פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



32
ועדת העבודה והרווחה
14/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 93
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, י"ג באדר התשפ"ב (14 בפברואר 2022), שעה 9:00

1. הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון - אנשים עם מוגבלות המלווים בבעל חיים מסייע), התשפ"א-2021 (פ/1023/24), של חה"כ מוסי רז.
2. הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון - אנשים עם מוגבלות המלווים בכלבי שירות), התשפ״ב-2021 (פ/2620/24), של חה"כ אפרת רייטן מרום, חה"כ שירלי פינטו קדוש, חה"כ יוראי להב הרצנו, חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ מאזן גנאים, חה"כ מירב בן ארי, חה"כ אלינה ברדץ' יאלוב, חה"כ מיכל רוזין, חה"כ מופיד מרעי.
3. הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון - אנשים עם הפרעות בתר חבלתיות או בעלי מוגבלות המלווים בכלב שירות), התשפ"ב-2021 (פ/2597/24), של חה"כ אופיר סופר.

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
מופיד מרעי
שירלי פינטו קדוש
יסמין פרידמן

ולדימיר בליאק
אופיר סופר
מוסי רז

עדי נועם סביר - מנהלת מחלקה בכירה ייעוץ משפטי - חינוך מיוחד, משרד החינוך

הדס אגמון - עו"ד, ממונה משפטית, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

גילת בן זקן - עו"ד, ממונת תביעות מחוז ירושלים, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

אילן פרומקין - מייסד המרכז, המרכז להכשרות כלבי שירות

רחל עמית - המרכז לכלבים ואנשים

אלחי עמית - המרכז לכלבים ואנשים

אפרת יגור - עובדת סוציאלית, עמותת לב החינוך

נעם פליק - ייעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות המזון והרשתות הקמעונאיות, איגוד לשכות המסחר

עליזה רוזנס - עו"ד, אחראית פניות הציבור, עמותת נגישות ישראל

נח בראון - מנכ"ל, המרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים

טלי קפלן - מנכ"לית, עמותת צעדים קטנים

לילך רפל - עו"ד, מנהלת קליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, מכללת שערי משפט

נעה בן שבת
אילת וולברג

ענת כהן שמואל

טלי רם


1. הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון - אנשים עם מוגבלות המלווים בבעל חיים מסייע), התשפ"א-2021 (פ/1023/24), של חה"כ מוסי רז

2. הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון - אנשים עם מוגבלות המלווים בכלבי שירות), התשפ״ב-2021 (פ/2620/24), של חה"כ אפרת רייטן מרום, חה"כ שירלי פינטו קדוש, חה"כ יוראי להב הרצנו, חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ מאזן גנאים, חה"כ מירב
בן ארי, חה"כ אלינה ברדץ' יאלוב, חה"כ מיכל רוזין, חה"כ מופיד מרעי

3. הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון - אנשים עם הפרעות בתר חבלתיות או בעלי מוגבלות המלווים בכלב שירות), התשפ"ב-2021 (פ/2597/24), של חה"כ אופיר סופר

בוקר טוב לכולם. 14 בפברואר 2022, י"ג באדר א' תשפ"ב, השעה 09:20 בבוקר, התחלנו את הישיבה מעט באיחור נוכח עוד דיונים סביב הצעת החוק שמובאת כאן הבוקר לדיון אצלנו בוועדה. אנחנו בשמחה פותחים את הבוקר הזה עם שלושה אורחים שלא מגיעים כל יום לכנסת, יש פה שלושה כלבים מהממים וכמובן קשורים להצעת החוק הזאת: הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון – אנשים עם מוגבלות המלווים בבעל חיים מסייע) , התשפ"א–2021, של חבר הכנסת מוסי רז בהכנה לקריאה ראשונה; הצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון – אנשים עם מוגבלות המלווים בכלבי שירות), שלי והצעת החוק הזאת חתומה על ידי כל חברי ועדת העבודה והרווחה; והצעת חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה (תיקון – אנשים עם הפרעות בתר חבלתיות או בעלי מוגבלות המלווים בכלבי שירות), התשפ"ב–2021, של חבר הכנסת אופיר סופר.

אולי רק נאמר על הצעות החוק האלה, שכמו שאתם רואים, באו מכיוונים שונים על ידי חברי כנסת שונים. הצעת חוק שבאה באמת קודם כול לתקן מצב קיים כי היום הרבה מאוד אנשים מסתובבים עם כלב או כלבת השירות שלהם ממילא. זאת המציאות, אנשים כבר מבינים את המשמעות, אנשים זוכים לשפר, לתקן, לחיות מחדש את החיים שלהם, אחרי סיבות שונות – אם מחלה ואם מוגבלות ואם הפרעה נפשית או כל דבר אחר, טראומה שחוו – וזאת הדרך שבה הם מצליחים להתמודד חזרה, לא מעט פעמים לחזור חזרה למרחב הציבורי ולחיות בחזרה כמה שיותר קרוב את החיים שלהם שהיו קודם לכן.

יש סיפורים מרגשים ומאלפים. רציתי אפילו להקרין איזשהו חלק של כתבה. דיברו איתך לפני כן?

לא.

אז בפעם אחרת. היות וזו רק קריאה ראשונה עוד יהיה לנו זמן, אבל יחד עם זאת, יש עם זה עדיין מלא בעיות, כמו כל דבר חדש שבא אל העולם, גם בהצעת החוק הזאת, משרדי הממשלה לא יודעים איך לאכול את זה, מי אחראי, מי יהיה אחראי. לא שהתהיות האלה הן מופרכות לחלוטין אבל צריך למצוא כאן פתרונות. חלק מהפתרונות הם בעיות תקציביות, חלק מהפתרונות בכלל קשורים באמת ללקיחת אחריות ומיומנות כי צריך להכריז מיהו כלב השירות ואיך מזהים ואיך מפקחים והאם מפקחים, יש בזה באמת הרבה מאוד שאלות כי זה דבר חדש – חדש בהסדרה, לא חדש כאמור במעשה ובמציאות.

אנחנו צריכים למזג את הצעות החוק בהתחלה. נכון?

כן.

תכף נקיים הצבעה ראשונה למיזוג, אבל יחד עם זאת, הנוסח שאנחנו נדון בו היום, אנחנו נחפש עדיין את הפתרונות של הנציבות ושל משרד הרווחה כדי להגיע לאיזשהו פתרון. ושוב אני מזכירה, מדובר כאן בהכנה לקריאה ראשונה ולכן יש פה עדיין את פרק הזמן להמשיך ולתקן את הדברים שהם שנויים במחלוקת.

נשמע קודם כול מהמציעים, אני אשמח לשמוע את הדברים שלכם ואז נגיע להצבעה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז.

תודה, גברתי היושבת-ראש, אני לא אכביר במילים כי אני צריך ללכת לדיון אחר וכי את מובילה את הנושא ואני סומך על ההובלה שלך, ואולי גם הכי חשוב שנשמע את מי שבא לכאן – לא את הכלבים, אפשר גם אותם, אבל את בעליהם ומי שמשתמשים בהם.

אני עוד חשוף לנושא הזה שנים מהתקופה שהייתי יושב-ראש של בזכות. אני חושב שהגיע הזמן שנתקדם ונבין שאפליה על כל רקע היא פסולה, את זה אנחנו מבינים, ואף פעם לא הבנו בכלל את הרקע הזה של שימוש בכלבים, לפעמים גם בעלי חיים אחרים, למי שאיננו מוגבל ראייה. הבנו מוגבל ראייה, גם זה לקח אגב זמן, אז אני חושב שהתיקון הזה ממש ממש הכרחי, גם אם בממשלה ברגע הראשון לא יידעו מי צריך לטפל במה, אני בטוח שהבעיה הזו תיפתר. אני שומר לעצמי להמשיך את דבריי לגופם של סעיפים אם יהיה צורך.

מאה אחוז. חבר הכנסת אופיר סופר.

בוקר טוב. קודם כול, תודה לך, גברתי היושבת-ראש, על ההובלה של הנושא, כמובן שהנושא חשוב ביותר. באמת נראה שברגע שאנחנו מבינים שהנושא הזה עומד לפתחנו, אנחנו אפילו לא מבינים איך זה לא היה כך טריוויאלי עד עכשיו כי לאט לאט הבנו עד כמה הכלבים האלה חיוניים וחשובים לאנשים שצריכים אותם.

אני חושב שכן עולה כאן הסוגיה שוודאי את מכירה אותה, הנושא של הסטנדרטים והקריטריונים, כפי שנגעת.

כן.

אני מבין שיש לנו נקודת ייחוס מאוד ברורה כיוון שהסטנדרטים האלה קיימים ברמה הבין-לאומית ויש סטנדרטים בין-לאומיים וצריך להתייחס לנקודת הייחוס הזאת. אחר כך אם טיפה להוריד או טיפה להרים, צריכים לבחון את זה בעיניים מקצועיות ודי ברור לי שזה צריך לחנות במקום אחד. מקום אחד להבנתי זה באמת ברווחה, נדמה לי שיש גם פונקציה כזאת שאני לא זוכר את שמה כרגע אבל את בטח זוכרת, שם זה צריך לחנות ושם צריך להגדיר. ככה נראה לי, ללכת על משהו פשוט ואחר כך כמו שאמרת יהיו דיונים בשביל לסגור את זה.

נכון. לא הולכים לשום מקום. בואו נעשה הצבעה של מיזוג. אני מעלה למיזוג את הצעות החוק. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

אני בעד.

הצבעה

בעד – 4
אושר.

בעד – 4, מתנגדים – אין, נמנעים – אין, ולכן ההצעה התקבלה למיזוג שלוש ההצעות ביחד.

