פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



12
ועדת החוקה, חוק ומשפט
25/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 184
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ב (25 בינואר 2022), שעה 12:30

מעמד השפה הערבית דיון מיוחד לציון יום השפה הערבית

חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר
גבי לסקי
אורי מקלב
אוסאמה סעדי

אחמד טיבי
איימן עודה
שמחה רוטמן
מוסי רז

טובה שימנוב - מנהלת התכנית "מעיין במדבר"

שי אילן - מנכ"ל עמותת ציוני דרך

מיכל גורן - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

דבי גילד חיו - עו"ד, קידום מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

ד"ר ת'אבת אבו ראס - מנכ"ל משותף, יוזמות אברהם

ד"ר עמיר פוקס - המכון הישראלי לדמוקרטיה

עלוה קולן - סמנכ"לית קידום מדיניות

אסף פרידמן

מוריה אביגד



מעמד השפה הערבית דיון מיוחד לציון יום השפה הערבית

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא מעמד השפה הערבית, מעמדה החוקתי והמשפטי במדינת ישראל. את הדיון הזה אנחנו מקיימים גם מפאת חשיבות הנושא והמחויבות שלנו כוועדת חוקה לקידומו והן לציון יום השפה הערבית בכנסת. נמצאים אתנו כאן חברי הכנסת איימן עודה מסיעת הרשימה המשותפת, שיזם את הדיון החשוב, חברת הכנסת גבי לסקי מסיעת מרצ וחבר הכנסת אוסאמה סעדי. תודה על השתתפותכם. אנחנו רואים חשיבות רבה בקיום הדיון הזה.

הסוגיה שלפתחנו היא סוגיה שמלווה את החברה הישראלית מיום הקמתה של המדינה וזו סוגיה שהיו לה מופעים משפטיים, ציבוריים, פוליטיים רבים. הסוגיה הזו התחדדה בעקבות חקיקת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שבמסגרתו – וכאן אני כמובן מבטא את עמדתי ודומני גם את עמדת חברי וחברות הכנסת שנמצאים כאן – לצערנו הוטמע שינוי הנוגע למעמדה של השפה הערבית, או יצירת דיפרנציאציה בין העברית לבין הערבית.

עם זאת, וכך גם עולה מפסיקת בית המשפט העליון, חקיקת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אינה אמורה לפגוע במעמד שהיה לשפה הערבית טרם חקיקת החוק. יתרה מכך, חוק היסוד הזה אכן מקבע בחקיקת היסוד של מדינת ישראל בפעם הראשונה שהשפה הערבית היא שפה בעלת מעמד מיוחד במדינת ישראל כערך חוקתי. לשיטת הנוכחים כאן דומני, המעמד הזה הוא מעמדה של שפה רשמית אבל אין כל ספק – ואינני יודע אם לכך התכוונו יוזמי חוק הלאום, בכינויו המקורי, במקור – החוק הזה מחדד את המעמד המיוחד שיש לשפה הערבית, מעמד שהבית הזה, בתי המשפט ורשויות השלטון של הרשות המבצעת, מחויבים לכבד ולקדם באופן יזום.

מיד נפנה לחברי הכנסת, אני רק רוצה לומר לחברי חה"כ עודה שאנחנו משתדלים בוועדה שהדיונים שלנו שהם בגדר דיוני מעקב ולא דיוני חקיקה יהיו דיונים שבהם אנחנו גם עוסקים פרקטיות ולא רק באמירות נורמטיביות. אני מאוד מקווה שגם בדיון הזה אנחנו נציב לעצמנו יחד יעדים ברורים, אם בחקיקה, אם בקידום מדיניות. אני בהחלט רואה את זה כחובה של הוועדה לעסוק בקידום מעמדה החוקתי והמשפטי של השפה הערבית במדינת ישראל, השלמת פערים, תיקון ליקויים והענקת ביטוי מעשי יומיומי בכל זירות החיים בישראל לעובדה שהשפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל.

חה"כ עודה, יוזם הדיון, דברי פתיחה שלך. בבקשה.

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, תודה שנעתרת לבקשה שלנו לקיים את הדיון הכול-כך חשוב הזה. השפה הערבית היא השפה הלאומית של 20% מהאזרחים אבל היא שפת האם של יותר מ-50% מאזרחי המדינה. כל האזרחים שהגיעו ממדינות ערב, לרבות עירק, תימן, מרוקו, לוב, טוניס, סוריה, לבנון ומקומות אחרים, שפת האם שלהם היא השפה הערבית. היא שפת אם של יותר מ-50% מאזרחי המדינה. אני חושב שממקום ערכי, אבל גם ממקום של אנשים שבטוחים בעצמם, בטוחים בשפתם, בתרבות שלהם, בהיסטוריה שלהם, במורשת שלהם, הם צריכים לבחור בכך שיש שפה נוספת, תרבות נוספת. אני חושב שזה ערך מוסף ומעשיר.

מבחינתנו, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, ששפת האם שלנו היא השפה הערבית, זה שאנחנו יודעים עברית ויודעים על התרבות היהודית ועל ההיסטוריה, אין זה דבר שפוגע כהוא זה, נהפוך הוא, הוא רק מוסיף ורק מעשיר, במיוחד שאנחנו די בטוחים בעצמנו, בהיסטוריה ובתרבות שלנו. לכן, להחליט לפגוע בשפה הערבית, לפגוע בשפה הערבית בכוונה תחילה, כמו בחוק הלאום, זה מעשה שפוגע בערכי היסוד של החיים המשותפים. מה גם, שזו שפת האם של 90% מעמי האזור.

אנחנו החלטנו בשנה הזו, יחד עם שרת התחבורה מרב מיכאלי, שבשנת 2022 נתקן את טעויות הכתיב בשלטי הרחוב. השרה טרחה והגיעה לשלט רחוב שיש בו טעות באם אלקטף – שם כתוב אם אלקטוף במקום אם אלקטף. תיקנו את השלט במקום והכרזנו שבשנה הזו נתקן את כל טעויות הכתיב בשלטי הרחוב, צעד מאוד חשוב ונחוץ.

