פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



16
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 112
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג באדר התשפ"ב (14 בפברואר 2022), שעה 11:30

התאמת מבחני בגרות מועדי קיץ 2022 בתקופת הקורונה

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון

מירי שליסל - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

אודליה שינדורף - סגנית הנהגת ההורים הארצית

עומר שחר - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רונית תירוש - אשת חינוך

אורית גור כהן - יו"ר משותף מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר

נירה לאמעי רכלבסקי

יהודית גידלי

אתי בן-שמחון


התאמת מבחני בגרות מועדי קיץ 2022 בתקופת הקורונה

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לכל מי שהגיע לדיון החשוב הבוקר. אנחנו החלטנו לקיים דיון בוועדת החינוך לעניין התאמת מבחני הבגרות מועדי הקיץ 2022 בתקופת הקורונה.

בוועדה קיימנו לא מעט דיונים על האתגרים והמשברים שבני הנוער והילדים חוו בעצם בשנתיים האחרונות. באמת, מצוקה ואתגרים בלתי רגילים שלצערנו לא עמדו בפניהם כאשר יש סוג של מגיפה עולמית. אנחנו ראינו והציגו כאן לא מעט מחקרים שהראו שבעקבות אותם סגרים, ואותם לימודים בבית, אנחנו אפילו לא מדברים על הנסיגה הפדגוגית החינוכית שהייתה לתלמידי ישראל, כלומר, אנחנו ראינו ילדים בכיתה ג' שעדיין לא ידעו קרוא וכתוב. אני מניחה פערים אדירים בקרב ילדים בתיכון הם אדירים, משום שהם נאלצו ללמוד לבד בבית לא מעט, וכמובן, שאלו החזקים הם בסדר, הם הצליחו, הם יעברו את זה. אבל אלו החלשים יותר, אכן היו להם אתגרים הרבה יותר קשים ואיפשהו הם נפלו מאחור.

אבל אני לא מתייחסת רק לעניין החינוכי, וללימוד החומר ולדעת את החומר והשינון שלו - אני מתייחסת למצב הנפשי של אותם ילדים. אנחנו ראינו מחקרים פסיכולוגים, פסיכיאטריים שהגיעו לפה, דיברו אחד אחרי השני על המצוקה האדירה שאותם ילדים ובני נוער חוו, החל מעלייה בשימוש בחומרים אסורים, בשימוש סמים, באלכוהול, וכלה בבעיות נפשיות לא פשוטות – הפרעות אכילה, חרדה, התקפי זעם. ברור שלתוך המצב הזה שבו בני הנוער גם ככה נמצאים במצב נפשי רגיש, אפשר לומר את זה, בהינתן למצב שבו היום אין מענה מספיק טוב לאותם טיפולים רגשיים שאותם הם חווים. כלומר, משרד החינוך אכן תקצב עוד והוציא תוכניות. נכון, אבל גם שמענו מרופאים שנאלצו לשחרר בני נוער שהגיעו לחדר מיון ללא הטיפול שאליו הם נזקקו, שהתורים לאותם פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמטפלים בחרדות האלה, בבעיות הנפשיות האלה התארכו למספר חודשים, גם חלקם שנה, ושנה וחצי, להוסיף על כך את הלחץ של הבגרויות.

אז נכון, הייתה רפורמה, והיו לא מעט דיונים וניתנו הקלות מתוך ההבנה שאותם בני נוער במשבר שהם חווים, ביכולת הלימודית וכו', נזקקו לאותן הקלות. למיטב ידיעתי, אנחנו נמצאים באותה סיטואציה. כלומר, הקורונה עדיין לא נעלמה. במהלך השנתיים האחרונות שאלו שנות הלימודים, כמובן שצריך להשלים, הם לא השתנו בצורה דרמטית. אמנם בחודשים האחרונים הצלחנו לשפר, ולא לסגור את מערכת החינוך, ועדיין אותם פערים לא צומצמו. אותם משברים רגשיים אלה דברים שאנחנו עכשיו מטפלים בהם. השאלה פה היא בעיקר למשרד החינוך - מדוע ההחלטה להוריד את אותן הקלות שניתנו לבני הנוער במדינת ישראל לעניין הבגרויות, ועל זה יהיה הדיון היום.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור קודם כל למי שמייצג אותם בצורה הטובה ביותר, והקול שלהם יכול להביא אותם פה לכנסת, וחווה את זה בעצמו כרגע ביום יום, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, עומר שחר, שנמצא איתנו כאן בוועדה. עומר, אנחנו נשמח לשמוע קצת על האתגרים, על המצוקות, על מה אתם חווים כרגע, ומה קורה לקראת אותן בחינות במועדי קיץ.

בוקר טוב, תודה רבה על הדיון. אני חושב שהוא בין החשובים ביותר שיש היום בכנסת ובנושאים שעל-סדר היום במערכת החינוך. חבל לי שהאולם דיי ריק, ועדיין חשוב לנו להעביר את המסר הזה. אנחנו כבר שנתיים נמצאים בקורונה, והיא פגעה בנו קשה גם מבחינה חברתית, רגשית, נפשית. הפגיעה הלימודית שלנו כמעט ולא מדברים עליה, כי בתכ'לס, אני מודה על האמת, זה הדבר האחרון שבאמת אמור להטריד אותנו כשיש לנו בעיות קשות חברתיות, רגשיות וגם נפשיות שכולנו שומעים עליהם, ותיארת את המצב מצוין. אבל אני חושב שהגענו לאיזשהו מצב שאנחנו מנסים לחיות עם הקורונה, שתהיה לנו שיגרת חיים, אבל התלמידים בשנתיים, השלוש, ארבע האחרונות, נמצאים בתוך מערכת החינוך, וחוו את הקורונה ונפגעו – לימודים – זו מילה גסה אפילו בשבילם. שיגרה - היה משהו שאנחנו חיפשנו. עכשיו אנחנו מגיעים לתקופה של בגרויות ומרגישים אבודים. מרגישים שאנחנו יושבים 12 שנים במערכת החינוך, או 11, או 10 שנים, זה לא משנה, ולומדים ומשקיעים, ומצפים להגיע למבחן בגרות שמבחינתנו זה אחד מהמכשולים הכי גדולים, וזה הבגרות שלנו. כמו שיש טסט ראשון, כמו שיש לך בר-מצווה, זה חלק מהדברים שמפתחים אותך להיות הבוגר שאתה.

כשאתה מגיע לבגרות שהיא קשה ושהיא לא מותאמת למצב, זה דבר שהוא קשה ובעייתי. אני אגיד שבבגרויות החורף האחרונות, קיבלנו מאות, אם לא אלפי פניות מתלמידים. הוואטסאפ והאינסטגרם שלנו פשוט קרס, והוצאנו סקר כדי להגיע לנתונים שיהיו לנו ביד. כולם אמרו שהם הרגישו שהבגרות לא הייתה הוגנת ולא מותאמת למצב שאנחנו נמצאים בו היום. היו בגרויות שהיו בהם הקלות, אבל מה שקרה זה שפשוט אמרו - טוב, אם יהיו הקלות, אז אולי נרים את הרמה של הבגרות עצמה. זה מוציא תלמידים בתחושה כל כך רעה מבחינת בגרות שאתה מרגיש שכאילו עשו הכול כדי להקשות עליך בתקופה שאני חושב שצריך להקל עלינו. אנחנו עוברים מספיק. אני חושב שלהקשות דווקא כשאתה מגיע לבגרות, זה משהו שהוא מיותר וכל כך חבל.

אני אגיד לגבי ההקלות עצמן שחלקן הורידו אחרי בגרויות הקיץ, אמרו – אנחנו חזרנו לשיגרה, אז אין צורך בעוד הקלות כמו שהיו בשנה שעברה. אני הייתי מסכים עם זה, אבל אני חושב שבסוף יש פה שתי בעיות עיקריות. לפני מספר חודשים הוכרז מצב חירום במערכת החינוך, וכל נושא גל האלימות והנזקים הרגשיים והחברתיים של הקורונה פרצו אלינו, ואני חושב שהיו כאן מספיק דיונים על זה. אבל אנחנו ישבנו - גם אנחנו וגם הנהגת ההורים שפה, כל השותפים, יחד עם משרד החינוך, וכולם אמרו לנו - אנחנו מתעסקים בחברתי, אנחנו מתעסקים ברגשי, בלצמצם ולהחזיר לשגרה. אבל כשהולכים למהלך כזה עם תוכניות גדולות, עם תקציבים, אתה מצפה שיתנו לנו משהו שיעזור לנו. בסוף, אם מצפים ממורים להתעסק ברגשי ובחברתי, אבל מצפים מהם להשלים את אותו חומר שגם ככה אנחנו בפיגור שנתיים. תבינו שאנחנו שנתיים לא לומדים כמו שצריך. גם אם למדנו לבגרויות, זה היה במרתונים ברגע האחרון. ובסוף, לבוא ולהגיד שהייתה לנו שגרה בחצי השנה האחרונה, זה פשוט לא נכון. לתת למורים לתמרן בין הוראה פדגוגית לחברתית, זה לא יכול לקרות. ולתת לנו התלמידים לחוות את הקשיים האלה ואת החרדות, האם אני רוצה לגשת לבגרות או לא, זה פשוט בעיניי לא אפשרי.

