פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
ועדת החוקה, חוק ומשפט
21/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 213
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ' באדר התשפ"ב (21 בפברואר 2022), שעה 10:05

פרק ב' (דיוור דיגיטלי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א–2021 [פוצלה לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת]

חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר
זאב בנימין בגין – מ"מ היו"ר
אורי מקלב

עדי שיינבך - רפרנטית דיגיטציה, משרד המשפטים

יהודה יעקב רשתיאן - פצ''ר קמ''ש, משרד הביטחון

אלון מצליח - אל"מ, מפקד מיטב, משרד הביטחון

תמר יוסף - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

סיון להבי - המשנה למנכ"ל, משרד הפנים

אודליה אדרי - רשות האוכלוסין

יערה בן שחר תיק - יועצת משפטית, רשות התקשוב הממשלתי

לירון ליבסקינד מוליאן - סגן ראש מטה, מטה ישראל דיגיטלית

עדן אברהם - המחלקה המשפטית, הרשות להגנת הפרטיות

צחי שלום - מנמ"ר, מרכז השלטון המקומי

אלעזר שטרן

איל קופמן

אסתר מימון


פרק ב' (דיוור דיגיטלי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א–2021 [פוצלה לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת], מ/1443

מכובדיי, בוקר טוב לכולם, שבוע טוב לכולם. ברשותכם, אנחנו פותחים את הישיבה הזאת אחרי שיג ושיח ארוך, בינינו, הצוות המשפטי ואני לבין נציגי המשרד המציע, לראות אם אנחנו יכולים לגבש הבנות שתאפשרנה את קידום החוק.

אנחנו נמצאים בעיצומו של משא-ומתן אינטנסיבי, ולכן בצד ההתנצלות על העיכוב בפתיחת הישיבה, שהודענו עליו אתמול, מה שאנחנו נעשה עכשיו זה נשמע התייחסות של צה"ל, שאנשיו ונציגיו טרחו ובאו עד לכאן. אם תהיה בקשה להתייחסות גם מצד נציגי משרד הפנים ורשות האוכלוסין, בבקשה, ולאחר מכן, התחושה שלנו, אחרי שמיעת ההתייחסות, שאנחנו נזקקים לשיג ושיח פנימי עם המשרד המציע כדי לגבש הצעות שתובאנה כנוסח היושב-ראש, כנוסח מוסכם. אנחנו לא רוצים לכלות את זמנם של המשתתפים, ובוודאי לא את זמנם של חברי וחברות הכנסת בדיונים עקרים רק לשם קידום הדיון.

נשמע את עמדת צה"ל, התייחסויות נוספות של אנשים שטרחו ובאו, ואז נשוב להתדיינות האם ניתן לגבש הבנות לגבי נוסח מוסכם, ואנחנו נעדכן את חברי וחברות הוועדה, וכמובן את נציגי הגופים הרלוונטיים בהמשך הדרך.

אני רק אומר שהשיג והשיח בינינו נסוב על אותן נקודות שליבנו בדיונים בשבועות האחרונים: ההבחנה בין מסירה וולונטרית למסירת חובה, איך עוברים ממצב וולונטרי למצב חובה, מה ההשלכה של שני המצבים האלה על עניין ה-opt in וה-opt out, ועוד שורה של סוגיות יותר נקודתיות, אבל הן חלק מהתמונה הגדולה, גם נושא מבחן השימושיות, ההסדרים המיוחדים ביחס לאזרחים ותיקים ולאזרחים עם מוגבלויות או עם מינוי של אפוטרופוס, סוגיות של אבטחת מידע בהיבטים שונים.

כאמור, עוד פעם, אנחנו נראה אם אנחנו מצליחים להוציא מים מן הסלע, ואז נבוא עם נוסח מוסכם. זה לא נוסח מוסכם, זה נוסח מתואם ביני לבין המשרד המציע, ואני מניח שברגע שהמשרד המציע יגבש איתנו הבנות, המשרד יציג אותן גם למשרדי הממשלה השותפים ויבוא איתם בדין ודברים.

בפתח הדברים אני רוצה להביע את תנחומינו כולנו למשפחת בך, על פטירתו של מי שכיהן כשופט בית המשפט העליון, גבריאל בך, זכרו לברכה. אדם יקר, משפטן בכיר ומשרת ציבור נאמן, שתרם רבות למשפט הישראלי, לשלטון החוק בישראל במגוון רחב של תפקידים. יהי זכרו ברוך.

