פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת הבריאות
25/01/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 67
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ב (25 בינואר 2022), שעה 11:20

הפרעות אכילה – תמונת מצב

חברי הוועדה: עידית סילמן – היו"ר
אלון טל
טטיאנה מזרסקי

מיכל וולדיגר
לימור מגן תלם

פרופ' רונית אנדוולט - מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

ד"ר ציפי בורנשטיין - מנהלת מערך פסיכיאטרי, בית חולים מעייני הישועה

אירה דולפין - מאמנת כושר

שימי תבורי



יהודית באומן



קארין באומן

אודי ששר - נציג אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות

דנית בן עמר שכטמן - ממונה חינוך מיוחד, משר הבריאות

איריס בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ולמניעת פגיעה, משרד החינוך

ד"ר יובל רווה - מנהל מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר

ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין - יו"ר העמותה הישראלית להפרעות אכילה, הסתדרות הפסיכולוגים

ד"ר גד רייזלר - נציג החב' לרפואת מתבגרים, ההסתדרות הרפואית

נגה כרם - מנהלת היח' לרפואת מתבגרים-בי"ח בני ציון, ההסתדרות הרפואית

ד"ר שלי בן-הרוש הגארי - חברת ועד החב' לרפואת מתבגרים, ההסתדרות הרפואית

ד"ר עדי חנוך-לוי - מנהלת מחלקה, המרכז הרפואי שיבא

ד"ר מור ישראלי - מנהלת מרפאת הפרעות אכילה מחוז שרון, מכבי שירותי בריאות

ד"ר עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

עדי ברקן - צלם אופנה

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים

הפרעות אכילה – תמונת מצב

צוהריים טובים לכולם, היום יום שלישי כ"ג בשבט התשפ"ב 25 לינואר 2022 למניינם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות בנושא הפרעות אכילה, תמונת מצב. הפרעות אכילה כוללות טווח נרחב של בעיות הקשורות באכילה בעלת רכיב ריגשי, החל בהפרעות קלות כגון פחד מהשנה, הרגלי תזונה חריגים, דיאטות קיצוניות ושימוש באמצעים חריגים להורדה במשקל כגון תרופות, הקאות יזומות דרך הפרעות אכילה בלתי מסווגות ועד הצורות החמורות של אנורקסיה ובולימיה. הפרעות אכילה נחשבות בכלל אחת המחלות הנפוצות ביותר בקרב נערות, נשים צעירות בעולם המערבי. כ-50% מהחולות בהפרעות אכילה סובלות מאבחנה פסיכיאטרית נוספת. צריך לומר שהטיפול בהפרעות אכילה הוא חלק מתחום בריאות הנפש, תחום שאנחנו עוסקים בו בוועדה בצורה נרחבת מאוד ובהפרעות האלה משולבים זה בזה תחומים גופניים ונפשיים. לכן הטיפול בהם הוא מורכב יותר, הוא דורש תשומות נוספות מעבר למקובל בתחום בריאות הנפש. המחקר האחרון בנושא, של הכנסת, שנערך ב-2016 ויושב ממש על השולחן של הממ"מ בקשה גם של חברת הכנסת לימור תלם מגן, גם שלי, למבחן נוסף של הדברים. העריך כי בישראל יש בין 37 אלף ל-50 אלף איש שסובלים בהפרעות אכילה. אנחנו יודעים וברור לנו שעקב מגפת הקורונה שמה שאנחנו מגדירים אותה כמגפה שקופה ואנחנו ניוותר איתה כמגיפה שאחרי המגיפה של הקורונה, ביום שאחרי, בתחום הזה. אז לאור החשיבות של הנושא הזמנתי לכאן לוועדת הבריאות גם נציגים, שימי תבורי, יהודית באומן יחד עם קארין באומן ואת אירה דולפין היקרה שייספרו כל אחת את סיפורה. נמצאים איתנו בזום עוד הרבה אנשים, צמצמנו את טווח האנשים שיוכלו להגיע לכאן לוועדה היום באמת בגלל הקורונה וההגבלות פה במשכן.

הפרעת אכילה זה מאבק, לא פחות, מאבק בכל קילוגרם הוא אויב, כל מבט חטוף במראה מלווה באימה ופחד ושנאה אכזרית הרבה פעמים כלפי הגוף. מאבק של התמודדות מול מרדף חסר פשרות אחרי עולמות יופי וזוהר מתעתעים. כמו ניסיון לתפוס רוח, רצון למימוש סטנדרט שאינו בר השגה ומאמץ עיקש להשביע מחשבות וטרדות שלעולם לא יגיעו לסיפוקן. ההתמודדות שמלווה בטכניקות של הסתרה, של לבישת בגדים גדולים כדי לטשטש את מתאר הגוף, של פתיחת ברז כדי להחריש את ראשי ההקאות והכחשות חוזרות ונשנות מהקרובים ומהסביבה. לא מובן מאליו שהגעתם לכאן היום, קארין ואירה, לא מובן מאליו שהסכמתן לבוא לפתוח ולחשוף בפני ובפני הציבור צוהר אל עולם של קושי, סבל והרבה בושה אינסופית. אתן אמיצות ומעוררות השראה כל אחת במאבקה ומפיצות אור גדול של עוצמה וחוסן.

בדיון היום נבקש לשמוע גם מהמשרדים, משרד הבריאות ומשרד האוצר, על הצעדים הקיימים היום, על הצעדים המתוכננים להתמודדות עם המחלה וכן תמונת מצב נוכחית ועדכנית. תמונת המצב שאנחנו מבקשים לבחון היא לגבי מספר מיטות האשפוז העומדות גם לאשפוז יום וגם לטיפול יום, פעילות מרפאות והקמת בתים שיקומיים, רצף טיפולי בין המסגרות לטיפול בהפרעות אכילה, אבחון ואיסוף מידע על חולות וחולים, תקינת כוח אדם וגיוס אנשי מקצוע. בנוסף, נבקש לשמוע על פעילות מערכת החינוך, הרווחה ומשרדי ממשלה נוספים, למניעת הפרעות אכילה והתמודדות איתן.

אני כן חייבת לומר שביחד עם חברת הכנסת לימוד תלם מגן אנחנו נקיים ב-15 לפברואר יום גדול בתחום הפרעות אכילה והתמודדות. אנחנו נסיר את המסך מעל התחום הזה. אני יכולה לומר שגם באופן אישי, לאור באמת לשכת פניות הציבור שיש לי בבריאות וגם בשבתי כיושבת ראש ועדת הבריאות של הכנסת, אני מקבלת אין ספור פניות של אימהות ושל נערות ואני חייבת לומר שקצרה היריעה וקצרה גם ידי מלסייע ולעזור. יושבים כאן נציגים של בתי החולים השונים שמקבלים ממני כל הזמן טלפונים, חדשות לבקרים, בוקר, צוהריים וערב, בבקשה שיעזרו. אני ממש מתחננת הרבה פעמים למקום, לסיוע, לאינטייק ראשוני, לאבחון. אני כבר לא מדברת על טיפול שלוקח כמה חודשים. צריך לזכור, לדוגמא נערה שמגיעה אלי כבר והורים שמגיעים אלי עם נערה שהפסיק לה המחזור, זה כבר שלב שהוא מתקדם ומשם כדור השלג יכול רק להתדרדר וזו נורה אדומה שנדלקה מאוחר מדי. ומה הם הסימנים? איך אנחנו מזהים אותם? בתוך העולם של המגפה השקופה שאנחנו יודעים שהנתונים, כי אנחנו גם מזהים אותם ומקבלים אותם בשטח הלכה למעשה, קפצו לאין שיעור ותיכף אנחנו נדבר פה על הנתונים. אני מבקשת גם להסיר את הסטיגמה והבושה מזה, וגם להרים את המסך על עולם הפרעות האכילה. אני שמחה שיש לי שותפה אדירה פה בכנסת, חברת הכנסת לימור תלם מגן שבאמת מעבר לזה שהיא חברת כנסת חרוצה ומרשימה. היא באה עם עולם אישי גדול בתחום הזה שמקל גם עלינו להסיר את הסטיגמה, את הבושה, להרים את המסכים, להביא את הסיפורים כמו שהם ואנחנו גאים בזה שהסיפורים האלה באים פה כנסת ישראל והם יום אחר יום. בשבוע הבא אנחנו נערוך כאן ביום שלישי בבוקר דיון ענק עם מתמודדי הנפש של הכנסת ואנחנו נזמין את הציבור להשתתף ביחד עם הכתבת דפנה ליאל ועם 12N. אז מפה לשם, חברת הכנסת לימור תלם מגן בבקשה. שותפה יקרה, חברה טובה, בהחלט זכיתי.

תודה רבה, עידית אני קודם כל רוצה להודות ליושבת ראש הוועדה על הקיום של הדיון הכל כך חשוב הזה. הנושא של הפרעות אכילה הוא נושא שהיה ככה מטואטא מתחת לשטיח, ככה לא אהבו לדבר עליו, פשוט לא אהבו לדבר עליו, הוא לא עלה לסדר היום הציבורי, הוא לא נחשב לנושא סקסי. כשאני הגעתי לכנסת אני בעצם בחרתי בו כנושא מרכזי להתעסק בו ואני מאוד שמחה שחברתי יושבת ראש הוועדה עידית סילמן לצידי בעניין הזה ויחד אנחנו נעשה פה הרבה דברים בנוסף ליום המיוחד שנעשה ב-15 לפברואר. אנחנו נקיים פאנל, אנחנו נביא רופאים לשמוע את הצד שלהם, מנכ"לים של עמותות שמטפלים בנושא הזה, מטופלות ובעקבות היום הזה אנחנו באמת נצא עם מסקנות ותובנות ונמשיך לטפל בנושא הזה.

אני באתי מהעולם הזה, אני באתי מעולם הדוגמנות כך שצמחתי מתוך העולם וראיתי מסביבי את הנושא של הפרעות אכילה בכל מקום ועל כל צעד ושעל. ואני חייבת לומר שבעקבות הקורונה ובעקבות השיטוט ברשתות החברתיות הנושא של הפרעות אכילה עלה בעשרות מונים. מנתונים שבדקתי, עקב הקורונה הנושא של הפרעות האכילה עלה ב-40%, תלונות עלו ב-40% בעקבות הקורונה כך שזה נתון מטורף לדעתי. אני קוראת לו מגפה שקטה, זה מגפה שקטה שהולכת ומתעצמת וצריך להתייחס אליה במלוא חומרת המצב. אני מקבלת כמו עידית, כמו יושבת ראש הוועדה, עשרות פניות מאימהות שמבקשות עזרה, מבקשות שנקדם להם את התור הבלתי נגמר, אם זה למיטת אשפוז, אם זה לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה שיש חוסר מאוד מאוד גדול בתחום הזה. אני ממש 24/7 מחויבת לעניין הזה ועושה ככל שאני יכולה.

אני חייבת לציין שנמצאים איתנו פה שימי תבורי, יהודית באומן וקארין באומן שאני מלווה אותה כבר מספר חודשים ועוזרת לה ככל האפשר. יהודית באומן פה היא לביאה אמיתית שנלחמת בכל כוחה בכל המערכות ואיפה שרק אפשר, על מנת לסייע לביתה לקארין. כמובן עוד מעט יושבת ראש הוועדה תיתן להן את האפשרות לדבר ולספר לנו את הסיפור האישי שלהן עם כל הקשיים והבירוקרטיה הקשורה בזה. נמצא איתנו גם בזום עדי ברקן שמאוד חשוב לי שיושבת ראש הוועדה תיתן לו את זכות הדיבור.

כן ברור.

הוא כבר שני עשורים מטפל בהתנדבות בכל הנושא של הפרעות אכילה, נלחם בנושא הזה, מגיע לבתי ספר, מרצה, מגיע לצבא, מדבר, מלווה נערות באופן אישי, באמת כרוך מאוד לנושא הזה ויש לנו המון מה ללמוד ממנו. מה שכן חשוב לי לומר זה שבחודשים האחרונים אני נלחמתי מאוד מאוד קשה כדי להשיג תקציבים לנושא של הפרעות אכילה אחרי שראיתי את גודל ה-disaster בתחום הזה. אני פניתי לשר האוצר אביגדור ליברמן, ישבתי איתו שעות רבות, הצגתי לו את כל הנתונים ולשמחתי הרבה שר האוצר אישר לי תקציב של 30 מיליון שקלים שזה תקציב מאוד מאוד משמעותי לנושא של הפרעות אכילה. אני ממש בימים האחרונים ובימים הקרובים יושבת ואשב עם משרד הבריאות על מנת לנתב את התקציבים האלה לאן שצריך. אנחנו נוסיף מיטות אשפוז כדי לקצר את תורי ההמתנה. יש לנו פה כבר מספר בתי חולים שפנו והביעו צורך במיטות אשפוז, כמו בית החולים זיו שביקש עוד ארבע מיטות, בית חולים אסף הרופא שביקש עוד שש מיטות ובית חולים בנהריה שביקש עוד שש מיטות. מעבר לזה אנחנו נוסיף עוד מספר רב של עמדות יום שגם יש תור המתנה מאוד מאוד ארוך, כך שהנושא של תוספת עמדות יום יקצר את תורי ההמתנה. אנחנו נקצה תקציבים גם לבתים מאזנים, אנחנו רוצים גם להקצות חלק מהתקציב להכשרה של תזונאיות, של רופאים, כל הנושא של הטיפול בקהילה צריך מאוד מאוד לחזק אותו.

כן, נכון. הרצף הטיפולי אותו הדגשנו, בוודאי.

הרצף הטיפולי, נכון, מאוד מאוד חשוב. ועוד נושא שחשבנו להקצות חלק מהתקציבים ואנחנו עובדים על זה, זה נושא של אשפוז בית שגם נוצר צורך לנושא הזה. כך שבימים הקרובים אנחנו נשב על החלוקה של התקציבים ואנחנו נביא באמת בשורה גדולה לכולם בתחום של הפרעות האכילה. ושוב תודה רבה עידית על זה שאת חלק מכל התהליך הזה.

תודה, תודה. אני רוצה באמת לברך אותך לימור גם על הקצאת המשאבים בתוך דיוני חוק ההסדרים והתקציב, גם פה מתוך הוועדה הקצנו תקציב לא מועט למען הפרעות האכילה ולמען מיטות אשפוז. נמצאת איתנו כאן גם ציפי מנהלת מבית החולים מעייני הישועה בתחום הזה, שהיא תיכף תקבל גם את רשות הדיבור. היכולת להביא גם את ההתייחסות המגדרית ואת הטיפול בהפרעות אכילה באותה הפרדה מגדרית שמתייחסת לבעיות כאלה או אחרות, היא חשובה ואנחנו רואים אותה לנכון ואנחנו שמים את זה גם בפוקוס. ועדת הבריאות של הכנסת התכנסה וסיירה בשבועות האחרונים בבתי החולים השונים, גם בשניידר, גם במעייני הישועה, גם בזיו, גם במחלקות של הפרעות אכילה, כדי לראות ולאמוד את ממדי התופעה וכדי באמת לבנות תוכנית סדורה ואמיתית ואיכותית ביחד עם משרד הבריאות והאוצר, לאור ריבוי התופעה.

אני כן יכולה לומר שיש לנו דלת פתוחה גם במשרד הבריאות וגם במשרד האוצר, לימור את יודעת את זה כי ישבת עם הנציגים של משרד הבריאות. אנחנו בונים בימים אלה את התוכנית הזו שאני מקווה שעד ה-15 לפברואר נוכל להציג אותה כבר בגאווה ובאמת לומר שתוך זמן קצר הבאנו בשורה אדירה ביחד לתחום של ההפרעות אכילה בארץ ופתיחת מיטות אשפוז, שתיכף גם ציפי תבוא ותספר איך זה נראה מתוך בתי החולים, התמודדות אדירה. אני חייבת לומר שהמצוקה הזו עולה מהשטח, עולה מהמשפחות, עולה מהבתים, עולה מהצוותים הטיפוליים, ואנחנו כאן כדי לסדר. אז תודה רבה לך לימור על הסיוע הזה. וכן אליכם משפחת תבורי, קארין, יהודית ושימי. יהודית אני אשמח שתפתחי את.

צוהריים טובים, אני קצת רוצה למהר כי קארין מאוד עייפה, הבאתי אותה בגלל שהיא באמת רצתה לשתף פה את הרגשות שלה ואת הניסיון שלה מהמחלקה היחידה שיש לנו בארץ שהיא תל השומר. קודם נתחיל בזה שבאמת הגעתי לפה, זאת לא הפעם הראשונה שאני יושבת פה מול ועדת שרים ואני מדברת ואני אפילו בוכה קצת ומבקשת ופונה לעזרה של עוד פתיחת מחלקה, רק בגלל שלא כולם מסתדרות באותו בית, לא כל אחת מסתדרת באותו מטבח וזאת הייתה הבקשה שלי. שייפתחו, יתנו אופציה לפתיחות בקשר לפתיחת מחלקות באיכילוב, בכל בית חולים מחלקה קטנה וראויה לבנות, כי אני לא באתי לדבר רע, אבל באתי קודם כל לציין שמאז שבאמת פגשנו לראשונה את לימור מגן, נפתחו דלתות. קודם כל נפתחה דלת בלב של קארין, היא פגשה לא חבר כנסת בלבד, היא פגשה אישיות עם אוזן קשבת ורגש שזה אומר שהיא הקשיבה לה. למה לא הסתדרת? 41 פעמים היית בתל השומר וברחת משם. והתשובה הזאת, אני אתן לקארין להסביר.

מה שכן בא ממני ואני מגיעה פה בשם הרבה מאוד אימהות, אנחנו נמצאות בחיים האלו, אנחנו האימהות חיות את הכאב, אנחנו המטפלות, אנחנו הפסיכולוגיות, אנחנו בעצם הדמות העיקרית והיחידה. בואו נאמר שאתם מדברים על הבנות שיש להן הפרעות אכילה, אבל קצת קצת שכחתן שיש בהן עוד סבל שהוא סבל שאני פה בכנסת לא יכולה להסביר אותו. אני לא יכולה לתת לכם בשעה שמץ של ניסיון חיים של 16 שנה מה אני בתור אמא עוברת כדי להחזיק את קארין בחיים. שזה אומר יום צום, יום אכילה והקאה, ובגלל שהיא אוכלת כל כך הרבה ביום של האכילה ומקיאה, הגוף גונב לה 200 גרם. מי פה יכול להסביר לי את התופעה הזו של 15,000 ₪ שאני צריכה להשיג כל חודש כדי שהגוף שלה יגנום 200 או 300 גרם כמו שד"ר ישורון באיכילוב, זה שמטפל בה ביום יום, שזה פלסטר. אינפוזיה, נוזלים, ויטמינים, ברזל. זה מה שמחזיק אותה וככה 16 שנים. אני בתור אמא, אני לא אומרת על עצמי לביאה כמו שכולם אומרים, אני אומרת אמא ואני יודעת שהרבה מאוד אימהות מרימות ידיים, לא יכולות לעמוד בסכומי העתק האלה. זה לפעמים להזעיק מטפלת בלילה, שלא נדבר על סכומים מזעריים של ביטוח לאומי שנותנים, שזה רק יומיים אוכל. מטפלת שלוקחת מאתנו 400 שקלים, הגענו למצב הכי נמוך שיכול להיות, עד כדי כך שביקשנו מלימור עזרה לגיוס המונים שאין לנו.

אנחנו מחזיקים ילדים, לא מבלים, כמו שכולם מכירים אותי, לא מעילי פרווה, לא טיולים, החיים שלי הם נתונים אך ורק למען קארין, שהיא תישאר חיה. זה כל כך קשה לראות ילדה שהבאת לעולם הזה דועכת יום יום כמו נר ואין פה אשמות. זה ההורים, זה היה על הקיר, זה לא היה על הקיר, לא רק דוגמניות סובלות מהפרעות אכילה, הרבה בנות מהמגזר הדתי, מהמגזר הערבי, מכל מיני, זה לא רק מחלה של דוגמניות. אני למדתי את זה, אני חיה את זה, אני פוגשת, פונים אלי, כל כך הרבה הורים בבכי ובתחנונים 'תלכי תדברי גם בשבילנו'.

