פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



25
ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לתקציבי הספורט
08/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לתקציבי הספורט
יום שלישי, ז' באדר התשפ"ב (08 בפברואר 2022), שעה 14:13

תקצוב תכניות התאחדות הספורט לבתיה"ס

חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר

דסטה גדי יברקן

גיא דגן - מפמ"ר וממונה על החינוך הגופני, משרד החינוך

אבי בנבנישתי - סגן ראש מנהל הספורט, משרד התרבות והספורט

אורי חבר - מנהל האגף לתשתיות צעירות, איגוד הכדורעף

יניב נוימן - מנכ"ל, איגוד הכדורעף

ירון לוי - סגן ראש עיריית בת ים, נציגי עיריות

יובל קוז׳וקרו - רכז מועדון בית ספרי ומורה לחינוך גופני

קרן שרעבי - מנהלת פיתוח עסקי

גל דובנוב-רז - מנהל מרפאת ספורט, מרכז רפואי שיבא, תה"ש

זיו ישראלי - מנכ"ל התאחדות בתי הספר

יקותיאל מרידן - מנכ"ל עמותת קול לחינוך גופני

אורנית שוורץ - מנהלת מח' ספורט, יהוד מונוסון

חאמד אבו אלקיעאן - מנהל מחלקת הספורט, מועצה מקומית חורה

ירון וקסמן - מנכ״ל ומייסד ״הגל שלי״

תמי המאיר - רכזת מועדון, עופרה

דן דייקר - סגן היושב-ראש הבין-לאומי של מרכזי הטניס והחינוך בישראל

ארז וידר - מנכ"ל מרכזי הטניס והחינוך בישראל

אנדי רם

אתי דנן

אסתר מימון


תקצוב תכניות התאחדות הספורט לבתיה"ס

צוהריים טובים לכולם, אני שמח לראות שולחן עגול מלא באנשים. היום בכנסת לא רואים את זה בכל יום. אני אתחיל בדברי פתיחה, ואחרי זה נעבור לדיון שמבחינתי הוא דיון חשוב לילדי מדינת ישראל.

הכנסת אירחה את יושבת-ראש הפרלמנט הליטאית באמצעות מספר חברי כנסת. אירוע מאוד מרגש היה, היו הרבה שיחות והיו מפגשים, ודיברנו על הספורט. התקציב של הספורט בליטא הוא 1.3% מתקציב המדינה. התקציב במדינת ישראל לספורט הוא 0.18%, פחות מ-0.2%. התקציב ביוון הוא 0.8%, מדינה שלאנשים אין מה לאכול. אם הם לא הולכים לדוג, אין להם מה לאכול. מדינות מתקדמות בעולם מגיעות עד ל-2% מתקציב המדינה.

כשאנחנו מדברים על תקציב הספורט, התקציב מחולק למתקנים, לאגודות, לאיגודים, לרשויות, לספורט עממי וכן הלאה וכן הלאה, ובסוף מה שמגיע לאגודות ולאיגודים זה בסביבות 270 מיליוני שקלים. אני אומר לכם, כאחד שעבר את התקציב האחרון והיה בהרבה מאוד דיונים, שזה בדיחה, ובדיחה עלובה. זה כמו ילד חריג שנותנים לו כמה שקלים ואומרים לו: לך תסתדר עם זה.

אני אומר לכם שתהיה פה מלחמה של חברי הכנסת, של כל חברי הכנסת, למען תקציב הספורט במדינת ישראל. כולם איתי. אם יש דבר שהוא קונצנזוס בכנסת ישראל זה הספורט. כולם מבינים שיש לתקצב את הספורט בהרבה יותר כסף, כי בסוף במשרד הספורט יושבים אנשים מדהימים, שרוצים לעשות רק טוב.

היה פה עכשיו דיון עם שר הספורט חילי טרופר, ורק בירכתי אותו והערכתי אותו על מה שהוא רוצה ויעשה למען הספורט, אבל לא נשאר לו בכיסים כסף. פשוט לא נשאר, אין כסף. אנחנו מדברים על מחסור אדיר במתקנים, ביותר מ-50% מבתי הספר במדינת ישראל, אין להם אולם אפילו. ליותר מ-50% מבתי הספר אין אולם. אנחנו מדברים על מגרשים, כן גם במגרשי כדורגל יש חוסר אדיר במדינת ישראל, שלא נדבר על בריכות ואתלטיקה וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו בפער אדיר לעומת מה שקורה בעולם. ואני לא מדבר רק על מדינות עשירות ומתקדמות, גם מדינות שהן עולם שלישי, הנושא הזה של המתקנים, היחס לספורט ותקציב הספורט הוא הרבה יותר גדול.

בסוף יש משחקים אולימפיים פעם בארבע שנים, וכולם רוצים מדליות, וכולם מחכים בבית וכוססים ציפורניים, וקופצים מהספה כשיש מדליה למדינת ישראל, ואני אומר לכם שהמדליות האלה הן מזל גדול מאוד על גדר הפוקס, כי אם אתם לוקחים את האלוף האולימפי שלנו בהתעלמות קרקע, ארטיום, אז אני אגיד לכם שבכל מדינת ישראל רשומים בהתעמלות קרקע 250 ילדים, בנים, ומ-250 ילדים צמח לנו אלוף אולימפי. זה דבר אדיר, אבל זה לא הספורט הישראלי.

אני עברתי כל חלקה בספורט הישראלי. יושב פה אבי, שמלווה אותי מאז שהייתי ילד, עוד כשהוא היה אחראי על המתקנים בווינגייט, כשארבעה ילדים היו ב"דולפין נתניה", ואני יודע מה זה לנהל אגודה ומה זה לשלם את כל מה שצריך לשלם למתקנים, למאמנים וכן הלאה וכן הלאה, ואין את זה.

הדיון שאנחנו עושים היום הוא דיון שבסופו של דבר הכותרת שלו הוא "חוג לכל ילד". כל ילד במדינת ישראל יעשה ספורט. זה לא יקרה בעוד חודשיים-שלושה, אבל זה יקרה בעוד שנתיים. אנחנו נגדיל את התקציב, אנחנו נעשה תוכניות, אנחנו נחבר את התאחדות בתי הספר, את העמותות הנהדרות שעושות למען הילדים, וידברו פה אנשים בנושא הזה, ובסוף כולנו ביחד, גם נגדיל את תקציב הספורט, גם נדאג לזה שכל ילד במדינת ישראל יעשה ספורט, במיוחד בפריפריה, ויותר מזה בחברה הערבית.

אם אנחנו רוצים למנוע פשע ולמנוע באלימות, זאת הדרך הכי זולה, הכי חינוכית והכי מהירה. מתישהו ייפול לכולם האסימון, כולל לחברים הקרובים שלי ברע"מ בקואליציה. מתישהו יבינו ששם צריך לשים את הכסף, שאם רוצים שילד בג'לג'וליה לא ידאג מאלימות, לא יסתובב ויהיו לו ג'וקים בראש, אז צריך לדאוג שהוא ילך לחוג אחר-הצוהריים, ויהיו מאמנים ומדריכים, ואז הוא לא יעשה את כל מה שהוא עושה. זאת הדרך הכי טובה. אני תמיד מדבר מדם ליבי בכנסת.

לפני שאני אתן לזיו את זכות הדיבור, מנכ"ל התאחדות בתי הספר, אני רק אגיד שאתמול בלילה עבר חוק בקריאה השנייה והשלישית בכנסת ישראל, ואני גאה בו, חוק שאני הובלתי יחד עם שר האוצר, שהספורטאים האולימפיים, הפאראלימפיים, הספורטאים של אילת בכל תחרות בין-לאומית, אליפות אירופה, אליפות עולם ומשחקים אולימפיים, לא ישלמו מס על התמיכות ועל הזכיות שהם מקבלים מהמדינה, שזו בשורה גדולה. הייתם צריכים לשמוע את חברי הכנסת כמה בהתרגשות הם מדברים על ספורט, ובסוף זה יקרה. כל אחד יבין בכנסת הזאת שספורט זה המראה של החברה הישראלית. אנחנו יושבים פה כולנו ביחד וכולנו משפחה אחת, הייתי שם ואני יודע מה זה, ואנחנו נעשה את זה.

זיו ישראלי, מנכ"ל התאחדות בתי הספר. הזמנתי את זיו, היה לנו גם דיון מוקדם לפני כן. אני רוצה לשמוע על הפעילות של התאחדות בתי הספר, ובסוף הדיון תבין למה אני הזמנתי אותך לפה. קודם כול, רשות הדיבור לזיו. בבקשה.

צוהריים טובים לכולם, תודה סימון על ההקדמה. מעבר לזה שאני נרגש, אני מאוד מאוד מתחבר לכל מילה ומילה שאמרת פה. אני חושב שהשקף הראשון שיוצג פה, בדיוק מדבר על מה שאתה מדבר.

החזון של התאחדות הספורט לבתי הספר, אותו חזון שדיברת עליו, שכלל ילדי ישראל צורכים פעילות ספורטיבית גופנית, הישגית או עממית, כחלק מאורח חיים פעיל ובריא.

נמצאים איתנו פה היום כמה אנשים שבלעדיהם החזון הזה לא יכול להתממש. אני חושב שאנחנו, כגוף, עמותה שפועלת בכל רחבי הארץ, יש לנו את היכולות ואת האפשרות לממש ולהוציא לפועל את החזון הזה. אנחנו זרוע ביצועית של משרד התרבות והספורט, וזרוע ביצועית של משרד החינוך, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מדהים עם רשויות מקומיות, ונמצאים פה גם נציגים מהן, עם איגודים, בעזרת המשאבים שכרגע עומדים לרשותנו. אנחנו לא באים להתלונן, אבל עושים המון המון פעילות בכל רחבי הארץ, ואני אתן גם לאחרים לדבר ויציגו את הפעילות שכל אחד ואחד עושה.

אם אני אמשיך הלאה, למטרות, אתם תראו שהמטרות שלנו הן בדיוק מה שאמרת בפתיח, לאפשר לכל ילד וילדה במדינת ישראל, את ההזדמנות להיות פעילים גופנית, ולא לכולם יש את האפשרות, לא לכולם יש את התקציב, לא לכולם יש את המתקנים. כל מה שדיברת עכשיו, אנחנו מאמינים בזה, זה היום-יום שלנו בעבודה היום-יומית שאנחנו עושים אל מול כל הרשויות המקומיות ואל מול כל בתי הספר.

כמובן מה שאמרת בעניין הזכיות, החלק ההישגי. נכון, גם פה צריך לשפר במדינת ישראל את השיטתיות, את האיתור של הילדים המוכשרים, לתת להם את המעטפת לא כשהם מגיעים להיות ספורטאים אולימפיים, אלא עוד לפני זה, לאתר אותם, לכוון אותם, לתת להם את המשאבים, ולאפשר לכל מי שיש את הכישורים ואת הכישרונות בתחום הספורט – לתת לו את הפלטפורמה הנכונה כדי להתפתח. זו גם אחת מהמטרות.

כמובן אנחנו חושבים שאורח חיים פעיל ובריא זה הדבר אולי הכי חשוב. כולנו, כהורים, מתקשים להתמודד עם המציאות שהיום הילדים צורכים את המסכים בצריכה יום-יומית. אנחנו צריכים לדעת איך להתמודד עם זה, מצד אחד. מצד שני, לתת להם את המענה באמצעות מערכת החינוך, בזמן שהם שוהים בה, כדי שהם אחר כך יצרכו את הפעילות הגופנית כאורח חיים פעיל ובריא.

כל הדברים האלה משתלבים ביחד, ובסוף אולי מטרת העל שלנו, ואתה גם נגעת בזה, שיהיו פה אזרחים יותר טובים. אנחנו משוחדים, כי אנחנו אנשי ספורט, גדלנו על ברכי הספורט. אני לפחות מרגיש באופן אישי שאני אזרח יותר טוב, כי קיבלתי את הכלים בתור נער, בתור ילד, ששיחק במסגרת ספורטיבית, ולא משנה אחר כך לאיזה רמות ספורטיביות הגעתי. גדלתי על הדבר הזה וזה הפך אותי לאזרח יותר טוב. ואנחנו חושבים שכל ילד וילדה צריכים את ההזדמנות הזאת.

יש לנו יעדים, והיעדים מבחינתנו הם אין-סופיים. יש בערך 2.5 מיליון ילדים במערכת החינוך, סדר גודל של 6,000-5,000 בתי ספר ומסגרות, ומבחינתנו זה היעד של כולנו, שמכיתה א' עד כיתה י"ב, לכולם תהיה אפשרות לפעילות גופנית, ואני לא מדבר על שיעורי החינוך הגופני. שיעורי חינוך גופני כשמם כן הם, חינוך גופני, אנחנו צריכים לראות איך באמצעות הפרויקטים שקיימים לנו, באמצעות מודלים שאנחנו עושים, מאפשרים לכל ילד וילדה לעסוק בפעילות גופנית מכיתה א' ועד כיתה י"ב, כאשר אמרתי שלאורך כל הדרך היעדים הם שני צירים מרכזיים: ציר של אורח חיים פעיל ובריא ופעילות גופנית ספורטיבית-תחרותית, וציר הקניה של ערכים כמובן, שיהיו לנו אזרחים יותר טובים במדינת ישראל.

