פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



69
ועדת הכלכלה
02/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 171
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, א' באדר התשפ"ב (02 בפברואר 2022), שעה 09:00

יוקר המחייה בישראל: גל ההתייקרויות במשק.

"התייקרות מחירי מוצרי מזון וצריכה בסיסיים".

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
בועז טופורובסקי
רון כץ (בזום)
אורי מקלב
רם שפע

ענבר בזק
ולדימיר בליאק
סימון דוידסון
אחמד טיבי
דסטה גדי יברקן
אלי כהן
נעמה לזימי
אורי מקלב
יעקב מרגי
יצחק פינדרוס
שלמה קרעי
נירה שפק
עאידה תומא סלימאן

סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה
ינון אלרועי - משנה למנכ"ל משרד הכלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה

נעם דן - רפרנטית תעשייה, מסחר ותיירות באגף תקציבים, משרד האוצר

מיכל כהן - ממונה, רשות התחרות

דודי מנביץ - יו"ר איגוד המזון, מייצג את שטראוס, התאחדות התעשיינים

גליה שגיא - מנהלת איגוד המזון, מייצגת שטראוס, התאחדות התעשיינים

רון תומר - נשיא התאחדות התעשיינים

לינור דויטש - נציגת ארגון לובי 99, מלכ"ר

אוריאל לין - נשיא, איגוד לשכות המסחר

ענבל חרמוני - יו"ר ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

פרופ' ירון זליכה - נשיא המועצה האקדמית העליונה וראש ההתמחות בחשבונאות

גיא לרר - מגיש "צינור לילה" בערוץ 13

ארז וינר - מנכ"ל, וילי פוד, יצרני ויבואני מזון ומשקאות

עידית חנוכה

רונית רבי

גל ההתייקרויות במשק

"התייקרות מחירי מוצרי מזון וצריכה בסיסיים"

בוקר טוב, אנחנו פותחים ישיבה על סוגיית יוקר המחיה בישראל, גל ההתייקרויות במשק, זה נושא שהוועדה דנה בו, ויזמה את הדיון הזה. לצד הנושא שהוועדה יזמה, חברי כנסת הגישו הצעה לסדר-יום: חברת הכנסת נעמה לזימי, מוסי רז, יצחק פינדרוס, עאידה תומא סלימאן, ודסטה גדי יברקן, וגם הם יקבלו את זכות ההתייחסות. הנושא הזה טעון ורגיש. משהו על ההתנהלות בדיון הזה, ואחר כך לגופם של דברים, ונתחיל את הדיון.

בדיון הזה נקפיד הקפדה יתרה על שני דברים: אחד, לוח זמנים. דובר חיצוני יקבל שתי דקות בלבד להגיד את דבריו, כי נרשמו עשרות דוברים, ובהתאם לזמן ננסה לתת לכמה שיותר דוברים. חבר כנסת ידבר שלוש דקות, ואם הוא יכול הוא יידרש לקצר. אני תמיד אומר שהדברים הקצרים נזכרים ולא נשכחים לעולם, ראו שירה של חנה סנש: "אלי, אלי / שלא ייגמר לעולם / החול והים, / רשרוש של המים, / ברק השמיים, / תפילת האדם. //" עשר שניות, ואנחנו לא שוכחים את זה לעולם. אז גם אתם תגידו משהו טוב וקצר ולא ישכחו אותו לעולם.

הדבר השני, אעמוד על הזכות של כולם להגיד את דברם, גם דעות שלא נעים לשמוע או שלא מסכימים איתם. מי שיפר את הכללים האלה, אם הוא אורח שלנו הוא יוצא מייד, ואם הוא חבר כנסת הוא יקבל קריאות בקצב יותר מסחרר מהרגיל בוועדת הכלכלה כדי לשמור על הסדר.

ועכשיו לגופם של דברים. ועדת הכלכלה היא שהובילה את המאבק ביוקר המחיה בימים ללא רייטינג, וזהו פרדוכס גדול. איך נושא שכל כך כואב לאזרחים, ואולי השלישי בראיונות ובסקרים בקרב אזרחים "מה הכי חשוב לך?" אז ודאי שביטחון כללי, ביטחון לאומי, ביטחון אישי, ואז יוקר המחיה, דבר שהכי כואב לאזרחים. איך אין לו רייטינג? איך לא עסקו בו יום יום שעה שעה? הסיבה פשוטה, ייאוש, חידלון, קיבעון, תחושה שהעגלה נוסעת, שאין דין ואין דיין, ולא ניתן להשפיע על אף אחד, לא על העסקים ולא על הממשלה.

אבל יש ימים טובים של שעת רצון שהנושא הכואב ביותר מקבל גם את מעמדו הציבורי והתקשורתי. אבל לכם, חברי ועדת הכלכלה, אני מצדיע שעסקתם בנושא הזה כשהוא לא היה פופולרי בתקשורת, ושהתמדתם בסוגיית יוקר המחיה. לכל חברי הכנסת שעסקו בכך. אבל במקום שאין איש היה איש.

שאין אנשים.

קרעי, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה. לא היית בפתיח, בדיון הזה הכול דופק כמו שעון שווייצרי, אין הערות ביניים, אין כלום. אבל ברוך הבא ובוקר טוב.

בוקר טוב, חודש טוב.

חודש טוב.

חודש טוב. במקום שאין איש היה איש. ומי זה האיש? הוא עדיין אנונימי, אני בודק את זה. זה מנהל של סופר שנקרא "סופר בונוס", והוא שם שלט ללקוחותיו לפני כחודש וחצי כמדומני, והוא כתב: "לקוחות יקרים, מצטערים, אוסם העלתה לי את המחירים, תיקנו פסטה אחרת". איזה אומץ לב לאיש הזה - -

כל הכבוד לו, ועוד מול מונופול כזה.

- - שעומד מול אוסם לבד, ואני עוד מחפש אותו, ואני רוצה להעלות אותו לשידור, לתת לו את הדברים בשם אומרם, הראשון. ואז שאלו אותי בראיון לפני חודש: האם אתה קורא לחרם על אוסם? אמרתי: כן, צריך תבונה צרכנית ואפשר לא לקנות מאוסם שבוע-שבועיים, והיא תירגע ותוריד מחירים. וקצת לעגו לי, וקצת חשבו שאנחנו הזויים. ואני גאה בגיא לרנר העיתונאי, שגם כאדם שבתוך העולם העסקי יש לו מה להפסיד מלקרוא לחרם על חברה עסקית, ולהגיד שאנחנו לא נעצור באוסם. והוא קרא לא לקנות את אוסם. וראה איזה פלא, אוסם רואה ירידה בדיווחים היומיים של ההכנסות, מדפים של מוצרים זולים מתרוקנים, והיא מודיעה שכמה חודשים היא תעצור את עליית המחירים. כמובן שזה מעט, זה קצת, אבל אלו סימני נפט, זאת רק התחלה. אז אני מצדיע לכולם, גם למנהל של "סופר בונוס".

נכון.

גם לחברי ועדת הכלכלה שעסקו בזה כשלא היה רייטינג, וגם לכתבים כמו: מעיין פרתי, נוגה ניר נאמן, שרון קנובליך, רינו צרור, ליאת רון, גד ליאור, ועוד הרבה הרבה כתבים שלא הרפו מהנושא הזה מסדר-היום. זהו ניצחון זמני, אבל אי-אפשר להירגע.

עכשיו, מי אחראי ליוקר המחיה? הפינג-פונג הזה צריך להיגמר. יוקר המחיה הוא באחריות הממשלה והמונופולים. הוא באחריות הממשלה במיסוי יתר, למשל על דלק, והוא באחריות הממשלה על רגולציה שצריכה לפתוח שווקים ולהקטין אגרות. למשל, עלויות הבנייה של בית צמוד קרקע בישראל עלו באחוזים רבים רק בגלל תאגידי המים, ועלויות הקרקע, וכל מיני דברים אחרים. הממשלה אחראית למה שהיא משפיעה עליו באופן ישיר, כמו מס הבלו והמע"מ, שזה בערך ארבעה ומשהו שקלים מתוך 6.7 שקלים של ליטר דלק. שם היא יכולה להוזיל, שם זה חובתה.

אבל הבאים בתור הם המונופולים והקרטלים והדואופולים ששולטים בנתח שוק, שמקבלים את נאמנות האזרחים למוצר שלהם. גדלנו על במבה וביסלי אוסם, אנחנו נאמנים לאוסם. האם אוסם נאמנה לאזרחים שלה? כנראה שלא. כי היא מפקיעה מחירים והיא מחלקת רווחי שיא. ופגשנו מצבים ששכר מנכ"ל בחברת מזון, חשיפה של אמסטרדמסקי, פגשנו שם שכר בשנה אחת, מענק הצטרפות, בונוס ודיבידנדים ב-30 מיליון שקל בתשעה חודשים.

וואוו.

מאיפה מביאים 30 מיליון שקל רווחים? מהצלחת של אנשים.

ממש ככה.

אתה קונה מוצר בחוץ לארץ, מוכר אותו לאנשים בישראל, ובפערי תיווך אתה משלם לעצמך מיליונים? שלי יחימוביץ ואחרים עשו את הגבלת השכר על בכירים בבנקאות. עד 2015 חמשת הבכירים בבנקאות קיבלו 30 מיליון שקל מצרפי. שכר הבכירים בבנקים ירד והוגבל לשני מיליון פלוס שקל, וכולם נשארו מנכ"לי בנקים, וכולם חיים טוב. אנחנו רוצים שמנכ"ל ירוויח טוב, אבל לקחת מיליונים מהאזרחים כשאתה שולט בנתח שוק ויודע שזה קהל שבוי?

חובתה של הממשלה לעשות פיקוח על המחירים, לעשות חקירות, לממש את הקנסות והעיצומים הכספיים שמותרים בחוק. רשות התחרות נדרשת להיות נשכנית, המועצה לצרכנות נאבקת על קיומה, אין לה משכורות. גוף רגולטורי שעשה תביעה ייצוגית נגד הבנקים רק לפני כמה שבועות על כפל עמלות בכספומטים נאבק על הקיום שלו במשכורת. חיכיתי עם זה כמה שבועות, כי אני רואה שמתחיל להסתמן שם פתרון. הרשות להגנת הצרכן, כל המשרדים הכלכליים, לכל משרד כלכלי יש מפקח על המחירים, ולאוצר יש ועדת פיקוח על המחירים, שביחד אמורים לעשות מעשים מאוד גדולים כשאין ברירה. אנחנו לא רוצים לפקח על המחירים, אבל אני שמח שיצא המכתב משר האוצר ושרת הכלכלה לראשונה, נוקב, חד, לכל החברות הללו. אבל המכתב הוא מכתב, הוא הצהרת כוונות.

שיכתבו מכתב לעצמם, מיכאל.

קרעי, קריאה שנייה. המכתב הוא מכתב, הוא הצהרת כיוון. מה עם תוכנית העבודה? מה עם המעשים? קראתי לראש הממשלה, ואני קורא לו שוב להקים קבינט ליוקר המחיה בו יהיו כל השרים הכלכליים, כלכלה, תקשורת, חקלאות, אוצר, וכו', ולהילחם ביוקר המחיה. הנושא הזה הוא הכי חשוב לאזרחים.

אני מבקש, אנחנו נשמע כמה דוברים, ואחרי זה נעשה סבב חברי כנסת לפי הגעתם. חברי הכנסת שהצטרפו, הדוברים מבחוץ ידברו שתי דקות, ואתם מקבלים שלוש דקות, אבל תהיו קצרים, והסברתי למה. פרופ' ירון זליכה, בבקשה. הוא לא נמצא?

מה, לא מתחילים עם הח"כים?

עורך דין אוריאל לין נשיא איגוד לשכות המסחר.

תודה, אדוני, איגוד לשכות המסחר מברך על הדיון, מברך על הרצון להיאבק ביוקר המחיה. אבל אני חייב להדגיש שכאשר חומרי הגלם הבסיסיים למזון בעולם עולים, מחירי ההובלה הימית מזנקים גלובלית. אי-אפשר להיאבק בהורדת יוקר המחיה כאשר ממשלת ישראל, בעשרה צעדים שאפרט לכם, בהתמדה מעלה את יוקר המחיה ומתעלמת ממעשיה, או במחדלים או בפעולות, כאילו שהיא לא מבינה מה היא עושה.

אוריאל, אני רק מתריע, יש לך שתי דקות, אז אתה רוצה להגיד עשרה צעדים? תגיד בכותרות.

אז בשתי דקות אני אומר לכם עשרה מקרים, אני לא רוצה לדבר סתמית, איך ממשלת ישראל במחדלים ופעולות מעלה את יוקר המחיה. נמלי הים, מוקד הפעילות של המשק, עובדים בתת תפוקה. ממשלת ישראל אינה פותרת את הבעיה. כשיש הוצאות נוספות על היבוא, האוצר מטיל מס נוסף על ההוצאות הנוספות, פרי כישלונו שלו. אנחנו נוכחים היום שיש העלאה במס הארנונה הכללית למשק, כולל עסקים קטנים, כולל חנויות רחוב. מה עושים שר האוצר ושרת הכלכלה? מרשים ל-51 רשויות מקומיות להעלות בהעלאות חריגות מעבר להעלאה אוטומטית, במקום שהם יתייעלו וימצו את הגבייה.

רק לאחרונה ביוזמת האוצר הועלו שמונה מיסים חדשים במשק, שניים מהם על צרכנים, שישה על המגזר העסקי, ללא שום הסבר אמיתי וללא שום הצדקה אמיתית. מאיפה בא הכסף של המיסים? מהאוויר. הם לא מבינים שהם מעלים את יוקר המחיה?

רק לאחרונה דיברנו על התייקרות הבנזין והסולר. האם שמנו לב לכך ש-54% ממחיר הבנזין זה מיסים, בלו, מס ערך מוסף, ו-52% זה המחיר של הסולר? האם אי-אפשר למתן את המיסים האלה? חייבים להעלות גם את המיסים גם כשעולה המחיר של הדלקים? מאומה לא נעשה, וגובים מיסים נוספים.

נוסף לזה, מחירי החשמל. אני מבין מה שקרה, אבל באים למגזר העסקי, אומרים: תספגו עלויות. למה אין אנו יכולים לומר למונופול מוחלט בבעלות המדינה: תספוג עלויות ותתייעל? למה באים רק למגזר העסקי ואומרים לו: תספוג עלויות שעלו ותתייעל? תחשבו על ביורוקרטיה שקיימת בתחנות ההסגר, משרד הבריאות לא מסוגל לנייד אדם אחד ממקום למקום כדי לפתור את הפקקים שנוצרים בתחנות ההסגר של שחרור מזון רגיש. תחשבו לרגע אחד על המיסים הדרקוניים שמוטלים על יבוא גידולים חקלאיים שלא מאפשרים ליצור תחרות אמיתית. אנשים לא מאמינים לי שאלה השיעורים, 272% עגבניות?

אוריאל, אוריאל.

340% השום.

אוריאל, משפט סיום, ויש לי שאלה אליך.

משפט הסיום הוא פשוט ביותר, אדוני, אכן החלו בפעולות חשובות בתיקוני חקיקה להורדת יוקר המחייה, כמו רפורמה ביבוא, מכון התקנים, כשרות, אכן, וגם ניסיון להורדת רגולציה. אם ממשלת ישראל תעשה את הפעולות הנחוצות כדי להוריד את יוקר המחיה אפשר יהיה לשתף פעולה עם המגזר העסקי, ובאמת להוריד את יוקר המחיה לכלל הצרכנים.

אתה יודע, אמרתי שאני רואה את הממשלה אחראית לחלק מיוקר המחיה. האם אתה עם יד על הלב יכול להגיד שחלק מיוקר המחיה קשור לאנשי עסקים שחטאו לנאמנותם לציבור?

לא הייתי מדבר פה, אדוני היו"ר, על נאמנות או אי נאמנות לציבור. מדובר פה בשאלה עד כמה אנחנו היום אומרים לעסקים שאכן היו עליות אמיתיות בחומרי גלם והובלה ימית, וגם עלויות שמדינה כאן יצרה.

אבל לא ענית על השאלה.

אני עונה על השאלה.

אני שואל אותך שאלה מדויקת. כללית לא ענית, אז שאלה ספציפית. האם חברת מזון שמראה בינואר-ספטמבר2021 סך תשלומים למנכ"ל שלה מעל 30 מיליון שקל, האם הדבר הזה ראוי בקורונה ביוקר המחיה? האם אין דין ואין דיין בנושא הזה? האם מבחינתך כל מה שעשו העסקים, יבואנים, ספקים, רשתות, הכול בסדר גמור?

תשובתי, אפשר למתן העלאות בשיתוף פעולה עם הממשלה, לא כשהממשלה מעלה לך גם כן את העלויות ואת יוקר המחיה.

תודה רבה לך. עורכת דין לינור דויטש, לובי 99, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קודם כול אני מברכת אתכם על הדיון הזה. כשפנינו ללרר עם יוזמת המחאה – כמו שאתם יודעים, יש כמעט 10,000 חברי לובי ששומעים מהשטח כל היום את התסכול הגדול על העלייה ביוקר המחיה. כשראינו שהחברות הודיעו על העלאת המחירים הצפויה, אוסם הייתה הראשונה, הצטרפה אחר כך שסטוביץ, אחר כך דיפלומט, כולן מייבאות מוצרים שאנחנו מכירים בבית, החל מדגני קלוגס, מאסטר שף, סכיני ג'ילט, כל מוצרי הבסיס שכולנו משתמשים בהם בכל בית.

הטענה כמובן, כמו שאנחנו שומעים פה מעמיתי אוריאל, היא העלייה במחירי השינוע. ופה אנחנו כופרים בטענה. אנחנו יודעים להסתכל, עם כל הכבוד לצעקות החברות, בדוחות הכספיים. אז בואו נסתכל על הדוחות הכספיים החשופים ועל אלה שלא חשופים. אוסם ושסטוביץ, שתיהן חברות פרטיות, זה אומר שהדוחות הכספיים שלהן אינם חשופים. אבל מה אנחנו כן יכולים לראות? אנחנו יכולים לראות שאוסם, שהייתה הראשונה להודיע על העלאת מחירים, צוינה לשבח בדוחות של נסטלה העולמית, שמחזיקה 100% מאוסם, כאחת מארבע החברות הרווחיות ביותר לשנת 2020 מכל העולם. מה עוד אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שמכירות המזון בשנת 2020 עלו ב-10% בגלל הקורונה. מה עוד אנחנו יודעים? שהשקל נמצא בשיאים שלא ראינו. זה אומר שאת הרבה מאוד מהמוצרים המיובאים הם קונים בשער דולר נמוך, אנחנו לא רואים שום רווח מפער הרווחיות הזה. וגם מה עוד אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שכשהתשומות ירדו לא ראינו ירידה של שקל. זה אומר שגם אם, נגיד תיאורטית, באמת נפגע להם שער הרווחיות, סליחה, לא גלגלתם אלינו כשירדו לכם ושער הרווחיות עלה, עכשיו כשטיפה יותר קשה לכם ישר מגלגלים על הצרכן? מה קרה? למה?

עכשיו, איפה כן? דיפלומט, שהיא חברה ציבורית, שם אנחנו יכולים לראות את הדוחות הכספיים. ומה מופיע בדוחות הכספיים? שם נחשף הבלוף, כי דיפלומט במאי רמזה שהיא הולכת להעלות מחירים. אבל בספטמבר רשות התחרות התעוררה בעקבות חקירה פלילית וזימנה את המנכ"ל שלה ומנכ"לים נוספים לחדרי החקירות. פתאום בדוחות של נובמבר הם הודיעו שבעצם מחירי השינוע לא משפיעים עליה, ובעצם הם לא הולכים להעלות מחירים. ואז שבוע שעבר באישון לילה, בעשר בלילה ביום שני שולחים הודעה לקמעונאיות, לכל הרשתות, שופרסל, רמי לוי, שהולכים להעלות החל מה-1 במרץ את המחירים בעד 16%. מה קרה? מה השתנה בחודשיים האלה? מה שהשתנה זה שאוסם ושסטוביץ הודיעו על העלאת מחירים, והם לא רוצים להישאר מחוץ לחגיגה.

עכשיו, כתוב מפורשות בדוחות שלהם, בשקלול הסיכון של סיכוי למחאת צרכנים, כתוב: "סיכוי נמוך מאוד". זה אומר שבדוחות הכספיים כתוב לך מפורשות שאחת הסיבות שמעלים מחירים הם כי הם יודעים שהצרכן הישראלי בוכה וקונה. וכשראינו את כל הנתונים האלה אמרנו שהגיע הזמן לעשות פה מעשה.

