פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט למבנה ההשכלה הגבוהה והמחקר ותקציבם
01/02/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
למבנה ההשכלה הגבוהה והמחקר ותקציבם
יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ב (01 בפברואר 2022), שעה 9:30

לימודי ההנדסה בהשכלה הגבוהה - הישגים ואתגרים

חברי הוועדה: יוסי שיין – היו"ר
אלון טל
משה טור-פז

אברהם לוי - דיקן הפקולטה למדעי ההנדסה, אוניברסיטת בן גוריון

יוסי רוזנוקס - דיקאן הפקולטה להנדסה, אוניברסיטת תל-אביב

גדעון מרק-עמיר - מנכ"ל, תגלית

יעל חלוץ - מנהלת קבוצת לקוחות בחברת פייאם

חווה קליין - סמנכל תכנון ומדיניות, המועצה להשכלה גבוהה

זאב זלבסקי - דיקן הנדסה, אוניברסיטת בר אילן

צבי ימיני - יו״ר ועד מנהל מכללת שנקר, מכללות

מיכל גשרי - ראש מטה לשכת נשיא, מכללת אפקה, מכללות

עמי מויאל - נשיא מכללת אפקה, מכללות

ישי פרנקל - מנכ"ל האוניברסיטה, האוניבסיטה העברית בירושלים

יצחק קרינסקי - דירקטור, נציגי אוניברסיטאות

עודד רבינוביץ' - משנה בכיר לנשיא הטכניון, נציגי אוניברסיטאות

ניר שוולב - חוקר ומרצה אוניברסיטת אריאל, נציגי אוניברסיטאות

מרק שטייף - רקטור אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת תל-אביב

ורד בן יהודה - ר' מנט''א, צה"ל

תמר הרן - ראש תחום חינוך, הכשרה ותעסוקה, התאחדות התעשיינים

בשמת פלג סרצנסקי - מנכ"לית, איגוד המהנדסים והאדריכלים

שלי גורדון - סגן נשיא למשאבי אנוש- אלביט

נמרוד רן - סמנכ"ל תפעול ומשנה למנכ"ל תגלית

נירה לאמעי

אתי דנן

שרון רפאלי

לימודי ההנדסה בהשכלה הגבוהה - הישגים ואתגרים

בוקר טוב לכולם. אנחנו משתדלים בוועדת המשנה להשכלה הגבוהה להתחיל בזמן ולסיים בזמן. אנחנו נמצאים, כמובן, בתקופה לא פשוטה אז הרבה מהחברים לא נמצאים כאן סביב השולחן, כולל חברי כנסת, אלא בזום.

קודם כול, אני רוצה לברך את חברי פרופ' אלון טל שאיתו אני עובד ושנינו באנו מהאקדמיה. זה בהחלט מסייע מאוד שיש שני אנשי אקדמיה לשעבר שנמצאים כרגע בכנסת. תודה לחברי חבר הכנסת פרופ' אלון טל.

אנחנו נמצאים כאן היום בדיון בנושא מאוד חשוב שמידיינים בו במקומות אחרים ועוסקים בו כמעט כל הגורמים החשובים במשק, בפוליטיקה ובהשכלה הגבוהה. אנחנו החלטנו להציף את הנושא הזה כאן בכנסת בוועדת המשנה בניסיון לתת תובנות חדשות או לרכז תובנות חדשות שנוכל גם עליהן להמליץ אחר כך ולסייע בצורה כזאת או אחרת למל"ג ולות"ת וליצור סינכרוניזציה טובה יותר בין המשק לבין האקדמיה.

הנושא שלנו הוא לימודי ההנדסה, ובכלל הסימביוזה בין המשק לבין הסוגיה של המהנדסים וההנדסה. הנושא הזה נבחן פעמים רבות וגם ברגעים אלה ממש כשאני מדבר יש ועדה שעובדת של פרופ' דדי פרלמוטר שמינתה שרת החינוך. אנשים עובדים ויושבים על המדוכה. הנושא של הוועדה הוא משבר, חסך או בעיה של ההון האנושי בתעשיית ההייטק הישראלית, ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו יכולים לשפר את המצב.

צריך לזכור שהמצב בשוק הישראלי או בהייטק הישראלי הוא יוצא דופן בגלל ההתקדמות המטאורית של התעשיות המתקדמות בישראל שדורשות כוח עבודה מיומן וברמה מאוד גבוהה והן מצטיינות ובעלות הכרה בכל העולם כולו. כולם מכירים בהייטק הישראלי כמנוע צמיחה של ישראל וכתופעה בעלת השפעה בין-לאומית, ואי אפשר להמעיט במילים מול שגשוגה והצלחותיה של הכלכלה הישראלית בהייטק שזה דבר פנומנלי ברמה ששינתה את כל המדינה ואת החברה ומשנה גם את היחסים בתוך העם היהודי עצמו, כפי שנראה. מדינת ישראל הופכת למשאב הגדול ביותר של העם היהודי עצמו – לא רק בישראל, אלא גם בתפוצות. לכן היריעה היא מאוד רחבה.

במה אנחנו רוצים לעסוק? מהן השאלות שאנחנו נעסוק בהן? א', אנחנו נעסוק במצוקת ההון האנושי בתעשיית ההייטק. אנחנו גם נשמע היום מהמובילים בהייטק הישראלי – תכף נשמע מראשי אלביט בעניין הזה.

אנחנו גם רוצים לעסוק בממשק בין ההשכלה הגבוהה לבין התעשיות. ברור לנו שההשכלה הגבוהה והתעשיות מחוברות בטבורן ולכן אחד מזין את השני בתוך הדבר הזה, והצרכים של התעשייה מגדירים גם להשכלה הגבוהה, וההשכלה הגבוהה היא, כמובן, המשאב הגדול של הדברים האלה. על כך נכתבו דוחות של יוג'ין קנדל ודוח של מבקר המדינה, ואנחנו גם נשמע על דוח הות"ת. מעל הכול אנחנו רוצים הבוקר גם להודות למרכז המחקר והמידע של הכנסת: ליובל וורגן, לאסף ויננגרד ולרועי גולדשמיט שעשו לנו עבודה טובה של סינתזה גדולה שנוכל לקבל אותה וללמוד ממנה – כל אלה שעוסקים בנושא. אני מודה לכם. מי שלא יודע, אחד הדברים הגדולים שיש בכנסת זה מרכז המידע. משאב אדיר של ידע שאם יודעים להשתמש בו אז אני רוצה כאן להודות לכם כי אתם ראויים לכל שבח על התרומה הייחודית שלכם לדיון שלנו.

זה נחשב מאוד איכותי במוסדות להשכלה גבוהה. כשאנחנו רוצים לסמוך על המחקרים של הממשלה, ואנחנו מוצאים סתירה עם המחקר של המ.מ.מ, המחקר של המ.מ.מ – המחקר של המ.מ.מ. מכריע.

אלון יקירי ואני שמגיעים מהאקדמיה יודעים להכיר את הדבר הזה, לעשות סינתזה של חומר, להגיש אותו בזמנים מאוד קצרים ובצורה מקצועית ומיומנת. אז כל התשבחות כאן ובאמת ראוי לומר כי עשיתם לנו עבודת הכנה לפני כן. כל החומרים האלה יופצו.

בוועדת המשנה להשכלה הגבוהה אנחנו מתמקדים בהשכלה הגבוהה ובממשקים של ההשכלה הגבוהה בניסיון להציף נושאים. אנחנו לא מתערבים פה ולא משפיעים ברמה עמוקה על הות"ת והמל"ג שגם הם עושים וגם הם עבודה עצומה שנדבר עליה בשנים האחרונות. עוד נציג אותה בכל הנושאים האלה. הם, כמובן, אמונים על המסגרת הרחבה, ואנחנו נודה להם גם כן. הנושאים האלה קשורים גם בטבורם לשינויים שהתחוללו בהשכלה הגבוהה, בהתפתחות בעיקר בנושא הנדסה, אבל לא רק, בין המכללות לבין האוניברסיטאות – עד כמה הן עובדות בצמידות, האם יש הבדלים ברמות, איך המשק מתייחס אליהן. ובסוף היום אנחנו נדבר על תופעה של מה שמתחולל במשק. אנחנו יודעים שכל ההייטק לא מתחיל בהשכלה הגבוהה, הוא מתחיל בהשכלה היסודית והתיכונית ובחטיבות הביניים. שם אנחנו רואים גם התפתחויות יוצאות דופן בחברה הישראלית. יש המון פערים שצריך לסגור, אבל רק אם נסתכל על הפעולה האחרונה שפורסמה לגבי 8200 – גם אותם נשמע היום. אני ביקרתי אותם בביקור, לא ביקורת. הדברים האלה מאוד חשובים כדי להגיע ולהנגיש את כל הידע שיש בחברה הישראלית לכל שדרות הציבור ולגייס את כל המשאב הזה. כיום אנחנו יודעים שכבר בתעשיות יש כבר כ-360,000 בני אדם ואנחנו רוצים להרחיב את היריעה. זה כל שדרות הציבור. כל אימא יהודי, כל אבא יהודי וכל אבא ערבי וחרדי – כולם רוצים להיות בעסק הזה, מבינים את העסק הזה.

אנחנו גם מבינים שיש לנו נושאים מאוד קרדינליים בשאלות של פערים חברתיים שנציף שקשורות להוויה הישראלית בכלל, בשאלות שקשורות לנשים בחברה הישראלית – איך אנחנו מסלילים נשים לחברה הישראלית לתוך מקצועות ההנדסה שהיו ידועים תמיד כמקצועות גבריים. כמובן, גם מיעוטים בחברה. אנחנו מארחים היום את ידידתי הצעירה המוכשרת יעל חלוץ – הרבה אנשים טובים שיהיו כאן היום מתוך המערכת.

אז, קודם כול, היום אנחנו נציף את הנושא. זה דיון ראשון בתוך סדרה של דיונים שיהיו לנו בנושאים האלה. אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן כי כדאי לצאת לדרך. יש רבים בזום ותכננו כך שנציף את הנושא הזה מיד בשני הכיוונים – בין התעשיות לבין האקדמיה, שכל אחד יוכל לתת את הזווית שלו.

אדוני היושב-ראש, רק תוספת קטנה. אני שמח שאתה מעלה את הנושא של המגוון המתבקש כי לדעתי אנחנו לא מנצלים את מלוא הפוטנציאל האנושי. אני גם תוהה בתור מי שלא בא מהעולם – אמא שלי היא פרופסור בדימוס מהטכניון – אבל בכל זאת אנחנו רוצים עם של מהנדסים אבל שיהיו מהנדסים שהם אנשי אשכולות. איך אנחנו שומרים בכל זאת מקום להשכלה שתאפשר לדור הבא להיות אנשי ספר, להבין מה זה קצת אמנות, ושלא נהיה אך ורק רק אנשי מספרים?

אני מקצר בדברי ההקדמה שלי. אני עמדתי בראש הוועדה שמינתה הות"ת למדעי הרוח, והתכנית הראשונה נקראה "שאר רוח" בהשראתו של חברנו פה פרופ' רוזנוקס ואחרים. המטרה הייתה לחבר חיבורים שכבר נעשים בהשכלה הגבוהה בין מדעי הרוח לבין הנדסה. הדברים האלה, כמובן, קריטיים לדיון הזה.

אני פשוט רואה מה נעשה במוסדות כמו MIT כדי לשמור פינה קטנה לרוח.

אין ספק. אני מנסה לקצר במילותיי כי יש פה המון אנשים שיש להם מה לומר. תודה, אלון, על התזכורת הזאת. אנחנו נזמין אותם.

ראשונת הדוברות אני רוצה להזמין את ד"ר שלי גורדון, סגנית נשיאה למשאבי אנוש באלביט. אלביט, כידוע לכם, מעסיקה 9,000 מהנדסים, והיא מעורבת בחברה הישראלית בצורה בלתי רגילה בנושאים אחרים. לכן החלטתי שנפתח דווקא עם התעשייה ולא עם האקדמיה. שלי, בבקשה.

בוקר טוב. אני שמחה להיות שותפה לדיון הזה. כדי לתת את המסגרת אני אגיד רק בכמה מילים: ב"אלביט מערכות" יש 18,500 עובדים, למעלה מ-13,000 עובדים בארץ. 25 אתרים בארץ מקריית שמונה ותל-חי בצפון ועד רמת בקע, ערד, באר-שבע בדרום – אזורים בפריפריה, ומעסיקים מגוון מאוד רחב של תחומי עשייה. הדיון שלנו היום בהנדסה אז אתייחס אליו ספציפית.

בגלל מסגרת הזמן קחי לך מספר דקות מצומצם. את גם הגשת לנו נייר עמדה שאנחנו נפיץ בין כולם. אנחנו רוצים להישאר במסגרת הזמן היום אז אהיה קצת קמצן, במירכאות, בזמן כדי שנהיה מדויקים בדברים.

