פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג באדר התשפ"ב (14 בפברואר 2022), שעה 9:00

מניעת סגירתן של הפנימיות המובילות של האגודה לקידום החינוך

חברי הוועדה: משה טור פז – מ"מ היו"ר
סימון דוידסון
אמילי חיה מואטי
עלי סלאלחה

יריב לוין

הילה קפלן רענן - יועמ"ש המינהל ההתיישבותי, משרד החינוך

שרי שלזינגר - מנהלת אגף תקציבים, חינוך התיישבותי, משרד החינוך

איתן מורן - מנכ"ל, האגודה לקידום החינוך

שמרית פויכטונגר - הורה לילדים במוסדות האגודה, האגודה לקידום החינוך

יוסף מיכאל - מנהל פנימייה, האגודה לקידום החינוך

יונה הוכמן - מנהל, האגודה לקידום החינוך

אליעזר ישלזון - חבר הנהלה, האגודה לקידום החינוך

דפנה מנשה ברוך - מנהלת בת ספר בויאר, האגודה לקידום החינוך

יוסף אשכנזי - יו"ר הועד המנהל של האגודה, האגודה לקידום החינוך

אנדירא ביאדסה - מנהלת בית ספר, האגודה לקידום החינוך

אבי אלבז - מנכ"ל הפורום הציבורי של כפרי הנוער ופנימיות הרווחה והאומנה בישראל

תמי סלע

יהודית גידלי

רויטל יפרח


מניעת סגירתן של הפנימיות המובילות של האגודה לקידום החינוך, של ח"כ יריב לוין, משה טור פז, שמחה רוטמן (מס' 198).

אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת החינוך בנושא: סכנת סגירה לפנימיות האגודה לקידום החינוך. האגודה לקידום החינוך, למי שלא מכיר, זהו ארגון ללא כוונת רווח שפועל בשדה החברתי והחינוכי בישראל, ואנחנו עוד מעט נשמע. הארגון מחזיק פנימיות עם הרבה מאוד בני נוער מרקעים מגוונים, כולל רקעים לא פשוטים. הארגון קם בשנת 1962, ונמצא בהסדרים שונים לאורך השנים עם משרד החינוך וגם את זה נשמע בהמשך. האגודה היא ארגון חשוב שגם הייתה לי ההזדמנות כמנהל מנח"י לעבוד מולו, שמפעיל לא מעט מוסדות חינוך, גם פנימיות וגם בתי ספר.

חשוב לי לומר כאן, למי שלא מכיר, שהפעלת מוסדות החינוך על-ידי עמותות ורשתות בישראל היא בעיני לא אילוץ וגם לא בעיה, היא חלק מהפתרון. אני רואה חלק גדול מהפתרון של החינוך בישראל דווקא ביותר ארגונים מהסוג של האגודה לקידום החינוך ואחרים, שיהיו בעלויות משוכללות משמעותיות ויובילו את עבודת החינוך בישראל, וכמובן שאנחנו צריכים שהם יעשו עבודה טובה ומערכות היחסים בינם לבין משרד החינוך הן בלב העיסוק. זה קורה בלמעלה מ-1,000 מוסדות חינוך כבר היום, כמעט 2,000 למעשה. כל מי שלא בבעלות ישירה של משרד החינוך – כ-2,000 מוסדות חינוך, וזה יקרה יותר בעתיד כי אני חושב שבסוף ככה מנהלים חינוך.

המשבר שהאגודה הגיעה אליו עם משרד החינוך הוא לא משבר פשוט ואני מלווה אותו בתפקידי כחבר הוועדה כבר כמה חודשים. אני מודה לחברי, חברי הכנסת סימון דוידסון ויריב לוין, על ההצטרפות לדיון הזה ולך יריב, על שהיזמת את הדיון. אני אתן לך אתייחס, בבקשה. לאחריך, סימון.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מוכרח לומר שאני מכיר את הפעילות של האגודה לקידום החינוך מקרוב כי אני למדתי בבית ספר "בויאר". אמנם אני לא למדתי בפנימייה אלא הייתי מהירושלמים אבל זכיתי לראות מפעל שאני זוכר שאפילו עוד כנער היה פשוט מפעל מרשים, מפעל מפואר אמיתי – לפחות זה מה שהיה בפנימייה שאני הכרתי, שלוקח תלמידים מכל הארץ, בדרך כלל דווקא אנשים עם יכולות יוצאות דופן אבל שבאים מבתים שלא תמיד או מסביבה מסוימת, לפעמים זה לא רק הבית, שלא תמיד יכלו לתת את הדחיפה הזאת שחינוך טוב בגילאים האלה נותן, ולקחו את החבר'ה האלה, הכניסו אותם לפנימייה ושילבו אותם יחד עם הילדים שהגיעו מירושלים. מדברים המון במערכת החינוך על אינטגרציה וכולי – באמת יצרו מערכת מדהימה של שותפות, של חברויות. אני זוכר שהייתי מגיע לפעמים לסופי שבוע בעקבות הכדורגל – אגב, כשהפועל הייתה מתארחת בכל אחת מהערים שהחברים שלי לכיתה היו באים מהן, אז הם היו מזמינים אותי אליהם והיינו הולכים ביחד לראות את המשחק. באמת, דבר מדהים, יוצא דופן ואגב, גם עם הישגים לימודיים מעולים. ופשוט כואב הלב לראות שכשיש משהו שעובד טוב ומצליח בענק אז חפשים להרוס אותו ולהערים עליו קשיים. זה פשוט לא להאמין.

אני אגיד לך, היושב-ראש, יותר מזה: אני חושב שמערכת החינוך זקוקה לבדק בית עמוק ורציני משום שאין הלימה בין ההשקעה הכספים לבין התוצאות, לפחות בחלק מהמישורים. היא נמצאת במקום מאוד ארכאי בהרבה מאוד היבטים. שוב, אני לא רוצה להרחיב יותר מדי את היריעה אבל אני רוצה לתת דוגמה: אנחנו עדין חיים במציאות כמו במאה ה-19, שקמים בבוקר והולכים פיסית לבית הספר כשלכל כיתה יש כיתה נפרדת עם כל המשמעות של בינוי ועם כל המשמעות של תחזוקה, שהכל בא כמובן על חשבון היכולת לתת תכנים אחר-כך בעולם שהוא היום הרבה יותר דינמי. אני לא רוצה לדבר בנושא הספורט על כך שלוקחים את כל הילדים ובלי שוב אבחנה שמים אותם גם עם יכולות של להדוף כדור ברזל, שולחים אותך לרוץ 100 מטר כדי לוודא שתשנא ספורט מהיום הראשון.

