כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עובדים זרים/781

5

הוועדה לבעיית עובדים זרים
30.5.2000

פרוטוקולים/עובדים זרים/781
ירושלים, ח' בתמוז, תש"ס
11 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה לבעיית עובדים זרים
יום שלישי, כ"ה באייר התש"ס (30 במאי התש"ס), שעה 10:15

חברי הוועדה: יורי שטרן - היו"ר
נחום לנגנטל
גדעון עזרא
יאיר פרץ

אייל שלו - אחראי על פרוייקט צד"ל - מנהלת השיקום
בשב"כ, משרד ראש הממשלה
יובל צלנר - עוזר השר רמון
אפרים כהן - ראש מנהל העובדים הזרים,
משרד העבודה והרווחה
איציק נחמיאס - מקדם תעסוקה לעובדי דרום לבנון -
בשירות התעסוקה, משרד העבודה והרווחה
אלי פדה - ס/מפקח עלייה וקליטה, משרד העבודה והרווחה
מתי הכהן - מנהל המחלקה הקונסולרית, משרד החוץ
יחזקאל לביא - משרד הפנים
דסי צנגן - משרד הפנים
עו"ד שי סומך - משרד המשפטים
גלעד ריקלין - רפרנט בריאות אגף התקציבים, משרד האוצר
בועז לב - סמנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר מיכל כהן - משרד הבריאות
יהודה עליאש - אחראי על תקציבים, קופת חולים מאוחדת
צבי מאור - ראש חטיבת הקהילה, קופת חולים כללית
עו"ד דפנה ליפוביץ - משפחה חדשה

תמי ברוך

תמר מרימוביץ

העסקת משפחות צד"ל בארץ.


העסקת משפחות צד"ל בארץ

אני פותח את הישיבה. אני מודה לכל המשתפים שהגיעו, כי ההתראה להגיע לישיבה היתה מאד מאד קצרה. אני קודם כל חייב הבהרה גם בעקבות מה שהעיר לי אתמול חבר הכנסת ידידי גדעון עזרא. אנחנו לא רואים לא באנשי צד"ל ולא בפליטי לבנון שהגיעו אלינו עובדים זרים. החלטתי על קיום הדיון לא כדי להשוות אותם לעובדים זרים, אלא להפך, כדי למנוע עבורם את אותם העיוותים, את אותן הבעיות ואת אותם המצבים של ניצול, של זלזול ושל השפלה שעוברים עובדים זרים אצלנו, בגלל המערכות השונות ובגלל המעמד המיוחד שלהם.

מטרת הדיון היא לראות איך אנחנו מבטיחים פתרונות תעסוקה לאנשי צד"ל, לבני משפחותיהם ולפליטי דרום לבנון שאינם אנשי צד"ל, כל עוד הם נמצאים בארץ; איך אנחנו מבטיחים להם פתרונות תעסוקה הכי טובים והכי פחות מפלים. האנשים האלה באו ממדינה שרמת החיים בה נמוכה משלנו ורמת השכר שם נמוכה משלנו. אלה מהם שכבר עבדו בארץ היו בתחתית של סולם המשכורת והסולם התעסוקתי, אבל זה היה אפשרי כל עוד אותם מאות דולרים שהם הרוויחו פה היו סכום רציני כשהם חזרו הביתה. הבית שלהם היה שם, המשק החקלאי שלהם שם וגם משפחה וחמולה, ואת הכסף הם ייבאו מישראל.

זה שונה לגמרי מהמצב הנוכחי שלהם, מפני שכל עלויות המחיה שלהם הן עלויות ישראליות. צריך להשוות את רמת השכר שלהם ותנאי העבודה לתנאי העבודה, לשכר ולעלות המחיה במדינת ישראל. אנחנו צריכים לדאוג מראש שהם לא יהפכו פה לאיזושהי שכבה תחתית ממורמרת ולא מרוצה. בסוף נקבל את זה כבומרנג חזרה.

כדי למנוע את זה, אני חושב שהוועדה שלנו שצברה לא מעט מידע וניסיון על מה שקורה עם העובדים הזרים במדינת ישראל, היא הפורום המתאים כדי להסדיר את המערכות בפני קבלת החלטות כאלה או אחרות, שעלולות להביא לתוצאה שלילית כזאת. זו המטרה, ולכן ביקשתי בדחיפות לקיים את ישיבת הוועדה.

אני מקווה שנקדים פה כמה דיונים בממשלה, כי היה ויכוח בעניין. שרי הממשלה שביקשנו מהם לבוא ונציגי כמה מוסדות אמרו: קודם הממשלה תגבש את המדיניות שלה, ואחר כך נבוא ונדווח לכם. אני חושב שהסדר הנכון הוא שהכנסת תעיר את הערותיה ותציע את המלצותיה, והממשלה תיקח אותן בחשבון. אז נקבל דיווח שכולל גם התחשבות במה שאנחנו מציעים.

אני קצת מופתע - מופתע ולא מופתע - מכך שהדברים האלה מתגבשים כעת, כאשר היה ידוע מראש שיבואו הפליטים ויבואו אנשי צד"ל, וכל הסידורים לפחות מבחינת התקנים וההחלטות היו צריכים להיות מוכנים מראש. ההתרשמות שלי היא שנכון לרגע זה זה לא כך, אבל אנחנו נשמע עכשיו את נציגי הגורמים.

התלבטתי אם לעשות את הדיווח הזה בפורום סגור לתקשורת, אך בסוף החלטנו שלא. אני בונה על כך שאתם לא תכללו את החומר שעלול לגרום נזק רב מדי.

יש פה היבט שני, שגם כללתי אותו בסדר היום. הפן השני הוא שכ- 2,600 לבנונים היו מועסקים במשקים בצפון. מתוכם רק חלק הגיע עכשיו אלינו. לא חייבים אותם אנשים שהגיעו למלא דווקא את מקומותיהם של אלה שלא מגיעים, אבל נוצר פה מחסור בכוח אדם. קראתי היום ב"מעריב" שחסרים לתעשיות בצפון כ- 700 עובדים, ואני מניח שזה לא רק בתעשייה.

האם יש פה נציג של צד"ל או מישהו שיכול לתת לנו תמונת מצב לגבי מה שקורה?

יש פה גורמים שמטפלים באנשי צד"ל.

אני מבקש למסור נתונים בקשר להעסקתם של גורמים בישראל עד אפריל 2000. סך הכל הועסקו כ- 1,937 - 602 בתעשייה, 491 בחקלאות, 175 בבניין ו- 669 בשירותים, הכוונה במטולה בבירנית ובראש הנקרה. אלה הנתונים, ולכן אני מבין שכתוצאה מכך יש חסר בעובדים בחקלאות, בתעשייה או בשירותים.