יש כאן אנשים שמלווים בכלבי השירות. מוסי ואופיר, אמרתם שכדאי שנשמע מהם. בבקשה.

נמצאים פה אפרת וג'וחא, הם נרשמו לדבר.

שלום. אני אפרת, אני בת 34, ירושלמית, בת זוג, אימא, ובשנתיים האחרונות לצערי גם מתמודדת עם מוגבלות נפשית. אני סובלת מדיכאון וחרדה מאוד קשים, אתם יכולים רק להניח שזה לא מובן מאליו שאני כאן ומסוגלת לדבר. הכול זה לזכות ג'וחא ששוכבת פה, אולי אחר כך אני אצליח להרים אותה על השולחן קצת שתראו במי מדובר.

לפני שנתיים התחלתי משבר נפשי והגעתי לאשפוז של כחצי שנה, ואחריו התחלתי איזשהו תהליך שיקום. תהליך השיקום לוקח המון זמן ובמהלך התהליך הזה הגעתי לפסיכיאטרית שלי מספר פעמים ויש לה את הכלב הפרטי שלה בקליניקה. היא ראתה את הקשר שלי איתו ושהוא ככה מעלה לי חיוך על הפנים והיא התחילה לרשום לי מרשמים – לאמץ כלב, לאמץ כלב, לאמץ כלב – כל הזמן היא אמרה, זה עושה לך טוב, לפחות שיהיה לך משהו שיכניס לך שמחת חיים.

אחרי תהליך ארוך, בסוף החלטנו ללכת על זה כמשפחה ואימצנו את ג'וחא. מי שיראה אותה יראה שהיא ממש כלבת צער בעלי חיים לכל דבר, גם משם היא אומצה, ומרגע שהיא נכנסה לחיים שלנו באמת הרגשנו שינוי מאוד משמעותי.

אני אישית, וגם לכולנו כמשפחה, פתאום נכנסה שמחה הביתה, הייתה איזושהי הקלה. התחלתי לצאת החוצה במקום להישאר במיטה, הוויסות החושי – מי שסובל מחרדה הרבה פעמים הכול נורא צורם בחוץ – פתאום אני מתמקדת בכלבה ולא במה שקורה סביבי. התחלתי להבין שאני צריכה אותה איתי, כדי שאני אוכל להשתלב במרחב הציבורי בחזרה אני צריכה שהיא תבוא איתי לכל מקום, וכשניסיתי לברר אם יש איזשהו הסדר כזה כי היא לא באמת כלבת שירות כמו שאחר כך יתארו כאן, הבנתי שאין כזה הסדר אבל שווה לי לנסות, דרך מכתב מהרופאה המטפלת – זה איזשהו סטנדרט שמקובל בארצות הברית – לפנות למקומות שאני מגיעה אליהם ועם תעודת הנכה שלי לבקש להיכנס.

וזה מה שהתחלתי לעשות. הבנתי שאני הולכת לתור בקופת חולים, פניתי מראש. וככה התחלתי לגלגל, ג'וחא התחילה ללכת איתי לכל מקום, היא צורכת תרבות של מוזיאונים, סרטים, כל מה שאתם יכולים לדמיין, הייתה איתי בחתונות של חברות, ביטוח לאומי, כל מקום שהוא, אפילו הכנסת. התחלתי לקבל תגובות מאוד מאוד חמות והמון התעניינות מהסביבה, גם במרחב הציבורי עצמו אבל גם בשיתופים שלי ברשתות החברתיות. התחלתי לקבל כל מיני פניות מאנשים ששאלו איך זה עובד, איך מאשרים לי להיכנס עם ג'וחא, וכשסיפרתי את התהליך כולם ככה נבלמו ואמרו: רגע, מה? מכתב, צריך לחשוף את הסיפור שלנו, צריך ליזום מראש, לפנות, זה גדול על הרבה אנשים, עם מוגבלות נפשית בטח.

ואז התחלתי לחשוב למה באמת שהדבר הזה לא יהיה מוסדר, זאת אומרת, למה כלב ליווי רגשי זה דבר שהוא כן מקובל בעולם? זה לא כלב שירות שעבר איזושהי הכשרה ספציפית, זה כלב שמעצם נוכחותו, יש לו את האפקט של הפחתת החרדה וההכרח לצאת החוצה ולתקשר. היא גם סוכנת חיברות, בזכותה אני מדברת עם אנשים כי היא ניגשת. מי שליטף אותה ראה, היא מאוד חברותית.

נכון. כמה זמן היא איתך כבר, אפרת?

קצת יותר משנה. בערך אחרי חודשיים שהיא הגיעה אלינו – היא בערך שנה איתי בכל מקום, משהו כזה – ובאמת זאת הייתה השאלה, למה אין איזשהו מעמד רשמי. אם לצורך העניין, ביטוח לאומי או המדינה מכירים בצורך להקל על אנשים עם מוגבלויות מסוימות - - -

ולחסוך תרופות ולחסוך רופאים.

זה בטח.

ולחסוך את עוגמת הנפש כמובן ואת כאבי הלב האלה שלך בבית.

חד-משמעית.

להחזיר אותך חזרה למרחב, לחברה, לעבודה.

אני עכשיו, אחרי חודשיים שהייתי במיטה, מגיעה לפה ובחודשיים האלה ג'וחא לא ויתרה לי. היא התחילה להוריד ממני את השמיכה, היא אכלה לי את הכרית, היא לא הייתה מוכנה שאני אשאר שם.

מדהים.

אבל באמת השאלה ששאלתי: אם למשל בן אדם מקבל הקלות של פטור מתור או מלווה בחינם, שזה אומר שהמדינה רואה את הצורך לסייע לו לצאת למרחב הציבורי, למה שאותו מלווה נגיד לא יהיה הולך על ארבע במקום הולך על שתיים?

הגעת למצבים שלא נתנו לך להיכנס עם הכלבה, עם ג'וחא?

הייתה פעם אחת וגם אז חזרו בהם, זה היה בשבוע הספר. זה באמת לא משהו שתכננתי מראש. הגעתי והשומרים לא הכירו את העניין. אני חיכיתי בחוץ, המשפחה שלי נכנסה פנימה, לא רציתי ליצור שם איזושהי אי נעימות עם הילדות שלי, אבל אחרי שעה הגיעה המנהלת של שבוע הספר והתנצלה ואפשרה לי להיכנס. כל מקום שהגעתי, כולל בתי חולים – אני גם ירושלמית, חשוב לי להגיד, אני מגיעה למקומות עם אוכלוסיות מגוונות, אוכלוסיות שאולי מבחינה תרבותית יש איזשהו חשש מכלבים, אבל זה מתקבל מדהים, אני לא ציפיתי שזה יתקבל כל כך חלק.

זה באמת משהו שאני שמה על השולחן. מעבר לכלבי שירות יש את הפונקציה של Emotional Support Dog. בארצות הברית זה כל מיני חיות אבל אני מתייחסת לכלבים ספציפית ואני מרגישה שזה מאוד חשוב שזה ייכנס בהצעת החוק הזאת. יותר מפחיד אותי שזה לא ייכנס, אני אגיד ככה, שלא יהיה מצב שפתאום יש חוק חדש וכל מה שאומרים וכל מי שצריך לדעת יודע למי מותר להיכנס ואז פתאום אני מגיעה עם ג'וחא ואומרים לי: רגע, אבל אין לה וסט והיא לא ככה.

אנחנו מבקשים להכניס את זה להצעת החוק.

כן, כן. אפרת, תודה רבה על השיתוף ועל הכוחות שמצאת בך, ותודה לג'וחא שעוזרת לך, גם הבוקר משכה ממך את השמיכה.

לגמרי. תודה רבה לכם על ההקשבה.

תודה רבה, וכמו שהבנת, אנחנו כאן כולנו מגויסים כדי לסייע שהדבר הזה בהחלט יעבור ויתקדם. יש לנו את אילן מהמרכז להכשרת כלבי שירות. שלום, אילן. אתה יכול לתת לנו איזשהו הסבר על התחום הזה והנושא?

בוקר טוב. אני אציג את עצמי. אני מנהל והקמתי את המרכז להכשרות כלבי שירות ב-2016. דרך אגב, זאת יוזמה שהתחילה באיזשהו דיון פה בוועדה לזכויות הילד בחינוך המיוחד. אני רכשתי את ההשכלה שלי באנגליה ובארצות הברית בתחום הזה במשך שש וחצי שנים, חזרתי לארץ ב-2011 ומאז זה משהו שאני מנסה לקדם.

כשאנחנו מדברים על כלבי שירות – ואני מתייחס להגדרה לא שלי אלא להגדרה העולמית, ולצורך העניין אפילו ל-ADA – Americans with Disabilities Act, שזה כלב שהוכשר במטרה לעזור לאדם עם מגבלה ספציפית ברמה היומיומית, והכלב הזה צריך לבצע שלוש התנהגויות ספציפיות שעוזרות לאדם להתמודד עם המגבלה שלו.

הכוונה פה היא באמת שזה כלב שעבר הכשרה שהביאה אותו למצב שהוא יכול להיות במרחב הציבורי ועדיין לעזור לאדם, אבל זה מעבר לזה, וזה ההבדל בין Emotional Support Dog ל-Service Dog, זה מעבר לזה שהוא שם בשביל ה-Feel good והוא נותן לך ביטחון, אלא הוא מזהה שהחרדה מתחילה להיבנות והוא אומר: משהו לא בסדר איתך, בוא נצא החוצה. הוא עושה משהו פיזי בשביל לעזור לי להירגע.

כלומר, הוא גם מזהה.

