פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



23
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
14/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 43
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ג באדר התשפ"ב (14 בפברואר 2022), שעה 10:30

הוגנות מגדרית בבחירת שמות לרחובות

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
נעמה לזימי
גבי לסקי

איימן עודא

יוסף חיים שמחון - מנהל תחום קשרי ממשל, משרד הפנים

ספי מזרחי - יועצת למעמד האישה והשוויון המגדרי, מרכז השלטון המקומי

עדי לוי סקופ - עו"ד, חברת מועצת העיר כפר סבא

ד"ר שלומית ליר - חוקרת מגדר, אוניברסיטת בן-גוריון

עדן פוקס - מוביל, הוגנות מגדרית בבחירת שמות לרחובות

עינת פישר לאלו - מנכ"לית, שדולת הנשים בישראל

מיקי רויטמן - עו"ד, פעילה חברתית

מוריה שלומות - עו"ד, יו"ר ועדה זכויות אדם, עיריית תל אביב

דורית שמואלי - מנהלת, קהילת מאבק על גשר יהודית

יעל שרר - מנהלת, רחוב משלה

טלאור ושדי - מתנדבת, רחוב משלה

ענת מימון

דלית אזולאי

הדר שקד כרמלי- חבר תרגומים


הוגנות מגדרית בבחירת שמות לרחובות

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה- 14 לפברואר 2022. ואנחנו בהוגנות מגדרית בבחירת שמות לרחובות.
היום בבוקר שאלו אותי בראיון האם מדאיג אותי הנושא שמות של נשים ברחובות, ואני חייבת להגיד זה לא העניין של דאגה אלא עניין באמת כפי שקראנו לו, הוגנות. הוגנות בזה שאנחנו כנשים לא נהיה מודרות. לא נהיה מודרות לא מהנוכחות ולא מהנכחת השמות שלנו במרחב הציבורי, לא נהיה מודרות מהשיח הציבורי, ולא נהיה מודרות מהתודעה הציבורית.
ולמה אני אומרת את זה? כי בעיני כאשר אתם יודעים יש הסבר מאוד נחמד, ותרגום, למילה HISTORY, HISTORY זה HIS STORY הסיפור שלו, כלומר כתיבת ההיסטוריה עד עכשיו נכתבה ככתיבת סיפורו, סיפורם של הגברים. ועד עכשיו לא נכתבו הסיפורים מזווית של הנשים מהנסיון של הנשים ו- HER STORY לא נכתב. ועצם העובדה שהנשים ושמות הנשים נעלמים מהמרחב הציבורי שלנו, זה כאילו מעלימים אותנו כנשים, מעלימים את ההצלחות שלנו, מעלימים אותנו מהשיח הציבורי, מעלימים את הצלחות שלנו כנשים, את התרומה והתרומות שלנו לאנושות, להיסטוריה, לפוליטיקה, לספרות, לכל התחומים, למדע.
נשאלתי האם יש לנו מספיק שמות לרחובות, כאילו, האם יש מספיק נשים שתרמו לחברה שאפשר להזכיר את השמות שלהן. אז כן. יש לנו שמות לכל הרחובות שנסללו במדינת ישראל ושעוד יסללו במדינת ישראל ותאמינו לי, זה לא יספיק.

זאת שאלה שממחישה למה צריך. כי מי ששאל את זה כנראה---

לא. ואתן מבינות, הכלנית והרקפת ואני לא יודעת מה, יש להן זכות הנצחה ברחובות מדינת ישראל. אבל כל הנשים שתרמו להתפתחות החברה בתוך מדינת ישראל, או למדע, או מה שתרצו, ואתן יודעות מה? יש נשים שאולי אף אחד לא שמע עליהן והייתי רוצה לראות את השמות שלהן מתנוססים.
אנחנו אומרים את זה, אומרות את זה, ואני הבאתי את הדיון הזה כי אני רוצה להגיד שזה אחד מהפרוייקטים שאנחנו לא רק נאבקות בהדרה, אלא אנחנו דורשות את זכותנו על המשאב התודעתי הזה שנקרא לתת שמות לרחובות ולמוסדות. כלומר אנחנו לא רק מדברות על רחובות, אנחנו מדברות על גם מוסדות ובניינים, וגשרים, ומה שתרצו. ופארקים וכל המשאבים האלה הקיימים שהם משאבים טבעיים, יכול להיות, אבל גם משאבים תודעתיים.
אני הכרתי בתקופה האחרונה פרוייקט, כמובן יש את המחאה שמדברים עליה בתל-אביב על שינוי השם, הורדת השם מהגשר, אבל אני גם התוודעתי ליוזמה המאוד מעניינת שנרצה היום גם לשמוע עליה ממר עדן פוקס. ואני חושבת שזה מיזם מאוד מעניין, ועוד מיזמים ופעילויות אחרות שקורות בשטח. נרצה באמת שהישיבה הזו תתן להם לא רק חשיפה, אלא דרך שיתגשמו ובאמת נגיע למצב שבו אנחנו נמצאות ונעבור בו מהצומת של, מהגשר של שלומית, ונרד לרחוב של מיטל, ונכנס לסמטה של אמנה, וככה נוכל באמת, יוכלו קודם כל לראות את הגיוון, ויוכלו לראות את הנשים שהעלימו עד עכשיו מהרחובות ומהתודעה.
תודה חברות הכנסת שנמצאות, אתן רוצות להתחיל עכשיו בהערות? אז בבקשה חברת הכנסת גבי לסקי, אחריה חברת הכנסת נעמה לזימי.

אז קודם כל תודה רבה יושבת הראש על הדיון החשוב, ותודה לעדן, למיקי, ליעל שנמצאות פה, וגם לשותפתי חברת הכנסת לזימי שגם כן מקדמת את הנושא כבר זמן מה.
כחברת מועצת עיר, פתאום את יותר מודעת לסביבה ולמרחב, וכשהייתי חברת מועצת העיר תל אביב-יפו, אז הגשתי בקשה לקבל לראשונה את כל שמות הרחובות בעיר, והאמת שחשכו עיני. יש בתל-אביב מעל ל- 3,000 רחובות שנכון לאז היו 64 רחובות עם שמות של נשים, שחלק מאותם רחובות שנספרו היו כאלה שזה גם בן ובת הזוג על אותו שם, וגם סמטה פלונית ואלמונית, זה גם כן נחשבו לרחובות בשם נשים.

אלמונית.

פלונית אלמונית, זה כאילו בספירה של נשים. ואני באמת חושבת שההנצחה של שמות נשים במרחב הציבורי זה חלק מלהביא את הפעולה ואת פועלן של נשים רבות שתרמו ל- HER STORY, כן? כי המדינה הזאת מורכבת מנשים וגברים ולכל אחד היה את חלקו, את חלקה בעשיה בתרבות במדע בחברה בחינוך---

ובסבל.

ובסבל. וכאילו שרק צד אחד הוא זה שמספר את הסיפור. אני שיש לי ילדה קטנה בעיר, מסתובבת והיא צריכה להגיע מרחוב קינג ג'ורג' לרחוב איינשטיין, לרחוב... ואין לה במרחב שהיא חיה בו שום דמות הזדהות. כהורה אנחנו מדברים על הרחובות, מי זה היה אותו בן אדם שאנחנו גרים לידו, שאנחנו הולכים לעבור דרך הרחוב הזה, ופתאום אנחנו מוצאות את עצמנו שאין לנו את הסיפור שלנו כנשים, אף אחד לא מספר. וכמו שאמרת, מעלימים את הסיפור של הנשים מהרחובות.
פניתי אז לראש העיר, הוא אמר לי כרגע שבאמת התחייבו ליותר מידי אנשים להנציח אותם במרחב הציבורי, ואין מספיק רחובות, ולכן הקפיאו את מתן השמות בעיר, והוא הזמין מחקר איך ניתן להנציח אנשים במרחב הציבורי. החליטו שגם לכיכר צריך לתת שם---

טוב שלא הקים ועדה.

הקים, הקים. כאילו אז אפשר לתת שמות גם לכיכרות, גם לגשרים. אבל כשהגענו למבחן האחרון פתאום היה לנו גשר חדש ביוזמתי, שיוצא מרחוב יהודית ומחבר בצורה מאוד יפה בין מזרח למערב של העיר מעל איילון, גשר יהודית, שגם כשהגישו עתירה באמת העיריה התייחסה אליו כגשר יהודית, ופתאום ללא התראה מוקדמת אנחנו רואים שגשר יהודית הפך להיות גשר יצחק נבון.
מכבדים מאוד את הנשיא יצחק נבון, הפעילות החברתית שלו, אבל יש יותר מ- 50 נקודות שהוא מונצח בהן, אין חוסר בהנצחה. לעומת זאת, אישה, יהודית מונטיפיורי מהמאה ה-19, הייתה פעילה חברתית שאין לה הנצחה במקום אחר, והעובדה שבהחלטה מושכלת החליפו כבר שם של אישה לשם של גבר, זה לא רק ההדרה, אלא זה מחיקה. כבר היה לנו את זה.
אנחנו חייבים לצאת מפה באמת עם החלטה שאנחנו חייבים גם לחייב את העיריות להגיע לשוויון ברחובות, בהנצחה, כדי שאנחנו נייצר גם שוויון בהכרה ושוויון בסיפור. אז זו אחת המשימות החשובות שלנו במסגרת הוועדה הזאת. וזה לא רק מדובר על אלה שקנו את השם בכסף, כן? כי ביתן הלנה רובינשטיין תמורת כמה מיליונים הפך להיות ביתן עופר, אז זה אפילו לא בזה מדובר, ואנחנו יודעים שגם מבחינה כספית לנשים יש פחות כסף לעניין הזה. זה לא צריך להיות תלוי לא כסף ולא קשרים אלא תלוי מציאות, תלוי הכרה, והגיע הזמן לעשות את זה. תודה רבה.

