פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/02/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ב (24 בינואר 2022), שעה 12:30

התעללות מטפלות בחסרי ישע ותינוקות
הצעה לדיון מהיר בנושא: "חיי ילדינו בסכנה: הקלות הבלתי נסבלת של העסקת מטפלות לגיל הרך ללא הכשרה"

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
מופיד מרעי – מ"מ היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין

מיכל וולדיגר
מכלוף מיקי זוהר
אופיר כץ
רון כץ
קטי שטרית

נועה צור ברוש - פרויקטורית בכירה - מעונות היום, משרד החינוך

גור רוזנבלט - מנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה, משרד החינוך

שרית חאיק שפיגלשטיין - סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד החינוך

נעם וילדר - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

דורית חזן - יו"ר, ארגון גננות מחנכות

מור דקל - יושבת ראש, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

קרן אוחנה איוס - עו"ד, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים

ניצן כהנא - מנהלת תחום ממשל קרן כצנלסון

עדי פרינלינג אנקורי - חברת מועצת העיר הוד השרון

אביעד שוורץ - רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

שרית ספיר - מנהלת שירות (תכניות טיפול במשפחה ובילד), משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ויסאל רעד - רכזת הקואליציה לחינוך מלידה בחברה הערבית, הקואליציה לחינוך מלידה

סיגל שפיץ - נציגת הורים

יניב בר אור - מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים

נירה רכלבסקי

תמי ברנע

שלומית יוסף



1. הצעה לדיון מהיר בנושא: "חיי ילדינו בסכנה: הקלות הבלתי נסבלת של העסקת מטפלות לגיל הרך ללא הכשרה", של ח"כ מכלוף מיקי זוהר, שמחה רוטמן (מס' 139).
2. התעללות מטפלות בחסרי ישע ותינוקות

צהריים טובים. אני רוצה לפתוח את הדיון. היום ה-21 בפברואר 2022, כ' באדר א' התשפ"ב. היום יש לנו שני נושאים. האחד, הצעה לדיון מהיר בנושא: חיי ילדינו בסכנה: הקלות הבלתי נסבלת של העסקת מטפלות לגיל הרך ללא הכשרה, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וחבר הכנסת שמחה רוטמן. הנושא השני, התעללות מטפלות בחסרי ישע ותינוקות, של חברת הכנסת קטי שטרית.

חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה.

תודה רבה, חברת הכנסת מיכל שיר, יושבת-ראש הוועדה, על הדיון החשוב הזה. אני מודה לך שאת מקיימת אותו. זה נושא שאני חוויתי עכשיו לצערי מקרוב כשראיתי את זה בקריית גת, עיר מגוריי, אנשים שאני מכיר באופן אישי והם חוו את הטרגדיה של אדל, זיכרונה לברכה, שקרה אסון גדול בגן הילדים שלה. הדבר הזה נובע מהרבה מאוד פרמטרים שכרגע נמצאים בבדיקה. הם נמצאים בחקירה, ולכן אי אפשר כל כך להרחיב עליהם או לקבוע במסמרות מה קרה שם. אבל באופן כללי יש מסקנה אחת די בולטת, שיכול להיות שעניין של הכשרה יותר טובה לאותה מטפלת שהייתה אחראית על הילדה הייתה יכולה למנוע את הסיפור הזה, וזה מתבטא בכמה פרמטרים. פרמטר ראשון הוא הנושא של מצב שבו המטפלת יודעת גם לעשות טיפול בהחייאה ובמקרים אסוניים להגיב בזמן אמת להצלת הילד. סוגיה שנייה היא גם הוראות טיפול בילד. למשל, לא עוזבים ילדים קטנים בגיל מסוים לבד, אפילו לא לחצי שנייה, משום ששם האסונות מתחילים וקורים. ברגע שיש חלילה הפקרה של הילדים, אפילו לדקות מועטות, לפעמים אנשים אולי חושבים שזה בסדר אבל יש לזה משמעות, ואת הדברים הללו מלמדים בדרך כלל בקורסי הכשרה. בקורסי הכשרה מלמדים גם את הנושא של טיפול בעזרה וראשונה וגם את האופן הבסיסי של הטיפול.

אי אפשר לומר שצריך לחייב כל בעל מעון או בעל גן ילדים להעסיק עובדות שקיבלו הכשרה מלאה, כי הכשרה מלאה לוקחת שנה, אם אינני טועה. אתה לא יכול לחייב בעל מעון לרכוש שירותים או לקבל לעבודה נשים שעברו רק שנה מלאה של הכשרה, כי זה לא ריאלי וגנים לא יוכלו להסתדר. אבל לעומת זאת, וזאת מבחינתי מטרת הדיון ועל זה רציתי לקיים את הדיון, מה היה קורה אם היינו מחליטים שקודם כל צריך לעשות הכשרה בסיסית כדי לקבל אפשרות לעבוד במעון? מבחינתי הכשרה בסיסית היא אפילו הכשרה של שבועיים או שלושה שבועות, שתדבר על הדברים הבסיסיים והאקוטיים. למשל, כמו שאמרנו, טיפול בעזרה ראשונה בילדים במצוקה, הדרכה בסיסית איך מטפלים בילד, מה צריך לעשות. הסתבר לי שיש הכשרה כזאת ובעלי המעונות נדרשים לשכור שירותים של מטפלות שעברו את ההכשרה, אבל בפועל זה לא קורה. בפועל שוכרים שירותים של מטפלות ללא שום ניסיון, ללא שום הכשרה. מתקשרים אליהן, שואלים אותן אם יש להן שעתיים או שלוש פנויות ומבקשים שיחליפו מישהי שלא באה לעבודה. וזו סכנה אמיתית.

דרכי הפעולה כדי למנוע את הדבר הזה מתחלקות לכמה פרמטרים. דבר ראשון, אכיפה, שכרגע לא קורית. אין אכיפה. מי שמעסיק מטפלת לא באופן חוקי, בניגוד לחוק, שאין לה שום הכשרה, לא קורה לו שום דבר. אין סנקציות שמופעלות נגדו, וגם הקנסות הקיימים בחוק אפילו לא שווים לכדי אכיפתם, זאת אומרת כמה אלפי שקלים בודדים. אם לא נעשה שינוי באכיפה כלפי בעלי המעונות ששוכרים שירותים של מטפלות ללא ניסיון וללא הכשרה בסיסית, אנחנו לא יכולים לעזור לסיבה החשובה שלשמה התכנסנו. אז הנושא המרכזי שהייתי רוצה לדון בו, ברשותכם, זה האם אנחנו יכולים להגביר את האכיפה ולהעלות גם את הסנקציות כלפי אלו שפועלים כך. ודבר שני, האם אנחנו יכולים לוודא שהגוף הרלוונטי שמכשיר את אותן מטפלות, שאני מניח שזה משרד העבודה והרווחה והחינוך, האם שם יודעים באמת לתת את הערכה הבסיסית לכל מטפלת בהכשרה קצרה של מספר שבועות איך לטפל בסופו של יום בילדים. אלו שני נושאים מרכזיים – איך אנחנו מכשירים את המטפלות שלנו ואיך אנחנו מוודאים שלא שוכרים שירותים של מי שהיא לא מטפלת מוסמכת לפחות בקורס הבסיסי. אם נשיג את שתי המטרות הללו בדיון הזה, עשינו דבר גדול למען הדבר החשוב ביותר בחיינו, הילדים שלנו. לכן אני מקווה מאוד שבסופו של יום אלו יהיו מסקנות הדיון. תודה.

תודה רבה. כבר אציין ואומר שאני אבקש גם בפתיחת הדיון הבא מכל הארגונים, שישבתי עם כל אחד ואחד מהם, מסמך גם על חוק הפיקוח וגם על חוק המצלמות, על הנקודות שבהן אתם חושבים שצריך לבצע שינויים בחוקים. אנחנו יודעים שגם חוק הפיקוח, שדיברת עליו, הוא חוק שהוא חשוב, ועם זאת מלא בליקויים שצריך לטפל בהם. אז אשמח לקבל מסמך, אבל מדויק, קצר, בדיוק מה צריך לשנות. במהלך הפגרה הוועדה תשב על המסמכים האלה. אנחנו מתכוונים מיד בתום הפגרה לפתוח גם את חוק הפיקוח, גם את חוק המצלמות, ולהתחיל לתקן אותם בין היתר לפי ההערות שלכם, הארגונים והמעורבים בדבר.

חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

תודה רבה. כשאני מגיעה לנושא כמו חינוך, בעיקר חינוך ילדים, אני מרגישה שהגעתי את המנוחה ואל הנחלה. הלוואי שכל יום אפשר היה לדון בנושאים האלה, כמה שזה חשוב.

קשה מאוד להתחיל נושא כזה בלי להזכיר את יאנוש קורצ'ק. המשפט שתמיד מלווה אותי הוא שמי שדואג לימים זורע חיטים, מי שדואג לשנים נוטע עצים, והדואג לדורות מחנך אנשים. כשנולד לנו ילד ואנחנו הופכים להורים, אנחנו ישר מבינים מה זאת אהבה ללא תנאים. באותו רגע ברור לנו מאליו שנעשה הכול בשבילו, שלא יהיה לו רע אפילו לא לשנייה אחת. האוצר שלנו תלוי בנו באופן מוחלט. יצור חסר ישע שמאמין וסומך עלינו שנעשה הכול הכי טוב עבורו, ונדאג לו בשעות שהוא נמצא במסגרת החינוכית שלו ושם ייתנו לו את כל מה שהוא זקוק לו. אוי למדינה ולהנהגה שמפקירה את חינוך דור העתיד בידיים שלא יודעות איך לטפל בהם ושלא קיבלו את ההכשרה המתאימה. חובה על אדם שרוצה לעבוד בחינוך של הילדים שלנו לעבור מבחני התאמה וכשירות לתפקיד עוד לפני שהוא התקבל ללימודי התואר. דרישות הסף חייבות להיות מחמירות, אמרת את זה, וזה נכון. בישראל כל אדם בעצם מורשה לפתוח גן ילדים. גם אם אני רוצה לפתוח דוכן של פלאפל, יש לי המון תנאים. אבל אם אני רוצה לפתוח גן ילדים או איזשהו סוג של מסגרת, שום דבר, כלום.

התואר גננת הוא תואר שלוקח הרבה מאוד זמן כדי לקבל אותו. שלוש שנים או ארבע שנות לימודים, אם אכן את מתאימה, והרי זה פלא, היום יש סוג של מסגרות שמגיעה לשם מישהי שאני לא יודעת בכלל מה הכשרתה והיא נקראת גננת. בעצם אנחנו פוגעים בשמה הטוב של הגננת הרגילה שהקדישה כל כך הרבה שעות כדי ללמוד את המקצוע.

הגשתי הצעת חוק, אתמול דיברה איתי שרת החינוך וביקשה לדחות את זה בחודש ימים, שכל מי שלא גננת בהכשרתה וזה לא המקצוע שלה והיא לא למדה, ואין לה תעודה שמכשירה אותה להיות גננת, היא בעצם סוג של פושעת. לכן הגשתי בנושא הזה הצעת חוק מאוד קשה שמגדירה בדיוק מה זאת גננת. שרת החינוך ביקשה ממני לדחות את זה בחודש, כי הם מביאים את זה כהצעת חוק ממשלתית, ואני שמחה מאוד ולכן הסכמתי.

