פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



15
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
24/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ב (24 בינואר 2022), שעה 11:30

התמכרות בני נוער למשככי כאבים

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר

מיכל וולדיגר

דוד פפו - יו"ר, הסתדרות הרוקחים

רוני ברקוביץ - מנהל אגף אכיפה משרד הבריאות, משרד הבריאות

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר טיפול ושיקום ברשות לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון פנים

ענת שושני - מנהלת אקדמאית מרכז מיטיב הבינתחומי, המרכז הישראלי להתמכרויות

מיכל מלנבוים - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יצחק וקנין - נציג מוגנות, הנהגת הורים ארצית

לירון אשל - יועמ"ש, המועצה לשלום הילד

מאור צור - עד לאחרונה ראש דסק הפלילים בחדשות 13, עיתונאים

בת שבע פנחסוב

אתי בן-שמחון


התמכרות בני נוער למשככי כאבים

שלום לכולם, צהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את הוועדה. התכנסנו לדיון שבעיניי הוא מהחשובים ביותר בתקופה הזו, בנושא התמכרות של בני נוער למשככי כאבים. ובכלל, התמכרויות של בני נוער, וההתמודדות, ומצבם הנפשי והמנטלי בתקופה המאוד קשה הזאת של השנתיים האחרונות. נמצאת פה חברתי, חברת הכנסת מיכל וולדיגר - כמו שראיתי, הרבה אנשים כותבים ובצדק – "האחת", אולי הבולטת ביותר להניף פה את דגל הבריאות הנפשית או המצוקות הנפשיות. גם הכתבה ששודרה בערוץ 12, ואני חלק ממנה, יש לך בדחיפה של הנושא הזה חלק גדול ומשמעותי. ובאמת, מתוך האופוזיציה, ובנחישות גדולה צריך להגיד את זה. יישר כוח על זה.

תודה. היה חשוב לי להגיע. אם הייתי יודעת - - -

אני חשבתי לצייץ. ראיתי שאת פה, אבל זו הזדמנות טובה, כי אני באמת חושב ככה.

אני מודה בכנות, גם אני עוד בחוויה האישית שלי מאתמול, ועוד צריך לעכל את התגובות, ואת כל מה שקרה מאז השידור של הכתבה, אז אני שם את עצמי רגע בצד, והולך ישר לעניין עצמו. לפני שאתייחס, יש לי הרבה מה להגיד בנושא הזה. נתחיל דווקא בסרטון של מאור צור, ערוץ 13 דאז. אומנם כתבה ששודרה כבר לפני מעל שנה, אבל לצערנו, הקורונה עדיין פה, ההשלכות שלה והמשמעויות שלה עדיין פה. ולכן, יש רלבנטיות גדולה. זה אומנם מתמקד בעיקר בנושא האלכוהול, אבל אנחנו מבינים שהסימפטומים שגורמים לנערים והנערות לחפש מה יעסיק אותם, הם אותם סימפטומים, ופשוט כל פעם זה מגיע בתצורות אחרות. אנחנו מדברים על אלכוהול, אנחנו מדברים על קנאביס, על משככי כאבים, על סמים אחרים, ולכן, אנחנו רוצים לצפות בכתבה, כדי לראות את המקור הזה. בבקשה.

(הצגת סרטון).

צוהר לדיון שלנו. אני באמת אגיד, שבאופן כללי, אני חושב בכובעי כאיש חינוך, שהמערכת והאופן שבו בתי הספר בנויים, לא מצליחים לתת את המענים העמוקים שהתלמידים שלנו צריכים, והמיקוד הוא הרבה יותר מדיי בדגש על הישגים לימודיים, ובכך גם מגביר תסכולים ואכזבות אצל בני הנוער, מה שגורם להם, לצערי הרב, הרבה מאוד פעמים לחפש ריגושים אחרים, או לחפש את האופן שבו הם יכולים להיעזר, ומה כמו משהו ממכר יכול לעזור לאותו ילד או ילדה להתמכר, וודאי, זה אני אומר בשיגרה, בשנתיים האחרונות מאז שהקורונה נכנסה לחיינו, זה רק מעצים, ומעצים את האתגר. אני שמח מאוד שהממשלה – אני כבר כמה זמן מדבר על זה, הבינה את המצוקה האדירה של הבידודים – אני אומר את זה כהורה צעיר, אבל אני רואה גם את כל חבריי וחברותיי, ודאי, צוותי ההוראה הבידודים יצרו העדר שיגרה באופן קיצוני ושחיקה ממש חסרת תקדים, מה שהוביל לעוד יותר מקרים קשים. אנחנו רואים מחקרים על מעל 60% מבני הנוער שמדווחים על איזושהי חרדה, איזושהי מציאות נפשית קשה לרצף, גם ביסודי, גם בחטיבה. זה פשוט מספרים משוגעים. לרגע, נעצרים לחשוב על זה, אנחנו באמת נמצאים במצב חירום בכל מה שקשור למצוקות הנפשיות של התלמידים, וההתמקחות למשככי כאבים - מכיוון שזה מאוד פשוט להשיג גם באמצעות בתי המרקחת, גם באמצעות הטלגרם, ואפשר באמצעות – לצערי, זו תחמנות יחסית כנראה דיי פשוטה, כמעט כל אחד יכול להשיג את זה.

אז אנחנו באמת מדברים על תופעה קשה וגם מאוד ממכרת. אני שמח על ההזדמנות לדיון. אגב, צריך להגיד, אנחנו זמן רב רצינו לעשות את הדיון, ואז הכתבה המאוד גדולה של גילית מ"ידיעות אחרונות", ככה פתחה צוהר מאוד משמעותי לנושא. כתבה נרחבת ומאוד טובה, שככה, זירזה את התהליך שלנו, אז צריך לומר את זה.

חברת הכנסת וולדיגר, את רוצה להתייחס?

אני באתי כמובן לדבר, אבל בעיקר להקשיב. אני מכירה את התחום לפני ולפנים, אני חושבת שהרבה לפני הקורונה. אי-אפשר להאשים את הכול בקורונה, אלא הרבה לפני הקורונה. אנחנו מכירים את בעיית ההתמכרויות, היא לא נולדה היום, היא לא נולדה אצלנו. חלק מזה נובע לא רק בנגישות של החומרים, וביכולת להגיע אליהם, אלא היא כן בהעדר משמעות, בהעדר עניין, זה באמת מתחיל ממשרד החינוך, וכלה במשרד הרווחה והבריאות. זו אחריות של כל המשרדים גם יחד, שלנו כמדינה, וגם כחברה, וגם כל אחד עם הילד הפרטי שלו. יש כאן מערכת הוליסטית שצריכה לטפל בבעיה הזו. זו בעיה עמוקה, רוחבית. אבל כן, בוודאי בנושא של המניעה. המניעה היא לא רק – "אוי ואבוי, תיזהרו, תיטלו, תתמכרו", אלא להכניס יותר משמעות לחיים, בין אם זה בספורט, בין אם זה נגינה, בין אם זה לימוד תורה, לא משנה מה. אבל כן לחבר את הילדים ואת הנוער לעצמם, ולהשיג את הדברים שהם כל כך זקוקים לו לא בדרכים של סמים ואלכוהול, כי זה רק ידרדר אותם. אז בהחלט, דיון חשוב. אני מקווה שזה לא יהיה רק דיון. אני כבר 15 שנה בחדר הזה יושבת ואנחנו דנים, ודנים, ודנים, ולצערי, הרבה לא קורה מזה. אז אני בטוחה שאתה רם, עם היכולות שלך, ויש לך הרבה יכולות, תצליח אחת ולתמיד לעשות פה עכשיו. להתרומם. לדון זה חשוב, להעלות למודעות זה חשוב, אבל זהו, אני חושבת שדיי הגענו לזה, ועכשיו הגיע הזמן למעשים. אז אני בטוחה שתצליח, ואני אסייע בכל מה שצריך וניתן.

תודה על המילים. עקצוצון פוליטי פה להגיד, שכמובן שאחרי 15 שנים, סוף סוף, יש ממשלה שגם הנושא הזה עומד לפתחה, וביחד עם הנחישות שלך מהאופוזיציה, אני באמת חושב שיש פה תקופה שהיא הזדמנות לעשות שינויים גם בנושא החקיקה של ההתמכרויות, שאת גם חלק ממנה, גם שם אנחנו צפויים לשינויים, אני מקווה מאוד משמעותיים.

בסדר, נלך על זה, אין בעיה, אם זה עושה לך טוב.

נעבור לד"ר רוני ברקוביץ ממשרד הבריאות. יש לך גם מצגת. יש הרבה מאוד אנשים שנרשמו לדבר, אז אני אומר מראש, מבקש גם סבלנות, וגם תתמצתו כדי שכמה שיותר מהקולגות שלכם יוכלו לקבל את זכות הדיבור. בבקשה, רוני.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, הדיון הזה הוא סופר חשוב. אשמח אם אתם תוכלו להעלות את המצגת.

