פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת הבריאות
14/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 81
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, י"ג באדר א התשפ"ב (14 בפברואר 2022), שעה 9:40

עזרה נפשית ראשונה בימים של מגפה – בעקבות דוח עמותת ערן 2021

חברי הוועדה: עידית סילמן – היו"ר

מיכל וולדיגר
מיכל רוזין

יוכי סימן טוב - מפקחת מצבי לחץ ומשבר, משרד החינוך

בלה בן גרשון - מנהלת מחלקה לאוטיזם וראומה נפשית, משרד הבריאות

דוד קורן - מנכ"ל ער"ן, ער"ן - אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון

ד"ר שירי דניאלס - מנהלת מקצועית ער"ן, ער"ן - אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון

אורית מועלם - מנהלת אזור - היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות

ד"ר טל ברגמן - ראש שרותי בריאות הנפש, משרד הבריאות

סוזן בן עזרא - הרשות לביטחון קהילתה, המשרד לביטחון פנים

טל אדיב - מנהלת מחלקה (פסיכיאטריה), משרד הרווחה והביטחון החברתי

נטלי קפוליאנסקי - עובדת סוציאלית מחוזית, שרות רווחה, משרד העלייה והקליטה

ד"ר ירדן לוינסקי - יועץ בריאות הנפש, שירותי בריאות כללית

ד"ר אורי יצקר - יו"ר נבחר של איגוד לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית

הילה זהבי - כלכלנית, מרכז השלטון המקומי

אבי מרכוס - מנהל יחידת חוסן, איחוד הצלה

ד"ר תמר לביא - ראש תחום מחקר, נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי

מרב לוי - מנהלת אגף בריאות הנפש בעזר מציון

ארבל גלברט - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יעל לוי - מנכ"לית, סהר סיוע והקשבה ברשת

נעה בן שבת

אורית ארז

חבר תרגומים

עזרה נפשית ראשונה בימים של מגפה – בעקבות דוח עמותת ערן 2021

אז אנחנו מתחילים, יצטרפו אלינו עוד בהמשך. יש לנו יום עמוס בכנסת ויום שבו לא כולם עדיין התעוררו. טוב אז אנחנו פותחים את הדיון של הבוקר, הצגת הדוח השני של עמותת ערן 2021, עזרה נפשית ראשונה בימים של מגפה. היום ה-14.02.2022 למניינם, י"ג באדר תשפ"ב. אז כן אני חייבת לומר שערן היום הוא הגוף ההתנדבותי המוביל בארץ במתן סיוע נפשי, גם בטלפון, גם באינטרנט, לכל אדם שחווה באמת קושי או מצוקה רגשית, תוך שמירה גם על סודיות וגם על אנונימיות. צריך להגיד שבאמת הם מציינים השנה גם 50 שנות פעילות, 1,550 מתנדבים ומתנדבות. בכל יום מתקבלות כ-850 פניות מצוקה שמקבלות תמיכה ומענה.

בעצם ערן מהווה היום חדר מיון ראשוני אפשר לומר לנפש, ובכל יום מצילים חיים הלכה למעשה. יש להם היום גם שירות תמיכה בוואטסאפ, שהתרחב בתקופה האחרונה, בעיקר לבני ובנות נוער צעירים, כשירות באמת ייחודי ואנחנו נדבר עליו. זה אחד הדברים שאנחנו באמת ממליצים לפתח, בעיקר בימים אלה של עלייה בתחום ובמצוקה של בריאות הנפש. בערן פיתחו גם את המענה בצפון אמריקה, בשעות שכאן ישנים, שם ערים, ואז יש באמת כיסוי מושלם וטוב. ויש להם גם שירות שהוא ייחודי פר קהילות והם ירחיבו עליו.

צריך לומר שערן מהווה חלק חשוב וחיוני ממערך החירום הלאומי. כל המעברים שהיו לנו בשנתיים האחרונות ובכלל פה במדינת ישראל, בין חירום לשגרה, אירועים טראומתיים גדולים שבאמת עברנו אותם, כמו שומר החומות, כמו האסון במירון. מעבר בין גלי תחלואה, מעבר בין סגרים לזומים. כל אלה העלו את המצוקה והפגיעה בחוסן הנפשי שאנחנו יודעים שהוא אחד החשובים לבניית חברה אזרחית חזקה. באמת אין ספק שלעיתים אנחנו זקוקים גם לממד נפשי וזה מצוין בדוח שלהם, ולא רק ממד פיזי, ומאוד אהבתי את הניסוח הזה, כי זה באמת נכון. מה שאתם עושים הוא מבורך ואנחנו שמחים על הפעילות החשובה והמבורכת הזאת, אנחנו שמחים שיכלנו לסייע לכם בפיתוח וקיימות של העבודה המבורכת הזו. אתם תציגו את פעילותה עכשיו ובאמת אנחנו שמחים שאתם כאן. אני חושבת שאתם מהווים באמת חוד חנית בטיפול במצוקה נפשית שבאמת באמת מצילה חיים, גם מקרי אובדנות רבים, הלכה למעשה. ודקה לפני שתתחילו אנחנו רוצים לפתוח דווקא עם טל ברגמן, מי שבאמת אמונה על תחום בריאות הנפש במשרד הבריאות. טל את איתנו?

ד"ר ברגמן חולה, אז היא ביקשה להתנצל.

אוקיי, אוקיי, בסדר גמור, אין בעיה, כי לנו כתבו שהיא תעלה. יש מישהו שמגיע במקומה ממשרד הבריאות?

אני, בלה בן גרשון.

בבקשה, בסדר גמור.

אז קודם כל, כל הנושא של חוסן נפשי ומצוקה נפשית, כמובן שזה משהו שהוא - - -

רק נגיד, בלה בן גרשון, מי שאחראית על התחום של הטראומה.

כן, אני ממונה על טראומה נפשית במשרד הבריאות, באגף בריאות הנפש. אוקיי, אז אני מאוד שמחה על הדיון הזה, אני חושבת שזה בהחלט מבורך. נושא כל כך חשוב ומשרד הבריאות ואגף לבריאות הנפש משקיע בזה באמת המון משאבים. אני רוצה להתחיל דווקא מערן, שיש לנו שיתוף פעולה כל כך צמוד, במשך שנים. הוא התחיל ממצוקה נפשית ועזרה ראשונה נפשית רגילה, נקרא לזה ככה במירכאות. בתקופת הקורונה זה הלך והסלים. אנחנו יודעים שהמצוקה הנפשית מאוד מאוד עלתה ואז יצרנו חיבור נוסף, פתחנו קווים מיוחדים בנושא של מצוקה רגשית בתקופת הקורונה, ואף הרחבנו את זה עוד יותר ועבדנו ביחד גם מול כל המלוניות הקיימות לאנשים שהגיעו לשם לבידוד, או לחולי קורונה וכל אותם מקרים של אנשים שבמצוקה מאוד חריפה. פשוט יש לי פה הזדמנות ככה לציין את זה. נעשתה פה איזושהי עבודה יוצאת דופן של הפניות שהופנו אלינו לאגף, הועברו מיידית לערן, הם עשו את ההתערבות וחזרו עם הדיווח תוך אותה שעה ולא משנה אם עשינו את זה ב-2:00 בלילה או ב-5:00 בבוקר. אני חושבת שלא הייתה אפילו פעם אחת שפניתי ולא נעניתי באופן מיידי.

אני חושבת שבאמת היום תחום בריאות הנפש בעצם מתחלק לכמה תחומים. יש את התחום הראשוני שאנחנו יותר ויותר יודעים עד כמה הוא חיוני וזאת עזרה ראשונה נפשית. כולנו יודעים היום שהתערבות מיידית היא בעצם מורידה את הסיכויים להתפתחות של תסמינים פוסט טראומטיים ולכן אנחנו משקיעים בזה המון. זאת הזדמנות גם לספר לכם על קידום הנושא גם בפיתוח שיטות התערבות חדשות. הסיפור התחיל בצבא שפותח שם על ידי ד"ר משה פרחי עם עוד אנשים, מודל "יהלום" שהיום אין חייל או מפקד שלא עובר את ההכשרה הזאת של עזרה ראשונה נפשית. ואז אנחנו יחד עם ד"ר פרחי פתחנו והתאמנו את השיטה הזאת גם לאזרחים, שהיום זה נקרא מודל "מעשה". זה משהו שגם משרד החינוך יחד איתנו הרים את הדגל והמשיך לפתח את זה.

נכון להיום, עזרה ראשונה נפשית זה משהו שפשוט תפס תאוצה באמת ראויה. הכשרנו את המגיבים הראשוניים. אולי אתם זוכרים עוד לפני הקורונה, למרות שאף אחד לא זוכר את התקופה לפני הקורונה אבל בכל זאת, מגיבים ראשוניים, לכבאים היו מקרים מאוד קשים של ניסיונות אובדניים וגם מקרי התאבדות בעקבות זה. התחלנו להכשיר את כל הכב"ה, אחר כך את כל מד"א, אחר כך גם במשטרה והיום אנחנו בעצם סיימנו גם את ההכשרה של כל בתי החולים הכללים, גם בתי חולים פסיכיאטרים וגריאטריים. היום כל הצוותים הרפואיים יודעים גם לתת עזרה ראשונה נפשית וכולם מבינים עד כמה זה חשוב. אז אני באמת חושבת שהעזרה הראשונה הנפשית היום זה תחום בפני עצמו ואנחנו עוד ממשיכים לפתח אותו.

בנוסף משרד הבריאות מוביל את מרכזי החוסן יחד עם משרדי ממשלה נוספים שזה חינוך, רווחה ועלייה, והביטוח הלאומי שיחד יצרנו נוהל חרדה. ועוד משרדי ממשלה, משרד הביטחון, אני לא רוצה עכשיו לפספס אף אחד, אבל ממש משרדי הממשלה התאחדו ביחד וכל מרכזי החסון היום עושים גם את ההתערבות הראשונית ממש בדקות הראשונות שיש אירוע, אז יוצאים לשטח ומתערבים. ובנוסף הוועדה העליונה למרכזי חוסן היום מפתחת תוכנית לאומית שאנחנו נציג אותה, אני מקווה מאוד שבקרוב, לממשלה.

כחלק מהתוכנית הבין משרדית של כל המשרדים?

נכון, משרד הבריאות מוביל אותה, אבל כל משרדי הממשלה הם שותפים ממש פעילים והתוכנית הזאת אמורה באמת להרחיב את מרכזי החוסן בארץ כדי שזה יהיה ביודעין ולא יהיה רק טיפול המשך וטיפול בפוסט טראומה, אלא גם יהיה טיפול מניעתי וטיפול של התערבות בשעת המשבר עצמה.

בנוסף אני רק אזכיר את התוכנית הלאומית לילדים ונוער שכרגע מתחילה להגיע ליישומה. משרד החינוך ומשרד הרווחה הם שותפים יחד עם משרד הבריאות, כבר בתוכנית ענק גם בעלות של מעל מיליארד שקל.

כן, ראינו 920 מיליון שקלים.

נכון ואנחנו מתחילים ממרכזי חירום לילדים ונוער, כולל אגב גם ילדים על הרצף האוטיסטי, וההמשך של זה, זה בתים מאזנים ואשפוזי בית.

כן, אני רק אומר בהקשר הזה שבאמת התוכנית שלכם הציגו אותה מספר פעמים המשרדים כאן. אנחנו גם ביקשנו מהוועדה לקיים דיון בהשתתפות השרים כדי להציג לנו את התוכנית. אני רק אומר שמה שלנו היה חסר בתוכנית זה באמת הנושא של הרצף הטיפולי. אין לי ספק שהמרכזים שהם החירום, שהם האחרונים בשרשרת, הם מאוד מאוד חשובים. מה שלנו מאוד קריטי זה באמת המענה של השפ"חים במשרד החינוך וכדומה, אבל זה עדיין לא רחב מספיק לטעמנו, זה הטיפול בקהילה והטיפול במשפחה, הראשוני. עדיין אנחנו יכולים לקבל אינטייק אחרי חמישה חודשים וטיפול רק אחרי שנה. וזה עדיין לא פותר לנו, זאת אומרת זה מציב יותר ילדים, בני נוער או בכלל מתמודדים שיזדקקו לטיפול בסוף הסגור יותר, או החירום יותר. היינו רוצים להתחיל את זה הרבה קודם וזה משהו שאני חייבת לומר שהיה חסר לנו בתוך התוכניות שלכם. אנחנו באמת נשמח גם לשמוע מה עושים בתחום הזה.

אני כמובן לא יכולה לדבר בשם הרווחה והחינוך, הם יגידו בעצמם. אצלנו זה כן מגדיל את מספר הפסיכיאטרים הנגישים, שאנחנו יודעים שזאת מצוקה מאוד מאוד גדולה, פסיכיאטרים לילדים ונוער. וגם יהיו לנו תקנים נוספים למרפאות, אז זה ייקצר סוף סוף את התורים, לפחות במרפאות לבריאות הנפש. אבל כל דבר, יהיה דיון ספציפי לגבי הנושא הזה ונשמח להציג.

יופי, תודה רבה. אז אנחנו נתחיל אתכם, עם דוד קורן המנכ"ל וד"ר שישי דניאלס שתציגו לנו באמת את המצגות שלכם, את הדוח השנתי שמתפרסם פה הבוקר וצריך לומר שגם בידיעות אחרות וגם בעיתונים נוספים זה פורסם הבוקר עם נתונים שבאמת מראים על עלייה מאוד מאוד חדה והצורך המשמעותי בכם. בבקשה. אז ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית של ערן ודוד קורן הוא המנכ"ל.

אז קודם כל אני רוצה להגיד תודה, תודה ענקית לך אישית חברת הכנסת עידית סילמן יושבת ראש ועדת הבריאות ויושבת ראש הקואליציה. מצאנו אצלך גם בית, גם לב וגם כתף, אז המון תודה. אני אגיד משהו לפני שאני אבקש מד"ר שירי דניאלס ללכת עם הנתונים. תחושת השליחות והתפקיד שלנו מאוד ברורים לנו. אני יכול להגיד לכם שבתוך ה-850-900 פניות שאנחנו מקבלים ואני כל בוקר פותח בהעברת הנתונים לבלה שהיא שותפה אדירה, וחבל שד"ר טל ברגמן לא נמצאת פה ואני שולח לה ברכת בריאות מכולנו, שותפה ענקית שלנו.

אותנו מה שמטריד זה אותם אנשים שנמצאים במצוקה וגם על הקצה, שלא יודעים שהם יכולים בחיוג של 1201 לקבל מענה ראשוני, בדיוק כמו שכל אחד יודע שב-101 הוא יקבל את מד"א. אני יכול להגיד לכם שלפני שבוע, לא עלינו, התאבד חייל שאני בדקתי והחייל לא ידע שהוא יכול להתקשר אלינו וכל מי שמתקשר אלינו, בדוק, הוא לא יתאבד באותו יום. אנחנו יודעים לחבר את אותו אדם שנמצא במצוקה, שנמצא על הקצה, אם זה משרד החינוך שיושבת פה ד"ר יוכי, שותפה שלנו, משרד הרווחה, משרד הביטחון ומשרד הקליטה. מידת השותפות שלנו לא מספקת אצל חלק מהמשרדים האלה, לא אלה שנמצאים פה כרגע. לא במשרד הביטחון, אנחנו לא מספיק נוכחים שם ולא במשרד הרווחה ואני מקווה שאנחנו נוכל להרחיב את זה.

