כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/624

5
הוועדה לבעיית עובדים זרים
05/06/2000

פרוטוקולים/עובדים זרים/624
ירושלים, ט"ז בסיון, תש"ס
19 ביוני, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 37
מישיבת הוועדה לבעיית עובדים זרים
שהתקיימה ביום ב', ב' בסיוון התש"ס, 5/6/2000, בשעה 13:05

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר

משרד הפנים:
יחזקאל לביא – אחראי על האסטרטגיה במשרד הפנים
חיים שניצר – מנהל מינהל אוכלוסין – אילת

יעוז אברג'ל
שי ארד – עוזר מנכ"ל שרות התעסוקה ומנהל אגף תכנון וכלכלה
אפריים כהן – ראש מנהלת עובדים זרים
איציק נחמיאס - מקדם תעסוקה עובדים זרים – לבנון
עו"ד אלי פז – סמנכ"ל בכיר לנושא כ"א בשעת חירום

רפאל אביזוב – יועץ שר החקלאות

רחל הולנדר – מנהלת אגף מידע וניתוח כלכלי

אהובה גנור – מנהלת אגף שרות התיירות

רפ"ק אורי מרסיאנו – קצין אג"מ אילת

דניאלה במברגר אנוש – רכזת קידום מדיניות

חגית בן נון
מיכאל אטלן
ציפי שנקר


לשכת המסחר
נחמן שכטר

יוסי אני – מנכ"ל התאחדות המלונות באילת
דוד בלום

אבי אזולאי – מזכיר מועצת פועלי אילת
משה אזולאי – יו"ר ועד עובדי עיריית אילת
ששון אפרתי – מזכ"ל בתי המלון והאירוח

מעקב אחר החלטות הממשלה – עובדים זרים באילת

תמי ברוך

רקורד שירותי הקלטה

בוקר טוב. הדברים שמדאיגים - אותי

I. בתי מלון מתלוננים על הסחבת מצד משרד הפנים באישור העובדים, הן מתוך אלה שכבר עובדים – הלגליזציה שלהם; והן מבחינת האישורים לעובדים חדשים. התלוננו קודם – אני לא יודע אם הנושא פתור – שגם את הרשימה של הארצות המומלצות להזמנת עובדים טרם קיבלו. אולי מאז זה השתנה.

II. אני רואה בחלק מהתלונות – ואני פניתי לנשיא התאחדות בתי המלון, לגברת אריאלה בבקשה לטפל בזה ולשנות את זה – אני ראיתי בכמה תלונות ניסיון בעצם להפוך את מה שהיה מתוכנן קודם כל כמתן מעמד נורמלי לעובדים שכבר עובדים ואחר כך - תוספות או קיזוזים - אישור הבאת עובדים נוספים. אני רואה שבתי מלון קודם כל רוצים לזרוק את העובדים שכבר יש להם – חלק לפחות מבתי המלון – ולקחת עובדים חדשים, שיהיו זולים יותר וכוליה. זאת לא הייתה "כוונת המשורר", לא של משרד הפנים, לא של משרד העבודה ולא שלי, ולכן רציתי לגעת גם בזה. לאור זה, אני חושב שמשרד הפנים יואיל בטובו, אם יזרז את הטיפול שלו באשרור ובאישור של העובדים הקיימים, ויהיה פה קצת יותר לארג', כי האופציה היא פשוט שיוסיפו לנו עוד עובדים זרים. זה הכל.

III. השיטה הקיימת, שמפעילים אותה גם באילת, לדעתי מוכיחה את האבסורדיות שלה. זאת אומרת, מחייבים מעסיק שהעסיק עד כה עובד בצורה לא חוקית - ברגע שהוא הופך להיות חוקי, מחייבים אותו לתת עירבון של 3,000 שקלים, להפקיד סכומים ולהיות ערב ליציאתו של העובד, דבר שהוא לא נדרש כמובן לעשות לפני כן, כשהכל היה לא חוקי. אזי זה מקשה על הפעולה, וזה מלחיץ את המעסיקים ובעצם גורם להם לחפש איזה שהוא פתרון כביכול מתוחכם, והפתרון המתוחכם הוא להזמין חברות כוח אדם ולהפוך את העובדים שעד כה הועסקו באופן ישיר, לעובדי חברת כוח אדם, עם כל הפגיעה בזכויות שלהם, בהכנסות שלהם וכוליה; ואנחנו יודעים שזה איננו עובד – המעסיק אינו יכול להיות אחראי על יציאתו של העובד. אין לו כלים. מבחינת זכויות העובד וזכויות האדם, אני חושב שזה גם אינו תקין. לכן, החיוב הזה גורם לתוצאה הפוכה. כי אז, כניסת חברות כוח אדם והעיוות שנוצר פה ביחסי עובד ומעביד הם הנושא הבא.

ד. הדבר האחרון – אולי יש עוד, אבל מאלה שאני זוכר באופן מיידי – מהמכתב שקיבלתי מלשכת המסחר של אילת, יש לי חשש שזה איננו עובד כמו שחשבנו - העניין של אישור להעסקת עובדים זרים גם לענפים הנוספים, שהם בעצם, באילת, כולם ענפי תיירות, כמו מסעדות או מכבסות. כל המעטפת הגדולה של בתי המלון, שגם היא זקוקה לידיים עובדות, וגם בעבורה קיימת אותה מצוקה בכוח אדם, שהביעו אותה בתי מלון - ולכן אישרנו להם להעסיק עובדים זרים.

אם כן אלה הן השאלות, ואני רוצה רק לציין שזה איננו רק עניין של מתן פתרון לעיר מסויימת, שלדעתי חשיבותה האסטרטגית גדלה לאור כל השינויים שקורים באזור; וזאת גם לא רק החובה לסיים דבר שהמוסדות התחילו כבר לפני כמעט שנה, וצריכים להגיע סוף סוף למשהו שיתפקד חלק ונכון, אלא גם – אני לפחות, ואני חושב שאני איני לבד – רואה בהסדרים האלה באילת, מין פיילוט שאפשר אחר כך להשליך אותו על עוד מקומות בארץ, מבחינת הנושא הזה של ההתייחסות שלנו למעמד של העובדים הלא חוקיים, איך לטפל בזה בצורה הכי טובה, תפקידן של חברות כוח האדם בכל ה"סיפור" וכוליה. לכן יש לזה חשיבות גדולה מאד.

אזי אני חוזר לשאלות שאני שואל, אבל יכולות להיות עוד שאלות. אני חוזר על מה שאמרתי, כי הצטרפו אנשים נוספים:

I. מהלך האישור במשרד הפנים – מה הסיבות לעיכובים לכך שחלק מהעובדים שכבר עובדים אינם מקבלים אישור, בעוד הנטייה היא, לדעתי, כפי שמסוכם עם כל המשרדים - ככל שיותר להשאיר את העובדים שקיימים וככל שפחות להביא במקומם עובדים חדשים? במקום שיש צורך בתוספת – בוודאי, אבל לא במקום העובדים הקיימים.

II. נטייה שהרגשתי בכמה בתי מלון, פשוט להשתמש בסיטואציה הזאת בשביל להחליף את העובדים הקיימים - היחסית מפונקים, והיחסית יקרים - בעובדים זרים חדשים, שיהיו פחות מפונקים ויותר זולים – זאת לא הייתה כוונתנו. לכן, איני רוצה שניתן לזה יד. מדובר היה קודם כל על "הלבנה" של אלה שקיימים, ואחר כך, בשוליים יחסית - לבדוק את האפשרויות להביא עובדים נוספים.

III. כניסתם של חברות כוח אדם כמתווכי עבודה, שזה אסור להם, פשוט אסור. לשכת עבודה פרטית - שיש לה אישור לעסוק עם העובדים הזרים - חותמת על כך שהיא לא תהיה מעבידה שלהם. לכן, אתם, כאשר אתם מכניסים את החברות האלה, עושים לדעתי מעשה לא נכון, שפוגע בעובדים - ואין בזה צורך. הבאתי הנה מכתב שפורסם גם בעיתונות, של אחת מחברות כוח האדם, שכבר מודיעה לעובדים שהיא תקזז מהם את הסכום שהממשלה מחייבת להפקיד בעבור כל עובד ועובד - שזה דבר בלתי חוקי לגמרי. החברה אמנם חזרה בה, אבל עצם הניסיון הזה הוא לדעתי אומר דרשני.

IV. אני חושב שהשיטה הזאת שמחייבת מעסיקים להפקיד כסף ערבות להוצאת העובד היא שיטה לא נכונה, שבין היתר גורמת לכך שמכניסים מתווכים; ואני חושב שהיא בכלל אבסורדית, כאשר מדובר בעובדים שכבר עובדים ונותנים להם פשוט לעבוד באופן חוקי, ואז בעבור אותו עובד פתאום מבקשים ערבויות.

V. העניין של הענפים הסמוכים לתיירות ולא רק לבתי מלון.

תוך כדי הדיון, אנחנו מעלים דברים נוספים, כמו האם ישנה כבר הרשימה של הארצות המומלצות להזמנת העובדים משם, או לא – דבר שהובטח בזמנו על ידי משרד הפנים. אלה הם הדברים. אני רק מבקש תשומת לבכם, אנשי משרד הפנים, שבחוזר שאז שלח מר הרצל גדז, יש סעיף שלדעתי איננו עומד בשום מציאות וגורם רק לעיוותים. התאחדות בתי המלון ובעלי בתי מלון מתחייבים להוציא לחו"ל את העובדים הזרים הלא מאושרים. הם יכולים להתחייב - איך הם יכולים להוציא? האם הם יקימו משטרה פרטית משלהם? מה הם יעשו?

או קיי. אזי אלה הן השאלות, ויכול להיות שהמצב הוא יותר טוב מההתרשמות שלי; ולכן, אני רוצה קודם כל לשמוע את נציגי המוסדות, את מר אפרים כהן, את נציגי משרד הפנים ומשרד העבודה ואת בתי המלון.

בפגישה האחרונה, בהשתתפות שר הפנים
ויושב ראש מינהל האוכלוסין, יחד עם כל נציגי בתי המלון באילת, סוכמו הדברים הבאים: שירות התעסוקה הוא האחראי על מתן ההיתרים. משרד הפנים, בהתאם לכך, יוציא את האישורים המתאימים. המכסה נקבעה על ידי שרות התעסוקה - ואין אחרת - וסוכם שעד 30.6.2000 יסתיימו כל ההליכים, כי הנושא הזה נמשך לאורך זמן.

ואלה אותם 90 הימים שמדובר בהם.

90 יום, ואפשר לדבר כבר על שנתיים מאז
שהתחלתי לפעול בנושא הזה, יחד עם התאחדות בתי המלון – שנתיים מטופל הנושא, וגם התנצלתי בפני אותם הגורמים על התהליך הבירוקרטי, ולא התביישתי להתנצל על כך. קבענו חד משמעית שלאחר ה30- ביוני, יחידת האכיפה תרד לאילת ותתחיל לפעול במלוא עוצמתה. בית מלון אשר יחרוג מההסכם עם משרד הפנים, או עם שירות התעסוקה - אנחנו גם נמליץ לבטל לו את מתן ההיתר לעובדים זרים. זה נאמר ולא רק נכתב. זה נאמר.

הפעולה, פעולת האכיפה, האם היא אמורה
להתבצע מול המעסיקים, או מול העובדים?