מר אייל שלו, אתה תהיה הדובר הראשי שלנו לצורך העדכון.

גברת דפנה ליפוביץ, נשלח לנו מסמך על דרום לבנוני אחד שהיה גם קצין בדצ"ל. שלוש שנים הוא יוצא עם אישה ישראלית.

הוא ממש חי איתה כזוג נשוי לכל דבר.

והם לא יכולים להירשם כזוג. זה דבר נוראי.

האם זה עכשיו הנושא העיקרי?

אנחנו ניקח את המקרה הזה ספציפית לטיפולנו.

מר איל שלו, אנחנו קודם כל רוצים לדעת מה היא ההערכה שלכם לגבי מספר הפליטים שהגיעו ושיצטרכו סידורי תעסוקה אלה או אחרים, וכן לפתרונות שאתם חושבים לספק להם. שמענו שלחלק מהאנשים שהגיעו ארצה שהם אנשי צד"ל גרידא, תוצע אזרחות וסל מסוים. לחלק ייתנו מעמד של תייר עם רשיון עבודה.

מי שיקבל אזרחות ותושבות, בעיותיו מבחינת תעסוקה יהיו כמו בעיות יתר התושבים, למרות שיש דברים ייחודיים שאני הייתי רוצה להציע מתוך החוויה שלנו עם העובדים הזרים, וזה כדי שהסידורים יהיו מתאימים יותר.

מה שמאד מפחיד אותי זה מעמד של תייר עם רשיון עבודה, כי אם זה רשיון עבודה רגיל של עובד זר, זה אומר שיש הרבה מאד הגבלות, כמו: צמידות למעסיק וכל מיני דברים אחרים, שבסוף מקנים לאדם הזה מעמד נחות בשוק העבודה.

לדעתי, הנרמול של החיים שלהם זה הדבר הכי חשוב עתה. כניסתם לעבודה גם על הרקע שדרושים עובדים בצפון, זה הדבר החשוב ביותר. אם בישיבה הזאת נתווה קווים רק לעניין הזה ונעזוב את כל הדברים האחרים, לדעתי, הדיון הזה יתרום. אם נתחיל עכשיו לדבר על התעודות למיניהן, זה סיפור ארוך, שכן אתה לא יודע מי יישאר בארץ, מי ייסע ומי יחזור ללבנון. צריך לבדוק איך לגרום לכך שהאנשים האלה ייכנסו מחר לעבודה. זו צריכה להיות מטרת הדיון היום.

על הכנסת או על ממשלת ישראל לקבוע איזה משרד יטפל בעניין הזה. אני לא בטוח שהוועדה לבעיית עובדים זרים היא הכתובת לכך. אני שמח שחבר הכנסת יורי שטרן "התלבש" על העניין, אבל אני לא בטוח שהוועדה הזאת היא הכתובת לכך.

אמרתי שבשום פנים ואופן אין לראות בהם עובדים זרים.

אבל צריך לשים אותם באיזו נישה.

חשוב לי מאד לדעת את מספר האנשים שהגיע לכאן כרגע.

על פי האומדנים שקצת יותר מבוססים ממה שאנחנו קוראים בעיתונות, הייתי רוצה לדעת כמה אנשים, לפחות בטווח הקצר או הבינוני, רוצים להישאר. בוא נגיד שבטווחים רחוקים אף אחד לא יכול לצפות מה יקרה פה, אבל בטווחים הקצרים והבינוניים, מי רואה את אחיזתו כאן בארץ הזאת?

הרושם שלי הוא שאתם לא הייתם ערוכים לעניין הזה - אני לא מחפש את האשמים כרגע - כי ראיתי את התגובה ביום הראשון לנסיגה, וראיתי מה קרה ביום השני והשלישי אחר כך.

לכן אמרתי שאני מופתע מכך שהיום מדברים על גיבוש הנהלים.

צריך להבין שכל עוד קולטים אותם במרכזי קליטה חדשים, שזאת האגודה למען החייל, זה דבר שנראה לא הגיוני, כי המקומות האלה לא קרובים למקורות התעסוקה הפוטנציאליים שלהם.

הם גם לא מתאימים למשפחות.

אם אתם צריכים עזרה מאתנו, קרי: בתקציבים, בחקיקה וכו’, אנחנו יכולים לעזור, כי אני חושב שהמטרה היא מטרה משותפת, אבל העובדה שעד לרגע זה לא הונח דבר על שולחן הכנסת, לא בחקיקה ולא בתקנות, זה דבר שנראה לי מאד תמוה. עד לרגע זה לא הגיעה בקשה אחת להעברת כספים לאף גורם, ואני לא מבין איך זה, שהרי אין רזרבות כספיות לדברים שלא נולדו בתקציב המדינה.

בחוקי מדינת ישראל, בחוקי המרשם הכניסה לישראל וכן הלאה ישנן תשובות.

לא, הבעיה היא לא רק מרשם.

אנו רוצים לדעת נתונים. כמו-כן, אני רוצים לדעת תשובה לגבי המעמד שקשור באפשרויות שלהם בתעסוקה וסידורים מהירים כדי להכניס אותם לעבודות השונות.

לפני שבודקים מי אשם ומי לא, המנהלה הביטחונית לסיוע נערכת כבר מזה חצי שנה לאפשרות שיגיעו אנשים מדרום לבנון. יש ועדת היגוי שטיפלה בנושא. ההיערכות היתה למספר אחר של משפחות, כי הנחות העבודה של כל גורמי השטח היו שהיציאה תהיה במועד מסוים, ולכן יגיעו לישראל במקרה הכי גרוע עד 600 משפחות. לזה המנהלה היתה ערוכה בצורה הטובה ביותר שאפשר. אני חושב שזה הגוף היחיד שהיה מוכן וערוך כפי שצריך.

בפועל, כפי שאתם יודעים, הגיעו הרבה יותר אנשים. בסופו של דבר, לאחר לילה אחד שחלקם לא ישנו על מיטה, כל האנשים שוכנו בבתי מלון, בתי הארחה או מתקני האגודה למען החייל, זאת אומרת: אחרי 24 שעות לא היה אדם אחד שלא ישן, אכל, התרחץ וכו'. זה רק רקע הדברים.

אני ביקשתי וקיבלתי את הסכמתם של אנשי התקשורת פה לגבי מה שיוגדר מראש שהוא לא לתקשורת.

קיים קושי עצום באיסוף נתונים מדויקים, מאחר שהאנשים נעים ונדים. הם לא נמצאים במעצר והם לא נמצאים במחנות סגורים. ישנם אנשים שנכנסים וישנם אנשים שיוצאים. מזה שלושה ימים אנחנו במבצע אינטנסיבי מאד של רישום כל האנשים שנמצאים כרגע במתקנים שלנו, או מגיעים אלינו ממקומות עבודה שהם עובדים בם כרגע בישראל.