בוועדה הזו, ועדת חוקה, אנחנו מבקשים מכבוד יושב-הראש שנמליץ בפני כל הגורמים שהשפה הערבית תהיה שפה רשמית בפועל. צריך לזכור שהשפה העברית נהייתה שפה רשמית בשנת 1922. מה היה אחוז היהודים בשנת 1922? פחות מ-10%. בחוק הלאום כתוב שמעמד השפה לא יפגע, אבל ברגע שהיא לא רשמית מעמדה כבר נפגע כי היא הייתה רשמית והיא כבר לא, ואם היא לא רשמית אז היא לא מחייבת. אנחנו רואים את הידרדרות השפה במרחב הציבורי מאז חוק הלאום. מה גם, שאנחנו יודעים מי הן הממשלות השולטות בשנים האחרונות ויש לזה דינמיקה שאינה לטובת נוכחות השפה הערבית במרחב הכללי. לכן צריך לעגן בחוק שהשפה הערבית היא שפה רשמית. יש לנו רוב פה, כבוד היושב-ראש, אבל אני בטוח שאנחנו, עם יושב-הראש לא רק רוב אלא קונצנזוס בוועדה הזו, לקבל המלצה מוועדת חוקה להחזיר את הערבית לשפה רשמית על פי חוק. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. אני רק אומר שאני בוודאי אשקול יחד עם החברים שנוציא הודעת סיכום לדיון ברוח הזו. אני חושב שישנם פערים מאוד גדולים. אני התנגדתי מאוד כאיש החברה האזרחית לחקיקת חוק הלאום ובוודאי לסעיף שנוגע ליצירת ההבחנה בין שתי השפות, אבל מבחינתי ברגע שחוק היסוד הגדיר שעברית היא שפת המדינה והערבית היא שפה בעלת מעמד מיוחד, לשיטתי, וכך אני אומר בכל הזדמנות שיש לי, אני חושב שהמצב המשפטי והחוקתי הוא שהשפה הערבית עודנה שפה רשמית במדינת ישראל וכך מוסדות השלטון צריכים לפעול.

יתכן מאוד שמכיוון שיש מחלוקת על הסוגיה הזו ואין הכרעה ברורה על חוק הלאום, בהחלט יתכן שיש מקום למהלכי החקיקה שאתם מדברים עליהם. אבל נקודת המוצא שלי היא שהשפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, כך צריך לראותה, כך צריך להתייחס אליה בכל זירות השלטון. אני בהחלט מוכן לסמוך את ידיי בסוף הדיון הזה על קריאה להבהיר את הנקודה הזו ואני מקווה שגם נאסוף עוד המלצות ברורות בעניין הזה.

הזכרת ששפת אמם של רבים מאזרחי ישראל היא גם ערבית, אני רוצה להזכיר שחלק גדול מנכסי צאן הברזל של התרבות היהודית, ספרי הפילוסופיה הגדולים ביותר, נכתבו באותיות עבריות אבל בשפה הערבית.

כולל הרמב"ם.

נכון. חלק אינטגרלי, בוודאי מהתרבות הערבית הפלסטינית אבל גם מהתרבות היהודית. חה"כ אחמד טיבי, בבקשה.

א', אני רוצה לברך את חברי איימן עודה על היוזמה לציון יום השפה הערבית בכנסת. זו מסורת שהחל אותה חברינו ד"ר יוסף ג'בארין והיא מסורת חשובה.

שפה היא לא רק לשון, היא גם תרבות, היא גם קשר עם המקום, היא גם זהות. אני אוהב שפות ומלבד שפת האם שלי הערבית, אני אוהב לדבר שפות, לקרוא, להבין את הרקע, את התרבות של האחר, עברית, אנגלית. כתלמידים ערביים למדנו את העברית כבר מכיתות מוקדמות בבית ספר יסודי, לא כך בבתי ספר יהודיים. הצעת חוק שעלתה בכנסת הזו ובכנסות קודמות ללמד את השפה הערבית נפלה. הממשלה הפילה אותה וחבל.

חוק הלאום היה צומת דרכים הרסנית, שלילית, על כל סעיפיו, לרבות הסעיף הזה של השפה הערבית. אני רוצה להזכיר לכם – חלקכם לא היה בכנסת – בדיונים שהיו בוועדת החוקה על החוק הזה כמעט הצלחתי לגייס את כל סיעות הבית כדי להפיל את הסעיף הזה בהסתייגות. אפילו ישראל ביתנו תמכה ואמרה שאין צורך בסעיף הזה, שלא לדבר על החרדים. רק נציג הליכוד התנגד וכששאלתי אותו למה הוא אמר לי שזו הוראה של בנימין נתניהו. כשביררתי למה, אמרו לי שראש הממשלה בנימין נתניהו מביט אל ראש ממשלת קנדה טרודו והוא רואה שהוא נאלץ לנאום גם באנגלית וגם בצרפתית בשל המציאות הדו-לשונית שם. הוא לא רוצה שישראל תהיה כזו ולכן הוא התעקש על ביטול השפה הערבית כשפה רשמית.

אני חושב שאפשר וצריך לשנות את הסעיף הזה, לבטלו ולהחזיר את המצב לקדמותו. זו הסיבה שהגשנו בשם הרשימה המשותפת הצעת חוק להכיר בשפה הערבית כשפה רשמית. נקודה. אני לא רואה שום סיבה למה שהממשלה הזו והקואליציה לא תאמצנה את הצעת החוק הזו, מה עוד שהמצב היה כזה עד לפני כמה שנים.

אני רוצה להזכיר ולומר שכשנכנסה השרה מרב מיכאלי, שרת התחבורה, יו"ר מפלגת העבודה, לתפקידה החדש, מיהרתי לשלוח לה פניה בכתב ובה אמרתי ששר התחבורה ישראל כץ, כאשר נכנס לראשונה לתפקידו, הורה לעברת את השמות בערבית של היישובים הערביים והיישובים באופן כללי. למשל: עכו כותבים בערבית "עכא", יאפא – יפו, ביר א-סבע – באר שבע, א-נאסירה – נצרת. עברות השמות הערביים מסיבות פוליטיות של ביטול הנרטיב, השמות והקשר אל המקום.