תודה. אנחנו היום מתחילות את הדיון אבל אנחנו גם נצא עם החלטות, ובגלל זה אנחנו גם הזמנו את משרד הפנים וגם את מרכז השלטון המקומי. ואני חושבת שזה נושא שמחייב פעולה ולא רק להסתכל על המצב ולהגיד כמה הוא לא בסדר. כן נעמה.

תודה ואני גם אהיה די קצרה. אני רק אגיד שכשגם אני הייתי חברת מועצת עיר בחיפה בדקנו את הנתונים וזה היה בלתי נתפס, מעל 95 אחוזים אם אני לא טועה, היו בהנצחה שהיא לא של נשים, נגיד רחובות ניטרליים וכמובן רחובות של גברים, מעל, זאת אומרת זה אפילו נתונים יותר קשים. באמת אחד הדברים האחרונים שעשיתי היה לבקש את הנצחתה של ויקי שירן זכרה לברכה, דוקטור ויקי שירן, זה אושר. לצערי מרשה פרידמן לא אושרה, זכרה לברכה.

באמת?

כן, לאחרונה. אבל זה אקט נקודתי של נשים... למה אני פותחת בחיפה? כי חיפה זאת עיר שהייתי באמת עיר לאומית ומוקד שלם שגם הרבה נשות אקדמיה, בוהמה, רוח, כמובן מכל החברות בישראל היו בה, ולא חסר נשים בעיר כמו חיפה. כל פעם שאני רואה את העמוד, יעל, אני רואה הייתה תחנת מעבר בחיפה כלשהי ואפשרות גם בחיפה. עשתה משהו גדול במחול- חיפה, פיסיקה- גם חיפה, וזה מרתיח כי באמת יש. עכשיו מה הבעיה הגדולה? אני לא אחזור על מה שגבי אמרה, אני אחזור דווקא על הבעיה, עושים עכשיו שימוש ציני ברחובות לאתנן פוליטי. צריך להגיד את הדברים האלה, הוועדות שהוועדות קוראות לוועדות הן ועדות שהמינויים הם מינויים פוליטיים, ראש העיר חושבת או איזה משפחה בא לי כדי ---

---שתתמוך בי בבחירות.

נכון. אני אומרת משהו קשה, בכוונה הוא מוקצן רק כדי להסביר, נשים לא נאבקות על מיקומן במרחב הציבורי. אנחנו צריכות להאבק על הנצחה שלהן. ילדות ונערות לא יכולות להיות מה שהן לא רואות, ולכן בגלל הקונסטלציה הזו שכל הזמן מחפשים, בחיפה לאחרונה היה קטע שקראו על איש, אני לא אגיד את שמו כי הוא באמת עשה פעולות מדהימות בעיר, אבל הייתה לו כבר הנצחה שניה. ואני אומרת למה צריך להנציח פעמיים את אותו בן-אדם בעיר, כשכל-כך הרבה נשים לא מונצחות.
זה דבר מדהים, אבל משהו אחרון אני רוצה להגיד, יש גם הרבה, כמו שהתחלת, ברחובות הניטרליים. יש הרבה מה לעשות גם עם רחובות שברור שהיינו רוצים להנציח למשל את מרשה פרידמן זכרה לברכה ולא אלף רחובות על כלנית, גם אם זה פרח לאומי. אבל את צודקת בזה, השיקול דעת מראש---

עצם העובדה שהוכרז עליו פרח לאומי, אמורה לספק, חאלס. זה שהוא פרח לאומי עכשיו ינציחו--

יש הנצחה. משרד הפנים צריך לעשות איזושהי הגבלה ברשויות ובכלל בארץ, שהנצחה לא צריכה לחרוג מגדר סביר במקום מסוים. ויש שלב שבו עיר לא יכולה להנציח משהו פעם אחר פעם וגם לא המדינה, ולאפשר לגיוון הזה, לתמורות שהנשים הביאו ונשים הביאו לחברה הישראלית, להיות נוכחות במרחב הציבורי ולסנדל את העניין הפוליטי שכל-כך משפיע על העניין המקצועי, כי זה מאוד קיים שם. אני לא אגיד דברים שכבר גבי אמרה, אז אני סיימתי.

תודה רבה, תודה. חברות הכנסת. אני רוצה לתת למר עדן פוקס ממיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות לספר לנו על הפרויקט הזה.

בוקר טוב, נעים מאוד. אני מאוד נרגש ומודה על ההזדמנות להיות פה, בפרט כי יושבות פה בחדר נשים שאני מה שהן שכחו אני עוד לא למדתי, כמו שאומרים, ואני מאוד מעריך את הפעילות שלהן. אז תודה על האמון ועל השותפות, חלקכן ממש שותפות במיזם.
אני אתמקד במה שאנחנו מנסים ומנסות להוביל במיזם. המטרה של המיזם היא לא להסתכל, למרות שמאוד חשוב להבין את השורשים של מה שהביא אותנו למצב שתיארתן בצורה מאוד נכונה ואני מזדהה איתה עכשיו, אלא להסתכל קדימה ותוך כדי התקופה הזאת שלאט לאט נופלים אסימונים אצל יותר ראשים, איך אנחנו מתקנים את המצב בצורה, בדלת הראשית, בצורה הכי פתוחה ולבבית.
יש איזשהו ספקטרום באמת של פעילויות שאפשר לעשות בין הנוחות שזה לא לעשות כלום, לבין נניח היותר רדיקליות או יותר עוצמתיות כמו שעושים בעיריית ז'נבה בימים אלה שמשנים שמות גם של רחובות על שם גברים, וגם של רחובות ניטרליים לשמות של נשים, ויש לנו קשר עם עיריית ז'נבה בהקשר הזה.
אנחנו בחרנו ללכת על איזושהי נקודת עבודה שהיא ביניים, אני לא יודע אם היא המושלמת אבל אותה אנחנו מקדמים, שאנחנו אומרים לא נשנה שמות של גברים, בין אם מטעמים של התנגדות עזה מידי שתהיה, ובין ממורכבויות אחרות, אלא ניקח באמת כמות ענקית של שמות רחובות ניטרליים, על שם פרחים, על שם מספרים---

צריך להנציח מספרים.

בוודאי אני בטוח.

במיוחד צירופים מסוימים.

בדיוק מספרים ראשוניים. הרבה מאוד שמות על שם פרחים, נחלים, שאין ספק, אני רוצה להעיר כאן, שא' יש להם צביון חשוב זה לא חסר טעם לחלוטין, אך כשהערך של הצביון של הטבע, של הצביון ההיסטורי של שכונות ורחובות, עומד כנגד פער כל כך עצום ונוראי בהדרת נשים, באפליית נשים, אז בעינינו השינוי הזה הוא שינוי נדרש.
פנינו למספר רשויות ובחלקן כבר חברות מועצה עשו פעילות, פעילות שהתברכה. זה גם מוריה שלומות והצטרפה אליה שולה קשת בתל אביב, ועוד לפני זה עדי לוי-סקופ, שאני מקווה שהיא איתנו בזום, עשתה בכפר-סבא. עם רשויות אחרות יש לנו שיח שנמצא בתחנות אולי פחות מתקדמות, והמלצה שלנו בהקשר המערכתי שגם שלחנו לפה, וסליחה אם זה הגיע ככה ברגע האחרון, זה לא אם זה בטוח הגיע ברגע האחרון אבל סליחה, זה להגדיר מהלך ארצי מכוון ומותאם לכמה שיותר רשויות מקומיות בישראל, שהוא יתבסס על החלפת שמות של רחובות ניטרליים לשמות נשים, שמבוסס על תכנית אסטרטגית עם יעדים גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. ואני לא רוצה להפחית בערך של כל מאבק על כל גשר וכל רחוב, חס ושלום, אני רק אומר שבהקשר הזה לשים יעדים כלליים, לכלל הרשויות, לכלל המדינה, לכלל החברה הישראלית. מהלך שלטעמנו אינו מאשים את העבר או מאשים ראש עיר כזה או אחר אלא מסתכל על העתיד והוא נעשה בפיקוח הכנסת והממשלה.
בהקשר הזה גם הקשר של חקיקה שתקל, תעודד, תשים קוים מנחים ברגולציה לא יותר מידי גורפת, אבל כן שמסמנת את הערכים המנחים בפני הרשויות המקומיות בהקשר של שיפור ההוגנות המגדרית בעיר במרחב הציבורי. רגולציה ומעקב אחר הביצוע וגם פעילויות הסברה שיסבירו גם לחברי וחברות המועצה, גם לחברי ועדות השמות וגם לציבור שיעבור משהו שבחלקו יהיה מפתיע, בחלקו מטריד אולי ובחלקו מבורך, כמובן, אבל יסביר מה הטעם מה עומד מאחורי הצעד הזה על מנת שיוכלו להזדהות, להתווכח, לחשוב ובסופו של דבר להצטרף.
בנוסף אנחנו מציעים שיהיה באמת איזשהו צוות מעקב מרכזי של הכנסת, של משרד הפנים, אם אפשר גם ארגוני חברה אזרחית כמו שיש פה גם נהדרים, ויש כאלה שלא נמצאות פה שעקבו אחרי המהלך. שתהיה רגישות מיוחדת, תרבותית, גם לערים ושכונות חרדיות, גם לערים ושכונות ערביות ומעורבות, מכיוון שחשוב לדעתנו לעשות מהלך שרגיש לעניינים האלה ומחובר לעניינים האלה.