אני אשאיר את זה לגברת המקסימה שיושבת מאחוריי, שהיא תספר לכם על זה ממקור ראשון.

הוא גם מזהה את מה שקורה לבן אדם בנפש שלו? זאת אומרת, כבר התהליך הזה שמתחיל?

כן. אנחנו בדיוק עכשיו בתוך תהליך הכשרה כזה. אנחנו לומדים את האנשים שמקבלים מאיתנו כלב, מה הסימנים שמעידים על זה שהם בלחץ. לצורך המחשה בלבד, בואו נאמר שאני נלחץ, יש לי טיק ימינה, אז אני במהלך האימונים אלמד את הכלב שכל פעם כשאני עושה טיק ימינה, הכלב מבצע איזושהי התנהגות שמקלה עליי או קוראת לעזרה, עושה לכל אדם את הדבר הספציפי שלו.

אז אתה כבר שנים עוסק בתחום הזה.

אני בתחום הזה מ-2006.

וכמה הצלחות אתה רואה בתחום?

את שואלת אותי אז אני עם עור ברווז עכשיו, אבל המון. זה לא תרופת פלא, תמיד חשוב לי להגיד, זה לא תרופת פלא, זה לא מתאים לכולם, זה לא משהו כזה של רק תוסיף מים וצא החוצה. זה כן תהליך. אנשים שאנחנו מצליחים לעזור להם ושעושים את התהליך, השינוי הוא מטורף. יש פה גברת מדהימה מאחוריי, תכף תספר, אבל אנחנו רואים אנשים שמלהיות פוטנציאל לאוכלוסיית רווחה, בואי נקרא לזה, הם מסיימים לימודים באקדמיה – אנחנו כבר מלווים אותם כמה שנים – אז הם עובדים היום, הם יוצאים מהבית.

מקימים משפחה?

הם מקימים משפחה, פעמיים כבר אצלנו התחתנו תוך כדי. הזוג המקסים הזה הגיע אלינו בהתחלה, בפגישה הראשונה שלך.

הוא לא האמין בי.

אני לא האמנתי לה. אמרתי, תשמעי, אל תבני על הבחור. ובאמת כארגון – חשוב לי להגיד – אנחנו לוקחים אחריות מא' ועד ת'.

מה הכוונה?

אני אמחיש את זה. אנחנו עכשיו מוסרים כלבים לשני חבר'ה שמקבלים כלב על רקע של פוסט טראומה, אז אנחנו כבר מלווים אותם חודשים, את בני המשפחה, מכינים את ההורים, מדברים עם המכללה, מדברים עם חברת קווים, מנסים לעטוף להם את כל המעטפת בשביל שעד כמה שאפשר לא יהיה להם כלום. זה צד אחד.

צד שני, יש לנו מישהי שקיבלה כלב, העלו לה את המינון של הקנאביס ובאגף השיקום לקחו לה את רישיון הנהיגה. אין לה שעות מלווה אבל אין לה את המסוגלות עכשיו להתמודד מול אגף השיקום. זה להתקשר ביחד איתה או בשמה לאגף השיקום, וחבר'ה, אתם יכולים לעזור. יש פה חבר כנסת מדהים שאנחנו פונים אליו.

כבר הרבה מעבר לכלב שירות.

יש פה באמת את אופיר שעוזר לנו בכל מיני דברים כאלה אם צריך.

אילן, אבל מה עם העלות של הטיפול, של ההכשרה? בסוף אדם שצריך את כלב השירות, הוא מממן את הכול? כמה זה עולה?

העלות היא משמעותית והיא גבוהה, אין דרך ללכת מסביב.

כן, בוא נדבר חופשי.

אנחנו יודעים היום להגיד שעלות הכשרה שלנו ותמיכה היא 150,000 שקלים, שזה כולל גם את כל עלות התמיכה שלנו לאורך עשר שנים, וזה לא משנה איפה אנשים נמצאים. אתמול הייתי בפתח תקווה וסיימתי את היום שלי בתמיכה במשפחה בתקוע ד', במטולה ובבאר שבע.

כמה זמן לוקח להכשיר כלב?

סדר גודל של שנתיים.

וואו. זה הרבה מאוד זמן.

אנחנו מסבירים את זה כך. אנחנו רוצים שהכלב יעלה איתך על טיסה בתל אביב, לצורך העניין, ינחת במומבאי – ריחות אחרים, כיווני תנועה אחרים – הכלב, ייקח לו כמה שניות להתאפס והוא יגיד: רגע, עדיין זה אפרת, היא עדיין צריכה אותי ואני יכול.

וזה לוקח את הזמן שלו.

זה לוקח את הזמן שלו.

אז שוב אני חוזרת לשתי שאלות שגם העסיקו אותנו בכל הדיונים – אני חושבת שגם היית חלק מהדיונים פה. נכון?

כן.

להכנת הנוסח לקריאה. מי לוקח אחריות גם על הכלב? איך אני יודעת שהכלב הוא ראוי, הוא כשיר? אם חס וחלילה ינשוך אנשים אחרים, חס וחלילה יעשה את ההיפך ממה שהוא מוכשר להיות, מי הגורם כרגע שלוקח את האחריות, העלות של הדבר הזה? והשאלה הנוספת, דיברת על זה שבעולם כבר יש לזה הסדרה.

נכון.

ויש ארגונים. איפה הארגונים האלה? ארגונים ממשלתיים? ארגונים פרטיים? איזה סטנדרטים?

זה NGOs, בדרך כלל. ארגון הגג הבין-לאומי נקרא Assistance Dogs International, זה ארגון שקיים כבר מאמצע שנות השמונים והוא די נחשב ה-Benchmark.

שמה? שהוא נותן כמו תו הכשר איך כלב צריך להיות?

אנחנו מכירים את ISO. זה מעין ISO של התחום שלנו. יש תהליך אקרדיטציה סופר מפורט שצריך לעבור, החל מבחינות ועד לזה שהם באים ממש פיזית לביקור במתקן, תופסים בן אדם ואומרים לו: אתה עכשיו כאן. יש עכשיו אירוע חירום, האם אתה יודע איפה יציאת החירום?

עושים לו סימולציות.

ממש ככה.

בודקים לראות שההכשרה שהכלב עובר בארץ היא בסטנדרטים שהעולם כבר הכיר.

אבל זה נוגע הרבה מעבר. זה נוגע להכשרה, זה נוגע לאבטחת מידע של הלקוחות, זה נוגע להחזקה וטרינרית, זה נוגע לצורת אילוף הומנית לכלבים, זאת אומרת, אסור להפעיל צורה אברסיבית, זה נוגע לשמירת כשירות של הצוותים. אנחנו מחויבים לפגוש אותם אחת לחצי שנה, אחת לשנה הם עושים טסט, כמו טסט לאוטו.

זה ארגון בין-לאומי?

כן.

והוא כבר עובד ככה עם מספר מדינות. עם ישראל הוא עדיין לא עובד?

גם בישראל יש לו כבר דריסת רגל.

אוקיי. ואפשר לאמץ את הקריטריונים, את הסטנדרטיזציה הזאת כדי לעשות את זה בארץ.

עניין של בחירה.

עניין של בחירה, אבל זה משהו שכבר קיים ואפשרי ועל סמך זה – כשאנחנו נמשיך ונתקדם עם הצעת החוק – אפשר יהיה לגזור, לאמץ דברים קיימים, סטנדרטים בין-לאומיים שעובדים טוב במדינות רבות בעולם, ואפשר גם לאמץ את זה לישראל, אם אני מבינה נכון את הדברים שאתה אומר.

לחלוטין. אני אגיד, התחלנו בזה ואנחנו לא היחידים, אנחנו לא כאלה חכמים.

ברור.

זה זמין גם לאחרים, ואני אגיד יותר מזה. היום למשל – אני יודע שזה לא קורה הרבה אבל סתם כדוגמה כי אנחנו מקבלים מלא פניות כאלה בסופו של דבר, ומיטל פה מקבלת את כל הפניות האלה – אנשים טסים עם הכלב לניו יורק, ללונדון. בלי התעודה של הארגון הבין-לאומי היום לא ייתנו לך לנחות בשדות התעופה המרכזיים בעולם. נכון שזה קטן ולא כולם טסים, אבל זה כן אומר משהו על איך זה מתקבל בעולם.

בהחלט. רצית שאני אפנה לרחל. רחל, תציגי את עצמך בבקשה.

אהלן, אני רחל, זאת ריבר. אז ככה, אני לפני שלוש וחצי שנים התחלתי להיות סטודנטית. קרה מה שקרה והתחלתי ממש לסבול מפוסט טראומה מורכבת, שזה אומר שהייתי נראית כמו חולת אפילפסיה במכללה. ההתקף הראשון שלי במכללה, 200 סטודנטים, אני מפרכסת על הרצפה. הרבה פעמים הזמינו לי אמבולנס, כל החובשים הגיעו ומי שמבין קצת בחרדה יודע שזה רק הגביר את החרדה וזה היה מעגל שלא נגמר.

הגעתי לאשפוז ככה לאזן, לראות איך עוזרים לי, ושם אמרתי להם, אני צריכה כלב, ואנשים מסביבי אומרים לי את זה, ואני אומרת להם, למה אין פה בארץ משהו?

מה זאת אומרת? ידעת שאת צריכה כלב?

הרגשתי, כן.

למה?

אמרתי שכרגע נמאס לי מזה שאלחי הבן זוג שלי הוא כלב השירות שלי.

אני מרגישה אגב כמו אדם שירות לכלב שלי כל בוקר שאני לוקחת אותו לטיול, אני חייבת להגיד לך.

באמת, אני לא הלכתי לשום מקום לבד – לא לרופא, לא לבדיקה, לא לקנות אוכל בקיוסק, כלום, כלום. פשוט לא רציתי להיות תלויה באף אחד.