נמצאים איתנו כאן נציגי משרד הביטחון, אל"מ אלון מצליח מפקד מיטב ועמיתנו יהודה יעקב רשתיאן מהפרקליטות הצבאית. אל"מ מצליח, בבקשה. רק תסביר להדיוטות כמוני מה זה מיטב ומה תחומי האחריות.

בוקר טוב לכולם, לוועדה ולאדוני היושב-ראש. אני מפקד מיטב, אני מניח שאתם לא יודעים מה זה מיטב, אבל אם אני אגיד לכם 'בקו"ם', אתם כנראה תדעו.

בקו"ם זוכרים.

מיטב זו יחידה שבעבר נקראה 'בקו"ם', והייתה עוד יחידה שקראו לה "מינהל גיוס", ולמעשה איחדו אותן לפני למעלה מעשור ליחידה אחת שקוראים לה "מיטב". למעשה היחידה הזאת היא היחידה שמכוח החוק מבצעת את כל הליכי הגיוס עם המיועדים לשירות ביטחון עד לגיוסם לצה"ל, כל הליכי המיון, השיבוץ, הקריאה והדברים האלה.

בדברים שלי אני אתייחס לעמדה של צה"ל מתוקף תפקידי כאחראי לזה בצה"ל. חשוב לי להדגיש שאני לא אתייחס לקטינים, אני כן אתייחס למיועדים לשירות ביטחון, כמו שמגדיר אותם חוק שירות ביטחון.

לא הבנתי. הם קטינים.

מכוח חוק שירות ביטחון הוגדר מיהו מלש"ב. בחוק שירות הביטחון הוגדר מיהו מלש"ב לצורך ביצוע הליכי גיוס.

רובם המכריע. יכול להיות שאדם מגיע לארץ כעולה חדש אחרי גיל 18.

האמירה הייתה "לא אתייחס לקטינים".

זו הערה טובה. אני מנסה להסביר שלצורך העניין יש בחוק "קטין" ויש "מיועד לשירות ביטחון". החוק עשרות בשנים, מאז שהוא קיים, אנחנו מבצעים את כל הליכי הגיוס מול המלש"ב, זאת אומרת, מול המלש"ב ישירות ולא מול הוריו. למעשה צו הגיוס, צו ראשון וכל המיונים נעשים מול המלש"ב עצמו, וגם החוק מתיר לנו לעשות זאת מול המלש"ב עצמו ולא מול הוריו. לצורך העניין אני לא נדרש לאישור הוריו כדי להגיד לו. יתרה מכך, החוק, חוק שירות הביטחון, כך הוא גם נחקק עשרות בשנים, מחייב את המלש"ב לעשות בעצמו דברים, זאת אומרת, המלש"ב מחויב להעביר לנו את בדיקותיו הרפואיות, המלש"ב מחויב להתייצב, ואם הוא לא מתייצב, יכולים להינקט אמצעים.

לכן אני אומר שכל המטרה שלנו היא למעשה לשלוח לפי השינוי, לשלוח צו כתוב, לשלוח אותו דיגיטלית – כפועל יוצא מהדבר אנחנו לא מבקשים ליצור מין מציאות משפטית חדשה או מין מצב חדש, אנחנו עושים את זה עשרות בשנים – במקום לשלוח בדואר לשלוח את זה במנגנון שתחליט הוועדה, בצורה דיגיטלית.

מה בסיס הנתונים שלכם מבחינת כתובת הדואר, תעודת זיהוי, נתונים שדרושים לכם עוד לפני התייצבותו.

חוק שירות ביטחון קובע מי אמור להעביר לי את הנתונים. חוק שירות ביטחון קובע שמשרד החינוך ומשרד הפנים מעבירים למיטב, לפי החוק, את תעודת הזהות שלו, את הפרטים שלו ואת המען שלו. המען שלו היום זה הכתובת שלו בבית, ואנחנו שולחים לו את הצו לשם. זאת אומרת, הם מחויבים על פי חוק להעביר לנו את הפרטים שלו, ואנחנו מתחילים לעשות את זה מולו.