אני רוצה לסבר את האוזן במקרים של ארבע השנים האחרונות. בארבע השנים הללו נפתחו על ידי המשטרה – זה מה שאנחנו יודעים, יש גם הרבה שאנחנו לא יודעים – 116 תיקים בגין עבירות אלימות של בגירים כלפי ילדים מגיל לידה עד שלוש במסגרות שהן מסגרות חינוכיות טיפוליות, ו-248 תיקים בגין אלימות כלפי ילדים בני שלוש עד שש. הנתונים הנוראיים האלה לא מציגים לנו ממש את המציאות כפי שהיא בשל הסיבה שהם לא כוללים תיקים שנפתחו בגין עבירות כלפי חיי אדם, או הסיבה שיש חפיפה שנובעת מכך שבתיק אחד יכולים להיות כמה קרבנות של ילדים שונים בגילאים שונים.

הבוקר התפרסם על גננת ובתה, 70 מקרי התעללות.

עובדה זו גורמת להורים רבים בציבור, כמובן, לאבד את האמון בצוותי החינוך שבידיהם הם מפקירים את הילדים שלהם, והנתונים האלה פוגעים בתדמית ובדימוי המקצועי של המחנכות והמטפלות וברצון של נשים בכלל לעסוק בתחום הזה.

חשוב להדגיש כי ריבוי מקרי ההזנחה, ההתעללות והפגיעה בילדים מעמיד בצל מאות ואלפי נשות חינוך וטיפול, מטפלות ומחנכות מסורות שעבודתן מקצועית ואיכותית. זה מהווה עבורן בעיה כי יש הרבה מאוד כוח אדם טוב שבאמת מקדיש ועושה ועובד, ויש כמה כאלה שפשוט גורמים לכך שאותן הנשים שעובדות כל כך קשה, זה פשוט פוגע להן בשמן הטוב. הן זקוקות גם לפיתוח מקצועי, גם לשיפור משמעותי בשכר שלהן ובתנאי עבודתן, ומה שיסייע למיצוב המקצוע של המחנכת והמטפלת כמקצוע בעל סטנדרטים גבוהים של איכות ותנאי העסקה הוא שאנחנו נוכל באמת להתייחס אליהן כאל אנשי חינוך לכל דבר. רק כאשר מטפלות ומחנכות תוכשרנה לעבודה הזאת ותעמודנה בתנאים המלאים ותשתכרנה כמובן באופן יאה, נזכה לשיפור משמעותי במערך החינוך לגיל הרך. כדי שלא ניחשף לעוד מקרים של התעללויות בפעוטות וילדים חייבים להעלות את רף הענישה, שבתיאוריה הוא מאוד מאוד נמוך. אז אם אנחנו נשנה את זה ל-9 ו-10 ו-12 שנות מאסר, אנחנו יכולים לקבל מצב שבו המציאות תהיה אחרת.

בנוסף לכך, מגילאי שנתיים ועד שלוש היחס הוא מטפלת על כל 11 ילדים. בגיל שלוש פלוס, מטפלת וגננת לכל 35 ילדים. יחס חניכה שהוא לא הגיוני, שלוקח מהמטפלות את היכולת להתייחס לכל ילד ומה שמגיע לו. אנחנו גם יודעים שיש הרבה מאוד ילדים שזקוקים לטיפול מיוחד, כמו הילדים האלרגיים למזון, או הילדים עם מחלות, ששם המצב הרבה יותר חמור.

מחזירים את זה להורים הרבה מאוד פעמים, ואז הם צריכים להתמודד עם זה.

חד משמעית. אני מכירה מקרה של ילד של הורים שחיכו מחוץ למסגרת החינוכית כמה חודשים עד שנמצא הפתרון כדי לקבל סייעת, שזה דבר שצריך לדאוג לו באוגוסט, ביוני, ולא לחכות ל-1 בספטמבר. וזה קורה במשרד החינוך. למה צריך לחכות? הרי לילד הזה יש האישורים הרפואיים והוא כן צריך לקבל את המטפלת. זו התעללות, שגם אליה צריך להתייחס. כי הילד כן צריך לקבל את מה שמגיע לו.

אני רוצה להתייחס דווקא לנקודה הזאת, שזה לא הכול שחור ולבן. חשוב לי מאוד להדגיש שכאשר אנחנו רואים את אותן מטפלות או גננות או סייעות שגורמות לילד נזק שהוא בלתי הפיך, צריך לבדוק למה זה מגיע למצב הזה שאותה סייעת מטפלת מגיעה למצב כל כך אלים. נהג מונית בלי 12 שנות לימוד לא יכול להיות נהג מונית. תבינו כמה אנחנו יורדים למצב שאנחנו מקבלים כל אחת ואחת, מבלי לדעת בכלל מה מצבה הנפשי, המנטלי. אנחנו לא יודעים ואנחנו מקבלים אותה לעבודה מהסיבה שאין מישהו אחר שיעשה את זה. לכן ההתייחסות שלנו חייבת להיות התייחסות מאוד מאוד אופרטיבית. אנחנו חייבים להביא פה פתרונות. הסוג הזה של הטיפול, ששמים מצלמות ובזה סימנו וי, זה לא נכון.

אמרנו שאנחנו פותחים כאן גם את חוק הפיקוח וגם את חוק המצלמות.

חד משמעית. מיכל, אני מכירה אותך גם ברמה האישית וגם כפרלמנטרית. אנחנו חייבים לדאוג לילדים האלה. אני מדברת ממש מעומק ליבי. כשאני רואה את הילדים האלה, לפעמים את הסרטונים של כמה שניות שמראים, אני לא שולטת בעצמי. אני משתוקקת להגיע לאותה אחת, להגיד לה: עכשיו תחושי את מה שהילד הזה חש. ואני אומרת לכם, אני לא שולטת בעצמי. רמת הכעס שלי כל כך גבוהה, שאני אפילו לא מסוגלת להבין את זה. שום סיבה עלי אדמות לא תוכל לתרץ את ההתנהגות הכל כך פושעת. זה יותר גרוע מלרצוח אדם. אתה פוגע בילד, בחסר ישע, שלא מסוגל להגיב, שלא מסוגל להגיד, שלא מסוגל לעשות כלום. איזו נשמה יש לך? כמה רעל יש בך? אני מתרגשת. אני מדברת ופשוט נחנקת. זה בלתי אפשרי לעבור לסדר היום. הייתי מחנכת.

לצערי הרב יש כאלה שמגיעות לשם לא בגלל שהן רעות. יש כאלה שהן סדיסטיות נניח, אבל יש כאלה שמגיעות לשם לא כי הן רעות מלכתחילה, הן לא באו להציק. אבל כמו שאת אומרת, התנאים של צפיפות גורמת להן לכך.

שום סיבה עלי אדמות לא תסביר את זה.

אני לא מצדיקה, אני רק אומרת שקל לנו לברוח ולהגיד: היא סדיסטית, היא נוראית. המצב גורם לזה שגם אנשים נורמטיביים עלולים להגיע למצב הזה. אני לא מצדיקה, אני רק אומרת שהתפקיד שלנו כמדינה הוא לדאוג שתהיה סלקציה בהתחלה, ואין את זה. יש לנו חוק חסרי ישע, שהוא פלילי. צריך לעשות את אותו דבר באזרחי, שכל מי שמטפל בחסרי ישע מגיל הרך ועד קשישים, ובאמצע יש לנו האנשים עם מוגבלות וכו', כל מי שבא לטפל במסגרת כזאת שיש שם חסרי הישע חייב לעבור מבחנים מאוד מדוקדקים.

כרמל מעודה הייתה מוסמכת. היא הייתה אדם מוסמך עם תעודות ועם שכר. המעון הזה היה פרטי שלה, ובכל זאת היא הייתה מרשעת, היא הייתה מכשפה. אין לה שום זכות בעולם הזה שלנו להכות את הילדים האלה באופן שהיא עשתה. שום זכות. אין לי שום הסבר. יש המון תיאוריות מהו טבע האדם. אחד אומר טבע האדם רע מנעוריו, אחד אומר טבע האדם טוב מנעוריו, אחד אומר אדם הוא טבולה ראסה, הוא לאט לאט רוכש. אני טוענת שאנשים כאלה שטבע האדם שלהם רע, אסור להם להיות במערכת.

הם צריכים לעבור מבחני אישיות.

תודה. אני כבר נאלצת לצאת יחד איתך, מיכל וולדיגר.

נכון, לחוק שלנו.

חבר הכנסת מופיד מרעי יחליף אותי. אז אם אתה נותן רגע לחברת הכנסת וולדיגר לומר כמה מילים לפני ששתינו יוצאות ותחליף אותי.

באמת תודה. אני חושבת שהדיון הזה הוא חשוב והכרחי. כבר היינו פה, זה כבר דיון מתמשך, זו לא פעם ראשונה שאנחנו מדברים על זה. אני מברכת אותך, מיכל, ואת הוועדה שבהחלט בפגרה ואחרי הפגרה הדברים האלה ייכנסו, כי מבחינתי זה לא רק הגיל הרך. זה מאוד חשוב, אבל הגיל הרך נכנס לתוך מסגרת של אוכלוסייה שהם חסרי ישע, שצריך לדאוג לכולם שלא יגיעו לעבודה אנשים שהם לא יכולים ולא ראויים והאופי שלהם לא מאפשר את הסיבולת, את היכולת, את הסבלנות וכו', ולא פחות חשוב זה התנאים. מעסיקים אותם בתנאים באמת מגוחכים, הם מתחלפים בקצב מאוד מהיר, שלושה חודשים, ויוצאים החוצה.

אגב, זו פגיעה מאוד חריפה גם אם מדובר על אנשים מצוינים.

נכון, זה מה שהערתי לקטי, שזה נכון שיש הנוראיות, אבל יש גם הנשים שבגלל שהן מתחלפות ויוצאות החוצה, לא שווה להכשיר אותן, אז לא מכשירים אותן. צריך לדאוג שזה יהיה קו מאוד ברור, שצריך סלקציה של תעודות יושר ומבחני אישיות ושכר ראוי והכשרות, שבהתחלה יהיו כתנאי להיכנס לעבודה הזאת, ובוודאי לאורך כל הרצף של העבודה שלהן שיהיו הכשרות מאוד ברורות. אבל כן, זה גם להכניס את היד לכיס ולהגיד שיש כאן שכר שהן והם צריכים לקבל כדי שזה יהיה גם סוג של סלקציה מי נכנס לתוך המערכת הזאת. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ולאחר מכן דוח של הממ"מ. אני עוזבת אך חוזרת ואני משאירה את הדיון בידיו הנאמנות של חבר הכנסת מופיד מרעי. בבקשה.

(היו"ר מופיד מרעי, 12:20)

חברים, אנחנו ממשיכים. בבקשה.

צהריים טובים לכולם. כבוד היושב-ראש, חברות, חברים, אנשי מקצוע, אין ספק שאנחנו בדיון הזה צריכים לשים את הסוגיה שלדעתי היא ברורה וידועה לכולנו, בכל זאת צריך לשים אותה על השולחן, לנתח אותה לעומק ולהסיק מסקנות כדי ליישם אותן. במיוחד לאור נקודת הזמן שאנחנו נמצאים בתוכה כאשר עכשיו כבר ההחלטה יצאה לדרך, שמעבירים את הנושא של הטיפול בגיל הרך למשרד החינוך, אני חושבת שההחלטה הייתה מהירה, בלי הכנה. לא מהירה שהיא קרתה מהר, היא הייתה צריכה לקרות מזמן בעיני.

את מסכימה עם ההחלטה, אבל המיקום הוא הבעיה.

אני מסכימה עם ההחלטה, אבל הדרך שבה נעשו הדברים וחוסר ההכנסה, גם בתוך המערכת עצמה וגם בשטח – אני חושבת שמן הראוי להתארגן ולתקן במידת האפשר במשך שנת הלימודים הזאת ולהיות מוכנים יותר לקראת השנה הבאה.

