פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
17/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 67
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ט"ו בשבט התשפ"ב (17 בינואר 2022), שעה 10:00

לרגל ציון יום הולדת ה-73 של הכנסת ישיבה בנושא מדיניות רווחה כבסיס לחברה משותפת

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
יוראי להב הרצנו – מ"מ היו"ר

ג'ידא רינאוי זועבי

נועה שלו - מנהלת תכנית גישורים, מוזאיקה מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה

לימור אטון - מנהלת גישור בין דורי, מוזאיקה מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה

וג'יה סידאוי - פעיל, אלמונדתא אלתקדומי

אפרת הרמל סער - מנהלת תחום תכנון ופיתוח מקצועי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

תייסיר מחאמיד - שייח', מנהל תחום חברה ערבית בתכנית גישורים, מוזאיקה-מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה

יענה משה אהרון - פעילה, הפורום למאבק בעוני

בקי קשת - עו"ד, רבנים לזכויות אדם

מרים שפירא - ד"ר, יו"ר, עמותת "בסוד שיח"

מועאד עודה - מזכ"ל העדה האיסלמית האחמדית

עמיר שחם - נציג מטרווסט

אורנה שני - מנהלת המרכז הבינתחומי ירושלים

גיל גלעד - בפורום החברה המשותפת, נציג, עמותת "בסוד שיח"

יהודה סטולוב - מנכ"ל אגודת המפגש הבין דתי

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אפרת שלמה, חבר תרגומים


רגל ציון יום הולדת ה-73 של הכנסת ישיבה בנושא מדיניות רווחה כבסיס לחברה משותפת

אני רוצה לברך את הכנסת שחוגגת היום ומציינת את יום הולדתה ה- 73, גם וועדת העבודה והרווחה מצטרפת בדיון מיוחד ליום הזה , ואנחנו נקיים דיון מיוחד בנושא מדיניות רווחה כבסיס לחברה משותפת.

יש לומר שבאמת העבודה המשותפת בתוך מגוון הדעות שישראל מאופיינת בו, זה דבר שהוא לא פשוט, יש אפילו שיגידו שזה מורכב מאוד לנסות לגשר, לנסות להמציא את דרך המלך ושביל הזהב בין כל הדעות השונות, לעיתים גם הסותרות.

דווקא ביום הזה, יום חגה של הכנסת כאמור, בחרנו לשמוע ולהשמיע בעיקר בוועדה, את הסיפורים השונים, את היוזמות, את שיתופי הפעולה בין ארגונים שונים של החברה האזרחית, משרד הרווחה והקהילות השונות שמרכיבות את החברה בישראל, שיוזמות ופועלות לחיזוק תחום הרווחה.

הבחירה הזאת לא סתמית, החיבורים האלה של סולידריות, כמה אני אוהבת את המילה סולידריות, זו מילה נהדרת וכשחושבים על המשמעות שלה, היא הופכת להיות לא רק מילה אלא באמת פעולה של משמעות גדולה, ואנחנו יודעים שסולידריות חזקה, היא בסיס של חברה טובה, חברה מוסרית, ערכית, צודקת, בסיס של דמוקרטיה.

אני חושבת שגם ביום הזה, בין כל הקרבות, המאבקים והוויכוחים הקשים שאנחנו מנהלים כאן, צריך גם לחגוג את ההצלחות ולהוקיר את תחום הפעילות הקהילתית, להמשיך ללמוד אחד מהשני, אף פעם לא להפסיק לשתף בידע למען שיפור שירותי הרווחה, ולומר שבאמת תפישת עולמנו, שהפעילות הקהילתית והחיבורים האלה, הם הבסיס שמתוכו אנחנו יכולים רק לצמוח ולהמשיך ולעודד אותם וככה באמת החברה שלנו רק תוכל להתקדם ולצמוח לעתיד.

יוראי, אתה רוצה לומר כמה מילים לפתיחה?

כן, אולי ממש במילה.

בבקשה.

אני מגיע ממפלגה שתומכת בשוק החופשי, שזה כאילו מנוגד למדיניות רווחה של מדינות, אבל בעצם לא, כי בעיני תפקידה של מדינה הוא לעסוק בחלומות של האזרחים שלה, זו אמירה מעט אמורפית לעסוק בחלומות.

אבל תפקידה של מדינה הוא, לאפשר לכל אזרח ואזרחית לרדוף אחרי החלומות שלהם, לא משנה אם את רוצה להיות מדענית טילים, אם אתה רוצה להיות רקדן ג'ז או להיות נשיא המדינה או חברת כנסת, זה ממש לא משנה. תפקידה של מדינה, הוא להבטיח לך את הכלים הכי טובים שיש בארסנל, על מנת שתוכל למצות את הפוטנציאל שלך ולרדוף אחרי החלומות שלך.

זה צריך לקרואת במדינה, את דיברת על הרכיבים הדמוקרטיים, בעיני זה מתחייב מאופייה היהודי של המדינה, כי היהדות מלמדת אותנו על הסולידריות, על הרצון לדאוג שגם המוחלשים ביותר יקבלו הזדמנות שווה.

רווחה בעיני מדברת על חלומות, על שוויון הזדמנויות, ואני חושב שבוועדה הזו שלך, בתור אחרון חברי הכנסת של יש עתיד, התאפשר לי לבחור את הוועדות שבהן אני חבר, הייתי ראשון ואני התעקשתי להיות כאן, כי בעיני כאן עוסקים בחלומות וביכולת של אנשים לרדוף ולהשיג את החלומות שלהם.
לכן אני מברך את הוועדה ואת היותך מובילה את הוועדה, ואת היותי כאן, וזה תפקידנו, לוודא שאנשים יוכלו לרדוף אחרי החלומות שלהם, ולקבל את הכלים הכי טובים שאנחנו יודעים לספק להם, שהמדינה חייבת לספק להם, ולהאיר זרקור למקומות שבהם אנחנו לא עושים את זה מספיק טוב.

תודה רבה.

אז אנחנו נשמע ראשונה את נועה שלו, שהיא עובדת סוציאלית, נמצאת איתנו? הי נועה ממוזאיקה. תספרי קצת על העמותה שמטפחת תרבות של גישור וכמובן על המהות ועל שיתופי הפעולה בבקשה.

בסדר גמור, תודה רבה, בוקר טוב, קודם כל אני מברכת מאוד על היום הזה, שהוא בעצם יוזמה של יו"ר הכנסת, יחד עם הפורום לחברה משותפת. יש כאן בעצם היום שש וועדות שונות של הפורום לחברה משותפת, שזה בעצם הרבה ארגונים שמקדמים חברה משותפת בישראל, שחברו יחד בוועדות השונות לקדם את זה.

תודה רבה לכולם, אני נועה שלו, אני עובדת סוציאלית קהילתית מזה 13 שנה, אני חייבת לומר שאני מאוד התרגשתי לפני אי אלו שנים, כשגילית שבעצם הרווחה היא זו שמובילה את התחום של קישור ודיאלוג בקהילה בישראל.

אני ניהלתי במשך חמש שנים את המרכז לגישור ודיאלוג בקהילה בלוד, כחלק בעצם ממערך שירותי הרווחה שם, ובעצם היום אנחנו יודעים את זה שהרווחה היא לא רק טיפולים פרטניים, אלא היא גם עבודה קהילתית, וכחלק מעבודה קהילתית היא מקדמת חוסן ומקיימת דיאלוג קהילתי שזה ערוצי תקשורת, שזה בניית אמון בין התושבים, בינם לבין עצמם, בינם לבין הרשויות, בינם לבין נותני שירותים וזו אבן יסוד מאוד, מאוד חשובה.

היום אני מנהלת את תוכנית גישורים, תוכנית גישורים היא תוכנית של משרד הרווחה והביטחון הקהילתי, בניהול עמותת מוזאיקה, שזו באמת עמותה מדהימה שעוסקת ביישוב סכסוכים על כל הרצף שלו, ותוכנית גישורים נותנת מעטפת ל- 50 מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה בישראל, שהם בעצם כפופים לרשויות המקומיות ומושתתים על מערכת מדהימה של מעל 1200 מגשרים ופעילים מתנדבים, שהם בעצם פועלים א' לתת מענה של יישוב סכסוכים בדרכי שלום לתושבים, ב' לקדם כל מיני הליכי דיאלוג, ג' להטמיע את השפה הגישורית כדרך חיים.

באיזה נושאים?

בכל הנושאים, סכסוך בתוך המשפחה, בין שכנים, בין קהילות, בין תרבויות, בין תושבים לרשות.

ואיך הם פונים אליכם?

הפנייה היא בכל דרך אפשרית, גם אפשר לפנות ישירות, גם דרך הרשויות המקומית, דרך המוקד, דרך המשטרה, דרך בתי המשפט.

זה בדרך כלל צדדים שכבר הגישו תביעות?

חלקם הגישו תביעות, חלקם היום יודעים לפנות למרכזי הגישור באופן עצמאי, או באמת הרשות המקומית, הרבה פעמים זה אפילו ברמת ראש עיר, מנכ"ל יודעים להפנות, או דרך הרווחה או בכל דרך אפשרית למרכזים.

ומה אחוזי ההצלחה שלכם אתם יודעים?

