פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



38
ועדת הכלכלה
15/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 181
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"ד באדר התשפ"ב (15 בפברואר 2022), שעה 9:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "קשיים של לוחמים להשתלב בעבודה בחברות היי-טק לאחר השחרור"
של חה"כ אופיר סופר, חה"כ משה ארבל, חה"כ יואב קיש

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

אורלי לוי
אופיר כסיף
יואב קיש
שלמה קרעי
עמיחי שיקלי

אמיר ודמני - ראש חטיבת תכנון ומינהל כח אדם, משרד היבטחון

איל הנס - ראש אגף, משרד הביטחון

מיכל כצנלסון לוי - ראש תחום בכירה באגף להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה והתעשייה

קופטאן חלבי - יו"ר העמותה לקידום מעמד החייל הדרוזי

אלון זילברברג - מנכ"ל, יוביטל בריאות בע"מ, חברות היי טק

ספיר איפרגן - רכזת תקשורת, תיירות ומדע באגף תקציבים, משרד האוצר

אילת שפייר - כלכלנית בכירה, המועצה הלאומית לכלכלה

אוריה איזק - מנכ"ל גב ללוחם

אביגדור ברכיה - סמנכ"ל חברת קווליטסט

אביחי חיים פור - מנכ"ל עמותת front life

אליאור דור - מנכ"ל מועדון המ"פים 2141

עידית חנוכה

עופרה ארגס - חבר תרגומים

"קשיים של לוחמים להשתלב בעבודה בחברות היי-טק לאחר השחרור"
של חה"כ אופיר סופר, חה"כ משה ארבל, חה"כ יואב קיש

בוקר טוב. אנחנו מתחילים את דיוני ועדת הכלכלה ליום זה. יום עמוס. נתחיל בדיון שיזמו מספר חברי כנסת בסוגיה חשובה מאוד, לאחר מכן שר האוצר ידווח על התכנית שלו לסיוע לעסקים ולאחר מכן נקדם את חוק הדואר המורכב. ידינו עמוסות, המלאכה רבה.

הנושא הראשון שעל סדר היום של ועדת הכלכלה היום הוא הצעה לדיון מהיר בנושא קשיים של לוחמים להשתלב בעבודה בחברות הייטק לאחר השחרור. יוזמי הדיון הם חבר הכנסת אופיר סופר, ח"כ משה ארבל וח"כ יואב קיש. אני מצטרף אל היוזמה שלהם, הנושא הזה הוא בנפשנו, אני זכיתי להיות לוחם בגולני, אופיר אני לא יודע איפה אתה היית, גם גולני, לא?

צנחנים. אתה תמיד מתבלבל, אבל זה בגלל שאתה צנחן בנשמה ואני גולנצ'יק.

ויואב קיש שהיה טייס.

אני כבשה שחורה. כל המשפחה שלי צנחנים רק אני יצאתי טייס.

באמת, אתה תבדוק את עצמך על זה.

אני יודע. יש לי בעיה.

אבל היית טייס, זה אומר שאולי היה לך סיכוי להיות יותר גבוה ממני ומאופיר, אנשיי הייטק ומתכנתים.

הוא נתן את החיפוי מלמעלה.

בסטטיסטיקה. בשבועיים האחרונים התפרסמו שתי כתבות שהן תמונת ראי של המצב שהוא ידוע לנו והוא ניכר, אבל כשמישהו מציג לך את זה במספרים, זה זועק. הכתבת חן ארצי סרור מידיעות ו-YNET פרסמה לפני עשרה ימים מחקר של פרופ' יגיל לוי שבו 78% מחללי צה"ל בביטחון שוטף הם מהפריפריה. אנשי הפריפריה צריכים להיות גאים שהם שומרים על בטחון ישראל. יחד עם זאת, זה הפך להיות משימה של נשיאה בנטל בדבר הקשה ביותר של חללים ונופלים בשירות צבאי, 78% בני הפריפריה. שכמובן הפריפריה היא אולי 20% או 30% מבחינת הכמות המספרית שלה. אז יש פה היפוך ויש פה מחויבות מוסרית ואנחנו גאים בבני הפריפריה, בני ירוחם ובני שלומי, ובני חצור וקריית שמונה ובני השכונות ובנות השכונות שהולכים יותר ויותר לפיקוד ולקצונה ולצערנו חלקם גם משלמים בגופם ובנפשם, ולצערנו אנחנו גם במאבק על הבטחון השוטף של מדינת ישראל מאבדים את היקרים לנו מכל.

תמונת הראי של הכתבה הזאת, זו כתבה שפורסמה השבוע לדעתי שבה 75% מהמשרתים במקצועות המודיעין והמודיעין הטכנולוגי בצה"ל הם מאשכולות 7, 8, 9, 10. הזכות לשרת במודיעין טכנולוגי שהוא כרטיס כניסה בהסתברות של מעל 90% להתקבל לעבודה בהייטק ולהתפרנס כחייל צעיר בן 21, 22 משוחרר, מיד במשכורות של 20,000, 30,000 ו-40,000 שקל. אנחנו פוגשים את הצעירים האלה.

לעומתם לוחם בצנחנים, בגולני, בכפיר, בנח"ל, בשריון, בהנדסה קרבית יידרש לעבוד שנים רבות כדי להתקרב להכנסה הזאת ולהשתלב בעולם ההייטק. לכן הנושא הזה הוא דרמטי והוא חשוב. אנחנו נבקש את התשובות של משרד החינוך, של צה"ל, של משרד הבטחון, של כל הגופים העוסקים בדבר. אבל ראשית ניתן ליוזמי הדיון לפתוח. ח"כ אופיר סופר בבקשה.

יואב יתחיל ואני אחריו.

בבקשה.

תודה. בוקר טוב כבוד היו"ר, תודה רבה על הנכונות לעשות את הדיון הזה, זהו דיון מאוד חשוב ואני כמובן מודה לאופיר שהיה הראשון שדחף את זה. אני אגיד כמה דברים, ולצערי בגלל אילוצים אחרים אצטרך לצאת לפגישה אחרת.

קודם כל דיברתם על רקע אישי. אז אני אספר לך, אני הייתי באמת בחיל האויר, השתחררתי בגיל 27 בלי תואר בלי כלום, אז לא היה שום דבר. ואני הצלחתי לעשות, מה שנקרא, סגרתי את הפער ברמה האישית בזה שהתקבלתי ללימודי תואר שני בצרפת באוניברסיטת פונטבלו, ובעצם חזרתי אחרי שנה שם לארץ עם תואר שני, בלי תואר ראשון, והשתלבתי בהייטק, באותה תקופה זה היה סטארטאפים. השתלבתי לא בתפקידים מקצועיים של תוכנה ופיתוח תוכנה כי הם דורשים כמובן לימודים וידע, אלא בתפקיד של פיתוח עסקי ושיווק ונושאים אסטרטגיים, והגעתי לתפקידים של סמנכ"ל ומנכ"ל בכל מיני סטארט-אפים. אני מדבר זה היה, אנחנו כבר נהיינו זקנים, מיכאל, לא שמתי לב אבל עברו הרבה שנים מאז.

אני מרגיש צעיר. אבל 52 נושף בעורפנו.

בני 18 אבל הגוף אומר אחרת כבר. אני חושב שהייתי מקרה יוצא דופן ואני חושב שהבעיה שאנחנו מדברים עליה פה עכשיו היא באמת האירוע שבסוף אנחנו רואים היום במדינת ישראל את שוק ההייטק כשוק שבו אנחנו רוצים לדחוף לשם כמה שיותר אנשים. אין ספק שהוא הרבה יותר אטרקטיבי ברמות השכר ובפוטנציאל ההתקדמות שלו מכמעט כל התעשיות האחרות.

אותם לוחמים, אנחנו מדברים כאן על אוכלוסיית הלוחמים. דרך אגב, אני גם יו"ר שדולת המילואים ואותם לוחמים - - -

כל פעם שאתה תגיד 'לוחמים' זה כולל לוחמות. יש הרבה לוחמות.

תמיד. קודם כל בניגוד לשרה מרב מיכאלי, אני עדיין דוגל בעברית הישנה, וכשמדברים בלשון זכר זה גם כולל לשון נקבה. אז היא בחרה את הדרך שלה, אני נשאר בדרך שלי.

מדי פעם נזכיר את זה. דור חדש של לוחמות בצה"ל שהולך וגדל.

חד וחלק, וזה טוב מאוד ומצוין וכן תרבינה. אבל כשאני מדבר בלשון זכר, אתה יודע, יש את המודעות האלה, כשאתה מדבר בלשון זכר זה לזכר ונקבה ביחד. זו עברית תקינה לפחות עד היום.

העברית מאפשרת את זה.

בדיוק. ולכן הנושא של לוחמים שהם גם במילואים, ועכשיו צריכים להשיג פרנסה. דרך אגב, זה תופס אותם בגיל הכי קשה, 28 כזה, סטודנטים, צעירים, קצין שנתן שנתיים, השתחרר והתחיל ללמוד, אלה המקומות הכי קשים ושם אנחנו רוצים לעזור להם להיכנס להייטק והם באים באיזה שהוא חסרון יחסי בגלל שהם מול אותם אלה שהלכו מלכתחילה למסלולים טכנולוגיים כאלה או אחרים. ברור.

ולמה אנחנו עוסקים בזה? כי ההערכה שלנו לאותם לוחמים ולוחמות היא שהם בעצם חוד החנית של ההתנדבות לצבא הגנה לישראל ואנחנו רוצים לראות איך אנחנו סוגרים את הפער הזה ואפשר לעשות את זה. אפשר לעזור להם גם דרך החינוך, דרך המל"ג, זה לא חייב לחכות לשוק התעסוקה. יש דברים אחרים, אבל פה אנחנו מתמקדים באיך מאפשרים להם להיכנס להייטק ולא עכשיו שילכו למסלולים של אבטחה או כל מיני דברים כאלה שהם חסמי כניסה יותר קלים ופחות בעייתיים.

יש מספר גורמים שעוסקים בזה, אני הכרתי את אביחי שנמצא פה מפרונט-לייף, אשמח שתתן לו כמובן גם את זכות הדיבור, הוא יספר מה הם עושים. הוא מכיר את זה לעומק ועוסק בזה תכלס כבר עם מאות רבות ואולי אפילו יותר אנשים שמעורבים בעניין הזה.

אני רוצה לומר דבר אחד ובזה אני אסכם. יש פה פער בסיסי שאתה כמעסיק, כשבא אליך עכשיו מישהו שעשה שנים באירוע הטכנולוגי ומנוסה מול לוחם שחסרות לו השנים האלה אבל יש לו הרבה מאוד איכויות אחרות, את זה אנחנו צריכים לפתור ולגשר. איך מגשרים? קודם כל בזה שצריך להכיר שהאיכויות של פיקוד ולוחמה בונות אדם עם כישורים טובים גם דרך אגב בשוק של הייטק, בין אם זה עבודת צוות ובין אם זה מסירות, והרבה דברים אחרים, שאם אנחנו נדאג לתפור ולתת מענה, להקטין את הפער הטכנולוגי, אנחנו יכולים לייצר זרימה יותר גבוהה ומשמעותית של לוחמים לאותו סוג של תעשייה שכמו שאמרתי דוחפת קדימה את המשק הישראלי והיא הרבה יותר אטרקטיבית לכל המועסקים בתחום.

אז קודם כל אני רוצה לחזק את כל מי שעוסק בזה ויש כאן מספר אנשים, ואני חושב שזה דבר מאוד חשוב. ואני מאוד שמח שהוועדה עוסקת בנושא הזה ונראה האם נוכל באמת מפה לצאת בקריאה או דברים רלוונטיים לעניין. תודה רבה.

תודה לך ח"כ יואב קיש. ח"כ אופיר סופר, שהוא גם לוחם וגם גיבור ישראל וגם מעוטר בצל"ש.

תשאיר משהו ל - - -

לא, אתה לא תגיד על עצמך כלום אז אנחנו יכולים להרשות, וזה מקצת שבחו של אדם בפניו. בבקשה אופיר.

בוקר טוב אדוני היו"ר. קודם כל תודה לשותפי יואב קיש בעניין הזה, אני מתכוון בעניין הזה, לא רק על הדיון הספציפי הזה אלא בנשיאה של הדגל החשוב הזה. יש כאן כמה אנשים שממשיכים את המשימה גם באזרחות, אלון עם החברה המפוארת שהתפרסמה ואביחי עם העמותה ודובצ'ק שהקים פורום מפ"ים שמטפל בהכנסה של מפ"ים לשילוב בתעסוקה ולכתבים טובים וחשובים כמו אורי איזק מ-12 ויוסי יהושע.

שגם הוא לוחם ביחידת עילית. אורי איזק.

יוסי יהושע מידיעות אחרונות שגם הוא צנחן והרבה אנשים טובים שבאמת שמים את סדר היום הזה על המפה.

אני חושב שהכתבה על ארבע שכבות של סוציו אקונומי, 7-10, 75% במודיעין היא של יהושע.

כן. אני אומר, יצאתי הבוקר מהמלון בדרך לכאן, בכיכר בכניסה לכנסת אני רואה דגל עם ציורים למיניהם שלי זה עשה מאוד רע ומאוד מאוד צרם. אני אומר, בסוף מדובר בסמל לאום ובסמל לאום שמחולל בעיני. בינתיים ביקשתי מהמשטרה שיבדקו אם זו עבירה על החוק או לא, לדעתי כן. הם כרגע בתהליך של בדיקה, אני מקווה שהבדיקה תסתיים לפני תום ההפגנה.

אני אומר את זה כי היחס שלנו לסמלי לאום הוא חייב להשתנות, כי בינתיים הוא משתנה לרעה ולוחמים בעיני הם סמל לאום. לוחם שמחליט ללכת ולתת את מיטב שנותיו בעוד חבריו עושים דברים אחרים ולהסתכן עבור המדינה הזאת, הוא סמל לאום. הוא סמל לאום כי אני מתכוון לחנך את ילדיי ואני מחנך את ילדיי לאור זאת, לאור דרכו, לאור דמותו של הגיבורים שחיים והגיבורים שלצערי כבר לא איתנו.

מדינת ישראל, אם היא תוריד את השיח הערכי הזה מסדר היום, כולל בתכניות הכלכליות שלה, עם כל הכבוד להסתכלות דרך החור של הגרוש בכל דבר, אנחנו מוכרחים להכניס בכל דבר את הפרמטר הערכי, והפרמטר הערכי זה מה עושות ההחלטות הכלכליות שלנו למשל לעסק שמקפיד להעסיק לוחמים, למשל לעסק שמקפיד להעסיק פצועי צה"ל ונכי צה"ל. למשל לעסק, זה לא קשור לדיון הזה, שנמצא בגליל או בנגב. אבל זה כן קשור לעניין של השיח הערכי שצריך להיכנס ולתפוס מקום ממשי בחוקים של מדינת ישראל, בתקנות של משרד האוצר ושל משרד הכלכלה וכן גם בתוך מערכת החינוך.