בסוף בגרויות החורף האחרונות תלמידים ניגשו עם קורונה. יש תלמידים שאני יודע שהם ניגשו, סיימו את הבגרות, עשו את בדיקת האנטיגן, ויצאו מאומתים לקורונה. אנחנו צריכים להבין שזה עדיין פה אצלנו, ועדיין יש בידודים, ועדיין אין שגרה, כי כל יום מורה אחר מאומת, או תלמיד אחר לא מגיע לכיתה, ואין מענה מספיק טוב. אין למידה מרחוק מספיק טובה. וכשאנחנו רואים את כל המשתנים האלה, אנחנו לא יכולים להגיד – הבגרויות צריכות להימשך כרגיל, יש שיגרה, כי אין שיגרה. פה, אני קורא לכם, למשרד החינוך, להודיע כבר עכשיו על ההחזרה של ההקלות שהיו בבגרויות הקיץ והחורף האחרונות, שזה גם היה תוספת זמן. גם הבחירה החופשית והגמישה יותר. גם הצמצום של בגרות במתמטיקה מחמש שאלות לארבע שאלות. וכמובן, להגדיל את המיקוד של החומר.

דבר חשוב נוסף – לחשוב על הקלות ארוכות טווח לשנתיים, שלוש הקרובות. בסוף, כשאנחנו מדברים על תלמידי י', י"א, י"ב, זה התלמידים שייגשו בסוף לבגרות. כל השאר יש את הרפורמה החדשה, שאגב, אני מברך עליה, ואני חושב שהיא חשובה מאוד, אז התלמידים כבר ייגשו למשהו אחר. אבל התלמידים שכבר היום בתיכון, ייגשו לאותה בחינת בגרות יחסית שבלונית ופחות מותאמת אלינו. אני חושב שצריכים להתייחס לזה, ולתת הקלות ארוכות טווח לתלמידים שגם בחטיבה, ואם אתם זוכרים, לפני שנה בתקופת הסגרים כשהתלמידים היו בחטיבות, זה היה השלב האחרון, האחרון. את התיכונים ואת היסודי עוד חשוב להחזיר, לגבי החטיבות – בכלל לא התייחסו אליהם. והיום, תלמידי כיתות י', וי"א, אלה התלמידים שייבחנו בשנה הזאת ובשנה הבאה בבגרויות. אנחנו צריכים לתת להם מענה כדי שלא יהיה לנו את אותו הדיון פה בשנה הבאה. תודה רבה. אני מעריך את זכות הדיבור. אני מקווה שיהיה לנו בשורות טובות בנושא.

תודה רבה, לך עומר שחר, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לסגנית יו"ר הנהגת ההורים. אודליה. בבקשה.

תודה רבה, שרן, תודה רבה על הדיון. באמת, ממש מצער התמונה שאנחנו רואים. אני לא רוצה לחשוב כי הם לא חושבים שהדיון מספיק חשוב. לכל אחד מהם יש ילדים בבית, אז הם חווים. באמת חבל.

עומר, הלב שלי יוצא אליך, לא בגלל שיש לי גם בן בגיל הזה, אלא בגלל שאנחנו ביחד עוברים את כל זה, וכל מילה שלך, אני מקווה שיקשיבו לה, לא רק ישמעו אותה.

ברשותך, חברת הכנסת שרן, אנחנו היום באנו לבקש הוגנות וצדק, ולא רחמים. לא באנו לבקש שיעשו כאן משהו שחס וחלילה בקצה יכשיל את הילדים שלנו. אנחנו מבינים את המורכבות של כל הסיטואציה. אבל אני רוצה להזכיר שתלמידי י"א וי"ב, הם אלו שכבר שנה וחצי בבית, ולצערנו, הם אלה שסוחבים את כל הפערים - פערים שלא התחילו להצטמצם. באמת, יישר כוח למשרד החינוך על כל התוכניות שמתחילים אותן. נזכיר, הן רק תוקצבו, זה רק מתחיל. אנחנו רק בתחילת הדרך.

הזיכרון של כולנו כנראה מאוד קצר. רק לפני שבוע היה כאן דיון על כך שאין למידה היברידית. לפני כן, שלושה שבועות לפני כן, רק הצלחנו לבטל את כל הנושא של הבידודים במערכת החינוך. שבוע לפני כן, מי שזוכר, היה כאן דיון סוער על ביטול רף ה-70% לערים כתומות ואדומות. ואם נלך טיפה עוד אחורה למי שממש כבר לא זוכר, היה כאן דיון אם לפתוח את השנה, אתם פשוט לא זוכרים את זה. ולכן ולהגיד, שב-1 לספטמבר שנת הלימודים התחילה כרגיל, והכול יופי, טופי וגן עדן - בואו, נכון, רצינו שיהיה כאן גן עדן, אבל זה ממש ממש לא קרוב להיות כך.

אי-אפשר לדבר בשני קולות. אי-אפשר מצד אחד להציג תוכניות יפות ונכונות ככל שיהיו - של צמצום פערים, בעיות רגשיות, אלימות, וכל מה שמעבר. אבל מצד שני, לקיים בגרויות שהן כמעט רגילות. אין מה לעשות, הילדים האלה צריכים להיבחן, זה הגורל שלהם, הם עכשיו בי"א, י"ב. אז אני רוצה לספר לכם סוד גלוי. הבחינות של הקיץ כבר כתובות, שאף אחד לא יחשוב שעוד לא כתבו אותן, הן כבר מונחות בכספות. ולכן, צריך לעשות כאן כמה דברים. צריך להוציא אותן כדי להבין אם הן עומדות בכורח המציאות, ולא לצאת מנקודת הנחה שהתחלנו אותן והכול נהדר. הדבר השני, דיברו על צמצום. צמצום והוגנות של המצב. הצמצום כל כך שולי. הוא כל כך לא מהותי, שלפעמים מגיעים לשאלות שבמקום לשאול על העיקר, שואלים על הטפל, על האזוטרי, בגלל זה הילדים יוצאים בתסכול כזה גדול, ולכן, לזה אנחנו צריכים לתת מענה.

אני אספר לכם. זה שלא נחתנו עליכם פתאום. מהרגע שהמשרד הודיע על ביטול ההתאמות אנחנו כבר פנינו לכל מי שאפשר, לכל מי שבמערכת, ומבחינתם השנה התחילה כמו שצריך. אנחנו בנובמבר, דצמבר, הבנו שאי-אפשר לקבל את התשובות האלה, וגילינו גם שהמורים מפחדים לדבר. מורים מפחדים לדבר בקול גלוי עם שם. ולכן פתחנו – שלחנו לכל המורים בארץ כתובת מייל של הנהגת המורים מיוחדת. ביקשנו מהם – תעלו אלינו את כל הפידבק שלכם. איפה הקשיים, איפה האתגרים, כדי שהמשרד לא יקשיב להורים הלחוצים כביכול, בואו, תקשיבו לשטח. אנחנו גילינו שם לצערי, תופעה שמורים מרגישים מתוסכלים, ברור, כמובן, הם לא מספיקים את החומר, אין למידה איכותית. הם אומרים – אם שנה שעברה כל הילדים היו בזום, ואז היה קצב למידה אחיד, לא טוב, אבל היה קצב אחיד, הם אומרים – לא היה לנו שבוע אחד שכל הכיתה הייתה ביחד. כל הזמן ילדים בבידודים, חוזרים, מורים, לא מצליחים בכלל לכנס אותם לכדי מוטיבציה.

לי מפריע שלא מקשיבים למורים בסוף, לאלה שנמצאים בשטח שאומרים – אנחנו לא מספיקים את החומר, או שהילדים לא שם וצריך לעשות משהו. מרגיש לכולנו שיש איזשהו ניתוק של המפמ"רים, רכזי המקצוע, וכל מי שאחראי בסוף לגבש את המבחנים לגבי מה שקורה בשטח, וזה ממש ממש עצוב, זה לא צריך להיות כך.

עיקר ההתאמות שבוטלו – מה שעצוב, תזכרו שבגרויות החורף הרבה פעמים ילדים משפרים ציון. קחו לדוגמה מתמטיקה. ילדים שניגשו בקיץ, זו הזדמנות עדיין בתוך המערכת, בתוך י"ב שהחומר די טרי לגשת עוד פעם לבחינה. בפסח שנה שעברה, המפמ"ר למתמטיקה, ייאמר לזכותו שעשה שאלון אצל כל המורים, והגיע למסקנה שלא הגיעו כמצופה לחומר. ולכן, הייתה עוד הפחתה של החומר ארבע מתוך חמש שאלות. ביקשנו שלפחות לילדים שניגשים פעם שנייה, אתם יודעים לזהות אותם במערכת, אל תתנו להם להשלים חומר לבד. מישהו מבין מה זה 20% ממתמטיקה ללמוד לבד? אבל לא, סירבו. ילדים שניגשו לשפר ציון בחמש יחידות, אלה שאנחנו עושים בשבילם את מהפכת החמש. אתם זוכרים לתת חמש. מעצימים אותם. שופכים ים של כסף על רפורמות, בסוף, ברגע האחרון, אמרו להם - לא, לא, אתם תשלימו לבד, לא מעניין אותנו בכלל. הייתה אכזבה מאוד גדולה. אז שלחנו מכתב, וייאמר לזכות המשרד שהוא ענה לנו, הוא לא הבין את כל המהות, ההערות שם היו של המורים, לא שלנו, והם אלה שזכאים לתשובות כמו שצריך.