אין בעיה. את נתוני המשבר, אני חושבת שכולכם מכירים. המחסור בכוח אדם הוא בשלוש-ארבע השנים האחרונות הוא משהו שלא חווינו מעולם. מדברים על עשרות אלפי מהנדסים שחסרים היום בשוק הטכנולוגי. השנה קלטנו 2,000 עובדים בישראל בלבד, ומתוכם 800 מהנדסים, והמאבק על כל אחד ואחד הוא מאוד גדול.

זה תוספת נטו? זה לא בלי נשירה? 2,000 עובדים חדשים בחברה?

חלק מזה זה תחלופה וחלק זה גידול. שיעור התחלופה השנה כמעט הכפיל את עצמו לעומת שנים קודמות. אני מתמקדת בהנדסה בלבד. יש עליית שכר של למעלה מ-18% רק בשנה האחרונה כי השוק משתולל. יש עיסוקים חדשים שלא מוכרים לנו משנים קודמות מכיוון שלא נעשתה בהם הכשרה לפני כן. יש בודדים כאלה או מעטים. אני אתן לכם דוגמה: אני לא יודעת כמה מכם מכירים עיסוק שנקרא "חוקר חולשות". זה עיסוק מאוד מבוקש. חלק גדול מהחבר'ה האלה הם יוצאי 8200 ללא השכלה אקדמית, ושכרם מתחיל מ-100,000 שקל בחודש – ילדים בני 24, 25, 26. זה כדי שנבין איפה השוק נמצא.

אבל לא רק הם. בנושא של AI וכמובן בנושאים מגוונים אחרים שאנשים לא מוכשרים להם במסגרת האקדמית, ולכן בלית ברירה בהרבה מאוד מקרים אנחנו עושים הכשרה פנימית: או מכשירים עובדים שלנו או מגייסים מבחוץ – עושים מה שנקרא booth camp לעיסוקים שדורשים השכלה פחות רחבה ועושים הכשרה מאוד מתומצתת של כמה חודשים כדי לאפשר לאנשים להיכנס לעבודה בפרק זמן מאוד קצר, ועיסוקים שהם יותר עמוקים כמו מהנדסי מערכת או מהנדסי AI אנחנו עושים תכנית ארוכה יותר. יש לנו תכנית כזאת יחד עם הרשות לחדשנות בתחום של AI, פתחנו אקדמיה כזאת. אנחנו בעצם מכשירים בעצמנו כי אנחנו לא מצליחים לקבל עובדים מיומנים וגם בעלי רקע אקדמי שהוא רלוונטי לשינויים הטכנולוגיים ולידע הטכנולוגי השונה מאוד ומתעדכן כל הזמן שעליו אנחנו מדברים.

שלי, תני לי בדקה את הדברים שאתם צריכים מהאקדמיה. אנחנו עוד נדון בזה. הייתה לנו שיחה עם נשיא אלביט. אני מבקש ממש בתמצות כי יש פה עוד הרבה אנשים שרוצים להציף היום דברים. מה אתם חושבים שאתם צריכים או איך אתם רואים את היחסים שלכם עם האקדמיה מתוך המחסור שאתם חווים?

חלק מהפתרונות הם לטווח הקצר: הסבה של בוגרי אקדמיה, מיקוד על מדעים מדויקים, אבל לא רק. זאת מעין שנה רביעית שמכשירה אותם לעולמות הטכנולוגיים, לא כולם חייבים להיות מהנדסים; לבנות תכניות בשיתוף איתנו. יחד עם התעשייה אנחנו יכולים להיות שם כמרצים או כעוזרים לבניית התכניות לתחומי ידע רלוונטיים יותר לתעשייה; הגמשת הדרישות לתארים האקדמיים ומתן זכאות לנקודות גם על עבודה פרקטית; שילוב מוקדם של סטודנטים במסגרת פרויקטים, ושוב – מתן נקודות זכות להכרה בשעות העבודה שלהם בחברות טכנולוגיות לצורכי התואר; בכל החלק של שילוב צבא ואקדמיה אנחנו נמצאים עכשיו בהתחלה של דיון עם צה"ל על הכשרה בחודשים האחרונים של בוגרי יחידות קרביות, לא יוצאי 8200, אלא יחידות קרביות שכבר עברו סינון ואנחנו יודעים מה היכולות שלהם. המטרה היא לעשות להם קורסים קצרים, ואת ההשלמה האקדמית המעמיקה יותר לעשות בשלב יותר מאוחר. אנחנו חושבים שכמו שיש עבודה מועדפת בתעשיות אחרות צריך להכיר בהכשרה הטכנולוגית כעבודה מועדפת. ובכלל, ההסבה של אוכלוסיות ייעודיות – חרדים, נשים, ערבים וכדומה – לתמוך בהם ובהכוונה שלהם לעיסוקים האלה.

תודה רבה. אתם משתפים איתנו פעולה. אנחנו נפיץ את המסמך החשוב שד"ר שלי גורדון הפיצה לנו, ואנחנו, כמובן, נמשיך בשיתופי הפעולה כי יש פה הזדמנות גדולה ורצון טוב. אנחנו דיברנו עם ראשי התעשיות וזה דבר מאוד חשוב. אז המון תודה לך. אני מקווה שתישארי לשמוע אותנו כי יש פה המון תובנות נוספות. אז אני קודם כול, מאוד מודה לך על הדברים האלה.

אדם נוסף שאני רוצה להעלות אותו בזום שגם מכיר את התעשייה וגם מגיע מהמערכת של הות"ת והיה בנושאים האלה של ההייטק והוא גם סגן נשיא באינטל הוא ידידי היקר , מנכ"ל האוניברסיטה העברית היום, ישי פרנקל. הוא מכיר את כל הזוויות וגם עסק בנושאים האלה בות"ת במשך שנים. גם הוא נתן לנו מסמך מרתק. תודה, ישי, שאתה איתנו. נשמח לשמוע אותך מספר קצר של דקות כי נמצאים פה כל השחקנים האחרים במערכת, אבל אתה משלב את כל הכובעים האלה. בוקר טוב לישי פרנקל.

בוקר טוב, תודה רבה, פרופ' שיין או יוסי.

יוסי זה גם טוב.

היום חבר הכנסת שיין.

חבר הכנסת מלפני שבעה חודשים.

חבר הכנסת שיין, תודה. אני מאוד מעריך שאתם מקיימים את הדיון החשוב הזה. אני רוצה לומר בקצרה כמה נקודות: ראשית, בתור אדם שעבד מעל 20 שנה בתעשיית הייטק מרבית הצורך נעוץ בבוגרי מוסדות אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות. יש יוצאי יחידות וקורסי הכשרה. אין תחליף. עמוד השדרה, מעל 90% מכוח האדם האיכותי בתעשייה הוא כוח אדם שצמח במוסדות האקדמיים. תעשיית ההייטק הישראלית היא תעשייה איכותית. אנחנו לא הודו, אנחנו מתמקדים בקצה הפירמידה הזאת, ולכן למרבית האנשים נדרשת השכלה גבוהה. בדקתי עם עמותת 8200 ומצאתי נתון מרתק שבתום 10 שנים אחרי השירות בצבא לכ-95% גם מבוגרי 8200 יש תואר אקדמי מלא. כך שהבועה הזאת שאפשר בוגרי 8200 ללא השכלה אקדמית, אין לה אחיזה.

מל"ג וות"ת עשו עבודה מאוד יפה בתכנית החומש הקודמת. הם הגדילו בלמעלה מ-65% את מספר בוגרי האוניברסיטאות, בעיקר, במקצועות ההייטק. חשוב מאוד שגם בתכנית החומש הבאה עלינו לטובה ייעשה יותר. מה זה אומר "ייעשה"? למטרה הזאת הוקצו כ-1 מיליארד שקלים בחומש הקודם. היתוספו אלפי מהנדסים, זאת אומרת שהערך למשק הישראלי הוא, לפחות, פי עשרה מכך. חשוב מאוד שגם בחומש הקרוב יוקצו מיליארדים כדי לחזק את לימודי ההייטק, לימודי ההנדסה גם במכללות וגם באוניברסיטאות.

הנקודה השנייה החשובה לא פחות – השאלה היא לא רק שאלה של כסף אלא גם שאלה של מהירות תגובה. זאת אומרת המגזר הציבורי מורגל בקצבי עבודה איטיים יחסיים; האקדמיה שמנסה לשרת את הצרכים ואת הרצונות של תעשיית ההייטק חייבת לעבוד בקצב הזה. אני אתן רק שתי דוגמאות: מי שמגיע מאיתנו ממוסדות אקדמיים – אנחנו משוועים ומאוד רוצים לפתוח עוד תכניות הנדסה, להגדיל את מעבדות הסטודנטים, מעבדות המחקר. צריך פה קצב. אם הקצב הוא שלוקח שנה או שנתיים לגבש תכנית ועוד שנה לפרסם את הקריטריונים – פשוט יהיה מאוחר מדי. האוניברסיטה העברית בימים האלה רוצה להגדיל ב-50% את מספר הבוגרים בהנדסת חשמל – אגב, עם תמיכה מדהימה של הות"ת – אבל פשוט אין כסף. אם יתנו לנו היום עוד 15 מיליון שקלים יהיו בעוד ארבע שנים עוד מהנדסים בשוק, כך שלא רק התמיכה הכספית חשובה, אלא גם העבודה והקצב המתאים. עד כאן.

ישי, אני מודה לך מאוד. גם הנייר שלך נותן לנו מיקוד בנושאים שהעלית, וגם אותו נפיץ ונתחיל לבנות פה בנק ידע דרך האנשים שמופיעים פה ושלחו לנו ניירות. אז המון תודה על שיתופי הפעולה, ואני בטוח שגם נמשיך איתך בהמשך.

אנחנו נציג את הדוברים הבאים שהם מהאקדמיה עצמה. גם שם נדרשת עבודה מאומצת של שינוי בתוך המערכת. יש איתנו אנשים מבכירי המערכת האקדמית שעוסקים בסוגיות ההנדסה, וביקשנו מהם לתת לנו זוויות חדשות איך אנחנו יכולים גם להגדיל את שיתופי הפעולה בין התעשיות לבין האקדמיה, לשכלל את האקדמיה ולהפוך אותה לעוד יותר מצוינת ממה שהיא – שזה, כמובן, אתגר נוסף כי יש לנו גם מחסור גדול, כפי שראינו בתוך מערכת המרצים והדוקטורים שאנחנו מסמיכים כי השוק קורץ כל כך. יש גם בעיה גדולה של נשירה – אנשים שעוזבים את המסלול באמצע. כי אנשים רצים לתוך התעשיות האטרקטיביות האלה. ועדיין, כפי שאמר לנו ישי פרנקל, אין תחליף למצוינות אקדמית ולהכשרה אקדמית ברמה הגבוהה ביותר.

איתנו היום נמצאים מספר שחקנים מרכזיים שנרצה לשמוע אותם בסדר שנקבע לנו. הראשון הוא פרופ' יוסי רוזנוקס, דיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב. אחריו נזמין לדיון את פרופ' אבי לוי, דיקן הפקולטה למדעי הנדסה באוניברסיטת בן-גוריון. הם נמצאים כאן, ולכן ניתן להם להתחיל. אחריהם יהיה פרופ' עודד רבינוביץ', המשנה הבכיר לנשיא הטכניון. נמצא איתנו גם בזום רקטור אוניברסיטת תל-אביב מרק שטייף שגם הוא עוסק בזה. האם מרק נמצא איתנו כאן? נעלה אותו בזום לכמה דקות. אני גם רוצה להודות לו שהוא משתף איתנו פעולה. בבקשה, פרופ' שטייף.

תודה לחבר הכנסת פרופ' שיין. אני רואה את המספרים שפרסמתם לפני כמה ימים, והאתגר הוא קולוסלי. מדברים על 200-100 אלף עובדים שחסרים בתעשיית ההייטק שזה אומר 40-20 אלף מהנדסים, וזה לא מאמץ קל. רוב האוניברסיטאות עושות כמיטב יכולתן במספר הסטודנטים הבוגרים שהן מכשירות. זה דורש גם חשיבה מקורית בצד של הרגולציה. זאת נקודה שצריך לעשות בחשבון. צריך לזכור שכדי להגדיל את מספר הסטודנטים אנחנו צריכים לעשות שינויים אמיתיים בדרך שבה אנחנו מלמדים. זה צריך לבוא בעידוד הדרכים של הדיגיטציה, של גישה להרבה סטודנטים באופן דיגיטלי, וגם צריך לזכור שצריכים להיות אנשים שילמדו את התלמידים האלה. אנחנו צריכים דוקטורים להנדסה שילמדו את התלמידים האלה. היום גם שם אנחנו מתוחים עד הקצה. מכיוון שהמשכורות שמותר לנו לשלם לאנשי הייטק שנמצאים באוניברסיטה ועוסקים בהוראה , גם הן מוגבלות. אנחנו רוויים לחלוטין במובילי מעבדות, מדריכים, מתרגלים וכיוצא בזה, וגם אנחנו מתחרים עם תעשיית ההייטק - -

ואתה תומך בשכר דיפרנציאלי בנושאים האלה? זה ויכוח עתיק בהשכלה הגבוהה. אני לא רוצה להיכנס אליו עכשיו.