למה הכוונה ברגישות תרבותית בעניין הזה? אני אומרים לי רגישות תרבותית כשזה מגיע לנשים אני נבהלת, כי בדרך-כלל זה אומר לקבע מציאות שהיא מפלה נגד נשים בסופו של דבר.

אני לא אמרתי את זה בהקשר, תודה שאת שואלת על זה. אני לא אמרתי את זה בסתירה לעיקרון שזה מהלך ארצי וכולל של כל הרשויות, וחס ושלום. אבל למשל שרחוב שולמית, אני לא בטוח---

לא אבל יש לנו נשים נהדרות---

גם את זה חס ושלום לא אמרתי. אבל לפעמים, לעיתים, הפעילות הממלכתית יכולה דווקא להתעלם ולייצר דברים כאלה---

כן אבל אתה יודע, קריאת שמות לרחובות בדרך-כלל נעשות על-ידי, כאילו ברמה המקומית, והם מגישים את ההצעות שלהם שאישרו אותם בוועדה, למשרד הפנים שאמור או לאשר או, לפי הניסיון שלי בחלק מהכפרים והערים הערביות, משרד הפנים לא אישר להם שמות מסוימים, לא הסכים שהם יקראו על שמות. ופה נעלמה הרגישות התרבותית, כאשר אסרו עליהם שמות מסוימים.

אז נתת עכשיו דוגמה בדיוק לחוסר הרגישות שאל מולה אני רוצה שתהיה כן רגישות. אם יהיו מאגרי שמות שיהיו מומלצים, או דברים כאלה שיהיו בהם גם שמות, חס וחלילה לא אמרתי שאין, הפוך, אני אומר יש. אבל שיהיה כאלה שמותאמים בכל זאת לציבור ומתוך רגישות לצביון של הרשות המקומית שאותה אנחנו רוצים ורוצות להכניס לתוך המהלך הזה.
יש ועדות שמות, או יש שמות שונים לוועדות, ועדת הנצחה, ועדת שמות, ועדת רחובות ואתרים, ברובן עד כמה שזה לא סטטיסטיקה שאני עומד מאחוריה, אבל עד עכשיו מתאפיינות ברוב, לפעמים ברוב גדול גברי, אם אפשר לעשות שהוועדות האלה יכילו כמות שווה לפחות של נשים, גם כאן יש תיקון במנגנון עצמו. אם אפשר לחזק ולמסד את מעמדן של יועצות ראשי הרשויות למעמד האישה על מנת שיוכלו גם להיות חלק מהלך התיקון הזה, זה גם דבר שאנחנו ממליצים וממליצות.
ואם אפשר לעודד שהתהליכים האלה יהיו מעורבים ככל שניתן בשיתוף הציבור בכל אחת מהרשויות, אז גם. זה באופן כללי. אני פתוח לשאלות, ושוב תודה.

תודה רבה. אני חושבת עדן שהמיזם הוא מיזם חשוב, אתה זוכר טוב מאוד ברגע שקראתי עליו באימייל מיד היה חשוב לי להגיב ושנדבר.

אין לך מושג כמה טוב אני זוכר.

מצוין. אז אני גם חושבת שאנחנו בשלב מסוים, ואני אתייחס לזה לסיכום, לוועדה חייבת להיות תרומה מיוחדת בנושא הזה ואני אתייחס לזה. אני רוצה לתת לדוקטור שלומית ליר, חוקרת מגדר מאוניברסיטת בן-גוריון, היא איתנו בזום.

תודה רבה עאידה יקרה. אני מאוד שמחה להיות פה, ואני אגיד בכמה מילים כי אני צריכה לסיים. קודם כל יש הצעת חוק שכתבתי לפניה בלשון הפונה לשני המינים, ואני חושבת שבאמת כמו שעאידה פתחה ואמרה, הסוגיה היא הרבה יותר נרחבת, למה, כי השפה משפיעה על התודעה.
יש מחקרים שמראים כיצד השפה שבה אנחנו משתמשות או משתמשים בעצם משפיעה על תוצאות במבחנים, כיצד במדינות שבהן השפה היא ניטרלית הנשים מצליחות יותר. עכשיו כאשר אנחנו פוסעות ברחובות בהם השמות הם של גברים, ההשפעה היא תת מודעת, את התוצאות אנחנו רואים אחר כך בנשים שמרוויחות פחות, בפחות נשים בכנסת, פחות נשים בתפקידים בכירים.
אז לנושא הזה של השמות יש השפעה עצומה על התודעה, על תפיסת המציאות שלנו הן כנשים והן כגברים, ולכן הנושא הזה הוא בעל חשיבות כל-כך רבה, לרבות גשר יהודית שכתבתי את העצומה מאחר שפה זה לא רק עניין של היעדר הנצחה, אלא מחיקה, פעולה אגרסיבית כנגד המסורת שהשתמרה, כנגד שפה, כנגד זיהוי, כנגד תחושה של מרחב, ובעצם עוד פעם נטילת בעלות מנשים והדרה של העשייה של נשים. אין ספק שמאחורי כל גבר מצליח נמצאת אישה וכל הנשים האלה לא זוכות למקום במרחב הציבורי, והמרחב הציבורי הופך למקום שמחליש נשים גם בשמות רחובות, גם בשמות המקומות.
אני רוצה להציע כאן---

אני חושבת שיש גם נשים שכדאי להזכיר אותן בלי שיעמדו אחרי גבר. הן עומדות בזכות עצמן.

ללא ספק, אבל את ההצלחה שלהן, העבודה השקופה של נשים, העבודה שלהן לא באה לידי ביטוי, היא לא זוכה להכרה ולא רק שהיא לא זוכה להכרה, כל אישה שלא מקבלת הכרה בעצם משפיעה על נשים אחרות בכך שהן לא רואות דמויות השראה והבנה שגם הן יכולות.
אני גרה ברחוב שיש אישה על שם של אישה, זה מאוד מחזק. לעומת זה, ילדות בכלל לא מקבלות את ההזדמנות להבין שגם הן יכולות, שיש נשים פורצות דרך ושחשוב שהעשייה שלהן תקבל הכרה.
אני רוצה להציע כאן שמלבד שמות של רחובות, שבאמת המספר שלהם מועט, אנחנו צריכות להיות פרו-אקטיביות ולחשוב על עוד דרכים להנציח את כל הנשים המדהימות שבזכותן אנחנו כאן, שלא זכו להכרה, שלא זכו לשם. למשל, בספסלים, ליצור ספסלים ליצור תחנות אוטובוסים, ולתקן את המעוות, כי עד שכל היוזמות האלה לחקיקה יבואו לידי ביטוי, היכולת שלנו להכניס את עצמנו להיסטוריה ולתת תיקוף לעשייה של הנשים, ולכן צריך להיות מאוד יצירתיות וגם לבקש תיקון בדרכים נוספות.
אז אני ממש מברכת על הקיום של המפגש הזה ותודה רבה.

תודה דוקטור שלומית. אני רוצה לתת לעינת פישר, מנכ"לית שדולת השנים ואחריה עורכת דין מיקי. אבל עינת נמצאת בזום.

אני רק אתנצל שאני צריכה לצאת, אז אני אקשיב להקלטה, תודה רבה.

תודה.

