פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
02/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 32
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, א' באדר א' התשפ"ב (02 בפברואר 2022), שעה 9:30

הסדרת המקצוע מטפל בעזרת בעלי חיים

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר

ולדימיר בליאק
מיכל וולדיגר

רוני בלנק - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ארני זקס - ראש תוכנית, מכללת דוד ילין

אילת אלקיים - מטפלת בעזרת בעלי חיים

מירי שרון דה פריס - מטפלת בעזרת בע"ח, מרחב - האיגוד הישראלי לטיפול רגשי הנעזר בבעלי חיים

צורית חבר אחיאל - מטפלת רגשית בסיוע סוסים

שאול יציב - ראש האגף לרישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

אילת שמואלי גולדין - אגף רווחת בעלי חיים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אסף סגל - ראש מטה אגף בכיר הסדרת עיסוקים, משרד הכלכלה והתעשייה

רונן דוידוביץ' - מנהל מערך שב"ן וביטוח, מכבי שירותי בריאות

עמרי לבני - מנהל מרכז אופק להכשרת מטפלים ומדריכים

אסף פיליפ - מטפל רגשי בעזרת בעלי חיים

אהוד לבנון - יו"ר העמותה לקידום הרכיבה הטיפולית

צח בן יהודה

תמי ברנע

אורנית אפלבוים - חבר תרגומים

הסדרת המקצוע מטפל בעזרת בעלי חיים

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. היום א' באדר התשפ"ב, 2 בפברואר 2022. על סדר היום: הסדרת המקצוע מטפל בעזרת בעלי חיים.


אני רוצה לפתוח עם סקירה של הממ"מ כדי שקצת נשמע על הנושא הזה. הוא עולה בכנסת מידי פעם, אנחנו מבינים את הצורך כאן בבניין ועם זאת אנחנו רק בהתחלה, אז חשוב שנשמע כמה שיותר פרטים. אני שמחה שהדיון הזה הגיע לוועדה הזו. בבקשה.

שלום רב, רוני בלנק, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. לבקשת חבר הכנסת בליאק ולבקשת הוועדה, התבקשנו לכתוב על נושא תחום הטיפול באמצעות בעלי חיים. אני אפתח ואגיד שהתחום לא מוסדר כיום בחקיקה והוא לא דורש רישיון ממשרד הבריאות.

המצב הזה מעלה כמה שאלות לגבי הגדרת התחום, לדוגמה האם מדובר במקצוע בריאות ייעודי, או שאנשי מקצועות בריאות יכולים להשתמש בטיפול הזה בתור כלי, או שלחילופין מדובר בכלי שבעלי מקצועות נוספים יכולים לעשות בו שימוש. לא ברור גם האם רכיבה טיפולית או כלבנות טיפולית נכללים תחת הכותרת של טיפול באמצעות בעלי חיים או לא, והאם הם צריכים להיות מוסדרים באותו אופן. כל השאלות האלה נמצאות כיום במחלוקת.

טיפול באמצעות בעלי חיים לא ניתן כיום במסגרת סל שירותי הבריאות, אבל אפשר לקבל את השירותים האלה במגזר הפרטי ובמסגרות ציבוריות שונות. אנחנו התמקדנו במסמך בשלושה גורמים שמסרו לנו מידע, קופות החולים שמעניקות שירותים בתוכניות השב"ן למבוטחים מתחת לגיל 18, משרד הרווחה ומשרד החינוך שמפעילים תוכניות שונות.

כל ארבע הקופות נותנות שירותי רכיבה טיפולית למבוטחים מתחת לגיל 18 בשבן. שתי קופות, מכבי ומאוחדת, נותנות גם שירותי טיפול באמצעות בעלי חיים אחרים שאינם רכיבה טיפולית, אנחנו לא יודעים מה כלול בהם, גם למבוטחים בשב"ן.

כדי להמחיש את היקף השירותים בתחום אני אציין שבשנת 2021 בערך 59,000 מבוטחים קיבלו לפחות שירות אחד בתחום הזה במסגרת השב"ן, כאשר מתוכם קצת פחות מ-58,000 קיבלו שירותי רכיבה טיפולית ורק כ-1,400 אנשים קיבלו שירותים אחרים באמצעות בעלי חיים במסגרות האלה.

במסמך אנחנו מתארים כמה הבדלים בין הקופות בתנאי הזכאות לשירותים האלה, לדוגמה הגורמים שיכולים להפנות ילדים לקבלת השירותים וגם גובה ההשתתפות העצמית שנדרשת לכל טיפול. אני אדגיש שמאחר ואין הסדרה, לא ברור על מה מבוססות אמות המידה השונות שקבעו הקופות. לאומית טענה בפנינו שצריך לבחון את האפקטיביות הרפואית של שירותי רכיבה טיפולית.

כאמור, יש גם אנשים שקיבלו שירותים אלו בתוכניות שהופעלו על ידי משרדי ממשלה אחרים, אבל לא ידוע לנו באיזה היקף משתתפים מדובר במקרים האלה.

מאחר והתחום לא מוסדר, אפשר לשאול מה ההכשרה הנדרשת לנותני השירות. מצאנו בהקשר הזה שיש שונות בדרישות ההשכלה וההכשרה של הקופות מנותני השירות, לדוגמה בתחום הרכיבה הטיפולית, כללית ומכבי דורשות תעודה וכללית גם ציינה שהיא דורשת וותק מסוים. יש גם הבדלים בדרישות ההשכלה וההכשרה בין שתי הקופות שמציעות שירותי טיפול באמצעות בעלי חיים שאינם רכיבה טיפולית, שכאמור ניתנים בהיקף קטן משמעותית.

אני אציין בהקשר הזה שארגון מרחב שעוסק בקידום המקצועי של תחום הטיפול הרגשי הנעזר בבעלי חיים, יצר הסדרה עצמית של דרישות ההכשרה, ומאוחדת אימצה את הדרישות האלה.

אבל מדובר על גוף קטן יחסית של 80 מטפלים, אם אני לא טועה.

נכון, של 70-80. אני רוצה להוסיף שמדובר בהסדרה עצמית ולא ידוע לנו האם הדרישות האלה עונות לצורך להבטיח הכשרה הולמת או לא.

סקרנו חלק מתוכניות ההכשרה שקיימות כיום בשוק ומצאנו שיש הבדל בין תוכניות להכשרת מטפלים באמצעות בעלי חיים וגם בין תוכניות שונות להכשרת מדריכי רכיבה טיפולית או כלבנות טיפולית, בכל מיני היבטים. לדוגמה, הבדלים גדולים בהיקף השעות שמציעה כל תוכנית. גם לא תמיד מצוין איפה מבוצעת ההכשרה המעשית, ויש גם הבדלים בהיקף הזה.

אני מזכיר בהקשר הזה את השאלה שהצגתי קודם, האם יש להתייחס לטיפול באמצעות בעלי חיים ולרכיבה טיפולית או כלבנות טיפולית תחת אותה הגדרה, או שבכלל צריך להתייחס אליהם בנפרד.

הגורמים שמעניקים שירותי טיפול באמצעות בעלי חיים לרבות רכיבה טיפולית וכלבנות טיפולית טענו בפנינו שיש צורך בהסדרת התחום הזה. חלקם גם מסרו שלדעתם משרד הבריאות הוא הגוף שצריך לבצע את ההסדרה.

משרד הבריאות מסר לנו שלא ידוע לו על בדיקה שמתבצעת כיום או התבצעה בעבר להסדרת תחום הטיפול באמצעות בעלי חיים. שאלנו את המשרד האם צריך להסדיר את התחום, וברשותכם אני אצטט את התשובה: "בשלב זה הוגשו בקשות רבות מאוד להסדרות כאלה ואחרות, התהליך עלול לקחת מספר שנים, בין היתר בשל הרשימה הארוכה של מקצועות שאינם מוסדרים בחוק. לאחרונה טיפלנו בנושא דומה של טיפול באומנויות".

קשה או בלתי אפשרי להבין מהתשובה הזו מה בעצם עמדת המשרד, האם יש צורך או אין. אני גם אוסיף שהמשרד לא ענה לשאלה שלנו האם הוא סבור שיש תרומה או תועלת בתחום הטיפול באמצעות בעלי חיים. תודה רבה.

תודה רבה. חברי הכנסת, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות לך על האוזן הקשבת והנכונות לקיים את הדיון החשוב הזה למרות העומס בו אנחנו נמצאים בוועדות. אני לא רוצה להאריך בדבריי כי יש פה הרבה גורמים וחשוב לתת להם את זכות הדיבור.

אני נחשפתי לתחום הזה של טיפול באמצעות בעלי חיים לפני מספר שנים דרך חבריי שחלקם נמצאים פה וחלקם בזום, והבנתי עד כמה הוא רחב, מגוון וחיוני לאוכלוסיות שונות, גם לילדים מיוחדים אבל לא רק. כשהתחלתי להתעניין יותר, בעצם נוכחתי לדעת וגיליתי שהוא פרוץ לחלוטין. הוא לא כלול בסל שירותי הבריאות, וניתן לקבל אותו במסגרת שירותי בריאות נוספים במגזר הפרטי.

היום הטיפול באמצעות בעלי חיים בישראל לא מוסדר בחקיקה ולא מוכר כמקצוע בריאות שהעיסוק בו מחייב קבלת רישיון ממשרד הבריאות. אגב, אי אפשר לומר שמדובר בתחום זניח ואפשר להתעלם ממנו לפי המחקר שעשית, מחקר מצוין אגב, תודה רבה לכם. על פי הנתונים שקיבלתי מכם בשנת 2021 58,000 מבוטחים מתחת לגיל 18 בכל הקופות קיבלו שירותי רכיבה טיפולית במסגרת שב"ן, ו-1,400 מבוטחים מתחת לגיל 18 קיבלו טיפולים בעזרת בעלי חיים.

