פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



44
ועדת הפנים והגנת הסביבה
15/02/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 116
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, י"ד באדר התשפ"ב (15 בפברואר 2022), שעה 12:00

הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (גרירת רכבים נטושים), התשפ"ב-2022 (פ/2000/24) (כ/876), של ח"כ איתן גינזבורג – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: איתן גינזבורג – מ"מ היו"ר
ווליד טאהא (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה)
מוסי רז

יצחק פינדרוס

רעות פרקש צימרינג - עו"ד, עוזרת ראשית, ייעוץ משפטי, משרד הפנים

אילת פלדמן - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה – אזרחי, משרד המשפטים

יאיר מתוק - עו"ד, יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

אבי בן אל - ק' הונאה ארצי, המשרד לביטחון פנים

נועה סרברו - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה – אזרחי, משרד המשפטים

רעות אופק - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה – אזרחי, משרד המשפטים

קטי מורלי - מנהלת תחום תיאום, נהלים ורישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מירה סלומון - עו"ד, ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

יוחאי וג'ימה - ראש מינהל ביטחון ותפקידים מיוחדים, מרכז השלטון המקומי

משה ליבר - סמנכ"ל החברה לביטחון בראשון לציון, מרכז השלטון המקומי

עמית גייגר - עו"ד, ממונה על התביעה, עיריית רמת השרון

שמוליק זינגר - עו"ד, עוזר ליועמ"ש, עיריית תל אביב-יפו, מרכז השלטון המקומי

יאיר אמר - מנהל אגף הפיקוח, עיריית תל אביב-יפו

אבנר בנפשי - סגן בכיר למנהל אגף, עיריית תל אביב-יפו

אריאל דוידי - מנהל אגף פיקוח ושיטור עירוני, עיריית חולון

רמי נחום - מנהל מח' חניה, עיריית רמת גן

אורלי ברונשטיין - מנהלת מדור רכבים נטושים, עיריית נתניה

לירון אדלר

לאה קריכלי

אירית שלהבת
הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (גרירת רכבים נטושים), התשפ"ב-2022, פ/2000/24 כ/876

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. היום יום שלישי, 15 בפברואר 2022, י"ד באדר א' התשפ"ב.

ראשית, אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה ווליד טאהא ולהודות לו על כך שאיפשר לי לנהל את הישיבה הזאת, ולברך את חבר הכנסת פינדרוס ואת חבר הכנסת רז על ההשתתפות בדיון בנושא הצעת חוק שמירת הניקיון.

הנושא שעל סדר היום הוא הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (גרירת רכבים נטושים), התשפ"ב-2021.

הצעת החוק שאנחנו מדברים עליה נוגעת בדבר שאולי הכי מתסכל תושבים בערי ישראל וברחובות הערים והם חווים אותו מידי יום – מצוקת החניה. היום תושבים בתל אביב, ברמת גן או בכל עיר צפופה ועמוסה אחרת, בירושלים בטח ובחיפה, נתקל במהלך המסע לחיפוש חניה בהרבה מאוד רכבים נטושים שחונים ברחובות ולא זזים משם במשך חודשים ארוכים מאוד. הרבה מאוד מן הרכבים האלה הם של סוחרי רכבים, לפעמים הם של אנשים שלא מתחשק להם להשתמש באוטו וחושבים שבסדר להפוך את הרחוב למגרש חניה או לפח גרוטאות. היום הצעת החוק הזאת נוגעת לפינוי אותם רכבים נטושים.

אנחנו רוצים לשנות את החוק, כי החוק היום מאפשר לאותם בעלי רכב נטוש להשאיר את הרכב במקום אחד במשך חודשיים, עד שהם מקבלים בכלל התראה, וזה גם אחרי שלוקח זמן לפקחים לזהות את בעל הרכב, לאתר אותו, לדבר אתו, לתת לו התראה, בממוצע ארבע חודשים. בדקנו את זה. הגענו למצב שכמעט חצי שנה רכב עומד באותו מקום, תופס מקום חניה, וזה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת והוא לא יכול להיות.

אגב יש עוד פרצה בחוק, שגם אחרי שהוא קיבל התראה לגרירה – ופינדרוס מכיר את זה היטב – אם בעל הרכב מזיז אותו חצי מטר קדימה או חצי מטר אחורה זה נחשב כאילו הרכב זז ומתחילים את הספירה מן ההתחלה. זה באמת אבסורד נוראי ומשאיר את הרחובות באופן הזה.

לפני שנתיים בתל אביב היו 3,500 הודעות על גרירת רכבים ברחבי העיר, נתפסו 3,500 מקומות חניה. אלה מספרים לא הגיוניים.

לכן אנחנו מגיעים להצעת החוק.

יש אפשרות שתהיה יותר מהודעה אחת על אותו רכב?

היו 3,600 קריאות על 3,500 הודעות. תחשבו מה זה 3,500 מקומות חניה, כמה זה יכול להקל בעיר אחת. לא בדקתי בירושלים אבל זה יכול להתרחב.

הצעת החוק שעברה בקריאה הראשונה יש לה תמיכה של משרדי הממשלה, של מרכז השלטון המקומי, של ראשי הרשויות ושל תושבים-אזרחים.

היא נותנת כמה פתרונות. דבר ראשון, היא מקצרת את פרק הזמן של ההתראה. דבר שני, היא אומרת איך מקבלים התראה. עכשיו אנחנו דנים בדיוק בסוגיות האלה, שמשרד המשפטים ומשרד הפנים ירצו לגעת בהן – משרד התחבורה גם כן? לא, זה פחות נוגע להם – ולראות איך אנחנו מתקדמים עם הצעת החוק הזאת.

בהכנה לקריאה הראשונה נגענו בכמה נושאים. בינתיים הגענו לשיח ושיג והנוסח המוצע מונח בפניכם. אני מציע שהיועצת המשפטית תקרא את הצעת החוק.

חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' ....), התשפ"ב–2022
"תיקון סעיף 8א
1.
בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8א –



(1) במקום סעיף קטן (א) יבוא:




"(א) הושאר ברשות הרבים רכב שנחזה להיות רכב נטוש, רשאית הרשות המוסמכת להורות על גרירתו מהמקום, בכפוף להוראות סעיף זה; לעניין סעיף זה, "רכב שנחזה להיות רכב נטוש", לרבות רכב שמתקיים בו אחד מאלה:





(1) הרכב אינו נושא לוחית זיהוי כמחויב לפי פקודת התעבורה;





(2) אין לרכב רישיון רכב תקף שניתן לפי פקודת התעבורה, במשך שלושה חודשים לפחות.





(3) הרכב הושאר במקום אחד, או שלא הוזז ממקומו למרחק של ממש, ובנסיבות העניין סביר להניח כי הרכב אינו משמש למטרות נסיעה בו.




(א1) נחזה רכב להיות רכב נטוש, כאמור בסעיף קטן (א), תודיע הרשות המוסמכת לבעל הרכב כי רכבו נחזה להיות רכב נטוש וכי אם לא יוכיח לה אחרת להנחת דעתה, תהיה היא רשאית לפעול בהתאם לסמכויותיה לפי סעיף זה; הודעה כאמור תודבק על הרכב במקום הנראה לעין ותישלח בדואר רשום לבעל הרשום של הרכב אם ניתן לזהותו.




(א2) חלפו שלושים ימים מיום מתן ההודעה לפי סעיף קטן (א1) והרכב עדיין נחזה כרכב נטוש ובעל הרכב לא פנה לרשות המוסמכת, תהיה הרשות המוסמכת רשאית להורות על גרירתו מהמקום.



(2) בסעיף קטן (ב), במקום "בסעיף קטן (א)" יבוא "בסעיף קטן (א2)", אחרי "תקופה שתקבע בדרישה" יבוא "ולא תעלה על 21 ימים";



(3) בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "ולעניין רכב שהושאר ברשות הרבים, ואין לו רישיון רכב תקף במשך שלושה חודשים לפחות – לפחות עשרה ימים לפני הגרירה".

תיקון סעיף 8ב
2.
בסעיף 8ב לחוק העיקרי, במקום "תוך חודשיים" יבוא "בתוך שישים ימים"."

עד עכשיו קראנו רק באופן פורמלי. אני רוצה לפתוח את זה לדיון. אני רואה שיש פה גם נציגים מרשויות מקומיות, גם מעיריית חולון, גם מראשון לציון ותל אביב, זה מה שאני זיהיתי.

אגיד מילה לגבי הנוסח. בהשוואה לנוסח שעבר בקריאה הראשונה ניסינו לטייב קצת את התהליך. שם כתוב "הושאר במשך 60 ימים" והתהליך לא לגמרי ברור כי ממתי מתחילים לספור את ה-60 ימים? מתי נותנים את ההודעה? האיזון כאן הוא בכך שאנחנו אומרים: "הוא נחזה להיות רכב נטוש". אני מבינה שהנוהג הזה קיים כבר בהרבה רשויות מקומיות, שנותנים התראה ראשונה לפני ההתראה על הגרירה עצמה. פה ברגע שנמצא רכב שנראה כמו רכב נטוש נתנו כאן כמה נסיבות שמראות על הכיוון שאליו אנחנו מתכוונים, וזה האינדיקציות שהרבה רשויות מקומיות מדברות עליהן. בדרך כלל זה שאין לו רישיון רכב או שהוא לא זז – לא פיזית ממש לא זז אלא באמת העניין הוא להגיד שהוא לא משמש לנסיעה, הוא לא זז למרחק משמעותי. בנסיבות הללו אפשר יהיה לתת התראה ראשונה למשך 30 ימים. אחרי 30 ימים נותנים עוד התראה שמבקשת מבעל הרכב להזיז את הרכב תוך 21 ימים לכל היותר, ולכל הפחות ההודעה צריכה להיות 14 ימים, אם זה רכב עם רישיון, או 10 ימים – כך כתבנו כאן אבל נדבר על זה – אם לרכב אין רישיון. 10 ימים או 14 ימים לפני הגרירה צריך לתת את ההתראה הסופית.

התיקון השני, במקום "בתוך חודשיים" יבוא "בתוך שישים ימים" – זה בסך הכול תיקון טכני.

האיזון פה צריך להיות בין זה שמצד אחד רוצים לייעל את התהליך ולעשות הליך מהיר יותר, ומצד שני לזכור כל הזמן שאנחנו מדברים על קניין, על רכב של אדם וצריך בכל אופן לנקוט במידת זהירות.

הוא קניין, הוא רכבו של אדם, זה נכון, ואין לו מקום אחר לשים אותו, אבל גם צריך לזכור שהמרחב הציבורי הוא לא פרוץ.

אלה האיזונים שצריך לעשות פה.

יש פה קניין ציבורי ולא קניין פרטי. צריך לזכור שהמרחב הציבורי הוא קניין ציבורי.

למרות שאין אפשרות לשים את הרכב במקומות אחרים אלא במגרש חניה פרטי או מתחת לבניין.

לאיזה אחוז מהם יש גם מגרש חניה פרטי שהכריחו אותם לבנות בהיתר בנייה והם לא משתמשים בו? אני מציע לא לבדוק את זה.

וגם ברוב המקומות אין חניון ציבורי או פרטי קרוב.

תודה רבה, היושב-ראש. כדי לא להשאיר מקום לוויכוח, יכול להיות שצריך לחדד יותר את הנוסח "למרחק של ממש". מה זה "מרחק של ממש"? זה נתון לפרשנות, יכולות להיות על זה פרשנויות רבות.

בהצעת החוק המקורית כתבנו "12 מטרים" ומשרד המשפטים התנגד.

העיקרון ידוע, הרעיון ידוע, שיש פה ניצול של שטח ציבורי למטרות חניה מתמשכות. אפשר להזיז את הרכב במטר, בשני מטרים ואז לטעון שהרכב זז. צריך להגדיר את זה. אני לא יודע אם מישהו ינצל את זה כדי ליצור קשיים.

הנוסח הזה, שנוסח על ידי הלשכה המשפטית ומשרד המשפטים, לדעתי רחב מדי ונתון לפרשנות רחבה מדי, דבר שייתקל בדיונים בלתי סופיים בבתי המשפט. לכן הדברים צריכים להיות מאוד מאוד ברורים.

דבר שני, יש בעיה עם רכבים שתופסים מקומות חניה במרחב הציבורי. אם זה רכב פרטי, אני אדם פרטי מנצל שטח ציבורי לצורך חניית רכבי הפרטי. אז יש פה בעיה שצריך לטפל בה והצעת החוק הזאת טובה. אני מכיר את זה בכל מיני מקומות, רואים את זה, זה ממש מחייב טיפול.

אני לא יודע אם מישהו ייתן את הדעת על הנוסח כדי שהוא לא יהווה מכשול. תודה רבה.

גם המשפט שמסתיים ב"ובנסיבות העניין סביר להניח כי הרכב אינו משמש למטרות נסיעה בו" – זה נראה לי ממש פלואידי לגמרי. זה אומר שזה יעסוק אולי רק בגרוטאות. זה משפט בעייתי מאוד.

אשמח להתייחס ולהסביר מה עמד מאחורי זה.

אני מסכים שאסור להשאיר את זה פתוח, כלומר כן צריך להגדיר. אני הרבה יותר מזדהה עם הנוסח על 12 מטרים ועם הרחוב הסמוך. הנוסח המקורי הרבה יותר מקל בסופו של דבר.

אני רוצה לומר משהו בנוגע להצעת החוק. דיברת על תל אביב, על ירושלים ועל רעננה. אני כראש עירייה בביתר, שלא הייתה שם מצוקת חניה, אבל נושא הלכלוך והטינופת והמפגע הציבורי שזה הופך להיות, זה היה אחת הבעיות האקוטיות שהייתי צריך להתמודד איתן, בפרט ביהודה ושומרון ששם עוד לא החילו את החוק הישראלי.

בשטחים הכבושים.