אחוזי הצלחה מאוד מאוד גדולים, מדובר על אלפי מקרים בשנה שמקבלים שירות של גישור ויישוב סכסוכים דרך המרכזים, ושוב הכל בהתנדבות, זה מערך אדיר ומדהים, שכמובן חסרים לו המון משאבים.

אני רוצה להגיד שלושה דברים. 1 לנו יש חלום, שכל בן אדם במדינת ישראל יקבל כלים, מגיל קטן, מגילאי יסודי ובאמת גם גישור בחינוך, זו תוכנית מאוד גדולה שהמרכזים מובילים, יקבל כלים לדיאלוג, הכשרות, נותני שירות מקבלים הכשרות דרך המרכזים, שוטרים, עובדי עירייה וכו'.

כל בן אדם יקבל כלי לניהול דיאלוג, זה דבר קריטי, זה העתיד שלנו, זה התקווה שלנו במדינה הזאת, וכמובן גם ערוץ ישיר ליישוב סכסוכים בדרכי שלום ולא בדרך של מלחמה, לא בדרך של אלימות, וגם כמה שאפשר לא דרך המשטרה או בתי המשפט אלא פשוט דרך מגשרים ומיישבי סכסוכים קהילתיים.

אני חייבת לקטוע אותך רגע בחוסר נימוס מוחלט, אבל אספר לך שאני יכולה לומר לך ברמה האישית, זה שלפני שהלכתי ללמוד משפטים הלכתי קודם כל ללמוד גישור וזה בהחלט שינה לי את החיים.

גישור זה הדרך שבה אנשים מנהלים גישור גם כמי שמנהל גישור וגם כמי שעובר את ההליך בעצמו, אני חושבת שדרך המחשבה ותפישת העולם, היא פשוט באמת משנה חיים, ואני מברכת אתכם על היוזמה הזו שהיא פשוט עניין של השקפת עולם.

האם אנחנו נמצא את הדרך, נשב למרות הסכסוכים הכבדים והקשים והעמוקים שיש בין הצדדים שסליחה על הביטוי, רוצים להרוג עוד שנייה אחד את השני, ולמצוא את הדרך להוריד את הלהבות ולחפש את הדרך שבה עונים על האינטרסים האמיתיים אחד של השני.

אני מאוד מברכת אתכם, אני מכירה את ההליכים האלה, זה יוצא מן הכלל.

אני שמחה מאוד על הדברים שלך, ובסופו של יום זו גם גאווה מאוד גדולה שמי שמוביל את זה היום זה שירותי הרווחה, זה השירות לעבודה קהילתית, לא סתם אנחנו בוועדת רווחה היום, זאת רווחה. אני חושבת גם ששירותי הרווחה עצמם עוברים תהליכים של כשירות תרבותית, של בניית אמון מול מקבלי השירות, אנחנו מכירים את זה גם מהערים המעורבות, גם מהחברה הערבית שאנחנו פועלים שם היום מאוד, מאוד חזק להטמיע את השירות הזה. זה א'-ב' במתן שירות, מול המשטרה, מול הרשויות, בניית אמון, הליכי שיתוף ציבור, כל העולם הזה של דיאלוג הוא קריטי.

זהו אני באמת רוצה לברך גם את הוועדה הזו ובכלל את היום הזה, אחד באמת בהגדלה כמה שאפשר של הפעילות הזאת, הן במשאבים, הן בתפישת עולם. אנחנו ככה על קצה קצהו של המשאבים כל הזמן וזה באמת כל הזמן ממש נצרך להרחיב את הפעילות הזאת בכל התחומים שלה, מהגישור המשפחתי ועד תהליכי דיאלוג בין תרבותיים.

הדבר השני הוא שלא סתם אנחנו כאן, כלומר כנסת ישראל היום היא הדגל שלנו לריבוי דעות, היא הדגל שלנו של איך ריבוי דעות היינו רוצים שהוא שיראה, אנחנו כל כך רוצים לקבל מהבית הזה השראה.

בהשראה מאיתנו, נראה לי שאת מתכוונת לבוא לכאן לכנסת ולגשר פה.

בשמחה, בשמחה, גם להעביר אולי קורס של גישור.

להעביר קורס של גישור, לנשום עמוק לפני שמתחילים לדבר, לחשוב אולי לברור כמה מילים, נגיד אפשר לוותר עליהם.

בשמחה, בשמחה, לא סתם אנחנו כאן היום, באמת זאת אולי הברכה שלנו לכנסת ליום חגה, בקשה מהחברים פה באמת להוות עבורנו השראה, לראות בריבוי הדעות הזה האוצר האדיר, התקווה, באמת התקווה היחידה שלנו על האדמה הזאת, שכולנו נדע להקשיב יותר טוב, לדבר יותר טוב, וליישב סכסוכים בדרכי שלום.

אולי צריך באמת לחוקק חוק, שכל חבר כנסת לפני שהוא מגיע הוא חייב לעבור קורס גישור.

אנחנו נשמח לקדם אתכם.

תודה רבה נועה.

בקי כהן קשת, עו"ד מהפורום למאבק בעוני ומרבנים לזכויות אדם, ארגון רבנים שמטרתו להשמיע קול למסורת היהודית בתחום זכויות אדם, שלום בקי.

שלום וברכה אפרת, חברת הכנסת תודה רבה על קיום הדיון המאוד חשוב הזה, על בריכתך להוביל את התחום שבינינו זה התחום החשוב ביותר במדינת ישראל.

אני כאן מעמותת רבנים לזכויות רבנים לזכויות אדם וממובילי פורום מאבק בעוני, שזה שני כיוונים משלימים, שינהם של השמעת קול שחיונית בעיננו, כדי שכולנו נגיע לשיח האמיתי שמשלב מקורות ידע, כדי שכולנו נגיע להבנה משמעותית.

רבנים והקול היהודי, והפורום מאבק בעוני והקול של מי שחי בעוני. הקול הרבני, עמותת רבנים לזכויות אדם, זו עמותה של 130 רבנים ורבות מכל הזרמים בישראל, שמביאים תפישה יהודית של בניית חברה ראויה, חברה של זכויות אדם, חברה של צדק חברתי, חברה שמתמקדת ב- "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו..." התפקיד שלנו להחזיק בו "...וגר ותושב וחי עמך", החיים המשותפים יחד באותה חברה, ולכן אנחנו צריכים להחזיק אחד את השני. העמותה שלנו לא עוסקת רק בדברי תורה, אנחנו עמותת שטח במרכז זכויות בעבודה עם משרדי הממשלה והכנסת ובעבודה קהילתית עם פעילים.

ט"ו בשבט וראש השנה, בענייני מצוות שתלויות בארץ, ובעצם בראייה הזאת שחזרנו, 73 שנה לכנסת וחזרנו לארץ ישראל ולבנות פה מדינה בחברת מופת, ואנחנו מבקשים שהחברה הזאת, תיקח את היהדות כדגם, לדאגה לעני, ליתום, לאלמנה ולגר.

ט"ו בשבט השנה היא בסימן שנת שמיטה, שמציבה לנו דגם מיוחד וראוי לכלכלה ולרווחה, חוץ משמיטת קרקעות, שבעצם אומרת שכל אדם יוכל להיכנס לכל שדה ולאכול לשובע, יש גם שמיטת הלוואות, שמיטה בעצם כלכלית, מקוצר זמן לא אאריך פה, אבל לדעתנו גם היום, יש מקום לאפשר הלוואות ללא ריבית לצורכי מחייה, ובחלק מהמקרים גם לשמוט חובות, במיוחד בתקופה המאוד קשה הזאת של קורונה שאנחנו נמצאים בה.

אפשר לאמץ את שנת השמיטה גם לחובות?

כן, אנחנו סבורים שזה ראוי לקחת את ההשראה משנת השמיטה, ובאמת להיכנס לסוגיה הזאת, במיוחד בתקופת הקורונה, לאנשים שצריכים סיוע מיוחד.

חד משמעית.

ביחד עם הקול הרבני, בעצם אנחנו ממובילי הפורום למאבק בעוני, כי אנחנו מאמינים שכל דיון על עוני, צריך להיות יחד, איגום ידע ורצונות של מי שחי בעוני יחד עם אחרים. הפורום בעצם הוא קבוצה של תפיסה והתארגנות בינלאומיים של העולם הרביעי, שבעצם התפישה היא שצריך באופן אקטיבי לפעול, כדי לראות ולשמוע את האנשים שעלולים להיות שקופים, הם בדרך כלל שקופים, ואת המדיניות ליצור יחד איתם. בעצם הידע מהשטח, זוויות שלא חשבנו, שלא נתנו להם משקל מספיק.

נקודה אחת קטנטנה שככה ממש השבוע באחת מקבוצות הפעילים דיברנו, אני לא חשבתי עליו הרבה קודם, למרות שהנושאים כל כך חשובים לי, אם חד הורית לשני ילדים, בן ובת ששניהם זקוקים לשיעורי עזר ותגבור בלימודים, מתקשים בלימודים, והיא קיבלה הצעה מהרווחה להכניס את הבת שלה לפנימייה וזה מאוד, מאוד קשה לבת שלה רגשית, וקשה לה, וקשה שהילדה לא בבית.