אני רואה הרבה חברים שנמצאים, שוב פעם, מברך על הדיון, כמו שאמרת הוא סופר חשוב, וחשוב השיתוף פעולה. אני מדבר על פנטניל ועל נגזרותיו, וכמה דברים כדי לתת רקע בדיוק מה קורה בארץ, גם מבחינת משרד הבריאות, גם מבחינת אכיפה ודברים נוספים.

מבחינת פנטניל, קודם כל זו תרופה, חייב להגיד תרופת מרשם שנמכרת בבית-מרקחת, ואמורה להימכר על-ידי מרשם רופא. מבחינת פנטניל, וגם התרופות האופיואידיות, חייב להגיד שאלה תרופות. אלה תרופות מרשם שניתנות רק על-ידי מרשם רופא, ולהיות מנופקות רק בבית מרקחת ועל-ידי רוקח מוסמך. חשוב להגיד את זה, מכיוון שהרבה מהתפיסות שאנחנו רואים, גם אצל אנשים מבחוץ שמוכרים את התרופות, את הסמים, יש להם הרבה פעמים מרשמים, אבל הם קונים 90 כדורים, 30 לוקחים לעצמם, את השאר ה-60 מוכרים. הרבה תרופות ממשפחת האופיואדים, לא רק פנטניל, שלוקחים לכאב כרוני וכאב סרטן שתרופות אחרות לא משפיעות, גם פרקוסט וכו'.

הרבה דובר בארצות-הברית, מה שקרה שם, ורק בשנת 2019, יוחסו 36 אלף מקרי מוות בארצות-הברית לפנטניל ולנגזרותיו, ובשנים האחרונות אנחנו רואים מגמה של עלייה גם בשימוש בארץ, וגם בתפיסות. רק לשם השוואה, החומר הפנטניל שהיה עליו את הכתבה ב-ynet וגם עכשיו שימוש בבני נוער, אפשר להגיד אולי הסם הכי חזק שנמצא היום בשוק, הוא פי 100 יותר חזק מהמורפיום, ויש גם נגזרות של פנטניל שהן פי אלף יותר חזקות מהמורפיום. נותנים אותן בצורות רבות, כשהצורה המרכזית היא מדבקה. בעצם, גם במדבקה, אם זו מדבקה שאמורה להיות מודבקת על הגוף, אז יש לה שימושים לרעה. אפשר לראות את המדבקה, זאת המדבקה שאמורה להיות מודבקת על העור, ולהחליף אותה כל 72 שעות, וכך החומר משתחרר בקצב קבוע. מה שעושים בעצם, שאת המדבקה אפשר לגזור לארבעה חלקים, מחממים עם מצית מלמטה ושואפים את האדים. אפשר גם לגלגל אותו וגם לעשן. אנחנו גם ראינו מקרים שמדביקים אותו ישירות על הלשון, כך שהחדירה הרבה יותר חזקה. החומר הזה הוא פעיל במיקרוגרמים. אנחנו רואים פה מינון של 50 מיקרוגרם, כלומר, אלפית גרם. החומר הוא חזק, לכן גם הסיכון של תופעות לוואי ומקרי מוות כתוצאה מהחומר הזה הוא נורא גדול. ולא רק שהחומר הזה נורא חזק, לכן גם הסיכון לציבור הוא מאוד גדול.

התופעות מבחינת התלות – מפתחים תלות פיזית. אנשים אחרי תקופה מסוימת שלוקחים אותם לכאבים, הופכים להיות מכורים, ואז הם בעצם הופכים להיות לצרכני סמים לכל דבר ועניין. החומר גם בסופו של דבר יכול לגרום לדום נשימתי, ולמקרי מוות בגלל התופעות לוואי. כלומר, אנשים בהתחלה רבים משתמשים בו בצורה מושכלת עם מרשם רופא לכאבים, אבל עם הזמן הופכים להיות מכורים. כאן אתם רואים שקף של מטופלים בהתמכרויות ש-16% מהם בעצם לוקחים את הפנטניל עם מדבקות ונגזרותיו.

לאורך 10 שנים, כמו שאמרתי, יש עלייה גדולה גם בשימוש של החומרים האלה בקרב האוכלוסייה, אנחנו מדברים כאן על שימוש לא מושכל. לדברים אחרים יש עלייה דרסטית גם בשימוש, כתוצאה מכך, עלייה גדולה גם בשוק השחור. כמו שגילית הראתה בכתבה בחדשות 13, הבעיה הכי גדולה זה הסחר בטלגרם. חייב להבין הפנטניל וכל נגזרותיו הם סמים בפקודת הסמים. לפי החוק, מי שמוכר אותם, דינו עד 20 שנות מאסר בפועל. ואם זה לקטין, מתחת לגיל 18, 25 שנות מאסר. אני אומר את זה, מכיוון שמי שמוכר אותם, זה כמו שהוא מוכר הירואין ומוכר קוקאין, בדיוק אותו דבר. חשוב להגיד, שאנשים שבעצם סוחרים, למרות שאמרנו שתרופות הן תרופות מרשם, אז מצד אחד הן תרופות, מצד שני, הם סמים שגורמים להתמכרות, והעונש בגינם – 20 שנות מאסר. אחת הבעיות הכי גדולות כרגע – המכירה בטלגרם. כלומר, רק לאחרונה אנחנו רואים שיש סחר גם בדברים וחומרים אחרים רבים מאוד. כאן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאולי אחר-כך, מבחינת המסקנות צריך לשים יותר דגש בסחר הזה.

זו תפיסה שלנו יחד עם המשטרה. בחודשים האחרונים היו מספר תפיסות של בלדרים שמוכרים את התרופות האלה, ששוב פעם הן תרופות מרשם נרקוטיות, מוכרים אותן אנשים פרטיים שמקבלים אותן במרמה, ומוכרים אותן לכל הבא לילד, ולכן, יש שוק שחור גדול.

סליחה שאני קוטע אותך, מאיפה הבלדרים משיגים את זה? גם דרך בית-המרקחת או באמצעי אחר?

גם וגם. הרבה פעמים אנחנו רואים שעל התרופות מודבקות מדבקות של אנשים שלקחו אותן מבתי המרקחת. כלומר, במקרים רבים אנשים לקחו אותן מבתי-מרקחת, ומכרו אותן הלאה. הרבה פעמים אנחנו רואים את זה. גם אנשים שקונים בשביל עצמם. רופא אחד לא ייתן, שני לא, בסוף, כן אפשר להשיג את הדברים האלה במרשם. היום לא צריך לפרוץ או לגנוב, או דברים כאלה, אפשר להשיג אותן בצורה כזאת, לצערי, דיי בקלות. אחר-כך, אנחנו רואים אותן בשוק השחור, ואני מדבר על מאות מהסוגים האלה. רק בחודשים האחרונים, שוב פעם, זה סחר בסמים לכל דבר ועניין.

אתה אמרת שזה עונש עד 20 שנים. אמנם זה לא אמור לפנות אליך כמשרד הבריאות, אבל כן הייתי שמחה אם אתה יודע על אותה תפיסה שדיברתם עליה. האם אנשים נתפסו ונענשו? מה היה העונש שלהם? כלומר, איפה האכיפה פה?

זה כמובן המשטרה תענה. היו תפיסות, אבל לי לא ידוע כרגע על עונשים כבדים בעקבות החומרים האלה. לכן אמרתי, אנחנו כן נותנים חוות דעת מקצועיות. אנחנו כן בודקים את החומרים יחד עם המשטרה במעבדה. אבל בסופו של דבר, אם אנשים כן ייתפסו, אז הם יחשבו פעמיים. יש עדיין איזשהו חוסר, לא רוצה להגיד ידיעה, כי מצד אחד זו תרופה. נכון שזו תרופה, אבל זה גם סם, ובסם הרבה יותר פוטנטי מהרואין, מקוקאין, גם ביחד, ויש שימוש לרעה. אנחנו גם רואים לא רק את הסמים האלה, גם ה"נייס גאי", וגם אלכוהול, כמו שדיברתם קודם שימוש בבני נוער, וזה רק במגמת עלייה, לכן הענישה כאן היא מורכבת ממרכיב חשוב. יש סחר עצום. אנחנו בקשר עם קופות החולים – קופת חולים לאומית כבר עברו, וגם מכבי ומאוחדת עושים את זה – לעבור לנגזרות של הפנטלין, לנגזרות שמפחיתות את הצריכה שהרבה יותר קשה למצות את החומר הפעיל, וגם מקופות חולים, אני מקבל דיווחים שאנשים מעדיפים לקנות את החומר במחיר מלא, וזה אומר שבעצם בלי הנחה של הקופה, כי יש להם שימוש לרעה. תודה רבה.