אל לנו לשכוח במצב הקיים שמי שנמצאות בתפקיד של המטפלות לרוב זה גם נשים, אחוז מינורי מאוד של גברים. בחברה הערבית יש לנו שניים, זה מה שיש לנו. אני חושבת שהמציאות של אותן הנשים והנערות שמגיעות להיות מטפלות במסגרות הגיל הרך היא מציאות מאוד קשה. הן מגיעות מרקע סוציואקונומי מאוד מאוד קשה. אני גם טוענת שההכשרה שהן מקבלות היא לא בדיוק הכשרה ראויה. אני רוצה לצאת מנקודת הנחה שטיפול לא מספיק לבד, וכשאומרים טיפול תמיד הכוונה לטיפול הפיסי, ואני מתכוונת לטיפול פיסי, רגשי וגם חינוכי.

כולנו יודעות ויודעים ששלוש השנים הראשונות הן הכי קריטיות בחיים של הילדים וכל השקעה בגיל הזה תיטיב לא רק עם אותו ילד ומשפחתו, אלא עם החברה בכללותה. יש הרבה מחקרים שמעידים על כך שזה משתלם כלכלית, אפילו בהשקעה של המדינה. נכון, נכנסתי קצת באיחור, אבל שמעתי את החברים והחברות שדיברו קודם, ושמעתי על ההצעה של חבר הכנסת מיקי שמדבר על הכשרה בסיסית אפילו של שבועיים-שלושה. אני לא יודעת בדיוק מה הכוונה להכשרה של שבועיים-שלושה, האם זה לדבר על דברים טכניים, על נהלים.

צריך לומר שיש חובות של הכשרה.

אני יודעת שיש חובות של הכשרה, אני יודעת גם אילו מכללות נותנות את ההכשרה.

אני מדברת על עזרה ראשונה והתנהלות בטוחה. אלה שתי הכשרות שאי אפשר להיות מטפל במעון בלעדיהן. יש גם הכשרה פדגוגית שהיא באמת תנאי, אבל היא בהמשך.

אבל בכל זאת אני אומרת שההכשרה הפדגוגית שמועברת, אולי על הנייר היא נותנת משהו. בראש ובראשונה מי שמגיע למקצוע הזה – חברת הכנסת מיכל וולדיגר דיברה על מבחן אישיות, על הערכה. אני חושבת שזה א-ב. אנחנו מפקידים את התינוקות והילדים שלנו בידי אנשים שאין להם האפשרות לטפל בילדים שלנו, והם הגיעו לתפקיד הזה מחוסר ברירה. לא שיש להם היכולות ולא שהם מתאימות ומתאימים. אני לא רוצה להישמע כאילו שאני לא נותנת מקום וכבוד להכשרה שהמטפלות נותנות, אבל מה שאנחנו רואים בשטח אומר שמה שקיים בכלל לא מתקרב למשהו שאמור להיות כמעט מספיק ולא טוב. על טוב אנחנו עדיין רחוקים מלדבר. לכן אני חושבת שהגיע הזמן שהמקצוע הזה יהיה מקצוע אקדמאי שיש לו תנאי קבלה, שיש לו שנים של הכשרה, שמקבלים את כל האספקטים. שהאנשים שלומדים אותו יכולים אחר כך לצאת וליישם אותו. מי שמגיעה או מגיע לחוץ לעבודה בגלל קשיי יום-יום נוראיים, לא יכול להיות פנוי רגשית לטפל בילדים, שהרבה פעמים גם הם עצמם מגיעים מבתים קשים ואנחנו צריכים לספק להם מסגרת חמה, תומכת, מלמדת, מאפשרת, מעצימה, מאפשרת התפתחות. וזה לא מה שקורה בשטח. חבל להישאר כל הזמן באותה סיטואציה. אני יודעת שהארכתי, אבל זה מתוך כאב. אני חושבת שדווקא עכשיו, כשמעבירים את הגיל הרך למשרד החינוך, צריך לנקוט בתוכנית מותאמת.

דבר אחרון, אי אפשר לעשות איפה ואיפה עם הילדים שלנו. לא ייתכן שאם אנחנו מדברים על שכבת גיל אז זה כל שכבת הגיל, ולא משנה איפה הילדים נמצאים, האם נמצאים במשפחתון שיש בו עד חמישה ילדים או תינוקות או במסגרת של שבעה ילדים או בגן רגיל שיש בו 20 ו-30 ו-35 ילדים. אי אפשר שאנחנו במו ידינו נייצר פער מובנה בין אותם ילדים בני שכבת גיל. לא יכול להיות שאחר כך בגיל שלוש הם ייפגשו בטרום חובה ויהיו פערים נוראיים, וזה דבר שהוא מובנה היום בעשייה. אני חושבת שמשרד הכלכלה ומשרד החינוך וכל המשרדים הקשורים לנושא צריכים לפתור את הבעיה הזאת ולא להסתכל על הזווית מהמקום של להוציא את האישה לעבודה. לא, חשוב שהנשים יצאו לעבודה, אבל אני רוצה שקהל היעד שלנו, המטרה והמהות יהיו הילדים. שניתן להם את האפשרות להתפתחות נורמטיבית ושווה ברמת האפשר. הרי אנחנו יודעים שבשטח אין כזה צדק ושוויון, אם אנחנו מדברים על פריפריה חברתית או גיאוגרפית, אין שוויון בכלל, אבל לפחות ברמה של התוכנית שתהיה נקודת זינוק אחידה. תודה.

ברור. תודה רבה, חברת הכנסת אימאן. אני לא התייחסתי כחבר כנסת, ושמעתי גם את חבריי חברי הכנסת קודם. את צודקת וכולם צודקים לגבי הנקודה הזאת. אני אומר את הדברים גם מהיותי בעבר ראש רשות שחוויתי גם אירועים כאלה, טיפלתי באירועים כאלה של התנהגות והתנהלות של בוגרים ובגירים שאחראים על הילדים. אין ספק שאנחנו צריכים ומחויבים בסופו של דבר לבנות מנגנון של הכשרה. נכון נאמר כאן, אפילו הכשרה אקדמית. בכל מקרה צריך לבנות חליפת הכשרה מתאימה לאנשים שאנחנו מפקידים את הילדים שלנו בידיים שלהם. לכן חשוב מאוד כל נושא החקיקה של הפיקוח ושל המצלמות ושל הענישה. דובר קודם על הענישה, איפה אנחנו עומדים, וכן הלאה. זו המהות של הדיון, זו המהות של הוועדה הזאת. הייעוד של הוועדה בסופו של דבר הוא לתכלל את כל המרכיבים כדי להביא בסופו של דבר לפתרון טוב שייטיב עם הילדים שלנו. כי ככל שאנחנו משקיעים בחינוך של הילדים, כדבריו של קורצ'אק, אנחנו קוצרים בהמשך את החיטה שלנו או את החינוך של הבנים שלנו.

מכון מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בבקשה.

צהריים טובים. אציג מצגת. המסמך שאנחנו הגשנו לדיון הזה הוא מסמך על תיקים משטרתיים שנפתחו. חשוב לי לציין שהמסמך הזה הוא לא חדש, הוא לא נכתב לקראת הדיון הזה, הוא נכתב לבקשת חבר הכנסת אופיר כץ והגשנו אותו בנובמבר בשנה שעברה, לפני כמה חודשים. נתונים במסמך הזה התקבלו מהמשטרה ומגורמי פרקליטות במהלך החודשים אוגוסט עד ינואר השנה. אנחנו בדקנו נתונים מארבע השנים האחרונות שהיו זמינים בשנה שעברה.

כאן אתם יכולים לראות את מספר התיקים שנפתחו בין השנים 2017 עד 2020 בגין עבירה של בגירים במוסדות חינוך וטיפול לילדים עד גיל שש. את הנתונים האלה ציינה בדברים שלה חברת הכנסת שטרית. אתם יכולים לראות בקו הכחול, מדי שנה נפתחים כמה עשרות תיקים, וזה מגיע לפעמים גם למאה תיקים בגין העבירות האלה. ב-2020 אנחנו רואים קצת ירידה, אבל אנחנו מניחים שזה בגלל שזאת הייתה שנת קורונה והילדים לא היו במסגרות. זה לא מצביע על איזושהי מגמה. אם אנחנו מסתכלים על הקו הכתום אתם יכולים את מספר הקורבנות בתיקים האלה, והוא גבוה מסך כל התיקים, כי בתיק אחד יכולים להיות כמה קורבנות.

שאלה לגבי תקופת הקורונה והירידה. היו תלונות דווקא לא מהמטפלות על אלימות בבית. אבל לנו אין אינדיקציה על כך.

יש בלשכות הרווחה ויש בדיווחים במוקדים לגבי האלימות שהייתה בעלייה נוראית גם כלפי ילדים, גם מתבגרים וגם נשים.

מבחינת החברה הערבית יחסית לחברה הישראלית הכוללת, האם יש פחות מקרים או יותר מקרים?

יש יותר מקרים. ברוב המקרים עושים "סולחה" בתוך המשפחות וסוגרים את הדברים. לא מזמן היה אירוע ביישוב מסוים, למרות שזה הגיע למשרד החינוך בסוף הכול נסגר.

יש לנו מסמך גם על אלימות כללית של בגירים כלפי קטינים, באופן כללי ולא במוסדות החינוך, אז אוכל להעביר לך אותו אחרי הדיון.

אנחנו מדברים על תיקי אלימות בגירים כלפי קטינים, אבל למעשה בנתונים האלה במשטרה הם לא יכולים לעשות הבחנה האם הבגירים האלה עובדים במסגרות או שהם בגירים שנמצאים שם לאיזשהו צורך. לכן אנחנו לא מדברים רק על מטפלים, מחנכים, סייעות וגננות.

בשקף הזה אתם יכולים לראות פילוח תיקים לפי גיל הקורבן. אפשר לראות שבכל שנה רוב התיקים נפתחים בגין אלימות כלפי ילדים בגיל שלוש עד שש. זה לא מצביע על איזושהי תופעה באופן מלא, כי יש לזה כמה הסברים. אנחנו יכולים להניח שיש יותר ילדים מגיל שלוש עד שש במסגרות חינוך באופן כללי, כי 99% מהילדים בישראל נמצאים היום במסגרות החינוך, בגנים. השיעור הזה הוא יותר נמוך בקרב ילדים בגיל לידה עד שלוש. דבר נוסף, אנחנו מניחים שילדים בגיל שלוש עד שש יותר יכולים להתלונן, יש להם יותר יכולת ביטוי, הם יכולים לספר מה עובר עליהם. דבר שלישי, יכול להיות שגם בגלל שיש יותר פיקוח במסגרות מגיל שלוש עד שש אנחנו רואים יותר מקרים.

כלומר, קושרים את זה גם לפיקוח מצד אחד וגם ליכולת להתלונן.

אלה הנחות שלנו.

יש לזה תשובה מאוד ברורה. משלוש עד שש זה באחריות הרשות המקומית. הרשות המקומית היא זאת שמשלמת את שכרה של הסייעת. היא חייבת דין וחשבון לרשות, לא לגננת.

זה היה בעמותות. רק בזמן האחרון זה הפך להיות כך.

במוכר שאינו רשמי עדיין זה קיים. אבל היא לא כפופה באופן ישיר לגננת. מטפלת, בעלת מעון או משפחתון שמעסיקה עובדים, היא זאת שמשלמת להם את השכר, אז הם מחויבים לה ולכן הם גם סותמים את הפה ברוב המקרים, הם לא מלשינים, הם לא מדברים, הם לא אומרים כלום, כי היא המעסיקה שלהם. יש להורים למי לפנות. הם יכולים ללכת עד לראש העיר ולהתלונן על גננת, וזה קרה.