הם צריכים להחליף את זה שעושה להם הערכת סיכונים.

זה נכון. הם לא יכולים. תראה, בדוחות הכספיים בניגוד לפה, לדיונים בוועדה, ולמה שאומרים בתקשורת, בדוחות כספיים אסור לך לשקר, זאת עבירה פלילית לשקר בדוחות כספיים. ולכן שם חייבים להגיד את האמת. ולכן, עם כל הנתונים האלו הלכנו, ולשמחתי הגדולה, הצינור ושותפים נוספים הצטרפו עלינו למחאה הזאת, ומה שראינו זה שהציבור רק חיכה למישהו שירים את הכפפה. זה נכון, כפי שאמרת, כבוד היו"ר, בהתחלה, שהציבור מיואש מצד אחד, מצד שני אתה רואה שרק מדליקים פה גפרור והכול ניצת, כי אי-אפשר ואנחנו לא מוכנים לספוג יותר.

ולכן מה שראינו אתמול, באמת אחרי בסך הכול שלושה ימים, פחות, יומיים וחצי של רעש תקשורתי ורעש ציבורי וירידה במכירות, שהם כאילו לכאורה רוצים לשים פלסטר ולהגיד: טוב, נדחה את העלאות המחירים לשלושה חודשים. מצד אחד, כאילו ניצחון, נכון, הינה, הם מגיבים ללחץ צרכנים; מצד שני, פלסטר, כי עוד שלושה חודשים הם יחכו שיירגע, שנתעסק עם משהו אחר, בלא יודעת מה, בטילים, בקורונה, בכל דבר אחר שקורה פה במדינה הזו כל דקה וחצי, ולא נסתכל על זה שמעלים את המחירים.

עכשיו, אוסם הודיעה. מה קורה עם שסטוביץ? מה קורה עם דיפלומט? הם לא הודיעו. ולכן המחאה הזו חייבת להימשך, והיא תימשך ותתרחב למוצרים נוספים ולחברות נוספות.

תודה. לינור, חרגת משתי דקות, אבל אמרת דברים נוקבים. רק את צריכה, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם – המנהל של סניף "סופר בונוס".

מדהים. מה שסיפרת מדהים.

זה מתועד אצלי בטוויטר מלפני חודש.

זה מדהים, ומה שאני רוצה לומר, שזה גם באמת המסר.

הוא החל את המחאה הזאת, אנחנו הצטרפנו אליו, ועדת הכלכלה, ואתם הצטרפתם אלינו. אבל זה הכי טוב, טוב שעשיתם את זה. צריך לתת קרדיט לזה שבנה את האוהל הראשון.

חד-משמעית.

והאיש מ"סופר בונוס" בנה את האוהל, ואף אחד לא האמין לו, לאוהל.

יש משהו יפה בזה שהוא אלמוני.

אף אחד לא האמין שהאוהל הזה יתרומם. והאוהל הזה מתרומם, והם טעו בהערכת הסיכונים.

אני מסכימה. אני רק רוצה להגיד משפט סיום. אני חושבת שאין פה קרבות על קרדיט, אני חושבת שכולנו פה באותה הסירה, וזה בכלל לא משנה מי מתחיל ומי לא. מה שמשנה זה לאיזו תוצאה נצליח להגיע.

מתי הדיון שאנחנו יזמנו?

יזמנו את נושא יוקר המחיה, צירפנו - - -

זאת הצעה לסדר, אתה יודע את זה.

מתי הדיון שלנו?

צירפנו.

אין בעיה, זה בסדר גמור, אתה היושב-ראש, רק תגיד לנו את השעה.

אם תגיד לנו, נבוא אחר כך.

סליחה, צירפנו את הנושא שלכם, ועוד מעט מתחיל סבב חברי כנסת, עוד רבע שעה.

אתה יודע שזה לא צריך להיות כך.

אני לא מדבר על סבב. אני שואל מתי הדיון שיזמה חברת הכנסת לזימי ואנחנו. תגיד לנו מתי, זה הכול.

עוד שעה ורבע.

נחזור עוד שעה ורבע.

אז נלך ונחזור עוד שעה ורבע?

לא, אל תלכו, אתם מוזמנים.

אבל בשביל מה? למה? למה?

לא הבנתי. מה את אומרת?

מיכאל, אתה יו"ר ועדה, אתה יודע איך זה אמור להתנהל, אני לא צריכה לספר לך.

בדיונים אחרים בדרך כלל חברי הכנסת מציגים. מה נגיד אחרי שתקיים את הדיון?

נעמה, אז יהיה לכם דיון.

יש פה קבוצת חברים שרוצים לדעת מתי. עוד שעה ורבע?

איחדנו. אם אתם לא רוצים איחוד נסיים את הדיון הזה ונתחיל את שלכם. מיזגנו את הדיונים, אז מה שתחליטו.

מה שתחליט, הכול בסדר. אין בעיה, בסדר גמור.

אבל אתה מקיים את הדיון בפועל, ואתה לא נותן לנו לדבר.

ועדת הכלכלה יזמה דיון על יוקר המחיה, קיבלנו פנייה שחברי כנסת גם יזמו דיון בנושא.

מה זה קיבלנו פנייה? היית במליאה יחד איתי. היית במליאה איתנו, עשינו על זה דיון.

נשיאות הכנסת קיבלה החלטה, יש כללים.

מה זה, מיכאל?

נעמה.

- - -

אפילו אם זה כפי שאתה אומר, כח"כים יש לנו מה להגיד.

הוא לא מתקיים בזכותכם, הוא נקבע לפניכם.

מסתבר שלא. אז אנחנו דיון נפרד.

מגיע לנו את הדיון שלנו, מיכאל, זה בסדר גמור. יש נוהל, עשרה ימים.

הדיון הזה לא היה מתקיים - - -

איחדנו את הדיונים. אתם רוצים להפריד אותם?

אתה איחדת אותם. הרי אם זה מאוחד אנחנו מדברים אחריך. אם זה לא מאוחד, הפרדת את הדיונים, מיכאל, אז תגיד שהפרדת.

אתה הפרדת, לא אנחנו.

- - -

תגיד לנו מתי זה.

אנחנו צריכים לדבר אחרי שאר - - -

- - -

אז בואו נסכם. פינדרוס, שב, הבנו את המהלך, תודה רבה. בעוד עשר דקות אתן ליוזמי הדיון מהכנסת לדבר.

לא ביקשנו לדבר, ביקשנו שיהיה דיון.

חבר'ה, אבל זה אותו דיון.

אז נעשה הפרדה בדיון. נעשה עכשיו שעה ורבע דיון על יוקר המחיה, ואז נתחיל את שלכם, ואתם תהיו ראשונים.

אני לא מבינה, אם הוועדה זה אומר חברי הוועדה?

חבר'ה, סגרנו, זהו.

שלנו על מה? על מה תעשה את הדיון שלנו?

עאידה, חיברנו דברים. אני מכבד אתכם, אתם לא מכבדים אותי.

להפך, אנחנו מכבדים מאוד, אבל יש לנו את הזכות לשאול.

חיברנו את שני הדיונים, כי חשבנו שנכון לעשות את זה.

אז אם חיברנו תן לחברי הכנסת להתבטא.

עכשיו הוא מבקש להפריד את הדיונים, אתם תחליטו. אתם רוצים להפריד, הדיון שלכם יתחיל עוד שעה ורבע.

לא, אם חיברת תן לנו גם להגיד את דעתנו, למה יזמנו את הדיון בכלל.

אתה החלטת, אתה תחליט.

אם אתם רוצים ביחד, בעוד רבע שעה חברי כנסת ידברו, כולל יוזמי הדיון. עכשיו תחליטו. ותודה על מה שעשיתם.

מה תחליטו? אתה כבר החלטת.

תודה רבה לכם.

כבוד היו"ר, אפשר רק משפט סיום?

לא, דיברת מעל שתי דקות.

על הממשלה זה החלק הכי חשוב, אתה דווקא תאהב את המשפט הזה.

לינור, לא, תודה.

טוב, תודה.

הממונה על התחרות, לאור מכתבם של שר האוצר ושרת הכלכלה, מה עשיתם ומה בכוונתכם לעשות בעניין יוקר המחיה כנגזרת של המכתב הזה?

רשות התחרות תעשה, תמשיך לעשות, ועושה את התפקיד שלה, אני חייבת לומר, בלי קשר למכתב כזה או אחר. אדוני היושב-ראש, למרות שאפשר, לא צריך לבקש מאיתנו לאכוף את החוק, ולא צריך לבקש מאיתנו להיות נשכנים. אנחנו על השווקים האלה. אמרתי את זה גם בפעם הקודמת, בוודאי שתחום המזון הוא בראש סדרי העדיפויות של רשות התחרות. אם נזהה הפרה של החוק אנחנו נאכוף.

אני אומר גם לאדוני על ההצעה שהייתה לו אליי לגבי קידום תיקון חקיקה שלא יאפשר למורשעים בעבירות הגבלים עסקיים, בעבירות תחרות, לחזור לכהן בחברות שלהם. אנחנו לגמרי רוצים לקדם תיקון כזה. נביא גם תיקון לוועדה הזאת בעניין יבוא מקביל, שאנחנו עובדים עליו בשיתוף של משרד הכלכלה ומשרד המשפטים כדי לאפשר גם, או לפחות לאפשר לנו לאכוף כנגד מי שפוגע, חלילה, ביבוא מקביל.

אבל פעולות האכיפה של הרשות גם כנגד מונופולים שמנצלים את מעמדם ועושים פעולות לדחיקת מתחרים, גם כנגד חלילה קרטלים או חשדות לתיאומי מחירים, וחשדות לתיאומים בין מתחרים, אנחנו נהיה כאן. לא צריך להגיד לנו את זה. אני כן אומר שהאכיפה היא רק אם יש עבירה או הפרה של החוק. ולכן, כל עוד זה נמצא בתוך הסמכויות שלנו לא צריכים להגיד לנו מה לעשות, אנחנו יודעים לעשות את זה, ואנחנו על זה.

בדקנו, וזה גם פורסם, בודקים גם עכשיו, מעבר לחקירה פלילית, אני שמה אותה בצד, אני לא מתייחסת אליה. אבל בודקים עכשיו את עליות המחירים האלה, לא כי אסור להעלות מחירים, אלא כי אם יש הפרה של החוק – יש גם את חוק המזון שאנחנו אחראים על האכיפה שלו – אנחנו נאכוף.

אני מאוד שמחה על הדיון הזה, אני שמחה על ההתעוררות הציבורית. אני חושבת שהעיסוק הזה ביוקר המחיה ובהעלאות המחירים באופן ספציפי טוב שהוא נמצא על סדר-היום הציבורי. תמיד יש טענות על יוקר מחיה, הצרכן מרגיש את הקושי הזה בכיס שלו לא מהיום. אבל זה לא תמיד גורם לאנשים לשנות הרגלים, זה לא תמיד גורם לאנשים לצאת מאזור הנוחות, זה לא תמיד גורם להם להשוות בין החלופות לבין הספקים.

ואגיד כאן סוד מאוד גלוי, כשחברה עומדת בפני החלטה האם להעלות מחיר או לא להעלות מחיר היא תמיד תמיד תשקול האם זה יהיה רווחי לה. אם יש חשש או אם היא תצפה שהעלאת מחירים תיגמר בהפסד היא לא תעלה מחירים. אם הצרכן ימשיך לקנות למרות עליית המחירים, בין אם כי אין לו חלופה – וזה נכון, אני לא יכולה לשבח את התחרות ברמת הספקים במדינת ישראל מעבר למה שהיא, יש בעיה תחרותית במקטע הזה, צריך יותר תחרות, צריך לקדם את הרפורמות שהממשלה הזאת התחילה, והיא מאוד מעוניינת לעשות, ולדעתי היא עשתה צעדים מרחיקי לכת בדבר הזה. בין אם אין לצרכן חלופות, בין אם הוא לא משווה, בין אם הוא לא מוכן לצרוך מותג אחר, אם החברה תחשוב שהיא תעלה מחירים וזה לא יוריד לה את ההכנסות ולא ייגמר בהפסד אלא ברווח, היא תעלה מחירים.

וכאן אני שמחה על הדיון הציבורי הזה, כי עם כל הבעיות שיש במקטע הספקים במדינת ישראל, לכל מוצר במדף יש גם תחליף. וכשהציבור מודע, ומשווה, ורואה, ואכפת לו, אז גם לחברה כשהיא באה להחליט האם להעלות מחירים או לא להעלות מחירים יש סכנה. ואת הסכנה הזאת, ככל שאנחנו שומרים אותה חיה וקיימת, ככל שזה נכנס לתוך השיקולים, גם העלאות המחירים יהיו שונות. זה לא מוריד מהאחריות לא של רשות התחרות לאכוף אם יש הפרה, ובכל מקום שיש הפרה, זה לא מוריד גם לא מהמאמץ שלנו לעשות ולקדם רפורמות תחרותיות. צריך לזכור שלכל רפורמה תחרותית יש גם מחירים. עומד פה גם איגוד התעשיינים, כמובן גם בהיבט העבודה - -

- - -

נעמה לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

סבבה.

- - מקומות פרנסה ותעסוקה, גם בהיבט של כשרות, גם בהיבט של בריאות ושל תקנים, תמיד יש אינטרסים שאם אנחנו מסתכלים רק על הכיס של הצרכן, ועל איך אנחנו מורידים את החסמים, זה עובר דרך אינטרסים שנמצאים באמצע. וכשיוקר המחיה נמצא על השולחן מוכנים לעשות ויתורים יותר כואבים גם בהיבט הזה של הרפורמה. ואני מרגישה שהממשלה הזאת לחלוטין מוכנה לעשות את הדבר הזה, וחלק מזה זאת באמת המודעות הציבורית, שבעיני היא מאוד מאוד חשובה לעניין הזה.

אז אני אומרת פה בשם רשות התחרות, אנחנו נאכוף את החוק במקומות שיש עילה לאכוף את החוק, ונמשיך לשרת את הממשלה, ולתת לה את כל מה שאנחנו יכולים כדי להביא בסיס כלכלי מבוסס נתונים כדי לקדם עוד ועוד רפורמות תחרותיות. אני מרגישה שהקרקע מאוד בשלה לקלוט את זה.

תודה רבה. פרופ' זליכה בזום, בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה, אדוני, תודה רבה חברי הכנסת. אני אדבר בקצרה, ברשותכם. ממיטב הבנתי, הממשלה העבירה מסר חד-משמעי לציבור המונופולים שהחגיגה החלה, והם יכולים להעלות מחירים ולנצל את המעמד המונופוליסטי שלהם על ציבור הצרכנים, שפשוט נעשק. היא עשתה את זה בכמה צורות. אני לא חושב שזה המקום. אני רוצה להתמקד דווקא בצעדים שהממשלה יכולה לעשות, והכנסת יכולה אולי אפילו ליזום כדי לגרום למסר הזה להשתנות. ואני רוצה להציע חמישה צעדים. צעד ראשון, להחליט - - -

סליחה על קריאת הביניים, אבל לא יכול להיות שיעלה מישהו ויגיד שהממשלה עשתה צעדים ולא לפרט.

נירה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

למה?

לא היית בתחילת הדיון, לא יהיו פה שום קריאות ביניים. הדיון הזה טעון והוא ינוהל, ויהיה לך תור לפי זמן הגעתך.

אבל זאת זכות פרלמנטרית שלנו.

היא צודקת.

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

הוא שיקף את המציאות, מה.

אבל היא צודקת.

בבקשה, ירון, תמשיך.

אבל נירה צודקת, מיכאל.

לא, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, אביר קארה. קדימה.

פרופ' זליכה אפילו לא אמר משהו, רק התחיל לנשום, מה.

יברקן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

לא, כי הרפורמה ביבוא כנראה לא מבורכת.

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. זליכה, תמשיך.

תודה. בכוונה צמצמתי את תחילת דבריי כדי לא להיכנס לוויכוח שעלול להיות - - - , ולכן אני נכנס ישר לצעדים שאני מציע שהממשלה תעשה, ואני מציע שוועדת הכלכלה אולי תיזום אותם.

ראשית, רשות התחרות חייבת להכריז על כל היבואנים הבלעדיים בישראל כמונופולים. שנית, בדומה לנעשה בתחום הרכב מ-2012, בחוק הרכב שחוקק בעקבות ועדת זליכה נאסר בתחום הרכב על יבואן לחתום על הסכמי בלעדיות עם היצרן בחו"ל. אני מציע לאמץ גם את הצעד הזה. שלישית, אני מציע לאסור על מונופול בתחום היצור המקומי, כמו אוסם לדוגמה, להיות גם יבואן. הוא לא יכול להיות גם יצרן מונפוליסטי וגם לשלוט בשליטה משמעותית בתחום היבוא, כי כך אנחנו בעצם לא מאפשרים ליבוא להתחרות עם היצור המקומי. רביעית, אני מציע לבטל את כל המכסים, פירות, ירקות, מזון, מוצרים, שירותים, לבטל ביטול מוחלט.

חמישית, אני מציע שהכנסת תחוקק חוק שמחייב את המונופולים לפרסם דוחות כספיים שקופים לציבור. אגב, בדומה למה שנעשה בבנקים ובחברות ביטוח, גם אם הן לא חברות בורסאיות, כדי שהציבור ידע, א'. עד כמה הרווחיות של המונופולים שוחקת אותנו; וב'. תסלח לי יושבת-ראש רשות התחרות, עד כמה רשות התחרות מפקירה אותנו. כיוון שהמידע הזה מצוי אצל רשות התחרות, הוא לא מצוי בידי הציבור, ולכן אנחנו לא יודעים עד כמה רשות התחרות מפקירה אותנו.

והדבר האחרון שאני מציע זה בדומה למה שעשה בזמנו השר לשעבר כחלון, למנות חברות בקרה בין-לאומיות שלא תלויות במונופולים המקומיים, שיבדקו את הרווחיות של המונופולים המקומיות, בפרט במזון. אבל לא רק במזון, כדי שהציבור והכנסת ידעו האם הרווחיות שלהם היא עלות פלוס רווח סביר בהתחשב בסיכון, או שאנחנו המדינה הכי יקרה במערב מכיוון שהמונופולים פה פשוט שוחטים אותנו.

ואני רוצה לסיים באמירה אחרונה לגבי רשות התחרות. רשות התחרות בשנים האחרונות, למיטב הבנתי, הפקירה אותנו, היא סירבה להכריז על היבואנים הבלעדיים כמונופולים, היא מסרבת להכריז על מונופולים חדשים.

אין יבואנים בלעדיים. אין יבואן בלעדי.

יש עשרות מונופולים שלא מוכרזים.

אוריאל לין, בלי הערות ביניים.

אין יבואן בלעדי.

אוריאל לין, בלי הערות ביניים, בבקשה.

והיא מסרבת לאכוף את החוק.

לא, פשוט זאת הטעיה של הציבור.

לא נעים לי להוציא אותך כי אני מכבד אותך, עוד הערה אתה יוצא החוצה.

אני רק אומר שזאת הטעיה של הציבור.

אוריאל, אוריאל, די, מספיק. ירון, משפט סיום.

והיא מסרבת לאכוף את החוק שאוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים. משפט סיום לממשלה. הממשלה צריכה להבין שאנחנו בפני גל אינפלציוני שלא יסתיים עכשיו, ולכן היא צריכה להיות מאוד זהירה. היא לא צריכה לאשר ייקור של המוצרים המפוקחים כפי שהיא עשתה לתנובה ולשטראוס לפני חודש; היא לא צריכה להעלות מיסים שמייקרים את המחירים; היא צריכה לספוג את העלייה של מחירי הדלק והחשמל לפחות באופן חלקי; היא צריכה להיערך לעליית ריבית; והיא צריכה גם להיערך למשבר הכלכלי שצפוי לקרות לנו גם בגלל התייקרויות המחירים וגם בגלל הבועה שהולכת ומתפוגגת בארצות הברית. יש בועת שוק הון בארצות הברית, זה לא הנושא של היום, אבל גם לזה היא צריכה להיערך, והיא לא נערכת. תודה רבה, אדוני.

תודה לך. יוזמי הדיון בכנסת, אתם רוצים להיות הדוברים הראשונים בדיון משותף או להתחיל - - -

יש נוהלים בכנסת, מיכאל.

לא, אין נוהלים.

יש נוהלים בכנסת, אתה לא תייר פה.

פינדרוס, תענה לי על השאלה. אתם רוצים להתחיל?