השיטה – יש לנו מספר מודלים לעניין הזה, אבל השיטה ולב ליבו של ההתאחדות זה מועדון הספורט הבית ספרי, שמייצר בתוך בית הספר – ויש פה גם חברים שנמצאים פה משני בתי ספר, שלקחו את בית הספר והפכו אותו למועדון ספורט בית ספרי – מצד אחד הוא מטפח ספורט הישגי ברמות הכי גבוהות שיכולות להיות, ברמה של שחקנים שהגיעו לליגות בחו"ל, ומצד שני, יש פה פעילות שנעשית בתוך הקהילה והרחבה של ילדים שעוסקים באמצעות הפלטפורמה הזאת, שנקראת "מועדון ספורט בית ספרי". מבחינתי כל בית ספר שיהיה לו מועדון בית ספרי, שיעסוק או בזמן הפורמלי או בזמן הבלתי פורמלי, אין ספק שהנגישות של מורי ישראל לאותם ילדים תהיה נגישות מידית, ואת זה אנחנו צריכים לטפח ולעודד.

אם תסתכלו במודל שמצביע על זה, תראו איך המסגרת הזאת אמורה לפעול, והיא שזורה האחת בשנייה. יש פה שיטה, יש פה מנגנון. אגב, ההתאחדות הוקמה לפני 28 שנה על ידי משרד החינוך, התרבות והספורט, כחלק מזה שהם מאמינים שהחינוך, התרבות והספורט הולכים יד ביד. ואנחנו כבר עובדים הרבה מאוד שנים, היקפי הפעילות כמו שאמרתי, בכל רחבי הארץ, יש לנו 340 מועדונים בית ספריים, עשרות אלפי ילדים שפעילים או במסגרת הפורמלית שלנו או במסגרת הבלתי פורמלית שלנו, עשרות אלפי ילדים, וזה עדיין לא מספיק, ועדיין אפשר לעשות הרבה יותר.

היום אתם עובדים עם איזה כיתה?

היום מתחילים, החשיפה בכיתות ה'-ו', זה החלק הראשוני של פעילות של מועדוני ספורט בית ספריים יסודיים, או פעילות במערכת השעות של תוכנית שנקראת "זוזו" עד כיתה י"ב, אבל ליבת העיסוק שלנו של מועדונים בית ספריים בעיקר בכיתות ז'-ח'-ט', שזה גיל מאוד מאוד מורכב, זה בדיוק אותם ילדים שאם הם כבר לא הישגיים הם מחפשים לפרוש, ואנחנו בתוך בית הספר הרבה יותר נגישים לאותם ילדים. ענפי הספורט שמדברים עליהם משאירים ילדים בפעילות.

ולא נגעתי בעניין הזה של ספורט הנשים, ונמצאת פה גם מישהי מרשות מקומית. להגיע לילדות בתוך בתי הספר, לאפשר להן את מסגרות הפעילות, זה הרבה יותר נגיש והרבה יותר קל להביא אותן. אגב, בענף הכדורעף, ונמצא פה מנכ"ל איגוד הכדורעף, 50% מהקבוצות שנמצאות אצלנו, התחרותיות, הן 50% קבוצות של בנות. אין את זה בשום איגוד אחר.

וכמו שציינתי, ובטח אבי גם יחזק אותי, הרשויות המקומיות זה פרטנר שלנו לכל העשייה הזאת. בלי הרשויות המקומיות, ונמצאים פה שני נציגים של רשויות, אנחנו לא יודעים לייצר את הפעילות הזאת. אם תראו פה, במודל הרשותי, יש פה שיתוף פעולה. אנחנו מאמינים גדולים בשיתוף פעולה מול איגודים, מול רשויות. אנחנו פועלים בציר העממי, אנחנו פועלים בציר ההישגי. אם יש מועדונים בית ספריים בבתי ספר, פועלים גם שם, אבל מבחינתי כל פעולה שנעשה היא תזין את האגודות. אני חושב שגם פה, יניב יגיד את זה, אני חושב ש-90% מהשחקנים שמשחקים בליגות העל, נשים וגברים, באיגוד הכדורעף התחילו את דרכם בפעילות של המועדון הבית ספרי.

אני רוצה רגע לכוון אותך, זיו. היום איזה ענפים אתם מאמנים היום בהתאחדות?

עשרה ענפי ספורט קיימים בהתאחדות. הענפים שהתחלנו בהם, הענפים המובילים, זה הכדורעף והכדורעף חופים, שזה הענף המוביל; אתלטיקה קלה; יש לנו ענפים שאולי הם פחות פופולריים, אבל הם מאוד מאוד ערכיים כמו ענף הניווט הספורטיבי, שיש בו קרוב ל-1,500 ילדים שמתעסקים בניווט ספורטיבי, כשאני לא צריך לספר מה זה מבחינת עולם הערכים אחר כך לצבא; אופני ערים; טניס שולחן שזה ענף לכל החיים; בדמינטון שהוא ענף אולימפי; ובשנים האחרונות אנחנו משתפים פעולה גם עם ההתאחדויות הגדולות, קרי איגוד הכדורסל וההתאחדות לכדורגל, אבל לא בענפי הספורט הרגילים, אלא בכדורגל שזה ענף 5 על 5, הפוטסל, שהוא ענף ספורט עממי, ואנחנו מקדמים מועדוני ספורט בית ספריים בפוטסל, אותם ילדים שלא הולכים לכדורגל, אבל עדיין אוהבים כדורגל, ומאפשרים להם לעסוק בזה; ובכדורסל זה ענף שנקרא "סטריטבול", שהוא ענף אולימפי, כששם יש לנו קרוב ל-300 קבוצות.

זה 3X3.

אלה ענפי הספורט שלנו. כל ענף ספורט שרוצה להיכנס – לא באתי להגיד כמה מר גורלנו מבחינת משאבים, כמובן אם היו יותר, היה אפשר לעשות הרבה יותר ענפים, היה אפשר להרחיב את הפעילות ואפשר היה לעשות הרבה מאוד דברים.

אם אני אלך לשקף האחרון, מבחינת המקורות הפוטנציאליים, נכון שאולי נמצאים פה אנשים של משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט, שזה אולי הטריוויאלי, אבל זה לא נכון. דיברת על זה שיהיו לנו ילדים ואחר כך מבוגרים יותר בריאים, משרד הבריאות זה משהו שצריך להיות. אנחנו עושים פרויקט שנקרא "פרויקט פק"ל", שזה פרויקט לילדים בני נוער, כיתות י'-י"ב, כ-10,000 ילדים שמקבלים פעמיים בשבוע חוג של פעילות שנקראת "פרויקט כושר גופני לחיים", ומי שלוקח את זה, גם יכול לקחת את זה לכיוון הכנה לקראת הצבא, אז גם משרד הביטחון יכול היה להיות. אנחנו מכינים אותם יותר טוב לצבא.

בקיצור, יש פה אפשרויות של חיבור של הרבה מאוד גורמים למטרה אחת משותפת, ואני חוזר לחזון, שכל ילדי ישראל יעסקו בפעילות גופנית, הישגית, תחרותית או עממית. תודה רבה.

תודה, זיו. יש לי שתי שאלות. מה התקציב של התאחדות בתי הספר היום? ולכמה ילדים התקציב הזה מספיק? כמה ילדים עוסקים בפרויקטים של התאחדות בתי הספר במועדונים? ומה התקציב של משרד הספורט?

התקציב עומד כרגע על 13 מיליון שקלים, כאשר מבחינת מועדונים בית ספריים, שזה החלק התחרותי, אנחנו עומדים על כ-1,500 קבוצות, 340 מועדונים בית ספריים באותם עשרה ענפים.

כמה ילדים? זה 1,500 קבוצות. כמה ילדים?

קרוב ל-25,000 ילדים, אבל הם ילדים תחרותיים. כל הפעולות שאנחנו עושים בתקציב השוטף אנחנו חושפים, אלה פעולות חשיפה, והאירועים מגיעים לעשרות אלפי ילדים, אבל זאת פעילות חשיפה שהיא לא מספיקה. לדוגמה, "זוזו", שמשרד החינוך משקיע בעניין הזה, אנחנו מגיעים ל-400 בתי ספר, אבל זה לא מספיק. מגיעים לשם 40,000 תלמידים שמקבלים עוד תוספת של פעילות גופנית. זה לא מספיק. אנחנו רוצים פעמיים בשבוע, אנחנו רוצים להגיע להרבה יותר בתי ספר. כנ"ל פרויקט פק"ל, אנחנו מגיעים ל-10,000 בני נוער, אבל זה לא מספיק, אנחנו עובדים בסופו של דבר ב-150 בתי ספר, אפשר להגיע להרבה יותר.

כל הפרויקטים הנקודתיים שאני מדבר עליהם, יש את המספרים. אנחנו יכולים במספרים האלה לעשות את מה שאנחנו יכולים, אבל אפשר להגיע להרבה יותר.

מעבר לזה, צריך לזכור שאנחנו הזרוע הביצועית של משרד החינוך בכל מה שקשור לאירועי הספורט של מערכת החינוך. פעם בשנה שאנחנו פוגשים אותם באותם אירועים ומנסים לעשות להם את האירועים החווייתיים הכי טובים, כדי שהם יאהבו את עולם הספורט – אגב, באותם אירועים אנחנו גם מחנכים אותם לעידוד נכון ולתרבות נכונה – פה אנחנו מדברים על מאות אלפי ילדים שמגיעים למסגרות האלה, אבל פוגשים אותם פעם אחת, זה לא מספיק.

השאלה השנייה שיש לי אליך, יענה לי יניב אחרי זה מהכדורעף, מה הקשר בין התאחדות בתי הספר למועדונים, לאגודות, לאותם מאמנים באגודות?

אני רוצה לברך את אנדי רם שהצטרף אלינו, אלוף וימבלדון לשעבר, אחד הספורטאים הגדולים במדינת ישראל. כבוד גדול שאתה נמצא איתנו. אנדי הגיע עם מרכז הטניס הישראלי, פגשתי אותם בשבוע שעבר באמצעות חבר הכנסת גדי יברקן, חברי, שהוא שותף שלי לדרך גם בספורט ועוזר לי במהלכים, גם באופוזיציה. צריך להבין שבסוף אני צריך את כל חברי הכנסת, כולם. אני מברך אתכם שהגעתם, אני אתן לכם לדבר עוד מעט.

אני רק אזכיר גם לאנדי, ואנדי מכיר את זה, פרויקט שנקרא "פרויקט פל"א", פרויקט לשילוב ילדי אתיופיה בספורט הישראלי. זה גם פרויקט שהמדינה האמינה בנו כמי שיכול להוביל את הפרויקט הזה, פרויקט שמשתתפים בו יותר מ-500 קבוצות. והרעיון פה הוא שילוב של יוצאי אתיופיה בספורט הישראלי. אני אתן לאבי כמובן להרחיב על זה, אבל אנחנו הזרוע הביצועית של הפרויקט הזה.

תודה. אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאבי בנבנישתי. אבי הוא סגן ראש מינהל הספורט במשרד הספורט. בבקשה, אבי.

בוקר טוב לכולם, צוהריים טובים, תודה רבה ידידי יושב-ראש הוועדה, מכובדים, אני חושב שהדיון הזה הוא בהחלט דיון חשוב, וכן ירבו אנשים כמוך, כמו גדי, כמו יואל רזבוזוב וכמו השר שלנו, שנמצאים במשכן הזה ומבינים שהספורט הוא כלי מאוד מאוד חשוב, כלי של חלון הראווה של מדינת ישראל וגם כלי שמגשר בין תרבויות שונות. אנחנו מודים לך על ההזדמנות.

תודה לך.

התאחדות בתי הספר היא זרוע מקצועית משותפת למשרד התרבות והספורט ולמשרד החינוך. יושב לשמאלי ידידי, גיא דגן, שבטח יוסיף אחר כך דברים נוספים, אבל זהו גוף שנכנס לתוך בתי הספר, עובד כמעט שלושה עשורים בשיתוף פעולה מצוין. שיתוף הפעולה הולך ומתהדק בין ראש מינהל הספורט עפר בוסתן, לבין גיא, לבין המפקחים במינהל הספורט, לבין מפקחי משרד החינוך, ובאמת כמו שזיו ציין פה בדברים שלו, יש פה בהחלט פוטנציאל גדול מאוד.

אני רוצה להמשיך במה שזיו סיים, ומכיר את זה חברי, גדי יברקן, בנושא של פרויקט של שילוב יוצאי אתיופיה. נגעת בנקודה הזאת, חבר הכנסת דוידסון, חוג לכל ילד. הפרויקט של שילוב יוצאי אתיופיה הוא פרויקט משותף של המדינה בנושא של השקעה, כבר שנה שלישית, כשהתאחדות בתי הספר מובילה אותו, והילדים יוצאי אתיופיה לא משלמים שקל אחד מכיסם על פעילות של פעמיים בשבוע, כשהיא מסונפת אחר כך גם לאגודות. יותר מ-500 קבוצות, 1,500 ילדים, שליש מתוכם זה בנות, ואנחנו משלבים אותם בתוך הקבוצות ההטרוגניות של הספוט הישראלי.

