פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



36
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 116
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, ט"ז באדר התשפ"ב (17 בפברואר 2022), שעה 9:00

סיור ועדת החינוך, התרבות והספורט ביישובים בדואים בדרום

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר

שרת החינוך יפעת שאשא ביטון
רם זהבי - מנהל מחוז דרום, משרד החינוך

עטיה אבו טהה - מפקח, משרד החינוך

אילן שמש - אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

בני מלכה - מנהל תכנית החומש, משרד החינוך

אושרה שלייפר - מפקחת מחוז דרום, משרד החינוך

ד"ר מוחמד אלעתמין - מפקח המגזר הבדואי, משרד החינוך

ברכיה רוזנבלום - ממונה נשירה, מחוז דרום, משרד החינוך

חאלד אלקרנאווי - מנהל פסג"ה, פיתוח סגלי הוראה, משרד החינוך

ליאור כלפה - האגף לפיתוח חברתי כלכלי בחברה הבדואית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יאיר מעיין - מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב

ד"ר אליעזר וינוגרד - יו"ר סניף הסתדרות המורים בבאר שבע

ח'אלד אבו עג'אג' - סגן ומ"מ ראש מועצת כסייפה

אברהים אל עמור - סגן ראש מועצת כסייפה

ג'ומעה אלענאמי - מנהל בית ספר אבו ואדי, כסייפה

אחמד אלאסד - ראש מועצת לקייה

עאמר אלטלאלגה - גן הילדים אלאמל, לקייה

טלאל אלקרנאווי - לשעבר ראש עיריית רהט

סעיד אלקרנאווי - מנהל בית ספר תיכון אלנג'אח

סאמי אלקרנאווי - יו"ר ועד ההורים, בי"ס אלנג'אח, לקייה

תמר טרבלסי - כתבת חינוך

אתי דנן

סמדר לביא, חבר תרגומים



סיור ועדת החינוך, התרבות והספורט בישובים בדואים בדרום


(בסיור בכסייפה)

אני רוצה להגיד משפט אחד, זה יום היסטורי, פעם ראשונה ועדת החינוך של הכנסת מבקרת ביישוב כסייפה ואנחנו שמחים על כך ואנחנו מודים לחברתנו שרן השכל על היוזמה, זה יום מבורך להתקדמות החינוך ביישוב כסייפה. אני רוצה לציין גם שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המחוז, יש צוות נפלא, מפקחים, מפקחת המחוז, מנהל המחוז, אנשים נותנים מענה כל ימי השנה. אני מאחל ביקור מוצלח לכולנו.

תודה רבה לך, סגן ראש המועצה, תודה באמת על האירוח, אנחנו מאוד מתרגשים להיות פה ורוצים לפגוש את הילדים ולראות את בית הספר שלכם.

ג'ומעה, מנהל בית הספר.


(בהמשך הסיור)

כשאומרים לנו שעוברים בסוף מגיעים למנהלי בתי הספר ואומרים שהם לא קיבלו אותה. כשאנחנו הולכים לבדוק עם התלמידים, עם הקב"סים, אם כולם מגיעים לבית הספר, אז אולי בוועדה בירושלים אומרים לנו שהכול מתנהל כשורה, אבל אז כשאנחנו מגיעים לפה התלמידים באים ומספרים לנו על הבעיות, על המצוקות, המנהלים מספרים לנו איזה משאבים חסרים להם כדי שאנחנו נדע לחזור לירושלים ולדרוש להעביר אותם באמת. כי הכול טוב ונחמד שם, אבל כשאתה מגיע לפה, כשאתה רואה את זה, אתה נושם את זה, אתה מרגיש את זה, הכול נראה אחרת לחלוטין.

יש לכם טענות לשלטון המקומי בכלל וגם בפרט המגזר הערבי, תקציבים שמגיעים לרשויות בסוף לא מגיעים לתלמידים. 0045(58)

בשביל זה קודם כל הגענו כדי לבחון את הדבר הזה, אנחנו מנסים להבין איפה הושקעו דברים ואיפה יש מחסור. יהיה לי מאוד מאוד קשה לומר זאת אם מישהו החליט לא להגיע, המטרה הייתה לשתף פעולה בצורה חוצת מגזרים, בצורה חוצת מפלגות, לשלב כוחות. אם מישהו כזה או אחר החליט להחרים את זה בגלל איזה משהו אישי כואב לי, צר לי, באמת שצר לי, אבל המטרה שלנו היא לשתף פעולה ולראות איך אנחנו עוזרים. אתה רואה את הילדים שם? איך אנחנו עוזרים להם לצמוח.

בהצלחה.

תודה. אני מאוד מקווה שנצליח.

שלום, גברתי, ברוכה הבאה, טוב לראות אותך. להגיע אלינו זה סטנדרט אירוח אחר. את לא חייבת לאמץ את זה, אבל זה סטנדרט אירוח אחר. אנחנו שמחים לארח אתכם במחוז דרום, שמחים לארח אותך בחברה הבדואית, יש לנו יום מרתק. איפה חברי הכנסת שלך?

חלקם בעיכובים, חלקם פתאום בדיוני חירום, אבל לאט לאט כולם יגיעו.

בסדר גמור. אז לכולם אני אומר ברוכים הבאים למי שהגיע, לצוות היועצים.

משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הרווחה

הם יגיעו, החבר'ה יגיעו, הם כולם גם שותפים שלנו. נעשה סיור קצר, אחרי זה הצגה של האנשים ואז פתיחה רשמית, בסדר?

בסדר גמור.


(בהמשך הסיור – בית הספר אבו ואדי)

ברוכים הבאים, אהלן וסהלן, אתם נמצאים בבית הספר אבו ואדי. אני שמח מאוד שנמצאים פה סגני ראש המועצה, אני רואה גם שחברי מועצה נמצאים פה, אני שמח שהמחוז נמצא פה והמחוז נמצא כל הזמן פה. המחוז הוא שתומך ונותן לנו את הדחיפה. אני שמח מאוד שאתם הגעתם ואתם מכבדים אותנו ומכל הזמן הלחוץ ומהזמן שלכם נתתם זמן בשביל להגיע ולשמוע אותנו ולשמוע את המגזר הבדואי.

אהלן וסהלן, ברוכים הבאים. יש לי שלושה תלמידים שרוצים לברך, כי כולנו פה נמצאים בגלל הילדים ובשביל הילדים.

אורחים יקרים, ברוכים הבאים לבית ספרנו, לממלכת החלומות שלנו. אנו מתרגשים מביקורכם, כבוד גדול שבחרתם לבוא אלינו, בטוחים אנו שתראו דברים יפים וגם תעזרו לנו.

סמיר, נעים מאוד. אני שרן. אתה אוהב את בית הספר?

כן.

מה אתה לומד פה?

אני לומד עברית ואת כל המקצועות.

באיזה כיתה אתה?

אני בכיתה ה'.

ומה אתה עושה אחרי בית הספר פה?

לומד.

יש לך חוג?

כן. אני משתתף בחוג טניס. .

יפה מאוד, תודה רבה על הברכה.

(מברכת בערבית).

כל הכבוד. התלמידה השלישית.

(תרגום חופשי מאנגלית): אחרי צהריים טובים, אנחנו מאוד מתרגשים מהביקור שלכם היום, זה כבוד גדול שבחרתם לבקר אותנו, אתם תראו את ההצלחה של בית הספר שלנו והמורים, אנחנו מקווים שנראה אתכם שוב.

מה שמך?

סילה.

בת כמה את?

12.

מהמם, תודה רבה, שוקראן.

ברוכים הבאים, אני מזמין אתכם להיכנס. יש פה את המבנה של החטיבה הצעירה.



(בהמשך הסיור בבית הספר)

שלום לכולם. מה אתם עושים? איזה שיעור יש לנו היום?

אנחנו נמצאים בחטיבה הצעירה, אנחנו בשיתוף פעולה, גננת עם מורה של כיתה א' ביחד.

הגן הוא ביחד עם הכיתה?

כן.

אז יש גננת ומורה.

אני אסביר את זה יותר טוב. זה גן שהוא נמצא סמוך לכיתה א', יש להם שעות שהם משולבים ביחד, כאילו גם כיתה א' מתערבבים עם הגן ויש לנו קבוצות שהן משותפות לפעמים. מה העיקרון של חטיבה צעירה? העיקרון של חטיבה צעירה, שילדים שלא השלימו את הבשלות שלהם אז הם יכולים לשחק. וילד מהגן יכול להגיע ללמוד עם א'.

כל המרחבים פה פתוחים.

כן, מרחבים פתוחים, זו החטיבה הצעירה. יש שעות הקניה שהילדים מ-א', חצי נמצאים לבד.

אז כמה סך הכול תלמידים יש?

פה 60 ומשהו.

וכמה מורות וגננות יש על 60 ילדים?

יש לנו גננת אחת, אבל יש לנו גננת משלימה. יצא לי אני עשיתי את הסדר הפנימי של בית הספר, כל יום יש לי גננת אחת, יש לי יומיים בשבוע שתי גננות בגן וסייעת ומחנכת. מבחינת כוח אדם זה מסודר מצוין.

מבחינת תכנית הלימודים של הגן, את יכולה לספר?

אנחנו משתמשים בתכנית ליבה. אנחנו לומדים בנושא, נושא שנמצא בחיים שלנו, נושא הירקות. אנחנו משתמשים בירקות, לוקחים את כל המטרות של תכנית ליבה שאנחנו משתמשים בה בגן ומיישמים בגן דרך הפעילויות. למשל יש לנו פה, הירק הזה, הילד מכיר את האות הראשונה, אם יש לילד הזה בעיה במוטוריקה עדינה, אז אנחנו נותנים לו להכיר את האות הראשון ובאותו זמן לעבוד במוטוריקה.

בואו, חברים, יש לנו הרבה מה לבקר. תסבירי לנו קצת.

שלום. נעים להכיר. אני בבית הספר 23 שנים, במקור אני בנצרת.

איפה למדת?

במכללת קיי.


(בהמשך הסיור – ישיבת סיכום)

חברת הכנסת שרן השכל, אדוני מנהל המחוז, ח'אלד אבו עג'אג', סגן ראש המועצה והמופקד על תיק החינוך ביסודי, שייח' אברהים אל עמור, סגן ראש המועצה, ליאור כלפה ממשרד הרווחה, ד"ר אליעזר וינוגרד, יו"ר סניף הסתדרות המורים בבאר שבע וסגן המזכ"לית, ובני מלכה, חברנו מנהל תכנית החומש, גב' אושרה שלייפר, מפקחת המחוז, ד"ר מוחמד אלעתמין, מכובדיי כולם. תסלחו לי אם שכחתי מישהו, אז מכובדיי כולם, ברוכים הבאים לבית הספר אבו ואדי בכסייפה.

בית הספר הוקם בשנת 1999. אנחנו נציג את המצגת של בית הספר עוד מעט, בהתחלה אנחנו ניתן לסגן ראש המועצה לברך, להגיד כמה דברי ברכה, בבקשה חאלד.

שלום לכולם. שרן השכל, יושבת ראש ועדת החינוך בכנסת, חברי הוועדה הנכבדים, הנהלת המחוז, ידידי רם זהבי, מפקחת המחוז, מפקחים, כלפה וכל הפקידים במשרדי הממשלה והכתבים הטובים במגזר הבדואי, שלום לכולם. מערכת החינוך, תושבי כסייפה והמועצה המקומית כסייפה מקדמת בברכה את ועדת החינוך על הביקור של ביישוב כסייפה.


למען האמת זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שוועדת החינוך מבקרת ביישוב כסייפה בנגב. אני רוצה לומר לך, כבוד חברת הכנסת, ביישוב כמעט יש 10,000 תלמידים והביקור הזה מאוד חשוב על מנת לסייע ולקדם את היישוב.

אני רוצה לציין שהיישוב כסייפה הוא יישוב אקדמאי עם דגש על מערכת החינוך. יש כאן הרבה אקדמאים בחינוך, אפילו יש עודף מורים ואקדמאים שנותנים לתושבי היישובים הבדואיים האחרים. בסך הכול יש לנו מערכת חינוך טובה, אפילו מצוינת, יש הרבה תקציבים, הרבה פרויקטים, לא חסר שום דבר והמנהלים וצוות החינוך יכולים להעיד על כך. אני רוצה לציין שבפרט בשלוש השנים האחרונות ובכלל בעשר השנים האחרונות יש מהפך ביישוב כסייפה בתקציבים, במיוחד לבניית בתי ספר מודרניים וזה מאוד חשוב.

אני רוצה לומר לך, כבוד חברת הכנסת, מספר נקודות. קודם כל הבקשה הזאת היא לשרת החינוך, אני הבנתי שהשרה לא מגיעה ואני מצטער על כך וחבל שהיא לא מגיעה.

היא מתנצלת.

היא בדרך, יש עוד חברי כנסת גם בדרך, הם יגיעו.

יש לי כמה נקודות שאני מבקש את טיפולך בעניין הזה. קודם כל בחירת מנהל בית ספר, אני בתקווה שמנהל בית הספר ייבחר על ידי גורמי מקצוע נוטה. הוא מנהל בית ספר, הוא עובד מדינה, כמו שבנציבות מתפרסמים מכרזים ויש ועדה מקצועית, אנחנו רוצים בלי שום השפעה פוליטית שמנהל בית הספר ייבחר על ידי ועדה מקצועית ללא שום רקע פוליטי. זה מאוד חשוב לנו וצריך לקדם את זה, הגיע הזמן היום במדינת ישראל לקדם את הדבר הזה. זה אחת.

דבר שני, אמנם אנחנו ביקשנו שהביקור הזה יהיה בבית ספר אלסדיק, בית הספר אלסדיק הוא גם הילדים שלנו והוא חלק בלתי נפרד מהיישוב כסייפה והוא נמצא בקרוונים. אנחנו רוצים לתקצב אותו באופן מיידי לבנייה מודרנית. מגיע לכל תלמיד במדינת ישראל ובפרט תלמידי כסייפה שילמדו בבניין מודרני עם כל הצרכים הנדרשים. אנחנו מבקשים גם לתקצב לנו בית ספר תיכון חדש בשכונה 30 בהרחבה החדשה. כרגע זה נמצא בהליכים.