אנחנו האימהות צריכות גם לקבל תמיכה, גם צריכים בנו לטפל ולעזור ולהבין מה פתאום שימי תבורי הזמר פונה לקהל בגיוס, כי אין לנו, אין לנו לא בית ואין לנו שום דבר. מה שאני בתור אמא עשיתי למען קארין, אני לא חושבת שתיוולד אמא כזו עלי האדמות. רצתי לחו"ל, מכרתי בית, ניסיתי הכל מהכל ובסופו של דבר הבנתי שמדינת ישראל זה המקום שלנו, זאת האהבה וזה החום. למה לא פותחים מרכזים נוספים ולמה לא מפרידים? בתל השומר יש מחלקה נהדרת, אוקיי. תפרידו, תחצו את המחלקה לשניים, חצי מחלקה של בנות סרבניות לצערי הרב כמו קארין, שלא מצליחות, שפוחדות לעלות משקל יותר ממה שהן פוחדות למות. זה בדוק, בדוק, בעיניים שלהן אני רואה ושומעת אותה כל יום. שחררי אותי אמא, אני לא מסוגלת להעלות. חצי מחלקה שלא מיד הרימו טלפון ויגידו 'בואי קחי אותה כי היא לא משתפת פעולה'. לתת לה ספייס, לתת לה קצת אמפתיה, קצת רגש, היא לא הביאה על עצמה את המחלה הזאת, זאת מחלה שהגיעה ולא משנה מאיזו סיבה, היא שם. אז מעבר לקארין, היא רוצה לספר מה קרה לה באשפוז האחרון אחרי שלימור מגן שברה את כל הכללים ופנתה וטלפנה והתחננה בפני ד"ר גור שיקבל אותה. אז התנאי שלו היה שבעה ימים במחלקה הפנימית כדי שתוכיחי את עצמך שאת באמת רוצה ואחרי זה תעלי. ופה אני רוצה לתת לקארין רגע לספר.

קארין היקרה, רק תקרבי את המיקרופון. אז קודם כל קארין תודה רבה, מאוד מוערך בעינינו שאת באה ואני רוצה לומר שאת קול שמושתק ואת קול להרבה נערות ולהרבה מתמודדות ומתמודדים שסובלים ושלא יודעים להביא את הסבל שלהם לידי ביטוי ואנחנו שמחים שאת כאן איתנו היום. אנחנו כאן כדי להילחם עבור התופעה ועבור אותם מתמודדים ומתמודדות ולשבור להם קירות ברזל וזכוכית. בבקשה.

תודה. אני גם שמחה להיות פה למרות שאני קצת עייפה אבל אני רוצה להשמיע שוב את הקול שלי ולומר שאני קיבלתי תנאי מד"ר גור שמנהל את המחלקה של הפרעות האכילה בתל השומר, שקודם אני צריכה להיות מאושפזת בפנימית ו' בתל השומר שבוע ימים ורק אז הוא יסכים להעלות אותי למחלקה, יד לוחצת יד. ואני הייתי בהתחלה נגד אבל אמרתי שאני רוצה לחיות, אני לא רוצה למות, אז אני אעשה את זה. באתי לפנימית ו', התאשפזתי, עליתי קצת במשקל, התאוששתי טיפה וביום שאמרו לי שהגיע היום שאני יכולה לעלות למחלקה של ד"ר גור, שמחתי אמרתי זהו טוב, הכל בסדר, הינה הגיע היום. וכשעליתי למחלקה פשוט חשכו עייני, התייחסו אלי בצורה נוראית, שמו אותי פשוט על מיטה ואמרו לי לא לרדת מהמיטה בתנועות כאלה אגרסיביות, את לא יורדת, את לא זזה, את צרכייך את עושה על המיטה, אין לעשן סיגריה, אין הפסקה. עשיתי את מה שעשיתי, הרגשתי כאילו עשיתי את כל המאמץ בפנימית ו' ואני עולה למחלקה וככה אני מתקבלת? ראיתי אור ופתאום חושך דווקא במקום שאני צריכה להמשיך הלאה. זרקו לי שתי שמיכות בצורה כזאת כאילו ילד בפעוטון שמתעללים בו, שתי שמיכות דקות וקפאתי מקור שם. אמרו לי זה מה יש וסגרו לי את הווילון בפנים, עוד מעט יביאו לך את הפרוטוקול של מה שאת צריכה ומה שמגיע לך. זהו, אני יכולה להגיד שהבנות שם וראו את היחס הזה היו בעצמן בזה, אני פשוט לא רציתי להיות שם יותר, רציתי רק ללכת ועדיף היה להיות ולהישאר בפנימית ו'. איך שם הצלחתי ושם הקדמתי, רק לא במחלקה הזאת. אני לא רוצה לכלכך, אני באמת לא רוצה להגיד דברים אבל זאת האמת, כי אין לי זמן, אני חוזרת אחורה ואני לא רוצה. אני רוצה לשמור על מה שהשגתי ואני פשוט מאוד מפחדת שאתם אומרים ב-15 יהיה עוד, יהיו עוד פעילויות ועוד מודעות, אבל אנחנו נחלשות. זאת מחלה קשה, מתים מזה.

נכון.

אני מפחדת שלא יהיה לי זמן לחכות לעוד פעילויות ולעוד מודעות. צריך לפעול, צריכים לפעול מהר כי אין זמן. זאת מחלה שאוכלת אותנו. אני מפחדת. אני מפחדת לאבד את החיים כאלה כי פה יש רצון, אני אוהבת את החיים, אני כמה שנים לא הייתי בים, אני רוצה לראות את הים. אני רוצה את השיער שלי, את הגוף שלי, את הנשיות שלי, אני גם רוצה ואני מפחדת שלא יהיה לי זמן. שאולי עושים דברים והכל אבל אין זמן, צריכים מהר לפתוח עוד איזו יחידה, איזה משהו שישמרו עלינו ולא יתייחסו אלינו כאילו אנחנו איזו מפלצת. אנחנו גם בני אדם, אנחנו גם רוצות, אני גם רוצה, אני לא רוצה להיות למעלה. אני מצטערת, אני מצטערת, אני לא רוצה להיות למעלה.

זה בסדר גמור קארין.

אני רוצה להוסיף שלקארין קשה מאוד להרחיב פה ואני מבינה שהיא מאוד עייפה, רק שפשוט מאוד הגענו למצב שאנחנו מגייסים את עצמנו בגלל הסיבה שאין מקומות ואין מספיק מודעות עד שלימור מגן נכנסה באמת, ואין אוזן קשבת כי זה מה שקרה בכנסת. אני הגעתי הנה, סיפרתי את אותו סיפור, קארין הייתה במצב של 44 קילו, הרבה יותר טוב ממה שעכשיו, עדי ברקן גם היה והוא הציע לפתוח עוד מרכזים והציע לתת מעצמו.

לימור היא בעייני פשוט מלאך שהתחילה להעיר את כל העניין, היא העירה את כל העניין שהיה חבוי ומוסתר ואף אחד לא יודע כמה מתות, כמה מתות, כמה נפטרות.

הרבה מתות מהמחלה, הרבה לא מספרים שמתות.

כמעט כל שבוע שבועיים, חודש, אני רואה חברה שלי שמתה. אני לא יכולה לראות את זה יותר, אני מפחדת.

אנחנו פה נצא למלחמה שקארי לא תהיה הבאה, אנחנו נעשה הכל אפילו אם צריך לטוס ללוס אנג'לס לארגן כוחות כי זה לא מהיום להיום. אני מבינה שבכנסת כל הצעת חוק שעולה וכל דבר חדש שעולה לוקח הרבה מאוד זמן. אני הייתי פה לפני שלוש שנים יחד עם שימי ודיברנו וסיפרנו את אותו סיפור שקשה לנו. ונאמר מאז לעכשיו זה כל כך הרבה התדרדר שמצאנו מחלקה בלוס אנג'לס, השאלה איך מעבירים, מאיפה אנחנו מגייסים את הכוחות הפיננסיים, מאיפה אנחנו מגייסים את הכוחות האמיתיים לעשות את הצעד הזה. זה אפילו עלה לי במחשבה, סעי לשם כמו פלוני אלמוני שלקח את הילד שלו ועזרו לו בקהילה היהודית ותראי מה אפשר. כי אמא תעשה הכל כדי להציל את הילדה שלה. אני לא אעמוד בזה שאני מתחילה לתאר לעצמי שמאז שלימוד נכנסה לסיפור הזה עם כל הפרעות האכילה, שפתאום אני אשמע אחרי שנתיים שכל כך הרבה בנות מבריאות, ובנו ופתחו ולי אין את הילדה הזאת.

שזה לא יכול להיות.

שזה לא יכול להיות דבר כזה.

יהודית אני רוצה לומר לך משהו על זה. אני יכולה לומר לך שמרגע, ואני אומרת את זה כי גם לימור וגם אני חברות כנסת פה במשכן הזה, חדשות, אני יכולה לומר לך שנלחמתי כדי להקים את ועדת הבריאות הזאת ולהביא בריאות לקדמת הבמה הציבורית הפוליטית ולא בצחוק. וזאת הייתה מלחמה קשה מאוד להביא את הוועדה הזאת ולהפריד אותה מוועדת העבודה והרווחה, כי זה חשוב לנו, כי אנחנו באמת נלחמות כאן ויש כאן חברי וחברות כנסת שנלחמים הלכה למעשה על חיים של בני אדם ושל המטופלים והמתמודדים. כל מה שאנחנו רואים לנגד העיניים שלנו זה באמת את אותו חסד ואותה חמלה שהרבה פעמים אין ונדחקת החוצה מסיבות רבות ושונות. אנחנו לא ניתן שהמקרים האלה ישובו ויחזרו על עצמם. בנפש מטפלים בנפש בסוף, אי אפשר לטפל רק בתרופות ואי אפשר לטפל רק במחלקות. זה צריך להיות סביבנו, צריכה להיות תמיכה משפחתית, כי את זאת שבסוף צריכה להחזיק את המשפחה ולהחזיק את הילדה שלך ולא יכול להיות שגם לא תהיה מעטפת טיפולים משפחתית כי זאת הנפש בסוף.

לגמרי, לגמרי, לגמרי. אני רוצה להוסיף ראש ועדת הכנסת עוד דבר אחד, קשה מאוד להבין אצל הבנות האלו את ההפרעה הנפשית הזאת.

זה מגיע מאוחר מדי.

הן כל כך אינטליגנטיות, אני עומדת מול שופט והוא מבקש ממני להביא את קארין, הוא לא מבין שום דבר באנורקסיה, וקארין מגיעה אליו, מדברת כמו חברת כנסת, כל כך אינטליגנטית ואני שואלת את עצמי דבר אחד - -

מחלה מתעתעת.

מתעתעת, ואיך אפשר להבדיל האם הילדה חולה בנפש או זה איזה תא שנמצא במוח לדמוי גוף.

זה מתחיל מהנפש.

נכון וציפי תספר לך שהיא מבית החולים מעייני הישועה, שכשאני הגעתי אליהם לביקור שהוא ביקור ובחינה של דברים גיליתי שם אחת שאני מאוד אוהבת, אחת שאני צעדתי לצידה חיים ארוכים בתוך המחלקה שנמצאת במצב קשה, שנמצאת במצב שהיא צריכה עזרה וכולנו לא ידענו מזה, כאנשים שהכי קרובים אליה והנורות האדומות לא נדלקו מספיק זמן ואף אחד לא ידע מזה. הבושה וההסתרה, כי זה חלק מהמחלה, זו ההתמודדות הנפשית שמלווה את המחלה הזאת, היא כל כך עצומה וכל כך גדולה ולצערי אין לנו מספיק אפשרות לטפל ואין לנו מספיק מסגרות טיפוליות, אנחנו לנו מספיק רצף טיפולי ואין לנו מספיק יכולת לתמוך בסביבה ובמשפחה, כי המשפחה עצמה צריכה עזרה כדי להחזיק את אותם מתמודדים.

המשפחה הופכת למשפחה חולה. ואני רוצה לומר משהו על תל השומר, הרבה בנות מתלוננות על ד"ר גור, אוקיי, אבל אני חושבת שאם הוא רופא אחד ויחיד בארץ שמטפל, אני שואלת את עצמי לפעמים ריבונו של עולם, אתה מטפל ב-40 בנות, אנחנו בבת אחת, אני יכולה להבין באיזשהו מקום את הנוקשות שלו. צריך להוסיף עוד צוות, עוד רופאים, עוד מומחים ואני לא מדברת על מחר או מחורתים, כאן ועכשיו. הבנות שמתות, המשפחות מסרבות לדבר, הן מתביישות. אני לא מתביישת, אני מדברת בשמם של כל המשפחות.

ישר כוח, כל הכבוד, כל הכבוד זה לא מובן מאליו.

תצילו את האימהות.

אני אבקש לשאול רק שאלה.

כן, בבקשה חבר הכנסת אלון טל.

קודם כל אני רוצה באמת לברך על הדיון אבל לימור, אני לא ידעתי על היוזמה הזאת ואני מברך אותה, זה פשוט פיקוח נפש וזה כל כך חשוב.

הצלת חיים.

אני רק רוצה להזכיר לעצמנו שאומנם מדובר במחלה וכשאנחנו עוסקים עכשיו, אנחנו חייבים לטפל בסימפטומים וכולי, אבל הבא נזכור שיש פה תסמונת חברתית מאוד בעייתית.

ברור.

התחלתי ככה לחפש באינטרנט, 91% מהנשים בארצות הברית לא מרוצות מהגוף שלהן, יש להן את הבעיה של הדימוי העצמי. ובישראל 65% מהנשים מאמינות שהן סובלות מעודף משקל. זאת מחלה חברתית שמטיפה לאיזשהו דימוי שהוא לא הגיוני וכל אחד נולד עם גוף אחר וצריך לחגוג את זה ואני מניח שאולי נחשוב אפילו על הרחבת הדיון במשותף עם ועדת החינוך, כי זה מתחיל כנראה באיזושהי ציפייה חברתית שהיא חולנית, סליחה אני מצטער.

אני חייבת לומר אלון בקטע הזה - -

צריכות באמת הבנות לגדול עם אהבה עצמית.

אלון, יש לנו היום רשתות חברתיות שמאתגרות את כולנו כמה רמות מעל. לימור גם יכולה להגיד לך כי אחד הבנים שלה הוא גורו בתחום של הרשתות החברתיות והוא יודע איך מתנהלים שם ואיך רצים שם, ואתה יודע זה גם משהו שאני לא ידעתי ומגיע לפתחנו. בסופו של דבר אנחנו עצמנו היום עם רשתות חברתיות לא יודעים להתמודד ולהסתדר. בסופו של דבר זה מגיע לבני הנוער שלנו ואנחנו רואים את התופעות החברתיות הרחבות, אנחנו זימנו דיון שהוא רחב יותר וזה יבוא ב-15/02, עם שרת החינוך, עם שר הרווחה, לעשות את זה אינטרדיסציפלינרי כי בסוף המענה צריך להיות של כולם ביחד וזה חינוך מגיל צעיר. אבל האם אנחנו מקדישים לזה מספיק זמן? האם בזמן הקורונה כשאנשים סבלו וילדים היו מבודדים בבית לבד והמחשבות רצו לכיוונים רבים ושונים מלבד האשמה של האם הבאתי בידוד על משפחתי, על עצמי? מי חולה? מה חול? לאן זה מכניס אותנו? ואיפה הטיפול הנפשי שבני הנוער והילדים שלנו כולם זקוקים לו? בסופו של דבר צריך לומר שהפרעות אכילה זה חלק מאותה שרשרת של תופעות. אתה יודע, הביצה והתרנגולת, זה בעקבות זה או להיפך אבל בסופו של דבר זה סימפטום רחב היקף. ויכולה לומר ציפי פה ותיכף מנהלי בתי חולים נוספים יעלו ויגידו לך כמה התופעה רחבה. אירה דולפין שיושבת איתנו כאן גם רואה את זה והיא רואה את זה ממקומות אפילו של ספורט, של בריאות.

מעצמי, מה זה ממקומות? מעצמי, ממה שחוויתי על בשרי.

בוודאי, אבל אני אומרת זה בדיוק המראה ההפוכה והיא יכולה לספר לך שהפוך, מי שבאה לשמור על עצמה ולטפח את עצמה ולתת לעצמה את התחושה שהיא שולטת על גופה ועל חייה, אירה דולפין בואי תמשיכי בבקשה.

אני מבקשת רק, אם אפשר שנייה - -

את רוצה לפנייה?

אני אשמח אם אפשר.

האמת שאני השארתי שני ילדים מבודדים חולי קורונה בשביל לבוא לפה בגלל שזה היה לי נורא חשוב ולפני שאני מתחילה אני ככה רוצה להודות לחברת הוועדה וכמובן לך חברת הכנסת עידית סילמן שהזמנת אותי לדיון כל כך חשוב. מי שלא מכיר את הסיפור שלי, אז אני בצעירותי סבלתי מהפרעות אכילה קשות, כמובן כמו שכבר ציינתם קודם, אני לא דיברתי על זה, במיוחד לאורך כל הקריירה שלי שכל מה שאני מקדמת זה כמובן בריאות וכושר. אז זה היה משהו שממש התביישתי בו. זה התחיל בגיל 15 מאז שאני זוכרת את עצמי בתור נערה צעירה התחלתי לשנוא את הגוף שלי ואת איך שאני נראית. הייתי בטוחה כמובן שאם אני אוריד במשקל ואני אהיה רזה יותר אז אני גם אוהב את עצמי ואת הגוף שלי יותר. הייתה תקופה שהפסקתי לאכול לחלוטין, לחלוטין לגמרי. כמובן שירדתי המון במשקל, לא שהייתי צריכה כשאני מסתכלת על התמונות היום. למרבה הפלא, אחרי שירדתי כל כך הרבה משקל עדיין שנאתי את עצמי ואת איך שאני נראית ויותר חשוב מזה, לא הייתי מאושרת. אז המלחמה שלי עם עצמי, עם האוכל, הייתה מאוד קשה. כמובן שמענו פה את הסיפור הקשה והמצמרר של קארין שבאמת מחזיר אחורה, באמת מלחמה והרבה מכשולים. לא אהבתי את האוכל שאמא שלי עשתה לי וכמובן עשיתי את כל הטריקים של האוכל, ולחלק, ולאכול שום דבר וכלום בלי רטבים, בלי שמן, בלי כלום בעצם, אוכל בלי כלום זה נקרא. בגלל זה אני יש לי רדאר לבדוק בן אדם של הפרעות אכילה ב"ככה". זאת אומרת כמובן בגלל שאני מטפלת וחיה את התחום אז, כל משפט שני של בחורה שבאה ואומרת לי 'מה, אבל אחרי אימון אני לא רעבה', אני מזהה את זה לא בדקות ולא בשניות, במבט שלה אני כבר רואה את זה מיד. או 'הצום היה נורא קל לי', זה דברים שכאילו לא צריך לחכות למה שאמרתם 'היא רזתה, היא זה', הדברים האלה זה בום, חץ בלב.

כיום בעידן שלנו אני מגדירה כל בחורה שנייה סובלת מהפרעת אכילה כלשהי, להפרעות אכילה אין גיל, אין טיימינג, אין תקופה. היום הנערות של היום, דיברנו על רשת חברתית בגלל זה גם חיברת אותי לעניין הזה. בחורה באה אלי וכשהיא אומרת לי לא 'אני רוצה להתאמן ואני רוצה להיות בריאה, חטובה וחזקה', כשהיא באה ואומרת לי 'אבל אני רוצה להיכנס לג'ינס יותר קטן' כי כמובן שמידה יותר קטנה היא יותר טובה. או שהיא רוצה רווח ברגליים, או שהיא רוצה להוריד את הבטן כשכמובן אין לה שום בטן. אז הרדאר הזה פועל אצלי ואני ישר נכנסת למה שנקרא "קריז" במירכאות, כי אני יודעת לזהות את זה, כי הייתי שם ועשיתי את כל הטריקים האלה.

דיברתם על נתונים, אז כמובן שקורונה בצעדי ענק החריפה את המאבק של כל מי שסובלת מהפרעות אכילה, כי אנשים מן הסתם - -

והכניסה למעגל הזה רבים נוספים.