אני לא מדבר על הסגל האקדמי דווקא, ששם הוויכוח הוא עתיק. אני מדבר על מתרגלים, על מהנדסי מעבדות, על אנשים שמגיעים מבחוץ כדי לתמוך באקדמיה וביכולת שלה להכשיר תלמידים. מדובר על אנשים שיכולים להיות מהנדסים בהייטק או מדריכי מעבדות בקמפוסים. כשהם מדריכי מעבדות בקמפוסים הם מקבלים משכורת שהיא עשירית ממה שהם מקבלים בהייטק. אז ברור שאין לנו מי שיכשיר את האנשים. אותו דבר נכון לגבי מתרגלים. שוב, אני לא מדבר על הסגל, אני מדבר על הכוח התומך. שם יש מקום גדול לשיפור הרגולציה ולעשות דברים לטובת העניין. כמובן, יש עוד הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם כמו הסבות מקצועיות וכיוצא בזה שאני בטוח שיעלו בדיון. אבל רציתי להאיר את הנקודה הזאת כדי שגם הצד של הרגולטור ישמע את הצרכים האלה.

תודה רבה ששיתפת אותנו במחשבות הראשונות האלה, וכמובן, נמשיך לשתף פעולה. תודה רבה לך. פרופ' רוזנוקס, בבקשה.

בוקר טוב ותודה על ההזמנה. אני אדבר בקצרה ואגע בנקודה שאני לא חושב שהרבה ייגעו בה שקשורה לרגולציה. אני עוסק כבר למעלה מ-20 שנה בלימודי הנדסה, ואנחנו צריכים לשחרר קצת את הרגולציה של מל"ג ולאפשר ללמוד תארים הנדסיים במכסת שעות נמוכה יותר. אני אסביר: היום המכסה הפורמלית היא 160 נקודות, לא שעות. זה בדרך כלל 180 או 190 שעות. מניסיוני ומניסיונם של רבים אחרים, אפשר ללמוד הנדסה טובה בפחות זמן. תפסת מרובה לא תפסת. כל אוניברסיטה או מכללה יכולות להחליט מה הן רוצות לעשות. אנחנו צריכים אישור מהרגולטור שיקטין את מספר השעות, וכל מוסד יחליט מה טוב לו. לדעתי ולדעת רבים באוניברסיטת תל-אביב, אפשר ללמוד הנדסה ב-130 או ב-150 שעות. אפשר לפרוס את זה על גבי שלוש שנים וחצי. זה יגדיל את מספר המהנדסים שנוציא לשוק ולא יוריד את האיכות שלהם, אולי אפילו להפך. הסטודנטים היום מתחילים ללמוד בגיל 23-22 והם מתעייפים, הם צריכים פרנסה, ובשנה השלישית והרביעית הם כבר לא איתנו. הם עובדים לפחות חצי שבוע, וקורסי הקצה פשוט לא אפקטיביים. אז אפשר לקצר את משך הלימודים, ואם חסרה להם השכלה בהמשך הדרך – והיא תהיה חסרה – אז לעשות את זה במה שאנחנו קוראים Life long learning, לימוד לאורך החיים באופן דיגיטלי.

לפני שנה התחלנו בנושא של מיקרו תארים בתואר שני. זה נשמע הזוי אבל אני מבטיח לכם שזה יכול להגיע גם למיקרו תארים גם בתואר ראשון. למרות מה שאמר נכון מנכ"ל האוניברסיטה העברית אם אנחנו לא נהיה רלוונטיים הכי טובים לא יגיעו אלינו והחלשים לא יגיעו אלינו.

אני מסכים איתך אבל אני רוצה לשאול כדי לחזק אותך: מהן דרישות השעות באוניברסיטאות המקבילות כמו Caltech בארצות הברית? הן, לדעתי, הרבה פחות, לא?

יש מוסדות לא פחות ידועים כמו סטנפורד ו-MIT. הן בין 150-130 שעות, והם מקדישים חלק גדול הרבה יותר מאיתנו ללימודים הומניים למרות שאנחנו כבר מלמדים לימודים הומניים. אם הייתה לנו אפשרות אפשר ללמד גם 300 שעות. בגלל מצוקת ההייטק ומכיוון שהבוגרים הלומדים שלנו הם מאוד מבוגרים יש מקום לקבל היתר מהרגולטור לעשות לימודים יותר יעילים.

זה מסר קריטי שנעלה אותו למל"ג ולות"ת. אני יודע שאתה עוסק בזה. חייבים לשים לזה לב כי בתוך המערכת יש תשישות שאתה מדווח עליה.

אין ספק.

ויש בזבוז במערכת למרות שהצורך הוא בהגדלה. אבל אנחנו עדיין במודל ישן, והמודלים החדשים שאתה מציע של ניצול כוח האדם – אני אפיץ לכם גם את המסמך של פרופ' רוזנוקס, כמובן, שמדבר על מקדם הניצול הלאומי של הבוגר. זה משאב מאוד גדול וחשוב להבנה של הדברים האלה. זה בשילוב עם מדעי הרוח – אנשים שלא היו חייבים להיות בטופ של ההנדסה אלא יכולים להיות גם מקצועות נוספים נלווים במערכת שיקלטו כוחות חדשים לתוך המערכת. כל הדברים האלה הם חידושים שהות"ת והמל"ג חייבים לשבת על המדוכה בתכנית החומש החדשה בצורה קצת שונה. אני מודה לך, פרופ' רוזנוקס.

אני מבקש להגיד דברים קצת יותר בוטים. אני אתן דוגמה מהמשפחה שלי. יש לי בת שסיימה ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ועכשיו היא עושה דוקטורט בייל. היא למדה פי ארבעה מכל מקביליה כי היא למדה רק ביולוגיה במשך שלוש שנים מבוקר עד לילה. אז זה לא אומר שהיא לא למדה דברים חשובים, אבל אם תעשיית הביוטכנולוגיה שאנחנו לא מדברים עליה הייתה - - - מספיק היה לה ללמוד חצי מזה והיא יכלה בהחלט - -

בתחומים נוספים אנחנו רואים את זה. זאת נקודה מאוד חשובה. זה חלק מהמצוינות של ההשכלה הגבוהה מצד אחד, אבל גם פה אנחנו צריכים לעשות התאמות של מספר הקורסים שלוקחים וכן הלאה. המערכת יותר מדי מיושנת לעומת השינויים הדרמטיים.

אני אומר שוב במשפט: שכל אוניברסיטה תחליט כמה היא רוצה ללמד, אבל שייתנו לנו אישור מהרגולטור ללמד גם פחות שעות.

אני רוצה להגיד למל"ג שיש שינוי. כשאני התחלתי ללמוד לא היה אינטרנט. הבת שלי השנייה שלמדה מתמטיקה ישבה בוושינגטון אבל למדה את כל הקורסים מ-MIT. כי היום היכולת שלך לפתוח קורסים ולעשות השלמות באופן עצמאי הוא כמעט אין-סופי. זה לא היה קיים קודם. לכן הייתי חייב לדחוס הכול לתואר ראשון. היום כל אחד יכול לפתוח את ההרצאה המתבקשת לצורך פתרון הבעיה. אז צריך לקחת את זה בחשבון.

תודה. הערות חשובות. נבקש מפרופ' אבי לוי, דיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן-גוריון, ואחריו נזמין את פרופ' עודד רבינוביץ', המשנה לנשיא הטכניון, בבקשה.

בוקר טוב. שלחתי מסמך עמדה שיופץ בטח.

כן, תודה, אבי.

אני רק רוצה לחדד את הנקודה האחרונה שעלתה פה לטוב ולרע: אולי זה יכשיר לפרק זמן קצר וישחרר יותר מהנדסים לשוק, אבל לטווח הארוך זה רק מקפצה, ואנחנו גם נאבד את הצביון בהייטק של המהנדסים הטובים שיש להם יותר יכולת פריצה. אם אנחנו נלמד כמו שמלמדים במקומות אחרים 130 שעות במקום 160 שעות המהנדסים שלנו יגיעו פחות טובים לתעשייה. נכון להיום אני גם שומע את הדעות האלה מהרבה מאוד תעשיינים שאומרים, אל תקצר לנו, חסר לנו עוד. זה מביא אותי לנקודה הבאה – יש לנו מספר אתגרים בשביל חינוך המהנדסים בעתיד: א', חינוך למולטי-דיסציפלינריות, כי כל מהנדס שעובד היום בחברה עובד ליד מהנדסים מתחומים שונים אחרים משלו. הם יכולים לדבר על אותו דבר ולקרוא לו בשמות שונים. כולם מדברים עברית אבל כל אחד מתכוון למשהו אחר, והעבודה יחד היא מאוד חשובה וזה המקור של האוניברסיטה – לראות איך אנחנו משלבים יותר מולטי-דיסציפלינריות בתארים שלנו; ב', לא לקצר את תכניות הלימודים אלא לרענן אותם, כי נכנסו כלים חדשים. שמענו קודם מאלביט על חוסר בכלים כמו AI, Machine learning וכדומה. אנחנו צריכים להכניס את זה היום לכל תארי ההנדסה. אלה כלים לא ברמת פיתוח שהם חשובים לא פחות מאשר קלקולוס למיניהם או חדוו"א למיניהם. הם חשובים וצריך להכניס אותם לכלל ההנדסות.

נושא של שילוב סטודנטים בשוק העבודה הוא ממש בעוכרינו. מצד אחד סטודנטים אצלנו עובדים כבר משנה שנייה. זה פוגע להם באיכות הלימודים, ובמקום למנף את זה ושהתעשייה תהיה בקשר עם האוניברסיטאות, ונוכל להציב אותם במקומות שהסטודנטים גם ירכשו מיומנות לימודית מקצועית. הם יכולים לעשות שם כל מיני עבודות ואי אפשר לתת עליהם נקז. כלומר ה-win-win פה זה השילוב בין האקדמיה לתעשייה שמקומות העבודה של הסטודנטים יהיו גם מפוקחים ואפשר יהיה להכיר בתרומה הזאת כתרומה להכשרת המהנדס.

הנושא האחרון שאני רוצה לגעת בו זה הנושא של תחרות עם התעשייה. אנחנו בתחרות מאוד רצינית עם התעשייה על הסטודנטים שלנו בכל הרמות. נתחיל מזה שהרבה סטודנטים מצטיינים לא ממשיכים לתארים מתקדמים כי המשכורות שלהם בתעשייה הרבה יותר גבוהות מ-day one. זה מחזיר אותנו למה שנאמר קודם שאין לנו מספיק עוזרי הוראה – אז אין לנו גם מספיק תלמידי מחקר לדוקטורט אחרי כן, וזה מקצר לנו את השרשרת לחברי סגל. דוקטורנטים שכבר סיימו והם מוצלחים מאוד, אומרים להם לצאת לפוסט דוקטורט כדי שהאוניברסיטה תוכל לקלוט אותם חזרה, והם אומרים, למה? אני אחיה עכשיו כמו כלב שנתיים-שלוש בפוסט כשאני יכול להרוויח משכורת יותר גבוהה מאשר הפרופסור שלי? והם יוצאים לתעשייה. התוצאה של זה היא שחסרים לנו חברי סגל. ובמקרה כזה זה כמו חנות שמורידה מהמדפים שלה את התוצרים, וזה לא חוסך שום דבר, אנחנו לא נוכל לייצר יותר. כדי שנוכל לייצר יותר מהנדסים אנחנו צריכים יותר חברי סגל, וזה נכון לכל התחומים.

אני מאוד מסכים, לפחות עם החלק השני של דבריך. העובדה שמלגת הקיום של הדוקטורנט שלך היא בערך שליש ממה שהוא מקבל באוניברסיטה בחו"ל – בלי לדבר על הפוסט-דוקטורט – זה יוצר מצב בלתי אפשרי. בפועל מי שיש לו יכולת לא יהיה שם. בגיל 29-28 כשיש לך ילדים אתה לא תחיה מ-10,000 שקל בחודש. זה פשוט מעליב. לכן, לדעתי, צריך שיהיו אפילו פחות מלגות אבל שיהיו בנפח. אוניברסיטת תל-אביב מגבילה את המלגה בתקרה מאוד נמוכה.

