פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
09/02/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 88
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, ח' באדר א' התשפ"ב (09 בפברואר 2022), שעה 9:10

ציון היום הבינלאומי לנשים ונערות במדע

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
מופיד מרעי

שרון רופא אופיר

אושרה לרר שבייב - הממונה על השוויון בין המינים, משרד החינוך

תמר קרביץ - אגף אקדמי, משרד החינוך

תמר פפר סולומון - מנהלת תוכנית ממריאות, המרכז לחינוך סייבר

אביגייל בר חיים - תלמידה, המרכז לחינוך סייבר

אורנה בלומברגר - ד"ר, מפקחת מרכזית למקצועות הפיזיקה, משרד החינוך

עידית שחר - ראש מערך המגדר במכון ויצמן

שי לוי - מנהל עסקים ומנהל אמדוקס ישראל

סיגל סדצקי - פרופסור, נציגת האקדמיה לרפואה מדעית ה.ר.י. ההסתדרות הרפואית

שושנה ארד - פרופסור , ראש וועדת מלגות למדעים, נעמ"ת

יארה ג'בארין - סטודנטית למדעי החיים ולמדעי הרפואה, אוניברסיטת חיפה

ענת כהן שמואל

ענת נחום - חבר תרגומים
















ציון היום הבינלאומי לנשים ונערות במדע

ישיבת וועדת העבודה והרווחה, ה-9 בפברואר 2022, ח באדר א' תשפ"ב, השעה היא 9:10 בבוקר ואני שמחה לציין היום בוועדה ישיבה מיוחדת וחגיגית לקראת ציון היום הבין לאומי לנשים ונערות במדע. אז אולי ככה שווה לפתוח באיזה ציטוט של מארי קארי, שאמרה "..לימדו אותי שדרך ההתקדמות אינה מהירה ולא קלה..".

היום הבינלאומי לנשים ונערות במדע מתקיים ממש בעוד יומיים. האו"ם קיבל את ההחלטה בדבר קיום היום הזה בשנת 2015, במטרה לקדם נשים בתחום המדעים. עברו שבע שנים מאז ומצבן של הנשים בתחומים האלה השתפר – אבל זה לא באמת מספיק. גם בישראל כמו בעולם יש פחות נערות אשר בוחרות במגמות ריאליות או מגמות מדעיות בתיכון ופחות צעירות שבוחרות בלימודי תואר במקצועות אלה. ישנם מאמצים בישראל – יוזמות פרטיות ויוזמות לאומיות, שמנסות לעודד ומנסות להילחם בחסמים שנערות ונשים עומדות בפניהם בדרכן להשתלבות במדע ובטכנולוגיה, למצוא להם פתרונות כאשר בעצם ההשתלבות של נשים ונערות במדע היא חשובה מאין כמוה.

אנחנו נדבר על הדברים הללו היום וכמו שאמרתי בתחילת דבריי, הדיון הזה היום נקבע על מנת לתת במה לנשים ונערות, אבל לא רק להן אלא גם ליזמים ויושבים כאן מספר מועט של גברים וליוזמות בתחום המדעים שנועדו לחתור לשוויון, למוביליות ולעצמאות כלכלית של נשים. אז הדרך היא לא מהירה ולא קלה, אבל אנחנו פה נעבוד קשה לאורך מן על מנת לתת לכל אחת את האפשרות ללכת בעקבות הלב שלה, בעקבות החלומות, לנפץ עוד תקרת זכוכית, לחלום, להעז ולהצליח בכל תחום שהיא ממש תבחר.

אז על מה למשל אנחנו נדבר היום? למה אנחנו עם נתונים כאלה, האם המגמה תשתנה, מה גורם לשינוי והאם הוא מספק, מהי הפעילות הממשלתית שלנו בנושא?

דו"ח הנציבות האירופאית של שנת 2018 קבע שההשתתפות של נשים במדע וטכנולוגיה תורמת להגברת האיכות, הרלוונטיות החברתית והתחרותיות של מחקר וחדשנות. מחקר ממשלתי של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, קבע שמקצועות המדע – מחשבים, רפואה, הנדסה ופיזיקה הם התחומים שהכי מקדמים מוביליות חברתית, כאשר בנות מהוות כמעט מחצית, 50% מהניגשות לבגרות בחמש יחידות מתמטיקה, אבל בבחירת המגמות הריאליות ניתן לראות הטיות מגדריות ברורות - המקצועות הם גבריים, פיזיקה ומחשבים שבהם יש בין 36% בערך או 32% של בנות בהתאמה ובכל מה שקשור למדעי המחשב – רק 32% מכלל הסטודנטיות לומדות את המקצוע, זאת לעומת שיעורן מכלל הסטודנטים אשר עומד כל כ-60% בתואר הראשון.

אז הזמנו לכאן היום גורמים ממשלתיים, גורמים של החברה הפרטית וגם בחורות צעירות - נערות שיספרו לנו על התוכנית שבה הן לקחו חלק.

אני אשמח לפתוח בנימה אישית שככה חיברה את החיים עם הרגש, עם הגורל ועם היום הזה שבו אנחנו יושבים פה, עם הישיבה המיוחדת הזו. אני רוצה לפנות למר שי לוי שיושב איתנו כאן היום, שאותו הכרתי בנסיבות קשות מאוד – טראגיות. שי איבד את אגם בתו היקרה באסון נחל צפית ואני זכיתי להיות עורכת הדין שלך ושל המשפחות האחרות במשך תקופה לא קצרה. באחת השיחות בינינו, אם תרשה לי לגלות, סיפרת לי והתגלגלה השיחה ככה אל מחוץ לעניינים המשפטיים ואז סיפרת לי גם על אגם כמובן, על היכולות והשאיפות שלה ועל האהבה שלה לתחומים האלה והאחרים ואז, זה היה נדמה לי ממש תחילתה של התוכנית, עוד שרק התחלת לחשוב על איך אתה הולך לעשות ולבצע את החלום הזה ולהמשיך אותה בחיים האלה ולהקים תוכנית לנערות על שמה של אגם ואני מאוד אשמח שאתה תספר על זה עוד כמה מילים.

תודה אפרת, תודה על ההקדמה. התוכנית שאנחנו נציג היום באמת נקראת על שמה של אגם בתי. התוכנית מתמקדת בנערות בכיתה ט' ומטרתה לעודד נערות לבחור במקצועות טכנולוגיים. אתם תיכף תראו את המצגת שנציג, היא מראה שבאמת יש יכולת אדירה בקרב אותן נערות, אבל חלקן קצת נרתעות לא מסיבות ענייניות. התוכנית הזאתי מטרתה לחשוף את אותן הנערות לעולם הזה, לעולם ההיי טק, עולם הטכנולוגיה ולהראות להן שזה בהחלט אפשרי. אז תמר, שהיא מנהלת הפרויקט מטעם מרכז הסייבר מיד תציג את זה.

גם היה חשוב לי, כמו שקצת הכרתי את אגם ומהשיחות שלנו, לשלב בזה גם תכנים שהם תכנים של אהבת הארץ, של מנהיגות וזאת תוכנית הסייבר. תודה.

תודה שי. תמר, בבקשה תציגי לנו את עצמך.

אז שמי תמר, בוקר טוב. אני מנהלת תחום המגדר ומנהלת תוכנית "ממריאות" של המרכז לחינוך סייבר. העמותה פעילה כבר 12 שנה והוקמה בשותפות ייחודית של קרן רש"י עם משרד הביטחון ומערך הסייבר הלאומי. זו עמותה שמפעילה כבר כמה שנים תוכניות טכנולוגיות לנוער ומתוך הניסיון שלנו בתוך התוכניות הטכנולוגיות האלה, הבנו שנערות הן אוכלוסייה ייחודית שמצריכה מענה ייחודי בתוך עולם הטכנולוגיה. קיים פער גדול מאוד בין ההשתתפות והיכולת של נערות להשתפר בתוך תוכניות כאלה ויצאנו למחקר.

המחקר שלנו נערך כבר כמה שנים טובות על מנת להבין באמת את הפער והמחקר הזה העלה נתונים מאוד מאוד מעניינים. הנתון הראשון והמאוד מאוד חשוב, הוא היכולת של נערות והפוטנציאל שלהן להתמודד עם לימודי טכנולוגיה. היכולת והפוטנציאל שלהן הם זהים ליכולת והפוטנציאל של נערים. אפשר לראות שמכלל הניגשים לבגרות 5 יחידות לימוד במתמטיקה בארץ כ-50% אלו נערות ולכן אין פער ביכולת וזה בעצם נתון מאוד מאוד משמעותי. לעומת זאת, כשמסתכלים באמת כמו שאמרת, על 5 יחידות לימוד במדעי המחשב והנדסת תוכנה רק 32% מהניגשים הן נערות.

אם ממשיכים הלאה אנחנו רואים פה תופעה של משפך מתכווץ. מסתכלים על חיילות מתכנתות בצה"ל, מסתכלים על חיילות בתפקידי סייבר, הנתונים הולכים ויורדים וכשמסתכלים על נשים בתפקידי ניהול טכנולוגיה בהייטק זה גם נתון מאוד מאוד נמוך.

13% בלבד.

13% בלבד. המשפך המתכווץ הוא המשפך הדולף, זו תופעה שמוכרת לא רק בישראל כמובן, אלא בכלל העולם.

בצבא 27% חיילות ובסייבר רק 15%?

נכון.

מלוחמות הסייבר רק 15%?

מלוחמות הסייבר. אפשר קצת לדבר על זה בהמשך, אבל ספציפית עולם הסייבר גם הוא עולם שיש בו לנערות ולנשים וחיילות המון רתיעה ממנו מסיבות לא נכונות, רתיעה ותחושות של מסוגלות נמוכה - שוב, מסיבות לא נכונות. אפשר לראות גם בדו"ח נייר המדיניות, שהוגש למשרד המדע והטכנולוגיה לפני כשנה וחצי, ששוב מראה שאם מסתכלים על התפלגות של ציוני בגרות אין פערי יכולת בין נערות לנערים. גם במתמטיקה ומדעי המחשב - בעצם הבסיס לכל עולם הטכנולוגיה והסייבר אין פערי יכולת ואפילו אפשר לראות שנערות משיגות ציונים קצת יותר גבוהים כשמסתכלים על הבגרות במדעי המחשב.

נכון, מדהים ואז זה נעצר? זאת אומרת, היתרון הזה או השוויון הזה שאנחנו רואים אותו בתיכון אחר כך זה נבלם.

הוא נבלם. אנחנו לא רואים אותו בתיכון. זאת אומרת אנחנו רואים אותו אולי בגילאי חטיבות ביניים, שזו נקודה מאוד חשובה. נערות בסופו של דבר, כדי להביא אותן להתעניינות במקצועות מדעיים טכנולוגיים בגילאים 11 עד 15 עדיין יש התעניינות גדולה מאוד ואיפה שהוא בגיל 15 באמת זה נעצר ונערות לא בוחרות – לא בלימודים טכנולוגיים במסגרת בלתי פורמלית כמו התוכניות של המרכז לחינוך סייבר ולא בלימודים טכנולוגיים.

אז בדקתם למה זה נעצר?

אז באמת בדקנו, מיפינו בעצם ארבעה חסמים מרכזיים.

אולי אני אגיד רגע לעניין החסמים שאנחנו רואים אצלינו נגיד בחברה, באמדוקס, אחוז הנשים הוא 45%. עכשיו אם את מסתכלת על תפקידי ניהול או על תפקידים טכנולוגיים זה 35%-37%. זה עניין של פוקוס, של רצון, של דחיפה באמת ולפתוח דלתות. באמת אפשר לייצר חסמים והתוכנית שאנחנו נדבר עליה מסירה חסמים. אבל אני אומר שעם פוקוס נכון ועם רצון אפשר להסיר אותם ואין שום סיבה שנשים לא יהוו בדיוק 50% מכוח האדם הטכנולוגי ומהכישרון הטכנולוגי.