יש גם המון שהולכים לטיפולים פרטיים. התורים בקופת החולים, בתור מי שניסתה, זה לא נגמר. זה תור שאין ברירה, אתה הולך בסוף לפרטי.

נוכחתי לדעת שמבחינת קופות החולים ומשרדי הממשלה הרלוונטיים שזה משרד הבריאות ומשרד הרווחה והשוויון החברתי אין תנאי סף אחידים למטפלים. כל אחד קובע בעצם קריטריונים משלו. באופן תאורטי, היום כמעט כל אדם יכול להחליט שהוא מטפל בעזרת בעלי חיים ולהציע את שירותיו לציבור. אגב, גם במסגרת קופות החולים הדרישות לא גבוהות במיוחד עד כמה שראיתי.

אני סבור שהמצב הזה מחייב לכל הפחות דיון ובחינה מול הגורמים הרלוונטיים בקופות, מול משרד הבריאות, מול משרד הרווחה, מול הארגונים הוולונטריים שחלקם נמצאים פה. הדרישה להסדרה עולה מהשטח לעיתים קרובות, ובעיניי לפחות מחייבת דיון מעמיק.

באופן כללי מי שמכיר אותי, אני לא חסיד גדול של רגולציה בכל התחומים, אבל כשמדובר בבריאות הציבור ובריאות הילדים שלנו ראוי שיהיה לפחות איזשהו בסיס וסדר להסדרה.

בעיניי הוועדה החשובה הזאת היא המקום שצריך להרים את הכפפה, לקיים בחינה מעמיקה, לשמוע את הגורמים הרלוונטיים האחראיים על התחום הזה, להקשיב למטפלים מהשטח ואולי גם לקדם חקיקה אפקטיבית בתחום.

אני שוב מודה לך על ההזדמנות להעלות את הנושא הזה לסדר היום, תודה.

תודה רבה.

תודה רבה, בוקר טוב לכולם. תודה למיכל, את שוב ושוב מוכיחה שהשם של הוועדה מתאים לך. זכויות הילד וזכויות בכלל, את תמיד קשובה, תמיד עושה את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אני מסתובבת בוועדות ואוהבת להגיע לפה, גם בגלל התוכן וגם בגלל איך שאת עושה את זה. תודה רבה לך ותודה רבה לחברי על העלאת הנושא. לא הספקתי לקרוא את הדו"ח של הממ"מ, אבל אני כאן אגיד משהו.

גם אתמול וכבר תשעה חודשים פה בכנסת אני נמצאת בלא מעט וועדות, ורבות מהן מתקשרות בצורה כזו או אחרת לתחום בריאות הנפש. שוב, זו קשת רחבה, זה לא רק המטופלים הכרוניים, זה ילדים, נוער, אנשים, כולם נזקקים לשירותים הללו. בכל הוועדות כולן, בלי יוצא מן הכלל, אני שומעת שוב ושוב – אני לא רק שומעת, אני חווה את זה.

אני בעצמי גם צרכנית של השירות, גם נותנת שירות. אני רואה את כל התחום הזה בצורה מאוד הוליסטית, והבעיה העיקרית היא מחסור לאומי עצום בכוח אדם. כשאני מדברת על כוח אדם, אני מדברת על פסיכיאטרים, אני מדברת על – במיוחד לגבי ילדים ונוער אני מדברת על פסיכולוגים, על כל הסוגים שלהם, אני מדברת על עובדי סוציאליים –

בשירות הציבורי, לא הפרטי.

גם בפרטי, פסיכיאטרים וסוג מסוים של פסיכולוגים גם בפרטי אין, לא שווה להם להגיע. פסיכיאטרים אין בכלל, יש מחסור לאומי גם בפרטי וגם בציבורי.

גם פסיכולוגים.

גם פסיכולוגים, תלוי באיזה תחום. פשוט לא מגיעים סטודנטים. אני מכירה את זה לפני ולפנים, יש מחסור עצום בתחום, וגם של מטפלים.

לא ידעתי שגם בפרטי.

תנסי בפרטי להשיג פסיכולוג. כשאני מדברת על מחסור בכוח אדם, זה כולל גם מטפלים. המקום של המטפלים, ואנחנו מקדמות יחד את הנושא של מטפלים באמצעות אומנות, זה עדיין טיפול. אני חושבת שיש לנו כאן בעיה בסיסית, וגם דיברתי אתמול או שלשום עם טל שהוא אחד המטפלים באומנות שפגשתי באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ. ראיתי איך הוא מטפל, הוא היה עם הכלבה שלו ונכנס למחלקת נוער, ראיתי איך הוא עושה שם ניסים.

ברגע שיש לבן אדם את ההגדרה מטפל, אנחנו כמדינה וכרגולטור צריכים לעשות הסדרה שכל מי שרוצה לכנות את עצמו מטפל צריך סוג מסוים של הכשרה. אחר כך איך הוא מטפל, באמצעות אומנות, באמצעות בעלי חיים, באמצעות השפה, לא משנה איך, זה כבר השלב השני וגם שם צריך לעשות הסדרה.

ברור שצריך להסדיר את זה, לא יכול להיות שכל מי שמתעורר בבוקר ומחליט שבא לו לטפל יכתוב לו על הדלת מטפל. מדובר בנשמות, ודווקא מי שצריך את הטיפול זה נשמות פגועות. כל אחד צריך להיזהר, אנחנו לא נפתח את הפה למישהו שירצה סתם לטפל לנו בשיניים, זה לא הולך ככה. ככה התייחסנו עד היום לנפש וצריך להפסיק עם זה.

התפקיד שלנו כמדינה זה לעצור, לטפל בנפש זה לא מישהו שבא לו, זה צריך לעבור הסדרה מסודרת, זה צריך לעבור רגולציה, זה צריך לעבור פיקוח, גם פיקוח אין. זה צריך לעבור הסדרה לאלתר. אני לא רואה בעיה ללמוד ממה שעשינו עם הטיפול באומנות ולהסדיר את זה יחד, לטפל בשני הדברים.

זה צורך השעה, זה הזמן, זאת ההזדמנות. אני מודה לך ולכל מי שעסוקים בעניין הזה, אנחנו צריכים להיות שם ואנחנו שם.

תודה רבה. אני רק אציין, אנחנו קצת דיברנו גם עם הייעוץ המשפטי שלנו מאחורי הקלעים לפני הדיון. טיפול באומנויות אני מזכירה, זו הייתה דרך חתחתים של 15 שנים מהרגע בו רצו להתחיל ועד הרגע שהעברנו טרומית, מה שנקרא, בואי נחכה לסיום התהליך גם בחלק הזה. הסדרה מלאה של מקצוע, לימודים אקדמאיים ובעצם כל מה שדורשת הסדרה מלאה, זה תהליך שלוקח זמן. אנחנו נשמע גם את משרדי הממשלה.

עם זאת, אני מאוד מסכימה שכל הנושא של בריאות הנפש מאוד פרוץ. העליתי ואנחנו נראה בסוף הדיון מה זה אומר, שאולי כצעד ראשוני, בכלל, יש המון מקצועות, לא רק טיפול בבעלי חיים, לא רק רכיבה טיפולית, כל מה שקשור למקצועות בריאות הנפש. יש שני דברים שמאוד חסרים והם בסיסיים עוד לפני לימודים אקדמאיים שאולי דורשים חקיקה קצת יותר כבדה וארוכה, הסדרה, ושנים עכשיו קדימה אין חוק שיקרה כאן בזבנג וגמרנו. אני מודיעה גם ליושבים פה בחדר ולמאזינים בזום, אין קסם, זה לא עובד בצורה כזו. חקיקה בישראל היא תמיד אחראית והיא בודקת את הדברים לעומקם.

עדיין בבריאות הנפש אולי שווה לשקול, גם משרד הבריאות שמקשיב לנו ואני אשמח להתייחסות בהמשך, קודם כל חיוב בגילוי נאות. הגעת למטפל, מה למדת? כמה שנים אתה עוסק במקצוע? כלומר חובת גילוי נאות לאותו מטופל.

הדבר השני זה כן להגדיר שכל מי שעוסק בבריאות הנפש תחת רשימה לא מוסדרת, ולא חסרים כאלה, חלים עליהם למשל יחסי מטפל מטופל. המטפל לא יכול להציע דייט, סתם כדוגמה, למטופלת שלו, היום זה לא קיים. חלק מהבעיה בהסדרה זה גם האתיקה, הוא יכול לספר מחר לחבר שלו על אותו מקרה של אותו ילד, ילדה או אישה שהגיעה אליו ולהוציא את זה החוצה. אין חוק שאומר לו שאסור. אם הוא בן אדם אתי בינו לבין עצמו –

זה חמור מאוד.

לכן אני אומרת, אולי אפשר להתחיל כצעד ראשון לחייב בגילוי נאות ולהגדיר יחסי מטפל מטופל לכל מה שקשור בבריאות הנפש, מוסדר או לא מוסדר, כי במוסדר מן הסתם זה כבר קיים. נשמע בהמשך אם ואיך מתחילים את תהליך הסדרת מקצועות כאלה ואחרים, ושוב אני אומרת שהם תהליכים ארוכים שלוקחים שנים. יכול להיות שאפשר לפתור דברים נקודתיים כבר בשלב הזה ולהתקדם.

מיכל, באותו עניין אני רוצה לומר, אנחנו שמענו אתמול או שלשום על המטפלים בהוסטל שחשודים בהתעללות. זה בדיוק אותו דבר כי גם בהוסטלים של אוטיזם או אנשים עם מוגבלות כזו או אחרת, מגיעים מדריכים שהם מצד אחד אחרונים בשרשרת המזון, הם לא צריכים תואר ראשון, הם לא צריכים כלום, ומצד שני הם דווקא אלה שנמצאים בחזית כי הם נמצאים 24/7 עם המתמודדים.

