פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



30
ועדת הבריאות
07/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 77
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, ו' באדר התשפ"ב (07 בפברואר 2022), שעה 9:00

מתן חיסון קורונה לילדים

חברי הוועדה: עידית סילמן – היו"ר
אלון טל
טטיאנה מזרסקי

ד"ר נעם אופק - רופא הכנסת

ד"ר שרון אלרעי-פרייס - ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

דלית שטאובר - מנכ"לית משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר חירום, בטחון ובטיחות, משרד החינוך

אפרת לאופר - מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות חינוך, משרד החינוך

פרופ' צחי גרוסמן - יו"ר האיגוד לרפואת ילדים, ההסתדרות הרפואית

ד"ר מיכל שטיין - יו"ר החוג למחלות זיהומיות בילדים, ההסתדרות הרפואית

ד"ר ליאור הכט שגיא - רופאת ילדים, מדעת – למען בריאות מושכלת

ד"ר אורי לרנר - מנהל מקצועי, מדעת – למען בריאות מושכלת

ד"ר גיל צ'פניק - מומחה ברפואת ילדים, מדעת – למען בריאות מושכלת

ד"ר שגית ארבל אלון - רופאה ראשית, מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

פרופ' חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית

אלי בן ברון - הורה

אורית ארז

אירית שלהבת



מתן חיסון קורונה לילדים

בוקר טוב לכולם. היום 7 בפברואר 2022 למניינם, ו' באדר א' התשפ"ב. אנחנו נמצאים כאן בדיון מיוחד היישר מוועדת הבריאות של הכנסת בנושא מתן חיסון קורונה לילדים. זו גם ישיבת מעקב ועדכון, לאור ישיבה קודמת שקיימנו. מכבדים אותנו כאן בנוכחותם ד"ר שרון אלרעי-פרייס ממשרד הבריאות, שהייתה שותפה לדיון קודם, דלית שטאובר מנכ"לית משרד החינוך, אריה מור סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר חירום, ביטחון ובטיחות במשרד החינוך, אפרת לאופר, מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות חינוך, ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמצאת ד"ר שגית ארבל אלון, רופאה ראשית ומנהלת אגף מערך שירותי הבריאות. נמצאים אתנו כאן מי שיציגו גם חומרים: פרופ' צחי גרוסמן, יושב-ראש האיגוד לרפואת ילדים, ד"ר ליאור הכט שגיא, רופאת ילדים, ד"ר אורי לרנר, מנהל מקצועי של מדעת, ד"ר גיל צ'פניק, מומחה ברפואת ילדים ועוד רבים גם בזום.

המטרה של הדיון שלנו היום היא להעביר מסרים הסברתיים בנושא חיסוני ילדים, גם להורים וגם לצוותי החינוך ובכלל למנכ"לים ולמשרדים השונים. יש לנו את קהל ההורים, שאנחנו כאן נציג את ה-Evidence base, החומרים האחרונים ותחומי הדעת המחקריים בתחום חיסוני הילדים, מדוע חשוב וכדאי לחסן את הילדים, נביא גם נתונים. וגם למקבלי ההחלטות, חברי הכנסת, שרים, מנכ"לים, ראשי רשויות, מנהלי בתי ספר שמצטרפים אלינו גם בזום וגם בשידורים הישירים – מדוע ואיך נכון וכדאי לעודד חיסונים והשפעתם.

בדיון האחרון נוכחנו לדעת שכמות המתחסנים, בעיקר בקרב הילדים, יורדת והנתונים הם דרסטיים וחד-משמעיים. כאן אנחנו רוצים להביא את כל המידע ולחשוף אותו.

נפתח במי שמכבדת אותנו היום ממשרד החינוך, דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, גם בדברים שלכם, גם אם יש לכם נתונים כלשהם ומה לחדש לנו.

חשוב לנו לציין שהדיון הזה נקי. הוא מניח את הדברים כדי להעביר מידע וידע להורים ולמי שצופה בנו עכשיו. הוא משודר גם בישראל היום, גם בוו'יינט ובערוצים נוספים, בערוץ הכנסת. יש אפשרות להורים ולמי שצופה בנו לשלוח שאלות אל הוועדה ישירות וגם אל קבוצת הווטסאפ שנפתחה בטלגרם של הוועדה לצורך זה.

בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה. קודם כול, אשמח לתת סקירה קצרה, לפתוח ולומר את העמדה הערכית.

למשרד החינוך במדינת ישראל יש תפקיד חשוב מאוד בהיות החברה שלנו חברה שמשרתת אוכלוסיות עם פערים חברתיים משמעותיים מאוד, עם שונות גדולה מאוד בין קהילות. לכן תמיד לאורך שנים משרד החינוך ראה חשיבות עצומה בשיתוף פעולה עם כל מה שקשור לקידום בריאות הציבור ולהנגיש את מוסדות החינוך עבור משרד הבריאות כדי לקדם את בריאות הציבור. אסקור, גם במגפה שפוקדת אותנו עדיין בימים אלה, ונקווה שבמהרה ניפרד ממנה בצורה כזו או אחרת, ומשתדלים לחיות לצדה, מה הפעולות שעשינו.

קודם כול חשוב לציין, היום אין מחלוקת על כך שחלק חשוב מאוד מבריאות הילדים הוא שמירה על שגרת לימודים. אנחנו רואים את הנזקים הגדולים מאוד של הסגר. יש על זה הסכמה גם עם החברים שיושבים כאן. ברור שככל שהאוכלוסייה מחוסנת יותר כך יש יותר סיכוי לשמירת שגרת הלימודים החשובה, על כל התופעות השליליות שאנחנו רואים אותן ונצטרך לטפל בהן, בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, עוד שנים רבות: עלייה בתופעות אלימות, עלייה בצריכת תרופות פסיכיאטריות, עלייה בדיכאון, בעיות אכילה כאלה ואחרות ועוד תופעות שפורסמו כבר במחקרים, גם של קופת חולים כללית וגם בסקרים ומחקרים שאנחנו עשינו. יש לנו על זה דיונים משותפים חשובים מאוד עם משרד הבריאות, גם בהיבט של הבריאות הנפשית של הילדים ושמירה עליהם.

אנחנו נמצאים כרגע – אתחיל מן הסוף – בתוך מבצע שמיני של אנטיגן, שבו אני רוצה לעדכן שיותר מ-600,000 הורים מדווחים על בדיקות שהם ביצעו לילדים שלהם. כתוצאה מזה בימי ראשון ורביעי מאז שהתחיל המבצע התגלו כבר יותר מ-60,000 ילדים שעל פי המתווה הקודם היו בתחלואה סמויה והיום הבדיקות האלה הציפו את מצבם הרפואי והם נכנסו לבידוד. זה כמובן מתווה שמסייע מאוד למניעת התפשטות תחלואה, גם עבור הילדים וגם עבור הצוותים החינוכיים. אנחנו רואים בזה שכבה נוספת של הגנה, כי אלו ילדים שלפני שבועיים לא היו נבדקים.

קודם כול, בואו נסקור מה נעשה. עוד מחודש ינואר היה מבצע שנקרא "נותנים כתף", שבו קופות החולים, בשיתוף פעולה אתנו ועם משרד הבריאות, אפשרו קודם כול למורים להיות אוכלוסייה מועדפת לחיסונים בשל העובדה שהם צריכים להיות בבית הספר. מכאן מבצע "חוזרים לחיים" במרץ 2021 – התחסנו בו ילדים בני 16 פלוס וצוותי חינוך. באוגוסט 2021 היה מבצע "חוסן לתלמיד", שבו התחסנו ילדים בני 12–15, ו"חוסן לתלמיד 2" בדצמבר 2021, שבו ניתנו חיסונים לילדים הצעירים יותר ברגע שאושר המתווה.

אם נצטרך לפרט, במבצעים הללו היה שיתוף פעולה הדוק מאוד עם משרד הבריאות, עם פיקוד העורף, עם הרשויות המקומיות, עם מנהלי אגפי חינוך, עם השלטון המקומי, עם מועצות אזוריות, עם הנהגת ההורים ועם מועצת התלמידים, כדי להנגיש את מערכות החינוך על ידי האמצעים שהועמדו ממשרד הבריאות, בהתחלה ניידות ואחר כך אחיות שהגיעו לבית הספר.

אנחנו פעלנו לאורך כל התקופה, קודם כול לכתוב נהלים והנחיות למערכת החינוך, בשיתוף משרד הבריאות, כדי לפתוח את בית הספר, להנגיש. כל הנהלים פורסמו בפורטל מוסדות החינוך ועודכנו לפני מבצעי החיסון. ההנחיות השתנו לעתים ואנחנו עדכנו גם את הצוותים וגם את ההורים. אנחנו מנהלים חדר מצ"ב יומי שבו אני אישית ואריה מור מעדכנים את מנהלי המחוזות, ובאמצעות סמסים גם את כלל ההורים. אנחנו מוציאים מכתבים שוטפים למנהלי המחוזות. מיד עם כניסתי לתפקיד ההודעה הראשונה שהוצאתי למנהלי המחוזות הייתה על החשיבות של עידוד החיסונים ועידוד הצוותים לסייע, קודם כול בכל הקשור בהסברה לרופאים שנכנסים. אנחנו לא יכולים לתת את ההסבר הבריאותי אבל להנגיש את האפשרות להסבר בריאותי בתוך בתי הספר.

הפקנו קמפיינים לעידוד ההתחסנות. קבינט הקורונה ב-28 באוגוסט אישר את ההתחסנות בקרב גילאי 12 ואז יצא קמפיין בכל המדיה: טלוויזיה, רדיו, דיגיטל ופרינט לכל המגזרים בשפות שלהם. כאשר אושרה התחסנות לגילאי 5–12 יצא קמפיין בכל המדיה לכל המגזרים, על אורחות חיים וחשיבות ההתחסנות. צוות הדוברות שלנו עלה לתקשורת. מה זה צוות דוברות? אלעד טנא, ממטה ההסברה במשרד ראש הממשלה, ביקש מאתנו להשתתף במטה הדוברות. הנגשנו מנהלת מחוז, יועצת בכירה. בנינו צוות שעלה באופן תדיר, על פי תיאום שלו, להסביר את חשיבות ההתחסנות. אני עליתי בכל אמצעי התקשורת להסביר ולקדם את חשיבות ההתחסנות.

פרופ' נחמן אש ואני הוצאנו מכתב משותף לכל ההורים, שהגיע בסמס לכל הורי ישראל, קיבלנו על זה הרבה מאוד הדים, שבו כל אחד מאתנו שם את הזרקור, פרופ' אש על החשיבות ועל הרגעה של ההיבטים הבריאותיים. החיסון הזה קצת שונה מחיסוני ילדים אחרים. כפי שאתם יודעים, בשל אי הוודאות והעובדה שהמגפה היא חדשה אנחנו רואים כאן חששות גדולים מאוד של הורים. המכתב כלל הרגעה בהקשר הזה במילים של פרופ' אש, והחלק שלי התייחס לחשיבות של החיסונים בהיבט של שמירת שגרת החיים ופתיחת המוסדות. למכתב הזה הייתה המון עוצמה, קיבלנו הרבה מאוד הדים.

הייתה אליי פנייה מד"ר צחי גרוסמן, יושב-ראש איגוד רופאי הילדים. רק לצערי לא נמסרו הנתונים הנכונים ואני שמחה לעדכן. מיד חיברתי אותו לד"ר שי פרוכטמן, יושב-ראש איגוד מנהלי אגפי החינוך. יצא מכתב לכל הרשויות בארץ על הנגשה של רופאי ילדים והסבר להורים. כתוצאה מכך 30 רשויות מקומיות נוספות, מעבר למה שעודדנו קודם, נתנו הסבר מקיף להורים. זה מעבר לכל היוזמות המקומיות שעודדו עוד קודם לכן, שבהן רופאים ורופאי ילדים עלו באמצעות זום להסביר להורים, לענות על שאלות ועל הרבה מאוד חששות של הורים. כפי שאמרתי, מנהלים, מנהלי אגפי חינוך יזמו מפגשי זום ייעודיים להסברה על ידי רופאים ואחיות לצוותי החינוך ולהורים, בכל רשות בהתאם לאופי שלה.

צילמנו שיעור מקוון על ידי אחות שמסבירה איך לערוך את הבדיקות.

בכל מחוז כונסו באופן קבוע פורומים מחוזיים, שהוזמנו אליהם מנהלי כל אגפי החינוך שכל מחוז אחראי עליהם ועל המפקחים והמנהלים, כדי לתת הסברה על חשיבות עידוד החיסונים. במחוזות מקיימים חדרי מצ"ב בהקשר הזה. כפי שאמרתי, הסברה והדרכה למנהלי אגפי החינוך.

תרגמנו את מסמך החיסונים לכל השפות: ערבית, אנגלית, צרפתית, רוסית, אמהרית וספרדית.

הפצנו מכתב לרבנים לצורך עידוד במגזר החרדי. זכינו לתגובות טובות מאוד. אני בהחלט רוצה לציין שגם משרד הבריאות עשה עבודה משמעותית מאוד עם הרבנים. שיתוף הפעולה הזה, שכל צד הביא את שלו, היה משמעותי מאוד. בהתחלה הם לא שמעו למדינה ושמרו את המוסדות פתוחים אבל פה הם היו שותפים לאמירה כמה חשוב להתחסן וזה היה דבר חשוב מאוד.

המנהל שלנו בבית הספר רואה ב-dashboard שלו את המאומתים הפעילים כפי שמדווחים על ידי משרד הבריאות. אנחנו מקבלים את הנתונים ממשרד הבריאות. אנחנו יודעים מי הם הפטורים מבידוד, יש לנו את הנתונים על פטורים מבידוד. במתווה החדש כאשר מנהל יודע בכיתה על מאומת הוא מיד מעדכן את כל ההורים כדי שמי שצריך להיכנס לבידוד ייכנס לבידוד.

לפעמים התקשורת נותנת תמונה לא מדויקת. חשוב לי מאוד לומר שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק ומקצועי מעולה עם משרד הבריאות. אנחנו נכונים לכל פעולה שמשרד הבריאות מבקש, שהיא באחריותנו ובתחום תפקידנו. מנהלים עשו מעל ומעבר לתפקידם, בעומס אדיר כדי להתמודד עם כל המטלות שעידן כזה של פנדמיה מביא, והכול מתוך הבנה של חשיבות המהלך ושמירת המוסדות פתוחים, וכך גם נמשיך. אני בטוחה שרק בשיתוף פעולה ובאווירה של מסרים משותפים נוכל לקדם את בריאות הציבור.

אם יבקשו עוד נתונים, כמובן הכול נמצא כאן ואשמח למסור אותם.

תודה רבה. אני רוצה להתייחס לכמה מן הנתונים שהבאת.

היום כ-600,000 ילדים מדווחים און-ליין. הם מהווים רבע מסך הלומדים, שהם 2.4 מיליון במערכת החינוך.

רק לעדכן: מדובר על 1.8 מיליון תלמידים. כל השאר פטורים מבידוד. יש לנו נתונים על פי השכבות.

אבל מי שפטור מבידוד זה לא אומר שהוא לא נבדק.

יש פטורי בדיקה. בואו נדייק את הדבר. 1.8 מיליון ילדים אינם פטורי בדיקה, הם הפוטנציאל. מהם בשלושת המבצעים שהיו מאז כניסת המתווה, בין 35%–30.7% דיווחו און-ליין. יש עוד טפסים ידניים רבים שלא הוקלדו כי זה עומס שאי אפשר לעמוד בו בזמן אמת. אנחנו רואים בזה, כפי שהדגשתי בתחילת דבריי, רובד הגנה נוסף. אלה ילדים שלפני שבועיים לא היו נבדקים, וכל ילד כזה מהווה שכבת הגנה נוספת.

חשוב מאוד לציין את סך הכול יותר מ-60,000 מאומתים בתחלואה סמויה שאותרו בעקבות המבצע הזה ונשארו בבית.

צריך לומר שפטורי בידוד עדיין יכולים להידבק ולהדביק כי האומיקרון מדביק גם מחלימים. לעניות דעתנו בוועדת הבריאות צריך להתאים את הקריטריונים. אנשים שואלים באון-ליין: כמה ילדים היום נמצאים לא מחוסנים או לא מוגנים בתוך מערכת הבריאות? לא מחוסנים זה אומר שבאמת לא התחסנו, ולא מוגנים זה עצם העובדה שהם לא סיימו לעשות את כל שרשרת תהליך ההגנה שלהם מבחינת כמות החיסונים שהם צריכים לעשות. הנתונים שקיבלנו בישיבה הקודמת היו גבוהים מאוד. האם יש איזשהו הבדל? האם יש משהו שאתם רוצים להגיב על זה? שאלו לאור הנתונים הגבוהים הללו, של יותר מ-50% תלמידים שלא מוגנים בתוך מערכת החינוך - - -

היום זה קצת פחות מ-50% בסך הכול אבל זה עדיין נתון גבוה.