כן, בחברת אמדוקס מוכיחים שאפשר אחרת. זאת אומרת הנותנים שהראיתי קודם הם נתונים שהם נכונים.

כי פשוט שינו את סדר העדיפויות ושמו על זה פוקוס כמו שאומר שי.

ממש כך וכדי להגיע לשם וכדי לגרום לזה שזה יקרה בכלל הארץ ובכלל החברות, אז באמת אנחנו מפעילים תוכניות טכנולוגיות, אחת מהן באמת היא "תוכנית אגם" בשיתוף של חברת אמדוקס, שנספר עליה עוד מעט, כדי להתחיל באמת מגילאים צעירים יותר וכדי להפעיל את החסמים האלה.

אז כשאנחנו באמת ממפים חסמים יש לנו ארבע חסמים מרכזיים שאפשר למפות אותם. נערות בגיל הזה בדרך כלל יש להן תפיסת מסוגלות עצמית נמוכה בכל מה שקשור לטכנולוגיה. נערות חושבות על טכנולוגיה, חושבות על לימודים טכנולוגיים ויש להן תחושה שהן לא מסוגלות, תחושה שהיא לא נכונה, שהיא נובעת הרבה מאוד פעמים מאיזה שהן נורמות חברתיות או מהתנסויות קודמות שהן לא היו מוצלחות. יש להן תפיסות לא נכונות על תחום הטכנולוגיה ובייחוד סייבר שעליו מקודם דיברנו והם נתפסים כמשהו מאוד גברי, או משהו ביטחוני או צבאי.

כלומר יש פה הסללה ממש מובנית.

ממש כך.

בבתי הספר, בבית אולי, התפיסה שלנו כחברה.

בהרבה מקומות, כן ובדיוק התכוונתי להגיע לשם. סוכני חיברות, מעגלי השפעה על נערות הרבה פעמים אומרים "זה לא מתאים לכן" והן שומעות את זה הרבה פעמים, לפעמים זה מהמורים ומהמורות, לפעמים מההורים שלהן והן תופסות את תחום הטכנולוגיה ובכלל, את התעשייה הזו כמשהו שהן בכלל לא יכולות להגיע אליו כי או שהן לא מסוגלות או שזה לא מתאים להן בכלל או שזה לא מעניין אותן. הרבה פעמים הן נתקלות בכל מיני שיטות הוראה בבית הספר או במסגרות אחרות שלא באמת מחברים בהן את הטכנולוגיה לעולם שלהן, שזה משהו שהוא מאוד משמעותי לנערות או לעולם הרחב, למקומות שהם משמעותיים לנערות ושיטות הוראה כאלה והכוונה כזו של סוכני חיברות באמת, הם חסמים מאוד מאוד משמעותיים שגורמים לפער הגדול הזה בין נערים לנערות בלימודי הטכנולוגיה.

כן.

אז באמת במרכז לחינוך סייבר אנחנו מפעילים שלל תוכניות ופרויקטים מתוך הניסיון הרב שלנו פה בלימודים טכנולוגיים כדי לייצר תהליך משמעותי שהוא נותן או מאפשר שינוי על רצף הגילאים. עוד מעט אני אספר על "תוכנית אגם" באמת, בשיתוף חברת אמדוקס ויש תוכנית נוספת, שנקראת "star tech" בחטיבות הביניים וזה ממשיך לתוכנית טכנולוגית נוספת שנקראת "ממריאות" והכל מוכוון כמובן לתפקידים טכנולוגיים בשירות משמעותי בצה"ל או בשירות הלאומי ובסופו של דבר, לקריירה משמעותית, בתקווה, בתעשיית ההייטק - מה שמאפשר באמת את אותה המוביליות החברתית שדיברת עליה בתחילת הדיון, זו המשימה המרכזית של המרכז.

אז "תוכנית אגם" הוקמה באמת לזכרה של אגם לוי ז"ל, בשותפות עם חברת אמדוקס והוקמה בדמותה של אגם, שבאמת טיפחה והאמינה במצוינות, מנהיגות ותרומה לקהילה ואהבת הארץ וברוחה של אגם באמת בנינו תוכנית שמעודדת נערות לבחור במגמות טכנולוגיות בתיכון. זו תוכנית שפעילה בכיתות ט' עבור נערות, כרגע היא פותחת את השנה השלישית שלה. נערות, בתוך זמן בית הספר חוות חוויה של הצלחה בעולם הטכנולוגיה, נפגשות עם מנטוריות בחברת אמדוקס – חלק מן המפגשים שנערכו לפני הקורונה ממש בוצעו בתוך החברה והן קיבלו הרבה מאוד התנסויות שיצרו להן באמת את ההבנה שהן מסוגלות, שהן יכולות להצליח. הן פגשו את אותן המנטוריות ובעצם הבינו שזה יכול להיות העתיד שלהן, שהן מודלים לחיקוי שהם מתאימים ונכונים וראויים להן.

בסופו של דבר ההצלחה היא מאוד מאוד גדולה. זאת אומרת אנחנו רואים שמדדנו וזה כבר סיומן של שנתיים מאוד מוצלחות. אנחנו רואים שכ-80% מהמשתתפות חושבות שטכנולוגיה זה כן מעניין וכ-86% חושבות שטכנולוגיה כן מתאימה להן והנתון הכי משמעותי הוא ששליש מן המשתתפות, תוך פרק זמן יחסית קצר, בחרו בסופו של דבר במגמה טכנולוגית.

לעומת איזה נתון שהיה קודם לכן?

לעומת שמונה אחוזים מהנערות שלא השתתפו.

משמונה אחוזים גדלתם ל-34%?

כן.

מדהים וזה בשנתיים ובמימון עצמי?

כן, זה בשנתיים. במימון כן, מימון של חברת אמדוקס.

מימון עצמי שאנחנו נשמח גם לדבר עליו בסוף.

תיכף נדבר עם משרדי הממשלה, נראה מה הם עושים. לא, זה מדהים.

זה רוחבי בכל הארץ?

לא.

זה בבית ספר אחד בשרון והשנה אנחנו מתחילים גם בשדרות.

הולכים לפתוח גם בשדרות.

אנחנו רוצים להרחיב את זה לעוד בתי ספר, אם יהיה את המימון.

כן.

אז איפה המיקוד פה?

נערות בכיתות ט', אתה יכול לראות פה כבר.

לא, זה ברור לי. אזורית, גיאוגרפית?

כרגע המיקוד הגיאוגרפי הוא בלב השרון, בבית הספר שבו אגם למדה.

במדינת תל אביב.

הם התחילו, לא! זה לא בגלל תל אביב.

למה? השנה בשדרות.

והשנה פותחים בשדרות. חשוב להגיד משהו מאוד משמעותי.

תחשוב שזה פרויקט שנולד מהשטח. זה פרויקט שאתה יודע, בא אבא של אגם ואמר "..אני רוצה לעשות פה שינוי". בסוף אתה יודע, ה שינויים האלה מתחילים.

אני יודע, אני מכיר את הפרויקט. אני מכיר וזה השינוי והוא יבורך, אני תיכף אתייחס.

אני רוצה להגיד משהו מאוד משמעותי שחשוב לומר אותו, נערה היא נערה בכל מקום בארץ. נתונים שהצגנו הם נתונים שהם נכונים לכל מקום בארץ וגם אם תגיע לתיכון בתל אביב אתה לא תגלה נערות במגמת מדעי המחשב – גם אם זה בתל אביב וגם אם בשדרות. אז אנחנו התחלנו בלב השרון, כי שם זה המקום שאנחנו הכי מחוברים אליו מבחינת אגם ז"ל שלמדה שם ואנחנו ממשיכים בשדרות בשנה הבאה.

על הרצף הזה של התוכניות, על מנת באמת לייצר רצף ומתוך הבנה שבשדרות למשל, לא בכת בתי הספר התיכוניים יש מגמת מדעי המחשב אנחנו רוצים לתת לנערות אלטרנטיבה אחרת. כשאין מגמת מדעי המחשב לימודים טכנולוגיים נחשבים למסגרות בלתי פורמליים ומתוך העיקרון הזה הוקמה תוכנית "ממריאות". תוכנית ממריאות היא תוכנית שבאמת, המטרה שלה היא להכין נערות לשירות צבאי או שירות לאומי משמעותי בתפקידי סייבר וטכנולוגיה והיא באמת מותאמת לנערות בכיתות י' עד י"ב.

ואין היום מבחינה מדינית או ממשלתית תוכניות שכבר עוסקות בדיוק בדברים האלה? אולי תיכף נשמע, אבל נכנסתם לוואקום בדבר הזה?

נכנסנו לוואקום רציני. אנחנו למעשה, התוכניות שלנו והמרכז לחינוך סייבר הם תוכניות במימון משרד הביטחון ומערך הסייבר הלאומי – משרד ראש הממשלה. זאת אומרת אנחנו בדיוק נותנים את המענה שחלקו עלה מהשטח וחלקו עלה מהמדינה והתוכנית הזאת באמת, זה בדיוק מה שהיא עושה, היא מקנה ידע וכלים טכנולוגיים לנערות ומקנה להן מיומנויות שהן מאוד מאוד משמעותיות לחיים. אלו מיומנויות שרלוונטיות לא רק בלימודי הטכנולוגיה, אלא מחברות את זה בכלל לעולם הגדול ולכל שלל האפשרויות שהן רוצות לבחור לאחר מכן. מיומנויות של למידה עצמית, מיומנויות של פתרון בעיות, כל הדברים האלה הם דברים שלומדים תוך כדי לימודים טכנולוגיים והם משמעותיים גם בכל הלימודים שהן לומדות בתיכון.

המסקנה שלנו מהמערך הזה, מהשנתיים – שלוש האחרונות ואנחנו כבר רואים אותו, הוא שככל שנתחיל בשלב מוקדם יותר, אנחנו מדברים פה על כיתה ט' אבל אפשר להתחיל אפילו קודם, לחשוף את עולם הטכנולוגיה בפני הנערות הללו בכל מקום בארץ במרכז ובפריפריה – כך נגדיל את הסיכוי שהן ירצו ונמצא אותן אחר כך בתעשייה הזו באמת. אני חושב וגם אמרה את זה תמר, שבמקומות כמו שדרות או בצפון לא תמיד יש מגמות טכנולוגיות או שיש מגמות טכנולוגיות אבל הן מאוד מאוד קטנות ואז יש תוכנית חלופית, אבל אם באמת המדינה תתגייס ותתרום ונוכל להקים מגמה טכנולוגית של בית הספר, זה בוודאי יתן מכפיל כוח למהלך הזה.

כן, בהחלט. תיכף אנחנו נעשה דיאלוג באמת גם עם המשרדים. אז תמר, אני רוצה ברשותך לעבור לאחת מנציגות הדור הצעיר שיושבות כאן.

יש פה רק אולי כדאי שנגיד, נערות.

כן אני אגיד, יש לנו בעצם, הבאנו איתנו אורחות גם מ"תוכנית אגם". נמצאות איתנו שלוש בוגרות של תוכנית אגם מבית ספר דרור. יש לנו פה שתי אורחות שהן בוגרות של תוכנית "ממריאות", התוכנית שהיא בעצם לנערות בגילאי תיכון ושאמורה להמשיך את הרצף ויש לנו כאן שתי חניכות משדרות, מתוכנית star tech, תוכנית חטיבות הביניים, שהן בעצם מהצעירות בחבורה והן נמצאות בתחילת דרכן.

מי אלה הצעירות משדרות? אהלן.

אתן משדרות?

כן.

ובחרתן להתחיל את התוכנית בקרוב?

כבר התחלנו אותה.

רק איך קוראים לך?

קוראים לי אביגייל. אנחנו כבר התחלנו את התוכנית בעיקרון, אנחנו די בהתחלה.