אתמול פתחנו לראשונה קורס חדש בלאס וגאס, יש לנו 40 מועמדים ומועמדות שם. הקורס התחיל אתמול.

כמה זמן לוקח הקורס בעצם?

הקורס לוקח בדיוק כמו בארץ, בדיוק כמו בארץ.

כמה בערך?

120 שעות לימוד שיש בתוכן גם הרבה התנסות וכשאנחנו עושים את זה בחוץ לארץ, הם מקבלים חונכים פה מהארץ. ביום חמישי כבר השבוע אנחנו פותחים את הקורס הראשון באוסטרליה. גם שם יש לנו קבוצה. כולם ישראלים, כולם מתנדבים מצטרפים לער"ן והסיבה שאנחנו עושים את זה, היא גם קצת ציונות, אבל בעיקר בגלל הקושי שלנו בשעות הלילה.

בסופו של דבר התמיכה שאנחנו מקבלים ממשרד הבריאות וגם בעזרה שלך עידית, היא בסופו של דבר כסף קטן לעומת התרומה שיש לנו. אז עדיין נושא התקצוב לא פתור ואני יודע שזה נמצא גם אצלך על השולחן וגם במשרד הבריאות, יש במשרד הבריאות אוזן קשבת אבל אנחנו זקוקים גם לכסף, לא רק לאוזן קשבת. אז בכל אופן המון תודה לשותפים שלנו ואני אבקש ממך ד"ר שישי דניאלס להמשיך, תודה.

תודה על ההזדמנות להציג את הנתונים שלנו. אני אקדים ואומר שמי שחשב שאחרי שנת 2020 שהייתה שנת הקורונה הראשונה והייתה סוערת מאוד עם אחוזים גבוהים מאוד של עלייה בפניות, אז מי שחשב שב-2021 אנחנו נראה ירידה בפניות, בעצם נתבדה. אומנם הייתה ירידה קלה של 14%, אבל עדיין ביחס ל-2019 אנחנו מדברים על 50% עלייה. גם השנה ענינו 305 אלף פניות.

מאחורי כל פנייה עומד אדם, עומדת משפחה, עומד בעצם עולם ומלואו. כדי קצת להחיות את המספרים, אני אספר על נער בן 16 שרק לפני כמה ימים הפניתי לד"ר יוסי סימן טוב, ששיתף אותנו שחבר קרוב שלו בבית הספר אמר שהוא מתכוון להתאבד והצלחנו בעצם בעזרת ההתערבות לאתר ולהציל חיים. ואני רוצה לספר לכם על מייל של אדם מבוגר, שיש לו אבא קשיש בארץ והוא עצמו חיי בחו"ל. הוא אמר 'בגלל הקורונה לא יכולתי להגיע לארץ במשך חודשים ארוכים, למעלה משנה וכשהגעתי ראיתי על הטלפון של אבא שלי את המספר 1201 ושאלתי אותו מה זה המספר הזה והוא אמר אלה המלווים שלי, בזכותם אני לא בודד'. זה מה שמלווה אותנו. בעצם כל פנייה לערן היא פנייה שעוסקת גם במצוקה רגשית, אבל גם בבדידות אדירה. התחושה שאני לגמרי לבד בסיפור הזה.

אז יש כמה מגמות בולטות, אני לא אלאה בכל הנתונים, אבל כן אני רוצה לשתף אתכם בכמה מגמות מאוד בולטות. אז קודם כל אנחנו רואים ירידה בפניות שעסקו באופן ישיר בקורונה בהיבט הרפואי של הדבקה והידבקות. מצד שני, אנחנו רואים עלייה גדולה בקטגוריה של כאב נפשי, דיכאון ומצוקה נפשית חריפה. למעשה קיבלנו השנה עוד 20 אלף פניות שעסקו בקטגוריה הזו, עלייה של 10% לעומת השנה שעברה. כלומר עלייה בתוך עלייה. בדידות אנחנו פוגשים בכל פנייה ופנייה, ב-85% מהפניות לערן. אנחנו רואים עלייה בפניות ילדים ומתבגרים, גם ביחס לשנה שעברה. עשרות אלפי ילדים ומתבגרים פנו לערן ולכן גם השקנו, כמו שאמרת עידית, את שירות הוואטסאפ, ואנחנו רואים שזמן קצר אחרי ההשקה כבר 1,500 ילדים, מתבגרים, צעירים וגם מבוגרים פונים מדי חודש לערן בערוץ הזה. זאת בנוסף לערוצי אונליין נוספים, בצ'ט ובפורום וכמובן בטלפון.

אנחנו רואים עלייה בפניות שעוסקות במצוקה סביב יחסים בינאישיים, יחסים בין בני זוגות, הורות, יחסים חברתיים וזה מעניין, כי מצד אחד אנחנו נמצאים יותר ביחד בגלל הקורונה והבידודים, אבל מצד שני הנתונים מראים שאנחנו מרגישים יותר לבד. אולי זה מה שבעצם הספרות המקצועית קוראת לו alone together. בעצם אנחנו יכולים להיות מוקפים באנשים ועדיין להרגיש בודדים מתמיד ואנחנו רואים את זה.

בעצם אחת המטרות של ערן, לא רק לתת מענה וקו חם, אלא גם להכשיר את הציבור, להכשיר אנשי מקצוע, תפקידים ובעצם לחזק ערכים של הקשבה בחברה הישראלית בכלל. אם בדידות היא מגיפה, אז לכל אחד מאתנו יש את החיסון. אם אנחנו נקשיב ואם אנחנו נהיה שם עבור אחרים, אז אנחנו נוכל להיות פנס בחשכה מאוד גדולה.

אני רוצה לסיים את החלק הזה ולהודות לכל 1,500 מתנדבי ומתנדבות ערן, לצוות המקצועי, לרכזות הסניפים, לוועד המנהל.

יש לי שאלה. כמה אנשים מתנדבים בשבוע נניח? כמה מתנדב - - -

בכל יום יש משהו כמו 130 מתנדבים שנמצאים על הקו.

ברגע זה יש משהו כמו 16-20 מתנדבים.

ואללה יפה, נהדר.

הציפייה שלנו מכל מתנדב זה לתת בין שתיים לשלוש משמרות בכל חודש. מתנדב שלנו נמצא אצלנו בממוצע 7-8 שנים, שזה לא מעט, ויש לנו לא מעט מתנדבים שכבר מזמן עברו את ה-30 שנה שהם מתנדבים אצלנו בערן. אני יכול להגיד לכם שבכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, אני תמיד יכול לפגוש מישהו 'אה, כן, אני מתנדב אצלכם' או 'אני התנדבתי אצלכם', סדר גודל של 1,550 ואולי כבר 1,600. זאת קבוצה ענקית.

מאוד.

יש לי שאלה לגבי תקווה, כולנו מכירים את תקווה. אז גם תקווה כתקווה, וגם תקווה כשם גנרי, א' האם היא באמת פנתה אליכם ומה אתם עושים במקרה כזה? כלומר, למה היא הייתה צריכה לפנות למשטרה ולא פנתה אליכם. אני מניחה שוב שאנשים שמתקשרים ובמיוחד ילדים וצעירים, הרבה מהם סוחבים עליהם דברים שאתם אפילו לא יכולים להתחיל לפתור, כי זה משהו הרבה יותר עמוק ומרוחב. אז איך אתם מתייחסים לזה? אם מגיעה אליכם פנייה כמו הפנייה של תקווה.

אז קודם כל אני אתייחס אל תקווה כשם גנרי. יש לנו קבוצה של פונים שאנחנו מגדירים אותם כפונים אקוטיים, כפונים שחוזרים אלינו. פנייה לערן היא מוגדרת אצלנו כפנייה חד פעמית ואנונימית. גם כשהיא חד פעמית ואנונימית, היא יכולה לחזור על עצמה. פונים מהסוג הזה, אנחנו נעשה הכל כדי שהם יגיעו לאיזשהו המשך טיפול תוך הקהילה. אני יכול להגיד שלפעמים קצרה ידינו, יש סוג של פונים שאנחנו באמת לא מצליחים ואנחנו יודעים שהם יפנו אלינו גם מחר או מחרתיים, ואולי גם אנחנו לא יכולים ממש ממש לעזור להם אבל יכול להיות שזה הדבר היחיד שכן יכול להחזיק אותם וזאת בהחלט דילמה. אני יכול להגיד לכם שיש בתוך קבוצת אנשי המקצוע שלנו, כשכל מנהל סניף הוא איש מקצוע עם ניסיון רב. במפגשים המקצועיים עולות הדילמות מה נכון לעשות לגבי פונה כזה או אחר כשברור לנו שהוא צריך לקבל טיפול שונה. אבל אנחנו הרבה פעמים יכולים להביא את הסוס אל השוקת, אבל לא תמיד יכולים להכריח אותו לשתות וזה בהחלט מתסכל.

כלומר מבחינתכם אתם חלק מרצף.

חד משמעית.

אולי או בתחילתה או באמצע, לא משנה מה.

לרוב בתחילה. אנחנו חד משמעית לא נותנים טיפול, למרות שהרבה פעמים ההבדל הוא מאוד קטן, אבל אנחנו מקפידים על זה. השירות של ערן הוא עזרה ראשונה נפשית.

אני כן רוצה להוסיף שגם אם הפונה הוא פונה חוזר ומאיים באובדות באופן שחוזר על עצמו, אנחנו ניקח כל פנייה כאילו היא פנייה ראשונה, נתייחס לזה במלוא הרצינות. הייתה לנו פנייה לא מזמן של אישה שהפעלנו נוהל חירום בשיתוף המשטרה - - -

את יכולה לפרט לנו מה זה נוהל חירום? כלומר, מה קורה כשמתקשר מישהי ואומרת 'אני רוצה להתאבד'?

אז בעצם כשמנהלת שיחה אובדנית, המתנדב מזעיק אונליין כונן שיכול להיות מנהל או צוות כוננים.

שהוא איש מקצוע.

והכונן יכול להאזין לשיחה, הוא יכול להגיד למתנדב מה לשאול ויכול להחליט להפעיל נוהל חירום בשיתוף המשטרה. במקרה שסיפרתי לכם, של אישה שאיימה כמה פעמים ובכל זאת הפעלנו נוהל חירום, קיבלנו מידע מהמשטרה שאם היינו מתמהמהים בכמה דקות, היא לא הייתה איתנו ולשמחתי היא כן. יש פונים מסוימים שאנחנו חלק כחלק מתוכנית הביטחון שלהם. כלומר יש להם הסכם עם המטפל או עם בן משפחה - - -

כן, שהם מרימים טלפון ברגע שהם מרגישים קושי.

בדיוק, כל פעם שיש להם מחשבות אובדניות הם פונים לערן ולכן כל כך חשוב מה שדוד אמר, שאנחנו נהיה זמינים 24/7 עם קבוצה גדולה של מתנדבים שנמצאת שם.

רגע, אני רוצה רק להבין, לא הבנתי כל כך. את אומרת שהוא יכול להפעיל נוהל חירום. את יכולה להסביר לי מהו נוהל החירום?

בנוהל החירום איש המקצוע שמצטרף אל השיחה הוא יכול או לקחת את השיחה ונהל אותה, אבל ברוב המקרים הוא ישמע את השיחה וייתן הוראות כאלה ואחרות למתנדב או מתנדבת שמנהלים את השיחה והוא מפעיל נוהל חירום. נוהל חירום זה נוהל שאנחנו מאתרים את הפונה כדי להגיע אליו פיזית וזה מתחבר לשיחה שהייתה לי איתך עידית, לגבי הקושי באיתור פונים במצבים האלה כשהם מתקשרים מטלפון חוסי. פה כדי לקצר את התהליך ולהציל חיים אנחנו זקוקים גם לאיזשהו שינוי בחקיקה בנושא של חוק התקשרות. לא נכנס לזה כרגע.

צריך לומר רק שהעלינו את זה ליועז הנדל, אנחנו עובדים על זה כרגע וזה יקרה בעזרת השם. ראינו נכונות מאוד גדולה גם מהשר שהציע לסייע פה ואני רוצה להודות לו על זה.

גם אני.

שבאמת רואה עין בעין את הדברים החשובים שלכם, ובאמת להשתמש בו לצורך הצלת חיים, מעל ומעבר.

זה יהיה מדהים כי מהרגע שנכנסת שיחה אובדנית זה מרוץ נגד השעון וכל שנייה חשובה.

נכון והאמת שזה דברים שלא ידעתי. רק משיחה באמת עם דוד קורן פתאום אנחנו מגלים שזה עובד בצורה שהיא אחרת ואנחנו צריכים לזהות מהיכן מגיעה השיחה וכמה שיותר מהר, וגם להגיע לאותו בן אדם. זה מדהים שזה לא קרה עד עכשיו, אבל יש לנו את העזרה של השר לכך ועל זה באמת הרבה תודה לכם שהעליתם את זה בפנינו.

כלומר, למשטרה כמובן יש יכולת להגיע לבן אדם שמתקשר ובעצם עושה או מצהיר על מעשה של מעשה אובדנות ואתם לא יכולים לעשות את הפעולה הזאת.

כן, הקושי הוא במספרים החסויים, כשהמספר הוא גלוי זה הרבה יותר קל. כשהמספר הוא חסוי המשטרה נעזרת בבזק ובזק יכולה לאתר את המספר כמובן, אבל כיוון שנכנסות אלינו הרבה שיחות בו זמנית, הם צריכים לאתר איזו שיחה אנונימית חסויה מגיעה. כבר היו מקרים לא עלינו, שהגענו למישהו אחר שבכלל out of the blue הגיעו אליו בגלל הטעות בכניסה של הקווים.

עכשיו רגע, אני רק רוצה לשאול. את המצגת סיימנו בעצם.

כן, כן.

והסרטון שלכם.

כן.

אז אפשר להעלות רגע את הסרטון של ערן? אגב, מי שלא היה עדיין באחד המרכזים של ערן אז כדאי לקפוץ ולראות איך עונים לשיחות ואיך משיבים. באמת ראינו את המקרים האחרונים של חוסר היכולת להנגיש את השיחה לאנשים שמתמודדים ואיזה כאב ושברון לב גדול זה ועל כך המון תודה.

לפני הסרטון יש לי עוד שאלה קטנה. האם חשבתם פעם, הרי אני מניחה שיש לכם שיתוף פעולה עם המשטרה, האם אתם עושים הכשרות לשוטרים? שוב, מהדהד לי בראש, אני הולכת לישון כבר הרבה זמן עם תקווה ולדיראון עולם כנראה השיחה עם המוקדן תיזכר והיא נוראית, והשאלה אם אתם כשזה מהות הארגון שלכם באמת לענות, האם אתם עושים הכשרות? האם שוטרים באים אליכם להכשרות עדי לדעת איך לדבר ומה לענות?