איזה ענף?

יש מגוון רחב של ענפי ספורט, כדורגל, כדורסל, שחיה, טניס, אופניים – מגוון רחב של ענפי ספורט שיש לנו שם פוטנציאל מאוד מאוד גדול. התוכנית הזאת קורמת עור וגידים, היא הצלחה פנטסטית בנושא הזה. קדמה לתוכנית, מי שמכיר, תוכנית פרחי הספורט שהייתה בהשקעה של 371 מיליון שקל בחמש שנים. אבל שוב, כשהכיסים ריקים, כמו שאמר השר קודם, צריך לבוא ולמלא אותם. ואם אתם יושבים כאן, הנציגים, והאנשים שחפצים בקטע של הקידום של הספורט, אני חושב שבאמת צריך להביא יותר תקציבים לנושא הזה.

במועדונים הבית ספריים, מאות המועדונים ועשרות אלפי הילדים שנמצאים, יש לנו גם נגיעה מאוד חשובה גם לתחום של הפאראלימפי וגם לתחום של הילדים המיוחדים. הילדים המיוחדים אלה אותם ילדים עם צרכים מיוחדים. נמצאת פה קרן מ"ספיישל אולימפיקס", שבטח תרצה אחר כך לדבר.

איפה קרן? איפה את? אני מחפש אותך חודשים.

נעים מאוד. זכות גדולה להיות פה.

גם כוח עזר גדול מאוד של ההתאחדות, של הספיישל אולימפיקס, כדי לבוא ולקדם אותם.

יש לנו פרויקט גדול מאוד שנקרא "שווים בספורט" יחד עם התאחדות ספורט הנכים, עם משרד הרווחה, ביטוח לאומי, שאנחנו מנגישים את הספורט לאותם אנשים מיוחדים, שלא יכולים לצאת לבתי הלוחם או לאיל"ן רמת גן, ומביאים להם את זה עד הבית. אנחנו נמצאים בפיילוט של ארבע רשויות. ככל שאנחנו נקבל יותר תקציבים, גם נוביל את זה וגם זה נמצא בפתחה של התאחדות בתי הספר.

כמו שכולם אמרו, התקציב של הספורט הוא קטן, והמדיניות של השר מתכתבת בדיוק עם אותם צרכים מיוחדים, עם קידום של נשים, אבל בסופו של דבר צריך למלא את הכיסים האלה, כדי שהתקציב יגדל. אמרת 0.18% מתקציב המדינה, זה בהחלט מספרים שצריכים לגדול.

מעבר לאותם ספורטאים שאנחנו רואים אותם וגדלים, יש לנו גם פירות שאנחנו יודעים לסמן אותם ושהתאחדות בתי הספר קצרה. נמצאת פה אורנית שוורץ, ספורטאית שגדלה בתחום הכדורסל, הגיעה לליגות בתי הספר של התאחדות בתי הספר, המשיכה משם למערכת החינוך, השתלמה, למדה, מורה לחינוך גופני במשרד החינוך, הייתה מאמנת, והיום היא מנהלת מחלקת הספורט ביהוד מונוסון, וזה מה שאנחנו קוראים לו, ידידי חבר הכנסת, "הצמיחה וההמשך של הספורטאי", מאמן, מורה ולתחום הניהול. כשאנחנו רואים מנהלת כזאת בעיר יהוד, אנחנו יכולים להיות שקטים ובטוחים שהיא תדע לגדל גם את הספורט בתחום הזה.

נקודה אחרונה שאני רוצה לציין זה הנושא של שיתוף הפעולה והצמיחה. שתי הידיים ביחד הן אגרוף חזק יותר, כדי להביא תקציבים, כדי לבוא ולקדם אותם. וככל שאנחנו נזכה לעזרה מידידינו כאן, משרת הקליטה והעלייה, פנינה, ומכל גורם אחר, אני חושב שאנחנו ביחד - - -

אתם מקבלים תקציבים ממשרד הקליטה והעלייה?

כן. הפרויקט הזה של שילוב יוצאי אתיופיה הוא פרויקט של 5 מיליון שקל בשנה, 2 מגיעים ממשרדים אחרים, 3 מיליון שקל משקיע המשרד בנושא הזה. וכמו שזיו אמר, התקציב של התאחדות בתי הספר עומד על 13 מיליון שקל, אבל משרד הספורט באמצעות הטוטו שאתם מכירים, ממשיך להשקיע עוד עשרות מיליונים במועדוני הספורט, במרכזי המצוינות, בהמשכיות שיש לכל אותם ספורטאים קדימה.

תודה רבה, אבי. יושב לידי חברי הטוב, סגן ראש עיריית בת ים, ירון לוי, ואני אגיד לכם למה הוא פה. דיברנו על רשויות, ובסוף כשיש לך ראש עיר שהוא מיינדד לספורט, כשיש לו את ההבנה הזאת שדרך הספורט הוא יכול לשפר את החיים של הילדים, והוא היה ספורטאי בעצמו, היה ג'ודוקא, היה אלוף ישראל, דרך הספורט בעצמו הוא יכול לשנות את הילדים של העיר שלו, הוא ישקיע יותר כסף. גם אם אין לו, הוא ימצא את הכסף הזה, ואנחנו רואים את זה. אני לא רוצה לציין ראשי רשויות לטובה או לשלילה, אבל רואים את זה. יש פרויקט מדהים – ירון הוא גם אחראי על הספורט היום בעיריית בת ים, ויש פרויקט שאני רוצה שהוא יספר לנו עליו. אותי אישית הוא ריגש, הפרויקט הזה, אז בבקשה, ירון.

תודה, יושב-ראש הוועדה, שלום לכולם. מאוד מרגש הדיון הזה כי כל אחד כאן באיזה נקודה בחיים שלו עסק בספורט, וגם אני בתור ילד נחשפתי לחוג הג'ודו, ומשם, כמו שחבר הכנסת אמר, הגעתי להיות חבר נבחרת ישראל, אלוף ישראל, אלוף גביע אירופה, והשאיפה שלי להיכנס לחיים הפוליטיים גם הגיעה דרך הספורט, כי בעיר שלי, עד לפני שהתחלנו את הקדנציה הזאת, תקציב הספורט עמד על אפס. ממש ככה. זה היה המספר בתקציב הספורט.

אחד הדברים הראשונים שאני עשיתי, כשנכנסתי לתפקיד, כמובן זה להילחם על התקציב. אז אומנם בכמה מאות אלפים, היום הוא עומד על 600,000 שקל, ועדיין זה לא מספיק, אבל יש בשורה, כמו שאתה מביא למשכן הזה את הבשורה. יש שיח על הספורט, התושבים, הילדים. יש התעניינות. בזמן מאוד קצר עשינו משהו מאוד גדול.

ואם אני אגע בנקודה הזאת של הפרויקט שמוביל ראש העיר אצלנו, אני חייב לציין שהוא מיינדד לדבר, והוא מבין את החשיבות של ילדים ונוער שעוסקים בספורט. הם משתמשים בכלים האלה גם בחיים הבוגרים יותר, בדיוק כמו שהאנשים כאן עושים. חוג חינם לכל ילד מאפשר לילדים בכיתות א'-ג' להיחשף בחינם לכל ענפי הספורט.

מה שעשינו כאן, כדי לא לפגוע באגודות ספורט ולחזק את המתנ"סים, אפשרנו לאגודות הספורט גם לקחת חלק.

יש גידול ממש משמעותי של 35%, מ-4,200 ילדים שהיו נרשמים בשנה רגילה, גדלנו ל-5,670 ילדים, שזה כבר מראה שאולי יש ילדים והורים שרוצים להגיע לחוגים, אבל אין להם את היכולת הכלכלית, והחשיפה והאפשרות להגיע ולהתנסות בחינם, זה פרויקט מאוד מבורך, שאנחנו כבר רואים את התוצאות שלו, ובגלל ההצלחה הזאת של השנה האחרונה, החלטנו לעלות לכיתות ד', והשאיפה שלנו היא לגדול ולגדול.

איך עובד הפרויקט הזה?

כל ענף שהוא רוצה?

כל ילד מקבל ואוצ'ר, שהוא מגיע איתו למתנ"ס או לאגודה, והוא נרשם. זה התשלום.

כל ענף שהוא רוצה?

כל ענף. פרסנו את זה לעוד חוגים, אבל יש לנו 22 ענפים וחוגים שאפשר להתנסות בהם.

וכמה שווה הוואוצ'ר?

לצורך העניין, אם היום אתה מגיע להירשם לחוג, שזה 200-180 שקלים, זה השווי שלו.

אם זה חוג שחייה שעולה 300 שקלים?

הם יודעים להתאים את עצמם. לצורך העניין, הילדים שלי בחוג שחייה, הקטן בג'ודו. תחשבו, זה חוסך לי 400 שקל לשני ילדים בחודש. זאת ממש בשורה גדולה.

אני רוצה ברשותך להתחבר רגע לכל הדברים. יש הרבה פרויקטים ברשות המקומית. אומנם אני שבעה חודשים מחזיק תיק הספורט, אבל אני מתחבר לכל הדברים שאמרתם כאן, וגם לתשתיות. אני אביא לכם דוגמה מאוד קטנה. בבת ים בכל שנה יש שיפוץ מוסדות חינוך וגני ילדים. בדקתי גם אחורה, אף פעם לא היו שיפוצי קיץ לאולמות ספורט. בתוכנית אסטרטגית כשבונים עיר, בונים מגדלים ומוסיפים מוסדות חינוך, לא ראיתי שמדברים על מתקני ספורט, ובתוכניות העתידיות.

עוד פעם, כמו שאמרת, כשראש העיר נכנס לתמונה, הוא מבין את הערכים ואת הכלים שאנחנו יכולים לקבל, אז הספורט היום ממש במרכז הבמה, ונשתמש בסלוגן ש"בת ים חזקה בספורט".

אני גאה להיות כאן. אני רוצה להודות לך בשם הספורטאים, חבריי הספורטאים האולימפיים, על החוק שהעברת. דיברו עליו שנים, עוד כשאני הייתי 20 שנה אחורה, כולם דיברו עליו, אתה באת, הבטחת ועשית, אז תודה.

תודה רבה, ירון. מה התקציב של הוואוצ'רים?

הוא עומד על 5 מיליון שקלים. זה תקציב של 5 מיליון שקלים. ועוד פעם, כשאנחנו מדברים על ספורט, אז אומנם תקציב הספורט ממינהל הספורט, יש לנו 870,000 שקלים, שאני חייב לציין שלמינהל הספורט יש שיתוף פעולה ממש יפה עם העירייה, ועוד 600,000 שקלים תמיכה לאגודות, תוסיפו את ה-5 מיליון שקלים, שזה גם השקעה.

ותקציבי מתקנים.

ותקציבי מתקנים.

ופרויקטים שאנחנו משתפים פעולה יחד עם ענת במועדונים בית ספריים בחטיבות הביניים בחשמונאים וגם ב"זוזו". המון משאבים שמועברים לבת ים, ותיכף גם גיא ייגע בעניין הזה.

נכון. וגם פרויקט "ליבי" שפועל לקהילה האתיופית. אבל הייתי רוצה לומר כאן משהו, אם אנחנו נצליח לעשות אינטגרציה בין כל הפרויקטים שנמצאים ברשויות המקומיות, ויש הרבה פרויקטים, אתם עושים עבודה מדהימה, אז אנחנו נוכל גם להגיע להישגיות גדולה יותר. תודה.

תודה רבה, ירון. אני מעביר את רשות הדיבור לגיא, לפני זה אני אגיד שני משפטים. בעברי הייתי מורה לספורט, בגלגול הקודם. כשהיינו ילדים למדנו בוינגייט, והייתי מספר שנים מורה לחינוך גופני, ועשיתי את זה מאיזה שליחות, גם הייתי מחנך, הייתי בעולם הזה. אני אספר לך משהו, גיא, אחרי שלוש שנים נשברתי. מבן אדם שהגיע עם רצון אדיר, והייתי מעביר שיעורים ותוכניות, אחרי שלוש שנים מצאתי את עצמי עם כדור ביד, נותן אותו לילדים, ואומר להם: ספרו לי מה התוצאה בסוף. ממש נשברתי. התנאים שברו אותי, הייתי בחוץ מהבוקר עד הצוהריים, מתחת לשמים, לא סתם אני כזה שחום ואני ליטאי, אני צריך לתבוע את משרד החינוך... זה היה נורא נורא קשה. החוסר במתקנים, חוסר הרצון של התלמידים לעשות שיעורים, לעשות בשעה 12:00 בצוהריים שיעור בקיץ מתחת לכיפת השמים, זה כמעט בלתי אפשרי.