נכון לרגע זה אנחנו מדברים על סדר גודל של 1,663 משפחות, כשמשפחה מבחינתי זה או משפחה או רווקים, זאת אומרת: בתי אב. סך הכל נפשות נכון לרגע זה - 5,537. אלה המספרים שיש כרגע.

אתמול דיבר ראש מנהל האוכלוסין על 6,600 נפשות.

אף אחד לא ספר את האנשים למעט אנחנו. ההערכות היו לפי אוטובוסים. אנחנו שלחנו אנשים באוטובוסים, וההערכה בחלק מהמקרים היתה לפי מספר האוטובוסים, ובמקרים אחרים לפי מספר האכלוסים בבתי המלון. נכון לרגע זה, זה המספר שמתייצב.

יכול להיות שיהיו 100 לכאן ו- 100 לשם, מאחר שיש אנשים שיש להם אינטרס להירשם ויש כאלה שמעדיפים לשבת בחדר, ואנחנו לא יכולים למשוך אותם בכוח.

האם המספר הזה הוא כמות כוללת של הלבנונים שנשארו בארץ, שעבדו פה ולא חזרו?

כן, כולל חברת תעבורה שהגיעה עם עשרה אנשים שנמצאים כאן כבר חמש שנים. זה סך כל האנשים שכרגע הגיעו לישראל, והם מעונינים לבוא ולהירשם.

כמה מהם מצד"ל?

לצורך העניין, אנחנו נגדיר את כל אלו שהיו קשורים במערכות הביטחון השונות ולא נעשה הפרדה בין צד"ל ליחידות אחרות. בנתון גס 237 משפחות הן כנראה משפחות של פליטים, זאת אומרת: אנשים שברחו מלבנון מטעמים אישיים, כמו: אחד שרב עם אשתו והחליט לבוא לישראל, או אחר שעבד בישראל ולא רוצה לחזור ללבנון.

הנתונים האלה עדיין לא מדויקים. יכול להיות שהמספר הזה יילך ויגדל. מאחר שאנחנו מראיינים את האנשים, יש כאלה שאומרים: אני הייתי בצד"ל. אנחנו עכשיו בתהליך בדיקה, ולגבי אלה שטוענים ששירתו בצד"ל, אנחנו נבדוק אם אכן הם היו בצד"ל. עדיין הרוב המוחלט זה אנשים שהיו קשורים לזה בדרך כלשהי. אני אומר עוד פעם שיכול להיות שיהיו שינויים במספרים.

לפי מה שאתה אומר, כ- 1,400 משפחות הן משפחות צד"ל.

כן, הרוב המוחלט - 80%.

את זה אין בעיה לבדוק, משום שאנשי צד"ל קיבלו משכורות.

נכון, אין בעיה, אבל זה לוקח זמן.

דיברת על 237 משפחות מתוך 1,663 משפחות.

עלתה השאלה איפה הם רוצים להיות ואיפה הם מעדיפים להשתקם. תלוי אם השאלון התבצע לפני ארוחת צהריים או אחרי, כי כשאדם רגוע ובמתקן נוח, הוא מעדיף להיות בישראל, וכאשר הוא במתקן פחות טוב, הוא מעדיף לחזור ללבנון - ונכון לנקודת הזמן הזאת, 547 משפחות מתוך הסך הכל מעדיפות לראות את עצמן משוקמות בישראל.

שליש מהמשפחות.

784 משפחות מעדיפות לצאת לחוץ לארץ. 131 משפחות מעדיפות לחזור ללבנון ו- 201 משפחות עוד לא יודעות היכן הן רוצות להיות. אלה הנתונים הבסיסיים שאני יכול להציג כרגע.

יש לך קצת יותר פירוט מסך כל המשפחות שציינת.

עזוב.

מהנתונים שלנו מהאנשים שהצהירו, אנחנו מזהים 229 אנשים, כשיכול להיות שחלק מהם הם בני זוג ויכול להיות שאלה רק ראשי משפחות שעבדו בעבר הקרוב בישראל.

שזה עשירית ממספר הלבנונים שעבדו בארץ. רק עשירית מהם נמצאים כרגע בארץ.

משפחות או אנשים?

אמרתי שאלה אנשים. אני לא יכול לומר כרגע האם זה זוג נשוי ששניהם עבדו בישראל. אני מעריך שרוב המקרים אלה ראשי בתי אב, זאת אומרת: ברוב המקרים אלה משפחות. אלה הנתונים שאני יכול להציג ברגע זה. אם מעניין אתכם, יש גם חלוקה עדתית ביניהם.

האם אתה יודע אם הם רוצים לעבוד מחר בבוקר?

אנחנו יכולים להעריך שרוב האנשים שהיו קצינים בצד"ל ומפקדים בצד"ל רואים את עצמם כלוחמים, ואני לא בטוח אם הם מוכנים לקטוף כרגע תפוחים במטולה או לעבוד כפועלים על פס ייצור.

אבל מי בודק את זה?

אנחנו נבדוק. עבר שבוע ימים בלבד מאז שהמשפחות הגיעו. אנחנו צריכים עוד זמן. אנחנו מראיינים את האנשים, ואנחנו נוציא אותם לעבודה. יש לנו קשר עם משרד העבודה והרווחה. כבר היינו בקשר קודם אתו. נערכנו למספרים קטנים יותר, אבל יש לנו איזה שהן יכולות. ייקח עוד קצת זמן ונתארגן.

כמה כסף הם מקבלים לחיים היומיומיים?

עד היום הם קיבלו מענק מילוט, שזה סכום של 1,200 שקל למשפחה פלוס 200 שקלים לכל ילד או נלווה.

זה לגלידה, כן? ...

לא, זאת קליטה ראשונית.

רובם היו אנשים במסגרת המעוגנת של צד"ל. האם מזהים איזו מנהיגות בקבוצה שנמצאת פה? האם אפשר לדבר עם מישהו שיכול להיות ראש הפירמידה?

בדרך כלל ההיררכיה היא ההיררכיה הצבאית, זאת אומרת: מי שהיו המפקדים הבכירים הם גם ראשי החמולות או ראשי המנגנונים. אלה מוקדי הכוח שאנחנו מדברים איתם.

המגמה של מי יותר להישאר בארץ?

לפחות במתקן אחד שיש בו ריכוז די גדול של שיעים, רובם רוצים לצאת לחוץ לארץ.

דווקא השיעים רוצים לצאת לחוץ לארץ, ואילו המגמה של הנוצרים להישאר בישראל?

אני לא יכול להגיד שזאת מגמה, כי בסך הכל אלה שרוצים להישאר בישראל הם אלה שמכירים את החיים פה.