כן, אז אנחנו כמו שאמרת בין 30 ל-40 אלף אנשים, נשים וגברים כאחד שסובלים מהפרעות אכילה וכל שנה בעצם מצטרפים עוד כ-1,500 אנשים שאני מניחה שהמספר הזה יגדל כי אנחנו בתקופת קורונה בלתי נגמרת. בארצות הברית, חבר הכנסת הנחמד פה שדיבר, אז התופעה הזאת היא אצל 30 מיליון אנשים, זה הנתון. וכל מה שקורה בארץ, אנחנו תמיד מסתכלים הרי על ארצות הברית ואזה מלחיץ אותי שאולי נגיע לממדים כאלה. 9 מתוך 10 אנשים מנסים כל יום דיאטה, כדורי הרזיה, תה ואני לא אמשיך. חצי מהמספר הזה גם מכפיל את המשקל שלו אחרי שהוא מנסה את הדיאטה. הייתי בכנס בסוף השבוע, כנס גדול בדרום של עורכי דין, הכנס הוא כמובן על אורח חיים בריא, בריאות וכושר. אז פתחתי את הכנס לראשונה מזה שבעבר סבלתי מהפרעות אכילה. היו שם קצת נערות מתבגרות והן אמרו לי 'אבל מה את עושה פה? למה את לא הולכת להעביר את ההרצאה הגאונית או מה שזה לא יהיה בבתי הספר. זה נחמד שאת מעבירה את זה לנו ולעורכי הדין, אבל זה חייב להתחיל מהחינוך'. אז אני מאוד שמחה שבמערכת החינוך לומדים תנ"ך ותושב"ע ואני כבר לא יודעת מה. אבל הפרעות אכילה, אכילה נכונה, למה אוכל זה לא אויב, חייב להיות כחלק משיעור רגיל. אני רואה את זה על הבת שלי, יש לי ילדה בת 9 שמתעמלת והיא שואלת אותי 'אמא, למה אין לי רווח ברגליים?' אז אני אומרת סבבה, אז זה מתחיל אצלי בבית ואני לוקחת אחריות על עצמי. אבל אני גם מניחה שאם היו מלמדים אותם את הדברים האלה אז היא לא הייתה באה ושואלת אותי דברים כאלה מצמררים. כמו שקארין אמרה, זה קודם כל הפרעה נפשית ואחר כך כל השאר. זאת אומרת, אנחנו מזהים את זה בגילאים מאוד מאוד צעירים, כמו שאמרתי לכם, אני מזהה את הדבר הזה מקילומטרים. שזה מתחיל בדיוק כמו שהיא אומרת, ממש ממש בקטן, במספר הזה.

אני נלחמת למען ההפרעה הזאת כל יום, כמובן ברשתות החברתיות, כל התכנים שלי וכל המלחמה שלי זה בעצם להראות את הנורמליזציה, את המאבק, את הניצחון, מה אפשר לעשות, איך אפשר לעזור, שאוכל הוא לא אויב, שאפשר להיות מאושרים לא משנה איזה מידה את בג'ינס. אנחנו לא שופטים אנשים לפי המידות שלהם כי אנחנו רואים שהסוף של זה יכול להיות מר וקשה. אני מאמינה שלנו יש את האחריות ואת הכוח להעלות את המודעות, למגר את התופעה ואני מקווה שעוד יצטרפו אלי. אני מרגישה קצת בודדה במאבק הזה, זה לא מספיק כי המספרים עולים והמספרים קשים.

אירה אנחנו באנו להעלות את המאבק הזה על נס.

סליחה שזה לקח קצת יותר.

זה בסדר, אנחנו באנו להעלות את המאבק הזה על נס ולפתוח אותו ולזמן אלינו דווקא את הנערות ודווקא את הנערים שיש להם שאלות ואני ולימור מחויבת לכך בתוך המערכות השונות וגם אני מאמינה בפורומים רציניים שאנחנו נשמח שאת תהיי שותפה אליהם.

אני אשמח ממש. אתם עושים פה עבודת קודש וזה מדהים שזה סוף סוף מתקדם. אני רואה את הגלגלים מתחילים לנוע - -

האמת שיש הרבה דברים טובים בממשלה הזאת.

לא, אני רואה שאת ממש עובדת קשה וזה ניכר לעין, אני פה לא מעט.

תודה. חבר הכנסת מיכל וולדיגר ואז נעבור לשימי תבורי שהם רוצים עוד מעט ללכת. בבקשה חברת הכנסת.

אז קודם כל תודה רבה, צוהריים טובים, תודה לכל חברות וחברי הכנסת שכאן ולקארין ולאמא שלה וכמובן לך, באמת לכולם ולעידית, כמובן ללימור, על הנושא החשוב הזה. אני כן אגיד שאני כבר למעלה מ-16 שנה נמצאת בתוך התחום של בריאות הנפש שהיא כוללת בחובה לא מעט הפרעות, קשיים ומחלות. וכן אני יכולה לומר ואולי אני קצת יפוגג את מה שאמרה עידית על "היי הו" לממשלה, אני חושבת שהנושא שאני שמעתי עליו לא מעט והחגיגות שנחגגו על 500 מיליון שקל תוספת לבריאות הנפש, זה נשמע באמת מאוד משמח וטוב אבל כשפורטים את זה מגלים שמדובר ב-400 מיליון שקלים שהולכים לבינוי ונפרסים על פני שבע שנים ומתחלקים בין כל בתי החולים. בעצם משיחות עם מנהלי בתי החולים זה באמת כלום, ורק ה-100 מיליון שנמצאים בבסיס התקציב שזה מבורך, אבל זה באמת קצה קצהו ובעיקר בשל גדילת האוכלוסייה והזדקנותה פחות כדאי לתת תוכניות ומענים לבחורה צעירה ויפה כמו קארין ורבות ורבים כמוה.

לכן בעייני צריך לעשות פה באמת שינוי חשיבה, שינוי תודעתי ואני מפנה את עיקר הדברים שלי לאוצר, בעיקר לשם. כמובן גם למשרד הבריאות אבל בעיקר לאוצר שסוף סוף יבין, באמת שיבין שאי אפשר להסתכל על דברים מהחור של הגרוש, אלא להבין שכל שקל וכל דולר שמכניסים בשלב מוקדם יותר, אנחנו חוסכים למדינה פי 10 או פי 100 או לפעמים פי 1,000. יש מחקר מדהים של בועז סופר שכתב את זה על הפסיכולוגיה הציבורית, וזה ממש מבוסס על מחקר רציני שהוא עשה, שהמדינה מפסידה כל שנה, כדאי לרשום את זה, כל שנה 60 מיליארד שקל בשל אי השקעה במניעה ובשלבים המוקדמים יותר. כשעוד אפשר להציל את הצעירים והצעירות, או אפילו בן אדם מבוגר שנקלע בפעם לראשונה לסיטואציה קשה וצריך טיפול קצר מועד וזמין כמו שהחוק מחייב, חוק ביטוח בריאות ממלכתית, והוא לא מקבל את זה. הוא מקבל את הטיפול ומגיעים כמו אלייך ואלייך לימור, גם אלי מאות ואלפי פניות שאנשים מחכים לתור למשהו שהוא דחוף. חשבו על בן אדם שצריך ניתוח לב או דיאליזה והם צריכים לחכות שנה וחצי לאינטייק. זה פשוט שערורייה גם ברמה החברתית, גם ברמה המוסרית, גם ברמה העקרונית, אבל גם ברמה הכלכלית. אנחנו מפסידים מיליארדי שקלים כל שנה בגלל היעדר מענים.

אני רוצה כן להוסיף ולומר שבעיני, קודם כל הפרעות אכילה כדבר בפני עצמו, אנחנו יודעים על מחקרים שרוב רובם של הצעירים והצעירות, אנשים שמתמודדים עם זה, רובם זה בעצם הסימפטום. זה נובע מפגיעה מינית בשלב כלשהו, זה נובע מפגיעות - -

הרבה פעמים אבל לא תמיד.

כן, לא לכולם אבל ברובם זה מגיע ממשהו הרבה יותר קודם, שאם היו מטפלים בו כמו שצריך זה לא היה מתפתח לדרגות כאלה. אנחנו מכירים את הסטטיסטיקה שמדברת על 1 מתוך 4 שמתה בשלב הדבר הזה. זה משהו שהוא באמת מציל חיים, צריך לטפל בזה וצריך לטפל בזה ובזה אני מסיימת, באמת בצורה הוליסטית. התקציב מאוד חשוב, מאוד חשוב התקציב ולבנות עוד מסגרות. אבל זה לא רק התקציב, זה טיפול הוליסטי שמתחיל בקהילה שגם לה יש חלק בסטיגמות כמו שאמרת, באפליה. זה ממשיך לרצף טיפולי שצריך להיות רצף של כל השלבים של הטיפול. וכמובן ולא פחות חשוב זה חיזוק המשפחה. המשפחה לא מקבלת מספיק, במדינות רבות בעולם למשפחה יש מעמד חוקי, במדינת ישראל לא. המשפחה ברוב המקרים גם אצל אנשי המקצוע, לצערי, כמובן הרוב הוא בסדר אבל יש הרבה כאלה שהמשפחה היא בעצם מפריעה והיא מקלקלת, היא גורם מפריע לצערי והיא חלק גדול מהבעיה. וזה כל כך הפוך, המשפחה היא חלק גדול מהפתרון וצריך לתת לה מענים גם בחקיקה וגם בעזרה יומיומית, וגם בתקציבים. צריך לשים את המשפחה, בעייני שם זה מתחיל, השינוי צריך להתחיל משם ואז באמת עוד חזון למועד, אבל משם אני רואה את ההתחלה של הפתרון ולא כבעיה. תודה.

תודה. שימי תבורי אני רוצה לעבור אלייך לכמה מילים ולפני כן, כן לומר ולהתייחס לדברייך שאני מברכת אבל שסוף סוף יש ועדה כזו ששמה אל מול העיניים שלה את הנושאים האלה ושבוע אחר שבוע דנה בנושאים של בריאות הנפש ומביאה אותם לקדמת הבמה ולא מוותרת ומאתגרת את המערכת. ואני מברכת על זה שלראשונה שר האוצר שם סכום כסף גדול. גם בחוק ההסדרים והתקציב שאני העברתי כאן בוועדה בקאפ למיטות, וגם בתוך תקציב אישי לתוך המקום הזה של הפרעות אכילה שלא היה בעבר.

לא, המיטות הפסיכיאטריות ירד הסכום שלהם, בעוד בכל המקומות האחרים זה עלה, המיטות הפסיכיאטריות מקבלות פחות כסף ולכן בית החולים נראה כמו שהוא נראה.

אז אני רק רוצה לומר שאני גאה שסוף סוף יש תוכניות שייבנו, אחרי שנים של הזנחה ושל דחיקת הנושא לקרן זווית. וצריך לומר, שם זה היה, לא דיברו על זה, לא טיפלו בזה, לא קמה כאן חבורה של חברות כנסת ששמות את זה בקדמת הבמה והחליטו שהן נוגעות בנושא הזה ומביאות את זה לכולם כאן. אני כן חייבת לומר שדווקא אני שבאמת הייתי מתעמלת וספורטאית בעבר ולמדתי את זה גם בתואר הראשון וגם בתואר השני שלי בווינגייט, וראיתי למול עיני כמה התופעה היא רחבה, היא משמעותית, כמה המשקל הוא משפיע וכמה החינוך הוא חשוב. והתקציב הזה לתוך מערכת החינוך ולהכשרות, הוא קריטי ומשמעותי. צריך לומר שמי שיש לו ומתמודד עם הפרעת נפש או איזושהי התמודדות נפשית כזאת או אחרת, מהרגע שנזהה אותה עד שהוא יראה רופא ייקח זמן. כמה זמן לוקח לנו לראות היום רופא משפחה מרגע שאנחנו מרגישים שאנחנו חולים? תוך שבוע גג אנחנו אצל רופא משפחה. זה מה שצריך להיות גם במחלה הזאת, היא מחלה ככל המחלות. צריך לפתוח את זה, צריך לאפשר לרופאי המשפחה לזהות, לטפל. הקהילה היא קריטית וחשובה, לא צריך לחכות לפסיכיאטר שיזהה ויאמר. צריך שכבר רופא המשפחה בשלב המקדים יוכל להפנות לפסיכולוגיה ציבורית ולפסיכותרפיסטים בקהילה כדי שיוכלו לתת את המזור ואת המענה.

דרך אגב, מאוד מסוכן לשלב פסיכיאטר עם הפרעות אכילה. יש הרבה מאוד פסיכיאטרים שלא מבינים כלום בהפרעות אכילה.

הפרעות אכילה זאת נישה שצריך באמת להתמחות בה.

Specialist, אנשים מומחים שמבינים בהפרעות אכילה. לא איזה פסיכיאטר שאומר 'אברבנאל'. מה ילדה עם אי ספיקת כליות סופנית והפרעת אכילה צריכה לחפש בין מיטות של חמש חולות באברבנאל? זה היה אסון, זה היה אסון מה שקרה לנו לפני שש שנים. אני באתי כמו רוח רפאים ומזל שהייתי אפוטרופוס, מצאתי ילדה במיטה עם סליחה על הביטוי, ארבע מופרעות שהפחידו אותה. צריכים לדעת איפה לשים את הבנות שלנו. לא להיפטר מהן 'טאק-טאק' למחלקה הפסיכיאטרית, מקום ראוי. עכשיו שימי.

שימי בבקשה.

טוב, שלום לכולם, אני לא באתי להרצות אבל - -

באת לשתף מהמקום האישי.

כן, אני קודם כל מאוד שמח שקמה הוועדה הזו ואני מקווה שהיא תמשיך לא כמו שהייתה לנו ועדה לפני שלוש שנים, היינו פה ישבנו באותו מקום ושום דבר לא קרה. אני מאמין ומאמין בכם שתהיה הצלחה ותפתחו עוד כמה מחלקות בכמה בתי חולים בארץ ושישו ושימחו. מילים בקשר ליהודית, אני חייב לספר שאני שש שנים נמצא בבית הזה איתם ובאמת אומרים לביאה, אני אומר היא גם לביאה והיא גם אריה והיא כל דבר, והיא נתנה את כל החיים שלה למען 16 שנים, למען הילדה הזו. אני מקווה שמפה יצא מתוק כמו שאומרים.

תודה שימי.

ולמרות שאני לא באתי לתקן את העולם ולא לשנות סדרי בראשית.

אנחנו משתדלים לעשות פה תיקון עולם.

אני מקווה שיהיה פה שינוי.

תודה רבה לכם. אנחנו חייבים לעזוב כי קארין עייפה.

תודה, תודה למשפחת תבורי, תודה לקארין וליהודית.

אני רוצה לומר לכולכם תודה על הוועדה, באמת זה היה מאוד חשוב לי, מאוד.

אני רק אצא להגיד להם שלום ואני חוזרת לכאן. אני רק מלווה אותם. טטיאנה את יכולה בבקשה.

תודה רבה למשפחת תבורי ואנחנו נמשיך את הדיון. נמצאים איתנו בזום עוד אנשים נוספים שרצו להביע את דעתם ולספר סיפורים מהניסיון האישי שלהם. אני מבקשת להעלות את עדי ברקן שנמצא איתנו בזום.

צוהריים טובים.

צוהריים טובים. אם אתה יכול להציג את עצמך, במה אתה עוסק ואיך אתה קשור לנושא.

אני עדי ברקן, במקור אני צלם אופנה, אני הייתי אחד מאלה שאומר לבנות 'את יפה, רק תורידי ארבעה קילו מהישבן'. הבנתי שטעינו, שלקחנו את עולם היופי למקום רחוק מדי, דוגמניות רזות מדי. ואז הגיעה הטכנולוגיה של הפוטושופ וזה לא הגיע רק אלינו, זה הגיע גם למעצבי האופנה שרצו מראש להבליט את הבגד שלהם וזה בא על חשבון הבגד והבנתי שכשאני אומר למישהי להוריד את הארבעה קילו במשקל, זה כמו שאומרים בשפת הרחוב, אשכרה לשלוח אותה להתאבד. הקמתי עמותה לשם כך בשנת 2025, עמותה שנקראת simply you שחרטתי על דגלה שתי מטרות. מטרה אחת, לשנות את אידיאל היופי כי משם מגיעות הבעיות של דימוי גוף, ודבר שני זה לשנות את הטיפול והגישה בבעיות של דימוי גוף, ואני בכוונה שם סימן קריאה, הפרעות אכילה, סמים, התאבדויות וכן הלאה. כי הפרעות אכילה, לא כל מי שסובל מהפרעות אכילה מגיע מעולם של דימוי גוף ופה אנחנו מתבלבלים.

אני מכיר את המחלקה להפרעות אכילה משנת 97', ליוויתי את אחת הדוגמניות באותן השנים שהגיעה מהעולם האפל הזה וכשישבתי איתה כשהיא קיבלה את הטיפול, ישבתי עם שאר הבנות, שאר שבע או שמונה בנות שהיו שם מאושפזות ותחקרתי אותן. רציתי לדעת למה הן הגיעו לשם, איך הן מתכוננות להחלים, מה הן חוות שם. שמתי לב שנערה אחת עברה אונס, היא סיפרה לי על הטראומה שהיא עברה, הבנתי, והיו שם שתי בנות שבסך הכל רצו לקום בבוקר לעמוד מול המראה ולאהוב את עצמן, והן לא אהבו. ואז הבנתי שלי התחילה איזו שרשרת חיול שאנחנו כעולם האופנה יצרנו, וזה הגיע למצב שהצעירות לא אוהבות את עצמן. ראיתי, לא יכולתי לעשות יותר מדי כי אני צלם אופנה, אין לי say גדול מדי, אבל המשכתי ללוות את אותה נערה והצלחתי להכיר עוד בנות כי שמתי לב שאותן בנות שהכרתי בפעם הראשונה אחרי שלושה חודשים לא היו שם.

ואחרי שמונה או תשעה חודשים מצאתי אותן עוד פעם והתחלתי לשאול את השאלה, אם הן מגיעות לפה ויוצאות הביתה, למה הן חוזרות עוד פעם? אבל עולם האופנה קרא לי והייתי חייב להמשיך איתו. יום אחד אחת הבנות שהרימה אלי טלפון ביקשה את העזרה שלי, לדעת באמת איך היא נראית. אני חושב שמהעולם שאני הגעתי הצלחתי לנפץ לה את המחשבה בעצם איך היא אמורה להיות וליוויתי אותה במשך שנה או שנה וחצי. והצלחתי, הצלחתי כי היא חזרה לקהילה והבנתי מההורים שאחר כך היא התגייסה לצבא והכל טוב ויפה. הבעיה הגדולה שהסיפור הזה הגיע למדיה והמדיה הגיעה לערוץ 1, הייתה אז תוכנית של ערוץ 1 של מיכל זוארץ והיא הזמינה אותי. במהלך הריאיון היא הזמינה את אותה נערה שכביכול עזרתי לה להינצל, לספר את הסיפור שלה. התוכנית שודרה ביום שישי בערב וביום ראשון בבוקר היו כבר במשיבון הפנימי שלי בסטודיו 174 פניות של 'עדי ברקן תציל אותי'. הייתי בטוח שיגאל שילון עשתה לי מתיחה. הזמנתי את ה-20 הראשונים כדי לדעת מה קורה. חיילים וחיילות ישבו שם, שאלתי את החייל 'על מה אתה מדבר?' הוא אומר לי 'אני רוצה לקום בבוקר עדי, לעמוד מול המראה ולהרגיש שסבבה לי'. שאלתי אותו 'מה זה נקרא סבבה לי?', ואז הוא מצביע על הפוסטרים שמופיעים אצלי בסטודיו שכולם עברו פוטושופ.