אנחנו רוצים כמו שעובד בנוהל בכנסת. מה שעובד בנוהל זה מה שיהיה. לא רוצים כלום.

אז טעינו, חיברנו את הדיון שלכם לדיון שלנו.

אנחנו רוצים שיהיה מה שיש בנוהל בכנסת. רוצים את מה שעובד בנוהל.

אז נעשה לכם דיון. ב-10:15 הדיון שלכם יתחיל. נדבר לפי זמן הגעתם של הדוברים. נעמה, את הגעת ראשונה, את יכולה לדבר בדיון הזה. שלוש דקות לכל חבר כנסת. הדיון שלהם יתחיל ב-10:15.

אני אחזור ב-10:15.

נעמה, בבקשה.

אני אתן לך את זכות הדיבור שלי אחרי נעמה.

אני לא מחפש זכות דיבור, אני רוצה שזה יתנהל כמו בנוהל. והוא עוד כועס.

מאוד כועס. מאוד כועס עליך. תודה לך.

מה, זאת פעם ראשונה שאתה רואה?

בן אדם יוזם דיון, והוא עוד כועס.

תודה לך, צא החוצה, בבקשה.

אני יוצא.

(חבר הכנסת יצחק פינדרוס יוצא את אולם הוועדה.).

נעמה.

אשתדל להקיף את כל הדברים שצריך להקיף כאן, כי הדיון הזה הוא דיון שבעיני הוא רחב יותר מהסל בסופר. בעידן הגלובלי כוחם של תאגידים הפך להיות גדול משל מדינות. ונדמה שגם בישראל התאגידים חושבים שכוחם גדול מכוחה של המדינה. ואנחנו צריכים להראות לתאגידים שהם טועים, לא רק מבחינת הבהרת מיהי הישות שפה במדינה אמורה להיות בעלת הכוח, אלא גם בגלל האינטרס הציבורי, שכמובן הוא פועל יוצא מזה.

אני חושבת שאנחנו גם מדברים פה על עליית המחירים, ואני רוצה דווקא לדבר על זה שצריך לדבר שיח אחר לגמרי שהוא הורדת המחירים. יוקר המחיה בישראל לא מתחיל מעליית המחירים במשק, ואוזלת היד של המערכות, כולל רשות התחרות, לצערי, ניכרת בעליית המחירים כולה. היה פה דיון שגם יזמתי, דיון מיוחד על הכספומטים לפני כחודש וחצי, וסגירת הסניפים. בזמנו רשות התחרות אמרה שאין פה כשל שוק, למרות שיש חברה אחת ששולטת ב-76% משוק הכספומטים בישראל. אבל זה היה משום מה נדמה שאין כשל שוק. ואני חושבת שהגיע הזמן לקחת ברצינות את הסיפור הזה של יוקר המחיה כולו. עליית המחירים הוא סימפטום לאוזלת היד המערכתית ארוכת השנים יותר מדיי, והציבור הישראלי משלם בכיס, בעוד שהשכר נשחק. שכר מינימום פה הוא מבזה, הוא כזה שגם אם שני בני זוג או משפחה מרוויחים שכר מינימום הם חיים בעוני. בטוח. בטוח. לא ייתכן שתחת זה גם עולים המחירים.

עכשיו, מה זאת עליית המחירים? אנחנו מדברים פה על הפסטה, וזה חשוב, כי בסוף כולנו הולכים לסופר, וחוזרים עם סל גדול מדיי. אבל עליית המחירים היא זה שתשלומי ההורים עלו השנה בחינוך, נושא שחשוב לך, מיכאל. בכלל, כל השירותים החברתיים התייקרו, החשמל, זכות יסוד בעיני, בדיוק כמו מים, התייקר, ועכשיו עולה. וזו עליית המחירים לא פחות, וזה לא ייתכן.

אבל יותר מהכול, שחיקת והזנחת השירותים החברתיים. ולתוך כל זה אנחנו רואים שתאגידים וחברות עושות מה שבא להן. והן יכולות לברבר לנו על מכסים, ועל התייקרות, ועל חומרי גלם. בישראל הסל מלכתחילה יקר יותר, וזה שיח שבא לשים איזושהי מעטפת על המציאות עצמה, שמלכתחילה ללא קשר אמורה להיות ירידת מחירים, וזה תחת התחזקות השקל יש לומר.

אז אני חושבת שהתפקיד שלנו הוא להשתמש בכל שוט. וכשאמרתי את זה לפני כמה זמן צחקו, מה הממשלה יכולה לעשות, זה בדיוק הכוח של התחזקות התאגידים מול הממשלה, שנדמה שאנחנו כבר חלשים מול הסיטואציה. אנחנו חזקים מול הסיטואציה. רק איום במכתב מסכן על מחירים בפיקוח תראו מה עשה. וצריך לזכור שהסיפור של אוסם - - -

אולי תכניסו אותם לכלא כי הם מעלים מחירים.

אתה על שתי קריאות.

קרעי, בלי הערות ביניים.

צריך לזכור שהסיפור של אוסם הוא לא מספיק. אין פה ניצחון לציבור, יש פה חברה שעשתה הערכת נזקים והחליטה לדחות בשלושה חודשים, וזה לא מספיק. ואנחנו צריכים לחייב אותם למשהו אחר לגמרי, להורדת מחירים.

בכלל, אני רוצה להגיד משהו על מוצרים בפיקוח. מוצרים בפיקוח זאת סוגיה כאובה, היא מעלה שאלות. למשל, טייגו אותי היום בפוסט חשוב על חולי צליאק שרגישים לגלוטן, מה הם משלמים על לחם. למה זה עדיין לא נכנס לפיקוח? המוצרים שלהם אמורים להיות מוצרי צריכה בסיסית עבורם בגלל שהם חולים במחלה. על תזונה בריאה, אני רואה שיש במערכת את דורית אדלר, מה אנחנו צריכים להכניס לפיקוח, האם אנחנו צריכים להכניס. דיברו על קטשופ, ממש ממש לא. אנחנו צריכים להכניס פיקוח על ירקות ופירות ומוצרים שיחייבו את הציבור, יחנכו את הציבור, סליחה, לאכול בריא יותר ולדאוג לבריאות שלהם. זאת אחריות שלנו דרך האופציה הזו. כמובן, מוצרי תינוקות ועוד. יש לנו הרבה מה לעשות ויש לנו הרבה שוטים, ונדמה שכולנו מתנחמדים.

אז אני רק רוצה להגיד משפט סיום. התפקיד של הממשלה לא לעודד חרם צרכנים, את זה הציבור יודע לעשות טוב מאוד. עשיתי את זה בעצמי, עשור מחיי אני מפגינה מול עוולות. היום אני במקום שבו אנחנו צריכים לעשות מעשה. אנחנו לא צריכים לעודד לחרם צרכנים, הציבור עושה את זה טוב, זה תפקידו. תפקידנו להפעיל כל אופציה שעומדת לרשותנו כדי לשנות את המציאות הזאת. ואני רוצה להגיד על שינוי השיח, לא על עליית המחירים, אלא על רמת המחירים הגבוהה גם ככה. אנחנו צריכים לדבר על הורדת מחירים, ואולי אז החברות יתעוררו על עצמן.

תודה. ומסכים איתך לגבי המשפט האחרון, תפקידנו פה לגרום לממשלה לעשות את המשימות שלה בתחומים הללו, אבל גם לתת גב לציבור וגם ליוזמות שעולות מהשטח ומהחברה האזרחית.

גב בוודאי.

וזאת תנועת מלקחיים, מה שממשלה עושה ומה שחברה אזרחית עושה. אני קורא לזה "תבונת הצרכנים", זה לא חייב להיות חרם צרכנים. גיא לרר מהיוזמים, בבקשה, גיא. וגם אם אתה יכול להתייחס להחלטה האישית שלך לעשות מעשה כזה לא פשוט, שיש לו השלכות במגזר העסקי והתקשורתי. בבקשה.

שלום לכם, חברים. קודם כול, תודה רבה לך על ההזדמנות, תודה רבה לך על הדיון, ותודה רבה לך באופן אישי שבאמת התחלת לשאת את הבשורה ואת הנושא כבר לפני חודש. לצערי, אכן הקשב הציבורי לא היה במלואו, אבל קרה משהו עם גל עליות המחירים האחרון. אני חושב שהציבור התחיל להבין שאין שום דרך אחרת, ובאמת הרגיש את רמת הזלזול, והתחיל להרגיש שאם הוא לא יעשה משהו אז שום דבר לא יזוז. גם החברות, בעיקר החברות הגדולות והיצרניות חטאו בזה שהן חשבו, והיו בטוחות, ואפילו ראינו את זה במצגות הפנימיות שלהן, שהציבור לא יעשה כלום, שהציבור בישראל אדיש. זו כבר הייתה הנחת יסוד מוחלטת. הוכח כאן שלא כך הוא. הן הלכו צעד אחד יותר מדיי.

ברמה האישית שלי היה לי די ברור כשראינו את הלך רוח ואת רחש הציבור שלא צריך לשים לב להשלכות של הדברים, להתעסקות עם חברות גדולות, מפרסמות גדולות במשק. בהקשר הזה חשוב לי לציין את החופש העיתונאי שניתן לי בערוץ 13, בין השאר על ידי המנכ"ל אבי בנטל, להגיד: תשמע, למרות שזה עיסוק במפרסמים גדולים, תעשו את מה שצריך. ואני חושב שבסופו של דבר מה שחשוב עכשיו להבין מהרגע שבאמת היו השלכות, והתחלה של התפתחויות טובות וביטול חלק מעליות המחירים בגל הנוכחי, זה שיבינו, מכיוון שהרבה ממה שקורה עכשיו קורה במשרדים של יועצי אסטרטגיה ואנשים שמייעצים לחברות ואומרים להם איך בעצם להרדים את המחאה. אז זה מתחיל מזה שאומרים: תתעלמו, יום-יומיים זה יעבור. זה ממשיך עכשיו בזה שאומרים: אוקיי, נבטל, נדחה בשלושה חודשים, כמו אוסם. נעשה הנחות, נעשה כדי להראות איזה מחוות של רצון טוב, שלדעתי שחלקן ריקות מתוכן. וחשוב מאוד, אם אני יכול לשפוט על פי מה שאני רואה בציבור ובתגובות, הפעם זה לא ילך, הפעם הניסיונות להרדים, הפעם האקמולים האלה, הפעם הכותרות, חצי כותרות לא אפויות על צעדים שאולי נעשה וכאלה, זה לא ילך. הציבור מאס הפעם באמת. לא רק שהוא מאס באמת, הפעם הוא גם יותר חכם, יותר מודע, ויותר מבין וער לכל הדברים האלה שהם בעצם ניסיון להרדים ולטשטש אותו.

העלינו אתמול פוסט מייד אחרי ההודעה של אוסם בפייסבוק הצינור שבו שאלנו בעצם: איך אתם מתייחסים להודעה הזו של אוסם? ואני רוצה להגיד שאם פעם זה היה באמת: יופי, תודה רבה, ניצחנו. אנחנו לא שם. כולם מבינים שהפעם זה לא עניין של יצרנית אחת ולא של חברה אחת, העניין הוא שציבור שלם מרגיש את המגף של יוקר המחיה על הצוואר. והפעם, בניגוד לפעמים אחרות, זה גם משפיל, כי אנשים יודעים שעברנו קורונה, זה משפיע כי הם יודעים שהם עצמם, חלק גדול מהציבור נמצא בתוך קשיים כלכליים, זה משפיל בגלל שיודעים כמה החברות, כמה היצרנים, כמה היבואנים – שהיום הציבור לא ממש מכיר את השם שלהם ואת השם של המנכ"לים שלהם, אבל בהחלט ייתכן שיכירו בהמשך – לא יודעים ולא מבינים כמה כסף הם עשו בתקופה הזו. הרי הם אלה שהתעשרו בזמן האחרון בגלל הקורונה, בגלל זה שאנשים נהרו לסופרים. הם חושבים שהציבור לא מבין את זה? הם חושבים שעכשיו הם יעלו מחירים ויתלו את זה במילים שכביכול אף אחד לא מבין, כמו: מדד התשומות, מדד התשואות, מדד הסחורות, מדד ההובלות, יטשטשו אותנו בשמות כאלה, וזהו, זה נגמר?

אז אני רוצה לבשר להם, ואני מקווה שהם צופים בי עכשיו, זה נגמר. זה נגמר. הציבור חכם, הציבור מבין, הציבור קורא, הציבור מכיל אחד את השני ברשתות החברתיות, ומזין באינפורמציה, והשקרים והטשטושים האלה נגמרו. אם לא יקרו כאן דברים, וזה כולל גם צעדים ממשלתיים לעצירת יוקר המחיה אבל באמת, להיות כמו מדינות, אנשים גם מסתובבים בחו"ל רואים מה קורה, זה לא ייגמר. תרשמו מה שאני אומר לכם, זה לא ייגמר. תודה רבה.

תודה רבה לך, גיא, ותמשיך בעשייה הזאת. רם שפע, בבקשה.

קודם כול, תמיד תענוג לשמוע את גיא לרר. בדרך כלל אנחנו משתפים פעולה בענייני קנאביס, היום גם בתחומים אחרים. שנית, תמיד תענוג לשמוע את חברתי נעמה לזימי, מתחבר מאוד.

לא שמעתי מה היא אמרה.

אני בטוח שאתה הולך להתחבר גם לדברים שלה וגם לדברים שלי.

מה היא אמרה? הפתרון זה להגדיל את ההוצאה הממשלתית, אין כמו זה, חבל על הזמן.

אביר, לא להפריע. רם, תמשיך.

אין כמו אנשים שכבר הבטיחו.

סגן השר, הספקת לדאוג לכל העצמאים שקורסים?

בטח, חד-משמעית, אנחנו גם נביא תוצאות די מהר. דרך אגב, המצב שאנחנו נמצאים פה, קרעי, זה בגלל מדיניות כושלת שלכם במשך שנים.

קארה, קריאה שנייה. קרעי, אתה בקריאה שנייה כבר מזמן, אז עדיין.

מה, זה לא פג תוקף?

לא, אין פג תוקף.

קארה וקרעי, מותר לנו.

שתיים וחצי, עוד רגע אתה יוצא, באמת, אני לא צוחק. כן, רם.

תודה רבה. כמו שאמרתי, תענוג לשמוע את חברתי לזימי, ואני בטוח שגם אביר קארה יזדהה עם הדברים שלה ושלי, באהבה. אתמול קראתי פוסט של חברתי אורלי בר לב, שהזכירה לי שב-2018 כשאוסם החליטה להעלות מחירים, דאז הייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים, אז ממש אותה התנהלות שהייתה פה, כמה ימים של טירוף. אני אישית שוחחתי אז עם מנכ"ל אוסם, וגם עם שר האוצר אז משה כחלון, ואפילו עשינו פגישות משותפות, ואוסם הקפיאה את עליית המחירים שלה. באותו זמן גם עליית מחירי החשמל נעצרה קצת.

לכמה זמן זה השפיע?

קארה, אתה מפריע לניהול תקין של הדיון.

אבל כמובן שמה שקרה מאז זה שהמחירים עלו שוב.

ואתה בכלל סגן שר בממשלה, יש לך תפקידים בממשלה. אל תפריע לדיוני הכנסת.

טוב.

ופה אני רוצה לחזק - - -

- - -

אתה מפריע לדיון. אני מבקש ממך כמה פעמים.

גם יש לך אפשרות אחרי זה להגיב לנו ברשתות, כמו שאתה אוהב.

רם, תמשיך.

אני חושב שהדברים שנעמה אמרה הם סופר משמעותיים. בסוף השאלה היא מבנית איך המשק שלנו מתנהל, ואי-אפשר כל הזמן לא להתעסק בדברים הגדולים שקורים פה. וכן, הדברים הגדולים שקורים פה, ופה אנחנו מסכימים, זה שיש מונופולים, ויש שווקים שלמים שלא באמת מתנהלים בתחרות אמיתית. ופה רשות התחרות לצערי, זה גוף – אני לא מאשים אתכם, אגב, אבל המדינה לא באמת נותנת לו שיניים. ואז כל פעם מחדש רוצים שרשות התחרות תעשה משהו, ויבדקו, וקוראים לוועדת המחירים. ואנחנו יודעים שהתוצאות יהיו שהם יגידו שכנראה אין שום בעיה.

אותו דבר ראינו רק בחודשים האחרונים בנושא החקלאות. אני שמח, אגב, סוגריים, שסוף סוף לא החקלאים אשמים ביוקר המחיה. איזה קטע, יש - - -

לא שמעת מה רשות התחרות אמרו. אתה רוצה לקבל - - -

אתה לא בסדר.

אביר, יש עוד תחומים שלמים שיוקר המחיה עולה דרמטית וזה לא קשור לחקלאים.

נכון.

איזה קטע מדהים. אז זה דבר שטוב שקרה לנו בימים האחרונים. אבל אני רוצה גם לדבר על פעולות פרקטיות. לאזרחים, לחברה האזרחית, לתקשורת, יש תפקיד מכריע. אנחנו לא צריכים לעודד אותם, כמו שנעמה ואני והרבה חבר'ה אחרים פה ממפלגות אחרות עשו לפני שהם באו. לאזרחים יש תפקיד, למחות, להתאגד, מצוין שהם עשו את זה. וגם אני כחבר קואליציה ודאי לא אעצור אותם מלעשות את זה כמו שניסו בעבר, ואני גם לא אחליש את המחאה. יש ערך גדול לציבור, זאת דמוקרטיה.

לנו יש תפקיד לעשות פעולות מיידיות. בטווח הארוך כל הבדיקות של רשות התחרות, כל מה שנעשה, אפילו רפורמות ביבוא, שעל חלקן אני מברך, בסוגריים, גם בחקלאות אנחנו מוכנים בחלק מהדברים לפתוח את המכסים ליבוא, אבל זה הכול לטווח ארוך.

בטווח הקצר, אני מסיים, יש שתי פעולות מיידיות שהממשלה יכולה להחליט שהיא עושה, הן אמיצות, הן לא תמיד פופולריות, אפילו בתוך הממשלה שאני חבר בה, אבל הן נכונות לציבור. האחד, והכי דרמטי, אפשר להשפיע על מחירי הגז. אם שר האוצר ושרת האנרגיה יחליטו שהם מתערבים באותו מתווה כושל שהיה אז, וגם אז יצאנו עליו לרחובות, מחר בבוקר אפשר להוריד את מחירי החשמל, ובתוך כך, הופ, הפלא ופלא, חלק גדול מהמחירים במשק ירדו. כי אותן חברות שמעלות את המחירים בטענות שיש להן בעיה בנמלים, והרבה דברים שאני מסכים איתם, אני מבין את הבעיה. מה לעשות, זאת דרך די פשוטה, היא יחסית מיידית, לפתור לפחות עכשיו את המצוקה, ולא לטווח ארוך.

והדבר השני, אני בטוח שנסכים על זה, אפשר להחליט באומץ שלפחות לעכשיו, כי אנחנו מבינים שאין דרך אחרת, לפקח על המחירים החיוניים, כי אחרת שום דבר שנעשה, גם דברים טובים שאני ואביר מסכימים עליהם, לא ישפיעו בשבועות הקרובים, אביר.

ולסיום, השכבות החלשות, אותם אלה שלא מעזים להעלות להם באמת את שכר המינימום לסכום סביר מספיק, הם נפגעים עכשיו יותר מאיתנו, ודאי חברי הכנסת, וגם יותר מהמעמד הבינוני גבוה שמסתדרים גם בעליות מחירים כאלה. להם אנחנו צריכים לדאוג, בשביל זה הגענו לפה. תודה רבה.

תודה רבה.

ותודה, מיכאל, על הרמת הדגל הזה תקופה ארוכה. לא אמרתי, ומגיע לך על זה.

נכון, כל הכבוד. רק ביקשת תחרות ואחרי זה לפקח על מחירים.

אביר קארה, אני כבר זהו, איבדתי סבלנות.

לא, רק רציתי - - -

אביר, פעם אחרונה, מילה שלך לא במקום אתה בחוץ, זהו. סימון דוידסון.

בוקר טוב. קודם כול אני רוצה לחזק את המבקשים את הדיון הזה, הדיון הזה חשוב. ואנחנו רואים את האמוציות שמתנהלות פה, אבל בסוף אנחנו מחזקים את האנשים שמחוץ לכנסת, שפועלים באומץ רב אני יכול להגיד, נגד המונופולים החזקים, להורדת המחירים. אבל אני רוצה שכולם, כל היושבים פה וכל מי שצופה, שלא יתבלבלו, זה לא קרה היום, זה לא קרה אתמול. זה כבר הרבה מאוד שנים. וכשהתיישבתי פה בוועדה ראיתי את גדי ואת שלמה קרעי, אמרתי שאני חייב לדבר לפניהם, כי אני יודע כבר מה הם הולכים להגיד.