הנושא של התחרות מתחילת הדרך מתחילה עוד קודם. היא מתחילה אחרי 8200, כבר שמענו – מי צריך בכלל מהנדסים. זאת אומרת התחרות היא מתחילת הדרך בגלל הקדמה ובגלל השוק ששמר את המשכורות. לכן לאוניברסיטאות יש אתגר גדול לא רק מול התעשייה אלא מול ההשכלה הגבוהה עצמה. אנחנו יודעים את זה. שאלתי שאלה מהירה שאין עליה תשובה טובה לגבי שכר דיפרנציאלי באוניברסיטאות המתוקצבות. אנחנו יודעים שזאת שאלה עצומה בתוך האוניברסיטאות האלה. אבל בטוח שצריך היום לארגן את הדברים מחדש בסימביוזה יותר טובה. זה קיים. גם פרופסורים כמו אנשים אחרים שחוקרים –אנחנו הרי יודעים מאיפה יצאו הפיתוחים הכי גדולים והאקזיטים הכי גדולים. אנחנו לא נזכיר פה שמות אבל אנחנו יודעים מיהם אנשי האקדמיה שעשו את המבצע הכי גדול בתוך המדינה הזאת. לכן אנחנו לא רואים בזה דבר שאנחנו שוללים אבל צריך לדעת איך לסדר את זה כך שהגמול הכלכלי וההתקדמות האקדמית לא יהיו זה על חשבון זה. זה נמצא כרגע בתחרות פנימית. בתחרות הפנימית הזאת חייבים ליצוק תכנים חדשים – אין חכמות בעסק הזה.

בהחלט, וזאת בדיוק הסיבה שאמרתי שאנחנו צריכים לדעת לעבוד בשותפות עם התעשייה ולא בתחרות. לדוגמה, הקמת מרכזי מחקר בתוך האוניברסיטאות, ואז אותם חוקרים מובילים של התעשייה יכולים גם ללמד ולהכשיר סטודנטים, הסטודנטים יכולים לעבוד באותם מרכזי מחקר, וזה חלק מההכשרה שלהם. כלומר בסופו של דבר צריך להבין שאם אנחנו רוצים לקדם את המדינה אנחנו יחד, אנחנו באותה סירה עם התעשייה, והתעשייה צריכה ללמוד לעזור לנו כדי שנוכל לעזור לה.

יופי. תודה רבה. פרופ' עודד רבינוביץ', בבקשה, בוקר טוב לך.

בוקר טוב לכולם ותודה על ההזמנה. אני רוצה להתחבר לדברים של קודמי ולהתחיל דווקא בכמה משפטים על הממשק בין ההשכלה הגבוהה והתעשייה. אנחנו בטכניון מיסדנו שני ערוצים של קליטה של אנשי תעשייה לתוך העשייה המחקרית בטכניון. גם ערוץ של פרופ' פרקטיס או פרופ' תכן שמאפשר לאנשי תעשייה להביא את הידע שלהם לתוך העשייה האקדמית וגם ערוץ של עמיתי מחקר שמאפשר לאנשים שעובדים בתעשייה להצטרף לסגל המחקר בטכניון למשרה חלקית של יום או יומיים בשבוע או יותר, ולקיים מחקר או במעבדות שלהם או במעבדות בטכניון ולחבר את הטכניון לתעשייה. אלה ערוצים שיכולים לקדם הרבה מהמטרות שדובר עליהן כאן.

לגבי מצוקת ההון האנושי – אני לא אפתיע אף אחד ואני אגיד שאנחנו צריכים להתרכז בגוף שמסוגל להכשיר ולחנך מהנדסים ובוגרים. כאן הכוונה שלי היא לא רק למהנדסים בהייטק אלא למהנדסים בכלל. כלומר אנחנו חייבים להסתכל על מה שקורה באקדמיות. כיום צוואר הבקבוק של כל אוניברסיטאות המחקר וכל המוסדות האקדמיים בארץ זה מחסור בסגל אקדמי בכיר שיכול להירתם למשימה הזאת. כדי לייצר סגל אנחנו צריכים להתרכז במסטרנטים המחקריים ובדוקטורנטים ולהשקיע שם הרבה מאוד משאבים. כאן גם הממשלה צריכה להירתם למשימה לסייע לנו להגדיל את מספר המסטרנטים המחקריים ובעיקר את מספר הדוקטורנטים. לתפיסתי, התפקיד של אוניברסיטאות המחקר והתפקיד שלנו בטכניון זה, בין השאר, להכשיר חברי סגל לכל המוסדות האקדמיים בארץ. בוגרי הטכניון נמצאים בעמדות מפתח של סגל אקדמי בכל המוסדות האקדמיים בארץ שעוסקים בנושאים של מדע והנדסה. זה חלק מהמשימה שלנו, וכדי לגדול אנחנו צריכים להגדיל את מספר המשתלבים. זאת השקעה במלגות, במעבדות, בתקציבי מחקר. כאן הממשלה יכולה להירתם להקצאות בתקציבי מחקר כדי שיאפשרו גם את התוצרים המחקריים וגם את התוצרים בדמות סגל אקדמי לכל המוסדות בארץ ובוגרים של תארים מתקדמים. זה לא פתרון בטווח של שנה-שנתיים אבל אנחנו לא מדברים על בעיה שנפתור בשנה-שנתיים.

אולי גם עוד נקודה שעלתה על-ידי הנהגת האוניברסיטה אצלכם. הרי הישראלים הם כוחות עצומים להשכלה הגבוהה בעולם בכלל. בזמנו דיברו על brain drain, והיום כבר מדברים על brain gain כי זה כבר עניין בינלאומי כי אלה לא רק אנשים שעוזבים אותך אלא הם נשארים. אנחנו יודעים מה קורה עם הישראלים בפאלו אלטו וכיוצא בזה. יש שאלה גדולה שגם עולה מהאנשים בטכניון לגבי היכולת שלנו לקלוט כאן מוחות גדולים ולהתחרות על מוחות גדולים בחו"ל, לרבות רגולציות שלא מאפשרות לנו את זה כאן. אני פניתי בנושא הזה גם לאיילת שקד, שרת הפנים, ואנחנו פנינו לשרת המדע לאפשר לנו גם כן להתחרות בשוק העולמי על מוחות שיכולים להגיע לכאן. נשמע אחר כך מידידי, מנכ"ל תגלית, גידי מרק, לגבי לא רק יהודים, אלא בכלל – שאנחנו נהיה שחקן גלובלי שלא רק מייצאים את המוחות שלנו אלא יכולים גם לייבא וגם להישאר בתחרות הזאת. זה עוד נדבך מסוים למה שאתה אומר.

אני לגמרי מסכים. זאת הייתה הנקודה השלישית שרציתי לדבר עליה.

אז קלעתי למוחך.

אני אקצר: אנחנו חייבים לפתוח את העולם הזה למציאות הגלובלית מהרבה סיבות שאפשר לציין אני אציין עוד אחת: אין אוניברסיטת מחקר עולמית בליגה שבה האוניברסיטאות הישראליות רוצות להיות שאינה פתוחה לזרים ומתבססת אך ורק על תושבי המדינה. זה מנוף לאיכות וליכולת הכשרה של מהנדסים ומדענים ומנוף לתת למשק את ההון האנושי שהוא זקוק לו.

נקודה אחרונה שאני רוצה להציף וחוזר לממשק שבין האקדמיה לתעשייה – התעשייה יכולה לעשות יותר בדגש על תארים מתקדמים. כלומר במשכורות שבהן התעשייה משלמת ומתחרה אנחנו לעולם לא נוכל להתחרות. אני לא אוכל להציע למלגאים לתואר דוקטור שכר התחלתי של 100,000 שקל בחודש. אני גם לא חושב שהאקדמיה צריכה להגיע לאזורים האלה. אבל הפתיחות בתעשייה לבוגרי תארים מתקדמים, ובעיקר תארים מחקריים מתקדמים במינוף, בתפקידי מובילות, בקליטה אחרת מהדרך שבה קולטים בוגרי תארים ראשונים – שם גם התעשייה יכולה להירתם למאמץ הזה להגדיל את יכולת ההכשרה של כל המוסדות בארץ.

נקודה אחרונה – אני חייב להגיד שאני קצת מתפרץ לדלת פתוחה אבל אני אשמח מאוד להרחיב אותה – מודל הייטק2 של ות"ת נוגע בנקודות האלה. הוא הולך בקווים הנכונים אבל אפשר לעשות כאן הרבה יותר מהסוג הזה שות"ת כבר סימנו.

תודה רבה לך. אני ארצה לדבר עוד מעט עם פרופ' עמי מויאל שהוא נשיא מכללת אפקה שעשתה צעד גדול מאוד גם בנושא המכללות שהן היום שחקניות בהשכלה הגבוהה, ואנחנו גם רוצים לשמוע אחר כך גם את פרופ' ניר שוולב מאוניברסיטת אריאל.

אני רוצה לעשות עכשיו טוויסט חלקי בדיון כי חלק מהנושא של השילוב הוא מהשטח. לכן הזמנתי היום גם את יעל חלוץ שגם למדה בתור סטודנטית וגם עשתה חיל מאוד גדול באקדמיה, ויש גם נושא של נשים בתוך המערכת הזאת – איך אנחנו מסלילים נשים מלימודי הנדסה לתוך המערכת. אנחנו רואים גם סביב השולחן וגם בזום שזה עולם גברי מאוד. אנחנו יודעים שבהשכלה הגבוהה יש מקסימום 20% נשים, ויש פה פוטנציאל גדול מאוד שאנחנו רוצים לנצל אותו. אני עדיין לא דיברתי על מיעוטים ולא דיברתי על החרדים – הרבה נושאים גדולים. יעל, תציגי את עצמך ונשמע מה את אומרת כהייטקיסטית בכירה וגם כמי שמכירה את הנושאים האלה מהצד הנשי.

תודה רבה על ההזמנה, לכבוד הוא לי. אני כתבתי כמה דברים ומדדתי שזה עומד בשלוש דקות. לקחתי סטופר.

אני יעל חלוץ, אני אימא לשניים. אני מנהלת קבוצת לקוחות בסטרט-אפ שנקרא "פאיים", ולפני כן הייתי בכמה סטרט-אפים ישראליים ידועים ומדוברים: ב"פאפאיה גלובל" וב"ווקמי". אני בוגרת הפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל-אביב. יוסי רוזנוקס, כנראה, לא זוכר אותי אבל אני זוכרת אותו. עשיתי גם תואר שני במנהל עסקים ברייכמן לפני שהיא נהייתה אוניברסיטה.

אני בחרתי להציג את המציאות כמו שאני רואה אותה היום, לא ב-high level אלא ממש down to earth, וללכת גם קצת אחורה בזמן. בהייטק יש כמה מגזרים: פיתוח, חומרה, תכנה, מערכת, פרודקט, מכירות, לקוחות וכספים. ברוב המקומות האלה הייצוג הנשי הוא נמוך מהייצוג שלנו באוכלוסייה. עובדתית. מחקר של אגודה שנקראת power diversity שפורסם לפני כחודש מראה שאחוז של נשים בחברות סטארט-אפ קטנות עומד על 30%, וככל שהחברה גדלה הייצוג הנשי קצת עולה ומגיע למספר "מדהים" של 36% בסך הכול – עדיין נמוך מהייצוג שלנו באוכלוסייה. הסיבה העיקרית היא שבחברות גדולות יש יותר פונקציות, במירכאות, "תומכות לחימה". אז יש משאבי אנוש גדולים יותר, גופי אופרציה גדולים יותר ופיננסים גדולים יותר, ולכן שם הייצוג הנשי גדול יותר. מה שאומר שבחברות קטנות שגופי הפיתוח הם הגופים הגדולים קשה לנו עוד יותר ליצור את השוויוניות הזאת בנוכחות נשית בחברה.

אם אני מסתכלת על הנתונים היבשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2017 – לקחתי את זה מדוח מחקר ומידע של הכנסת – 60% מהסטודנטים באקדמיה הם נשים: 26% בהנדסה, 27% במחשבים. סיימתי לימודי הנדסה באוניברסיטת תל-אביב לפני 12 שנה, ויכולתי לספור את מספר הנשים בשתי ידיים. בסטארט-אפ הראשון שעבדתי הייתי ב-Broadlight ונרכשנו על-ידי Broadcom בזמנו היו ארבעה צוותי פיתוח בעולם החומרה, והיינו שם שתי מהנדסות בקומה השלמה.

ואז אני הולכת עוד אחורה בזמן. אני רגילה להיות אישה בסביבה גברית. אני אחות לשני אחים גדולים ששניהם מהנדסי חשמל – ההסללה שלי הייתה מאוד ברורה - -

לא הייתה ברירה.