אני גם רוצה להודות למשרד שתקצב אותנו בחודש האחרון בתשעה מיליון שקלים לבניית בית ספר לחינוך מיוחד מודרני ועל כך תודה לכל העוסקים בדבר.

דיברנו קודם על מכללת קיי, אחווה וספיר ובן גוריון, הגיע הזמן להחליט על מכללה ערבית בדרום. לא ייתכן שהילדים שלנו לומדים בחברון ובבית לחם וג'נין ובשכם ובירדן ואחר כך הם נקלטים במערכת, הם עובדים אצל רם זהבי, רם זהבי קולט אותם, השרה קולטת אותם, הגיע הזמן וצריך החלטה אמיצה ואני מצפה ממך שתעלי את זה בחודש הקרוב על סדר היום.

אני רוצה גם להגיד לך משהו, כבוד חברת הכנסת, המפלגה שלך עושה עבודה מאוד טובה במגזר הערבי. רק בחודש האחרון שני דברים שכבוד שר המשפטים קידם, הוא קידם ארבע שופטות ערביות במגזר הערבי, זה תקדים, זו אפליה מתקנת וזה ראוי לכבוד ותמסרי את תודתנו גם לשר על הדבר הזה. דבר נוסף, גם נושא רישיונות הנהיגה.

ח'אלד, תודה רבה. תרשום את זה אחר כך.

דקה. אם לא, אני עוזב עכשיו, ג'ומעה, באמת, עם כל הכבוד לך. באמת. לא טוב, אני אצא עכשיו מהאולם.

אני רוצה לומר לך, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מנהל המחוז ועם המפקחים הטובים, עם מפקחת המחוז, הבקשה שלנו, הגיע הזמן שיהיה סגן מנהל מחוז בדואי. יש לנו מספיק מורים, מספיק תלמידים והגיע הזמן שיהיה גם מנהל מחוז בדואי שיעבוד בכפוף למנהל המחוז. אני רוצה להגיד לך תודה רבה, תודה לכל הנוכחים.

תודה רבה.

שלום לכולם. אני רציתי קודם כל לברך את מנהל בית הספר, את ההנהלה, המורים, התלמידים וההורים. מגיע להם הרבה תודה. הרבה תודה, ג'ומעה, כל הכבוד ולכל מי שעוזר לך, לכל הצוות.

גברתי יושבת ראש ועדת החינוך, חברת הכנסת, ואדוני מנהל המחוז וליאור כלפה, מאוד חשוב, כל המפקחים, בלי להזכיר את כל השמות, כל המפקחים נמצאים פה, חברים יקרים, מפקחת האזור, היא מאוד לא פחות ממך, אדוני, תשמור עליה, אולי היא תחליף אותך.

אני רוצה לדבר הרבה, על מה שדיבר ח'אלד אני לא רוצה לדבר בכלל, אנחנו שואפים לדו קיום, ליחסים, לשוויון ולשלום. זה מה שחשוב. אני הייתי עוזר שר הבינוי והשיכון והייתי עובד מדינת ישראל ועד היום אני מאמין בשותפות ולהיות ביחד כל אזרחי מדינת ישראל משפחה אחת ועם אחד ועתיד אחד וגורל אחד, על זה לשמור. תודה רבה לכם.

קודם כל אני מברך אותך ואת כל חברי הוועדה, יש לנו שיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, בשם המזכ"לית, יש הרבה מה ללמוד ממחוז דרום.

צהריים טובים לכולם, אנחנו שמחים לפתוח את ביקור ועדת החינוך של הכנסת כאן במחוז דרום, להיכרות עומק עם מערכת החינוך בחברה הבדואית. גברתי היושבת ראש, כמה נתונים בשביל להבין תמונת מצב. החברה הבדואית בנגב כוללת תשע רשויות, שבע רשויות הן מועצות כמו כסייפה, מועצות מקומיות של יישובים מוסדרים עם התיישבות מסודרת ועוד שתי רשויות של מועצות אזוריות שכוללות יישובים מוסדרים, אבל לצד היישובים המוסדרים גם כוללים תושבים המתגוררים במה שמכונה פזורה, זה יישובים בלתי מוסדרים, 11 יישובים מוכרים בתוכם והשאר הם צבירי התיישבות לא מוכרת שנמצאת בדיון בממשלה.

סך הכול החברה הבדואית בנגב בסביבות כ-300,000 אזרחים. 300,000 אזרחים, החלק היחסי של הילדים, מגילאי 3 עד 18, אנחנו 103,000 ילדים. זו מערכת החינוך שלנו, אנחנו נותנים שירות מדי יום בשנת לימודים ל-103,000 תלמידים שמחולקים לגני ילדים, יסודי ותיכון.

עובדי ההוראה שלנו. עובדים אצלנו במערכת כ-9,300 עובדי חינוך והוראה, עובדי מדינת ישראל. חוץ מהם יש לנו סייעות, חוץ מהם יש לנו אנשי מתי"א וטיפול תוספתיים, חוץ מהם יש לנו מורים שמלמדים בהשתלמויות מורים וחוץ מהם יש לנו מורים בתיכונים שעובדים דרך הבעלויות, פסיכולוגים וקב"סים. סך הכול מערכת החינוך מעסיקה כאן בנגב בחברה הבדואית למעלה מ-15,000 מועסקים. יוצא שהמעסיק הגדול ביותר בנגב, המפעל הגדול ביותר להעסקה, זה אנחנו.

כמה קב"סים יש לך לכל האזור, לתשע רשויות ושתי מועצות?

סוגיית הקב"סים זו סוגיה תקינה, נמצא פה לבקשתך נציג של אגף שח"ר. התקינה לקב"סים איננה מחוזית, התקינה לקב"סים היא ארצית. יש מפתח אחיד במדינת ישראל, מי שקובע אותו זה המטה, הוא המתקצב והוא נותן חלק יחסי, הוא לא מתקצב 100%, הוא מתקצב השתתפות בקב"סים. זה תפקיד רשותי. גיוס בעל התפקיד על ידי המועצה, איוש המשרה על ידי המועצה, המשרד משלם כסף. פעמים שחלק מהמשרות לא מאוישות.

כמה תקנים משרד החינוך העביר למועצות האלה באזור הרשויות והמועצות בחברה הבדואית?

אני לא רוצה לזרוק לך סתם מספר, אני יודע שאנחנו בתת תקינה.

אבל על 103,000 ילדים כמה קב"סים אתה אמור לקבל?

אני אמחיש לך, בכסייפה תקן 80% ל-10,000 תלמידים.

זה לא לכל הבדואים ביחד, אלא זה לכל רשות בהתאם למספר התלמידים וכדומה. פחות או יותר 100 תלמידים בסיכון שנמצאים בטיפול הם תחת קב"ס אחד, משרה אחת. כמו שאמרת, הם כולם עושים את זה על ידי הרשויות, אלה עובדי הרשויות, הם לא עובדי המשרד למעשה. אנחנו מתקצבים אותם, אנחנו מפקחים עליהם, אנחנו למעשה גם דורשים מהם את העבודה.

אז כאן בכסייפה, מה סך הכול מספר התלמידים וכמה קב"סים יש פה?

יש לנו 80% משרה.

אחד?

אפילו פחות, 80% משרה.

על כמה תלמידים שיש בכסייפה והאזור?

9,500.

אנחנו בתת תקינה בכלל ואצל הבדואים עוד יותר.

וזה נוסף על 400-300 ילדים כל שנה שלא - - -

תופעת הנשירה, אנחנו נסכם אותה בסוף היום. חשוב לומר ככה, תופעת הנשירה בחברה הבדואית, רק לתת לה מסגרת, יש לנו כאן ממונה נשירה של המחוז, ברכיה, תופעת הנשירה בחברה הבדואית נמצאת בעיקר בשלבי הגיל 12 ומעלה, עד סוף כיתה ו' 98% מהילדים נמצאים בבתי הספר, בדיוק באופן דומה לחברה היהודית, בזה אין שונה, א' עד ו' בתי הספר כוללים את מרבית התלמידים, אין לנו נשירה גלויה שם, רוב התלמידים לומדים בצורה פעילה וסדירה.

עוברים מ-ו' ל-ז', ב-ז נקלטים, אבל בשלבי הגיל ח', ט', י', אלה שלבים יותר בעייתיים. יש לנו שני אזורים, כפי שתיארתי לך קודם, היותר בעייתיים שבחברה הבדואית ששם נמדדת הנשירה הגבוהה, אלה המועצות האזוריות. יישוב כמו כסייפה הוא לא יישוב עם תופעת נשירה חריגה. בעבור התלמידים תושבי היישוב, היישוב הוא יישוב מוחזק, היישוב מנוהל, כמו שאמר ד"ר אילן שמש, קב"סים זה פתרון לא לסך הכול מצבת תלמידים אלא לילדים בסיכון.

היישוב הזה הוא יישוב נורמטיבי, לא רק נורמטיבי, הוא יישוב מוביל, הוא יישוב חזק, אוכלוסייה חזקה, מודעות לרמת החינוך היא מודעות גבוהה, שיתוף פעולה עם מערכת החינוך נמצא בגובה. לא רק זה, אלא שהמערכת שלהם נותנת שירות גם לתושבים מחוץ ליישוב, זו מערכת חזקה. לא היינו קונים שירות מיישוב מוחלש בעבור אוכלוסייה מוחלשת, יישוב חזק נותן שירות לאוכלוסייה מוחלשת. הם קולטים, על כל תלמיד שלהם יש להם תלמיד מוחלש. זה יישוב חזק, מערכת החינוך כאן היא חזקה, מנהל אגף החינוך פה, שלא ייעלבו לי, אבל אם היה אפשר להגיד, הוא הטוב ביותר שיש בחברה הבדואית. הטוב ביותר, זו מערכת חינוך גבוהה. זה יישוב שגם היוזמות החינוכיות שלו הן מהמתקדמות שיש בחברה הבדואית.

יש פה בית ספר שלא נבקר בו, אלסדיק, אחת מההתמודדויות המורכבות בחברה הבדואית, שהחברה מתמודדת איתה, זה סוגיית השבטיות והשפעתה על חיינו. השבטיות זה מרכיב תרבותי חשוב, לפעמים השבטיות יוצרת גם קונפליקטים, יוצרת גם מתחים, השאלה אם זה נכנס למוסדות החינוך או לא נכנס למוסדות החינוך. היישוב כסייפה העז לפתוח בתי ספר על שבטיים, מוכנים לקבל כמה שבטים לבית ספר אחד וזה אתגר. זה אומר שזה אינטגרטיבי. בית ספר אלסדיק שפתחנו הוא על שבטי, יש לנו מגמה על שבטית, לא כל המורים חייבים לבוא מאותו שבט, המורים מתקבלים לפי האיכות שלהם, לא מהשבטיות שלהם.

זאת עוצמה של מנהיגות מקומית שהחליטה. ראש המועצה החליט בקדנציה שלו שהוא הולך על חינוך בסטנדרטים ישראלים. המלווה שלו, המנטורית שלו, הייתה סיגל מורן, היא הייתה מנטורית לראש מועצה. לפני שהיא נבחרה לתפקידה כמנכ"לית משרד הרווחה היא הייתה ראש מועצה כאן בבני שמעון, היא הייתה החונכת של המועצה, חנכה, הביאו יוזמות ישראליות ואמרו שהם הולכים על יוזמות ישראליות.

אז מה שיש כאן בכסייפה, אנחנו נראה גם את רהט, אנחנו מבקרים לא בטיפולוגיה של מוחלש, אלא בטיפולוגיה בתנועה בחינוך. יש כאן תנועה. גם בסדר היום שלנו יש לנו קטגוריות של יישוב שמומלץ לפרס חינוך רשותי, את מכירה את המושג הזה. השנה, זה היסטורי, למחוז דרום יש סך הכול שלושה מועמדים לפרס חינוך כמוסדות חינוך. זה מה שיש, בכל מחוז שלושה, אחד גן, אחד בית ספר יסודי, אחד תיכון. שלושה כל שנה. אנחנו גאים, מתרגשים.

יש לנו ועדות מקצועיות שהולכות לסייר בבתי ספר. היו שבעה בתי ספר יסודיים, הלכו לבקר אחד אחד אחד, היו שבעה-שמונה בתי ספר תיכוניים, מכל המגזרים, מקום ראשון בבתי הספר התיכוניים במחוז דרום, יהודיים וערביים כאחד, זה תיכון של כסייפה, הוא מועמד לפרס ארצי. מקום ראשון זה בית הספר התיכון של העיר הזו, של היישוב הזה, מקום ראשון בכל המחוז. זה לא שאנחנו מחוז מוחלש, יש לנו בתי ספר בבאר שבע שהם עם 90%-80% זכאות לבגרות, יש לנו בתי ספר עם 100% זכאות לבגרות, ומקום ראשון זה כאן.

זאת אומרת זה יישוב שהוא יישוב מוביל ולכן יש בו פחות תופעות נשירה, אז איפה תופעת הנשירה בעיקר? במועצות האזוריות, בעיקר באזורים של הכפרים הבלתי מוכרים ששם תשתיות החיים הן נמוכות יותר ממה שאנחנו מכירים. אין אכיפה, בכל סגנונות החיים, יש אלטרנטיבה למסגרות חיים אחרות, יש הרבה דחיפה לעבודה ולפרנסה ולאו דווקא לחינוך. כשדיבר סגן ראש המועצה הוא אמר שביישוב שלהם יש אקדמאים, כשיש הורים אקדמאים אז המרכיב של הלמידה הוא משמעותי בין ההורה לילד. כשההורה לא אקדמאי וכשהוא לא למד וגם הוא לא משכיל יכול להיות שאפילו הוא לא קורא ולא כתוב אז הוא גם לא דוחף את הילד.