את יודעת מה הולך להיות שם?

כן.

אולי תספרי לי למה בחרת בזה?

באה אלינו מדריכה לכיתה והציגה את הפרויקט והיא הראתה לנו כל מיני תוצרים של תלמידים שהיו וזה היה נראה ממש מעניין ויפה. אז נכנסתי לפרויקט והתחלתי ואני מאוד נהנית וזה ממש מגניב לראות שאני יוצרת את זה, אני עושה, עכשיו התחלנו לעשות משחק וזה ממש.

איזה יופי, בהצלחה אביגייל.

תודה רבה.

ומי, יש לנו נציגה שהיא בוגרת?

נציגה שהיא בוגרת תוכנית "אגם". אתן רוצות להציג את עצמיכן?

אני נועה, אני למדתי בבית ספר תבור והייתי בתוכנית "אגם" בכיתה ט', עכשיו אני בכיתה י'. אני חושבת שהתוכנית באמת, אני זוכרת שהם נתנו לנו לעשות אפליקציה וכשבאמת הצלחתי לעשות את זה בסופו של דבר, אני חושבת שעשינו את זה פעמיים וכשהצלחתי זה היה כזה "..וואו! אני עשיתי את זה?.." אז אני חושבת שזה נתן לי את הדחיפה. בסופו של דבר אני בחרתי לעשות בתיכון 10 יחידות מחשבים.

וואו, כל הכבוד.

כן.

וזה משהו שחשבת עליו לפני כן?

לא, אני לא חשבתי על זה.

לא?

לא. בגלל שאין לנו את זה לא בבית הספר היסודי ולא בחטיבות הביניים אז אני כאילו לא חשבתי על העולם הזה בכלל.

אז היה צריך לפתוח לך את האפשרות הזו בעצם, להציג אותה בפנייך.

זה די חשף לי את עולם המחשבים.

וזה לא היה לפני?

אני לא הכרתי אותו לפני.

חשוב לומר שכל הנערות שלומדות ומשתתפות בתוכנית "אגם", הן למעשה נערות שבתחילת הדרך אומרות לנו, דרך שאלונים שאנחנו מעבירים, שהן לא רוצות לבחור בטכנולוגיה ולכן השינוי הוא כל כך משמעותי.

זה מדהים, כל הכבוד. טוב, אז אני שמחה להכיר אתכן, את כולכן ואם היה לי זמן אז הייתי מדברת עם כולכן.

אולי רק להגיד כמה מילים על תוכנית "ממריאות"? רון או דורין?

אז אני חושבת שאם יהיה לנו עוד מעט קצת יותר זמן. יש לנו פה עוד כל כך הרבה דוברים שרוצים לדבר בזום. אז ככל ויהיה לנו יותר זמן, אני מבטיחה שאני אחזור לשאר הבנות. אבל שווה לכן גם להקשיב ולהיות מעורבים ומעורבות בשיחות ואם יש לכן שאלות גם למשרדי הממשלה אני אשמח לשמוע גם את הדיאלוג שלכן. חבר הכנסת מופיד מרעי, בבקשה.

בוקר טוב ותודה לך גברתי יושבת הראש, אפשר להחמיא לך?

לא.

כל הדיונים שבאמת אנחנו מקיימים פה בוועדת העבודה והרווחה – גם אלה שמתוכננים וגם אלה שלא מתוכננים הם באמת בנושאים מאוד מאוד מרכזיים. מגיע לך באמת את מלוא הברכות ומנכ"ל אמדוקס וכל הנערות שנמצאות פה, באמת מגיע לכם ולכן את מלוא ההערכה והכבוד.

משהו, מרגש ממש.

אני חושב שכשאתה מסתכל פה ושומע את הנערות ושומע לאן אתה רוצה להוביל אתה אומר "אתה יודע מה, לשם אנחנו כמדינה רוצים להגיע וזה חשוב" ולא סתם שאלתי לגבי הסייבר, מבחינת השילוב של הבנות בצבא ואיפה הן עומדות בנושא הזה שהוא חשוב והוא כרגע עומד על אחוזים נמוכים, אני מניח שהשאיפה היא להמשיך.

אז מעבר לברכות אני רוצה כאן להגיד עוד מילה טובה גם לשרה רונית פרקש הכהן, שרת המדע, שמובילה תוכנית בכל הארץ לחינוך טכנולוגי גם בבתי הספר והיא משקיעה משאבים בנושא הזה וגם במגזר הלא יהודי, המגזר הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי, שאני לא רואה פה נציגים מטעמם ואני מניח ומקווה שבהמשך יהיו נציגים מטעמם. אנחנו דיברנו ככה, על רגל אחת. יש שם פוטנציאל במגזרים האלה והיום הסמנכ"ל של משרד החינוך ושל שרת החינוך לחינוך טכנולוגי הוא מוהנא פארס, שהוא גם כן בן היישוב שלי ואגב, למען הגילוי הנאות – למי שלא מכיר, אני הייתי גם ראש רשות לפני זה וראש ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות בארץ ונושא החינוך באופן כללי והחינוך הטכנולוגי מאוד היה חושב לי, עד כדי כך שבית הספר שלי המקיף השש שנתי חורפיש קיבל מקום שלישי בתחרות הטכנולוגית הארצית. אז זה אומר שפוטנציאל יש. אני לא אדבר כרגע על הבנים, כי הנושא שלנו הוא הנערות והבנים באמת מובילים ביחידות הסייבר, אבל אנחנו רוצים גם שזה יגיע אל הנערות.

לא סתם שאלתי ואני כן רוצה לתת דגש על הפריפריה. כלומר התוכנית והקידום, אסור שזה יתמקד רק במרכז הארץ וזה צריך להיות גם בפריפריה. אני שמח שיושבות פה נציגות מהעיר שדרות והייתי שמח גם שיהיו נציגות מצפון הארץ.

אז בוא נגיד את זה עכשיו למשרד החינוך והם אתה יודע, הם עושים מה שהם יכולים לעשות. אנחנו בוא נדבר עם משרד החינוך. הנה תיכף נעלה אותם ונשאל מה הם עושים.

לא משרד החינוך זה ברור, כן אלה דברים מאוד מאוד חשובים. כשאני מדבר גם על פריפריה אגב, אני לא מדבר רק על פריפריה הגיאוגרפית – במקרה שנינו מהצפון, כן? אני מדבר גם על פריפריה חברתית, ששם טמון פוטנציאל במיוחד לנשים, שהוא גבוהה מאוד ולהערכתי הוא לא מנוצל ופה אני עובר אל הצורך בשוויון הזדמנויות. צריך לתת שוויון הזדמנויות באמת, לנשים ולישובים החלשים ולישובים המרוחקים. אני תושב יישוב קו העימות, אבל בצפון – חורפיש, שנמצא שני קילומטר מגדר המערכת וזה יישוב חבר ביישובי קו העימות בצפון ואנחנו באמת מרוחקים. אז לשם צריך להיות הדגש, יש שם פוטנציאל וצריך לא רק לתת את הדגש על זה, אלא הלכה למעשה – להגיע ולקדם את הנושא.

לי יש חלום, זה לא שייך לחצר שלכם אבל חשוב לי שתבינו אותו. הבנות הדרוזיות גברתי יושבת הראש, הן לא מתגייסות. אני הצעתי הצעה והיא מקובלת וגם התקבלה בזמנו על ידי ראש הממשלה עוד כשהיה שר החינוך וגם על ידי שרת החינוך יפעת שאשא ביטון וההצעה הייתה שאת הבנות להשאיר במסגרת בית ספרית לכיתה י"ג ו-י"ד וללמד אותן באשכולות, אשכול טכנולוגיה, אשכול חינוך וכולי, כך שלבסוף הן יבחרו את הדרך שלהן. אם אפשר במקרה הזה לשלב את עיקרי התוכנית וגם להשקיע בנערות שבאמת לא מתגייסות כי הרי יש את זה גם במגזר היהודי – דתי, חלק גדול מהבנות במגזר הדתי לא מתגייסות וזה טוב גם להן, תוכנית כזו יכולה גם להתאים להן. זה גם יכול לתת מענה לשירות קהילתי וזה פותר את הבעיה ואז ילדה כזאת יוצאת עם תואר הנדסאית. מה עוד שהיא יכולה להיכנס לאוניברסיטה בלי מבחני.

וגם משרד הכלכלה ומשרד האוצר יהיו מאושרים כי זה יעלה את הפריון במשק ויקדם פה ובדיוק כל הדברים שאנחנו ושכל המשרדים הממשלתיים חותרים אליהם.

נכון.

זה מצב של win win.

כן וזה כלום כסף גם.

זה כלום כסף. אז ברשותך באמת חבר הכנסת מרעי, בוא נפנה למשרד החינוך. הממונה על שוויון בין המינים בחינוך – אושרה לרר שייב, שלום לך גברתי.

שלום ובוקר טוב. קודם כל אני מודה על הזכות להשתתף בדיון הזה. אני חושבת שלכל אורך שנות תפקידי, זו הפעם הראשונה שאני מוזמנת לוועדה הזו וזה באמת מאוד מעניין ואני חושבת על איך זה לא קרה עד עכשיו, איך זה לא התבקש – הקשר הזה בין בחירה של מקצועות ה- s.t.e.m בתיכון, בין נשים שלומדות s.t.e.m. s.t.e.m זה מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה לבין עולם העבודה, אז תודה רבה.

אני רוצה להתחיל בהמשך למה שנאמר קודם ולהגיד ששום תוכנית שנכנסת למשרד החינוך לא נכנסת לוואקום, זה אפילו די מעליב לשמוע את זה – אם יורשה לי בנימה קצת אישית. כי אם מציגים נתון של 50% תלמידות שלומדות מתמטיקה 5 יחידות ומסיימות, מציגים נתון של מצטיינות ועוד מעט נקבל עוד נתונים, אז זה לא קרה בחלל ריק. כל זה קרה כתוצאה של עבודה של מורות ומורים בשטח, של מנהלים ומנהלות בתי הספר ושלנו במטה ושל תוכניות ענפות ורחבות שאנחנו מפעילים ומפעילות בתוך משרד החינוך.

אני רוצה להגיד קודם כל שהתפיסה שלנו במשרד החינוך היא תפיסה של הטמעת חשיבה מגדרית. אנחנו מאמינות שבזה שאנחנו נקדם בכלל שוויון בתוך מערכת החינוך, בזה אנחנו גם נביא תלמידות אל תוך ה- s.t.e.m ובמגזר הדרוזי, הערבי והבדואי נביא תלמידים כי שם יש היפוך מגמה.

שרת החינוך, בפעם הראשונה – לפחות מאז שאני בתפקיד הזה, שמה לה כיעד בתוך תוכנית העבודה שלה לתיקון השוויון המגדרי, כולל שינוי לשון לפנייה שוויונית בכיתת הלשון, פניה שוויונית במבחני הבגרות החל מקיץ 2022 והטמעה של הלשון השוויונית במבחנים הבאים ובכלל המערכת.

השנה אנחנו גם מתחילים הטמעה של תוכנית של חובת הכשרת פקחי הוראה כתנאי לתעודת הוארה, גם זו עבודה שלנו מול המל"ג ומול זאת אומרת שכל מורה ומורה שיצאו לשטח החל מהשנה הזו ובהטמעה של חמש שנים, יצאו עם ידע בחינוך מגדרי וזה לא עניין של מה בכך. גם זו העבודה שלנו מול המל"ג ומול עוד הרבה מאוד גורמים.