בפסיכולוגיה בגרוש לא היו לי הרבה אופציות אז אני רגילה. אבל, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 6% מהבנות בבית הספר מסיימות 5 יחידות בפיזיקה, כפול מזה במתמטיקה – 12%. כשבנות מרחיבות מקצועות ריאליים הן לרוב הולכות לביולוגיה וכימיה ופחות מזה הן הולכות למתמטיקה ולפיזיקה. אני למדתי בתל-אביב, הייתי נוסעת פעם בשבוע לחמד"ה. למדו הנדסה בחמד"ה, זה לא היה בבית ספר. למדנו שם פיזיקה. היינו בערך שבע בנות מכל השכבה. זה היה יוצא דופן. אז אני חלק מ-6% האלה שסיימו מתמטיקה ופיזיקה בתיכון, וגדלתי בסביבה שההנדסה היא ברורה – הדרך הייתה די סלולה. כשירתי בצבא הייתי מדריכת סימולטור בחיל האוויר. כל המדריכות היו נשים אבל הקהל שלנו היה 99% גברים.

היום אני בקבוצות של לקוחות בהייטק אז זה יותר שיווק מכירות וניהול לקוח. זה מאוד קשור למוצר וטכנולוגיה אבל מהצד השני אנחנו מסתכלים על משפך, ואנחנו שואלים את עצמנו איך אנחנו יכולים להביא יותר לקוחות. יש פתרונות שהם בתוך המשפך, אבל הרבה פעמים התשובה היא איך להגדיל את ראש המשפך, איך להכניס יותר אנשים לתהליך הזה מלכתחילה – יותר סיכויים או מה שאני אומרת – להכניס יותר בנות לתעשייה כדי שבסוף יבחרו במקצועות ההנדסה באוניברסיטאות. אין לי כל התשובות אבל אני נוטה להאמין שזה עניין של בחירות ומה הנקודה שאפשר להשפיע על נשים לקחת את הבחירות האלה בהמשך המסלול. זה הולך אחורה בזמן – זה גם עניין החשיפה בבתי הספר, מעורבות התעשייה, הנגשת המקצוע וגם זיהוי החסמים שמונעים מבנות בגיל ההוא לקחת את ההחלטות הנכונות שיפתחו להן את הדרך אחרי הצבא להיכנס לפקולטות להנדסה, למדעי המחשב ולמדעים המדויקים באוניברסיטאות. אני שמה את זה פה. אין לי תשובות.

אני רק אגיד שהשנה התחילו באוניברסיטת תל-אביב 45% נשים בתואר ראשון. אז אנחנו מתקדמים.

מדהים.

מדהים.

אני מאוד מודה לך, יעל שהגעת. גם מה שאתה אומר עכשיו זה מאוד מעודד. אין ספק שאלה המגמות הרצויות במערכת.

אני חייב לחדד את דברייך בעניין האנלוגיה שלך של המשפך. אני חשבתי שזה בטח קשור לאימהות וזה שההייטק הישראלי, במיוחד ברמת הסטארט-אפ לא מתאים לאישה; כי מה לעשות, אין חברה בעולם שיש בה חלוקה הוגנת בין גבר לאישה בגידול ילדים. אין מה לעשות, זה ייקח עוד זמן. לכן זאת הסיבה. אבל את אומרת שלא, הן בכלל לא שם. במאגר של לימודים פוטנציאליים אין נשים. בכיתה ה' אמרו להן שהן לא יכולות להיות מהנדסות כי זה משהו גברי. זאת בעיה סוציולוגית או זאת בעיה טכנית בבניית תרבות עבודה?

זה קומבינציה של השניים. המשפך מאוד צר. מי שכבר נכנסת – כן, יש שיקולים של הורות ומשפחה, ואיך עושים את הדברים במקביל. העובדה היא שהסביבה היא יחסית גברית, ויש דיונים שלמים סביב זה. אבל המשפך מאוד צר. מספר הנשים שנכנסות לתחילת התהליך הוא נמוך.

אנחנו עוד לא דיברנו על מיעוטים. גם שם יש עבודה גדולה וגם שם יש קפיצה בנתונים. באוכלוסייה הערבית הייתה קפיצה מאוד דרמטית, שלא לדבר על הנושא הגדול שידונו בו בכנסת בעניין החרדים. רק אתמול העברנו את חוק הגיוס בקריאה ראשונה והיה לנו ויכוח על כל הדבר הזה כי אלה משאבים אדירים שבכלל עוד לא התחלנו לנצלם – לא במובן של ניצול אלא אנחנו רחוקים מלנצל את הפוטנציאל שלהם. הרבה תודה על הדברים האלה.

חלק מהנושאים של ההשכלה הגבוהה וההנדסה קשורים גם לכל התרבות שהאוניברסיטאות היו די מנותקות. לכן גם פתיחת המכללות היוותה מסלול חדש ברמות האלה. אני רוצה להזמין לדבר את עמי מויאל שגם הוא הגיש לנו נייר מצוין. אני לא נותן פה ציונים, עמי, אלא פשוט מלמד. אני מודה לך על ההשתתפות שלך. אתה נשיא מכללת אפקה ומכיר גם את התעשייה וגם את המערכת. אני מאוד מודה לך שאתה עולה לדבר.

תודה רבה, חבר הכנסת שיין, על ההזמנה להשתתף בדיון ועל זימון הדיון. אני עוסק בנושא הזה הרבה מאוד שנים. אני אשתדל לא לחזור על הדברים שהדוברים הקודמים אמרו, שעם מרביתם אני מסכים, ואני רוצה רק לשים נקודות חדשות על השולחן.

אני אתחיל כרקע פרספקטיבה עליי ומה עובר מוסד אקדמי שהוא מכללה בשנים האחרונות. אני מביא פרספקטיבה לשולחן שמונעת מהניסיון שלי: דוקטורט בבן-גוריון, 15 שנים סמנכ"ל פיתוח ומנכ"ל בתעשיית הייטק, ובשש השנים האחרונות נשיא של מכללה אקדמית להנדסה. אני מביא תפיסת עולם שמשלבת את שלושת העולמות האלה.

תבינו מה קורה במכללה אקדמית להנדסה בחמש השנים האחרונות, שזה בהלימה לתכנית הרב-שנתית של הות"ת. כשנכנסתי לתפקידי היינו 2,300 סטודנטים להנדסה בלבד. היום יש 3,350 סטודנטים – צמחנו ב-50% בחמש שנים. הביקוש המטורף גרם לזה שהעלינו את תנאי הקבלה – צריך לדבר על זה. אז אנחנו קיבלנו סטודנטים באיכות הרבה יותר גבוהה. הרי משרד החינוך הכפיל את מספר האוחזים בבגרות של 5 יחידות במתמטיקה שזה קהל היעד המרכזי, ומאידך האקדמיה גדלה רק ב-60% - שזה המון, אבל היא גדלה רק ב-60%. עם השנים אני רואה בוגרים של 5 יחידות מתמטיקה שלא יהיה להם מקום ללמוד באקדמיה. לנו זה גרם לבחור את הטובים ביותר ממי שפנו אלינו.

אני בא מהתעשייה, ואני משוכנע לחלוטין שתהליך חינוך מהנדסים באקדמיה צריך להשתנות, והתחלנו לשנות אותו. בחמש השנים האחרונות תהליך חינוך מהנדסים באפקה עובר שינוי מהותי, מאמין במיומנויות ברב-תחומיות ואפילו בהקניה של כלים שנדרשים בתעשייה על חשבון ידע. אם מהנדס יודע ללמוד לבד – למידה עצמית זה מס' 1, ובנוסף לעבודה בצוות רב-תחומי אפשר לוותר קצת על הידע. אז מוסד אקדמי גדל מאוד במשך חמש שנים, השביח את התנאים של הסטודנטים שנכנסים אליו ושינה לחלוטין את כל התהליך. אז למי שלא ברור – אנחנו עוברים מהפכה בחמש השנים האחרונות, מתאימים את עצמנו לצרכים של החברה, לא רק תעשייה, ולמה שנדרש.

אני אתייחס לשלוש נקודות בקצרה: א', לדעתי, הבעיה בהייטק היא לא נקודתית בזמן. היא כבר הפכה להיות בעיה כרונית, היא בעיה רבת-שנים על השולחן. נכון שהדיון מדבר על לימודי הנדסה בהשכלה הגבוהה, אבל צריך ראייה לאומית הוליסטית של כל הרצף החינוכי מהגן עד התעשייה בהסתכלות מלאה. רק לסבר את האוזן – אם תהיה כזאת הסתכלות אפשר להסתכל על כך שיש מחסור כמותי בתעשייה, אבל צריך גם להסתכל כמה זמן מהנדס עובד כמהנדס, מה תוחלת החיים של המוצר הזה שנקרא מהנדס. דיברו לפניי על למידה כאורך חיים – צריך להסתכל על בעיית הג'וניורים. למרות המחסור הגדול כל הדוחות מדברים על זה שלא משנה איפה בוגר מסיים הוא מתקשה למצוא עבודה. אני גם קורא לזה skills gap וזה קשור מאוד לתהליך חינוך המהנדסים באקדמיה. פה האקדמיה והתעשייה צריכות לעבוד יחד.

יש נשירה גדולה מאוד בלימודי ההנדסה באקדמיה. גם צריך להסתכל על משרד החינוך והמערכת החינוכית. לדעתי, צריך לדבר על לימודי STEM. לימודי STEM זה לא בגרות של מתמטיקה, פיזיקה, אלא לימודי מתמטיקה, מדעים, הנדסה וטכנולוגיה וגם חינוך להנדסה והקניית מיומנויות. צריכה להיות רביזיה מוחלטת במערכת החינוך בהסתכלות על לימודי STEM תוך מתן הזדמנות גם למגזרים נוספים להשתלב.

מה שאתה אומר לגבי הנשירה – יש לנו נשר של כשליש מהלומדים במחשבים, זה בלתי סביר. אנחנו חייבים לנסות להקטין את זה לכ-20% בלי ויתור על הרמה. בבתי הספר התיכון אנחנו חייבים לעודד 4 ו-5 יחידות במתמטיקה ולא על מדעים כי מתמטיקה הוא המקצוע הקריטי.

קיבלנו הערות מאוד מעניינות מפרופ' אביתר מתניה שהיה גם ראש מערך הסייבר הראשון שעוסק בדברים האלה. הוא מדבר על שינוי אופן הלימודים היסודי: "הבסיס של האריתמטיקה לא נלמד טוב מספיק. אריתמטיקה, הבנת הנקרא ואנגלית קריטיים. אנחנו מאבדים חלק מהילדים כבר ביסודי, בעיקר כאלה שאין מאחוריהם בית עוצמתי". זה גם יביא אותנו לשינויים שכרגע מנסים לעשות ב-8200, להיכנס לפריפריות. יש כאן טיפול הוליסטי, כמו שאתה אומר, שחייבים להתחיל להסתכל עליו מהסוף. דיברנו על הדוקטורנטים ועל המדענים הבכירים ביותר בטכניון ועד למטה. זאת ראייה שהמל"ג והות"ת חייבים לקחת. אני אומר פה לחבריי הבכירים באקדמיה שהדבר הזה עדיין לא חדר למוסדות ולא מכיוון שהם מקובעים. אבל חייבים לדון במקסום הפוטנציאל הזה.

יוסי, אני מבקש לשאול את אדוני שתי שאלות: דבר ראשון אני חוזר למה שאמרנו בתחילת הדרך, והייתי רוצה לשאול את הסטודנטים שלך, עד כמה הם קראו ספרים במהלך שנת הלימודים הקודמת? כלומר עד כמה אתם מאפשרים איזושהי פינה במסגרת היום העמוס של חלקם ללימודי מדעי הרוח או בכלל נושאים של מדעי הרוח; הנושא השני – אני אומר את זה לא מכיוון שזה פיל בחדר אבל זה נושא – חברי עידן בן-דוד מלמד אצלי בחוג וטוען שיש בעיה בישראל בכמות ובאיכות התארים. הוא תמיד מצביע על התוצאות של הבחינות ללשכת עורכי הדין - -

אבל זה דבר אחר לגמרי, אלון. זאת רמה אחרת לגמרי.

אבל צריך לשאול את השאלה. שם יש הבדל גדול בין אוניברסיטאות ש-95% עוברים את הבחינות של לשכת עורכי הדין לבין 20%-15% סטודנטים מהמכללות שעוברים את הבחינות. האם אותו פער קיים בהנדסה? ציינת את השדרוג ברמת המועמדים אצלך. האם אתה מרגיש שבוגר אצלך הוא פחות אטרקטיבי מאשר בוגר הטכניון, בן גוריון או תל-אביב?