הבנתי שזה משהו הרבה יותר רחב, באותם שנים היה את שר הבריאות דני נווה, הרמתי טלפון ונסעתי לפגישה. ישבו כל הפסיכיאטרים, כל המומחים מולי, הסתכלו בסקפטיות כמובן, בציניות ענו לי וכשאמרו לי 'עדי, אם זאת בעיה חברתית וזה דימוי גוף שאתה מדבר עליו ואנחנו לא יודעים על מה אתה מדבר, כי בהפרעות אכילה צריך להיות משהו רגשי ואתה מדבר על משהו הרבה יותר שיטחי, אז לך תפתור את זה לבד'. הגעתי לסטודיו ואז כבר הייתה שם הצפה לא של דוגמנים ודוגמניות, אלא של בנים ובנות שלא אוהבים את עצמם. מאותו היום אני שם, אני מלווה וליוויתי מאות מקרים, חלק מהם גם מתו לי בידיים. קודם כל צריך לעשות הפרדה, והיו פה דוקטור שדיבר פה לפני כן ודיבר על עולם היופי. אני זוכר שלפני 20 שנה ישבתי פה בכנסת באין ספור ועדות ואמרו לי הפסיכיאטרים המומחים הגדולים 'עדי, אין דבר כזה מישהי שרוצה לרדת במשקל ומגיעה להפרעות אכילה'. אוקיי, אתם אומרים, אתם יודעים, אמרתי 'תקשיבו, אולי כדאי שתפתחו את התריס, תציצו, אולי בכל זאת נולד משהו חדש שאתם עדיין לא מכירים. אולי ב- - - זה עדיין לא מופיע. מכיוון שאני בא מעולם האופנה כמובן שביטלו אותי וחסמו אותי וניסו להשתיק אותי, אבל אני המשכתי עם שלי.

קודם כל אני חייב להתחיל, כי התפרצתי כי אני מדבר מהבטן ולא מהראש, אני רוצה להגיד שני דברים. אני נמצא בוועדות האלה מסוף שנת 98'. אין ועדה שלא הייתי, אין חבר כנסת שלא ישבתי איתו. כל חברי הכנסת שביליתי איתם ב-22 שנים האחרונות חיפשו את יחסי הציבור. שמעו על הפרעות אכילה, חיפשו את הכותרות בעיתון. לי היו שתי זכויות, זכות אחת לגייס את לימור מגן כשהייתה בת 18 לעולם היופי, להעלות קצת את הייחוד של אותן דוגמניות, ולי הייתה הזכות לגייס אותה גם להפרעות אכילה. כשלימור מגן נבחרה, כשהיא פתחה את ההודעות שלה בוואטסאפ ההודעה הראשונה הייתה שלי. 'אל תחפשי שום אג'נדה, אני לוקח אותך לעולם הכי אפל'. לקחתי אותה למקומות הכי אפלים שיש, לא אלה שמצטלמים במחלקות, לאמת. ולימור מגן יודעת בדיוק מה זה דימוי גוף ומה זה הפרעות אכילה. אתם יכולים לשים גם 200 מיטות בכל מחלקה.

כן כי היא מגיעה מהעולם הזה, נכון.

לאיתן גור, לסורוקה, זה טיפה בים. הקטסטרופה נמצאת בחוץ, כי בפועל במחלקות אתם מצילים אותם אבל הטיפול הוא לא שם. אתם משמינים אותן, הן מגיעות הביתה, עומדים מול המראה ורוצות למות. שם צריך להיות הטיפול ושם צריך לשים את תשומת הלב. אז עשינו כמה פעולות, הזמנתי את כבוד שרת החינוך הגברת שאשא ביטון קודם כל לראות את ההרצאה שלי ולראות את החומרים והסכמנו פה יחד שכל ילד וילדה בגילאי 12-18 חייבות לשמוע את החומרים האלה. אתם מדברים איתם על סמים, אתם מדברים על אלכוהול, על מה אתם מדברים איתם?

מגיעים לפעמים מתוך ייאוש ואחת הסיבות יכולה להיות דווקא אי שביעות רצון מדימוי גוף.

תפרידו את שני הדברים, זו גם הסיבה שקארין באומן שאני מכיר כבר 12 שנה, כואב לי להגיד, יכול היה להיות אחרת כי קארין באומן הגיעה מעולם היופי, היא לא יכולה להיות עם בחורה שנאנסה באותו חדר. ילדה בת 12 שעברה שיימינג בבית הספר לא יכולה להיות בבית חולים עם ילדות שעברו טראומה, זה לא יעבוד, הן לא יחלימו. הילדה בת ה-12 תהפוך להיות כרונית, ומה, אתם יודעים טוב מאוד על מה מדובר. אז גם אם תוסיפו 200 מיטות ולימור הוסיפה 200 מיטות, הכל טוב ויפה. בואו קודם כל נראה - -

צריכה להיות גישה מערכתית, נכון.

אני נמצא בבתי הספר, אני נפגש עם 5,000 בני נוער בחודש, אתם לא יכולים לספר לי סיפורים. אני שואל שלוש שאלות, מי קם בבוקר עומד מול המראה ואומר 'סבבה לי'? לפני 20 שנה זה היה 78% מהבנים ו-48% מהבנות, היום זה 22% מהבנים ו-7% מהבנות. ואז אני שואל את השאלה השנייה, מי אוכלת ארוחת בוקר? הן צוחקות לי. ואז קמה ילדה בת 14 ואומרת לי 'עדי, אני אספר לך, אני לא אוכלת ארוחת בוקר באופן קבוע, לא אוכלת בכלל. אבל אני מגיעה ב-13:00 בצוהריים מורעבת, רוצה למות ואז מה אני עושה? אני לוקחת את השניצל שאמא הכינה לי, מכניסה למיקרו מחמם ואז מגיעה אמא שלי, מאיפה אמא שלי מגיעה? מהסופר. איזה סופר עדי? של זארה, של קאסטרו, כי אמא שלי מידה 28 והדבר הראשון שהיא עושה, היא שמה את הג'ינס עומדת מול המראה ואומרת 'שגית, איזה יופי יושב הג'ינס על הטוסיק של אמא'. מה אני אמורה לעשות עם שניצל עדי?' אתם מבינים מאיפה הבעיה? זה כבר דור שלישי, זה סבתא מעבירה את הבעיה לאמא והאמא מעבירה לנכד. הבעיה הרבה יותר עמוקה מהפרעות אכילה. אתם צופים 30,40 אלף? מה אתם עושים צחוק? 30-40 אלף אולי עומדים בתורות למחלקות. יש ילדות אצלי בעמותה עם 31 קילו שאיתן גור מסרב לתת להן פסיכולוגית כי היא כרונית. ומי הפך אותן לכרוניות? המערכת הפכה אותן לכרוניות. אז תעצרו שנייה אחת, תסתכלו יותר רחב, כי זה לא כל בית רביעי, זה כל בית שני. וזה לא רק בנות זה גם בנים, וזה לא גיל 15-16, זה גיל 11, תתעוררו.

אתם מדברים איתי על קורונה? על מה אתם מדברים איתי? אתם יודעים כמה מתים, עזבו נפשית שזה מוות נפשי טוטלי, אתם יודעים כמה מתים בפועל? אבל מה מקטלגים אותם, זאת התאבדה, זה לא הפרעות אכילה, אני בדקתי. זאת מתה מסמים, זה לא הפרעות אכילה וזה לא דימוי גוף. חבר'ה תתעוררו, אנחנו בשיא מגיפה עולמית. בעולם המערבי יש 300 מיליון איש שסובלים מדימוי גוף והפרעות אכילה. 10% מהם ימותו, תעשו חשבון מה זה מגיפה, אתם לבד יודעים. אז בואו תעצרו שנייה אחת, נעשה פאוזה, נכניס את זה למערכת החינוך. הצעתי סדנאות לגברת השרה שאשא ביטון, אני מקווה שתוך חודש או חודשיים נהיה שם. ובואו פעם אחת תהיו זבוב על הקיר ותראו את הבעיה האמיתית, כי כולכם מדברים נחמד אבל בפועל שום דבר לא יקרה. עוד 10 מיטות, עוד 20 מיטות ובעוד שנה-שנתיים אנחנו נהיה בעוד כמה אלפי לוויות.

נכון מאוד עדי, תודה רבה. נכון מאוד. אני רוצה להוסיף גם בפני הוועדה, הנאום הראשון שלי, נאום בן דקה בכנסת כשנכנסתי לפני חצי שנה דווקא הקדשתי אותו לנושא הפרעות אכילה. דיברתי עם אחת האימהות שמתמודדת עם נערה שסובלת מהפרעות אכילה ואז נחשפתי לנתונים נוראיים, אז הזמנתי נתונים מהממ"מ שלנו, לקבל נתונים וסטטיסטיקות מי סובל ואיפה יש ואיך נותנים טיפול. וראיתי שהתמותה מהפרעות אכילה ב-5% יותר מהתמותה ממחלות אונקולוגיות. זהו, אז בחזרה לעידית יושבת ראש הוועדה.

אני חייב עוד משהו אחד.

שלום וסליחה, אני רק יצאתי ללוות החוצה. כן. עדי אני איתך, שומעת.

כן, גורם המוות מספר אחד בגילאים 15 או 16 עד 21, זה אנורקסיה. מישהו מדבר על זה? מישהו יודע על זה? בואו נלך קצת יותר רחוק. אני יודע מנתונים שמגיעים אלי, בתל השומר מתאשפזים בערך בין 300 ל-400 בשנה, כמה מחלימים? כמה יוצאים מזה בפועל? הדלתות מסתובבות, אבל בפועל שום דבר לא קורה. בואו נדבר תכלס, בואו נדבר באמת, אני רואה אותן, הן הופכות להיות כרוניות. כמה בנות באמת מגיעות לאשפוז ויוצאות הביתה לקהילה? ובקהילה עוד פעם אני אומר לכם, זו הבעיה הרצינית. מסגרת ביניים לא קיימת, לא 30 עמדות, גם 300 עמדות לא יעזרו.

נכון.

והדבר הכי חשוב, לקחת אנשים שמגיעים מעולם אחר ולא לקחת פסיכיאטרים לטפל בבעיות דימוי גוף. הפרעות אכילה לאנשים שמומחים בהפרעות אכילה, דימוי גוף זה שפה וגישה אחרת. אני אין לי שום תואר, אבל יש לי חמלה, שפה וגישה וזה מספיק בשביל זה.

יפה, אהבתי את החמלה, שפה וגישה. והחמלה, השפה והגישה האלה צריכים להיות בתוך מערכת החינוך. אתה יודע, אני אומרת, מלמדים את הילדים שלנו כל כך הרבה דברים כל הזמן ונותנים להם כלים, ואני חושבת שאלה הכלים החשובים ביותר לחיים, לייצר את החוסן הנפשי הזה שבעצם מאפשר. אני כן רוצה לתת, לפני שאנחנו עוברים למשרדים המקצועיים שאני אשמח שיציגו לנו את פועלם בנושא. הם יודעים שאנחנו מאתגרים אותם כל העת ואני רוצה מראש לומר להם תודה רבה כי אני חושבת שהם לא חשבו שתהיה כאן ועדת בריאות שכל היום תזמן אותם וכל היום תאתגר אותם. באמת הפכנו להיות מאין חברים, אנחנו חברים בלי קשר אבל אנחנו הפכנו להיות משפחה אם אפשר לומר. ציפי מבית החולים מעייני הישועה, בבקשה.

תודה. דבר ראשון, אני חושבת שעצם הקיום של הוועדה זה בעצם להתחיל להעלות את השיח על הנושא ולהפסיק להסתיר אותו מתחת למה שקורה. אני מאוד התרגשתי מכל הסיפורים האישיים שהיו פה ואני באמת נפגשתם איתם כל היום. והחלק היותר עצוב שאני נפגשת עם אנשים שאין לי דרך לעזור להם. שמתקשרים ואומרים 'בבקשה, אחיינית שלי, הבת שלי'.

ציפי, תספרי לנו מה הזמן של התורים של ההגעה?

היום אנחנו בעצם מנסים לעשות איזשהו רצף טיפולי בתוך בית החולים, יש לנו מעט מיטות, פתחנו גם טיפול יום. יש לנו טיפול יום מקוון שזה אחד הנושאים שהייתי רוצה לחשוב שאולי יוקצה לזה כסף בכסף שמיועד להפרעות אכילה, כי זה נותן מענה מושלם. עשינו על זה מחקר בזמן של הקורונה - -

לימור, בסופו של דבר מי שצריך טיפול מידי לא יודע לקבל אותו והרבה דברים יכולים היום להיות מקוונים ויש להם רעיון מהמם - -

עשינו טיפול יום מקוון בזמן של הקורונה, כתבנו על זה מחקר שהתפרסם בהרבה מקומות גם בחו"ל והוכחנו שבעצם תשע בנות שהיו מוחזקות בזמן של הקורונה בהפרעות אכילה באשפוז יום מקוון, החלימו בצורה יותר טובה מאשר אשפוז פרונטלי.

הן מקבלות למעשה טיפול באמצעות הזום והטלפון עם אנשי מקצוע. כן זה משהו שאנחנו לגמרי רוצים לייעד את התקציבים לנושא הזה גם.

וזה תקציבים הרבה יותר נמוכים.

וזה גם יכול להיות בפריסה גדולה יותר.

נכון, אנחנו לקחנו, בגלל שמדובר על אוכלוסייה חרדית או דתית ופחדנו בחלק הטכנולוגי, פשוט שלחנו עם אופנוען לבתים האלה אייפדים, הם יהיו מעוקרים מתוכן חוץ מהאפליקציה של ההתקשרות עם המחלקה ו-6-7 פעמים ביום התקשרה איתם המחלקה. פעם דיאטנית, פעם רופא, פעם אחות, פעם פסיכולוג. היו תוצאות מדהימות וגם בפרק זמן הרבה יותר קצר. ומה שדיברו כאן על המשפחה, זה מאוד נכון כי בעצם המשפחה הפכה להיות החלק המרכזי של הטיפול כי הטיפול קרה בבית וכל אנשי המקצוע היו בעצם הליווי. זה יכול להיות באיזשהו הפתרון, גם קל יותר, גם מהיר יותר, גם זול יותר.

ובסוף יפתור גם את עמדות האשפוז - -

השאלה אם מגיעה אמא ואומרת 'יש לי בת עם הפרעות אכילה' וכבר כשאמא אומרת את זה, תקשיבו יש לה כבר בת עם הפרעות אכילה, כי כשזה עדיין בסימני שאלה הן לא אומרות את השם. אני לא יכולה להגיד לה 'אין לי מענה'. אני חייבת לתת איזשהו מענה ובשביל זה אנחנו מייצרים מתחת לאדמה כל מיני רעיונות של מענים כשאחד המענים גם החסרים, כשאתה יודע שזה בין הדברים, לא יודעת אם חשבו על זה כנקודה, איזשהו מוקד, מוקד שיענה לאימהות האלה שמתקשרות ואומרת 'אז מה אני עושה? אני לא ישנה בלילה'. אם יהיה מוקד שיאיישו אותו אנשי מקצוע ובאיזושהי תורנות עם שילוב של כמה זה, זה יכול להיות אחד המענים. אנחנו היום כעיקרון זמן ההמתנה שלנו הוא תשעה חודשים לקבלת טיפול.

עכשיו לימור, מה קורה בזמן של תשעה חודשים לטיפול? זאת אומרת עד שהיא הגיעה כבר, קלטה או קלט שמשהו לא בסדר, לקח כמה חודשים - -

הם רוצים טיפול ומחכים.

בסוף כשכבר מגלים ורואים, זה קצת בואו נגיד את האמת, כבר נכנסו למצב שהוא פחות טוב לטיפול, תשעה חודשים זה אומר שאנחנו הפסדנו את הרכבת.

נכון, עידית את צודקת וזו הסיבה שבסופו של דבר אנחנו נסית חלק מהתקציב שהיה מיועד למיטות ולעמדות יום, לנושא של טיפול בקהילה. שזה בדיוק הדברים שאת מדברת עליהם, זה יהיה גם לעניין של הכשרות נוספות של תזונאיות, עובדים סוציאליים וכל הנושא הזה. הנושא של המענה טלפוני זה רעיון מצוין שאני עכשיו גם - - - אבל אנחנו לגמרי נסית חלק מהתקציבים לטיפול בקהילה כדי באמת למנוע את הצורך בכלל בלהגיע למיטות אשפוז.

נכון, כי באמת כמו שאמרו כאן כמה, יוסיפו עוד 100 מיטות אשפוז, אנחנו במספרים כל כך רחוקים ממה שחסר.

אבל את יודעת מה מדהים אותי ציפי? שהמספרים כל כך רחוקים - -

אני יכולה להגיד לך אבל שאף אחד לא יחכה באמת תשעה חודשים, כי אימהות, תקשיבו כמו ש-, הן נלחמות והן נכנסות אלינו דרך מחלקת ילדים. יש לנו מחלקה לטיפול נמרץ במעייני הישועה, שש מיטות, 50% בדרך כלל מאוישות על ידי הפרעות אכילה.

נכון. אבל אני רוצה להגיד לה מה מפריע לי ציפי - -

ההורים ילחמו על הפתרונות, אבל לא על הנכונים.

נכון.

אנחנו צריכים לחשוב כאנשי מקצוע איך אנחנו הופכים את הפתרונות האלה לנכונים ומבריאים ומחלימים.

אני רק שואלת את עצמי ציפי, איך יכול להיות שבאמת החוסר הוא עצום כל כך, המענה, כמה מיטות יש להם? לימור, אם את תשמעי כמה מיטות יש להם בכל מחלקה, 11. כאילו בואי, זה באמת לעג לרש. עכשיו כשבסוף בית החולים מעייני הישועה מבקש לפתוח עוד מיטות ורוצה לפתוח עוד מיטות, ואומר 'אני רוצה לתת מענה' אז יש חסימה. זאת אומרת, זה עניין תקציבי ועניין כזה או אחר. עכשיו, כמה יעלה לנו בסופו של דבר לטפל במי שלא יטופל בזמן? ומי שלא יגיע אליו מזור? ואנחנו מדברים כאן על שילוב של הרבה מחלות גם ביחד, צריך לומר שברגע שמתחילים להתכנס לסחרור בהפרעות אכילה ותזונה, זה מתחיל להשפיע על היבטים אחרים רפואיים. וישבה כאן קארין ודיברה על כבד ועל כליות ואי ספיקה. תשמעו, בסופו של דבר זה אירוע טראומתי. לא יכול להיות שאני נלחמת למען מעייני הישועה לפתיחת מיטות שהם רוצים כשיש 11 מיטות והם בפועל נתנו שימושים של כמה? ונאלצו לרדת בהם.

לא, אנחנו רצינו לתת 30 למחלקה של הפרעות אכילה, שזה גם כלום כי גם זה צוואר בקבוק, הן נכנסות והן לא יוצאות אחרי שבוע, הן חצי שנה אצלנו באשפוז.

ואני יכולה לומר שזה משהו שאנחנו הבטחנו גם בחוק ההסדרים ובהתחשבנות שאנחנו נאפשר ואנחנו נסייע פה למעייני הישועה. ואני אומרת את זה מכאן, שאני מצפה ממשרד הבריאות ומשרד האוצר לעמוד בהתחייבות הזאת, אנחנו נלחם עליה ביחד איתם ביתר שאת, גם כשיבואו אלינו כל מיטות האשפוז פה לאישור ואני יכולה לומר שהיה צריך לפתוח את זה כבר אתמול וכמה שיותר מהר. אנחנו ממש, ציפי, אנחנו לא נוותר, אנחנו לא רוצים להגיע עד לסוף השבוע הזה בלי שיש לנו אמירה, או היום בכלל בתוך הוועדה, כמה מיטות אנחנו מצליחים לפתוח. אותו דבר בשניידר, יושבות שם באמת רופאות מדהימות שעושות עבודה מדהימה עם בני נוער יקרים שזה מציל את חייהם, את יודעת, חד משמעית, ונלחמים על מיטות.

תראי, משרד הבריאות יצא בקול קורא בעקבות התקציבים כדי שבתי החולים יפנו ויגידו כמה מיטות אשפוז תוספת הם צריכים. אני חייבת לומר שיש בתי חולים כמו רמב"ם בחיפה למשל שאין להם מקום והם לא היחידים. הם רוצים מיטות אשפוז ואין להם מקום פיזית.

בסדר, אז יש מקומות שיש בהם מקום - -

לכן אנחנו נשב על הנושא של הבקשה כי בינתיים אני חייבת לומר שקיבלנו כרגע פנייה מאסף הרופא גם, ומשיבא ואנחנו נוסיף את מעייני הישועה.