זה האזור היותר מורכב, הגשנו את זה בתכנית החומש שמחכה להצבעה בהחלטת ממשלה, זה מופיע, ליאור תכלל את זה. בתכנית הבאה יעד מספר אחד בחברה הבדואית זה נשירה, עליו רוב המשאבים, עליו רוב הפעולות, זה יהיה האזור שלנו. כי אנחנו מבינים, ופה אני אומר לך עיקרון, אנחנו מסתכלים על תופעות ואנחנו אומרים שזה לא חשוך מרפא, תופעה, בואו הממשלה, נתמודד איתה. בסדר, בעיה קשה, בואו נתמודד איתה.

אז בשנתיים האחרונות אנחנו עשינו גם קבוצות מיקוד, גם עבודה עם הג'וינט, גם חקר של התופעות והנחנו בהחלטת הממשלה הצעה שכוללת התמודדות אחרת עם תופעת הנשירה, בעיקר בגילאי חטיבת הביניים, בתיכון ובעיקר באזוריות, שזה האזור.

אני אמרתי את הפתיחה שלי. אני מברך אותך על הבחירה לבוא להיות איתנו כאן ליום שלם, אני מזמין אותך לעשות סמינר אצלנו, לא רק יום, לבוא לשבוע איתנו, יש לנו חוץ מהחברה הבדואית גם חברה יהודית על כל גווניה, הנגב מתפתח, יש הסכמי גג שהממשלה מובילה, החברה הישראלית בכלל בוחרת בנגב, אנחנו שמחים בזה, יש לנו מעבר צה"ל לנגב, אנחנו שמחים בזה, תבוא תהיו איתנו, יש לנו הרבה מה להראות.

תודה רבה. אני רוצה להציג כמה דברים. אנחנו נציג רק פרופיל של בית הספר. בית הספר הוקם בשנת 1999, כמו שאמרתי, יש לנו 508 תלמידים, 122 תלמידי גנים, מספר תלמידים במצוינות יש לנו 20, יש לנו 24 תלמידי שילוב, מספר התלמידים שהם דיפרנציאליים זה עשרה תלמידים, יש לנו מספר תלמידים שהם מחוננים בבית הספר, שישה תלמידים מחוננים.

המורים רובם בתואר ראשון ושני, הרוב עם תואר שני, מספר המורים 208, סייעות יש לנו 12, בי.איי 24, אמ.איי 15, תשעה לומדים לקראת תואר שנים. ותק מורים 12 מ-1 עד 9, 14 מורים מ-12 עד 19, 20 מורים מ-20 עד 27 ושני מורים מ-31 עד 40 ותק.

מה עם יועצת או פסיכולוגית?

יש לנו יועצת בבית הספר, היא נמצאת פה. איה.

נעים מאוד. אני יודעת שיש מחסור אדיר בפסיכולוגים מהחברה הערבית.

פסיכולוגים יש בעיה בכל הדרום, אבל יועצים, אנחנו תגברנו. בחמש השנים האחרונות זה היה אחד היעדים שלנו בתכנית החומש 2379, הכשרת יועצים וקליטת יועצים במסגרות.

איפה הם עוברים את ההכשרה?

במכללות, אבל היה לנו יעד לקלוט יועצים. זה תפיסת עולם של תרבות ארגונית, יש לנו התרחבות גדולה מאוד של שיבוץ יועצים במוסדות חינוך.

חזון בית הספר. אנחנו בנינו חזון בשנת 1999 ואמרנו שבבית הספר מה שמוביל אותנו זה בבית ספרנו כל אחד יכול. כל אחד זה גם התלמידים וגם המורים, מפה יצאו שני מנהלים, אחד מקבל את פרס ההצטיינות בתיכון, זה מורה שלנו לשעבר, חליל דהאמשה, ויש לנו עוד מנהל אחד בבית הספר למצוינות, מוסא, שהוא גם מורה שלנו. אני לא אקריא לכם את כל החזון.

היעדים הבית ספריים, זה חשוב מאוד, הישגים במקצועות הליבה, יש לנו טיפוח אקלים, זה חשוב מאוד. אני מדבר על האתגר של הקורונה, היה צריך לעבוד עבודה קשה מאוד מול ההורים שמפחדים לשלוח אתה ילדים מפחד מהמחלה. הייתה עבודה נהדרת עם כל המחנכים ועם היועצת, עם כולם, יש הורים שהגענו אליהם הביתה ותפסנו אותם בנסיבות שונות והבאנו אותם.

לך יש פה תשתיות של אינטרנט בכל בית הספר?

אני אדבר על זה. כן, יש לנו, אבל יש לנו בעיה עם האינטרנט בכל היישוב, זה פס צר מאוד שיש הרבה נפילות. לגבי אמצעי קצה, חילקנו בשעה שעברה 120 אמצעי קצה לתלמידים בעזרת המחוז והמועצה, לתלמידים נזקקים, שזה אייפדים וגם ניידים.

אנחנו השקענו מיליון שקל באינטרנט אלחוטי, זה לא חוקי, אני הזמנתי את שר התקשורת לכאן ליישוב על מנת לתת מענה לסוגיה הזאת.

אני אומר לפעמים שגם הקורונה עשתה דברים טובים. מתחילת הקורונה עשינו קבוצות ווטסאפ עם כל ההורים. יושב פה יושב ראש ועד ההורים, שלום, מוחמד, יש לנו קבוצות ווטסאפ בכל הכיתות עם כל האימהות וכל ההורים שעובדות בצורה מסודרת. גם אחרי שחזרנו לעבודה בתוך בית הספר אז הקבוצות האלה ממשיכות לעבוד ולתקשר באופן און ליין.

תכניות. דיברנו על תכניות, יש לנו בבית הספר 21 תכניות. תכנית מרום, יש לנו תכנית מובילים, מורים מובילים בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון. יש לנו 'נקרא יחד' בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, זה בכיתות א'-ב'. יש לנו מצוינות, זה מול משרד החינוך, תלמידים מחוננים. חינוך מבוסס מקום. וזה הכנסנו חדש, עם מכללת קיי.

יש לנו מורה אחד שהוא משורר וגם איש היסטוריה, הוא לקח קבוצת תלמידים מבית הספר, לקח את הרחובות ביישוב, לפי שמות הרחובות התכנית היא לכתוב מחקר על שם הרחוב ולשים שם פרגוד שכל מי שמגיע לשם יכול לקרוא על האדם. נגיד על עומר אל חטאב, אז יש לנו אינפורמציה על עומר אל חטאב. זה מה שאנחנו עושים כבית ספר בכל היישוב.

'מיטיבים' זה בשיתוף עם מכללת קיי שמקיימים את ההרצאות שלהם אצלנו בבית הספר. 'אקדמיה כיתה' בשיתוף המכללות. תכנית שגרירי מפתח הלב, שקיבלנו על זה הצטיינות גם. קיימות בשיתוף עם החברה להגנת הטבע. יש לנו פה פרויקט שהשתתפו בו שני אמנים מחו"ל שהגיעו, אחד מגרמניה, אחד מאיטליה, שהשתתפו בבית הספר והיה הפנינג יישובי גם בשיתוף עם המתנ"ס וגם עם המורה שהוביל את זה, סעד. חוקרים צעירים בשיתוף עם ואדי עתיר ופארק קרסו, זהירות בדרכים בשיתוף עם עמותת אור ירוק. בית ספר להורים, אנחנו משמשים כעוגן קהילתי. תפן זה עם מחלקת הרווחה.

אני לא אזכיר את הכול. תודה רבה לכם, אתם תראו סרטון קצרצר ואנחנו ניתן לשרן לסכם את הביקור. (הקרנת סרטון). תודה רבה לכם.

קודם כל, ג'ומעה, אני רוצה להודות מאוד על הביקור המאוד מאוד מרשים הזה והמאוד מאוד נוגע ללב. תודה רבה, רם, על העבודה שאתם עושים פה, כל הצוות כאן של מחוז דרום, והמורים כמובן. האתגרים הם לא פשוטים, אבל אני מבינה שהצלחתם לבנות פה קהילת חינוך באמת מקסימה, הילדים פשוט מתוקים, היה ממש כיף לפגוש אותם.

אני יודעת שיש עוד לא מעט אתגרים שאתם מתמודדים איתם, החל מאותן תשתיות על מנת לספק לילדים את הלימודים במצבים של סגרים או אפילו לא סגר, אם יש ילד שחולה, אנחנו רוצים להתקדם לכיוון שבו ילד שנמצא במחלה בבית יוכל לקחת חלק באותם שיעורים ולא לפספס חומר ולא לפספס את המסגרת החברתית, אז גם לעניין התשתיות, אני אנסה לברר בימים הקרובים.

אני באמת שמחתי לראות את הצוות שלך פה, המון מורות מקסימות, אני שמחה לשמוע שרבות מתחילות להגיע מהאזור המקומי, כמה אמרת? 70% נקלטו כבר השנה באזור?

השנה קליטת המורים למעלה מ-90% זה מורים בדואים. אנחנו קולטים בשנה משהו כמו בין 400 ל-500 עובדי הוראה חדשים.

שלא יבינו אותי לא נכון, לא שהמורות מבחוץ לא איכותיות.

לא, איכותיות, אבל אנחנו רוצים מקומיים.

אבל היכולת של מורות מקומיות שמכירות את הילד ומכירות את המשפחה והן חלק מהקהילה, לפעמים לזהות כל מיני מצבים, אולי אתגרים מסוימים, אולי כאילו לסייע ככה קצת מעבר, אני חושבת שזה גם חשוב בתוך קהילה. לכן גם לזה יש משמעות.

סך הכול אני חושבת שהעניין של נשירה או אי הגעה לבית הספר זה אחד האתגרים הגדולים. אני שמחה לשמוע שהאתגר הזה הוא יותר מינורי, ועדיין כל ילד שלא מגיע לבית ספר, אני מאמינה ככה, כל ילד שאפילו פספסנו ככה בין הגן לבית הספר, שלא עשה את השנתיים הכנה לקראת בית הספר, לקראת כיתה א', הוא ילד שיהיה לו אתגר קצת יותר גדול, הוא ילד שאנחנו כסוג של מערכת איפה שהוא פספסנו ואנחנו חייבים למצוא אותם ולהביא אותם כדי לתת להם את היכולת לממש את הפוטנציאל שלהם, לתת להם את המסגרת החברתית, את המסגרת החינוכית. זה התפקיד שלנו כמדינה עם חוק חינוך חינם, אנחנו מחויבים לתת להם את זה וזה נושא שלי אישית מאוד מאוד חשוב, בגלל זה גם ביקשתי שתלווה אותנו לאורך כל הסיור.

אני כמובן לוקחת איתי את הרשימה של האתגרים האלה, אני אקיים דיון מיוחד נוסף בוועדת הכנסת, בוועדת החינוך, לעניין מערכת החינוך במגזר הבדואי, ושם אנחנו גם ננסה להביא תשובות לכל השאלות שאנחנו מביאים היום מהסיור, ממשרד החינוך, וננסה למצוא להם גם את הפתרונות ואת התקציבים הנדרשים.

אז תודה רבה לכם, אני מאוד מאוד מעריכה גם את המשימה שיש לכם פה, כל המורות המקסימות והילדים, באמת ששמחתי להכיר, כל חברי הקהילה והצוות של משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד המשפטים שנמצא איתנו היום. תודה רבה.



(בהמשך הסיור – בנסיעה ללקייה)

הסוגיה של החברה הבדואית נמצאת על סדר יומה של ממשלת ישראל ואנחנו שמחים בזה מאוד. התופעות שקיימות בחברה הבדואית ששומעים עליהם בתקשורת, אני אומר לכם כבר, אל תתרשמו, אל תיתנו לזה לבלבל אתכם כי החברה הבדואית היא חברה נורמטיבית, חברה ישראלית, ברובה המובהק, חברה שעוברת תהליכי מודרניזציה, שזה דבר שצריך לשים לב אליו.

בהיבט הזה של מערכת החינוך, משרד החינוך זה המשרד הממשלתי היחיד שפוגש את כל החברה הבדואית כל יום כל השנה. משרד הבריאות פוגש רק את מי שחולה, משרד הרווחה פוגש רק את המוחלשים ואת העניים ואת החד הוריות, משטרת ישראל תפגוש רק את מי שפרע חוק, אנחנו פוגשים את כולם כולם כולם. כפי שאמרתי, אנחנו מעסיק מרכזי, אנחנו מעסיק מרכזי, אנחנו המפעל הכי גדול בנגב, אנחנו מקור הפרנסה הכי גדול.

באופן ישיר אנחנו מעסיקים עובדי הוראה וכו' וכו', אמרתי בין 15,000 ל-16,000, אבל אנחנו מחלקים אוכל, זה אומר שאנחנו קונים אותו ממפעלים, אז יש לנו עוד בתי אב שמתפרנסים, אנחנו מסיעים ילדים, אנחנו מסיעים בקרוב ל-250 מיליון שקל בשנה. יש לנו אלפי קווי נסיעה, כי אין פה תחבורה ציבורית של מדינת ישראל. אין פה אוטובוס אגד, ילדים לא יכולים לנסוע לבית ספר באוטובוס, אין אוטובוס אגד כמו בתל אביב, רמת גן וכו'. 250 מיליון שקל בשנה להסעות בלבד, אז יש לנו נהגים שמתפרנסים ממערכת החינוך. החינוך הבלתי פורמלי, חוגים, המתנ"סים. אין פה הון אנושי וכסף מדינה, ולהורים אין כסף לחוגים, אנחנו קונים את החוגים ונותנים לילדים את החוג.

דרך איזה תכנית זה?

922, החלטת ממשלה. אנחנו מתקצבים את זה מלמעלה עד למטה. רק להסביר שדרך זה אנחנו בעצם מגיעים לכל בית אב. שאלתם על המחשבים, אנחנו חילקנו בשנת הקורונה, בפעימה הראשונה, 11,500 מחשבים לבדואים. אין מגזר שקיבל ככה, רק לתא השטח הזה 11,500.

אמרתי שיש לנו 103,000 תלמידים, 11,500 זה אומר שנתנו ל-10% מהתלמידים שלנו מחשב, אבל זה הרבה יותר מ-10% כי לילדי הגנים לא חילקנו. תורידו 25,000 ילדי גנים, נשארנו עם 80,000 ילד, וחילקנו 11,500, זה פער של הרבה יותר מאחד מעשר. זאת אומרת אנחנו הגוף הדומיננטי. זה אומר שמבחינתנו אנחנו גם אלה שמתחככים עם החיכוך הכי מורכב שיש.