אם מערכת החינוך היום מסתכלת וקובעת שהרפורמה תעסוק במדעים, אנגלית ומתמטיקה, מה לנו כי נלין שלוחמינו לא רוצים אחר כך ללכת ולהילחם על ירושלים, ולא רוצים ללכת ולהילחם על הגבולות. אנחנו צריכים לייצר מדינה ערכית והפכנו להיות מדינה מנוכרת שמסתכלת רק דרך החור של הגרוש ללא כל ערכים, לא לחלש ולא למי שנותן למען האומה.

והחבורה הצעירה שנמצאת כאן שהשתחררה לא מזמן היא דוגמה ומופת לאזרחים שאנחנו צריכים לטפח ולהרים. והדברים צריכים להיות, אדוני היו"ר, דברים מעשיים. אבל אני אומר, הדבר המרכזי שאנחנו צריכים לצאת איתו מהדיון הזה ולהוביל איתו שיח, וזה לא קשור לימין ושמאל, זה קשור לציוני או לא ציוני, זה שהנושא הזה לא יורד מסדר היום והוא מלווה בכל סוגיה.

מספיק לקחת עסקים שמחליטים לעשות את זה ורק לתת להם את אות מגן ישראל, אני קורא לזה מגן ישראל. אני אעדיף לקנות בעסק שהוא מעסיק לוחמים, אני אעדיף לקנות בעסק שהוא מעסיק פצועי צה"ל, אני אעדיף לקנות בעסק שהוא קובע את מקומו בקצה הגליל או בקצה הנגב.

אני אומר, אלה הדברים שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת. בעבר היו תקנות כאלה שנגעו בעיקר לפריפריה, גם היום הן לא מיושמות ואולי הגיעה העת להחזיר אותן, אבל אנחנו צריכים לבדוק אפשרות להכניס את המרכיבים האלה גם לגבי עסקים שמעסיקים לוחמים ועושים מאמץ.

יש פה עוד נושאים, אדוני היו"ר, שצריך לחפור בהם אולי בסדרת דיונים. הנושא של הסבת לוחמים. הסבה מקצועית שלכאורה הצבא ומערכת הבטחון מעורבת בה, אבל אנחנו לא יודעים באמת, לא בודקים בסוף את התפוקות האמיתיות. זאת אומרת לוחמים עוברים הסבה, אבל אני לא יודע אם בסוף בשורה התחתונה ההשמה בפועל בתפקידים באה לידי ביטוי.

אנחנו חייבים להכניס את היד לכיס כדי לעזור ללוחמים האלה שמוותרים, שהם שוכחים בינתיים את האנגלית, שוכחים בינתיים את המתמטיקה, והם צריכים ללכת לעשות פסיכומטרי אחרי 3 שנים ביחידה קרבית ועוד שנתיים בתור מפקדים, והם שוכחים אחר כך ואז הם צריכים להתמודד עם מי שהתגייס בגיל 18 ועשה אחלה, והתפתח מבחינה מקצועית. אם לא נעשה את זה, לא נראה לאנשים שזה חשוב.

אני לא מדבר כאן על עניין טכני של למלא את שורות הלוחמים. אני חושב שאלה פניה של החברה הישראלית. זה הנרטיב הישראלי, נרטיב של הקרבה. היה השבוע י"א באדר, זה אמנם י"א אדר א', אבל נרטיב של טוב למות בעד ארצנו. נרטיב של הקרבה, של מסירות. אם לא ניתן על זה דגש אנחנו נאבד את זה. תודה רבה.

זה של טרומפלדור. בשביל הפרוטוקול.

י"א אדר, יום תל חי. טרומפלדור.

אני מתנצל אני צריך לצאת.

להתראות. תודה על היוזמה החשובה יואב. אנחנו נשמע עוד כמה נציגי שטח ולאחר מכן נציגי ממשלה. עו"ד אליאור דור מנכ"ל מועדון המ"פים בבקשה.

שלום ותודה רבה שהזמנתם אותי לדבר היום. שמי אליאור דור, דובצ'ק, אני מנהל את מועדון המ"פים 2141, זה ארגון שמטרתו לסייע למפקדי פלוגות קרביות להשתלב באזרחות, למצות את הפוטנציאל שגלום באותם מנהיגים מוכחים, בכל מיני נקודות בחיים שלהם באזרחות. היום אני ספציפית אתמקד בקבוצת מפ"ים שיוצאת לאזרחות בערך בגילאים 26-29 אחרי שירות משמעותי אינטנסיבי גדוש עשיה. זה עולם שהם לא כל כך מכירים, לא מדברים את השפה הערכית ונמצאים בלאג אחרי רוב בני גילם. התפקיד שלנו הוא לשלב אותם במשק הישראלי, לא רק בהייטק אבל גם בתעשייה. אבל שוב, המיקוד היום הוא על ההייטק.

ראשית, הצבא, משרד הבטחון מעניקים היום ללוחמים משוחררים תשתית לא רעה בכלל להסבה להייטק. התשתית לכשעצמה מהווה מוקד משיכה לאותם לוחמים. יש שתי נקודות שאני רוצה להעלות בפני הוועדה המכובדת הזו. הראשונה – יש להגדיל את מכסת המשתתפים בתכנית לא רק ללוחמים מהפריפריה, גם לקצינים. המטרה היא בסופו של דבר לתמרץ ולעודד צעירים להתגייס לקרבי.

תגיד איזו תכנית ומי מפעיל אותה.

אני מדבר על תכנית של עתידים.

לעתידים יש עשרות תכניות. איזו תכנית בעתידים?

יש שישה מסלולים בעתידים שהם הסבה להייטק, כל אחד מהם למקצוע שונה ולכן אני מתייחס לכולם כרגע.

שאתה אומר שזה פתוח ללוחמים ולא לקצינים כרגע?

כרגע אני יודע שיש כוונה להכניס לקצינים וללוחמים, אבל זה כרגע לא פתוח עדיין. יכול להיות שזו בעיה מבחינת מכסות.

זאת הערה אחת. אני אבקש מנציגי העמותה ומשרד הבטחון וצה"ל להתייחס להערה הזאת. מה הדבר השני?

הדבר השני זה שחוק שריונרי עתיק קובע שאין פעולה בלי בקרה. חייב להתגבש איזה שהוא מנגנון בקרה לאותן הסבות מקצועיות. תוצאות. המשמעות היא השמה. דיבר על כך ח"כ סופר וזה עניין פרקטי ומאוד מאוד בסיסי, זה דרישה לכך שאם אין השמה אין תשלום, זה דבר שקיים בשוק וזה מה שצריך להיות כאן.

בנוסף, המדידה של שביעות הרצון מהתכנית לא צריכה להיות של המשתתפים בקורס כי זה לא מעניין. המעסיק הוא זה שצריך לבטא את שביעות רצונו. הרווח פה מגיע משני כיוונים. ראשית, המעסיק הוא זה שיגיד מה הפערים שאותם לוחמים מגיעים איתם וכך ההסבות יהיו יותר איכותיות, הדבר השני זה הרמת קרנו של מעמד העובד-לוחם. הרי כל מעסיק ישמח לקבל עובד עם - - - של לוחם שהוא גם משולב יחד עם חליפה מקצועית שמותאמת לו אישית. זה חלום של כל מעסיק.

יש עוד הרבה להגיד ולעשות אבל זה השנקל שלי להיום. תודה רבה שהזמנתם אותי.

ההערה השנייה שאנחנו רוצים, תכניות הכשרה שיש בהן פוטנציאל גבוה של אחוזי השמה בפועל. לא הכשרה לשם הכשרה אלא מסלול שיש בו בקצה אפשרות להשמה באחוזים גבוהים מאוד.

נכון מאוד, וקשר עם המעסיק. חייב להיות בקרה של המעסיק על התכנית.

ברור. מה שנקרא on job training או הכשרה מותאמת למעסיק ספציפי. הדבר הזה קיים בשוק ואפשרי. תודה רבה לך דובצ'ק, תמשיך את העשייה הטובה שלך. אביחי חיים, מנכ"ל front life בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה להגיד קודם כל תודה על ההזמנה וכבוד גדול להיות פה. אני חושב שבמידה מסוימת הדיון הזה מדבר עלי ועל שכמותי ואני אסביר. אני היום בן 27, השתחררתי לפני שנתיים וחודשיים משירות קרבי, לוחם, מפקד בסיירת מטכ"ל. שירות שכלל שנתיים וחצי קבע. ואני בהצהרה ראשונית לפני שאנחנו מדברים פרקטיקה ועל הקשיים וכולי, אני רוצה להגיד שהייתי עושה את אותו דבר בדיוק אם היו למשל שמים אותי חזרה בשערי הבקו"ם. הציונות והפטריוטיות מובנת מאליה. זה לא דבר שעולה בכלל לדיון.

אנחנו בלי תנאים. לוחמים ללא תנאים. קודם כל משרתים את המדינה, לא מותנה.

בדיוק. זה לפני שמתחילים. אם אנחנו נדבר פה על קשיים טיפה, אז אני רוצה להזכיר את זה בקונטקסט שיהיה מאוד ברור. סל הערכים הוא מאוד ברור, עכשיו השאלה איך אנחנו כחברה לוקחים על זה אחריות, בצורה מדינית ונרחבת יותר.

אני רוצה לספר טיפה. עמותת פרונט-לייף מתעסקת בפיתוח כלים לפיתוח אישי ומקצועי של לוחמים משוחררים, מסייעים ללוחמים לעזור לתרגם את היכולות שרכשו בשדה הקרב לשפת שוק העבודה החדש, לעולם הקריירה, יש לנו כבר אלפי בוגרים חברי התכניות, תכניות שונות מתכניות משתחררים, תכניות מנטורים בתחומי היזמות ועוד. ויוצא לי לראות במהלך הדרך מאות אם לא אלפי לוחמים, ביניהם חיילים שלי, חברים, משתתפי חברי קהילה בעמותה ועוד, ואני חושב שעצם הדיון שמדבר על הקשיים של ההשתלבות בעולם הטק הוא מבטא כאן שני היבטים של איזה שהוא כשל ואני אפרט.

יש לנו את הכשל הראשון שהוא כשל ברמה הערכית. מה זה אומר? אם אנחנו כחברה, דיבר פה לני כן ח"כ אופיר סופר על סמלי לאום. בסוף צבא הגנה לישראל ובתוכו תפקיד הלוחם זה סמל לאום שגם יש עליו קונצנזוס גם מימין וגם משמאל. זה משהו שהוא מאוד ברור ומאוד ערכי, ואני חושב שברגע שאנחנו כחברה לא יודעים או לא עוזרים בצורה מספיק טובה לאותם לוחמים להכנס לקריירה אחר כך, זה כשל שלנו כחברה וזה בפן הערכי.

בפן האסטרטגי, אני אספר לכם שאני רואה מסביבי לא מעט לוחמים, חיילים שלי חברי צוותים וכולי ובדיעבד שנתיים-שלוש אחרי השחרור, לרבים מהם לא ברור שזו ההחלטה שהם היו לוקחים בדיעבד. אני חושב שאם יש דבר שהוא מצער אותי, זה אחד הדברים המרכזיים וזה גם אחד הדברים שהניעו אותי לקחת חלק בפרונט לייף, לראות חבר'ה שהיו מפקדים שהובילו מבצעים שהיו לוחמים באמת רציניים, שהייתה להם עשייה משמעותית בשירות הצבאי, שבדיעבד יש בהם איזה שהוא ספק או תסכול על השירות הצבאי כי הם מגיעים לאזרחות ויש כאן פער שהוא לא סביר. זה דבר שצריך להתייחס אליו ברצינות, כי ברמה האסטרטגית, הסיפור הוא לא ירידה במוטיבציה לשנת 2022. הדיבור הוא על שנת 2040, עוד 20 שנה, איפה זה תופס אותנו. משדרת ההנהגה הצבאית שלנו, איזה אוכלוסיות נמצאות שם ומה מדד המוטיבציה.

אני רוצה להגיד שאין לי את כל התשובות, אני בעיקר באתי לתת פה את הקול של השטח, היות שהשתחררתי ממש לא מזמן וגם אני בתהליך שוטף יום-יומי עם אותה אוכלוסיית לוחמים.

כמה אנשים עברו דרככם?

5,000 חברי קהילה.

במשך כמה זמן?

במשך 4 שנים.

כמה מתוכם כן הגיעו בסוף להייטק?

במספרים זה באזור הכמה מאות. אבל אני בעיקר מסתכל על הסיפור של האתגר שאני חווה לאורך הדרך. כי בסוף גם לוחם שהוא משתחרר ואחרי שהוא מבין שזה המסלול שהוא רוצה לעשות, אחרי שהוא עושה תואר נגיד במדעי המחשב או מערכות מידע או הנדסות למיניהם, יש לו פער משמעותי של נסיון. הוא מגיע כביכול בלי נסיון לשוק.

ומי מסייע לעמותה בעשייה שלה?

יש לנו מגוון אנשי עסקים, חברות פרטיות שתומכות ונותנות גם מהעצות שלהן וגם מהקשרים שלהן.

אתם מקבלים גם עזרה מהממשלה?

לא. נכון להיום לא.

לא מקבלים.

לא מקבלים.

פניתם? ביקשתם ממשרדי ממשלה?

לא.

אתם רוצים או שאתם מעדיפים להסתדר לבד?

אנחנו נשמח לעשות את זה בצורה מדינית ומסודרת.

הבנתי. אוריה איזק, מנכ"ל עמותת גב ללוחם.

אדוני היו"ר אולי שאלת ביניים. מישהו יודע מה - - -

אני לא חשבתי שקרעי לא ידבר בעשר הדקות הראשונות. רציתי לתת לו תקופת צינון אבל זה לא עבד לי. כן ח"כ קרעי בבקשה.

קודם כל יישר כוח על הדיון החשוב מאוד הזה.

מאוד. לאופיר ויואב קיש. ומשה ארבל.

בהחלט. ולך שאתה מקיים אותו.

ולאוריה שהרים את האירוע.

שאלת ביניים. זה לא כל מה שאני רוצה לומר. לזה יגיע הזמן. אני שואל לגבי קבלה לאוניברסיטאות. אם בא לוחם שהשתחרר מצה"ל ובא סטודנט ערבי בדואי שלא שירת בצה"ל, ובא להתקבל לפקולטה לרפואה בבן גוריון. האם יש אפלייה מתקנת לטובת אותו אחד שלא שירת בצה"ל על פני אותו לוחם? שאלה עובדתית.

לא ידוע לי, אבל יותר מזה, אפילו רצו לעשות, גילו בבן גוריון שרוב הרופאים עוזבים את הנגב. אתה יודע.

אני יודע.

ואתה יודע שבן גוריון מכשירים סטודנטים בשותפות עם קולומביה יוניברסיטי מניו יורק, לומדים כל שנה, מניו יורק ובאר שבע. ואז אמרו, גילו מחקר שאם אתה בן הנגב לומד רפואה, הסיכוי שתישאר בנגב הוא בעשרות אחוזים גבוה יותר.