לא כל הורה או הורים תמיד מעדכנים מיד את שינוי הכתובת שלו. איזה אחריות מוטלת על המועמד עצמו לעדכון? הכתובת שיש לכם היא הכתובת שרשומה במשרד הפנים?

נכון. החוק קובע שעל המועמד עצמו – אדם חייב לעדכן את רשויות החוק מאז שהוא מיועד לשירות ביטחון אם הוא שינה את כתובתו. זאת אומרת, אם הוא שינה את כתובתו ולא עדכן, ואנחנו נמשיך לשלוח, זה לא יכול להוות עילה לזה שלא באתי להתגייס. להפך, בחוק הדיגיטלי, כשהוא יעבור, אתה יכול לשנות כתובת, אבל הטלפון הנייד שלך וכתובת המייל שלך יישארו אותו דבר. בקטע הזה יש אפילו יתרון למעבר לעולם הדיגיטלי. שוב אני אומר, כבר היום אנחנו עושים את כל הדברים האלה ישירות מתוקף חוק. היחידה שלי פועלת רק מתוקף חוק. כל דבר כתוב בחוק שירות ביטחון, וכך אנחנו פועלים.

ברשותך, אל"מ מצליח, אני רק אומר את הדבר הבא: המטרה שלנו היא לא לשנות את מה שקבוע בחקיקת שירות הביטחון. אנחנו לא מנסים אגב אורחא בחוק שעוסק בדיוור דיגיטלי לשנות את מושכלות היסוד של מועמד לשירות ביטחון, הוא בעל הדברים מולכם. מצד שני, אנחנו גם לא יכולים להתעלם לחלוטין מהמשמעות של השינוי בדרך התקשורת. יש את החוק, אבל יש גם מציאות חיים, שכאשר מבקשים מאיתנו לשנות אותה, צריך לתת עליה את הדעת. דרך אגב, בצד החוק הכתוב, גם במסגרת הדין המינהלי, כשרשות מינהלית עושה שינוי, גם אם זה כתוצאה מכוח החוק, היא צריכה לשקול קשת רחבה של שיקולים, בטח אם התגבשה פה איזה נורמה, התגבש איזה דפוס פעולה במשך עשרות שנים.

דפוס הפעולה שהתגבש במשך עשרות שנים הוא שאתם נמצאים בדין ישיר עם המלש"ב, אתם מודיעים לו וכו', אבל בצמתים העיקריים ההודעה מגיעה אל המקום שבו הוא גר, וקטין לעולם גר במקום שהוא נמצא תחת פיקוח של אפוטרופוס. ברוב המקרים אלה הוריו, לעיתים זו מסגרת אם הוא לא חי עם הוריו.

אנחנו צריכים לאשר כאן איזה שינוי שהוא שינוי בעל משמעות. אז נכון, ברוב המקרים לא תצא שום תקלה עם הצו גיוס יגיע בתיבת הדואר האלקטרוני ולא יגיע בדואר, ורוב ההורים יודעים שהילד קיבל, אבל זה לא עניין של משפחות מוחלשות או מקומות, יש ילדים פחות מאורגנים, יותר מסודרים וכו', אז כשאדם מקבל צו ראשון, טוב שהוריו יודעים שהוא קיבל צו ראשון. נכון שזה לא מוגדר בחוק, אבל אולי זה לא הוגדר בחוק מכיוון שלא היה צורך להגדיר את זה בחוק, כי תמיד זה נמסר בדואר, והדואר הגיע למען הרשום של הילד, אבל המען הרשום של הילד זה מען האפוטרופוס. ילד בין 16, 17, 17.5, לא מחזיק מען משלו. עוד פעם, אין פה שום ניסיון לשנות משהו בדיני המועמדים לשירות הביטחון, אבל באותה מידה אפשר גם לבנות פה קונסטרוקציה שאומרת "לא".

אני זוכר עוד מימיי, לא היה דואר אלקטרוני, לא שאני כזה ותיק, אבל היו מתקשרים לטלפון הנייח בבית ומודיעים לך שהמבדק הוא מחר, אז תגיע, ולא היו מבקשים לדבר עם אימא שלי, דיברו איתי, ואמרו לי: בוא למבדק. לעומת זאת, צו ראשון והודעה על תאריך הגיוס הגיעה בדואר, וגם אם הייתי נער מפוזר, ההודעה הגיעה והונחה על שולחן דברי הדואר בבית.