כמה עוד ילדים נשארו בלי טאבלטים או דברים כאלה במגזר?

קשה לי לדעת, להגיד לך כמה נשארו.

המנהלים עוקבים אחרי זה?

בטח. קודם כל היו עוד גופים שביחד עם המדינה, אנחנו נתנו 11,500, זה היה גל והגיעו גופים פילנתרופים, הגיעו חברות, תרמו, זה לא נגמר ב-11,500. אנחנו הדומיננטיים, אבל יש עוד אלפים שהגיעו לאזור.

האם יהיה עוד גל של מחשבים? יש אוכלוסייה שחסר לה, אבל, ופה אני רוצה להגיד לך אבל, האבל החשוב, יש לנו 40,000 תלמידים שהם ילדי פזורה. מתוך ה-100,000 ילד 40,000 גרים בפזורה. בפזורה אין חשמל, מה יעזור שתיתני לו? את החשמל הוא מקבל דרך סולרי או סולר, הם לא מדליקים את האורות, מדליקים מחשבים ומדליקים טלוויזיה בלי חשבון, לא, יש להם צריכה אנרגטית מושכלת.

מה אחוז הילדים שנמצאים בפזורה?

40% גרים ביישובים לא מוסדרים, בלי ביוב, בלי מים זורמים, בלי חשמל, בלי תקשורת, בלי מערכת כבישים, בלי חלוקה לשכונות. 40% בלי שירותים עם מים יורדים, בלי מערכת ביוב עם בורות ספיגה. 40,000 ילדים, זה לא אחד ולא שניים. כמה תלמידים לומדים בפתח תקווה, את יודעת? 40,000 תלמידים. אז כל פתח תקווה זה הבדואים שאין להם כתובת. 40,000 ילדים, זה כמו כל מערכת החינוך של פתח תקווה.

איך אתה מאתר שם תלמידים שלא מגיעים לבית הספר?

תעודות זהות. אם היינו היום בהקמת המדינה מילא, אבל אנחנו לא בהקמת המדינה, יש לנו כבר מנגנון.

אבל אין לך קב"סים.

אתם מסתכלים על הקב"סים כאילו הקב"סים זה האירוע. יש לנו מנגנון הרבה יותר גדול מקב"סים, יש לי מורה, יש לי גננת, יש לי מנהל בית ספר שהם בשטח, הם מביאים מהבית. הם מביאים מהבית עד שהקב"ס יגיע.

רם, לפי הדברים שלך, כמו שאתה מתאר, הכול דבש פה.

לא, אני לא אומר לך דבר, אתגרים מסובכים. יש אתגרים מסובכים, מאוד מסובכים, האתגרים קשים, היכולת שלנו להגיע לתוצאה אומרת שיש לנו השקעות תוספתיות ברמות מטורפות. אנחנו משקיעים פה מאות מיליונים תוספתיים על הבסיס ואנחנו מגיעים לתוצאה נמוכה. במאות מיליונים תוצאה נמוכה. אני אומר לך שאני שם 250 מיליון שקל על הסעות, זה כסף שהולך לזבל. 250 מיליון מדי שנה, לא יוצא ממנו שום קריאה וכתיבה, אבל בשביל להביא את הילד לבית הספר, שיתחיל לראות מורה, עולה לי 250 מיליון.

250 מיליון רק להביא אותו, לפני שדיברתי על הבנייה. הבנייה עולה לנו מיליונים. אין לנו קרקע, אין אפשרות לבנות, אנחנו מביאים מבנים יבילים.

אבל היינו עכשיו בבית ספר שהקירות מתקלפים, למה? למה אי אפשר לצבוע?

זה לא באחריות משרד החינוך צביעה של קירות, את יודעת. זו אחריות רשותית, אני לא מנהל חברת אחזקה, אני מנהל פדגוגי. חברות אחזקה זה לא אנחנו, את יודעת את ההבדל.

כמה מורים בכלל במגזר מקומיים וכמה הם - - -

הסברתי שהחלטת החומש אמרה שזה יעד לאומי, להגדיל את המורים מפה. אי אפשר להחליט על יעד בלי ללכת לתכניות הכשרה, בלי לפתח תכניות הכשרה, להתחיל לשלוח אותם שילמדו ואחרי ארבע שנים יש לך מועמדים.

אומר ח'אלד, מקומיים לומדים בג'נין, בית לחם, שכם.

את שואלת ברמת התופעה, תשאלי ברמת התופעה, מה התופעה המנצחת, שכם, חברון וכו', או ישראלי? התשובה היא ברמת התופעה אנחנו הרוב, אבל אנחנו לא הורדנו את הרמה.

תעזוב רמה, אבל אם אתה מביא מורה שקיבל הכשרה בשכם ובג'נין אז הוא גם מבחינה אידיאולוגית ילמד אחרת.

אני רוצה להגיד לך, אני אדם שומר חוק ואני רוצה להזכיר לכולנו, ממשלת ישראל חתמה על הסכמי שלום ובהסכם שלום אנחנו מקבלים תעודות אקוויוולנטיות מהרשות הפלסטינית כמו מכל מדינה אחרת בעולם.

אבל אין איזה מבחן שהם צריכים לעבור?

לא, לא. הסכם אוסלו לא מגביל, זה חקיקה. זה חלק מהסכמי אוסלו, אפשר ללמוד בחברון ולבוא למדינה הישראלית והוא מתקבל שווה ערך.

אבל זה לא נורמלי.

זה הסכם אוסלו, חברים, זה חלק מהסכם השלום, מהסכם אוסלו.

זה לא שיש לי בעיה שהם ילמדו פה, אבל בחינוך זו בעיה.

גברתי, זה שייך לחקיקה, לא שייך למחוז דרום. זו חקיקה מורכבת. הסכם אוסלו אפשר את הדבר הזה.

בצד שמאל על הגבעה, אם אתם רואים, יש שם בית ספר התיכון הראשון שהוקם בשנת 1970 ועד אז מקצת מן התלמידים התמזל מזלם והם למדו באזור המרכז, הרוב, וחלקם למד גם בצפון.

הבניין הבודד למעלה, זה בית הספר הראשון. מוחמד אלעתמין הוא בוגר בית הספר.

אני למדתי כאן. הסיפור של המגזר הבדואי, כשמספרים אותו צריך להיות מאוד הוגן. בשנת 1970 זאת ההיסטוריה של החינוך במגזר הבדואי, עד אז כמעט שלא היה חינוך כי לא כולם הצליחו לשלוח את הילדים שלהם לצפון מבחינה כלכלית. אני אחד מבין האנשים האלה שלמד למידה בתנאים מינימליים ביותר, אבל רציתי להיות בוגר של המערכת בנגב ולהשתלב בחברה הישראלית הכללית. כימיה פה למדתי בצורה תיאורטית לחלוטין, לא ידעתי כלום, לא הייתה מעבדה. המורה שלימד אותי אזרחות, למרות שיש לי תואר ראשון במדעי המדינה, הוא היה ממזרח ירושלים, לא ידע עברית.

זאת הייתה בעיה ואני אומר את הדברים כשאני מסתכל לאחור, צריך להסתכל על החברה הבדואית בשני צירים, ציר אחד ציר כרוני, מה שקורה היום, וכולנו צודקים, אנחנו רוצים מתן שוויון הזדמנויות לכל התלמידים הבדואים, אבל הציר השני הוא הציר הדיאכרוני, זאת אומרת מערכת החינוך הבדואית היא בערך בת 30 שנה וצריך לזכור שהיא קפאה על שמריה, למעלה מ-500 שנה לא הייתה בה שום תזוזה.

חלק גדול מהתרבות הבדואית לא נכתב, מסורת בעל פה, ולכן כשאנחנו מדברים על ללמד את המורשת הבדואית אנחנו לומדים את המורשת הבדואית לא על ידי הבדואים עצמם, אלא על ידי חוקרים מזרחנים, אני התלמיד של אחד מהם, שלימדו אותנו על התרבות הבדואית. אנחנו לא כתבנו אותה ולצערי הרב היא לא עברה. גם אם היא עברה מדור לדור היא עברה בצורה מינימלית. להוסיף על זה שהדיאלקט הבדואי משתנה, זאת אומרת היום הנכד שלי לא יבין את שפת אבא שלי אז איך מעבירים מסורת אם כך? לכן ההיסטוריה של מערכת החינוך במגזר הבדואי היא היסטוריה שאין לה אח ורע בחברה אחרת.

מדברים על הוראת השפה הערבית במדינת ישראל. אני רוצה לומר לכם, בשנים האחרונות רמת הלימוד, ואני אומר את הדברים האלה מתוך מחקרים, אני יכול לצטט את החוקרים גדעון קרסל, פרנק סטיוארט, ששון בר צבי ועוד אחרים, שאמרו שרמת הוראת השפה הערבית במדינת ישראל היא מעל להוראת הערבית במדינות ערב, מדוע? מפני שיש כאן שתי גישות שונות, גישה של לדקלם – גם במחקרים המנחים שלי היו מנחים דוקטורנטים ממדינות ערב ולא בארץ, בשפה הערבית, אז הרמה היא מאוד מאוד גבוהה.

מוחמד, תסביר על ההתיישבות שרואים.

משני צדי כביש 31 מצד שמאל יש לנו את אחד השבטים הגדולים, שבט אל אטרש. הם חיים במקבצים, דבר שמקשה מאוד על יצירת הקשר אחר הצהריים בפעילות בבתי הספר בחינוך הבלתי פורמלי, ובכל זאת הרשויות יחד עם מנהלי בתי הספר מנסים - - -

שתי המועצות האזוריות אחראיות על השטח הזה. את שואלת האם זה מידתי? ב-2012 התקבלה החלטה לפרק את הרשות האחת שהייתה אבו בסמה ולפצל אותה לשתי רשויות. גם היום שתי הרשויות האלה לא יכולות להתמודד עם האתגר הגדול הזה, זה אתגר גם גיאוגרפי, גם דמוגרפי.

מועצת אל קסום, יש לה תלמידים רשומים אצלה פחות מ-5,000, 4,800 ילדים שלה, חוץ מזה היא נותנת שירות, לומדים אצלה, עוד כמעט 12,000 ילדים שלומדים אצלה. על כל ילד שלה יש לה עוד שלושה שהיא נותנת להם שירות. למה הם לא רשומים אצלה? כי הם גרים בתאי השטח האלה, הם לא תושבים, הם לא תושבים מוניציפליים, הם תושבים של מדינת ישראל, אבל לא מוניציפליים, אין להם מעמד מוניציפלי. הם לא בוחרים בבחירה לרשויות, אין להם מעמד מוניציפלי.

אם תשימו לב, עוד שני קילומטרים בצד ימין יש את יישוב הקבע חורה, הוא נותן שירותי חינוך גם לפזורה בצד ימין, כפי שאתם רואים, המקצבים שישנם כאן. בצד שמאל יש ניסיון להקמת יישוב, אבל עוד לפני כן הוקם שם מרכז למתן שירותי חינוך ושירותי בריאות. שם יש להם בית ספר אלאמל שהוא נחשב בית ספר ששייך לפזורה והוא מקבל חלק מהשירותים שלו מהמועצה האזורית אל קסום. התלמידים שלהם מוסעים החל מהשנה ולשמחתי הנושא גם הוסדר והפך להיות יעיל יותר כי ההסעות מבוצעות על ידי אשכול נגב מזרחי מפני שהתכנון שלהם הוא מעקב אחר ילד מרגע שהוא יוצא מהבית ועד שהוא מגיע לבית הספר והכיוון ההפוך.

אני אסביר מה עשינו. אנחנו העתקנו את הפעלת ההסעות בהסכם שנחתם בין משרד החינוך בתמיכה של האוצר. היה לנו קושי בהסעות, נשירה מתקיימת ברגע שאין אוטובוס. אם אני מסיע 40,000 תלמידים אז נניח שלא הסעתי היום, הנהג לא בא, האוטו לא עבד לו, היה בלתי אפשרי להגיע, אז באותו יום הילד נשר. ברגע שיש לילד תלות כל כך אינטנסיבית בלהגיע למוסד החינוכי באוטובוס, זיהינו את המרכיב של ביטול הלימודים הכי דומיננטי בהסעות.

עשינו רפורמה ואחרי שנתיים של משא ומתן חתמנו הסכם עם אשכול נגב מזרחי. האשכולות הם מעמד מוניציפלי של משרד הפנים, זה גוף מתכלל שיש לו ועד מנהל של כל ראשי הרשויות, הוא יכול לתת שירותים מוניציפליים בהסכמה לתושבים ברשויות למרות שהם לא תושבים שלו. חתמנו הסכם עם אשכול נגב מזרחי, הקמנו מנגנון, העלות התפעולית של המנגנון שלנו בשנה, לא להסיע הסעות, רק להקים מנגנון, לנהל את האירוע, הבאנו 24 מיליון שקל להקים מערך של דיגיטציה, מערך מיפוי, מערך מכרזי, ויצאנו לדרך.

היום אנחנו מסיעים 17,000 תלמידים במערך אלטרנטיבי שהקמנו על ידי חברות של המדינה, ולא על ידי המועצות, על ידי חברה שהמדינה הביאה, המדינה שכרה, 17,000 ילדים מוסעים. מה היתרונות של האופרציה הזאת? חייבנו במכרז ג'י פי אסים על כלי רכב, יש לנו מערכת שליטה ומסכים שאנחנו רואים כל רכב איפה עצר, עצר או לא עצר, מאיזה נקודה יצא ולאיזה נקודה הגיע. יש לנו מוקד טלפוני של ההורים, אומרים: לא באו לאסוף אותי. יש לנו מוקד טלפוני, העמדנו מוקדנים, הקמנו מוקד, אנחנו קונים את השירות הזה, הם לא עובדים של המשרד, אנחנו משלמים כסף.