והרבה יותר קשה להתקבל - - -

וביקשו לתת להם טיפה תיעדוף והיה מאוד קשה.

אני יודע. בגלל זה אני שואל את השאלה.

אבל הנושא שלך, ההערה הזאת היא נכונה. רוחבית, אם אנחנו רוצים שהלוחמים יעברו הסבה להייטק אז גם למחלקות למחשבים ולהנדסת מחשבים ולהנדסות בכלל.

אני הגשתי הצעת חוק לתעדף לוחם וגם חייל שהוא לא לוחם, אבל לוחם בעדיפות יותר גבוהה, בקבלה לאוניברסיטאות. היום למיטב ידיעתי זה לא קורה. לכן הגשנו את הצעת החוק הזו כי אני חושב שזה הבסיס.

כשאתה רוצה ליזום את זה אומרים לך שזה לא חוקי. אז אולי בזכותך יהיה חוק שיהיה אפשר לתעדף את הלוחמים.

אפשר להגיש חוק עם יו"ר הוועדה.

בטח. אני ושלמה יש לנו הרבה הגשות. אתה גם יכול.

שיעבור. אבל שיעבור.

אנחנו עובדים, אתה יודע.

מיכאל, לא רק שיש תיעדוף אלא התיעדוף הוא גם כלפי מישהו שהוא פחות טוב כי יש להם הקלות בקבלה לאוניברסיטה. אז בא לוחם עם פסיכומטרי יותר גבוה, ממוצע ציונים יותר גבוה, ומולו מי שלא שירת בצה"ל בכלל עם ממוצע יותר נמוך והוא מתקבל לאוניברסיטה, כשהלוחם הוא מהדרום ורוצה להשאר לעבוד בדרום או בכל מקום אחר.

גם אם הוא לא מהדרום. אם הוא תרם את שנותיו הטובות להיות קצין ולוחם צריך לתעדף אותו. אין פה בכלל התלבטות.

אני מסכים איתך, אני רק מדגיש את האבסורד. שהדרום משווע לרופאים טובים וכל מי שלומד באוניברסיטת בן גוריון בדוגמה הזאת הולך אחר כך צפונה או למרכז, שזה לא בני המקום.

אני אמשיך משפט אחד של חברי קרעי. יש לנו הרבה סטודנטים לרפואה שנמצאים באירופה ובמדינות אחרות כי הם לא יכולים ללמוד לא פה באוניברסיטאות בארץ, גם לא בירדן ולא במצרים ולא באמירויות וכמו שבדרום אדוני היו"ר, אנשים נשארים בגלל הלימודים, אז גם שם לא מעט אנשים נשארים בגלל הלימודים. אז אנחנו מאבדים את הציונות פעמיים.

חצי מהרופאים לדעתי בישראל שבאים לעבוד לא הוכשרו בישראל ויש לנו ידע ומדע אדיר ברפואה, אנחנו לא מסוגלים להכשיר את האנשים שלנו ומכשירים סטודנטים מחו"ל על המקורות האלה.

אני לא רוצה לאתגר אותך, אבל כשאני אגיש את הצעת החוק הזו, אני מקווה להגיש אותה איתך ביחד מחדש אם תסכים. אבל יש הצעה כזאת על הפרק ואני לא מגיש אותה כי אני יודע שהיא תיכשל בקואליציה.

אני בעד ההצעה הזאת. אני צריך לראות את פרטיה אבל באופן כללי לוחם וקצין בצה"ל, לוחמת וקצינה בצה"ל ראויים לתיעדוף גם בעבודה, גם בלימודים ולא בגלל שמישהו עושה להם טובה, אלא כי הם טובים. מי שעבר קורס קצינים וקורס פיקוד הוא טוב. מי שלא ישן בלילות, מי שיודע לשאת על הגב, מי שיודע להתמודד עם לחץ מנטלי במשך שנים הוא טוב באופן אובייקטיבי. לא בודקים את היכולות האלה במבחן פסיכומטרי אבל יש לו יכולות שהמשק צריך אותן. תודה רבה ח"כ קרעי. קטענו את אוריה איזק מעמותת גב ללוחם בבקשה.

תודה רבה. נעים מאוד להיות במקום הזה. אני אוריה איזק, באמת יצא שאורי איזק גרם לאירוע לקרות ואני אוריה איזק. אני פחות או יותר לפני חמש שנים, אנחנו פועלים בשדה הזה חמש שנים מאז השחרור, התפקיד האחרון שלי היה בנח"ל קצין אג"ם של גדוד 932, לפני כן סמ"פ, מ"מ.

התחושה המרכזית שהייתה לי בעת השחרור זה היה 'הלו מה קורה פה', עברתי תהליך אישי משמעותי ולא רק אני, כל החיילים שלי, מקבילים שלי, נמצאים מול מצוק. המושג שאנחנו משתמשים בו הוא 'מצוק השחרור' כי זה בדיוק זה. עומדים על הקצה, יש לך אופציה או לעוף למעלה או ליפול למטה וזה המושג המרכזי שמלווה אותנו.

עשינו תהליך. ישפה מספר עמותות בזום וכאן שכולנו פועלים באותו שדה שאין לו סוף והוא יותר מחשוב, כולם מדברים פה על הערכיות ועל הערך של זה, אז זה באמת העתיד א. כי אנחנו רוצים לשמר את הלוחמים שלנו כי זה החיים שלנו פה וב. כי אנחנו רוצים חברה ערכית יותר ואלה אנשים שמלאים בערכים.

השפה הזאת מתבטאת גם בתכנית שלנו, ועוד רגע אתן כמה מילים עליה. אבל בעצם חווית השחרור הכתה בנו, הקמתי את העמותה יחד עם איתמר ישראלית ובאמת בחמש השנים האחרונות אנחנו פועלים ועושים היום תכניות מקרית שמונה, קריית מלאכי, פתח תקוה, נתניה, ירושלים, בית שמש, כשהרעיון המרכזי הוא לתת בוסט של כלים, אני אגיד במילה מה אנחנו עושים. אנחנו עושים תכניות הכשרה של שנה שמהותן היא 1. לתת להם כלים פרקטיים, זה קורס של קרוב לחצי שנה, מגיעים אחת לשבוע, עושים את זה בשיתוף מרכזי הצעירים. 2. מקבלים מנטור אישי. 3. מדברים על פרואקטיביות, יזמות ויזמות חברתית כשבעצם כל התהליך הזה, ופה אגיד מילה, הוועדה הזאת מתכנסת לדיון על הייטק, אבל הבעיה היא הרבה יותר עמוקה מהייטק, היא המשק, כמו שציינתם כאן וחשוב לתת את הדעת גם על המשק.

אני חושב שהרבה מאוד לוחמים ולוחמות שמשתחררים מתאימים מאוד להייטק ויש הרבה מאוד שמתאימים לעוד מגוון מאוד רחב של תעסוקה והסיפור המרכזי הוא הפער שהם נמצאים בו. הפער האדיר אל מול רמת המסוגלות האדירה שהם רכשו בשנתיים וחצי, שלוש, חמש שנים כל אחד והזמן שהוא הקריב. מהמקום הזה אני אומר, אני חושב שהוועדה הזאת גם צריכה לתת את הדעת על מענה רחב היקף שהוא לא רק הייטק, כי הסיפור הוא האוכלוסייה הזאת, הסיפור הוא הרצון שלנו שהם ימשיכו להצליח בחיים וישתמשו א. בכלים שלהם וב. ידברו את השפה הערכית שהם חיים אותה, וזה באמת העתיד שלנו ובכוונה אני חוזר על זה.

צורת העבודה שלנו היא עם עיריות והיום אנחנו בשלב שאנחנו גם, אם דיברתם על תקציבים ממשלתיים, כידוע היו אתגרים משמעותיים לקבל תקציבים בשנים האחרונות, אבל אנחנו מבינים שכדי לגדול, כדי לתת מענה רחב היקף אמיתי, אנחנו קוראים לעצמנו 'התכנית הישראלית להכשרת לוחמים ולוחמות' בכוונה - - -

חבל שאתם הורגים את העברית כי לוחמים זה כולל בעברית גם לוחמות. אל תפלו שבי במתכונת הדבש הזו.

קיבלתי.

היה רגע של עברית אבל אתה לא היית.

אז באמת הסיפור הזה של תקציב הוא מהותי כדי לתת מענה רחב היקף בכל המישורים לכל תחום, כל אחד והמיקוד שלו, אבל זה הסיפור המהותי שלו. אנחנו היום, ודאי יכולים להגיד בינתיים, נשענים על פילנתרופיה ועל אנשים טובים אבל זה לא סיפור של פילנתרופיה, זה סיפור של מדינת ישראל.

אתה צודק. אבל אתם כן מקבלים קצת סיוע מהמדינה?

לא.

בכלל?

שיתוף הפעולה שלנו הוא עם עיריות.

כרגע אין לכם שום תקציבים מהמדינה?

לא.

יש לכם דיבור עם משרדי ממשלה מסוימים?

יש לנו דיבור קצת עם משרד הבטחון, יותר עם האגף, הקרן. יש לנו דיבור קצת עם הצבא, עם ענת שפה איתנו. אבל משרדים עצמם לא. מה גם שגם אם מחפשים טוב-טוב, עדיין לא מוצאים קולות קוראים או מכרזים שיכולים להתאים.

בתחומים האלה. אבל יש דבר כזה, אני אגלה לך סוד, שנקרא מיזם משותף. כמה כסף אתם מפעילים בשנה?

השנה אנחנו כבר במיליון פלוס.

כשאתה בא עם הכסף הזה ומציג למשרד שרוצה לעבוד איתך את התקציב שגייסת, והוא יכול להשקיע בך 50%. אתה מיליון והוא מיליון, זה נקרא מיזם משותף. אם אתה לא מביא את המיליון שלך הוא לא מביא את המיליון שלו, ובמסלול הזה אתה אפילו יכול להיות בפטור ממכרז, אם יש לך פעילות ייחודית שאפשר להכיר בה והבאת משאבים ויש לך מינהל תקין, אפשר לעשות משהו שנקרא מיזם משותף. אז לא מחכים לקולות קוראים. אתה גם יכול לעשות מיזם משותף על חלק מהכסף שאתה מביא ולא על כולו. זה לעתיד.

אני אומר לך שלא טעית בזה שהלכת לרשויות המקומיות, שיש שם הרבה אנשי ביצוע וראשי ערים ומנהלי מרכזי צעירים שיודעים לעבוד. לשם הערת הביניים, מרכזי הצעירים ממומנים על ידי המדינה גם על ידי משרד הבטחון, וגם על ידי משרדים אחרים ובמובן הזה יש שם בעצם סוג של השתתפות במיזם ברגע שנכנסת. אבל אני חושב שהעמותות האלה שהקמתם שיחסית האופי שלהן טרי, 5-10 שנים, נכון? גם העמותה הקודמת, יש שלב שכל העמותות האלה צריכות לדעת לעבוד יחד ולהקים מעין איגוד ארגונים שעוסק בנושא, זה ייתן לכם כוח משותף בעבודה מול הממשלה, גופים שידעו לא רק כל עמותה לדאוג לעצמה אלא מבט כולל על הנושא, שולחן עגול ואיגוד משותף בתחום הזה, העמידה מול הממשלה והיכולת לעודד את הממשלה לעשות קולות קוראים בתחומים שלכם היא יותר גבוהה.

היה משפט שנציג פורום המ"פים לא הספיק לומר והוא רוצה לומר. בבקשה.

תודה רבה. יש נקודה שחשוב להגיד. לוחמים היום לא נחשבים אוכלוסיית יעד, בכלל. זה אומר שנקודות זיכוי למעסיק ושלל שוויון הזדמנויות שאמור להינתן להם, הם לא מקבלים בכלל. ציינת קודם ח"כ קרעי שכן מקבלים את שוויון ההזדמנויות וכן מקבלים את ההטבות האלה. נראה לי שדבר מאוד בסיסי והדבר הראשוני שצריך לעשות זה לקחת את אוכלוסיית הלוחמים המשוחררים ולהעלות אותה למעמד של אוכלוסיית יעד, זה הדבר הראשון שצריך להתקיים. זהו. תודה רבה.

תודה לך. בעצם להכיר בה כקטגוריה ממשלתית, כמו שלצבא יש מעמד כזה שנקרא לוחמים והוא מתגמל אותו בשוטף באופן טוב יותר, ועכשיו זה גם משתפר, אז גם באזרחות יהיה מעמד חוקי ללוחם עם סל זכויות ותיעדוף שדובר עליו, הדבר הזה הוא לפתחנו בכנסת ואנחנו צריכים לקדם אותו.

אנחנו רוצים לשמוע גם נציגי ממשלה ואחרי זה עוד גופים ועמותות.

רק ברשותך מילה לסיום. אז באמת גם התפיסה שלנו היא שיתוף פעולה מלא עם העיריות מהרגע הראשון, אנחנו יודעים שמשקיעים כספים לא מעטים במרכזי צעירים, תקציבים. עדיין זה טיפה בים. לא סתם אני אומר, זה טיפה בים כי אנחנו יודעים מה העלויות ואנחנו יודעים כמה רשות יכולה לתקצב והמון מרכזי צעירים לא יכולים לתקצב, צריכים לפנות לעירייה.

אני אגיד לך משפט עצוב. בכלל הבעיה שלך היא לא כסף. הייתי ראש עיר, מייסד מרכז הצעירים הראשון בישראל זה רוביק דנילוביץ', הוא היה סגן ראש עיר צעיר ב-1998, ב-2002 עזרתי לו להפוך גוף שנקרא סטארטאפ בבאר שבע לגוף גדול יחד עם הקנדים, זה היה של הסוכנות היהודית וזה עבר לג'וינט, הג'וינט יודע לבנות שותפויות עם הממשלה. משרדי הממשלה אימצו את מרכזי הצעירים. יש שם מלגות, יש כספים בממשלה. אתה יודע שלממשלה יש מאות מליונים להכשרה מקצועית שהיא לא הפעילה עדיין, שנגמרה שנת התקציב הקודמת והיו יתרות בסעיפי ההכשרה המקצועית? מה שחסר פה זה לא כסף, מה שחסר פה הוא שיכירו ביכולות שלכם ויממנו אתכם ויבנו איתכם שותפויות ושאתם תדעו לעבוד ברמה הארצית. הכניסה שלכם לערים חשובות כמו בית שמש, קריית מלאכי זה בנפשנו, אלה ערים שראוי להיות שם, אבל הכיסוי וההזדמנות צריך להיות ב-90%, לא באירוע אקלקטי של פה ושם, אלא כל המדינה, בכל מקום.

לגמרי. אני בכוונה אמרתי קריית שמונה כי באמת אנחנו מבינים את המשמעות ואנחנו שם, ובקרית מלאכי, וכל האתגרים הפריפריאליים.

מצוין שהתחלתם שם דווקא. אבל גם בדרום תל אביב יש לנו לוחמים וגם ברמלה וגם בלוד וגם בדלית אל כרמל וגם בעוספיה, ויש לנו עבודה.