אני לא נגד שתעבדו בכל הדברים שעד היום עבדתם בטלפון למלש"ב ובסמ"ס למלש"ב, אין בעיה שתעברו לעבוד איתו בדואר אלקטרוני, אבל אני שואל אותך, כמפקד המערכת הזאת, האם לא נכון לקבוע שאת האירועים הגדולים בשרשרת הזאת, שזה לקבל צו ראשון של כניסה לתהליך, תשלח בדואר האלקטרוני על פי המען, אבל במקביל תמשיכו לשלוח לביתו של האדם, לא רק למען הדיגיטלי שלו?

אני אתייחס לזה, אדוני היושב-ראש, אני אומר שאין לנו ספק שהליך גיוס של אדם היום, בשנת 2022, הוא שונה, כל הבית מתגייס. אנחנו מניחים שהמשפחה היא חלק מהתהליך. לעומת זאת, להגדיר שאנחנו צריכים ליידע או לקבל את אישורם לצורך העניין - - -

זאת לא הייתה הכוונה.

מעולה. לצורך העניין, כשאנחנו שולחים צו גיוס למישהו, יש הבדל בין יידוע – בגלל שהוריו לא ידעו הוא לא יכול או לא היה מחויב?

לא. לא. לרגע זאת לא הייתה הכוונה.

כיום אנחנו שולחים מכתב גם להורים.

מה היום מבחינתך סטטוטורית נשלח בדואר למענו של המועמד?

כיום נשלח הצו הראשון. ויתר הצווים – בהנחה שאין לנו טלפון גם צו הגיוס נשלח וגם כל יתר הצווים. אם אין לנו את הטלפון הנייד שלו או את האימייל שלו, אנחנו ממשיכים לעבוד איתו - - -

בוא נאמר שהמועמד הגיע לצו הראשון, מסר לך את הדואר האלקטרוני, יש לך את הטלפון הנייד שלו. מה היום מכוח החוק אתה מחויב לשלוח בגשמיות?

מכוח החוק, אם הוא הגיע לצו ראשון שלו וסיים את הצו הראשון שלו, רק את צו הגיוס. אם הוא לא סיים את הצו הראשון שלו, כל צו לבדיקת כשירות רפואית. זאת אומרת, אם במעלה הדרך אני רוצה שהוא יבוא להיפגש עם גורם רפואי כזה או אחר, מתוקף החוק אני חייב לשלוח לו את זה גם בצורה כתובה.

אני רוצה לומר לכם עוד פעם, אני לא מתיימר – ביתי הבכורה מתקרבת - - -

זה מגיע לכולם.

בסוף זה מגיע לכולם. הנטייה שלנו, אחרי שאמרתי לך שאין שום כוונה לשנות עניינים של חזקות ועם מי אתם מדברים וחובת התייצבות, אין פה שום תהליך שמבקש מכם לקבל או לבדוק משהו אל מול ההורים. כל הדיון שלנו, מכיוון שברוב המקרים מדובר בקטינים – דרך אגב, יכול להיות שאנחנו נצטרך לומר בחוק, אם תרצו שנייצר בחוק הזה, לא אצלך, הבחנה בין מועמד לשירות ביטחון שהוא קטין לבין מי שהוא לא קטין, ואז הוא ברשות עצמו – לגבי קטין כל הדיון הוא האם החוק יאמר שבמקום שהכול יכול לעבור לדואר האלקטרוני, אנחנו נבוא ונאמר שמה שהיום אתם חייבים לשלוח בדואר, לגבי מלש"בים שהם קטינים, תמשיכו לשלוח בדואר; ומה שהיום אתם לא שולחים בדואר או לא חייבים, מרגע שיהיה לכם הדואר האלקטרוני והטלפון, דברו חופשי.

גם ברמה הפרקטית, מתוך התמודדות עם טינאייג'רית, אני בטוח שאתה כבר מהמומחים הגדולים בארץ, נראה לי עדיף מבחינתכם, שכאשר אתם מזמנים נער או נערה בני 17 בכיתה י"ב לבדיקה רפואית, שאיכשהו גם ההורים שלהם ידעו על התאריך של הבדיקה, נראה לי שזה יחסוך לכם הרבה תורים שמתבטלים בתהליך הצו. חברי, חבר הכנסת בגין, יתפוס את מקומי לכמה רגעים.