אבל מצד שני לילדה יש שיעורי עזר ותגבור, והיא דיברה על זה שלמרות שהיא עובדת היא לא מסוגלת לתת את התמיכה לילדה, ובעצם האופציה שיש לה היחידה היא לשלוח את הילדה לפנימייה, כי הילדה בפנימייה כן מקבלת את התגבור הלימודי ואילו הילד שנשאר בבית לא מקבל. הסיפור הספציפי שלה, נתן לנו לחשוב מחדש על כל המקום של הקהילה והתמיכה במשפחה בתוך עבודת הרווחה.

תודה בקי, והסיפור הזה הוא סיפור שכשחושבים עליו לעומק, זה סיפור קורע לב, על אימא שצריכה לקחת החלטה האם לשלוח את הבת שלה לפנימייה, כי אין לה כסף לעוד שיעורים כדי לתת לבת שלה.

זה דבר איום ונורא, אני מקווה שכן יש את הגורמים והאנשים הרלוונטיים, שיכולים לסייע לה שהילדה תישאר אצלה, ככה אם האימא באמת מבקשת לחיות את חייה ולגדל את ביתה בבית, אני חושבת שזה הדבר הטבעי שכל אימא רוצה לעשות.

תיכף נשמע גם מהפורום של המאבק בעוני, אם דיברת על כך שקולם לא נשמע, אנחנו כן רוצים לשמוע אותם.

אולי גם לומר אפרופו ט"ו בשבט, שבאמת החברה המשותפת שלנו, היא קצת אולי כמו העצים שמייצרים חמצן חיוני לקיום שלנו, ובכל זאת חייבים להמשיך לטפח אותם כדי להצמיח אותם, אז הכל ככה מתחבר.

תודה רבה לך בקי.

אני רוצה לעבור ליענה, יענה משה אהרון שגם היא בזום אם אני לא טועה, מובילת קבוצת הפעילים של הפורום מאבק בעוני, קואליציית ארגונים שמטרתה לקדם מדיניות חברתית, שלום יענה.

שלום לכם וברכה, שלום לאפרת, שלום לכולם.

שמי יענה, אני גרה במעלה אדומים, אימא לשישה ילדים, עשרה נכדים, פעילה בתחום העוני, וגם פה הייתי פעילה במעלה אדומים הרבה שנים גם בתחום העוני.

למה הכוונה פעילה בתחום העוני?

שותפה לקבוצה של בקי, חלק מקבוצת פעילים, אנחנו רוצים להשמיע את הקול שלנו.

את רוצה לספר עלייך?

אני אספר לכם בקצרה עלי, כי אני לא כל כך אוהבת לדבר על זה, קשה לי לדבר על זה.

אני גידלתי שישה ילדים לבד, אלמנה וברוך השם כן, היום אני רואה פירות מהילדים שלי כי באמת עשיתי את כל המאמצים שכולם ייצאו ללמוד, ויש לי בת שעכשיו סיימה פסיכולוגיה וילדה שהיא מורה, אבל נלחמתי על זה מאוד קשה, ולא היה לי קל, ואני קצת כתבתי דברים.

בבקשה.

אנחנו קבוצה שנפגשים כבר שנה, אבל אני כבר הרבה שנים בוועדות הכנסת בדיור ציבורי ובמאבק בעוני פה במעלה אדומים, גם פה הייתה קבוצה, אז אנחנו מכל המגזרים. היום אני חרדית, אבל בעבר הייתי חילונית, היום אני חוזרת בתשובה. יש לנו גם חד הוריות, ויש לנו גם מהמגזר הערבי ואנחנו קבוצה מאוד, מאוד גדולה.

מהידע שלי אני יודעת היום מה באמת בן אדם, קודם כל אני לא בחרתי להיות ענייה, אני גם לא אוהבת את המילה הזאת 'ענייה'.

איך היית מגדירה?

אני הייתי קוראת 'חסרת יכולת'.

באמת ההגדרה ובכלל המילה עני, וזה גם ראיתי בדיוק התפרסם עכשיו ממצאים של מחקר, שזה לא רק עניין של כסף, זה דבר שהוא עם הרבה מאוד אספקטים אחרים.

אני מוחלשת, אני לא בחרתי להיות מוחלשת, החיים כיוונו אותי לשם, ומה שאני רוצה להגיד, זה לא קל, לא קל להתמודד.

יש לך בחירה, כל חודש בחודשו, אם זה לשלם תשלום שהוא, או לקנות אוכל, או לשלם תשלום לבית הספר.

ומצאת את עצמך בסיטואציות כאלה? על מה את צריכה לוותר?

בדיוק, כן, או גם ניתוקי חשמל, ניתוקי מים, הגעתי למצבים מאוד, מאוד קשים.

וכל הזמן הזה עבדת וגידלת שישה ילדים?

לא, עקב כל המצב שעברתי, בעלי נהרג בתאונת דרכים, אז גם חליתי, חליתי במחלה וקיבלתי נכות, היום אני נכה 100%. עברתי קושי מאוד, מאוד גדול, ואני יודעת היום מה באמת בן אדם צריך, צריך עזרה, תמיכה, יותר אכפתיות, באמת ההקשבה של משרד הרווחה.

אני לא מזלזלת באף אחד, אבל אף אחד לא יודע, רק בן אדם שחי בעוני יודע בדיוק מה יכול לעזור לו.

וזה דבר אינדיבידואלי שמשתנה מאדם לאדם או שיש דברים שיכולים להיות באמת משותפים?

נכון, אז כן, אני קודם כל רוצה לברך את הכנסת על היום חג הזה, יום ט"ו בשבט.

בעזרת השם אני מקווה שיקשיבו לנו וישמעו אותנו, הוגשה תוכנית לעובדות סוציאליות, סליחה רגע, אני פשוט כתבתי לי ואני קצת מתרגשת, עומד להיות חוק לקבלת שירותי רווחה ואנחנו רוצים להיות שותפים לזה.

אנחנו עבדנו על זה ואני מקווה שבאמת ישמעו את הקול שלנו, ובאמת ישמעו את הקול למי שזקוק למה שזקוק, זה רק הבן אדם.

יענה, את בעצם מייצגת, אמרנו שאת מובילת את קבוצת הפעילים של פורום המאבק בעוני, שבעצם בפורום הזה מי שחבר זה אנשים שנמצאים תחת קו העוני?

נכון.

עם כמה פעילים או כמה חברים יש בפורום הזה?

אם אני לא טועה 20 חברים בערך.

ואת אומרת, שבמסגרת החקיקה שהכנסת ומשרד הרווחה, אתם רוצים להיות שותפים כדי שגם הקול שלכם, והאינטרס האישי שלכם, שאתם יודעים בעצם מה חשוב ונכון, אז אתם צריכים להישמע ושהחקיקה לא תהיה מעל הראש שלכם באיזה סוג של פטרנליזם, שלא יחליטו עבורכם מה נכון ומה לא כי אתם יודעים מה נכון?

נכון אפרת.

אני רוצה לספר משהו קטן, בזמנו היה את החוק של ניתוקי המים ואני הייתי שותפה לזה, ובאזור מעלה אדומים החוק הזה לא קוים, ואז הבאתי את זה לכאן למעלה אדומים והיום לא מנתקים למשפחות מים.

את יודעת מה זה שהילדים שלי היו קמים בבוקר לשטוף פנים וניתקו לי את המים? מוקדם בבוקר ולא היה להם לשטוף פנים וללכת לבית ספר אחרי פנים שטופות, אני עברתי חוויות מאוד, מאוד קשות.

אוקי, אני חושבת שהעמדה הזאת היא כל כך חשובה וברורה, ואנחנו ניקח את זה בחשבון, ונביא את זה בחשבון, גם בדיונים הבאים שיהיו לנו כמו שאת אומרת, גם על החוקים הבאים. תודה רבה לך יענה.

אני אבקש מחבר הכנסת יוראי להב שיחליף אותי בזמן הקרוב בגלל אילוצים של וועדה נוספת, ואתה מוזמן להמשיך את סדר היום עם האורחים הנוספים, תודה רבה יוראי.

(היו"ר יוראי להב הרצנו)

אני אשמח לעבור לד"ר מרים שפירא, יו"ר בסוד שיח, מרים את איתנו?

בוקר טוב, קודם כל הכתירו אותי ד"ר לשם כבוד, אני לא.

אני שמחה להיות פה ולברך את הכנסת ליום חגה, לברך את כל החברים שנמצאים פה בוועדה.

אני בעצם עומדת בראש עמותה מגזר שלישי, עמותה של מתנדבים, אנחנו כבר נמצאים 30 שנה בשטח, ואנחנו בעצם עוסקים בסדנאות, בכנסים ועבודה בכל מיני צורות לקיום דיאלוג בין קבוצות קונפליקט. התחלנו לפני 30 שנה כאמור בין קבוצות קונפליקט, שהיו מאוד מאוד מאובחנות אז, שזה היה ימין ושמאל, לא שזה השתנה הרבה, אבל בכל זאת דברים השתנו והתרחבנו.

היום אנחנו כבר שנים רבות, רואים את החברה הישראלית כשלם, אנחנו מפגישים אנשים מכל המגזרים ופשוט מקיימים סדנאות של יומיים, של שלושה, לפעמים סדנאות מתמשכות של היכרות ועבודה על השלם הישראלי.