ב-8 במרץ אנחנו עושים פה דיון – בכל הכנסת יש יום מיוחד לספורט, בכל הוועדות דנים בספורט, גם בחוץ וביטחון בנושא של חיילים. הדיון שלך זה פה בוועדת החינוך, סגרתי עם שרן היום על הנושא של שיעורי חינוך גופני. לא לבוא ולהגיד: המורים לא בסדר, ולא לבוא לתקוף אף אחד, לעשות חשיבה, להגיד: עצור, פוס, בואו נחשוב איך עושים דברים אחרת, איך הופכים את השיעור של חינוך גופני למשהו יותר מקצועי, משהו יותר מעניין, איך אני מביא ילדה בת 15 שאין סיכוי שהיא תרוץ עכשיו בחוץ, איך אני עושה לה שיעור של פילטיס או משהו שימשוך אותה. יש לי מלא רעיונות, אני אדבר איתך על זה.

פה אנחנו רוצים לדבר איתך על הנושא של חוג לכל ילד, איך מערכת החינוך, איפה אתם בתוך התמונה הזאת. איך אבי אמר? הכול צריך להיות ביחד. אם לא יהיה קשר בין מערכת החינוך לפעילות של משרד הספורט, לא נצליח. זה חייב להיות ביחד. בבקשה, גיא.

קודם כול, גם אני רוצה להצטרף לכל המודים על הדיון. הדיון נורא חשוב, וגם הדיון הבא שעכשיו הצעת זה דיון חשוב. אני אתייחס לשני הדברים האחרונים. קודם כול למה שאתה אמרת ולגבי בת ים. אני אתחיל מבת ים ואומר שאנחנו רואים שדברים משתנים לטובה. הראיה לכך שבשנה הבאה, ב-2023, אנחנו מארחים בבת ים. כלומר, בת ים זכו בקול קורא אחרי התמודדות של שבע רשויות להיות העיר שתארח את אליפות העולם לבתי הספר בכדורעף חופים, הם פשוט שמו יותר כסף. זה רק מראה שהנושא היה חשוב להם, כי זה משהו שגם יעזור למיתוג העיר ולקדם עוד הרבה מאוד דברים, ואני מבין שזה יפתח לעוד הרבה תחומים אחרים. זיו ציין את אחד המועדונים הבית ספריים הטובים שלנו בחשמונאים בת ים. כלומר, יש הרבה משאבים שמגיעים מהמערכת של התאחדות ספורט בתי הספר, מינהל הספורט ומשרד החינוך.

לגבי שיעורי חינוך גופני, זה לא הדיון, ובסוף אתה תקטע אותי באמצע ואני לא אגיד את הדברים שאני כן רוצה לומר. קודם כול, כנראה שצריך להישבר כדי בסוף להגיע למה שהגעת, אבל יש לנו היום 8,500 מורים לחינוך גופני במערכת. אני לא יכול להגיד שכולם עובדים באותה רמה, אבל יש מורים שעושים עבודה בלתי רגילה. למה "יש מורים"? רוב המורים מאוד מסורים לעשייה שלהם, עושים את העבודה, וזה נכון שחלקם הגדול בתנאים לא קלים. זה דבר שאני מסכים איתך וצריך לשפר את זה.

החינוך הגופני היום אני חושב שהוא נמצא במקום אחר לגמרי, והמורים עובדים על פי תוכניות הוראה מאוד מדוקדקות ומגיעים להרבה מאוד דברים. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדברים עכשיו על הרבה דברים, אבל הדבר היחיד שיש לכל ילד במדינת ישראל בסוף זה שעתיים חינוך גופני, כשאנחנו מנסים למקסם את השעתיים האלה. ושוב, לא תמיד התנאים זה דבר שתלוי במורה, ואפילו לא במפמ"ר ובממונה על החינוך הגופני, ובעזרתך אני מקווה שנקדם את זה מאוד, ואני יודע שיש דברים שמתפתחים גם בנושא של אולמות ספורט. אין ספק שזה צריך להיות בכל מקום.

אני רוצה עכשיו להתחבר לדיון עצמו. פתחת ודיברת על ההשוואה בין ליטא לעולם. בהרבה מדינות בעולם הספורט נמצא בבתי הספר, אצלנו הספורט נמצא אחר-הצוהריים והוא תלוי בעומק הכיס של ההורים. הדוגמה של בת ים, שהם נתנו פה סיוע כדי שזה יהיה דבר שכל הורה וכל תלמיד יכולים להשיג, אבל הרבה מאוד אוכלוסיות לא יכולות להגיע. וזה בהרבה מאוד רשויות שגם אין להן יכולת לתמוך, כי הן גם עצמן רשויות במצב סוציו-אקונומי נמוך, בלמ"ס נמוך, ולכן הדרך היחידה להגיע לכל ילד זאת הדרך. מה שזיו קודם ציין, שבסופו של דבר, וזה דבר קיים, אולי בדמי רצינות לפי נתוני למ"ס, כי ברור שבלמ"ס נמוך לא צריך לשלם בכלל ובלמ"ס גבוה יכולים טיפה, אבל כדי שכל ילדי ישראל יעסקו בפעילות גופנית, יהיה להם לפחות חוג אחד של פעמיים בשבוע, זה חייב לקרות בבתי הספר, בפלטפורמה שזיו דיבר, ואני לא רוצה לחזור עליה פעם נוספת.

אנחנו גם יודעים שככל שיותר ילדים עוסקים בספורט, בסוף גם הספורט ההישגי-התחרותי יצא נשכר, כי כשאתה מגיע בסוף לכל הילדים, בסוף אלה שיהיו בעלי יכולות, פוטנציאל, רצון, השקעה – יהיו לנו הרבה יותר ספורטאים בכל ענפי הספורט, כדי שנגיע לרמות יותר גבוהות גם ברמה הבין-לאומית, ברמה העולמית, ולכל השאר תהיה הפלטפורמה של החוג העממי.

היום שיעור מאוד גבוה של ילדים עוסק בחוגי ספורט, אלה שההורים יכולים, וככל שעולים בגיל, פחות. למה פחות? ילדים נפלטים. הם מגלים בגיל מסוים, בדרך כלל במעבר לחטיבת הביניים או במהלך חטיבת הביניים שהם לא ברמה מספיק טובה, הם לא מוצאים את עצמם ברמה הישגית, אבל גם אין להם שום אפשרות עממית בענפי הספורט. מה שאנחנו עושים כרגע עם כדורגל 5 על 5 ופוטסל זה בדיוק לתת מענה, שהחלטנו שיהיו כאלה שאין להם כרטיס ליגה, שהם לא משחקים בקבוצות, כדי לא לתת עוד לאותה אוכלוסייה, לאותם תלמידים, כדי לאפשר.

אני מאוד מאוד מאמין בזה, אני מאוד מאמין שחוג צריך להיות לכל תלמיד. כמובן בסוף זה משאבים. דיבר על זה אבי קודם, היום אנחנו נמצאים במערכת יחסים ושיתוף פעולה מצוין בין הפיקוח על החינוך הגופני לבין מינהל הספורט. בכל הרמות, בכל התפקידים, עושים דברים ביחד, רוצים לעשות הרבה יותר.

צריך לדבר גם בנושא המשאבים. הרי התאחדות הספורט לבתי הספר קמה כשהיינו משרד אחד, משרד החינוך, התרבות והספורט. המשרדים, מסיבות שכולם מבינים למה, התפצלו. אנחנו עושים את האיחוד. מבחינתנו המשרדים לא מפוצלים, אנחנו עושים את האיחוד. האיחוד הזה, הפלטפורמה זה התאחדות הספורט לבתי הספר. התאחדות הספורט לבתי הספר מכניסה את כל ענפי הספורט בלי לשגע סדר-יום של מנהל, לדעת לעבוד בכללים של מערכת החינוך. אני מניח שאחריי ידברו גם החברים פה מהאיגודים, בסוף אותו איגוד עושה את הפעילות באמצעות התאחדות הספורט לבתי הספר, מחליף את האגודה, בונה את התשתיות, בונה את המסות הגדולות עבור המצוינות לאחר מכן. אלה דברים שנורא חשוב לדבר עליהם. יש עוד המון נושאים, ואני אתייחס אליהם בהמשך, כדי שגם אנשים אחרים פה יוכלו להתבטא. תודה.

תודה רבה, גיא. אמרת פה משפט שעברנו אותו, אבל הוא הכי חשוב בסוף. אם אנחנו נדע לחבר את מערכת החינוך עם משרד הספורט, עם העמותות, עם מרכז הטניס הישראלי, עם כל מי שרוצה לעשות טוב לספורט הישראלי – אני אגיד לך, הייתי מנהל אגודה הרבה שנים, לא נתנו לי להיכנס לבית הספר לדבר על הענף שלי. מה רציתי? לבוא להיכנס ולהגיד: בואו לשחייה.

זה השתנה. שונה חוזר מנכ"ל.

אני אומר מה שהיה.

היום זה אפשרי.

לא בכל המקומות. כנראה שהמנהלים לא יודעים את זה. קיבלתי פניות של כל מיני גופים שלא נותנים להיכנס לבתי הספר, אבל אני לא רוצה שהם ייכנסו בצורה כזאת, אני רוצה שהם ייכנסו דרככם, אני רוצה שאתם תובילו את זה, אני רוצה שאתם תהיו עם הדגל ותובילו את הטניס, ותובילו את השחייה, ותובילו את הכדורעף, ותובילו את הג'ודו, שהכול יבוא בסוף ממערכת החינוך כצינור. זה מה שקורה בעולם, גיא. זה מה שקורה בעולם. אנחנו לא המצאנו את הגלגל. כשאני הבאתי מאמן זר לארץ. למה הבאתי את המאמן הזה? למה שילמתי לו כל כך הרבה כסף? כי רציתי שיבוא בן אדם שהגיע מהמערכת הכי טובה בעולם, שגידל ספורטאים אולימפיים, זכה במדליית זהב, שיבוא לפה, שיעשה לי קופי-פייסט, אני לא יודע לעשות את זה. אנחנו צריכים ללמוד ממה שקורה בעולם, ולעשות את זה כמעט דומה למה שקורה שם. זה מה שאני רוצה. זה הרצון שלנו.

דיברו על צרכים מיוחדים, גם קוגניטיבי. אין דבר שמגיע ואנחנו לא מאשרים לעשות את הפעילות. אם אני עכשיו לוקח את המשאבים, את התקציבים שהתאחדות הספורט לבתי הספר מנהלת לעומת כמות הילדים שזוכים לקבל את אחת התוכניות או יותר, זה ניצול משאבים מרבי.

נכון. זה אחד פלוס אחד – שלושה.

הם רוצים להכניס עוד הרבה ענפי ספורט, קשר עם איגודים נוספים. בסוף צריך משאבים נוספים, כי המשאבים כרגע ממוצים עד תום.

אני מסכים איתך. תיכף נחזור למשהו אחר. אני רוצה לעבור ליניב נוימן, מנכ"ל איגוד הכדורעף. היו פה הרבה דוברים, אני מבקש שתעשו את זה בתמצות ותגיעו לעניין, כי מתישהו יסגרו אותי פה.

תודה רבה על הזכות. אתה שומע הרבה כדורעף לאחרונה ואני שמח. אני אתחבר לרוב הדברים שזיו אמר. אנחנו הענף הראשון או בין הראשונים שנכנסו להתאחדות ספורט בתי הספר, אנחנו עובדים יחד מעל 20 שנה. ההתאחדות למעשה היא מחלקת הנוער של איגוד הכדורעף. הפעילות הענפה בכיתות ז', ח', ט', שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות, בין האיגוד לבין בתי ספר, היא מדהימה בזכות הפעילות המשותפת. היום הצלחנו להגדיל את מספר הספורטאים בקבוצות הנערים והנערות.

בוא, תן לי מספרים.

היום יש לנו כ-250 קבוצות בכיתות ז', ח', ט', תחת הפלטפורמה של ההתאחדות, שבעזרתם יש לנו 350 קבוצות באיגוד עצמו. יחד יש כ-600 קבוצות, 6,000 ספורטאים שמשחקים כדורעף.

כמה מתוכם נשים?

כמחצית נשים, כ-20% מהמגזר, מה שאנחנו מדברים עליו כל הזמן. אנחנו למעשה בכדורעף יחד עם ההתאחדות מנסים לבצע את מדיניות המדינה, גם נשים, גם מהמגזר.

אני מתחבר רגע לנושא התקציב שדיברת עליו. 270 מיליון שקל, שזה איגודים ואגודות, זה כולל גם את התמיכה בקבוצות בתי הספר. זה מעט מאוד כסף. אני יכול לציין את החיבורים בין הקבוצות של ההתאחדות של בתי הספר לקבוצות של המועדון, של הקלאבים. יש היום זיקה וחיבור ב-90% מהמקומות והאגודות. יש לנו היום מעל 80 אגודות. החיבור בין הפעילות של ה-ז', ח', ט', בבתי ספר היא פעילות שהיא מתחילה תשתיתית לפעילות של האגודה.

למה אנחנו לא מתחילים את זה יותר מוקדם?