מול המעסיקים. מה פתאום מול העובדים?
אנחנו עכשיו פועלים מול מעסיקים. לנו ישנן הרשימות המפורטות ששירות התעסוקה נתן את ההיתרים, ואנחנו נקבל ממשרד הפנים את הרשימות האישיות של כל בית מלון ומלון. אנחנו נעשה זאת בצורה נכונה, בצורה מכובדת ביותר, ונגיע לבתי המלון - נגיע לכל נקודה - כדי לאכוף את כל ההסכם כפי שהוחלט עליו, יחד עם שר הפנים ומשרד העבודה. זה יהיה כך. לכן, עיתונות כתובה - ונכון שהייתה חברה מסוימת, שעוד בטרם החוק נכנס לתוקפו כבר קבעה שצריך להטיל על העובדים 3,000 שקל. אז אנחנו הזהרנו והתרענו באוויר, נשלח איזה שהוא תשדיר אווירי, והחברה הזו חזרה בה מיידית; ואני מודיע לך, באחריות מלאה, שבנושא של חוק העובדים הזרים החדש לא נקל ראש, ולא נימנע מהטלת קנסות מנהליים. חריגה או עבירה על חוק היא סיבה לתביעה משפטית, ולא יהיו פה שום הקלות בעניין הזה. זה יהיה חד וברור. אם חברת כוח אדם ניסתה לעשות איזה שהוא תרגיל, או לנסות אותנו בכך שהחוק ייכנס לתוקפו ב1- ביולי, והם יטילו את האגרה של 3,000 שקל על העובד, כי אז -

אבל למה בכלל הם פונים לעובדים? העובדים
הרי אינם אמורים להיות העובדים שלהם.

זו מדינה דמוקרטית, וחברת כוח אדם-

לא, לא. הם אינם יכולים להעסיק
אותם. מי שמעסיק אותם הם בתי המלון. אזי באיזו זכות הם הופכים להיות המעבידים שלהם?

אני אומר שאין זכות לזה, מאחר שהחוק
החדש מטיל את האחריות על בתי המלון בדיוק כמו שעל המעסיק עצמו, ולכן האחריות מוטלת על שניהם; גם על המעסיק וגם על חברת כוח האדם - כי אם בית מלון אינו פועל בצורה עצמאית ישירה, והוא נדרש לסיוע של חברת כוח אדם, האחריות היא על שניהם, בצורה ברורה. וכאן לא יהיו שום פשרות בעניין הזה. חברת כוח אדם אשר תעבור על חוק עובדים זרים, תיענש בכל חומרת הדין. ישנו פה הממונה, אנחנו מתואמים בנושא הזה, והלשכה המשפטית מסיימת היום את כל התקנות הדרושות; ואני מקווה שלא רק יצאו בהצהרות, אלא גם נבצע, כי זה הסכם ייחודי ומיוחד לאילת. אני מקווה שלא יהיו תקדימים כאלה, ואני חולק על אדוני היושב ראש - בתקדימים כאלה כבר התנסינו עם כמה קבוצות אתניות בקשר להסדרת הנושא של עובדים לא חוקיים. אנחנו עדיין איננו רואים את האור בקצה המנהרה. לצערי, המודיעין שאני בקשר איתו מודיע, שישנה זרימה של עובדים זרים מאזור המרכז לכיוון אילת.

הערה: זאת פלישה.

אני אומר זרימה, בצורה עדינה. אתם מדברים
על פלישה. אזי, לכן, אנחנו עומדים בהסכם, למרות שנדרשנו לרדת, כיחידת אכיפה, עכשיו - לפני חודש, לפני פסח - לאילת, כדי לבצע אכיפה. אני עמדתי בהסכם, עד שמשרד הפנים – התאריך הקובע לגביו, 30.6. נכבד את התאריך הזה. לאחר מכן, אנחנו נתאם את זה עם חברי, רפ"ק אורי מרסיאנו, נציג משטרת אילת, ונבצע את כל מה שמוטל עלינו במסגרת האכיפה.

התייחסו בבקשה לדברים שאני שאלתי. חלק
זה רק למשרד הפנים, אבל העניין של חברות כןח אדם שמחליפות את המעסיק – זאת אומרת, דורשות ערבות מהמעסיק בעבור העובדים שהוא כבר העסיק קודם. אין לו המערכת הזאת, הוא איננו רוצה להתעסק בזה, הוא גם אינו מבין למה פתאום הוא צריך לשלם כסף. כביכול, המעבר ממציאות לא חוקית לחוקית צריך להיות מעבר של הקלה - ולא להפך - ואז מזמינים חברות כוח אדם. אולי יש עוד סיבות, והעובדים - שעד כה היו עובדים נורמליים מבחינת יחסי עובד-מעביד - הופכים להיות עבדים של חברות כוח אדם, עם כל מה שמשתמע מזה, גם מבחינת המשכורת שהם מקבלים בפועל ודברים אחרים.

אני בקשתי גם בישיבה הקודמת לבדוק אם ניתן למנוע את זה. חברות כוח האדם לא היו שם לפני כן בקונסטלציה הזאת. למה הן נכנסות היום? מה יצר את הצורך הזה, ואיך אפשר למנוע זאת?

צר לי על שאיני יודע פרטים. לאחר שאני
אשמע את נציגי בתי המלון, אם יש להם טענות כאלה, ונשמע את נציג משרד הפנים - וישנם פה חבריי שמופקדים על חברות כוח אדם, יכול להיות שאני אתייחס לכך בסוף.

בעניין של הערבות – אני ביקשתי אז לבדוק.

איזו ערבות? של משרד הפנים? הכוונה למשרד
הפנים?

כן.

האיש המוסמך יענה לך.

או קיי. בסדר.

הניסיון של מספר בתי מלון לעשות פה מכפלת
רווח על ידי העברת העובדים הזרים, בין אם הישנים, או במסגרת ההיתר – החלפתם בחדשים, הוא ניסיון שמהווה עבירה פלילית; ובכל מקום שאנחנו נעלה על זה, אנחנו נגרום לכך שהחברה שעוסקת בכך, חברת כוח האדם, תימצא במצב שבו הרשיון שלה כחברת כוח אדם יימצא בספק, ובתי המלון שיעשו את המהלך הזה, שירות התעסוקה יבחן מחדש את מתן ההיתר לאותו בית מלון, או ביטולו. אני יכול כבר להודיע כאן שחברת כוח אדם מסוימת, שעשתה הסדר מהסוג הזה עם בתי מלון באילת, נקראה לשימוע. השימוע יתבצע בשבוע הבא. יש סיכוי רציני ביותר שאותה חברה תאבד את רשיונה לפעילות כחברת כוח אדם.

הגדר לנו שוב, בבקשה, מר אלי פז, מה סוג
הפעולה שתיחשב לעבירה.

שר העבודה והנהלת שירות התעסוקה
החליטו שההיתר להעסקת עובדים זרים הוא היתר בידי המעסיק המקצועי, דהיינו בית המלון, או אותו משק, אם מדובר בחקלאות, או קבלן הבניין וכוליה וכוליה, והם אינם מוכנים לסטות מכך. ברגע שהמעביד בפועל הופך להיות חברת כוח אדם, זו הפרה של ההיתר, של תנאי ההיתר; זו הפרה של אותה חברה, אם היא התחייבה כלפינו – וכל לשכה פרטית מתחייבת כלפינו, שבהיותה לשכה היא לא תשמש, בדיוק כפי שאדוני ציין בפתח דבריו, היא לא תשמש כמעביד – ברגע שאנחנו עולים על דבר כזה, הרשיון של אותה חברה נמצא בספק. אולי כדי שאני אהיה יותר מעשי, אני אומר שאותה חברה, טלדור, שעשתה עיסקה עם בתי מלון מסוימים, לגבי ה"קטע" שלה הם נמצאים בשימוע אצלנו, בשבוע הבא, עם סיכוי שאם לא יהיו להם תשובות טובות המניחות את הדעת, הרשיון שלהם וההיתר שלהם יהיו נחלת ההיסטוריה. לגבי בתי המלון שעשו את העסקה הזו, אני מניח ששירות התעסוקה יקיים את ההתייעצויות המשפטיות הנוגעות בדבר, ואינני מניח שיאפשרו לבתי המלון האלה להמשיך בעבודתם, כפי שהם פעלו עד לאותו רגע. אני אומר את זה בצער, מפני שאנחנו דאגנו מראש, אדוני היושב ראש, להתריע בכתובים בפני בתי המלון. ברגע שהתחיל "רחשוש" קטן שעלה לירושלים, שלחנו מכתב, וביקשנו אותם לעשות הפרדה ברורה בין התיווך לבין ההעסקה.

אני רוצה לומר שהמחוקק עדיין השאיר מרחב פעולה לחברות כוח האדם לעסוק בהרבה מאד דברים, בשירותי קרקע, כמו שירותי אחסון, כמו שירותים נוספים שאינם קשורים לעניין ההעסקה, לעניין האחריות כמעביד.

גם פה, סליחה, אינני מבין למה בית מלון
שעד כה העסיק את העובדים האלה - כולל לינה, כולל כל יתר הסידורים - באופן ישיר, למה פתאום, אחרי ההלבנה-

הערה: תכף נתייחס לזה.

אני מברך את החלטתכם ואת הנוקשות שלכם
ב"קטע" הזה. אנחנו העלינו את זה ברגע ששמענו בפעם ראשונה, זה היה כבר לפני חודשיים או שלושה - וטוב שיש התייחסות רצינית לזה. תודה רבה. בתי המלון, בבקשה.

אני נציג התאחדות המלונות. אני, ברשותך,
איני רוצה להתייחס לכתבה כזו או אחרת, כי לפי המידע שיש בידי – זה ממש בלתי מבוסס, אבל אנחנו תכף נתייחס-

רגע, רגע. כשאתה מדבר על הכתבה, האם
אתה מתייחס לחברת טלדור?

על חברות כוח אדם, כן.

סליחה, זו אינה כתבה - זה מכתב שאני
קיבלתי.

אנחנו תכף נתייחס לזה. אני חושב שלא
למטרה הזו התכנסנו כאן, והיות שאני מלווה את התהליך הזה כבר כמעט שלוש שנים - שום דבר לא השתנה, לצערי - אני יכול להגיד את זה. ישבנו, כמו שנאמר קודם, והחלטנו; זה היה בשיתוף פעולה גם איתנו. לצערי, אנחנו ממשיכים לקיים את מה שמבקשים מאיתנו – שום דבר איננו מבוצע בפועל. זה מבוצע חלקית, ועדיין כל העסק תקוע בין משרד הפנים למשרד העבודה - ובפועל מה שקורה כרגע, שמלונות ניגשו למשרד הפנים, קיבלו על חלק מהעובדים אישורים, נתנו ערבויות בנקאיות, אבל התוקף שניתן ממשרד העבודה הוא עד לאחד ביולי. זאת אומרת, משרד העבודה טוען שהוא נתן את זה לשנה. זה היה לפני שנה, אבל לקח זמן עד שהתחלנו את התהליך עם משרד הפנים. אזי עכשיו, כשניגשנו למשרד הפנים, הרי זה תקוע בגל האשרות, שאין להן כבר תוקף.

אנחנו דיברנו עוד בפגישה השניה שלנו באילת.

שירות התעסוקה לא האריך את תוקפן של
אותן האשרות.

הערה: מהי הטענה שלך למשרד הפנים? שאני אבין.