זה לאו דווקא בריאות הנפש, אבל זה עדיין טיפול, הם צריכים להיות שם ולטפל. לכן המשמעות היא יותר טיפול, כי בריאות הנפש תמיד מצטייר כמשהו שאינו רלוונטי לכולם. עצם העובדה שלמטפלים, למדריכים, כמו שאת אומרת אין שום אמות מידה אחידות ואין פיקוח, שם אנחנו נופלים שוב ושוב. מה שמגיע לתקשורת הוא כעין וכאפס לעומת מה שקורה בפועל. זה לא אחראי וזה לא נכון.

לכן אני אומרת, יש צעדים שהם קלים ומהירים יותר ואפשר להתחיל איתם. כמו שאמרתי יש לנו שעה, אני מבקשת מהאורחים שלנו כאן ובזום מאוד בקצרה, אנחנו רוצים להספיק לשמוע את משרדי הממשלה ולא רק את עצמנו. אני מזכירה שבשעה 11:00 בול הישיבה הזאת ננעלה בין אם הספקנו או לא הספקנו, מקסימום נעשה דיון המשך. לכן אני מבקשת מכל הדוברים להתחשב בנתון הזמן, יש לנו הרבה דוברים שרוצים לדבר לא כולל משרדי הממשלה.

אני מתחילה עם אהוד לבנון, לאחר מכן אסף פיליפ ועמרי לבני. אחריהם יהיו עוד שלושה דוברים ואז משרדי ממשלה. אהוד לבנון, בבקשה.

בוקר טוב, אני שמח על הדיון המבורך הזה ובטוח שגם כל המכרים והקולגות. תודה לך חברת הכנסת מיכל, יושבת ראש הוועדה, על הדיון החשוב הזה. תודה גם לחברי הכנסת שהביעו עניין ואני רואה שהם מודעים לנושא.

יש עוד חברי כנסת שהיו מאוד מעוניינים בדיון הזה, הם פשוט לא יכלו להגיע כי יש וועדות אחרות שרצות במקביל. אני חושבת שיש נציג כמעט מכל סיעה שמתעניין בנושא, הם פשוט לא יכלו להגיע לכאן פיזית.

זה משמח מאוד לשמוע. אין לי כל ספק, מכיוון שכמו שציינו פה, אנחנו רואים את המספרים הנרחבים של מקבלי השירות באמצעות רכיבה.

אני רוצה רגע לשרטט את הקו, זה בהחלט נוגע היום כמעט בכל הורה. אני חושב שזה תחום שבמיוחד בשנתיים האחרונות צבר תאוצה אדירה בגלל הקשיים שצפו, ציינה פה חברת הכנסת שצפות בעיות רגשיות בתקופה הזאת. אנחנו רואים את זה בוועדות החינוך ובוועדות פה, אנחנו רואים את הנהגת ההורים הארצית עושה את זה, אני חבר גם שם, כל הזמן דנים בזה.

התחום הזה נותן הרבה מרחב לילד ולמשפחה, להגיע למרחב פתוח. גם בתקופת הסגרים הצלחנו להשיג אישור מיוחד בוועדת חוקה לפתוח כבר באמצע הסגר השני, ובסגר השלישי הוחרגנו. אני אציין לטובה שבנושא הטיפול באמצעות רכיבה לא הייתה ולו הדבקה אחת בחוות בארץ ככל שאנחנו יודעים. חברות היום בעמותה 150 חוות ועוד מספר עשרות מטפלים באמצעות רכיבה.

אני רוצה לציין רגע כמה מונחים חשובים. העמותה מתייחסת לקידום הטיפול והמטפלים באמצעות הרכיבה, בנושא של טיפול באמצעות רכיבה ולא רכיבה טיפולית, למרות שזה ז'רגון מאוד שכיח. אני חושב שזה מהווה איזשהו שינוי בתפיסה ובהסתכלות.

אנחנו קמנו לפני כארבע שנים, זה התחיל כהתאגדות של חוות הרכיבה הטיפוליות, ולאט לאט צירפנו יותר ויותר מדריכים. ציינתם פה אמות מידה ואמות מוסר, אנחנו בהחלט שוטרים של עצמנו בעניין הזה. אני חושב שכל מי שעוסק בתחום של הרכיבה והטיפול באמצעות רכיבה הוא אדם מסור משכמו ומעלה.

חייבים לציין ולשרטט את הקו הברור ואנחנו עוד נגיע לזה, אין לי ספק שזה רק דיון ראשון מיני רבים ואולי אחר כך תתי וועדות או מה שנצליח ליזום בעניין הזה. חייבים לשרטט את הקו מכיוון שציינו פה קודם חברי הכנסת, למשל הגעה של מטפל למוסד רגשי עם כלב, אם זה ברכב או עם בעלי חיים בכלוב, אם זה זוחלים או אם זה מכרסמים. אנחנו חייבים להבין את ההבדל בין חיה ששוקלת 500 קילו, דורשת רישיון ג' כדי להוביל אותה בנגרר, דורשת ביטוחים וציוד.

המטפלים, אני אתייחס לא במישור המשפטי החוקי, אלא במישור המילוני למילה מטפל. אם אנחנו עדים להצלחות טיפוליות, אני אתן דוגמה או שתיים קטנות. לי יש חווה טיפולית בקדומים שבשומרון, ואם מגיע אליי ילד לאחר חדירה של מחבל הביתה עם הרטבות שמתחילות בגיל שמונה ובאמצעות ההעצמה שלו על הסוס, שליטה בסוס של חיה אצילית שכנראה טבוע לנו ב-DNA כל הנושא של הסוסים. כולם רוצים לרכב אל השקיעה, זה לא תמיד כזה פסטורלי אבל זה עובד ומצליח אחרי תקופה קצרה להעניק לו עוצמה כזאת שהוא בראש שלו ינצח בפעם הבאה.

אנחנו מצליחים לפתור את זה וכולנו עם דמעות ומתרגשים אז אני לא יכול שלא להתייחס לזה כטיפול, בין אם זה עדיין לא מוסדר ובעזרת השם יהיה מוסדר. אנחנו חושבים שצריך להסדיר את זה כדי להאדיר ולהעצים את המטפלים שעוסקים בזה. אנחנו חייבים עוד הסתכלות, ואולי אני אזכה להזמין את חברי הכנסת לסיורים בשטח בחוות הטיפוליות.

אני רוצה לקרוא לכם מכאן, אנחנו נעשה מספר סיורים. צריך להבין, יש פה אמצעי אמצע נוסף בין המטפל למטופל, וזו חווה במקרה הזה. אני לא מקטין, לא מנמיך ולא שום דבר, כל המקצועות חשובים, אבל זה לא קורה במקצועות הטיפול באמצעות בעלי החיים האחרים. אפשר לעבוד בחורף בחדר סגור, אפשר לעבוד בקיץ במזגן, זה לא קורה אצלנו.

השבוע עבדו בשלג, הילדים מגיעים עם הסוסים לשלג בצפון, בצפת, בגליל או בגולן, לראות ולעבוד, גם בירושלים. בקיץ בתנאים החמים והאדירים עדיין המשפחות מגיעות. איך אנחנו תמיד אומרים להורים? ההורים רואים את זה, הילד מבחינתו יישן בתא עם הסוס, זה לא משנה אם קר או חם לו, הוא יגיע בקיץ ובחורף.

אני חושבת שלא הרבה הורים יודעים מה ההבדל בין להגיע לחוות רכיבה ופשוט ללמד ילד לרכב על סוס, לבין רכיבה טיפולית. אין לאף הורה את היכולת – שאלת, אז אומרים לך כן, מה זה משנה.

תודה על זה, מכיוון שזו הסיבה למה –

אני אומרת את זה כהורה שהילדים שלי נמצאים ברכיבה טיפולית, אני מדברת בשם עצמי.

זה באמת נוגע בכולם. דיברתם על התורים קודם, אנחנו מדברים היום במרכז הארץ, אפרופו להגיע לחווה, על המתנה של כמעט שנתיים.

לא רק במרכז הארץ, פנו אליי מספר ילדים עם טראומות קשות, הרבה מאוד במגזר הערבי בעקבות האלימות הגואה שם, ילדים להורים שנרצחו וכחלק מהטיפול פנו אליי לסייע. יש תורי ענק, פשוט הרמתי טלפון אל קופות החולים בעצמי כדי לנסות לראות איך מסדרים תורים. זה ברמה כזאת.

חד משמעית. אני אדגיש שזה מקצוע שלאט לאט מודר מאזור מטרופולין המרכז, מכיוון שאם אני צריך מינימום של 2-3 דונם למתקן הכי קטן של 100-150 מטופלים, חווה של שישה סוסים, אז עדיף לבנות מגדל במרכז הארץ במקום להקים חווה. הזכרתי את זה גם בשיחה עם הממ"מ עם דוקטור בלנק, כשקופות החולים בעצם – פה אני רגע רוצה לקרוא, ואני שמח שחברים –

בזה אתה מסיים כי יש לנו עוד הרבה דוברים.

חייבים להסתכל על כל המכלול הזה, כיוון שאם קופות החולים לא מעלות ולא נוגעות במחירי המטפלים והטיפול מזה 14 שנים ברכיבה הטיפולית, הרי שהמטפלים בסוף נשחקים. מטפל לא יכול להמשיך להרוויח 50-60 שקלים בקיץ ובחורף –

אני עוצרת אותך כאן כי אתה מתחיל לדבר על הקשיים של החוות עצמן. אנחנו מדברים פה –

של המטפלים. המטפל לא יכול היום להתפרנס בכבוד כאשר אנחנו מדברים על יחידה צרה מאוד שקופות החולים משתמשות בזה – אגב, אני רוצה לציין, גם כאקט שיווקי. ראינו את הדמות של טיפולי למשל מכללית שמחזיקה 50% מהשוק. המטפלים נשחקים.