השנה תחלנו את הפעילות בכיתות ה'-ו'. הבנו כי טוב והתחלנו היום בפיילוט - - - שבו אנחנו מכניסים עוד 120-100 קבוצות ה'-ו', כדי להגדיל לנו את הפעילות התשתיתית, ואני מקווה שגם יהיו לזה תמיכה ותקציב. אמות המידה, כמו שאתה יודע, קצת מקשות עלינו את הפעילות יחד עם ההתאחדות. אני מעריך שבתוך שנה-שנתיים נוכל לרדת גם לכיתות ג'-ד', ואז לייצר פירמידה מלאה, שמתחילה בהתאחדות ועוברת לאיגוד.

הבעיה העיקרית פה כרגע זה משאבים. הנכונות והמערכת יש, אבל העניין פה הוא משאבים.

אני רוצה להגיד משהו לידידך מבת ים. אני בת ימי גאה ואני רוצה לחשוב ביחד איך מחזירים עטרה ליושנה והופכים את הכדורעף למקום חזק מאוד בבת ים.

יש לך את סגן ראש העיר. הבאתי לך אותו. תודה רבה, יניב.

במערכת החינוך ירדנו לכיתות ה'-ו', אפשרנו את זה. אני רוצה להזכיר משהו שהיה. כשהיו פרחי ספורט עבדנו גם בכיתות ג'-ד' בפרחי ספורט שלב א', ואז דיברנו על תוכנית שקראנו לה "השכלה ספורטיבית תנועתית רחבה", הבעיה הייתה אז שהמעבר בין פרחי ספורט א' ל-ב', זה היה ממערכת החינוך החוצה ממערכת החינוך, ושם הילדים התפזרו ונעלמו. כלומר, אם היינו עושים אחר כך את המעבר בתוך המערכת, הילדים היו נשארים, כי בסוף זה באותו בית ספר, עם אותם מורים, עם אותם מאמנים.

אני אגיד לך מה טוב עם יניב, עם הכדורעף. ילד שנמצא בכיתות ה', מתחיל נושא של כדורעף, הילדים הטובים יבואו אחרי זה לאגודה, כי המאמנים של האגודה מאמנים בפרויקטים של התאחדות בתי הספר, יש אחרי זה מעבר לאגודה. ואז פעם אחת ילדים עושים ספורט, פעם שנייה אנחנו מצליחים לקלוט מצטיינים ולהעביר אותם לאגודות, ואנחנו גם עושים את זה הישגי.

זו בדיוק הדוגמה. הם נמצאים בכיתות ה'-ו', בתוך בתי הספר, ואז ממשיכים בחטיבת ביניים למועדון הבית ספרי ולאגודה. זה בדיוק מה שצריך לקרות.

אני רוצה לעבור לטניס. אני אגיד לך משהו על הטניס. עצוב מה שקורה בטניס.

טניס מקצועני או טניס חובבני?

נדבר על שניהם.

בטניס החובבני המצב משמח מאוד.

בטניס המקצועני המצב לא איי-איי-איי, ובסוף לנתח את זה אתה יודע יותר טוב ממני. אני רוצה לשמוע על הפרויקט שלכם, של מרכז הטניס הישראלי. ואחרי שתספר לי עליו יש לי שאלות לשאול.

אני לא בכובע המקצועי היום, אני בכובע של מרכזי הטניס והחינוך. זה מקום שלא הרבה מכירים אותו, בטח לא אנשים בחדר ולא אנשים בישראל, וזה עצוב. בגלל זה אני פה, אז קודם כול תודה שהזמנתם אותי. סימון וגדי, תודה רבה.

היו אצלנו במרכז הטניס שר הספורט חילי טרופר לא מזמן, שרן השכל הייתה אצלנו. אני עכשיו התחלתי להיות מעורב שם, כי כן חשוב לי שידעו מה זה ארגון.

אני נולדתי באורוגוואי, לא הרבה אנשים יודעים, בגיל חמש עליתי לישראל, משפחה ענייה, לא היה הרבה כסף. גדלתי פה, ברמת שרת, בדירת שלושה חדרים שכורה, ישנים על הרצפה על מזרון. הבריחה הכי גדולה שהייתה לי זה מרכז הטניס בירושלים. בנו אותו בקטמון, בשכונת פשע, אנשים שם עשו סמים בשירותים, היה לי מאמן שהיה בכלא, שמו אותו שם לאמן כדי להוציא את העבריינים שהגיעו למרכז הטניס, וככה גדלתי במרכז הטניס. מבחינתי זו הייתה בריחה לצאת מהבית ולהיות כל היום בטניס, במרכז הטניס בירושלים, מי שמכיר.

ככה גדלתי ילד אוהב ספורט, חולה ספורט. אגב, לא הייתי כוכב גדול. מי שראה אותי – אתם מכירים את זה כשאומרים "כישרוני", "פדרר", "איזה כישרון הילד הזה" – תמיד הייתי שמנמן כזה. פה מדברים על ספורט כדרך להיקלט בחברה. אני זוכר שבאתי לארץ והיו שואלים אותי, איך קוראים לך: הייתי אומר אנדי רם, כמו ארטיק קרטיב כזה, עם הרי"ש של דרום אמריקה.

דרך הספורט נקלטתי הרבה יותר מהר. בגיל שש, שמונה, כבר הייתי בקבוצה, כמו שאמרתי לכם פורהנד, סרב, לא היו לי, אבל הייתה לי נחישות מאוד גדולה להצליח ולהיות ספורטאי. ככה גדלתי, ובגיל עשר הייתי אחד הטובים בקבוצה שלי, גדל במרכז הטניס בירושלים, גיל 12, גיל 13 כבר הובלתי את הדירוג הארצי.

כשהבנתי שאני רוצה להיות שחקן מקצוען עזבתי את הבית והפכתי את זה למקצוע. בגיל 14 עברתי לפנימייה למחונני ספורט בוינגיט, שם התאמנתי כל היום, שמונה שעות ביום. מבחינתי זה היה מעבר מחובבנות למקצוענות, משעה, שעה וחצי שהתאמנתי בכל יום, התחלתי להתאמן כל יום, שמונה שעות ביום, פגשתי את יוני, והפכנו להיות מקצועניים.

הסיבה שאני מדבר זה למרכז הטניס שגדלתי בו. כשאני אומר שיש לי הכול בגלל מרכז הטניס זה לא קלישאה שכולם אומרים. אישתי גדלה במרכז הטניס בערד, בגיל 15 נפגשנו באחד הטורנירים, ואז היא גדלה בוינגיט, משפחה של שלושה ילדים, עד היום אנחנו ביחד, 26 שנים. כל אחד במרכז טניס אחר.

כשאני מדבר על מרכז הטניס, וזה מה שלא יודעים, יש לנו פה בישראל את מועדון הטניס הכי גדול בעולם. יש לנו פה 17 מרכזי טניס מקריית שמונה ועד ערד בדרום. יש לנו 17 מרכזים, מאות מגרשים פרוסים בכל הארץ, בפריפריות הכי קשות של ישראל, באופקים בשכונה הכי קשה, בטבריה בשכונה הכי קשה, בערד. אנשים בארצות-הברית, פילנתרופים יהודים אמריקאים, באו עם חזון לשים את הטניס, הספורט הלא נגיש, הספורט לעשירים, במקומות הכי קשים של ישראל, כדי שכל ילד בישראל תהיה לו זכות לשחק טניס ולהצליח בספורט.

כמה ילדים משחקים?

היום במרכז הטניס יש 7,500 ילדים שבאים מדי יום, בכל הארץ. יש מלא תוכניות לילדים, אנחנו עוזרים לנוער בסיכון, נערות שבאות ממשפחות מאוד מאוד קשות, נערות בסיכון מאוד גבוה.

מתוך ה-7,500 יש ילדים בהתאחדות הטניס?

בהחלט. יש. מכל ה-7,500 האלה יש הרבה שקשורים לאיגוד הטניס, שמשחקים בטורנירים. זה הקצפת של הקצפת. מתוך ה-7,500 יש כמה מאות של ילדים שהולכים לקטע תחרותי, שיש להם את החלום להיות שחקן מקצוען.

מי מממן את הפרויקט המדהים הזה?

הפרויקט הזה ממומן כמעט כולו – יש פה את מנכ"ל מרכזי הטניס והחינוך שיכול לענות על זה יותר טוב ממני – 13 מיליון שקלים בשנה מוציא מרכז הטניס בישראל מלגות לילדים בכל הארץ שישחקו טניס. ילדים עם צרכים מיוחדים - - -

13 מיליון שקל תרומות בשנה?

מלגות שהמרכז מוציא ולא מקבל כמעט תמיכה.

מי האנשים שתורמים את זה?

יהודים אמריקאים, פילנתרופים אמריקאים, קנדים. בשבוע הבא אני נוסע לקנדה ולארצות-הברית לגייס שם כסף. מדי שנה מגייסים שם מיליוני דולרים כדי שילדים בארץ יוכלו לשחק טניס. זה משהו שהמדינה לא קשורה אליו כל כך, לא תומכת בו.

למה?

אומרים שיש דוד אמריקאי עשיר, שהוא יעשה את זה. יש פעילות שכבר נעשית 46 שנה. אגב, כל השחקנים הגדולים במדינה – עמוס מנסדורף גדל במרכז הטניס רמת השרון, אני בירושלים, יוני ארליך בחיפה, לוי ברמת השרון, שחר פאר בתל אביב. שחקנים בסוף גדלו במרכז הטניס והחינוך.

הסיבה למה? אין לי סיבה, כנראה אין לנו יחסי ציבור טובים בממשלה, במשרד החינוך, הספורט.

מה הקשר של מרכז הטניס הישראלי לאיגוד הטניס, שהוא כן מקבל כסף?

מרכזי הטניס הם כאילו תחת המטרייה של האיגוד. יש את האיגוד שאחראי על כל הטניס בישראל, מתוקצב מאוד נמוך יחסית לפעילות הגדולה של מרכז הטניס. איגוד הטניס בעיקר אחראי על הטניס התחרותי, ההישגי, בזה הוא מתמקד בעיקר, ובכל הפעילויות החברתיות, הם כמעט לא נוגעים בהן. למשל ילדים עם צרכים מיוחדים, איגוד הטניס לא נוגע בזה, בנוער בסיכון, איגוד הטניס לא עושה פעילויות לנוער בסיכון.

יש המון המון פעילויות שמרכז הטניס עושה כבר המון המון שנים, שהוא לא מחכה לאף אחד, הוא לא אומר: רגע, נחכה שמישהו יעשה, ואז נעשה. המרכז כבר עושה את זה שנים.

פה הקריאה שלי. באתי לפה, ביקשו ממני להגיע וזה חשוב לי כדי להמשיך את זה, להגדיל את זה ולגעת בעוד ילדים. הרי יש מאות אלפי ילדים שגדלו במרכזי הטניס והחינוך לאורך 46 שנים שהמפעל הזה קיים. מי שבא עם החזון, איאן פורמן, קיבל פרס ישראל על המפעל הזה, על מרכזי הטניס והחינוך. בסוף יש פה משהו מדהים, שאין בשום מקום בעולם. אני פה בא וקורא לממשלה לתמוך, להגדיל את הפעילות הזאת. כמו שנאמר פה קודם מהפעילות של הטניס החברתי יבוא גם הטניס המקצועני.

קודם כול, מרגש אותי לשמוע על הפרויקט. שמעתי את זה בפעם הראשונה בזכות גדי לפני שבוע. אני מבטיח – וכשאני מבטיח, אני מבטיח – אני הולך לשגע את המשרדים עכשיו, אם זה הרווחה, אם זה משרד הספורט, איפשהו אני אדע מה לעשות עם זה. המדינה שלנו צריכה ללמוד לחבק גופים כאלה ואנשים כאלה שבאים ועושים בשביל הילדים שלנו. זה אבסורד שגוף כזה לא מקבל תמיכה. זה אבסורד. אני לא יודע איך נעשה את זה, אבל אנחנו נעשה את זה. זה פעם אחת.

פעם שנייה, לגבי המתקנים עצמם, מגרשי הטניס, זה של העירייה? זה גם תרומות? אתם בונים את זה? איך זה עובד?

זה נבנה לאורך 46 שנה. חשוב לי להגיד שאיאן פורמן קיבל את פרס ישראל לחינוך ולא לספורט, כי הילדים המיוחדים, שאנחנו קוראים להם ככה, שהם כל כך קרובים לליבנו, זה 1,700 ילדים, 1,800 ילדים, שבאים משכונות קשות. עם הבנות אנחנו בכלל לא עובדים מול ההורים, כי הוציאו אותן מהבית, והן מקבלות אצלנו לא רק טניס, אלא גם טניס, הן מקבלות gender specialist שמלמד אותן היגיינה נשית, לא נעים להגיד פה בכנסת את המילה הזאת, או איך אומרים לגבר לא. יש לנו עובדים ששוקי אמון עליהם, שעושים עבודה מדהימה עם כל אותם ילדים מיוחדים, 1,700. הם לא משלמים כלום, הכול ממומן מתורמים באמת נפלאים שיש לנו.

איך אתם יודעים למי לעזור? דרך הרווחה הם מגיעים אליכם?