אז אני יכול להגיד שאין לי מספיק מלח בשביל הפצעים שיש לנו בנושא הזה. הקושי שלנו עם המשטרה, אנחנו כל הזמן עוסקים בתקשורת עם המשטרה, הקושי הוא שהתחלופה בעמדות המוקדנים של המשטרה היא כל כך גדולה ולא פעם אנחנו מגיעים עם שיחה אובדנית והכונן בצד השני שואל רגע מי זה? ערן? איפה אתה גר? כל מיני שאלות שעד שאנחנו גומרים את השלב של להבין עם מי הוא מדבר, והקשר שלנו עם המשטרה הוא טוב, אבל הוא הרבה פעמים גבוה מדי ולא יורד מספיק למטה. אנחנו מציעים את ההכשרות גם למשטרה כמו גם לגופים אחרים ואני חייב לומר שזה לא מספיק טוב ויש מה לשפר.ממי\

ואז אגף אחד מוכן לבוא והשני לא? מה זאת אומרת? תסביר לי עוד. מבחינת מה שנקרא דה פקטו, הם לא מגיעים אליכם להכשרות?

אז שנייה, תיכף אנחנו נדבר על הנושא של הכשרות, כי יש לנו גם את משרד החינוך וגם את משרד הבריאות שעושים את ההכשרות ואנחנו שלחנו בקשה לאור האירועים האחרונים ולא רק זה, גם לבט"פ וגם למשרדים האחרים, למשרד הביטחון ולכל המשרדים שבעצם יש סיכוי שמישהו מתקשר אליהם למענה חירום, אגב גם במד"א הדברים האלה מתבצעים, ב-101 או ב-*1221, כל הקיצורים שיש היום לחירום, שביקשנו איזשהו לא נוהל, אבל הכשרה, לוודא את ההכשרה שצריך לעבור למענה חירום נפשי. אני כן הייתי רוצה לפני כן לתת גם את ההזדמנות באמת גם לך שירי דניאלס לענות, וגם אחר כך לנציגת החינוך.

אני אומר שיש לנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם יחידת המשא ומתן, ראש היחידה עופר שחר נמצא בקשר איתנו, אנחנו שותפים להכשרות והוא אצלנו ואנחנו אצלו. צריך לציין שהמשטרה משתפת פעולה כשאנחנו מפעילים נוהל חירום ובזכות שיתוף הפעולה הזה ניצלים מאות חיים בשנה, 920 נפשות בשנה האחרונה. יחד עם זאת, בהקשר של הדרכה, יש לנו את היכולת לעשות הכשרות שיכולות לעשות הבדל בין שיחה שהיא מקדמת ומטיבה לבין שיחה שיכולה - -

אנחנו תיכף נדבר גם עם משרד הרווחה והבטחון החברתי וגם משרד העלייה והקליטה שבעצם יש להם במענה גם נוהל לתחום הזה ונשמע מהם. לפני הכל בואו נראה את הסרטון שלכם. בבקשה.

(מוקרן סרטון באולם)

יפה. אז 1201. אנחנו נעבור רגע לשמוע את המשרדים שבאו והגיעו לכאן. משרד החינוך, יוכי סימן טוב, מפקחת מצבי לחץ ומשבר. יוכי אם את יכולה גם להתייחס לתוכנית הגדולה יותר שתוצג עוד מעט גם על ידי השרים שהוזמנו לוועדה של התוכנית הבין-משרדית, אבל ממש בקצרה, יותר באמת להתייחסות של המענה הראשוני הנפשי.

אז ברשותך אני אתייחס יותר למה שנעשה עד עכשיו ולא כל כך לעתיד. אני כן אגיד שלמרות שנעשים המון דברים ובאמת יש הרבה מאוד אנשי מקצוע אכפתיים שבאמת שעובדים סביב השעון, הצרכים הם גדולים והקשיים הם גדולים ולא סתם החליטו על תוכנית לאומית. צריך להגיד את זה, ארגון הבריאות העולמי מדבר היום על הכשרה יותר ויותר של אנשים שהם לאו דווקא ממערכת בריאות הנפש. מה שערן עושים ומה שאנחנו עושים במודל מעשה שבלה הזכירה, זה להכשיר את צוותי החינוך שהם יהיו מסוגלים לתת מענה לילדים. אם יש לנו אחוזים כל כך גבוהים, אין סיכוי שנצליח - - -

או לפחות איתו, כלומר לאתר.

כן, להכניס את כולם לקליניקות. אני אגיד רק קצת על המבנים.

יש לי שאלה, איזה צוותי חינוך ומי מוכשר לדברים האלה?

אז אני אגיד. יש לנו קודם כל 9,000 אנשי מקצוע של שפ"י שפזורים בכל הארץ, פסיכולוגים ויועצים חינוכיים. אני מנהלת יחידה של מצבי משבר, חירום ואובדנות, היא כבר קיימת כמעט 19 שנים.

לאיזה גיל היא נותנת בעצם מענה?

לכל הגילאים שבמערכת החינוך.

זאת אומרת מגילאי 3.

כן, כן.

איך קוראים ליחידה?

להתמודדות במצבי משבר, חירום ואובדנות.

יש מדריכי יועצים ויש רכזים לפסיכולוגים, כי יש לנו פסיכולוגים חינוכיים שמועסקים ברשויות ויש יועצי ם חינוכיים שהם חלק ממערכת החינוך ומדרכי היועצים נמצאים בכל הארץ, בכל המגזרים, נותנים מענה 24/7 להתייעצויות של יועצים חינוכיים שנתקלים בקושי של תלמיד. זה לא מובן מאליו, כל יום אני מקבלת התייעצויות על מקרים קשים במיוחד שהם מבקשים את העזרה שלי. אנחנו באמת פיתחנו תורות עבודה, תדריכים מקצועיים גם באיתור וגם בהתערבות ראשונית. אנחנו תמיד מחלקים, לפני, בעת ואחרי משבר, כי אנחנו צריכים את כל הרצף, אנחנו צריכים להחזיק א הילד לאורך כל השנה. עכשיו בבית הספר וגם בגנים נמצאים ילדים גם מטופלים וגם לא מטופלים, צריך להגיד את זה. ילדים לפעמים במצבים מאוד קשים שלא מטופלים והמורים להחזיק אותם והיועצים צריכים להחזיק אותם, הפסיכולוגים צריכים להחזיק אותם וצריך להגיד את זה.

לכן הכיוון שצריך להיות הלאה להערכתי, דיברת על רצף טיפולי שהוא מאוד חשוב ונמצאות פה בזום ראיתי מהיחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות שאיתם אנחנו עובדים חזק מאוד על התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות, שעובדות על זה מאוד קשה. אגב, הן אולי יכולות לתת תשובות גם לגבי הכשרות של המשטרה. אז אני אומרת, התפיסה שלנו היא כמה שיותר להכשיר את המערכת כולה ביכולת לתת מענה.

אני לא אומרת בשום דרך שהכל טוב ויפה, חשוב לי להגיד את זה. יש לנו קו סיוע, מאז תחילת הקורונה, זה עדיין ממש לא בממדים של ערן, אני חושבת שזה צריך להיות בממדים של ערן. אילו הייתה מספיק מודעות, ככל שאנחנו מפרסמים, מדי פעם יש פרסום, אז פתאום קופצות הפניות. היתרון שלנו בקו, אני אגיד שיש לערן המון יתרונות ואנחנו עובדים באמת בשיתוף פעולה יוצא דופן, אני לא מתחרה. אני אומרת רק שהיתרון הוא שזה מיואש על ידי נשות מקצוע, מומחיות במצבי משבר, חירום ואובדנות, וגם שהן מכירות את המערכת.

זאת אומרת, הן מבקשות רשות לפנות לבית הספר, לפנות למדריכה, יש קבוצת וואטסאפ והן שואלות 'מי המדריכה באזור נתניה?' נגיד, ואז מיד הן יכולות להפנות את הסיפור לאדם הנכון שזה חידוש של הקורונה שהוא יישאר. זה מ-8:00 עד 20:00 כל יום ובימי שישי מ-8:00 עד 14:00. זה לא 24/7 אבל בכל אופן זה משהו, ב'שומר החומות' למשל אנחנו עבדנו 24/7 והייתה הצפה בפניות, אבל זה באמת דורש עוד פרסום ואנחנו עובדים על זה שאפשר יהיה לפנות אלינו בצ'טים כי בני נוער מעדיפים את הצ'טים מאשר את הטלפון, הם באמת פחות פונים.

יש תוכנית לאומית למניעת התאבדויות שאנחנו פעילים בה מאוד מאוד. ההכשרות ניתנות לפסיכולוגים חינוכיים, להערכות סיכון וטיפול. מיד עם פרוץ הקורונה הפכנו את כל הערכות הסיכון והטיפול למקוונות שאפשר יהיה גם מרחוק, זאת אומרת שאפשר יהיה לעבוד עם ילדים מרחוק וגם לטפל מרחוק. תוכניות החוסן שלנו, העברנו אותן, יש לנו תוכנית "בוחרים בחיים". כשפרצה הקורונה היינו בשוק, אמרנו מה עושים עכשיו? אנחנו באמצע עבודה, היינו בשיתוק לזמן קצר ואז לקחנו את ועדת המומחים שלנו, ביניהם פרופ' גיל זלצמן, פרופ' ענת ברונשטיין קלומק והתייעצנו איתם מה עושים. הם אמרו 'תעשו מקוון, זה בסדר' קיבלנו את האישור וגם המומחיות שלי, גם הדוקטורט שלי הוא דוקטורט קשה על ילדים שהתאבדו ואנחנו בכל זאת מגבים את עצמנו במיטב המומחים הבינלאומיים. התחלנו את התוכנית הזאת גם מרחוק, כל תוכניות החוסן שלנו הפכו להיות גם מרחוק.

אנחנו מכשירים מורים לאיתור ילדים בסיכון. זאת אומרת, מה הסימנים? עכשיו, בקורונה הדגשנו גם - - -

כמה הכשרות כאלה היו בשנה האחרונה?

בשנה האחרונה, אני יכולה להגיד שאנחנו מכשירים את המדריכים ואת היועצים והם עושים את זה במקומות שלהם. אז אני לא יודעת להגיד לך כמה מורים בסוף קיבלו את זה, אבל אני יכולה להגיד שכל יועצת מחויבת על פי חוזר מנכ"ל לעשות לפחות פעם בשנה ריענון חוזר מנכ"ל. אני יכולה להגיד לך שהייתה לי ביקורת מדינה והוא אמר לי 'כן, גיסתי מורה והיה את זה'. זאת אומרת, זה עובד. להגיד שזה ב-100% של המקרים? אני לא יודעת להגיד. אבל השנה רק עשינו חדרים פתוחים, זאת אומרת כל יום במשך שבוע יועצים יכלו להיכנס ולקבל ריענון בנושא של מניע אובדנות. נכנסו 1,800 יועצים, זה לא כל ה-7,000 ואנחנו עושים את זה כל הזמן וכבר אמרנו לנו לעשות עוד פעם, אנחנו נעשה את זה עוד פעם. זאת אומרת, יש כל הזמן, שנים אנחנו עושים כל שנה ריענון של נושא של מניעת אובדנות והמודל שאנחנו עובדים זה גם שוב העזרה הראשונה הנפשית. אנחנו קוראים לי החייאה נפשית, שאל, שכנע, הפנה.

מלמדים את האנשים בכנס גדול, מורה קמה ואמרה 'תקשיבו, אני התנסיתי, הייתי בארצות הברית, אני ילידת ניו יורק, אני רגילה שלא מתערבים בחיים של אחרים אבל היועצת לימדה אותי אז ראיתי מישהי ליד פסי רכבת, הרגליים מתנדנדות הלכתי אליה ושאלתי אותה למה את יושבת ככה?' והיא הצילה אותה, היא הצילה אותה. היא אמרה לה 'כי אני רוצה למות' והיא אמרה 'נזכרתי במה שלמדתי וחיבקתי אותה ואמרתי לה שאיכפת לנו ממך'.

יש לי שאלה. האם יש הכשרות חובה למורים? לא רק ליועצות בתחום הזה?

ברמה העקרונית, כל יועצת חייבת לעשות את זה פעם אחת לפחות בשנה בחדר המורים. עכשיו, את ה"בוחרים בחיים" אנחנו מנסים - - -

אבל למה לא עושים את זה, אני באמת שואלת, היום אנחנו במצוקה מאוד מאוד גדולה.

נכון, נכון.

זה יד שלישית, כי את אומרת אנחנו מכשירים את - - -

יועצים, והיועצים, כן אבל היועצות הן נשות מקצוע.

הם מכשירים את היועצות, היועצות מכשירות גל שלישי - - -

נכון, מניפה, נכון.

אני חושבת, אני לא נגד מניפה בהרבה תחומים, אבל אני חושבת שדווקא היום לאור המציאות הקשה שאנחנו רואים בבריאות הנפש, בסוף הילדים מגיעים למסגרות החינוכיות ושם באמת רואים אותם. אני מודה שכיום המורה של הילדה שלי רואה אותה הרבה יותר משאני רואה אותה במהלך היום ויש לה יכולת לזהות ויכולת לשים לב.

נכון, נכון.

והשאלה אם היום דווקא, ואני אומרת את זה כי אני באמת חושבת שמשרד החינוך צריך להניח בצד הרבה מסדרי היום שלו, שיכול להיות שהם חשובים ויכול להיות שהם ראויים ויכול להיות שהם סופר חשובים וקריטיים גם ללמידה ולהתקדמות בשגרת היום יום של החיים של התלמידים. אבל כדי באמת לטפל במגיפה ששולטת היום בבני הנוער ובצעירים, והיא המגפה הנפשית, וכן צריך לעצור פה הכל ולהכשיר את המורים מיד ראשונה מקצועית, לדעתי, הרבה יותר בתחום הזה. אומרת לי כאן סגנית מנהלת הוועדה כי היה על זה דיון בעבר בוועדת העבודה והרווחה, שלפחות מורים שהם מחנכים של הילדים שלנו, אני לא מדברת כרגע על המורים המקצועיים, שלפעמים גם הרבה יותר נחשפים בפניהם כי לפעמים יותר קל באיזשהו הקשר אישי כזה או אחר שדווקא מדבר אל התלמיד כמו המורה לספורט, יש את האינטראקציה הבינאישית המאוד מיוחדת הזו שמערכת החינוך צריכה לקחת אותה כמה צעדים קדימה.

אני מאוד בעד.

אנחנו לא יכולים, גם הפסיכיאטרים, גם האנשים הרפואיים, זה רק אם בן אדם יבוא ויפנה. הפוך, אנחנו צריכים לזהות את זה לפני כן.

אני מאוד מסכימה ואנחנו גם בפריצת דרך בתחום של סטודנטים להוראה.

אבל הם סטודנטים.

לא, יש מחשבה להכשיר - - -

זה חייב להיכנס בתוכנית ההכשרה.

בדיוק. אני חושבת שהשעה בשלה. בעבר תמיד אמרו שיש דברים יותר דחופים, כיום אני חושבת שזה ברור לכולם שהנושא שהוא בראש ובראשונה חייב להיות.