אמרו שזו ממשלת שינוי ושיש בממשלה הזו אגף ימני ואגף שמאלי. פניתי לאחת מנציגות האגף השמאלי ויידעתי את יו"ר ועדת החוקה, חה"כ גלעד קריב, חבר באותה מפלגה, על הפניה הזו כבר אז, מאז שהממשלה הזו קמה. אני רוצה לומר לכם, עד היום לא קיבלתי תשובה. אני רוצה לומר לפרוטוקול שאני מאוד מאוכזב מהשרה מרב מיכאלי שעד היום לא נקטה בפעולה אידיאולוגית אחת. אני מעריך מאוד את הטיפול במזגנים ברכבות, זה נושא חשוב מבחינה בריאותית, אבל, תגידו, אי אפשר לשנות החלטה הזויה ימנית גזענית של השר ישראל כץ כאשר את באה לתפוס את מקומו כשרה?

חה"כ טיבי, פתחנו את הדיון דווקא בדברי שבח לשרה מרב מיכאלי על התייחסותה מפי חבריך למפלגה ולסיעה.

אני חושב שהוא מסכים אתי ואני מסכים אתו.

בדיוק. אני חושב שהצעד להתחיל לשנות טעויות בשלטים הוא צעד בכיוון הנכון. דנו בכך בסיעה בזמנו, כששיגרתי את המכתב, וגם השבוע הזכרנו את זה בסיעת הרשימה המשותפת. אני לא מצליח להבין – יכול להיות שאתם בממשלה ובקואליציה מבינים את רזי העבודה יותר טוב ממני – מה המניע לאי החזרת המצב לקדמותו. זה לא פוגע בביטחון המדינה, זה לא מקעקע את יסודות המדינה, זה לא פוגע בכיסא של שר זה או אחר, זה מחזיר מצב לקדמותו ומבטל חלק מהפגיעה הבוטה באזרחים הערביים, בזהות שלהם ובזכות שלהם ששם היישוב שלהם בערבית יישאר בערבית.

אתם לא מתארים לעצמכם שמישהו יפגע בזהות שלך או בלשון העברית ואתם לא תגיבו או לא תנסו לשנות את המציאות. אני מודה שאני מצפה למשל ממרב מיכאלי הרבה יותר מאיילת שקד. הרבה יותר. אין מה להשוות. אם איילת שקד מרוקנת חוק חשמל מתוכן אני לא אגיד: אני מאוכזב מאיילת שקד. אין לי ציפיות ממנה. אבל היו לי ציפיות ממרב מיכאלי ואני עדיין מצפה ממנה וממך לפעול כדי להביא להחלטת ממשלה, אם צריך, או החלטה סוברנית של השרה במשרדה להחזרתם שמות היישובים הערביים לקדמותם בלי לעברת שמות.

תודה, ד"ר טיבי. חה"כ לסקי, בבקשה.

תודה, יושב-הראש, וגם תודה לחה"כ עודה וחברים אחרים שיזמו את הדיון הזה.

אם מדברים על השפה הערבית קוראים לו עוֹדֶה ולא עוֹדָה.

תודה על התיקון.

זו לא טעות שלך בלבד.

טוב שאתה מתקן אותי, כך צריך. תודה על הצעת החוק שהגשתם.

תצטרפי אלינו.

בדיוק, אני רוצה לחתום גם אתכם על הצעת החוק.

נביא את זה כדי שתחתמי אתנו.

תודה. אני רוצה, כבוד היו"ר, קצת היסטוריה, מה המעמד של השפה הערבית בקצרה. בשנת 1939, בדבר המלך ומועצתו, נכתב בסעיף 82 לגבי השפות הרשמיות של מה שנקרא פלשתינה: "כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של הרשויות המקומיות והעיריות בתחומים שיקבעו על ידי צו מאת הממשלה יפורסמו באנגלית, בעברית ובערבית". כלומר, אז נקבע שיש למקום הזה שלוש שפות רשמיות וכל הפקודות והצווים חייבים להיות מפורסמים באותן שפות.

בשנת 1948 נחקקה פקודת סדרי השלטון והמשפט, סעיף 15(ב) באופן מפורש ביטל את השפה האנגלית כשפה רשמית של מדינת ישראל. קרי, השאירו באופן מפורש את השפה העברית ואת השפה הערבית כשפות רשמיות של מדינת ישראל. לאחר מכן, ב-1952, היה ניסיון בכנסת לחוקק את חוק שפת המדינה, רצו לבטל את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית, והכנסת, ב-1952, דחתה את הצעת החוק ושמרה על השפה הערבית כשפה רשמית של מדינת ישראל.

הגענו ל-2018, חוק יסוד: הלאום. לראשונה מדינת ישראל פוגעת במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית. קובעים במפורש בסעיף 4 כי השפה העברית היא שפת המדינה ונתנו איזה חסד לשפה הערבית כשפה במעמד מיוחד. אני חולקת עליך, כבוד היושב-ראש, אני אוהבת שאתה אופטימי אבל חולקת על הניתוח שלך שהסעיף הזה משאיר את השפה הערבית כשפה רשמית. הרי בעצם החוק הזה הוריד את השפה הערבית בדרגה מבחינת מעמדה, ואנחנו חייבים לשנות את זה כדי להחזיר את המצב לקדמותו. מה שנקבע ב-48' בעניין השפה ונדחה ב-52' זה מה שגם צריך להיות היום.

המטריאליזם הדיאלקטי מדבר - - -

"המטריאליזם הדיאלקטי", כל הכבוד. את ומוסי שונים מניצן הורוביץ, זו האמת, אני חייב להגיד.

אני יודעת עם מי אני יכולה להשתמש בשפה הזו. המטריאליזם הדיאלקטי קובע שהוויה קובעת את התודעה, וכמו שאמר חה"כ טיבי, השפה היא בעצם חלק מההוויה ואנחנו יכולים לומר שהשפה קובעת את התודעה, מי אנחנו, מה התרבות שלנו, מאיפה אנחנו באים. כשאנחנו אומרים לאזרחי ישראל שהשפה שלהם אינה חלק רשמי מהשפה של אזרחי ישראל אנחנו פוגעים גם בתודעה שלהם, אנחנו פוגעים בשוויון, אנחנו פוגעים בערכים של השוויון התרבותי, של הזכויות הקולקטיביות.