אני רוצה לציין נתון מאוד מעניין וחשוב, יש לנו דיונים על זה בתוך הקהילה המקצועית. כ-3% מבוגרי הקורסים של הרכיבה הטיפולית שמתנהלים היום, אני חושב שבאיזושהי אמת מידה מוסרית פנימית שלנו, לא באיזושהי רגולציה או חקיקה – ברמה מאוד גבוהה.

3% בלבד שורדים את מחסום השנה במקצוע. תקשיבו טוב, 1% בלבד מהבוגרים שורד את מחסום שלוש השנים. אנחנו מאבדים כוח אדם אדיר, חשוב ואיכותי. אני חושב שהסדרה של זה בהחלט תקדם גם את המעמד של המטפל, את ההערכה שלו, את ההרגשה הפנימית שלו. זה מה שנשאר לו כי כסף אין בזה. תודה רבה.

אני פעם בשבוע נמצאת ברכיבה הטיפולית עם הילדים שלי. השבוע אחת המטפלות אמרה לי, זה לא ייאמן, אין לי כוח אדם בכלל, מגיעים לכאן יוצאי צבא חסונים, כל אחד יותר גדול מהשני, אחרי שבוע הם נשברים כי קשה להם. מגיעות אליי כל הנשים הקטנות והשבריריות, מרימות את החציר מחמש בבוקר, מתפעלות את כל החווה כמו שצריך. כל החסונים שמגיעים אליי, אחרי דקה וחצי נשברים מהעבודה.

כי זו מסירות. את תשמחי מאוד לשמוע וגם החברים האחרים, אנחנו רואים תנועה בעשר השנים האחרונות, אני חושב שהענף הזה הולך ונשלט על ידי נשים יותר ויותר. אני חושב שציינת את זה, הגברים נשברים והנשים בגלל המסירות והאהבה לילד, למפגש, לטיפול ולתהליך, פשוט נשארות שם. זה כל מה שנשאר לנו.

אני חושב שהסדרת המקצוע בצורה מסודרת תוך הבחנה, תאדיר ותבטיח לנו טיפול איכותי ומקצועי.

תודה רבה. דיברת קרוב לעשר דקות, זה לא קורה עכשיו עם שאר הדוברים, אני מתנצלת. אני אגיד לכם מה יקרה, אנחנו לא נספיק, לא נשמע את משרדי הממשלה והדיון הזה יהיה עקר.

תני למשרדי הממשלה.

אבל אני רוצה לשמוע את הדוברים, הם צריכים לענות גם על שאלות. אסף פיליפ, בקצרה בבקשה. שוחחנו גם בטלפון, קודם כל תרגיש טוב.

תודה רבה. באמת רציתי להיום ביום המרגש הזה איתכם, אבל הקורונה תפסה גם אותי. בכמה מילים על עצמי, אני מטפל רגשי בעזרת בעלי חיים. רציתי לפתוח ולהודות לך מיכל על זה שפתחת את האכסניה המכובדת הזו בשבילנו.

איזה מזל שגם לי קוראים מיכל, אז כל פעם שאומרים לך תודה אני מרגישה שמודים גם לי.

אני רוצה גם להודות לחבר שלי, חבר הכנסת ולדימיר בליאק שעבד קשה מאוד ודחף שהוועדה הזו תקום וניפגש פה היום. כמובן גם לחברת הכנסת מיכל וולדיגר שגם פועלת הרבה בנושא. אני יודע שיש עוד חברי כנסת בעניין, אני לא מכיר את כולם באופן אישי.

אנחנו מדברים על הסדרת החקיקה של הדבר הזה. אני טיפלתי במאות ילדים במשך השנים, אם זה בבתי ספר לחינוך מיוחד, בבתי ספר רגילים, בקליניקה הפרטית שלי, הגעתי לנפש של הרבה מאוד מהם. תמיד יש לי שאלה מאוד קשה, כל מה שהעליתם פה בנושא האתיקה, איך אנחנו חלילה לא נגרום לכך שיבואו ילדים ויישלחו בדיוק כשהם במצוקה, במצב הכי קשה שלהם, ויגיעו למטפל או מטפלת שהם לא מספיק מיומנים ויקבלו טיפול לא טוב, ואז נעשה להם נזק יותר גדול מתועלת.

לכן הוועדה הזו כל כך חשובה, לבוא להסדיר ולשנות את מה שנמצא פה. אני חושב שכל מי שנמצא פה בחדר או בזום יודע שחייבים הסדרה, אנחנו חייבים רגולציה. כמו ששמענו, יש לנו שנתיים של רשימת המתנה. אין לנו בעיה של מטופלים, אבל יש לנו בעיה שאנחנו לא מספיק מכשירים את האנשים שמגיעים היום ללמוד טיפול כדי שיהיו המטפלים הכי טובים שאפשר. להם אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיה מטפל שייכנס לעולם הטיפול ולא יהיה המטפל הכי טוב שיש. בשביל זה אנחנו צריכים אתכם, את חברי הכנסת, שתבואו ותשנו את הדבר הזה.

אני מזמין אתכם בשמי, אבל אני חושב שזה גם בשם כולנו, להתייעץ איתנו על כל דבר בדרך. אנחנו נשמח להיות חלק, אני לא חושב שיש מישהו שלא ישמח שיבואו אליו לקליניקה לראות מה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים. יש לנו מגוון מאוד גדול של קליניקות, מגוון גדול של מרחבים טיפוליים מרגשים שנשמח להיות חלק ולתת לכם להשתתף בהרגשה ובאווירה האמיתית הזו של מה שיש שם במקום הזה.

החלטתי לתת לכם דוגמה קצרה שאיתה אני אסיים. ילדה שבאה אליי לטיפול, אני רוצה לקרוא לה סיוון. סיוון היא ילדה מאומצת, היא הגיעה אליי והייתה בהרבה מאוד טיפולים שלא צלחו, הייתה הרבה מאוד התנגדות. היא פגשה אצלי חולדה שמתה, את הגורים שלה, והיא בחרה לאמץ גור אחד של חולדה. כשהיא בחרה לאמץ את הגור הזה, היא החליטה לבדוק איך אפשר לאמץ אותו טוב. היא אומרת לי, איזה משפחה תהיה הכי טובה לגור הזה? היא בדקה לו איזה משפחה הכי טובה תהיה לו, היא בדקה לאותה חולדה מה הצרכים שלה. הדבר שהיא הסבירה לחולדה הזו כל הזמן, תזכרי שאבא ואימא שלך באמת אוהבים אותך, כי לא סתם הם אימצו אותך.

אחר כך הילדה הזו הצליחה להתמודד עם הרבה מאוד קשיים בזכות התהליך שהיא עשתה. היא נפתחה עם אותה חולדה ועם אותו גור קטן, גידלה אותו ואימצה אותו. כל שבוע היא הייתה צריכה לחזור אליו. היא הצליחה להגיע למקומות הרבה יותר גדולים בטיפול.

אני בטוח שהיכולת שלנו לדבר על קשיים של אחרים, במקרה הזה על הקשיים של הגור הקטן, מאפשר לנו לטפל בקשיים שלנו. זו בדיוק הייחודיות שלנו כמטפלים בעזרת בעלי חיים, ואני רוצה שנוכל להסדיר את התחום הזה כדי שזה יהיה בצורה הכי מקצועית שאפשר. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. אני מעבירה את זכות הדיבור לעמרי לבני, לאחר מכן מירי שרון דה פריס.

אני מצטרף לתודה על הזכות לדבר פה ולהשתתף בדיון הזה. אני מנהל את מרכז אופק שעוסק בהכשרה של מדריכי רכיבה טיפולית ומדריכי כלבנות טיפולית. כמו שאמרתי, אני מייצג את ההתאחדות הישראלית לספורט הרכיבה. מעצם העובדה שהיא בקשר עם חלק גדול מהעוסקים בתחום הסוסים בארץ, היא בחרה להתעסק גם בתחום של הרכיבה הטיפולית.

נעשה איזשהו מהלך להסדיר את תחום הרכיבה הטיפולית דרך ההתאחדות לרכיבה, מצאנו שללא גיבוי מהרגולטור זה לא מגיע לשום מקום, אבל הבסיס קיים. אני מייצג עמדה שאומרת שיש מקום לתחומים שונים של עבודה עם בעלי חיים, הדבר קיים ומוסדר בעולם, לא בצורה של רגולציה אלא בצורה של ארגונים שפועלים בעולם. יש הגדרות מאוד ברורות להבדל בין טיפול רגשי בסיוע בעלי חיים לבין פעילות טיפולית או פעילות חינוכית עם בעלי חיים, שלשם לטעמי נכנסים התחומים שאני עוסק בהם.

אנחנו בהחלט מאמינים שאם האנשים שמפנים לתחומים האלה יידעו למי מתאים כל סוג של טיפול, אז התחומים האלה יכולים לחיות אחד ליד השני בצורה מעולה.

בראייה שלי הסדרה צריכה לעבור דרך ארבע נקודות. הנקודה הראשונה זה הגדרה של התחומים כמו שאמרתי עכשיו, שיהיה ברור מה ההבדל ושאנשים, לצורך העניין בקופות חולים, רופא משפחה היום רושם רכיבה טיפולית, הוא לא בהכרח יודע למה הוא מכוון. צריך איזשהו חינוך של הגורמים המפנים.

אחר כך להגדיר קריטריונים למוסדות שיכולים להכשיר, כי היום הנושא הזה פרוץ לחלוטין. לכל ארגון שתלכו אליו, אם זה אנחנו בהתאחדות לרכיבה, אם זה בעמותה של המטפלים ואם זה בעמותות שעוסקות בסיוע בעזרת בעלי חיים, יש שונות בין המוסדות המכשירים ואת זה צריך לסדר.

קריטריונים למה צריך לעשות אדם כדי לקבל את ההסמכה. בהקשר הזה, אם המטפלים בסיוע בעלי חיים מאמינים שצריך תואר ראשון, אני מכבד את זה לחלוטין. אנחנו לא חושבים ולא רואים בשום מקום בעולם שברכיבה טיפולית ובכלבנות טיפולית ותחומים אחרים צריך תואר ראשון. אני חושב שאחד הדברים היפים בתחומים האלה זה שהם פותחים את הדלת גם לאנשים שהאקדמיה לא מתאימה להם.