הייתה לי מצוקה מטורפת איך להתמודד עם המשחקים האלה, עם התזוזה הזאת. זה הופך להיות לקיוסקים ולמפגעים, משהו נורא. אני חושב שהצעת החוק הזאת חשובה מאוד, היא נצרכת.

יש לי הסתייגות גורפת – יודע את זה יושב-ראש הוועדה, אני פה לא בפעם הראשונה – על עניין ההודעה בטלפון. זה טכני. אין סיבה לא להודיע בסמס.

נכניס את זה. גם בחוק חברות גבייה מכניסים הודעה מקוונת.

הבאתי דוגמה ממשהו שעובד, תבדוק עם הבנקים: כמות הצ'קים שחוזרים מאז שהבנק חייב להודיע בסמס ללקוח ויש לו שמונה שעות להפקיד כסף ירדה פלאים. בסמס. לא בכתבים רשמיים, לא עם עורך דין. מודיעים: אם לא תפקיד כסף עד שעתיים לפני סגירת היום הצ'ק יחזור.

אנחנו הצענו את הרעיון גם בחוק חברות הגבייה.

אין לכם מושג עד כמה זה משמעותי. זה גם יקל, תוכל לרדת מ-21 ימים בגלל זה, כי ברגע שאדם מקבל סמס זה הודעה מידית.

אבל יש פה תהליך איתור של בעל הרכב, עד שמגיעים למספר הטלפון שלו.

במידת האפשר להודיע בטלפון.

אם אדם הסכים לזה.

לא אמרתי שחובה להודיע בטלפון. במידת האפשר הרשות תעשה בשביל להודיע בטלפון. זה גם מה שכתבתי בהסתייגות שלי: "אם ניתן לזהותו, במידה וניתן לזהותו".

זו הסתייגות שנכניס אותה אל תוך הצעת החוק. מוסי רז, בבקשה.

בשלב זה אני רק תומך בך, אבל גם מבקש לתמוך בהסתייגות של פינדרוס, שהיא חשובה.

נכניס את העניין המקוון. הוא חשוב מאוד.

מי נמצא כאן ורוצה לדבר?

אגיד כמה מילים לגבי הניסוח של הנסיבה הזאת. חשבנו, וזה דובר גם בדיון הקודם בקריאה הראשונה, שיכול להיווצר קושי כשמגדירים מידה מדויקת של מרחק, גם מבחינת אכיפה. בסוף הוא לא זז 12 מטר אלא 13 מטר. אנחנו יכולים להיתקל בבעיות דומות, שנתקלנו בהן. בנוסח שיש היום כתוב "הושאר במקום אחד" ואנחנו נתקלים בבעיה שאם מזיזים אותו שני מטרים כבר כאילו צריך להוכיח מחדש. יכולות להיות בעיות דומות גם כשאנחנו אומרים 12 מטרים, אם הוא יזוז 13 מטרים. אלה בעיות אכיפה, מצד אחד.

מצד שני, יכול להיות מצב שאדם כן נוסע ברכב ומחנה בסך הכול באותו רדיוס. גם זה נושא שיכול לעלות.

זה בסדר, זה לא בעייתי.

המחשבה שלנו בניסוח הזה הייתה שאם אנחנו נותנים ניסוח שאומר: זה כל הנסיבות ביחד – הוא נשאר במקום אחד וניכר עליו שהוא לא מוזז ממקומו למרחק של ממש. נכון שזה יכול להיות נתון לפרשנות אבל יכול להיות שדווקא המידה המדויקת תעלה בעיות מסוג אחר. אנחנו כותבים "ובנסיבות העניין סביר להניח כי הרכב אינו משמש למטרות נסיעה בו", שזה העניין, זה מה שהיום הרשויות בודקות, אם הן רואות שהרכב לא תקין.

להיפך, זה נותן לי יותר כוח, שאפילו אם הוא יזיז 12 מטרים אוכל לגרור אותו כי הוא עשה תרגיל.

לכן חשבנו שיהיה נכון פה לא לכתוב בדיוק את המטרים אלא לכתוב את הכוונה של מה שבוחנים. בודקים שהוא באמת לא זז. לא רציתי לכתוב "זניח".

נדבר עם הרשויות המקומיות מכיוון שהן מתמודדות עם הסיפור הזה בכל יום.

רק עוד מילה לגבי הגרוטאות. סעיף 8, שהוא סעיף קודם שמדבר על גרוטאות, הוא הרבה יותר דווקני. הוא מדבר ממש על רכב שהתיישן, כלומר רכב שכבר המון שנים מאז שהוציאו לו רישיון. אלה רכבים שממש ברור לגמרי שלא משתמשים בהם. לפי מה שאני מבינה הרשויות לא מצליחות לפעול בתוך המסגרת של סעיף הגרוטאות ואז הן פונות לסעיף הזה, שהוא רחב יותר. גם פה כתבנו "לרבות", אבל נתנו את סוג האינדיקציות שאותן בוחנים.

נצטרך לראות מה לגבי פסקה (3), לראות איך מדייקים אותה יותר, כי אם אין לו לוחית זיהוי זה ברור, אם אין לו רישיון רכב תקף במשך שלושה חודשים זה ברור. הסיפור הזה של התזוזה ו"למטרות נסיעה בו" – צריך לדייק את זה.

זה הולך ביחד, זה מצטבר.

בואו נזמין לדיון את מר אריאל דוידי, מנהל אגף פיקוח ושיטור עירוני בעיריית חולון.

אנחנו ברשות מברכים על המהלך ועל היוזמה הזאת לשנות את החוק. נושא הרכבים הנטושים וגרוטאות רכבים מעסיק אותנו מאוד, מעסיק מאוד את התושבים. זה הנושא השלישי שמטריד את התושבים אחרי חניה ופסולת. אנחנו מטפלים בשנה ביותר מ-4,000 פניות של תושבים בנושא הזה. קיצור משך הטיפול במפגע הזה יעזור מאוד לתושבים, כי כאשר תושב פונה אלינו ומתלונן על כך שיש רכב שעומד על יד ביתו במשך זמן ארוך הוא גם מתלונן למה הטיפול לוקח כל כך הרבה זמן. אני חושב שהמהלך הזה יהיה נכון.

נושא המרחק – חשוב מאוד להגדיר אותו. אפשר אולי להגדיר אם הוא השאיר אותו באותו רחוב אז זה לא תקין. אם הוא עבר לרחוב אחר זה יכול להיות תקין.

איך הייתם רואים את זה? איך הייתם מנסחים את זה?

אנשים משחקים אתנו, אנשים מזיזים את האוטו, כי הם מכירים את החוק. אנחנו שמים מדבקה ואז אנחנו רואים את הרכב שלושה מטרים מן הצד השני ואני כבר לא יכול לעשות איתו דבר. במקרים כאלה אנחנו עושים פעילות ממוקדת ומגיעים לאותו תושב. מי שעושה את המשחקים האלה זה בעיקר סוחרי רכבים, שמשתמשים במרחב הציבורי כבשלהם. זה ייצר מפגע. אני מזכיר, זה לא רק תופס חניה אלא זה מפגע תברואתי. ילד גם עלול להיכנס לתוך רכב כזה ולהינעל בו וזה מסוכן מאוד.

דיברו כאן על כך שזה קניין של תושב וצריך להיות זהירים. אני מסכים עם כך. צריך לזכור, גם לאחר שגררנו את הרכב הוא נמצא אצלנו עוד 60 ימים לפני שאנחנו עושים פעולה בלתי חוזרת של גריטת הרכב, לכן יש שהות. לפני שאנחנו גורטים אנחנו מוציאים עוד הודעה לתושב על מנת להיות בטוחים שאם אנחנו גורטים את הרכב אנחנו מיצינו את כלל הפעולות הנדרשות.

אריאל, אני רוצה למקד אותך סביב סוגיית הסעיף שבו אנחנו עוסקים. יש לך את הנוסח החדש של הצעת החוק? אני מפנה אותך לסעיף 1(א)(3). אנחנו מתלבטים לגבי פסקה (3), האם היא כללית מדי? האם היית מדייק אותה? האם אתה חושב שצריך לקבוע משהו שהוא קצת יותר ברור?

הוא כללי, אבל ברגע שאתה תגדיר את המרחק התושב יזיז את הרכב. מי שרוצה לשחק אתנו ישחק אתנו, זה מה שמטריד. אני שואל: למה לתת את האפשרות הזאת? אם רכב לא נושא לוחית זיהוי ואין לו רישיון בתוקף וכבר קיבל דרישה אחת, אני חושב שלא נכון לתת לו להזיז את הרכב למקום אחר. איזו סיבה יש לו להזיז למקום אחר?

זה אחת מן הנסיבות כאן, וגם זה לא רשימה סגורה.

אם אין לו לוחית זיהוי, זה לבדו מאפשר לך לתת לו את ההתראה. אם אין לו רישיון בתוקף, זה סיבה מספיקה לתת לו התראה.

אבל אם הלכתי לפי פסקה (2), שהיא ברורה מאוד, והוא הזיז את הרכב – אני לא רוצה להתחיל מחדש. אם נתתי למישהו ברחוב רמב"ם דרישה על כך שאין לו רישיון בתוקף והוא הזיז את הרכב לרחוב אחר, אבל עדיין הוא לא טיפל בבעיה, אז אני לא רוצה להתחיל מחדש. העבירה מתקיימת. אם הוא הזיז את הרכב למקום אחר זה לא פתר את הבעיה. אם הוא עשה טסט אז באותו רגע סיימתי את הטיפול. מי שמחזיק רכב ללא רישיון, לא משנה איפה, אחרי שקיבל דרישה אחת חובה עליו לטפל בחידוש הרישיון.

אחדד את דבריו של אריאל. הוא אומר שאם לרכב אין רישיון או אין לו לוחית זיהוי והוא קיבל התראה, לא משנה אם הוא מזיז אותו או לא מזיז אותו.

כי הוא לא תיקן את המפגע.

כי אין לו רישיון בתוקף ואין לו לוחית זיהוי.

מספיק שאין לו רישיון כדי שיוכלו כבר לתת לו התראה, להגיד לו שאם תוך 30 ימים הוא לא יטפל הרכב ייגרר.

אבל אם הוא מזיז את האוטו הכול מתחיל מהתחלה.

לכן כתבנו כך: "נחזה להיות רכב נטוש", נניח שהתקיימה הסיבה של היעדר רישיון בתוקף, "וכי אם לא יוכיח לה אחרת להנחת דעתה" שהרכב לא נטוש הרשות תהיה רשאית לפעול בהתאם לסמכויותיה, כלומר להגיד לו לגרור את זה בסופו של דבר. העניין של התזוזה הוא לא מצטבר. כאשר התקיימה הנסיבה השנייה אנחנו נכנסים להגדרה של "נחזה להיות רכב נטוש" ואז אני עוברת לסעיף קטן (א1), שכבר אפשר לפעול "בהתאם לסמכויותיה". זאת אומרת, גם לגרור והכול. או שהוא יגיד לרשות שהוא מחדש את הרישיון. אבל ברגע שהתקיים (1), (2) או (3) הרשות יכולה להתחיל לפעול. זו הכוונה של הסעיף.

כלומר לא משנה אם הוא הזיז את הרכב. אני חושב שזה יפתור לנו הרבה בעיות כי אנשים משחקים אתנו בנושא הזה. אני יכול לבוא עם גרר ולגרור אותו, חיכיתי 60 ימים ואני בא לגרור את הרכב. אם אתם מנטרלים את נושא המרחק זה מעולה.

ודבר אחרון, נאמרה פה הסתייגות בעניין סמסים. אני חושב שזה רעיון חכם אבל אין לנו את מאגר המידע, בכל אופן אצלנו בעירייה. יש לי מאגר מידע של משרד הרישוי, מי בעל הרכב. את פרטי הטלפון שלו אין לי. אם היה לי הייתי משתמש בכלי הזה.

הסמסים זה תוספת. אם יש לך מאגר מידע של העירייה, אם מדובר על תושב העיר ויש לך את המידע שלו אז תוכל לעשות בזה שימוש. אם הוא גר מחוץ לעיר אז באמת תתקשה. אנחנו נותנים לך עוד כלי ביחס לתושבים.

אני חושב שזה נכון. אנחנו עושים בזה שימוש בכל הנוגע לקנסות חניה וכדומה, שמי שקיבל דוח והגיש ערר מקבל תשובה דרך סמס.

תודה רבה אריאל. מר שמואל זינגר, עוזר ליועמ"ש בעיריית תל אביב.

שלום. קודם כול, אנחנו מברכים מאוד על התיקון הזה. אנחנו תומכים בכל מה שנאמר על ידי יושב-ראש הוועדה ועל ידי חברי הכנסת על החשיבות שלו.

אשמח להתחיל עם כמה מילים מבחינתנו על ההקשר הרחב שבו החוק הזה מתקיים ואז כמה הערות נקודתיות.

אני מציע שנתמקד בנקודות העיקריות. נראה לי שכולם מסכימים על ההקשר. בואו נתמקד בסעיפים, בואו נדייק את הצעת החוק.

יש לנו קושי עם הדרישה שהיעדר רישיון הרכב יהיה לתקופה של שלושה חודשים לפחות. זה נראה לנו פרק זמן ארוך מאוד, בוודאי בהינתן העובדה שאנחנו שולחים לו התראה ואז ממתינים עוד 30 ימים. אנחנו חושבים שצריך להוריד את זה ל-30 ימים בפסקה (2), לגבי מי שאין לו רישיון רכב, כלומר שאין לו רישיון רכב במשך 30 ימים.

הוא מדבר על רכב שאין לו רישיון רכב תקף במשך 30 ימים.

פחות 10 ימים. אני מדבר על פסקה (3).

אנחנו לא בסעיף הזה. אנחנו בפסקה (2).

לא אז נותנים את ההתראה. אז מותר לגרור. שימו לב.

מותר לתת התראה ראשונה, שאם תוך 30 ימים הוא לא מטפל בזה אפשר לגרור.

ממתי נותנים התראה? כבר צריך להיות בלי רישיון בתוקף?