אנחנו רואים שבאמת כאשר מתכנסים אנשים עם תפישה מקצועית מסוימת של יחסי קבוצות, של כנס מובנה, עם כלים של תפישה של המערכת כשלם, אנחנו מצליחים לראות את התהליכים הסמויים ולהבין אותם, את התהליכים הסמויים שבהם חלק אחד בחברה לוקח את תפקיד הכביכול הנהנתן, חלק אחר בחברה לוקח כביכול את תפקיד הקורבן, משליכים אחד על השני, מתוך עויינות ובורות הרבה פעמים וחוסר קשר את הקשיים, ואנחנו משתדלים לפרק אותם.

אנחנו רואים תוצאות בזה, שבאמת אנשים גם מתקרבים באופן אישי, אבל בעיקר מבינים יותר מה השלכתי על האחר, ואני אצטרך לקחת אלי בחזרה. זו תפישה מקצועית שאני ממש נתתי מעט מאוד מהטעם שלה, אבל מה שאני רוצה לומר, שהחוויה הזאת ללמוד ביחד מה קורה לנו תוך כדי שהות משותפת, ודיבורים משותפים, והקשבה משותפת, ללמוד ביחד את השלם הזה ולחוות את זה, שאני חלק משלם, גם אם אני חושב אחרת, וגם אם אני חושב הפוך ממך, אני עדיין חלק משלם, והשלם הזה יקר לכולנו. זו חוויה שהיא מאוד, מאוד מעצימה, והיא נותנת כוח לאנשים ליזום כל מיני יוזמות חברתיות, שחלק גדול מהם אני פוגשת פה ואני גם מכירה בחוץ.

זה בעצם מה שאני רוצה, לברך אותנו, את כולנו, את כל החברה הישראלית ובעיקר את הכנסת שנותנת השראה וגם מקבלת השראה אני מקווה, לקדם את התהליכים האלה, זה תהליכים שקשורים לגישור, זה תהליכים שקשורים לדיאלוג, אני מאוד מאמינה בזה, הרקמה הישראלית כל כך עדינה, וצריך לשמור עליה, היא עשויה מהרבה מאוד חלקים שלפעמים משתלבים יותר ולפעמים פחות, וכמו שיהודה עמיחי אמר, אדם לאדם מרפא לחברו, אני חושבת שגם בחברה, החלקים השונים של הרקמה הזאת הם מרפא אחד לשני ומחזק אחד את השני.

אני אעביר עוד משהו אחד מהקבלה, נשיאת ההפכים, צריך לדעת לשאת את ההפכים ביחד.

ד"ר מרים שפירא, בחדר הוועדה הזה את ד"ר לשם כבוד כמו שאמרת, כי אכן הפעילות שלך מסיבה לנו הרבה כבוד.

גם את וגם הדוברת הקודמת אמרתן שהכנסת היא מקור השראה, ובתור יו"ר וועדת האתיקה המיועד, הנכנס, זה שלא קמה, אני יכול להגיד שבימים האחרונים או בתקופה האחרונה, הכנסת היא פחות מקור להשראה במובן הזה, ואני מייחל שנדע למצוא את המכנה המשותף הרחב ביותר, ולקחת השראה דווקא מהפרויקטים כמו שאת מובילה מרים, שבאמת מלמדים אותנו שחרף השונות אנחנו אחד, ורב הגוניות של החברה הישראלית היא מקור הכוח שלנו ולא החולשה, וגם לא צריך לשמש אף אחד מהצדדים ככלי ניגוח.

תודה רבה לך על הדברים החשובים שלך, ועכשיו אנחנו נעבור למזכ"ל העדה האחמדית בישראל מועאד עודה.

בוקר טוב לכולם, שמי מועאד עודה, אני בא לפה בשני כובעים, כובע הראשון זה מזכ"ל העדה האסלאמית האחמדית בארץ, ומנהל מרכז עילף, שזהו מרכז ליישוב סכסוכים, ומתן כלים וסדנאות במיוחד לנוער בסיכון ומתן מיומנויות בניהול ויישוב קונפליקטים.

בכדי להבהיר, מה שאנחנו עושים מבחינת העדה והיוזמות החברתיות בין דתית שאנחנו עושים אותם בחיפה, ויש הרבה יוזמות כאלו שנעשות, כמו מפגשים שקוראים להם בני אברהם נפגשים עם בית המדרש, שזה נעשה עם בית הכנסת הקונסרבטיבי בחיפה, וככה אנחנו עושים גם כן כל מיני יוזמות חברתיות דתיות בעיר שלנו, במיוחד במועדים מסוימים, בחגים מסוימים שיש הרבה שיתופי פעולה בינינו.

הכובע השני של העשייה שלי כמנהל מרכז ליישוב סכסוכים ומה הקשר שלי לרווחה, ומתן מיומנויות או סדנאות לנוער בסיכון, ומתן כלים גישוריים. אני עובד לא רק על גישור, אני עובד לפני הגישור, אנחנו עובדים על מיומנויות, איך כל אחד מאיתנו להתנהל בעת סכסוך או מחלוקת או קונפליקט, לא גשר אלא לעבוד קודם כל על עצמך.

אחרי זה יש לי קבוצות שנקראות גן הצעיר שהם גם כן קבוצות של נערים בסיכון, שאחרי הסדנא הזאת הם עושים פעילות חברתית או יוזמות חברתיות, ויש היום קבוצות של בני נוער ערבים, בני נוער יהודים, ועושים כל מיני פעילויות חברתיות בחיפה, אם זה בבתי ספר שלהם או בעיר בכלל.

בתוכנית השנייה שאני גם עובד עם עמותה שנקראת קדם, שזו עמותה שמטפלת בנערים עוברי חוק, ובמקום שהנערים האלו יעברו תהליך משפטי וטיפול במשטרה, עוברים תהליך של שיקום דרך הקהילה, הקהילה היא שמתערבת במתן משאבים לנער בכדי לתת המלצה בסוף למחיקת הרישום הפלילי לנערים האלו.

אני רואה הרבה מאוד תוצאות במיוחד בפעילות בנוער בסיכון והרווחה, ואני רואה הרבה שוני בהתנהלות האנשים אחרי סדנאות או גם כן אחרי הטיפול בתיקים שלהם, התיקים הפליליים שלהם.

התכניות האלו לפי הראייה שלי, מאוד משפיעה על הנערים ועל הכניסה שלהם, אם אתה מתנהל עם עצמך עם הכעסים, הרגשות וביטוי עם הדברים האלו, נוכל לעשות, לשנות במיוחד בחברה הערבית ומה שקורה אצלנו במיוחד באלימות העולה והגואה, ולכן נראה לי בדברים האלו, בכלים שאנחנו נותנים לנערים האלו, אפשר לעשות עתיד יותר טוב, מזהיר וזוהר לנערים שלנו.

מועאד תודה רבה לך על הדברים החשובים שלך.

אני רוצה לבקש מאורנה שני לדבר, אורנה היא מנהלת דסק המיומנות התרבותית במרכז הבין תרבותי לירושלים.

מנהלת התוכנית לכשירות תרבותית במרכז הבין תרבותי בירושלים, זה הדיוק.

תודה על ההזדמנות להיות פה ולדבר. המרכז הבין תרבותי בירושלים, אנחנו פועלים כבר למעלה מ- 20 שנה בירושלים בעיקר, אבל גם מחוץ לירושלים.

אנחנו מקדמים ומטמיעים תפישה של כשירות תרבותית במגוון ארגונים ומוסדות, אנחנו רוצים לקדם מענה לצרכים של כל קבוצה וקבוצה, ודרך ככה לצמצם את תופעות האי שוויון בקבלת שירותים בגלל פערי שפה ופערים תרבותיים.

האתגר שלנו היום הוא למצוא דרכים להתאמת התפישות של גיוון והכללה והכשירות התרבותית בכל תחום, ולהפוך אותם לנורמה מקובלת וברורה מאליה בארגון עצמו ובקרב העובדים בו, לקראת לקוחות שונים ואנחנו באמת מרכז שעובד עם מגוון גורמים לקידום כשירות תרבותית.

מאחר ואני לא מכיר את המושג הזה, מה זה כשירות תרבותית אם את יכולה להרחיב?

בטח, כשירות תרבותית מאגד בתוכו את כל מה שנקרא בעבר ועדיין נקרא, התאמה תרבותית, הנגשה תרבותית ורישות תרבותית, שהרעיון הוא לתת כלים ופרקטיקות, תפישה ותודעה, שמאפשרת לנותני שירותים שונים ולארגונים, לפעול בצורה אפקטיבית במפגש הבין תרבותי, זו ההגדרה הכי פשוטה של הדברים.

כלומר, אם אני מבין נכון, אתם נותנים כלים לאדם להכיר את השונות התרבותית של האדם שנמצא מולו, ולפיכך הוא יוכל לכבד ולא לפגוע.

זה יותר מזה, זה לא לכבד, זה לפעול בצורה מותאמת תרבותית, אל מול האדם שנמצא מולו כדי לתת מענה אפקטיבי יותר.