אמיר ודמני בוקר טוב ידידי וחברי. אחד מהאנשים המסורים ביותר לנושאים האלה במדינה ובצה"ל. אני רוצה שתתן לנו סקירה ממש תמציתית מה המיקוד של המאמצים שלכם. אבל בתוך הסקירה הזאת, אני מאתגר אותך בכמה דברים. 1. מה אחוז הלוחמים והלוחמות בצה"ל שלפני השחרור מקבלים איזה שהוא ואוצ'ר, בזמן שהם בצה"ל, להכשיר את עצמם מבחינה מקצועית בעולם הטכנולוגיה או כל מקצוע טוב שמניב הכנסה, מה אחוז הלוחמים שמקבלים חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה חודשים בסוף השירות להכשרה המקצועית שלהם. 2. איך אתם יכולים לבנות שותפות עם גופים בשטח של קצינים בצה"ל, אנשים ערכיים, כמו שני הגופים ששמענו ובטח יש עוד רשת של עמותות ושל אנשי עסקים שרוצים לעבוד אתכם.

צה"ל לא מממן עמותות, זה בסדר. אבל משרד הבטחון, האגף לחיילים משוחררים, יש לו שותפות עם עמותות מכל מיני סוגים. גם בקולות קוראים, גם במיזם משותף. איך מחברים את המהלך הזה, שיש פה מי שרוצה לעשות ובינתיים הדיווח שלהם זה שהם מתבססים 100% על תרומות. גורל לוחמי צה"ל ועתידם המקצועי באזרחות לא יכול להתבסס על תרומות. מי שמוכן להקריב את חייו למען המדינה לא צריך לחפש תרומות. אז זה טוב שהם יזמים שהם הלכו וגייסו כמה שקלים כדי להתחיל ארגון ורעיון, אבל מהר מאוד צריך להיבנות שולחן עגול וקולות קוראים ומיזמים משותפים עם העמותות הללו. בכיסוי שלהן ובמיפוי שלהן, ובלי כפילויות אצלם.

מה שחשוב לי, אני יודע שגם ראש אכ"א יניב עשור, ליבו ונפשו לשוויון ההזדמנויות הזה, גם כגולנצ'יק, גם כמי ששינה יחד איתך בכלל את המושג הזה 'קבוצת איכות'. אין קבוצת איכות. יש אדם בצה"ל, יש לו ציון שהוא מגיע איתו והוא יכול לשנות את הציון שלו כשהוא חייל טוב וכשהוא מפקד טוב וכשהוא קצין טוב. אבל אני רוצה מיקוד בנתונים, כמה בתוך הצבא אנחנו מצליחים לתת את ההזדמנות הזאת ואיך אנחנו יכולים להגיע למצב ש-60%, 70%, 80% מהלוחמים לפני שיחרור קיבלו את השלושה חודשים לבנות את עתידם בתוך הצבא? זה האתגר שלנו, זאת המתנה האמיתית ביחס למי שהלך למודיעין ובנה את עתידו המקצועי כל יום בשירות עצמו. בבקשה, תא"ל ודמני.

בוקר טוב. אני קודם כל רוצה לפתוח ולהגיד שהנושא הזה מאוד חשוב לנו ואנחנו לא חושבים שאנחנו עם כל מה שאתאר עכשיו, עדיין נותנים את המענה הנדרש. אנחנו חושבים שצריך לתת הרבה יותר, ואנחנו חושבים שנכון גם להוקיר את הלוחמים במסגרת חוק יוקרת שירות שנכון לקדם אותו בהמשך.

לגבי ההסתכלות על לוחמים כאוכלוסיית יעד, זה באמת נקודה מאוד משמעותי שנכון להחיל אותה גם ברשויות המדינה. אנחנו בשנה וחצי האחרונה הקמנו את מינהלת שער לעתיד שתפקידה לחשוף את כלל הלוחמים בצה"ל וגם את האוכלוסיות הייחודיות לתכניות לקראת השחרור ובעצם להעביר מקל למשרד הבטחון על מנת שהם יוכלו לממש את הזכאות שלהם בצורה יותר משמעותית.

כשאני מדבר על סט הפעולות שאנחנו ממסדים, וצריך להגיד, אנחנו נפגשנו עם כלל העמותות שמציגות כאן ויש לנו איתן שיתופי פעולה ואנחנו מעוניינים להרחיב את שיתוף הפעולה כי אנחנו מבינים שהן מייצגות ומקדמות נושאים שמתאימים מאוד למה שאנחנו רוצים להוביל, אנחנו מדברים על שלושה תחומים מרכזיים. אחד זה הנושא של ההכנה לשחרור. למעשה היום אנחנו כבר בתוך פעילות אינטנסיבית שבה כל לוחם ברמת הדרג המתמרן, אנחנו לאט לאט מרחיבים את זה לכלל המקומות, מבצעים תהליך שנקרא 'הרמת משקפת' כשמונה חודשים לפני השחרור בין 8-10 חודשים. במסגרת הדבר הזה אנחנו מבצעים איבחון לכל אחד, מתאמים את הנושא גם עם המפקדים שהם יידעו להדריך את החיילים לגבי האפשרויות שלהם ובעצם מתמקדים בשלושה תחומים שהם התחום של ההכנה לשחרור עצמה, אפשרויות ההשכלה שאגע בזה בהמשך והשמה ותעסוקה.

צריך להגיד שלקראת השחרור עצמו בשנתיים האחרונות אנחנו כבר מנהלים את מסע בחזרה לעתיד שהמטרה שלו היא לבצע סגירה מנטלית של השירות. בתוך המרחב הזה אנחנו מדברים גם על הכנה לשחרור שהמטרה שלה זה מתן כלים פיננסיים לקראת היציאה לאזרחות, רכישת מיומנויות במסגרת מה שאנחנו קוראים 'שורה 121', אנחנו עתידים להתחיל ממש בחודשים הקרובים בעצם בחשיפה לעולם הטכנולוגי לכלל הלוחמים, הנגשת מידע וזכויות וחיבור לכל מה שקורה לאחר מכן עם היחידה להכוונת חיילים משוחררים.

הדבר הנוסף הוא הנושא של השמה ותעסוקה. ופה נכנס מה ששאלת, יו"ר הוועדה, תכנית ראשונה זו תכנית 'לוחמים להייטק' שזו תכנית שבשנת 2021 נטלו בה חלק כ-500 לוחמים, בשנת 2022 אנחנו מרחיבים אותה ל-1,000 לוחמים והמטרה שלה, מעבר לסוגיית ההכשרה, גם מדובר פה בהשמה ותעסוקה.

הדבר השני זה המכינות הקדם אקדמיות שמוביל אותה אגף חימ"ש במשרד הבטחון, בשנת 2021 נטלו בהן חלק כ-8,000 חיילים, מתוכם כ-3,600 לוחמים. אנחנו עכשיו עתידים לצאת למכרז של מכינה קדם אקדמית שהיא ייחודית ללוחמים שהמטרה שלה היא לבצע את זה בפחות זמן של 5-6 חודשים במקום תשעה חודשים. הרעיון הוא באמת לייצר פה עוד יותר הזדמנויות ללוחמים מעבר ל-3,600.

הדבר הנוסף זה תכניות שונות בשיתוף גם עם קרנות, בעיקר אני רוצה לציין פה את 'עתידים', ללימודי הנדסאים, שבה השתתפו כ-640 חיילים ב-2021 וגם פה כוונתנו להרחיב, ועוד תכנית 'מדים ללימודים' שמעניקה מלגה של 2/3 משכר הלימוד האוניברסיטאי בשותפות גם כמובן עם משרד הבטחון, יחד למען החייל וקרן רוטשילד, שבה מדובר על אלפים נוספים שרוכשים השכלה אקדמית.

מעבר לכך אנחנו גם בהמשך לדיונים שישבנו איתך בתפקידך הקודם, הרחבנו את כל מה שקשור לסוגיות ההשכלה, הבגרות ותעודת גמר תיכון, מ-400 אנשים בשנה ל-1,000 כבר בשנה הנוכחית, וכל הדברים הללו מתחברים לתהליך שלם שהוא מתבצע במסגרת מינהלת מסודרת שכל תפקידה הוא להכין את החייל משלב ה-8-10 חודשים לפני השחרור לייצר את האיבחון המתאים כדי לאפשר לו את המסלול שמתאים עבורו, יחד עם הכלים שקיימים היום במשרד הבטחון ובכלל במערכת הממשלתית והמערכת של המגזר השלישי, כדי באמת להביא למיצוי מקסימלי.

אני שוב אומר, לדעתי זה לא מספיק. אנחנו כמו שנאמר כאן, מאוד מאוד היינו רוצים שתהיה הגדרה מאוד ברורה של הלוחמים כאוכלוסיית יעד. אנחנו רוצים לקדם דברים נוספים בחקיקה, חוק יוקרת השירות של ההטבות האלה, כדי שיהיו חלק מתקציב המדינה, ואנחנו היינו רוצים להרחיב את ההנגשה ואת הידע בקרב הלוחמים ואת זה נעשה גם בתיאום עם העמותות שמופיעות אצלך עכשיו בוועדה. עד כאן. תודה.

תודה על הסקירה ודמני, והיא טובה. מה שחסר לי זה במבט כולל שלך עכשיו במציאות הזאת היום, נניח יש X לוחמים ולוחמות שמשתחררים בשנתון, כמה מהם מקבלים הזדמנות אמיתית במהלך סוף השירות להכשרה שתיתן להם סיכוי גבוה להתקבל לתפקיד בטכנולוגיה בהייטק. מתוך כל החבילה הזאת. אחת הבעיות שלנו עם חיילים זה שהצבא עוטף אותם טוב. עשינו עבודות מדהימות על חיילים בודדים, בכלל, על לוחמים, על חיילים שיש להם קשיים בבית. אנחנו עוטפים אותם טוב. אני גאה במה שאנחנו עושים שם, במה ששיפרנו בשנים האחרונות ותמיד יש מה לשפר. מה קורה אבל, השחרור זה מה שקראו לו פה המצוק, ההליכה לאיבוד, ההתבלבלות, הרגשי נחיתות, האובדן דרך, חוסר התכנית האישית, התחושה שאתה לא יכול לצמצם את הפער מול אחרים, אתה רואה את ההתנהלות שלהם, את האנגלית שלהם, את היכולת שלהם להשתלט על עולם המחשבים ואתה אומר 'וואלק, אני לא חלק מזה' ואז כבר מאוד קשה להכניס אותם.

אם הייתה התחלה של חודשיים-שלושה, הרי חודש הכשרה מקצועית בצבא דומה לחצי שנה באזרחות. כי אתה יכול לעשות 14 שעות לימוד ביום, לעומת שעתיים-שלוש לאדם עובד באזרחות שיכול ללכת וללמוד תכנות. אז האם יש לנו חשיבה כזאת של לתת להם את החודשיים-שלושה בתוך הצבא?

כן. אז אולי הייתי צריך להגיד את זה, אני שמח שאתה מתעקש פה על הנקודה הזאת. הרמטכ"ל הנחה אותנו, ממש בחודשים האחרונים אנחנו מסיימים כרגע תהליך מאוד משמעותי לייצר בעצם תכנית נוספת שבמסגרתה אנחנו נחשוף את העולם הטכנולוגי לכלל הלוחמים, אני מדבר על סדר גודל של כ-8,000 לוחמים בשנה שנחשוף אותם לדבר הזה במסגרת מה שנקרא 'מבוא לטכנולוגיה' בתיאום עם גם אגף המודיעין יחידה 8200 וגם עם אגף התקשוב, יחידת לוטם שעוסקת בתוכנה, ולמעשה מתוך הדבר הזה אנחנו מתכוונים ליישם תכנית של מספר מאות של אנשים שימשיכו, מה שנקרא, יכינו את עצמם בחודשיים האחרונים של השירות וימשיכו שנתיים נוספות בתכנית שתכלול גם הכשרה וגם שירות בקבע ביחידות הטכנולוגיות שלנו ואחר כך חלקם ישתלב בתוך היחידות עצמן וחלקם ייצא עם כלים מאוד משמעותיים לאזרחות, זו תכנית שאנחנו ממש מסיימים אותה בימים אלה ואחרי שנקבל את כל האישורים אנחנו נצא איתה וקבענו לצאת איתה בחודשים הקרובים. היא תהווה תכנית נוספת מעבר לתכניות הקיימות היום.

כפי שאמרתי קודם, היקף החיילים שמקבלים את ההזדמנות או את היכולת להגיע לעולם הטכנולוגי עם מספר אלפים בודדים, צריך להגיד שלא כולם מעוניינים, וצריך להגיד שיש לנו גם תכניות בעולם הלואו-טק, בעולמות התעשיה ובעולמות ההייטק, מקצוע לחיים מה שנקרא. אבל ביחס למי שמעוניין אנחנו משתדלים לתת את המענה כמה שיותר. התכנית הזאת שאני מדבר עליה תתן מענה נוסף ואני מקווה שאנחנו נצליח לתת מענה לכמה שיותר אנשים. צריך להגיד שחלק מהם גם לא מעוניינים בשלב של השחרור, מעוניינים רק יותר מאוחר ואז יש תכניות נוספות. אבל בשלב של השחרור אני מאוד מקווה שנגיע למצב שאנחנו ניתן את המענה לכל מי שמעוניין.

אבל מסוגלים להקדיש להם נגיד חודש עד שלושה חודשים בשירות, להקדיש את עצמם לדבר הזה?

כן.

זה הרציניים. למי שרוצה.

כן. זה מה שאני אומר, חד משמעית כן, בשלושה חודשים האחרונים בשמונה חודשים האחרונים נעשית החשיפה. בשלושה חודשים אחרונים אנחנו נכין אותם לטובת הדבר הזה, ומי שיהיה מעוניין בכך יוכל גם להמשיך בכך לאחר סיום השירות שלו.

תודה רבה ודמני. תמשיכו בפועלכם הטוב. אבל יש לי עוד בקשה אישית, כמו שאתה יודע אני לא משאיר אתכם אף פעם בלי משימות. תפגשו את כל העמותות של העשור האחרון שהתמסרו ללוחמים. פה ראינו שתיים, יש עוד כמה, לעשות איתן סיעור מוחות, איזה חצי יום שאתה שומע אותן שראשי האגפים שומעים אותן. תודה רבה לכם.

קופטאן חלבי, העמותה לקידום מעמד החייל הדרוזי, עמותה שאני מכיר והעשייה שקופטאן יוזם ולא מוותר ונאבק כבר שנים רבות למען החיילים והלוחמים הדרוזיים. בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת. אני פה בשביל החייל הדרוזי, כולם יודעים שאני עושה את זה בהתנדבות. העמותה קיימת כבר עשר שנים, גם נלחמת נגד ה-BDS בעולם בחזית הדיפלומטיה של מדינת ישראל, היא גם ספקית של משרד הבטחון וגם ספקית של משרד הכלכלה.