ובתוך כל הדבר הזה יש משהו שעובד מדהים לאורך עשרות שנים על-פי הסכם שהמדינה התחייבה אליו, ואז באים ומחפשים בכל דרך להרוס אותו. אתה רואה גם את השתלשלות האירועים. עכשיו מחליטים שצריכים להפוך לאיזה מין גורם חקלאי, למה? כי למישהו, בסידור המינהלי במשרד, נוח לסווג את זה באיזה מקום. אז מה לעשות שאם הפנימייה יושבת באמצע העיר והאוריינטציה של מה שהיא מדבר זה דברים מעולמות אחרים אז לא, אז נכריח אותם עכשיו ללכת... באמת, כל מיני דברים הזויים.

אני חושב שהוועדה צריכה להתערב ולבוא ולומר למשרד החינוך: מספיק. בתוך כל הים העצום הזה שיש לכם, לפחות במה שעובד בצורה כל-כך מוצלחת לאורך כל-כך הרבה שנים – אל תגעו. אני כבר לא אומר תעזרו להם, לפחות אל תיקחו להם את מה שיש להם ואל תתנו להם כל מיני תנאים בלתי-אפשריים. ועוד דבר – אל תחזיקו אותם כבני ערובה כשכל שנה זה מתחיל מחדש.
אני חושב שמה שחשוב ומה שאני הייתי מציע זה שאנחנו נצא מכאן עם קריאה ברורה למשרד החינוך לכבד את ההסכם שנחתם בזמנו ולהמשיך לתקצב כמו שתוקצב לאורך כל השנים, ושיפתרו את הבעיות הבירוקרטיות האלה ויתנו לדבר היוצא דופן הזה להמשיך להתקיים עם אופק ברור ובלי סכנת סגירה, כפי שהדברים נמצאים כרגע.

תודה רבה, חבר הכנסת לוין. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. קודם כל, חבר הכנסת יריב לוין דיבר מדם ליבו, מניסיונו, ואני מתחבר לכל מילה שהוא אמר. ואני אגיד לך למה אני יושב פה: לפני חודשיים וקצת, כפי שאתה יודע, אנחנו עושים סיורים בשטח, ומהשטח אתה לומד הכי הרבה. הזמינו אותי לבית ספר אורט "ליבוביץ'" בנתניה, ששם מתנהלת פנימייה לא רק בנושא הספורט אבל גם בנושא הספורט. אני נתנייתי אבל לא הייתי אף פעם בסיור ולא ידעתי באמת מה עושים שם, והופתעתי. העבודה שנעשית שם היא מדהימה, עם ספורטאים שמגיעים מכל העולם ומכל הארץ, ולא רק ספורטאים. זאת פנימייה נהדר עם יכולת לימודים גבוהה ונותנים כל-כך הרבה לילדים האלה, שאם לא היו מקבלים את זה שם, יכול להיות שהם לא היו מקבלים את זה בשום מקום אחר, ולפעמים גם מצילים את הילדים האלה.

ואז, אחרי כל הדברים היפים שראיתי, התחילו לספר את הבעיות. אמרו לי: הכריחו אותנו להקים פה חווה חקלאית, בוא תראה את החווה החקלאית. בעלות של כמעט מיליון שקל הקימו חווה חקלאית אוטומטית שמגדלת חסות כי זה מה שהמדינה הכריחה אותם לעשות, ומגיעים ילדים וקוטפים את החסות, לא שהם לומדים חקלאות מי יודע מה, והייתי בהלם. אמרתי, איך זה יכול להיות? למה? מה הסיבה? למה זה טוב?

ואחרי שהקימו את החווה החקלאית גם התברר שהולכים לקצץ להם משמעותית את התקציב ולחסל את הפרויקט המדהים הזה. יצאתי מהפגישה ואמרתי שלא יכול להיות דבר כזה, לא במדינת ישראל. יושב פה נציג של בית הספר, ואני פה כדי לחזק אותך קודם כל ואת בית הספר. אני מודה ליריב לוין שהעלה את הנושא של הדיון המהיר הזה ואני לא רק מסכים אלא אני דורש שהוועדה הזאת תצא עם הכרזה חד-משמעית לא לפגוע בארגונים האלה ולתת להם להמשיך לעשות את העבודה המדהימה שהם עושים. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. חברת הכנסת מואטי, בבקשה.

כן, זה יהיה קצר. תודה רבה, אדוני יושב-הראש, תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין על היוזמה המצוינת הזאת.

כמו בהמון מקרים אחרים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את מי אנחנו משרתים, עבור מי אנחנו כאן? האם כל הסוגיות האלה, ואני שומעת דברים שנחרכו לי האוזניים על זה שהפנימיות האלה יושבות באזורים מאוד נחשקים מבחינה נדל"נית, מבחינה חקלאית, לא יודעת ממה. בסוף, מדובר בעתיד של בני נוער שאלמלא הפנימיות האלה לא הייתה להם שום הזדמנות בחיים, שגם ככה מתחילים מנקודת חולשה משמעותית. סליחה שאני מצטטת את עצמי אבל דור שני לעוני ולהדרה הוא דור הרבה יותר קשה מדור ראשון משום שבצד השני מתפתח דור שני להגמוניה, דור שני להון, ודור שני לקרבה למוקדי הכוח.

לכן, התפקיד שלנו, בסופו של דבר, הוא לא לתת לדברים האלה להתרחש, הוא פשוט לעמוד כחומה בצורה מול המחלקות הרלוונטיות בעיריות, שאני יודעת שגם איתן יש בעיות, מול אנשי הנדל"ן ומול אנשי ההון ולהגיד להם: עד כאן.

אם אנחנו לא נדאג לבני הנוער האלה, לא יהיו אחרים שידאגו להם, וכמובן שאני לא מסירה מכם אחריות אבל אני באמת חושבת שהעבודה שלנו זה לאפשר לכם תשתית סבירה לקיים את השליחות שלכם. תודה רבה שאתם פה, אני מתנצלת שלא הייתי מתחילת הישיבה, אנחנו מארחים בוועדת החוץ והביטחון את ועידת הנשיאים האמריקאית אז אני אצטרך גם לשוב מאוחר יותר. אני ממש מודה לכם שאתם כאן, ואני מבקשת מכם לראות בלשכה שלי פתוחה לכל פנייה ולכל שאלה, כל מגזר וכל קבוצה יותר ממוזמנת לשתף איתנו פעולה. תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת מואטי. הצטרפו אלינו חברי הכנסת ביטון ועלי סלאלחה. מיכאל ביטון, יו"ר ועדת הכלכלה, תודה שהצטרפת אלינו. בבקשה.

תודה היושב-ראש. אני שמח על הדיון הזה, עצם קיומו קידם אותנו. הייתה לי הזכות להכיר את האגודה לקידום החינוך שנים רבות ולראות את בוגריה. אלפי מנהיגים בחברה הישראלית, בני הפריפריה שקיבלו הזדמנות, חלקם חזרו הביתה וחלקם לא אבל זה איפשר להם לפרוץ את כל הגבולות ולהגיע רחוק. הגוף הזה יזם וחדשני. אחת היוזמות שנולדה בירוחם, אולי שמעת על זה, שהטענה שבנות גם לא דתיות שרוצות להיות מדעניות, יכולות ללמוד לבד, רק בנות מבלי שיפריעו להם ללמוד, וגם את הדבר הזה מנסים באגודה לקידום החינוך לאפשר, את המצוינות החינוכית במקצועות הריאליים.