ישבה כאן שנה שעברה רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, וכתבה דוח מפורט, ונתנו התאמות. צריך יציבות במערכת. אותם התאמות צריכות ללכת קדימה שנתיים, לא צריך כל חצי שנה לעשות דיון. צריך לתת יציבות לילדים, יציבות למורים, הם לא מספיקים את החומר, צריך לאסוף אותם. הם צריכים לדעת שנתיים מראש, כן, בשנתיים הקרובות עם כל הצער, הבחינות יותר מצומצמות ויש התאמות. וההתאמות הן תוספת זמן שניתנו 25%. פתיחת שאלונים במתמטיקה. צמצום עוד פעם חומר במתמטיקה של מה שצריך. שאלון הצבירה בשפה שאנחנו יודעים שיש איתו בעיה, כי הוא כנראה הזיז קצת את הציונים כלפי מעלה. צריך למצוא מה כן, לא - מה לא. וגם במקצועות ההומניים שאנחנו חושבים שהם מאוד חשובים, אבל צריך להתמקד שם מה עוד אפשר להוריד.

ולסיום אני רוצה להגיד, מעל כל זה, כל הזמן מרחף הפחד מהאוניברסיטאות, כי זה מה שאנחנו שומעים. בסוף, האוניברסיטאות לא יכירו בתעודות הבגרות האלה. בסוף הילדים האלה יסומנו. אז אני רוצה להגיד לכם שני דברים. בסיבוב הקודם האוניברסיטאות ישבו כאן, והם הסכימו לכל ההתאמות האלה, והתחייבו כלפי משרד החינוך שהם לא יאפשרו פגיעה בילדים האלה. הדבר השני, צריך להזכיר להם שהאקדמיה צריכה את הילדים שלנו, לא פחות משהילדים צריכים את האקדמיה. מדינת ישראל צריכה סטודנטים במדינת ישראל, ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על שני מחזורים.

העתודאים התגייסו לצה"ל כרגיל, כולם עם תעודות בגרות וההתאמות שבשנתיים האחרונות, והם קיבלו אותם. והצבא יודע למיין את כל הילדים הנפלאים שלנו, יחד עם כל ההתאמות וההקלות האלה. אז מכאן צריכה לצאת הבשורה – כן, אנחנו בנקודת משבר. צריך יציבות. צריך להפסיק לפחד מהאקדמיה, וחבל שהם לא נמצאים כאן, שאני מקווה שהם יעלו. וצריך לחזור צעד אחד אחורה, כי המצב לא כמו שתכננו. אני רק אגיד לכל הנוכחים כאן. בשבוע שעבר נפגשנו עם שרת החינוך אחרי המכתב שלנו. ביקשנו ממנה לרדת לעומקם של דברים, ולעשות את הבדיקה, כי מבחינתנו הדבר הכי גרוע, שהמורים מדווחים משהו אחד, ואין לזה מענה. אם המורים היו אומרים - הכול גן עדן, הכול נהדר, אין לנו שום בעיה שהצמצום הוא נכון, הוא נקודתי, ואנחנו מספיקים את כל החומר. אבל המורים אומרים בדיוק להיפך. והמנהלים אומרים בדיוק להיפך. והשרה הבטיחה שהיא תיתן תשובה עד אמצע החודש, אז אני מניחה שזה עד סוף שבוע.

מכאן אני מברכת אותה על זה שהיא הקשיבה, והיא מוכנה ללכת. אני לא יודעת מה תהיה התשובה שלה כן או לא, או באמצע. אבל לא משנה מה, תסתכלו על התאריך ועל השעון, ותבינו שאנחנו באמצע פברואר. תזכרו שזה כמעט פורים. תלמידי התיכון יוצאים לחופשה שבועיים לפני פסח, ואז מתחילים המגנים. זאת אומרת, אנחנו ממש בישורת האחרונה של ההכנה לבגרויות לסיים את החומר, והתלמידים לא שם. ולכן, מכאן צריכה לצאת הבשורה, החלטה מהירה מה כן ומה לא כדי להביא שקט ויציבות. תודה רבה על הדיון. הכי חשוב שניתן מענה לילדים. אתם זוכרים את הדיון שלפני שבועיים, אמרנו להם, תסתכלו עליהם בעיניים, אל תוותרו עליהם. בואו לא נוותר על הילדים. ניתן להם את השער לבגרות.

תודה רבה לך אודליה. תודה רבה שהבאת את דברם גם של התלמידים, גם של ההורים המודאגים ובצדק.

אני רוצה לתת את ההזדמנות למנכ"לית משרד החינוך לשעבר, רונית תירוש שנמצאת איתנו בזום. סליחה, היא פשוט לא נמצאת בזום.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליושבת-ראש המזכירות הפדגוגית מירי שליסל, שנמצאת כאן איתנו. צהריים טובים מירי, מה שלומך? יש פה מספר דברים שחשוב שניגע בהם. המצב באמת לא השתנה. כלומר, אנחנו ראינו מה קרה בחודשים האחרונים, היו לנו שני גלים, שניים וחצי. הילדים, חלקם שהו בבידודים, חלקם לא למדו בזום, לא למדו בזום. כלומר, אותה סביבה שיש בה גם את המשברים הפדגוגיים, וגם את המשברים הרגשיים, וגם המשברים החברתיים, היא אותה סביבה. השאלה פה מה גרם לכם למעשה לבוא וכנראה, בניגוד להמלצת דוח ועדת תירוש, לבוא ולהסיר את הסיוע שניתן לתלמידים לקראת הבגרויות.

ברשותך, אני רוצה לצייר את התמונה קצת יותר גדולה ורווחה. תראו, כשאנחנו צריכים לתכנן שנה, אנחנו יכולים לתכנן שנה, אבל אין לנו מושג מה יקרה עם הקורונה. כולנו משתדלים לייצר שיגרה מצד אחד, ומצד שני, להיענות כל הזמן. זה שיש מבחני בגרות שהם כבר מוכנים, זה בגלל שאנחנו אחראים, אבל זה שאנחנו יודעים לשנות אותם, זה גם בגלל שאנחנו אחראים.

יש שלושה סוגים של הקלות שאנחנו בשנתיים האחרונות ייצרנו. ההקלה הראשונה - המיקודים. מיקוד אומר שאנחנו כבר בתחילת השנה מודיעים עוד לפני שהשנה החלה, שתוכנית הלימודים מקוצרת, כלומר, מלמדים פחות תוכן מראש. זה מתאים לתחילת שנה. זה מתאים לתחילת הדרך, כשאנחנו יכולים לומר, - הצפי שלנו שיהיה לכם פחות זמן ללמד, פחות יכולת לרכז תלמידים, ולכן, אנחנו נותנים מיקודים.

דרך אגב, המיקודים לשנה זאת, תשפ"ב, פורסמו בתחילת הקיץ.

האם הם גם צומצמו?

פורסמו בתחילת הקיץ רוב מאוד גדול של המקצועות, נשארו בהם המיקודים של שנה שעברה. אני יכולה לעבור מקצוע, מקצוע ולהראות את זה.

כלומר, שהמיקודים נשארו כמו שהם. באיזה מקצועות לא צומצמו?

באיזה מקצועות לא חזרו בהם אחורה - אני אתן דוגמה. לא במיקודים – באזרחות נשאר אותו מיקוד, בתנ"ך נשאר אותו מיקוד. בהיסטוריה נשאר אותו מיקוד.

אני רוצה לדעת איפה לא - איפה החזרתם את זה אחורה.

במיקודים, למעשה, לא חזרנו אחורה, כמעט בשום מקצוע. אולי זה במקצועות אזוטריים מרכזיים - אנגלית, מתמטיקה, בהם לא חל שינוי במיקוד. אבל אני רוצה להסביר, המיקוד אם כך, הוא תוכנית הלימודים. מיקוד אומר שאנחנו מלמדים פחות תוכן. קשה לנו למשל בשפה להגיד שאנחנו לא נלמד את אופניות השפה. השפה – גם אנגלית, גם עברית, גם ערבית, היא כרוכה יותר במיומנויות ותרגול. לכן שם הירידה יחסית של המיקוד הייתה אזוטרית. למשל, פחות נושאים בספרות. למשל, פחות מרחב של להגיד לילד – אתה תצטרך לכתוב חיבור באחד מכמה נושאים צמצמנו. תדע שהבחירה בסוף, אנחנו מבקשים להתמקד, ואל תכין את עצמך להרבה נושאים, תכין את עצמך לפחות נושאים ומשם תשאל. זה סוג של מיקודים שקיימים בשפות.

