנטרישיים". אנחנו צריכים את העובדים שיודעים לבצע את העבודה.

אני רוצה לשאול אותך: אחת ההצעות ואחת הטענות היא שיש מספר גדול – אלפים רבים – של עובדים מסורים שנפלטו מהענף וכביכול עכשיו רוצים לחזור.

אני מיד אתייחס לזה. לאור הישיבה שהיתה אתמול וגם שם ישבו וקיטרו, באנו ואמרנו מספיק לקטר. בואו נראה מה עושים מחר בבוקר. ביקשנו פגישה עם שר העבודה. שר העבודה היפנה אותנו לשירות התעסוקה ואני מוכרח להגיד שתוך פחות משתים עשרה שעות נפגשנו עם מנכ"ל שירות התעסוקה וצוותו. מר ז'אנו. מה נאמר לנו? נאמר לנו שרשומים בשירות התעסוקה סדר גודל של שלושת אלפים שש מאות פועלי בניין כולל אלה שנפלטו. זה מה שרשום אצלם. לא שלושים אלף, ארבעת אלפים איש. אמרתי שאני מתחייב בשם התאחדות הקבלנים, תביאו אותם מחר בבוקר, אנחנו קולטים את כולם. יש לנו רשימה מאיפה הם באים, שום דבר לא נעשה בנושא הזה.

הם התעלמו מהעשרים אלף הלא חוקיים, אז אני מניח להם. נדבר על עשרים אלף חוקיים שהם אישרו ונתנו לנו רשימה בדיוק מאיזה ארצות הם באים. 20,422 עובדים. יש לנו רשימה מדויקת. אמרנו להם, יופי, יש 4000? תורידו מהעשרים אלף האלה 4000, תנו לנו עכשיו 15,000. אמרו לא. יש לנו במאגר ככה: 6700 עובדים צעירים פחות מגיל 35 ומעל גיל 25 ויש לנו עוד 1900 בוגרי צבא. שאלנו: הרי הם לא מקצוענים. איך הם יעבדו אצלנו? אתם רוצים, נכשיר גם את הצוות הזה, אבל אנחנו צריכים מחר בבוקר עובדים. אמרו: יש החלטת ממשלה, זה כבר לא תלוי בנו, כמו שאמר מנכ"ל משרד החקלאות: תפנו עם זה לשר האוצר. שר השיכון דורש לתת לכם עובדים, אחרים דורשים, היחידי שמתנגד זה שר האוצר. אמרו לנו עוד דבר אחד, מאד חכם. שכאשר זה לא יספיק, נלבין עובדים זרים. אבל הרי גם הם לא מקצועיים.

אני אקח עובד שעובד אצל מישהו בתור עוזר בית? הוא יהיה עובד בניין? במה הוא שונה מהישראלים? אז אם כבר, עניי עירך קודמים. אני אקח את הישראלים. אין להם פתרון. אבל הרחיק לכת סמנכ"ל שירות התעסוקה והציע פתרון גאוני. הוא אומר, הרי אצלכם סחבתם אחד מהשני עובדים, אז אנחנו נלבין את העובדים שאחד סחב מהשני. אמרתי לו וזה יפתור לנו את הבעיה? אז אולי עכשיו הם יהיו פועלים חוקיים, אבל זה יוסיף פועל אחד לענף?

רבותיי, אני מספר את זה בכאב לב. כאלה הם פני השלטון, לצערי הרב. כך אנחנו נראים. ואני יודע שמהישיבה הזאת אני לא אקבל פועל אחד, אבל אני פונה לאותם אנשים שאיכפת להם. אם זמן חירום, זה זמן חירום לכולנו. אנחנו צריכים עובדים ואנחנו מצפים שהממשלה, בעת משבר, תיתן לנו פתרון. הפתרון הישים שאנחנו רואים אותו, לעובדים מקצועיים, שיענו למה שאנחנו צריכים, הם פועלים מקצועיים מחוץ לארץ. אם יש פועלים שיביאו אותם, אנחנו נקלוט את כולם. בואו נפסיק לשחק במילים. אנחנו מחר בבוקר צריכים החלטות, צריכים מעשים ומספיק עם הברברת. מי שצריך לפתור בעיות שיפתור אותן עכשיו.

לא רוצה לאכזב אותך, לא תקבל חצי פועל.

אני רק רוצה להגיד לכם. אין לי ספק שיתנו אישור לעובדים זרים. אלא מה? יוציאו מכם את המיץ, היבול ירקב ואחר כך יתנו.

אני חייב ללכת לוועדת חוץ וביטחון. אני מבקש להוסיף, שאני אומר לממשלת ישראל להודיע לפלשתינאים שכל העובדים מגיל מסוים ומעלה יבואו לעבודה מחר בישראל. אני אומר לכם את זה ברצינות. אני קורא לממשלה לעשות את הדבר הזה.

לא אמרנו שאנחנו לא רוצים.

סליחה. אני אומר לכם, אני הייתי באינתיפאדה הקודמת, ישבתי עם רבין ואני אומר לכם הישיבות הכי בעייתיות היו כל שבוע - זה לא משנה, מחבלים מפה מחבלים משם - כמה עובדים זרים הוא מאשר השבוע או איזה גיל הוא מעלה.

הפרנסה שלנו היא מהאנשים שיושבים פה. אם אנחנו לא נלך לטובתם, אנחנו הורסים את כלכלת מדינת ישראל. אני אומר לכם: בשביל הנורמליזציה חייבים לתת אפשרות לפועל הפלשתינאי לבוא. לא ירצה, לא יבוא.

ובשביל ההפרדה?

חכה. אני מוכן לתת לך הרצאה על ההפרדה מפה עד להודעה חדשה. לא יהיה דבר כזה. אבל עזוב. אני מדבר עכשיו על העובדים הזרים. לקרוא לממשלה היום להגיד שפועלים מגיל כזה וכזה יכולים לעבוד בישראל.

מגיל שמונים.

שנית, אני אומר, בסדר העדיפויות, קודם כל החקלאות ולאחר מכן בנייה. למרות שהבעיה יותר חריפה בענף הבנייה. שלישית, פעם אחת ולתמיד אני רוצה להבין: צריך לקבוע קריטריונים נוקשים בלשכות התעסוקה שמפסיקים לשלם דמי אבטלה למי שנמצא כשיר לעבודת חקלאות, ללא כל קשר למצב המיידי.

יש מישהו שמסוגל לעשות את זה בארץ? על מה אתה מדבר?

סליחה, אני נותן לך פתרון. לא יקבל דמי אבטלה, נקודה.

כל זה עכשיו, כשצריך לתת מחר פועלים?

אני לא מדבר רק בשבילך, אני מדבר בשביל המדינה. שיידע אדם שאם הוא נמצא כשיר לעבודות כאלה ואחרות הוא לא יקבל דמי אבטלה. אני לא אומר שזה יפתור לך את הבעיה.