תוכלו להביא את הנתונים אם תרצו. האם אתם רואים בעצמכם כמי שצריכים לעודד התחסנות של ילדים? איך בפועל אתם עושים את זה הלכה למעשה?

כפי שאמרתי, עשינו את כל הקמפיינים של עידוד חיסון. יועצת שלנו ממערכת החינוך – חשבנו שנכון שאדם מתוך מערכת החינוך יעלה ויסביר. הקמפיין הזה – המנהלים מעודדים. אנחנו פתוחים לכל שיתוף פעולה שמשרד הבריאות יבקש כדי להנגיש את המידע. המערכות שלנו תמיד – וזאת המדיניות – יפתחו את השערים לכל הסבר שמשרד הבריאות רוצה להנגיש. הנתונים שלנו הם מה שאנחנו מקבלים ממשרד הבריאות. אנחנו יודעים רק מה שמשרד הבריאות מעדכן אותנו ומעביר לנו.

כאשר המנהלים יודעים על מגע הם פועלים באופן יזום ומעדכנים את ההורים בווטסאפים באותו יום. אבל כפי שאתם יודעים, בית הספר לא יכול להיות סגור בפני ילדים. אמצעי האכיפה שלנו הם מה שאנחנו יכולים ולא מעבר לזה. הסברה על חיסונים צריכה להיות - - -

האם נכונה הסברה שמגיעים לבית ספר ילדים שלא עשו בדיקת אנטיגן?

זה לא דבר שאנחנו יכולים לעשות על פי החוק. אני רוצה להסביר. אני רואה את תפקידי בנאמנות רבה לבצע מדיניות ממשלה עד קוצו של יו"ד. לכן תראו שכל החלטת ממשלה שהתקבלה בוצעה במלואה. אלה החלטות שמתקבלות תוך ניהול הסיכונים בין כל הגורמים שנמצאים בדיונים הללו ומכאן אני צריכה לקחת אותן הלאה ולבצע אותן. כך עם המתווים המשתנים – לנו יש עמדה, העמדה שלנו היא שבתי הספר צריכים להיות פתוחים. אנחנו צריכים להבין שהציבור מושפע גם מאיזו מגמה כללית. ככל שהתו הירוק הולך ומצטמצם בציבוריות כך גם התמריץ להתחסנות. יש איזו מין תחושה כללית.

שהסכנה יורדת. תחושת סוף הקורס.

משרד החינוך יכול לעסוק בחינוך, יכול לפתוח את השערים, יכול לשתף פעולה עם כל דבר, אבל יש דברים שלא קשורים למהות ולתפקיד שלנו. אנחנו נשמח תמיד לשתף פעולה עם כל יוזמה.

אוקיי, ולכן נביא כאן יוזמות ורעיונות, שאפשר לקחת אותם צעד אחד קדימה. בסופו של דבר אנחנו רואים שבתוך מערכת החינוך אנחנו מגלים מאומתים. אנחנו מגלים לא מעט מאומתים כשהם נבדקים, ובואו נגיד את האמת, שרק 30% מתוך האנשים נבדקו, ומתוכם אנחנו רואים אחוז גדול למדי של מאומתים. ואז מה אנחנו עושים עם הנתון הזה? הנתון הזה קופץ לכולנו בעין ואנחנו רואים שבתי הספר מהווים סוכני הדבקה.

לא, את זה אני לא מוכנה לקבל. אנחנו לא יודעים איפה ילדים נדבקים. הרי ילדים לא יושבים רק בבית הספר.

היום אנחנו יכולים לבדוק. כפי שאמרת, בעבר לא ידענו. עכשיו כשנערכות בדיקות, שזה טוב, זה מראה לנו מי נמצא ומי לא, בסוף ילדים יושבים האחד ליד השני, נכון שגם בבית, גם עם החברים אחר הצוהריים, גם בתנועות הנוער, הכול פתוח היום. גם מתוך ראייה של בריאות הנפש של התלמיד, שאת זה אתם הצגתם לא פעם, שהיא אותה מגפה שקטה שאולי לא מותירה צלקות קשות ומורכבות.

במסגרת הישיבה פה אנחנו נסקור בקצרה עבור ההורים ועבור מי שצופים בנו היום גם את המידע המקצועי שקיים בספרות המדעית בנושא החשיבות של חיסוני הקורונה כדי להגן על הילדים, למה המומחים ממליצים לחסנם, ונאתר את כל הכלים שעומדים היום לרשות ההורים שרוצים לקבל החלטה שהיא מבוססת נתונים ומידע ולהנגיש להם את הנושא. נוכל עוד מעט לפתוח את הדיון לשאלות מן הבית ויש אפשרות לשלוח לנו שאלות, כפי שציינתי, גם בווטסאפ וגם בקישור ההצטרפות.

במבצע החיסונים אנחנו שיתפנו פעולה עד הרגע שמשרד הבריאות החליט שהוא זקוק לכוח האדם הזה במקומות אחרים. ברור שיש פה ניהול משאבים. צריך לזכור, על פי הצו אין חובת דיווח, אנחנו לא יודעים על המחוסנים. אנחנו יודעים על פטורי בידוד, זה המידע שאנחנו מקבלים. אנחנו פתוחים לכל רעיון. ככל שמתווה ישתנה לכאן או לכאן אנחנו נבצע אותו בדייקנות. כרגע זאת ההחלטה. ההחלטה הזאת מאוד מאוד מידתית, במובן של ניהול הסיכונים. היא הוסברה בצורה מפורטת מאוד גם אל מול בית המשפט. כפי שאתם יודעים הסתדרות המורים הביעה דאגה. היה הסבר גם של פרופ' זרקא וגם של פרופ' אש מדוע המתווה הזה לכל הפחות לא מסכן יותר ממתווים קודמים, להיפך, הוא חושף תחלואה סמויה שלא ידענו עליה קודם. הרי הילדים מגיעים לבתי הספר והם הגיעו גם קודם, בתי הספר פתוחים.

רק שעכשיו מקיימים בדיקות.

וכמובן יש כאן סוגיה שאנחנו צריכים לומר אותה, שהחיסון הזה מלווה בהרבה מאוד חששות של הורים, שנדרשת הסברה מדויקת מאוד של אנשי בריאות כדי להפיג אותה. ככל שיחליטו על מבצע נוסף אנחנו נפתח את השערים ונשתף פעולה.

זו בדיוק הסיבה שאנחנו מקיימים את הדיון הזה. אני רק שואלת לגבי אותן בדיקות אנטיגן שהתלמידים נדרשים היום לבוא איתן לבית הספר. יש איזה מהלך שאתם כמשרד מבצעים דרך המורים ודרך המנהלים?

כן. הוצאנו סמס לכל ההורים לעידוד. הוצאנו שאלון להורים, סקר להורים. אנחנו עושים תדיר פעולות לעודד ואנחנו רואים איזו מגמה ציבורית שבסוף מסתכמת בין 30%–35%, שאפשר לומר רק ואפשר לומר בנוסף, אפשר לראות את חצי הכוס המלאה ואפשר לראות את חצי הכוס הריקה. בהתחשב בסיטואציה הקודמת ובאלטרנטיבה שהייתה קודם אנחנו רואים בכך צעד משמעותי מאוד למניעת התפשטות תחלואה כי כל עשרות אלפי הילדים האלה נחשפו והם היו אסימפטומטיים, כי מי שחולה מרגיש בכך.

אני לא יכולה שלא להסכים אתך. אני יכולה לומר גם בנשימה נוספת שהדבר שיצמצם הכי הרבה תחלואה הוא בסופו של דבר התחסנות של הילדים.

אנחנו מסכימים עם זה לגמרי. אנחנו נשתף פעולה עם כל מבצע. הוחלט שהמערכת תהיה מונגשת באופן מלא לכל מבצע שמשרד הבריאות יחליט עליו. אנחנו רואים בזה חשיבות גדולה מאוד. אמרתי את זה מעל כל במה. אנשי החינוך שלנו רתומים לזה ואנחנו נעשה כל מה שאפשר, אם יהיה מבצע נוסף, כמובן להעלות את שיעור ההתחסנות.

אני חייבת תיקון קטן כי גם בישיבה הקודמת אפרת לאופר אמרה וגם עכשיו נאמר, או שיוצא מן הדברים, שמשרד הבריאות משך, שמשרד הבריאות לא מנגיש.

לא אמרתי דבר כזה, סליחה. אמרתי שלנו יש את הנתונים שמועברים ממשרד הבריאות. אמרתי שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק.

אני מבקשת לדייק בעניין החיסונים. כל שירותי מערך בריאות התלמיד עצרו למשך שלושה שבועות את נתוני השגרה ואת כל בדיקות השגרה של הילדים כדי להנגיש גם בבתי הספר להורים שמעוניינים בכך את חיסוני הקורונה. הדבר הזה הוא במחיר כבד מאוד של עצירת התוכנית של חיסוני השגרה לילדים. הגענו לכל בית ספר, דיברנו עם כל מנהל בית ספר שהיה מעוניין בכך. הרופאים המצוינים שיושבים מן הצד השני של השולחן עשו עדכון ברשת להורים כמה ימים לפני כן כדי לענות על כל השאלות. עשינו את הכול.

ככל שרואים שיש עוד רצון בבתי ספר, בסוף מי שעומד מול בתי הספר זה אתם ולא משרד הבריאות. ככל שאתם רואים שיש עוד רצון ואתם עושים פעולות, משרד הבריאות ייתן כל ניידת חיסון שצריך כדי לתת חיסונים. אנחנו לא יכולים להמשיך להיות בתוך מערכת החינוך כאשר יש מערכת חינוך שנמצאת שם ויכולה לעשות גם את האיתור וגם את הגישה להורים.

מבחינת ועדת הבריאות של הכנסת עצירת חיסוני שגרה זה אירוע גדול מאוד.

אני לגמרי מסכימה עם הדברים שנאמרים פה. יש משאבים מוגבלים. מחליטים איך לנהל אותם. היה מבצע. אני חושבת שאף אחד פה לא יחלוק על העובדה שבסופו של דבר מי שמחליט אם לחסן את הילד שלו או לא – כולנו עשינו מאמצי-על, משרד הבריאות, משרד החינוך. אני בכלל לא אנטגוניסטית. אני מדברת כאן ברוח שיתוף הפעולה. בסופו של דבר הורה הוא מי שמחליט. זה כנראה חיסון שהוא לא מובן מאליו לרוב ההורים. נדרשו פה עוד פעולות הסברה של הפגת חששות. ככל שהציבור ישנה מגמה ויהיה רצון – הנה יש פה רצון מצד משרד הבריאות ומצד משרד החינוך להמשיך לשתף פעולה, אני רואה פה רק דברים טובים.

אנחנו כאן כדי להביא את המגמה הזאת להורים. רק אומר שמבחינת ועדת הבריאות של הכנסת עצירת חיסוני שגרה במדינת ישראל זה אירוע. אנחנו נדבר על כך בהמשך. אני חושבת שהעצירה והירידה בכמות החיסונים בכלל, גם של השגרה, יכולה לפגוע בבריאות התלמידים. לכן מבחינתנו אם עוצרים חיסוני שגרה כדי לאפשר משהו אחר, אני בטוחה שמשרד החינוך יבחן איפה הכי נכון לכם. אתם מקבלים את אותו dashboard, כשאתם רואים שכמעט 50% מן התלמידים במערכת החינוך לא מחוסנים, אז אני בטוחה שהאדום קופץ לכם אל מול העיניים ואתם יודעים לאן צריך להביא את אותם כלים שמשרד הבריאות מוכן לתת. אנחנו יוצאים פה בדרישה לנסות לסייע, ולכן אנחנו מעודדים גם ברמה ההסברתית, ואתם ברמה שלכם. אנחנו מבקשים מכם לנסות לסייע כמה שניתן כדי שמי שרוצה זה יהיה נגיש אליו, כי באמת אם זה במחיר של חיסוני השגרה אז אנחנו מעוניינים שזה יתבצע בצורה הכי טובה שיכולה להיות. מכאן אנחנו קוראים גם להורים לא לוותר על חיסוני שגרה באופן כללי, להשלים אותם וללכת לעשות אותם. זה אחד הדברים הכי חשובים, ויש פער משמעותי מאוד בין חיסוני השגרה – אנחנו נדבר עליהם בשבוע הבא, נקיים על זה דיון: מה הם חיסוני השגרה, מה הם חיסוני הקורונה, ההבדל בין חיסוני הרנ"א וכל חיסוני השגרה למיניהם שהם משמעותיים, שנשארים בגוף, שהגוף צריך אותם בשביל להגן על עצמו, ושם התחלואה גם מסוכנת יותר.

אני רוצה להתייחס לנקודה החשובה מאוד שאמרת, לגבי אזורים שהם חלשים מבחינה סוציו-אקונומית. החיסונים נמשכים בקהילה. הורה שהוא במודעות גבוהה יכול לגשת להתחסן בקהילה. לכן ביקשנו, ונענינו, שהניידות ימשיכו להגיע במבצע לאזורים שבהם להורים יש פחות נגישות להתחסנות בקהילה, וגם בזה היה שיתוף פעולה.

בסופו של דבר המודעות הציבורית לחיסון הזה צריכה לעבור עוד פאזה כדי שנראה עוד גל של היענות, בגלל החששות.

שלום. ראשית, המנכ"לית, אני מסכים לרישה של דבריך לגבי המיזם שלנו עם גיוס רופאי ילדים לערבי זום. אמרתי גם בישיבה הקודמת שנדהמתי מן המוכנות של 50 רופאי ילדים להקדיש מזמנם לערבי הזום הללו, זה פשוט היה מדהים.

היום המגע של הורים שמעוניינים אמור להיות דרך מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות. זה לא מגע טוב. ביקשנו, ולצערי לא נענינו, שהמגע יהיה עם המנהלים, מנהלי בתי הספר, ואפילו כתבתי לך את זה באופן אישי. המנהלים הם המפגש האמיתי בשטח של בית הספר בין הורים לבין המיזם הזה. אם המנהלים לא יופעלו כפי שצריך על ידי מכתב שניזום מטעמך זה לא ייצא אל הפועל.

עובדה שזה יצא ב-30 רשויות.

זה יצא אל הפועל בצורה מאוד מאוד מינורית. זה היה יכול לצאת אל הפועל פי עשרה אילו המנהלים היו מעורבים. מנהל שיוזם בבית הספר שלו ומעביר את המסר להורים, מחבר אותם בצורה הרבה יותר מוצלחת למיזם הזה מאשר מה שקורה היום.

העומס שנמצא על המנהלים, שאני רואה אותו בתמונה הכללית, אתה רואה את הזווית שלך ואני את התמונה הכללית, ולכן בשיקול דעת, בשיח עם מנהלים ובשיח עם מנהלי אגפי חינוך מצאנו את הפתרון המידי. אתה יודע שאני נעניתי באותו יום ובאותה שנייה כדי לדחוף את המיזם קדימה. זה לא דיון של ועדת הבריאות. אם אגיד לך את מספר המנהלים שהודיעו לי שהם עוזבים את העבודה בשל הדבר הזה, שהם הפסיקו להיות מנהלי בתי ספר, הם מנהלי בריאות, מה שאנחנו חווים במצוקות של צוותים – זה לא דבר שאפרוס כאן עכשיו כי אנחנו מדברים על חיסוני ילדים, אבל אני חושבת שיש שיקול דעת למנהלת המשרד, כפי שיש שיקול דעת למנהל אחר, איך להשתמש במשאבים בצורה שלא תשבור את המערכת אלא תקדם אותה, וזה שיקול דעת שלי כמי שראתה את התמונה הכללית. מנהלים אמרו לי: אם את מטילה עלינו עוד דבר אחד בעת הזאת – הרי כל מנהל ידע על המיזם, הוא קיבל את המידע באופן אישי מד"ר שי פרוכטמן במכתב משותף שיצא. הוא ידע על זה, והנהגת ההורים שלו ידעה על זה. מנהלים כתבו לי: הנהגת ההורים שלי פונה אליי. עוד התרעמו עליי על הדבר הזה, ואני כמובן מן המקום של עידוד החיסונים הסברתי, ונענו. הרבה דברים גם נעשו עוד קודם. זה היה משאב נפלא, עם נכונות נהדרת. היה לו אימפקט מסוים. אולי אפשר להשתמש בו שוב בצורה אחרת בזמן הנכון והמתאים. באותה עת זה היה בלתי אפשרי.

מכאן את העבודה שלנו בתור ועדת בריאות באשר להנגשת המידע אנחנו נעשה. זה הזמן שלכם פה, מי שצופה בנו וההורים.