עכשיו אני כן יכולה לומר שלא יכול להיות שבאמת נערות או נערים מתמודדות ומתמודדים, יחכו לאבחנה פסיכיאטרית כדי להתקדם הלאה בטיפול, כי גם לפסיכיאטר היום יש תור חבל על הזמן וגם בפרטי אפילו, עזבי שזה עולה יקר, גם בפרטי. אני בעד לפתוח את זה לרופא משפחה שיוכל לתת אבחנה ראשונית ולתת אופציה ללכת - -

רופא ילדים גם.

כן, רופא משפחה וילדים, ולתת אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיסטי מיידי. לא צריך אבחנה של פסיכיאטר כדי להפנות לא לפסיכולוגיה הציבורית ולא לפסיכותרפיסטים ולא לאף מטפל אחר. זו המלחמה שלנו כרגע מול משרד הבריאות, שאנחנו מבקשים לעשות את זה. מנהלת הוועדה ענת אני מבקשת שזאת תהיה דרישה, אין שום בעיה, ואם צריך לעשות הכשרה לצוותים רפואיים זה הזמן ועדיף מאוחר מאשר אף פעם כי זאת כבר מגפה שקטנה ששטפה את המדינה שלנו. ציפי מה עוד את יכולה להוסיף לנו?

אני גם אוהבת שהשתמשתם במילה 'מגיפה'. אני חושבת שברגע שזה מוכרז כמו מגיפה לאומית - -

זו המגיפה השקטה שהתעצמה עם הקורונה.

מצב חירום, כמו שידענו להתכנס כשיש מגיפה כמו קורונה, כמו מגיפה לאומית אז אנחנו עכשיו בשיח הזה ובאמת היא לא מבדילה בין דת, גזע, אפילו מספר הבנים הולך ועולה. נגיד לנו אין טיפול לבנים כי אין לנו מקום, אבל היום אחת לשישה זה בן.

נכון, כן נכון.

זאת אומרת ואיפה הם מטופלים?

ואין מסגרת שמותאמת, צריך לומר, לקהלים ולמגזרים וגם את יודעת, היינו בבתי חולים של החברה הערבית וראינו כמה מיטות יש שם וזה כלום, זה לא משהו שבאמת אנחנו יכולים לאפשר אותו היום, בטח לא ב-2022. וההכשרות גם של פסיכולוגים בתחום של הפרעות אכילה, צריך לומר את זה. ציפי אנחנו נסייע יחד איתכם, צריך לומר שמי שעדיין, לימור, לא ביקר במעייני הישועה - -

אנחנו רשמנו להגיע אליכם, אנחנו בסבב, כל שבוע אנחנו בבית חולים אחר.

אני מבקשת גם מכל אדם במערכת הציבורית, זה מרגיש כאילו יש למי לתת יד כי זה מאבק כל כך קשה שכמו שאמרו את זה כאן, אי אפשר לעשות את זה לבד.

נכון. והסכום כמובן צריך להיות מנותב. אני באמת מזמינה אותך לימור.

כן, כן, אמרתי, אני כל שבוע בבית חולים אחר בסיור ואנחנו מוסיפים אתכם.

את תראי איזו מחלקה מיוחדת, איך זה נראה, איך הביאו את זה הלכה למעשה באמת ברמה הכי גבוהה שיש, ואת לא תביני איתי ביחד למה לא משחררים שם עוד מיטות. אני הייתי אומרת מי שעושה את זה טוב, שימשיך לעשות את זה טוב. קחו עוד מיטות, ואגב כמעט כל מי שנוגע בתחום הזה באמת משתדל ועושה את זה טוב, כמו שצריך, וצריך פשוט לשחרר מי שיכול להוסיף, כי כמו שאת אומרת יש כאלה שרוצים ואין להם איפה. צריך לומר, זה גם צריך להיות בתוך בתי חולים כללים וכמו שזה נעשה במעייני הישועה שבסוף אם יש מישהי שלא מרגישה טוב אז יש לאן להפנות אותה ולהביא אותה. לרוב בתי חולים לבריאות הנפש ובתחום של הפרעות אכילה נמצאים ככה באיזה גם קרן זווית ופינה בשמות של עלומי ם למיניהם. לא, בואו ניתן לזה שם, שם יש גם טיפול - -

אתם צריכים לשמור על הפרדה גם, פסיכיאטרי כללי ולבין הפרעות אכילה.

כן. האמת היא ששם יש טיפול מאוד יפה שגם יש חדרי המתנה שלא רואים את המשפחה ואת מי שבא לקבל ויושב.

אל תגלי לה את הכל, היא תבוא לסיור ותראה.

אני אגיע.

בדיוק, אבל הדברים האלה צריכים להיות בהתאמה, אין מה לעשות. צריך להתחיל להשקיע בזה וכמה שיותר מהר. נמצאים איתנו כאן ממשרד הבריאות וממשרד הבריאות גם נמצא איתנו ד"ר יובל רווה וכאן נמצאת איתנו פרופ' רונית אנדוולט שבאמת כבר הפכה להיות חברה שלנו, מנהלת אגף התזונה. מי מכם מציג?

אני אציג רק את המניעה והם יציגו את הטיפול.

אוקיי.

אז קודם כל תודה.

רונית תקרבי את המיקרופון אלייך. רונית תציג את שלבי המניעה, מה נעשה היום בתחום של המניעה. בבקשה.

אני אתחיל את מה שנעשה, מתחיל להיעשות, אני לא אציג יותר מדי דברים כי יש עוד הרבה עבודה לעשות כמובן. קודם כל אני מברכת על הדיון היום ואני מברכת את חברת הכנסת לימור על כל מה שנעשה פה. אני יודעת שאגף לבריאות הנפש עושה עבודה מדהימה. ואני רוצה לדעת על המניעה, הנושא הזה עלה כאן גם מעדי ברקן וכולי, אני הכנתי מצגת אז יש שם איזה שני שקפים.

יש את המצגת של רונית?

שלחתי לוועדה אתמול או הבוקר משחר. בכל אופן, גם אם לא, זה בסדר.

לא ראינו אז מחילה, מנהלת הוועדה אומרת.

בסדר. אז אני רוצה לדבר על זה שכשאנחנו מדברים על מניעה אנחנו מדברים על מניעת הפרעות אכילה מבראשית ואנחנו מדברים על כבר בטיפות החלב לדבר על איך מזינים ילדים, גם דובר כאן על העברה בין דורית שאנחנו יודעים שהיא גם כן מורכבת. זאת אומרת, אימהות שחוו הפרעת אכילה הרבה פעמים זה עובר לילדות שלהן ואיך אנחנו מונעים את זה ממש מההתחלה, בעידוד הנקה וחשיפה למזון בריא לילדים מגיל מאוד מאוד צעיר. כשמדברים על תזונה אנחנו מדברים על תזונה בריאה ומאוזנת, אנחנו מדברים על חוסן וויסות עצמי ומיומנויות התמודדות שזה אחד הדברים החשובים. אנחנו מדברים על זיהוי מוקדם ועל דגלים אדומים, כי אחד הדברים שאנחנו יודעים, אנחנו רוצים למנוע התדרדרות של נערות ונערים עם הפרעות אכילה למצבים כרוניים וקשים כמו ששמענו כאן, אנחנו צריכים לזהות את המחלה בשלבים מאוד התחלתיים שלה ולזה יש הרבה מאוד סימנים אדומים.

הקמנו פורום של מניעת הפרעות אכילה שחברים בה הרבה מאוד אנשי מקצוע ובעצם אנחנו מתכוונים לעשות הכשרה לצוותים שונים לזהות סימני הזהרה. למשל, נערות שמגיעות עם עצירות או עם הפסקת מחזור, או כל מיני דברים שהן נופלות בין הכיסאות כי לא מזהים שזאת הפרעת אכילה וגם ההורים הרבה פעמים לא רואים את זה. וכשמגיעים כבר לאבחון זה בשלבים מאוד מתקדמים של המחלה, כשבשלים מוקדמים אפשר למנוע התדרדרות של התחלואה. גם ההכשרות שאתם מתכננים לעשות לאנשי מקצוע זה מאוד מאוד חשוב. אנחנו נפגשנו עם כל ראשות התזונה בכל ארבעת קופות החולים וכל קופות החולים מאוד ישמחו לסייע ולהכשיר את אנשי המקצוע שלהם, את התזונאים, כי הרבה פעמים מגיעים אליהם בהתחלה וצריך באמת את הידע לטפל בהפרעות אכילה. גם הרעיון של הצוותים הווירטואליים בקהילה זה נושא מאוד מאוד חשוב שבאמת אפשר יהיה לאתר מבעוד מועד את הנושא.

שחקן מאוד חשוב בכל התהליך הזה זה באמת מערכת החינוך. אני יודעת שיש כאן נציגות של משרד החינוך, יש תוכנית שנקראת "בעד עצמי" שכבר קיימת, שבנתה אותה תזונאית שמומחית להפרעות אכילה ביחד עם הצוותים של בריאות הנפש במשרד החינוך ואני יודעת שהיא מועברת, אבל הם בטח יספרו יותר בפירוט מה נעשה בתוך מערכת החינוך, אבל גם אנחנו מתעדים מהכספים של המיסוי לשתייה מתוקה לתקצב התערבות בתוך תנועות הנוער. אנחנו מדברים גם על החינוך הלא פורמלי, החינוך הלא פורמלי גם הוא יש לו תפקיד מאוד משמעותי במניעת הפרעות אכילה, וגם כמובן להורים. יש היום הרבה מאוד קבוצות הורים שנמצאות בעצם בכל מיני פורמים שאנחנו רוצים גם להדריך את ההורים וגם להתריע על סימני הזהרה, שישימו לב יותר על הילדים שלהם ואנחנו חושבים שכל הנושא של מניעה צריך להיכנס בעצם בהרבה מאוד מערכות. גם בנושא של הפרסומות, איזה פרסומות אנחנו מאשרים לפרסום. גם הפעילות של מערכת החינוך, גם הפעילות של קופות החולים, של כל מסגרות הבריאות הקיימות וכמובן הדרכת הורים בכל המסגרות. יש לנו היום עומס מאוד גדול בקופות, יש תורים מאוד ארוכים לתזונאיות וחשוב מאוד שבאמת יהיה מספיק תקציב גם לכוח אדם, כי גם השטח לא מצליח, אנשים לא מצליחים להגיע כמו שנאמר כאן קודם לכן, באמת גם לטיפול ראשוני, גם כשזה עוד לא הפרעת אכילה ואפשר אולי היה למנוע את זה מבעוד מועד.

דבר נוסף שחשוב, זה באמת הטיפול אחרי האשפוז והשיקום של הנערות האלה, שלא שמעתי שדובר על זה אבל זה גם נושא מאוד מאוד חשוב.

בואו, 30 מיליון, לכמה נראה לכם זה יספיק ה-30 מיליון? לא, אני חייבת להגיד, זה טיפה בים, 30 מיליון זה X מיטות, חאלס, כאילו די, סיימנו ולא מעבר לזה. וצריך להגיד את האמת שאני בדאגה עצומה, כי כל התוכניות שאתם מדברים עליהם הן תוכניות חשובות. מצטערת, אם שמו מס סוכר אז שיביאו את המס סוכר הזה ויטפלו בתת סוכר שאנחנו צריכים לטפל בו בסוף בתוך מערכת הבריאות ולתת אותו לטובת מערכת הבריאות. בסוף אנחנו חייבים לעשות matching לדברים האלה והאמת היא שאני חייבת לומר שצריך לראות את התקציבים. אני כן אומרת שיחד על לימור אנחנו נשב ונראה איך מייצרים לטובת הפרעות האכילה, מה-30 הזה, זה צריך להיות matching, באמת אני אומרת צריכה להיות היום החלטת ממשלה על תחום בריאות הנפש שכולל בתוכו את כל הדברים כולל הפרעות האכילה. אי אפשר להתעלם מזה, זהו, אנחנו כאילו כבר לא שם. יש את הבג"ץ שהגישה האיגוד לפסיכיאטריה ובסופו של דבר אני לא חושבת שזה משהו שאנחנו נוכל להתעלם ממנו יותר ובסוף זה כרעם ביום בהיר יכה פה וזה כבר מכה פה גלים. ולכן אני חושבת שכל התוכניות שאת מדברת עליהן, הן נהדרות ויפות אבל אם הן לא באות לידי יישום הלכה למעשה אז זאת בעיה. כל עוד אנחנו מאפשרים לילדים שלנו לשבת מול מסכי הטלוויזיה כשהם בבידוד וכשהם, בסופו של דבר בואי, אנחנו לא נמצאים, אנחנו כאן בעבודה והילדים שלנו אי שם בבית.

מה שאני רק רוצה להוסיף, שמניעה זה לא רק במגרש של משקד הבריאות.

ברור שלא, אני לא אמרתי. לכן זאת בעיני צריכה להיות החלטת ממשלה.

זה גם אחריות של מי מפרסם - -

אז אני חייבת ממש ככה להתפרץ לדלת פתוחה, ועידית גם אולי לכרוך אותך לנושא הזה. דיברה פה ממשרד הבריאות על הנושא של פרסומות. יש היום שהוא בוער ברשתות החברתיות, הנושא של הפוטושופ.

נכון.

עכשיו, יש חוק פוטושופ שהוא קיים מ-2013 ואומר שמודעות צריכות שתהיה להן הערה שבוצעה עריכה וכל זאת למה? כי נערים ונערות שיושבים היום שעות על גבי שעות ברשתות החברתיות, רואים את כל הדוגמניות ופרסומות עם הצרות ההיקפים של מידה 34-36 וזה בעצם אידיאל היופי שהם חושבים שהם צריכים לשאוף אליו והם לא מבינים שבוצע פוטושופ. אמה מה, לחוק הזה אין שיניים.

לא רק שאין שיניים, אין מי שבוחן אותו ובודק אותו. עכשיו אני אגיד לך את האמת לימור, בעיית החקקת במדינת ישראל שמחוקקים יותר מדי חוקים ואין מי - -

הינה, אז אני עכשיו רוצה אבל לכרוך אותך כיושבת ראש הוועדה - -

ואין מי שיאכוף אותך ויישם אותם הלכה למעשה, זו אחת הבעיות המרכזיות.

אז אני עכשיו רוצה לנצל את המעמד של הוועדה הזאת ולהיעזר גם בך.

כן, אז אנחנו נעזור כי אנחנו גם מגישים על זה חקיקה אבל זאת חקיקה של מנגנון פיקוח שמטיב לטובת הרבה חקיקות אחרות שהביאו כאן שאין מי שמפקח עליהם. עכשיו זה חדשות לבקרים עולה כאן בכל נושא שאין מי שמפקח על החקיקה.

אבל עידית ברשותך רק בעניין הספציפי הזה הצעת החוק שהגשתי שקבועה לוועדת שרים לענייני חקיקה ליום ראשון ואני רוצה את העזרה שלך כיושבת ראש ועדת הבריאות וכמי שכל כך כרוכה לנושא של הפרעות אכילה. הצעת החוק אומרת בעצם שיהיה מנגנון של אכיפה וקנסות לגבי חוק פוטושופ שהוא קיים. הצעת החוק הזאת נתקלה בקשיים ואני השבוע עובדת עליה באופן אינטנסיבי כדי לגייס לה תמיכה ולכן אני קוראת לך פה - -

איפה זה עומד כרגע?

זה עומד כרגע שהיא אמורה להיות בוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון ואני ממש אשמח לקבל את העזרה שלך כמי שכל כך עוסקת בנושא הזה ובהצלחה הרבה.

תודה, תודה.

תודה לך עידית.

אני גם מקבלת פה משימות, מה נראה לכם? בסדר תודה רונית. אני רוצה כן, ד"ר יובל רווה איתנו בזום?

רק הייתי רוצה להוסיף מילה לגבי מה שאמרת על תקציב ודירות שיקומיות. אחד מהדברים הכי חשובים להם הם המשך לדירות שיקומיות, זה מגיע מטעם החוק בגלל שהן מוכרות - -

חוק שיקום.

בדיוק. חוק שיקום, ברגע שחוק שיקום ייכנס תחתיו גם כמו הוסטלים, דירות שיקומיות להפרעות אכילה. הן מוגדרות עם בעיה נפשית וזכאיות לזה, אבל לא צריכים לזה כאילו לכאורה תקציב חדש, זה רק צריך לקבל הכרה. שהיום זה לא קרה אבל.

נכון. ד"ר יובל רווה מנהל מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, אתה פה מתוך משרד הבריאות, אז שוב שלום.

אז שלום, כן, מי שידבר בשמנו זה ד"ר אודי ששר, אז תאפשר לו.

אודי ששר, בסדר בשמחה. נציג בריאות הנפש במשרד הבריאות, בבקשה.

אוקיי, שלום.

שלום, מה שלומך?

בסדר, כן, כמו שנאמר we meet again בוועדת הבריאות, אנחנו מוזמנים הרבה לוועדה וטוב שכך כי יש פוקוס עלינו.

איזה אור אתה יכול לשפוך לנו בנושא הזה ומה במה אנו יכולים לסייע?

אני רוצה אולי קצת להתחיל רק מהסוף, אני רוצה כן לברך את לימור מגן תלם על זה שאני יכול סוף סוף להגיע לוועדה ולהגיד שיש איזושהי בשורה, כי בדרך כלל כולם מגיעים, אומרים כל מה שחסר, כל מה שאין לנו, סופגים ביקורת והולכים הביתה כפופים.

לא, אנחנו תמיד עובדים על זה, אל תגיד ככה. אנחנו תמיד משתדלים ועובדים.

אני כבר עם זיכרון של שבע שנים בוועדות, כן? אז אני לא מדבר על השנה האחרונה.

כן, טוב אבל לא הייתה לך ועדת בריאות, אל תגיד - -

נכון, נכון.

אתה רואה.

אז אני אתן קצת רקע, אני אגיד מה אין שעכשיו זה הרבה מה שאין, מה עשינו עד עכשיו, מה יש ומה אנחנו מתכננים לעתיד עם הכספים שעכשיו קיבלנו, הכספים הייעודיים הצבועים להפרעות אכילה. אז הרקע הוא קשה כמו שכבר הרבה כאן אמרו, יש לנו 1,500 מאובחנות כל שנה עם הפרעות אכילה, כ-30-40 אלף בכל זמן נתון. 6%-8% מגילאים 16 עד 24 עם אחוזי תמותה של 1 מכל 20 נערות שתגיע למערכת האמבולטורית, מרפאתית או אשפוזית, לא תהיה בחיים תוך 20 שנה, זה נתון מאוד מאוד קשה. אנחנו לא מסתירים את זה, המחלה הזאת היא מחלה קשה.

עכשיו, מה שאין לנו כרגע זה across the board, אבל בעיקר אני רוצה לשים את הדגש על החסרים בכל המערך הסקטור על האמבולטורי. כל מה שאמור למנוע את ההתדרדרות, ככה שצריכים להגיע לאשפוז ואז יש תורי המתנה אימתניים לאשפוז כי אין שום דבר אחר. כשאני מדבר על המערך הקהילתי, אני מדבר על הכל ממרפאה לטיפולי יום, למודולים חדשניים שאנחנו רוצים עכשיו להקים גם בעזרת הכספים, כמו בתים מאזנים ייעודיים להפרעות אכילה, אשפוזי בית ייעודיים להפרעות אכילה. ואם אני מתחבר למה שציפי אמרה ממעייני הישועה, אז אשפוזי הבית הם ברובם - -

כן אבל אתה יודע מה אודי, בסוף אני יודעת כמוך כמה שווה 30 מיליון ולמה הוא מספיק, בסדר? אז אני אומרת לך, ואנחנו בבריאות, בבריאות זה אומר שנגעת נסעת. עכשיו השאלה מה משרד הבריאות מתכנן לעשות, כי בסוף אין מה לעשות, אני אגיד לך את האמת אני חושבת שהיה צריך לקחת את ה-30 האלה ולייצר matching ענק ולהפוך את זה להחלטת ממשלה מאוד מאוד גדולה כדי לקדם את כל התחום הזה של בריאות הנפש כולל הפרעות אכילה ולייצר מענים. אני חושבת שזה לא יכול לשבת, באמת ואני אומרת את זה כי דיברה כאן גם רונית על הראייה המתכללת, האינטרדיסציפלינרית שחייבת להיות פה בתוך ההיבט הזה.