הנקודה הנוספת, לגבי הלבנת עובדים זרים. אני הבנתי מה שאתה אמרת, אבל אני שואל שאלה: יש הרבה עובדים זרים שעובדים היום במקומות ששם אין אישורים. במלצרות, למשל. ברגע שאתה תגיד לו: אם אתה רוצה להלבין את עצמך תבוא לעבוד בענף א' או ב', אני חושב שיכול להיות שיהיה מעבר מסוים.

רוב הפועלים הלא חוקיים לא באו מענף הבנייה. יש 2000 עד 4000 איש, אבל הם לא מקצועיים.

אם מדינת ישראל תודיע לעובדים הלא חוקיים: מי שיבוא לעבוד עכשיו בענף הבניה או בענף החקלאות, יקבל רשיון, יכול להיות שהוא יעבור.

בבקשה. אם הוא מקצועי, בבקשה.

עכשיו אני מדבר על הפער. אם הצעדים האלה – וצריך לתחום את זה בזמן ולא הרבה זמן – לא יביאו לשום פתרון, צריך ביד קלה לאשר עובדים זרים נוספים מחוץ לארץ וכמה שיותר מהר, עם כל ההגבלות שכאן בוועדה כבר דיברנו עליהן, על איך להעסיק אותם.

נושא אחרון. אני שמעתי שבמלונאות יש משבר. שמעתי שאין תיירים וכולי. אני יודע שיש עובדים זרים באילת.

באילת יש תפוסה מלאה. ומה? אתה תוך יום תעשה מהם חקלאי?

כן.

ברמה המקצועית יש בעיה, אבל אתה יכול לבטל אישורים לעובדים זרים בתיירות ולתת אישורים לבנייה.

אין אישורים. רק באילת יש ושם התפוסה היא מלאה. בשום מקום אחר אין אישורים לעובדים זרים בתיירות, אני שוב אומר. אין. אני אומר לך.

ואני אומר שצריך להיות מישהו. למעלה. אין שר אין שום דבר, אין ממשלה. לא יעזור שום דבר. אתה אמרת שאתה ממפלגת העבודה? אני הייתי מתבייש לומר את זה. אני אומר לך, ביד קלה, שיתנו למישהו סמכות במדינה הזאת שיווסת את כל הדברים ושיוכל לתת אישור לעובדים זרים. אחד. לא שבעים איש. אני אומר לך: לדעתי, אדוני היושב ראש, אתה חייב לצאת מפה עם קריאה חד משמעית לפתור להם את הבעיה ותפתור להם את הבעיה. קריאה חד משמעית אופרטיבית. לא דיבורים בעלמא.

אני אתפרץ לרגע. אתם חברי הכנסת, תרוצו עם הצעות לסדר בשבוע הבא. תרוצו כולכם יחד. כמוני.

כרגע אין כנסת. זאת פגרה. אל תצעק.

מה אתם עושים?

בשבוע הבא זה מאוחר.

דקה אחת. קצת שקט. כי אני באמת רוצה שלא נחכה לשבוע הבא ולא להצעות לסדר היום, אלא באמת לקדם פתרונות. אני יוצא מתוך הנחה, חברים, שתיווצר פה חזית אחת של נציגי כל המפלגות – חבר הכנסת אבשלום וילן גם היה אמור לבוא ואני מקווה שהוא עוד יצטרף אלינו – אנחנו רוצים ליצור פה חזית אחת לטובת המשק. כי המצב הוא מצב חירום. לכן אין פה טעם עכשיו להתחיל בצעקות. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.

אני חושב שזו פשוט אטימות ואפילו הייתי אומר מילים חריפות יותר. זה לעמוד על דם רעך. אנחנו שמענו עכשיו מן הרמטכ"ל שזה עתיד לקחת שנה. אז אני רוצה לראות. לא מזמן בגבעת זאב מצאו את הפועל הזה שהרג את הזקנים שם. חסרים לנו אסונות במדינה? אתה יכול לחייב חקלאים וקבלני בניין, בשערורייה שכזאת, כשאתה יודע שאתה עומד בתקופה קשה, בגלל כל מיני אמונות טפלות ואנשים לא רוצים להתפכח.

אני לא חושב שזה ההבדל בין ליכוד לעבודה. זה הבדל בין אנשים שחיים על הקרקע לבין אנשים שחיים באוויר ותקועים בכל מיני מיתוסים ולא מוכנים לראות. לא את המצב הכלכלי, לא את המצב הביטחוני ולא את המציאות בשטח. זה נמאס ואני לא יודע אם אתה תצליח להעמיד פה חזית שלך, בגלל שיש המון פוליטיקה ואני, לצערי, כחבר כנסת, אומר לקבלנים ולחקלאים שיכול להיות שלא מכאן תבוא להם התשועה והם צריכים לקחת את עצמם ברצינות ולעשות את מה שצריך לעשות ולהרים את הזעקה שלהם בגלל שאנשים אטומים. אני לא רוצה להיות בישיבה כאן אחרי אסון וכאילו אני מדבר על דבר דמיוני. איזו חוצפה זאת. מה זה הבירוקרטיה הזאת, שאתה בא ואומר לאנשים שדואגים לכלכלה של המדינה ושדואגים לחיים שלהם "טוב נראה". הרמטכ"ל אומר לך שזה ייקח שנה. מה עוד צריך?

זו הערכה אופטימית. גם אחרי שנה, אם תהיה רגיעה זה לא אומר שהפועלים יחזרו וזה לא אומר שהכלכלה שלנו תמשיך להיות באותם היחסים עם הפלשתינאים כמו שהיו. אני לפחות בטוח שלא.

את אותן סיסמאות: נורמליזציה – הרגע שמענו – נורמליזציה, צריך לתת צ'אנס. אני לא חושב שזה עניין של מפלגות. אני מוכרח לומר, הרי ראש הממשלה רבין המנוח, אני מאד לא הערכתי את המדיניות שלו ואת אוסלו ואת הכל, אבל האיש היה עם רגליים על הקרקע. הוא הכניס את כל העניין הזה כשהוא ראה למה זה גורם. גם לו זה כאב. הוא גם היה אדם שיודע מה זה ערך של אבטלה ושל עבודה עברית והכל. הוא ידע להתמודד עם המציאות הכלכלית, ידע להתמודד עם המציאות החברתית ולא נכנע לסיסמאות של עצמו ולסיסמאות של חבריו. בו בזמן שהוא חתר למה שהוא חתר פוליטית, הוא יצר את המציאות הזאת.

רק משפט אחד לסיום. אני יודע שיש לנו כבר מספיק ניסיון גם אצל החקלאים וגם אצל הקבלנים וכל אלו שמגיעים בקבוצות מאורגנות חוזרים בקבוצות מאורגנות לארצם. כמו שאתה אמרת את זה, אדוני היושב ראש, מדובר בהחלפת עובדים זרים מסוג אחד בעובדים זרים מסוג אחר. את כל הפתרונות של אבטלה ושל עבודה עברית ושל מוטיבציה לנוער ועידוד הערכים וכולי, נא להמתין אתם לשעת כושר קצת יותר רגועה.