יש בזה הגיון, כי השיעי הוא "בוגד". לכן הוא רוצה להיות בחוץ לארץ.

לפי הערכתכם, לכמה מהאנשים האלה תצטרכו לסייע בסידורי עבודה?

לכולם.

וזה גם ייקח זמן לגבי אלה שרוצים לצאת לחוץ לארץ, נכון? ומה לגבי מי שרוצה לחזור?

מי שרוצה – יכול לחזור. חזרו משפחות. אנחנו לא מעודדים לצאת לחוץ לארץ ולא עוצרים.

אני מניח שמבחינת הסיכונים וכו', לפחות חלק מאלה שרוצים לעזוב, בינתיים יישארו בארץ. זה אומר שעבור משהו כמו 2,000 איש צריך למצוא סידורים.

אני פונה גם לנציג משרדו של חיים רמון. נשאלו פה שתי שאלות: אחת – מה הקו שלכם מבחינת המעמד? באיזה תנאים הם יחפשו תעסוקה? האם בתנאים של חופש תעסוקתי? אם אתם נותנים להם מעמד של עובד זר, זה מעמד שמחייב אותם להיות צמודים למעסיק ומוגבלים. מה יהיה מעמדם לפי תפיסתכם? שתיים – איך מבטיחים להכניס אותם לעבודה כמה שיותר מהר?

צריך לערוך יריד תעסוקה.

יכול להיות שצריך לערוך יריד תעסוקה, אבל יש גם משקים שהיום נשארו בלי העובדים הלבנונים למשל. איך אתם עובדים פה לא רק עם שירות התעסוקה, אלא עם ארגוני המעסיקים – עם התעשיינים בצפון ועם החקלאים?

אני רוצה לשאול משהו מקדמי לזה. המספר 5,537 הוא מספר ביניים. האם אתם נערכים לקליטה של עוד אנשים?

אנחנו לא פירקנו את המתקנים שלנו, זאת אומרת: אנחנו ערוכים בצפון למקרה שיגיעו עוד.

מה ההערכה שלכם?

אנחנו לא גורם מעריך.

אם באופן עקרוני יגיעו עוד פליטים שירצו להיכנס, האם יש לכם מדיניות? האם פותחים את השערים או לא?

זאת לא מדיניות שלנו.

האם אתה יכול לספר לנו מה המדיניות?

אני לא יודע. כשיוחלט אם ייכנסו או לא – הם יגיעו אלינו, ואני יכול להגיד לך איך נטפל בהם.

בוא נחזור לשיקום. מה התשובות לשאלות ששאלתי?

מאחר שהדברים עדיין לא סגורים באופן סופי, אומר בזהירות שכנראה שתהיה הבחנה בין מה שנקרא פליטים, כאלה שהגיעו הנה על דעת עצמם ממניעים שלהם, לבין אלה ששירתו את כוחות הביטחון. אלה יהיו שני הפרמטרים הבסיסיים של החלוקה. הנושא הזה לא סוכם. אנחנו נמצאים בדיונים, ומאחר שהנתונים שהבאתי לכם עדיין לא הגיעו לא לשר רמון ולא למקבלי ההחלטות אצלנו – אלה נתונים ממש טריים מהבוקר – הנושא עוד לא סוכם סופית.

כנראה שיינתן לאותם אלה שהיו גורמי הכוח בלבנון מעמד א5 – תושב ארעי עם אפשרות אחר כך להפוך לאזרח.

אחר כך, או גם מי שירצה באופן מיידי?

את זה אני עוד לא יודע.

לגבי מדיניות העסקה, כל מי שירצה לעבוד, יוכל החל ממחר לצאת לעבוד. אני יודע שיש משפחות שהמעסיקים שלהן יצרו איתן קשר, והן חופשיות לנסוע לעבודה. אם יש משפחה שגרה כרגע בדיור זמני שהוא מרוחק ממקום העבודה, אנחנו נדאג להעביר אותה למלון שהוא קרוב יותר למקום העבודה.

בדברים האלה צריך להיזהר. יש גם ניצול כמובן של כל מיני מעסיקים, זאת אומרת: אם עד היום הם שיקמו את העובדים שלהם ודאגו להם למקום מגורים, עכשיו הם "שמו אותם אצלנו". זה נוח מאד: גם ישלמו להם שכר נמוך וגם מדינת ישראל תדאג להם למגורים.

מה זה שכר נמוך?

לא יודע. מה ששולם להם עד היום.

שכר מינימום, מר שטרן.

אם עד היום עלות השכר כללה גם לינה, היום הלינה היא על חשבון מדינת ישראל, וצריך לעשות סדר בדברים האלה. אנחנו מטפלים בזה. זה ייקח זמן, כי מדובר בהרבה מאד אנשים.

לאלה מהם שיקבלו תושבות ייפתרו הבעיות שמטרידות אותי מבחינת מעמדם בתעסוקה, אבל האם הרשיון של אלה שהם במעמד של פליטים יהיה רשיון של תושב, או שאתם תתנו להם מעמד של עובד זר?

אני לא יודע להגיד לך כרגע.

דבר עם נציג השר רמון.

האם יש לכם מדיניות בקטע הזה?

אנחנו מגבשים אותה. לגבי הסיבה שכולם פה טוענים שזה לוקח הרבה זמן, זה לא סוד שהגיעו קצת יותר אנשים ממה שחשבנו.

זה לא קצת, חשבתם על שליש ממה שהגיע.

אנחנו רוצים להגיע לכל אחד ולשאול אותו באמת מה הוא רוצה. השאלונים האלה לוקחים זמן, כי אנחנו רוצים להגיע לכל אחד ספציפית ולדעת בדיוק מה הוא רוצה. זה האינטרס העליון שלנו. אני מדבר בעיקר כרגע על אנשי צד"ל שהם הרוב המכריע, כמו שאמרתם. מסד הנתונים עוד לא הושלם לחלוטין, ועד שלא יהיה מסד נתונים מושלם, אנחנו לא ניקח החלטות, כי אנחנו לא רוצים לעשות טעויות.

אנשי צד"ל יקבלו את כל התנאים. מי שירצה להישאר בארץ – יישאר. מי שירצה לעבור לחוץ לארץ – ייסע. מי שירצה לחזור ללבנון – אנחנו כמובן נאפשר לו.

לא ממש צפינו את הפליטים. אני יכול להגיד שמלשכת השר רמון קיבלנו את התיק רק לאחר קבלת הנסיגה. אני לא הייתי מעורב בקבלת ההחלטות אחרי, אלא רק מרגע הנסיגה פחות או יותר. זה נכון שהעניין של הפליטים לא היה ממש מאורגן, שכן ציפינו שיבואו בעיקר אנשי צד"ל. בגלל זה עוד אין החלטות בדיוק מה יהיה.