הבעיה עם משרד הפנים, כרגע – כשהתחלנו את
התהליך, אישרו חלק מהעובדים, אבל נוצרה בעיה חדשה. חלק מהעובדים מחזיקים דרכונים לא חוקיים. אנחנו לא רוצים אותם. היות שכך, אנחנו צריכים להביא במקומם עובדים אחרים; אבל אין נותנים לנו לייבא, כי יש הוראה של גברת בתיה כרמון, שאין היא נותנת לייבא עובדים.

גברת בתיה כרמון אינה מייבאת עובדים,
אלא על פי אישור של משרד העבודה.

אני אתחיל שוב. שרות התעסוקה נתן
אישורים ל-X עובדים. ניגשנו למשרד הפנים, 10 מתוך העשרים, לא ניתן לתת להם אשרות, מכל מיני סיבות: לא חוקיים-

אולי תרשה לי להבהיר את העניין. אנחנו
הגשנו לפני למעלה משנה רשימות למשרד הפנים, רשימות של עובדים שעבדו לפני שנה ויותר. כשהגיע ההסדר, והוחלט, בסופו של דבר, וזה היה רק בחודשיים שלושה האחרונים, שאנחנו איננו יכולים להביא עובדים מחו"ל, ושהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לאשר את העובדים הקיימים – הלכנו לאשר את העובדים הקיימים. עכשיו אני אגיד באילו בעיות נתקלנו. חלק מהעובדים הם עובדים עם דרכונים מזויפים, שמשרד הפנים דחה אותם, ובצדק – אני כרגע לא מערער חלילה. חלק מהעובדים הם בעלי דרכונים דיפלומטיים, שמשרד הפנים דחה אותם. חלק מהעובדים עבדו בשני בתי מלון-

למה? אסור לדיפלומטים לעבוד במלונאות?

איני יודע, שאל את משרד הפנים. תרשו לי להציג את הבעיה. אנחנו בבעיה אמיתית. מעבר לדרכונים הדיפלומטים והדרכונים המזויפים, כמעט כל העובדים עובדים בשני בתי מלון. רק בית מלון אחד יכול להגיש אותם. אזי, אם יש עובד שעובד במלון דן ועובד במלון הרוד, רק מלון אחד יכול להגיש אותו. זה אומר שכבר חסר-

רק דקה. אתה עכשיו מדבר על שלב האישורים של שרות התעסוקה.

לא, לא, לא. סליחה. לא שרות התעסוקה.
כרגע אנחנו במשרד הפנים.

הערה: הוא מאשים את משרד הפנים כרגע.

אני שוטח את הבעיה. את התרגום אתה תעשה.
הבעיה הנוספת היא שיש עובדים מעל חמש שנים, חלקם הגדול הם בעלי משפחות שמשרד הפנים אינו מאשר אותם, ולנו, כמעסיקים, אין שום עניין לאשר אותם. יש קבוצה נוספת של עובדים, שמאז שהגשנו את הרשימות, לפני שנה ויותר, עזבו אותנו. או שעזבו את הארץ, או שעזבו למלונות אחרים, כי מאז נפתחו מספר בתי מלון, ואף מלון חדש שנפתח לא הביא אותם מבחוץ, אלא מהמלונות הקיימים. אני יכול להגיד לך, מבדיקה שלנו, של הרשת שאני עובד בה, והיא כמעט 20% מהענף – רשת ישרוטל, יש לנו הקצאה ל228- עובדים. נכון להיום, 68 אושרו - וכל השאר הם כאלה שאנחנו איננו מסוגלים לאשר אותם. באנו עם עובדים חדשים – לא שהבאנו – שנמצאים בארץ. שמעתם פה שיש נהירה לאילת. הם נמצאים בארץ. אלו לא אנשים שהבאנו. באנו איתם למשרד הפנים. משרד הפנים אמר: אנחנו לא ניתן לכם לאשר עובדים שלא נמצאו ברשימה המקורית. זה אומר שאנחנו נמצאים בדרך ללא מוצא. אנחנו במצב בלתי אפשרי. אין אנחנו מסוגלים לאשר את העובדים שהיו לפני שנה, מכל שבע הסיבות שנקבתי פה, ואנחנו עכשיו תקועים בעניין הזה. יש לנו עוד בעיות, אבל מול משרד הפנים, זאת הבעיה.

אנחנו נמצאים היום אחרי כל המחלוקות והויכוחים וה"תלכו ותחזרו" ו"כן ולא" ו"כן מותר לייבא" ו"את אלה מותר ואת אלה אסור". הגענו ליוני. רוב בתי המלון עם אשרה עד יוני. המשמעות היא - או שאין מאשרים להם במשרד הפנים, כי האשרה כבר לא בתוקף, או שבשבוע שעבר אמרו, נוציא לכם אישור שיהיה עד סוף החודש, וכשיגיע אישור משרות התעסוקה, תגישו בקשה לחידוש, תעברו את כל התהליך הזה מחדש, עם כל התשלומים וכל מה שכרוך בזה. אנחנו נמצאים פה במילכוד כפול – גם משרד הפנים, מצד אחד, קבע אמות מידה שאין אנו יכולים לעמוד בהן, וגם שרות התעסוקה, שאינו נותן לנו את ההקצאות.

אלה שתי הבעיות שאנחנו עומדים בפניהן, ואם אתם רוצים לעשות אכיפה באחד ביולי, אזי אני מודיע לך שאין לאכיפה הזאת שום ערך, כי אנחנו לא נהיה מוכנים. אם המשרדים הממשלתיים לא יתאמו עמדות אחת ולתמיד, ולא יריבו ביניהם, ויבואו פעם אחת - פעם אחת שיבואו עם עסקת חבילה כוללת. אתם באתם מספר פעמים, וכל פעם מסכמים מחדש, ויש איזו הפתעה חדשה; ואנחנו תקועים.

או קיי. טוב. נחזור אחר כך לעניין של חברות כוח האדם. אבל אני רוצה את הקטע הזה לסגור. מה הבעיה? שנתיים מטרטרים את כל המערכות. בסוף כאילו הגענו לסיכום. למה זה חייב להיות באמת בצורה כזאת מסורבלת? אני אגיד כמה דברים: זה שיש בעיות עם הדרכונים והכל – זה חלק מהעניין, אבל למה זה צריך להיות עד האחד ביולי בלבד, ואם כן – אתם אינכם צריכים לחייב בשום עמלה ובשום הגשה מחדש, פשוט להאריך באופן אוטומטי, בשביל לפחות לחסוך טרחה. למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, ולמה רק בית מלון אחד יכול להגיש? אלה דברים שמי שעוסק בהם הם אנשים שמשקיעים בענף הזה, מפעילים אותו, מספקים מקומות עבודה לישראלים רבים; והם מקבלים עונש. בסך הכל בדבר שהם דרשו וקיבלו, כביכול.

הבה נעשה סדר.

אני, אפרופו, רציתי גם להגיד: העניין הזה של
חמש שנים – דיברנו גם כשהתחלנו בנושא הזה של לגליזציה. אני לא יודע כמה אתם צודקים באבחנה הזאת - היא גם שרירותית לגמרי. למה זה 5 שנים ולא 4 שנים, ולא 6 שנים? נכון לרגע זה, במציאות שנוצרה שם, הייתי הולך לקראת המלונאים והעובדים, לפחות לגבי אלה שמעל 5 שנים. אם המלון מבקש – הייתי מאפשר.

למה? ההישרדות שלו, משפחה ועוד ילדים,
ואז יהיה קשה לטפל בו.

אם המעסיק איננו רוצה – בסדר.

זאת מדיניות בין לאומית. הרי אתם יודעים
שתחום ההתמחות שלי הוא מעבר למשרד הפנים בארץ, אלא גם מה שקורה במשרדי פנים בארצות אחרות; ואני מוכרח לומר את הדבר הזה בצורה גלויה: בכל ארצות אירופה אין נותנים אשרות ללמעלה משלוש שנים. אין נותנים כזה דבר. אין כזה דבר. סטטוס אחר, שאדם כבר נמצא בשלוש שנים ורוצה לשנות סטטוס, הוא צריך להביא סיבות. זה כולל גם בארצות הברית, דרך אגב. הוא צריך להביא סיבות מיוחדות. אפילו באותם מקרים בארצות הברית, שבהם, בעקבות החוק המפורסם של 1994, נתנו לגליזציה של מאות אלפי עובדים, גם אז עשו שם דבר אחר - קבעו את הלגליזציה הזאת בדרך הבאה: אתה רוצה אשרה? יפה. אתה צריך לעבור תהליך מסוים, והתהליך צריך הוכחה של מה הקשר שלך לארץ וכן הלאה וכל מיני דברים אחרים. זה קיים בכל העולם. למה אני צריך להיות שונה?

אני אגיד לך למה. כי שם זה מסלול שבסופו
קבלת האזרחות.

לא. לא, אדוני. אתה מדבר על אלה שיש להם
כבר GREEN CARD , ושם דיברו על מסלול אחר, שם דיברו על מסלול אחד, שהוא ה-GREEN CARD לגבי אלה שכבר יושבים בתוך המדינה מזה שנים רבות, ויש להם בני משפחה, שילדיהם הם כבר אזרחים אמריקאיים BY DEFINITION, מכיוון שהם נולדו בארצות הברית וכן הלאה – זה היה הכלל שם, והמקרים האחרים: של אלה שבאו לצורכי תעסוקה.

מר יחזקאל לביא, הבה נשאיר את זה בצד – זו
סוגייה עצמאית. קודם נתחיל מבעיות
בירוקרטיות יותר פשוטות.

בסדר. עכשיו הדברים שנאמרו כאן לגבי
העובדים, מסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות – ואתם תשמעו תכף את הסיבות האלה – הם מקרים שאי אפשר לאשר אותם. אין אנו יכולים לאשר לאדם שמחזיק בידו דרכון, שהדרכון הזה, "על פניו", לא שלו – אי אפשר.

אם אינך יכול לאשר – ושוב, אני חושב
שלטובתנו לאשר כמה שיותר מאלה שקיימים, במקום להביא חדשים. אבל אם אתם, כמשרד הפנים, מגיעים למסקנה שאין יכולים – בתי המלון אין להם ערעור נגד זה. להפך, הם רוצים להחליף עוד יותר – אזי, לכן, לא זאת הנקודה, אבל אם כבר החלטתם שלא – כי אז מיד אתם צריכים לפתור את הבעיה שלהם, מבחינת האישורים. זה צריך לבוא בד בבד.

הרי ברור הדבר, שאנחנו ניתן את האשרה
ברגע שיהיה אישור תעסוקה לגביהם.

לגבי האישורים, לרוב בתי המלון, ככל שידוע
לי כרגע, יש אישור עד ה30.6.2000-. אם יש בתי מלון שהאישור שלהם הסתיים במהלך חודש מאי, אנחנו מיד נוציא מכתב, מחר בבוקר, למשרד הפנים, נאריך להם את ההיתר עד התאריך הקובע, ה30.6.2000-, שזה התאריך המוסכם, כדי להסדיר את כל הנושא של העובדים. לאחר ההסדרה של הנושא של העובדים, כל בית מלון שהסדיר את הנושא של העובדים שלו, יוארך לו ההיתר בשנה נוספת.

הערה: זה אומר עוד פעם לגשת למשרד הפנים.

לא צריך לגשת עוד פעם למשרד הפנים.