את זה נשאיר לערב שירה בציבור.

חבר הכנסת אופיר פינס –פז, בבקשה.

אני מאד מצטער על הציניות של שניכם, שהיא מאד אופיינית, אגב. הרי בדיונים מסוג אחר אתם תבואו ותבכו על האבטלה ותייללו ותשמיצו. הרי אתם מדברים רק מה שהציבור רוצה לשמוע. רק. ברמה הפופוליסטית הכי נמוכה.

אתה ממש טועה. אני מייצג ציבור שאצלו זה לא פופולרי.

המצע שלך זה להביא עובדים זרים לארץ? תתבייש לך. זה המצע שלך? זה פתרון?

המצע שלי זה הפרדה.

אופיר פינס, תפסיק להשמיץ.

אני לא משמיץ. איזו חבורה אתם?

תפסיק את הפוליטיקה המלוכלכת שלך ותגיד מה הפתרון לאנשים.

אין לכם שום חוש. שום חוש. חבר הכנסת גדעון עזרא אומר לפחות את האמת שלו. מה אתם אומרים? הכל פופוליסטי.

כן, האמת שלו כי היא האמת שלך. אחרת זה פופוליסטי. אתה ענייני. שמענו כמה שאתה ענייני. הוא לא אמר מילה לעניין.

דקה. אל תפריע. מה הפתרון שלך? עניינית?

עכשיו בוא נתחיל.

אני מצטער מאד שזאת הגישה שלך. זה ממש חבל. מדובר פה במצב חירום ואתה סתם משמיץ. חי בעננים.

אתה פשוט נוקט בפוליטיקה שהיא מגעילה. פשוט מגעילה. אתה מנהל את הוועדה הזאת, באמת…

אני מנהל את הוועדה הזאת הרבה יותר טוב מכל יושב ראש אחר.

כל הזמן בהערות, בציניות. תתחיל לטפל בדברים ברצינות. תביא לפה את השרים, תתחיל לנהל וועדה בצורה מקצועית. תביא לפה את שירות התעסוקה, מה אתה מביא לפה? פופוליטיקה? זה מה שאתה עושה.

אתה רוצה לדבר לעניין?

לא. הוא רוצה לתת ביקורת. זה מה שהוא רוצה.

מותר לי. מותר לי לבוא לישיבה כזאת בלי שיש לי פה את שר העבודה או שר הפנים…

אני מצטער על השרים שלך שהם לא מגיעים לישיבות.

בלי מנכ"ל שירות התעסוקה.

הם הוזמנו ולא הגיעו. זאת הממשלה שלך, חבר הכנסת פינס-פז. זאת הממשלה שלך. כמה שיותר מהר היא תתחלף יותר טוב לעם ישראל. זאת הממשלה שלך המלוכלכת, המטומטמת, הלא יודעת לעבוד. לכן הם לא מגיעים. אני שלושה ימים מנהל משא ומתן עם לשכתו של שר הפנים שיבוא אלינו בשביל לדון בנושא של לגליזציה. אני צריך לבקש ממנו? הוא חייב לבוא לפני הכנסת. זה שהם לא מגיעים, זו הממשלה שלך, אבל אתה תתייחס לעניין.

זה חוק יסוד. חוק יסוד הכנסת שהם חייבים לבוא.

אני שמח קודם כל, אדוני היושב ראש, שירדת מהציניות והתחלת להתעצבן. זה מראה שאתה רציני.

אני התעצבנתי לפני כן. אתה פשוט כדרכך מאחר לישיבות אז לא שמעת אותי מעוצבן.

זה מראה שהנושא מתחיל להיות חשוב. עד עכשיו כל הזמן צחקת וזלזלת ושלחת הערות ציניות. עכשיו סוף סוף נכנסת לאווירה הנכונה, כי זו האווירה הנכונה ולא כל הציניות הזו והלגלוג הזה. אתה גומר את הישיבה ואיכפת לך? העיקר שיהיה כתוב שהממשלה לא בסדר.

גם כך זה יהיה כתוב. כולם יודעים את זה. בשביל זה אני לא צריך לכנס את הוועדה הזאת.

כך אתה תפתור בעיות?

סליחה, חבר הכנסת פינס – פז. אתה רוצה לדבר לעניין? דבר לעניין.

מה אתה מציע לנו? לנו כואב. אנחנו לא פוליטיקאים. מה אתה מציע לנו? תגיד לנו כמה מילים טובות.

מה שאתה שכחת בפוליטיקה אני עוד לא למדתי.

אני מבקש ממך, תגיד לנו במה אתה יכול לעזור לנו.

תכף נטפל אחד אחד.

אני לא מייצג פוליטיקאים. אני מייצג חקלאים.

בבניין הזה הם לא יקבלו עזרה. בגישה הזאת אין צ'אנס. חבל על הזמן.

למה? חבר הכנסת אופיר פינס – פז הוא לא חיוני בשבילי כדי שיתנו עזרה.

עכשיו אני רוצה לומר כמה דברים בנושא הזה.

כן.

אני יודע שהיום זה מצב חירום ואני בהחלט סבור שזה מצב חירום ואין מצב חירום רק בביטחון. מצב חירום יש לו השלכות, לצערי על כל אורחות החיים של מדינת ישראל, כולל על הכלכלה הישראלית. אני לא מתכוון להתעלם מזה ואני לא חושב שהממשלה צריכה להתעלם מזה, אבל אני מציע שגם אנחנו, כמי שעוסקים בנושא העובדים הזרים כבר הרבה שנים, לא נתעלם מעקרונות היסוד שלנו וגם אם צריך לקחת החלטות לא שגרתיות צריך לדעת איך לקחת אותן ולא לעשות פה קטסטרופה. כי אני חושב, שבתקופה של ממשלת רבין, זכרונו לברכה, יצרו קטסטרופה בנושא העובדים הזרים. זו דעתי. אין לי שום אידיאליזציה של התקופה הזאת שפתחו את הכל. מישהו אחר כך טיפל בזה? כשנגמר מצב החירום אז, המצב הביטחוני, מישהו החזיר את העובדים הזרים הביתה, או שנשארנו פה עם מאתיים אלף עובדים זרים שאנחנו "מתחרבשים" אתם כבר עשר שנים?

על מה מדובר פה? מה אתה רוצה?

אני רוצה שננתח את זה בקונטקסט רלוונטי. כי אני מקווה שגם נצא מהתקופה הזאת. אני רוצה שכל הכלים שהיום נצטרך לתת לקבלנים ולחקלאים, יהיו כלים רלוונטיים לתקופה, במהירות, אבל שנדע גם שכשיוצאים מהתקופה הזאת, אנחנו יוצאים גם מכל העובדים הזרים האלה. זה לא פשוט. כמו שאני אומר ביושר לליכוד למשל – וזה דומה – הליכוד אומר: אנחנו חייבים לעזור בממשלת חירום. אנחנו לא רוצים אחדות. אני אומר: מאה אחוז. לא ביקשתי מכם. מקימים ממשלת חירום, לא ממשלת אחדות. אני אומר ככה: במצב חירום צריכים לתת פתרונות חירום. לא פתרונות שאחר כך פסח גרופר, על השלושה חודשים של החירום, יעשה קפיטל חמש שנים קדימה. לא רוצה. כי יש לי עוד שיקולים.