דבר אחרון, לייצר איזשהם סטנדרטים לחידוש רישיון. זאת אומרת, לבוא ולהגיד יש לך תעודה, התעודה הזו היא רישיון לעסוק במקצוע. כדי לחדש את התעודה או את הרישיון הזה אחת לתקופה צריך להשתתף בהשתלמויות בהיקף מסוים.

כל מה שאמרתי עכשיו קיים היום במשרד הספורט, מה הכוונה? אנחנו עוסקים גם בהכשרת מדריכי רכיבה, ולכן אנחנו חיים גם תחת חוק הספורט. חוק הספורט קובע מיהו מוסד שיכול להכשיר, מי האנשים שיכולים ללמד, הוא קובע מה הקריטריונים שעל פיהם מכשירים בן אדם, והוא קובע עכשיו באיזשהו תהליך של שינוי חוק הספורט שאנחנו מקווים שיקרא, הוא קובע גם קריטריונים לחידוש הרישיון. אומנם מדובר על תחום אחר, אבל אני חושב שהמודל הוא מודל ברור וקיים ואפשר להיעזר בו.

תודה רבה. מירי שרון דה פריס, בבקשה.

שמי מירי שרון דה פריס, אני מטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים במקלט הקופים ביער בן שמן. בעבר הייתה לי גם פינת חי בבית ספר שנסגרה בגלל הקורונה. רציתי להגיד שלי יש תואר ראשון, אמנם הוא לא טיפולי, אבל עשיתי השלמות לפסיכולוגיה ואחר כך למדתי עוד כמעט שלוש שנים טיפול בעזרת בעלי חיים, על מנת שיהיו לי את הכלים הפסיכולוגיים ועל מנת שאני אלמד גם את ה-, גם איך לטפל בבעלי חיים עצמם, גם אתיקה טיפולית. אני עדיין –

איפה למדת את זה?

בסמינר הקיבוצים. אני עדיין מקבלת הדרכה, שזה משהו מאוד חשוב. כדי שתהיה רגולציה לתחום הזה אנחנו צריכים, גם מטפלים וותיקים של המון שנים, עדיין צריכים הדרכה.

מי מעניק את ההדרכות?

אנחנו משלמים בעצמנו למדריכים, במקרה הזה ארני היא המדריכה שלי.

אולי כדי למנוע את העניין שדיבר עליו קודם אהוד של הנשירה המאוד גדולה –

תציגי את עצמך בבקשה.

ארני זקס.

את תקבלי תכף את זכות הדיבור.

אני רק רוצה להגיד שאני לא עובדת בקליניקה פרטית. יש לי קליניקה במקלט הקופים, העבודה היא בטבע, במרחבים של הטבע. אתם מוזמנים גם למקלט הקופים ביער בן שמן. אני עובדת גם פרטי וגם דרך קופת חולים מכבי, ואם אני יכולה לקבל בין 10-15 מטופלים, שזה מה שאני יכולה להכיל, בכל רגע נתון יש לי 30 מטופלים ברשימת המתנה, שלא נדבר על מה שקורה בתקופת הקורונה.

העבודה היא במרחב הטבעי עם בעלי החיים, היא מאפשרת גירויים אין סופיים, היא מאפשרת לילדים קצת שקט מכל הרעשים בסביבה, היא מאפשרת להם עבודה על הוויסות החושי, לצד ההיכרות עם הקשיים היא מאפשרת לצאת למסע גילוי עצמי ולמצוא את הכוחות שלהם.

רציתי לתת דוגמה קטנה על ילדה בת שלוש וחצי שהגיעה ממש קטנטונת לטיפול, היא הגיעה כמה חודשים אחרי שאבא שלה נפטר. היא הגיעה לטיפול והכריזה שאבא מת, שהיא מתגעגעת ושהוא לא יחזור. בין לדעת מה משמעות המוות שהוא לא יחזור לבין לראות את זה בשטח ולחוות, יש אלף אלפי הבדלים.

באחת הפעמים שהיא נכנסה לטיפול היא ראתה פרפר על עלה, והפרפר היה מת. כשהיא רצתה שהוא יעוף היא נגעה בו, אז היא אמרה לו תעוף אבל הוא התפורר לה בידיים. בשנייה הזאת היא הבינה מה המשמעות כשמישהו מת. היא שאלה אותי מה קרה, אז אמרתי לה שהוא מת, וכשהוא מת הוא לא יכול לעוף. זו השנייה שהרבה טיפולים לא היו מסבירים לה את אותה סיטואציה כמו לגעת בפרפר שהתפרק.

בהמשך צפינו על משפחה של קופי מקוק שחור, אמא מלי שהיא אם חד הורית לארבעה קופים. בתצפיות היא הסתכלה איך הם חיים וממשיכים בחיים שלהם, ואז היא פשוט אמרה להם, אתם יודעים, גם אבא שלי מת וגם אבא שלכם, אבל אתם מסתדרים נהדר וגם אנחנו. זה בעיניי מסכם.

מרגש מאוד.

תודה.

תודה רבה. צורית חבר אחיאל, לאחר מכן אילת אלקיים וארני זקס. אנחנו נסיים את רשימת הדוברים ונעבור למשרדי הממשלה. בבקשה.

אני צורית, אני מטפלת רגשית בסיוע סוסים. אני אציין גם שאני מנהלת את המערך לרכיבה טיפולית ולטיפול רגשי בסיוע סוסים בחוות קבליירו בבני ציון ובחווה ברמת גן. אפרופו מרכז הארץ, אז אנחנו מכירים את זה מקרוב. אני עושה את ההבחנה בין רכיבה טיפולית לבין טיפול רגשי כי הוא חשוב ובעל ערך, ואני רואה אותו בשטח.

התלבטתי מה להביא היום, אני חושבת שאני אנצל את הזמן שלי קצת לתת תיאור מקרה של מה זה טיפול רגשי בסיוע סוסים. בחרתי לדבר על יונתן שהוא ילד בן עשר, הוא לא הפרופיל הכי קיצוני שמגיע אליי לקליניקה אבל ילד כזה שאני חושבת שכל אחד יכול לפגוש. הוא הופנה על רקע של חרדה ודחייה חברתית שהועצמה מאוד בעקבות הקורונה.

אני בחרתי לעבוד אתו בתוך התהליך עם קבוצה של שבעה סייחים, עבדנו איתם במרעה ואני אקרא קטע קטן מתוך התהליך שעשינו ביחד כי אני חושבת שהוא ממקד משהו בהבחנה הזו. אנחנו נכנסים למרעה והם עומדים כקבוצה בקצה הרחוק. הם מבחינים בנו, כמה מהם אפילו מסתובבים לעברנו, אבל אף אחד לא מתקרב. אני משתהה עם יונתן, ארשת של בבלול ומבוכה נפרשת על פניו. הוא נוקט עמדה ובוחר להתקרב אליו, בפני עצמו זה חלק נורא משמעותי בילד כזה.

אני מזמינה אותו להתבונן בתחושות, הוא מגיע עד אליהם אבל אין תגובה, אף אחד לא מתייחס. הוא אומר לי, מה, אני שקוף? אף אחד מהם לא רוצה אותי? בשלב הזה הוא מתחיל לבכות. אני מזמינה אותו לשבת בתוך המרעה, וזו פעם ראשונה שהוא מדבר על החרם שהוא חווה. הוא מספר אותו לפרטי פרטים בתיאור חי וכואב מאוד, ועולים גם חלקים של פגיעה עצמית.

פתאום התקרב אליו אחד הסייחים מאחורה, מתגנב ומבהיל אותו. רגע אחרי הבהלה הוא שולח את היד ומתחיל ללטף אותו. שני סייחים נוספים מתקרבים והם פשוט עוטפים אותו מכל הכיוונים. תוך רגע הוא צועד שם כששבעה סייחים אחריו. מגיעה עוד סייחה מהמרעה ליד, ואחד הסייחים תוקף אותה, הוא לא רוצה שהיא תתקרב. הוא עומד מולו ואומר לו בבהירות ובתקיפות, לא אצלנו, פה זה לא קורה.

כשחזרנו ועיבדנו את החוויה הזאת בחדר, הוא אמר, היה לי כל כך כיף היום, הרגשתי שיש לי מקום. את זה יכולנו לקחת אחר כך לעיבוד מאוד מעמיק בתוך הקליניקה.

אני מרגישה שיש משהו ברגעים האלה שהם רגעים קטנים, אבל הם באמת מאפשרים לרשום בגוף נפש חוויה אחרת שקורית ממש באותו רגע, שהם בעלי ערך והם התמצית של הדבר הזה שנקרא טיפול בעזרת סוסים או טיפול בעזרת בעלי חיים. יש חשיבות גדולה ללמוד איך עושים את זה ואיך פוגשים את הנפש במקומות האלה.

איפה את למדת?

יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה, למדתי לימודי תעודה שהיו בזמנו ארוכים יותר והיום לא קיימים של טיפול בעזרת רכיבה, היום זה לא קיים. אני בשנה הרביעית ללימודי פסיכותרפיה במקביל, אז יש את כל הקשת. בתוך החוות עצמן יש הבחנה, יש מטפלים שעושים עבודה רגשית עם סוסים, יש מדריכי רכיבה טיפולית שיכולים לעשות עבודה מוכוונת עם אוכלוסיות מיוחדות, וזה חלק מהדיוק שאנחנו צריכים לעשות בעיניי בוועדה הזאת. תודה.

תודה רבה. אילת אלקיים, בבקשה.

אני אדלג על הדוגמה כי שמענו מספיק דוגמאות. אני מטפלת בעזרת בעלי חיים וסוסים, יש לי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית ואני בשלבי התמחות של טיפול זוגי ומשפחתי. אני עובדת גם עם זוגות ומשפחות עם בעלי חיים.