אז, חברים יקרים, בכל הנושא של חוק התקציבים שישבנו פה שעות ולילות על גבי לילות, ויושב-ראש הוועדה ישב פה ונלחם יחד איתנו, וגם יחד עם סגן השר, בכל הנושא הזה של היבוא – קראנו לו "יבוא מקביל", כי עד עכשיו זה היה יבוא מגביל בגימ"ל – ואחרי מלחמה מאוד מאוד קשה, הצלחנו לשנות ולהעביר את חוק ההסדרים הכול כך גדול הזה, שבתוכו נמצא הדבר החשוב ביותר, לאפשר יבוא מקביל, לאפשר להוריד את המחירים על ידי תחרות, על ידי זה שלא יהיו לנו פה שלושה מונופולים גדולים שינהלו את המשק, אלא הרבה מאוד יבואנים שיוכלו להביא מוצרים במחירים הוגנים. אז לפני שאתם מדברים אני אומר את זה כדי שכשאתם תדברו תבינו שזה נעשה, ובעוד שנה, אפילו פחות משנה, הנושא הזה כבר יהיה בולט לאזרחים ולאנשים שהולכים וקונים לא רק את הפסטה, אלא גם את העגלה לתינוק, וכן הלאה, וכן הלאה. כי זה הולך להיות במוצרי צריכה רבים וגדולים.

לגבי הנושא של משרד הכלכלה, ואתם תדברו עליו עוד מעט, עשיתי קצת שיעורי בית. ואני רואה מה משרד הכלכלה עושה בראשות השרה אורנה ברביבאי בכל נושא, אם זה פעילות הוועדה הבין-משרדית בנושא של תיווך פירות וירקות, בנושא של חיזוק רשות התחרות והגדלת מכסות והורדות מכסים, והקריאה החזקה שעזרה יחד עם הציבור בנושא של עצירה ובלימת העלאת המחירים. אז דברים נעשים, ונעשים ללא הפסקה.

וכשאתם תתחילו לדבר על הנזקקים, על אנשים שאין להם, אז כולם צריכים לזכור שהממשלה הזאת העלתה את קצבת השלמת ההכנסה ל-270,000 גמלאים, קצבאות הנכות עלו ב-2.7 מיליארד שקל, העלאת מענקים ל-12,000 ניצולי שואה שעלו מ-4,000 ל-6,500 שקל בחודש, וכן הלאה, וכן הלאה. וצריך לזכור שגם השבוע החיילים שלנו קיבלו 50% תוספת בשכר שלהם. אז לפני שאנחנו מתחילים להתנפל פה על הממשלה צריך לזכור שהממשלה עשתה ועושה הרבה מאוד למען הנושא הזה, ונזכור שהעלאת המחירים לא קרתה ביום אחד. שנים על גבי שנים שהם עולים ועולים ועולים.

כל מילה.

ומדי פעם זה מתפוצץ לנו בפרצוף. אז בואו נזכור את הדברים האלו. תודה רבה.

תודה לך, סימון.

אפשר לסכם את הדיון להגיד תודה לממשלה על עליית המחירים? זאת הרוח כאן?

זה יעלה לך בקריאה ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

מה? אסור להעיר בישיבה הזאת?

אסור, היום אין הערות. כלום, ישר. ראית איך הם ממושמעים עד שבאת?

שכחתי לעדכן אותך בקבוצת הסיעה.

סימון, קצר ולעניין, תודה. תודה שאתה קצר ולעניין.

אז הקיזוז איתך מבוטל.

חבר הכנסת שלמה קרעי.

תודה, אדוני יושב הראש. חבר הכנסת סימון, קודם כול, בינתיים העלאות המיסים שלכם בלעו את כל הצעדים האולי טובים שעשיתם.

איך ידעתי.

ששש, תן לו לדבר, הוא לא הפריע לך, סימון.

אל תשכח שלמעשה הרגתם את רפורמת היבוא כשהחרגתם אין-ספור מוצרים, אז בוא, אל תדבר איתי. וקצבאות הנכות שהזכרת היו בסך הכול השלמה של צעדים שאנחנו עשינו בממשלה שלנו. אבל לא זה הנושא כרגע.

חברת הכנסת לזימי בכלל רוצה להלאים כאן את כל המפעלים ואת כל העסקים במדינת ישראל ולחלק תלושי קצבה לאזרחים.

נתחיל בהסכמי שכר טובים.

נעמה, לא להפריע לו. הוא לא הפריע לך.

זאת האג'נדה הבולשביקית שלך, אנחנו יודעים אותה, ואין כאן שום שינוי שיח. פשוט אנשים התרגלו לאמירות האלה, והם מתעלמים מהם.

אבל היא לא מתכוונת לזה.

רק שתבין שידעתי מה הוא הולך להגיד.

חבר'ה, סימון, ידענו - - -

זה שקוף, זה אותו דבר, זה אותן מילים.

סימון, אני לא הפרעתי לך.

אלו אותם משפטים.

סימון.

אבל זה שקר, זה לא נכון. זה לא נכון.

ידענו שיישמעו פה דברים סותרים.

כדאי שתעשה קצת יותר שיעורי בית, - - - יש לכם מספיק זמן.

אז שיגיד דברים נכונים.

אבל אל תפריע לו, בבקשה. הוא לא הפריע לכם, אגב, הוא התאפק, אז תתאפקו גם אתם.

אני רוצה לומר משהו לחברי אוריאל לין, ידידי, האם אתם, אוריאל, תיתנו דוגמה אישית לממשלה ותהיו מוכנים להפחית, זמנית או באופן קבוע את המס, את דמי הטיפול שאתם גובים מהעסקים?

יפה.

0.5% משיעור השכר שמשולם.

למה לא להסיר אותו?

אתם תיתנו דוגמה אישית, ותגידו: אנחנו נוריד את המס בשיעור מסוים רק כמחווה, כרצון טוב להתמודדות, אולי הממשלה תלמד מכם משהו. חברים, מדברים כאן על בעלי העסקים, מדברים כאן על אותם אלו שמעלים מחירים, וכמובן שמי שעושה את זה ומשתמש בכוח שלו כקרטל או כמונופול יש את הרשות לתחרות. גם הגשנו הצעת חוק, ואנחנו מתכוונים להקים יחד ועדת פיקוח שתפקח ותוכל לקבל נתונים ולוודא שאכן זה נעשה.

על מה נעשה?

אבל יחד עם זאת, אי-אפשר להעלות את המים, ואת החשמל, ואת הדלק, ולתת העלאות מיסים, וחד-פעמי, שתייה מתוקה. הרי מה עשיתם כאן למעשה? מה הממשלה עשתה? אבן שטיפש זורק לבור, לבאר, צריכים הרבה מאוד חכמים כדי להוציא אותה. וכשמעלים מיסים, אפילו שהם נקודתיים, בסוף הם גורמים לגל, לאווירה של העלאות מחירים. כי רק כשדיברנו בוועדת הכספים על העלאת מיסים על החד-פעמי, עוד לפני שידעו בכלל מה נכנס לתוך המס, מה יוצא מתוך המס, כבר בסופרים כל המחירים עלו על כל המוצרים. אותו דבר שתייה מתוקה, אם העלו על שתייה מתוקה את המחירים, יעלו גם על השתייה הלא מתוקה. כי יש גל של העלאות מחירים, וזה מה שקורה כשאתם באים ובמקום כל ההבטחות שלכם של נוריד מיסים, נוריד את המס השולי, נוריד מס חברות, במקום זה עשיתם בדיוק את ההפך ויצרתם גל.

ואתם יודעים מה, יכול להיות שמה שעשיתם הוא טוב, כי סוף סוף הציבור התעורר. לממשלה יש אחריות, הממשלה לא מממשת את האחריות שלה, ובעצם להפך, גרמה לכל הגל הזה. אבל הציבור אחראי, ועכשיו אנחנו שומעים שהוא עושה גם הרבה יותר מזה. ואני בהחלט מצטרף לברכות שלך, אדוני יושב הראש, לאותו אחד שהחל את המחאה הזו. המחאה הזו חשובה, והיא אולי או תשים סוף לממשלה או בינתיים תגרום לה להתעשת ולהוריד מיסים במקום להעלות מיסים ומחירים.

תודה לך. משפט אחרון, אם אתה יכול.

משפט סיכום. אני חושב שבתקופה כזו שבאמת הציבור קורס תחת הנטל, צריך צעדים מיידיים של הממשלה, אפילו זמניים, על הדלק, לבטל את המע"מ על חשמל ומים. למה צריך מע"מ על חשמל ומים? מים. למה על מים יש מע"מ?

נכון, צודק.

תורידו את שיעור המס השולי, תעשו משהו זמני, שאולי יהפוך לקבוע, ותראו שלהפך, כשמורידים מיסים יש תחרות יותר טובה, והציבור וכולם בסוף נהנים.

שלמה, אם ייתנו פטורים ממע"מ לא יצטרכו להעלות מע"מ במקום אחר?

תודה. תודה רבה. אביר קארה, אתה מפריע. רון כץ, בבקשה.

אמרתי באופן זמני כתשובה לגל של העליות האלה.

נא להוציא את אביר קארה החוצה. אביר.

שאלתי שאלה.

תצא, אני לא יכול יותר איתך. בוועדות רגילות יש לי סבלנות לזה.

מה אתה רוצה, אני לא מדבר.

את הוועדה הזאת אי-אפשר לנהל עם ההתנהלות הזאת.

טוב, היינו בשתיים תשעים וחמש, נגיד.

אז מספיק, מספיק. רון כץ, בבקשה.

תודה, אדוני. בוא נוותר לאביר, הוא בסך הכול ממקום טוב.

תמשיך, רון, דבר, אבל על העניין, בבקשה.

אני מקשיב פה בקשב רב מתחילת הדיון, ואני באמת חושב שאין פה נושא של קואליציה אופוזיציה בדברים האלה. ושמעתי את כולם, ואני מסכים איתך שגם היה צריך לחבר את הדיון הזה, ואתה צריך להוביל אותו, כי אתה גם מוביל אותו מהיום הראשון.

הצטרפתי לפוליטיקה בסיסמה של איפה הכסף, בדיוק בדברים האלה, בשביל זה באתי בשם מעמד הביניים שקשה לו במדינה. ואני חושב שעשינו שינויים גדולים. החלפנו ממשלה שבמשך 12 שנה דאגה שישראל תהיה מקום קשה מאוד לחיות בו, והכנסנו בשבעה חודשים שאנחנו קיימים רפורמות אדירות. הרבה מאוד רפורמות שהובלנו בוועדה הזו, אם זאת רפורמת היבוא, והסיבים, והרבה מאוד דברים שאנחנו - - -

והבנקאות הפתוחה, ועוד, ועוד.

והבנקאות הפתוחה, והרבה מאוד רפורמות שהעברנו, ונראה את התוצאות שלהם בחודשים הקרובים. אבל מה לעשות, היום לא מעניין את הציבור מה יקרה בחודשים הקרובים, מעניין אותו מה יקרה מחר בבוקר. ופה אנחנו צריכים להתערב, ופה אנחנו צריכים להרים את הדגל הזה, וזאת האחריות שלנו. ואני חושב שיחד עם שרת הכלכלה, שקשובה לנושא ועובדת יום יום בשביל לעשות טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל, ויחד עם שרת האנרגיה שעובדת ממש עכשיו, קראתי ציוץ בבוקר שהיא בוחנת את כל הכלים שעומדים לרשותה איך אפשר להקל בתחומים שהיא אחראית עליהם. ביחד עם כל השרים שמחזיקים בתיקים הכלכליים במדינת ישראל אנחנו בתור כנסת צריכים לראות איך אנחנו עובדים ביחד בשביל מחר בבוקר, לתת פתרונות מעשיים.

אבל זה לא מוריד את האחריות ממי שבסופו של דבר מספק את התוצרת ואת הסחורה למדינת ישראל. והמונופולים האלה צריכים להבין שנגמרה התקופה שאנחנו לא מתייחסים אליהם. רשות התחרות בהנהגה חדשה, דרך אגב, הולכת להיות מאוד דומיננטית בנושא הזה. אנחנו הולכים לבדוק רשת רשת, יבואן יבואן, ולהבין ולהציף. אם תהיה איזושהי בעיה התגובה תהיה קשה מאוד. וזה מסר שחשוב שישמעו מכולנו, בטח מהוועדה הזו, וזה מסר שחשוב שיבינו, ששרת הכלכלה אישית בודקת את הנושא הזה ועובדת בנושא הזה, ואני בטוח שאת התוצאות נראה בהקדם. תודה רבה.

תודה רבה לך, רון. ארז וינר מנכ"ל וילי פוד, יש כמה חברות שטוענות שאפשר למכור מוצרים זולים בשוק, בבקשה, ארז, קצר ולעניין.

בוקר טוב, ותודה ליושב-ראש הוועדה. כן, אפשר למכור מוצרים במחירים תחרותיים, עם פערי מחיר משמעותיים אל מול מה שקיים בשוק. בסוף יש הרבה צדדים לבעיה, אני אתייחס לנקודה שלי. את שאר הדברים שמעתי בקשב, הם כבר עלו כאן קודם. בסוף לאזרח שנכנס לסופר יש, כמו שאמרתי, ב"סופר בונוס", הדוגמה שנתת, את האפשרות לבחור. התפקיד שלנו, של היבואנים הקטנים, הוא להביא את האפשרות הזאת לבחור. אנחנו בחברת וילי פוד מתעסקים לאורך שנים, ובשנה האחרונה בפרט, בלשים במדף את האלטרנטיבה, לא בלהתפשר על איכות, אנחנו מביאים את מיטב המוצרים מארצות המקור במחיר תחרותי. ומאחר שאנחנו חברה ציבורית גם צריכים להיות רווחיים אבל בצניעות ובהיגיון. אפשר להסתכל, כולל שכר המנכ"ל שלנו שמפורסם בדוחות, רחוק מהמספרים שציינת קודם.

בשורה התחתונה, האפשרות לגשת למדף ולהרים גבינה צהובה ב-29 שקל לקילו, שהגיעה מהולנד ממפעל שמייצר 500 שנה גבינה, לא פחות איכותית מהגבינה של המתחרה ב-44 שקל לקילו לאותו מוצר על אותו מדף. ועדיין 70% ויותר קונים את המוצר היקר. זה אותו דבר באורז, זה אותו דבר בעשרות מוצרים נוספים.

אז בוא, זאת הגדרת הבעיה, תגיד לנו את ההמלצות האופרטיביות.

הפתרון מעבר לצעדים הנוספים שהוזכרו כאן הוא פעילות, כולל פעילות שהוועדה והכנסת תוביל, יחד עם גורמים אזרחיים, כמו הפעילות של גיא לרר, ואחרים, היא לחנך את הצרכן. אם באירופה 80% מהעגלה של הצרכן היא לא מותגים, בישראל המצב הפוך. אם נצליח לשנות את האחוזים, שבעגלה של הצרכן הישראלי לא יהיו 80% מותגים, יהיו 30%, 40% מותגים, יוקר המחיה ירד מאליו. וגם החברות הגדולות יצטרכו, מה שנקרא, לרדת במחיר ולהיות תחרותיות מחוסר ברירה. צעדים, חקירות, הכול בסדר, הכול לוקח המון המון זמן, ולא תמיד מביא את התוצאות המבוקשות. בסוף ההחלטה בידי הצרכן.

תודה. תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

כמעט התייאשתי.

אין ייאוש בעולם. בבקשה.

תודה רבה. אני יושבת ומקשיבה מתחילת הדיון, ואני חייבת להגיד שהדיון הוא לא על כבודה של הממשלה הזו ולא על כבודה של הממשלה הקודמת. אנחנו באים לדבר על כבודם של האנשים הפשוטים, שחלק מהם גם בני המשפחה שלי ושלך ושל אחרים, שמגיעים לסופר וקשה להם בימים האלה, והם צריכים לעמוד בתור, ולפעמים לוותר על חלק מהמוצרים שניסו לרכוש, והם לא מוצרים מיותרים או מותרות, אלא הבסיסיים ביותר שהם צריכים להביא הביתה כדי לכלכל את המשפחה. על המותרות הם כבר ויתרו מזמן. אנחנו לא מדברים על אלה. אז בואו נצא מההתנגחויות.

אבל אי-אפשר לא להתייחס לעובדה שהממשלה הנוכחית, שחרתה על דגלה ממשלת השינוי, צריכה לקבל החלטה באיזה צד היא נמצאת, בצד של התאגידים שמוכנים לדרוס את האזרח הפשוט, בצד של בעלי ההון שקיבלו מהממשלה הקודמת גם כן תמיכה והתערבבו בין אנשי שלטון לאנשי הון, או שהיא בצד של האזרח והיא הולכת לנקוט בצעדים מיידיים כדי להפסיק את עליית המחירים ואת יוקר המחייה שאנחנו רואים. ויש דברים שהם באחריות של הממשלה באופן מאוד ישיר, שהיא יכולה להתערב והיא יכולה להפסיק את העלייה הזו, אם זה בענייני חשמל, אם זה בענייני מים, אם זה בענייני ארנונה, וכו'. ויש דברים שהם באופן עקיף, הממשלה גם כן אחראית על להגן על האזרחים מהם, מהדורסנות הזו. ואני לא רואה שתפקידה של הממשלה, עם כל הכבוד והרצון הטוב של חברי הקואליציה, אבל הממשלה היא לא תנועת מחאה.

נכון.

תצאו מזה, אתם כבר לא תנועת המחאה, אתם אלה שמקבלים את ההחלטות. ואתם אלה שצריכים באמת להוביל את הקו שאומר: כלכלת ישראל מהיום עובדת בצורה כזו שהיא לא דורסת את האזרח ואת המעמד הנמוך. זה השינוי שאתם נדרשים לעשות בענייני הכלכלה. ואי-אפשר לא לדבר גם כן, דיברתם על העלאה בקצבאות, בואו נהיה כנים, 500 פה, 300 שם, כאשר כל המחירים האלה יעלו. תאמינו לי, גם העלאת הקצבאות שעשיתם תיבלע, ולא תהיה, והאזרחים הוותיקים יישארו עם המחשבה על מה לוותר החודש הזה, על אוכל, או על תרופות, או על חשמל בחורף הסגרירי הזה.

אני חושבת שהגיע הזמן ולא יכול להיות, לחתום על עסקת חבילה שדוחה את העלאת שכר מינימום לעוד שש שנים, או ארבע שנים, או חמש שנים, כאשר גם ההעלאה הזו בעוד חמש שנים היא מגוחכת, ולהפסיק את הקשר עם השכר הממוצע. צריך מייד להעלות את שכר המינימום ולהביא אותו ל-40 שקל לשעה, צריך להתערב ולהפסיק את העלייה שהיא בשליטה של הממשלה. תודה רבה על הרפורמות, אבל אנחנו צריכים לחיות עד שנראה את תוצאות הרפורמות האלה. לא להגיע עם הלשון בחוץ, ועם בריאות מקולקלת עד שנתחיל לראות פירות של רפורמות, שגם כן יש עליהן ביקורת.

אז אני חושבת שהגיע הזמן שהממשלה, כל הכבוד שהיא אומרת: יאללה, תצאו, תמחו, אבל זה לא התפקיד שלכם. הציבור ידאג למחות בצורה שהוא רוצה למחות, אתם תקבלו החלטות.

תודה רבה לך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת ענבר בזק, בבקשה.

אדוני, תיתן רק חצי דקה, אם אפשר, לאוריאל לין, יש לו תשובה לאתגר שהעמדתי לפניו.

ניתן לו בהמשך, ואם תצטרף לוועדת הכלכלה תוכל למלא את מקומי לפעמים.

ביקשתי. אמרתי בבקשה.

כן, אבל בינתיים לא הצטרפתם לאף ועדה, אז בהמשך.

תדבר עם הקואליציה שלך.

ענבר בזק, בבקשה.

על זה השינוי.

תודה. קודם כול, אני רוצה שוב להצטרף למברכים גם על הדיון החשוב, וגם על הקריאה שלך בתחילת הדיון להקים את הקבינט שיעסוק ביוקר המחיה, זה לא פחות חשוב מהקבינט הביטחוני, לא פחות חשוב מקבינט הקורונה. זה באמת צו השעה היום.