מה זה לעשות קפיטל?

קפיטל זה להחזיק עובדים זרים מעל ומעבר למה שמדינת ישראל צריכה על פי דעתנו.

אתה יודע שאני לא יכול להחזיק מעל ומעבר.

דקה אחת. יש פה אסכולה בולשביקית. כי הוא אומר שיש אנשים שיודעים יותר טוב מה צריך לעשות. כן.

מה אני מציע? אני חושב שנשמעו כאן טיעונים חשובים, שאני מסכים עם חלק גדול מהם. אני חושב שמי שחושב שאפשר להביא פתאום יש מאין עשרים אלף עובדי בניין שלא ראו בניין בחיים שלהם, רק בגלל שהם כרגע לא עובדים, משלה את עצמו. אני לא מסכים שישראלים לא יכולים לעבוד בבניין או בחקלאות. אני לא מסכים, אבל אני לא חושב שזה קשור למצב החירום.

אתה לא בדקת את זה. אם אתה לא מסכים, אתה לא מכיר את הנושא. אני ניסיתי, אבל הוא רוצה לקבל את הצ'ק משירות התעסוקה. לא ממני.

אל תפריע. חבר הכנסת אופיר פינס – פז יצעד בראש המצעד של העובדים הישראלים לבנין ולחקלאות. כן.

עכשיו, שחזרת לציניות, זה בסדר. סימן שנרגעת.

הייתי במתח. אולי אני אשמע פתרון. כן.

לכן, אני מציע כך: קודם כל לקבל את הנוסחה שאומרת שבמצב חירום צריכים לתת פתרונות חירום גם לסקטור הכלכלי, קרי, במקרה הזה, לחקלאים ולקבלנים. זה לא ייפתר באמצעות הלבנת עובדים זרים. אני אומר את זה למי שמייצג פה את הממשלה.

אין. אין ממשלה פה.

אני לא מאמין בזה. אנחנו ניסינו את הפתרונות האלה גם במצבים רגילים. זה לא עובד. זה מסובך מאד, זה מורכב מאד. צריך לבוא לשתי הקבוצות האלה, שהן קבוצות מאורגנות, גם החקלאים וגם הקבלנים, לסכם אתם על הצרכים האמיתיים אחרי בחינה, במהירות ולסכם אתם על תקופה.

כן. נלך על זה.

על תקופה מוגבלת עם פיקוח מלא. האנשים האלה באים למצב החירום – מצדי תוך יומיים שלושה לארץ, כי המערכות קיימות. זה לא שצריך עכשיו להתחיל לגייס ולחשוב מאיפה – והם חוזרים תוך x חודשים הביתה.

כן. עם בטוחות. עם ערבויות. עם ערבויות כספיות.

אני אומר לכם, את זה צריך לעשות, אני חושב שצריך לעשות את זה מהר, אני לא חושב שיש בעיה יותר מדי גדולה לעשות את זה ואני מציע שלהצעה מהסוג הזה, אם נוכל להתלכד, נתלכד.

איך סוף ההופעה שלך קשור לתחילתה?

זה לא פופוליסטי?

חבל, חבר הכנסת פינס –פז, היית קודם יותר טוב.

אני מצטרף להצעה של חבר הכנסת פינס. ההצעה היא נכונה ונבונה ואני חושב שכדאי לכנס באמת את כל הגורמים הרלוונטיים. שהוועדה תשב עם שר העבודה והרווחה, עם שר הפנים, עם הממונים, עם שר האוצר, עם כל הגורמים.

רק שזה יהיה תוך יומיים. לא חודשיים.

לא. מיידי. אני מאמין באמונה שלמה שאפשר יהיה לתת פתרון מיידי לתחום הזה.

אוקיי. היו מספר אנשים שביקשו זכות דיבור. אנחנו נשמע אותם ואנחנו נסכם. אני רק מבקש, חברים, סליחה, אני רק אבקש אחר כך התייחסות של נציגי משרד השיכון ומשרד האוצר שנמצאים פה ואנחנו אחר כך נסכם.

לפי התור. שלמה רייזמן, בבקשה.

כיוון שחבר הכנסת פינס דיבר על הכללים, סיפור אחד לפני העניין. עבדו אצלי בבית שלושה פועלים ממאואיה. זה כפר על יד אום אל פחם. הם אומרים לי: ביום ראשון אנחנו נבוא רק בעשר. אמרתי להם למה רק בעשר? הוא אומר: שמע, אנחנו צריכים להירשם לאבטלה בבוקר, אז אנחנו מאחרים קצת. צריכים לעמוד בתור, זה לוקח קצת זמן. זאת אומרת שמהמאה שישים אלף מובטלים האלה, לפחות שלושים ארבעים אחוז עובדים. שלא יבואו עם הסיפורים של האבטלה וכדומה. זה סיפור מהחיים.

כן. סליחה, אדוני היושב ראש, אם אפשר ביחס לסוף דבריו של אופיר, אם אפשר להתרכז רגע, לנסות לפתח פה איזשהו סיפור מעשי.

זה רק היה סיפור מהחיים.

האם שנה, חצי שנה, מה האפשרויות?

אני רוצה לומר לכם: החקלאות – גם הבנין, אבל הם ידברו בשם עצמם, הם עושים את זה טוב – החקלאות קורסת. לא רק בגלל הפועלים. הפועלים, כמו שאמר פסח גרופר בסיום דבריו, זה המסמר האחרון בארון המתים.

לא, יש גם מים ויש עוד גזירות.

ממשלה שלא מסוגלת להחליט על חמישה מתקני התפלה למים שיתנו 250 מיליון קוב מים, ממשלה שלא מסוגלת להוביל מים…

לא, סליחה. תהיה ענייני.

לא תהיה מסוגלת גם לקבל החלטה בעניין פועלים.

היא תקבל אותה. השאלה היא רק מתי.

עכשיו, לשאלה של חבר הכנסת בני אלון. אפשר לסכם על נוסחה שאומרת, שבסיום תקופת החירום יחזרו הפועלים לארצם. בתנאי שיהיה תחליף לעניין הזה ושהסיפורים על תלמידי הישיבות וילדי בית ספר, ילדים נחמדים, כולל הילדים שלי, אבל לקטוף תפוזים בפרדס…

אתה חותם חוזה עם חברה. אתה יכול לחתום לתקופה מוגבלת?

כן. אתה יכול. אתה יכול לחתום אתם על שנה. לא פחות משנה. לשנה אתה יכול לחתום. אין שום בעיה. אפשר לעשות את זה.

תוך כמה זמן אפשר להביא את הפועלים?

תוך ארבעה עשר יום.

אני מבין שארבעה עשר יום זה גם יותר מדי. נכון?