השאלה, איך מהידיעה שזה חייב להיות הופכים את זה להלכה למעשה. אני באמת אומרת לך, אני מצפה לראות בתוכנית הזאת, ואנחנו כתבנו את הרשמים שלנו על התוכנית שהגישו ושגם יבואו השרים ויציגו אותה, זה אחד הדברים שאנחנו חושבים שהוא חייב להיות בתוך התוכנית.

אני לגמרי מסכימה. אני פתחתי בזה שצריכה להיות עבודה מערכתית. אי אפשר לצפות שכולם יגיעו רק לקליניקות, צריך לעשות עבודה מניעתית שבסופו של דבר אני מאוד מסכימה, מורים הם מאתרים מצוינים וראינו את זה בסגרים שבמשרד הרווחה ירדו מספר הפניות אלינו על פגיעות במשפחה, על אלימות, כי המורים לא נמצאים והם לא רואים את הילדים, הם רואים רק את הריבוע, הם לא רואים את כל הילד.

אני רוצה רגע לשאול שתי שאלות. שאלה ראשונה, את מדברת על מניעה? זה איתור. אני רוצה לשאול לגבי התוכנית, האם בתוך התוכנית הלאומית שמדברים עליה עכשיו יש לפני האיתור, אני חושבת שצריך בתוך שעות הלימודים מהגיל הרך וצפונה, ממש בתוך השעות לתת שעות לכל הילדים, עוד לפני האיתור, כלים לחוסן נפשי.

למה אין שעות חוסן בבתי הספר?

בדיוק. כמו שנותנים כלים לדברים אחרים, החוסן הנפשי שזה רגע בואו נעשה מדיטציה איך להיכנס פנימה, איך לאתר מה כואב לי, איך לדבר על הכאב? לכולם בלי יוצא מן הכלל, כי כולנו זקוקים לזה. כמובן שאחר כך, כמו שבמתמטיקה יש הקבצות, אז נותנים תגבור למי שצריך, אז בוודאי לתת תגבור למי שיותר קשה לו. אבל קודם כל האם יש בתוכנית את הדבר הזה? זאת השאלה הראשונה.

השאלה השנייה שלי, את יודעת הייתי במוצאי השבת בשיחה בחשמונאים עם הרב שלום המר שהבת שלו התאבדה, אני אומרת את זה כי הוא פשוט יוצא עם הרצאות - - -

כן, כן, אני יודעת.

עכשיו, הסיפור שם הוא סיפור עצוב, אבל אני חושבת ששוב זה משהו שיכול להיות גנרי, כלומר זה לא דווקא שלום, גילה קוראים לבתו זכרה לברכה, אז כן בסופו של דבר היא גם עברה הטרדה מינית ואז היא פנתה, בסוף היא סיפרה את זה לקומונרית שלה. הקומונרית, בגלל שאין לה הכשרה ואין לה כלום היא בעצם שמרה את זה אצלה ולא סיפרה הלאה את הדבר הזה.

אז אני שואלת, אתם הרי אמונים גם על החינוך הבלתי פורמלי אז איפה החינוך הבלתי פורמלי בתוך הסיפור הזה? כלומר, אני חושבת שגם בחינוך הבלתי הפורמלי, שוב, מעבר לשאלה הראשונה שלי, את כל מה שאמרת עכשיו על ההכשרות של המורים וכולי צריך להפנים את זה גם בתוך החינוך הבלתי פורמלי בכל יום ויום אבל בוודאי בתקופת הקורונה. יש לחינוך הבלתי פורמלי מקום מאוד מאוד חשוב בחינוך הילדים, מקום מאוד מאוד חשוב להיווצרות האופי ולכן כשקומונרית מסכנה, אני מרחמת עליה כי בסוף קרה מה שקרה והיא בטח ישנה עם הרבה ייסורי מצפון, איפה זה נמצא? כלומר, איפה החינוך הבלתי פורמלי בתוך התוכניות שלכם?

אז לגבי השאלה הראשונה, אני מודה שאני לא מספיק יודעת את כל הפרטים, כי יותר הייתה ד"ר חווה פרידמן בעניין הזה ואני אברר את זה. אני מאוד בעד ואני חושבת שזה נכון מאוד וזאת הדרך היום. לגבי החינוך הבלתי פורמלי אין שום צל של ספק שהוא חשוב ביותר, כמו שחברת הכנסת סילמן אמרה לגבי מורה לספורט או לפעמים מזכירה, או אב בית, אז בחינוך הבלתי פורמלי לפעמים הילדים נפתחים יותר מאשר בשיעור רגיל ואנחנו מאוד משקיעים בזה. אני אומרת שוב, זה אף פעם לא מספיק ואתם תשמעו גם קצת מהחברות ממשרד הבריאות בתוכנית למניעת אובדנות, כי אנחנו ביחד עובדים בהחלט גם על הבלתי פורמלי. באופן אישי אני הכשרתי - - -

כן אבל אני חייבת לומר שאני גם ראיתי את התקצוב של התוכנית הזאת וגם ראיתי את היישום שלה. אני חושבת שהוא נחמד אבל הוא לא מספק.

קטן, נכון.

הוא מאוד קטן, ולהיתלות בכל מערכת החינוך בדבר הקטן הזה - - -

אני מסכימה, לא, אני מסכימה, אני אמרתי שמה שאנחנו עושים - - -

אני אומרת לך שהיום אני לא מעניין אותי, באמת, בתור אמא כרגע אני חושבת שרוב ההורים זה לא זה לא קריטי, זה קריטי ומשמעותי מה הילדים ילמדו, אבל קודם כל קריטי לנו שישמרו על החוסן הנפשי שלהם, שחס וחלילה לא יקרה מצב שאחד הילדים שלנו סובל ממשהו ואנחנו לא יודעים. את יודעת, ערן באים ומציגים לנו נתונים ואנחנו לא מקבלים אותם רק מערן, היום זה הדוח של ערן, וכל שבוע אנחנו עושים כאן דיונים אחרים בתחום בריאות הנפש, ואנחנו רואים שהמצוקה הנפשית רק הולכת וגדלה. כולנו מודעים לה, ואנחנו חייבים עכשיו שנייה לעצור את הסוסים ולראות מה אנחנו עושים בנושא הזה.

עידית ואז אני רואה שמתפרסמת תוכנית, שיש תוכנית להוציא מהבגרויות את כל רבי המלל ולהשאיר רק את המתמטיקה והאנגלית. ואני אומרת, עידית, ריבונו של עולם, כאילו מתמטיקה ואנגלית אני יכולה ללמד את הילד שלי בחצי שנה, איפה כל מקצועות רבי המלל שבעצם בונים אישיות? שמדברים, שיוצרים שפה, כאילו אז מצד אחד משקיעים בלחנך למנוע אובדנות ולהכשיר את האנשים, אבל מצד שני לוקחים את הכלים הכי ברורים מאליהם. אני לא צריכה שהוא יהיה פרופסור בהיסטוריה, אבל כן אם הוא ילמד היסטוריה בכיתה אז תהיה התפתחות, איך זה קרה? למה זה קרה? הוא ידבר, יהיה איזה משהו של דינמיקה כזאת.

אני חושבת שגם צריך לעשות שעות הקשבה, באמת, שעות הקשבה. לא יקרה כלום אם לבוא ונקשיב לתלמידים, נשמע מה מפריע להם. תשמעי, אני רוצה להגיד לך את האמת. הילדים שלנו לומדים, מאיזה גיל הם לומדים אנגלית בבית הספר? אני חושבת שמכיתה ג' עד יב' הם לומדים אנגלית. בתיכון בכלל זה 6 שעות שבועיות של אנגלית. ואללה, כולם היו צריכים לצאת דוברי אנגלית של ממש, בסדר? לדבר אנגלית ולדעת לקרוא טקסט כמו שצריך והכל. אנחנו מודעים לעניין, כל אחד לפי יכולתו ורמתו, הכל בסדר. גם אם אנחנו נבוא ונגיד 'רגע, אנחנו עוצרים בצד', אנחנו מערכת חינוכית שקודם כל צריכה לזהות, את יודעת מה? שיזמינו אותנו ההורים.

כן, כשירות פסיכולוגי חינוכי אין לי אלא להסכים איתכם. זה בראש ובראשונה, בראש מעניינו, מבחינתו אפשר היה להפוך את הפירמידה. אבל אנחנו צריכים שינוי חברתי בשביל זה. אני לא בטוחה שרוב ההורים מדברים כך.

אבל את יודעת מה, יש שעות כאלה מערכת של כישורי חיים ואני חושבת שחייבים להוציא היום מורים מה עושים בכישורי החיים בשעות האלה. יש שעות במערכת, זה לא שהן לא קיימות.

ב"בוחרים בחיים" אנחנו אגב מצרפים את כל המורים, שכל מורה ייתן בפן שלו, כולל המורה לביולוגיה שמדבר על הדיכאון, שמסביר מבחינת מה קורה.

אני לא בטוחה שכל המחנכים והמחנכות במדינת ישראל היום יודעים לאבחן דיכאון או חרדה בילדים. ילדים שכואבת להם הבטן או כואב להם הראש במשך תקופה, כשהם באמת מסתגרים במשך שבועיים - - -

נכון, יש עוד הרבה עבודה לעשות, אני מסכימה.

תשמעי, אני אומרת לך שאני באמת דורשת, ואני כתבתי את זה גם ללשכת השרה, אנחנו נרצה לראות את זה בתוך התוכנית האינטגרטיבית הזאת, התוכנית של שלושת המשרדים, מכיוון שהתלמידים נמצאים רוב היום במסגרות של החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. אנחנו מצפים ממערכת החינוך וממשרד החינוך שיראה איפה ביום יום שלו, לא במצבי חירום ושגרה, ואני מבינה שאת מטפלת במצבי החירום והשיגרה, אנחנו לא רוצים להגיע לשם. אנחנו רוצים לחזק חוסן חברתי שבסופו של דבר - - -

אנחנו על כל הרצף, מחוסן ועד מצבי קצה. להיפך, אנחנו רואים את כל הרצף, מלתת לילדים כלים לוויסות פיזיולוגי, רגשי וקוגניטיבי, ועד לאיתור מצבי קצה.

ואני רק אגיד שבימים שאנחנו יודעים שהפסיכולוגים החינוכיים הם לא מספקים, כי אין מספיק תקנים ואין מספיק אנשים והשכר נמוך, וכשיש לנו חוסר בפסיכותרפיסטים וחוסר במקצועות הבריאות, אז כן יש מקום למחנכים, לעובדי ההוראה. אנחנו לא מצפים מהם להיות מטפלים, אנחנו מצפים מהם לדעת לזהות את אותן נורות אדומות שיכולות לקפוץ מול העיניים. אנחנו לא באנו בטענות שהם לא עושים את זה, אנחנו כן היינו שמחים לראות תוכנית שהיא תוכנית שלמה שתוצג כאן בוועדה. אנחנו חושבים שעל זה ראוי, נכון וכדאי לשים כסף.

בסדר גמור, תודה.

תודה רבה. כן.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות ממה שנאמר. קודם כל לחלק הבלתי פורמלי, ממש לאחרונה ביוזמה של ד"ר טל ברגמן קיימנו מפגש עם תנועות הנוער, שזה לא משרד החינוך אבל זה כן משרד החינוך - - -

זה חזר למשרד החינוך.

כן, כן, אני אמרתי, לעשות שם תהליך של הכשרה להנהגות תנועות הנוער.

יש לנו עוד מעט גם את הצעירים שיעלו וידברו.

כדי שמשם זה ירד לתנועות הנוער. הדבר השני שאני רוצה להגיד, שסוג המהפכה שנעשית פה היא בעצם לא רק ליועצות, זאת אומרת היכולת לדבר בבית הספר או כל אדם, לדבר על מצוקה נפשית, זה משהו שצריך לתרגל אותו כי הוא לא מוכר, הוא לא מוכר. היכולת לצפות שיועצות בתי הספר יפתרו את הבעיה הזאת, היא פשוט לא ריאלית. אני יכול להגיד לכם - - -

"אל תבכה, תהיה גבר" כאילו זה החינוך, אנחנו צברים.

באופן אישי חיכינו למפגש של היועצת עם הבת שלנו, אני מקווה שהיא לא רואה את זה, כי היא תהרוג אותי. לא קיבלנו, לא כי היועצת לא בסדר, כי לא היה מתי.

כי היועצת היום עמוסה בהמון דברים.

ואם המחנך או המחנכת הייתה יכולה לתווך את זה והיכולת לדבר על מצוקה נפשית היא משהו שהוא לא נעשה אצלנו באופן טבעי. לכולם יש מצוקה נפשית.

בדיוק, כולם מתמודדים.

כולם.

האמת שאני חייבת לומר, היום בעידן הרשתות החברתיות, ואני יכולה להגיד לך שאנחנו בתור מבוגרים סובלים מזה, אני לא יכולה לחשוב עלינו בתור תלמידים צעירים בבית הספר שהיית מוסיפה עלי את כל הרשתות החברתיות של היום, זה אתגרים מאוד מאוד גדולים. אני חושבת שאנחנו לא מספיק ערוכים כדי לתת מענה כזה גדול לתלמידים בתוך המערכת. אני באמת חושבת ואני מציינת עוד פעם, אנחנו נשמח לראות איך זה בא לידי ביטוי. היה את שבוע המוגנות לילדים ברשת שבוע שעבר שציינו, את מוקד 105 שגם שם מציינים שיש עלייה מטורפת בפניות של בני הנוער. לא רק עלייה, גם ברמת המסוכנות.

העלייה היא גם לטובה במובן של יותר אפשרות לדבר על בריאות הנפש. להערכתי יש בזה גם ממד חיובי שמראה שאנחנו כן בתוך תהליך של שינוי חברתי. יש עוד הרבה מה לעשות.

כן, אבל אם מורים לא מנגישים את השפה הזאת - - -

אני מסכימה אבל - - -

עדיין אנשים חושבים שזאת סטיגמה והם מתביישים לדבר על זה ומתביישים לפתוח את זה.

נכון, יש דברים שמתביישים, אבל אני רואה למשל בשנים שאני נמצאת שינוי למשל אצל בנים שבעבר לא היה דיבור. אני לא אומרת שזה אידיאלי, אבל יש, אנחנו כן נמצאים להערכתי בתוך תהליך של שינוי.

אני מסכימה אבל אני רוצה, גם עידית וגם יוכי וכמובן דוד, אני חושבת ושוב אני אגדיש את זה, שכמו שאנחנו מלמדים ילד ללכת וכמו שאנחנו מלמדים אותו שפה, עברית, אבא, אמא, את כל הדברים האלה, כך בדיוק צריך ללמד אותם להתחבר לעצמם. לדעת לנטרל רעשי רקע, לדעת להגיד רגע מה אני מרגיש בסיטואציה, לדעת שרגע אני עוצר, אני חושב, להתחבר לזה. באמת כי עולם המסכים, העולם המתקדם הוא רץ קדימה ואנחנו לא לומדים רגע לעצור.