צודקת.

רציתי משהו שיעניק לי את החופש.

היו לך כלבים לפני כן?

גדלתי עם כלבים.

אז את יודעת מה ההרגשה לחיות עם כלב.

כן. רציתי פשוט מישהי שתלך איתי, תהיה איתי בכל מקום ובעצם לשחרר את האנשים סביבי, באמת לא להיות תלויה, באמת לקבל את העצמאות שלי בחזרה.

את יכולה להסביר את הקסם הזה, את הדבר הזה שאת אומרת, ברגע שיש לי את הכלבה, את הכלב איתי, אני יכולה להתמודד?

דבר ראשון, ברגע שיש איתי את הכלבה זה מסיט את ה"תשומי" ממני אליה. אני מרגישה שלא מסתכלים עליי, אני לא בקדמה אלא יש אותה, היא לוקחת את כל תשומת הלב וזה פשוט מישהי ללטף, להחזיק, משהו שאני יכולה לעשות. אני הייתי רועדת, משפשפת בעיניים הרבה והיא לא תאפשר את זה. ברגע שאני אתחיל לשפשף את העיניים, אני לא אעשה את זה.

מה היא עושה?

כדי לא לקבל עכשיו לק בפנים ממנה היא תקפוץ עליי, תלקק, היא תזיז לי את הידיים, היא לא תאפשר לי. אם אני ארעד ברגל היא תמלא אותי ברוק שלה ואני לא אוהבת את הרוק שלה עליי, ככה זה עוזר לי למנוע את הדבר הזה.

סידור טוב. הבנתי.

בעצם היא לא מאפשרת לי להיכנס לחרדה וזה מה שרציתי. אמרתי למכללה, אני לא רוצה יותר אמבולנסים, תפסיקו להזמין לי אמבולנס, תנו לכלבה לעשות את שלה ואתם תחסכו את הכסף הזה – לחסוך את הכסף של התרופות, לחסוך את הכסף של הטיפול הרגשי.

מדהים.

הייתי מלווה בטיפול רגשי עד שהיא הגיעה, וכשהיא הגיעה באמת הדברים השתנו, דברים שלכם נראים מובנים מאליהם, אבל באמת, הלכתי להחליף מוצר בחנות. בחיים לא עשיתי את זה כי לא העזתי.

הלכנו ביחד בפעם הראשונה לסופר. זוכרת?

כן.

הדברים האלה, שמבחינת האדם הרגיל הם סטנדרטיים, את אומרת שעבורך הם היו קשיים רציניים.

אני רוצה שאסיף תרגיש שיש לה אימא שיכולה להיות חזקה בשבילה.

אני שמחה בשבילך מאוד ממש שמצאת לך גם את הדרך שלך להתמודד עם הדברים שאת צריכה להתמודד איתם, ועכשיו גם הכלבה לוקחת את ה"תשומי" וגם התינוקת לוקחת את ה"תשומי", מבחינתך את מסודרת.

לגמרי, לגמרי. וצריך להגיד את זה, המרכז הוא הרבה מעבר. גם הוא הכשיר לי את הכלבה וזה לכל פנייה שיש לי, לכל בעיה, אם זה הסדרה מול המכללה, הם עזרו לי. תמיד היה לי את הפחד כשריבר הייתה בהכשרה שלא ייתנו לי להיכנס, שלא יאפשרו לי – אם זה בבית חולים, אולטרה סאונד – ידעתי שיש לי את המרכז להתקשר, שהם יילחמו בשבילי את המלחמה הזאת, הם יפתחו לי את הדלתות.

בנוגע להצעת החוק אני חושבת שיש חשיבות מאוד גדולה שהמאבטחים, אלה שעומדים בכניסה, יכירו מה זה כלבי שירות כי אני נמצאת במקום שאני כל פעם צריכה מחדש להציג – יש לי פוסט טראומה וכו', כשאני לא רוצה.

את צריכה להתחיל להסביר למה את מסתובבת עם הכלב.

יש וסט ירוק, כתוב "כלבת שירות", תנו לי את הכניסה.

נכון. או תעודה או כל דבר אחר שרק מאפשר.

אני מאוד מזדהה עם זה.

לכלבי שירות בדרך כלל יש תעודה, אז אין תעודה?

יש תעודה, אבל מי אומר למאבטח בקניון איזו תעודה?

אין תעודה רשמית.

האם תעודה שיוצאת בפרינטר זה תופס.

של מי?

למה זה לא מספיק?

של מי? מי הנפיק את התעודה הזאת?

זו תעודה שהיא שלנו.

בדיוק, זה לא בהכרה של המדינה. כל אחד יכול להנפיק עקרונית תעודה כזאת.

אז מה זה כאן גישה מלאה נדרשת לפי חוק?

על פי תקנות הנגישות.

הדס אגמון, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. במקומות שבהם תקנות נגישות השירות חלות, אכן יש חובה להכניס כלב שנושא תעודה. עדיין אנחנו מקבלים פניות מנותני שירות.

מי נותן את התעודה?

אז אין.

את מבינה את האבסורד?

יש מקומות שחוק הנגישות לא חל עליהם?

יש מקומות שבהם תקנות נגישות השירות לא חלות, כמו בתחבורה ציבורית שחלות תקנות נגישות באחריות שרת התחבורה.

אלה תקנות אחרות.

כן. תקנות אחרות מכוח חוק שוויון ושם אין הסדרה, וחל כמובן החוק שאותו באנו לתקן כאן, חוק איסור הפליה של אנשים מלווים בכלבי נחייה, ולכן בתחבורה ציבורית יש היום הסדרה חוקית להעלות כלבי נחייה ללא זמם אבל אין את - - -

אבל כלבי שירות לא.

שזה לא רק כלבי נחייה.

על זה אנחנו מדברים.

זה בדיוק מדגים את הצורך שמגיע מכל הכיוונים, גם אנשים עם מוגבלות שמגיעים וצריכים להסביר, גם נותני השירותים שלא יודעים את מי להכניס וגם מצד רגולטורים נוספים.

הדס, אבל גם כשאנחנו מדברים על תעודה כזו, שהיא נראית בסדר, הכול אחלה, אין לי שום טענות - -

אין הכרה בזה, אין מודעות.

- - אבל זה לא באישור משרד הרווחה, זה לא באישור משרד החקלאות, זה לא באישור הנציבות. זאת בעצם תעודה שהיא מיוזמה פרטית. אני לא חייבת, כמישהי שהיא בעלת מקום מסוים פרטי, להסתכל על התעודה הזאת ולהגיד: מה זה? מאיפה זה בא?

לפי תקנות נגישות השירות כן. בסופרמרקטים, אם יש תעודה שמעידה, אז - - -

ולא משנה אם זה פרטי או לא? לא משנה מה זה? כי אני יכולה גם להנפיק לעצמי תעודה.

ולכן יש אי בהירות. בגלל שהקדימו את ההסדרה, התקנות מחייבות את נותן השירות אפילו צעד אחד מעבר, אפילו אם אין תעודה ואדם עם מוגבלות מראה איזושהי אינדיקציה שהכלב הזה הוא כלב שירות שמאומן לתת לו סיוע, נותן השירות מחויב לתת לו להיכנס.

במקרה הזה דווקא ההגנה היא יחסית רחבה אבל הקושי הוא מהכיוון השני של נותני השירות, שבעצם נוצרה איזושהי ציפייה שהמאבטח בקניון יבין, יפתח איזושהי מומחיות בנושא הזה.

ברור.

כשיהיו הנחיות אז נוכל לבצע אותן בהתאם.

אני רק רוצה לומר איך אנחנו פותרים את הבעיה למשל של אפרת וג'וחא, כי ג'וחא לא מגיעה מאיזשהו מרכז הכשרה, ועדיין היא מהווה כלבת שירות מדהימה לאפרת.

טיפול רגשי, מה שנקרא. זו בדיוק הסמנטיקה.

אז איך אפרת תוכל גם להיכנס עם ג'וחא לכל מקום?

זאת שאלה טובה, שאני לא בטוחה שיש לנו כרגע פתרון.

זהו, צריך לחשוב מה עושים.

יש פתרונות בעולם, אפשר לאו דווקא לדון עכשיו אבל יש דברים שקורים, אפשר ללמוד מכל מיני מקומות.

אוקיי. כל מי שרוצה להגיב עוד וניירות עמדה ופתרונות אחרים, מוזמנים כמובן להעביר אלינו לוועדה. אילן, רצית לומר עוד מילה?

אני רוצה לתת שתי דוגמאות מאתמול. אתמול ליוויתי אדם שלנו, היינו בבריאות הנפש בתל השומר. היינו עם אחד הכלבים והגיע עוד אדם עם כלב. אנחנו עומדים בחוץ ומחכים לתור שלנו, הכלב הנוסף פשוט התנפל על הכלב שלנו, כלב ענק כזה, יפה, ונכנס פנימה. אני שואל את המאבטח: איך אתה מחליט? הוא אומר: יש לי פה כל כך הרבה דברים אחרים על הראש באגף השיקום, אז אין לי איך, אני פשוט מכניס.

התקשר אלינו לפני שבועיים מנהל קאונטרי בצפון תל אביב, שגם כן מישהו נכנס למלתחות עם הכלב שלו בערב לפני כן, והכלב שם עשה צרכים במלתחות. למחרת אמרו לו: אדוני, אתה לא יכול להיכנס, הכלב שלך עשה 1, 2, 3. הוא עשה להם שם הצגה שלמה. המנהל מתקשר אליי, אני שומע אותו צורח ברקע, ואומרים, אני לא יודע איך אפשר לעזור לך.