רוני תודה רבה.

נעבור למצגת של המרכז הישראלי להתמכרויות, של פרופ' ענת שושני.

שמענו עליו בהרחבה, במסגרת ועדת החינוך, אחת הוועדות.

צהריים טובים, אני רוצה לשתף אתכם בליקויים מחקריים שאספנו במחקר משותף של השרות הפסיכולוגי הארצי של משרד החינוך, המרכז הישראלי להתמכרויות, ואנוכי מאוניברסיטת רייכמן.

הסיפור שלנו מתחיל בספטמבר 2019, עוד לפני שהתחילה הקורונה, כשהתחלנו במחקר מאוד גדול על ילדים ובני נוער בישראל, בערך 3,000 ילדים. בדקנו עד כמה הם מאושרים, גם נפשית, ועד כמה משתמשים בחומרים לסוגיהם, מכורים למסכים והתמכרויות התנהגותיות. כן חשוב להבין את תמונת המצב במערכת החינוך בהקשר הזה. שלושה חודשים אחר-כך פורצת הקורונה, ואנחנו ממשיכים לעקוב אחר אותה קבוצת ילדים במחקר אורך במספר נקודות מדידה. נקודת המדידה האחרונה הייתה עכשיו, אבל עדיין הנתונים לא נותחו. אבל יש לנו נתונים כאן עד מאי 2021. אני רוצה להראות לכם את נתוני הבסיס. אתם רואים פה נתונים על כל מיני חומרים – ילדים בכיתות י"א משתמשים באלכוהול בתדירות גבוהה. 9% משתמשים בקנאביס. 6% דיווחו על שימוש בתרופות מרשם לשיכוך כאבים בתדירות שבועית או יומית, אני אראה לכם נתונים עוד רגע ברזולוציה יותר גבוהה מהנתון הזה. 10% מהמרים, 27% צופים בתכנים פורנוגרפיים בשמונה שעות מסכים עוד לפני הקורונה.

בואו נתקדם ונסתכל על שיעור השימוש ומשככי כאבים. כאן אתם רואים ילדים בגיל 12 עד 17 במגזר היהודי ובמגזר הערבי. אנחנו רואים שבערך 2%, 3% ניסו, אבל הפסיקו. 6% משתמשים כאחת לחודש. 3% במגזר היהודי, ו-4.7% במגזר הערבי משתמשים מספר פעמים בחודש. אתם רואים פה גם את הפער בין המגזר היהודי והערבי כמעט פי שתיים או יותר שימוש יום-יומי, כלומר, כבר שימוש לרעה במספר פעמים בחודש בהתמכרות.

זה דיי מעניין שבכל הפרמטרים שניסיתי אחת לחודש, או מספר פעמים בחודש הפער הוא קיים, אבל הוא לא דרמטי. אבל זה פתאום קופץ ליותר מפי שתיים בשימוש יום-יומי בין החברה הערבית ליהודית, איך זה קורה – אין קורלציה.

ראינו נתונים דומים בתחומים שונים, כלומר, יש שינויים בשימוש בחומרים בין המגזרים. לא הבאתי את הנתונים לכאן.

כבר בוועדת חינוך, ואני אומרת את זה שוב פה, היה חסר לנו גם אז הנתונים. אני יודעת שקשה יותר לאסוף אותם גם במגזר החרדי שאין לנו אותו פה, וגם במגזר של הציונות הדתית, מעניין לדעת את הפילוח, אבל הבנתי שאין לכם את החתכים הללו.

נכון.

שאלנו את הילדים למה השתמשתם בפעם הראשונה, אבל אנחנו לא שאלנו ספציפית למשככי כאבים, אלא לכל סוגי הסמים ללא אלכוהול. כלומר, למה השתמשת בסם בפעם הראשונה? – הרבה דיברו על סקרנות. קרובים או קרובי משפחה הציעו לי. חברים הציעו לי כדי לעשות כיף, לברוח מבעיות. הטיפול העצמי בבעיות נפשיות, בכאבים, גיל ההתבגרות, משברים נפשיים הוא תופעה ידועה בתחום ההתמכרויות, אז לברוח מבעיות, לא תמיד יש מודעות לכך לבני הנוער סוג של טיפול עצמי כדי להרגיש טוב. וכאן, זה המילים של הילדים, לא שיניתי אותן. הם כתבו גם דברים אחרים – רציתי לנסות, להרגיש חופש נפשי, כי זו חוויה חשובה אם אתה עושה את זה נכון עם אנשים שאתה סומך עליהם ובאישור הורים. ראיתי משפחה וחברים והסתקרנתי – סמים זה החיים. אחים שלי וקרובים שלי מעשנים, אז רציתי להבין מה זה עושה. זה חלק מהבלבול היום של בני נוער שרואים קרובי משפחה משתמשים, סבא וסבתא משתמשים, ופתאום הבלבול – האם זה מותר, האם זה אסור מתחיל לעלות.

נתקדם רגע. אני רק אגיד עוד משהו על נקודת הפתיחה שלנו. עוד רגע נראה את השינויים בתקופת הקורונה. לא התחלנו טוב בכלל מבחינת מצב נפשי, כי כבר אנחנו רואים החל מ-2011, רואים התדרדרות מאוד גדולה אצל ילדים במצב הנפשי. עלייה בדיכאון, עלייה בחרדה, עלייה בשיעורי האובדנות יותר אצל בנות מאשר אצל בנים, יותר בגילאי 10 עד 14, תחילת גיל ההתבגרות מאשר גיל ההתבגרות המאוחר יותר. ילדים פחות מתפקדים. אגב, מה קרה ב-2011, 2012, בעצם תולים את העלייה הזאת בהופעה של הרשתות החברתיות. בערך ב-2012, ילדים קיבלו את הטלפונים המקולקלים של ההורים שלהם, או הישנים של ההורים שלהם, ואז הרשת החברתית התחילה להסתובב בכיס.

גם בשנים האלה מ-2009, 2010, 2011, רואים גם ירידה תפקודית. ילדים ובני נוער בעולם לפחות, פחות מוציאים רישיון נהיגה, פחות יוצאים לדייטים, פחות עובדים. השקופית הבאה – פחות יוצאים מהבית מבלים בלהסתובב יחד, פחות ישנים, ויותר מרגישים בדידות או מחוץ לעניינים. עכשיו אתם רואים פה את השינויים במצב הנפשי בעקבות הקורונה. אנחנו רואים שהרבה מדדים, או שהכפילו את עצמם, או שהשלישו את עצמם – סחרחורות ועצבנות, בדידות, מתח, דכדוך, ופחדים, חוסר ערך והתקף חרדה. ואם אנחנו יודעים ששימוש בחומרים הרבה פעמים מגיע בעקבות מצוקה נפשית כדי להרגיש אופוריה, כדי לברוח מהכאב, אז זה יכול להסביר חלק מהשינויים שנראה עוד רגע.

דובר גם בוועדת החינוך, אבל אי-אפשר להתעלם מזה שתקופות ארוכות, גם בתקופה האחרונה ילדים ישבו בבתים. אנחנו יודעים שילדים כדי להרגיש טוב צריכים לזוז, צריכים לשחק, צריכים לריב, צריכים להתפייס, צריכים להסתכל בעיניים אחד של השני, וכשכל הדברים האלה לא קורים, צריכים לפתח תחומי עניין, צריכים ללכת לחוגים, צריכים ללכת לתנועות נוער – וכשכל זה לא קורה, אז רואים עלייה בדיכאון וחרדה. כבר צפו את זה לפני עשר שנים. כתבו שאם ילדים ימשיכו לשבת בבתים מול מסכים ולא ייצאו מהבית – תהיה עלייה בדיכאון וחרדה, ואז הופיעו סגרים ובידודים והחמירו את המצב. נתקדם רגע. כאן אתם רואים את השינויים מספטמבר עד מאי 2021. אתם רואים פה את העלייה בדיכאון וחרדה, פעם אחרונה שאני ראיתי במחקר עלייה כזאת – הייתה בתקופות של מתקפות טילים, או בתקופת האינתיפאדה במחקרים שעשינו, כלומר עלייה מאוד גדולה. ירידה ותמיכה חברתית, כי הם פחות פגשו את החברים. העלייה בשימוש במשככי כאבים, וקחו בחשבון, שיש תת דיווח בכל תחום החומרים. אני מניחה שילדים במחקר בבית ספר לא כולם אומרים את כל האמת. אבל אתם רואים פה עלייה של 1.8%, ו-8% כבר שמדווחים על שימוש או שבועי או יומיומי במשככי כאבים. עלייה בשימוש באלכוהול ובקנביס ובהימורים.