(היו"ר זאב בנימין בגין, 10:24)

תודה. קודם כול, אני אציע שנשמע תשובה לשאלתו של היושב-ראש ואחר כך נמשיך בנוהל מעט שונה. אתה לא מוכרח להשיב עכשיו להצעה של היושב-ראש או להערה של היושב-ראש, אבל אם יש לך תשובה מסוימת שתוכל להירשם, נוכל להמשיך.

ברשותכם, אני אתייחס בבקשה לדברים. קודם כול, כמו שמפקד מיטב הציג כאן יש הבדל בין מועמד לשירות ביטחון לבין קטין, וזה עניין משפטי.

אני אחזור קצת על הדברים, אבל הדברים חשובים. יש הבדל בין מועמד לשירות ביטחון לבין קטין. למועמד לשירות ביטחון יש חריג לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בחוק שירות ביטחון שבא ואומר: מועמד לשירות ביטחון הוא אדם שגילו מעל גיל 16.5, רשויות הצבא יכולות להתנהל מולו בהליכי הגיוס ויכולות לשלוח לו מסרים הנוגעים להליך הגיוס שלו, לדוגמה את הצו הראשון, לדוגמה את צו הגיוס, ועוד מסרים אחרים. זאת אומרת, יש לנו חריג להסדר הרגיל של קטינים שבא ואומר: לעניין חוק שירות ביטחון הוא לא קטין.

אני אתן דוגמאות. יושב-ראש הוועדה ציין כאן, ובצדק, ששולחים את הדואר - - -

סליחה, לעניין זה בחוק האפוטרופסות הקביעה הזאת נכונה לגבי כל תכתובת של הצבא עם המלש"ב?

נכון. כן.

אני חוזר על דברי היושב-ראש, כולל זימון לבדיקה רפואית?

כן. חוק שירות ביטחון קובע את זה, בוודאי. גם בדיקות שיש להן משמעות משפטית וכמובן זימונים שאין להם בהכרח משמעות משפטית כמו גיבושים או קורסים למיניהם, שהמשמעות המשפטית היא נמוכה.

יושב-ראש הוועדה ציין, ובצדק, שכאשר שולחים את הדואר לביתו של המלש"ב, ההורה כעניין סטטיסטי יפתח את הדואר, אבל האמירה שלנו וגם ההסדר בחוק שירות ביטחון היא אמירה נורמטיבית שבאה ואומרת: אנחנו שולחים את הדואר, שהמען שלו הוא הקטין, השם על המכתב הוא הקטין. אם ההורה פותח את הדואר זה עניין פרקטי, זה לא עניין משפטי. בפרקטיקה של החיים תיבת הדואר היא גם תיבת הדואר של ההורה, אבל המחוקק לא סבר בשעתו ולא סבור שיש צורך ליידע את האפוטרופוס. שינוי של ההסדר הזה גם ביחס לעולם הדיגיטלי, שזה העולם שאנחנו הולכים אליו, לבוא ולומר שצריך ליידע את האפוטרופוס זה שינוי של כל מושכלות היסוד בעניין גיוס משרתים לצה"ל.

אני אתן עוד דוגמה, התחייבות לשירות קבע של משרתים שהם קטינים נעשית ללא הסכמת הוריהם. לא צריך את ההסכמה של ההורים של הקטינים, כאשר קטין רוצה להתחייב לשירות קבע. יש הרבה פעמים שקטינים עושים את זה, לא בהכרח נדרשת ההסכמה של ההורה כדי שאותו קטין יתחייב לשירות קבע. זו עוד דוגמה לכך שביחסים של רשויות הצבא מול הקטין בשלב של עניין הגיוס, ההורה הוא לא רלוונטי.

לכן לעמדתנו היחס של ההוספה של ההורה לתוך המשוואה או של האפוטרופוס הוא נושא לא רלוונטי. נכון שזה יכול לסייע, נכון שאין דבר טוב מזה שההורה ידע על הליכי הגיוס של הילד שלו, אין לנו בעיה עם זה, ואנחנו לא טוענים שלא, אבל אנחנו כן טוענים שלא צריך ליידע אותו. משפטית לא צריך ליידע אותו, נורמטיבית לא צריך ליידע אותו, זה שינוי של הסדרים של חוק שירות ביטחון.

תודה. זה מחזיר אותי שוב לדברי היושב-ראש, האם אתם רואים יתרון ביידוע ההורים?