כן ותיכף אנחנו נשמע גם את הנציגה של המל"ג. תאמרי לי בבקשה אושרה, אני גם הופתעתי לטובה מכך שבאמת כ - 50% מהניגשים לחמש יחידות לימוד במתמטיקה הן בנות, אבל עם זאת אי אפשר להתעלם ממקצועות הפיזיקה והמחשבים ששם כרגע משרד החינוך והתוכניות הברוכות שלו ואין לי ספק שאתם עושים עבודה ואני גם רואה את זה, אבל עדיין שם אנחנו מקבלים ציון שאני לא אגיד "נכשל", אבל אני אגיד ציון מאוד נמוך. כי באמת, הפוטנציאל הוא נמצא ואנחנו שמנו כאן את הדגש לא רק על המתמטיקה כמובן, אלא באמת גם על מקצועות המדע והטכנולוגיה ופה עוד יש לנו דרך מאוד ארוכה, אז מה אתם מתכוונים לעשות?

אני מסכימה איתך, אני רק אומרת שהמתמטיקה היא הקטר ואת השינוי במתמטיקה עשינו בשנים האחרונות. בחמש השנים האחרונות הייתה פריצה בתחום המתמטיקה, התחילה פריצה גם בפיזיקה, - - - פיזיקה נמצאת איתי כאן והיא תציג את מה שאנחנו מתכוונות לעשות וכמו שאנחנו יודעות מתמטיקה ופיזיקה הם הקטרים שמושכים אחר כך את כל היתר. אורנה את רוצה להציג את התוכניות שלנו בפיזיקה. ד"ר אורנה בלומברג, מפמ"רית פיזיקה.

בבקשה גברתי, ד"ר אורנה בלומברג.

תודה רבה, שלום ובוקר טוב. אני מודה על הזכות להיות כאן ושמחה לספר לכם על מה שאנחנו עושים בפיקוח על הפיזיקה בנושא הזה של קידום בנות ועידוד בנות לבחירה בפיזיקה כמקצוע מורחב לחמש יחידות לימוד.

מה זיהיתם? אם עשיתם בדיקה, אני מניחה שבוודאי עשיתם הכנה.

נכון.

איפה החסמים שאתם זיהיתם? למה אתם מבינים או מבינות שיש כרגע אחוזים מאוד נמוכים של השתתפות של בנות צעירות בתחומים האלה?

אז למעשה החסמים ששמענו קודם מהגברת שדיברה מהעמותה – תמר שמה? אם אני זוכרת נכון?

כן, תמר היא זו שדיברה.

אז בעצם אותם החסמים עובדים גם אצלינו.

ואיך אתם פותחים אותם?

יש כאן חסמים תרבותיים שלא מתחילים בבחירה בין חטיבת הביניים לבין התיכון, יש כאן חסמים תרבותיים שמתחילים עוד מגן הילדים ואנחנו רואים את זה, יש אנשים במערכת שלא מעודדים, שדוחפים את הבנות לבחור מקצועות יותר קלים ואנחנו שומעים את זה "..למה לך?..", "..יהיה לך קשה..", "..חבל..", "..בשביל מה את צריכה את זה?.." אנחנו שומעים את זה וזה חבל מאוד. אז החסמים בתרבותיים האלה בעיקר. יש גם את הבנות, שלא תמיד מאמינות בעצמן ולא תמיד הן באמת חושבות שהן מסוגלות לעשות את זה ולכן העבודה שלנו כאן היא מאוד מאוד ארוכת טווח, סיזיפית אני מרגישה. אבל אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים.

אז אני אשמח לספר לכם מה באמת אנחנו עושים. אוקיי, אז בשלוש השנים האחרונות, למעשה זו השנה השלישית, שהפיקוח על הפיזיקה חרט על דגלו את העבודה לעידוד הבנות. אנחנו התחלנו עם זה בהיבט הארצי יותר, בפעולות כוללניות ועברנו משם לפעולה יותר ממוקדת בבתי ספר, שבאמת אנחנו רואים אחוזי בנות מאוד נמוכים. אז ברמה הארצית הפקנו, יחד עם היחידה לשוויון בין המינים ואושרה לרר שנמצאת איתנו, את ההשתלמות למורים בהוראה רגישת מגדר ואנחנו מבצעים כל שנה מספר השתלמויות ולמעשה אנחנו "מהדהדים" את הדברים גם לתוך ציבורי המורים בכל המפגשים הארציים שאנחנו עושים איתם.

כלומר בעצם אתם מבקשים או דורשים, מפנים בעצם את המורים לנקודה הזו שלא הייתה לפני כן בכלל מ- state of mind שלהם. כלומר, זה לא היה בכלל בסדר העדיפויות של המורים שמלמדים פיזיקה ואת המקצועות האלה לבוא ולקדם ספציפית נערות צעירות, עכשיו זה השתנה מבחינתכם?

את צודקת. בהחלט, זה בדיוק מדויק מה שאמרת. הרבה מאוד מורים לא מודעים לצרכים הספציפיים שאנחנו צריכים להפעיל בהוראה מול הבנות על מנת לעודד אותן, אנחנו צריכים להיות מודעים לעובדה שבנות לומדות קצת אחרת, רגישות מוד לנושא התחרותיות בכיתה, צריכים לשים אליהן לב קצת בצורה יותר רגישה ומיוחדת ואנחנו מפנים פשוט מאוד את תשומת לב המורים, פשוט מאוד וזה מצד אחד. מצד שני אנחנו מעלים את הנושא על השיח ואומרים "..יש כאן עבודה שכולנו צריכים לעשות.." ומזמינים את המורים לעשות את זה איתנו, מעבר לדברים נוספים שאנחנו כמובן עושים ברמה הכללית. אנחנו הוצאנו סרטונים של בנות שמספרות על החוויה שלהן ובעצם מופצים לשטח בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכונים ומעודדות בנות לבחור בפיזיקה, הוצאנו כרזה שנשלחה לכל בתי הספר בארץ, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות שבעצם מספרות על נשים מעוררות השראה, שהגיעו למקומות מאוד מאוד רחוקים בזכות הלימודים המדעיים שלהן בתיכון, אנחנו עשינו גם ערבי חשיפה לבנות והורים, כי למדנו שההורים הם מאוד מאוד משמעותיים בבחירה של המקצועות הרחבה של הבנות ושנה שעברה התחלנו במפגשי זום כאלה ואנחנו ממשיכים את זה גם השנה ובאמת הייתה הצלחה אדירה.

כן ומה עם באמת שיתוך של כמו המיזם הפרטי הזה שבא מחברת הייטק, שכבר לא צריכה להציג את עצמה ואת הקבלות שלה וגם את העבודה שלה פנימה בתוך החברה עצמה, יוזמה כזו שבאה מהשטח. אני חושבת שזה דווקא פה המקום שבו צריך לעשות את החיבור בין מובילי המדיניות לבין היזמות של השטח, הקול של השטח כשפשוט החיבור הוא מושלם. אני חושבת שככל שיהיו לכם גם חיבורים כאלה, עם חברת אמדוקס שבמקרה יושבת כאן. אבל גם עם חברות אחרות שבוודאי היו שמחות, כי זה בעצם דור העתיד ואז אפשר גם להצמיח אותן, לטפח אותן, לא נצטרך להביא מתכנתים מחו"ל כמו שהיום אנחנו נאלצים לעשות ועוד כל מיני דברים אחרים. אני זורק לך את הכפפה הזו, לך ולאושרה על מנת שבאמת תיקחו מהדיון הזה את הפתח הזה ופשוט בואו ותשתפו פעולה עם החברות הפרטיות, עם חברות ההייטק. אני חושבת שזה דבר שהוא מבורך לכולם.

אנחנו נשמח לשתף פעולה עם היוזמה הזאת וכמובן עם אחרות ויש כמובן חיבורים שכבר נעשים, אני מניחה שאושרה תרחיב על זה.

יופי מצוין.

אבל אנחנו עברנו לטפל בעניינים נקודתיים השנה. זאת אומרת, עשינו מיפוי של בתי הספר וראינו איפה אחוז הבנות המסיימות נמוך יחסית ושם אנחנו נפגשים עם המורים ועם המנהלים, אנחנו מנגישים להם איזה שהוא ארגז כלים שהכנו ומסייעים להם בעצם בעבודה בעידוד הבנות.

יופי, תודה רבה לך על הדברים החשובים האלה. אני ברשותכם רוצה לפנות לפרופסור סיגל סדצקי, שפשוט זמנה קצר ולכן אני קופצת אלייך פרופסור סדצקי. אני שמחה לפגוש אותך כאן אצלינו היום, את רואה? לא בוועדת הבריאות, אלא בנושאים אחרים.

אני שמחה לפגוש אותך, בין היתר גם בגלל הדברים שבדיוק שמענו ממשרד החינוך, נשים מעוררות השארה ואני חושבת שגם הדרך שלך והבחירות שלך יכולות להיות כאלה ואולי את יכולה גם לשתף מהכיוון שלך, כנציגת האר"י – האקדמיה לרפואה מדעית, במה את נתקלת ואיפה צריך שאנחנו גם ככנסת ישראל וגם כציבור, באמת, כמי שמתווה מדיניות – מה אנחנו צריכים לעשות על מנת שיהיו לנו יותר פרופסור סיגל סדצקי?

קודם כל תודה רבה. אני מאוד שמחה להיות פה ואני מאוד שמחה על הדיון הכל כך חשוב הזה ובכלל, היה לי ממש כייף – חזון לראות את מה שעושים גם בחברת אמדוקס, גם את מה שתמר פפר הציגה וכמובן, את כל הפעילות לזכרה של אגם זיכרונה לברכה, פעילות מבורכת.

אין לי ספק בכלל שבאמת המקום הנכון להתחיל איתו הוא כמובן כמה שיותר מוקדם בגיל בית הספר, אבל אני רוצה רגע לקפוץ. מכיוון שאנחנו מדברים פה היום על היום הבין לאומי לנשים ונערות במדע, אני רוצה להגיד שאנחנו לא צריכים לשכוח את כל שאר הפירמידה, שהיא לצערי לא במצב טוב.

אני היום באמת, הנושא הנשי יש לי רצון להציג אותו מהרבה מאוד היבטים, אבל אני רוצה להתמקד היום באקדמיה למדע ורפואה שבה אני חברה. זאת אקדמיה שבאמת – בואו נקפוץ רגע לקצה של הפירמידה, לאנשים שהם פרופסורים מן המניין ברפואה ולא זו בלבד, הקריטריונים הם פרופסור מן המניין לרפואה, שיש בסך הכל כ-40 חברים או טיפה יותר ואנחנו צריכים להיות גם פרופסורים מן המניין, גם לעסוק במחקר פעיל ומשמעותי – גם לאומית וגם בין לאומית וגם עם יישום קליני ומקצועי. זאת אומרת שצריכים גם להוכיח פה תרומה על מנת להיות חבר בוועדה וגם פה המצב הוא עשר נשים ו-36 גברים.

זאת אומרת שבאמת, בכל הפירמידות שאנחנו מסתכלים ואם נלך רגע לאקדמיה, אני פרופסור באוניברסיטת תל אביב היתר, אם אנחנו נלך לאקדמיה אנחנו רואים שהמצוקה של הנשים, אי השוויון כלפי נשים הוא לא רק במקום שבו אנחנו בוחרות או שלא בוחרות באמת במקצועות שאליהם אנחנו הולכות, אלא הוא ממשיך ומתעצם ככל שאנחנו עולים בפירמידה ואנחנו רואים את גם באחוז הפרופסוריות לעומת הפרופסורים, גם בכל, בכל הסבב אנחנו רואים את זה. אנחנו כמובן רואים את זה גם רוחבית עם הבדלים מאוד גדולים, במקצועות כמו חינוך או כמו מדעי החברה ובמקצועות שהם מקצועות המדע שעליהם אנחנו מדברים היום, אבל אנחנו רואים שאפילו באותו המקצוע האוניברסיטה למשל השכר הוא דבר שנקבע לפי דרגה, אז כך שלכאורה לא צריכים להיות הבדלים בין נשים לגברים.

נכון.