מבחינת מסכים, אם נעבור לשקופית הבאה, רק קחו בחשבון שילדים גם ישבו 12.5 שעות ביום בממוצע מול מסכים בתקופות של סגרים, ולפעמים גם יותר. תוסיפו כמה שעות שינה, ותבינו שבערך זה מה שעשו כל היום. אנחנו יודעים גם שפעילות עם מסך, מגבירה מצוקה נפשית. כן אנחנו יודעים שבבתים שהייתה בהם תמיכה חברתית או משפחתית מאוד חזקה, שילדים נשארו בקשר עם חברים, שההורים היו מעורבים וששמרו על שיגרה – על שעות שינה, על ניקיון, על ארוחות משפחתיות, המצב הנפשי של הילדים היה יותר טוב. אבל בהרבה בתים ההורים לא היו פנויים לתת את התמיכה הזאת, כי ההורים עבדו וניהלו את הזמן. כלומר, היו ביחד אבל לבד. הילדים דיווחו שהם לא חווים שיש שם מישהו בשבילם מספיק חברים או הורים.

כן, לא נשארנו רק עם הנתונים, אלא הפעלנו יחד עם השרות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך תוכנית שבעצם שילבה גם עליית התמכרויות, משלבת עד עכשיו, גם מניעת התמכרויות וגם טיפוח של רווחה נפשית, כי אנחנו יודעים שאם לוקחים לילד את ההגנה שלו, את החומה שלו, את המבצר שלו, את מה שלוקח לו את הכאב בסופו של דבר, חייבים להציע לו אלטרנטיבות. למדנו גם את התוכניות הטובות בעולם למניעת התמכרויות, והבנו שתוכניות שמפחידות ילדים לא עובדות. תוכניות שגורמי חוץ באים להפעיל את התוכניות לא עובדות מספיק טוב. והבנו שתוכניות אינטגרטיביות שמציעות אלטרנטיבות לחומרים, ומנהלים דיאלוג מאוד אינטליגנטי, מאוד פתוח עם הילדים על חומרים - - -

אנחנו צריכים להתקדם. זה סופר מעניין כל שקף, פשוט אני יודע שיש המון אנשים שרוצים לדבר.

בואו נתקדם. דיברו על רגשות ועמידות בשנתיים האלה, לימדנו את המורים עם תכנים כאלה. המורים ידעו את התוכנית לתלמידים. רואים פה הכשרות מחנכים בבתי-ספר, הכשרות הורים בזום. הכשרות שמורים נתנו לתלמידים בכיתות. שיעורים ספציפיים שניתנו לתקופת הקורונה. רואים ירידה לתקופה של שנתיים משמעותית בעישון סיגריות, באלכוהול, בקנביס, הימורים, צריכת פורנו – ירידה יותר נמוכה, לומר היה פה איזשהו תהליך משמעותי. תודה לכם על ההקשבה. זה נושא מאוד חשוב. תודה על ההזדמנות להציג.

תודה רבה. ממש נושא חשוב. יישר כוח על העשייה שלכם בכלל, וגם ספציפית במחקר הזה.

נעבור לחגי ברוש, מנהל תחום בכיר ברשות לביטחון קהילתי.

צהריים טובים, קודם כל, במחקרים שאנחנו עושים לגבי מחקרים אפידמיולוגים שעשינו גם בשנת 2019, וגם בשנת 2014, אני קודם כל רוצה לומר, שדווקא ראינו ירידה. אם ב-2014, שימוש בריטלין עמד על כ-10.6% ממוצע בקרב בני נוער בכיתות י', י"א, י"ב, הרי שב-2019, זה ירד ל-9.2%. ואם ראינו שימוש בכדורים, כדורי הרגעה, תרופות שעמד על 8% ב-2014, ב-2019, קיבלנו נתונים פחות או יותר זהים למחקר של המרכז הישראלי, זה עמד על 6.6%. אין ספק שבני הנוער בישראל, ואני חושב שבכל העולם, דיי מחקים את המבוגרים. אנחנו מתמודדים בשנים האחרונות – דיבר על זה רוני בקצרה - - -

חגי, אתה מדבר איתי על ירידה, זה אומר שזה טוב? או שאתה אומר יש ירידה, אבל מצאת את העלייה במקום אחר.

הוא גם השווה ל-2019, צריך להגיד, ולא ל-2021.

אני אומר. ב-2014, הנתונים היו גבוהים יותר. לגבי שימוש בריטלין ושימוש בכדורים, והם ירדו ב-2019.

אבל מ-2019, עד - - -

הם עברו לשוק השחור.

מיכל, אני לא יכול לבוא ולומר לך, ואנחנו מקווים, מאוד מקווים לקיים ב-2022 סקר אפידמיולוגי. אני לחלוטין לא יודע בעקבות הקורונה ובעקבות הסמי-פנדמיה שיש במדינת ישראל באופן כללי בצריכת תרופות אופיואידיות, אני רוצה להזכיר שאנחנו מקום ראשון בעולם בקרב מדינות ה-OECD בגידול, בשימוש בתרופות מרשם כבר מספר שנים. המשמעות זה שהתרופות האלה ניתנות עם יד קלה על ההדק בעיקר דרך רופא המשפחה, אבל לא רק. יכול להיות שנהיה לזה השלכות, ונראה את זה בסקר הקרוב שנעשה. כרגע, לפחות, הנתונים – אני לא יכול להתווכח עם הנתונים של המחקרים שאנחנו עושים – זו תמונת המצב.

עכשיו, תראו, הרשות כבר ב-2003, כגורם שצופה תמיד קדימה, ישבה עם משרד הבריאות בהנהגת מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' בועז לב, והוציא המלצה חד-משמעית לבנות מערכת ממוחשבת שתפקח באופן הדוק על כל נושא חלוקת תרופות המרשם במדינת ישראל. ב-2003, עוד לפני שהפנדמיה החלה בארצות-הברית, אנחנו כבר הסתכלנו קדימה. אני רוצה שתדעו שאחד הדברים יותר קלים במדינת ישראל היו כשהמערכת מפוזרת בין בתי מרקחת בקופות החולים, בתי מרקחת פרטיים, בתי חולים שנותנים ללא שום פיקוח, היא פרוצה לחלוטין. ראינו גם בתוכניות טלוויזיה קודמות – אני זוכר את ערוץ 10, זכור לטוב, שעשה כתבה ואחת התחקירניות בתוכנית גם אפילו הנפיקה לעצמה מרשם בבית. הלכה עם איזשהו מספר סידורי של רופא. חתמה, הוציאה תרופה מבית מרקחת פרטי באופן הכי פשוט שזה יכול לעשות. המערכת הזאת, ורוני יודע, וגם אנשי משרד הבריאות, פרוצה לחלוטין.

לשמחתנו, ואחרי לחצים מכל מיני כיוונים גם שלנו, גם של איגוד הרוקחים, גם של ועדת הכנסת, מנכ"ל משרד הבריאות הקים ועדה ייעודית לטיפול בסוגיה הזאת של התרופות האופיואידיות, גם הטיפול בתופעה, אבל גם הנושא של איך פועלים אחרת. והייתה שם המלצה של מספר גופים שהיו חברים בוועדה, כמובן, אנחנו, אבל גם איגוד הרוקחים, גם אל-סם, החברה לרפואה והתמכרויות בהסתדרות הרופאים, שממש מחייבת באופן דחוף להקים מערכת שתשלוט על הנושא הזה מרגע הגעת התרופות האלה מנמלי הים והאוויר, ועד שזה מגיע לפיו של הלקוח. לא יכול להיות שהמערכת הזאת לוקחים מרשם מרופא פרטי, הולכים לבית מרקחת פרטי. אם תראו איך הרישום הזה מתבצע היום, אתם לא תאמינו שזה עדיין קורה ב-2022, איך רישום של התרופות האלה מתבצע. זאת אומרת, שהשוק הזה היום פרוץ לגמרי.

אני מנצל את הדיון הזה כדי לקרוא ליושב-ראש הוועדה לפעול בנושא הזה. עדיין אנחנו הגשנו את ההמלצות של הוועדה כבר במרץ מאז 2021. אני חושב שמאז לא שמענו יותר מדיי, ואני מודע לזה שיש פה פנדמיה של קורונה, אבל אתם רואים שאף אחד לא מחכה, והמציאות היא דופקת לנו על הדלתות. חשוב מאוד שתתקבל ההחלטה, לפחות בהיבט הזה, שחלק מרכזי ממה שמזרים את התרופות האלה היום לשוק ייסגר, ויהיה בפיקוח הרבה יותר הדוק.

איך קוראים לוועדה שהגישה מסקנות במרץ 2021?