תודה רבה גבירתי יושבת הראש על הדיון המאוד חשוב הזה. אני אהיה קצרה. אני אפתח את הדברים רק בלהגיד בהמשך לדברייך בפתח הדיון, שאני כן מוטרדת מאוד מהאירוע הזה, לא רק בגלל הסיבות המצוינות שהוזכרו כאן על-ידי כולן, בוודאי גם על-ידי חברות הכנסת לזימי ולסקי. אני מאוד מטרדת כי אני חושבת שמה שקורה בהנכחת נשים במרחב הציבורי ברחובות, הוא תמונת ראי של מגמה הולכת ומחריפה שאנחנו רואים של הדרת נשים ושל יצירת מרחבים ציבוריים שלמים שהם סטריליים מנשים ושבהם לא לגיטימי לתלות שלטי חוצות עם דמויות של נשים. ואני חושבת שזה בדיוק תמונת ראי של אותו דבר.
ככל שהמרחב הציבורי לא יתרגל לראות כל הזמן דמויות ושמות של נשים, ככה יהיה לנו קשה יותר להיאבק בתופעות האלה, אז זה כמובן בנוסף לדברים המצוינים שנאמרו עד עכשיו.
אני חושבת שאנחנו צריכות, אני מסכימה לחלוטין שצריך להיות פרו-אקטיביים, יש לא מעט דברים שאפשר לעשות, ואני חד משמעית חושבת שהממשלה, ומשרד הפנים, והוועדה, צריכים וצריכות לקחת חלק אקטיבי באירוע הזה.
אני חושבת שהגיע הזמן, ואני אומרת את זה גם על דעתן של יעל שרר ושל עורכת הדין מיקי רויטמן, הגיע הזמן לייצר חובת דיווח שנתית של כל רשות מקומית על מספר הרחובות שקרויים על שם נשים וגברים ועל הפילוח המגדרי ביניהם. והגיע הזמן שהרשויות יציגו יעדים מספריים של צמצום הפער הבאמת בלתי נתפס הזה בין שמות נשים וגברים גם לגבי רחובות חדשים, והצבת יעדים ברורים, ובוודאי לגבי רחובות עם שמות זמניים. ואני חושבת שעורכת הדין מיקי רויטמן תדבר על זה. אני חושבת שמה שעדן אמר לגבי ייצוג מגדרי בוועדות הוא כמובן מאוד חשוב, בעיקר אני חושבת שהגיע הזמן לערב את משרד הפנים באירוע הזה, והגיע הזמן להעלות את המודעות ושממשלת ישראל והכנסת ישימו את הדבר הזה כיעד.
ואני רוצה להגיד זה משהו שגם עדן לימד אותי, זה לא מספיק להסתפק לא במבנים, וסליחה לדוקטור שלומית ליר, לא בספסלים. רחובות הם הנוכחות המשמעותית, יש להם הרבה מאוד מופעים, אנחנו צריכים לצעדים אקטיבים להגברת השוויון ברחובות ובמבנים המאוד בולטים, ולא להסתפק במועט, אלא להמשיך ולדחוף קדימה עד שהדבר הזה יצטמצם משמעותית. תודה רבה.

תודה רבה. ברוך הבא חברת הכנסת איימן עודא, כשתרצה להתייחס. אני חייבת להגיד את זה, הייתה לך יוזמה לפני כמה שנים לקריאת שמות של רחובות בעיקר בכפרים ובערים הערביות. אנחנו אפילו ה-WAZE מבלבלים אותו בגלל שאין שמות לרחובות אצלנו.

בגלל שאין שמות

אין. השמות אפילו המסורתיים הישנים שכולם מכירים התחילו לדעוך, כי לא מעבירים את זה הלאה כנראה, וברוב המקרים אין לנו. עד לפני כמה שנים היו שמות, ואז לקחת על עצמך את היוזמה ודיברת עם חלק גדול מהרשויות המקומיות. אנחנו היום בהנצחת גם שמות של נשים, אולי אתה יודע מה קורה גם כן באוכלוסייה הערבית בעניין הזה, אז בבקשה.

תודה רבה כבוד יושבת הראש חברתי עאידה תומא. אני חושב שזה נושא חשוב ביותר, יש אנשים שאני מן הסתם לא מסכים איתם שגם ראו את החשיבות של שמות הרחוב לרבות התנועה הציונית בכלל ובוגי יעלון בצורה ספציפית שרצה לעברת וליהד על חשבון השמות המקוריים. אנחנו ביישובים שלנו נשארנו במשך חמישים שנה ללא שמות, אפילו בשיר המפורסם של מחמוד דרוויש 'תרשום! אני ערבי' הוא אמר---

רחובותיה בלי שמות.

שרחובותיה ללא שמות. זה היה חלק מהמיתוס של ההתפתחות של האזרחים הערבים במדינה, אז אכן עבדנו בשביל לתת שמות לרחובות. אחד מהדברים שחשבנו עליהם, גם ברמה של סמלים, גם ברמה של ילד שישאל את אבא שלו "מי זה?" בשביל לבנות את---

התודעה הציבורית.

גם את התודעה הציבורית וגם את בניית האומה במובן הנכון של המילה. בין היתר חשבנו למשל שבכפרים שיש בהם רק מוסלמים, שיהיו שמות גם לנוצרים וגם לדרוזים למשל, זה חלק מבניית תפיסה מסוימת, גם שמות של יהודים דמוקרטים שנאבקו יחד איתנו.
אני שמח למשל שבשפרעם רק לפני מספר שבועות נתנו שם 'מיה ולנר' למשל לרחוב בשפרעם, וגם יש מרטין לותר קינג, יש נלסון מנדלה, אני חושב שכל התפיסה הזו היא תפיסה נכונה. אחת מהבעיות שהיו לנו זה שמות של נשים, זה חלק מבעיה היסטורית של בולטות הנשים בהיסטוריה. ולמשל משוררות ערביות, למשל יש את השירים שתלויים של התקופה של לפני הנביא מוחמד שכולם של גברים, אותו הדבר בבית עומייה בית עבאס חוץ משם פה שם שם, זה---

נכון, אבל כל האלים שהיו בתוך 'אל-כעבה' היו אלות חוץ מאל אחד גבר.

אלה דברים באמת חשובים ביותר. אין ספק שבעידן החדש במאה ה-20 יש בולטות לנשים ואני חושב שצריך לתת לזה מענה שיש בו תפיסה של העדפה מתקנת. כלומר, גם אישה שנאבקה לא חייב להיות כמו מי ששחרר את האומה מהקולוניאליזם, לא חייב להיות... אני חושב בתפיסה של העדפה מתקנת של נשים שהתחילו, שהיו אוונגרדיות, חלוציות בכל מיני תחומים, אכן צריך לתת מענה ולתת שמות, זה חלק מבניה, מתפיסה חברתית נכונה, לכן אני מוכן לתרום את חלקי גם בשביל לשכנע. תודה רבה על הדיון החשוב ביותר.

תודה. אני חושבת שגם חלק מהבעיה, אני התחלתי בזה ואמרתי, שההיסטוריה כתבו אותה גברים, אז נעלמו ממנה כל הנשים הגדולות שתרמו להיסטוריה.

אבל זו אותה בעיה למה לא נשים כתבו את אותה היסטוריה---

כן גם כן.

הבעיה יותר---

זה ביטוי של מאזן הכוחות בכל חברה. עורכת דין---

לא נתנו להם בכלל ללכת ללמוד.

את צודקת לגמרי. גם שירה למשל, לחשוף את הרגש, האם היה מותר לאישה לחשוף את הרגש למשל? אצל הגברים זה היה מותר יותר מהנשים. זה נכון---

יש הרבה כתבים אבל שאף אחד לא---

לא, אבל הנשים תמיד מצאו דרך. הנשים שאהבו לכתוב שירה הלכו לכיוון מה שנקרא, לקונן, ואז השירה שלהן נכתבה על היגון ועל האובדן, ואלה היו בעצם משוררות. משוררות שלא קיבלו את התווית של משורר, ולא הדפיסו את השירים שלהן. גרמת לנו עדן לקיים איזשהו דיון שהוא יותר תיאורטי בעניין הפמיניזם. עורכת הדין מיקי רויטמן, בבקשה.

תודה יושבת הראש, תודה חברות הכנסת, חברי הכנסת. קודם כל אני הגעתי לנושא הזה כי אני תושבת תל-אביב, ואני גרה ליד ביתן הלנה רובינשטיין ויום אחד אני רואה עולה שלט, ופתאום קוראים לזה אייל עופר. וזאת אחת הבעיות, מבני ציבור לא נכנסים לוועדת השם, פשוט, ראש עיר מחליט וראש העיר מוחק את שם הלנה רובינשטיין קורא על שם אייל עופר. אז אחד מההצעות האופרטיביות להיום, אולי כדאי שמבני ציבור גם יכנסו לרשימה של ועדת השמות.
דבר שני, דובר פה שיש מעט מאוד שמות של נשים, נכון, בתל-אביב אנחנו מדברים על 61 שמות בערך, 65 עם הארבעה הנוספים שנתנו לנו בתור עלה תאנה השבוע, העלה תאנה הזה אומר שאם ימשיכו בקצב הזה זה יקח 250 שנה עד שיהיה שוויון בתל-אביב, כאילו בערך---

תקחי בחשבון שתמיד יש נסיבות בהיסטוריה.

אם לא יתנו לאף גבר בתקופה הקרובה שם של רחוב, אז עדיין יקח לנו 250 שנה להגיע לשם. ולכן אני אמרתי, טוב, אם יש איזשהו משהו שאפשר לעשות, התחלתי להסתכל על שמות של רחובות, מסתבר שיש 475 רחובות בתל-אביב שהם על שם מספר. 3,456---

על שם מה?

מספר. חוץ מזה יש עוד איזה 50 רחובות על שם מספר עברי, א', ב', ג', ד' וכיוצא בזה שלא קשורים לשום דבר.

צריך ללמוד את הא'-ב'.

כן גם כ"א, כ"ב, הכל שם, שלושה כיכרות שאין להם שמות. בקיצור יש לנו בערך מעל ל- 540 אתרים שנקראים לפי מספר, ולכן אנחנו נמצאים במצב שאפשר לקרוא פשוט להחליט שהם נקראים על שם נשים, לא צריך להחליף שמות, לא צריך לקרוא לרחוב הכלנית או רקפת לשנות אותו, פשוט לקחת את הרחובות עם המספרים, הרחובות ללא שם, פשוט לתת להם שמות של נשים ייצוגיות, וחברתי פה יעל שרר תדבר על רחוב משלה ותתן שמות נאותים.
ועכשיו אני נתתי לכם פשוט פה מיצג קטן מרחובות תל-אביב, בשביל להבין מה קורה בתל-אביב בעיר הזאת, דרך אגב, לשאלתך חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן, יש רק אישה ערביה אחת שמונצחת בתל-אביב למיטב הבנתי וזאת חברת הכנסת נאדיה חילו---

כן וזה רק קרה השנה.