אין הסדרה. אין הסדרה לדברים האלה, לכן התכנסנו. בואו נשמע קצת משרדים לפני שנגיע להקראה. משרדי ממשלה, מבקשים לדבר? בואו נתחיל עם הנציבות. הדס, אתם רוצים?

אני אגיד שאנחנו מכירים את הצרכים, כמו שאמרתי, גם מהכיוונים של אנשים עם מוגבלות שמבקשים שתהיה בהירות וודאות, גם מצד נותני השירותים שמבקשים שתהיה הסדרה וגם בקושי בעצם להחיל את ההוראות כמו שאמרנו במקומות שונים שתקנות נגישות השירות לא חלות בהם. למשל, בתחבורה ציבורית היום קיים הסדר שמשרד התחבורה הלך מעבר להוראות בחוק והתיר לאנשים עם כלבי שירות לעלות לאוטובוסים אבל זה היום לא מעוגן בחקיקה וזה נובע מהקושי בזיהוי החד חד ערכי של החיה.

כן. צריך פשוט להסדיר את זה, אין בכלל מה לדבר.

לכן ההצעה הזאת היא נדרשת. יש היום כמה גורמים בממשלה שעוסקים בנושא הזה, בין אם זה במשרד הביטחון שהכניס כלבי שירות לאחרונה במסגרת הרפורמה.

של "נפש אחת", וזה במסגרת פיילוט.

כן. וביטוח לאומי שעשה פיילוט ומשרד הרווחה שכבר שנים מפקח על כלבי נחייה, וברור שצריך פה שילוב כוחות כדי גם לעשות מיפוי של המצב הקיים.

נכון.

לעשות הסדרה, גם לבחון האם מי שקיים היום במציאות עומד בקריטריונים האלה. אנחנו עשינו עבודה, נכון ל-2017, אבל צריך כמובן לעדכן אותה, להבין מה קורה היום במדינות אחרות ומה ההסדרה הנכונה, לוודא שאין פה פגיעה בחופש העיסוק ושניתן מענה לדור המדבר של המאמנים ואולי גם של הכלבים שכבר נמצאים. זה הרבה עבודה, שאני מניחה שתיעשה.

בהמשך.

בהמשך. אנחנו מבקשים להתקדם עם ההצעה כפי שהיא אושרה בעצם בוועדת השרים.

היא אושרה בוועדת השרים אבל כמו שאת יודעת אנחנו ניהלנו עוד גם אתכם שיח ולכן ההצעה כאן היא מתוקנת כבר, זה לא אותו נוסח שהיה בוועדת השרים.

נכון. מבחינת הגורם הממשלתי.

נכון. איגוד לשכות המסחר.

אני צריך ללכת לוועדת הפנים, אני מבקש שתקראו לי להצבעה. אני כן רוצה להיות חלק מההצבעה. תודה, גברתי היושבת-ראש.

קודם כול, אני מברך.

אתה חתום על זה, זה שלך גם.

נכון. אני מברך על זה שהדיון הזה מתקיים ואנחנו מגיעים בסופו של דבר לפתרון שהוא באמת שוויוני. כשאתה תוהה ואתה מסתכל עד כמה החיה הזאת, הכלב, מסייע לנו בכל כך הרבה תחומים בחיים – פה אנחנו מדברים כרגע על סיוע לעיוורים, אנחנו יכולים לדבר על הביטחון, על האבטחה, על איתור חומר נפץ בצבא, כלי גישוש – כל כך הרבה תחומים שהחיה הזאת באמת מסייעת לנו, ואנחנו ממשיכים לקרוא לו כלב אבל זה כלב חבר, זה כלב אח, אנחנו צריכים אותו. אנחנו נמקם אותו במקום הנכון כדי שיסייע לכם. חשוב מאוד, אנחנו אתכם ונמשיך להיות אתכם. אני אחזור להצבעה.

כל הכבוד, מופיד, תודה רבה על הדברים שלך. איגוד לשכות המסחר, בזום. נמרוד הגלילי, מנהל תחום רשתות המזון והרשתות הקמעונאיות. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב ותודה לך, כבוד היושבת-ראש. אני באמת רוצה להצטרף ולציין שמדובר בהצעת חוק חשובה ביותר. היום, נותני השירות, העסקים, במצב הנוכחי יש כל מיני חיכוכים כי לא תמיד יודעים האם זה כלב שירות, האם זה לא כלב שירות. כלב נחייה לעיוורים יודעים לזהות וגם אם אין תעודה או יש תעודה, אין שום בעיה. לגבי כלבי שירות התעודה היא לא תעודה מוכרת, היא תעודה של ארגון כזה או אחר, אבל אין גורם ממשלתי שאחראי עליה, לזהות סימן שאכן מדובר בכלב שירות, קשה לזהות ויש עסקים שמי שנמצא בפתח זה או המאבטח או מישהו, לא יודעים לזהות את הדברים האלה.

נכון.

לכן, ההסדרה היא הסדרה חשובה ביותר ובמקום. חשוב שבאמת לאותם אנשים תהיה תעודה של גורם ממשלתי – משרד רווחה, נציבות שוויון, ביטוח לאומי, אני בטוח שאתם תדעו לקבוע את הגורם המתאים שייתן את התעודה – ואם באמת ניתן גם לזהות באמצעות רתמה כמו שנמצאת בהצעת חוק את הכלב, זה בהחלט יסייע וימנע את החיכוכים המיותרים.

מקל על כולם. נכון.

צריך לזכור, אני אחד שמאוד אוהב כלבים ויש לי כלבים אבל בעמנו אנחנו חיים ולא כולם ככה. יש אנשים שחוששים ואז באים אנשים אחרים שנמצאים בעסק, ולמה אתה מכניס אותו, אז צריכים באמת את ההסדרה.

צודק. צודק לחלוטין. נורא חשוב לשמוע את הזווית הזאת מכם גם, מאיגוד לשכות המסחר. זה באמת היבט שהוא מאוד חשוב פה לדיון. תודה רבה, נמרוד.

בבקשה. תודה לכם.

עמותת נגישות ישראל, עורכת הדין עליזה רוזנס, גם היא בזום, אחראית פניות הציבור בעמותת נגישות ישראל. שלום. בבקשה, גברתי.

שלום לכולם. עמותת נגישות ישראל מודה מאוד על הדיון החשוב הזה ותומכת בחקיקה שמסדירה כניסה של כלבי שירות שמסייעים לאנשים עם מוגבלות. כמו שנאמר, כיום קשה לבעלי כלבי השירות לממש את זכותם, בין היתר משום שנותני השירותים לא יודעים לזהות את כלבי השירות, ומעבר לכך, לא נקבעו תנאי סף למתן הכשרה מספקת או מיטבית לכלבי השירות.

לכן, אנחנו מאוד מברכים על ההסדרה בנושאים האלה. חשוב שבתקנות שיותקנו, ירדו לפרטים כדי שההכשרה תהיה מסודרת וסופר מקצועית. אפשר לומר שזה קורס טיס לכלבים, משהו כזה. מדובר בכלב עובד שצריך לרכוש מיומנות ולקבל הכשרה מותאמת למוגבלות ספציפית.

אנחנו גם מבקשים להפנות את תשומת הלב לכך שקיימת כיום חקיקה ספציפית שמאפשרת כניסת כלבי נחייה לעיוורים אבל היא אוסרת כניסה של בעל חיים אחר, ואנחנו מציעים לדון בהשוואת ההסדרה לגבי כלב שירות באותם עניינים. תודה רבה.

תודה רבה גם לך. עמותת צעדים קטנים. מנכ"לית, טלי קפלן. בבקשה, טלי.

בוקר טוב ותודה רבה באמת על הזימון ועל הדיון החשוב הזה, וגם כמובן על ההצעה. אנחנו בעצם די חלוצים של הנושא הזה, ב-2015 התחלנו. אני מנהלת עמותה שפועלת למען חולי ניוון שרירים דושן ובקר. אנחנו ראינו כלבים כאלה בארצות הברית עם חולי ניוון שרירים ושאלנו את עצמנו גם את השאלה הזאת, למה בעצם זה לא יקרה בארץ.

ככה בעצם התחלנו לחפש ב-2015 מי יודע להכשיר כלבים שמסייעים לילדים, לאנשים עם מוגבלות פיזית, חברנו יחד ל-Dog School והכשרנו עד היום כ-30 כלבים ביחד, חלקם במסגרת שיתוף הפעולה שהיה לנו עם הקרן לביטוח לאומי. צברנו הרבה ידע, ובאמת יש ילדים, נערים וגם בוגרים שקיבלו דרכנו כלבים והפעילות הזאת חשובה. אנחנו נשמח לשתף מהניסיון שלנו ומהידע שצברנו.

מצוין. אנחנו מאוד נשמח.

הם יוכלו להשתתף ולהיות מה שנקרא חלק מהחברה. אנחנו בונים באמת על עזרה מדהימה של הכלבים לעצמאות שהיא נותנת לאנשים האלה.

בהחלט, טלי. אנחנו נשמח שתיקחי חלק עם המומחיות והניסיון שלכם בהמשך החקיקה. תודה רבה לך.

תודה.

עורך דין נעם, היועץ המשפטי של משרד הרווחה והביטחון החברתי, בזום. נעם, הי.

בוקר טוב. תודה רבה על זכות הדיבור וגם על הדיון החשוב. משרד הרווחה והביטחון החברתי בעד הנושא הזה ושמח על ההרחבה שלו על חיות שירות לצורך מניעת אפליה.

יחד עם זאת, אנחנו רוצים להבהיר שלא מדובר רק על אוכלוסיות הקשורות למשרד הרווחה וגם הנושא קיים היום כמו שאמרתם בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ונגישות לשירות בכל מה שנוגע למקום ציבורי.