לכן, כבוד היושב-ראש, אני באמת רוצה להצטרף להצעת החוק ואני מסכימה גם עם יוזם ההצעה שחייבים בסופו של דבר לתת מעמד של שפה רשמית באופן מפורש לשפה הערבית. אני חייבת לומר שהניסיונות ממש מהימים האלה לנסות ולפגוע ביכולת של חברי כנסת ערביים לדבר בערבית במשכן הכנסת זה מאמץ נלוז ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי שתקנון הכנסת לא ישונה, ולהפך, יקבל משנה תוקף שאפשר וגם רצוי לדבר ערבית במשכן הזה. תודה רבה.

תודה, חה"כ לסקי. אני בעוונותיי רק סוציאל-דמוקרט, אני לא מרכסיסט. אז כסוציאל-דמוקרט ולא כמרכסיסט אני אוחז בעמדה שהרבה פעמים ההוויה קובעת את התודעה אבל שבמקביל גם הרבה פעמים התודעה קובעת את ההוויה, ודווקא בהקשר השפה הערבית, לצערי דחיקתה או הדרתה של השפה הערבית ושל התרבות הערבית, התרבות הפלסטינית, מהשיח הישראלי, הרבה פעמים הצעד התודעתי הזה גורר את ההוויה היותר מטריאליסטית של הדרה ושל חוסר שוויון.

הזכרת את עניין תקנון הכנסת, אז היום בדרך נסתרת שורבב שמי למכתב המוזר שהוגש ע"י חה"כ מיכל וולדיגר ובעיתון "ישראל היום" הוצגתי כמי שחתם על המכתב שלה שנועד להקשות על חברי הכנסת הערביים במשכן לדבר בשפה הערבית.

לרגע לא חשבתי שזה נכון.

זה חמור מאוד.

פשוט נתת לי הזדמנות לומר עד כמה הצעד הזה לא ראוי ועד כמה מטרתו אינה באמת לסייע לחברי הכנסת דוברי העברית להבין את הנאמר בערבית, אלא להקשות על חברי הכנסת שמבקשים לדבר בערבית במשכן לדבר בשפתם. חה"כ סעדי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, חברי איימן שממשיך את המסורת של חברינו יוסף ג'בארין. היו מספר דיונים במספר ועדות. אני חושב שהכותרת צריכה להיות כאן אצלך, אדוני היו"ר, ואצלנו, בוועדת חוקה. אני לא מסכים עם איימן שצריך להחזיר את מעמדה של השפה הערבית בפועל. אני אומר, גם זו פרשנות. שמענו סקירה משפטית היסטורית מאלפת של חברתנו גבי לסקי על מעמדה של השפה הערבית, אבל אם יש משהו מאכזב - - -

אוסאמה, אתה יכול לתרגם "יוזאוויד" לשפה העברית?

ניסיתי כבר כמה שנים.

אני מבין מה שאתה רוצה להשיג אבל זה בדיוק מה שאמרה הנשיאה חיות ודעת הרוב בפסק הדין של חוק הלאום, שלמעשה לא יהיה שינוי. הרי סעיפים 4 ו-7 בחוק הלאום אלה שני סעיפים מעוררי מחלוקת. אמרו בסעיף 7 שהם מצפים שהמדינה תמשיך לנהוג בשוויוניות בעניין ההתיישבות וחלוקת הקרקע, אבל בעניין השפה אמרו: אין ספק שימשיכו לראות בשפה הערבית כשפה רשמית.

אבל בפועל, בספר החוקים של מדינת ישראל, יש שינוי במעמדה של השפה הערבית, כאשר גם לפני המנדט הבריטי, גם בתקופה העות'מאנית ולפני כן, הערבית הייתה השפה הרשמית בפלשתינה ההיסטורית, ואחרי קום המדינה מעמדה גם המשיך להיות כשפה רשמית. בא חוק הלאום הגזעני ואמר: אני מוריד את המעמד של השפה הערבית ואין כבר שתי שפות רשמיות במדינת ישראל, יש רק שפה אחת, ואת זה חייבים להחזיר גם דה יורה וגם דה פקטו.

ראינו אפילו שופט אחד שאמר בנושא ההסעות בכרמיאל שבגלל חוק הלאום כבר יש שנמוך של השפה הערבית וגם של עקרון השוויון. לכן, אם משהו צריך לצאת מהדיונים היום, גם בוועדות וגם במליאה, ואני חושב שהוא מקובל על כל הנוכחים כאן, הוא לקחת את ההצעה של הרשימה המשותפת להחזיר את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית במדינה. אחרי זה את כל הנגזרות – מוסדות ציבור, הנגשה, בתי משפט, מוסדות רשמיים – הכול נגזר ברגע שיש לך את קיבוע השפה הערבית כשפה רשמית.

כשמדברים על השפה הערבית אני לא יכול שלא לזכור מאיפה באתי, איפה נולדתי ואיפה נשמתי את השפה הערבית, כשאבא שלי ז"ל היה מורה לשפה הערבית. חשוב מאוד – תכף אנחנו הולכים לוועדת חינוך – שגם בתוכניות הלימודים נשמור מכול משמר על השפה הערבית, גם בשירה, גם בדקדוק, גם בחיבור וגם שהיא חלק מהוויה שלנו.

גם לפני השנמוך הזה, לפי חוק הלאום, אני הגשתי עתירה מינהלית בשם אחמד משהראוי, שהיה חבר מועצת העיר תל אביב, כי הסמל של עיריית תל אביב, על אף שמדובר בעיר מעורבת, תל אביב יפו, הוא לא בערבית. הייתי צריכה ללכת לבית המשפט, דחו לי את העתירה, לא שינו את זה והסמל של תל אביב יפו עדיין רק בעברית.

אני יכול להזכיר כאן שכשעשו את נתב"ג 2000, הלכנו לסיור, אני וחברי אחמד טיבי, וראינו שאין אפילו שלט אחד בערבית, אחד. אמרנו: איך זה יכול להיות? אתם רוצים להביא תיירים ושלום ואין? פנינו לבג"ץ - - -

ואז אמרו: מה שאתם רוצים.

גם עבודה שלכם, גם עבודה של עמותת סיכוי, אני חושב, בפעולה משותפת ערבית-יהודית. חה"כ רז, בבקשה.

ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מסכים עם דברי קודמיי אבל אני צריך להקדים איזושהי אמירה. אני מרגיש כמו פעיל סביבה שמשתמש בכוסות פלסטיק, או כמו פעיל למען בעלי חיים שאוכל אותם – לפחות אני לא זה ולא זה – או כמו פעיל למען השלום שגר בהתנחלות, אני גם כאלה מכיר. אני מרגיש קצת כמוהם בדיון הזה כי אנחנו בעצם מוחים על שנמוכה של השפה הערבית - - -

בעברית.

בעברית. כשהערבית שלי, אם נגיד בעדינות, לוקה בחסר, אבל היא בעיקר חסר, לא כל כך לוקה, היא בעיקר איננה. זו ביקורת גם על עצמי, גם על מערכת החינוך וגם על רבים אחרים. אני חושב שהרצון להנמיך ולהעלים את השפה הערבית, לצערי הרב, הוא חלק מרצון להעלים את האזרחים הערביים, או לפחות להקטין את הנוכחות שלהם במרחב. זה לא סתם, שלמישהו לא באה טוב השפה הערבית. האזרחים הערביים הם 17% מאזרחי הארץ הזו – אם אנחנו סופרים את התושבים הערביים כולל ירושלים המזרחית 20%-21% מתושבי הארץ הזו – וצריכה להיות נוכחות גם להווה שלהם, גם להיסטוריה שלהם וגם לעתיד שלהם. זה חייב להיות גם בשפה הערבית.

לא נגיע מחר וגם לא עוד 10 שנים למצב בו אזרחים יהודיים רבים מדברים ערבית, אבל אני חושב שזה מאוד חשוב שניתן לפחות נוכחות לדבר הזה, כי אנחנו צריכים להבין שעומדת אידיאולוגיה שמאחורי מי שרוצה להנמיך את מעמדה של השפה הערבית. זה לא שהוא רוצה שתהיה השפה העברית, זה אפילו לא שהוא רוצה שזו תהיה מדינה יהודית, הוא רוצה להעלים את האזרחים הערביים ואת זה אסור בשום פנים ואופן לאפשר.

אני חושב שחוק הלאום, הבאמת גזעני, שעבר והנמכת מעמדה של השפה הערבית דה יורה, בחוק, דווקא לתחושתי גרמו לתגובה הפוכה, שיותר ויותר גופים במדינת ישראל אזרחיים וגם ממשלתיים או סמי-ממשלתיים מקפידים על הנכחת השפה הערבית, אם זה בתחבורה ציבורית, אם זה בנמל התעופה בן גוריון, אם זה בניוזלטר ששולחים ארגונים ועמותות, אבל זו לא סיבה לתמוך בחוק אלא להמשיך במגמה הזו. תודה.

תודה, חה"כ רז. מכובדיי, יש אתנו מספר דוברים מהחברה האזרחית. אני מבקש בראש ובראשונה לפנות לחברינו ת'אבת אבו ראס, מנכ"ל משותף של יוזמות קרן אברהם.

תודה, חבר הכנסת גלעד קריב, יושב-ראש הוועדה. אדוני היושב-ראש, יוזמת אברהם השקיעה ב-20 השנים האחרונות כל כך הרבה על מנת לקדם את סוגיית לימוד השפה הערבית בבתי ספר עבריים. הנושא הזה כל כך חשוב, זה פשוט win-win situation. זה טוב לערבים, זה טוב ליהודים. אנחנו יודעים שידיעת השפה הערבית והתרבות הערבית מקטינה את הדעות הקדומות בקרב האזרחים כולם.

אני חושב שלימוד השפה הערבית הוא מאוד-מאוד חשוב. זו אמירה מוסרית קודם כל, ובטח זה ייתן פוש ללימוד השפה הערבית, שהולך וגדל, כמו שאמר חה"כ מוסי רז, בחברה היהודית. אני חושב שעניין השפה הערבית הוא עניין של שייכות. זה פוגע בשייכות שלנו, פוגע בבעלות שלנו. זו אמירה שאנחנו שייכים למשהו. תחושת השייכות מאוד חשובה לחברה הערבית, לחברה הישראלית, למולדת הזו, שהיא מולדתנו גם כן. לכן אני חושב שהגיע הזמן להתייחס לנושא ממש ברצינות.

אני חושב שהאמירה שהשפה הערבית עודנה שפה רשמית היא לא נכונה. עובדה שלא היו צריכים להידרש לכל הסוגיה הזו בחוק הלאום אם השפה הערבית הייתה נשארת שפה רשמית. ישנו downgrading חוקתי קודם כל – ואני לא משפטן, בטח המשפטנים כאן יגידו את זה – לשפה הערבית. לכן אנחנו חייבים להסדיר את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית של המדינה בחקיקה. זה עניין שהוא בנפשנו, זה עניין מוסרי, הוא טוב בסופו של דבר גם ליהודים וגם לערבים.

תודה. עו"ד דבי גילד-חיו, נציגת האגודה לזכויות האזרח בישראל.

שלום. כמובן שחייבים להתחיל עם חוק הלאום. אכן חוק ששנמך את מעמד השפה הערבית בישראל. זה נכון שבית משפט קבע בפסק הדין שהחוק הזה לא יפגע בשוויון הזכויות של הערבים במדינה, לא במעמד השפה ובאפשרות לחזק את השפה במרחב הציבורי, אבל כולנו מבינים את המשמעות שבספר החוקים נקבע בחוק יסוד שהשפה הורדה בדרגה והיא אינה שפת המדינה הרשמית.

בכלל עצם היות החוק הזה חוק שממשיך להיות מפלה וגזעני בתוך ספר החוקים וההתייחסות לשפה הערבית ולאזרחים הערביים כאזרחים סוג ב', זה משליך בסופו של דבר גם על ההתייחסות לשפה והמשך היחס המפלה של רשויות המדינה והצורך שלהם לממש את המחויבות לשפה. זה נכון שנכון להיום עוד לא ראינו פרקטיקות דרמטיות שהשתנו, ואפילו להפך, הייתה ביקורת במקרים שטענו שחוק הלאום שינה את המציאות בהקשר הזה, אבל בכל זאת זה מרחף שם ואני מניחה שאנחנו נראה את זה גם בהמשך.