זה רק קרה השנה וזה קרה בשיכון דן שזה לא ברור גם, כאילו אין שום קשר לעיר מעורבת, ליפו, שזה די מעניין איך---

טוב, שילמדו שם שהייתה חברת כנסת קוראים לה נאדיה חילו.

זאת התחלה, בואו נגדיר את זה ככה, אבל זה המצב.

זה חלק מללמד על גיוון.

אז המצגת הראשונה היא מעבר ליד מרכז גולדה. מרכז גולדה לא מצוין, רשום 'משכן לאמנויות הבמה' ועיריית תל-אביב פשוט העלימה את גולדה, לא רשום על שם גולדה מאיר. המקום היחידי שמצוין גולדה זה בצד שמאל כפי שאפשר לראות, "חניון גולדה", מעבר לזה, אין. מרכז גולדה מאיר לא קרוי על שם גולדה, אין רחוב על שם גולדה מאיר בתל-אביב.
כאן אנחנו רואים את מוזיאון לאומנויות, יש לנו את ביתן אייל עופר, כמובן עושיםPURPLE WASH מה שנקרא, שמים את התמונה של הלנה רובינשטיין גוזרת את הסרט וקוראים לזה לביתן אייל עופר. את התערוכה שלה, את התמונות שהיא תרמה מעבירים לבניין אחר, מוחקים אותה לגמרי מהבניין הזה. יש לה תערוכת מיניאטורות אותה מעבירים לבניין המרכזי, הם מוחקים אותה לגמרי כאילו היא לא הייתה. עכשיו, גשר יצחק נבון, גשר יהודית כבר דיברו עליו רבות אני לא אזכיר יותר מדי---

כן כי גם יש לנו את מי שמייצגת את המאבק.

בדיוק, אז אני רוצה שהיא תדבר על זה. והדבר האחרון, אני רוצה להראות לכם, זה המסלול של מרתון תל-אביב שהולך לקרות בשבוע הבא. יש לנו פה 42 קילומטר ללא נשים. זה אומר שאם אנחנו לוקחים את כל הרחובות האלה---

זה מה שנקרא הסללה.

זה הסללה.

אבל תרתי משמע.

יש 42 קילומטרים ללא נשים פה. אני אקריא לכם קטע קטן מהמעבר פה: "ימינה לאלנבי, שמאלה לשדרות רוטשילד, ימינה למרמורק, שמאלה להוברמן, ימינה לדיזנגוף, לקפלן..."---

אוקיי, אי אפשר עם 42 ימינה ושמאלה.

לא אני לא נותנת את כל זה, אבל אני אומרת המקום היחידי שהם יכלו לראות שם של אישה היה ביתן הלנה רובינשטיין ואתו מחקו בכל המסלול הזה. אז תודה רבה.

ידעת עכשיו למה מחקו אותו?

נאמר פה משהו---

בגלל המסלול.

כן, ברור גם.

לא, הרבה כסף.

אני יודעת, לצערי הרב אנחנו אמרנו כבר הרבה פעמים, שכל הנושא המגדרי הוא ביטוי של מאבק כוחות. בתוך הכוחות המאוד נוכחים במאבק הזה, זה הקפיטליזם או הקפיטל.

אבל דווקא במבני ציבור אין בקרה על השמות ורצוי שתהיה ואנחנו חייבים להכניס את זה, זה חשוב.

הנה אנחנו מתחילים. תודה.

תודה.

אני רוצה לתת לדורית שמואלי מנהלת מאבק על גשר יהודית. ואני מבקשת, באמת, ככה שנתחיל להצטמצם, אני חושבת שכיסינו את הרוב, אבל זה מאבק שדיברו עליו רבות לאחרונה, אז אני אתן לך בבקשה גבירתי.

כן, אז שלום גבירתי יושבת הראש, שלום לכולם ולכולן. תודה רבה על רשות הדיבור. אני אדבר בכובעי כחוקרת מגדר ופוליטיקה ואז למה גרם לי להקים את הקבוצה. כבר הקמתי קבוצה כזאת בעבר והצלחנו במאבק, כי אני חושבת שבלי שהציבור יצטרף אלינו---

אפשר גם על גשר גנדי כזה מאבק?

המאבק "החזירו את הגשר ליהודית ואת הביתן להלנה רובינשטיין", אני פרסמתי את קבוצת הפייסבוק שם בתכתובות. נשים מהוות היום 51 אחוזים מהאוכלוסייה, אפילו קצת יותר. 30 אחוזים מהן היום בכנסת בזכות החוק הנורבגי, לפני החוק הנורבגי הן היו 24.5 אחוזים. ברשויות המצב שלנו עגום---

עוד יגידו שזו הצלחה ישראלית.

למה לא?

זה חוק נורבגי. זאת הצלחה נורבגית.

לא היית רוצה כלכלה נורבגית פה?

הייתי רוצה.

אם לא היה החוק הנורבגי אנחנו היינו פחות נשים בכנסת, יש רק תשע נשים שהיו שרות, מאוד מתגאים בזה אבל אני לא חושבת שזו גאווה, תשעה אחוזים מכל הממשלה, תשע נשים שרות. 5.9 אחוזים הם ראשי רשויות שהן אישה, 18 אחוזים בערך, הן חברות מועצה, בערך---

כן, אבל בואי, אני רוצה, סליחה, אני רוצה לשאול שאלה, מותר? אני חושבת שהעניין של הסטטיסטיקות אנחנו יודעים, אבל אני רוצה לשמוע הצעות קונקרטיות כדי לקדם את הנושא הזה.

אוקיי. אז אני רק אגיד שבכל הארץ יש 2.5 אחוזים רחובות על שם נשים. עכשיו, בואו נדבר על הגשר, גשר יהודית זה גשר ציבורי, הגשר בעצם שייך לציבור, לא לעיריה, לא נעשה הליך מתוקן ומסודר על מנת להגיד לציבור אנחנו קוראים לגשר גשר יהודית. עיריית תל-אביב טוענת שהיא נתנה שם זמני, עצם העניין שנשים במרחב הציבורי הן שם זמני, זו בעיה עבורנו. עכשיו אני הקמתי את קבוצת הפייסבוק כי משם אנחנו נצא למחאה ציבורית, בכל מאבק יש צורך בציבור להשתתף ולהשפיע, כי ללא זה אנחנו לא נוכל להתקדם.

אוקיי.

עאידה ברשותך, עוד מילה קטנה.

מילה.

מה שנעשה כאן זה פשוט הדרה ומחיקה של אישה מהמרחב הציבורי בלי הסבר וללא הליך תקין.

אוקיי. תודה לך. אני רוצה לתת אפשרות לשמוע דעתם גם של מרכז השלטון המקומי וגם של משרד הפנים בנושא, כי חלק גדול ממה שאני רוצה לסכם זה באחריות של שני הגופים האלה. יש איתנו ממשרד הפנים בוא נתחיל, מר יוסף חיים שמחון מנהל תחום קשרי ממשל, בבקשה אדוני, האם יש לכם תכניות בעניין הזה? איך אתה רואה משרד הפנים יכול להיות חלק מהדברים שהזכרנו עד עכשיו?

תודה רבה קודם כל על הדיון, על הקיום של דיון כל-כך חשוב, תודה רבה ליושבת הראש. משרד הפנים, שרת הפנים מקדמת באמת את הנושאים של שוויון מגדרי, זה משהו שנמצא אצלה באג'נדה. בנוסף, שרת הפנים מבקשת לקדם סוג של ביזור סמכויות לרשויות המקומיות, התערבות מינימלית בשיקולים פנימיים של רשויות מקומיות, בכל הנושאים לא רק בנושא הזה של קביעת שמות, בכל הנושאים כולם.

אז מה לא נראה עוד אי אישורים או פסילה של שמות מסויימים? כמו שקרה בעבר?

אז זהן שמשרד הפנים פחות פוסל, הוועדה פחות פוסלת שמות, אנחנו בודקים שמות לפעמים שמות שהם בעייתיים אבל---

בעייתים למי?

כמו מה איזה שם יכול להיות בעייתי שעיריה החליטה, ועדת שמות של עירייה, ומשרד הפנים לא מסכים?

אני לא מכיר שמות ספציפיים, אני מכיר את המציאות שלפעמים לוקח זמן עד שמאשרים שם מסוים---

לא, היו פסילות.

---לצורך בחינה---

היו פסילות.

אני לא מכיר.

אוקיי.

בזמן שלי אני לא מכיר.

בסדר.

מה שכן, אנחנו כן רוצים לבחון את ההיתכנות של שיתוף פעולה עם הרשויות בכל מיני דרכים, למצוא דרכים יצירתיות כדי שרשויות מקומיות באמת ישתפו פעולה עם הדבר הזה. אנחנו רואים אותו כדבר מאוד חשוב, אנחנו רוצים אבל שזה יבוא בשיתוף פעולה כיוון שהאחריות על-פי התקנות, על-פי פקודת העיריות, האחריות היא על הרשויות. אנחנו רוצים ואנחנו נשמח שיהיה שיתוף פעולה עם דרכים יצירתיות עם הרשויות, בוודאי בשיתוף עם השלטון המקומי בקידום של חברות הכנסת והעמותות שעוסקות בדבר.