נכון.

לכן אנחנו סבורים שנכון שהתיקון יהיה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כמו שמוצע בחלופה ב' שמונחת על שולחן הוועדה, ולא בחוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה.

כן.

גם חשוב לציין שנכון להיום, למשרד הרווחה אין את הידע המקצועי בתחום, אנחנו לא מכירים את הסטנדרטיזציה הבין-לאומית, לא למרכזי הכשרה ולא למאמנים. ככל שהוועדה תחליט ששר הרווחה הוא זה שיכיר בארגונים האלה, במאמנים ובמרכזי הכשרה, חשוב לציין גם לפרוטוקול שהדבר לא מטיל אחריות על הטיפול והפיקוח על חיות השירות. במידה וחיית שירות תוקפת או מתנהגת בצורה בלתי הולמת באיזשהו מקום, לא תהיה אחריות וגם אין פה אישור להצמדה לחיית שירות לאדם כזה או אחר אם תהיה דרישה.

בהחלט. אנחנו מקבלים לחלוטין את עמדתכם, משרד הרווחה, בכל שלושת הנושאים שאתה כרגע העלית. קיבלנו אותם ואנחנו גם כבר הכנסנו אותם לנוסח ומודים לך באופן אישי.

תודה רבה. אני רוצה רק לסכם. קיימת התקדמות באמת בנוסח שהוצג בחלופה ב'. אנחנו עדיין חושבים שצריך לעבוד על זה, אבל מאחר ששר הרווחה והביטחון החברתי רואה חשיבות רבה לנושא הזה, אנחנו מקבלים את הנוסח בחלופה ב'. אנחנו נדייק את הנוסח לקראת קריאה שנייה ושלישית.

נהדר. נעם, אני מאוד מודה לך וכמובן לשר ולכל אנשי המשרד שנרתמו, במיוחד בשבוע-שבועיים האחרונים, ועשו הרבה מאוד מאמצים כדי לקדם את הנוסח המוסכם ולחשוב על פתרונות טובים, ראויים ויצירתיים. אז באופן אישי תודה לך גם, וכמו שאמרת, אנחנו קיבלנו את העמדה שלכם וזה בחלופה הזו שנמצאת היום בשולחן הוועדה ותכף אנחנו נקריא את זה. אם יהיו לכם עוד הערות, לקראת כמובן החקיקה הבאה, לקראת ההצבעות הבאות של קריאה שנייה ושלישית. מכללת שערי משפט, עורכת דין לילך רפל, מנהלת קליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות, ואחר כך המרכז הישראלי לכלבי נחייה. אחרי זה אני רוצה להתחיל בהקראה בבקשה. בבקשה, לילך.

שלום, בוקר טוב לכולם. קודם כול תודה ליושבת-ראש הוועדה הנכבדה, לחברי הכנסת הנכבדים ולצוות הוועדה על הנכונות לקדם את הנושא המאוד חשוב הזה. אני רוצה לציין שאני כאן בשני כובעים. הכובע הראשון שלי בעצם כמנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות בשערי מדע ומשפט, שמתמחה בנושא הזה של חיות שירות בכלל וכלבי שירות בפרט, כבר למעלה מעשור. הכובע השני, הלא פחות חשוב, כאימא לילד עם מוגבלות שנעזר בכלב שירות שהוא כלב התרעה רפואי.

שבאמת לא שמנו על זה בדיון הזה את הדגש אבל את בהחלט צודקת.

שפחות דובר פה היום.

חשוב מאוד.

והייתה לי הזכות ככה לפעול עם צוות הוועדה בנושא של הכנסה גם של הנושא הזה לתוך טיוטת החקיקה.

נכון.

אני רוצה להסביר קצת, קודם כול אני חייבת לציין שאנחנו מדור המדבר שדיברה עליו קודם טלי מצעדים קטנים וש-Dog School בעצם אימן במסגרת הפיילוט של המוסד לביטוח לאומי, ולכן מאוד מאוד חשוב לדאוג גם לילדים ולכלבים או לאנשים ולכלבים, אנשים עם מוגבלות, שנקראים אגב צמדים או צוותים, ברמה הבין-לאומית.

אני רוצה להציע, כפי שאמרה הדס מהנציבות, יש צורך גם לדאוג לדור המדבר החלוצי וגם למנוע את החשש הזה מהפגיעה בחופש העיסוק, אז יש איזשהו רעיון. ברשותך, אם ניתן להציע.

כשאת אומרת החשש לפגיעה בחופש העיסוק, למה הכוונה בחשש?

הכוונה היא לעובדה שבעצם אנחנו פה היום שומעים מבתי הספר הגדולים, ויש את הדוגמה כמו שנתנה הגברת שהגיעה עם הכלבה ג'וחא, אנשים או שהם מאמנים באופן פרטי דרך מאלפים פרטיים או אפילו הם עצמם אלה שמאמנים. אז על מנת לאפשר להם, יש אפשרות כמו שנאמר כאן קודם להשתמש באחד מהדברים שבעצם נקבעים על ידי הארגונים הבין-לאומיים – אם זה ה-ADI שהוזכר כאן קודם ואם זה ארגונים בין-לאומיים אחרים – שבעצם מפקחים על הנושא הזה של כלבי שירות, ולקבוע שבתי הספר הגדולים יותר, ששלושתם נמצאים כאן היום, הם אלה שיבצעו מבחן של כשירות במבחן הציבורי, באנגלית זה נקרא PAT – Public Access Test, המבחן הזה הוא אחיד והוא זה שיאפשר את קבלת התעודה. כלומר, ההכשרה תוכל להיות בכל מיני מקומות, אבל על מנת לקבל תעודה אחידה, בעצם יהיה מבחן אחיד שהצוותים יצטרכו לעבור.

כן. האחידות זה ממש must פה במקרה שלנו.

בדיוק. ככה זה גם מצד אחד ייצור אחידות ומצד שני, יאפשר באמת את חופש העיסוק וגם ימנע את החשש מפני בלבול בין כלבי תמיכה רגשית, שכבודם במקומם מונח כמו שאמרתי קודם, לבין כלבי שירות.

בהחלט.

אני רוצה להסביר בקטע הזה את ההבדל המהותי בין כלב התרעה רפואי לבין כלב תמיכה רגשית למשל או חיית תמיכה רגשית, וההבדל המהותי הוא שכלב התרעה רפואי, כשמו כן הוא, הוא ציוד רפואי חיוני. במקרה של הבן שלי ועוד הרבה מאוד מקרים אחרים, אם זה חולי אפילפסיה, אם זה אנשים שסובלים מהפרעות בקצב הלב, אם זה אנשים שסובלים מנפילות סוכר פתאומיות, היפוגליקמיה, הדברים האלה הם מצבים מסכני חיים. הכלב הזה הוא כמו אביזר מציל חיים. בדיוק כמו שיש מד סוכר רציף, אם לקחת דוגמה מקבילה - -

לא ייאמן.

- - או מסכת חמצן למקרה חירום, או כל מיני דברים כאלה, הכלב הזה הוא כלב שיודע היום, למשל במקרה שלנו, להתריע ולהציל חיים הרבה יותר טוב מכל טכנולוגיה שקיימת. סתם בשביל לסבר את האוזן, מד הסוכר הרציף הטוב ביותר שנמצא היום בשוק, יש לו איחור של 20 דקות בהודעה על נפילת סוכר פתאומית, על מצב שהוא מסכן חיים כי אז לא מגיע סוכר למוח. לעומת זאת, כלב השירות יודע להודיע שלושת-רבעי שעה מראש לפני שהאירוע קרה בעזרת הרחה של חומרים מסוימים בדם.

וואו. זה פשוט לא ייאמן.

מטורף.

כן, לגמרי, וזה הרבה מעבר. זה שילוב של עובד סיעודי, שבעצם מאפשר את כל הנושא של הניידות, ואחות פרטית.

נכון.

למעשה, במקרה שלנו זה החליף אחות שהייתה אחות טיפול נמרץ, שהייתה מלווה לכל מקום.

זה חצי פסיכולוג חבר גם, שאפשר להתכרבל איתו.

זה הכול בונוס, זה הכול מעבר. אבל שוב, בשביל שכל הדברים האלה יקרו, הכלב הזה חייב ללוות את האדם 24/7. זה אומר שהוא צמוד אליו כמו צל, נמצא על יד הרגל שלו ובעצם מסוגל להריח אותו ולפעול בנידון. זה לא שהוא רק מתריע ומודיע שיש בעיה. כלב התרעה רפואי הרבה פעמים גם מאומן לעשות משהו בנידון, למשל במקרה שלנו להביא את הגלוקוזה, את הסוכר הזמין כרגע אל האדם שנמצא בהיפוגליקמיה, מה שמאפשר לו לא לעמוד על הרגליים ולסכן את עצמו במצב שהוא יכול ליפול ולפגוע בעצמו חס וחלילה בראש או משהו כזה.

למשל הכלב שלנו מאומן לפתוח מקרר ולהוציא משם מזון רפואי מיוחד או את הגלוקוזה, או לשלוף אותו מהרתמה, ואפילו להתקשר במין טלפון מיוחד שיש לו על הצוואר לעזרה רפואית מיידית שהוא מפעיל אותה לבד.

לילך, תודה. אפשר לשמוע עוד ועוד כי זה באמת מרתק.

בהחלט.

ומסקרן ומרגש.

אז חשוב שוב להבחין את הדברים האלה ולדעת למצוא להם פתרון, ואני בטוחה שבעזרתה של הוועדה אפשר יהיה למצוא פתרון לכל הדברים האלה.