אני אומרת ממש ככה ואני חוזרת על זה שוב ושוב עד שבסוף זה ייכנס למערכת החינוך, להבין שילדים מגיל הרך, מגיל 3 כשהוא הולך לגן להסביר לו רגע, בוא נעשה רגע שעת התכנסות פנימה. אני מוכנה קצת להצטרף לשיעורים האלה, שיהיו אולי גם לנו. באמת להעניק להם את הדבר הזה ואז זה בכלל לא יתפתח לכדי מה שאומרת עידית אם נעצור את זה קדימה. אני תמיד נותנת את הדימוי שאחותי רופאת שיניים ואם יש לנו עששת בפה ולא נטפל בה, היא תהפוך לחור, ואם לא נטפל בה זה יהפוך לטיפול שורש, השן תיפול. אם נקדים וניתן את הכלים שלא תהיה עששת בכלל ואיך לצחצח שיניים, ככה צריך את זה עם הגיל הרך. להטמיע את זה בתוך מערכת החינוך, זה אצלכם, זה פשוט אצלכם וגם אצלנו מבחינת תקציבים ראויים. אבל מערכת החינוך צריכה להבין את זה ולדעתי גם היום עם התקציבים האלה, היא יכולה לנפות אחרת את סדרי העדיפויות ולשים את זה כמו שאמרה עידית, בראש סדר העדיפויות, כי נמנע צרות הרבה יותר גדולות בעתיד.

האמת אני חייבת לומר שאני באופן אישי גם תקצבתי תוכנית להתמכרויות בתוך משרד החינוך, שצריך באמת גם לבנות אותה בצורה כזו או אחרת. אבל תראי, לאורך הדרך וגם בשביל התוכנית הזו ישבתי עם הרבה אנשי מקצוע וגיליתי אנשי מקצוע מקסימים ותוכניות מקסימות שבאמת הן מיועדות גם לגנים וגם לגיל הרך בתחום של חוסן נפשי. אני חושבת שבאמת, בואו נגיד ככה, היינו שמים את יהבנו בתחום הזה עכשיו, זה ראוי ונצרך. אני כן רוצה רגע לעבור קדימה הלאה, ותודה רבה, להסתדרות הרפואית, ד"ר אורי יצקר נמצא איתנו, יושב הראש הנבחר של איגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, נמצא איתנו בזום.

היי שלום, תודה רבה. קודם כל באמת אני רוצה להגיד תודה רבה על הוועדה ולך חבר הכנסת סילמן. אני מצטרף למה שנאמר קודם, כולנו מרגישים, אני מדבר עכשיו פה מצפת בצפון, על הבית, הכתף, הלב וזה באמת נותן כוח לכולנו בכל הרמות. אני רוצה גם להגיד מילה ככה לכם לחבר'ה של ערן, אין מילים להגיד על פועלכם הערכי, הקסום, השליחות. באמת מצילים חיים של ילדים ובני נוער וגם מבוגרים, ובאמת זו שותפות שאין מילים לתאר אותה. וגם לכל שאר השותפים פה, החינוך, הרווחה, אני רואה פה הרבה שותפים שבעצם כולנו אוחזים ידיים להחזיק את הצונאמי הנפשי הזה שעובר על כולנו.

חשוב לי ככה להגיד איזושהי מילה, כי גם הילדים שבאמת התקשרו ל-1201 ובאמת עזרתם והצלחתם, והם מגיעים למערכת שלנו, הם מגיעים לחדרי מיון, חלקם אולי שלא התקשרו וכן פגעו בעצמם ושוכבים בטיפול נמרץ במחלקות ילדים. אני רוצה רגע לדבר על הילדים האלה שאנחנו רואים כיום בכל זמן נתון, עשרות ולפעמים מאות, אנחנו מעריכים מעל 1,000 ילדים בשנה, שאם יש להם מזל אנחנו מצליחים לאשפז אותם, כמו עכשיו כאן לידי שלוש נערות ששוכבות במסדרון, זה אם יש מזל. אם אין מזל הילדים, ההורים והמשפחות הולכים הביתה במצבים ממש מסכני חיים שזה באמת כואב הלב. באמת התוכנית הזאת שדיברו עליה היא תוכנית שהיא סופר חשובה בכל המישורים ובטח ככה אמרה חברת הכנסת סילמן וגם אתן בחינוך, מאוד חשובה המניעה הראשונית והשניונית.

אנחנו שמנו את הדגש על הצומת של מה שקורה לנו והולך ומחמיר בשנתיים האחרונות, אבל בטח בחודשים האחרונים, של אותם עשרות ומאות ילדים ובני נוער שחייבים עכשיו מענה דחוף. אנחנו יודעים לתת אותו, זה יכול להיות אשפוז אבל זאת גם יכולה להיות התערבות דחופה כאן ועכשיו עם הילד, המשפחה והקהילה. אנחנו חסרי אונים בגלל חוסר במשאבים ובכוח אדם ובגלל זה אנחנו כאיגוד שבנינו יחד עם אגף לבריאות הנפש, טל ברגמן ממשרד הבריאות ויחד בעצם עם כולכם, כי גם החינוך שותף בכל העשייה שלנו וגם ערן וכולם, אז אמרנו שקודם כל כרגע, ואנחנו שתמיד בעד מניעה ראשונית, קודם כל כרגע צריך להתייחס לצומת הקריטית הזאת של המרכזים הדחופים האלה, שבאמת זה מצפת בצפון עד באר שבע בדרום, בסך הכל 30 תקנים של פסיכיאטרים לילדים. ודרך זה באים להתערבויות דחופות, גם אכילה, גם לאובדנות קשה, בעיקר כשדנים פה היום בנושאים של אובדנות, אז ממש מצבים מסכני חיים. אני יכול להגיד לכם שבין המעל 100 ילדים שהיום צריכים את זה, חצי מהם שכבו בטיפול נמרץ אחרי ניסיון אובדני קשה.

לשמחתנו חלק גדול פנו לערן או למשרד החינוך ובאמת נמנע המעשה האובדני, אבל עכשיו חייבים לעשות איזושהי התערבות דחופה כי הדחפים עוד שם. כל זה הדברים שכולנו מדברים עליהם והנתונים של כל העלייה בגורמי הסיכון של החוסן שדיברתם כאן, חוסר יציבות כללי, מדיה, רשתות חברתיות, הבידוד, הבדידות שדיברה ד"ר דניאלס קודם, כל הלחץ, חוסר השליטה והיחלשות של גורמי התמיכה, לא בגלל שהם נחלשים, הם מעולים. כל מערכת החינוך שעושה חלק יותר וחלק פחות, וההורים שנמצאים עכשיו בעומס אדיר ברמה שאנחנו שוב שומעים הורים שאומרים 'איך לא ידענו? איך לא ראינו'? וכל התמיכה החברתית, כל זה יורד. באמת ערן, אתם נמצאים שם חסונים וחזקים ובאמת מצילים כל יום חיים של אנשים ואנחנו באמת מסירים את הכובע וחשובה השותפות אתכם. הצעד הבא, אנחנו מאוד מאוד מודאגים ממה שאנחנו רואים.

אז אנחנו באמת מחזקים, באמת ועדה יוצאת דופן, הוועדה ביקרה אותנו כאן, הגיעה לצפת לראשונה, באיגוד שלנו מכל מקום, כי אם נמצאים בכל מקום, שומעים, פוגשים, יורדים לעומק של הדברים, זה משהו שאנחנו מרגישים שלא היה. אני רואה כאן את טל ברגמן שהצטרפה.

נכון, היא הצטרפה אלינו עכשיו בזום והיא תדבר מיד אחריך ואנחנו שמחים על זה.

אז אני אקצר ואני אתן לטל את הבמה שבאמת מובילה את התהליכים. אז חשוב להגיד תודה לכולכם, תודה לערן ולהגיד שאנחנו כאיגוד רואים את העזרה הזאת ובסוף במקרים הקשים רוב הדברים הם לפתחנו וטיפולנו ובאמת החוד החנית של ההתערבות, ואנחנו יודעים לעשות את זה, בנינו את זה מקצועית, זה ההתערבויות הדחופות האלה שכאן ועכשיו, הילד עכשיו הגיע לחדר המיון, הילד עכשיו פנה לערן, זאת הזדמנות דרמטית וקריטית עם סכנת חיים, זה גם נכון לאכילה ולדברים נוספים, שתתחיל ההתערבות עכשיו. עכשיו מיד התערבות אינטנסיבית של כמה חודשים, קצרה, שאנחנו יודעים לעשות אותה. כבר יש מודלים כאלה כאן בצפת, בשלוותה, בתל השומר ובשניידר, שאנחנו יודעים לעשות את זה רק צריך לתת לנו את המשאבים. כחלק מתוכנית לאומית מדהימה וחשובה שבאמת צריכה להגיע לתנועות הנוער, למערכת החינוך, למרפאות הראשוניות, אנחנו צועקים את צעקת השטח ואנחנו פרוסים בכל השטח, להציל עכשיו את הילדים שאין איך להציל אותם וזה באמת עצוב ואני לא אתחיל לספר פה, אבל עצוב מה שקורה.

ממש.

אז המון תודה ותודה על הדיון הכל כך חשוב הזה ותודה על השותפויות איתכם.

תודה, תודה רבה לכם והאמת שאתם עושים אחלה עבודה. הגענו אליכם באופן אישי וזה היה מדהים, עבודה של הלב, באמת כל הכבוד, ממש, ממש. טל ברגמן, משרד הבריאות, ברוכה הבאה. אני יודעת שעלית אלינו לא בריאה, אבל היה חשוב לך לברך פה, בבקשה.

אז אני מתנצלת כי באמת לא נפלה עלי קורונה אבל נפל עלי איזה משהו פחות נחמד, מיגרנה, אז אני מתנצלת כי רציתי באמת לעלות לכל הדיון היום וגם התכוננתי לעלות אליו ולצערי היום בבוקר המיגרנה לא אפשרה לי.

אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל תודה על הדיון הזה, הוא באמת דיון שאותי מאוד מאוד ריגש ולכן רציתי להשתתף בו באופן אישי. אני רוצה לשבח את ערן, את כל הארגונים, אבל אני כן רוצה לתת פה שנייה דגש על ערן כי אני באמת חושבת שמדינת ישראל חבה לערן חוב עצום על כל תקופת הקורונה. אני יכולה לומר שאם לא היה לי ארגון כמו ערן שפרוס כפי שהוא פרוס ומקצועי כפי שהוא מקצועי, לא הייתי מסוגלת לתת את הקו הראשון של המענה החירומי בקורונה.

משרד הבריאות גם עבד בשיתוף פעולה מלא עם ערן, אבל רק חשוב לי להסביר עד כמה שיתוף הפעולה הזה היה הדוק עם ד"ר שירי דניאלס ודוד קורן, שכל בוקר אני הייתי מקבלת מדוד קורן את הנתונים של כמה פניות היו ומה הפילוחים שלהם. ואם היינו צריכים פילוחים קצת יותר מקצועיים לעומק, אז הם תמיד עמדו לרשותנו וכך יכולתי גם להמשיך ולנווט בשדה המאוד מורכב של מתן המענה בקורונה, שהוא מורכב גם היום, הוא רק לדעתי מתחיל היום ולכן תודה שיש את הארגונים האלה. בכלל בריאות הנפש היא לא רק פועל יוצא של מוסדות וארגונים ודברים יותר מוסדרים, בריאות נפש זה משהו שמתחיל באמת ברמה הבסיסית ביותר של יחסי אנוש. ובמקום הזה שקודם כל צריך איזושהי אוזן קשבת, גם אם האוזן הקשבת הזאת מגיעה ממתמודד, ברגע שהוא קשוב למצוקה של מישהו אחר זה עושה המון בראי המצב הנפשי. כאשר למערכת שהיא ממוסדת והיא ממוקצעת, צריך להגיע מי שזה כבר לא מספיק לו. אז אני באמת אומרת, בלי הארגונים האלה לא היינו יכולים.

אני חושבת שכל מה שדובר כאן, מה שהספקתי לשמוע בישיבה, הוא באמת בוער. יש מצוקה גדולה מאוד ואם אני צריכה לשים את ה-money time אני אומר שאין ספק שאשפוזים זה חשוב, אין ספק שזה חשוב, אבל זה הקצה של הקצה והמטרה של כולנו זה למנוע מהמצוקה הנפשית להתעצם ולגדול למקום שבו נזקק אשפוז. כלומר זה באמת צריך להיות מוצא אחרון ולשם כך אנחנו צריכים לחזק את הקהילה וחיזוק הקהילה זה לא רק במרפאות לבריאות הנפש, כמובן שזה חשוב, וקיצור התורים שזאת בעיה מספר אחת שלנו היום, ובהתמקצעות והרבה מאוד צרות צרורות שאנחנו מתמודדים איתם היום, גם בילדים ובנוער וגם בהפרעות אכילה, שהשיעורים של העלייה הם שיעורים בלתי נתפסים. אגב, רוב מערכות בריאות הנפש בעולם מתמודדות עם זה ולא בהכרח יש כרגע פתרונות שאפשר לומר שהם פתרונות מצוינים ומוצלחים, כי לא עבר מספיק זמן כדי בכלל לראות. אבל אני כן רוצה לומר שהקיום של קווים חמים וארגונים כמו ערן, נט"ל, סהר ובית חם, הם הבסיס של הבסיס ועל הבסיס הזה צריך להיאבק.

אני יכולה לומר שאני מהזווית שלי, מהמקום של אגף בריאות הנפש, אני כן זוכה לגיבוי על זה מלשכת השר. אנחנו מנסים לבדוק כל דרך כדי להגדיל את התמיכות בגופים האלה. לפעמים הולך לנו יותר, לפעמים הולך לנו פחות, אתם יודעים, זה לא רק סוגיה של משרד הבריאות, זה גם תלוי תקציב וסדרי עדיפויות אחרים שיש במדינה. אבל אין ספק שהארגונים האלה הם פה, הם צריכים לגדול, הם צריכים להתעצם, הם עושים עבודת קודש ואנחנו פנינו רק לחזק אותם.

תודה רבה טל ברגמן. נמצאת איתנו כאן חברת הכנסת מיכל רוזין, יושבת ראש סיעת מרצ שנכנסה זה עתה, והיא גם שותפה וחברה קרובה ובאמת אני חייבת לומר, גילוי נאות, כשישבנו בערב סגירת התקציב אז מיכל רוזין היא זאת שבאה אלי ואמרה לי 'תקשיבי עידית, לערן צריך עוד תקציב' והיא שותפה בדברים הטובים האלה, אז אשריה. בבקשה מיכל.

אני מתנצלת על האיחור, אני כמובן באתי בעיקר לשמוע מה מתקדם, כי אני מבינה שכרגע הדברים תקועים ולא מתקדמים. אני שמעתי את סוף דבריה של טל ככה מתוך הערפל, זה כנראה זה היה מאוד סמלי איך שהיא הופיעה עם האור מאחוריה. אני מבינה שעדיין לא נפתרו הנושאים החשובים שעל הפרק. אני רציתי לשמוע מה נפתר בתקופה של הקורונה לגבי ההוצאות וההחזרים, וגם קדימה. בסופו של דבר המדינה החליטה שהיא מפרידה חלק גדול מהשירותים, שאני בתפיסת עולמי הסוציאל-דמוקרטית מאמינה שהמדינה צריכה לקחת בהם חלק.