כמובן לא נחזיר אותם ללבנון ולא נכפה על אף אחד דבר. הם יקבלו פה זכויות של פליט, שאני בטוח שכל פליט בעולם יתברך בהן. אני חושב שהתמונות שרואים בשטח הן לא תמונות יפות, אבל צריך לזכור שאין תמונות יפות כשיש פליטים, לא יכול להיות מצב כזה. יחסית לפליטים, מצבם לא רע, והוא גם יישאר לא רע. בקטע הזה בפירוש אנחנו עדיין מגבשים את המדיניות, והמדיניות לא תיקבע עד שלא יהיה לנו מסד הנתונים המלא. בגלל שאנחנו רוצים להגיע לכל אחד ולדעת מה הוא רוצה, זה לא לוקח זמן.

מה עם עבודה? איך תגרמו לכך שהם ייצאו כמה שיותר מהר לעבודה?

האם אתה מדבר על הפליטים או על אנשי צד"ל?

כולם.

גם הפליטים באחריותנו, כי זאת אחריות שלנו למבוכה הזאת, לבלגן ולסכנות שיצרנו בנסיגה כפי שהיתה.

עכשיו צריך אותם. תאמין לי שאחר כך התאילנדים יגיעו, וכבר לא יצטרכו אותם. לפני שגומרים את השאלונים, צריך לחשוב איך מביאים את העובד למכונה.

מי שרוצה לעבוד - -

איזה רוצה, מישהו צריך להציע לו ולומר לו שיש מקומות עבודה.

מצד אחד התמונות מדברות בעד עצמן, ואנחנו נכנסים פה לאיזשהו תהליך מסוים. אני מדבר על עצמי, לא עליך שכן אתה יותר מנוסה ממני. כתוצאה מזה אתה – חבר הכנסת עזרא - נכנס לאיזשהו תהליך של עליהום של המערכת המארגנת את זה, וזה נובע כתוצאה מחוסר הארגון וחוסר הצפי שלהם, שעל זה אני מסכים אתך.

אבל צריך להבין שעודף ה-DOING שלנו בעניין הזה יכול להביא לתוצאות שהן אחר כך מבחינתנו גם לא רצויות. אני כן עושה את ההבחנה בין צד"ל לבין פליטים. אני אומר את זה בצורה גסה, אבל הפועל בכרמיאל קודם לפליט מדרום לבנון מבחינתי. הוא לא קודם לאיש צד"ל. לכן צריכה להיות פה בדיקה יותר מדויקת.

אדם לא הולך לעבודה כשלחץ לא מופעל עליו. כשאדם נמצא בתנאי הארחה באכסניה משופרת והחיים הם טובים והוא עם משפחתו, ואם הוא בנתניה או באשקלון זה לא כל כך נורא, זה יחסית דווקא בסדר. השריקות של מכונות הקרב לא מעל ראשך והאוכל מסופק בזמן, ולכן הדחיפות לצאת מייד לעבודה היא לא גדולה כל כך.

חלק מהצד"לניקים הם חבר'ה צעירים מאד. האם אתם חושבים שהם יוכלו להשתלב באיזושהי צורה במערכת הביטחון? מערכת הביטחון צריכה לתת תשובה על זה. מה התכניות שלכם כלפי הצד"לניקים, כי לזה כן התכוננתם. התכוננתם לקבל 600 משפחות. מה אתם עומדים לעשות איתן מבחינה תעסוקתית?

אסביר את התכנית הכללית.

ברור שלא תכפו עליהם, אבל אני שואל מה אתם מציעים.

בשלב הזה הם חיים במקומות שהם כנראה לא יהיו יישוב הקבע שלהם.

אפרופו, האם להערכתכם זה מוגבל או לא מוגבל בזמן?

דע לך שאני נפגש איתם, וזה לא לוקסוס כמו שאתה אומר.

אני ביקרתי שם גם.

יש מקומות יותר טובים ויש מקומות פחות טובים.

זה לא ממש בית הבראה.

חלק גדול מהם בבתי מלון. הצפיפות שם היא לא נוראית. המקום היחיד שבאמת היה בעייתי פונה אתמול. הם הועברו לבתי מלון ולמקומות יותר סימפטיים. אני הסתובבתי הרבה בשטח. לא שמעתי כל כך תלונות על תנאי ההארחה.

הם מקטרים אחד עם השני ואחד מחמם את השני. כל יום אתה שומע יותר ויותר התמרמרות. אם לא תיתן להם את האפשרויות לעבוד מחר בבוקר - כמובן ברצונם כי אתה לא יכול לחייב אותם - זה לא משרת אותנו. כן פליט, לא פליט, הרי אתה רוצה שכולם יעבדו.

אנחנו בקיאים בשיקום. אנחנו יודעים דבר אחד שהוא בטוח מעל לכל ספק: החיים במלון למשפחה, גם אם הוא יהיה חמישה כוכבים, הם קטסטרופה. יום, יומיים, שבוע זה נחמד, אבל אחר כך אוכלים אחד את השני. לכן, לאחר שנגמור את הרשימות, אני מקווה עוד הלילה, נתחיל להכניס את האנשים לדירות שכורות.

שכרנו כבר כמות די נכבדת של דירות, שמתאימה אולי לסצנריו הקודם, אבל בכל מקרה אנחנו נערכים עכשיו לשכירת כמות גדולה מאד של דירות כדי להכניס אותם לדירות וכדי שיתחילו לנהל חיי משפחה נורמליים, לאכול את האוכל שלהם וללכת לבתי ספר, גני ילדים וכו'. אנחנו מתואמים עם משרד החינוך שברגע שהאנשים האלה יגיעו לדיור, הם יוכלו להתחיל ללמוד. לטעמנו, זה חשוב יותר כרגע מהעבודה. עם כל הכבוד, חשוב לנו יותר להעסיק את הילדים, להעסיק את המבוגרים. מי שרוצה להישאר בארץ, ילמד עברית.

איפה הם ילמדו?

באולפנים וכו'. מבחינת הבריאות, הם מטופלים כרגע על ידי קופות החולים השונות. ברגע שתהיה להם תעודת התושבות, הם כמובן מחוברים באופן אוטומטי לביטוח לאומי, וזה אומר גם ביטוח בריאות.

האם ביטוח בריאות ממלכתי יחול על כולם?

כנראה שעל כולם.

על כולם, כולל הפליטים?