תודה רבה רבה לך על הדברים החשובים האלה.

תודה תודה.

אחרון הדוברים, המרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים, נח בראון, המנכ"ל. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב לכל המשתתפים ולך כיושבת הראש, תודה, מרגש.

ממש.

כזקן השבט, אני רוצה להגיד שלפני יותר מ-30 שנה כשהתחלנו היינו לבד, ועכשיו לראות את כל מי שמשתתף פה זה רק מחמם את הלב. אני חושב שביחד נוכל להגיע למקומות יותר טובים.

אני רוצה להראות לכם את התמונה הזאת. זה הזוג, פרופ' רודולפינה ורודולף מנצל, שהגיעו עוד לפלסטינה והביאו הרבה ידע כלבני למחתרות, ולימים הקימו את בית הספר הראשון לכלבי נחייה. לימים, הגברת תמר פרקינס, עליה השלום, הקימה ב-1953 אגודה של הנעזרים בכלבי נחייה.

אני חושב שהכול נאמר פה ואני רוצה להזמין אותך, יושבת-ראש הוועדה וכל המשתתפים, לבוא גם לבקר במקום פה כדי ללמוד ולראות איך אנחנו פועלים כבר מעל 30 שנה.

נדמה לי שגם אפילו יצרת קשר עם הלשכה ואפילו אנחנו מנסים לתאם לזמן הפגרה כי כרגע אנחנו קבורים פה בכנסת, אבל בזמן הפגרה אני מבטיחה שאנחנו נגיע.

יותר ממעולה, ותודה רבה מראש. אני חושב שבאמת הכל נאמר. העולם מתקדם ואני חושב שהדבר החשוב ביותר – כרץ מרתון, תרתי משמע – אנחנו עוד בתחילת מרתון.

נכון.

חייבים להקים תשתית, חייבים ליצור תקינה. נוכחות פה נציגות ממשרד הרווחה והביטחון, הגברת אילנה גלייטמן וקרן, העובדת הסוציאלית, שעובדות איתנו עשרות שנים, וגם משרד הביטחון, וחייבים לעשות את זה נכון.

אנחנו ארגון שחבר בפדרציה הבין-לאומית לבתי ספר לכלבי נחייה, הצטרפנו שנה שעברה ל-ADI ונורא חשוב שתהיה פה למידה והכנה נכונה. הזכירו פה – אילן פרומקין אם אני לא טועה – דיבר כל כך יפה, וכל שאר הדוברים. צריך לעשות את המקסימום כדי שההולכים על שתיים ועל ארבע ומסביבם ייפגעו כמה שפחות, ומצד שני, חייבים לעשות את זה נכון. כמו שמתאמנים למרתון נכון, אז גם פה, האחריות עליכם ואנחנו נתמוך ונעזור - -

מצוין.

- - ממקור ידע כדי לא לא לעשות – בחיים זה לא מה אתה עושה אלא איך אתה עושה.

חד-משמעית, ואתה שותף שלנו גם לניסוחים וגם לידע. באמת, אני חושבת ששיתוף הידע והניסיון זה הדבר החשוב פה ביותר. כולם פה באמת אנשים יוצאים מן הכלל ועם כוונות ורצון כל כך טוב ועם כל כך הרבה ניסיון, ששיתוף הידע הזה הוא ייטיב, אנחנו נצליח בעזרתו לנסח, להגיע לנוסח הטוב ביותר של החוק.

מעולה. לפני 30 שנה היינו לבד ועכשיו אנחנו לא לבד וזה כיף.

אז הנה, כבר לא. תודה רבה. נעה, בואי נתחיל בהקראה. בבקשה.

עדי נועם, הלשכה המשפטית במשרד החינוך. תודה על הדיון בנושא החשוב. רק רצינו להעיר שקיבלנו את הצעת החוק לפני מספר ימים ולכן אנחנו נצטרך תקופה קצרה נוספת כדי לעבור על הנוסח. אני מבינה שגם היו עדכונים.

כן. אז אתם יכולים לקראת הקריאה השנייה והשלישית להצטרף.

מצוין. תודה רבה.

מבחינת משרד החינוך.

הם היו בלופ?

הייתם בלופ בוועדה כשזה הגיע לוועדת השרים? הייתה לכם איזושהי עמדה לגבי זה? אני לא חושבת שהייתם בעמדה.

הכול שאלה מה הדברים שייקבעו באשר לכניסה למוסדות החינוך.

אני לא בטוחה אם יש לזה איזשהן השלכות למשרד החינוך.

הם אומרים מבחינת כניסה של אדם עם מוגבלות עם כלב למוסד חינוך. זה ההקשר שלהם.

מאה אחוז. תודה רבה לך על הדברים.

אנחנו נקרא את חלופה ב' שמוצגת כאן, בהמשך להערות שנשמעו פה. זה תיקון לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התיקון עוסק בחיית שירות. גם מבחינת המיקום אני כבר אומרת שהנוסח הזה, אנחנו נצטרך לנסח אותו, גם לקריאה ראשונה נצטרך לטפל בניסוח. אני חושבת שההגדרות אולי ייכנסו לתוך הסעיף כדי שיהיה לנו סעיף אחד כי חשוב להדגיש שהסעיף הזה, גם אם כרגע שמנו אותו בפרק שעוסק בנגישות לשירות או נגישות למקום ציבורי, הוא צריך לחול גם במקום ציבורי וגם בתחבורה ציבורית. זה כמובן נובע מאיך הדברים היו גם בהצעת החוק המקורית שדיברה על החוק של איסור אפליה של אנשים עם עיוורון.

כרגע הוא בסימן שעוד עוסק באיסור אפליה.

אוקיי. זאת אומרת שהסימן מתאים.

שזה בסדר. איסור אפליה.

אנחנו נתחיל לקרוא.

"חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חיית שירות)
תיקון סעיף 19א
1.
בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בסעיף 19א –



(1) אחרי ההגדרה "חוק התכנון והבנייה" יבוא:




""חיית שירות" – כלב נחייה כהגדרתו בחוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג–1993, או חיה מהסוגים המפורטים בתוספת השביעית, המסומנת באופן שקבע שר הרווחה והביטחון החברתי, שאולפה באופן פרטני לבצע משימות או פעולות סיוע יום-יומיות עבור אדם עם מוגבלות, או לסייע לו בעת מצוקה או קושי הנובעים מהמוגבלות, ובלבד שסיימה תהליך הכשרה לחיית שירות..."

פה הבעיה.

תיכף נגיע לתהליך ההכשרה. לכן אנחנו מציעים פה, בהמשך להצעה של עורכת הדין לילך רפל, להוסיף הוספה, שאומרת:




"או שעברה אילוף ואומנה לפי פסקאות (1) עד (3) להגדרה "תהליך הכשרה לחיית שירות" וסיימה מבחן כשירות לפי פסקה (4) לאותה הגדרה בידי מרכז הכשרה והדרכה או מאמן שהוסמכו כאמור באותה הגדרה;"



זאת אומרת, לעשות פה איזושהי הפרדה בין האילוף והאומנה, שהם נדרשים, צריך לעבור אותם אבל הם יכולים להתבצע על ידי גורמים שונים, לבין מבחן הכשירות שייעשה על ידי אותו מרכז הכשרה, שהוכר. כאן נצטרך להכניס איזושהי הגדרה למרכז הכשרה, כרגע ההגדרה נמצאת בתוך ההגדרה של תהליך הכשרה.

מה זה אומר בעצם? שכל כלב יצטרך לעבור איזשהו מבחן במרכז ההכשרה? אם ככה, אז יש לנו בעיה כי נגיד ג'וחא היא לא מאולפת לעבור מבחן של מרכז הכשרה.

אני רק אציע, אני חושבת שאפשר להכניס לפה עוד איזשהו סעיף שתעודה כזאת יקבל גם מישהו שקיבל המלצה ואישור מהפסיכיאטר.

לא. אנחנו לא יכולים לפתוח את זה ככה. להיפך. בדיוק רצינו להסדיר את הכול, אנחנו לא יכולים להשאיר את זה ככה פתוח.

אז השאלה מה עושים עם כלבים כמו ג'וחא. אנחנו פה עוזרים לא רק לאנשים, אנחנו עוזרים גם לכלבים כי תהיה אפשרות לאמץ.

הוראת מעבר.

אני חושבת שצריך לחשוב על זה בהמשך העבודה לקראת הקריאות האחרות, כמו שדיברנו – גם אם זה על דור המדבר וגם על המקרים האלה המיוחדים – ולראות אם אפשר למצוא להם איזשהם פתרונות, אבל כשאנחנו מדברים על הסדרה ועל אחידות ועל משהו שבעצם המדינה לוקחת באיזשהו מקום, נקרא לזה בעלות, היא באה ואומרת אני באה להסדיר את הכול, מעין סוג של אחריות, קשה להשאיר מקומות כאלה פרוצים כי הנה, אז אנחנו שומעים על הסיפורים האלה שאנחנו לא רוצים בדיוק להיות במקום הזה, שאנחנו לא יודעים מי זה אותם אנשים שמכשירים, שאנחנו לא יודעים בדיוק איזו מין הכשרה עברה, ואז עלולים לקרות מקרים מצערים כמו שסיפר לנו קודם אילן, מצערים בלשון המעטה.

אני מבינה, אז השאלה איך אנחנו פותרים מקרים כאלה.

אני רוצה רק להגיד שזה כמו כל דבר שאומרים תמיד, בן אדם ינסה לנצל משהו ולקבל את הזכויות. המקרים שהוא הציג הם מסוימים. אני מסתובבת עם ג'וחא כבר שנה צמוד, התגובות והמרחב הציבורי נהיה שמח יותר עם ג'וחא, לא רק בשבילי. שוב, תמיד יהיה איזשהו איזון בין אנשים שצריכים את הדבר הזה, ואני לא הייתי יכולה לצאת בלעדיה מהבית, בטח לא להגיע למקומות כמו פה, לבין מקרים כאלה.