אני רוצה לתת לד"ר שגית ארבל אלון, רופאה ראשית, מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות במשרד הרווחה והביטחון החברתי – היא נמצאת אתנו בזום – לומר כמה מילים. בוקר טוב, שגית. קודם כול, אני רוצה לברך אותך על שיתוף פעולה טוב מאוד אתנו בוועדת הבריאות של הכנסת בכל הנוגע לנושאי רווחה, תודה לך על זה. בבקשה.

בשמחה.

אני רוצה לברך את משרד הבריאות על כל הפעולות שהוא עושה, כי הן בהחלט חשובות. אני ממש חייבת להודות למשרד הבריאות על שותפות, ממש ברית, שהם מלווים אותנו לאורך כל המגפה, ובעיקר בסוגיה של מניעת התפרצות תחלואה, אם זה בנושא של מניעת התחלואה באמצעות מיגון, גם סיוע בקביעת ההנחיות, ובוודאי בסוגיות של בדיקות והנגשתן, ובסוגיה הספציפית של חיסוני ילדים.

אנחנו בנינו, בגלל אופי המסגרות שלנו, מעטפת שמסתמכת על כלל ההיבטים שיכולים לייצר מניעת תחלואה, גם הנחיות שהן שונות מכלל האוכלוסייה. במסגרות שלנו אנחנו נמצאים בקפסולות, משתדלים לא להעביר הדבקה ממקום למקום, מקפידים מאוד על סוגיית המיגון, על בדיקות של עובדים וכמובן על חיסון של עובדים ועל כל תהליכי הבקרה שמתלווים לזה.

למשרד הרווחה יש ילדים במסגרות חוץ-ביתיות גם בפנימיות ילד ונוער רבות. יש לנו כ-6,000 ילדים שנמצאים במסגרות הללו. במסגרת חסות הנוער של מינהל תקון יש 70 מסגרות של ילדים. שתי האוכלוסיות הללו נמצאות לא תמיד בצווים אבל חלקן על ידי צווים. ילדים עם מוגבלויות שנמצאים במסגרות שלנו, ילדי אומנה, וילדים במרכזי חירום לילדים נפגעי אלימות במקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. וכמובן בקהילה, אבל לכך אני אתייחס פחות.

בכל אינדיקציה שהרחיב משרד הבריאות את החיסונים אנחנו נערכנו למתן חיסונים במסגרות החוץ-ביתיות שלנו על ידי מיפוי הילדים ופנייה, עם הסברה רחבה מאוד, להורים ולצוותים. אני מזכירה שנדרשים אישורי הורים לכל מתן חיסון לילדים. במורכבות הסוציאלית שמוצגת בחלק מן המקומות לפעמים הילדים נמצאים בצו טיפול והשגחה כי יש קושי בביתו של הילד או הנער ולכן גם הסוגיה של האישורים הרבה פעמים הופכת להיות הרבה יותר מורכבת. הצוותים במסגרות שלנו, העובדים הסוציאליים, העו"סים לחוק הנוער, כל הנבחרת הזאת של העובדים ברווחה עשתה ועושה כל הזמן תהליכים כדי להעלות את שיעור החיסונים. אני חייבת להגיד שהגענו לשיעור בממוצע של 65%, עם איזשהו יתרון דווקא לצפון ולדרום.

אנחנו ממשיכים ומציעים, שוב בשיתוף פעולה אדיר עם מגן ישראל, לפני שלושה שבועות יצאנו למבצע נוסף כדי לאתר עוד קבוצות של הילדים שכבר נכנסו – יש כאלה שלפני כמה חודשים לא היו ברי חיסון ועכשיו הם ברי חיסון – ואנחנו מוסיפים עוד ועוד הצעות למבצעים, בשיתוף באמת יוצא מן הכלל עם משרד הבריאות. אני מקווה שככל שיחלוף הזמן נוכל להוסיף עוד.

אני חייבת להגיד שאחד המחסומים – וזה משחק לשני הכיוונים – הוא נושא התו הירוק. כאשר היה תו ירוק אמרו: טוב, נחכה עד שיפקע התו הירוק, כך אמרו ההורים הרבה פעמים כטיעון. עכשיו עם הביטול שלו אני צופה שייתכן שיהיו שינויים כלשהם בהיענות לזה.

לכן אנחנו כאן.

בשילוב של כלל הפעולות האלה, של חיסון הילדים, של חיסון העובדים, של בדיקת העובדים, שהרבה פעמים היו שער הכניסה של תחלואה אל תוך המסגרות, של בקרות על המיגון ועבודה מסודרת עם מיגון, למי שיכול להיות עם מיגון – חלק מן האוכלוסיות שלנו אינן יכולות להיות עם מיגון, וכאשר ישנים שלושה ילדים בחדר אז למיגון יש משמעות חלקית. אני חייבת להגיד שהצלחנו לשמור על תחלואה ברמות שאינן נוסקות בתקופה הזאת, אפילו בגל החמישי, שהיה גל עם יותר תחלואה. ההיערכות של הרווחה בכל הנושא הזה, לפחות אני כמי שמסתכלת על עבודת אנשי המקצוע מתחום העבודה הסוציאלית ומכל התחומים, היא בעיניי לא פחות מאשר מעוררת התפעלות. עד כאן.

תודה. יש לי שאלה אל מנכ"לית משרד החינוך. האם חשבתם שאולי תצטרף אל תוך מערכת החינוך מישהי שתנהל את התחום הזה ברמת רופאה ראשית במשרד החינוך? יש איזו חשיבה כזאת? כלומר איזשהו תפקיד מקביל לתפקיד של ד"ר שגית ארבל אלון במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

לנו יש את סמנכ"ל בטיחות וביטחון. אני שמעתי רק מחמאות עליו מרגע שנכנסתי לתפקיד. דרך אגב, אני חושבת שהוא בסכנה בריאותית, אם את שואלת אותי על שעות השינה שהיו לו בשנתיים וחצי האחרונות, אז מגיע לו כל הכבוד. אם היו מעמידים לנו רופאה - - -

בעבר היו אחיות בבתי הספר, זה היה אדיר.

אני חושבת שהקורונה שוב הציפה עד כמה התפקיד הזה נדרש. לעניות דעתי, אם היו אחיות בבתי הספר שהן דמות משמעותית שיש אליה אמון גדול מאוד של הילדים ושל הציבור - - -

הוציאו את האחיות מבתי הספר. כמות הילדים שנדרשים לליווי כזה או אחר של גורם מקצועי בריאותי רק הלכה וגדלה וכמות הילדים המאובחנים בהרבה דברים, אפילו אם זה הפרעות אכילה, אנחנו לא יכולים לספור אותם. כאן בוועדה זה עולה חדשות לבקרים. אנחנו מדברים היום על תחומי בריאות הנפש. העבירו את הנושא הזה לענייני חיסונים, אנשים שמגיעים מבחוץ לבתי הספר ומחסנים. אני דווקא חשבתי שלאור זה יהיה כאן אימפקט גדול יותר של חיסונים בתוך מערכת הבריאות, כי אם זה המיקוד בסוף, שהוא על חיסונים בתוך מערכת הבריאות, והוציאו את האחיות, אז היינו צריכים לראות היום נתונים אחרים לגמרי. בסוף נראה שאנחנו מפסידים גם מפה וגם מפה. אני אומרת את זה באופן אמיתי, כי בסוף הילדים שלנו שנמצאים בתוך מערכת החינוך, ואם אנחנו מסתכלים בראייה הכללית של מצבם הפיזי, הבריאותי והנפשי אז אחיות בבתי הספר הן נדרשות, מקדמות בריאות בתוך מערכת החינוך.

יש הסכמה כללית למה שאת אומרת. שרת החינוך תומכת בזה מאוד. שוחחתי על זה עם פרופ' נחמן אש. זה אמונה בסיסית שלי. אני חושבת שהאחיות בתוך בתי הספר דואגות לבריאות הציבור ולבריאות ילדים בהרבה מאוד היבטים. אני מקווה שאחד הדברים הטובים שייצאו מן הקורונה הוא שנחזיר את אחיות בריאות הציבור לבתי הספר.

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי הייתה אחת הראשונות שהעמידה את הנושא הזה על סדר יומה של הוועדה.

זה חשוב מאוד. אנחנו תומכים מאוד.

טוב לדעת. אנחנו קוראים פה בקריאה ברורה לעודד חיסוני ילדים, לערב צוותי מנהלים וצוותי חינוך. אני מבינה שיש עליהם עומסים. כל דבר שייראה לכם במשרד החינוך שאתם צריכים בו עזרה או שאתם חושבים שנדרש כדי לעשות את זה, ואני אומרת את זה בכל מקום, אנחנו לא רוצים רק לגלות את ה-PCR ואת המאומתים בתוך המערכות, אם זה מערכות החינוך, החינוך הבלתי פורמלי ובכלל גם ביום-יום בבתים בקרב המשפחות. אנחנו קוראים גם למשפחות, אנחנו צריכים למנוע את זה. איך מונעים את זה? איך מעודדים? אנחנו נעבור לחלק השני.

ברשותך, חברת הכנסת סילמן, אני רוצה להגיד משהו בהקשר למתווה של האנטיגן. נכון שאפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה של אלה שעושים, אבל 30% זה לא חצי אלא שליש, וזה גם אומר שיש שני-שלישים שיכול להיות שגם בהם יש 10% מאומתים שאנחנו לא יודעים עליהם. מה שיותר מטריד הוא שממשלת ישראל קיבלה החלטה שבמידה וילד מאומת והמגעים שלו לא ביצעו שתי בדיקות אנטיגן ביומיים לפני כן הוא הולך לבידוד. אני לא מבינה איך אנחנו עושים את התהליך הזה כי כרגע השמות האלה לא מגיעים למשרד הבריאות ולכן אין לנו דרך להכניס אותם לבידוד. זאת אומרת, אין באמת מעקב אחרי המתווה. אז גם יש רק 30% שנבדקים וגם כשיש מאומתים, ויש עוד לא מעט מאומתים בתוך מערכת החינוך, אנחנו לא יודעים מי מהם נדרש לבידוד ואנחנו מבקשים את המידע הזה.

זו גם קריאה, חשוב לומר את זה. בסופו של דבר זה מייצר חוסר מוגנות בתוך המערכת. בכלל צריך לומר את האמת, הנושא של פטורי בידוד, אם הורדנו בידוד של תלמידים, ואנחנו קוראים פה גם להורים לקחת אחריות ביתר שאת על הבדיקות ועל מה שקורה בתוך המערכת, וזה גם לתשומת לבכם.

זה מאוד לתשומת לבנו, וגם פה חשוב להדגיש שההורים הם חלק מכלל הציבור במדינת ישראל. כאשר ממשלת ישראל החליטה על מדיניות של אמון, כל בדיקות של הציבור מבוססות על וולונטריות.

על ערבות הדדית.

בזה אנחנו טובים מאוד, לקדם ערבות הדדית, אבל בסופו של דבר בתי הספר במובן מסוים הם גם ראי מסוים של החברה ושל מגמת השחיקה אל מול המגפה המתמשכת. המתווה הוא החלטת ממשלה. אנחנו חושבים שיש בו יתרון עצום בעובדה שהמערכות פתוחות. כפי שד"ר שרון אלרעי-פרייס אמרה, אני מסכימה עם זה לגמרי, הכול הוא בתוך ניהול סיכונים.

אשמח לדייק את האמירה על הוולונטריות. נכון שהרבה עבר לוולונטרי, וטוב שכך, כי בסוף אנחנו צריכים גם להנחות, אבל לא לגבי אנשים שהם לא מחוסנים. אנשים לא מחוסנים עדיין מוגדרים כחבי בידוד. כאשר אנחנו מדברים על ילדים שבאים במגע - - -

אגב, אין בעיה לדעת מי אלה. גם יצאה כתבה, אחד המחקרים שלדעתי מקור ראשון פרסמו אתמול, על המקומות שבהם ילדים פחות מתחסנים, שזה בהתאם למציאות ולמצב סוציו-אקונומי. כלומר גם מערכות החינוך, גם משרד הבריאות, אנחנו יודעים איפה נמצאים אותם ילדים לא מחוסנים, איפה קשה יותר, איפה המודעות נמוכה יותר, באילו קהלים, באילו מגזרים. לכן באמת אולי שם צריך לבוא ולמקד את המאמצים, וגם לראות: אותם ילדים שלא מחוסנים ונמצאים בתוך המערכת, בוודאי ובוודאי אם יש ילדים שהגיעו עם בדיקות אנטיגן, או שהם חיוביים, אנחנו יודעים פחות או יותר מי נדרש לבידוד כזה או אחר. נכון שזה עומסים על המערכת.

בוודאי, כל מי שנדרש המנהל דואג שיהיה בבידוד, הוא מעדכן את כלל ההורים.

אבל בסוף המידע הזה על הילד שנדרש לבידוד צריך לעבור למשרד הבריאות, שיגדיר אותו כחב בידוד. יפה שהמנהל אומר, אבל בסוף יש פה צו בידוד בית שצריך לעמוד בו במדינת ישראל.

אני חושב שצריך פה פעם אחת להסדיר את העניין הזה. מפקדת אלון שביצעה חקירות חוקרת עכשיו, קוטעת שרשראות הדבקה מ-70 ומעלה או 60 ומעלה או משהו כזה. אין חקירות. דורשים רק ממערכת החינוך וממנהל בית הספר לבצע את החקירות. אנחנו משקפים למנהל את התמונה, את מה שאנחנו מקבלים. עד שבוע שעבר הנתונים בשלושה השבועות האחרונים זרמו בצורה לא הגיונית לחלוטין.

לא הייתה שום משמעות לחקירות הללו.

הנתונים היו מגיעים שבוע אחרי שהיו צריכים כבר לצאת מבידוד. אתמול זה התחיל להתייצב. אתן דוגמה ממגן חינוך. במגן חינוך יש לנו 356 בתי ספר, ובתוכם עשינו PCR. היו 10%–12% לפני שבוע. אתמול סוף-סוף פעם ראשונה אחרי חודש קיבלנו את התוצאות בזמן אמת, המנהלים קיבלו אותן ב-6 בבוקר. האיגום הופסק, עושים רק פרטני.

כלומר יש צורך להדביק את הקצב.

עכשיו הוצאנו נוהל פשוט מאוד. אין לנו מערכת משל"ט, אנחנו צריכים 7,000 חוקרים כדי לבצע את מה שמבקשים מאתנו. לכן מנהל בית הספר רואה את התמונה שהוזרמה לו באותו יום, מה שיודעים באותו יום, בכל כמה שעות, זה בסדר גמור, אבל זה מה שנכנס למערכות. הוא רואה והוא יכול באמת לעשות כפי שד"ר שרון אלרעי-פרייס אמרה: מי פטור בידוד, מי חב בדיקה, ומי שלא עשה בדיקה או הציג אותה ידנית או הציג אותה בפורטל, וכך הם מונחים, צריך לגשת למערכת משרד הבריאות ולדווח על הבידוד באופן פרטני. המערכת לא מסוגלת יותר מכל גננת, מ-21,000 גני הילדים, ומ-5,300 בתי ספר, 2.5 מיליון תלמידים ועוד פעוטונים לקבל מידע שיזרום באון-ליין למשרד הבריאות. המערכות לא עומדות בזה. לכן זה לוקלי לחלוטין: מנהל, גננת מול ההורים, בווטסאפ ההורי אל תוך מערכות משרד הבריאות. זו הדרך היחידה שזה יעבוד, כמו אזרח רגיל. אני נחשפתי למאומת – אם היא תהיה מאומתת אני אצטרך לעשות את הפעולה כפי שהנחה אותי משרד הבריאות על פי צו הבריאות בעם.

הנתונים בסוף נמצאים בתוך משרד החינוך. לנו קשה מאוד להכניס אנשים לבידוד כשאנחנו לא יודעים מי הם. בעבר לפני המתווה הזה היינו מקבלים את שמות הילדים שהיו בכיתה והם היו מוכנסים לבידוד.

ב-200 ביום זה אפשרי, ב-6,000, ב-10,000 ביום זה בלתי אפשרי. רק ה-60,000 בשבוע אחד – בואו תחשבו מה עושים איתם. נורא קל לומר דברים מעין אופרטיביים כאשר אין להם איזו אחיזה בקצה. בתחלואה של 500, של 1,000 ליום, כשמתוכם שליש ילדים – כל המשל"טים עבדו פנטסטי, כולל פיקוד העורף, כולל המשל"ט של משרד החינוך, כולל מדינת ישראל. בשיא התחלואה היום הרצון הזה הוא בלתי אפשרי. כולם מבינים שזה בלתי אפשרי לאף מערכת.

אתם גם לא אפידמיולוגים.

חשוב ש-61,000 ילדים נמצאים בבידוד, כאשר קודם הם לא היו נמצאים. חשוב מאוד לציין את זה ולא לשכוח את זה.