כן, כנראה. אני אומר את זה כמעט ב-100%. לאחר שהם יהיו בדירות שכורות ולאחר שהילדים ילכו לבתי ספר, גני ילדים, או קייטנות, למבוגרים יהיה חשק גם לצאת לעבודה, ואז אנחנו נדאג או למקומות עבודה או להכשרה מקצועית, כל אחד לפי כישוריו ולפי רצונו. אנחנו לא כופים על אף אחד לעשות שום דבר. ברור שמי שלא יעבוד, לא יוכל בסוף לפרנס את עצמו, זאת אומרת: באיזשהו שלב הם יצטרכו להתחיל להיות עצמאיים. זה ייקח זמן, זה ייקח חצי שנה או שנה, אני לא יודע לומר בדיוק. אנחנו משתדלים לשקם אותם בצורה מסודרת.

מה עם התכניות לגבי הצד"לניקים?

אלה התכניות לגביהם.

האם הכנתם להם מקומות עבודה?

לא הכנו מקומות עבודה, כי אנחנו לא ידענו מי יגיע.

הבנתי שנערכתם לשכן את 600 המשפחות שאליהן נערכתם בדירות שכורות, ואתם ערוכים לקלוט את ילדיהן במערכת החינוך. מה עם אב המשפחה?

אב המשפחה יחליט אם הוא רוצה לעבוד או לא. הם כנראה יקבלו פנסיה מהצבא על מה שמגיע להם עבור שנות שירותם. לאחר מכן יחליט אם הוא רוצה לעבוד או לא. מי שרוצה לעבוד ויש לו מקצוע, נסייע לו להשתלב במקום עבודה. למי שאין מקצוע ומקצועו איש צבא, הוא יעבור הסבה מקצועית, ולצורך זה אנחנו מתואמים עם משרד העבודה והרווחה. נפתח קורסים להכשרה מקצועית.

אני שוב חוזר לכמה דברים שאמרתי בהתחלה. העובדים הלבנונים שעבדו עד כה היו בתחתית, או היו עובדים זרים בקיצור.

זאת הגדרה לא נכונה.

מצבם הרבה יותר טוב, כי הם קיבלו שכר מינימום.

מצבם נכון לרגע היציאה מלבנון היה מצוין. יחסית לעובדים אחרים שאתה רוצה להשוות
אותם, מצבם כלל לא דומה. כל העובדים הלבנונים המאושרים בארץ עברו דרך מדור התשלומים. משכורתם שולמה באופן ישיר דרך המעסיק למדור התשלומים של שירות התעסוקה, והיה פיקוח צמוד על כל ההפרשות וכו'.

אני ציינתי את הנישה שלהם בשוק העבודה. הנישה היתה נישה של עובדים זרים ושל עובדים פשוטים. צריך לזכור שמגיעים אלינו קצינים ואנשים ממעמד גבוה בחברה שלהם, וגם עלויות המחיה שלהם היום בארץ שונות.

אין הרבה כאלה. אין הרבה קצינים בכירים.

הם גם נכנסים פה למערכת ישראלית של עלויות. זה לא אותו דבר להרוויח פה כסף ולהשתמש בו בלבנון, כשהכל שם עולה הרבה יותר בזול, ויש לך בית משלך ומשק חקלאי וכו'. לכן ההתייחסות צריכה להיות שונה.

אני מציע קודם כל, ללא הפרדה כבר היום לתת להם אפשרויות ורשיונות עבודה לא מוגבלים לכולם כולל לפליטים, זאת אומרת: שכל מעסיק שמעסיק אותם לא יצטרך אישור להעסקת עובד זר.

קודם כל, אני מחזק את הדברים של חבר הכנסת גדעון עזרא שצריך להחזיר אותם מהר ככל האפשר למעגל העבודה.

לאף אחד מהמעסיקים שהיה לו אישור בפועל ועדיין יש לו אישור בפועל לא נשלח מכתב שהחל מהרגע אין אישור להעסיק אותם. בפועל, יש כמה עשרות בודדות שעדיין ממשיכים לעבוד, בעיקר בבתי מלון בתל אביב, בבתי מלון בטבריה ובמסעדות למיניהן שם ממשיכים לעבוד, למרות שחלק מהמשפחה שלהם פה או חלק מהמשפחה נשאר בלבנון.

והם עובדים טובים.

הם עובדים מצוינים.

הצרכים שלהם היום, כשחלק מהמשפחות שלהם נמצאות בארץ ואין להם בית משלהם, הם שונים. הדרישות למשכורת תהיינה שונות. לכן, צריכים להתייחס לזה שהם לא רק יכולים לחזור למקום שהלבנונים היו מועסקים קודם. זאת צריכה להיות תכנית שלמה של שיקום, שקודם כל בנויה על כך שהם יכולים לעבוד באופן חופשי בכל ענף ושהמעסיק לא יצטרך אישור עבודה.

אני מציע עוד משהו. בגלל שהזרים בארץ, כמו עוד חלשים בשוק העבודה וכמו העולים למשל, מנוצלים לרעה - כי הם לא יודעים את חוקי העבודה, הם לא יודעים להגן על עצמם ואין להם שליטה מספיק טובה בשפה וכו' – המערכת שעבדה עד כה צריכה לעמוד לרשותם מבחינת קבילות, מבחינת המעקב אחרי הסידורים בעבודה, שהמשכורת תהיה לפי דרישות החוק ושתנאי העבודה יהיו תקינים וכו', כדי שלא ייווצר פה ניצול נוסף של הזרים.

לכן, זה צריך להיות ידוע להם. הם צריכים לקבל דף בדבר זכויות העובד בארץ, על הסידורים השונים ולדעת למי אפשר לפנות במקרים אלה או אחרים; ממש ליצור להם נציב קבילות לצרכים האלה של התעסוקה.

אני מציע אפילו ללוות אותם בסידורים פרטניים במקומות העבודה, כי אנחנו ערים לצרות הרגילות בשוק העבודה שלנו, כל שכן בחלק הזה של העובדים הזרים. יש להם את כל ה"פגמים" האלה של אדם זר במדינה. האם יש היערכות לכך?

שמענו ורשמנו את זה לפנינו.

אז תרשום את זה כהמלצות.

אני חושב שהנושא של מעמד הוא מאד חשוב, ולכן אגף ההכשרה המקצועית ואתם כשירות תעסוקה צריכים גם להציע לאנשים אופציות לקידום, כי אותו אדם שהיה שם אדם מכובד ועוד קצין, כאשר מציעים לו פה עבודה בחקלאות, אולי לחודשים הראשונים זה בסדר, אבל אחר כך בוודאי שלא. מייד ישתנו המושגים אצל בני המשפחה, והם יראו את האב שלהם כמושפל. אני מניח שיש לא מעט גיבוי מקצועי: פסיכולוגי, סוציולוגי ותעסוקתי לצורך העניין. זו פשוט תכנית, שכנראה משרדו של השר רמון הוא זה שירכז אותה.