איך אתם מתמודדים עם פוליטיקה בקונסטלציה, פוליטיקה במובן השלילי, שבה יש תהליכים שברור שהם לא ניטרליים, לא מקצועיים ושנעשים בשביל לקרוא שמות, בסוף יש שכונה, אנשים גרים בה ובכלל תהליכים שנעשו כדי להגדיר את השמות במקום הזה הם תהליכים עקומים לחלוטין.

הבחירה של שם לרחוב מסוים או לאיזור מסוים היא בחירה של הרשות, היא לא בחירה שלנו.

אבל אתם מאשרים את זה בסוף.

אנחנו מאשרים. במידה ואנחנו לא מאשרים הרשות יכולה לעשות עדיין מה שהיא רוצה.

אבל אמרת שאתם בעצם בודקים.

נכון.

אז זה מה ששואלת חברת הכנסת לזימי. האם בתוך הבדיקה שאתם עושים, לוקחים בחשבון באם התהליך היה נכון, כלומר האם שיתפו את הציבור במתן השם? הציבור לפחות שגר באיזור?

האם זה ניתן כאתנן פוליטי? האם יש כבר הנצחה על אותו בן-אדם?

אני אגיד יותר מזה יש מגמה של הנצחה בעודם בחיים.

זה מזעזע נכון.

אם זה קורה חד פעמי זה בסדר, אבל כשזה הופך להיות "בוא אני אתן לך את הכבוד", את יודעת, או לך---

ואתה תן לנו את התרומה הגדולה לבניית---

בדיוק והמשפחה והכל ויש אירוע וזה---

זה על-פי החוק, על-פי הפקודה , על-פי התקנות, סעיף 235 א' ו-24 לפקודת המועצות, זה על-פי החוק. אנחנו כן רוצים לקדם, יש הצעה של איתן גינזבורג לעניין המאגר של השמות, אנחנו בעד לקדם את אותו המאגר. ואדרבא, זה דברים שיכולים להביא לשינוי---

מה זאת אומרת מאגר? מי לא יהיה במאגר---

האם פעילת שכונה שעשתה ימים כלילות במקום, אבל היא לא תחת איזה קריטריון---

נעמה כשפתחתי אמרתי, יש נשים, למשל שהייתי רוצה לראות את השמות שלהן. אני חייבת לספר את זה, ההורים שלי גרים בנצרת באיזשהו, בסוף עליה גדולה שהיא מבחינת המספרים שם, הרחוב הזה נקרא 917, אוקיי? השכונה הזו היתה בה מכולת שאני כשהייתי ילדה קטנה הייתי הולכת לשם, של אישה שהתאלמנה כשהייתה צעירה, אולי האישה הראשונה בנצרת שחשבה לפתוח מכולת ולנהל עסק זעיר. וכולנו היינו אומרים, הולכים עם מעלא חוזרים למעלא, וככה הפכה העליה הזו, אם תגידי למישהו בנצרת שאת גרה ב-917 הוא לא יבין על מה את מדברת, תגידי לו אני בעליה של מעלא כולם יודעים איפה זה. למשל אישה כזו---

היא לא תהיה בשום מאגר.

היא לא תהיה בשום מאגר. והיא לא תהיה אבל הציבור הנציח אותה, הציבור הבין את התרומה שלה.

כאן אתן נכנסות ואדרבא למאגר הזה כל אגם יוכל להכניס שמות באישור של כמה גופים—

של מי?

הסיפור פה הוא לא מאגר.

מצד אחד אתם לא רוצים להתערב ולקבוע ש- 50 אחוזים מהרחובות בעיר חייבים להיות על שם נשים, מצד שני אתם עושים לי מאגר שאני לא יודעת מי מאשר אותו. די באמת, למה משרד הפנים לא יכול להנחות, לא בחוק---

זה אחד הדברים ששמרתי עד הסוף, אבל זה בסדר, זו הצעה מכובדת. אני חושבת שיש כמה צעדים שאפשר לעשות וכן הם בידיים שלכם. והצהרות כמו השרה כן רוצה לקדם שוויון מגדרי, מאוד טובות, הצהרות כאלה. אני רוצה שיהיה תרגום להצהרות האלה ברגולציות, בהנחיות, בחוקים אפילו, כי עד עכשיו אנחנו קיבלנו הרבה הצהרות ובסופו של דבר זה לא שינה לנו הרבה את המציאות.

לא רק זה, כשאנחנו הולכים אחורה יש מחיקה כמו שנאמר פה.

אגב גם שלומית ליר אמרה משהו שכדאי כן לשים אותו שוב ולהדהד אותו, זה נכון שעד שדברים יקרו כי כנראה יקח זמן, טוב שנמצא את הדרכים הנוספות שלנו להנציח נשים, כמו בתחנות אוטובוס וספסלים ובכלל---

בואי אני חושבת שמספיק ליצור לעצמנו חצרות אחוריות. אנחנו רוצות להיות במרכז. מספיק לזרוק אותנו לחצר אחורית לארגז חול ושם תהיו---

לספסל כן.

קיבלתי. צודקות.

למרות שאני הרבה פעמים בעד אלטרנטיבות, אבל במקרה הזה לא. אני רוצה להיות---

כשיהיה לנו שוויון נחשוב.

משרד הפנים חוץ מלבנות את המאגר, מה מתוכנן?

אנחנו נשתדל לשתף פעולה עם הצעות כאלה, ואנחנו, כמו שאמרתי, אנחנו רוצים שזה יגיע בדרכים יצירתיות בשיתוף הרשויות.

אנחנו יכולים לצפות שהשרה תוציא הנחיה לכל הרשויות לשקול בחיוב לקרוא מעכשיו ועד לשוויון לכל הרחובות החדשים על שם נשים?

אני אבחן. אני אעביר את זה לשרה.

אנחנו נעביר גם את זה בהחלטות שלנו, וגם בשבוע הבא אני קבעתי פגישת עבודה עם האחראית במשרד בנושא, ואנחנו נקדם את זה, יש כמה וכמה הצעות, זאת אחת מהן. תודה לך. אני חייבת להגיד שדווקא מרכז השלטון המקומי, אני מחזיקה בידיים פניה של מנכ"ל מרכז השלטון המקומי לראשי הרשויות המקומיות ולמנכ"לים ברשויות המקומיות, מבקש מהם שוויון מגדרי בקריאת שמות לרחובות. שזה אני מבינה גם כן שזה לאחר פעילות של מר עדן פוקס בנושא, וזה היה ממאי בשנה שעברה. הייתי רוצה לדעת איפה זה עומד ותלוי, והאם היו, חוץ מאשר מה שמר עדן דיבר עליו בהתחלה של כמה רשויות ששיתפו פעולה ומשתפים פעולה עם הפרוייקט.
איתנו מהמרכז לשלטון המקומי ספי מזרחי, יועצת למעמד האישה ושוויון מגדרי, האם יש לך מה להוסיף גברתי על מה שאמרתי בעניין מרכז השלטון המקומי? האם יש עוד צעדים שאתם עושים בעניין?

אתם שומעים אותי?

טוב, תשפרי קליטה ונחזור אלייך. אני רוצה לפנות לגברת מוריה שלומות חברת מועצת העיר תל אביב-יפו.

סליחה, לקח לי זמן להשתחרר מה-MUTE. תודה ליושבת הראש, לחברות הכנסת ולכל המשתתפות. שמי מוריה שלומות, אני חברת מועצת העיר בתל אביב-יפו. ולאחרונה באמת הצלחנו להעביר הצעה לסדר שהוא לקשת, ואני שבעצם מבוססת על המיזם של עדן שבו העיר תקח על עצמה יותר ממה שגבי הציעה כרגע משרת הפנים, שהעיריה בעצם באופן יזום ופרו-אקטיבי תהפוך את השמות הניטרליים, חלק גדול מהם, לשמות של נשים כדי להנציח נשים במרחב הציבורי. אני לא ארחיב על החשיבות של זה, אבל אין ספק שיותר מאלף הרצאות פמיניסטיות, זה שילדה, אישה, נערה, הולכת ברחוב ורואה נשים שלקחו חלק בעיצוב המרחב הציבורי, זה דבר שהוא יש לו השפעה כבירה עליהן.
מה שנתקלנו זה בשתי חרדות, אגב ההצעה לכאורה עברה, והיא נמצאת עכשיו בידי הועדה לשוויון מגדרי של העיר שיושב הראש שלה זה מוטי רייף, יחד עם אפשרת מנקין שהיא בעלת תפקיד, האחראית, ראש אגף לשוויון חברתי בעיר, ואני מאוד מקווה שלאט לאט ליבם יתרחב והם לא יסתפקו רק בארבע השמות שנתנו עכשיו---

ואם הלב לא מתרחב, מה נעשה?

אז יש כמה דברים כי את ביקשת ממש פתרונות כמה שיותר.

מוריה את יכולה להגיד לנו מה קרה עם גשר יהודית? איך זה קרה שפתאום החליפו את השם?