אני אתחיל בקצרה – ממש לא. אני אנסה להסביר. שני הדברים מונעים מתפיסת עולם. לדעתי, אנחנו היום בדור שלא מספיק שלמהנדס מצוין יהיה ממוצע של 95 בלימודי הידע המתמטיים. לכן באפקה הגדרנו דמות בוגר: ידע מדעי, ידע הנדסי, מיומנויות אישיות, עבודה בצוות רב-תחומי, חשיבה ביקורתית, מיומנויות הנדסיות, שפות – אנגלית, עברית, תכנות – ערכים, עולם אתי והשכלה רחבה. זאת מהות השינוי שאנחנו עושים אפקה, וזה במענה לשאלה שלך. רוצים אנשים עם חשיבה ביקורתית, וחשיבה ביקורתית לא תמיד מקבלים מקורס חדו"א. אז יש פה עושר רב מאוד באפקה של קורסים שהם לא מדעים והנדסה. אבל אני מסכים עם יוסי רוזנוקס – אנחנו צריכים לקבל גמישות בבניית תכניות הלימודים שלנו כדי להעמיק את הקניית המיומנויות דרך קורסים בסגנון הזה.

אבי, מילה אחרונה כי אנחנו חייבים להתקדם. יש לנו עוד הרבה אנשים פה.

אני ארצה לענות על השאלה האחרונה. אני לא מחלק לאוניברסיטאות-מכללות. ההתייחסות שלי היא למוסדות אקדמיים. לכל מוסד אקדמי יש תפקיד משלו, וכל מוסד אקדמי עושה כהבנתו. אנחנו מכללה להכשרת מהנדסים. דרך אגב, אני קורא לזה "חינוך מהנדסים". לדעתי, אנחנו עושים עבודה מצוינת. יש לי בעיה, כמו שאמר לפני כן אבי לוי שהסטודנטים מתחילים לעבוד כבר בשנה ב', וזה רע מאוד. הם צריכים לעבוד בשנה ד'.

לדעתי, המכללות הציבוריות האקדמיות עם הפריסה הגיאוגרפית שלהן יכולות לתרום להכשרת מהנדסים במדינת ישראל, להקטנת פערים, ולתת נגישות בכל רחבי המדינה ללימודי הנדסה. אבל אני כרגע לא יכול לקבל סטודנט אחד נוסף; ואני מתחבר לכל מה שנאמר קודם. לנו אין מכסות. צריך לטפל בתשתיות אנושיות ובתשתיות פיזיות. אין לנו כיתות, אין לנו מעבדות, אין לנו טכנולוגיה. זה לא ברמה של תלונה, אלא ברמה שמיצינו את כל גבול היכולת האפשרית שלנו לגדול.

נקודה אחרונה – קשר עם התעשייה - -

עמי, זאת הייתה נקודה אחרונה כי אני חייב לרוץ. אני לא רוצה לעצור אותך אבל גם אתה שלחת מסמך, ואני אפיץ אותו. אני מבטיח לך שזאת לא השיחה האחרונה, אני פשוט לא רוצה שאנשים יישארו בזום וירגישו מקופחים בתוך העסק הזה. המון תודה.

פרופ' ניר שוולב מאוניברסיטת אריאל, בבקשה.

אני מסכים עם רוב הדוברים פה. המל"ג גם צריך לעשות כמה שינויים בהתאם למצב המשק. אני אתן לכם דוגמה: באריאל לומדים 350 סטודנטים להנדסה אזרחית בשנה. זאת המחלקה הגדולה ביותר בארץ להנדסה אזרחית, והיא גם די מוצלחת. לפי רשם המהנדסים, אנחנו שניים אחרי הטכניון. למרות זאת עכשיו המל"ג מבקש מאתנו לקצץ את המחלקה ב-50% אפילו לאור מה שכתבת, פרופ' שיין, על כך שחסרים 8,000 מהנדסים אזרחיים במשק, וזה רק הולך וגדל. המשמעויות הן מיליארדי דולרים.

אגב, באותו עניין, 45 סטודנטים חרדים במכינה להנדסה אזרחית מתחילים במסגרת של אריאל. אני עצמי מתעסק כבר יותר משנה יחד עם עוד בחור מאוד מוכשר בשם משה פריד בהקמה של מנהלת "ראשית" לשילוב חרדים בכל מיני אספקטים – גם תארים וגם חוץ-תארים, ויש כמה מחסומי כניסה שאחרי ראיונות עם חרדים, רבנים ועבודת שטח נחשפו. דבר ראשון, הסטודנטים האלה מגיעים ברמה של כיתה ג' במתמטיקה – לוח הכפל, וגם את כולו הם לא יודעים – והם צריכים להגיע לרמה של כיתה י"ב כדי להתחיל את הלימודים. המחסום הנוסף הוא שהם לא יכולים להשתלב בצורה סבירה בלימודים מכיוון שיש להם הרבה חששות ממפגש עם המין השני.

אני מודה לך על ההערה הזאת. נכנס לכאן עכשיו גם חברי חבר הכנסת טור-פז שעומד בראש הוועדה בכל הנושא של ההשכלה של החרדים. זאת תהיה נקודת פתיחה טובה גם לדיון אצלו. אני מצטער אם אין לנו יותר מדי זמן, אבל אני שמח שדיברת. אנחנו נמשיך בדיון הזה.

בגלל מגבלת הזמן יש לנו מספר נושאים להתמקד: אני רוצה לשמוע את מר צביקה ימיני שהוא יושב-ראש מכללת שנקר ששם יש לנו תחומי הנדסה שונים. שנקר ממוצבת גבוה מאוד בעולם במה שהיא עושה; ואחר כך נשמע את ידידי גידי מרק מתגלית שהם משאב חדש בתוך הדבר הזה בחשיבה על הנדסה ויש להם גם תכניות בתוך תגלית, גם שינוי מדיניות שהם עוסקים בו. נעלה אתכם אחר כך אחרי שנשמע את צביקה ימיני. בבקשה, צביקה.

בוקר טוב. תודה, יוסי. אני רוצה לדבר על שנקר כמכללה ייחודית. יש כ-22 פקולטות של עיצוב, הנדסה ואמנות. העולם שלנו הולך לשילוב בין הנדסה לבין אומנות לבין עיצוב. אף אחד מהמרצים לא דיבר על זה. אי אפשר לקיים היום תעשייה בלי הבנה שהעולם שלנו משתנה ונדרשים כישורים בכל התחומים. אני בא מהתעשייה כיושב-ראש שנקר. הערך המוסף שנתתי לתעשייה שניהלתי – ולא קראתי לזה "הייטק" או lowtech – אני קורא לזה Motech: Mind oriented technology – לתת למעצבים מקום חשוב כמו שנותנים בבנייה לארכיטקטים. כך אתה יוצר את הערך המוסף שהוא הרבה יותר גבוה. במחקרים שנעשו בעולם הקניית העיצוב למערכת הנדסית נותן החזר כלכלי של כ-18 דולר. אז צריכים לדבר גם על זה. אנחנו מקנים את כל הכישורים האלה בשנקר. כמו שאמר יוסי, אנחנו בין המצטיינים בעולם בתחומים האלה.

אני רוצה לומר כמה נקודות שלדעתי צריך לאמץ: קודם כול להמריץ מרצים בתעשייה ואולי לתת להם תואר אקדמי כלשהו כדי שיתרמו ארבע שעות בשבוע כדי להרצות במוסדות אקדמיים. יש היום מחסור עצום במרצים. כמו שאמרתי, צריך להפסיק לדבר על הייטק ו-Lowtech אלא לדבר על הערך המוסף של כל התעשיות. עם כל הכבוד להייטק זה 12%-10% מהמועסקים במדינה, ואנחנו ממשיכים לדבר רק עליו. יש לתקצב במכללות מחקר לסטודנטים מרצים מצטיינים מכיוון שמאגר הנרשמים הולך ומצטמצם; לעשות מאמץ אדיר נוסף להכניס חרדים, ערבים ומשיכת נוער – אולי דרך תגלית; לעודד מכללות למסלול הצטיינות ולחופש אקדמי בהקדמת קורסים שמותאמים לצורכי התעשייה. אנחנו הרבה יותר גמישים, הרבה יותר מבינים עם 12 המכונים שאנחנו מנהלים שקשורים לתעשייה. צריך לתת לנו את החופש האקדמי; לצמצם את שנות הלימוד. יש מקום לעודד הפחתה של מספר שנות הלימוד לשלוש שנים ולעודד מצטיינים לשילוב עבודה ולימודים לתואר שני. זה יוסיף סטודנטים מצטיינים שיבואו וילמדו אצלנו; לשלב במל"ג ובוות"ת אנשי תעשייה בכירים או כיועצים או כחברים מלאים כדי שהות"ת והמל"ג יהיו ערים לצרכים של התעשייה; כמו שאמרתי – לעודד שילוב של הנדסה ועיצוב כדי ליצור כושר תחרותי; לשפר בצורה משמעותית את התנאים של הסטודנטים במלגות, במעונות ואפילו בשירותי הסעדה. אנחנו יודעים מה תעשיית ההייטק נותנת היום לסטודנטים; להמשיך לחזק את התכנית להבאת מרצים מחו"ל בתקצוב גבוה יותר. יש אלפי מרצים ישראלים בעולם, ואולי יהודים, שהיו שמחים להגיע לישראל אם היינו נותנים לזה תשומת לב גבוהה יותר.

אני רוצה לדבר על עוד נקודה ערכית נוספת: אף אחד לא דיבר כאן על הפיל שבחדר – האם לילדינו ולנכדינו יהיה מקום לחיות בעולם הזה? האם התחום הזה של התחממות גלובלית הוזכר? האם האקדמיה בישראל כצומת מרכזי בין אסיה, אפריקה ואירופה נותנת את הדעת לנושא הזה גם בלימודים, גם במחקרים וגם ברעיונות כדי לפתור את הבעיה של ההתחממות הגלובלית. ישראל כמקום מרכזי צריכה לשלב כוחות בין האוניברסיטאות, המכללות וכל מי שיכול לתרום לנושא הזה ולתת לו תקציבים ומקום גם כדי שנוכל להיות חיל חלוץ בעולם. תודה.

תודה רבה, צביקה, גם שנשארת במסגרת הזאת ולתת לנו דברים קונקרטיים. אני מכיר את העבודה המצוינת שאתם עושים. באמת, יצירתיות יוצאת דופן. כמי שנוסע לאיטליה אני רואה איך מדברים על המוסדות הישראליים האלה וגם על תחומי ההנדסה החדשים האלה. אז אני מודה לך שהצטרפת אלינו הבוקר לדיון הזה.

אני פונה לידידי גידי מרק שהוא, כידוע לכם, מנכ"ל תגלית. נמצא איתנו כאן גם נמרוד רן. אני מקווה שנמרוד נמצא בזום. אני יודע שאתם עוסקים הרבה בחשיבה על טכנולוגיה של העם היהודי בכלל. לכן הזמנתי אתכם הבוקר ואני אשמח מאוד לשמוע אתכם. אתם שותפים בחשיבה הגדולה ולא רק המקומית שהתחלנו לשמוע עליה גם מהמשנה לנשיא הטכניון. בבקשה, גידי.

תודה רבה. כמו שהעם היהודי הוא אינטרס ראשון במעלה בקרבה שלו לישראל כך גם ההייטק שהמודעות שלו אליו הולכת וגדלה בשנים האחרונות. מעבר לצורך בהשקעה ובהגדלה של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל בתחומים האלה צריך להרחיב את האלומה ולהגדיל את העוגה. כי כוח האדם הקיים בעולם היום, וגם האוניברסיטאות הקיימות בעולם היום יכולות להיות משאב מצוין להגדלת כוח האדם שעובד היום בהייטק הישראלי. בצד המצומצם שלו זה מקצועות ההנדסה אבל מי שבא מחו"ל יש לו גם יתרון עצום על ישראלים ברמת הדיבור בשפות שישראלים לא חזקים בהן. יש בעולם היהודי בין 100,000 ל-120,000 ילדים שנולדים בכל שנתון. רובם המכריע בוגר אוניברסיטאות כשמגיע גילם, חלק מהם לומד מקצועות הנדסה, וגם לחלק שלא לומד מקצועות הנדסה אפשר להציע כאן הרבה מאוד עבודה בתחום ההייטק או לעשות להם הסבה.

אנחנו התחלנו להתעניין בנושא הזה בשנתיים האחרונות, וכעת אנחנו מנסים מיזם חדשני שבו חברה ישראלית תבצע הסבה מרחוק לבוגרי אוניברסיטאות בצורה דיגיטלית במשך חצי שנה-שנה. לאחר מכן החברה הזאת תתווך את האנשים האלה לחברות הייטק בישראל.