נושא העזרה הנפשית קיבל ממדים משמעותיים מאוד בתקופת הקורונה. אולי בעצם, אני לא אוהבת שאומרים שפתאום אנשים גילו שיש בעיות נפשיות, זה פשוש שנחשפנו יותר, אפשר לומר. אם לפני זה אנשים התביישו או פחות סיפרו, או פחות פנו לעזרה, אז דווקא הקורונה אם משהו טוב יצא ממנה, זה שנכון שיותר ויותר אנשים פונים לבקש עזרה והעזרה חסרה, תיכף אני אגיד על זה משהו. אבל זה בעצם נתן סוג של לגיטימציה לאותם אנשים שאולי היו צריכים עזרה גם קודם, פשוט לדרוש את העזרה הזאת. וכמובן מצבי חרדה, מצבי קיצון, מצבי חירום מייצרים עלייה במצבים הנפשיים הקשים גם שכבר היו קודמים וגם כאלה שנוצרו.

אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו באמת חסרים בהם במדינה ישראל היום, זה עזרה נפשית. אננו רואים את הבעיה עם הפסיכולוגיה הציבורית, אנחנו רואים מחסור עצום, דרך אגב, גם בפסיכולוגיה הפרטית. אנשים מחכים חודשים כדי לשלם 2,000 שקלים על אינטייק, על אבחון, על פגישות ב-800 אלף שקלים שזה מטורף, באמת עלו המחירים, בתל אני מדברת, מאוד מאוד גבוהים ואין אנשי מקצוע. הם מלאים, הם מפוצצים, זה לפתחנו, לפתחה של המדינה, בוודאי הפסיכולוגים הציבוריים, אבל בכלל.

ערן נותנים את הסיוע הנפשי ואני כמי שעם דויד, א' אני מכירה את דוד הרבה מאוד שנים, הרבה לפני שגם עסקי בתחומים האלה ובוודאי אחרי שהייתי מנכ"לית ארגון מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, יש חיבור פה במתן עזרה הראשונית הזאת, המיידית, ה-SOS. ויש כאלה ששנינו יודעים שהן מתקשרות ומתקשרים שוב ושוב, כי זה המקום שבו הם מקבלים את התמיכה ואת הסיוע, וראינו מה קרה כשהם מתקשרים למשטרה. תקווה סבן זכרה לברכה, כי שם היא לא קיבלה את הסיוע הנדרש. ולכן ערן זה אחד המקומות, אולי היחידים במדינת ישראל, שאפשר לקבל שם את העזרה המיידית, את הסיוע ולפעמים כל מה שצריך זה את האוזן הקשבת וזה מה שהם נותנים. המדינה צריכה אם לא להלאים אתכם, אז לפחות לממן אתכם באופן מלא, ברור, בלי הצגות, בלי משיכות זמן.

באמת אני מתנצלת שוב על האיחור, אבל אני הייתי רוצה לשמוע איפה זה עומד מבחינה תקציבית כי שם זה תוקע. כולם חושבים שערן ארגון מצוין, נדרש, אין מישהו שעושה את העבודה הזאת, אין לו תחרות בתחום ולכן השאלה מה קורה הלאה. תודה.

א' תודה מיכל, מיכל באמת שותפה ובכלל אני חייב לומר שיש לנו בבית הזה לא מעט שותפים, שותפות בעיקר, מכל הקשר הפוליטית. אני יכול להגיד שג'ומס שהוא השותף שלנו שהיה חבר כנסת ושר אמר לי פעם באחד הדיונים פה שהבעיה שלנו שאף אחד לא מנגד, זאת אומרת שאין נגד מי להילחם כי כולם בעד. לגופו של עניין, התקציב שאנחנו זקוקים לו, אנחנו בעצם בכל תחילת שנה לא יודעים כמה נקבל ואני יכול להגיד שהעובדה עידית שאת העברת לנו את הסכום הנוסף, היא מרגיעה אותנו בחודשים הקרובים, אבל הפתרון הזה צריך לבוא ובאמת מדובר בכסף כיס.

אנחנו זקוקים לסדר גודל של 6 מיליון שקל בשנה, לא יותר. ערן מגייסת את כל היתר הסכומים ונכון להיום חסרים לנו סדר גודל של 4 אנשי מקצוע, כי שאיש מקצוע שמלווה 140 מתנדבים, זה פשוט לא סביר כי מתנדב מסיים משמרת וכמו שהוא נתן, הוא זקוק לאוזן, הוא זקוק לתמיכה, הוא זקוק לאיש מקצוע. כי ההבדל הוא בין מתנדב שמקבל החזקה למתנדב שלא מקבל הוא הבדל של שנים. זאת אומרת, המתנדב שאנחנו לא נגיע אליו ירד, הוא יעלם. השקענו בו 800 או, סדר גודל אדיר של שעות הדרכה, ואם אנחנו נשקיע בחזרה את מה שהוא זקוק לו מבחינה מקצועית, הוא לא יהיה איתנו. זה בעצם מה שאנחנו זקוקים ואיך אומרים? על זה בוכה הנביא וכבר לצערי שנים משרד הבריאות מבין את הצורך, לא נמצא הפתרון. אני חייב לומר שהאחרון בכנסת הקודמת, דוד ביטן ניסה להיכנס ולפתור, ולא, הבעיה לא נפתרה.

אז אין ספק שאנחנו נצטרך לראות איך פותרים את העניין. אתם בטח לא יכולים להיות מושתתים על לא תקציב קואליציוני כזה או אחר, ולא תקציב לא ידוע מראש. אני חושבת שהפעילות כפי שהוצגה כאן, בכלל הדוח השלם שהם הציגו היום, מראה את כמות העלייה בפניות, כומת המקצועיות, הפיתוח של הארגון באמת למענה גם בוואטסאפ, גם במדינות מחוץ לארץ שבעצם נותנות מענה כשכאן כולם ישנים. אז באמת זה אחד הכלים החשובים, אנחנו רואים יום-יום את הצלת החיים שנעשית בערן ועל כך תודה.

אגב, לפני שלוש שנים הקמנו קו דומה עבור מדינה אחרת, במקרה אוקראינה. המתנדבים שהכשרנו שם פנו אלי לפני יומיים ואיך אומרים? אנחנו מכאן מחזקים אותם, אבל סתם זאת דוגמה שהופכת להיות, וזה קו שהוא מאוד פעיל עד היום. אנחנו עוקבים מרחוק, אבל הקמנו את השירות שלהם לפני שלוש שנים.

הבנתי, יפה, טוב. אנחנו נעבור רגע למשרד הרווחה והביטחון החברתי. טל אדיב נמצאת איתנו? מנהלת מחלקת הפסיכיאטריה. בבקשה.

כן שלום, רק תחדדי לי על מה - - -

אנחנו דווקא שאלנו את המקומות שלכם, התוכניות של משרד הרווחה והביטחון החברתי בתחום הזה של המענה הנפשי הראשוני. זאת אומרת, באמת ערן הציגו לנו כאן את הנתונים שלהם, את המענה שלהם הראשוני, שבאמת מכסה עיקר נרחב של הפניות. השאלה מה קורה אצלכם בתוך המקומות של הרווחה, מי נותן את זה? איך? כמה? ומה הקשר שלכם עם ערן באמת?

אוקיי, אז אני אתחיל רגע מהסוף. לגבי המענה הראשוני אני פחות המענה, אבל אני אבדוק את זה ואנחנו כמובן נחזיר תשובה. אני מובילה מטעם המשרד את התוכנית הלאומית בשיתוף של משרד הבריאות ומשרד החינוך, אז אני בפרטים של כל האתגר הגדול והמשותף הזה.

ספציפית לגבי ערן, אני תיאמתי פגישה ונפגשתי עם שירי דניאלס ממש לפני יומיים, כדי להמשיך ולפתח שיתופי פעולה. לגבי התוכנית הגדולה, שמעתי את מה שאמרת בהתחלה לגבי הרצף ולגבי המענה ברמת הקהילה, שאני חייבת לומר שהושקעה המון המון מחשבה והבנה לגבי המסננת של הילדים, זאת אומרת באמת להתחיל מכמה שיותר רחב והקצה, קצה הקרחון זה המענה בבתי החולים. אני מבינה שאנחנו עוד נציג את התוכנית גם בפניכם בהמשך.

כן, צריך לומר שאנחנו יחד עם ד"ר שגית ארבל ינון בקשר, מתוך משרד הרווחה והביטחון החברתי, גם על התוכנית וגם על מענים ראשוניים. תודה רבה טל.

ממשרד העלייה והקליטה נמצאת איתנו נטלי, עובדת סוציאלית מחוזית משירות הרווחה.

כן, שלום. אנחנו במשרד הקליטה גם בעצם עדים לעלייה במספר הפניות בתחום הרגשי והנפשי. הקמנו לפני שנה מוקד לסיוע נפשי טלפוני עם מרכז משאבים, כאשר במרכז הזה פועלים אנשי מקצוע והם עונים לשיחות מהשעה 16:00 עד השעה 21:00 כל יום בימי חול. אין לנו עדיין מספר פניות כמו שבאמת מדווחים מערן, אבל זה די תלוי פרסום. זאת אומרת, בזמנים שאנחנו מעלים את הפרסום מיד עולה מספר הפניות ואנחנו מנסים מאוד לטפל גם בנושא הפרסום כרגע.

מה שבעצם מאוד חשוב לאוכלוסייה שלנו זה השפות, אם אתם מדברים על מחסור באנשי מקצוע בכללי, אז המחסור באנשי מקצוע דוברי שפות הוא עוד יותר גדול. הפונים שלנו שאנחנו מפנים אותם למערכת בריאות הנפש בכל גיל, גם ילדים וגם מבוגרים, מחכים חודשים ולפעמים יותר מחצי שנה. יש באמת מחסור מאוד מאוד גדול, וגם אם אנחנו עושים את האיתור ואנחנו מאוד משתדלים לעשות איתור גם במצבים הקריטיים האנשים מחכים.

אנחנו בחינתנו העברנו הכשרה של שומרי סף לכל העובדים שלנו שהם מקבלים קהל. העברנו את זה אפילו פעמיים, חידשנו את זה לאחרונה. אנחנו כרגע עובדים גם על תוכנית ארצית למניעת אובדנות לילדים ולנוער, זה עדיין בעבודה, אבל באמת המחסור הקריטי זה מחסור באנשי מקצוע. זאת אומרת, גם אנחנו מאתרים, גם אנחנו יודעים מי זקוק לסיוע - - -

רגע, יש לי שאלה. מה ההקשר שלכם עם ערן? אם יש לכם כזה?

לא, עם ערן אין לנו. אנחנו מוסרים לפונים שלנו שיש גוף כזה והם יכולים לפנות, אנחנו גם מוסרים שיש לנו את קו הסיוע שאנחנו מפעילים.

אני רק אגיד בהקשר הזה שאני חושבת שאתם יושבים על צומת מאוד חשובה ומרכזית, דווקא אל מול עולים, אל מול אנשים שבאמת יש להם התמודדויות מאוד מאוד גדולות גם ככה וסביר להניח שהמציאות וההתמודדות גם הנפשית, היא לא קלה ולא פשוטה. אני לא חושבת שאתם צריכים להתעסק בלבנות תוכניות, יש תוכניות שקיימות היום ונמצאות, גם קווים מסוימים, גם מענה טלפוני מסוים. אני חושבת שאולי כדאי שהמשרד ינסה לתכלל את פעילותו עם שאר התוכניות למניעת אובדנות שקיימות, עם כל התוכניות הרחבות, להיכנס לתוך התוכנית המתכללת הזאת.

אנחנו נמצאים בפנים, כן.

אוקיי, אז זה בסדר גמור. כן דוד קורן.

אני רציתי להתייחס. נקבעה לי פגישה עם הגברת פנינה תמנו-שטה שרת הקליטה בנושא הזה, כי אנחנו הצענו להפעיל את השירות הזה לעולים. יש לנו שירות לעולים היום, אבל אני חושב שההיגיון הוא לאחד את שני השירותים האלה תחת ערן. אנחנו הצענו איזושהי תוכנית כזאת, כי נדמה לי שהפניות שאנחנו מקבלים היום היה נכון לעשות את זה ביחד וזאת בעצם ההצעה שאנחנו הולכים להגיש לשרת הקליטה, כי נדמה לי שנכון לעשות את זה יחד.

אוקיי, בסדר גמור. יש לנו את מועצת התלמידים והנוער הארצית, ארבל נמצאת איתנו?

כן שלום, אני ארבל גלברט.

ארבל בת כמה את? באיזה כיתה את ומאיפה?

אני בת 17 בכיתה יא'.

איפה? באיזה בית ספר?

בבית ספר ליאו בק בחיפה.

יפה. בית ספר ליאו בק, אני הדרכתי את ליאו בק בטיולים השנתיים שלהם כשהייתי מדריכה בחברה להגנת הטבע. זה היה אתגר, כי ליאו בק היו חבר'ה מאתגרים, חכמים, מביני עניין, שואלי שאלות וגם רצים בכל העליות והמורדות לפני המדריכה, היו משאירים לי אבק. והם היו יוצאים לטיולים של שבוע, ראשון עד חמישי - -

מדובר על לפני חמש שנים.

אני לא יודעת מה הם עושים היום, אם יש להם כזה נודד שליאו בק תמיד עושים, אבל אז זה היה. יש לכם כזה נודד?

יש הרבה טיולים ארוכים בליאו בק.

כן. נודד של חמישה ימים, הייתי מגיעה, אבל אחלה, אין עליכם. כן ליאו בק חיפה, בבקשה ארבל.

את האמת שאני רוצה להתייחס יותר לתחום של העזרה הראשונית שעלה פה הרבה שילוב של מערכת החינוך והכנה של הצוותים החינוכיים וגם של קווי הסיוע, שקווי הסיוע הם באמת מדהימים והם מצילים באמת הרבה מאוד אנשים, אבל משהו שמאוד בולט אצל בני נוער, זה שהם לא נוטים לשתף בן אדם זר, בן אדם שהם לא מכירים ובטח שלא מבוגרים. אנחנו בדרך כלל, אם יש לנו איזשהו קושי נפשי כזה או אחר, דנים על זה עם חברים שלנו או אנשים שאנחנו מרגישים בטוחים איתם וקרובים אליהם. אני חושבת שמשהו שכן אפשר להכניס לתוך מערכת החינוך יותר, זה לאו דווקא רק הכנה של הצוותים החינוכיים, שזה דבר שצריך לקרות כי אנחנו, הנוער, מרגישים בחוסר, אלא איזשהו תדרוך לזיהוי של מצוקה נפשית ראשונית של חבר לחבר, שזה משהו שמאוד מאוד חסר.