תראי אני יכולה להגיד רק את ההסבר שאני קיבלתי, אני לא שלמה איתו, שהשם של גשר יהודית... אני פניתי ללשכת ראש העיר, השם של גשר יהודית כשמו הרשמי עוד היה לפני שהושלמה הקמתו, זאת אומרת השם הרשמי שניתן לו עוד לפני ההקמה זה על שם יצחק נבון.

מוריה אבל בעתירה עיריית תל אביב הציגה את הגשר כגשר יהודית כשמו הרשמי אז זה לא מסתדר.

אני שמעתי שאת אומרת את זה, ואני חשבתי אחר-כך לשאול אותך באיזה הקשר זה נאמר ולפנות אליהם ולהגיד שהתשובה שלהם באמת הייתה "חרטה", סליחה. אבל ככה זה ההסבר שלהם, שהגשר הזה ושהשם העממי טוב להם. הם אומרים אנחנו כבר מחויבים לשם---

אוקיי, סליחה, אני יודעת שאתן מאוד מודאגות מהנושא של שינוי השם של הגשר, אבל בטוחה שלא מוריה המוסמכת לענות לנו ולפתור את הבעיה הזו. ואני מעוניינת להתקדם בדיון הזה.

אז אני יודעת עאידה, בגלל זה אני רוצה להגיד שני דברים קטנים שבאמת הם אמיתיים. האחד זה ועדת השמות בתל אביב, היא ועדה שהיא ללא נציגי ציבור כרגע בשביל להוריד את מפלס הויכוחים. זה לא בא בחשבון, אין נציגי ציבור ולכן כל מה שראש העיר שואף זה מה שקורה, ולכן השלטון במקומי עליו לתת את הדעת להרכבה של ועדת שיום עירונית ומקומית. זה דבר אחד.
הדבר הנוסף הוא בשל החשש, שאני רוצה להגיד שהוא מוצדק, שהעיר תשנה את פניה בבת אחת, ביום אחד נהיה באיזה דיס-אוריינטציה, אז על זה אנחנו חייבים, עדן גם דיברנו על זה ביננו, חייבים שהתכנית תהיה תכנית שפרוסה על כמה שנים, שהיא הדרגתית, שהיא בשיתוף ציבור, שכל שכונה תוכל, כמו שדיברת על נצרת, כל שכונה תוכל לתת את הדעת על איזה שמות של אנשים שגרו, זה יכול להיות דבר נפלא.
ודבר אחרון כמו שדיברתם קודם, הנחיות מהשלטון המרכזי לעיריית תל-אביב. להתחייב שבתוך חמש-עשר-שש שנים, המרחב הזה ישתנה למרחב שוויוני, זה דבר שהעירייה, אני מרגישה אפילו זקוקה לו, כדי לקחת את זה הלאה, כי כמובן ההצעה התקבלה כי מי יכול להתנגד להצעה כל-כך טובה. בזה אני אסיים, ותודה.

אני לא חושבת שזה מה שאמרתי זה מספיק. אני חד משמעית חושבת שצריכים לעשות פעולות פרו-אקטיביות כדי לשנות ולהגיע לשוויון, אז זה לא שאני, אני רק רוצה שיתחיל לצאת ממשרד הפנים גם כן המלצות והנחיות כדי לחזק את חברות המועצה כמוך ואחרות שמקדמות את זה בתוך הערים שלהן.

אני הבנתי גבי

במיוחד כשבונים שכונה חדשה, קל יותר להחליט עכשיו נגיד כל הרחובות על שם נשים, או 50 אחוזים. בשכונה חדשה אין אפילו דילמה של שינוי שמות.

זה מה שאמרתי, יש שכונות חדשות אפשר להגיד כולן הכל זה יהיה נשים, כל הרחובות שיש עליהם מספר, עכשיו. זה לא צריך, זה לא עניין, זו לא בעיה---

זה לא מספיק.

אני לא אומרת שזה מספיק מוריה, אני אומרת שזה משהו שאפשר לעשות היום.

נכון.

זה נעשה כבר.

פתרנו את הבעיה?

בבאר שבע אולי הגדירה ראש עיר, זו לא היתה החלטה גורפת שבשכונות חדשות יהיו רק שמות של נשים---

לא, אבל היתה החלטה גורפת מוניציפלית, עשינו את זה בעבר זה קרה בראש העין, זה ממש---

זה היה נקודתית בערים מסוימות. לא כהחלטה גורפת.

לא כהחלטה גורפת.

אוקיי. יעל רצית להוסיף משהו?

הרבה דברים.

אם הפתעתי אותך ואת לא מוכנה אז אפשר לותר.

אז אני מנהלת את פרוייקט 'רחוב משלה' מ- 2013, זה פרויקט של מתנדבות שנועד לעודד הנצחת נשים במרחב הציבורי, בעצם הפרוייקט הזה התחיל כי פנו אלינו ואמרו שבעצם לא מנציחים נשים---

יעל, הצעות.

אני פה מ- 2013 אני רק רוצה לתת רקע מה עשינו עד עכשיו כדי להבין מה בעצם אני מציעה ומה עשינו.

עשינו כבר מספר תלת ספרתי של רחובות שנקראו על שם נשים ברשויות שונות. ועשינו מעבר לרחובות, גם מוסדות ציבוריים כמו ספריות, בתי ספר, כיכרות, פארקים ודברים כאלה. ואני ממש חושבת שההצעה להסתפק בפחות היא הצעה לא טובה ולא נכונה.
אנחנו בתנופת בניה מטורפת בכל המדינה, ונבנים המון בתי ספר והמון מבני ציבור ואפשר לתת להם שמות של נשים וזה רלוונטי. ואני גם חושבת שההצעה פה באמת לשיים את המקומות האלה דרך ועדת שמות היא הצעה נכונה. אבל אני אגיד ככה, המאגר של 'רחוב משלה' הלך ותפח מ- 2013, והוא מכיל עכשיו מאות נשים. במאות נשים האלה יש גיוון עצום, הן מדתות שונות, מעדות שונות, מתחומים שונים עם הישגים שונים, הן גם מדעניות, גם משוררות, גם חסידות אומות עולם, וגם זוכות פרס נובל וגם פעילות חברתיות שיש מקום להנציח אותן בשכונה אחת בעיר אחת. וזה לא פחות חשוב, ואלה בדיוק הנשים שיש לנו במאגר. ואני חושבת שזאת תשובה לעובדה שכל ציר וכל קונגרס ציוני הכי זניח קיבל רחוב בערים רבות. אני חושבת שהאיזון המגדרי צריך להתחיל בוועדת השמות. וצריך להיות---

בדיוק רשמתי לי את זה, הרכב ועדות השמות ורציתי להתייחס אליו אחר-כך.

זה ממש הא'-ב' של הדבר, וכל ועדת שמות צריכה נציגי ציבור, וזה קרה בערים מסוימות בארץ שבאו וגם אמרו לי, והייתי בקשר עם עשרות עיריות אם לא מאות במהלך השנים, ואמרו לי על נשים בהן לא ראויות. ואחד ממוקדי המריבה היה קריאת רחוב על שם אום כולתום, שאמרו לא זה לא יכול להיות והיא לא אישה ישראלית, ובסופו של דבר נקרא רחוב על שמה בירושלים ואני לא חושבת שיש מי שחושב שזה לא נכון או לא טוב, או לא הייתה לה השפעה תרבותית על אנשים שחיים במדינה הזאת. ובטח הייתה לאום כולתום השפעה תרבותית יותר גדולה מאשר הייתה בחדרה לצבי הנחל שהונצחו ברחוב, או בהוד השרון לטווס שהונצח ברחוב, או לחלוקי הנחל.

אני חושבת שלטווס יש השפעה תרבותית מאוד גדולה על ישראלים. הוא מודל לחיקוי אצל הרבה ישראלים.

בכנסת זה בטוח. אבל מה שאני אומרת זה שמה שקרה כאן קרה בגלל שנתנו שמות בשלבי הפרצלציה, וזה דבר שלמשל דיברנו עליו, לא קורה בערים ערביות. כשיש שכונות שלמות שנותנים להם שמות ולא מזמינים את הציבור להשתתף בתהליך הזה, התהליך הזה לא מונגש. מה שאנחנו עשינו ב'רחוב משלה' זה בעצם אפילו למצוא את האימייל של ועדת השמות, הוא לא קיים ולא מונגש. לא קראו לציבור להציע הצעות, ואז באו נציגי ועדת השמות ובאמת הלכו על כלנית, חרצית, חצב, וסיימו את העניין. ולא צריך לעבוד ככה יותר, יש תנופת בניה מדהימה. כל פעם שיש שכונה, משרד הפנים צריך לעודד את הרשויות המקומיות לפנות לציבור, לקבל הצעות, ואז אנחנו לא נקבל יותר את העצבים והטווסים.

תודה רבה. דוברת אחרונה, עורכת הדין עדי לוי-סקופ. חברת מועצת כפר-סבא ויו"ר מועצת נשים, בבקשה גבירתי.

אוקיי. צהריים טובים, תודה רבה ע. ההזדמנות להיות שותפות לשיח הזה. אנחנו בעיריית כפר-סבא למעשה כבר בחודש אוקטובר קיבלנו החלטה גם לתת קדימות למתן שמות על שם נשים ברחובות, מבני ציבור, מעונות יום, כיכרות וכו', בסדר גודל של שני שליש על שליש, אבל ההחלטה המאוד משמעותית---

סליחה, מה שני שליש?