אני שמח גם שמאחורי הקלעים חיברנו למנכ"לית, לשרה, וניתנת שנה להידברות לבניית הסכמות, איך שומרים על המקום הספציפי ועל העשייה החינוכית, ואיך שומרים על האגודה כגורם משמעותי בחינוך בישראל.

אנחנו אנשי פשרות והסכמות, את המלחמות אנחנו דוחים בשנה, והשנה הזאת יכולה להיות טובה ולבנות פתרונות וזה יהיה לשביעות רצון כולם, וגם האגודה תהיה בשירות משרד החינוך ליזמות חינוכית, לחדשנות חינוכית ולפתרונות לכל הנוער בסיכון שחברת הכנסת אמילי מואטי דיברה עליו, שפתאום מקבלים הזדמנות באותה פנימייה, באותו מקום.

תבורכו כולם על הגמישות, גם אנשי משרד החינוך השרה והמנכ"לית לא כאן, ובראשן כל הצוות, וגם המנכ"ל של האגודה על התבונה לעצור רגע, להידבר ולבנות הסכמות לעתיד. אז סליחה, אני יצאתי באמצע ועדת הכלכלה - -

אני יודע, תודה שבאת.

סליחה, אדוני יושב-הראש, אני צריכה להוסיף משהו כי לפעמים אנחנו, חברי הכנסת, ואנחנו כל-כך חשופים ונראה לנו שכולם יודעים עלינו הכל אז כמובן שיש כאן גם עניין אישי – אחי ואחותי בוגרי פנימיית "מבואות ים". שלום יוסי.

שלום, מה שלומך?

תודה, אני שמחה שאתה פה, ורבים מבני המשפחה שלי בוגרי פנימיות אז...

מקסים. גם אני קיבלתי הזדמנות בפנימייה אז יש לנו הכרת הטוב. עדיף שילד יגדל בבית של ההורים אבל אם צריך, יש פתרונות.

לא שאני חושבת, חבר הכנסת ביטון, שרק אדם שנושא את הביוגרפיה שלנו מסוגל לשנות את המציאות אבל אני חושבת שיש לזה ערך. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת עלי סלאלחה, כמנהל בית ספר למנהל בית ספר, בבקשה.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, הקהל הנכבד, אני הייתי 40 שנה מורה ומנהל, 20 שנה כמורה, 20 שנה כמנהל, ואני יודע כמה זה חשוב כל אבן, כל פינה, כל חדר, כל ספסל, כל כיסא בתוך בית הספר. אלה דברים שהופכים להיות חלק מאותו איש חינוך או ילד.

יצא לי, בתחילת דרכי, לבקר כחבר כנסת בפנימיית "שטיינברג" בכפר סבא, הייתי שם יום שלם. כאיש חינוך לא נותר לי אלא להתפעל מהפעילות הענפה של הצוות למען או יחד עם התלמידים. יש שם צוות נהדר, יש מנהלת או מנהל נהדר, יש שם תלמידים ובעיקר ההורים שהיו שם ודיברו על מצוקתם שהייתה אז לסגור את המפעל הזה, שהוא מפעל אדיר.

הופתעתי, ולא לטובה, כששמעתי שפנימיית "שטיינברג", יחד עם פנימיות אחרות, מובילות, הולכים לסגור אותן. זה לא טוב, זה לא יפה, זה לא יאה. יש שם משהו כמו 1,000 תלמידים שצריכים לדאוג להם, צריכים לבוא לקראתם.

מדינת ישראל אינה יכולה לאפשר לעצמה לוותר על מפעל פנימיות מפואר זה, ובטח לא על 1,000 החניכים בהם. אסור לנו להרים ידיים ולא לאפשר להם לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. ויתור על תלמידים אלה עלול להביא לוויתור שלהם על עצמם, ואנחנו לא רוצים להפסיד אף אחד, לא ילד, לא ילדה וכמובן מוסד חינוכי.

אני מבקש או פונה מכאן לשרת החינוך, למנכ"ל משרד החינוך, לראש הממשלה, לממשלת ישראל, למצוא פתרון הולם וטוב בשביל להשאיר את המפעל האדיר הזה לטובת מדינת ישראל ולטובת הכלל.

אני מקווה שאכן הקריאה שלי תיפול על אוזניים קשובות ונעזור למפעל הזה להמשיך. בהצלחה לכולנו.

תודה רבה לך חבר הכנסת סלאלחה. מיד נשמע את אנשי האגודה אבל אני אומר כאן לחברינו במשרד החינוך שנדיר שמתקיים דיון דחוף שמגיעים אליו שישה חברי כנסת עם מסר אחד כל-כך משמעותי, וזה רק מראה כמה האגודה, הפנימיות, השירות החינוכי הזה נוגע לליבם של אנשים, גם חברי הכנסת, ואלה רחשי הציבור שהגיעו כאן, אל הבית הזה, ובאמת מחייבים אותנו למצוא פתרון מתאים.

אני פונה אליך עכשיו, איתן מורן, מנכ"ל האגודה לקידום החינוך, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ידידי, אם מותר לי, קינלי, אני מודה לך מאוד. אני מתרגש מאוד מהנכונות של חברי הכנסת לתמוך בנו, זה לא ברור מאליו. אני מודה לחברת הכנסת אמילי מואטי - -

בוודאי שזה ברור מאליו, אתה לא צריך להודות לנו, זו העבודה שלנו.

אני רוצה לומר משהו אישי כי באמת מאוד התרגשתי מהתמיכה: לצערי, במהלך השנה האחרונה אני איבדתי את אבי וזה באמת שבר גדול ונותרתי יתום שלם. התקופה של השלוש שנים האחרונות שבה 1,000 תלמידים היו בני ערובה ולא ידענו אם הם ימשיכו או לא הייתה הקשה בחיי. אני חושב שאחרי שעשינו כל מה שניתן כדי להידבר עם משרד החינוך, הגיע הזמן למצוא פתרון. אני מודה לשרת החינוך ובעיקר למנכ"לית, שמביאות רוח חדשה שכשפונים – עונים. זה חדש.

צדק גם חבר הכנסת קינלי ואחרים – האגודה לקידום החינוך נותרה נאמנה לייעודה מיום הקמתה לדאוג לתלמידי פנימייה ולהנגיש עבורם מצוינות בחינוך. אנחנו מעולם לא השתמשנו בשום דבר מהנכסים שלנו למטרות אחרות, וכל מה שניתן לנו בציווי התנכ"י, נהגנו בה לעובדה ולשומרה, ואני מוסיף לפתחה.