כן, במשך שלושה חודשים.

אז זה סותר את (3).

עזוב לרגע את (3), בואו נעבור ל-(1). אומר שמוליק זינגר מעיריית תל אביב, כאשר שלושה חודשים הרישיון לא בתוקף זה יותר מדי זמן. אתה מסכים שצריך לצמצם את השלושה חודשים שהרישיון לא בתוקף?

צריך לעשות את זה חופף. ההתראה יכולה להיות בתוך שלושה החודשים, כפי שכתוב פה בפסקה (3). הגרירה צריכה להיות עשרה ימים אחרי השלושה חודשים. זה מה שכתוב פה.

כפי שכתוב עכשיו, אחרי שלושה חודשים נותנים את ההתראה הראשונה, שהיא 30 ימים. אנחנו פשוט הוספנו עוד התראה. יש שתי התראות. יש התראה ראשונה, שמופיעה בסעיף קטן (א1), שאז קודם כול אומרים לאדם – זה מה שעושים היום, שמאותו מועד סופרים 60 ימים – שמאותו יום ייספרו 30 ימים. נותנים התראה ראשונה: תוך 30 ימים אם אתה לא מטפל אנחנו יכולים לגרור. אחרי ההתראה הראשונה נותנים עוד התראה שנייה, שאומרת: אם בתוך 21 ימים אתה לא מטפל אנחנו גוררים.

השאלה אחרת: כמה זמן רישיון אמור להיות לא בתוקף?

מההתראה או הגרירה?

לגבי ההתראה הראשונה.

לגבי ההתראה – אפילו חודש. אתה לא יכול לגרור לפני פחות משלושה חודשים. תראה את פסקה (3).

אתה אומר: לגבי היעדר רישיון רכב בתוקף – 30 ימים.

לא הבנת אותי. כאשר תגיע לפסקה (3) תבין אותי: "ולעניין רכב שהושאר ברשות הרבים ואין לו רישיון רכב תקף במשך שלושה חודשים לפחות – לפחות עשרה ימים לפני הגרירה". למעשה אתה עושה את זה חופף, ואז פתרת את הבעיה.

נכון שצריך לתקן את (3).

אני אומר להיפך: תתקנו את (א) ותשאירו את (3) ופתרנו את הבעיה.

צריך לתקן פה את (3) כי צריך להתייחס לאותם שלושה חודשים. אבל חודש לפני תהיה התראה ראשונה? אנחנו חשבנו שזה יהיה מוקדם מדי.

שלושה חודשים פלוס 30 ימים פלוס 21 ימים להזיז את הרכב, התוצאה בסופו של דבר היא שזה מרע את המצב לעומת החוק הנוכחי, שמדבר רק על 60 ימים ואז אנחנו צריכים לשלוח התראה ולא נקבע מועד. זה מרע את המצב.

גם מבחינה מהותית הפגיעה פה היא מזערית, אם בכלל. רכב שאין לו רישיון רכב במשך 30 ימים הוא כבר מפגע, וכמובן גם הכול תחת הכותרת של "נחזה כנטוש". כל מה שהוא צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה – אם אנחנו מדברים על פגיעה בקניין – אנחנו שולחים לו הודעות, הוא צריך להוציא רישיון רכב, להזיז את הרכב. היכולת שלו להתמודד עם הפגיעה בקניין שלו היא פשוטה מאוד, בקלות רבה הוא יכול למנוע את זה. לכן הצבה של דרישת צו במשך 30 ימים לתחילת התנעת התהליך, לא לגרירה, לדעתנו זה יותר ממידתי. שלושה חודשים – זה בסך הכול מרע את המצב שלנו היום, זה מותח את המועדים. החלופה של רישיון רכב היא מהחלופות הבולטות, לפחות אצלנו, לרכבים נטושים, כי באמת רכבים נטושים בהרבה מאוד מקרים הם רכבים שאין להם רישיון רכב, כך שמדובר על חלופה חשובה.

אתה אומר שאין לו רישיון רכב במשך 30 ימים.

30 ימים, ואז כפי שנאמר צריך את פסקה (3) לתקן לעניין רכב שהושאר ברשות הרבים ואין לו רישיון רכב תקף במשך 30 ימים, לתקן גם את זה. שלושה חודשים זה יותר מדי זמן. זה מרע את המצב.

מצד שני, צריך לשים לב שיש פה עוד כברת דרך, ומספיק שלאדם אין רישיון רכב שיוכלו ממש לגרור את הרכב. זה לא כפי שהיום בחוק הנוכחי אומרים לו להזיז את הרכב. לפי הנסיבות כאן מספיק שאין לו רישיון רכב כדי שאפשר יהיה לגרור.

כשהוא מקבל את ההתראה הוא יכול לשלם עבור רישיון הרכב.

אולי צריך לקבוע שהשלושה חודשים יהיו בסך הכול, כלומר חודשיים ואז חודש של התראה.

לא. החשבון המדויק הוא שלושה חודשים, בעצם 100 ימים מינוס 21 מינוס 30. כלומר נשאר לו 50 ימים. אם אני הולך לפי פסקה (3), שהיא הגיונית, היא אומרת: אני גורר 10 ימים אחרי שלושה חודשים שאין לו רישיון, אני גורר, לא אני מתריע. ואז בעצם אתה נותן לו התראה אחרי 50 ימים, יש לו 30 ימים פלוס 21 ימים ואז אני גורר.

אז אפשר לשנות את (2), שאין לו במשך - - -

לא פגעת בזכות הקניין. התראה זה לא זכות קניין, עם כל הכבוד.

30 ימים ועוד 30 ימים. בסופו של דבר מגיעים ליותר מחודשיים. אני מזכיר שהחוק היום מדבר על 60 ימים. התוצאה שהחוק הזה ירע את המצב היא תוצאה מאוד בעייתית.

זה לא יקרה, לא נוציא מפה חוק שמרע את המצב.

זה לא מרע את המצב.

יש לך שתי אפשרויות. נשארה לך גם האפשרות השנייה.

נכון, זאת אפשרות משמעותית מאוד. זה אינדיקטור טוב. במיוחד אם פסקה (3) בנוסח המוצע כוללת מתחם של שיקול דעת, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה. יכולות להיות מחלוקות וויכוחים. אז החלופה הזאת תהיה מטבע הדברים משמעותית יותר עבורנו, ולכן מבחינתנו יש חשיבות להוריד את השלושה חודשים.

אנחנו מבינים שאתם רוצים להוריד את זה ל-30 ימים, זאת עמדתכם.

זאת עמדתנו.

יש עוד מקום שאנחנו סבורים שנכון להוריד ל-30 ימים, בסעיף 2, שמתקן את סעיף 8ב, את המועד שבו אנחנו יכולים לגרוט או למכור את הרכב. היום זה חודשיים. התיקון המוצע הוא רק להמיר את זה מחודשיים ל-60 ימים, הוא רק תיקון של ניסוח. אנחנו חושבים שאם כבר עושים תיקון נכון להוריד גם את זה ל-30 ימים. הסיבה בסופו של דבר היא כי כל הפעילות הזאת של הסרת רכבים היא פעילות גירעונית. בניגוד לדוחות שרשות מקומית איכשהו רואה מהם כסף, זה פעילות גירעונית, אין בסופו של דבר ממי לגבות, אין אפשרות לגבות. אלה לא רכבים שהשווי הכלכלי שלהם הוא כזה שיש אפשרות למכור אותם ולכסות את ההוצאות. זו פעילות גירעונית שהרשות המקומית עושה בשביל להגן על המרחב הציבורי, גם אם נפגעים, כפי שנאמר, גם אם היא תפיסה של המרחב הציבורי למשך זמן ארוך. עלויות הגרירה, עלויות האכסון, שהן עלויות לא זניחות, יוצרות תמריץ שלילי לרשויות. לעיריית תל אביב-יפו יש אפשרות אולי, אבל רשויות שיש להן פחות אמצעים להתמודד עם הדברים האלה, העובדה שהן צריכות לאחסן את הרכב במשך תקופה ארוכה היא תמריץ שלילי לעשות דבר שאין ממנו שום רווח, הוא נטו לטובת שיפור המרחב הציבורי. בגלל העלויות, אנחנו חושבים שצריך להוריד את זה. שוב, זה על רקע זה שיש פה סדרת התראות, כך שבסופו של דבר האפשרות שמישהו שהרכב שלו לא נטוש אלא הוא בטעות השאיר אותו, הרי זה מה שבאים למנוע, מצב שבטעות ייגרט או יימכר רכב שהושאר שם כי מישהו לא שם לב, האפשרות לאור סדרת ההתראות היא לדעתנו אפסית עד לא קיימת. ברגע שיש כל כך הרבה מגבלות ובקרות לפני שעושים את הצעד של מכירה או גריטה, נראה לנו נכון לא לחכות 60 ימים אלא 30 ימים שהרכב חונה אצלנו ואז לאפשר לגרוט.

תודה רבה. משה ליבר מן החברה לביטחון בראשון לציון, בבקשה.

צוהריים טובים. ראשית, תודה על היוזמה. זה יעזור לנו מאוד.

מרבית הדברים נאמרו. אני מדגיש את הנקודה, שרכבים נטושים עבורנו, פרט לתפיסת המרחב הציבורי, הם בעיקר בעיה בטיחותית גדולה מאוד, של ילדים שמחפשים לשחק בהם וזה בעיה לא פשוטה שאנחנו מתמודדים איתה.

אני מסכים עם חבריי בנושא המרחק, שאפשר להשאיר את הנוסח כך שנוכל אנחנו לקבוע מה המרחק, כי משחקים אתנו, כפי שנאמר כאן.

בנושא המסרונים – לנו אין את המידע. נשמח לקבל את המידע הזה כדי שנוכל להעביר מסרונים. זה יקל עלינו את פעולות האכיפה. אנחנו רוצים להיות שקופים עבור האנשים שאותם רכבים שייכים להם.

הדבר האחרון שלא נאמר כאן הוא נושא המרחב הציבורי שמשמש לנטישת רכבים. בראשון לציון – אני לא יודע איך זה בערים אחרות – מגיעים הרבה רכבים אחרי תאונות, בוחרים לנטוש את הרכבים אצלנו, לא תושבי העיר. מעל למחצית מן הרכבים שאנחנו מוצאים נטושים הם בכלל לא של תושבי העיר, פשוט אנשים נוטשים אותם. אין לנו שום דרך לתקשר איתם. זה מהווה עבורנו בעיה. אנחנו שולחים להם דואר רשום אבל אין שום התייחסות ואין לנו איך לדבר איתם.

מה אתה מציע?

אני מציע לקצר. הרכבים הללו, גם אם יש להם לוחית ורישוי וגם אם יש להם טסט אבל הם נראים לנו טוטאל לוס, לאוטו כזה חייבים להביא שמאי. אנחנו מביאים שמאי כדי שלא יהיו תביעות עתידיות. אני מציע לקצר לפחות את ה-60 ימים שאתם מציעים, או את ה-90 ימים, אני כבר מבולבל ממספר הימים שציינתם בכל מיני המקרים. אחרי הגרירה אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לבצע את הגריטה, כמה שיותר מהר שהוועדה יכולה לתת לנו, כדי לפנות מקום לטיפול בעוד רכבים. לדעתי זה אחד הדברים הכי חשובים. התושבים מוטרדים מזה מאוד. כפי שציינתם, זה בעיה גדולה מאוד. חלק משחקים אתנו, חלק נוטשים אותנו. אנחנו צריכים פשוט לעבוד מהר יותר. ככל שתיתנו לנו יותר כלים אנחנו נעבוד מהר יותר לטובת התושבים והאזרחים של המדינה.

כל שאר הדברים נאמרו בצורה ברורה מאוד.

שמעתי את נציג הרשויות המקומיות מדבר על החודשיים וה-60 ימים. אני מרגיש לא נוח עם זה. על אף שאני בעד הכול, חבר'ה, תוך 30 ימים להודיע לאדם? האדם נכנס לבית חולים, הייתה לו קורונה, היה מבודד, אני לא יודע מה, וגררת לו את הרכב? לא יקרה כלום אם זה ייקח 60 ימים.

למרות שהוא קיבל התראה, לקחו לו את האוטו מן המקום וכל זה ארך זמן, ובסוף נותנים לו הודעה לפני הגריטה.

זה 30 ימים מן הגרירה? אז בסדר, כי עברו כבר ארבעה–חמישה חודשים.

רעות אופק ממשרד המשפטים, בבקשה.

רעות אופק נמצאת בזום בשביל לדבר על ההודעה הדיגיטלית, על סמס, אבל אני מבינה שאנחנו עוד לא עוסקים בזה.

בסדר. את רוצה לדבר אתנו על כל שאר הסעיפים? בבקשה.

אני ממשרד המשפטים. נשמור את רעות לנושא הבא.

אני רוצה להצטרף ולתמוך במה שאמרה היועצת המשפטית של הוועדה בהיבטים של סידור התהליך ושמירה על מידתיות בהקשר של הפגיעה בזכות הקניין על המטלטלין.

כמה נקודות שעלו בעניין רישיון הרכב שלא בתוקף במשך שלושה חודשים – עלה פה רעיון שרישיון הרכב לא יהיה תקף במשך חודש. אני חושבת שזה זמן קצר מדי. יכול להיות שאדם התעכב בחידוש רישיון הרכב. חודש בעיניי זה זמן סביר שהוא לא מחדש את הרישיון והוא יטפל בזה אחר כך.

ההצעה בעיניי לא גורעת מן המצב הקיים. היום רשויות מקומיות מפעילות את הסמכויות רק אחרי שברור שהרכב הוא גרוטאה. כשאנחנו מדברים על היעדר רישיון רכב אנחנו נותנים איזשהו מועד ודאי יותר עבור הרשות המקומית, אבל אנחנו גם בעצם מקדימים את המועד שבו היא יכולה לפעול.

אבל גוררים לו רק 30 ימים אחרי שהודיעו לו.