אבל גם פה דו"ח שפורסם לאחרונה, בשנת 2015-2017, זאת אומרת נתונים די עדכניים והדו"ח הזה מראה שהגברים מרוויחים יותר מאשר הנשים פר אותה המשרה, פר אותו המקום, פר אותו החוג באוניברסיטה והסיבה הראשית לכך היא כמובן הכספים שהם מקבלים כמענקים וכבונוסים על המחקרים שלהם. זאת אומרת שמה שאני רוצה להגיד פה.

זה לא נתפס מה שאת אומרת פה עכשיו.

בדיוק כך, זה לא נתפס ואני מדברת איתך כאן על האוניברסיטה.

כן.

בכלל עוד לא התחלנו לדבר על הסקטור הפרטי, כמו שאת ציינת אותו קודם. אבל בואי נגיד, אני מתחברת להמשך של משרד החינוך, שזה האוניברסיטה וגם העיסוק במדע מתחיל מההכשרה האקדמית. אז ההבדלים הם באמת בכל השכבות ולכל האורך, מקוצר הזמן אני לא אפרט יותר ואני לא אתן עוד עובדות. אבל העובדות הן שם בדו"ח והן באמת.

בתוך האקדמיה יש, כמו ששמענו ממשרד החינוך והם נותנים על זה היום את הדעת ואולי מתחיל תהליך של שינוי. גם אצלכם את יכולה לומר את אותו הדבר?

תראי, התהליך הוא תהליך מאוד איטי. אני יכולה לחלוק חוויות שלי כאישה שישבה בחדר לבד בשנה הראשונה של הקורונה, בכל המקומות שבהם קיבלו החלטות. אני לא אגזים אם אני אומר שאני והקלדנית היינו הנשים היחידות בחדר. אז היום המצב קצת שונה, אבל הוא לא בהרבה שונה וגם אם תסתכלו על המדענים שהופיעו ובעוד שיש הרבה מאוד מדעניות מאוד מאוד ראויות, במיוחד בתחום הרפואה, כך שהמצב הזה ממשיך לכל האורך.

אז פה אני רוצה באמת להגיד ולהתחבר רגע למה שצריך לעשות. קודם כל, אני רוצה להזכיר שהדיון הזה בעיני הצידוק אליו נובע משלושה מקומות, הראשון הוא צדק ושוויון. נשים, דרך אגב, הן בכל שכבת גיל בפרט לגבוהה ביותר, הן אפילו יותר מ-50% וזאת מכיוון שאפילו עוברות נולדות קצת יותר ילדות בנות מאשר בנים, ההבדלים הם מעטים. אבל בכל אופן, אנחנו באמת חצי מהאוכלוסייה ומבחינת צדק ושוויון אין פה בכלל שאלה ועל זכותן של נשים לקבל שוויון הזדמנויות בכל, שוויון הזדמנויות כלכלי, שוויון הזדמנויות להגשים את עצמן, שוויון הזדמנויות אינטלקטואלי בכל זה בכלל אין ספק. מבחינת יכולות שכבר הוזכרו כאן זה ברור שאין הבדל ביכולות, אבל יש הבדל ופה אני רוצה להגיד משהו או לנסות לתת עוד זווית, אני חושבת שיש הבדלים מאוד משמעותיים כמובן בסגנון הנשי לעומת הסגנון הגברי, בהתוויות החברתיות שהן – זה מין מעגל שמזין את עצמו, מה גנטי ומה חברתי. יכולות ברור שלנשים יש את אותן היכולות כמו של גברים, אבל הסגנון הוא סגנון שונה ונדרשות פה התקנות.

אני מזכירה לך שעברנו כברת דרך כזו, אני עוד זוכרת בילדותי שעוד היו שמועות כאלה שהמדע מוכיח שהמוח של האישה הוא שונה מהמוח של הגבר, שהוא יותר קטן ועוד כל מיני כאלה, את זוכרת? אלה היו ההתוויות שלתוכן למעשה אנחנו גדלנו במשך כל כך הרבה שנים.

והאמנת לזה?

אתה רואה שאני יושבת פה בתור יושב ראש הוועדה, אז כנראה שלא.

תשובה מאוד יפה ואני לא רוצה להגיד מה זה מזכיר לי עוד, עוד נגזרים שאנחנו חשבנו שמבחינה גנטית הם שונים ולא מסוגלים. הס מלהזכיר כאלו דברים, שבאמת הם גזענות לשמה. אז זה ברור לחלוטין. אבל אני רוצה לומר אם אפשר משהו שאולי קצת בכל זאת יוסיף לנו פה לחשיבה.

כן, בבקשה.

ברפואה אנחנו כבר מזמן יודעים שאנחנו רוצים לחזק את מקומה של הרפואה המגדרית. זאת אומרת שאנחנו כבר מזמן יודעים שהתקף לב אצל נשים והתקף לב אצל גברים לא נראה אותו הדבר, אנחנו יודעים שהצרכים והתרופות מותאמות – רוב המחקרים הקליניים אפילו, אנחנו יודעים שיש פה העדפה להוכחות בגברים לעומת הוכחות בנשים. זאת אומרת אנחנו יודעים שאנחנו, שיש מקום לרפואה מגדרית ויש מקום להסתכל, בדיוק כמו שאנחנו כבר שנים רבות מאוד יודעים שפדיאטריה – רפואת ילדים, ילד הוא לא מבוגר קטן, אלא הוא באמת ישות אחרת שצריך להתייחס אליה אחרת. אז כך גם נשים וגברים, יש ביניהם הבדלים וברגע שהעולם כולו מותאם לגברים בעצם הנשים צריכות להסתגל לעולם הגברי גם במדע, בתפקידים, בתפקידי הניהול, בקצה ובכל שכבות הפירמידה כפי שתיארתי אותה קודם ולכן אני חושבת שזאת נקודה שצריך לחשוב עליה היטב "חנוך לנער על פי דרכו ולנערה על פי דרכה".

אני חושבת שאנחנו צריכים התאמה אישית, התאמה מגדרית בשביל לשבור את תקרת הזכוכית הזאת ושהיא צריכה להיות בכל שלב ושלב. עכשיו כמובן שצריכים תוכניות, כמובן שצריך להעלות את הביטחון העצמי של בנות ונשים עד לכדי שהן יאמינו ביכולות ובמסוגלות העצמיות שלהן, כמובן שצריך להעלות את התדמית של האישה המדענית גם בעיני הילדות, גם בעיני הנערות, אבל גם בעיני הנשים הבוגרות שכבר עשו דוקטורט וחושבות כרגע לאן ללכת וגם בקרב הנשים שצריכות להגיש את התיק שלהן לפרופסורה וחוששות שהן לא מספיק טובות. למשל זאת נקודה שאני מוצאת שהיא שונה בין נשים ובין גברים.

כן זאת כמעט מחלה, בדיוק.

נשים תמיד חושבות שהן לא ראויות, הן תמיד באות בעמדת התנצלות הרבה יותר גדולה. זאת אומרת, יש פה נושא שהוא הרבה מעבר מרק להראות את הסייבר, יש פה עניין של באמת – ההבנה של מה הם הצרכים של הנשים בשביל להשתלב נכון ובצורה תואמת. לא צריך להתאים את הילדות לעולם המדעי הגברי, אלא צריך להתאים את העולם המדעי גם לבנות, גם בגישה וגם בתוכן וכמובן לעשות העדפה מתקנת.

מאוד חשוב לשמוע את הדברים האלה, במיוחד כשזה גם מגיע ממך. אני קודם כל מודה לך שהגעת פרופסור סדצקי, תמשיכי לעשות חייל ואני מקווה שגם הגורמים השונים ששומעים אותנו עכשיו במשרדי הממשלה ושוב, גם במקרה שלך, ירימו את הכפפה, ישלבו גם אותך ואת התובנות שלך. באמת, גם כשאנחנו יושבים ומכינים את התוכניות כמו ששמענו כאן קודם במשרד החינוך, כמה זה חשוב השיתוף הזה של המידע, של החוויות האישיות, רק ככה אפשר לעשות תיקונים. תודה רבה על הדברים שלך.

תודה לך.

מכון וייצמן למדע, אנחנו עוברים לראש מערך המגדר, פרופסור עידית שחר. שלום עידית.

אז בוקר טוב לכולם ואני מאוד שמחה להיות פה היום. אני רוצה להמשיך לגמרי את הדברים של הפרופסור סיגל סדצקי. אני חושבת שהמטרה שלי, אני פרופסור למערכת החיסון, אימונולוגיה, אבל בשנה האחרונה אני אחראית על המגדר במכון וייצמן כשבעיקרון אנחנו הבנו.

כן, האמת שזה הנה, אומרת לי מנהלת הוועדה שיושבת פה כבר לא מעט שנים שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת שגם יש תפקיד כזה במכון וייצמן – ראש מערך המגדר.

נכון. תמיד היה תפקיד שנקרא "יועצת הנשיא לענייני מגדר", אני כשנכנסתי לתפקיד לפני פחות משנה החלטתי שזה צריך להיות תפקיד ביצועי ולכן קראנו לו "ראש המערך המגדרי" ואני חייבת לציין שכמו שהתחילה להגיד פרופסור סדצקי, המצב הוא מאוד מאוד קשה. אם אנחנו משווים נתונים של מה קורה לנשים באקדמיה בישראל, אז קודם כל משווים אותן למשל לאירופה. אנחנו נמצאים במקום מאוד נמוך מבחינת אחוז הנשים באקדמיה בשלבים השונים. בזמן שהממוצע באירופה הוא כ-40% נשים, אנחנו נמצאים בממוצע של כ-20%, אנחנו לפני האחרונים מהסוף. עכשיו, זה מצב מאוד בעייתי.

בנוסף לזה, אם מסתכלים על מה קורה בכל מוסד אקדמי בארץ ובמכון וייצמן זה אחד המקומות שזה קיצוני יותר ואנחנו רואים שכשאנחנו בודקים את מספר הסטודנטים וזו נקראת "עקומת המספריים", שרציתי להראות אותה אבל אמרו לי שזה בלתי אפשרי פה, יש את המצב הזה שאנחנו מסתכלים על כמות הנשים שגם מסיימות דוקטורט. אנחנו מדברים על בערך כ-50% נשים.

כן.

נגיד שבמתמטיקה ובפיזיקה יש קצת פחות, אבל אם אנחנו לוקחים בממוצע אז יש לנו כ-50% נשים שמסיימות דוקטורט במכון וייצמן. אבל כשאנחנו מסתכלים על אחוז הנשים שנמצאות במשרות האקדמיות, אנחנו בכ-20% פחות.

אז איפה, מה נתקע שם? איפה הכשל?

ולכן וזאת גם המטרה שלי בעצם, קודם כל להבין את התהליכים – מה קורה שם? ואני חושבת שאנחנו כבר הרבה יותר מבינים את התהליכים והבעיה העיקרית היא איך אנחנו משנים את המצב. אז התהליכים הם תהליכים מאוד ברורים - קודם כל יש את העניין של החינוך, כמו שכבר דיברו לפניי, שהחינוך הוא בעייתי ושנשים לא מאמינות בעצמן וברגע שסיימתי.

אבל איך זה ייתכן? בדיוק, אנחנו מדברים על נשים שהשקיעו המון שנים, שהן סיימו דוקטורט ועדיין הן במצבן לא מאמינות שהן יכולות?

ועדיין, כן. אני יכולה להגיד לך מה אבא שלי אמר לי כשסיימתי דוקטורט, הוא אמר לי "..טוב, עכשיו תלכי לתואר האמיתי ותהיי אמא.." אז זה בעצם החינוך הכללי שיש ושמקובל בארץ.

זו גם המציאות, אין מה לעשות.