הם מביאים לך רשימה. יש בה 20 שמות של

יש להם דרכונים. הם אינם דיפלומטים-

הרשימה אינה מועברת אלינו, אלא
למשרד הפנים. שירות התעסוקה הוציא היתרים לפני שנה, לפי מיכסה. במשך השנה הזאת לא נעשה עד עכשיו שום דבר מצד בתי המלון מול משרד הפנים, שהיו צריכים להסדיר זאת.

סליחה. לולי היינו היום בישיבה השלישית
שלנו בנושא הזה, הייתי אולי מקבל את זה.

לא הטלתי אשמה באף אחד – אני מציין
עובדה. תכל'ס בשטח, לא נעשה שום דבר.

אינני יודע מה זה תכל'ס בשטח. בתי המלון
ביקשו סידורים ברורים, איך הם עושים את זה, והם לא קיבלו. הם ביקשו אישורים מפורטים, והם הגישו רשימות ולא קיבלו אישורים. אני שואל שוב, נכון להיום – אנחנו היום בתאריך 5.6

עד סוף החודש יש לבתי המלון, עד
ה30.6.2000-, יש להם היתר בתוקף,
מבחינת שירות התעסוקה – לכל בתי המלון.

מה הם צריכים, ב25- יום-

להגיש רשימות של עובדים למשרד הפנים.

הגישו. הלאה?

משרד הפנים.

עכשיו, הם הגישו רשימות, הם קיבלו תשובה
שמתוך מכסה של ששים עובדים, למשל, שמותר להם להעסיק, משאירים להם רק 20, כי הם כשירים לפי אמות המידה. אזי יש להם פה מחסור של 40 איש. את ה40- איש האלה איך הם מאשרים היום, עד ל30- ביוני?

אינני מבין למה הבעיה הזאת צריכה
להתעורר רק באילת, ובכל מדינת ישראל
הבעיה הזאת אינה קיימת.

קודם כל, בכל מדינת ישראל לבתי מלון
אין מאשרים עובדים זרים.

אנחנו מאשרים לקבלנים, ואין הבעיה
הזאת. למאות קבלנים, לתעשייה, לשירותים, למסעדות - ואין קיימת הבעיה הזאת בשום מקום, שמביאים רשימות של עובדים, והרשימות אינן מאושרות. מעניין שכל הרשימות שבתי המלון מביאים למשרד הפנים – משרד הפנים אינו רוצה לאשר אותן. איני מבין זאת.

קודם כל, אין זה כולן. תכף נשמע את משרד
הפנים - אבל שוב, זה פיילוט ייחודי, גם ב"קטע" של המלונאות, שאין לה מערכת כמו שיש היום לקבלנים ולחקלאות וכוליה. לבתי המלון אין קיימת המערכת הזאת של סידורים לגבי עובדים זרים, כמו שיש לענפים אחרים. ב. באף מקום זה לא היה מבוסס על נכונות לתת הכשר לעובדים הקיימים. פה העניין, שאם הם היו "ממזרים" לגמרי והיו פשוט מבקשים, לפי המיכסה הזאת, של 150-200 עובדים, להביא באמצעות חברות כוח אדם עבדים חדשים, לא הייתה להם שום בעיה. בגלל שרצינו ללכת לקראת המציאות, לתת לעובדים מעמד יותר נורמלי ולאשר את התעסוקה הישירה, העסקה ישירה על ידי בתי המלון עצמם, בתנאים הטובים שהיו עד כה - לעשות משהו הגיוני ונורמלי - בגלל זה הם הסתבכו. בגלל זה – כי במקום לקבל מיכסה ולהזמין מהמקום שהכי זול להזמין ממנו – לא יודע איזה – במקום זה החלטנו סוף סוף ללכת לפתרון – אולי נקודתי – באילת, של לגליזציה של העובדים הקיימים. מה עושים בזה? פשוט סיוט. אם הוא בא עם הרשימה, ומשרד הפנים – תכף נגיע ל"קטע" הזה – מאשר כך וכך עובדים, והוא נשאר עם קטע לא מכוסה במיכסה שלו, מה הבעיה להסדיר את הנושא הזה עכשיו, עם כל האישורים – וזה מתחיל משירות התעסוקה. סליחה, אבל זה מתחיל משירות התעסוקה.

מדוע זה מתחיל משירות התעסוקה?

כי קודם כל שירות התעסוקה צריך לתת
לעובד, אם הוא מביא לך עובד אחר.

ההיתרים בתוקף כבר שנה, חצי שנה.

אתה רוצה שאני אחזיר לך מהפרוטוקולים את
כל ההסתבכויות שהיו בשנה הזו, שלא אפשרו
לבתי המלון לטפל בזה?

אבל זה לא שירות התעסוקה.

לא אכפת לי, ממש, של מי האשמה. אני אומר,
עכשיו יצרתם מצב אבסורדי. אולי זה בסגנון של ראש הממשלה הנוכחי, שהוא גם קובע תאריך ואחר כך חושב למה – אזי קבעתם תאריך, 30 ביוני, ואז התאריך הזה קדוש, ואז גם מי שעובד ויכול לקבל כבר אישור לשנה קדימה, עדיין האישור שלו עד ל30- ביוני – אינני מבין מדוע, כי הוא כבר אושר, גם לפיכם וגם לפי משרד הפנים. אלה שהם צריכים לקבל כתוספת – למה הם צריכים לחכות לסידורים מה30- ביוני?

שרות התעסוקה נותן היתרים בתוקף לשנה,
בכל הענפים, מכיוון שיש החלטת ממשלה-

אבל השנה הזאת בוזבזה. אמר מר אפרים כהן,
שבאמת היה גם החלטי וגם הגון מאד, בישיבה באילת - הוא אמר: אני מתנצל בשם כל המוסדות על הסחבת הזאת. אין האחד ביולי כתאריך התחלה, כי האחד ביולי בשנה שעברה לא היה שום תאריך מבחינת המעשה בפועל, בשטח. הדברים התחילו לזוז איכשהו לפני שלושה חודשים. אזי למה להיות צמוד להחלטות ריקות מתוכן שקיבלתם קודם?

זה לא המקום עוד הפעם להתנצל, ואני
מצטער על מה שאני שומע כאן. המצב הוא חמור באילת, והגומחות האלה בין משרד הפנים ושירות התעסוקה - ואינני רוצה פה לומר מה קורה שם. זה מנוצל על ידי חברות כוח אדם, זה מנוצל על ידי עובדים זרים, שיורדים לאילת, כפי שאמר מזכיר מועצת הפועלים – הצפה. אדוני, לפי דעתי צריך לקבל החלטה היום. היום. שאנשי שירות התעסוקה ואנשי משרד הפנים יישבו באילת שבוע ימים – יום יום. בסך הכל מדובר ב- 20 בתי מלון. זאת אינה תורה מסיני, זה לא הר סיני ולא איזה מבצע אדיר. אפשר לשבת שם, ואם שירות התעסוקה צריך להאריך – במקום יאריך; ואם משרד הפנים צריך לסגור – צריך לסגור.

אלפי חדרים עומדים להיכנס לשוק התיירות
בסיני, בטאבה, צמוד לאילת - וזה יהווה איום על קיום העיר כולה, ואתם - בקטעים הקטנים, הקטנים, שאפשר איכשהו לסייע ולעשותם בצורה נורמלית - כל אחד זורק את הכדור לאחר. איני מבין זאת כלל. מה אתה מספר לי שלפני שנה הוצאתם – השנה הזאת בוזבזה. אבל אינני נותן לך ציונים. אני אומר, הנה המציאות – תסתכל בעיני האנשים, שהם מסכנים את הונם ואת המקצוענות שלהם במקום דחוק ו"דפוק" היום. הפכנו את העיר אילת – בהתחלה העלינו אותה לרמה טובה ובין לאומית, ועכשיו "דופקים" אותה מכל צד. גם רוצים לבטל את אזור הסחר החופשי - ועוד כמה גזירות. אין זה שייך. אבל, אתה עומד מול אנשים שעושים את העבודה המקצועית שלהם – אתה עשה בבקשה את שלך. עשה את שלך בדברים הפשוטים. תן להם אישורים כפי שהם צריכים, כפי שאתם אישרתם, בסך הכל. מה הבעיה, מהיום למחר, לסדר את הניירת הזאת? משרד הפנים מיין את הרשימות, החליט על מי שהוא החליט, שהוא כשיר. נשאר פער – את הפער הזה צריכים לסגור עכשיו. מה הבעיה? תסבירו לי, אני פשוט איני קולט.

לגבי משרד הפנים, אין ספק שאנחנו שמרנו
- עד כמה שאפשר - על הכללים, לא לחרוג כאשר מדובר בדרכון מזוייף, או באשרה שפג תוקפה, של תייר שחרג ב5- שנים, וכן הלאה וכן הלאה. אתמול, בשיחה עם מר הרצל גדז, סיכמנו שאנחנו נגמיש את הדרישות שלנו, וזה אומר שכל מי שנמצא כרגע בארץ, גם אם זה בתחום של חודשיים, יעבירו את הרשימות, ואנחנו נאשר את זה מיידית – כמובן, אם הדרכון הוא כשר ולא מזוייף, וכן הלאה וכן הלאה.

אני הייתי משאיר פה כמה דיפלומטים, לצורכי
יחסי הציבור של בתי המלון.

אני איני נכנס לזה. בהמשך להחלטה החיובית
הזו, אני חושב שצוואר הבקבוק-

דקה. רק הסבר במילים פשוטות את הנהלים.
זאת אומרת שהם באים, בתי המלון, עם רשימת עובדים חדשים. קודם כל אני מניח שההגמשה היא גם לגבי הקיימים, חוץ מזיופים וכוליה.

כן.

כולל מי שמעל 5 שנים או לא?

בוא נאמר, שכאשר מדובר במספר מצומצם של
עובדים – אני מדבר על 5-10 עובדים שיש לגביהם חריגה של 5 שנים, נענינו לעניין הזה. לא באופן גורף.

אני אגיד לך שוב, מר יחזקאל לביא, זה
לא שאני נגד הגבלות בתחום הזה, אבל אין מדיניות - ופשוט להחליט באופן שרירותי, שזה יהיה חמש שנים, או משהו, בעיר הזאת-

כן, אבל אני אגיד לך את האמת. בתוך המשרד
שלי יש לי ויכוח על הנושא הזה, כי אני סובר שברגע שאנחנו פותחים את הדלת למקרים של החמש שנים, אנחנו נהיה חשופים לאחר מכן לכל הרומנים ולכל הפולנים ולכל האחרים האלה.

אנחנו תמיד חשופים לכל הרומנים.

שנמצאים בארץ עם בני משפחותיהם, לכל
אותם ניגרים שהגיעו עם בני המשפחות, הגנאים שהגיעו עם בני המשפחות - ואנחנו נהיה בבעיה.

יכול להיות שאני טועה, אבל אני חושב
שלטובתנו להביא עובדים שכבר מסתובבים בארץ, כי ממילא הם אינם מגורשים ואינם יוצאים - ולרשום אותם, במקום לייבא – כמו שאמרו כאן – עוד, כי אז הוא יכול להביא-

התשובה היא: כן, וכבר העברנו את המסר
הזה היום ועוד במהלך אתמול. לגבי הארכה של אשרות העבודה, הגוף הוא שירות התעסוקה. הם נתנו את זה עד ל30- ביוני. יש מלונות שקיבלו את זה גם לשנה לאחר מכן. אותם מלונות שיקבלו הארכה ל30- ביוני 2001, לא נעבור איתם את כל התהליך מחדש, כי אם פשוט ניתן חתימה. אלה ששילמו ב30- ביוני את האגרות-

ושום עמלה נוספת, כי העמלה ששולמה בעבור השנה שעברה, היא הייתה ריקם.