אני יושבת פה מתחילת הדיון, מקשיבה לדברים, ואני מרגישה שחלק מהיושבים פה טיפה יותר מדיי מתעסקים בחיפוש אשמים. אז זה מאוד נוח ומאוד קל לחפש את האשמים. חלק אומרים שהאשם הוא בעליית המחירים העולמית, במונופלים שמנצלים את כוחם באופן ציני, היו גם אלה שאמרו שהאשם הוא בכלל הצרכן שלא מספיק מודע ולא משווה מחירים, האשם בממשלות הקודמות שהמדיניות שלהן עודדה את הצמיחה של אותם מונופולים, שהיא לא עודדה תחרות, היה את מי שאמר שהאשמה היא בממשלה הנוכחית שהעלתה מיסים.

אני רוצה פשוט לקרוא למי שנמצא פה, בואו נשנה את הגישה, ובמקום לחפש את האשמים בואו ניקח אחריות אישית. ובואו נתגייס ביחד כל מי - - -

איך נדע מה הכשל אם לא נחפש אותו?

מרגי, בלי קריאות ביניים היום. היום אין קריאות ביניים.

כל מי שיושב בחדר הזה ייקח את האחריות האישית, כי כולנו מבינים שצו השעה עכשיו זה להילחם ביוקר המחיה. וטוב שהתעוררה המחאה הצרכנית, טוב שאנחנו מקבלים את התזכורת מהציבור מה באמת חשוב. יש הרבה מה שאנחנו יכולים לעשות. קודם כול לממשלה בהחלט יש אחריות, ואמרה את זה גם חברת הכנסת לזימי, אני מצטרפת לדברים שלה, יש הרבה מה לעשות, יש לממשלה תפקיד, היא צריכה לקחת את האחריות. זה הזמן לעצור.

יש המון רפורמות נהדרות, ואני גם מצטרפת למה שחבר הכנסת רון כץ אמר, הוועדה הזאת ישבה חודשים ארוכים וקידמה רפורמות, שאין ספק שכשהרפורמות האלה יצאו לפועל, הם יחסכו מאות וגם אלפי שקלים בכיס של הצרכנים. אבל עד שהם יצאו לפועל יש עכשיו, יש את מחר בבוקר, יש את המשפחה הישראלית שהולכת לסופר וצריכה למלא את הסל. אז אני קוראת גם לממשלה לשבת עכשיו, לעצור ולבחון איפה אפשר לזרז את הרפורמות, כמו הרפורמה ביבוא, הרפורמה ברגולציה, הורדת מכסים, לבחון איפה הממשלה כן יכולה להוריד מיסים במקומות שבשליטתה, כמו החשמל, כמו קרקעות, שזה אחד הדברים שמאוד מעמיסים על הכיס של הישראלים, בגז, במים.

אני רוצה גם לקרוא לאחריות אישית פה שלנו, של חברי הכנסת, במקום להיכנס ולחפש את אותה פרובוקציה, את אותו מקום ששוב, נורא קל, הכי קל לבוא ולחפש מי אשם, האם אשם מי שהיה פה קודם בממשלה, האם אשם מי שהיום. בואו נעצור את זה. בואו ניקח את האחריות האישית, ונגיד: אנחנו עכשיו מתגייסים למטרה הזאת. אני גם קוראת לחברי הכנסת לקחת אחריות אישית ודוגמה אישית בזה שבתקופה הקרובה נוותר על חלק משכרנו. יש מקום לכל אחד ואחת מאיתנו לעשות עכשיו למען - - -

- - - לשלם חשבון חשמל?

אני אומרת שוב, אני אומרת דברים שאולי הם לא פופולריים ואולי לא נעים לשמוע, אבל הרבה יותר קל לשבת פה ולחפש מי אשם.

משפט סיום, בבקשה.

בואו ניקח כל אחד את האחריות.

ענבר, משפט סיום.

משפט הסיום זה שאם כולנו נתגייס ונחשוב על הציבור בישראל, ואיך אנחנו עוזרים להם, ונפסיק להתעסק כל הזמן בעצמנו ובלחפש מי אשם, וניקח את האחריות, אנחנו נפתור את מהמשבר הזה. תודה.

תודה רבה לך. אחרונת הדוברים תהיה נירה שפק. ננעל את החלק הזה ונתחיל את הדיון בהצעה לסדר כפי שביקשו חברי הכנסת. נירה שפק, בבקשה.

היושב-ראש, אני מבקש רשות דיבור.

אתה באותו דיון, אבל נפתח אותו מחדש. נירה שפק, בבקשה.

זה אותו דיון.

תודה רבה. לצערי, את חלק ממה שרציתי לומר אייחס למה שקיבלתי עליו שתי קריאות ממך כדי לענות לזליכה, שעלה ואמר.

אחללה זליכה, אני מוכן לקבל - - -

תנו לה לדבר.

אני מוכן לקבל ממנו - - -

מרגי, קריאה ראשונה. נירה, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני, על זליכה אני מוכן.

אתה תמיד אומר לכבד את המקום שאנחנו נמצאים בו אז יכבדו אותנו. לא יכול להיות שהמשפט הראשון שלו היה שהממשלה הזאת פרקה עול ונותנת, והפקרות, וכולם יכולים להעלות מחירים. אז האמירה הזאת לא יכולה לצאת בלא כלום. אז אני אגיד כמה דברים בהקשר הזה. קודם כול, בואו נזכיר, הממשלה הזאת היא תוצאה של ציבור שעמד שנים, מעל שנה, מעל שנתיים, וקרא למשהו אחר. המפלגה שאני גאה להיות בה, שגדלה כמעט פי שניים, היא תוצאה של אמון שניתן במפלגה, ואמרו שהיא תטפל במעמד הביניים. אז קודם כול אני רוצה לשים את זה על השולחן ולענות לו.

ושדדתם אותו בתשעת החודשים האלה.

לא סיימתי.

מרגי, קריאה שנייה. נירה, בבקשה.

תודה.

הפעם זה לי.

יו"ר לשעבר.

זה אח, זה חבר, אבל היום יש לנו מצבים מיוחדים.

חבר, אני אומר - - -

זה שהתנגד לרפורמה בסלולר, דרך אגב.

היום הוא מצב מיוחד. אביר קארה, אתה כבר בשתיים נקודה תשע תשע, מספיק. נירה.

כדי להדגים את דבריי וגם כדי שנשים את הנתונים ולא רק אמירות פופוליסטיות, אז אני רק לוקחת את דוח מבקר המדינה שבדק משנת 2017 מה נעשה במדינה בנושא הריכוזיות והעלאת יוקר המחיה, מה נעשה בממשלה, והדוח הזה מאשים גופים. הוא אומר לרשות התחרות, לרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, למועצת הצמחים, למועצה הישראלית לצרכנות, למשרדי ממשלה: כלכלה, חקלאות, אוצר בריאות, שלא פעלו, ושם את הנתונים על הריכוזיות במשק, על הקמעונות האחודה, והיה מספיק זמן לטפל בזה, לכל אלה שפה מצקצקים. כן, אני אגיד, כי זה המצב שאנחנו קיבלנו, ומפה אנחנו צריכים להמשיך. וכל מי שפה יודע איך מנהלים ממשלה ומדינה, אי-אפשר לעשות הוקוס פוקוס, ולכן כן נעשים צעדים שאותם אפרט. לקחנו את אותם דברים - - -

רק, נירה, תגידי לסיכום.

רגע, אני חייבת. אני אגיע, רק הפריעו לי כל כך הרבה.

כשמישהו אומר לי בסוף דבריו "אני אפרט" אני מודאג. אז תסכמי, בבקשה. כמה משפטי סיכום.

זאת הדרשה של הרב מלול.

אתם כל פעם מוציאים אותי מריכוז, וחבל.

אבל נתנו לכולם שלוש דקות.

אבל הפריעו לי, וגם עכשיו, אז בואו.

נוסיף לך דקה, אבל קדימה.

תודה. אז בא משרד הכלכלה, ומינתה השרה ראשת רשות תחרות שבאה וקיבלה כלים ושיניים לטפל. ראו לדוגמה, רק פה בוועדה הזאת שלוש פעמים היו דיונים על זה. יישמנו את מה שלא נעשה קודם, עשינו רגולציות, הצפנו דברים. אני עוברת בין ועדות, לא רק פה, גם בוועדת הכספים, וועדת העבודה והרווחה, ואנחנו פועלים ויוצרים דברים. ואני אקח רק שני דברים, כי פירטו כאן כל כך הרבה. אז רק בנושא צרכנות נכונה ושקיפות, אני מזכירה שבוועדה עלו שלושה דברים, אחד מהם היה קבוצות ריכוז, השנייה היה ריכוזיות גאוגרפית שאנחנו צריכים לטפל בה, ושקיפות מחירים. אז אני אקח רק את - - -

אז היום אתם מתנגדים לחוק שלי בנושא צרכני מאוד. חוק צרכני, הממשלה מפילה אותו היום.

רגע, אני רוצה – מדד - - -

מרגי. מרגי, בבקשה.

בלי לבלבל במוח.

מדד חודשי למחירי הצרכנים והשוואת מחירים, שקיפות מחירית, עידוד אפליקציות להשוואת מחירים. ובלי הצרכן החכם בסוף לא נוכל לפעול. יש כאן את הממשלה, יש כאן את הגופים שעליהם צריך לעשות את הרגולציה ואת הבקרה, ואת השקיפות, ואת הפעילות של האזרחים, שאותה שלא נחליף.

תורידו מיסים ותפסיקו לבזבז כספי ציבור.

תודה רבה.

קרעי, נראה לי שעניתי לך, אבל אם אתה רוצה עוד הפעם אז אפשר.

תעני.

קרעי, סיימנו. ששש, דממה. אנחנו סוגרים את החלק הזה, כמובן שיש עוד עשרות דוברים שרוצים.

תן לאוריאל לין חצי דקה.

יש עוד עשרות דוברים שרוצים, נראה מה נספיק בפרק השני. עכשיו אנחנו מתחילים הצעה לסדר-יום בנושא התייקרויות מחירי מוצרי מזון וצריכה בסיסיים ביוזמת נעמה לזימי, מוסי רז, יצחק פינדרוס, עאידה תומא סלימאן, ודסטה גדי יברקן.

זה אותו דיון.

הם ביקשו לפצל את זה, וכיבדנו את הבקשה. גדי יברקן, בבקשה.

כל הכבוד.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש - - -

יש לי מה להגיד גם על ההצעה שלך.

די, כבר אמרת.

למה? מה קרה? - - - פיצלו דיונים.

אני במקום עאידה.

אין בעיה.

תודה רבה, אדוני, בוקר טוב לכם. אדוני היושב-ראש, אני מאוד שמח על הדיון הזה, על היוזמה. הגשנו את ההצעה לסדר, חבריי שציינת כרגע, והחלטנו לאחד את זה, זה דיון חשוב מאוד וחשוב שהוא יקרה. אני רוצה לדבר בצורה מאוד עניינית עד כמה שניתן. עליית המחירים, בצורה הוגנת, לא התחילה עכשיו, היא לא התחילה בממשלה הזו. ואנחנו גם בממשלת הליכוד היינו צריכים לעשות הרבה דברים, ולצערנו הרב, מעט מהדברים לא נעשו, וגם בכך צריך להודות.

פששש.

זו האמת.

מרשים, מרשים.

תנו לו לדבר, בבקשה.

- - -

12 שנים.

הבן אדם ישב פה שעה ורבע ולא צייץ. חבר'ה, אל תפריעו לו.

נתנו, רק פרגנו.

אל תפריעו.

על כל דבר צריך להסתכל בצורה עניינית. ואני מסתכל על זה בצורה עניינית. ועכשיו, בואו נראה אם אתה תתחיל לפרגן לי גם על הדברים הבאים שאני אגיד.

תישאר עם הדברים שלך.

לא מתחייב.

אין סיכוי, אל תדאג.

בלי התנצחויות, בבקשה.

זה לא עניין של להתנצח.

תיזהר שבסוף לא ישמרו לך מקום.

תראו, א'. בנושא הכלכלי אני חותם על כל מילה שפרופ' זליכה אמר, ואני לא אוסיף עליה.

אוי ואבוי.

ששש.

מסכים איתו על כל מילה.

אחרי זה תראו לי את המחקרים שלכם, טוב?

נירה, גדי יברקן לא הפריע לך.

מונופולים, מונופולים. יש מונופול יותר גדול מהחקלאים.

אתם מדברים על הוגנות בכנסת, ואתם לא מקיימים אותה בעצמכם.

ביקשתי סליחה מגדי.

אז אל תפריעו לו, הבן אדם שעה ורבע לא דיבר, למה אתם מפריעים לו?

ביקשתי סליחה מגדי.

כל אחד מכם דיבר והוא לא העיר הערות ביניים. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לגבי הרפורמות ודברים שכרגע אתם מנופפים בדגל, אני אשמח מאוד שאם יש כאן עיתונאי הגון אחד במדינה, שיראה לי איזה דיון שאתם יזמתם בכל הרפורמות האלה מאז שנכנסתם, ולא רצף של הממשלה הקודמת. אם יש דבר כזה אני מאוד אשמח. שנייה, לא להפריע.

אביר, תירגע, שב. אתה רוצה את הכדור שלי? אני אתן לך.

אני רוצה שנהיה ענייניים.

הוא עבר לשפת הסימנים. תמשיך.

אדוני, תראה.

אתה אומר שאפילו תנועות הגוף שלו מערערות אותך, עם כל השרירים.

מה זה? תנועה מאיימת זה נקרא.

אביר, תוריד את השרירים.

אביר, תסתכל אליי, זה מאיים עליו.

אל תפחד, גדי.

אני אולי יכול לנצח אותו בריצה, אבל לא בהיאבקות.

תמשיך, גדי.

אל תפחד, נגן עליך.

תודה, את תגני עליי, ודאי, אנחנו כבר יודעים. תראה, אדוני, אני חושב שבנושא של עליית המחירים צריך לטפל במונופול. זה לא קשור לפוליטיקה ולא קשור לשמאל ולימין, ותפסיקו להביא את הדיונים האלה לכאן, וכל אחד ממי שדיבר מהקואליציה אומר שהממשלה הקודמת עשתה ככה. אז, הינה, חסכתי לכם, אמרתי לכם את זה. עכשיו מה קורה? אלו אנשים שהשלטון תפס אותם לא מוכנים. בדרך כלל אנשים תופסים שלטון. במקרה הזה אלו אנשים שהשלטון תפס אותם לא מוכנים, כי לאף שר בממשלה לא הייתה שום תוכנית כלכלית, כי הוא לא ידע ולא האמין שהוא יהיה בממשלה הזאת עד הדקה התשעים בכפר המכבייה כשהחליטו שמקימים ממשלה.

כשייסדו את המדינה מחדש.

לא רק זה, יש גם חברי כנסת שרים שבטוחים שיום העצמאות הראשון של מדינת ישראל זה ביום העצמאות הבא, הם בנו מדינה מחדש כאילו לא היה פה כלום. אני חושב שצריך כאן הוגנות וצניעות כדי לדבר על זה, גם מהצד שלנו. ואי-אפשר להטיל את כל הרפש, ואי-אפשר לקיים פה דיון ענייני כי הכול נהיה שמאל וימין, ביבי לא ביבי, וזה לא אמור להיות ככה. במשחק הזה אזרחי מדינת ישראל מפסידים, ובעיקר, בעיקר אלה שהולכים למכולת עם שכר מינימום. ו-90% אולי מחברי הממשלה הזאת לא ירגישו את זה בכיס, כי הם בחלקם הגדול מהאלפיון העליון. הם לא ירגישו את זה.

גדי, דקה לסיום.

אני מסיים, אדוני. אז יכול להיות שהאנשים האלה לא ירגישו, אבל המון אנשים במדינת ישראל יפגעו מהדיון הזה. עכשיו, עוד מילה, אדוני היושב-ראש, תראה, הכול מתפרק לממשלה הזאת בכל תחום.

העיקר שאתה אומר שלא מדברים על פוליטיקה, ולא מדברים על הממשלה.

לא, אני אמרתי את זה בתחילת דבריי.

אבל אתה כבר שלוש דקות מדבר על הממשלה.

סימון, אתה מהמכבדים, ואמרת דברים שאחרים התקשו לשמוע.

גדי, אני אוהב אותך.

חבר הכנסת סימון.

גדי, תשתדל לא לפגוע בממשלה הנוכחית כי הם רגישים. הם רגישים, אל תדבר על הממשלה הנוכחית.

חס וחלילה, לא.

לא, אסור לדבר על הממשלה.

אחמד טיבי אמר שיש לך פה מעמד מיוחד כיו"ר לשעבר.

כשיש התייקרויות אין לי מעמד.

אז, בבקשה. גדי, תסיים, בבקשה.

אדוני, אני מסיים אם לא יפריעו לי, למרות שאני אוהב את זה. תראו, הממשלה, כפי שאמרתי, הם הגיעו לשלטון במקרה. מה שקורה כרגע זה שמרוב שהם גם לא יודעים איך לנהל את הממשלה הם מטילים את הניהול של הממשלה על האזרחים.

הלוואי.

ככה בקורונה. עכשיו, מה הם אומרים? שר החקלאות, שהציבור יצא להפגין.

משפט סיום, גדי.

עליתם כדי לשלוט, כדי לנהל את הכלכלה, בינתיים, ואני אומר את זה.

משפט סיום.

אני מסכם, אדוני, הלוואי שהייתי מסכם את הקדנציה של הממשלה הזאת. ודרך אגב, עשיתם דברים טובים.

משפט סיום.

דבר טוב מאוד שהממשלה הזאת עשתה זה להראות מאלו ממשלות להימנע בעתיד, ככה לא מנהלים מדינה.

תודה רבה. תודה לך. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני. אני רוצה להתחיל עם שני דברים. אני מסכים שאחת הבעיות המרכזיות של עליית המחירים, ולכן אנחנו יזמנו את הדיון, זה הנושא של המונופולים והגופים הגדולים, שדרך אגב, הם לא ישראלים, הם קוראים לעצמם ישראלים, היום הם גופים בין-לאומיים מסין ועד שוויץ. אבל, אתה יודע, כשאתה אומר "תעשייה מקומית ישראלית" אתה בסוף קונה פסטה מאיטליה, אבל זה בסדר, אין לי בעיה עם זה.

אני רק אומר שבסוף לממשלה יש אחריות בשני מישורים. קודם כול בוא ניקח את עליות המחירים שהממשלה עשתה פיזית. היום החשמל עלה ב-5.7%, זאת הממשלה. הדלק עלה, הממשלה שותפה שם במעל 50%, אני מזכיר לכם. אנחנו בחדר פה ליד בשלושה חודשים האחרונים העלינו בצווי מיסים, לפי דברי האוצר, מעל 4 מיליארד שקל אחרי שנה שגבו 20 מיליארד שקל מעבר לצפי.

העליתם, למה אתה אומר העלינו?

גבינו מיסים חדשים של 4 מיליארד שקל. זאת אומרת שקודם כול נתנו איזושהי אווירת סוף עונה. ברור שאם הייתי מנכ"ל ועכשיו מעלים את החשמל, מעלים את הדלק, אני מרגיש נוח. הצרכן צריך לעשות, את המונופול צריך להפסיק. ואני נלחמתי בו, כן, גם בממשלה הקודמת, גדי, הייתי פה יחד עם מרגי ונלחמנו בדברים האלה.

שהם לא ישמעו.

ניסיתי להילחם נגד ההחלטות ברגולציה פה, בגלל שהגיעו לפשרה בממשלה, עשו כזה, נישט אין ונישט אין, ניסיתי להילחם יחד עם חברי קואליציה, לא הצלחנו, מול שרים מסוימים שעמדו על ברקסים. אבל לא זה הנושא עכשיו.

כרגע אנחנו נמצאים במצב שמעמד הביניים לא יכול לסיים את החודש. אם חבר כנסת יכול להגיד פה תוותרו על שכרכם זה אומר ככה, מעבר ל-20 מיליארד שקל שהאוצר גבה, מעבר ל-4 מיליארד שקל ניתן תרומה לאוצר, כי האוצר במצוקה. ניתן לו תרומה גם מהשכר של חברי הכנסת.