מתוך כל השיחות שהיו לי איתם, חלק מאלה שהגיעו לארץ ולא ראויים להגיע לארץ, אמרו שמדינת ישראל תוכל לשלוח אותם לאוסטרליה או לכל ארץ בעולם, שכן יש לה קשרים בינלאומיים. חלקם באו בגלל זה.

אנחנו צריכים לעודד בסך הכל את התופעה שכמה שיותר ייסעו לחוץ לארץ, כהנחת עבודה. אני אומר את הדברים האלו, ואני משוכנע שבנושא הזה יש אחדות דעים.

לא לפרוטוקול.

למה לא לפרוטוקול? אם הם רוצים, אנחנו רוצים ואין בעיה. דע לך שהאוכלוסייה השיעית במדינת ישראל היא אוכלוסייה שלא נדבקת למוסלמים הסונים. ההידבקות שלה ליהודים היא בעייתית, אז זה לא פשוט. גם המרונים הנוצרים הם אוכלוסייה חריגה בנוף הנוצרי בארץ.

אני רוצה להגיד כאן כמה נתונים. הרי היה שיקום מסיבי של השב"כ, כאשר יצאנו מיהודה ושומרון, ויש לשב"כ לקחים. יש הרבה אנשים שמסתדרים בעבודה, ויש הרבה אנשים שלא מסתדרים בעבודה. תאמין לי שאלה שמסתדרים בעבודה הופכים להיות אזרחים. בקרב אלה שלא מסתדרים יש גלישה לסמים, ובעיקר בלבנון. מפני שמשני עברי הגבול ישנם אנשים, "זריקות" מעבר לגדר של שלום זה סיפור לא פשוט. אני מקווה שיהיה שלום, כך שיוכלו לזרוק סמים ולא לחטוף כדור, אבל אני אומר שהסיפור הזה יתפתח.

הנורמליזציה היא הכי חשובה. למיטב הבנתי, אם תעמוד על כך שתגמור את הרשימות שלך ואחר כך תגמור לספק פרטים ותגמור את זה ותגמור את זה, אתה תגרום להתמרמרות לא נורמלית. אתם צריכים להיות בנושא הזה קלי רגליים מאד - העבודה היא חיינו. זה הנושא הראשון שיגרום להם להפסיק לבכות על מה שאיבדו שם. זה גם ייתן להם כסף שאתה בסופו של דבר לא תיתן להם.

המחשבה היא בפירוש לא ללכת פה בטור, אלא במקביל.

אם הייתי יכול, הייתי לוקח את האיש ב"גיבור" שמארגן עובדים ברכב של השיקום. הייתי לוקח אותו מנקודת ריכוז לנקודת ריכוז ואוסף עובדים למחר בבוקר. מה שאתה מתאר זה תהליך שאולי נכון לעשות אותו בטור, אבל ככה לא נצא מהפלונטר.

המטרה שלנו היא לעבוד במקביל ולא בטור.

אני מסכם את זה כהמלצת הוועדה, לאפשר לאנשים להסתדר במקומות עבודה, אפילו זמניים, כמה שיותר מהר ולדאוג לתכניות ההכשרה, בהתחשב גם במעמדם הקודם.

אני הייתי מציע להמשיך, לפחות בהתחלה, את ההפעלה של מדור התשלומים כדי שלא יהיו פה זיופים, לתת לאנשים ליווי צמוד בסידורי העבודה וליצור נציב לקבילות ולתלונות שלהם מבחינת תנאי העבודה, בדיקת החוזים וכו'. לפחות בשלבים ההתחלתיים אני חושב שזה יימשך די הרבה זמן. לא צריך להבדיל בקטע התעסוקתי בין פליטים לבין אנשי צד"ל ולא לתת להם מעמד של תייר עם רשיון עבודה של עובד זר רגיל, כי זה יגביל אותם ויהפוך אותם לעבדים.

זה לא ניתן להם. בלי הגבלה - -

לכולם?

לא לכולם, לאלה שירצו.

בוודאי, שום דבר לא בכפייה.

משרד העבודה והרווחה הכין מערך קליטה קהילתי שכבר עובד, עם עובדים קהילתיים ועם מגשרים שהם מתוך האוכלוסייה. יש תכניות ויש כבר התחלה של העברת כספים. מפקחת מחוזית שלנו בצפון אחראית על הנושא. גייסנו כוח אדם. כל התכנית היתה מבוססת על 600 משפחות. אני חושב שאפשר יהיה להכפיל את זה.

האם יש לכם תקציבים וכוח אדם לזה?

לא, התקציבים צריכים לבוא ממשרד הביטחון.

כפי שאני חש את האווירה בארץ, צריך לבצע גם עבודה צמודה עם ארגוני מעסיקים, עם התאחדות התעשיינים, עם ארגוני חקלאים, עם בתי מלון ועם התאחדות הקבלנים. שיתופם בפעולה הזאת הוא מאד חשוב.

השאלה היא מה מצבם של המעסיקים שנשארו עכשיו ללא ידיים עובדות. אפרים כהן ממנהלת העובדים הזרים, מה הסידורים שלכם? האם יש לכם מענה?

זה לא קשור למנהלת עובדים זרים, זה באחריות שירות התעסוקה במשרד העבודה והרווחה בצפון.

יש לנו פניות ממעסיקים שמעונינים מאד לקבל חזרה את העובדים שלהם. אני מקווה מאד שהקבוצה של אייל תסיים את העבודה, כי ברגע שאני אקבל את הנתונים מהמנהלת, אוכל לעשות את ההצלבה מול המעסיקים שלנו ולחבר אליהם את העובדים שעבדו אצלם בעבר, או להשלים להם עובדים אחרים שנמצאים פה.

מי הם העובדים האחרים?

מהפליטים או מאלה שלא עובדים. במידה שהם יעברו את הבידוק הביטחוני ובוועדת ההיגוי יגידו שהם יכולים להישאר פה והם יהיו מעונינים לעבוד, אני אדע לחבר אותם למעסיקים. לצורך העניין, אייל שלו יודע שאני מחכה לתוצאות שלו.

כמה יעכב הבידוק הביטחוני - דבר שלא עלה פה קודם - את הסידורים?

אני מעדיף לא להתייחס לזה כרגע.

לדעתי, אדם יכול להתחיל לעבוד גם כאשר הדברים האלה מתבצעים במקביל.

זה לא פשוט, זה בעייתי.

זה יטופל וזה יהיה מהר.

אני רק מקווה שזה לא ייקח הרבה זמן.

ממידע שהגיע אליי לאחרונה, חברות כוח אדם זריזות וטובות נעות צפונה עם העובדים הזרים הלא חוקיים כדי למלא את החסר. הגיעה אליי אתמול תלונה שקבוצות סינים ורומנים נעות צפונה.