שום דבר. אנחנו פשוט ניתן את
החתימות, ונאריך את זה בהתאם לאישורים של שירות התעסוקה.

רוב בתי המלון קיבלו את זה רק לחצי שנה,
ככה למען הסדר הטוב, עד ה30- ביוני. משרד הפנים, מבחינתנו, פתר לנו בעיה שהיא הייתה צוואר הבקבוק. עכשיו אנחנו צריכים להאריך את האשרות בשנה.

ההארכה של שרות התעסוקה מהווה פה בעיה, כי רוב בתי המלון, בתום ה30- ביוני, למעשה
אין להם-

מר חיים שניצר, אני מבטיח שלא תהיה שום
בעיה בנושא הזה. אין זה יכול להיות שמוציא האישורים יתחייב למנהל אגף בכיר, שאם הוצא אישור ולא ניצלו אותו במשך השנה, אין שום סיבה בירוקרטית שתעכב את הנושא הזה, כדי להגיד: אני מאריך לעוד תקופה נוספת. חבר'ה, אנחנו נמצאים פה במשרד ממשלתי.

מיד. העניין של עובד שעובד בשני בתי מלון.
כלומר, החיוב שהוא יהיה עובד רק של
בית מלון אחד.

אבל זו גם העמדה שלנו. אני אגיד לך מה
הבעיה. אם היום הוא עובד ב"דן", והוא עובד ב"רויאל ביץ'" – כי אז אנחנו מכשירים אותו, ואני רוצה את האחריות עליו. אינני רוצה שמחר הוא יריב עם המנהל שלו ב"דן" ויברח, ואנחנו נהיה תקועים. אין לנו בעיה עם כל הכללים – אנחנו מוכנים לכבד את כל הכללים.

אבל אתם כתבתם שזו בעיה.

לא. אין זו בעיה. אנחנו יכולים לחיות עם זה.

לי יש מכתב. בסדר.

אזי אני אומר לך שעמדת ההתאחדות
היא שאנחנו יכולים לחיות עם זה. זה לא ייתכן ששני בתי מלון יהיו אחראים על עובד אחד.

סליחה. שאלת ביניים קטנטנה. האם אתם
יכולים להעביר אלינו גם את הפנייה שלכם
אל יושב ראש הוועדה?

אבל אם תפעלו לפי מה שאמרתם עכשיו, כי
אז הכל היסטוריה, וחבל בכלל להתעסק בזה.

הכל היסטוריה עד לישיבה הבאה.

אני יכול לרשום את זה, כהבטחה שלטונית,
כפי שזה נקרא. נכון?

I. משרד הפנים ייתן אישורים לעובדים שבתי המלון יביאו ברשימותיהם, בתוך המיכסה, גם כאשר העובדים האלה נמצאים בארץ באופן לא חוקי, ופשוט ירשמו אותם יחד עם אותם-

אם הם נכנסו באופן חוקי לארץ. אם הם לא
נכנסו באופן חוקי, אנחנו מבקשים את אותם דרכונים שיפנו לקונסולית האם, ואז הם אמורים לקבל את האישור החוקי.

מקובל עלינו.

ובלבד שיחזיקו מסמך נסיעה תקף. יש פה
מספר כללים, שהם כללים בין לאומיים,
שחייבים לעמוד עליהם.

בסדר, או קיי. אם זה מספק את בתי המלון.

כן, כן.

זה דבר אחד. דבר שני - שירות התעסוקה-

אנחנו מאד מקווים ששירות התעסוקה
לא יכשיל את התהליך. אני התייחסתי קודם למספר בתי מלון שפג תוקף האישורים שלהם, וציינתי שנאריך אותם מיד לצורך הסדרת הנושא.

ללא עלות נוספת.

אין עלויות בשרות התעסוקה. שרות התעסוקה
אינו גובה אגרה, וכל השרות שניתן - ניתן חינם. אם יהיה צורך, אנחנו נשקול הארכות נוספות, ובלבד שיהיה מספיק זמן להסדיר את העניין בצורה מסודרת במשרד הפנים.

מר שי ארד, אני רוצה להבין. רוב בתי המלון,
האשרה שלהם פגה ב30- ביוני. המשמעות היא שכל בתי המלון האלה צריכים לקבל עד ה30- ביוני אשרה חדשה לשנה, שאיתה הם יילכו למשרד הפנים. בלי זה, אתה תבוא ב1- ביולי - והעובדים עם אשרה שלא בתוקף. אז מה עשינו? הגשנו את הבקשות.

הערה: הגשנו כבר את הכל.

אין צורך בבקשות.

יש פה איזה שהוא "פלונטר" בירוקרטי
פשוט, לדעתי. איך אתם פותרים אותו?

שירות התעסוקה, עוד מתחילת התהליך - למרות שאתה מציין את זה כהיסטוריה, אבל אתה קודם היטחת האשמות בשירות התעסוקה - הוא היה הגוף הראשון שבא, הצעיד את התהליך קדימה ואמר: בבקשה, אנחנו ניתן את כל האישורים. אם מר אפריים כהן אומר לרדת לאילת – ירדתי לאילת 4-5 פעמים אישית, כדי להסדיר את הנושא וכדי לראות את בתי המלון. אני באופן אישי. האישורים ניתנו – נכון שיש אישורים, כמו שמציין מר דוד בלום, שניתנו לחצי שנה – אתה בא איתי אחר כך למשרד ואני מראה לך שאין שום אישור שיצא לחצי שנה – אני מוציא לך את כל התיקים. כל האישורים שניתנו, הם ניתנו לשנה בלבד. מתוך 40 בתי מלון, כמעט 30 בתי מלון קיבלו את האישורים כבר ב"נגלה" הראשונה. שירות התעסוקה עשה את כל התהליך. מה שאתה בעצם מבקש, שאנחנו נעשה את העבודה הכפולה - שמשרד הפנים יתחיל שוב ברשימות, ושוב בהיסטוריה- ברגע שמכאן תצא הנחיה שצריכים לתת את האישור, לא תהיה שום מניעה לתת את האישור ולתת הארכה, במסמך למשרד הפנים, שאנחנו נאריך להם את תוקף ההיתרים. זה לא יהווה בעיה. ברגע שהעניין מתחיל לצעוד קדימה, אנחנו מעוניינים שתהיה אכיפה-

מי נותן את החותמת הראשונה?

מה זאת אומרת? ברגע שמשרד הפנים יוציא
מסמך-

דקה אחת. היות שהדבר הבעייתי יותר,
כפי שאני מבין אותו, הוא האישור של משרד הפנים, כי שם הבדיקה היא פרטנית-

זה לא אישור - זאת מדיניות.

חברים, כדי למנוע הסתבכות-

למה הסתבכות?

כי נראה לי שזה מסתבך.

אני אבהיר את הכל. עדיין לא קיבלנו תשובה
ממשרד הפנים לגבי העניין הזה שהוא מציין שמתוך 250 עובדים שהוא קיבל הקצאה לכל רשת ישרוטל, אושרו 50-60 עובדים. זאת אומרת, יש לו 200 אשרות פתוחות. עדיין הוא לא קיבל תשובה על 200 האשרות הפתוחות שלו – מה עושים איתן. משרד הפנים עכשיו אומר: רק דקה, אנחנו נתחיל עכשיו תהליך חדש. 20 מתוכם שגנבו את הדרכונים – בוא נתחיל ללכת לסוכנויות, ו30- מתוכם, אנחנו נלך אליהם... עדיין נשארו לנו 200 אשרות פתוחות שמר דוד בלום לא קיבל תשובות לגביהן. מר דוד בלום מחר יתקשר אלי-

ממי הוא צריך לקבל תשובה?

ממשרד הפנים, ששנה שלמה יש לו אשרות
פתוחות, והוא לא קיבל שום ויזה.

אתם הצלחתם לבלבל גם אותי.

אולי אני אסביר.

האם אתה מבין את זה?

אני מבין, אבל זה לא נכון. אין לי מחלוקת עם
משרד הפנים - לא על דרכון מזוייף, ולא על דרכון דיפלומטי, ולא על דרכון פג תוקף; ואם הם שולחים את העובדים שלנו לשגרירות להביא אישור, זה מקובל עלי. אין לי עם זה בעיה. הבעיה שלי, שמשרד הפנים עד היום לא אישר עובדים שהדרכון שלהם היה תקין וכשר, אבל לא-

אבל רגע, העובדים שאתה מדבר עליהם לא
הופיעו ברשימה.

עם האישור הזה של משרד הפנים, אנחנו
נכנסים עכשיו לתהליך של איתור העובדים-

ואז אתם מגיעים איתם קודם לשירות
התעסוקה?

לא.

יש לי הצעה חד פעמית, שקודם כל הם יקבלו
אישור ממך. קודם כל, כי זה על בסיס פרטני, והמיכסה ידועה לך. אתה הרי יודע כמה כל מלון יכול להעסיק. אזי אתה רואה שהרשימה שהוא הגיש היא במסגרת המיכסה – אתה מאשר אותה, שמית, על בסיס של בדיקת המסמכים, ואז הם מגיעים לשרות התעסוקה. האם אפשר לעשות את זה כך? עם הרשימות השמיות שלהם הם קודם כל עוברים את המסננת של משרד הפנים, כי שם זה פרטני. אחרי כן, הוא בא עם הרשימה; לאלה שמאריכים – להאריך; ולאלה שהוא רושם מחדש-

זה בדיוק מה שאמרתי.

אמרו פה כל כך הרבה דברים.

אני אמרתי שלכל בתי המלון שאין להם
כרגע - נכון להיום - היתר בתוקף, אנחנו נותנים היתר בתוקף עד ה30.6-, כדי לתת להם שהות להסדיר את הרשימות במשרד הפנים. ברגע שהם יסדירו את הרשימות האלה, אנחנו נאריך להם באופן אוטומטי, בשנה נוספת, עד ה30.6.2001-.

הם עכשיו במצב, בוא נגיד, לא חריג אצלנו
- אבל בכל זאת, סכיזופרני. זאת אומרת, יש להם 25 יום בשביל למלא בעצם שני שלישים מהמיכסה שלהם, לפחות לפי הנתונים שהיו להם, בעובדים חדשים - תוך 25 יום לאתר את העובדים, לבדוק עם משרד הפנים את הניירת שלהם, לשלוח את מי שצריך לקונסוליה, לזרוק מהרשימה-

הערה: להעביר את הגבול. יש חלק שצריכים לעבור
את הגבול ולחזור-

זה לא יתבצע - והם בעלי העניין הגדולים ביותר לעשות זאת כמה שיותר מהר, אבל
יכול להיות שלא יספיקו.

ואין חג השבועות השנה.

מה פתאום? ביטלו אותו.

הוא בסוף שבוע. זה חל ביום שישי.

ועוד תהיה שביתה במשק, ועוד המשרדים
שלכם לא יהיו פתוחים בכלל לקבלת קהל –
אנחנו מכירים את הנושא.

שירות התעסוקה לא יכשיל את התהליך, בגלל
תוקף ההיתרים, ואם יהיה צורך - אנחנו נוציא מכתב למשרד הפנים, כדי להמשיך את התהליך.