אנחנו נעבור לחלק השני. אתם מוזמנים להישאר אותנו כדי לראות ולהגיב. ד"ר גיל צ'פניק, מומחה ברפואת ילדים, יעלה ויבוא ויפתח. הורים, שימו לב, שתפו את הקישורים, תפיצו לכולם. ה-Evidence base, מידע מבוסס נתונים יגיע זה עתה. המומחים שנמצאים אתנו הם גם מארגון מדעת, וצריך לומר את זה, וגם ממשרד הבריאות. תודה לכם על ההתגייסות. הם הכינו מצגת חדשה וראשונית שאתם תראו היום עם כל הנתונים על מתן חיסוני קורונה לילדים, מידע וכלים להורים. בבקשה.

בוקר טוב. קודם כול אני רוצה לפתוח, לפני המצגת: אנחנו כאן לבקשתה של חברת הכנסת סילמן. אנחנו רוצים לנתק את הדיון הנוכחי מכל מה ששמענו עכשיו על בידודים ועל הקושי בבתי ספר וכל הדברים שקיימים. אנחנו רוצים לדבר ספציפית על החיסונים לילדים.

מה שהביא אותנו לכאן שבוע אחרי הדיון הקודם הוא הנתון הכואב שנחשפנו אליו, של צניחה חדה במספר המתחסנים באוכלוסייה הזאת. זה בעצם דור העתיד שלנו. אני מאמין שכולם כאן מסכימים שאלה מי שאנחנו הכי רוצים לשמור עליהם. נכון להיום, עם הקשיים שיש לנו בכל מה ששמענו כאן, בעצם הדבר היחיד שנותר כדי לשמור על הילדים מתחלואה הוא החיסונים.

נכון, צריך לזכור ולומר שילדים עד גיל 5 הם עדיין לא מוגנים, לא יכולים להתחסן, אין חיסון שנמצא עבורם ולכן זאת אוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה מאוד ואנחנו צריכים להגן עליהם. לכן אנחנו גם מביאים את הנתונים לכאן כדי שאנשים יוכלו לראות ולא לחשוב שאם אותם ילדים עוברים את המחלה בצורה קלה או שהם אסימפטומטיים זה משהו שאנחנו יכולים לעבור עליו לסדר היום.

אנחנו נתייחס גם לזה, אדבר על זה אולי קצת בהמשך.

החיסונים נכון להיום, נכון שיש מי שיכולים לקבל אותם ויש גם מי שלא יכולים לקבל אותם, שזה הצעירים יותר, אבל זה מה שיש לנו. כמו הרבה דברים בפנדמיה הזאת האויב של הטוב הוא המצוין. אנחנו לא יכולים לשאוף כאן למשהו אבסולוטי. יש לנו את זה כרגע ביד, זה מה שיש לנו ועם זה ננצח, כפי שאוהבים להגיד. זה מה שיש לנו וזה טוב מאוד וחשוב שנשתמש בכלי הזה.

אני בטוח, כפי שגם גברת שטאובר אמרה, שזו החלטה לא פשוטה בשביל הרבה מאוד הורים. יש המון מידע שהורים נחשפים אליו, המון דיסאינפורמציה, המון עובדות שמסלפים, המון חצאי אמיתות. חשוב לנו בכמה דקות האלה לנסות לעשות סדר ולענות על שאלות.

בסופו של דבר אנחנו מאמינים שמי שמחליט על הילדים שלו זה ההורים וכדי שהורה יקבל את ההחלטה הנכונה, שהוא גם עצמו יהיה שלם איתה אחר כך, חשוב שיהיו לו כל הנתונים. מה זאת אומרת "שהוא עצמו יהיה שלם איתה אחר כך"? אני פוגש לצערי לא מעט הורים במרפאה של ילדים שחוו קורונה, ואני יודע שנאמר כאן שזו מחלה קלה – זה לא, יש ילדים שחווים את זה בצורה לא קלה. זו מחלה שפוגעת בילדים. זה יכול להיות ילד שחולה עם חום במשך מספר ימים וזה יכול להיות גם דברים משמעותיים יותר, גם עבור התא המשפחתי וגם עבור הורה שרואה את הילד שלו סובל ובידיעה שאולי היה לו כלי ביד להקל את הסבל הזה. אנחנו כאן כרופאים, כאנשי בריאות הציבור, כמחנכים צריכים לתת להורים את המידע המדויק כדי שהורים יקבלו החלטה שנכונה בעיניהם, והיא תהיה נכונה בעיניהם גם בהמשך, לא רק לנקודת הזמן הנוכחית.

היום אנחנו רוצים להציג את העובדות המדעיות, את הנתונים כפי שהם. זה מיועד גם להורים וגם למקבלי החלטות. אם יש בקהל שלנו או באנשים שמצטרפים אלינו מורים, מנהלים, מנהלי מחלקות חינוך, מנהלים בפנימיות וכדומה, חשוב לנו מאוד שהנתונים יימסרו.

אני חוזר לשאלה למה אנחנו פה, מה זה חיסון. חיסון הוא הדוגמה המיטבית לרפואה מונעת, למשהו שהוא בריאות הציבור. אנחנו יכולים לעשות השפעה במהלך קטן עכשיו כדי למנוע נזק משמעותי מאוד בהמשך. נכון שיש לנו תרופות ויש לנו בתי חולים ויש לנו את כל המשאבים, ואם ילד חולה מאוד במדינת ישראל, אנחנו לא מדינת עולם שלישי, הוא מגיע לבית החולים, למחלקת טיפול נמרץ ואפשר יהיה לטפל בו, והוא מגיע לרופא הילדים שלו ואנחנו יכולים לעזור בשלל דרכים, בשלל אמצעים. אנחנו יכולים לעזור אבל כל הדברים האלה כרוכים בטיפול בילד כאשר הוא כבר חולה. אנחנו יכולים למנוע את התחלואה הזאת. לא תמיד למנוע את ההידבקות, לצערנו, עם הווריאנטים הנוכחיים, אבל אנחנו יכולים למנוע את התחלואה, אנחנו יכולים למנוע את הסבל. ילד חולה זה לא משהו שאנחנו אוהבים לראות ואין להקל ראש בזה, במיוחד כשאנחנו מדברים על מחלה חדשה שאנחנו לא מכירים אותה עד הסוף.

אני לא רוצה להיכנס יותר מידי לנושא מנגנון החיסון. אולי ד"ר הכט שתדבר אחריי תרחיב גם על הנושאים הללו. אבקש שד"ר הכט תציג את הידע הרפואי והמדעי שיש לנו נכון להיום ואחר כך נפתח את הדיון, נענה על שאלות. אנחנו לא רוצים שזה יהיה מין דיון אקדמאי ברומו של עולם. אנחנו רוצים לענות לשאלות ברמה שכל הורה ששומע אותנו יוכל לקבל את הנתונים ולקבל את ההחלטה הנכונה, כפי שאמרתי, לא רק לרגע זה אלא גם לעתיד שלו כהורה ולעתיד של הילד שלו.

בבקשה ד"ר ליאור הכט שגיא. קודם כול אני רוצה להודות לך על העבודה הקשה. ד"ר ליאור הכט שגיא היא רופאת ילדים, שותפה בקמפיינים של משרד הבריאות ונמצאת על המחקר המבוסס המדעי כל הזמן. בבקשה ותודה.

תודה על ההזמנה. קוראים לי ליאור, אני רופאת ילדים. מרפאת הילדים שלי נמצאת בטבריה. בשנתיים האחרונות התחלתי את הפנדמיה בתוך בית החולים ועם התקדמות המגפה עברתי לקהילה, כך שיצא לי כרופאת ילדים לחוות את ההתחלה בתוך בית החולים ואת ההמשך של הפנדמיה מן העיניים של הקהילה בפריפריה, בטבריה, שהייתה עיר אדומה לאורך רוב המגפה.

היום אביא את המחקרים מבוססי הראיות, מבוססי הנתונים, שאנחנו כרופאים בכלל, וכרופאי ילדים בפרט, נוהגים לעבוד לפיהם. ננסה לתת לכם את הטעם של איך מרגיש המפגש בתוך המרפאה בין הרופאים והרופאות לבין ההורים, בהיבט של ההסבר של הנתונים המדעיים והנגשה שלהם להורים, בדיוק כפי שד"ר צ'פניק אמר לפניי, בשביל שההורים יוכלו לקבל את הידע בשביל להחליט עבור הילדים ולקבל בחירה נכונה.

כאשר אני מתחילה מפגש עם ההורים אני מסבירה להם שאנחנו צריכים להבין, כשאנחנו רוצים לחסן ילדים, למעשה בזמן הפנדמיה הפעילה אנחנו לא בוחרים בין לחסן לבין לא לחסן, הבחירה האמיתית שלנו היא בין לחסן אותם לבין בסבירות גבוהה מאוד לדעת שהם ייפגשו עם הקורונה לא מחוסנים.

כרופאי ילדים אנחנו תמיד עוסקים במניעה. לפני הכול, עוד לפני שהגיחה הקורונה אל חיינו, כרופאי ילדים עסקנו ונעסוק תמיד במניעה ראשונית. כפי שד"ר צ'פניק הסביר לפניי, המדע מראה שזאת האסטרטגיה הנכונה. אנחנו תמיד מעדיפים ואוהבים ילדים בריאים. אני תמיד דואגת להגיד: אני אוהבת את הילד אוכל במבה ומפרק את חדר הבדיקה – כך אנחנו אוהבים את הילדים, בריאים ושמחים.

למה לחסן את הילדים נגד קורונה – זו שאלה מצוינת, שאני חייבת להגיד שגם אני בתור אימא לילדים צעירים, שלמעשה רק הגדול מביניהם יכול היה להתחסן מבחינת הגיל, גם אני שאלתי את עצמי. לכן צללתי לעולם המחקר ולעולם הנתונים. מה שניסינו לאגד לכם פה בדקות הקרובות – ובאמת אנחנו מבטיחים שזה יהיה קצר ולעניין – הוא לנסות להראות את המדע, את הראיות שנמצאות כבר בשטח למה לחסן את הילדים.

חשוב לי להגיד דבר אחרון לפני שאתחיל, הפנדמיה הזאת היא פעילה, היא נושמת, היא מתקדמת כל הזמן בקצב מהיר מאוד, וכך גם הנתונים שמצטברים, המחקרים שיוצאים. אנחנו ממש און-ליין נמצאים על המחקרים, בוחנים אותם בעין ביקורתית ומנגישים אותם להורים בשפה כזאת שהורה יוכל לקבל את הנתונים ולקבל את ההחלטה.

כמה מילים על מה זה חיסון המסנג'ר רנ"א – בישראל יש לנו חיסון של הילדים בטכנולוגיית מסנג'ר רנ"א של חברת פייזר, שאושר לשימוש בהתחלה מגיל 12 שנים ומעלה ובהמשך מגילאי 5 עד 11 שנים. מבחינת קבוצת הגיל הצעירה מתחת לגיל 5 עדיין אין אישור לחסנה. חשוב להגיד שבערך בעוד שבוע יהיה דיון ב-FDA לגבי קבוצת הגיל הזאת.

כמה מילים, משום שנזרק פה כבר המושג מסנג'ר רנ"א לחלל הוועדה – מסנג'ר רנ"א זה מולקולה שנמצאת בכל התאים בגוף שלנו באופן תקין, הגוף שלנו מייצר אותה. אמנם זו הפעם הראשונה שהוא אושר כטכנולוגיה של חיסון אבל הטכנולוגיה עצמה מוכרת לנו כבר עשרות שנים. התבצעו ניסויים בטכנולוגיה הזאת עוד לפני שאושר החיסון לקורונה וזו לא טכנולוגיה חדשה, בכלל לא. חשוב גם להגיד שכל תהליך הרגולציה, כל תהליך אישור החיסון, למרות שהוא קרה מהר יחסית בקבועי הזמן של אישור חיסונים או טכנולוגיות רפואיות, לא קוצר שום שלב בו וה-FDA לא ויתר לחברת פייזר על שום שלב, לא בהיבט המועילות שלו ולא בהיבט הבטיחות שלו. החברה עמדה בכל קריטריוני הבטיחות לפני שהוא אושר.

נתחיל ממה החיסון מקנה לנו. מנתונים שכבר נאספו פה במדינת ישראל על ידי משרד הבריאות והשותפים במכוני המחקר אנחנו כבר יכולים לראות נתונים גם לגבי ילדים בגילאי 5–11 שנים וגם לגבי נערים בגילאי 12 ומעלה. הנתונים הראשוניים האלה כבר מצביעים לנו על נקודה חשובה מאוד: החיסון מקנה הגנה מהדבקה גם בגל האומיקרון המדבק מאוד. אנחנו יודעים שילדים בגילאי 5–11 שנים שחוסנו בשתי מנות לפי פרוטוקול החיסון המומלץ על ידי ה-FDA ומשרד הבריאות היו מוגנים פי שניים מאשר ילדים שלא חוסנו. בנתוני תחלואה כאלה כפי שהוצגו על ידי משרד החינוך ומשרד הבריאות הגנה פי שניים היא הגנה משמעותית ביותר. כפי שאמרנו, כל ילד שאנחנו מצליחים למנוע ממנו את המחלה, שתיכף נראה מה היא עלולה לעשות בסבירות נדירה יחסית אבל עלולה לעשות עדיין, אנחנו שמחים על כך.

בואו נצלול מעט לנתונים. מחקר מבריאות הציבור בניו יורק מצא כי החיסונים מגנים באופן משמעותי על ילדים מפני אשפוזים, גם בגל האומיקרון. אני חייבת להגיד שאנחנו רואים איזשהו טרנד בעולם, וגם בישראל במידה פחותה, שבכל האומיקרון יש עלייה באשפוזי הילדים. נכון שהמחלה לא מאוד מאוד חריגה בהסתמנות האקוטית שלה בילדים אבל בהחלט אנחנו רואים עלייה באשפוזי הילדים, גם בעולם וגם בישראל. חשוב להדגיש שהעלייה בישראל מתונה יותר. אנחנו זוקפים את זה גם לטובת קופות החולים החזקות מאוד במדינת ישראל. הרפואה הקהילתית במדינת ישראל היא רפואה חזקה מאוד וחשוב להמשיך ולחזק אותה. אנחנו מניחים שאחת הסיבות שבמדינת ישראל המצב שלנו, תודה לאל, הרבה יותר טוב היא בזכות הרפואה הציבורית שקיימת כאן, שמטפלת בילדים בעיקר בקהילה, מה שלא קיים במדינות אחרות. אנחנו בהחלט רואים גם פה עלייה באשפוזי הילדים אבל היא מתונה יותר. חשוב להדגיש את זה.

במחקר הזה של בריאות הציבור בניו יורק החיסונים נמצאו יעילים בכ-80% במניעת אשפוז לילדים מגיל חמש ומעלה. פה אני רוצה להגיד עוד דבר מן העיניים שלי כרופאת ילדים. גם אם הילד מתאשפז עם קורונה או מקורונה, אשפוז של ילד הוא אירוע שאנחנו תמיד מעדיפים להימנע ממנו, הן בהיבט הבריאותי והנפשי של הילד, שיוצא מחלל הבית שלו, שמפסיד ימי לימודים, והן מן ההיבט של ההורים. אנחנו יודעים מה זה אשפוז עבור הורים, אנחנו רואים את זה, אנחנו מלווים את ההורים במהלך האשפוז. חשוב להדגיש פה את כל קשת וכל מגוון ההסתכלות על בריאות הילד השלמה, הן מן ההיבט הפיזי שלה והן מן ההיבט הנפשי שלה, כולל התא המשפחתי. לכן יש משמעות כפולה ומכופלת למניעת אשפוזים של ילדים.

קצת על נושא של מיוקרדיטיס – אגע בזה פה ממש בקצרה ואם תרצו נוכל לענות על זה בפירוט יתר בחלק של השאלות והתשובות. ראינו איזשהו סיגנל שעלה בהיבט של חיסוני הקורונה ומיוקרדיטיס. הסיגנל הזה עולה בעיקר בגילאי 16–19 בזכרים, כלומר הרבה מעל קבוצת הגיל שאנחנו מדברים עליה היום. חשוב לי להדגיש בשקף הזה את הסיבוכים ממחלת הקורונה בעצמה עבור הילדים לעומת הסיבוך המשמעותי ביותר מן החיסון אבל חשוב להדגיש את הנדירות שלו. כששמים את זה מול העיניים רואים שהסיבוך מן החיסון הוא כמעט אפסי לעומת הסיבוך שגורמת מחלת הקורונה בעצמה, שהוא בסדרי גודל הרבה יותר גבוהים, וכפי שאמרנו, אנחנו תמיד נעדיף את המניעה. ניגע בנושא המיוקרדיטיס באופן מעמיק יותר בהמשך.

דיווחים ספורים על דלקת בשריר הלב בילדים המתחסנים – כפי שאמרתי קודם, בגילאי 12–15 שנים. ה-pick של המיוקרדיטיס סביב החיסון הוא דווקא בגילאים המבוגרים יותר והרבה פחות מזה בגילאים הצעירים, אבל היה לנו חשוב להביא את הנתונים בשקיפות מלאה. כפי שאמרתי, ניגע בזה בפירוט מאוחר יותר.