זה אומר דרשני לגבי הפיקוח לגילאים מגיל אפס עד שלוש.

בגילאים שלוש עד שש הילדים מדברים, זה פרט מאוד חשוב.

השנים שבדקנו את הנתונים האלה עדיין לא מתייחסות למסגרות לידה עד שלוש שעברו למשרד החינוך עכשיו.

כאן אנחנו יכולים לראות התפלגות של מספר העבירות בתיקים האלה שאנחנו בדקנו. העבירה הנפוצה ביותר היא עבירת תקיפה גופנית, זו העבירה העיקרית בתיקים. יש עוד כמה עבירות מין ועבירות איומים, אבל אלה מספרים ממש בודדים מדי שנה, לכן לא הצגנו אותם פה.

כאן אנחנו יכולים לראות את התפעול של המשטרה ושל גורמי הפרקליטות ומערכת המשפט בתיקים. כאן הצגנו את הסיבה העיקרית לסגירת התיקים.

מה זה 75%? אני לא רואה את הירוק טוב.

הירוק זה שיעור התיקים מכלל התיקים שנפתחו, כמה נסגרו. לדוגמה, בשנת 2019, מתוך כלל התיקים שנפתחו 73% מהתיקים נסגרו ו-85% מתוך התיקים שנסגרו, נסגרו בגין חוסר ראיות. חוסר ראיות היא הסיבה העיקרית לסגירת התיקים.

עוד לא היו מצלמות. המצלמות התחילו ב-2020.

יש שינוי לגבי 2020?

אלה נתונים דינמיים כי זה מתפתח. תיקים שנפתחו ב-2020, חלק מהם עדיין יכול להיות בחקירה וחלק עדיין בידי הפרקליטות. אז יכול להיות שב-2020 נכון להיום השיעור הזה התקרב, אבל אתה רואה ב-2017 89% מהתיקים נסגרו בגלל חוסר ראיות.

את אומרת שיכול להיות שב-2021 יהיו לנו גם נתונים שונים.

הורים כנראה מעדיפים שהילדים לא יעידו, לגבי הילדים הגדולים. לגבי הקטנים יותר זה באמת יותר בעייתי.

אני מניח שיהיו נתונים אחרים, גם בגלל המצלמות.

את זה צריך לבדוק. אבל ממה שאנחנו יודעים היום, המשטרה לא יכולה להצביע על תיקים שבהם החומר הראייתי נאסף מהמצלמות. אבל זה לדיון הבא.

המצלמות נכנסו ב-1 בספטמבר 2020, נכון?

כן.

יש לי שאלה מקצועית שמטרידה אותי, גם לחברי הכנסת. האם יש לנו עלייה ברמה של דיווחים של ההורים כתוצאה מתלונות של הילדים שבאים מהפעוטון, מהגן, ופותחים את הלב בפני ההורים וההורים לוקחים את הנתונים והם אלה שמעלים את הנושא או מגישים את התלונה לגורם המוסמך? אני רוצה להבין האם היום ההורים מודעים יותר לנושא הזה.

ברור שמודעים. כשאנחנו היינו ילדים והיינו באים עם ההורים לאסיפת הורים, אם המורה הייתה אומרת משהו ההורים היו מגבים את המורים. אבל היום יש מודעות הרבה יותר גבוהה.

אני לא יכולה להתייחס לשאלתך, כי אין לי מספיק נתונים.

ברור. קחו את הנתון להמשך. אולי שווה לעשות מחקר כמה מהתלונות באות באופן ישיר, כמה תלונות באות דרך ההורים וכמה תלונות באות דרך המטפלים והמטפלות שגילו אותן.

צריך לזכור שעל המטפלים יש חובת דיווח לפי חוק העונשין.

חייבים להיות עם האחוז היותר גבוה בסוף, באופן כללי. אבל נכון סטטיסטית לבדוק את שלושת הנתיבים האלה, כי מזה אפשר ללמוד הרבה לגבי שיטת הטיפול בהמשך.

כאן אנחנו יכולים לראות את מספר כתבי האישום שהוגשו בתיקים שנפתחו בכל אחת מהשנים. בסופו של דבר מתוך סך כל התיקים שנפתחו בארבע השנים שבדקנו הוגשו כ-44 כתבי אישום והם מהווים כ-12% מכלל התיקים שנפתחו. מדובר במעט תיקים, כי רוב התיקים נסגרים, כפי שראינו. מצד שני, כשאנחנו בדקנו את הסטטיסטיקה המשטרתית, בדוח משטרתי כללי שהם מפרסמים מדי שנה, ראיתי שם שמדי שנה בכ-14%-15% מהתיקים מוגשים כתבי אישום באופן כללי. אז בתיקים האלה זה פחות.

אין לנו מסקנות ברורות בנושא. נתון שווה בדיקה.

השקף האחרון, ובזה אני אסיים, הוא העניין של הענישה, של פסקי הדין שהתקבלו בתיקים האלה. מתוך 355 תיקים שנפתחו בארבע השנים שבדקנו, נכון לאוגוסט 2021 התקבלו 19 פסקי דין, שמתוכם ניתנה הרשעה ב-14 תיקים. בסך הכול אנחנו מדברים על כ-5% מהתיקים שבהם יש פסק דין מתוך התיקים שנפתחו בארבע שנים, וזה נתון נמוך. תודה רבה.

תודה רבה. אגב, זה באמת מחזק את הבקשה שלך, חבר הכנסת מיקי זוהר, שצריך להיכנס לעובי הקורה בהכשרות ובכל מה שהעליתם.

אני רוצה לחדד. בסוף יש פה שני נושאים שונים. נושא אחד, מריה רבינוביץ' דיברה על נושא האלימות וכו' בתוך הגנים. זה נושא שאנחנו שומעים עליו הרבה גם בתקשורת והוא מקבל באמת תהודה מאוד מאוד גדולה. הנושא שאני מנסה לדבר עליו הוא דווקא נושא המטפלות, רמת המטפלות. האם אנחנו יכולים לחיות במצב שבו בתוך גני הילדים יהיו מטפלות ללא הכשרה. הדבר הזה קורה יום-יום. בגלל המחסור במטפלות יום-יום אנחנו רואים מצב שבו מועסקות מטפלות ללא הכשרה בכלל, אפילו לא הכשרה בסיסית. הן בחורות צעירות בגיל אחרי צבא, או אפילו לפני צבא, מתקשרים אליהן ומבקשים מהן להשלים ולטפל בילדים. זה האוצר הגדול של חיינו, הילדים, ואנחנו לא רוצים לשים אותם בידיים ללא הכשרה.

אתה מתכוון לסייעות.

כן, לסייעות. הדרך לפתור את זה, וזאת צריכה להיות מסקנת הדיון ועל זה אני רוצה לדבר – לא שהנושא השני הוא פחות חשוב, הוא חשוב, אבל הוא כן מקבל הרבה מאוד כותרות והרבה מאוד תשומת לב – אנחנו צריכים לעשות מעשה. אנחנו צריכים להביא את זה למצב שאין סיטואציה שבה מטפלת שלא עברה הכשרה בסיסית הועסקה. כי אם מישהו בחר להעסיק אותה, הוא ישלם מחיר עצום על כך, אם זה בקנס או אם זה בשלילת רישיון עבודה או אם זה באין-ספור דברים. ברגע שהדבר הזה יקרה לא תהיה ברירה, יעסיקו בנות ואני מקווה גם בנים שיעברו את ההכשרה, וכך הילדים שלנו יהיו מוגנים יותר. זה האירוע המרכזי.

אתה צודק מאוד. בהמשך לדברים שלך, חבר הכנסת זוהר, אנחנו עוברים למטה המאבק נגד ההתעללות בגיל הרך. אלונה דניאל, לא נמצאת איתנו. בבקשה, מור דקל, יושבת-ראש העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך.

צהריים טובים. אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי זוהר על הדיון הזה. כמו שיש האנשים שנשארים בצל, האפורים, זה בדיוק התחום הזה. אנחנו תמיד אוהבים לדבר ולדון על הקצה כשכבר התגלתה התעללות או קרה משהו, או להעביר את הנושא למשרד החינוך. אבל בואו נדבר על המצב הקיים בשטח. אנחנו נמצאים כרגע בסיטואציה של ביצה ותרנגולת. מצד אחד יש לנו חוסר אדיר בכוח אדם, נשים לא רוצות לעבוד במקצוע הזה, נשים לא רוצות לחזור. נשים, עם כל ההכשרה והתנאים, יש גם משבר אי-אמון אדיר בין הורים למסגרות היום, שגם נשים ראויות ואיכותיות, ויעידו כאן גם חבריי, מסגרות מעולות היום סוגרות מאלף ואחת סיבות – רגולציה, הוצאות, חוסר כוח אדם וחוסר האמון. צריך להבין שנכון, יש הכשרות וזה נכנס לחוק הפיקוח, וגם היום בדיונים עם משרד החינוך לאור המעבר הם מתכוונים גם לתת את זה, וגם בשיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות. אבל עדיין, אם היום בעלת גן פרטי צריכה להוציא ארבע עובדות להכשרות, מתי היא תוציא אותן? האם בזמן המשמרת, כאשר אין לה גם ככה כוח אדם לשמור על הילדים? האם היא תוציא אותם אחר הצהריים, ואז היא תצטרך לשלם להם גם על שעות העבודה האלה, שגם ככה אף אחד לא מתחייב בפניה שלמחרת הם יישארו אצלה בעסק? יש פה רפורמה וחשיבה גדולה שצריך לעשות, כי אנחנו כבר מתחילים לדון על התקציב הקרוב. זה משהו שהולך לעלות כסף והמדינה תצטרך להכניס את היד לכיס עמוק מאוד, עם אומץ רב, ולהגיד שקודם כל נושא החינוך במדינת ישראל הוא אחד הדברים הכי חשובים שיש לנו כחברה וכביטחון אזרחי וכביטחון כלכלי, וזה העתיד שלנו. אנחנו צריכים להתחיל להשקיע בעובדות ובמטפלות, ואני מסכימה מאוד עם מה שחברת הכנסת קטי שטרית אמרה על מקצוע הגננת. גננת זאת הכשרה, לא כל אחת יכולה להיקרא גננת. אני כל הזמן פונה גם לכתבים שמפרסמים: התגלה מעון וכך עשתה הגננת, ואומרת שהיא לא גננת. צריך לתת גם את הכבוד למי שלמדה את המקצוע ונכנסה למשרד החינוך והיום מנהלת גן. אבל אסור לזלזל גם בפרופסיה של אלה שכן עובדות היום עם ילדים. הן מחנכות מגיל הינקות, וצריך גם לזה לתת את השם.

קודם כל יש פה ההיבט המניעתי שאנחנו צריכים לחשוב איך לא להגיע למצגות האלה שרואים כאן את מקרי ההתעללות ודנים גם בוועדה במקביל אלינו על מה קורה בפרקליטות. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מחיים את המקצוע, איך אנחנו מונעים את אי הרצון להיכנס לשוק הזה וכן לגרור עוד ועוד נשים ואנשים ראויים לעבוד. חברתי חברת הכנסת, גם לא דיברת על מה שאנחנו כל הזמן דנים, שיש המון נשים מוכשרות עם הכשרה גם במגזר הערבי שלא מוצאות עבודה, כי לדוגמה בתל אביב או באזורים במרכז לא רוצים אותן בגנים. אז צריך לחשוב גם על הפתרונות האלה.

לכן אמרתי שאין מחסור. אם לוקחים את כל ההכשרות, אין מחסור, כי יש אלפי נשים מוכשרות.

נכון, כי במגזר הערבי יש יותר ובמגזר היהודי יש פחות.