אם נעשה הפשטה, אחד הדוגמאות זה בתחום הבריאות, אז אם מטופל בא והבעיה או ההבנה של הבעיה הרפואית נובעת מתוך תפישה תרבותית, הרופא עדיין יצליח לתת מענה רפואי, למרות התפישות התרבותיות ומותאמות לתפישות התרבותיות ומותאמות לתפישות התרבותיות של המטופל.

אם זה שוטר שפוגש אזרח שיש לו תפישות תרבותיות כלפי המשטרה, הוא יוכל לפעול בצורה יותר אפקטיבית, אם זה בצורה המבצעית של המשטרה או בצורה השירותית של המשטרה אל מול אותו אזרח, אל מול התפישות שיש לאזרח, וככה גם האפקטיביות של הפעילות וגם האמון שיש לאותם שירותים יגברו.

היכן את מוצאת שיש גבול לסובלנות הבין תרבותית, אם קיים גבול כזה?

מקצועיות ואתיקה מקצועית.

שם את מותחת את הגבול?

שם הגבול.

כל עוד ההנגשה התרבותית, הכשירות התרבותית לא פוגעת במקצועיות ובאתיקה המקצועית, יש אין ספור דוגמאות לזה.

אני אתן דוגמא שאנחנו נותנים בקורסי ההכשרה לשוטרים, אם שוטר מגיע לבית והאדם שנמצא מעבר לדלת מבקש מהשוטר שתי דקות כדי שאשתו תוכל לשים כיסוי ראש, ואין סכנת חיים, ואין סכנה שהמקצועיות, שחומרים שבאו לחפש, חומרים אסורים ייעלמו, אין שום סיבה לא לתת את שתי הדקות האלה, רמת האמון, שיתוף הפעולה של האדם שנמצא מעבר לדלת תגדל.

אבל אם המבצעיות שהשוטר נפגע, יש סכנת חיים או חומרים ייעלמו בשירותים, אז אין שום סיבה להיות כשיר תרבותית או לתת את ההנגשה התרבותית הזאת.

השירות התרבותית עדיין קיימת אבל אין שום סיבה לתת שתי דקות, יש פה שיקול דעת, זה עוד כלי שנכנס לתוך שיקול הדעת של בעל המקצוע או נותן השירות.

אני חושב שהאתגר כאן בעיני אורנה, הוא ללמוד רגישות מהי, זאת אומרת להיות רגיש לצרכים של האחר וזה מאוד, מאוד חשוב, ועל כן אני מקווה שתרחיבו את גבולותיה של ירושלים בהקשר הזה, לכל חלקי הארץ במובן הזה שתלמדו את כולנו להיות רגישים יותר לצרכים של האחר.

ברשותך אני אגיד משהו, היות וזה וועדת עבודה ורווחה.

משרד הבריאות כבר ב- 2011 הוציא חוזר מנכ"ל בדבר הנגשה והתאמה לשונית ותרבותית של שירותי בריאות, שבעצם קבע סטנדרטים, אומנם מינימליים, אבל כיום קיימים סטנדרטים לארגוני בריאות שהם חייבים לפעול בצורה של שירות תרבותית, הסטנדרטים האלה לא קיימים במשרד העבודה והרווחה,

אולי דרך הוועדה נוכל גם לקדם את הנושא הזה של סטנדרטים לעבודה כשירה תרבותית בקרב עובדים סוציאליים, שחלקם גם עושים את זה כחלק מהעבודה היומיומית אבל המשרד גם צריך לקבוע את זה כסטנדרטים לעבודה, גם של המשרד עצמו וגם של העובדים הסוציאליים.

אני מצטרף לקריאה שלך ובואו נוודא שזה יוצא קריאה מהוועדה, אורית.

תודה רבה לך אורנה שני.

עכשיו אני רוצה לתת את זכות הביטוי למנהל עמותת אלמונדתא אלתקדומי.

שמי וג'יה סידאוי.

שלום אדוני, זכות הדיבור שלך.

קודם כל תודה רבה לכם על ההזדמנות שאני יוצא מהקהילות למקום שמקבלים החלטות בעניין כל הקהילות והקהילתיות בחברה הישראלית, הערבית והיהודית.

שם העמותה בעברית אם אני מתרגם אותו: הפורום המתקדם למאבק בקנאות חמולתית עדתית. זה בעצם להפוך את החברה, לשנות את החברה הערבית מחברה חמולתית, שבטית, עדתית קולקטיבית, לחברה דמוקרטית, סולידרית, שיש בה מקום לנשים, לצעירים וליצירתיות.

שלושה דברים, שלושה ערכים בנינו, דבר ראשון, מי שרוצה להיות חבר בעמותה, הוא לא יהיה מועמד מטעם החמולה, או מטעם העדה, או מטעם דת. דבר שני, שכל פעילות חברתית ביישובים הערבים, ואנחנו עמותה ארצית, היא תהיה עם 50% לפחות, נשים או בנות. ודבר שלישי, לצאת מהחברה הפרזיטית שמביאה כסף, מימון מקרנות, אלא גם שהחברה תהיה שותפה ותתרום את חלקה.

אני רוצה לדבר על שני דברים, בדרך כלל אנחנו מדברים על פשע ואלימות והאם יש זרעים, יש ניצנים לשינוי בחברה? אני טוען שכן, אני עבדתי כראש תחום פיתוח קהילתי בחברה הערבית במכללת אורנים, עבדתי כמנהל קשר קהילתי בבית ספר דרור ברמלה.

שני המקומות היו מקומות מאוד קשים, אבל אני רוצה להביא שני דוגמאות, הייתה אמורה להיות זיינה אבו סקוויט כאן, שהתחלנו לעבוד כקהילה באלקעביה, כפר בדואי קטן, ושבוע לפני הרמדאן ב- 2010 הקמנו מפגש ראשון, והמפגש השני בעצם היה רמדאן, ואמרנו אוקי בואו נחליט, אנחנו רוצים שינוי אז כל יום שישי נפגשים ואת לא צריכה להיות העבד של המשפחה רק להכין אוכל בערב ולהכין אוכל בבוקר, ובאמת זה מה שקרה, הייתה התייצבות מלאה, באו כל הנשים, עשו מחנה עבודה התנדבותי, כשכל התנועות האסלאמיות התנגדו שיעשו את מחנה העבודה ההתנדבותי בבית הקבורות. לקראת החג, אמרנו מה אתן רוצות, שהן ידברו, לא ראש המועצה, ולא מנהל המתנ"ס כי כולם גברים שם, אז לתת במה להן כקבוצה.

דבר שני אני אביא את הדוגמא השנייה מדרור רמלה, המתח והפחדים, ברור שיש תלמידים עם תיקים במשטרה, קצינות מבחן, רווחה, מנהל בית ספר וכל אחד רוצה להסתיר את הדברים שלו כדי שלא ידברו עליו דבר אחד, ושנית שלא יפגעו אחד בשני.

אני חושב שזה היה המתח הגדול, את החיבור שהיה, עבדתי על רשות בין כל הארגונים האלה, והיה שיתוף פעולה מאוד יפה, עם קצינות מבחן, המשטרה, בתי הספר וזה היה מאוד יפה. המטרה שלי לדבר כאן על רשות בין הגופים הרלוונטיים שעובדים בחברה, אי אפשר שהמשטרה תהיה לבד ומנהל בית הספר לחוד.

הנקודה השלישית, אנחנו עמותה נגד אלימות, בשנת 2015 נרצחה כלתום, אמא של ילדה כשהיא הייתה גם על ידה באוטו, ורצתה לעשות תערוכת ציורים. אנחנו כעמותה אימצנו את זה, פרסמנו וזו התערוכה הראשונה שילדה עושה עבור אישה נרצחת.

מישהו התקשר אלי ואיים, אמרתי לו אני יוצא בשעה כזו מהבית והולך ברגל למרכז, באותו יום שלא ציפיתי לו של התערוכה השתתפו כ- 200 אנשים, אבל כל הלב והיד היה בפחד, וכשהיו נכנסים למדרגות, אז אני הייתי בחזית, אם יורים אז לפחות שיירו בי, ומי שבא לשם הוא חיבק אותי והיה רעול, ואמר לי אני זה שאיימתי, אני מתנצל וברח.

פעילות מאוד, מאוד יפה וכחלק מעמותה שפועלת נגד השבתיות והקנאות המשפחתית, האם יש מקום גם ללהט"בים מהחברה הערבית מהעמותה? זאת אומרת העמותה פועלת גם למיגור הקנאות והאלימות כנגד הומואים, לסביות, טרנסים מהחברה הערבית?

אנחנו כותבים על זה בגדול, השאלה שהחברה היא לא, הבעיה איך לקבל את זה, אבל יש אנשים שמקבלים את זה במיוחד נשים שמקבלות את זה.

מדברים על זה, מדברים על ההוא מנצרת או מעכו, או מכפר יאסיף, אבל לא מדברים על אותו אדם מאותו הכפר. זה עדיין בעיה חברתית קודם כל, וקשה מאוד למרות שידועים בשמות מי זה ומי זאת.

זו תופעה שמאוד דומה לתופעה של קנאות נגד נשים, זאת אומרת ההתפתחות של חברה אנושית שמכירה בחשיבות של אדם כאדם, כאישה או כהומו, כלסבית בעיני היא זהה.