אני מדברת כרגע על החלופה של שלושה חודשים, על רכב שהוא בלי רישיון רכב תקף. הציעה לירון לעשות את זה סך הכול שלושה חודשים, כלומר חודשיים ועוד חודש.

הצעתי שב-(2) זה יהיה 60 ימים ולא שלושה חודשים, ואז עם ההתראה זה עוד חודש, ואז יש לו עוד 21 ימים עד הגרירה.

בעיניי זה הסדר שהוא מאוזן יותר. זאת נקודה אחת שרציתי להעיר.

הנקודה השנייה היא בעניין הגריטה לאחר חודש מן הגרירה ולא לאחר חודשיים.

ואיך את עם 45 ימים?

פחות גרוע. אנחנו צריכים לשים פה לב היטב לנושא המידתיות. נכון, יש פה עלויות לרשויות המקומיות אבל אל מול זה אנחנו מדברים פה על פגיעה בזכות הקניין.

זה לא רק עלויות לרשות המקומית, זה גם פגיעה במרחב הציבורי.

זה אחרי הגרירה. אנחנו מדברים פה על החודשיים שאחרי הגרירה, כבר אין פגיעה במרחב הציבורי.

שאלתי על רישיון הרכב שלא תקף במשך 30 ימים. את מדברת על זה?

קודם דיברתי על רישיון רכב בתוקף, בעניין שלושה חודשים. חודש זה מעט מדי אבל אני חושבת שההצעה של הייעוץ המשפטי של הוועדה, שזה יהיה שלושה חודשים בסך הכול, היא הצעה שאפשר לאמץ אותה.

עברתי עכשיו לנקודה השנייה שרציתי להעיר, לגבי תיקון סעיף 8ב. עלתה פה בקשה מצד הרשויות המקומיות להפחית את המועד לגריטת הרכב לאחר הגרירה מחודשיים לחודש. בשלב הזה כבר אין פגיעה במרחב הציבורי, אנחנו מדברים פה רק על העלויות שיש לרשויות המקומיות באחסון הרכב. העלויות לרשויות המקומיות אל מול הפגיעה בקניין הפרטי על המטלטלין, אני חושבת שיש כאן קושי לקצר את זה לחודש.

למה?

כי צריך לתת הזדמנות לבעל הרכב לבוא.

נתנו לו. הוא קיבל התראה, גררו לו, הוא לא הגיב. אמרו לו: אדוני, הולכים לגרור לך את הרכב ולמכור אותו, והוא לא עושה כלום. ו-60 ימים זה כן בסדר?

זה לפחות המצב הקיים היום.

מה זה אומר? שהוא טוב? שהוא לא טוב? הוא מידתי?

אנחנו עושים כאן מהלך לקיצור משמעותי של הזמן. השאלה אם נכון בבת אחת ללכת על כל הצעדים.

ואז להרגיל אותם שיש שינוי? הרי להעביר חוק בכנסת ישראל זה הליך קשה. אנחנו לא נעשה עכשיו צמצום של 30 ימים ובעוד שנה נבוא עם עוד 30 ימים. אין פה תהליך. יש פה רצון להסדיר סוגיה. הסיפור הקשה הזה – אני זוכר שגם פעם אחת צמצמו את ימי המעצר ללא צו מ-30 ימים לשבעה ימים, בבת אחת, ביום אחד, אי שם בשנות ה-90. אני יודע כי שירתי אז במשטרה. פשוט הורידו. היו 30 ימים בלי בית משפט, פתאום אמרו: לא, רק שבעה ימים. אמרנו: איך זה יכול להיות? הנה, הצליחו.

הבעיה שהצעת החוק הזאת באה לפתור היא המרחב הציבורי. ההצעה כפי שהיא עכשיו נותנת מענה לתכלית הזאת.

והכסף הציבורי לא מעניין אותך?

הכסף הציבורי גם מעניין אותי, אבל זה שאלה של איזונים.

הנקודה האחרונה שרציתי להתייחס אליה, נזרקה כאן הערה על קבלת מידע על בעלי הרכבים. כמובן יש כאן היבטי פרטיות.

יש לי שאלה. הרי את הפרטים על בעל הרכב אנחנו מקבלים ממשרד התחבורה. משלמים להם על זה. הרשות המקומית משלמת כסף על כל רשומה שהיא מקבלת ממשרד התחבורה. השאלה היא: למה? אני לא יודע אם כשמשרד המשפטים מבקש רישיון רכב ממישהו הוא משלם למשרד התחבורה עבור המידע הזה. למה רשות שלטונית צריכה לשלם על מידע מרשות שלטונית אחרת? זאת שאלה. אבל אני שם את זה בצד. למה על הדרך אי אפשר לקבל את כל הפרטים שרשומים על הרכב – שם, שם משפחה, כתובת וטלפון?

זו שאלה בעיקר למשרד התחבורה.

לא, אני שואל משפטית. לא דיברתי על כסף. את הכסף שמתי כדובדבן, על הקופה שעושה הממשלה על חשבון הציבור. למה אי אפשר להעביר את כל הפרטים שרשומים על הרכב הזה לרשות המקומית? לא מדובר על העברת הפרטים לאדם פרטי אלא לרשות שלטונית שאמורה לאכוף.

משרד התחבורה מוכן להעביר לביטוח הלאומי? אתה כבר מדבר איתי על רשות מקומית.

למה אי אפשר להעביר פרטים על מספר הרכב, כפי שאת מעבירה פרטים על הכתובת שלו, שזה גם צנעת הפרט, אז גם את מספר הטלפון שלו?

למיטב ידיעתי ההתייחסות לכתובת היא לא כאל מידע אישי שחוסה תחת הגנת הפרטיות. לעומת זאת מספר טלפון כן נחשב מידע אישי וצריך הסדר בחוק בשביל להעביר את המידע, הסדר מפורט.

הנה, עכשיו אנחנו מסדירים את החוק.

בדיוק ראיתי את אנשי הפרטיות שלנו פה בחוץ. נראה אם הם עדיין פה.

את יכולה לקרוא להם אם את רוצה. בינתיים נדבר עם רעות אופק ממשרד המשפטים. היא לא נמצאת. יש מישהו מן השלטון המקומי שרוצה להתייחס אל מה שנאמר פה על ידי משרד המשפטים? בבקשה.

הדוברת הקודמת אמרה דברים שסותרים את הדברים שהיא רוצה לתת. אם היא רוצה שאנחנו בוודאות נגיע לבעל הרכב – אגב אני חושב שכל חבריי מן הרשויות רוצים להגיע בוודאות לבעלי הרכב, זה יפתור לנו את הבעיה – אז תני לנו את מספר הטלפון.

את זה הבנו. הולכים לקרוא לכאן את אנשי הפרטיות. אני שואל אתכם לגבי המועדים.

הדבר השני שרציתי להגיד, זה לא רק עניין כלכלי, לא רק כסף. יש לנו מקום מוגבל לגרירת רכבים, אין לנו חניונים אין-סופיים בעיריות.

את זה הבנו. את עניין המרחב הציבורי והכסף הציבורי הבנו.

אני לא מתייחס לכסף.

אני כן מתייחס לכסף. אני רוצה שתתייחס לנושא אחר, לנושא 60 הימים, כפי שהציעה פה היועצת המשפטית של הוועדה. אולי תסבירי את ההצעה שלך.

צריך לזכור שבסעיף של הגרירה הסופית כתוב שתקופת הדרישה צריכה להיות מקסימום 21 ימים ולא פחות מ-14 ימים.

אנחנו חושבים שצריך לעשות איזה הסדר שמאזן בין פינוי המרחב הציבורי לבין הקניין הפרטי. אם אנחנו מורידים פה ב-(2) וכותבים שלרכב אין רישיון נניח 60 ימים.

פחות מ-60 ימים.

60 ימים, ואז יש לנו התראה של 30 ימים, התראה של 14 הימים האחרונים ממש לפני הגרירה. זה 90 ימים ועוד 14 ימים, בסך הכול זה 104 ימים.

בשיחות פנימיות חשבנו שב-(3) אולי נעשה – בסופו של דבר לגבי ההתראה האחרונה לפני הגרירה זה כבר יצא הבדל לא משמעותי, 14 ימים או 10 ימים לרכב שאין לו רישיון. הייתה מחשבה לאחד את זה למועד אחד, שלדעתנו צריך להישאר 14 ימים ולא 10 ימים, כדי לשמור שתהיה אזהרה מספיקה מראש לפני הגרירה הסופית ולא לקצר יותר מדי את הזמן הזה. אם עושים את זה 60 ימים – זה יוצא 60 ועוד 30 ועוד 14. זה כאילו בין 14 ל-21 ימים.

אני אומר לעצמי שבסוף אצטרך להמתין יותר זמן. במצב הנוכחי כאשר אני רואה רכב שנראה לי לא תקין, אני בודק אם יש לו טסט. אני נותן לו חודש גרייס, נותן לו חודשיים עד שהוא מפנה. זה 90 ימים.

זה לא חודשיים עד שהוא מפנה. עכשיו זה חודש עד שהוא מפנה.

אבל בהצעה שלכם במשך שלושה חודשים בלי טסט הוא נשאר ברחוב ואז עוד חודש אני ממתין לגרור אותו. זה ארבעה חודשים. זה יותר מן המצב הקיים.

לא, אנחנו רוצים לצמצם.

מה שעשינו זה שבנושא של הטסט לבד, לא בכל שאר הסעיפים, במשך 60 ימים אין לו טסט, ואז אתה מוציא לו התראה מידית על 30 ימים, ואז אחרי 14 ימים אתה מפנה אותו.

זה יותר ממה שיש היום. כעת אני עושה את זה ב-90 ימים. חודש אין לו טסט, חודשיים אני ממתין.

רק על הטסט. עד היום לא עשית את זה.

אתם צריכים להבין, הטסט זה הדבר הכי נפוץ שאנחנו פועלים כנגדו. רכב ללא לוחית זיהוי כמעט ואין לנו, ורכב שנחזה כנטוש קשה מאוד להוכיח את זה. הדבר שהכי ברור והכי קל לנו משפטית זה לבחון האם רכב עם רישיון או בלי רישיון. לכן זה יהיה הסעיף הנפוץ ביותר.

גם פסקה (3): "הרכב הושאר במקום אחד, או שלא הוזז ממקומו למרחק של ממש".

זה נכנס לפרשנות, האם זה מרחק של ממש או לא ממש, האם כן משמש למטרות נסיעה או לא משמש למטרות נסיעה. זה מאוד פלואידי. לך לבית משפט ותוכיח.

לכן אנחנו ברשות עובדים – גם שינינו את הסעיף שלנו לסעיף הזה, של רכב שרישיונו פקע. גם הכי קל להוכיח את זה. כאשר התובעת הולכת לבית המשפט קל לה להוכיח את זה.

לכן אני חושב שצריך לתת לזה לכל היותר חודש ללא טסט, לתת לו חודש אפשרות להזיז את הרכב. זה יעזור לנו.

אני לא מבין למה חודשיים לא מספיק לאדם שנמצא במרחב הציבורי. אין לו טסט כבר חודש, קיבל התראה, יש לו עוד 30 ימים להסדיר את הדבר הזה או שיגררו אותו. למה זה לא מספיק? למה צריך יותר?

אלא אם יש מקרים גבוליים. נכון שאסור להשאיר רכב שרישיונו פקע.

מאה אחוז. אז למה לאפשר את זה?

אם אדם נמצא בחו"ל?

גם אדם שנמצא בחו"ל צריך לטפל בדברים האלה כפי שהוא מטפל בכלב שלו שצריך להוריד אותו פעמיים ביום. מה זאת אומרת?

בסוף שלא יהיה מצב שהחוק כאילו מאשר לאנשים להיות ללא טסט. גם מישהו עלול לפרש את זה. לכן אני חושב שחודש זה מספיק זמן, אם מישהו בבית חולים או מישהו בחו"ל או מישהו שכח, כל מיני דברים מן הסוג הזה. מעל זה, זה יותר מדי. אנחנו לא נרוויח מזה דבר, אנחנו רק ניפגע מזה.

חודש זה סביר לגמרי. אם אדם נמצא בבית חולים אז יכול להיות שצריך להתיר לו - - -

הוא לא לבד.

אתה צודק שהוא לא לבד, אבל נגיד שמישהו מאושפז בבית חולים חודשיים, אז בסדר. שלושה וחצי חודשים זה לא הגיוני.

מה אתה עושה היום? יש לך רכב שאין לו טסט. מה מצוי? אחרי חודש ימים בלי טסט אתה כבר פונה אליו?

אני פונה אליו אחרי חודש ימים, כן. אומר בהגינות שבתקופת הקורונה הארכנו את הזמן.

בתקופת הקורונה כולם לא זזו מן הבית.

תוך חודש ימים אתה פונה אליו. ואחרי כמה זמן אתה גורר על פי החוק הקיים?

אחרי חודשיים מן הפנייה. כמובן אני מוודא שהדואר הרשום הגיע, אני עושה את הבדיקות שלי ואני גורר אותו אחרי חודשיים אם הוא לא הגיב. חודשיים לאחר הגרירה אני גורט.

פה קיצרנו את החודשיים לחודש.

אבל נתתם לו אפשרות להיות שלושה חודשים ללא רישיון. לדעתי 30 ימים זה די והותר.

אני בעד להשאיר את זה חודש. חבר'ה, זה 30 ימים, זה המון זמן.

אני מתנצלת שלא הייתי כאן קודם. נודע לי רק עכשיו שאני צריכה לעלות בזום לדיון אז אני אתכם.

הבנתי שאתם מבקשים התייחסות לסוגיה של דיגיטציה ודיוור דיגיטלי ושליחת הודעות לבעל הרכב. באופן כללי, אנחנו כמובן מעודדים את המעבר לדיגיטל ובטח לדיוור דיגיטלי. היום מונחת על שולחן ועדת החוקה הצעה שמטפלת בסוגיה של דיוור דיגיטלי באופן רוחבי.