זה יותר. אני אמרתי ארבעה עשר יום בכוונה, שלא תגידו שאמרתי עשרה ימים. אפשר להזיז אותם במהירות. יש חברות כוח אדם שעומדות מולנו בתאילנד, אתה נותן צלצול טלפוני ואחרי יומיים שלושה הם נוחתים כאן בארץ, מחולקים. אנחנו בנויים לזה, יש לנו מגורים, יש לנו סידורים, הכל מסודר. הכל מאורגן.

אני רוצה לתת תשובה לשאלתו של חבר הכנסת אלון. כל זמן שיגידו לנו שצריך להביא את הפועלים – אם זה לשבעה חודשים, שמונה חודשים, תשעה חודשים , זו רק שאלה של כסף – זה מצב חירום כרגע, אנחנו מוכנים להביא אותם. יגידו לנו חצי שנה, נביא אותם לחצי שנה עם התחייבות. אם אחר כך צריך להאריך, נאריך. אנחנו כרגע לא פועלים בעידן נורמלי, אנחנו בעידן לא נורמלי ומתנהגים בצורה לא נורמלית ומה שיחליטו כך אנחנו נעשה. אנחנו איננו רוצים להערים קשיים. אנחנו רוצים ללכת עם הממשלה, רק רוצים להרגיש שיש לנו פרטנר. אנחנו כולנו, גם החקלאים, גם הבנאים, אנחנו פרטנרים.

כן. נציגי המשרדים אני רוצה בסוף, לסיכום. כן.

אני מאירגון מגדלי הפירות. דווקא לנוכח דבריו של חברי – והוא חבר שלי – חבר הכנסת אופיר פינס, אני רוצה קודם כל לחזק את היושב ראש ואת אומץ לבו…

לנוכח דבריו? יפה. כן.

כן. לנוכח דבריו. אני חושב שהצגת את הדברים בצורה מדויקת ונכונה ורואים שעשית שיעורי בית ואני בהחלט שותף, אדרבא. אני חושב שאתה היית פה היום נציג נאמן של החקלאים בדרך ההצגה של הדברים וצריך לומר את זה. זו הצגה נכונה של הדברים.

מכל הנוכחים, אתה יכול להגיד.

יפה. אז יופי שחברי מהבניה ומהמגזרים האחרים מצטרפים אלי וזה בהחלט לזכותך, אדוני היושב ראש.

חבל שחבר הכנסת פינס לא פה.

אל תדאג. הוא לא היה שומע.

אני רוצה בבקשה לתת פה נתונים דווקא על אחד מענפי הפירות שהוא באמת בבעיה הכי קשה כרגע. זה ענף הזיתים. ענף הזיתים מתפרנסות ממנו כשבע מאות משפחות בכל חלקי הארץ. יהודים וערבים. ענף הזיתים למאכל בלבד. לא לשמן. הוא בבעיה קשה. אנחנו בעצם היינו צריכים להתחיל את המסיק כבר לפני סוכות. בחג הסוכות אפילו תכננו פסטיבל הזית שבוטל בגלל המאורעות, תכננו מסיק עם ילדים ועם תיירים בכרמי הזיתים, כדי באמת לקרב את החקלאות וגם זה בוטל, או צומצם מאד בגלל המאורעות. אנחנו כבר נמצאים בשבוע האחרון של המסיק המתוכנן. הזיתים משחירים על העצים וברגע שהם משחירים הם לא ראויים לכבישה והם לא ראויים לדבר, אפשר אולי לעשות מהם שמן זית ברבע מהמחיר וזה לא מתאים. להבדיל מזיתי שמן שבאים מכרמים בבעל, זיתי המאכל באים מכרמים מעובדים ומושקים ומטופחים במהלך כל השנה בשביל השבועיים של המסיק. אם אנחנו מפסידים את השבועיים של המסיק…

אם רשויות הביטחון תסכמנה לתת אישורים?

על זה אני רוצה לדבר. אני רק מנסה להדגיש שכל הפתרונות שמציעים פה כרגע, כולל עובדים זרים, כולל הבאה מיידית, לא מתאימים לענף הזית ברגע הנתון. אם היו מדברים לפני חודש, אולי אפשר היה לדבר על זה. כרגע – ואני פונה פה במקרה הזה לנציג מתאם הפעולות בשטחים…

אני אמרתי דברים ברורים.

כן, הכל טוב ויפה, אבל עד שאני לא רואה את הפועלים, אני לא מאמין לכלום. מדובר פה באלף חמש מאות עובדים קבועים שמלווים את הנושא מהשטחים, שמונהגים על ידי קבלנים בדרך כלל ערבים ישראלים, שמביאים את הפועלים האלה, מוסקים את כרמי הזיתים, במהלך התקופה הזו, אלף וחמש מאות הפועלים האלה עברו כבר סגרים רבים במהלך השש-שבע שנים האחרונות. כמעט בכל שנה מהשנים האחרונות מסיק הזיתים נפל בדיוק על תקופה של סגר ובכל זאת נמצאה הדרך להביא את אותם פועלים שמכירים אותם, את השמות שלהם, הם מוכרים, ידועים ואפשר במהלך קצר מאד להביא אותם ולהציל עדיין ברגע האחרון את הענף הזה. מדובר על ארבעה עשר אלף טון זיתים, על ערך של ארבעים מיליון שקל, שאם לא נמסוק אותם בשבוע הקרוב, זה הולך לטמיון, עם פרנסתן של שבע מאות משפחות חקלאים בכל חלקי הארץ.

אני לא רוצה להרחיב על דברים אחרים ועל ענפים אחרים. אני חושב שגם אברהם דניאל מהפרחים וגם מאיר יפרח הציגו את הבעיה בצורה מדויקת ונכונה ואני מצטרף אליהם ואני מבקש את הפתרון המיידי הזה. אם והיה ויהיה טוב וירצו להיערך למסיק של שנה הבאה בכל דרך אחרת, אנחנו נשמח מאד, אבל בשלב הזה, צריך את מה שהצעתי ואת מה שאני מבקש. תודה רבה.

תודה.

אני מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר ואני רוצה לייצג את ענף ההדרים.

צריך להיות ברור – ואני לא רוצה לחזור על הדברים – ענף ההדרים עשה תמיד את כל הניסיונות, חינך את העם, חינך תלמידים. ניסינו, ננסה גם הפעם, אבל זו יותר תרומה למוראל של עם ישראל ולא תרומה לפרדסן. ההיפך. הפרי שייקטף יהיה פחות טוב, יהיה לא באיכות הנכונה וכן הלאה. אני בא מנמל אשדוד. עומדות שתי אוניות שהולכות ליפן. הן ריקות, הן לא מתמלאות, יש לנו בעיה חמורה עם שחיקת מטבעות בשוק, אתם כולכם יודעים. ענף ההדרים וענף הפרחים סובלים, מנסים לקיים את הייצוא. הייצוא חשוב. Jafa בעולם זה משהו שעם ישראל גאה בו וזה מחזיק את עם ישראל. הרבה דורות, כמו פסי גרופר ועוד יותר.