אני מציע ביטוי חד פעמי, אבל ממשי,
להבטחה שלטונית זו, שאתם היום מוציאים מכתב - שבעצם כל מה שהיה בתוקף עד לאחד ביולי, באופן חריג, אתם נותנים לו עוד חודשיים, עד האחד בספטמבר – כדי שאנשים יתארגנו; ושוב, אין כמו בתי המלון עצמם בעלי עניין לעשות כמה שיותר מהר. אפשר?

זה אפשרי, כן.

אבל סליחה, אדוני, קצת קשה להבין. אולי אני
אתחיל לחזור לדוברים שלנו - זה קצת יעזור לי. משהו קצת לא ברור לי פה. שירות התעסוקה מופקד על מתן היתרים, לפי אמות מידה. בית מלון מקבל 120 מקומות. נקודה. סיים את תפקידו.

אבל זה עד האחד ביולי.

הוא יאריך את זה לעוד שנה, באופן אוטומטי,
כי עדיין לא נצלו את העניין הזה. 2. משרד הפנים יקבל אישור שלאפרים כהן, בעל בית מלון באילת, יש 100 אישורים, והוא צריך לבדוק. יבדוק – 20 אושרו, 20 לא אושרו; לסגור נושא. לזה צריך שבוע ימים, ולא שלושה חודשים, ולא ששים יום, ולא תשעים יום.

לא, לא. מה שיצריך זמן הוא המיון של
העובדים שבתי המלון צריכים לעשות, כי לא
תמיד-

אדוני, בהחלטה זו אתה מאפשר יותר זמן
להמשיך "להשתולל" באילת בלי לעשות מאומה. הנושא הזה – ואני התנצלתי בגלל בעיות בירוקרטיות של משרד הפנים ושירות התעסוקה, ולא התביישתי להתנצל.

אם כן, מה אתה מציע?

אני מציע – בתאריך הקובע, 30 ביוני, חייבים
משרד הפנים ושירות התעסוקה יחד עם כל בתי המלון לסיים את הפרשה הזו. שבו בבקשה יומם ולילה.

מר אפרים כהן, אני מבין את הלהט שלך. אני

מי שיצא מזה "דפוק" אלו בתי המלון. מדוע? כי הם לא יספיקו, והם סופגים את ההפסדים. לכן אני חושב ששירות התעסוקה חייב להאריך את האישור הזה – עדיף בכלל לשנה, כי שום דבר לא השתנה, אבל אם זוהי בעיה מבחינתכם, האריכו לפחות לחודשיים. משרד הפנים ייתן את שלו. בתי המלון יזדרזו למצוא עובדים.

והביצוע עד 30 ביוני.

הערה: לפי דבריך, כולם כבר היו צריכים לפנות
למשרד הפנים לפני שנה. הפניה למשרד הפנים
הייתה אמורה להיות כבר מזמן.

אין מניעה ששירות התעסוקה ייתן עוד
חודשיים, ואין מניעה לשרות התעסוקה, למשרד הפנים ולבתי המלון לסיים ולסגור את הנושא עד 30 ביוני, כדי שלא נבוא לוועדה הבאה, שוב-

אני חייב להפריע. אם אני בא אליו עם רשימה
של 100 שמות, ורק 40 מאושרים - את ה60- הנותרים, אתה חושב שאני יכול למצוא בשבועיים? מאין? זה בלתי הגיוני.

לכן אני אומר, מר אפרים כהן: יש פה צד אחד
- המעסיקים, שמבחינתם כל יום שהדבר אינו מתבצע הוא הפסד. לכן, אני ב"קטע" הזה סומך עליהם, ואיני סומך על משרדי הממשלה. משרדי הממשלה - משרד הפנים צריך לעבוד בקצב המואץ ביותר, ובשירות התעסוקה יש להאריך את האישורים.

מר יורי שטרן, זה מעליב שאינך סומך עליי,
בפומבי. אמרת שאינך סומך על משרדי הממשלה. אני נעלב ממך. אנחנו עשינו את העבודה שלנו באופן הכי טוב שיכול להיות - יותר טוב ממה עושים לעצמם בתי המלון.

אני משאיר רק את המשפט: "אני סומך על
המעסיקים שהם יזדרזו". לא אומר מילה על
משרדי הממשלה. סוכם?

כרגע במשרד הפנים באילת מטפלת בזה עובדת
אחת, והיא קבעה לוח זמנים. כלומר, הייתה איזו בעיה עם אחד המלונות שלי, ואז אמרו לו, חזור ב22- בחודש.

האם אפשר לתגבר את זה? כי אחרת, זה-

אנחנו נשתדל לעמוד בזה.

האם אני אוכל לקבל עדכון מבחינת מה
תגבור כוח האדם, או שעות העבודה – מה
עשיתם בשביל זה?

לא, אנחנו מסתדרים.

האם אתם מסתדרים?

כן.

או קיי. אנו נבדוק זאת "על אמת". לשכת
המסחר. אני אגיד במקומך, כי ציינתי את זה. אנחנו דיברנו גם אז שהאישורים יהיו לא רק לבתי מלון, אלא לשורה של עסקים נוספים, שאין בעצם להפריד בינם לבין מלונאות מבחינת המצב המשקי. מה עם זה?

גמרנו עם המלונות, והלוואי והצלחתם. אני
חושב שאנחנו נמצאים בבעיה לא פחותה מזה, ודיברנו על זה כמה פעמים. יצא מכתב למנכ"ל שירות התעסוקה, והיא הייתה צריכה לקבוע פגישה.

הבה נשמע אם יש תשובות.

אין לי שום תשובה עד רגע זה, עם כל זה שהיו
פגישות מצוינות.

מר יעוז אברג'ל, בישיבה אז אמרתם בעצם
שזה יחול על עסקים נוספים. ספציפית ציינו
את המכבסות ואת המסעדות.

הגשנו רשימה מסודרת-

למה? קבענו – יש לי זיכרון טוב – מה
שאנחנו אמרנו הוא שיש אמות מידה לכל המסעדות, ולכל בתי העסקים יש גם כן אמות מידה. אם הוא צריך באילת מנקים-

לא, לא, לא, לא. אמות המידה שישנן
למסעדות אתניות וכגון זה – לא בזה
מדובר.

לא דיברנו רק על זה. דיברנו על מסמך שנמצא
על שולחן המנכ"ל; דיברתי עם המנכ"ל אתמול, ונאמר לי שהמסמך הוא מסמך יפה - יש לכם העתק שלו, מובאים שם מספרים מאד מסודרים; אנחנו לא קיבלנו שום התייחסות, ומר אפרים כהן יגיע באחד ביולי, והם ירוצו להרים.

אחזור למה שסוכם. סוכם חגיגית שאנחנו
כוועדה, בביקור שלנו, נכנסנו למכבסה, ונכנסנו למסעדה, ושמענו את לשכת המסחר, וקבענו – וזה סוכם גם על דעת הגורמים הממשלתיים, שמצוקת כוח האדם שמאפיינת את המלונאות פוגעת בדיוק באותה מידה גם בענפים הסמוכים למלונאות; ואם אנחנו מסתכלים על התיירות בעיר, אזי התיירות היא לא רק בתי מלון, אלא גם מסעדות - וזה גם שירותים שנגיד מכבסות נותנות לבתי מלון וכוליה. אז דובר, ואמרתם: כן, במסגרת הפעולה הזאת, אנחנו ניתן גם לזה פתרון. מה הפתרון?

קודם כל, שרות התעסוקה, במשך חודש ימים,
מפרסם מודעות בעיתונות המקומית באילת ומיידע את כל הגורמים בעיר אילת בקשר לאפשרות להעסיק עובדים מירדן, בסדר גודל של 200 עובדים. אני לא נתקלתי בבקשות, לא של מכבסות ולא של מסעדות ולא של בתי המלון ולא של אף גורם מענף התיירות, להעסיק את העובדים האלה, כך שהצעקה של מחסור בעובדים איננה ברורה כלל.

לא מכובד. אני הראשון שאמרתי את זה. אתם שלחתם קבוצה של כוח אדם עם טפסים, שרצים בעיר ומחלקים טפסים.

סליחה?

טפסים - מחלקים בעיר. איזו חברת כוח אדם,

שירות התעסוקה, עובדים ירדנים רצים בין בתי העסק - אני תפסתי אותם על חם, לקחתי את שניהם למשרד אליי, ואמרתי להם, אתם אינכם מחלקים את זה יותר – נקודה. עכשיו יש בעיה אחרת. הבעיה היא האילתים – שכאן נמצא מזכיר מועצת הפועלים-

לא ברור לי בכלל את מי תפסת.
שירות התעסוקה לא הסתובב-

הערה: הייתה חלוקה באזור התעשייה.

אנחנו הסכמנו – אבל זה איננו
מהיום להיום, וזה אינו מהרגע להרגע.

זה איננו קשור אלינו. זה כלל אינו רלוונטי
לעניין. אם חברת כוח אדם לקחה טפסים מהסניף שלנו בלשכת אילת והתרוצצה איתם בעיר – אני-

הערה: אינני יודע מי הם בכלל. אנחנו הסכמנו לקבל
מירדן. הסכמנו מייד.

למה לא הגשתם בקשה?

הערה: הוגשו בקשות. תבדוק גם את זה.

מר נחמן שכטר, האם אתה יכול להעביר לי
מידע יותר בדוק? שוב זה אותו "סיפור" – אתם, הממשלה, מכניסים את חברות כוח האדם לעניין. אני מציע ככה – מבלי לעשות דיונים היסטוריים. האם נכון לסכם כי לשכת המסחר והתעשייה באילת היא אחת? נכון? הגש בשם המעסיקים הקטנים, זאת אומרת - שלא במלונאות, את הבקשה לאישור עובדים לשורה שלמה של בתי עסק, עם ההנמקה והכל, ואתם תדאגו כבר להחליט אם "לשדך" להם את הירדנים, או שלא תמיד החתך המקצועי של הירדנים למשל יהווה תשובה לבתי העסק האלה; אבל אני מבקש פשוט שבעיר אילת תתקיים עוד השבוע, לפני חג שבועות, הפגישה בין שירות התעסוקה לבין נציגי המעסיקים שאינם מלונאות, כדי להסדיר את העניין הזה ולדווח לנו. האם הדבר אפשרי?

להיפגש תמיד אפשר. הנושא של אמות המידה
לענף שלהם עוד לא הוסדר, אבל הם גם יכולים להגיש כרגע בקשות להעסיק עובדים מירדן, ואנחנו נדון בהן.

רק מירדן?

ומה תפתור? זה לא מהרגע להרגע - זה לא
ייגמר כל כך מהר. אני אומר: מה יקרה בשניים ביולי, כשמר אפרים כהן ייכנס ל"מפלט האחרון" או ייכנס ל"חוף הוילג'" ויסלק משם את כל העובדים שעובדים AROUND THE CLOCK וחותכים דגים, שאף ישראלי לא יעשה את זה – המכבסות, שכל העובדים במכבסות רצים להרים כשמר אפרים כהן מגיע. זה לא ירדנים-

משרד העבודה ומשרד הפנים התחשבו במצבה
המיוחד של העיר אילת והחליטו לתת אישורים לבתי מלון ולהעסיק בעיר עובדים זרים בענפים הלא מוכרים עד כה במקומות אחרים. מדוע? כי לעיר אילת קשה למשוך את כוח העבודה – לא את הישראלי ולא את הפלשתינאי, מסיבות אלה או אחרות. החלטה זאת אינה צריכה להפריד בין בתי מלון ליתר העסקים שנמצאים באותו מצב. זו הייתה גם רוח הדברים שלנו בדיונים הקודמים. אני מבקש למצוא לזה פתרון ולא להטיל את שירותי האכיפה שלכם ב"קטע" הזה, כל עוד לא מצאתם הסדר - כמו שדיברנו על בתי מלון, ועשיתם הפסקה בפעילות. האם זה אפשרי?