אם לא היה שינוי במיקודים מה טוב, אפשר לשים את זה בצד. השאלה היא באיזה מקצועות אכן היה שינוי, זה מה שאנחנו רוצים לדעת.

כפי שאני אומרת, שינוי במיקודים הוא דבר אחד. אבל הדבר שבאמת מטריד שגם נאמר פה, הוא הנושא השני, והוא שינוי בחוקי המענה, וזה אני רוצה להסביר. שינוי במיקודים אם כך הוא שינוי בתוכנית הלימודים. שינוי בחוקי המענה אומר, שאנחנו משנים את מבנה המבחן. אנחנו לא משנים את התוכן, אלא אנחנו אומרים – תלמידים יכולים לבחור מתוך ארבע שאלות בעבר שהם היו צריכים לבחור, הם הצטרכו לבחור שלוש. מתוך שני נושאים, הם הצטרכו לענות על נושא אחד.

זה עניין הבחירה החופשית?

זה מה שנקרא היכולת של תלמיד למקד לעצמו את הלמידה על ידי זה שהוא יודע שהוא יידרש להישאל על פחות נושאים. במקום שתהיה לו בבחינה יותר בחירה, הוא מתמקד בנושא אחד, לומד אותו, והוא יודע שעליו הוא יכול לקבל את מלוא הנקודות.

ושם היו שינויים?

שם בוודאי היו שינויים. השינוי השלישי, אותו לא יישמנו על השנה בכלל, זה נושא הארכת הזמן. כלומר, אנחנו נתנו באופן גורף בשנה שעברה הארכת זמן לכל התלמידים מתוך הבנה שהם צריכים יותר זמן בשביל ללמוד. הדבר הזה, למעשה, לא חזר על עצמו השנה. אם כך, אני פשוט מסכמת, כי צריך לראות איפה הבעיה קיימת. הבעיה במיקוד התוכן היא בעיה משמעותית למה אנחנו פרסמנו את זה בתחילת הקיץ? כי מורה בונה את תוכנית העבודה שלו, בדרך כלל, תוכנית העבודה היא גם דו-שנתית. אם אנחנו בתחילת השנה, או באמצע השנה נוריד חומר מסוים, אנחנו יכולים לפגוע בזה במורים שדווקא אותו לימדו.

לעניין צמצום המיקוד, ככל שאת אומרת שלא צמצמת את המיקוד, הכול בסדר, אין לנו לא טענות, ולא בקשות, ולא תלונות. ההיפך, אנחנו מאוד מעריכים. אנחנו מבינים שבאמת יש את ההבנה שהנושאים לא השתנו עדיין, הסביבה לא השתנתה, גם משרד החינוך מבין את זה. השאלה היא באמת האם בתוך צמצום המיקוד, באיזה מקצועות כן חזרו אחורה למיקוד מורחב יותר? זה מה שהוועדה רוצה לדעת.

זה בדיוק להיפך אבל. את אמרת דבר והיפוכו. היא אומרת לך שאת כל הצמצום כמעט הוא לא מקיים.

לא ממש לא נכון.

במתמטיקה לא - - -

אודליה, אני מבקשת, היא אמרה שהבחינות באנגלית ובמתמטיקה נשארו עם אותו צמצום של מיקוד.

איך חמש מתוך שמונה שאלות?

אודליה, אני מבקשת. הסבירו לפני כן. יש את עניין הבחירה החופשית כפי שזה הוסבר לעניין יכולת לבחור שאלות בתוך המבחן. תני לי לנהל את זה אחד אחד. אני מעוניינת לדעת כוועדה באיזה מקצועות החזרתם את המיקוד אחורה?

לא היו מקצועות. שוב, המקצועות הראשיים - - -

לא היו מקצועות שלמעשה חל בהם שינוי, וצמצום המיקוד נשאר כפי שהוא היה לפני כן.

אוקיי. לעניין הבחירה החופשית?

היו מקצועות שבהם המפמ"רים השאירו את חוקי המענה. חוקי המענה שנתנו הקלה, וכאמור, מה שאת קוראת בחירה חופשית נתנו יותר בחירה. והיו מקצועות שבהם חזרנו אחורה, ואמרנו – אנחנו חוזרים למבנה הבחינה המקורי.

באיזה מקצועות?

זה היה למשל במתמטיקה שחזרנו למבנה בחינה מקורית, מה שאודליה קודם דיברה בחמש יחידות. והיה בשפה, בלשון שהיה צבירה, והעברנו את זה חזרה לשיטה הקודמת של שאלות. אלה היו שני המקצועות המרכזיים שבהם חזרנו מהשינוי של חוקי המענה.

אז אך ורק במתמטיקה ולשון, למעשה, חזרתם בכם מבחינת הבחירה החופשית, אך ורק במתמטיקה ולשון. למה בעצם במתמטיקה ולשון חזרתם, זה כולל שלוש ארבע וחמש יחידות?

כן. אני רוצה להגיד, יש בעיה בשינוי בחוקי המענה. שינוי חוקי המענה במה שאת קראת – בחירה חופשית, יכולים לגרום לכך שתלמיד במקום לענות על ארבע שאלות, הוא צריך לענות על שלוש. אבל פירושו של דבר, שכל שאלה נשקלה יותר גבוה, ואז אנחנו יכולים לייצר בכך יותר סכנה לילדים שאם הם שמו את יהבם על שאלה אחת והיא לא הייתה טובה, הציון שלהם יירד באופן דרסטי יותר מאשר שהיו להם ארבע שאלות וכל שאלה נחשבה פחות.

אתם בדקתם את זה יחד עם הבחינות האחרונות האם זה הכשיל תלמידים או סייע לתלמידים?

אנחנו בדקנו את זה עם השאלות האחרונות, וראינו שבמועדי הקיץ תלמידים הצליחו באופן מאוד יפה. הכמות של התלמידים שהצליחה באופן יחסי לתמיד הייתה יותר גבוהה, ואז, כיוון שכך, הערכנו שהחלוקה לארבע שאלות במקום חמש שאלות היא הייתה תוספת שהייתה מעבר לצורך. לא היינו צריכים בה, כי המיקוד של הזמן נתן את שלו.

חשוב מה שאמרת. בגלל שהמיקוד של הזמן - למעשה, ניתנה להם תוספת זמן. כלומר, היה להם יותר זמן לבוא ולהשקיע בעצם באותו מבחן, משום שהיה להם פחות שאלות. התוספת זמן בתוספת העניין של הבחירה החופשית, למעשה, יצר סוג של יתרון הרבה יותר גדול. אבל פה, גם הורדתם בעצם את הבחירה החופשית, וגם הורדתם את תוספת זמן.

כי רצינו לגרום לכך, שאנחנו יודעים שמורים לימדו את החומר, ולא רצינו – שוב, יש בזה עיוות שהתלמידים עושים פחות שאלות, ובכל שאלה הם מקבלים תוצר יותר גבוה - - -

כן. אתם בעצמכם הבנתם. קודם כל, אין שום דבר רע בזה שהתלמידים מצליחים.

לא. אין שום דבר רע בזה, חס וחלילה.

צריך להבין יכול להיות שהשילוב של שניהם ביחד נתן אולי איזשהו סוג של יתרון מסוים, ועכשיו, כשהורדתם את שניהם, זה למעשה ייצור כישלון מובנה בתוך הדבר הזה, משום שהתנאים שלהם לא השתנו.

ההנחה הייתה בתחילת השנה הזאת, שאנחנו בהתאם לנושא התוכן הנלמד, אנחנו נשארים באמת במיקוד שעשינו. דרך אגב, במועד חורף זה, עשינו גם מיקוד תוכן נוסף, כי הבנו שיש בו צורך. כלומר, זה היה המקצוע היחיד שבמועד חורף הבנו שאנחנו לא במקום מספיק טוב. בכל שאר המקצועות מה שתוכנן בקיץ, זה מה שנבחנו בו במועד חורף. מועד חורף הוא היה היחיד שבו אנחנו שינינו במתמטיקה. זאת אומרת, ראינו שמה שיותר היה נכון זה לייצר פחות חומר בתחומים, מאשר להחזיר את שינוי חוקי המענה. זה סוג של שיקול דעת שלנו.

יש לי שאלה לגבי מועד חורף. מהנתונים שאני קיבלתי, גברתי, שהמבחן היה מאוד קשה ולא הוגן. אני מדבר לגבי מספר מקצועות. יש לך נתונים לגבי ההצלחות של התלמידים? נתונים לגבי הציונים שלהם?

אנחנו כרגע מסיימים בימים האלה את מועד חורף. היום יש מועד נבצרים.

אתם מודעים לנושא של מועד חורף, על הקושי שהיה?

אנחנו מודעים תמיד.

במועד חורף כרגע, אתם הורדתם גם את המגבלות של העניין של הבחירה החופשית ושל הזמן? מועד חורף, התלמידים נבחנו במתמטיקה ולשון ללא אותה בחירה חופשית שהייתה לפני כן, וללא תוספת הזמן?