אז צריך לחשוב על רפורמה גדולה איך עושים מהפכה בפרופסיה של המקצוע, איך אנחנו נותנים פה דגש על המשמעות ועל יוקר המקצוע, וגם לעזור לגנים הפרטיים להרים את הראש מעל המים כדי לגייס עוד ועוד אנשים. הנושא עבר למשרד החינוך, מדברים פה על הרפורמה שהשלב הבא זה גם הורדת יחס מטפלות ילד. אין מטפלות, איך נביא אותן?

יש לכם תוכנית בסיסית? מה האלמנטים שהופכים את התוכנית הבסיסית שלכם, או אפילו תוכנית מלאה, למשהו יותר אטרקטיבי? את אומרת, אנחנו צריכים בסופו של דבר להכניס אלמנט שיהפוך את המקצוע לאטרקטיבי לדרישות של המקצוע. האם יש לכם תוכנית כזאת? האם אתם בתוך העניין הזה? אם כן, האם יש עלות?

יש לנו גם תוכנית ששלחנו לוועדה, ויש עלות יפה מאוד. יושבת כאן חברתי עו"ד ניצן כהנא מקרן ברל כצנלסון, ואנחנו גם כתבנו את מסמך המדיניות עם המלצה עם תקציב לעשר השנים הקרובות על איך אנחנו רואים את זה מההיבט המקצועי והכלכלי כדי לעשות מעבר ראוי למשרד החינוך. מעבר לכך, כמו שאמרתי קודם, מדברים עכשיו על התקציב הקרוב. בתקציב הקרוב צריך קודם כל לפתוח מהר ועכשיו את ועדת המחירים שמדברים עליה כל הזמן. כי ברגע שיהיה דיון בוועדת המחירים וירימו את השכר למטפלות, המשמעות של ועדת המחירים תהיה לכל השוק, גם לסקטור הפרטי בסוף.

בנוסף לכך צריך גם לעשות הסברה ציבורית, ועל זה אני מדברת עוד בתקופת חוק הפיקוח וחוק המצלמות. לא נעשית הסברה. הכנסת, המדינה, משלמת המון כספים על הרבה הסברות, אבל אף אחד לא עושה הסברות מאסיביות גם להורים על משמעות התפקיד ועל משמעות המסגרות של מעונות היום, גם הפרטיים וגם המפוקחים. הורים היום צריכים לדעת את החוקים הקיימים. אנחנו עד היום מקבלים פניות שהורים אפילו לא מבינים מה זה חוק המצלמות. הורים אומרים: היא צעקה על הילד. רגע, בואו שנייה נחשוב, בואו נבין את המשמעות של מה התפקיד של ההגדרה של מי שיושבת שם ומטפלת לך בילד. בואו נחזיר את האמון באמת בין ההורים למסגרות. אז אמרתי תקציב, גם ועדת המחירים, גם העלאת השכר. תשתמשו ברשויות המקומיות, יש עכשיו גם תקצוב שמשרד החינוך נתן להביא תפקיד לכל רשות מקומית ומועצה מקומית. יאללה, תתחילו להכניס את הכסף ולהניע, אין לי מילה יותר יפה בפוליטיקלי-קורקט להגיד את זה. כמובן ששלחנו לוועדה את כל המסמכים שלנו.

תודה. אני מאמין שכל מה שנשלח לוועדה יילקח בחשבון. אלה נתונים חשובים מאוד. חשוב לנו גם לשמוע התייחסות של משרד החינוך ומשרד העבודה, אם יש פה נציגים שלכם. יש פה גם ארגון הגננות והמחנכות?

כן.

אני מבקש שתדברי בקצרה, שיהיה גם זמן לאחרים. כי כל מי שיושב פה מסביב לשולחן רוצה להתייחס. בבקשה.

אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, כי נאמרו כאן הרבה דברים נכונים. הילד שלי היום בן 27. כשאני חוויתי את מצב ההתעללות כשהוא היה בן ארבעה חודשים אצל מטפלת שלו, כאימא לא ידעתי מה אני צריכה לעשות וחשבתי בתמימותי שהמדינה באמת צריכה לדאוג לי בכל הנושא שאני אגיע ואהיה שקטה וסמוכה ובטוחה. וכשאני מסתכלת על טייסים, ואני בכוונה מתייחסת אליהם כי הם היחידים שעוברים הכשרה לאורך כל הדרך, עוברים מבחני בדיקה וכשירות לאורך כל הדרך – אני הייתי רוצה כגננת שהמפקחת שלי היא לא מפקחת על חומר, היא לא צריכה לבדוק אותי כמותית, היא צריכה ללוות אותי, היא צריכה לעבור תהליך של לדעת איך לעזור לי בתקשורת בין-אישית, היא צריכה לעבור תהליך של גישור שאוכל לעמוד מול ההורים. אני הייתי רוצה לדעת כגננת שאני יכולה לגעת בכל ילד וילדה ויקטינו את מספר הילדים בכל כיתה ל-25-20 ילדים בגן חובה. יש מחקרים שמדברים על מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות.

מעבר לזה, יש מסמך של תשתית חינוכית שאני כבר 10 שנים לפחות מגישה אותו לכל כנסת מחדש. אנחנו משפרים אותו ומייעלים אותו. המסמך הזה אומר איפה צריך להשקיע את הכסף. היום התקציב מספר 1 במדינת ישראל הוא בחינוך, הוא שווה ערך לתקציב הביטחון. הבעיה שלנו, שאנחנו לא מנתבים את הכסף למקום הנכון. ואני רוצה להגיד משהו שיכאב כאן אולי לאנשים, ובעיקר למשרד החינוך. יש קומה במשרד החינוך שנמצאת למעלה, גבוה, שבה צריך להוריד את כל הכספים למטה – לגננת, לסייעת. הכנסתם את המטפלות, מה עם הסייעות? אני כגננת היום מחסירה מהגן. יש מישהו שמפקח על מי שמחליפה אותי? יש מי שנקרא מעוף, כל מי שיש לה דופק ותעודת זהות יכולה להיכנס ולהחליף את הגננת. גננת שעברה הכשרה של ארבע שנים, שעוברת כל שנה השתלמות של 30 שעות לפחות, שעוברת הכשרה של עזרה ראשונה, שעוברת את כל ההכשרות, וכל הורה כמו חשופית עם גרגר מלח הכי קטן יכול להביא את הנתון הזה שהראו כאן היום על כך שאנחנו נמצאות חשופות ולהתלונן עלינו בלי שבאמת יש שחר לדברים. לצערי זה ייגמר בחוסר הוכחות ולא בחוסר אשמה, וזה תהליך מכוער מאוד שאני לא מאחלת לאף אחד להיכנס אליו. שאף אחד לא ייכנס ללשון הרע של הורה. אם אנחנו היום כמדינה נהיה אחראים על חוק הגננת מהתחלת ההכשרה שלה – ואני מצטערת מאוד, מיקי, זה לא שבועיים, זה שנים על שנים. מטפלת צריכה להיות היום עם תואר ראשון, תתחילו מזה. בואו ניתן תשתית של ארבע שנים איך להכשיר את האנשים בתוך המסגרת, ולכל אלה שרוצות להיות גננות, שרוצות לטפל בגיל הרך, שיעשו מבחני אישיות, מבדקים, בלי לחסוך בכספים, אפילו לא שקל, בטח לא על הילדים שלנו.

הנקודה ברורה. בסופו של דבר ההורים צריכים להיות שקטים שהילד שלהם נמצא בידיים טובות. זה אפשרי. בשביל הגילוי הנאות אגיד שאני גם מתנדב בכפר הילדים הדרוזי בחורפיש, הוא הכפר של מפעל הכשרת ילדי ישראל מזה 25 שנה. הייתי שם כמעט בכל התפקידים, נשיא העמותה, אנחנו מלווים אותם, מתרימים, ושם עושים הכנות מדוקדקות ומדויקות, מה עוד שאלה ילדים שאין להם קורת גג, שמביאים אותם מכל מיני מקומות. לכן הרגישות הזאת קיימת, היא חייבת להיות, ואני אומר שזה אפשרי לעשות הכשרה מתאימה לגוף עצמו. הילדים נמצאים בהרבה מוסדות ולא רק בגנים ובפעוטונים. אז אני מסכים איתך.

מגיל לידה ועד שש חייב להיות שינוי משמעותי. ולהכשיר גם אותנו כהורים, המדינה צריכה ללוות אותנו מרגע שאנחנו נכנסנו להיריון. האבא והאימא, האימא והאימא, לא משנה איזה סוג משפחה, ללוות אותנו מתחילת הדרך. כי כמו שראינו בקורונה, הקורונה באה להגיד שהאלימות לא נמצאת רק בגנים, היא נמצאת גם במשפחות, היא העלתה את האלימות כלפי נשים. אני רוצה לחנך מחנכים, להכשיר מחנכים.

אני מסכים איתך. אגב, לאוכלוסיות המוחלשות, כפי שמוביל יושב-ראש ועדת הכלכלה מיכאל ביטון, בסופו של דבר הלוואי שנגיע למצב של חינוך חינם והכשרת מחנכים חינם בגילאים האלה, ואז התוצאות יהיו טובות בעשרות מונים מאשר ההשקעה.

אני רק רוצה לחדד בהקשר לדברים שדורית אמרה בהקשר לכך שכל מי שיש לה דופק יכולה להפוך להיות מטפלת או גננת. אני רוצה שתיקחו את המשפט הזה ותכפילו אותו פי עשרה במגזר החרדי. לא ציינו את זה קודם, דיברנו על המגזר הכללי, אבל אני רוצה שתבינו שהמצוקה במגזר החרדי היא יותר חמורה. שם כמעט ואין מטפלות, וכל מי שכמו שהגדרת היא עם דופק, שגם אין לה מושג בטיפול בילדים, יכולה להפוך להיות מטפלת. הדבר הזה הוא לא פחות מסכנה לילדים עצמם. גם האירוע הזה שקרה בקריית גת קרה בגן חרדי, ולצערי הרב הדבר הזה קורה כנראה בכל המגזר החרדי. אני לא יודע מה קורה בתוך המגזר הערבי, אולי חברת הכנסת יאסין יודעת יותר טוב האם שם באמת מקפידים להעסיק מטפלות עם הכשרה מסוימת או לא.

סוג של הכשרה יש.

השאלה אם בעלי המעונות במגזר הערבי מקפידים להעסיק מטפלות עם הכשרה.

מקפידים, אין להם ברירה. על כל משרה שמפרסמים יש קרוב ל-150 מגישות מועמדות.

הייתי מפרסם עוזרת, סייעת, מקבל 40 קורות חיים.

במקומות מסוימים זה הגיע ל-140.

זה לא קשור למגזרים, זה גם קורה במרכז. אין כוח אדם.

דבר נוסף שיש לומר, עם כמה שאנחנו רוצים לשמור על הפרטיות של הילדים ושל המטפלות, נושא המצלמות הוא נושא שצריך לשקול אותו ברצינות. נכון, אתה פוגע בסופו של דבר בזכויות פרט באופן מסוים, אבל כשזה מקום עבודה וכשאנחנו יודעים שהילדים נמצאים בסביבת עבודה, זאת אומרת שהמטפלות עובדות בשביל לשמור עליהם ואנחנו רוצים שהילדים יהיו מוגנים, נושא המצלמות חייב להיות אופציה רצינית על השולחן כדי לשמור על בריאות הילדים.