לכן עכשיו, כשיש עוד דקות ספורות לפני שהעסק הזה יהפוך לעוד מרחב של עבודה לא חוקית, אני קורא לכם לקבוע סידורים ולתת רשיונות להזמין עובדים זרים באופן חוקי.

אי אפשר לערב פה את העניין של העובדים הזרים. יש החלטה, גם של שר העבודה והרווחה וגם של השר רמון, שעדיפות עליונה תינתן לעובדים הלבנונים. לא יוחלף אף לבנוני בעובד זר אחר, למרות לחצים של המון סקטורים בעניין הזה שטוענים ש"לקחו" את הלבנונים ולכן צריך להחליף אותם בעובדים זרים.

כמה עובדים לבנונים היו?

1,990.

מתוך פחות מ-6,000 איש שהגיעו כעת, זה פחות או יותר סך הכל מספר האנשים שכשירים לעבודה. אבל בוודאות אפשר לראות שלא כולם ימלאו את אותם המקומות בחקלאות או במפעלים.

נכון, יש חלופות ישראליות. צריך למצות אותם.

הכי חשוב פה זה למנוע מצב שהמקורות האלה יתמלאו על ידי עובדים זרים לא חוקיים.

לכן מערכת אכיפה נערכת לאכיפה מעמיקה בעניין הזה על מנת לבלום את זה.

צריך ליצור מגע עם כל מעסיק ומעסיק, ולהזהיר אותו שמצד אחד המערכת תהיה מוכנה – משרד העבודה והרווחה, שירות התעסוקה וכל מי שמטפל בפליטים הלבנונים – להיות לרשותו כדי לענות לצרכיו כמעסיק, אבל יהיה פה פיקוח אמיתי על האופציה של מתן עבודה לעובדים לא חוקיים.

ביום שישי קיבלתי דיווח מחבריי. ניתנה הוראה להגדיל את מחלקת הפיקוח של משרד העבודה והרווחה בכל אותם מקומות שזקוקים לעובדים כדי לאכוף את העניין בצורה מעמיקה ביותר בפיקוח צמוד במניעת העסקת עובדים זרים לא חוקיים.

מדובר במקום שגם כך נפגע קשות מהאירועים של הימים האחרונים וגם קודם, וכל המעסיקים על סף קריסה, הרוב לפחות.

זה תיאור קיצוני מדי.

רבים מהם בצרה, וחלק מהמשקים לא כל כך חזקים. לכן, אנו צריכים קודם לבדוק מה אנחנו יכולים לעשות כדי לספק את המענה.

ישנם שני ענפים בעייתיים בתחום הזה שהעסיקו עובדים לבנוניים: אחד – חקלאים מסוימים, רובם, מרוכזים באזור מטולה, חקלאי מטולה בגב ההר, דישון, רמות נפתלי – זה סד"כ של בערך 500-600 איש; ישנו סד"כ נוסף בתעשיית הטקסטיל בעיקר, שמתנקז לאזור הגליל העליון ולאזור הגליל המערבי. יש בו מתפרות מסוימות וסמי תעשייה שהעסיקו תופרות ועובדים רבים בתחום הטקסטיל. גם שם צריך למצוא מענה.

צריך לחבר חזרה את אותם אנשים שנמצאים פה, ולהחזיר אותם חזרה לגיבור, לדלתא, לתפרון ולכל אותם מעסיקים שיש להם אישור להעסיק על פי אישור של שירות התעסוקה. צריך לעשות זאת כדי למצות את העניין של לבנונים אחרים שנמצאים פה ושלא עבדו ואולי ירצו להישאר, וכן כדי למצות את הפוטנציאל הישראלי מבין דורשי העבודה. שירות התעסוקה הכין את עצמו מבעוד מועד לחתכים מסוימים לפי הענפים על מנת לאתר את אותם דורשי העבודה וכדי לשבץ אותם בחזרה למעגל העבודה.

אני רק מפחד מהממד הזמני של כל הפעילויות האלה. גם הבדיקות בקרב מי שהגיע, גם הסידורים הנוספים עבור מי שלא עבד קודם וגם מיצוי הפוטנציאל של המובטלים הישראלים כל זה לוקח שבועות.

לא שבועות.

זה לוקח זמן. המפעל לא יכול לעבוד ולמשק החקלאי אין עובדים. לכן, הכל צריך להתבצע במהירות המרבית עם פתרונות חלופיים, ומשרואים שאין מענה תוך שבוע, לדעתי יש רק שתי אופציות. האופציה הראשונה היא לתת רשיון להזמין עובד זר בסידורים הרגילים, כשגם זה ייקח זמן, אבל צריכים ללכת לקראתם.

עדיף לא לפתוח את האופציה הזאת. אם זה מוגדר כפרוייקט לאומי, המדינה צריכה לעשות מאמץ. זה אומר שאם יש פרי שעומד על העצים ואין מי שיקטוף אותו, אפילו יש לגייס בני נוער, לתת תגמול הולם למעסיק בהסעות של עובדים ולתת פיצוי יומי לעובד ישראלי שמוכן לעבוד בעבודה בקטיף ורק לא להכניס זרים נוספים.

זה בדיוק מה שרציתי להציע. ההחלטה הפוליטית של הממשלה השאירה אותם ללא ידיים עובדות. אני מציע שאם תוך כמה ימים לא יימצא פתרון מתוך הרזרבה הזאת שישנה היום, יינתנו תגמולים למעסיקים, כמו שהיה פעם בחוק גדליה גל, או כמו עבודה מועדפת. אולי יש להכריז על עבודה מועדפת באותם המפעלים ואותם המשקים ולסבסד את התעסוקה במקומות האלה. אבל ההחלטה צריכה ליפול תוך זמן מאד מאד קצר, וכנראה משרדך צריך להיות היוזם של הפעילויות האלה.

השר.

אני חושב שתוך שבוע אנחנו צריכים לדעת בדיוק מה אנחנו מציעים – כוח עבודה, או תמריצים, כי הנזקים הם כבדים מדי, והם נגרמו על ידי החלטה פוליטית ולא על ידי איזה פורס מז'ור משקי או ביטחוני חלילה. אלה הם הדברים. זאת ההמלצה והדרישה שלנו.

אנחנו היום ביום שלישי. אני מבקש עד יום ראשון לקבל דיווח. מנהלת הוועדה, הגברת תמי ברוך, תיצור אתכם קשר כדי לדעת איך הדברים מתקדמים. שוב, אני מבקש שתיקחו בחשבון שמדובר באזור שאנחנו רואים אותו כאזור שמחייב תגבור, וכל יום שאין למעסיקים עובדים, הם מפסידים כסף רב וגם שווקים שלפעמים עולים הרבה יותר מאשר ההפסד השוטף, ואת זה אנחנו צריכים לפתור כמה שיותר מהר.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15