נכון. קודם כל, אני רוצה להגיד שכבר באוגוסט כולם ידעו איך ייראה מבנה הבחינה, כלומר, לא היה שינוי. אבל ממש לפני הישורת האחרונה במתמטיקה, השארנו אכן את חוקי המענה, ולא הייתה הארכת זמן, אבל אנחנו שינינו את מיקוד הבחינה. כלומר, צמצמנו את היקף התוכן.

לא. היקף התוכן הוא אותו היקף תוכן שהיה בשנתיים האחרונות.

לא. במתמטיקה, זה היה המקצוע היחיד שלקראת מועד חורף, שינינו גם את מיקוד הלמידה. לא רק שהשארנו את הקודם, אלא צמצמנו עוד את התוכן. לגבי מועד חורף זה. אני רוצה לומר דבר נוסף לגבי העברית. אין ספק שהצבירה הביאה תלמידים ליותר יכולת במקצוע העברית. אבל מה המשמעות של צבירה? המשמעות של צבירה, שתלמיד יכול בסעיף בשאלה 1, ועוד חצי סעיף בשאלה 2, ועוד רבע סעיף בשאלה 3 – בכל תת סעיף כזה לצבור נקודות, ואנחנו מחשבים לו את כולם.

אנחנו חושבים שבמבחן של שפה, שצריך להעיד על היכולת השפתית של ילדים, לא ייתכן שילדים יצברו חלקי תשובות, ולא יוכלו לשאלה אחת לתת מענה מסודר. אנחנו הבנו בשנה שעברה את הצורך בלצייר את המהלך הזה. אבל אנחנו מאוד נזהרים מלהפוך אותו לשגרה. אודליה קודם דיברה, צריך לדבר על שנתיים. אנחנו גם אמרנו מה יקרה לילדים שהשנה הם בי"א, ושנה הבאה הם בי"ב, כדי לייצר להם את אותו מרחב. אני מזכירה שאנחנו ביטלנו מבחני בגרות, אמרנו את זה לא רק למי שהיה השנה בי"ב, אמרנו מראש בקיץ, למי שהחל השנה י"א, לקראת י"ב, כי אנחנו מסתכלים על טווח ארוך. אי-אפשר בשפה לטווח ארוך, למצוא את עצמנו שבמקצוע השפה ילדים צוברים נקודות מחלקי משפטים, וחלקי תשובות, זה לא מכובד למקצוע כמו לשון, וזאת הייתה הסיבה שבגללה ביטלנו את האפשרות לקבל ציון קצת יותר גבוה בצבירה.

לכן אני אומרת בגדול, ברור לנו שאנחנו לא התחלנו את מועד החורף כמו שאנחנו מסיימים אותו. התחלנו אותו לפני אומיקרון. התחלנו אותו במקום שעוד היינו בסברה של איזושהי שיגרה, אנחנו מסיימים אותו אחרי גל מאוד קשה. ולכן, מה שהשרה אמרה, אנחנו אכן אמרנו - בתום המועד הזה של בחינות החורף, אנחנו מתכנסים, אנחנו בודקים את עצמנו. אני רוצה להגיד שבמועד חורף יש את מקצועות הליבה, מקצועות החובה. עיקר דאגתנו בקיץ, הם דווקא למקצועות הבחירה שתלמידים עושים בהם בחירה, ומשקיעים בהם הרבה מאוד אנרגיה לאורך זמן, מה הם הצטרכו לדעת לקראת הקיץ. ולכן, אנחנו אכן מתכנסים.

צר לי לשמוע על התחושה שמורים מפחדים. אני יכולה להגיד שהמפמ"רים, מנהלי המקצועות נמצאים בקשר רציף כל שבוע עם המורים. הם שומעים את הצרכים שלהם. הם מדברים – תמיד יש קולות לכאן ולכאן, אנחנו במדינה שלכל אחד יש זכות דיבור, וזה מצוין. אבל אני רוצה להגיד שהידע של המפמ"רים מהשטח הוא לא נובע ממגדל שן. הוא מהתייחסות קבועה ושבועית שלהם של פריסת מדריכים בשטח שמביאים את הקולות, ופריסה של מורים בשטח שמביאים את הקולות. וגם המורים מאוד מוטרדים מצד אחד מהיכולות של התלמידים שהולכות ומתגלות עם הבעיות שלהם ללא שום ספק. ואני לגמרי חושבת שמשרד החינוך שם הרבה מאוד אנרגיות על המקום של מיומנויות רגשיות וחברתיות לתת להם מקום ולתת להם ביטוי. ומצד שני, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים כן לתת לתלמידים תעודת בגרות שהיא תהיה איכותית.

אני רוצה להגיד שזה נכון. אנחנו לא צריכים לעבוד בשביל האוניברסיטאות. אבל יש ילדים במדינה שתעודת הבגרות היא תעודת המפתח שלהם לחיים. ילדים שהמיונים שלהם לצבא, שהמיונים שלהם בעתיד, שהעתיד שלהם באוניברסיטה כן תלוי ביכולת שלהם שהובאה לידי ביטוי בבגרות, ופחות במבחן הפסיכומטרי. ואנחנו צריכים לשמור גם עליהם ולשמור גם על איכות.

לכן, אנחנו הודענו מראש שאנחנו באמת בשבוע, שבועיים הקרובים, אחרי שהסתיים מועד החורף, שהוא הסתיים, אנחנו כאמור כרגע בזמן נבצרים, ושוב, זה דורש מאתנו מערך נוסף שאנחנו כמובן נערכים לו כדי שאף ילד לא יישאר מאחור. אנחנו עושים עבודה מסודרת עם כל המפמ"רים – מתחומי החובה ותחומי הבחירה גם יחד, כדי שנוכל לפרסם שינויים שיהיו במידה ויהיו כבר עכשיו באמת, כי כמו שנאמר – אנחנו רוצים לראות את החצי השנה של השנה מתאפשר להתמקד ולעשות דברים. אני רוצה לומר - היום, לפי מה שאנחנו יודעים היום יכולים לייצר מיקודים חדשים במידת הצורך. ראינו את עצמנו כבר בשנתיים האחרונות כל הזמן נעים בין הגמישות, ובין הרצון שלנו להוסיף הקלות ולהתאים את המבחנים, לבין ההבנה שלנו שאנחנו צריכים גם לשמור על איזושהי אובייקטיביות, ואיזושהי תמונה של טווח ארוך של הילדים. זה לא קל. אנחנו לא תמיד מתקבלים באהדה על זה, וזה די ברור.

אין לי ספק. אנחנו לא רוצים לירות חיצים בשליח. תודה הרבה שהגעת לפה כדי לפרוס בפנינו את הדברים. עם זאת, חשוב לנו שתעבירי במשרד החינוך בעצם את הדברים הבאים. הדבר הראשון הוא שאותם ילדים חזקים, בואי נגיד, שזה המפתח שלהם לכניסה לעולם האקדמיה, וזה פותח להם עכשיו את הדלתות בצבא, ובכל מקום ולעתודאים וכו'. אלו החזקים - הם לא צריכים את זה. הם לא זקוקים לזה. הם בסדר, והם למדו דרך הזום, והם מכירים את החומר. ואלה תלמידים מוכשרים ברמה לא נורמלית. ואת יודעת מה, אם להורים שלהם יש כסף, הם קיבלו תגבורים, והם קיבלו שיעורים פרטיים. הם יהיו בסדר גם עם הבחינה הרגילה. איפה הבעיה שלנו? אותם ילדים עם הפערים הגדולים יותר. אותם ילדים שלהורים שלהם אין את הכסף לשלוח אותם לשיעורים הפרטיים האלה. אותם תלמידים שהיו זקוקים למורה הזה שייתן להם את האקסטרה זמן בכיתה, אבל הם לא נתנו אותו כי היה סגר. ויותר ויותר תלמידים כאלה – לא מדברת על המיקוד. המיקוד בסדר, לא שיניתם. אבל הבחירה החופשית והתוספת זמן לאותם תלמידים חלשים ממצב סוציו-אקונומי יותר נמוך, זו הייתה דלת הפתיחה שלהם. ולמעשה, כשאתם לקחתם את זה כמה צעדים אחורה כאן, אתם סגרתם את הדלת הזאת בפניהם. גם בצבא וגם באקדמיה, זה לא תלמדים שאין להם את היכולות האלה, פשוט, בגלל המצב הנוכחי כרגע, לא יכלו לממש את הפוטנציאל שלהם. זה תלמידים שהיה להם עוד קצת קושי, שהיו צריכים עוד איזו שעה. שהיו צריכים עוד איזה חיזוק. זה תלמידים טובים שעברו משבר רגשי קשה, שמתמודדים עם חרדות, עם כדורים בטיפולים פסיכולוגים, ובטיפולים פסיכיאטריים שלא יכלו לפנות מהזמן שלהם לטובת הלימודים. ה-25 דקות האלה, תוספת זמן, שעכשיו הורדתם להם את זה מהמתמטיקה, הורדתם להם גם את הבחירה החופשית ממתמטיקה, הם יגיעו בחרדות יותר גדולות, מי יידע? אולי הם אפילו לא יגיעו. עדיף מאשר לעבור אחר-כך את המשך אותו טיפול פסיכולוגי. הם כרגע בחרדות לעניין הזה. שם הם צריכים אתכם. הם צריכים שתפתחו להם את הדלתות האלה.