אני יכולה להגיד שיש נוער שלא יודע לזהות על עצמו שהוא חווה את המצוקה הנפשית, שזה השלב אחד מהגרועים שאפשר במצוקה נפשית, כי להיות במצוקה ולא להבין או לקבל את העובדה שאתה במצוקה, זה סבל נוראי ובלבול רציני. גם לדעת שחבר שלך נמצא במצב לא טוב, אבל לא להבין למה כי אין לך שום ידע או כלים לעזור לו עם המצוקה הנפשית שלו. זה משהו בלתי נמנע, חייב להיות איזשהו סיוע ראשוני למנוע את ההגעה למצב הקיצון שעמותת ערן בדוח שלהם, מספר הפניות בנושא אובדנות שזה מצב קיצון הוא עצום והוא גדול משמעותית משנים קודמות. צריך מראש למנוע את ההגעה לסיטואציה של מצב הקיצון.

ארבל יש לי שאלה, במסגרות שאת משתתפת בהן, הבלתי פורמליות, הפורמליות, האם דיברנו אתכם על הנושא הזה אי פעם? עשו לכם שיעור שהוא יועד רק לזה? או כמה שיעורים כאלה שיועדו רק לתחום הזה?

אני יכולה להגיד שבמסגרת הבית ספרית לא שאני חוויתי, יכול להיות שבמקומות אחרים, אבל זה מאוד מאוד נזיל ונדיר. ובמסגרות החינוך הבלתי פורמאליות כן זה מוזכר מדי פעם, אבל גם מאוד בצורה של לתת תחושה של 'בנו, הזכרנו' ושם זה נגמר. אף אחד לא נוגע ולא אומר את השם של הדברים. הם לא באים ואומרים דיכאון, לא באים ואומרים חרדה או אובדנות, באים ומספרים הכל מסביב ולא באים עם התכלס. חייב לגעת בקושי האמיתי ורוב, אם לא כל הנוער, גם המדווח וגם הלא מדווח, נמצא כרגע בקושי נפשי רציני והם צועקים לעזרה ופשוט לא יודעים לתווך את זה כמו שצריך כדי שגם ישמעו. אז צריך להיות יותר מקום שאפשר לפנות אליו וגם ינגיש את העזרה ולא רק יבוא ממקום של להגיד 'הנה יש עזרה', אבל בני נוער לא פשוט יבואו וישתפו את הקושי שהם חווים. הם צריכים בן אדם שיהיה שם, שהם ירגישו אליו איזשהו חיבור. ואין גם מספיק מקומות לאן לפנות, עמותת ערן עמותה מדהימה, השיחות שלהם באמת מדהימות, אבל יש חוסר בכוח אדם.

בתקופת הקורונה כשחברים שלי ואני פתחנו את האתר של עמותת ערן להסתכל, היה אפשר לפנות פעם ביום, לא כי הם לא רוצים לעזור, כי אין כוח אדם ויש הרבה מדי פניות. זה קושי רב שעולה. מעבר לזה שכל השיח סביב קשיים נפשיים הוא מאוד דל, הוא גם מאוד לא ממוקד. צוותים חינוכיים לא תמיד מודעים למה זה קושי נפשי, מבוגרים והורים ולא מודעים למה זה קושי נפשי וצריך להיות איזשהו תדרוך והסבר אמיתי על קשיים נפשיים שנוער יכול לחוות, ולאו דווקא רק במצב קיצון, אלא יכול להיות משהו שהוא לא קיצוני אבל הוא מקשה על תפקוד של ילד, כמו התקפי חרדה, או מצבי רוח משתנים. הורים לא מודעים לזה, ככה שאין בכלל הפנייה לטיפול או הנגשה של טיפול וזה משהו שאפשר, נטו בזה שמישהו אחר ידע ויהיה שם לדבר איתך על זה, לעזור בלי להגיע למצב של אשפוז או טיפול עם פסיכולוג וכל התחום הזה.

תודה ארבל. אני חושבת שארבל אמרה את מה שאמרנו פה לפני כן בצורה די ברורה. ארבל, כמה אתם במועצת התלמידים הארצית? כמה נציגים אתם?

אני לא זוכרת בדיוק את המספר, אבל אני חושבת שסביבות 40-60.

אוקיי. צריך לחשוב על להביא את הנציגים של מועצת התלמידים הארצית לכאן לכנסת ולעשות איזשהו דיון איתם יחד על נושא הבדידות, הבושה, הסטיגמה, מה התלמידים היו רוצים לראות בבית הספר או במסגרות החינוכיות הפורמליות והבלתי פורמליות. אז ארבל אנחנו נהיה איתכם בקשר ונזמין אתכם למפגש פה, שולחן עגול בכנסת, את מועצת התלמידים הארצית. ומי שאולי באמת אחראי ואתם חושבים שיכול להיות רלוונטי מטעמכם לנושאים האלה. אני חושבת שהקול שלכם של התלמידים הוא קול חשוב. אני חושבת שאת אמרת כאן דברים, והיא תלמידת יא' ונמצאת באחד מבתי הספר, צריך לומר המובילים. באמת אחד מבתי הספר שהם באמת גאווה גדולה גם ברמה החינוכית, הלימודית ועוד הרבה דברים אחרים.

המצוקה לא פוסחת עליו.

וזה לא פוסח על אף אחד ואנחנו כן מצפים לראות שהתלמידים - - -

אנחנו מנסים לנרמל את המצוקה ולהגיד שלכולם יש בעיות וזה חלק מהבעיה שאנשים חושבים שאם אני תלמידה טובה או אני תלמיד טוב - - -

לא, לא, זה לא עניין של תלמידה טובה. אני אומרת, גם בית ספר שהוא בית ספר גדול ובית ספר שהוא לא נמצא בפריפריה - - -

לא, אני יודעת, אני יועצת חינוכית במקצועי, הייתי 24 שנים בבתי ספר.

והוא לא נמצא באיזשהו מקום שאולי פסחו עליו בתוכניות. אני בטוחה שארבל נמצאת בתוך בית ספר שהתוכניות החינוכיות בו הן סדורות ועדיין אם יש תחושה של תלמידה שמבטאת את תחושות התלמידים ככאלה, והמקום הזה לשיח בין התלמידים בבתי הספר, היכולת שלהם לזהות בין החברים והיא אומרת 'אני נמצאת בתוך קבוצת חברים שכולם מתמודדים בצורה כזאת או אחרת, אני רואה אותם סביבי ואנחנו רוצים את המקום הזה, את העזרה, את הסיוע'. אני חושבת שזה הזמן להרים את הכפפה ולאפשר לתלמידים האלה חוסן נפשי. העתיד של מדינת ישראל תלוי בהם ובחוסן הנפשי שלהם. אז זה מה שחשוב.

נמצאת איתנו "סהר" סיוע והקשבה ברשת, יעל לוי המנכ"לית.

אז תודה. בוקר טוב לכולם, תודה לך עידית על העיסוק בנושא החשוב הזה של עזרה נפשית בימי קורונה. אני רק אגיד שעמותת סהר נותנת סיוע נפשי כבר 20 שנה באונליין, באמצעים דיגיטליים. יש לנו קווים חמים בעברית ובערבית, יש לנו אתר שמלא בתוכן, במאמרים והפנייה לגורמי סיוע. רק אתמול בלילה הייתה לי שיחה מרגשת מאוד מבחור שפנה אלינו שהיה על סף אובדנות, שעכשיו ממש כותב ספר ושיתף, זה לא קורה הרבה אבל לפעמים אנשים פונים אלי ומשתפים שמאמר באתר שלנו הציל את החיים שלו. כלומר, לא רק הפנייה למוקד סיוע, אלא גם אנשים שקוראים תוכן לפעמים, זה יכול להיות משנה חיים ומציל חיים.

מה שחשוב לי להגיד, זה שבעצם המצוקות הנפשיות שהמגיפה הביאה, זה מצוקות נסתרות. למה המצוקות נסתרות? כי הסובלים הם נסתרים, זה לא אלה שיוצאים להפגין, זה לא אלה שמפעילים לובי בכנסת. להיפך, זה אנשים שסובלים בשקט לבדם או במקרה הטוב פונים למוקדי הסיוע של סהר או של ערן. לצערי הרב ודיברנו על זה, וגם ארבל הזכירה את זה, יש עדיין בושה בלהיות חרד, בלהיות בדיכאון, בלהיות בודד. אנשים ייאבקו על מענקים, יאבקו על מצוקות כלכליות, אבל ישמרו בשקט לעצמם את המצוקות הנפשיות, כי זה עדיין סימן לבושה ולכן זה כל כך מסוכן. דווקא ארבל אמרה שהרבה פעמים לא יפנו לאנשים שהם לא מכירים, אבל אנחנו רואים בסהר שאנחנו נותנים מענה לכ-30 אלף פניות בשנה, שדווקא הרבה פעמים יותר קל ויותר נוח לשתף במצוקה אנשים שלא מכירים, דווקא אלה שמאחורי מסך. לא שומעים את הקול, יש חוסר שיפוטיות ובעצם יש שם הקשבה מלאה והרבה פעמים שם הרבה יותר קל לחשוף את הסודות ואת המצוקות הכי קשות שאנשים שומרים לעצמם.

לכן הדיון הזה הוא כל כך חשוב, הוא מפנה את הזרקור התקשורתי והציבורי לחשיבות הסיוע הנפשי שקיים בכל הרבדים שהמגיפה הביאה איתה. אז כמו גם שיוכי הזכירה, צריך לנרמל את השיח על מצוקות נפשיות, לתת לנערה או לאדם מבוגר שחשבים מצוקה את התחושה שהמצוקה שלהם לגיטימית, שתמיד תמיד יהיה מי שיקשיב להם. התפקיד שלנו, וגם הזכרתם את זה פה, את הנושא של הכשרות לגורמי מקצוע, לשוטרים, זה לא רק לספק אוזן קשבת ולתת סיוע בסובלנות למצוקות הנפשיות, אלא גם להדריך גופים אחרים באמת בשביל שמקרים כאלה לא יחזרו.

אני יכולה להגיד שאנחנו עובדים עם המשטרה בשיתוף פעולה מלא, אנחנו לצערי יותר מפעם ביום מדווחים למשטרה על אנשים שנמצאים בסכנת חיים או פגיעה באנשים חסרי ישע וקטינים. וקורה לפעמים ששוטרים מתקשרים אלינו לפני שהם דופקים בדלת, ואני יכולה להגיד, זה לא קורה הרבה אבל זה קורה שפתאום אנחנו כן מקבלים טלפון ואנחנו כן מדריכים אותם אפילו לפני הדפיקה הזאת בדלת והמילים הראשונות של מה שנקרא "first responders" הן קריטיות להצלת חיים ולכן ההכשרות שלנו, של גופים אחרים את האנשים שנמצאים בשטח ופוגשים את האנשים בזמן אמת ברגע הכי קריטי בחיים שלהם, שהמצוקה באמת נחשפת בפעם הראשונה, היא סופר חשובה ונורא חשוב להקצות לשם משאבים.

לכן אנחנו זקוקים גם לקשב שלכם ולתמיכה של הוועדה בקידום הפעילות של ההסברה וההדרכה בקרב כל מי שנמצא במגע עם הציבור, שזה המשטרה, קופות החולים, מחלקות הרווחה ועוד. אני רוצה להגיד שאנחנו נותנים סיוע נפשי באמצעות מתנדבים שאנחנו מכשירים אותם הכשרה ארוכה. מוקדם מקוון שפועל בעצם רוב שעות היממה. אנחנו גם מנתרים הודעות מצוקה ברשת ונותנים סיוע בזמן אמת.

אני רוצה רק להתייחס לארבע נקודות מהדוח השנתי שלנו ולתמצית הדוח, כי אלה באמת נתונים שנתנו פה על ידי עמותת ערן. גם אצלנו בעצם מספר הפניות לסיוע נפשי זינק ב-2021 ב-84%. ב-2021 נרשמו 460 מקרים של הצלת חיים, כלומר של הפעלת אותו נוהל חירום ששירי דיברה עליו, של בני נוער ומבוגרים שביקשו לשים קץ לחייהם. זאת לעומת 342 מקרים בשנה שעברה, כלומר עלייה מאוד משמעותית. ב-2021 הייתה עלייה של 137% בממוצע בתחושת הבדידות ביחס ל-2019, גם דובר על זה פה. עלייה בדיכאון ובעצבות קשה, אנחנו ראינו אצלנו עלייה של 15% ב-2021 לעומת 2020. עלייה במה שראינו בצורה מאוד מאוד בולטת מאז פרוץ המגיפה, זה עלייה דווקא של אנשים מהגילאים המבוגרים יותר, שפונים לעזרה בתקשורת בצ'ט. אם היו רגילים קודם אולי להרים טלפון, היום פתאום ראינו אותם הרבה יותר אצלנו, מה שלא היה בעבר. גילאים 50, גילאי 60 שהעזו לפנות לעזרה בפעם הראשונה באמצעים דיגיטליים בזמן סגרים, שלא יכלו להגיע למקומות אחרים, כן הצליחו לעזור אומץ ולמצוא את הדרך להיעזר והסתייע, וזה שינוי מבורך מבחינתנו.

זהו, לסיכום אני רוצה להגיד שגם הנתונים שלנו וגם הנתונים שהוצגו פה שעמותת ערן מלמדים איתנו שגל החמישי אומנם אנחנו מרגישים הוא דועך, אבל אנחנו בעיצומו של צונאמי של מצוקות שמחייב היערכות של כולנו. היערכות לא רק שלנו העמותות שנמצאים בקו הראשון של מתן הסיוע, אלא של כל גורמי הטיפול שחלקם דיברו פה. אני רוצה שוב להגיד תודה לך עידית, וממש אני באופן אישי מרגישה שהמודעות מתחילה לחלחל, אנחנו רואים את זה, אנחנו מרגישים את זה. אני מאוד מקווה שהדיון הזה יביא איתו שינוי ויחזק את המודעות למגפה הנפשית שהתפתחה לצד הקורונה. זה חייב להיות פתרון כולל ועמותת סהר תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לסייע בכל מה שצריך.

תודה. אני רק רוצה לומר שבאמת אנחנו שמים את הדיונים בתחום הזה כל שבוע על סדר יומה של הוועדה. אני שמחה שכתוצאה מזה גם לקחו המשרדים ובאמת פתחו את זה לתוכיות לאומיות חשובות ואנחנו נמשיך ונתעסק בזה. אני כן רוצה, ד"ר תמר לביא, ראש תחום מחקר, נט"ל – נפגעי טראומה על רגע לאומי, שנמצאת איתנו גם בזום וכולם פה באמת הם שותפים יקרים, אז תודה לך יעל לוי. ד"ר תמר לביא, בבקשה.

כן תודה. קודם כל אני חייבת להצטרף לתודות לוועדה ולך ליו"ר הוועדה, על הזמן שמוקדש לדיון החשוב הזה. כמובן לעמותת ערן, לשירי ודוד שאני מכירה מקרוב את ההתמסרות והמקצועיות שלהם, ואני חושבת שבעיקר אמונה ותקווה שאפשר לעזור, כי אני חושבת שזה הבסיס בסוף לכל העבודה הזאת. אני חושבת שהדיון הזה גם מראה בסופו של דבר את הכוח של העמותה, בעיקר כשיש לה גיבוי מהמדינה.