כן, לא אני לא מזלזלת בדבר הזה. אבל העניין הוא שברור שאנחנו צריכות לשלב. עכשיו, כשאחד השלבים החיוניים מאוד במעבר אחר הדוקטורט, זה המעבר לפוסט דוקטורט – שזו בעצם השתלמות בחו"ל. עכשיו בזמן שלגבר יחסית קל לקחת את המשפחה ולהגיד "אוקיי, יאללה נוסעים. אנחנו נהיה 4-5 שנים בחו"ל וזו תהיה חוויה משפחתית", לנשים המצב הרבה יותר מסובך, כי לרובן יש גבר שיש לו כבר איזו שהיא משרה חשובה שהוא לא רוצה לוותר עליה וכדי שהיא תעשה את הצעד הזה היא חייבת שיהיה לה איזה שהוא בעל שהוא מאוד מאוד תומך.

עידית אבל תגידי לי, את יודעת? אני שומעת את הדברים שלך ואני ממש ככה, זה מעורר בי תחושות קשות ויושבות איתנו כאן בוועדה קרוב לעשר נערות צעירות שבחרו היום בתיכון ללכת למסלול הזה, הטכנולוגי. הן החליטו ללכת וללמוד את התחומים המדעיים והן שומעות אותך ואולי זה קצת מייאש.

אז קודם כל אני חייבת להגיד לך שזה מאוד מייאש ואני לא, את יודעת אני לא מקלה במצב.

אל תתייאשו, ממש לא.

אבל את יודעת אנחנו עושים הרבה מאוד בשביל.

ממש לא. גם עד שאתן תהיו גדולות כבר הכל פה ישתנה, אני מבטיחה לכן. זה מה שהיא אומרת זה כבר לא יקרה.

הן ידעו למצוא את המינון הנכון, אני בטוח.

הן מאוד בטוחות בעצמן והן יודעות שהן בחרו בדרך הנכונה.

אז רגע, אז המצב הוא כרגע מייאש ואני מסתכלת על הסטודנטים שלי. במעבדה שלי יש רק בנות, אני מסתכלת על כולן ורק אחת מתוך, אני כבר ראש מעבדה הרבה מאוד שנים, רק אחת יצאה לפוסט דוקטורט. אז המצב הוא לא פשוט, אוקיי? לשכנע לעשות את זה וזה מצב הכרחי ואנחנו חייבים לדעת איך לעשות את זה ואנחנו עובדים על הדבר הזה.

הדבר הבא זה שנשים שכבר יצאו לפוסט דוקטורט ועשו את זה, חלק גדול מהן עדיין לא מאמינות בעצמן ואני נוסעת לראות אותן בחו"ל ואני מדברת איתן ואני שומעת הרבה מאוד דברים כמו "..אני לא החומר שמתאים להיות ראש מעבדה.." או "..אני לא החומר שמתאים למכון וייצמן.." כאילו מלכתחילה הן לא מעריכות את עצמן על מנת שהן יעשו את הצעד הזה.

ומה היא עונה להן?

ומה אני עונה להן? אני עונה להן שהן לא יידעו עד שהן לא ינסו, כי הן החליטו. תראי, גם אני כשעשיתי את הצעד הזה כל מי שסביבי אמר לי שמכון וייצמן זה מאוד מאוד קשה ולמה אני עושה את זה ואני אמרתי שאני לפחות אנסה, אוקיי? אני אראה ואם אני אצליח זה יהיה מצוין ואם אני לא אצליח לפחות אני אדע שניסיתי וזה דבר שאני מנסה להסביר גם להן, שעד שהן לא ינסו הן לא ידעו האם הן מסוגלות או לא. אז נכון שזה לא פשוט, כי אנחנו גם נשים וגם אני יודעת על עצמי שאני לא הייתי מוכנה לוותר על גידול ילדים ובעצם.

טוב, אוקיי. עידית אנחנו צריכות להתקדם הלאה, אז אני רוצה להגיד לך שקודם כל אל תתייאשי, אוקיי?

אני לא מתייאשת ולכן אני כאן, אני כאן על מנת לשנות את הדברים.

המצב הוא לא מייאש. אני דווקא חייבת להגיד לך שאני מאוד אופטימית, מאוד. הדברים משתנים, אמנם בקצב או באופן יחסי איטי, אבל הנה, תראי איזה יוזמות יש פה. אני רואה נשים צעירות, אינטליגנטיות שעושות לנו ומביאות לנו כאן הרבה כבוד ואני חושבת שכמו ששמענו ממשרד החינוך שהנה גם אצלו יש שינוי בחשיבה, אז גם מכון וייצמן – בואי תני להם בראש.

זה בדיוק מה שאני מנסה.

טוב, תודה רבה ובהצלחה גדולה. אני רוצה לעבור לתמר קרביץ, מהמועצה להשכלה גבוהה.

אני אשמח אחרי כן גם להתייחס.

כן, בבקשה.

אז תודה רבה על ההזמנה. אני קודם כל רק רוצה לומר שאני ממש מברכת על כל התוכניות האלה של קידום תלמידות תיכון בתחומים האלה, אלו תוכניות שפועלות גם במסגרת משרד המדע שאנחנו מכירים וזה מבורך. כי אין ספק שהבעיה מתחילה מלמטה. אנחנו אמנם באקדמיה, אבל הבעיה מתחילה הרבה לפני הכניסה לאקדמיה ובעצם ככל שמספר התלמידות בתחומים האלה ילך ויגדל אז זה ברור שכמות הרבה יותר גדולות של תלמידות כאלו בסופו של דבר יכנסו לאקדמיה וזאת המטרה שלנו.

אני רוצה לומר שמל"ג ות"ת משקיעות מאמצים מאוד כבירים, במיוחד בשנתיים האחרונות בכל מה שקשור לקידום הוגנות מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה. זה מתחיל מסבסוד של פרויקטים רוחביים שפועלים היום גם במכון ויצמן, אבל גם בעוד שמונה מוסדות, גם אוניברסיטאות וגם מכללות, פרויקטים בסבסוד של ות"ת בעצם כתגובה לקולות קוראים שפורסמו ורובם מתעסקים בתחומים האלה של עידוד וקידום נשים.

מתי התחילו, מתי זה התחיל כל התוכניות האלה? האם זה דבר של השנים.

הפרויקטים האלה, הקול הקורא הראשון יצא בשנת 2016 או תחילת 2017.

זאת אומרת זה ממש בשנים האחרונות שיש שינוי של המגמה והשקעה בה.

כן, זה בעיקר בחמש השנים האחרונות.

ומה? אתן רואות כבר, אתם רואים שינויים?

אז רואים שינויים ואני מאמינה שהשינויים הגדולים יותר. כלומר כמו שנאמר קודם, זה עניין שלוקח זמן. זאת אומרת להגדיר את מספר הנשים בסופו של דבר בסגל זה לא משהו שיכול לקחת יום ולא יומיים. אבל כן אנחנו רואים שינויים ואנחנו מעבר לשינויים במספרים, רואים גם הרבה מאוד עשייה שנעשית היום בתוך המוסדות וזו עשייה שהיא מאוד מבורכת. כמו שיש יועצת להוגנות מגדרית במכון ויצמן, יש עוד יועצות כאלה בכל המוסדות.

ומה את רואה כשאת אומרת "אני רואה שינוי בעשייה"? כי את יודעת, באמת אחד הדברים שאנחנו ככה נותנים לו כאן דגש זה שזה לא רק ברמה האישית שלי כמישהי שרוצה להגשים את עצמה ולהתקדם קדימה, אלא באמת בסופו של דבר בתוצרים אנחנו כולנו מרוויחים מזה. גם המוסד החינוכי האקדמי, גם החברה, כולם.

זה נכון ולכן בעצם המטרה שלנו זה להעלות את אחוז הנשים בסגל הבכיר ככל האפשר. כשבעצם דיברת כבר על עקומת המספריים ועל העבודה הזאת שבעצם אחוז הנשים הולך ויורד ככל שעולים בדרגה, אז התופעה הזאת היא בולטת במיוחד בתחומים האלה של מדעי הטבע והנדסה. זאת תופעה שהיא רוחבית, אבל אפשר לראות הבדלים משמעותיים בין תחומי החינוך וההוראה וגם במקצועות העזר הרפואיים וכולי, לבין השיעורים הנמוכים מאוד במתמטיקה, הנדסה ומדעי המחשב ואם מסתכלים על החתך הזה של דרגה ותחום ביחד אז רואים שהתופעה הזאת של עקומת המספריים במיוחד בולטת שם. זה מגיע למצב שבמדעים פיזיקליים יש פחות מעשרה אחוזים של נשים בדרגות של פרופסור מן המניין וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות.

בנוסף לכל הדברים שאנחנו עושים, שזה הפרויקטים וכמובן המלגות שאנחנו מעניקים. אני לא אכנס לכל מה שאנחנו עושים, כי זה באמת יקח יותר מידי זמן שאני לא רוצה לקחת, אבל יש גם מלגות לפוסט דוקטורנטיות מצטיינות שבשנה הקודמת מספר המלגות עלה בעקבות שיתוף פעולה שלנו עם קרן צוקרמן ל-30 מלגות בשנה. בנוסף לזה גם מלגות שאנחנו מעניקים לדוקטורנטיות ולמצטיינות ב-s.t.e.m וגם לסטודנטיות לתואר שני מחקרי בתחומי ההייטק. אבל בנוסף לזה, אחד הדברים הכי משמעותיים הוא בעצם עבודה מאוד רצינית שנעשתה במל"ג ותת בשנתיים האחרונות על גיבוש של מדד קו המשווה לקידום הוגנות מגדרית במוסדות ההשכלה הגבוהה, שבעצם אנחנו מאמינים שזה הדבר שהכי יוביל לשינוי שאנחנו מייחלים לו ובעצם המטרה של המדד הזה היא בעצם, בפעם הראשונה לתמרץ ולתקצב את המוסדות על סמך תפוקות בכל מה שקשור לקידום הוגנות מגדרית במוסדות. בעצם המוסדות אמורים למפות את החסמים שלהם ולהראות איך הם עומדים ביעדים שהם בעצמם הציבו לעצמם ואושרו על ידי וועדת ההיגוי. יש לנו פה וועדת היגוי של מל"ג ותת לקידום הוגנות מגדרית.

כמה זה באמת הנושא הזה מעסיק אתכם בשנה האחרונה, בשנים האחרונות? כמה אתם נותנים.

בשנתיים האחרונות אני יכולה לומר, אני זאת שאחראית על הנושא הזה פה במל"ג וזה כמעט פול.

אני יכולה להוסיף שאלה?

כן בטח. חברת הכנסת שרון רופא אופיר מבקשת לשאול אותך שאלה.

בוקר טוב. את מדברת על תמרוץ למוסדות, את יכולה לציין בבקשה אילו מוסדות אתם כבר תמרצתם? איזה מוסדות כן עומדים ביעדים ואיזה פחות?

אז קודם כל זו תוכנית מאוד חדשה. זאת אומרת רק עכשיו, ממש ברמה של לפני חודש או חודשיים המוסדות שהצטרפו לתוכנית בשנת הלימודים תשפ"א קיבלו הודעה. זו לא זכייה כי זה לא תקצוב תחרותי. אבל על האישור שלהם של התוכניות ועכשיו, בשנת הלימודים תשפ"ב עד סוף ינואר או אמצע פברואר אנחנו אמורים לקבל, כי בעצם אפשרנו להצטרף לתוכנית גם בתשפ"א וגם בתשפ"ב. אז עכשיו אנחנו בדיוק נמצאים ממש בעיצומה של קבלה של כל התוכניות שאמורות להצטרף גם בתשפ"ב. אני מאמינה שבסופו של דבר, אנחנו נעמוד על סדר גודל של בערך 20 מוסדות שיצטרפו לתוכנית, שמבחינתנו זה הישג מטורף במיוחד כשהמדד הזה יש בו גם היבטים כמותיים וגם איכותניים. זאת אומרת, מעבר ליעדים.