אנחנו לא רואים - - -

יתרון, לא חובה.

יתרון כן. אין ספק, יתרון כן, אבל זה לא חובה.

אמרתי: לא חובה, אבל יתרון. כמובן שוב בעקבות היושב-ראש, אני לא רוצה להתערב בהליכי הגיוס ובנוהל המקובל, אבל כהערת צד אולי כדאי שתשקלו גם וגם.

אנחנו רואים דבר טוב שהורה יהיה מעורב בהליך הגיוס של הבן שלו.

מן הפצ"רייה אני עובר למיטב. אם זו העמדה, אם יש יתרון כזה, יידוע ההורים, ויש אפשרות שאם אתם שולחים, תשלחו רק בדואר אלקטרוני, אז ההורים לא ידעו על כך, מדוע לא תנקטו בשני האמצעים? אתה לא מוכרח.

זה בסדר גמור. זו שאלה שעולה כל יום.

אנחנו בוועדה לא מתכוונים להתקיל אנשים.

זה בסדר גמור, אדוני היושב-ראש. עצם העובדה שהנער בהליך גיוס, גם כשאנחנו מבצעים הליכים שהם אינם בצו, ההורים הם חלק מזה מתוך זה שהם חלק סובב של האירוע, אבל הם לא חלק מחייב בתהליך, ולכן אנחנו מנסים להסביר שיש יתרון שעוד הרבה אנשים יהיו מעורבים – אגב, אנחנו גם רוצים שהמחנך שלו יהיה, ואנחנו מביאים את המחנך לעשות איתו צו ראשון, היום אנחנו עושים צו ראשון לכל הכיתה עם המחנך שלהם – אבל זה שיש יתרון שהמחנך מגיע איתם לעשות עם כל הכיתה צו ראשון, אני לא מחויב, או אני לא רוצה שזה יהיה תנאי לתהליך. ולכן מה שאנחנו מבקשים לצורך העניין – אנחנו מבינים משמעותית מדוע יש פה הסתייגות מנושא הקטינים בחוק, רק שאני רוצה לומר שהמיועדים לשירות ביטחון זו ישות שהוגדרה בחוק והיא פרטנית ספציפית לנושא הליכי גיוס, ובהליכים האלה צריך להמשיך לראות בהם הליכים פרטניים. זה כל מה שביקשתי.

זה אפילו אני הבנתי, ובכל זאת זו הייתה הערה אפשרית לשיפור המצב, אפילו אם לא בדואר – אני חורג מדברי היושב-ראש – בדואר רגיל, אז אם יש מייל להורים, זה אולי נותן יתרון.

בכל מקרה, ההצעה של היושב-ראש לא הייתה, והוא חזר על זה – לא הייתה לשנות את הסטטוס המשפטי במובן הזה שתוטל חובה, אלא שבאותן נקודות ציון משמעותיות בתהליך הגיוס, שזה צו ראשון, צו הגיוס עצמו, תאריך הגיוס – בכל מיני נקודות ציון משמעותיות, תישמר שליחת הדואר הפיזי, מתוך ההנחה הסטטיסטית שבהרבה מאוד מהמקרים שליחת הדואר הפיזי גם תוביל לכך שההורים ידעו. לא שינוי הסטטוס המשפטי, אלא פשוט הותרת המצב הקיים לעניין נקודות מסוימות בהליך הגיוס, במובן הזה שאותם תמשיכו לשלוח בדואר הרגיל. שוב, לא מתוך חובה ליידע את ההורים, אלא מתוך הנחה מציאותית שבהרבה מאוד פעמים זה מה שיקרה. ולכן ההצעה של היושב-ראש הקבוע לא הייתה לשנות את הפן המשפטי של החובות, אלא להותיר בנקודות מסוימות את המצב הקיים על כנו.