כן מסכימים, אבל שוב אני מהאגף המקצועי, אנחנו מקבלים 30 מיליון שקל, אנחנו אומרים תודה רבה יפה כי זה הרבה יותר מה-0 שקיבלנו בשנים הקודמות. ויש לנו הרבה מה לעשות עם 30 מיליון, זה לא 300 מיליון אבל יש הרבה מאוד שאפשר לעשות לגבי הפרעות אכילה. זה לא טיפה בים אבל זה לא כל מה שצריך, אבל אפשר לעשות עם זה הרבה.

מה שיש כיום, יש לנו היום 128 מיטות אשפוז לנוער ולמבוגרות בפריסה ארצית. זה גידול של כמעט פי 2 ממה שהיה לפני כשמונה או תשע שנים, אז היו רק 60.

128 זה בערך מה שאני ולימור מקבלות בחודש, טלפונים מאימהות.

נכון, אבל שוב, אם היו מענים הקהילה אז הן לא היו צריכות להגיע לאשפוז.

ומה אתה אומר על מה שאני הצעתי? שבסוף רופאי המשפחה יפתחו את זה, יתנו טיפול פסיכותרפיסטי, פסיכולוגי, ראשוני. לא צריך אבחון של פסיכיאטר לצורך זה. אתה יודע, זה עובד בשניידר נהדר. בשניידר לדוגמא גם אין לה שם תקנים, אז עובדים אצלה פסיכולוגים מהפסיכולוגיה הציבורית והם עובדים שם פר שעות. כל אחד מעט שעות כדי לתת את האינטייק הראשוני ובכלל להכווין וזה נהדר, זה דבר שצריך להיות בקהילה בצורה מאוד מאוד רחבה. היא נותנת את זה כמענה כי בעצם היא לא יכולה לאשפז את כולם, היא לא יכולה לטפל בכולם גם בטיפול יום אמבולטורי. מה דעתך על זה?

שוב, אנחנו מסכימים שכן צריך להיות טיפול, כמו שכתוב טיפול זמין ונגיש לבריאות הנפש לכל מי שצריך בזמן סביר, במרחק סביר שבוודאי הוא לא צי שנה או שמונה חודשים, או שנה ושנה וחצי, אלא מספר שבועות בודדים.

אז איך עושים את זה? איך עושים את זה?

ועל זה אנחנו נלחמים והחלק של הדיונים הקודמים, של ה-100 מיליון האלה שמתוכם 60 מיליון זה - - - זה לקיצור התורים האלה. להגיד ש-60 המיליון האלה יספיקו? לא בטוח, אבל זה תחילה של כיוון וגם כאן הכספים האלה חלקם ייועדו כדי לקצר את התורים, כדי שאפשר יהיה להגיע בזמן לפני ההתדרדרות והטיפול צריך להינתן על ידי אנשי בריאות הנפש. בין אם זה פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סיעוד, דיאטנים, פסיכיאטרים. אני לא בטוח שלהעביר את זה לרופאי משפחה, כי התורים ארוכים, זה הפתרון הנכון.

לא, לא, לא, שרופא משפחה יפתח את החסם, את האבחון הראשוני שמאפשר להשתמש בפסיכולוגיה או בפסיכותרפיה.

זה כבר קיים. רופאי המשפחה יכולים להפנות לבריאות הנפש והם עושים את זה וזה קיים עכשיו. הבעיה שאין תורים, אם לא היו תורים, אז החסם זה התורים בקיצור, ועם זה אנחנו נאבקים. זאת ה-בעיה של בריאות הנפש כרגע, זה התורים האמבולטוריים ולא רק בהפרעות אכילה, אלא בכלל. בהפרעות אכילה במיוחד כי יש כרגע קטסטרופה יותר משאר בריאות הנפש, אם זה בגלל הקורונה או לא בגלל הקורונה - -

ואתה יודע, זה רק יעלה, זה רק יעלה.

נכון, נכון. בתקופת הקורונה, יש את המכתב של מכבי עכשיו שהם פרסמו.

אגב, זה נכון.

עלייה של לא 30% כמו שאמרתם, 67% עלייה של הפרעות אכילה בבני נוער.

נכון, הם הציגו את זה בדיון הקודם, כן, מדהים.

ולפני זה, זה לא שלא היו תורים של חודשים, כן? זה כאילו רק מצטבר על זה. אז שוב, המערך האשפוזי זה מה שאמרתי, יש לנו 128 מיטות. אנחנו צריכים להרחיב גם את אלה, אבל שוב הדגש צריך להיות על הקהילה. עמדות טיפול יום, כיום יש לנו 192 עמדות טיפול יום בפריסה ארצית. אני רוצה להזכיר, לא הייתה אף לא עמדת טיפול יום אחת ב-2015, אנחנו יצאנו למהלך של תמחור ייעודי של טיפול יום להפרעות אכילה, דבר שעדיין לא קיים בשום דבר בפסיכיאטריה, תמחור ייעודי פר הפרעה.

תגיד ומה עם לייצר באמת מענה מקוון ראשוני?

אני מגיע לזה, אני מגיע לזה. התשובה קודם כל היא כן, אבל אני אגיע לזה. אז מבחינת טיפולי יום, יש היום כאמור 192, לא היו לפני זה, זה עדיין לא מספיק. מרפאות ייעודיות להפרעות אכילה יש כ-28 מרפאות בפריסה ארצית, חלקן של הקופות וחלקן ממשלתיות. גם פה עלייה לעומת מה שהיה לפני, אבל שוב עדיין החסר הוא מאוד מאוד גדול. מה שאנחנו רוצים עכשיו לעשות זה קודם כל להוסיף מיטות אשפוז, כן צריך להוסיף מיטות אשפוז. בנוסף לזה אנחנו רוצים להרחיב את המענים הייעודיים האמבולטוריים להפרעות אכילה, אם זה טיפול מרפאתי, אם זה טיפול יום בתקווה שנוכל גם בעזרת המגעים עם האוצר לקבל תקנים לטיפולי יום נוספים. אם אנחנו יכולים גם לייצר מענים ייחודיים שלא קיימים, בית מאזן ייעודי רק להפרעות אכילה שזה יכול למנוע אשפוז, למנוע התדרדרות למישהו שטיפול יום הוא לא מספיק, כי כל הספקטרום הקהילתי הוא ספקטרום רחב, יש הרבה תקנים שאפשר למלא שם. ועוד מודל שאנחנו רוצים להכניס זה אשפוז בית ייעודי להפרעות אכילה, שחלקו מקוון. כמו שאת אומרת, שיקבלו טיפול מקוון בבית שכל יום מישהו מדבר איתכם, לעיתים הם באים אליהם פיזית, לעיתים זה מקוון, זה מודל שאנחנו עובדים עליו.

לדעתי לצבר שירותי בריאות שהם נותנים את המענה הזה.

כן, כן, אנחנו יודעים.

ואני חושבת שזה אחלה מענה ואחלה רעיון. אני חושבת שזה טוב, במקום שאין לנו בתי חולים ואין לנו קופות חולים, תהיו באמת במקומות האלה. כשאני סיירתי בצבר ואני יודעת שיש להם עכשיו שיתופי פעולה עם קופות מסוימות, אז אני מברכת על זה. אני חושבת שצריך לפתוח את זה בכלל בבריאות הנפש. בסוף השיקום הוא בייתי, השיקום הוא מלווה, השיקום הוא נתמך ותומך וזה מעולה.

בדיוק. ואם אנחנו יכולים לייעד חלק מזה שארגונים כמו צבר או כל חברה אחרת, או עמותה אחרת, ייפתחו מענה שהוא ייעודי להפרעות אכילה, זה יהיה מצוין, ואנחנו עם הכספים האלה נוכל לתת תמיכות. להיות לתמיכה לקופות שייקנו את השירותים האלה, זאת המטרה.

עכשיו, לגבי מה קורה אחרי, אז נאמרו פה כמה מילים לגבי שיקום ומה קורה אחרי, אז גם את זה אנחנו רוצים לפתח. יש כרגע מה שנקרא בתים שיקומיים לנשים שסיימו את האשפוז ועוברות לסוג של הוסטל ייעודי להפרעות אכילה. עכשיו, יש כרגע בארץ רק ארבעה כאלה, בכל אחד יש 14 בנות, נשים וזהו. אנחנו רוצים לפתח עוד כמה כאלה וגם להרחיב את המודל שלהם, שיהיה להם גם ייעוד קליני, לא רק לנשים שהן בלי סימפטומים, אלא כאלה שיש להן גם סימפטומים חלקיים. גם על זה אנחנו עובדים ובתקווה גם את זה נוכל לפתח מתוך המערך של השיקום אצלנו. אז שוב, המצב כרגע הוא באמת קטסטרופה.

אבל טוב אודי, זה לא ב-30 וגם לא - -

בסדר. מה שאנחנו יכולים לעשות ב-30, נעשה.

אני יודעת אבל אני חייבת להגיד שזאת לא תשובה. לא בגללך, אתה בסדר גמור ואתם גורמי מקצוע שאמונים על מה שיש לכם. אנחנו בתור מחוקקות צריכות לדאוג שזה ייראה אחרת וצריכות לדאוג שיהיה יותר. התופעה היא רחבת היקף, אני יכולה להגיד לך שחברת הכנסת עידית סילמן וגם חברת הכנסת לימור תלם מגן, על כל הקשרים והיכולות לא יכולות יותר לדאוג. אין מה לעשות, זאת אומרת תפנו אלינו היום, כבר מיצינו את כל היכולות בכל בית חולים, בכל מרפאה, כל הוסטל ובכל טיפול יום. אי אפשר, כמה אפשר להתקשר כל הזמן למקומות ולנסות לעזור למשפחות? אין לנו כבר. אין לנו את היכולת. אתה יודע, הרבה פעמים אני מתקשרת ואומרים לי 'בדיוק חברת הכנסת לימור תלם מגן עכשיו התקשרה' ואנחנו מנסות, אמיתי, אנחנו מנסות לסייע אבל בידינו קצרה היריעה מלהכיל. זאת אומרת, אתה יודע, עכשיו תורכם ואני אומרת את זה לאותם משרדים ולאותם מי שאמונים על התקציבים. אני ולימור נצא מכאן ואנחנו נשב עם האוצר ונדרוש ממש תוכנית רחבה יותר. אני לא סתם יושבת עכשיו לקידום החלטת ממשלה לפסיכולוגיה הציבורית, היה אמור להיות זום איתם ביום ראשון, הוא נדחה קצת אבל אנחנו מקדמים את הנושא הזה. אני יכולה לומר שהחלטת הממשלה במקצועות הבריאות מתקדמת ותצא לפועל ובתקווה תעלה כבר ביום ראשון זה להחלטת הממשלה. אבל אנחנו חייבים לזוז, אנחנו קצת far behind . תודה רבה אודי, תודה רבה על הזמן ואנחנו נשמח לעמוד לרשותך ככל שתצטרך. ממשרד החינוך נמצאת איתנו כאן דנית, נכון? דנית בן עמר שכטמן, הממונה על החינוך המיוחד, או איריס בן יעקב ממונה לחינוך למיניות. דנית? כן בבקשה.

שלום. אז קודם כל בטח איריס תרחיב ותדבר על המניעה בקהילה ומניעה במוסדות החינוך, שזה בעייני הדבר המרכזי שגם דובר פה וצריך להתייחס אליו. נושא של איתור, הנושא של העלאת מודעות גם בקרב צוותי חינוך. אבל על זה איריס תפרט. אני כמי שנמצאת בענף לחינוך מיוחד, אנחנו ממונים על יישום חוק חינוך חינם לילדים חולים ומתוך המקום הזה אנחנו נותנים מענה חינוכי בתוך המרכזים החינוכיים בבתי החולים, כאשר אנחנו מדברים על 22 כיתות ייעודיות של תלמידים ותלמידות עם הפרעות אכילה. בתוך בית הספר אנחנו נותנים גם מענה הוראתי, אנחנו נותנים גם מענה הכנה והגשה לבחינות בגרות לכיתות יא' ו-יב' למי שבעצם יכולה, פנויה ורוצה. ואנחנו גם נותנים חיזוק של מיומנויות חבריות, קישורי חיים ובעיקר אנחנו מסתכלים על הכיוון של הקהילה כמו שנאמר פה, ליצור את הרצף ולייצר את הרגע הנכון שברגע לקראת שחרור, אנחנו יוצרים קשר עם בית הספר לאורך כל התקופה ובשחרור בעצם אנחנו מסייעים באופן הדרגתי עם ההסתגלות חזרה למוסד החינוך. עכשיו, מבחינתנו אני אומרת שהחלק, כמו שנאמר פה ואני חושבת שהוא מאוד מאוד המשמעותי, זה החלק המניעתי. לא כמו שאנחנו נמצאים קצה ונותנים את המענה החינוכי, אלא בעצם איך אנחנו מסתכלים על החלקים האלה ברצף מהאשפוז חזרה למוסדות החינוך, או חלילה כאשר אנחנו מסתכלים על איתור ואנחנו רוצים למנוע אשפוזים. לכן כאן גם נכנס הנושא של ההתעסקות לאחרונה סביב הנושא של תוכנית החירום, שאנחנו חוברים גם למשרד הבריאות ורואים איך אנחנו בעצם גם נכנסים כמענה חינוכי וטיפולי של טיפול באמצעות אומנויות, כמובן בליווי והנחייה של הצוותים הרפואיים, לתוך בעצם מרכזים אינטגרטיביים ובתים מאזנים. אני מקווה שזה משהו שנוכל להרחיב אותו ונוכל לתת שם מענה שיעלה את הסיכוי בעצם לחזרה והסתגלות בתוך הקהילה.2

אוקיי, תודה. איריס?

אוקיי תודה, שומעים אותי?

כן בבקשה.

אני אציג את עצמי, אני איריס מנדה בן יעקב, אני מנהלת את היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשירות פסיכולוגי ייעוצי. אני רוצה להגיד שכמו שאנחנו מבינים בכלל כל העיסוק בדימוי גוף ובהפרעות אכילה הוא לא פשוט, הוא מורכב, הילדים מוצפים לא רק בפרסומות, אלא היום ברשתות החברתיות, באינסטגרם, אין כבר יד מכוונת. הרבה פעמים הכוח החברתי הוא הרבה יותר גדול והילדים האלה כמובן גם גרים בבתים אצל הורים שעסוקים בדימוי הגוף ובעצמם. כמובן אנחנו שברנו את הראש לא אחת איך לעשות ומה לעשות וכשאנחנו מדברים על עשייה, אני מדברת על כל קו הרצף. בעצם יש לנו את כלל התלמידים בבית הספר ויש גם את התלמידים המאותרים כילדים עם הפרעות אכילה. הפרעת אכילה כמו שאנחנו יודעים זאת הפרעה נפשית, הפרעה לא פשוטה שדורשת מערך והיא לא יכולה להיות רק על ידי בן אדם אחד.

אז קודם כל, אנחנו עסוקים בכל מה שקשור לאיתור וזיהוי, אני רוצה להגיד שאנחנו עובדים עם נשות מקצוע יקרות שמתמחות בנושא, בגלל שהנושא הזה מאוד מאוד רגיש ובגלל שאנחנו לא רוצים להזיק יותר מאשר להועיל, אנחנו קודם כל משקיעים בהכשרת נשות המקצוע שלנו, כל מה שקשור לאיתור וזיהוי וגם לתוכניות מניעה. אנחנו נעזרנו בפרופ' יעל לצר שהיא מנהלת בית החולים ברמב"ם של הפרעות אכילה והיא נתנה הרצאות לפני הקורונה, בשנתיים האחרונות, כמעט לכל המליאות של היועצות שלנו והיא דיברה גם על איתור וזיהוי וגם על תוכניות מניעה ואיך לא להזיק. בעצם כשאנחנו מדברים בתוכניות המניעה, כמו שאנחנו הבנו מהמומחים ונעזרנו בפרופ' מוריה גולן שכתבה לנו את התוכנית "בעד עצמי" שלמעשה ההתעסקות בכל הנושא של דימוי הגוף והפרעות אכילה הוא מאוד מאוד רגיש וצריך לדעת איך לעשות אותו בבתי הספר. מחקרים הראו שבסופו של דבר אם נוגיעם בנושא לא נכון, אנחנו רק יכולים לעורר את הסיפור הזה בתוך בתי הספר. אנחנו מתמקדים יותר בהעלאת הערך העצמי - -

שנייה, אבל התוכנית הזאת עובדת בכל בתי הספר היום?

היא עובדת בבתי הספר, אני לא יכולה להגיד לך שבכל בתי הספר.

מי אמון על בדיקה של זה?

בתוך מסגרת כישורי חיים כחלק מחינוך למניעות בריאה, אוקיי? התוכנית הזאת - -

זה בתוך מסגרת כישורי חיים, בתוך מסגרת התוכנית למיניות בריאה, בתוך זה. בואי, מי מעביר את הדברים האלה בסוף? יש לכם בחינה על זה?

מי שמעביר זה נשות החינוך, אלה מהן שבעצם - -

כן אבל את יודעת לא כל נשות ואנשי החינוך מוכשרים בתחום של חינוך למיניות בריאה. אני במקרה מגיעה מהתחומים האלה ואני יכולה להגיד לך שהמרחק הוא מאוד מאוד גדול, אם הבאת מורה ללמד מתמטיקה והיא במקרה גם מחנכת ובסוף היא צריכה גם ללמד מיניות בריאה וכישורי חיים, והעמסת עליה גם הנושא של "בעד עצמי". אז אני רק אומרת, איך אתם יכולים לבחון את זה? איך אתם יכולים, תשמעי, כאילו סוף ככותרות זה יפה וזה נחמד, אם אני אלך ואני אבחן את זה, ויש לי ילדים בתוך מערכת החינוך, אני יכולה לומר שאני לא בטוחה שאני אקבל מהם תשובה שהם עברו את התוכנית הזאת ושהם יישמו אותה הלכה למעשה. גם אם נבדוק את זה אצל המורים, אם המורים עברו את ההכשרה הזאת, את יודעת בסוף צריך לעבור הכשרה כזאת. אז מי נמצא על זה? מי בוחן?

זה נכון, צריך לעבור הכשרה, מי שעובר את ההכשרה זה היועצות החינוכיות והן אלה שאמורות - -

כמה יועצות חינוכיות עברו הכשרה בשנתיים האחרונות על התוכנית הזאת?

אני מדברת על לפני הקורונה, לפני הקורונה יועצות חינוכיות עברו הכשרה.

ובדקתם כמה העבירו את זה בשנתיים האחרונות היועצות?

אני אומרת, פרופ' יעל מצר שעזרה לנו בעצם להטמיע את התוכנית הזאת - -

בקיצור, זה שגר ושכח.

לא, לא, לא, היא הייתה כמעט ברוב מהיועצות, זה ממש לא שגר ושכח, ממש לא. וזה חלק ממיניות בריאה, כמו שאני אומרת - -

לא, אבל תקשיבי, אני אומרת לך את האמת, הנוער של היום שמתמודד ברשתות חברתיות ובתוכניות ריאלי, שזה רק שנייה בואו נוריד את האקס הבא, אז לא יכול להיות שבסוף זה המענה של מערכת החינוך היום לתחום ששוטף את כל בני ובנות הנוער, חרמות בבתי הספר, אירועים קיצוניים שאנחנו שומעים עליהם חדשות לבקרים, כי זה גם אלינו מגיע בתור ועדת הבריאות. זאת אומרת, מעבר לתוכנית בתוך תוכנית של התוכנית, צריך לתת איזשהו מענה. אני מבחינתי אי אפשר להתחיל את הבוקר בלי שיעור ספורט אחד ולאחריו חינוך חברתי, ככה צריך להתחיל את היום, בטח בזמן הקורונה. אני לא מבינה למה מביאים בכלל ילדים כדי ללמוד מקצועות אמיתיים ולא מחנכים אותם לחוסן הנפשי ולמקצוע על החיים. את יודעת, בסוף כדי שילד יהיה פנוי ללמוד מתמטיקה, אנגלית וכל המקצועות, הוא צריך להיות פנוי נפשית, חברתית, פיזית. אני לא רואה את מערכת החינוך בשנתיים האחרונות משתנה דינמית בהתאם למציאות ובהתאם למצב.