השוק היפני הוא שוק של יינים. הוא שוק דולרי. יפן וקוריאה. בשנה שעברה בזמן הזה כבר שלחנו שתי אוניות. היום, אחת בדרך, השניה עומדת ריקה בנמל אשדוד, השלישית מחכה, זה כסף טוב. אני יכול לתת לכם מספרים. זה מיליון וחצי תיבות עם קוריאה, של סוויטי, של פומלית נהדרת שהיפנים מחכים לה.

מהפתרונות שדובר עליהם פה, מה מתאים לענף שלכם?

יש מקום לשחרר, לפי דעתי, במידה מסוימת גם בשיטה של הזיתים. גם פה יש אנשים ורשימות מסודרות מאד של קבלנים שמאד מאורגנים. אבל גם זה לא יפתור. אנחנו צריכים כרגע עוד שלושת אלפים עובדים זרים. לנו מספיק לחצי שנה, אבל אם יתנו אותם לשנה זה יהיה עוד יותר טוב. זה כולל את הבעיה של האלף המנויידים שלא חזרו אלינו. אלף עובדים נמצאים בלבנון, לא חזרו. היו פותרים חלק מהבעיה. בתקופה הזו אנחנו צריכים שבעת אלפים עובדים בקטיף, בשיא העונה, שזה החל מחנוכה ואילך, אנחנו צריכים שנים עשר אלף עובדים. בלי זה ענף ההדרים שקוטף 850 אלף טון פרי מכל הזנים לא יכול לתפקד וזה מה שאני צריך כרגע. אנחנו צריכים מהיום למחר. אפשר להביא עובדים תאילנדים, אפשר לשחרר לנו משהו מהשטחים. זה עשוי לפתור משהו, כי הפרי מתקדם בהבשלה על העצים. הסוויטי הזה, הפומלית הזו, היא ירוקה. בעוד שבועיים אי אפשר כבר יהיה לקטוף אותה. צריך לקטוף אותה מחר.

רק תסביר לי, אם אתה מדבר על עד שבועיים, האם אפשר להביא?

אפשר להביא. תוך שבוע אפשר להביא הנה פועלים, אבל צריך לקבל אישור. נביא ונקטוף. צריך להביא מיד פועלים וצריך לשחרר פועלים מהשטחים.

אתה לא תביא אותם בחיים בשבוע. יש פה בירוקרטיה, יש משרד הפנים, שירות תעסוקה, שגרירות, עזוב. אתה לא יכול ביומיים.

אבל צריך לאשר את זה?

רק רגע. משרד השיכון ומשרד האוצר. כן, בבקשה.

בקצרה, כי בעצם רוב הדברים נאמרו. ענף הבניה נמצא כנראה כרגע בבעיה אמיתית, כפי ששמענו, מאחר ולא מדובר על תקופה קצרה אלא על תקופה ממושכת. שמענו מספרים: 45% מהמועסקים בענף הם עובדים זרים, פלשתינאים או עובדים מחו"ל. גם מקרב הישראלים, שזה למעלה מחמישה אחוז מהמועסקים בענף, 40% הם ערבים ישראלים. אם גם כאן יש שיבושים בהגעה אז אנחנו בבעיה אמיתית ואם הבעיה לא נפתרת תוך חודש חודשיים אז ישנה בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה.

צריך להעיר כאן עוד הערה אחת, שלא מדובר רק על סקטור הקבלנים והעזרה להם. סך הכל מדובר על רוכשי דירות במשק ועל האוכלוסייה בארץ. בשנה יש לפחות שלושים אלף רוכשי דירות חדשות. הם רוכשים את הדירות בשלבי בניה שונים. הרוב דווקא בשלבים הראשונים, של שלד ולא בגמר. זאת אומרת שיש ציבור ניכר של זוגות צעירים, של עולים ושל אחרים, שמשלמים משכנתאות מאחר והם רכשו דירה, משלמים שכר דירה אם הם חסרי דירה והם ימתינו. אם אומרים להם חודש תמתינו, לא נורא. אם מדובר כאן על תקופה יותר ממושכת, לא רק שיש עליהם נטל כספי כפול, הם גם לא משחררים את הדירה שהם גרים בה בשכירות היום לצרכנים נוספים.

זאת אומרת שבמצב הזה – ואני אומרת את זה בלב חצוי – כנראה שאין מנוס מאשר להתיר איזושהי תוספת של הבאת עובדים זרים.

יש לכם הערכה מספרית, או שאתם סומכים על הערכת הקבלנים?

את זה צריך לקבוע, אבל הייתי אומרת שבין חמשת אלפים לעשרת אלפים, יכול להיות. צריך לשבת ולקבוע יותר במדויק, אבל עלול להיות אפילו דבר כזה אם מדובר בתקופה יותר ממושכת. אני הייתי רוצה עוד מילה להפנות לקבלנים בכל זאת. לבקש שהם מצדם יתנו עזרה וכתף וייעוץ כיצד אפשר בכל זאת לסייע בתחום התיעוש, או גם בתחומים אחרים. כי המשרד ניסה לעשות ולבדוק בתחום הזה וזה לא ברגע, ואולי זה לא בדיוק הזמן, אבל הייתי מבקשת שהם בכל זאת יעשו זאת. מסייעים ועוזרים לקבוצה הזו כי זה הצורך וזה ההכרח, יחד עם זאת כדאי היה לשמוע מה מציעים לפעולה בתחום הזה.

תקימו צוות משותף, המשרד והקבלנים ואולי אנשי האוניברסיטאות שבתחום הבניין.

אנחנו יושבים על זה. זה לא פשוט. המשמעות של התיעוש היא שצריך פחות פועלים, לא משנה מאיזה סוג.

אני, בכוונה, הלכתי למרכז עזריאלי בתל אביב, שזה אולי אתר הבניה הכי מתקדם ועדיין הוא מבוסס על כוח עבודה זר. אבל אני מאד בעד. אנחנו דיברנו על זה מספר פעמים. אתם, כמשרד, צריכים ליזום את זה על בסיס בין משרדי עם שיתוף גורמים במשק ולהציע הצעה. זה מחייב שינויי חקיקה ומיסוי, זה מחייב שינויי תכנון ערים, זה הרבה מאד דברים שצריכים ללכת ביחד. זו לא רק גישה אחת וזה בוודאי לא לרגע זה.

לגבי הדבר האחרון ששאלת אותי, כמה אני מציעה יחד אחרי בדיקה, אז אלה המספרים שיש לנו, אבל שווה לבדוק.

אוקיי. תודה. משרד האוצר.

משרד האוצר מתנגד להבאת עובדים זרים.

את זה אנחנו שמענו. מה התשובות שלכם? אל תחזור להחלטות, כביכול, שהחלטתם לא להחליט. אני שואל אותך: הרי אתם, משרד האוצר, אתם צריכים גם לראות לא רק את החשבונאות ולא רק את הדמגוגיה, אלא גם תוצאה עיסקית כלכלית של המצב. שמעתם את מה שקורה בחקלאות. שמעתם גם על הטווחים של הזמן שבהם צריכים להחליט. התייחסותך.