אם אני אעבור לצד היותר מעשי של הדברים שאולי ועדת חוקה תוכל להמשיך ולעסוק בו – כמובן שיש את עניין חקיקת החוק והפיכת השפה הערבית לאחת השפות הרשמיות, אני לא יודעת אם פוליטית זה אפשרי, אבל מה שכן אפשרי זה לטפל בצדדים של הנגשת שירותים, מימוש זכויות, כל הדברים האלה שנדרשת הנגשה של השפה הערבית לצורך שלהם. את זה אני חושבת שכן ניתן לקחת כפרויקט ולקדם את זה, אתרי אינטרנט במשרדים הממשלתיים, כל השירותים המקוונים, טפסים, כל הדברים הכי בסיסיים האלה, שירותים בכל תחומי החיים שלמעשה עדיין לא מונגשים כמו שצריך בערבית.

לנו באגודה יש כל מיני תיקים מעת לעת שעוסקים בזה. כרגע, לדוגמה, יש לנו פנייה לשירות התעסוקה בעניין של שירותים מקוונים, טפסים, מוקדנים וכל הדברים האלה, אותו דבר בדיור הציבורי, הנגשה של הטפסים, אבל אלה רק דוגמאות, בעצם אין טיפול עומק מסודר בנושאים האלה וזה תוצר לוואי גם של מעמד השפה ובזה אפשר לטפל. לסיום אני אדגיש שהרבה מאוד אנשים, וגם בממשל, חושבים שהערבים במדינת ישראל יודעים או לפחות אמורים לדעת כולם עברית בצורה מושלמת, המציאות היא שונה ולכן יש פגיעה מאוד קשה בזכויות של אנשים וביכולת שלהם לממש זכויות. תודה.

תודה על הדברים, במיוחד על הסיפה כי קל כשמדברים על מעמד השפה הערבית לעסוק במישור הנורמטיבי החוקתי, שהוא מאוד-מאוד חשוב, בוודאי אי אפשר לקיים כזה דיון מבלי להתייחס לחוק הלאום, אבל בסופו של דבר, כפי שאמר חה"כ עודה וחיזקה חה"כ לסקי, למעמדה של השפה הערבית בישראל יש השפעה ישירה על מצבת זכויות יסוד, זכויות אדם בזירות רבות, מנגישות לשירותים שלטוניים, נגישות למוסדות שלטוניים, היכולת למצות את הזכויות שעומדות לאזרח הערבי במדינת ישראל וחשוב שהדיון לא יתחיל ויסתיים בנושא הנורמטיבי. ד"ר עמיר פוקס, בבקשה.

תודה. שתי נקודות קצרות: אחת, אני רוצה לתמוך בעמדה שלך בהקשר לפרשנות של מה שקרה בחוק הלאום. זה נכון שהכוונה בהחלט הייתה לשנמך את מעמד השפה משפה רשמית לשפה שאינה רשמית אלא לשפה בעלת מעמד מיוחד, אבל נדמה שפסק הדין של בית המשפט, למרות שהוא לא קבע אמירה חד-משמעית בעניין הזה, בהחלט משאיר את האפשרות שהשפה היא עדיין שפה רשמית למרות שנוצרה מעין הבחנה בין שפת המדינה ושפה רשמית.

אבל זו פרשנות מאולצת.

נכון. אבל ככל שהיא פרשנות שבינתיים לא פוגעת אז עדיף לאמץ אותה. אני בהחלט מסכים שצריך לתקן את זה וכך חשבתי כבר מלכתחילה כשנחקק חוק הלאום. היה ראוי לכתוב ששפת המדינה היא עברית וערבית היא שפה רשמית. כך גם היה למעשה מעמד השפות עוד לפני. מעולם לא היה מעמד של מדינה דו-שפתית, כמו שחשש ראש הממשלה לשעבר.

לא זה באמת מה שהטריד את ראש הממשלה לשעבר.

גם בפסיקה שהייתה לפני חוק הלאום היה ברור שיש מעמד של שפה עברית, שהיא שפת המדינה, והערבית כשפה רשמית, והעיקר הוא באמת בפרטים בסוף, העיקר הוא באמת באיך מיישמים את זה, הנגישות וכל מה שאמרתם. לכן אני חושב שקודם כל נכון יהיה לחוקק את זה. צריך לזכור שגם פסק הדין היפה שכתב בית המשפט, ואפשר להתווכח אתו או לא, הוא פרשנות היום לחוק הלאום. פרשנות יכולה להשתנות כשמשתנים שופטים ומשתנה יועץ משפטי לממשלה.

התשתית שהניח חוק הלאום לפגיעה במעמד הערבים אזרחי ישראל היא תשתית ויכול לבוא מישהו יום אחד ולנצל אותה. לכן חייבים לשנות את מה שקורה בחוק הלאום. כמובן שחייב להיות השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אלה דברים שאנחנו מדברים עליהם בהזדמנויות רבות אחרות, אבל בהקשר הזה כן, צריך לשנות את מעמד השפה הערבית ולוודא שכתוב בחוק יסוד שהיא שפה רשמית.

מבחינתי, היישום הכי חשוב של הכבוד שהמדינה צריכה לתת לשפה הערבית, מעבר לכל הדברים הנכונים שנאמרו פה, אם הייתם שואלים אותי מה הדבר הכי חשוב, זה לימוד השפה הערבית. בעיניי זה הדבר הכי חשוב. זה לא היה חייב להיות בחוק, זו הייתה יכולה להיות מדיניות של משרד החינוך, אבל אם חייבים חוק אז צריך חוק. חייבים להביא למצב שהיהודים לומדים ערבית. המצב גם רק מדרדר. בעבר, לפני דור או שניים, למדו יותר. המצב הולך ומעמיק לכיוון של פחות לימוד של השפה הערבית.

חשוב גם לומר שאסור שלימוד השפה הערבית יהיה טכני לקריאת מאמר בעיתון ומה שמכשיר אותך אחר כך להיות ב-8200. לימוד השפה הערבית צריך להיות חלק מלימוד תרבות ערבית. אם יש מסר שאני יכול להעביר שבעיניי הוא חשוב מבחינת הכבוד שהמדינה צריכה לתת לשפה הערבית, זה ללמד את הילדים היהודים ערבית, כולם.