בשבועיים האחרונים הוצאנו פניה לכל המטפלים בעזרת בעלי חיים למלא איזשהו שאלון כדי שיהיה לנו קצת חומר להביא לכם. מה שאנחנו ראינו במטפלים בעזרת בעלי חיים, קודם כל שהרוב עובדים מעל חמש שנים, 30% כבר עשר שנים בתחום, כלומר הם כן מצליחים לשרוד ולהמשיך לעבוד. רובם עבדו עם מאות מטופלים במשך השנים.

עשינו סקירה של יותר מ-1,000 מקומות –

מי זה עשינו?

אני וארני באופן עצמאי, פנינו לכל מי שיכולנו דרך קבוצות הווטסאפ השונות. הצלחנו לעשות סקירה של יותר מאלף מקומות שנעזרו בטיפול בעזרת בעלי חיים לאורך השנים, בבתי ספר וגנים, בפנימיות, במוסדות הרווחה, בקופות חולים, במוסדות הבריאות.

כולם מבינים את החשיבות של זה ורואים כמה זה טוב. בהרבה מקרים מנסים למצוא איזשהו שם לתפקיד, למשל מטפל בעזרת בעלי חיים שיש לו תעודת הוראה, אז נקרא לו מורה כדי שנוכל להעסיק אותו, או שאם הוא פיזיותרפיסט נעסיק אותו על התקן הזה, אבל בעצם הוא עובד כמטפל בעזרת בעלי חיים. זה חלק מהעניין שאין הסדרה לתחום הזה.

אנחנו עובדים עם אוכלוסיות רבות, מהפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, חינוך מיוחד, נוער בסיכון, התמכרויות, פגיעות מיניות, פגיעות מאוד קשות שקשה לדבר אותן בחדר וקל לעשות אותן עם בעלי החיים. זה מאוד חשוב.

תודה רבה. ארני זקס, בבקשה.

אני חושבת שמה שיפה בתחום הזה זה שאין תחרות בגלל שיש שוק של יותר דורשים מאשר נותני שירות. לכן כולנו באינטרס אחד, להתמקצע יותר ולתת מענה טוב יותר.

צורית דיברה על זה שהיא לומדת פסיכותרפיה. מטפלים בעזרת בעלי חיים, על אף שהתוכנית שלהם היא זהה או כמעט זהה לתוכנית של האומנויות, היא לא נקראת תואר שני ולכן לא יכולים להתקבל למוסדות לפסיכותרפיה. זאת בעיה.

גם אין חובה.

אין חובה, אבל זה תחום – גם אני כפסיכולוגית, פסיכולוגים מקבלים הדרכה כל הזמן, עובדים סוציאליים מקבלים הדרכה כל הזמן.

מה ההכשרה שלך?

פסיכולוגית קלינית. אנחנו מקבלים הדרכה כל הזמן, זה מקצוע מאוד בודד לעבוד אותו לבד בשטח, בטח כשהקליניקה היא העולם, היא החוץ, אבל גם כשהקליניקה היא חדר. לכן כל התחומים האלה מחויבים בעבודה בתוך מעטפת, והמעטפת היא גם לימודי המשך, מה שעמרי דיבר עליו, המשך השתלמויות וגם הדרכה.

מטפלים בעזרת בעלי חיים, בגלל שהם לא תואר שני, לא יכולים לקבל לימודי המשך. אין גם שום חובה לקבל הדרכה, זה רק הרצון הטוב כמו שמירי סיפרה. זה מה שמשאיר מטפלים בתחום וזה מה שעוזר להם להתמקצע.

כמו ששמענו כאן מקודמיי, חוויה אחת שווה אלף מילים וחוויה אחת גם מייצרת ריפוי בצורה הרבה יותר יעילה. הרבה יותר קל ונכון לעשות את במקום לדבר על, זה מקצר תהליכים, זה זרז –

במיוחד לילדים.

לכולם, גם למבוגרים. אני עובדת בעיקר עם מבוגרים, אני עובדת עם מתמכרים ועם בריאות הנפש. החוויה עם הסוס והחיות בקליניקה היא מאוד חזקה, אנחנו רואים את כל מעגל החיים ואפשר לדבר על טראומות כי זה לא אני, זו החולדה כמו ששמענו כאן קודם.

אני כפסיכולוגית יכולה לעבוד בכל כלי, אני בוחרת לעבוד בתחום הזה, הרבה מאוד מהחבר'ה שענו על הסקר הם אנשים שכבר יש להם תעודה פרא-רפואית והם בוחרים, כי הכלי הזה יעיל ואין וויכוח על זה. העניין הוא באמת איך אנחנו שומרים על המטפלים בתחום ועוזרים להם להתמקצע, כי החוויות קורות. השטח והחיות ייקחו אותנו לגעת בנושאים, אבל איך אני כמטפלת יודעת לקחת את זה צעד קדימה כדי שיהיה כאן טיפול ולא שחזור, מה שקורה הרבה פעמים, יש לנו נטייה לשחזר תבניות וצריך מטפל מיומן כדי שלא יקרה שחזור אלא יהיה שינוי טיפולי.

כולנו נשמח לטובת הילדים, לטובת הקליינטים שלנו, לייצר הסדרה, לייצר המשך יכולת להשתלם בתחום. אני מסכימה עם עמרי, התוכניות יכולות להיות מגוונות ולהתאים גם לאנשים שאין להם את הנטייה האקדמאית וגם לאנשים שרוצים את התואר השני ואת המשך ההתמקצעות בתחום.

חשוב שהקליינט יידע לאן הוא הולך, וזה בסדר גמור שיהיה מגוון תוכניות וכולן יעילות מאוד. אני חושבת שההסדרה תהיה מבורכת. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

אני רק רוצה להעיר בהקשר הזה, אנחנו גם ציינו את זה במסמך בעמוד 11. בשנת 2013 האיגוד הישראלי לרפואת ילדים פרסם נייר עמדה שעסק בנושא של רכיבה טיפולית וטיפול בעזרת סוסים. בנייר העמדה הזה הוא הביע הכרת בחלק מהיתרונות של התחום, אבל גם ציין שיש מקרים שהוא לא ממליץ להפנות ילדים לנושא הזה. אנחנו שאלנו את האיגוד, העמדה הזו היא כאמור מ-2013, שאלנו אותו אם היא עדיין מעודכנת והאיגוד מסר שהנושא נמצא בבדיקה, כלומר שווה לבחון את שאלת היעילות.

אנחנו יכולים למסור עשרות מחקרים. יש עשרות מחקרים גם בתחום הרכיבה וגם בתחום טיפול בעלי חיים, וגם בתחום הטיפול בחוץ ללא בעלי חיים, כמה התחום הזה יעיל. נשמח לשתף.

נעבור בנימה זו לפרופסור שאול יציב ממשרד הבריאות, ראש אגף לרישוי מקצועות רפואיים.


שלום פרופסור יציב, אנחנו שמחים שאתה איתנו כאן, תודה רבה שאתה איתנו. הקשבת לדיון?

בהחלט.

אני אנסה להתייחס לנושא בקיצור. קודם כל, אגיד שאני מאוד מתרשם ומחשיב את העובדה שיושבת ראש הוועדה מביאה לדיון נושאים בעלי חשיבות גדולה, אשר היו מוזנחים לפחות מבחינת הטיפול בכנסת. נכחתי במספר דיונים ואני חושב שהכיוון הוא נכון, אני מאוד מעריך את זה.

תודה.

לגבי המקצוע עצמו, אני לא חושב שיש ספק שהמקצוע הזה חשוב יותר. אני בתור רופא ילדים, הייתי מנהל מחלקת ילדים ועסקתי הרבה מאוד בבעיות של התפתחות ובעיות נוירולוגיות, והשתמשתי לא מעט בכלי הזה של מה שאנחנו קוראים לו טיפול רגשי בעזרתם של בעלי חיים. אני מוכרח להגיד שבמקרים לא מעטים ראיתי הצלחות מאוד מרשימות, אז אין לי ספק לגבי חשיבות המקצוע.

השאלה היא כמובן איך ליצור מצב שבנושא שיש בו שונות רבה גם מבחינת משך ההכשרה, טיב ההכשרה, מסלול אקדמי או לא, שמעתי פה גם דעות שונות לגבי הצורך בהכשרה אקדמית במקרים מסוימים. יש פה לדעתי שונות רבה מאוד מבחינת הרמה ומידת ההכשרה של מטפלים בעזרת חיות.

פרופסור יציב, האם אתה רואה הבחנה בין טיפול באמצעות אומנות לבין טיפול באמצעות בעלי חיים?

למיטב הבנתי שני הנושאים האלה שייכים למה שאנחנו קוראים טיפול רגשי. אני בתור אחד שמטפל עדיין בילדים עם בעיות התפתחות נוירולוגיות וכדומה מפנה לעיתים בהתאם למצב, פעם לטיפול רגשי כזה ופעם לטיפול רגשי כזה. בעיניי זה שווה ערך מבחינת הערך הטיפולי והחינוכי.

העניין הוא שלמשל טיפול באומנויות, אנחנו יודעים שהוא כבר התקדם כמה צעדים ושמעתם שהנושא הזה עומד בדיונים ובנושא של הסדרה כבר שנים רבות. שם מהבחינה הזאת השונות היא יותר קטנה, משום ששם המסלול הוא מסלול של תואר שני. אין שם וויכוח כמן ששמעתי כאן שניתן לאפשר גם התפתחות והכשרה אקדמית ואפשר גם לא.

לגבי הטיפול באומנויות, הדבר הזה מובן, מוסדר ומקובל על כולם, שהמסלול הוא מסלול אקדמי של תואר שני. כרגע הנושא הזה נידון גם פה בפורום הזה של הוועדה, והוא בעצם מתקדם לכיוון של הסדרה.