אני מציע הפוך, להעלות את השכר של עובדי המדינה, להעלות את השכר של השרים ושל חברי הכנסת, שיהיה להם איך לשלם על הדלק. לא בגלל שאני צריך עכשיו העלאת שכר, הרי זאת הפקרות מוחלטת, המדינה גובה את הכסף הזה. כשהדלק עולה הממשלה שותפה ל-50%, כשהעלו את הסולר לתעשייה בגלל התמהול כי המשטרה לא יודעת לתפוס גנבים שמוהלים סולר, העלו את הסולר התעשייתי, העלו את המהילה, והם באים עכשיו לתעשיינים, כי לנו אין משטרה. במדינת ישראל אין משטרה.

אני שמח שהאזרחים קמו ועושים סוף לדבר הזה.

עוד לא קמו. אני מקווה שיקומו.

אבל זה לא פוטר אותנו כנבחרים. אנחנו צריכים לקחת אחריות גם על העלאת מיסים, גם על העלאת מחירים, וגם על המונופולים.

חזק וברוך. כל הכבוד.

תודה רבה, וגם בפחות משלוש דקות.

כשמדברים לעניין לא צריך הרבה זמן.

זה אפשרי. זה אפשרי.

להעלות את שכר חברי הכנסת?

זה מה שיפתור לך את הבעיה, ה-30 נורבגים.

יש פה עוד יוזמי דיון שכבר דיברו. אתם רוצים לדבר או לתת לח"כים אחרים?

יש משהו קטן, רק משפט.

אם תחזור לכנסת זה יחסוך יותר מאשר הורדת שכר.

פינדרוס, אני בכנסת.

נציגי הציבור.

אז משפט של לזימי וטיבי יגיד במקום עאידה. בבקשה.

משפט אחד. אני לא אחזור על דברים שנאמרו, היה פה דיון חשוב. צריך לזכור שכל מה שקורה קורה בהמשך לשחיקת השכר ושכר המינימום. כשבעסקת החבילה שהולכת לבוא אלינו הולכים לבטל את ההצמדה ל-47.5% לשכר המינימום, ועל ידי כך אנחנו עוד נראה הידרדרות בהקשר של סיום החודש של האזרחים. כי בשכר המינימום ההצמדה שכבר הייתה, וגם ככה היא לא גבוהה, הולכת להתבטל. אז צריך גם להגיד את זה שיש פה עוד מהלכים שהולכים מאוד להכביד על הציבור, והסיפור של ביטול ההצמדה הוא דבר שלא ייעשה ולא יעבור.

הלך להם במיסים.

אז איך אתם מונעים את זה? אתם בממשלה.

גדי, עזוב אותה.

אני פה מספיק כנה בניגוד אליכם בתענית השתיקה כשאתם הייתם בממשלה, אני כן מעזה לדבר. אז אולי תלמדו משהו מאיתנו, קואליציה שיש בה דיאלוג.

אני בניגוד אליך - - -

גדי, אתה לא צודק, תן לה.

ויש בה דיון ויש בה עמדות.

גדי, אתה לא צודק.

תן לה, היא לוחמת.

הינה, אין ימין ואין שמאל, כולכם שמאל כשמדובר בזה. אה, הינה, גדי גם בשמאל, הוא איתך.

אביר, אתה החריג פה.

אתה הקפיטליסט היחיד פה.

ששש. נעמה.

בכל מקרה, משהו אחרון, מיכאל.

אני איש ימין היחיד פה.

ממשלת סינגפור הפכה להיות בולשביקית. זאת ממשלת סינגפור שלכם.

- - -

אביר קארה, קרעי. רגע, נעמה, שתהיה פה דממה. בבקשה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה דווקא על עליית מחירי החשמל. אני יודעת ששנינו הגשנו חוק לביטול ניתוקים, מיכאל, אז זאת פה קריאה חשובה של להגיד שעליית מחירי החשמל היא קודם כול הלחם והמים. כי אם אי-אפשר לאחסן מזון, ואי-אפשר לקרר את הבית או לחמם את הבית, או אי-אפשר להשתמש במכשור רפואי, אז כולנו פה דנים סביב עצמנו. הפסטה זה משהו אחד, אבל לא יכול להיות שמוצר יסוד כמו חשמל יילקח מאנשים בעוני כשאנחנו מייצרים אותם בעוני. אז אני רוצה להגיד גם פה שגם זה דבר כנראה החשוב ביותר שקשור היום בעליית המחירים, ואנחנו חייבים לבלום את הסיפור הזה, ולעשות כל שנוכל. תודה.

תודה רבה. אחמד טיבי בשם עאידה תומא סלימאן.

תודה רבה לך ולעאידה.

שמעתי אותה אומרת לך בחכי כמאן אנא, משהו כזה בערבית. מאחורי הגב, שמעתי את הדיבור.

נכון. האמת היא, לציבור, אדוני היושב-ראש, לא אכפת מי אשם, ממשלה קודמת, ממשלה נוכחית.

הוא משלם.

מבחינתנו שתי הממשלות גרועות בנושא הזה. כשלו. עכשיו, הממשלה הזאת נמצאת כמה זמן? אי-אפשר כל הזמן להגיד אחרי תשעה חודשים שזאת הממשלה הקודמת, ולהטיל את האחריות ולברוח מהאחריות לעליית המחירים. דלק – עלייה של 34 אגורות לליטר, שיא של שבע שנים, שיא, חשמל – 5.7%, גז, רכבים, מחירי דיור – 10% בשנה, פסטה, טואלטיקה, חומרי ניקוי, החד-פעמי הוכפל, שתייה מתוקה – 25%, שימורים, יבואנית המזון שסטוביץ – 12% ממוצע, אוסם, נסטלה, תנובה, מחירי הארנונה – 2% שנתי, כמעט כל מוצרי המדף בסופר עלו: דגים קפואים, טרה, חלב, טונה, קטשופ, סוכרזית, מרכך כביסה, במבה, אורז, מגבות נייר, מה לא?

יותר קל להזכיר מה לא.

בדיוק. מחישובים שנעשו, משפחה עם שני ילדים ורכב, אתה יודע כמה תוספת השנה היא צריכה לשלם בגלל המיסים ועליית המחירים האלה? 7,000 שקל בשנה. משכורת שלמה. הממשלה הזאת.

ליה ספילקין עשתה את החישוב.

לפני עליית המים.

הממשלה הזאת. אגב, וגם מה שאמר פינדרוס נכון, בעליית מחירי הדלק האוצר גוזר קופון, אז המדינה מרוויחה והציבור מפסיד, הוא קורס תחת הנטל. חשמל, הניתוקים של החשמל הם שערורייה אחת גדולה, גם מעלים את מחירי החשמל, ויש אנשים שלא יכולים לשלם. אני בא מחברה שלא רק שיש ניתוקי חשמל בגלל חוסר תשלום, אלא שאין כמעט יישוב שלא סבל מניתוק חשמל בשבועיים-שלושה האחרונים. השנה יותר מאשר בכל שנה. אני לא אומר שזה בגלל הממשלה.

זה בגלל רע"מ.

לא.

בגלל חוק החשמל של רע"מ.

אבל עבאס העביר לכם חוק - - -

אני לא אומר שזה בגלל הממשלה.

עוד לא התחיל לדבר.

ששש.

אבל הניתוקים האלה בכל היישובים האלה הם בעייתיים ביותר דווקא בקור וסערה.

שיהיה מה לחבר.

והכי קל להגיד: אה, זה בגללכם, זה כישלון. אסור שהמצב הזה יקרה. בסופו של דבר, אדוני, יש להעלות את מחיר המינימום, יש יוזמה של 40 שקל.

למה לא 80? למה לא 90?

ואני חלק מהיוזמה הזאת. כולנו פה חלק מהיוזמה הזאת, חוץ ממך, אביר.

אבל לא 90?

בולשביקים, אנחנו לא חלק מהיוזמה.

אם אתה כל כך נדיב, למה לא 90?

גם חוץ ממך, קרעי, והכול טוב.

למה לא 900? חבר'ה, למה לא 900? באמת.

- - -

אני חתום גם על היוזמה. גם אני חתום על זה.

נשמות, אנחנו עוד נגיע לחצי כנסת, למה אתם ככה? לאט, לאט, אנחנו בונים.

- - -

פינדרוס הזכיר את מעמד הביניים.

לשירות הציבורי יעלו את שכר המינימום, לא לעסקים פרטיים.

נא להתכנס לזמן.

אני אתכנס. מעמד ביניים, מתחת למעמד הביניים אתה יודע כמה משפחות יש? החברה - - -

כמה אתה מוותר על המשכורת - - -

די, די, די, מספיק.

כמה אתה מוותר?

די, די.

- - -

על כמה נורבגים אתה מוותר? אביר קארה, שני נורבגים תחתוך.

תאמין לי, זה כאין וכאפס לעומת הצמצומים שאפשר לעשות במגזר הציבורי. ממש מעט שאפשר לעשות.

קרעי. אביר, אתה מפריע לדיון כבר יותר מדיי פעמים.

כולם צריכים לתת דוגמה.

זה הכי יפה שהבעיה רוצה להציג את הבעיה.

די, קרעי, מספיק, נו, באמת. אתם רוצים שאני אוציא אתכם?

אני מעריך, רק בגלל ההערה של סגן השר, זו ממשלה שניפחתם באופן שערורייתי, 22 נורבגים, תסתכל בראי, ואולי צריך לקצץ אותך.

תודה.

אבל אני לא נורבגי.

אביר קארה, הגיע זמנך, דבר. אל תפריעו לו. אל תעשו לו מידה כנגד מידה. אביר קארה, תורך עכשיו.

אה, תורי עכשיו הגיע?

כן. גם שעון לא מכוון מדייק פעמיים ביום.

תראו, אז אני קודם כול ישבתי וחיכיתי פה.

למה לא הבאת פופקורן, מיכאל?

את השלוש דקות שלו הוא פשוט דיבר תוך כדי.

אני סגן שר, אנחנו מקבלים שש דקות.

תנו לו. אביר.

תראו, ישבתי והקשבתי פה בקשב רב, ואני רוצה להגיד לכם שלצערי הרב בנושאים הכלכליים בכנסת ישראל לאורך שנים אין ימין ושמאל, יש רק שמאל. מרבית ההצעות שהחברים שלי פה מדברים עליהן הן אותן הצעות מזיקות לאורך שנים. אני לא חושב שיש מישהו יותר מהממשלה הקודמת, כל ממשלה למעשה במדינת ישראל שעושה יותר נזק לאזרחים מאשר ההצעות שאתה שומע פה.

כולנו מסכימים על הבעיה, יקר לחיות בישראל, היה מאוד יקר לחיות בישראל גם ב-2008, ב-2012 כשהדלק עלה כאן 8.26, היו פה מחאות חברתיות אדירות וצודקות. המחאה שיש עכשיו בחוץ היא מחאה צודקת, יקר לחיות פה, קשה לחיות פה. רק שאני חושב שחלק מהחברים שלי בכנסת לא רק שלא מצביעים על הפתרון, הם הולכים לייצר עוד בעיה. אז חלק מהדברים שהוצעו כאן הם בעיה.

רוצה להסיר אחריות וחושב שזה יפתור בעיות.

ואני רוצה לומר גם עוד דבר אחד, חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, אם היה פתרון קסם כנראה ששר האוצר הקודם היה עושה אותו. הפתרון הוא לא פתרון קסם. הבאנו לפה לשולחן רפורמות אדירות. יש דברים שאפשר לעשות באופן מיידי.

כמה אפשר לתלות ברפורמות האלו שלא יביאו לך כלום?

אבל רגע, מרגי, הן עוד לא נכנסו לתוקף, שנייה, תמתין שנייה.

גם כשהן יכנסו לתוקף הן לא יביאו לך כלום.

אבל, מרגי.

אביר, איך זה מרגיש כשמפריעים לך לדבר?

אגב, לזימי, אתם מעלים את שכר המינימום ב-100 שקל בשנה, וב-600 שקל בחודש את יוקר המחיה.

ששש, קרעי, לא להפריע.

אבל זה מה שאמרתי, אתה אומר לי אגב.

נעמה, נעמה, אני קורא אותך לסדר שתיים וחצי למרות שזה מתאפס כי זה דיון חדש, אבל באמת.

אני מבקש להוסיף לי זמן.

אביר, אנחנו רוצים שתרגיש איך זה מרגיש כשמפריעים לך לדבר. בבקשה, אביר.

אני בסדר עם זה, אני יודע לספוג את העניין. תראו, יש לנו הזדמנות חסרת תקדים בממשלה הזאת, ואולי ההזדמנות הכי טובה שהייתה אי פעם, כי יש לנו ראש ממשלה שאין לו קבוצת לחץ, או אינטרס, שיושבת לו על הראש.

והוא לא מחויב לציבור.

אין לו ועדים, הוא מחויב רק לציבור, זה בדיוק העניין.

אביר, עזוב פוליטיקה, דבר על יוקר המחיה.

עוד שנייה, בבקשה.

הוא שליח של קהלת. הוא מחויב לימין הכלכלי האנרכיסטי, קהלת.

מרגי, מרגי, די כבר.

באיזה כתף קהלת? באיזה כתף קרן תקווה? תגיד לנו איפה - - -

די כבר, די, די.

חבר'ה, אני מאוד גאה בקהלת.

אני חושב שאנחנו עושים טעות, חבר'ה, יש לנו דוברים.

אני יודע שאת מאוד גאה בקרן ברל כצנלסון, את מביאה לכאן כל מיני דוגמאות, שעל אף אחת מהדוגמאות אף כלכלן בארץ לא יסתכל.

נעמה, יש לנו דוברים, עובדים סוציאליים שרוצים לדבר, גופים, אנחנו לא מגיעים אליהם.

בכל מקרה, עובדים סוציאליים, אגב, שמקבלים שכר נמוך למרות שמגיע להם שכר הרבה יותר גבוה.

יפה, דיברת טוב.

אבל הם מקבלים שכר נמוך בגלל שההסתדרות גורמת לאי-שוויון במדינת ישראל.

אני מבקש לתת לעאידה לדבר במקומי, מיכאל.

דפקת כניסה ויציאה.

בכל מקרה, אגיד לכם מה אפשר לעשות, מה אנחנו כן יכולים לעשות. העברנו כאן את הרפורמה ביבוא, והיא תיכנס לתוקף רק ביוני, צריך להקדים אותה למחר בבוקר. הרפורמה ביבוא חולקה לארבעה חלקים שדיברנו עליהם: אחד זה מכון התקנים.

ניתקתם אותו.

הדבר השני שהיה שם זה הרפורמה בתמרוקים, הרפורמה במזון הרגיש, וחשוב מאוד, אדוני היושב-ראש, אולי החשובה ביותר זאת הרפורמה בחקלאות. אפשר לחתום על הצו מחר בבוקר. מי שמונע את חתימת הצו אלו לא אנשי המקצוע. מי שמונע את חתימת הצו זה לא אנשים אחרים. מי שמונע את חתימת הצו לפתיחת השוק לתחרות, להורדת מכסים, להסרת כל המכסות ביבוא התוצרת החקלאית אלו פוליטיקאים וזאת פוליטיקה, וזה לא בצד המקצועי. הצד המקצועי של כולם.

בממשלה הקודמת, נכון?

הממשלה הקודמת כמובן במשך שנים. אבל גם שם הייתה את אותה בעיה.

אביר, תגיע למשפטי סיכום, בבקשה.

אני גם אסכם. יש כאן הרבה מאוד טענות, אדוני היושב-ראש, לרשות התחרות, אבל תקשיבו למה שרשות התחרות אומרת. רשות התחרות אומרת לכם שיש ריכוזיות מאוד גבוהה בענפים מסוימים.

צריך לטפל. יש לנו מנכ"לית חדשה.

מועצת החלב, מועצת הלול, כל הלובי החקלאי במדינת ישראל, אין מונופול יותר הרסני ממנה.

משפטי סיום , בבקשה.

תראי, חברת הכנסת נעמה לזימי, חשוב לי רק לומר לך שמונופול זאת לא עבירה על החוק. עבירה על החוק זאת חסימת תחרות. אתם יושבים כאן ומונעים מהשוק הישראלי לקבל תוצרת חקלאית תחרותית במחירים טובים. אתם הרבה יותר בעייתיים ממה שפוגעת - - -

דיפלומט יבוא.

אנחנו שומרים על הביטחון התזונתי של המדינה, אביר. וכל הסיסמאות שלך - - -

נעמה, נעמה, תתאפקי ותשמעי דברים שאת לא רוצה לשמוע, כמו שהשמעת לאחרים דברים שהם לא רצו לשמוע.

את פוגעת בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל, כי את מגנה על מונופולים. עצם זה שביצים בישראל עולות 40 אגורות יותר מכל מקום אחר בעולם זה רק בגלל שאת מונעת מאזרחי ישראל ביטחון תזונתי טוב יותר.

אביר, איך זה יכול להיות?

- - -

החקלאי מקבל 40 אגורות - - -

אני רק רוצה במילה אחרונה להתחבר לדברים של חברת הכנסת נירה שפק.

- - -

40 אגורות? איך 40 אגורות יותר?

אביר, משפט אחרון.

18 שקל יותר לתבנית ביצים.

מחיר הביצה ירד - - -

משפט אחרון, אביר. אביר, אתה לא שומע.

משפט סיום. אבל אני רוצה משפט סיום.

אני שמחה שרק אתה בעמדות שלך, זה המזל היחידי שיש לנו.

- - -

משפט סיום. תגיד אותו. נעמה, קריאה שנייה.

הינה, תראו מה קרה לכל השמאל, קואליציה ואופוזיציה, יא אללה, איפה שאתם רוצים לפקח על מחירים, לאסור על תחרות.

איפה אתה רואה אופוזיציה? זה רק הקואליציה של - - -

קרעי, קריאה שנייה.

הרגע היה פה חברך גדי יברקן, ולא חסרים לך חברים.

משפט אחרון.

בכל מקרה, ומרגי, תראה את מרגי, הוא ממש משתולל, שמאל כלכלי.

משפט אחרון.

אני עוד לא דיברתי.

קארה, משפט אחרון.

רגע, שנייה.

לא, אין שנייה, משפט אחרון.

שנייה, משפט אחרון, אני רוצה על זליכה, להתחבר לדברים שנירה אמרה.

תגיד במשפט.

אותו פרופ' זליכה שכל כך הפכתם אותו לגיבור שלכם, הוא אותו אחד שהתנגד לרפורמה בסלולר.

הוא נלחם בליכוד לא פחות.

כשהוא התנגד לרפורמה בסלולר. היום מחירי הסלולר, ברוך השם, הממשלה הקודמת עשתה דבר טוב, הינה, הממשלות הקודמות עשו דבר טוב, ועשו את הרפורמה בסלולר. הלכו באומץ, והיום מחירי הסלולר בישראל הם מהנמוכים בעולם. לכו על זה בכל המוצרים, תחרות תחרות תחרות.

תודה רבה. עכשיו שלושת הדוברים האחרונים.

אנחנו מקבלים את השירות הכי טוב.

אני שמחה שהעמדות הסהרוריות שלך לא זוכות - - -

נעמה, די, די, נעמה.

מי שמעודדת 40 שקל. אנשים צוחקים מזה.

בינתיים 43 חברי כנסת, ואנחנו עדיין סופרים.

יש לי אחיינית בכיתה ב', היא צוחקת ממה שאת אומרת.

אביר, אנחנו גם נגיע ל-30% - - -

נעמה. נא להוציא את נעמה וקארה. נא להוציא את שניהם, בבקשה. קארה, צא החוצה. קארה, צא החוצה, בבקשה.

די, סיימתי.

די. שלושה דוברים אחרונים: חבר הכנסת אלי כהן, מרגי, ומקלב; ואחרי זה כמה גופים, ככל שנספיק. בבקשה, אלי כהן. מרגי ומקלב, בבקשה.

אין כבוד לסגני שרים היום.

אבל נרשמתי.

אבל אין לנו פעם שנייה בינתיים. אם נספיק. יש דוברים בחוץ שלא הספיקו. אולי נספיק, נירה, אבל כרגע המצב קשה. אלי, בבקשה.

תודה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על כך שאתה והחברים הנוספים יזמו את הדיון החשוב הזה. אני יודע שאתה רגיש והלב שלך נמצא במקומות הנכונים. אך יחד עם זה, מי שהיה צריך להיות מוזמן לדיון הזה אלו לא רק החברות העסקיות, אלא אלה קודם כול שר האוצר ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי. בזמן שהם עכשיו מעלים את המחירים, את החשמל ב-5.7%, את הארנונה ב-1.9%, את הגז לבישול, את המשקאות הממותקים, את החד-פעמי. שרת התחבורה, במקום לבדוק את הטמפרטורה ברכבת, שתלך לנמלים ותבין כמה שם האוניות תקועות ובסופו של דבר זה מגלגל את המחירים. ולכן, נאה דורש נאה מקיים. הגורם העיקרי זאת ממשלה ישראל.