כמו שיש בארץ מספר קצת יותר גדול ממספר היהודים שנולדים כל יום בעולם שהם המשאב של האוניברסיטאות הישראליות צריך לחשוב בראייה יותר רחבה גם על עוד 120,000 יהודים בשנה שיכולים להרחיב את המצאי בהייטק הישראלי. המדינה משקיעה הרבה מאוד כסף – ויכול להיות שלא מספיק – בהכשרה של צעיר ישראלי מגיל גן עד שהוא או היא נעשים מהנדסים. אם היינו משקיעים טיפ-טיפה מזה בקטיפה של מה שמערכות השכלה גבוהה בעולם השקיעו במשך שנים בפוטנציאל בשבילנו, היינו יכולים להגדיל בצורה משמעותית – לא במקום, אלא בנוסף – למה שקורה בארץ.

תודה רבה, גידי. נמרוד, רצית להוסיף?

אין לי מה להוסיף. גידי מיצה את העניין, ואני מאוד מקווה שאנחנו נצליח בפיילוט שאנחנו מנסים לעשות כבר השנה, ואז נמשיך הלאה.

אני מודה לכם מאוד. אני מכיר את העבודה שלכם, אנחנו יודעים עד כמה זה חשוב. אני יודע שהממשלה חושבת שזה חשוב, והעם היהודי בכלל והמוסדות. זה מוסד מפואר. בשנתיים האחרונות, כמובן, יש משבר בגלל משבר הקורונה שכמובן משפיע גם עליכם, אבל אני מקווה שהדברים האלה יתחדשו ותוכלו להניע את הגלגלים. אנחנו פה עבורכם כפה בכנסת לכל הדברים האלה. המון תודה לשניכם על שיתוף הפעולה.

אני רוצה לתת לחברי משה טור-פז לדבר, ואז אעלה את בשמת פלג זרצנסקי, מנכ"לית איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות, ואת תמר הרן מהתאחדות התעשיינים. אנחנו מתקדמים יפה מאוד אבל אנחנו רוצים לתת פתחון פה לכולם כי הזמנו אתכם. אנחנו מודים לכם מאוד שהגעתם.

בוקר טוב, סליחה שהצטרפתי מדיון אחר באיחור. אני אדייק: אני ראש ועדת המשנה לחינוך הדתי, אבל אני עוסק בכמה מיזמים לחיבור המגזר החרדי. גידי מרק התווה את הכיוון מאוד יפה. יש פה שתי נקודות עיקריות שמצטרפות: קודם כול, להסתכל על כל נושא המהנדסים במבט על. כאן התרומה שלך היא מאוד משמעותית ביכולת שלנו בכנסת לראות את כל התמונה ולא רק פינות מסוימות; ושנית, כל הזמן להגדיל את האוכלוסיות. הרעיון של תגלית הוא מדהים, הרעיון של חרדים הוא מדהים. המגזר הערבי רחוק ממיצוי; נשים במגזרים מסוימים – עוד יותר. כל מה שנוכל להכניס עוד לתוך הפול הזה של מקצועות ההנדסה – עוד מגזרים שכרגע מודרים ממנו זאת משימה לאומית והיא דורשת השקעה ראשונית. ההשקעה הראשונית הזאת תחזיר את עצמה פי כמה וכמה בהמשך. יש לזה השפעה לאומית על התל"ג שלנו ועל כל מה שיקרה בהמשך. אלה שני הדברים העיקריים.

תודה רבה לך על שיתופי הפעולה. אני מזמין את בשמת פלג, בבקשה.

שלום. הדיון נסב כרגע בעיקר על מהנדסי הייטק. כולנו צריכים להבין שבעוד 30-20 שנה עיקר הצורך של מדינת ישראל, או לפחות באופן שווה אם לא יותר, מתייחס לנושא של בנייה ותשתיות. המצב של מהנדסים בבנייה ותשתיות הוא מצב בעייתי מאוד. כולכם מכירים את הדוח, וגם כתבת עליו היום בבוקר. אני חייבת לומר לכם שזה לא נגמר רק במי שהולך ללמוד הנדסה אזרחית. גם אחרי שאנשים מסיימים הנדסה אזרחית, חלק לא מבוטל מהם עוזב את המקצוע ועובר להייטק או למקומות אחרים. גם בתוך ההנדסה האזרחית יש פילוח שצריך להתייחס אליו בנושא של מהנדסי מים, בנושא של מהנדסי ביצוע. יש מקומות מסוימים שיש הרבה פחות מהנדסים ממה שצריך, וצריך להתייחס גם לפילוח הזה כשבאים לבדוק איך ומה לעודד.

דבר שני, אני רוצה לספר לכם מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מנסים לעודד הנדסה. מדובר פה קודם על כך שהנדסה מתחילה מגיל צעיר. באיגוד יצרנו פעילות שנקראת "הורה מעשיר", וזה נקרא "הנדסה בקטנה" – מהנדסים אזרחיים מלמדים ילדים בבתי הספר הנדסה, והמטרה שלנו היא לקרב ילדים צעירים לתחום הזה; ואם הם לא ירצו ללכת לתחום הזה הם קיבלו יופי של שיעור בפיזיקה. זאת התרומה שלנו לקטנים.

לגבי סטודנטיות – כמה שיש מעט מהנדסות, יש עוד פחות מהנדסות בתחום הבנייה והתשתיות. זה גם משהו שצריך לדבר עליו. בעניין הזה יזמנו תכנית של מנטורינג, של מהנדסות עם סטודנטיות - -

נהדר.

- - המטרה היא שהן ייפגשו בין פעמיים לארבע פעמים בשנה, יבואו יחד לפרויקט. הן יוכלו לדבר על הסוגיות שקשות להן גם כנשים וגם כמהנדסות. זה פיילוט שמתחיל עכשיו בכל המוסדות האקדמיים וימשיך אחר כך לא רק למהנדסות, אלא גם למהנדסים.

דבר נוסף שאנחנו מייצרים עכשיו יחד עם המכון לחקר הבנייה בטכניון זה תחרות. אנחנו מדברים על נושא רעידות האדמה, ובתחרות הזאת אנחנו רוצים לשלב גם תיכוניסטים, להדביק אותם בחיידק של הנדסה אזרחית. הלוואי שהם יוכלו להצטרף אלינו לתחום שבעינינו הוא הכי חשוב והכי מוביל ב-30-20 שנה הקרובות.

אין כמוך. תודה רבה. כל המיזמים האלה פשוט מלבבים. אין מילים לתאר את כל ההתפתחויות האלה בחברה הישראלית. כמו שאמר חברי טור-פז, התקבל מבט הוליסטי כאן, והתפקיד שלנו הוא להציף את הדברים האלה. תודה רבה שהצטרפת אלינו הבוקר. אני מבקש גם מתמר הרן מהתאחדות התעשיינים לומר כמה מילים. בבקשה, גברתי.

בוקר טוב ותודה על האפשרות להציג את הדברים. לא שלחנו נייר עמדה, ואני מצרה על כך. אנחנו נצרף אחר כך.

אנחנו נשמח לקבל מכל מי שלא שלח. אנחנו ניצור מאגר מידע שלנו. אנחנו נעביר אותו לות"ת ולמל"ג. אנחנו נעלה אחר כך את חוה קליין מהמל"ג כדי שתאמר לנו מספר מילים אחרונים כי הם דנים בזה. תכנית החומש כרגע על סדר היום.

מצוין. קודם כול, אני מברכת על כך שהאמירה "תעשייה" עלתה פה הרבה, ויש הבנה שיש מחסור מאוד גדול של מהנדסים בתעשייה. אני לא רוצה לזרוק פה סתם מספרים. אנחנו נשלח את זה בצורה מסודרת בנייר עמדה. אבל באמת יש מחסור, ולצערנו, יש גם מין הסללה מאוד ברורה להייטק – זה נהיה קצת מצב הפוך. בהתאחדות יש לנו גם איגוד הייטק לצד עוד חמישה איגודים מקצועיים שסובלים ממחסור במהנדסים, בעיקר במהנדסי מכונות, אבל לא רק. גם שמעתי הרבה מאוד מה התעשייה צריכה לעשות, וחסר לי לשמוע מה מתכוונים לעשות באוניברסיטאות. יש צורך עז ליותר גמישות, שינוי תכניות הלימוד, הוספה של התמחות כדי שיכירו בהתמחות בתעשייה כנקודות זכות; עם זאת יש יותר הבנה במכללות להנדסה. אני לא אמנה שמות אבל שם מבינים יותר את הצורך ואת החשיבות בהתמחות כחלק מתכנית הלימוד. שוב, לא שהסטודנט עכשיו עובד וגם לא מכירים בזה אלא כחלק מתכנית הלימודים. במכללות מבינים יותר את הצורך הזה, ואנחנו עושים שיתוף פעולה עם מכללות בנושא הזה.

גם במגזר החברתי יש תכניות שונות ומגוונות: תכנית אלומה שאנחנו גם בקשר איתם. אבל, לצערי, זה לא מגיע מהמערכת עצמה, מהאוניברסיטאות עצמן, מהמל"ג.

אני מציע שתכינו לנו נייר עמדה כזה, ואנחנו נפיץ אותו. אני מבטיח לך שנוכל לדון בו בצורה טובה.

חשוב לנו לציין בדיון הזה שאמנם גם בהתאחדות יש איגוד הייטק ואנחנו נותנים גם לו שירותים, אבל חשוב גם לפתח מהנדסים בהייטק. לצד זה אם אנחנו לא רוצים שהתעשייה הישראלית תיסגר מחר אנחנו רוצים לעודד אותה וגם לפתח אותה, וכמו שהיא מתקדמת – לעזור גם לה להתקדם. צריך שלא תהיה רק הסללה ברורה להייטק, ושכל כיתה של מהנדסים תיכנס להייטק, וזה לא משנה אם זה מהנדסים או הנדסאים; מה שהסטודנטים מכוונים אליו זה הייטק, הייטק, הייטק. זה חשוב אבל התעשייה לא הולכת להיסגר, אנחנו לא מעוניינים שהיא תיסגר, וחשוב גם שתהיה פתיחות והכוונה לעבודה בתעשייה.

תודה רבה. אנחנו מתקרבים לסיום. אני רוצה לשמוע עוד כמה אנשים כי יש להם תמיד רעיונות טובים. אחד מהם הוא ידידי פרופ' יצחק קרינסקי שהיה גם סגן נשיא טבע העולמי שמכיר את מערכת ההשכלה הגבוהה גם בארצות-הברית וגם כאן, ויש לו ראייה חדשנית. איציק, אם יש לך הערה, אני אשמח לשמוע אותה. בוקר טוב לך.

בוקר טוב. תודה רבה על ההקדמה. אני רוצה להגיב לדברים שאמרו פרופ' אבי לוי ופרופ' עמי מויאל – לא שמעתי פה את המושג של תכנית Co-Op הייתי פרופ' בקנדה הרבה שנים, ואחת ההצלחות הגדולות של האוניברסיטה שלימדתי בה שידועה בישראל בכך שהפקולטה לרפואה באוניברסיטת באר-שבע העתיקה את הפרופיל של הפקולטה לרפואה שם, שהיום שם תכניות .Co-Op זאת אומרת, אתה לומד סמסטר אחד ועובד סמסטר אחד, והאחריות של האוניברסיטה היא למקם את הסטודנט בתוך התעשייה. ב-98% מהמקרים הסטודנטים מצאו עבודה ועבדו באחד מהסמסטרים בתקופת הלימודים. אבל זה פתר עוד בעיה מאוד חשובה – בעיה כלכלית. פרופ' אבי לוי הזכיר כאן את הבעיה שיש אינטראקציה עם התעשייה אבל היא לא אינטראקציה. פרופ' מויאל גם אמר שהסטודנטים מתחילים לעבוד בחוץ בשנה השנייה והשלישית, והמיקוד שלהם בלימודים הרבה יותר נמוך. אז לחשוב בכיוון הזה של שיתוף יותר פורמלי בין התעשייה לבין האוניברסיטאות יכול להוליד הרבה דברים, במיוחד בסקטורים שבהם הבעיה הכלכלית הרבה יותר קשה.

איציק, אתה היית נשיא טבע בקוריאה וביפן – אתה מכיר מה קורה במקומות האלה?

כן. א', דיברו על נשים ועל המקום שלהן. במקומות האלה הנשים בשוליים. הכניסה של התעשייה לאוניברסיטאות היא מאוד משמעותית מאותה סיבה שאנחנו מדברים עליה – יש פשוט מחסור. גם בקוריאה וגם ביפן יש מחסור חמור במהנדסים ובאנשים עם הכשרה טכנית. בחלק מהמקרים החברות בונות מיזמים שבהם הם מלמדים בוגרים משטחים אחרים. זה בעיקר הדברים שרואים שם. כמובן, יש, במיוחד בקוריאה, גם נושא של לימודי מתמטיקה ופיזיקה בגיל מאוד מוקדם, ורואים את זה גם בהישגים שלהם בבחינות הבין-לאומיות. אנשים דיברו על הנושא הזה. צריך להתחיל בבית ספר עממי ולא באוניברסיטה.