נמצא איתנו הרב יוני הוכמן, שעבורו ויחד עם הקהילה החרדית הקמנו מסגרות לנוער חרדי כולל פנימיות, שכל מי שיושב בחדר יודע שפנימייה היא עסק שמצריך הרבה מאוד תשומות, ולא נפתח.

נמצאת איתנו כאן מנהיגה חינוכית של ממש, אנדירא ביאדסה, שיחד איתה – זה מוגזם להגיד – ב-10 אצבעותיה היא הקימה כפר נוער ערבי ראשון בארץ למנהיגות שיש בו היום 400 תלמידים שמגיעים מהנגב בגלל המוניטין שלה עד גבעת חביבה. גייסנו מיליונים ברחבי העולם כדי להקים את הדבר הזה כי אנחנו יודעים שפנימייה חינוכית טובה משנה גורלות.

אנחנו לא אנשים פוליטיים, אנחנו אנשי חינוך, ואני מודה לחברי הכנסת שתמכו בנו כי האיום של קיצוץ של 30% - אני בעברי כלכלן. אני לא מאמין שיש מישהו בחדר עם רקע כלכלי שחושב שאפשר לקיים את המפעל הפנימייתי עם פחות 30%. ביום-יום אנחנו מדווחים על חסרים, של עובדים סוציאליים וכדומה. הצרכים רק גדלים. אז אנחנו לא נוכל לקיים את המפעל הזה - - - ואני גם מוכן להעיד עליה וגם מוכן להמשיך הלאה לדרכי אם מישהו יחשוב שאפשר לעשות את זה.

לכן, פנינו בבקשה ועתירה מינהלית למנוע את הפגיעה הזאת ולשמחתי, לאור הסכמה של ארכה בשנה עם מנכ"לית המשרד והקמת צוות משא ומתן, משכנו את העתירה, אנחנו לא אנשי משפט אלא כמו שאמרתי, אנשי חינוך. אבל אני מבקש מהוועדה לקיים סיור במוסדות שלנו כדי לראות בעיניים את הנעשה, לפגוש את המנהלים המצוינים וללוות את צוות המשא ומתן כי משא ומתן, אנחנו יודעים איך הוא מתחיל, לא תמיד ברור איך הוא מסתיים, ואנחנו לא יכולים להמשיך להחזיק 1,000 תלמידים כבני ערובה.

יוסי מיכאל, שהוא המנהל שלדעתי במשך שנתיים, בתקופת הקורונה, לא ראה יום אחד של חופש כי יש בפנימייה שתי קבוצות "נעל"ה", ובזמן הקורונה לתלמידים האלה לא היה לאן לחזור.

אני מזכיר שבשבועות הראשונים היה פחד מלהגיש אוכל לתלמידים כי לא ידעו איך הווירוס הזה עובר, ויוסי היה גם מנהל המטבח וגם מבשל וגם המלצר כדי להגיש לתלמידים אוכל כי לא היה להם לאן לגשת. הסיפורים שלנו כאן הם באמת בעצמות, וכדי להגיד כמה השקענו כדי להגיע לפשרה – השקענו כחמישה מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות כדי להקים חממות שהן לא מלב העניין, לקחנו את זה לפסגה כי עבור התלמידים אנחנו לא נצא לפלחה למרות שיצא לי לעבוד שם – הקמנו את פאר הטכנולוגיה בחממות חקלאיות אבל אז הסתבר שגם בזה לא די. נותרה איזו אמתלה של שיוך מוסדות למחוזות חינוכיים כאלה ואחרים. אני קובע שזה ממש סוגיה זניחה ואם לא אצטלה. מאיזה קומה במשרד החינוך ייצא המפקח? קומה שלוש ברחוב השלושה בתל-אביב או קומה 10? על זה לא סוגרים מוסד. כל מה שנמצא פה, ואני מדבר מדם ליבי – לא יכול להיות שיקרה דבר כזה.

נמצאים איתנו מקצת מהמנהלים המובילים של מוסדות החינוך, ונמצא איתי יו"ר האגודה לקידום החינוך, יוסי אשכנזי, שבשל הגילוי הנאות, כמו שמשפטנים אוהבים לומר, הוא הבוגר של המחזור הראשון של "בויאר". אם זה, אדוני היושב-ראש, שאנשים יציגו את דברם.

אני רק אומר בשלושה משפטים על היוזמות החינוכיות: אנחנו בכל שנה הקמנו מוסד חינוכי מותאם לקהילה בישראל בשנים האחרונות. הקמנו את בית הספר הפמיניסטי הראשון בישראל שנקרא "ענבר", והזמנו את חברת הכנסת - -

בפגרה, בעזרת השם, זה לגמרי רשום לנו.

אז נעזור גם ליושבים במרומים לתאם את הביקור. הקמנו את כפר הנוער הערבי למנהיגות. הקמנו ישיבה לנוער חרדי עם פנימייה בעליות מטורפות, וקינלי היה בשם בתוך שלבי ההקמה. הקמנו סמינר לנערות חרדיות, ואנחנו מתעתדים להקים עוד מוסדות בישראל. וכמו שקינלי ציין, האגודה לקידום החינוך היא מלכ"ר. פעלנו עבור הציבור, לטובת הציבור, בנאמנות, ואני מבקש שהוועדה תלווה את השנה הזאת כדי להבטיח שהתוצאה תאפשר את המשך קיום המוסדות שלנו. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה, איתן. יוסי אשכנזי, יו"ר האגודה, בבקשה.

אכן, אני בוגר המחזור הראשון, "בויאר" עוד לא היה קיים, זה טרום "בויאר". זאת אומרת, ארבע שנים לפני שהמוסד עצמו נפתח. הייתי בין 70 נערים שלוקטו מרחבי הארץ, ואני משמש היום כדובר והפה של כ-30,000 דוברים של המוסדות השונים שלנו, שאם תחפשו אותם, תמצאו אותם נטועים בכל שדרות החברה הישראלית באשר היא. אנחנו מדברים על ביטחון, על כלכלה, על רפואה, על חינוך, בכל מקום. ולאחרונה גם ליקטנו כמה מכתבים של בוגרים ששלחנו אלינו מיוזמתם כששמעו על האיום שעומד בפני האגודה, ואיש, איש בדרכו הציגו את התרומה של האגודה למיקומם היום בחברה הישראלית. ואני יכול להעיד על עצמי – ספק אם הייתי יכול לסיים בית-ספר תיכון במקום מגורי אילולא האגודה שנטלה אותי משם, ואני זוכר את יומי הראשון שם, כשהגעתי.

היום אני יכול להעיד שהוועד המנהל מורכב מבוגרי בני המחזור שלי בחלק ניכר מחבריו ומחזורים אחרים כי המחויבות שלהם היא אחרת, היא שונה.