ניתן לייצר גם הסדר פרטני בהצעה הזאת שמונחת על שולחן הוועדה היום. כדי לאפשר משלוח של הודעת סמס או הודעת מייל לנמען, ובמקרה שלנו לבעל הרכב, צריך לוודא שכמה נתונים קיימים. ראשית, שאנחנו יודעים שהטלפון הסלולרי זה המספר שלו, ולכן צריך להיות איזשהו קשר של הרשות עם בעל הרכב, שיהיה ברור שאכן זה המספר ולשם הוא יכול לקבל הודעות. דבר שני, צריך לוודא, מאחר שאנחנו מדברים על עידן של דיגיטציה ולא כולם בהכרח יודעים לקבל הודעות באופן דיגיטלי, צריך לוודא שבאמת האדם יודע איך לעשות שימוש בכלי. יש רשימה מצטברת של תנאים שצריך לוודא ולעמוד בהם.

איפה רשומים התנאים האלה? איפה הם קבועים?

עכשיו בדיוק נחקק חוק מסגרת.

אני מדבר על היום.

ההצעה שעלתה היא שאפשר יהיה להודיע – זה לא אמור להחליף את הדואר הרשום אלא רק להיות בנוסף, ובמידה ויש את הפרטים, או משהו כזה. אם רוצים להכניס תיקון כזה עכשיו לחוק השאלה מה צריך להיכלל בסעיף. אקרא לך את לשון ההסתייגות שהוגשה לגבי ההודעות: "אחרי המילים 'אם ניתן לזהותו' יבוא 'במידה וניתן לזהותו תבוצע גם שיחת טלפון או שליחת הודעה טלפונית לבעל הרשום של הרכב'."

אם זה שירות אקסטרה שרשויות יכולות לספק זה בוודאי מבורך. אם זה בנוסף לדואר רשום אז אנחנו לא צריכים תנאים נוספים. אם רוצים להגביר את הוודאות, שגם הערוץ הנוסף של הודעה דיגיטלית יתקבל אצל בעל הרכב, אז אפשר להוסיף תנאי שמדובר במספר שהרשות מכירה, יודעת שהוא שייך לאדם, שהאדם יודע לעשות שימוש, אבל מאחר וההצעה שעלתה כאן נוגעת לערוץ נוסף, בנוסף על הדיוור הפיזי, אז נראה לי שאפשר להשאיר את זה גם כך.

רוצים להקל על הרשות, לא להקשות.

צריך לכתוב פה "ככל הניתן", רק אם יש את הפרטים.

יש הערות נוספות?

אשמח להתייחס להסתייגות. אנחנו כמובן תומכים כמה שיותר בשירותיות וביידוע, אבל אם תהיה לנו דרישה בנוסף לדואר רשום, גם אם זה יהיה רק "ככל הניתן" ולא כתחליף לדואר הרשום, זה בעצם מטיל עלינו נטלים שלא קיימים בשום תחום אחר בדיני המצאות של קנסות או של דברים כאלה. כפי שנאמר פה, אין לנו באמת מספרי טלפון של כלל האוכלוסייה.

אנחנו אומרים דבר פשוט. הרי יש לכם במאגר העירוני נתונים על תושבים שהשאירו פרטים ואמרו: אנחנו רוצים שתשלחו לנו ארנונה במייל או הודעות על תשלומים במייל או בסמס. זה קיים. אתם מתכוונים להפעיל זיקוקי די-נור ואתם שולחים להם הודעה: קחו את הכלבים שלכם למקום אחר. עושים את זה. אם יש לכם את המידע, תעשו בו שימוש. אם אין לכם את המידע, תמשיכו בנוהל ההמצאה הקיים.

הקושי מבחינתנו הוא שזה לייצר מערכת שיודעת רק לגבי רכבים נטושים לבדוק איזה מספרי טלפון יש, ואם כן אז לשלוח להם הודעות. ברגע שזה יהווה תנאי להפעלת הסמכות - - -

זה לא תנאי. זה תוספת.

תוספת – אני חושב שאנחנו יכולים גם בלי הוראה בחוק, יש לנו אפשרות.

מפריע לך שזה יהיה כתוב בחוק?

כל עוד זה לא תנאי אין לנו בעיה, רק שזה לא יהיה תנאי להפעלת הסמכות.

זה לא תנאי. זה רק יעזור לכם.

בכוונה סייגתי את זה.

הייתי שמח אילו זה היה במקום, אבל זה לא תנאי.

גם אנחנו היינו שמחים אם זה היה במקום.

אני מסכים עם משרד המשפטים. אחדד. אם משרד המשפטים היה מודיע למשרד הדיגיטל שנתחיל להעביר מידע בצורה מסודרת, מה שיש להם, לרשויות המקומיות, יכולנו להגיד שזה במקום. לצערי הרב, בשל כל מיני סיבות, ואני לא מאשים את משרד המשפטים בעניין הזה, אף משרד לא מוכן להעביר את המידע שלו למשרד השני. זה מזעזע אבל זאת המציאות.

בואו נראה, תיכף אילת פלדמן תגיד לנו שזה אפשרי ואנחנו נפתור את הבעיה.

על העברת מידע? אבל קודם כול רעות אופק רצתה להתייחס לדברים שעלו כאן.

רק רגע, שמואל זינגר רוצה לסיים ואז תתייחסי.

אלה שני דברים שעלו בהתייחסות של משרד המשפטים. קודם כול, לגבי 30 ימים אנחנו כמובן תומכים. אני שוב רוצה להזכיר שכאשר מדברים על היעדר רישיון רכב במשך שלושה חודשים, זה תנאי להתנעת התהליך. כלומר הפגיעה היחידה שיש בשלב הזה, אם אנחנו מצמצמים ל-30 ימים - - -

אמרנו שנצמצם את זה ל-30 ימים.

זה לגרירה. זו הפגיעה היחידה.

בנוגע ל-60 ימים לגריטה של הרכב, נאמר שבשלב הזה כבר אין פגיעה במרחב הציבורי וזה רק עלות כלכלית לרשות. קודם כול, עלות כלכלית לרשות זה כספי ציבור, בעינינו זה דבר משמעותי מאוד. דבר שני, כפי שציינו קודם, כאשר יש תמריץ כלכלי שלילי, כשיש עלויות כבדות מדי אז רשויות יימנעו מלבצע את הפעולה הזאת ואז התוצאה המידית תהיה שהן ישאירו את זה במרחב הציבורי, כי הרשויות יגידו: אם זה עולה לנו כסף אז אנחנו לא עושים את זה, כי אין בזה ערך מוסף מעבר לתרומה למרחב הציבורי.

נקודה נוספת בעלת משמעות, אנחנו מדברים על רכבים שהשווי הכלכלי שלהם נמוך מאוד, אם בכלל. כשמדברים פה על פגיעה בקניין, זה לא שמישהו לוקח רכב חדש שיצא היום מן הניילונים ומוכר אותו. אם מוכר אז בכלל אין פגיעה. הסיבה שהרכב נגרט היא כי אין לו שום שווי כלכלי. לכן הפגיעה היא מזערית.

זה ברור. אנחנו נצמצם את מספר הימים. זה לא יהיה 60 ימים. אולי 45 ימים לפני גריטה ואז נגיע לעמק השווה בהקשר הזה.

אני קורא את דברי ההסבר להצעת החוק, את מה שאתה הצגת קודם. גם ברשות המקומית לא ביום השלושים אתם כבר מתחילים בתהליך, זה לא קורה גם היום. ההצגה בדברי ההסבר, שאני מאמין שבאו מאיזה מקום, היא שתהליך האיתור הוא ארבעה חודשים. אני מציע לך לבדוק את המספרים, כמה רכבים גררת אחרי 60 ימים, כלומר 90 ימים אחרי שפג הרישיון. זה לא קורה. עד שמישהו מתקשר לעירייה לדווח שהרכב נטוש עברו 30 ימים, ואז אתה מתחיל את התהליך, אז אתה כבר בתוך ה-60 ימים. הרי רק דיברנו על הנושא של הרישיון.

אני חושב שבתיקון לסעיף 8ב אפשר לרדת ל-45 ימים.

גם בסעיף הקודם, שהוא אמר שהגדלנו את מספר הימים, אני לא רואה את זה.

דברי ההסבר הם דברים שאנחנו כתבנו מתוך שיח עם רשויות.

אני מנסה להבין, אצל כמה אנשים בדיוק ביום השלושים העירייה שלחה התראה ואז מתחילים לספור? זה לא קורה. בתוך עמנו אנחנו יושבים.

נציגי משרד התחבורה משום מה לא עלו בזום. בשלבים המוקדמים הם העירו לנו שהיעדר רישיון רכב צריך להיות אפילו שישה חודשים, אז הייתי שמחה לשמוע.

נציגת משרד התחבורה בזמנו אמרה שאין בעיה בכלל, מבחינתה הכול היה טוב.

אז עלתה מישהי שאמרה שהם לפעמים גורטים בטעות. היה לה קשה עם קיצור הזמנים. לאה קריכלי הלכה לבדוק מה עם נציגי משרד התחבורה. אשמח שנשמע אותם.

לא הצלחתי להביא לפה את האנשים המומחים לפרטיות אבל הם אמרו לי כמה נקודות שכדאי להביא לתשומת לב הוועדה.

הדבר הראשון הוא שצריך להבין האם יש בעיה, כלומר למה משרד התחבורה לא מעביר את המידע היום.

כי הוא יכול לא להעביר.

האם יש הסדרים קיימים, ואם אין – האם יש מענה בחקיקה הקיימת או שיש בעיה בחקיקה הקיימת היום? זו שאלה שאני לא יודעת לענות עליה. אולי אם יעלה כאן נציג של משרד התחבורה תוכלו לשאול אותם.

משרד התחבורה לא מעביר והמידע שיש לרשויות הוא מאנשים שנרשמו להם בארנונה או בהיתר בנייה או במשהו אחר. משרדי הממשלה לא משתפים פעולה בעניין הזה, וזה קטגורית, לא רק משרד התחבורה, כל המשרדים, לצערי הרב. אני אומר את זה כמי שבא מן השלטון המקומי. דרך אגב, אמרתי בהגינות שמשרדי הממשלה גם לא משתפים פעולה האחד עם השני. זה לא אמור להיות במינהל תקין. לצערי רב כך קורה, אלה העובדות, ולכן אני לא נלחם.

אמשיך להתייחס לסוגיית הפרטיות. כמובן אם יש בעיה ואין מענה בחקיקה הקיימת אז בחוק אפשר לקבוע הסדרים שפוגעים בזכות החוקתית לפרטיות אבל צריך להבין קודם כול מה הסיטואציה, צריך לבנות את ההסדר בצורה נכונה. זה לא דבר שאנחנו יכולים לעשות עכשיו על רגל אחת. גם לא די באמירה כללית שיועבר מידע.

למה לא?

כי יש כאן פגיעה בזכות חוקתית לפרטיות.

וזה שהולכים לפגוע בזכות הקניין זה לא בעיה? לא רוצים לפתור את זה? איך אפתור את זה? על ידי כך שאבקש ממשרד התחבורה להעביר את המידע שיש לו לגבי בעל הרכב, בין אם כתובת ובין אם מספר טלפון.

הפגיעה בזכות החוקתית לקניין - - -

את מעדיפה שיפגעו בפרטיות או שיפגעו בקניין? מה הפגיעה החמורה יותר? באמת אתם מפתיעים אותי לגמרי.

אנחנו צריכים לשמוע את משרד התחבורה כדי להבין איפה נמצאת הבעיה. ככל שלא מועבר המידע, למה הוא לא מועבר.

איש המחשבים שלהם בחוזה שלו לא כתוב שעליו להעביר את הקובץ. תאמיני לי, בסוף תראי ששם הבעיה, לא בגלל בעיית פרטיות.

אם זאת הבעיה, זה סיפור אחד. אם הבעיה היא היבטי פרטיות אז אנחנו צריכים פה את האנשים של הפרטיות. שאלתי במפורש והם אמרו שצריך הסדר מפורט ומידתי שעונה על הקושי, ואם תהיה פה אמירה כללית שיועבר מידע ממשרד התחבורה לרשויות המקומיות אז יש פה קושי משפטי.

כשיש בחירות מעבירים למפלגות תעודות זהות של אנשים, כתובות של אנשים. זה לא פגיעה בפרטיות? זה מופץ לכל מפלגה שמבקשת להתמודד. אני מדבר על כך שאם רשות מקומית, שהיא רשות שלטונית, פונה למשרד התחבורה כדי לקבל את פרטי בעל הרכב, לא יכול להיות שיעבירו רק פרטים מסוימים, כמו כתובת ושם ושם משפחה, ולא את מספר הטלפון שלו.

אני חולק עליך. נניח שאני בעל רכב נטוש, הולכים לגרור לי את הרכב. אתה אומר למשרד התחבורה לא להעביר את הפרטים שלי, שאני לא אדע, בשביל לא לפגוע לי בפרטיות? אני רוצה לדעת אם גוררים לי את הרכב.

אמרתי: מה יותר חזק, זכות הקניין או זכות הפרטיות?

יש הסדר לפי חוק הגנת הפרטיות של העברת מידע מרשות לרשות. יש שם תהליך והסדר שבו מבקשת רשות אחת מרשות שנייה מידע. הרשות שממנה מבקשים אמורה לבחון את העברת המידע ולהעביר. לכן צריך לבדוק פה האם באמת יש צורך בהסדר שמתגבר על ההסדר. ההסדר הרגיל שם מסדיר את התהליך בין רשות לרשות ולא מונע, לפי מיטב ידיעתי, העברת פרטים ככל שהם נדרשים וככל שיש אפשרות להעביר אותם.

העירייה לא יכולה לעשות שימוש במספר הטלפון הזה כדי להודיע שבשעה 8 ביום העצמאות יש זיקוקי די-נור. היא יכולה להשתמש במידע הזה רק לצורך הודעה על גרירת הרכב. מה יותר פשוט מזה?