אנחנו רק מנסים למצוא את המקום למה עסק מקבל רישיון, למה אדם מקבל רישיון, הרי הוא צריך לעבור איזושהי הכשרה, שגם מי שנותן את ההכשרה הזאת הוא מישהו שהוא מוסמך. זה בדיוק הרעיון של להסדיר.

שוב, יש פתרונות בעולם, צריך לדון בזה פשוט.

כן, בהחלט.

אפשר לבחון פתרונות אבל כרגע באמת התוספת הזאת, "עברה אילוף ואומנה", היא צריכה לעבור אצל גורם אחר, אבל עברה מבחן כשירות על ידי אותו גורם, ואז מבחן הכשירות לפחות נותן את השלב האחרון של הזהות. יכול להיות שבאמת בהוראת המעבר צריך יהיה לדון לקראת קריאה שנייה ושלישית.

נכון.

"(2) אחרי ההגדרה "רשות ציבורית" יבוא:



""תהליך הכשרה לחיית שירות" – תהליך הכולל את כל אלה, המבוצע בידי מרכז הכשרה והדרכה של חיית שירות או בידי מאמן חיית שירות..."



כאן נצטרך להגדיר את אותו מרכז הכשרה והדרכה או מאמן כמי שהוסמכו לבצע את תהליך ההכשרה.



"שהוסמכו לבצעו בידי ארגון בין-לאומי שהנחיותיו מיושמות לעניין חיית שירות בחקיקה של מדינת חוץ ומפוקחים על ידו, ובלבד שהארגון כאמור הוכר על ידי שר הרווחה והביטחון החברתי לעניין אותו סוג של חיית שירות:"



הבוקר קיבלנו הערה לא לדבר על חקיקה של מדינת חוץ. אנחנו עדיין צריכים לדייק פה את הנוסח. כרגע אנחנו מדברים על ארגון בין-לאומי, אבל שהנחיותיו מיושמות אולי באופן בין-לאומי. אנחנו לקחנו את הנוסח הזה מתוך הוראה שקיימת לעניין כלב גזע בחוק הסדרת הפיקוח על כלבים. שם מדובר על ארגון שהנחיותיו מיושמות לעניין מסחר בין-לאומי. אולי אנחנו ניצמד כרגע לדבר הזה.

אוקיי.

מה שעוד חשוב להגיד זה שגם הארגון מקיים פיקוח על מרכז ההכשרה.

כלומר, כמו ששמענו קודם מאילן ומאחרים, מדובר בארגון בין-לאומי מוכר, כזה שמוכר אפילו בעולם בהרבה מאוד מדינות, אנחנו יודעים מי הוא. זה ארגון עם אבא, אימא, עם ותק, עם משהו שמדינות מכירות בו ולכן אנחנו מתייחסים אליו.

כן.

לא ארגונים קיקיוניים.

לא ארגונים קיקיוניים. התנאי הנוסף הוא: "ובלבד שהארגון כאמור הוכר על ידי שר הרווחה והביטחון החברתי לעניין אותו סוג של חיית שירות:"



זאת אומרת, השר יכול להכיר בארגון אחד, יכול להכיר בכמה ארגונים, אבל יש פה איזה תהליך של הכרה בארגון, אותו ארגון שהוא מכיר במרכזי ההכשרה או במאמנים.

התהליך צריך לכלול כמה דברים, לפחות כך אנחנו מבינים כרגע בתור התחלה ויכול להיות שיהיו אחרי כן תיקונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית בעניין הזה:



"
(1) אילוף חיית השירות לביצוע סוג השירות הנדרש ממנה;




(2) אומנה לחיית השירות לפי הדרכה של מרכז הכשרה והדרכה או מאמן;




(3) אילוף פרטני לשם התאמה אישית של חיית השירות לאדם עם המוגבלות ולסביבתו הקרובה;




(4) מבחן כשירות במרחב הציבורי להתאמת חיית השירות לתפקידיה.""



אמרנו שאותו מבחן יכול לשמש גם אם הכלב לא עבר את אותם שלושה שלבים ראשונים אצל אותו מרכז מוכר על ידי ארגון בין-לאומי מוכר, אבל לפחות יעבור את מבחן הכשירות הזה.

"הוספת סעיף 19ו1

אחרי סעיף 19ו לחוק העיקרי יבוא:



"היעזרות בחיית שירות
19ו1.
(א) בלי לגרוע מהוראות לפי חוק זה," – שאלה ההוראות של תקנות השוויון שקבעו כבר זכויות לחיית שירות – "הוראות חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג–1993 לעניין אדם עם עיוורון המלווה בכלב נחייה יחולו בשינויים המחויבים על אדם עם מוגבלות המלווה בחיית שירות ובלבד שהוא נושא תעודה של מרכז הכשרה והדרכה או של מאמן מוסמך בדבר תהליך ההכשרה של חיית השירות, והוראות החוק האמור לעניין מאמן כלב בתהליך הכשרה או אומן לכלב בתהליך הכשרה יחולו בשינויים המחויבים על מאמן של חיית שירות ועל אומן של חיית שירות, בתהליך הכשרה של חיית שירות."



הכוונה כאן היא באמת להחיל את ההוראות. אם התחלנו, הנוסחים של הצעות החוק שמוזגו דיברו על תיקון לחוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון, אז אנחנו אומרים, ההוראות של אותו חוק יחולו בשינויים המחויבים גם על אדם עם עיוורון, זאת אומרת גם בכניסה למקום ציבורי, גם בכניסה לתחבורה ציבורית, איסור ההפליה, והם גם חלים על האומן ועל המאמן, כפי שחלים לפי אותו חוק.

של העיוורים.

של איסור הפליה, הקיים היום.




"
(ב) ניתנה זכאות לפי כל דין לגבי כלב נחייה, לרבות לעניין כניסה למקום עם כלב נחייה, תחול הזכאות גם על חיית שירות.""



ההבהרה הזאת נועדה, בהתאם לדברים שאמרה פה עורכת הדין עליזה רוזנס, כדי להבהיר שאם ניתנים הנחה או פטור מתשלום אגרה לגבי כלב נחייה, זה גם יחול על חיית שירות, ויש גם תקנות שבהן נקבעת הוראה שאומרת שלמשל כניסה לרכבת לא תתאפשר לבעל חיים, למעט לכלב נחייה, אז אותה הוראה תחול על אותה חיית שירות שלנו בחוק הזה.

"הוספת התוספת השביעית

תוספת שביעית



פה יש את סוג חיית השירות ואת הארגון הבין-לאומי שמתייחס לאותה חיית שירות.



"סוג חיית השירות
הארגון הבינלאומי

(1) כלב שירות למתמודדים עם מוגבלות פיזית בניידות או בתנועה ((MOBILITY DOG;


(2) כלב התרעה רפואי למתמודדים עם סכרת, אפילפסיה, קרישיות-יתר, אלרגיות מסכנות חיים או מחלה הגורמת להתקפי עילפון או פירכוס בלתי נשלטים (MEDICALALERT DOG);


(3) כלב שירות למתמודדים עם מוגבלות שכלית, התפתחותית, תקשורתית, קוגניטיבית או נפשית, לרבות הפרעה בתר-חבלתית;"







הוספנו את ההפרעה הבתר-חבלתית לנוכח הבקשה, נראה לי שזה נכלל במסגרת המוגבלות הנפשית, אז אולי אפשר לוותר על האזכור של הנפרד.

לא. תשאירי את זה.

זה לא נכנס במסגרת?

חשוב שזה יקבל את הייחודיות שלו.

טוב.

"(3א) כלב שאולף לסייע לאנשים בספקטרום האוטיסטי;


(4) כלב סימון למתמודדים עם מוגבלות שמיעה (HEARINGDOG)"."

זה הנוסח המוצע להצבעה.

יש פה כל מיני הוראות שעוד יהיה צריך להוסיף – סעיף הסמכה לתקן את התוספת.

אז אולי אפשר באמת להוסיף סעיף הסמכה לתקן את התוספת על ידי שר הרווחה, שהוא שולט בעניין הארגונים.

כן, וגם סעיף הסמכה לקבוע את הוראות הסימון. זה מופיע בהגדרה שהיא סומנה "כפי" אבל אין את הסעיף המהותי של קביעת ההוראות, שבעצם היה בהצעת החוק.

את אומרת שאולי צריך מבחינת נוסח גם ממש להסמיך ולא להשאיר את זה בתוך ההגדרה.

כן.

בסדר.

אנחנו בכל אופן נצביע על הנוסח הזה. מי בעד הנוסח של הצעת חוק איסור – אנחנו עכשיו כבר קראנו לזה בשם אחר – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (תיקון – חיית שירות), שירים את ידו.

הצבעה

בעד – 3
אושר.

בעד – שלושה, מתנגדים – אין, נמנעים – אין. אני מאושרת להכריז שהנוסח עבר ומוכן לקריאה ראשונה.

אני שוב רוצה להודות לכל הגורמים שהגיעו וגם בזום, ויש כאן בהחלט עוד דיוקים מסוימים שצריך לעשות. אנחנו נרצה גם לשמוע את משרד החינוך, את הנציבות, את המשרד לשוויון חברתי כדי לדייק ובאמת להגיע לנוסח הזה שהוא הנוסח הנכון והמיטבי כדי שאפשר יהיה להגיע גם לחקיקה לקריאה שנייה ושלישית.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:30.