ואני רוצה לומר לך גם את הנתון הבא, בתשעת החודשים הראשונים של שנת - - -

גם הקודמת?

תנו לו לדבר, הוא לא הפריע לאף אחד. הבן אדם כיבד אתכם, אתם מדברים על הוגנות בשיח בכנסת, ואתם לא מקיימים את מה שאתם דורשים מאחרים. הוא לא הפריע לאף אחד, תנו לו לדבר.

אדוני היושב-ראש, בתשעת החודשים הראשונים של 2021 הרוויחה חברת החשמל 1.1 מיליארד שקל.

אין הצדקה.

תן לו לדבר.

חברה שכולה מוחזקת 100% בבעלות המדינה. אז במקום להעלות מחירים אפשר להוריד מחירים. ועם כל הכבוד, רשות החשמל צריכה ליישם את מדיניות הממשלה, והנוסחה שלה לא כתובה בדיוק באיזה פסוק כזה או אחר. והיא לא אחת מעשרת הדיברות, ובהחלט אפשר לבוא ולראות ולשנות אותה, ועשינו אותה בעבר.

ולכן, אני חושב שאם באמת יש לך אומץ ציבורי, ואני יודע, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שיש לך אומץ ציבורי, תיזום דיון שבוע הבא, אבל שיגיעו לכאן שר האוצר וגם שרת הכלכלה. ואגב, אחרי שהם הוציאו מכתבים לחברות, אני מתכוון להוציא מכתב להם, ובדיוק במקום לשנות את שם החברות, לרשום "שר האוצר ושרת הכלכלה" קודם כול תעשו ותטפלו בכם.

ונקודה אחרונה שתתייחס לנושא של רשות התחרות ושרת הכלכלה, שלא עושים שם השוואות מחירים, לא מקדמים את פתיחת השוק, דברים שהיו בעבר והם הרדימו אותם כי נוח להם. כי אנחנו יודעים בדיוק מי איתם. אבל אני חושב שעיקר הדבר צריך להיות דווקא לא מול התעשיינים, אלא מול היבואנים הבלעדיים, וזה הדבר המשמעותי שצריך לטפל בו. וכאן אני רוצה להאיר את עיניך, שהעברנו חוק שיבדוק את הנושא של היבואנים הבלעדיים, וחלק מהם - - -

ישירים.

ישירים, אוריאל לין, אני לא מתייחס בנושא הזה לישירים או בלעדיים, ושיבואו ויראו ויבדקו אותם. והעברנו כאן בכנסת ישראל, קואליציה ואופוזיציה, כי אנחנו רואים את הרווחים של אותם יבואנים בלעדיים שבשנת 2021 היו רווחי שיא. והחוק תוקן, ויש להם כלים לפעול, אבל עד היום שלושה חודשים לא קראו ליבואן אחד, כאשר החוק תוקן ויש להם את הכלים.

אז עם כל הכבוד, הדבר הראשון שצריך לעשות זה שממשלת ישראל תפעל לבטל את כל העלאות המחירים הדרקוניים שהיא עשתה בעצמה.

תודה רבה, חבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת יעקב מרגי.

תודה, אדוני היושב-ראש, וליוזמים. רבותיי, הכי קל ללכת ולנסות להגיב לכל דברי השטות וההבל ששמענו היום מחלק מהדוברים, חבריי חברי הכנסת. אני מבין שיש רגישות, אי-אפשר, צריך לתקוף רק את הממשלה לפני 12 שנים, את הממשלה הזאת אל תתקפו.

ועכשיו, לרכבת הדוהרת הזו של המחירים העולים וההתייקרויות יש שני קטרים, הקטר הראשון זה המשבר העולמי, הקטר השני זו התנהלות הממשלה או אם תרצו אי התנהלות הממשלה. מלחמה במונופולים מתמהמהת. אחד מהם, רבותיי, המונופול הגדול ביותר זו הממשלה בעצמה, אם זה בדלק, בקרקעות, בארנונה, בנמלים. רבותיי, אני כבר זועק על הנמלים מעל שנה. שרת התחבורה מגחכת לי, משקרת לי, אומרת לי: פתרנו את בעיית הנמלים. כולנו משלמים על דמי המתנה, החניה, האחסון, למה? וארנון בר דוד עשה הסכם שתיקה עם האוצר, הוא מסרב להכניס עובדים לנמל אשדוד. לפרק את נמל אשדוד היום לאלתר לאור המשברים שקורים שם. כולנו משלמים על המחירים האלה.

עכשיו, חברת החשמל לא הייתה איתי בממשלה. כל גוף ממשלתי ציבורי שרוצה לשנות אגרה או תשלום בודקים אותו. שיקום הגבר הזה, אחד בממשלה, אני עשיתי זאת לאורך כל הקריירה שלי, שיבוא ויגיד לפני כל התייקרות של החשמל: אני רוצה לבדוק את התייעלות חברת החשמל. אתם יודעים מה החלום השני של כל ילד היום? זה הייטק – 8200 כבר דילגתי, כי זה רק למשפחות מקורבים.

עד שיבוא הבסיס - - -

זה הייטק וחבר הנהלה של חברת החשמל. רבותיי, צריך אומץ, הממשלה צריכה להקים צוות מלחמה בהתייקרויות, זה מתפוצץ לה בפנים, אתם יודעים למה? ועוד משפט אחרון, לא אאריך. זאת צביעות, אכזריות לומר: העלינו קצבאות. העלו קצבאות לנכים בגרושים, לקחו להם מאות שקלים. נתנו קצבאות, מסכים איתם, חלק גדול, כולם יודעים, בקצבאות הזקנה, הבטחת הכנסה, כולנו יודעים לאיזה סקטור זה הולך. רובו המכריע לקבוצת עולים, אני לא מתנגד, הם באו לארץ, צריך לעזור להם. אבל להשתמש בקצבאות כדי להצדיק את הגל החזירי הזה של ההתייקרויות זה פשע.

תודה לך. דברים נוקבים. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם כולם שמעו את תחילת דבריך בדיון, אבל אני כן רוצה לעורר ולהציף אותם. ואני חושב שאתה צודק מאוד שבנושא של המאבק ביוקר המחיה לא צריך להיות קואליציה ואופוזיציה. אתה אומר, וזה נכון, המחאה הציבורית לא צריכה להוביל אותנו, אנחנו צריכים להוביל את זה, ואנחנו גם עושים את זה. אני חושב שוודאי בוועדה שלך, מתחילת הדרך, גם בדיוני התקציב ולפני דיוני התקציב דיברנו על עליית המחירים. אנחנו צריכים להתאחד, גם ככה כאיש קואליציה שהיינו הרבה שנים בקואליציה, העלינו את - - -

(הפסקת חשמל)

ראית מה זה להיכנס בקרטלים?

חברת חשמל.

- - -

- - - רק אותך, קרעי, זה מיזם שלך. מקלב, שומעים אותכם, תמשיכו. בואו נראה אם גם בחושך אתם יכולים להיות בשקט.

תרגישו מה זה אנשים שצריכים לכבות את החשמל בבית, לכבות את הדוד, את התנור, את המזגן, כי החשמל עולה להם.

קרעי, אם עץ נופל ביער ואף אחד לא ראה, אז האם הוא נפל? אם נוציא חבר כנסת בחושך ואף אחד לא ראה, האם הוא יצא?

אולי הוא יחזור בחושך.

מיכאל, כשדיברו מהאופוזיציה נכבה, ואז אתה דיברת שאתה מהממשלה ונדלק האור.

המחויבות הראשונית שלנו היא לאזרחים, ואז הם לא מבדילים בין הקואליציה לאופוזיציה, זה קל מאוד להטיל את זה על אחרים. אבל אנחנו כן יודעים שבעיקר האוצר, לכוון את זה לכיוון האוצר, יש לו ניגוד אינטרסים, הוא מחפש עוד הכנסות על חשבון האזרחים במקומות שיותר קלים לו. ואנחנו צריכים לכוון את זה למקומות שהאוצר צריך להתערב, והממשלה יכולה לעשות את זה. לא האזרחים צריכים לעשות את זה. אם אנחנו יכולים לגלות כשל שוק ולשנות את זה בחקיקה, ואם זה בהוראות כאלה ואחרות, את זה הממשלה יכולה לעשות. אם אנחנו רוצים שהממשלה תתמרץ איפה שצריך להכניס באמת איזו סוג של תחרות, והיא יודעת איפה לגלות את הכשל, ואז לעודד כאלה שיבואו בתחרות עם הגופים, זה מה שהממשלה צריכה לעשות.

עד עכשיו האוצר עומד על הדוכן, על הפודיום פה, וגם הוא אומר כל הזמן שהכול גן עדן, אין שום בעיה, עובדה שמדד המחירים לא עלה. אתם יודעים למה מדד המחירים לא עלה? ועוד בהשוואה לעליית המחירים? מפני שמדד המחירים בנוי גם מנסיעות לחוץ לארץ, ובילוי, ומלונות, ושם באמת אין היום. אבל אם אנחנו משחקים עם המשוואה ולוקחים רק את החלק של עליית המחירים, ומזה אכפת לאנשים, שם העלייה הייתה הרבה יותר גדולה מהמדד שלא עלה. ולכן זה מה שצריך להוביל אותנו. ואנחנו לא יכולים להטיל את זה על העלאת חומרי הגלם ועל ההובלה, זה לא נכון.

והטענה המרכזית, התשובה הניצחת לדבר הזה, איך יכול להיות שהרווחיות של כל הרשתות ושל כל הגופים במשק היא רווחיות הרבה יותר גדולה. אם הם היו רק מעלים את המחירים צמוד למה שעולה להם יותר היינו צריכים לראות שהרווחיות שלהם היא אותו דבר כמו שהייתה קודם. וזה שיש להם יותר רווחיות זה סימן שהם מעלים את הדלתא הרבה יותר.

הבנקים מביאים רווחים של מיליארדים בשנה. מיליארדים. הוגבל שכר הבכירים שם ל-2.5 מיליון.

של יחימוביץ'.

שלי, והאחרים, וגפני, כולם היו שם.

הקשבתי לדבריך.

פה אתה רואה אדם אחד בחברת מזון שהכניס בתשעה חודשים 30 מיליון שקל. מאיפה באו ה-30 מיליון שקל? מהצלחת של אזרחים. תרוויח 4 מיליון. אבל אתם לא מתביישים?

זה גזל.

אתם לא מתביישים. תרוויחו, תחגגו, תהיו עשירים, אבל מדתיות, שזה נראות. איך אמרה בלובי 99? יש הערת אזהרה של חישוב הסיכונים, של אותה חברה אגב, לא צפויה מחאת צרכנים בקרוב, ולכן הכול סבבה. אז כנראה שצפויה. אבל צפויה גם עבודה של הכנסת ושל הממשלה, כי בלי זה לא יקרה כלום.

אתה מדבר על 30 מיליון, אבל המאזנים של כל רשתות השיווק גדלו במאות אחוזים, במאות מיליונים, לא בעשרות מיליונים. זה אומר שמישהו כאן לוקח על חשבון הצרכנים ומעלה את המחירים, ובזה צריך טיפול. זה נכון, אנחנו מעודדים את המחאה. אבל בסופו של דבר הם צריכים טיפול שלא רק שיורידו את מחיר הקוטג'. במאבק ציבורי הולכים על דברים מסוימים ושם הם נזהרים. מאבק יסודי רק ממשלה יכולה לעשות. הזהרנו ואמרנו שהעליות במחירים האלה, פעם תלו את זה בבריאות הציבור, ופעם תלו את זה באיכות הסביבה. ולמה מעלים תחבורה ציבורית ב-25%, אין לי תשובה למה העלו את זה, ולמה מעלים את הדלק, ושצריכים להגדיל את ההכנסות שלהם. זה דבר שכל אחד מאיתנו יודע, כשהחלב גולש אז הוא יוצא הרבה יותר ממה שהיה בשפה, הוא מוציא את זה, ואז זה מה שקורה היום. העלאת המחירים כשאתה נותן אפשרות לרשות מזון, רשתות השיווק, ולא משנה מה, להעלות מחירים, ואתה מאפשר את זה, המחירים עולים בהכול. וכשהכול עולה אתה מעלה את זה הרבה יותר.

ולכן, אנחנו צריכים לבוא פעם אחר פעם, וועדת הכלכלה היא הוועדה שבאמת אמונה על כך ויכולה לעשות את זה, ולא לתת לממשלה לעשות, ובעיקר לאוצר. אני מסתכל על זה מול האוצר, באמת לשקף אותם ולראות את זה, אל תבואו כאן לכנסת ואל תבואו לפני הציבור ותגידו: אין יוקר מחיה, הכול בסדר, טוב לציבור, יחסית לעולם אנחנו הרבה יותר טובים. זה לא מה שהאזרחים מחפשים.

את זה כבר הפסיקו להגיד. כבר עכשיו מה שנקרא טיפה התעוררו. תודה רבה לך, חבר הכנסת אורי מקלב. ד"ר רון תומר, התאחדות התעשיינים, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש, אני אדבר ממש בקצרה כי אני רוצה שדודי מנביץ יושב-ראש איגוד המזון אצלנו ידבר יותר בפרטים על המזון, אבל אני חייב להגיד שלושה משפטי פתיחה. וברשותך, אני אעביר אליו את רשות הדיבור.

בבקשה. העיקר להיות קצרים, שנספיק לשמוע עוד אנשים.

קודם כול, אין ספק, ולמרות שאני חולק על דברים מסוימים כאן, רגישותך החברתית ברורה וידועה, וברור לי שהדברים שלך נעשים באמת ממקום של הכרת מה שקורה בשטח, והכרת הצורך לעזור לחלשים. אבל לצייר את זה כאנחנו נגדכם, ולצייר תעשייה ישראלית כאילו היא זו שפוגעת, אני מכיר עשרות, מאות תעשיינים שרגישותם החברתית לא נופלת מאף אחד שבחדר הזה.

נכון, והם גם הגונים, אבל אז אתה רואה את הדיבידנדים, ואת השכר שלהם, ואת המשכורות לעובדים הזוטרים, ואתה רואה הוגנות. ויש אנשים שיש להם נתח שוק ואנחנו נאמנים להם, מאז שאנחנו תינוקות אנחנו אוכלים במבה וביסלי אוסם, זה המותג שלנו, ובשל הנאמנות שלנו הם לא נאמנים אלינו. וזה מה שהיה עם הקוטג' ותנובה, היינו נאמנים לקוטג' עם הבית, ובגלל זה חשבו שאפשר לעשות אותו בעשרה שקלים. עד שיש מחאה הוא פתאום נהיה ארבעה שקלים, ומרוויחים בארבעה שקלים. ובפסטה סיפר לנו פה בן אדם שבשלושה שקלים הוא מרוויח, אז למה צריך חמישה ושבעה שקלים לאותה פסטה?

ברשותך, אדוני, לגבי הפסטה אני רק יכול להגיד מילה, אבל אני אגיד קודם משהו אחר. קודם כול, חשוב לי בשמנו להגיד שזה לא אנחנו נגדכם. אבל מה שכן, ואני לא מפנה את זה לך, אדוני, מאז 2011 נוצר נוהל חדש, שהממשלה, כל ממשלות ישראל, לא יודעת איך לענות לציבור על יוקר הדיור, יוקר המחיה, היא תופסת הכי קל את אנשי העסקים בגלל שבעצם לכאורה, ומסיתה את האש אליהם. למה אני אומר את זה? כי אפשר לעשות טיקטוק נגד הפסטה ולהראות פסטה מטורקיה, וזה בסדר, אפשר לקנות פסטה מטורקיה, למרות שאני גאה לשלם פה שכר מינימום בתעשייה של 3,000 דולר, ועובד בטורקיה מקבל פחות מ-300 דולר, ועוד הרבה דברים אחרים. אפשר לקנות פסטה מטורקיה. אבל מי יעשה טיקטוק על צריכת מים? מישהו ידבר, כבוד היושב-ראש, על תאגידים שמרוויחים מאות מיליוני שקלים ולא מחזירים את זה לציבור?

אני דיברתי פה בפתיח.

אני יודע.

אמרתי שלנו יש אחריות כממשלה לפעולות.

יפה.

ולכם יש, וכל אחד שמסיר מעצמו אחריות הוא לא בסדר.

אני לא מסיר, אני איתך באותה סירה.

ואגב, הפסטה של אוסם גם באה כנראה מטורקיה, משם יש יבוא.

אוסם היא באמת לא יצרנית פסטה, וכתב אתמול טור בגלובס מישהו שאמר שאם היה כל כך - - -

ראינו שזה מיובא.

זה לא נכון, לא מטורקיה.

אז מארץ אחרת.

לא משנה, אבל היה כל כך רווחי לייצר פסטה אז למה אף אחד לא מקים פה מפעל? ואני שם את זה בצד. אי-אפשר לעשות טיקטוק לקרוא לאנשים לא לצרוך מים, אי-אפשר לקרוא להם לא לצרוך חשמל, אבל חלק מהבעיות שלהם וגם שלנו נובעות מהעניין הזה. ואם נבין שכולנו בסירה אחת נוכל לשאוף לפתרון.

עוד מילה אחת שחשוב להגיד. ההתקפה הזאת על התעשייה היא קשה, כי דיברו פה חלק מהחברים על מונופולים. איך אתה שובר מונופולים? אין לי בעיה, אפשר להביא יבוא פרוע, וזה בסדר, יש יבוא במזון, אבל אני רוצה לשבור מונופולים ולקיים עוד תעשיות, לקיים פה תחרות כדי לתת עבודה לאנשים בפריפריה. אבל העלהום הזה יכול לגרום פה לאנשים טובים לפחד לפתוח פה, כי עדיף לך לייצר מעבר לים, להביא לפה, ואתה לא בקו האש. ולכן, גם אם הביקורת מוצדקת או לא, גם אם המשקולת היא עלינו ולא על הממשלה, אני חולק על זה. אבל את הכול צריך לעשות בשום שכל ומתוך הבנה אסטרטגית קדימה.

מחירי הדיור מושפעים מהממשלה.

אבל גם מחירי היצור, אדוני.

ותאגידי המים ניפחו את האגרות והעלו את מחירי הבנייה העצמית באחוזים רבים. אם פעם שילמת אגרת ביוב ומים 6,000 שקל, אתה משלם 40,000 שקל. אז אנחנו יודעים לשים אצבע על אחריות הממשלה, אבל פה ראינו גם חגיגה אחרת של אנשים שלא היו קשובים לציבור.

נכון, אדוני, אבל אם הייתי רוצה לסיים את הדיון ולא להשאיר זמן לדובר אחר הייתי מקריא לך את רשימת המיסים הנוספים, לא מס הכנסה, שמוטלים על התעשיינים, הבלו, המים, דברים אחרים, על עובדים, על מפה, על משם. זאת אומרת שצריך לעשות פתרון כולל. ולכן, אני אגיד דבר אחד, כדי שנהיה בסביבה תחרותית, כדי שנביא לפה עוד מפעלים, כדי שנפריח את הפריפריה, נייצר מקומות עבודה, אני שולח יד, אדוני, אליך, אם תוביל את זה, לשר האוצר, לשרת הכלכלה, חייבים לעשות איזושהי חבילה אחרת. לא אנחנו מולכם, אלא איך כולנו ביחד נכנסים לתוך הפיילה באחריות חברתית, מבינים מה נדרש, וגורמים שלאזרח יהיה טוב. אנחנו לא יכולים למעשה.

זאת קריאה ראויה, כי יש בה גם לקיחת אחריות, ולא שאחד מטיל על השני את המטוטלת.

תודה, אדוני. כמי שבא ומכיר את הקשיים אני חושב שאתה יכול לעזור לי להוביל אותה. אני יודע שגם השרים בממשלה יכולים להיות קשובים לזה. אשמח שדודי מנביץ ייתן קצת מידע.

תודה רבה. בואו ניתן לדודי, אבל קצר.

רגע, אדוני, מילה אחת אני רוצה כי אוריאל לין יצא, אני רוצה להקריא לך פתק שהוא כתב לי. אני מקווה שהוא יסכים.

אבל אני אמרתי שאני אתן בהמשך.

אבל הוא יצא.

לא עכשיו. עכשיו דודי מנביץ, מר קרעי.

מילה אחת, זה פתק קצר, תסתכל.

מילה? תגיד מילה, נו.

מילה. "נשמח להוריד דמי טיפול ארגוני יחד עם כלל המגזר העסקי", זה מה שהוא כתב.