איתן סיפר פה על ה - - - שהאגודה התברכה בה בעשור האחרון בעיקר, וכשאנחנו מדברים על הקמת מוסדות אז חלק ניכר מהפעילות שקודם להקמה לא ממומן. מוסד קם, וכשהוא קם הוא מקבל כבר את המימון אבל עד להקמתו, אלה כספים שהאגודה ופעילויות של האגודה ממקורות שלה ואין גרם של איזו שהיא ראיה כלכלית-רווחית אלא הצורך עצמו.

אז אני מודה לכם שנתתם לנו את הבמה, ואני מודה למשרד החינוך שנאות בכל זאת לקיים איזו שהיא הידברות שתוביל לפתרון כי השבועות האחרונים, ואני ישן בדרך כלל טוב בלילה, אז האירוע הזה מדיר שינה מעיני. אני מקווה שיפתרו הדברים על הצד הטוב ביותר.

תודה רבה, יוסי.

אדוני יושב-הראש, בין יתר הצופים שלנו באינטרנט גם בעלי, דניאל, שהוא בוגר תיכון "בויאר", והוא מבקש להודות ליוסי אשכנזי.

תודה. אז איתן, אם אתה יכול בבקשה עוד שני דוברים כי אני רוצה שנשמע את משרד החינוך וגם נגיע פה לאיזה שהן מסקנות – שני דוברים שיביאו עוד קולות של האגודה. מבחינתך, מי אתה רוצה שנשמע?

אני חושב שדילגתי על עובדה היסטורית חשובה: כמעט כל בנייני האגודה הוקמו בתרומות ענק של פילנטרופיה מכל העולם בהסכם עם ממשלת ישראל. אנחנו בקשר עם כל משפחות התורמים שעדין תומכות במוסדות, ונמצא איתנו מר אליעזר ישלזון, שהוא נציג משפחות התורמים, ובענווה גדולה מלווה את כל פעילותינו עד היום. משפחתו תרמה את כל הקמפוס שנקרא "עמליה" בגבעת מרדכי ומשה מכיר אותו היטב. אליעזר, בבקשה.

בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב לומר שבאתי לכאן עם חששות ואני שמח לראות את ההסכמה ומה שחברי הכנסת אומרים ולקחו מאיתנו את מה שעלינו היה לומר.

משום גילוי נאות – אני נכד של עמליה ישלזון, שעל שמה הוקמה לפני 50 שנים בדיוק מדרשת "עמליה" על-ידי המשפחה שלנו, על-ידי הדור של הורי, של דודי, והם נדלקו לרעיון שכולנו דיברנו עליו כאן, של צירוף של תלמידי פריפריה בתוך הפנימיות יחד עם תלמידים מירושלים, כמו שחבר הכנסת לוי הזכיר, שהוא היה אחד מהירושלמים. הפתרון הוא פתרון מנצח, ואני גאה ללוות את העמותה הזאת כבר שנים רבות. כשקמפוס "עמליה" נפתח הייתי בן 30 בערך, ואני חושב שכבר כ-30 שנים אני מלווה את מה שנעשה. תעזרו לנו להמשיך, זה לא רק משום שאנחנו עושים דברים טובים אלא משום שהממשלה התחייבה – יש בידי את ההסכם הראשון, שהיה הסכם משולש לגבי "עמליה", בין המגבית הישראלית, ה-UIA – United Israel Appeal בארצות-הברית, שהיא הייתה הזרוע שאספה את הכספים לבין הסוכנות לבין ממשלת ישראל לבין עיריית ירושלים. זה מסמך משנת 64 שחתומים עליו זלמן ארן ומשה חיים שפירא ועוד אנשים שתמונותיהם מפארות פה כמה קירות. צריך לעמוד בהתחייבות גם אחרי 50 שנה, מה גם שהניסיון הצליח, כפי שאתם אמרתי.

זאת בקשתי. חבל שהתורמים שממשיכים ללוות את העמותה יבואו ויאמרו שהממשלה לא עמדה בהתחייבויותיה למרות שאנחנו עמדנו בהתחייבויות שלנו. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך. וכאן המקום לציין, ואני יודע שיש אנשים שפחות אוהבים את האזכור הזה אבל בעיני הוא קריטי, שלא מעט ממערכת החינוך והתרבות בישראל נשענת גם על פילנטרופיה. נכון שהמדינה לוקחת אחריות והיא המממן העיקרי בבסיס התקציב אבל אילולא מעורבותן של משפחות כמו משפחת ישלזון, באמת היה קשה לקיים חלק מהמפעלים החינוכיים הגדולים שאנחנו מקיימים כאן, אז תודה לכם.

איתן, מי עוד?

חברים, אני ממש מתנצלת אבל אני ממש חייבת ללכת. סליחה.

תודה, אמילי. מאוד חשוב לשמוע את משרד החינוך.

אני מציע שאבי אלבז מפורום כפרי הנוער וגם דפנה מ"בויאר" תדבר.

אז דפנה ואז אבי בזום.

שלום לכולם. אני מנהלת את בית הספר "בויאר" בירושלים. לא שיערתי שכל-כך אתרגש לשמוע אתכם, חברי הכנסת, מעניקים לנו תמיכה גורפת במפעל החשוב שאנחנו מקיימים למעלה מ-50 שנים. אני נרגשת כי אני מאוד חשה הזדהות מוחלטת עם חניכי הפנימייה, אני חושבת שסיפור חיי לא שונה מרבים מהתלמידים שפוקדים את הפנימייה, ואני ממש כאן בקריאה: אל תתנו למפעל שתורם במשך עשרות שנים למען החברה הישראלית להיפגע.

אני רוצה לחדד את החוויה שלנו בבית הספר או שלי כמנהלת, לחיות כבר מספר שנים באי-וודאות, האם נפתח את בית הספר, האם נפתח את שערי הפנימייה? האיום והגזירה הכלכלית שמרחפים מעלינו מאוד מעיבים. כיוון שאני חשה שיש פה הסכמה לגבי התרומה של "בויאר" לחברה הישראלית, אני חושבת שאין לי הרבה מה להוסיף, שבאמת בוגרי המוסד החינוכי הזה מגיעים לעמדות מפתח בחברה הישראלית, יש כאלה שאפילו יושבים כאן, ואני גאה ונרגשת וחוזרת ואומרת: אני כל-כך מזוהה עם המפעל הזה, אחותי הצעירה ממני היא בוגרת פנימיית "שטיינברג", ועצם המחשבה ששיתפתי אותה, שהמפעל הזה בסכנה, גם כן מטרידה את חייה ושנתה.

תעזרו לנו לשמור על המפעל החשוב הזה.

תודה רבה. אבי אלבז נמצא איתנו בזום? יו"ר פורום כפרי הנוער. שלום אבי.