כן. כמו שאמרת, יש רשויות מקומיות שאימצו אותנו, וכשאנחנו מגיעים הן עוזרות לנו מאוד. בקריית שמונה למשל המרכז שהוקם, נדמה לי שזה אחד מהמרכזים הראשונים, יש שם מעל 110 ילדים משכונות מצוקה, שאנחנו נוגעים בהם. זאת עירייה שכל כולה עוזרת לנו. שם במקרה הקרקע שייכת גם לנו, ויש הקצאה לאורך שנים. לאורך 46 שנים יצרו הרבה מאוד מודלים בחלק מהמקומות. נכנסנו לאחרונה לנהריה, ראש העיר שם רץ איתנו כתף אל כתף, פשוט נתנו לנו ארבעה מגרשים, עכשיו הגדלנו אותם לשישה. הבטיחו לעשות לנו מצ'ינג, שעל כל ילד שאנחנו נביא לטיפול בילדי הרווחה, העירייה תיתן כסף לעוד אחד. אנחנו מחפשים שותפים בכל מקום שאנחנו באים. אולי זה מה שאנדי ניסה להגיד. אנחנו מחפשים פה שותפות להצלחה. אני רק שנתיים, ההצלחה היא של קודמיי, אני רק מנסה להמשיך ולרוץ עם הדגל הזה קדימה. זה ארגון מדהים, 300 עובדים שקמים בכל בוקר בשביל ילדי ישראל נטו. זה ארגון ללא כוונת רווח, כל שקל שמושקע הולך לילדים, למאמנים. גם אצלנו יש מאמנים שלפעמים נשחקים, ויש בעיות של חוגים כרגיל, אבל רוב רובם של המאמנים אופטימיים, חיוביים, עם לב גדול. זה הדנ"א של הארגון הזה, ואת זה אנחנו מחפשים ובונים לאורך זמן.

תודה רבה. דן דקל, אני רוצה לשמוע אותך ממש בקצרה. נפגשתי עם דן בשבוע שעבר, בגלל זה אתם נמצאים פה. יש לי את התשוקה הזאת לספורט, אתם רואים, אבל כשאתה נפגש עם בן אדם ואתה מסתכל לו בעיניים, ואתה רואה כמה הוא רוצה לעשות למען ילדים, רציתי לחבק אותך באותו רגע. אני רוצה לשמוע ממך לגבי הנושא הזה שאתה נמצא בו היום במרכז הישראלי, ממש בקצרה, ואחרי זה נעבור לאבי, הוא רוצה להתייחס לגבי הטניס. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, סימון דוידסון, אני פה כיהודי, עכשיו ישראלי אחרי 31 שנה. עליתי ארצה בגלל מרכזי הטניס והחינוך. עמדתי כנער בן 14, באצטדיון "פורסט סטיל", ב-1976, פגשתי את איאן פורמן חתן פרס ישראל. אז לא כל כך ידעתי מה זה ישראל, מה זה ציונות, מה זה משהו במזרח-התיכון, והיום ברוך השם בזכות מרכזי הטניס והחינוך – הייתי שחקן טניס NTA, שיחקתי ברמה די גבוהה – כשלמדתי איך טניס יכול לשנות חיים של אלפי ילדים, ביקרתי פה בישראל. עשיתי תערוכות עם עמוס מנסדורף וגלעד בלום בארצות-הברית כדי לגייס כסף, הייתי מעורב בגיוס של הרבה מאוד כסף בארצות-הברית, ובסוף באתי בעצמי כדי לגדל פה משפחה בהשראה של מרכזי הטניס והחינוך ויכולתם לעשות חברת מופת.

מה שעשינו מאז הסכמי אברהם זה סוג של נס במזרח-התיכון, כי קיבלנו פניות שקטות מראשי העיר מהמגזר הערבי פה בישראל, ונענינו מיד. הדבר המדהים שאנחנו עכשיו גם בטייבה, גם ברהט, ויש לא מעט ערים ומועצות אחרות במגזר הערבי והדרוזי. אחד מהמרכזים הוא בסאג'ור כבר הרבה זמן, אבל אני מדבר על המגזר הערבי, אנחנו מקבלים טלפונים, ארז ואנדי ושוקי מקבלים טלפונים כל יום, כי הם רואים את התוצאות והם מאמינים בסלוגן שלנו, שזה לא רק מילים. אנחנו יוצרים אלופים ואלופות לחיים.

כל הכבוד, דן. באמת מחיאות כפיים. לפני שאבי מדבר, יש את תוכנית החומש, 700 מיליון שקל, חייבים להתחבר לנושא הזה, ודרך תוכנית החומש לעזור להם להגדיל את מספר הילדים בחברה הערבית. זה בדיוק הדברים שיצילו את הילדים שלנו. אבי, בבקשה.

הרמת לי להנחתה. מה שרציתי לומר שתוכנית החומש, בהובלה של השר והחלטת הממשלה, בהחלט מתכתבת עם הנושא של הטניס, כולל הנושא של תשתיות, כולל הנושא של הקמת קומפלקסים של מגרשי טניס כתיק מוצר ייעודי, לחברה הערבית על רבדיה השונים, לדרוזים, לערבים, לבדואים ולדרוזים בגולן. וזה ממש מתכתב עם התוכניות שלנו.

השבוע נכנסנו למסעדה, שני מגרשים.

נכון. תקציבים שאנחנו הבאנו, בהחלט. אני רק רוצה לומר לך, אנדי, שעשינו שיתוף פעולה גדול מאוד עם מרכז הטניס ב-800 גני ילדים, בפרויקט של טניס בגני הילדים, בהשקעה גדולה מאוד של משרד התרבות והספורט, במגרשים היפהפיים בקריית שמונה, ביוקנעם, והלוואי ואפשר יהיה להמשיך את הפרויקט הזה, וכמו שחבר הכנסת סימון דוידסון אמר, שתהיה המשכיות והילדים האלה בסופו של דבר יגיעו ויירשמו באיגוד הטניס.

ומשפט אחרון לסיכום בנושא של הטניס. השקענו במרכז הטניס באליפות בין-לאומית של טניס כיסאות גלגלים קרוב למיליון שקל, כדי לשדרג את המתקן שלא היה נגיש. הצלחנו להביא את האליפות הבין-לאומית, אליפות העולם, לפה.

כל הכבוד. אנחנו נחזור אליכם. אני רוצה בבקשה לתת רשות דיבור לחאמד ולאורנית, נציגי הרשות המקומית. נתחיל עם אורנית.

צוהריים טובים לכולם, באמת כבוד להיות כאן.

כבוד לנו שאת פה. ספורטאית בסדר הגודל שלך, כבוד שלנו.

תודה. נאמרו כאן המון דברים מאוד חשובים. אני רוצה קצת להחזיר את הדיון למקום של בתי הספר. הנושא של בתי הספר הוא נושא מאוד חשוב ורגיש מבחינתי. בעברי הייתי מורה לחינוך גופני. דיברת על שחיקה במערכת החינוך, אז גם לי זה קרה. שבע שנים ברמלה, בחוץ, אין מתקנים, לא פשוט. עברתי כמורה לחינוך גופני גם ביסודי, גיא דגן היה אז המפקח שלי. עברתי לגילאי ז'-ט', חטיבות הביניים, תיכון, לא פשוט. איך עושים? איך מכניסים? איך דואגים שלאותם ילדים, לקהל השבוי, יהיה יותר ספורט בבתי הספר?

יחד עם זה שהייתי מורה לחינוך גופני עבדתי באגף תרבות וספורט ברמלה כרכזת ספורט לבתי ספר. זכיתי להוביל מספר פרויקטים מהתאחדות הספורט לבתי הספר, אם זה פרחי ספורט, אם זה פרויקט "זוזו", המון המון פרויקטים שהכנסנו את הפעילות הגופנית לתוך בתי הספר, לתוך מערכת השעות עם שיתוף פעולה מאוד חשוב עם המורים, מנהלים ועמותות הספורט. אותו מדריך שמאמן אחר-הצוהרים בבלתי פורמלי נכנס לבית ספר בפורמלי.

דיברת על זה שקשה לאותו מאמן שנמצא באגודות אחר-הצוהריים להיכנס לבתי הספר, אז אנחנו בחיבור הזה, במשולש הזה, שהוא בעיניי משולש הזהב. קח את המשולש של התאחדות הספורט יחד עם העמותות והאיגודים, יחד עם בתי הספר, איך אנחנו יוצרים את זה, ואגף חינוך, הרשויות – איך אנחנו יוצרים במשולש הזה משולש זהב כדי להביא את אותו ילד שנמצא במרכז.

שים את הילד במרכז, מסביבו יש את כל הגופים שאמורים לדאוג לו, איך אנחנו מייצרים את זה שהילד ייחשף לכל כך הרבה אפשרויות? העולם היום נותן לילד כל כך הרבה גירויים, איך אני מביאה ומנגישה לו ומעודדת אותו למצוא את הכישרון שבו?

סיפור אישי. יש לי ילדה בכיתה ב'. הילדה שלי באה אליי לפני שבוע: אימא, אני רוצה לעשות טאקוונדו. מה לי ולטאקוונדו? אין לי מושג, היא לא ראתה, לא מכירה, לא אבישג סומברג ולא שום דבר. היא הגיעה לבית ספר, יש חוג. עשתה פעם אחת, רוצה. זו הדרך שלנו היום להגיע לכל ילד וילדה ולגרות להם את המקום הזה שרוצים לעשות ספורט.

דיברנו על כיתות ה'-ו', מאוחר מדי. איך אנחנו מביאים תקציבים לילדים בכיתה א' ו-ב'? איך אנחנו יוצרים תרבות ספורט?

יש לי תפקיד נוסף, אני יושבת-ראש ועדה מקצועית בכדורסל נשים בארץ. יש לי שם כל מיני בעיות אחרות.

קיבלתי מכתב מכם.

אני יודעת. לא נדבר על זה היום, זה דיון אחר. אני שוברת את הראש איך אני יוצרת תרבות ספורט. אם אני מדברת על כדורסל נשים, אני חושבת שהבעיה היא הרבה יותר רחבה. זיו דיבר קצת על כל הנושא של איך אני מלמדת את הילדה שלי, ואנחנו מדברים על ילדי ישראל, לצפות בספורט ולא לצפות בסלולר. איך לבוא? איך לעודד? איך לדבר?

קודם כול שערוץ 5 יאפשר את הדבר הזה, שיהיה אפשר לראות ספורט. הם לא מאפשרים.

זה נכון. אצלי בכלל יש פרסומות שקופצות שלא נותנות לראות.

איך אני מייצרת את תרבות הספורט? אני חושבת שזה מתחיל גם בבתי הספר, אין מה לעשות. אני היום מנהלת מחלקת ספורט ביהוד-מונוסון. דיברתי על רמלה, דרך אגב, אז אם אני עושה חיבור, הגעתי ליהוד-מונוסון, נתקעתי. באתי להתאחדות ואמרתי לזיו שאני רוצה "זוזו" ביהוד-מונוסון, הוא אמר לי: אין לי כסף.

למה? כי העירייה לא מוכנה?

לא.

יש תקציב מוגבל לדבר הזה, והוא מנוצל במלואו. כדי לפתוח ולהגיע לעוד רשויות מקומיות, אתה צריך עוד משאבים.

צריך לסגור ברמלה כדי לפתוח ביהוד.

אני עכשיו נמצאת בנקודה שעברתי מרשות שהיא בלמ"ס 4 לרשות שהיא בלמ"ס 8, אז אני נתקעת בעוד הרבה בעיות אחרות, גם בעיות של מתקנים.

בלמ"ס 6 נגמר הכסף.

עיר שנמצאת בלמ"ס 8 זה לא אומר שהיא עיר באמת עשירה. זה שהיום הגשתי בקשה לבנות עוד שני אולמות ספורט, ולא קיבלתי אפילו אחד, זאת אומרת, שאני נמצאת בבעיה של מתקנים. אם אתם מדברים על ענף הכדורעף למשל, אין לי אולמות ספורט שמחוברים לבתי הספר כדי לפתוח את זה. יש לנו המון המון בעיות.

בסופו של דבר אם אני רוצה לחדד, איך אנחנו מצליחים ליצור מכיתה א', ואפילו לפני זה, כבר בגן, את האוריינטציה הזאת לספורט? איך אנחנו יוצרים תרבות ספורט שהיא לא רק ברגליים, אלא היא גם בעיניים, שהיא גם ערכים לספורט? זאת אומרת, שכל אבא ואימא ירצו שהמודל לחיקוי בסופו של דבר יהיה אנדי רם, ירדן ג'רבי, לינוי אשרם, אותם אנשים שמייצגים את הערכים – חס וחלילה אני לא פוגעת באף אחד שמגיע מתרבות הריאליטי, כבודם במקומם – אני הייתי מעדיפה כרגע לראות איך אני מייצרת כאן דור שמסתכל על זה, וזה רק תקציבים, אם זה למתקנים, אם זה לפרויקטים. בתי הספר עמוסים, מנהלים עמוסים בדברים. אני חושבת שהתאחדות הספורט יודעת לעשות ולפצח את הדבר הזה שנקרא רשות מקומית, משרד החינוך, הפיקוח על החינוך הגופני, משרד הספורט, יחד עם בתי הספר, ילד במרכז – איך אני יוצרת לו פרויקט גדול בנושא הזה?