מתי תרצי שנזמין אותך עוד פעם כדי שנוכל לשמוע את התוצאות? תוך כמה זמן?

בשמחה. התוצאות עוד ייקחו קצת זמן.

אין בעיה, מה שנה? שנתיים? שלוש? כשהממשלה תתחלף?

כן, בדיוק. בגדול זו תוכנית שהיא חמש שנתית, היא תשפ"א עד תשפ"ה. אבל אנחנו מקווים שאנחנו - - -.

יאללה, אז תהיי איתנו בקשר ואנחנו נשמח לשמוע, תודה רבה. חברת הכנסת שרון רופא אופיר, רצית להגיד, בבקשה.

תודה גברתי יושבת הראש. איזה כייף ביום שכזה להגיד "תודה גברתי יושבת הראש"? זה כבר התחלה טובה.

איזה כייף? יש פה לא מעט אני חושבת, יושבות ראש בקדנציה הזו – יושבות ראש, מנכ"ליות.

נכון ותחשבי אני תמיד אומרת שבעצם כל אחת מאיתנו היא יחידה נעה להשראה לדורות הבאים, על מנת שיוכלו להסתכל ולהגיד "אוקיי, הנה יש גם נשים שעושות את זה" וזו האחריות שלנו.

נכון. בתור מי שישבה פה לא מעט שנים, היום הזה צוין פה בוועדה? מכמה שאת זוכרת?

בוועדה הזאת אני לא זוכרת פה, אבל בוועדות אחרות – וועדת המדע.

אז פה לא.

אז כבר, אנחנו כבר עושות שינוי. בוקר טוב. אני רוצה להתייחס הבוקר אליכן, כי אני מסתכלת עליכן הבוקר בהתרגשות מאוד גדולה ואומרת לעצמי "זה העתיד עליו אני ובנות הדור שלי חלמנו" ולמה אני אומרת שזה העתיד שעליו אני ובנות הדור שלי חלמנו ובנות הדור שלי - את קצת יותר צעירה ממני. אני בכל אופן אגיד שזה כי בדור שלי אנחנו עדיין למדנו בבית הספר "כלכלת בית", שזה לא נורא דרך אגב, זה בסדר אם ימשיכו ללמוד כלכלת בית - כל תלמידי הכיתה. בדור שלי אנחנו למדנו תפירה ואנחנו למדנו סריגה, שזה גם לא נורא, זה בסדר - אם זה לכל תלמידי הכיתה, אבל בדור שלי זה היה מאוד מגדר בנות וכשאני הגעתי לתיכון זה היה מחולק אז למגמות של הומאני, ריאלי ובכיתה של הפיזיקה מתמטיקה היו רק שתי בנות מתוך כיתה של כ-40 תלמידים. אז אתן העתיד שעליו חלמתי וזה מרגש אותי מאוד. אז ברוכות הבאות וברוכות תהיו במה שאתן עושות, תאמינו בעצמיכן.

יחד עם זאת, האו"ם בחר בשנת 2015 לציין את היום הזה – היום הבין לאומי לנשים ולנערות במדע ובעוד כחודש, גברתי יושבת הראש אנחנו נציין את יום האישה הבינלאומי והדבר הראשון שישאלו אותנו הרי כשנלך ונתראיין זה "למה צריך לציין את היום הזה בכלל?" או "למה צריך לציין את היום הזה היום?" אז צריך לציין כי המציאות עדיין לא מושלמת והמציאות עדיין לא מושלמת בהרבה מאוד רבדים וזה באמת מתחיל מהחינוך.

אני אשתף אתכם בסיפור אישי, אני אמא לשלושה ילדים, שתי בנות ובן. הבת הצעירה שלי היא בת עשר וחצי. בכיתה ב' או ג' כמדומני, עושים את המבחנים האלה לתלמידים מצטיינים והבת שלי זהר מאוד התעקשה לעשות את המבחן. אני אודה על האמת, לא מתוך חוסר אמונה בה, אלא מתוך זה שרציתי לוודא שזה באמת מה שהיא רוצה, אני אמרתי לה "..זה מה שאת רוצה לעשות? את באמת רוצה לעבור את המבחן הזה?.." הילדה מאוד עיקשת, היא מהבנות שמגיל חמש חלמה להיות ראשת הממשלה והיא אמרה לי "..ברור, זה מה שאני רוצה.." אז אמרתי לה "..טוב זהר, מצוין. תעשי.." ואז יש מבחן פנימי ואחרי כן, כשעוברים אותו יש מבחן חיצוני. פרצה הקורונה לחיינו והמבחן החיצוני נדחה ולבסוף תיאמו אותו בחודש מאי, באחד מבתי הספר בחיפה, אני מתגוררת בטבעון והגענו לביה"ס. היו שם עשרות ילדים מקסימים והסתכלתי מסביב וספרתי רק 5 בנות. עכשיו, שאלתי את עצמי בלב "מה? אין בנות מספיק מצטיינות ומחוננות כדי לבוא לעשות את המבחן הזה?" אז בואו, התשובה ברורה – ברור שיש.

אנחנו 49% מול 51%, יש יותר נשים באוכלוסייה, ברור לי שיש מספיק בנות. אז איפה הבעיה? הבעיה מתחילה למעשה עוד מלידה, כשאנחנו מדברות על אותה ההסללה ועל מה הם אותם הדברים שמתאימים לבנות ומה הם אותם הדברים שמתאימים לבנים ועד כמה אנחנו רוצות להתחרות ועד כמה אנחנו מעיזות ועד כמה אנחנו מוכנות להיכשל. כי בדרך יש גם כישלונות, לא רק הצלחות.

היום המאוד מאוד חשוב הזה מלמד אותי, כשאני מקשיבה למומחיות שמדברות כאן שכן עברנו דרך. כי הנה, אתן יושבות כאן ועל המגרש של טקסי הבוגרים באוניברסיטאות יש כבר כ-50% בוגרות – רופאות, מדעניות. פעם בעבר אגב, אם אני אסתכל אחורה גם לא למדו משפטים, גם לא היו עורכות דין כמעט.

נכון.

וגם לא היו פליליסטיות ולא היו שופטות.

לא היו שופטות. אני רוצה להגיד לך שהמגמה היום בקרב בתי המשפט בכל הערכאות, יש ערכאות מסוימות – כמו למשל בתי הדין לעבודה, שבהם יש היום יותר נשים שהן שופטות מאשר גברים.

ובעבר הלא רחוק, אנחנו לא מדברות על ההיסטוריה של המאה ה-19, אנחנו מדברות על העבר הלא רחוק - לא היו נשים. נשים לא למדו. היום הן נמצאות והן לומדות והן גם מצליחות. אז אם אני רוצה לראות ביום הזה את נקודות האור, זו דרך וזו דרך ארוכה שאסור לוותר בה, אבל אנחנו כבר נמצאות בעיצומה. אנחנו באמצע הדרך וברגע הזה של אמצע הדרך אסור לוותר.

אז אני רוצה לבקש מכן הבוקר, תמשיכו לחלום, תמשיכו להעז, תאמינו בעצמיכן. גם אם יש קשיים ויש קשיים, זה בסדר. הקשיים מובילים בסופו של דבר להצלחה, כי אתן תצליחו. תודה.

כל הכבוד. אני חושבת שאני לא זוכרת מתי התרגשתי ככה פה בוועדה. באמת, אני מצטרפת אלייך ואני לא מתרגשת כל כך מהר.

מותר, את יודעת מה? זה גם חלק מעניין נשי. אנחנו מביאות לפה תרבות חדשה. אני זוכרת שכשהתחלתי להיות כתבת פליליים במשפט, אני הייתי יחידה ואני מניחה שאת תחלקי איתי את אותה התחושה. אני חשבתי בזמנו שאני צריכה להוכיח שאני מה זה "גבר-גבר", אפילו יותר מכל אחד אחר. אז יש תכונות נשיות שהן בסדר וגם אם כן נזיל דמעה, זה מה זה בסדר להזיל דמעה ולהתרגש. הכל טוב.

תודה רבה לך שרון רופא אופיר על הדברים. אני רוצה לעבור ליארה ג'בארין, שנמצאת איתנו כאן בזום. שלום יארה, בואי תציגי את עצמך בבקשה.

שלום, נעים מאוד. אז אני יארה, אני סטודנטית למדעי החיים ומדעי הרפואה באוניברסיטת חיפה ואני שגרירה בתוכנית ששמה "שגרירי רוטשילד", מבית שותפויות "אדמונד דה רוטשילד" אני ממש מודה על הזכות להיות כאן.

אז אני אתחיל דווקא מהסיפור האישי שלי כסטודנטית. אולי היום אני יודעת את הכיוון שלי ואת המקצוע שאני רוצה לעבוד בו ואני ממש אוהבת את מה שאני לומדת בתואר, אבל הלוואי והייתי מרגישה ככה כאשר הייתי צעירה יותר, בתור נערה. אני מסתכלת אחורה ואני מבינה שאני לא ראיתי מסביבי מספיק סטודנטיות במקצועות המדעיים כשאני הייתי בכיתה ח' או ט' וכמעט ולא ראיתי אף אחת בענף הטכנולוגיה וההייטק.

חוסר הגיוון במקצועות הנשיים סביבי יצר לי סוג של חסם שבגללו, כאשר אני החלטתי לבחור את מה שאני ללמוד באוניברסיטה ממש התלבטתי. בהתחלה לא חשבתי אפילו ללכת לכיוון המדעים בכלל ובגלל החוויה האישית שלי אני מבינה את ההתלבטות של הנערים מהיחידה הערבית ואת הנערות ודווקא ספציפית את הנערות במסע שלהן בחיפוש אחר מה ללמוד כתואר. הרבה מהן הולכות ל-safe choice ובוחרות במקצועות כמו מדעי החברה או מקצוע בתחום החינוך, לפחות זה מה שהן ראו בסביבה שלהן. לכן היה חשוב לי להוביל ולשנות בחברה הערבית ולהבין את החסמים הכרוכים לנשים ואת החסמים הכרוכים לנשים בחברה הערבית שהם בצורה כפולה.

שהם אחרים, ספציפיים יותר, כפולה אפילו את אומרת.

כן. לכן בחרתי להתמחות בתוכנית של שגרירי רוטשילד.

את יכולה רגע קצת לספר על עצמך? מאיפה את?

אני מאום אל פאחם.

מאום אל פאחם ואיך, המשפחה שלך הם כולם אקדמאיים?

לא. אמא ואבא שלי סיימו תיכון, הם לא אקדמאיים אבל הם תמיד היו מעודדים אותנו ללכת לאקדמיה. יש לי שני אחים שהם אקדמאיים, אחד מהם לומר הנדסת תוכנה ואחי הקטן לומד הנדסה אזרחית.

ואיזה מקום יש באמת למשפחה שלך או לסביבה שלך על הבחירה שלך?

בסביבה דווקא לא היו כאלה שהם התנגדו באמת במה שאני הולכת לבחור. כאילו בלימודים שלי הם דווקא היו בסדר ואמרו לי "..תבחרי מה שאת רוצה ותלכי על זה.." אבל הקטע שאני אישית התלבטתי לאיפה ללכת ומה ללמוד בכלל. רוב הנשים סביבי היו או עובדות סוציאליות בוא נגיד, אם מדברים על הנשים או שהן בוא נגיד ממקצועות החינוך ואני דווקא למדתי בבית הספר מגמה לכימיה ומדעי החיים וממש התחברתי ואהבתי את זה אבל הייתי בהתלבטות אם ללכת על זה כתואר.

ויש לכם אצלכם בסביבה או אצלכם באום אל פאחם אנשים שככה אפשר באמת להיעזר בהם, לקבל את התמיכה, ההתייעצות שעליה את מדברת? במיוחד עבור נשים.