משפט אחרון כי אנחנו באמת צריכים לעבור לעוד שני דוברים.

יש הרבה מתנדבות ומתנדבים בחברה הערבית, שכל גוף מנצל אותם וזורק אותם.

אני חושב שמשרד הרווחה יכול לחבר, לעשות מקום כמו חממה לקבוצות כאלה שהם באים בצורה עצמאית אבל בסוף כשלא מוצאים לו מקום וכבוד, הם נסוגים אחורה והולכים לכל מיני מקומות.

אני מוכרח לומר לך שהנוכחות שלך פה אדוני מאוד חשובה, והפעילות של העמותה שלך בחברה הערבית בעיני היא פורצת דרך ומאוד משמעותית, ואני רוצה להודות לך על זה שהגעת לכנסת לשתף את כולנו בפעילות.

אני גם רוצה להגיד שלום לחברתי, חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי על ההשתתפות שלה. ואני רוצה ברשותך לעבור לדוברת הבאה, ללימור אטון ממוזאיקה המרכז לגישור ודיאלוג בקהילה, שנמצאת איתנו פיזית. שלום לך, בבקשה גברתי.

נכון, אז קודם כל מזל טוב לכנסת.

סיפור אישי קטן, אני הגעתי מהמסדרונות של הכנסת, עבדתי פה 12 שנה בערוץ הכנסת למי שזוכר, השומרים בכניסה זכרו אותי, ואני בחרתי בחירה שבמקום לייצר סכסוכים באיזה שהוא שלב, החלטתי לנסות לפתור משהו, ואני דוגמא מאוד טובה של מישהי שיצאה לשטח, ולחלוטין פוגשת את זה יומיום.

את העבודה הגישורית, אני מגשרת בעמותת מוזאיקה ומנהלת תחום הגישור הבין דורי, ומה שאני מנסה להגיד זה ששמענו פה המון סיפורים על כל מיני חברות, קשות יותר קשות פחות, אנחנו בגישור פוגשים בעצם את כולם, זאת אומרת אין מישהו שבאיזה שהוא רגע בחיים לא זקוק לרווחה הזו, לתמיכה הזו, לחיבור הזה.

כמנהלת הגישור הבין דורי, בעצם אנחנו מלווים משפחות בכל החלק האחרון של ההורים שלנו, שהוא לא פשוט לאף משפחה ולא פשוט מאיפה היא מגיעה. כשהורים מזדקנים וצריך לקבל החלטות, זה יכול לטלטל משפחה שלמה, המון סוגיות לא פשוטות.

אנחנו מצאנו את הגישור בתוך התהליך הזה מהשטח, לא מלמעלה אלא מלמטה, כמה עבודה שלנו כמגשרים עם רשויות והרווחה, אנחנו עובדים עם הרווחה, עם הרבה עובדים סוציאליים ועו"סים לחוק, שמוצאים את עצמם פתאום באיזו שהיא סיטואציה שאין להם את המענה הנכון המקצועי המדויק לתת למשפחות, ובמקום שהרווחה תיקח שליטה ותחליט עבורם, הם מעבירים את אלינו, ואת העוצמה למשפחה שהיא תחליט עבור עצמה.

זה אולי המודל שהייתי רוצה מאוד לראות את הרווחה שלנו בישראל, עושה עוד הרבה דברים מהתחום הזה, זו דוגמא קטנה למשהו שיכול להיות מאוד גדול. איפה עושים את החיבורים האלה כדי שבסופו של דבר נעשה את ההתאמות, אבל ניתן מענה לכל מי שצריך, תודה.

מעניין ואנחנו נשמח שתעבירי לנו את התובנות המרכזיות שלך שיש לך, על איפה החיבורים האלה צריכים להתבצע.

אני אדאג להעביר לשר, גם לשר מאיר כהן וגם לשרה מירב כהן, לשני הכוהנים.

אני אשמח תודה.

תודה לך, לימור.

אני עכשיו רוצה לעבור לאחרון הדוברים שלנו, לעמיר שחם שהוא מנהל המשרד הישראלי במטרווסט, הוא איתנו בזום, שלום עמיר.

שלום, שלום לכולם ואני מצטרף לברכות לכנסת ליום חגה ובעיקר לעובדה שהכנסת החליטה ביום הולדת הזאת, להתייחס לנושא הזה של חברה משותפת בישראל, במספר גדול של וועדות.

אני מייצג פדרציה, קהילה יהודית בתפוצות, בניו ג'רסי מטרווסט ניו ג'רסי, אבל אני חושב שאני יכול גם להאיר איזו פינה בתחום הזה שקשור לכלל יהדות התפוצות.

כפי שהכנסת שמה את נושא החברה המשותפת השנה על סדר יומה, כך אני חושב בפעם הראשונה גם יהדות התפוצות יותר ויותר עוסקת בתחום הזה, זה דבר חדש, זה לא היה בעבר. בעבר בדרך כלל יהדות התפוצות התייחסה לקהילה היהודית במדינת ישראל, לציבור היהודי והנושא של שילוב האוכלוסיות והכרה בעובדה שהחברה הישראלית מגוונת ודורשת שיתופי פעולה ויצירת חברה משותפת, זה דבר שמתפתח רק בשנה האחרונה בצורה משמעותית, אולי אחרי אירועי מאי.

העובדה שנוצרה כאן ממשלה, ממשלת שינוי עם מפלגה ערבית בתוכה, נפל איזה שהוא אסימון גם ביהדות התפוצות ואני שמח על המגמה הזאת מכיוון שברור שיש כאן צורך אמיתי, ולכן גם אני נמצא פה ואני חושב שכל מה ששמענו כאן גם מהפעילים המרכזיים בשטח, אבל גם מארגונים ומוסדות אחרים, כל זה תורם למען הדבר הזה שנקרא חברה משותפת ועכשיו הוא גם בקרב יהדות התפוצות, אז תודה רבה.

עמיר, אני אשמח לשמוע קצת יותר על הפעילות של מטרווסט, במובן הזה שאתם פועלים לחיזוק הערבות ההדדית, בין כל מיני קהילות, בעיקר בדרום ישראל לבין הקהילה בניו ג'רסי, מה זה אומר? איך מתבצעת הפעילות שלכם.

אז שוב אני אומר, אנחנו קהילה אחת מיני רבות, קהילה גדולה וחשובה, אבל אחת מיני רבות, והייחוד אני חושב שלנו, הוא בעובדה שאנחנו כבר הרבה שנים מפתחים שותפויות עם החברה הישראלית. שותפות גם ברמה הגיאוגרפית, יש לנו כחמישה אזורי שותפות בארץ בעיקר בנגב כמו שציינת, אבל גם ברמה הקונספטואלית, בין אוכלוסיות שונות בחברה, גם בתחום של פלורליזם יהודי וגם בתחום של חברה משותפת, גם יהודים וגם לא יהודים.

למשל אחת מהשותפויות שלנו עם הכפר הדרוזי חורפיש בגליל, נדמה לי הפעם הראשונה שקהילה יהודית מחו"ל מייצרת שותפות עם קהילה לא יהודית בישראל.

הדבר הזה נותן לנו בעצם אפשרות להתחבר לאנשים, להתחבר לחברה, להתחבר לשטח ולא רק בסיסמאות, וכמובן לא רק בסיפור של הקצאת כספים אלא בשותפות אמיתית, שזה מאוד, מאוד חשוב ליצירת לכידות חברתית, וגם המיות יהודית, מה שאנחנו קוראים, לחיבור יהדות התפוצות למדינת ישראל.

אין ספק, והפעילות הזאת בעיני עמיר, היא מאוד, מאוד חשובה גם במישור של היחסים בין ההנהגות, בין נבחרי הציבור, אבל גם בהיבט של היחסים או הקשרים שנרקמים בין האזרחים בניו ג'רסי היהודים ובין אזרחי ישראל, זה בעיני סופר חשוב וחלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי והקשרים בין המדינות והעמים.

בכל מקרה אני רוצה להודות לך על הדברים שלך, ואני רוצה לשאול אם יש מישהו כאן שירצה לומר מספר מילים לפני שאנחנו ננעל את הדיון, אז תרימו יד, גם אנשי הזום.

בבקשה רק תציגו את השמות שלכם לפרוטוקול.

לי קוראים גיל גלעד, אני בפורום החברה המשותפת, אני נציג של עמותת "בסוד שיח", העמותה שמרים שפירא עומדת בראשה.

אני חושב שמרים הציגה יפה מאוד את הרעיון של "בסוד שיח" ואת הפעילות שלנו, אני הייתי רוצה לומר מילה על פורום החברה המשותפת. הפורום הזה זה פורום שקם בערך לפני שבעה, שמונה חודשים במהלך מאי האחרון, על ידי קבוצה של פעילים חברתיים שהקבוצה הקטנה המייסדת בעצם לא היו חברים באף ארגון, ורצו לראות מה ניתן היום לעשות למען החברה בישראל.