שני שליש על שם נשים, שליש על שם גברים. אבל, החלטה הרבה יותר חשובה שקיבלנו, היא בעצם הסבת שמות גנריים לשמות על שם נשים. ואני אתחיל בדוגמאות, אנחנו כרגע במהלך של שינוי שמות של חמישה מעונות יום משמות גנריים 'הדרים', 'שמונים', 'שישים', 'רפפורט' שזה גם שם הרחוב, 'ספיר' שזה גם שם ההיכל, לשמות על שם נשים, וגם יעל ומיקי מכירות את זה כי דיברנו כבר על דוגמאות של שמות של נשים שנרצה להציע בשיתוף ציבור.
במקביל אנחנו בוחנים ובוחנות הסבת שמות נוספים גם של רחובות, גם של כיכרות, של מבני ציבור, שמות גנריים על שם נשים. מבחינתנו זה לא מספיק, אנחנו זקוקות לתמיכה חקיקתית, כרגע לפקודת העיריות שני שליש, רוב, להסבת שמות. אנחנו נשמח מאוד לקדם בשיתוף פעולה, תיקון חקיקה יאפשר רוב רגיל ולא שני שליש, אלא הסבת שמות גנריים, לא שמות על-שם אנשי ציבור וכו', אלא שמות גנריים ברוב רגיל ולא של שני שליש. זה אחד.
במילה אחרונה, באמת בשל הזמן הקצר, עד כמה זה חשוב הנוכחות שלנו במרחב הציבורי. דוגמה אמיתית מכפר-סבא, לפני שנה הסתובבתי בקונסרבטוריון העירוני שלנו, עליתי לשירותים, סיפור אמיתי, בדרכי לשירותים נתקלתי בקיר מלחינים- באך, בטהובן, מוצארט, ויולדי, אף לא אישה אחת. באותו רגע החלטנו שנקים את קיר המלחינות, יצרנו קשר עם דוקטור אדית זק מומחית בינלאומית לנושא מוזיקה, שוויון מגדרי במוזיקה, הקמנו קיר מלחינות, יזמנו השקת אמנה לקידום תרבות שוויונית שגם כבוד שר התרבות קרא לרשויות להצטרף לאמנה הזו ששותפים ושותפות לה 20 ארגונים ברמה הארצית.
ומה קרה השנה בפועל בתחרות נושפים שהסתיימה לפני שבוע וחצי? בתחרות הזו הצלחנו להגיע לשוויון בנערים והנערות המתמודדים והמתמודדות בתחרות, הגענו לשוויון בצוות השיפוט, הבאנו פעם ראשונה מנצחת- בר אבני, שהיא בוגרת הקונסרבטוריון, היא המנהלת האמנותית המוזיקלית של תזמורת באייר. הצלחנו בעצם לעשות מהפכה אמיתית כתוצאה מזה שהשקנו קיר, קיבלנו אינסוף פנות מנערות שבאות להתמודד שהן עברו דרך קיר המלחינות, הן ראו שיש להן זכות להיות שם, הגישו מועמדות וביקשו להתחרות. זאת אומרת הזכות הזו משפיעה, אצלנו בכפר-סבא בשנה אחת עשינו מהפכה.
אז כל מי שטוען וטוענת שזה בסך-הכל שם, שזה בסך-הכל כיכר, ככה הנערות רואות את היכולת שלהן להיות שוות, וזה העתיד שלנו. אז זו התשובה שלנו בכפר-סבא ואנחנו נשמח לתמיכה בכל הנושא של תיקון החקיקה על מנת שלא נהיה תלויות ברוב של שני שליש במועצת העיר, מאוד מורכב וקשה, רוב רגיל זה מספיק, גם ככה זה מורכב. תודה רבה לכן.

תודה רבה, באמת תודה על האופטימיות הזו שאת שידרת לנו. כן, מר יוסף שמחון, רצית להוסיף משהו.

כן. חבל שחברת הכנסת נעמה כבר לא כאן. אני יכול לומר שאני בשיח מול לשכת המנכ"ל ולשכת השרה בבחינה להוציא כזה מכתב של הנחיה לרשויות.

אוקיי. אז בסדר.

או של מקומות חדשים, או שינוי גנרי, או גם וגם וגם, אנחנו על זה.

אוקיי. טוב, אני מודה לכולכם. אני רוצה להגיד שבעיני היום אני יכולה להגיד שאני מכריזה שאנחנו, הוועדה, מעכשיו פותחת במצע שכולו מטרתו היא להנכיח את הנשים במרחב הציבורי. אנחנו מתחילים בעניין של שיום. לא ניתן להעלים, או להדיר, או למחוק, את הנשים ואת ההיסטוריה שלהן ואת התרומה שלהן, אם זה במכוון, כאשר עושים את זה במכוון ואנחנו יודעים, שלצערי, זה עדיין קיים במחוזות מסוימים, ואם זה בלא מכוון בצורה בלתי מודעת.
אנחנו רוצות להיות חלק מהתודעה הציבורית, אנחנו רוצות לתת לצעירות ולילדות דוגמאות לנשים שאפשר להזדהות איתן ואפשר דרכן להבין ששוויון הוא משהו שצריך להתכוון אליו ולשים לו מדדים. וכשאני אומרת מדדים אני חושבת שהגיע הזמן גם כבית המחוקקים, לפתוח בסדרה של חקיקה. היום קיבלתי כמה אפשרויות שאפשר להכניס לתוך החוק, כולל העניין של הרכב ועדות השמות. זה אי אפשר להפקיר את הזירה הזו, מי שקובע את השמות בעצם קובע את המציאות שראינו עד עכשיו, שבה הנשים נעלמות מהתמונה. לכן צריך קודם כל שיהיו נשים בתוך המקום שמקבל את ההחלטות, וכך נוכל לקדם את הדברים בצורה יותר טובה. ראינו כאשר יש נשים במועצות המקומיות שרוצות לקדם את הנושא, אם זה יועצות, אם זה חברות מועצה, אנחנו מקדמות בצורה יותר טובה.
הדבר השני, זה גם עניין הכנסת מבני הציבור גם כן לאחריות של הוועדות, וגם חיוב הוועדות בלפחות בשמות החדשים שהם נותנים, חיוב באחוז של נשים שלא יורדים מתחתיו- חמישים אחוז בכל השמות החדשים. ואני לא במקרה מתייחסת לשמות חדשים, כי יש הרבה שמות שצריך לתת.
עכשיו בעניין של שינוי שמות גנריים, שמות ניטרליים מגדרית. אני חושבת שזה מחייב מהלך גדול, ואני קוראת גם לקבינט השוויון המגדרי לקחת את הנושא הזה על עצמם, וגם לשרת הפנים חברת הכנסת איילת שקד, או שהיא לא חברת כנסת, לא חברת כנסת, השרה איילת שקד לקחת על עצמה את הנושא הזה. זו אחת הדרכים להפוך את ההצהרה שהיא מחויבת לשוויון מגדרי, למשהו אופרטיבי.
כאשר אישה עומדת במשרד הפנים, יש לה את היכולת לבוא ולהצהיר איתנו בוועדה על מהלך ארצי שבו היא מעודדת ומנחה את ראשי הרשויות המקומיות כן להתחיל בהחלפת השמות הניטרליים האלה לשמות של נשים. ככה אפשר לסגור את הפער שנוצר לאורך השנים בתקופה יותר קצרה, ואפשר לעשות את זה.
עכשיו בעניין של מאגר השמות המוצע שדיברת עליו, היוזמה של חבר הכנסת איתן גינזבורג, אני גם אפנה אליו אבל בעיקר אפנה גם כן לשרה. יש צורך בהצעת חוק שכל מאגר כזה מחויב גם כן באחוז מסוים של שמות של נשים ומגוון של נשים, וזה חייב להיות חלק מהתהליך.
בעניין המהלך הארצי להחלפת השמות, אנחנו גם נרצה בוועדה לעקוב אחרי המהלך הזה ונבקש אחר-כך דיווחים. אני חושבת שגם כן אולי באמת הגיע הזמן לבקש חובת דיווח מהרשויות המקומיות, על כל השמות באופן שנתי שהם נותנים. זה דבר חשוב.
יש פה בעצם מכלול של הצעות אופרטיביות שאפשר דרכן לתקן את המעוות, ולהנכיח את הנשים ושמות נשים במרחב הציבורי, לתת דוגמה של מה זה שוויון מגדרי במרחב הציבורי וברשויות המקומיות. וכפי שאמרתי, אני מתחייבת, כל עוד אני יושבת הראש של הוועדה הזו, שהוועדה תקח על עצמה את הפרוייקט הזה. אנחנו נרצה באמת לאמץ את הרעיון שהביא מר עדן פוקס בהחלפת השמות למען הוגנות מגדרית, ואנחנו לא נוותר. אלה משאבים תקראו להם רוחניים, תקראו להם מה שאתם רוצים, אלה משאבים שמגיע לנו כנשים גם ליהנות מהם, להיות חלק מהם ולהטביע את חותמנו עליהם. ולכן אנחנו נוביל את זה דרך גם פגישות עבודה, דרך פניה לשרות האחראיות, ודרך מעקב צמוד לעניין הזה.
תודה רבה לכולם ואני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:58.