הוועדה לבחינת ההתמכרות או מתן התרופות האופיואידיות והתמודדות עם התופעות השונות. אני לא זוכר את השם הספציפי. סיימנו את ההמלצות, והגשנו אותן לפני כמעט שנה, ואנחנו ממתינים להחלטה של מנכ"ל משרד הבריאות.

דבר שני, לגבי כל מה שקורה בהיבטים של קורונה. אנחנו יודעים שלתופעה שאנחנו מייצגים – ראינו את זה גם בדוחות אחרים - - -

חגי, תנסה עוד שני משפטים.

ראינו שיש לדברים האלה השלכות מאוד משמעותיות. אנחנו חושבים שהטלגרם, גם לפי החוק הקיים שאמור היה לקבל איזושהי הוראה של סגירה, כי הגורם הזה הפך להיות סוחר הסמים מספר אחד במדינת ישראל. זה לא נגמר רק בטלגראס ובקנביס, אנחנו יודעים שמוכרים שם קוקאין. מוכרים שם את כל סוגי הסמים, ואיכשהו, אני חושב שאנחנו כחברה מגלים כלפי הגורם הזה סוג של אדישות, ומאפשרים את המצב ההזוי הזה שגוף כזה יושב ומחלק לכל באי ביתך במדינת ישראל כמו פיצות סמים מהסוגים המסוכנים ביותר שרק יש. רוני דיבר על החומרה ועל הסכנה שיש בפנטניל, אבל יש עוד חברים בקבוצה הזאת. אני קורא לך רם, להרים את הנושא הזה כיושב-ראש הוועדה, ולהוביל, בטח בהיבט של אותה מערכת ממוחשבת שתפקח על הדברים. דרך אגב, אני שמח מאוד על העבודה שעשה המרכז הישראלי להתמכרויות בהיבט המניעתי, זה משהו שהוא חשוב מאוד, ונשמח גם להיות שותפים לזה. תודה רבה.

תודה רבה חגי.

אמנם קטעתי אותך, אבל באמת התייחסות חשובה. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות ממש ישיבה ספציפית על הדוח ועל האפשרות להפוך את המסקנות שלו למציאות בהיבטים כמובן חקיקתיים, ובכלים הפרלמנטריים שלנו מעבר לדיון שזה חשוב ומצוין, אבל זה רק לאחד.

פתחנו עם סרטון של מאור צור. נעבור אליך, חוץ מהיותך עובד בערוץ 13 בעבר, יש לך גם פרויקטים חשובים בנושא הזה. בבקשה.

שלום לכולם, גם רוני, גם ענת, גם חגי, אמרו דברים מדהימים, אני חושב שאני יכול להתחבר לזה בצורה טובה. עד ל-1 בינואר האחרון, הייתי ראש דסק הפלילים של חדשות 13. אני עכשיו סמנכ"ל של סטרט-אפ בתחום החינוך והגנה על ילדים שנקרא safe school שאני ודורון הרמן, שהוא גם היה כתב פלילי, ואני אספר לכם במשפט איך הוא נולד. אנחנו במשך הרבה שנים עשינו הרצאות בבתי-ספר, כחלק מתחום הסיקור של עולם הפלילים, במקום לסקר ארגוני פשיעה, עבריינים, ומה שקורה במשטרה – מצאנו את עצמנו נכנסים עוד ועוד לתופעות של בני נוער. בכל מה שקשור לסמים, לטלגראס, סיפרתם בדיוק על הבעיה הזאת, והגענו למצב שאנחנו עוברים בין עשרות בתי ספר. הגענו למצב שבתי ספר מתקשרים אלינו, לבוא לתת הרצאות לתלמידים אחרי שבלילה הייתה מסיבה. זאת אומרת, אנחנו היינו מגיעים לבית-ספר, נותנים שעה הרצאה, זה היה ואוו לתלמידים, מאור צור מהטלוויזיה, דורון הרמן, כל אחד מתמחה בתחום שלו. אני התמחיתי בתחום של סמים ואלכוהול. דורון הרמן – מה שקשור לבריונות ברשתות החברתיות, פדופיליה, כל הדברים האלה. אבל אחרי שעה שהיינו עורכים בעצם, לא היה המשך לדבר הזה. לא היה המשך להטמעה ולשיח עם התלמידים בצורה כזאת שהתלמידים יהיה להם איזשהו גורם אחראי, מקצועי, כמו המורה שידבר איתם בגובה העיניים.

אנחנו הבנו את זה, ומה שעשינו, בעצם הקמנו את חברת הסטרט-אפ הזאת. מה שאנחנו עושים – לקחנו את היכולת שלנו בתור אנשי טלוויזיה, שיכולים להפיק תוכן טוב, מהר, ואנחנו מעודכנים בכל התופעות הכי קשות שמגיעות לבני הנוער. לקחנו איתנו אנשי חינוך בכירים, ובראשם חנה שדמי, הייתה ראש שפ"י, פרשה לפני שנה, והתחברנו לחברה שהיא חצי אנשי טלוויזיה, חדשות, וחצי אנשי חינוך. מה שאנחנו עושים, אנחנו בעצם בונים הרצאות מצולמות תוכן טוב, עם ערכי שיעור למורים עצמם. זאת אומרת, בכל התחום של ה-safe, בכל התחומים שיש בעיה עם המידע שלהם גם בבתי הספר, נוצר פער אדיר בין העולם שלנו המבוגרים, לבין העולם של התלמידים, העולם הדיגיטלי. כשהתלמידים והילדים מקבלים לטלפון הנייד שלהם, במיוחד כשהם בבית בזמן הקורונה, אין לאף אחד שליטה על זה. אין את מנגנוני הפיקוח, ההורים לא יודעים, המורים לא יודעים. אני כתב פלילי שחי את החדשות, היה לי קשה להדביק את הקצב של התופעות שמגיעות אליי לנייד. עשיתי עשרות כתבות במיוחד בתחום של הסמים והאלכוהול, וכל התחומים האלה, וזה פער שהולך וגדל במיוחד בזמן הקורונה, ואתם הראיתם את הנתונים. מה שאנחנו עשינו, בעצם יצרנו את אותה ספריית תוכן שאמורה להעצים ולחזק את המורה. אנחנו יושבים בתוך משרד החינוך, אנשי המשרד מאמצים אותנו ומחבקים אותנו, והמורים מקבלים בעצם את הידע והיכולת לדבר עם התלמידים.

בעצם, מה המומחיות שלנו? אם בת-שבע יכולה לשים את המודעה באינסטגרם הזה שהראיתי קודם לכן, אנחנו מאתרים מהניסיון שלנו, ועם החיבור שלנו לשטח, מחוברים מאוד לתופעות האלה. אי אפשר לשים את המודעה באינסטגרם. מה שאתם ראיתם בכתבה שלי, בהתחלה, הילדים פותחים את האינסטגרם שלהם ורואים איזושהי מודעה תמימה כזאת. "היי חבר'ה, אתם מקבלים מארז של וודקה, עם אקסל, עם שקיות קרח, עם קשים, עם מה שאתם לא רוצים, עד אליכם הוא מגיע עד הבית ב-100 שקלים. ברגע שהחבר'ה הצעירים יושבים בבית, גם בזמן הקורונה במיוחד, ורואים את המודעה הזאת, הם מתקשרים לטלפון. ומה עושה אותו סוחר, שאגב, אחד מהם שמעתם שראיינתי אותו בהתחלה, הגעתי לאחד הסוחרים. מה הוא עושה? הוא בעצם מציע להם את כל מה שאתם מדברים עליו. את המדבקות נגד שיכוך כאבים. אלכוהול מזויף כמובן, שזו סכנה בפני עצמה. "נייס גאי" זו תופעה שגם רוני שם עליה בזמן האחרון את הדגש. ה"נייס גאי" הזה חזר, היו מקרי מוות של צעירים בחודשים האחרונים. בעצם, הציע להם את כל מרכולתו. מה שחגי אמר, שאין על זה שום פיקוח. אין שום יכולת להגיע לאותם אנשים להבין כמה קל לבני הנוער להרים את הטלפון הזה שרשום במודעה, ולקבל את כל מה שהם רוצים עם שליח עד הבית במיוחד בזמן הקורונה. הם מגיעים על אופנוע, שמים להם את זה בשקית. קובעים איתם מקום מפגש, התלמידים משיגים 100 שקלים, 150 שקלים, לא משנה מאיפה, ופשוט ככה צורכים את הדבר הזה. עכשיו, זו תעשייה שלמה. אנשים שהם שליחים בכל מיני חברות. אנחנו מכירים על הדרך עושים שליחויות של אלכוהול מזויף, של סמים לבני נוער, הטלגראס, הכול מתערבב. זאת אומרת, נוצר פה פער אדיר שהוא מתחת לאף של המדינה, וזה בכל מה שקשור להבנה של התעשייה האדירה, וכמה כסף היא מגלגלת של אותם עבריינים.