את שואלת אותי על ילד נושר, אבל לא היה לו למי להגיד שהוא נושר, לא היה לו למי להגיד שלא אספו אותו, הוא שייך לפזורה, מי יטפל בו? הוא לא תושב מוניציפלי. גם אל קסום הם לא תושבים שלו, מי אתה? הקמנו להם מנגנון. עשינו את זה והיום אנחנו מסיעים 17,000 ילדים ככה. רק להבין מה זה משרד החינוך כאן במחוז, הוא צריך להיות גם חברת אגד, גם חברת טלפונים, גם חברת כוח אדם, כי אין תשתית. אם בעיר נורמלית הילד צריך ללכת לבית ספר, אז הוא עולה לאוטובוס, נותנים לו כרטיסייה.

17,000 ילדים, אתם בכלל קולטים את ההיקף של מספר המוסעים? זה מטורף. חלק מוסעים לחינוך המיוחד, מוסעים ברכבים קטנים של שישה עד שמונה ילדים. אנשים עובדים בזה, זה מקור פרנסה. העלות השוטפת, אמרתי לך, זה 250 מיליון שקל רק על הסעות. זה המקום עם תקציב ההסעות הגדול ביותר במדינה. אין כסף כזה, לא בבנימין ולא ב – לכי למועצות אזוריות, שהן עושות, שומרון, ששם יש מרחקים, אבל אין כאלה היקפים של מוסעים, אין להם 17,000 ילד. מטורף.

מנהל המערך היה בביקור עכשיו, הוא תושב כסייפה, הבן של השיח' מנהל את האופרציה, הוא זכה במכרז, הוא מנהל, כי אנחנו צריכים מישהו שמכיר את השטח. זה שהבאנו חברה מירושלים זה לא יעזור.

זה הכול בלי כתובות.

אין כתובות. לקח לנו חצי שנה להקים את – התחלנו בספטמבר, 10,000 מוסעים, באוקטובר הגענו ל-12,000, בנובמבר הגענו ל-14,000, כל פעם גדלנו. יש פניות טלפוניות, הולך סייר, רואה איפה הם גרים, ממפה, בוחר מסלול, שולח רכב.

מבחינת פסיכולוגים בבית הספר, אין? זה רק יועצות?

אין פסיכולוגים לבתי ספר, יש פסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי, השירות הפסיכולוגי הוא מועצתי, הם נותנים מענה רק לחינוך המיוחד, בוועדות ההשמה.

היועצות יודעות לזהות את המצוקות? ילדים בסיכון?

קודם כל התשובה שלי כן, יש לנו גם הדרכות לזה, אבל התופעות הסיכוניות פה שונות. יש לנו הרבה אירועים של מוות מתאונות ביתיות. פעם בחודש יש לנו ילד כזה. פעם בחודש, למה? תאונה בבית, נפל עליו, התחשמל, נפל לבור, מישהו עשה רברס בחניה ולא ראה אותו. זה האירוע הייעוצי היותר קשה ממה שאת אומרת תופעות סיכוניות. זה אובדנות, זה אירועים קשים, לצערנו.

מה הבעיה לצבוע את הבניין?

את חושבת במושגים –

לא, זה בסיסי, באמת.

בסיסי זה מים זורמים, זה בסיסי.

אבל קופת חולים כללית לא יכולה לצבוע את המבנה?

הבסיסי זה מים זורמים, נכון?

לא, פה לא, פה זה יישוב קבע.

כן, זה לא אומר שכל התשתיות מוכנות. אז מה אם הוא יישוב קבע? הביוב לא הגיע לכולם. בהחלטת הממשלה יש סעיף ביוב, תסתכלו על החלטת הממשלה, צריך לתת ביוב, אין מספיק תשתיות ביוב. אני אמרתי, אני מקים בית ספר חדש, הממשלה החלטה על חשם זאנה כיישוב מוכר, נכון?

עוד לא.

עוד לא, אבל החליטה שנקים שם מרכז שירותים ואנחנו מקימים בית ספר, אמרתי שאני רוצה ביוב, אמרו לי לא, אתה חייב להסתפק בבור ספיגה. אני מקים ב-2022 בית ספר חדש עם בור ספיגה. כי אין שם שום תשתית לביוב, לא יהיה לי מים זורמים, אני צריך להתפשר.

חשוב לי להסביר מה אנחנו הולכים לראות. הגענו ליישוב לקייה. היישוב לקייה הוא אחד היישובים המוסדרים, עיר ואם בישראל. הבעיה הכי גדולה בלקייה היא בעיית הקרקעות, הכי גדולה. אתם עכשיו תגידו: מה זאת אומרת בעיה? תראה כמה אדמה יש להם. כל האדמה שאתם רואים המושג המשפטי שלה זה קרקע לא זמינה לבנייה, היא לא פנויה, אי אפשר לבנות עליה.

למה?

כי יש עליה תביעת בעלות. יש מישהו שאומר שהקרקע שלו, זה לא של המועצה, היא של מישהו שאומר שזה שלו. לקייה, רוב השטחים שלה הם עם תביעת בעלות, זה אומר שאי אפשר לבנות בהם, זה אומר שאי אפשר לבנות מוסדות חינוך.

יש שטחים ריקים פה, בצד שמאל.

הם נראים שטחים ריקים. חושבים מה הבעיה, בוא נבנה, שטח ריק. הוא לא פנוי לבנייה, יש תביעות בעלות. היישוב עם הכי הרבה תביעות בעלות. גם בכסייפה יש לנו בעיה של תביעות בעלות. תביעת בעלות זו אחת הסוגיות הכי מורכבות, זה יוצר מצב, אחת, שאנחנו לא בונים מבני קבע. יש לנו כסף ואנחנו לא יכולים לבנות. המדינה מקצה מאות מיליונים, מיליארדים, לבנייה, אבל הם לא מביאים קרקע, הם לא יכולים להשיג קרקע. ראשי מועצות לא יכולים להביא קרקע לבית ספר.

דנים בתביעות הבעלות האלה? בבית משפט?

רשות ההסדרה מטפלת בתביעות הבעלות, זה להסדיר את מעמד הקרקע. יש משפחות שהמדינה לא לוקחת מהם את זה, זה שלהם, זו תביעת הבעלות. זו המשמעות של סוגיית הקרקע בחברה הבדואית.

יש לנו גני ילדים בנויים שכביכול משפטית הקרקע הוסדרה, אבל המשפחות לא מכניסות את הילדים כי המשפחה שבעבר הייתה לה תביעת בעלות לא מסכימה. הם לא מאותה משפחה, הם לא יכניסו את הילדים. גני הילדים בנויים ועומדים ריקים, לא יכולים להיכנס.

כמה גנים כאלה?

זה לא הרבה, אבל זה ממחיש את המורכבות.

איפה המשילות?

מה זה משילות? זו תביעת בעלות. המדינה בנתה, איך אנחנו בונים? אני אגיד לך איך אנחנו בונים, אנחנו מקבלים מסמכי קרקע, אנחנו מתקצבים בנייה עם מסמכי קרקע. זאת אומרת בא ראש המועצה ואומר שזו הקרקע, המועצה קיבלה את זה לידיה, בעל הקרקע ויתר לנו על הקרקע שלו, נתן לנו אותה ואז המועצה מצביעה על שינוי ייעוד, היא הופכת להיות קרקע חומה, אפשר לבנות עליה בנייה ציבורית.

היה איתו דיבור שאומר נגיד שהוא נותן מתנה קרקע. את לא מכירה אנשים שנותנים קרקע מתנה, נכון? גם היהודים לא נותנים. כנראה היה משהו סביב המתנה שהובטח לו, שהוא יהיה קב"ס, הוא יהיה קב"ט, הוא יהיה מזכירה במועצה, ייתנו לו לבנות בקרקע השנייה מרכז עסקים, לא נתנו לו את מה שהבטיחו לו, הוא אומר: אין בעיה, לא נתתם, הקרקע שלי, אתם זוכרים? חוזר אליי.



(בהמשך הסיור)

אנחנו מארחים פה את ועדת החינוך, עשינו הסבר בדרך.

ראינו גם חלק מהפזורה, רם הסביר לנו על כל האתגרים באיסוף התלמידים מהבתים שלהם, ההגעה לבית הספר, האתגרים בנשירה, באמת משהו מרתק, אופרציה מטורפת.

האופרציה של משרד החינוך כאן מטורפת. מה שאנחנו רוצים לראות כאן, אני הסברתי במבוא את סוגיית הקרקעות והזמינות לבנות בניין. אז יש לנו שתי פוזיציות של מוסדות חינוך. פוזיציה אחת, בנינו מבנה, פוזיציה שנייה, הבאנו קרוון, אבל יש אלטרנטיבה במקרה שאין לנו קרקע, אז יש דירות שכורות ויש מקומות שבעלי קרקע פרטית בנו ואז יש להם רישיון הפעלה.

בגלל שאין קרקע זמינה.

כן, ואז יש אירוע כזה, גני ילדים שהם פרטיים, מקבלים רישיון הפעלה. הגן הוא פרטי, הוא לא בניין שלנו. תמר תשאל איך בניתם גנים מאבן? זה גן פרטי שיש לו רישיון הפעלה, אנחנו נותנים לו רישיון. אבל התופעה הזו מצטמצמת, ככל שיש יותר קרקעות זמינות אנחנו מצליחים יותר לבנות.

שלום לשרה.

שאלת אותי על התופעה. סקירה על הגן. יש לנו שני גני ילדים פה.

אני מנהל את העמותה הזאת פה, אנחנו פה הקמנו את ששת הגנים שנמצאים פה במתחם הזה לרווחת ולטובת הילדים של הפזורה שלא הייתה להם מסגרת חינוכית עד לפני שנתיים. לפני שנתיים התחלנו עם עאמר ועם ההורים לאסוף את הילדים האלה ולהוציא אותם מהבתים והבאנו אותם למסגרת חינוכית מסודרת שמספקת להם את העתיד. החזון שלנו זה להביא את כל הילדים שנשארו בחוץ, להביא אותם לפה. יש המון ילדים ש - - -

שלא נמצאים בתוך מסגרת.

שלא נמצאים בתוך מסגרת והם מגיעים מהבית לכיתה א' או לגן חובה. זו המטרה שלנו, כמה שיותר להוציא את הילדים האלה ולהביא אותם למסגרות חינוכיות.

כמה ילדים יש כאן?

יש פה כמעט 200 בשישה גנים.

כל המתחם הזה זה שישה גנים?

כן.

יש גן חובה לגיל חמש-שש, שזה גם של המועצה, עם סמל של המועצה, ולכבוד השרה אנחנו רוצים להתייחס גם עם רם, רם מכיר אותנו שהיינו אז בוועד ההורים, שהילדים האלה היו מגיעים לכיתה א' ללא מסגרת חינוכית, ישר עולים לכיתה א'.

עם פערים מאוד גדולים.

לא למדו, לא גן חובה ולא טרום חובה והילדים האלה עיכבו את ההתפתחות בבית הספר היסודי. אנחנו דורשים מכבוד השרה שתשים את העניין ואת הדגש, אומרים שאין אדמות, כן יש אדמות, יש קרקעות לבנייה, אנחנו אומרים שהילדים האלה כל בוקר נוסעים מעל שישה קילומטרים בפזורה, ילדים בגיל שלוש-ארבע, השאיפה שלנו שיהיה להם איפה שיש להם קופת חולים בפזורה, שיהיה להם גנים שם, זמני, ואין שום התנגדות. ואנחנו רוצים גם את העזרה שלך, רם.



(בהמשך הסיור)

כמה ילדים יש בגן?

35.

וכמה צוות אתם?

המנהלת של הגן ויש שתי עוזרות.

חוץ ממך עוד שלוש?

אני ושתיים.

זה את, גננת ועוזרת.

ויש אחת שהיא מהפזורה גם, עוזרת.

ואז היא מגיעה עם הילדים, יפה.


(בהמשך הסיור)

אנחנו הקמנו פה 400 מטר של חנויות, בשלושה שבועות בעל העמותה ועוד שני יזמים מהכסף שלהם, עוד לפני שהם קיבלו תקציבים ממשרד החינוך, יזמו את הרעיון, זה החזון שלהם, והקימו בשבועיים וחצי שלושה שבועות את המערך הזה. הבאנו אינסטלטורים, חשמלאים, בעלי מקצוע, עבדנו פה יום וליל, הבאנו את הציוד. רק אחרי חצי שנה בערך הם קיבלו את התקציבים.

מה שכן פה, הילדים, הנשמות הטהורות האלה, שמגיעים מהפזורה, זה לא תלמידים מלקייה. התלמידים שלנו מהפזורה 20 דקות נסיעה, 25 דקות נסיעה, וגם דאגנו להם להסעות, משרד החינוך כמובן, לא אני פרטי, הכול במימון משרד החינוך, והמפקחת שלנו מיכל שיושבת בחוץ.

אנחנו עובדים לפי תכניות ליבה של משרד החינוך, בשפה, מתמטיקה, מדעים, יש להם חוגים, והאמת שאין לי מעצור ממנהלי העמותה בעניין הקניות. כל מה שאני דורשת, כל מה שאני צריכה אנחנו מביאים. הם גם יזמו השתלמויות באופן פרטי בפסג"ה לגננות שלנו.

בסוף זה שיתופי הפעולה, בלעדיהם אי אפשר לעשות כלום.

בדיוק.

35 הילדים שנמצאים פה, איפה הם כולם?

חלק לקחו אותם ההורים, כי הם בפזורה ויום חמישי, אז הם לקחו אותם. הם שמעו שיש ביקור וזה התעכב אז הם באו ולקחו את הילדים שלהם.

הבנתי. והם נמצאים במתחם הזה כשפה יש?

פה זה כיתות ויש חצר בחוץ.

כל מרכז הבית, מרכז הספר, מרכז בנייה, בובה כמובן, מרכז יצירה.

יש גם ילדים בלי מסגרת?

כן, יש. יש לנו מעל 200 ילדים שאין להם מסגרת חינוכית שבהתחלת השנה נרשמו במועצה ואין להם מסגרת חינוכית והעדיפו להישאר. התחלנו לאתר את הילדים, הבאנו אותם, וסלימן, ראש ועד ההורים, הוא יגיד לכם שעדיין יש ילדים בפזורה שעד עכשיו אין להם לימודים. אנחנו רוצים, באמת, עם מינהל מקרקעי ישראל, עם משרד החינוך ועם השרים ועם חברי כנסת - - -

לאתר קרקע.