תודה, ד"ר פוקס. אני רוצה בהקשר הזה להזכיר שלא צריך חוק כי יש חוק. חוק חינוך ממלכתי קובע במסגרת מטרות החינוך הממלכתי במדינת ישראל, וברור שהכוונה היא לחינוך הממלכתי העברי בעיקר, בסעיף 11: "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל". הנסיגה בלימודי השפה הערבית בחינוך הממלכתי העברי היא לא רק איוולת היא הפרה בעיניי של הוראות החוק, אחד מהחוקים החשובים ביותר במדינת ישראל, חוק החינוך הממלכתי. לכן אני אומר עוד כאן, בעניין הזה דווקא אין לקונה בחוק, יש לקונה דרמטית ביישומו במציאות החיים הישראלית.

הזכיר חה"כ עודה, ואני רוצה לומר הצעה אחת פרקטית, שרבים מאזרחי ישראל נולדו בבתים שדיברו בהם ערבית אבל המציאות הזו הולכת ומתכרסמת כי הדורות הצעירים לא לומדים או לא שומעים את הערבית בביתם, מטבע הדברים. גם הדור הבא של הישראלים דוברי הרוסית ישמעו פחות רוסית, אלה תהליכים טבעיים של הגירה. לכן הצורך בלימוד השפה הערבית ובשמירה על ההיכרות העמוקה עם התרבות הערבית רק הולך ומתחדד משנה לשנה ומדור לדור.

אני רק אגיד במענה מעבר לעובדה שאני, ואני חושב שכל הח"כים שנמצאים פה, בוודאי תומכים בהגדרה בחוק של השפה הערבית כשפה רשמית, וזו המלצתי כיו"ר ועדת חוקה ואפעל לסייע בעניין, שחוק הלאום בעצמו אומר שצריך לקבוע חוק, אז זה צריך להיות החוק. אני מעלה כאן מחשבה, שעוד נדבר עליה, שמן הראוי שתהיה בכנסת לפחות ועדת משנה שעוסקת במעמד השפה הערבית. על פניו זה יכול להיות בוועדת חוקה ואז הדגש הוא יותר משפטי-ציבורי, זה יכול היה להיות בוועדת חינוך, בצורה כזו או אחרת, אבל מן הראוי שאנחנו נחשוב יחד מכיוון שהסוגיה היא לא רק חוק הלאום והיא לא רק הצעת חוק אחת, יש הרבה מאוד נגזרות משפטיות לשאלת מעמדה של השפה הערבית.

הרמת משהו להנחתה אז הכדור אצלך.

אני לא מעלה רעיונות סתם, כפי שאתה יודע. אולי זו תהיה אחת התולדות של הדיון החשוב הזה. עו"ד גורן, בבקשה.

תודה רבה. דובר כאן הרבה על המעמד המיוחד של השפה הערבית בתור השפה של המיעוט הכי גדול בארץ, אני רוצה להמשיך את מה שדבי אמרה ולהתייחס למישור הפרטי וללקונה שיש שם בקשר להנגשת השפה הערבית. לפני שנתיים פנינו ביחד עם האגודה לזכויות האזרח, עמותת סיכוי וועד ההורים הארצי של החברה הערבית לקבוצה שמחזיקה בפארקי שעשועים וביקשנו שינגישו את אתרי החברה, גם הפיזיים וגם האינטרנטיים, לציבור הערבי, בגלל שראינו שנוכחות השפה הערבית שם היא אפסית למעשה וכך כל מיני סוגי מידע, כולל הנחיות בטיחות ואזהרות, לא מופיעים בערבית וציבור מאוד גדול מהמבקרים באתרים אלה חשוף לסכנות ולמפגעים בלי שהוא מודע לכך בכלל.

יש להנגשת השפה הערבית במרחב הציבורי חשיבות מאוד-מאוד פרקטית, גם בעסקים פרטיים. אנחנו לומדים מכך שיכולות להיות לכך גם השלכות חמורות, מעבר לפגיעה הקשה בכבוד האדם ובשוויון, יש כאן עבירה על חוק איסור אפליה, יש כאן פגיעה בציבור שמשתייך לאוכלוסייה הערבית בארץ שסובל ממוגבלויות שאין הנגשה של שירותים עבורו בשפה שלו.

אני רוצה להפנות לפסק דין של בית משפט השלום בחיפה שחייב אחרי חוק יסוד: הלאום, אולם באולינג בפיצויים כלפי לקוחה שנחבלה לאחר שלא הוזהרה בשפה הערבית. בית המשפט בחיפה קבע שמדובר ברשלנות. אבל עדיין מה שחשוב לדעתי לקחת בחשבון כשמדברים על חקיקה זה לחייב גם בתי עסק פרטיים להציג שילוט בשפה הערבית. זו לא הכבדה כל כך גדולה אם אנחנו מתסכלים באופן כללי על כל הרישוי אליו נדרשים בתי עסק פרטיים. אני חושבת שחשוב לקחת גם את העמדה הפרקטית הזו מאוד בחשבון.

תודה רבה על הדברים החשובים. אני חושב שזו עוד דוגמה לכך שאנחנו לא עוסקים רק בשאלת חקיקת היסוד של מדינת ישראל אלא איך בונים כאן מציאות שהיא הרבה יותר נגישה מבחינה שפתית ללמעלה ממיליון וחצי – אני חושב 1.8 מיליון – אזרחים שזו בוודאי שפת אמם, וישנם רבים נוספים.

הדוברת האחרונה טובה שימנוב, מנהלת התוכנית "מעיין במדבר", אני מאמין שתציגי לנו זווית שמרחיבה את הדיון.

כן, מצד האקדמיה. ראשית, תודה רבה לך, חה"כ קריב. שלום לכולכם, שמי טובה, אני מנהלת תוכנית "מעיין במדבר"). קצת על התוכנית: אנחנו תוכנית ארצית שפועלת באקדמיה. אנחנו מפגישים בין סטודנטים צעירים יהודים וערבים למפגש אישי וזוגי אחד על אחד, כאשר הסטודנט דובר הערבית מלמד את הסטודנט היהודי ערבית מדוברת והסטודנט היהודי מסייע לו בעברית אקדמאית. אנחנו פועלים זו שנה רביעית. למעלה מ-800 משתתפים מדי שנה בכ-20 מוסדות לימוד, אוניברסיטה ומכללות בכל מקום.