סליחה. אדוני היושב ראש, אני מאד מבקש. פה יושבים פקידים מקצועיים. רק לפני יומיים ישבו שרים שהם קובעים לגבי הפקידים המקצועיים.

אני לא רוצה להכניס אתכם לשום מצב לא נעים.

אם יש טענה כלפי השרים, בבקשה. ישבו שלושה שרים מכובדים. שר השיכון, שר האוצר ושר העבודה. ישבו ועברו על הנושא הזה במשך שעתיים ודנו בנושא ופה נדרשים פקידים מקצועיים להגיב על מה שאמרו שרים.

לא על מה שאמרו שרים. על מה שאמרו אנשי המשק פה.

אם יורשה לי, אדוני היושב ראש, א', אנחנו בהחלט מביכים פקידים כמו שאמר מר כהן. זה באמת לא נעים.

אוקיי.

ב', אני מבין שבאמת מצטיירת פה איזושהי הצעה להחלטה שנראית חיובית, סבירה, הגיונית. אני חושב שמיצינו את העניין. לכולנו יש גם עיסוקים אחרים. תקבלו איזושהי החלטה ברוח הדברים של חבר הכנסת פינס…

רק שניה, בכל אופן כדי להשלים. אם אפשר, אדוני היושב ראש, נשמע מנציגת משרד הפנים, בתיה כרמון, מבחינת הערכות משרד הפנים בנושא.

אני מאד מודה לכם על העזרה, אבל אני בכל זאת רוצה לשמוע את נציג האוצר.

כן, אבל אני לא רוצה להביך אותו.

אני לא מביך אותו. הוא אדם בעל השכלה כלכלית, הוא שמע את הטענות. לכן אמרתי: אל תחזור אל החלטות השרים. בבקשה.

אנחנו רואים את ההשפעות השליליות של העובדים הזרים וצריך לקחת גם את זה בחשבון, שגם אם תהיה פגיעה בחקלאות או בבניין ובסופו של דבר פגיעה בכל אזרחי ישראל אם המחירים יעלו, עדיין זה לא מגיע להערכה של העלות של העובדים הזרים. שהם כידוע פוגעים בעיקר במקבלי הבטחת הכנסה או מקבלי הכנסה נמוכה. דוחקים אותם משוק העבודה. כולם יודעים את זה ואני לא חושב שמישהו פה מערער על זה.

הפלשתינאים הם זרים? רק לצורך הוויכוח.

הם לא פוגעים בפרנסה? סליחה. העובד הפלשתינאי, מבחינת השפעתו על מקבל הבטחת הכנסה או המובטל הישראלי, זה לא אותו דבר?

זה דומה. זה לא אותו דבר.

למה זה לא אותו דבר?

כי הוא נתון הרבה יותר למרותו של המעביד, הוא עובד פחות חופשי. אנחנו רואים את המצב דווקא כנקודת מפנה, שתוכל לשנות את מעבר העובדים הישראלים למקצועות האלה לטווח הארוך. לא רק לטווח הקצר.

אנחנו מדברים על מחר בבוקר מה אנחנו עושים? מה אנחנו עושים מחר בבוקר?

אוקיי. הבנו אותך.

מה אתה רוצה ממנו?

אוקיי. סליחה. אנחנו שומעים את בתיה כרמון, ממשרד הפנים. בבקשה.

רק דבר אחד ואני יודעת שכולם יכעסו עלי פה. יש כלכלנים. אנשים שהם באמת לא תלויים שבדקו את הנושא הזה במשך שנים. אני לא מבינה למה לפחות שני אנשים שלא שייכים לגופים האלה, שלא שייכים למשרדי הממשלה, שלא שייכים לפוליטיקה, שלא שייכים לכלום, לא באו לפה והציעו והציגו את הבעיה כפי שהם רואים אותה. את הפתרונות כפי שהם רואים אותם. את הבעיות כפי שהם רואים אותן. למה לא הביאו אותם לפה? יכול להיות שהאנשים, כולל הפוליטיקאים, שהיו שומעים אותם, היו מסתכלים על הבעיה בצורה אחרת. אני לא יודעת מה הם אומרים. יכול להיות שהם אומרים גם דברים אחרים, אבל אני חושבת שבוועדה כזאת שבאמת כאן הנושא הכלכלי הוא הנושא החשוב, הוא הנושא שעומד על הפרק, חייבים לשמוע את דעתם של אנשי מקצוע בלתי תלויים. זאת ההערה שלי. אני ישבתי כל הזמן ותהיתי למה האנשים האלה לא נמצאים פה.

עכשיו לגבי מה ששאל חבר הכנסת אלון, לגבי ההערכות של משרד הפנים. ברור שאנחנו אנשים מקצועיים, אנחנו פקידים ואנחנו עובדים לפי החלטות שתקבענה. ברגע שייקבע מה שייקבע אנחנו נבצע את מה שאנחנו צריכים לבצע. אנחנו לא פוליטיקאים ואנחנו לא פועלים לפי הגחמות שלנו ולפי הדעות האישיות שלנו. מה שיתקבל, אותו אנחנו נבצע. אם ייקבע שצריך להביא עובדים זרים, אנחנו נביא עובדים זרים. אם ייקבע שצריך להביא אותם תוך שלוש שעות, אנחנו נבדוק איך אפשר להביא אותם תוך שלוש שעות. אם ייקבע שלא, אנחנו לא נביא. אם ייקבע שצריך לקבל קודם המלצות של משרדים אחרים, ברור שאנחנו נקבל קודם את ההמלצות האלה.

דבר אחרון, לפני שאנחנו מסיימים. למשרד לביטחון פנים יש עמדה בנושא הזה? או התייחסות, למשל, לאפשרות לאשר מחדש למספר מסוים של פלשתינאים לחזור לעבודה?

כפי שאתם יודעים, האחריות על האכיפה היא היום על המשרד לביטחון פנים. מצב השוק של העובדים הזרים נכון להיום הוא, שכשני שליש הם עובדים ללא היתר ורק כשליש עובדים בהיתרים. אנחנו, בגדול, כמי שאחראים על התחום הזה, חוששים נורא, שכתוצאה מזה שתהיה הגעה נוספת של עובדים זרים - ולצערי יש היום הגעה, כנראה כתוצאה מלחץ של מעסיקים, בעיקר קטנים. אלו שנמצאים כאן לא מייצגים באמת את עיקר הבעיה, כי מי שעושה לנו את הבלגן הגדול במערכת הם מעסיקים קטנים.

הגעה בלתי חוקית, אתה מתכוון.

הגעה בלתי חוקית באשרה של תייר ויתרה מזאת: יש היום תופעה שהולכת ומתרחבת של ברחנים שפשוט גונבים עובדים חוקיים ומעסיקים אותם במקומות אחרים ואנחנו מתמודדים עם התופעה הקשה מאד הזו. אני מתאר מציאות. אם תתקבל החלטה, בעניין הזה יש וועדת שרים. וועדת השרים היא זו שמוסמכת לקבל את ההחלטות הרלוונטיות ואנחנו נבצע כל מה שיחליטו כמובן.