הבנו שהחיסון גם בטוח וגם יש לו יעילות משמעותית, כולל בגל האומיקרון. חשוב להגיד שגל האומיקרון הוא גל חדש. אנחנו מתייחס לווריאנט הזה כווריאנט חדש עם מאפיינים חדשים. אנחנו למדים מן המחקר המדעי שהוא גם מדבק הרבה יותר וגם יש עדויות ראשונות לכך שהחיסוניות שמחלים מפתח מהידבקות בו היא כנראה נמוכה יותר מן החיסוניות שפיתחו מחלימים מווריאנטים קודמים.

כאשר אנחנו משקללים את כל הגורמים האלה ביחד, אוכלוסיית ילדים, שהיא ברובה אוכלוסייה לא מחוסנת, הן מבחינת ההיענות של ההורים לחיסון עד כה והן מבחינת האוכלוסייה הצעירה של הילדים, גילאי חמש שנים ומטה שלא יכולים עדיין להתחסן, והסיבוכים שהם אמנם נדירים אבל קיימים שתיכף נציג בפניכם ממחלת הקורונה, כאשר אנחנו מכניסים אל תוך המשוואה הזאת את וריאנט האומיקרון אנחנו מבינים כמה הדגש על התחסנות הילדים הוא חשוב. מכאן אצלול לנושא הסכנות מן המחלה עצמה.

עוד לפני כן, כפי שאמרתי קודם, יש עלייה בתחלואת הילדים בישראל. אנחנו יודעים שהיא קיימת. אנחנו צפינו שהיא תגיע. כפי שאמרתי, היא מתונה בישראל הרבה יותר ואנחנו זוקפים את זה לטובת מערכת הבריאות החזקה, הן הציבורית והן בבתי החולים.

בארצות הברית אשפוזי הילדים הגיעו לשיא כל הזמנים. ה-CDC האמריקאי הוציא אזהרה ובקשה וקריאה לציבור לחסן את הילדים מגיל חמש ומעלה.

אגע מעט בסיבוכים של המחלה וחשוב לי לפני שאני נוגעת בחלק הזה להדגיש, הקורונה היא מחלה שמסוכנת בסבירות גבוהה הרבה יותר במבוגרים מאשר בילדים, אבל זה ששכיחות הסיבוכים במבוגרים גבוהה יותר מאשר בילדים לא אומר שאין סיבוכים בכלל בילדים. אמנם הסיבוכים האלה נדירים מאוד, הם לא שכיחים, רובם לא קורים בזמן האקוטי, בזמן הראשוני של המחלה, אבל הם בהחלט סיבוכים שקיימים ולכן חשוב לנו תמיד להסביר להורים. כפי כשאנחנו עושים פרוצדורה רפואית אנחנו מספרים להורים גם על הסיבוכים הנדירים מאוד שאולי עלולים לקרות, חובתנו להביא את המידע הזה להורים ולמסגר אותו בצורה הנכונה, שהוא נדיר מאוד יחסית וצריך לשים את זה על השולחן.

הדבר הראשון שנדבר עליו הוא ה-PIMS, דלקת רב-מערכתית בילדים מחלימים. יש לה שני שמות בגלל שיש שני סולמות של קריטריונים לאבחן אותה, האחד של ה-WHO והשני של ה-CDC. נקרא לה לצורך העניין PIMS. זאת תסמונת שראינו בגל הראשון – זה התחיל באיטליה אבל לאחר מכן הגיעו דיווחים מכל העולם – של ילדים שהחלימו מקורונה, חלקם אפילו לא ידעו שחלו, אותרו רק בבדיקה הסרולוגית כמחלימים, או ילדים שחלו בצורה אסימפטומטית כמעט לחלוטין והגיעו עם איזו תסמונת רב-מערכתית דלקתית. בהתחלה היא הזכירה איזו תסמונת שאנחנו מכירים דמוית קוואסקי. אנחנו תמיד מסבירים להורים שלא מדובר במחלת קוואסקי. מדובר בתסמונת חדשה שקיבלה קריטריון ואבחנה רק אחרי שהחלה הפנדמיה וזאת מחלה שונה לחלוטין. התסמונת הזאת תוארה במקומות רבים בעולם ומגיעה בעיכוב מסוים, אחרי גל תחלואה של בין 4–6 שבועות. חשוב להגיד שמהנתונים הראשונים שאנחנו מתחילים לקבל מן העולם, ומעט מאוד בישראל, בגל האומיקרון יש רושם שכנראה היא מגיעה עכשיו קצת יותר מוקדם, אבל זה מאוד ראשוני ואני מסייגת את הדברים שלי בזהירות הנדרשת.

התסמונת הזאת יש לה גם ספקטרום. יש ילדים שחולים ב-PIMS בצורה קלה מאוד, רובם חולים בה בצורה קלה, אבל מיעוטם חולים בה בצורה קשה. לפי מחקרים שונים אנחנו יודעים שכ-50% מן הילדים מתאשפזים בטיפול נמרץ, 1% תמותה – זה הנתון שיש בספרות, כלומר 1% מכל הילדים שמפתחים PIMS נפטרים. זו מחלה שיש בה תמותה ויש בה תחלואה קשה וסיבוכים של אשפוזים בטיפול נמרץ. כפי שאמרתי קודם, אמנם היא נדירה מאוד אבל לא לחלוטין חסרת סיכון. לכן תיכף תראו שיש לנו כלי אפקטיבי ביד כמעט למנוע אותה, בסבירות גבוהה מאוד.

מחקר שיצא מה-CDC האמריקאי הראה שההתחסנות לפי הפרוטוקול שנהוג גם בישראל על ידי משרד הבריאות, התחסנות ילדים בשתי מנות יעילה ב-91% למניעת ה-PIMS. חשוב לי להדגיש את זה. ברפואת ילדים אין לנו מספרים כאלה. אם הייתי יכולה להגן על הילדים מכל המחלות שלצערי אנחנו רואים את הילדים חולים בהן במרפאות בבתי החולים ב-91% הייתי קונה את זה מיד. חשוב להגיד שכאשר יש לנו כלי ביד שנותן לנו 91% הגנה נגד מחלה, שהיא אמנם נדירה אבל כשהיא קורית היא יכולה להיות מסכנת חיים, זה כלי שגם בתור רופאת ילדים, ואני חייבת להגיד שגם בתור אימא, אני חושבת שכדאי מאוד להשתמש בו.

באותו מחקר פורט ש-95% מבני הנוער שפיתחו את התסמונת היו לא מחוסנים. זה נתון מדהים. מי שכן פיתח PIMS למרות החיסון, ההסתמנות הקלינית שלו הייתה הרבה יותר קלה. כל בני הנוער שהגיעו למצב קריטי, כלומר לטיפול נמרץ עקב התסמונת, היו לא מחוסנים. אני חושבת שכאשר ד"ר צ'פניק ואני יושבים עם ההורים במרפאה ומספרים להם את הדברים האלה בגובה העיניים ההחלטה הופכת להיות קלה יותר.

עוד נושא שניגע בו בקצרה הוא ה-Long Covid. אני מניחה שגם אתם שמעתם עליו. ממחקרים שונים מן העולם, מחקרים שונים מישראל – זו תסמונת שמופיעה בילדים גם מחלימים, שחלו או בצורה א-תסמינית או בצורה קלה. היא מאופיינת בקוצר נשימה, בקושי בחזרה לבצע פעילות גופנית, בירידה קוגניטיבית כלשהי, חלק מן ההורים מתארים ממש תסמינים של ADHD, של הפרעת קשב וריכוז. אני חייבת להגיד באופן אישי שאתמול פתחתי את המרפאה עם ילד כזה, שנכנס והאבא אמר לי את המשפט שאני מאוד לא אוהבת לשמוע: ליאור זה לא הילד שלי. לצערי אנחנו נחשפים לילדים האלה. כפי שאמרתי, נדיר, לא שכיח, אבל כשקורה, ולצערנו זה קורה, אנחנו לא אוהבים את זה.

מחקרים שונים מדברים על היארעות שונה, בין 40% ל-70%. במדינת ישראל לפי הסקר שבוצע והמחקר שבוצע אנחנו רואים שכנראה השכיחות היא סביב 1% מן הילדים המאומתים. כאשר אנחנו מדברים על ילדים מאומתים בסדרי גודל של עשרות ומאות אלפי ילדים, 1% ממספר גדול בסופו של דבר מיתרגם למספר לא קטן. כפי שאמרנו, למרות שזה לא שכיח זה עדיין קיים והיינו מעדיפים למנוע.

מחקרים שבוצעו במבוגרים, חשוב להדגיש שלא בילדים אלא במבוגרים, הראו שההתחסנות מפחיתה את תסמיני ה-Long Covid גם מבחינת הסיכוי לפתח אותם וגם כשהם כבר קרו את הווליום של אותם תסמינים.

אגע פה ממש בקצרה. אני רוצה להדגיש שההסתמנויות הנוירולוגיות הן מאוד מאוד ראשוניות, מאוד מאוד נדירות, אבל הן כן קיימות. אנחנו רואים דיווחים מישראל ומן העולם. כרגע בגדר דיווחים אבל חשוב להדגיש גם את זה.

נושא אחרון שניגע בו הוא סוכרת. החלו לצאת מחקרים, גם מארצות הברית וגם ממדינות אירופה המערבית השונות, על עלייה בהיארעות של סוכרת, גם סוג 1 וגם סוג 2, בילדים במהלך הפנדמיה. העדויות האלה הולכות ומצטברות, המחקרים יוצאים, כולל מחקר גדול מארצות הברית, שהראה שהסיכוי לפתח סוכרת חודש אחרי ההחלמה הוא פי שניים וחצי בהשוואה לווירוסים נשימתיים אחרים. חשוב להגיד שגם הנושא הזה נמצא במחקר. עדיין לא ברור לחלוטין האם הווירוס עצמו, הקורונה בעצמה היא הגורם או שאלה גורמים סביבתיים שונים כחלק מן הפנדמיה, אבל הנתון הזה חוזר על עצמו במחקרים נוספים ואנחנו רואים לצערנו שבהחלט הסיכון של ילדים מחלימים מקורונה לפתח סוכרת עלה. כפי שאמרתי כל הזמן, אם אנחנו יכולים למנוע מן הילדים את המחלה אנחנו תמיד נעדיף זאת.

שקף סיכום לפני שנעבור לשאלות ותשובות: הקורונה האקוטית בילדים היא מחלה פחות שכיחה מאשר במבוגרים, זה נכון, אבל היא קיימת. הסיבוכים הם נדירים אבל הם קיימים. כאשר יש לנו כלי ביד שהוא גם בטוח וגם יעיל, כרופאי ילדים – ואני מוקפת פה ברבים ובטובים שבהם – אנחנו תמיד נעדיף להנגיש להורים את המידע כדי לעזור להם לקבל החלטה, שכפי שאמר ד"ר צ'פניק, יהיו שלמים איתה ותגן על הילד שלהם. מבחינתי כאשר אתה מחסן את הילד שלך, אני לא מדברת על תו ירוק או על שום דבר מסביב, אני אומרת: קודם כול בואו נסתכל על הילד, דבר ראשון. אתה שם שכבת מגן על הילד, את שכבת המגן הכי טובה שאתה יכול. אנחנו לא יכולים למנוע מן הילדים את כל התחלואה אבל את מה שאנחנו כן יכולים, בואו נגן עליהם, בדיוק כפי שאנחנו עושים בחיסוני השגרה עשרות שנים. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר גיל צ'פניק, בבקשה.

נשמח לענות על שאלות.

רק אתחבר לסיפה של דברי ליאור. השאלה אל מול ההורה, ויצא לכולנו כרופאי ילדים לענות לשאלות של מאות, אם לא יותר, הורים בנושא הזה, היא לא האם לחסן או לא לחסן. השאלה היא האם אנחנו רוצים שהמטופל שלנו, שהילד שלכם יפגוש את המחלה כאשר יש עליו את שכבת ההגנה הזאת או כאשר אין עליו את שכבת ההגנה הזאת, כי חיסון זה סוג של שכבת הגנה. אנחנו מציגים לגוף מרכיב מסוים ולא מזיק מתוך הנגיף. מערכת החיסון שלנו לומדת להכיר אותו בצורה כזו שכאשר יבוא הרגע ובו הוא ייחשף לדבר האמיתי המערכת תכיר, תתמודד עם הנגיף ועם מה שהוא עושה בצורה הרבה יותר טובה.

צריך להבין, המטרה של נגיף היא להתרבות, להתפשט. כדי לעשות זאת הוא חודר לתאי הגוף שלנו, הוא מתרבה בתוכם, פורץ מתוכם החוצה ומותיר נזקים בתוך הגוף. זה יכול להיות דברים מינוריים מאוד, וזה רוב הווירוסים לשמחתנו ורוב המקרים, וזה יכול להיות דברים הרבה יותר משמעותיים.

לכן כשאנחנו שמים דברים על המאזניים ואנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים עבור הילדים שלנו, מה אנחנו ממליצים עבור המטופלים שלנו, כובד הראיות מראה לנו – אנחנו רק לומדים יותר ויותר שהחיסון הוא אמצעי הבטוח והחשוב ביותר שיש לנו כרגע ביד כדי להתגונן מפני הנזקים של המחלה הזאת. כשאנחנו מדברים על לחיות עם הנגיף, בין השאר זה אומר להתחסן. אנחנו לומדים בשבועות האחרונים אל מול וריאנט חדש, שאנחנו מתייחסים אליו כמסוכן פחות, ככל הנראה חלק מן הסכנה המופחתת הזאת קשור בכך שהאוכלוסייה שלנו מחוסנת ברובה, ומסתכלים גם על אזורים שבהם רוב האוכלוסייה מחוסנת או שהיא פגשה בנגיף בעבר ולכן יש לה סוג של הגנה. עדיף שההגנה הזאת תירכש מחיסון שהוא בטוח מאשר תירכש באופן הרבה יותר חלקי ממחלה, כי מחלות אנחנו לא אוהבים ורוצים למנוע אותן.

שאלות שאנחנו מקבלים כאן: איך זה משפיע על הפוריות, על המחזור החודשי של נערות? האם ואיך?

נושא הפוריות הוא לא רק נושא שצריך לענות עליו אלא הוא דוגמה פשוט לפייק-ניוז, כזב, משהו שהתחיל הרבה לפני שהתחלנו לחסן, עוד בשלב המחקרים אפילו, שאנשים הפיצו ללא שום בסיס מדעי. כאשר אני אומר בסיס מדעי זה לא רק לראות בשטח שהחיסון פוגע, והוא לא, אלא בסיס מדעי זה אומר האם יש איזשהו רציונל, האם יש איזשהו מנגנון פעולה ביולוגי שבאמצעותו אנחנו יכולים להסביר איזו פגיעה בפריון. התשובה היא שאין, אין שום מנגנון כזה. יש איזשהו פייק-ניוז שהסתובב. זה פשוט דבר שהוכח כשקרי, זה פשוט שקר.

עוד לא עבר מספיק זמן כדי להגיע לתוצאות והשלכות. החיסונים בוצעו רק בשנה האחרונה וכדי לראות איך זה מתבטא אצל נערות שטרם גדלו – אנחנו לא יכולים לדעת. אפשר להגיד שעוד לא ידוע, אבל להגיד שזה פייק-ניוז – זה טענה לא מבוססת.

אסביר למה אני אומר את זה ולמה אני כל כך נחרץ. אתן גם למיכל להתייחס.

אני יושבת-ראש החוג למחלות זיהומיות בילדים. קודם כול, כפי שד"ר צ'פניק אמר, אין שום היגיון ביולוגי בזה שהחיסון הזה עלול לגרום לאיזו בעיה בפוריות. אנחנו היום כבר במרחק של שנה פלוס מתחילת החיסונים, יש הרבה מאוד מחקר, שד"ר צ'פניק סיכם אותו בשקופית הזאת, שמראה שאין שום בעיה בפריון, לא של אישה ולא של גבר, בכל ההיבטים של הפריון.

לגבי גדילה והתפתחות – גם בזה אין שום היגיון. יש לנו מולקולה של מסנג'ר רנ"א שמקודדת לחלבון, שנמצאת זמן קצר מאוד בגוף, שעות, ימים ספורים.

פריון, נשים שנכנסו להיריון סימולטני, היריון על כל שלביו, תינוקות או סוף ההיריון. בשנה הזאת צברנו מחקרים על עשרות אלפי נשים בכל השלבים של הפוריות, החל מטיפולי פוריות, כלה בכניסה להיריון ספונטני, כל שלבי ההיריון והלידה וסיבוכי הלידה השונים. המחקרים האלה הראו ללא יוצא מן הכלל שהחיסון לא מעלה סיכון לאף אחד מן הקריטריונים האלה והוא לא פוגע לא בפוריות האישה וגם לא בפוריות הגבר. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, אנחנו משווים תמיד גם מה החיסון יודע לעשות לעומת מה הקורונה יודעת לעשות. לצערנו בהיבט של הקורונה אנחנו כן יודעים שהיא נכנסת לרקמות גוף שונות ואנחנו צריכים לשים גם את זה על השולחן כאשר אנחנו באים לדון בנושא הפוריות.