אדוני היו"ר, שאלת אם קיבלו כסף. אני כבר שנה, שנה וחצי, כל העסק הזה נעשה במשמרת של ראש הממשלה הקודם, שנה אני כבר מבקש ונפגשתי עם כל השרים ושקל אחד לא קיבלנו, למרות שאנחנו גם עומדים בכל הקריטריונים, גם ספקים של משרד הבטחון, נוהל תקין 46א'. אני אומר לך שלקחנו את ההגה לידיים, הצלחנו לחתום עם הטכניון ועם משרד הכלכלה.

בימים אלה העמותה מכשירה 100 מתכנתים דרוזים חדשים לתעשיית ההייטק בשיתוף עם סיסקו ואינטל ו-KLA. אני בא לכאן על מנת שבאמת נוכל לשתף פעולה ובאמת נביא את זה - - -

אתה צריך להסביר את שני המשפטים שנשמעים סותרים. שאתה ספק של משרד הבטחון ומשרד הכלכלה, אבל לא ראית שקל. אז תסביר.

אני בקשר עם ההכוונה לחיילים משוחררים, המכרז עוד לא יצא, אנחנו אמורים להשתתף במכרז של ההכשרה כפי שהבנתי, ואנחנו מחכים. בינתיים פנינו לטכניון - - -

גם לפעולות של הכשרות עוד לא קיבלתם סיוע?

עוד לא קיבלנו סיוע. גם בנושא של - - -

ויש לך לוחמים ולוחמות שרוצים את ההכשרות האלה, מחכים?

כן. ואז פנינו לפילנתרופיה כמו ששאר החבר'ה ובאמת היו שם שלושה אנשי עסקים ממרכז הארץ שעמדו לצידנו והצלחנו, אחרי שעשינו גם עבודת מחקר בשטח, יש כ-230,000 עובדי הייטק וביניהם אולי 20 דרוזים. זו תעודת עניות למדינת ישראל. אני לקחתי את זה עליי והתגייס לימיני נשיא הטכניון וגם מנכ"ל הטכניון באופן אישי ומנכ"ל סיסקו והיום יש לנו 100 חיילים שלומדים שם, והם מסיימים בעוד ארבעה חודשים, ואז באמת נוכל לשלבם בתכנית QA. זו רק ההתחלה. יש גם הנדסים ומתכנתים וסטארטאפים בעתיד, למרות שיש לנו כמה אבל הם מוסווים, אנחנו מנסים גם לעזור להם.

באתי לכאן על מנת שבאמת נוכל להביא את זעקת החייל הדרוזי שגם רוצה להיות בקדמת הטכנולוגיה ולא רק מתחת לאלונקה.

אני עוד מעט אעבור גם לאוצר וגם לכלכלה וגם לביטחון, אגף חיילים משוחררים. תכינו כבר תשובות למה כזה מקום שרוצה לעבוד עם החייל הדרוזי מחכה שנה-שנה וחצי לשותפות ראשונה להכשרה מקצועית וההסבר שלא היו פה ממשלות והכנסת התחלפה זה הסבר שנגמר לפני חצי שנה.

אני לא רוצה להעליב אותך, היו"ר, אבל המכתב שנתתי לפני שנה למשרד הבטחון אמרו לי 'זרוק אותו לפח'.

אתה לא מעליב אותי, אבל אנחנו נבדוק את זה. בסוף אנחנו מכוונים בתוצאות.

אני נעלב יותר ממך כי אתה אדם יקר וראש עיר, חתמת על מסמך, אמרו לי - - -

אתה רוצה להסביר לכולם במה מדובר?

ההכשרה של ה-1.5 מיליון שנתת לי. המסמך הוא פה.

דיברת על בינוי, נכון? זה תקציב למבנה. הוא רצה לעשות בניין להכשרות.

לא, הבניין כבר ניבנה.

ובתיעדוף בהקצאות שלי נתתי המלצה להקצות לו את ה-1.5 מיליון, אבל אני כבר לא שם.

לא שם, אבל מדינת ישראל עדיין פה.

אתה צודק קופטאן. אנחנו נשאל את השאלה הזאת.

אני צריך לעזוב.

אתם מזמינים דיונים והולכים? בפעם הבאה אבדוק שאתם נוכחים בכל הדיון כתנאי לקיומו.

זו תקלת לו"ז.

בסדר. חימ"ש. בבקשה. אגף לחיילים משוחררים. תנו לנו סקירה כללית איך אתם מתמודדים עם הנתון הכואב הזה, שלוחמים בעצם אין להם הזדמנות שווה לעולם ההייטק, וגם התייחסות ספציפית לדברים של קופטאן חלבי.

בוקר טוב. אני ראש האגף ומנהל הקרן לחיילים משוחררים במשרד הבטחון. גם אני הייתי לוחם, הייתי בגולני ואני מכיר את ההוויה הזאת. אני רוצה להגיד שיש כאן שני נושאים. נושא אחד הוא נושא ההייטק והנושא השני הוא נושא הלוחמים. אני אגיד בצורה ברורה, נושא הלוחמים אצלי מקבל עדיפות, אפרופו מה זה אצלי? אני מקבל אלי את החיילים המשוחררים אחרי שהם השתחררו מצה"ל וכל התכניות שחלקן דיבר עליהן ודמני ידידי, הן תכניות שבעצם אנחנו מקיימים ביחד.

אני אתחיל רגע מהחלטת ממשלה 2292 ב-2017. החלטה שהתקבלה שדיברה על נושא ההייטק, הגדלת כוח אדם מיומן לתעשיית ההייטק. באחד מהסעיפים שלה הוטל על הממשלה לדון בסוגיות שקשורות לחיילים משוחררים. דיברו שם על תכניות נוספות, דיברו שם על תכנים נוספים. בפועל אני לא קיבלתי שום כסף לטובת הנושאים האלה מאז 2017.

מה זאת אומרת, אתה לא מתוקצב? לא הבנתי.

הייתה החלטת ממשלה 2292 אתם מוזמנים לעיין בה, זו החלטת ממשלה שדיברה על ההייטק. ועכשיו אני הולך לנושא ההייטק שהוא הרבה יותר רחב.

הייתה החלטה שאומרת לתקצב עידוד חיילים להייטק.

נכון. היא דיברה בכלל על עידוד ההייטק, היא דיברה על נושא החינוך.

היא דיברה ספציפית על חיילים ולא שמו בה שקל.

נכון. היא דיברה על חינוך, היא דיברה על השכלה גבוהה, היא דיברה על שירות צבאי, היא דיברה על הכשרות חוץ-אקדמאיות. כל הדברים האלה נמצאים בתוך ההחלטה, זו החלטה שהקיפה את כל משרדי הממשלה, היא לא הייתה החלטה ספציפית למשרד הבטחון. מי שעמד בראש ההחלטה היה בזמנו פרופ' שמחון, הוא זה שהיה אמור בפועל לממש את ההחלטה. בפועל קיבלנו אפס.

לי יש תקציב שהוא תקציב שהמדינה נותנת לי לטובת החיילים המשוחררים. במסגרת התקציב הזה יש תיעדוף ראשון במעלה לנושא הלוחמים, שבא לידי ביטוי בכל התכניות שדיברו עליהן. לוחמים להייטק, 1,000 לוחמים בשנה הזאת שנכנסים לתכניות, אפרופו, בתכניות האלה לומדים 6 מקצועות, כשהחייל לא משלם עליהן כלום והסיפור היותר גדול בסופו של דבר זה השמה, כי לא מספיק ללכת להכשרה, הסיפור הגדול הוא ההשמה, התכניות האלה מחויבות בהשמה.

הדבר הבא זה נושא המכינות. 8% מהלוחמים ללא השלמת 12 שנות לימוד. אחוזים נוספים לא השלימו בגרות, אני משקיע במסגרת המכינות הקדם-אקדמיות תקציבים כדי להעניק להם את הדבר הזה. הדבר הבא זה כל תכנית עתידים שדיבר עליה ודמני, ולא ארחיב עליה. הסיפור השלישי שעומד על שולחן הכנסת ומחכה לקריאה ראשונה זה תכנית ממדים ללימודים, 120 מיליון שקל שהמדינה אמורה לשים לטובת הכשרה אקדמאית ללוחמים.

אייל האם אתה מרוצה מהמצב?

לא. זה בדיוק העניין. אני לא מרוצה מהמצב.

מה אתם הולכים לעשות שהוא שונה מהמצב הקיים. פירוט התכניות מוכר, נכנסים לאינטרנט ויודעים מה אתם עושים. מה אתם מתכוונים לעשות לנוכח מה ששמענו פה, הפער הזה בין מה שהם מוכנים לעשות למען המדינה למה שהמדינה עושה למענם בסוף שירות.

שני דברים. דבר ראשון, מתוך התקציב הקיים אצלנו אנחנו בשנה הזאת אמורים להגדיל את נושא ההכשרות המקצועיות, פחות האקדמאיות יותר המקצועיות, וזה אפרופו המכרז החדש שאמור לצאת בחציון השני של שנת 2022 והוא יפתח עוד הכשרות נוספות לטובת הלוחמים. צריך להבין, הכשרה בתחום ההייטק, זו הכשרה שעולה בממוצע 25,000 שקל. זאת לא הכשרה זולה, זו הכשרה יקרה.

לכן עם כל הסכום, מספר מיליוני השקלים שיש לי אפתח הכשרות על טובת הלוחמים. הסיפור הבא, דיברת אתה ח"כ ביטון על נושא העמותות וקרנות, חלק מהאנשים שיושבים פה ישבו איתי כבר, וכנראה שהחלפתי אותך בתפקיד כי אני נפגש כל שבוע שלוש פעמים בשבוע עם עמותות וקרנות לטובת הקול הקורא, אתה מכיר את זה ולא צריך לספר לך, ולטובת מיזמים משותפים. אבל שוב פעם, בסוף הכל הוא סיפור של כסף.

אתה צריך תקציב לזה.

אני צריך תקציב לכל הדברים האלה ואין לי כרגע תקציב.

ואני אומר לך שהכסף הזה ברגע שהוא קיים, אם יהיו לך 10-20 מיליון - - -

אם יהיה לי 10 מיליון שקל אני יודע לעשות מזה 20 ו-50 מיליון.

הרבה יותר.

זה הסיפור. הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא נושא תיעדוף הלוחמים. אנחנו מבחינתנו גם כן בעד תיעדוף לוחמים ומשרתים בכלל, אפרופו, יש פה עוד סיפור הרבה יותר גדול וזה סיפור המשרתים בכלל. כשאנחנו נפעל בכל דרך אפשרית, מבחינתנו לפחות, לקדם הטבות לטובת החיילים האלה.

מה לגבי ההובלה שלכם במשרד הבטחון לאותו חוק של לוחמים, כחקיקה ממשלתית? הרי הממשלה יודעת להביא חוקים והחוקים שלה עוברים מהר יותר. אז למה לא מביאים חוק כזה שמעגן את הלוחם גם בתיעדוף לתנאי קבלה, גם בהכנתו לחיים, גם באיזה סל שירות מיוחד עבורו?

התשובה היא, כמו שאתה בוודאי יודע, הנושא הזה מתחבר גם למתווה השירות וגם לתיעדוף המשרתים כשבתוך תיעדוף המשרתים יש הכפלה ואם לא השלשה של הטבות ללוחמים. הנושא הזה נמצא - - -

אבל בחוק שהונח בכנסת לא הביאו את מעמד הלוחמים.

החוק שהונח בכנסת מדבר על ממדים ללימודים.

האם אתם מכינים נוסח חוק כזה שמעגן את מעמד ה- - -

התשובה היא כן. הנושא הזה נמצא.

אבל אנחנו לא רוצים רק הוקרה. הוקרה זה נחמד. אנחנו רוצים תיעדוף, הגמשת תנאי קבלה, סל אישי להכנתם לאזרחות. שהחוק הזה יטפל לא רק בהוקרה.

לא זה לא רק. הוקרה בסופו של דבר צריכה לבוא לידי ביטוי בהטבות ממשיות ובכסף.

אז אתם עובדים על החוק הזה?

כן.

נקודות זכות, הוזלת קרקעות, הרבה דברים - - -

זה אתם תשבו אחר כך.

רק הם לא נמצאים אצלנו בידיים כפי שאתה בוודאי יודע, לא כל ההטבות נמצאות במשרד הבטחון. אני מתאר לעצמי שאתה יודע.

איל, ברור שכשאנחנו עושים את רפורמת נפש אחת יש לה השלכות על ביטוח לאומי, יש לה השלכות על משרד המשפטים. אבל יש משרד אחד שמוביל את החוק.

התשובה, אנחנו מובילים. אין פה בכלל - - -

וצריך להביא חוק כזה. וברור שלא אתם מספקים ארנונה, זה אנחנו יודעים. אבל חקיקה כזאת מגורם ממשלתי זה דבר מאוד מאוד נחוץ ודחוף בעת הזו.

חקיקה כזאת מובאת על ידי משרד הבטחון.

אלון זילברברג, יוביטל בריאות בע"מ בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות לוועדה שהתכנסה ובחרה להעלות את הנושא הזה. אני מנכ"ל ומייסד שותף בחברת יוביטל בריאות, חברת הייטק סטארטאפ שיגידו.

כמה עובדים יש לכם?

40 עובדים בחברה. החברה הוקמה לזכרם של יובל יובי דגן וטל יפרח שנהרגו בסג'עיה בצוק איתן.

יש לנו מיזם גם בירוחם על שם שני הלוחמים האלה.

נכון.

היית איתם ביחידה?

הייתי המפקד שלהם. כן. אתה בטח מדבר על 'ניצן לזכרם'?

נכון. של יונתן קם. אתה היית המפק"צ?

אני הייתי מפק"צ שלהם בהכשרה והס' שלהם במבצע.

מדהים.

תודה. אני אדבר קודם כל בתור מפקד לוחם בעבר ומעסיק הייטק בהווה ואני אגיד שאנחנו ביוביטל בעצם מתעסקים בנושא ומתעדפים לוחמים משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא סיבה ערכית שדנו כאן בסיבה הזאת לא מעט, והחשיבות של מה זה אומר לתת איזה שהוא כיוון או יכולת ללוחמים להשתלב בעולם התעסוקה החדש.

הסיבה השניה היא סיבה מקצועית, גם בסיבה הזאת דנו כאן בכמה מילים כמה מחברי הוועדה וגם כמה מהאורחים הנכבדים, ומדובר פה על ההבנה של איזה איכויות לוחם מביא איתו כשהוא נכנס לעבודה, היכולת של לוחם, דובר פה על לעמוד בתנאים של חוסר ודאות, בעבודת צוות ובקבלת החלטות תחת לחץ וכיוצא בזה, ואנחנו רואים בזה בתור מעסיק אני מדבר עכשיו, יתרונות שהם משמעותיים ושלא ניתן להתעלם מהם בוודאי שלא בעולם התעסוקה החדש וכאשר ישראל עושה צעדיה ממה שנקרא סטארט-אפ ניישן, סקיילאפ-ניישן וגדלות כאן חברות שגדלות והופכות לגלובליות וצריכות את האנשים שיודעים להוביל תהליכים ולקבל החלטות.