אז אני רוצה להגיד שיש קו עכשיו של שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון, שכן מתווה איזשהו קו שמדבר בדיוק על מה שאת מדברת. על לדבר עם ילדים על עצמם, על כל מה שקשור - -

אבל בואי לא נדבר, בואי נעשה. קחי את הילדים - -

לא, זה נעשה. היום, בימים אלה, צוותי החינוך בעצם הונחו להעביר את כל נושאי ה-SEL, למידה חברתית רגשית, למערכת החינוך ואנחנו שמים על זה דגש מאוד מאוד גדול והוקצו משאבים לנושא. זה לא משהו שהוא רק ברמת כותרות. עכשיו, חלק מהדיבור, זה חלק מהתוכנית והכותרות שאת מדברת עליהן, זה הקצאת זמן. זה הקצאת זמן לדבר עם הילדים, אבל בואו לא נטעה, דיבור עם הילדים הוא לא מספיק.

לא, אבל יש גם כאלה שלא יודעים לדבר עם הילדים. יש הורים שלא קיבלו הכשרה, תראי, להיות הורה זה מקצוע היום. אני בכלל חושבת שצריך לפתוח את זה בתוך שירותי הבריאות ובתוך הסל לתת הנחיית הורים והדרכת הורים, זה בסיסי. היום להיות הורים זה מקצוע, להיות הורים בתקופה של קורונה ושל פנדמיה חברתית, נפשית, ארצית, עולמית, זה עוד יותר קשה. להיות הורים שיושבים פה בכנסת 24/7 ומשאירים ילדים בזום בבית, זה מאתגר, ולא למשך חודש ולא למשך חודשיים, למשך שבעה חודשים, כדי שלא נדבק, כדי שהם לא ידביקו, כדי שבסוף הם לא יהיו עם התחושה שהם הרסו למישהו את החיים, או הדביקו איזו סבתא או איזו דודה והרגו אותה. אני אומרת לך שזה העדויות שמגיעות אלינו לוועדה, עדויות מטלטלות של ילדים.

איפה מערכת החינוך? עזבו אותי מתמטיקה, עזבו אותי מיצ"בים, עזבו אותי אנגלית, זה לא מעניין כרגע. איפה הדאגה לבריאות הנפשית של הילדים? לבחינה האם טוב לך בגופך? איך הילדים היום מרגישים? אני חושבת שמערכת החינוך, ואני אומרת את זה באמת מתוך ראיה של אמא, מתוך ראיה של מי שעבדה פעם במערכת החינוך והייתה מורה בישראל, מתוך מי שמגיעה מעולמות הספורט והתנועה, של דימוי הגוף, ונמצאת כאן חברת הכנסת לימור תלם מגן שאני בטוחה שתסכים איתי ב-100%. תתעסקו רק בזה כרגע, שימו הכל בצד, תדאגו לחוסן הנפשי של הילדים שלנו, תדאגו שהם יעמדו זקופים, שהם ירגישו טוב עם עצמם, שהם יראו איפה הם נמצאים ביחס לעצמם וביחס לעולם אחרי שנתיים מטלטלות. תדאגו להם. זה מה שאנחנו מבקשים, אל תתעסקו בשום דבר אחר כרגע, אני באמת אומרת.

אם הובנתי לא נכון, אז זה הקו.

לשים תוכנית של מיניות בריאה, תקשיבי, זה לא יעבוד. המורות עצמן מבולבלות ומותשות ובלי יכולת כבר, זאת אומרת את אומרת גם, זה לפני הקורונה. ברור שזה לפני הקורונה, ומה היה תוך כדי הקורונה? זאת תוכנית שאפילו לא נבדקה תוך כדי הקורונה, תוכנית שאפילו לא הכשירו אליה תוך כדי הקורונה.

זאת תוכנית שכבר עובדת, היא עבדה עם התלמידים - -

בסדר, אבל יש מורות חדשות בתוך המערכת ואם שנתיים לא עשיתם אז כל מי שנכנסה למערכת בשנתיים האחרונות בכלל לא מכירה אותה.

נכון, כי המערכת הייתה בתקופת משבר, נכון, אז אני אומרת - -

בסדר, לא, המערכת לא בתקופת משבר, משרד החינוך ממשיך לפעול, המורים ממשיכים לקבל תשלום. הפוך, צריך לשנות את המערכת, היא צריכה להיות דינאמית בהתאם למצב. יש לנו מלא נערות, אני אומרת לך את זה כי אני רואה תיכונים של בנות, שמתדרדרות לכיוונים של הפרעות אכילה. אנחנו מקבלים את זה כל הזמן, נערות שהופסק להן המחזור באחת, וכשהמחזור נפסק אנחנו כבר במצב חירום מתקדם מאוד ואין לנו מענה. הינה אומרת לך, תשעה חודשים המתנה, מה תעשי תשעה חודשים? איפה המערכת היום? ואני אומרת לכם, כדי לשנות את הדיסקט, זאת צריכה להיות החלטת ממשלה, זה צריך להיות אופיום להמונים, צריך לעשות משהו ואתם אחראים שם במשרד החינוך. אם אתם צריכים את העזרה שלנו אנחנו נלחם למענכם מתוך כנסת ישראל. תגידו מה צריך ואנחנו נלחם כאן. קחו את כל המורים, תוציאו אותם החוצה, שימו אותם עם הילדים במקומות נגישים, חברתיים, לא חייבים ללמוד בתוך כיתה ולהדביק אחד את השני, אפשר להיות בחוץ. נכון, מזג האוויר הוא מאתגר אבל מזג האוויר הוא לא תמיד ככה. אנחנו עוברים שנתיים, אפשר למצוא פתרונות. ואני אומרת את זה, סליחה, לא מתוך כעס, כן? מתוך תסכול של הרבה הורים, הרבה מורים והרבה אנשים מתוך המערכת, ואנחנו מבקשים את העזרה שלכם פה במה אתם יכולים לעשות ולעזור לנו.

אני מבינה שבעצם את מדברת על דבר הרבה יותר כולל ואני מסכימה איתך, ואני אומרת שזה הקו. אפרופו הרצאות להורים, גם התחלנו סדרה של הרצאות להורים בנושאים שונים שמעסיקים אותם ומטרידים אותם. כל יום שני הורים מקבלים הרצאות שונות.

איפה?

בזום, בערב.

תגידי, סתם שאלה, את יודעת בתקופתי כשהייתה טלוויזיה חינוכית כל הערוץ הוקדש כולו לטובת התשדירים, לטובת הלמידה, קום קשת ענן, לא יודעת, whatever. למה היום אי אפשר לקחת ערוצי טלוויזיה, מכשירי טלוויזיה, הם נגישים כמעט בכל בית ביחס ללפטופים, ביחס למחשבים, ביחס לזומים, למכשירים מתקדמים יותר טכנולוגית. למה לא לשים ברשתות האלה ששמתם בהתחלה כשהיו שיעורי זום, למה לא לקחת ערוץ טלוויזיה ייעודי, ייחודי, שבו יעברו סדנאות להורים, הדרכות להורים, נורות אדומות, כל הדברים שאת מדברת עליהם ושבאמת קשה להפיץ אותם ולהנגיש אותם לכלל האוכלוסייה. את יודעת, בשידורים חוזרים בתוך ערוץ טלוויזיוני. זה יעלה פחות מאשר כל ההשקעה האדירה הזאת בלהגיע לנקודות הקצה אחד לאחד. אנשים יוכלו לעשות את זה בבית, בדלת סגורה, להקשיב. כן רונית?

עידית, זה משהו שאת יכולה לקדם, כי הנושא של טלוויזיה חינוכית עד שהיא נסגרה - -

אני יודעת, אבל היו ערוצים ייעודיים לזום לתלמידים בתקופה הקורונה שהכניסו שם שיעורים מיוחדים לכיתה ח' ולכיתה ט'. קחו ערוץ טלוויזיוני פשוט, פשוט, בתקופה הזאת, גם כלים לילדים, גם כלים לבני נוער, גם סדנאות להורים. יש אנשים מדהימים שהיינו שמחים לשמוע אותם כל היום. קחו את זה, תעשו את זה להמונים, זה יוכל הרבה יותר לעזור. אני חושבת, זאת אומרת זה סתם משהו שעלה לי כרגע, אבל אני מנסה להביא פתרונות שאני חושבת שהיום הם לפתחכם במשרד החינוך ובמשרד הבריאות. אנחנו כמובן ניתן את כל הכלים מכאן, אם זה מתאים אנחנו נקדם את זה מבחינת חקיקה. אני אפילו לא חושבת שצריך חקיקה בשביל זה, אני חושבת שאפשר לעשות את זה על ידי המשרדים ואנחנו נשמח לסייע בזה.

אנחנו נשקול את זה בהחלט.

טוב.

בינתיים ההרצאות נעשות בזום ואני רוצה להגיד שיש הצלחה מאוד מאוד גדולה ויש היענות.

אני בטוחה, אני רק חושבת שהכלי שם הזום לא נגיש לכל אחד, ואני אומרת את זה באמת. עוד פעם, מי שקשה לו ומי שחלש יותר ומי שלא נגיש לו, הוא סובל יותר וזה לא מגיע אליו בסופו של דבר. ואני לא צריכה להגיד שהבית הוא כמרקחה בתוקפה הזאת, הקושי הכלכלי, הקושי החברתי, הקושי להסתגר כל הזמן. אז כן צריך לתת פתרונות בבית ולהאיר את היום יום של הילדים שלנו. תודה רבה גם לך דנית וגם לך איריס, אני בטוחה שאתן עושות את כל מה שאתן יכולות. זה מאתנו אליכם. הסתדרות הפסיכולוגים, שאני מאוד מאוד אוהבת אותם ברמה האישית, באמת אני חושבת שזה אנשים מאוד יקרים שלמדו שנים. נמצאת איתנו ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין? אתם רואים אותה בזום?

כן, עכשיו אני יכולה לדבר.

ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין, את יושבת הראש של העמותה הישראלית להפרעות אכילה.

נכון, למניעה טיפול ומחקר בהפרעות אכילה ואני גם כאן בקובע של נציגות הסתדרות הפסיכולוגים ופורום הארגונים לפסיכולוגיה ציבורית.

נכון שאנחנו מאוד מנסים לעזור לכם ולקדם עכשיו החלטת ממשלה בתחום של הפסיכולוגיה הציבורית ואנחנו נצליח גם.

אני שמחה לשמוע. כן, באמת חשוב לי להגיד שאנחנו כעמותה למניעה, טיפול ומחקר, יש לנו ועדות שמתעסקות בדברים האלה. אם אני מדברת על מה שדובר קודם עם איריס בן יעקב, יש לנו נייר עמדה שממש יצא ואני חושבת ששלחי אותו לוועדה, בנושא של מניעה.

כן, נכון.

עם התייחסות מפורטת לאלמנטים האלה. הייתי רוצה להתייחס גם לעוד כמה דברים מהנושאים שנאמרו כאן. אז כמו שנאמר, באמת חסרים תקנים, חסרות מה שנקרא מיטות. הרי מיטה זו לא מיטה, מיטה זה בעצם צוות שיטפל באנשים שנמצאים שם. והמחסור הזה באנשי מקצוע מומחים בהפרעות אכילה, הוא משמעותי. צריך גם לזכור שזה לא שמוסיפים תקנים ואז זה קורה. תהליך הכשרה ממוצע של אנשי מקצוע בתחום הפרעות האכילה לוקח שנתיים. כלומר, אחרי שהם כבר פסיכולוגים או דיאטנים ועברו את ההכשרה המפרכת הזאת, הם צריכים עוד הכשרה שלוקחת בערך שנתיים. כך שכל תוכנית שאנחנו מדברים עליה, צריכה להיות ארוכת טווח ולקחת את הדברים האלה בחשבון.

אבל צריך להתחיל אותה מתישהו, כן.

כן, כן, אני רק אומרת שצריך להבין שזה לא תקציב חד פעמי.

נכון, נכון.

זה לוקח זמן וזה גם לא פתרון מהיר, כלומר עכשיו הבטיחו שיפתחו מיטות אז עכשיו יפתחו מיטות. אנחנו גם רואים עוד בעיה כאן, למשל בין המרכז לפריפריה. במרכז הארץ יש באמת מחסור בתקנים וחלק מהמקומות פשוט מעסיקים פסיכולוגים כפרילנסרים שייתנו אקסטרה. לעומת זאת, בפריפריה יש מקומות שיש תקנים אבל התקנים לא מאוישים כי אין אנשי מקצוע שיאיישו את התקנים האלה, שזאת בעיה אחרת קצת.

צריך לומר שהדגשתם שיש רק שתי מחלקות אשפוזיות ייעודיות לבני 18 ומעלה.

נכון, נכון, יש שתיים כאלה בהדסה עין כרם ובתל השומר, לנוער יש קצת יותר. באזור חיפה למשל אין אף מחלקה אשפוזית, לא לנוער ולא למבוגרים.

בחיפה אין הפרעות אכילה.

אין בכלל, יש רק המרפאה ברמב"ם ויש שם אשפוז יום.

לא, פשוט לאנשים שם אין הפרעות אכילה, זה מהים, זה מזג האוויר.

יש אשפוז יום בחיפה.

לא, לא רגילים פה שאנחנו קצת מנסים להביא איזה הומור או ציניות, בסדר, בסדר.

כן, אשפוז יום ולא אשפוז מלא, שגם הוא עובד חלקית. אני יכולה להגיד שאחת הבעיות שאנחנו נתקלים בה, שוב בפריפריה הרבה יותר מאשר במרכז, זה שיותר קשה לייצר מרכזים שיש בהם גם מרפאה, גם טיפול יום וגם אשפוז. מה שאנחנו רואים במרכז, למשל בתל השומר, לא קיים בפריפריה כמעט בכלל ואם קיים אז הוא הרבה פעמים לא ייעודי להפרעות אכילה. יש הרבה מרפאות קטנות, קופות חולים התחילו לפתוח המון מרפאות להפרעות אכילה. לצערי בפריפריה הרבה פעמים במרפאות האלה יש להן חצי תקן פסיכולוג וחצי תקן דיאטנית, פסיכיאטר שלקחו ממחלקה אחרת והוא נותן שם שעתיים וזה המענה שניתן. ואם נגיד הדיאטנית יצאה לחופשת לידה, אז סוגרים את המרפאה עד שהיא תחזור. שזה קצת חסרון של הפריפריה ששם הכל מאוד קטן.

ואם יש מורכבות, מה שאנחנו קוראים לה תחלואה כפולה, שזה גם הפרעת אכילה ביחד עם התמודדות פסיכיאטרית באמת מורכבת מאוד, אז המענה הוא עוד יותר דל.

המענה לא קיים בכלל. אני יכולה לתת דוגמא אישית, עמדתי אתמול עם מטופלת במיון פסיכיאטרי, ביחד אחת סכין, ביד השנייה היא בולעת כדורים משלשלים. אני שם, הפסיכיאטר שם, המאבטח שם ואף אחד לא יכול לעשות כלום. לאשפז אותה במחלקה פסיכיאטרית אי אפשר כי הם לא יודעים לטפל בהפרעת האכילה ולאשפז אותה במחלקה להפרעות אכילה אי אפשר, כי היא אובדנית ומסוכנת לעצמה. נחשו לאן היא הלכה בסוף? הביתה.

תגידי, למה אין תקנים צבועים בתחום של הפרעות אכילה? זה כמו בבריאות הנפש.

יש תקנים צבועים, אבל מעט.

נכון.

יש, אבל מעט. מעט ושוב, הרוב זה חצי תקן, רבע תקן, כמה שעות, ארבע שעות, שלוש שעות. הבעיה הספציפית הזאת היא בעיקר בפריפריה כמו שאמרתי. במרכז יש יותר תקנים צבועים.

עוד דבר שעלה ובמסגרת הרפורמה קופות החולים נותנות היום את שיטת המנויים, הן נותנות בעצם ניקובים נקרא לזה, לטיפול בעיקר במרפאות חוץ. ואם דיברנו על רצף של אשפוז טיפול יום ומרפאה, הרבה מבתי החולים סגרו את המרפאות שלהם או צמצמו את המרפאות, בגלל שקופות החולים מאפשרות שני מגעים, מה שנקרא, בכל ביקור במרפאה. למשל דיאטנית ופסיכולוג, או רופא ודיאטנית, כשבפועל צריך לפחות שלושה מגעים. צריך למשל רופא, דיאטנית ופסיכולוג או עובד סוציאלי, או פסיכיאטר ואם גם זה אז צריך גם הדרכת הורים וזה פשוט בלתי אפשרי. זה הופך את המרפאה להפסדית ולכן יותר ויותר בתי חולים פשוט סגרו את המרפאות שלהם או השאירו אותן פעילות על אש קטנה מאוד.

תודה מיכל, אנחנו פשוט רוצים לעבור לעוד אנשים ואנחנו גם חייבים לסיים עוד מעט, אז תודה.

תודה רבה.

מההסתדרות הרפואית יש לנו את ד"ר עמית שלם או ד"ר טל שניר וגם את ד"ר שלי בן הרוש. בואו נראה מי נמצא איתנו, נגה כרם, בואו נראה מי מהם כאן? הינה, היא מצביעה שם, כן.

היי, קודם כל תודה לוועדה, תודה על ההתכנסות, נושא חשוב מאין כמוהו, כמו רבים אחרים פה בקהל אני חושבת שהיינו כבר באמת בסדרות ככה של ישיבות ואנחנו מנסים להשאיר את האופטימיות. חשוב לי להדגיש את הצד שלנו, אני מייצגת פה את עמיתי שנמצאים פה בקהל.

מנהלת היחידה לרפואת מתבגרים בבית החולים בני ציון, רק נגיד.

נכון, נכון, אבל יחד איתי פה יש את כל חברי הוועד של החברה הישראלית לרפואת מתבגרים, שזו איזושהי נישה שאני חושבת שלא מספיק מוכרת, מנוצלת על ידי הכוחות. כולנו רופאי ילדים לשעבר, יש גם רופאי משפחה שמימונים ומנוסים. כולנו עברנו התמחויות ומרכזים מכובדים, אם זה בארץ ואם זה בחו"ל, להפרעות אכילה. אנחנו מנהלים מרפאות משולבות גם גוף, גם נפש, של הפרעות אכילה, כלומר של מתבגרים שבתוכן יש הפרעות אכילה. כשמדברים על הרצף לנו מאוד מאוד קשה, אנחנו בעצם ככה החזית שרואים את המתבגרים עם כל התלונות הראשוניות, כאבי ראש, חולשה, עצירות, כל הדברים שמהם צריך להרכיב את הפאזל ובאמת לאבחן הפרעת אכילה, להתחיל לספק טיפול רב מקצועי כדי למנוע את הצורך באשפוזים ובהפיכה למחלה כרונית שבאמת דורשת כבר משאבים אחרים לגמרי.

כן חשוב להגיד שאנחנו כרגע פעילים כמה עשרות בשטח, יש עכשיו קורס לימודים באוניברסיטת תל אביב של שלוש שנים של עוד 20 רופאים שמומחים גם ברפואת ילדים, משפחה וגם יוכשרו להפרעות אכילה, יצאו לשוק. כך שבהחלט זאת קבוצה גדולה. אנחנו מרגישים שמאוד מאוד קשה לנו בממשק מול קופות החולים, גם אם אין פסיכיאטר אנחנו אפילו את המינוי האבחוני שעליו קיטרו קודם, לא יכולים לקבל. כך שאנחנו מאוד מאוד נשמח לסיוע מבחינתכם גם כדי להיות מוכרים, בוודאי שארגון של הפרעות האכילה מכיר אותנו היטב, אבל אני חושבת שזאת איזושהי חוליה שככה מפוספסת, לנצל את החלק של הרופאים בקהילה לטובת הטיפול בהפרעות אכילה.