ולכן, הדבר הזה, גם צמצום של תוספת זמן, וגם הבחירה החופשית היא לא מידתי, בטח שלא בתקופה הזו – התנאים לא השתנו, אלו אותם תנאים. את יודעת מה, תורידו את עניין הבחירה החופשית, אבל תשאירו תוספת זמן. תשאירו תוספת זמן לילדים, הם אומרים לכם – אנחנו במצוקה. הם אומרים לכם את זה בצורה מאוד ברורה וגלויה. אלו החזקים – לא צריכים את זה. אלו שיש להם קשיים כלכליים יותר, אלו שעברו את המשברים הרגשיים האלה. אלו שעברו טרלול של מערכת, של סגרים, של משברים חברתיים, הם זקוקים לזה נואשות. אנחנו לא יכולים להכביד עליהם עוד יותר. מפה מגיעה הגישה הזו שאנחנו חייבים לתקן את זה.

אני רוצה לתת לחבר הכנסת סימון דוידסון גם כן את ההזדמנות לומר מספר מלים.

אני מאוד מתחבר למה שהיושבת-ראש אומרת. אנחנו פה דנים דיון אחרי דיון, ומקבלים נתונים ומחקרים לגבי מה קרה לילדים שלנו, של כל מדינת ישראל, זה לא משנה עם זה ערבים, יהודים, עשירים, עניים, בכל המסגרת של משרד החינוך במדינת ישראל. עכשיו אני מספר לך מהשטח. אנחנו חיים את השטח בסוף. אני לא מכיר כמעט באזור שאני גר תלמיד אחד בכיתה י"א, י"ב שלא עושה שיעורים פרטיים במתמטיקה, לא מכיר. כל החברות של הבנות שלי, והחברים שלהן, כולם לומדים שיעורי מתמטיקה פרטיים, בקבוצות, יחידים, זה לא משנה. זה עולה הרבה מאוד כסף. למזל, להרבה מאוד משפחות יש את הכסף הזה, אבל יש הרבה מאוד משפחות שאין להן את הכסף הזה. לצערי, מי שהיום לא מקבל את החיזוק הזה במתמטיקה, לא יכול להתקדם. לא יכול להגיע לרמה של חמש יחידות, לפעמים גם לא לארבע. אנחנו מדברים על אקדמיה, ומקודם היה פה דיון על אקדמיה, לא יכולים להגיע לאקדמיה, יש פשוט מחסום שסוגר אותם.

כשאנחנו מדברים על נושא של מבחני הבגרות, מה לעשות שזה דבר מאוד חשוב לתלמידים ולהורים, אנחנו צריכים להבין דבר אחד. אני לא נגד משרד החינוך, אני תמיד בעד. אבל חסר לי מאוד בדיון הזה מנהלים, מנהלים של בתי-ספר, נציגות של מנהלים. אנחנו מבינים מדיון לדיון יותר ויותר, שהמנהלים מקבלים את הסמכות ואת הכוח היום, וזה טוב שזה ככה. ראינו פה דיון בשבוע שעבר, דוגמה איך בבית-ספר מתנהל כל הנושא ההיברידי, כמה שזה יפה וטוב. המנהלים צריכים להיות חלק מאוד חשוב מהדיונים האלה, כי יש להם say מאוד חשוב. ואני מקבל הרבה מאוד תכתובות ממנהלים ומהשטח עצמו. המצב הוא לא ורוד כמו שחושבים. הנושא של מבחני הבגרות בחורף – אין לכם ציונים, אתם תקבלו את הציונים, הציונים יהיו מאוד נמוכים. המבחנים היו מאוד קשים, לא הוגנים לסיטואציה שהתלמידים, הילדים שלנו נמצאים היום במדינת ישראל. ולכן, כשיושבת-ראש הוועדה מדברת על נושא של הקלות הבנה ושינויים, משרד החינוך צריך להיות קשוב לזה, וכן לשנות, כי אני מבין שהמבחנים כבר כתובים לקיץ. אני לא בטוח כמה אפשר לשנות אותם, אבל אם אפשר לשנות אותם, וצריך לשנות אותם, צריך להבין שהילדים שלנו הם לא במצב רגיל. הם רחוקים ממצב רגיל. אנחנו רוצים לחבק אותם. לעודד אותם. ולתת להם את ההבנה ואת התחושה שאנחנו מנסים לשנות עבורם. אני לא אומר שיהיה להם קל מאוד, אבל שיהיה להם קצת יותר קל, גם ככה יש להם את הלחצים. חברת הכנסת שרן, הסבירה על כל המצבים של התלמידים. זה לא מעביר, זה מנתונים שאנחנו מקבלים יום יום בוועדה. אז באמת, צריכים להקשיב לנו כי זה אמיתי, הכול אמיתי.

אנחנו באותו צד. אני מבינה שאנחנו הרגולטור, אבל אנחנו באותו צד. אני רק רוצה לומר, כפי שאמרתי, השרה כבר הנחתה, ואנחנו ערוכים לכך שאנחנו בכל מקרה נערכים מיד אחרי סיום הבגרויות האלה לתת את ההגדרות לקראת הקיץ באופן מסודר וברור, את ההקלות, את המיקודים שנצטרך לתת בהתאם לצורך.

אתם תעשו שינוי נוסף בעניין צמצום המיקודים?

כפי שאמרתי, אנחנו נערכים לבדוק את זה, והשרה תיתן את כל הפרטים. ברגע שאנחנו נראה את כל התמונה שלמה, מקצוע, מקצוע, תחום, תחום באופן מסודר לגמרי.

אני רוצה להעלות את רונית תירוש, שנמצאת איתנו בזום.

קיבלה תפקיד השבוע – יושבת-ראש ארגון השופטים בישראל, כדורגל.

צהריים טובים רונית, אנחנו מבינים כאן בוועדה שמגיע לך מזל.

צהריים טובים לכולם, ליושבת-ראש הוועדה, לחברת הכנסת שרן השכל, נציגי משרד החינוך, שמעתי את מירי שליסל, ולכל הנוכחים, חברי הכנסת כמובן. אני שמעתי את דבריך, חברת הכנסת שרן השכל, אני מסכימה עם כל מילה שלך. אני לא שמעתי את כל דיוני הוועדה, אבל גם לא יכולה לרדת לרזולוציות של השינויים שהם עשו, אבל אני חושבת שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש. יש דוח שהגשתי בזמנו לשר, למי שהיה שר החינוך, חבר הכנסת גלנט. יש שם את כל ההמלצות שלקחו בחשבון את המצב של הילדים, את המצוקה שלהם. הניתוק של התלמידים, אני לא צריכה לספר לכם. הם כבר לגמרי איבדו שיגרת לימודים. גם כשמודיעים על שגרת לימודים, זו לא שגרת לימודים – אין את אותה מוטיבציה. אין את אותו חשק. הדברים לא באמת בשגרה סדירה. פעם אתה בבית, פעם אתה מוותר על הליכה לבית הספר סתם כי לא מתחשק לך. סתם כי התרגלת לישון. באמת, דברים נוראים קורים להם. ולומר, שעכשיו עושים שינויים בשביל מה? כי כל ההסכמות שקיבלנו במסגרת הדוח שאני הצגתי, בדיוק בפברואר שנה שעברה, כל ההסכמות הללו הן לרוחב כל הספקטרום החל מוועד ראשי האוניברסיטאות, דרך ארגוני המורים, דרך איגוד המנהלים, יש שני ארגונים למנהלים. באמת, כל מי שיש לו יד וחלק גם על ידי ועד הורים ארצי שמאוד מעורבים, ומאוד בקיאים במה שקורה בשטח, באמת ייאמר לזכותם. אז בשביל מה לשנות? למה להתחכם? הרי גם המיקודים למיניהם, או צמצום החומר במגוון המקצועות, זה לא באמת צמצום חומר.

חברת הכנסת השכל, אני רוצה לומר שאני מאוד התאכזבתי. אני לא רוצה להיות קשה כלפי אנשי המטה במשרד, הם עושים עבודה נאמנה וקשה. אבל יש איזשהו ניתוק שלהם מהשטח. אני לא יודעת, אני מניחה שיש להם גם ילדים במערכת החינוך. אבל למה להתעלל בתלמידים, למה? למה לשחק משחקים? אומרים – הורדה של 30% מהחומר, אז הם מורידים את הפרק השני. זאת אומרת, אין ברירה למורים אלא ללמד גם את הפרק הראשון כדי להבין מה הולך בהמשך הפרקים. זאת אומרת, עושים כל מיני מניפולציות על צמצום חומר שהם ממש מניפולציות, וזה לא באמת צמצום חומר אמיתי. ולכן אני אומרת – תפסיקו לשחק את המשחקים, תנו לילדים האלה – אני לא דואגת לאיכות תעודת הבגרות, הם ילדים פגועים. אומרת מירי שליסל, שהשרה, ובצדק, נותנת חשיבות מירבית לנושא הנפשי. אדרבה, ככל שתתנו מקום לנושא הפסיכולוגי, הרגשי - - -

רונית, קשה לנו לשמוע אותך. את מאוד מקוטעת...