אם יורשה לי, אני רוצה להסתכל רגע מהזווית של המעסיקים וגם חלק מהדברים נאמרו כאן.

מה שחשוב לי מעבר להנמקות מדוע, שכבר עשינו את זה שעה, האידיאולוגיה והערכים למה צריך למקד בלוחמים ואתה מלח הארץ ואני מכיר את הצוות הזה ספציפית ואת ההורים של יובל דגן ואת ההורים של יפרח, ואת הלוחמים פגשתי אישית. מה ההמלצות שלך לכנסת ישראל ולממשלת ישראל בעת הזאת כדי להשלים את המהלך, את המאמצים שאתה עשית נקודתית כיזם עסקי, מה ההמלצות המעשיות, זה הדבר שלנו עכשיו.

אז אני אדבר על שלושה דברים שאני חושב שיכולים לקרות. אחד ברמה המיידית ושניים ברמה שהם באמת כמו שאמרת, טיפול כנסת וממשלת ישראל. ברמה המיידית אני היום 'לקוח' של תכנית נהדרת שלדעתי משרד הכלכלה מוביל שדיברת עליה קודם, אני לא ראיתי שיש שם עדיפות להעסקת לוחמים. כלומר אני היום יכול לקבל 17,000 שקלים חזרה מהמדינה וזה מהלך מדהים בשביל להכשיר עובדים ללא נסיון. אין סיבה שלא ייכנסו לשם גם אוכלוסיית הלוחמים כלומר אין סיבה שאחת מהאופציות שבהן אני אוכל לבחור זה להראות שיש למישהו או למישהי תעודת לוחם, וכך לקדם אותי ברמה המיידית.

רגע, אבל היום הם לא יכולים? בעצם אתה אומר בתכנית הזאת אתה לא רואה את אותם לוחמים שבאים ונהנים מההכשרה?

היום בתכנית הזאת, ואני חושב שזה נכון, היום בתכנית הזאת המוטיבציה נמצאת אצל המעסיק, כלומר אני הולך לחפש בין היתר אוכלוסיות מיוחדות.

אז אין פה בעצם תיעדוף, גם בתחום הזה, אנחנו רואים שגם כשהמדינה משקיעה היא שוכחת את הלוחמים.

נכון. בדיוק. לא מוזכר שם נושא הלוחמים. אני חושב שזה משהו שנכון יהיה להוסיף. הדבר השני שהוא טיפה יותר ברמה האסטרטגית וארוכת הטווח, אם מדברים, בישראל יש כבר שנים רבות את הנושא של עבודה מועדפת. צריך להפוך את זה, צריך לדבר בנושא של עובדים מועדפים. אין סיבה שלוחם או חייל שמשתחרר ועובד בתחנת דלק יקבל מענק ומעסיק שבעצם מעסיק לוחמים לא יקבל מענק חזרה. ואני מזכיר לכם רגע ברשותכם ואני אומר, מבלי לפגוע בדיון החשוב ברמה הערכית, אם נדבר רגע ביזנס בסוף מעסיקים בישראל צריך לתמרץ אותם וצריך לגרום להם לקבל את ההחלטה הזאת, ועושים את זה על ידי מענקים כאלה ואחרים.

עוד מילה אחרונה ברמה הפרקטית, אני חושב שיש פה כן מקום לשתף את המגזר הפרטי. היום יש המון חברות הייטק שיודעות להכשיר את העובדים שלהן בצורה שהיא הרבה הרבה יותר נכונה להן מאשר חברות מחוץ למעגל של העבודה. גם פה יש עניין, בואו נתמרץ חברות שיודעות מה הן מחפשות, שיודעות כיצד להכשיר, שיודעות מה התפקידים שחסר להן, לגייס ולפתוח מחזורים שלמים של לוחמים. לדעתי ברמת האפקטיביות זה יעשה הרבה יותר תועלת מאשר לנסות לדחוף להן, לעבוד בדחיפה, ולהביא להן לוחמים שהוכשרו במסגרות אחרות ולתת להן להילחם עם אותם בוגרי יחידות טכנולוגיות.

לסיום אני אגיד, וזה אולי מתמצת את הכל, בתפיסה שלי היום בוגרי יחידות טכנולוגיות הפכו לאיזה שהוא משאב שעליו המעסיקים או המעבידים צריכים לריב ומרגישים שיש לו איזה שהוא ערך מאוד גבוה, אנחנו צריכים ברמה הכי, לדעתי, ושוב, אני אומר את זה מנקודת מבט מאוד ספציפית שלי וקטונתי בפני הוועדה הזאת, צריכים להפוך את הלוחם למשאב זהה, הן ברמת חינוך המעסיקים למה לוחם יודע להביא איתו ל'שדה העבודה' או 'שדה הקרב' המודרני שהוא עולם התעסוקה ועולם ההייטק, והן ברמת התמריצים הכלכליים. תודה.

תודה אלון. אני מבקש מנציגת האוצר הגב' איפרגן לדבר איתנו על ניצול המשאבים של הכשרות מקצועיות. כמה היו מוקצים בשנה קודמת, כמה נוצל בפועל ב-2021-2022. איך אנחנו עושים פה שותפויות עם כל הגופים האלה.

שלום.

שמעת מה שאלתי? שאלתי כמה הוקצה להכשרות מקצועיות ב-2021-2022 ומה הניצול בפועל ואיך מזרימים את זה גם לשותפויות עם גופים כמו העמותות הטובות האלה, שבפועל עושות את העבודה ומחברות לוחמים לפרנסה ולהייטק, והאם את מכירה את העמותות האלה.

קודם כל אני אפתח ואני אגיד ש- - - בדיון - - -לשמוע על העבודות החשובות שהעמותות הללו עושות. אני אשמח מאוד - - -

יש בעיה באינטרנט. אתם צריכים לתקן, להחליף, למצוא משהו אחר. אי אפשר לשמוע את מה שאת אומרת. אני רוצה לתת הזדמנות לאביגדור ברכיה, סמנכ"ל חברת קוואליטסט. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני שמח להיות פה. אני אספר קצת על עצמי. אני יוצא יחידת דובדבן, שירתתי כשש שנים ביחידה. אני סמנכ"ל חברת קוואליטסט, שהיא חברת בדיקת התוכנה הגדולה בישראל ובעולם. אנחנו מעסיקים בישראל כ-1,200 עובדים ועובדים עם החברות הכי גדולות במשק.

כמו שציינתי, אני שירתתי ביחידה קרבית, גם המנכ"ל שלנו מג"ד במילואים ומבחינתנו הלוחמים הם ה-8200 האמיתיים. אני חושב שאנחנו מסתכלים ורואים את זה כך לנגד עינינו ואני חושב שכל מה שציינו פה בוועדה, היתרון שהלוחמים האלה מביאים ומה שהם רכשו במהלך השירות הצבאי הוא משהו מדהים שאני חושב שאולי לא מספיק מעסיקים מעריכים אותנו במשק ומבינים מה זה נותן ואיך זה בא לידי ביטוי.

אנחנו בחברה היום מעסיקים סדר גודל של כ-40% ומעלה לוחמים מסך כל העובדים שלנו בישראל. אגב, אני אשמח אחרי זה ליצור גם שיתופי פעולה עם שאר העמותות והנכבדים שיושבים כאן כי אני חושב שזה חסר היום מאוד במשק.

באופן מכוון אתם מעסיקים 40% לוחמים? כלומר אתם פונים אליהם או יש להם העדפה?

בגלל שבאתי משם ואני מכיר את זה ויודע את זה אני חושב שאני באופן אישי מבין את המשמעות של זה, מבין את הערך המוסף של זה, ומבין כמה לוחם שעבר ורכש סט כלים ויכולות במהלך השירות הצבאי, אני יודע מה זה נותן לי בתוך הפרויקטים שלנו מול הלקוחות שלנו ואני חושב שאנחנו גם רואים את זה.

אבל אם לא היה לך שגעון לדבר ולא היית בא משם, היה לך איזה שהוא תמריץ, משהו לעשות את זה?

אני אענה לך, אלי לא פנה אף מעסיק בבקשה שאני אתן לו שמות של חיילים לוחמים לטובת תעסוקה. אני מתעסק עם זה, פונים אלי.

אנחנו מעסיקים באופן מובהק מחפשים לוחמים.

אם אני מבינה נכון זה שגעון של אנשים לדבר שנמצאים בשטח יותר מאשר פעולה מכוונת של הממשלה?

איל, כדי שיהיה מסלול שאפשר לבקש ממך עובדים, אז כל המבנה שלך, רוב הכסף שלך בכלל צבוע מראש.

לא, זה לא כסף. בכלל לא מדובר פה בכסף.

זה בניתוב של הכסף.

לא, זה לא עניין של כסף. אל תתבלבלו, זה לא כסף. זה פשוט לדעת שאפשר לקבל לוחמים ואפשר לפנות לגוף שיודע מי הלוחמים, יודע לפנות ללוחמים האלה. הרי איך מעסיק יודע לפנות ללוחמים? מה הוא יעשה, מודעה בעיתון 'לוחמים'? הילדים לא קוראים עיתון. אפשר לפנות אלי.

לדעתי תעשה ראיונות עבודה ומי שמגיע ויש לו שם - - -

יש פה מרכיב של חבר מביא חבר, ואני אומר לך אביגדור, מה שאתם עושים - - -

זה בגלל שיש לקונה אצלנו כממסד.

מה שאתם עושים זה דבר מדהים ותמשיכו אותו. החיבורים שאתם יוצרים ורוצים ליצור גם עם הממשלה וגם עם עמותות אחרות, אם היו 20 חברות כמוך שכל אחת יש לה את ה-1,000 עובדים והיא מוכוונת לוחמים והיא מוכנה לספוג חודשיים-שלושה שהם ילמדו אצלה ואז יתחילו לעבוד, זה המודל. ואיל, זה כסף. הוא גם צריך ממך את זמן ההכשרה ואת זמן ההשמה. או חלק מזה. אבל אי אפשר שאנחנו נטיל על המגזר העסקי את האחריות הזאת. אנחנו מורידים בפניכם את הכובע, אבל האחריות לעמידה ביעדים שהלוחמים משתלבים בתעשייה היא של המדינה, היא של הממשלה, של צה"ל, של מי שזכה למחויבות של הלוחמים הללו. זו האחריות.

ח"כ ביטון, כמו שאמרתי לך, בתכניות שלנו חלק אינטגרלי מהתכניות זה נושא ההשמה. אני אפרופו לא משלם כסף עד שאני לא רואה השמה.

מצוין. אביגדור תמשיך.

אני רק רוצה להגיד מעבר לזה שכמו שחברת הכנסת אמרה אנחנו משוגעים, אבל מה לעשות, זה חלק מהמדינה שלנו, אנחנו בעצם יצרנו בשנתיים האחרונות תכניות הכשרה שלוקחות את כל החבר'ה המדהימים האלה, אנחנו בעצם עושים תכנית הכשרה בשיתוף ביחד עם זרוע העבודה, אנחנו עובדים איתם בצמוד מאוד, ביחד עם מרכזי הצעירים שחלקכם כבר דיברתם על זה, הם עוזרים לנו לאתר את האנשים האלה, להביא אותם אלינו. אנחנו נותנים להם הזדמנות, פחות מעניין אותי מה הרקע הטכנולוגי שלהם או מה הם עשו כי בסוף אני באמת מאמין שלאורך זמן, לטווח ארוך, אנחנו רואים את זה גם היום, בסופו של דבר הם נשארים איתנו, הם מתפתחים אצלנו והם מביאים את החברים שלהם. אני חושב שזה עושה באז מאוד גדול ואני חושב שהעניין של ההזדמנות לעשות את זה ולתת את זה ולהראות להם שלא בגלל שהם עשו משהו אחר עכשיו מגיע להם לעבוד יותר קשה, אלא ההיפך, זה יפתח להם את השער או את ההזדמנות. אני חושב שזה המקום להגיד את זה.

בסופו של דבר אנחנו מאוד גאים לעשות את זה, אנחנו נמשיך לעשות את זה. אני לא יודע איך בדיוק אבל אולי אתה תעזור לנו בזה, שהממשלה תוכל אולי לעזור ולערב יותר את המעסיקים כי אני בעצם יצרתי הכשרה משלי, ודיברו על זה פה קצת. יש היום הכשרות שהן קצת פחות מתאימות, הן מאוד גנריות והן מאוד תיאורטיות. אנחנו נתנו הכשרה שלנו שהבנו שזה מה שנכון, זה גם מהיר מאוד, שלושה חודשים וזה עובד, ואני גם יכול להגיד שיש אנשים שתוך כדי הקורס מתחילים לעבוד אצלנו כבר. בסופו של דבר השילוב הזה ביחד ייתן את ה-win-win לכולנו.

רק מה הבעיה, ההגעה אליכם?

זה אחר כך תעשה איזק. שזה שאתה פוגש אותו אצלי זה בעיה שלך. אם אתה אמור לעודד לוחמים להייטק אתה צריך להכיר מעסיק עם 1,200 מקומות עבודה. אבל אתה תמשיך את הקשר, אנחנו בונים פה מהלך.

רק להגיד דבר אחד אחרון, אנחנו מתכננים ל-2022 לקלוט לפחות 250 לוחמים.

תודה. איילת שפייר מהמועצה הלאומית לכלכלה. הובלתם החלטת ממשלה ב-2017 עם סעיף מיוחד לתקצוב הכשרות מקצועיות לחיילים משוחררים דרך משרד הבטחון. לטענת האגף לחיילים משוחררים, הוא לא ראה שקל מההחלטה הזאת, אם היא בכלל תוקצבה. איפה הדברים עומדים.

שלום לכולם, נעים מאוד. החלטת הממשלה שעברה ב-2017, החלטה 2292 היא החלטה גדולה ורחבה שעניינה תכנית לאומית לקידום כוח אדם מיומן לתעשיית ההייטק, היה בה פרק שהתייחס באמת להשכלה גבוהה, פרק שהתייחס להכשרות חוץ-אקדמיות, שילוב אוכלוסיות, והיה גם סעיף שהתייחס לכל הנושא של תפקיד צה"ל ומערכת הבטחון לטובת קידום תעשיית ההייטק וכוח אדם מיומן.

הסעיפים האלה הגיעו בהחלטה עם תג מחיר, עם תקצוב? או הצהרת כוונות, רעיון?

לא, היה סעיף שהטיל על מנכ"ל משרד הבטחון לגבש תכנית איך ממנפים את השירות הצבאי והיכולות של צה"ל באיתור ומיון לטובת הגדלת כח אדם.

גובשה.

רגע אייל. תמשיכי.

לא היה שם תקצוב בסעיף הזה, הוא לא התייחס ל- - -

אז הטענה פה שהוגשה לכם תכנית, גובשה. מה קרה אחר כך?