כאשר הייתי בתיכון לא שמעתי על כאלה אנשים ודווקא על נשים, היום יש. יש כל מיני תוכניות, יש כל מיני אנשים כאילו שבעצמם, הם הולכים לבתי הספר והם מציגים את עצמם ואומרים "..אני למדתי ככה וככה ואני היום עוסק בענף ההייטק.." והם חושפים את התלמידים בבתי הספר ודווקא בתיכון.

עכשיו אני רוצה לדבר על ההתמחות שלי ב - - -, ב"שגרירי רוטשילד" ולהסביר למה בחרתי ללכת ולהיות חלק מעמותת - - - ולדבר כאילו קצת על העמותה. העמותה היא חינוכית – טכנולוגית ובה סטודנטיות למדעי המחשב ולהנדסה מלמדות נערות לתכנת. מדובר בנערות בכיתות ח' ו-ט' והעמותה נוסדה במטרה לעלות את מספר הנשים הבוחרות לעסוק בענף ההייטק והטכנולוגיה.

בתחומים האלה, כן.

עכשיו, התוכנית היא משלבת בין עולמות ערכיים וחברתיים לבין עולמות מקצועיים של לימודי קוד, זאת במטרה לייצר תחושת מסוגלות בקרב הנערות לגבי יכולותיהן לעסוק בתחומים האלה.

וכמה נערות כאלה, בחורות צעירות כיום משתתפות בתוכנית?

בעמותה יש היום 450 בנות.

ויש בוגרות מן הסתם, הן השתלבו בשוק העבודה ועובדות בהייטק?

יש ואפשר להגיד גם שכ-60% מבוגרות התוכנית הן גם, הן לומדות עכשיו במגמה של מדעי המחשב.

איזה יופי ומה החלום שלך?

החלום שלי זה להגדיל את מספר הנשים ואת מספר הנשים הערביות באופן ספציפי בתחום ההייטק. כי בסופו של דבר זה תורם גם לחברה שלי והגיוון הזה הוא ממש חשוב וכולם יודעים למה גיוון בעובדים, גם בתחום ההייטק וגם כאילו בעולם התעסוקה, גם למדינה עצמה, זה ממש חשוב.

ואתן בקשר עם חברות הייטק שונות בארץ?

כן, כן. יש את שיתוף הפעולה. אנחנו משתפים פעולה למשל עם מייקרוסופט. לפני שבועיים בערך היינו בפגישה עם ג'ומאן אנסר ח'כים מחברת מייקרוסופט והיא למשל העבירה סדנא מדהימה לבנות שלנו ואני גם חייבת להגיד שיש מספר גדול מהחניכות, שהן מהחברה הערבית בעמותה. החניכות שלנו ממאג'דל שאמס שבצפון ועד הדרום בבאר שבע.

יופי. יארה, המון תודה. שמחנו להכיר אותך, תצליחי וממש אנחנו גאים לשמוע את הדברים שלך.

מילה אחת יש לי רק להגיד. לנו יש סניף בנצרת, שמעסיק כ-260 עובדים, כשני שליש מהם הם עובדים ערבים – נוצרים ומוסלמים, כ-20% מתוכם נשים. זה נשמע אולי נמוך, אבל בחברה הערבית 20% נשים זה המון ורובן צעירות מאוד. אז כן, אפשר להגיע ל-20% וגם אפשר להגיע ליותר.

מדהים. פשוט מדהים, איזה כייף לשמוע את הדברים האלה. בואו נעבור לעוד, ממש אחרונות הדוברות. מנעמ"ת, פרופסור שושנה ארד – ראש וועדת מלגות למדעים, שלום פרופסור.

שלום. אמנם אני מייצגת את נעמ"ת, אבל אני חברת סגל באוניברסיטת בן גוריון, במחלקה להנדסת ביו טכנולוגיה ואני מאוד מיואשת. אני יכולה לספר לכם שמספר הסטודנטיות אצלינו במחלקה עבר את ה-50% וזה הולך ועולה.

אני רוצה להגיד עוד דבר. אני לא דור ראשון לפמיניזם, אלא דור שני והרבה שנים אני קיבלתי את זה כמובן מאליו, אפילו לא הבנתי את הבעיה והנה, לפני כמה שנים פנו אליי מנעמ"ת לעמוד בראש וועדת מלגות לדוקטורנטיות במדעים ואני כמעט התעלפתי, לא הבנתי מה לנעמ"ת ולמדעים ואז גיליתי שקודם כל נעמ"ת נותנת כבר כ-200 מלגות לסטודנטיות לתואר ראשון ושני, בעיקר מהפריפריה וגם במדעים. השנה, לקראת שנת ה-100 של נעמ"ת נתנו פרס לחוקרת, מדענית מצטיינת בתחום הפיזיקה ויחד איתה עוד שתיים שהן חוקרות בתחום המתמטיקה – בינה קליסקי מאוניברסיטת בר אילן.

כן נדמה לי שהיה אירוע מרשים ומכובד בבית הנשיא.

נכון, היה מאוד מכובד. אני עומדת בראש הוועדה לדוקטורנטיות כבר מספר שנים ואני יכולה להגיד לכם שבאמת, זה לא מובן מאליו. זה היה החזון, סוג של צוואה של בבה אידלסון, ממקימות ומייסדות נעמ"ת ובאמת, יש כאן חזון אמיתי גם של נשות נעמ"ת, שלא נמצאות בדיוק בתחום המדעים ואני גם רוצה להגיד לכם הרבה תודה, לך ולאביה של אגם ז"ל על החזון רחוק הטווח ורחוק הראי שאתם מסתכלים ומסתכלות בו.

אבל אני רואה בתוך האקדמיה ובתוך הסטודנטיות בעיקר, עלייה מאוד גדולה במספר וגם בתחומי ההנדסה.

יופי.

אז אנחנו בוחרות וגם בוחרים כל שנה ארבע נשים, ארבע דוקטורנטיות מצטיינות בתחומים שונים, כל שנה זה בתחום אחר – כולל הנדסה, חקלאות, מדעי החיים, קוגניציה ואני רוצה לספר במילה, אני יודעת שאין הרבה זמן, שבשנה האחרונה התחום היה וירולוגיה ואף אחד לא הצטיין, זה היה בעקבות הקורונה ונבחרו ארבע נשים, גם ווירוסים צמחיים וגם ווירוסים שהם בעיקר של קורונה. אבל מה שאני רוצה לספר במיוחד, שכל השלוש מתוך ארבע המדעניות עסקו בווירוסים אחרים ואיך שהתחילה הקורונה עשו shift פנו ללימוד הנושאים של הקורונה מהיבטים שונים – מולקולריים ושונים וכל אחת בתחומה תרמה ממש ואני אומרת לכן, ממש - להבנה, לייצור החיסונים, חלק זה ריצוף גנומים, חלק אנזימים שקשורים וכולם בעלי תרומה אדירה.

אני רוצה להגיד עוד דבר. חלק גדול מהבנות שזוכות אצלינו, אני לא מתעסקת בדרך כלל בתחומים האלה, אבל אני נדהמת לראות שרוב הבנות המצטיינות האלה הן גם כאלה שתורמות לחברה. חלקן - ממש חלק משמעותי מאוד מהן מדריכות ילדות מתיכונים ואחרים בכל מיני תוכניות שונות של מדעים ואני חושבת שצריך לברך את זה כי.

לגמרי ואני קוראת מכאן לעשות שיתוף פעולה בין האוניברסיטאות לבין בתי הספר התיכוניים ובין חטיבות הביניים.

בדיוק, שיתוף פעולה.

לקחת את הסטודנטיות ואני מניחה שאתם בטח עושים את זה, אבל אם לא אז בדיוק הקשר הזה לחשוף את הנערות הצעירות אל המדעניות, אל הדוקטורנטיות, בחדרי העבודה שלהן, באוניברסיטאות. על מנת שהן יוכלו לראות את זה כבר מגיל צעיר, לראות לאן באמת צריך להגיע וזה אני בטוחה שזה עוד יגדיל עוד יותר את הכמות ואת שיעור הנשים שיגיעו גם למקצועות האלה. תודה רבה לך.

אחרונה, שוב מנעמ"ת ובזה אנחנו מוכרחים לסיים כי כבר מחכים לנו לדיון הבא. אז גלי עציון, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה. בבקשה גלי.

שלום. אני ממש שמחה להיות פה ולשמוע את כל הדברים כי זה ממש מרגש ומה שפרופסור שוש ארד סיפרה זה רק קצה הקרחון, כי היא כבר כמה שנים עומדת בראש הוועדה, בצורה יוצאת דופן וזה כל שנה מאוד מרגש מחדש.

אני רק רוצה לספר לכם. תגלגלה לידיי והיה לי הכבוד לקבל את הצוואה של בבה אידלסון אחרי 30 שנה שלא נגעו בה ולהפוך אותה ל - - - שהוא בעצם הקרן הזאת והיה לנו איזה שהוא וויכוח אפילו, וויכוח פנימי. רצו לשייך את זה לקרן שמחלקת מלגות בנושאים של מגדר ואחרי שקראנו את הצוואה אני אמרתי "..לא! זה ברור שבבה רצתה לקדם נערות ונשים בתחום המדע.." ובאמת גם אנחנו הבנו את זה די מזמן שעל מנת להגיע באמת לשוויון מגדרי, צריך להיות בכל המגרש. אז באמת, אני חייבת להגיד לכם שזה מידי שנה ממש מרגש לראות את כל הדוקטורנטיות האלה ולשמוע את הדברים שהן עושות, הן באמת בקדמת העשייה.

כן.

והשנה באירוע בבית הנשיא שהתקיים לכבוד 100 שנים לנעמ"ת, זה פשוט, אני אומרת לכם באופן אישי ואני אמא לשתי בנות ולשני בנים, אני ממש התרגשתי. גם אפשר היה לראות את הזוכה שבים שאר הדברים שהיא עושה והיא פיזיקאית מצטיינת, היא גם פועלת לקידום שוויון מגדרי אבל אפשר היה לראות את כל הדברים שנאמרו פה עד עכשיו. היא אישה מדהימה מצד אחר ומצד שני, סופר צנועה ובקושי מבינה למה בעצם היא זכתה בזה ובעצם מה שהיא ביקשה בסוף הסרטון שהכינו לכבודה זה להגיע למצב שבו היא תקבל את הפרס לא כי היא אישה, אלא כי היא מצטיינת. היא אמרה "..אבל אני מבינה אם עדיין צריך לעשות את זה על מנת להביא לשוויון מגדרי..".

אז אני חושבת שאנחנו בקרן הזאת, זה מה שאנחנו מנסות להביא – להביא לקדמת הבמה את אותן הנשים, על מנת שבבוא הזמן אפשר יהיה להכיר בהן כי הן שוות. הן שוות ואפילו שוות יותר. אז להכיר בהן לא רק בגלל שהן נשים, אלא כי הן פשוט שוות.

יפה, אני חושבת שזה משפט יפה מאוד לסיים איתו את הדיון ותודה רבה גם לך שהשתתפת. אני רוצה באמת להודות מקרב לב, הדיונים האלה הם מרחיבי לב ונפש, ממש. אני לא יודעת כמה אתם קיבלתם מהישיבה הזו, אני בטוחה שאנחנו קיבלנו – כל מי שהשתתפה פה וגם בזום יוצאת מכאן עם הרבה מאוד מחשבות והרבה מאוד כוחות מחודשים על מנת להמשיך ולקדם ולהמשיך ולפעול, לעשות את השינויים האלה שקורים ואנחנו ניתן להם עוד את הדחיפה.

אז אנחנו מציינים מכאן, מהכנסת ובאמת מוקירים את כל העבודה שלכם ואת הנשים ונערות במדע. יישר כוח, עלו והצליחו, תודה רבה לכולכם שהגעתם.

ותודה לך על הדיון החשוב הזה, זה לא מובן מאליו.

בשמחה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:32.