היום חברים בפורום כ- 100 אנשים וכ- 50 או 60 ארגונים, ומה שאנחנו רואים, שיש עשרות רבות של ארגונים שפועלים מתוך הרעיון של חברה משותפת, של צמצום השסעים, של יצירת הגדלת הקרבה והסובלנות. ועל אף שיש עשרות רבות של ארגונים, אלפי מתנדבים ותקציבים רבים במיליונים שנשפכים מגורמים פילנטרופיים וגם תקציבי ממשלה, עדיין כשאנחנו יוצאים לחברה הישראלית, החוויה היא של שסעים, של איבה ושל פלגנות, ואנחנו אומרים איך זה יכול להיות? עם כל כך הרבה ארגונים וכל כך הרבה מתנדבים.

ומה אתה עונה לעצמך?

המענה הוא הקמת הפורום, לשם כך הקמנו את הפורום הזה על מנת לנסות ולהביא מענה מערכתי לסוגיה הזאת.

אנחנו חושבים שהסוגייה הזאת היא סוגית ליבה שמעיבה על החברה הישראלית, ואנחנו מבינים שהדרך היא לא רק דרך פעילות של העמותות כאלה ואחרות, שעושות עבודת קודש, גשר בירושלים, המרכז הבין תרבותי בירושלים, העמותה של האדון כאן, בית הגפן בחיפה ואני יכול להמשיך, באמת עשרות רבות, אבל אנחנו צריכים לראות איך ניתן לייצר מענה מערכתי לסוגיה הזאת.

המענה המערכתי הוא על ידי זה שאנחנו מעלים את הנושא לרמת מודעות גבוהה, גם בכנסת, גם בממשלה, גם בשלטון המקומי, גם במערכת החינוך, ואנחנו מאמינים שהדרך היחידה לתקוף את זה היא באמת בראיה מערכתית כוללת דרך כל הכיוונים, דרך התקשורת גם כמובן.

תודה רבה לך גיל, אני אתן עכשיו לחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי לדבר. בבקשה חברת הכנסת.

תודה רבה, תודה רבה יוראי.

האמת שמכיוון שאני באה מחברה אזרחית, אני רוצה למסגר את השיח שאני שומעת פה ולהגיד שחברה אזרחית וארגונים, ארגוני החברה האזרחית בישראל, הם עושים את העבודה הטובה והמתבקשת והנחרצת. אלא מה, שלהגיד שמתוך העשייה של ארגוני החברה האזרחית, אנחנו נגיע למצב שבו יש חברה משותפת, על אמת, שתהיה חזקה מספיק גם לעבור מהומות ואירועים קשים, כמו שעברנו למשל במאי השנה, אני חושבת שזה רחוק מידי.

כי למה, אני מסתכלת על מה שקורה פה בכנסת, ביננו אנחנו הפוליטיקאים, ואני אומרת שבנוסף לשטח, בנוסף לארגוני חברה אזרחית, צריך גם שהפוליטיקאים, צריך גם שתבוא קריאה מהפוליטיקאים לכיוון של חברה משותפת.

עכשיו מה זה חברה משותפת? בכנסת בתוך הפוליטיקה ואני דווקא לא רוצה להתמקד במה שקורה בין האופוזיציה כי זה המובן מאליו, אני דווקא רוצה להסב את תשומת ליבכם לנקודות אור שמתגבשות בתוך הקואליציה, כי הקואליציה הזאת היא קואליציה מאוד קשה, מאוד מורכבת והרבה פעמים היא אפילו בלתי אפשרית.

אבל מה, ברגעים מסוימים, אני הסמן הכי שמאלי של הקואליציה הזו, יכולה לראות אנשים שהם מהצד הכי ימני בקואליציה ולהצליח לראות את האיש מעבר לפלקט, להצליח לראות את האדם מעבר לאידיאולוגיה, וזה משהו שיכול להיות שהוא לא, בכל הצרחות והצעקות של המליאה, ושל הוועדות, זה נעלם מהעין אבל זה ישנו, ואני חושבת שמחובתנו להגביר את נקודות האור הללו.

אני רוצה לסיים ולהגיד את הדבר הבא, בתוך הוועדות, דווקא בתוך העבודה של הוועדות קורים הרבה שיתופי פעולה שהרבה פעמים הם בלתי אפשריים, שיתופי פעולה בין ערבים וחרדים, בין ימניים לשמאלניים, בין פריפריה לבין מרכז, ושם גם בוועדת העבודה והרווחה, וגם בוועדת הכספים שאני חברה בה, ובעוד וועדות, אפשר לראות שם שיתופי פעולה למען האינטרס הכללי, וכשזה קורה אנחנו צריכים להגביר ולדרוש שהתקשורת גם תשים זרקור על זה, ולאו דווקא תתמקד בצרחות ובשסעים הקיימים. כי כולם מסתכלים עלינו בסופו של דבר, כולם מסתכלים עלינו והרבה פעמים אומרים לי, שהכנסת פשוט ירדה מהפסים, ואני לא רוצה להגיע למוסד שאני מתביישת בו, תודה רבה.

(היו"ר אפרת רייטן מרום)

אז מי עוד לא דיבר? אדוני בבקשה, תציג את עצמך.

שמי יהודה סטולוב, אני מנכ"ל אגודת המפגש הבין דתי, ארגון עם שם לא כל כך מוצלח ולא כל כך ידוע, אבל מאוד פעיל. האגודה פועלת קצת יותר מ- 20 שנה, היא קמה בשיא האינתיפאדה מתוך מחשבה שכדי לבנות חברה משותפת וכדי לבנות שלום בינינו לבין שכנינו, לא מספיק שהממשלה תעשה את חלקה, אלא צריך שהאזרחים גם יתרמו את חלקם.

אנחנו עובדים בעיקר דרך קבוצות משותפות שמחברות קהילות שונות, שזה יכול להיות אנשים שגרים בסמיכות, אנשים שעובדים באותו מקום, אנשים שלומדים באותו מקום, היה לנו פעם אפילו ניסיון להקים קבוצה בכנסת שריכזו אותה חבר כנסת מש"ס וחבר כנסת מהתנועה האסלאמית, לא צלחה, הרבה ניסיונות לא צולחים, אבל הקמנו עד עכשיו 116 קבוצות, מהגליל העליון ועד אילת, כולל קבוצות ישראליות פלסטיניות.

מכיוון שאנחנו מאוד לא פוליטיים, אז יש לנו אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית, הקבוצה אולי הכי מפתיעה שלנו, קבוצה בחברון של מתנחלים בחברון ופלסטינים מחברון.

ברגע הראשון כשקיבלו את ההזמנה לבוא לפה לא חשבתי שמקומי כאן, אבל אני חושב שיש היבט שהוא מאוד, מאוד חשוב שהוא כן רלוונטי לפה וזה, כאשר אנשים מקבלים אפשרות לפעול לטובת החברה שלהם, יש בזה ממד מעצים מאוד, וזה מביא ליוזמות שבמשך השנים, אנחנו לא דוחפים את זה אבל זה קורה.

יש קבוצות שהתגייסו בשיתוף עם המתנ"ס המקומי לעזור לאנשים לפני חגים של אותה דת, אפילו היה מיזם עסקי פעם, יש כל מיני יוזמות שקבוצות שונות יוזמות ואנחנו שם כדי לתמוך ולהמשיך לגלגל את זה עד כמה שניתן.

המחסור הגדול אני חושב כמו שנראה לי כולם אומרים, הפעולה הזו למען החברה היא מאמץ כבד לארגון לשאת את עצמו, אני מוצא את עצמי ממן את הפעילות הזו בארץ על ידי ארגון משבדיה, ארגון מאיטליה, ארגון מארה"ב, אולי מטרווסט גם יצטרפו עכשיו, אבל מה עם מדינת ישראל עצמה? אז אני הייתי שמח לראות התקדמות גם בדבר הזה, תודה.

רק עוד שאלה, קודם כל היה מאוד מעניין, תודה רבה על השיתוף של הדברים שלך, ואיפה אתם מצליחים? איך אתם מצליחים בלחבר שתי קבוצות שלא רואות עין בעין את דרך הקיום, דרך ההתנהלות פה, אמונה שונה. אז איפה אתם מצליחים שאנחנו נכשלים?

אז האסטרטגיה שלנו היא לא לריב על פוליטיקה, ולא לדון על מה הביא אותנו עד הלום, אלא לחשוב קדימה.

קצת כמו הממשלה הזאת.

לחשוב איך אנחנו בונים קדימה עתיד יותר טוב, ואנשים צריכים לדבר אחד עם השני, ואם אנחנו לא נגיד להם כלום הם כן יריבו על פוליטיקה, אז אנחנו אומרים להם תשאירו את הדעות הפוליטיות בדלת, אנחנו לא מאיימים ואף אחד לא ייגע בהם.

פה אנחנו דנים מהזווית של הדת, של המסורת, של התרבות, כל קבוצה איך שהיא אוהבת להגדיר את הדבר הזה, אבל פחות או יותר מדברים על אותם דברים, על חגים, על איך כל אחד מנהל את השבת שלו, על דמויות מהתורה שמופיעות גם בקוראן וכו' וכו', ובזווית הזאת קודם כל השיח נהיה יותר עמוק, מגלים הרבה דברים דומים, שלאנשים שאין להם ניסיון קודם זה בא כסוג של התגלות.