אני לא יודע אם לאנשים מסביב יש אנשים שהם בהליכי גיוס. גם היום כשאני שולח צו, אפילו הודעה, כמו שהיושב-ראש אמר, שהתקשרו הביתה ואמרו לו שיש לו מיון, או הוא מקבל הודעה לנייד, ההורים יודעים. זאת אומרת, נתפסנו לסיפור של הצו הכתוב הזה, שהוא כאילו יידע את הבית. היום כשאנשים עושים הליכים, גם כשזה לא קורה בצו, מתוקף היותם ההורים שלו, הילד בדרך כלל מעדכן אותם. נכנסנו לסיפור של אותו צו כתוב, שאגב יש לו הרבה מגבלות גם היום, צריך לומר זאת, הקבועי זמן שהצווים האלה מגיעים, לעיתים הם אחרי ביצוע הצו המיועד, ולכן המעבר לנושא הדיגיטלי, יטייב את המצב היום. לצורך העניין יש לנו הרבה מקומות בארץ, שכאשר אנחנו שולחים להם את הצו גם חודש מראש, הם מתקשרים אלינו ואומרים שהצו דה-פקטו הגיע ימים אחרי שמועד הגיוס היה אמור להיות, לכן אם זה ייעשה בצורה דיגיטלית, זה יטייב את המצב. אני אומר שהיום, כשילד מתמיין בכל מיון אפשרי, כל המשפחה יודעת, למרות שלא שלחתי לו צו נייר. לכן אני טוען שההיתפסות לנייר שיישלח אליו הביתה בתור המעדכן המשפחתי הוא הסקה שאני לא חושב שהיא נכונה.

זו הייתה תשובה לשאלת היושב-ראש. ניכנס לנוהל מחליף, נוהל מחליף פירושו כפי שהיה למעשה בלי לכנות את הנוהל הזה כך, אבל אני מציב את זה באופן רשמי – על פי הנוהל הזה הדוברים יפשפשו לרגע בניירותיהם וישתדלו להביא במצב הזה, בנוהל מחליף, את הדברים הפחות חשובים, וישמרו את הדברים היותר חשובים לנוכחותו של היושב-ראש. עכשיו אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים. לירון, האם אתה יכול בזריזות לקיים את הנוהל הזה?

אדוני היושב-ראש, כפי שהיושב-ראש הקבוע של הוועדה ציין אנחנו נמצאים בסוג של שיג ושיח איתו לגבי הצעה.

תמיד שיג ושיח יותר טוב מדין ודברים... אני שומע לפעמים שמחליפים, גם כאן.

כמו שהוא הציע, שמענו את נציגי משרד הביטחון, ואני חושב שנכון לנו להמשיך את הדיון לא כאן בוועדה, על מנת לראות אם אנחנו מצליחים להגיע לנוסח מוסכם ולהביא אותו לוועדה לאישור.

אני מבין שאתה מציע לא להמשיך בדיון.

נכון מאוד, אדוני. זו עמדת היושב-ראש. רק ציינתי את עמדת היושב-ראש, הוא פתח כך את הישיבה.

לא הבנתי אותה בדיוק כך. גם כשהייתי סטודנט, וכל יום היה חשוב, כשהייתה הודעה על שיעור חופשי עלצתי, עלזתי ושמחתי. זה מה שאתה מציע לנו כאן, וגם לחברי חבר הכנסת מקלב החרוץ, שנמצא איתנו בדרך כלל. היועץ המשפטי, כך גם אתה מפרש את דברי היושב-ראש?

המשמעות היא, אני אומר למיטב ולפצ"רייה שהתכנסנו לכבודכם. זה ניתן כמובן לפירושים טובים ויפים, ותוכלו לחזור למחוזותיכם ולומר שהוועדה הזאת התכנסה למעשה רק כדי לשמוע את חוות-דעתכם. אם כך, על דעת הכול, אני מודיע על נעילת הישיבה.

לא נעילה, הפסקה.

הפסקה עד בואו?

הפסקה שאולי אחר כך נמשיך. נעילה זה אומר שסוגרים לגמרי.

לא כל כך הבנתי את הדברים של לירון. הבנתי שהביטוי שיג ושיח, בסוגריים דין ודברים, שהוא פחות אהוב עליי, מכאן ואליך עד לישיבה הבאה, ותיוועדו עם היושב-ראש בלשכתו.

עדיף לעשות הפסקה.

אני מקבל את דעת החברים. השיעור החופשי יהיה ככל שיידרש. הפסקה בדיון, רבותיי.

(היו"ר גלעד קריב, 10:39)

מכובדיי, כדי להבהיר אנחנו נועלים את הישיבה. תודה לנציגי הצבא על הצעת העמדה שלהם. אנחנו נעדכן לגבי המשך הטיפול בחוק. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:39.