מי יכול לכנס אותה מחדש?

שר העבודה והרווחה. לעניות דעתי הוא לא זימן ולא ידוע לי על זימון שהולך להיות, אבל היא הוועדה שמוסמכת בהחלט לקבל את ההחלטות הרלוונטיות וצריך לקחת בחשבון שאנחנו מצפים בעניין הזה – אני מאד מבין את המצוקה.

כמה שיותר מחסור, ככה יותר ברחנות.

אני יודע. אני אומר לך שהיום מגיעים באשרת תייר, כתוצאה מלחץ של מעסיקים, וקושרים קשרים ישירים עם חברות כוח אדם כאן ובחו"ל ומגיעים באופן בלתי לגלי.

אני רוצה להוסיף למה שאמר מר הרצל, שבאופן מפתיע כולם מדברים על תיירות, כמה שהתיירות קטנה וכולי וכולי. אנחנו מטפלים בבקשות לאשרות כניסה של קבוצות ממדינות שזקוקות לאשרות כניסה. למרבית הפלא, מספר הבקשות לאשרות כניסה של קבוצות, מאז שהתחילו הבעיות, גדל בצורה מפתיעה. ממדינות בעייתיות מאד ואנחנו עומדים בפני בעיה מאד קשה.

תודה. מר הרצל, דבר אחרון: יש לכם עמדה בנושא חזרתם של חלק מהפלשתינאים כעת, במצב של היום?

הנושא הזה, למיטב ידיעתי, נזיל מאד והוא נמצא בדיונים כל הזמן ובהערכות מצב. לפי דעתי, כפי שהציג את זה חבר הכנסת גדעון עזרא, אני חושב שהוא מייצג נאמנה לפחות את הקו שמנסים להתמודד אתו.

אני מעריך שבטווח הארוך לא יעזור שום דבר והפלשתינאים בצורה כזו או אחרת כן יחזרו. אני מודע לזה שיש בעיה של מעסיקים, בעיקר אלה שגרים באיזור קו הגבול. קשה להם מאד להפנות את הגב לאותו פלשתינאי שכמה ימים לפני כן זרק אבנים או עמד מהצד ולא עשה כלום לזה שזרק אבנים או בקבוקי תבערה. נוצרה מציאות שהיא קשה מאד, מבחינתנו. אבל אני אומר שוב, מה שוועדת השרים תחליט, זה מה שהמשרד יבצע.

טוב. אני רוצה לסכם וחברי הכנסת יגידו אם הם מסכימים או לא. אני מקווה שנקבל החלטות פה אחד.

כללית אני יוצא מתוך הנחה שאנחנו כן נגיע להפרדה הרבה יותר משמעותית בינינו לבין הפלשתינאים. קודם כל בתחום הגבולות ובתחום הביטחוני ולזה יהיו השלכות בתעסוקה, בכלכלה.

אלה לא החלטות הוועדה. זו ההערה האישית שלי. דרך אגב, גברת כרמון, אני אגיד לך: אולי זו טעות שלא הזמנו אנשי אקדמיה, אבל אין להם פתרונות מהיום למחר. זה לא התחום האקדמי.

יכול להיות שהם היו אומרים שהמצב הוא לא כמו שהוא נראה.

המטרה שלנו כעת היא להציל את המשק ואת הבניין, בראש ובראשונה. והמצב הוא כזה. אין פה אינטרפטציות. את יודעת מה? זה כל כך לא אקדמי. זה כל אחד שיש לו עיניים בראש רואה. מה צריכים פה? איזו אקדמיה? איזה ניתוח? לצורך הכרה במצב הקריטי שנוצר?

אנחנו נפנה עכשיו לשר העבודה והרווחה, בדרישה לזמן מיידית את וועדת השרים לענייני העובדים הזרים ולקבל, במקביל, מספר החלטות. החלטה אחת: כל מה שאפשר לעשות לעידוד התעסוקה של הישראלים בענפים האלה, להחליט על זה מיד. לדעתי ההחלטות יכולות להיות – ואולי יש עוד – להמשיך לשלם דמי אבטלה לכל מובטל שיתייצב ויתקבל בחקלאות או בבניין או בענפים אחרים שסובלים היום ממחסור בכוח אדם, להשתתף בהסעות של אותם העובדים, להתחיל בחקיקת חוק גל חדש בגירסה המודרנית שלו, בהתחשב בצרכים של היום.

דבר נוסף, אני מבקש ממערכת הביטחון לסכם עם החקלאים קודם כל את העניין של מתן אישור למספר מסוים של פלשתינאים לחזור למסיק זית ולהדרים – אבל יכול להיות שיש עוד ענפים – וזה בהתייעצות אישית עם הרשימות ויחד עם שר הביטחון. זה גם דבר שלא דורש שום חשיבה אקדמית או משהו כזה. לעשות את זה מיידית.

אני מבקש ממשרד העבודה כן לסכם עם משרד הפנים את העניין של לגליזציה של העובדים הקיימים במשק, כדי שחלק יחזור גם לבניין, גם לחקלאות וזה פתרון חלקי בלבד. שוב, ההצעה היא שכל אחד שיתייצב בענפים האלה ויתקבל לעבודה, או שנמצא שם באופן לא חוקי, יקבל אשרת שהות ועבודה לפחות לחצי שנה קדימה, עם אופציה להמשיך. כי זה תמריץ עבורם לבוא ולהתייצב ולצמצם גם את הממדים של הלא חוקיות.

דבר אחרון, לתת אישור לתקופות בין חצי שנה לשנה, תלוי באיזה ענף, למספר של עובדים זרים. אני מציע כעת ללכת על מחצית מדרישת הענפים. זאת אומרת, 2500 בחקלאות ומשהו כמו 12,000 בבניין. לא כמספר סופי אלא כמספר מיידי. אני מציע שאם אנחנו נלך בכל התחומים האלה במקביל, אנחנו נפתור ולו במקצת, את המצוקה המיידית של הענפים, נצמצם בכל זאת את הצורך – אני מקווה – בעובדים זרים נוספים ונראה איך הדברים האלה יתפתחו.


הדבר הזה מבקש התייחסות והחלטה ממשלתית, היום. לכן הפניה שלנו תהיה מיידית ואנחנו גם נבקש, בשם הוועדה, פגישה דחופה עם שר האוצר כי אני לא מבין אותו כלל וכלל. אני חושב ששר האוצר ומשרד האוצר, כממונים על פיתוח חקלאי ועל הישרדות המשק בתקופת המשבר, צריכים להביא לשולחן הדיונים גישה רציונאלית ולא דמגוגיה אידיאולוגית. אלה ההמלצות. אם יש לחברי הכנסת הערות או תוספות, בבקשה.

תודה רבה לכם.







הוועדה ננעלה בשעה 11:20.