זה הוכח כלא יעיל. זה לא פותר את האלימות, אלא אולי בדיעבד נמצא את הנתון ונוכיח שהיא אכן הכתה. אני רוצה מראש לא להכניס אף אדם שעלול חלילה להרביץ. הייתי רוצה לתת לאותה אישה, לאותה גננת, לאותו אדם שנכנס לטפל בילד שלי, את הכלים האמיתיים לפתור את הבעיה. כי אני מאמינה שיסוד האדם הוא טוב, לא שיסוד האדם הוא רע. אני התחלתי כמטפלת.

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני גם רואה הרבה נציגים שהנושא הוא בליבם. כמי שהגיע מתחום החינוך, הייתי ראש מינהל חינוך בעיר גדולה והקמתי שם את היחידה לגיל לידה עד שלוש, אני מבין את הקושי גם של מי שהוא חלק מהענף הזה, שבאמת רואים את הטוב. כי צריך להבין שהקומץ הזה באמת מכתים ענף טוב וענף גדול, ואני לא מתכחש לזה. אבל עם זאת מדובר בחסרי ישע שחייבים לעזור להם, וברור שחייבים להשקיע בהכשרות והמדינה צריכה להיכנס לזה ורשויות מקומיות צריכות להיכנס לזה. וכל רשות מקומית צריכה להקים יחידה של אפס עד שלוש, כי כך נכון לעשות, ולהכשיר את הצוותים בעיר שלה. אבל יש לנו גם אחריות כלפי הילדים ואנחנו לא יכולים להגיד שנעשה רק הכשרות ולא נפקח על הצד השני. אני חושב שחוק המצלמות הוא חוק חשוב, אבל הוא לא חוק טוב, הוא לא חוק מושלם, כי צריך לחדד אותו וצריך לעשות אותו הרבה יותר טוב. אני כן חושב שצריך לדעת כל מה שקורה במקום שנמצאים בו חסרי ישע. אין בכלל ספק בזה.

אין סנקציה ישירה בחוק הזה.

אין, ובגלל זה אני עובד יחד עם חברת הכנסת סילמן, שאנחנו גם יו"ר משותף של השדולה לגיל הרך, בדיוק על הנושא הזה. אנחנו רוצים לחדד אותו כדי שיהיה יותר אפקטיבי. שמעתי את הדברים, שדווקא במקומות עם המצלמות מצאו דברים, נכון, אבל כך מצאו את הדברים, כי אם לא היו מצלמות אי אפשר היה להוכיח את זה. ראו איזשהו סממן, ועם הסממן הזה פתחו מצלמות. תארי לעצמך שהיו רואים סממן ולא היו מצלמות, אני יכול לומר לך, לא היו עושים כלום. לכן חייב שיהיו מצלמות. חייבים גם לתגבר את הערנות של המערכת. היום ברגע שפותחים תלונה עד שבאמת קורה איתה משהו עובר זמן רב מדי. מהרגע שכבר יש תלונה והיא במשטרה עד שהפרקליטות עושה איתה משהו עובר יותר מדי זמן. כל התהליך הזה הוא תהליך לא טוב. אני גם חושב שהעונשים צריכים להיות הרבה יותר מחמירים ואני שמח שבתי המשפט מאמצים את זה לאט לאט, אבל אני חושב שכל מי שעוסק בגיל הרך צריך לדעת שהעונשים יהיו במקסימום של החוק, והחוק הזה גם צריך לעלות. כל הפוגע בנפש רכה של ילד בגיל הרך צריך להיענש במקסימום שמדינת ישראל יכולה להעניש אותה.

אני רוצה לסיים דווקא בצד החיובי של הדיון, כי מי שנמצא פה דווקא רואה את הצד החיובי של הנושא הזה. יש פה מור דקל שמובילה את הנושא הזה ברמה הארצית, וגם עבדה איתי ברמה המקומית ויחד הקמנו את היחידה, ויש פה הרבה מאוד ארגונים שרוצים לעשות טוב עבור הילדים האלה ואומרים שקשה להביא את הצוותים, וגם אלה שהבאת הם שחוקים, תשקיעו בהם, תנו להם, תנו להם מוטיבציה לבוא לעבודה שלצוותים יהיה טוב ולילדים יהיה טוב. וזה הכלל שאני מבקש לסיים איתו. כשלעובד טוב לילד טוב, ואנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים בשביל להגיע לתוצאה הזאת. תודה רבה.

תודה. משרד החינוך, בבקשה. אני מבקש שתתייחסו פה לדברים שעלו, ובעיקר למה שעלה כאן לגבי ההכשרה, תוכן ההכשרה. עלו פה כל מיני דעות, הכשרה אקדמית, לא אקדמית. דיברתי על חליפה שמתאימה. בבקשה, הכדור אצלכם.

צהריים טובים. אני פרויקטורית המעבר של מעונות היום למשרד החינוך. אני מקווה שאני אתן פה כמה תשובות לחבר הכנסת מיקי זוהר ולכולם. כבר כמה חודשים שמשרד החינוך עובד מסביב לשעון. המעבר הזה הוא מאתגר. בימים האחרונים, מה-24 בינואר, שהסמכויות עצמן עברו, אנחנו כבר עובדים בטורבו.

אתן קצת נתונים. אנחנו מדברים על 50,000 מטפלות מחנכות. אנחנו מדברים על 27,000 סייעות בגנים. זה קהל היעד שלנו להכשרות. אנחנו מתייחסים לכולם. מתוך המספרים הללו, 70% עם הכשרה תיכונית ומטה, 7% בלבד עם תואר ראשון. מתוך 5,900 מעונות יום שהגישו בקשה לרישיון, עם סמל והפרטיים, לפני שהם מגישים בקשה לרישיון הם צריכים להוכיח שהם עברו 14 שעות קורס של התנהלות בטוחה ו-22 שעות קורס של עזרה ראשונה.

זה מעבר להכשרה?

אלו ההכשרות הבסיסיות שהם מחויבים לעשות כשהם מבקשים בקשה לרישיון. בנוסף לזה יצרנו מסלול קידום מקצועי עד התואר הראשון. כל מי שדיבר פה על הפרופסיה והאופק המקצועי, זאת בהחלט המטרה שלנו. אבל זה לטווח הרחוק. אנחנו עכשיו צריכים לתת גם מענה למחר בבוקר. הקורס שהתקנות מחייבות של 220 שעות, בחודש הקרוב יתחיל רישום של מטפלות מחנכות וסייעות ללמוד את הקורס הזה. המטרה היא שזה יהיה קורס מקוון, יהיה פיסית, ו-70 שעות יהיה הדרכה או ליווי של מדריכה פדגוגית בתוך המעון עצמו.

זה שונה מהכשרות קודמות?

לגמרי. עד עכשיו היה אפשר רק לגשת למבחן האקסטרני, לעשות אותו ולקבל תעודה, בכלל בלי ללמוד. פה, מעבר לכך שמי שהולך להעביר את הקורסים האלה הן כל המכללות לחינוך שמוכרות על ידי משרד החינוך, ויש אפשרות להמשיך איתן גם עד תואר ראשון, המסלול מאפשר צבירה של הקרדיטציה. זאת אומרת שכבר מהמודולה הראשונה של 220 השעות שהחוק מחייב, מטפלות יוכלו להתחיל לצבור נקודות זכות לתואר ראשון. זאת אומרת, אנחנו כבר יוצרים פה איזשהו אופק עתידי מקצועי.

רצף כזה שבסוף יכול להביא אותם לתואר ראשון. לזה אתה מתכוון, חבר הכנסת זוהר? זה הכיוון שאתה מכוון אליו?

הקורס של 220 השעות הוא הקורס שחוק הפיקוח מחייב, וזה מה שאנחנו נעשה.

זה הקצר.

בדיוק. זה הקורס הראשון, המיידי, המבוא. אחר כך כל מודולה יש אפשרות להעמיק בחומר המקצועי.

מה קורה במצב שבו מישהו מעסיק מישהי ללא הכשרה?

ניתן לה לסיים את ההכשרה ואחר כך נעבור לפיקוח. כל נושא הפיקוח כחוט השני עובר בכל הארגונים החלשים בזה. כל פעם זה עולה מחדש בכל הארגונים.

אני אמשיך עם ההכשרות, ונמצא פה גור שאחר כך ידבר על הפיקוח.

אתה יודע כמה מפקחים יש בכל מחוז מרכז? אתה לא רוצה לדעת.

בלי שתגיד, רע מאוד.

המטרה שלנו היא להכשיר 9,000 מטפלות מחנכות וסייעות בשנה הראשונה. מעבר לזה, ומור דיברה על זה, אנחנו כרגע בונים תשתית ברשויות. זאת אומרת שבכל רשות הולכת להיות מנהלת תחום של לידה עד שלוש.

מה הקריטריונים לאותה פונקציה?

אנחנו עכשיו כותבים אותה, אבל מן הסתם אלה קריטריונים דומים לקריטריונים שכבר קיימים למנהלת שלוש עד שש בכל רשות מקומית.

השאלה היא אם זה לא יהיה נוסף לתפקיד של אגף גני ילדים, או שבאמת יבנו.

לא. זה תקן מלא שנותנים ללידה עד שלוש, בכוונה להתמקד בגיל הזה.

האם מגיל שלוש עד שש זו אותה רכזת שקיימת היום, או שאתם מוסיפים עוד תקן? האם יש תקצוב לכל התוכנית הזאת במשרד החינוך?

אתחיל מזה שגם הקורס של 220 השעות מתוקצב וממומן על ידי המדינה לכל המטפלות מחנכות, במעונות עם הסמל והפרטיים. בנוסף לכך אנחנו גם תקצבנו תמריץ כדי לעודד את כל המטפלות והמחנכות להירשם לקורסים, וכמובן המטרה היא לעשות את זה הכי נגיש שאפשר כדי שהמטפלות לא יצאו באמצע היום. אנחנו מודעים למשבר הקיים בכוח האדם.

אכן התקן ממומן. תקן מלא לכל רשות שיעסוק וינהל את כל התחומים שקשורים ללידה עד שלוש, בנוסף לתקן הקיים בכל רשות של שלוש עד שש.

זה תקציב שקיבלתם?

כל זה מתקציב שהתקבל, 200 מיליון בבסיס התקציב.

מעבר לזה יש הדרכה פדגוגית שהמשרד יסבסד ארבע שעות בחודש בכל מעון שיש לו רישיון. גור, אתה תרחיב על הפיקוח.

שלום וצהריים. אני סמנכ"ל משרד החינוך והממונה על המעונות. משרד החינוך קיבל לאחרונה לאחריותו את נושא המעונות ונכנסנו לעבודה מאוד נמרצת בנושא הזה. הנושא הראשון שאנחנו עובדים עליו הוא כמובן הרישיונות. היום אין רישיונות למעונות במדינת ישראל. אנחנו צריכים לשחרר איזשהו פקק של בערך 5,000 מעונות, מצב קיים צריך לומר. אנחנו נשחרר אותו בהקדם. לא נעשה את זה בצורה שבה אנחנו רגילים לעשות בבתי הספר ובגני הילדים. אנחנו רגילים לבדוק בית ספר וגן ילדים ואז לתת לו רישיון. כאן אנחנו ניתן רישיונות על סמך הצהרות מבקשי הרישיון ומיד אחר כך ניכנס לפעולה של פיקוח ובקרה על כל המוסדות שיקבלו מאתנו את הרישיונות.

בנוסף לצוותים שקיימים היום במחוזות אנחנו נגייס עוד בערך 80-70 בקרים באמצעות חברות חיצוניות שכבר נבחרו במכרז והם יתחילו לעשות בקרות מסודרות על כל המסגרות של המעונות, כל המסגרות שכבר פנו אלינו.

יש גם בקרה ופיקוח על ההצהרה? כי אתם אומרים שאת ההיתר אתם מתכוונים לתת בהתאם להצהרה. יש מנגנון פיקוח על ההצהרה עצמה? על המצהיר עצמו?