אני לא מכירה שהוגשה תכנית מקיפה - - -

אני באופן אישי התעסקתי בזה בתפקיד הקודם.

הגשת את התכנית?

דיברנו עם שמחון והצגנו לו את התכנית.

הגשת לשמחון את התכנית. הגשת?

כן. הוגשה.

אז הוגשה. איילת, הוגשה.

המשרד לא יודע שהתכנית הוגשה.

רגע. איילת, הוגשה התכנית. מה את אומרת?

שוב, החלטת הממשלה אמרה שמשרד הבטחון צריך להגיש לפני הממשלה, לא למועצה הלאומית לכלכלה, תכנית, לא דובר על מקורות, האם זה יתוקצב ממקורות משרד הבטחון - - -

משנת 2018 הוגשה תכנית אם אני מבינה נכון.

2017.

הוגש ב-2018.

ב-2018 הוגשה התכנית.

מס שפתיים.

מה את אומרת, שבעצם זה היה כמו החלטת ממשלה לאווירה חיובית? זו מטרת ההחלטה? מה כן תוקצב בהחלטה הזאת? איזה דברים תוקצבו?

האחים המוסלמים.

לא, היו בה חלקים שתוקצבו.

מה כן תוקצב בהחלטה הזאת מ-2017?

שוב, בתכנית לא היה תג תקציבי לסעיפים השונים, היה שם פרק משמעותי של ההשכלה הגבוהה, היה שם פרק משמעותי שהתייחס להכשרות מקצועיות, - - -

מיכאל זה לא שזה לא תוקצב. זה פשוט תקציב כולל.

בפרק של משרד הבטחון היה שם סעיף שמשרד הבטחון אמור לגבש תכנית ולהגיש אותה לממשלה.

היא הוגשה ב-2018.

אנחנו בשלב הפינג-פונג של הטלת אחריות ממשלתית. הלוחמים יחכו לכם.

משרד הבטחון קיבל את ההמלצות - - -

החיילים יחכו עד שתסגרו ביניכם מי הגיש למי. להחלטת ממשלה נטולת תקצוב. זה עצוב. זה עצוב מאוד שזאת - - -

יש עוד יתרות בתכנית הזאת?

אני רוצה להגיד שיש עכשיו צוות בין משרדי שמדבר על - - -

זו עוד החלטה שלא תבוא לידי - - -

אבל מה יקרה הפעם שלא קרה בפעם קודמת? אתם תביאו את זה עם סעיף תקציבי לממשלה או שתטילו על המנכ"ל שיגיש לכם תכנית עוד שנתיים? מה יהיה כתוב שם? כסף או הטלה?

חזון. חזון. זה תכניות עם חזון.

כרגע יש צוות מקצועית ש- - -

אז אני אגיד ללוחמים שימשיכו להגן על המדינה ויחכו בסבלנות עוד קצת. נראה מה נעשה.

חולמים ולוחמים. שימשיכו לחלום - - -

למרות שאורלי לוי הפריעה לי הרבה היום, אבל הגיעה זכות הדיבור שלה. אז עכשיו היא תדבר בלי שזה נחשב הפרעה. בבקשה אורלי.

קריאות ביניים. מיכאל, גם אני ניהלתי ישיבות.

השאלה הכי חשובה זה אם יש יתרות בתכנית הזאת.

אין. איזה צדיק אתה. איפה יתרות?

אני חייבת לומר שאני נמצאת פה בדיון ובחלק מהדיון ראיתי אותו, לכן גם נגמרה לי הסוללה, בדרך. כל הדיון שאנחנו באים אליו עכשיו, אנחנו באים בשלב שהוא יחסית השלב המאוחר. כשאני מסתכלת על הנתונים ואני מסתכלת על הכתבות של יוסי יהושע, אני לא יכולה שלא להרגיש, בטח ובטח כמי שמגיעה מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל ואני נשואה לנכה צה"ל, לצנחן אמיץ במיוחד, ביחד עם החברים שלו שנלחמו בלבנון, ונפצעו שם.

במקביל חלק גדול מהמשפחה שלי הם לוחמים, הם מפקדים לוחמים, הם מסכנים את החיים שלהם באופן יום-יומי, הם כשרוניים וכשאני מסתכלת איך המדינה מסתכלת עליהם אני מבינה שכבר נקודת המוצא שלהם שמה אותם בעדיפות תחתונה. כי אחרת אני לא יכולה להסביר את הממצאים שעולים מהמחקר של פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה. 78% מההרוגים בלחימה הם בניה ובנותיה של הפריפריה החברתית מעמדית בישראל. לעומת זאת כ-75% מהמשרתים ביחידות הטכנולוגיות המתקדמות והמבוקשות בצה"ל מגיעים מהעשירונים הגבוהים, 7, 8, 9, 10.

אנחנו מדברים עוד ששיעור החיילים מערים מבוססות - - - גבוה עד פי 3 מממוצע של אותו ישוב בצבא באופן כולל. מנגד, יישובי הפריפריה, הייצוג שלהם לדוגמה ב-8200 נמוך בשליש מאלו המשרתים בכלל יחידות הצבא. כך למשל בשדרות פי 2.5 כמעט פחות מהממוצע. בנתיבות פי 2.5 כמעט פחות מהממוצע. כך גם בצפת ובמקביל אנחנו רואים שבהוד השרון פי 3 יותר, בכפר סבא פי 2 ובהרצליה פי 2.2.

עכשיו תסבירו לי. הצבא שלנו הפך להיות לצבא שעושה סלקציה? האבסורד הוא שבעבר התפקיד של הצבא היה תפקיד של ניוד חברתי, של איזו שהיא אינטגרציה מסוימת. כשאני מסתכלת על זה לא נוח לי להגיד, אבל כאילו הילדים שלנו טובים לבשר תותחים, הילדים שלנו טובים בשביל לסכן אותם, את הבריאות שלהם, את הגוף שלהם, ואחר כך צריך לחכות כל כך הרבה שנים כדי שתהיה איזו שהיא רפורמה במערך הנפש, כי כשאני שאלתי פעם את מי שהיה אמון על זה וענה לי על שאילתה בכנסת בני בגין, אמר לי 'כן, יותר יקר לטפל בנכה מאשר בחלל'. זה השיקולים שלנו?

כשאנחנו מסתכלים על מה קורה מבחינה חברתית, הפוטנציאל לא עוצר בגבולות גיאוגרפיים. יש כל כך הרבה מוחות שאם הצבא לא יכשיר אותם לשם יכול להיות שהחברה שלנו תאבד אותם. רק בגלל שהם באים מבתים חלשים או מעיר שאין לה את היכולת הכלכלית להוסיף על מה שמשרד החינוך נותן. תחשבו על כל אותן ערים שנעזרות ונאנקות בשביל לדוגמה מענקי איזון. מה זה מענקי איזון? תבינו, מענקי איזון זה כאשר המסים של האוכלוסייה, של התושבים שלך, לא מכסים את ההוצאות הבסיסיות שאתה מחויב על פי חוק כראש רשות לתת לתושבים. לכן אתה צריך מענקי איזון שהממשלה תתן לך. וגם על זה הם נאבקים כל יום בשביל הדברים הפשוטים כמו פינוי הזבל וכל שאר הדברים.

עכשיו תגידו לי, עיר כזאת יכולה לתת אקסטרות לנוער שלה כדי שיוכלו להתברג? לא. מדינה יכולה. זו מדיניות. זו השקפת עולם. זו בחירה. וכשאני מסתכלת פה מישהו בחר גם כך את האוכלוסייה החזקה שיש לה את היכולת לרכוש השכלה באופן פרטי. יש לה את היכולת להתקדם באופן פרטי. את מי אנחנו מענישים? את אותם אידיאליסטים, את אותם אנשים שבאים ואומרים 'אנחנו פטריוטים'. הצבא הזה הופך להיות לאט לאט, תסלחו לי, צבא שמנתב מי לסיכון ומי לסיכוי. וכשאנחנו מסתכלים על האנשים ועל תת הייצוג הזה, אני רוצה להגיד לכם, אני כאמא לילדים בפריפריה אני מתביישת במדינה שאחרי כל כך הרבה שנים נעולה בסטריאוטיפים, כי אם זה לא סטריאוטיפים אני לא יכולה להבין את זה. אז אם זה לא סטריאוטיפים, זה חבר מביא חבר. וכשחבר מביא חבר, הוא מביא מאותה הקבוצה חברים ומישהו היה צריך לשים על זה את העין ואת האצבע ואת התקציבים ולהגיד שזה לא תקין.

לא ייתכן שהרמטכ"ל וכל מי שיושב שם, ואני בדרך כלל לא מעבירה ביקורת על הצבא ועל צה"ל, יושבים שנים ויושבים בשקט כשהם רואים את העיוות המטורף בייצוג של האזרחים במדינה, בכל מה שקשור למקצועות השווים בצה"ל. פעם זה היה הטייסים בני הקיבוצים, היום כשאנחנו מבינים שההייטק זה הדבר הבא, את מי אנחנו רואים שם? את בני המעמד הגבוה. בלי המשוגעים לדבר, כאלה שהיו לוחמים בעצמם, כאלה שמחפשים באופן אקטיבי איך לעזור לאותם חיילים, הם יפלו בין הכסאות. חלק מהתכניות קיימות, אין תמריצים לתת אותם ללוחמים.

הפכנו להיות מדינה מוזרה. אני אגיד לכם משהו, אתם יודעים מה יותר מפחיד? שאם נרצה לנתב את זה ללוחמים יגיע לנו איזה יועץ משפטי ויגיד לנו 'זו אפליה, זה אי שוויון'. תגידו לי מה אותו צעיר, בסוף אנחנו לא רק נהפוך להיות לצבא מעמדות. אנחנו נראה פרצופים מסוימים שנדע גם לזהות אותם לפעמים כלפי חוץ, שיהיו על מדים, שיהיו על מדי ב', יחזיקו נשקים, ואחרים ילכו עם תיק קטן ביד לקריה או לכל מקום אחר לחיים הנוחים עם הנס קפה ליד, בידיעה שיום למחרת שהם משתחררים כבר עומדים בתור מחכים להם ולא צריך להכשיר אותם עוד פעם. אותו חייל שלנו ילך לעבוד בעבודה המועדפת והוא עוד איזו שנה יהיה מתדלק בתחנת דלק, אחר כך נצטרך לשפר את הבגרות שלו עוד שנה, תחשוב, טיול מסביב לעולם עוד שנה, אולי במקרה, והוא יצטרך גם לחסוך לזה, מתי הוא יעשה את הפסיכומטרי? מתי הוא יתחיל ללמוד? זה לא רק השנים שהוא משרת בהן כלוחם. זה מה קורה אחר כך - - -

אם בכלל יקבלו אותו ולא יקבלו מישהו בן 18.

אורלי תודה רבה. אני רוצה לסכם את הנאום, הדברים החזקים שלך, נתן אלתרמן כתב ואפשר להגיד את זה שהיום הנאום הזה הוא של בני הפריפריה, אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים. אבל הלוחמים שנשארו בחיים מחפשים את מגש הכסף עד היום. מילא בעוונותינו שאיבדנו לוחמים, אבל אלה שבחיים ורוצים לבנות את המדינה, עוד מחכים למגש הכסף של תקציבים מ-2017.

שאושרו. אנחנו נבחרי הציבור יכולים להגיד - - -

כי לא הגישו את התכנית. את החלטת הממשלה המועצה לכלכלה עושה. אבל את התכנית, היא מבקשת שיגישו למישהו אחר. 'אל תדברו איתנו'.

זה פשוט מטורף.

שלמה קרעי בבקשה.

תודה אדוני היו"ר. אני חושב שהדברים שיצאו מעומק הלב של אורלי, וגם אתה אדוני היו"ר שאתה מלא מלא בתוך העניין ואני באמת מקווה שיהיו לך את הכוחות להילחם כנגד אלו שלא רוצים לתעדף לוחמים, כנגד אלה שחלקים בתוך הקואליציה שקוראים להם פושעי מלחמה ומחפשים איך להצר את צעדיהם, אז אני באמת מקווה שתהיה את התעוזה הזאת, שנצליח להגן על המדינה שלנו, להגן על אלה ששומרים עלינו בקור, מסכנים ומוסרים את נפשם על הארץ הזו ולהם מגיע הכל. מי שנותן לנו, מי שמגן עלינו צריך לקבל הרבה יותר ממה שהוא נתן. לא נצליח לתת הרבה יותר ממה שהוא נתן כנראה כי זה החיים, הלוחמים האלה מוסרים את החיים שלהם בשבילנו, אבל צריך להקל לפחות, לפתוח את שערי הבירוקרטיה, להסיר חסמים הזויים, כמו שתיארתי בתחילת הדברים, בעיקר בשערי הכניסה לשוק התעסוקה באוניברסיטאות, בתנאי הקבלה שמתעדפים כאלה שלא שירתו בצבא, כאלה שבאים 3, 4, 5 שנים לפני שלוחם בכלל מסוגל להגיע בגיל 22, 23 ולהתקבל לאוניברסיטה, הם כבר בגיל 18, ילד בן 18 מגיע ומקבל עדיפות כי הוא מאוכלוסייה מועדפת, סעיף 15.א וכל מיני כאלה, ומקבלים עדיפות על פני לוחמים בצה"ל.

לפחות את המעט הזה, כמובן כל עמותות הקודש האלה וחברה כמו קוואליטסט - - -

גם יוביטל שזה יובל דגן נופל, לוחם באגוז. וטל יפרח. יוביטל. מעסיקים בה 40 אנשים. גם הלכו להילחם, גם יצאו לאזרחות, גם למדו לבד וגם הלכו להקים חברות לחברים שלהם.

ואתה שומע שהשורשים נעוצים עמוק עמוק - - -

אבל אנחנו מצדיעים לכם היום. אבל אנחנו לא רוצים רק להצדיע. אנחנו נעשה פה דיון מעקב, זה לא יהיה דיון שנעלם. אנחנו נבדוק תשובות בעוד חצי שנה מי התייחס אליכם, מי תקצב אתכם, מי פתר לכם בעיות, מי פתח לכם דלת. יהיה פה דיון עוד כמה חודשים. יהיה דיון הרבה יותר נוקב ומדיד. לא אידיאולוגיות, מעשים.

אתה שומע שהשורשים שלהם נעוצים עמוק באדמה הזו שספוגה בדם של לוחמים ואנחנו צריכים לקדם צעדים פרגמטיים.

נעשה את זה. אני אכניס בסיכום.

יש את הצעת החוק כמו שאמרתי, אנחנו נגיש אותה מחדש. אני אשמח שאתה ואורלי תחתמו עליה.

איזו?

תיעדוף בקבלה לאוניברסיטאות ולשירות המדינה.

אנחנו נגיש אבל אנחנו נדרוש שהממשלה גם תגיש, כדי שנצמיד.

אנחנו לא צריכים שהממשלה תגיש. הממשלה שתעשה את העבודה שלה ותהיה גוף הביצוע.