יופי.

אז אני חושב שזה משהו שאנחנו יכולים להמשיך כחלק מהמאבק הזה.

תודה רבה. דודי מנביץ.

אבל אתה שם את זה - - -

לא, לא שמתי רק על זה, דיברתי יפה מאוד על הממשלה.

ששש. דודי מנביץ.

ואני שמח על מה שאמרת.

קרעי, תגיד, אני אוציא אותך דקה לפני סוף הדיון? מספיק.

חבר'ה, זו אשמתי.

דודי מנביץ.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, גם אני שמח על הדיון. יש פה דיון מאוד מאוד חשוב. אין ספק שיקר וקשה לחיות בישראל, והדיון הזה מאוד מאוד אמוציונלי עם הרבה מאוד אמירות. אני חושב שלפני הכול אנחנו צריכים להיצמד לעובדות. אנחנו חייבים להיצמד לעובדות ולמציאות. ואני רוצה להזכיר שלוש עובדות.

במדינת ישראל בשבע-שמונה השנים האחרונות, משנת 2013 ועד היום, לא עד היום, סליחה, עד אוקטובר 2021, מדד המחירים לצרכן והאינפלציה בישראל עמדה על 2.1%, מהנמוכים ביותר בעולם וב-OECD. ונשאלת השאלה הכיצד כזה דבר קורה? איך זה יכול להיות אם מחירי הדיור הרי כל כך התייקרו. והסיבה זה השקף, יש לי פה שקפים, אבל שקף אחד רק ביקשתי שיעלו, שקף אחד שהוצג כאן בוועדה באוקטובר שנה שעברה, לפני שלושה חודשים על ידי נציגת הממ"מ כשהתקיים כאן הדיון. זה שקף שמראה שתעשיית המזון הישראלית, את המוצרים שהיא מייצרת היא הוזילה.

יש לנו את השקף?

דקה. משנת 2013. יש לי פה גם את הסקירה אם כבודו ירצה. משנת 2013 ועד היום היא הוזילה ב-7%. כל מי שאומר שהוא בדק איפה היה, למה לא הורידו, שער הדולר, 7%, רבותיי, נומינלית תעשיית המזון הורידה.

יתרה מזאת, מה קרה בעולם באותה תקופה? באותה תקופה מדד מחירי המזון ב- OECDעל ב-19%. זה נכון שלצרכן המחירים התייקרו ב-2%. אנחנו הוזלנו ב-7%, במדף המחירים התייקרו ב-2%, אבל לא בגללנו, אנחנו הוזלנו. כל הנתונים שאני עכשיו אציין כולם רק מהגורמים הכי מוסמכים במדינה.

אבל, דודי, אלה ממוצעים של כל החברות.

לא, רגע.

אבל האם אתה עם יד על הלב אומר שכל החברות נוהגות בהוגנות וביושרה בתמחור שלהן של המוצר?

אני אענה. קודם כול אני כאן מייצג את כל תעשיית המזון, ויש פה חשיבות גדולה משום שאני רוצה גם להתייחס לתעשיית המזון, שהם היצרנים הקטנים שיש חשש גדול מאוד להמשך קיומם. ואני רק רוצה, אם תרשה לי בבקשה, כבודו, רק עוד שתי עובדות, ואז אני אגיע לסיכום ואגיד מה אני אבקש או מה אני ממליץ ומה אני מציע.

בבקשה.

רבותיי, תקופת הקורונה, שנתיים, מדד מחירי המזון של תעשיית המזון הישראלי בהשוואה עולמית עם כל העלויות שהיו וכל מה שהיה, וקשה לייצר, ומיגון ברצפת הייצור, אנחנו המדינה אחת מתוך שלוש היחידות בעולם שמחירי המזון, לא אנחנו אומרים את זה, הלמ"ס אומר את זה, כמעט ולא השתנה, כאשר בעולם מחירי המזון עלו ב-6.5%.

ופה אני רוצה לומר שלושה דברים, כבודו. למעשה יצאה אליך - - -

קצר, בבקשה. חבר'ה, יש גופים ששעתיים לא פתחו את הפה, עשרות גופים בזום. אנחנו מאזנים בין כנסת לבין ציבור, עוד לא נתנו ל-30 גופים להגיד משהו, אז תנו - - -

מיכאל, ההערה הייתה לנתונים שהוא מציג, כי אני מחזיקה הדוח של הנתונים, והם אחרים.

אבל מה אני אעשה, נירה, אני מנסה לאחוז את המקל בשתי קצותיו, ולאזן.

גם אני מחזיקה דוח.

בבקשה, את מוזמנת.

הוא אמר בפתיח.

אני לא אומרת ששלך לא נכון, אני אומרת שיש עוד אחד.

דודי, נא להגיד משפטי סיום, בבקשה.

מאה אחוז. יצאה אליך אתמול, לשר האוצר, לשרת הכלכלה, וגם אליך, הוצאתי מכתב מטעם איגוד המזון. ואני רק אציין את אחד הסעיפים שיש שם, שבהם אני קורא לקיים דיון משותף עם יצרני המזון, התאחדות התעשיינים, במטרה לגבש תנאים במסגרתם תפעל הממשלה מצידה לריסון עליות מחירי התשומות שבשליטתה, ולהפחתת עלויות היצור בו תעשיית המזון מצידה תעשה ככל שביכולתה לריסון ויציבות במחירי המוצרים בישראל עד אשר צונמי ההתייקרות יחלוף.

אני רוצה רק לסיים בדבר אחד, וזה החשש הגדול. רבותיי, יש צונמי, זה לא מצב רגיל, חומרי הגלם, כולכם יודעים, בעולם מתייקרים בעשרות אחוזים. ואנחנו מסתכלים על אוסם כזה ואוסם אחר. יש 180 יצרני מזון שנמצאים, וחבל שהגב' שממונה, יושבת-ראש הרשות לתחרות - - -

יש נציג שלה.

דודי, נא לסיים, בבקשה. משפט סיום.

משום שאני רוצה לפנות אליה. אבל זה חשוב מאוד, כבודו.

משפט סיום, בבקשה.

משום שקיימת סכנה גדולה לעתיד היצרנים הקטנים. ואני קורא מכאן, שבסופו של דבר בתהליך הנוכחי ובעלויות שישנן כמות היצרנים ייסגרו, ורמת התחרות רק תצומצם.

אני רוצה לסיים ולהגיד לך, כבוד היושב-ראש, שבדיונים שניהלת בנושא הרפורמה החקלאית, ורפורמת היבוא, הייתה כאן נציגת איגוד המזון הגב' גליה שגיא מנכ"לית, ואנחנו תמכנו באופן מלא על יישום הרפורמה. ולמיטב זכרוני, אתה אפילו ציינת את הדבר הזה.

כן, עבדנו ביחד. הגענו להסכמות.

אתה יכול להיות מליץ יושר עלינו. אבל אני רוצה להגיד גם למה היינו בעד. משום שאנחנו לא חוששים מתחרות משום יבוא. יש כאן תעשיית מזון ישראלית חזקה ואמינה שהוכיחה את עצמה בתקופת הקורונה. מי שחושב שיש מחירי מזון יותר זולים מעבר לים מוזמן לייבא כמה שהוא רוצה, אין עלינו חסמים. למעט תוצרת חקלאית אין עלינו חסמים.

תודה רבה. ענבל חרמון יושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים בזום.

שלום, ברשותכם, אני רוצה להעיר כמה נקודות שאני מרגישה שלא מספיק הובאו פה בחשבון. ואני רוצה להקריא לכם כמה נתונים מכל מיני מחקרים. ובעצם אנחנו רואים שחוקרים רבים חושבים, ואנחנו רואות את זה כמובן בשטח, אני יושבת-ראש איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, משפחות שחיות במצוקה כלכלית יש להן סיכון גדול יותר שיתרחשו חוויות שליליות שמעורבת בהן רמה גבוהה של סטרס, חשיפה למפגעים סביבתיים, אלימות במשפחה ובקהילה, התפרקות התא המשפחתי, מעברי דירה תכופים, קשיים במקום עבודה, החלפת עבודות ואבטלה, ושימוש רב יותר באסטרטגיות הוריות שליליות. ילדים צעירים שחשופים לסטרס כרוני ולמצוקה חברתית כלכלית זה עלול לשבש את התפתחותו של מבנה המוח, ולהגדיל את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית שתתמשך גם בבגרות.

הסיפור בעיני הוא לא יבואן או יצרן כזה או אחר, הסיפור, ופה אני מתחברת לדברים של חלק קטן מחברי הכנסת שהתייחסו לזה, לא מבינה על מה מתפלאים, אנחנו במגמה שכבר כמה עשרות שנים מצד אחד עליות מחירים, ומצד שני קיצוץ בלתי נסבל בשירותים הציבוריים, שזה אומר רווחה, חינוך, בריאות, שיכון, תחבורה. כל הדברים האלה גורמים לזה שההוצאה הפרטית של אנשים הולכת וגדלה, זה ביד אחת, השכר הולך ונשחק. ואחר כך אנחנו מתפלאים, דרך אגב, שנחשף סיפור כזה שבמעון לאנשים עם בעיות התפתחותיות יש שם מטפלים שמרוויחים שכר מבזה, ואף אחד לא רוצה לבוא לעבוד, ואז בעצם קורים שם מקרים כמו שאתמול נחשף על ידי משרד הרווחה. אני אומרת בסוגריים, כי הדברים האלה בסוף קשורים אחד בשני, וצריך להבין שאם לא נשקיע היום במדיניות - - -

ענבל, משפטי סיום בבקשה.

אני אומרת, זה הסיום. אם לא נשקיע היום בשינוי כיוון הספינה, אני לא מבינה למה אחרי שנתיים של קורונה עוד צריך להסביר את זה. הסיפור הוא לא בהכרח עוד תחרות, הסיפור הוא לא בהכרח יבואן או יצרן כזה או אחר, כן הגינות, לא הגינות. אין לי ציפיות מהאנשים האלה, לא בקטע מזלזל. הסיפור הוא מדיניות ממשלתית, כן, פיקוח על מחירים זאת לא מילה גסה, העלאת שכר והעלאת שכר המינימום זאת לא מילה גסה. אנחנו אחר כך כחברה וכמדינה משלמים המון כסף, המון כסף בגלל ההזנחה הזאת של אנשים, שאחר כך מוצאים את עצמם מאושפזים יותר, שמוצאים את עצמם יותר, לצורך העניין, במסגרות מחוץ לבית, שמוצאים את עצמם מתמודדים עם דברים הרבה יותר קשים, ולא מצליחים להשתלב בשוק העבודה.

תודה. תודה רבה, ענבל.

רק מה? זה לא כל כך פופולרי לטפל בדברים האלה, כי התוצאות של זה הן רק בטווח הרחוק. הסיפור הוא שכר שנשחק מול יוקר מחיה, והסיפור זאת מדיניות ממשלתית לא רק של הממשלה הזאת, לא של הקודמת, של כל ממשלות ישראל ב-30, 40 שנה.

תודה רבה. ואני מסכים עם הרבה ממה שאמרת, ואלו בעצם ההשלכות של החיים עצמם, של החלשים ביותר שמנסים ליצר לעצמם – אגב, אנשים עובדים, שני הורים, שכר מינימום פלוס, אפילו 12,000 שקל בחודש, ארבעה ילדים, צריכים לקנות בית ב-4,000, 5,000 שקל משכנתה. חינוך חינם הוא לא חינם, הם משלמים על חינוך, בריאות חינם הוא לא חינם, מוסיפים עוד קצת, וככה הם לא גומרים את החודש. הם עובדים, אבל הם לא גומרים את החודש. הם חרוצים. זה לא מתכנס. ומשם מתחילים משברים, והלוואות, והלוואות בשוק השחור, ומתח במשפחה, ואי ודאות, ועולמות שלמים. זה המצב שאת מתארת, ותודה רבה. לחברי הכנסת ממש הערות קצרות. גדי, בבקשה.

כן, הערות קצרות. אדוני, אני רוצה להתייחס לאזרחים, בעיקר בעיקר אחרי תקופה של קורונה שעדיין מלווה אותנו ולא נגמרה. המוני אזרחי מדינת ישראל שהיו בחל"ת, יצאו לחל"ת, חזרו, חלקם עכשיו גם ללא עבודה, ללא פרנסה, כאלה שבתו ירוק לא יכולים לחזור לעבודה מכל מיני שיקולים. עליית המחירים בעת הזו להמון המון אנשים זה עוני, זה ממש לגזור עליהם לחיות בדלות, במעמד ביניים שכמעט ולא קיים. עכשיו כולם הפכו לעניים, מאלפיון עליון, מעמד ביניים, ומתחת לאחוז חסימה, סליחה, מתחת לשכר מינימום אנשים מתפרנסים. אזרחי מדינת ישראל רובם הולכים ונהיים עניים, עוד יותר עניים, והעשירים נהיים עוד יותר עשירים.

אני חושב שהשיח הזה צריך להיות מנותק משמאל וימין, מתקשורת ופוליטיקה, וצריך להיות ענייני, ואני מקווה מאוד שבדיון הבא תהיה כאן ממשלה, שר האוצר ושרת הכלכלה לדון בכך. ורק מילה אחרונה לסיים כאן, הממשלה צריכה למשול ולנהל, ולצערי הרב, אני בוודאי בעד מה שהציבור יעשה.

אמרת לי מילה ואתה דופק נאום בלי הפסקה, אז בוא, תשמור על האמינות שלך.

אני מסיים. המשפט שרציתי להגיד, שהממשלה לא יכולה להסית את האזרחים בכובע שהיא נמצאת בו אל מול בעלי העסקים. זאת הסתה פרועה, זה צריך לבוא מהציבור.

תודה רבה, גדי. נירה, רצית משפט, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לומר אמירה שהיא מפה, מהבית הזה, שהיא בעיניי. בסוף מחזיקים, קראנו מסמכים, אני מחזיקה כאן ניתוחים כלכליים, מחקרים שמביאים, הממ"מ, מבקר המדינה, כל הדברים האלה. אפשר שכל אחד ייקח את התחום שמוצא חן בעיניו או את מה שמסתדר, ולהקריא אותו. ויש גם אופציה שאני רוצה להניח פה על השולחן. בסוף כולנו שבויים במחקרים והשוואות ל-OECD. קראתי מחקר של מוסד שורש, מוסד לחקר חברתי כלכלי, שאומר: בואו תעשו עבודה רצינית, בואו תבחנו את כל ההשלכות. קודם כול בהשוואות שתהיה שפה משותפת. יש שלוש אופציות: או לקחת קטגוריה של תצרוכת ספציפית ולבדוק אותה ולהשוות; או לקחת שכר מול סלי תצרוכת; או לקחת את ה-OECD. חיפשתי ולא ראיתי שום דבר שמשווה את כל הדברים האלה כדי ליצור שפה משותפת.

והדבר השני שצריך לעשות זה באמת לקחת את כל המרכיבים כולם, בין המשק לבין האזרח ולבין האחריות שלנו להוביל דברים, ובסוף לסל האחד הזה של מה שאנחנו רוצים לתת לתושבים, ומה מממן אותם. אין לנו כסף על העצים, יש לנו משאבי טבע, מה קורה איתם? האם הם חלק מהנטל במשק? אני לא חושבת שזה נעשה.

ואני חייבת להגיד כאן אמירה פוליטית, ביש עתיד כן מתייחסים לכל המרכיבים האלה. ואני אשמח אם זה לא יהיה רק ביש עתיד, אלא יהיה בכלל. ונוביל את זה בצורה מסודרת, כי אנחנו לא ניתן לפגוע במעמד הביניים, ולא באלה שעובדים וצריכים לקבל את המענים מכאן. תודה.

תודה רבה לך. נסכם את הדיון באופן הבא, יש הרבה מה להגיד, אבל לא נגיד את כל מה שאמרנו בתחילת הדיון.

ועדת הכלכלה תבקש מהממשלה בתוך חודש להציג תוכנית עבודה ממשלתית למאבק ביוקר המחיה, שנגזרת ממכתבם של שר האוצר ושרת הכלכלה לגופים העסקיים בענף המזון, שיש שם חשד לשליטה בנתח שוק שמאפשר להם לייקר מחירים באופן לא מידתי בתקופה הזאת. תוכנית העבודה הזאת תוצג לוועדה בעוד חודש על ידי משרד האוצר כאינטגרטור, וכל משרדי הממשלה הכלכליים שכפופים ומפוקחים לוועדת הכלכלה יציגו גם הם: כלכלה, תקשורת, חקלאות, וכו'.

דבר שני, אנחנו קוראים לממשלה לחזק את ידי הרגולטורים ולהקצות להם את כל הכלים, המשאבים והסמכויות לפעולה. העובדה שהמועצה לצרכנות נאבקת על קיומה מבחינה כלכלית כשהיא מסוגלת לעשות דברים גדולים, כולל תביעות ייצוגיות נגד מי שהפלה צרכנים, זה דבר לא ראוי. והממשלה נדרשת להביא לוועדת הכלכלה ולוועדות האחרות את כל החוקים ואת כל תיקוני החקיקה שיאפשרו לרגולטורים לפעול ביתר שאת במלחמה ביוקר המחיה.

הוועדה קוראת לראש הממשלה להקים קבינט למאבק ביוקר המחיה בראשותו, עם כל השרים הכלכליים, כי זה אחד הנושאים הכואבים ביותר לאזרחים. יוקר המחיה בישראל הוא לא אשמת גורם אחד, והוא לא אירוע חד-פעמי, הוא אירוע מתמשך, הוא כואב, בסוף זה הקיום הבסיסי של משפחה עובדת בשכר מינימום, שסל הצריכה שלה והקיום שלה לא מתכנס והיא במינוס, ומידרדרת לתהומות של הלוואה וחדלות פירעון.

לכן, הנושא הכואב הזה לכל כך הרבה אנשים מחייב טיפול אינטגרטיבי של כלל משרדי הממשלה בהובלת ראש הממשלה. הממשלה צריכה לעשות את חלקה בהסכם ובנאמנות שלנו לאזרחים בתחומים של: מיסוי יתר, ובתחומים של רגולציית יתר, ובתחומים של פתיחת שווקים, כפי שוועדת הכלכלה עתה ברפורמת היבוא והיצוא. אני אומר יצוא כי השווינו את התנאים של היבוא ליצוא. אי-אפשר לעשות יבוא בלי לחזק את התעשייה שתוכל לפעול לפחות באותן דרגות חופש ואפקטיביות כמו היבוא. ואנחנו רואים פערים כאלה, למשל בקנאביס יבוא אדיר ותעשייה עם רגולציה כבדה שמתקשה להרים ראש. ועוד הרבה דוגמאות מהסוג הזה. אז גם מיסוי, גם רגולציה זאת חובתה של הממשלה, ועבודת הרגולטורים על המגזר העסקי.

חובתו של המגזר העסקי לנהוג בהגינות כלפי הצרכנים. יש חברות כמו שראינו: יוניליוור, טעמן, אחרות, שמספקות לצרכן הזדמנות למוצר שאפשר לרכוש אותו בזול, דומה למוצר הממותג הידוע והמוכר לנו. ואותן חברות שחושבות שהצרכן הישראלי חייב להשתמש באוסם ובמוצריה, או במשחת שיניים קולגייט, או במוצרי סנו, אנחנו לא חייבים להשתמש במוצרים האלה. אנחנו אוהבים את המוצרים האלה, אבל כל עוד הם לא מופקעים ביחס למוצרים מקבילים בעולם. וזה חל על כולם, על תנובה, על שטראוס, על דיפלומט, על שסטוביץ, הרשימה ידועה. אלו לא אנשים רעים, אבל הם לא מבינים שיש להם אחריות מתוקף השליטה שלהם בשוק של מוצר מסוים, מתוקף הנאמנות של הלקוחות והאזרחים אליהם שנים רבות. חובת הנאמנות שלהם על האזרחים לא פחות גבוהה. אני חושב שהם יצטרכו לעשות חשבון נפש באירוע הזה, ואני מקווה שהציבור יהיה ערני, ושמשהו נוצר פה לאפקטיביות של תבונה צרכנית ברגעים שהדברים מוגזמים. תודה רבה.

אני מתנצל בפני כל הדוברים שלא הספיקו. ראיתם שזאת הייתה ישיבה קשה לניהול עם הרבה עניין מכל המגזרים והכיוונים, ואני מקווה שנתקן את זה בדיונים הבאים. כלפי אותם דוברים שלא הספיקו לעלות היום אני מתנצל באופן אישי. אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:17.