בכל אופן אנחנו מדברים על תיקון שאומר שבמידה וניתן לזהות את האדם תבוצע גם שיחת הטלפון ככל שהמידע קיים בידי הרשות. אני חושבת שכדאי להבהיר שאי שליחת המידע בדרך מקוונת לא מונעת את הפעלת הסמכות, כפי שנאמר כאן. זה לא אמור להחליף את הדואר הרשום.

אני מדבר עכשיו על הטלפון.

אני לא רוצה לפתור בחקיקה בעיה שאולי קיימת במישור הפרשנות. לא צריך לקבוע בחקיקה משהו שיש הסדר של התהליך ושיכול להיות שיש פה איזו בעיה בפרשנות או שאלת פרשנות כזאת או אחרת.

אנחנו רוצים שהמידע שמעביר משרד התחבורה, והוא מעביר פרטים של בעל הרכב לרשות המקומית, שיעביר גם את אותו שדה שבו מופיע מספר הטלפון, ככל שהוא מופיע, לא תמיד יש.

אנחנו צריכים להבין איפה הבעיה.

מי אמר שיש בעיה? אם אין בעיה אז בואו נחוקק. המשפטנים אמורים לתת פתרונות, לא ליצור בעיות. אם אין בעיה אז אין בעיה. למה להגיד שיש בעיה כאשר אין בעיה?

אנחנו אומרים שאנחנו לא יודעים ולכן צריך לשמוע את משרד התחבורה.

לא יודעים, אז כנראה שאין.

אני אומר ליועצת המשפטית של הוועדה, יש אין-ספור רשויות, מתוך 260 הרשויות, שעובדות היום כך. אני רוצה לעודד עוד רשויות לעבוד כך. עיריית עפולה לא זזה עם תושב בלי סמס ולא משנה מה, מ"שלחנו לך חשבון מים" ועד "יש לך איחור בתשלום ארנונה" ו"הולכת להיות הפסקת מים". עושים את זה. לא בחוק, אבל הם עושים את זה. איך הם מגיעים למספרי הטלפונים? אני לא יודע, אולי דרך פגסוס, אבל הם מגיעים למספרי הטלפון של כולם ומודיעים. יש עיריות שלצערי הרב לא עושות את זה. אני רוצה לעודד אותן. לא קבעתי את זה במסמרות, אבל אני רוצה שאותו בחור שאחראי על הרכבים הנטושים יקרא את החוק. יגיד לו היועץ המשפטי: תעשה מה שאתה יכול. ברוב המקרים יש להם את מספרי הטלפון. אם משרד התחבורה יכול להעביר – שיעביר. אם הוא לא יכול להעביר – לא נעים לי להגיד, הייתי אצל דודי אמסלם כאשר היה שר הדיגיטל, שברתי את הראש רק להעביר הצלבת נתונים מביטוח לאומי למשרד החינוך. אתה פשוט יוצא מדעתך על הטירוף הזה, וסתם, לא פרטיות ולא כלום.

את ההסתייגות שרצו להוסיף פה לגבי פנייה טלפונית אפשר להוסיף. היות שמדובר בנוסף לדואר רשום ולא בתחליף של דואר רשום אפשר להוסיף את זה.

בנושא של העברת מידע מרשות לרשות, יש הסדר מפורט. לא נעשה את זה על רגל אחת.

זה לא על רגל אחת, זה דיון בוועדת הכנסת. אם נציגי משרד התחבורה לא יעלו בזום - - -

כתוב: במידה וזה אפשרי.

אני רוצה לגמור את הסיפור של המועדים. דבר ראשון, בואו נסכם לגבי פסקה (2), לגבי תקופת רישיון הרכב. אני מקבל את העמדות והייתי רוצה להשאיר את זה 30 ימים. זה נראה לי זמן סביר להודעה לאדם שאין לו רישיון רכב. זה נראה לי בסדר.

בסעיף 8ב לתקן ל-30 ימים.

לא בסעיף 8ב. בסעיף (1)(א)(2) – כמה זמן הרכב עומד בלי רישיון עד שנותנים לו את ההתראה הראשונה – שזה יהיה 30 ימים.

לגבי פסקה (3) – "ובנסיבות העניין סביר להניח כי הרכב אינו משמש למטרות נסיעה בו" – זה נראה לי פלואידי מדי. אני חושש מזה.

אני חושבת שהצטברות התנאים פה, הרי אם הוא הזיז את הרכב לצד השני של הרחוב וזהו, והוא מעמיד את הרכב באותו רחוב כל הזמן כי הוא רוצה למכור אותו, או כי הוא מחסן, או כי אני לא יודעת מה, אז בגלל שקשה לי להגדיר בדיוק את הדבר הזה אני רוצה להגיד שהרכב לא זז למרחק של ממש ואתה לא נוסע בו באופן תדיר, או משהו כזה.

בואו נקבע מה הוא מרחק של ממש.

כאן חוזרת הבעיה שגם הרשויות המקומיות הציגו, שבסוף זה יוצר מקום ליותר משחק. יגידו 12 מטרים אז הוא יזיז את הרכב למרחק 13 מטרים. אתה רוצה להגיד את הדבר שאותו הרשות בוחנת. אין פה ממש מרחק של נסיעה. אנחנו רואים בנסיבות העניין שהשמשה שבורה, הפנס שבור ונראה שלא נוסעים בו.

להשאיר את הניסוח כפי שהוא? מה חושבים אנשי הרשויות המקומיות?

אני חושב שההזזה שלו, כל עוד קיימות פסקאות (1) או (2), שהן בעצם מקיימות את המפגע, שהוא או ללא לוחית זיהוי או שאין לו רישיון בתוקף 30 ימים, ברגע שזה קיים והוא קיבל התראה אז לא משנה אם הוא הזיז את הרכב.

אני מדבר על הניסוח של פסקה (3). זה לא תנאי. זה תנאי נוסף.

הם לא מצטברים.

האם הניסוח הזה בסדר?

אני חושב שכן. אני אפילו יכול להסתדר בלעדיו. אם זה לא מצטבר אז אין לי בעיה עם הסעיף הזה.

אולי אפשר לעשות שילוב, שהרכב הושאר במקום אחד, או לא הוזז 12 מטר, או שלא הוזז למרחק של ממש, לפי הנמוך ביניהם, משהו כזה, שגם תהיה לנו איזו אמת מידה אובייקטיבית, איזשהו בנצ'מרק.

השאלה אם זה לא מסבך יותר.

זה מסבך יותר מן המצב הקיים היום.

אני חושבת שהרעיון פה, הרי בסוף היום זה מה שהרשויות המקומיות בוחנות, את "הושאר במקום אחד".

בסוף זה יגיע לבית משפט, ואז בקייס אחד יגידו מה זה "מרחק של ממש" ושם זה ייחתך.

לכן אנחנו מציעים לשלב איזשהו מספר, שיהיה בנצ'מרק גם לבית המשפט, ש"מרחק של ממש" זה לא לנסוע לשכונה אחרת. שתהיה איזו נקודה שממנה - - -

אני חושבת שהסוף של הסעיף, שאומר "ובנסיבות העניין סביר להניח כי הרכב אינו משמש למטרות נסיעה בו", כלומר שלא נוסעים בו, זה משליך על כל הפרשנות של הדבר.

זה מצטבר: גם הושאר וגם "בנסיבות העניין".

האם אתה חושב שצריך להוריד את "ונסיבות העניין"? האם אתם חושבים שכל הסיפה צריכה לרדת או לא?

דווקא אתם נוגעים כעת בדברים שעלו אתמול בשיחת הכנה שערכנו. על הסיפה היה דיון נרחב ואני רואה שבחרו להשאיר אותה. הייתי בדעה שצריך להוריד את הסיפה. לגבי המילים "מרחק של ממש" – אני לא בעד להוריד. אנחנו פועלים בפעולות הפיקוח שלנו באכיפה כאילו אנחנו עומדים בבית משפט על כל מקרה בנפרד. אנחנו עושים אוסף של דברים. החוק הזה בא להקל עלינו. ככל שהוא לא יקל עלינו אני מציע שלא נסבך אותו. זה דווקא בסדר מבחינתנו. אנחנו מקשים על עצמנו בכל מקרה.

בואו נשאיר את הסיפה ונכתוב "בנסיבות העניין סביר להניח שהרכב אינו משמש למטרות נסיעה באופן תדיר", או משהו כזה.

זה גם יקל עלינו. יש עוד נקודה, שגם אם הנוסח יישאר כפי שהוא מבחינת "מרחק של ממש" אבל הניסוח ישתנה מעט – לפי הניסוח הנוכחי יכול להשתמע שאנחנו באמת צריכים להביא ראיות של ממש האם הוא זז.

אנחנו מביאים, אנחנו עושים את זה.

אם הניסוח יהיה: "הרכב נחזה לכזה שהושאר במקום אחד או שלא הוזז" הרי שעל פניו - - -

אפשר לכתוב ש"הרכב נחזה". אנחנו נכתוב: "ניכר על הרכב שהוא מושאר במקום אחד ולא מוזז במשך זמן מה, ובנסיבות העניין סביר להניח כי הרכב אינו משמש למטרות נסיעה בו באופן תדיר."

כן.

אם אפשר הערה אחרונה. חשוב לנו שבהסתייגות על האפשרות של שליחת הודעות, שיהיה ברור שזה לא תנאי.

כתוב "אם ניתן לזהותו". במידה וניתן, זה יבוצע גם.

יכול להשתמע שזה תנאי.

אפשר לכתוב שאי שליחה מקוונת לא תמנע את הפעלת הסמכות.

אנחנו מעדיפים את זה.

בסדר.

אני מפחד שיהפכו את זה לבדיחה.

נוח לרשות המקומית לשלוח את זה.

לא נעים לי להגיד לך: למה זה לא קורה? שאלתי אותך פעם: למה לי בעיריית ירושלים יכולים לעקל בלי לשלוח לי סמס? כאשר הייתי ממלא מקום ראש העיר שלהם ידעו את כל הפלאפונים שלי כי זה היה על שמם. צריך רק ללחוץ על כפתור. לא צריך לא את משרד התחבורה ולא את משרד המשפטים בשביל זה.

ולא שולחים. תיכף נגיע לזה.

בואו נעבור סעיף-סעיף ונגמור את האירוע.

חלפו 30 ימים, נחזה לרכב נטוש – גרירה.

30 ימים להוצאת ההתראה השנייה, שתוך 21 ימים במקסימום או 14 ימים במינימום אפשר לגרור את הרכב.

השאלה ב-(3) – לאחד את זה ל-14 ימים?

הייתי מוריד את מספר הימים.

מ-14 ימים? זה כבר התראה אחרונה לפני גרירה. בסוף ההבדל היה בין 14 ימים ל-10 ימים. זה באמת התראה אחרונה לפני גרירה. לא לעשות את זה זמן קצר מדי. אנחנו רוצים לעשות מועד אחיד.

אני חושב שהתכוונת לגריטה, לא לגרירה.

זה לא לגריטה. יש לנו עכשיו שתי התראות. התראה ראשונה – 30 ימים. אחרי כן אני מוציאה הודעה, שבגלל שהוא לא הזיז במשך 30 ימים יש לו עוד 21 ימים לפנות את הרכב או שהעירייה גוררת. הזמן המקסימלי הוא 21 ימים והזמן המינימלי לפני גרירה הוא 14 ימים. היה רצון לתוספת, שאם זה רכב בלי רישיון יעשו את זה בתוך 10 ימים, אבל באמת אין פה הבדל משמעותי בין 14 ל-10 ימים.

אין קשר לרישיון. למה אתם קושרים דבר שלא קשור?

נכון. אני חושבת שאפשר להשאיר את זה כמו היום, 14 ימים לפני הגרירה עצמה. בכל זאת זה ממש לפני הגרירה.

לדעתנו אין הבדל, זה באמת ארבעה ימים. הפער בפסקה (3) הוא זניח. אנחנו מסכימים עם עמדת הייעוץ המשפטי לוועדה שאפשר להשאיר את הסעיף כפי שהוא.

אז אנחנו לא צריכים לשנות את (ג).

אז 14 ימים.

איפה זה מופיע?

זה בסעיף הקיים. בפסקה (3), שנאמר "בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "ולעניין רכב שהושאר ...". היום זה 14 ימים.

אז את מורידה את "ולא תעלה על 21 ימים" או משאירה את זה?

לא. את המילים "לא תעלה על 21 ימים" אנחנו משאירים. בעצם היום ההתראה אומרת שאדם צריך לפנות בתוך הזמן שהעירייה תקבע בדרישה. אנחנו משנים פה את זה שהעירייה חייבת תוך 21 ימים וזהו, לא מעבר לזה.

אז את צריכה לשנות את פסקה (3), את כל המספרים החדשים שקבענו.

(3) בעצם לא משתנה.

הוא משתנה. לא גוררים את הרכב אחרי 100 ימים מאז שאין רישיון.

זה לא קשור לרישיון. כתוב שההודעה האחרונה לפני הגרירה תודבק על הרכב במקום נראה לעין ותישלח בדואר רשום לבעל הרשום של הרכב, אם ניתן לזהותו, לפחות 14 ימים לפני הגרירה.

אני מדבר אחרי כן, לעניין הרכב שהושאר ברשות הרבים ואין לו רישיון רכב תקף במשך שלושה חודשים לפחות – לפחות 10 ימים.

אנחנו מוחקים את זה. אין צורך בזה. זה גם יהיה 14 ימים.

אין צורך בשינוי סעיף (ג).

למה? את גוררת לפני השלושה חודשים ו-10 ימים.

הגרירה היא בכל אופן אחרי שהוצאתי התראה של 30 ימים ועוד התראה של 14 ימים.

אז מה זה (3)?

לגבי (3), היה כאן בהתחלה רצון לעשות התראה מוקדמת יותר לרכב שהוא בלי רישיון. בסופו של דבר ההבדל היה בין 14 לבין 10 ימים לפני הגרירה. הסעיף הקיים היום בחוק מדבר על 14 ימים לפני הגרירה ואנחנו נשאיר את זה.