עמותת נט"ל היא עמותה שעוסקת בטיפול בטראומה על רקע לאומי. זה בעצם אספק מאוד ספציפי בבריאות הנפש, כמובן שהוא קשור גם באובדנות וגם במצוקות נוספות.

את יכולה להגיד משהו? איך זה מתכתב עכשיו עם התוכנית החדשה של משרד הביטחון והתוספת התקציבית? א' האם אתם נהנים מהתוספת התקציבית הזאת? איך זה מתכתב? האם אתם עוקבים אחרי זה? אתם שותפים לתוכנית הזאת?

אנחנו עוקבים מקרוב, בוודאי. נהנים - - -

אבל לא שותפים?

ברמות כאלה ואחרות. משרד הביטחון פנה אלינו ופתחנו קו סיוע של משרד הביטחון. אני אמשיך רגע בכל זאת בקו של הוועדה הזאת, אני כן אתייחס.

נט"ל עוסקת בכמה רבדים בעשייה שלה, גם מניעה, בתוך זה יש לנו גם קו סיוע, קו סיוע כללי. שוב, הוא ספציפי לפוסט טראומה על רקע לאומי. גם קו הסיוע, ותודה על ההערה שפתחנו יחד או עבור משרד הביטחון. אנחנו עוסקים בהכשרות וגם בטיפול. אנחנו גם רואים עלייה כמו שדיווחו פה כולם, מטאורית, בפניות בשנתיים האחרונות. אצלנו אין ירידה בכלל, ב-2020 הייתה עלייה של 140%, ואת 2021 סיימנו עם עלייה של 180% בפניות לקבלת טיפול. חשוב לציין שהעלייה היא לא רק בפניות, אלא היא גם בעוצמה. כלומר, אנחנו מתעסקים עם אוכלוסייה שהיא כנראה פגיעה מראש, שחווה איזושהי מצוקה עוד לפני הקורונה ויש לנו 200% של עלייה בפניות ובהפניות ובמעקבים לטיפול הפסיכיאטרי שאנחנו מעניקים בנט"ל. זאת אומרת שמשהו במורכבות פה עולה לצד גם השכיחות הגדולה.

בתחום החוסן אני אגיד שיש לנו תוכניות לילדים, לנוער, אנחנו מעבירים אותן בבתי ספר, בפנימיות, תנועות נוער. אנחנו בתיכונים מכשירים למעשה, ואני מתייחסת פה ארבל גם לדברים שלך, בתיכונים אנחנו למעשה מכשירים את בני הנוער להיות שגרירי חוסן. זאת אומרת שהם מקבלים את הכלים לעזור לחבריהם, בדיוק מתוך התפיסה שארבל דיברה עליה. ובדרך הזאת אנחנו גם מגיעים אליהם, כלומר זו עבודה שהיא גם ישירה וגם עקיפה בו זמנית.

יש לנו כמובן גם הכשרות מורים, אבל אני חושבת שחשוב להגיד איזושהי נקודה. כשהעלייה בשכיחות של המצוקה היא כל כך גבוהה, כל האוכלוסיות שדיברנו עליהם פה כשומרי סף, אם זה מורים, אם זה עובדי רווחה, אם זה מגישי עזרה ראשונה, הם לא רק שומרי סף, הם גם בתוך המעגל של הנפגעים שהולך ומתרחב. לכן חלק מהתוכניות, או התוכניות צריכות דקה לפני שמתייחסים אליהם כשומרים סף ומבקשים מהם עוד להכיל את המצוקות של האחרים, חייבים להתייחס גם אליהם. אני חושבת שגם עובדים סוציאליים, בנט"ל הייתה לנו תוכנית, הגענו ל-50 לשכות רווחה, גם המורים, הם חשופים מאוד מאוד בשנתיים האחרונות. לא רק שהם חשופים, הם נדרשים לעבוד בתנאים שהם כמעט, אני אומרת את זה כאמא, כמעט בלתי אפשריים, בתוך אי הוודאות הזאת, והם צריכים שאנחנו נחזיק אותם כדי שהם יוכלו להחזיק את הילדים שלנו.

אני חושב אולי לא מקרי, ובזה אני אסיים, שבתוך כל המצוקה גם בשנתיים האחרונות אנחנו בהחלט רואים גם את המצוקה וגם את המחאה של נכי צה"ל. חשוב להגיד, טראומה לאומית זה לא רק נכי צה"ל, יש גם אזרחים שהם נפגעי פעולות טרור, הרבה במערב הנגב שאנחנו עובדים איתם ואנחנו בהחלט רואים את ההצטברות של המצוקות אחת על השנייה ואת ההתמודדות איתן.

תודה רבה. אנחנו כן נסכם ונגיד כמה מילים, אני אשמח לשמוע מכם, גם שירי דניאלס וגם דוד קורן, למה ששמעתם כאן וההתייחסות שלכם קדימה. אנחנו באמת נהיה מחויבים גם לפעול למען תקצוב שלם של הדבר הזה וגם בתוך התוכנית הגדולה הלאומית הזאת של 920 מיליון שקלים, אני חושבת שחשוב לראות בערן כשותפים מרכזיים בתוך הדבר הזה ולהכליל אותם שם.

מה שאני יכול להגיד זה שבעצם היכולת שלנו להחזיק, נקרא לזה, את חדר המיון לנפש, הקדמי, בעצם דורשת סוג של הסדרה תקציבית סבירה כמו שציינתי בתחילת הדברים וזה לא משהו כל כך מסובך. אני חייב לומר שאנחנו כבר מתגלגלים עם זה מספר שנים, לפחות שש שנים במשרד הבריאות ובמשרדים אחרים ואני חושב שמידת האחריות והשותפות שאנחנו מבקשים, היא בהחלט לא גדולה מדי ולא חורגת מתחום הסביר, סדר גודל של 6 מיליון שקלים בשנה, זה באמת לא הרבה להחזקה של חדר מיון קדמי לנפש. בצד הפעילות הזאת אנחנו כל הזמן עוסקים גם בהדרכות, גם בפעילות, הייתה פה מועצת תנועות הנוער, אנחנו מקיימים הדרכות בבתי ספר שהן מרתקות. אנחנו מקיימים הדרכות גם לאנשים בגיל השלישי.

אנחנו עשינו דיון בשבוע שעבר על מחסור במנות דם.

זה חשוב ביותר, אבל זה משהו שלא קרה עד היום.

טוב, קודם כל אנחנו נגיע. אני יכול להציע נוסח אחר, שבשעה זו מתקיימת התרמה חגיגית לערן בקומת הזה, מוזמנים להגיע. אבל אנחנו נבוא לתרום דם, בכיף. אז עידית, מיכל, זה בעצם הפנייה, הדרישה, הציפייה שלנו מכן. ברור לנו שהלב והנשמה שלכם נמצאים שם והאתגר הוא באמת הצלחת חיים, הוא באמת הצלחת חיים. אנחנו דיברנו במספרים, אנחנו בכל יום, בכל יום פיזית מורידים שלושה אנשים מהגג וזה שלושה אנשים שלא היו עוברים את היום לולא המעורבות שלנו וזה פשוט מספרים אדירים.

נכון.

בעבר היה חוק ערן מונח על שולחן הכנסת. מה היה גורלו?

השולחן עדיין שם.

אבל היושבות לשולחן התחלפו. אני חושבת שנכון להגיש, יכול להיות שהדרך הנכונה זה להגיש את ההצעה הזאת למרות שהיינו רוצות שהממשלה תעשה את זה בלי הצעת חוק. יכול להיות שנכון להגיש את הצעת החוק הזאת ולראות. נכון שהצעת חוק פרטית היא רק עד 5 מיליון, אבל בואו נתחיל מה שנקרא. ולכן צריך לפתור את הדבר הזה.

אנחנו נבדוק את זה מבחינת הוועדה ואולי באמת תצטרף הצעת חוק ממשלתית לזה ואז יהיו תקציבים גדולים יותר. אבל באמת בתוך התוכנית המתכללת הזאת, אמרנו 920 מיליון שקלים שמים עכשיו לתוכנית מתכללת בתחום בריאות הנפש של החינוך, בריאות ורווחה.

שכל הכבוד למשרד הבריאות, פעם ראשונה שם את בריאות הנפש בפרונט.

ואין שום סיבה לא להכניס את ערן לתוך הפול של התוכנית הזאת, של החלטת הממשלה שהיא חמש שנתית קדימה ומסתכלת באמת בראיה מאוד מאוד רחבה.

אני חושבת שהסיפור פה, אם אני מבינה נכונה, זה בעיקר פרוצדורלית. הרי רצון טוב יש גם במשרד הבריאות וגם פה בכנסת.

היה כבר מישהו שאמר 'אל תכניסו אותי לפרוצדורה' והוא כבר לא פה, אבל כן זאת פרוצדורה ואני חושב שעידית, זה משהו שאפשר לפתור אותו.

יש פה נציג של האוצר? כי אני חושבת שצריך להבין מהאוצר וזה אפילו לא משרד הבריאות, צריך להבין מהאוצר מה האופציות, איך אפשר לפתור את הסוגייה. אם רוצים כולם לקדם את הנושא ורוצים להעביר תקציב, צריך לפתור את העניין הזה.

בגדול יש שלוש אופציות, כבר עברנו על שלושתן ואיך אומרים? פשוט צריך להחליט שמבצעים את זה. אני חושב שיש פה שעת כושר, שעת רצון.

בסדר גמור, תודה רבה. שירי דניאלס, בבקשה. אנחנו נבדוק את זה.

אני רוצה לומר לסיום שחלק גדול מכיר את הפעילות של ערן בקווים החמים, פחות מכירים את הפעילות שלנו בתחומי ההדרכה. אבל זה הזמן להציע לכל מי שמאזין ושומע, אנחנו כאן כדי לתת הדרכה, כדי לתת ייעוץ, כדי ללוות תלמידים, מורים, צוותי חינוך. גם אגב חברות עסקיות, גם להם יש אחריות כלפי העובדים שלהם. אנחנו יודעים שעובדים נקלעים למצבי מצוקה קשים מאוד ושארגונים מתחילים להבי שיש להם אחריות גם על הבריאות הנפשית של עובדים, קולגות ומנהלים. ואנחנו יכולים להציע עזרה גם בנושאים של עזרה ראשונה נפשית, גם בנושאים של מניעת אובדנות. איך להיות שם עבור האחר, כי כמו שאמרת קודם עידית ומאוד אהבתי את האנלוגיה, זאת שפה וחייבים ללמד הקשבה לפני כל דבר אחר.

תשמעי, יש מדינות שלקחו שרת בדידות או שר בדידות. האמת שזה נצרך, בסוף את יודעת, אנחנו יכולים להילחם בהרבה דברים. מלחמה אמיתית היא באמת על חוסן נפשי ובסוף את יודעת - - -

סקנדינביה, גם אנגליה וגם אוסטרליה.

וגם ביפן לדעתי או אחת המדינות שם, לא יפן, או אולי סין. יש מישהי שאחראית על התחום הזה שם. לא, סין ויפן לא, יש שם איזה משהו בתחום הזה שבדקו. אבל כן אני יכולה להגיד שבסוף אין מה לעשות, חוסן נפשי הוא בסיס לחברה אזרחית תקינה ואת יודעת, בסוף כל המלחמות וכל הניסיון לשבור את האזרח הפשוט יכול לקום וליפול על חוסן נפשי ואנחנו צריכים לדעת את זה. ואנחנו מדינת שלשמחתנו או לצערנו רווית אתגרים כאלה ואחרים.

ויותר מזה, בדידות קיימת גם כשהאדם לא לבד. זה חלק מהחוויה של המצוקה. ההיפך, במדינה כזאת חמה שכולם זה, דווקא לפעמים הבדידות בולטת יותר.

יש לנו אמרה שאנחנו אומרים בכל פעם, שגם לאנשים חזקים יש רגעים חלשים. וזה נכון, זה נכון לגבי כולנו.

זה מה שצריך ללמד היום, באמת.

זאת יכולה להיות אישה שפונה לערן בדמעות שבן הזוג שלה ישן בחדר ליד, זה יכול להיות גבר שכתב מכתב התאבדות ושני ילדים ובת זוג ישנים ולא חושדים שזה מה שמתחולל, זה יכול להיות ילדים שכותבים לנו שהם במשבר אובדני, מגיעה משטרה וההורים בכלל לא יודעים. הם אומרים 'מה, הילד למעלה משחק במחשב בחדר' וגם בעצם לא מבינים עד כמה המצוקה היא גדולה. שוב, זה משהו שכל אחד מאתנו יכול להושיט יד, כל אחד יכול לעזור וכל אחד יכול למנוע אובדנות אם הוא רק יראה את זה.

זה נכון ולכן באמת משרד החינוך, הדרישות שלנו מכם הן גדולות ורבות ואנחנו שמים את יהבנו בכם כי בתוך המשרד הזה רואים את הילדים שלנו יום-יום, שעה-שעה.

אני באמת רוצה להודות לערן על המשימה החשובה שלקחתם על עצמכם, את היותכם גוף חירום לאומי, עמותה שמהווה גוף חירום לאומי בחזית קדמת הבמה של הממד הנפשי של מדינת ישראל. הממד הנפשי, שמאוד אהבתי את הניסוח הזה אצלכם, הוא חשוב והוא קריטי לא פחות מאותם ממדים פיזיים. הוא מתרחש בכל מקום. שמענו את החבר'ה הצעירים, שמענו את המשרדים האחרים, כולם רוצים לבוא וליטול. אנחנו כן נבדוק מול המשרדים השונים, דווקא משרדי הבט"פ שמקבלים את הפניות שלאנשים שנמצאים שם ברוטינה ובשגרה, כדי לברר מהו נוהל חירום שמופעל שם ואיך זה עובד ומה הקשר אליכם.

אנחנו נקדם יחד עם משרד התקשורת את החקיקה שבאמת מקצרת תהליכים ומאפשרת להגיע לבן אדם בקצה. אני חייבת לומר שבסוף אתם לא רק חלק מרכזי וחשוב מאותו מערך חירום, בסוף אתם פועלים הלכה למעשה גם בקרב צעירים, גם בקרב קהילות יהודיות, שאולי לא הספקנו קצת להרחיב ולדבר על זה, אבל גם אחרי האסון במירון אתם נתתם שירות שהוא ייחודי לקהילה החרדית וגם אחרי מקומות כאלה או אחרים בשומר החומות, לאותן קהילות שעברו את אותה טראומה נקודתית ובכלל ברחבי הארץ. אז תודה על זה ותודה לך חברת הכנסת מיכל רוזין, על ההשתתפות שלך פה, ולכל מי שהשתתף איתנו בזום. ואנחנו נשוב וניפגש באמת בעשייה חשובה. אנחנו מזמנים אתכם כחלק מכלל הארגונים שיגיעו לדיון החשוב של שלושת המשרדים שיציגו בה את התוכנית המתכללת או מה שיש בה כרגע, עד שהיא תגיע לאותה החלטת ממשלה. אז תודה רבה, בזאת אני נועלת הדיון החשוב.


הישיבה ננעלה בשעה 11:32.