יש קרקע זמינה, אנחנו רוצים בפזורה. יש קופת חולים מאוחדת בפזורה, אפשר לפתוח להם שמה.

כן, אני יודעת, הסבירו לנו את זה גם בדרך, שיש תביעות ואי אפשר לבנות על הקרקעות.

שיהיה גן ילדים בפזורה.



(בהמשך הסיור)

כבוד השרה, אני מאוד שמחה שאת פה, הביקור הראשון בפיקוח זה שרת החינוך, זה כבוד.

תודה רבה. זה גם שר וגם יושבת ראש ועדת החינוך שמגיעה לכאן.

מה אנחנו רואים אצלך בגן?

אני רוצה שנבקר אצל שתי הגננות, אילנה ומנואה, אנחנו נבקר בגן של אילנה ואחר כך נעבור לגן של מנואה.

הילדים משתפים פעולה, הם בוחרים את הפעילות שלהם, הם מציירים, אני והם ביחד.

מנואה מאפשרת לילדים מרחבים פתוחים שהם בוחרים איזה מוקד הם רוצים, היא העשירה את החצר בהרבה מוקדים שמפתחים גם את המיומנויות של חיי היום יום, איך קונים, איך מתנהלים למשל מול דוכן, היא עובדת על הנושא של הירקות, היא שילבה את זה בכל תחומי הליבה, היא שילבה את זה במדעים, במתמטיקה, היא שילבה את זה באוריינות.

אני גם מאמינה שכל ילד הוא יחיד ומיוחד.

זה נכון, פה באמת כל ילד יחיד ומיוחד.

חשוב לנו לדעת, את מקבלת תמיכה של המועצה?

לא.

יש לך סייעת?

כן.

סייעת מהמועצה יש.

יש שתי סייעות מהמועצה.

עזרים שיש לכם פה, צעצועים, מתקציב המועצה? מתקציב משרד החינוך?

הרוב אני מביאה.

לא, מי קנה כיסאות, שולחנות?

זה מהמועצה.

המשחקים והכול זה אתן דואגות לזה?

כן, יש דברים שהגננות דואגות ויש דברים שסיפקה המועצה. אין להגיד שהיא לא סיפקה כלום.

יש לכם מחשב לילדים פה?

גם הורים תורמים לנו.

אין אינטרנט, אין מחשב.

את רוצה שיהיה?

כן, בטח שאני רוצה.



(בהמשך הסיור – בדרך)

זה חדש, ייפתח ב-1 בספטמבר.

וזה לילדים רק מלקייה או גם מהפזורה?

רק לקייה.

כמה תלמידים יאכלסו אותו?

כמעט 500. היום הם בקרוונים, הם כבר פה, לומדים במבני קרוונים.

חלק מהם לומדים היום בקרוונים, חלק מאכלסים בית ספר אחר ושם יש לנו עומס גדול מדי.

זה אנחנו בנינו. כביש עוד לא היה, דרך עוד לא הייתה.

זה מדהים. זה מגרש הספורט של בית הספר?

כן, בוודאי.

מה עם אולם ספורט? 50% ממוסדות החינוך אין להם אולמות ספורט.

בבדואים אין לנו אולמות ספורט.

זו תקלה שחייבים לתקן.

אבל בהחלטת הממשלה - - -

לבדואים יש, איפה ראיתי? הייתי ביישוב ושרפו אותו.

ביסודי כמה יש לך? מעט מאוד.

רם, היה אולם שהם שרפו ולא תיקנו את זה כמה חודשים.

לא, אולם ספורט אני לא יודע ששרפו.

אני הייתי שם לפני שנה. בבית ספר, שכמה פרחחים כנראה שרפו את אולם הספורט.

אני לא מכיר אולם ספורט ששרפו.

פה בדרום? בנגב?

כן. לפני שישה חודשים, משהו כזה.

באבו קוידר, אבל אין אולם.

אבו קוידר זה פזורה. אתם מגיעים למקום שהוא גולת הכותרת, העיר רהט. זה המקום הכי שווה.

לפני זה אמרתם כסייפה.

כסייפה היא מועצה מקומית, אבל רהט היא עיר. העיר היחידה בחברה הבדואית, יש לנו רק עיר אחת, והיא עיר, זה עיר. הנשיא היה לפני יומיים, פתח מרכז תרבות. בשנה שעברה פתחנו בריכת שחייה, קאנטרי קלאב, זו בריכת השחייה היחידה שיש.

סגרו את בריכת השחייה?

לא, למה? בריכה טובה.

היה בלגן על שחייה מעורבת.

היא לא מעורבת, היא נפרדת.

כן, אבל הגישו בג"צ כללי לכל הארץ, על מבני ציבור או משהו כזה על הפרדה, בגלל קרית ארבע.

פה אי אפשר לכפות עליהם מעורב, זה לא מתאים לתרבות, פה חיים בנפרד. זה לא מתאים לתרבות.

אבל גם בבני ברק זה לא מתאים.

פה אני לא מתערב, אני אומר שפה לא צריך לשנות להם – אז יש בריכת שחייה ויש אולם תרבות שנחנך שלשום, היה נשיא המדינה.



(בהמשך הסיור – רהט)

שלום לכולם וצהריים טובים. אני רוצה לברך את יפעת שאשא ביטון, שרת החינוך., אני רוצה לברך גם את יושבת ראש ועדת החינוך, שרן השכל, אני רוצה לברך גם את המפקחים ואת האורחים ואת חברי ועדת החינוך, את ראש העיר לשעבר, טלאל אלקרנאווי, את כל הנכבדים, אהלן וסהלן במקיף אלנג'אח. גם מנהל המחוז רם זהבי, אהלן וסהלן.

במצגת אנחנו נתמקד בארבעה חלקים. החלק הראשון של המצגת יעסוק בנתונים כלליים, החלק השני זה ההצלחות וההישגים של בית הספר, החלק השלישי זה תכניות ייחודיות שיש בבית הספר וחלק אחרון אתגרים שבית הספר פוגש.

אני רוצה שטלאל אלקרנאווי כחבר עירייה וראש העיר לשעבר יברך אתכם בקצרה. טלאל, בבקשה.

ברוכים הבאים לבית הספר אלנג'אח, וכמובן ברוכים הבאים, שרת החינוך יפעת שאשא וגב' השכל שהיא יושבת ראש ועדת החינוך, מנהל המחוז, יאיר מעיין וכל המפקחים. קודם כל תודה שביקרתם היום בנגב, זה מאוד חשוב.

כראש עיר במשך 20 שנה, לא ראש עיר שבא אתמול, ומכיר את מערכת החינוך היטב, אני חושב שמשרד החינוך הולך בכיוון הנכון וצריך להתגאות במה שאנחנו עושים. בית הספר הזה שאנחנו יושבים בו, הקמתי אותו ב-50 קרוונים, מחוסר ברירה, ואנחנו היום נמצאים בבית ספר מטופח, יפה, ובאמת כל בתי הספר עוברים שינויים טובים ומצליחים.

מערכת חינוך טובה היא לב ליבה של רשות מקומית, כך אני מאמין וכך אני רואה את זה, ואני רוצה שהתל אביבים שאומרים: ואללה, אנחנו שומעים בתקשורת, הבדואים זה פשע, הבדואים זה בנייה לא חוקית, הבדואים זה השתלטות, שיזכרו שבין הבדואים יש רופאים, מאות רופאים, עורכי דין, הייטק, מהנדסים, ואנשי עסקים. זה תוצאה של עבודת מערכת החינוך. זו תוצאה של מה שעשיתם ומה שעשתה מדינת ישראל במערכת החינוך, שהיא באמת עם הישגים טובים.

אני לא אכנס לעניין הזה של מה שקורה במערכת החינוך היסודית והעל יסודית, אני אכנס במשהו אחר לגמרי, שזה היה החלום שלי, נלחמתי עם כל ראשי הממשלה ולא הצלחתי, לצערי הרב, אם כי אני בתקווה שאני אצליח בעתיד, נושא של מכללה אקדמית. זאת השאיפה שלי. תכננו שטח של 70 דונם בעידן הנגב והקמנו עמותה משותפת של להבים, בני שמעון ורהט וכמובן בנינו מועצת מנהלים שעמד בראשה שמעון פרס ז"ל, לקדם מכללה אקדמית ביישובים הבדואיים בנגב כדי שלא ילמדו בחברון, בביר זית ובשכם. זאת השאיפה שלי.

אני לא מכיר אותך טוב, לא יצא לי לעבוד איתך, אבל אני חולם שתהיה פה מערכת חינוך שיש בה מורים, שיש בה מחנכים ויש בה את כל התחומים שאנחנו מדברים עליהם. אנחנו לא בכיינים והפסקנו לבכות מזמן, אנחנו היום מתכננים. כאשר 3,000 סטודנטים נוסעים כל שבוע לרשות הפלסטינאית זה אומר משהו, זה אומר שהם רוצים מכללה אקדמית דו לשונית, לא מדברים על מכללה ערבית, אנחנו לא בכיוון של בדלנות, אנחנו בכיוון של הביחד, המאחד, המלכד, זאת השאיפה שלנו.

לצערי הרב המל"ג בזמנו דחה את זה ופתחו בהחלטת ממשלה 2397 'שער לאקדמיה', 150 מיליון שקל, זה בזבוז כסף על סתם, זה הולך למכללת ספיר, התוצאה היא שאנחנו עדיין נמצאים במצב של מאות סטודנטים שמגיעים לרשות הפלסטינאית ללמוד שם.

זמננו תם, אבל חשוב לי שהנושא הזה יגיע לאן שהוא. המערכת קיימת, מועצת המנהלים קיימת, הקרקע נמצאת, המדינה מכירה, כל הגורמים בעד, אולי אני מוקלט, לא מוקלט, אבל אני יכול להגיד לך שהייתה לי ישיבה גם עם ביבי נתניהו בעניין הזה וכשאמרתי לו ש-3,000 סטודנטים נוסעים לרשות הפלסטינאית, הוא דפק על הראש ואמר ליוסי כהן, שהיה אז ראש המל"ל, לקיים על זה דיון. עד היום מתקיים על זה דיון. ראש הממשלה הנוכחי מכיר את העניין הזה והוא דווקא תמך. אמרו לי שבזמנו גורמים כאלה ואחרים התנגדו. אנחנו לא מחפשים בדלנות, גם הגורמים האחרים, שירותי הביטחון, תומכים בעניין הזה. תחשבו על מכללה אקדמית שתביא הישגים טובים ותביא את החברה הבדואית הערבית בדרום לשינויים אדירים וזה יהיה הישג שאתם יכולים להתגאות בו. תודה.

תודה רבה. אני מציג את הנתונים של בית ספר מקיף אלנג'אח, מלמדים 117 מורים, 95 מורים בחטיבה, 49 בתיכון, שלושה מורים שמלמדים בשתי החטיבות. מספר המורים המקומיים הוא גדול מאוד, כ-82% מהמורים הם מקומיים, כמעט 18% הם מהצפון ומהמרכז. מבחינה מגדרית, 30% מורים, 70% מורות.

בבית הספר יש שמונה עובדי מנהלה, שני לבורנטים, שתי מזכירות, שלושה אבי בית וספרנית אחת. בבית הספר יש 1,315 תלמידים, 729 בחטיבה, 586 בתיכון. אם אתם שמים לב, בשכבה ז' יש 265, בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים נהירה לכיוון בית הספר עקב ההצלחות וההישגים שבית הספר מצליח להשיג.

במקיף אלנג'אח יש לנו שלושה סוגים של מגמות, יש לנו מגמות מדעיות כמו ביולוגיה, כימיה ומדעי הסביבה, מגמות טכנולוגיות, ניהול עסקי, חינוך לגיל הרך ומגמות הומניות, פסיכולוגיה, דת האסלאם, היסטוריה וסוציולוגיה. כ-20% מהתלמידים לומדים שתי מגמות בעת ובעונה אחת, כימיה וביולוגיה או פסיכולוגיה וחינוך לגיל הרך.

כעת להישגים של בית הספר. אני בתפקיד הזה מדצמבר 2015 וליתר דיוק 14 בדצמבר 2015, אחוז הבגרות באותה השנה עמד על 42%. אתם שמים לב לעלייה המדורגת בתוצאות הבגרות, בשנת 2020 השגנו 66% ובשנת תשפ"א, עדיין אין לנו את תוצאות החורף, אבל הצפי שלנו שאנחנו נגיע ל-70% בתוצאות הבגרות.

להישג הזה יש הרבה שותפים, מנהל המחוז, המפקחים, אבל גם הייתה שותפה בשם גב' דסי בארי, שהיא מנהלת אגף חינוך על יסודי שהצמידה לנו בתכנית שוחרי שינוי חונכים עם ניסיון. בהתחלה נרתעתי שיש חונכת שמלווה אותנו, חשבתי שהיא אולי תתערב לי הרבה בעבודה, אבל ידענו למצוא את הדרך המשותפת לעבוד ביחד ועד היום, למרות שהתכנית הופסקה אני מזמין אותה לבית הספר, דן איתה בסוגיות שאני פוגש וביחד מצליחים להמשיך בעשייה.

לא רק תעודת הבגרות עניינה אותנו אלא גם איכות תעודת הבגרות. בתשע"ה, כפי שאתם רואים, אחוז התלמידים שסיימו חמש יחידות אנגלית היה פחות מאחוז, אבל אמרנו שאנחנו רוצים תעודת בגרות עם ארבע וחמש יחידות שתאפשר לתלמידים נגישות להשכלה הגבוהה והנה, תודה לאל ותודה למאמצים של המורים, אנחנו מגיעים ל-8% ב-2020 ו-10.6% ב-2021 לפני תוצאות החורף. לצד העלייה בחמש יחידות אנגלית אנחנו רואים עלייה בארבע יחידות אנגלית, מ-30% ל-42% עלייה בארבע יחידות אנגלית.