תודה רבה שהצטרפת אלינו הבוקר.

יוסי, אם אפשר, אני רוצה לציין שבישראל קיימת מועצה לאומית למחקר ופיתוח אזרחי. עומד בראשה פרופ' פרץ לביא. אחד מתפקידיה המרכזיים של המועצה הוא להסתכל קדימה על ההסדרה ועל התכנון האסטרטגי של תחום המחקר בישראל. אולי גם להם צריכה להיות אמירה - - -

אני יודע שפרופ' פרץ לביא היה בקשר גם עם הות"ת ועם המל"ג, ושיחק תפקיד חשוב. דבר אחד שברור לנו בכל הדיון הזה היום הוא שיש המון מוחות גדולים. אנשים עובדים בכל הרבדים, ולא תמיד אפשר להושיב אותם סביב אותו שולחן ולהגיע למדיניות אחידה, אבל כולם מבינים שיש פה משהו רחב מאוד שכולל את כולם. הוא יכול לכלול רבים נוספים. הפוטנציאל הוא גדול. אנשים אוהבים את המילה "סינרגיה" – צריך פה שיתופי פעולה. התובנות שמגיעות מכל מקום כאן גם למסלולי ההוראה, גם למסלולי ההכשרה, גם לשילובים בין לימודים לבין התעשייה, גם השיתופים של התעשייה.

אנחנו תכף נגיע לשני הדוברים האחרונים. אחד זה הצבא. אנחנו רוצים לשמוע בגלל המבצע שעושה עכשיו 8200 ללמד 100,000 ילדים – אני רוצה לשמוע כמה מילים על הדבר הזה לפני שאנחנו סוגרים. אחר כך גם דוד לוי פאור – על הדיון באקדמיה. הוא אחראי על הדיון הפנימי בתוך האקדמיה.

נציגת הצבא, בבקשה.

בוקר טוב, שמי ורד, אני ראש המינהל לכוח אדם טכנולוגי אקדמי. תודה על ההשתתפות. חשוב לי לומר כמה דברים רלוונטיים. יש פה הרבה מאוד שותפים שלנו.

בשנים האחרונות יש עלייה מאוד ניכרת בצרכים הטכנולוגיים של צה"ל לצד המתח שנשמר כל הזמן במערכי הלחימה. כמובן, הצרכים הטכנולוגיים הם גם בשדה הלחימה וגם באזורים של תומכי הלחימה. אותה עלייה בצרכים הטכנולוגיים מביאה אותנו גם לעלייה בצורך בהיקף המהנדסים בצה"ל. ההגנה המשמעותית ביותר של המהנדסים בצה"ל היא דרך העתודה האקדמית. בשיתוף פעולה עם כל האוניברסיטאות וגם עם המכללות המובילות אנחנו מכשירים היום יותר מהנדסים שיתגייסו לצה"ל, ואחר כך, כמובן, גם משתחררים למשק.

חשוב לי לומר שיש מספר רב של עבודות מטה מאוד משמעותיות. אתה דיברת כמה פעמים על 8200 אבל ל-8200 יש שותפים. כמובן, הוא קטר מוביל בהרבה מאוד עבודות מטה משמעותיות על הרחבת היקף המקורות המתגייסים לצה"ל עם זיקה טכנולוגית, כלומר עם מטען הידע המוקדם. כל זה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ובתכניות ייעודיות שאנחנו בונים ומרחיבים בימים אלה בדגש על פריפריה ועל כוח אדם שמשתייך לאוכלוסיות מיוחדות ובדגש ובהתאמה להגדלת מספר הנשים שמשרתות במקצועות הטכנולוגיים.

עוד דבר שחשוב לי לומר והתייחסה בדבריה נציגת אלביט – אנחנו עובדים היום על תכנית שתסתכל על משתחררים מעולמות הלחימה בשירות הקרבי אל הטכנולוגיה. בימים אלה אנחנו מגבשים תכנית שאנחנו חושבים שתהיה מאוד משמעותית בהסללת לוחמים ללא רקע מוקדם לתוך האזורים של הטכנולוגיה עוד במהלך השירות, כמו שאמרה שלי גורדון, ובשיתוף פעולה עם התעשייה ועם היחידות הטכנולוגיות המובילות.

ספציפית לשאלה שלך – בימים אלה יצאנו לדרך עם פיילוט של תכנית אוריינות דיגיטלית טכנולוגית במיוחד אצל ילדים בפריפריה בגילים מאוד צעירים כדי שיוכלו להגיע אחר כך לתכניות המתקדמות שלנו באמצעות מורות חיילות וגם משרתים מתוך היחידות הטכנולוגיות השונות.

המון תודה לכם. אני רואה שנמצא איתנו דיקן הנדסה באוניברסיטת בר-אילן, ולא נתנו לו את זכות הדיבור. חלילה שנקפח אותו. בבקשה, פרופ' זאב זלבסקי.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני אדבר בקצרה. חלק גדול ממה שיש לי להגיד נאמר על-ידי קודמיי, אבל אני בכל זאת רוצה לחדד כמה נקודות שאולי לא הודגשו מספיק. הבעיה איננה מחסור במהנדסים, הבעיה היא מחסור במהנדסים שהם בעלי מיומנות או איכות גבוהות מספיק, ושהם קיבלו את המיומנות הזאת בתחומים שהם מספיק רלוונטיים. כמובן, יש אפשרות להגדיל את כמות המהנדסים על-ידי הורדת סף הקבלה לכל מיני דיסציפלינות, אבל זה לא יפתור את הבעיה של מיומנות איכותית מספיק, ולא יפתור את הבעיה של מיומנות בתחומים שבהם יש המחסור המובהק יותר.

החינוך – בתי הספר, האקדמיה, תעשיות ההייטק והצבא. אני אסביר למה אני מתכוון ומה בכל אחד מהם אפשר לעשות. בהקשר של בתי הספר, מי שהולך ללמוד הנדסה – לפחות אצלנו בבר-אילן – הדרישה המהותית היא שתהיה להם בגרות בפיזיקה ובמתמטיקה - -

אני מבקש ממך – מכיוון שלא נוכל לשמוע את הכול כי עוד מעט סוגרים לנו את הדיון – נחכה לנייר עמדה מאוניברסיטת בר-אילן שעוד לא קיבלנו. אולי לא ביקשנו – זאת לא ביקורת, חלילה. נוכל להפיץ אותו. אם יש לך נקודה אחת קריטית, תגיד אותה כי מאותתים לי פה שאנחנו חייבים לסיים עוד מעט את הדיון.

נקודה קריטית אחת קשורה לרגל של האקדמיה שמנסה להשתלב בתהליך הדינמי של התאמת ההכשרה של הבוגרים לדרישות של מה שתעשיית ההייטק צריכה. בהקשר הזה התהליך הזה שבו עובדים מול המל"ג הוא לא מספיק דינמי. בעבודה מול המל"ג צריך להגיש תכניות חומש למקצועות לתכניות לימוד חדשות. חומש זה חמש שנים, וגם תהליך האישור הוא איטי יחסית. קשה מאוד לאקדמיה לעשות את ההתאמה בהכשרה לדינמיקה המהירה שתעשיות הייטק דורשות. יש כל מיני אפשרויות מילוט או עקיפה: פתיחה של מגמות תחת תכניות לימוד כחלק מהאוטונומיה שיש לאקדמיה. אבל, לדעתי, זה לא מספיק טוב. אם התהליך הדינמי היה יותר דינמי זה היה יכול לעזור מאוד גם להייטק וגם לאקדמיה שמנסה לעבוד מול התעשיות ולהתאים את יכולות ההכשרה שלה למה שנדרש בתעשיות ההייטק.

תודה רבה וגם תודה על הקיצור. נמצאת איתנו חווה קליין מהמל"ג. כמי שישב בות"ת אני משוכנע באמירה האחרונה שלך שכל הרעיון של תכנית החומש הוא, כמובן, רעיון גדול, אבל מבחינת תכניות בתעשייה שמתקדמת בספיד כזה ובמהירות כזאת ושהשינויים הם טקטוניים – כל הרעיון להגיש ולחכות – הגענו לסף שחייבים לשנות אותו. מי שייכנס לתפקיד סגן יושב-ראש מל"ג הבא, ואני מקווה שימנו סגן יושב ראש מצוין – לי יש המועמדים שלי – חלקם נמצאים פה בחדר, לא נזכיר שמות כרגע, זה לא פוליטיקה. אבל חייבים לעשות שינויים בחשיבה הזאת כי אני לא חושב שהמל"ג מהיר מספיק כדי להבין את הדבר הזה. לא שהוא לא רוצה להיות, אבל המנגנונים הם כאלה.

דוד לוי פאור, איתנו? יש לך תפקיד חשוב כמי שמרכז גם את הרשת של האקדמיה. מה השיח של האקדמיה לדברים האלה? לא פעמים רבות יש לנו שיח כזה כמו שאנחנו רואים היום. אני מודה לכל מי שמשתתף כאן. דוד ישנו? דוד איננו.

חווה קליין מהמל"ג, בבקשה. המילה האחרונה תהיה שלכם כי בסוף אתם המתכללים של הדברים בחשיבה האקדמית. אז, בבקשה, מילה אחת שלך.

נשמעו פה הרבה דברים ואני לא אגיב על כולם כי זה באמת יותר מדי נושאים ספציפיים. אני אגיד ש - - - האחרונה מיקדה מאוד את הנושא של ההייטק, ואני חייבת להגיד שההישגים היו מעבר לציפיות. היעד שהושם לות"ת היה גידול בשנה א' ב-40%, והמערכת האוניברסיטאית גדלה קרוב ל-80%; בעוד בתחומים אחרים הם נשארו במקום או לא גדלו. כך שההייטק היה בהחלט על השולחן, ונשאר גם לתכנית הרב-שנתית הקרובה שתיפתח בשנה הבאה על השולחן.

התכנית של ות"ת הייתה מאוד הוליסטית. היא נגעה בנשים ונוגעת בנשירה, בחרדים, בערבים – כל זה תוך שמירה על רמה אקדמית נאותה כי קיים החשש שכשאנחנו מרחיבים מדי את השורות אנחנו יכולים גם לפגוע ברמה. זה, בוודאי, משהו שאנחנו לא רוצים שיקרה.

צוואר בקבוק מרכזי - - - זה נושא של סגל ותשתיות. דיברו כאן עודד רבינוביץ' ועמי מויאל ובטח עוד אנשים לפני שאני הצטרפתי –אין אוניברסיטה אחת שלא מעלה את הנושא הזה כצוואר בקבוק מרכזי באפשרות לגדול אפילו לא בממדים שגדלנו עד עכשיו.

זאת נקודה קריטית. הייתה לי גם שיחה על זה עם שר האוצר. אנחנו נשוחח עם שר האוצר, ידידי אביגדור ליברמן שיש לו עניין גדול מאוד בכל הנושאים האלה. הוא ביקש ממני להוביל אליו דברים נוספים כאלה. אז אנחנו נשדר את הדבר הזה לכיוון שר האוצר.

חוה, אנחנו רוצים להודות לך על ניירות העמדה שאת שולחת לנו ועל שיתוף הפעולה שלכם איתנו. אנחנו ננסה להאזין ולהעביר אליכם בפידבק של הכנסת ושל הוועדה הזאת אליכם כדי שתפיצו את הנושאים גם בפני מקבלי ההחלטות במל"ג-ות"ת. יש לכם הרבה מה לומר לנו. אתם עוסקים במלאכה יום-יום.

אני רוצה להודות לכל מי שהיה כאן. ניסינו לדחוס הרבה אבל אין מה לעשות – זאת שאלה מאוד גדולה. תודה לכל מי שהגיע לירושלים ומי שהיה איתנו בזום ומי שלא עלה – התנצלותי. תודה גם לחברי הכנסת. אני מאוד מודה לכם. רק התחלנו ונגענו בקצה קצהו של הקרחון שרבים נוגעים בו. אבל הגיע הזמן שגם הכנסת תעסוק בזה כנושא לאומי ותציף את זה לציבור הישראלי. יש לנו עוד המון מה לעשות אבל גם צריך להיות אופטימיים כי היצירתיות הישראלית היא בלתי נגמרת ובלתי נדלית. הכוחות שנמצאים בה, כוחות היצירה, יוצרים אצלי אופטימיות מול הדברים האחרים שמתרחשים גם בבית הזה ובמקומות אחרים. אז, באמת, לכולכם ולעוזרים שלי, טליה אברבוך ורון, ולכל מי שסייע לנו להכין את הדיון הזה ולהמשיך בדיונים האלה, אני מודה מקרב לב. אני נועל את הדיון הבוקר. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:15.