כן מאוד חשוב להגיד שאנחנו עושים המון פעילות, משתדלים, חינוך ומניעה גם בקרב בתי הספר. והזכירה את זה באמת קודם, הספרות אומרת שחלק מהפעילות בעיקר על ידי בוגרות הפרעות אכילה בעבר, של נשים מפורסמות, לאו דווקא מונעות הפרעות אכילה בקרב צעירים, אלא אולי אפילו מעודדות אותה ולכן עיקר הפעילות בבתי הספר צריכה להיות על תדמית גוף בריאה, תזונה מאוזנת, חשיבות של ספורט, באמת תוכניות שמחזקות את האני ולאו דווקא מראות את הפרעות האכילה באור זוהר וקצת מתייסר. להגיד שאנחנו עושים הרבה מאוד הרצאות בקרב רופאים ראשוניים בקהילה שאיכשהו נושקים בנושאים, פשוט כדי שיוכלו לאתר יותר מהר, יותר בקלות, ולהפנות למדרג שלם אם זה מרפאה ייעודית בקהילה, אם זה מרפאות אשפוז יום, אם זה אשפוז מלא. יש גם אשפוזים בקרב מחלקות ילדים מכיוון שאין מקום במחלקות פסיכיאטריות ולפעמים גם צריך רק עיצוב רפואי ואחר כך להעביר אותם למסגרות של מרפאות רב מקצועיות.

עוד דבר שרצינו אולי להדגיש, הוא כן נאמר, אני כבר לא זוכרת על ידי מי מהמשתתפים. אנחנו כל הזמן מדברים בלשון נקבה, צריך לזכור שיותר ויותר נערים וגברים סובלים עכשיו גם הפרעות אכילה, יש להם צורה אחרת, הם לאו דווקא נורא נורא רזים, הם רוצים מאוד להתחטב. באופן אישי במרפאה שלי יש לי עכשיו שלושה מאמני כושר, כי חבר מביא חבר, כולם בנויים אבל סובלים מהפרעת אכילה מאוד משמעותית. אז אל לנו לשכוח את הצד של הבנים.

נכון, נכון. תודה רבה נגה. אריה מונק ממנכ"ל בית חם, הוא ירד? אוקיי. מי נמצא איתך עוד מההסתדרות הרפואית שרצה לדבר?

הינה, ד"ר שלי הגארי בן הרוש.

יופי, שלי בן הרוש הגארי היא חברת הוועד - -

וד"ר גדי רייזלר.

יפה, שלי בבקשה.

שלום, תודה רבה. אז מה שרציתי להגיד, להמשיך את הדברים של נגה, זה שבעצם הזכות שלנו כרפואי מתבגרים, אנחנו יודעים ש-95% מהפרעות האכילה מתחילות בגיל ההתבגרות, זה הגיל שזה צץ והרבה פעמים המדיה, התקשורת, הולכת לכיוון של המקרים הכרוניים המאוד ארוכים. אבל אני חושבת שלא צריך לשים רק שם את הזרקור, אלא צריך להסתכל על זה כספקטרום, כמחלה שמתפתחת וצריך להשקיע גם את המשאבים בזיהוי ובמניעה, גם את המשאבים במקרים הקלים שצריכים אולי קצת תמיכה של צוות רב מקצועי וגם את המקרים היותר קשים. אני חושבת שההתייחסות להפרעת אכילה רק כמחלה של הנפש מפספסת משהו, זאת מחלקה שהיא מורכבת גם מגוף וגם מנפש, יש לה גם מרכיבים פיזיים לגמרי וגם מרכיבים חברתיים וגם מרכיבים פסיכולוגיים. אני חושבת שיש לנו כרופאי מתבגרים את הזכות לקשר פה בין הגוף והנפש. לפעמים במצבים של אשפוז לעיצוב רפואי שאנחנו עושים בתוך המחלקה, אנחנו בעצם רותמים את השינויים שהמטופל או המטופלת רואים על הגוף שלהם, כדי להסביר מה בעצם עובר שם ואנחנו מתרגמים את זה וזה כלי טיפולי. אני הייתי מאוד שמחה אם יעזרו לנו לפתח את המרפאות שלנו. אני עובדת גם בקופת החולים מאוחדת במרפאת קהילה שהיא עם צוות רב מקצועי, גם בבית החולים, גם מרפאתי וגם אשפוזי לעיצוב רפואי, ומאוד מאוד קשה לפתח את זה. יש הרבה מאוד בירוקרטיה, קשה מאוד לרתום אנשים לשירות הציבורי לטפל בהפרעות אכילה, כי זו מחלה מאוד קשה ושואבת והתגמול הוא לא רב.

ודבר אחרון, אני לא אגזול את הזמן, זה שרציתי לספר על הקטון שעשינו לפני חודש בנושא של הפרעות אכילה. רתמנו גם אנשי טיפול וגם אנשים מתחום המדיה וההייטק כדי לחשוב על פתרונות first aid טכנולוגיים לטיפול בהפרעת אכילה. זה היה אירוע מדהים שהשתתפו בו מעל 70 אנשים מישראל ומאוסטרליה וחברו לקבוצות עבודה ואני אשמח לעדכן אתכם בהמשך, כי נבחר פרויקט אחד של first aid kit כזה של קישור בין אנשים שרק עכשיו הובחנו עם הפרעת אכילה לאנשים שיש להם את הידע ואת היכולות לעזור. אני חושבת שכמה שיותר שיתופי פעולה זה מה שיעזור לנו להתקדם כאן, תודה.

תודה רבה. אנחנו נשמח לקיים שולחן עגול ביחד אתכם. לימור, אנחנו ננסה לקבוע את זה על שעות שהן לא שעות הוועדה אפילו, שעות אחר הצהריים, שולחן עגול יחד אתכם. לחשוב לקראת ה-15/02, לקראת האירוע שלנו ואנחנו נרצה כן לקדם את זה כאיזושהי תוכנית בערוצים. אני כן מקבלת על זה כל מיני ריקושטים חיוביים שאנשים התלהבו מהרעיון ודווקא זה יכול להיות טוב. אנחנו יכולות להביא לשם, לימור, הרבה הרצאות, הרבה דברים. אם זה משהו ששוטף את הארץ אז בואו ניתן מענה והאמת היא שיש כאן המון אנשים חכמים בתוך הזום הזה והמון אנשים שיש להם מה לתת ולמה לא לתת את זה לכולם? זה הדבר הכי בסיסי שצריך.

מצוין, אני איתך.

תודה רבה. ד"ר גד איתנו?

שלום צוהריים טובים.

מה שלומך? צוהריים טובים, תודה שהיית איתנו עד עכשיו.

אני שומע את ועדות הכנסת כבר יותר מעשור, בסופו של עניין יוצאים דברים, גם אם חלק מהדברים בהתחלה מגיעים ממקומות יותר בעייתיים או אולי אפילו צהובים, אבל בסוף כן יורדים לפרטים מה באמת אפשר לעשות ולעזור. לא הצגתי, אני מנהל טיפול יום להפרעות אכילה לבני נוער באסף הרופא, אני מחברה לרפואת מתבגרים שנגה ושלי חברותיי וטל, כמובן מהעמותה של המטפלים בהפרעות אכילה. אני לא אחזור על דברים, ד"ר ששר ופרופ' אנדוולט אמרו הרבה מהדברים - -

מה אתה מציע לנו?

מה אני מציע? כמה דברים. קודם כל באמת בתכלס של היחידה כמו היחידה שלי ויש הרבה כאלה, יש לנגה יחידה, הדברים לא מתוקננים. הדברים לא מתוקננים וגם שד"ר ששר הזכיר שהתמחור תוקן והתמחור עכשיו הרבה יותר מתאים למה שבאמת צריך של טיפול יום, אבל אין תקינה. אין תקינה והאנשים הם - -

זאת אומרת, אין לך פסיכולוגיה ציבורית, אין לך פסיכולוגים, אין לך צוותים - -

יש לי דברים שיצרתי יש מאין, יש מאין.

ברור, השתמשת בחקר המחקרים ונתתם מזה זה, ועשיתם פה ושם, אני מכירה את זה.

לגמרי, לגמרי.

זה כל בתי החולים, זה נורא כי זה בסוף לא משקף את המציאות וכי בסוף אתם שמים פלסטרים שאתה יודע מה? שיכול להיות שאם לא היה אז בסוף המדינה הייתה נותנת.

הנושא השני באמת שהייתי מדגיש, יש פעם אחת של הפרעת אכילה של הוזכר והוא באמת מנודה, זה השמנת יתר קיצונית. השמנת יתר קצינות ולנו יש גם מערכת שמטפלת בזה, מערכת פסיכולוגית. הייתה לנו בעיה מאוד מאוד קשה עם הרפורמה בבריאות הנפש, נאמר לנו 'השמנה ובריאטריה זה לא פסיכיאטריה'. וצריך לזכור להיות 150 ק"ג זה לא כי אני אוהב לאכול בורקסים, זה הפרעת אכילה לכל דבר, עם מטענים פסיכולוגיים, משפחתיים, רגשיים, תפקודיים לא פחות מכל אנורקטית. והן מוזנחות עוד הרבה יותר.

ד"ר גד, במקרה מחר בבוקר הדיון של הוועדה הוא השמנה ועודף משקל, ניתוחים בריאטריים, זה הנושא של הוועדה שלנו מחר בין 9:00 ל-11:00 בבוקר. אתה מוזמן, אנחנו מטפלים בנושא הזה של סוכרת ועשינו המון דיונים בתחום הזה כשאנחנו מדברים על הפרעות אכילה בהחלט לשני הקצוות שלה ואנחנו מקדישים המון לטובת זה כי אנחנו יודעים שכל הנושא של משקל גוף תקין, מדינת ישראל מוציאה עליו בשנה לטיפול מיליארדים של שקלים, גם על סכרת ובהחלט זה מלווה בהפרעות והתמודדויות נפשיות לא פשוטות. גם בהיבט הזה וגם מי שעוברים ניתוחים אי אלו ואחרים, אנחנו יודעים שזה המון התמודדות וליווי.

הייתי אומר עוד הפוך, הרבה מאוד מתחילים מהפרעה בדיוק כמו שאנורקטית התחילה. מתחילים מזה והטיפול צריך להיות ממוקד בזה ולא לתת להם לאכול חסה או לעשות להם חס וחלילה ניתוח בריאטרי בלי להגיע לטיפול בשורש העניין ואז הם מגיעים לניתוח בריאטרי ראשון, שני, שלישי ורביעי ונשארים עם אותה הפרעת אכילה.

מסכימה איתך, תודה רבה, אמרת דברים מאוד חשובים. ד"ר עדי חנוך לוי מנהל מחלקה מהמרכז הרפואי שיבה איתנו? אני מאוד מעריכה את זה אגב, תודה רבה לכל הרופאים שנמצאים איתנו, זה לא פשוט תוך כדי יום עבודה לפנות את הזמן, לשבת איתנו כאן שעות של דיונים, זה מאוד מוערך בעינינו ותודה רבה על זה. בבקשה.

נעים מאוד, אני לא רציתי לדבר, היו לי כמה הערות שכתבתי בצ'ט במהלך הדברים. אני רוצה אולי להגיד משהו אחד, שאני מחזקת את כל הצוותים הרפואיים הפסיכיאטרים. אני מרגישה שאנחנו עומדים בפרץ בתקופה של מגפה מאוד מאוד לא פשוטה. היו גם תלונות שהועלו פה על ידי הדוברים ולכן לי חשוב לייצג אותנו כצוות, ממש לא רק הפסיכיאטרים ואני גם חושבת שבתקופת מגפה אסור לאבד את המקצועיות שלנו ולא לפרוס דברים לרוחב לעוד אנשי חינוך או נאמר כאן רופאי משפחה. הפרעת אכילה זו מחלה מאוד קשה וצריך להיות עם הרבה מאוד מיומנות בשביל לטפל בה ולא לוותר על זה. תודה.

נכון, נכון, תודה רבה. באמת זה מאוד מוערך בעייני ואני מודה לכם, אתם באמת החזית של המלחמה, גם המשרדים השונים, אנשי המקצוע במשרדים. תודה רבה. ד"ר מור ישראלי מנהלת מרפאת הפרעות אכילה ממחוז השרון של שירותי בריאות כללית? מכבי, כן. טוב, אי אפשר לפספס את המכבי מאחור, רק תפתחי, לא שומעים משום מה. לא, לא שומעים, זו איזושהי בעיה בחיבור. טוב, אז עדית סרגוסטי אחראית יישום מדיניות של בזכות, בואו ננסה אותה.

שומעים עכשיו?

כן. אהלן עדית, מה העניינים? אם אין לנו מפגש שבועי פה בוועדה אז אנחנו בבעיה, אה.

כן, אני מרגישה שזה חסר. ואני גם אחזור על אותם דברים שאני נוהגת לומר פחות או יותר בכל מפגש שאנחנו מדברים על בריאות הנפש. החסרים הגדולים בהפרעות אכילה הם חלק מחסרים שאנחנו רואים בכל מערך בריאות הנפש כתוצר של הזנחה לאורך הרבה מאוד שנים של כל המערכת הזאת. ואני רוצה לשים את האצבע כהרגלנו על החסרים בקהילה, דיברתם על מחסור במיטות אשפוז, אבל נאמר כאן עוד לפני שאפשר לעשות הרבה מאוד בקהילה גם כדי למנוע התדרדרות למצבים שמצריכים אשפוז וגם כדי לתת מענה למי שכבר היה באשפוז או הייתה באשפוז ויוצאת ממנו.

אני אשים את האצבע על שני דברים בעיקר, אחד זה מענים כגון אשפוז בית, בתים מאזנים שיכלו להיות מענה מעולה, אם יהיו בתים מאזנים ייעודיים להפרעות אכילה. משרד הבריאות עומד לצאת עכשיו במבחן תמיכה לקופות החולים להקמת המענים האלה, הסכום הכולל שמוקצה לסך כל המענים, בתים מאזנים, אשפוזי בית וכולי הוא 10 מיליון שקלים, גם לילדים ונוער, גם למבוגרים, זאת טיפה קטנטנה בים של מה שצריך, זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה, נאמר כאן שאנשים עם הפרעות אכילה זכאים לשירותים מתוקף חוק שיקום נכי נפש בקהילה, זה נכון מגיל 18 ומעלה. כמו שנאמר, הפרעות אכילה בדרך כלל מתחילות בגיל ההתבגרות. לגיל הזה, לטווח הגילאים האלה אין בכלל מענים בקהילה. הזכרנו כבר הצעת חוק שניסחנו שמטרתה לתת מענה לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים ובכלל זה לכאלה שיש להם הפרעות אכילה. מענים בקהילה, זה נכון לגבי כל מיני מענים כדוגמת עמיתים לנוער שזה יכול להיות מענה מעולה של שילוב חברתי ועוד מגוון מודלים ומענים שקיימים, שמוכרים בכל מיני מקומות בעולם, מענים אינטגרטיביים. צריך לעגן את זה בחקיקה, צריך להסדיר מי המשרדים שאחראיים על זה, נדרש שיתוף פעולה בין משרדי הרווחה, בריאות והחינוך ואני שוב קוראת לוועדה לקדם את הצעת החוק הזו, זה יכול לתת מענה מצוין גם לנושא הזה של הפרעות אכילה.

תודה רבה, זה סופר חשוב ואנחנו באמת נאלצים פה רגע לעצור כי אנחנו כבר באמת אחרי כל הזמן שלנו ובאמת להודות לכם ולומר שבאמת אנחנו על זה. אני יכולה להבטיח לכם שזה דיון ראשון בתחום של הפרעות אכילה, זה לא דיון ראשון בתחום של בריאות הנפש שקיימנו. אנחנו ממש נמצאים על זה גם בנושא של תקציבים, גם בנושא של תוכניות. הדיון הבא שלנו יהיו בהשתתפות השרים שאותם זימנו לוועדה כדי לתת תשובות. בסופו של דבר אנחנו יכולים להעלות הצעות, אנחנו יכולים להביא רעיונות, אנחנו יכולים לקדם נושאים כמו לקדם עכשיו את התחום של החלטת הממשלה בפסיכולוגיה הציבורית, אנחנו יכולים לקדם תקציבים מסוימים אבל לא די בכך. צריך לעשות שינוי וצריך לעשות חשיבה לטווח ארוך שתכלול בתוכה את כל המדיניות ואיך מדינת ישראל בוחרת לראות את המדיניות שלה בתחום של הפרעות אכילה ואנחנו יודעים שהיום זו מכת מדינה, זה באמת.

צריך לומר, אנחנו נמצאים במצב חירום. אני רוצה להזכיר למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, תיכף אני אתן למשרד האוצר שנייה להשיב פה, אם דניאל פדון נמצא. כי בסופו של דבר לנו יש הבטחה לבית החולים מעייני הישועה עוד מהתקופה של התקציב, חוק ההסדרים, למיטות. אנחנו לא מתכוונים לוותר על זה. אנחנו מחויבים להם למיטות בתחום הזה, אנחנו התחייבנו וזה מעבר לכל סל המיטות שתכניס לימור תלם מגן. אני מבקשת לימור שבתוך הסל שלך נא לא להכניס את הדבר הזה. זה באקסטרות. בבסיס צריך לתת להם גם מה שהובטח לאור ראיית המציאות כמו שהיא. אז זה אני מבקשת גם ממשרד הבריאות וגם מהאוצר ואנחנו נלחם גם למען השאר שהבטחנו שאנחנו נפתח מיטות וטיפולים אמבולטוריים. וכן, הכל מתחיל בסוף גם מחינוך והדאגה שלנו בתוך מערכת החינוך. אז אני מבקשת ממנהלת הוועדה לתאם יום יחד עם שרת החינוך, שר הבריאות ושר הרווחה, כבר ביקשנו מהם. ולהעביר את התקציבים האלה כתקציבים צבועים בתוך מערכת הבריאות.

אני רוצה להודות לכם כולם, אני רוצה להודות לך חברתי חברת הכנסת לימור תלם מגן, שבאמת היו צריכים אנשים כמוך בכנסת ישראל שיובילו את הנושאים האלה. אין ספק, זה זרקור ואור מיוחד על תחום שחשוב להאיר אותו, להזיז אותו מחשכת העננה, מעצם העובדה שהרבה לא יודעים שילדיהם או חבריהם, או שותפיהם, או הם עצמם נמצאים בתוך המציאות הלא פשוטה הזו. אז תודה רבה רבה לך על זה.

תודה רבה לך עידית על הדיון החשוב הזה ועל זה שאת כל כך כרוכה לנושא הזה, תודה לך.

ואנחנו נזמין את כולכם ל-15/2 ליום גדול שאנחנו נערוך כאן בכנסת ישראל. אם זה לא יתאפשר לערוך את זה כאן בגלל שיקולי הקורונה אז אנחנו נערוך את זה במקום אחר ואנחנו כמובן גם נעדכן אתכם. יש לנו את העדכונים של ועדת הבריאות, אפשר לצור איתי באופן אישי קשר, אני אשמח רגע שתשים בזום אם אתה יכול בהודעה את המספר שלי. כל מי שיסמס לי בוואטסאפ יקבל לינק רישום לתוך העדכונים של ועדת הבריאות, יוכל לעקוב שם אחרי כל הדיונים שעתידיים להיות, כל הדוברות של הוועדה, כל הפורומים המקצועיים שלנו. יש לנו פורום מקצועי בתחום של קואליציית ארגונים למען בריאות האישה, קואליציית ארגונים בתחום של בריאות הנפש. אז אני נותנת לך את המספר, אתה יכול לרשום אותו? שישמעו, מה אנחנו מסתתרים? בכל מקום, הנייד שלי חשוף לעייני כל ובעייני כל גם ככה, ברור, מה זאת אומרת? מתקשרים אלי גם ככה כולם. 054-9987074 עידית סילמן. אתם מוזמנים לסמס, לשלוח הודעת וואטסאפ זה הכי טוב, אני אשלח לכם את הלינים הייעודיים, תצטרפו אלינו, תהיו איתנו, בקשות, שאלות, טענות, מענות, הערות והארות יתקבלו תמיד בברכה. תודה שהייתם איתנו. הוא אומר לא בשבת, אתם יכולים לשלוח, אני אראה את זה במוצאי שבת, זה בסדר. אז תודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:40.