אני מקווה שקיבלנו תשובה. אני רוצה להדגיש, הסיבה שאני נותן את הדבר הזה כדוגמה היא כי קל מאוד להגיד את זה וזה מאוד מפחיד הורים, מאוד מפחיד את הציבור. לצערי יש אנשים שמפיצים את הדיסאינפורמציה הזאת. זה אמצעי להפחיד. מאוד מפחיד להגיד: אתה לא יודע מה יהיה בעוד עשר שנים. זה נכון, אבל אנחנו יודעים את המדע, אנחנו יודעים איך רפואה עובדת ומכירים את המנגנונים. אנחנו יודעים שחיסון, כפי שד"ר שטיין אמרה בצדק, נמצא בתוך הגוף שלנו זמן קצר ומתפוגג, מתפנה ממנו. לעומת זה, כפי שאמרתי בהתחלה, השאלה היא לא אם לחסן או לא לחסן, השאלה היא האם אנחנו נותנים את ההגנה בפני המחלה. במחלה עצמה הנגיף נשאר הרבה יותר זמן בגוף שלנו. אנחנו מוצאים את הנגיף הזה ברקמות לפעמים שבועות אחרי המחלה. זו בעצם השאלה שיש לנו ביד. אנחנו יודעים שבגלל המנגנון של החיסון ובגלל מה שאנחנו יודעים על חיסונים מן ההיסטוריה, בבסיס הם פועלים באותו מנגנון, שבו אנחנו מציגים לגוף חלק קטן שאנחנו רוצים שהגוף יכיר, איזשהו חלבון מתוך הפתוגן, מתוך הנגיף או החיידק המזיקים ואז אותו חיסון יוצא מן הגוף. אנחנו יודעים שלחיסונים אין השפעה מעבר לשבועות בודדים לאחר ההתחסנות, ולעומת זה לנגיפים יש ועוד איך השפעה, ואנחנו מכירים המון דוגמאות לזה.

שאלה קצרה: איך נעשה איסוף נתונים של תופעות לוואי או השלכות המחלה עצמה? יש מקום מיוחד בתיק הרפואי של המטופל, של הילדים, כדי שתשלבו את המידע?

התשובה היא שכן. קודם כול, אני יכול לענות לגבי מה שאני יודע במדינת ישראל וגם מה שנעשה בעולם, וזו שאלה חשובה מאוד. מדינת ישראל היא לא הגוף היחיד שאוסף את הנתונים בנוגע להתחסנות. אענה לגבי מדינת ישראל. במדינת ישראל יש גם איסוף וולונטרי, שכל אחד יכול לדווח על תופעות לוואי למשרד הבריאות.

יש אתר שנגיש לכל אזרח?

כן. ברגע שאני כצוות רפואי כותב במחשב שלי אבחנה, כל אבחנה, והמטופל נמצא בפרק זמן של חודשיים מהחיסון, אוטומטית המחשב שואל אותי – אפילו אם בא ילד עם חום למרפאה, המחשב מעלה לי את השאלה: הילד הזה התחסן, אתה חושב שתופעת הלוואי הזאת קשורה? ולפעמים אני כותב: כן.

זה נעשה באופן אוטומטי או שכל קופת חולים פיתחה את המערכות שלה?

אני יודע לגבי קופת החולים שלי אבל בכל קופת חולים יש אפשרות לרופא לדווח, ורופאים מדווחים, יש נתונים.

תיכף אסביר איך זה בצד של משרד הבריאות. תסביר קודם את הצד של קופת החולים ושל הרופא המטפל.

ארצות הברית למשל היא מדינה הרבה יותר גדולה, יש בה מיליוני ילדים שהתחסנו – אמנם זה עדיין לא כל הילדים בארצות הברית אבל אנחנו מדברים על כ-7 מיליון ילדים בגילאי 5–11 שקיבלו שתי מנות חיסון ובערך 14 מיליון ילדים בגילאי 12–16 שקיבלו שתי מנות חיסון.

מה אחוז התחסנות הילדים בארצות הברית לעומת ישראל?

אני לא זוכר את הנתונים. אני חושב שזה כ-30%.

אבדוק נתון מדויק. הראינו בישיבה קודמת את החלוקה למדינות.

שם יש כמה מנגנונים שחשוב להכיר אותם כי הם נותנים גם לנו ביטחון. בסופו של דבר זה שה-FDA אישר את החיסון נתן לנו את הביטחון. נתונים שנאספים בארצות הברית, שיש בה מספרים גבוהים הרבה יותר של מתחסנים, גם נותנים לנו ביטחון. שם יש כמה מערכות, כולל מערכות ממוחשבות, שעובדות על תיקים ממוחשבים בתוך אוכלוסייה. יש מערכת שנקראת VCD – Vaccine Safety Datalink. היא לא התחילה עם הקורונה, היא פועלת שם כבר שנים וזיהתה סיגנלים בחיסונים אחרים לתופעות לוואי, והיא פועלת כל הזמן. זאת אומרת, סוקרת את התיקים באופן ממוחשב ובכל פעם שצץ איזשהו קשר אפשרי בין חיסון שניתן לבין עלייה בתחלואה מסוימת הסיגנל הזה קופץ. יש איסוף של נתונים כאלה. יש בארצות הברית מאות אלפים שקיבלו ליד שלהם איזו אפליקציה ששואלת אותם בכל יום אחרי החיסון לגבי תופעות לוואי. יש לנו את הנתונים האלה, זה נקרא V-Safe. יש לנו את הנתונים על ארצות הברית והם מעידים לנו על כך שמדובר בחיסון בטוח.

למה אנחנו כל כך משוכנעים וכל כך מכירים את הנתונים? כי אני לא חושב שיש איזשהו טיפול, שיש איזו טכנולוגיה רפואית שנבדקה בצורה כל כך יסודית כמו חיסוני ה-mRNA. אנחנו מדברים על חיסונים שניתנו במיליארדים בכל העולם, מחקרים שרצים כל הזמן, טכנולוגיית מידע שלא הייתה לפני 10 או 20 שנים בחיסוני השגרה, שאז לקח הרבה יותר זמן לאסוף נתונים ולגשת אליהם, והיום יש לנו את האמצעים האלה, יש לנו את היכולת הזאת. אנחנו ממש און-ליין על החומר הזה, גם מנתונים מכל העולם. הנה עכשיו ד"ר ליאור הכט שגיא מחפשת, תוך שנייה אנחנו מקבלים את הנתונים על מדינות אחרות. זה לא היה לנו בעבר. לכן איסוף הנתונים על תופעות הלוואי הוא ברמה אחרת בכל העולם.

שואלים אותי כאן: מה אנחנו יודעים על הישארות החומר החיסוני בגוף? הורים כותבים לי: אנחנו מבינים שזה שונה מחיסונים אחרים, חיסוני השגרה שמקבלים, כמו נגד חצבת, אדמת, שעלת וכדומה.

כפי שאמרתי בראשית דבריי, המסנג'ר רנ"א זה מולקולה שהגוף שלנו בעצמו מייצר בכל רגע ורגע בתאים שלנו. אנחנו יודעים שהחיסון צריך להישמר בטמפרטורה מאוד מסוימת ונמוכה, השינוע שלו בעייתי. למה? כי המולקולה הזאת לא יציבה, כלומר היא מתפרקת מהר, וכך קורה גם בתאים שלנו. ברגע שהחיסון מוזרק לנו לגוף הוא מתפרק. כפי שד"ר שטיין אמרה, בין שעות לימים בודדים הוא מתפרק, נעלם ומתפוגג מן הגוף. לכן חשוב להדגיש שיש המון פייק-ניוז שרץ ברשתות החברתיות. אנחנו מזהים את הפייק הזה כחוט השני בכל השאלות שנשאלות כאן, כי הוא קיים והוא מייצר חששות אצל ההורים. חשוב להגיד שבשיח הרפואי שלנו לא רק שאנחנו מביאים את הנתונים, אנחנו מבינים את החששות ואנחנו כרופאי ילדים, לצערי, חלק מן העבודה שלנו הוא לעבוד עם הורים חוששים, עוד הרבה לפני הקורונה. כשהילד חולה ההורה חושש, זה הגיוני מאוד. אנחנו רגילים לעבוד עם ההורים לא רק על ההיבט המקצועי, על הנתונים והמחקרים, אלא גם על ההיבט הרגשי, על החששות. לצערנו הפייק-ניוז נוגע בדיוק בנקודה הזו, בחששות. המקום שלנו כרופאי ילדים הוא להנגיש את הנתונים, אבל גם להביא את הנתונים עם המילה הנכונה סביב החשש, והיה לי חשוב להביא את זה כי ראיתי שזה חוזר.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. המטרה של חיסונים באופן כללי היא להפוך את מערכת החיסון שלנו ממשהו כמו פלוגת טירונים לא מנוסה לקומנדו מאומן ומנוסה כאשר הגוף יפגוש את מחולל המחלה. זה נכון לכל מחלה, לא רק לקורונה. כאשר אנחנו מדברים על חיסון מסנג'ר רנ"א, המולקולה שאנחנו מזריקים לגוף נועדה ליצור חלבון אחד בלבד, חלבון הספייק. כשהנגיף עצמו חודר לגוף הוא מכניס את כל החלבונים שלו, גם את חלבון הספייק, ובכמות הרבה יותר גדולה ממה שהגוף מייצר בשריר אחד שמוזרק לתוכו החיסון.

תודה. הייתי רוצה לחזור לנושא המחזור החודשי כי אימהות שואלות אותי כל הזמן על העניין הזה בקרב נערות. האם יש סיכוי לדחייה, לשינויים במחזור החודשי? האם זה מסתדר לאחר מכן? מה אנחנו יודעים בנושא הזה?

באופן לא מדעי אני יכולה לומר מבנותיי וחברותיהן שהיו תופעות של שינוי במחזור. זה הסתדר אחרי זמן מה. אז כן יש איזה בסיס לחשש, שצריך להסביר אותו.

יש הרבה מאוד דיווחים על שיבושים במחזור החודשי. בדרך כלל, בדיוק כפי שתיארת, זה מסתדר בתוך מחזור או שניים. זה כנראה נכון לא רק לחיסון הקורונה, אנחנו פשוט עדים לזה בבת אחת כי אוכלוסייה גדולה מאוד התחסנה באותה עת, אבל זה כנראה קיים גם בחיסונים אחרים שנותנים בגיל המבוגר, כמו נגד פפילומה ושפעת. בכל מקרה, זה כנראה חסר משמעות בטווח הארוך.

אנחנו יודעים משהו שקשור ללידות מוקדמות, להפלות? אני מוצפת בשאלות בנושא הזה.

קודם כול, לא. אנחנו כן יודעים שהקורונה עצמה עושה לידות מוקדמות.

יש כאן מישהי ששואלת: יכול להיות שמצב שהייתי בו אסימפטומטית ולא ידעתי על הקורונה וזה עבר עליי בצורה כזאת או אחרת וכתוצאה מכך זה משפיע ולא מהחיסון? זו תהייה לגבי לידה מוקדמת או הפלות.

אנחנו יודעים באופן כללי שהזיהום בקורונה, המחלה עצמה יכולה לגרום ללידות מוקדמות וללידות שקטות.

אחד המחקרים הטובים שפורסמו ממש בחודש האחרון בארצות הברית בנושא המחזור החודשי – בעצם הייתה לנו בעיה, גם בישראל, נשים לא מדווחות לרופאים שלהן על דבר כמו עיכוב במחזור החודשי, זה דבר שאין לנו את הנתונים לגביו. כאשר אנחנו מדברים על תופעות לוואי מחיסון, לא מספיק לנו לדעת שתופעה מסוימת, כאב ראש נניח, התרחשה זמן מסוים לאחר החיסון, מכיוון שדברים קורים לנו כל הזמן. אנחנו חייבים להשוות מחלות שמתגלות לרמה שלהן ברקע, מה שיעור תופעות לוואי, למשל שיעור כאבי הראש לאחר החיסון לעומת מה שיעור כאבי הראש המשמעותיים באוכלוסייה. אנחנו יודעים, כאשר יש כאב ראש באים לרופא; כאשר יש שינוי במחזור החודשי לא תמיד באים לרופא.

מה נעשה במחקר הזה? יש אפליקציות מסוימות שעוקבות אחרי המחזור החודשי, נשים רוצות לדעת ועוקבות אחרי המחזור החודשי שלהן הרבה לפני הקורונה. לקחו את מסד הנתונים הזה, שהוא מסד נתונים אובייקטיבי, נשים שדיווחו אל תוך מסד הנתונים הזה לא ידעו שיזדקקו לזה בעתיד. אבל הנה, השתמשו בנתון הזה, כמובן בהסכמת הנשים באותה אפליקציה שאספה את הנתונים, ויכלו להשוות מה קרה כאשר אותן נשים התחסנו. באמת ראו שיש עיכוב ויש שינוי קטן בדפוס המחזור החודשי. זה יכול להיות 0.6 ימים אחרי מנה אחת, נדמה לי יום או יומיים אחרי מנה שנייה. יש עיכובים, הדברים האלה כן נמצאו וכן הצליחו להוכיח אותם, אבל זה מסתדר וחוזר לעצמו, חשוב לדעת את זה.

לגבי מיוקרדיטיס, מה אתם יכולים להאיר את עינינו? בואו נגדיר להורים מה זה אומר מיוקרדיטיס.

מיוקרדיטיס, הכוונה לדלקת של שריר הלב. ישראל הייתה הראשונה ששמה לב לעלייה בשכיחות של מיוקרדיטיס, וזה באמת בזכות מערכת הבריאות הטובה והריכוזית שלנו.

אני רוצה ללכת אחורה ולהגיד שאנחנו מכירים את המחלה הזאת ויש לה שני גלים: בתקופת הגיל הצעירה מאוד של הינקות יש מיוקרדיטיס שנובע מזיהומים ויראליים שונים, אחר כך ירידה, ואז שוב עלייה סביב גיל ההתבגרות המאוחר יותר, כנראה בהשפעה הורמונלית, ושם בדרך כלל המחלה היא בעקבות זיהום. לא חלק מן הזיהום עצמו אלא משהו שהוא פוסט זיהומי.

כאשר אובחן המיוקרדיטיס בעקבות החיסון ראינו שזו תופעת לוואי שקיימת, נדירה, ובאמת היה לנו חשוב מאוד לבדוק האם התועלת עולה על הסיכון. ראינו שעדיין, למרות שתופעת הלוואי הזאת קיימת, היא הרבה יותר נדירה מן הסיכון בקורונה עצמה ולכן המלצנו על המשך מתן החיסון.

בעקבות הדיווחים מישראל היו דיווחים דומים מאוד ממדינות עולם אחרות, בשיעורים דומים.

ככל שאנחנו יורדים בגילאים כך אנחנו רואים ששיעור תופעת הלוואי הזאת הולך ויורד, כאשר בגילאים הצעירים הוא כמעט אפסי.

קודם כול, להשלים את הצד של משרד הבריאות. אנחנו מקבלים דיווחים מגורמי מקצוע שמדווחים לנו, זה סוג אחד, והסוג השני הוא מהאנשים שרוצים לדווח. בהתחלה זה היה דיווח אנונימי. הגענו למצב שיש הרבה מאוד דיווחים. בסוף כשאתה מנסה לבדוק מה קרה, לבדוק מול קופות החולים, אז לא באמת מצליחים לאמת את הנתונים האלה. לכן עברנו לדיווח שמי, שאם אתה רוצה לדווח שקרו לך תופעות לוואי אז תדווח בצורה שמית. אז גם הציבור יכול לדווח וגם עובדי הבריאות. הדבר הזה נקרא Passive Surveillance, זה אנשים שבאים ויוזמים, אבל לגבי מיוקרדיטיס יש לנו מה שנקרא Active Surveillance, זה אומר שמיוקרדיטיס אמורה להיות מחלה שבה אנשים מגיעים ובאבחנה כזאת מתאשפזים בבית החולים. משרד הבריאות פונה לבתי החולים אחת לשבוע ומקבל את הנתונים על אנשים שאושפזו עם מיוקרדיטיס, עם קשר לחיסון ובלי קשר לחיסון, כל מקרי המיוקרדיטיס. זה באמת מה שעוזר, כפי שגיל אמר, לעשות השוואה כזאת: האם השנה יש לנו יותר מיוקרדיטיס מאשר בעבר. כך הצלחנו להוכיח שאכן יש קשר לחיסון גם בתופעת הלוואי הנדירה הזאת.