בדקתי את תעודות הבגרות של הילדים ב-2015 וראיתי שהתלמידים שלנו נרתעים מחמש יחידות מתמטיקה. מנהל המחוז רם זהבי, יחד עם התכנית של מומנטום שהכניס לבתי הספר, נתן לנו הרבה שעות תגבורים, הצלחנו להעלות את מספר מסיימי חמש יחידות ב-2020 ב-3.7%, ב-2021 כמעט 5%. זה לא מובן מאליו. תודה לך. בארבע יחידות מתמטיקה המצב יציב, אנחנו ב-13% והשאיפה שלנו היום עם תכנית מומנטום, ששמה דגש על ארבע וחמש יחידות מתמטיקה ועל הבעה בעברית שאנחנו נעלה את מספר מסיימי ארבע יחידות.

בשקלול דיפרנציאלי, למי שלא יודע, זה הפער בין המגן לבגרות, אחוז המחברות שלא היה בהם דיוק בין המגן לבין הבגרות היה כמעט 18%, המגן שלי היה בסכנה ולכן הצלחנו לחפש דרכים איך אנחנו מורידים את השק"ד למינימום. תודה לאל אנחנו מגיעים לאפס אחוז בשק"ד. מה המשמעות? המשמעות שהמורים יודעים עכשיו להעריך את התלמידים שלהם בצורה מדויקת ולא לקפח אותם בבגרות ובכך הצלחנו להגיע לבתי ספר מהמגזר היהודי שהשק"ד בהם כמעט אפס.

בטוהר הבחינות, אני זוכר את המשפט שלך, מר רם זהבי, הייתי מנהל חדש, מזמין אותנו לכנס ואומר, אני מצטט אותו: בשבילי אפס זכאויות, אבל שמירה על טוהר הבחינות. בית הספר היה על סף האדום, צהוב, ולכן התחלנו לטפל בטוהר הבחינות, ושימו לב, מ-2019 אנחנו בית ספר ירוק, בית ספר ששומר על טוהר הבחינות עם אחוז מחברות פסולות שולי, שמגיע לפחות מחצי אחוז. מה עשינו כדי להוריד את זה? אפס זכאויות, אבל שמירה על טוהר הבחינות.

תיכף תראה את הסרטון שלי גם וזהו.

עשינו מספר פעילויות לקידום הנושא של שמירה על טוהר הבחינות. קודם כל הגברנו את המודעות סביב חומרת הנושא בקרב התלמידים ובקרב המורים. בכל מועד של בחינות בגרות אני מעביר הרצאה לכל תלמידי שכבת י"א ושכבת י"ב, מה מותר, מה אסור. על פי התקנון הבית ספרי חל איסור להביא טלפונים לבית הספר, בנוסף ביום הבחינה הרבה מורים מגויסים בשביל לשמור על טוהר הבחינה והם עושים חיפוש קפדני אחרי מכשירים סלולריים.

אני חושף את הנתונים בפני התלמידים. מה שראיתם כל תלמיד היום בבית ספר מקיף אלנג'אח יודע, שבשנת 2021 נפסלו לנו שבע מחברות שזה 0.47. כולם יודעים והם יודעים מי התלמידים שמעוכבים ולא יכולים לגשת לבחינת בגרות בגלל שהם לא שמרו על טוהר הבחינות. חוק עשרת המבחנים, החוק הזה, אני אימצתי בהשראת ספר שאני ממליץ לכולם, הוא נקרא 'מצוינים', של מלקולם גלדוול. אין תלמיד שניגש לבחינת הבגרות לפני שהוא לפחות מתרגל יחד עם המורה עשר בחינות בגרות משנים עברו. פיתחנו מנגנון שבו כל הבחינות מתקיימות באופן רוחבי בכל השכבות, בנוכחות של מורים וצוות ההנהלה.

כמובן להצלחה יש תוצאה. שורשי הידע מרים אך פירותיו מתוקים והצלחנו לקטוף את הפירות. ב-2019 בית הספר זכה בתגמול דיפרנציאלי אחד, נמנה עם בתי הספר המצטיינים וכל מורה קיבל סכום של 8,400 שקל, גם ב-2020 זכינו בתגמול דיפרנציאלי אשכול 1 והיינו לבית הספר היחידי במגזר שזוכה שנתיים ברצף בתגמול דיפרנציאלי אשכול 1.

החלק השני שלנו זה תכניות ייחודיות. יש לנו תכנית מארי קירי. אני יודע שהזמן מוגבל, אבל אני רוצה שאימאן, שהיא הבוגרת של התכנית, תדבר בקצרה על התכנית של מארי קירי, היא הייתה הבדואית הראשונה בתכנית.

שלום לכולם, ברוכים הבאים לבית הספר אלנג'אח. שמי אימאן, אני הייתי הבדואית הראשונה שהתחלתי את תכנית מארי קירי שבה לומדים כימיה במשך התיכון, אבל לומדים קורסים אמיתיים של אוניברסיטה, עם מרצים ומתרגלים. אני סיימתי 39.5 נקודות זכות במשך התיכון ואז עברתי לשנה ב' ישירות אחרי שסיימתי את התיכון. עכשיו אני בשנה ג' במגמה סינתטית אורגנית בכימיה. אני מסיימת השנה כמעט ואני מקווה להיות חוקרת. אני מודה לבית הספר שתמך בי ובחר בי לתכנית הזו שאפשרה לי ללמוד שנה של תואר במשך התיכון.

כמה תלמידים יש במגמה הזו?

היום יש לנו שמונה תלמידים בתכנית הזו, הלימודים מתקיימים באוניברסיטת בן גוריון. נמצא פה תלמיד י"ב. יש לך חצי דקה. תלמיד שכבה י"ב.

שלום, אני בכיתה י"ב במגמת ביולוגיה וכימיה. אני הצטרפתי בכיתה י' לתכנית מארי קירי שזו תכנית בכימיה וממירים לנו את ציוני הכימיה באוניברסיטה לציוני הכימיה בבית הספר. אני לא רק למדתי כימיה בתכנית הזאת, אני למדתי את השפה, למדתי את חיי האקדמיה, אני עכשיו יודע כל דבר בחיי האקדמיה. אתם חושבים שלא היה לי קושי? בטח שהיו לי קשיים רבים. היה לי קושי בשפה, כמו שאמרתי בהתחלה, היה לי קושי בהסעות, היה לי קושי לשלב בין בית הספר לבין האוניברסיטה. בהתחלה בכיתי לבית הספר ולאמא שלי ועכשיו אני מודה לבית הספר ולאמא שלי ותודה לכם שבחרתם בבית ספרנו.

אני רוצה שתתרחקו טיפה, שהם ייראו את בוגרי התכנית, זה אימאן הבוגרת הראשוני, נידא אלקרנאווי, כרימן אלקרנאווי, רן אלקרנאווי. אני מתרגש כי אימאן ונידא הן הבנות שלי. תלמידים שממשיכים את הדרך, עקרימא, אסמה, מאיס אל עמור, אסלאם אל קרנאווי.

תכנית נוספת היא גשר לאקדמיה. מטרת התכנית היא לאפשר לתלמידים תעודת בגרות איכותית ולשם כך בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון הם לומדים עברית ברמה מוגברת, אנגלית ברמה של חמש יחידות וגם מתמטיקה חמש יחידות. רציתי להציג תלמיד שידבר על התכנית, אבל אני אתקדם.

אלה התלמידים. יש לנו פרדוס אלקרנאווי, אנאס אלקרנאווי, מוחמד אלקרנאווי מחזור ראשון. ושימו לב מה קורה כשאנחנו מתחילים תכנית במחזור שני, אנחנו כמעט מכפילים את המספר, יש לנו שבעה תלמידים, נוהא אלקרנאווי, מוהנד אלקרנאווי, אמג'ד אלקרנאווי, ליאן שוואמרה, גין אלקרנאווי, כרים אלקרנאווי, יזאן אלקרנאווי.

אם הילד כאן תן לו דקה לדבר.

אוקיי, אז בואו ניתן לתלמיד שיציג לנו את התלמיד של גשר לאקדמיה. תלמידה, פרדוס.

שלום לכולם וברוכים הבאים לבית הספר שלנו. קוראים לי פרדוס אלקרנאווי, אני בכיתה י"א, ואני לא רק תלמידה בבית הספר הזה, אלא גם סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון. אני לומדת דרך תכנית גשר לאקדמיה, התכנית הזאת מיועדת רק לערבים שבמגזר הבדואי ובאמצעותה הם מכשירים אותנו לדרך הלימודים באוניברסיטה. אני כבר סיימתי שנתיים בלימודים וגם למדתי הרבה קורסים כמו רפואה, עברית, אנגלית וגם יזמות וגם מתמטיקה, ובשנה השלישית בעזרת ה' אני אלמד גם שלושה קורסים וזה יקל עליי בלימודים האקדמאים באוניברסיטה.

אני לא אכחיש שהיו לי קשיים בלימודים. למשל הייתי פשוט מתביישת לדבר, למרות שהבנתי מה אומרים ומה הם רוצים, ואפילו גם לא היה לי אומץ להשתתף בשיעורים ולהפגין ידע. אבל הנה היום אני מדברת עברית בצורה טובה שמאפשרת לי לתקשר עם אחרים. בסוף, אני גאה בעצמי שאני בתכנית הזאת כי היא נתנה לי מוטיבציה להמשיך ולהצליח בחיים. תודה שהקשבתם לי.

תכנית נוספת היא תכנית מומנטום שבעזרתה אנחנו רוצים גם להעלות את מספר מסיימי ארבע וחמש יחידות במתמטיקה. אני רוצה שאחד התלמידים יציג לנו את תכנית מומנטום בקצרה.

שלום לכולם, אני אסלאם אלקרנאווי מבית ספר תיכון אלנג'אח. אני לומדת בכיתה י"ב במגמת ביולוגיה כימיה. היום אני אציג לכם את תכנית מומנטום, מה אנחנו עושים בה ומה המטרה של הפרויקט הזה. קודם כל זאת השנה השלישית שלי בפרויקט מומנטום. תכנית מומנטום המיושמת בבית ספרנו היא תכנית שעוזרת לנו כתלמידים ונותנת לנו את כל הדרכים שנוכל להתגבר על קשיים ומכשולים בשני המקצועות, חמש יחידות מתמטיקה ועברית בהרחבה, לכן עושים כמה שיותר תרגולים ותגבורים וכדומה.

המטרה של הפרויקט היא להשיג ציונים גבוהים בשני המקצועות האלה, לא רק להשיג ציונים גבוהים אלא גם המטרה היא להכין אותנו לעולם האקדמי ולחשוף אותנו לאוניברסיטה.

אני בתור תלמידה שלומדת חמש יחידות מתמטיקה ועברית בהרחבה אין אני יכולה להכחיש את הקשיים שעברתי במהלך שלוש השנים האלה, אבל בזכות המורים שלי בבית הספר והתגבורים שעשינו בפרויקט מומנטום ותמיכת מומנטום בי יכולתי בסוף להתמודד ולהתגבר על המכשולים האלה ועכשיו אני תלמידה של חמש יחידות מתמטיקה ולומדת עברית בהרחבה.

תודה רבה לך. משרד החינוך ומנהל המחוז נותנים לנו שעות בשפע. תכנית התגבורים האחרונה הקצתה לנו 540 שעות לפני בגרות החורף, זה לא מובן מאליו, תודה רבה לך. השעות האלה אפשרו לנו לתרגל עם התלמידים ולהכין אותם בצורה טובה ומיטבית לבחינות הבגרות.

הזדמנות, סעיד, לעשות חלון. יש לנו מנהל תכנית חומש, בני מלכה, שמוביל את ההישגים בחברה הבדואית 14 שנה, הוא גם יוזם את התכניות, הוא גם משיג את המשאבים והוא גם מלווה את בתי הספר, וכל מה שהושג, בני מלכה, זו הזדמנות להגיד לך תודה רבה. 14 שנה זה קריירה.

החלק האחרון זה האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. יש לנו מחסור במורים לחמש יחידות פיזיקה, לפני ארבע שנים נאלצתי לסגור את המגמה כי המורה עבר לצפון ומאז אני לא מצליח להשיג מורה.

תשתית האינטרנט בבית הספר היא איטית מאוד וזה בלט במיוחד בתקופת הקורונה בכל הלמידה של הזום וזה פגע בתהליך הלמידה בתקופה הזו. בתקופת הקורונה אנחנו מתחילים להרגיש את העלייה באחוז הנשירה למרות כל המאמצים שאנחנו משקיעים. כולי תקווה שהמגפה תהיה מאחורינו ונצליח להחזיר את התלמידים שלנו.

אלה הדברים שאני רציתי להציג, תודה רבה לכם על ההקשבה. אני מזמין את מנהל המחוז לסכם את הדברים שלו. מר רם זהבי, אני מזמין אותך לשאת כמה דברים ולאחר מכן אני מזמין את השרה לסכם את הדברים.

גברתי שרת החינוך, יושבת ראש ועדת החינוך של הכנסת, אנחנו נמצאים כבר חצי יום ביחד. כפי שאמרתי לכם מהבוקר ראינו מופעים שונים של מערכת החינוך בחברה הבדואית. החברה הבדואית היא לא מקשה אחת, היא רב ממדית. בתוך הרב ממדיות יש בהחלט אירועים כמו פזורה שראינו והדגמנו אותו בחלק מהמפגשים, יש יישובים שנמצאים כמועצות מקומיות ואנחנו נמצאים כאן בעיר, העיר האחת והיחידה שיש לחברה הבדואית ומתנהלת כמו עיר. כמו שהציג ראש העיר היוצא טלאל וראש העיר הנוכחי ממשיך את דרכו, פאיז.

סדר היום הרשותי כאן שם את החינוך כמו בכל הרשויות החזקות במדינת ישראל, הוא שם אותה כנושא מרכזי. זה בא לידי ביטוי בניהול ובקשר עם מערכת החינוך בשוטף. אחד מהדברים שאפשר לציין אותם כאן, ונמצא כאן גם מנהל הפסג"ה, הקמנו בעיר פסג"ה, זאת אומרת יש לנו בית לפיתוח מקצועי למורים. שנים ישבנו בשני חדרים במתנ"ס, בשנה זו חנכנו, יש לנו פסג"ה חדשה, בית לפיתוח מקצועי למורים.