מכובדי, צהרים טובים, תודה רבה. אני מנכ"ל הפורום הציבורי של כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל. רק למי שלא מכיר – הפורום הוקם לפני כעשור, ובדיוק כמו שחבר הכנסת קינלי דיבר, מתבסס על פילנטרופיה ישראלית ומחו"ל, שהחליטה לשים זרקור על הזירה החוץ-ביתית בישראל שבה שוהים כ-25,000 ילדים עד גיל 18, רק כדי לסבר את האוזן, במתכונת של 24/7.

בהקשר לנושא הדיון בפורום הציבורי – בוודאי תומך בפנימיות האגודה שכוללת בסך הכל כשבע. הן וותיקות והן פורצות דרך וכוללות אוכלוסייה מגוונת שמייצגת את המיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. אני מוכרח לשתף ולספר שהן עוסקות גם בחברה הערבית וגם בחברה החרדית וגם כמובן מה שאנחנו קוראים במגזרים שלנו ממלכתי וממלכתי-דתי, ובעיקר בעיקר מאפשרות הזדמנות עבור מאות ואלפים במצטבר מחניכיה להשתלב אמיתית בחברה הישראלית כבוגרים מועילים, שלשם כך הפנימיות הוקמו וזו המטרה.

אנחנו מצטרפים בפורום הציבורי לקריאה שלא לפגוע במוסדות האגודה.

תודה רבה. הילה ממשרד החינוך, בבקשה, את יכולה להתייחס.

שלום. צהרים טובים. קודם כל, חשוב לי להעמיד כמה דברים על דיוקם: אין ולא הייתה כוונה שמשרד החינוך או המינהל לחינוך התיישבותי יסגור את מוסדות האגודה. אין גם כל מחלוקת בקשר לפעילות הברוכה של המוסדות האלה. יחד עם זאת, חשוב לדייק – התקצוב שעליו מדובר ביחס למוסדות האגודה זה תקציב נוסף שנקרא "תקציב מודרכות". מוסדות האגודה לא עמדו בקריטריונים של הקול הקורא שפורסם בעניין הזה, ולכן היה דין ודברים בקשר להמשך קבלת התקצוב. יחד עם זאת, מנכ"לית המשרד הקימה צוות לבחינת סוגיית התקצוב בהשתתפות של גורמים מהמשרד, ממינהל החינוך ההתיישבותי ומהאגודה לקידום החינוך לבחינת הנושא. במקביל הוחלט על הארכת התקצוב, אותו תקצוב מודרכות, לשנת לימודים נוספת.

כולנו תקווה שהצוות יימצא איזה שהוא פתרון.

שרי, את רוצה להוסיף לזה?

לא. הנושא היחיד שכן אשמח להתייחס אליו זה שחשוב לי מאוד להדגיש שגם משרד החינוך וגם המינהל לחינוך התיישבותי גאה מאוד ושותף לעשייה החינוכית הכל-כך חשובה שדיברתם עליה. אנחנו בהחלט שותפים לדרך ואנחנו עומלים על פתרון שישרת את כל המטרות של כולם.

תודה. חבר הכנסת לוין, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שהתשובה של משרד החינוך היא לא פחות ממדהימה משום שהיא בעיני משקפת בדיוק את העולם הבירוקרטי הבלתי נסבל שאנחנו נמצאים בו, ואני בטוח שיש לכם הרבה תרומה לחינוך במדינת ישראל, לכן אישית, ואני בטוח שאתן עושות לא מעט דברים טובים אבל דווקא על הרקע הזה, אני רוצה לומר לכן שאתן צריכות לעשות בדק בית. קודם כל, אם הוצאתן קול קורא – הקול קורא, מה תפקידו? תפקידו לא לקחת עכשיו מוסדות קיימים ומתפקדים וליצור מצב שהם צריכים לעשות איזה שינויים דרמטיים שלוקחים אותם למקומות שהם בכלל לא רלוונטיים רק כדי שהם ייכנסו לתוך הקול קורא. אני גם הייתי שר כמה שנים. אני השתדלתי לבדוק מה הצרכים בשטח ולבנות קול קורא בצורה כזאת שייתן מענה למה שצריך בשטח ולא הפוך, לבוא ולהגיד שיש בשטח משהו מתפקד, בואו נעשה קול קורא במקום אחר ונשאיר אותו בדילמה או תהפוך למשהו שאתה לא או תיסגר.

אז התירוץ הזה שלא עמדו בקול קורא – אז תתקנו את הקול קורא.

- - -

לא, אני לא רוצה אפילו להיכנס לוויכוח אם עמדו או לא, אני לא ועדת הבוחנים שם. אבל קול קורא, התפקיד שלו הוא לא לגרום לזה שהם יצטרכו עכשיו לעשות שינוי של דבר שעובד עשרות שנים כמו שצריך. זה הדבר הראשון, וצריך לומר אותו בצורה ברורה.

אני אומר יותר מזה – תראו, צריך למצוא פתרון. יש לי בשבילכם הפתעה ענקית – אין בכלל בעיה, אתם פשוט יצרתם בעיה שלא קיימת. יש מוסדות מתפקדים, עובדים עשרות שנים על-פי הסכם, על-פי הסדר שאיפשר להם להגיע להישגים האדירים שהם הגיעו. כולם מסכימים, כולל אתם, שכל שקל שנכנס לשם, יש כנגדו תמורה שספק אם אפשר להשקיע אותו במקום יותר טוב. הרי אין כאן טענה: תשמע, מה שהם עושים לא מספיק טוב, אנחנו רוצים לקחת את הכסף ולשים אותו במקומות שיש תוצאות הרבה יותר טובות. את זה לא שמעתם מכם. אז אם זה ככה, אז מה שצריך לעשות זה לדאוג רק לדבר אחד, שהם יוכלו להמשיך לתפקד ולתת להם את הכסף שהם צריכים לקבל לצורך הדבר הזה. ואז באים ואומרים: אוקי, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, נסדר את הקריטריונים האלה וכולי.

אני אגיד עוד דבר: כל העניין של החיוב שלהם לעבור לחינוך ההתיישבותי – אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, אני מניח שאתה זוכר את הסיפור של בית הספר החקלאי בבנימינה, שעמד להיסגר כי הסבירו לכולם שכבר בעידן של היום, להחזיק בית ספר חקלאי עם כל התשומות שזה עולה – לא כדאי. אז ביד אחת לוקחים מוסד מפואר כמו בית הספר החקלאי בבנימינה ואומרים לו: תשמע, אתה בחקלאות, כבר לא רוצים חקלאות ונסגור ומצד שני, לוקחים את המוסדות המפוארים האלה באמצע העיר ואומרים להם: תשמעו, גילינו עכשיו את החקלאות. תתעסקו בחקלאות. תגידו, זה נראה לכן סביר? הרי אתן אזרחיות במדינה כמוני, ואני לא בא אליכן בטענה אישית, בסוף אתן מייצגות גוף אבל אתן יושבות שם בישיבות הפנימיות.