אנחנו לא מדברים על אותו דבר. אני שואל שאלה אחרת. בפסקה (3) בסוף כתוב: "בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא".

אנחנו לא עושים אבחנה בין רכב שאין לו רישיון לבין רכב שיש לו רישיון. אנחנו נוריד את התיקון הזה.

נעבור לתיקון סעיף 8ב, בעניין הגריטה.

אני חושבת שלא צריך לקצר את הזמן הזה. אנחנו מוציאים אותו מהר יותר מן המרחב הציבורי. צריך לתת לאדם זמן לבוא, לדרוש את הרכב, לעשות משא ומתן, כל מיני דברים שיכולים לקרות בהתנהלות מול הרשות.

היה לו חודש ועוד 14 ימים.

היו לו חודשיים בסך הכול.

חודשיים וחצי.

היו לו 30 ימים ועוד 21 ימים מאז ההתראה הראשונה. קיצרנו שם משמעותית את הזמן. אני חושבת שצריך להשאיר פה את הזמן כפי שקיים היום. אני מבינה את הקושי של הרשויות המקומיות.

הייתי מוריד ל-45 ימים.

בסדר, זו החלטת הוועדה. צריך לראות שזה לא זמן קצר מדי.

לרשות מקומית להחזיק רכב בחניה במשך 60 ימים זה המון זמן.

נכון, אבל מצד שני, יש פה לפעמים התנהלויות בין הרשות לאדם.

נעשה פשרה: 45 ימים. לשכור חניה ולשמור את הרכב ולהיות אחראי עליו – זה המון זמן.

מישהו רצה להגיד משהו?

אנחנו כמובן מברכים על קביעת 45 ימים, ונשמח אפילו יותר שזה יהיה 30 ימים.

אני רוצה להזכיר שאמנם החקיקה אמורה לעסוק בחוק כאילו הוא יופעל בדיוק כלשונו אבל בפועל הרי זה לא באמת שאנחנו מגיעים בדיוק ביום הנכון. בפועל זה יוצא תמיד הרבה יותר ימים, כי זה לא מצב שביום ה-30 שבו פקע רישיון הרכב מישהו מדווח ואז אנחנו מגיעים מיד. בפועל זה יוצא פרקי זמן הרבה יותר ממושכים. נראה לנו שדווקא החלק הכלכלי, שנותן תמריץ שלילי, נכון להתחיל אותו אפילו מוקדם יותר.

אני הולך לרגע שלב אחורה. ראיתי רכב נטוש או רכב חשוד ככזה, נתתי לו דרישה לפינוי תוך 30 ימים. אחרי 30 ימים אני צריך להוציא לו עוד דרישה?

כן.

אז אני מגיע עוד פעם כמעט לחודשיים.

לא, היום היה לך חודשיים לפני 14 הימים האלה ועכשיו יהיה פחות זמן.

הבנתי. בסדר, תודה.

וגם הבניית התהליך תתרום לכך שזה יכול לקצר את הזמן עוד יותר.

בואו נגמור עם הסיפור של משרד התחבורה. איפה הם? אילת פלדמן, את רוצה להוסיף עוד שני גרוש ללירה?

אני רק מזכירה שהחלטת ועדת השרים לחקיקה הייתה שקידום הצעת החוק מותנה בהסכמת המשרדים. היבטי הפרטיות זה לא משהו שאנחנו יכולים להתייחס אליו כאן ועכשיו. אם הוועדה מעוניינת לקבוע עוד דיון בנושא הזה - - -

אנחנו לא נקבע עוד דיון. אנחנו נצביע על זה היום.

אני מבקשת בלי להוסיף את הנושא הזה.

מה הפתרון האחר שאת נותנת לי? אני אכבד את מה שאת מבקשת, תכבדי אותי ותני לי פתרון.

אנחנו יכולים לדון על פתרון.

אנחנו דנים בו.

מספרי טלפון כן נחשבים בכל מיני מקומות בחקיקה כמידע פרטי, לא תמיד האנשים מוסרים אותם. יש הסדר מפורט בפקודת התעבורה. אני מודה שאני לא מכירה אותו מספיק כדי לכתוב עכשיו משהו בחקיקה שמתגבר עליו או שמתייחס אליו. אין לנו פה התייחסות של משרד התחבורה ושל משרד המשפטים בהקשר הזה. אנחנו לא רוצים להביא לתקלה בחוק, שאנחנו כותבים פה משהו שלא בדקנו אותו עד הסוף. מן הבחינה הזאת כן יש בעיה.

אנחנו יכולים לבקש התייחסות ממשרד התחבורה, לבדוק איך הנושא הזה מטופל. אני לא בטוחה שצריך חקיקה בשביל לפתור את הדבר הזה. יכול להיות שברמת הפרשנות או איך ההסדרים האלה מיושמים במשרד התחבורה. משום מה נציגי משרד התחבורה לא נמצאים כאן אבל אני לא יכולה לפרט את הדברים האלה כרגע עד הסוף. לעשות עכשיו הסדר שמתייחס להסדרים אחרים בחקיקה בלי שבחנו את הדבר עד הסוף זה בעייתי.

אי אפשר לדבר עם יועץ משפטי של משרד התחבורה?

אולי בינתיים תנמק את ההסתייגויות שהגשתם, חבר הכנסת פינדרוס.

נימקתי. תצביע. אני נמנע. אני בשליחות של יואב קיש. מה אתה רוצה מחיי?

בעניין ההסדר הוולונטרי של שליחת הודעה במסרון – אומרת רעות אופק: אם קובעים הסדר וולונטרי של משלוח הודעות בסמס עלול להיווצר הסדר שלילי. כמובן רשות מקומית היום לפי התפיסה יכולה לשלוח הודעת סמס אם היא רוצה לשפר את השירות. אנחנו לא רוצים ליצור הסדר שלילי באמצעות עיגון בחקיקה. אפשר גם בפרשנות לומר שזה לא הסדר שלילי. זאת נקודה למחשבה. אני מודה שלא עד הסוף ברור לי כאן מה הנוסח שרוצים להכניס לגבי משלוח הודעות בפלאפון או משלוח הודעות בדואר אלקטרוני. אם נדע מה ההתייחסות הספציפית נוכל גם להתייחס לזה. כאמור, רעות אופק נמצאת בזום והיא יכולה לעזור לנו.

אקרא את נוסח ההסתייגות ונראה מה אנחנו רוצים להוסיף לזה. תיקון סעיף 8א: "בסוף הפסקה, לאחר המילים "אם ניתן לזהותו"" – זה צריך להיות פעמיים, גם בהתראה הראשונה וגם בהתראה השנייה – "יבוא: "במידה וניתן לזהותו"," ואנחנו נוסיף: "וככל שמידע זה נמצא בידי הרשות, תבוצע גם שיחת טלפון או שליחת הודעה טלפונית או הודעה בדואר אלקטרוני לבעל הרשום של הרכב, ואולם אי שליחה בדרך מקוונת לא תמנע את הפעלת הסמכות לפי סעיף זה."

אם יש לרשות המקומית את המידע, שתודיע. מה קרה? במידה וניתן לזהותו ויש לרשות המקומית את המידע אז כן.

אתם רוצים לכתוב "תבוצע ככל הניתן שיחת טלפון"?

אנחנו חוששים שזה יתפרש כתנאי. אנחנו מזדהים עם מה שנאמר על ידי חברי הוועדה. היינו שמחים שתהיה לנו גישה למאגר הטלפונים.

תיקנתי: רק אם יש לך.

"תבוצע ככל הניתן גם שיחת טלפון או שליחת הודעה טלפונית או בדואר אלקטרוני לבעל הרשום של הרכב."

לא שיחה טלפונית.

יכול להיות שנשלח ווטצאפ או סמס.

לא שיחת טלפון. הודעה טלפונית או הודעה בדואר אלקטרוני. בסדר?

עלינו זה יכול להקשות. אנחנו רוצים מאוד את האפשרות לעשות את זה בהמון תחומים שבהם אנחנו פועלים ואנחנו יוצרים קשר עם התושבים. התוצאה תהיה שיהיה הסדר אך ורק לגבי הדבר הספציפי הזה. אני מזכיר שאנחנו מדברים פה על רכבים נטושים שמראש יכול להיות שזה אנשים - - -

אבל כתוב "ככל הניתן".

במידה ויש לרשות המקומית את המידע. היועצת המשפטית הוסיפה את זה.

אני מדבר על המשמעות של זה. המשמעות היא שאנחנו נצטרך להקים מערכת. זה דורש פיתוח מחשובי, זה דורש השקעות. אנחנו נצטרך לעשות מערכת אוטומטית. הרי אין לנו אפשרות עכשיו, בגלל שביום-יום לצערנו אנחנו לא עובדים עם סמסים והודעות או טלפונים - - -

בטח שכן.

לא בהתראות, בהודעות על תשלום קנס.

שמואל, יש לי חדשות בשבילך: בעוד שבוע ידונו פה בחוק חברות גבייה ושם כבר הסכימו משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי שיצטרכו להודיע גם בסמס ומייל.

שם דרשו הסכמה של האזרח.

שם צריך הסכמה של האזרח כי זה לפעמים במקום ההודעה הפורמלית. פה אנחנו לא מוותרים על ההודעה הפורמלית של דואר רשום והדבקה על הרכב. אנחנו רק אומרים שתבוצע "ככל הניתן" גם שליחת הודעה מקוונת.

אני מוכן לסייג את זה: "במידה ויש את המידע".

אם האזרח יסכים שישלחו לו הודעות. בדרך כלל כשיש מידע לרשות המקומית זה רק – כשאני לוקח פרטים כאלה מתושב אני אומר לו: אני לוקח לך את הפרטים האלה רק לצורך שליחת הודעות מבית ספר, רק לצורך שליחת הודעות מן הארנונה. הוא בוחר באיזה עניין. במקרה הזה הוא לא בחר. אפשר לקבוע: אם הוא נתן אישור גורף לעירייה לעשות בזה שימוש להודעות שונות מטעם העירייה. סיפור ההסכמה של האזרח יכול לעמוד פה במידה וזה מקובל עליך. זה נראה לך, פינדרוס? אם אזרח הסכים שהעירייה תעשה שימוש בהודעות בטלפון.

אני חושב שלא. הוא הרי לא הסכים לקבל הודעות דווקא לעניין רכבים נטושים. אזרח בא לארנונה, נותן את מספר הטלפון שלו. אנחנו בחיי המעשה. בדיוק ממה שמר זינגר אמר פחדתי ולכן הכנסתי את ההסתייגות. אני מזדהה עם השלטון המקומי אבל לא ביקשתי ממנו שיקימו חברת חקירות. אמרתי: אם יש לך את מספר הטלפון של האדם. לא נעים לי להגיד שראש הרשות יורה לאגף הגבייה שלו שיודיע לאגף הפיקוח.

היועץ המשפטי לא מאשר. איך אני יודע? כי אני ניסיתי. אמרתי: יש לכם פה את מספרי הטלפון, צריך להודיע עכשיו הודעות לגני ילדים על משהו, תודיעו להם. אמרו לי: אי אפשר, כי קיבלנו את מספרי הטלפון האלה רק לטובת הודעות ארנונה, לא להודעות בנושא חינוך, ולא אפשרו. היועץ המשפטי עמד כחומה בצורה, שם לי חומה בין אגף החינוך לבין אגף הארנונה. אתה מדבר על העברת מידע בין משרדים – שמו לי חומה בין אגפים בתוך העירייה.

אתה מוכן לקבל את זה? אני לא מקבל את זה.

אני לא מקבל את זה.

אני לא מוכן לקבל את זה. אתה מציל פה את האזרח.

אני מסכים. זה אבסורד.

הרי לא ביקשתי במקום. הרי מה אני עושה, אני מציל את האזרח. לאזרח הולכים לקחת את הרכב. הרי אם החוק הזה לא יעבור אז הוא לא יקבל הודעה שהולכים לקחת לו את הרכב. ריבונו של עולם, מי יכול לבלוע את הדבר הזה? תסבירו לי. אם בשביל זה אני צריך ללכת וללמוד משפטים אז אני מוותר על הרעיון מראש.

הוספת הסעיף תקל עלינו מבחינת מעבר מידע, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה. אנחנו רק רוצים שיובן שזה לא תנאי.

זה לא יהיה תנאי.

אנחנו נרשום "תבוצע ככל הניתן", כלומר במידה וניתן לזהות את האדם וככל שהמידע נמצא בידי הרשות המקומית תבוצע ככל הניתן גם הודעה טלפונית.

אני רוצה להטריח את היועץ המשפטי אצלך ברשות המקומית לאפשר לך לקחת את מספרי הטלפון מן הגבייה. כן, אני רוצה שיהיה לך כלי ברשות המקומית. מה שהוא תיאר פה – את זה בדיוק אני רוצה למנוע, שהיועץ המשפטי שלך יגיד שאין לך ברירה. אני רוצה להכריח אותך לתת אפשרות.

בסעיף הזה יש משהו שמקל, למרות שנאמר על ידי משרד המשפטים שזה יכול להתפרש כהסדר שלילי, זה גם חשש.

נעשה את זה כך שזה לא יהיה תנאי.

לא רק לא תנאי אלא הסדר שלילי לגבי מקרים אחרים. אם אנחנו נרצה לעשות בתחומים אחרים, באופן שירותי לשלוח הודעות, העובדה שיש מקום אחד בחוק שאומר "תשלחו הודעות" עשויה להתפרש לצערנו באופן שאומר: פה אתם יכולים לשלוח הודעות, במקום אחר לא, אתם צריכים אישור מיוחד או הסמכה בחוק. זה יכול להתפרש כהסדר שלילי ובאופן פרדוקסלי דווקא לפגוע במגמת הדיגיטציה והשירותיות שאנחנו מאוד מאוד מעודדים אותה ותומכים בה.