מה שאנחנו עושים, זה בעצם להבין ולאתר את אותם אנשים. אני חושב שמה שצריך לעשות, חוץ מלהפעיל את כל רשויות החוק ואכיפה, ואת הוועדה הזאת החשובה, זה לתת ולהפיץ את הידע הטוב בקרב בתי הספר, בקרב המורים, לתת לתלמידים הרבה יותר גורמים מוסמכים שיכולים לדבר איתם בגובה העיניים, זה מה שאנחנו משתדלים לעשות. אני חושב שבתור מדינה, אנחנו צריכים לקחת את ההחלטה הזאת, ולהעצים את הידע אצל כל הגורמים המוסמכים, לא רק ההורים, גם בבתי הספר. במשרד החינוך כבר יודעים את זה, והולך איתנו בחיבוק מאוד גדול. כמובן, מה שצריכים, אנחנו כאן, וזמינים, ורוצים לשנות את המצב. תודה.

לא הכרתי לעומק. יישר כוח. לקחת את הידע שצברת ולהפוך אותו, ובאמצעותו למעשים טובים במערכת החינוך זה ראוי מאוד. אני מוסיף ואומר, מעלה על מה שאתה אומר מעבר להנגיש לתלמידים את הכלים למנוע ולטפל, אני חושב שתפקידו של בית הספר, ובזה אני יודע שהמשרד גם עושה עבודה זה לחזק את החוסן הנפשי כדי לעזור לתלמידים בכלל לא לגשת - אני בטוח שאנחנו מסכימים על זה.

בבקשה, קרן רוט איטח. בבקשה. הממונה למניעת שימוש סמים ואלכוהול במשרד החינוך.

צהריים טובים, כפי שפרופ' ענת שושני ציינה, וכמו שבאמת אנחנו רואים כולנו במחקרים, בני הנוער נמצאים כרגע בתקופה מורכבת, קשה, רובם בכל אופן. אנחנו קיימנו קבוצת דיון עם בני נוער כדי לשמוע אותם. פגשנו קבוצה של מנהיגות נוער גם עמיתים ומשפיעים, וגם נציגים ממועצת התלמידים והנוער הארצי, יחד עם ונציגים כדי לשמוע מה בני הנוער חווים ומרגישים. באמת, מה שהנתונים אומרים מבחינת מצוקה, מבחינת קשיים, הילדים לגמרי מדברים במחקרים. אין ספק. לגבי הסיפור שלשמו התכנסנו פה היום של שימוש בתרופות מרשם, אני רוצה להעיר איזושהי הערה וצריך לקחת אותה גם בחשבון. שמחקר שהתפרסם מ"מכבי" שירותי בריאות לפני מספר ימים, הראה באמת על עלייה וכל מיני מצוקות נפשיות וכל מיני קשיים. ויחד עם זאת, הוא גם ציין עלייה בשימוש בתרופות פסיכיאטריות. אנחנו צריכים לשאול, האם אותם ילדים שמדווחים על שימוש בתרופות פסיכיאטריות זה תחת מרשם, או שאנחנו מדברים על שימוש בעייתי. זאת הבחנה שאנחנו צריכים לעשות אותה כשאנחנו בודקים ואוספים נתונים.

לגבי הנושא של השימוש בתרופות מרשם – אני מציינת את הנתונים ב-2019. המחקר האחרון - - - במאי 2021, שבדק את השפעת הקורונה על ילדים, לא מצא עלייה בשיעור השימוש בתרופות מרשם. אני מציע לנו, זאת נורה אדומה שנדלקת, ונושא שצריכים להתייחס אליו, צריכים לאתר אותו. אנחנו כמערכת, לצערי, לא מצליחים לראות את הילדים האלה. לא מצליחים לשים עליהם את האצבע ולעזור להם, ולתת איזשהו מענה טיפולי, או מענים שהם צריכים. אנחנו יותר פוגשים ילדים שמעורבים בשימוש בקנאביס, בדברים אחרים, באלכוהול, בעישון. לגבי תרופות מרשם, עדיין אנחנו לא רואים אותם, ואנחנו גם צריכים להיזהר ולציין את הדבר כמגפה, ובוודאי שזו תופעה שקורית, והיא קורית בשוליים. עדיין, תודה לאל, אני מקווה שנמשיך להיות שם, ונצטרך לעשות כל מיני פעולות כדי שלא התפתח כמובן, אנחנו צריכים להיזהר בתקופה שלנו, ולקחת את זה בחשבון. פשוט כמו שאמרת – אנחנו עובדים על כוחות החוסן וביכולות התמודדות של בני הנוער, כדי באמת לפתור את הקשיים שלהם בדרכים טובות, ולא לפתור בעיה חדשה, אלא בעיה שכבר קיימת.

תודה רבה. קרן.

אני לא בטוח אם ניכנס לדיון עכשיו לדיון אם זה בשוליים או לא.

זה שוליים רחבים מאוד.

שוליים רחבים. בסוף כשאני מקשיבה, ומנסה לנטרל את רעשי הרקע האלה, אני אומרת, בסוף האם זה תרופות מרשם, או האם זה קנאביס, וכדי לגרום להרחיק את החומרים. אבל בסוף הם מגיעים לשם, כי יש להם מצוקה, כי להם בעיה. ואיך פותרים את הדבר הזה, זה צריך להיות הא בהא תליא – גם לטפל באיך אנחנו גורמים לצעירים שלנו, לילדים שלנו, למתבגרים שלנו לא לרצות בכלל את החומרים האלה, בוודאי במקביל שהחומרים לא יהיו כל כך נגישים לילדים ולנוער.

לגמרי מסכימה. ולכן אני אומרת, כי עיקר העבודה שלנו - - - שלא מוסיפות בריאות. תודה.

בבקשה, דוד פפו.

אני יושב-ראש הסתדרות הרוקחים בישראל. אני רק להתייחס לדוברת הקודמת. אני שמתי לב שהאגף מצטיין באיסוף נתונים, אבל השאלה מה הוא עושה בפועל – למה לא הוצגו לנו, או לוועדה, נתונים מהן הפעולות שהאגף עושה, ומה ההישגים שלו. את הנתונים לגבי העלייה בצריכה, אנחנו שמענו ממספר גורמים.

תודה רבה.

בבקשה, מיכל מלנבוים, נציגת מועצת התלמידים. עם כל הכבוד לכולנו פה. נשמח מאוד לשמוע אותך ואת הזווית שלך. בבקשה.

אני רוצה להציג את הנושא, ולהתייחס לכמה דוברים שדיברו פה קודם. מבחינת בני הנוער, באמת, זו תופעה שהיא נחשבת מאוד נרחבת. כן יש יותר שימוש בסמים, אלכוהול, קנאביס. אבל פשוט נורא חשוב לי להגיד שיש הבדל משמעותי בין השימוש בקנביס לבין משככי כאבים. לא מדובר בדרך כלל באותו סוג של נוער ובאותו צורך – זה מגיע ממקומות אחרים. אלה אוכלוסיות אחרות. בקשר למה שקרן אמרה קודם, שזה דווקא נמצא בשוליים, זה לא בדיוק המצב בפועל. דווקא בני נוער שהם לא בשוליים, נוטים יותר לכיוון של משככי כאבים, מאשר קנביס וכל מיני דברים כאלה ויותר חזקים, בגלל שלא תמיד משככי כאבים נחשבים כסם.

לא הבנתי מה שאת אומרת. אני לא יודעת על בסיס את אומרת את הדברים. אבל מה שאת אומרת הוא שהצעירים, הילדים, הנוער שמשתמש בקנביס עם אוכלוסייה מסוימת, והילדים, בני הנוער המתבגרים שמשתמשים בתרופות מרשם, הם אוכלוסייה אחרת, כך אמרת? אני צודקת? מה ההבדל ביניהם לגרסתך, ועל בסיס מה את מתבססת שאת אומרת את זה?

גם מהיכרות מבני נוער אחרים. מדיונים שמתקיימים גם במועצה הארצית, וגם אחרים. הרבה בני נוער לא רוצים להשתמש בסמים, הם כן רואים את זה כמשהו רע. לעומת משככי כאבים שאותם הם פשוט לא מחשיבים כסם. הם רואים את זה כמשהו שהרבה יותר קל להשתמש בו, וגם נורא נגיש, וגם לא מצריך את הטלגרם בהכרח, לעומת הטלגראס שיש בני נוער שלא רוצים להיכנס לשם, שמפחדים מהשימוש. משככי כאבים לא תמיד נחשבים אצל הנוער כמשהו שהוא ממש סם, ואז השימוש בזה זה הרבה בני נוער שדווקא לא היית מצפה שיגיעו לשימוש באיזשהו סם, כי פשוט לא מחשיבים את זה כאחד כזה.