עכשיו, אפשר שנה ללוות את העניין, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, גם מה יקרה: אף אחד לא נביא ולא יודע באיזה מצב פוליטי נימצא בעוד שנה. יש אפשרות – אולי היא תתקיים ואולי היא לא תתקיים אבל יש אפשרות שניקלע בעוד שנה לסיטואציה שיש ממשלת מעבר, שיש מצב פוליטי לא ברור - -

חס וחלילה.

לא, אני אמרתי לא בטוח אבל זה עלול לקרות, זה תמיד יכול לקרות בכל ממשלה ובכל זמן. יכול להיות שנימצא במצב שגם לא מצליחים לאשר תקציב, ואז יגידו: טוב, אי אפשר לאשר תקציב, אין מי שיקבל החלטות וכולי, והם יידרסו תחת גלגלי המציאות הזאת.

אני חושב ששנה זה המון זמן, ובטח כדי לפתור בעיה שלא קיימת. ומה שצריך לעשות זה לבוא למשרד החינוך ולומר להם ולבקש מהם: רבותי, בואו, תשבו על המדוכה הזאת שבוע, שבועיים, ותמצאו פתרון שאחת ולתמיד יפתור את העניין ולא יביא אותם כעניים בפתח כל יומיים, וישחרר את הזמן היקר שלכם לא לבוא לכאן ולא להתעסק עם העניין שלהם אלא להתעסק עם דברים אחרים במקומות אחרים שאולי כן מצריכים שינויים ושיפורים וצריך לטפל בהם.

לכן, היושב-ראש, אני הייתי מציע לא ללוות תהליך עכשיו שנה אלא לקרוא למשרד החינוך לשבת על המדוכה הזאת ולסיים בתוך פרק זמן קצר מאוד את הנושא הזה עם הסדר ארוך-טווח, שישים סוף לסאגה שזה פשוט חלם, אין מילה אחרת לקרוא לזה.

תודה רבה, חבר הכנסת לוין. אני אתן לעוד דובר אחד ועורכת הדין סלע תקריא את המכתב של משרד החינוך ואני ארצה להתייחס ולסגור את הישיבה. בבקשה.

אני מנהל פנימייה. אני בוגר פנימיית "מבואות ים" וגם מגיל 14 נמצא בפנימיות. את כל שלל התפקידים עשיתי. אני רק רוצה להבהיר דבר אחד: נכון, משרד החינוך לא קורא לסגור את הפנימיות של האגודה לקידום החינוך. מה שמשרד החינוך עושה זה להוריד לי 30% מהתקציב של הפנימייה שלי, שהיום אני נתתי את הוויזה שלי לילד שיקנה מדרסים. אם הוא יוריד לי את ה-30%, אני לא יכול להמשיך עם הפנימייה שלי. לי יש חניכים, שאני צריך לעשות - - - או כל דבר אחר כדי לחפש תרומות. הוא לא בא ואומר: אני סוגר אותך אלא הוא אומר: אני מוריד לך 30%. 30% זה דין סגירה.

אני מבקש מכם – תקומו ותעצרו את זה כי אני צריך לדעת אם בשנה הבאה אני מקבל חניכים או לא. אני צריך לדעת אם אני יכול להצליח בזה. אני מבקש מכם – תעצרו את זה, אין לנו כסף. אנחנו שנתיים בפנימיות, שנתיים לא יצאתי ליום חופש אחד. אני מבקש מכם, תגידו להם, תעצרו אותם. יש לנו פנימייה עם 124 חניכים ויש לי עוד 20 חניכים שרוצים להיכנס לפנימייה ואני לא יודע מה להגיד להם. אני מבקש מכם, אני בוגר פנימייה, אני יודע מה זה פנימיות. יש משהו בפנימיות שנותן איכות וטוב. ה-30% זה דין מוות בשבילנו ואנחנו לא צריכים את זה. אני לא ישן בלילה. אני מבקש ממך – תקשיבו לנו, אנחנו בשטח. אם תורידו 30% ממה שעכשיו, אין לי איך להמשיך. סליחה.

תודה, יוסי, אני מעריך מאוד. עורכת הדין סלע, בבקשה. תקריאי את המכתב שקיבלנו ממשרד החינוך בבקשה.

אז יש פה שני מכתבים, האחד שמדבר על המשך התקצוב לתשפ"ג אבל אומר שזה מבלי לגרוע מטענות ולפנים משורת הדין ובכפוף לאותו צוות שהוקם לתקופה של חצי שנה, שזמן העבודה שלו תחום לחצי שנה כדי להיות במשא ומתן כדי לפתור את הדברים. המכתבים קצרים וזה מה שהם אומרים.

תודה רבה. חברים יקרים, כמו שנאמר, הדיון הזה לא רק שהוא לא מיותר אלא הוא מהדיונים החשובים והמשמעותיים - -

סליחה, אם אפשר, אני מגיעה לכאן בתור אמא לשלוש בנות שלומדות בפנימייה. האם אפשר לקבל את רשות הדיבור?

אתן לך דקה כדי שנסיים בזמן.

נעים מאוד, אני גרה ביישוב נגוהות שבדרום הר חברון. יש לי שלוש בנות שלומדות בפנימיית "טליה" במדרשת "עמליה". אני באמת מתרגשת להיות כי מבחינתי, במקום שבו אני נמצאת, יש לי שישה ילדים וכולם מחוננים חוץ מבת השלוש שעוד לא אובחנה. לאורך השנים, במסגרות, הם סבלו. לא היה מענה ביסודי ובחטיבה וזה היה ממש קשה. ילדים מחוננים זה ילדים עם צרכים מיוחדים בכיוון מסוים - -

נכון מאוד.

- - יש להם צרכים רגשיים, יש להם צרכים חברתיים, יש להם צרכים לימודיים. אני יכולה להגיד אחד לאחד – כל אחת מהבנות שלי שנכנסה לפנימייה, זה היה שינוי של שמיים וארץ, ואני יכולה להגיד שהגדולה שלי עכשיו בשנת י"ג, היא השלימה תואר והיא עכשיו ממש בסוף התואר, היא לומדת לתואר ראשון במדעי המחשב, היא כבר משוריינת לצבא לחמש שנים ליחידת מצו"ב. הדברים האלה חוזרים אחר-כך לחברה. אני יכולה להגיד שהמענה הוא כל-כך משמעותי בפנימיות, במיוחד הצורך הרגשי, ואם לא היו את הפנימיות זה פשוט לא היה קיים.

שמרית, תודה רבה על הדברים שלך וגם לך יוסי, על הדברים שמוסיפים. אני חייב לסיים.

משה, אני יכולה?

30 שניות.

אני דווקא רוצה לדבר לנציגות משרד החינוך: מכל ההודעות של השרה אני כבר יודעת מה הרוח של משרד החינוך. אני חושבת שסוף-סוף האגודה לקידום החינוך עשתה פרויקט, מפעל חיים ענק ב"סינדיאנה" בגבעת חביבה, שזה גם מנהיגות וגם חיים משותפים וגם זהות ותרבות, דברים שעכשיו אתם קוראים בקול קורא לכל האנשים לבוא ולהיות שותפים ולהציע הצעות.