אולי לא ישבעו נחת ממה שאני אומר פה.
ראו נא, אנחנו הולכים ומאבדים את המדינה בין האצבעות שימו לב מה קורה כאן. אין בכלל ספק שאם אפשר להעסיק חותך דג ולשלם לו אפילו את שכר המינימום, כשישראלי, לעבודה מהסוג הזה – כמו שמקובל, דרך אגב, בעולם במקומות שונים – בוודאי היה דורש לפחות שכר כפול, אזי אין צריך את הישראלים. אזי גם לא תהיה נהירה של ישראלים לאילת. לאט לאט אנחנו דוחקים את הקץ, ופחות חיילים משוחררים מגיעים לעבודה.

מר אלי פז, הרשה לי. כמו שבבתי מלון אין
מדובר היה על אישור גורף, אלא למקצועות
שהוכח שיש שם מחסור-

הערה: הם אינם עומדים בזה.

דקה. במקום שבו עוברים על הרשיונות -
בשביל זה יש לכם מערכת אכיפה. אבל, אי אפשר להמשיך את המצב האבסורדי שבו כולם מכירים שלעיר הזאת, לתפקידים הפשוטים והנמוכים מבחינת המשכורת, אי אפשר למשוך די עובדים ישראליים, ואתם אינכם עושים עם זה ולא כלום. אתם אינכם מחליטים על שורת עבודות נוספות כעבודה מועדפת, אם זה היה פותר בעיה - אתם אינכם יכולים להוציא משם עובדים זרים, כי בלעדיהם העיר לא תתפקד, ואתם אינכם משאירים אותם גם באופן חוקי.

הרשה לי, היושב ראש. אני לא "דופק
חשבון". בהחלטה פוליטית-פנימית בעיר אילת, הוחלט שלא רוצים לראות את העובדים הירדניים. הרבה מאד מעסיקים, כמו מר נחמן שכטר – יש אצלו על השולחן הרבה מאד טפסים – הטפסים אינם צריכים להיות על השולחן אצלו, הם צריכים להיות על השולחן של מר איציק נחמיאס, שהוא הפרויקטור, שנאמן גם על משרד החוץ, גם על שרות התעסוקה וגם על שר העבודה. אין לנו ביקוש, אדוני היושב ראש, בהיקף הראשוני ששר העבודה התחייב עליו כלפי הירדנים.

אין לי, לפחות, שום בעיה עם זה שאתם
תתחילו את בניית המסגרת עם בתי העסק הלא מלונאיים עם עובדים ירדניים, אבל תתחילו.

יפה. מתי מתחילים? כשאותו פרסי תורם את
הכסף, כי אז הוא יכול להתפלל שאלוהים ייתן לו לזכות. אבל אם הוא אינו קונה-

תתחילו מזה שאתם יושבים עם המעסיקים,
שאתם מגדירים את המקצועות שאתם מוכנים
ללכת לקראתם-

עשינו את זה. אדוני היושב ראש, עשינו זאת,
יש בלוקאדה מפני טפסים. הטפסים
אינם מגיעים אליהם.

מר אלי פז, סלח לי - אתה מסלף פה – ואני
אומר לך זאת באופן יותר חריף מאשר אתה אומר. אף מילה לא נכונה. אף מילה. הייתה החלטה פוליטית של העיר אילת, שראש העיר הכריז בהחלטת פה אחד של מועצת העיר, שאומרת כך: כל זמן שפרשת הרפורמה עומדת לפגוע בעיר אילת, העיר אילת לא תקלוט ירדנים. זאת החלטה פוליטית. זכותה של ההחלטה הזאת, ראש העיר עם צוות, יושב כאן גם חבר מועצת העיר. הייתה החלטה. היא אינה נוגעת לעניין של קליטת העובדים הזרים מירדן. אנחנו את הטפסים – אני קיבלתי 30 טפסים של איזו חברת כוח אדם - לא קיבלתי מידע מכם - מסתובבת בעיר איזו חברה שנקראת "פורטרייט בע"מ" ומחלקת ניירות. אני עצרתי אותם, אמרתי: עד כאן. מי אתם בכלל?

דקה אחת. אולי נפנה באמת – אתה, כחבר
מועצת העיר, אתה יכול ליזום אצל ראש העיר ישיבה של כל הגורמים המעורבים - לשכת המסחר, נציגי המעסיקים שמאורגנים בה, שירות התעסוקה, משרד הפנים, ואני מניח שגם משרד החוץ חייב להיות מיוצג.

יש לנו צוות היגוי, אדוני היושב ראש. רק
הטפסים אינם מגיעים אלינו, למרות
שלא אמרתי אמת. רק אין הם מגיעים.

אם מר שכטר לא קיבל את המידע, כי אז
אני מבקש ממנו שמחר בבוקר ישלח אלינו בקשות להעסיק עובדים זרים מירדן, ואני מבטיח לו תשובות.

אני אוהב שאתה זורק את זה. מתי לבוא,
מחר? האם הם יבואו ב30- ביוני לאילת?
הפסיקו נא להיות כאן-

סליחה. אני מבקש ישיבה של הגורמים
ורוצה לקבל את הפרוטוקול שלה, ואז אני אראה מי צודק ומי לא. אתם תשבו ביחד, בימים הקרובים, מחר מחרתיים, ואני ספק שמיד יגישו לך את הבקשות והכל; אבל חלק מהדברים ידועים, חלק הם צריכים בעצמם לבדוק. הם צריכים לקבל מכם ולסכם איתכם לאילו תפקידים מותר יהיה לקחת עובדים-

סליחה. כל קבוצה תעריך עדכון להיום, כמו
שאני מודיע לפרוטוקול, אדוני היושב ראש. מר נחמן – אמנם אני איני דובר אמת, אבל אני מציע שהוא יעביר אליך. במקום שאנחנו נעשה כפי שאדוני קבע – שמר נחמן יעביר את כל הטפסים שהוא אומר שעברו אלינו, אליך, ליושב ראש הוועדה. זה הכל.

אני מבקש משהו אחר. אני מבקש את
המסמכים שמדברים על אודות כך-

מודעות בעיתונים, כל מה =

כי אז, אני מבקש את המסמכים שמדברים,
חוזר שנשלח למעסיקים, שמדבר על כך שלתפקידים אלה ואלה בבתי עסק אלה ואלה מותר לקחת עובדים ירדניים, שהתנאים הם כאלה וכאלה, ושהסידורים הם כאלה וכאלה. תנו לי את החומר.

עובדים ירדניים, זה עד מתי? עד מתי הם
עובדים? לוח זמנים - מתי הם ייכנסו לארץ בפעם הראשונה, והרי זה לא מהיום להיום עם הנושאים הבטחוניים; הבה נהיה הוגנים. אני מדבר כרגע על מה שיקרה מהאחד ביולי, כשמר אפרים כהן – בצדק - יבוא לאכוף את החוק. מהו הפתרון?

יש עניין של שעות עבודה. יש עניין של שעות
יציאה וכניסה – אנחנו דנו בזה גם קודם. אני חושב שבחלק מבתי העסק, בחלק מהמשמרות, הדבר הזה יכול להסתדר, ואם המעסיקים יילכו באופן חיובי וייקחו את העובדים לשעות המקובלות, אזי לפחות חלק מהדרך נעשה; אולם בשביל זה, הדבר צריך לקבל צורה של הידברות אמיתית. אינני רואה אותה, ואינני שומע שהיא קיימת. אזי לכן אני אומר: א. אני מבקש את החומר - מחר, אני רוצה לקבל את החומר על שולחני. ב. אני מבקש את הישיבה הזאת, ואני רוצה לדעת מה סוכם בה. מה העירו המעסיקים. אני לא חושב שלמעסיקים באילת יש עניין – כמו שאתה אמרת – בבלוקאדה נגד הירדנים. מה אכפת להם אם הם ירדנים או לא ירדנים וכוליה. אם אתם, כרשויות, פותרים כמה בעיות - למשל, איך מפטרים את העובד הירדני, אם הוא אינו מתאים? האם זה יהפוך לסוגייה בין לאומית או לא יהפוך?

אדוני היושב ראש, כל הצעדים שאתה מציג
אותם כאן – הכל נעשה. ישבנו עם לשכת התיאום, ישבנו עם מועצת הפועלים – מהיכן אני מכיר את החבר הנכבד הזה? ישבנו עם כל מי שאפשר, ודיברתי עם ראש העיר מספר פעמים. אבל הבעיות טרם נפתרו. זה הכל.

אם כן, אתה יודע מה? אם כך הדבר, אני שוב
מבקש לראות את הניירת, ואני אחליט את החלטתי בהתאם לזה. ההנחה שלי, שלמעסיקים אין סיבה להחרים את הירדנים, אלא אם כן יש דברים אמיתיים, כמו שעות העבודה ודברים כעין אלה.

לא, אין בעיה בזה. לירדנים אין בעיה.

רבותיי, אני מבקש. אין כאן הצטלבות של
שיחות. כל אחד מדבר בתורו. אני, כיושב ראש, בזכותי לתפוס את הפיקוד, ולאף אחד אחר אין זה מותר. עכשיו, אני מבקש את ההחלטות שלכם, את הנהלים, את החוזרים שהוצאתם ואת המודעות, ואני מבקש הסבר מלשכת המסחר למה הדברים האלה אינם מתקדמים במישור הירדני. נפתור את הבעיה עם הירדנים. נתקדם הלאה.

דבר אחרון – משטרה. יש לי שלוש דקות.

אנחנו מדברים על מודל אכיפה שאנחנו
מפעילים אותו באילת. מדברים על דברים מבוססים, על אנשים שמגיעים, מקבלים רשיונות והכל. לא זאת הבעיה. אתם הוועדה, הייתם באילת, ואתם-

כן. ראינו כמה מקומות. כן.

מדובר בתופעה של אנשים שעוזבים את
המעסיק א' ועובדים אצל מעסיק ב', או ג', או שהם עובדים באופן עצמאי אצל מעסיקים פרטיים וכדומה; וזאת הבעיה באילת, לא אלה שנמצאים בבית המלון. בבית המלון יש שליטה עליהם. אנחנו נוכל לאכוף אותה-

אם העובד שיש לו רשיון, עזב את המעסיק
שלו והתקבל לעבודה אצל מעסיק אחר שמותר לו לקחת עובד זר, לא צריכה להיות עם זה שום בעיה, למרות שזה לא כך היום. איני חושב שלמשטרה יש תפקיד בעניין זה.

הטיפול הוא במעסיק.

המעסיק שלקח ללא רשיון – טפלו בו.

אני אתן לך דוגמה: ביישוב אליפז, ליד
אילת, יצאו 34 בני מיעוטים ממעסיק - המעסיק קיבל קנס מאד גבוה, והמלין קיבל קנס מאד גבוה ומאסר על תנאי, ועוד מלין, איש הקיבוץ. אזי זו תופעה שקיימת, וזאת הבעיה שלנו.