לא מדברים על אקמול. מדברים על משככי כאבים, לא אקמול. אלא חומרים שצריך להשיג את זה בדרך לא חוקית.

אפשר להשיג את זה במרשם. יכול להיות שהוא מספר סיפור לא אמין. לא, אבל אפשר להשיג את זה במרשם עם כל מיני מכאובים מסוימים, גם אם אתה לא חולה בסרטן.

בהחלט. בכתבה שהייתה בעיתון בסוף השבוע, הם מתארים שהם הולכים לרופאים, כבר מתורגלים, יודעים מה להגיד, ואיך להציג את הבעיה. בעיקר נושא של כאב שלא ניתן למדידה.

אני רוצה להתחבר למה שנאמר בהתחלה, על כל העניין של המתווה - - -

אני תלמידה, אני לומדת בזום, היו סגרים. אני מכירה הרבה חברים שניסו ליפול בדרך לכל מיני מקומות כאלה. גם לי הייתה תקופה שלא רציתי לקום לבית-הספר, גם כשחזרנו מהסגרים, היה סוג של דכדוך גם כאשר כבר אין סגר, וכן אפשר לצאת מהבית פשוט לא בא, גם אם זה מפחד, וגם פשוט כי התרגלנו לשגרה של לשבת כל היום. זאת לא שגרה שטובה להם, זאת שגרה שהם התרגלנו אליה כל כך, שהם מעדיפים כבר לשבת בבית, לראות טלוויזיה כל היום. פחות מעניין אותם לצאת החוצה, לחפש ריגושים. ואז הרבה פעמים בני הנוער כאלה נוטים ליפול לידי הסמים, בגלל שהם לא יוצאים מהבית.

משפט לסיכום.

זו לא תופעה שנמצאת דווקא אצל נוער שוליים, או דווקא נוער שנמצא בקצה. אם אפשר להתייחס לזה ככה – כל התופעה של הסמים וגם משככי כאבים זו תופעה שנמצאת אצל כל הנוער, ולא רק בני נוער שנמצאים בנקודות האלה.

דגש חשוב, ולצערנו כנראה דיי מדויק. תודה רבה.

נשמח לשמוע את הנציגות של ההורים, הם חלק קריטי במארג הזה. יצחק וקנין. בבקשה, הנהגת ההורים הארצית.

שלום, אני רציתי להתייחס למה שאמרה הנציגה של הנוער, שזה יותר מתגבר דווקא לא אצל נוער השוליים זה ממש נכון - למה? כי שם יש יותר את ההישג – משיגים יותר, ויש להם את כל האפשרויות גם ל"תחמן", אני אקרא לזה בצורה כזאת, ולהגיע גם לתרופות המרשם. מאוד התחברתי למה שהעלה פה מאור צור. אני חושב שכאן זה באמת משהו שאפשר לעשות יחד עם ההורים, ולהוביל את זה במערכת החינוך ובבתי הספר. כי ככל שההסבר, וכלל שהעניין והמודעות להיכנס לראשים של הילדים ושל ההורים, ההורים חייבים להיות חלק מאוד פעיל בכל הנושא הזה, כי הכול זה עניין הסברתי. הנוער של היום, הוא נוער מאוד חכם ומתוחכם שיכול לעשות מלא תחבולות ולהערים גם על ההורים. אם בבית הספר משתפים את ההורים, או אם משרד החינוך משתף את ההורים מלהוביל תהליך כמו זה דרך המורים, אני חושב שזה יכול להוביל משמעותית לירידה בכל הנושא של ההתמכרויות, בעיקר בנושא של תרופות המרשם שזה בהישג יד. מעבר לזה, הייתי מצפה ממערכת החוק שקצת יותר תקשה בזילות הזאת שאפשר לגשת לסופר-פארם ולקנות, קצת יותר שתערים, אני לא יודע איך להגדיר, וקצת יותר אכיפה - שלא יהיה כל כך קל להגיע לתרופות המרשם הזה. אם יש את כל התופעות האלה, לפחות שהילדים לא יצליחו להגיע לזה, ופה אני רואה את מעורבות ההורה בנושא ההסברתי.

תודה רבה. באופן כללי, ההורים הם שחקן דרמטי - - -

התפקיד של ההורים הוא כמובן תפקיד אקוטי.

חברים, בואו, לא ניתמם. כולנו פה הורים, ולפעמים להורים קצרה ידם. הנושא של הרשתות החברתיות, ובגיל הזה, החברה מסביב. והראתה פה קודם ד"ר ענת שושני, איך הם מתחילים להשתמש. אז כמובן שהרוב הגדול, ככל שאני הבנתי, זה באמת הלחץ החברתי. כלומר, להפיל הכול על ההורים, זאת לא המציאות. אין ספק שזה משהו הוליסטי, שצריך להיות כולם ביחד. ומספיק שאחד לא עושה את מה שמוטל עליו לעשות, אז כל המשוואה מתפרקת, זה צריך להיות הרבה רחב.

הנוער שלנו חכם, ומאוד מתוחכם, והם יודעים להגיע לכל נקודה ונקודה. פה, באמת, עניין של מעורבות תורם לכמה שאפשר, ובגילאים מסוימים זה לא תמיד אפשר, אז זה פה, כאן אצלנו בידיים. תודה.

תודה רבה.

לירון אשל – נשמח לשמוע את המועצה לשלום הילד, את הזווית החשובה שלכם. בבקשה.

תודה, אדוני, על הדיון החשוב הזה ועל העלאת המודעות לאורך כל הדרך. ברור שבעוד שהמגפה באופן כללי חשבו שהיא פסחה כמובן על הילדים ברמה הבריאותית פיזית, ברור לנו היום, ואנחנו נמצאים בדיונים שוטפים גם אצל אדוני, וגם בוועדות השונות, ואנחנו מבינים שהמגפה נגיד, החברתית, רגשית, נפשית, אולי הכתה בילדים ונוער בצורה הכי אנושה, והכי קשה. גם במפגש שלנו בפרלמנט הנוער, שאנחנו עורכים תהליכי היוועצות עם ילדים ונוער, ושומעים אותם, וגם עם פניות שמגיעות לקו הסיוע שלנו, אנחנו רואים את אותם נתונים שהוצגו גם פה – חרדה, בידוד, דיכאון, הפרעות אכילה, ניסיונות אובדניים, שימוש בחומרים ממכרים. ושוב, כל דיון כזה, הוא רק בעצם עוד סימפטום למשהו הרבה יותר רחב. וכמו שאמרה מיכל ממועצת התלמידים, למעשה, לא מדברים על שוליים, ולא מדברים על קצה שולי הסיכון הלכו והתרחבו, ואגיד שאין בית שזה פסח מעליו. זאת אומרת, כולם מתמודדים עם מציאות כמעט בלתי אפשרית.

אני רוצה לומר משהו, לא צריכים לפתור יש מאין, וגם אמרנו את זה בדיונים האחרונים. בתחילת תקופת הקורונה, הייתה יוזמה של מנכ"לי המועצה לשלום הילד, ובעצם הוקם שולחן בין-מגזרי לילדים ונוער בתקופת הקורונה תחת משרד רוה"מ, בהובלת המנכ"לית שלנו, ורפרנטית משרד המשפטים מיכל וולף. ישבו שם בשיתוף פעולה מרגש, גם אנשי מקצוע, גם משרדי ממשלה, הורים, נציגי תלמידים, ארגונים אזרחיים, כולם ישבו יחד כדי לשמוע ולעשות את כל האתגרים והצרכים. ונכתבה תכנית מפורטת שחולשת על זירות שונות, ודורשת שיתופי פעולה בין גורמים שונים, כי שוב, ההתמודדות כל פעם בזירה אחרת, כמובן, כולנו מבינים זה כבר לא מה שייתן את המענה, אלה שיתופי פעולה, ותפוסה באמת הוליסטית רב-ממדית, שרואה את הילד 360. באמת, זה צו השעה. לא היו צריכים לעשות את זה מחר - אלא כבר אתמול, כבר לפני שנה, ושנה וחצי. התוכנית הזאת באמת מציירת את השלבים ואת הפעולות שצריכים לנקוט. זאת אומרת, הכול כתוב, התכנית כבר מוכנה. ואני לא קוראת תכנית עבודה, אני קוראת לה תוכנית הבראה לא פחות, כי הילדים הם ילדים במצוקה. הילדים שלנו בסיכון. לא מזמן היה דיון שקראו לו – המגפה השקטה. המגפה כבר מזמן לא שקטה. המגפה היא כתובה, והכתובת לא כתובה על הקיר, אלא היא זועקת, היא זועקת מן הקיר.