חשוב לומר, ליאור אמרה את זה קודם, שהשיעור הכי גבוה, וגם שם זה תופעה נדירה, הוא בגילאי 16–19, ומפה זה יורד, בגילאי 12–16 השיעור נמוך יותר. עד עצם היום הזה לא היה לנו מקרה אחד של מיוקרדיטיס בגילאי 5–11.

אפשר כהשלמה לקבל מידע טכני? הרופא ציין שיש לו אופציה לעדכן בתוכנה בתיק המטופל האם זה שייך לחיסון קורונה. האם זאת הייתה הנחיה של משרד הבריאות לכל קופות החולים, או שקופת חולים אחת יזמה את הדבר הזה?

הייתה הנחיה של משרד הבריאות עם תחילת מבצע החיסונים, בלי קשר לחיסוני ילדים, שהקופות נדרשות לעקוב אחרי תופעות לוואי באנשים מחוסנים בתקופה של 30 הימים אחרי מתן חיסון, זה מה שמוגדר בדרך כלל כתופעה שקשורה לחיסון, ויש מצבים מסוימים שזה אפילו 60 ימים. נדרשים לעקוב אחרי תופעות הלוואי ולדווח למשרד הבריאות על כל תופעת לוואי. אנחנו לא מנחים את הקופה האם יגיע חלון קופץ שאומר כך אבל הקופות יודעות לחלוטין. הייתה אפילו שיחה עם מנכ"לי הקופות והמנהלים הרפואיים של הקופות להגיד: אנחנו מתחילים במבצע חיסונים – זה היה אי שם בדצמבר 2020 – יש לעקוב אחרי תופעות הלוואי, יצאו מכתבים שאומרים את זה, ואיך לדווח לנו על זה.

יש פורמט אחיד שבו הם מדווחים?

בהחלט. זה יוצא גם בתדריך החיסונים. זה משהו מוכר מאוד. אגב זה לא רק לחיסוני קורונה, עושים את זה לכל החיסונים. הרופאים מכירים את זה, בקיאים בזה, יודעים למי מדווחים. אין פה שום דבר חדש או מיוחד או יוצא דופן.

לא רק שזה קיים. זה גם נגיש מאוד לאוכלוסיית הרופאים והרופאות שהיא אוכלוסייה עמוסה. אנחנו לא מדברים על זה היום אבל באמת העבודה היא מאוד מאוד אינטנסיבית בשנתיים האלה. הכלי הזה מונגש לרופאים כל כך בקלות, כפי שגיל אמר. אנחנו במקרה באותה קופה אבל זה לא משנה, זה כך בכל המקומות. זה פשוט קופץ לך כך שגם אם שכחת כי חשבת על משהו אחר המערכת דואגת להזכיר לך וצריך לדווח.

אני רוצה לומר עוד דבר על ההיבט הקליני של המיוקרדיטיס, שאנחנו מדברים עליו ממש בקצרה. יש מיוקרדיטיס מן החיסון, שההסתמנות הקלינית שלו ברוב המקרים היא הסתמנות קלה. אנחנו יודעים שההסתמנות הקלינית של מיוקרדיטיס בעקבות החיסון היא לא ההסתמנות הקלינית של מיוקרדיטיס או PIMS מהקורונה בעצמה והיא לא ההסתמנות של מיוקרדיטיס, כפי שאמרה ד"ר שטיין, בילדים שחולים במיוקרדיטיס ממחלה ויראלית כזאת או אחרת או פוסט מחלה ויראלית בילדים הצעירים והמבוגרים. חשוב להגיד שההסתמנות הקלינית הקלה ביותר היא זו שבאה בעקבות החיסון. חשוב להדגיש את זה, ואנחנו גם מדגישים את זה להורים.

תודה. אני רואה שיש כאן בקשות לדיבור אבל אנחנו מסיימים את אותו חלק וחשוב לנו לשמוע, ד"ר אילן לרנר, מנהל מקצועי של מדעת, לגבי אותם כלים להורים, כלי הסברה, ובכלל למי שצופה בנו בעת הזו.

תודה רבה. כל המידע שהצגנו פה היום, הכול קיים והכול נמצא. אני רוצה לספר לכם בכמה דקות איך אפשר להגיע לזה.

הכלי הראשון הוא המיזם שפרופ' גרוסמן הציג לפני כמה דקות. זו הייתה יוזמה של פרופ' גרוסמן, עם שיתוף פעולה של משרד החינוך ושל רשויות מקומיות ושל הנהגות הורים ומועצות תלמידים ועמותת מחוסגן, לתת לרופאי ילדים אפשרות לדבר עם ההורים בשיחת זום, לתת להם מקום לשאול שאלות, לשמוע תשובות.

אתם יכולים לראות פה דוגמאות להזמנות שיצאו. היו כמעט 40 מפגשים, יותר מ-1,500 הורים שקיבלו את הכלים האלה. הדרך היום לעשות את זה היא לפנות למנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות. כפי שפרופ' גרוסמן אמר קודם, אולי דרך מנהלי בתי הספר בהמשך, אני לא יודע. אבל המיזם הזה קיים ואפשר להשתמש בו.

אז כל מי שרוצה, אפשר להזמין.

גם לנו בעמותת מדעת יש פרויקט דומה שעשינו, של הרצאות בנושא קורונה. התחלנו בהן ממש כשהחיסון למבוגרים יצא, לפני כבר יותר משנה. העברנו עשרות הרצאות לאלפי משתתפים, לא רק להורים אלא לחברות, לישובים שרצו להזמין אותנו. כמובן אפשר ליצור אתנו קשר לגבי זה.

עוד מיזם שלנו, שאנחנו קוראים לו "ווטסאפ דוק" – אנחנו יודעים היום שאחד הכלים הכי נגישים והכי נוחים לשיח זה דרך הטלפון, דרך תוכנת ווטסאפ. לא תמיד יש את הזמן לשבת ולצפות בשיחת זום או לשאול את השאלות. יש לנו פלטפורמה שמאפשרת, באמצעות כלי שיושב על ווטסאפ, לאפשר שיח ישיר של הורים עם מומחיות ועם רופאות שלנו. אנחנו מפעילים את המיזם הזה, שד"ר צ'פניק הוא מי שהמציא אותו, כבר כמה שנים. זה היה על חיסוני החצבת וחיסוני שגרה. רק בנושא קורונה יצא לנו כבר לדבר עם יותר מ-4,000 משתתפים.

אני חייבת לומר שאני העליתי "ווטסאפ דוק" של מדעת לקבוצת הורים וזה מדהים. יש שם אנשים מקצועיים שעונים בצ'ט קבוצתי לכל השאלות. אני ממליצה, בטח למורים ומנהלים, למדריכים בתנועות נוער, למי שחושב שצריך לחזק אמירות מסוימות או להעביר מידע בצורה אמינה ומקצועית, רוצו לשימוש הזה. אפשר באתר של מדעת לפנות אליהם בצורה פשוטה מאוד והם מיד מעלים את ה"ווטסאפ דוק".

חברת הכנסת סילמן הרימה לי פה להנחתה. היום בערב יתקיים מפגש כזה שפתוח לכל מי שרוצה להשתתף. יש כאן קישור, נכנסים אליו ואז מגיעים לקבוצת ווטסאפ, לוחצים "שלח" וזה כל מה שצריך לעשות כדי להירשם למפגש. כאשר המפגש יתחיל יהיו הסברים של המומחיות והמומחים שלנו, הרופאות שיהיו שם יסבירו קצת על המחלה, יסבירו קצת על החיסון ויהיה מקום לשאול שאלות. לכל מי שמעוניין, אנחנו עושים את זה היום, ואפשר ליצור אתנו קשר גם לגבי מפגשים נוספים.

כל אלה כלים אקטיביים, שפונים או למחלקות החינוך או אלינו ויוזמים שיחה ויוזמים הסבר. אבל יש גם המון מידע ברשת, והוא מידע אמיתי. אני מציג פה כמה מן המקורות:

קודם כול האתר של החוג הישראלי למחלות זיהומיות בילדים, ד"ר שטיין מייצגת אותו כאן. יש שם המון מידע, ולא רק על הקורונה אלא בכלל על חיסוני שגרה.

כמובן אתר משרד הבריאות, שעשו עבודה מדהימה סביב המגפה הזאת. מעבר למידע הטכני של החוזרים והנהלים יש כאן הסברים ויש כאן הפרחות של שמועות ושל פייק-ניוז שמסתובב, יש פה הנחיות לצוותים מקצועיים, יש פה את הפרוטוקולים של הוועדות, של הצט"מ ושל הוועדה שמלווה את מבצע החיסונים. כל המידע הזה זמין וקיים ונכון להשתמש בו.

ואחרון, אני לא יכול שלא להציג את האתר שלנו, את האתר של מדעת. הקמנו אתר של מרכז מידע, עם הנחיות ומדריכים.

אני חייבת לומר שגם פה בוועדה יש לנו את כל המידע שלכם ומאוד פשוט לקחת את זה, להדפיס את זה, להנגיש את זה. מדהים.

אחד הדברים הכי גדולים שעשינו השנה, זה בעצם סוג של פינה קבועה, שאנחנו קוראים לה "מדעת עושה סדר". כשמסתובבת איזו שמועה או איזה מידע לא ברור, לחיוב או לשלילה, אנחנו מנסים להנגיש אותו בגובה העיניים. יש לנו קבוצות פייסבוק פעילות שנותנות להורים מקום. כשמדברים על חיסונים יש את קהילת מדעת ואפשר לשאול אותנו שאלות.

אנחנו רוצים לתת את המידע הזה, משרד החינוך רוצה לתת אותו, איגוד רופאי הילדים והחוג למחלות זיהומיות בילדים רוצים לתת את המידע הזה. בואו ותבקשו מאתנו, אנחנו שם בשביל זה.

תודה. דקה לפני שמנכ"לית המשרד מתייחסת ורופא הכנסת, אני רוצה להעלות את אלי בן ברון, הוא הורה. הוא כתב לנו שהוא נמצא פה בזום ונכנס במיוחד לוועדה המיוחדת. יצא לי לדבר אתו. הוא אבא מדהים, מיוחד, שרוצה לדבר דווקא על ילדים שלא יכולים להתחסן בתוך מערכת החינוך ואיך הוא רוצה שנעזור לו לשמור על הילד שלו. בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות. רק אחדד משהו כאבא לעומר, ילד בן 16.5 עם ניוון שרירים. הוא על כיסא גלגלים, ילד עם מוגבלות מסוימת. הוא התחסן שלוש פעמים ואנחנו מאמינים מאוד בחיסונים וכך גם כל החבר'ה שאני מייצג. אני מייצג 250,000 ילדים ובני נוער בסיכון, עם מוגבלות, שהם לא יכולים ללכת רגיל לבתי הספר כי בבתי הספר הם יכולים להידבק. אנחנו נמצאים במצב שהילדים שלנו לא מקבלים מענה איך הם יכולים להתנהל בתקופה הזאת. הם ילדים שכבר חודשים על חודשים יושבים בבית כי אנחנו לא יכולים לשלוח את הילדים לבית הספר, כי שם חס וחלילה הם יכולים להידבק, וכל הידבקות של הילדים שלנו היא מצב קשה מאוד. פנינו למשרד החינוך, ויש גם מי שדיברו עם שרת החינוך, שייתנו מענה, אך לא נותנים מענה. 250,000 ילדים נמצאים במצב בעייתי מאוד, גם רגשית, גם הפחד להדביק. קשה לשלוח גם את האחים לבית הספר, כדי שהאחים לא יביאו את המחלה הביתה. אם חלילה ילד כזה נדבק במחלה – זה מוות ודאי.

בקיצור, המצב של הילדים שלנו בעייתי מאוד. אין מענה. רק הורה שיש לו קצת כוח ועזרה מול העירייה ומול אגף החינוך מקבל מענה. אנחנו עזרנו קצת לילד שלי וקיבלנו מענה.

אלי, איבדנו אתך את הקשר, כי אתה גם זז וגם מדבר תוך כדי, אבל הנקודה ברורה. דלית שטאובר מנכ"לית המשרד, בבקשה.

קודם כול אתייחס לסוגיה האחרונה ואחר כך באופן כללי גם לסיכום וגם להצעות אופרטיביות. כולנו כאן כדי לקדם חיסוני ילדים, אני חושבת שזאת המטרה המשותפת של כולנו.

קודם כול לגבי ילדים בסיכון – אני רוצה לומר שיש נוהל ברור. ילדים שלא יכולים לבוא כמובן אף אחד לא יסכן אותם ואת בני ביתם. הם מקבלים הנגשה הביתה. אם יש בעיה פרטנית אני מבקשת שייפנו אליי והבעיה תיפתר. יש לנו נוהל ויש לנו את הכלים לתת מענה. זה לא אמור להיות המצב. זה יתוקן באופן מידי.

אני רוצה לסכם.

קודם כול, תודה רבה. ההסבר מאוד מאיר עיניים. זה רק מראה כמה חשובה הנגשה של מידע שקוף ואמין, כולל הסיכונים.

אני רוצה להדגיש, כפי שאמרתי בפתיח, שאני רואה במתווה החדש קודם כול שכבת הגנה נוספת, שבזכותה אנחנו מאתרים עשרות אלפי ילדים בתחלואה סמויה, שכתוצאה מזה אנחנו מצמצמים את התפשטות המחלה ותורמים לבריאות הציבור.

על פי הנהלים של משרד הבריאות, שאנחנו מקפידים עליהם מאוד, תלמיד מחוסן, כמו כל מחוסן אחר במשק שנחשף לחולה מאומת, לא נדרש לבידוד. תלמיד לא מחוסן שנחשף לחולה מאומת מחויב לבצע בדיקות. אם הוא לא מבצע את הבדיקות האלה הוא נדרש בכל מקרה, גם היום, להיכנס לבידוד.

צריך לציין בשקיפות, לאור כל מה שקורה במשק היום וביטול התו הירוק, מערכת החינוך היא המקום הכי מוקפד, היא המקום שבו מתנהלות בדיקות ומתקבל מידע יותר מאשר בכל פורום אחר במשק. מה אנחנו יודעים להגיד על מקומות אחרים יותר מאשר על מערכת החינוך? המערכת שלנו היא הכי מוקפדת לאור המתווה.

לגבי הבקשה של משרד הבריאות לקבל מאתנו שמות של מאומתים – זה עובד בדיוק הפוך, זה תמוה. אנחנו מקבלים את השמות של המאומתים ממשרד הבריאות. שם נמצאים שמות המאומתים, הם מגיעים אלינו ולפי זה המנהלים שלנו פועלים. אז שלא יהיה חלילה בלבול בדבר הזה.

מבחינה אופרטיבית אני רוצה להציע, בצניעות, עשייה נוספת משותפת. בעיניי הקמפיין של הנגשת המידע הוא סופר חשוב והוא צריך להיות בזרוע של משרד הבריאות, בכלים האלה שמדברים באופן הברור לאוכלוסיות השונות, בשפות השונות.

יש גם מקום שלנו, לאור המידע החשוב מאוד והצורך להגן על ילדים, להנגיש שוב אופציות נוספות כפי שאנחנו יודעים לעשות במערכת החינוך. לצורך זה, ככל שיהיה קמפיין שיביא להורים את המידע, במקביל אליו אני מציעה, אני אקח על עצמי בתוקף תפקידי כמנהלת משרד החינוך להוציא ריענון לכל מנהלי המחוזות, שבו הייתי רוצה לכלול גם את ההנגשה של מידע מרופאי ילדים, גם את הקישורים לכל האתרים שאתם מנגישים בהם אפשרות להורים לדבר וגם להפנות שוב למנהלים. הלוואי שזה ירחיב את האופציה לקבל מידע נוסף. כפי שראינו, היה לזה הד ראשון. כדאי לעשות עוד גל שני ולראות את מידת ההיענות.

לגבי השוני בשיעור המתחסנים באזורים שונים בארץ – ככל שהדבר הזה יעלה צורך של מקום מסוים להנגשה של מבצע אני ארים את הכפפה שהוצעה כאן על ידי ד"ר שרון אלרעי-פרייס לשליחת ניידת ממוקדת למקומות שבהם אין הנגשה. לגבי שאר הציבור אני חושבת שזה צריך לקרות בקהילה, לציבור שהוא ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה.

משרד החינוך כן יכול לדעת היום באיזה בית ספר שיעור ההתחסנות נמוך.

אנחנו יודעים מה המקומות עם שיעורי התחסנות נמוכים, לכולם ברור שזה מקומות בדרום ובאוכלוסיות כאלה ואחרות. ככל שיהיה לנו שם צורך אנחנו נעבוד בשיתוף פעולה. נבקש מן המנהלים שאם עולה צורך שמצדיק ניידת, כי זה משאב יקר מאוד, אנחנו נפנה ונפעל בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות להנגיש נקודתית למקומות הללו. כל זה מתוך מטרה משותפת לכולנו להנגיש את שכבת ההגנה הזאת, שמסייעת גם למטרה הקדושה שלנו, להשאיר את מערכת החינוך פתוחה. אף אחד מאתנו לא רוצה לראות ילד חולה, ובוודאי לא ילד עם נזקים.