מה הכוונה למצהיר?

יש לי מעון, אני עכשיו צריך להצהיר. האם אני מקבל טופס ואני ממלא את הטופס, כן או לא, ואתם לפי הטופס הזה אומרים מאושר או לא מאושר, או שיש מנגנון בקרה שמחייב את המצהיר להצהיר את ההצהרות שלו שאתם תוכלו באמת לתת את רישיון?

יש לנו הרבה מאוד מנגנונים מהסוג הזה. זה לא המקום לפרט.

שאלתי שאלה, כן או לא.

המטרה שלנו היא להשוות את רמת הפיקוח והבקרה שיש לנו בבתי הספר ובגני הילדים גם לגבי המעונות. אתן דוגמה, נניח נושא הבטיחות. מי שמבקש מאתנו היום רישיון לבית ספר, אז בנושא הבטיחות הוא מצרף הצהרה מטעמו. אבל זו לא הצהרה מטעמו של המבקש, אלא הוא חייב לצרף הצהרה של יועץ בטיחות מוסמך שנמצא ברשימת המוסמכים של משרד החינוך. הוא מגיש את ההצהרה ומצרף אותה לבקשה, ורק אז אנחנו מעבירים אותה. גם אז אנחנו הולכים אחר כך לשטח ובודקים.

כלומר, יש מנגנון פיקוח לפני שאתם מאשרים.

לא עכשיו. על 5,000 הרישיונות שנמצאים כרגע במערכת, מצב שקיבלנו אותו כשקיבלנו את המעונות לפני פחות מחודש, אנחנו ניתן את הרישיונות על סמך ההצהרות ואנחנו נצא מיד לבדיקה. נאמר כאן שהכמות של המפקחים היא קטנה, וזה נכון, ולכן כמו שאמרתי אנחנו נגייס הרבה מאוד בקרים גם במיקור חוץ. אנחנו נעשה הרבה מאוד בקרות. אני מזכיר שזה לגבי ה-5,000, אולי קצת יותר, כאלה שכבר פנו למדינה וביקשו רישיון. אנחנו יודעים שיש עוד כמה אלפי מוסדות שבכלל לא פנו אלינו. לגבי המעונות האלה שטרם פנו אלינו, אנחנו גם נעשה עבודה כדי להגיע אליהם וגם לעודד אותם לפנות אלינו ולבקש רישיון. הרעיון הוא שבסופו של דבר ניצור מיתוג כזה שמעון במדינת ישראל זה מעון ברישיון. כמובן אנחנו מדברים על מעונות של שבעה ילדים ומעלה, מה שפחות משבעה ילדים לא נמצא תחת חוק הפיקוח.

כמה דוחות ניתנו בשנת 2020 ו-2021 לבעלי מעונות שהעסיקו מטפלות ללא הכשרה?

אני מזכיר שמשרד החינוך קיבל את נושא המעונות לפני פחות מחודש.

ניתן למשרד העבודה שיענה על השאלה הזאת.

בדיוק. אני מציע שלא אנחנו נתייחס לסוגיה הזאת. אני כן אומר שמאז שקיבלנו את נושא המעונות אלינו אנחנו התחלנו כאן לבצע בקרות יזומות, וגם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד טוב עם המשטרה. אני באופן אישי, בסך הכול בשבוע וחצי שיש לי סמכות כממונה על הממונות, כבר הוצאתי חמישה צווי הפסקה מנהליים למעונות, שזה פי כמה וכמה ממה שיצא בתקופה המקבילה כשזה לא היה אצלנו. זאת אומרת, אנחנו בהחלט מציגים קו מאוד דואג לילדים ומאוד ברור בהקשר הזה.

בנוסף, כמו שאמרתי, אנחנו גם נעשה באופן יזום. גם מי שלא פנה אלינו ולא ביקש מאתנו רישיון, נעשה פעולות יזומות יחד עם הרשויות המקומיות באמצעות אותן יחידות שיוקמו, שדיברה עליהן קודם נועה. אנחנו נעשה פעולה להגיע אל אותם מקומות ולדרוש מהם לפעול.

אתה לא יודע לכמת את הבקשות האלה? האם מדובר ב-100, ב-200, ב-1,000?

אני יודע כמה בקשות נמצאות אצלי בצנרת. כמה כאלה שבכלל לא פנו אלינו אנחנו יכולים רק לשער.

אל תענה לי על שאלה שלא שאלתי. שאלתי דווקא על אלה שאתה מול הרשות הולכים לעשות עבודה כי הם לא הגישו בקשה, כדי לאתר אותם, לבדוק אותם.

אני אומר, אנחנו עדיין לא יודעים כמה כאלה יש. אנחנו יכולים לשער שזה בסביבות עוד 5,000. אבל זאת עבודה שאנחנו נעשה במהלך השנה הקרובה כדי להגיע בסופו של דבר לכל המוסדות האלה. בסוף זה גם שיתוף פעולה גם של הרשויות אבל בעיקר של ההורים. כמו שברור לכולם שלא שולחים ילד לגן או לבית ספר שלא מפוקח על ידי משרד החינוך, גם לא ישלחו ילד למעון אם אין לו תו תקן של משרד החינוך. בסופו של דבר לשם אנחנו צריכים להגיע.

תודה רבה.

אני חברת מועצת העיר הוד השרון. אנחנו מנסים הרבה מאוד זמן לקבל את סמכות הפיקוח.

מיד תקבלי את זכות הדיבור. נשמע את משרד העבודה ואחר כך את.

אני מנהלת שירות מסגרות ותוכניות טיפול בקהילה באגף בכיר, משפחה וילד בקהילה במשרד הרווחה והביטחון החברתי. אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן לפניי. במסגרות של המעונות והמשפחתונים מושמים מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי פעוטות שמוכרים פעוטות בסיכון.

יש ניתוקים באינטרנט.

היא לא מזרוע העבודה. אנחנו חשבנו לדבר עם זרוע העבודה שהייתה אחראית עד לא מזמן על הנושא, אבל הם לא הגיעו לדיון. היא ממחלקה אחרת.

היא ממחלקה של פעוטות בסיכון.

האם לא שמעו אותי?

הייתה צריכה להיות נציגה אחרת להציג את הדברים.

הנציגה עובדת תחתיי. הנציגה הייתה אמורה להיות סוזן, שהיא מנהלת תחום גיל הרך, אני המנהלת שלה.

עוד יותר טוב. תני לנו תשובות. האם שמעת את כל הדיון?

כן, שמעתי ואמרתי שאני בהחלט מסכימה עם מה שנאמר בנוגע לצורך בהכשרה של מטפלות. משרד הרווחה אומנם לא מפקח על המסגרות האלה, אבל מושמים באמצעות המשרד ילדים שמוכרים כפעוטות בסיכון מגיל שלושה חודשים ועד גיל שלוש. כנ"ל גם במעונות שמוגדרים רב תכליתיים, ששם יש בנוסף צוות רב מקצועי שנותן מענים טיפוליים לילדים ולמשפחות, ואכן זה מאוד מאוד חשוב שיהיה תהליך מובנה של הדרכה והכשרה למטפלות במעונות וגם במשפחתונים. תודה.

תודה. גברתי, בבקשה.

כאמור, אני חברת מועצת עיר בהוד השרון ואני ממונה על מעמד הילד והילדה ועל הגיל הרך. באוגוסט האחרון הקמנו מחלקה אצלנו, אנחנו כמעט המחלקה היחידה בארץ. יש עוד פתח תקווה ועוד כמה רשויות יחידות שהקימו מתקציבן מחלקה עירונית. אנחנו מאוגוסט מנסים לקבל את סמכות הפיקוח אלינו. היום אני יודעת על גנים שאני אמורה להיכנס אליהם ואמורה לבדוק, כי יש לנו תלונות מהורים שמגיעות ואין לנו סמכות להיכנס, אין לנו סמכות לבדוק. מעבר לזה, אין לנו שום שיתוף פעולה מבחינת המשטרה, כי היום אין משהו שאומר למשטרה: תהיו בקשר עם הרשות, תדווחו להם מה קורה. אם אנחנו צריכים להתריע על איזשהו גן.

מי זה המנגנון הרשותי שאת רוצה שיפקח על זה? האם לרשות המקומית יש מנגנון פיקוח שיכול לתת מענה לפיקוח חלופי על הפעוטות?

כמו שאני מפקחת היום, יש לי פקחים עירוניים על העסקים ופקחים עירוניים על התברואה ובכבישים, יש לי מפקחות בתוך מעונות היום שלנו. יש לי שלוש מפקחות פדגוגיות ושל תברואה ושל כל הנושא של הזנה והכול. יש מפקחות שאנחנו שמנו אותן. אם יהיה לי יותר תקציב, אם תהיה לי יותר סמכות, אם ייתנו לי את ההרשאה הזאת, את הסמכות ממשרד החינוך לפקח על מה שקורה היום, לדפוק בדלת ולהיכנס ולהוציא מצלמות או לעשות שם איזושהי ביקורת, אני חושבת שנוכל לעזור ולסייע למשרד החינוך בביקורות שלו, וגם לנסות ולאתר ולעשות איזשהו דאטה בייס של הדברים שקורים אצלנו.

הדברים שלך מובנים. האם יש לנו כאן נציג של השלטון המקומי שיכול להגיד האם זה בכלל אפשרי? כי זה עוד כלי פיקוחי, וכן צריך שיהיה בסופו של דבר סנכרון בין כל הכלים הפיקוחיים. אם אנחנו לוקחים את הנושא של הפעוטות ואומרים שיש פיקוח רשותי, יש פיקוח של משרד החינוך שאנחנו רוצים שייבנה, חייב להיות גם סנכרון וגם שיתוף פעולה. ואם אנחנו מוסיפים כלים נוספים, כמו מצלמות, אנחנו בסופו של דבר יכולים לבנות מערכת פיקוח מסונכרנת, משולבת, ועם תוצאות טובות יותר.

המועצה לשלום הילד, בבקשה.

תודה רבה על רשות הדיבור. אני אתמקד בנושא של ההכשרות. המועצה לשלום הילד עבדה למעלה מעשור כדי לחוקק את חוק הפיקוח ואת תקנות הפיקוח ונלחמנו בזמנו על שתי סוגיות מרכזיות שלא נכנסו בסוף לתקנות. דיברו על לפתוח שוב את חוק הפיקוח ואת תקנות הפיקוח, את שתי הסוגיות האלה צריך לשנות. דבר ראשון, כמו שאמר חבר הכנסת מיקי זוהר, צריך לחייב הכשרות ראויות למטפלות מחנכות חדשות לפני שהן נכנסות לעבוד במסגרות אפילו יום אחד. זאת אומרת, הן חייבות לעבור הכשרות ראויות. לא דיברו פה על מצב שיש מטפלות שעובדות ארבעה חודשים במסגרת, לא עוברות הכשרה, מפוטרות כי הן לא מתאימות, ואז עוברות למסגרת הבאה. שם הן גם עובדות כמה חודשים, וכך יכולות לעבור שנים.

את אומרת שזאת שרשרת שמקובלת.

בלי לקבל יום אחד של הכשרה.

את אומרת דברים מצוינים ומדויקים. בשורה התחתונה, מופיד, אני רוצה שתבין ואני רוצה שכולם יבינו, אין בישראל שום אכיפה בכל מה שקשור למטפלות או לסייעות. כל מי שרוצה יכולה לעבוד. מעסיקים באופן שערורייתי בנות צעירות מאוד שאין להן הכשרה בסיסית, אין שום דבר.

זה נכון, אבל החוק לא מחייב אותן.

זה בדיוק מה שהוא אומר. הוא מדבר על הצורך בחקיקה.