אני רק אגיד ממש בעוד משפט אחד. אותה תוכנית הבראה, מתייחסת בעצם גם לחוסן הנפשי של ילדים, וגם החיזוק במתן כלים לאנשי מקצוע, והורים כמובן, שצריכים גם את התמיכה ואת החיזוק ואת הכלים, ומענים קהילתיים כמובן, וחיזוק מערך האיתור של אותם ילדים בסיכון. אבל שוב, תוך שיתוף פעולה בין-משרדי בין גורמים שונים שכולם יראו את טובתם ורווחתם של הילדים. אני מאוד מקווה שירימו את הכפפה, וישקיעו בזה משאבים, לא רק דיבורים, אלא משאבים באמת. וייקחו ויוציאו את זה לפועל, כי בסופו של דבר, אם נקיים דיונים פעם על התמכרויות, ופעם על בריאות הנפש, ופעם על בידודים, ופעם על אובדנות, זאת אומרת, כולם מדברים אותו דבר – המצוקה. פשוט צריך תכנית, להשקיע בזה, לשים את זה בראש סדר העדיפויות, ולבחור בילדים, לא פחות מזה.

לירון, אני חושבת שאת כל כך צודקת. אני חייבת לומר שאנחנו שמונה חודשים כבר בכנסת, וכרתו כל כך הרבה יערות מוועדות, מסקנות של ועדות, תוכניות שרשומות. אני חושבת שהכנסת פה ומשרדי הממשלה מלאים בתוכניות מצוינות, כשיש שם מסקנות מצוינות, אבל אף אחד לא מיישם אותן. ועוד נייר, ועוד דיבור. וכמו שאמרתי בהתחלה – מדברים, מדברים, ונזמין עוד פעם, ונדבר, ונשים, ונקים עוד ועדה, ושוב יהיו מסקנות, וזה יהיה יפה או על הקיר, או בארון. באמת, הגיעה השעה להתחיל ולהניע את התוכניות המדהימות. לא צריך להקים עוד ועדה, ועוד מישהו שיכתוב מסקנות. יש מסקנות. יש ועדות מצוינות שכבר ישבו על המדוכה והפכו כל אבן, וכתבו מה צריך לעשות. ובאמת, הגיע העת שיבחנו אותנו במעשים, כך אמרה אחת השרות בממשלה הנוכחית, אז הגיע הזמן שנבחן אתכם במעשים.

אנחנו נעצור פה את הדיון.

ברשותך, אני ישבתי בוועדה הזאת עם שני ראשי ועדה קודמים, ושמעתי את אותן מצגות, ואני לא אומר את זה בציניות, יפות ומכובדות, ושום דבר לא זז. אז אני אומר, בואו נתחיל מהדברים הקטנים. מה הכוונה של הורה שהוא לא מעורב. אם הילד שלך קיבל פנטניל מדבקות, זה אומר שהוא היה כבר כמה פעמים אצל רופא עם תלונות על כאבי תופת – איך אתה יכול להתעלם ולא להיות מודע לכך? ההורים הם לא שחקני משנה. האם רופא המשפחה לא מיידע את ההורים שהבן שלהם הגיע עם בעיות של כאבי תופת, שהוא צריך לקבל תרופות נרקוטיות – איפה הדבר הזה?

הרופא חייב לדווח?

אני חושב שמין הראוי. מדובר פה במגפה. אם הוא קטין, הוא חייב לדווח. אבל אם מדובר בילד בן 16, 17, אני חושב שמין הראוי שידווח להורים. תיקחו ליד תרופה של אחת התרופות הנרקוטיות, היא נראית מאוד תמימה. אז בוא נתחיל עם הדבר הקטן. אני מוכן בהתנדבות שאנחנו נדביק מדבקות – תרופה זו ממכרת. אינה מיועדת לשימוש ממושך. אין לנהוג תחת השפעת התרופה הזאת. הצעתי את זה לוועדת הסמים לפני שבע שנים, משום מה זה לא זז קדימה. התרופות הן מאוד אינוסנטיות, הן נראות מאוד תמימות, ולכן, צריך להסביר את זה. כשבן-אדם עובר ניתוח, ואשתו הולכת לרופא לקבל מרשם, רושמים לה תרופות נגד כאבים, אף אחד לא אומר לה: גברתי תיזהרי, התרופה הזאת עלולה להיות ממכרת. לדבר.

דבר אחרון בנושא הגמילה שהוא קשור קשר ישיר להתמכרויות. משרד הבריאות מערים קשיים גדולים מאוד על הטיפול בתרופות הגמילה, לשם הדגמה, בכל איזור הצפון אין אף בית מרקחת שיכול לנפק תרופות גמילה. לא ברור למה הוא עושה את זה, וזה חלק מהתהליך הזה. אני עוצר כאן, כי זמננו קצר.

תודה. מוערך.

קודם כל, תודה רבה על הדיון. אני חושב שנגענו בתמצית הדברים. גם חלקכם קיצרתם, וגם היו כאלה שרצו לדבר. אני מאוד מסכים עם הדבר האחרון שלירון אמר, שבעיניי הוא בסייפא, ואולי הוא הדבר הכי משמעותי פה. זה נכון על שיגרה כפי שאמרתי, וזה ודאי נכון על קורונה. הכול קשור לכול. אנחנו לא יכולים להפריד את כל המרכיבים, לא של הדיונים על משככי כאבים, ולא של קנאביס, ולא של אלימות בבתי ספר, ולא של אלימות מינית בבתי ספר, הכול חלק מאותה מערכת רחבה באיזה מציאות חיים בני ובנות הנוער שלנו. אגב, זה גם נכון עלינו, המבוגרים, אבל ודאי נכון על המערכת.
ולכן, אנחנו כל הזמן צריכים להיות בתוך הראייה ההוליסטית הזאת של איך נותנים מענה. כן חשוב לי להגיד, בהמשך למה שחברת הכנסת וולדיגר אמרה – כן קורים דברים, גם במשרד החינוך קרו הרבה פעולות בשנה, שנתיים האחרונות, וגם בחודשים האחרונים כדי לנסות לתת מענים טובים יותר. זה אפילו לא קשור לממשלה כזאת או אחרת, זה קשור לעובדי ועובדות משרדים שמבינים שיש אתגר, לפעמים זה לוקח זמן, לפעמים הדברים לא באים ישר לידי ביטוי. אבל כן חשוב לי להגיד, אני יודע שיש הרבה מאוד מאמצים גם ממשרד הבריאות, גם בבט"פ, באמת מנסים לתת מענים. התופעות קשות. כמו שדוד אמר פה – בסוף אם ילד מגיע, והולך שלוש, ארבע פעמים לבית המרקחת, ואומר לרופא, או לרופא המשפחה – יש לי כאבים, כאבי תופת כרוני בגב, או לא משנה איפה, והוא מקבל אחרי זה את אותו משכך כאבים שהוא מתמכר אליו, אז זאת בעיה, ולא כל מורה או מורה יכולים לתת לזה פתרון. ולכן, התפקיד שלנו בעיניי כל הזמן לתכלל את כל המרכיבים, גם את החברה האזרחית, גם יוזמות כמו של מאור עם משרדי הממשלה איתנו, וכן למצוא, ופה אני גם אומר, ומפנה אתכם, אם יש לכם רעיונות ספציפיים לתיקוני חקיקה שצריכים לעשות, לשיפור של תקנות, להוראות של משרדים, לחוזר מנכ"ל שצריך לחדד, זה בדיוק המקום שלנו. אביגיל מהצוות שלי, שגם רושמת פה את הכול, וגם זמינה, בת-שבע, יכולה להעביר לכם את הפרטים. במידה ויש לכם דברים, תשלחו לנו.

אמרתי את זה בהתחלה, ואני אומר את זה גם פה. מבחינתי, גם הכתבה אתמול בערוץ 12, שאני השתתפתי בה, חלק מהסיבה שאני בחרתי להשתתף, היא כדי להעביר מסר שההתמודדות של כל אחד מאיתנו בחברה היא דבר מורכב, וכולנו איפשהו נמצאים בעולם ההתמודדות הנפשי, בעולם החרדתי, והטיפול הוא גם לטפל עם חברים וחברות, גם לדבר עם מורה ומורה. ולכן, לי היה חשוב, למרות שהתלבטתי להשתתף כדי גם להקל, אם אפשר קצת על בני נוער, או על כל מי שנמצא במצוקה וקשה לו או לה.

שוב, זה היה תמציתי מאוד. מבחינתי, יש לדיון הזה עוד המון לאן ללכת. וכמו שאני מבטיח תמיד ומשתדל לקיים, זה ממש לא סוף פסוק. אנחנו נקיים עוד דיון גם ספציפית בנושא הזה. תודה רבה לכולם. המשך שבוע טוב.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:55.