<< דובר > >

הסעיף פה לא אומר שצריך הסמכה. הסעיף פה מטיל על הרשות חובה, שאם יש באפשרותה לעשות את השירות הזה היא צריכה לעשות את השירות. זה לא אומר שבמקומות אחרים היא לא יכולה לפעול.

זה עשוי להתפרש כך.

ככל שאכן, כפי שזה מנוסח עכשיו, מדברים על חובה, וזה בעצם חובת השתדלות, אז אני לא חושבת שיש חשש מפני הסדר שלילי. אני מבקשת לומר לפרוטוקול, למען העתיד, שלרשות מקומית יש אפשרות לשלוח ולדוור באופן דיגיטלי, בין אם בסמס לטלפון הנייד ובין אם בדואר אלקטרוני, כמובן בכפוף לעמידה בתנאים נדרשים.

אל תסתתרי מאחורי מילים. מה זה "תנאים נדרשים"? זה הסכמה מפורשת של התושב.

בהנחה שיש לרשות המקומית את מספר הטלפון של התושב.

רעות, אל תתחמקי. צריך הסכמה מפורשת של התושב או לא?

אם זה משהו שבא בנוסף אז לא.

במקרה הזה צריך את ההסכמה או לא צריך את ההסכמה?

יש את כל הדיון שנערך קודם לגבי העברת מידע בעולמות של הפרטיות, את הוראות צמידות ההתרה, שמידע שנמסר לצורך מסוים אפשר לעשות בו שימוש לאותו צורך. אם למשל ברשות מקומית מסוימת תושב מסר את פרטי הטלפון הסלולרי שלו לצורך דיוור בין הרשות המקומית לבין התושב אז בוודאי שאפשר לעשות שימוש. אם בעת מסירת מספר הטלפון הסלולרי התושב אמר: סבבה אבל אני מוכן לדבר אתכם אך ורק על נושא X דרך הפלאפון, אז אולי זה יעורר יותר קושי.

אני תומכת בהרחבה. הכוונה של הוועדה מצוינת בעיניי, להגדיר את השירותיות. רק כן חשוב לי להגיד שרשות מקומית יכולה לדוור באופן דיגיטלי לתושבים שלה ושלא יתפרש בעתיד, בגלל שאנחנו מכניסים כאן הוראה קונקרטית כזו או אחרת, שלא תהיה אפשרות כזאת גם במקרים אחרים בעתיד מכיוון שהרוב המוחלט של הפעולות היום-יומיות של גופים באופן כללי לא מעוגן בחקיקה ראשית. מאחר ואנחנו כאן בחקיקה ראשית היה לי חשוב להבהיר את זה לפרוטוקול. אנחנו מדברים כאן על הטלת חובה וזה חיוב השתדלות, ככל שניתן. זה נראה לי משהו שהוא סביר בנסיבות העניין וזה צעד מבורך.

טוב שמשרד המשפטים הבהיר לעיריית תל אביב שאין פה הסדר שלילי.

כפי שנאמר על ידי רעות, יש את הנושא של צמידות מטרה, אם מספר הטלפון נמסר לעניין כזה או לעניין אחר. מלשון הצעת החוק, ממה שהוקרא לא ברור מתי אנחנו יכולים להשתמש ומתי לא, אם אנחנו יכולים להשתמש אם זה מידע לארנונה.

היא אמרה לך: אם התושב נתן לך אישור לקבל דיוור מן העירייה אז בדיוור הזה נכנסת גם הפנייה הזאת.

זה ברור, אלה הכללים הרגילים. השאלה אם ההסתייגות הזאת משמעותה שגם אם המידע ניתן לצורך הארנונה אני יכול להשתמש בו לצורך שלפנינו.

לא, כי אם הוא נתן את המידע רק לצורך הארנונה וזה מה שהוא ביקש ממך, ואתה התחייבת לפניו שזה רק לצורך הארנונה, אז לא תוכל להעביר.

צריך להכניס את זה ללשון החוק.

אני רוצה לקרוא מן העיר שאני בא ממנה, מירושלים: "תושבות ותושבים יקרים, לפי התחזיות בשעות הקרובות שלג. אנא הקפידו על ההנחיות המפורטות" – את זה קיבלו אנשים שלא נתנו את מספר הטלפון שלהם, לא חתמו על שום טופס ועל שום דבר. מתי נזכרים שיש בעיה? פתאום כשהולכים לגרור לי את הרכב. למה? כי הפיקוח העירוני – בדיוק כפי שסיפרת קודם. אבל כשראש העיר רוצה להוציא הודעה לכולם: "חבר'ה, הולך להיות שלג, הולכים לסגור כבישים," אז אין צורך בהסכמה אישית.

חבר הכנסת פינדרוס, אני מתפלא עליך מאוד. אני לא יודע אם סיפרו לך אבל יש יקומים שונים. יש יקום על פני הארץ – ברשויות המקומיות, ברחובות, בערים. יש יקום ממשלתי – משרד המשפטים, משרד הפנים – שהם עובדים על פי עקרונות, אידיאות, כללים. הקשר בין הדברים הללו לעתים הוא פשוט מקרי בהחלט. בעירייה שממנה אני בא הודענו בסמס לבעלי כלבים שיש עוד מעט בשעה 8 או 9 ביום העצמאות זיקוקי די-נור, שייקחו את הכלבים כי הם נורא מפחדים מזיקוקי די-נור. אבל אז לא היה משרד המשפטים ולא שאלנו אותו, לא שאלנו את משרד הפנים, פשוט שלחנו סמס.

אנחנו גם שולחים סמס אם יש לנו אפשרות לדיוור. אנחנו רוצים שיחדדו שזה לא תנאי. זה יוצר אצלנו קושי כלכלי של ממש, צורך בפיתוח טכנולוגי שמקשה.

הבנו את הנקודה. אני חושב שאתה מרחיק לכת.

יש חמש הסתייגויות לסעיף 1.

הסתייגות מס' 5 נמחקת כי ממילא מחקנו את (3).

ההסתייגויות מונחות לפניכם ותצביעו עליהן ביחד. אני אמנע בהצבעה.

אתם עומדים על ההסתייגות הראשונה? כי בעצם היא מוסיפה עוד 60 ימים.

תגידי, מה את רוצה מחיי? אני לא כתבתי את ההסתייגות הזאת. אני הנציג היחיד של האופוזיציה בוועדות. אני לא עומד על כלום.

אז גם היא ירדה. נשארו הסתייגויות מס' 2, 3, 4 ו-6.

מה עם נציגי משרד התחבורה, הם לא עלו בזום בינתיים?

את יכולה לקרוא שוב את הסעיף על המסרון?

התבקשתי להקריא את הסעיף של ההסתייגויות. זה יתוקן פעמיים, גם בהתראה הראשונה וגם בהתראה השנייה. יהיה כתוב: "במידה וניתן לזהותו וככל שהמידע נמצא בידי הרשות, תבוצע, ככל הניתן, גם שליחת הודעה או מסרון לטלפון או הודעה בדואר אלקטרוני לבעל הרשום של הרכב".

אז כן צריך להוסיף כאן עניין של הסכמה, כפי שאמרנו.

לא חייבים להוסיף פה את עניין ההסכמה כי זה לא מחליף את הדואר הרשום. זה וולונטרי.

זה עניין שירותי.

נושא ההסכמה לקבלת הודעות הוא כאשר זה בא במקום דואר רשום ואת רוצה לוודא שהאדם קיבל את ההודעה.

בחוק אזרחים ותיקים, שאושר בתחילת השבוע, זה גם היה וולונטרי ושם גם הוסף: "אם יש הסכמה".

אזרח ותיק ודברים מעין אלה זה שירות יום-יומי. פה אנחנו מדברים על רכב נטוש.

זה לא היה יום-יומי, זה היה על הנחה בארנונה, זה פעם בשנה.

לא יכול להיות שהוא הודיע עכשיו לרשות: נא לשלוח הודעות במקום דואר. זה צריך להיות כמו בבנקים, ושם זה עובד, בנושא של הצ'קים.

גם בבנק אתה נותן את ההסכמה שלך, שיוכלו לכתוב לך.

לא, מעבר להסכמה, בצ'קים חוזרים – שעל פי החוק אם לא הופקד כסף אמורים להחזיר את הצ'ק. הבנק קיבל הוראה שהוא נותן לאדם כמה שעות להפקיד כסף, שהוא שולח לו הודעה בסמס, והבנקים עושים את זה, וזה הוריד באחוזים גבוהים מאוד את כמות הצ'קים החוזרים. הבנק קיבל את זה בחקיקה, שהוא מחויב. שם יותר קל כי לבנק יש את מספרי הטלפון.

הם כתבו שהודעות הרשות יימסרו ככל שהאזרח נתן את הסכמתו לקבל הודעות בדרך זו, בקבלת הודעות באופן כללי. להבנתי כאן זה לא הכרחי.

אתה הולך להציל אותו מגרירה ומגריטה של הרכב.

אנחנו כמובן כפופים להוראות חוק הגנת הפרטיות.

די, הבנתי. שוב נכנעתי למשרד המשפטים. בסדר. הנה, אמרתי את זה למצלמה.

נשארנו עם שלוש הסתייגויות. אנחנו נצביע עליהן. מי בעד הסתייגויות מס' 2, 3 ו-4? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה

בעד – אין
נגד – 1
נמנעים – 1
הסתייגויות מס' 2, 3 ו-4 לא אושרו.

ההסתייגויות הללו לא אושרו.

הסתייגות מס' 6: "אחרי המילה "חודשיים" יבוא "לפי לוח השנה העברי"."

מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – אין
נגד – 1
נמנעים – 1
הסתייגות מס' 6 לא אושרה.

ההסתייגות לא אושרה.

נעבור להצביע על נוסח הצעת החוק, עם כל התיקונים ועם ההסתייגות שכן התקבלה. האמן לי, בשל כך שקיבלנו כאן הסתייגות צריך להוריד הסתייגות אחרת, אחת כנגד אחת.

אני מסכים אתך אבל זה לא תלוי בי.

ההצבעה היא על נוסח הצעת החוק כפי שהוקרא, עם כל התיקונים.

זה עניין של ניסוח. בסעיף (א2) כתוב: "חלפו שלושים ימים מיום מתן ההודעה לפי סעיף קטן (א1) והרכב עדיין נחזה כרכב נטוש ובעל הרכב לא פנה לרשות המוסמכת". לגבי המילים "לא פנה לרשות המוסמכת", נכון לסנכרן את זה עם סעיף קטן (א1): "לא פנה לרשות המוסמכת להוכיח להנחת דעתה שהרכב אינו נטוש", כי הרי זה מה שאנחנו צריכים לפנות אליו ולהגיד לו: תוכיח שהרכב אינו נטוש.

אז לכתוב "כאמור בסעיף קטן (א1)".

נציגת משרד התחבורה עלתה בזום.

אבל היא לא מן הלשכה המשפטית.

קטי, אנחנו רוצים לדעת: כאשר רשויות מקומיות פונות אל משרד התחבורה בבקשה לקבל פרטים של בעלי רכבים, פרטים של בעלי לוחות זיהוי, אילו פרטים אתם מעבירים?

אני צריכה לבדוק את זה עם אגף המחשוב.

יש מניעה להעביר את מספר הטלפון של אדם?

אין לנו את המידע על הטלפונים של בעלי רכב רשומים. יש לנו מרשם של כלי רכב ושל בעלי הרכב הרשומים. אין לנו את מספר הטלפון שלהם.

והכתובות?

כתובות כן. כתובות אנחנו מושכים לפי תעודת זהות. זה נמשך אוטומטית ממרשם האוכלוסין.

ומספרי טלפון אין לכם?

לא, ממש לא.

כאשר משלמים לכם אגרת רכב לא מגיע אליכם מספר טלפון?

אנחנו לא שומרים את המידע, אסור לנו.

אנחנו מקבלים כמעט את כל הפרטים ממשרד הרישוי. המידע נמצא ב"גחלת" במשרד הפנים. שם לדעתי יש להם את המידע. הוא נובע מתוקף היותו של אזרח במדינת ישראל רשום ב-gov.il ויש שם את כל הפרטים. משם גם משטרת ישראל מושכת פרטים.

זה כבר הסדר אחר.

אני התובע העירוני של עיריית רמת השרון. כאשר אנחנו מאתרים רכב, לא משנה אם לעניין החוק הזה או לעניין חוק עזר העמדת רכב וחנייתו, יש לנו את מספר הרכב. אנחנו מוציאים שאילתה למשרד התחבורה ומקבלים ממנו פרטים של בעל הרכב: תעודת זהות, שם משפחה ושם פרטי. את הפרטים האלה אנחנו מזינים בתוכנה "גחלת" של משרד הפנים ושם אנחנו מקבלים את הכתובת המעודכנת במשרד הפנים.

ולא את מספר הטלפון?

לא. אין בידי משרד התחבורה ואין ב"גחלת" של משרד הפנים את מספרי הטלפון.

היה צריך לבקש ממשרד הפנים לפתוח את השדה של הטלפון, זה הכול.

נתתם לנו עוד רעיון להצעת החוק הבאה. תודה רבה, חברים.

אנחנו נצביע על הצעת החוק כפי שהוקראה, לרבות ההסתייגות. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 2
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (גרירת רכבים נטושים), התשפ"ב-2022, עם התיקונים שהוכנסו בה, אושרה.

הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (גרירת רכבים נטושים), התשפ"ב-2022 אושרה פה אחד, אין מתנגדים ואין נמנעים, והיא תועבר לקריאה השנייה והשלישית במליאת הכנסת.

חברים, תודה רבה על ההשתתפות. תודה רבה לרב פינדרוס על הסיוע הרב בגיבוש הצעת החוק, תודה גם לרשויות המקומיות, לנציגיהן, למשרד המשפטים, למשרד התחבורה, משרד הפנים וכל המשרדים שהיו מעורבים בכך. תבוא עליכם ברכה. וגם כמובן תודה למנהלת הוועדה וללירון אדלר הנהדרת ולכל הצוות שמקיף אתכם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.