אני מאמינה שרק ברוח טובה ובשיתוף פעולה ובהעמקת הכלים, מה מצליח יותר, נצליח לקדם את המודעות, קודם כול, את המידע, כאשר אנחנו תמיד ננגיש את המערכת לכל דבר אפשרי.

אני רוצה לחזור למקרה של אלי בן ברון, שהביא לנו דוגמה של ילד שלמרות שהתחסן בכל החיסונים הוא פוחד לשלוח אותו לבית ספר, ילדים בסיכון.

יש לנו נוהל שמחייב שיגיעו אליהם הביתה לתת מענה. ככל שזה לא נעשה, אבדוק את זה. יש לנו ממש נוהל ברור, הוא מופיע גם בפורטל. הוא צריך לקבל את המענה שלו. ביקשתי את המידע, אני אוודה שהוא יקבל מענה.

קיבלנו כאן הרבה פניות בנושא הזה.

אני מבקשת שיפנו אותן ללשכתי, לשכת המנכ"לית. כל מקרה כזה יטופל באופן מידי. הם ילדים שזכאים לשירותי חינוך. הנוהל הזה נמצא. ילדים בסיכון לא אמורים להידבק, לא אמורים לסכן את בני משפחתם.

שמעתם. אם צריך לדאוג לאלפי ילדים שנמצאים בבית, לדאוג להם ללימודים בבית, זה משאבים גדולים מאוד שמשרד החינוך יצטרך לספק. לכן אני חושבת, ומכאן אנחנו יוצאים להורים בקריאה, בואו נגן על הילדים האלה כדי שיוכלו להיות בתוך המסגרות ויוכלו להרגיש בהן בטוחים. אין שום סיבה שחבריהם לא יהיו מחוסנים. אם אנחנו מדברים על רעות וערבות הדדית אז זו הערבות ההדדית והרעות האמיתית, לא להשאיר אחרים מחוץ לאותו מעגל ושיגיעו אליהם הביתה כי מישהו לא רוצה להתחסן. שמענו כאן את כל המידע אודות החיסונים ואני מקווה שזה היה נגיש ובהיר.

אני רוצה להבהיר משהו. קודם כול, שאלה לדלית. זה גם לגבי ילדים שיש להם במשפחה מישהו שהוא בסיכון? יש הרבה מאוד ילדים שההורים מפחדים לשלוח אותם והילדים פוחדים ללכת כדי לא להדביק בני בית.

אכן יש נוהל שאומר שאם רופא המשפחה הקבוע שולח מכתב ומציין שזה טיפול קבוע – יש ממש נוהל, אשלח לך אותו, הוא מופיע בפורטל, שתואם ביחד עם משרד הבריאות, עם פרופ' אש, כתבנו אותו ביחד.

שמגיעים לילדים הביתה ומלמדים אותם?

הם מקבלים מענה. אעביר לך את הנוהל.

אני רוצה לדייק משהו לגבי אילו נתונים עוברים ממשרד הבריאות למשרד החינוך ועל מה דיברתי, כי גם יצא פה איזה "פוש" שהוא לא לגמרי נכון וגם אני מבינה ממה שמנכ"לית משרד החינוך אמרה שאולי זה לא הובן.

קודם כול, הילדים המאומתים שמדווחים באנטיגן ביתי למשרד החינוך, מן הסתם המידע הזה לא מגיע אלינו. אני לא יודעת מי הם אותם 60,000, ולא עליהם דיברתי. אני מניחה שאותם הורים גם הולכים לעשות אנטיגן מוסדי.

גם זה מועבר אליכם, רק המערכות לא מסוגלות לקלוט את זה. באותה מתכונת שהעברנו את הדיווחים של הכיתה גם את המידע הזה אנחנו מעבירים בכספות.

פרופ' אש כתב לי מכתב. אמרתי לו: כל הנתונים שיש לנו יועברו אליכם, כל מה שנמצא אצלנו עובר.

רק אגיד שלא על זה דיברתי. דיברתי לא על המאומתים, כי המאומתים – בסוף אני מאמינה שכל ההורים אחראיים, אם יצאה בדיקת אנטיגן חיובית בבית הם ילכו לעשות את הבדיקה המוסדית. לא דיברתי על החלק הזה אלא על החלק שבסוף יש ילדים בכיתה והמתווה מדבר על כך שאם לא בוצעו שתי בדיקות אנטיגן ביתיות ביום רביעי וראשון לפני כן הילדים האלה חבי בידוד. לנו אין שום דרך לדעת מי הם אותם ילדים ולכן אנחנו לא מכניסים אותם לבידוד.

אבל זה לא אומר שהם מאומתים.

הם חבי בידוד, הם צריכים להיות בבידוד ואנחנו צריכים לדעת על כך. זה המידע שצריך לעבור אלינו כדי לעקוב אחרי המתווה, שהוא באמת נעשה בצורה בטוחה כפי שממשלת ישראל קבעה אותו.

ד"ר נעם אופק, רופא הכנסת, בבקשה.

שלום לכולם. אני עובד גם כמומחה ברפואת המשפחה בקהילה. ראשית, גם רופאי המשפחה מצטרפים לקריאה של רופאי הילדים לחסן את הילדים וגם את עצמנו המבוגרים.

יש לי שאלה לד"ר שרון אלרעי-פרייס ולד"ר מיכל שטיין לגבי היעילות והבטיחות של חיסונים שהם לא מסנג'ר רנ"א, כלומר החיסונים בטכנולוגיות הקלסיות הישנות יותר, שהם פחות מפורסמים. ראשית, כדאי לפרסם את הנתונים. שנית, יש ילדים וגם מבוגרים שלא יכולים לקבל חיסון של מסנג'ר רנ"א בשל סיבות שונות, או לחילופין הורים שמעדיפים חיסונים בטכנולוגיות הישנות, כן רוצים להתחסן נגד קורונה אבל פוחדים מהמסנג'ר רנ"א. אם אפשר להתייחס.

בינתיים אין אישור FDA לאף חיסון פרט לחיסון של פייזר לילדים, זה פשוט לא מאושר. ברגע שיהיה מאושר כמובן ייכנס. כך היה גם עם החיסונים של המבוגרים, הכנסנו קודם את החיסונים שהיו מאושרים ראשונים, וככל שנכנסו עוד חיסונים מאושרים הכנסנו גם אותם. כיום לאנשים מבוגרים יש יכולת לבחור באיזה חיסון הם רוצים להשתמש אז אין עם זה שום בעיה. לילדים פשוט אין חיסון אחר שמאושר על ידי ה-FDA.

אוסיף על זה שהביאו לארץ חיסוני אסטרה-זנקה כדי לתת אופציה לאנשים שהם מנועי חיסון מסנג'ר רנ"א. הם בטכנולוגיה אחרת שמבוססת על וקטור. בבני נוער ספציפיים שהם מנועי חיסון מסנג'ר רנ"א מאשרים להם באופן פרטני לקבל. לא לילדים צעירים.

אני מתחבר לדברים האחרונים של המנכ"לית. אני רוצה מעט להגביה עוף ולומר שרופאי הילדים בהחלט מודאגים ממה שקורה עם חיסוני הילדים. ולא רק זאת, אנחנו גם מזהים איזו זליגה של ירידה באמון ההורים גם לחיסוני השגרה, וזה ממש מדיר שינה מעינינו. היום אין על כך דיון אלא בשבוע הבא, אבל זה מתחבר אצלנו לתופעה מדאיגה מאוד ואנחנו חשים שזו ממש עת חירום לעצור את המגמה הזאת עכשיו, משום שחיסוני השגרה הם קודש הקודשים של רפואת הילדים בכלל.

אני רוצה לנצל את המפגש הזה היום ולומר, חברת הכנסת סילמן, את חווית ביחד אתנו מה זה נקרא מפגש של שאלות ותשובות. אנחנו רוצים לתת אפשרות להרבה יותר הורים – אם קודם הוצג ש-1,500 הורים היו במפגשים כאלה, היינו רוצים שזה יגיע ל-15,000 – ואנחנו זקוקים לכם, ממש זקוקים לכם, לכוחות של משרד החינוך, כדי לקדם את העניין הזה. כמו למשל: קוקה קולה הוא משקה טוב אבל אם לא היו המשאיות של קוקה קולה שמביאות אותו לכל מקום בארץ אז לא היו שותים קוקה קולה.

אנחנו חלוקים עליך קצת.

יש לי הצעת שיפור להצעה הקודמת שלך. למדנו כרגע שאנחנו פותחים שיחות זום להורים בנושאים שמעניינים אותם, ולכל שיחת זום כזאת נרשמים 1,000 הורים, בנושאים שונים. בעקבות המדיניות של השרה למניעת אלימות אנחנו מקיימים שיחות עם הורים בנושאים שונים. אנחנו יכולים להעלות – זה לא ברמת רשות אבל לא משנה, זה ברמת מדינה – כל הורה שרוצה מפגש עם רופא ילדים סביב הסברה כזאת, עד 1,000 אנשים יכולים להירשם למפגש. כאשר המפגש יתמלא נפתח עוד אחד. אז דרך הפלטפורמה שלנו אנחנו יכולים לתת ברמה ארצית מענה לדבר הזה עם הרופאים שלכם בשפות שונות.

נמצא אתנו בזום פרופ' חגי לוין, יושב-ראש איגוד רופאי בריאות הציבור, שרוצה להעיר. בבקשה.

תודה רבה לך, היושבת-ראש, ותודה לכולם על הדיון החשוב.

אני רוצה להמשיך את הדברים שאמר כאן יושב-ראש איגוד רופאי הילדים. אנחנו בתוך העניין אבל בכל זאת להסתכל על זה בתמונה הרחבה יותר ולטווח רחוק יותר.

אני מזכיר שעבר ולא הושלם תהליך החקיקה של חוק עידוד התחסנות. אני קורא לך, יושבת-ראש הוועדה, כבר במושב הקרוב לקדם את חוק עידוד ההתחסנות במדינת ישראל, שיש בו עקרונות של ריץ'-אאוט, נתונים שהם חיוניים כדי לקבל החלטות מושכלות וקביעת סדרי עדיפויות.

המפתח להצלחה, גם בכלל בבריאות הציבור וגם ספציפית בנושא חיסוני הילדים כנגד קורונה, הוא במקצועיות, בגישת קידום בריאות. אני חייב להגיד שהילדים מתחסנים כנגד חצבת לא בגלל שהם מקבלים תו ירוק. אנחנו צריכים לעודד התחסנות, כפי הנתונים שהוצגו כאן שמראים שהורם נטל הראיה לגבי חיסון ילדים נגד קורונה, ובכך אנחנו צריכים להתמקד, במניעת סיבוכים ותחלואה קשה.

נושא הפערים בין אוכלוסיות מאוד מאוד מטריד אותנו. אנחנו מציעים שיוצגו הנתונים בצורה כזאת שימחישו את הפערים בין אוכלוסיות במדינת ישראל בחיסון ילדים ומבוגרים נגד קורונה. זה הדבר שצריך להיות לנגד עינינו. אנחנו צריכים לעשות מאמץ ממוקד, ריץ'-אאוט לאוכלוסיות שבהן שיעור ההתחסנות נמוך יותר, שזה אוכלוסיות יותר בפריפריה, יותר במצב סוציו-אקונומי נמוך.

צריך גם לעשות ריץ'-אאוט ייעודי לילדים שהם בסיכון גבוה יותר. צריך לא רק רוחבי, בהליקופטר את כולם, אלא למפות ספציפית ולוודא שבקרב הילדים בסיכון שיעור ההתחסנות הרבה יותר גבוה.

יושבת-ראש הוועדה, את ציינת את חשיבות הסולידריות, וזה באמת חשוב מאוד. גם את המסר הזה צריך להגיד להורים ולילדים ולכולם כי חלק מן הסיבה להתחסן היא גם כחלק מן ההתמודדות הכוללת עם המחלה.

דובר, ואני רוצה שלא נעזוב את העניין הזה, אם הייתה היום אחות בית ספר היינו במצב הרבה יותר טוב. לשם אנחנו צריכים לשאוף. זה הזמן לדאוג. יושבת-ראש הוועדה, הרי את ואני היינו בדיון לפני שהיית חברת כנסת, לפני יותר משנה, כשדיברנו על נושא מקדמי בריאות קהילתיים, על הצורך ביחידת בריאות בכל רשות מקומית. הדברים האלה מתקדמים, אבל לאט מדי.

זה הזמן לעשות את הדברים האלה וזה גם מה שיוכל לעודד את ההתחסנות בכלל, ונגד קורונה בפרט. אנחנו צריכים לזהות את החסמים באופן מקצועי. הייתי רוצה לראות מחקר ייעודי, והוא יכול להיות דווקא איכותני ולא כמותי, עם קבוצות מיקוד, עם ראיונות של הורים, של ילדים, של מורים, כדי באמת להבין בשטח את החסמים ולתת להם מענה. כך נוכל לפעול על בסיס מידע. זה אולי ייקח קצת זמן אבל לפחות בעוד שבועיים, בעוד חודש נהיה חכמים יותר.

בנושא תופעות הלוואי לצערי אנחנו רואים פער בין למשל הדיווחים שהיו במחקרים של פייזר לבין הניטור הפסיבי במדינת ישראל. אני חייב להגיד שזה דווקא המקצועיות, לנטר את תופעות הלוואי באופן אקטיבי עוד יותר מן המאמצים שנעשו, דווקא זה יחזק את אמון הציבור בחיסונים ויעלה את שיעור ההתחסנות, דווקא כשנדע יותר על תופעות הלוואי.

תודה לך על הדיון החשוב. הצגתי כאן כמה נקודות קונקרטיות שאפשר להתקדם איתן. תודה.

תודה רבה. עוד משהו שאתם רוצים להוסיף כסיכום לדברים?

אני שמח מאוד שהוזמנו לכאן. כפי שגברת שטאובר אמרה, אני חושב שהנתונים קיימים, אנחנו נותנים אותם כל הזמן במרפאות שלנו. המגבלה שלנו, וזה אולי אחד הדברים שגרם לכולנו, כל מי שנמצא כאן, לפחות הרופאים, לעשות משהו שהוא מעבר לדל"ת אמותיו במרפאה, אחד הדברים שקשה לנו איתם הוא שאנחנו נותנים את כל המידע, אנחנו עושים את זה הרבה אחד על אחד, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה בסדר גודל הרבה יותר גדול, באחד ל-100, באחד ל-1,000, באחד ל-10,000. אני חושב שיש ערך למפגש הבלתי אמצעי, מצד אחד, אבל אפשר גם ליישם את זה בפלטפורמות ובאמצעים הרבה יותר רחבים. לכן אני שמח שאנחנו פה. אנחנו נשמח מאוד להמשיך לשתף פעולה, להמשיך לעזור, לתת את המידע להורים, גם למי שמקשיב לנו עכשיו וגם למי שיקשיב לנו בעתיד.

תודה רבה.

אני רוצה להודות לכם, לד"ר שרון אלרעי-פרייס, לפרופ' צחי גרוסמן, לד"ר נעם אופק, ממשרד החינוך דלית שטאובר המנכ"לית שנמצא אתנו כאן, אריה מור, אפרת לאופר, ממשרד הרווחה ד"ר שגית ארבל אלון שהייתה אתנו בזום, לד"ר אורי לרנר, ד"ר גיל צ'פניק, ד"ר ליאור הכט שגיא – באמת תודה. אני רוצה קודם כול להודות לכם, לומר שהדברים נמצאים בשידורים הישירים ואפשר לצפות בהם. אנחנו נוציא גם סיכום של הדברים, גם תצא הודעת דוברות מסודרת של הוועדה, ואם יש צורך באיזה סיוע, עזרה, אנחנו נמצאים כאן.

בשבוע הבא נקיים דיונים ייחודיים גם בתחום חיסוני הילדים של שגרה ובכלל נתונים בבדיקות שגרתיות, מדדי איכות רפואה, שאנחנו לא רוצים שהם ירדו לאור המציאות של הקורונה.

מכאן אנחנו קוראים גם למשרד החינוך לעשות כל צעד שניתן כדי לעודד ולסייע בנושא הזה של חיסוני הילדים, כל מה שנראה לכם לנכון, כפי שציינה המנכ"לית, כדי לערב צוותים של מנהלים, צוותי חינוך, הורים.

כל השו"תים למיניהם שהופיעו כאן – המידע כולו נמצא באתר הוועדה ויעלה אליו ממש או-טו-טו, כולל המצגות.

אני רוצה להודות לכולכם שבאתם. רק בריאות, כפי שאומרים.

אני רוצה להודות שאנחנו בידיים טובות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:12.