תודה רבה.

משהו אחד חשוב. בכל זאת אני האישה הראשונה שדיברה כאן. איך אנחנו מגיעים לאותן אוכלוסיות מוחלשות? איך אנחנו מייצרים יותר? זה רק על ידי הקהל השבוי הזה. אני יכולה לפתוח לאותה ילדה וגם לאוכלוסיות נוספות את האופציה לעשות ספורט, שאולי אבא ואימא לא דורשים את זה ולא מבקשים מהם לעשות את זה, אני רוצה את הכניסה הזאת לבתי הספר, אני רוצה את הפרויקטים בתוך בתי הספר.

תודה רבה. חאמד, בבקשה.

שלום לכולם. אני מנהל מחלקת הספורט ביישוב חורה, הפריפריה של הפריפריה. אם כבודו דיבר על הפערים שיש בין מדינות העולם לביננו, לבין המדינה, אז יש גם פערים בין הפריפריה לפריפריה, החברה הבדואית, אבל אני לא בוכה, כי אם יש רצון, יש הכול.

מאיפה אתה בארץ?

מחורה.

איפה זה?

חורה זה יישוב על כביש 31, בין מיתר לערד. אם יש רצון, יש הכול, ואני לא בוכה, כי מכלום אני עושה המון. אני גם שופט כדורגל ואני חבר ועד איגוד שופטי הכדורגל בישראל, אז אני גם מייצג את השופטים במדינה.

אני אדבר על המעט מכלום, מה שאנחנו עושים. אני אדבר על נקודות שיש לנו את החיבורים עם התאחדות בתי הספר לספורט. אלמלא התאחדות הספורט בבתי הספר, לא היו לי חוגים, כי משרד הספורט לא מימן חוגים. לכן מבחינתי זה חוגים. הילדים אצלנו לא משלמים לחוגים, כי אין להם מאיפה לשלם חוגים, כי אנחנו בלמ"ס 1, יש אצלנו 90% גבייה, אבל כולם מקבלים הנחה של 90%, כלומר סך כול התקציב, הפעולות שלנו מהרשות, זה 5 מיליון שקל, אז תיתן לרווחה או תיתן לחינוך או תיתן לספורט. אנחנו כן משתדלים, אנחנו עושים.

אני אדבר על מה שאנחנו עושים יחד עם התאחדות הספורט בבתי הספר. יש לי פרויקט "זוזו", שפעילים בו 500 ילדים וילדות. יש לי פרויקט "שווה בספורט", שלראשונה בדואיות משחקות כדורגל. ילדות משחקות כדורגל, שבע קבוצות, לא מעט קבוצות של "שווה בספורט". יש לי פרויקט שהוא "חיים משותפים", שזה מפגשים של יהודים וערבים ביחד, שאנחנו נפגשים פעם בחודש. יש לי מועדונים בית ספריים בכיתות ה'-ו', הפיילוט שאנחנו עושים בשבעה בתי ספר, ויש לי עוד מועדונים בית ספריים בכיתות ז'-ח' בענפים של כדורסל, שזה סטריטבול, פוטסל, בדמינטון, טניס שולחן, והיה לנו כדורעף אבל סגרנו את זה, מאחר שהכדורעף מצריך כל כך הרבה נסיעות והסעות ואין לנו תקציבים להסעות, וזה חבל.

אני מאמין בדרך של התאחדות בתי הספר, כי היא יוצרת לנו את החיבור בין הרשות המקומית, שאני מנהל המחלקה, לבין החינוך הגופני, דרך בתי הספר. אם אנחנו מדברים על החינוך הגופני, ואני אשמח אם תהיה ועדה לחינוך גופני שאני כן יהיה שותף - - -

נזמין אותך ב-8 במרץ לכנסת.

בשמחה רבה, כי יש לי המון מה לדבר, כי החינוך הגופני במגזר הבדואי, יש הרבה מה לדבר עליו.

עוד נקודה, אני אדבר על החיבור שלנו עם התאחדות בתי הספר, שזה נתן לנו הזדמנות שווה, במיוחד לבנות. היום יש לי 200 בנות פעילות בספורט. אם לא היה לי, לא הייתי יכול. למה? כי דרך בתי הספר אני כן יכול לעשות פעילות ספורט, כי יש לי את המרכיב של ההסעות.

תודה, חאמד. תודה רבה. צר לי, אנחנו פשוט לחוצים בזמן.

משפט אחרון. חברים, נעשים דברים מדהימים בחברה הבדואית בנגב, ולא כפי שהתקשורת מציירת את הבדואים. הקומץ הקטן נמצא בכל חברה, ולא רק במגזר הבדואי, ואני מזמין אתכם לרדת לנגב, למגזר הבדואי, ותראו במו עיניכם מה נעשה במגזר הבדואי בנגב. תודה רבה לכם.

יישר כוח. כל הכבוד. קרן, תעשי את זה מאוד בקצרה, אני אגיד לך למה, כי הולך להיות דיון מיוחד על הספיישל אולימפיקס פה בכנסת, בגלל זה אני מחכה הרבה מאוד זמן לשיחה איתך. יש לנו בתוכנית דיון מיוחד בנושא של הספיישל אולימפיקס.

נהדר. תודה רבה, היושב-ראש, כבוד גדול להיות פה יחד עם השותפים. אני רוצה לחזק דבר ראשון את מה שאמרתם על חוג לכל ילד. חוג לכל ילד כולל גם את האוכלוסייה שאני מייצגת, שזאת אוכלוסייה של המוגבלויות עם מוגבלויות שכליות, התפתחותיות ותקשורתיות, שקיימת גם בחינוך המיוחד וגם יש פוטנציאל מאוד גדול בחינוך המשולב.

אמר זיו נכון, שאנחנו צריכים להרחיב את הפעילות גם בצרכים המיוחדים. יש היום בשילוב עם ההתאחדות 44 מועדונים כאלה, שבתוכם יש בערך 300 ספורטאים. הפוטנציאל שלנו הוא קצת מעל 112,000 תלמידים במערכת החינוך המיוחד, כשלכולם אנחנו צריכים לתת מענה, וזה לפי מה שאמרתם, "חוג לכל ילד", שזה כולל גם את זה.

אם אנחנו מדברים על אורח חיים בריא ואנחנו מתייחסים לאוכלוסייה המקבילה אלינו, דיברנו על ספורטאים אולימפיים, יש ספורטאים של ספיישל אולימפיקס שמייצגים את ישראל במשחקי אליפות העולם בכל שנתיים, צריך לתת להם מענה. לספיישל אולימפיקס היום אין מתקן מוגדר שיכול לתת מענה לאותה אוכלוסייה. אם אנחנו מדברים על אורח חיים בריא אנחנו יודעים שילד עם מוגבלות שכלית, התפתחותית ותקשורתית חי 13 שנה פחות מהממוצע מהאוכלוסייה המקבילה, בנוסף לכך שהוא מתמודד ביום-יום שלו עם בעיות בריאותיות קשות, אם זה סוכרת ואם זה לחץ דם. זאת אומרת, אם הספורט מציל חיים, אז באוכלוסייה הזאת הוא מציל עוד יותר חיים, זה קריטי עבורם.

לעומת זאת, ספיישל אולימפיקס היום מקדמת ביחד עם ההתאחדות וביחד עם השותפים הנהדרים שלנו במשרד התרבות והספורט, שהולכים איתנו יד ביד, מודלים אחידים שמשלבים קבוצות עם מוגבלות וללא מוגבלות. ואני קוראת מפה לאיגודים – מרכז הטניס הנהדר, יש לנו איתו כמעט 250 ספורטאים היום, שעושה איתנו שיתוף נהדר, אבל גם לאיגודים נוספים, לעשות שיתוף פעולה עם ספיישל אולימפיקס ולהכניס באיגודים הקיימים קבוצות עם מוגבלות וללא מוגבלות, וגם לרשויות המקומיות.

תודה רבה, קרן. יש לי כמה דקות ואני נותן אותם ל"גל שלי".

יש פה מורים של חינוך גופני שאולי שווה לשמוע.

"הגל שלי", ואחרי זה המורים לחינוך גופני. נעשה את זה ממש בקצרה. אנחנו צריכים לסיים עד 15:40. בבקשה, ירון.

תודה רבה, יושב-ראש הוועדה וחבר הכנסת סימון, איש יקר, שאגב הוא לא רק מדבר, הוא גם עושה, וצריך להגיד את זה.

אני הקמתי ומנהל את עמותת "הגל שלי", שמשתמשת בגלישת גלים ככלי חינוכי. אני מתמקד בעיקר בנערות ונערים במצבי סיכון. מאוד התחברתי פה למה שנאמר על הפערים בחברה שלנו, ואני אגע גם בזה. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב, הוא משמעותי, והלוואי והוא יצא החוצה ויניב פירות ויאפשר לכל נערה ונער להצליח.

אני אגיד מהפריזמה שלי, פריזמה קטנה בענף אחד, שאנחנו מדברים על 5,000 נערות ונערים בכל רחבי הארץ. התחלנו בבת ים, ונמצא פה ירון לוי ידידי שעוזר לנו, ממש מדי יום, מדי שבוע, הוא מגיע ורואה, ונכנס למים.

אני חושב שמה שקורה ב"גל שלי" זה נייר לקמוס למה שקורה לנו בחברה. בואו נסתכל על הקונטקסט, וזה עדיין לא עלה פה בדיון הזה. חבר'ה, אנחנו נמצאים בתקופה של קורונה, והיום הפערים בחברה הישראלית, אנחנו יודעים להגיד את זה, רק גדלו, ואין את האפשרות לספורט, ולא משנה איזה ספורט, זה יכול להיות שחייה, טניס – מאוד התרגשנו לשמוע פה את הסיפור – אנחנו פועלים עם כל הקשת הישראלית, אנחנו פועלים עם נערות ונערים, בנות ובנים, יהודים, חילונים, דתיים, חרדים, חרדיות. יש לנו אגב קבוצות של חבר'ה בדואים ואפילו קבוצה אחת של נערות בדואיות, שמגיעות ונוסעות את המרחקים המטורפים האלה.

חבר'ה, הים, ואנחנו מדברים על מדינת ישראל, הים הוא משאב חינמי שנמצא לאורך רצועה מאוד מאוד ארוכה. ואנחנו חושבים שיש פה מענה מאוד מאוד משמעותי במרחב הפתוח, במרחב הבטוח אפרופו קורונה.

מדברים פה על מספרים גדולים ותקציבי עתק, בסוף יש נערה, יש ילד, שצריכים לקבל מאיתנו, המבוגר האחראי את המענה. אני לא חושב שיש פה מישהו אחד שיגיד לנו לא. בעיניי, ואפשר להתדיין על זה, חברה נמדדת בעזרה ובסיוע שלה לחלשים.

אני באמת קורא מכאן לכל מי שנמצא כאן, לכל השותפים, לעזור ככל יכולתם, ולכמה שיותר נערות ונערים, במיוחד נערות ונערים בסיכון מהפריפריה, מהפריפריה החברתית, מהפריפריה הגיאוגרפית. הדבר הזה עובד, ואני בטוח שהוא עובד בכדורעף, ואני בטוח שהוא עובד בטיפוס, ואני בטוח שהוא עובד ברכיבה על אופניים.

אני מברך אותך, סימון, על זה שאתה מניף את הדגל ומוביל את המהלכים הגדולים האלה, ואני מודה לכל מי שנמצא פה על כל העבודה הכול כך משמעותית שאנחנו עושים ביום-יום עם או בלי משאבים. תודה רבה על הזמן ועל ההזדמנות. תודה.

תודה לך, יש לכם פרויקט מדהים. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לפרופ' גל. בבקשה, שתי דקות.

גם אני כמובן מודה ומתרגש כמו קודמיי, באתי בעיקר כדי לתת רוח גבית בהיבט הרפואי הבריאותי.

אני מנהל מרפאות ספורט לילדים ולמבוגרים במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, נשוי למורה לחינוך גופני, מגדל שני ילדים ספורטאים מתוך ארבעה, ויש לי פעילות ציבורית רבה בהתנדבות, כולל זה שאני יושב-ראש הוועדה רפואית של הוועד האולימפי בישראל, יושב-ראש הוועדה המייעצת במשרד הבריאות בנושא רפואת ספורט, עורך של שני ניירות עמדה מטעם האיגוד לרפואת ילדים בנושא השמנה בילדים ופעילות גופנית בילדים, חבר בשתי מועצות לאומיות במשרד הבריאות, גם רפואת ילדים, גם קידום בריאות, ואני גם חבר בכמה ועדות כרגע של משרד הבריאות שמתעסקות בנושא של מניעת השמנה, טיפול בהשמנה בילדים. יש ועדה גדולה רב-משרדית שעוסקת במיפוי של הפעילות הגופנית ואולי קידום הפעילות הגופנית של ילדי ישראל.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי בכל הוועדות האלה, וזיו יודע, היכן שיש הזדמנות, אני אומר כבר כמה שנים, שהאמצעי היעיל ביותר, הפשוט ביותר, להגברת הפעילות הגופנית של ילדי ישראל, הוא דרך תגבור המועדונים הבית ספריים. החשיבות הבריאותית של הפעילות הגופנית והספורט בילדים ברורה, לא צריך לדבר על זה, אבל הדבר החשוב ביותר בעידן הנוכחי זה העניין של ההשמנה. פעילות גופנית היא השחקן המרכזי בצמצום הסיכון להשמנה, וכמובן בטיפול בהשמנה, גם בילדים, גם בבני נוער. זאת מגפה גדולה בעולם וגם בישראל.