כן אבל אני לא תמים ואני יודע שהחוקים בממשלה מתקדמים מהר.

אני חושב שאסור לנו לעודד דבר כזה. הממשלה צריכה לבצע, לא לקחת לנו את התפקיד כרשות מחוקקת.

אתה צודק באופן עקרוני ולא באופן פרקטי. אבל בסדר. אבל אנחנו נגיש את זה איתך.

אנחנו נשנה את הפרקטיקה הנלוזה הזו. וזה לא משנה, כל מי שיגיש זה בסדר. מצידי שיגישו, העיקר שיעבור.

בדיוק. תודה לך שלמה קרעי.

אני רוצה לפנות לשרה אורנה ברביבאי, להגיד לה שכל אותן תכניות כדי להיות פרקטיים, כי זה משהו שלא צריך חוק ולא צריך ממשלה וזה פשוט החלטה מודעת, ואולי לעשות על זה ישיבה שבכל אותן תכניות של הכשרות מקצועיות שהמדינה כבר נותנת כסף, אנחנו לא מדברים, איך אנחנו עושים את התיעדוף לאותם יוצאי יחידות לוחמה. אני חושבת שזה משהו שיכול להיפתר כבר עכשיו.

אז הנה בדיוק, את מרימה להנחתה. שני דוברים אחרונים, מיכל כצנלסון לוי ממשרד הכלכלה, נשאל אותך שאלה מאוד ממוקדת ואחרי זה תמר הרן מהתאחדות התעשיינים, ואז אנחנו מסכמים.

מיכל, אני יודע שמשרד הכלכלה נאבק שנים רבות להוביל את ההכשרות המקצועיות. אחרי זה היו כיפופי ידיים ולקחו את הכסף הזה לאוצר, זה לא קרה בממשלה הזאת אז אפשר לדבר על זה. אבל כיפופי הידיים האלה יצרו מצב של תת ניצול תקציבי, של מאבק בין משרדים על סמכויות ועל משאבים. מה אחוז הניצול של כספי ההכשרות המקצועיות של מדינת ישראל שאת מובילה בשנים 2021-2022 מתוך מה שהוקצה על ידי הממשלה, ואיך את יכולה להיות פה גורם דרמטי שפוגש את כל העמותות והחברות העסקיות הללו שמסוגלות לעשות את ההכשרה המקצועית? בבקשה מיכל.

שלום לכולם. אני אגיד שבעצם אנחנו מקדמים כמה תהליכים במקביל. תהליך ראשון אנחנו בעצם מייצרים מסלולים למעסיקים שבהם, בעצם כמו המסלולים שצויינו כאן, בהכשרה המקצועית OJT, יש לנו גם כיתה בעבודה וספציפית כיתה בהייטק, זה מסלול חדש שעוד מעט ייכנס.

ללוחמים מיכל. אנחנו היום ממוקדים לוחמים בצה"ל. מה אתם עושים באופן כללי, זה על הכיפאק. היום הדיון הוא על לוחמים בצה"ל שלא מקבלים את אותה הזדמנות של אנשי המודיעין. זה הנושא.

נכון. אז בדיוק לשם אני הולכת. כרגע אוכלוסיית הלוחמים לא מוגדרת בזרוע העבודה כאוכלוסייה מתועדפת וגם לא קיבלנו תקציבים לגבי האוכלוסייה הזו ואני חושבת שהנושא של החלטת ממשלה שתדון בנושא הזה ותיתן תקציבים ותאפשר לנו להכניס את האוכלוסייה הזו כאוכלוסייה מתועדפת, כמו אוכלוסיות אחרות שאנחנו כן מצליחים לתת להן יותר סיבסוד אז אנחנו בשמחה נכניס אותם.

אבל כבר היום בחקיקה ממשלתית יש תיעדוף לחיילים משוחררים. למה לא להתבסס על זה?

חיילים משוחררים זו אכן אוכלוסייה שאנחנו נותנים לה תיעדוף - - -

אוקיי אבל באיתור אתה יכול לאתר. גם הממשלה הכירה ב'ממדים ללימודים', יש לכם איזה קצה חוט לחבור - - -

היא לא הכירה.

הנס, זה לא נכון. אל תתקן אותי בזמן שאני מדבר. הממשלה תקצבה באוצר דרך קרן רוטשילד פתרון זמני מכספי אוצר ורוטשילד ל'ממדים ללימודים' בשנה הקודמת, ועכשיו מביאים החלטה לתקציב קבוע בסעיף תקציבי ממשלתי. אבל הממשלה התערבה כבר בשנה הקודמת במשבר של 'ממדים ללימודים'. כן, בבקשה.

אני אגיד שבמקביל אנחנו התחלנו תהליך מול הצבא וחימ"ש ממש בחודשיים האחרונים שבו אנחנו דנים באוכלוסיית הלוחמים.

אז בעוד חצי שנה כשאני אעשה דיון, יהיו לי 2,000 לוחמים שחיבקתם?

אני מאוד מקווה.

יש מצב לדבר כזה?

אני מאוד מקווה, אבל שוב אני אגיד - - -

אני ישבתי עם שרת הכלכלה לפני שבוע במשרד שלה כדי לדון בנושא הזה.

אוקיי. אז עוד חצי שנה ניפגש פה ותחבקו 2,000 לוחמים ועשרה גופים של מגזר שלישי שעוסקים בזה, ועשר חברות כמו אביגדור וכמו אלון, שעשו את זה בפועל. זה כל מה שאנחנו רוצים, לא הרבה. יש מאות מליונים להכשרות מקצועיות ותת ניצול של הכסף. נכון היו יתרות בסעיף הזה?

אני אגיד שאנחנו עלינו דרמטית במספר - - -

את לא עונה לי בכנות.

אני לא יודעת לענות לך כמה - - -

אני יודע לענות. מדינת ישראל הקצתה בקורונה 500 מיליון שקל להכשרות מקצועיות ולא ביצעה אפילו 70% מזה. מאות מליונים לא בוצעו. אני יודע לענות, רק אני מצפה שגם את תדעי כי זה התקציב שאת מתבססת עליו. אבל צריך להגיד את האמת, יש תת ניצול של כסף. תת ניצול זה חוסר פעילות, חוסר פעילות זה חוסר פרואקטיביות או נפילה בין משרדים. אז בואו ניקח את הכסף הקיים.

לכם בכלל אין בעיה של כסף, אמרתי לכם, לעמותות. יש בעיה של ניצול. של שותפויות. לא בעיה של כסף. ההכשרות המקצועיות משתנות בישראל, המקצועות משתנים, אנחנו רוצים לצאת ממה שעשינו בעבר, מדרכי ההכשרות בעבר, לשלם לאיזו מכללה לקורס ולא נדע מי ומה עשו עם ההכשרה הזאת ומי התפרנס ממנה. עסק, אתה רוצה להכשיר 20 עובדים, תעסיק אותם 30 חודשים, קח על שלושה חודשי הכשרה תמריץ ותן לי 80% השמה. כי 20% זה חסרי מוטיבציה שלא רצו ללמוד עד הסוף. אלה המודלים ואנחנו נעמיק בהם מיכל, אבל אני אתן לך להגיד משפטי סיום בדבר הזה.

אני אגיד שהמסלולים שלנו יחד עם מעסיקים זה מסלולים שאנחנו גם מודדים אותם, כולל ההשמה והמעסיקים בין היתר מקבלים מענק השמה, זאת אומרת יש בהחלט שם רצון גדול לגרום לאנשים לעשות את ההשמה.

אנחנו נמשיך את התהליכים שהתחלנו מול צה"ל וחימ"ש אבל כן אני אומרת שבעניין התקציבי אנחנו כרגע לא מתוקצבים לאוכלוסיית הלוחמים, אני כן שמה את זה על השולחן, ואני מאוד מקווה שנצליח להתקדם בנושא הזה.

אנחנו בעוד חמישה חודשים, חצי שנה, עושים פה דיון וזה מספיק זמן לממשלה שתכהן שנה להראות גולים ראשונים בתחום הזה, ואנחנו נגדיר את היעדים.

כבוד היו"ר אם אפשר להגיד שני משפטים?

לא, אנחנו מאחרים. עוד 10 דקות שר האוצר יהיה כאן, תאמין לי מה שהיה פה עכשיו זה היה רגוע.

אז אני מעלה לך מיכאל להעלות מול שר האוצר כי אני אהיה בוועדה אחרת, את העניין הזה שאנחנו נותנים לחדשנות בהייטק תמריצים. אנחנו שינינו את זה גם לפני שנה וגם הוספנו תוספות, למה אנחנו לא ננתב את זה לאותן חברות שמעסיקות לוחמים? זה עוד תחום, חוץ מהכשרות וכולי.

זה נכון אבל צריך קודם כל שתהיה תודעה. להבין שהחבר'ה רוצים בכלל.

ודאי. לתעדף אותם. אבל היא צריכה חוק שיאפשר את זה. תודה חברים. אני מסכם את הדיון. אני קודם כל רוצה להתנצל בפני דן בוכניק ראש החוג למדעי המחשב במרכז האקדמי לב, למירב ישראלי סמנכ"לית אילמה, החברה שמכשירה צעירים להייטק, תמר הרן מהתאחדות התעשיינים, אופיר זיסמן מנכ"ל מיקרו-קום, אלה האנשים שבדיון הבא יקבלו זכות דיבור. אני מתנצל שלא נתתי להם זכות דיבור עכשיו כי הזמן שלנו תם, אבל תודה לכם על פועלכם גם אתם. תודה לכל הגופים שהיו פה, לעמותות, לעובדי הממשלה שעוסקים בדבר הזה, לאנשי העסקים, ללוחמים עצמם שנרתמו למען חבריהם, שבאומץ הלכו והפכו ליזמים ופותחים את הדלת לדורות הבאים של לוחמים שיצטרפו אליהם.

אני אסכם את הדיון ואנחנו נקיים פה דיון המשך. הנתונים שהוצגו לנו הם קשים וכואבים. 78% מבני הפריפריה הם הנופלים והחללים בהגנה על הבטחון השוטף של מדינת ישראל, אבל ההיפך הגמור, 75% מכל אנשי המודיעין והמודיעין הטכנולוגי הם בעלי מעמד סוציו אקונומי בישובים של 7-10, מהגבוהים ביותר.

אנחנו קוראים לצה"ל לפתח תכניות כפי שהציג תא"ל ודמני ואנחנו רוצים שהיעד הזה שהוצג לנו, של 8,000 לוחמים בתוך הצבא במהלך השירות מקבלים כבר בוסט ראשוני של הכשרה ואוריינטציה לטכנולוגיה. זו צריכה להיות תכנית הדגל. אדם נתן שלוש שנים או שנתיים ומקבל חודשיים אחרונים לבוסט של התחברות לעולם האזרחי ולהזדמנויות התעסוקה בו, על חשבון צה"ל, על מדים. זו תכנית הדגל ואין בילתה. אחרי זה ימשיכו את זה המרכזים לצעירים והעמותות וליווי ועולם שלם, אבל בלי האוריינטציה הזאת אנשים הולכים למה שקראתם לו 'מצוק השחרור' והם נופלים ואנחנו לא רוצים שיפלו, רוצים שיפרשו כנפיים וימריאו.

אנחנו קוראים לממשלה להביא חוק ממשלתי שמתעדף את הלוחמים ונותן אישור חוקי גם לגופי ההשכלה וההכשרה, לתת להם עדיפות, גם בתנאי הקבלה וגם בסל ההשקעות בהם במהלך הכניסה לאזרחות. אנחנו שיפרנו את השכר ללוחמים, הגדלנו את המענק ללוחמים כחיילים משוחררים ואנחנו צריכים להביא חבילת שילוב בתעסוקה איכותית לחייל שהוא לוחם.

אנחנו קוראים למשרד הבטחון ולחיילים משוחררים, לאוצר ולמשרד הכלכלה ולכל הגופים הכלכליים בישראל להכיר את כל העולם של המגזר השלישי שנולד מתוך חוסר פעולה ממשלתי ואותן עמותות שנולדו בעשור האחרון ללוות את הלוחמים לחיים אזרחיים ולהצלחה בחיים האזרחיים כמו העמותות שהוצגו לנו כאן, "גם ללוחם" "פורום המ"פים", "פרונט ליין" ועוד רבים אחרים. תפגשו את האנשים, תבנו איתם שותפויות, תעשו קולות קוראים ותקימו מיזמים משותפים. יש להם כמה מאות אלפי שקלים מתורמים, תכפילו את זה כמיזם משותף. האנשים האלה עובדים בלב נקי ורבים מהם בהתנדבות וזאת השותפות.

סוגיית ההכשרות והאוצר חייבת להיות בסינרגיה עם מה שנשמע פה וניצול טוב יותר של הכסף ומיקוד של אותם מעסיקים שמוכנים להכשיר in house ולהעסיק אחר כך, לתת להם תמריץ להכשרה ותמריץ להעסקה. לבדוק כיצד החלטת ממשלה משנת 2017 שהיה בה סעיף תקציבי ברור על חיילים משוחררים בהשכלה ובהכשרה מקצועית לא הגיע למימוש. אנחנו מקווים שהצהרת הממשלה שיש החלטת ממשלה חדשה, תתוקצב בפועל ותבוצע בפועל ולא כהצהרת כוונות.

המשרד שצריך להוביל את מעמדם של הלוחמים הוא משרד הבטחון. הוא צריך להיות משרד מתכלל ששואב מכל משרדי הממשלה התחייבויות, הטבות, סיוע ומרכיבים שיכולים לרומם את מעמדו של החייל הלוחם, לא רק הוקרה ומעמד אלא עזרה בפועל, שוויון הזדמנויות בפועל.

הוועדה תכנס דיון בעוד חמישה עד שישה חודשים ותבקש לראות את התכניות שכל משרד מבצע בפועל עם מספרים ברורים, כמה חיילים ולוחמים משתתפים בהם כל שנה, כמה מתוכם הוכשרו, כמה מתוכם הושמו. אנחנו נבקש לבדוק את השותפויות שפיתחתם עם המגזר השלישי והמגזר העסקי. לפגוש כאן שתי עמותות שאומרות 'יש לנו דיבור עם הממשלה אבל אפס שקלים מהממשלה' וכסף קטן ביחס למה שהממשלה יכולה לעשות וכסף זמין ותת ניצול בכספי הכשרות מקצועיות בתקציב הממשלתי. כל הדבר הזה צריך להשתנות, שותפויות עם המגזר השלישי, שותפויות עם רשויות מקומיות ושותפויות עם המגזר העסקי שהוכיח מחויבות ללוחמים כפי שעשה אביגדור בחברה שלו לבדיקת תוכנה, כפי שעשה אלון בחברה ועוד חברות אחרות.




הבקרה תהיה על תוצאות ומעשים. יש לכם חצי שנה להביא תוצאות, גם לצה"ל, גם למשרד הבטחון גם למשרד הכלכלה, גם לרשות לחדשנות ולכל הגופים האחרים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.