אנסה להיות קצרה. לא צריך יותר מדי לנבור. אפשר לקחת את הדוח, לראות מה שהיה בו, לא לשנות דבר. לעדכן את ההחלטות בהתאם לעקרונות שקיימים בדוח. לא שאני גאה בדוח, כי עמדתי בראש הוועדה, ממש לא. אבל באמת הייתה פה עבודה מקצועית אל מול מטה המשרד, אגב, גם עם מירי, וגם עם דוד גל, וגם עם דסי, וכל מי שיש לו יד וחלק בעניין הזה. העיקרון צריך להיות – אל תתחכמו. אל תנסו להיות צדיקים מהאפיפיור לצורך העניין. הילדים האלה פגועים, כולם יודעים. זה שנתונים שממילא באוניברסיטאות הם יסומנו לא לרעה חלילה, אבל יסומנו כמחזור שעשה את הבלתי אפשרי - שחררו. פשוט שחררו, זה מה שיש לי לומר. גם תחזירו את כל מה שהיה. אם לשון במועד ב' היה, אני לא יודעת, ביטלו אותו, למה ביטלו אותו? הרי זה תנאי מוקדם לבגרות. אז אם הילדים נכשלו, תנו להם את הצ'אנס להצליח. אני כבר לא מדברת על הכוונה לבטל את הבחינות ההומניסטיות שזה גם נראה לי אבסורד, אבל אולי זה דיון אחר. הרי מה היה במתווה הקודם – חמישה מקצועות. תלמידים לומדים הכול, ואחר כך, בית הספר בוחר, או התלמיד בוחר במה להיבחן מבחינת המקצועות ההומניסטים, תשאירו את זה כך. היה ניסיון עם זה, הניסיון צלח, הניסיון היה בסדר, למה לשנות? אני ממש לא מבינה את הגישה הזאת.

תודה רבה על הדברים, רונית תירוש. קודם כל, שיהיה בהצלחה, במזל טוב ובשעה טובה. הדברים מאוד חשובים.

אני רוצה להעלות את אורית גור כהן, מארגון מנהלי בתי הספר, ארגון מנהיגים. שלום אורית, מה שלומך?

צהריים טובים. אני קודם כל, רוצה להודות לחבר הכנסת שאמר שצריך לשמוע גם את המנהלים.

חבר הכנסת סימון דוידסון.

תודה. אני באמת חושבת שלשמוע מה קורה בשטח באמת מגיע מהמנהלים.

חשוב לי להתחיל בציטוט. אני ראיתי את המכתב שהנהגת ההורים קיבלה מהמפמ"רים, והיה שם ציטוט של שנת הלימודים תשפ"ב, נפתחה כסדרה, הלמידה התבצעה עד סמוך למועד החורף באופן פרונטלי ורציף. נקודת הפתיחה הזאת כבר בעייתית, כי שנת הלימודים תשפ"ב, לא הייתה בשום שלב באופן רציף ובאופן מסודר. להיפך, היא הרבה יותר קשה מהשנתיים הקודמות. היא גם מתווספת על הפערים של השנתיים הקודמות. שנית, בגלל הרצון המאוד חשוב להביא את הילדים לבית הספר. אנחנו מתמודדים מול רבעי כיתות, בהתחלה בגלל הבידודים של התלמידים, כל מורה היה צריך ללמד יותר מפעם אחת את חומר הלימוד, ללמד באופן היברידי, אז חלק מהחומר בצורה כזאת, וחלק מהחומר בצורה אחרת. אנחנו מדברים על היעדרויות מאוד גדולות של מורים, חלקם בגלל שהמורים חולים, חלקם בגלל שהילדים שלהם חולים, ואז יש מילויי מקום והשלמות מהסוג הזה. אנחנו מדברים על שנה עוד הרבה יותר מורכבת ממה שהיה קודם. בתוך המציאות הזאת הילדים חיים כשהספק החומר הוא בהחלט לא דומה לפעמים האחרות. צריך לקחת בחשבון את זה, ואת החשיבות והדגש שניתנה, והחשיבות והדגש הנכונים שניתנו להיבט הזה של מענה רגשי וחברתי שהוא הרבה יותר חשוב ברגעים אלה מאשר כל דבר אחר.

בתוך זה להכניס מיקודים, אני מסכימה עם מה שאמרה רונית קודם, שהרבה פעמים המיקודים גם כשמכניסים אותם, הם מיקודים – אני מנסה לבחור את המילים בקפידה, לפעמים הם מיקודים לא שוטפים כיוון שהם מורידים מהם נושאים שממילא לא היו מלמדים אותם, או נושאים שמבוססים על נושאים אחרים, ואז גם אם אתה מוריד אותם, אתה חייב ללמד את הנושאים האחרים. צריך לקחת את כל הדברים האלה בחשבון. אני מאוד מבקשת ממירי, כשעושים את הדיונים האלה, לשתף את המנהלים. לשמוע באמת מה קורה בשטח. לקבל את חוות דעתנו בסיפור הזה. לשקול את סיפורי הצבירה אולי בצורה אחרת. אפשר לחשוב יצירתי, ואולי בדרכים אחרות. אני חושבת שבאמת למנהלים בשטח יש רעיונות מאוד טובים באיך אולי להבין שהשנה הזאת היא שנה יוצאת דופן נוספת, או אולי מורכבת יותר, ולחשוב טיפה אחרת.

אורית, יש לי שאלה. כמה משרד החינוך מתייעץ עם המנהלים, עם הארגון שלכם, עם הנציגים של המנהלים? איזה סינרגיה יש בין משרד החינוך למנהלים עצמם בשטח?

עד כה, כמעט ולא היו התייעצויות עם המנהלים. אנחנו רואים שינוי ואופטימיות רבה עם כניסתה של המנכ"לית החדשה. אני רוצה לקוות שזאת תחילתה של דרך נכונה, ושאנחנו בכיוון הנכון. אני חושבת שצריך להתייעץ בדברים האלה, כי באמת ישנו פער. לפעמים יש תחושה שיודעים המפמ"רים ושיודעים דרך הרכזים. זה לא מדויק. ולכן, באמת צריך את ההתייעצויות האלה בצורה סדורה ובאופן קבוע, וגם לא משהו אפיזודי כזה או אחר.

אני הייתי מציע לבקש ממשרד החינוך בסיכום, לקבל איזושהי טקטיקה של עבודה של משרד החינוך מול המנהלים. אם לא יהיה משהו קבוע, משהו מסודר, זה לא יקרה, זה פשוט לא יקרה.

תודה רבה אורית על הדברים.

אני רוצה להעלות את נציגת ור"ה שנמצאת איתנו. סליחה, לא שלחו נציג.

בבקשה, אודליה.

מירי, באמת תודה שבאת, כי אנחנו מתכננים להיפגש איתך, ואת יודעת בנושא. אבל אני רוצה לשאול את כולנו ביחד. אנחנו יודעים שמתמטיקה ולשון – כמעט שתי הבחינות הכי קשות, מהמחסום האמיתי של התלמידים לקבלת תעודת בגרות. אני שואלת את עצמי יחד עם כל ההורים ויחד אתכם. היה מיקוד והיה פתיחת שאלונים בקיץ של חמש יחידות. ברגע האחרון, באמת, לאור המצב שהיה לא טוב, החלטתם בהחלטה מושכלת לתת לילדים לפתור רק ארבע שאלות מתוך שמונה, ולא חמש מתוך שמונה. אנחנו יודעים שזה עזר מאוד לילדים, וכמעט אצל רובם היה בין כישלון ללא כישלון. זה היה משמעותי. זה 20% מהחומר. הייתה הבנה – שאלה בחמש יחידות שווה 20 נקודות. אני לא יודעת אם זה 20% מהחומר, אבל לפחות 10% מהחומר, בואו נסכים עליו כך.

אתם החלטתם שתיפתח השנה כסדרה. קיווינו כולנו, והיא לא נפתחה כסדרה. הגענו לבגרויות החורף, והילדים שרצו לגשת פעם שנייה למבחן, שניגשו בקיץ לחמש יחידות, ורצו לגשת לשפר ציון, אמרתם להם – המיקוד הוא אותו מיקוד, אבל צריך לענות על חמש שאלות, כשאנחנו כולנו יודעים שהמורים – אני לא יודעת כמה אתם יודעים – 3806, ברגע שמסתיימת השנה עוברים שאלון. המורים לא ממשיכים ללמד את אותו חומר, זאת אומרת, שלילדים האלה שרוצים לשפר ציון, נשארו להם פער של לימודים, כי פתאום הם צריכים לענות על עוד שאלה, שאלה שלמה שלפעמים בתי הספר לא לימוד. למעשה, הם צריכים למצוא איך לגרד עוד 20 נקודות בבחינה כדי להגיע לאותו ציון שהם היו. אני אתן לך דוגמה מהבית שלי שלבן שלי יש חמש יחידות. הוא רצה לגשת להיבחן. יחד איתו רצו עוד 10 ילדים מכיתה מאוד חזקה. אף אחד לא ניגש למועד החורף, כי הם לא ידעו מאיפה להשלים עוד 20% - איך הם יענו לעוד שאלה? הבן שלי אמר לי – אמא, איך אני אגש עוד כשאני מתחיל מזה שאני צריך להשלים עוד 20 נקודות – אין לי איך. אני לא יודע. המורה לא ממשיכה ללמד. אני לא מצליחה להבין – כי דוד אז בזמנו אמר: "אני יודע להבדיל בין הילדים". אז אני שואלת את משרד החינוך – מה הייתה התעקשות על אותם ילדים שאנחנו רוציך לתת להם לשפר ציון, שלא לדבר, לדעתי, הייתם צריכים לתת את זה לכולם, כי הבנתם שהמצב לא טוב.