מערכת החינוך כולה מבחינתנו גם מהווה מקום לצמיחה של תכניות חדשות. מומנטום קיים רק פה, מארי קירי קיים בעיר באר שבע וקיים פה. מבחינתנו העיר רהט היא קטר גם להכניס דרכו יוזמות חדשות, תכניות חדשות, וגם להדגים לשאר מערכת החינוך לאן אפשר להגיע. הישגי הזכאות לבגרות ורמת ההוראה והלמידה של העיר רהט, קודם כל זו העיר עם הכי הרבה תלמידים ועם הכי הרבה מוסדות חינוך, אבל הם נחשבים בטופ.

אני אומר כאן דבר ידוע, בחודשים האחרונים קיימנו שולחנות עגולים ומעגלי היוועצות בשאלת תכנית החומש הבאה, שהיא על שולחן הממשלה. בכל ההיוועצויות האלה עלה פעם אחר פעם שרשויות אחרות רוצות את התכניות שהתקיימו כאן. על מומנטום שהפעלנו כאן, זו תכנית משותפת עם האוצר, מוחמד חלאילה חתום עליה, דודי מזרחי שלנו הוא מההוגים שלנו, יש לנו עוד שתי רשויות שרוצות. גם הם רוצים כמו מומנטום כי רואים שההשקעה מביאה תוצאה. באותו אופן שאר התכניות, מה שיישמנו כאן, יש לנו פסג"ה, רק השבוע דפקו לי בדלת ואמרו: גם אני רוצה פסג"ה, כי רואים את האימפקט של מקומות כאלה וההשפעה שלהם.

ודבר אחרון, ביישוב רהט יש לנו גם מרכז מחוננים. כלומר אם אנחנו מסתכלים על מגוון המענים של מערכת החינוך העיר רהט היא זו שכוללת את כלל המענים. האתגר שאנחנו עסוקים בו מהבוקר הוא השאלה איך אנחנו יכולים להבטיח את איכות החינוך וההוראה של התלמיד הבדואי, התשובה היא שהוא צריך לקבל את כל המענים, הוא לא יכול לקבל רק פרק אחד, רק חלק מסוים. כאן זו דוגמה שבזכות העובדה שיש עיר מסודרת, יש שכונות, יש מתחמים, יש הסדרה התיישבותית, יש שירותים מוניציפליים, בתוך זה נכנס משרד החינוך עם כלל התכניות שלו ואנחנו רואים כאן את הדוגמה לתוצאה אחת.

סעיד, מגיע לו שבחים גדולים על ההישגים שלו, אבל חשוב לי שתדעו, הגרף של העלייה לזכאות בבגרות והגרף של האיכות זה לא מאפיין בית ספר אחד. אם זה היה רק בית ספר אחד היינו בבעיה, הוא מאפיין את כל העיר. בלי שהוא ישמע, יש מנהלים ובתי ספר עם תוצאות יותר טובות גם, פה בעיר רהט, ומגיע להם שאפו על זה. זה מומנטום של עיר שלמה, זה מכניזם של מנהלים איכותיים, קצת תחרותיים, מחויבים מאוד למוסדות שלהם ורואים הצלחה. אז תודה רבה לכם שבאתם לבקר כאן איתנו ותודה לסעיד.

מנהל פסג"ה, חאלד אלקרנאווי, דקה אחת ואחר כך השרה.

קצת על הפסג"ה.

לתאר עשייה של שבע שנים בשתי דקות זה גם אתגר. אני רוצה להגיד שהפסג"ה הוקמה לפני שבע שנים ביוזמתו של ראש העיר לשעבר, מר טלאל אלקרנאווי וד"ר מוחמד אלעתמין ובהובלת המחוז הנכבד והנהלת המחוז שהצליחה ביחד עם הרשות להקים מרכז פסג"ה תוך זמן קצר. זה היה חלום שלי שהייתי במרכז פסג"ה תל שבע ואני זוכר טוב מאוד שראש העיר ביקש לעבוד איתו בלשכה ואמרתי שאני חולם להיות מנהל פסג"ה בעיר רהט ומשם זה צמח.

מרכז פסג"ה רהט פתח את שעריו ב-2015 במתנ"ס בחדר קטן, אבל הצליח לחולל שינוי בכל מערכת החינוך כך שהגענו לכל בתי הספר באזור. אני זוכר טוב מאוד שהתחלנו ב-1,500 מורים, היום אנחנו עומדים על 2,600 מורים ומורות. התחלנו בכמעט 65% מורים והיום 85% מורות וגננות, וזה שינוי.

בשנה השנייה התחברנו לאגף ניסויים והצלחנו להיות פסג"ה הניסויית היחידה בחברה הערבית בארץ. המיקוד שלנו היה להוות מרכז פסג"ה שתומך במורים ובגננות, יזמים ויזמיות, ובעקבות כל הניסוי הזה הצלחנו להגיע להישגים גם בית ספריים וגם יישוביים בעיר רהט.

אני רוצה להגיד תודה להנהלת המחוז, להנהלת העיר ולכל המנהיגות החינוכית שהיא שותפה לדרך של ההצלחה. ומשפט אחרון, איכותה של מערכת החינוך אינה עולה על איכות מוריה. מה שראיתם בהישגים של בתי הספר זה מתבטא בהתפתחות מקצועית של סגלי הוראה, כך שאם אנחנו עושים טוב למורים יהיה טוב גם לתלמידים.

תודה רבה, חאלד. לפני שאני מזמין את השרה, ישב לידי מר מוחמד אבו סלאמה, הוא היה המורה
שלי, הוא היה המנהל שלי, בזכותך אני הגעתי לאן שהגעתי. כבוד השרה, את מוזמנת לשאת את דברייך.

תודה רבה. אני ברשותכם אשב כאן עם כולם ואדבר אליהם. אז קודם כל אני רוצה לומר תודה רבה להנהלת המחוז, לרם, לכל הצוות. טביעות האצבע שלכם ניכרות באמת לאורך כל הסיור, גם במפגש הקודם כשהצטרפתי בלקייה ואני בטוחה שראיתם את זה גם בכסייפה ואנחנו כאן.

קודם כל אני רוצה גם לומר יישר כוח לצוות של בית הספר, לסעיד ולכל הסגל החינוכי על העבודה שלכם. תענוג לשמוע את התלמידים, את התחושה של המסוגלות שהם מקבלים, את ההזדמנות שהם מקבלים וצריך לומר שבשנים האחרונות משרד החינוך השקיע הרבה מאוד כאן בנגב כדי להתחיל ולייצר הסדרה גם במערכת החינוך וגם בתשתיות הנלוות, אם זה ההסעות שדיברנו עליהן כאן למטה, אם זה המבנים השונים, אם זה הצוותים החינוכיים. ואני מסכימה איתך לגמרי, אם אנחנו רוצים לחזק את החינוך ורוצים לחזק את התלמידים אנחנו חייבים להשקיע במורים.

אבל גם צריך לומר שעדיין יש לנו הרבה מאוד אתגרים. אי אפשר לצמצם פערים של שנים רבות בחמש שנים ואנחנו עם הפנים לתכנית נוספת. אני מכירה את הפערים שיש בכוח אדם גם במקצועות הריאליים ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מעודדים מורים להגיע הנה, מורים למדעים, למתמטיקה, להגיע הנה כדי שאפשר יהיה לצמצם את הפער ולתת את ההזדמנות לכמה שיותר תלמידים.

יש לנו עדיין פערים של מבנים, אמנם נבנו כאן אלפי כיתות, וראינו את זה גם בדרך לכאן, אני מוכרחה לומר שזה מחמם את הלב לראות את המבנים החינוכיים ככה הולכים ומתפתחים, ועדיין אם אנחנו מסתכלים על כל הנגב יש לנו פערים מאוד גדולים. ראינו את זה בגני הילדים ואנחנו מכירים את זה בבתי ספר כך שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה.

אז כיף להיות כאן בנקודת זמן כזו ולראות את מה שהצליח להתפתח ואת מה שהצלחנו לעשות כי זה אומר דבר אחד, שזה אפשרי ובהמשך של מאמץ אנחנו נצליח להמשיך ולפתח את מערכת החינוך גם כאן ברהט, שזה באמת כיף גדול לראות מה קורה כאן, וגם ביישובים שמסביב. אז יישר כוח ובהצלחה לכולם ותודה רבה לתלמידים המקסימים.

נמצאת פה שרן. אני מוכרחה לומר, שרן, יושבת ראש ועדת החינוך בכנסת, נערכת לסיור הזה כבר הרבה מאוד זמן. אני יודעת מקרוב כמה היה חשוב לה שהסיור הזה יצליח, שהוא ייצא אל הפועל, היה חשוב לה לבוא ולראות ואני רוצה לומר לך תודה, באמת, גם על הנחישות וגם על החשיבות שאת נותנת לדבר הזה. תודה רבה, כל הכבוד.

קודם כל תודה רבה. אני רוצה להודות לך, שרת החינוך, שהגענו יחד לסיור הזה שבאמת התכוננו אליו הרבה זמן. אני רוצה להודות לצוות, לכל הצוות ממשרד החינוך, מארגוני המורים, המפקחים, ממשרד הרווחה, שהגיע, ממשרד המשפטים, שהגיע, כדי לראות איך אנחנו כולנו ביחד יכולים לשתף פעולה ולשלב ידיים לטובת העתיד של הילדים פה.

דיברו פה לא מעט על האתגרים ועל מיתוג ומה קורה בחוץ ובסוף בדיונים בוועדה אנחנו פעם אחר פעם שומעים על המון המון אתגרים שהחברה הבדואית עומדת בהם שהם לא קיימים באף מקום אחר בארץ, החל מפיזור אדיר והסעות וכוח הוראה ונשירה וכל העניין הזה עם הבגרויות. אנחנו רואים תוצאות מדהימות כאן, של עלייה ניכרת באחוזי הזכאים לבגרויות. כיף לראות את זה, אבל אנחנו גם מבינים שיש לנו עוד דרך ארוכה ללכת.

היה לי חשוב להגיע לפה כי בסוף כשאנחנו מקיימים את הדיונים בירושלים אנחנו מקבלים מציאות מסוימת וכשאנחנו באים ופוגשים אתכם אישית, מי שבסוף עושה את העבודה בפועל זה אתם, וכשאני שומעת את ההורים ואת המורים ואת אלה שעושים את כל התכניות, המתנ"סים והספורט, אנחנו מקבלים קודם כל גם רעיונות, אנחנו מבינים יותר לעומק את האתגרים שעומדים בפניכם ואנחנו נדע גם איך לטפל בהם בצורה יותר טובה.

אין לי ספק שנדרש כאן שילוב כוחות אדיר בין כמה משרדים ואני חושבת שבסופו של דבר יש כאן גם משימה לאומית. ככל שהילדים כאן יצמחו להיות חוקרים, מדענים, יפתחו את היכולות שלהם, ילמדו איך למצות את הפוטנציאל שלהם ויינתנו להם הכלים לעשות את זה, ככה המדינה כולה תרוויח מזה. ככל שאנחנו נדע גם להעניק לילד ספורט ומה שצריך גם פה, ככל שאנחנו נעצור את הנשירה, ילדים שאולי לא מגיעים או שהולכים לאיבוד בתוך המערכת ונדע להביא אותם מחדש אנחנו לא נאבד אף אחד מהם.

אני חושבת שזו משימה שלנו. היה לי מאוד חשוב להגיע, אנחנו כמובן ניקח את כל ההערות ששמענו בסיור הזה, אנחנו נקיים דיון נוסף בוועדת החינוך כדי להבין איך אנחנו מתמודדים עם אותם אתגרים כדי לסכם את הסיור ולהציע גם רעיונות ופתרונות שאפשר איתם לשלב ולשתף פעולה.

אז ברמה האישית, שרת החינוך, תודה רבה, אני יודעת שאת מגויסת במאה אחוז לדבר הזה, אני חושבת שהתוצאות שהבאתם בתקופה קצרה הן משמעותיות, אנחנו רואים את זה פה, רואים את זה אצל הילדים וגם בצוותי ההוראה שאני רואה שם כמה מורות שמסתכלות וגם המורות שפגשנו, רואים שהן מרגישות שזו משימה שלהן וכיף לראות את זה. אז באמת יישר כוח על העבודה שאתם עושים ותודה רבה רבה לכל מי שנרתם וסייע כדי שאנחנו נוכל להכיר יותר טוב את ההתמודדויות שלכם ואיך אנחנו יכולים לסייע. תודה.

תודה רבה. חצי דקה לשמוע תלמידה שהביאה כבוד לעיר רהט כולה.

בשמחה.

שלום לכולם. אני ואזן אלקרנאווי, סיימתי את לימודיי בבית ספר תיכון אלנג'אח בשנת 2020 ועשיתי בחינה פסיכומטרית וברוך ה' קיבלתי ציון של 712 ועכשיו אני לומדת בתכנית 'שער לאקדמיה' באוניברסיטת בן גוריון ונרשמת לקבלה ללימודי רפואה. אני מקווה שאני אתקבל כדי להיות אחת מהתלמידות הבדואיות שמתקבלות ללמוד רפואה בארץ. כמו שתמיד אבא שלי אומר, אין שום דבר קשה בחיים אם יש רצון. כך גם בפסיכומטרי. גם המנהל תמיד היה אומר לי שאם יש לך רצון את יכולה להצליח.

ובסופו של דבר יש לי בקשה מהוועדה הנכבדה, אני מבקשת מכם שתקדמו את אפשרות קבלת התלמידים הבדואים שמסיימים את הלימודים בכיתה י"ב לאוניברסיטאות בארץ ובמיוחד לרפואה. במקום ללמוד בחו"ל אנחנו רוצים ללמוד בארץ ולעשות הכול בארץ. תודה רבה.

תודה רבה לכם, תודה רבה לך, סאמי אלקרנאווי, יושב ראש ועד ההורים על התמיכה. תודה ליאיר מעיין, יושב ראש התיישבות הבדואים, ואנחנו מקווים שהכול היה בצורה טובה.

תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00.