יש סקרים של ארגון הבריאות העולמי שמראים כבר כמה שנים שרוב גדול של הנוער בישראל אינו פעיל כנדרש, והמיקום של ישראל ברשימה עגום ומזעזע לעומת שאר מדינות אירופה. פועל יוצא מזה שישראל היא המדינה "האירופית" עם האחוזים הגבוהים ביותר של השמנה בקרב ילדים ובני נוער, שזה פצצת זמן מתקתקת מבחינת בריאות הציבור הישראלי בעשורים הקרובים.

אני מטפל בילדים עם השמנה, אבל מי שצריך לטפל בהשמנה זה המדינה. מתן אפשרויות של פעילות גופנית מגוונת, מסובסדת, בפריסה ארצית, תעזור לנו מאוד במלחמה המאוד מאוד קשה הזאת ורבת השנים. למעשה זה חלק קריטי מתוך מכלול של פעילויות שצריכות להיעשות ברמה הלאומית, כדי לצמצם את ההשמנה, וזה השלמה לתהליכים שמתרחשים במשרד הבריאות בפן התזונתי: סימון מזונות, מיסוי משקאות ממותקים. המון המון נעשה בתחום התזונה, חסר לנו מאוד הזרוע השנייה של מאזן האנרגיה הזה.

יש עוד היבט, הפסיכולוגי, חברתי, סוציולוגי. וכל מה שאני אומר פה דרך אגב מוכח מדעית חד-משמעית. יש 40 תכונות אישיות שלהן תורמת הפעילות הספורטיבית, ואני מדבר ספציפית על הפן הספורטיבי, עם טיפה תחרות, טיפה חוקים, טיפה מרות. ילדים שפעילים באופן ספורטיבי עם תכונות אופי חיוביות: חוסן, ערך עצמי, קבלת מרות, יחסים בין-אישיים, עבודת צוות, צמצום אלימות, שדיברנו עליה קודם, פחות אובדנות, כשיש מועצות לאומיות שלמות שמתעסקות עם הנושא של מניעת אובדנות. בסוף הילדים הפעילים ספורטיבית יוצרים חברה טובה יותר, ואנחנו חייבים לעזור לכל ילד וילדה להיות פעילים באופן מובנה ומוסדר.

החובה שלנו מעוגנת גם באמנת האו"ם של זכויות הילד, שבה נדרש להבטיח עד מרב המידה האפשרית את הישרדות הילד והתפתחותו, ושזכותו של ילד ליהנות מבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה. ברור, זה בר השגה. ושוב אני אומר, הפתרון פשוט וקיים.

יש גיבוי מדעי גם לחשיבות של בתי הספר בעניין הזה, בנייר עמדה של ארגון הלב האמריקאי, שמדגיש את הכוח שלהם והיעילות שלהם בהנגשת פעילות גופנית לילדים. זה נכון גם אצלנו, והפלטפורמה קיימת, עם מגוון רחב של סיבות, הגברת פעילות של - - - הבית ספריים תסייע להעלות את כמות הפעילות הגופנית של ילדים בישראל, את שיעור הילדים שפעילים בצורה מספקת, ואין ספק שזה יתרום גם ישירות לבריאות רבה יותר של ילדים בהווה, בעתיד, לגוף לנפש, ובסוף, ברור, ליצירת חברה ישראלית בריאה יותר וטובה יותר, כמו שנאמר פה. תודה רבה על ההזדמנות.

תודה רבה לך.

אני חושב שמדובר פה על השקעה של כסף שתחסוך כסף במקום אחר.

חד-משמעית.

אתה משקיע בחינוך ובספורט, חוסך בבריאות. זה מה שגל אומר.

סליחה שיש פה כמה שלא ידברו, אני מצטער, אבל חבר הכנסת יברקן, אחרי זה אני אצטרך לסיים את הדיון, ואני צריך לסכם אותו, כי כשמסכמים דיון, צריך להגיע עם נקודות מסוימות למשרדים מסוימים לדיון המשך או לבקשה ודרישות מסוימות. גדי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת סימון, יושב-ראש הוועדה, קודם כול אני רוצה להגיד לך תודה אישית. קודם כול לא כחבר כנסת, כאזרח. הבאת לפה אור. בהתחלה כמה חברי כנסת - - -

לא כמה. הרבה הסתכלו עליי כמו משוגע.

הסתכלו עליך כמו שבנושא מסוים ספציפית גם עליי מסתכלים כאיזה עוף מוזר, אבל בסוף מדינה שלמה עשתה מה שביקשתי לפני ארבעה חודשים, ביטול התו הירוק.

אני ממש שמח שאישיות כמוך, שמבין את העניין, בעיקר יודע לאן הוא הולך, סימן מטרה, ואתה מעמיד פה בשורה, ואני ממש שמח על כך.

בדרך כלל חברי כנסת, כשנכנסים, לא מסונכרנים עם עצמם. הם לא באו במטרה מסוימת, ורק אחרי שנכנסים בודקים באיזה נושא לעסוק, ואחר כך תפסת מרובה, לא תפסת. אתה הגעת מוכן, ורואים את זה בעשייה שלך. לא סתם השולחן העגול הזה שנמצא כאן. חשוב מאוד מה שאתה עושה.

אני רוצה כמה נקודות ואסיים. במקום שבו למדתי, בפנימייה, השקיעו בספורט, אמרו: אתם תעשו כיתת ספורט, וזה היה בכיוון הפוך לחלוטין. אני למדתי בפנימייה במקווה ישראל, היינו אז עולים חדשים, שמו את כולנו בכיתת ספורט, כי אמרו שכל האתיופים האלה יודעים לרוץ, שיביאו מדליות לבית ספר. אמיתי, זה לא בדיחה. שמו את כולנו לא לעשות בגרות. התקוממנו, זה סיפור ארוך, אני לא אסיים אותו פה. בסופו של דבר יצאנו מכיתת ספורט, עשינו בגרויות, גם ספורט עשינו.

כמו שאני מכיר את גדי, הוא אמר: אני לא רץ, אני רוצה לשחות.

בעבר כל אחד מאיתנו, לפני העידן של הרשתות הווירטואליות, פייסבוק וכל מה שהגיע, חיי החברה שלנו היו בחוץ, במגרש. היום לא רק ספורט אתם מנגישים, אתם בונים חיי חברה לילדים האלה. היום האנשים יותר בודדים, ככל שיש להם יותר עוקבים בפייסבוק או באינסטגרם. יש דיכאון ואובדנות. מה שקורה לנוער הוא משהו בלתי יתואר. מסגרות ספורט, מערכות ספורט שאתם עושים, זה פשוט מציל חיים. זה לא רק ספורט, זה לא רק להביא מדליה. מה שאתם עושים כולכם, בכל הענפים, אני מצדיע לכם, ולכן גם היה לי מאוד חשוב להגיע למפגש הזה ולהגיד לכם "כל הכבוד".

קיימתי סיור לפני שלושה שבועות במרכז הטניס הישראלי ברמת השרון. אני אומר לכם: פשוט התמלאתי גאווה. זה יכול היה להיות בכדורגל, זה יכול היה להיות בכדורסל, במקרה זה היה במרכז הטניס. אני מדבר על כל סוג פעילות. מה שראיתי שם, אמרתי שאני מרים את הכפפה הזאת. סיפרתי את זה לך, ואתה מרים את הדבר הזה.

אני רוצה להגיד לכם: כל הכבוד לכם. אחד הדברים שכיף פה בכנסת, לבוא לוועדות כאלה, זה שאנחנו, חברי הכנסת, נסתום את הפה, וניתן לכם פשוט לנגן. מה שאתם עושים פה זה פשוט מנגינה, ואני מקווה שהמנגינה הזאת לא תיפסק לעולם. ספורט זה כלי חינוכי, אין כמעט ספורט שאין בו ערכים, חינוך, מוטיבציה לחיים, מה שלא מקבלים כמעט במסגרות במערכת הפורמלית. מה שאתם עושים פה זה לא רק כושר גופני, זה ספורט וערך לחיים. כל הכבוד.

תודה רבה, גדי. אני מסכם את הדיון. קודם כול, אני מברך את כל מי שהגיע לדיון הזה. זה דיון אחד מתוך הרבה מאוד דיונים שעוד יהיו בעתיד. אין זבנג וגמרנו. אנחנו שמים את הנושא של הספורט על שולחן הכנסת יום-יום, שעה-שעה, כשהמטרה המרכזית שלנו היא להכפיל את תקציב הספורט בתקציב הבא, 2023, שתקציב הספורט יהיה כפול ממה שהוא היום. שר הספורט מתחבר איתי לנושא הזה, הוא איתי יד ביד בנושא הזה, ואנחנו נעשה בכנסת מה שצריך לעשות כדי להכפיל את תקציב הספורט. זה פעם אחת.

אני רוצה לברך את העיר בת ים ואת סגן ראש העיר ירון לוי על פרויקט מדהים של "חוג לכל ילד". הייתי מבקש שאתה תעביר מסמך של העיר בת ים לוועדה, שאנחנו נפיץ את זה בכל הארץ לכל הרשויות. אני חושב שזה דוגמה ומופת לכל רשות שצריכה לעשות את זה למען הילדים.

אני מבקש לקיים שולחן עגול עם נציגים של החינוך, אוצר, ספורט, בריאות ורווחה. אני אזמין לדיון הזה את הפרופ' גל ונציגים נוספים שנמצאים פה, אנחנו נגיד לכם מי הם יהיו, והמטרה היא לשלב כוחות בין כל המשרדים ולהבין שזה נוגע לכל אחד. זה נוגע לילד המסכן שאין לו אפשרות לעשות ספורט, זה נוגע למערכת הבריאות שתחסוך הרבה מאוד כסף כשהילדים יעשו ספורט בעתיד, זה נוגע לבתי החולים שיקבלו בגיל מבוגר יותר את האנשים לטיפולים, לבדיקות וכדומה, זה נוגע לחינוך, שילדים לא ילכו לפשע ולאלימות – גם את המשרד לביטחון פנים אני רוצה בשולחן הזה – זה נוגע לכולם.

אני מבקש מזיו ישראלי לדעת מה התוספת תקציבית שהתאחדות בתי הספר צריכה כיד להתחיל את הפרויקט מכיתה א' ולהגדיל אותו בצורה משמעותית במדינת ישראל, כפי שקודם אמרו פה, דרגת למ"ס 1 ו-2 לא ישלמו, 3 ו-4 ישלמו מעט וכן הלאה וכן הלאה, כשהמטרה הסופית שלכל ילדי ישראל, יהיה להם חוג ספורט. אני מבקש לדעת מה התקציב לזה, כדי שאני אוכל לגשת לשולחן עגול ולהיות מוכן לזה.

אני רוצה לברך ולחבק את מרכז הטניס הישראלי על פרויקט יוצא דופן. אתם דוגמה ומופת לחינוך וספורט במדינת ישראל. תודה רבה לאנדי רם שהגיע לוועדה הזאת. אני מבקש לקיים פגישה אתכם ביחד עם גדי ולראות איך אנחנו עוזרים לפרויקט האדיר הזה במשרדים, לא רק משרד הספורט, זה יכול להיות משרדים אחרים. ל"גל שלי" למשל אני עוזר ברווחה, לא במשרד הספורט.

אני אסיים בזה שהייתי מבקש מגיא לבדוק את הנושא – חשבתי על זה מזמן ופתאום זה קפץ לי – האם אפשר להעביר לגננות השתלמויות בנושא ספורט, כדי שבגני ילדים הגננות יעשו שיעורי ספורט, כי אני לא בטוח שנמצא לזה תקציב של מורים מיוחדים. יש שיעורים מסוימים שהן כן יכולות לעשות. חשוב, כמו שאמרו, להתחיל בגיל יותר צעיר.

אני מסיים את הדיון בתפילה שאנחנו נעשה שינוי בספורט במדינת ישראל, ובעוד עשר שנים, כשנעשה את השינוי הזה, יגידו: המשוגעים האלה שישבו פה בשולחן הזה ובדיון אחר שעשיתי, יש מלא דיונים פה – המשוגעים האלה עשו שינוי לילדים כמו שהטניס עשה לשינוי לאנדי רם ולעוד הרבה אחרים. הזכרת את יואל רזבוזוב, אותו סיפור. בלי הספורט, אני לא חושב שהוא היה שר התיירות היום. הספורט משנה לאנשים את החיים. תודה רבה לכולם. אני מסיים את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:43.