אנחנו נחזק את ידיכם, באמת, בכל פעולה
כזאת, שלא תהפוך לציד אחרי העובדים עצמם. אבל שוב, אני אומר: אם עובד עזב את בית המלון "נפטון" ועבר, אינני יודע, ל"מלכת שבא", אזי מבחינתי הוא חוקי, כל עוד רשיונו בתוקף, והמעבידים צריכים לדווח, אני חושב, לשירות התעסוקה. הבה לא נהפוך ללא חוקי את מי שפשוט מחליף את המעסיק.

חשוב בנקודה הזו לציין שהנושא של
דיווח, שצריך להיות אולי, מבחינת לשכת התעסוקה, חלק מאד קשה בהסכם של קבלת עובד כזה; הדיווח של המעסיק, גם אם הוא עבר למלון אחר, או שהוא יצא ממנו, להערכתי הוא חלק בלתי נפרד, כדי לנסות למנוע את מה שאני אספר לך שקורה באילת מעבר לכל מה ששמענו.

יש שני ענפים נוספים שאין מדברים עליהם
פה - וחבל. אלו הנושאים של נערות ליווי ודילרים. אלו שני ענפים משגשגים. אלה בעצם מביאים לנו את הפשיעה לעיר הזאת וכל המאפיינים מהרמה הפחותה, שזה עברות הרכוש-

אתה יודע, אני חושב שאנחנו קצת התרשמנו
גם כשהיינו שם, מהיקפי התופעה. אבל באמת אנחנו צריכים להפריד פה בין עסקים שהם עסקים כשרים – אזי אנחנו רוצים רק להכשיר את העובדים בעבורם, לבין עסקים שהם מטיבם - כבר במקרה הטוב - גבוליים.

אני רוצה רק לומר במשפט אחד לגבי
הדילרים. את הדילרים יכולים לאכוף. יש לנו המודיעין שלנו אנחנו יודעים איפה הם לנים. אסור להם לרדת מהספינות, וכשאני בא לגרש אותם, אני נתקל בבעיות במשרד הפנים ובעוד משרדים - לא ניתן לקבל את הגירוש. אומרים: לא. תן להם רק איזה אישור שתוך 3 חודשים הם יעזבו את הארץ.

אני שוב מציע כך: אנחנו נחזור לעניין
מדיניות הגירושים. תהיה לנו גם פגישה עם השר לביטחון פנים. במסגרת זו אנחנו נבקש מכם לבוא שוב, כי פשוט שם כל הסוגיה הזאת נדונה.

לגבי הירדנים, לא שיתפו אותנו וחבל. אני אתן
לכם רק דוגמה. מספיק ש"זולג" אחד ביום, יש לנו 350 מהם. הפרשי השכר בין ירדן לישראל הם גבוהים מאד.

הערה: סליחה. כשאמרת שלא שיתפו אתכם, למה
התכוונת?

שלא שיתפו אותנו בדיונים.

הערה: אותנו – זה את משפחתך?

את יחידת אילת.

הערה: יחידת אילת בתוך העניין, ומשטרת הגבולות
בתוך העניין לפרטי פרטים.

אני מודיע לך שלא. דברו עם השטח, אל
תדברו עם הפיקוד.

חברים, אם נציג של היחידה המקומית אומר
שלא – אז כנראה שאיכשהו היה פה "פנצ'ר". אולי בשבילכם הם כולם במדים, ואז הם מייצגים אותו גוף. אבל התלונה צריכה להיות לא כלפי משרד הפנים או משרד העבודה, אלא לממונים עליכם, שלא דאגו להכניס את הכוח המקומי לעניין.

לא שותפנו לא בנושא ביקורת גבולות, לא
בנושא-

אזי אני רושם את זה כהערה, שאותה נפנה
למפכ"ל.

לנו יש מה להגיד בעניין גם לגבי ה"זליגה"
של האנשים האלה.

רבותיי, אני חושב שזה יותר מדיי חשוב, כי על
הדברים האלה כל העניין יכול ליפול, ועוד להפוך את הקערה על פניה. לכן, אנחנו רושמים לפנינו וכותבים מכתב דחוף למשרד לבטחון פנים, עם עותקים למשרד העבודה ולמשרד הפנים, כדי שההתייעצות הזאת תתקיים בדחיפות, כי יכול להיות שיש היבטים שלא הובאו בחשבון.

דבר אחרון - אם אנחנו רוצים לעשות פעולה שתהיה לה השלכה לטווח ארוך, כי אז אני חוזר למספר נקודות:

I. אני מברך את משרד העבודה על כך שבאופן חד משמעי, לפחות באזהרה, הוא דורש מבתי מלון להעסיק עובדים באופן ישיר ולא באמצעות חברות כוח אדם; ואני מבטיח לכם, שאם באמת תכניסו את חברות כוח האדם, היכן שקודם העסקתם ישירות – אני אהיה הראשון שידרוש ביטול כל האישורים. פשוט אקיים ישיבה מיוחדת בנושא הזה.

II. צריכים גם פתרונות ישראליים, ולכן, אתם אנשים מנוסים - ולא בישיבה הזאת-

סליחה. למה רק לגבי אילת?

כי פה באילת עשינו ביחד דבר חריג. אם
החריג הזה יהפוך נגדנו, אזי באמת-

בבג"צ לא תוכל לעמוד בזה.

הערה: זה אינו קביל משפטית.

מה אינו קביל? חברת כוח אדם חותמת –
לשכת תעסוקה פרטית, שאינה מעסיקה באופן ישיר. לכן, הבסיס החוקי קיים גם היום, אלא שבאכיפה אולי אין מקפידים כל כך.

דבר שני, למלונאות בארץ אין ניתנים אישורים. אזי יכול להיות תנאי מיוחד לאישור הזה החריג. אני רציתי שבפעם הבאה – ואנחנו נחזור לאילת – נבוא עם תכניות הכשרה ותכניות פיתוח, נגיד, קאדרים מקומיים או מיתר חלקי הארץ, לפתרון בעיות התעסוקה של העיר אילת. אני כעת נאלץ לטפל במצב שהוא דחוף, וכל הפתרונות האחרים ידרשו יותר זמן. אבל אני מבטיח לכם שהנושא הזה יעלה. אני רק מבקש את עזרתכם בפיתוח תכניות והצעות ספציפיות.

אני מתנצל בפני הפרוטוקול אם פגעתי במר
אלי פז. לא התכוונתי.

טוב שעשית את זה. דבר אחרון, אני חוזר
ומבקש את משרד הפנים לוותר על הערבויות, כאשר מדובר באנשים שכבר נמצאים בארץ. זאת אומרת, אין זה יכול להיות, שברגע שאדם שמסתובב, והוא לא חוקי הוא אדם חופשי; והמעסיק שלו, הוא לא חוקי וחופשי. ברגע שמכניסים את זה למסגרת חוקית, הוא הופך להיות עובד של מעביד אחד בלבד, והמעביד הזה חייב לשעבד איזה שהוא סכום בעבורו. אני חושב שזה מצב אבסורדי. פשוט אבסורדי. מחירות לעבדות. מגאולה לשעבוד. הפוך מאשר בתפילות. לכן, אני פשוט מבקש דיון בנושא הזה אצלכם ותשובה מכם.

רציתי להסב את תשומת לבם של החברים
כאן. אילת אולי מצטיירת, ואני שמח שאמרת דברים נכונים לגבי העתיד שלה, מכיוון שהוא נמצא בסכנה, ובוודאי שלמשטרה היה הרבה יותר מה לפרט, לו היה זמן. צריך לזכור שהרע במיעוטו לגבי ההסתדרות באילת זה נושא העסקת עובדים ישירות דרך בתי המלון; ואמרנו: זה הרע במיעוטו – 1,000 במספר. מסתובבים בעיר קרוב ל5,000- עובדים זרים, מכל הסוגים, אתרי הבנייה כבר מכוסים, מהמנהל עד אחרון העובדים, ואיני רוצה לדבר על חברים באזור התעשייה, שמעסיקים כבר עשרות עובדים ירדניים. ההצהרה לא הייתה רק של מועצת העיר. היא הייתה גם של ההסתדרות באילת, שאנחנו לא ניתן לאף עובד להיכנס, בכלים שעומדים לרשותנו - ויש לנו כלים בנושא. צריך לזכור שאילת איננה תל אביב, אין לה חיפה, ואין לה ירושלים, אין פריפריה. כל בעיה שנכנסת פנימה נשארת אצלנו, וכמו שאמרת, בעיית הגבולות לידנו, עם בעיה של עובדים של 60$ ובתי מלון ב40$- - לא נוכל לעמוד בזה. זו תהיה התמוטטות של כל המערכת, ויש כבר היום, בדוחות של השנה האחרונה - של כל בתי המלון - ללא יוצאים מהכלל, שהכנו לצורך השכר החופשי, כדי לבוא ולהביא נתונים. אפשר לראות את המצב הגבולי שיש לנו שם בכלל, של תחזוקת בתי המלון. כך, שכל הנושא הזה של העובדים הזרים, אני בא ואני אומר, אינני נכנס כאן ואיני שמח בחילוקי הדעות שיש בין המוסדות, אבל כל העיכובים האלה, אולי, ידרשו בהחלט את תשומת ליבם שלך ושל העוסקים במלאכה - לשכת התעסוקה, משרד הפנים - לגבי מה שכתוב ומה שמאושר - ולא מעבר לזה. היום, בתי מלון – לא כולם – אינם עומדים, אינם באותם תקנים שאמורים לעבוד בהם אותם עובדים זרים. הם עובדים היום, הם יחליפו לנו, גם היום, אף את מנהל המלון עצמו.

אני מסכים איתך. אני רק חושב שכאשר
מערכות השלטון יוצרות מצב אבסורדי, שאינו עומד במבחן המציאות, אזי הם גם אחר כך חייבים לסבול את עבירות החוק. ברגע שהמצב "מתנרמל" איכשהו לפי הדרישות של אותם המעסיקים, והם אומרים: 20% מכוח האדם, או משהו, 18%, מספיק לנו, אז אנחנו יכולים גם לדרוש, בהקפדת יתר, לשמור על כל הנהלים והכל. ואם יהיו מקרים של פיטורי עובדים ישראליים והעסקת עובדים זרים במקומם, הדבר יבוא לדיון דחוף וחריג-

רק עוד נתון אחרון: תיק 7,500 עובדי
בתי מלון שמר ששון מחזיק, ארצית, בהסתדרות. יש לנו באילת 7,500 ,שזה תיק שדמי הארגון שלו משולמים "כמו שעון שוויצרי". הוא ירד לקרוב ל5,000-. הסיבות אינן יכולות להיות הוצאה של עובדים ישראליים בלבד, בתקופות מסוימות שיש עליות וירידה. הסיבות הן גם כניסה – אינני מדבר על רשתות, שלפעמים הן מקפידות יותר. ישנם בתי מלון, ששם ממנהל הקבלה עד האחרון, ואנחנו הולכים לקראת תקופה שהפלישה הזאת – אירופה הגדולה לא יכלה להרשות זאת לעצמה, ובוודאי שלא אילת ולא הארץ בכלל, כך שצריך בנושא הזה לשים את מלוא הדגש על כל הנקודות הדרושות.

כל הדברים המדאיגים שאתם תעלו עליהם-

מאד מדאיגים.

עלו עליהם בבקשה, הכינו חומר מסודר
ונראה. הרי ההסדר שקבענו היום איננו קדוש. זאת אומרת, הוא יכול להביא לתוצאות שליליות, ואז-





הישיבה ננעלה בשעה 14:35