האגודה לקידום החינוך הקדימה ועשתה, ואני חושבת שאנחנו - - - אני חושבת גם שלכפר הנוער "סינדיאנה" מגיע להיות שווה בין שווים ולקבל את התקציב שמגיע לו. אני חושבת שאתם מתעסקים עם האגודה שהיא דווקא זאת שמיישמת את המדיניות של המשרד, של השרה.

אני ממש מבקשת כמיעוט שגם זכה להשמיע את הקול וזכה להיות במקום שהוא באמת מתייחס אליו כשווה בין שווים, לבוא ולחשוב עוד פעם. אנחנו צריכים לא רק את התקצוב של ה-30% אלא גם מעבר, של ההעדפה מתקנת. אז תודה רבה על ההזדמנות.

תודה. חברים, אני ורצה לומר משהו לפני שאני מסכם: תראו, הדיון הזה לא מנותק מהעובדה שהפנימיות במדינת ישראל נמצאות בחסר תקצובי, ואני אומר לכן, נציגות משרד החינוך, אני שמתי את מה שנקרא "הכספים הקואליציוניים" שלי בתקציב האחרון, ולא אוהבים לדבר על זה, רק על הפנימיות של המינהל לחינוך התיישבותי. למה? כי הן נמצאות בחסר של חמישים ומשהו מיליון, אז אני הוספתי כדי שיהיה עוד טיפה אוויר לנשימה. חסר לפנימיות במדינת ישראל, אותם 23,000, 25,000 תלמידים, תקציב של 50 מיליון רק כדי לעלות מעל פני המים. בנוסף, יש גם תת-תקצוב בחלק מבעלי התפקידים בעוד 50 מיליון ואלה דברים שאנחנו עובדים עליהם כאן, בכנסת. אני מקווה מאוד שנצליח לתקן אותם לקראת התקציב הקרוב אבל המצוקה שאנחנו שומעים פה יושבת על מצוקה רחבה יותר, העובדה שהן בהגדרה גירעוניות ובהגדרה תלויות בגיוס משאבים.

שוחחתי עם משרד החינוך לקראת הישיבה הזאת, כולל עם מי שיוביל את הוועדה, מר אבי גנון, המשנה למנכ"ל. אני אגיד לכם משהו ואנסה להיות מאוד-מאוד ממוקד: קודם כל, המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך נמצא היום, להבנתי, באיזה שהם מעברים וזעזועים סביב מעמד הפנימיות ובתי הספר האזוריים. יצאה לאחרונה גם הנחייה שעוד לא ברור מה יהיה דינה בנוגע לבתי ספר אזוריים, האם הם יהיו שייכים למינהל או לא. בעיני יש פה בהחלט הקשר של סימן השאלה הלא מוצדק כי המינהל הזה הוא מינהל חשוב מאין כמוהו ובעיקרו הוא מתמקד בילדי פנימיות והוא נדרש מאוד כי הם צריכים באמת יחס מיוחד, תקצוב מיוחד ומשאבים שלא נמצאים במקומות אחרים במשרד.

המהלך של הצמדת החקלאות שהוזכר כאן, של חווה חקלאית לפנימיות, הוא מהלך ראוי אבל לא שלם. היה מין הראוי – ואני כאן קורא למינהל לחינוך התיישבותי, לבחון מהלך נוסף. לא רק חקלאות במדינת ישראל מצדיקה קיומה של פנימייה. ביקרתי בשניים מהמוסדות של האגודה וראיתי בעיניים ואני מודה: זה נראה נפלא ב"בויאר", אבל זה לא נראה קשור.

הזיה.

אני לא מבין למה ילד בפנימיית "בויאר" חייב לעבוד במתחם המדהים שבניתם שם של חממה, כדי להיות חלק מפנימייה. שוב, זה יכול להיות מסלול אחד אבל מין הראוי שלצידו יהיה מסלול טכנולוגי או מסלול אחר. כל פתרון שהוא שלא יחייב להיות שייך לפנימייה או לבית ספר במינהל לחינוך התיישבותי – אתה חייב לקיים את הדבר הזה. זה באמת לא מובן בעיני.

אני חושב שמין הראוי ויריב, אפרופו בירוקרטיה – זו דרך לא רעה לפתור בירוקרטיה. עשית קול קורא אחד ב-2017, תעשה היום עדכון ותגיד שיש גם אפשרויות נוספות.

מעבר לכך, האגודה השקיעה, כמו שנאמר כאן, מיליוני שקלים רבים על-מנת להתאים לקול הקורא, וכולנו מבינים, כפי שנאמר כאן בהתחלה, שגזירה של הורדת תקציבי המודרכות משמעה בפועל סגירת הפנימיות, גם אם המשרד לא אומר את זה.

ניתן מכתב של תקצוב לשנת תשפ"ג והוקמה ועדה עם זמן של חצי שנה אבל כפי שאמר חבר הכנסת לוין, אנחנו מבקשים שהמשרד יגיע לפתרון מוקדם הרבה יותר, ונראה לנו שלאירוע הזה יכולים להיות כמה פתרונות אבל רק תוצאה אחת – המשך הקיום של מוסדות האגודה לקידום החינוך בצורה ברורה, בדרך המלך ללא צורך לקבץ נדבות או לעמוד בשער או להילחם מדי שנה על תקציב.

הוועדה מצפה לראות מהמשרד בהקדם את התהליך של הוועדה. גם יתקיים מעקב של ועדת החינוך על עבודת הוועדה ויתקיים דיון בתוך שלושה חודשים, שבו נרצה לראות את תוצרי הביניים אבל אני כבר אומר שאני, באופן אישי, מתכוון ללוות את עבודת הוועדה גם בתהליכים באמצע כדי לוודא שמה שנעשה פה שוב לא שופך את התינוק עם המים. אני מכיר היטב את המינהל לחינוך התיישבותי, ניהלתי בית ספר בו, זה מינהל חשוב שעושה דברים מאוד חשובים. אני חושב שאנחנו רוצים בקיומם ופריחתן של הפנימיות בישראל. שמענו כאן מדגם מייצג של מגזרי ישראל כפי שהם באים לידי ביטוי, ואנחנו, תפקיד ועדת החינוך, נציגי הציבור, הוא לוודא שהמפעל הזה לא רק שומר על עצמו אלא ממשיך לגדול ולהתפתח.

מכם, אנשי האגודה, אני מבקש שתמשיכו לעשות עבודה חינוכית מעולה. תמשיכו להילחם על החינוך של הילדים שלנו יחד עם האנשים המעולים שאספתם בדרך ואנחנו, כוועדת החינוך, נעשה את המיטב כדי שתוכלו להמשיך ולהתקדם הלאה. תודה רבה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:04.