משרד הבריאות מכיר שתי דרכים עיקריות להסדרה של מקצוע שאנחנו חושבים שהוא ראוי להסדרה. דרך אחת זה דרך חוזר מנכ"ל, והשני דרך חקיקה ואחר כך תקנות והסדרה בתקנות. אני לפחות לא מכיר במשרד הבריאות דרך אחרת להסדיר מקצוע.

אני חושב שפה צריכה להיות איזושהי החלטה עקרונית לאיזה כיוון אנחנו הולכים, האם אנחנו הולכים לכיוון אליו הטיפול באומנויות הולך, דהיינו מסלול אקדמי, ואז כבר יש צורך שאוניברסיטה או מכללה מסוימת תיקח על עצמה, או יותר מאחת ייקחו על עצמן לארגן הכשרה מהסוג הזה ולפנות למל"ג כדי שיאשר את המסלול האקדמי.

פרופסור יציב, מאחר ואנחנו פה בכנסת ואתה ברשות המבצעת, משרד הבריאות, אנחנו לא עוסקים בפרשנות, אנחנו עוסקים בעשייה. לכן האם יש מקום לכנס דיון במעמדך, במעמד מנכ"ל משרד הבריאות, יחד עם המל"ג, עם אנשי המקצוע הרלוונטיים, ולהתחיל לדון בזה לעומק, לא כפרשנות אלא כעשייה אמיתית.

אני רוצה להוסיף.

אם היית נותנת לי לסיים את דבריי, היית רואה שאני לא מסתפק רק בפרשנות, אני גם לא מחשיב את עצמי לפרשן. אם הייתי מסיים הייתי מגיע לאותה מסקנה שאת הגעת, שיש צורך לדיון משותף ולהחליט לאן אנחנו הולכים.

אני יכול להבטיח דבר אחד. אם יוחלט שהעסק הזה הולך למסלול של חקיקה והסדרה של תקנות, אני מוכן לדאוג לכך שהנושא הזה יטופל ואנחנו ניתן את כל העזרה כדי לקדם את הנושא של תקנות בכיוון הזה. אני חושב שקודם כל אנחנו צריכים, אנשים שעוסקים בזה יחד איתנו, צריכים להחליט באיזה מסלול אנחנו הולכים.

זה לא עניין של פרשנות, זה עניין של החלטה של פורום משותף שיחליט לאיזה כיוון רוצים. אם רוצים רק אקדמי, או רוצים גם אקדמי וגם לא אקדמי וכדומה. על כל הדברים האלה צריך להחליט. למיטב ידיעתי, הדבר הזה לי לפחות לא ברור.

משהו נורא מפריע לי. אני פונה אליך כמשרד הבריאות וכאחד שאמון גם על הרגולציה וגם על המהות. לפני איך הולכים, באיזה דרך הולכים, קודם כל השאלה היא על מה. אם אתה אומר לי, אני לא יודעת, אני צרכנית של השירותים, אני לא קובעת אותם ואני לא אשת מקצוע. אם אתה אומר לי שטיפול באומנות זה טיפול רגשי וטיפול עם בעלי חיים זה טיפול רגשי, ובעצם הבסיס הוא אותו בסיס, אז למה לעשות את זה ככה ואת זה ככה? אני מבינה שיש אנשים שיכולים להיות מטפלים נהדרים ולא צריכים אקדמיה, אז למה דרשנו אקדמי –

שמעתי פה אנשים שהתבטאו שהמקצוע הזה לא חייב בהכרח להיות אקדמי –

אני רוצה לתקן כי זה חשוב, ואני מייצגת פה את האקדמיה. תחום טיפול בעזרת בעלי חיים, היום יש לנו מספיק דוקטורים ויש לנו שתי מכללות שיכולות להגיש אותנו למל"ג. אנחנו מתקדמים לכיוון הזה, בתקווה בעזרתכם, ואתם הזמנתם לוועדה גם את אלה וגם את אלה. אני מייצגת את תחום הטיפול בעזרת בעלי חיים, בהחלט יש לנו היום מספיק דוקטורים בארץ בשביל ללמד מסלול של תואר שני, ויש לנו שתי מכללות שיכולות להוביל את המהלך הזה, אם לא שלוש.

כל שאר ההסדרה, לא היינו רוצים להפסיד בגלל שיש כאלה שהם לא אקדמאיים. האם יש מקום למטפלים לא אקדמאיים בתחום הזה? כן, אולי לא צריך לקרוא להם מטפלים אלא עובדים עם אוכלוסיות מיוחדות, או לא יודעת מה. אני מניחה שהחבר'ה פה של הרכיבה לא יסכימו איתי, אבל זאת הסדרה וזאת הסדרה שלא צריכות להפריע אחת לשנייה.

אני מסכים ב-100% שמדריכי רכיבה טיפולית ומדריכי כלבנות טיפולית לא צריכים לכנות את עצמם מטפלים. אני חושב שהניסיון לקרוא גם לזה וגם לזה מטפלים הוא מה שעושה את הבלגן.

חלק מהסדרה זה גם לקבוע את התארים האלה, מיהו מטפל, מיהו מסייע וכדומה. זה עושה שכל גם למטופלים.

פרופסור יציב, האם יש – הרי בסוף איפה החשש? הוא לא רק בתואר של מיהו המטפל האקדמי ומיהו האדם שעבר את ההכשרות הנכונות והראויות, ולא קם בבוקר והחליט עכשיו שהוא מטפל במשהו ועלול לייצר נזק רגשי. פה נמצא בעצם החשש, אנחנו בוועדה לזכויות הילד, אנחנו חוששים לבריאות הנפש של הילדים שהולכים ל-"חאפרים", פשוט ככה, לאלה שלא עברו מסלול הכשרה וקוראים לעצמם מטפלים.

האם יש איזשהו מקום בחוזר מנכ"ל מטעמכם לפעולה יותר זריזה עוד לפני שאנחנו הולכים להסדרה? אנחנו יודעים שבשביל הסדרה עושים ישיבות ויושבים עם המל"ג ומשרד הבריאות, אנחנו נגדיר את התארים של מיהו מטפל ומיהו לא מטפל וכדומה, אבל זה לוקח זמן.

האם יש מקום בנוסף, לא במקום, לאיזושהי פעולה כמו שהזכרנו בהתחלה, קודם כל גילוי נאות, אני מגיעה לסוג של טיפול שאותו המטפל יהיה מחויב בגילוי נאות, לספר לי כמה שנים הוא מטפל, איפה הוא רכש את הניסיון שלו, את ההשכלה שלו, את ההכשרה שלו וכדומה. כלומר, פעם אחת לחייב גילוי נאות כלפי המטופל – אגב, זה יכול להיות לא רק בטיפול בבעלי חיים, זה יכול להיות בכל תחומי בריאות הנפש באשר הם, זה נראה לי לגיטימי.

הדבר השני, להגדיר שבכל טיפול נפשי-רגשי יש יחסי מטפל מטופל. זה חשוב אתית, הם לא יכולים אחר כך לצאת ולספר את הסיפורים של אותם אנשים, כל מה שקשור לאתיקה במקצועות הנפש. אלה שני דברים שחוזרים על עצמם לא רק בטיפול בבעלי חיים, אלא אם אני מסתכלת על מאמנים אישיים, על כל המקצועות שדורשים סוג של נפש שאולי כן שני הדברים האלה קודם כל יכולים – אני חושבת שבחוזר מנכ"ל או אפילו בחקיקה מהירה, אפשר לטפל בזה עוד לפני שאנחנו יושבים לישיבות ארוכות של איך מסדירים, מה מסדירים, למי קוראים מטפל ולמי קוראים מסייע, לדוגמה.

משרד הבריאות יכול ללכת דרך מסלול של חוזר מנכ"ל שהוא הרבה יותר קצר מחקיקה ותקנות, אבל למיטב ידיעתי חוזר מנכ"ל הוא איזשהו מצב ביניים לפני חקיקה ותקנות. חוזרי מנכ"ל בדרך כלל נעשים רק לגבי מקצועות שהוחלט שהם הולכים להיות מקצוע במסלול אקדמי. אני לא מכיר חוזרי מנכ"ל למקצועות הבריאות שאין כוונה והסכמה בסיסית שזה הולך לקראת הסדרה אקדמית, ואחר כך הכנסה לתוך חוק הסדרת מקצועות הבריאות. זה אפשרי.

דבר נוסף שאני שמעתי מהצד של עורכי הדין זה שבדרך כלל חוזר מנכ"ל צריך להיות מבוסס על איזושהי חקיקה בסיסית. חוזר מנכ"ל בדרך כלל לא ייעשה במקצוע אקדמי אם אין איזשהו בסיס כלשהו מבחינת חקיקה. הוזכרה פה האפשרות של חקיקה מהירה, אם תהיה חקיקה מהירה בנושא הזה, זה יאפשר אחר כך במסלול ביניים לעשות גם חוזר מנכ"ל.

חוזר מנכ"ל לא ייעשה במשרד הבריאות אם יש ויכוח אם המקצוע הוא כן אקדמי או לא אקדמי, אני לא רואה אפשרות כזאת.

אנחנו צריכים לחלק את זה לשני מקצועות שונים, אחד אקדמי ואחד לא אקדמי, כדי שהם לא יפגעו אחד בשני.

אם זה לא אקדמי זה לא ילך דרך חוזר מנכ"ל.

פרופסור יציב, זאת תשובה שאני חייבת להודות שהיא קצת מתחמקת. קודם כל, צריך לשבת, לעשות דיון, להזמין את האנשים שיושבים גם כאן ולהבין מה המילה הסדרה. הסדרה בעיניי היא לאו דווקא אקדמית, מי אמר שהסדרה זה דבר אקדמי? זה אומר שכל ילד היום יכול ללכת לאיזה "חאפר"? לא, הסדרה כוללת בתוכה הרבה מאוד דברים משפטיים, אתיים, סוג מסוים של הכשרה, וזה לא משנה אם זו הכשרה אקדמית או לא אקדמית.