אני פושט אומרת, הנושא הזה נדון בינינו די הרבה. אנחנו הצגנו את כל מרחב התשובות. הילדים יכלו לענות מאותו סעיף, מאותו פרק שתי תשובות, כך שהם לא היו צריכים בהכרח ללמוד תוכן חדש. ניתנה להם בחירה – אם בעבר היה צריך לעשות שאלה מכל פרק, הרי שהפעם הם יוכלו לעשות מצבור של שאלות באיזה פרק שהם רוצים. כלומר, לא היה נדרש פה ללמוד תוכן נוסף בהקשר הזה. לא בוודאי, ולא ברמה של 20 נקודות. ההנחה שלנו הייתה גם שבקיץ ילדים לעסו. ילדים היה להם מעוד אל", היה להם מועד בי"ת. בשנה שעברה היו הרבה מאוד מועדים. ראינו שהציונים בקיץ היו מאוד גבוהים ילדים שפרו את הנקודות שלהם. חשבנו שזה לא נכון לפתו, כי אם היינו פותחים את זה בחמש יחידות - לא התבקשנו במקצועות אחרים. אף אחד לא ביקש בתחומים אחרים. אבל אם היינו פותחים, היינו צריכים לפתוח עכשיו רוחבית את כל המערכת. להחזיר את הכול לחוקי המענה של הקיץ, וזה היה תהליך שלא היה נראה לנו נכון באותו רגע – לעשות אותו, להחזיר את הכול אחורה.

כמו שאני אומרת, אנחנו עכשיו בדיון מקדמי על מוקדי הקיץ. ביחס למועדי הקיץ, אנחנו נסתכל עוד פעם על כל המערכת מחדש, ואנחנו נקבע נהלים שיתאימו לכולם, ולא ייקחו רק מבחן אחד בחשבון בדיון הזה.

מירי, שאלה, כאשר יש מועד מתמטיקה, לשון – יש גם מועד מחסיר, כלומר, יש שני מועדים לכל בחינה?

לא לכל בחינה יש שני מועדים. אבל השנה מועד חורף היה מועד נבצרים.

אבל זה אומר שאם הם צריכים מועד ב', אז בעצם הם צריכים להמתין למועד הבא.

גם תוך מערכת החינוך, אנחנו מנסים לייצר איזונים בין זמן למידה לזמן בחינה. גם צריכים זמן מסוים ללמוד. כלומר, בשנה שעברה יצרנו מועד חורף שני.

כן, אבל תודי שאנחנו נכניסם לבחינות בגרות, תוך כדי, גל אומיקרון. זה אומר שיש סיכוי טוב ש-20% עד 30% מהתלמידים לא יוכלו להגיע לבחינה. למה לא לעשות בחינה שבועיים לאחר מכן?

זה בדיוק עכשיו. יש עכשיו מועד נבצרים של כל הילדים שלא יכלו לעשות בחינה בדיוק בגלל זה. היום מתקיימת בחינת במקצועות שהיו מועד חורף. כל מקצוע שבמועד חורף, היה לו זמן בחינה, יש לו מועד נבצרים. עכשיו, רק תבינו, המשמעות של מועד נבצרים - - -

כמה זמן זה אחרי?

מיד עם סיום המועד באופן מסודר. המשמעות של זה היא לכתוב מבחנים נוספים עבור המועד הזה בכל אחד מהשאלונים. זה לא שאני חס וחלילה מציגה פה את הבעיה. אני רק אומרת שיש בזה מורכבות, וגם ילדים לא מתפנים להתחיל ללמוד את הדבר הבא כשהם עדיין חוזרים עוד פעם למועד הקודם. מועד נבצרים עשינו בוודאי כי כל ילד שהיה חולה או מבודד ולא יכול היה להגיע, זכאי לסיים את מועד חורף. בקיץ, יש לנו למקצועות המרכזיים - מתמטיקה, אנגלית, ובהנחיה של שרת החינוך גם לשפה, ללשון, יש לנו מועד ב', שהוא רשמי. כלומר, ילדים יכולים לעשות מועד א', ומועד ב', ולשפר ציונים גם בין המועדים האלה. זוהי תפיסה שאומרת – אנחנו רוצים לתת לכם את מירב ההזדמנויות. אם חס וחלום, אנחנו נצטרך גם בקיץ יהיה מועד נבצרים. זאת אומרת, מועד הנבצרים נוצר כתוצאה מידית של מצב נתון. מועדי ב' קיימים בקיץ היו באנגלית ומתמטיקה, ובהנחיית השרה השנה נוצר מועד ב' גם בלשון.

אני רוצה לסכם את הדיון. חשוב לי שתעבירי את כל הדברים כמובן לאחראים במשרד החינוך, שתקיימו סביבם דיון. בסופו של דבר, אנחנו נמצאים עדיין באותה תקופה שהייתה כאשר גובש אותו דוח של ועדת תירוש. הם אישרו את אותו מתווה לפי מה שאנחנו שומעים גם לארבע שנים בהסכמה עם המנהלים, עם המורים, עם האוניברסיטאות, עם המל"ג. מאוד תמוה ולא מובן העניין מדוע לקחת בעצם צעד אחורה אחרי שזה כבר אושר על-ידי כולם לארבע שנים, לקחת צעד אחורה.

מה זאת אומרת לקחת צעד אחורה? אנחנו דנים פה יום ולילה לעניין המצוקה של תלמידי ישראל, בטח של בני הנוער בתקופת הקורונה – המצוקה הרגשית, המצוקה החברתית, הפערים הלימודיים, הדברים האלה לא השתנו. הם ככל הנראה גם לא השתנו לקראת הקיץ. אנחנו נאלצים להתמודד עם אותם אתגרים יום, יום בתוך מערכת החינוך. עולים כאן מנהלים, הורים, תלמידים, ואומרים לכם: הם נמצאים במצוקה. זה שהיו ציונים יותר טובים, אז במכה אחת פתאום להוריד להם את הכול, זה לא באמת הצדקה. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחזקים ותומכים בהם בתקופה הזאת. איך אנחנו מראים להם שהם כן מסוגלים. תקופה מאוד קשה בשבילם. למעשה, ההחלטה הזו סוגרת את הדלת בפני לא מעט אוכלוסיות שלא תהיה להם את ההזדמנות.

לאור כל הדברים שנאמרו כאן בוועדה, ולאור הדברים שנאמרו על-ידי מועצת התלמידים, ארגון המנהלים, על ידי הנהגת ההורים, הוועדה קובעת כי יש להחזיר את אותן הקלות שנקבעו גם בתוספת הזמן, וגם לעניין הבחירה החופשית. אנחנו לא רוצים להגיע למועד הקיץ, ולראות שפשוט היה כשל חמור בבחינות בחורף. אנחנו לא רוצים להעמיס כרגע על הילדים ולהכניס אותם לחרדות עוד יותר גדולות לקראת הקיץ בתגבורים למי שיכול וחסרי אונים מי שלא מסוגל לשלם לשיעורים פרטיים. אנחנו רוצים שהם יצליחו. אנחנו רוצים שהם יצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם. תנו להם את הכלים בתקופה הקשה הזאת. אל תוליכו את הצעדים האלה אחורה ללא צורך, הרי כבר הייתה הסכמה לארבע שנים. ולכן, הוועדה קובעת כי יש להחזיר את אותן תוספות לטובת התלמידים במדינת ישראל בבגרויות, גם באלו שמתקיימות כרגע לעניין מועדי נבצרים וגם לעניין בגרויות הקיץ.

אנחנו נקבע ישיבת המשך. אנחנו מבקשים דוח מפורט לעניין התוצאות את אותם בגרויות, בטח במתמטיקה ובלשון. אנחנו מבקשים פילוח גם לפי אזורים, ולפי מצב סוציו-אקונומי כדי להבין איפה נמצאים הפערים ולהשוות אותם לעניין מועדי הקיץ שהיו. אלה נתונים שאנחנו מבקשים לקראת הדיון הבא שהתקיים בעוד כשישה שבועות. תודה רבה לכל הנוכחים. תודה רבה לכל מי שהגיע. תודה רבה לחברי הכנסת, חבר הכנסת סימון דוידסון. אני נועלת את הישיבה, ונתראה בישיבה הבאה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45.