אבל יותר חשוב מזה, מהזווית הזאת אפשר לדון יחסית בקלות, בהבדלים בצורה בונה, שזה מעודד את האנשים ומאמן אותם לפתח ידידות עם אנשים שהם לא מסכימים איתם, שזה האתגר שעומד בפנינו.

יוצא מן הכלל, אני מאוד מודה לך על הדברים.

אני תייסיר מחאמיד, אני רכז מרכזי גישור בחברה הערבית מטעם תוכנית גישורים, בעצם נועה היא המנהלת שלי ולימור היא המורה שלי.

את האמת, אנחנו שנה פלוס מנסים להטמיע את השפה הגישורית בחברה הערבית, דרך הקמת יוזמות ומרכזי גישור בחברה הערבית, במטרה כמובן להנחיל ערכים של סובלנות, קבלת האחר וקידום תהליכי דיאלוג קהילתיים.

רציתי לציין שלאחרונה אנחנו גם יוזמים ומקדמים יוזמות לקירוב לבבות, ומפגישים קבוצות מהמגזר היהודי וגם המגזר הערבי. לאחרונה הפגשנו קבוצת נשים מגבעתיים עם קבוצת נשים מכפר קאסם.

למה אני לא מוזמנת?

מהיום והלאה.

אני מבקשת ממך להגיע לפגישה הזאת, איך הייתה הפגישה בין תושבות גבעתיים לכפר קאסם?

מדהימה.

מה מדהימה?

מדהימה בזה, שקודם כל תופתעו שלמרות שהמרחק ביניהם מאוד קטן אבל לא הכירו אחת את השנייה, ולכן יש צורך לתכנן בקרוב מפגש גומלין בכדי שיכירו יותר לעומק, לחשוף אותם תרבותית לשפה, לתרבות, למנהגים, ואני אומר שבאמת יש צורך בלהכיר אחת את השני, מאוד חשוב.

חד משמעית, אז כתבת לעצמך שאני מוזמנת למפגש הבא, פעם הבאה זה בכפר קאסם או בגבעתיים?

בכפר קאסם, אבל מבטיחה?

מבטיחה, הנה פה מוקלט.

מרים שפירא שנמצאת בזום, היא דיברה אבל רוצה לומר עוד משהו, בבקשה מרים.

אני רק רוצה להוסיף, אני פשוט התרגשתי מדבריה של חברת הכנסת, שאומרת אני מתביישת ואני רוצה שהכנסת תהיה גם כן באמת מקור השראה לכל הדברים הנפלאים שנאמרים כאן, המפגש בין נשות גבעתיים לנשות כפר קאסם, המפגש הבין דתי.

יש פה יוזמות נהדרות, שגם לא מתוקצבות מספיק לדעתי, לפחות אנחנו ב-"בסוד שיח" כך מרגישים, וגם לא מתוקשרות, ואני רוצה לקחת, ממש אני חושבת שגם את אפרת דיברת על זה בהתחלה, למה לא לחייב את חברי הכנסת לעבור קורס גישור, את דיברת על גישור.

אני רוצה להציע לקדם, דווקא ביום חגה של הכנסת ובכך שיש פורום חברה משותפת, לקדם את תשומת הלב התקשורתית שיוצאת מהכנסת, התקשורתית אני חוזרת כי זה גורם רב עוצמה היום, לנקודות האור, לנקודות השיתוף פעולה בין ימין ושמאל, בין ערבים ויהודים, וחרדים ויוצאי אתיופיה וכו', יש המון, המון מגזרים, יש המון שיתופי פעולה שהם מתחת לרדאר ולא מתוקשרים מספיק, ונורא, נורא חשוב לנו כדי להחזיק חברה משותפת, כדי להחזיק את הרקמה העדינה הזאת, לתקשר אותם היטב.

אני מציעה לכנסת לקחת את זה ממש כעניין, כסוגייה, איך לתקשר את החלקים שכן יש בהם שיתוף פעולה, גם כשיש הבדלים וקונפליקטים הם קיימים.

את צודקת, זה ממש מתכתב עם הדברים שעכשיו אמרתי בוועדת הכנסת, בראשותו של חבר הכנסת ניר אורבך, שמדברים על יחסי קואליציה אופוזיציה, וכמובן על מקומות שבהם אפשר לדבר, אז גם שם חזרתי על עניין הגישור אגב, אפרופו, ואפילו ייעצתי להקים איזה שהוא מנגנון פנימי פה בכנסת שאפשר יהיה לעשות גישורים ככל שנדרש.

ובהקשר למה שאת אומרת, גם אני חושבת שהעניין הוא התמריץ החיובי לפעולות החיוביות שאין כאן מספיק, בעיקר שימו לב כמו שחלילה יש תאונה קשה בכביש, אז כל המכוניות נעצרות כדי לראות מה קרה שם מהסקרנות, וכשיש קרבות ולא עלינו דם, אז בוודאי שהם מקבלות את הכותרות בכל העיתונים ובתקשורת, דברים שבשגרה עבודה קשה, אני יכולה להגיד לכם שבאמת הדיון שלנו לא משופע בחברי כנסת כמו שאתם רואים לצערנו, ואני מניחה שבדיונים שבהם הקרבות הם אדירים, אז תראו שמה את רוב חברי הכנסת.

אז הגישורים, המעשים הטובים, ההדדיות, הסולידריות והחברות הזו היא בלי רייטינג זו האמת.

ולקדם הצעות מהסוג הזה, של להזמין חברי כנסת כמו שאת מבקשת להשתתף במפגש, להזמין חברי כנסת, אי אפשר לחייב כמובן, אבל להציע בצורה מאוד, מאוד נמרצת לחברי הכנסת להשתתף בפעילויות של הפורום הזה.

בפורום הזה יש פעילויות כמו שגיל אמר קודם, של עשרות רבות של ארגונים שעושים טוב, ואני חושבת שהעושים טוב הזה, זה ערובה הכמעט יחידה להחזיק אותנו כחברה לכידה בסופו של דבר עם כל השסעים.

אוקי תודה, אני ממש חייבת לסיים, אני מודה לך מאוד.

רק אחרונה שעוד ביקשה לומר עוד כמה דברים זו אפרת סער ממשרד הרווחה.

כן שלום, אני רוצה לתת גם את הביטוי לעובדים סוציאליים וכל מי שמתעסק בתחום הרווחה במשרד.

המשרד נמצא עכשיו בתנופה של פיתוח חשיבה חדשה, קצת מחוץ לקופסא, של איך לתת מענים למי שעובד בתחום הרווחה, בעיקר בערים המעורבות, במועצות אזוריות מעורבות, להתמודד עם הסיטואציות של עבודה במקומות מעורבים, גם בשגרה וגם במצבי חירום.

המאורעות של השנה האחרונה לימדו אותנו שרוב הצוותים שלנו, של אנשים הרווחה יודעים להתנהל עד רמה מסוימת עם מצבי הקונפליקט, המשבר, במצבי שיגרה ומצבי חירום, יש הרבה מאוד דברים שמאוד, מאוד מקשים גם על אנשי הרווחה להתמודד עם הקונפליקטים בתוך הצוותים, לתת מענה שהוא מותאם, שהוא ייחודי, ויש עכשיו עבודת פיתוח גם בשילוב של גישורים ומוזאיקה, שככה אנחנו השקנו אותה לאחרונה ולפתח תפישות עבודה חדשות וחדשניות, שיסיעו לאנשי הטיפול להתמודד עם כל המורכבות הזאת.

מעבר לתפישות של כשירות תרבותית, ממש לתת כלים איך להתמודד עם הדברים שקשה לדבר עליהם בתוך הצוותים, איך לתת למנהלים יותר כלים להתמודד עם צוותים מעורבים, ללמוד לדבר לפעמים על הפילים הלבנים שנמצאים בחדר שקשה מאוד לדבר עליהם.

אנחנו משיקים עכשיו קבוצת פיתוח שתעבוד גם בערים מעורבות וגם ברמה הארצית.

אז גם אלייך אני פונה באופן אישי, והיות שאני חיה בעיר מעורבת, את גם מוזמנת.

אנחנו מזמינים אותך.

בבקשה, אז הנה יצאתי מפה עם שתי הזמנות שכפיתי עליכם את ההזמנות האלה אבל אני גאה בכך.

נשמח מאוד, אחד מהם אפילו יהיה ביפו.

בדיוק, לכן אני אומרת, בואי אז קדימה, תזימני אותי למקום, אני אשמח לקחת בזה חלק ולתרום את הניסיון שלי והאכפתיות שלי לעניין הזה.

אפרת תודה רבה לך ולכל מי שלקח חלק בדיון המיוחד הזה והחשוב הזה, מרחיב האופקים ומרחיב הלב, ואני מאוד מקווה שגם א' בהמשך המושב ובכנסות הבאות, אנחנו נמשיך להעמיק את הקשרים האלה ואת שיתופי הפעולה, ונמשיך לקיים דיונים לא רק במהות, אלא גם בסגנון שבו הדיון הזה התנהל.

אני חושבת שאנחנו תורמים גם תרומה מאוד, מאוד גדולה לכוחה של הכנסת ושל האחדות והציבוריות במדינת ישראל, אז מזל טוב לכנסת ישראל ותודה רבה לכולכם שהגעתם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:21.