זה עולם ומלואו, אי אפשר לנפנף את זה בצורה כזו. אני מאוד מצטערת, התשובה הזאת לא מקובלת. כשמדובר על הסדרת מקצוע, זה אומר שלא כל אחד יכול לעסוק בו. זה אומר שאם אני שולחת את הילד שלי למישהו שקורא לעצמו מטפל רגשי נפשי באחד ממקצועות הנפש, אני יודעת למי אני הולכת.

אנחנו צריכים לחלק את זה למקצוע של טיפול רגשי שהוא אקדמי והוא ייכנס לחוזר מנכ"ל, עליו נשב מול המל"ג ונסדיר אותו כתואר שני. ההמשך יהיה מקצוע שהוא לא רגשי, לא טיפול רגשי.

אני מוכרח למחות על מה שאמרת. את מגדירה את מה שאני מסביר כהתחמקות, אני אומר בדיוק את מה שאמרתי לפני רגע. אם רוצים ללכת לכיוון אקדמי, אני אעשה הכל כדי שהדבר הזה יוסדר, אולי בשלב ביניים במסגרת של חוזר מנכ"ל ובשלב השני חקיקה –

אבל אם זה לימודי תעודה?

אני לא יודע לטפל במקצוע שאיננו אקדמי. צריך למצוא בית אחר –

למה אתה לא יודע לטפל במקצוע שהוא לא אקדמי?

האגף שלי מטפל רק במקצועות פרא-רפואיים שהם בעלי תואר אקדמי. האגף שלי לא מטפל באף מקצוע שאיננו אקדמי, ולכן אנחנו לא יכולים לטפל בזה. צריך לחשוב מה המסגרת הטובה ביותר כדי להסדיר את העניין הזה.

אני הייתי מפרידה וכן הייתי נכנסת דרך השער האקדמי להסדרה הזאת, ואחר כך חושבים מה עושים עם המקצועות הלא אקדמיים.

אם זיהיתי נכון, יש פה אמירה של נציג משרד הבריאות שהם מוכנים ללכת למסלול של הסדרה.

נתחיל עם הסדרה אקדמית למי שיכול ועומד בקריטריונים, והמשך ההסדרה –

אנחנו לא רוצים לנפות החוצה מישהו –

אבל אם ננסה לקחת את כל החבילה המאוד מורכבת הזאת, אנחנו נשפוך את התינוק יחד עם המים של האמבטיה. יש כאן קבוצה גדולה של מאות אם לא אלפי אנשים שהם כבר בעלי תואר ראשון, עברו הכשרה ויכולים תוך שנה –

אבל אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שקבע כאן הפרופסור, שהוא מטפל רק בפרא-רפואי במסלול אקדמי. מי קבע את זה? למה אי אפשר שיהיה במשרד הבריאות מישהו שיטפל במקצועות פרא-רפואיים לא אקדמאיים, אלא לימודי תעודה.

את יכולה לשאול שאלה כזאת, אבל זה נקבע כבר מזמן. בהסדרת מקצועות הבריאות יש כמה מקצועות מוסדרים, אחד התנאים זה תואר אקדמי. אם את רוצה ליצור מערכת שלמה אחרת שהיא לא אקדמית –

לא צריך ליצור את זה, זה קיים בפועל.

אני אתן לך דוגמה אבסורדית, חברת הכנסת וולדיגר. קוסמטיקאית לצורך העניין עוסקת בדברים של בריאות, היא יכולה למרוח לך משחה שתעשה לך נזק או שהיא יכולה למרוח משחה שתעשה לך טוב, לצורך העניין. היא לא צריכה רישיון ממשרד הבריאות, היא צריכה אישור ממשרד העבודה והרווחה כדי לעבוד איתך.

נכון.

אם היא עושה לך נזק רפואי כי היא עוסקת בקרמים ובשעווה – כל המקצועות האלה לא דורשים את אישור משרד הבריאות, הם דורשים את אישור משרד העבודה והרווחה.

יכול להיות שצריך לחלק את הנוגעים בדבר לשני משרדים שונים, מי שרץ עם האקדמיה ילך למשרד הבריאות ומי שמדובר על לימודי תעודה בלבד יעבור דרך משרד העבודה והרווחה.

אני חייב לציין שמשרד הכלכלה החל לפני חצי שנה במסגרת המסלול הירוק של הכשרה, בזרוע העבודה החל בהכשרה, יש כבר שני קורסים שהסתיימו בנושא של טיפול באמצעות רכיבה.

יש לנו בדיוק רבע שעה לסיים את הדיון, ואני לא אמשיך אותו אפילו לא חצי דקה אחר כך כי אין לי כוונה לעבור על תקנות הכנסת. עוד רבע שעה הדיון הזה מסתיים. נעבור בקצרה למשרד הכלכלה, לאחר מכן מכבי שירותי בריאות, לאחר מכן משרד החינוך.

משרד הכלכלה, אסף סגל, בבקשה.

שמי אסף, אני ראש המטה של האגף להסדרת עיסוקים בזרוע העבודה. ברשותך אני רק אדייק את מה שאמרת קודם בקשר לקוסמטיקה, אז אנחנו לא מסדירים את זה, אין רישיון לקוסמטיקאית, יש קורס כזה במסגרת האגף להכשרה מקצועית אבל כדי להיות קוסמטיקאית אין חובה לעבור את הקורס הזה. זה דיוק קטן למה שאמרת קודם בהקשר הזה.

ברשותך אני אגיד כמה מילים בהקשר של אימון חיות שירות. בפברואר 2019, לפני שלוש שנים, הגישו לוועדה להסדרת עיסוקים בזרוע העבודה, אז לא היינו משרד הכלכלה אלא משרד העבודה והרווחה, בקשה לבחון את הסדרת העיסוק למאמן של חיות שירות. פה חשוב להפריד בין המקצוע הטיפולי שדיברתם עליו במסגרת הדיון הזה לבין מי שמאמן את החיות עצמן.

דובר בזמנו על חוות אימון של מאמנים שמאמנים את הכלב - - -

אני אסגור את הדיון ונעשה דיון המשך, נאלץ לסכם את הדיון.

ברשותך רק משפט, נאמר המון על האקדמיה ואני מאוד מתחבר למה שעמרי אמר קודם בנושא האקדמי. ראשית, צריך לזכור שגם נערים מצאו את עצמם דווקא דרך הדבר הזה נפתחים לעולם חדש והופכים למטפלים לא במערכת הקונבנציונאלית, גם אני בוגר תואר שני במנהל עסקים, הכי קל לי לקחת את זה לעולם האקדמי.

צריך לשים לב שאנחנו מאבדים המון אנשים עם נשמה בפנים שהם בתוך הדבר הזה, שיכול להיות שתעודה מקצועית תספיק. שנית, כ-500-600 מטפלים באמצעות רכיבה היום הם לא בוגרים אקדמיים, שלא נשאיר אותם מאחור.

לא נשאיר אף אחד מאחור. תודה רבה, אנחנו מסכמים את הדיון.

כל מי שהוכשר עד היום יצטרך לקבל פתרון אחר בחוק.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון, הסיכום שלנו נפל יחד עם המחשב אבל אנחנו נוציא ונפרסם אותו בצורה מסודרת, כמובן גם דברים שלא ייאמרו כאן כי אני אומרת אותם בעל פה, ונשלח אותם כמובן אל משרדי הממשלה.

הוועדה קובעת שטיפול בעזרת בעלי חיים הוא חלק מקשת הטיפולים של בריאות הנפש, ועל כן יש להסדירו. הוועדה קוראת למשרד הבריאות לקיים שולחן עגול בראשותו, לבדוק האם יש צורך לפצל את המקצוע לשני מקצועות, האחד טיפול בעזרת בעלי חיים שמחייב תואר אקדמי והשני רכיבה, טיפול, כלבנות טיפולית שלא יחייבו תואר אקדמי.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות שבשלב ראשון כתחילת תהליך הסדרת המקצוע לפעול לכתיבת חוזר מנכ"ל שיקבע חובת גילוי נאות של המטפל בנוגע למוסד בו למד והוסמך, חובת הגדרת יחסי מטפל מטופל, כדי לשמור על המטופלים בכלל וילדים בפרט.

אנחנו נייצר דיון המשך, לא הספקנו כי גם עשר הדקות האחרונות נקטעו לנו בגלל הפסקת חשמל. אנחנו נייצר דיון המשך שבו אני ארצה שגם משרד הכלכלה יספר לנו מה אומרת הסדרת מקצוע מבחינתם ומשרד הבריאות יספר לנו איך הוא רואה את ההמשך. לא הספקנו לשמוע את משרד החינוך לגבי הסדרת מקצוע באופן כללי. אנחנו כמובן נייצר דיון המשך בנושא החשוב הזה.

לא ייתכן שאדם עוסק במקצוע של בריאות הנפש בלי מינימום פיקוח של המדינה. זה אפילו לא עניין של הסדרה או יוקרה של מקצוע, אלא מינימום לוודא שנפשו של אדם ושל ילד הם לא הפקר. זה נראה לי א' ב' ובסיס של מדינה מתוקנת. גם אם מחליטים בסוף במשרד הבריאות, במשרד הכלכלה ובמשרד החינוך אחרי כל הדיונים שאולי אין צורך בהסדרה כזאת או אחרת, בסוף אנחנו כן צריכים לקבוע כללים כלליים בכל מה שקשור למטפלים בבריאות הנפש, כדי לשמור על הבסיס של רווחת המטופלים.

תודה רבה לכל המשתתפים שהגיעו עד לכנסת, תודה רבה למשתתפים בזום. אני מתנצלת בפני אלה שלא הספיקו לדבר, בפני משרדי הממשלה וקופות החולים שעוד רצו לדבר. אנחנו נעשה דיון המשך ונראה לאן הדברים מתקדמים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.