אני רוצה קצת להציג את השטח. אני בעצמי סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון, שנה ג', גרה בבאר שבע, במקור אני מרמלה והשפה תמיד הייתה סביבי. גם ערבים נוצרים, גם ערבים מוסלמיים ובתור יהודייה, השפה מציגה מאוד את התרבות. זה ברמה האישית.

בתוכנית "מעיין במדבר" הסטודנטים נפגשים מדי שבוע אחד על אחד, מה שיוצר ביניהם היכרות, קרבה, קשרי חברות. כשאני לומדת ומכירה טוב יותר את שפתו של האחר קל לי יותר להתחבר, להכיר את מי ששונה ממני ולגלות יותר סובלנות כלפיו. אנחנו רואים מאוד בשטח שהשפה מורידה מחסומים. ברגע שאני מבינה מה האחר מדבר אני מרגישה יותר בנוח, יותר ביטחון. מעבר לזה שהשפה היא תרבות ולשפה הערבית יש תרבות עשירה ויפה מאוד. אני חושבת שבכלל כחברה מאוד חשוב לנו לתקשר טוב יותר אחד עם השני כדי שנוכל להיות חברה מכילה יותר שנותנת יותר הזדמנויות לכולם.

לרוב ניתן לומר שהמפגש הראשוני בין יהודים וערבים נעשה באקדמיה. אין ספק שלימוד השפה הוא חשוב עוד מהיסודי, כמובן חטיבת הביניים, אבל אולי הפעם הראשונה שאנחנו ממש יכולים לראות את זה בדשא, בקמפוס, שחבורות-חבורות יושבות בנפרד. תוכנית "מעיין במדבר" מציעה את הפתרון לזה במפגש הזה וכמה שזה חשוב גם באקדמיה ובתקופה הסטודנטיאלית.

בהקשר למה שאמרו על השלטים בחוץ אני יכולה לומר את זה גם מזווית האקדמיה, שיש חוסר בהגשת השפה באתרי האינטרנט לסטודנטים. ברגע שאתה עובר לשפה הערבית חצי מהמידע נשמט. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שאת פותחת לנו זווית שנוגעת גם לוועדות אחרות. חברי הכנסת מסיעת הרשימה המשותפת עברו לדיון חשוב לא פחות מהדיון שלנו בוועדת החינוך. היום גם יצוין במליאה. המליאה נפתחת בציון יום השפה הערבית בכנסת. שבוע שעבר הכנסת ציינה את יום חגה בט"ו בשבט ולקראת היום הזה הופקה חוברת של ציטטות – לא אכנס לוויכוח האם החוברת הזו משקפת דיה את קשת הדעות בחברה הישראלית אבל אני כן אציין את העובדה שהציטוטים תורגמו גם לשפה הערבית, וטוב שכך. יש כאן אמירה ברורה לגבי מעמדה של השפה הערבית כאן, בבית הזה, ואני חושב שאנחנו צריכים להמשיך את הדיון הזה.

אני מבקש לסכם. האמירה הראשונה היא תם ולא נשלם. כפי שאמרנו הבוקר בדיון בסוגיה אחרת, אנחנו לא עושים דיונים על מנת לשחרר קיטור או לסמן "וי". אנחנו מקיימים כאן דיונים במטרה לקדם את הערכים ואת היעדים שלנו וכך נעשה גם בעניין הזה. סוגיית מעמדה של השפה הערבית זו סוגיה נכבדת מאוד. היא מקבלת משנה תוקף במיוחד לאחר חקיקתו של חוק יסוד: מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. לא אחזור על דברים שאמרתי לגבי הפרשנות.

אני מציע לכל חבריי וחברותיי לדרך הרעיונית להתעקש על העמדה שהשפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל גם היום, ובדיוק כמו הצורך להגן את עקרון השוויון בחקיקת יסוד, הצורך הזה אין בו כדי לטעון ששוויון הוא לא ערך חוקתי במדינת ישראל אלא כדי לטעון שצריך לצמצם את הפער בין החוק הכתוב לבין המצב המשפטי, כך גם בעניינה של השפה הערבית.

חוק היסוד שהזכרתי בעצמו, לא רק שהוא קובע חוקתית בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל – שלא ישמע שאני מברך על חוק הלאום – שלשפה הערבית מעמד מיוחד, אומר שאין בו כדי לפגוע במעמדה עד חוק היסוד ומעמדה היה של שפה רשמית. חשוב מכך, הוא קובע שיש להסדיר את השימוש בשפה הערבית במסגרת רשויות השלטון בחוק. כפי שציינו כאן הדוברים הקודמים, חוק מהסוג הזה, ראוי וצריך – וזו עמדתי, זו המלצתי ובכך אתמוך – להגדיר בצורה ברורה כדי שלא יהיו סימני שאלה שמעמדה המיוחד של השפה הערבית במדינת ישראל הוא מעמד של שפה רשמית. אני מאוד מקווה שנוכל לקדם חקיקה מהסוג הזה.

מעבר לכך, ישנן הרבה סוגיות, גם משפטיות, גם ציבוריות, גם ערכיות-חינוכיות, שקשורות בהפיכת מעמדה המשמעותי של השפה הערבית במדינת ישראל למציאות יומיומית בחברה הישראלית. יש כאן תועלת גדולה לקרוב לשני מיליון אזרחים ותושבים ערבים, יש כאן תועלת גדולה גם בעבור כל יתר האזרחים והתושבים של מדינת ישראל, רובם המכריע יהודים, ואני מקווה שהממשלה הזו והקואליציה הזו תקדמנה מהלכים חשובים גם בהקשר הזה.

כפי שאמרתי, אני רואה את ועדת החוקה כאחת ועדות הכנסת שאמונות על נושא מעמדן המשפטי של השפות במדינת ישראל ואני בהחלט אשקול יחד עם חברים נוספים בוועדה האם נכון להקים ועדת משנה בוועדת החוקה שתעסוק במעמדה המשפטי של השפה הערבית ובהשלכות של מעמדה של השפה הערבית על סוגיות משפטיות ואני בהחלט מתכוון לקדם את העניין הזה. תודה כל המשתתפים והמשתתפות בדיון, אנחנו עוד נעסוק בוודאי בסוגיה הזו גם בהמשך.


הישיבה ננעלה בשעה 14:40.