אז מצד אחד אין חוק שמגביל את הסייעות או את המטפלות לעסוק בתחום הזה ללא הכשרה, מצד שני אין אכיפה כלפי המעסיקים שמעסיקים בסופו של דבר ללא הכשרה, והאסונות קורים.

המצב עגום.

אני רוצה להוסיף על זה שבתקנות הפיקוח יש פטור למטפלות עם ניסיון רב מקבלת הכשרה, וגם זה בעייתי.

לא, בתקנות שעברו אין פטור.

יש מינימום ימים שבו מנהל מעון מחויב להודיע על כל שינוי, וב-30 הימים האלה היא יכולה להיות ללא הכשרה. אבל מהרגע שהיא נכנסה למערכת היא מחויבת.

משרד החינוך דיבר על ההכשרות שהם עושים, ואני יודעת מנועה שהם באמת משקיעים המון בהכשרות האלה. אבל חייבים לשנות את החקיקה. לא יכול להיות שמטפלת מחנכת נכנסת לעבוד יום אחד במעון לפני שהיא עברה הכשרה. לדעתי זאת צריכה להיות הקריאה מכאן, מהדיון הזה, להמשך, כשפותחים את החוק ואת התקנות שוב.

אני חושב שאת מה שהעלית פה כולנו צריכים לקחת את זה בחשבון. לי לא מסתדר שמישהי מתחילה לעבוד לפני הכשרה ורק 30 יום לאחר מכן זה יסודר. זה צריך להיות מסודר בתקנות החדשות שאנחנו מדברים עליהן.

ויסאל רעד, בבקשה.

תודה על רשות הדיבור. רציתי להתייחס דווקא לחוק המצלמות.

זה הדיון הבא. אבל תמשיכי להיות איתנו. בבקשה.

אני מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים. אני לא רוצה לחזור כאן על דברים, אבל הנושא הזה של הכשרת מטפלות הוא חשוב מאוד, אבל חשוב גם לזכור שאין לנו מטפלות, אין לנו כוח אדם. בשנים האחרונות התחום הזה הפך להיות חבוט ומוכה בגלל כמה תפוחים רקובים, מטפלות לא רוצות לעבוד בתחום הזה. כשאתם באים ואומרים שעוד לפני שהמטפלת נכנסה לעבודה היא כבר צריכה להיות מוסמכת, אני חושב שזו טעות. אני חושב שאתם לא נותנים אפשרות לנשים צעירות שרק סיימו לימודים, שסיימו צבא, אנשים שסיימו עכשיו צבא, במקום להכשיר אותם בצורה מזורזת.

אז שיוכשרו ואחר כך יעבדו, לא שיעבדו ואחר כך יוכשרו.

יש לנו תוכנית לחיילים משוחררים.

הדיון הזה הוא לא פינג-פונג. אתן לך זכות דיבור כדי שבאמת נקשיב לך. האם נציג האוצר איתנו?

לפני כן אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. אנחנו נוודא שלא תועסק מטפלת ללא הכשרה. מלבד העובדה שאנחנו נציל ילדים, אנחנו גם מצילים את המטפלת. תחשבו על מצב שמטפלת נופלת פה בסיטואציה שלילד קרה משהו בזמן המשמרת. כל חייה נהרסים. היא הרי לא רוצה ברעת הילד. אני מדבר על כך שהיא לא עברה את ההכשרה.

נציג משרד האוצר, אביעד שוורץ, אני מקווה שהיית איתנו לאורך כל הדיון. מצפים לשמוע ממך.

בנושא של ועדת המחירים.

לגבי ועדת המחירים של מעונות היום, באמת התהליך הוא תהליך שעכשיו צריך לעשות בשיתוף, משרד החינוך ומשרד האוצר. אני אומנם לא חבר ועדת המחירים, אלה אנשים אחרים באוצר שמתעסקים בכל פיקוח המחירים. זה כולל בדיקה שמשרד החינוך יעשה מול המעונות בשביל לקבל מהם את הנתונים ואז ייערך דיון משותף וההחלטות יופצו לשימוע לציבור בשביל לקבל את ההערות מהציבור לפני שעושים את ההחלטה הסופית על המחירים. המטרה היא שלפני שנת הלימודים הבאה כבר יהיה לנו מחיר עדכני למעונות היום.

זה קודם כל להדביק את הפער, כי עכשיו הם קיבלו על עצמם את המעונות. יש להם השנה שהם הציבו לעצמם. ודבר שני, להגיע לפתרון שהוא אידיאלי. אתה אומר שלנושא הזה לא תהיה בעיה תקציבית.

אני אומר, ועדת המחירים קודם כל זה עניין של פיקוח מחירים. למעונות הסמל יש מחיר שהוא מפוקח. גם הורים שלא מקבלים סבסוד מהמדינה, משלמים מחיר מפוקח. כמו שיש ללחם ולמוצרים נוספים מחיר מפוקח, גם למעון סמל יש מחיר מפוקח, ואת זה ועדת המחירים קובעת. המטרה של הוועדה היא שהיא תכלול גם שינויים, כמו למשל השינוי ששרת החינוך דיברה עליו, שינוי ביחס למטפלות, ולדעת איך להכניס את זה לתוך המחיר, ולפי זה אחרי זה גם ייגזר הסבסוד למעונות היום בתוך המחיר החדש.

אז התהליך קיים.

כן. זה תהליך שאומנם לוקח טיפה זמן, אבל עושים את כל המאמצים כדי שהוא יקרה לפני שנת הלימודים הבאה.

ממה שאני מבין יש פעילות, יש יעד – סוף שנת הלימודים, יש תהליך, יש תקציב, מתחילים לעבוד. אתה צופה שכן תעמדו שיעדים שלכם, כן?

כן.

מי עוד בדיון הזה?

מרכז השלטון המקומי והורים.

נציג של ההורים נמצא איתנו?

אני נמצאת בזום. אני יו"ר ועד הגנים והנהגת ההורים הארצית. אנחנו מייצגים את הורי הגנים ברחבי ישראל.

קודם כל, קצת חורה, ואמר את זה קודם חבר הכנסת מיקי זוהר, שאנחנו מחברים את הסיפור הזה של ההכשרות לסיפור של הגננות או המטפלות המתעללות. כאילו שאם נכשיר את המטפלות אז הן לא יתעללו. מישהי כבר הזכירה שגם כרמל מעודה הייתה מוסמכת, אז זה לא מה שיגרום לנו כנראה להקטין את ההתעללות. אנחנו רואים גם בבתי הספר מורים שעברו הכשרה מצוינת להוראה פוגעים בתוך בתי הספר בתלמידים. החיבור של שני הדיונים האלה הוא קשה מאוד.

לגבי ההורים, אנחנו רוצים חינוך ציבורי. היום כשאפס עד שלוש עברו למשרד החינוך, אנחנו ההורים מצפים שיתייחסו לכולנו באופן זהה. ואנחנו לא מדברים על התשלום. חינוך חינם כרגע זו אופוריה שאני לא מדברת עליה. בכל הדיון הזה גם נציגי משרד החינוך מתייחסים למעונות. יש לנו יישובים שלמים, אפילו שהמצב הסוציו שלהם הוא גבוה, שאין לנו כמעט מעונות. רבע מיליון ילדים במדינת ישראל נמצאים בחינוך הפרטי שאין עליו שום פיקוח ושום אכיפה ושום דבר, ועדיין עכשיו בדיון כזה כשאנחנו מדברים על אפס עד שלוש אנחנו מתייחסים כמעט בכל המקרים, במיוחד של נציגי הממשלה, לגנים המפוקחים, למעונות ולא לגנים הפרטיים. ואני חייבת שנזכור שרבע מיליון ילדים נמצאים היום בחינוך פרטי, וכל מה שיוחלט בעקבות הוועדה המבורכת הזאת, אני מבקשת להתייחס לכולם כמקשה אחת. אפס עד שלוש זה אפס עד שלוש. אם מדינת ישראל החליטה לקחת אחריות על הילדים הקטנים והרכים, והגיע הזמן ובשעה טובה, בבקשה כל פיקוח, כל אכיפה, כל הדרכה, כל הכשרה, כל מה שתחליטו, שלא יהיה רק במעונות. כי אנחנו עושים עוול. אגב, גם ההשוואה של יחידת המחקר שהראתה שלכאורה רוב המקרים של פגיעה ופתיחת תיקים הם כאילו משלוש עד שש זו השוואה שעושה עוול לאפס עד שלוש. אין להם מצלמות, הם לא מדברים וכו'. אנחנו רואים שעיקר הפגיעות הן בגנים פרטיים.

לא דיברנו על העומדות מהצד. בכל המקרים האלה עמדו גננות, מטפלות, סייעות, מדריכות מהצד וראו את האלימות. הגיע הזמן שגם מבחינת הענישה תהיה התייחסות משמעותית לזה שאם מישהי עומדת מהצד וראתה כזה פשע, היא צריכה להיענש כמעט באותה מידה. תודה רבה.

צודקת. היא שותפה לפשע. אגב, זו גם עבירה על החוק. מי שראה פשע ולא דיווח עליו הוא עבר עבירה על החוק.

חברים, אנחנו מתכנסים לסיכום, בלית ברירה. יש עוד דיון. קודם כל, הוועדה מבקשת מכל הארגונים שהשתתפו בדיון להגיש לוועדה ניירות עמדה באשר לשינויים הנדרשים לטעמם בחוק הפיקוח על מעונות היום ולפעוטות, בחוק הצבת המצלמות במעונות יום לשם תיקונם בוועדה במושב הכנסת הבא, כמו שאמרה יושבת-ראש הוועדה, מיכל. אחרי הפגרה אנחנו מתכנסים כאן לדון בחקיקה.

משרד החינוך – הוועדה דורשת להרחיב את יישום חוק הפיקוח ולפעול באופן יזום מול מסגרות הטיפול לפעוטות.

לגבי משרד החינוך ומשרד המשפטים, הוועדה קוראת להרחיב את חוק הפיקוח בהיבטים הבאים: קביעת קיום הכשרות חובה בתחומים נוספים מלבד העזרה הראשונה והתנהלות בטוחה למטפלות במעונות היום. כמו שדיברנו על זה הרבה, זה חייב להיות מקובע בהצעה. קביעת הרחבת האכיפה והענישה כלפי בעלי מעונות שמעסיקים מטפלות ללא הכשרה. קיום מבחני אישיות לעוסקים בטיפול בחסרי ישע ובכלל זה גם הפעוטות, במיוחד בפעוטות.

למשרד החינוך ולזרוע העבודה – הוועדה קוראת להעלות את רמת המקצועיות של המטפלות על ידי קביעת המקצוע כמקצוע שדורש תעודה מקצועית. מה הכללים ודרך ההכשרה ייקבעו בהתאם לתעודה המקצועית להכשרה עצמה.

למשרד החינוך ולמשרד המשפטים ולמרכז השלטון המקומי, שבסוף לא שמענו אותו – הוועדה מבקשת לבחון שיתוף פעולה בין משרד החינוך למרכז השלטון המקומי, מה שעלה כאן, כדי שגם המועצות המקומיות או הרשויות המקומיות יוכלו להיות בעלי סמכות פיקוח. הרשות המקומית היא גורם שמכיר את המסגרות, מעורה במסגרות ובקיא במה שקורה בתוך המסגרות שלהם שאינן מוכרות למשרד החינוך. לכן שיתוף הפעולה הזה חשוב ומצוין.

למשרד האוצר – הוועדה קוראת לקיים את הבטחתו לכנס את ועדת המחירים לעניין שכר הלימוד במעונות היום. העדכון של השכר ישפיע על שכר המטפלות.

הישיבה נעולה. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.